PAGE
38

הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני








פרוטוקול מס' 54

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"ח בכסלו התש"ע (15 בדצמבר 2009), שעה: 10:00

מעקב אחר יישום ותוכנית החומש לשיפור קליטת יוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: היו"ר ליה שמטוב

שלמה מולה

חנוך צמיר, משנכ"ל, המשרד לקליטת העלייה

דוד יאסו, מנהל אגף א' לעולי אתיופיה, המשרד לקליטת העלייה

יואש בן יצחק, דובר, המשרד לקליטת העלייה

משה נשיא, ראש ענף תכנון ובקרה, המשרד לקליטת העלייה

טלי אלבז, מדריכה ארצית באגף קליטת עלייה, משרד החינוך

דפני מושיוב, מפקחת ארצית, רכזת מנהלת קליטה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ישראל שוורץ, סמנכ"ל בכיר לאיכלוס, משרד הבינוי והשיכון

אריאלה רבדל-נדקוב, מנהלת האגף לשיקום שכונות חברתי, משרד הבינוי והשיכון

הרב יוסף הדנה, רב ראשי ליהודי אתיופיה, המשרד לשירותי דת

מיכל טובביביאן-מזרחי, משרד ראש הממשלה

ד"ר בני פפרמן, מנהל מינהל מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

חנה דובקין, הסוכנות היהודית

עו"ד כפיר כהן, מרכז השלטון המקומי

טל האס, מנהל יחידת המחקר, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

חגית חובב, מנהלת תוכנית התעסוקה, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

אבי מספין, דובר ולוביסט, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

דני אדמסו, מנכ"ל, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

ד"ר אברהם נגוסה, מנכ"ל, "מכנף דרום לציון"

שלמה אקלה, מנכ"ל, מרכז ליהדות אתיופיה "בהלצין"

עו"ד יעל סגל-מקליס, מנהלת מחלקה משפטית, טבקה – מרכז לסיוע משפטי וסנגור קהילתי ליוצאי אתיופיה

חמוטל עבודי, עוזרת מחקר, מכון ברוקדייל

דנה גורדון

דרורה רשף

מעקב אחר יישום ותוכנית החומש לשיפור קליטת יוצאי אתיופיה

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא של הישיבה: היערכות המשרדים ליישום תוכנית החומש.

הוועדה דנה וקיימה ישיבה בנושא לפני חצי שנה. ואנחנו התכנסנו היום למעקב, לבדיקת יישום תוכנית החומש, בהמשך להצעת תקציב שאישרה הממשלה הנוכחית. מן הדיון הקודם עלה, כי על האוצר להקצות לתוכנית החומש תקציב חדש ונוסף של 241 מיליון שקל לשנים 2009 ו-2010.

לוועדה דווח על כך שתוכנית החומש לא מתוקצבת בהתאם להתחייבויות הממשלה. לכן קראה הוועדה לממשלה להמשיך בביצוע התוכנית, לא מתוך תקציב המשרדים השוטף, אלא מתוך תקציב נוסף, מיוחד, שיועבר למשרדים לצורך זה.

הוועדה ביקשה מאגף התקציבים באוצר להעביר לה תוך שבועיים מסמך מפורט בנוגע לתקצוב החדש, והמסמך עדיין לא הגיע – זה היה לפני חצי שנה. נציג האוצר צלצל היום שהוא חולה, וגם הוא לא יכול להגיע לישיבה, ולכן הישיבה תבקש לקיים דיון בהשתתפות שר האוצר. מספיק כבר עם הנציגים, אם ככה מזלזלים בנו, אז נקיים את הישיבה עם שר האוצר.

מעבר לכך, ביקשה הוועדה מהמשרדים שמקבלים את ההחלטות בנוגע ליישום התוכנית, שייעשה שיתוף עם הארגונים אחת לארבעה חודשים, כפי שנקבע בהחלטת הממשלה 3116 מיום 10 בפברואר 2008. – והייתי מבקשת מהמשרדים שיושבים פה, לדווח לנו אם בפועל באמת המשרדים מבצעים את זה.

כשהסתכלתי על הצעות התקציב של המשרדים, איפה שהמשרדים היו צריכים לתת תקציב ייעודי לנושא הזה, מצאנו שרק משרד הקליטה עובדים כמו שצריך. בהצעת התקציב של משרד הקליטה מופיעה תקנה תקציבית ייעודית לנושא, בסך חמישה מיליון שקל חדש, עבור שנת 2009. כל שאר המשרדים – לא מצאתי את התקציב המיועד לזה - -

לא, זה לא מדויק. אני אציג את זה. כבר קרו דברים.

יכול להיות. מתמ"ת – שר התמ"ת, בנימין בן אליעזר, השיב לנו שהמשרד שלנו הגדיר תקנה ייעודית לנושא בתקצוב שלושה מיליון שקל, תוך ציון המיוחד לזה, ושאר המשרדים, לא יודעת – אנחנו לא קיבלנו תשובה משאר המשרדים.


אז אני אבקש בבקשה, קודם כל ממשרד הקליטה להציג לנו את המצגת, ואחר כך משאר המשרדים שנמצאים פה.


בבקשה, חנוך צמיר.

בוקר טוב לכולם. אנחנו, כמשרד מתכלל, מניעים בעצם את התהליך כולו גם במשרדים השונים, ולכן יש לנו את המבט הכולל על מה שקורה עם התוכנית. יחד עם זה, יושבים פה נציגי המשרדים – אני רואה פה את נציגי משרד הבינוי והשיכון, הרווחה והחינוך. את התמ"ת אני לא רואה כאן, והם כמובן מוזמנים להוסיף, להעיר לומר את מה שהם חושבים על מה שקורה בגזרה שלהם, במשרד שלהם.


אנחנו נציג דוח סטטוס שהוא נכון ממש לימים אלה, דצמבר 2009.

משרד התמ"ת כן אישרו הגעה.

הם פשוט לא נמצאים.

משרד החינוך כאן, טלי פה.

אוקי. למרות שרוב הנוכחים בחדר מכירים את הרקע, בכל זאת מעבר בשקף מהיר על מטרת ורקע התוכנית: עשייה רב-תחומית, רב-משרדית, רב-שנתית. הרבה "רב", אבל אנחנו באמת מתכוונים לזה, כדי לתת טיפול אינטגרטיבי, הטוב ביותר שאנחנו יודעים לעשות, בכל התחומים.


המיקוד של התוכנית הלך על גילאים מאד מיוחדים – 18-35, עם יוצאים מן הכלל, כמובן, אבל זו היתה אוכלוסייה שהיתה חדשה בטווח הטיפול של המערכת, שכמעט ולא נתנה תשומת לב מקצועית לגילאים האלה, ולכן זה מקבל פה ביטוי מאד משמעותי. עבדנו גם בתוכניות ארציות, שאחר כך נפרט אותן, וגם בתוכניות ממוקדות בשכונות – הוגדרו 15 שכונות – כשאנחנו בעצם מנסים להטיב או לשדרג או לעשות טובה יותר את רמת החיים או את איכות החיים בשכונות הללו, עד כמה שאפשר לעשות את זה ביכולת התוכנית.


הוזכר פה התקציב. זו תמונת התקציב העדכנית, כשהיא בנויה בצורה הבאה: קודם כל, אנחנו רואים שתקציב 2008, שהיה בסדר גודל של 82 מיליון שקל – הוא זהה לתוכנית, הוא התקבל במלואו, והוא בעצם היום התקציב שבאמצעותו רוב הפעולות שמתקיימות ויוצאות לדרך מתבססות.


מה קורה ב-2009? אתם רואים – יש את התכנון, העמודה של התכנון, ויש את העמודה של החלטת הממשלה של תקצוב בפועל במשרדים. והעמודה הכתומה-ורודה הזו מצביעה על הפערים שבין התכנון לבין מה שמתוקצב במשרדים השונים. אמנם הוא מתוקצב שם בתקנות נפרדות, אבל יחד עם זה אין פה תקציב תוספתי, כפי שהוגדר בבסיס תוכנית החומש, שכל הפעילות של תוכנית החומש תתבסס על תקציב תוספתי ולא על תקציבים קיימים, או במילים אחרות: לא על העברה מכיס לכיס, ולצערי זה לא קרה.


ולכן, אל"ף, אנחנו רואים גם פערים מול התכנון – ב-2009 סך כל הפער, בכל המשרדים, הוא מעל 28 מיליון שקל, אבל ב-2010 אתם רואים כבר שהפער מול התכנון הוא של 106 מיליון שקלים, וגם מה שמתוקצב לא מתוקצב כתקציב תוספתי, אלא המשרדים, יחד עם אגף תקציבים באוצר, בנה תקנות מיוחדות שמתבססות על תקציבים קיימים. וכמובן, שהפגיעה כאן היא כפולה.


השקף הבא נותן לנו מבט על הפעילויות שבוצעו במסגרת התוכנית, בהתאם למשרדים השונים. נתחיל במשרד לקליטת העלייה, שלקח על עצמו את כל הפעילות הקשורה יחד עם הצבא ומול הצבא, ואתם רואים – אנחנו עוסקים בתוכניות הכנה לצבא, כאלף משתתפים עברו בתוכניות האלה. תוכנית מיוחדת שעוסקת בבני הקהילה הכלואים בבתי הכלא הצבאיים – זו תופעה יחסית חדשה, אבל היא מאד חמורה, היא גדולה בהיקפה היחסי, כמובן, לצערנו, והיא נדרשת לתשומת לב מיוחדת, ואכן, אנחנו עוסקים בכל מה שקשור וקורה בבתי הכלא הצבאיים. תוכנית אמיר, המוכרת כאן לכולם, אני מניח, שגם היא תזכה למימון של מחזור אחד לפחות באמצעות התוכנית שלנו, ואנחנו עוסקים רבות בהכשרת סגלים של מפקדים. אתם רואים כ-700 מפקדים, בעיקר קצינים בכל הרמות, שעברו פעולות של תודעת קליטת הקהילה האתיופית ושיפור יכולות הקשר שלהם מול החיילים האתיופים.


כל מה שקשור ללימודים, ליווי בלימודים הגבוהים ותמרוץ של הלימודים הגבוהים, יש לנו תוכניות שונות, ואתם רואים – הן מקיפות כ-3000 סטודנטים, וכל זה כמובן בנוסף למה שמינהל הסטודנטים עושה באופן השגרתי והקבוע.


תחת הכותרת של המשרד אנחנו גם מפעילים תוכנית של בקרה ומעקב אחרי התוכניות בכל המשרדים, באמצעות מכון ברוקדייל, וכדי שנוכל לעבוד כפי שצריך בשכונות ובמוקדים שלנו, גם העמדנו מחשוב חדיש לרשות המוקדים, כדי שנוכל לעשות את זה בצורה היעילה ביותר.


אתם רואים בהמשך – אנחנו עוסקים גם בנתח השכונתי, באמצעות המוקדים שלנו. יש לנו 22 מוקדים פרוסים ברחבי הארץ, אבל כרגע, במסגרת התוכנית, אנחנו עובדים בעצם – אנחנו, זה כל המשרדים – רק בחמישה יישובים, עקב הקיצוצים בתקציב ואי היכולת להמריא, להרחיב כנפיים ולהכניס יישובים נוספים תחת הפעילות התקציבית שלנו. אבל בכל אופן, במקומות שמוזכרים כאן, אתם רואים את הפעילות. נתניה, אשקלון, עפולה, והתווספה גם רחובות. ב-2009 החלטנו על שתי ערים נוספות שלא כל המשרדים ייכנסו אליהן – תכף תבינו למה – והן: קריית מלאכי ובית שמש.


אנחנו עוברים מכאן לפעולות משרד החינוך, שעסקו בהכנה לבגרות, תוכניות מצטיינים והכשרת מורים, ואתם רואים בעמודה השמאלית את ההיקפים. זה בתוכניות הארציות. בחתך השכונתי אנחנו רואים את הפעילות שלהם בעיקר מול בתי ספר יסודיים, מעל 20 – אם תרצו פירוט, אנשי משרד החינוך כאן, יוכלו לתת את זה.


משרד הרווחה התחיל למעשה, או בהתחלת העבודה, בשכונות בנתניה, עפולה ואשקלון, בשלושה קווים עיקריים, כשהבולט בהם הוא ניסיון לאתר את המשפחות החזקות שבתוך אוכלוסיית הרווחה ולשלוף אותן מההגדרה של רווחה, לתת להן את הכלים כדי שיוכלו לתפקד באופן עצמאי. זה המיקוד של פעילות משרד הרווחה. אנחנו רואים את הטכניקות שבהן הם עומדים לעשות את זה.


משרד התמ"ת. שוב, בשותפות עם מנהל הסטודנטים יש פעולות להשמת אקדמאים וסטודנטים, הם עוסקים גם בייעוץ תחומי לימוד לתלמידי המכינות הקדם-אקדמיות, ויש תוכנית שמתגלגלת כרגע, בשיתוף עם הצבא, של מכינות בהיקפים של כמעט כל החיילים העולים האתיופיים – זה עדיין לא פועל אבל זה בשלב המכרזים כרגע – להכנה לקראת שוק התעסוקה והלימודים עם השחרור מהצבא. זה ברמה של התוכניות הארציות.


ברמה של ההכשרות המקצועיות ביישובים, אתם רואים את סוגי הקורסים שהתמ"ת התחיל להפעיל. אנחנו גם ייחדנו מט"י – מרכז לטיפוח יזמות – מיוחד, מט"י בנתניה, כמט"י שמתמחה לנושא האתיופי, ונותן ייעוץ וסיוע, למעשה, לכל בני הקהילה בכל הארץ, שרוצים לעסוק בנושא של היזמות.


המשרד האחרון – משרד הבינוי והשיכון, שעסק בשלושה כיווני פעולה: האחד הוא שיקום שכונות חברתי – אתם רואים את התחומים בהם שיקום השכונות החברתי עסק – שיקום שכונות פיסי – למעשה סיימו כבר שיפוץ של חמישה בניינים בשכונות שאתם רואים בהמשך – ומהלך מאד משמעותי, באמצעות משרד השיכון ותקציבו, אלה המענקים לדיור למשפחות החדשות הנמצאות במרכזי הקליטה ואמורות לרכוש את דירתן בשכונות הקבע, בשתי שנות העבודה 2008-2009, על פי מכסה של 200 לשנה. מוצו 400 מענקים מיוחדים, וזה סיפור הצלחה.


מכאן אני עובר לסיפור שהוא כלל וכלל אינו הצלחה, ולצערי הוא לא מצליח להתרומם - - -

סליחה, למה?

דקה, אני אסיים, ואני גם אומר בדיוק למה. אני חושב שאני יודע גם לומר למה – וזה כל מה שקשור למשכנתאות, לא למענקים, בעיקר לזוגות הצעירים החיים בשכונות, ושרצינו שבאמצעות ניקוד מיוחד ומשכנתאות מיוחדות – בהנחה שהם עובדים, בעיקר על הדור השני אנחנו מדברים, עובדים ומסוגלים גם לעמוד בהחזרים – שייצאו וירכשו את דירותיהם במקומות אחרים, ובעצם ייצאו מתוך אותן שכונות שזה לא תענוג גדול לחיות שם, וכולנו יודעים את זה.

הייתי רוצה לדעת מה הסכומים.

זה לא בסכומים, זה בביצועים. - -

תן לחנוך לסיים.

אבל תן לי בבקשה לסיים ואני אענה לך. אתה יודע שאני בדרך כלל עונה.

לא, לא. בסדר.

אוקי. זה לגבי המשכנתאות לזוגות הצעירים, ואני באמת אמשיך ואענה לך גם מדוע זה לא - - -

זה אומר שזוג צעיר אחד - - -

מספר משתתפים אחד. כן.

טוב, בואו נבין את המשמעויות, עד כאן הסקירה.

אפשר לשאול?

לא, לא.

מר אברהם נגוסה, אנא תן לי, עוד חמש דקות אני מסיים, טוב?

טוב.

בואו נבין את המשמעויות, ואני חושב שזה הדבר החשוב, בעצם, בסופו של דבר.


אנחנו בעצם מבינים, יודעים לומר את הדבר הבא: שבתקציב משרד הרווחה ובתקציב התמ"ת, כפי שהם תוקצבו – וראינו את זה בטבלה הקודמת – בעצם אי אפשר יהיה להגיע לשכונות חדשות, כי השלושה מיליון שקלים מספיקים בקושי לתחזוק הפעילות בשכונות הקיימות, וזו בעיה אמיתית. יציגו את זה אחר כך אנשי – התמ"ת לא פה, אבל אנשי הרווחה יידעו להסביר את זה בדיוק. אנחנו לא מצליחים לפתח שם פעילות מעבר לקיימת, שהצגתי כאן בצורה די שטחית. זו משמעות אחת.


כנ"ל לגבי התמ"ת, שגם הוא בעצם לא יצליח להמריא ולפתח, לא בשכונות חדשות ולא בתוכניות חדשות. זו משמעות אחת.


המשמעות השנייה עוסקת, בעצם, בעובדה שכבר הזכרתי, שאין לנו פה – אין לנו פה זה לאף משרד, זה לא רק למשרד הקליטה, אלא לתוכנית כולה – את אותו תקציב תוספתי שהיה הבסיס, בעצם, לתוכנית, והתקנות והתקצובים הקיימים על פי החלטת הממשלה בעצם העבירו תקציב מיעד כזה ליעד אחר, ובחלק מהמקרים, לצערי, מיעד אתיופי אחד ליעד אתיופי אחר, וכמובן שלא לזה התכוונו.


והדבר הנוסף, שהוא יותר מנקודת המבט של משרד הקליטה כמשרד מתכלל – בעוד שבתקציב 2008 התקציב כולו, של כל המשרדים, אוגם במשרד הקליטה ועבר למשרדים האחרים לביצוע, מה שנתן יכולת אמיתית לתכלול ולראייה כוללת של כל התוכנית, קצב ההתקדמות שלה ובקרות, לצערנו, ב-2009 ו-2010 הטכנולוגיה הזו, התקציבית, בוטלה, התקנות עברו למשרדים השונים, ואם אנחנו, כמשרד מתכלל, עדיין יודעים פחות או יותר מה שקורה במשרדים האחרים, זה רק עניין של רצון טוב וקשרי עבודה מקצועיים בין המשרדים, אבל למעשה אין לנו יכולת אמיתית, כמשרד, לתכלל במלוא מובן המילה, ויכול לקום שר x או y בוקר אחד, ולהחליט שבתקציבו הוא עושה אל"ף או בי"ת או גימ"ל, וזה גם יכול להיות בניגוד מוחלט לתוכנית, ואני לא סתם נותן דוגמאות כאלה. היו כבר דברים מעולם, לא מזמן, בחודשים האחרונים. התחלנו אמנם לבטל את זה, אבל גם זה בתחנונים ולא ביכולת אמיתית של תכלול אם התקציב כולו נמצא בידיך.


וכדי לסכם את העניין, אנחנו בעצם רואים בשקף האחרון את הדברים כפי שהוזכרו – תוכניות ארציות יצומצמו, תוכניות ממוקדות גם יצומצמו, נגיע רק לפחות מ-15% מבני הקהילה האתיופית, והדבר האחרון – הוא לא פחות חשוב, ואני קורא אותו כפי שהוא מנוסח כאן – בני הקהילה מביעים תחושת תסכול, כעס ואכזבה מאי ביצוע תוכנית החומש במלואה, עליה נבנו תקוות רבות לשיפור יכולות הדור הצעיר או לחיזוק מעמדם.


עד כאן המצגת. עכשיו – לענות לשאלות?

חבר הכנסת מולה.

הייתי רוצה שתחזור לשקף של התקציב. למעשה, מה שאנחנו רואים, גם ממה שתוכנן בסדר גודל של 870?

869.

התכנון המקורי דיבר על 870, החלטת הממשלה האחרונה מדברת על 700.

אני רוצה לחזור להחלטה הראשונה.

זו לא החלטה, זה תכנון. ה-870 זה תכנון, ההחלטה האחרונה של הממשלה זה 700.

אוקי, 700.

לא, יש שתי החלטות. חשוב להגיד. יש החלטה ראשונה, 3116, שמדברת על 870 - -

אני מדבר על ההחלטה הזאת.

ההחלטה השנייה, 188, שמקצצת ב-20%, ואז זה הופך 700. אלה שתי החלטות.

דני, אתה טועה, אבל זה עניין של סמנטיקה. - -

אני רוצה בכל זאת ללכת על ה-870.

ההחלטה הראשונה לא היתה חדה כפי שאתה מציג אותה, שמאושרים 870 מיליון. זה לא נאמר בשום סעיף באותה החלטה. זה הוגש כתוכנית.

אני רוצה לחזור ל-870. אני זוכר שגם כשדיברו בתכנונים, זה לא היה 870. הסכומים היו הרבה יותר גדולים.

מיליארד.

הן היו מיליארד מאה.

נכון. אז פה הגענו ל-870. כשאני רואה את התקציבים – גם של שנת 2008, גם של שנת 2009 ותכנון 2010, מאחר שהממשלה כבר קיבלה החלטה תקציבית דו-שנתית – זאת אומרת: לא יהיה שום שינוי ב-2010, המשמעות של זה, כשאני מחבר את הכל, אנחנו מגיעים למעשה – תוכנית חומש – ואנחנו מגיעים כבר לשני שליש ממנה. זאת אומרת: שלוש שנים כבר התוכנית, ושנתיים אחר כך יבואו ויגידו לנו: אוקי, אין תקציב, נגמר, התוכנית היתה לחמש שנים ונגמר.

מבחינה עניינית, אני באמת מצטרף לאלה שהם מאד מתוסכלים מתוצאות התוכנית. מהמחשבה שמעלה ציפיות. זה באמת מאד מאד עצוב. אני גם לא רואה שר שקם בבוקר ואומר: אני רוצה להילחם על התוכנית הזאת. אני גם לא רואה, אני מוכרח להגיד, גם את הארגונים של יוצאי אתיופיה: אני לא רואה את הלהט שהיה כשהתוכנית התחילה והוועדות שתפו את החברים. אני לא רואה את הלהט של אותם חברים שהיו שותפים. אפילו חלקם בכלל לא נמצאים. התאדו ואינם, וכן הלאה. וכל מה שאנחנו עשינו - זרינו חול בעיני הציבור. באנו ואמרנו: רבותיי, יש תוכנית, יש תוכנית, יש תוכנית. והתסכול הוא רב, וכן הלאה. התסכול עוד יותר מתסכל אותנו, כשגם המעט שנשאר, במקום שיהיה במשרד אחד, לפחות שאפשר היה אולי לעשות סדר עדיפויות בתוך משרד הקליטה, נתנו לכל המשרדים. כמו שחנוך, אתה בא ואומר: שר, בזמן שצריך לקצץ, יכול לקצץ. הנה – בא לנו.

אני חושב, גברתי היושבת ראש, אני מוכן שנחכה לדיון עם שר האוצר, ובמידה ששר האוצר לא ייתן לנו מענה לשאלות שלנו, אני מציע שנכריז על ביטול תוכנית החומש. ואז נחזיר את הכבוד לבני הקהילה. אז נבוא ונגיד: היתה מחשבה, רצינו שתהיה תוכנית ולא יצא מזה שום דבר – בני הקהילה יידעו בדיוק איפה הם עומדים.

אני חושב שהמצב הקיים עכשיו – אני אומר את זה, אני מסתובב. אף אחד לא יכול להגיד לי שאני מסתובב. התחושה היא תחושה קשה. לא בכדי רק משפחה אחת ניצלה את התוכנית הזאת של המשכנתא. זה מדבר בעד עצמו. יתר התוכניות – אני מניח שגם בלי התקציבים האלה המשרדים האחרים היו מקיימים את התוכניות האלה. אני לא מעלה על דעתי שמשרד הרווחה לא היה מתקצב בתקציבו לא רק שלושה מיליון שקל, אלא שישה מיליון שקל אם יש צורך, וכן הלאה.

לכן, זו תוכנית שהיא אחיזת עיניים. אני מציע שאם האוצר לא יחזור לתוכנית המקורית, לא יגבה אותה בתקציב – אני באמת אומר את זה לא מתוך משהו פופוליסטי. אני אומר את זה: הדבר הטוב ביותר שייעשה לבני הקהילה, לבוא ולהגיד: רבותיי, אני לא אעדיף רק את קריית משה בשיקום שכונות, כשאני יודע שיש ותיקים בנתניה, גורדון בנתניה, או שיכון פאר בחדרה או בשכונה אחרת, או כל שכונה חדשה. זה לא נכון. זה לא נכון, עם מחשבה לא נכונה. או שלוקחים את התוכנית הזאת ובאים ואומרים מראש: אלה השכונות, אלה התוכניות, זה מה שייעשה, יש בו מדדים, או שזו סתם תוכנית אחיזת עיניים. למה ועדת העלייה והקליטה צריכה לבזבז את זמנה? למה האנשים המכובדים שיושבים כאן צריכים לבזבז את זמנם? למה לטחון מים? אני חושב שצריך להודיע על ביטול התוכנית אם האוצר לא מתקצב את התוכנית. תודה רבה.

סליחה, אולי, לפני שהמשרדים – ברמת הקשרים. פשוט לא אמרתי את זה, אבל זה מתחבר לדברים של חבר הכנסת מולה: המצגת הזאת, פחות או יותר, הוצגה בוועדת השרים לעלייה וקליטה בראשות שר החוץ ליברמן, ושר החוץ ביקש ממנכ"ל משרד ראש הממשלה, איל גבאי, לנסות ולהבין מה אומרת המצגת, אבל מעבר לזה, לגשר גם בין המצגת לבין הצורך. ואכן, התקיימו שתי ישיבות אצל איל גבאי בנושא הזה, ואנחנו – אנחנו זה בעיקר אנשים שלו, אמורים להציע לו תוכנית חדשה או נוספת, איך להתמודד עם הבעיה של המחזור התקציבי.


אז לפחות, לצורך הפרוטוקול, תדעו שזה קורה. זה עוד לא הוגש, אבל היתה ישיבה אחת גדולה כבר אצל איל גבאי, עם כל המנכ"לים של כל המשרדים והאגף לתכנון במשרד ראש הממשלה - - -

אני מבין שגם בני הקהילה לא הוזמנו.

אף אחד לא יודע.


חוזרים על הטעות.


היתה החלטה - - -

דקה, דקה, למה אתם מתפרצים? אתם פשוט לא מכירים את העובדות. באותה ישיבה אצל איל גבאי, היו נציגי הקהילה. אולי לא אתם, אבל היו נציגי קהילה.

מי היה? מי?

היו נציגי מפלגות.

עובד מדינה זה נציג קהילה? לא. מה ההגדרה של נציג קהילה?

רבותיי, אני לא רוצה לדבר בשם משרד ראש הממשלה. לא, אני לא מדבר על עובדי מדינה.

רבותיי, רק רגע. רבותיי, אני מבינה את התסכול, אבל כל אחד ידבר.

לא שאני מנסה להגן על משרד ראש הממשלה, אבל פשוט הנתונים הם שהיו שם בני הקהילה, ולא רק עובדי מדינה. היו נציגי הקהילה שם. נקודה. זהו.

כן. בבקשה.

ברשותך, אני ממשרד ראש הממשלה, מהאגף לתכנון מדיניות, ובהקשר הזה, כיוון שחנוך כבר אמר את הדברים, אני אשוב ואומר שבאמת, בעקבות פנייתו של יושב ראש ועדת השרים לענייני קליטה, אביגדור ליברמן, ובעקבות פניות נוספות, גם של בני הקהילה, נערכו שתי ישיבות, בהשתתפות של בני הקהילה, והוחלט לבצע עבודה - - -

סליחה, את יכולה להגיד לנו מי החברים שהשתתפו?

לא רק – את צריכה.


אני מבקש לדעת מי היה - - -

אני אגיד לך. גדי יברקן היה בישיבה הזאת. הללי אדמסו היה בישיבה הזאת.

· - -

הם נציגי מפלגה, לא נציגי הקהילה.

נכון. הם לא מייצגים את העדה.

סליחה, גדי יברקן – אני לא שמעתי שהוא נציג מפלגה. הוא היה בתוך הנציגות של ה - - -

רבותיי, יש מה שנקרא: נציגות ארגוני הקהילה. אתם מכירים את זה טוב מאד. היושב ראש של הנציגות מוזמן באופן קבוע לכל הישיבות שקשורות בתוכנית החומש.

כן, בבקשה. תמשיכי.

בשורה התחתונה, ההחלטה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה היא – הוא הורה לבצע עבודת מטה מקצועית מסודרת במסגרת האגף לתכנון מדיניות - - -

כמה אתם יכולים לעשות תוכנית? אודי פראוור כבר טחן את התוכנית הזאת. כמה עבודת מטה אתם צריכים לעשות? באמת. אני אומר לך עוד פעם – סליחה שאני מתפרץ לדברייך, לא מכיר אותך, לא ראיתי אותך מעולם, אין לי שום דבר נגדך, אבל פשוט – גם אתם, משרד ראש הממשלה, האגף של אודי – אתם פשוט משחקים משחקים. או שתגידו שיש תקציב, או שאין. מה צריך לעשות? את יודעת כמה זמן הוא עבד על התוכנית הזאת? כמה ישיבות התקיימו? כמה זמן בזבזתם?

שלמה, שלמה, תן בבקשה להסביר. אולי יש לה את ההסבר?

יכול להיות שיש לה, אבל – זה לא נגדך.

לא, אני יודעת שזה לא אישי. זה בסדר.

בבקשה.

העבודה שכיום מתבצעת במשרד ראש הממשלה היא עבודה שמטרתה לבדוק, אל"ף, מה נעשה עד עכשיו במשרדים, בי"ת, לראות ולהציע תוכנית שאפשר יהיה ליישם אותה. העניין הוא מצע לדיון עם משרד האוצר ועם המשרדים המקצועיים שמבצעים את התוכנית הזאת, כדי שנוכל - - -

כשאת אומרת שהמטרה איך ליישם אותה – התוכניות האלה שחנוך סיפר לנו עליהן עכשיו – לא יושמו? לא טובות? מה הכוונה? כל מה שחסר זה לא תוכנית, כל מה שחסר זה כסף. זה הכל. ואף אחד מאתנו לא טען שהתוכנית הזאת שהיא נמצאת כאן, היא לא טובה.

בוא נשמע, באמת. אני לא פה במליאה, אבל בכל זאת.

אני יודע, אבל התירוצים פה מעצבנים אותי, זה הכל.

אילו לא תירוצים. אנחנו מצביעים על כך שישנה עבודה שנעשית, היא עתידה להסתיים גם באמצע ינואר, אני יכולה להגיד לך תאריך.

אמצע ינואר?

אנחנו יכולים, בתור משרדים שותפים, להבין מה משמעות העבודה? משום שאם התוכנית הזאת, ישבו עליה הרבה מאד זמן – סליחה שאני מתערבת - - -

תציגי את עצמך, בבקשה.

מנהלת אגף שיקום שכונות חברתי במשרד הבינוי והשיכון.


ישבו עליה הרבה מאד זמן, מיטב העובדים של הממשלה, כולל נציגי האוצר. הקפדנו שבכל ישיבה נציג האוצר יגיע, לא היינו מוכנים לשבת בלי נציג האוצר.פלוס נציגי העדה. בתוך מליאות, ובתוך ישיבות ספציפיות בכל אחד מהמשרדים. בנו תוכנית - - - שכונות עתירות עולים. בנו תוכנית שעונה על דעת כולי עלמא – אין מישהו שמתווכח עליה – על הצרכים של העדה. חד משמעית. יש לה צרכים נוספים, אבל אלה העיקריים. אין גורם מקצועי במדינת ישראל – אין גורם מקצועי, ואני אומרת את זה במלוא האחריות – מתוך העדה, מתוך הגורמים המקצועיים בממשלה ומתוך הגורמים המקצועיים בשוק הפרטי – שמערער על המקצועיות של התוכנית. לא על התקציב של התוכנית – על המקצועיות שלה. אז אנחנו רוצים להבין, כמשרדים מקצועיים, מה המשמעות של הדיון שאתם מקיימים במשרד ראש הממשלה.

שוב – אני התחלתי להגיד, ולא נתנו לי לסיים את דבריי. התוכנית תוקצבה בעצם לשנת 2008 - -

לא. היא תוקצבה לחמש שנים.

היה לה תקציב כולל לחמש שנים - -

נכון.

כל שנה היה צריך להחליט מחדש על התקציב שלה. לכן, למעשה, היה לה תקציב ב-2008, ב-2009 כולנו יודעים שהתקציב אושר רק בשלב מאוחר יותר, ולא נקבע תקציב לתוכנית. כרגע אנחנו - - -

נקבע.

כרגע אנחנו במצב שצריך לראות איך אנחנו מקצים תקציב לצורך התוכנית.

אני אתקן אותך. נקבע תקציב לתוכנית כמו שנקבע תקציב לאגף שלי, לאגף שלו, לאגף של חנוך – נקבע תקציב. אושר ביום מסוים בממשלה. מאותו יום, בתהליך הסדיר והרגיל, אנחנו פונים לאגף תקציבים, אגף תקציבים הולך לוועדת כספים, על פי החלטת הממשלה, מה שעובר תקציב מעבירים למשרדים המשותפים. למה בתקציב של התוכנית האתיופית זה שונה? אני רוצה להבין, מקצועית, מדוע מה שנכון באגף שלי - - -

אז בגלל זה אני אומרת לך – כמו שאת מסבירה שיש כאן איזושהי בעיה בתוך הממשלה, ביחסים בין המשרדים, שצריך לטפל בהם – ולכן - - -

אני לא מבינה.

התשובה לא ברורה בכלל.

האמת, אני פשוט -

התוכנית הזאת נבנתה במשך שנה וחצי.

זה לא משנה, אבל זה לפרוטוקול. - - - זה לפרוטוקול, שיהיה ברור לכם. לא את המטרה. המטרה היא הפרוטוקול, שיהיה ברור – אני חושבת - שהאוצר עושה כאן מעשה, לוקח על עצמו החלטה שהוא לא מתקצב תוכנית שאושרה בממשלה. עכשיו הוא אומר: בואו נראה למה אנחנו לא מתקצבים. יש כאן - - - שהוא לא סביר בעליל. אני עובדת מדינה, יכול להיות שהדברים שלי לא בסדר, אני אומרת לך, כאזרחית המדינה ולא כעובדת מדינה: זה לא בסדר. ותעבירי את זה למנהל האגף שלך, לסמנכ"ל שלך ולשר שלך. זה לא בסדר.

לראש הממשלה שלך.

ואתם פניתם?

אנחנו - מה זה פנינו? במהלך התקציב שלי לשנה הזאת – אושר אתמול, אחרי אין ספור טלפונים מהאגף שהיא עובדת בו – אתמול הבחור התעשת, וישלם את הכסף, אחרי ש – אבל זה לא משנה. גם בתקציב חלקי - - -

זה מאד משנה. אני אגיד לך למה זה משנה. אם תקציב 2009 אושר ביוני - - -

- - -

רגע, אם התקציב אושר, כל המשרדים, כל התוכניות אמורים להיות. ואז, אם את מקבלת את התקציב רק אתמול, זאת אומרת ש-אנחנו נמצאים באמצע דצמבר, עכשיו אין לך מה לעשות עם הכסף.

עוד לא קיבלתי.

אה. את קיבלת טלפון. זה גם בסדר.

היום או מחר זה יבוא לאישור ועדת הכספים, ואז בשבוע הבא זה יגיע למשרד – אבל, אל תדאג. אני צריכה להוציא חוזים. אנחנו נוציא חוזים, הכסף יישמר, לא – אל תדאג. נפעיל אותו בשנה הבאה. הכסף יהיה.

בשבועיים האחרונים של השנה אפשר לחסוך שנה.

כן. אני חותמת חוזים. הנה חגית, קודמתי בתפקיד – אין לנו בעיה. אנחנו מסדרים את הכסף אם עד ה-15 בדצמבר יש לנו אישור של ועדת הכספים.

הנקודה היא לא זו. הנקודה היא: למה בתוכנית האתיופית צריכים אישור מיוחד? זה משהו שאני לא מצליחה להבין אותו. אני רוצה להגיד לכם שחנוך הציג מאד נכון. אנחנו באמת חסכנו בתוכנית. לא בזבזנו בתוכנית. לא אמרנו: משכנתאות לכולם. מאד דייקנו במשכנתאות להגיד: מי שיש לו סיכוי סביר להגיע לדירה. הלכנו גם לתוכניות שאמרנו שיעצימו – בכל המשרדים – את אותן קבוצות בתוך הקהילה, שאחרי שיעשו את העבודה, כל מי שמסוגל מביניהם יגיע למקום הטבעי שלו בחברה, ולא למקום שלו בחברה שהוא נמצא בה, בגלל שהוא עולה חדש, או עולה ותיק שלא הצליח להשתלב. אני חושבת שזה לכבודה של מדינת ישראל התוכנית הזו, זה לא לכבודה של מדינת ישראל האופן שבו היא מתוקצבת – אני אומרת את זה כעובדת מדינה, לפרוטוקול.

כן, בבקשה.

אני מנהלת המחלקה המשפטית בעמותת "טבקה". תנו לי להציע קצת פרשנות משלי לשאלות האלה: "למה"? יש פה שורה תחתונה מאד פשוטה. יש פה כסף, ואין פה כוח פוליטי. זה הכל, על זה אנחנו מדברים. יש פה איזה ספק למישהו מהארגונים, למישהו ממשרדי הממשלה או למישהו מהאנשים בשטח, לגבי הצרכים של הקהילה? לגבי המצב של הקהילה? אני לא חושבת שלמישהו יש פה ספק. יש פה פשוט קבוצה, מגזר, שאין לו מספיק כוח פוליטי, ולכן לא משחררים את הכסף, לאחר שישבו טובי המוחות, והגו תוכנית – כמו שאמר חבר הכנסת מולה – במשך, לא חודשים. במשך שנים. אנשים שנמצאים בשטח, אנשים שיש להם ניסיון בעשייה. אין ספק. האמצעים ברורים, המטרה ברורה, הכסף לא נמצא. יישבו עכשיו ויספרו מחדש איך ייקחו את מעות החיטים האלה, יחלקו אותן מחדש ויחשבו מה לעשות אתן.


שמשרד ראש הממשלה ייתן תשובה, מדוע לא מוכנים לתת את הכסף. נקודה – אין פה שום שאלה של תכנון. התוכניות נמצאות פה, הכתובת היא על הקיר, אין פה – המגזר הזה לא מספיק חזק. אם עכשיו ההתנחלויות נכנסו לרשימה של סדרי העדיפויות מבחינת היישובים – זה רק בגלל הסיפור של כוח פוליטי. זה שתוכנית החומש הזאת - - -

וגם סל התרופות אתמול בסבב טלפוני, בגלל ליצמן.

בבקשה.

על חשבון תרופות מצילות חיים. אלה 63 מיליון שקל, שמצאו תוך חצי שעה.

אז מה אנחנו מנסים? לשבת פה ולנסות להמציא מחדש את הגלגל הזה? בשביל מה? בשביל מה? יש פה – סליחה שאני אומרת בצורה בוטה: כל הפורום הזה, עכשיו, יהיה אימפוטנטי לחלוטין. כי מישהו אחר צריך לתת פה תשובות ולהסתכל לקהילה הזאת בעיניים, ולהגיד: אנחנו משאירים אתכם באותו מצב, אנחנו מנציחים את המצב הקשה הזה, זאת האחריות שלנו לזה שהכסף הזה לא מועבר. נקודה. אין פה יותר מזה, אני חושבת, מה להגיד.

כמו שאמרתי, דחוף צריך להזמין את שר האוצר ואנחנו נעשה את זה, ונראה מה אנחנו עושים.


כן, בבקשה.

אני מברך על הדיון הזה, גברתי היושבת ראש. הנושא של תוכנית החומש – דובר הרבה על התוכנית הזו ונכתב הרבה, ומעשית – אנחנו רואים את התוצאות.


אם אנחנו מסתכלים על התקציב, למשל, במשרד השיכון, אני רואה ב-2009, הן מבחינת התכנון, הן מבחינת התקציב בפועל, זה גדל מ-2008. בפועל, אנחנו יודעים ש – אני גם צריך הבהרה – שבדיווח קודם, היה כתוב ש-400 ניצלו את המענקים - - -

משפחות.

משפחות. 400 משפחות, כן.

לא, משפחות או נפשות? זו שאלה גדולה.

משפחות. אין משכנתא בנפשות.

400 משפחות.

400 משפחות ניצלו ב-2008, 2009. כך הדיווח. כמיטב ידיעתי, ב-2008 ניצלו כ-300 משפחות, וב-2009 אפס. אלא אם כן תבהירו לי. אבל מה שדיווחתם לא נכון. אין 400 משפחות שקיבלו מענקי משכנתאות במרכזי קליטה במסגרת של תוכנית החומש.

אתה סופר אחד אחד?

אני סופר.

אוקי. אז אנחנו, בתום הישיבה, נראה לך. על מה הוויכוח הזה?

כנראה יש רשימות.

יש לי רשימה – 300 משפחות ב-2008. ב-2009 אפס. אם כן – תביאו לי עובדות. זו המציאות. ולכן, לפחות כשמדווחים, תנסו לדייק. והדבר השני: למרות שהתקציב גדל מ-65 ל-85 מיליון, למה ב-2009 אין מענקי משכנתאות למרכזי קליטה?

למה אין? יש.

לא. אני אומר לך: ב-2009 זה אפס. תביא לי משפחה אחת שניצלה את זה.

מה הוא מדבר?

85 מיליון - - -

יש לך בעיה בהעברת - - -

אדוני, נגוסה. יש פה נציגים של משרדים, והם יסבירו. אם אמרו 400, אז לא לקחו - - -

עכשיו זה לא בפועל, זה סגור. יש מענקי משכנתאות – אני מדבר במסגרת תוכנית החומש, לפי מה שיש.

כן, מר ישראל שוורץ, בבקשה.

הוא עוסק בנושא, הוא אחראי עליו, תנו לו לדבר.

יש פה איזשהו בלבול ואי הבנה. יש את המענקים שניתנים למרכזי קליטה – וזה עבד וזה עובד, וזה יעבוד ואין עם זה בעיה, והיתה החלטה ש-200 מענקים יהיו מוגדלים כדי לאפשר לבני העדה לעבור למקומות חדשים בשנה, מעבר לרגיל. אני מדבר על 200 מועדפים, וזה עובד, ואין שום בעיה. אין שום בעיה.


מול זה יש החלטה שהיא בכלל מכיוון אחר. לסייע לצעירים - - -.

לא לא, לא. לא על זה אני מדבר. אני מדבר על ה-200 משפחות.

רגע. יש פה משרדים מקצועיים.

אני אשמח לקבל את העובדות.

יש פה משרדים מקצועיים, בוא נשמע אותם, ואחר כך - - -

אני עוד לא סיימתי. בתורם – יסבירו.

אני סיימתי.

בסדר, אז בוא נשמע את המשרדים הרלוונטיים, הם כנראה יודעים יותר טוב מה שקורה בשטח.


בבקשה, ישראל.

אני סיימתי. הבעיה האמיתית היא בקטע של הצעירים. היתה החלטה לגבי הצעירים, האוצר – מסיבות - - -

ישראל, אולי תסביר מה הבעיה שם. שכל הפורום יידע. זהו.

אני מתחיל. היתה החלטה לתת לצעירים אתיופיים, היו ויכוחים קודם אם זה מחייב גם מרכיב מענק או לא, בסוף האוצר נסוג ולא הסכים לתת שום סיוע לצעירים, משרד השיכון – אולי בצדק, אולי לא בצדק – לקח על עצמו, מתוך תקציביו, לתת משכנתאות שלא כוללות מרכיב מענק. רק הלוואות - - -

איך הם הסבירו את זה?

רק הלוואות צמודות עם 4%, של 250 – זה הלוואות מועדפות לעומת הרגילות, אבל עדיין, כדי לקנות דירה, אתה צריך לפחות 150,000-200,000 שקל הון עצמי, אתה צריך להראות לבנק – כמו כל זכאי אחר - -

שיש אפשרות להחזיר.

שאתה עובד עבודה לאורך איזשהו זמן,

ישראל, אתה בעצם אומר שהבעיה היא אצל הקהילה?

לא הקהילה אשמה. זה ודאי שלא. אני אומר שהתפריט הזה, שהוגש לבני העדה, לא עונה לצרכים של הצעירים האתיופיים. והראיה – שרק אחד קיבל את זה. היום, בפרט אחרי משבר הסאב-פריים, הבנקים הרבה יותר זהירים. הסתבר שבלי מרכיב של מענק – העסק לא עובד.

- - - זה לא מרכיב מבחינתם.

נכון.

אני דורש ממשרד השיכון, שיציגו את רשימת המשפחות, אותן 200 משפחות שניצלו את המשכנתא ב-2009, ליושבת ראש הוועדה. ואז אנחנו נראה מי טועה בדבר הזה. אני מדבר לא על הצעירים.

- - -

לא, פה אנחנו מדברים על שני דברים שונים. אני חושבת שקיבלנו תשובה, קיבלנו תשובה לגבי הצעירים, ראינו שיש פה בעיה, כי אם לא נותנים את המענקים, אז אי אפשר לקחת משכנתא, כי זה לא חשוב, כל אחד יכול לקנות איך שהוא רוצה. פה צריכה להיות הטבה. אין מענקים, אז בכל מקום, כל אחד, בלי שום תוכנית, יכול לקנות מה שהוא רוצה אם יש לו את האמצעים.

- - -

אני לא אמרתי שאתה משקר.

- - -

יש לי עוד משפט אחד.

סיימת. סיימת, סיימת.


דני אדמסו, בבקשה.

תודה רבה. אני רק, בהמשך לנושא הזה: לא רק – כשמדברים בנושא, בבעיה, של הצעירים – הדברים שלך – זה לא רק שלבנקים לא משתלם. יש פה קושי מאד גדול בהנגשה - - -

אמרתי.

שנייה. בהנגשה של האינפורמציה והפרוצדורה. אנחנו כבר יודעים שהרבה אנשים הלכו לבנקים, והבנקים אמרו להם: אין דבר כזה, ולא מכיר. אני בעצמי – רק כדי לעשות את זה, אני עובר דרך המסלול הזה, רק כדי לעשות case study, ללמוד את הנושא – הבנקים לא ידעו שום דבר מהסיפור הזה. גם כשהתקשרנו אז, לא ידעו למי להתקשר במשרד. אחרי שהם ידעו, הדבר הזה – אין להם טופסולוגיה מתאימה, ומי שהיום מוכן, כרגע, לסייע או לעשות את זה, זה רק בנק טפחות.

מהתחלה זה היה רק בנק טפחות.

רק בנק טפחות. כך שקודם כל צריך להגיד את זה לציבור, שצריך ללכת לבנק אחד וזה הבנק שמסייע, ולא להטעות את הציבור שכולם נותנים משכנתאות, וכולם הולכים לבנקים למשכנתאות וחוזרים ללא תשובות. הדברים האלה לא הובהרו בשום אמצעי הסברה.

למה לא הייתם שותפים להסברה, כארגון?

שנייה, אני תכף אגיד לך. אחת – וזו הבעיה המרכזית שלי, אולי, עם משרד הקליטה – פה כתוב: בני הקהילה מביעים תחושת תסכול וכולי – אחד התסכולים שלנו, זה שברגע שזיהו שאנחנו מבינים את התוכנית, ואנחנו – האגודה, לצורך העניין – היינו מתחילת התוכנית, במשך שנה וחצי, בבניית התוכנית, החליטו באיזשהו שלב שממדרים אותנו. לא נותנים לנו דוחות, לא מזמינים אותנו לוועדות - - -

בניגוד להחלטת הממשלה.

ואנחנו יודעים בדיוק מה חסר ואיך מבצעים, אבל לא נתנו להיכנס, ולכן הישיבות מתקיימות באופן ממודר. ואז מביאים את מי שלא היה, או מי ש-בעיניהם זה יכול להיות נציגי הקהילה, הרי כולם באותו צבע – בוא נביא אחד, שתיים, מכניסים אותם, האנשים – אין להם מושג, רואים מספרים, אומרים: וואי, איזה מספר גדול. כל זה לקהילה – סבבה. יוצאים החוצה, וצוהלים. ולכן התוכנית נשמרת, כאילו לכאורה. בעיני חלק מהציבור, כאילו התוכנית קיימת. עובדים עלינו פה עבודה בעיניים.


לכן – אני אגיע גם בסוף לדברים שלי – יש משהו במה ששלמה אמר, שיכול להיות שצריך לצאת בהצהרה שמבטלים את תוכנית החומש, כי כרגע מה שעושים זו עבודה בעיניים מול הקהילה, ואני חושב שזה באמת לזרות חול בעיניים בקרב הקהילה.


הדבר השני, היתה צריכה להיות תוכנית של הנגשה – שאלת למה האגודה לא עושה הסברה. אל"ף, אנחנו עושים את זה. אני חושב שהאתר שלנו או השיח שלנו, זה האמצעי היחיד, כמעט, שמנגיש מידע. למרות שמדינת ישראל הקצתה 400,000 שקל להסברה. למשרד הקליטה. הדבר הזה לא בא לידי ביטוי בשום אמצעי תקשורת נגיש לקהילה האתיופית שאנחנו מכירים. איפה הכסף הזה? הוא היה אמור להיות מונגש – בין אם זה ברדיו, בין אם זה בטלוויזיה, בין אם זה בפליירים – איפה הכסף שהיה אמור להנגיש את המידע לקהילה בנושא הזה? לא קיבלנו תשובה ולא מדווח פה בביצוע הסטטוס.


הדבר השני שהיה צריך להיות – ברוקדייל נבחר כגוף שעושה, מה שנקרא, אנליזה. מעקב הערכה אחרי התוכנית. הוא רשום, אבל ראיתם בחלק של הביצוע – כלום.

יש אינדיקציה - - -

אם הוא מקבל כסף – מה הוא מדווח? אנחנו שלוש שנים בתוכנית. אנחנו משנת 2006. ההפגנה היתה משישה לנובמבר 2006, התחלנו ב-2007 תוכנית עבודה, בעשרה בפברואר 2008 התקבלה החלטת ממשלה, מאז - לא קרה כלום בנושא הזה. איפה העבודה של ברוקדייל, על מה הוא מקבל את הכסף?

תשתפו את האנשים - - -

דני, אני מצטער, אני פשוט צריך ללכת להגיש הצעת חוק בוועדת הרווחה בנושא פיטורין. כל סיכום שגברתי היושבת ראש תגיע אליו, יהיה מקובל עלי. אני חושב שהסיכום צריך להיות כמו שביקשת, ששר האוצר יהיה נוכח כאן, ואני מבקש לצרף את שרת הקליטה לנושא, יחד אתו. תודה רבה.

עוד דבר שאני מבקש, גברתי היושבת ראש, זה ש-אין בעיה שכל מי שממשרד הקליטה או ממשרדי הממשלה, משרד ראש הממשלה, שתחליטו שתהיה תוספת של אנשים מבני הקהילה, אבל אתם לא יכולים בכל פעם להוציא את האנשים שטרחו המון זמן ללמוד את התוכנית ולהבין. זאת אומרת: אתם לא רוצים אנשים שמבינים לידכם. אתם רוצים אתיופים. ונמאס לנו מהמשחקים האלה. אתם יודעים ש-אני, אישית, ברמה האישית, עמלתי מאד קשה ואני מכיר את רוב המספרים בעל פה, והצוות שלי שיושב פה – אנחנו מכירים היטב את התוכנית, היינו מהתחלה, אנחנו מבקשים להיות חלק מאלה שמקבלים החלטות. אפילו בזמנו, עוד בהתחלה, שרציתם להראות שאתם עובדים עם אתיופי, נכנסנו למשרד ראש הממשלה יחד עם ראש הממשלה, בהחלטת הממשלה. היינו שם. אבל לא יכול להיות, תכל'ס, בעבודה, ביום יום, שתמדרו אותנו ותיקחו כל פעם אנשים אחרים. ואני מבקש שזה יעבור למנהל האגף, מר אודי פראוור. אתם לא מחליטים מי נציג הקהילה. יש פה ארגונים, עמותות רשומות, אם צריך – תכניסו את כולם. אבל, אני חושב שזה לא הולך ככה. אתם לא יכולים לקחת אנשים שאין להם רקע, ולהגיד שהם נציגי הקהילה ובסופו של דבר לקבל החלטות על דעת עצמכם - -

כסת"ח.

זה הדבר החשוב שרציתי להגיד.


הדבר הנוסף הוא, שאני חושב – הדיווחים. מר חנוך צמיר, אני מבקש בכל לשון של בקשה, מול כל האנשים האלה, בפעם הנוספת, כפי שהתקבל בהחלטת ממשלה – אחת לארבעה חודשים צריך לדווח? תעביר לנו במייל, אנחנו נלמד, נמצא מילון ונלמד את התוכנית. אי אפשר שאנחנו – טל יושב על הוורידים של משה, הבחור – לפני כן על עפרה, המון זמן, להעביר דיווח, ואתמול בלילה רק אתם מעבירים את הסטטוס ביצוע הזה.

לא, לא.


זה לא סטטוס ביצוע, זו מצגת.

מצגת. אתם מעבירים אתמול בלילה. יכולנו ללמוד אתמול – היה הרבה יותר טוב, אם כל ארבעה חודשים אתם חייבים על פי החלטת ממשלה. אין סיבה שהציבור לא יקבל את זה. אנחנו מיד משתדלים להעביר לכל מי ששותף את המצגות האלה באתר האינטרנט, כדי שאנשים ילמדו, ישאלו שאלות – אנחנו מבקשים: תעבירו לנו בזמן, כדי שגם אנחנו נגיע מוכנים, וזו לא איזו זכות שאתם נותנים, זו איזושהי חובה שהתחייבתם אליה בהחלטת ממשלה.


אני גם – ליושבת ראש אני אגיד – אני בעד לזמן את שר האוצר, לקיים איזשהו דיון. יש? אין? ובואו, שחררו אותנו מהסיפור הזה. כי מה שקרה זה – ואנחנו יודעים שחלק מהגופים, משרדי הממשלה, מפזרים כל מיני כותרות, משקיעים בכל מיני מחקרים – אני יודע את זה. עכשיו עובדים בחלק מרופין, בחלק מכמה מקומות – משקיעים המון כסף בקהילה – ואלה היו חלק מהתשובות שהיו בעיתון הארץ בסוף השבוע – ולא קורה כלום. מה שהציבור לא יודע – מה שהאנשים שנמצאים פה, לפחות, שיידעו – זה שמגיע כסף למשרדים, המשרדים משדרגים את מיקומם או מעסיקים עוד אנשים – זה הולך לכוח אדם ולכל מיני דברים – בתכל'ס, למטה, לא מגיע דבר. והדיון שהיה פה מוכיח את זה. המענק הבודד, שדיברו על המענק של הצעירים, זו דוגמה קלאסית. זה 30% מתקציב 2008. אתם צריכים להבין: יותר מ-30% מתקציב 2008, כסף צבוע, שהיה אפשר לספור אותו אחד אחד, האם מומש או לא מומש – כי זה אם בן אדם קונה דירה או לא קונה דירה – ומדובר פה על ביצוע של בן אדם אחד.

לכן אני מצטרף לדבריה של אריאלה: זו אחלה תוכנית. אני מצדיע לתוכנית החומש, לממשלת ישראל. אני מתבייש בתהליך הביצוע, בתהליך הבירוקרטיזציה שמתיש את הציבור ומעייף אותנו, ובסופו של דבר, וזה הכי מתסכל – וזה התסכול שרשמתם פה, המסקנה שהגעתם אליה – זה שאתם באים ואומרים, שכאילו – השקענו בהם ולא קורה כלום. והדבר הכי מתסכל זה להגיד שמשרד הקליטה לא מדווח לי. אני, רק מלרדוף, לקבל דיווח, לדעת מה הסטטוס, מה קורה עם זה – זה מתסכל יותר. אז במסקנה הזאת, אני רוצה להגיד לחנוך ממשרד הקליטה: בחלק הזה אתם שותפים. אני מבקש להעביר לנו דיווחים, לכל הציבור ששותף לנושא הזה. תודה רבה.

תודה.


כן, בבקשה.

טוב. מספר התייחסויות לדברים של דני אדמסו.

קודם כל, כפי שאמרתי קודם ואני חוזר על זה, גם אם זה לא מוצא חן בעיני האגודה: יש נציגות מובהקת של הקהילה בכל הדיונים, בכל הפורומים. - - -

ממתי היא מופיעה שם?

אל תקטע - - -

תגיד, לא. תגיד.

אתה דיברת.

לא, אבל אי אפשר לצרף אנשים לפני חודשיים, כשהתוכנית עובדת כבר שלוש וחצי שנים. אי אפשר.

דיברת, שמענו אותך. בבקשה, תן לחנוך.

דני, באמת הקשבתי לך רב קשב. אז חמש דקות סבלנות. אנא, אני מבקש.


נציגי הקהילה נמצאים בכל הפורומים, לפחות שאני מכיר. היתה באמת שאלה את מי להזמין, כי היה מספר ארגונים רב. לא רק הארגון שאתה עומד בראשו, שרצה להיות נוכח. ולכן אני חושב שההחלטה שהתקבלה, שיושב ראש נציגות הארגונים – שנדמה לי שגם אתם חלק מהנציגות - -

אנחנו לא. - - -

נדמה לי, אמרתי. אני לא יודע.


יהיה נוכח בישיבות, הוא ואנשיו – יושב פה המנכ"ל שלו, והוא יכול להעיד בדיוק על מה אני מדבר. היהודי שיושב לשמאלו של אברהם נגוסה. אז למען הפרוטוקול ולמען הנתונים – זה שאתה משתמש בקול רם, זה עדיין לא אומר שמה שאתה אומר זה נכון.

נציגות לא היתה.

נציגות לא היתה, ויש פה מספיק אנשים.

תן לי בבקשה לסיים.

לא, הרי אנשים אומרים לך: לא, לא היה. הנה, הוא אומר שלא היו.

אתה מוכן לומר משהו, דני?

שמענו, שמענו.

אני רשום, אני אגיב בדיוק בצורה מסודרת ולא כל אחד יגיב בשמי או בשם אנשים.

אוקי. אז אני מציע שתגיב עכשיו. תגיד עכשיו, דני.


הלאה. דני העלה עוד מספר נקודות. בכל מה שקשור בעניין דוחות הבקרה של ברוקדייל – אתה צודק, אנחנו נתחיל להעביר אותם בצורה מסודרת, ושוב תהיה לנו בעיה למי בדיוק להעביר, אבל נעביר גם לכם. אוקי?

תודה רבה.

אין שום בעיה בעניין הזה.


לגבי דיווח שוטף – וכבר אמרתי את זה קודם לכן – אנחנו – אנחנו אלה הבכירים במשרדי הממשלה השונים שעוסקים בעניין – משתתפים באופן קבוע בפורום שאנחנו קוראים לו פורום תוכנית החומש, שגם בו יושב יושב ראש נציגות הקהילה, ובאופן שוטף עוברים דיווחים בפורום הזה. צר לי אם הם לא עוברים הלאה בתוך הנציגות, אבל אפשר לטפל גם בעניין הזה. אין מה לעשות – אלה העובדות. קשה אולי לחיות אתן, אבל אלה העובדות, והעובדות הנכונות.


ובאופן כללי – אני מנסה בעדינות להתבטא – אני דוחה על הסף את הדברים החריפים מאד של דני על תקציבים שהולכים בסופו של דבר ולא מגיעים לקהילה, ומגיעים אך ורק לתוספות כוח אדם - - -

בתוכנית החומש לא הוגדרה קניית מחשבים למוקדי קליטה. נקודה. הכסף הזה יכול לשמש משהו אחר. נקודה. אתה לא יכול לקנות מחשבים בכסף שנועד לשפר מצבם של ילדים בכל מיני מקומות. אתה לא יכול לקחת כסף. במקום זה, תן 250,000 שקל שבזבזתם על זה, משכנתא, תוספת של 50,000 שקל לכל אחד שקונה דירה, ואז היו לנו אולי עשרה אנשים שקנו דירה למשכנתאות. אתה לא יכול להגיד שאני משקר.

לא אמרתי מימי את המילה הזאת.

אז אוקי, אז אל תדחה את זה.

דני.

אל תתקן אותי בבקשה, אני מבקש. ואני בכל זאת אומר את מה שאמרתי: אני דוחה על הסף את האמירות החמורות שלך, אין להן שחר. כל הכספים הולכים בסופו של דבר לטובת הקהילה ואל מול הקהילה, ולא נשארים בשום מסדרון אפל במשרד כזה או אחר. זהו.

כן, בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת ראש. אני מנכ"ל נציגות הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה. אני מדבר על התוכנית – אני חושב שאני גם שותף וגם מלווה אותה מזה שלוש שנים. נציגות הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה שותפה לכל הנושא של התוכנית. התוכנית נבנתה - - -

ואתה משתתף בישיבות.

בכל הישיבות.

- - -

נכון.

דני, בבקשה.

אני חושב שהתוכנית נבנתה על ידי נציגי העדה, שהעמותות הן השותפות האמיתיות שידעו והבינו את המשמעות של התוכנית, התקציב שהוגדר מהתחלה ועד הסוף – התקציב שלה, כמו שצוין, היה מיליארד, ואחר כך הגיע ל-870 מיליון שקל – ובכך התוכנית יצאה לדרך בצורה הכי משמחת את הקהילה כדי שהתוכנית הזאת תהיה ברת ביצוע, שתפתור את הבעיות הקשות של הקהילה.

על תכני התוכנית והתוכנית כולה – היא פיזרה ציפיות גבוהות מאד למען הקהילה, ולמען האנשים, שיבוא יום והם יהיו משולבים בתוך החברה הישראלית, וזו היתה התוכנית הכי גדולה והכי טובה שנבנתה, לטעמי ולטעמם של אחרים ששותפים לה.


נכון שהתוכנית לא יושמה כפי שתוכננה. לצערי הרב. עצם העובדה שבדיון הקודם – אני מזכיר – אז חנוך הציג את התוכנית – התבקשה בקשה פשוטה שעל התוכנית הזאת תהיה תקנה אחת, שגוף אחד יפקח עליה וזה משרד הקליטה. עצם העובדה שאין תקנה – הבעיה האמיתית מתחילה שם.


דבר נוסף – כל המשרדים שהיו צריכים להתקין תקנה תקציבית על כל התוכנית, כל משרד שהיה – משרד החינוך, משרד השיכון, משרד הקליטה - עצם זה שאין תקנה כזאת גם אצלם - - -

יש. יש תקנה.

זה לא נכון. יש תקנה כזאת. אתם לא יודעים.

תן לי, בסדר, דיברת בזמנך.

לא, יש תקנה.

אוקי, אם יש תקנה – ירכז משרד הקליטה.

בבקשה רבותיי, גם ביניכם אתם לא יכולים למצוא שפה משותפת. אז אתם מבקשים – תקשיבו, תקשיבו לחברים שלכם.

גברתי היושבת ראש, מותר גם שיהיו חילוקי דעות בתוך הקהילה עצמה.

יודעים את החילוקי דעות.

בסדר, אבל חילוקי דעות – תשבו, תשבו בנפרד, שיהיו לכם חילוקי דעות. אבל אתם באים לוועדה, אתם מראים לכולם שביניכם אין דיבור. אז בכל זאת, תנו לחבר שלכם לדבר.

לכן הליקויים הם בעצם בביצוע של התוכנית. לצערי הרב, ישנם המון ליקויים, התוכנית לא באה לידי ביטוי לפי הציפיות שהיו צריכות להיות. עצם העובדה שקוצץ מ-870 מיליון ל-700 מיליון שקל, יצר המון בעיות. עצם העובדה שהקהילה, שהיתה צריכה להיות שותפה בתוכנית בוועדות שונות, ועודכנו – אני מזכיר, לגבי הישיבה שהתקיימה במשרד ראש הממשלה, היינו שם בפגישה הראשונה, הוחלט להקים ועדת מנכ"לים וועדת שרים, וכדאי שנציגי הקהילה יהיו שותפים, אבל לא זומנו ולא היינו בוועדות האלה.

בפגישה הראשונה ששר החוץ זימן, כן היינו שם כדי לשמוע על התוכנית, על הקיצוצים הקשים שקיימים בה, ועל התקנה עצמה. היינו שם, הוצגו הדברים והיו תהליכים שצריכים להתקיים. באותם תהליכים, לא זומנו, ואנחנו לא שותפים.

אבל כשהיית, לא עדכנת את החברים?

עדכנתי את החברים. הגיעו נציגי הנציגות. התבקשתי להביא שלושה, אז שלושה או ארבעה היינו שם, כדי לומר על התוכנית ועל הקיצוץ. בזמנו, יושב ראש הוועדה היה שר החוץ, הוא לקח את הדברים הקשים, והוא ביקש להקים שתי ועדות, ועדת שרים וועדת מנכ"לים יחד, כדי שתבחן את חומרת הקיצוץ של התקציב.


לגבי ההשתלשלות של הדברים וההסברה – אני חושב שכל המצגת וכל הדברים שנשלחים לנציגות על ידי משרד הקליטה – למי ששותף בתוך הנציגות, כן, אנחנו שולחים. למי שלא, אז לצערי הרב אני לא יכול לשלוח את המצגת ואת ההסבר. למי שכן בתוך הנציגות, שולחים, כדי שילמדו - - -

מה זה קשור לקהילה?

מה זה קשור לעבודה הפנימית שלכם? אותנו זה לא מעניין. זה מידע ציבורי. תראה, דני, אתם רוצים לעשות סדר בין הארגונים האתיופיים, תעשו סדר לא פה, אני מציע. אנחנו נדבר על התוכנית. איך אפשר לסיים את הסיפור של התוכנית.

צודק.

תפיץ לקהילה.

דבר נוסף, אני רוצה להתייחס – לא סיימתי – הנושא של הסברה. אז, בדיון הקודם – אני מזכיר בכוונה תחילה – הוסבר, שבנושא של המשכנתאות ובנושא של התוכנית תצא הסברה מסודרת, כדי שתגיע לידיה של הקהילה. העובדה היא שהנושא של הסברה לא קיים, לא מגיע. המון אנשים שפנו בנושא של המשכנתאות - - -

אני רוצה להגיד לך, עדיף שלא תהיה הסברה, במקום - - -

הבעיה היא לא הסברה. הבעיה היא שהתהליך לא עובד. זו הבעיה. רק תסביר שהתהליך לא עובד.

אתה מבין למה זה תקוע?

זה בעצם הדבר האמיתי שלא מתבצע, ועליו צריך לצעוק.

מה תסביר? תסביר למשכנתאות ולמרכזי הקליטה שיש דירות במקומות טובים.

- - -

אני רק אסכם במילה אחת: אנחנו יודעים שהתוכנית מתה מזמן. זו עובדה קיימת. אני מצטרף לדברו של חבר הכנסת שלמה מולה, לצאת בהצהרה ולומר את האמת: אין תוכנית חומש, זו עובדה קיימת. תודה רבה.

- - -

חנוך, סליחה שאני מתפרצת לדבריך. אני ממש מתנצלת. אתה יודע שאני אתך תמיד, הרבה שנים. אני רוצה לומר משהו כדי שיהיה ברור: התוכנית לא תוקצבה, גברתי היושבת ראש.

לא תוקצבה.

כשאנחנו ישבנו ובנינו את התוכנית, ההחלטה המרכזית היתה שכל משרד יקבל עבור התוכנית תוספת תקציב.

נכון. זה נכון.

אבל אין ויכוח בינינו. אני חושב שהדגשתי את זה מספר פעמים.

אני מחזקת את דבריך. אני לא באה לסתור - - -

אבל היא אומרת: תוספת התקציב הזאת לא ניתנה למשרדים. זה מה שהיא אומרת לך.

היא רק מחדדת.

נכון. חבר הכנסת מולה – שנייה. אני רק רוצה להבהיר. פשוט, חשוב שתבינו את הנקודה הזאת, משום שזו ליבת העניין. אין בחדר הזה אדם אחד שמתווכח על מהות התוכנית. אין. יש הסכמה על דעת כולנו על מהות התוכנית. בכל אחד מההיבטים.

מישהו, נציג משרד החינוך פה?

כן.

יש, יש.

את יכולה להגיד לי – סליחה שנייה - - -

רק תן לי לגמור משפט.

שלמה, אנחנו עדיין לא הגענו לחינוך ולתמ"ת. עוד לא הגענו.

אה. חשבתי שהם דיברו.

אנחנו עדיין בקניית הדירות לזוגות צעירים.

אני אתן לך דוגמה – אני. אני – שיקום שכונות חברתי. מאותו רגע שזה צריך לבוא מהתקציב שלי, ולי יש מאה שכונות עם תקציב ש – אני לא רוצה להגיד לכם פה כמה, כי זאת באמת בושה למדינת ישראל, ואני צריכה להוציא מזה עוד שלושה מיליון עבור התוכנית האתיופית, זה אומר שאף אחד בשכונות שיקום, כמעט, לא יקבל שום פעילות. אני, כאדם אחראי, לא מסוגלת לקבל החלטה כזאת. - - -

נכון, נכון. מסכים.

יכולים לקבל החלטה, ואז אני צריכה לעשות שיקול דעת אם אני רוצה להמשיך לעבוד בעבודה שלי. עכשיו – באמת קיבלתי אתמול אישור – אתמול. שבועיים לפני סוף השנה – אישור מהאוצר על השלושה מיליון, שזה חלק מהתקציב, לתוכנית החומש.

עכשיו, מה שאני באה ואומרת – אני חושבת שבאמת אין טעם – ומה שאת אמרת בפתיחת הישיבה הוא הדבר הנכון ביותר: התוכנית הזאת צריכה להיות מתוקצבת – ההחלטה שבאה ואמרה שזה מתקציב המשרדים, היתה החלטה אומללה, ובעצם בזה היא שמה סוף לתוכנית.

אין תוכנית.

אין תוכנית.

על מה מדברים בכלל?

אין. אנחנו פקידי ממשלה, אותי יכולים לפטר בגלל המילים האלה, ואני עומדת מאחוריהן.

אין. אין תוכנית.

אם לא תתוקצב התוכנית הזאת בתקציב תוספתי, לכל אחד מהתחומים שה, היא לא מתקיימת.


עכשיו, כמובן, מדינת ישראל צריכה לקבל החלטה מה היא רוצה לעשות. - - -

בסדר. בבקשה, ממשרדי החינוך והתמ"ת הוועדה רוצה לשמוע.


בבקשה תציגי את עצמך.

אני מאגף קליטת עלייה במשרד החינוך.


משרד החינוך תקצב אותנו, כפי שרואים, ב-15 מיליון שקלים, ומתוכננים לשנה הבאה 20 מיליון שקלים. אנחנו עובדים בשטח, בבתי ספר, והפגיעה שאני יכולה לראות היא בהיקף של הפעילות שלנו. זאת אומרת: אנחנו עובדים בשישה יישובים היום - - -

אני רוצה לשאול אותך שאלה.

כן.

אני אתן סימולציה. קיבלתם, נניח – המשרד תקצב אתכם לאגף הקליטה, בואי נגיד, 70 מיליון שקל, הרגיל. האם קיבלתם 70 ועוד 15 – 85? זו שאלה אחת.

האם ה-15 מיליון שקל האלה הם בתקנה נפרדת, או בתקנת קליטה. בתקנה נפרדת, זאת אומרת: אני עכשיו נכנס לספר התקציב שלכם, אני רואה 15 מיליון שקל, תוכנית חומש לקליטת עולי אתיופיה. או שאתם משרבבים אותם, את ה-70, ועוד 15 – זה 85. זאת השאלה שלי.

התשובה לשתי השאלות היא אחת: זה תקציב תוספתי, יש תקנה מיוחדת לזה, ואני יכולה להעיד, כמי שמרכזת את התוכנית, שכל הפעולות שאנחנו מבצעים, לפחות בבתי הספר, הן פעולות שהן לא במקום הפעילויות הקיימות. אנחנו בפירוש עומדים על זה - - -

את יכולה להגיד לי מה אחוז ניצול התקציב שלכם, מאחר שאתם, בכל זאת, עובדים לפי שנת תקציב חינוכית? אני רוצה לדעת מה אחוז ניצול התקציב שלכם, בתקנה הזאת.

אני לא יודעת את התשובה המדויקת – חנוך?

מה אחוז ניצול התקציב של ה-15 מיליון שקל?

אנחנו יכולים לממש את התקציב הזה לאורך שנת הלימודים תש"ע, בגלל שאנחנו משרד חינוך. לכן התשובה היא: עוד לא נגמרה השנה, מבחינתנו, רק התחילה. אנחנו מתכוונים לממש את כל התקציב הזה.

אוקי. משרד התמ"ת, בבקשה.

כן. ראשית אני, ברשותכם, מבקש להתנצל על האיחור. פשוט נפלה פה איזושהי אי הבנה.

אמרו לנו שפשוט ילדתם בלילה.

הזמינו אותנו לברית.

כן, שיעורי היילודה הם גבוהים, כנראה. אוקי.


ברשותכם, אני רוצה לומר כמה דברים, ואני רוצה לבנות את הדברים כך: דבר ראשון, אני רוצה לעדכן את הוועדה מה היתה, בעצם, התוכנית המקורית, בעולם התוכן שלה. ואחרי זה אני רוצה גם להגיד איפה אנחנו נמצאים עכשיו ומה לגבי העתיד. ואני שוב מתנצל – יכול להיות שאני אשעמם חלק, יכול להיות שחנוך אמר את הדברים.


אז התוכנית היתה לנסות לשלב אנשים – בני הצעירים האתיופים – בנושא של תעסוקה, והיא, היו לה שלושה נדבכים. והיא נבנתה על בסיס ועדה שפעלה בראשותי והמליצה בפני תוכנית החומש איך לטפל בבעיה של תעסוקת האתיופים הצעירים, שקבענו מגיל 18 עד גיל 35, אבל בואו נאמר שגם עד גיל 40 לא ראינו בזה איזשהו עניין.

קבענו שתהיה פעילות בתחום של חיילים משתחררים. וזו בעצם פעילות תוספתית – אגב, כל הפעילויות הן תוספתיות, מעבר לדברים היפים והחשובים שעושים גם צה"ל וגם משרד הקליטה. רצינו להתחבר ממש בקצה של השירות, להקים One stop center תחת קורת גג אחת, לנסות לנתב את האוכלוסייה לפעילויות שונות, ולנסות ללוות אותה גם בתחום התעסוקתי. זה אומר: גם בתחום ההשכלה, גם בתחום ההכשרה וגם בתחום השדרוג בתוך מקומות העבודה – אני מדבר על התוכניות.


הבעיה המרכזית היתה שצה"ל לא נתן לנו תשובה – לשמחתי הוא נתן לנו רק בימים האחרונים תשובה – האם בעצם החיילים ישוחררו או לא ישוחררו. כי הבינונו, שאם החיילים ישוחררו בשלושה חודשים האחרונים, יכול להיות שהתוכנית לא תתקיים כפי שאנחנו חושבים, כי תהיה אופציה לאוכלוסייה גם לא – למרות שהשתחררה על בסיס התוכנית, לא יגייסו אותה מחדש. ולכן, לשמחתי, לקח חצי שנה, וצה"ל נתן לנו בימים האחרונים תשובה, שהוא מוכן, שהתוכנית תתקיים במסגרת השירות הסדיר. זה אומר שהם יהיו חיילים עד הרגע האחרון. מבחינתנו, הוסר דבר מאד חשוב, כי חששנו שכל התוכנית הזאת לא תוכל להתקיים לאורך זמן.

יש בתוכנית הזאת – ישבנו עם צה"ל, כולל בצוות, בנינו את מודל התפקוד העתידי, ומה שאנחנו צריכים עכשיו לצאת, זה למכרז, למכרז שהוא אמור לבחון לנו את ה- One stop center, שאמורה לטפל בכל מכלול הדברים שאני לא אאריך בהם עכשיו. זאת תוכנית אחת.


תוכנית שנייה שהיינו אמורים להפעיל, זו תוכנית, מה שקראנו: רובד הביניים. שזו בעצם תוכנית ביישובים עצמם. זאת אומרת: אותה אוכלוסייה שבעצם איננה כבר – או שזאת אוכלוסייה מבוגרת יחסית שבעצם כבר נמצאת בפעילויות, או שהיא השתחררה, ורצינו בצורה רוחבית לנסות לטפל על בסיס מפתח יישובי, אבל בצורה מתואמת – ואריאלה צודקת: בצורה מתואמת – עם האוכלוסייה הזאת.

מכיוון שלא ידענו אם התוכנית הזאת תימשך – ואני רוצה להיות גלוי אליכם – גם פה היינו צריכים להקים, שוב, ללכת לשורה של תשתיות, לצאת למכרזים לחמש שנים, אמרנו: בואו נעכב את הדברים האלה, מכיוון שאנחנו לא יודעים אם התוכנית הזאת תימשך ובאיזה פורמט, והקצינו לפעילות הכשרתית, השמתית והעצמתית, על פי התייעצויות עם משרד הקליטה וגורמים במשרד התמ"ת, פעילויות בסך של מיליון שקל לצורך הכשרה – כאשר אנחנו בדקנו את זה באופן פרטני, האם יש סיכוי לתעסוקה או אין סיכוי לתעסוקה. אז הקטע הזה, אני שמח שהוא התחיל כולו – הוא נמצא עכשיו ממש בעיצומו, חלק מהפעילויות אפילו עומדות להסתיים. אנחנו נשמח לדווח לוועדה האם באמת אנשים עובדים ובאיזה תחומים, ואני שמח לומר שהפעילויות הן מאד מגוונות, הכשרתיות, והן לא דברים די מקובלים.

זה הדבר השני. הדבר השלישי זה הנושא של אקדמאים. שימו לב, יש פה איזושהי מניפה: התחלנו בחיילים, עוברים לרובד הביניים ויש הנושא של האקדמאים – או המכללות המוכרות. זו אותה קבוצה שגם מקבלת טיפול גדול מאד בזמן הלימודים, אבל רצינו לבנות לה איזשהו המשך, איזשהו רצף שירותים, לנושא של תעסוקה. גם פה היינו צריכים לצאת למכרזים, לבחור כמה חברות, שבעצם תעזורנה לעשות את העבודה על פי תפיסת עולמנו. בקטע הזה, גם פה לא התקדמנו. כלומר: ישבנו, אנחנו יודעים את מהות המפרט, לא יצאנו למכרזים – הכל בגלל שלא ידענו איך זה יימשך. זו ההיסטוריה עם קצת עדכון.


עכשיו עומדת הבעיה לפתחנו. מכיוון שאני מניח שחנוך עדכן אתכם – הכסף שעומד לרשותנו הוא בסך הכל שישה מיליון שקל לשנתיים, בעוד שהפעילות אמורה להיות סדר גודל – לא יודע. תתקן אותי – סדר גודל של 20, קצת יותר מ-20 מיליון שקל, ולכן יש פער של שתי דרגות בין 12 ל-15 מיליון שקל, שבעצם לא קיים בתוך המערכת.

עכשיו אתם בוודאי, מכובדיי, תשאלו אותי: האם השלושה מיליון או השישה מיליון זה כסף תוספתי? אז אני אומר במפורש: לא, זה לא כסף תוספתי. יותר מזה, המשרד – אני לא חושב שהיתה ברירה – יצר תקנה מיוחדת, אבל הוא הפקיע מתוך הפעילויות הרגילות – בתחום של אנשים - - -

זאת אומרת, מה שעשיתם אתם - - -

מכיס לכיס.

כמו שבדיוק בדיוק חששתי. אתה היית צריך לתת תוכנית רווחה בקריית מלאכי, באת ואמרת: חנוך עשה תוכנית, כפה עלי, אז אני עושה העברת תקציב, פעולות, ו-אתה בא לספר לנו שיש לך תוכנית חומש.

בערך.


זאת האמת.

מכובדי, אני לא סיפרתי לך שיש לי תוכנית חומש.

אבל שר התמ"ת ענה לנו על המכתב שלנו, שיש את התקציב הייחודי לנושא. עכשיו מה מתברר? שלוקחים מפה - - -

אבל זה ברור. זאת בדיוק היתה הכוונה. אם הכסף היה במשרד הקליטה, זה לא היה קורה. זה בדיוק העניין.

נכון. מכובדי - - -

גם במשרד הקליטה הוא היה צריך להיות תוספתי. הוא חייב להיות תוספתי. ברגע שהוא לא תוספתי - - -

זה מה שאני אומר לך.

שנייה, שנייה. אני מבקש פשוט לסיים. אני מקווה שאני לא בחזקת נאשם פה, אני בא לדווח.

אנחנו לא בנאשם, אנחנו לא מאשימים אותך.

אז אני מבקש איזשהו "סיי" פה.

אז יכולת לבוא – אתה יודע מה? אני אגיד לך יותר מזה: אתה כן בחזקת נאשם. אני אגיד לך למה. אם בהחלטת ממשלה כתוב: זה כסף תוספתי, אתה לא היית צריך להיות – או האגף שלך, או השר שלך – לא היה צריך להיות שותף לתחכום ולאחיזת עיניים. ברגע שאתה הסכמת, עשית העברה תקציבית, מסעיף אחד לסעיף אחד – היית בא ואומר: זה נוגד את החלטת הממשלה, אנחנו לא מסכימים כאנשי מקצוע. נכון.

זה לא נוגד.

מה לא הוגן? מה לא הוגן?

אבל השר כתב לנו, ואנחנו הבנו מהמכתב שזה כסף שקיבלתם כתוספת לתקציב.

אני מוכן לבדוק את עצמי פעם נוספת, אבל אני חושב שאני לא טועה.

- - -

אני לא – הרי אם אספר לכם סיפור אחר, תבואו בפעם הבאה ותשאלו אותי למה סיפרתי את הסיפור. אז אני מבקש, אני מבקש לתת לי, בכל זאת, לסיים את הדברים.

צריך להבין שאנחנו נמצאים עם מעט מאד משאבים, עם תוכניות גדולות מאד. לכן אנחנו צריכים לקבוע סדר עדיפויות. אלא אם כן, אנחנו, עם שישה או שלושה מיליון שקל בשנה – ואפילו יהיה כסף תוספתי – אני מודיע: אפילו יהיה כסף תוספתי – בעצם לא ניתן לקיים פעילות בהיקף שאנחנו תכננו.

בטח לא להרחיב אותה. זה מה שצריך.

ולכן המשרד יצטרך לקבל החלטות על סדר עדיפויות שבעצם הוא רוצה לנהל בנושא של שלושת המסלולים שהצגתי חמש דקות לפני הדברים הללו.

בימים הקרובים יש דיון אצל המנכ"ל לגבי שני נושאים. ראשית, איך לתגבר – אני לא יכול לומר עכשיו שום דבר – איך בכלל לתגבר את הפעילות, והדבר הנוסף – בכל מקרה כנראה לא יימצאו משאבים של כסף שדיברנו עליהם – איך לקבוע את סדר העדיפויות בתוכניות השונות. צריך להבין, שיש חלק מהתוכניות שיש מעורבות ממשלתית הרבה יותר גדולה – למשל: עם צה"ל יש פעילויות, יכול להיות שאפשר יהיה לפנות גם לגורמים אחרים במשרד הביטחון, כדי לנסות לסייע בנושא הזה, יש תוכנית או תוכניות פה שאין כמעט מעורבות בנושא הזה, ואחת מהן, בעצם, זו התוכנית של שיתוף הפעולה עם משרד הרווחה. כלומר: הנטייה שלי, כאיש מקצוע, היא להמליץ לקיים את הפעילות המשותפת ביישובים, במסגרת מגבלת התקציב, ביחד עם משרד הרווחה – אני מניח שאנשים קיבלו פה הסבר?

לא. לא קיבלו.

אז אוקי. יש לנו פעילות מאד מבורכת בלשכות הרווחה, שבהן בעצם משרד הרווחה, באמצעות הג'וינט, ברוקדייל, סימנו קבוצת אנשים שבעצם נשאלת השאלה: למה הם נמצאים בלשכות הרווחה מזה הרבה שנים? וגם אם הם מעת לעת יוצאים, הם נמצאים די הרבה זמן. ולכן, אנחנו בונים עכשיו במשותף עם משרד הרווחה – ומשרד הרווחה יוביל את זה, למרות שאני עכשיו מדבר, משרד הרווחה מתכונן להוביל את זה בכספים משותפים של שני הגופים – לנסות לפתור את בעיית התעסוקה לאורך זמן של אותה קבוצת אנשים ביישובים, שבעצם סומנו מלכתחילה. אם יהיה יותר – אני אומר את זה מראש, כי עוד לא התקיים אצל המנכ"ל דיון, יכול להיות שהמנכ"ל ירצה לשנות את סדר העדיפויות, זו זכותו. ולכן מה שעכשיו נשאר הוא, לחכות לדיון עם המנכ"ל – או תהיה איזושהי הנחיה אחרת – ולראות איך המשרד מתנהל, הן לגבי תוספת התקציבים, אם תהיה כזאת, והן לגבי התוכניות וסדרי עדיפויות.

אני בכל זאת רוצה לומר משהו לגבי הסטת תקציבים. זה נכון שאין תוספת תקציבים, לפי שעה – כלומר: בשנה הראשונה היתה. שלושה מיליון שקל היתה תוספת, רק בשנה הזאת – והדברים נעשו - - -

נו, אז זהו.

אז רק שנייה. בשנה הראשונה היתה, בשנה הזאת אין. הרי כולם יודעים שבשנה הראשונה קיבלנו את הכספים. רק בשנה השנייה לא קיבלנו. אז אני בכל זאת חושב – גם אם המשרד מצא לנכון במקרה הזה להסיט כספים, יכול להיות שיש לו שיקולים ענייניים. שהתוכניות פה טובות יותר מאשר תוכניות שנמצאות בתוך מסלול העשייה. לכן, אני לא רואה כדבר חמור, בהתייחס לזה שקיימת מגבלת תקציב, שנשקול מחדש את התוכניות של המשרד. להפך, אני רואה את זה בברכה, ומהיכרותי את התוכניות – לא בגלל שאני חלק מהן – אני חושב שהן אינן נופלות, אולי עולות, אפילו, על תוכניות שנמצאות בתוך המגירה של המשרד. גם במגירה, וגם מופעלות באופן שוטף. לכן, בואו נחכה ונראה מה תהיה התוצאה של הדיון. תודה רבה.

תודה. ממשרד הרווחה, בבקשה.

אני ממשרד הרווחה. אנחנו פועלים בארבע רשויות, כמו שצוין. התקציב הגיע לרשויות, לצערי, רק ב-כמעט ספטמבר-אוקטובר, ובאוקטובר כבר היו חגים, אבל יחד עם זה הרשויות יצאו במכרזים – כי מחויבים לצאת במכרזים.

זה תקציב נוסף.

זה תקציב נוסף, עם תקנה ייחודית לצורך העניין, עם הרבה מאד תשומת לב של הנהלת המשרד, אני חייבת להגיד, שרואה בזה תוכנית מאד חשובה, בראייה שהיא באמת ראייה תפניתית ולא תוספתית - - -

כבר אמרתי: בשלושה מיליון שקל, משרד הרווחה – איזו תפנית אתם יכולים לעשות, באמת? אילו הייתם מקבלים 34 או 35 מיליון שקל, הייתי מבין. אבל בשלושה מיליון שקל – איזו תפנית, דפני, אני מכיר אותך, באמת.

לא, תפנית, לא בהיקפים. תן לי לסיים, ואחר כך אני אשמח לענות. אתה צודק, חבר הכנסת מולה, שיש הבדל בין עבודה עם 400 משפחות, ל-3500 בפוטנציאל. אבל יחד עם זה חשוב להגיד שזה שינוי. זו לא הליכה בטייס אוטומטי, כפי שנעשה הרבה מאד שנים.

בכמה יישובים אתם נותנים?

ארבעה.

איפה? באיזה מקומות?

כמו שהוחלט: אשקלון, רחובות, נתניה ועפולה, ואני רוצה להגיד שהנקודה היא כאן ההבדל בין החלטה מקצועית להחלטה, אולי, של לובי, והחלטה פוליטית. מבחינה מקצועית, כמו שחבריי כאן אמרו, זו גישה אחרת, שונה. היא חשובה. אני מאמינה ש-כמובן, אם יתווספו כספים, זה בהחלט יהיה חשוב ומבורך, אבל אם נצליח להגיע לתוצאות שאליהן אנחנו מתכוונים – גם משרד התמ"ת וגם אנחנו, של שינוי, זו תהיה פריצת דרך. דרך אגב – לא רק לעולי אתיופיה. זה דבר אחד.


הדבר השני שגילינו הם באמת הקבוצה של הצעירים, בני 18+. אותה קבוצה שלצערנו, אולי היו בצבא, אולי לא היו בצבא, והם נמצאים במקום הרבה יותר חלש, ולצערי המערכות לא הגיעו אליהם בשנים האחרונות. אם אנחנו נותנים דוגמה, למשל, בנתניה, אז באמצעות שיפור שכונות יש עובדת שעובדת עם 19 חבר'ה, אנחנו עכשיו מיפינו 174. כלומר: ההיקפים שאנחנו מכירים במערכות הם קטנים לעומת הפוטנציאל – לצערי, אני אומרת את זה. והחשיבות של התוכנית היא ללא ספק חשובה. אני, שוב, מצטרפת לחבריי: ברור שעדיף שיהיה כאן תקציב רחב יותר, תוספתי, כמו שהובטח, אבל מבחינה רעיונית-מקצועית, יש כאן פריצת דרך. תודה.

תודה. בבקשה, דוד.

אני חושב שאנשים פה כולם דיברו כ-אני ממשרד הקליטה. אולי אני אתחיל כבן העדה, ואחר כך אני אכנס למקצועיות שלי. אני חושב שמבחינת האכזבה, כתוכנית, היא מאד מאד מאכזבת כפי שנאמר, במיוחד כאשר הם אומרים: היא מאושרת כתקציב תוספתי, ובסופו של דבר אין את התוספת הזאת ואני חש את זה בשני מובנים. גם בתוקף תפקידי וגם בזה-אז פה אני לא רוצה לחזור, כי דיברו על זה וזה מאד חמור, ומה שהוצע פה, אני שותף לו.


מבחינת התקציב ב-2009 – נכון שהמשרד לקליטת העלייה לא קיבל את התקציב, אלא כפי שחנוך, המשנה למנכ"ל, הסביר את זה, כתקציב לקחת מכיס אחד ולהעביר לכיס השני. אני, לשמחתי הרבה, אני חושב שהמשרד ראה אחרת, וקיבלנו את החמישה מיליון שקוצצו מהאגף, קיבלנו אותם כתוספתי, אבל תוספתי מתוך המשרד. זאת אומרת: על חשבון פעילות אחרת של המשרד, שהיתה צריכה להיות.

לא, לא. אני יכול להגיד לך לגבי התקציב שלך: מה שעשיתם, גם במשרד הקליטה – בקיצוצי התקציב עכשיו, בקיצוץ הרוחבי שהיה, קיצצו לך איקס, אחוז מסוים, ואז אמרו לך: אתה מקבל תוספת תקציב. זאת אומרת: בפועל, גם לכם אין תוספת תקציב, נקודה. תפנימו את זה כבר.

אני מסכים – תראה, אני עכשיו לא נכנסתי ל"פלט" שהיה. אתה צודק מבחינת ה"פלט".

מה ה"פלט"? מה עשיתם? בסך הכל סגרתם - - -

חבר הכנסת מולה, ה"פלט" חל באמת על כל התקציבים, כל המשרדים.

על כל התקציבים, בלי שום קשר. אבל אני מדבר כרגע כתוכנית. אם הייתי צריך לעשות, לקחת מהפעילות שלי, מהתקציב שלי הקיים, להעביר – כפי שנאמר כרגע על ידי התמ"ת – אז אני לא עשיתי את הדבר הזה, אני חושב.

אתה לא עשית, אבל המשרד עשה בשבילך.

אלה לא קיבלו.

ממקום אחר הוא קיבל.

זה בדיוק מה שאני עושה. את ההשוואות: לעומת זה, שנת 2010 – אינני יודע. אינני יודע, ולאור המצב שאנחנו ערים לו, אני מקווה ואני מתפלל שזה אכן יהיה. אבל זה סימן שאלה מאד מאד גדול. לכן צריך להיות בהובלה, באופן כללי צריך ללכת ולדרוש, כי התוכנית הזאת צריכה להיות תוספתית. אם אנחנו מוותרים על התוספתיות, אני חושב שהפרויקט הוא לא פרויקט. אנחנו עושים עוול, אפילו, לא רק לקהילה. לנו, כמבצעים בשטח, יש לנו בעיה. יש לנו בעיה איפה נצטרך לסגור ואיפה נצטרך להמשיך. מבחינת קבלת ההחלטות יש לנו בעיה, מבחינת הדברים האלה. אז באמת צריך לראות את הדבר הזה.

אנחנו מסיימים. אבי מספין ואנחנו מסיימים, כי אנחנו כבר חוזרים על אותם דברים.

הרב.

אה. הרב יסיים.

גברתי היושבת ראש, אני רוצה להגיד דבר אחד: אני חושב שאם נבוא ונטען שתוכנית החומש מתה, זו טענה מאד מאד מסוכנת. קודם כל, אני מבין שהחלטת הממשלה האחרונה, 188, שמטילה את גיוס התקציב מתוך משרדי הממשלה, היא הרע במיעוטו. היא עדיפה מאשר לא תהיה בכלל תוכנית חומש. ופה צריך להיות סדר העדיפויות של אותו משרד ומשרד, שצריך לייצר את התקציב כמה שאפשר, שלא מתוך התקציב של יוצאי אתיופיה. אבל להגיד שהתוכנית מתה – מאד מסוכן להגיד את הדבר הזה, אני חושב שראוי שהתוכנית תהיה קיימת ותימשך, ואני חושב שכפי שהוועדה, כפי שגברתי היושבת ראש החליטה, מאד חשוב שיהיה תקציב תוספתי. אין שום ספק – שיהיה תקציב תוספתי. ואני חושב שהדבר היותר חשוב, מעבר לתקציב התוספתי, זה שתהיה החלטה שהתקציב יהיה רב שנתי ולא משנה לשנה. ברגע שזה משנה לשנה, כפי שאמרו החברים פה – גם בני וגם אריאלה – הם לא יכולים לתכנן תוכניות ולהוציא מכרזים, אם לא יודעים שבשנה הבאה יש להם כסף להמשיך את התוכנית. וחשוב מאד שגם תהיה החלטה שיהיה תקציב תוספתי.


אני מוכרח להגיד שבעקבות הממשלה הקודמת, שהחליטה לבטל את תוכנית החומש בהצעת התקציב באוגוסט 2008 – ורק אחרי שהממשלה התחלפה החליטו להמשיך עם התוכנית – האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה הגישה בג"ץ בגלל שלא מיושמת ההחלטה של הממשלה. אני חושב שזה עניין שלא בא נגד משרדי הממשלה, וראוי שמשרדי הממשלה יהיו שותפים בתמיכה של הבג"ץ הזה. כי הבג"ץ אומר, שמשרד האוצר צריך ליישם את התוכנית, לתת תקציבים, זו החלטת ממשלה, כל עוד לא החליטו אחרת, כל עוד לא החליטו שהתוכנית לא קיימת, וכל עוד היא קיימת, יש פה צורך שמשרדי הממשלה גם יהיו שותפים לבג"ץ, וגם ייתנו את דעתם שצריך להמשיך עם הבג"ץ, גברתי היושבת ראש. תודה רבה.

משפט אחד.

כן.

אני מתפרץ. אני חושב שהדברים של אבי מאד מאד נכונים. אם הפורום הזה יכריז על מות התוכנית, תאמינו לי, יהיו כאלה שימחאו כפיים, ואל תעשו להם את הכיף הזה. צריך להילחם, אסור להכריז את ההכרזה הזו, זו דעתי, צריך להמשיך ולהילחם בכל דרך אפשרית. כי אם הקהילה תכריז על זה, יהיו מי שימחאו כפיים, ודי לחכימא ברמיזא.

תודה רבה.

אז אני מבקש, חנוך צמיר, בבג"ץ, אנחנו אומרים – בדרך כלל אתם באים עם תשובות מאד מסודרות, כאילו התוכנית מומשה, ומראים דברים שהתממשו. במקום לעשות את זה, תחשבו שהבג"ץ הזה אמור לעזור לכולם, בעצם – זה מה שאמרת.

דני, יש לי הצעה בשבילך: אל תצפה ממשרדי ממשלה שיבואו יהיו בעדך - - -

אנחנו לא יכולים ל - - - בבג"ץ

סליחה.

לא שיהיו בעדי, לא לייצר תשובות - - -

דני, ראיתי שאתם מצטטים אותי בכל הפרוטוקולים של הבג"ץ, וזה בסדר.

הדבר היחידי שיעמוד לרשותך זה הפרוטוקול של ועדת העלייה והקליטה. זו ראיה חותכת. אבל אל תצפה שמשרד הקליטה יבוא, יצטרף, יהיה בעדך בבג"ץ. זה דבר אחד.

אני מעדיף – חנוך, כאיש מקצוע, יכול להגיד מה שהוא חושב. אני מעדיף את האי אשליה לקהילה, במקום להתקיים באחיזת עיניים. ויכול להיות שיהיו כאלה שימחאו כפיים, אבל מותר להם למחוא כפיים, אבל אני חושב, אני אומר לך, כמי שמתחלף – כל אחד יודע, מקבל טלפונים: למה אמרתם שיש בתוכנית החומש משכנתאות, משכנתאות, משכנתאות? אני לא מקבל משכנתאות, והתסכול כפול ומכופל. אני רוצה לראות שמשרד ממשלתי – תראה, חנוך, מה שקורה פה. תראה את תקציב 2009. עזוב את העניין של המשכנתאות. בלי העניין של המשכנתאות, בסך הכל מדובר ב-26 מיליון שקל. 26 מיליון שקל, חלקם כבר לא קיימים – זאת אומרת, זו הסטה בתוך התוכניות הקיימות – על מה אנחנו מדברים בכלל? על מה אנחנו מדברים? ב-2009 יוסיפו עוד עשרה מיליון שקל? בסך הכל, כשאתה מגיע ל-2010, במקום 106, זה עובר קיצוץ ב-50%, ב-2011 התוכנית בכלל לא תהיה קיימת. אני מעדיף שניתן תרופה למכה ונודיע: תוכנית החומש לא קיימת. זה הכל.

אבל יש פה פלטפורמה. מה שאני מנסה להגיד זה שיש פה פלטפורמה או הזדמנות: בינואר יש בג"ץ, יש דיון בבג"ץ, ואני מציע: אני לא מבקש את התמיכה או הפגנה של משרדי הממשלה בעד הבג"ץ, אבל לפחות לא לייצר תשובות מלאכותיות לבג"ץ – כאילו בג"ץ רואה שאלה החלטות ממשלה, שאנחנו תומכים בזה, ושבסך הכל התוכנית מתקדמת וסתם אנחנו אומרים דברים שהתוכנית לא ממומשת. כי אחת הטענות המרכזיות שלנו היא שלא מועבר לנו תקציב, ואין תוספת תקציב. ואז אנחנו באים לבג"ץ, ובדיון האחרון שהיה, משרדי הממשלה מראים כל מיני דוגמאות למימוש התוכנית, ואז בעצם מה שיוצא זה שאנחנו "מבלפים". ופה, כשאנחנו מתכנסים כאן ביחד, כולם מסכימים שהתוכנית מצוינת, אבל אין בה ביצוע. אז כל מה שאנחנו מבקשים הוא, בסך הכל: אל תייצרו תשובות מלאכותיות שתוקעות, מה שנקרא "מקלות בגלגלים", בתשובה לבג"ץ.

תודה רבה.


כבוד הרב, נס חנוכה, בבקשה, שיהיה לנו נס.

נס גדול היה פה.

קודם כל, אני מאד שמח על הדיון הפתוח, ענייני, מדברים. ולפחות מי שנמצא פה יודע בדיוק מה קורה ומה לא. אבל לטעמי, בשטח, אני לא יודע – אני בעצמי, זו פעם ראשונה שאני משתתף. אני לא יודע אם יודעים בכלל שיש תקציב, שיש זה – אז לעניות דעתי, פה נאמרו הרבה דברים חשובים, ומה שגם אני מרגיש – אולי גם זורקים את החולשה לחברים פה, וכאילו אנחנו לא דורשים, צועקים וכולי.

לעניות דעתי כל המשרדים, אולי גם עד שמחלקים, את המעט שמחלקים, יכול להיות שזה מבוזבז לכל מיני עובדים, לכל מיני מחקרים, לכל מיני דברים. אבל בפועל, לקהילה – אולי מגיע משהו קטן. אז על זה אני חושב, צריך באמת לחשוב ולתכנן, שהכסף באמת יגיע לציבור, יגיע לייעוד שלו. ואני חושב שעל זה צריכים לעבוד. ודבר שני – אני מאד מקווה – יש פה משרד מאד חשוב, ובצד הרוחני הדתי, כעדה דתית, אני חושב שגם כן צריך לעשות הרבה. אני מאד מקווה – לא עבדתי, לא הייתי שותף - להבא אני מאד מקווה שיהיו תוכניות עבודה, אני אעמוד בקשר גם עם כל מיני גופים. אני מאד מקווה שזה יהיה. אני מאד מודה לגברתי היושבת ראש, הדיון ברמה מאד גבוהה, טובה. אני מקווה שהתוצאות גם כן.

תודה רבה, חג אורים שמח.

תודה רבה. כפי שציינתי בפתח דבריי, הוועדה תקיים דיון נוסף ונזמין את שר האוצר לדיון.

כל ההחלטות שהיו לנו בוועדה הן בתוקף, והוועדה דורשת מהמשרדים ליישם את החלטת הממשלה ביחס לכינוס אחת לארבעה חודשים ומבקשת לקבל על כך דיווח.


אני גם מאחלת לכם חג שמח.


הישיבה נעולה.

11:50.