PAGE
41
ועדת הכלכלה

16.12.2009


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 129

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, כ"ט כסלו, התש"ע (16/12/2009) בשעה 09:15

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

חמד עמאר

חה"כ אורית נוקד – סגנית שר המסחר התעשייה והתעסוקה

יצחק קמחי, ממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד חנה טירי – ייעוץ משפטי, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אלעד מלכה – יועץ מקשר לכנסת, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד הילה דוידוביץ – משרד המשפטים

עו"ד אליהו לפשיץ – מנהל מח' בכיר, לשכה משפטית, משרד התיירות

אליסף אסולין – כלכלן, משרד התקשורת

רז הילמן – מנהל תחום ענפי, איגוד לשכות המסחר

עו"ד שוש רבינוביץ – איגוד לשכות המסחר

אברהם בירנבאום – יו"ר ארגוני הסוחרים בישראל

עו"ד רונית פרל – יעוץ משפטי, ערוץ הקניות

עו"ד ירון לוינסון – מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

עו"ד יעל כהן שוואט – יועצת משפטית, המועצה לצרכנות

עו"ד זאב פרידמן – יועץ משפטי, מועצה לצרכנות

עו"ד גל וולקוביץ' – מחלקה משפטית, אמון הציבור

עו"ד רוני אמיר – יעוץ משפטי, חברת אל-על

עו"ד קרן כהן סעד – יעוץ משפטי, חברת אל-על

אלון נהור – חברת ארקיע

עו"ד לירון גולדנברג – מנהל רגולציה, מירס תקשורת

ערן גרף – מנהל רגולציה, חב' בזק בינלאומי

מיכל פליישר – מנהלת אגף אסטרטגיה ורגולציה הוט טלקום

עו"ד מיטל נעים – ייעוץ משפטי, חברת יס

אתי בנדלר

לאה ורון

אתי אפלבוים

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007

בוקר טוב וחג שמח. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. אני מקווה שהיום נסיים את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007.


אנחנו ממשיכים בהקראה, עורכת דין טירי, בבקשה.


רגע, חברת הכנסת נוקד, את רוצה לומר משהו?

אני מקווה שנסיים את הדיון בסעיף הזה עוד בשנה הזאת, כלומר, עוד בישיבה הזאת ונזכה להעביר את התיקון בקריאה שנייה ושלישית עוד בשנה הזאת.

הגענו עד תיקון סעיף 23, סעיף 6 להצעת החוק.

התיקון לסעיף 23א(4) הוא תיקון קוסמטי. היה תיקון לחוק הגנת הצרכן לגבי סעיף 7א. סעיף 7א קובע שהשר רשאי לקבוע עקרונות וכללים לגבי פרסומת המכוונת לקטינים. מאוחר יותר היה תיקון בחוק הגנת הצרכן, שמסמיך את השר לקבוע הוראות, לא רק לגבי פרסומות המכוונות לקטינים גם לגבי דרכי שיווק המכוונים לקטינים.

מאוחר יותר גם הותקנו תקנות בנושא, אולם הסעיף הפלילי לא שונה. לכן המטרה היום היא לשנות את הסעיף הפלילי. סעיף 23א שכותרתו "עונשין" אומר: "פרסם פרסומת המכוונת לקטינים בניגוד לסעיף 7א". לכאורה נוסח הסעיף הפלילי לא כולל דרכי שיווק. זה יוצר מצב שיש קושי להגיש כתבי אישום במצב של הטעיות כאשר מדובר בדרכי שיווק.

לכן מה שאנחנו מבקשים לתקן בסעיף זה לכלול גם את דרכי שיווק יחד עם הפרסומות. אני מקריאה בסעיף 23א(4) לחוק העיקרי: "במקום "המכוונת" יבוא "או נקט דרכי שיווק אחרות ומכוונות".

אין הערות לסעיף הזה ולכן אנחנו נצביע עליו.


תיקון סעיף 23.

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

אין מתנגדים אין נמנעים, הסעיף אושר.

הצבענו על התיקון לסעיף 23 ואנחנו עוברים תיקון סעיף 32.

יש לי הערה שמשקפת את הלך הרוחות פה. אני רוצה לנצל את ההפוגה לפני שאנחנו מתחילים עם סעיף 32. יש לנו תחושה, לגבי העבר, היות והיו פה הרבה דיונים שהגענו בסופם להסכמות, וחלקן צריכות להיות עם הפניות כאלה ואחרות, יש לנו תחושה שאנחנו לא מצליחים לעקוב בוודאות שהדברים שסוכמו מוטמעים. האם אפשר לחשוב על איזה תהליך, דווקא בגלל שהיו שינויים בתנועה - - -

מה זאת אומרת? הדברים שסוכמו פה מקבלים תוקף ועוברים לניסוח במחלקה המשפטית.

אנחנו קיווינו לראות איזה מסמך לקראת הדיון בוועדה וטרם ראינו.

אני לא חושב שהדבר הזה מקובל.

כדי להבהיר באופן חד-משמעי, אני מודיעה לכם שאני לא מתכוונת, לפני הנחת הצעת החוק לקריאה שנייה והשלישית, להעביר את הנוסח שאני מכינה לגורמים חיצוניים. אני עובדת כך מזה שנים רבות, מתוך תקווה שאני עושה את עבודתי בצורה נאמנה ואני משקפת בנוסח הצעות החוק שאני מניחה את החלטות הוועדה. אם רוצים לוודא שהטיפול בכל הצעת חוק ייקח עוד מספר שבועות, כדי שאני אתחיל להתמקח עם גורמים, כי כך טיבעם של דברים, על מיקום הפסיק, כי לפעמים גם מיקום הפסיק משנה את המשמעויות, אז אנחנו נשנה את נהלי העבודה בכנסת. נשקול את זה, אולי עם הוספת כוח אדם והכפלת המחלקה המשפטית.

תודה. אני מאוד מודה ליועצת המשפטית על ההבהרה הזאת. התשובה ברורה ואלה הם נהלי העבודה פה. ברגע שאנחנו מגיעים סביב השולחן הזה לסיכומים - גם חברי הכנסת לא מנסחים את החוק. הניסוח הוא אצל הייעוץ המשפטי ברוח הדברים שסוכמו כאן. אין המצאה, אם לזה התכוונתם. הדבר הזה ברור ואת יכולה לראות את הסיכום שסיכמנו, למשל, בעניין ההתקנה של חברות הכבלים והלוויין, שבוודאי זה מה שמעניין אותך. קיימנו פה דיון, ההערות שלכם לא רק נשמעו אלא נלקחו בחשבון. הממשלה הסכימה להערה, חברי הכנסת הסכימו להערה, ארגוני הצרכנים הסכימו. היתה פה הסכמה מלאה. האם זה יבוא לידי ביטוי בחוק? בוודאי שכן. גם אני סומך על הייעוץ המשפטי ועל היועצת המשפטית שמנסחת את זה.

חלילה, אל תכניסו לי כוונות.

הנחתי כבר מאות חוקים.

אפילו יותר מסובכים מהחוק הזה.

אפילו מסובכים מזה. אני אספר לכם סוד, ששומעים אותו רק באולם הזה, אני אפילו לא מעבירה את זה לחברי הכנסת.

את תמיד צריכה לקחת בחשבון שאנחנו פה חיים כמו האח הגדול, כל הזמן מצולמים. האח הגדול זה פה, שומעים הכול ורואים הכול וזה בסדר.

אם יורשה לי אדוני. קיבלנו הערה חשובה מאוד מהלשכה המשפטית של הוועדה. ישנה השמטה שמתייחסת לתיקון שעשינו בסעיף הראשון וצריך לתקן לגביו גם את סעיף 23 ולהוסיף לא רק עבירה על גודל אותיות בחוזה אחיד, אלא גם להתייחס לכל תנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן.


אתי תסביר.

הסעיף הראשון להצעת החוק עניינו תיקון סעיף 4א לחוק העיקרי, שדן בתקנות לעניין האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן. זאת אומרת, תוקן סעיף 4א והורחבה תחולתו. סעיף 23, הוא סעיף העונשין, אומר בסעיף קטן ג' שלו כדלקמן:

"עוסק שעשה אחד מאלו דינו קנס, פי 3 מהקנס כאמור בסעיף 61א(2) לחוק העונשין.

1. הפר הוראות לפי סעיף 4א, לעניין גודל אותיות ואופן הכתיבה של חוזים אחידים".

זה הנוסח הקיים היום בחוק. דא עקא, שסעיף 4א שונה בהצעת החוק דנן והוא דן היום לא רק בגודל אותיות ובאופן הכתיבה של חוזים אחידים אלא גם בתנאים הכלולים במידע אחר המיועד לצרכן. לכן יש להתקין את נוסחה של פסקה 1 לסעיף 23 ג', באופן שסעיף העונשין יכלול את מלוא התחולה של סעיף 4א בנוסחו המתוקן.

אני מבקשת שהוועדה תאשר, למרות שאין הצעה כתובה בפנינו. התאמת סעיף העונשין כאמור, לסעיף 4א בנוסחו המתוקן.

אני מזכירה לאדוני שהסעיף אושר ולכן צריך - - -

לא, לא, סליחה, הסעיף לא אושר.

עכשיו, משדנים בסעיף 23 אני מציעה שיהיה בו תיקון נוסף - - -

סליחה, את תיקון 23 אישרנו כרגע.

בסדר, אני מבקשת תיקון נוסף בסעיף 23.

אבל הצבענו כבר.

הצבענו על התיקון המוצע ואני מבקשת תיקון נוסף בסעיף 23.

בכל מקרה אני לבד כאן, אז אני אאשר את הדבר, אם כי אני מודיע שאישרנו כאן את סעיף 23 ולכן אנחנו פותחים אותו לרגע ומתקנים אותו.

מוסיפים תיקון נוסף.

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

התיקון הנוסף הוסף ואושר.


אנחנו ממשיכים לסעיף 32.

סעיף 32 עניינו ביטול מכר. סעיף 32 בעצם מעניק לצרכן זכות אזרחית לבטל את העסקה, כאשר לגבי העסקה נעשה מעשה או מחדל שיש בו משום הטעיה או ניצול מצוקה, כאמור בחוק. כעיקרון, בהיבט של הטעיה, יש לנו גם את הדין הכללי. יש את חוק החוזים ויש שם סעיף - - -

כדאי שתקריאי.

אני אקריא את הסעיף בנוסחו היום, את סעיף א'.


"א) נמכר נכס והוברר כי נעשה לגביו מעשה או מחדל שיש בו משום הטעיה או ניצול מצוקה כאמור בחוק זה, והם מהותיים בנסיבות העניין, ובהטעיה – אף אם לא המוכר היה המטעה, רשאי הצרכן, תוך שבועיים מיום עשיית העסקה או מיום מסירת הממכר, לפי המאוחר, לבטל את המכר בהודעה בכתב למוכר; בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לבטל את המכר גם אחרי התקופה האמורה".
כעיקרון, סעיף 15 לחוק החוזים גם עוסק בנושא של הטעיה. היתרון של סעיף 32 הוא, שהוא מאפשר לבטל את העסקה גם בהינתן ניצול מצוקה, שזאת תוספת.

בכל מקרה, לגבי הטעיה, חוק הגנת הצרכן אמור להיות חוק שקובע הסדרים טובים יותר לצרכן ביחס לדין הכללי, אחרת לא היינו צריכים את חוק הצרכן. זה מבחינת נקודת המוצא שלנו.

מאחר ומדובר בסעיף אזרחי, סעיף 32 אמור לתת יתרונות לצרכן שאין לו בדין הכללי. אני אמנה לפחות שני יתרונות. כאשר אנחנו מדברים על איסור על הטעיה במחדל, אז סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן אוסר על העוסק לעשות דבר במעשה או במחדל שעלול להטעות את הצרכן. הסעיף הזה הוא סעיף כללי ואין בו סייגים. אני מדברת לגבי הטעייה במחדל, זאת אומרת, אי גילוי. סעיף 15 לחוק החוזים מוגבל להטעיה במחדל כאשר אי הגילוי הוא מכוח דין הנוהג או נסיבות. יכול להיות שלצרכן יהיה קושי להגיע לבית המשפט ולהוכיח שאי הגילוי נובע – זאת אומרת, חובת הגילוי נובעת מדין נוהג או נסיבות, אבל אם הוא תובע לפי סעיף 32 הוא לא צריך לעמוד בנטל ההוכחה. זה היתרון הראשון.

היתרון השני הוא, שסעיף 32 מאפשר לצרכן לתבוע ולבקש ביטול של העסקה גם כאשר ההטעיה נעשתה על ידי אחר. סעיף 15 לחוק החוזים אומר: "הטעהו הצד השני או אחר מטעמו". זאת אומרת, ההטעיה צריכה להיות או על ידי מי שהטעה בפועל או עם מי שהוא עשה איתו את ההתקשרות או עם מישהו אחר שפועל מטעמו. חוק הגנת הצרכן אומר בפירוש שניתן לבטל את העסקה גם אם המוכר לא היה המטעה. אני אתן דוגמה ואומר גם את הרציונאל.

למשל, אם יש מוצר שמיוצר על ידי יצרן מסוים ונמכר על ידי כמה עוסקים או אפילו על ידי עוסק אחד. היצרן פרסם פרסומת מטעה ואני הוטעיתי, לכאורה, בגלל הפרסום, אבל את המוצר לא רכשתי מהיצרן, רכשתי אותו מהעוסק. לכן, חוק הגנת הצרכן יוצא מנקודת הנחה שמאחר והיצרן והעוסק פועלים כאן בזיהוי אינטרסים, זאת אומרת, לשניהם יש מטרה לבוא ולהחדיר את המוצר לשוק. אני העוסק רכשתי את המוצר ואני מעוניין למכור אותו הלאה לצרכנים. אני היצרן גם מעוניין להחדיר את המוצר לשוק. לכן, גם כאשר ההטעיה לא נעשתה על ידי העוסק עצמו, שממנו קניתי, אלא נעשתה, למשל, על ידי היצרן יש לי עילת תביעה לבוא לבית המשפט ולבקש ביטול מכר. זה יתרון שני.

לצערנו הרב לא נעשה שימוש רב בסעיף הזה. לא ברור לנו למה. יש לנו השערה שלא נעשה בו שימוש רב כי יש עדיין כמה בעיות שהיינו רוצים לפתור ביחס לסעיף. לפחות ליצור מצב שהמצב של הצרכן לפי סעיף 32לא יהיה גרוע יותר מהמצב שלו אילו היה תובע לפי חוק החוזים.

אני אומר איפה שינינו את סעיף 32, ששם לדעתנו הצרכן במצב גרוע ביחס לחוק החוזים. סעיף 32 מדבר אך ורק על ביטול מכר. הוא לא מדבר על ביטול עסקת שירות. חוק החוזים לא מבחין בין עסקת מכר לעסקת שירות. לכן התיקון הראשון שבאנו לבצע בסעיף 32 זה להרחיב אותו על כל עסקה ולא רק על מכר.

התיקון השני המהותי הוא לגבי זמני הביטול. חוק החוזים מדבר על כך שאם יש פגם בכריתה, ניתן לבטל את החוזה תוך זמן סביר מיום גילוי ההטעיה. חוק הגנת הצרכן, סעיף 32 קובע, שניתן לבטל את העסקה תוך שבועיים מיום עשיית העסקה או מיום עשיית הממכר. זאת אומרת, פרק זמן מאוד מצומצם.

מה קורה אם גיליתי את ההטעיה 3 שבועות אחרי ביצוע העסקה? חודש אחרי ביצוע העסקה? לכאורה אין לצרכן זכות לבטל את העסקה. נכון שהסיפה של הסעיף אומרת שבית המשפט רשאי מטעמים מיוחדים לבטל את המכר גם אחרי התקופה האמורה, אבל עדיין אנחנו לא רוצים – מה זה טעמים מיוחדים? זאת בעיה. צריך באמת לבוא ולהוכיח טעמים מיוחדים. אני לא בטוחה שהצרכן יוכל לעמוד בנטל הזה ולבקש מבית משפט להאריך. המטרה שלנו היא להקל עליו כמה שיותר.

לכן, גם במובן הזה אנחנו מבקשים לפחות להעמיד את הצרכן במצב שהוא לפחות שווה ערך למה שהוא היה יכול לקבל מהדין הכללי, אחרת אין לי טעם בסעיף 32. לכן גם לעניין זמני הביטול, ביקשנו לקבוע שניתן לבטל את העסקה. הצרכן רשאי לבטל את העסקה תוך זמן סביר - - -

מה זה זמן סביר?

זמן סביר זה פרשנות של בית משפט. ממילא הסעיף הזה הוא סעיף אזרחי. לכן, זמן סביר יכול להיות אפילו יותר משבועיים. אם אני קובעת שבועיים אני עלולה לפגוע בצרכן ביחס לדין הכללי. זה תלו בנסיבות העניין.

יש את זה בהרבה חוקים.

מה אומרים בתי המשפט?

נסיבות העניין. נסיבות העניין זה יכול להיות גם חודש אחרי.

כל מקרה לגופו.

אבל אנחנו לא בשיח משפטני, אנחנו בשיח צרכני. עם כל הכבוד הראוי, אני באמת לא מבין. יש בעלי עסקים שצריכים לקבל הגנה.


אני מבקש ממר בירנבאום להעיר את הערתו כי אני לא מבין את הביטוי הזה. אני לא משפטן ואני לא רוצה שבעלי עסקים יהפכו למשפטנים. אנחנו לא בשיח משפטנים, אנחנו בשיח צרכני. עם כל הכבוד הראוי, והמז'ורי שיש לי לשיח המשפטי שהוא חשוב, לא יכול להיות שהציבור יהיה חלק מהשיח הזה, לא כצרכן ולא כבעל עסק.

אדוני, היושב ראש, אתה צודק לחלוטין. דרך אגב, בתי משפט שונים ושופטים שונים יקבעו קביעות שונות לגבי זמן סביר.

אסביר לך מה זה זמן סביר לגבי הסוחר. בענף הנעליים, למשל, האופנה מתחלפת 6 פעמים בשנה. בענף ההלבשה היא מתחלפת 4 פעמים בשנה. כלומר, שבועיים זה כבר הרבה זמן. אם נאריך את זה יותר משבועיים, אנחנו עלולים להגיע למצב שאדם קנה מוצר בעונה והוא מחזיר אותו במכירת סוף העונה או אפילו אחרי סוף העונה. כל הנזק יהיה של הסוחר.

אני אומר שזה יהיה גם נזק לצרכן כיוון שהצרכן הישר וההגון לא יעשה את זה, אבל אותם צרכנים שירצו לנצל את זה, יגרמו לזה שהסוחר יצטרך לתמחר את העלות, להעלות מחירים לכל הצרכנים, גם לישרים וההגונים.

מאה אחוז, אני מסכים איתך. זה נכון. אנחנו לא פה רק כדי להבהיר. סגנית השר, אנחנו לא פה, חלילה, כדי לפגוע בחברות הגדולות שמעסיקות מאות אנשים ואני אומר את זה אלף פעם. הסוחרים מקיימים פעילות כלכלית במשק. הצרכנים הם חשובים, הכי חשובים, אבל אם נפגע בעסקים או בחברות הגדולות אין קיום למשק חופשי, אין קיום לחברה חזקה. מה זה נותן לנו הדבר הזה? נשאיר את השיח הזה כשיח משפטני, או שאנחנו באים לחזק גם את הצרכן אבל גם להשאיר את העסקים בצורה מקסימאלית ככל האפשר כפי שמקיימת מדינה נורמאלית.

הנוסח היום לא מחזק את הצרכנים. אם כתוב "תוך שבועיים מיום עשיית העסקה", אנחנו לא מחזקים את הצרכנים. גילוי והטעיה יכול להיעשות גם חודש אחרי וגם פרק זמן ארוך יותר.

אז למה שלא נקבע זמן? עם כל הכבוד ויש כבוד, למה להשאיר את זה לשיקולו של בית המשפט?

כשעושים את ההשוואה לחוק החוזים, גם צריך לראות מה עושה הסעיף הזה כאן, משום שההשוואה היא לא חד-חד ערכית. פה יש זכות לצרכן לבוא ולבטל. הוא יכול להיות מוטעה לא על ידי העוסק אלא על ידי גורם עמום כלשהו. אם זאת הדוגמה, אז למה לא להכניס את הדוגמה הספציפית הזאת, משום שאנחנו לא יודעים מה זה "הוטעה על ידי אחר". למעשה הוא לא ממש נדרש להוכיח שום דבר. יש לו פרק זמן בלתי מוגבל.

בחוק החוזים הוא צריך לתבוע ורק אז הוא יקבל השבה, אם בית המשפט ימצא לנכון שהוא הוכיח את עילתו.

הוא צריך שהזמן הוא זמן סביר בנסיבות העניין.

זאת הטעיה מהותית.

בסדר. הטעיה מהותית על דרך ההפניה. אבל כאן, למעשה, העוסק נדרש להשיב לו. יכול להיות שבזמן הזה הוא נהנה מהשירות למרות שהוא הוטעה. יכול להיות שיש גם סכום שהוא אינו במחלוקת. כל זה בכלל לא נלקח בחשבון. שוב, אפשר להתווכח מה זה פרק זמן סביר אבל ההשוואה כאן להרעת המצב לעומת חוק החוזים היא פשוט לא נכונה ויש פה כר פתוח.

צריך לזכור שבנוסף התיקון הזה נותן לצרכן זכות לבטל עסקה גם בלי עילה למעשה.

אני אתייחס בקצרה לנושא הזמן הסביר. זה פשוט מזכיר לי תיק משפטי שעסקתי בו, שבו נלחמתי על הנושא של זמן סביר כי היה מדובר בנזק ובהתגבשות הנזק. למשל, אם אנחנו חושבים על אדם שעבד במקום עבודה ויכול להגיש תביעה בעילה של ירידת שמיעה. לפעמים הנזק מתגבש רק אחרי 3 שנים ואז נכון להגיד שההתיישנות או הזמן הסביר יתחיל ממועד התגבשות הנזק. אבל, כשמישהו עשה עסקה, רכש שירות או קנה נכס, אז יש גם עליו נטל ופה האיזון. גם על מי שחי בעולם הזה של צרכנות ושם את עצמו כצרכן, יש עליו נטל, אחרי שקנה, לבדוק שזה באמת מה שהוא חשב. לא אחרי שנתיים מתגבש אצלו הנזק.

אתן יכולות לתת דוגמאות?

יש גם הטעיה במחדל של אי גילוי ולכן יכול להיות שהוא יגלה את זה – למרות שהוא היה מאוד רוצה והוא צרכן מאוד אחראי אבל פשוט לא גילו לו את המידע.

בנוגע לזמן הסביר. עד עכשיו היה דיון תיאורטי, ועכשיו בואו ניתן דוגמאות. ניקח לדוגמה את תחום הסלולאר או את תחום האינטרנט או את הטלוויזיה הרב ערוצית, שאלה עסקאות שבהן החשבונות מאוד מעורפלים וקשה מאוד לגלות את ההטעיה. אחת הטעויות המרכזיות היא, שהבטיחו לי משהו, הבטיחו שאני אשלם איקס שקלים בחודש אבל בפועל אני משלם איקס פלוס. אני מגלה את זה לראשונה אחרי שאני מקבל את החשבון, שזה אחרי חודש.

מאה אחוז, אז תעשה 30 יום.

חברות הסלולאר קודם מחייבות ורק אחר-כך שולחות את החשבון. זמן סביר זה לא המצאה בתחום הצרכנות. זמן סביר נהוג גם בעסקות יותר מורכבות בתחום הצרכנות.

בנוגע להטעיה על ידי אחר, נלך שוב לחברות הסלולאר. אחת הבעיה בחברות הסלולאר היא שיש סוכני משנה, שהם סוכנים מורשים של חברות הסלולאר ופעמים רבות הם מטעים את הצרכנים. רק שבוע שעבר היה דיון בבית המשפט לתביעות קטנות נגד חברת פלאפון וסוכן מורשה שלה שהטעו צרכן. הבטיחו לו הרים וגבעות ובפועל לא קיימו. לכן הנושא הזה מאוד חשוב.

חשוב גם לזכור, וזה גם נקבע בפסקי דין רבים גם של בית משפט שלום וגם במחוזי וגם בתי דין לחוזים אחידים, שמישור היחסים בין עסקים לצרכנים הוא מישור לא שוויוני וזאת המטרה של חוק הגנת הצרכן, כאשר הצרכן הוא החלש והעסקים הם החזקים.

ההרחבה פה מתבטאת בכמה מישורים וזה גם ביחס לדין הכללי. פה האחריות מוטלת על מוכר גם אם היצרן היה זה שהטעה ולא המוכר עצמו. לכן הזמן הסביר פה הוא ממש הרחבה ביחס לדין הכללי כי אין את האחריות הנוספת הזאת.

חוץ מזה, זה לא רק זמן סביר. בחוק הכללי אמנם זה מיום שנודע לו על הממכר, ובסעיף הזה זה "מיום עשיית העסקה או מיום מסירת הממכר". זה לא סתם, זה פשוט חוק צרכני. זה לא סתם דבר. ברגע שמדובר על עסקה שקונים משהו או שרוכשים משהו, צריך להגביל את זה בתקופת זמן מסוימת כי אנחנו מרחיבים את זה ל"מיום שנודע לו על ההטעיה", אבל בינתיים הוא עשה בזה שימוש כבר שנה לאחור. הרציונאל מחייב איזו הגבלת תחומים.

לא רק זה. גם בסעיף שיבוא אחרי זה, כשמבטלים את זכות המוכר לנכות את הניכוי העצמי שלו לגבי ההחזרות האלה וזה ביטול שיבוא לביטוי בתיקון שהתמ"ת דורש בסעיף ג', אז בכלל ההרחבה הזאת מקבלת משמעויות נוספות ויש לזה השלכות נוספות על עוסקים ומוכרים . צריך את האיזון הזה. דווקא השבועיים האלה כן מאזנים, במיוחד שלא נדרש כזה זמן להבחין בהטעיה.

המועצה הישראלית לצרכנות.

אדוני היושב ראש, אנחנו חייבים לזכור באיזו סביבה אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בסביבה של הטעיה. במרבית המקרים, מישהו הטעה. במקרים חריגים ביותר יש הטעיה שבית העסק לא יודע עליה. הוא הזמין את הסחורה בסין, לא בדק אותה, לא שום דבר. נפלה לו סחורה מן השמים והוא מוכר אותה ויש בה הטעיה. אז בואו נשים את הדברים - - -

ההנחה גורפת מידי. אני לא מצליח להבין. אתם מתארים מדינה שלא עובדת בצורה תקינה, שבה כל בעלי העסקים, סליחה על הביטוי רוצים, לא משנה מה, את הצרכן. אני לא מקבל את זה.

אני רואה פה מדינה טובה, מדינה תקינה, שיש בה מערכת יחסים נורמאלית בין אדם שרוצה להרוויח כי הוא מפעיל משק והוא מפעיל את המשק הישראלי, לבין ציבור הצרכנים שהוא איזה חבורת תמימים שכל הזמן, תסלח לי, לא חשוב מה. אני לא יכול לקבל את ההנחה הזאת. עם כל הרצון להגן על הצרכן - אני זה הצרכן ומי שבחר בנו זה הצרכן.

אבל לבוא כל הזמן, גם המועצה הישראלית לצרכנות, עם כל הכבוד, לבוא כל הזמן ולומר: בתי העסק, המפעלים הגדולים, האנשים שמפעילים חנויות בקניונים או ברחובות, רק יש להם דבר אחד כשהם באים למקום העבודה שלהם ב-9 בבוקר, לפתוח את החנות, וזה לא לעשות טוב לצרכן. לא מקובלת עלי העמדה הזאת, זה דבר לא נכון.

אדוני, ברשותך - - -

זה שגוי מיסודו, עם כל הכבוד. בואו נשים את הדברים, מדינה נורמאלית אנחנו, ככל האפשר. היא נורמאלית מאוד, אגב. היא גם צלחה את המשבר הכלכלי בצורה מאוד טובה, לא כי כל הזמן "עבדו" על הציבור. יש את השיר הידוע של הגששים "עובדים עלינו עבודה עברית". בסדר, יש לישראל חיים משלה, אבל זה לא מהות החיים.

הסעיף עוסק במקרה היוצא מן הכלל.

רוצים שהצרכן יחזור לקנות באותה חנות.

אדוני היושב ראש, אני רוצה, בכל זאת, למקם את הסביבה עליה אנחנו מדברים. תגובה לדבריך ואני מחזירה את רשות הדיבור כמובן לעורך-דין פרידמן.

ברמה הכללית אני מסכימה לחלוטין עם דבריך. מי שמכיר את הדיונים שהיו אגב חוק הגנת הצרכן יודע שאני הגנתי כמעט בחירוף נפש על הסוחרים שרצו לאפשר בכל מקרה ביטול עסקה ללא נימוק כלשהו או בנימוק שקראתי לו "כי בא לי", בלי לפצות את העוסקים על כך. כשהגיעו תקנות של משרד התמ"ת טענתי שהן בלתי חוקתיות בעניין הזה כי צריכים עילות וצריכים פיצוי לסוחרים כי אפשר לפגוע בהם.

אבל במה אנחנו דנים כרגע? אנחנו דנים כרגע בסעיף - - -

כך זה הוצג על ידי המועצה הישראלית לצרכנות.

לא. לכן אני התפרצתי לדברים. סעיף 32, שבו אנחנו דניים, מתייחס אך ורק על ביטול עסקה בעקבות הטעיה בעניין מהותי של הצרכן או בניצול מצוקה שלו. זאת אומרת - - -

לא מדויק. אני מאוד מעריך אותך, אבל הכול מהותי על פי סעיף 2 לחוק.

הרישה של סעיף 32, כפי שמוצע לתקן אותו אומר: "נעשתה עסקה והוברר כי נעשה לגביה מעשה או מחדל שיש בו משום הטעיה או ניצול מצוקה, כאמור בחוק זה".

לא רק זה, כדי להסיר ספק כלשהו, סוכם עם משרד התמ"ת שזה יהיה כאמור בסעיפים 2 ו-3 לחוק זה, דהיינו, שזאת הטעיה מהותית או ניצול מצוקה. רק על המקרה הזה אנחנו דנים והשאלה היא, האם במקרה שצרכן רוצה לבטל עסקה שהוא נקשר אליה בעקבות הטעיה מהותית, או בעקבות ניצול מצוקתו, גם אז רוצים להגביל אותו בשבועיים, כשבנסיבות העניין השבועיים יכולים להיות או ארוכים מידי או קצרים מידי. זאת הנקודה שהוועדה מתבקשת להתייחס אליה.

סעיף 2 לחוק וסעיף 3 לחוק קובעים שכל אפשרות דמיונית, הכול מהותי.

ממש לא.

ישנם 20 סעיפים בסעיף 2 פרק ב' לחוק, שמפרטים מה זה מהותי. אני חיפשתי אפשרות נוספת ואין אפשרות נוספת. כלומר, הכול מהותי. אנא יקריאו לפני הוועדה את סעיף 2 ואת סעיף 3 לחוק, אבל בעיקר את סעיף 2. תיראו שאפילו שהיועצת המשפטית של הוועדה, שאני מאוד מעריך אותה והיא מאוד מתוחכמת, לא תמצא דוגמה שאיננה נכללת בסעיף 2, שהכול מהותי.

השאלה שלי ליועצת המשפטית: האם ניתן להגדיר מה זה מהותי? צריך להיות משהו ברור. באמת צריך למצוא את האיזון בין הצרכן לסוחר. אנחנו לא יכולים לקחת אחרי עסקה אחרי שנה וחצי או שנתיים - - -

שתקריא את הסעיף, הסעיף מאוד מפורט.

"א) לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה:
(1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;"


האם זה מהותי? אין ספק.

"(2) המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס;"

אלה דברים מהותיים? לעניות דעתי כן.

יש רשימה של 21 פסקאות.

תני דוגמה שלא נכללת.

שמע, אני חושב שהבהרת את עמדתך.

הכול נקבע בחקיקה ראשית לאחר דיונים ולאחר קבלת דוגמאות רבות לכל אחד מהדברים האלה, לאיזה עניינים המחוקק רואה אותם כמהותיים בעסקה. אם הצרכן מוטעה ביחס לדברים האלה, רואים את זה כהטעיה מהותית בעסקה ובמקרים האלה נותנים לו זכות לבטל את העסקה.


השאלה שעכשיו הוועדה דנה בה היא: כשנותנים את זכות הביטול לצרכן, האם צריכים לקבוע שזכות הביטול תהיה תוך מועד קצוב? נכון שאם המועד הזה עבר, הצרכן יכול לפנות לבית המשפט ולבקש ממנו להאריך את המועד, אבל כאן הנטל הוא על הצרכן, לפנות לבית משפט כדי שיאריך לו את המועד גם אם הוא היה בבית חולים או אם נבצר ממנו או אם ההטעיה, למשל, התגלתה במועד יותר מאוחר, כפי שניתנו כאן דוגמאות. אני מניחה שזה מהות השינוי.

אבל הנוסח מדבר על זמן סביר ממועד הגילוי.

זה חייב להיות ממועד הגילוי. מה הטעם שזה יהיה ממועד עשיית העסקה?

זה בדיוק אותו דבר בפקודת הנזיקין לגבי מצג.

אני קטעתי את עורך דין פרידמן ואני מבקש ממך למצות אותו.

למצות? עוד לא התחלתי אותו.

אז תתחיל אותו.

ראשית, אני מבהיר שדבריי היו בדיוק כפי שהוסברו כאן, הן על ידי סגנית השר. אמרתי שהסעיף הזה מתייחס לאותם מקרים בודדים ולא שחלילה באתי להטיל דופי בכל העסקים. חלילה, לא זאת היתה הכוונה וזה גם לא נאמר.

על כל פנים, הדבר שבאמת אנחנו מדברים עליו אלה נסיבות של הטעיה, שמישהו גרם להטעיה של הצרכן. צריך לזכור, הכסף מצוי בידי העסקים בנסיבות האלה. אם צרכן ירצה לכפות את עמדתו או דעתו על בית העסק הוא יזדקק לעזרת בית המשפט. בית המשפט יבדוק האם הזמן הוא סביר? האם יש סיבה למה אדם התאחר בהגעה שלו. בית המשפט יבדוק האם אכן מדובר בעניין מהותי. אין כאן אפשרות לכוף את בית העסק לקחת את הכספים כך שכל החששות שיש לנו אינם קיימים.

זאת ועוד. אם אנחנו מדברים על נושא של זמן סביר זה נובע מכמה מציאויות שאנחנו חשופים להן פעם אחר פעם. אצלנו, לפחות, כ-30% מהתלונות שהתקבלו בתחום הסלולאר, מתמקדות בהטעיות שהן בהחלט מהותיות. במרבית המקרים הצרכן לא ידע עליהן עד שהוא יקבל את החשבון. אני לא רוצה לומר שאני מתנבא, אבל אני מניח שאותם חיובים חריגים ומיוחדים יופיעו דווקא בחשבון השני, אם אדוני יקצוב את זה על חודש אחד. אז לצרכן כבר לא תהיה - - -

זה ממש מכעיס, זה מקומם.

אני מאיגוד לשכות המסחר.

זה היה בדיוק בסיום המשפט שלי, אז אני מודה לאדוני.

הבנתי, לפי הירידה באינטונציה.

ממש לא היתה, אבל אני מודה לאדוני בכל אופן.

הבנתי את הטיעון, הבנתי את האמירה, זה בסדר. אנחנו לא פותחים דיון מחדש. כל אחד טוען את טיעוניו 2 דקות. כבר קיימנו דיון כללי בחוק.

העניין של זמן סביר הוא רק סוגיה אחת מתוך מכלול של דברים, כי בעצם הסעיף הזה משנה את כל הקונספט. נכון שאנחנו מדברים על הטעיה וניצול מצוקה ואין ספק שאלה הם מקרים שצריך לטפל בהם בחוק הגנת הצרכן. אבל אנחנו פה מרחיבים גם על עסקאות שירות, אנחנו מדברים פה על עניין שגם יש ביטול של הכתב, שעוד מעט נגיע אליו. יש את העניין שרק בבית משפט אפשר לתבוע את הנזק. העסק רק יכול לתבוע בבית משפט - - -

גם הצרכן. זה המקום להכריע בסכסוכים, לא במקום אחר.

העוסק לא יוכל לנכות את הפחת.

הכסף אצלו.

לבתי המשפט חסרה עבודה, הם צריכים להתעסק – באמת, נו, די, להעמיס דברים. בתי משפט לא מטפלים בדברים הרבה יותר מהותיים מאשר מישהו קנה נעל ועכשיו לא מוצא חן בעיניי והלך אחרי שבועיים ושפשף את הסוליה. בחייכם, אנחנו מנסים להיות מדינה נורמאלית ככל האפשר.

במקרים האלה הם לא יגיעו לבית המשפט.

גם בסעיף 32 בנוסח הקודם הילכו אימים על הוועדה ואמרו שבתי המשפט ייסתמו מכל מיני עסקאות מכר שיגיעו אליו. אני חושב שעד היום לא הוגשה בקשה על פי הסעיף הזה ואם הגיעו זה מיעוט שבמיעוט.

זאת היתה רק הקדמה כדי להגיד שאת הדברים האלה אני יכולה להבין ואני יכולה להבין גם את הצורך באיזון. אבל "הזמן הסביר" מקבל משמעות בלתי סבירה. אם כבר יש כל-כך הרבה דברים שהם לטובת הצרכן, אז פה כן צריך להגביל את העניין של הזמן. מישהו יכול לבוא אחרי שנה ולטעון את טענותיו.


הכי חשוב בעיניי הוא העובדה שאנחנו מדברים על הטעייה מהותית. הכול טוב ויפה אבל במקור גם היה כתוב "הטעייה", שזאת הטעיה מהותית "והם מהותיים בנסיבות העניין". אם אנחנו מרחיבים את הזמן ומישהו מגיע אחרי שנה ומגלה שהשירות היה טוב אבל בכל-זאת היתה הטעייה מהותית כי לא ציינו דבר מסוים שבאמת כתב בחוק - - -

פגם מהותי לא מגלים אותו אחרי שנה כי הוא מהותי לי.

אתם לא מבינים, על פי החוק הזה הכול מהותי.

אבל השתמשתי במוצר. ההטעיה היתה מהותית אבל לא מהותית בנסיבות העניין. הדבר הזה אפשרי במיוחד כש"מורחים" את הזמן. לכן אני מציעה להשאיר את המילים "מהותי בנסיבות העניין". חוץ מזה אולי להגביל את הזמן.

אני מאוד מודה לך. לפחות שמענו הצעה אופרטיבית.

שמעת את לשכות המסחר?

הם מייצגים רק את רשתות השיווק, זה לא מתאים לנו. אני לא מיצג את רשתות השיווק.

אני מלשכת המסחר. אני רוצה להפיג את החשש לגבי בתי המשפט לתביעות קטנות. בפרקטיקה הקיימת, גם עם החקיקה הקיימת, הם יודעים יפה מאוד לבטל עסקאות שנה ושנתיים אחרי, אם הם מרגישים שהיו הטעיות ושהעסקים התנהלו בצורה לא תקינה.

אני מחברת מירס. לא אתייחס לטענות הדמגוגיות שנשמעו קודם. אדוני מבין שזמן סביר הוא זמן סביר. ברגע שכל הנקודות יובהרו, מה משרד התמ"ת מבקש לשנות, בעצם אפשר יהיה להבין שכל הסעיף מתהפך לגמרי אל מול זה שהעוסקים נפגעים – מורידים האפשרויות של העוסקים לבצע עסקאות בשוק. זה במכלול הסעיפים - - -

אנחנו מדברים על כך שעוסקים יעסקו באופן הוגן. אגב, בסוף החודש אני מקווה שבסוף החודש נוכל להגיד מי יעמוד בראש הרשות לסחר הוגן.

יושב הראש אמר שמרבית העוסקים עוסקים באופן הוגן.

אבל זה החריג.

יש מקרים ספציפיים שצריך לטפל בהם, אבל לא יתכן שלוקחים סעיף כזה - יש 7 או 8 סעיפים שמשנים והופכים את כולם בלי שום איזון. הזמן הסביר הוא רק סעיף אחד, זה כבר הסעיף השני. נקודה ראשונה בלבד, שעורכת הדין טירי דיברה עליה, שכבר הרחיבו את זה ממכר לכל עסקה. הנקודה השנייה זה זמן סביר. יש עוד 6 או 7 שינויים שיועלו ולכן הזמן הסביר הופך פה – באמת, זאת אחת הסוגיות שבה חייבים לקצוב זמן. זה בלתי אפשרי להשאיר את זה פתוח.

אני לא יודע אם ניכנס להקצבת זמן בימים אבל אני חושב שהרעיון של עורכת הדין רבינוביץ הוא נבון ומייד נבקש התייחסות של היועצת המשפטית של הוועדה.

אני מחברת "יס". שילוב הזמן, יחד עם מושג ההטעיה שהוא רחב, שאפילו מדבר על התועלת שניתן להפיק מהמוצר. זאת אומרת, אחרי כמה חודשים הוא גילה שהילד שלו לא החכים משירותי הטלוויזיה שאנחנו מספקים, או שזה לא מספק אותו - - -

אם הבטחתם לו שהוא יחכים אז אולי הוא היה צריך להחכים. להגיד ולפרסם ולהטעות זה בסדר? אני לא מבין.

הסעיף הוא מאוד רחב ועדיין אני חושבת שההצעה של חברתי עדיין לא מספקת את הנושא הזה.

הזמן תחום בחוק. שבועיים זה מקסימום.

הדוגמאות שניתנות פה מספרות לנו כמה זמן לוקח לצרכן לגלות שהוא הוטעה. קודם כל, הזמן הסביר שנכתב בתיקון הוא לא מרגע העסקה אלא ממועד הגילוי. זאת אומרת, לקח לו שנתיים וחצי לגלות משהו מהותי, שהיה לו כל-כך מהותי ששנתיים וחצי הוא לא גילה אותו. אז יש לו עוד חצי שנה זמן סביר להודיע על זה. צריך לזכור שניתנו כבר 14 ימי ניסיון חינם ללקוח.

אבל לא גילו לו. יש דבר שנקרא הטעיה בפועל ויש דבר שנקרא הטעיה במחדל. פשוט לא גילו לו, אז איך צרכן אמור לדעת שהוא מוטעה. כאשר מדובר בהטעיה במחדל, חייבים לשים את האצבע על הנקודה הזאת.

למה מהגילוי?

ברור שמהגילוי, אחרת איך אני אדע שהוטעיתי.

זה יכול להיות גם אחרי 6 שנים.

אם לא גיליתי, סימן שהטעו אותי. הטעו אותי בהטעיה במחדל, לא גילו לי.

אדוני, ברגע שגילית, כמה זמן לוקח לך?

כמה דקות.

יפה, אז אמרו שבועיים.

לי זה לוקח כמה דקות.

אז למישהו זה לוקח שבוע ולמישהו זה לוקח 8 ימים, נתנו שבועיים.

רק להבהיר. חוץ ממה שהצעתי בעניין "מהותי בנסיבות העניין", כתבו בנייר העמדה שלנו שצריך לתמוך את הזמן ובכך אני מצטרפת לחבריי.

ויש כבר 14 יום התנסות וזה ניתן בסעיף אחר.

אני נוטה לסבור שבאמת, כפי שאדוני ציין, ההצעה של עורכת דין רבינוביץ היא הצעה נכונה כי יכול להיות שאכן מדובר בהטעיה שהיא הטעיה מהותית לפי סעיף 2 אבל בנסיבות העניין בית המשפט יסבור שהיא איננה מספיק מהותית כדי להביא לביטול העסקה.

אבל אם בית המשפט משתכנע שמדובר בהטעיה מהותית בנסיבות העניין או בניצול מצוקה מהותיים בנסיבות העניין. מה זה, למשל, ניצול מצוקה? אתן לכם דוגמה.

עסקנו בזה בהצעת חוק אחרת בהצעת החוק של חבר הכנסת מקלב על שירותי רפואה לקשישים.

על כל פנים משהו שיש בו ניצול מצוקה. למשל, ניצול חולשתו השכלית או הגופנית של הצרכן או אי ידיעת השפה שבה נעשתה העסקה. תארו לעצמכם אדם כזה שאתם תוחמים אותו ובשל תיחום הזמן הקצר או הארוך הוא לא יכול להגיש תביעה לביטול העסקה ולקבל חזרה את כספו, אך ורק בגלל שהוא עבר ביום, יומיים או בשלושה ימים, את המועד שהוועדה תקבע. זה יכול להיות 7 ימים וזה יכול להיות 7 חודשים. מישהו כאן דיבר על 3 חודשים. בנסיבות העניין זה יכול להיות זמן ארוך בצורה בלתי סבירה.

לכן אני הייתי סבורה, מצד אחד, לקבל את ההצעה שנשמעה כאן ומצד שני, להשאיר זמן סביר וזה נותן את האיזון הראוי.

מה ההצעה?

להוסיף את התוספת שהציעה עורכת הדין רבינוביץ. לא למחוק את הזמן הסביר אבל להוסיף "בנסיבות העניין".

זה קיים היום בחוק.

בסיפה של סעיף א', אדוני כתוב - - -

הגברת בנדלר עדיין לא סיימה.

אני רוצה לומר שאנחנו עוסקים במאטריה של הגנת הצרכן, שהייתי אומרת שהיא חוק העל, שדן בזכויות אזרחיות של צרכנים, אבל בצד זה יש לנו שורה של חוקים שדנים ביחסים בין אנשים, לאו דווקא בין צרכן לעוסק. למשל, יש לנו את חוק המכר, יש את חוק החוזים חלק כללי, שדן בכל מכלול סוגי החוזים הקיימים, כולל בין הממשלה לבין אדם וכמובן בין חברות. יש את חוק חוזה קבלנות ויש את חוק החוזים (תרופות בשל הפרות חוזה). אני עוברת חוק אחרי חוק. בכל המקומות, כשנותנים ארכה לתקן הפרות מדובר על "תוך זמן סביר". כשמדברים על זכות לבטל בכל החוקים האלה, ואני יכולה לצטט לכם במגוון רחב של מאטריות, מדובר על זמן סביר. אני לא נתקלתי עד כה בביקורת עניינית רצינית על הנושא הזה של זמן סביר, כשתמיד זמן סביר נקבע לפי נסיבות העניין.

למשל, כשיש אאוטלט ונפטרים מסחורה ויבואו לבטל את זה כשכבר אין את הסחורה זאת בכלל, יגידו שבנסיבות העניין זה לא סביר, גם אם חלפו שבועיים. היית צריך לחזור מייד אחרי שנודע לך כי אתה יודע שסוגרים את כל המלאי הזה של הסחורות. לכן אני חושבת שאם אנחנו הולכים, מצד אחד, במסגרת החוקים האזרחיים, במשפט האזרחי, הולכים על זמן סביר ומצד שני מחמירים את הדרישה שזה יהיה מהותי בנסיבות העניין, ההטעיה או הניצול, כפי שאני רואה את הדברים, אני חושבת שמגיעים לאיזון ראוי.

החוק כפי שהוא כיום פותר את כל הטענות שטענה כבוד היועצת המשפטית של הוועדה, גם בנושא המהותי, כיוון שהיא לא תוכל לתת דוגמה אחת שהיא לדעתה מהותית או לא מהותית. דוגמה של הטעיה שאיננה נכללת באחד מ-20 סעיפי פרק ב', סעיף 2 לחוק. היא לא תצליח לתת דוגמה. כלומר, על פי החוק הקיים היום הכול מהותי. כל הטעיה מכול סוג שהוא זה מהותי.

לגבי הטיעון האחרון, כתוב בסעיף 32א כתוב בסיפה: "בית משפט רשאי מטעמים מיוחדים לבטל את המכר גם אחרי התקופה האמורה". כלומר, זה פותר. במקום לפתוח את כל העסק לגבי כל העוסקים – אני מודיע לכם, כפי שהסברתי בהתחלה, שהצרכנים יינזקו, כיוון הישרים וההגונים יינזקו משום שהאחרים ינצלו את הסעיף של זמן סביר. בית המשפט רשאי תמיד, ברגע שהוא מצא לנכון, ללא כל הסבר בחוק – למשל, במקרה של אדם שהוא לא כל-כך בריא בנפשו, רשאי בית המשפט לבטל את זה.

יש לי הצעה. אני רוצה להיות אופרטיבית ואני גם מתחברת לדברי היועצת המשפטית של הוועדה בנושא של הסבירות. זאת לא הנקודה. אני באמת חושבת שאפשר לשנות את הנוסח ל"זמן סביר". הנקודה שכואבת פה היא זמן סביר ממתי? בחוק המקורי דובר על 14 יום – תיתנו לי לנסות, אולי נצליח להגיע לאיזון?

זמן סביר מגילוי ההטעיה.

אם יהיה זמן סביר ממועד העסקה, זה יכול גם חודש או חודשיים.

זה לא מתאים למכירת מוצרים - - -

זמן סביר ממועד העסקה זה אחרי שנשלח החשבון הראשון. לא נוכל להגיד שזמן סביר ממועד העסקה זה יומיים אחרי.

אדם קנה נעליים ושילם בכרטיס אשראי או במזומן. על מה את מדבר? אנחנו מדברים על אלפי עסקאות במשק.

אני חייב להגיד שלרגע החסרתי כמה פעימות כי פתאום ראיתי שהולכים לתקן לי את סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. זאת אומרת, את החלק הבסיסי של החוק, פתאום התחלנו להקריא אותו מחדש.

התחלנו כדי לסבר את אוזנם של כולם ולא כדי לתקן. קיבלנו את 20 הסעיפים.

אנחנו מדברים באמת רק על עסקים שהפרו את הוראות החוק, את אותם סעיפים 2 ו-3. הם ניצלו מצוקה. רק שם אנחנו נמצאים. ההגדרה של זמן סביר, כפי שהתברר כאן ואני לא אחזור על הדברים, הגענו למסקנה שאנחנו לא יכולים להגיד ששבועיים זה בדיוק הזמן הנכון. נתנו את האפשרות לבית המשפט לבוא ולהכריע. הסעיף הזה הוא סעיף אזרחי שנותן לבית המשפט את שיקול הדעת.


כפי שצוין בתחילה, זה סעיף שלא נעשה בו שימוש. הוא היה אות מתה שהיתה אמורה לסייע לצרכנים וכמעט לא סייעה להם. מר בירנבאום מדבר כאן על בית המשפט לפי החוק הנוכחי יכול להאריך את הזמן.

זה מה שכתוב בחוק.

מטעמים שיירשמו.


אנחנו מבקשים שבית המשפט הוא גם זה שיעריך את הזמן הסביר ויקבע את כל הדברים כי זה המקום הנכון לבוא ולהכריע בסכסוכים.

חשוב להשאיר זמן סביר והאיזון שאפשר לעשות הוא להוסיף שזה יהיה בזמן סביר ובלבד שהצרכן פעל בתום לב, שזה משקף את עיקרון הכללים מחוק החוזים.

זה לא מתאים למכירת דברים בחנות.

נשאיר את זה לבית המשפט לקבוע מהו זמן סביר מרגע גילוי ההטעיה.

זה חל על כל עסקה ועל כל נותן שירות. נוצר מצב שביטול עסקה בתוך זמן סביר למתן שירות כמו טיסה, קצת קשה להתייחס. מה זה זמן סביר לביטול טיסה? שירות שהוא הלוך וחזור? אם הוא גילה, כשהוא הגיע למלון שלו - - -

אם אינני טועה, זה טופל בסעיפים קודמים.

אתם מדברים כשיש שירותי הארחה?

בעסקה מרחוק התייחסתם בנפרד לשירותי הארחה. אבל לפני כן - - -

זאת דוגמה מצוינת מדוע צריכים זמן סביר ולא שבועיים. הוא כבר טס, אז אי-אפשר לבטל את זה. יופי, חיזקת אותנו.

אני לא מקבל את נושא הזמן הסביר, אבל יש פה כפילות של מבחן סובייקטיבי. מצד אחד, יש את הזמן הסביר של הצרכן ואני רואה שלשם זה הולך. אבל, מוצע גם שזה יהיה מהמועד שבו נודע לו על ההטעיה או מהמועד שבו נודע לו שפסק ניצול המצוקה. זאת אומרת שמדובר במבחן סובייקטיבי. נצטרך לדעת שהצרכן עצמו ידע.

חודש בחודשו זה הופיע לו בחשבונית החיוב והוא אמר שהוא לא ידע. אז גם זמן סביר וגם נודע לו. לפחות כאן צריך להוסיף גם מבחן אובייקטיבי שלו היה צריך לדעת, לפחות תוספת מינימאלית - - -

די, נו, אנחנו ממציאים את המשפט האזרחים מחדש?

זה מופיע גם בחוק החוזים וגם במבחן האובייקטיבי והסובייקטיבי.

אנחנו מיצינו את הדיון. היועצת המשפטית תקריא את ההצעה.

לצורך העניין, אני רוצה לצטט את חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), שהוא חוק על שחל על התקשרויות באופן כללי. סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע: "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה. אולם, במקרה האמור בסעיף 7ב ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום חוזה תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה". זאת אומרת, זה באמת קיים ואנחנו לא ממציאים כאן גלגל חדש.


אני אקרא את נוסחו של סעיף 32 כפי שהוא ייראה אחרי התיקון, אם הוועדה תאשר את התיקון הנוסף הזה.

כל מה שהיא קראה זה בחוק החוזים ובחוקים אחרים. כאן הרכיב הנוסף הוא שגם אם המוכר - - -

אבל זה בנוסח הקיים היום, פה אנחנו לא משנים. זה משהו שקיים מהיום - - -

טוב, מיצינו.

95% מהעסקאות במשק זה מכירה בחנויות, אז תפסיקו עם חוק החוזים ועם החוזים ארוכי הטווח ועם הספקת השירות ועם ההזמנות. אתם רוצים שהסוחרים יאלצו להעלות את המחירים לכל הצרכנים? מה אתם רוצים? כיוון שיש כמה אנשים שרוצים לנצל את זה?

סעיף 32 ואנחנו מצביעים.

לא, ישנם סעיפים נוספים מסעיף 32. היא הסבירה רק את עניין הזמן הסביר.

היא תקריא את הכול.

אני קוראת כרגע רק את סעיף 32א.


"נעשתה עסקה והובהר כי נעשה לגביה מעשה או מחדל שיש בו משום הטעיה או ניצול מצוקה, כאמור בסעיף 2 ו-3 לחוק זה, והם מהותיים בנסיבות העניין ובהטעיה אף אם לא העוסק היה המטעה, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך זמן סביר מהמועד שבו נודע לו על ההטעיה או מהמועד שבו נודע לו שפסק ניצול המצוקה לפי העניין".

אדוני, כך הסעיף התחיל.

ממש לא. "כאמור בסעיפם 2 ו-3 לחוק זה והם מהותיים בנסיבות העניין". אלה שתי תוספות.

לתוספת שהקריאה היועצת המשפטית.

מחקנו את המחיקה של נסיבות העניין.

אני מדבר עכשיו על החוק. כאן כתוב: "רשאי הצרכן" ואילו בחוק המקורי כתוב שמי שצריך לתבוע זה הצרכן ולא הסוחר. על פי סעיף 4ב לחוק המקורי כתוב: "עוסק חייב לגלות" – אפשר לא להפריע לי? לא דנתם על זה.

מחקנו את המחיקה. המחיקה נמחקה. יישארו, כפי שהציע איגוד לשכות המסחר "והם מהותיים בנסיבות העניין". זאת היתה הצעה של איגוד לשכות המסחר ואנחנו קיבלנו אותה.

אתה משאיר את העניין של זמן סביר?

כן. התשובה היא כן.

תן לבית המשפט לקבוע את הזמן הסביר.

מי בעד הסעיף כפי שהקריאה היועצת המשפטית עם התיקונים?

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

אין מתנגדים, אין נמנעים, הסעיף הזה אושר.


אנחנו עוברים לפסקה 3 בסעיף 32.

פסקה 3 היא תיקון לסעיף קטן ב'. סעיף קטן ב' עוסק במה קורה לאחר שבוטלה העסקה, בעצם הוא עוסק בהשבה. ברגע שהעסקה בוטלה כל צד צריך להחזיר לצד השני את מה שהוא קיבל על פי העסקה. יש פה שני תיקונים. קודם כל, אנחנו משאירים שהמוכר צריך להחזיר לקונה תוך 7 ימים מיום שקיבל הודעה על הביטול את התמורה שקיבל.

"והקונה יחזיר את הנכס". זאת אומרת, גם הטעו אותו או ניצלו את המצוקה שלו והוא צריך לקחת את הנכס, ללכת למוכר ולהחזיר אותו. התיקון הראשון בעצם אומר שאם העסקה היתה עסקה למכירת נכס, ישיב גם הצרכן לעוסק את הנכס נושא העסקה, בהעמדתו לרשות העוסק במקום שבו נמסר לצרכן. זה התיקון הראשון.

"עשה הקונה בינתיים שימוש בנכס, אשר הפחית באופן ניכר מערכו או גרם לו נזק, רשאי המוכר לנכות מהתמורה המוחזרת את הסכום שבו פחת שווי הנכס לעומת שוויו בעת המכירה".

איך מחשבים את זה?

אנחנו עסקנו בנושא הזה גם כשדנו בעסקה ברוכלות. גם שם הסעיף המקורי כולל הוראה שמתירה לעוסק לנכות הרעה משמעותית שנעשתה בנכס.

מי מחליט על ההרעה המשמעותית?

העוסק.

התקבלו תלונות רבות על כך שברגע שהצרכנים ביטלו את העסקאות, ניכו להם מהתמורה כל מיני סכומים שלא היה להם ברור למה ניכו להם את אותם סכומים. זאת אומרת, זה כלי, סעד עצמי, שמצוי כל כולו בידיים של העוסק.

בסעיף של הרוכלות ביטלנו את הנושא הזה של סעד הניכוי ואפשרנו לעוסק, במקום סעד הניכוי, אם קיימת הרעה משמעותית במצב הנכס, הוא יכול לתבוע את הנזקים שלו, ובית משפט בנסיבות העניין, יתחשב גם בעובדה שהיתה כאן הטעיה ויקבע אם נגרם נזק, באיזה סכום, האם העוסק ראוי לקבל את אותו סכום של הנזק וכדומה.

אבל, אנחנו רוצים לבטל את סעד הניכוי שהוא סעד עצמי כי אנחנו סבורים שבמערכת היחסים בין עוסק לצרכן, כאשר הצרכן הוא בעמדה מוחלשת יותר אין מקום לתת את הסעד הזה לעוסק כדי שיבוא וינכה איזה סכום שהוא רוצה מהתמורה המוחזרת.

אני רוצה להזכיר שעסקאות רוכלות זה באמת מגזר מאוד מצומצם של עסקאות, לעומת סעיף 32 לחוק שחל על כל העסקאות. צריך לקחת את זה בחשבון ולא להתייחס לזה באותו אופן.

לא רק זה אלא שעכשיו הרחבנו את זה לזמן סביר. איך מחשבים בכלל את הפחת של שימוש בשנתיים בממכר. ברגע שזה 14 יום יש עוד משמעות לניכוי של פחת. אחרי שנתיים העוסק יכול לקבל מוצר שאין לו שום ערך והוא הפסיד את כל התמורה.

בית המשפט - - -

בית משפט לא יכול לקבוע כל דבר. יש לו את הכלי לדעת כמה נזק היה - - -

אז הוא לא יחזיר לו שום דבר כי היה ניצול. הצרכן לא יקבל כלום בחזרה.

אנחנו מדברים על הטעיה. אם יש הטעיה, יש לצרכן את הזכות להחזיר.

תביאו ראיות לבית משפט מה שווי ההרעה ובית המשפט יחליט.

בזמן תחום ולא אחרי שנתיים שלוש. איך אפשר לגלות הטעיה אחרי שנתיים?

ואם הוא גילה את ההטעיה אחרי שנתיים וזאת הטעיה מהותית?

איך אפשר לגלות הטעיה לאחר שנתיים.

אני לא מאמין שבית משפט סביר יגיד שאדם שהשתמש במשהו – באיזו עסקה מגלים הטעיה אחרי שנתיים?

אדוני, זה בדיוק הגלגול לבית המשפט. זה בדיוק מה שלא רצית לעשות. אמרת שאתה לא רוצה לגלגל לבית המשפט שיכריע מה זה זמן סביר, כמה אפשר לנכות ולאן מחזירים את הנכס. יש 6-7 תיקונים שהם אחד על השני, אחד על השני. עכשיו, כשקוראים את סעיף ב', הזמן הסביר שהצבעתם עליו קודם לא נראה סביר. לא רק זה, אלא יש פה עוד החמרות. מצד אחד, העוסק צריך תוך 7 ימים להחזיר את התמורה. את זה השאירו וזה בסדר, תוך 7 ימים אנחנו צריכים להחזיר. מצד שני, לצרכן יש זמן סביר בנסיבות העניין.


לא רק זאת. עכשיו אני צריך גם לבוא ולקחת את הנכס. בנוסף לזה, תוך כמה זמן הצרכן מחזיר לי את הנכס? זמן סביר? אולי הוא מחזיר לי את הנכס אחרי שנתיים?


חוץ מזה, מורידים לי את האפשרות לנכות, וזה חל על כל העסקאות. אין להשוות את זה לעסקאות רוכלות ולעסקאות מכר מרחוק. אלה עסקאות אחרות שבאמת שם העמדה של הצרכן יותר חלשה.

אבל אנחנו מדברים על הטעיה ומצוקה.

מדובר על כל העסקאות ומדובר על החמרה על החמרה על החמרה.

אז אל תטעו וזה לא יקרה.

לירון גולדנברג


זה לא הגיוני, זה לא סביר וזה נוגד את כל מה שאדוני אמר בתחילת דבריו. אדוני וכעס על המועצה לצרכנות, שמעמידים את העוסקים במצב מאוד מאוד קשה. אני לא מנסה להפחיד ולא אומר שלא יהיו יותר עסקאות, אבל אתה מגלגל לבתי משפט את ההכרעה. אתה כן מעמיס על בתי המשפט ובסופו של דבר אין כאן דבר אחד. כל מה שלטובת העוסק, כביכול, מוצע לבטל והעמסות נוספות.

יש פה משהו דרמטי שכדאי לשים לב אליו ואני חושבת שכבר בסעיפים הקודמים הטמענו את זה וצריך להטמיע את זה גם פה. היות והסעיפים של הביטול מורחבים כרגע על עסקאות שירות אז צריך לשים לב שהביטול ואפשרות ההשבה המלאה, וכבר ניסחנו את זה, זה צריך להיות שבעסקאות מתמשכות זה יהיה בניכוי החלק היחסי של התמורה על השירות שנצרך. כמובן, אם זה דמי מנוי על התקופה, ודאי שיחות לחו"ל, הזמנות בוי.או.די. זה דרמטי, זה מחויב המציאות, כי כמו שזה כתוב כרגע, אני צריכה להחזיר על כל התקופה.

זאת הערה נכונה.

אבל אל תשכחו שהעסקה הזאת נעשתה בהטעיה, היא נולדה בחטא.


אם הייתי יודעת שיש פה הטעיה, לא הייתי נקשרת בעסקה ולא הייתי אמורה לקבל את השירות הזה. אז עכשיו אנחנו נותנים פרס על זה שהם הטעו אותי ושגיליתי שאת ההטעיה רק אחרי חודש וחודשיים?

באמת כבר בא לבכות. 3 חודשים אני אצפה בוי.או.די, ואז אני אזכר - - -

אנחנו שמענו את העמדה של היועצת המשפטית ואנחנו מקבלים אותה.

זאת לא פעם ראשונה שקיבלנו את הערותייך.

יש פה מספר נושאים ואי-אפשר להציג אותם בדקה. אני יושב עשרות שנים בוועדות הכלכלה השונות שעוסקות בנושאים האלה. תמיד היתה הבדלה עצומה בין מכירה ברוכלות לבין עסקה שמבוצעת בחנות. הרוכל מגיע לביתו של הצרכן, לא מוזמן מראש ולעיתים הוא בא להטעות אותו. לעומת זאת, בחנות הצרכן עובר בין החנויות, הן מתחרות זו בזו מימין ומשמאל וממול, והוא בוחר לעצמו את המוצר במחיר הסביר ביותר בעיניו.


דבר נוסף. קיבלנו כאן מסמך של עורכת הדין חנה טירי והוא טרם הוקרא. אני מבקש שזה יוקרא וזה יופיע מכיוון שזה מאוד חשוב ומאוד מהותי. אני לא רוצה להיכנס לעניין שהוא כבר מוסכם.

אבל זה כבר שולב בתיקון.

אני רוצה להקריא לכם חלקו של סעיף 4ב לחוק המקורי: "עוסק חייב לגלות לצרכן את שמו ומספר הזהות שלו על גבי כל אחד מאלה". אני לא אפרט את כל התכתובות וההזמנות אלא אקריא רק את סעיף 4: "שובר תשלום באשראי או חשבונית מס".


לסוחר יש כתובת, הוא חייב להנפיק חשבונית מס עם תעודת הזהות שלו. הצרכן שקונה - - -

מה זה רלוונטי?

למה אתה מקריא לנו את הסעיף הזה?

אני אסביר ליועצת המשפטית מה זה רלוונטי.

משפט אחרון כי אנחנו חייבים לסיים.

זה ממש לא בסדר.


החוק היום מחייב את הצרכן לתבוע. באים והופכים את זה ומחייבים את הסוחר לתבוע. כלומר אומרים לו: אתה יכול לתבוע, הצרכן לא צריך לתבוע. את מי יתבע הסוחר? כאשר הצרכן משלם בכרטיס אשראי ובמזומנים, ואלה רוב העסקאות, לסוחר אין כתובת. על פי החוק הסוחר איננו רשאי לתבוע תעודת זהות מהצרכן. היו שנים רבות וזה קיים רק בשעות עבודה ומנוחה היום, שפקחי משרד התמ"ת היו באים עם שוטרים כיוון שאסור היה להם לתבוע מסוחר תעודת זהות. נניח שתכניסו סעיף שמחייב את הצרכן להזדהות עם תעודת זהות. הייתי סטודנט, גרתי בשכירות - - -

אין צורך לתבוע את הצרכן אם הצרכן לא בא להחזיר לך את המוצר.

אנחנו הרי מדברים רק אם הוא בא להחזיר, אדוני.


גרתי בשכירות, לא שיניתי את הכתובת בתעודת הזהות. רוב אלה שגרים בשכירות לא משנים כתובת בתעודת הזהות. הסוחר אפילו לא יצליח לתבוע.

אנחנו מודים לך. היועצת המשפטית תקריאי את הסעיף עם הערתה של עורכת הדין פליישר.

יש לי הערה נוספת שאני רוצה לשאול אשת נציגי משרד התמ"ת. מדובר כאן על כך שהעוסק צריך להחזיר לצרכן את התמורה ששילם בעד העסקה. לא כתוב כאן מה קורה אם הוא שילם בכרטיס אשראי.

באותו אופן שבו הוא שילם.

או יבטל את חיובו בשל העסקה, לפי העניין, כפי שנעשה בסעיפים אחרים כי יתכן שהצרכן שילם בתשלום נדחה. לפי הנוסח, כמוצע כאן, העוסק יצטרך להחזיר את הכסף עוד לפני שהצרכן שילם.

הערה נכונה ומקובלת.

אז זה יהיה: "או יבטל את חיובו בשל העסקה".

תוך כמה זמן הוא יעמיד לרשותו?

"או באותו אופן".

"ישיב גם הצרכן לעוסק את הנכס והעמדתו לרשות העוסק במקום שבו נמסר לצרכן". הזמן לא מצוין פה.

אני מבקש להתייחס להערה של עורך הדין מחברת מירס. תחזור בבקשה על הערתך.

העוסק משיב לצרכן תוך 7 ימים. מתי הצרכן מעמיד לרשותו את הנכס כשהוא מחזיר אותו? מתי? באיזה מועד?

מייד כשהוא מגלה.

אז בואו נרשום את זה.

כשהוא בא ומבקש את הביטול, או שהוא בא עם הנכס עצמו או שהוא מבקש שיבואו לקחת את הנכס מביתו.

אז שזה יהיה מיידית. שיהיה רשום במועד הביטול. אם הוא לא יחזיר, לא יהיה ביטול.

תבואו לקחת מייד, אין בעיה, זה לרשותכם.

הוא מבקש שזה יהיה כתוב. אפשר להוסיף את זה.

זה לא כתוב בסעיף 14ה' רבתי.

אפשר להוסיף אחרת הוא גם קיבל את הנכס, גם קיבל את הכסף ומי יודע - - -

צריך להתייחס לדמי השימוש היחסיים.

אולי צריך לכתוב "בעת החזרת התמורה".

זה בעייתי לכתוב "בעת החזרת התמורה" משום שהחזרת התמורה יכולה, למשל, להיעשות בהערה טלפונית. צריך לעשות את זה הפוך, כשהוא יחזיר, הוא יקבל.

לאחר החזרת התמורה.

למה לאחר? לאחר זה בלתי מוגבל. אז או "בעת" או "לא יאוחר מ-7 ימים".

במועד החזרת התמורה.

במועד ההחזרה. אם התמורה תחזור בעתיד, רק אז הוא יחזיר את הנכס. זה לא בסדר?

זה בסדר גמור. אני מבקש להקריא את הסעיף הזה עם התיקונים.

כמובן שהנוסח הסופי ייעשה בעת הכנת הצעת החוק.


"בוטלה עסקה כאמור בסעיף קטן א' ישיב העוסק לצרכן, בתוך 7 ימים מיום שקיבל הודעה על הביטול את התמורה ששילם הצרכן בעד העסקה, באופן שבו שילם הצרכן ואם היתה העסקה עסקה למכירת נכס ישיב הצרכן לעוסק את הנכס נושא העסקה בהעמדתו לרשות העוסק במקום שבו נמסר לצרכן בעת החזרת התמורה. היתה העסקה עסקה מתמשכת למתן שירות ינוכה מהסכום המוחזר לצרכן התמורה היחסית עבור השימוש שעשה הצרכן".

הערנו גם בפעם הקודמת שזה לא תמיד ניכוי. לפעמים זה "ישלם הצרכן את התמורה היחסית". לפעמים הסכום שאני צריכה להחזיר לא בהכרח מספיק. הצריכה שהוא עשה במשך החודש יכולה להעלות את זה.


במקום הביטוי "ישלם הצרכן" - - -

אני לא זוכרת את ההחלטה הזאת.

כן, טיפלנו בזה בישיבה הקודמת.

נכון, אבל אני לא בטוחה שהוא מדבר כרגע על "ישלם" כי היא אומרת שלפעמים הוא צריך להחזיר יותר כסף ממה שהוא שילם, שזה המקרה.

את מתכוונת שהוא ישלם את החלק היחסי על השימוש.

ישלם על השימוש. לא תמיד יש לי ממה לנכות. ישלם את התמורה היחסית עבור השימוש שעשה בשירות.

ממחיר העסקה שסוכמה עם הצרכן.

זה צריך להיות החלק היחסי ממחיר העסקה שסוכמה עם הצרכן. אחרת הם יגידו: אתה מנוי רק ל-3 חודשים, אז נגדיל את זה. צריך להיות החלק היחסי ממחיר העסקה שסוכמה עם הצרכן.

אנחנו גובים בתחילת כל חודש על חלק מהשירותים כמו שירותי טלפון ואינטרנט. אבל, על שירותים שהוא צרך אנחנו גובים בסוף החודש בדיעבד. בזק גובים רק בדיעבד. נניח שכרגע אנחנו נמצאים במצב שהצרכן ביטל. בעסקת שירות אני מנכה את מה שהוא צרך וגם רשאית לדרוש ממנו לשלם על מה שהוא צרך אם עדיין לא חייבנו אותו על זה.

לפי תנאי העסקה. אגב, אני מכיר מישהו שניסה לבטל מנוי בעיתון מסוים ואמרו לו שהוא ישלם עד חודש מרץ. רוצים לבטל בחודש דצמבר מנוי לעיתון כלשהו ואומרים: אנחנו יכולים לא לשלוח לך את העיתון אבל התשלום יהיה עד חודש מרץ. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. איפה ניתן לזה ביטוי?

זה בדיוק המקום ואותה בעיה של כבילת הצרכן. אומרים לצרכן שהוא יכול לבטל מתי שהוא רוצה אבל הוא צריך לשלם עד סוף השנה.

זה לא הנושא. אנחנו מדברים רק על השירות שהוא צרך.

נניח שאני רוצה לבטל את המינוי, מה עכשיו?

קודם תחפש אותם כדי להגיע לספק השירות.

החוק עד פה לא מטפל בכבילה בעסקה לתקופה קצובה. עסקה מתמשכת לתקופה שאיננה קצובה, אז בהתאם לפסיקה, אפשר לבטל את העסקה תוך מתן הודעה בזמן סביר מראש. אבל, כשמדובר בתקופה קצובה, אין זכות אוטומטית לבטל.

אז נביא את זה כהצעת חוק פרטית. אם הממשלה לא תביא את זה, אני אביא את זה.

כך נולדות הצעות חוק, מאירועים מעצבנים.

אני מבטיחה לך שאם תגיע עם הצעת חוק פרטית כזאת, ההתנגדות תאחד את כולם.

יכול להיות שיבואו אחרים אבל הם ידעו את העבודה.

יש לנו בקשה משפטית. היות ואני מגיעה לחברה ומעדכנת על הדברים שאנחנו מגיעים אליהם להסכמות וההטמעות של זה בחברה, מבחינת מערכות מידע, ידרשו איזה תקופת זמן. אנחנו מבקשים לקבוע סעיף מעבר.

הוראת מעבר לומר שהחברה מטעה ומנצלת מצוקה של צרכנים?

ממש לא.


אני אחדד. עסקאות מכר ועסקאות רוכלות תוך 14 יום לאפשר ביטול. אגב, זה ביטול שהוא לא בתנאים הרגילים. הרי בתנאים הרגילים יכול להיות שעסקה שמבטלים אותה, אם היא בתקופת התחייבות, אז היא נכנסת למסלול אחר. אבל אנחנו נמצאים בעולם אחר. אני אתן הנחייה שמהרגע צריכים תוך 14 יום לאפשר לבטל ואפשר לגבות רק דמי התקנה. זה מחייב הטמעה בשירות, בבילינג.

אתם רוצים סעיף תחילה נדחה?

כן. סעיף הוראת מעבר שאומר שמהפרסום ברשומות תהיה לנו תקופת היערכות של מספר חודשים. חצי שנה אני מכירה ממקרים אחרים.

אז תדעי את זה מהיום.

זה לא ככה. אלה דברים שיש בהם פיתוחים ועלויות וגם את המצב החקיקתי אי-אפשר לשנות מהיום למחר. תהיה תקופת מעבר וזה איזון ראוי.

אדוני מדובר על פעילות משווקים.

לא צריך לחשוד בנו שאנחנו אומרים את זה כדי לגזול ממישהו עוד 3 חודשים. להיפך, אנחנו רוצים להטמיע את זה בצורה נכונה.

מדובר על התארגנות של מערכות, של משווקים, הדרכת הנציגים.

מה להדריך? עד עכשיו הדרכתם אותם איך להטעות את האנשים? בנושא כזה אין צורך.

אדוני, אתם הופכים אותנו לעבריינים וזה לא תקין. לא יכול להיות כזה דבר.

להיפך, אנחנו מסתכלים עליכם כאל אנשים ישירים. ברגע שאנחנו לא נותנים לכם הארכה אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאתם הכי ישרים, שאתם הולכים לטובת הצרכן ואתם רוצים לעזור לצרכן ולעשות את העסקה הכי טובה שיש מול הצרכן. לכן, בנושא הזה, אני לא חושב שיש מקום לתת הארכה. לאחר שנסיים להצביע כאן צריך ללכת להצבעות בקריאה שנייה ושלישית. זה הזמן שבו צריך להיערך, אם בכלל צריך להיערך. אני יוצא מנקודת מוצא שאין צורך להיערך.

אם יועבר אלינו היום הנוסח, אנחנו ניערך.

ישנה כנראה אי הבנה. הבקשה נתבקשה לגבי כל הצעת החוק ולא רק לגבי סעיף ההטעיה. ההיערכות היא לגבי הצעת החוק עצמה.

אני מבקש את התייחסותה של היועצת המשפטית של הוועדה.

אני חושבת שברמה העקרונית, אם נאמר כאן שיש צורך להטמיע חלק משינויי החוק במערכות אז הם צודקים. אז צריך לתת להם זמן סביר להיערכות.

אז אנחנו נהיה מוכנים לוותר על זמן סביר ושיקצבו לנו זמן.

מה הזמן הסביר?

אני מניחה שבין 30 ל-60 יום.

3 חודשים.

אנחנו לא מוכנים יותר מ-30 יום.

לפחות 3 חודשים. אני רציתי להגיד חצי שנה, אבל חברי אמרו 3 חודשים.

ההצעה הזאת פורסמה כבר לפני שנתיים ושבעה חודשים.

תן לי לגמור את הסעיף הזה. יש עוד את פסקה 4 ועכשיו עברו לסעיף התחילה. עדיין לא סיימנו את תיקון סעיף 32 ונציגי החברות העלו כאן בקשה לדחות את תחילת החוק.


תחילתו של חוק, באין הוראה מיוחדת בחוק עצמו, היא ביום פרסומו ברשומות. דהיינו, אחרי שהחוק מתקבל בקריאה שנייה ושלישית בכנסת, הוראת חוק אחרת קובעת שהחוק יפורסם ברשומות תוך 10 ימים מיום קבלתו בכנסת ותחילתו של חוק היא ביום פרסומו ברשומות.


העלו כאן בקשה לקבוע סעיף מיוחד בחוק הזה שקובע שתחילתו לא תהיה ביום פרסומו ברשומות אלא במועד מאוחר יותר. השאלה, האם אדוני רוצה קודם לדון בסעיף התחילה או רוצה קודם לסיים את סעיף 32?

קודם נסיים את סעיף 32.

ביקשת ממני לקרוא את פסקאות 2 ו-3. בפסקה 3 נאמר: "במקום סעיף ב' יבוא", וקראתי את סעיף קטן ב'. לא קראתי את סעיף ב1 וגם לא קראתי את פסקה 1 ו-4 ולכן אני אקרא אותם:


"בפסקה 1 בכותרת השוליים במקום "מכר" יבוא "עסקה".


זה כמובן להתאים את כותרת השוליים למהות של השינויים המתבקשים.


בפסקה 3 "במקום סעיף קטן ב' יבוא" ואת סעיף ב' החדש הקראתי.


סעיף קטן ב1 אומר:


"אין בהוראות סעיף קטן ב' כדי לגרוע מזכותו של העוסק לתבוע את נזקיו בשל כך שערך הנכס נושא העסקה פחת כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו".


זאת אומרת, התייחסו להוראה הזאת אבל בלי לקרוא אותה.

מאוזן לחלוטין.

פסקה ג' מבקשת לתקן בסעיף קטן ג' במקום "המכר" יבוא "העסקה". שוב, במסגרת זאת שמרחיבים את תחולת הסעיף הזה לעסקאות לא רק של מכר אלא גם של שירות.

אדוני, אומרים לי שאני יכול לתבוע את הצרכן. תגיד לי בבקשה היועצת המשפטית או משרד התמ"ת, מיהו הצרכן? הצרכן משלם בכרטיס האשראי. על כרטיס האשראי לא מופיעים תעודת זהות או כתובת. אני לא יכול לתבוע. אם הוא משלם במזומן, בוודאי אני לא יכול לתבוע. תגידו לי איך אני אתבע. החוק איננו מאפשר לי אפילו לדרוש ממנו תעודת זהות.

אני מניחה, מר בירנבאום, שכשהצרכן יבוא לחנות עם מג'ימיקס שהלהב שלו מקולקל – הוא יגיע עם טובין כלשהם שהוא ירצה להחזיר בשל אחת העילות שהסעיף הזה מדבר עליהם, ואתה תצטרך להחזיר לו כסף, אתה תגיד לו: אנא כתוב לי את פרטיך.

אני רוצה לזהות אותו לפחות עם תעודת זהות כאשר כבר הדגשתי שגם תעודת הזהות איננה מוכיחה בהכרח שזאת הכתובת הנכונה שלו. אבל אם אין לי תעודת - - -

מר בירנבאום, הרי אם כתנאי להחזרת כסף אתה תבקש את תעודת הזהות - - -

מה זאת אומרת שאני אבקש, הוא יגיד שהוא לא חייב.

אז תגיד לו שאתה לא מחזיר כסף.

אז תכתבי את זה גברת.

מר בירנבאום, בכל בית עסק מבקשים אמצעי זיהוי.

אז תכתוב שאם הצרכן לא מזדהה עם תעודת זהות, אין חובה להחזיר את הכסף.

תמיד כשאני משלם באשראי מבקשים ממני תעודת זהות.

גם כשאתה משלם במזומן? אני אומר לך, בדרך כלל אני משלם בכרטיס אשראי ולא מבקשים ממני תעודת זהות. איך אתה יכול לעבור על זה? אם אתה לא מחייב את הצרכן להזדהות - - -

מר בירנבאום אתה לא ברשות דיבור ואנחנו לא רוצים לבקש מסדרן שיוציא אותך, אז מספיק.

אני יודע את עמדותיך כל השנים, אני מאוד מכבד אותך, בנושאים של הגנת הצרכן.

אתה רוצה שאני אבקש מסדרן שיוציא אותך?

תבקשי, אני מוכן גם לצאת לבד.

לא צריך. אני מבקש ממך להישאר, תודה. רק לא לדבר כי מיצית את זכות הדיבור.

רונית פרל


סעיף ב1 מדבר על האפשרות של העוסק לתבוע את נזקיו בכך שערך הנכס נושא העסקה פחת "כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו". ואם יש רק הרעה במצבו, הוא לא יוכל לתבוע את נזקיו? מה מוסיפה פה המילה "משמעותית"? למה אם יש הרעה במצב, במיוחד אחרי שהרחבנו לזמן סביר, ממועד הגילוי. הרי ברור שאם יש הרעה במצבו של הממכר, למה שהוא לא יוכל לתבוע את הפחת? למה צריך הרעה משמעותית?

בית המשפט התייחס לעניין הזה דווקא בפסק הדין שלכם בבית הדין לחוזים אחידים של ערוץ הקניות. הוא התייחס גם לנושא של פתיחת אריזה ולא ראה בה הרעה משמעותית. אם אתם חפצים פה לבוא - - -

זאת הרחבה.

גם החוזה האחיד שלכם צריך להיות מותאם לעניין הזה וזה קיים שם. חבל להעלות את זה מחדש. נדמה לי שזה הוכרע כבר על ידי בית המשפט.

נכון, כי ברגע שיש הרעה במצב למה - - -

בית משפט יחליט מה זאת הרעה ממשית.

אם את חושבת שיש הרעה ממשית, אז תגישי. אם את חושבת שזאת לא הרעה ממשית, בית המשפט יגיד שזה לא, מן הסתם.

אני רוצה לחזור לדוגמה של המג'ימיקס. אני רוצה להבין, מה אמור לעשות העוסק שהחזירו לו את המוצר, הוא ביטל את העסקה והחזיר לצרכן את הכסף המלא. הוא אמור ללכת לבית משפט אזרחי ולהגיש תביעה על 50 או על 200 שקל נגד אותו צרכן. זה נראה סביר? למה לא לתת את הפחת בדיוק כמו בשירות, גם בעסקאות מכר? זה לא ברור לנו.

כי מדובר כאן על ביטול עקב הטעיה מהותית או ניצול מצוקה.

מצד שני, לא תמיד המוכר אחראי כי יש פה הרחבה נוספת.

אז שהמוכר יגיש תביעה נגד מי שגרם להטעיה בשמו.

אבל למה רק "הרעה משמעותית"? למה אם יש רק הרעה במצב הממכר, לא תהיה לי זכות?

כי הוראה מקבילה קיימת בסעיף 15ה(ג) לחוק שדן בביטול חוזה בעניין עסקה ביחידות נופש או מכר מרחוק, ששם יש זכות ביטול של העסקה גם אם אין הטעיה, אף לא הטעיה לא מהותית וגם לא מצוקה. נאמר מפורשות: "אין בהוראות סעיפים קטנים א' ו-ב' כדי לגרוע מזכותו של עוסק לתבוע את נזקיו בשל כך שערך הנכס פחת כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו".

אבל אם בסעיף אחר זה לא נאמר אז לא צריך - - -

בזמנו, שהוועדה דנה בעניין, הובאו דוגמאות רבות בפני הוועדה שהראו שבכל מקרה שמחזירים נכס לעוסק, תמיד העוסק אומר שעצם העובדה שהנכס היה בביתו של הצרכן והוא נפתח, כבר יש הרעה.

אבל פה יש הרחבה של זמן סביר.

גם כשיש לכם זכות לפי נוסח הסעיף היום, נאמר: "אשר הפחית באופן ניכר מערכו או גרם לא נזק". לא מדובר פה על כל פחת. מדובר כאן על פחת באופן ניכר. אז גם כשמדובר בתביעה של הנזקים שלכם, יהיה מדובר בהרעה שהיא הרעה משמעותית.


צריך להצביע על כל התיקונים לסעיף 32.

אנחנו ממשיכים. אנחנו צריכים לסכם את הוראת המעבר ותקופתה. לפני כן אנחנו מצביעים על סעיף 32 עם התיקונים שהקריאה היועצת המשפטית.

אנחנו מרימים יד 10 דקות כדי לדבר.

יש לכם מה לומר לסעיף הזה?

אדוני, נתת לי פעמיים רשות דיבור וביטלת אותה. יש לנו הערה לסעיפים הללו.

בבקשה.

יש לנו הערה לגבי הצעת התוספת 32(3)(ב) סיפה, שהוסיפו לגבי עסקה מתמשכת.

על תשלום התמורה היחסית.

נכון.


ראשית דבר. המועצה, ברמת העיקרון, מתנגדת כאשר מדובר במישהו שהטעה מישהו. אין שום סיבה שהוא ייהנה מפירות העובדה שהמוצר עדיין נמצא אצלי. לכן, ברמת העיקרון, אנחנו לא חושבים שצריך לתת לאדם ליהנות מהעובדה שהוא גם הטעה אותי וגם המוצר נמצא אצלי בעל כורחי. אגב, יש על זה פסיקה של בג"צ.

אבל אנחנו מדברים על עסקה מתמשכת. אנחנו מדברים על עסקה שבה אתה התחברת לכבלים - - -

לא, אני דיברתי על עסקה מתמשכת.

התחברת 3 חודשים וגילית את ההטעיה, אבל על שלושת החודשים אתה צריך לשלם.

אבל אני לא רוצה להיות מחובר. אני מודיע על התנתקות ולוקח זמן עד שמנתקים אותי. למה אני צריך לשלם על הזמן הזה?


דבר שני, לא אחת ולא - - -

כי נהנית מהשירות.

אז אני רוצה להתייחס לעניין של הנאה מהשירות. אלף, ליהנות מהשירות בכפיה זאת לא הנאה ויש על זה פסיקה של בתי המשפט.

מדובר רק על ביטול במקרה של הטעיה מהותית, בגלל ניצול מצוקה או הטעיה מהותית. רק על זה אנחנו מדברים.

אגב, לא תמיד הצרכן נהנה. ניקח את הדוגמה של לחצן מצוקה. הוא מחובר לשירות אבל הוא לא נהנה. הוא נמצא במצוקה - - -

אתמול דיברנו על הנושא הזה.

אז מה, הוא לא השתמש?

לצורך הדוגמה, האדם לא השתמש, הוא לא רוצה, הוא לא צריך. הוא אומר שהוא מחכה להזדמנות הראשונה להשתחרר אבל הוא מחובר 3 חודשים או 4 חודשים.

אנחנו מטפלים בזה בנפרד.

זאת רק דוגמה ואני יכול להראות לך דוגמאות מכל תחום.


הדבר השני. לפעמים ההטעיה גורמת לכך שהשירות לא יהיה אותו שירות שלשמו הוא התכוון לבצע את העסקה. לדוגמה: אדם קנה צלחת לקליטה של שידורים. ההטעיה היתה לגבי איכות הקליטה. הוא לא מסוגל לקלוט. הוא מקבל שירות אבל אי-אפשר ליהנות מזה. האם הוא צריך לשלם על 3 חודשים בהם היה מחובר? הוא צלצל לחברה. פעם הבטיחו לו שישלחו טכנאי, פעם שנייה פעם שלישית, ופעם רביעית. איזה היגיון יש לשלם על זה? הוא לא נהנה מזה? במרבית המקרים הוא לא נהנה כי הוא היה נהנה הוא לא היה מבטל.

זה כשל תמורה, אז אין פה שירות שהוא צרך.

אנחנו מדברים על הטעיה. אנחנו מדברים פה על סעד עצמי, כשאת הסעד העצמי את שוללת ממנו. את אומרת: אתה תשלם על הזמן שבו אתה מחובר.

יש פה איזונים. החשש, מצד שני, הוא לניצול לרעה על ידי הצרכן. אנחנו רוצים לאזן בין הדברים. אני חושבת שבכשל תמורה מלא יש לנו את חוק החוזים. מי שחיברו אותו לשירותי טלוויזיה והוא לא ראה טלוויזיה וראה שלג - - -

לא דיברתי על שירותי טלוויזיה, דיברתי על מי - - -

גם במכר מרחוק, התיקון שהוספנו לגבי ההשבה של התמורה היחסית, שמנו את זה רק בסעיף קטן ב'. זאת אומרת, כאשר הביטול נעשה ללא סיבה. אבל לא הוספנו את זה לסעיף כשמדובר בביטול עקב פגם או אי התאמה. הרי לא יעלה על הדעת שכשאני ביטלתי עקב פגם או אי-התאמה, אני גם אצטרך לשלם להם על השירות.

זה כמו רצחת וגם ירשת. גם הטעית וגם אתה מקבל את הכסף.

כאשר יש אשמה בהתקשרות, אתם לא אמורים ליהנות - - -

כמה זמן לוקח לנתק?

אי-אפשר, הם לא נותנים לנתק.

מה זאת אומרת לא נותנים לנתק?

לפי החוק אנחנו צריכים לנתק תוך 3 ימים או להפסיק לחייב גם אם הוא לא נותק. אני מדברת על בזק.

תסתכלו לא על הפריזמה שלהם. אם הם זקוקים להחרגה, שיחריגו אותם.

אנחנו לא מדברים על הביטול, אנחנו מדברים על התקופה. נתנו זמן סביר אחרי שהוא גילה, אז יש פה משך של זמן. אנחנו יודעים שהטעות - - -

גברת פליישר, יש מקרים שאדם מקבל שירות בעל כורחו והוא לא רוצה את זה. אני לא מדבר על הדוגמה שלכם.

אנחנו לא יכולים לערב עניין.

אין בעיה. רוצים? שיתחילו לפטר אנשים והאבטלה תחזור ל-12% והחברות יסגרו והמשק הישראלי יהיו עליו משקלות. אין בעיה, תעשו, רק הצרכן ירוויח. אין שום בעיה, תעשו חוקים.


בבקשה, סגנית השר, תעשו חוקים רק להגנת הצרכן. החברות לא רשאיות לכלום, הן לא צריכות לפעול, צריך לשים עליהן שלשלאות, לחזור לכלכלה סובייטית וזה הכול. חבר'ה, דיי. אי-אפשר, הם נתנו את הדבר. אם יש, אגב, בעיה עם אורך הזמן של הניתוק, צריך לתקן את זה בחקיקה.

אנחנו מנתקים תוך יומיים.

אי-אפשר, אי-אפשר.

צריך לקבוע מועד אחר לישיבה כי השעה 11:15.

אי-אפשר. באמת עם הרצון האמיתי והדרמטי שהשירות לצרכן ישתפר - - -

אני מזועזע.

גם אני מזועזע, גם אני מזועזע. אי-אפשר כל הזמן להטיל עליהם כבלים ושלשלאות ולבלום את הפעילות פה. אי-אפשר, אי-אפשר, עם כל הכבוד. תשאירי את זה, בבקשה, כך. אני לא מתקן. די, באמת, יש גבול. מספיק, גם לא להידרדר.

שלום, תודה רבה.

שלום לך, תודה רבה. תפסיקו, באמת.

גם אם חברי הכנסת סוברים שעל אף הכול צריך לשלם את התמורה היחסית, אני חושבת שצריך להיות ברור שבכל מקרה, התמורה הזאת צריכה להשתלם עד למועד הודעת הביטול ולא מעבר לזה.

זאת תוספת חשובה ועל זה אני דיברתי. צריך לתחום את זה מהדקה שאתה מודיע שאתה רוצה להתנתק. ברגע שאתה רוצה להתנתק אתה מודיע.

זה ברור.

צריך לחזור למועד התחילה.

אז קודם צריך להצביע על הסעיף הזה.

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

הצבענו, אין מתנגדים, אין נמנעים.

הסעיף אושר עם כל התיקונים.

לגבי סעיף התחילה, מה הצעתכם להיערכות הטכנית?

בדרך כלל נדרשו לנו יותר מ-3 חודשים לתיקוני החקיקה לחוקי הגנת הצרכן השניים שהיו כבר. יש לנו מערכות לעדכן.

תיראו, הישיבה חייבת להסתיים. תנקבו בזמן בבקשה שלכם וחברי הכנסת יחליטו.

6 חודשים.

אנחנו מתנגדים ל-6 חודשים, מקסימום 30 יום. ההצעה הזאת מפורסמת ונמצאת בכנסת משנת 2007.

30 יום זה לא רלוונטי, אפשר לא לכתוב הוראת מעבר. אין משהו שאנחנו יודעים להטמיע ב-30 יום. חבל שהאנשים שיושבים פה לא עובדים בחברות מסחריות.

אדוני, כל התיקונים היו 3 חודשים מינימום. היו גם 6 חודשים ו-9 חודשים.

אדוני היושב ראש, 60 יום.

60 יום אנחנו לא יכולים.

יש משווקים, יש הדרכות.

אם אתם יכולים ב-3 חודשים לעשות את זה - - -

יעשו מאיתנו עבריינים.

חלילה וחס. הרי הואשמתי פה – אני לא אעשה את זה.

מדובר על כל החיים מעתה ואילך, 3 חודשים זה סביר.

אנחנו מציעים את ה-1.3 כיוון שאתם יודעים כבר היום ב-16.12.

ממועד הפרסום.

אבל אין לנו נוסח.

זה הנוסח. הקריאה השנייה והשלישית תהיה רק בעוד שבועיים אז אתם מקבלים עוד זמן. אתם יודעים את הנוסחים כבר מהיום.

היועצת המשפטית אינה מכניסה ניסוחים. הם מפורסמים בפרוטוקול באתר הכנסת, תיכנסו ותבדקו.

אדוני, היועצת המשפטית אמרה שהיא לא מפרסמת ולא דנה לא עם חברי הכנסת ולא איתנו ובצדק. אז תנו לנו נוסח או תנו לנו זמן.

45 יום או 60 יום מיום הפרסום.

3 חודשים מרגע הפרסום אני חושבת שזה יהיה בסדר.

רבותיי, אני נקבתי תאריך וזה התאריך.

אנחנו לא מבקשים למשוך זמן.

אתם כן מבקשים.

לא לגבי היישום.

זה מה שהיה נהוג בכל התיקונים שהיו.

מה זה משנה עוד חודש, תנו לנו להיערך בהתאם. גברתי ואדוני תנו לנו להיערך בהתאם. מה זה משנה החודש הזה? הרי זה מעתה ועד עולם.

אם זה יהיה 60 יום מיום הפרסום זה בערך מגיע ל-1.3.

אז שזה יהיה או-או.

אי-אפשר, צריך להחליט.

אני רוצה להסביר. יש את תקן גילוי נאות בחשבונות הטלפון שמחייב אותי להודיע ולכתוב מה זה זיכוי וכו'. הדברים האלה צריכים להשתלב. לתקן מערכות בילינג של מיליוני לקוחות – פשוט אנשים לא מכירים את המערכות - - -

או.קיי. אנחנו ניתן לכם עד ה-15 במרץ, זה בדיוק יוצא 3 חודשים מהיום כי אתם כבר יודעים את כל הסעיפים.

הצבעה

בעד – רוב

נגד – אין

נמנעים – אין

אין מתנגדים. תודה רבותיי.


סגנית שר התמ"ת, בבקשה.

אני מברכת על זה שהתקבל תיקון מספר 22. התיקונים שעברו היום, לצד התיקונים הקודמים שהוועדה אישרה אני חושבת שהם מספקים לצרכנים כוח רב יותר כאשר הם מתמודדים עם שוק הצרכנות המתוחכם והסבוך.

אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות באופן מיוחד לך, יושב ראש הוועדה, על הליווי, על התמיכה, על שיתוף הפעולה. כמובן שאני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לחבר הכנסת חמד עמאר - - -

שהיה איתנו בכל הדיונים.

לא פחות, אני רוצה להודות על המחויבות העמוקה שקיימת בוועדה הזאת ובצוות המקצועי שלה, להגנה על מעמדו וזכויותיו של הצרכן תוך שמירה על זכויות העוסקים שמקיימים סחר הוגן.

כמובן אני רוצה להודות לאנשי המשרד.

תודה רבה.

אני מאוד מקווה שהגיענו בשולחן הזה לפשרות הנכונות והנבונות, ששומרות על הצרכן בראש ובראשונה. אני מקווה, גברתי הסגנית, שההגנה על הצרכן תהיה הרבה יותר אפקטיבית מעכשיו או בעוד מספר חודשים. צריך לתת גם לחברות הגדולות והקטנות, שמפעילות משק חופשי במדינה נורמאלית, להמשיך ולעבוד ככל האפשר.

אני מודה לך ולכם. תודה רבה.

לגבי המכתב שהחברות שלו לגבי דמי ההתקנה. לא קיבלנו התייחסות.

לגבי דמי התקנה זה טופל, זה מחוקק.

לא. היתה החלטה בבית הלקוח, שלא יהיה ספק.

הגשנו בבקשה - - -

אבל אף אחד מחברי הכנסת לא ביקש דיון מחדש בנושא הזה.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20