PAGE
33
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

2.12.2009

הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 50

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי, ט"ו בכסלו התש"ע (2 בדצמבר 2009), שעה 09:00

בחינת ההיערכות ליישום תכנית שמיד והטיפול בילדים ובני נוער עולים בסיכון במסגרתה.

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר
זאב אלקין

מרינה סולודקין

טלל דולב
- מנהלת התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, משרד הרווחה והשירותים


החברתיים

נלי גבע
- סגנית מנהלת התכנית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דפני מושיוב
- מפקחת ארצית, קליטת עלייה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שרה כהן
- מנהלת מחלקת רווחה, המשרד לקליטת עלייה

פרופ' אשר אורנוי
- מנהל המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות

רפ"ק גלית זיו
- קצינת נוער, המשרד לביטחון פנים

הילה מזרחי
- קצינת נוער, המשרד לביטחון פנים

נח גרינבוים
- מפקח ארצי קידום נוער, משרד החינוך

תמי פתחיה
- אחראית רווחה ושיקום אגף שח"ר, משרד החינוך

דר' אלי זרחין
- מנכ"ל, אגודה ישראלית למען ילדים עולים

עו"ס יוליה דור
- מנהלת תכניות קהילתיות, אגודה ישראלית למען ילדים עולים

פיני גלינקביץ
- מנהל רשות הקליטה, עיריית ירושלים,

גדי טרקיי
- מנהל תכנית שמיד באשדוד, עיריית אשדוד

אבי ביתן
- עובד רשות, עיריית אופקים

נסים מזוז
- עובד רשות, עיריית רמלה

אילנה שנבל
- עובדת רשות, עיריית רמלה

אמיר וידר
- עובד רשות, עיריית רמלה

לב ברדני
- מנהל מחל' עלייה וקליטה, עיריית אשקלון

רות דיין מדר
- רכזת רווחה, מרכז השלטון המקומי

נועה בן דוד
- ראש תחום גיל רך, מנהלת ארצית 'התחלה טובה', ג'וינט ישראל

אילנה שפייזמן
- רכזת תחום שינוי מדיניות פרויקט עולים, שתי"ל

רעיה ריגר
- מנכ"ל, פורום הורים עולים

זינה נתנזון
- פורום הורים עולים

קסהון יונתן וונדה
- מנהל קשרי חוץ ופרויקטים מיוחדים, ארגון צפון אמריקה למען יהודי


אתיופיה

יונה שורק
- מנהל תכנית 'שיעורי בית – בבית!'

דנה גורדון

סמדר לביא – חבר המתרגמים בע"מ
בחינת ההיערכות ליישום תכנית שמיד

והטיפול בילדים ובני נוער עולים בסיכון במסגרתה

בוקר טוב. ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא היום הוא בחינת ההיערכות ליישום תכנית שמיד והטיפול בילדים ובני נוער עולים בסיכון במסגרתה. הוועדה הציבורית לבדיקת מצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ובמצוקה, בראשות פרופסור הלל שמיד, קבעה כי ישנן שלוש קטגוריות של אוכלוסייה; חרדים, ערבים ועולים, ובחרה 56 יישובים, שהתכנית תפעל בהם. היום רצינו לשמוע מה התכנית ואחרי שגב' טלל דולב תציג לנו אותה, נדון בה. בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב. קודם כל אני חושבת שזו באמת הזדמנות טובה להציג את התכנית בכלל וגם את התכנית מהזווית של התייחסות לילדים ובני נוער עולים. אני חושבת שלתכנית הזאת בסך הכל יש הרבה מאוד היבטים ייחודיים, כשההיבט הייחודי המרכזי שלה זה שאני חושבת שזו פעם ראשונה שיש תכנית אחת כוללת עם תקציב אחד כולל שאמורה להתייחס גם לכל תחומי הצורך וגם לכל האוכלוסיות של ילדים ונוער בסיכון. אז זו לא תכנית נפרדת לעולים ועוד תכנית נפרדת לעולים מקבוצה אחרת, או תכנית נפרדת לילדים בסיכון בגיל הרך ותכנית נפרדת לבני נוער, או תכנית נפרדת לשירותי רווחה ונפרדת לשירותי חינוך, ומה שהתכנית הזו מזמנת לנו, אני חושבת שאנחנו גם רואים את זה סביב השולחנות של התכנית, זה שתי הזדמנויות. אחת, זה באמת הזדמנות לתת מענים מסוג אחר, שהם יותר קשורים אחד בשני וקשורים לכל תחומי החיים של הילדים, והדבר השני זה לשמוע אחד את השני ולהבין יותר לעומק מה המניעים, מה הרציונלים, מה הדברים שכל אחד ואחד מהגורמים מביא איתו ותמיד מה שאנחנו מנסים להגיד זה שהתכנית הזאת בסך הכל, המטרה שלה היא לא להפוך את כל הילדים ליחידה אחת, אלא באמת לתת ביטוי למקומו של כל אחד, של כל קבוצה, של כל ילד, של כל צורך של ילד בתוך המערך הזה שמטפל בילדים ובני נוער בסיכון. לכן אני חושבת שהצגת התכנית בהקשר של העולים היא, בבוקר הזה, מעניינת במיוחד.

כמו שאמרה יושבת ראש הוועדה, התכנית היא תוצאה של יישום המלצות של דוח ועדת ראש הממשלה לילדים ולנוער בסיכון, כאשר המטרות של התכנית הן די בסיסיות. אני לא חושבת שיש פה משהו מאוד חדש, תיכף נדבר על הדברים החדשים. המטרה היא שיהיו פחות ילדים ובני נוער בסיכון בארץ. אני חושבת שאחד הדברים שכן מאפיין את התכנית זה הרב ממדיות של היעדים של התכנית.

אנחנו מדברים על התמודדות עם מצב בריאותי והתפתחותי. אנחנו מנסים להתמודד עם היחסים של אותם ילדים עם ההורים והמשפחה וגם היחס של ההורים אליהם, עם המצב הלימודי והמיומנויות שהילדים האלה רוכשים, עם המצב הרגשי והחברתי ועם המוגנות בפני הסכנה.

מה שמיוחד בבחירה של המצבים האלה זה שהם מבוססים על ההגדרה שהוסכמה על ידי הוועדה ואושרה על ידי הממשלה. כלומר כל חמשת משרדי הממשלה ששותפים לתכנית, וזו תכנית בין משרדית עם סעיף תקציבי אחד, הסכימו שכל אחד ואחד מהם שם לעצמו את כל היעדים. זאת אומרת לא משרד הבריאות עוסק רק בבריאות, אלא אנשי משרד הבריאות יושבים איתנו וחושבים על נושאי בריאות וגם על הנושאים של חינוך ושל למידה ומיומנויות ואיך הדברים מתקשרים אחד לשני. אותו דבר בעניין יחסים עם המשפחה, אותו דבר בעניין המצב הלימודי של הילדים וכולי.

המטרה השנייה זה לשפר את המועילות של השירותים לילדים ולבני נוער בסיכון על ידי זה שבאמת נוכל להפוך את השירותים ברשויות המקומיות לתואמים יותר את הצרכים של האוכלוסייה ואת המצב של הילדים באותן רשויות. אנחנו רוצים לדעת על יותר ילדים בסיכון, להגדיל את האיתור שלהם, אנחנו רוצים להיות יכולים להגן עליהם יותר טוב מאשר עד עכשיו, אנחנו רוצים להגדיל את ההתאמה בין הצרכים שלהם לבין השירותים, אנחנו רוצים לתת מגוון מאוד רחב של שירותים שיאפשר לכל ילד וילד למצוא את מקומו בתוך השירות ולצרוך את השירות, כמו גם למשפחה, ואנחנו רוצים לחזק את העבודה הרב מקצועית והבין מערכתית במערכת.

אמרו כבר, אנחנו מדברים על 56 יישובים ואגדים שנבחרו לפי קריטריונים סוציו אקונומיים וכבר במקום של בחירת היישובים אנחנו מתחילים לראות את אחד הדברים שחדשים בתכנית הזאת. התכנית הלאומית מכוונת לחזק את כלל הילדים ובני הנוער בסיכון, אבל חרתה על דגלה לא לקפח אף אחת מהקבוצות שבהן נמצאו אחוזי סיכון יותר גבוהים. הקפדנו מאוד ש-12% מהילדים שחיים ביישובים בתכנית יהיו עולים, כפי ייצוגם באוכלוסייה. עשינו ייצוג יתר של ילדים ערבים. אני חושבת שזאת אחת התכניות הלאומיות היחידות שבה האוכלוסייה הערבית מיוצגת מעבר לחלקה באוכלוסייה, וייצוג של האוכלוסייה החרדית. אמרנו שלאן שהשירותים לא מגיעים, שזה ערבים וחרדים, או איפה שיש יותר צרכים, שזה בשלוש הקבוצות, אנחנו ננסה שלא ללכת עוד פעם לאותם מקומות ועוד פעם לאותן ערים ועוד פעם לאותם יישובים, אלא לדאוג שכל הילדים שצריכים להיות בתכנית יהיו בתכנית. זה אחד הדברים שבהם התכנית משנה את סדר העדיפויות. כדי להכליל עולים בתכנית, כללנו בתכנית גם מספר קטן של יישובים מאשכול סוציו אקונומי 5, שבאופן כללי לא נכנסו לתכנית, ושכונות בתל אביב וחיפה, שבהן אוכלוסיית העולים היא גדולה יותר, וכדי באמת להגיע לייצוג של עולים, לא יכולנו להתבסס רק על יישובים מ-1 עד 4, כי העולים בדרך כלל גרים ביישובים הגדולים יותר.

התקציב של התכנית הוא רב שנתי, מגיע בהבשלה מלאה ל-155 מיליון שקל בשנה. כל התקציב לשלוש השנים הראשונות הוקצה ליישובים. היישובים יודעים כמה עומד לרשותם, אנחנו תיכף נגיע לזה.

מה העקרונות החדשניים? קודם כל צורת ההובלה. כמו שאמרתי, התכנית היא של חמישה משרדי ממשלה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים מוביל את התכנית, המנהל הכללי של המשרד עומד בראש התכנית, משרד החינוך שותף להפעלת התכנית. התכנית הזו מופעלת בשלושה מחוזות דרך משרד הרווחה, ובשלושה מחוזות דרך משרד החינוך. יש לנו חיבור מאוד טוב במחוזות. המשרד לקליטת העלייה, המשרד לביטחון פנים, משרד הבריאות, הם משרדים ששותפים בתכנית, ולכל אחד מהמשרדים האלה יש חלק משמעותי בפיתוח שלה. למשל, המשרד לקליטת העלייה עומד בראש מערך ההכשרה של התכנית ואחת הסיבות לכך היא באמת לדאוג לכך שגם אנחנו נצליח לשפר את מערך ההכשרה ולהכניס לו היבטים רגישי תרבות. משרד הבריאות עומד בראש ועדה שמיועדת לפתח שירות רב מקצועי לגיל הרך.

מה סדרי העדיפויות? כשאנחנו בדקנו בוועדת ראש הממשלה את סדרי העדיפויות, בוועדת שמיד, מה שראינו זה שמדינת ישראל משקיעה בפנימיות, משקיעה בנוער לעומת ילדים קטנים, ומשקיעה באמת פחות בחלק מהאוכלוסיות החלשות. התכנית אמרה; אנחנו הולכים לשנות את זה ואנחנו משקיעים בטיפול בקהילה. שקל מתקציבי התכנית איננו הולך לטיפול חוץ ביתי, אנחנו משקיעים בטיפול בגיל הרך, שליש מתקציבי התכנית מיועדים לגיל הרך. זה החלק היחיד של התקציב שהוא סגור ומיועד לאוכלוסיה מסוימת.

את מתכוונת שיש יישום של התכנית, לפחות באוכלוסיית העולים? כי אצלנו אין יישום.

את רוצה לחכות שאני אגיע למה היישום? כי אני אגיע.

כן, זה שהתכנית מצוינת, אנחנו יודעים, אבל כמעט אין יישום בכמה מהערים.

קודם כל, התכנית בתחילת היישום. אנחנו תיכף נגיע לזה, אבל אנחנו מתחילים ליישם. יש פה גם כמה רשויות שנמצאות בתהליך ואנחנו נגיע למה שיש ומה שאין. גם הפצנו מסמך על זה, אבל אני רוצה להגיע לזה לפי הסדר.

שליש מתקציבי התכנית מיועדים לגיל הרך, ופה גם הג'וינט עוזר לנו ביישום, על בסיס הניסיון שלו בגיל הרך, שגם נצבר בלא מעט תכניות שיועדו במיוחד לילדים עולים. אנחנו לומדים פה מהניסיון שהג'וינט צבר בתכנית פאקט, אנחנו לומדים מניסיונות שנצברו בתכניות כוללניות ליוצאי קווקז, שהופעלו בהרבה מאוד רשויות מקומיות וחלקן פועלות עד היום וחלק הרשויות האלה גם נמצאות פה.

הדבר השני זה הילדים במרכז. אמרנו שיש לנו חמישה משרדי ממשלה, אבל יש לנו סעיף תקציבי אחד. גם ברשויות הכסף מגיע כסעיף תקציבי אחד. הרעיון הוא להסתכל על ילדים ולא על תקציבים. הרי אנחנו רוצים להסתכל על הילדים ולראות איך אנחנו יכולים בצורה הטובה ביותר, על בסיס המשאבים שיש לנו ברשות המקומית, לחלק את המשאבים האלה בין כלל מצבי הסיכון וכלל תחומי הסיכון. לכן אנחנו לא מגבילים את הרשויות במה שהן יכולות לעשות והתקציב הוא גמיש ומאפשר להן להתאים את המענים לצרכים, ומתן סמכות ואחריות לרמה המקומית.

כמו שאמרתי, כל התקציב הוקצה לרשויות מראש, באופן רב שנתי. הרשויות יודעות בדיוק כמה כסף עומד לרשותן, כמה הן יכולות לנצל בכל שנה ולפי זה הרשויות עשו תהליך של תכנון שמבוסס על מיפוי של נתונים, על מידע, על שקיפות של הנתונים לכל האנשים שנמצאים ברשות המקומית.

אני רוצה להגיד כמה מלים על מקומם של ארגוני המגזר השלישי בתכנית, כי אני יודעת שיש פה לא מעט כאלה ושהם יזמו את הדיון. אני רוצה קודם כל להניח את הבסיס של הסיפור הזה. התכנית היא תכנית שמובילה אותה הממשלה, ואם אנחנו מדברים על חלק מהחידושים מהתכנית, אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שממשלה מובילה תכנית בין משרדית כזאת בסדר גודל כזה ובסדר גודל תקציבי כזה, שאיננה עובדת רק דרך המסגרות הרגילות של המשרדים. האנשים בעלי זכות ההחלטה בתכנית הם נציגי משרדי הממשלה השותפים. האופן שבו התכנית פועלת, ויש לנו תיכף שקף של המבנה הארגוני, שאני לא אפרט אותו, זה שבכל אחת מרמות השלטון, ברמת היישוב, ברמת המחוז וברמה הארצית, נמצאים נציגים של חמישה משרדים ששותפים לתכנית, אני חוזרת עוד פעם; רווחה, בריאות, חינוך, קליטת עלייה וביטחון פנים. ממה שאנחנו יודעים, רוב הוועדות ברוב היישובים מתכנסות עם נציגות מלאה. יש פה כמה יישובים שיכולים להעיד על זה שנציגי המשרדים השונים הם בעלי ההחלטה בוועדות, ברמה היישובית יש גם שני נציגי רשות; יושב ראש הוועדה, שהוא ראש הרשות, או המנהל הכללי של הרשות או מישהו מטעמה, ונציג ציבור. ארגוני המגזר השלישי נתפסים על ידינו כגורם מקצועי מאוד מאוד מרכזי בייעוץ לתכנית ותרומה מקצועית, ולכן אנחנו בעצם עוסקים איתם בשתי רמות. קודם כל יש לנו פורום ארצי של ארגוני מגזר שלישי שמתכנס כשלוש או ארבע פעמים בשנה, שבו אנחנו גם דנים באיך הארגונים ישתלבו בתכנית וגם בסוגיות שונות שנוגעות למדיניות. משתמשים בהם כפורום שמייעץ לתכנית. בנוסף לזה, ארגוני מגזר שלישי מוזמנים להשתתף ביישובים בוועדות התכנון. בכל יישוב פועלות שלוש ועדות מקצועיות, שארגוני מגזר שלישי, כקבוצה, או כבודדים שפועלים ביישוב, שיש להם מה לתרום, מוזמנים להשתתף בוועדות התכנון. אנחנו עדיין מנסים לאזן בין השתתפות שמכוונת למכור את השירות שלי -יש ארגון מגזר שלישי, הוא מפעיל משהו מסוים ביישוב, אנחנו רוצים להרחיב אותו, להגדיל אותו, לקבל מימון נוסף, כי הוועדות האלה מקצות כספים, הוועדות לא מדברות, הוועדות צריכות להקצות כספים, לקבל החלטות על סדרי עדיפויות- לבין האופן שבו הארגונים ישתלבו, ואני חושבת שארגונים לומדים לאט לאט להשתלב כמשאב לקהילה, גם למכור את השירות שלי, אבל גם לעזור לכם לעשות דברים אחרים.

בתחום של העולים, אנחנו חשבנו שצריך תשומת לב מיוחדת ולכן, ביחד עם ארגון שתי"ל, וגב' אילנה שפייזמן יושבת פה ונציגת משרד הקליטה בוועדה הארצית, גב' שרה כהן, יושבת פה, והיא גם ראש ועדת ההכשרה שלנו, אנחנו ארגנו איזה שהוא פורום מקביל של ארגוני עולים שעובד יחד עם הפורום הארצי.

פה אנחנו מנסים לאגד ארגונים קטנים יותר, מקומיים יותר, גם לדבר ברמה הארצית על קליטה של עולים, ובחלק מהקבוצה גם התחלנו דיונים לסייע לנו לפתח איזה שהיא הכשרה רגישת תרבות, וגם עשינו פעולה מיוחדת ביישובים לעידוד ההשתתפות של ארגוני עולים בוועדות היישוביות. ההשתתפות הזאת עדיין לא מלאה, אבל מהיישובים שאנחנו בדקנו ומהדיווחים שקיבלנו, במחצית היישובים שבהם פועלים ארגוני עולים, הארגונים ישבו בוועדות. ביישובים נוספים נערכו דיונים של מנהלי התכניות עם ארגוני העולים, גם כקבוצה וגם כיחידים, במהלך תהליך התכנון, ובסך הכל זה דבר חדש, אבל אנחנו לאט לאט רואים איך זה יותר ויותר מחלחל לשטח. אני יודעת שיש גם יישובים שלגביהם יש טענות ואני חושבת שאפשר יהיה להשמיע אותן אחר כך.

המדיניות שלנו היא, ויעיד על כך נסים, מנהל התכנית, ומר גדי טרקיי, שהוא מנהל התכנית באשדוד, שאנחנו מנחים לשתף כמה שיותר. המטרה שלנו כמה שיותר אנשים, עולים ולא עולים, בתוך הוועדות המקצועיות, כך המגוון רחב יותר של דעות, מגוון רחב יותר של רעיונות. הבחירה קשה יותר אחר כך כשמגיעים להצביע, כי בסופו של דבר יש תקציב מוגבל, יש סדר עדיפות יישובי וצריך להכניס את הדברים לתוך קונטקסט של פעולה.

ביקשתם לדעת איפה עובד, איפה לא עובד, מה קורה. הנה אנחנו בעדכון של הסטטוס. 54 יישובים סיימו לבצע מיפויים, במסגרת התכנית, ואני אעבור קצת, נעשה מיפוי שיטתי בכל אחד מהיישובים, כל אחד מאנשי המקצוע שפועל ביישוב, מהשירותים הפורמליים, מיפו ילדים. יש לנו מיפויים שכוללים את שירותי הרווחה, קידום נוער, ביקור סדיר, מערכת החינוך הנורמטיבית, כל מורה, כל גננת מיפתה ילדים, אחיות טיפת חלב, כל אחות טיפת חלב מיפתה ילדים, ואם אתם רוצים לראות את הנתונים הכלליים, הם גם קצת התפרסמו בידיעות אחרונות, ואנחנו גם נעלה אותם עוד מעט לאתר. יש נתונים יותר מפורטים, אבל בסך הכל איתרנו באותם 54 יישובים שבהם מסתיים המיפוי כמעט 151,000 ילדים, מתוכם 15,000 עולים, שמהווים 18% מכלל הילדים היהודים שאותרו---

בכל מקום כתוב נתון אחר.

מחצית הילדים שהוכרו הם ערבים, 18% מכלל היהודים הם עולים ואנחנו רואים הבדלים מאוד גדולים בהיקפי האיתור בגילים השונים. יש גם הבדלים בהיקפי העולים, אבל יש גם הבדלים בהיקפי האיתור. בגיל הרך, 12%, בגיל 6 - 11, 18%, ובקרב בני הנוער, כרבע מהילדים שאותרו היו עולים או בני עולים. ההגדרה היא עולה חדש הוא מי שהוא או הוריו עלו ארצה מאז 1990, אז זה גם חתוך באיזה שהוא מקום. אנחנו מודים שבבתי הספר היסודיים יכול להיות שלא תמיד הילדים זוהו כבני עולים ואולי נמצא יותר כשנתחיל להפעיל את התכניות.

בסך הכל, אם אנחנו מסתכלים על העולים, זאת ההתפלגות שלהם בקבוצות. אני יודעת שזה לא פוליטיקלי קורקט, אבל שמתי רוסיה בנפרד מקווקז, גרוזיה ובוכרה, פשוט כדי להבחין בין סוגי הקבוצות של העולים. 21% הם יוצאי ברית המועצות לשעבר, שהם לא הרפובליקות האסיאתיות, עוד 24% מקווקז, גרוזיה ובוכרה, 47% יוצאי אתיופיה ו-8% אחרים. למשל העולים מאמריקה הלטינית שנמצאים ברמלה, עולים צרפתים שנמצאים בערים אחרות. זה 8% מסך העולים שאותרו. אנחנו רואים את המספרים בכל אחת מקבוצות הגיל.

אנחנו יכולים להגיד הרבה על הנתונים בסך הכל של הילדים ובני הנוער, אבל אנחנו הכרנו ילדים ונוער בסיכון והסתכלנו, וגם גב' שרה הסתכלה איתי, בעצם מה ההבדל בין העולים לבין האחרים? בתכל'ס אין הבדל גדול במצבי הסיכון שהם סובלים מהם, יש הבדל בהיקפים, יש הבדל בתרבות, יש הבדל אולי במקומות שבהם הם גרים, אבל אחד הדברים שמאוד חשוב לנו לזכור זה שילד בסיכון הוא ילד בסיכון. ילד בסיכון יכול להיות מוזנח, הוא יכול להיות עולה מוזנח והוא יכול להיות לא עולה מוזנח, הוא יכול להיות ערבי מוזנח והוא יכול להיות חרדי מוזנח. ילד בסיכון הוא ילד בודד, הוא יכול להיות עולה בודד, הוא יכול להיות לא עולה בודד. ילד בסיכון הוא ילד שיש להורים שלו קושי לתת לו העשרה. פה אנחנו רואים אחוזים יותר גדולים בקרב העולים. מה שאנחנו רואים זה באמת שהורים מתקשים לעזור לילדים שלהם, בגיל הרך לשחק איתם ואחר כך לעזור בשיעורי בית. אנחנו רואים קצת יותר סימנים של שימוש באלכוהול או בסמים בקרב בני הנוער העולים. זה לא הדבר הכי דרמטי שהייתי שמה.

בסך הכל אני חושבת שממה שאנחנו לומדים מהנתונים, אנחנו צריכים לזכור; מצד אחד יש כאן אוכלוסייה משמעותית, 20%, חמישית מהילדים, לא מעט, קבוצה משמעותית שצריך להתייחס אליה, ותיכף אנחנו נראה איך, אבל הילדים האלה הם ילדים בסיכון כמו כל הילדים האחרים בסיכון, כך שצריך לחבר בעצם שני סוגי מומחיות. מומחיות של טיפול בעולים עם מומחיות של טיפול בילדים בסיכון. אני חושבת שבתכל'ס זה מה שנעשה ביישובים.

ב-40 יישובים בערך כבר הגישו תכניות לוועדות מחוזיות. אני חושבת שהשבוע זה כבר 43, כאשר ברגע שוועדה מחוזית דנה בתכנית היא יכולה לאשר את התכנית ולפעמים היא נותנת גם הערות על התכנית ואז צריך לחזור ולתקן.

כמה מתוך 40 יישובים הם יישובים של עולים חדשים?

זה מעל 25%.

יישובים שיש בהם הרבה עולים?

מעל 25% זה הסטטוס של הוועדה. יישובים שנכנסו לתכנית---

לא. היישובים נכנסו לתכנית משתי סיבות. קודם כל נכנסו יישובים מאשכולות סוציו אקונומיים 1 עד 4, שיש בהם מעל ל-20,000 תושבים, לא משנה כמה עולים היו בהם. זה היה הבסיס של הכניסה לתכנית. למשל, באר שבע, שיש בה ריכוז מאוד גבוה של עולים, לא נכנסה בגין עולים, נכנסה בגין אשכול סוציו אקונומי 4. אשקלון, קרית גת, קרית מלאכי, דימונה, כל היישובים האלה נכנסו לתכנית בגלל שהם באשכול סוציו אקונומי 1 עד 4. לא בדקנו אם יש בהן עולים.

אחרי שגמרנו להכניס את כל היישובים, ואשר וגב' שרה כהן היו איתנו בתהליך, של ה-1 עד 4, בדקנו כמה עולים היו. ראינו שאין מספיק ואנחנו חייבים להגיע ל-12% כי זו החלטת הממשלה, ואז אמרנו שנוסיף יישובים לפי המספר המוחלט הגדול ביותר של עולים שנמצאים בעיר.

על היישובים האלה אני מדברת.

זה רק ארבעה יישובים; נצרת עלית, חדרה, נתניה ואשדוד. אלה רק ארבעה יישובים שנכנסו לא כדי לטפל בהם בעולים, אלא כדי להגיע לייצוג של עולים כפי שנקבע מבחינת סדרי עדיפויות בהחלטות הממשלה.

זו הדרך שבה נבחרו היישובים. התכנית עשתה הרבה מאוד מאמצים כדי לייצג. הלכנו פשוט וספרנו, איפה היו יותר. זה לא משנה אם יש בהם 20% או 30%, יכולים להיות יישובים של 30% עולים שנכנסו בגל הראשון, יכול להיות יישוב עם 30% עולים שלא נכנס בכלל. למשל רחובות זו עיר עם הרבה מאוד עולים והיא לא נכנסה לתכנית, בגלל שהיא באשכול סוציו אקונומי 7 ולא הגענו למספר העולים בו.

נהריה?

בנהריה יש הרבה מאוד עולים, אשכול סוציו אקונומי 7, לא נכנסה לתכנית. הרעיון היה ללכת לסוציו אקונומי הנמוך ולעלות למעלה ולייצג.

אם אתם אומרים מי נכנס במיוחד בגלל, זה באמת מספר מאוד קטן של יישובים. יש הרבה יותר יישובים בתכנית שיש בהם עולים. שליש מהיישובים בתכנית הם ערבים, אין בהם עולים ומחצית מהילדים שאותרו בסיכון הם ערבים, אז גם שם אין עולים. לכן אני חושבת שצריך להתייחס לאוכלוסיות האלה בנפרד.

28 יישובים קיבלו אישור תקציבי ונערכים לפעולה, רובם יישובים ערבים ולא יישובים עתירי עולים, כך שכל הנתונים שאני אציג לכם מעכשיו על יישום, הם לא מלאים. הם לא לא נכונים, אבל הם לא מלאים מהבחינה הזאת. אותם יישובים, ביניהם רמלה, התחילו ביישום. יש עוד יישובים שאפילו לא אישרו תכנית ואנחנו מייצגים פה בעצם את שני הקצוות, אחד היישובים הראשונים זה רמלה, ואחד היישובים שבאמת התחילו יחסית מאוחר ורק עכשיו מאשרים תכנית, זה אשדוד. זה איפה שאנחנו נמצאים מבחינת רצף היישום. בחלק קטן מהיישובים כבר מפעילים שירותים, בעיקר של משרד הרווחה ושל משרד החינוך שבהם התחילו כבר לזרום תקציבים.

יכול להיות שאחר כך תרצו לשאול שאלות גם את הרשויות המקומיות, כי הרשויות עשו תהליכים מאוד מאוד רציניים של מיפוי. עולים יכולים לקבל סיוע מהתכנית הלאומית בשתי דרכים עיקריות. אחת, יש שירותים גם של משרד הקליטה, אבל גם של משרדים אחרים, שירות של משרד הרווחה, שירותים של משרד החינוך, לא מעט, שמתמקדים בעולים. למשל משרד החינוך הכשיר את כל היועצות לעבוד עם עולים ועם הורים עולים. יש תכניות כאלה, תכניות של משרד החינוך שנכנסו לספר, תכניות של משרד הרווחה שמיועדות לעולים, תכניות משותפות של משרד הקליטה ומשרד הרווחה שמיועדות לעולים, כמו למשל בתים חמים לנערות וכולי. אבל עולים יכולים לקבל שירות, ויגידו לכם את זה ברשויות המקומיות, גם בתכניות לכלל הילדים, שבהם ידאגו להתאמה לצרכי העולים.

בעיקרון, אם אנחנו מסתכלים על האסטרטגיה של היישובים שבינתיים סיכמנו בהם את הנתונים וקיבלו אישור תקציבי, ועוד פעם אני אומרת לכם, רוב היישובים עתירי העולים אינם בתוך התמונה הזאת, נתניה לא בתמונה הזאת כי בשבוע שעבר הם היו בוועדה המחוזית ואחת הסיבות שהחזירו להם הערות זה להתייחס לילדים ובני נוער עולים, אז הם עכשיו חושבים על הנושא הזה מחדש, יש בחדרה---

אז אולי התקצוב לא היה נכון לגבי העולים?

יכול להיות, ויכול להיות שלא, אנחנו נראה מיד. יכול להיות, ולכן החזירו להם. זאת אומרת יש בתוך התהליך בקרות שמנסות להחזיר את זה ולבחון מחדש. זה לא אומר שיהפכו עכשיו את כל התכנית, אבל מה שהם עושים זה הם יושבים עוד פעם וחושבים על זה. הם יושבים עם נציגי משרד הקליטה, הם יושבים עם אנשי השירותים לעולים וחושבים האם מה שהם בחרו, והם כן בחרו תכניות, זה מה שבאמת הכי מתאים לצרכי אוכלוסיית העולים.

הדרך השנייה היא בתכניות לכלל הילדים שבהם צריכים לדאוג להתאמה לצרכי העולים. הרבה מאוד מקרים, בעיקר בתכניות לילדים בגיל הרך, שהן תכניות יותר מניעתיות, מתקיימות בגני ילדים. אין תכניות מיוחדות לעולים, יש תכניות לאיתור, יש תכניות לטיפול בהורים, בגני הילדים, בטיפות חלב. השאלה הגדולה איך אנחנו יודעים להתאים מבחינה תרבותית את התכניות האלה, מה אנחנו עושים בשביל שאחיות טיפות חלב תדענה להביא את ההורים העולים. למשל בחיפה, אחד הדברים שהיו מודאגים מהם במרכזי הגיל הרך שלהם, זה שההורים העולים לא יגיעו. זו לא תכנית של משרד הקליטה, לא תכנית של משרד החינוך, לא תכנית מיוחדת של עולים בכלל, הם לקחו עובדת מקצועית שתלך לבתים של העולים בשכונה שהיא עתירת עולים בחיפה ותוכל להביא את ההורים לתכניות. כששאלו אותם בוועדה המחוזית איפה התכניות שלכם לעולים, את זה הם הסבירו. עיריית רמלה נמצאים פה בעצמם, אז אני אתן להם להסביר בעצמם, אבל בעיריית עכו, למשל, שפתחו ארבעה מרכזי נוער, לא תכנית של משרד הקליטה, לא תכנית שמיועדת לעולים אלא דווקא תכנית של אגף שחר במשרד החינוך---

מי החליט בעכו, למשל?

ועדה יישובית.

מי יושב בוועדה יישובית?

בוועדה יישובית עצמה יושבים שבעה נציגים, נקודה. לא יותר משבעה נציגים, נציג מחלקת חינוך, מחלקת רווחה, מנהל כללי של העירייה, נציג ציבור שאני לא זוכרת מי הוא היה בעכו, נציג משרד הקליטה, נציגת משרד הקליטה היתה שם, נציגת משרד הבריאות ונציג המשרד לביטחון פנים. זה מי שיושב בוועדה יישובית.

מחלקת קליטה לא מוזמנת.

גב' דולב, מחינוך ומרווחה, לא בשמות, זה מהעירייה עצמה? מהקליטה מי ישב?

מנהל הלשכה של משרד הקליטה, או נציג מטעמו.

זאת אומרת בעירייה מי שמנהל הקליטה אין לו זכות והוא לא יודע בכלל מה קורה שם.

בגלל זה ההישגים---

מה שאנחנו אמרנו, וזה גם נקבע בתחילת כל התהליך, כשישבנו במשרד ראש הממשלה, עם מר אודי ברוור, מכיוון שמדובר כאן בתכנית שהיא תכנית ממשלתית, הנציגות בוועדה הקובעת היא הנציגות בהתאם למבנה המיניסטריאלי של המשרדים השונים. משרד הקליטה הוא האחראי מיניסטריאלית על העולים ולכן הנציג הפורמלי בנושא של העולים הוא נציג משרד הקליטה.

בסדר, אז נציג משרד הקליטה יודע יותר טוב מה קורה בעכו ממה שהקליטה שנמצאת בעירייה?

הוא יכין שיעורי בית, מה קרה?

גב' שרה כהן, שאלה כללית. בגלל שמשרד הקליטה החליט אחרי הרבה שנים שעולים זה אלה שהם עשר שנים בארץ, אז רוב ילדי העולים, הדור הראשון וחצי ודור שני, כמו שאומרים בפסיכולוגיה, הם מחוץ למשרד הקליטה, בגלל זה אתם מפקחים על חלק מהעולים ואני מקווה שאתם עושים את זה טוב, אבל הבעיה שלנו היא דור שני ודור ראשון וחצי, שזה סיפור אחר. אני קיבלתי תלונות רבות שתכנית שמיד לא מיושמת בכלל בהרבה ערים שהן מרכזיות בקליטת עלייה ולדור השני ולדור ראשון וחצי, הרבה עיריות שהן אחראיות חושבות שהכל בסדר עם העולים, אני קיבלתי מכתבים שבעיריות אומרים 'אצלנו הכל בסדר עם העולים'.

הנה, אשדוד.

אני לא רציתי לומר את השם, בגלל שקיבלתי מכתב על מה שאני אומרת. גם אני חשבתי שזה היה מאוד נכון...

קודם כל אני מודה לך, היושבת ראש, בגלל שהנושא של יישום תכנית שמיד מאוד מאוד חשוב לעלייה. אנחנו ניסינו לעשות ישיבה משותפת של ועדת החינוך וועדת הקליטה, לא הצלחנו, מהסיבה שאנחנו לא יודעים על יישום תכנית שמיד, טוב מאוד שאנחנו עכשיו בוועדת הקליטה. בגלל שהעניין של יישום תכנית שמיד נמשך, אף אחד לא רצה לדבר על זה, פניתי למבקר המדינה, נתתי לו חלק מהפניות אליי בנושא שהמצב של עולים בבתי ספר, הם נוער בסיכון שאף אחד לא מטפל וחושבים שהם מוזנחים על ידי המשפחות, כמו ששמעתי, המשפחות שלכם מוזנחות על ידי המדינה והילדים מוזנחים על ידי המדינה בגלל שאין מימון לצרכים של שילוב, ויש לנו קטסטרופה חברתית. העלייה של שנות ה-90, שבאו 67% יותר מ-15 שנים של השכלה, חלק מהילדים, אולי יגידו לי, 20% או 30% מהילדים, לא מגיעים לבגרות. לנו זה אסון חברתי, נפילה בסטטוס, והמקומות הגבוהים של חמישה משרדים לא רואים את זה בכלל, לא לוקחים בחשבון, לא יודעים מה זה ניכור, לא יודעים מה זה קשיי שפה בדור השני, ולא נותנים שיעורים של עברית. דיברתי על זה עם השר, אתמול העליתי שאילתה לשר בנושא של אולפני המשך למבוגרים, בגלל שלמשפחות יש בעיה עם עברית. בטח שיש בעיה כזו, ובגלל זה אני חושבת שטוב מאוד שאנחנו יושבים, אנחנו נפקח על היישום של תכנית שמיד. אני גם רוצה לשמוע למה בערים אין תכנית שמיד לעולים בכלל. זה לא הגיוני.

אני רוצה להגיד לך שני דברים ואני חושבת שעוד אנשים יכולים להגיב. קודם כל זה לא נכון. אני לא יודעת מה שמעת ממי, הרבה מאוד יישובים כן בחרו תכניות לעולים, הרבה תכניות לעולים הן לבני נוער, ביישובים שכבר קלטנו תקציבית 81% מבני הנוער העולים שאותרו, אמורים להשתתף בתכניות, התכניות עוד לא התחילו, אבל בסך הכל בתחום של בני נוער בדרך כלל בוחרים תכניות נפרדות וזה לא כולל, עוד פעם, את המועדון בעכו שהוא בשכונה של יוצאי קווקז ומיועד ליוצאי קווקז, יהיו שם אנשים דוברי שפה והוא לא כתוב תחת התכניות של הקליטה. אז בסך הכל אני חושבת שיש התייחסות לעולים.

אני רוצה להתייחס גם לנקודה שדיברת על בתי ספר. לא התכוונתי להתייחס אליה פה, כי היא שייכת לעולם אחר, אבל אני חושבת שהיא כן חשובה. בהרבה רשויות שמהן באמת גם היו טענות שאין מספיק תכניות לעולים, ואני רוצה לדבר אפילו על נתניה שהחזרנו אותם, אבל בסך הכל רוב התכנית שלהם אושרה, אחד הדברים שיישובים בחרו לעשות, אחת האסטרטגיות, זה תכניות בתוך בתי הספר, בעיקר בבתי הספר היסודיים. לא כתוב על התכניות האלה 'תכניות לעולים', אבל היישובים בוחרים, וגם אומרים שהם בוחרים, בתי ספר שיש בהם הרבה עולים. אני אחזור לעכו. למשל בעכו נבחר בית ספר בשכונה שיש בה הרבה מאוד עולים חדשים, בתי ספר יסודיים, כשהתכניות האלה מיועדות להתמודד בדיוק עם הבעיה שאת מדברת עליה, לתת לילד טיפול בבית הספר, לעזור לו בלימודים, וגם להתמודד עם הנושא---

חוץ משעות עברית. יש לכם רציונל ש---

יש דברים שהם לא בתחום אחריותנו. אנחנו לא נותנים חיסונים לתינוקות, אנחנו לא מלמדים עברית לעולים חדשים, אנחנו לא מלמדים חשבון. יש דברים שהם בתחום של העיסוק---

אז הדברים הכי חשובים... אתם לא עושים דברים הכי חשובים.

אנחנו מטפלים בילדים ובני נוער בסיכון.

גב' טלל דולב, את, בתחילת דברייך, אמרת שבוועדת התכנון יושבים ארגונים של עולים, ארגונים עירוניים לא של עולים, כל מיני ארגונים יושבים בוועדת התכנון ומתכננים, ואני לוקחת עוד פעם את עכו, לא אני אמרתי, את התחלת עם עכו---

אנחנו יכולים לומר אשדוד וגם ערים אחרות.

באשדוד עוד אין תכנית, אז תנו להם לגמור לתכנן קודם.

הם לא הסכימו להזמין אף ארגון עולים שדובר רוסית.

מר זרחין, עוד מלה אחת ואתה בחוץ. פה הדברים רציניים, אז בבקשה לא להיכנס באמצע.

גב' דולב, בעכו את אמרת שבחרו בית ספר ששם רוב התלמידים הם עולים.

אני לא יודעת אם רוב, אבל אחוז גבוה.

אחוז גבוה הם עולים. ישב נציג החינוך, שהוא עובד במועצה, ישב נציג של הרווחה וישב נציג של הקליטה, שמשרד הקליטה החליט שזה יהיה הנציג של המשרד. שיהיה, בסדר, כך החלטתם, טוב מאוד. תשאלו את מחלקת הקליטה בעירייה, היא יודעת על איזה בית ספר בכלל מדובר? הם בכלל יודעים משהו? הם לא שייכים בכלל? אני לא מבינה את זה. שיישב שם לא יודעת מי, נתניהו שיישב שם, אבל שכולם יידעו על זה. כששואלים את מחלקת הקליטה בעכו, 'אתם בכלל יודעים על התכנית?' 'מה, למי זה שייך?' 'אף אחד לא אמר לנו', 'אף אחד לא הזמין אותנו', מה? הם מחוץ לעסק?

לא, זה האח הגדול שיודע טוב יותר.

אז נציג הקליטה ממשרד הקליטה יודע יותר טוב מה קורה בעיר עכו ממה שסגן ראש העיר עכו, שהוא אחראי על המחלקה השלמה שם?

אני רוצה להבין איפה. אנחנו יכולים לבדוק כל רשות. בגדול, רוב הרשויות פרסמו את התכנית בצורה די רחבה ואני לא מאמינה שיש אנשים שלא יודעים. אני כבר שמעתי על 'כן יודעים' ו'לא יודעים', ובעצם יודעים ואולי יודעים. בעכו יושב ראש הוועדה העירונית----

מדובר על תכנון התכניות, אנחנו מדברים על השלב שלפני, לא על הביצוע, או על הידיעה. שמרכז יישב ויהיה שותף לבניית התכנית ויצביע על הצרכים שיש.

אני רוצה לחזור חזרה למקום שבו יש את המבנה הארגוני של התכנית. המבנה הארגוני של התכנית בו בעצם כל אחד ממשרדי הממשלה, וזאת היתה ההחלטה, כמו שגב' שרה כהן הסבירה, הוא ממנה את נציגו. יש גם רשויות שיש בהן מחלקת בריאות, מי שיושב הוא עדיין נציג משרד הבריאות. כאשר עלה מהרשות המקומית, למשל בעיריית ירושלים, הרצון והצורך שנציג מחלקת הקליטה יישב בוועדת התכנון, נוהל משא ומתן, הוא היה לא קצר, אבל בסופו של דבר הגיעו---

איך זה הוחלט בירושלים, ובעכו לא? יכול להיות שבירושלים יושב בן אדם שיש לו ניסיון בעבודה ושהוא לבד, אף אחד לא הגיע אליו, הגיע לשם. הוא נלחם בדרך לשם.

קודם כל, לא נכון.

אנחנו מכירים אותו.

קודם כל, לא נכון. המנהלת שלו נלחמה יותר חזק ממנו.

ומי המנהלת שלו?

מנהלת אגף הרווחה בירושלים. לכן מה אני אומרת לגבי עכו---

מרינה סולודקין

אז התכנון לא נכון.

טלל דולב

התכנון הוא מצוין, אני יכולה להראות לכם תכניות, הן עונות לצרכים. התכנון לא עונה על כל הצרכים, כי אין מספיק כסף.

מרינה סולודקין

צרכים לעצמם לא עושים. זה ידוע, יש תכונה ישראלית שאי אפשר לסבול, כל הזמן הם משבחים את עצמם.

טלל דולב

אני רוצה לענות עניינית. בעכו יושב ראש הוועדה הוא ראש העיר. יש לו סגן, אני חושבת שהסגן שלו יודע מה קורה. אני לא---

לא, הסגן שלו ידע ממני מה קורה.

טלל דולב

אבל זו אחריות שנמצאת ומיושמת ברשויות המקומיות.

מרינה סולודקין

אז אולי טעיתם, עשיתם עוד מאבק כדי להילחם בדרך לתכנית שמיד.

טלל דולב

מה?

מרינה סולודקין

עשיתם עוד טעות, בגלל שזה תלוי במפה הפוליטית של העירייה. יש עיריות שהאינטרסים של עולים לא מעניינים אותם. כמו שהם אומרים, שסגנית ראש העיר ירושלים, שהיא מטעם ישראל ביתנו, לא מטעם קדימה, לא היתה בתוך העניינים והיא ביקשה.

תראו, עוד פעם, אנחנו לא נכנסים---

אתם תמיד צודקים. נכון, תמיד צודקים.

לא, אנחנו לא תמיד צודקים. את יודעת מה? יכול להיות שאנחנו טועים, אנחנו חושבים שהעובדה שרשויות מקומיות, ויש פה רשויות מקומיות שיושבות וגם אנשים, הן אחראיות לתושבים, הן צריכות להחליט, זה עיקרון מרכזי של התכנית ואנחנו חושבים שהוא מאוד חשוב. אנחנו חושבים שרשות מקומית צריכה לשקול את כל הצרכים, לכן הכרחנו אותם לעשות מיפוי, לכן הכרחנו אותם להסתכל על כל הילדים, לכן כשהם מגישים תכניות הם צריכים להגיד איך הם יתייחסו לילדים עולים ולכן נציגי משרד הקליטה יושבים בוועדות.

גב' דולב, באיזה עיר את אמרת שביקשו ממישהו והוא עבר בשכונות העולים ועשה את המיפוי?

בחיפה. הוא לא עשה את המיפוי, היא תעבוד עכשיו כדי להביא את העולים לשירות, למרכז לגיל הרך.

תגידי בבקשה, במחלקת הקליטה בחיפה, מה את חושבת? הם לא יודעים מה קורה בעיר? צריך להביא מישהי, לשלם לה משכורת, אולי שם כבר הכל מוכן ויש כבר את הנתונים?

בטוח שמוכן.

את מגלה לי עכשיו עוד יותר דברים ממה שבכלל לא צריכים לעשות. אולי הכל שם כבר מוכן? מישהו שאל אותם? מישהו הגיע לסגנית ראש העיר חיפה? מישהו הגיע למחלקת קליטה בעיר? אולי אין להם כלום, אז בבקשה, תיקחו בן אדם חיצוני והוא עכשיו יבדוק הכל.

למה בן אדם חיצוני? עובד רשות מקומית, זה תושב השכונה, עובד מחלקת הרווחה של הרשות המקומית.

למה? כי ראש העיר החליט כך?

לא, כי זה מה שהחליטה ועדה יישובית שיש בה שבעה נציגים.

יפה. בוועדה היישובית שבעה נציגים בחיפה, מי ישב?

מי שאמרתי קודם. בכל הוועדות היישוביות, יושבים כמה---

זאת אומרת חינוך שעובד בתוך העיר, בריאות או רווחה שעובדים בתוך העיר, קליטה? לא יודעת מי, שהוא אחראי על חיפה, על הקריות, הוא יודע מה קורה בחיפה?

ממה שאני שמעתי, גם בוועדה העירונית וגם בוועדה המחוזית, כן. יכול להיות שאת אומרת שלא, ממה שאני ראיתי, חיפה ידעו, היו להם נתונים על ה---

חיפה לא ידעו.

הם עשו סדרי עדיפויות.

בחיפה יכול להיות שראש העיר כן יודע, החינוך כן יודעים, קליטה לא ידעו.

יש פה גם עניין ש'בואו נעקוב ונראה'. אתם אומרים שהעולים לא משורתים, בואו נעקוב ונראה אם בסופו של דבר הם יהיו משורתים או לא. אנחנו עכשיו מתחילים לעשות תכניות, אנחנו בודקים את כל היישובים.

יש בעיה שמנהל מחלקת קליטה ייקח חלק בבניית התכניות? מה הבעיה?

אין שום בעיה. ועדות התכנון פתוחות. אנחנו בממשלה לא מזמנים אנשים לוועדות תכנון. יש ישיבות ועדות תכנון שמתקיימות עם 20, 30, ו-40 אנשים, לגיל היסודי, לגיל הרך ולבני הנוער. יושבים הרבה נציגי ארגונים. ועדות התכנון פתוחות, אף אחד לא יגיד למישהו לא לבוא. כל אחד יכול לבוא ולשבת באיזה ועדה שהוא רוצה. הוועדות האלה אינן סגורות. בוועדות שמקבלות החלטה יושבים שבעה נציגים וזאת החלטה ממשלה. רוצים לשנות אותה? אפשר.

אני לא רציתי להזכיר את העיר נצרת עלית, כי אני מנצרת עלית, אבל בעיר נצרת עלית יש ארגונים קטנים, כמו שאת אמרת, כמו 'עזרה לעולים', הם לא ידעו בכלל שדבר כזה קיים. אני כבר לא מדברת על הארגונים האחרים שזה לא לעולים. אני כבר לא מדברת על הקליטה, גם את הקליטה לא הזמינה, אבל השבעה האלה לא... אף ארגון---

אבל בנצרת עלית יושב ארגון משפחות למען---

למען מה?

למען השם.

ארגון משפחות למען משפחות עולים, הם הארגון שנדרשנו להזמין.

את ישבת בנצרת עלית בישיבות?

כן, הוא יודע מה קורה בנצרת עלית. והעמותה לעזרה לעולים שעובדת בנצרת עלית, הם לא יודעים כלום. כולם רשאים להגיע.

הם ביקשו מנאור להזמין ונאור סירב. גם אותנו הוא סירב להזמין.

אדון זרחין, אני עדיין לא נתתי לך זכות דיבור.

אני רוצה להגיד מספר דברים. קודם כל אני חוזרת על אותה אמירה שהדברים כאן יהיו ברורים סביב השולחן. האחריות המיניסטריאלית על הנושא של העולים זה המשרד לקליטת העלייה. המשרד לקליטת העלייה מפעיל לשכות שמטפלות בעולים, לא רק עולים שנמצאים עשר שנים בארץ, וחבל שחברת הכנסת סולודקין יצאה, אלא ההתייחסות של המשרד היא גם בהתייחסויות שהן מעבר לפרטניות, לקהילות של עולים שמתגוררות באותו יישוב, ומה שאנחנו יכולים לבוא ולהגיד הוא שכחלק מהאחריות המיניסטריאלית של משרד הקליטה באופן כללי במדינת ישראל זה הנושא של העולים, ובהקשר הספציפי כאן, בתכנית הלאומית, המשרד לקליטת העלייה הוא בעל הקול המייצג את העולים במסגרת הוועדה שפועלת ביישוב. מה שקורה הוא שאנחנו דוחים את האמירה שכאילו הלשכות של המשרד אינן מכירות את האוכלוסייה. הלשכות של המשרד מכירות את האוכלוסייה. אנחנו דרשנו, וזה היה חלק מתוך הבקשה שלנו, כמשרד, לקלוט במסגרת המיפוי גם את אותם ילדים שנולדו בארץ להורים עולים. דהיינו שבמסגרת המיפוי נכללות האוכלוסיות שאנחנו מזהים אותם כדור וחצי.

מה שאנחנו כרגע רואים זה שבמסגרת תהליך המיפוי זוהו יותר עולים מאשר שיעורם באוכלוסייה, ומאשר השיעור שלהם באותם יישובים. דהיינו היקף האיתור הוא גדול יותר מהשיעור של העולים באותם יישובים. זה דבר אחד.

אני סבורה שכחלק מתוך תהליך העבודה של הלשכות של משרד הקליטה ביישובים, יש שיח ומתקיים קשר שוטף של משרד הקליטה במקומות השונים, עם המחזיקים או עם העוסקים בתיק הקליטה במקומות השונים. אני לא חושבת שרק התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון היא זאת שמביאה לידי כך שמתקיים דיאלוג שוטף, והנחת העבודה שלנו, כמו שקיימת כאן בירושלים, שמר פיני גלינקביץ מייצג, וגם מר אמיר וידר מרמלה, זה שיש שיח שוטף של נציגות המשרד, ביחד עם מי שעוסק בנושא של העולים ברמת היישוב.

אני רוצה לחזור ולהגיד את הנקודה הבאה; יש ערך מוסף מאוד גדול לארגונים שפועלים במקומות השונים. יש ערך מוסף מאוד גדול למי שמחזיק את התיק של הקליטה באותו יישוב, ואנחנו חושבים שהנכון הוא שבמסגרת הוועדה של ועדות התכנון, שהן ועדות שבעצם עוסקות בשלוש אוכלוסיות, של הגיל הרך, של היסודי ושל הנוער, ולכל אחת מהוועדות האלה, שהן הוועדות המקצועיות והמרכזיות, יש חשיבות והם משתתפים ונוטלים חלק בהיקפים כאלה ואחרים. בסופו של דבר, ברמה של החלטה, הקול המצביע הוא הקול של משרד הקליטה. זאת אומרת, מה שאת באה ובעצם אומרת, את קוראת איזה שהוא סוג של תיגר על זה שמשרד הקליטה הוא הגוף המכריע, אבל משרד הקליטה הוא המיניסטריון במקרה הזה, ואם יש לך איזה שהן השגות לגבי העניין של המקום של משרד הקליטה, זה לראש הממשלה, זה לא בדיון הזה ולא סביב העניין של מי משפיע, מי לא משפיע.

הוועדה תפנה גם לראש הממשלה.

מה שאנחנו באים ואומרים, משרד הקליטה הוא המיניסטריון. האחריות הפורמלית להענקת שירות לאומי היא באמצעות המשרד לקליטת העלייה, ומשרד הקליטה הוא בעל הקול המצביע. זאת נקודה שנאמרה בדיון שהיה אצל ראש הממשלה והיא מבחינתנו מתווה את כל אופן העבודה של המשרד, לא רק בהקשר של התכנית הזאת, אלא בכלל בהקשר של העולים. זה דבר אחד שרציתי לבוא ולהגיד.

הדבר האחר הוא, בנימה שהיא יותר אישית. אני מלווה את התכנית הלאומית עוד בשלב של הדוח עצמו. אני ריכזתי בוועדת שמיד את הוועדה של המגזרים המיוחדים וההמלצות שכלולות בתוך הדוח בעצם נכתבו על ידי ועדה שאני ריכזתי אותה. היישום של התכנית, שאני נוטלת בו חלק רציף מאז הוועדה, הוא יישום שאני נוטלת בו חלק פעיל, והאינטרס של העולים והעלאת הצרכים של העולים, שלי כאיש מקצוע, ושלי כאיש שמיישם ומפעיל גם תכניות שאומצו כרגע על ידי מערכת השירותים במדינת ישראל בהקשר של העולים, רק מבחינתי באות ומראות שהנושא של העולים עולה על סדר היום והוא מקבל כרגע, מבחינתנו, את הייצוג שהוא הייצוג הנאות. המבחן הוא, ובזה אני מסכימה איתך, הוא המבחן של התוצאה. התכנית כרגע לא פועלת עדיין, אנחנו נמצאים כרגע בתחילתו של שלב היישום, המבחן הוא עד כמה באמת יגיעו עולים למסגרת של התכניות השונות, דהיינו היקף הכיסוי והנגשת השירות. המבחן הוא הכנסה של אנשי מקצוע שהם דוברי שפה, שהם בהחלט יכולים לתת את המענה לצרכים השונים של העולים, המבחן הוא האם התכניות האוניברסליות תצלחנה בעצם ליצור תכניות שהן בעלות אפקטים של רגישות תרבותית. המבחן הוא ברמת תוצאה, האם יש שיפור במצב של הילדים העולים. זה הכל עניין של מבחן של תכנית שהיא תכנית שפועלת לאורך זמן. אני בתוך השיח הזה, אני בתוך התהליך הזה, ואני עוקבת אחרי הדברים האלה כחלק מהפלטפורמה הבין משרדית. חשוב לי לבוא ולהגיד את הדברים האלה.

גב' כהן, אנחנו מכירים את העבודה שעושים במשרד הקליטה ואת בראשה, אבל לא על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על ועדת התכנון בתוך היישוב. אם זה קורה בעכו, אם זה קורה בחדרה, אם זה קורה בחיפה, אם זה קורה בנצרת עלית, ואין להם שום מושג על מה מדובר, שום מושג---

אני חולקת על מה שאת אומרת.

נו באמת.

אני סבורה שוועדת התכנון, שיש בה נציג של משרד הקליטה, יודעת על מה היא מדברת. אנחנו---

נציג משרד הקליטה, בטח, בטח. היא יודעת על מה מדובר, היא הולכת בערב הביתה והיא יושבת עם זה שהיא יודעת על מה מדובר.

הנציגה של משרד הקליטה מייצגת את המשרד ומייצגת את נושא העולים, ואני אומרת לכם שמבחינתנו נציגת משרד הקליטה---

אז כנראה נציגת משרד הקליטה יושבת עם ראש העיר והם מדברים. זהו.

את מכניסה מרכיבים שהם ממש לא רלוונטיים---

הם רלוונטיים, הם רלוונטיים מאוד.

אני נציג משרד הבריאות בוועדה הארצית. אין לי אינטרסים כאן, לא משרד קליטה ולא שום דבר, משרד בריאות.

כשאני מקשיב, ואני יושב בהרבה מאוד ועדות, השאלה הראשונה שאני שואל את עצמי, האם המטרה של ישיבה כזאת היא התפלמסות או תכל'ס. בינתיים, תרשו לי---

אתה יודע, זה נכון מה שאתה אומר.

בינתיים, תרשו לי, אני שומע התפלמסות. אני אומר את זה ואני לא רוצה לפגוע באף אחד. כרגע הובע אי אמון במשרד הקליטה וכך זה נשמע, וכך זה נראה. יכול להיות שאי האמון הזה צודק לחלוטין, אני אינני נכנס לזה, ועוד יותר אי אמון ברשות, מפני שהוועדה הארצית וכל התכנית פועלת כנגד ראשי הערים. כך נקבע.

למה?

כך נקבע באין ספור ישיבות. יכול להיות שהקביעה הזאת לא נכונה, כך עובדים. בוועדה הזאת יושבים גם נציגי הרשויות. יושב כל הזמן נציג הרשויות, לא שמענו מנציג הרשויות, 'רבותיי, כאשר אתם מעבירים משהו לאחריות של ראש העיר, או הרשות, תדעו לכם שהוא לא מייצג את כלל האוכלוסייה'. יכול להיות שזה נכון, אני לא בדקתי. לפי הטענות, יוצא כאילו שזה נכון, כלומר בהרבה מאוד רשויות, בהרבה מאוד מקומות מאוד מרכזיים, ראש הרשות איננו מייצג את העולים. אם זה נכון, זה דורש איזה שהוא דיון והחלטות, אבל אני לא חושב שבפורום של הוועדה הארצית שלנו, אלא לבוא לוועדה הארצית ולומר 'רבותיי, יש כאן חסר מסוים, אתם מתהלכים עם הראש בעננים' ואני כביכול פוגע בעצמנו, 'אתם לא יודעים את המציאות, זאת המציאות'. זו הנקודה הראשונה.

הנקודה השנייה, כדאי לדעת, יש לנו ספר פרויקטים ויש הרבה מאוד נציגויות של תושבים שהכניסו לאותו ספר פרויקטים תכניות שאומצו על ידי המשרדים השונים. ניקח את הבדווים בדרום, למשל. אני שואל את עצמי, אם זה כך, והם ידעו על התכניות, מדוע לא באו נציגויות עולים וניסו להכניס תכניות משלהם? אנחנו בוועדה הארצית ניסינו לדון בכל תכנית שהוגשה ברצינות ולמצוא את המשרד שיהיה מוכן להיות אחראי עליה. זה לא נעשה, אתם אומרים מחוסר ידע, יכול להיות.

או חוסר רצון.

יש הרבה תכניות של ארגוני עולים, השאלה היא לא אם הן בספר, אלא השאלה אם הן בתכנון.

אני אגיע לזה. התכניות, ברגע שהן הוגשו דרך המשרד לקליטת עלייה, אני לא יודע, או אנחנו לא יודעים, מי הגיש אותן. אם כך, אם אני מגיע לנקודה האחרונה, למעשה הבעיה היא לא בנציגי המשרדים, אם כי אתם אומרים שיש בעיה בנציגי משרד הקליטה, אני חייב להדגיש את זה, אלא ברשויות. אז בבקשה, בואו נצא מכאן בהמלצה, לפחות, בנקודה הזאת, אשר אולי כל הדברים האחרים עובדים חלק ואולי לא, יכול להיות שבמערכות אחרות גם היו צריכים להתעורר, אבל בואו נצא מכאן בהחלטה אופרטיבית שאחר כך תידון בוועדה הארצית או בכל מיני פורומים, או שתתקבל או שלא תתקבל,אבל אני חושב שבמקום ההתפלמסות שבאמת לא יוצא ממנה שום דבר, נבוא ונאמר, 'יש בעיה א', ב' ו-ג',' וחזקה עליי, כי אחרת לא היו בעצם טורחים כל כך הרבה אנשים לבוא לישיבה הזאת, 'זאת הבעיה, זה הפתרון שאנחנו מציעים, בואו נראה אם אפשר לקבל אותו'.

אני רוצה להגיד לך משהו. ראש העיר הוא ראש העיר של כ-ו-ל-ם. אתה מסכים איתי?

כן, אמור להיות.

הרוב בחרו בו, אז לא משנה שמישהו לא בחר אותו, הוא מייצג גם אותו בעיר, וכשמפעילים את הסמכות על ראש העיר ואומרים שבוועדת התכנון יושבים חינוך, בריאות, ביטחון פנים, קליטה, אז הוא יודע שהם יושבים. יושב נציג הקליטה? בסדר. יושב נציג החינוך? בסדר. אבל בתוך התכנון הזה, בתוך ועדת התכנון משהו לא בסדר.

גברתי היושבת ראש, אני סגן הנשיא של הקונגרס העולמי ליהודים דוברי רוסית, והמנהל הכללי של האגודה הישראלית למען ילדים עולים ואני מבקש לפנות לוועדה הנכבדה בדברים שחברים הארגונים הסמיכו אותי להגיד.

קודם כל, חשוב לפנות כבר מהתחלה בבקשה לוועדה הנכבדה לפנות לממשלת ישראל בבקשה לעצור את התכנית, לא להעביר ל-1 לינואר תקציבים ליישובים שבהם עולים מעל 25% ולדרוש מאותם יישובים דיון מחדש, עם נציגי ארגוני העולים, עם נציגי מחלקות הקליטה, כמו שאת, גברתי, אמרת מאוד נכון.

אני רוצה, גב' דולב, להזכיר לך משפט שאמרת בפגישה שלנו, כשניסינו להביא אותך לצד שלנו. אמרת לי ולגב' יוליה שמטוב שבכל יישוב יושבים משה ויענקל'ה שמחכים לכסף ואני חושב שזו הנקודה התחתונה, גברתי. דברים בשטח שונים לחלוטין ממה שאת הצגת כאן וממה שגב' שרה כהן מדברת. התכנית הזאת לא מיועדת למשה ויענקל'ה, התכנית הזאת לא מיועדת לראש העיר, התכנית הזאת מיועדת לילדים ובני נוער בסיכון. במשך שלוש שנים עשתה ועדת שמיד עבודה יסודית, מצוינת, מחקר מקיף והגישה דוח שאני חושב שעוד הרבה שנים אנחנו נלמד את הדוח ואני חושב שהוא יהיה אקטואלי גם עוד הרבה שנים אחר כך. ועדת שמיד קבעה שיש שלוש אוכלוסיות להן צריך לתת דגש, כמו שגברתי היושבת ראש אמרה, וועדת שמיד הדגישה בדוח שהבעיה של הילדים ונוער עולים בסיכון זה חוסר ההשתלבות שלהם בקהילה. מה שגב' שרה כהן אומרת כאן זה לא נכון. הילדים האלה לא באו לתכניות שלך, ולא יבואו. אותם אנשים באותם יישובים---

יושבת ראש הוועדה---

אני לא מכבד מה שעשית ואני חושב שהעבודה שלך ושל גב' טלל דולב היא מעל כל ביקורת ואני מאוד מקווה שמבקר המדינה יפתח בחקירה, מפני שאותם ילדים לא באו לפני אותן תכניות כלליות, למה שהם יבואו עכשיו? זכותה של שרה כהן ממשרד לקליטת עלייה וזכותו של נועם גרינבורד מקידום נוער, אותם גופים שעובדים באופן ייחודי עם אוכלוסיות של עולים, הכניסו לספר תכניות רבות המיועדות לעולים. נצרת עלית, כדוגמה, אבל זה עוד הרבה יישובים, קיבלה את הספר הזה והיא צריכה היתה להגיד שאם 'יש לנו כמעט 30% ילדים עולים, שליש מהתכניות אמורות להיות ייחודיות לעולים'.

אני רוצה להגיד מלה על המיפוי. אני רוצה שמי שלא קרא את המיפוי, יפתח את המיפוי. במיפוי של אשדוד אין את המלה עולים, במיפוי של אשקלון אין עולים, במיפוי של רמלה אין את המלה עולים, חוץ מאחוז מהאוכלוסייה.

זה לא נכון.

בעמוד 7 בכל מיפוי, באחוזים סטטיסטיים, מופיע האחוז הססטיסטי של עולים, אבל בדוח המיפוי בעיר רמלה, שאמיר יודע מה קורה שם בנוער עולה, בוכרי ואתיופי, אין מלה על הבעיה של הנוער בעיר. אנחנו מדברים על זה שהעיר נצרת עלית, כדוגמה, קיבלה את הספר והיתה אמורה לקחת חלק מהתכניות, לא כולן, המיועדות לעולים. אני לא רוצה לספר לך, פרופסור, באיזה גזענות דיברה איתנו יושבת ראש הוועדה, גם באשדוד וגם באשקלון, 'הרוסים גם ככה מקבלים הכל ולא צריכים כלום'. אותם ביטויים שנאמרו פעם, הם ביטויים שקריים, נוער עולה בסיכון הוא בסיכון כי הוא, מסיבות שלו, דור ראשון ושני, לא השתלב בתכניות כלליות. ועוד פעם, אמרה טלל דולב מאוד נכון, אנחנו לא מדברים על כל נוער עולה, אולי 80%, 90% מהנוער בנצרת עלית משתתף בתכניות כלליות והוא לא צריך משהו ייחודי. אותו נוער שהוא בסיכון, שמשוטט ברחובות, זה נוער שצריך תכניות ייחודיות וכשהעיר נצרת עלית מגישה לוועדה המחוזית והארצית תכנית ומסרבת לאשר מהספר אף תכנית שמיועדת לעולים, הציפייה שלנו שהוועדה המחוזית, הוועדה הארצית תחזיר את זה חזרה ותגיד 'בעיר יש 30% של עולים', מה אומרת לנו גב' טלל דולב? לא נלך לעימות עם הרשויות, אני אפקח. על מה, גברתי, את מפקחת? אם עיר לא בחרה תכניות לעולים, אז הן לא תהיינה שם, אז הכסף יעבור למשה ויענקל'ה, שמחכים לכסף הזה, והוא לא יגיע לילדים ולנוער עולים.

מי זה משה ויענקל'ה?

זו דוגמה שגב' דולב אמרה, כי בכל עיר---

יש פה הרבה מאוד התלהמות. אני לא מבין---

אני נתתי לך רשות דיבור?

אני לא יכול לשמוע את הדברים---

אתה לא יכול לשמוע? תצא.

אולי את העולים אתה לא יכול לראות?

מר זרחין, כשאני אתן לך את רשות הדיבור, אז אתה תדבר. אתה לא רוצה לשמוע? בבקשה.

אנחנו רוצים שוב לבקש מהוועדה הנכבדה לפנות לממשלת ישראל בבקשה לעצור את התכנית ולא לאפשר ביצוע העברת הכספים למשרדים, ליישובים שבהם ריכוז העולים לפחות מעל 25%, לא משנה אם 1 – 4, או מעל, שלא אישרו תכניות ייחודיות לעולים. תודה, גברתי יושבת הראש.

אני רוצה לשמוע את אשדוד.

אני מנהל תכנית שמיד באשדוד. אני חושב שהדברים שנאמרים הם מאוד קשים, והדברים היו צריכים להיבדק לעומק לפני שהם נאמרים בוועדה. אני חושב שאנחנו באמת פועלים על פי הספר, על פי הפרויקט. אנשים משתתפים בכל הוועדות, נציגי משרד הקליטה, כל הנציגים משתתפים בוועדות---

אתה מדבר על כל הארץ, או על אשדוד?

אני מדבר על אשדוד.

בסדר, דוגמה יפה שבאשדוד כולם משתתפים.

לכן אני חושב שלתכנית הזו יש מטרה מאוד ברורה, וזה לסייע לילדים ונוער בסיכון, שעל פי הממצאים שיש בידינו. זאת אומרת על פי הנתונים שיש בידינו. אני חושב שהוועדות יושבות ובונות את התכנית בצורה הכי טובה, על פי הפרופילים.

אפשר לדעת מי ישב אצלכם בוועדת התכנון, שבעה אנשים, לא שמות?

בחינוך יושב בינתיים דני קליין, שהוא ממלא מקום של ראש המינהל החינוך, כי כרגע אין לנו ראש מינהל חינוך.

הוא עובד רשות?

כן. ברווחה מי שיושבת היא מנהלת אגף רווחה, שהיא נציגה של הרווחה.

עובדת רשות?

כן. במשרד הקליטה יושבת הגב' אירית וינר שהיא מנהלת לשכת משרד הקליטה. היא עובדת משרד הקליטה. ויש את נציג הביטחון פנים, מפקד התחנה, וגם נציגת הבריאות, הנציגה של יעל ארבלי, שולה ולינסקי, יושבת איתנו.

בסדר, אתה עובד רשות?

אני לא. אני עובד של התכנית הלאומית.

מנהל התכנית שעיריית אשדוד הזמינה אותך להיות אחראי על---

לא, משרד הרווחה הזמין אותו.

גם לא. מנהלי התכניות נבחרו על ידי צוות משותף של הממשלה והרשות המקומית והם מועסקים באמצעות הג'וינט.

תודה.

אני משתי"ל ואני מרכזת את הפורום של ארגוני העולים ואנחנו עובדים גם עם המשרד לקליטת עלייה וגם עם גב' טלל דולב בהנהלת התכנית מראשית הדרך. אני חושבת שיש כאן איזה שהוא בלבול בדיון והייתי רוצה לשים כמה דברים. דבר ראשון, העניין הוא לא כמה ילדים עולים אותרו, העניין הוא מה קורה איתם אחר כך וכמה מהמענים ניתנים להם. זה נהדר שאותרו יותר ילדים משיעורם באוכלוסייה, זה בעצם מחזק את הנתונים שכבר היו לנו קודם שעולים נמצאים ביותר סיכון. השאלה מה קורה עכשיו. טלל נתנה דוגמאות של התאמה של תכניות כלליות והשאלה היא עד כמה באמת ההתאמה הזאת תעבוד ואיך זה ייצא לפועל.

זה לא היה לפני.

אנחנו מסתכלים עכשיו קדימה, לעתיד, וכאן חשוב מאוד שהפיקוח יהיה לא רק פיקוח רגיל על תכניות כמו שיש, אלא פיקוח מיוחד לעולים, באמת לבדוק שהם, כמו שגב' שרה כהן אמרה, מגיעים לתכניות ושהתכנית מותאמת להם מבחינה תרבותית, עם כל ההתאמות התרבותיות שגם ארגונים יודעים לעשות וגם אנשים אחרים, וצריך לקחת את זה בחשבון ולא לשכוח.

דבר שני, השאלה היא לא אם שבעת הנציגים יושבים בוועדה. הרי ברור שאם הם מצביעים על סדר עדיפויות הם יישבו בוועדה וירימו את היד. העניין הוא מה קורה בוועדות התכנון לא בשלב של ההצבעה, אלא בשלב של התכנון מענים. בוועדות האלה יושבים אנשי מקצוע שונים, גם נציגים של בתי ספר ולא רק גורמים או פוליטיים או מנהליים של הרשות, והשאלה המרכזית ושם צריך לשים את הזרקור זה אלו גורמים יושבים שם שמייצגים את הקול של העולים. גם אם נציג משרד הקליטה יושב בוועדה שמצביעה בסופו של דבר הרי הוא מקבל את המידע של כל הידע המקצועי שנצבר בוועדות התכנון. אם בוועדות התכנון לא היה נציג של משרד הקליטה, לא היה נציג של עולים, לא היה אף אחד שמייצג את העולים, אז בעצם בסופו של דבר התכניות שיהיו לפעמים ייצגו יותר את העולים ולפעמים פחות, אבל בוודאי שאם באותה ועדה של הנוער, של היסודי או של הגיל הרך, יישב נציג עולים, יהיה פה עוד קול שצריך להישמע, ואני חושבת שזאת הקריאה שצריכה להיות; פחות משנה אם מי שיושב שם הוא שייך לפה או שייך לשם, חשוב שמי שיושב בוועדות של התכנון הוא זה שיביא את הקול של העולים.

אני באמת חושבת שמה שאותי מעניין בוועדה הזאת, כיוון שאני עובדת עם גב' שרה וגב' דולב כבר הרבה חודשים ואני חושבת שאני מכירה את התכנית, אני הייתי מאוד מאוד רוצה לשמוע את נציגי הרשויות שיתייחסו לתהליך התכנוני לא רק בשלב הסופי, אלא גם בשלב הקודם, ובעיקר לנושא של איך הם הולכים להתאים תכניות כלליות שיכול להיות שהן תכניות נהדרות, אבל אם זו אותה תכנית שפועלת בשכונה של עולים, אלו דברים הם הולכים לעשות בשביל להתאים אותן לעולים ואלו מנגנוני בקרה הם הולכים לבנות.

אני המנהלת הכללית של פורום הורים עולים, המון שנים אנחנו עובדים עם משרד הקליטה ויש לנו תכנית שנכנסה בספר פרויקטים. גב' אילנה שפייזמן צודקת שיש בעיה עם ועדות התכנון, הוועדות הפרופסיונליות, זאת אומרת שם לא יושבים נציגי עולים. אנחנו עובדים עכשיו ב-11 ערים ולמשל לדוגמה בתל אביב אמרו לנו שאין צורך. מה זה אומר אין צורך? יש פרויקט שקיים בשטח ואנחנו עובדים המון שנים. זאת אומרת, אנחנו צריכים לבדוק מה יש בוועדה השנייה, ועדת התכנון.

ובאיזה ערים כן אתם משתתפים?

אנחנו רק עובדים בשטח ולא משתתפים באף ועדה. לא נותנים.

לא מאפשרים, גם לנו לא מאפשרים.

אומרים 'אחר כך' ו'לא היום'. אבל אני גם לא מבינה, יש ספר פרויקטים, זה ארגון שמשאיר את הפרויקט וגם מרכז שלקח את הפרויקט, זאת אומרת הארגון קיבל תעודת כשרות שזה פרויקט באמת מצוין לאוכלוסייה ספציפית. למה הרשויות לא לוקחות את הפרויקטים שיש בספר הפרויקטים? זאת השאלה.

כי אתם 'אחר כך'.

אני מירושלים. כמה מלים ואני מתייחס רק לירושלים. קודם כל, הדברים החיוביים. אני חושב שצורת העבודה בירושלים בין העירייה למשרד הקליטה היא באמת תיאום ועבודה משותפת, גם עם מרחב ירושלים וגם עם המטה ואנחנו מעודכנים ועובדים בצורה שוטפת. נקודה חיובית טובה אחת.

שנייה, זה הנושא של התכנית. אני מעורב בתכנית כמנהל רשות הקליטה בעירייה מתחילתה, באמת בזכות גב' בוני גולדברג, מנהלת מינהל לשירותי קהילה, לא רק אגף הרווחה, שמשלבת ורואה את כל התהליך. אני חושב שהתכנית הזאת עובדת לאט כי זה מנגנון גדול ומסובך, היא הביאה לתהליכים בלתי רגילים בירושלים בגלל המיפוי, בגלל העבודה השוטפת, בגלל הרשת שהיא טובה לאורך כל הדרך, העבודה מרמת השכונה עד הרמה העירונית.

בירושלים ועדות התכנון מתקיימות מאחר שזו עיר גדולה ואנחנו נכנסנו לעניין אני מניח בגלל הרמה הסוציו אקונומית. מספר העולים בירושלים הוא מהגדולים בארץ, אם לא הגדול בארץ, אבל מבחינת אחוזים העולים הם פחות מ-10% מכלל האוכלוסייה, אז הכניסה היא בגלל האשכול, אבל השכונות שבהן נבחרה התכנית לעבוד הן שכונות מרובות עולים ושכונה בירושלים זה 30,000 תושבים.

העבודה ברמת השכונה היתה מתואמת עם כל הגורמים, עם רמת השטח, עם המינהל הקהילתי, עם נציגי תושבים, עם עולים, עם רכזת הקליטה וחשוב לדעת שבכל שכונה יש לנו רכזת קליטה. העבודה מתואמת ומסודרת ושם נבנו התכניות.

הרמה העירונית, כאן הנקודה שבה אני חושב שלא יכול להיות מצב שנציג הרשות המקומית הוא לא הבן אדם שיושב בוועדה הזאת, ויש לו את הזכות להצביע. על זה יש לנו חילוקי דעות מול משרד הקליטה. הגענו להסכמה בסופו של דבר בירושלים, אבל חשוב לי להדגיש, אין בן אדם שמכיר את הצרכים של העולים בעיר שלו יותר ממנהל הקליטה. כך צריך להיות. מנהל הלשכה, מנהל המרחב, זה בסדר, העולים פוגשים את יועצי הקליטה בתחילת הדרך, פוגשים אותם אולי בשנה הראשונה, הם גם מעודכנים, אבל בסופו של דבר כשעולה בקרית מנחם יש לו בעיה, הוא לא בא למשרד הקליטה, הוא בא לעיריית ירושלים. כך אנחנו גם רוצים שזה ייראה. לכן אני חושב שמנהל הקליטה או האחראי על קליטה בכל רשות חייב להיות שם. כמו שלידי באותו שולחן בעיריית ירושלים, ישבו מנהלת אגף הרווחה, מנהל בריאות הציבור, מנהל החינוך שהוא עובד עירייה וכולי. אין ספק שמשרד הקליטה נמצא בתוך המערכת, אבל חשוב להזכיר מבחינת המבנה שיש גם את הרמה המחוזית. זאת אומרת יש מנגנון סינון מעלינו של רמה מחוזית, ששם אני לא יודע אם יושב שם נציג עירוני, אבל בוודאי נציג מנהל המחוז, סגן מנהל המחוז והעובדת הסוציאלית נמצאים שם כמסננת ברמה המחוזית.

ברמה העירונית חשוב שיישב נציג של הרשות המקומית, עם זכות הצבעה. אני מאוד מעריך את כל הנושא של התכנון ואני בעד תכנון וכולי, בסופו של דבר צריכים לקבל את ההחלטה.

אני יכול להגיד לכם שמה שקורה בירושלים, נכון לעכשיו, השורה התחתונה, זה שאנחנו יושבים ביחד. זאת אומרת, יושבת מנהלת המרחב וביחד איתי ובוועדות האחרונות אנחנו יושבים ביחד. זו היתה ההסכמה שהגענו אליה, עם קול אחד של שנינו להצבעה. זה המצב של נישט אהין נישט אהער, לא כאן ולא כאן, זה באמצע, אבל בגלל שבירושלים יש שיתוף פעולה טוב, זה גם עובד.

זו תמונת המצב בירושלים. התכניות הוכנו, הוגשו, אושרו, לדעתי גם בוועדה המחוזית, ואנחנו מחכים לה. תודה.

אני תמיד חשבתי למה מעביד דורש ניסיון בעבודה. כשמישהו בא אחרי תואר שני ומחפש עבודה, אז אומרים לו 'לא, אנחנו מחפשים מישהו עם ניסיון'. אז אני משווה בין נצרת עלית וירושלים, איפה שמנהלת הקליטה היא חדשה ומישהו עם ניסיון, אז ככה זה עובד.

היתה אצלנו פה בוועדת הקליטה ישיבה על עולי אתיופיה, שהחינוך יכלול בתכנית הלימודית את ההיסטוריה של העולים מאתיופיה. והתברר שישבו בוועדה, אנשי חינוך, קליטה, מי שאתם רוצים ומי שאתם לא רוצים, חוץ מהעדה האתיופית. ככה זה. ככה זה עובד. כנראה הם כולם יודעים הרבה יותר טוב ממה שהעדה שיכולה לייצג ויכולה להסביר.

אני עובדת ג'וינט אשלים, אני ראש תחום הגיל הרך ביחידת הגיל הרך באשלים. ניהלתי בעשר השנים האחרונות תכניות לקהילת יוצאי אתיופיה, עירוניות, ברמלה ורחובות, היום אני מנהלת ארצית של התחלה טובה, שזה מרכיב הגיל הרך ביישום דוח שמיד.

כיוון שעסקתי רבות עם קהילות עולים, מצד אחד אני שומעת את הכאב הגדול שעולה פה מסביב לשולחן, אני חייבת להגיד משהו ברמת המטה. אחת הסיבות שג'וינט אשלים נתבקש להוביל את תחום הגיל הרך היא בזכות הובלה של עשר שנים של תכניות עירוניות ב-14 רשויות שונות ברחבי הארץ שתשע מתוכן נכללות בדוח שמיד עבור קהילת עולים, במקרה זה קהילת יוצאי אתיופיה, היו גם עולים אחרים. כשעבדנו עם 18,000 ילדים עולים בגיל הרך, 7,000 מורים, 600 אנשי מקצוע ומאות פעילים ומתנדבים גם ברמה המקומית, גם ברמה הארצית, וכמובן עם כל משרדי הממשלה שגם שותפים פה בתכנית, למעט ביטחון פנים.

אני חייבת להגיד שמבחינת ההבנה של התכנית, כאיש מטה היום, אתם מדברים פה על שילוב תכניות לעולים ברמה המקומית. אני חושבת שחשוב גם להסתכל על התכנית מעבר לאוסף תכניות כאלה ואחרות שרשות מקומית בוחרת, במקרה זה עבור קהילת העולים, אלא בעצם יצירת מודל עירוני שמסתכל על עולים באשר הם ונותן את האינפוטים החשובים וההכרחיים עם רמת אחריות, מרמת ראש העיר עד רמת אחרון התושבים והפעילים המתנדבים. נכון שיש לנו יותר התייחסות לקהילת יוצאי אתיופיה, אבל כיוון שיש לנו ניסיון בפיתוח מודלים עירוניים שמסתכלים על כל תכנית ותכנית שנבחרת ברשויות, שהיא לאו דווקא מיוחדת לעולים בספר הפרויקטים, אלא הנושא, כמו שאת אמרת, של התפתחות שפה ומורשת ויצירת אינטגרציה בחברה הרחבה, אם זה בית ספר ואם זה גן ילדים ואם זה תכניות פעילים ותכניות בקהילה. רק לפני שבועיים ישבתי עם שרה כהן ממשרד הקליטה, הבאנו את מי שאחראית אצלנו היום על התכנית ברמה הארצית עבור קהילת יוצאי אתיופיה, היא הביאה בנושא של הגיל הרך אחד מארגוני העולים שמטפלים ברשויות ומתנדבים וגם פועלים ברמה המקצועית, ובדקנו איך המודלים יכולים להתאים לכלל האוכלוסיות, איך המודלים שמופעלים ברשויות מעבר לתכנית זו או אחרת, יכולים להסתכל בכל תכנית ותכנית איך עולים משולבים. המאמץ נעשה ברמה הארצית, גם ברמת תכנון ויישום וגם ברמת פיתוח ידע. חשוב שתדעו שבמקביל, כלומר מעבר למה שוועדת תכנון בוחרת, גם אם לא נבחרה תכנית עבור עולים, אנחנו מסתכלים על כל תכנית ותכנית איך היא תתאים לילדים עולים באשר הם.

תודה.

אני מרמלה, מנהלת הרווחה, ואיתי מנהל הקליטה ומנהל התכנית בעיר.

מדברים המון זמן על התכנית, אני קוראת לזה 'תפילת שמיד', קצת בציניות אולי, אבל לדעתי כבר שנתיים מהרגע שהתחילו לדבר על זה, אחרי שהוועדה הציגה את תוצאותיה והיישום שלה, ועד שאנחנו הגענו לשלב שכבר יש לנו אישור ויש לנו כבר תקציבים ואנחנו בהתחלת תהליך היישום. אני חושבת שבסוף זה תלוי מאוד בכל רשות איך העסק עובד. לנו יש ניסיון רב סביב תכנית פאקט, שזו תכנית לעולי אתיופיה ואצלנו היא התרחבה לפאקט פלוס והפרויקט הלאומי גם נכנס אחר כך, כך שההסתכלות הבין מקצועית והמערכתית העירונית וישיבות בין מקצועיות, אנחנו כבר הטמענו את התהליך הזה, ולתוך המבנה הזה נכנסה תכנית שמיד כנראה יותר בקלות. אצלנו בעיר הנושא של קליטת עלייה הוא נושא מאוד חשוב, הוא בחזון של העיר, ויש לנו מחלקת קליטה שהיא בעזרה של משרד הקליטה אבל הרבה מאוד על חשבון הרשות והיא מאוד מבוססת ומאוד משקיעה. התכנית הזאת עובדת בעצם בצורה ספיראלית. יש את ועדת ההיגוי היישובית שממונה על ידי ראש העיר ומקבלת את האישור, אבל שלושת הוועדות המקצועיות של הגיל הרך, התחלה טובה, יסודי ונוער, אלה הוועדות המקצועיות ואלה הוועדות שבעצם עובדות. אז קודם ועדת ההיגוי ממנה את הוועדות המקצועיות האלה, ומאשרת אותן, ואחר כך היא מסתכלת על המיפוי ונותנת להם את המנדט ונותנת להם את ההנחיות ואת הדגשים על מה לשים לב. ברמלה למשל, מעבר להנחיות על מה להעדיף על מה, היתה הדגשה מיוחדת לזה שנוער עולה צריך לקבל התייחסות מיוחדת, למרות שבמיפוי הוא לא מקבל ביטוי מאוד גדול מספרית.

גם בתכנית לא אישרתם.

סליחה, אני לא סיימתי.

אחרי שהוועדות המקצועיות עובדות על פי ההנחיות של ועדת ההיגוי, הן חוזרות לוועדה הממונה, לוועדת השבעה, ומציגות את התכנית וצריכות להסביר, כמו בתהליך מקביל, אחר כך לוועדה המחוזית, מה פתאום הם בחרו את התכנית הזאת.

אני ישבתי בשלושת הוועדות והמלחמה על התקציב, נדבר בפרופורציות נכונות, המשרדים מעבירים תקציבים לרשויות, התקציב של תכנית שמיד זה תקציב של 100% על חשבון הממשלה והוא תקציב יפה, כל רשות תתברך לקבל אותו, אבל עדיין הוא לא תקציב שעושה מהפכה, הוא לא תקציב שבגללו אנחנו נפתור את כל הבעיות. המלחמה בין הרווחה לחינוך, עם הקליטה,עם הבריאות, עם הארגונים שבאים ומציגים, עם תכניות שהן כולן ראויות, כולן טובות, אבל בסוף צריך לבחור, ויצא שבכל תכנית---

מה אתם בחרתם למשל?

יצא שבכל ועדה אושרו בסיכומו של דבר... כל תכנית היא בממוצע בעלות של סדר גודל 200,000 שקל, בתקציב של 2 נקודה משהו מיליון שקל לשנה, כל אחד יכול לעשות את החשבון כמה תכניות בכלל יכולות להיכנס לעיר, אם ההתחלה טובה צבוע והוא מקבל את הנתח שלו, אז זה יוצא שליש שליש שליש בערך, אז יש לכל ועדה בערך חמש תכניות שהיא יכולה לבחור מתוך סך הכל התכניות ותאמינו לי שהרשימה היתה מאוד מאוד ארוכה ואחרי משא ומתן מאוד גדול ויותר מישיבה אחת בדרך כלל הגענו להסכמה. אני לא יכולה להגיד של מאה אחוז ,אבל בדרך כלל הגענו להסכמה, זה הולך לוועדת השבעה, הנציגים המחוזיים, שזה בדרך כלל הבריאות והקליטה, הם במשא ומתן רציף עם הרשויות המקומיות, עם המחלקות שלהן במקום והם מקבלים את ההסבר, בדרך כלל הם גם מסכימים עם הבחירה שהיתה, ועדת היגוי של היישוב מאשרת, לא תמיד מיד, החזירה, ביקשה לעשות בדיקה נוספת, ביקשה להציג נתונים נוספים, כדי שבסוף זאת תהיה הוועדה שהולכת לוועדה המחוזית.

הוועדה המחוזית בתל אביב, במחוז המרכז, אנחנו הגענו לוועדה, יושבים שם איזה 30 אנשים. כי יש שם גם תל אביב וגם המחוז, ולכל אחד יש שני מענים. התמזל מזלנו, או לא התמזל מזלנו, היינו הוועדה הראשונה במחוז תל אביב, ותאמינו לי, הם עשו לנו בית ספר. היינו צריכים לבוא עם שיעורי בית מאוד מוכנים, אף אחד לא ריחם עלינו ובסיכומו של דבר קיבלנו את ברכת הוועדה.

ועדת ההיגוי גם תלויה בראש הרשות?

ועדת ההיגוי של השבעה, ראש הרשות ממנה. על פי הנחיות. אבל חלק מזה הוא פועל יוצא, זאת אומרת, חנה שרף אצלנו יושבת בוועדה ההיגוי, כי היא המפקחת שלנו. מהבריאות יושבת מרי פלידל והיתר הם מהרשות, כי למשרדים יש נציג ברשות, כך זה המבנה. אני לא יודעת להסביר אותו.

איזה תכניות אתם בחרתם עכשיו?

אני אציג את עצמי, אני מנהל התכנית ברמלה. קודם כל אני רוצה להגיד שברמה האינטגרטיבית אנחנו הלכנו על פי רוח התכנית ולאו דווקא בחרנו תכניות שהן בכותרת של הקליטה, אלא התייחסנו לתכניות שבני עולים ועולים ייכנסו לתכניות. זה משהו מאוד מאוד חשוב. זאת אומרת, אם התכנית היא של משרד החינוך, מבחינתי זה לא משנה מאיפה התכנית, העיקר שעולים ייכנסו לתוך התכניות. ואם אנחנו מדברים על הגיל הרך ויש תכנית ביתית, שמקורה עוד בכלל במשרד החינוך, אנחנו יודעים שיש לנו כרגע עולים חדשים לא מחבר העמים, אלא דווקא מדרום אמריקה, מאמריקה הלטינית, אז הפנינו את התכנית הזו לטיפול ביתי לאותם עולים. כך שמי שמחפש ייצוג משרדי, זה לא נכון לחפש כך. זה גם לא רוח התכנית. הרי אנחנו מדברים על תכנית שכל כולה אומרת שחמישה משרדים מתכנסים למקום אחד וחושבים ביחד ועובדים במשותף. אני יודע שזו מהפכה.

סליחה, אתם מרמלה, נכון? אתה מהחינוך?

אני לא מהחינוך, אני מנהל התכנית.

אתה מנהל התכנית. מר אמיר וידר מהקליטה ואת מהרווחה, ואתם עובדים ברשות.

כן.

אמיר מהקליטה, אתה היית מעורב בכל זה?

הייתי מעורב בוועדות, כן.

יפה, יפה. על זה אנחנו מדברים. אם נציג הקליטה היה מעורב ובכל הקליטה והרווחה ובריאות וחינוך היו מעורבים, ואתם החלטתם על התכניות האלה, שיפעילו אותם חינוך, בריאות, לא משנה מי, בסדר, זה מקובל. אבל הם ארגונים שלא יודעים בכלל, לא הזמינו אותם. אם לא היו מזמינים את נציג הקליטה, זה בסדר?

אז הוא היה יודע ומגיע, הוא היה מתעקש לבוא. אני לא יכולה להבין איך תכנית שמדברים עליה שנתיים בכל מקום, שמקיימים עליה דיון בישיבת המועצה, שיש לה נציגים, שישיבת המועצה צריכה לאשר את ועדת ההיגוי, כדי לשלוח את ההסכם---

אז כנראה לא פופולרית כמו ברמלה.

לכן אני אומרת שזה כנראה מאוד תלוי במקום, אבל שלא יודעים על התכנית הזאת, שמדברים עליה כל כך הרבה זמן... הרי באמת אם נמצאים ביישוב וקצת מעורים, אי אפשר לפספס את זה. זה כל כך הרבה עבודה, הפורומים כל כך גדולים, אי אפשר להתחבא, אי אפשר לעשות את זה בסוד.

אפשר לשאול שאלה אחת את נציגי הרשות? גב' שנבל, אני רוצה לשאול שאלה. אנחנו ארגון ששבע שנים מפעיל ברמלה, בקרית מנחם, תכניות לילדים ונוער עולים שמשוטטים ברחובות. עובדים מול מר יואב נדב, שהוא היה חלק מוועדת הנוער. פנינו אלייך בכתב, בבקשה להיות מוזמנים לוועדת הנוער, קיבלנו תשובה של מר נסים מזוז שמי שלא עובד עירייה לא יהיה בוועדות. יואב חזר אלינו ואמר 'אלי, אני לא מסוגל, נסים לא מסכים'. התכנית שלנו עכשיו הולכת להסתיים, ב-31 בדצמבר, כי אין יותר כסף להמשיך אותה מטעם העירייה, ויואב אומר 'אני נלחמתי בוועדה והוועדה אמרה שיהיו רק תכניות אינטגרטיביות, לא יהיו תכניות מיוחדות לעולים'. זה כל העניין שתכנית שמיד בעיר רמלה, של נוער יוצא בוכרה בבן גוריון, את צריכה להפעיל תכנית מיוחדת ולא כוללת. ההורים שלהם לא יבואו לתכנית מיוחדת לגיל הרך, ובקרית מנחם, ש-85% שם דוברי רוסית, צריכה תכנית מיוחדת ולא כוללת, ואתם לא אישרתם אף תכנית מיוחדת, והשאלה שלי, את מצד אחד מדברת דברים מאוד יפים ואני אוהב את רמלה, אני הייתי תושב רמלה, אמיר יודע כמה אני אוהב את רמלה וקשור לרמלה, אבל כואב לי... אני, כארגון, מעביר לפחות 75% מהתקציב, מתורמים פרטיים. זאת אומרת שאם העיר תשים 20,000 שקל, אני מביא עוד 60. זה לא עניין של כסף, זה עניין של נכונות של העיר להגיד 'כן, יש בעיר רמלה בעיה עם קבוצות יוצאי אתיופיה, יוצאי בוכרה ויוצאי ברית המועצות לשעבר, שהם חייבים תכניות ייחודיות', ואומרת הוועדה שלכם 'לא, זה לא יהיה', וזה כואב לי.

אני מאשקלון, אני מנהל קליטת העלייה כבר כמה שנים, לפחות שמונה שנים בחוץ לארץ מטעם הסוכנות.

כל התשתית שהתחלנו פה, אני נזכר ב-2008 כשיצאה החוברת, מיד ישבנו עם משרד הקליטה, עם מנהלת הלשכה, בנינו תכנית מיפוי עם כל הארגונים, במיוחד יוצאי צרפת, דרום אמריקה, וכמובן העולים מחבר העמים, קראנו למי שיכולנו, ישבנו איתם, ואת המיפוי שאנחנו רואים על אשקלון, הבסיס היה שלנו. אחר כך מה שקרה שהוועדות עם שבעה אנשים, לא יודע מה, אבל התשתית כן התחילה ממחלקת העלייה והקליטה, במיוחד אצלנו בעיר. ישבנו עם מר ברזילי והנציגים. כן נוצר ניתוק, לא בגללנו. נוצר ניתוק כי צריך שם נציגים של משרדים ממשלתיים.

התכנית בסך הכל, מר זרחין, כשביקשת לעצור תקציבים---

ביקשתי לא להעביר כסף לאשקלון.

הוא לא מחליט.

אני גם יכול להגיד לו על ההצעה שלו, את חוות דעתי. אני חושב שזה אבסורד. עד שבנינו והגענו לחוף מבטחים, שמתחיל לזוז אחרי שנה וחצי, עוד לעצור ועוד תעבור עוד שנה וחצי, אז מה עשינו? אז אני חושב שזה בכלל לא פרודוקטיבי. אני חושב שכן צריך לשמוע את הקול של מחלקת הקליטה בערים, כמובן עם הארגונים ועם האוכלוסיות. אצלנו לדוגמה מתוך 5,600 שזוהו כבעלי סיכון, דווקא שם כן יש כ-30% עולים מחבר העמים, ילדים מגיל 0 עד 6, מגיל 6 עד 12, מ-12 עד 18, כך שכן יש את הפעולה הזאת.

תודה.

חבר הכנסת אלקין, אני יודעת שיש לך כל כך הרבה עבודה ובכל זאת הגעת, ואתה חבר ועדה, והנושא הוא חשוב.

הגעתי לא רק כחבר ועדה ולא רק כי הנושא הוא חשוב, אלא כי עסקתי בנושא הזה בקדנציה הקודמת, כמו שאת יודעת, תחת הגג של הוועדה הזאת ואני חייב להגיד שמה שחששנו אכן זה מה שקורה. בזמנו כשהתחיל כל המהלך של דוח שמיד, עלתה השאלה מה יהיה מקומם של העולים בתהליך הזה, לאור האחוזים הגבוהים של העולים במסגרת של הנוער בסיכון. אפילו במצגת כאן אנחנו רואים את האחוזים ובסופו של דבר הדוח כן נתן הכוונה ושם את זה כקהל יעד מיוחד, ולמעשה המחלוקת שיש כאן בעיניי היא מחלוקת שעבר זמנה, עבר זמנה, בטל קרבנה. האם רק תכניות אינטגרטיביות זה הפתרון לטיפול בבעיה של נוער עולה במצוקה? אני חושב שזו טעות מאוד גדולה ואני חושב שזה שזה טעות, זה הוכח כבר לא פעם ולא פעמיים, לכן חבל לי שכשיוצאים למהלך כל כך משמעותי , כמו דוח שמיד, עושים צעד אחורה ושוב חוזרים למשבצת הזאת ושומעים את התשובות הרגילות 'כן, אבל יש לנו הרבה עולים בתכניות, בואו תספרו'. בטח יש הרבה עולים בתכניות, כי העולים הם חלק גדול מאוד מנוער בסיכון. אין מה להתגאות בזה, זו תעודת עניות של המדינה, כי פרופורציונלית הם צריכים להיות הרבה פחות. זה שהם מגיעים כלקוחות של התכניות, כי אין בררה, כי סך הכל הם תורמים משקל כבד מדי לסך המספרים של הנוער בסיכון. מכל הניסיון שכבר נצבר, והיו כאן דיונים, שוב בקדנציה הקודמת, אפילו בוועדת משנה מיוחדת, היו המון דיונים ועולה באופן חד משמעי שאין דרך לפתור את הבעיה בקרב הנוער העולה, אך ורק על ידי תכניות אינטגרטיביות. אם לא יהיו תכניות מיועדות ספציפית לקהלי יעד וגם שם יש הבחנה. הטיפול בנוער עולה אתיופי, למשל, הוא לא דומה לטיפול בנוער עולה מרוסיה, וכן הלאה, זה ברור, ועד שלא יילכו עם תכניות ממוקדות ועד שלא ישתפו פעולה עם הגופים מהמגזר השלישי, גם על זה דובר כאן רבות, שום דבר לא יזוז. המדינה תשקיע סכומים עצומים וכשיבואו למדוד את הסטטיסטיקות, שוב יגלו את העולים שם. זה הוכיח את עצמו כבר הרבה מאוד פעמים וגם משרד החינוך בכל שלבי הקליטה, משלבי קליטה ראשונים עד לטיפול כבר בבעיות, בנוער בסיכון, ולכן הקולות שאפילו אני הספקתי לשמוע כאן, בחצי השעה הזאת, ואני מניח שהם לא היו שונים מהקולות שהיו כאן קודם, אותי הם מאוד מצערים. בסופו של דבר כל התקציבים הגדולים של ועדת שמיד, שאמרה מלכתחילה, אני זוכר את הדוח, שיש שלושה מגזרים שדורשים טיפול מיוחד, והעולים הם מגזר. למה נאמר? שוב, כי זאת הסטטיסטיקה, היא זועקת לשמים שמשקלם של העולים בנוער בסיכון הרבה מעבר למשקלם באוכלוסיית התלמידים. אחרי שהוועדה אמרה את זה, טפלו במיוחד במגזר הזה, אז מה אומרים לנו? אז 'אחוז המשתתפים מהמגזר הזה אצלנו הוא בסדר'.

אני חושב שזאת טעות חמורה. אם אפשר עוד לתקן, אני מקווה שלא מאוחר לתקן, יש דרכים שונות לתקן, חלק מזה, כמו שאת מדברת על כך, זה מעורבות של מחלקות הקליטה בערים השונות. אני לא בטוח שזה מספיק, זו שאלה של מה הכוונת המדיניות מלמעלה ואני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות אליכם ולהגיד טעות, תעצרו, תחשבו על זה עוד פעם, כי אם זה שוב יילך אינטגרטיבי, ודובר על זה רבות... הנוער בסיכון היום ממוקד מגזרית, זאת מציאות. ולכן כל מי שינסה לטפל בו, למרוח שכבה דקה על הכל, בסופו של דבר ימצא את עצמו אחרי תכנית שמיד ועוד תכנית ועוד תכנית עם אותם אחוזים של נוער בסיכון ועם אותן בעיות שנשארו כפי שיש היום במערכת החינוך הישראלית. אז הכסף יושקע והתוצאה לא תהיה.

לכן כל עוד שזה לא מאוחר וזו תכנית רב שנתית, תעצרו, תעשו חושבים עוד פעם, על פעילות מכוונת מגזרים. מה שאני אומר על עולים, אגב, אותו דבר נכון לערבים ולחרדים, אין לי ספק. כאן אנחנו יושבים על עולים.

אבל עכשיו זה בידי הממשלה, הממשלה צריכה להגיד את זה.

זה בידי ועדת ההיגוי שלה.

לא, לא, ועדת היגוי אישרו, היא אמרה, המחוזות כבר אישרו את זה. זהו, זה כבר אושר. אם הממשלה לא תגיד להם לשבת עוד פעם, הם לא יישבו, כי הם הגישו את זה כבר למחוז, המחוז אישר, מחכים רק לכסף היום, זהו, זה נגמר. רק אם הממשלה תגיד 'תשבו עוד פעם'.

יכול להיות, ובזה אני פונה אלייך, גברתי יושבת ראש הוועדה, שצריכים לפנות מכאן ליושב ראש הקבינט של העלייה והקליטה, שיעלו את הנושא הזה בממשלה.

ודאי בקבינט הרווחה.

אני יודע, אבל יש כאן היבט של מה המשקל של העולים, לכן קבינט לענייני עלייה וקליטה יכול לדון בסוגיה הזאת והוא יכול ליזום תהליך של חשיבה מחדש ברמת הממשלה. יכול להיות שאנחנו, כוועדה, צריכים לפנות כאן לגוף שעומד מולנו, אותה ועדת שרים, אותו קבינט לענייני עלייה וקליטה, בבקשה לעשות, כל עוד שזה לא מאוחר, חושבים עוד פעם. זה לא יקרה מעצמו. אני מסכים עם מר אלי זרחין, כמו שאני מכיר את הדינמיקה, זה לא יקרה מעצמו.

תודה.

אני אגיד אולי עכשיו דברים קשים, יש לי הרושם שמה שאנחנו אמרנו, כאילו לא אמרנו אותו. זאת אומרת שיש כאן מראש איזה שהיא אמירה או איזה שהיא עמדה שאתם מגיעים איתה מראש, זאת אומרת שאתם מראש החלטתם שזאת תמונת המצב ולחלוטין, לדעתי, התעלמתם מהרבה מאוד התייחסויות, חוות דעת ואמירות שעלו כאן על השולחן באמצעות אנשי המקצוע השונים וגם שהגיעו מתוך היישובים עצמם.

אני אומרת לך, חבר הכנסת אלקין, בצורה הכי ברורה; אין כאן תכניות שהן תכניות אינטגרטיביות בלבד. יש כאן תמהיל של תכניות שהן גם אינטגרטיביות וגם סגרגטיביות, ייחודיות. אני עצמי, לתוך מאגר התכניות, ספר הפרויקטים, הכנסתי תכניות שאני מקיימת אותן ומפתחת אותן יחד עם ארגוני העולים והן תכניות ייחודיות. בסופו של דבר, בחלק מהמקומות נבחרות תכניות שהן כוללניות, תוך הלימה למאפיינים הייחודיים של האוכלוסייה של הילדים העולים ובני הנוער ביישוב. בחלק מהמקומות יכולה גם להיבחר---

גב' כהן, יש לך סטטיסטיקה כוללת?

הסטטיסטיקה שקיימת עד היום, זאת אומרת היא כבר קיימת בחלק מהיישובים שכבר---

לא, אני לא שואל כמה עולים משתתפים. מסך ההשקעות של דוח שמיד, כמה אחוז מושקע בתכניות ייחודיות לעולים?

אין, אין.

זה לא נכון. הוא אומר אפס, זה לא נכון.

שאלתי על אחוז. יש תקציב שנתי, כמה מתוך זה הולך לתכניות ייחודיות לעולים? שאלה פשוטה, לא קשה, לא מסובכת.

אין לי בעיה, ואני גם רוצה להשיב לך ולכן לא היה צריך לשאול את השאלה פעם נוספת. אתה החמצת את תחילת הישיבה שבה בעצם הוצג שלא בכל היישובים התהליך הסתיים והסתיים תהליך התכנון רק בחלק מתוכם. בחלק מהיישובים שהסתיים תהליך התכנון ונבחרו תכניות, הם יישובים שהם גם עתירי אוכלוסייה שהיא אוכלוסייה ערבית, לכן מה שאפשר להציג בנקודת הזמן הזו, ובהחלט אפשר להציג ואת זה גב' טלל דולב יכולה להציג, זה תכניות שהן אינטגרטיביות וחלקן---

אני שאלתי על נתון מספרי, את לא עונה לי. תשימי לב שאת בורחת משאלה מאוד פשוטה.

אני לא בורחת.

ממה שאושר עד היום, איזה אחוז מהתקציב אושר לתכניות ייחודיות לעולים? ושוב, לא אחוז תלמידים עולים שמשתתפים בתכניות אינטגרטיביות, אלא אני ממקד מחדש את השאלה, תכניות ייחודיות למגזר העולים. תגידו מספר, מאוד פשוט, אחוז.

בספר יש תכניות, אבל ברמלה אין.

אין לי את הנתון כרגע אצלי, אנחנו יכולים לבדוק את זה.

אני יכולה לתת נתון ברמלה. לנוער, אנחנו מדברים על נוער, נוער עולה זו הבעיה הכי קשה בנוער---

אני שאלתי מסך התקציבים של ועדת שמיד ברמלה.

אני אומרת, לנוער.

למה לנוער? אני שאלתי על כל תקציבי ועדת שמיד.

אני אענה איך שאני יודעת לענות, ימצא חן בעיניך, טוב, לא? אני אנסה עוד פעם.

לנו יש שלוש ועדות מקצועיות. לוועדת הנוער היה תקציב של סדר גודל של 900,000 שקל, מתוכו כ-300,000 שקל הקצתה לנוער עולה.

לתכניות ייחודיות?

ייחודיות. אנחנו יודעים לספור רק תכניות ייחודיות, אנחנו לא יודעים לספור תכניות אינטגרטיביות.

מרכז טיפולי לנוער. פיצלנו, ביקשנו אישור מיוחד מהוועדה המחוזית לפצל את זה לשלושה חלקים, לנוער אמל"טי, לנוער חבר העמים ולנוער אתיופי. זה תכנית של 202,000 שקל.

ועוד תכנית 'דלת פתוחה לעולים' שזו תכנית של משרד הקליטה שגם שם התכנית של חצי מיליון שקל.

ב'קידום נוער' פיטרתם דוברי רוסית ויוצאי אתיופיה. גוף שעובד עם נוער בסיכון, אין לו עובד יוצא אתיופיה---

זה לא תכנית שמיד.

זה לא קשור לתכנית נוער בסיכון?

אני מסכימה, אבל זה לא תכנית שמיד.

זה את החלטת ככה?

זה לא אני החלטתי ככה, אני לא אחראית על קידום נוער.

התייחסנו לתכניות הספציפיות לעולים ושל קידום נוער. זאת לא הבעיה, אני מבקש מהוועדה בהזדמנות הזאת, במקום ללכת אחורה ולעצור תהליך שאחרי שנתיים של הריון מתמשך, בלתי נגמר, וכשהגענו לקו הגמר שבו אנחנו צריכים להתחיל את התכניות, אנחנו נמצא את עצמנו חושבים מחדש. זה הסיכון הכי גדול. אם אני אתייחס לאופקים, ספציפית, כעיר ש-99.9% אומר שהילדים האלה שלגביהם החלטנו שהתכניות הן חיוניות, הם יקבלו את התכנית הזו אולי בעוד שנה ואת הנזק אי אפשר יהיה לתקן אחרי שנה. אני מבקש. אם צריך לעשות תיקונים, תעשו תיקונים ספציפיים לאותם יישובים שלגביהם כשלו, או לא התייחסו, אני לא יודע מה, אבל באותם מקומות שהעבודה היתה ראויה והוועדות התכנסו והיתה נציגות של עולים והתכניות התקבלו פה אחד או ברוב קולות שהתכניות הן ראויות, אני מבקש לא לעכב את התהליך.

אני אשאל אותך על אופקים, איזה אחוז מסך התקציב של דוח שמיד אצלכם יצא לתכניות ייחודיות לעולים?

התקציבים שלי, אני פה שומע ואני קצת ככה בשכרות, המסגרת שלנו זה 300,000 שקל. דוח שמיד כולו הוא 650,000 שקל.

כמה מתוכם זה תכניות ייחודיות למגזר העולים?

משהו כמו 280,000 שקל לעולים.

עולים, תכניות ייחודיות?

כן.

השאלה היא אם זאת התמונה גם במקומות אחרים.

לא.

ברור שלא.

היושבת ראש, רק שני יישובים בארץ, אופקים ונתניה.

אין עוד נתונים, כי התהליך לא הסתיים.

אבל באותם יישובים שזה הסתיים, זאת התמונה?

ברמלה הם אמרו לך.

לא, הם הלכו לנוער, בכוונה, כי שם באמת האחוזים הם יותר גבוהים. הם לא נתנו לי על כל תקציב דוח שמיד. הרי אני ידעתי בדיוק מה שאלתי, אני לא יודע לשאול ואני יודע גם להבין כשעונים לי.

אתה תקבל את הנתונים על כל---

טוב, סיימנו.

קודם כל, אנחנו צריכים להגיד מזל טוב, כי רק השבוע היית פה עם בישיבה שלנו עם בטן ועכשיו לא.

אני באמת ילדתי ביום ראשון, אבל הדיון הזה היה מאוד חשוב לי, מאחר ואני יושבת בשני כובעים, במרכז שלטון מקומי, גם אחראית וממונה על תחום הקליטה וגם יושבת כחברה בוועדת שמיד שכבוד באמת לשבת בוועדה כזאת יסודית ובאמת עושה את הדברים בצורה נהדרת, אבל אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום צריך להידרש לחשיבה ולראות איך מצרפים בצורה כזאת או אחרת את מנהלי מחלקות הקליטה לחשיבה בתחום, מה הם הצרכים של העולים, מה הם הצרכים של העולים ברשויות המקומיות. מאחר ואיך שלא נסתכל על זה, כשיושבים שבעה חברים וצריכים להרים את היד, יכול להיות שמנהל מחוז קליטה הוא עדיין קול אחד, אז אם בתהליך הראשוני רשויות יותר ייתנו את הדעת ויכניסו יותר צוותים בחשיבה של התכנון, אולי זה ייתן יותר כח גם בסופו של יום בוועדה עצמה להחליט מה הן התכניות. אין ספק שכאשר יושבים שבעה חברים מהחינוך והרווחה, מדברים על תכניות אינטגרטיביות, כי היום מדברים על תכניות אינטגרטיביות, אין ספק שיש גם הכוונה ספציפית לעולים, כמו שעושים מרכז ובתוך המרכז עצמו יש הכוונה בפנים. את מדברת על תכנית אינטגרטיבית---

לא, אני לא מדברת על תכנית אינטגרטיבית, מראש בנינו אותה כתכנית לא-אינטגרטיבית מתוך ההבנה---

אבל היא מוצגת מתוך הפרויקט לא כתכנית---

רבותיי, בבקשה.

אני אסיים ואני אומר שאנחנו, הרשויות המקומיות, מבקשות לא לדחות ולא לאפשר לדחות את התכנית אלא לאפשר לה לרוץ ואנחנו, מבחינתנו, נעשה ככל שביכולתנו כדי שיהיה ביטוי הולם וגם יהיו תוצאות הולמות למען ילדים בסיכון, ילדים עולים.

תודה רבה.

הוועדה דורשת מהממשלה לקבוע כי בוועדות היישוביות וועדות התכנון יהיה חבר נציג ממחלקת הקליטה ברשות המקומית.

הוועדה קוראת לראשי הרשויות המשתתפות בתכנית להזמין לדיוני הוועדה נציגי ארגונים ועמותות הפועלות ברשות המקומית.

הוועדה קוראת לראש הממשלה להורות לאלתר על הקפאת הזרמת התקציבים לרשויות בהן לא היתה נציגות למחלקת הקליטה בוועדת התכנון ובוועדות היישוביות.

הוועדה פונה לקבינט לענייני עלייה וקליטה בממשלה לקיים דיון דחוף בסוגיית יישום התכנית ברוח הדברים שנאמרו בוועדה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00