PAGE
הוועדה המשותפת פנים-עבודה לנושא סביבה ובריאות
23
30/11/2009

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 5

מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לנושא סביבה ובריאות
‏יום שני, י"ג בכסלו התש"ע (‏30 בנובמבר, 2009), שעה 14:30

1.
זיהום הנגרם ממפעל הפלדה חד-אסף תעשיות בע"מ

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

אריה ביבי

מירי רגב

דורית זיס
-
מנהלת מחוז צפון, המשרד להגנת הסביבה

שלום גולדברגר
-
מהנדס ראשי לבריאות הסביבה, משרד הבריאות

ראובן פסח
-
ממונה על היטלי סחר חוץ, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

יוסף (יוסי) דנקונה
-
מנהל מינהל תעשיות עתירות ידע, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ד"ר לובה פושנוי
-
רופאה ראשית, אגף הפיקוח על העבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

וליד מנסור
-
מפקח עבודה, מחוז צפון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

גבריאל (גבי) כהן
-
מפקח עבודה, מחוז צפון, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ד"ר ג'יימס (ג'ימי) קריקון
-
יו"ר הקואליציה לבריאות הציבור

ליאורה אמיתי
-
מנכ"לית הקואליציה לבריאות הציבור

רונית פיסו
-
מנהלת, הקואליציה לבריאות הציבור

רמי (אברהם) שני
-
יו"ר מועצת המנהלים, מפעל חד-אסף תעשיות בע"מ

אנדרי ויידה
-
מנכ"ל מפעל חד-אסף תעשיות בע"מ

עו"ד אריה נייגר
-
מייצג את מפעל חד-אסף תעשיות בע"מ

אפרת קייט
-
מנהלת משאבי אנוש, מפעל חד-אסף תעשיות בע"מ

יצחק אוחיון
-
עובד במפעל חד-אסף תעשיות בע"מ

חוסיין חוסיין
-
עובד במפעל חד-אסף תעשיות בע"מ

רואי בן דוד
-
צוות איכות הסביבה, קיבוץ כפר מסריק

תלמה בן דוד
-
צוות איכות הסביבה, קיבוץ כפר מסריק

יראון שדה
-
צוות איכות הסביבה, קיבוץ כפר מסריק

רחל גזית
-
מזכירת קיבוץ עין המפרץ

אבנר גבאי
-
מנהל היחידה לאיכות הסביבה, פיקוח ורישוי עסקים, המועצה האזורית מטה אשר

מאיה קרבטרי
-
מנהלת קשרי ממשלה, ארגון חיים וסביבה

אלעד רודיאקוב
-
מנכ"ל קס"מ – קהילה סביבה מנוטרת + ארגון מגמה ירוקה

ד"ר דובי שפיגלר
-
יועץ האו"ם בוועדה הבינלאומית להתחממות כדור הארץ (UNFCCC)

אבי גור
-
ארגון ההורים הארצי

יפה שפירא

אירית שלהבת
זיהום הנגרם ממפעל הפלדה חד-אסף תעשיות בע"מ

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת לנושא סביבה ובריאות. על סדר היום שלנו עומד נושא זיהום הנגרם ממפעל הפלדה "חד-אסף תעשיות בע"מ".


לפני שנתחיל בישיבה אני רוצה להתנצל על האיחור. היה לנו דיון בנושא המשלחת של מדינת ישראל לוועידת קופנהגן, שיש בה מרכיב פרלמנטרי ויש בה גם מרכיב ממשלתי, שבראשה יעמוד ככל הנראה ראש הממשלה, ואני מברך על החלטתו לנסוע לוועידה הזאת כדי לבטא את ההתחייבות של ישראל. התנהלו על כך הרבה מאוד דיונים והיו התלבטויות ואני סבור שזאת החלטה נכונה.


אני מברך את כולכם שהגעתם לדיון הזה, שהוא דיון חשוב. לפני פתיחת הדיון אני רוצה לומר שאני יודע שהנושא שעומד היום לדיון שנוי במחלוקת. יש דעות שונות ועמדות שונות. נקיים כאן את הדיון באווירה של הקשבה הדדית, גם אם יש מחלוקת, אפילו אם המחלוקת חריפה. אני מבטיח שכל העמדות השונות יוכלו להישמע כאן בכבוד וברצינות, ובמידת הצורך נמשיך את הדיון. לא נקיים כאן דיון בהול. נקיים דיון רציני, עם כבוד הדדי ועם הקשבה הדדית. מראש אני מודה לכם על הנכונות לקיים את הדיון בצורה הזאת.


הדיון הזה הגיע אל שולחננו בעקבות תחקיר שהתפרסם בעיתון והעלה כמה טענות לגבי המצב הסביבתי ומצב הבריאות גם של אנשים שנמצאים מסביב למפעל וגם של עובדים שנמצאים בתוך המפעל. אני כבר רואה כאן לפניי נייר עמדה של המפעל שמגיב על הדברים האלה. נשמע גם טענות וגם תשובה לטענות, וכפי שאמרתי נקיים את הדיון בצורה מסודרת ועניינית.


הייתי מבקש לפתוח, כדי להציג לפחות את השאלות שעומדות ביסוד הטענות כנגד המפעל, עם מישהו מנציגי הקואליציה לבריאות הציבור. בבקשה גברתי.


מי נמצא כאן מן המפעל? מר שני, יושב-ראש מועצת המנהלים ומר ויידה, מנכ"ל המפעל נמצאים, גברת אפרת קייט מנהלת משאבי אנוש במפעל נמצאת, ואני רואה שיש כאן גם קבוצה של עובדים מן המפעל. ברוכים הבאים. עו"ד אריה נייגר, ברוך הבא. אתה אורח כבוד במשך שנים רבות, עוד לפני שהיתה ועדה משותפת, ותמיד תרמת לדיונים והעשרת אותם.

אני רוצה להזכיר לאנשים שהתכנסו כאן שאנחנו נמצאים בוועדת סביבה ובריאות שהוקמה רק לאחרונה בגלל שורה של עדויות ומידע שהצטבר גם בארץ וגם בעולם על הקשר החד-משמעי שבין בעיות סביבה, מכל מיני פעילויות - - -

סליחה, אני מבקשת רק לדעת, זאת ועדה סטטוטורית?

כן, בוודאי. זאת ועדה סטטוטורית לכל דבר ועניין.

הוועדה הזאת הוקמה לפני כחודש. חבר הכנסת דב חנין זוכר בוודאי נושאים שקשורים במפעל "חוד מתכות" ממאבק ארוך שנים של תושבי הסביבה ושל הארגונים, כמו הקואליציה לבריאות הציבור, בכל הרעיון של פתיחתו מחדש של המפעל הזה, שהוא מפעל שהיה לאורך עשרות שנים אחד המזהמים הגדולים ביותר בעמק עכו ובכל מפרץ חיפה.


אציג חלק מן הדברים וד"ר ג'ימי קריקון, יושב-ראש הקואליציה לבריאות הציבור, יציג עוד כמה היבטים מדעיים.


החשיפה ב"מעריב" הציגה שורה של נתונים שנאספו על-ידי עו"ד ארז שניאורסון, שלא יכול היה להגיע לכאן היום אבל העביר לנו את כתב התביעה, וגם ממספר עובדים שנמצאים בתוך המפעל יש לנו עדויות על נזק רב מאוד שנגרם להם כתוצאה מן העבודה במפעל. אני מחזיקה בידי מספרי טלפון – אוכל למסור אותם לחברי הוועדה – של לפחות 10 עובדים שהפסיקו לעבוד במפעל לאורך השנים כי חשבו שהם מסכנים באופן קשה את בריאותם, גם בשנים האחרונות וגם בקריית הפלדה שהיתה בבעלות "כור".


חשוב לציין שתהליך הייצור בתוך קריית הפלדה לא השתנה הרבה מאז ועד היום. אני עצמי הייתי בתוך מתקן ההתכה פעמים רבות מאוד במסגרת ניסיונות הידברות עם בעלי המפעל וההנהלה, אולם משלב כלשהו לא יכולתי להיכנס יותר למפעל. אינני יודעת מה קורה שם היום, איזו התקדמות היתה שם בפנים, אילו צעדים ננקטו כדי למנוע נזק לסביבה. היום אנו מקבלים מידע פשוט מן העובדים עצמם.


העובדים במפעל "חד-אסף תעשיות", דווקא בגלל השיפור שנעשה במפעל למניעת פליטות לסביבה טוענים שהם חשופים יותר, כי הם פשוט צריכים לנשום את כל העשן. עשן שעד לפני כמה שנים התפזר החוצה מפליטות לא מוקדיות היום הם חשופים לו יותר בתוך קוקטייל החומרים המסוכנים. תיכף אראה תמונה מתוך המפעל.


להלן שורה של חומרים מסוכנים, כולם פוגעים בכל מערכות הגוף, רובם באופן ודאי חומרים מסרטנים לאדם, וכל החומרים הללו שאריתיים, הם מצטברים בגוף ולא הולכים לאיבוד. כלומר, ברגע שאנו נחשפים, שואפים אותם בנשימה או דרך העור הם נשארים בגוף שלנו. את החומרים הללו העובדים מביאים גם הביתה על גבי בגדיהם ועלולים לחשוף גם בני משפחה אחרים לחומרים.


זה צילום מתוך תנור ההתכה. יש לי הרבה מאוד צילומים אך לא אלאה את הוועדה. אני מבקשת שד"ר ג'ימי קריקון יתייחס לבדיקות שאחד העובדים העביר לנו מתוך המפעל.

הגיעו אלינו בדיקות של העובדים, למה הם חשופים. אלה כנראה עובדים עם נשם, עם משאבות שאוספות את האוויר. לא אכנס לכל הפרטים. אני מוכן להיכנס לפרטים אבל לא אגזול את זמן הוועדה. אני רוצה שאתם תבינו את המספרים, על מה מדובר כאן. עובדים חשופים לכמויות של מיליגרמים למטר מעוקב. באזור כמו חיפה, שיש בו גם כל מיני בעיות אחרות, רמת הזיהום היא ננוגרמים למטר מעוקב אוויר. זאת אומרת, העובדים במפעל הזה חשופים לפי מיליון חומרים רעילים מאשר אוכלוסייה אחרת. אנשים צריכים להבין את זה.


חלק מן החומרים הם בין החומרים המסרטנים הקשים ביותר, למשל כרום VI ערכי. מי שראה את הסרט על ארין ברוקוביץ – זה החומר שעליו דובר באותו סרט. וכאן מדברים על 30 מיקרוגרם למטר מעוקב. אין מספרים כאלה בעולם. ניקל – חומר מסרטן. עופרת – חומר שגורם לפגיעות נוירולוגיות קשות.

מה שאנחנו רואים כאן זה בדיקת דם?

לא, זה בדיקה בסביבת העובד, בדיקה של הנשם שלו.

עובד הולך עם משאבה ואלה החומרים שנמצאים על החולצה שלו ועל המכשיר. כאשר ראיתי את המספרים הללו פשוט לא רציתי להאמין שיש דברים כאלה, אבל זה כנראה נכון.

יש לנו קשר עם 5 עובדים, אחד מהם כבר לא עובד במפעל, ויש לנו קשר עם אלמנתו של אחד העובדים. העובדים מדווחים על שורה של פגיעות, על תופעות של רעד בגפיים, כאבים ולחץ ברגליים. ההצטברות של המתכות הללו הן בדרך כלל במפרקים. יש פגיעה נוירולוגית-קוגניטיבית, מתח, עצבים, כל מיני הפרעות בכל מיני מערכות של הגוף.


אנחנו רוצים לעבור לרגע אל מעבר לכביש. כאן רואים צילום של קיבוץ כפר מסריק שנמצא במרחק של פחות מקילומטר מגדר המפעל. רואים צילום של המפעל אפוף עשן. זה צילום שגרתי למדי. אני בעצמי רואה את זה עשרות פעמים בשנה.


אלה נתונים שנאספו במרפאה של הקיבוץ. שימו לב לשיעורי התמותה של אנשים בשנים האחרונות ממחלות לב, סרטן ושבץ. כולם מדברים על סרטן, אבל מחלות לב משויכות חד-משמעית לזיהום אוויר. נזק מזיהום האוויר מן המתכות הכבדות שהמפעל הזה פולט משפיע באופן מוחלט על מחלות לב. ב-4 השנים האחרונות נפטרו בקיבוץ, שגרים בו בסך הכול 600 תושבים, 17 אנשים ממחלות לב. בשנת 2009 בקיבוץ יש 55 חולים במחלות לב, שזה כמעט עשירית מתושבי הקיבוץ. אלה נתונים שפשוט אי אפשר להתווכח איתם והם חד-משמעיים.


למשל מחלות אסטמה, שאף הן קשורות חד-משמעית לא לשום סוג אחר של נזק סביבתי פרט לזיהום אוויר, רק זיהום אוויר משפיע על אסטמה, ואי אפשר להתווכח עם הנתונים הללו. בקיבוץ יש 25 חולים, שמהווים 5% מאוכלוסיית הקיבוץ. אי אפשר לשייך את המחלות האלה לאף נזק סביבתי אחר.


הצגנו כאן לפני שבועיים דוח שכתבנו.

אגב, זה הדוח שבעקבותיו הוקמה הוועדה הזאת. אנחנו מכירים אותו היטב.

אתם מכירים אותו היטב, אבל לא כל מי שיושב כאן כרגע מכיר אותו. אני מוכנה לתת את הדוח הזה לכל מי שיבקש, יש לנו הרבה מאוד עותקים. הוא נמצא גם באתר האינטרנט שלנו. בדוח הצגנו שורה של נזקים חד-משמעיים מזיהום אוויר לעוברים, תינוקות וילדים. מדובר בסדרה של עשרות מחקרים שהתבצעו בעולם, עם השפעות שונות על תינוקות, עוברים וילדים כאמור, למשל נזק למוח ולמערכת העצבים.


הקשר שבין חשיפה לעופרת ובין נזקים התנהגותיים וקוגניטיביים הוכח בסדרה ארוכה מאוד של מחקרי אורך בעולם. מדובר בקשר סיבתי, קשר שאפשר בעצם ללכת אתו לבתי-המשפט, וזה מה שאנו ממליצים לתושבים, ללכת לבתי-המשפט ולתבוע את מי שגורמים לנזק. המידע הזה יכול להיות שווה לכם הרבה מאוד כסף.


סרטן – תמיד אומרים שקשה להוכיח קשר סיבתי לתחלואה בסרטן. מדובר במפעל שקיים כבר עשרות שנים ליד מרכזי אוכלוסין. המחקרים שהוצגו בדוח הראו קשר חד-משמעי, סיכון של פי 2.5 לחלות בסרטן לכל מי שחי במרחק שבין 300 מטרים ועד קילומטר ממקור של זיהום כגון 10PM, דיאוקסינים, VOC's וכל מיני חומרים שהמפעל הזה בוודאות פולט.


אני רוצה לבקש מד"ר ג'ימי קריקון להגיד כמה מילים על תוצאות של דגימה אחת שנמצאת בידינו. כאן אני רוצה להציג בפני הוועדה בעיה נוספת – אנחנו לא מקבלים מידע. אנחנו זה אומר התושבים שחיים מסביב, גם נציגי קיבוץ כפר מסריק וגם נציגי בתי-הספר באזור. 400 תלמידים, שבאים מכל האזור, לומדים בבתי-הספר וכל הזמן באים אלינו ושואלים מה מצב זיהום האוויר בכפר מסריק, ואין לנו תשובות עבורם. למרות שיש תחנת ניטור בכפר מסריק, לנו אין נתונים. בחצי השנה האחרונה עשרות פעמים ביקשתי נתונים מגורמי הגנת הסביבה ולא קיבלתי נתונים. זאת אחת הבעיות החמורות, שאין לנו מידע. אבל כאן יש לנו מידע משנת 2006 ואבקש מד"ר ג'ימי קריקון להגיד עליו כמה מילים.

לא אכנס לכל המספרים, אבל יש כאן חומרים כגון כרום VI ערכי, עופרת, מנגן – אדגיש את המנגן כי הוא ספציפי למפעל הזה. אנחנו יודעים שעובד מותר שיהיה חשוף ל-50 ננוגרם מנגן למטר מעוקב. בקיבוץ ילדים נשמו 770 ננוגרם מנגן למטר מעוקב, כלומר יותר מפי 10 מאשר השיעור שמותר לעובד להיות חשוף לו. ילדים נושמים חומרים נוירו-טוקסים, לא רק מנגן אלא גם עופרת, וכל החומרים מגיעים לקיבוץ – על כך מצביעה הטבלה הזאת – בכמויות גדולות ביותר. שלא יגידו שזה מפליטות רכב.


כאן יש רשימה של PAH's – Polycyclic Aromatic Hydrocarbons – חומרים אורגניים שחודרים לשרשרת המזון ומצטברים בגוף, כולם כמעט מסרטנים.


דיאוקסינים – אני רוצה לציין שרק במפעל הזה מצאנו את כל 17 סוגי הדיאוקסינים שמופיעים בספרות הבין-לאומית.


לא רק שהריכוז היה פי 10 מן המותר, אלא כמות הגזים שיוצאים – פשוט השכל לא תופס. משתי הארובות הללו יוצאים בכל שעה חצי מיליון קו"ב אוויר עם החומרים הללו. זה חודר לאזור, לחקלאות, לבריכות הדגים. לא אכנס עכשיו לסוגייה היכן המפעל הזה ממוקם, צמוד לרפא"ל. זה סיפור שאפשר לחקור בצורה אחרת לגמרי.

החומרים הללו לא הולכים לאיבוד. דיאוקסינים נכנסים, כאמור, לשרשרת המזון ונשארים באבק. גם אם הם עומדים בריכוז הפליטות המותר, הכמות מסוכנת מאוד וזאת הסיבה שהמשרד להגנת הסביבה הוציא התרעה באוגוסט, ממש אחרי מלחמת לבנון השנייה. לא אכנס לפרטים. אתן למשרד להגנת הסביבה לדבר על כל תהליך האכיפה מול המפעל.


אני לא יודעת מה קרה במפעל מאז. מטענות ודיווחים שקיבלתי גם מעובדי המשרד להגנת הסביבה וגם מאנשי המפעל, נאמר שהתקינו שם מתקנים כדי לטפל בדיאוקסינים כתוצאה מן ההתרעה ומן הפעילות הציבורית שלנו, אבל עדיין אנחנו לפחות רואים ומריחים הרבה מאוד נזק שקשור במפעל. כאמור, אין לנו מידע על מידת העמידה של המפעל בתקנים, פרט לאפים שלנו והעיניים שלנו שעדיין רואות את זיהום האוויר.


פרט לכך, משנת 2001 אנו מתעסקים ומתייחסים לכמויות הרי העפר או הרי הפסולת של מפעלי הפלדה המאוחדים שהיו בבעלות "כור". כאן אני רוצה להציג נתון מפרוטוקול החלטת השרים משנת 2001, שקבעה שאם המפעל יתחיל לעבוד מחדש המדינה תקציב 21 מיליון שקלים, או עד 50% מעלות הפינוי והניקוי של כל הרי הפסולת הללו. תבענו את המדינה בבג"ץ ביחד עם "אדם, טבע ודין" על כך שהדבר הזה עדיין לא התרחש. אנחנו יודעים שלפני שנתיים יצאה איזו הודעה לעיתונות מן המשרד להגנת הסביבה שעוד מעט יוקצב התקציב לניקוי ההרים הללו. צריך להבין שכל משאית עם גרוטאות של פסולת ברזל שנכנסת למתחם קריית הפלדה מעלה לאוויר כמויות עצומות של אבק מתכתי עשיר מאוד בכל החומרים הרעילים שציינו עכשיו. זה פשוט עולה לאוויר בכל חצר הגרוטאות ומסכן כמובן את כל מי שעובד במפעל וגם את התושבים שמסביב.


ד"ר ג'ימי קריקון יאמר כמה מילים על מפת המנגן.

לא ניכנס למפת המנגן כרגע. רק שאלה אחת על נקודה שמטרידה אותי. היו טענות על זיהומי עופרת ופגיעות עופרת בעובדים. מה אתם יכולים להגיד על זה?

יש לי נתונים שאוכל למסור לוועדה מדיווחי עובדים. יש כ-70-80 פועלי ייצור בהתכה, כ-40 איש בבוקר, ובלילה בין 20-30 עובדים. אלה נתונים שקיבלתי מן העובדים אז אני לא יודעת עד כמה הם נכונים כי לא הייתי בתוך המפעל. הם נושמים את כל החומרים המסוכנים. הם טוענים שבית ההתכה נאטם בעקבות המאבק הסביבתי והלחץ של המשרד להגנת הסביבה כדי שהגזים לא ייפלטו החוצה והם נאלצים לנשום את כל החומרים המסוכנים. הם טוענים שרק לפני 4 שנים התחילו לערוך להם אך ורק בדיקות עופרת, ולא לכל העובדים, למרות שהחוק מחייב – חוקי בריאות והגנת העובד – לבדוק את העובדים לגבי שורה שלמה של חומרים. הם חשופים שם גם לניקל ולכרום VI ערכי, כפי שראיתם בתוצאות הבדיקות משנת 2006. רק חלק מן העובדים נבדקים, ורק על הימצאות עופרת. הטענה שלהם שחלק מהם לא קיבלו אפילו את התוצאות. הם מדווחים על תופעות של עצבים, רעידות בגוף, כאבים ולחץ ברגליים. אדם אחד שלא עובד כבר במפעל סיפר שהוא השמין באופן מוגזם. אלה דברים שאנו מכירים גם ממפעלים אחרים, דרך אגב. דיווחו גם על רטט בגפיים וברגליים, כמו של טלפון, שאין לו שום הסבר. כל התופעות הללו ידועות במדע כקשורות לנזק מהצטברות של מתכות רעילות בגוף.

תודה רבה. נציג המפעל, מר שני או אולי מר ויידה, מי מכם רוצה לפתוח? בבקשה.

אני מציע שמר אנדרי ויידה יתחיל ואני אשלים.

כבוד היושב-ראש, רבותי, המפעל הזה קיים המון שנים, אבל הוא נמצא בבעלותנו מזה 5 שנים, ומטבע הדברים אנחנו יכולים להיות אחראים רק על מה שקרה ב-5 השנים האחרונות.


רכשנו את המפעל בשנת 2003 והפעלנו אותו באוקטובר 2004. כדי להגיע לכדי כך שנוכל להפעיל אותו, ניגשנו למשרד להגנת הסביבה וביקשנו לקבל תנאים לרישיון עסק. הוסבר לנו שהתנאים לרישיון עסק שייקבעו למפעל הזה הם תנאים של מפעל חדש. פירוש הדבר, בלי הנחות כלשהן למפעל קיים, אלא על-פי התנאים החדישים ביותר והמחמירים ביותר. התקן שהיה בבסיס התנאים לרישיון עסק הוא תקן אירופאי שנקרא TA Luft 2002, ונכון להיום הוא התקן המתקדם ביותר והמחמיר ביותר שקיים.


רק כדי להביא דוגמה לגבי פליטת הדיאוקסינים – תקן TA Luft 2002 קובע רמה מקסימלית של 0.1 ננוגרם למטר קו"ב, וכך נקבע גם בתנאים לרישיון עסק שקיבלנו, ואילו התקן ביפן לדוגמה עומד על 1 ננוגרם למטר קו"ב. אמרנו במאמר מוסגר, יפן היא מדינה עם צפיפות אוכלוסין גדולה יותר מאשר ישראל ועם אריכות ימים, עם תוחלת חיים גבוהה יותר מאשר ישראל. זה נאמר במאמר מוסגר.


אנחנו צריכים לעמוד בתקן, וכך אנו עושים.


ב-5 השנים שאנו מפעילים את המפעל, על-פי תנאי רישיון העסק נערכים במפעל שלושה סוגי בדיקות: 1) בדיקות פליטה מארובות; 2) בדיקות סביבתיות שנערכות במפעל עצמו ובסביבת המפעל, כולל בקיבוץ כפר מסריק; 3) בדיקות הנשמים, המשאבות, שנערכות על-ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה כדי להגן על בריאות העובדים.

בדיקות של מה אנו פולטים לסביבה, ובדיקות של איך אנו מגינים על האנשים שלנו. הבדיקות נערכות החל מן היום הראשון ללידת המפעל הזה ולהקמתו. התנאים לרישיון עסק קובעים שאנו צריכים לבצע פעמיים בשנה בדיקות ארובה ובדיקות סביבתיות, ופעמיים בשנה בדיקות ניטור סביבתי על אותם הנשמים שעליהם דיברו כאן.


לפני שאני פורש את כל היריעה אני מבקש לענות על כמה שאלות כדי שלא אשכח. הבדיקות בנשמים נערכות לסביבת העבודה של העובד. בוודאי שלא שמים נשם על כל עובד אלא, כפי שאמרה גברת ליאורה אמיתי, במפעל ההתכה עובדים כ-80-90 אנשים ובסקירה האחרונה וגם בקודמותיה 25 אנשים היו מצוידים במשאבות הללו. הבדיקה של הפילטרים של המשאבות היא שנותנת את הבסיס לרופא התעסוקתי או לגורמי האכיפה להגיד לנו אם העובדים שלנו מוגנים, אם עלינו להגן עליהם מעבר להגנה הטבעית של האדם, או אם עלינו להעביר את העובד ממקום עבודתו.

25 העובדים הללו נמצאים באופן אקראי בכל תחומי המפעל?

כן, בוודאי, בכל מקום מייצג. בכל מחלקה, בכל אזור שאנשים עובדים נערכת בדיקה כזאת. דרך אגב, לא אנחנו קובעים את זה אלא זה נקבע על-ידי אנשי המקצוע שבאים אלינו. בדיקות כאלה נערכות מידי חצי שנה.


השקף שהוצג כאן לא נמסר על-ידי אחד העובדים, אלא זה שקף שנלקח מן המפעל. הוא היה תלוי על לוח המודעות של המפעל כדי שאנשים יוכלו להתבונן בו ושכל אחד יווכח האם באזור העבודה שלו עליו להקפיד או אם ההנהלה שפוקדת עליו להגן על עצמו באמצעי הגנה כאלה או אחרים צודקת והאם חייבים לעשות את זה או לא. הדוח שעליו דובר כאן הוא מ-2003 ונלקח על-ידי הגברת ליאורה אמיתי היושבת כאן ללא רשות והוצא מן המפעל. דרך אגב, אילו ביקשה היתה מקבלת אותו. זאת הסיבה מדוע מאז נאסר עליה להיכנס למפעל.


אני רוצה לחזור למפעל ולהגיד מה קורה. התנאים שהמשרד להגנת הסביבה קבע עבורנו הם עמידה בתקן TA Luft 2002; טכנולוגיה על-פי הטכנולוגיות הזמינות הטובות ביותר שנקראת BAT – Best Available Technologies; מניעת פליטות מוקדיות מן המפעל. המפעל נאטם מכיוון שהמשרד להגנת הסביבה, שהיתה לו כנראה היכרות קודמת עם המפעל הזה, קבע בתנאי רישיון העסק חד-משמעית שפליטות לא מוקדיות לא מאושרות לנו ולכן אטמנו את המפעל.

כלומר בעצם היום אין פליטות לא מוקדיות?

אכן כך. מניעת פליטות לא מוקדיות; בנוסף, שיפור השאיבה מתוך אולם הייצור ואיטום של תאי העגורן. כל הדברים הללו נעשו.


באוקטובר 2004 היתה הפעלת המפעל בנוכחות אנשי המשרד להגנת הסביבה, ביניהם מנהלת מחוז הצפון הנוכחית שהיתה אז אחראית על המפעל, גברת דורית זיס שנמצאת כאן. היתה הפעלה מוצלחת מאוד, לפחות על-פי מה שרצינו, ובעיניים שלנו אין איזו מכונה שיודעת לבדוק את הטוקסיקולוגיה של הדברים שישנם בחוץ. הכול נראה היה סביר ביותר.


אני רוצה לחזור ל-BAT ולהגיד שהמפעל הזה עובד בטכנולוגיה כפי שעובדים המפעלים הטובים ביותר בעולם. אין הבדל כלשהו בין הטכנולוגיה שבה המפעל הזה עובד ובין טכנולוגיית ההתכה במפעל כלשהו אחר בעולם במקומות הטובים ביותר בעולם, החל מגרמניה והמשך בארצות-הברית וביפן. זה היה, דרך אגב, אחד התנאים לרישיון עסק, שנעמוד ב-BAT.


כדי לעמוד בתנאים האלה במשך כשלושת-רבעי שנה ביצענו שיפורים בתשתיות, בציוד ובטכנולוגיות במפעל. במסגרת השיפורים הללו הפעלנו מפריד אבק נוסף שהיה מושבת מזה כ-6-7 שנים. בנינו מערכת שאיבה מעל התנור ומעל מקומות שבהם אנשים נמצאים כדי לתפוס את העשן. דרך אגב, הצילום אותנטי. זה אותנטי בכל מפעל התכה בעולם, הן במפעל שלנו, הן במפעל בניו-יורק ובכל מפעל דומה. כך נראים מפעלי פלדה. לכן קובע ה-BAT שצריך לשאוב את הגזים מתוך התנור, וצריך לאסוף את הגזים ב-3 דרכים נוספות: או על-ידי מה שנקרא בעברית מִנְדָף, או על-ידי מִנְדָף ובנייה של מעין מלונה (Dog house), או על-ידי מערכת נוספת שנקרא All building evacuation (שאיבה מכל הבניין).


הלכנו בשני כיוונים – קודם כול שאיבה מאולם הייצור על-ידי מִנְדָף והגברת השאיבה, ועל-ידי בניית קירות שלא יתנו לגזים האלה להתפזר במפעל. אלה הדברים שנעשו בתחום הזה. כפי שאמרתי, נעשה איטום ושופרה באופן משמעותי השאיבה מן האולם. בנוסף לכך, החל מדצמבר 2006 ועד ספטמבר 2007 נבנתה מערכת שאיבה נוספת שהכפילה למעשה את השאיבה מהתנור ומאולם הייצור כדי להגיע לכדי כך שאפשר יהיה להסתובב באולם הייצור בלי כל חשש ובלי כל פחד.


במשך 5 השנים שמדובר עליהן נערכו בדיקות במפעל מידי חצי שנה. בשנתיים-שלוש הראשונות נערכו גם בדיקות פתע על-ידי המשרד להגנת הסביבה. מתוך עשרות בדיקות שנערכו במפעל, אך ורק בבדיקה אחת נתגלתה חריגה. זה קרה בבדיקה שנערכה ב-22 ביוני 2006 ובה ראינו את החריגה בדיאוקסינים. דרך אגב, החריגה במנגן שהציגו כאן היא ללא ספק קריאה מוטעית. בכל הקריאות קודם לכן ובכל הקריאות שלאחר מכן המנגן לא נמצא אפילו ב-10% ממה שהציגו כאן. המפעל הזה קיים 5 שנים ובמהלכן ביצעו להערכתי לפחות 15 בדיקות. ב-14 בדיקות רמת המנגן היתה בסדר, ובבדיקת אחת לא בסדר.


באשר לדיאוקסינים המצב שונה. ב-5 הבדיקות שנערכו לפני הבדיקה של 22 ביוני 2006 רמת הדיאוקסינים בבדיקות היתה מתחת למחצית מן המותר. זאת אומרת אם מותר 0.1 ננוגרם, הערכים שנמצאו היו סביב 0.05 ננוגרם. בבדיקה מ-22 ביוני 2006 נמצא 1 ננוגרם, פי 20 מאשר נמצא בכל הבדיקות הקודמות. גם לגבי הבדיקה הזאת היו לנו השגות כבדות משקל. יחד עם זה, לא התמהמהנו אלא מייד ניגשנו ל-BAT, קראנו את מה שצריך לעשות במקרים כאלה ובתוך 3 חודשים מיום התגלות החריגה המתקן עבד. מאז הפעלתו של המתקן הזה נערכו להערכתי עוד 5-7 בדיקות. בכל הבדיקות האלה התוצאות של ערכי הדיאוקסינים הן בערך שליש מן הנורמה. כלומר, אם מותר שיהיו 0.1 ננוגרם דיאוקסינים, אנחנו חוזרים ואומרים שבכל הבדיקות שערכנו מאז נמצאו כ-0.03 ננוגרם דיאוקסינים.


באשר ליתר הדברים שהוצגו כאן – הוצגו הנשמים. מערך הבדיקות של סביבת העבודה נערך כדי שאנחנו ההנהלה וגורמי האכיפה יוכלו למפות את מקום העבודה של העובד ולהגיד באיזה אמצעי הגנה העובד צריך להשתמש על מנת לעבוד באותו מקום בצורה שלא מסכנת את חייו או את בריאותו. זה בדיוק מה שנעשה מן היום הראשון לקיום המפעל.


הראו כאן בדיקה אחת, אבל אם מדברים על 5 שנים, נערכו לפחות 10 בדיקות כאלה. למשל בבדיקה האחרונה שנערכה – ואני רואה כאן את המפקחים ומעריך שהם יגידו את המספרים – המספרים שונים לגמרי מאשר אלה שנמצאו ב-22 ביוני 2006.

אתה אומר שבמהלך 3 החודשים לאחר אותה בדיקה נקטתם בשורה של צעדים. מה עשיתם באופן מעשי?

באופן מעשי ה-BAT קובע 3 דרכים להילחם בדיאוקסינים.


דרך אחת היא לקחת את הגזים שיוצאים דרך מערכת השאיבה מתנור ההתכה ולקרר אותם מהר מתחת לאותו חלון שנוצרים בו דיאוקסינים, מה שנקרא דיאוקסינים דה נובו. מקובל במדע שבטמפרטורה של קרוב ל-2,000 מעלות ויותר שנמצאת בתוך התנור, ובערך 1,800-1,900 מעלות של הגזים היוצאים, הדיאוקסינים נשרפים ואינם קיימים. אבל יש חלון טמפרטורות, נדמה לי סביב 600 מעלות, שבו דיאוקסינים יכולים להיווצר מחדש, לעשות סינתיזה נוספת ואז נוצרים דיאוקסינים שנקראים לא "פריימרי" אלא "דה נובו" – חדשים. לכן צריך לקרר מהר מאוד את הגזים האלה ואז יש סבירות גדולה שלא יווצרו דיאוקסינים דה נובו.


יש שתי דרכים נוספות. הדרך השנייה היא הזרקת פחם פעיל (Activated Lignite) לתוך הגזים. הפחם הפעיל מספח אל עצמו את הדיאוקסינים ומעביר אותם למשקעים שאנו מוציאים ממערכות הסינון.


הדרך השלישית היא מיטה קטליטית. אף היא מבוססת על אותו עיקרון בדיוק, שהמיטה בנויה מפחם פעיל והגזים עוברים דרך מין פילטר של פחם פעיל, כפי שאנו מכירים במסכות אב"כ, והמיטה הזאת אוספת לעצמה את הדיאוקסינים.


בתנאים שלנו היתה אפשרות ללכת על שתי דרכים. דרך אגב, המתחרה שלנו באשדוד הלך בדרך אחרת. אנחנו הלכנו בדרך של הזרקת פחם. הלכנו בדרך הזאת בשל שתי סיבות. ראשית, כי הזרקת פחם אפשר לעשות מהר, ואמנם עשינו אותה בתוך 3 חודשים. בנוסף, בניית מעין מקלחת כזאת לגזים מחייבת לבנות מתקן במשך שנה שלמה. שנית – ואת זה כותב גם ה-BAT – אין ביטחון שהגזים שיוצאים מן המִנְדָף, שלא עוברים דרך אותה מערכת של קירור, לא נושאים דיאוקסינים. חששתי שנימצא במצב שגם נעשה את ה"מקלחת" הזאת וגם נישאר עם הדיאוקסינים במערכת השאיבה המשנית. לכן הלכנו על מערכת הזרקת פחם, כפי שאמרתי בשל שתי סיבות. הסיבה העיקרית, כי יכולנו להפעיל את זה מהר מאוד, ואכן עשינו ואכן הפעלנו. מי שקצת עובד – והיושבים כאן מכירים את המצב – יודע שבדרך כלל שיפורים מן הסוג הזה בטכנולוגיות נערכים אליהם בתקופה ארוכה הרבה יותר. גם לא ביקשנו תקופה ארוכה יותר. ביקשנו לתת לנו 3 חודשים, ואכן כך אושר לנו, וכך עשינו.


באשר לדיאוקסינים – הוצגו כאן מספרים נוספים, שחלקם מיפוי של מקומות העבודה שלא רלוונטי בכלל לנושא הזה. ד"ר קריקון יודע היטב שיש ערכי ייחוס שונים למקום עבודה לאוכלוסייה ששוהה בו 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה, לעומת מקום עבודה שבו אדם נמצא רק שעות ספורות. אני מקווה שהוא יודע את זה. מכל מקום, אף אחד לא הציג את זה.


הבדיקות הסביבתיות שנערכו, השקף שמר קריקון ניסה להציג כאן וחבר הכנסת חנין שאין די זמן להציגו, הן בדיקות סביבתיות שונות מן הבדיקה של ה-22 ביוני 2006. כבוד היושב-ראש, רבותי, לא רק שלא חרגנו אלא אנו נמצאים בפחות מחצי אחוז מן המותר, ממה שרישיון העסק מתיר וממה שהתקנים מתירים. בערך חצי אחוז – זה המדידה הכי גבוהה שנעשתה, דרך אגב בקיבוץ. במפעל זה היה נמוך יותר, משום מה. אנו המזהמים אבל בקיבוץ הערכים גבוהים יותר מאשר אצלנו בשתי הבדיקות שנערכו. הגענו במדידה הכי גבוהה לחצי אחוז מן המותר. אלה העובדות.

חצי אחוז לגבי מה? של אילו חומרים?

התנאים לרישיון העסק קובעים, פרט לערכי ייחוס, נוסחה קומולטיבית של 10 אלמנטים שונים:אנטימוניה, ארסיום, לומבום, קובלט, כרום – כל כרום ולא רק כרום VI – נחושת, מנגן, ניקל, ונדיום וסטניום. אלה 10 אלמנטים שלפי תנאי רישיון העסק, וכך גם לפי התקנים, צריכים להגיע מקסימום לחצי מיליגרם למטר קו"ב. הסְכִימָה של המדידות שנערכו - - -

זה ימשיך עוד זמן רב?

האדון מציג תגובה עובדתית מפורטת לטענות שהועלו. הוא חייב להציג את זה כי אחרת לא תהיה לנו כל התמונה. אני ער לכך שאלו נתונים טכניים, אבל זכותו של המפעל להציג את תשובותיו. הועלו כאן טענות מפורטות וגם התשובות היו מפורטות. זה בסדר גמור.

אני מבקש שהוא ימסור גם את המסמך.

הוא ימסור. הדברים נשמעו כאן גם בעל-פה ולכן זכותו של המפעל להביא את טענותיו. הדברים רציניים ולכן ההתייחסות צריכה להיות רצינית. אני מעריך את ההתייחסות הזאת.

רישיון העסק מוכר לכולם. כל אחד יכול לראות אותו. בו כתוב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שסְכִימָה של עשרת האלמנטים הללו צריכה לתת מקסימום 0.5 מיליגרם למטר קו"ב. הטענה שלי, שהמסמך האחר שנמצא אצל מר קריקון ואצל אחרים, המסמך מן הבדיקה שנערכה ב-22 ביוני 2006 – וכאן אני עשיתי את הסְכִימָה אבל כל אחד יכול לסכם – נותן מקסימום לא 0.5 מיליגרם אלא 0.025, כלומר חצי אחוז מן המותר. כך היה במדידה הכי גבוהה, כי יש מדידות שזה נותן לא חצי אחוז אלא רבע אחוז. אלה העובדות וכל אחד יכול להתבונן בהן.


דרך אגב, גם כתב התביעה שמנפנפים בו מבוסס על אותם נתונים שהם מוטים חד-משמעית.

התביעה נמצאת בפני בית-המשפט. אנחנו כאן הכנסת. אנחנו לא הולכים לברר את השאלות שכתב התביעה עוסק בהן. אתם בוודאי תענו לכתב התביעה בכתב הגנה ומן הסתם בית-המשפט יברר את השאלות העובדתיות הספציפיות שנדונות שם. אנחנו מדברים לא בשאלת התביעה הספציפית.

מקומה של התביעה הזאת אכן לא כאן אלא בבית-המשפט. בבית-המשפט נברר כמובן את הנושא הזה.
יחד עם זה, הואיל והובאו לכאן אותם הנתונים שהובאו גם בכתב התביעה, לכן התייחסתי לעניין.


אני רוצה לסכם ולומר, כל הבדיקות, פרט לבדיקה אחת ב-22 ביוני 2006, תקינות. כל התוצאות של הניטור של האנשים, של מקומות העבודה של האנשים, טובות והחברה פועלת על-פי ההערות וההוראות המדויקות שהגוף המבקר קובע שעליה לקיים על מנת שהאנשים לא יהיו בסכנה. כך אנו עושים ומתכוונים להמשיך לעשות.

אנחנו מעסיקים במפעל באופן קבוע רופא תעסוקתי, מומחה לרפואה תעסוקתית. זה לא חובה ואני לא יודע אם כך עושים מפעלים רבים. אנחנו עושים את זה למען הבטיחות.

יש לי שתי שאלות, ברשותך. שאלה ראשונה, האם העובדים עוברים בדיקות דם תקופתיות? מה נבדק אצלם?

גם כאן הוצגה הטעיה מכוונת. עובדים בתעשיות שמתיכות או מייצרות עופרת או קובלט או חומרים מן הסוג הזה, החוק מחייב אותם לעבור בדיקות תקופתיות. החוק החל על מפעלים כמו שלנו שבהם האלמנטים המזהמים הללו הם מעין תוצר לוואי שישנו לצערי הרב בגרוטאות שאנחנו ממחזרים ומייצרים יש מאין. אנו ממחזרים את הגרוטאות הללו ולא זורקים אותן למקומות ההטמנה בסביבה, כי על זה בטח גם כן ארגוני הסביבה היו מתלוננים, ויש בהם גם שרידים של אלמנטים מזהמים כאלה ואחרים. אני מניח שזה לא רק בגרוטאות הישראליות אלא בגרוטאות בכל העולם. במפעלים כאלה יש חובה לבדוק את האנשים – ואני לא בטוח שיש חובה, אבל בוודאי כאן הרופאה הראשית או המפקח הראשי יגידו את דברם. האנשים שמצאנו בניטור שנחשפו, אותם אנחנו מעבירים בדיקה טוקסיקולוגית.

כמה כאלה נמצאו שצריכים לעבור את הבדיקה הזאת?

אני מעריך שבמשך השנים כ-10 עובדים שלנו העברנו בדיקות מן הסוג הזה.

אני שואלת כמה מעובדי המפעל נמצאו לא בריאים כתוצאה מן החשיפה לחומרים הללו.

אני רופאה ראשית באגף הפיקוח על העבודה ואנחנו מרכזים את הנתונים על-פי דיווחים של רופאים תעסוקתיים על בדיקות לא תקינות בכל מקומות העבודה.


במפעל הספציפי הזה, ב-5 השנים האחרונות נתקבלו ארבעה דיווחים על בדיקות חריגות ברמות של עופרת. לגבי חומרים אחרים שנבדקו לא נתקבלה אף הודעה מרופא תעסוקתי על רמה חריגה שחורגת מן הרמה המותרת על-פי התקנות. אלה הנתונים האובייקטיביים שיש בידינו.

אני מבקש להוסיף שבבדיקה הטוקסיקולוגית שנערכת, והמיקרוביולוג חייב לדעת את זה, ואם אני מבין נכון ד"ר קריקון הוא מיקרוביולוג, מקבלים את רשימת החומרים ומוציאים קריאה על כל האלמנטים. אלא שרק הקריאות שביקשנו לדעת את הערך שלהן או שעוברות את הנורמה מבחינת רפואה תעסוקתית, רק אלה מדווחות לנו.

אני מבקש לשאול אותך, גברתי הרופאה הראשית במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בהמשך לשאלה הזאת ולדברים של מנכ"ל המפעל, איזו בדיקת דם העובדים הללו עוברים באופן שגרתי? מה ניתן למצוא בבדיקה הזאת ואילו נתונים מגיעים אליכם?

על המפעל חלה חובה לפעול על-פי תקנות בטיחות וגהות. יש כמה תקנות שחלות על המפעל ומתייחסות לגורמי סיכון שונים. עיקר התקנות שחלות על המפעל הן תקנות מתכות מסוימות שכוללות כרום, ניקל, קדמיום וכל המתכות הקשות, ובנוסף תקנת עופרת ותקנת רעש. חלות תקנות המתכות הקשות שבעצם לא קיימות במפעל הזה – ונדיום, טונגסטן וטיטניום.

זאת בדיקה שהעובדים עוברים באופן שגרתי?

עוברים את הבדיקה רק עובדים שנחשפו לחומרים המסוימים הללו. איך נבדקת החשיפה? באמצעות ניטור סביבתי. כאן דיברו על ההצמדה של משאבות, שזה דיגום אישי, זה ניטור תעסוקתי סביבתי. הכנתי כאן נתונים שקיימים במאגר שלנו. במשך 4 השנים האחרונות בוצעו במפעל 1,116 דגימות אישיות לגבי חומרים שונים.

האם כל דגימה כזאת כוללת את כל רשימת החומרים שהזכרת?

ההחלטה על סוג החומר שנבדק מתקבלת על-ידי בודק מוסמך ממעבדה מוסמכת.

בכל זאת תעני על השאלה שלי. מתוך 1,116 בדיקות שערכתם, כמה הן בדיקות לעופרת? אגיד לך את השורה התחתונה. בסך הכול יש כאן מפעל שעושה את עבודתו, ויש עובדים במפעל. כולנו רוצים שכולם יהיו בריאים. אם העובדים האלה נבדקים ואם הם עוברים בדיקת סקר שכוללת את הדברים המסוכנים לבריאות שלהם, אנחנו יכולים להיות רגועים. השאלה שלי היא האם הבדיקות שנערכות הן בדיקות סקר שכוללות את כל המתכות הרלוונטיות, או שיש איזו פרוצדורה לפיה לפעמים כן בודקים ולפעמים לא בודקים, ואם זו הפרוצדורה אז השאלה מדוע – האם זה יקר במיוחד. מה הקושי לערוך בדיקה כזאת לכל אחד מן החומרים?

ההערכה נעשית על-פי הסבירות למצוא את המתכת.

זאת תשובה של דיפלומטים. אני מבקש לשמוע תשובה אמיתית. הבדיקות הללו יקרות?

לכל בדיקה יש עלות. אני לא יכולה לומר לך כמה בדיוק עולה כל בדיקה. אין שום מניעה לבדוק. בדרך כלל מתרכזות כל המתכות האלה בתוך הפילטר שבמשאבה, ואחר-כך באמצעות האנליזה ניתן לבדוק כל חומר וחומר שנשאר בפילטר. זה לא מייקר את הבדיקה. לכן אין שום מניעה לבדוק את כל המתכות שנדרשות על-פי התקנות.


מתוך 1,116 הבדיקות שערכנו במפעל, היו 92 בדיקות לרמת עופרת. למה לא נערכות יותר בדיקות לכל חומר? יש איזה מדגם מייצג שמשקף את סביבת העבודה. אם בתחנת העבודה עובדים 5 אנשים, מספיק לערוך שם 2-3 דגימות ולא 5 דגימות, כי בעצם אותו מדגם מייצג ומשקף את סביבת העבודה באותו מקום.

ייתכן ששני אנשים עובדים ביחד ורק מאחד מהם לקחתם דגימות, אבל הדגימה ממנו היתה לגבי כל סדרת החומרים? אני פשוט מנסה להבין. ואז את אומרת: לקחתי דגימה מעובד אחד, והוא נמצא על-יד העובד השני, ומן הדגימה שלו בדקתי את כל סדרת המתכות?

הבדיקות של החומרים השונים נערכות בסביבת העבודה. למשל באותו מפעל יש תחנות שבהן סביר שהזיהום יהיה משמעותי יותר, למשל ליד התנור, במיחזור פלדה ובהפרדת אבק. אלה מחלקות בעייתיות ושם נבדקים כל האלמנטים.

כלומר במחלקות שמבחינתכם הן בעייתיות אתם בודקים את כל האלמנטים, כל המתכות.

כל האלמנטים שסביר שיימצאו שם באוויר. בעצם לא אנחנו בודקים. הבודק זה מעבדה מוסמכת שהוסמכה על-ידי מפקח העבודה הראשי ועברה הסמכה בראשות הסמכת מעבדות. המעבדה המוסמכת משתמשת בטכניקות הדיגום המקובלות בעולם, הסטנדרטיות, ולכן רק מעבדה מוסמכת יכולה לבדוק את החומרים. אנחנו מקבלים תוצאות רק ממעבדה מוסמכת שהוסמכה על-ידינו.


לגבי בדיקות כרום נעשו 92 מדידות. רק ב-6 מדידות נמצאו ריכוזים גבוהים מן התקן. לגבי קדמיום נמצאה רק בדיקה אחת חריגה.

הבדיקות שאת מתייחסת אליהן כרגע הן בדיקות דם?

לא. בינתיים אני מדברת רק על בדיקות סביבתיות. ניטור סביבתי בסביבת העבודה נותן אינדיקציה לבדיקת העובד. על-פי התקנה, אם עובד נחשף לרמה מעל מחצית מן הרמה המותרת הוא חייב ליבור בדיקה רפואית, וכך נעשה. כך קובע החוק, כך קובעות התקנות. מרפאות לרפואה תעסוקתית פועלות על-פי התקנות. התקנה קובעת כי אם עובד נחשף לרמה שהיא מחצית מן הרמה המותרת עליו ללכת לבדיקה רפואית ולעבור גם בדיקה טוקסיקולוגית, כלומר בדיקת דם ושתן לאותו חומר רעיל או למטבוליט שלו, חומר הפירוק שלו בגוף. זה חלק מן הבדיקה הרפואית.


לגבי ניקל – לא מצאנו אף בדיקת ניקל חריגה מתוך 92 מדידות שערכנו במפעל. לגבי עופרת – 11 בדיקות היו חריגות מתוך 92, שזה 12%. לגבי סיליקה – אין לנו שום תוצאה חריגה של רמת סיליקה באוויר שחורגת מן התקן. באופן כללי ניתן לומר שמכל הבדיקות שנערכו, פחות מ-4% מן הבדיקות הממצאים שלהן היו מעל הרמה המותרת. התקן במדינת ישראל הוא בין המחמירים בעולם. אנו תמיד מסתכלים על תקנים בין-לאומיים.


אני רוצה להוסיף שנערך ניטור ביולוגי של עובדים. בתקופה הזאת מעבר ל-4 הודעות על רמות חריגות של עופרת בדם שנמצאו ב-2006 לא קיבלנו אף הודעה מרופא תעסוקתי על רמות חריגות של עופרת בדם לעובדים ב-3 השנים האחרונות. לא קיבלנו אף הודעה על מחלת מקצוע מן המפעל הזה וגם לא דווח לנו על מקרה סרטן תעסוקתי מן המפעל.

תודה רבה. עכשיו אתן את רשות הדיבור לחברי הכנסת. אנחנו כמובן נמשיך בדיון, אבל לחברי הכנסת יש לפעמים גם אילוצים נוספים. חבר הכנסת ביבי, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להגיד ל"ירוקים" שאני איתם, שכל הזמן הגנת הסביבה אצלנו בראש ובבטן ובחזה ובלב. יחד עם זאת, יש דברים שעליהם אנו צריכים להגיד: בסדר. אני לא יודע למה הבאנו את האנשים הנכבדים האלה, אני באמת לא מבין. הנושא הזה הרי נדון בבית-המשפט.

תיסע בכביש כל יום ותריח.

תסלח לי, אל תפריע לי. שב בשקט. כאשר יתנו לך זכות דיבור, תדבר. אני ישבתי בשקט וחיכיתי לתורי למרות שיכולתי לקרוא קריאות ביניים, אני חבר כנסת ומותר לי. לך אסור.


אני באמת ובתמים לא יודע למה הביאו את האנשים האלה לכאן. הנושא שלהם נדון בבית-המשפט, זה דבר ראשון.

תיסע בכביש ותריח. לפני חודש וחצי הייתי בדרום קוריאה וראיתי שם מפעל פלדה. למרות שדרום קוריאה היא מדינה מסודרת, כמו סינגפור, והכול טוב ויפה לא היו שם דרישות כל-כך מחמירות כפי שאנו מטילים על המפעל, והנה אנחנו רואים, עם כל הדרישות, אני עובר על הדף, באמת ובתמים, הדף שמונח מולך מונח גם מולי, וראיתי: עמידה בתנאים האלה – בסדר; עמידה בתנאים האלה – בסדר; עמידה בתנאים האלה – בסדר. לאחר מכן אני רואה שהחבר'ה האלה מעסיקים כ-400 עובדים. בדיקת פתע – בסדר.


חבר'ה, מה אנחנו רוצים? תמו כל העניינים במדינת ישראל? נותר רק הנושא הזה, "לתפוס" את המפעל הזה? נערכו דיונים הבוקר, יש עניינים בומבסטיים שאנחנו בקושי מטפלים בהם בקוצו של יו"ד, וכאן תופסים מפעל כזה ועושים עליו 'עליהום'. אדוני היושב-ראש, זה לא המקום להתעסק בכך. הייתי אומר להם: רבותי, עם כל הכבוד לכם מתקיים דיון בבית-המשפט. אני בכלל לא הייתי מזמין אותם לדיון בוועדה. אני לא היושב-ראש. אתה הקובע. זה מה שברצוני להגיד.

תודה רבה. אדוני, הערותיך בהחלט חשובות, אבל ברגע שמתנהל דיון בנושא כזה חייבים להזמין את אנשי המפעל. יש כלפיהם טענות, וזאת גם הזדמנות מבחינתם להבהיר את הדברים. הדברים האלה נדונים לא רק בכנסת אלא גם בציבור.

אדוני היושב-ראש, הדברים נדונים בבית-המשפט.

את בית-המשפט אנחנו לא מחליפים.

לכן כל פסיקה שלנו, לכאן או לכאן, זה כמו לצעוק בחלל.

תודה רבה. רשות הדיבור לחברת הכנסת רגב, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, קודם כול אני מודה לך על הדיון הזה. אני סבורה שהוא חשוב. נושא הסביבה חשוב מאוד. הוא נוגע באמת לכל אחד ואחד מאתנו ולילדים שלנו. אנחנו חיים במדינה הזאת ורוצים לחיות במדינה איכותית. עם זאת, אנו מבינים שיש כאן צורך לעמוד בתקנים שנקבעים על-ידי משרדי הממשלה, ואם יש בעיה עם התקנים צריך לפנות למשרדי הממשלה ולא למפעלים שעובדים בהתאם לתקנים.

באשר להגנת הסביבה, ובאשר לבריאות העובדים. בשתי הסוגיות הללו המפעל בעצם עומד יפה מאוד בתקנים, ואפילו מעבר לתקנים המחייבים. לכן אני סבורה שהטענה לא מופנית כלפיהם. אם יש לנו בעיה ואנו סבורים שהתקנים לא ראויים או שצריך לשנות אותם, נביא את זה לדיון מול משרדי הממשלה, נשנה את התקנים, נשאיר את המפעל לעבוד ואפילו נסייע לו להעסיק יותר עובדים. הם מעסיקים 400 עובדים בעכו, עוד כ-250 עובדים בקריית גת. אנחנו יודעים שהמצב הכלכלי לא פשוט, הפריפריה הולכת ונחלשת. אנחנו לא רוצים שיקרה מקרה כמו מפעל "תדיראן" בעפולה שעובר לסין. עלינו לראות איך ניתן לסייע כאן לתעשייה ולא להפריע לה. אם זה היה מפעל שהוא עבריין סביבתי שגורם לנזקים, אז בבקשה נסגור את המפעל, נפטר את העובדים וננסה למצוא להם תעסוקה, ולכל היותר נשלם להם דמי אבטלה, אבל לא זה המקרה.


גם אני מצטרפת לדבריו של חבר הכנסת אריה ביבי. אני סבורה שכאשר נושא נדון בבית-המשפט אנו כחברי הכנסת לא נכון לנו להרים את הכפפה. אני מבינה את הלחץ הציבורי. טוב עשית שהזמנת גם את הצד הזה וגם את הצד השני כדי לשמוע את כל הדעות. אסור שתהיה לנו כאן אמירה משום שבית-המשפט הוא שקובע. אילו בית-המשפט לא היה דן בזה אז באמת היתה לוועדה הזאת גם אפשרות להעלות את זה למליאה, להעלות את זה להחלטות נוספות. אני בהחלט סבורה כי לגופו של מקרה זה – ייתכן שיש מקרים נוספים בהם באמת צריך לסגור מפעלים – המפעל פועל על-פי כל התקנים והוא צריך לקבל בהחלט ח"ח. צריך להמשיך את המעקב.


אני ערה למה שאומרים כאן האנשים. הם מדברים באמת מן הלב. הם גרים שם ורוצים להמשיך לגור שם באיכות חיים טובה ובסביבת חיים ראויה. עם זאת, כל עוד המפעל עומד בהתאם לתקנים אז הוויכוח הוא לא עם המפעל אלא עם גורמים אחרים. בעניין הזה צריך לחזק את המפעל ולאפשר לו להמשיך להעסיק את העובדים ולא להוביל כאן מהלך שיוביל למאות מפוטרים כאשר אין לכך בעצם שום סיבה.

תודה רבה. בהמשך לדבריה של חברת הכנסת רגב אני מבקש להפנות שאלה, לפני שנחזור לשאלות המפעל עצמו, לנציגי המדינה. מה קורה עם הפסולת שלצד המפעל? נתקבלה החלטת ממשלה בשנת 2001 והשר להגנת הסביבה אמר עוד בשנת 2007 שהוקצה למימושה תקציב מדינה ניכר, 20 וכמה מיליוני שקלים.

כבוד היושב-ראש, יש כעת מליאה ואני חייבת לרוץ למליאה. ברשותך, אשמח אם תוכלו לעדכן אותי בסיכום הדיון. תודה רבה. סליחה שאנחנו עוזבים.

בוודאי. לא יהיו הצבעות.

תודה רבה לכם.

גברת זיס, בבקשה. אולי תתחילי קודם כול מעניין הר הפסולת. מה קורה? הרי נתקבלה החלטת ממשלה ואפילו הוקצה תקציב. אני מבין שאפילו נקבע מפתח בין משרדי הממשלה השונים לחלוקת התקציב.

לא אלאה אתכם בכל התהליך הפתלתל שעברנו עם הטיפול בהרי הפסולת, אבל כעיקרון יש החלטת ממשלה. בעקבות כל הליך הפירוק, שמתנהל דרך בית-המשפט, כבוד השופטת גילאור מתנה את ההשתתפות של קופת הפירוק במתן הכסף של משרדי הממשלה. במשך כמה שנים היתה מחלוקת האם יש עמידה בתנאים שהוכתבו בהחלטת הממשלה. לאחר שהגענו לכלל הבנה עם משרד האוצר שאכן מולאו התנאים וגם הגענו לכדי הסכם בין מנכ"לי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר על החלוקה של התקציב חשבנו שהגענו למנוחה ולנחלה, אבל אז התברר שקיימת בעיה של מנגנון הוצאת הכסף. בסופו של דבר – אקצר בדבריי, ואוכל להעביר פירוט בהרחבה למי שירצה – מאז חודש ינואר השנה מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה לקח על עצמו לטפל בסוגייה הזאת באופן בלעדי על מנת לקדם את הנושא ושלא ייפול בין הכיסאות של משרדים שונים.


קיבלנו הרשאה להתחייב. אנחנו עובדים מול משרד האוצר על מנגנון הוצאת הכספים. אנו בשלבים אחרונים של כתיבת החוזה מול מפרק המפעל, על כך שהוא יבצע את הפינוי. אני מקווה שהבירוקרטיה תגיע לקיצה בחודשיים הקרובים.

את יכולה לומר לי מה מבחינתכם הצפי של פינוי הר הפסולת? מתי יבוא לציון גואל, לפחות מן הבחינה הזאת של פינוי הר הפסולת?

הקצינו טווח של כחצי שנה לבחירת הקבלן שיבצע את העבודה. אנחנו עורכים הסכם עם מפרק המפעל שיהיה הגורם המבצע. הוא צריך להוציא מכרז ולבחור זוכה. אנחנו מניחים שהוצאת מכרז ובחירת זוכה זה סיפור של בין חצי שנה ל-8 חודשים מעכשיו, כולל החוזה עם המפרק ובחירת קבלן מבצע. העבודה עצמה תיקח כשנה וחצי-שנתיים עד לסיומה. אנחנו מתייחסים לזה כאבק מזיק ומבקשים תנאי עבודה קפדניים במקום.

אני רוצה לרשום לפניי גם את האמירה לגבי לוחות הזמנים, ובמיוחד את האמירה האחרונה שלך. אנחנו כמובן רוצים מאוד שאתר הפסולת הזה יפונה, אבל צריך לעשות את זה בצורה קפדנית ורצינית, גם אם זה ייקח עוד יום או יומיים. אין שום רצון שאפרופו הפינוי ייגרמו נזקים סביבתיים נוספים. כלומר אנו יכולים לומר לעצמנו שבטווח של שנתיים מיום הישיבה הזאת יסתיים כל התהליך, כולל העבודות?

זאת ההערכה.

לאן מיועדת הפסולת הזאת להגיע בסופו של דבר?

הפסולת הזאת אמורה להיטמן באתרי פסולת, כאשר לא הגבלנו את אתרי הפסולת, אבל אמרנו שזה צריך להיות בתא נפרד על מנת שלא יתערבב עם סוגי פסולת אחרים. באחריות הקבלן שייקח על עצמו את העבודה לדאוג לפתרונות. יש היום כמה אתרים פוטנציאליים בצפון הארץ. אני מקווה שגם בירכא וגם בטורען יהיו אתרים עד אז. הצפי הוא של כמה חודשים. יש את אתר לגמון ואתרים נוספים בכל רחבי הארץ. זה כמובן עניין מסחרי שמי שיפנה יצטרך לטפל בו.

תודה.

אני נציג ארגון ההורים הארצי. אני עוסק כבר למעלה מ-15 שנים, כמו ד"ר קריקון, בנושא שהוא בדרך כלל הכי חשוב לכולנו, לכל מי שיושב כאן – ראשית הבריאות ושנית הילדים שלנו. זאת המומחיות שלי ואני מקבל שיתוף פעולה מכל משרדי הממשלה, מכל ועדות הכנסת, ואף מגיע לבג"צים. מתי אני מגיע לבג"ץ? כאשר חשפתי למשל שב-28 בדצמבר משרד החינוך לא חידש את החוזה של שירותי העזרה הראשונה לילדים בכל הארץ. שאלתי אותם: אז מה יהיה ב-1 בינואר?

מר גור, הנושא זה חשוב, אבל יש לנו מעט זמן. אם תוכל תתמקד בנושא שלפנינו כי רשומים עוד כמה דוברים ואנחנו חייבים ממש עוד מעט לסיים.

היות ואתה מכיר אותי, תגיד לי עד מתי אוכל לדבר.

יש לך דקה.

בסדר, אני תמיד עומד במגבלות הזמן שנקבעו.


ב-5 בבוקר אני נפגש בבריכה עם אדם שהילד שלו נפטר לפני חודש והוא היה מטובי בנינו. הוא היה בקומנדו הימי. גם אז אמרו: חבר'ה, תצללו. גם אז אמרו: הכול בסדר. באנו למשרד החינוך החל מן השנה הזאת ואמרנו שבכל תחום אנחנו רוצים להיות בין עשרת הטובים בעולם. גם כאן אני לא רוצה להיות במצב שאני לא יודע מה קורה בעולם.


אחרי מה שאמרו כאן גם נציגי המפעל וגם נציגי הממשלה, אני לא מודאג. הביאו לכאן נתונים. הכול נראה כאילו הולך לפי התקנים. אבל את האמת, מניסיוני ב-10 השנים האחרונות, לא שאני לא מודאג, אלא אני מודאג מאוד מכיוון שלא הציגו כאן איך הדברים האלה נראים בעולם, מכיוון שלא שמעתי מנציגי הממשלה מה סך כל הרעלים באזור ואיך כל הרעלים מצטברים.


דרך אגב, אין לי טענות למפעל בקטע הזה, של מה שהוא עושה מול התקנים. אבל אני סבור שהממשלה צריכה לעזור לו כדי שהוא יפלוט פחות, כדי שכל האזור הזה, שאני נוסע בו פעם בשבוע, לא יהיה המקום המסוכן ביותר במדינת ישראל מבחינת הזיהום לאדמה ולאוויר. כפי שאני רואה את הנתונים כרגע, הנתונים לא מעודדים אותי.

תודה רבה. יש כאן נציגים של העובדים? מי מכם רוצה לדבר? בבקשה אדוני, אנא שב ליד השולחן בכבוד. נשמח לשמוע אותך. אתם במידה רבה הנושא של הדיון. דע לך שכולנו בכנסת – ואמרו את זה גם חברי הכנסת שדיברו לפניי – מודעים לכך שזה מקום העבודה שלכם. אנחנו רוצים שתהיה לכם עבודה בוודאי, ורוצים גם שתהיה לכם בריאות טובה. כולם מסביב לשולחן מאוחדים ברצון הזה. לכן, קודם כול, טוב שבאתם. אני שמח לתת לך את רשות הדיבור להתייחס למה שנראה לך רלוונטי, ויהיו לי אולי שתי שאלות אחר-כך.

אני עובד במפעל הזה כבר משנת 1970. אני בן 62. תראו כולכם, אני עוד בריא, אין לי עופרת, אין לי כרום ואין לי ניקל. אם יש לכם שאלות, אענה עליהן.

אילו בדיקות עשית לכרום וניקל?

השאלות שלי נקודתיות מאוד. היכן אדוני עובד במפעל?

אני עובד בתנור.

מה אמצעי ההגנה שאתם נדרשים בהם?

יש לנו הכול: מסנני אש, מסיכות, אוזניות.

כשאתם עובדים על-יד התנור אתם עם כפפות?

עם כפפות ארוכות ויש גם כפפות קצרות.

מה ההבדל ביניהן?

הכפפות הארוכות חסינות יותר לעבודה על-יד התנור.

העובדים באופן שגרתי נמצאים עם מסיכות וכפפות?

עם מסיכות, עם כובעים, עם אוזניות ועם כפפות.

אתה עובר בדיקות תקופתיות?

כן, אני עובר בדיקות כל שנה – בדיקות דם, בדיקות שתן, שיקוף ריאות, בדיקות שמיעה.

והבדיקות תקינות?

כן, תודה לאל.

אני מאחל לך עד מאה-ועשרים במצב הזה, עד מאה-ועשרים כעשרים.

תודה רבה.

האם יש עוד דבר שאתה רוצה להוסיף?

מי הרופא התעסוקתי שחותם על הבדיקות?

עברה שנה והתחמקתי, עדיין לא ניגשתי לבדיקות ואז "קיבלתי על הראש" מן הבוס שלי. הוא קרא לי למעלה ואמר לי: או שתלך לבדיקות או שתלך הביתה, ואז הלכתי לעבור בדיקות.

לא כדאי להתחמק מבדיקות. בדיקות זה לא נורא.

"קיבלתי קצת על הראש" והלכתי לעבור בדיקות.

תודה רבה. מישהו אחר מן העובדים מבקש לדבר? רק אם אתה רוצה. אתה מוזמן כאורח כבוד. העובדים אצלנו במרכז תשומת הלב.

אני עובד במפעל כבר 8 שנים ואני בריא. אנחנו הולכים מידי חצי שנה לערוך בדיקות דם ואת כל יתר הבדיקות וברוך-השם הכול בסדר.

תודה רבה. אדוני יושב-ראש מועצת המנהלים של המפעל, אתה רוצה להוסיף דבר מה? אאפשר לך לומר משהו בקצרה, אבל אם יש משהו מעבר לכך זה יצטרך להידחות לדיון נוסף. על-פי תקנון הכנסת אנחנו פשוט חייבים לסיים.

אני מדבר כעת כי לבי כבד. נכנסנו למפעל הזה בשנת 2004. במאמר מוסגר, אף אחד במפעל לא רצה לרכוש אותו, פרט לי, ואני מצטער על כך בכל דקה ודקה. שילמתי שם מחיר אישי נורא – איבדתי את בני במפעל.

אנחנו שותפים בצערך כמובן.

מיום שכף רגלנו דרכה במפעל הקיבוץ לא רצה אותנו, ולא משנה מה נעשה, לא משנה איך נעשה. פגש אותי פעם חבר הקיבוץ ואמר לי: לא משנה, אנחנו לא רוצים את המפעל הזה. לא אכפת לנו איכות הסביבה, לא מעניין אותנו. הוא אמר לי: נוציא אתכם מכאן. שאלתי איך ולמה, מאין הכוח. הוא אמר: אתם לא חברת החשמל, אתם לא בתי הזיקוק. מאחורינו עומדת התנועה הקיבוצית וחברי כנסת, לנו יש כוח. שאלתי אותי מה אעשה עם העובדים. זה היה אחרי מלחמת לבנון השנייה, ובמהלך המלחמה באו כ-90% מן העובדים למפעל וסיכנו את חייהם כי היינו מטווחים, עכו היתה מטווחת. הוא ענה לי תשובה שאני נמנע כרגע מלציין כי היא היתה הערה קשה מאוד ולא הוגנת, והוסיף שהעובדים לא מעניינים אותו. טוב.


בשנת 2006, אחרי המלחמה, הגיע למפעל מר שי אביטל, שהיה מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה והציע שנקים ועדה. בהתחלה נקבע שאנשי הקיבוץ יבואו לישיבה אצלנו במפעל, אבל הקיבוץ החליט לא לשלוח נציגים אלינו, "כי אסור להכיר במפעל", כי אנחנו פדאיון או לא יודע מה, אז הלכנו כולנו לקיבוץ. על כל פנים, השתתפנו בישיבה בקיבוץ והאווירה היתה טעונה. יחד עם זה, מר שי אביטל אמר שהקים ועדה כזאת בדרום והציע שנקים ועדה. בוועדה יהיו חברים התושבים, הארגונים הירוקים, המפעל ויושב-ראש הוועדה יהיה סמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה באותה תקופה, ד"ר יוסי ענבר.


עלו אז טענות מטעם הקיבוץ שהם רוצים ללכת לבתי-משפט. הוא אמר להם: חבר'ה, אם אתם רוצים ללכת לבתי-משפט תלכו לבתי-משפט. אז אין טעם בוועדה. תחליטו. המפעל יעמוד בתקנים, על כך אין ויכוח. הוחלט ללכת לוועדה. באנו לוועדה בתום-לב, הבאנו את כל החומר מתוך מטרה לפתור בעיות ומתוך כוונה להגיע להבנה עם הקיבוץ ועם התושבים ועם כולם. הרי בסופו של דבר מה באנו לעשות? האם אנחנו פושעים? מה פשענו? סוכם אז שהוועדה תפעל במשך 3-6 חודשים. נפגשנו בוועדה ואחרי כחודש וחצי-חודשיים יצאה מתקפה עלינו, ולא סתם מתקפה אלא אינתיפדה: ביום שישי התפרסמה כתבה קשה ונבזית בעיתון, ביום ראשון התקיימה הפגנה, ביום שני התקיים דיון בכנסת, אותו תסריט כמו עכשיו, וביום חמישי הוגשה תביעה לבית-המשפט, תביעה ייצוגית נגד המפעל על סך מיליארד ו-130 מיליון שקל. כאשר ראיתי את הסכום, נרגעתי. אם היו מדברים על 10 או 20 מיליון שקל הייתי נלחץ יותר.


בני זכרונו לברכה היה לחוץ מאוד, לא נרגע. ביקשתי ממנו: תעזוב. אבל הוא לא נרגע. באותה תקופה בנינו מפריד אבק ענק, שגודלו פי ארבע מן החדר הזה ברוחב ובגובה, מתקן ענק שהשקענו בו 13 מיליון שקל. בני עבד עליו יום ולילה. ניסיתי להניא אותו ולא הצלחתי. ב-25 ביוני בשעה 9 בערב השתחרר חלק מן העגורן, פגע בראשו ולמחרת ב-6:30 בבוקר הוא נפטר. אני נרדמתי בשמירה. אני אשם במה שקרה ועל כך אין מחילה ואין סליחה. אני גם לא סולח לקיבוץ. דרך אגב, בני גר בתל-אביב והיה מגיע מידי יום לעכו מ-7 בבוקר ועד 9 בערב. איבדתי בן מדהים שגמר בית-ספר בהצטיינות, שירת ביחידה מיוחדת בחיל האוויר והצטיין בה, סיים לימודיו בטכניון בהצטיינות והיה הגון, צנוע, ישר, יפה תואר, הכול. איבדתי אותו.


לא ידעתי מה לעשות, אם להמשיך עם המפעל או לא. החלפתי את שמו של המפעל ל"חד אסף" והחלטתי שאהפוך את המפעל הזה למפעל הנצחה כדי לשמר את עצמו ושייתן פרנסה לעובדים שלו. את המשכורת שלי העמדתי על שקל. לא רציתי כסף. יש לי מה לאכול ואין לי "עיניים גדולות", ובוודאי לא היום. כתב גיל יעקב: "רמי שני ואנדרי ויידה מרוויחים הון על חשבון עובדי המפעל ותושבי האזור". המשכורת שלי שקל. אני לא צריך כסף. יש לי ממה לחיות. הלוואי והייתי הולך לפחי אשפה לחפש אוכל אילו רק הייתי יכול להחזיר את הגלגל לאחור.


הדיון בבית-המשפט המשיך. השופט הציע מגשר והסכמנו לכך.

אדוני, הדברים חשובים מאוד אבל אני פשוט חייב, בשל תקנון הכנסת, לסיים את הישיבה. אני רוצה לאפשר לאדוני לסיים במשפט כרגע. אני מבטיח לך שככל שיהיה דיון המשך אדוני יפתח אותו. אנא תאמר משפט סיום.

חמישה משפטים.


הוחלט על מגשר שהסכמנו שיהיה יושב-ראש ארגון "ירוק", מר יריב אברמוביץ' מ"צלול". הוא הגיע לפשרה ובה נאמרו דברים ברורים, ויש גם תשובה. אנחנו משקיעים בעוד שתי תחנות ניטור ויש הבנה בינינו ובין התושבים, ואם יש איזו בעיה צריך להידבר.


למרות כל זה, באו עכשיו שוב עם מתקפה חוזרת, עם כתבה, עם הפגנה, עם דיון בכנסת. אפשר ללכת שוב לבית-המשפט, אפשר להגיש עוד תביעה ייצוגית, הכול מותר.


אני רוצה להגיד משפט אחד על הקיבוץ. אני מכיר את הקיבוץ הזה. היה לי דוד בקיבוץ הזה. אם הקיבוץ כל-כך סובל ממחלות, מדוע הקיבוץ מחזיק אנטנה סלולרית ענקית?

מה זה שייך?

כדי שתוכל לדבר בפלאפון.

אדוני, יהיה דיון המשך.

באנו במיוחד מן הצפון.

אני מצטער, אבל בכנסת אנחנו מוגבלים בדיוני ועדות עד שהמליאה מתחילה את עבודתה.

נציגי המפעל דיברו ללא הפסקה. לנו כתושבי האזור הזה לאורך 50 שנה - - -

מר רמי שני יאמר משפט סיום.

הקיבוץ הורשע בבית-המשפט בזיהום מקורות קרקע ומקורות מים.


משפט אחרון, בסך הכול לא נתנו צ'אנס לוועדה. הם חששו שמא נגיע להידברות. הם לא נתנו צ'אנס אפילו.

הבנתי. תודה רבה. אני מבטיח לך שבדיון המשך אדוני יפתח.


נציג הקיבוץ, אנא תגיד לנו בכמה משפטים את עמדתך העקרונית, מכיוון שהגעת מהצפון, אבל אני מבטיח גם לך שתוכל לדבר בדיון המשך כי אנחנו פשוט חייבים לסיים.

אני מודה לך. אני מרכז את צוות איכות הסביבה בקיבוץ כפר מסריק, תחת המזכירות של הקיבוץ. נמצאת כאן גם מזכירת קיבוץ עין המפרץ, הקיבוץ השכן לנו ששותף אתנו במאבק הזה.


מכיוון שדובר כאן על מפעל הנצחה, אני רוצה להגיד שלא נמצא אתנו היום מר יזהר רשף שהיה חבר הקיבוץ שהוביל את המאבק הזה, שהקים את הקואליציה לבריאות הציבור ולולא המאבק שלו, ביחד עם גברת ליאורה אמיתי וד"ר ג'ימי קריקון, כל נושא הדיאוקסינים, שהיום גם המפעל הזכיר אותו ודיבר עליו וגם המשרד להגנת הסביבה מזכיר אותו, לא היה מטופל. הנושא הזה עלה בזכות המאבק הסביבתי העיקש לאורך כל השנים. אני זוכר שהייתי כאן בישיבה כשמר יוסי שריד היה השר להגנת הסביבה, בשנת 1994, ונערכו דיונים על "פרוטרום" ו"קריית הפלדה", שמאז התחלפה בו הבעלות ובתמיכה של המשרד להגנת הסביבה נפתח המפעל שוב. כבר אז ולאורך המאבק במשך כל השנים, גם כאשר נושא הדיאוקסינים לא עמד בכלל על הפרק כי אף אחד לא הכיר בו, תמיד "לא היה זיהום", תמיד הכול היה "בסדר". נכון, היו בעלים אחרים, אבל זה עובר כחוט השני, תמיד "הכול בסדר".

מר בן דוד, מה הטענות שלך לגבי המצב הנוכחי?

יש לנו בקשה אחת ברמה האסטרטגית, ואנחנו מתכוון לפעול בזה ביחד עם המועצה האזורית מטה אשר ועם עיריית עכו ועם המשרד להגנת הסביבה, שאזור התעשייה עכו יחדל להיות אזור של תעשייה כבדה מזהמת. אנחנו הראשונים שמעסיקים גם תושבים של עכו ושל כל האזור במפעלי הקיבוצים ובקיבוצים. אנחנו האחרונים שירצו לפגוע בפרנסה של עובדים. שרבוב כל הזמן של הנושא התעסוקתי אל תוך הדיון בוועדה של איכות הסביבה – הנושא הזה רלוונטי, אבל קודם כול צריך לדון כאן על ענייני הבריאות ואיכות הסביבה. אנחנו לא רוצים לפגוע חס וחלילה בתעסוקה של אנשים. אנחנו רוצים ברמה האסטרטגית – ואנחנו זקוקים לתמיכת הוועדה הזאת – שהאזור הזה יהיה של תעשייה ידידותית. יש שם אזור מגורים.


הסבא שלי היה מחלוצי התעשייה והקים בשנות החמישים באזור הזה את "אסקר" ו"נעמן", והיום אני כנכד יכול להגיד שאז לא היו לו הכלים, לא היתה לו המודעות להבין את השגיאה שהוא עושה. אבל אנחנו עוד מעט בשנת 2010 ואנו מבינים שצריך להתנהל אחרת. זה ברמה האסטרטגית.


הטענה השנייה, אנחנו מבקשים – ודיברתי גם עם גברת דורית זיס בתחילת הישיבה – נגישות ושקיפות לנתונים. יש לנו תחנת ניטור בקיבוץ ואני לא בטוח שהכלים שהיום בודקים את זיהום האוויר 'מחזיקים מים'. אני לא אומר שלא, אבל אני רוצה לראות את הנתונים שקיימים היום, כי זה מה שיש כרגע. אנחנו רוצים נגישות רציפה ומלאה אליהם.


במקביל לבדיקות של המשרד להגנת הסביבה ושל כל הגורמים, נערוך את הבדיקות שלנו עם הכלים הבלתי תלויים שלנו.


נושא נוסף שאציין רק במילה אחת הוא הרעש, נושא שלא עלה כאן בכלל. אנחנו סובלים לאורך כל השנה, מלבד יום הכיפורים, ממפגעים של רעש, בעיקר בלילות.

תודה רבה.


גבירותי ורבותי, אני רוצה קודם כול להודות לכל המשתתפים בישיבה. אני מודה לכם במיוחד כי אני יודע שהנושא הזה מאוד-מאוד טעון. שמעתי קצת מכל הצדדים המעורבים ואני מעריך את המאמץ, שכל הצדדים שהיו שותפים לישיבה הזאת ניהלו את הדיון הקשה והנוקב בצורה שקטה ועניינית. צורה כזאת של ניהול ויכוח בכלל, לא רק בכנסת, תורמת לעניין. כאשר מדברים בצורה עניינית, גם אם הטענות קשות אפשר להתקדם לכיוון פתרון של בעיות.


אני מתנצל בפני אדוני נציג כפר מסריק ונציגי הישובים הסמוכים. אין לי בוודאי שום דבר נגדכם, אלא פשוט זאת צורת העבודה שלנו. עלו כאן טענות רציניות מאוד שהייתי צריך גם לאפשר להשמיע אותן וגם לאפשר להשמיע את התגובה אליהן. אבל מן הבחינה הזאת לא סיימנו את הדיון ויהיה דיון המשך.


אני מבקש לומר בהמשך להערתך, שוחחתי עם השר להגנת הסביבה. יש צורך לשפר את רמת ניטור האוויר במפרץ חיפה ולכלול בו מרכיבים נוספים, כולל בדיקת חלקיקי 2.5 PM. זה לא מתייחס דווקא למפעל הזה, אלא בכלל לכל הסביבה שלכם שיש צורך לשפר את הניטור בה לגבי שורה ארוכה של פרמטרים סביבתיים. זה יתבצע בעתיד הקרוב על-פי החלטת השר להגנת הסביבה.

יש כבר.

אל תגיד לי שיש כבר כי אני יודע בדיוק מה יש ומה אין.

הציבו השבוע תחנת ניטור חדשה.

אני שמח לשמוע.

היתה התחנה הקודמת וחידשו אותה. כבר משנת 2007 נבדק 2.5 PM.

חברים יקרים, את הדיון הזה לא סיימנו, אבל אני רוצה לפנות כאן בפנייה אישית, והאמינו לי שהפנייה הזאת היא מתוך ניסיוני רב השנים בוויכוחים סביבתיים. זאת באמת פנייה אישית שלי. אני אומר לכם לאור הניסיון שלי שככל שהמידע והשקיפות רבים יותר כך בהרבה מאוד מקרים גם החששות יורדים, הפחדים יורדים והאמוציות יורדות. לכן בסופו של דבר לדעתי בשקיפות ובמידע מקסימלי יש אינטרס לכל הצדדים המעורבים, גם אם זה מסובך יותר, ואפילו אם זה עולה קצת כסף. אני אומר את זה באופן חד-משמעי.


באשר לעובדים שנמצאים בראש דאגתנו בדיון הזה, הייתי מעוניין מאוד שעובדים יעברו באופן שגרתי בדיקות דם. זה לא יקר ואני סבור שאין מניעה לכך. אם התוצאות יהיו טובות, כפי שכולנו מקווים, אז כולנו נירגע, כל המתח לפחות בנושא הזה יירד. יהיו לנו בוודאי עוד ויכוחים על נושאים אחרים, אבל בואו ננסה למקד את הוויכוח במקומות שיש בהם ויכוח. זאת פנייה למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שאחראי היום על תחום העבודה. הכדור הזה נמצא אצלכם ואני מבקש מכם בפירוש לפעול בעניין הזה. לקראת הדיון הבא של הוועדה, שלא יהיה בעוד חודש או חודשיים אלא ניתן זמן רב יותר, אולי תוכלו להביא בפנינו תמונת סקר של בדיקות דם שנערכו לעובדים.

מה עם בדיקות של חברי כפר מסריק ועין המפרץ? זה לא נכלל בעסק הזה?

אני בעד שגם תושבי כפר מסריק והישובים הסמוכים יעברו בדיקות דם.

שמשרד הבריאות יתקצב את זה.

אני בהחלט בעד שגם אתם תעברו בדיקות כאלה. יש כאן נציג של משרד הבריאות? אני מניח שמר גולדברגר ישתף פעולה בכיוון הזה. אני תומך בכך שיהיה לנו מסד נתונים טוב יותר, בדיקות דם גם של העובדים וגם של התושבים באזור ואז נדע מה קורה.


ייתכן שגם אם יש בעיות בכפר מסריק הן נובעות לא בהכרח מן המפעל הזה. אבל צריך להתקדם ברמת המידע שבידינו, וככל שנתקדם ברמת המידע שלנו כולנו נהיה משכילים יותר. אני מקווה שנהיה גם רגועים יותר.


אני מודה לכם מאוד על הדיון הזה ואנחנו נמשיך בו.

כבוד היושב-ראש, עוד משפט אחד. הקיבוץ לא היה מוכן לשבת אתנו בוועדה ולהגיע לפתרון ולכן אני חושש. אנחנו מעסיקים 400 עובדים וגם צריכים לשמור על בריאותם וגם מותקפים מכיוון הקיבוץ. אני רואה בקיבוץ עצמו גורם מזהם שהורשע בבית-המשפט, גורם שזיהם את נחל נעמן בצורה בלתי רגילה ומחזיק אנטנות סלולריות.

אני מבקשת להפסיק את חיסול החשבונות עם קיבוץ כפר מסריק כי זה לא רלוונטי. אתה לא מקדם את האינטרס של שכנות טובה. אתה מחסל אותה בזה הרגע.

למה לא נתתם צ'אנס לוועדה? למה פניתם לבית-המשפט?

חברים, תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:15
PAGE
23