PAGE
15
ועדת החוקה חוק ומשפט

30.11.2009


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 109

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, י"ג בכסלו התש"ע (30 בנובמבר 2009), שעה 10:00

צו עזרה משפטית בין מדינות (תיקון התוספת השנייה לחוק), התשס"ט-2009

חברי הוועדה: אורי מקלב - מ"מ היו"ר

מיכאל בן-ארי

אופיר פינס-פז

עו"ד לילך וגנר, משרד המשפטים, מח' ייעוץ וחקיקה

עו"ד יעל ויינר, משרד המשפטים, מח' ייעוץ וחקיקה

עו"ד עמית מררי, משרד המשפטים, מח' ייעוץ וחקיקה

עו"ד יצחק בלום, משרד המשפטים

עו"ד פול לנדס, הרשות לאיסור הלבנת הון, יועמ"ש

סנ"צ יהודה טברסקי, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, רמ"ד תקיפה כלכלית

עו"ד נינה מנצור, פרקליטות המדינה

עו"ד גליה שגיא, מנכ"ל שקיפות בין-לאומית ישראל

סיגל קוגוט

דורית ואג

אסתר מימון

צו עזרה משפטית בין מדינות
(תיקון התוספת השנייה לחוק), התשס"ט-2009

בוקר טוב לכולם. אני מתנצל על האיחור הקטן, אני מקווה שנדביק אותו אם נעשה את הדיונים מתומצתים בדיבור ממוקד, ונספיק גם את הדיון הבא להתחיל בזמן.


כפי שידוע אני ממלא מקום זמני של היושב-ראש, ואני בתוך העניין. נכנסתי לעניין כשהוא התחיל אותו, אבל אני חושב שכדאי שסיגל קוגוט תציג את הדברים, איפה היינו בפעם הקודמת ואיפה אנחנו עכשיו.

מאז הפעם הקודמת ועד היום קיבלנו צו מתוקן. בפעם הקודמת, העבירות המרכזיות שהוועדה התבקשה להוסיף לצו עזרה משפטית בתוספת השנייה היו עבירות של מרמה והפרת אמונים, עבירות כלפי הציבור, שוחד בידי עובד ציבור זר. מאז היה שינוי בקונספציה. אני רק אגיד כמה מלים על עזרה משפטית, ואחר כך יפרטו את השינוי בקונספציה.


עזרה משפטית. כשמדובר בחילוט, מדינת ישראל יכולה לבקש ממדינה אחרת, ולהפך, וזה דורש אצלנו הליך מאוד מבורר, גם קבלה על ידי רשות מוסמכת, גם בדיקת העילה, גם בדיקת הראיות, גם הליך בבית משפט. יש גם אפשרות להליך חילוט זמני, שמחייב אפשרות לשלם פיצויים אם החילוט לא יעלה אחר כך מאומה, או יגרום לנזקים. כך שההליך שקבוע בחוק עזרה משפטית הוא הליך של בדיקה רצינית של הבקשה של המדינה הזרה, וכמובן, במסגרת הדדיות, זה מאפשר גם לישראל לבקש צווי חילוט ממדינה זרה.


ככל שמדובר גם במלחמה בתופעות שהן חובקות עולם וגם בהתגייסות למאבק בין-לאומי להילחם בהן, כשיש היום הרבה יותר הברחות רכוש, זה מאפשר לישראל בהדדיות גם לבקש את זה. בפעם הקודמת, בגלל התחייבויות באמנה בין-לאומית, התבקשנו להוסיף עבירות מסוימות כדי שנעמוד בסטנדרטים של האמנה. בינתיים, מאחר שהוועדה קיימה דיון ולא סיימה, הביקורות שלנו בנושאים של הלבנת הון העירו על כך, ולכן התבקשנו על ידי שר המשפטים לתקן צו רחב יותר ולכלול בו גם עבירות מקור של הלבנת הון.

היום כלולות העבירות של ההלבנה עצמה, אבל מאחר שהרעיון שעמד ביסוד הבקשה הזאת הוא שגם עבירות המקור, שעומדות בפני עצמן, הן עבירות שמאופיינות בפשיעה מאורגנת, בגלגול כספים גדול, אנחנו מתבקשים להוסיף לתוספת השנייה גם את כל עבירות המקור של הלבנת הון, שבהן נדון בצו השני.

מובן שאם הממשלה רוצה להמשיך ולפרט, נשמח לשמוע.

משרד המשפטים.

למעשה, לצו הראשון שהגשנו לפני התיקון, העבירות שנוספו הן עבירות של שחיתות, בעקבות הצטרפות ישראל לאמנה נגד השחיתות ודרישות בין-לאומיות שקשורות לעבירות אלה.

עושים דיון משולב?

אנחנו כעת מטפלים בעזרה משפטית.

עזרה משפטית בין מדינות, ואת דיברת על איסור הלבנת הון.

כי הצו הזה מפנה לחוק איסור הלבנת הון.

יש לנו עוד ביקורות בין-לאומיות. בין היתר, במסגרת ארגון Moneyval, התבקשנו להרחיב את התוספת השנייה לחוק עזרה משפטית גם בתחום הזה, וההרחבה שאנחנו מבקשים היא להוסיף את עבירות המקור, שמוזכרות בחוק איסור הלבנת הון, גם לחוק עזרה משפטית, כך שגם בגינן ניתן יהיה לבקש חילוט ולקבלו ממדינות זרות.


העבירות שמפורטות שם הן בעיקר עבירות שיש להן השלכות כלכליות: עבירות הימורים, עבירות שוחד, זנות, פרסומת תועבה, גניבה, שוד, קבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירות שקשורות לגניבת רכב, עבירות מרמה, הונאה וזיוף, ועבירות כגון אלה.


ההפניה שלנו לחוק איסור הלבנת הון נועדה לכך שלא נצטרך לתקן את חוק עזרה משפטית בכל פעם שמתקנים את התוספת לחוק איסור הלבנת הון, אלא פשוט, חוק עזרה משפטית תשאב משם ישירות את רשימת העבירות.

ברגע שזה מתרחב, זה חל אוטומטית גם על החלק השני.

את יכולה לתת לוועדה גם נתונים על הבקשות של ישראל, או לישראל?

בדיון הקודם, נציגי המחלקה הבין-לאומית פירטו, שכ-30% מהבקשות שמוגשות קשורות לעבירות הללו. כרגע אנחנו לא יכולים לתת עזרה משפטית, וגם לא לקבל, בנושא חילוט בין מדינות בתחומים הללו.

לדיוק, לאו דווקא 30% מהבקשות מבקשות הקפאה או חילוט לפי הפרק הזה, זה הרבה יותר מצומצם.

בערך כמה בקשות יש בשנה?

קשה לדעת, מפני שיותר ויותר מדינות יודעות מה שאנחנו לא יכולים לתת. בהחלט יש לנו בעיות גדולות בזה שהחוק שלנו לא מאפשר את זה, וגם יש הרבה דרישות לפי החוק לזה. אולי הנתון היותר משמעותי מכמה בקשות יש לנו זה, שבכל הבקשות שהיו לנו, והיו לנו הרבה בקשות, אני מכיר רק תיק אחד שהיינו יכולים לעושת את זה, וזה היה בתיק יוצא דופן, וזה היה בהסכמה עם בעל ההון שהסכים לדבר.


פחות או יותר, הפרק שיש לנו לגבי האפשרויות לאכוף צו חילוט או הקפאה במדינה אחרת לא מתאים לעידן הנוכחי. אני רק מזכיר שהחוק שלנו הוא משנת 1998, ואפילו לא היה לנו חוק הלבנת כספים בתקופה הזאת. אולי בצדק אז היו מאוד-מאוד קונסרבטיביים, אבל העולם השתנה והחוקים במדינה השתנו.


הוסיפו לתוספת עבירות לפי חוק הלבנת כספים. זה קצת מלאכותי שעבירות המקור של החוק לא נמצאות. אני אביא דוגמה. היה לנו תיק לאחרונה, לא תיק שביקשו חילוט, זה היה דווקא בתיק הסגרה בעזרה משפטית. במדינה המבקשת ביקשו על בסיס של עבירות המקור. הם היו יכולים להגיש כתב אישום שם בחוק איסור הלבנת הון, אבל זה לא היה משמעותי למערכת שלהם. מה שהם היו צריכים, הם היו יכולים לקבל במערכת שלהם על בסיס של עבירת מקור, וזה הגיוני. גם אצלנו אני יכול להזכיר, שאם קיימות עבירות המקור האלה אנחנו יכולים לעשות, לפי החסד"פ, פעולות של הקפאה או חילוט.

זה לא מעודד מה שאתה אומר, שעד היום הם מבקשים והם מבקשים. כל מה שאנחנו עכשיו עושים זה בגלל העובדה שהם מבקשים. הרי יש הדדיות.

להפך.

השאלה, אם אנחנו לא מבקשים כל הזמן.

אנחנו כל הזמן מבקשים.

למה צריך להגיד מה שהם מבקשים, למה לא צריך להגיד שאנחנו רוצים להיכנס לעניין הזה כדי שאנחנו נוכל לעשות את זה?

אנחנו מבקשים, ואין להם המגבלות האלה. הם יכולים לתת.

הם נותנים ולא מקבלים.

באיזה שלב, בכל התחומים של שיתוף הפעולה הבין-לאומי, נופל האסימון שאנחנו נותנים ולא מקבלים. הביקורת הבין-לאומית נובעת גם מאלה שבודקים לנו את החוקים על פניהם בכל המוסדות הבין-לאומיים, וגם מאלה שמבקשים דברים כאלה, ואנחנו לא יכולים לתת.


במיוחד עם ארצות-הברית יש לנו הרבה בעיות, לא רק בעבירות שנמצאות בצו, אלא גם בהיבטים של הדרישות שלנו, שאנחנו לא יכולים לתת אפילו בנסיבות שהיינו חושבים שזה הדבר הכי הגיוני והכי נכון לעשות.

שם יש ממשל נוראי...

שמעתי על זה, אבל בטח לא בתחום הזה.

הם בטח לא שמעו את זה. האם לעורכת-הדין וגנר יש מה להוסיף?

נמצא פה היועץ המשפטי של הרשות לאיסור הלבנת הון.

לפני זה אני אבקש מחבר הכנסת אופיר פינס.

תודה. אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני מוצא לנכון להעלות בהזדמנות זו את נושא ההסגרות בכלל, שזה, כמובן, הרבה יותר מרחיק לכת, וזה בא מכוח חוקים אחרים והסכמים אחרים, על רקע פרשת הרוצח של משפחת אושרנקו, שיש כלפיו בקשת הסגרה שהיתה תלויה ועומדת, האמת שוכבת, כי לא טיפלו בה ברצינות הרבה זמן. כדאי שהוועדה תידרש גם לסוגיה הזאת. יש לפעמים תחושה שישראל גוררת רגליים ולא משתפת פעולה עם בקשות של מדינות אחרות כלפי פושעים שהם פושעים. מה יש לנו להגן על פושעים? ביררתי את הנושא הזה ואמרו לי שהסיבה שגררו רגליים: סיבה אחת, כי הראיות נשלחו יותר מאוחר – זו סיבה טובה – וסיבה שנייה, שישראל מראש רצתה לוודא שאם הרוצה - אז דובר על משהו אחר, על שוד - יורשע בדין, הוא ירצה את עונשו בישראל. סליחה. סליחה, עם כל הכבוד, אני לא בטוח שעל זה אנחנו חייבים לעמוד כדבר העיקרי, שבגלל העובדה שלא היתה התחייבות חד משמעית שהאיש, אם הוא יורשע, ירצה את עונשו בישראל, אנחנו לא משתפים פעולה בכלום.

אתה צודק, אופיר פינס, אבל אל תסתכל על המקרה הזה, תסתכל על מקרים אחרים. למשל, ביפן, הישראלים שנמצאים שם, בתמימות, או לא בתמימות, לקחו סמים, או לא לקחו סמים, ושם הם מרצים את העונש, ובמקרים האלה הם בכלל לא בנויים לסגנון הזה של הכליאה. יכול להיות שאם היינו מסגירים אותו, ולא היינו דורשים שהוא ירצה פה את העונש, היינו חוסכים את הרצח.

כדאי שהוועדה תדון עם משרד המשפטים על כל סוגיית ההסגרה בדיון מיוחד. אני מציע להביא את זה בפני היושב-ראש הקבוע של הוועדה ולהתייעץ אתו. אני חושב שזה מעניין. אני לא זוכר מתי הוועדה, אולי דורית ואג יודעת- - -

כשהיו תיקונים לחוק.

אבל לא באופן מהותי. אתה צודק מאוד.

אנחנו יכולים לדון כשיש חקיקה ויוצא משהו פרקטי.

נכון, זה צריך להיות תלוי חקיקה, אבל לפעמים זה תלוי אירועים אחרים. גם שיתוף הפעולה בין משרד המשפטים עם משרד הפנים, למשל, בסוגיית הסגרה, הוא מעניין, צריך לדעת אותו, אם הוא קיים בכלל. יש שאלות של אזרחות, יש שאלות של תושבות קבע, יש שאלות של יציאה מן הארץ, יש מיליון ואחד דברים שצריך לדון בהם. זו סוגיה אחת.


סוגיה שנייה עוסקת בנושא עצמו.

אם אחד מהדוברים יוכל להתייחס בקצרה למה שהעלה חבר הכנסת פינס, מה טוב. אחרי ההערה השנייה, ואחרי זה חבר הכנסת בן-ארי.

ההערה השנייה שלי קשורה לצו עצמו. אני בהחלט חושב שלישראל יש אינטרס להרחיב את צו העזרה המשפטית בין מדינות. אל"ף, מהטעמים שפה נאמרו, שיש הרבה מדינות שנותנות ולא מקבלות מאתנו, שאין הדדיות, אבל בעיקר משום שהפשיעה היום היא פשיעה בין-לאומית, היא לא פשיעה רק בתוך מדינות. בעקבות העובדה שאנחנו כפר גלובלי, האינטרנט, ומה לא, הפשיעה היא בין-לאומית. והדרך להתמודד היום לא באה מפשיעה מתוחכמת, היא באמצעות שיתוף פעולה בין-לאומי, גם ישראל מבקשת חיקורי דין בכל מיני מדינות ואמצעים ועזרה. ואין שום סיבה שישראל, שאחת המשימות שלה זה למגר את הפשיעה החמורה, לא תרחיב את הכלים לשיתוף פעולה עם מדינות, כמובן, בתנאי שתהיה לה שליטה. מבון ? שאין פה רצון לעשות שימוש לרעה וכל הדברים האלה, וצריך תמיד להיות מאוד-מאוד זהירים. לכן באופן כללי אני תומך בגישה הזאת, באופן ספציפי צריך לראות מה מבוקש.

אתה יכול לתמוך את דבריך גם במה שראינו בתקופה האחרונה, ששניים מראשי ארגון הפשע, רק דרך ארצות-הברית הצלחנו להתמודד אתם. אנחנו בישראל, על אף שהם היו כאן בישראל לא הצלחנו לצבור ראיות, ונראה ששם כן. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה.

גם אני רוצה להתחבר לנושא הראשון, שהוא צדדי כאן, שהעלה חבר הכנסת פינס, אבל יש לי עמדה קצת יותר שמרנית בעניין הזה. אני חושב שאת הפושעים שלנו, אף שהם פשעו במקומות אחרים, צריך להשתדל לשפוט כאן על-פי אמות מידה שלנו, אם הן מחמירות ואם הן מקלות, והבאת דוגמאות בעניין הזה של מקומות חשוכים יותר מאשר ארצות מערביות, ששם העונשים לפי קנה המידה שלנו לא מידתיות לחלוטין וכן הלאה. ולכן כל הנושא של ההסגרה, צריך בו דיון ערכי לפני דיון חקיקתי, ולכן יכול להיות שיש מקום אחר לעסוק בו, וגם בעניין של ריצוי העונש.

כמובן, בעניין השני, שאנחנו תומכים מכול וכול, אנחנו צריכים להילחם בפשיעה ולחבור כתף אל כתף לכל מי שעוסק בזה, וזה הנושא העיקרי כרגע.

תודה. עורך-הדין בלום.

אני אתייחס רק לדברים הראשונים. מובן שאנחנו, במחלקה לעניינים בין-לאומיים, תומכים בכל שאת ברצון להילחם בכל הכלים שיש נגד הפשע הבין-לאומי. אנחנו פועלים רבות במשך השנים כדי לרכוש את הכלים האלה. אנחנו היינו המובילים ששינו, לטוב או לרע, לפי התפיסה, שינוי בחוק כדי שנוכל להסגיר את האזרחים שלנו, מפני שהיתה מגבלה רצינית לזה לפני שנת 1999, ואחר כך היה שינוי יותר רחב בשנת 2001, לחוק ההסגרה, שנתן יותר כלים. אנחנו משתמשים בכלים כאלה. לפעמים אנחנו מקבלים ביקורת גם מבית המשפט, שאנחנו יותר מדי מנסים לפעול לפי הכלים האלה, ואנחנו מנסים למצוא את האיזון הנכון בין הזכויות ובין הצורך להילחם בפשע הבין-לאומי.

בעניין הרצון להחזיר אנשים לרצות את העונש בארץ, לגבי האנשים שהיו אזרחים תושבים של מדינת ישראל בעת שביצעו את העבירה, זו זכות שמוקנית להם לפי החוק של הכנסת, ואנחנו צריכים לשמור על זה, ולו מסיבה שיש אנשים שלא היו אולי אזרחים ותושבים בעת שהם ביצעו את העבירות שלהם, אבל הם היו אזרחים ותושבים הרבה שנים לאחר מכך, עד שהמדינה קיבלה בקשה להסגרתם. בנסיבות הדברים האלה, כאשר יש מנגנון כדי לקבל אותה זכות, שזו זכות הומניטארית, ולא פוגעת בכלל ביכולת להילחם נגד הפשע הבין-לאומי, אנחנו מנסים שתהיה גם להם האפשרות לחזור ולרצות את העונש שלהם כאן. בדרך כלל ברוב המדינות הקונטיננטליות, שממילא אינן מסגירות כלל ועיקר את האזרחים שלהם, אנחנו מקבלים שיתוף פעולה בזה שהם אומרים: אנחנו לגמרי לא מסגירים את האזרחים שלנו, אז אנחנו ניתן את הזכות הזאת, שאחרי שאתה מסגיר את האזרח שלך, הוא יוכל לחזור ולרצות את העונש. עם רוסיה גם היה מצב כזה במשך הרבה זמן, ואז, בגלל שינוי בחוק שלהם, הם לא היו יכולים לתת את הזכות הזאת לאנשים מראש, הם לא היו יכולים להתחייב מראש שהאדם יחזור לרצות את העונש. אם היה מדובר באדם שהיה אזרח ותושב בעת שהוא ביצע את העבירה, אין מה לדבר, החוק מונע מאתנו להסגיר אותו בנסיבות אלה. אם מדובר במישהו שלא היה אזרח ותושב כאשר הוא ביצע את העבירה, אבל הרבה שנים אחר כך היה אזרח, אנחנו נופלים למצב שבתי המשפט, כולל בית המשפט העליון בעבר, מאוד המליצו לדרוש את הזכות הזאת. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטי פרטים, אבל התיק המוביל בזה היה התיק של פיינברג, שהוא עבר איזו עבירה של גניבה, ביקשו את הסגרתו, ניהלנו את כל ההליך- - -

מאיזו מדינה?

אני מדבר עכשיו על רוסיה.


--הוא הוכרז כבר הסגרה, הוא העלה את העניין הזה של בעיות בבתי הכלא ברוסיה או משהו כזה. בית המשפט העליון, אף על פי כך, אישר את הכרזתו כבר הסגרה, אבל המליץ שהמדינה תבקש את הזכות שלו לחזור לרצות את העונש. אנחנו ביקשנו, ואז רוסיה אמרה שהיא שינתה את החוק, היא לא יכולה לאפשר את זה. זה עלה לשרת המשפטים דאז, הגברת לבני, והיא החליטה שבנסיבות העבירה הזאת של גניבה, ובשל העובדה שהאדם כבר ישב שלוש שנים, שנדרוש את זה. אנחנו היינו צריכים להתמודד עם הבקשות, ויש גל גדול של בקשות להיות בישראל.

אנחנו לא יכולים יותר להרחיב בזה.

אילו בקשות? בקשות לרצות את העונש?

לא, יש הרבה בקשות להסגרה, אז אנחנו עושים ארבעה אבחונים: אלה שלא אזרחים, אין להם זכות, נסגיר אותם. אלה שאזרחים בעת ביצוע העבירה, אין לנו שיקול דעת, חייבים לסרב להסגרה, משום שסעיף 1(א) של חוק ההסגרה- - -

למה אתם לא מציעים לשנות את החוק?

אנחנו לא מציעים לשנות את החוק, משום שהשינוי שביקשנו בחוק, ולפני כן לא היינו יכולים להסגיר כלל ועיקר.

זה לא המקרה שהבאת, של אחד שהיה אזרח מדינה אחרת. לפעמים יכול להיות שהוא בא להיות אזרח פה כדי להימנע מלהיות שם. כאן מדובר על מישהו שהוא אזרח ישראלי, ובשלב מסוים הוא עבר עבירה, ויכול להיות שהוא סך הכול היה תייר שם, הוא עבר עבירה, וכאן משפחתו והכול. אני מציע שבשלב הזה כאן נעצור.

בתיקים של רוסיה בשנים האחרונות, כאשר מתעוררת הבעיה הזאת, האבחון שאנחנו עושים זה בין תיקים של אלימות לבין תיקים שלא עוסקים באלימות, מפני שבאלימות אנחנו מסגירים בלי הזכות, כאשר החוק נותן לנו סמכות לכך.

מה העמדה בפנמה? איך הוא מצליח לברוח מהסגרה?

רוסיה ופרו, ולא חסרות מדינות כאלה. אנחנו לא יכולים עכשיו להרחיב בזה.

מה עם ההסגרה של דן כהן?

אני לא רוצה להיכנס לזה, משום שעכשיו זה בדיון פנימי בפרו. חס וחלילה שאיזו מילה תצא ממה שאני אומר על זה. אני יכול לומר דבר אחד, עד כה בהליך הזה – אני לא יודע מה יהיו התוצאות – זה היה מעבר למה שציפינו עם המעצר המהיר, עם האישור של בית המשפט. עכשיו השאלה, וזה קצת טכני, נכנסת לעניין של הדדיות. העברנו לפרו מכתבים משר המשפטים שלנו כדי לשכנע את הרשויות שם שיש התחייבות של הדדיות. יש לו פרזומפציה של חפות מפשע, אבל לפי הראיות, הנוכל הזה יחזור לארץ- - -

להוכיח שהוא חף מפשע, הוא יעשה את זה בארץ.

אני רוצה שגם הכסף שהוא גנב יחזור לארץ.

תודה. כפי שביקשת אנחנו נעביר את הבקשה ליושב-ראש לקיים דיון יותר רחב. יש לזה הרבה היבטים, נגעת בנקודה אחת. היום אנחנו אוחזים בדיון אחר. עורך-הדין פול לנדס.

אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים, וזה מן המפורסמות, שהפשיעה מאופיינת בהיבטים בין-לאומיים, כפי שחבר הכנסת פינס ציין. אפשר לראות את זה לא רק במדינת ישראל, אלא, כמובן, בכל העולם. אפשר לראות את זה גם במסגרת הבקשות שמועברות על ידי הרשויות למודיעין פיננסי במדינות, שיש יותר ויותר מאפיין בין-לאומי.


ישראל הצטרפה כמשקיפה פעילה לארגון Moneyval בפברואר 2006, ולפני כמעט שנה וחצי אומץ דוח הביקורת על מדינת ישראל, על בדיקת המידע, ב-40 פלוס 9 המלצות בין לאומיות של ארגון ה-FATF, שזה גוף שקובע את הסטנדרטים בעולם בנושא של איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור.


המלצה 36 להמלצות ה- FATF– אגב צריך לעבור על ההמלצות האלה. ההמלצות האלה נותנות את המתכונת המקיפה למאבק בהלבנת הון ומימון טרור גם בתחום הרגולציה, בתחום החקיקה, בתחום האכיפה. שינו כמובן את ההיבט שהסקטור הפרטי נרתם למאבק בהלבנת הון


אחד הסעיפים שמתייחסים לעזרה משפטית והסגרה כפי שצוין כאן זו המלצה 36, אני אקרא בקצרה: “Countries should rapidly constructively and affectively provide the widest possible range of mutual legal assistance”, בהקשר של הלבנת הון, מימון טרור, וכמובן, ההיבטים הנלווים.

ובעניין הזה נבדקה הפלטפורמה החקיקתית במדינת ישראל ונמצאו כשלים, כאשר הכשלים האלה גרמו לירידה בציון שניתן למדינת ישראל. צריך להבין את המשמעות של הביקורת של ה-Moneyval. למשל, בנושא של ההצטרפות ל-OECD נקבע במסמך של ה-OECD, שבכל מה שקשור להלבנת הון ולמימון טרור יבדקו את התוצאות של ביקורת Moneyval, ובהתאם לזה יחליטו אם מדינת ישראל היא complaint בתחום הזה.


בהמלצה 38, הציון היה largely complaint, זאת אומרת שאנחנו לא עומדים באופן מלא, והביקורת היתה בשני נושאים: האחד זה “Limited range of offences contained in Schedule 2 of the 1998 Law”. בקיצור, שהתוספת לחוק לא כוללת את הקשת הרחבה של עבירות המקור של הלבנת הון. והסעיף השני “Concerns over effectiveness”, שלזה נגיע בדיון עתידי בנוגע לתיקון נוסף שצריך לבצע בחוק עצמו, ולא בצו, ולכן זה לא נמצא על שולחן הוועדה. לכן יש צורך בתיקון האלמנטים האלה.


ב-23 בספטמבר השנה היה דיון בארגון ה-Moneyval בשטרסבורג, והיה לנו דיון קשה מאוד. היה חשש מדוח ההתקדמות של מדינת ישראל, שאמור להיות מוגש אחרי שנה ממועד אימוץ דוח הביקורת – היה לנו דיון קשה מאוד. אני לא יכול להרחיב עליו.

מוגש למי?

מוגש לארגון ה-Moneyval. אחרי שנה ממועד אימוץ דוח הביקורת אנחנו צריכים להגיש דוח.

דוח התקדמות, ולא התקדמנו.

חבר הכנסת פינס, האנשים שם רציניים, מקצועיים ולא עושים הנחות לאף אחד, בוודאי שלא למדינת ישראל. הגשנו דוח התקדמות, והיה קשה מאוד, בגלל העובדה שלא הראינו מספיק התקדמות, היינו כפסע ממצב שבו הדוח לא היה מאומץ. בזכות מדינות שהרימו את השלטים שלהם ותמכו במדינת ישראל הדוח הזה עבר.

היינו כפסע שהדוח כן יהיה מאומץ.

זה עבר על אף עמדת היושב-ראש, שהתנגד נחרצות לאימוץ הדוח, בגלל העובדה שלא הראינו מספיק התקדמות.

מה המשמעות אם הדוח לא היה מאומץ?

שאנחנו נכנסים לרשימה השחורה של ה-Moneyval. המשמעות היא שמדינת ישראל, לא כמו שהיינו ב-FATA, אבל לא רחוק מזה, תיחשב כמדינה שלא מראה מספיק התקדמות בהלבנת הון ומימון טרור. דווקא במימון טרור זה יהיה אבסורד אם מדינת ישראל "תככב" ברשימה השחורה של ארגון ה-Moneyval.

יש קשר בין הלבנת הון למימון טרור?

הטיפולוגיות, המאפיינים, של הלבנת הון הם אותם המאפיינים של מימון טרור. אגב, לא בכדי כרכו את שני הנושאים אחד בנשי מאז 11 בספטמבר, ופלטפורמות של הלבנת הון משמשות גם למימון טרור. אפשר לראות את זה מפרסומים שהיו לאחרונה על ארגוני טרור, שגם מלבינים הון. זה פשוט קשור אחד לשני, כי רוצים להסוות את מקור הכספים, וגם את יעד הכספים, בנושא של מימון טרור.

מדוע התמהמהנו עד עכשיו, סתם בגלל סחבת בירוקרטית ישראלית או שהיה גם צד שני? אני בכלל לא רואה את הצד השני. אם אפשר להרחיב, למה לא עושים את זה?

אדוני היושב-ראש, אני אפרט. תיקון מס' 7 למשל, נמצא שנתיים וחצי על שולחן ועדת החוקה. אנחנו חייבים לקדם את הנושא הזה.

הרציפות הוחלה ממש לאחרונה.

מנהלת הוועדה, כשאני בדיון של ה-Moneyval אומר שהרציפות הוחלה, עדיין מבחינתם זה שוכב שנתיים וחצי על שולחן ועדת חוקה.

הם לא רגילים שממשלות מתחלפות.

חוץ מחקיקה, Moneyval בודקים כמה דברים, או רק חקיקה?

חוץ מחקיקה בודקים, למשל, מה היעילות. אגב, ב- fourth ground, שאמור להיות בשנה-שנתיים הקרובות, יבדקו את היעילות יותר מאשר ב-third ground, את יעילות השיטה.

זה פדיחה שזה שנתיים וחצי.

היו בחירות.

היו גם סדרי עדיפויות שקיבלנו מהממשלה, איזה חוקים יותר חשובים להם.

אני לא קובע חלילה את סדר העדיפויות, אבל לטעמי, להצטרפות ל-OECD יש אינטרס כלכלי ממדרגה ראשונה למדינת ישראל, והלבנת הון ומימון טרור משליך על הנושא. ולכן יש חשיבות גם שנקבל ציון של complaint בהמלצה הזאת, ויש לנו דיון ב-Moneyval מה-7 עד ה-11 בדצמבר. אומנם אנחנו עדיין לא צריכים להגיש דוח התקדמות עד אז, אבל יש משהו שנקרא " tour the table", וב-" tour the table" כל מדינה מעדכנת על השיפורים שהיא עשתה, או יותר נכון הלבנת הון ומימון טרור, ויש לנו דיון ב-Moneyval על השיפורים שהיא שעשינו.

מה המועד הבא שלכם להגשת דוח התקדמות?

בסוף אוגוסט 2010, ועד אז אנחנו צריכים להיות עם תיקונים משמעותיים בכמה נושאים.

רק תדאגו שעד אז שר האוצר יעביר לנו את הצווים שאנחנו מחכים להם כבר שנה.

כפי שידוע לי, הצווים של מנהלי תיקים וחברי בורסה כבר עברו התייעצויות של המשרד לביטחון פנים ושל משרד המשפטים, וזה אמור להגיע לשולחן ועדת החוקה בימים הקרובים.

צריך לראות איך לקדם את זה.

אני מהמחלקה הבין-לאומית בייעוץ וחקיקה, רציתי לשים קצת דגש על הפן הבין-לאומי בקשר לאמנת האו"ם נגד שחיתות. זו אמנה שחתמנו עליה ב-2005, הצטרפנו אליה כחברים מלאים בתחילת השנה הזאת. פרק שלם באמנה מיוחד לכל הנושא של עזרה משפטית בין מדינות, וסעיף אחד באמנה מדבר ספציפית על זה שכל מדינה מתחייבת לתת לרשויות המוסמכות שלה אפשרות לתת תוקף לצו חילוט שהוציא בית משפט של מדינה אחרת שחברה באמנה. באמנה הזאת חברות 141 מדינות העולם.

את אומרת, הרבה מאוד מדינות מושחתות חברות באמנה הזאת. יש אולי 40-30 מדינות לא מושחתות יחסית בעולם.

האמנה הזאת בימים אלה מפעילה גם מנגנון ביקורת שאמור לבדוק את יישום האמנה, ובדיוק את הצעדים שמדינות נוקטות. הנקודה שרציתי להדגיש, שיש עוד מקור מחויבות בין-לאומי כלפי האו"ם ומדינות האו"ם, שאנחנו חייבים בו, וזאת אמנה שעכשיו, בימים אלה, אנחנו עובדים על שאלון בקשר לכך, אנחנו צריכים לדווח ספציפית על כל סעיף שבאמנה, אם אנחנו עומדים בו או לא. וכרגע, לגבי הסעיף הספציפי הזה, ניאלץ להגיד שלא.

מה זה ניאלץ? עכשיו אנחנו דנים בזה.

אני שמחה שאת השאלון אנחנו צריכים להגיש רק עכשיו, וזה יהיה מאוד משמח בשבילנו אם נוכל לזקוף את הנקודה הזאת כנקודה שמדינת ישראל חזקה בה, כפי שבאמת ראוי.

לא בטוח שנאמץ כל מה שאתם מבקשים.

נראה מה הם רוצים.

אני מהמחלקה הבין-לאומית. אני רוצה בקיצור להוסיף כמה נקודות. צריך להדגיש שמדובר בבעיה עכשווית ודחופה ביותר. אני מבקשת עזרה משפטית מכל מיני מדינות בהתאם לאמנות, ולא בהתאם לאמנות, היות והחוק שלנו מאפשר גם את זה, ויש לי תיקים שתקועים ללא טיפול בחוץ-לארץ בגלל חוסר הדדיות מצדנו.

אילו תיקים?

אני אביא דוגמה. למשל, לפני כשנה ביקשנו משווייץ לעקוב בעניין כסף בסכומים גדולים, מדובר במיליוני דולרים שהוברחו על ידי ישראלים לשווייץ, וביקשתי גם להקפיא את הכסף זה בחשבון אותם הבנקים. ההתייחסות ממשרד המשפטים בשווייץ היתה, שקודם כול הם רוצים הסברים מפורטים ביותר מה אנחנו מוכנים לעשות בשבילם במקרה דומה, והם לא בדעה שאנחנו מספיק מוכנים להדדיות.

הצווים שאנחנו מרחיבים עכשיו, זה יספק אותם?

זה יפתור את הבעיה.

מה השווייצרים צריכים? הם פנו באיזו בקשה?

השווייצרים רוצים לדעת שלו היו פונים למדינת ישראל- - -

ברמה העקרונית, אבל הם לא נענו בשלילה לאיזו פנייה אלינו.

הם הקפיאו את הטיפול בבקשה שלנו.

הוא שאל למה, האם יש להם טענה אלינו או שסתם למען הסדר הטוב?

יש להם טענה.

יש להם טענה שאין הדדיות, ושהסיפור הזה לא מסודר - אנחנו מבקשים מהם, ואם הם יבקשו מאתנו בעתיד, אין להם צ'אנס לקבל.

הם לא סירבו לעשות חקירה ולהקפיא את חשבונות הבנקים, אלא הם אמרו שההסברים שלנו על מערכת המשפט העכשווית, שלא נותנת מספיק כללים כדי לתת הדדיות לשווייץ אילו הם היו מגישים אלינו בקשה דומה, ולפיכך, עד שאנחנו נהיה במצב שנוכל לתת להם הדדיות בתיק דומה, הם לא מוכנים לזה.


אני רוצה להבהיר מה שהבהרתי בישיבה קודמת של הוועדה. יש מקרים שבהם התרחשו הלבנת הון ביחד עם עבירת מקור בארץ, ואנחנו ביקשנו עזרה משפטית, אבל היות והמשטרה או הגוף החוקר לא חקר בעבירות של הלבנת הון, אלא רק חקרו את עבירות המקור, אנחנו לא יכולנו לבקש את הקפאת הכסף או הנכס והחילוט על בסיס הלבנת הון, לכן חשוב מאוד שנקבל את תיקון הצו.

תודה רבה. עורכת-הדין שגיא, בקצרה.

אני משקיפות בין-לאומית ישראל, הסניף הישראלי של ארגון שקיפות בין-לאומית העולמי, שעומד בראש הקואליציה החברתית לקידום אמנת האו"ם נגד שחיתות. שתי הערות קצרות, קודם כול, לחבר הכנסת פינס. אומנם 141 מדינות חתמו על האמנה, אבל בחלק מהמלחמה בשחיתות של המדינות גם המושחתות. זאת אומרת, היום האמנה היא האמנה הבלעדית הגלובלית שנותנת כלים להילחם בשחיתות. כחלק מהאשרור של מדינת ישראל לאמנה אנחנו חייבים שתהיה הלימה מבחינת החוקים שלנו לאמנה, וזה אחד מהדברים שניבחן בהם ביישום האמנה בישראל.

ניגש באופן ישיר לצו.

אני אקרא את הצו ואסביר אותו: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 57 לחוק עזרה משפטית בין מדינות- - -(להלן – החוק), ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט- - - אני מצווה לאמור: 1. בתוספת השנייה לחוק (1) בפרט ב, בסופו יבוא: 'וכן עבירה המנויה בתוספת הראשונה לחוק האמור'".


פרט ב' היום מדבר על עבירה לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, כלומר, ההלבנה, וההרחבה פה, שמבחינה מספרית היא משמעותית, מבחינת הקונספציה, זה מה שהוסבר כאן, שעבירות המקור שנמצאות בתוספת - ויש לכם טבלה פה שרשמתי בה את כל העבירות שמבקשים להוסיף על דרך ההפניה, הימורים, שוחד, גניבה, שוד, מרמה, סחיטה ועושק, הונאה - כל העבירות שהן עבירות מקור של הלבנת הון יתווספו גם ככאלה שמאפשרות הליך של עזרה משפטית בחילוט. מדברים פה עכשיו על חילוט כספים.

איפה נכנס כאן לגבי ההרחבה?

פה זה נכנס. ברגע שאומרים "עבירת מקור", אם עוד רבע שעה נדון בעבירות המקור של הלבנת הון, זה על דרך ההפניה, כי הקונספציה היא אותה קונספציה. אם אתה חושב שעבירת מקור צריכה להיות, אז אם בעתיד תתקן את עבירות המקור, אותה קונספציה נשארת.

אנחנו לא מאשרים את הרשימה, אנחנו רק מאשרים את העיקרון של עבירות מקור.

נכון. היום יש רשימה מסוימת, והיא יכולה להשתנות.

פריט ג2. פריט ג2 זה פריט שמפרט עבירות מחוק העונשין, אבל בזיקה לטרור. יש פה תיקונים טכניים: "אחרי 'חוק העונשין' יבוא 'התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין)'", כי מאזכרים אותו אחר כך שוב.

"בפרט משנה 3, במקום '288-285' יבוא '288-284'". הנפקא מינה פה, שגורעים את העבירה של קבלת דבר במרמה מפריט ג2, שקושר אותה לזיקה לטרור, על מנת להוסיף אותה אחר כך בפריט י"ב בצורה רחבה יותר, שלא יהיה רק בזיקה לטרור, כי פריט ג2 מונה עבירות מחוק העונשין, ככל שיש להן זיקה לטרור, והפרטים האחרים, ד עד י"א, מונים עבירות גם לא בזיקה לטרור. את מרמה והפרת אמונים מעבירים לרשימה שלא צריכה להיות בזיקה לטרור כחלק מהמלחמה בשחיתות.

"בפריט משנה 4, אחרי 'סימן ז'", יבוא: 'למעט סעיפים 375א, 377א'", כי גם הם סעיפים שנמצאים אחר כך--

אלה עבירות של סחר בבני אדם.

--בפריט י', שנמצא כרגע בתוספת לא בהכפפה לטרור, אלא כעבירה שעומדת בפני עצמה. לכן התיקון כאן מתחייב.

"ובסופה יבוא" – זאת תוספת – "עבירות לפי סעיפים 284" – זה מרמה והפרת אמונים – "ו-425" – זה מרמה והפרת אמונים בתאגיד, זה בגלל אמנת השחיתות כפריט חדש, פריט יא לתוספת – "לחוק העונשין."

רק להבין את ההסבר צריך להיות מלומד. לפי ההסברים הטובים הבנו. אפשר לאשר את זה. אנחנו מצביעים. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

צו עזרה משפטית בין מדינות (תיקון התוספת השנייה לחוק), התשס"ט-2009 אושר.

פה אחד.

פה אחד. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55