PAGE
21
ועדת החינוך, התרבות והספורט
30.11.2009

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 106

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ג כסלו תש"ע (30 בנובמבר 2009), שעה 13:00

1. אלימות במערכת החינוך, נוער ואלכוהול

2. הצעה לסדר היום: הצעה לסדר-היום בנושא: תכנית משרד החינוך למיגור האלימות בבתי ספר
של חה"כ רוברט טיבייב, חה"כ חיים אמסלם, חה"כ מוחמד ברכה, חה"כ ג'אמל זחאלקה, חה"כ מסעוד גנאים, חה"כ אורלי לוי-אבקסיס.

3. הצעה לסדר היום: הצעה לסדר היום-בנושא: העליה בצריכת אלכוהול בישראל.

של חה"כ מגלי והבה, חה"כ עפו אגבאריה, חה"כ אברהים צרצור, חה"כ יצחק וקנין, חה"כ משה גפני, חה"כ חמד עמאר.

חברי הוועדה: חיים אמסלם – מ"מ יו"ר

מיכאל בן ארי

דניאל בן סימון

מוחמד ברכה

מסעוד גנאים

אורלי לוי-אבקסיס

אלכס מילר

רונית תירוש

שוש צימרמן

משרד החינוך, מפקחת על מניעת התעללות בילדים ובבני נוער

גליה שחם

משרד החינוך, שפ"י, מפקחת על תכניות סיוע ומניעה

גילי דנה

משרד החינוך, מפקחת מניעת התנהגויות סיכון

עו"ד רעיה שטנר

משרד לבטחון פנים, ע. יועמ"ש

יואל הדר

משרד לבטחון פנים, יועץ משפטי

ריקי צימר

משרד לבטחון פנים, ראש תחום מניעה

רפ"ק יובל רביבו

משרד לבטחון פנים, ק. נוער באח"מ

ד"ר גדעון בן-דרור

יועץ וועדת החינוך והתרבות

טלי לב ארי

משרד הרווחה, מפקחת מחוזית

ד"ר פאולה רושקה

משרד הבריאות, מנהלת המחלקה להתמכרויות

יוסי נשרי

מרכז השלטון המקומי, ראש עיריית קריית אונו

לילי הלפרין

מרכז השלטון המקומי, מנהלת תוכניות אמת

עו"ד אביבית ברקאי אהרון
המועצה לשלום הילד

דוד נויברג

עמותת אל סם, מנכ"ל

אבי גור

ארגון ההורים הארצי

יהודה סקר

ארגון ההורים הארצי


נופר סלמן

מועצת התלמידים והנוער הארצית

זאב דורות

הסתדרות המורים

שמריהו רוזנר

רשת אורט, סמנכ"ל

ד"ר אבי צפרוני

רשת אורט

אמיר דלומי

עמותת על"ם, מנהל פרוייקט "הפוך על הפוך"

יהודית גידלי

יעל – חבר המתרגמים בע"מ

1.
אלימות במערכת החינוך, נוער ואלכוהול
2.

הצעה לסדר-היום בנושא:
תכנית משרד החינוך למיגור האלימות בבתי ספר
של חה"כ רוברט טיבייב, חה"כ חיים אמסלם, חה"כ מוחמד ברכה,
חה"כ ג'אמל זחאלקה, חה"כ מסעוד גנאים, חה"כ אורלי לוי-אבקסיס.
3.

הצעה לסדר היום-בנושא: העליה בצריכת אלכוהול בישראל.

של חה"כ מגלי והבה, חה"כ עפו אגבאריה, חה"כ אברהים צרצור,
חה"כ יצחק וקנין, חה"כ משה גפני, חה"כ חמד עמאר.

שלום לחברי הכנסת ולאורחינו כאן, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הנושא היום, הוא לדעתי אחד הנושאים החשובים ביותר שמדינת ישראל צריכה להעמידו בראש סולם העדיפויות שלה בהתמודדות. זה נושא שאם לא מטפלים בו כבר במסגרת בית הספר היסודי, זה יהיה נושא שילווה את האדם למשך כל ימי חייו.

מדובר על תופעות האלימות במערכת החינוך, שימוש באלכוהול ובכלל. התופעה שאנחנו נתקלים בה ומידי שבוע, ולעיתים גם מספר פעמים בשבוע קוראים בעיתונות ושומעים על אלימות בתוך כותלי בית הספר, מחוץ לבית הספר, כתוצאה משימוש באלכוהול. תופעות שגוררות אחריהן אלימות ופשיעה.

בעצם שכחנו שמטרתו של בית הספר בראש ובראשונה היא לחנך למידות טובות, ערכים, דרך ארץ ורק אחר כך להוות מקום לרכישת ידע. לא לחינם שמו של המשרד נקרא משרד החינוך והתרבות. קודם כל חינוך ואחר כך באה התרבות. כמו שנאמר "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך" היו מלמדים ומחנכים "ומורא רבך כמורא שמיים". הכבוד למורה, לא מתוך פחד ואימה אלא מתוך כבוד, כל הערכים האלה לאט לאט הולכים ונמוגים, ולצערנו את מקומם תופסות תופעות שליליות ביותר ועליהם נדבר היום.

קודם שאבקש מהגורמים שהוזמנו על ידי הוועדה לומר את דבריהם, הייתי מבקש את התייחסותם של חברי הכנסת בקצרה לנושא. ואם הזמן יאפשר בסיבוב נוסף נשמע דברי סיכום מטעם חברי הכנסת.

התופעות האלה אינן מטבע הדברים רק בקרב מגזרים חלשים יותר באוכלוסייה, למשל בקרב עולים וסקטורים אחרים, אלו תופעות שמוכרות גם בסקטור הערבי. אנחנו עדים לכך שהתופעה חדרה לשם. התופעה היא רוחבית וחוצה את כל השכבות והיא בכל המגזרים של האוכלוסייה שלנו. היום תצא מכאן קריאה לכל הרשויות הקשורות, ולמשרד החינוך בראשם, לקחת את הנושא הזה כאחד הנושאים, ואולי כנושא החשוב ביותר לטיפולו המידי, להקצות משאבים אפילו על חשבון פינות אחרות וחשובות. קשה מאוד לגעת בפינות חשובות ותמיד קיימת ההתלבטות במה לפגוע ובמה אסור לפגוע, אבל לנושא הזה חייבים למצוא את המקור.

כבוד היושב ראש, אנחנו שותפים באיחולי ההחלמה ליושב הראש, חבר הכנסת זבולון אורלב.

על סמך הנתונים בנושא הזה, יש גידול בתופעת השימוש באלכוהול. יכול להיות שתופעת האלכוהול הייתה קיימת כל הזמן, אבל הנתונים שמופיעים לאחרונה הם באמת נתונים מדאיגים שמשקפים תמונה עגומה. הנושא הזה עמד לדיון לפני כמה שבועות בוועדה בכנסת שאני עומד בראשה, הוועדה למאבק בנגע הסמים והאלכוהול, רבים מהגורמים שיושבים היום מסביב לשולחן הזה היו גם בדיון שם ואמרו את דבריהם. לכן אני לא ארבה במילים.

לדעתי מערכת החינוך צריכה למלא את תפקידה בנושא. אני בטוח שנציגי מועצת התלמידים יגידו גם דברים מרגשים וחשובים שאני שמעתי מהם. אני חושב שבגיבוש האלטרנטיבה לאותו ריגוש שהילדים והנוער מחפשים אנחנו צריכים שיתוף והתייעצות עם נציגי מועצת התלמידים והיא צריכה להיות בהתווית התלמידים והדור הצעיר. הבחירה בסמים ובאלכוהול היא חיפושי ריגוש, ביטוי אבדון וחוסר עניין.

נכון אמר היושב ראש שזה חוצה את כל שכבות האוכלוסייה. ההבדל פשוט, העניים שותים מוצר זול יותר והעשירים מוצר יקר יותר. כולם שותים וכולם סובלים, והסכנה גדולה בקרב השכבות החלשות, אבל אני בהחלט מסכים שהתופעה חוצה את כל קבוצות האוכלוסייה.

אדוני היושב ראש, אנחנו במאבק בנגע הסמים והאלכוהול נמצאים עכשיו בקשר עם לשכת כבוד נשיא המדינה, כדי שהוא יארח אירוע, ואם זה לא יתאפשר אנחנו נקיים את האירוע בכנסת בנושא הזה בכדי לעלות את המודעות לתופעה. זה משתלב גם עם החלטת הממשלה מהשבוע שעבר להקצאת 27 מיליון שקל לקמפיין נגד התופעה. לדעתי הקמפיין הזה צריך לגעת גם במודעות וגם בעבודת שטח. הוא צריך להיות בעברית, בערבית, רוסית וגם באמהרית ששם הבעיות הכי קשות. לא מספיק שנראה את זה בעיתון "הארץ", ב"הארץ" חשוב שרואים את המודעה הזאת אבל יתכן שצריך לפרסם בעיתונות בפריפריה שנגישה לשכבות רחבות של האוכלוסייה ובעיקר לנוער.

פתחתי ואמרתי, שאנחנו שוקדים לעריכת כנס בנושא הזה, אני רוצה להציע שותפות, וכשהיושב ראש יחזור לאיתנו וימלא את תפקידו, להציע שותפות גם לוועדת החינוך והתרבות והספורט, וגם לוועדת העבודה והבריאות, אני חושב ששלושת הוועדות האלה צריכות לשתף פעולה בנושא הזה.

ראיתי שבשבוע שעבר היה דיון נפרד בועדת העבודה והבריאות, היום מתקיים דיון נפרד בוועדת החינוך, ולפני שלושה ארבעה שבועות התקיים דיון הוועדה למאבק בנגע הסמים והאלכוהול. אני חושב שהכנסת צריכה לאחד כוחות, למרות שיש וועדות שונות ויש להן תחומי פעילות שונים, אבל יש תחומים שהם שותפים וחופפים. אנחנו צריכים לדעת איך לשלב את העבודה בכל המישורים. התופעה הזאת היא תופעה אל-פוליטית ואל-חברתית, והיא עלולה לפגוע בכולנו, בכל בית, בכל פינה ובכל יישוב.

אני מאוד מעריך את העובדה שהיושב ראש והוועדה הקדישו את הדיון הזה, אני מקווה שנצא עם מסקנות שיקדמו את העניין. תודה.

יש נטייה לחשוב, שדווקא היהודים כן משתמשים באלכוהול, יש שתייה, עושים קידוש וזה במסורת, אבל שוכחים שאותה מסורת שמחייבת בכל אירוע ובכל חג לקדש על היין היא זו המזהירה פעם אחר פעם "אל תהיו בשובעי יין". לא במקרה גם בהלכה מדובר על רביעית יין, זו מידה מסוימת של כחצי כוס, כדי לצאת על ידי חובת המצווה בלבד ולא מעבר לכך.

בהמשך בוודאי ניגע בכל הפעילות ובכל הקמפיינים שיצאו לאחרונה, ובכל מה שקורה מסביב למשקאות האלכוהוליים. הנוער לא מנותק ממה שקורה אצל המבוגר, אני משוכנע שהדברים באים בפירמידה הפוכה, באים מלמעלה למטה. אנחנו ניתן לכל חברי הכנסת לומר את דברם. אבל קודם הייתי מבקש בראשית הדברים לשמוע ממשרד החינוך, איך הם רואים את התופעה ולספר מה נעשה בתוך המשרד בנושא הזה.

אני מנהלת אגף תכניות סיוע מניעה בשפ"י, שירות פסיכולוגי ייעוצי. אני אתחיל ואחרי תדבר גליה שחם, מנהלת היחידה למניעת שימוש בסמים, אלכוהול וטבק.

צריכת אלכוהול ואלימות הם סימפטומים, וצריך לראות מה הגורמים להם. משרד החינוך בתחילת השנה יצא במדיניות שאומרת שחייבת להיות התארגנות מראש בכל בית ספר לצמצום אקלים, שכוללת גם תחושת מוגנות לילדים בתוך הספר, וגם למבוגרים בתוך בית הספר. אבל במקביל, שיפור והידוק היחסים בין הורים לתלמידים. יותר שיחות אישיות עם תלמידים במסגרת תכניות של "כישורי חיים" ו"מפתח הלב". הדברים האלה הם הדברים החיובים שבעצם יוצרים את תחושת השייכות של תלמידים לבית הספר, ויש סיכוי שהם יפחיתו סימפטומים כמו אלימות ושימוש באלכוהול.

משרד החינוך אוסף באופן שיטתי נתונים גם על אקלים בית הספר. יש את מבחני המיצב, שאולי מכירים אותם יותר כבודקים הישגים בלימודים, הם מכילים פרק נפרד שבודק אקלים. הוא מודד גם נתונים חיוביים, כמו שביעות רצון של תלמידים מבית הספר, הוא מודד תחושה של תלמידים עד כמה למורים איכפת מהם, קשר בין מורים לתלמידים. הוא גם מודד אירועי אלימות.

למרות התחושה שמתעוררת לפעמים בציבור על עליה או החמרה בהיקף תופעת האלימות, בנתונים שהמשרד אוסף מדי שנה בהיקף של מחצית ממערכת החינוך בכל פעם, בקרב מורים ותלמידים, הנתונים מראים ירידה מתונה אומנם של התופעות השליליות ועליה מתונה של המדדים החיוביים כמו שביעות רצון מבית הספר וקשר מורים תלמידים. חשוב לנו גם לראות את הנתונים מעבר לתחושה שלפעמים מתעוררת בעקבות אירוע אלימות חמור שמקבל פרסום.

השנה, בעקבות פרסום המדיניות החדשה של השר ובמקביל מדיניות שמחייבת כל בית ספר להערכות מראש לחיזוק המדדים החיובים האלה של מוגנות, קשר מורים תלמידים ושיחות עם תלמידים. השר והמנהל הכללי השקיעו סכום נפרד להתמודדות ממוקדת בתופעת האלימות.

נבחרו 1,200 בתי ספר שבהם תעשה התערבות עם תשומה ייחודית של הדרכה כדי לעזור לבית הספר לאתר את הכוחות, כן לאתר את תכניות התערבות שתתאמנה במיוחד לבעיות בית הספר. זה יהיה ב- 1,200 בתי ספר, ויש באמת כוח אדם מיומן. לראשונה בהיסטוריה של ההתמודדות עם שאלת האלימות, נבחרו עוד קצת למעלה מ- 100 בתי ספר, בתי ספר במיקוד שדורשים תשומה אינטנסיבית של כוחות הדרכה. לכל שני בתי ספר ניתן מדריך, עם עבודת צוות, עם עבודת צוות של אנשי השירות הפסיכולוגי ייעוצי, עם הפיקוח, עבודה עם אוכלוסיות מורים בתוך בית הספר. כל המהלך הזה, מכוון לתת לבתי הספר האלה סיוע להתגבר על איזושהי מגמה יותר גבוהה של אלימות.

את מדברת כל הזמן על אלימות, ואני הייתי רוצה לשמוע מה נעשה בנוגע לצריכת האלכוהול, שהרי יש קשר וקו מוביל בין שניהם.

גליה שחם תפרט זאת בהמשך, אבל יש קשר בין כל התנהגויות הסיכון, וכולם למעשה הם סימפטום של תחושת הקושי, באמת צריך להסתכל ברמת הפרט אבל אנחנו גם מסתכלים ברמה של האוכלוסייה, בתחושת חוסר השייכות וניכור שבאות לידי ביטוי בהתנהגויות שהם התנהגויות סיכון.

כשאת אומרת חוסר שייכות, את מרמזת שזה יותר באוכלוסיות מסוימות?

לא. אני אומרת שבית ספר, הוא מקום שיכול לתת לתלמידים תחושת שייכות, שביעות רצון, תחושה שמסתכלים עליהם, שאכפת מהם, לכן אני מדגישה את האלמנטים האלה של העבודה על יחסים בתוך בית הספר כאלמנטים שמשפיעים באופן רוחבי על הרבה התנהגויות סיכון. מעבר לזה, במסגרת המדיניות החדשה הזאת שפורסמה השנה, הוטלה חובה על בתי הספר להקדיש גם זמן ייחודי לנושא האלכוהול, כולל אלכוהול בטיולים. במקביל פותחה תכנית רוחבית של המשרד שמקיפה גם את מינהל חברה ונוער, גם את אגפי הגיל וגם את השירות פסיכולוגי ייעוצי להתמודדות בשאלת האלכוהול.

בואי נדבר על אלכוהול בטיולים.

אלכוהול בטיולים, זה רק משהו נקודתי.

למה אין משוואה ברורה ומוחלטת בכל? איפה שיש אלכוהול אין טיולים ואיפה שיש טיולים אין אלכוהול.

יש משוואה כזאת. ההנחיות של משרד החינוך לגבי אלכוהול בכלל ולגבי אלכוהול בטיולים מאוד מאוד ברורות ואני אתייחס לזה. אני כן רוצה לתת את ההיבט היותר רחב כי נראה לי שכן נכון להסתכל על התופעה בצורה יותר רחבה.

אנחנו מדברים על תופעות חברתיות שמושפעות מהרבה הלכי רוח בחברה ומהמון גורמים. בית הספר צריך להתמודד איתן, בית הספר הוא אחד מהמכשירים היותר זמינים ויעילים להתמודדות עם התופעות האלה. כשאנחנו מדברים על תופעת האלכוהול ולאור מה שנחשף לנו בתקופה האחרונה, באמת בעקבות הנתונים והאירועים הקשים שקרו כשברקע היה אלכוהול, נוצרה מודעות יותר גדולה של הציבור לתופעה. אני רואה פה את יוסי נשרי, ראש עיריית קריית אונו שלא התחיל רק השנה לטפל בנושא. אני מכירה את העבודה שנעשתה שם בצורה מאוד רחבה ובחוגים מאוד רחבים, בית הספר, ההורים, קהילה וכדומה. אנחנו מדברים על תופעות חברתיות שבית הספר יכול להיות המנוף לטיפול רחב יותר.

למעשה, אנחנו מתמודדים עם הנושא בתוך בית הספר, מחוץ לבית הספר ובמסגרות של קידום נוער שמטפל בנוער המנותק או הנושר מבתי הספר. בתקופה האחרונה, אנחנו באיזה מהלך מאוד מקיף, יושבת כאן גם גילי דנה ממינהל חברה ונוער וגם נציגים של מועצת התלמידים, גם בתוך המשרד נמצאים במהלך שמקיף את כל מי שקשור לנושא.

אנחנו גם מרחיבים את ההתייחסות לאלכוהול גם בתכניות "כישורי חיים" שמתקיימות בתוך בית הספר, גם בהתייחסויות השונות במסגרת של תנועות נוער, במסגרת של מועצות תלמידים, בנציגויות הנוער וגם במסגרות הטיפוליות. המטרה שלנו בעצם ליצור עבודה משולבת, מסונכרנת עם כל הגורמים בקהילה. אנחנו חלק מהתכנית הלאומית שהרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול מובילה תחת המשרד לבטחון פנים. אנחנו בדיונים משותפים מנסים ליצור איזה מהלך שהוא לא נקודתי אלא משותף.

לעניין האלכוהול בטיולים, אסור להביא אלכוהול לבית הספר, אסור להביאו לפעילויות של בית הספר שמתקיימות מחוץ לבית הספר. ההוראות בחוזר המנהל הכללי מאוד מאוד ברורות, הפרה של האיסור הזה מבחינת המשרד, הוא בגדר של התנהגות חמורה. יושבים פה אנשים, שגם היו שותפים איתנו לבניית חוזר המנהל הכללי שיצא ב- 1 בספטמבר.

מה קורה עם תלמיד שנתפס עם אלכוהול?

אנחנו מצפים, שכשאנחנו נמצאים בוועדת חינוך, שלא נעסוק בהיבטי החקיקה, בנהלים ותקנות אלא שנעסוק באותה התמודדות חינוכית-ערכית שנעשית במסגרת העבודה בבית הספר לגבי התופעה הזאת. זה שזה אסור זה ברור, השאלה מה אנחנו עושים בצד השני, איך אנחנו מושכים וסוחפים לצד שלגרום לו לא לרצות לצרוך?

מה קורה כשתלמיד נתפס עם אלכוהול בבית הספר?

אם הוא נתפס עם אלכוהול בבית הספר, יש הוראות של המנהל הכללי שהן מאוד מאוד ברורות.

ההוראות ברורות, אבל האם הן מיושמות בשטח?

רק בשבוע שעבר, כך נדמה, התפרסם מקרה שבו מנהל בית ספר החליט להחזיר טיול שלם לאחר שהתלמידים הפרו הסכם שנחתם עם התלמידים וההורים, לגבי ההתנהגות בטיול. אנחנו מאפשרים למנהל בית הספר, להכריז על אירוע חמור במקרה כזה, להפסיק פעילות ולעשות גם פעולה מעבר, השעייה ואפשר לראות את החוקים.

יש דברים שמנהל מחויב לעשות במקרה של אלכוהול בבית הספר ויש דברים שהם לשיקול דעתו בהתאם לנסיבות ולמקרה. אני אומרת שאלכוהול בטיולים או באירועים חוץ בית ספריים זה המקום שבית הספר נתקל בפועל בשתייה של תלמידים. ההתנהגות הזו היא בדרך כלל התנהגות של אחר הצהריים או בזמן בילוי.

בשבוע שעבר ישבנו עם יושבי ראש של מועצות תלמידים, והעלינו את הסוגיות, למה התופעה הזאת כרגע נמצאת בכזאת התרחבות, למה משתכרים, שתיית אלכוהול היא דבר אחד, אבל למה להשתכר ולמצוא בזה איזה פורקן או ביטוי. המילה שחזרה הרבה בדברי התלמידים, הייתה "שעמום", וזה רק חלק מהסיפור.

אני חושבת שמה שאנחנו עושים עכשיו בניסיון של דיבור משותף זה באמת לברר מה חסר או מציק שם, או מה מתסכל מעבר לתופעה של ההתנהגות. יחד עם זאת כן להגיד שאנחנו יודעים שנושא של האלכוהול הוא גם איזה סוג של אופנה. כרגע אלכוהול באופנה ויש לזה עידוד דרך הפרסומות, דרך ריבוי האלכוהול שנמצא מאוד זמין ומאוד זול. בואו לא נתייחס לתופעה הזאת כפשוטה אלא באמת נראה את המורכבות של מה מסתתר מאחורי השתייה.

אולי מצוקה.

חבר הכנסת מיכאל בן ארי שאל קודם, חוץ מהממדים שמתארים יפה את הסימפטומים, השאלה היא האם יש זמן מוקצה במסגרת החינוכית, מהגיל הרך והיותר מבוגר להסביר את חומרת המשמעות של השתייה, את הסכנות, את הסיכוי להתמכרות, האם מוקדש לזה זמן שלא היה בעבר?

גליה שחם, אני בא ממערכת החינוך ואני מכיר את מערכת החינוך המון המון שנים. יש במערכת החינוך מקצוע אחד חשוב ביותר, מהותי ביותר ושלא מגודר לחלוטין, איש לא תובע את התוצרים שלו והתפקיד הזה נקרא - המחנך. יש משימה שמקבל מורה בבית ספר שאומר לו אתה תהייה המחנך של כיתה ז'4, אתה של ט'6, ולא פעם, ומן הסתם את יודעת את זה, המורה הזה נמצא בכיתה הזאת לעיתים שעה שבועית אחת, ולעיתים גם בה הוא לא נמצא.

זאת אומרת שהתוצר של הליווי החינוכי, ולמה שקרא קודם, הרב חבר הכנסת חיים אמסלם יושב ראש הישיבה, משרד החינוך לא נעשה. בשנים האחרונות ישנה מגמה שלצרי אנחנו רואים את תוצאותיה בתופעה הזאת, בתי הספר הפכו להיות הישגיים ביותר, בעקבות דרישה הן של מערכת החינוך, הן של המערכת השלטונית שמדדה את בתי הספר במדד אחד שגרם להרס בגרעין המייסד של בית הספר, בחוט השדרה. מערכות שמדדו אותם באחוז זכאות בחינות הבגרות.

כשנכנסתי לתחום החינוך הנחתה אותי נוסחה, והנוסחה היא X+1. הילד נמצא במצב X אני מביא אותו ל- X+1, אני לא צריך להביא אותו לא ל- 65 ולא ל- 75. אני צריך להביא אותו מעבר למקום שהוא נמצא. ברגע שמשרד החינוך הושפעה מדברים פופוליסטיים כמו סגירת מגמות טכנולוגיות, אני לא אכנס כאן לפרטים כי אני מבקש את המענה שלך.

אני חוזר לשאלה, האם אנחנו עושים מעשה כדי למלא בתוכן, בתביעה מהתפקיד המרכזי הזה שנקרא תפקיד המחנך, האם אנחנו מחזירים אותו למקומו העתיק? כשאנחנו למדנו בבית הספר המחנך היה חלק מההוויה שלנו ואנחנו היינו חלק מההוויה שלו, האם הדבר הזה יחזור? זו השאלה המרכזית שעומדת כאן. האם יחזירו מטיול או לא יחזירו מטיול זה תוצר לוואי של כל הדברים האלה. זו השאלה המרכזית.

אדוני ברשותך, אני בעוד כמה דקות צריך לעלות לנשיאות, ולכן אני ארחיב קצת בדבריי ואאלץ לעזוב אתכם.

לפי מה ששמעתי, אתם אוסרים על התלמידים להביא אלכוהול לבית הספר. האם זה נבדק? כשיוצא טיול, האם פותחים תיקים? האם פותחים כל בקבוק ובקבוק? מה קורה כשאתם אכן מוצאים? מבחינתי, אם דבר כזה קורה משאירים את התלמיד בבית.

חבר הכנסת אלכס מילר, גם באמצע הדרך כשעוצרים באיזה מקום אפשר לקנות בקבוק.

תוך כדי נסיעה, כשכל התלמידים נמצאים, אני מניח שלא. השאלה היא, האם נוכל להפעיל סנקציות כנגד אותם ילדים המוכרים בבית הספר כצורכי אלכוהול, או כילדים שמפעילים אלימות, במקום להוציא אותו לטיול שנתי, להוציא אותו למרכז גמילה כדי לראות מה קורה שם.

אני מבקש לברך את חבר הכנסת חמד עמאר, שיזם את הדיון הזה ואנחנו כנשיאות אישרנו את הדיון הזה, וגם לשאר חברי הכנסת אנחנו נשמח לאשר את שאר הנושאים הקשורים לסמים ולאלכוהול. תודה.

הייתי רוצה לשמוע את תשובותייך.

שוש צימרמן תשיב על השאלות.

אני הייתי רוצה להתייחס לשאלה של המחנך, ולשאלה באיזה מדד בודקים בתי ספר. אני רוצה להגיד קודם כל שעצם העובדה שבמיצב ישנו פרק שבודק את בתי הספר על פי מדדי אקלים, זה רק אומר משהו על השינוי של מרכז הכובד.

בנוגע למקומו של המחנך, תכנית "אופק חדש" שהולכת עם המשרד, שמה דגש מאוד חזק על תפקיד המחנך, על ההכשרה של המחנך.

אבל זה לא בכל בתי הספר.

זה תהליך שהתחלנו בו וכן כדאי לראות את היש. בנינו תכנית הכשרה שמותאמת לכל הדרישות של מחנך כיתה. קיימות במסגרת זו השעות הפרטניות שמאפשרות את השיח של מורה עם קבוצה קטנה. מתוך כלל השעות הפרטניות שעה אחת מחויבת לדיון פתוח. ישנן תכניות "כישורי חיים" ו"מפתח הלב" שהן שיח ישיר על הנושאים האלה, נושאים של פיתוי, נושאים של התמודדות עם לחץ חברתי, על נושאים של מה חשוב לי. תכנית "כישורי חיים" הוכרזה כתכנית חובה בבתי הספר היסודיים מזה שלוש שנים יחד עם תכנית "מפתח הלב".

כמה פעמים בשבוע יש "כישורי חיים"?

שעה אחת בשבוע.

השעה צריכה להספיק, אני יודעת כי הייתי בעוד כמה וועדות ואני בוועדה לשלום הילד, השעה הזאת צריכה להספיק גם לתזונה, גם לבריאות כשאנחנו מדברים בכלל על מודעות ועל סטריליזציה, היא צריכה גם להספיק לנושא האלכוהול, גם לחינוך מיני וצריכה להספיק לעוד אלף ואחד דברים שנכנסים למערכת החינוך. האם לא ראוי להוסיף עוד שעת מחנך?

אבל כשאתם מצביעים, הייתם בוועדה ההיא וההיא ונכנסים לפה - - -

מי זה אתם?

חברי הכנסת.

אתה לא יודע לפי מה כל חבר כנסת מצביע. מעבר לזה חשוב לציין שזו מדיניות של משרד החינוך, הוא צריך להחליט מה חשוב לו יותר, ציונים לפי מבחני מיצב או חינוך. אלו הן שאלות מוסריות. כשהיינו ילדים, הייתה לנו שעה ששאלו אותנו שאלות מוסריות, זה היה קטע חברתי, קטע של סולידריות חברתית, על איך אנחנו מגיבים כשאנחנו רואים את האחר נפגע, פה אין את זה יותר. אני גם רואה מה קורה עם הילדה שלי שהיא בכיתה ג', וכעת מכינים אותה למבחני המיצב לכיתה ד'. זה טירוף אחד גדול. אני שואלת האם השעה הזאת מספיקה לכל הנושאים שמשרד החינוך דחף לשם. בכל פעם שאני שואלת מה, הם אומרים "כישורי חיים".

חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, כשהיינו ילדים וזה היה מזמן, היה כבוד למורה. כשהמורה היה נכנס לכיתה היו עומדים, כל המערכת הייתה שונה. היום לצערנו הדברים נראים אחרת ובין כל הדברים השליליים שנכנסו לכותלי בית הספר גם חוסר הכבוד הזה. אין לי ספק שהקצאת זמן, שעה כזו או שעה שם, אם האווירה הכללית, אם הרוח הנושבת בכותלי הכיתה ובכותלי בית הספר היא לא שמקבלים מהמורה, לא רק באותם שיעורים מסוימים אלא ביתר השיעורים, אם לא מקבלים את המסר הנכון, אז לא נגיע לידי כך.

יש לנו הרבה דוברים ואני חוזר לחברי הכנסת, ואחרי זה נעשה שילוב פעם חבר כנסת ופעם אורח.

שלום לכולם. אני הייתי מורה בבית ספר תיכון ורכז חינוך חברתי. אני אתחיל מהסוף בקשר ל"כישורי חיים" בבתי ספר תיכון. בבית הספר התיכון שבו אני לימדתי היועצת היא זו שהעבירה את "כישורי חיים". לצערי הרב תכנית "כישורי החיים" צריכה לשלב את כל בית הספר, שתכלול את ההנהלה, המורים, מחנכים. זה הפך לתפקיד כמו שאר הדברים, זה הפך להיות תפקידה של היועצת וזהו וכאילו שלכל המורים אין נגיעה בדבר. הנושא התאבן ואין לו את הרוח למרות שזה חשוב מאוד. חשוב מאוד להגדיל את זה בכל בתי הספר.

דיברתם גם בקשר לאלכוהול בטיולים, אני יכול לאכוף את החוק ולהעניש את התלמיד, אבל מה עם ההורים שלו שנותנים לו את הגיבוי, את הלגיטימיות? כאן יש את הניגוד בין המסר שבית הספר מעביר לבין ההתנהגות של החברה, של ההורים ושל הבית. את הלגיטימיות לאלימות, הלגיטימיות לאלכוהול.

אני לא חושב שיש לגיטימיות מצד ההורים, אבל הסיטואציה שהם נמצאים בה זו הבעיה. לגיטימיות לדעתי היא לא המילה הנכונה.

אולי לא לגיטימיות, אבל אולי גיבוי. אני כמורה נתקלתי בתלמידים - - -

אולי המשטרה תספר לך שכשהם שמתקשרים להורים של ילד שנתפס התשובה של האבא היא "למה אתה מעיר אותי בשעה כזאת".

לצערי הרב, יש הורים שמגבים את הילדים שלהם. הגיבוי או הלגיטימיות הגדולה זה מעולם המושגים, כאילו שאתה גברי כשאתה אלים יותר, כשתהייה אלכוהוליסט אתה אמיץ, אתה לא עושה חשבון לשום דבר. גם בזה צריך לטפל משום שכאשר מדברים על חינוך אנחנו לא מדברים רק על ידע, זו לא הנחיה, זו הפנמה של ערכים. למגר את כל צריכת האלכוהול, האלימות הגואה שהופכת את בתי הספר שלנו לג'ונגל. כל זה מעיד על משבר, על מצוקה, על בעיה שצריכים לטפל בה. בית הספר אינו בועה שמנותקת מהחברה. לצערי הוא המראה של החברה. כולנו רוצים שמבית הספר תצא הגאולה והישועה לכל החברה. אבל זה לא קורה. בית הספר משקף את כל מגרעותיה של החברה, את כל המצוקות שלה. בזה כולנו לא רוצים.

אני הייתי מורה להיסטוריה, וכמורה לשעבר אני אומר שלא היה לי זמן לחנך, פשוט לא היה לי. אני חייב להספיק את החומר בהיסטוריה משום, שכפי שנאמר וזה נכון, בסוף המנהל מודד את ההצלחה של המורה לא אם ם הוא טיפל באיזה תלמיד שהיה במצוקה, לא אם הוא אילה איזה משורר או סופר בבית הספר, הוא נמדד אם הוא העביר את החומר כולו ומההישגים בבחינות הבגרות של התלמידים שלו. אנחנו צריכים טיפול מערכתי, עבודה משולבת של כולם, אי אפשר לנתק את בית הספר ולהגיד זהו, זוהי העבודה של בית הספר והשאר ישבו וינוחו. זו עבודה משותפת של כולם.

אדוני היושב הראש, השנה פיצלו את החינוך מהתרבות, ולכן יש בנפרד גם שר חינוך וגם שרת תרבות.

תודה רבה אדוני, הייתי מבקש לשמוע כעת את המשרד לבטחון פנים.

אני נציגת הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול.

עלו פה הרבה מאוד נושאים, אני חושבת שאי אפשר להפריד בין הבית, בית הספר והקהילה. אנחנו צריכים לראות אותם כמקשה אחת. העבודה צריכה להיות מערכתית. הזכירו כאן גם את האוכלוסיות, ברור שלא ניתן לעבוד עם כל האוכלוסיות באותה צורה. צריך להתייחס לתרבות, לרב תרבותיות ולאיפיונים השונים של האוכלוסיות השונות. לכן אי אפשר לקחת את הכל כמקשה אחת.

הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול שלקחה על עצמה את המנדט הזה, בהחלט עובדת בשיתוף פעולה עם כל המשרדים, כל משרדי הממשלה כולל עם שרד החינוך בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. נבנתה גם אסטרטגיה, כפי שראיתם, בכל התחומים גם בנושא של חינוך ומניעה, גם בנושא של טיפול ושיקום, גם בנושא של האכיפה, כמו שאמרתי זה בשיתוף המשרדים.

לדעתי, וכפי שאתם רואים גם הקמפיין, וגם המסרים של הקמפיין מעידים על כך שצריכה להיווצר איזו אווירה ציבורית שאפשר לדון ולשוח בה. אנחנו עושים גם ברמת הקהילה, יש לנו מתאמים בישובים ואנחנו עושים עבודה בתוך הקהילה עם ההורים, עם אנשי המקצוע, עורכים הכשרות והשתלמויות לאנשי המקצוע בתחום העברת הידע והמיומנויות השונות שהוזכרו כאן.

גם מה שהוזכר כאן בנוגע לבילוי שעות הפנאי, גם התכניות בנושא האלכוהול ובנושאים אחרים שאנחנו יודעים שאלכוהול מחולל אלימות, צריכות להיות מאוד מגוונות וצריכות להתייחס גם לבילוי של שעות הפנאי. צריך לשלב בתוך שעות הפנאי האלה את תכניות המניעה שתהיינה מותאמות לאותם ילדים שאולי אין להם את הכושר המילולי ואולי גם לא כל כך מצליחים בבית הספר, אבל יכולים בהחלט להצליח בתחומים שונים, ואז אנחנו יכולים להקנות להם את אותם דברים שדיברתם.

את מתכוונת יותר להסברה?

אני מדברת על חינוך והסברה. הסדנאות להורים הן בהחלט סדנאות ממושכות ויש פעילויות אחר הצהריים שנעשות במסגרות שונות, כך גם בירושלים. אני לא מדברת על בתי הספר, אלא על הקהילה.

כעת נעשית פעילות משותפת עם משרד החינוך כדי לעבוד בתחום הזה בקשר בין הורים לתלמידים. עדיין יש בתי ספר במקומות מסוימים שנעשים בהם פעילויות.

נציג המרכז לשלטון מקומי, מר יוסי נשרי ראש עיריית קריית אונו, שמענו שאצלך בקריית אונו, מיושמת איזו תכנית בנושא הזה.

ברשותכם חברי הכנסת, היושב ראש וחבריי אנשי משרד החינוך, אנשי המשרד לבטחון פנים, וכל מי שבא לדון בתופעה של שתיית אלכוהול.

אני לא רוצה להיכנס למה שעושים בקריית אונו, אני לא כאן כנציג קריית אונו אלא. כחבר וועדת החינוך וועדת הנוער של השלטון המקומי. אנחנו דנים בנושא הזה בכל דיון, ומעלים גבה כיצד אנחנו יכולים באמת להשתתף במאבק ובמשימה הלאומית הזאת למגר את תופעת האלכוהוליזם.

ישנם כאן בני נוער שיכולים לספר ממגע יומיומי שלהם, הרבה יותר מכל אחד מאיתנו, ממה התופעה הזאת נובעת ולמה היא נובעת. אני חושב שאתם כחברי כנסת, שיושבים בכל הוועדות בין אם זה בוועדת הרווחה, בוועדת החינוך - - -

אתה מדבר עלינו, כל אחד מצביע, אתה מטיל פה רפש.

אני לא מטיל רפש, את לא שמעת מה אני רוצה להגיד.

אנחנו אינדיבידואלים, יש לנו - - -

גם עלינו מותר למתוח ביקורת.

זה בסדר, אבל לא להגיד שאנחנו מצביעים בניגוד למה שאנחנו אומרים.

את זה אני לא אמרתי. אני לא נכנס לגופו של אדם, גופו של עניין מעניין אותי, בסופו של דבר אנחנו כראשי רשויות צריכים ליישם את זה בשטח ואם לא ניקח את זה בסדר עדיפות ראשונה ברשות שלנו, ולא יהיו לנו המשאבים לא נוכל לקדם את זה. עם כל הכבוד למשרד החינוך, משרד הרווחה, המשרד לבטחון פנים, זה בסוף נופל על הכתפיים של ראש הרשות. ובתקציבים בסופו של דבר אנחנו מקבלים את הגזרות מהכנסת.

בוא נשמע למה אתה מתכוון.

יושבים בוועדת הכספים, גוזרים עלינו בנושא תאגידים, בנושא של קיצוץ רוחבי שאתם מקזזים בכל המשרדים. איך אתם רוצים שאני בסוף איישם את התכנית נגד אלימות? מאיזה תקציב נביא עוד תקציב למחנך? מאיפה היא תביא עוד שעות לפרטניות לכל נושא ונושא לילדים עם צרכים מיוחדים? מהקצוצים שעושים? לשר החינוך אין יותר כסף. מה שאתם קבועים שהוא התקציב עם זה אנחנו חיים.

אם אנחנו באמת רוצים, תאווי מאבק בנושא הזה, קחו תצבעו את זה בגוף התקציב בתקציב הכללי מדי שנה בשנה, תקציב למניעת אלימות ונוכל לדעת שיש לנו תכניות ארוכות טווח. נושא החינוך הוא לא זבנג וגמרנו, זו תכנית ארוכת שנים מגיל שנתיים עד גיל שמונה עשר ואולי יותר מזה, כדי שנוכל בסופו של דבר לדעת שיש לנו תכנית שיכולים להתמודד איתה. זה לא משהו נקודתי. גם היום בתקציב שהקצבתם לטובת המאבק הזה, 27 מיליון, אני לא יודע כמה באמת ירד לשטח, מה יהיה עם זה. הסכום נשמע סכום התחלתי מצוין אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים יום יום לטפל בנושאים האלה. זה לא דבר של מה בכך.

אני חושב שאם יכנסו את הוועדות, וועדת הכספים, וועדת הכלכלה, וועדת החינוך והרווחה, שיקימו צוות משותף שיוכלו יחד לעגן את המשאבים. כל וועדה יושבת על נושא אחר ובסוף הדברים מתפרצים והולכים לצדדים ולא ממוקדים לאותה מטרה שאנחנו רוצים.

אין לי ספק שוועדת החינוך תלווה את הנושא של התקצוב הזה כדי לדעת איך ובאיזו צורה הדברים מנותבים.

אני חושב שהנושא לא מסתיים בבית הספר. אמרת נכון בתחילת דברייך שבית הספר הוא בית ספר, באים ללמוד בו. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מגבירים את מודעות ההורים, סמכות ההורים נעלמת, אין סמכות הורית ואם ההורים לא ישתפו פעולה עם מערכת החינוך, אנשי החינוך הם לא קוסמים, הילד מקבל את הסנדביץ' מאמא והאמא, משכיבה אותו לישון, ושולחת אותו לסרט ולחוגים, בית הספר הוא עד שעה מסוימת. הילד לא שותה, אין לי נתונים מדהימים שהילדים שותים בתוך כותלי בית הספר, אני לא מכיר תופעות כאלה, אני כן מכיר תופעות שהם שותים אחרי שעות הלימודים, ואז הילד חוזר הביתה. ההורים צריכים ללכת לאיזה קמפיין, ליצור תכנית חשיבתית איך לעורר את ההורים.

הם עסוקים בהישרדות כלכלית.

בדיוק, למה? כי יש עליהם כל מיני דברים שמטילים עליהם, בסוף הם צריכים לשלם עבור החשמל, לשלם לחוגים, אנחנו מטילים עוד חובות ברשות המקומית. את צודקת במה שאת אומרת, זה גלגל.

אני לא חושב שמה שנעשה בתוך כותלי בית הספר, שוב כשאני מדבר על הדרך החינוכית של כל הנושא שמתנתקת ממה שההורים יכולים או צריכים לעשות עם הילדים שלהם.

אתה יודע מה אחוז ההורים שמגיעים לסדנאות? בודדים. ודווקא אלה שאנחנו רוצים שיגעו לא מגיעים. אלה שיש להם מודעות מגיעים ואלה שצריכים להגיע לא מגיעים. לכן צריכה להיות חשיבה מיוחדת, אולי דרך הטלוויזיה, אולי דרך הקמפיין של 6 מיליון מוקצים להסברה, להגיע יותר להורים לא פחות מהילדים.

אני איתך בכל מה שאמרת בגלל שהעניין כולו מושפע מהדוגמה האישית, בין אם היא של ההורה, מחנך ובין אם זה של המורה. אי אפשר להגיד לא לשתות אלכוהול ואחר כך הוא יראה אותו עם כוסית ביד.

יש לי שאלה לך כראש עיר, בתי הספר בעיר שלך מאובטחים?

כן.

מאיפה תקציב האבטחה?

מהרשות ומהרשות לבטחון פנים.

אני שואל אותך משום שבבתי הספר הערביים לצערי אין שום אבטחה בבתי הספר. זה נושא כל כך רגיש, כל כך חשוב שרציתי שהמנהל הכללי ישמע. רציתי לעלות את זה בפני המנהל הכללי, זה לא מתקבל על הדעת משום שבתי הספר הופכים לג'ונגל, המורה והתלמידים חשופים לאלימות. לפחות אבטחה.

זה לא כל כך קשור, כי האבטחה בכניסה לבית הספר זה לא בגלל האלכוהוליזם, זה בגלל סיבות בטחוניות.

זה ברור מאליו. רציתי לדעת מראש עיר מאיפה התקציב, משום שכשהעליתי את זה בבטחון לפנים ומהפנים לבטחון עד עכשיו אף אחד לא לקח את האחריות.

אני קטונתי מלהבין בטיפול בבעיה הזאת. אני רק רוצה לשאול על התופעה. איך הגענו לאן שהגענו? שמעתי שבית הספר הוא רק סימפטום. שמעתי על תופעות שאלימות ואלכוהול הם סימפטום. וזה סימפטום והכל סימפטום ממה? האם הבעיה איתנו? האם החברה והמדינה הרימו ידיים? האם בעצם בית הספר הוא שיקוף רנטגן של חברה חולה?

אני באמת מעלה רק שאלות ואין לי תשובות. האם זה מעיד על התלמיד המשועמם, המנוכר, הוא שולח כרטיס אדום? אני שואל כי יש כאן צוות של מומחים ואני מכבד את המומחיות שלהם. אני חייב לדעת האם זו בעיה מקומית של בתי הספר? האם יש בתי ספר יותר אלימים ופחות אלימים? למי שיש הורים מחונכים ובעלי מעמד כלכלי האם הוא פחות אלים? האם למי שאין לו הוא יותר אלים?

אמרו פה נוער מנותק, נוער שהוא בבעיה סוציו-אקונומית, עובדה שהנתונים שם יותר גבוהים.

שמענו שכל התופעות האלה הן סימפטום. כשאדם קונה בקבוק וודקה בגיל 14 כדי למחות, כדי למחות על מה? כדי לברוח ממה? אלה השאלות שמטרידות אותי. מה יש בנו שדופק את הילדים שלנו? מה יש בחברה? אני מוטרד ברמת המקרו, ברמה האסטרטגית. האם זה שיקוף של חברה חולה? האם זה שיקוף של חברה שלא הולכת לשום כיוון? האם זה שיקוף של חברה תקועה, ולא מאפשרת דיון? זה לא קיים בדנמרק, זה לא קיים בנורווגיה, זה לא קיים בצרפת.

זה נכון שמדינת ישראל, לצערנו, ממוקמת בנושא במקום לא מכובד.

אני יכול לתת תשובות אבל אני לא בקיא, אני יכול לתת תשובות ספונטניות של אדם עם אינטואיציה, קצת אינטליגנט. האם זה שיקוף של חברה שהגיע למבוי סתום?

הייתי רוצה כעת לשמוע דווקא את נושאי הדיון הזה היום. דיברנו על התלמידים ועל מה שקורה בכותלי בית הספר. נמצאים כאן היום נציגי מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני מבקש לשמוע איך אתם מתייחסים לדיון הזה שהוא עליכם.

אני מקריית אונו, יושבת ראש ועדת נוער וקהילה במועצה הארצית ויושבת ראש מועצת הנוער בקריית אונו.

אני חד משמעית רוצה להגיד משהו, הנוער זקוק למסגרת, הוא דורש את המסגרת והכרטיס האדום שדיברת עליו, הוא זה שמנסה להגיד אנחנו פה ואנחנו צריכים מסגרת וצריכים משמעת, אנחנו צריכים חוקים, אנחנו צריכים שתחזירו אותנו הביתה מטיול שנתי. ילד שרוצה לשתות אלכוהול זו הבחירה מודעת שלו ללכת ולקנות את הבקבוק בין אם זה תוך כדי הטיול, בין אם זה לפני או שזה בלילה לברוח. הוא עושה בחירה מודעת ללכת לשתות את הבקבוק כי הוא רוצה שיתפסו אותו. אנחנו נעמוד מאחורי הדברים האלה, הוא רוצה שיתפסו אותו, הוא רוצה שיטפלו בו והוא זקוק לזה.

אם פתחת בשאלות אני ארצה להתחבר לזה. מיהו הנוער האיכותי? כל הזמן מדברים על נוער מנותק ועל נוער איכותי. מיהו הנוער האיכותי? אנחנו נציגי מועצות התלמידים? תנועות הנוער? מיהו הנוער האיכותי? הנוער שנמצא בחינוך הבלתי פורמלי? כולם הילד שנופל לסמים, הילד ששותה אלכוהול, הילד שמרביץ, הילד שיש לו תיקים פליליים במשטרה, כולם הם הנוער האיכותי. ההבדל היחיד בין הנוער האיכותי לבין אנחנו, זה שאנחנו מצאנו סוף סוף מקום שבו נוכל לממש את הפוטנציאל שלנו, משמע במועצות התלמידים והנוער. אם אנחנו לא היינו מוצאים את המסגרת הזאת אנחנו הינו יכולים להיות באותה קלות הנוער שנחשב הנוער המנותק. לא צריך לעשות הפרדה בינינו לבינם, זו מקשה אחת ואנחנו אותם בני נוער ובקלות שנינו יכולים להיות בצד הזה או בצד השני.

אם אנחנו כבר מדברים על הבעיה עצמה, החברה מנסה כל הזמן לייצר אטרקציות לנוער, היא רואה שמשעמם לו, היא רואה שהילד עושה אלימות, משמע היא חושבת, משמעם לו אז בו נייצר לו אטרקציה, בואו נפתח לו עוד מועדון, בואו נחשוב על עוד פעילויות לתת לו, בואו נפתח עוד חוגים. אולי כדאי סוף סוף לחזור אחורה ולהגיד למה הוא מרגיש צורך באטרקציה הזאת. מה מביאה לו את התחושה הזאת שהוא חייב חייב לעשות עם עצמו משהו. הוא לא משועמם. יש לו צורך שהוא בעצמו לא מבין למה הוא צריך את תחושת האדרנלין, של בואו נראה איך נסיים את הלילה אז בוא נשתה בקבוק אלכוהול כי אני לא יודע איך אסיים את הלילה שלי.

כדאי שאנחנו נחזור לשורש ולהתחיל משם.

אני דובר מועצת התלמידים והנוער הארצי. אני מבית ים, בית הספר אורט הבונים.

אני אמשיך את דבריה של נופר סלמן. לדעתי נופר סלמן אמרה דבר נכון בעניין החוקים. בזמן האחרון אנחנו עדים לכל מיני הצעות חוק, ולא הצעת חוק אחת, שמנסה לכבול את הנוער ולשים עליו אזיקים, אנחנו רואים כמה הצעות חוק שגם מנסות להגדיר את כל הנוער כנוער פלילי. מנסים להטיל עלינו את כל הרעה החולה של החברה. הבעיה היא לא רק בנוער וצריך לזכור את זה טוב מאוד. הבעיה גם בבית הספר, גם במערכת החינוך שבה אנחנו נמצאים. במקום להטיל עלינו - - -

היו שני חברי כנסת בוועדה שרצו להטיל אחריות פלילית על התלמידים ונסוגו מהכוונה הזאת, וזה טוב.

זה נכון ויאמר לזכותם.

במקום לכבול אותנו ולהטיל עלינו עוצרים, למה שלא ילמדו אותנו להבדיל בין הטוב לרע ולבחור נכון. כי אני כתלמיד לא מרגיש עד עכשיו שזה קורה בבית הספר.

נושא נוסף שאני רוצה להדגיש לקראת סוף הדברים שלנו. צריך לטפל בשורש הבעיה ולא בסימפטום. הצעות החוק מנסות לטפל בסימפטום. בני נוער ששותים ברחוב זה סימפטום, אבל הבעיה היא שתייה, הבעיה היא נוער ששותה. זה הכל תודה.

אנחנו רוצים חוקים. אנחנו רוצים משמעת, אנחנו רוצים מסגרת, ואתה מוסיף "אנחנו רוצים שילמדו אותנו להבדיל לבין הטוב לרע". רבותיי זוהי הכותרת. אני חושב ששמענו הרבה דברים חשובים אבל שמענו כאן את המסר שלדעתי צריך להכניס אותו ולהעביר אותו מהוועדה כאן ישירות לידי שר החינוך ולידי המנהל הכללי של משרד החינוך. אנחנו רוצים חוקים, אנחנו רוצים משמעת.

אנחנו גם רוצים הבנה.

אני דווקא מזדהה עם מה שאמרת. אתה סייגת מעט את דבריה של נופר סלמן. שהזכרתי את האימרה שהייתה בעבר בבתי הספר "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך", זה היה בקיר מול המורה, "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך", כלומר בכל רגע נתון המורה ידע שכבוד התלמיד הוא ככבודו ולא להתנשא עליו, לא לרדות בו ולא כל מה שאמרת לחוקק חוקים כופים שאמורים ךהתייחס אל כל התלמידים כחשודים ולשים על כל התלמידים אזיקים.

מאידך גיסא, מול פניהם של התלמידים בגבו של המורה היה משפט המקביל "ומורא רבך כמורא שמיים". אני לא רוצה להיכנס לציטוט מחז"ל, אבל יש פסוק שאומר "כשפתי אישך ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבא-ות הוא" אם הרב דומה למלאך ה' צבא-ות תורה יבקשו מפיהו ואם לא אל יבקשו, כלומר אם המורה והמחנך הוא דמות מורמת, באמת מקרינה ולא מתוך פחד ולא מאימה או מגבלות, אלא מעצם אישיותה, דמות בכל מהותה ובכל ישותה נותנת דוגמה אז התלמידים גם מקבלים.

אני חושב שהכותרות האלה הן כותרות חשובות מאוד. איך מיישמים ואיך עושים את זה זו השאלה. גם לעשות את זה נכון, וגם לא ברמה של מסגרות של משמעת וחוקים מגבילים. לא. על זה כמובן אנחנו מתנגדים. אבל מהצד השני כשהתלמיד עצמו, לא מתוך שמטילים עליו משמעת הוא מבין את חשיבותה של המסגרת ושל האמירה הזאת, הוא קודם כל מבין שהיא לטובתו. אם נצליח להחדיר את זה לתלמידים הקטנים אז בגיל מבוגר יותר הם בטח ידעו את זה ואז כשהם יהיו הורים הם ידעו ליישם את זה לבינם.

תתנו לבני הנוער אדם שהוא יכול לכבד אותו, הנוער יחבק אותו בשתי ידיים.

את אומרת דבר אמיתי ונכון.

גם באוניברסיטה בקורסים שהיו מלאים, ואם היו מרצים פחות כריזמטיים, פחות מעניינים אז את הקורסים היו צריכים למלא - - -

הטובים ביותר להוראה.

אני חושבת שבסופו של דבר כשאתם אומרים שהנוער שותה בגלל שהוא משועמם, בגלל שאין לו תעסוקה, בגלל שהוא רוצה עניין. נוער זה נוער. אני חושבת שמבחינה ביולוגית, מאז שאני הייתי ילדה ועד עכשיו נוער לא השתנה, מה שכן השתנה זו החברה, הסביבה.

הייתה פעם סולידריות חברתית, הייתה פעם מדיניות של סולידריות חברתית שכולנו ערבים האחד לשני, ולאלה שאין שיהיה. אני זוכרת מדיניות ממשלתית בפרויקט שיקום שכונות ובכלל באזורים מוכי אבטלה וכדומה, כולם היו זכאים לחוגים בשעות אחר הצהריים, יצאו אמנים. אנחנו היום, סובלים כתוצאה מסגירת פרויקטים או צמצומם.

למה? יש את האח הגדול.

אני זוכרת כילדה בבית שאן, ביחד עם חברים נוספים באותו ספסל בכיתה או בחוג, היינו ילדים מכל הרמות הסוציו-אקונומיות של החברה. היינו ביחד בכל החוגים ושם הכישרונות דיברו, לא היו צריכים להעביר את הזמן של שעות אחר הצהריים על הברזלים, או בספירת מכוניות, היום יש הימורים על מספר המכוניות האדומות שעוברות, זו תרבות של שעמום.

אנחנו באים הרבה פעמים בטענות להורים, ההורים באמת עסוקים בהישרדות כלכלית, היכולת שלהם לצפות מה קורה עם הילד אחר הצהריים הולכת ופוחתת. כעת אנחנו גם זורקים אותם הביתה, כשילד מתפרע בבית הספר אנחנו שולחים אותו הרבה פעמים הביתה בלי לדעת אם יש עורף משפחתי שיחזיק אותו ויטפל אותו. אנחנו שולחים אותו לרחוב. אנחנו מדברים על שעות חינוך, על "כישורי חיים" ששם אנחנו דוחפים את כל הקשיים של החברה באותה שעה מסכנה בשבוע. אני חושבת שזה ממש לא פתרון.

חשוב להגיד, שאולי יש מקום לחזור לסבסוד חוגים, אני זוכרת שהיינו מתנדבים בשעות אחר הצהרים במתנ"סים בשירות לקשיש, ובכל מיני דברים אחרים, זו הייתה חובה של בית הספר. אתה מגיע לכיתה י' והחל מי' עד יב' אתה מחויב להיות בחוג, זה יכול להיות במשטרה או בכל מקום אחר.

אני חושבת שאנחנו כחברה צריכים לקחת את זה כפרויקט ולאחד כוחות מהקואליציה והאופוזיציה ולהביא לשינוי במדיניות. חוג לכל ילד, לא מחשב לכל ילד אלא חוג לכל ילד. לצמצם להם את הזמן הפנוי ותראה איך הדברים מצטמצמים במקביל.

אני מבקש לשמוע את חברת הכנסת רונית תירוש, היא כידוע הייתה גם המנהלת הכללית של משרד החינוך, היא מכירה את הנושאים האלה מקרוב.

אני קצת סקפטית וקצת פסימית, באשר ליכולת שלנו להצליח למגר את התופעה, והסיבות הן רבות. נכון שצריך לבדוק את שורש הבעיה. השורש מאוד מורכב. זה קורה בגלל שאין מספיק מידע, אין נתונים מספיקים, המקור היחיד הדומיננטי להשגת המידע זה בדרך כלל אמצעי מדיה ויזואליים. אני הזכרתי את תכנית האלופה שהיא מסתבר תכנית מאוד מאוד פופולרית, אבל שם כמו שנאמר, בכל פעם כשמישהו נתקל בבעיה, בלחץ או במשבר ויש לו צורך לפתור את זה הוא רץ אל האלכוהול וזה פותר לו את הבעיה.

זה מתחיל בזה ששעות הלימוד והחינוך קוצרו. ילדים חוזרים מוקדם יותר הביתה, בוודאי שאין מה לדבר על חוגים כמו שאורלי לוי-אבקסיס מציעה ובצדק, אז הם פותחים טלוויזיה וזה מה שהם רואים. בערב, בחלק מהבתים לפחות, ההורים מארחים וחלק מהסטאטוס זה להגיש אלכוהול, זה מסר בלתי מילולי שלהפך, הוא אומר אלכוהול זה רמה, זה סטאטוס, זה לא דבר אסור. הדיסוננס הזה שנוצר בתובנות של הילדים, במקרה הטוב בבוקר הסבירו לו בבית הספר שזה לא טוב ולא תמיד מסבירים, ואז בערב הוא בטלוויזיה והוא רואה שזה מה שפותר את הבעיות ובערב גם מארחים, ולכן אני סקפטית.

אני חושבת שזו הזדמנות פז כשממשלת ישראל החליטה להשקיע X מיליוני שקלים בתכנית. אני לא יודעת מי בנה אותה, מי שותף בה, אני חושבת שלגיטימי והגיוני שוועדת החינוך תזמין לכאן את נציגי הוועדה הזאת שיסבירו לנו, מה שטוב בוועדה הזאת זה שיושבים בה הרבה מאוד אנשים שהם מהתחום, של חינוך ושל נוער, ויש לנו מה לומר בעניין, ונמצאים כאן גם מנהלים כלליים בנושא כולל היושב ראש, אני חושבת שיש מקום לוודא שיש עיגון משאבים.

מה שאמר ראש עיריית קריית אונו בשם שלטון המקומי זה מצודק, כי אם אנחנו לא נעשה משהו דרך הרשויות שום דבר לא יקרה. יש במשרד החינוך את תכנית "א.ס.א – אלימות, סמים ואלכוהול", ואני מקווה שהיא עדיין פועלת.

היא לא מתוקצבת, אבל כל הנושא והראיה - - -

אני רוצה לדבר על העיקרון.

"א.ס.א” זה בשיתוף המשרד לבטחון פנים, משטרת ישראל, זה שיתוף פעולה של כמה וכמה מערכות אבל קודם כל דרך הרשויות, דרך וועדת היגוי ברשויות. מה שנדרש בתכנית הזו שכולם, משרד הרווחה בשלטון המרכזי, אבל בשלטון המקומי מחלקת הרווחה, כלומר כל משרד עם שלוחותיו בתוך הרשות מוודאים שעושים את הדבר הנכון. בפרויקט הזה מפלחים את הנוער לנוער מנותק, נוער שנמצא כן בבתי ספר ועוד פילוחים אחרים, ומוצאים פתרונות.

אני לא אומרת שנצליח למגר כי גם החקיקה שאנחנו עושים, שהיא גם שמתבקשת, וזה חלק מעסקת החבילה כדי לרתום את כל הגורמים. תמיד הנוער והצעירים ימצאו פרצות איך לעקוף את החוקים. נניח שיוחלט שלא מוכרים אלכוהול החל מהשעה 19:00 ואילך, אז יקנו את זה בצהריים ויאפסנו בתא המטען וישתו מתי שישתו. אני עצמי הצעתי הצעת חוק של הצבת "ינשופים" בפתח המועדון, לא משנה כמה ה"ינשוף" באמת מודד או לא מודד, אבל עצם העובדה כשבאה חבורה והם יודעים שיצטרכו לעבור דרך ה"ינשוף" בכניסה ואחדים מהם עלולים להישאר בחוץ כי הם תדלקו את עצמם קודם כניסתם, אז אולי יחשבו שלא שווה להם להפסיד את הכיף בתוך המועדון והם לא ישתו בחוץ, בפנים אני רוצה לקוות שלא ימכרו את המשקאות.

אין לי ספק שאנחנו בהיסטריה מסוימת ומנסים ליצור חוקים שמגבילים, אבל זה לבדו לא יסייע, זה יכול להיות תוצר נלווה לתקופת מעבר. אגב, כולנו יודעים שלא היה חוק שאוסר שתייה, זאת אומרת שאסור למכור אבל לא אסור לשתות. יש דברים שרק עכשיו אנחנו מתחילים לשים לב אליהם, מנסים לסתום כמה שיותר פרצות. זה נכון שהבסיס מתחיל בחינוך כמו בכל דבר.

אני חוזרת לפתיח של דבריי, כל עוד מערכת החינוך לא תקבל את המשאבים שיאפשרו לה גם, להעסיק את הילדים ביום לימודים סביר, אני לא אומרת אפילו ארוך, לתת חינוך, וגם מורים איכותיים, והייתי מוסיפה לזה גם בתי ספר קהילתיים כי אני חושבת שזה בד בבד כי בתי הספר הקהילתיים הופכים את ההורים באופן מלא לא מלאכותי לשותפים, זה בטבעי שלהם, הם נמצאים שם והם שותפים לקריאת הבעיות שיש בבית הספר וזה לא זר להם. כשמשהו מתרחש בבוקר בבית הספר הם יכולים לדון בזה או בערב שבת או אחר הצהריים עם הילדים. הרציפות וההמשכיות בדיון בנושאים אקוטיים שמתרחשים בבוקר בבית הספר שנשמך בערב אצל ההורים בתוספת המשאבים שיינתנו - רק הם יתנו את הפתרון.

כפי שציינת אדוני היושב ראש, זה תהליך ארוך טווח, זה לא יקרה מהיום למחר ולכן יפה שעה אחת קודם להתחיל. מאחר שיש כבר וועדה שהוקמה ויש תקציבים שהוקצו, בואו נקרא להם לכאן ונבין שהם מבינים את המשמעויות, מה צריך לעשות ואת מי צריך לערב ונצא לדרך.

תודה רבה חברת הכנסת רונית תירוש. נדמה לי שאם שמעתי נכון בדברים שאמרת, אמרת את זה ברמיזה, שאי אפשר לנתק את המסר של המבוגרים ששותים ומארחים בבית עם קצת אלכוהול כי מקובל כשמארחים קצת שותים, קשה מאוד לעשות את ההפרדה. נדמה לי, אם שמעתי נכון ואם לא שמעתי נכון, מתחילת הדיון הזה את הראשונה שרמזה שאין מה לעשות אבל התרבות קצת השתנתה וכששותים בבית זה קצת משפיע.

שלמה המלך במשלי אומר "למי אוי, למי אבוי", למי? לשותי היין. שתיית אלכוהול היא דבר גרוע לנוער ולמבוגר. במינון הנכון, בטעימה, אותה הלגימה הגדולה שמרחיבה דעתו של אדם כן, אבל השתייה היום כבר מזמן לא מרחיבה את דעתו של אדם אלא משבשת את דעתו של אדם. הקמפיין הזה צריך להיות רחב. אמרת את זה בקצרה. אנחנו לא שומעים את זה אולי משום שאנחנו פוחדים לבוא לומר שתיית אלכוהול היא דבר גרוע, מסוכן לא רק לילד אלא לכולם. זה המסר שצריך לומר אותו, אולי לחייב את החברות שמייבאות משקאות. נראה לי שכשמגיעים למשקאות אלכוהוליים צריכים לשמור על הבון טון כי זה דבר מכובד, זה נעים.

התופעה הזאת, היא ברמת מגפה וצריך לטפל בה. צריך הכל במידה, אבל לפעמים כדי לא לגלוש מעבר למידה צריך להתרחק מהמידה, עושים סייג. ההורים צריכים להבין שאם הם שותים המחיר שהילדים שלהם יחרגו מהמידה ואחר כך ייקח את הבקבוק ויגמרו אותו לבד או עם חברים, כדאי שיחשבו פעמיים אם כדאי להכניס את הבקבוק הביתה.

רוב השתייה שהנוער צורך אותה, והוא יודע איך להשיג אותה, זה לא באמת מהבית או מההורים.

זו לא תרבות מהבית אבל היא מקבלת את הפלטפורמה, ואולי היא מתרחבת בבית ומקבלת לגיטימציה.

במסיבות הבר מצווה שחוגגים לילדים וילדי הכיתה מוזמנים, הילדים הולכים לבר ושותים שם.

אני מבקש לשמוע לפני שנסיים את הדיון לשמוע גם את ארגון ההורים הארצי אבל לפני כן אני מבקש לשמוע את המועצה לשלום הילד.

תודה אדוני היושב ראש.

בהמשך לדברייך, הנתונים שבידנו מראים שעיקר האלימות על רקע שימוש באלכוהול מתרחשת בגילאים של בין 20 ל-25, כלומר לאו דווקא קטינים. משום מה באמת יש איזו נטייה להיטפל לאוכלוסיית הקטינים ולדבר עליה. בעיית האלכוהול היא בעיה רחבה וסבורים שזו תופעה שלילית וצריך לטפל בה באופן רוחבי כלפי כולם, צריך להתייחס באופן ספציפי לבעיה שמתרחשת בקרב בני הנוער.

כאן אני רוצה להתחבר לדבריהם של נופר סלמן ונחמן בוגוסבלסקי, שציינו שתי נקודות חשובות שאולי דווקא הייתי שמה עליהן את הדגש. נחמן בוגוסבלסקי אמר, ובצדק, "תפסיקו להכתים אותנו, אנחנו לא קבוצה של עבריינים, תפסיקו לתייג אותנו כולנו כקבוצה של ילדים אלימים". זה מאוד מתחבר לי להצעה שהציע קודם חבר הכנסת אלכס מילר, להתחיל לבדוק את התיקים של התלמידים אם לא מתחבא שם איזה בקבוק.

היצירה של אותו אקלים בטוח במוסד החינוכי דורש בין השאר, וכפי שגם אתה ציינת אדוני היושב ראש, כבוד הדדי, שותפות, יחסי אמון, דוגמה אישית ואותם דברים שלא בדיוק קיימים היום במערכת החינוך. צריכים להשיב את האמון של התלמיד במערכת החינוכית וגם להשיב את האמון של המערכת החינוכית בתלמיד עצמו.

נקודה נוספת שהם העלו כאן, צריכים להתייחס לשורש הבעיה ולא לסימפטומים. פה באמת אני מאוד מתחברת לדברים האלה. אמרה נופר סלמן, ילד שצורך אלכוהול זועק לעזרה, הוא אומר הצילו, הוא אומר אני רוצה שיתפסו אותי, אני רוצה שיטפלו בי. זה לא ילד רע. זה ילד שרע לו וצריכים שמישהו יבוא ויבדוק למה רע לו.

בעניין הזה ישבה וועדת החינוך בשבוע שעבר, ודנה בין השאר במחסור בפסיכולוגים בבתי הספר, ביועצים החינוכיים בבתי הספר, באותם גורמי טיפול שיכולים לאבחן, יכולים לאבחן למה רע לאותו ילד, יכולים קודם כל לאבחן שיש ילד שרע לו, יכולים להתחיל באיזה תהליך טיפולי. אולי על ידי זה למנוע את אותה התדרדרות של אותו ילד למצבי סיכון הרבה יותר גרועים.

מעבר לכך, הפתרונות לא צריכים להיות רק בתוך כותלי בית הספר. בנושא הזה אני מתחברת לדברים שנאמרו בוועדה. אנחנו רואים, בהמשך לדבריה של חברת הכנסת רונית תירוש, שזה לא רק שבטלוויזיה ישנן פרסומות מסחריות על אלכוהול שאפשר לאסור אותן, יש הרבה כלים נוספים שבהם ניתן לצמצם את החשיפה לאלכוהול.

בישיבה של וועדה למאבק בנגע הסמים והאלכוהול שדנה בנושא הזה, הציע דוקטור יצחק קדמן דברים נוספים, בין השאר גם שיתוף פעולה בין גורמי המקצוע השונים, למשל בין משרד הבריאות ובין משרד הרווחה. למשל אם ילד מגיע לבית החולים במצב לא טוב אחרי שתיית אלכוהול, משרד הבריאות יכול לדווח למשרד הרווחה כדי שיתחיל איזה הליך טיפולי. הצענו בין השאר שקטין שצורך אלכוהול במידה מסוימת יכול להיות מוגדר כקטין נזקק שחוק הנוער יכול לטפל בו. שוב, ואני מתחברת לדברים שכבר נאמרו, הילדים האלה צריכים טיפול.

מחר כל ילד שצרך אלכוהול, יוציאו אותו מהבית ויכניסו אותו לפנימייה.

לא. קודם כל ישנה הגדרה, ואני חושבת שכבר הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק. אנחנו בוודאי לא נרצה שיוציאו ילדים מהבית ואני גם לא חושבת שממהרים להוציא ילדים מהבית. הרעיון הוא באמת שאותם ילדים יגיעו לגורמי טיפול, שאותם גורמי טיפול יוכלו להגיע לילדים האלה. היום נראה שזה קצת חסר.

שיאפשרו לבתי החולים שתפקידם יהיה לטפל בילדים כאלה ומשם להמשיך הלאה. אני מבקשת לומר לך, יש לי פה תחושה שבציבור שלנו, בחברה שלנו היום האצבע קלה מדי על ההדק, גם נכון ששירותי הרווחה רוצים ועושים לא מעט, אבל בכל דבר שנראה לנו קצת חריג אנחנו באים ומפרקים משפחות. בוא חבר'ה ניכנס קצת לפרופורציות כי יש דברים שאפשר לטפל בהם אחרת.

לקחת את דבריי למקום שממש לא התכוונתי אליו, זו גם לא ההצעה שאליה התכוונו, אבל במישור הסיכום, הפתרונות לא צריכים להיות פתרונות כוחניים, הפתרונות צריכים ללכת לשורשי הבעיה ולא לסימפטומים.

תודה רבה. אני מבקש לשמוע את מר אבי גור, מארגון ההורים הארצי.

אני נמצא בארגון ההורים הארצי במשך שנים, עבדתי בשיתוף פעולה עם חברת הכנסת רונית תירוש. בתקופתה, אני יכול להגיד שהדברים זזו, אחרי זה הייתה תקופה שהדברים קצת נחו, עכשיו יש רוח חדשה. יש לנו שיתוף פעולה עם משרד החינוך והדברים זזים.

ארגון ההורים הארצי החליט כבר לפני שנה על מדיניות שבה שבכל תחום בנושא החינוך אנחנו מבקשים שהמשרד הממשלתי הנוגע בדבר, ראש התחום, יגיש נתונים תוך שאיפה שמדינת ישראל תהייה בין עשר המדינות הטובות בעולם בתחום הזה - במקרה שלנו פחות אלימות. אם אנחנו לא בין עשר הטובות בעולם אז שתוגש תכנית חומש – במקרה שלנו יש וועדה ממשלתית, וועדה בין משרדית שלדעתי היו צריכות להיות פה היום כמו שהם היו בשנה שעברה.

אני מעריך מאוד את כל היושבים פה, גליה גם הזמינה אותי לכנס של יועצות ותרמתי מזמני, הדברים זזים, האנשים כאן הם אנשים שעושים מעל ומעבר, אבל הממשלה צריכה לקבל החלטות שנוגעות למשרדי הממשלה. את זה אני לא רואה כאן היום. נציג של המשטרה שהוא המשרד הממשלתי שלו יש את התקציבים. פקודת המשטרה אומרת דבר ראשון מניעה, יש להם תקציבים לנושא הזה, הם לא הציגו היום לא נתונים מהעולם, לא איפה אנחנו נמצאים ותאור ההעשייה שלהם. הם כן עושים היום.

אני יכול לספר לכם על פרויקט שנקרא "בית ספר בטוח" שהוא פרויקט שהפך את בתי הספר בו הוא מתקיים, זה פרויקט ב- 70 בתי ספר ברחבי הארץ, פרויקט של משרד לבטחון פנים, שם יש אפס אלימות. העלות של הפרויקט זולה ביותר.

אפס אלימות ואפס אלכוהול?

אני לא יכול להגיד אפס אלכוהול מאחר ולא קיבלתי את הנתון על כך בשנה שעברה כשהדיון התקיים כאן. אבל מן הראוי שנציג המשטרה שיושב כאן יענה לך על השאלה הזאת. אני חושב שבנושא האלכוהול הוא יכול לתת לנו נתונים. אני מבקש גם לומר שגם במשרד הבריאות ישנם תקציבים מוקצים לנושא האלימות. אנחנו בוודאי מודעים לכך שחלק מהאלימות היא כתוצאה בריאותית, היא מתרחשת למשל מחוסר שינה, כתוצאה מדברים שמתחרשים בתוך הגוף. למשרד הבריאות יש פרויקטים יפים והם מבצעים אותם. הוועדה הבין משרדית לנושא האלימות צריכה להציג את זה.

אנחנו כהורים, בשנה האחרונה החלטנו לעשות שינוי. למשל, ישראל נחשבת לאחת המדינות שבה מעתיקים תכנות ומרמים, מפירים זכויות יוצרים. השאלה מה עושים בנושא הזה? לנו יש היום מיזם אינטרנט שנפתח ב- 1 לספטמבר, וכתוצאה ממנו אלפי ילדים הפסיקו להעתיק תכנות. אנחנו מספקים להם את התכנות במחיר מינימלי. אנחנו הולכים לעשות מיזם נוסף בנושא של אלימות כדי שייתן כלים ויעזור כתכנית נוספת למשרד החינוך.

הייתי רוצה לשמוע התייחסות נציג המשטרה, למה שנאמר כאן.

למשטרה יש הרבה פרויקטים עם גורמים נוספים. אנחנו לא עובדים לבד. יש הצלחות אבל לא אפס אלימות, זה ממש לא תלוי רק בנו. יש הצלחות ויש פרויקטים בכל מיני מקומות.

אנחנו חוזים על עצמנו כי זה כבר נאמר, הפרויקטים המשותפים שלנו הם עם משרדי ממשלה רבים. את כל זה אנחנו מציגים בתכנית הלאומית למלחמה באלכוהול, אמרנו שיש צוותים, יש צוות ששותף לתכנית הזאת, אנחנו עובדים גם בנושא ההסברה בכל מה שקשור לאלכוהול. אנחנו פועלים גם בנושא האכיפה, לנו יש לתרום בעניין הזה רבות.

בשנה האחרונה עשינו פעילויות רבות בנושא אכיפת מכירת אלכוהול לקטינים. ערכנו מבצעים ארציים עם הצלחות רבות כאשר אנחנו לא עובדים בחלל ריק. במבצע האחרון שיתפנו את רשות המסים ויחידות של מס הכנסה ושל המשטרה שפשטו על פיצוציות או מועדונים שמכרו אלכוהול לקטינים. אנחנו עושים עבודה רבה.

יש חוקים, אנחנו פועלים במסגרת הסמכויות שלנו ואם ניתן לסגור פיצוציה ל- 30 יום אנחנו עושים את זה ואם לא ניתן אז לא עושים את זה. אנחנו לא עובדים בחלל ריק אבל אנחנו עושים פעילות מבורכת גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית. עורכים הרבה מאוד מבצעים. בשנה האחרונה יש לנו עליה של 50% במספר התיקים שאנחנו פותחים בעניין מכירת אלכוהול לקטינים.

זה לא עניין של מה בכך וזה כרוך באילוצים רבים של משטרת ישראל מעבר לפעילות הנקודתית הזאת. אנחנו רואים חשיבות רבה במלחמה באלכוהול ולכן אנחנו עושים הרבה וזאת הסיבה שאנחנו שותפים לתכנית הלאומית לשנה הבאה, מתקיימת פעילות ענפה ורחבה בנושא הזה.

אני חושב שהייתה לנו דווקא דוגמה, לצערי, מאלפת ממה ששמענו בתקשורת בימים האחרונים. קצין מוצלח, מלח הארץ עם עבר מצוין שכל עתידו היה לפניו, במחי שתייה אחת איבד את שפיותו והלך מדחי אל דחי. אני רוצה לומר שהוא לא אשם, הוא לא אשם. האלכוהול הזה שאנחנו מדברים אודותיו כשעה וחצי הוא האשם.

החלטות הוועדה

הוועדה מברכת את הממשלה שהחליטה להקצות 27 מיליון שקלים ולקיים מסע הסברה נגד תופעת האלכוהול.

הוועדה מבקשת מוועדת ההיגוי לקמפיין זה, להביא לפניה את התכנית כדי שהוועדה תוכל להביע את דעתה עליה.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לחזור לתפקידו המקורי, לחנך לערכים, לסולידריות חברתית, לדרך ארץ ולכישורי חיים נכונים.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לשים את נושא המאבק באלכוהול ובאלימות בראש סולם העדיפויות של המשרד, גם על חשבון נושאים אחרים וחשובים. שימצא לכך התקציב המספיק.

הוועדה תקיים שיתוף פעולה עם הוועדה למאבק בנגע הסמים והאלכוהול, ועם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כדי להמציא תכנית פעולה נוספת, יעילה וישימה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:40