הכנסת השמונה עשרה

PAGE
26
ועדת החינוך התרבות והספורט
25.11.2009

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 105

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום רביעי, ח' כסלו תש"ע ( 25 בנובמבר 2009), שעה 09:30

הוראת האזרחות בבתי ספר

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

זאב אלקין

חיים אמסלם

מסעוד גנאים

רונית תירוש

ד"ר שמשון שושני

משרד החינוך, מנכ"ל

אדר כהן

משרד החינוך

ורדה אשכנזי

משרד החינוך, רכזת מקצוע האזרחות באגף לתכניות לימודים

מיכל צדוק

משרד החינוך, דוברת

רות קופינסקי

הסתדרות המורים, יו"ר ארגון המנהלים העל יסודי

יואל גולדובנסקי

המכון לאסטרטגיה ציונית, נשיא

ישראל הראל

המכון לאסטרטגיה ציונית, יו"ר

עדי ארבל

המכון לאסטרטגיה ציונית, חוקר

אלירן זרד

המכון לאסטרטגיה ציונית, רכז פרויקטים

דפנה דיאמנט

המכון לאסטרטגיה ציונית, דוברת

ניקולאי טבק

המכון לאסטרטגיה ציונית, נציג תכנית המנהיגות הצעירה

ד"ר יצחק גייגר

המכון לאסטרטגיה ציונית, רכז אזרחות באולפנת עפר וישיבה תיכונית במעלה אדומים

פרופ' אבי דיסקין

המכון לאסטרטגיה ציונית

פרופ' אשר כהן

המכון לאסטרטגיה ציונית

פרופ' אליעזר דון-יחיא
המכון לאסטרטגיה ציונית

דב ברק

המכון לאסטרטגיה ציונית

גילה איש

המכון לאסטרטגיה ציונית

ד"ר יהודה יעקובסון

התאגדות המנהלים

רותי לוי

התאגדות המנהלים

עדית לביא

התאגדות המנהלים

פרופ' ידידה שטרן

המכון הישראלי לדמוקרטיה

דר' אריק כרמון

נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה

פרופ' רות גביזון

מרכז מציל"ה, נשיאה ומייסדת

אביאל צוובנר

מרכז מציל"ה, מנכ"ל

ד"ר שלמה פישר

יסודות – מרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, מנכ"ל

ד"ר טלי יריב-משעל

מרכז גילה לחינוך אזרחי ודמוקרטיה, חוקרת

שירה זיק

עמותת "גשר", מנהלת פיתוח תכניות

הדסה אפרתי

עמותת "גשר", עורכת ספר הלימוד "אזרחות לבגרות"

שי אפרתי

מורה

יהודה גוטמן

תלמיד

שקד אדר

תלמיד

דון דויטש

תלמיד

יונתן קירשנבוים

תלמיד

ישראל מידד

קרן אברהם

אמנון בארי סויציאנו

קרן אברהם

דדי קומם

קרן אברהם

שמחה אברה וולף

מיכאל לובוביקוב

נחום זלצר

יוסי ג'יבלי

מועצת התלמידים והנוער הארצית

אתי בנימין

הנהגת הורים ארצית, יו"ר

יהודית גידלי

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
הוראת האזרחות בבתי ספר

בוקר טוב לחברים הטובים שיושבים כאן מסביב לשולחן וחשובים שנמצאים כאן. אני מקבל את פניכם בברכה ואני מקווה מאוד שבמסגרת הזמן נספיק לאפשר לכולם להתבטא. אני רוצה לציין מראש שבשיחות מוקדמות עם שר החינוך והמנהל הכללי של משרדו בסוגיה של הישיבה הזאת, ידענו שאנחנו לא נמצה את הדיון בישיבה אחת. ברור לנו מראש שבישיבה אחת לא נמצא את הנושא, בישיבה הראשונה משתתף המנהל הכללי של משרד החינוך ד"ר שמשון שושני, בישיבה הבאה ישתתף גם שר החינוך. שר החינוך ביקש שהישיבה הבאה תתקיים כאשר הוא יוכל לבוא עם החלטות ועם עמדות מבוקשות וכדומה. היום אנחנו פותחים את הדיון בנושא ונשמע את החברים, אני אומר מראש שהמשרד לא יהיה היום הגורם המוביל, יהיו אלה דווקא הגורמים האחרים שקשורים בנושא. המשרד כמובן יאמר את דברו ולכן נמצאים פה המנהל הכללי והרמה המקצועית הבכירה ביותר של המשרד. אני מודה למנהל הכללי.

כולנו מבינים שהוראות האזרחות במערכת החינוך היא מהסוגיות הקריטיות של האפשרות שלנו להמשיך ולחיות במדינה דמוקרטית. כיוון שהדמוקרטיה בנויה על אמון הציבור ובשיטה של המשטר, הרי שמערכת החינוך ממלאת תפקיד חשוב שהתלמידים ילמדו ויתחנכו גם לקבל ידע וגם לרכוש ערכים. ברור לגמרי שמקצוע ההוראה בתחום הדעת הזה, הוא תחום רגיש ונפיץ ויש בו גם הרבה מאוד עמדות וערכים והשקפות עולם וגם אמונות שונות. אני מוכרח לומר, כפי שחברים רבים יודעים, אני בקיא וקשור למערכת החינוך שנים רבות ובעשור האחרון אנחנו מקבלים פניות רבות שהן בעצם תלונות על כך שגישה אחת השתלטה על הוראות האזרחות במדינת ישראל. אני לא שופט אם זה טוב או רע, לא בדקתי אם נכון או לא. אנחנו חשבנו שמן הראוי להציף ולעלות את הבעיות האלה על השולחן. להתמודד איתן באומץ לב פנים מול פנים מכיוון שמערכת החינוך חייבת לקבל הכרעות. מערכת החינוך היא לא מהאומות המאוחדים, אני לא מאמין במערכת חינוך שהיא נטולת עמדות והשקפות. מערכת חינוך צריכה לנקוט עמדה ואחת מהשקפותיי היא שמערכת החינוך כשלה בסוגיה הערכית כיוון שקשה מאוד ללמד בכיתה שמצד אחד לומדים לצורך הדיון אני אומר לומדים הילדים של יוסי שריד ומהצד השני לומדים בה הילדים של בנימין נתניהו. איך המורה תנהג ואיך היא תלמד, האם היא תלמד את א.ד. גורדון או את ז'בוטינסקי? יש כאן בעיות קשות. החברה הישראלית, פסחה על כל הסעיפים או לא פסחה על כל הסעיפים, אלא שגורם אחד או גישה אחת, אמונה אחת, דרך אחת השתלטה על העניין ולכן אני חושב שראוי מאוד לטפל בסוגיה. אני לא מהאומות המאוחדות, זאב אלקין הוא לא מהאומות המאוחדות וגם המנהל הכללי לא, יש לנו עמדות, יש לנו השקפות ואנחנו רוצים לקיים דיון ולומר את דעתנו בעניין.

קבלתי פניה מהמכון לאסטרטגיה לציונות שהם היו הגורם הראשון שפנה אלי וביקש לקיים את הדיון הזה. כזכות ראשונים אני אאפשר למכון להציג את השקפתו ולפתוח את הדיון.

בוקר טוב. המכון לאסטרטגיה ציונית נדרש לנושא לימודי האזרחות כשמספר מורים לאזרחות פנו אליו להתלונן על התכנים המוטים, לדבריהם, גם בתכנים והביאו דוגמאות על הספר היחיד שמשרד החינוך והתרבות הוציא בשנים האחרונות כספר משלו, לעומת רוב המקצועות שבהם ספרי הלימוד הם מומלצים ומוציאים לאור שונים יכולים להתחרות. כלומר, במקצוע הזה למשרד החינוך יש דעה מה כל תלמידי ישראל צריכים ללמוד. הביאו לנו הוכחות שלמעשה מקומה של הציונות כמעט נפקד, היא הופכת להיות נרטיב במקרה הטוב. האדם היחיד שהובא מחוץ למשרד לכתוב תכנים הוא האדם שגם כתב את ניירות החזון של ערביי ישראל – היינו שמדינת ישראל היא מדינת יצירה כוללניסטית וכדומה, ולא ניתן שום משקל נגד, ועוד ועוד טענות.

המכון פנה לדוקטור יצחק גייגר, שיושב איתנו ומיד יציג את המצגת שלו עם הממצאים העיקריים. ואכן להבנתנו נמצא שרוב רובן של התלונות של המורים לאזרחות נמצאו צודקות. לאחר שהטיוטה הסופית של נייר העמדה הוצגה לנו החלטנו לפנות לשר החינוך, למנהל הכללי של המשרד, למפקחים, למפמ"רים - מפקחים הראשיים, והחל תהליך, לשמחתי, שהביא לדיון הנוכחי.

כדי לקצר ולחסוך מזמן כולנו, ברשותך אדוני היושב ראש, אבקש מדוקטור יצחק גייגר שכתב את המחקר ואת נייר העמדה להציג את המצגת.

אני משמש היום כרכז היסטוריה ואזרחות, ישיבה תיכונית מעלה אדומים וכרכז אזרחות באולפנת עפרה. הדוקטורט שלי בהיסטוריה, יש לי תואר שני בדמוקרטיה מטעם האוניברסיטה הפתוחה. פרסמתי מחקרים מסוימים גם בתחום האזרחות.

הדבר הראשון שאני מבקש לומר הוא שבנייר העמדה כמעט כל העובדות המוצגות נכונות לסוף 2008. זה אומר שהדברים מתייחסים לתקופה שקדמה לתקופת הממפ"ר – המקפח הראשי הנוכחי באזרחות, ואת זה צריך לקחת בחשבון. מאז חלו כמה התפתחויות ושינויים שהוא יזם בכיוונים שמתאימים לרוח הדברים המופיעים בנייר העמדה.

צריך להדגיש נוקדה נוספת והיא שמקצוע האזרחות שונה באופן מהותי משאר מקצועות החובה שנלמדים בבתי הספר, למעשה הוא המקצוע היחיד שהוא לא תחום דעת באוניברסיטה. לא ניתן ללמוד תואר ראשון באזרחות, זה תמיד יהיה קשור בעיקר למדעי המדינה. כלומר זה מקצוע שהוכנס למערכת החינוך בארץ ובעולם כדי לקדם איזה רעיון ערכי. ככזה הוא מנסה אומנם להגשים את המטרה, צריכים להיות מודעים שבמקצוע שמטרתו הראשית היא ערכית גורמים שונים עשויים למשוך אותו לכיוונים שנוחים להם.

כמו שישראל הראל ציין כאן, הגיעו הרבה מאוד תלונות ובעקבות זאת המכון לאסטרטגיה ציונית פנה אלי כדי שאבדוק את זה יותר לעומק, בעקבות מאמר שפרסתי שנתיים קודם.

עיקר הממצאים - יצאתי מתוך נקודת הנחה שקיימת הטיה וזה מתוך הניסיון שלי כמורה לאזרחות, כמי שהיה חבר וועדת מקצוע באזרחות, גם כמי שניתח תכניות לימודים במסגרת מכון ואן ליר. מטרת המחקר הייתה, והיו מטרות משנה, קודם כל הצביע על כיווני ההטיה, לנסות לאתר את גורמי ההטיה הזאת, להצביע על הבעיות שהיא מובילה אליהן ולנסות להמליץ על אמצעים שונים כדי לתקן את זה.

כלי המחקר – נבדקו תכניות לימודים, אתרי משרד החינוך, בחינוך בגרות ובחינות המפקח הראשי – בחינות שמתקיימות בכיתה ט', זה אחד החידושים בשנתיים האחרונות שכל בתי הספר חייבים ללמד אזרחות בכיתה ט'.

ביקשתי שהמצגת תנוח בפני המשתתפים.

צר לי אבל קרתה תקלה ואין לי מספיק חוברות לכל המשתתפים.

המצגת היא תמצית החוברת, כדי שאם מישהו ירצה לבדוק אתכם יותר בעמקות לאחר מכן יוכל להתעמק.

אנחנו בהחלט נשמח לספק לכל הנוכחים את החוברת, ואני מתנצל על התקלה.

אני יודע גם מהמיכון וממבחני הבגרות, ממבחני המפקח הראשי.

לעיקר הממצאים – ראשית ההטיה ערכית, אידיאולוגית, אקדמית בהוראת אזרחות. המקורות באקדמיה - - -

מה המשמעות של הטיה, מה האמצע שממנו אתה מסיק את ההטיה? מהו קו האפס שממנו אתה אומר שיש הטיה?

קו האפס זה המרכז הערכי של המפה הפוליטית של מדינת ישראל.

מי קובע מהו המרכז הפוליטי? למעשה במחקר אתה קבעת.

במחקר אני קבעתי, על סמך ההתרשמות שלי שזה המצב.

האקדמיה מושפעת, בין אם היא מודעת לזה ובין אם לא, הלכי רוח פוסט מודרניסטים, פוסט ציוניים וגם מבעיה שנקראת הצורך בתקינות פוליטית. הצורך ליצור תכנית לימודים משותפת לכל המגזרים השונים, להערכתנו גם לכך שהייתה הטיה לכיוון מאוד מסוים, מהבחינה שלנסות לחבר בין המגזר הערבי לבין המגזר הממלכתי דתי והממלכתי, הכל פה ביחד משך, בינינו, לכיוונים לא רצויים.

אני אציין עוד נקודה, במקצועות אחרים בהם המורים מכשירים את עצמם בתחומי הדעת שלהם הם מגיעים מוכנים ובשלים להורות את המקצוע, לא כך במקצוע האזרחות שחלק גדול של המורים אינם מורים לאזרחות בהכשרתם. אני רוצה לציין דוגמה ממה שקורה אצלי, באולפנה בעפרה צוות האזרחות כולל פרט לי, מורה לספרות, מורה להיסטוריה, שתי מורות לתנ"ך, מורה לתקשורת, מורה להנהלת חשבונות. בישיבה התיכונית מעלה אדומים יש לי מורה למקצועות קודש. את כולם אני בעצם מכשיר והמשמעות היא שההשפעה של מה שמשרד החינוך נותן למורים, תכניות הלימודים, ובעיקר ספרי הלימוד, השתלמויות מורים, מבחני הבגרות ומבחני המפקח הראשי שמוגדרים על ידי המשרד עצמו כמבחנים מעצבי הוראה, זה משאיר את המורה, במידה מסוימת די שבוי בידי מה שמשרד החינוך מוביל אליו. כמובן שישנם מורים, ואני מקווה שהם ילכו ויתרבו עם כל התכניות להכשרת מורים לאזרחות, שתהייה להם עצמאות מחשבתית ופדגוגית מספקת כי להוביל ולבקר את מה שמשרד החינוך נותן.

לפני שאמשיך אני אציין נקודה שצריכה להיות ברורה מאליה, הדברים נעשו באופן לא מודע, אינני טוען שמשרד החינוך, מישהו מתוכו או אנשים מתוכו התכוונו מראש לתוצאה שהגענו אליה, בפועל זה מה שקרה.

מהם הליקויים בהוראות האזרחות שגם הציגו אותם, - החלשת רעיון מדינת הלאום בכלל. למעשה, ובפרט בספר "להיות אזרחים בישראל", שהוא הספר המוביל, ונדמה לי הספר האחרון, שמשרד החינוך הוציא אותו לאור לפני שהוחלט להפריט את ספרי הלימוד, בפרק שעוסק ברעיון מדינת הלאום. כשמסתכלים מה יש מבחינה ערכית לומר על הרעיון הזה, הוא מוצג רק כגורם לסכסוכים למלחמות. אין שום התייחסות כגורם מלכד מבחינה חברתית, אין שום הצבעה על הקשר בין ההתפתחות הדמוקרטיה ולהתפתחות רעיון מדינת הלאום. הטשטוש של ערכי המדינה היהודית, למשל, ואני אקח את ספר הלימוד שנלמד על ידי הרוב המכריע של המורים בישראל. ההגנה למדינת הלאום היהודית, היא קיימת ואי אפשר להגיד שלא קיימת, אבל באיזה מקום היא מובלעת. השסע הלאומי, שהוא אחד השסעים שמופיעים בספר ובתכנית הלימודים, לפי משרד החינוך הוא מוצג מנקודת מבט פלסטינית והוא מוביל לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

זה אותו ספר שלומדים בו ערבים והיהודים?

כן.

כמורה לתיכון אני מתנצל אם אני הפרעתי. זו אזרחות לפי עפרה ולא לא ערבים. שם הטענה ואני כתבתי כמה דברים שהיא ציונית יותר מדי, יהודית יותר מדי, ולייט.

פגיעה בחינוך הדמוקרטי – נייר העמדה מצביע בין היתר על כך שישנו עימות בין ציונות לבין הדמוקרטיה, ואז כשיש עימות בין הציונות לבין הדמוקרטיה כפי שמחקרים בעבר מראים, חלק מהתלמידים יעדיפו לוותר על הדמוקרטיה. זאת בעיה.

ישנה הצגה של הרעיון הדמוקרטי כרעיון מופשט שמנותק מהקשרים תרבותיים, היסטוריים, דמוגרפים. בנוסף לזה יש הצגה של הדמוקרטיה כרעיון אחד שהוא חייב להיות ממומש באותו אופן במדינות שונות. כמובן שבאותו אופן שאלה שעיצבו את ספר הלימוד ואלה שחיברו את תכניות הלימוד חשבו עליו.

הזנחת החינוך הביקורתי - זה אחד הדברים בחינוך, אחרת אנחנו מגיעים הידרוגדנציה. התלמיד לא מתוודע לגוונים דמוקרטיים שונים, למשל הוא לא מתוודע לדגם מאוד חשוב של דמוקרטיה כמו, קומוניטרית, וזה לא בא לידי ביטוי. הוא לא מכיר את המסורת המדינית יהודית. בנושאים שונים עמדות שונות שרווחות בציבור אינן באות לידי ביטוי. עמדות הימין בנושא של השסע האידיאולוגי, חלק מעמדות אלו לא בא לידי ביטוי. וכך גם בנוגע לשסע הלאומי, חלק מהעמדות הציוניות ולא רק של הימין, לא באות לידי ביטוי, וכך הלאה והלאה בהרבה מאוד נושאים.

בנוסף לכך יש השפעה של ספרות מחקרית שאינה מבוססת על עובדות מוצקות, הבאתי דוגמה של מחקר שהתפרסם לאחרונה שבדק באופן אמפירי את הטענות, בעיקר טענות ערביי ישראל, בדבר גזלת קרקעות על ידי מדינת ישראל לאחר הקמת המדינה. מחקר שהראה שחלק גדול מהטענות או שאינן נכונות או שמבוססות על הנחות לא בדוקות. ופגיעה בסיכוי לצמצום בחברה הישראלית – כאן הבעיה העיקרית שהוא נתפס בעיני מורים, הנהלות בתי ספר, תלמידים כמבטה עמדה אידיאולוגית די מסוימת, וזה מרחיק מורים ותלמידים וגם הנהלות בתי ספר מהמקצוע. אספר שכשהבת שלי חזרה מהשיעור הראשון באזרחות ואמרה "המורה הציגה את המקצוע, ואמרה תהיו מודעים לכך שלפנינו ספר שמאלני". כמובן אחרי דבר כזה כל הוראת האזרחות במשך השנה כולה שווה את מה שהיא שווה.

גורמים שמעצבים את הוראת מקצוע האזרחות – השאלות בבחינות המפקח הראשי והבגרות, על כל הדברים האלה אני אתן דוגמאות. מיקוד חומרי הלימוד ובחינת הבגרות, השתלמויות מורים ספרי לימוד. הדוגמאות: השאלות בבחינות המפקח הראשי ובבחינת הבגרות, הן עם דגש שהוא מאוד ברור, התמקדות בדמוקרטיה ליברלית. נושא הזכויות קיים כל הזמן ותופס מקום מאוד מכובד, במבחן המפקח הראשי יש חלק שלם של זכויות. נושא הלאומיות, מדינת הלאום כמעט ולא בא לידי ביטוי, ואז יש מורים שבדוחק הזמן, ותמיד יש דוחק זמן, מבינים שאפשר לדלג על זה. הכרזת העצמאות הופיעה בסך הכל - - -

סליחה, אתה מדבר על הספר או על תכנית הלימודים.

עכשיו אני מדבר על המיקוד, אני מדבר על הכל.

על המיקוד של בחינת המפקח הראשי עכשיו.

ושל בחינת הבגרות.

הנושא של הכרזת העצמאות במידה מסוימת נעלם. נושא הזכויות הופיע בכל המיקודים. הכרזת העצמאות - במקצוע האזרחות הושמטה במחצית המיקודים, זה דבר מאוד משמעותי. השלמויות מורים - יש לעיתים חוסר איזון, לא יכול להיות שבתקופה שדניאל פרידמן היה שר המשפטים מציגים עמדות ביחס לבית דין הגבוה לצדק, וזה תמיד באותו כיוון. ספרי הלימוד – ספר הלימוד בחטיבת הביניים הציג עמדה של הממשלה שלא הייתה מקובלת, הוא נכתב על ידי מחצית מהציבור, תראו את הציטוט, ספר הלימוד "להיות אזרחים בישראל", הוא הספר הכי בעייתי, זו רק דוגמה אחת ואני אדלג על האחרות. אין אמיתות מוחלטות, זה לא נכון מבחינת התפיסה הליברלית המודרניסטית, בוודאי מבחינה דתית זו בעיה. אני מניח שגם מבחינה מוסלמית יכולה להיות עם זה בעיה. עד כדי כך הגיעו עם ספרי הלימוד שגורם חיצוני היה צריך להחליט שהוא כותב ספר לימוד על אף שהוא לא הוצאת ספרים.

אני אדלג כעת על הנושא של מקורות ההטיה, אפשר לראות את זה במפורש בנייר העמדה, אבל צריך לעשות משהו לתקן את זה. ההמלצות שלנו הולכות בכיוון של שיפור שאלות הבגרות וכדומה. ספרי הלימוד צריכים לזכות בביקורת הרבה יותר רצינית, צריך כבר עכשיו להוציא - - -

תחזור בבקשה למקורות ההטיה. מה מקור ההטיה בוועדת קרמניצר.

נתחיל עם זה שהרכב הוועדה לא היה מאוזן. מי שמסתכל על ההרכב רואה שחברי אקדמיה בוועדה, אני תמיד מסתכל רק שם כי בסופו של דבר הם אלה שנותנים את הטון, אנשי משרד החינוך מוגבלים מבחינה מסוימת בהבעת הדעה שלהם, המורים - - -

נניח לחברי הוועדה, המלצות הדוח בעיניך גם מוטות?

בהחלט יש לי איתן בעיה. יש איתן בעיה.

מה הבעיה עם אישור תכנית הליבה? ב- 2002, הייתה ימנית מאוד.

כן. יושב כאן מי שהיה יושב ראש וועדת מקצוע באותה תקופה, פרופסור אליעזר דון-יחיא, אולי הוא יציג את הדברים.

הרכב וועדת מקצוע – אנחנו נסתכל אפילו על ההרכב של הוועדה הנוכחית, ארבעה אנשי אקדמיה, שניים מהם אנשי משפט. ראשית מקצוע האזרחות באופן טבעי קשור יותר למדעי המדינה, יש אומנם איש מקצוע ממדעי המדינה אבל הוא מאוד מחובר לתחום המשפט מבחינת המחקר שלו. אפילו מהנקודה הזאת ושלא נדבר מבחינת השקפה ערכית וכדומה, כבר רואים את הנטייה. מי שמעלה על עצמו שוועדת מקצוע, וועדות מהסוג הזה הן רק וועדות מומחים, ברור שזה לא כך, יש כאן הרבה מאוד דרכים ולא ניתן להתעלם מהן. ממילא כל הדברים נמשכים גם מהרכבי הוועדות השונות - - -

מבחינתי זוהי הנחת היסוד של הדיון הזה, בהוראות האזרחות יש גם בסיס ערכי, אין כאן עניינים ניטראליים, יש השקפות עולם, השקפות פוליטיות, אסור לנו להתעלם מהעניין הזה וכמו שאמרנו זה לא מקצוע מהאומות המאוחדות.

האחדת תכניות הלימוד – יש בזה חיוב ואני לא חושב שצריך לבטל את האחדה לגמרי, אבל מצד שני זה ייצר בעיה שזה אפשר למגזרים השונים, ואני מדבר בעיקר מנקודת המבט שלי במגזר הממלכתי דתי, להתמודד עם דברים שמיוחדים לי, אתגרים שמיוחדים לי כמורה. אין לי את הזמן ללמד שום דבר מעבר למה שמשרד החינוך מחייב אותי לצורך בחינת הבגרות. הדבר הזה מאוד מאוד חסר.

מה לדעתך חסר?

למשל היחס בין דתות לדמוקרטיה, אין לי זמן בכיתה לדבר על זה. הייתי רוצה לדבר על נושא של זכויות אדם מנקודת מבט יהודית ואני לא יכול לדבר על זה. אין לי, וגם למורים אחרים, אין זמן לזה. כפי שפרופסור איכלוב שלא נמצאת כאן, ציינה שבחינוך הדתי מקצים פחות שעות ממה שצריך, גם החינוך הטכנולוגי עמוס מאוד, כאן לא מדובר על הדתי, גם לו לא מקצים את כל השעות באזרחות. גם אם אקבל את כל השעות לא אצליח לדבר על זה. לשם כך צריכים הכשרה ושהמורה ידע לעשות את זה. מאחר והכל מתאים לכולם אין השתלמויות ותכניות שבאות להתמודד עם אתגרים מיוחדים, זה חבל ובאיזה מקום זה פוגע.

ההמלצות – למעשה צריך לבדוק את הכל מחדש. אני חושב שמאוד חשוב שלציבור תהייה השפעה יותר גדולה, זה לא רק נושא שצריך להעסיק את אנשי האקדמיה ואת אנשי משרד החינוך. עד עכשיו זה מה שקרה ואת התוצאות ראינו עד כה. תודה רבה לכולם.

אני לא יכול לחייב את כולם שהדיון יהיה רק על ההמלצות או הממצאים של המחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית, כי זה דיון אזרחי וכל אחד יכול לומר את מה שהוא רוצה.

לכאורה במושגים שלנו המסמך הזה הוא מסמך חמור. כלומר יש כאן ממצאים מאוד מאוד קשים שמחנכים את ילדי ישראל באופן לא נכון. מחנכים את ילדי ישראל באופן לא ראוי ולא נכון. בעצם עמדה אחת בציבוריות הישראלית, וכמו שפתחתי שיש טענה והנה לכאורה ממצאי המחקר, אגב אני לא ראיתי קודם את הממצאים ואני רואה אותם כעת בפעם הראשונה, ניתנה לי ההזדמנות אך מסיבות הזמן אני רואה אותם עכשיו לראשונה. אני מופתע גם מניסוח שהוא ניסוח לא זהיר, הוא ניסוח שאומר דברים כהווייתם, הוא ניסוח מאוד מאוד בעייתי וניסוח קשה שבוודאי מחייב אותנו להעמיק יותר ולבחון מה קרה. ראשית האם יש הסכמה לממצאים האלה, האם כולם סבורים כך, ואם כולם סבורים כך מה נכון וראוי לעשות. המכון לאסטרטגיה ציונית רוצה להוסיף עוד משהו?

כן. מכיוון שפרופסור איכלוב, שלא בדיוק שייכת למחנה או למגזר של דוקטור יצחק גייגר, לא נמצאת כאן אני רוצה להקריא ברשותך קטע קצר בן חמש שורות.

תוכל בבקשה לומר עליה מספר מילים לאלה שלא מכירים אותה.

היא היום נחשבת לאחת הדמויות המרכזיות בתחום, היא מאוניברסיטת תל אביב.

היא פרופסור לחינוך ותחום ההתמחות שלה חינוך לאזרחות.

היא כותבת כדלקמן: "בעוד שבדמוקרטיות המערביות מחנכים למחויבות משולבת לעם, למדינה ולדמוקרטיה. בישראל בכל מקרה של התנקשות בין השתיים מעדיפים מערכת ערכים אוניברסאלית דמוקרטית על פני המחויבות למערכת הערכים היהודית הציונית. למצב זה אין אח ורע באף אחת מהדמוקרטיות המערביות היום. החינוך לאזרחות כולל גם עקרונות דמוקרטים הומניסטים וגם פטריוטים וגאווה במורשת הלאומית לדורותיה".

תודה. גם במסמך שמונח על שולחנכם של מרכז המידע והמחקר של הכנסת שהכין יובל וורגן, אני מודה על כך, בעמוד האחרון יש התייחסות של פרופסור איכלוב מכיוון שהיא לא איתנו כי היא בשבתון חלקי ולא יכולה להשתתף ההתייחסות שלה נמצאת בעמוד האחרון.

יושב וועדת המקצוע, אלו ממצאים שמקובלים עליכם, זה ממצאים ראויים, ממצאים נכונים?

בוקר טוב. אני שמח על הדיון ואני חושב שאלו בדיוק הדברים שצריכים לעשות כאן בוועדה והלוואי שירבו דברים כאלה. אני גם מבקש להודות באופן אישי לדוקטור יצחק גייגר ולכל האופרציה של המכון לאסטרטגיה ציונית.

אני רוצה לפתוח את הדיון ואני מבקש לדבר גם בסוף אם תרשו לי. אני שמח לפתוח משום שאני רוצה לומר שני דברים.

ראשית דעה אישית, אני כיום יושב ראש וועדת מקצוע, נמצא שם זמן קצר ביותר, כמה חודשים.

כמה חודשים? מי מינה אותך, השרה הקודמת?

מוניתי על ידי השרה יולי תמיר. מאז עשינו למעשה שתי ישיבות בסך הכל. כל זה אינו פותר אותי מהאחריות אבל אני רוצה לומר שאני לומד. מבחינתי, עד רבה, כל האירוע הזה חשוב לי כדי לדעת יותר טוב.

לגופו של עניין מבחינת השקפתי האישית, ואני רוצה לשים אותה על השולחן, אני לא חושב שאין לי השקפה אישית או שאני בא לפה כלא ידוע לציבור. אני קודם כל ובראש ובראשונה רוצה לומר, אני חבר בסקטור מסוים שיהדות המדינה יקרה לו בממוצע כמו לתושב עפרה, אם מותר לי לומר את זה באופן ספציפי ככל שאפשר. היחס בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית הוא התוכן המרכזי של העיסוק היומיומי שלי, הנפשי והאינטלקטואלי, לכן כל הדיון הזה מבחינתי הוא מבורך ביותר. את זה אומר יושב וועדת המקצוע במדינה שיש בה 20% תושבים ערבים ועוד אחוזים רבים שהם לאו דווקא שותפים לעמדה שאמרתי כעמדה אישית. אני תופס את התפקיד שלי לא להביא טרף, צייד למחנה שלי, או לא להפוך את לימודי האזרחות למה שמתאים לילדים שלי כפי שאני הייתי רוצה לראות אותם, אלא אני תופס את התפקיד שלי כתפקיד רחב יותר. שהילדים שלי יוכלו להרגיש נוח בכיתה על פי תפיסת העולם שלי אבל גם הילדים של חברי יוכלו להרגיש נוח בכיתה. זו המשימה וזה המתח.

איך מושכים נכון את החבל? אני חושב שבהחלט אפשר לטעון טענות שכפי שהחבל נמשך היום הוא עונה על כך אידיאלית. על זה צריך לדבר. אני רוצה להציב את העניין שהקליינט שלנו לא יכול להיות סקטוריאלי. הלקוח שלנו ישראלי ולזה יש השלכות על כל הדיון.

הערה שנייה – אני רוצה להניח על השולחן את השאלות כפי שאני מבין אותן, ואם זה יעזור לדיון אני מאוד אשמח כי אני אלמד. האחדה כן או לא? שאלה ראשונה במעלה. האם אנחנו רוצים להאחיד בכל מקום את לימודי האזרחות כשהנימוקים בעד האחדה ברורים, או שאנחנו רוצים להשאיר לחלקים מסוימים בחברה הישראלית חלק קטן או גדול, שבו כל סקטור יוכל בלימודי האזרחות ללמד את מה שיקר לליבו, כמובן על חשבון משהו אחר שלא ילמד באותה עת. זו שאלת מפתח של הדיון והייתי שמח לשמוע את עמדות המתדיינים עליה.

שנית, אמר יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת זבולון אורלב, ואני מסכים, שלימודי האזרחות זה לא רק דבר פורמלי עם כללי משחק, יש בו ערכים, קשה לחלוק על זה. אני רוצה גם לומר שיש קשר הדוק, עד כמה ישיר, ולבין השאלה הראשונה. ככל שהעניין יהיה ישיר יותר, פרטיקולרי יותר כך אנחנו פחות יכולים להשיג את המכנה המשותף בלימודי האזרחות במדינת ישראל. יש מחלוקות על הערכים הללו. אני לא מציע להחביא את הערכים אלא מציע להניחם על השולחן ולהגיד שהערכים הם חשובים ושהמחיר יינתן כפי שהמדינה שהיא.

שלישית, האם יש הטיה? אני לא יודע לענות על השאלה האם יש הטיה, אני כן חושב שתפקידי כיושבת וועדת מקצוע זה להתייחס ברצינות לטענות שיש הטיה. אני מציע שכשנגיע לסוף הדיון ההצעה שלי תהייה שמי שטוען בעד הטיה, שיבוא לוועדת המקצוע, יטען את טיעוניו. יש וועדת מקצוע והיא בוודאי תבדוק את זה. זו אחריות ציבורית. אם אדם ישב ובדק והגיע למסקנה כזאת אני גם רוצה לשמוע אותו. בפתח הדיון אני אומר שאני כיושב וועדת מקצוע רוצה לשמוע, ולדון לגופו. להשתכנע ולטפל או לא.

מהמצגת אתה לא משתכנע?

אני יודע שמיד תוצג מצגת הפוכה לחלוטין, הדברים יצאו מהקשרם, יש אלף ואחת אפשרויות. נערים היינו וגם זקנו ואנחנו מבינים שדעה אחת היא הדעה של הטועה. ויש דעות נוספות וזה ישמע. אני חושב שזה עניין רציני לדון בו ואני חושב אישית שוועדת מקצוע צריכה לדון בכובד ראש בעניין הזה.

דבר אחרון בפתיחה, לגבי הספרים, אני יודע שזו בעיה מרכזית נגד הספר "להיות אזרחים בישראל". אני רוצה לומר שני דברים, א' – יש ספר נוסף, ואני מבין שהטענות כלפיו רגועות יותר, אם אני מבין נכון. "גשר רכס" זה שמו. אני כיושב ראש וועדת מקצוע הייתי שמח, אני מזמין ככל שזה בסמכותי, שיפרחו ספרים רבים, אני חושב שכעקרון אנחנו צריכים לתת למורה במדינת ישראל בתחום החשוב הזה, את האפשרות לבחור ספרים, וכולם כמובן צריכים להיות מאושרים, אבל הם לא צריכים להיות גזורים מאותו עור, זו דרך במסגרת הפלורליזם, מסגרת מאוחדת ומקום לפרוח.

אני רק אומר שוב שמבחינת הצגתו של פרופסור ידידיה שטרן שהוא פרופסור למשפטים שעבר בדיקה, וכעת כל העיתונים מלאים בקורותייך. נזכיר שני דברים שאתה גם סגן ראש המכון הישראלי לדמוקרטיה וגם עושה עבודה מופלא בוועדת החקירה הממלכתית לבדיקת מצבם של מגורשי גוש קטיף.

ביקש דוקטור אריק כרמון, בבקשה. כרגע לא כסדר לא יהיו חברי הכנסת כי הם יתפרצו לתוך הדיון. אחריו ביקש פרופסור אליעזר דון-יחיא, נרשמה גם גילה איש מכפר תבור ואבי דיסקין.

אני ברשותך מבקש לדבר לא מנקודת המכון לדמוקרטיה אלא כמי שעסק עשרות שנים בהיסטוריה של החינוך הפוליטי במדינת ישראל. אני רוצה להציג פרספקטיבה שאולי תתרום, אדוני היושב ראש, איזה קונטקסט לדיון. אני מאוד מברך על הדיון הזה. למיטב הכרתי, הבנתי וידיעתי, דיון שעשוי להתפתח לא התקיים עשרות שנים בשאלות שאתה העלית. כלומר הבסיס הערכי להוראה של ערכים בתחום הדמוקרטיה תחת הכותרת אזרחות, ציונות וכך הלאה. אני בהחלט רוצה לעשות סקירה היסטורית קצרה כדי לבנות את הקונטקסט. אני חושב שהמציאות היום, למרות שיש בה הרבה פריצות נקבעה בחוק חינוך ממלכתי 1953. עד 1953 מערכת החינוך הייתה בנויה על זרמים כאשר כל אחד מהזרמים בנה את כל תכנית הלימודים שלו על תשתית ערכית אידיאולוגית, לא רק האזרחות, לא רק החינוך להיות אזרח אלא החינוך כולו היה מבוסס על השקפות עולם. ב-1953 חוק חינוך ממלכתי היה רדיקלי, הוא סגר, בעיניי, את שערי בית הספר לכל דיון פוליטי ומאז במשך עשרות שנים, מה שקרה בבית הספר, בית הספר התייחס לשאלות האלה בצורה נייטראלית. בעיקר אני מתכוון למה שאנחנו היום מתייחסים תחת הערכים האוניברסאליים או אם אתה רוצה סוגיית הדמוקרטיה. כרגע אני לא מתייחס לשאלות הלאומיות, מלמדים היסטוריה, מלמדים תנ"ך, מלמדים תורה שבעל פה, אני לא מתייחס להיבט הפרטיקולרי, אבל לאותם היבטים אוניברסאליים. במשך עשרות שנים ההוראה הייתה טכנית, פרוצדוראלית והייתה מנותקת מבסיס ערכי. שינוי התחיל להיות, דרך אגב אני מבקש לציין, שבמהלך שנות ה- 70 וה- 80, התוצאה הייתה שמכונים חוץ קוריקולריים, כלומר הפעילות הערכית מצאה את דרכה אל מרכזים חוץ קוריקולריים, אני רוצה לציין בין היתר את מכון אדם למשל שעשה עבודה נפלאה, ישנם עוד מכונים כאלה. התופעה שהדגש בחינוך הדמוקרטי עזב את בית הספר, או לא נמצא בבית הספר והוא במרכזים חוץ קוריקולריים זו תופעה שצריך לקחת אותה בחשבון. הי די קיימת עד עצם היום זה.

בעקבות שר החינוך זבולון המר זכרונו לברכה, שהקים את ועדת שנהר שעיסוקה היה נושא אחד, שר החינוך אמנון רובינשטיין - - -

מה מצב לימודי היהדות במוסדות החינוך? הממצאים קשים.

נכון. שר החינוך אמנון רובינשטיין הקים את ועדת קרמניצר. ועדת קרמניצר, אני חושב עשתה את העבודה היסודית בפעם הראשונה, וועדת קרמניצר בדוח שלה משלבת מסקנות גם בתחום האוניברסאלי ובהחלט גם בתחום הפרטיקולרי, קרי, היא גם מציעה הצעות קונקרטיות בנושאים הלאומיים תוך התחשבות במציאות מדינת ישראל שבה יש מיעוט, וכך הלאה.

קריאת ביניים. כשהייתי יושב ראש וועדת חינוך בכנסת ה- 15, זה הדיון בהמלצות ועדת קרמניצר שיוסי שריד היה שר החינוך, אז הוא ביקר בחריפות רבה ואמר שיש שתמיד שר חינוך דתי לאומי לומדים יותר אזרחות ויש יותר שעות. ראה פלא כשיש מהשמאל לא לומדים אזרחות ומזניחים את לימודי האזרחות.

אני מבקש להעיר שלוש הערות ובזה אסיים.

ראשית, עד עצם היום הזה מסקנות דוח ועדת קרמניצר לא הוטמעו בתוך תכנית הלימודים. אנחנו רואים טפטופים.

שנית, אני חושב שהדיון יחטא למטרות שלו, ויחטיא את הירידה לרבדים עמוקים יותר, אם אנחנו נדבר ביחד על הערכים האוניברסאליים עם הערכים הפרטיקולריים. אני מציע לעשות את ההפרדה הזאת, חינוך לציונות, חינוך לפטריוטיות. את כל הדברים האלה אני מאוד מעריך. אני חושב ששווה לקיים את זה במסגרת הדיון באופן נפרד ואחר כך לראות את זיקות הגומלין ביניהם. אבל במסגרת הצורך להכין את ילדי ישראל להשתלב בחברה דמוקרטית, יש איזו תשתית ערכית שצריך לתת עליה את הדעת. כרגע אני לא נכנס לפרטים מעבר לאמירה הזאת.

יש לדעת שבמדינת ישראל מספר השעות, או אחוז השעות שמוקדש לנושאים האלה הוא זניח, יש לי כאן מסמך, ביקשתי ממרכז המידע אצלנו להראות לי השוואה עם מדינות OCD ומדינות עם הדמוקרטיות המפותחות, אני אתן לכם באופן כללי, יש בעיה עם הגדרות, מה שאנחנו בדקנו זה אזרחות ב- OCD. בחטיבה העליונה אחוז השעות המוקצה לנושאים האלה הוא 12, במדינת ישראל הוא 7. הפער הזה הוא מאוד משמעותי. כלומר אנחנו יכולים לדבר כאן על הרבה דברים ולהגיע להרבה מסקנות, צריך לקחת בחשבון שיש שאלה כמותית. כשם שבזמנו וועדת הררי טיפלה בהוראת המדעים ואחת המסקנות הייתה הצורך להוסיף שעות, גם מדיון כזה צריך להבין שיש היבטים כמותיים ולא רק ויכוח ברמה העקרונית. תודה רבה.

שלום לכולם. הדיון הזה הוא לי דיון חשוב, כמורה לשעבר בהיסטוריה בטח לא הייתה לי ההזדמנות לדון או לבקר את תכניות הלימוד או את ספרי הלימוד. עכשיו כחבר כנסת חשוב לי להשתתף בדיון הזה.

לדעתי מקצוע האזרחות הוא בעייתי. הוא בעייתי משום שהוא משקף את חילוקי הדעות בחברה הישראלית, בין אם בם חילוקי דעות פוליטיות או אידיאולוגיות, נושא הרב לאומיות, הרב תרבותיות. מטבע הדברים כל אחד רואה מזווית הראיה שלו. ההצגה ששמענו עד עכשיו היא הצגה לאומית ציונית. אבל כערבי אם אני הייתי מציג את השקפת העולם של ועדת המעקב הערבית אנחנו היינו מנסים יותר להדגיש את הדמוקרטיה מאשר היהדות, היינו רוצים להדגיש את הזכויות יותר מאשר את החובות. כל אחד היה רוצה שלימודי האזרחות ישקפו את נקודת הראיה שלו, וזה קשה מאוד. פרופסור ידידיה שטרן דיבר על האחידות שצריכה להיות. אני מסכים שצריכים אחידות אבל זה לא כור היתוך, אתה לא יכול להעלים את השסעים, את השקפות העולם וצריך לנסות להגיע לאיזה מכנה משותף מינימלי לכולם. האזרחות היא של כולנו, ערבים, יהודים וכל אחד עם השקפת עולמו. אתה רוצה לראות את מדינת ישראל יותר יהודית, להדגיש את היהדות שלה, אני לא. אני רוצה לראות את מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית המחנכת לרב תרבותיות, רב לאומיות, מדינה שמכירה באחר ואת הנרטיב שלי אני רוצה לראות גם בספר הלימוד או בתכנית הלימוד.

בקשר ללימודי האזרחות במגזר הערבי, יש כמה דברים טכניים שאותם אני רוצה להפנות למנהל הכללי או למפקחת הראשית אדר כהן, אני בקשר תמידי עם המורים בשטח ואני מכיר את דרכי ההוראה. אחד, אני העליתי בפני השר את החשיבות למפקח ערבי על לימודי האזרחות. מפקח זה לא רק הצעה תקציבית, זה משקף את החשיבות שאתה מייחס למקצוע. כעת יש מדריכה שהיא אפילו לא במשרה מלאה והיא לא תספיק לפקח על כל האזורים, צפון, גליל, המשולש והדרום. יש בעיה גם בנוגע לימי הדרכה, במגזר היהודי, כפי שידוע לי וכפי שנמסר לי, זה 40 או 50 יום, במגזר הערבי זה רק 4 או 5 ימים בלבד. אני אשמח אם זה לא נכון.

יש ספר מדריך בעברית ושאינו מתורגם לערבית. על הספר הנוכחי יש ביקורת, נאמר עליו שהוא טוב אבל הוא רחב מדי, יש יותר מדי טקסטים, והם בהרבה פעמים לא רלוונטיים לשאלות בבגרות. הם, החברים שלי המורים לאזרחות, העלו את עניין מטלת הביצוע, 20% מהציון של הבגרות זה מטלת ביצוע , הם טוענים שזה קשה מאוד וגם המורים לא מתוגמלים בהתאם לזמן. אני מבקש תשובות.

מבחינת התוכן, אני כבר העליתי את הדברים, המורים ערביים רוצים לראות יותר את הבעיות של האזרחים הערביים, את הדילמות שחיים בה, הם רוצים לראות את זה בתוך הספר ובתוך התכנית.

נושא כללי, הבחינה באזרחות מסתמכת יותר על הבנת הנקרא. הבנת הנקרא זקוקה לתכנית לא מהתיכון אלא מהיסודי משום שלניתוח אתה צריך להכין את התלמיד לכושר הניתוח מהיסודי. העלו פה את הספר "בגרות לאזרחות" של גשר, רוב או כולם אומרים שהספר הנוכחי יותר טוב מהספר החדש, אני יודע שעדיין לא מלמדים בו אבל יתכן שילמדו בו. אלו הדברים שהעלו בפניי.

תודה רבה. קודם ביקשו את שמות חברי וועדת המקצוע.

היושב ראש – פרופסור ידידה שטרן

פרופ' סוזי נבות, פרופסור למשפטים, המכללה למינהל

פרופסור מנחם הופנונג, פרופסור למדעי המדינה, אוניברסיטה העברית

יש נציגי מורים ונציגי משרד החינוך.

מבחינת האקדמיה זה מאוד מאוזן אדוני היושב ראש. עדיין לא שמעתי על וועדה יותר מאוזנת מבחינת האקדמיה מהשמות שעכשיו הקראת.

בוקר טוב. אני רוצה לומר משהו על הרקע שהביא אותי לכך. אני הייתי בוועדה שהכינה את תכנית הלימודים באזרחות בראשותו של פרופסור עמנואל גוטמן, שנה הייתי יושב ראש של הוועדה. הייתי חבר בוועדת קרמניצר שהוזכרה כאן, וחבר בוועדת המקצוע וכמה שנים גם יושב ראש הוועדה.

אני רוצה אולי להתחיל דווקא בוועדת קרמניצר. יש כאן איזה ציטוט שמיוחס לי, אני לא זוכר שאמרתי את זה. הוועדה היא פוסט ציונית, לא אוהב להשתמש בסיסמאות, בעצם לא ברור מה זה פוסט ציונות, אבל זה נכון שהוועדה הזאת התאפיינה בהטיה ברורה, לפחות מהצד האקדמי, ובאמת לכיוון שמה שנקרא ערכים אוניברסאליים ליברליים. אתן דוגמה אחת והיא תספיק, הייתה התנגדות לאזכר בכלל את המונח ציונות מצד חברי הוועדה כולל היושב ראש שלה. אני כמובן הבעתי התנגדות לכך ואמרתי שלא יתכן שבדוח של ועדה כזאת המונח ציונות מקומו לא יכירנו. אני לא יודע - - -

אולי זה משקל נגד שבהכרזת המדינה לא מוזכרת המילה דמוקרטיה.

יתכן. זה אומר משהו על הלך הרוחות באותה וועדה.

בנוגע לוועדת המקצוע אני מבקש לומר כמה דברים. לא בדקתי את העמדות הפוליטיות של חברי וועדת המקצוע הנוכחית, יש לדעתי איזה חוסר איזון דווקא מבחינה דיסציפלינארית. בעצם אני מבין שחברי הוועדה כולם או רובם מהצד האקדמי באים ממשפטים, אין לי שום דבר נגד משפטנים, אבל זה נותן איזו זווית ראיה שלדעתי היא קצת צרה. בוודאי ובסדר גמור שיהיה משפטן אבל אני חושב שהקשת הייתה צריכה להיות יותר רחבה. אגב, גם פרופסור מנחם הופנונג הוא איש מדעי המדינה אבל גם איש משפטן בהכשרתו.

מה שחשוב יותר לדעתי, הוועדה הזאת, לפחות ממה שאני מכיר אותה אין לה שיניים, היא נטולת סמכויות לחלוטין ומה שחשוב יותר שגם כוועדה מייעצת, עד עכשיו ויתכן שזה ישתנה, אבל עד עכשיו את כל הדיונים וההמלצות וכדומה זרקו לפח. למעשה מי שקבע את המדיניות, אני לא בטוח אגב שזה שר החינוך, אלו היו פקידים של משרד החינוך שהם למעשה קבעו את הדברים. לדוגמה ספר החינוך שכל כך מרבים לדבר עליו, "להיות אזרחים" למעשה מי שעמד מאחוריו היה יושב ראש הקודם של וועדת המקצוע, הקודם לי, פרופסור בנימין לויברגר. דיברו על תוכן הספר ולא הייתה לזה שום השפעה, הביאו אותו כתוצר מוגמר לוועדה. הערה נוספת בנוגע לספרי לימוד, אני בהחלט מסכים להערה של היושב ראש, אני בכלל לא חושב שצריך להיות ספר לימוד רשמי מטעם משרד החינוך. אני בהחלט חושב שפלורליזם כאן רצוי, הוא מבורך. ברגע שנותנים מעמד רשמי לספר אחד אז גם אם יש ספרים נוספים זה יוצר בעיה.

נקודה עקרונית לגבי השינויים שחלו, אני לא רוצה להיכנס להיסטוריה של הזרמים וחינוך דתי, לדעתי המעבר מהזרם הממלכתי הוא מאוד מבורך, אבל זה נכון שזה אחד הגורמים, לא הגורם היחיד ולא הגורם העיקרי, אבל חל שינוי בתפיסה בשאלה מה צריכות להיות מטרות החינוך. השינוי הזה לא נוצר בחלל ריק ולא רק או בגלל הנהגת החינוך הממלכתי, אלא היו תמורות מרחיקות לכת בכל התרבות הפוליטית ישראלית, החברה הישראלית.

וועדת החינוך, אם איני טועה, בשנת 2001 עדכנה את מטרות החינוך על פי יוזמה של שר החינוך דאז פרופסור אמנון רובינשטיין ולי הייתה הזכות להיות יושב ראש הוועדה שהביאה את זה לכלל גמר אחרי ששתי קדנציות התקשקשו בעניין הזה בוועדת החינוך והתרבות. מה הבעיה לכאורה שתכנית הלימודים, ספרי הלימוד יהיו בהלימה מלאה למטרות החינוך שנכתבו בקונצנזוס, נדמה לי שהתקבלה הסתייגות אחת למילה תורה, ארבע אותיות הוסיפו לשם. הייתה הסתייגות של החרדים שהתקבלה אגב בהסכמתי ובהסכמת הקואליציה בזמנו. לכאורה מה הבעיה?

מה שקובע זה לא ההגדרה הפורמלית הכתובה בספר של מטרות החינוך. מה שקובע זו המציאות בשטח, המורים שמלמדים, ובמידה מסוימת ולא מכרעת הספרים שלומדים מהם. המורים הם חלק מהחברה הישראלית ואני חושב שבפועל, ולפי כל מה שאני שומע ואני הייתי גם מורה תקופה לא קצרה בבתי ספר תיכוניים, מה שקובע זו האווירה מסביב. כאן יש לי הערת הסתייגות לדוח או לגישה שבאה לידי ביטוי בדוח, אני מסכים לחלק גדול מהדברים שנאמרו. במציאות של ימינו אי אפשר לחנך באותה צורה או באותן דרכים שחינכו בשנות ה- 50 הראשונות מכיוון שהחברה הישראלית השתנתה. צריך לדאוג שהשינוי לא יהיה קיצוני בכיוון ההפוך.

ראשית אני הייתי יושב ראש וועדת המקצוע במשך תקופה די קצרה, לא חשוב מספר החודשים.

בתקופת איזה שר?

זה התחיל בזמן השרה לימור לבנת ונמשך לשרה שבאה אחריה.

אני יכול להגיד שזה נמשך שתי ישיבות ויום עיון אחד שהביאו אותי להרים ידיים. אני חושב שיש כאן אנשים שמכירים אותי כמי שלא מרים ידיים בקלות. אני באמת חשבתי שחבל על הזמן. אגב, אני רוצה להגיד שחברי וועדת המקצוע - - -

אני מוכרח להגיד לך שאתה אומר דברים סתומים, אני לא מבין מה אתה אומר.

אני אסביר. אני הרמתי ידיים ואני רוצה גם להגיד שיושבי ראש של וועדת המקצוע שאני מכיר, כולם מוריי ורבותיי ובאמת אנשים שאני מאוד מעריך, החל מידידיה שטרן, עמנואל גוטמן מורי ורבי, אליעזר דון-יחיא, בנימין נויברגר, כולם חברים ואנשים נהדרים. מה שאני ראיתי בוועדה, נקרא לזה בלבול ודבקות בסיסמאות, אני גם יודע שהפרי של העניין הזה בין היתר, אחוז הכשלון האדיר בבחינות לאזרחות, לפי דעתי נובע ביסודו של דבר מהבלבול הזה. אני חשבתי שצריך לתקן את העניין הזה, ונעזוב את העניין של הערכים והבעייתיות של המקצוע וכיוצא בזה. בעצם ראיתי שאין אפשרות לתקן את הדברים. אין אפשרות. אמר קודם ידידי, מורי ורבי אריק כרמון על עניין שעות הלימוד, בוא נגיד שבתור אדם שקרא את חומרי הלימוד, למרות שהעבודה הזאת נעשית בהתנדבות, לפחות בתקופתי היא הייתה בהתנדבות ואני מניח שגם היום, טרחתי הרבה שעות וכשראיתי את חומרי הלימוד, כשנתקלתי באנשים, במורים, אגב אדם מאוד בכיר במשרד החינוך שגם היה במקרה מורה לאזרחות של אחת מהבנות שלי, הכרתי את האנשים וחשבתי את ההפך ממה שאתה חושב אריק כרמון. חשבתי שאין מספיק שעות, אולי עדיף בכלל להסיר את המקצוע בגלל כל העמימות והבלבול ובגלל התוצאה כפי שהיא.

אני מדבר בשם עצמי, בין היתר אני חבר במכון לאסטרטגיה ציונית ואני דווקא לא כל כך בטוח שאני מסכים לאמירה שיש כאן עניין ערכי וכדומה. יש כאן גם בסיס של ידע מאוד מאוד בסיסי שלדעתי צריך להעביר אותו, צריך ללמוד אותו. אפשר להתייחס אל בסיס הידע מזוויות ערכיות שונות. למשל עצם השאלה הזאת של ניגוד לכאורה, בין מדינה דמוקרטית למדינה יהודית. לפי דעתי איך אפשר שלא לדבר על פסק הדין של בית הדין הגבוה לצדק, הראשון הגדול בעניין קרבוטלי, השאלות עלו על הפרק ובית המשפט, אם איני טועה, בנובמבר 1948 פסק כפי שהוא. יכול להגיד מישהו שהוא מרוצה או לא מרוצה מפסק הדין, זה ככה או ככה, אבל בסיס הידע נמצא שם. אני לא חושב שכשלומדים את הדבר הזה שהוא כאילו קשור לעצם בניית המדינה למרות שהוא כל כך סמלי וחשוב יש מקום להתעלם ממנו. יש בסיס ידע מאוד מאוד רציני.

אגב, אני כן אגיד דבר נוסף, העניין של ההטיה כן באה לידי ביטוי, למשל בהרכב של הוועדה. אני חושב שאחת השאלות המרכזיות בכל משטר, וגם בכל משטר דמוקרטי זה העניין של מדרג הנורמות הפורמלי. כולנו יודעים שבמדינת ישראל יש בעיה בנושא הזה, יש איזה ויכוח בנושא הזה, העליונות של חוקי היסוד. כך או כך צריך לשנות אותם ב -61 או כמו שנאמר בפסק דין בבית הדין הגבוה לצדק לא לפני כל כך הרבה שנים, גם חוק יסוד שמשוריין ב- 61 אפשר קבל ברוב של פחות מ- 61. מה באמת קורה פה? כשאני מסתכל על ארבעת האנשים שהם כאילו הפרופסורים שחברים בוועדת המקצוע הנוכחית, דרך אגב אני רואה בכולם ידידים ואנשים נאורים, גדולים ושיש לי הרבה מה ללמוד מהם, אבל כל הארבעה הם בהשקפה אחת בנושא הזה, כל הארבעה הם בהשקפה אחת בנושא הזה. אחד מהם היה גם תלמיד שלי שאני נהנה להתווכח איתו במסדרונות האוניברסיטה.

לפעמים יש בעיה עם העובדות, למשל במקרה הזה.

אני לא חושב, כי אני מסתכל על ארבעת האנשים, אגב גם איתך נזדמן לי להיות בעימות פומבי בנושא הזה, באיזה מרכז בירושלים. אני חושב שיש כאן הטיה שהיא חד משמעית.

אני רוצה לקצר, ואני לא רוצה לדבר על העניין של היהדות, כבר דיברו מספיק והבעייתיות ברורה וכדומה. בעניין של הדמוקרטיה, אפשר להסתפק ברמת הסיסמאות ולהגיד דמוקרטיה זה שיש בחירות, יש זכויות יסוד גם לפרטים, יש חירות יסוד גם לפרטים וגם למיעוטים ולהסתפק בעניין הזה. אבל מבחינה פרוצדוראלית יש בעיה בדמוקרטיה, ואנחנו יודעים עוד לפני המהפכה הצרפתית בעקבות כתביהם של בורדה וקונדורסה שבעצם פרוצדורה דמוקרטית היא לא דבר בר השגה, יש מישהו שזכה בפרס נובל על זה לא כל כך מזמן, זה היה בשנות ה- 90. בכלל המורים לאזרחות או מישהו בוועדת המקצוע באזרחות מודע לדברים האלה?

בעניין הזכויות – כולנו רוצים כמובן חירות, כולנו רוצים שוויון ושוויון אולי קודם לחירות, אפשר להרבות להג בעניין הזה ולהיות דבק בסיסמאות. אבל מה זה באמת שוויון? מישהו מכיר בוועדת המקצוע את פרדוקס אי האפשרות של קאנט ארור? שהגדיר בעצם חירות ושוויון במובן הכי מינימלי, או את נש, עוד זוכה בפרס נובל. אנשים בכלל לא מכירים ולא מודעים בכלל לבעיות, אין בסיס ידע. אני חושב שהדבר המרכזי בבניית תכנית לימודים זה באמת לבנות בסיס ידע. אני מודע לעניין שבעצם הבחירה של מה אתה רוצה ללמד, אתה כן רוצה ללמד על מדרג הנורמות או אתה לא רוצה ללמד על מדרג הנורמות, אתה כן רוצה להכליל את פסק הדין הזה או לא, הבחירה ועצם הסלקציה היא מוטה, ראשית מבסיס הידע של הכותב אבל גם מההשקפות הערכיות שלו. אני בכל אופן חושב שכן אפשר להגיע למכנה משותף בעניין הזה. אגב, אני לא חושב שצריכה להיות בעיה במגזר הערבי ללמד שמדינת ישראל קמה על בסיס הציונות, אני לא חושב שצריכה להיות בעיה בללמד את הכרזת העצמאות, המורה יכול להגיד שהוא חושב שזה לא היה בסדר, הוא חושב שהתוצאה של זה הייתה כך, אבל בסיס הידע שם.

יצא לי להיפגש לפני מספר שבועות עם המנהל הכללי ועם השר, אמרו לי טוב, אמרתי בסוף שאפשר לבנות איזה שלט של בסיס ידע שיהיה מקובל. למחרת הפגישה הזאת ישבתי, זה לקח לי כמה שעות, חיברתי מסמך של שני עמודים עם הצעה לבסיס ידע כזה, אני חושב שזה צריך להיות הבסיס של תכנית הלימודים באזרחות. אני חושב שזה צריך להיות הבסיס לכתיבת ספר לימוד. לפי דעתי, עדיף דווקא, ובניגוד למה שנאמר כאן על ידי ידיד, עדיף דווקא ספר לימוד אחד אבל שיהיה עליו קונצנזוס, שגם חברי הכנסת הערבים במדינת ישראל יקבלו אותו וגם - - - -

אתה מדבר שיהיו בו כל הערכים.

נכון. צריך להיות בסיס ברור. אני חושב שזה בהחלט אפשרי.

זה יהיה פרווה.

אני לא חושב שזה יהיה פרווה. את למשל תוכלי לעמוד בפני כיתה ולהסביר מה זה פרדוקס בורדה ואיך הוא קשור לבעיה של בחירות. אולי בחירות דמוקרטיות הן בכלל לא אפשריות. אני חושב שנשיג רבות במקום שנלמד סיסמאות. לא נורא. אני לא יודע מה זה פלורליזם - - -

יש לי ויכוח עם המנהל הכללי על הפירוש של דבריך. אתה מתכוון שלימודי אזרחות יהיו רק עניין של תחום דעת של ידע ונטולים לחלוטין ערכים?

אני חושב שאי אפשר לעסוק בשום מקצוע בלי בסיס ידע.

בזה אני מסכים, אבל אחרי שיש בסיס ידע אתה מציע לעשות כאן נקודה או שאתה חושב שתפקידה של מערכת החינוך היא גם לקפוץ למים ולטפל בסוגיה הערכית?

אני בהחלט חושב שצריך לקפוץ למים ולטפל, אבל אני לא חושב שצריך לעשות את זה ברמה של סיסמאות כפי שזה נעשה עכשיו. איך נלמד לפלורליזם. מה זה פלורליזם? איך זה סותר דברים אחרים.

בוקר טוב. גם אני מאוד שמחה להיות כאן ואני מאוד מברכת על הדיון שאין חשוב ממנו, אני חושבת שיש תחושה לא נוחה לגבי הצורה בה מתמודדת מערכת החינוך עם הבעיות של הריבוי בתוך מדינת ישראל בעיקר בתחום לימודי האזרחות, וההזדמנות לשוחח על זה גם במקום הזה וגם בדרגים המקצועיים היא באמת דבר חיובי ממדרגה ראשונה.

אני חושבת שאנחנו צריכים לגשת לנושא הזה מתוך ראיה של כמה היבטים. נראה לי כמשרד חינוך וכמדינה, הפרספקטיבה הנכונה היא לזכור שמערכת החינוך במדינת ישראל היא קודם כל כלי קריטי כדי ליצור את אזרחי מדינת ישראל מכל המגזרים. מדינת ישראל כמו כל מדינה שיש לה מחלוקות עמוקות צריכה להשכיל, זו המטרה האסטרטגית שלה, ליצור איזון נכון בין לכידות אזרחית שחייבת להיות במדינה גם ברמה הערכית ובין הכרה וכבוד לריבוי של הקבוצות. זו הנקודה הראשונה ממנה נגזרים הדברים.

ממנה נגזר גם דבר מתודולוגי שבו ננקטת עמדת ביניים והוא לגבי חומרי הלימוד אחדותיים או מגוונים. אני חושבת שחומרי הלימוד צריכים להיות בחלקם אחדותיים שנוגעים באמת לעובדות, היסטוריה, למשטר, לתיאור המוסדות. זה לא יהיה טריוויאלי לכתוב טקסט שהוא יהיה אחדותי, יש הרבה מחלוקות גם לגבי הנושא הזה, הטקסט הזה יצטרך להיות הגנוסטי בין המחלוקות האלה ולהסביר את קיומן, ולא להציג עמדה אחת כאילו היא העמדה ההגמונית היחידה. זה טקסט שעקרונית נכון שיהיה טקסט בסיס. הטקסט הבסיסי הזה לטעמי, לא כולל רק את הדמוקרטיה אלא כולל את האפיון של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שהוא לדעתי אפיון של מדינת ישראל שאמור להיות אפיון ידוע ומקובל עם כל הבעיתיות שבזה, על כל מגזריה. לכן אין במסמך הזה רק ידע, למרות שצריך להיות הרבה ידע. אני לא יודעת אם הייתי מכניסה את המשפטים של אי היכולת להסכמה, זה נראה לי מורכב. אבל אני בהחלט הייתי מכניסה אלמנטים היסטוריים כמו וועדת פיל, החלטת בלפור, החלטת החלוקה כניסיונות להסביר היום את המציאות במדינת ישראל ואת הרעיון של מדינת לאום. אני חושבת שהדבר הזה הוא קריטי.

מעבר לדבר הזה מדינת ישראל עשתה החלטה, שבעיניי היא לא החלטה טריוויאלית, היא עשתה אתה וכרגע אנחנו לא בודקים אותה, לאפשר הרבה מאוד מגזרים אידיאולוגיים. יש לנו היום בתוך המערכת הממלכתית ארבעה מגזרים, אחד לא כל כך גדול וחדש שהרב מלכיאור הכניס אותו, זה המגזר המשולב, יש את הממלכתי הרגיל, ממלכתי דתי והערבי, אחר כך יש לנו את כל הרשמיים והמוכרים שאינם רשמיים ויש לנו את מערכת הפטור. יש לנו מערכת חינוך ממומנת על ידי המדינה, היא מאוד מאוד מגוונת ושהמטרה שלה לאפשר לקבוצות אוכלוסייה לגדל את הצעירים שלהם בתוך התווך התרבותי שלהם. אני לא לגמרי בטוחה שהחלטנו החלטה נכונה כי אני חושבת שהמחיר שאנחנו משלמים במונחי הלכידות האזרחית הוא עצום, אבל כאמור אני לא פותחת את השאלה הזאת.

אם אנחנו ממשיכים בסגנון הזרמים אנחנו צריכים להבין שהמענה שאנחנו כמערכת חינוך צריכים לתת הוא מורכב משני אלמנטים. לכל אחד מהמגזרים יש בעיות ייחודיות, צריך לתת להם זמן לטפל בבעיות הייחודיות האלה ונכון להעשיר בהן זהויות. צריך לתקן, יש נטיה טבעית לכל אחד מהמגזרים "להעמיק" את הדברים שלו. התיקון של המערכת בכל אחד מהמגזרים זה לתת את מה שחסר במגזר הזה מבחינת האינטרסים של המדינה והחברה באופן כללי. למגזר החרדי למשל, יש זהות עשירה מאוד שהיא יהודית דתית, יש חולשה משמעותית גם בכישורי יסוד, גם בלימודי אזרחות וגם דמוקרטיה, גם בהכרות חברות אחרות. את כל הדברים האלה משרד החינוך חייב להשלים לתוך המגזר החרדי.

גם אם זה יוצר סתירה עם בסיס המידע שעליו דיברת?

בעניין הזה אני לא פוסט מודרניסטית, אני חושבת שבסיס המידע זה דבר שמאוד קשה לכתוב אותו. אבל אני מאמינה שאת בסיס המידע אפשר לכתוב בצורה שאף אדם הגון, מאף מגזר לא יוכל לחלוק עליו. אני חושבת שאת הדבר הזה ניתן לעשות.

הבעיה המרכזית יותר שעלתה בדיונים כאן, היא לא בעיה הזאת - - - -

היא גם הבעיה הזאת. כשאומרים שנותנים דגש על זכויות ולא נותנים דגש של בסיס ידע הלאום, אז זה לא רק העניין הערכי, זה קודם כל בסיס ידע.

את הזכויות אני לא כללתי לגמרי במושג של הידע, אבל אם אתה רוצה אני מסכימה. יש לנו כמרכיבי יסוד בזהות של המדינה, הזהות של המדינה היא לא רק מידע אלא גם תוכן. יש לנו מרכיבי זהות יהודית ודמוקרטית.

אני מסכים איתך שעיקר הדיון כאן זה סוגיית התוכן ופחות בסיס המידע, אבל מקבל שסוגיית בסיס המידע תוך כדי הדיון מקבלת העצמה והיא העצמה חיובית.

אחת מהבעיות היסודיות ביותר בהתייחסות של מערכת החינוך בסוגיה של אפיון ישראל כיהודית ודמוקרטית, היא תערובת של מידע וערכים.

מה שקורה היום שקודם כל יש ויכוח מה זה יהדות, בין היהודים יש התעלמות או רצון לצמצם, אני לגמרי מבינה אותו, של היהודיות מצד הערבים. אני חושבת שמדינת ישראל אינה יכולה להרשות למצב הזה להישאר ולכן גם אינה יכולה לבדל את הדיון בין יהודיות לדמוקרטיה. יהודיות ודמוקרטיה הם שני מרכיבים של זהות המדינה, שווה משקל ואינם ניתנים לחלוקה. מדינת הלאום היהודית נובעת מהדמוקרטיה מפני שהיא משקפת את התשוקות הלאומיות המוכרות הבינלאומיות של הרוב במדינת ישראל, שדמוקרטיה היא חלק מהרעיון הזה. אמרתי החלטת חלוקה לא במקרה, כי מדינת ישראל הוקמה על תשתית תיאורטית ונורמטיבית של הקמת שתי מדינות שבכל אחת מהן ניתן מענה לזכות של אחד מהעמים היהודי ופלסטיני להגדרה עצמית במסגרת מדינה משלו. אין מצב שמדינת ישראל מוותרת על האמירה הזאת כחלק מהאמירה הכלל אזרחית שלה.

אותו הדבר לגבי המושג אזרחות, מושג האזרחות הוא המושג המשותף לכולנו, ולכן מושג האזרחות אינו יכול להיות רק חובות אצל היהודים, ורק זכויות או בעיקר זכויות אצל הערבים. מושג האזרחות המשותף הוא המושג שבו כולנו מפתחים זהות משותפת למדינה שבה אנחנו חיים, עם הזכויות שהיא חייבת לנו, חברתיות, כלכליות, תרבותיות, קבוצתיות, ועם המחויבויות שהיא מטילה עלינו. להשתתף בחיי החברה הזאת ולתרום לשגשוגה ולהצלחתה כחלק מהמאבק שלנו לחיות בחברה של סולידריות הדדית עם כיבוד העובדה השנייה.

אני רוצה להגיע לרמה של הבידול, והיא רמה מאוד חשובה, עלו כאן טענות מאוד כבדות משקל לגבי הדלדול של הזהות היהודית לאומית בעיקר במערכת החינוך הממלכתי הכללי. אני מסכימה עם פרופסור איכלוב שהדבר הזה הוא נכון, והוא נוצר מחוסר תשומת לב שלנו לתוצאה של מהלך הזרמים בחינוך. אני לא חושבת שהבעיה כל כך קיימת במגזר הממלכתי דתי, כי שם הנטייה הטבעית של המגזר היא לתת את הדברים האלה. הדבר הזה בהחלט קיים כבעיה ייחודית במגזר הממלכתי הכללי. אני חושבת שהפתרון שם אינו בהכרח בלימודי האזרחות אלא במחויבות כללית של מערכת החינוך להעשיר את הזהות הלאומית יחד עם החיזוק של הזהות הכלל אנושית והאוניברסאלית. זה החלום שלנו במדינת ישראל, זה החזון המשותף שלנו, זה השינוי שהוכנס במטרות החינוך ב- 2000. כל אחד הוא אזרח נאמן למדינתו המשותפת והוא בן גאה למורשתו הדתית והלאומית הנפרדת.

מה המשמעות של האיזון הזה היא שאלה מאוד יסודית שכל החברה בישראל צריכה להמשיך ולהתמודד איתה, והיא לא מתמודדת איתה. להטיל את הדבר הזה כמו פצצה על מערכת חינוך ועל מורים שבעיקר הם בעצמם מבולבלים, זה דבר לא אחראי מצד המנהיגות חינוכית, מדינית, רוחנית, אינטלקטואלית של מדינת ישראל, לא של מערכת החינוך. התביעה של מערכת החינוך צריכה להיות כלפי המדינה לעשות ברורים שיטתיים בנושאים האלה כדי שמערכת החינוך תוכל להשתמש בהם וללמד אותם בצורה משוכלת.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר הוא בנושא הפרטנות, חינוך באזרחות בכל הרמות, ובעיקר בחטיבת הביניים ובחטיבת העליונה, אינו יכול להיות רק מידע ורק ערכים. מדינת ישראל עם הסכסוך הבלתי פוסק, עם העוינות, עם האלימות המילולית, עם האלימות הלא מילולית, הוא חייב להיות חינוך שנותן מענה גם רגשי. אין לי ספק שזה קשה למערכת החינוך, זה דבר מאוד קשה, אבל גם אין לי ספק שאם לא תהייה התייחסות לדבר הזה מערכת החינוך לא תוכל לתת מענה אמיתי לבעיות. במובן הזה זה חייב להיות דבר - - -

אני לא ירדתי לסוף דעתך באשר לעניין.

אי אפשר לדבר על השאלה של מדינה יהודית ודמוקרטית למעמד המיעוט בישראל בלי שיהודים יבינו מה זה להרגיש יהודי במדינת ישראל, מה המשמעות של זה ושירגישו, אי אפשר להבין מה מרגיש יהודי במדינת ישראל במצב של פיגועי טרור ומסמכי החזון, ותמיכה במפעל של ההתנגדות, אי אפשר להבין מה הבין יהודי כלפי התחושה האזרחית המשותפת עם המיעוט הערבי. שני הדברים האלה חייבים להיות על השולחן בכיתה, כי אם הם לא על השולחן בכיתה אז תלמידים חושבים שלא נותנים להם כלים להתמודד עם המציאות שלהם. איך עושים את הדבר הזה היא שאלת יסוד, שוב, לא רק של מערכת החינוך, אבל לא נוכל להתמודד איתה בתוך מערכת החינוך עד שלא נתמודד איתה בצורה מסודרת בדרגים היותר גבוהים של המנהיגות החינוכית ונחסל את הדברים האלה בצורה מושכלת עם ההשלכות הפדגוגיות לתוך מערכת החינוך.

אני מבקשת לומר עוד דבר, אני לא באה לכאן מטעם עצמי, אני באה מטעם ארגון שהסוגיה שאנחנו מדברים עליה היא אחת הסוגיות הכי מרכזיות לנו לקיום. הארגון הזה נקרא מצי"לה – מרכז למחשבה ציונית יהודית ליברלית והומניסטית. אחת מהמטרות היסוד שלו היא לגרום לתנאים שיאפשרו לנו במדינת ישראל להקים מדינה שתהייה גם יהודית וגם דמוקרטית, גם ליברלית וגם הומניסטית.

תודה לך גברתי. בבקשה פרופסור אשר כהן ממדעי המדינה, אוניברסיטת בר אילן.

בוקר טוב. אני אתחיל ראשית עם נקודה קטנה שלא קשורה לתכנים, היא כן קשורה לתכנים שעלו במסמך, ואני רוצה להעיד מעדות אישית, זה לא קשור רק להשתלמויות מורים שאותן אזכיר במשהו. יש לי בכלל תחושה וכשאני שואל את עצמי בשביל מה מזמינים אותי לכל מיני סימפוזיונים, לא לדיון הזה אלא להשתלמות פה ושם, אני מתחיל לדמיין בעיני רוחי שבעקבות עליית המודעות שצריך איזה גיוון. יושבת איזו קבוצה שמארגנת את היום, את ההשתלמות, ואז היא אומרת לעצמה חסרים לנו, דתי, ימני מבר אילן, אז אני מבין למה אני מקבל הרבה הזמנות לכל מיני מקומות כאלה. אני אומר את זה בהקשר, אני כבר הבנתי שזה תפקיד שיש לקחת אותו בכל מיני הקשרים, לפחות בשלושה מקרים בשנתיים האחרונות שהוזמנתי להשתלמויות מורים באזרחות, לא הייתי מדוע כל כך לכל סדר היום, או לכל המרצים שלפניי ואחרי, כשראיתי את זה אמרתי למארגנים אם הייתי רואה את סדר היום קודם לא הייתי בא. למה לבלבל את המורים כי אם יש כזה קו אחיד לאורך כל היום, מהבוקר עד הערב, לאורך כל ההשתלמות למה פתאום לתקוע להם את אשר כהן באמצע? לכו לבלבל אותם מבחינת הדמוקרטיה המערבית, הליברלית והזכויות, ואני נתקע להם. או שזה יהיה מאוזן או שלא תקראו לי. אני אומר את זה בהקשר הספציפי שמה שעלה בנייר הזה לגבי השתלמויות המורים. צריך להבין את התהליך, זה לא בא בגלל שאנשים שמארגנים את ההשתלמויות המורים חושבים שזה מה שצריך להיות שם, אלא מה? ואני רוצה להפריד כי הייתה פה הערה על הפורמלי ועל הבלתי פורמלי, אני יכול לגרום לשינוי מבלי להוציא אפילו ספר אחד, מבלי לנוגע בספר ולהשאיר אותו אצל המורים, רק דבר אחד שיתנו לי לנוגע בו. אני רוצה לנסח את השאלות של הבגרות בסוף השנה. אני מבטיח לכם שמבלי שיהיה ספר, תמחקו את כל הספרים. גם אם אתן לאילן פפה ולאורן יפתח-אל לכתוב את הספר לאזרחות בצורה חופשית אני מבטיח לכם שלא ילמדו אותו מסיבה פשוטה, בסוף מלמדים לפי מה שיהיו השאלות. אגב אני חושש מאוד מכשלון בסוף שנה. זה כשלון יותר גדול מהרגיל באזרחות ומסיבה פשוטה. עצם קיומו של הדיון כאן, אין ספק שהמדדים של השאלות ישתנו, אי אפשר שלא להתייחס לדיון כזה ושזה עלה למודעות. המערכת כבדה, זה מורים, זה השתלמויות, הכל נע בכיוון אחד, וברור שהכיוון כעת ייבדק בשבע עיניים בסוף השנה, השאלות יכולות להיות על מה שלא מלמדים כעת בכיתה. אני מעיר הערה על שנת הלימודים הנוכחית כי אנחנו לקראת אמצע השנה וכבר מלמדים בכיוון מסוים והשאלות כבר ינוסחו. אני בטוח שבסוף שנה זו יהיה איזון בין השאלות על דמוקרטיה מערבית ליברלית - - - -

שלושה מנהלים כלליים לשעבר, רונית תירוש, שמשון שושני ואני, הוא גם עכשיו בהווה אבל יש לו תואר גם לשעבר, שלושתנו מחייכים כי יש במשרד מושג שקוראים לו פקטור. לא יכשלו.

אין לי ספק שבסוף השנה יהיו יותר שאלות על מדינת לאום.

אבל הבחינה השתנתה לגמרי ויש קטע שאלות שהוא מראש - - -

הערה אחרונה לגבי התכנים, גם אני מסכים שצריך איזה בסיס ידע משותף, גם אני הרי יכול ללמד בכיתות של תלמידים ערבים את אותו בסיס ידע. אנחנו בבעיה קשה אפילו בבסיס הידע. מה בעצם אנחנו אומרים? אם אנחנו הולכים על בסיס ידע משותף ולהצביע על המציאות שכך וכך המדינה, זה יהפוך בבתי הספר הערבים את הלימודים למלאכותיים. זאת אומרת המון זמן, במציאות שליד זה שוכב מסמך החזון העתידי של הערבים הפלסטינים בישראל, שם הציונות היא קולוניאליזם, ומדינת ישראל חייבת להכיר באחריותה המלאה לנקבא והיא גם צריכה לתקן מעשית את הנקבא במדיניות הנדרשת. ללמד את בסיס הידע כאילו בואו נלמד רק מה קיים והמסמך הזה שוכב מבחינה מהותית בציבור הערבי, כמובן שלא באותה מידה, זה דבר מאוד מאוד בעייתי וצריכים לענות על השאלה על מה אנחנו מתעקשים באותה מדינת לאום יהודית ומה לא. תודה.

אני כבר אומר שיש נרשמים מעבר לזמן שלנו, חלקם יעברו לדיון הבא. אמנון בארי סוליציאנו, עד עכשיו נתנו חופש לאקדמיה, ואם אפשר מעכשיו לצמצם. אמנון בארי סוליציאנו מקרן אברהם בבקשה.

הערה קצרה שנוגעת לפרק ההמלצות, פרק 5, שמתייחסת לצורך לעשות את נושא השסעים מחוברות הלימוד. בהקשר הזה כשאנחנו מסתכלים על החברה הישראלית אז חוץ משהיא אומרת חברה יהודית דמוקרטית, אם אדם מצלם את מדינת ישראל הוא רואה מדינה משוסעת. השסעים בחברה הישראלית הם הדבר הדומיננטי ביותר והמשפיע על כל תחומי החיים שלנו. השסעים הם רבים ומגוונים וכולם חמורים. השסע של מרכז הפריפריה, השסע הדתי, השסע המעמדי, השסע הפוליטי, אבל השסע הלאומי הוא השסע הגדול, הנפיץ והטעון מכולם, והוא זה שמאיים על עתיד המדינה. השסעים האחרים הרי אפשר להכיל אותם, לחיות איתם, להתמודד איתם. השסע הלאומי במדינת ישראל הוא שסע שטומן בחובו סכנה לאומית לעתיד המדינה. אם לא יהיה דיון אמיתי, אם לא תהייה התייחסות אמיתית לשסע בלימודי האזרחות.

מהם לימודי אזרחות? – לימודי האזרחות הם מכשיר שהמדינה באמצעותו מאפשרת, וכמו שאמרה פרופסור רות גביזון, איזה לכידות חברתית, הכללה חברתית, חברה משותפת שיש לה גרעין משותף ואיזה חזון משותף. הרבה מדברים על מסמכי החזון, איזה חזון משותף גם ליהודים וגם לערביי ישראל. לא יעלה על הדעת לפסוח על העניין הזה.

התפקיד של לימודי האזרחות וביצירת חברה משותפת מובן שבמערכת החינוך, כך אני חושב. מדברים על זה הרבה, השרה הקודמת מינתה וועדת מומחים שהשם הרשמי שלה כמיטב זכרוני, וועדת סולומון עיסוואי, פרופסור גביזון , ודוקטור מוחמד עיסוואי הנשיא של מכללת אלקסבי, עמדו בראש הוועדה הזאת, שישבה על המדוכה בערך שנה, ובסוף עבודתה ייצרה נייר מדיניות שממליץ על מדיניות ממלכתית בנושא חינוך לחיים משותפים במדינת ישראל. המסמך הזה הובא לדיון בהנהלת משרד החינוך ואומץ בתקופתה של השרה הקודמת כאמור.

לא התקיים דיון על המסמך.

לעניות דעתנו זה מה שהיה.

בין השאר מדובר על כך שלימודי האזרחות הם מנגנון יסודי. אנחנו מחכים לראות מה יהיו הצעדים האופרטיביים והמעשיים שנובעים מהדוח הזה.

תודה רבה. גילה איש היא מורה לאזרחות מכפר תבור שמלמדת בבית הספר כדורי, עשתה דרך ארוכה.

אני מבקשת להגיד כמה דברים בהמשך לדבריה של פרופסור רות גביזון, כי הרגשתי באמת שהמציאות בבית הספר ממנו אני מגיעה מתאימה לבעייתיות שהציגה כאן פרופסור רות גביזון.

בהמשך לשתי המטרות שמופיעות בתיקון לחוק החינוך הממלכתי בשנת 2000, יש כאן איזו בעייתיות או איזה מתח בין שתי מטרות. בין מטרה אחת – לחנך אדם לאוהב אדם, אוהב עמו, אוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו. מול מטרה 11 – "להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסייה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השונות של כל אזרחי ישראל." בבית הספר שממנו אני מגיעה - - -

מה הסתירה?

אני תכף אציין איפה אני רואה את הבעיה כאן, איך שאני רואה אותה. במטרה מס' 1 אין ספק שאנחנו נדרשים כאן לחזק את הזהות היהודית של ילדי ישראל מצד אחד.

זה בסעיף 4 וגם בסעיף 3 - "ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל". סעיף 4 - "ללמד את תורת ישראל, תולדות עם ישראל, מורשת ישראל והמסורת היהודית, ולהנחיל את תודעת זכר השואה וגבורה ולחנך לכבדה".

יפה אבל במטרה אם אנחנו לא יכולים לתת את מורשתו של הפרט מזהותו היהודית. כשהוא יהודי ומנגד כשאנחנו מדברים על מטרה 11, שקוראת לאיזו ראיה שבאמת מובילה לאותה לכידות אזרחית חברתית. אני יכולה להגיד מהמקום שאני מגיעה ממנו בעשר השנים האחרות בבית ספר כדורי מתקיים ניסוי שנקרא "רב תרבותיות, דרך חיים" או "חיים בחברה רב תרבותית". אני חושבת שזה גם עלה מתוך איזה מציאות שקיימת בשטח בתוך בית הספר. מציאות שבה נמצאים תלמידים שמגיעים מכל מיני מגזרים: חילוניים, דתיים, ערבים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, עולים חדשים מאתיופיה וממדינות חבר העמים לשעבר, חלקם תלמידים מתכנית נעלה, תלמידי פנימייה שאינם נמנים על תושבי הגליל התחתון, צ'רקסים שמגיעים אילנו מכפר קמא שמהווים כ- 20% מאוכלוסיית התלמידים בבית הספר שלנו, ובנוסף לאחרונה גם פליטים שמגיעים מסודן ואריתראה. אין ספק שהמגוון האנושי שקיים אצלנו בבית הספר מייצג בצורה די נאמנה את דמותה של החברה הישראלית בזעיר אנפין.

לדעתי הניסוי שקיים היום בבית הספר, אותו גם בדקתי במספר עבודות שעשיתי באוניברסיטה, מראה שזה הפך את הרוב היהודי שלומד בבית הספר ליותר סובלני כלפי המיעוטים שנמצאים שם, זה נתן יותר לגיטימציה לאותן אוכלוסיות שמייצגות את קבוצות המיעוט, לגיטימציה לשונות שלהם וגם לגיטימציה לתבוע תביעות בשם אותה שונות, לקבל יותר זכויות מתוך הרוב שנמצא בבית הספר, מההנהלה של בית הספר. חלק מהדברים הם אכן קיבלו כתוצאה מהתהליך שאנחנו נמצאים בתוכו. השאלה האם המציאות היום בבית הספר לא מלמדת שאנחנו הולכים יותר בכיוון של חיזוק אותה לכידות חברתית וכדומה. המורים בשטח, אני מתייחסת כרגע למורים באזרחות, בהחלט יודעים מה הם צריכים ללמד בגוף הידע של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. אבל הם לא בהכרח יודעים מה הם צריכים ללמד בגוף הידע של מדינת ישראל כמדינה יהודית. כאן כשאנחנו מכניסים את הניסוי הזה, לדוגמה בבית ספר כדורי, המתח הזה בא לידי ביטוי עוד יותר. הרוב היהודי בבית הספר הולך יותר לכיוון של גילוי סובלנות, הכרת הפלורליזם וכדומה. מנגד זה בא קצת על חשבון הכרות אולי, טובה יותר, נכונה יותר, בריאה עם הזהות היהודית של אותו רוב שלומד בבית הספר.

אני חוזרת שוב על הדברים שנאמרו קודם על ידי גדולים ממני, כאן ההחלטות צריכות להתקבל על ידי ההנהגה החינוכית, הציבורית, ולא על ידנו שאנחנו די מבולבלים בשטח.

אני מלמד כבר 30 שנה אזרחות, ב- 20 שנה האחרונות מגיש לבגרות, בית ספר קשת שהוא גם לדתיים וגם לחילוניים בירושלים.

מילה ראשונה, אני מתנצל מאוד – אני לא מורה מבולבל, אני מורה שיודע בדיוק מה הוא עושה. אני קורא כמה שניתן, לפחות משפט וממשל, דיוני משפט, את כל הדברים שמשפטנים מתעסקים איתם, לכן אני ממש לא מרגיש מבולבל.

דבר שני, לגבי הספר – הביקורת שלי באה מהכיוון ההפוך של יצחק גייגר, ואני מעמדה פוליטית אחרת ממנו ואני מבקש להציג משהו אחר לגמרי. אני אומר את זה במשפט אחד ואני מקווה שזה יהיה ברור. בזה שדוחקים את הלאומיות היהודית כגורם שמאפשר להתמודד עם בעיית מיעוטים ולתת להם את כל הזכויות בישראל, אנחנו משחקים חזק לידי מדינה של כל אזרחיה. מבחינת התלמידים לפחות. אם המדינה היהודית לא מסוגלת להכיל בתוכה גרים, אזרחים וכל מיני אנשים שונים, והיא לא מסוגלת לתת להם מענה, התשובה תהייה כמובן ארצות מערב.

שלושה מנהלים כלליים לא הבינו אותך.

אתם רואים עד כמה הוראה היא קשה, ותתארו לעצמכם בכיתה.

אני אסביר למה אני מתכוון. בתפיסה הזאת וברגע שהדיון לא נכנס לכיתה, היהודית כמו שציינה המורה לפניי, הנושא של יהדות לא נכנס ביחס לגר, לתושב, ביחס לכל מיני דברים לחוק האזרחי במובן היהדות ובחיזוק היהדות בתוך המערכת, ברגע שהדיון הזה לא נכנס, הדיון וכמו שספרתי יש שבע שורות, יש אחד השסעים, דבר קטן בישראל הבעיה של אנשים שיושבים בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים קוראים להם יהודה ושומרון. שבע שורות לנושא, ומי מדבר על זה בכלל, ברגע שזה לא נכנס פירושו שאנחנו לא מסוגלים ואנחנו דוחים את זה לסף וזה ייפתר במקומות אחרים. אני לא רוצה שזה ייפתר במקומות אחרים, אני רוצה שזה יהיה דיון בתוך הכיתה.

דבר שלישי, הספר הזה שיצחק גייגר טרח להביא אותו, הייתה התחייבות בשנת 1995 כשהוא יצא, שבשנת 2005 הוא יעודכן, יעודכן אני מתכוון מהתשתית. הוא לא עודכן בגלל סיבות תקציביות או אחרות. מלפני כל הדברים שעליהם דנים פה, הוא פשוט ספר ישן, מאובן ושאינו מתאים, הוא לא מחובר לאינטרנט, לא מחובר לעיתונות של היום. בזה שמצטטים מאמר של חלק מהאנשים שיושבים פה, מאמרים מלפני 22 שנה לא עושה רושם כל כך גדול על התלמידים. דבר נוסף ששייך לשטח, הספר הזה לא מציג דיונים, הוא לא מציג התמודדויות, הוא מציג כאילו פלקט בשחור לבן. לגבי הספר השני, ובגילוי נאות, אני הייתי בין אלה שהשתתפו קצת בקטע הדידקטי שלו ולא מעבר לזה, הוא מציג דילמות למשל לגבי הכנסת, יציבות לעומת ייצוג. אין גם יציבות וגם ייצוג, צריך להבין שבוחרים. זה אותו דבר גם בקטעים האלה שאני מעדיף שיציגו לתלמידים איך המדינה מתמודדת עם דמוקרטיה, עם יהדות, עם זכויות וכל הדברים האלה.

משפט אישי אני רוצה לומר לגבי הקטע הלוחמני, ואני לא חושב שהוא קשור לשום מגזר בציבור הישראלי. אני אצטט משפטן אמריקאי שיצא לי לשמוע בכינוס בנושא משפט וממשל שהיה בחיפה, הוא אמר את המשפט הבא "בארצות הברית הזכות השווה לכולם, באמת לכל התושבים במדינה היא להיות רעב ולהיות הומלס". לא כל האנשים מממשים את הזכות הזאת. אני חושב שזה גם מתאים למדינת ישראל בתחום שלא עסקנו בו.

אני מרמת הגולן, אני מלמד שנים רבות בישיבה התיכונית קריספין, מקצוע אזרחות ואני מלמד גם היסטוריה.

ראשית ספר הלימוד באזרחות הוא חד צדדי בצורה קיצונית ביותר וזה בא ליד ביטוי בהתבטאויות של הבנים. אנחנו מלמדים בנים, הם אומרים "איזה בית ספר שמאלני - - -

על איזה ספר אתה מדבר?

"להיות אזרחים בישראל" זה הספר שרוב רובם של תלמידי ישראל מחזיקים אותו.

דבר שני, אנחנו, אני רכז של המקצוע, אנחנו מתייחסים למקצוע הזה, וברור כל הבנים שלנו הם אזרחי המדינה וכולם ישרתו בצבא, לכאורה לא צריך את המקצוע. לפני קצת מעשר שנים איחדו והפכו את המקצוע למקצוע משותף, ספר לימוד אחד לכלל תלמידי ישראל עם מבחן בגרות אחד. דבר מכובד מאוד משום שזה אמור לחבר את הקטעים השונים בפאזל המאוד מגוון של החברה הישראלית.

נקודה נוספת של מה אנחנו רוצים ואולי מה צריך לשנות, וצריך לשנות הרבה. אנחנו רוצים לראות את הבנים שלנו כאנשים שתורמים לחברה. התרומה לחברה היא קודם כל בתחום האנושי כבני אדם, עזרה לחלש, עזרה לנכה, עזרה לעולה, עזרה לזקן, לכל מי שאתה יכול לעזור בחברה זו חובתך. זה לא שאתה עושה טובה, לא שתתעלם כשאתה רואה מישהו נופל ותלך לכיוון השני. אנחנו רואים את נושא ההתנדבות והענקת שירות משמעותי עד כמה שניתן בצבא כערך עליון, ואנחנו מעבירים את זה לבנים כערך מאוד חשוב וחיוני. אנחנו מאמינים שדרך מקצוע האזרחות אפשר לעשות את זה. הדבר השלישי זה לחפש את המשותף לנו עם כל אחינו, עם אחינו בקיבוצים, אחינו בתל אביב ובכל שדרות החברה הישראלית.

ספר הלימוד והמיקוד לקראת מבחני הבגרות יוצרים מצב שיש בו עיוות דרמטי. למעלה מ- 70% מהשאלות הן שאלות שעוסקות בערכים, עקרונות, מדיניות/דמוקרטיה. איפה היהדות של המדינה? מה קרה לנו? אנחנו מדינה יהודית. קודם כל בראשית דברייך אתה מלמד את מגילת העצמאות, מגילת העצמאות, אומנם היא לא חוקה, אבל היא אבן היסוד של המדינה שלנו. היכן מקומה של מגילת העצמאות? יש לה משמעויות, אנחנו פה, לא בגלל מגילת העצמאות אלא בגלל התנ"ך, בגלל אבות האומה.

תודה רבה. היו לנו שלושה מורים וכעת יש לנו תלמיד אחד, יוסי ג'יבלי בבקשה.

אני מבאר שבע, בכיתה י"א, בית הספר תיכון רגר.

אני אדבר בשם התלמידים בישראל, מועצת הנוער. כנציג מועצת התלמידים אני רוצה להגיד שאנחנו התלמידים והגוף הזה של מועצת הנוער תומכים בניטרליות עד כמה שניתן במערכת החינוך, ונגד הבעת דעה פוליטית כלשהי במערכת החינוך.

אנחנו חושבים ששיעורי האזרחות חשובים וצריכים לחנך לדמוקרטיה. מועצת התלמידים הוא גוף שמושתת על דמוקרטיה ואנחנו חושבים שגם שיעורי האזרחיות ראויים שיתמקדו בדמוקרטיה ולא בהבעת דעה פוליטית.

המקצוע שלי הוא עיסוק במורכבות של חינוך אזרחי במדינת ישראל, בתכנית שנקראת לחינוך אזרחי, תואר שני באוניברסיטה העברית. אני אומר בקיצור ואני מקווה שיהיה לנו יותר זמן בפעם הבאה. אני חושבת שהדיון הזה הביא לידי ביטוי שני דברים, האחד את המורכבות של המקצוע עצמו, ואת העובדה שהמקצוע עצמו אינו יכול להתעלם מדילמות, ואת העובדה שבמקצוע עצמו אין אמיתות מוחלטות כפי שצוטט כאן. לא יתכנו אמיתות מוחלטות בטקסטים של מקצוע האזרחות. יתכנו מקומות שבהם אנחנו כמדינה, כחברה, כמוסד חינוכי ניתן עדיפות, קראנו לזה נרטיב, לבסיס ערכי מסוים על פני בסיסים ערכיים אחרים. כך ראוי במדינה שמגדירה את עצמה כיהודית דמוקרטית, ויש מקום לעשות את זה. הסיפור של הדילמה הוא סיפור שנטוע במקצוע האזרחות וכך ראוי שזה יהיה. לדעתי זה בא לידי ביטוי בדיון הזה.

הדבר השני שבא מאוד לידי ביטוי הזה הוא כמה אנחנו מטילים אחריות על צביונה של מדינת ישראל ועל צביונה של מערכת החינוך במדינת ישראל על שתי השעות השבועיות שמורה לאזרחות מלמד בכיתה ט'. מקצוע האזרחות לא יציל את מערכת החינוך, לא מהשסעים שבה ולא במתחים שבה. אני חושבת שהדיון חייב להתמקד קודם כל בהגדרת מטרותיו של מקצוע האזרחות. על פי מטרותיו של מקצוע האזרחות אנחנו נגדיר מהו בסיס הידע המשותף שחשוב לנו להשתית. אחרי שאנחנו נחליט מהו בסיס הידע המשותף נחליט גם מהם בסיסי הזהות והערכים והדברים האחרים שאנחנו רוצים להכניס לתוך מערכת החינוך ונמצא את מקומם בתוך מערכת החינוך. אני לא חושבת שהכל נופל על מקצוע האזרחות.

נשיא המכון לאסטרטגיה ציונית. אני אוותר על הזמן ואקווה לדבר בהזדמנות הבאה.

המנהל הכללי של ארגון יסודות, אני מייצג את ארגון יסודות שעוסק בחינוך לאזרחות ודמוקרטיה בחינוך הדתי, אני גם מלמד באוניברסיטה העברית ומכשיר מורים לאזרחות במסגרת הכשרת מורים במדעי החברה.

הייתה כאן איזו הנחה בתוך הדיון הזה שכאילו הרכב הוועדות השונות והזיהוי המקצועי של החברים השונים וכדומה, כאילו הוא זה שקובע את מינון של הליברליות לעומת תפיסות אחרות של דמוקרטיה. אני חושב שכסוציולוג מותר לי להגיד שזה קצת לא נכון לחשוב כך, כלומר כפי שכבר עשרים שנה לפחות, וכפי שציינו שני חוקרים שהם אומנם פוסט ציוניים אבל חוקרים טובים מאוד, יואב פלד וגרשון שפיר, בישראל ובכלל בחברה הישראלית חל ואפילו השתלט איזה שיח אזרחות ליברלי. זאת אומרת שהנחות היסוד של רוב האנשים, וגם של התלמידים שלי, שיש הנחות יסוד ליברליות. לכן אני רוצה בעקבות דבריו של ידידי דב ברק מבית ספר קשת וגם בעקבות דבריה של פרופסור רות גביזון, לומר שזה מאוד חשוב שנקשור את הזהות היהודית. לדעתי נכון לחנך במקצוע האזרחות לזהות וללאומיות יהודית, אבל אני חושב שמאוד חשוב לקשר בין הזהות הזאת לבין המחויבות לליברליות דמוקרטית. כך מקובל בעולם. אני מפנה לספר אחד של אחד המומחים בתחום, מייקל פרי, הוא מקבל את זה כמובן מאליו שכל הנושא של זכויות אדם מבוססת על תשתית דתית, תשתית תנ"כית ומיוסדת על המושג צלם אלוקים וכדומה.

אני רוצה להדגיש שהשגיאה שנמצאת ברוב התכניות, כולל ה- ספר שדובר כאן, זו איזו הנחת יסוד של ניגוד בין שני הממדים האלה ואני חושב שכל תכנית, להפך צריכה לדבר על הנימוקים החופפים, הנימוקים האזרחיים, מוסריים, אוניברסאליים לדמוקרטיה והנימוקים היהודיים תנ"כים מורשתיים שלנו.

אנחנו כאן בשלב הסיכומים. ראשון פרופסור ידידה שטרן, בבקשה.

תודה רבה. מדובר כאן בארבעה דברים במצטבר. מדובר כאן על התכנים, על הספרים, על המורים וגם מודבר על משאבי הזמן שכמעט שלא עלה כאן לדיון אבל זה לדעתי דבר מרכזי. כל אחד מהדברים האלה צריך להישקל במכלול.

אני רוצה להוסיף, ומישהו כבר אמר את זה, אני רוצה להדגיש שההגדרות הזהות שלנו כלאום, כמדינה אסור שישענו רק על לימודי אזרחות. אם זה לא יבוא לידי ביטוי בשיעורי הספרות, בלימודי תנ"ך, לימודי כל דבר הומניסטי אז לא יועיל מה שנעשה בשיעורי אזרחות שהם חשודים מלכתחילה. אנחנו לא דנים בזה אבל זו הייתה הערה מאוד נכונה וזו גם דעתי. החינוך הלא פורמלי של העניין הוא הרבה יותר חשוב מהחינוך הפורמלי.

מנגד, המקום היחידי שבו אנחנו עוסקים בכללי המשחק אלו הם השיעורים באזרחות, אין מקום אחר. למרות שאנחנו רוצים להיות מאוד ערכיים בכל דבר שאנחנו עושים, זה אפילו אופנתי להגיד את זה, זה המקום שבו צריכים לקחת אחריות על כללי המשחק עוד לפני כל מקום אחר. אין מקום אחר, זה לא יילמד במקום אחר.

אני מבקש לומר שבדיונים שלנו בוועדת המקצוע, כאשר דנו במה ללמד בחטיבת הביניים, התגבשה ועדיין לא התקבלה החלטה, התגבשה מחשבה שנייחד שני שליש מהזמן ללימודים אחידים ושליש נותיר ללימודים שאינם זהים בכל מקום. לא קיבלנו החלטה כזאת, זה עדיין בדיון שקיים ויכול להיות שזה סוג נכון של פשרה. אני עדיין לא בטוח שאני שם אבל אני רק אומר לכם שזה דבר שאנחנו חושבים עליו. הדיונים האלה בוודאי יעזרו לנו רבות.

אני מבקש לסכם ולומר בלב פתוח ומלא, שכל מי שירצה להופיע בפני וועדת המקצוע, אם הוא ישלח לנו לפני כן מסמך מסודר שבו הוא יטען את טיעוניו, אנחנו נקרא בו ואם נחשוב שאנחנו צריכים להזמין אותו אחרי המסמך בשמחה רבה נעשה זאת. מטרתנו לתקן וזה ברור מאליו. תודה רבה.

ואם מישהו כתב מסמך ולא הזמינו אותו אפשר להפנות אלינו כי אנחנו המקום לפיקוח עליהם.

דוקטור שמשון שושני בבקשה.

תודה רבה לכל המשתתפים. לא מקנא בשר החינוך גדעון סער שישתתף כאן בדיון הבא ויצטרך לקבל את ההחלטות הסופיות, כי השר הוא הקובע את המדיניות בנושא הזה. עלו כאן כמה נקודות מאוד חשובות על מהות מקצוע האזרחות, האם יחסי פרט מדינה או יחסי פרט חברה ושנושאים אקטואליים צריכים להיות חלק ממנו.

רשמתי לעצמי את כל נקודות הביקורת על התכנית, על הספרים הקיימים ובעיקר על הספר "להיות אזרחים בישראל", ועל התכנית הקיימת. אני מקווה שוועדת המקצוע תקיים דיון מאוד מממצא על כולם, על השסע החברתי, על נושאים ומגמות ציוניות שלא נבחנים עליהם, על האחדת המגזרים בספר אחיד לכל המגזרים כן או לא, על מקצוע האזרחות האם הוא צריך להיות בעל מטען ערכי וצריך להיות מלווה בהשקפות עולם ולא רק מהיבטים של ידע אקדמי, מי יישב בוועדת המקצוע האם צריכים להיות כל פעם חברים אחרים שמתחלפים על פי השר המתמנה, מה נקרא וועדה מאוזנת, ואיך בונים ועדה מאוזנת, האם צריך להתקיים דיון מחודש אחרי כל כך הרבה שנים, נגיד 15 שנה לאור המציאות בדוח ועדת קרמניצר, צריך לחדש או לא צריך לחדש את הספר "להיות אזרחים בישראל".

זה עדיין דילמה? כל מה שאמרת עד עכשיו אלו שאלות?

השאלות שעלו כאן.

אני לא שמעתי שמישהו אמר שלא צריך לחדש את הספר, לא שמעתי את זה בתור דילמה.

נאמרה הערה אחת שנקבע שהספר בשנת 2005 היה צריך להתחדש, במה, מה זה חידוש, איך? אני אסתפק בהערות האלה כי יש הערות נוספות ואני מקווה שאחרי הדיון הבאה תתכנס וועדת המקצוע ותקבע המדיניות.

השאלה היחידה אדוני המנהל הכללי, שאנחנו בכל זאת מבקשים איזה לוח זמנים. אני אומר בדברי הסיכום שדעתנו אינה נוחה מהמצב הנוכחי. המצב הנוכחי שעלה כאן בדיון, שזה עומד על סדר היום, צריך לטפל בו, יש מחלוקות, יש דילמות, יש אי שביעות רצון, יש בעיות קשות, השאלה מה לוח הזמנים. מתי לדעתך המשרד, שלושה חודשים מקובל עליך?

סביר מאוד.

רשמנו לפנינו את הודעתך. מהדיון הבא שלושה חודשים.

אחרי שנסיים את הדיון על אזרחות צריך לעבור להיסטוריה. כמעט אותן שאלות תעלנה.

זה נכון לגבי כל המקצועות.

דנו על המתמטיקה, דנו בהוראת השפה, הצלנו את מערכת החינוך בקדנציה הקודמת. איפה שהוועדה מתרשמת שיש בעיה בהוראת המקצוע, אנחנו לא אמורים לתת את הפתרונות המקצועיים אבל תפקידנו לבוא והציג את הבעיה. אם יש כשלנות במתמטיקה וחושבים שתכנית הבדידים שולטת אז יש בעיה.

הכל דורש רענון, אבל היסטוריה מאוד רלוונטי לשאלות שעלו כאן.

ראשית אני מאוד מחזק את דברייך כי יש לנו גם פניות בנושא ההיסטוריה.

אני מבקש לסכם את הדיון. בראש ובראשונה אני רוצה להודות למכון לאסטרטגיה ציונית שעורר אותנו לשים את הנושא הזה על סדר היום, כמו גם גורמים נוספים שפנו אבל המכון הזה לקח על עצמו להכין והשקיע עבודה מאוד רצינית כדי שנוכל לעלות את הנושא על סדר היום בצורה יותר מבוססת. יש מסמך שאפשר להתווכח עליו, לדון עליו, אפשר לחלוק עליו, אפשר להסכים איתו אבל יש עבודה שנעשתה.

דבר שני אני רוצה לומר שממצאי המחקר שהוצגו כאן על ידי המכון לאסטרטגיה ציונית בשאלה של הוראות האזרחות, הממצאים מצביעים על בעיות קשות וחמורות. אני אמנה אותן שוב ושהוצגו כאן על המסך, הן לא מצביעות על כך שלא ניתן להמשיך בסדר היום בהוראת האזרחות כאילו לא קרה דבר. גם מהדיון עולה רוב, או מרביתם של הדוברים כאן סבורים שיש לקיים דיון כדי לטפל מחדש בהוראת האזרחות ולבחון ולגבש דרך חדשה, אולי תכנית חדשה, אולי ספרים חדשים, אולי השתלמויות מורים ודברים שהעלו כאן, וכמו שפרופסור ידידה שטרן הדגיש תכנים, ספרים, מורים וגם סוגיית משאבי הזמן. אנחנו בהחלט תומכים, וזו גם קביעתנו שיש לערוך את הבדיקה הזאת. צריך לערוך שינוי, אנחנו לא אומרים כרגע מהו השינוי. אני באופן אישי חושב שצריך לעשות שינוי כדי לאזן את ההטיה, יש כאן הטיה, אגב לא הוצג משהו נגדי, יש הטיה וצריך לערוך שינוי קודם כל בבסיס הידע שצריך להיות משותף לכלל התלמידים. לקבל הכרעות לגבי הנדבך הערכי. צריך הערכות גם באשר לנדבך הערכי. כמו שאמרנו אנחנו לא מאומות המאוחדות.

רשמנו לפנינו את הודעת המנהל הכללי שבתוך שלושה חודשים. אנחנו נקיים דיון נוסף עם השר במטרה שהשר יציג את ההמלצות שלו, את התכניות שלו, את הרעיונות שלו, את הדרך שהוא קיבל החלטה. אנחנו נעשה את תפקידנו ככנסת שמבקרת ומפקחת על הרשות המבצעת. רשמנו גם את הודעתו של יושב ראש וועדת המקצוע שכל הגורמים מוזמנים להפעיל את השפעתם על ידי כך שישלחו מסמכים. גם המרכז המידע והמחקר של הכנסת שיכין את המסמך לקראת הדיון הבא. לקראת הדיון הזה משרד החינוך אמר "אנחנו עדיין לא נותנים לכם תשובות כי אלו תכניות ישנות, אנחנו רוצים לתת תשובות על התכניות החדשות". לקראת הדיון הבא יצא מסמך נוסף של מרכז המידע והמחקר ועוזר המחקר שלנו יושב כאן, יובל וורגן, אנחנו כבר מזמינים ולא צריכים לחכות לדיון הבא וניתן לשלוח כבר עכשיו נתונים, עובדות, מסמך מעודכן.

אדוני המנהל הכללי, רק לומר לך בשולי הדיון ראיתי נתונים בינלאומיים, ויובל וורגן אמר לי שבשנת 1999 ישראל השתתפה בסקר טימס שעורך השוואות בינלאומיות בלימודי אזרחות. שם נשאלו המורים לאזרחות ולא התלמידים, אבל בשנת 2009 נערך הסקר שוב וישראל החליטה לא להשתתף. בשנת הלימודים הקודמת וזה היה לפני תקופתך. אני מביא לידיעתך שקודמיך החליטו מסיבות שונות לא להשתתף, אני חושב שזה לא ראוי, אני חושב שצריך שזה יהיה שקוף גם לגבי הנתונים הבינלאומיים. רבותיי תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00