הכנסת השמונה-עשרה

PAGE
17

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני








פרוטוקול מס' 48

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, י"ד כסלו התש"ע (1 בדצמבר 2009), שעה: 10:00

פעילות אגודת החירשים בישראל למען עולים חירשים

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר

דורון לוי, יושב ראש, אגודת החירשים בישראל

שמואל אמיתי, מנכ"ל, אגודת החירשים בישראל

אסתר תירוש, מנהלת השירות הסוציאלי, אגודת החירשים בישראל

ענת צברי, מתורגמנית, אגודת החירשים בישראל

יפה וולמן, עו"ס ארצית, המשרד לקליטת העלייה

ישי קייזר, רפרנט מחשוב, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

הינדי שטרן, מדריכה ארצית על החירשים, משרד החינוך

שלום בוחבוט, ראש תחום פרויקטים, המשרד לענייני גמלאים

ענת יערה, מתנדבת במאבק הנכים

פלורה קוך-דבידוביץ', מרכז מחקר ומידע, הכנסת

דנה גורדון

דרורה רשף

פעילות אגודת החירשים בישראל למען עולים חירשים

בוקר טוב לכולם. אני עומדת לפתוח את ישיבת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום הכנסת מציינת יום בינלאומי לאנשים עם מוגבלויות, והוועדה מייחדת את הישיבה לפעילות אגודת החירשים בישראל למען עולים חדשים. אנחנו רוצים לשמוע מה הפעילות של האגודה למען עולים חירשים, ואני מבקשת מיושב ראש אגודת החירשים בישראל, דורון לוי, להציג את הדברים.

שלום לכולם, שלום לחברת הכנסת הנכבדה. אני שמח מאד להיות מוזמן לוועדה, במיוחד לנושא קידום זכויות העולים החירשים בישראל.


אציג את עצמי. אני יושב ראש אגודת החירשים בישראל. אני מייצג את קהילת החירשים בישראל. אגודת החירשים בישראל מונה 8 סניפים ברחבי הארץ. האגודה בעצמה היא אגודה שדוגלת בעזרה הדדית, זאת אומרת שחירשים פועלים ודואגים למען אנשים אחרים בקהילה, למען חירשים,למען עצמם. מי שמנהל את אגודת החירשים אלה למעשה חירשים תחת ליווי מקצועי. רוב האנשים בצוות המקצועי הם שומעים, יש גם חירשים.

אגודת החירשים למעשה עוד הוקמה לפני הקמת מדינת ישראל, בשנת 1944. מי שהקים את אגודת החירשים היו למעשה עולים. לא היו ילידי הארץ חירשים בשנים האלו, שהיו פעילים. בהמשך השנים יזמנו המון פרויקטים, דאגנו לקידום נושאים שונים, אנחנו מקיימים אולפן ללימוד עברית לעולים חדשים, עורכים הכשרות שונות, מקיימים סדנאות לימודיות בתכנים שונים.

ב-20 השנים האחרונות היתה אוכלוסיית עולים גדלה בישראל, עסקנו בפעילות ללימוד עברית ושפת סימנים בשבילם, תוכניות טיפול שונות. לדוגמה, קהילת העולים הגדולה שמגיעה מברית המועצות מצריכה שימוש בשפת סימנים שונה, שפת סימנים רוסית. חשוב לציין ששפת הסימנים הישראלית והרוסית הן שונות. לצערנו, לא קיבלנו מספיק תקציבים כדי לתמוך בשילוב מקסימאלי של אוכלוסייה זו ועד היום יש קשיים שונים מצד אוכלוסיית העולים. גם במקומות שונים בעולם. הרי העולים החירשים במיוחד מגיעים, כמו עולים שומעים, עם פער של שפה שצריך לרכוש, ובנוסף לכך, בנוסף ללימוד שפה מדוברת, עליהם ללמוד שפת סימנים שונה לחלוטין וגם ללמוד איך להתנהל, איך לחיות בתרבות שונה מזו שהם הכירו. זה תהליך מאד ארוך. זה לא תהליך שדומה לתהליך קליטת אדם שומע.

אנחנו מנסים כמה שיותר להקל על התהליך. יש לנו שירות חדש שקיים מזה שנתיים, הוא נקרא מרכז תקשורת לאדם החירש. מה מיוחד בעצם במרכז התקשורת? מרכז התקשורת מאפשר לאדם החירש, מהבית שלו, ליצור קשר עם העולם השומע, להזמין תור לרופא. הרי אדם חירש לא יכול לשמוע בטלפון. הוא יוצר קשר עם מתורגמנית שיושבת באגודת החירשים דרך האינטרנט, בשיחת ווידאו. היא מתווכת, המתורגמנית מתווכת, בינו לבין צד שלישי – אם האדם רוצה להזמין פיצה, אם הוא רוצה לקבוע תור לרופא, אם הוא רוצה להעביר הודעה לאמא או סתם לשאול מה שלום הילדים – באמצעות המחשב, המתורגמנית רואה אותו בשיחת וידיאו, מנהלים שיחת וידאו, ויוצרת קשר טלפוני עבורו.

אנחנו מאד גאים בכך שמרכז התקשורת מכיל בתוכו גם מתורגמנים בשפת סימנים רוסית. השירות הזה – בעיקר לעולים חדשים מברית המועצות לשעבר, חירשים, יש הרבה קשיים בהתנהלות מול גורמים שונים בארץ, והקושי נפתר באמצעות שימוש בשיחת וידאו פשוטה מהבית וזה מקל מאוד על האוכלוסייה. עד היום, למען האמת, לא קיבלנו שום תמיכה ממדינת ישראל בפרויקט הזה. אנחנו מאוד מקווים שמדינת ישראל תוכל לאפשר לנו להמשיך את מתן השירות ולהגדיל אותו, מאחר שיש ביקוש. חשוב לנו לדאוג לרווחת הקהילה הזו.

בנוסף לכך – אני אשמח לספר לכם – בשנת 2002 אגודת החירשים יצאה למאבק כדי לקדם את זכויות קהילת החירשים בארץ, כדי שחירשים יוכלו לחיות בכבוד, בשוויון לחברה השומעת. חשוב לי לומר ולציין שחירשים לא מקבלים כברירת מחדל קצבאות נכות מביטוח לאומי. יש קצבה מינימאלית להוצאות שוטפות של מכשירי שמיעה, סוללות ודברים כאלה. הצלחנו וזקפנו לזכותנו הישג מאוד יפה: כל אדם עד גיל 65 יוכל לקבל את הקצבה הזו, שעוזרת לא מעט. אבל, לצערנו, אנשים בגילאי 65 ומעלה לא מקבלים, לא זכאים לקצבה הזו, וזה נורא מוזר. הרי אדם חרש שיוצא לפנסיה, תסכימו איתי, לא הופך להיות אדם שומע בגיל 65, הוא ממשיך להתמודד עם המגבלה ועם הקשיים. המצב הזה מאד מתסכל, מאחר שהאנשים החירשים הוותיקים, שהם בעצמם הקימו את אגודת החירשים בזמנו והם חלק מהיסטוריית הקהילה בארץ, לא זכאים לקבל בעצם את קצבת סל התקשורת. הם מרגישים קיפוח, אפליה. בגלל זה חשוב לנו שמדינת ישראל תדאג לשוויון זכויות, גם לאנשים בגילאי הפנסיה ובמיוחד לקהילת העולים החדשים החירשים.


קהילת העולים החירשים בישראל כוללת גם עולים חדשים וגם עולים ותיקים יותר. למען האמת, אין בישראל מסגרת דיור מוגן לקהילת האוכלוסייה הבוגרת. אנחנו שואפים להגיע למצב שכל אדם שמגיע לגיל פרישה או לגיל המתאים יוכל למצוא פתרון דיור מוגן שיתאים לצרכים שלו.

אוכלוסיית החירשים בישראל או אוכלוסיית העולים בישראל, בדרך כלל נשלחת להתגורר בפריפריה. מתגוררים הרחק ממרכזים בהם יש שירותים מונגשים לקהילת החירשים. אנחנו שואפים לקרב את קהילת החירשים למרכזים הגדולים, בהם יוכלו לקבל שירותים, שירותים כוללניים, שיעזרו להם להשתלב בהצלחה בחברה הישראלית ולהסתגל אליה.

תודה רבה.

אחרי שנפגשנו דיברתי במליאת הכנסת על בעיית החירשים מעל גיל 60-65 וציינתי את הנקודה שאחרי הפרישה, אחרי שהקשיש עובר לקבל את קצבת הזקנה, אז הוא כבר נהפך להיות "בריא". אפשר להגיד "בריא". ישבנו ודיברנו עם העוזרים שלי, ואנחנו כנראה נגיש הצעת חוק, תיקון להצעה, שייתן פיתרון גם לאנשים מעל גיל 60.


אמרתם שהאגודה לא מקבלת תקציבים מהמדינה. השאלה ממי מקבלים את התקציבים. הקשיש – זאת אומרת על איזו אוכלוסייה מדובר, מי שפונה אליכם? האם היא בדרך כלל אוכלוסייה מבוגרת או שזה לא משנה על איזה גיל מדובר? זאת אומרת, כל אחד, עולה חדש, לא משנה באיזה גיל הוא מגיע לארץ, זקוק לעזרה. אבל בדרך כלל, אולי, יותר צעירים מסתדרים, זה יותר קל.

מגיל 18, בדרך כלל, מי שמגיע לאגודה זה חברה מעל גיל 18.

תציג את עצמך, בבקשה.

אני מנכ"ל אגודת החירשים, אני עוזר להם. אני הצד שמנסה לסייע לאגודה.

ביום יום אם אנחנו מסתכלים, אגודת החרשים מטפלת באנשים מעל גיל 18, או אם הם היו בצבא או בשירות צבאי או שירות לאומי – אחרי שמשתחררים מהצבא. זו ההגדרה, אחרי שהם משתחררים, כי זה הבית שלהם. זה מתחיל בכל הנושאים מנושא רגיל של טיפול ביום יום, השכלה וכן הלאה, וכלה בטיפול בתעסוקה, עזרה מול השלטונות לדעת מה מגיע לי מה לא מגיע לי ואיך אני יכול לקבל את הדברים, ומצד שני, יש לנו גם את הבעיה היותר מסובכת, והיא: מגיעים עולים מכל העולם. ברור שהמסה הגדולה היתה באמת המסה שהגיעה מארצות אקס ברית המועצות, אבל ביום ביום יש לנו עולים מכל העולם. הם מגיעים באופן שוטף, אנשים לא מודעים לזה. לפני חצי שנה הגיעו משווייץ. חושבים מה, משוויץ מגיעים? כן, גם משוויץ מגיעים עולים חדשים. הדבר המשותף לכולם, כולם שמגיעים למדינת ישראל יש להם דבר אחד: הם יהודים שרוצים להגיע באיזושהי צורה לישראל ויש להם את האפשרות. אבל כשהם מגיעים לפה הם נתקלים במין דבר בלתי ידוע. הם לא יודעים בכלל איך לפנות, למי לפנות. יש לנו בעיה כפולה.

מצד שני, גם עולים שהגיעו בכל מיני תקופות שלא תמיד יכולנו – או שהם לא ידעו איך לתקשר אתנו או שלא ידעו את המהות. האולפנים שאנחנו עושים אצלנו באגודה – יש לנו אולפנים קבועים, כל הזמן. זה נורא מצחיק, אף אחד לא מבין את זה. זה דבר שהוא רצוף, כל שנה, כל סניף, לאורך כל השנה. כי כל הזמן יש או עולים או כאלה שעוברים משלב ראשון לשלב שני כדי לדעת יותר את השפה או להבין מה קורה בישראל. לאולפנים שלנו יש אופי שונה מאולפן רגיל. למרות שאני לא הייתי באולפן רגיל. זה לא רק לתת לחירש את הדבר הרגיל של שפה, אלא זה הרבה יותר. זה צורת התנהגות, הוויה ישראלית – מה שזה אומר – איך להתנהג עם השלטונות, מה מגיע לי ומה לא מגיע לי, מה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות. פה יש לפעמים קונפליקטים מאוד קשים שאנשים לא מבינים שכשמגיע חירש למול רשות – מרשות מחוקקת ועד רשות מבצעת, גם משטרה – לוקח לנו המון זמן להכניס את המודעות למערכת הרגילה, להסביר. אני חושב שבשנים האחרונות, בשנה או בשנתיים האחרונות הצלחנו לפחות בדבר הזה. יש יותר מודעות לנושא של חירשים. רואים את זה הרבה יותר בטלוויזיה, רואים את זה הרבה יותר במערכות. אנשים שאתה בא אליהם כבר – אני מדבר בשם חירש – אז הם מבינים על מה אני מדבר. לפני שנתיים שלוש כשנכנסתי לתפקיד, אנשים לא הבינו בכלל מה זה. הייתי מול שופט, הגשנו תביעה ייצוגית מול שופט בנושא של הטלוויזיה, שפת הסימנים. הוא עצמו אמר לי: תשמע, אני לא מבין את הבעיה, אני לא רואה את עומק הבעיה.


הבעיה היא שנושא קליטה הוא נושא הרבה יותר מסובך, הוא קשה לעולה חדש רגיל בישראל - - -

אז זה פי שתיים.

זה הרבה יותר קשה ולא רק זה. יש נושא שאנחנו משקיעים בו הרבה יותר מאמצים. המתורגמנית שמלמדת את העולה החדש את השפה העברית, עושה עוד דברים. היא צריכה להיות גם מורה, בדרך כלל אצלנו, כי היא נותנת גם את הנושא של ההוויה הישראלית וגם הנושא של, לצערנו, מסורת ישראל, מה שאני קורא. עצם זה ש – למה הוא בא לישראל, מה זה, מה החגים, מה הדברים. זה נושא שהוזנח במשך שנים מבחינה חינוכית, בכלל בכל המערכת הכוללת שלנו. זה נושא – מאוד קשה לנו למצוא מורים ברמה הזאת, שייתנו את זה, והכל היום בפועל מי שעושה את זה, זאת האגודה. עם המשאבים הקטנים שיש לה, שהן בדרך כלל תרומות. 90% מהמשאבים שלנו הן תרומות.

הבעיה היא שאתה לא יכול להגיד לחירש מחיפה או מירושלים לבוא לתל אביב. בשביל זה הקימו סניפים. הקמנו סניפים בכל מיני נקודות בארץ, ומשתדלים לשנע – אין בכל הארץ, לא אגיד שיש בכל הארץ אבל יש בהרבה נקודות. אבל בכל זאת, בקריית שמונה, לדוגמא – אני בכוונה לוקח קיצוני – בקריית שמונה שקשה, יש שניים שלושה חירשים שמגיע להם אותו שירות כמו כולם. מסתבר שבדיעבד שיש לנו עוד כמה כאלה, עולים חדשים, שלא היו בכלל מודעים לשירותים שלנו. מנסים להעביר אותם לסניף הקרוב ביותר שנמצא באותו מקום. אותה בעיה יש לנו גם, ברור, במגזר הערבי שהוא בעיה בפני עצמה, אבל זה לא הדיון לכאן.


האמת היא, ייאמר לזכותה, שאם האגודה לא היתה פועלת בכל המערכות האלה באופן אישי וחברי – כי בדרך כלל זה משפחות, חברים של משפחות. נגיד בסניף חיפה אז חבר'ה מקריית חיים זה בני דודים. כשהגיעו, העלייה שמה אותם באיזשהו מקום בקריית חיים, אז הם במקרה בני דודים של אלה שנמצאים באזור חיפה. כתוצאה מכך נוצר הקשר, ואנשים באים לתוך המרכזים האלו. זו בעיה שהאמת היא שאנחנו לא עשינו מספיק רעש, אני חושב. לא הבאנו את זה לידיעת הציבור בצורה הנכונה. זה קצת קורקע בין ה – כי יש בעיה, הבעיה עם העולים החדשים, העולים בכלל, היא יותר מסובכת בישראל ברגע שמישהו חירש, ואין היום שום רשות או מישהו שאומר: אנחנו נטפל בזה או נעזור לאנשים המתאימים לטפל בנושא הזה.

זה יכול להיות – קודם כל, כמו שאני מבינה, אתם לא יודעים על מספר חירשים בארץ.

יודעים, אנחנו יודעים. האמת היא שאנחנו יודעים – כי יש לנו גם חברים באגודה ואנחנו יודעים כמה חברים יש באגודה ומסביב לאגודה. אנחנו יודעים – ההגדרה של אין, זה, אני חושב – אני אגיד את זה בצורה עדינה: זו חוצפה של רשות מסוימת. מה, אנשים לא יודעים כמה תושבים יש במדינת ישראל? עם כל המערכות הסטטיסטיות של מדינת – אנחנו לא במאה הקודמת, אנחנו במאה ה-21. אז כל המחקרים האלה וכל המערכות האלה, שיגיד: לא יודע כן יודע, אבל גם המשרד שצריך לטפל בזה, משרד הרווחה, יודע לפחות את המינימום, הכמות שהוא יודע, כי זה כבר כאלה שמקבלים סלי תקשורת – סלי תקשורת הכוונה מתורגמנית וכולי. רק מהכמות הזאת הם יודעים שזה חלק מסוים של הכמות. אז להגיד: לא יודעים, זה מאד קל.

על כמה מדובר?

מתוך הידע שלנו וסטטיסטיקות שעשינו – לא אגיד שאנחנו הסטטיסטיקאים הטובים ביותר, אנחנו עושים את זה על סמך מידע שיש לנו דרך הסניפים – מגיעים למעלה מ-10,000 חירשים. אני מתכוון חרשים שמדברים בשפת הסימנים, שהם חירשים מלידה, בדרך כלל. ברור שברגע שמכניסים גם את כבדי השמיעה אז המערכת גדלה בסדרי גודל, כולם יודעים את זה. אבל עיקר הבעיה הקריטית שאנחנו מטפלים, האגודה מטפלת, זה יותר בחירשים כבדים שמדברים בשפת הסימנים. ברור שעוד לא גירשנו אף עולה חדש שבא ללמוד בקורס שהוא רק סך הכול יש לו בעיות כבדי שמיעה או מושתלים של כל מערכת שמיעה אחרת. ההפך, את תראי בכל קורס יש לנו לפחות 30%-40% גם כבדי שמיעה, מה שנקרא.

וכמה מתוך ה-10,000 הם עולים חדשים?

כ-3000. אני חושב שזה – עולים חדשים אני קורא לכל אלה שהגיעו בעשר השנים האחרונות. נשים את זה בצורה העדינה.

עשר, עשרים שנה.

עשר שנים האחרונות. יש לנו למעלה מ-30%. יש לנו תופעה מעניינית – איפה אני רואה אותם יותר, משמעותית? יש לנו את מרכז התקשורת, ולשמחתנו ולשמחת כולם רוב העולים החדשים בשנים האחרונות הם אנשים אינטליגנטיים. הם אנשים ש-דרך אגב, אפשר להגיד הכול, אבל זכויות החירשים במדינות אקס ברית המועצות היו יותר טובות מאשר בכל מקום אחר בעולם. היו הרבה תנאים, היו הרבה התייחסויות. יש להם שם בתי ספר שלהם, התפלאתי, ברמה הרבה יותר טובה מאשר שאר מדינות אירופה. יש הרבה יותר התייחסות, יש הרבה יותר מתורגמנים, יש שם קורסים למתורגמניות, הרמה, ההתייחסות היא הרבה יותר סוציאליסטית בוא נגיד את זה, אמיתית. עם כל הכבוד לכולנו.

אבל הגיעו, מי שהגיעו בשנים האחרונות רובם, אני לא אגיד כולם, זה אנשים מאוד אינטליגנטיים אז יותר קל להם להתעסק בנושא של המחשוב, במערכות החדשות. ברגע שיש לנו אנשים שיודעים להתעסק במחשב או בדור השלישי של הטלפון – חלק – בנינו את מרכז התקשורת ואתה רואה שלמעלה מ-30% - ויש את השמות, יש לנו את החברים בתוך המרכז – למעלה מ-30% אלה עולים חדשים שזה עוזר להם ביום יום להתמצא בבירוקרטיה או בהליכים הרגילים של מדינת ישראל.

אז אתם אומרים, אם ניקח עשר עשרים שנה אחרונות, העליה הגדולה, אם נניח משרד הקליטה או השיכון היה נותן פתרון לאוכלוסיה הזאת באיזשהו מקום, זאת אומרת שכולם יהיו מרוכזים, אתם חושבים שזה היה פיתרון יותר טוב ממה שהם מפוזרים?

לא יודע, הם לא צריכים להיות ממש מרוכזים, שלא נבין לא נכון, לא באיזה גטו או משהו כזה, צריכים להיזהר מההגדרות האלו, זה יותר מידי אסוציאציות לא נכונות. אבל אם מרוכזים באזורים מרכזיים, ליד אזור מרכזי, כלומר: אם בחיפה, אם בצפון – באזור ליד חיפה. אזור תל אביב – אזור הפריפריה בתל אביב. גם עולה חדש יודע לעלות על אוטובוס ולנסוע שמונה תחנות או 12 תחנות, זה לא הרבה. אבל אי אפשר לשים, נגיד, עולה בבית שמש, שתקוע לא לפה ולא לפה. או באיזשהו מקום באזור ירוחם או בעוטף עזה. עכשיו במלחמה גילינו – כי סיפקנו ביפרים – שיש לנו יש בעוטף עזה, בכל מיני מושבים, כאלה שאף אחד לא ידע. אפילו בעיריות שלהם, במושבים, במועצות שלהם, לא ידעו שיש חירשים אצלם. ידעו על מישהו שיש לו איזו בעיה.

תודה רבה. משרד רווחה?

אני. האמת שבקשר למספר החירשים, באופן כללי זה נכון שבמדינת ישראל חסרה איזושהי מערכת מידע או בסיס נתונים שיאמר לנו כמה נכים בכלל יש במדינת ישראל ובתוכם, בחלוקה גם לנכויות. יש לנו הערכה למספר החירשים, ההערכה שלנו היא קצת יותר גבוהה ממה שאמרת, ההערכה שלנו היא 15,000, אבל לקויי השמיעה שגם כן זקוקים לסיוע, זה מספרים הרבה יותר גדולים. ההערכה שלנו, בסביבות 150,000 אלף איש, שכמובן רובם קשישים.

זה מאה שנים, זה לא אומר שהם היו.

זה לא אומר שהם היו עולים, יכול להיות שחלק מהם גם כן היו עולים חדשים באיזשהו שלב.

לא, אני מתכוונת שהם היו חירשים. לקויי שמיעה יכול להיות אולי עקב הגיל.

ליקוי שמיעה יכול להיות עקב גיל או כתוצאה מלידה, או ממחלה, או פגיעה אחרת בעבודה או בצבא. בכל אופן מסד נתונים כזה הוא באמת דבר שחסר. היינו מאד מעוניינים אם אפשר היה להקים אותו. ניסינו להקים באמצעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. דבר כזה עולה הרבה כסף, ובינתיים עוד לא נענינו.


בקשר לפיזור האוכלוסייה. אני כמובן לא חושב שעולה חדש שהוא נכה או חירש צריך דווקא לשים אותו דווקא בפריפריה, אבל באופן כללי המטרה שלנו היא שדווקא האוכלוסייה עם המוגבלויות כן תהיה משולבת בחברה הכללית. בשביל זה אנו צריכים ליצור נגישות, גם פיסית וגם נגישות למידע. למשל אם יש קורס באוניברסיטה שהוא מוקלט והוא נמצא באינטרנט, אז אם הדבר הזה מתומלל, אז חירש יכול ללמוד אותו. אם לא, אם זה רק נמצא ופשר לשמוע אותו ברמקול,אז יפה מאוד שהקורס הזה נמצא במחשב ויש לחירש אפילו מחשב בבית, אבל אין מה לעשות איתו בשביל האדם החירש.


אז בנושא נגישות לסוגים שונים של נכויות, צריכים להיות עזרים שונים. ויש גם חירשים שלצערנו הם רב נכותיים, זאת אומרת: יש להם יותר מאבחנה אחת, אז צריך גם בהם לטפל. בכל אופן, משרד הרווחה נותן את השירותים שלו, ברובם, דווקא כן באמצעות עמותות וארגונים לחירשים ולנכויות אחרות. יש גם סיוע באופן ישיר לארגונים, כמו מימון של עובדים סוציאליים, אבל רוב העזרה היא תמורת שירות שהאדם עם הליקוי מקבל. זה יכול להיות שיקום מקצועי תעסוקתי – אז ש גם לחירשים. רוב המסגרות הן לא רק לחירשים. יש גם לחירשים, אבל רובם זה משולב. יש שירותי מועדונים חברתיים ושירותים לפעוטות וסל תקשורת ודמי תקשורת. כל הנושא הזה של תמיכה בחירשים הולך בשני כיוונים: כיוון אחד – שירות לכלל האוכלוסייה כמו ההנגשה שתיארתי קודם, שזה לכלל האוכלוסייה. שירות נוסף הוא שירות פרטני לחירשות עצמה, כמו למשל מה שאתם מתמחים בהם, זה: אביזרי שמיעה, תמלול ותרגום. יש לנו גם, עבור חירשים עולים, תוספת שעות תרגום. זאת אומרת: חירשים עולים מקבלים יותר שעות תרגום מאשר אדם שהוא לא, שהוא וותיק בארץ.

כשקשיש עובר לקצבת זקנה, הוא מקבל קצבת זקנה והשלמת הכנסה, או הוא מקבל את קצבת הזקנה וההשלמה לנכות?

ההסכמים האלו הם עם משרד האוצר, שהצינור העיקרי שלהם הוא המוסד הביטוח הלאומי. וזה הרבה תלוי בפרשנות של עורכי הדין של ביטוח לאומי ושל משרד האוצר, ודברים כאלו נקבעים במשא ומתן. בכל אופן, קצבת זקנה – אני מבין שמה שהגבוה ביניהם זה מה שהנכה מקבל אחרי שהוא מגיע לגיל פנסיה.

טוב, כי פה אם הוא מקבל את הגבוה ביותר.

מבין שניהם.

מבין שניהם, וזה הפרש של עשרה שקלים או חמישים שקל עקב זה הוא מאבד את כל הזכויות שיש לקשיש רגיל שמקבל השלמת הכנסה, וגם כשהוא היה לפני זה, כשהוא היה עד גיל פנסיה, היה יכול לקבל את כל התקציבים למכשירי שמיעה ולהוצאות אחרות שהיה זקוק.

חלק מסל התקשורת ממשיך גם אחרי גיל פנסיה, במידה והוא קיבל לפני כן.

אני מאגודת החירשים. יש בעיה שלא מקבלים את סל התקשורת. זו הבעיה. מי שקיבל מורידים לו ל-25% אחוז אבל מרביתם לא מקבלים.

אבל זה ממש לא נתון למשרד הרווחה, ההחלטות האלה, אלא זה נתון למשא ומתן ולפרשנות של הפקידים של משרד האוצר.

יש לכם תקציב תמיכות במשרד?

כן.

ועכשיו שמענו, ואמרת, שכל מיני אגודות כן מקבלות סיוע, פה יושבת אגודת החירשים בישראל ואומרים שהם לא מקבלים, הם רק מתקיימים מתרומות.

אגודת החירשים גם כן מקבלת סיוע מאגף השיקום, אם כי רוב הסיוע לחירשים לא ניתן באמצעות תרומה או מענק לאגודות אלא באמצעות שירותים בעין שהם נותנים. כמו שילוב או השמת פעוטות במעון יום שיקומי או השמה חוץ ביתית.

סליחה שאני קוטע אותך, אבל מעון יום שיקומי הוא לא משהו שקשור לתחום הטיפול שלנו.

בסדר, אם זה תינוק שהוא עולה חדש, הוא יהיה רשאי לקבל.

הבנו. כמו שאמרנו, כיוון שאנחנו מטפלים מגיל 18 ומעלה, אז הבעיה היא קצת שונה.

אה, לא, אז יש גם, למשל שילוב תלמידים. אה, 18 ומעלה – אז יש גם, למשל יש מימון של חירשים וכבדי שמעה באמצעות מועדונים חברתיים. יש חלוקת זימוניות בשעת חירום שזה דבר שאלפי חירשים מקבלים אותו. יש שירותי תמיכה בתקשורת, יש דמי תקשורת.

דמי תקשורת זה פרטני.

כן. דמי תקשורת ניתן באופן ישיר, אבל סל תקשורת ניתן באמצעות הארגון. אולי לא שלכם אבל ארגוני החירשים.

לא.

לא, כל אדם חירש מקבל את זה פרטני.

ישירות.

דרך ביטוח לאומי?

לא. זה דרך משרד הרווחה.

ישירות לנתמך.

דרך הרשות, איך זה?

אני חושב שזה דרך ארגון שמע.

לא. לא.

אני יכול לברר את זה.

אני אגיד לך בדיוק. נחלק את זה לשתיים. יש סכום קבוע שמקבל החירש - - -

זה אני יודע. הוא מקבל את זה ישירות לחשבון הבנק שלו.

אה, הוא מקבל את זה לחשבון?

כן.

לחשבון הבנק שלו ישירות. עכשיו ארגון יכול להזמין מתורגמנית דרך מרכז כמו שמע. אז למעשה החירש מזמין את התרגום ואז המתורגמנית עונה, הוא חותם לה, ואז המשרד משלם ישירות. לפי ההגדרות של שעות תרגום.

אם אפשר למקד, אם אני יכולה להוסיף כמה מילים?

רציתי רק לשאול עוד שאלה אחת. דיברתי עכשיו על התמיכות של המשרד. האם במשרד שלכם יש תקציב של התמיכות שלא הולך פרטני לכל אחד, תקציב תמיכות שהאגודה יכולה להגיש איזשהו פרויקט ולקבל תמיכה על הפרויקט הזה?

יש גם את זה. יש גם תמיכה בפרויקטים ספציפיים. כן. יש גם את הנושא הזה.

ומה התקציב? יש לך מספרים?

יש לי מספרים של כמה סיוע לארגונים באופן כללי. אגף השיקום מעניק שישה מיליון שקלים לסיוע לארגונים – זה גם לארגונים שמטפלים בנכים אחרים – אבל זה חוץ מהסיוע לפרויקטים, מה שקודם הזכרת, סיוע לפרויקטים זה סכומים אחרים, הרבה יותר גדולים. פה אין לי את המספר הזה כי זה נבלע בסעיפים אחרים. אני יכול לבדוק את זה.

אין לכם יכולת להגיד כמה אתם מסייעים בתמיכות לחירשים?

אני כן יכול להגיד. אני יכול לעשות חשבון ולהגיד לך מהר מאוד.

הוא אמר שסה"כ התמיכות של משרד הרווחה זה שישה מיליון.

של אגף השיקום.

של אגף השיקום, סליחה.

זה כולל לא רק חירשים.

זה כולל לא רק חירשים. תמיכה, אבל בארגונים. חוץ מזה יש, רוב התקציב הולך - - -

אתם באגודה פונים עם כל מיני פרויקטים?

כן. פונים, אבל - - -

אתם לא עומדים בקריטריונים?

יש כל מיני תירוצים, אני לא רוצה להיכנס לזה.

מתי קיבלתם לאחרונה משהו ממשרד הרווחה?

אנחנו מחכים עדיין למה שהובטח לנו בינואר 2009 ועדיין לא קיבלנו.

התקציב רק עכשיו עבר.

לא מינואר 2009. אני מתחיל לקבל משהו בינואר 2009 ועדיין זה בתהליך, מה שנקרא. סיוע בעובדים סוציאליים.

את זה אני יכול לברר. אם אתם רוצים.

אני רק מספר. זה לא רק אנחנו, אגב.

הוועדה מבקשת לבדוק את זה, בבקשה, ולהשיב לה.

משרד החינוך?

אני מייצגת את משרד החינוך בפיקוח על לקויי שמיעה. אני רק רוצה להקדים – אני לא יודעת מה את רוצה לשאול אבל אני רוצה רק להקים ולומר – אמרתי גם לפני שהתחילה הוועדה – שצריך לדייק במינוחים, לפחות בוועדה כזו. מינוח חל הוא לקויי שמיעה. כל מי שיש לו לקות שמיעה הוא לקוי שמיעה. לקות שמיעה מתחלקת לשני חלקים: כבדי שמיעה וחירשים. זה למען הסדר הטוב.


עכשיו, השאלה לגבינו. משרד החינוך מטפל מגיל שלוש עד 21. הטיפול בעולים חדשים נעשה במסגרת כיתות או בתי הספר, תלוי באיזה צורת שילוב הילד משתלב. יש שלוש מסגרות עיקריות: או בית ספר לחרשים – בית ספר שהוא מיוחד ללקויות שמיעה – בדרך כלל משתלבים בו ילדים חירשים עם בעיות נוספות. כיתות שנמצאות בבתי ספר רגילים וילדים שמשתלבים באופן פרטני, אינדיבידואלי, במערכת הרגילה.

איך במערכת הרגילה הם משתלבים?

רוב הילדים שמשתלבים במערכת הרגילה הם מאותה קבוצה שנקראת כבדי שמיעה, או ילדים מושתלים. ילדים מושתלים בשתל קוכליארי אלה ילדים שנולדו ילדים חירשים, אבל הפיתרון הטכנולוגי של שתל גרם להם לתפקד ברובם ככבדי שמיעה. אז רוב הילדים האלה מקבלים סיוע של מורה, בין הם עולים חדשים ובין אם לאו, מקבלים סיוע של מורה שמלווה אותם לפי הקצאת שעות שנקבעת פר תלמיד. הקצאה ממוצעת היא 2.7, ואם הם עולים חדשים יש להם הקצאה נוספת של שעות עולים חדשים. אם תלמיד צריך תרגום הוא יקבל גם תרגום במסגרת ההקצאה הזאת. אבל, כאמור, רוב הילדים החירשים, בהגדרה האודיולוגית של חירשות, יושבים בכיתות או בבתי ספר מיוחדים, מיעוטם בשילוב האינדיבידואלי ורובם, גם החירשים ביניהם, לא בהכרח מסתמכים על שפת סימנים אלא יותר על קריאת שפתיים ושירותי תמלול.

וילדים בחינוך רגיל לומדים בכיתות רגילות, או לומדים בכיתות מיוחדות בתוך בית ספר רגיל?

זה מה שאמרתי, יש לנו בתוך החינוך הרגיל שני סוגים: יש את הכיתות המיוחדות ללקויי שמיעה - - -

לא, זה בסדר. אבל בית ספר רגיל.

זה מה שאני אומרת: בבית ספר רגיל יש שני סוגים. יש בתי ספר רגילים שבהם יושבים כיתות לילדים לקויי שמיעה. כיתות מיוחדות עם מורים מיוחדים.

כמה תלמידים בכיתה, בדרך כלל?

הממוצע הוא בין 7 ל-9 תלמידים. הכיתות האלה הן קטנות יחסית, בשל המורכבות של הלקות. אלו כיתות בתוך בית ספר רגיל, זאת אומרת זה מגיל הגן עד תיכון, וכאמור, עד גיל 21 אפשר להיות במסגרות האלה. רובם הילדים במסגרות האלה הם חירשים שנזקקים לשפת הסימנים, מגיעים למבחני בגרות. יש לנו נתונים מאוד יפים של אחוזי זכאות לבגרות, בתוכם גם הרבה עולים חדשים. לא רק רוסים אלא גם אתיופים, ממוצא אתיופי.

זאת אומרת הבעיה העיקרית היא לאנשים אחרי צבא ולקשישים.

כן. משרד החינוך נותן מענה, תמיד נשמח לעוד שעות, אבל הוא נותן מענה שדומה לילדים האחרים.

ומה משרד הקליטה עוזר לעולים חדשים חירשים?

קודם כל אני רוצה להגיד שאני מצטערת על כך שלא מזמינים את היחידות המתאימות לדיון כרגע, כי אני חושבת שמדובר במבוגרים שחלק מהם נמצא בשוק העבודה וצריך היה להזמין את אגף התעסוקה. אני לא יכולה לדבר בשם אגפים אחרים, כי קודם זה לא יהיה אחראי מצידי לענות על אחריות של אגפים אחרים. דבר נוסף, היה צריך גם להזמין - - -

סליחה, תבואי בטענות למשרד שלך.

זו לא טענה. זו לא טענה. אני אומרת שאני לא יכולה לדבר בשם אגפים אחרים. אני רוצה - - -

אם את רוצה שאת נציגת המשרד היחידה - - -

אבל אני לא מטפלת בנציגים של אגפים אחרים. כשאתם מזמנים – אל תכעסי, אני אומרת את זה לתרומה של הדיון הזה. לא בטענה אלא לתרום לדיון הזה, זה כל מה שאני אומרת.

כן, אבל מה אנחנו יכולים לעשות אחרת חוץ מלהזמין אתכם. אנחנו מקבלים את הטענה, לישיבה הבאה מה אנחנו עושים אחרת? עדיין מזמינים אותך, אין לנו יכולת אחרת.

לא אותך, פונים למשרד.

לא, המשרד שולח את מי שהוא חושב שרלבנטי.

אני שוב אומרת שלמטרה של הדיון צריך להזמין את האנשים המתאימים, כי אני לא יכולה לענות בנושא אולפנים, למשל. אני בכלל לא יכולה לתת תשובה לגבי נושא אולפנים, זה לא יהיה אחראי מצידי לתת את זה.

יפה, אבל כשמשרד מקבל את הנושא, אז על פי הנושא הוא יודע לפי זה את מי לשלוח. ואם את ראית את הנושא, היית צריכה להגיד: זה פשוט לא אני. את היית צריכה אולי להמליץ.

גם אמרתי את זה. פניתי ואמרתי: אני יכולה להגיע אבל פשוט אני לא אוכל להגיד את הדברים מטעם אגפים אחרים. שוב, לא לכעוס זה למטרת הדיון.

בוועדה אנחנו רוצים לשמוע את האנשים הרלבנטיים שמכירים את הנושא.

כי לפחות לגבי תעסוקה, ראיתי את הפרוטוקול של 2002 שכתבתם, היה פה איזה דיון. עוד ב-2002 דובר על איזושהי חבירה לאגף התעסוקה של המשרד לקליטת עלייה, כדי לראות מה אפשר לעשות ביחד עם אגף התעסוקה לגבי מוגבלים שהם חירשים. כי בכלל לגבי כל המוגבלויות – אני יודעת שהאגף התעסוקה במשרד לקליטת עלייה לא מתמחה בכל המוגבלויות ובכל הנכויות, אבל צריך איזו חבירה כדי שדברים, כדי לעשות איזה שיתוף פעולה וכן שהוא ייכנס לתחומים האלה. עד כמה שהוא יכול, כי בכל זאת זה תחומים שזה לא המיין סטרים, זה נכויות ומוגבלויות.


וגם לגבי אולפנים, אני יכולה להעביר פה מסר, אם אתם רוצים, איזשהו מסר לאגפים אחרים וגם להגיד שבאמת הם היו צריכים.

באיזה תחום את עוסקת?

אני ברווחה. זאת אומרת יש לנו שירות רווחה במשרד לקליטת עלייה.

תודה. אני רוצה להודות - - -

דרך אגב, עוד דבר. לגבי ועדת תמיכות. שנים רבות מכון דוד בתל אביב היה מגיש, והם עושים אולפנים בתל אביב, האמת היא שהם באמת עושים אולפנים אזוריים. העניין הוא שבמכון דוד יש כפל לקות, שזה גם חירשות וגם בעיות של ראייה. לא מדובר רק על חירשות, ואז זה באמת בעייתי כי יש פה כפילות בלקות. אבל, הם הגישו תמיד – אני חושבת שכדאי שהאגודה תגיש לעיזבונות ותמיכות, לגבי כל הנושא הזה. בכלל כל התחום הזה של הקשיים שיגישו, ואני מאמינה שבסך הכול המשרד כן ילך לקראת האגודה בנושא הזה.

תודה רבה. אני רוצה להודות לפלורה קוך-דבידוביץ' שהיא עשתה עבודה ונתנה לנו את המחקר על הפעילות של כל המשרדים הרלבנטיים, ורציתי לשאול אותך מה את יכולה להגיד לגבי כל הסקר שעשית.

תודה. בעצם רוב העמדות הרלבנטיות למסמך כבר הוצגו פה על ידי אנשי המקצוע המתאימים. מה שבאמת עלה במסמך שלנו זה המידע שהועבר לנו למשרד הרווחה ולשירותים החברתיים, שאין נתונים או לא קיימים כרגע נתונים מלאים לגבי מספר החירשים בישראל. מאגודת החירשים נמסר לנו כי המספר, להערכתכם, עומד על כ-10,000. וכי אוכלוסיית הקשישים שפונה אליכם מונה כ-1000 איש, מתוכם כ-200-300 אתם מעריכי כי הם עולים. נמסר לנו מאגודת החירשים כי בעצם אתם מתמודדים עם קשיים שונים ועדיין לא התייחסתם לנושא, למשל, של מרכז התקשורת שבו מועסקת מוקדנית אחת, מתורגמנית אחת – כפי שנמסר לנו – דוברת רוסית. בעצם העליתם את הקושי לגבי מתן מענה מספיק לאוכלוסייה הזו.

אני לא רואה עוד נושאים שאפשר להוסיף בהם כרגע, חוץ מאולי תגובת משרד הקליטה לנושא שבו נמסר שאין בידיו נתונים גם על מספר העולים הקשישים שלא זכאים לסל התקשורת ודמי התקשורת שציינתם. נמסר מעט מידע לגבי הפעילות שלכם לגבי אולפנים, לגבי התקציב שסופק לאולפנים. אני לא רואה עוד נושאים שבהם אפשר ככה, עוד להעשיר כרגע את הדיון.

תודה.

אני רוצה להדגיש שמה שהארגון אמר זו הערכה של מספר החירשים. זה לא מספר חירשים שרשומים 10,1000 איש. ההערכה שלנו היא קצת יותר גבוהה, ודווקא יש לנו הערכה, אבל האוכלוסייה שזקוקה לסיוע שתיהנה משירותי הנגשה, היא הרבה הרבה יותר גדולה מאשר המשרד שאנחנו, ששני הגופים, נקבו.

אוקיי. מישהו עוד רוצה להתייחס?

כן.

בבקשה.

אני מנהלת השירות הסוציאלי באגודת החירשים. רציתי באמת להדגיש: הנושא של התרגום מאד חסר, בעיקר ליוצאי חבר העמים, ופיתוח של תרגום לעולי אתיופיה שכמעט ולא קיים בפועל. אני מקווה שזה מובן.

אנחנו מפרידים בין הבעיה שמרגישים שעולים מגיעים למגורים בפריפריה ובמקומות שלא יכולים לקבל שירותים, זה נושא אחד שהוא בעייתי. נושא שני: אנחנו חושבים שיש מקום לתמוך בהקמת מסגרת דיור מוגן מותאמת חדשה, או שילוב של חירשים כמחלקה ומסגרת דיון מוגן. חירשים קשישים עולים. יש היום שילוב בבית אבות. בית אבות שזה מסגרת כוללנית שלא מאפשרת לאדם חיים רגילים. העולים החדשים הקשישים מסוגלים לתפקד, אבל עדיין צריכים תמיכה ייחודית לשפה, לתרבות. מסגרת של דיור מוגן מותאמת תאפשר להם את זה.

זאת אומרת אתם כן ממליצים לאוכלוסייה מבוגרת - - -

שמעוניינת. אנחנו לא הולכים לכפות, אבל חשוב להקים שירות כזה. הוקמה מחלקה בבית אבות שגם היא מאוישת בעיקר על ידי עולים. אבל יש אנשים שלא רוצים להיות בית אבות עם שירותי טוטאליים, הם רוצים להיות עצמאיים יותר, ללכת ולבוא. אז יש מקום לבנות שירות לאנשים שמעוניינים. אף אחד לא יכול לכפות על אף אחד להיכנס למסגרת.

הבעיה היא שאין לנו תקציב ייחודי לעולים, תקציב חברתי ייחודי לעולים. אין לנו. אנחנו פונים לעיתים קרובות ותמיד על איזושהי מהמורה, אנחנו לא עוברים איזושהי מהמורה שנראית פשוטה, אבל בסופו של דבר התקציב לא מגיע, כולל משרד הקליטה.

אבל בכל זאת בכל המשרדים, גם בקליטה וגם ברווחה, יש תקציב תמיכות. ואני חושבת שבינואר או בפברואר אלה תאריכים שמגישים את הפרויקטים. אז אתם צריכים לנסות שוב ושוב להגיש את הפרויקטים כדי לקבל את התקצוב.


אני יודעת, למשל, לגבי תרבות. המלצתי להרבה עמותות והיום הם מקבלים תקציבים ממשרד הקליטה, יש ועדת הארבעה. אבל כשהם הגיעו אלי הם לא ידעו. הם אמרו לי: לא, כנראה שלא נקבל. אבל צריך לנסות. צריך להגיש פרויקטים.

צריך לדפוק על השולחן.

כן, בבקשה. אנחנו צריכים כבר לסיים.

יש פה מישהו ממשרד הגמלאים?

כן.

נו, אז למה אתה שותק? מה לגבי הדיור המוגן?

שמעתי את ההצעה. אני יכול לומר שקודם כל אין לנו משהו מיוחד, אוסף תמיכות בנושא של חירשים. מה שכן, באחת התוכניות שלנו, שאנחנו מקיימים ב- 33 רשויות, יש תוכנית שנקראת "בשיבה טובה", שבה אנחנו מסייעים לזקנים שהם כבדי שמיעה. לאו דווקא חירשים.


פה אני יכול לומר, שכאן אנחנו שותפים בזה - - -

מי הזקן שהוא לא כבד שמיעה?

ואגב, רק אלה שמקבלים קצבת זקנה והשלמת הכנסה.

אז פה השאלה שלי: מי שמקבל וממשיך לקבל נכות, הוא גם עולה חדש, גם חירש וגם לא מקבל השלמת הכנסה, אז איפה הוא נמצא?

אני יכול לומר שהשבוע הייתה הצעה לשינוי חוק ביטוח לאומי בכל הנוגע, לאו דווקא לחירשים אבל בנושא של נכים, שמגיעים לגיל 65, הרי שהם מפסיקים היו לקבל את קצבת הנכות, דבר שיוצר בעיה חמורה. העמדה של המשרד שלנו הייתה די ברורה ונחרצת שאנחנו בעד. אלא שהממשלה בסוף לא קיבלה את ההצעה בגלל הנטל הכספי הכרוך בזה. מעבר לזה אני לא יכול לומר יותר, אבל הבעיה הזאת ידועה לגבי נכים, כמובן גם לגבי חירשים באותה מידה.

אני רוצה להדגיש שאנשים שמקבלים דמי תקשורת – צריך לעשות הפרדה. זה לא קשור לקצבת נכות. אין שום קשר. חירשים לא מוגדרים בביטוח לאומי כנכים, כזכאים לקצבאות ביטוח לאומי, קצבת נכות. אנחנו מדברים על אנשים חירשים, מקבלים את דמי התקשורת לצורך – כמו שאמרה חברת הכנסת – הוצאות שונות שקשורות לאביזרי שמיעה. חשוב באמת להפריד בין הקצבאות.

זאת אומרת, כשהם מקבלים את קצבת התקשורת, איזו קצבה הם מקבלים?

יש דמי תקשורת ויש סל תקשורת. הקצבה זה באמת כסף, דמי תקשורת. אבל סל תקשורת זה שירותים, כמו שירותי תרגום או מכשירי עזר להנגשה, כמו מכשיר גלאי בכי או מכשירי הגברה, דברים כאלה. יש הרבה מכשירים, הרבה סוגים של מכשירים.

השאלה שלי: בן אדם שמקבל את ההוצאות האלה והוא עובד, אז הוא מקבל משכורת וגם את ההוצאות, מה שמגיע לו.

כן.

בן אדם שלא עובד, הוא מקבל ביטוח לאומי, מקבל נכות, או מקבל פשוט ביטוח לאומי, מה שמגיע לו כי הוא - - -

הוא צריך להיות עם נכויות אחרות.

אני רוצה להבהיר, ברשותכם, את הנושא. אדם שעובד מקבל בכל חודש את דמי התקשורת, שכדי להעמיד את הדברים על דיוקם, הסכום שלהם הוא בסביבות 300-330 שקלים. אדם שלא עובד מקבל סכום נמוך יותר, 300 שקלים. סל התקשורת, המונח שעלה פה מקודם, זה סכום חד פעמי שמתחדש כל 4 שנים, בסביבות 3000 שקלים, שבאמת מאפשר לו, כמו שנאמר פה, לרכוש אביזרי עזר שונים. שעות התרגום זה משהו אחר, וחשוב לעשות את ההפרדה. זאת אומרת שאם אדם חירש לא מקבל את ה-330 שקלים, את דמי התקשורת, הוא גם לא זכאי לסל התקשורת, הסכום הזה של 3000 שקלים שמתחדש מידי 4 שנים. הוא כן יכול לקבל שירותי תרגום.

בסדר.

חשוב להבהיר את זה.

תודה רבה.

הוועדה מודה לאגודה על הפעילות שלכם.


הוועדה מבקשת את בדיקת משרד הרווחה לגבי אישור תקציב תמיכות לאגודת החרשים בישראל.


הוועדה דורשת מהמשרד לקליטת העלייה לשלוח לישיבות הוועדה נציגים שיכולים לתרום לדיון הוועדה.


הוועדה מבקשת מהמשרד לקליטת העלייה להפנות תקציבים באמצעות תמיכות לפעילות האגודה, אגודת החירשים המיועדת לעולים.


הוועדה קוראת למשרד הרווחה ולמשרד הקליטה לממן למרכז התקשורת של האגודה מתורגמנית נוספת לשפת הסימנים ברוסית.
תודה רבה, הישיבה נעולה.

11:25