PAGE
21
הוועדה לפניות הציבור

17.11.2009

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 31

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שלישי, ל' חשוון תש"ע (17 בנובמבר 2009), שעה 13:00

פניות ציבור של העמותות שמחלקות מזון לנזקקים, על הקשיים בקבלת סיוע לפעילותן מצד משרדי ממשלה.

חברי הוועדה: אורי מקלב – היו"ר

יוליה שמאלוב ברקוביץ'

נסים כהן – עמותת ברכת מרגלית

יצחק ברקוביץ – עמותת מפעל חיים

חגית נבו – ארגון לתת

לורן פוריס – המרכז לפלורליזם

יהודה אזרד – עמותת כרמי העיר

ישראל פישל בלו – עמותת קרן החסד

אבינועם שיפמן – עמותת קרן החסד

משה כהן – עמותת חסדי נעמי

דינה נמדר – עמותת חסדי נעמי

אבנר עורקבי – ארגון הנכים בישראל

מירי שמעוני – עמותת מכל הלב

ניסים ציוני – עמותת פתחון לב

ליאת מלכה – עמותת תפארת חן

יוכי אילוז – מנהלת מחלקת עיזבונות, משרד הרווחה

אריאלה טוקר – משרד הרווחה

חנן ארליך – תחום תמיכות, משרד המשפטים

אבי גור – עמותת ארגון הורים ארצי

שלומית אבינח

מירב שמעון

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

פניות ציבור של העמותות שמחלקות מזון לנזקקים,
על הקשיים בקבלת סיוע לפעילותן מצד משרדי ממשלה.

שלום לכולם. אנחנו יודעים ששליש מילדי ישראל נמצאים מתחת לקו העוני. יחד עם זאת אנחנו גם כן נמצאים בצל של דוח העוני של הביטוח הלאומי שהתפרסם לפני כמה ימים שבו הובאו נתוני העוני בישראל היום. הנתונים לא היו כל כך מעודדים. כל אדם רביעי בישראל הוא מתחת לקו העוני. כל ילד שלישי בישראל, שליש מילדי ישראל נמצאים בתוך קו העוני. אנחנו יודעים את המשמעות. זה לא רק מספרים. מדובר על אנשים, על משפחות שלא יכולים לגמור את החודש, לא יכולים לכלכל את משפחתם כראוי. הם מתקשים בתשלום החשמל, מים, חימום בחורף, תרופות, תזונה בריאה לילדים. יודעים שילד שבתוך קו העוני כאשר הוא מתקשה בלימודים והוא צריך חיזוק זה בא לידי ביטוי. פערים נוצרים בעקבות כך. דוח העוני מציין את הפערים בישראל. באותה כיתה יכולים לשבת ילדים שיש להם את האפשרות ולחלקם אין את האפשרות. התופעות וההשלכות הן ברורות מאוד.


נתון מעניין שדנו בוועדה הקודמת שלנו. דנו בתופעת ההשמנה בקרב בני הנוער. לתומי חשבתי שאם יש השמנה זה בא מתוך אכילת יתר, מתוך שפע. כמו בארצות הברית. אבל הנתון הוא הפוך. הנתון אומר שכמה שהרמה הסוציו-אקונומית יותר נמוכה כך התופעה של ההשמנה יותר גבוהה וזה בעקבות תזונה לא בריאה ולא מזינה. אנחנו יודעים מה המשמעות שילדים אפילו לא מבקשים דברים מהוריהם כי הם יודעים שהוריהם לא יכולים למלא את משאלתם. הדוח הוא מ-2008. אמנם בתחילת 2008 המצב היה יותר טוב אבל במחצית 2008 המצב התדרדר. יש חלק גדול מאזרחי המדינה שחוששים שם ייכנסו לתוך קו העוני בעקבות המצב הכלכלי שלא משתפר. הקיצוצים בתקציב ישפיעו על המשפחות החלשות יותר. היטל הבצורת למשל.


אנחנו חייבים לפעול בעניין הזה. אנחנו מצווים גם בחסד וגם לעזור לעני. זה ברור לכולם. אנחנו מדברים מעבר לזה. יש כאן הפן החברתי. הבסיס לחברה זו עזרה הדדית. מה שמופיע אצלנו בתורה, את קרבנות הציבור שהיו מקריבים כל יום לא היו מקריבים מהכסף ומהזהב של העשירים. היו מקריבים ממחצית השקל שנותן כל אחד. גם העשיר לא יכל להרבות. היסוד של ציבור שכולם יכולים לתת. החלק המוסרי בעניין הזה הוא ברור. לפי דוח הבינלאומי, ישראל במקום הראשון בעולם המערבי בעוני והוא גבוה אף מתורכיה ומקסיקו בשיעור העוני. זה לא מחמיא. תעודת עניות. אף אחד לא מתגאה בעניין ואף אחד לא מתכחש לעניין. גם ראש הממשלה וגם שר האוצר לא מתעלמים מכך. גם השרים הממונים על המשרדים בעיקר שר הרווחה מתריעים על כך. ראוי לציון שר הרווחה מתריע שרפורמת המים תשפיע באופן ישיר על הציבור החלש בישראל.


אנחנו גם רוצים לציין את הצד היפה. אמנם זו לא תכלית הדיון שלנו אבל אנחנו בצורה עקיפה נשמע מה שנעשה בתחום הזה. מעבר לתקציב הממשלתי מי שפועל אלה הן העמותות העוזרות למשפחות הנזקקות. סוגי העזרה הם רבים. אין מה לאכול זה דבר אחד. יש משפחות שמחלקות את הלבן לשני ילדים, את הביצה לשניים. העזרה היא מגוונת מאד, זה גם באוכל,גם בשיניים, גם בתרופות, גם בלימודים. יש מגוון. הדוח הבינלאומי לא התייחס לדבר מסוים, אין לי ספק שאנחנו במקום ראשון בעזרה. זה ללא תקדים באף מקום. באים ללמוד אצלנו מעמותות שונות איך הן פועלות בכל המישורים. ראוי לציין את זה גם ביום העוני הבינלאומי.


תקציבי העזרה בתקציבי הממשלה הם חלק נכבד מאוד בנושאים שונים. בחינוך, בטכנולוגיה. בסופו של דבר תכליתה של המדינה שהציבור שגר בה יוכל לגור בה. אנחנו רוצים שתהיה תעשייה ויצוא לתכלית הזאת שלאזרחים יהיו חיים טובים והם יוכלו להתפרנס בכבוד. הדבר האחרון, העמותות פועלות בעזרת הממשלה. מכיוון שבאופן מעשי לא פועלת ישירות מול האזרחים אלא עובדת דרך רשויות מקומיות, קונה שירותים. קשה לתת שירות ישיר למיליונים. המדינה מחויבת גם להרבה קריטריונים. אז היא לא יכולה בחלק מהדברים, תמיד יש אנשים שיוצאים מהמסגרת. העמותה רואה את הפרט. היא מפוזרת בפרישה ארצית. היא שמה לב למשפחה הענייה. אנחנו נעשה סבב שמות. כל אחד שמדבר יגיד את שמו ויגיד את שם העמותה שהוא מייצג. לפני כן אני אציג את חברת הכנסת שמאלוב ברקוביץ’ שבאה להשתתף איתנו. אם תרצי להגיד כמה דברים בהתחלה או בסוף אנחנו נאפשר לך.

ניסים כהן, מנכ"ל עמותת ברכת מרגלית שממוקמת בשלומי. יש פרויקטים שהעמותה מקיימת באזור קו העימות, שלומי, מעלה יוסף, מעלות. יש פרויקטים אחרים, כמו פסח, פרויקט ילקוטים וראש השנה שאנחנו עושים בכל הארץ. אנחנו מגיעים עד ערד.

אתם מקבלים תמיכה ממשלתית?

אנחנו מקבלים תמיכה ממשלתית בפסח, לפעמים גם בילקוטים.

מה הקשיים?

הקשיים שלנו, כל פרויקט שאנחנו מקיימים, אנחנו צריכים להגיש דיווחים מעורך דין, מרואה חשבון, ועוד כמה נספחים. הדברים האלו עולים לעמותה כסף. אנחנו משתדלים להשיג את הכול דרך תרומות, גם את שכר עורך הדין וגם את שכר רואה החשבון. אבל כל זה מתבטא בכסף. במקום שאני אתן לרואה חשבון כסף או לעורך דין אני יכול לתת את זה למשפחה.

מה ההיקף הכספי שלכם?

בפסח סדר גודל של 6 מיליון שקל. רק פסח. אנחנו מחלקים 30 אלף מנות. יש לנו קו ייצור חשמלי, סרט נע. מספר חברות שותפות לזה. הארגז שאנחנו נותנים למשפחה שוויו בסביבות 400 שקל. אנחנו עובדים עם לשכות הרווחה בארץ. מהן כמעט 8000 אלה משפחות של ניצולי שואה. רק בחודש האחרון סיימתי לשלם את פסח.

מה מידת ההשתתפות בסל?

אני לא כל כך מכיר את הסכומים כי מי שמטפל בזה זו הגזברית שלנו ועוד מישהו בעמותה. לא הרבה. אם אין גופים אחרים שעוזרים אנחנו בבעיה. השנה היתה לנו בעיה קשה מאוד כי רק בנובמבר, לקראת סוף אוקטובר הצלחתי לסיים את התשלום האחרון של פסח. זה היה מאוד מאוד קשה. ספקים לא רוצים לחכות יותר. אותו דבר ניצולי שואה. אתה בעצם צריך להביא הון מהבית. כסף מהבית כדי להשקיע בפרויקטים שאתה מוציא לקהילה.

אנחנו אולי ניתן למשרד הרווחה. אני מבין שיש שלושה פרויקטים. יש פרויקט שנקרא מפעל ההזנה. יש קמחא דפסחא ויש פרויקט סלי מזון. אני לא יודע אם העמותות ידעו לסווג את העזרה שלהן. כי מהנתונים שאני קיבלתי פה, לא ראיתי את ניסים כהן בכלל ברשימה. יכול להיות שהוא נמצא ברשימות אחרות. למשל קמחא דפסחא אני לא רואה את העמותה שלו. זה לא נמצא לפני. רק מפעלי מזון ומסגרת ההזנה. לכן זה חשוב שנשמע את משרד הרווחה. רק תציגי את עצמך.

יוכי אילוז, מנהלת מחלקת העזבונות במשרד הרווחה. אנחנו מתקצבים שלושה פרויקטים. המקור התקציבי של הפרויקטים הוא מקרן העיזבונות כאשר אנחנו מדברים על מסגרות הזנה וסלי מזון בקמחא דפסחא, כאשר לקמחא דפסחא אנחנו מקבלים השתתפות של המדינה, של האוצר וקופות הצדקה של המקומות הקדושים של משרד התיירות. אחת לשנה אנחנו מוציאים פרסום על הבקשה לתמיכה ועמותות שעומדות במבחני התמיכה יכולות להיות מאושרות על ידינו. כמובן כפוף לכל הדיווחים. בנושא של סלי מזון, מנות חמות, וקמחא דפסחא להערכתנו לפי הנתונים שיש בידי מדובר בסיוע ל-2 מיליון תושבים נזקקים שזה כולל ילדים, כאשר ההשתתפות של המשרד לסל מזון היא 37 שקלים, לקמחא דפסחא כ-40 שקלים ולמנה חמה בבית תמחוי 2.20 שקלים. התקציב הוא חד פעמי. הוא כמובן קטן ולא מספיק אבל הנושא של מקורות התקציב כמובן לא תלוי בנו.


באשר התמיכה בבית תמחוי אנחנו מדברים על בית תבשיל שמוציא לפחות 50 מנות יומיות כאשר הרכב המזון הוא על פי מבחני התמיכה שלנו שהוא מכיל את כל אבות המזון הבסיסיים, והוא מחזיק בידו תעודת כשרות ורישיון עסק.

מה העלות של המנה?

אנחנו מעריכים שהמנה עולה בין 12 ל-15 שקלים שזה כולל את הכול. כמובן שהעמותות מדווחות גם על שווי תרומות. הן לא רוכשות את כל המזון על ידי העמותה. יחד עם זה ברור שהתקציב הוא תקציב די זעום. לנושא של קמחא דפסחא השנה היתה תוספת תקציבית בסך 6 מיליון שקלים לתקציב שלנו שהיה 2.5 שקלים ומהמקור של העיזבונות היה לנו 1.3 מיליון שקלים כאשר כל הפרויקט היה בערך כ-10 מיליון שקלים ואותם אנחנו חילקנו ל-54 עמותות. עלות הסל, ההשתתפות שלנו היהת כ-40 שקלים כשאנחנו דורשים שערך הסל לא יפחת מ-150 שקל מזון נטו. אני הבנתי גם מהמנכ"ל שהיה עוד פרויקט שלא קשור למחלקה שלנו שנעשה באמצעות קרן ידידות. היתה העברה של 18 מיליון שקלים ל-47 אלף משפחות נזקקות שמקבלות השלמת הכנסה. כל משפחה קיבלה 400 שקלים לחג הפסח.


בנושא של ניצולי שואה. ישנה שותפות כבר משנת 2002 עם ה-claims מארצות הברית כשמייצגים אותם בארץ ועידת התביעות. אנחנו משתתפים בפעילות למנות חמות לניצולי שואה בסך של 2 מיליון דולר בשנה ועוד חצי מליון דולר לקמחא דפסחא.

בנוגע למבחני התמיכה, כמובן אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד המשפטים. נמצא פה הנציג שלהם. הם באמת משתדלים לבוא לקראתנו במה שניתן על מנת גם להבטיח להעביר את התמיכות באופן מסודר לעמותות ולוודא שאכן הכספים הולכים לייעודם. חשוב לנו מאוד שיהיה איזשהו רף תחתון של עמותה שמחלקת לפחות 200 סלים בחודש, או 200 סלים לקמחא דפסחא שהיא בעצם עמותה הכי קטנה מבחינתנו.


בנושא של הקלות על עמותות לשנים הבאות. אנחנו ישבנו עם משרד המשפטים בעקבות פניה של עמותה שפנתה לשר וביקשה להחיל את הנושא של מוצרי ניקיון וכל מיני מוצרים בסיסיים מלבד מזון בערך הסל. כאשר אנחנו היינו מבצעים את התשלומים היינו צריכים להפחית את כל המוצרים שאינם מזון. לעיתים היינו צריכים להוריד מהתקציב שהוקצב לעמותה. השנה אנחנו שינינו את הנושא הזה. אני מקווה שזה יעבור. זה כרגע נמצא בשלב פרסום ואני מקווה שהנושא הזה גם יקל על עמותות שקונות ורוכשות עבור הנזקקים גם מוצרים שאינם מזון. אנחנו מדברים על 10 מוצרים בסיסיים של חומרי ניקיון למטבח, טיטולים , מטרנות, וכאלה שהם לא היו נכללים בסל המזון הבסיסי שדרשנו מהעמותות.

הנושא של הנעלה, הלבשה, ספרי לימוד. כל העמותות שעוזרות בנושאים האלה הן לא נכנסות לקריטריונים של עזרה?

של סלי מזון לא אבל בקרן העיזבונות כן. המשרד באמצעות קרן עיזבונות המדינה במשרד המשפטים מתקצב עמותות שמסייעות לנזקקים בכל התחומים. כמובן שזה לא גובל בכפל תמיכות מהמשרד. לא עמותות שמנהלות פנימיות וכדומה לנוער בסיכון. עמותות שעובדות עם הקהילה אנחנו מתקצבים אותן באמצעות קרן העיזבונות ואנחנו הגוף הממליץ בעצם לשאר התחומים, ושם באמת יש כסף הרבה יותר גדול.

זאת אומרת כל מי שפועל ולא בתחום המזון לא יכול בכלל להיכנס לקריטריונים שלכם. אני מכיר עמותה שמחלקת נעליים בהיקפים של מיליונים, כאלה שמחלקים לבוש, נותנים שוברים ללבוש, כאלה שעוזרים בספרי לימוד, בכלי כתיבה, כאלה שנותנים עזרה בלימודים, כאלה שמסייעים בטיפולי שיניים. סוג של עמותות לא יכול להשתלב בכלל גם לא בתמיכה של כספי עיזבונות?

מכספי עיזבונות כן, אבל לא בתמיכה של הנושא של המזון.

סך הכול מה הוא התקציב של כספי עיזבונות?

השנה כ-35 מיליון שקלים אישרו לנו. אנחנו ממתינים לפרוטוקול הסופי של השופט שיתקבל בחודש הבא.

אני אשאל את השאלה הזאת את כולם. האם יש לכם סיכום של התקציב? עמותות שכן נתמכות על ידיכם מה ההיקף התקציבי שלהן? אם אנחנו מחברים את התקציב של העמותות שכן עמדו בקריטריונים באיזה היקפים הן נתמכים?

בנושא של מזון העזרה היא מאוד סמלית.

מהמכתבים שהגיעו אלינו אנשים טוענים שזה פחות מאחוז אחד מסך תקציבם.

זה סדר הגודל. זה נובע ממגבלות התקציב שלנו. כמובן ההנהלה של המשרד פועלת להגדיל את סכום הסיוע בנושא מזון. המנכ"ל נחום איצקוביץ עמד בראש ועדה לביטחון תזונתי שהגישה את המלצותיה לראש הממשלה אשר קיבלה רק חלק מהן. כרגע ישנה פעולה לקראת השנה הבאה להבטיח את הנושא של הביטחון התזונתי בסכום של כמה מיליוני שקלים. הנושא כרגע בגיבוש. סדר גודל של אחוז הוא בהחלט סדר הגודל.

ואני מבין שהמשרד לא מרוצה.

בוודאי. יש לדעתי כמה סיבות. היה שינוי בכללי הוועדה הציבורית של משרד המשפטים של ועדת העיזבונות, היה סעיף שהמשרד מקבל 10% מכלל כספי העיזבונות לנושא מזון. הם הורידו את זה ל-10% מנושאי רווחה ולא יותר מ-4 מיליון שקל. היה להם פעם איזה תקציב של עשרות מיליונים שהם קיבלו. כנראה הם חששו להעביר את זה אלינו.


הנושא של כללי הוועדה הציבורית זה באחריות משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה. כל ההתנהלות של הוועדה. מכלל כספי עיזבונות המדינה היינו מקבלים תמיד 10%. היתה איזו שנה שהמדינה קיבלה כמה עשרות מיליוני שקלים ואז נוצר מצב שהם צריכים להעביר אלי 10%. מאן דהוא שינה את הכללים. זה היה יוצא הרבה. אז הורידו את זה ל-10% מכספי הרווחה ולא יותר מ-4 מיליון שקלים. זאת אומרת שהתקציב לנושא מזון מעיזבונות 4 מיליון שקלים. מחלקים את זה ל-3. לקמחא דפסחא, שלי מזון ובתי תמחוי. זה 1.33 לכל פרויקט.

עמותה נותנת שוברים לקנייה. 150 שקל או 200 שקל. זה לא מכספי העיזבונות. רק לאלה שמחלקים מזון בפועל. לחלק מזון זה עלות. לחלק שוברים העלות היא הרבה יותר נמוכה.

זה גם פחות משפיל.

זה גם פחות משפיל. את צודקת מאוד בחלק הזה של הנתינה בעין יפה בצורה מכובדת בהחלט. זה גם יותר מוסתר. אני אעבור למר ברקוביץ הדובר הבא. את מי אתה מייצג אני לא יודע.

מפעל חיים, מאיר פנים, הכוח לתת. אנחנו למעשה עושים כ-4 פרויקטים עיקריים. מאיר פנים זו רשת של מסעדות, כ-14 בכל חלקי הארץ, מהצפון לדרום. אנחנו מחלקים 4000 ארוחות מדי יום במסעדות. הן במסעדה והן שאנחנו מוצאים החוצה. הנהנים הם, בין היתר יש לנו גם ניצולי שואה שאנחנו מספקים להם ארוחות הן במסעדה והן שולחים אליהם הביתה. "הכוח לתת" זה מחסני ציוד, 8 ברחבי הארץ. למעשה מיועד לאנשים שזקוקים לציוד ביתי, מקררים, כל הציוד הביתי שאנשים זקוקים לו ואין להם את האפשרות לקנות אותו. הם מופנים אלינו על ידי לשכות הרווחה ברחבי הארץ, מגיעים למחסן, בוחרים את הציוד שהם צריכים ואנחנו מובילים את זה אליהם הביתה.

אתם גם מתקנים ומשפצים?

בוודאי ובוודאי.

באיזה היקפים התקציב שלכם?

התקציב שלנו הוא 40 מיליון שקל בסך הכול כאשר סכום די נכבד מזה, מדובר בשווה כסף. כיוון שהם מקבלים מוצרי מזון בתרומה וגם הנושא של הציוד הביתי הם מקבלים אותו כתרומה. יש לנו 6 משאיות. אנחנו פרושים בכל הארץ. יש לנו סניפים בחצור הגלילית, צפת, טבריה, עכו, אור עקיבא.

מה היקף התמיכה ממשרדי הממשלה?

העיקר אנחנו מקבלים מועידת העיזבונות לניצולי שואה. זה התקציב העיקרי שאנחנו נהנים ממנו דרך משרדי הממשלה. כמדומני שהשנה לא השתתפנו בסלי מזון בקמחא דפסחא.

למה לא השתתפתם?

השנה לא עשינו. רק ברשותך, מה שכן עשינו השנה, אנחנו עושים את זה כבר כמה שנים אבל השנה בצורה מאוד רחבה זה כרטיסי מזון שחילקנו דרך 32 מועצות, עיריות, דרך לשכות הרווחה. העברנו להם כרטיסי מזון ואת כרטיסי המזון הם חילקו לפי איך שהם הבינו באותה רשות. כרטיסי המזון היו בערך של 250 שקל לכל כרטיס מזון. זה היה בראש השנה האחרון ברשתות המזון. אדם הלך עם כרטיס המזון הזה. יכול היה לרכוש מוצרים מה שרצה. מלבד סיגריות ומשקאות חריפים. מאיר פנים.

אתה יכול לציין את הקושי שבו אתם נתקלים?

אם יש קושי נאמר סכום התמיכה הוא מועט. בשנים האחרונות קשה יותר לאסוף תרומות בגלל המצב הכלכלי הקשה בארץ. בסך הכול הארגון שלנו מסייע בתקציב באמת גדול וענק אפילו. לכן קשה לנו.

תודה. אנחנו נעבור לארגון נכי ישראל. שלמה נקוה, היושב ראש.

שלום לך אדוני היושב ראש. שמי שלמה נקוה. אני יושב ראש ארגון נכי ישראל, עמותה שהוקמה לפני 12 שנה. למעשה העמותה קמה כדי ליצור שוויון בין הנכים לחברה ולסלול דרך ל-700 אלף נכים כדי שישתלבו בחברה. במהלך השנים האלה גילינו אלפי משפחות שחיות בתת תזונה. נכים שגרים במקומות שלא הייתי קורא לזה בתים, מוזנחים. באמת אין אף יד שבאה לחבק או לעזור. מבין כל עשרות אלפים האלה יש לנו 4000 משפחות שאיתם אנחנו עובדים יום יום, שבוע שבוע, מספקים להם מזון, ציוד בתי ספר, יעוץ משפטי חינם, כל דבר בירוקרטי שעומד נגדם כל הארגון עומד לרשותם. אנחנו 43 חברים מתנדבים בארגון. מאות מתנדבים פזורים בארץ. אני בא לפה ושומע את הוועדה לפניות הציבור, המאבק בעוני. אני חושב שמשרדי הממשלה נאבקים בנו, לא בעוני. הם נאבקים בעמותות. השבוע נפגשנו עם גברת יוכי אילוז שבאמת עשתה הכול להגיע ולתת לנו את החומר. באמת על כך מגיעה לה תודה. אבל נתנו לנו חומר כאילו אנחנו באים לבנות מדינה חדשה. המדינה צריכה לעזור לנו. ההשתתפות של הרווחה 10 שקלי, סל מזון לכלב עולה מאה שקל. איך קוראים לזה סל מזון לחג? מי עושה סל מזון במאה שקל? איזו משפחה מתקיימת מ-70 שקל או מאה שקל או מאתיים שקל? משפחה עם 3 או 4 ילדים. המדינה הזאת צריכה לעשות מהלך ואני רוצה מאוד לקוות שהדברים האלה יפלו על אוזניים קשובות. אני לא רואה פה למשל משפחה אחת מהמשפחות שאנחנו מטפלים בהן. לא פעם אמרתי לאנשים, לכל העמותות, בואו נעצור חודש אחד את חלוקת המזון. בואו ניקח את הקטסטרופה הזאת, נביא אותה לכנסת. לא יכול להיות שאנחנו נגן בגופנו על משרדי הממשלה שמבזבזים מיליונים בסלונים ובאוויר ובמוטלים ובבתי מלון ואנחנו המסכנים שלנו שזועקים השמיימה אין להם פה ואין להם מי שייצג אותם. אין להם פה לובי. אין להם אוכל. אין להם תרופות. אנשים בלי שיניים. אנשים אוכלים מבלי ללעוס. מה הרווחה? למה אתם קוראים לזה רווחה? איזו רווחה יש פה? יש פה עוני של ציבור ענק שזו פצצה מתקתקת. זה מחר יהיה בדלתות שלכם. העניים האלה הם פצצות מתקתקות. הם יכולים לעשות שלום עם החמאס. העניים זה דבר כואב. ילד שלא מקבל את התנאים שלו, הוא רואה מישהו שנועל נעלי אדידס ממקום אחר הוא מתגרה איתו סתם רק בשביל להרביץ לו, להגיד לו איך הגעת לדבר כזה? חייבים לתת לנו לעזור. תרדפו אחרי העמותות. אני לא אומר אחרי כל העמותות. אבל עמותה שקיימת 10 שנים, עמותה שעומדת בקריטריונים האלה, תרוצו לעזור לה. מה אנחנו באים? פגישות חודשים. טפסים שנים. ומה מקבלים? גרוש וחצי. כל יום אנחנו עומדים לבקש נדבות מהעשירים שיבואו לעזור לנו להאכיל פה רעבים. אנחנו צריכים שהרווחה תעזור לנו. אם למשל הסל מובנה שצריך להיות 100 גרם תפוח אדמה, חתיכת עוף. אם אין עוף אז אתה נפסלת. אז תפוח אדמה אני גם יודע מה זה רעב. אני גם ילד שאכלתי לחם וטבלתי אותו בשמן. אז מה שיש זה סל מזון. לא לפסול מזון שהגישה 4 מוצרים ואין לה גזר אז זה לא נחשב. אני אומר לכם, אנחנו מגישים בקשה. לא ימלאו את הבקשות שלנו, אנחנו נפנה לכל האגודות לעצור את חלוקת המזון ואת כל האנשים האלה היפים שפה והחברה הטובה שיושבת פה שיתנו לעניים להגיע לרחובות ויראו את הקטסטרופה שכאן החברים פה מונעים בגופם ובנפשם ונותנים את החיים שלהם למען המולדת שתיראה קצת יפה.

תודה. רק תגיד לנו באיזה היקף לפני שחברת הכנסת שמאלו רוצה להוסיף בעניין הזה. בכמה משפחות אתם מטפלים?

אנחנו מטפלים בכל ציבור הנכים. אבל במקרה הזה של הדיון פה אנחנו מטפלים ב-4000 משפחות. חברת הכנסת שמאלוב.

אני לא יודעת, יכול להיות שאני מדברת קצת לפני הזמן אבל אני חושבת שהבעיה היא הרבה יותר רחבה ממה שאנחנו מטפלים בה כרגע. מדינת רווחה מהי? אני לא יודעת מה זה מדינת רווחה. אין לנו ברחובות עניים בזכות אותם האנשים הנפלאים שעושים עבודה. הרבה פעמים אנחנו שואלים איך מדינת ישראל עדיין מתקיימת. הרי אנחנו בכאוס. יש לנו המון בעיות. בכל מקום שאנחנו נוגעים אדוני היושב ראש נוגע בנקודה, רקוב. איך אנחנו מתקיימים? עדיין מדינת ישראל קיימת, זה בגלל האנשים האלה, בגלל העמותות שלוקחות על עצמן את האחריות. אני שואלת אם לא כדאי להתחיל דווקא מאיתנו, מכאן, מהוועדה הזאת, לבדוק את היחסיות של מה שהממשלה אמורה לעשות מול מה שעמותות אמורות לעשות. עמותה אמורה להיות לעזר לממשלה. מה שאני מרגישה כבר הרבה מאוד שנים ואני שמחה שהיום לי את האפשרות להגיד את זה גם, זה שהאחריות עברה לעמותות ולא מספיק שהאחריות עברה לעמותות, זה שאם אתם לא תעשו את העבודה שלכם כמו שצריך אז נו נו נו לכם. יש פה איזה טירוף שחייבים לעצור אותו. אני מאוד אשמח אם אנחנו נוביל איתך את התהליך הזה. אני לא מבינה מה זה מדינת רווחה. אני לא מבינה בכלל האם אני רוצה שהעמותות האלה יחלקו את המזון. איך הגענו למצב שיותר ויותר אנשים דורשים מזון? ואיך קמו כל בתי התמחוי האלה? האחריות היא גם עלינו כחברי כנסת. מה קורה בעצם? יש מי שמחלק מזון אז הם כבר יאכלו, וצריך להשאיר את האנשים האלה? להגדיל את מספרם? לא מיליון, נהיה מליון 600 אלף. לדעתי זה גם הרבה יותר. לא כולם מוכנים ללכת ולהיחשף ולהגיד שמצבם קשה. אני מסכימה שאנחנו צריכים לטפל מה שנקרא אד הוק כרגע איך אנחנו עוזרים לעמותות שקיימות. אבל איפה בכלל האחריות של הממשלה ומה זה העמותות האלה? צריך לשים להם שטיח אדום.

זה מה שאנחנו עושים. אנחנו שמים להם שטיח אדום וגם אנחנו רוצים לשמוע מה הבעיות שלהם. שכל אחד יספר פה את הקשיים שלו כדי שאנחנו נגדיר את זה כדי שנדע איפה אנחנו יכולים לפעול.

התחושה היא לא רק פה. התחושה שולטת בכל הארץ. מצד אחד אנחנו נורא רוצים התנדבות. אבל ברגע שמישהו מתחיל להתנדב אז זהו, האחריות עליו. אז למה שאנשים יתנדבו? אם בסופו של דבר קורה מצב שהאחריות כולה נופלת על המתנדבים? על העמותות? אתה בקי יותר ממני. לאן אנחנו צריכים להוביל את זה.

אנחנו באמת רואים שבמקום שהעמותות ישענו על המדינה זה קורה הפוך שהמדינה נשענת על העמותות. המדינה גם מכבידה. זה אנחנו רוצים לשמוע מהם איפה ההכבדה. יש הרבה כאלה שגם לא מגישים בקשות ופועלים בלי העזרה של המדינה. אין הצאר שווה בנזק המלך. הם גם לא יכולים לעמוד בנטל כמו שכאן אמרו. אנחנו נשמע את כולם וננסה לראות את כל התמונה. גברתי את רוצה לדבר?

שמי חגית נבו. אני מייצגת את ארגון "לתת". ארגון "לתת" הוא בעצם ארגון גג של 120 עמותות וארגונים שמחלקים מזון ברחבי הארץ. אנחנו מפעילים 3 בנקים אזוריים בצפון, במרכז ובדרום. פועלים ב-80 ישובים ומסייעים ביחד עם העמותות לקרוב ל-50 אלף משפחות בשנה על בסיס חודשי. היקף הגיוס שלנו קרוב ל-40 מיליון שקל ש-26 מיליון שקל מגיעים מתעשיית המזון במה שנקרא שווה כסף. אנחנו עובדים עם חברות המזון הגדולות שמספקות לנו את המזון הבסיסי שאנחנו מחלקים לעמותות. סל מזון שאנחנו מחלקים הוא שווה 150 שקל. זה בעיקר מוצרים יבשים. אנחנו מחלקים 3000 טון מזון בשנה. ביחד עם העמותות אנחנו מגיעים לעשרת אלפים טון מזון בשנה. האמת שעד היום בגלל שאנחנו ארגון א-פוליטי, א-מפלגתי ונורא רוצים להישאר במקום הזה לא ביקשנו כסף מהממשלה למעט הקשר שיש לנו עם משרד הרווחה וזו בעצם התרומה היחידה שארגון לתת מקבל מהממשלה. הקשר שלנו עם משרד הרווחה הוא אחת לשנה. אנחנו מגישים בקשה לסיוע ומקבלים מהם תרומה אחת לשנה. זו התרומה היחידה שאנחנו מקבלים ממשרדי הממשלה אחרי שאנחנו מגישים בקשה מדי שנה בנושא של סלי מזון.

מתוך ה-40 מיליון מה היקף התרומה של הממשלה?

היקף התרומה שלה הוא יחסית נמוך. פחות מ-5%. 40 מיליון רק ארגון לתת מגייס. כל עמותה יכולה לקבל עד 15% מהמדינה. מתוך מגמה עד היום לא עשינו את זה אבל היום פשוט אין לנו הרבה ברירה כי גם יש לנו ירידה בהיקף של 30% בתרומות, בעיקר מתעשיית המזון וגם דרישה גוברת של העמותות לספק יותר מזון והרבה אנשים חדשים שהצטרפו למעגל העוני בשנה האחרונה, אז יש לנו מין קונפליקט כזה.

מה קורה במקרה כזה? כי אם המדינה שמה אחריות על לתת ואת אומרת שיש לכם 30% ירידה אז איפה האנשים האלה? לאן הם הלכו? כי יש בעיה תרומה כי המצב הכלכלי קשה, אז מה קורה?

לידיעתי הירידה בתרומות הרבה יותר גדולה כי היו הרבה עמותות שהיו מבססים את ההכנסות שלהן על תרומות מחוץ לארץ. יש עמותות שצמצמו את הפעילות כאשר מנגד רבים נכנסו למעגל המבקשים. נתוני העוני של הביטוח הלאומי שאם זה היה החצי האחרון של 2008, זה מתמשך ל-2009. חלק ממעמד הביניים הצטרף למעגל העוני. מה שנראה בשטח זה הרבה יותר גרוע.

אני רוצה לחזק את הדברים של חברת הכנסת ביחס לארגון לתת. רוב גיוס המשאבים נעשה בתוך ישראל. 95% מגיע מתוך ישראל וזה באמת להציג את החברה האזרחית היפה שיש פה שלולא החברה האזרחית הזו יכול להיות שהרבה אנשים היו יוצאים לרחובות ועושים דברים הרבה יותר שערורייתיים מאיך שזה נראה היום.

תודה. הרב יהודה אזרד "כרמי העיר".

אני דווקא אנצל את ההזדמנות בראשית דבריי להודות לגברת אילוז על העזרה לאורך כל השנים לארגון שלנו. ארגון "כרמי העיר" ממוקם בסמוך מאוד לפה, ברחוב אגריפס, ליד שוק מחנה יהודה, מפעיל גם בית תמחוי, מסעדה שמזינה מדי יום 600 איש. אנחנו מפעילים חנות בגדים שמחלקת ביגוד חדש שמתקבל כתרומה מארצות הברית, ופרויקטים נוספים של עזרה, סלי מזון. אנחנו מתוקצבים על ידי משרד הרווחה גם בסלי מזון וגם בקמחא דפסחא וגם בבית תמחוי. אני מחזיק כאן את הניירת של התקצוב שקיבלנו. אחרי הדברים שלה לא צריך הרבה להוסיף. רק בהגשה האחרונה של סלי מזון בשנת 2009 כשביקשנו על 400 סלי מזון שבועיים שאנחנו מחלקים בעזרה מהמשרד אז קיבלנו עזרה ב-400 סלי מזון חד פעמי שנתי. הפער הוא מובן. המשרד דורש מאיתנו לשלם 150 שקל לסל מזון שלנו לפחות עולה 300 עד 400 שקל כשבסופו של דבר העזרה היא 37 שקל על סל מזון זה מזערי ביותר. אני אגיד עוד יותר עמותת כרמי העיר מקבלת בתרומה מדי חודש מיכלים של בגדים מארצות הברית. אנחנו נאלצים לשלם עליהם מס כמו סוחרים של בגדים. כדי לשחרר את הקונטיינר אנחנו אמורים לשלם מס ומע"מ תשלום. אנחנו מדברים רק על בגדים חדשים. המוטו של הארגון זה לתת בכבוד. במסעדה מלצריות מגישות את האוכל כל יום. חנות בגדים שמשפחה נכנסת עם האישור שהיא קיבלה ביגוד כללי. אם במסעדה זה בבחינת כל דיכפין ייתי וייכול, המקום פתוח לכל אחד, זה גם המקום שהוא חדר המיון שלנו שבו אנחנו מזהים את האנשים. עשינו את המסעדה בקונספט של מסעדה. גם כרמי העיר זה נשמע לא נשמע משהו שאומר בית תמחוי. אפשר להסתיר את זה. אנחנו משתדלים להביא סוחרים מן השוק שבאמת עוזרים לנו מאוד בירקות ומוצרי מזון לאכול במסעדה כדי גם לאפשר למשפחות שרוצות להיכנס ולאכול. יש קופה בקצה המסעדה. כל אחד יכול לשים שקל או מכתב תודה.

אם אני משקף את דבריך אז המיקום של העמותה שלכם הוא לא סתם שמה. גם כדי לקבל מהעודפים שיש בשוק מהסוחרים, להכניס את האנשים שתורמים, מצד שני גם לשרת את אלה שמסתובבים מסביב לשוק, במקום שיחטטו בצורה לא מכובדת בפחי זבל מקבלים אצלכם ארוחה בצורה מכובדת. זה לא מקרי המיקום שלכם.

בהחלט בחרנו במקום הזה ליד השוק גם כי השוק מחלק את ירושלים בין הצד החרדי שלה לשאר העיר. באמת הצד החרדי מלא בארגוני חסד ובתי תמחוי ועזרה. השוק הוא המקום שבו אדם רעב מגיע ראשון. הוא בא לחפש את ארגז הירקות שהניחו ולא לקחו אותו. זה באמת זה מקום שנותן לא אפשרות להיכנס, לאכול, לשבוע. אפשר לראות אימהות שמגיעות עם הילדים לאכול את ארוחת הצהריים הקבועה או זקנים וזקנות שבאים ואוכלים. אנחנו מדברים על ארוחת צהריים מדי יום. אנחנו המסעדה הכשרה היחידה שפתוחה גם בשבתות וחגים. אנחנו קיימים 5 שנים.

תהליך הבקשה, היא עוברת קשיים מול המשרדים הממשלתיים בקבלת תקציבים?

בסופו של דבר הדרישות הן סבירות. לפחות לגבינו זה עובד בסדר. מבקשים מאיתנו למלא טפסים. אנחנו ממלאים טפסים. בחלק הזה אין לנו תלונות ואם יש לנו קושי מסוים אז באמת המשרד נותן לנו תמיכה מדהימה. הקושי האמיתי הוא, אם לפני כשנתיים ידענו שמה שנקבל מהמדינה נגיד תודה אבל בסופו של דבר ניסע ויהדות התפוצות תעזור לנו לגייס כל עזרה שנצטרך לקבל. בשנתיים האחרונות הקושי הוא גדול מאוד. להביא את הכסף מרחבי העולם הרבה יותר קשה מאשר היה פעם ולכן אנחנו מתייחסים לגרושים האלה ומנסים לראות אולי אפשר לתת איזשהו כוח ודחיפה נוספת.

אתם מרגישים שכמות הפניות גדלה?

בהחלט בשנתיים האחרונות יש תחושה שיש יותר פניות. זה עולה ויורד. אני לא יודע אם יש איזה מדד מדויק. אבל בהחלט בשנתיים האחרונות יותר. אנחנו מנסים בעקבות זה להיעזר בגיוס תרומות מזון בארץ. יש לנו עגלות בכל סניפי רמי לוי. עוד יהודי צדיק שנתן לנו אפשרות. עגלה כזאת יכולה להאכיל 50 משפחות מדי שבוע. זה בא בתרומות.

יפה. ואנחנו נעבור לרב ישראל הלוי מעמותת "קרן החסד".

אנחנו בשונה מעמותות אחרות עמותה מקומית בעיר מודיעין עילית החרדית שמככבת הרבה בנתוני הלמ"ס בין השאר. נתונים לא מחמיאים במיוחד, מדי פעם, גם לאחרונה. העמותה שלי מתרכזת בעזרה מקומית לציבור בכל המישורים. בעיקר מזון, ביגוד, תרופות. בעצם כמו לשכת רווחה. עזרה כספית, עזרה בסלי מזון, ומלבד זאת יש לנו עמותה נוספת שהיא בעצם פרויקט שזה קמחא דפסחא זה חגים, זה בהיקפים גדולים יותר לכל תושבי העיר. כל תושבי העיר אלו שאינם נצרכים בכל ימות השנה אבל יש להם משפחות ברוכות ילדים וכשמגיעים לחג הם צריכים המון המון עזרה.

אולי תציין את נתוני הלמ"ס.

נתוני הלמ"ס אנחנו מככבים במיעוט ההכנסות. יש טעות קטנה. תמיד בני ברק וירושלים מככבות בעוני או בשכר נמוך אבל בנתונים האחרונים, אני רואה את זה תמיד,זה באותיות הקטנות, ביתר עילית ומודיעין עילית מככבות תמיד לצד עוד כמה ישובים ערביים ואנחנו לצערי מככבים תמיד בראש הרשימה עם עוד כמה אחוזים בודדים. אצלנו הקהל הוא עני מאוד, חלקו מתוך בחירה, חלקו הגדול מתוך שמחה, וזה עניין לדיון אחר.

אני אתקן אותך הרב לוי. לפי נתוני הביטוח הלאומי קרוב ל-50% מאלה שנמצאים בתוך קו העוני הם משפחות שעובדות. זה לא משפחות שלא עובדות. זאת אומרת 50% מתוך הנתונים הקשים האלה שכל ילד שלישי נמצא בתוך קו העוני או כל אדם רביעי, קרוב ל-50% זה משפחות שעובדות. הן עובדות ועדיין לא מצליחות לפרנס את משפחותיהן. תמשיך הלאה בסקירה על הפעילות שלכם.

עכשיו הפעילות שלנו היא מקומית והיא רב מערכתית. היא בעצם גוף מקומי שמטפל בכול, שלאחרונה הוא יכול לטפל רק בדברים הבוערים יותר שזה מזון, ביגוד מינימאלי, תרופות, טיפולי שיניים וסלי מזון. אנחנו והרבה עמותות דומות לנו גוף התנדבותי כולו. אין לנו השכלה ניהולית. זה לא העיסוק שלנו. יש לנו עיסוקים אחרים שבהם אנחנו מקיימים את בתינו. יש לנו לב טוב ואנחנו עושים את מה שלדעתנו כמו שדיברו פה לא אנו צריכים לעשות אלא אחרים צריכים לעשות, הממסד אמור לעשות, אבל אנחנו משתדלים שלא יישאר יהודי רעב באזורנו. אנחנו נותנים את העזרה המקומית עד כמה שידינו משגת. אנחנו מגייסים את התרומות בעיקר מבפנים. אין הבור מתמלא מחולייתו אבל אצלנו החוליה איכשהו מתמלאת ומשתדלים גם מחוץ לארץ, ארצות הברית, אירופה, שזה מיובש כמעט לחלוטין במה שנוגע לאזורים שאנחנו היינו עוסקים בהם.

מה אחוז התמיכות שאתם מקבלים מהממשלה.

אני תיכף אגיע לזה. אני רוצה רק עוד מילה אחת. קודם דיברו בתקציבים. אני אתמקד יותר בקשיים. אם נדבר על התקציב שלנו, אנחנו הגשנו פעם אחת בקשה לוועדת העיזבונות. יש לי מכתב משנת 2006. אחרי שאנחנו עברנו ים של בירוקרטיה של מילוי טפסים שעמותות לא צריכות שיהיה להן תחת ידיהן, לא הטפסים הרגילים, היינו צריכים לשבת עם רואת חשבון פעם ופעמיים ושלוש ועוד טפסים ועוד טפסים. הוגש לנו אישור בשעה טובה. אושרו לנו 500 סלי מזון. זה היה בזמנו. אני לא אלאה אתכם אבל אחרי הרבה זמן הגישו לנו 3500 שקל ל-500 משפחות. זאת אומרת 7 שקל לסל. זה בשנת 2006. ייתכן שמאז זה השתפר. אני לא כל כך בטוח. בחלוקה שעשינו באותה שנה שזה היה 800 שקל לסל זה היה פחות מאחוז בנושא של קמחא דפסחא. מעבר לזה לא קיבלנו ולו שקל אחד של תקציב.

כמה שנים אתם פעילים?

אנחנו פעילים מזה 10 שנים. אנחנו בעבר לא רצינו להגיש. ניסינו פעם אחת. היה לי מנהל חרוץ חדש מתנדב. הוא אמר אני אכנס לזה. חודש נכנסנו לזה. עבדנו במלוא הקיטור. הזנחנו דברים אחרים. בסופו של דבר האישור הגיע אחרי החלוקה כמובן. קודם תחלקו לפי כל מיני נהלים שנגיד לכם ואז ניתן לכם את התקציב. אחרי שחילקנו את הכול נדרשנו להביא עוד טפסים ועוד טפסים ועוד חשבוניות. כשעבדנו הכול לפי התקן ויש לנו ניהול תקין, הכול, החלטנו בסוף המרוץ לפרוש ואת הכסף לא לקחנו. אנחנו לא מעוניינים בו. אם אני משתגע במשך כל כך הרבה זמן בשביל 3500 שקל ביום אחד של עבודה מאומצת, של פרסום, של גיוס כספים, אולי אני אעבור מדלת לדלת עם קופת צדקה אני אעשה הרבה יותר. לכן אני מבחינתי, והרבה עמותות שעובדות בסגנון הזה אין לנו בכלל כמעט ציפיות לתקצוב. אנחנו עובדים בעבודה אמיתית של לתת. בתקצוב אנחנו לא רואים בכלל את האפשרויות. אנחנו מיואשים. מה שכן ופה אני רוצה להתמקד, מלבד זה שלא נותנים לנו כסף אנחנו מתמודדים עם קשיים של בירוקרטיה. לדוגמה עכשיו הייתי צריך לחדש 46. שזה באמת הכופתה המרכזית שהמדינה נותנת לעמותות.


סעיף 46 אומר החזר מס על תרומות עד תקרה מסוימת 30% בשנה. זה מקובל באירופה, מקובל בארצות הברית, מקובל בקנדה, מקובל גם בישראל. כל עמותה שפועלת 5 שנים מגישה טפסים ומקבלת אחרי שהיא עוברת כל מיני מבחנים היא מקבלת את התמיכה הזו וזה באמת מכשיר עצום להגברת התמיכה שיש לנו, גם מבפנים, גם מבחוץ. עכשיו אנחנו כעמותה היה לנו אישור לשנתיים. בתום שנתיים לא קיבלנו שום מכתב שהאישור אמור להיגמר. מרוב עבודה אף פעם לא היתה לנו הזדמנות להציץ באינטרנט לראות את האישור הרשמי. חשבנו לתומנו שזה כמו מלכ"ר. בחודש השלישי השנה פתאום תורם אלמוני גילה לנו שהוא בדק במחשב והאישור פג תוקפו. מיד פנינו לרואת חשבון. היא אמרה לנו נכון. באמת הייתם צריכים לדעת. לקחנו את הטפסים, בתוך שבוע הטפסים היו במס הכנסה. ואז חיכינו, חיכינו חודש וחצי. חודש וחצי לא היה עם מי לדבר בכלל. אחרי חודש וחצי של לחץ עם ועדת הכספים, עם הרבה אנשים טובים שלחצו התברר לנו שחסרים טפסים. קיבלנו לידינו את מה שחסר. בתוך יומיים היו המסמכים. אז החל מרוץ שדים של שלושה או ארבעה חודשים כשהרב אבינועם כל יום או יומיים מתקשר ומנסה לאתר. נוצר קשר טוב עם הפקידים. כל עבודתו היתה ליצור. הפקיד הזה אומר לו, עכשיו אני עובד על זה. זה אצלי על השולחן. זה בראש הערימה. זה בתחתית הערימה. עוד שבוע שבועיים אני אגיע אל זה.

בנושא הזה אנחנו מקיימים בקרוב דיון מיוחד רשם העמותות ובודקים את כל ההתנהלות.

בסופו של דבר אחרי הרבה לחץ ואחרי הרבה עוגמת נפש לפני שבועיים אושר לנו האישור המיוחד , אחרי 5 או 6 חודשים של טירוף מוחלט כשבעבר רואת חשבון שלנו אמרה לנו בהתחלה זה עניין של שבועיים. משבועיים זה גדל לחצי שנה ואנחנו מתקשים מאוד. עכשיו, בכלל אנחנו אומרים, אנחנו העמותות הקטנות, אולי העמותות הגדולות יש להן את האפשרויות למנכ"לים ואנשים מתמחים בכל מיני תחומים של הגשת בקשות. אנחנו עסוקים בעבודה. אין לנו את הכוחות, אין לנו את הידע, אין לנו את האנרגיה להשקיע את כל כולנו בדבר הזה. אנחנו משקיעים בגיוס כספים ובחלוקה ובטיפול במשפחות. אנחנו עמותה מרכזית בעיר שלמה. יש עוד עמותות מקומיות.

אתה יכול להגיד מה מביא אנשים להתנדב ולפעול בצורה המופלאה שאתה דיברת עליה?

אני אסביר אולי בקלישאה. מפעל חיים זו קלישאה. היה לי פעם יהודי שביקשתי ממנו לפני פסח להכין לי רשימה לצורך קבלת תמיכה, רציתי שהוא יכין לי רשימה של אנשים שהוא מתמקצע איתם שהוא מתעסק איתם, שיכין לי רשימה מסודרת. לא היתה לו את האפשרות ולא היה לו את הזמן. הוא שאל אותי כמה כסף, זה בחינם? אמרתי לו כן. הוא אמר לי, בחינם בערב פסח? אמרתי לו, מה אתה חושב? אני לא בחינם? אז הוא אמר לי, אתה זה מפעל חיים. יש את רוח ההתנדבות, יש את מפעל החיים. לא רק אנשים כמוני שנמצאים בראש פירמידה מסוימת של לחלק ולתת שזה מאוד נעים. גם ביל גייטס אוהב לתת. ההיזון החוזר שאנחנו מקבלים הוא טוב, להתעסק עם ציבור. אנשים כל כך במצוקה שאין להם את היכולת גם להודות. אין להם את היכולת להכיר טובה. הם רק נתלים עלינו.

לפי דבריך זה כמעט בהגדרה של חסד של אמת. חסד של אמת, לא מקבלים אפילו תודה.

העמותות הקטנות, יש פה שני מישורים. אנחנו רוצים שיצרו כמו שאמר היושב ראש בהתחלה איזשהם מנגנונים קלים יותר, זמינים יותר לקבלת סיוע למה שאנחנו עושים. כי אנשים אצלנו לא מקבלים סיוע מהעמותות האחרות המצוינות פה. זה דבר ראשון ודבר שני, כשאתם לא נותנים לפחות תתנו לנו לחיות. כתוב, "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". אני וחבריי מכבדים חוק ושומרים חוק. אבל תקלו מעלינו את הבירוקרטיה. אנחנו נצטרך לעמוד מול צינור אחד ואז נהיה מאושרים ונוכל להמשיך לעבוד.

משה כהן, מנכ"ל "חסדי נעמי".

"חסדי נעמי" מי שלא מכיר את השם יש לנו את הביתנים עם הציור של העוף והנרות, "אימא הבטחת לנו עוף לשבת". זה אחת מהדרכים שאנחנו מגייסים מזון לכל הארץ. יש ביתנים שהם מונחים באופן קבוע בעיקר ליד מרכזי קניות. הארגון פועל ברמה ארצית כבר 28 שנה. היקף הפעילות שלנו עומד היום על 300 טון בשבוע שזה כולל מזון יבש ופירות וירקות. יש לנו למעלה מ-4000 מתנדבים בכל הארץ. הארגון מחולק למספר מחלקות כאשר כל מחלקה מתפקדת כמעט כארגון עצמאי. אם אנחנו מדברים על המזון אז כל חלוקת המזון גם היבש וגם בקירור, לוגיסטיקה מאוד גדולה, מספר משאיות. לקראת חנוכה אנחנו יוצאים בקמפיין נרחב לציבור שיעזרו לנו לרכוש משאית נוספת שהיא בעצם תגדיל בעוד מאה טון מזון לשבוע. יש לנו מחלקה מיוחדת שמטפלת ביתומים ואלמנות. מלבד מזון הללו מקבלים קצבה חודשית כמו ביטוח לאומי אבל מ"חסדי נעמי" לפי מספר הילדים. תחשבו 200 שקל לכל ילד. זאת אומרת משפחה עם חמישה ילדים תקבל 1000 שקל. עשרה ילדים, 2000 שקל וכן הלאה. מיותר לציין שהתקציב הזה מגיע ללא שום עיכובים. אין שביתות אצלנו. מזומן בזמן. דבר נוסף חשוב מאוד בתחילת השנה אנחנו נותנים בידי האלמנה 12 צ'קים. היא לא צריכה כל חודש לפנות אלינו או לבקש. זה כמובן מלבד מצרכי המזון.

בעזרת הצ'קים האלה האלמנה יכולה לחתן ילד או לערוך בר מצווה. כך שזו עזרה גדולה.

המטרה שלנו היא להקל עליהם כמה שיותר. כמו שהזכירו פה, לכבד את המשפחות. זו גם כן נקודה מאוד חשובה ב"חסדי נעמי" בכלל ובאלמנות בפרט.

איך ההתנהלות שלכם מול המשרדים הממשלתיים?

קיבלנו מהם בסביבות 50 אלף שקל מקרן העיזבונות.

קרן העיזבונות וסלי מזון. זה הסתכם ב-200 אלף שקל השנה מתוך מחזור של 50 מיליון שקל לשנה. הודות למחלקת הרווחה ולגברת אילוז הדברים מתנהלים באמת במישור חלק ויפה ואין לנו שום עיכובים. מה שאנחנו נדרשים אנחנו מגישים והכול פועל בזמן. באמת תודה רבה. זו הזדמנות גם להודות.

מתוך 25 גופים אתם אולי מקבלים את התמיכה השלישית הכי גבוהה בעקבות ההיקפים שלכם.

כן. צריך להבין שזה היקף של 50 מיליון שקל. 125 אלף שקל בקירוב תמיכה.

זה גם סדר הגודל. מקודם לא הובנה הנקודה. זה גם סדר הגודל שארגון לתת מקבל ממשרד הרווחה.

עוד שתי נקודות בקצרה ברשותך. יש לנו מחלקה מיוחדת שמטפלת בנישואים של כלות וחתנים יתומים. כשאנחנו מדברים על נישואים אנחנו מדברים כמו שכל אחד מאיתנו מחתן את הבן או את הבת שלו, דואג לצלם, לשמלת כלה, לאוכל, לכול. אותם חתנים וכלות יתומים באים אלינו ואנחנו דואגים להם לחתונה קומפלט. הכי טוב. יש לנו עוד מחלקה אחת של ביגוד והנעלה. גם כן כמובן דברים חדשים שאנחנו מחלקים לאותן משפחות נזקקות.

זה בפרישה ארצית. איפה הסניף הראשי שלכם?

הסניפים הראשיים שלנו הם בבני ברק, בירושלים, בפתח תקווה. אבל מפוזרים בכל הארץ בנקודות חלוקה שמפעילים אותם מתנדבים.

אני מרים שמעוני. אני אחות של ישראל טויטה זכרונו לברכה מקים גיטרה לחם. העמותה שלו רשומה אצל רשם העמותות אבל אני קוראת לעצמי גמ"ח מכיוון שאני מתנהלת ללא כספים בכלל. העמותה הזאת מטפלת ב-150 משפחות בגן יבנה. לפני זה אני רוצה להגיד משפט שאחי אמר אותו ואני חושבת שהוא מאוד נכון ואני רציתי להגיד אותו בתגובה לדברי חברת הכנסת. הוא אמר, היום אני מחר אתה. זה תרתי משמע. תן לאדם חכה ואל תיתן לו את הדג. לכן בהקשר לדבריה, מה שהיא אמרה, מה עושים הלאה? אנחנו מטפלים כרגע באקמול. צריך לדאוג למקומות תעסוקה. אנחנו כעמותות עושים כי אנחנו רוצים. הממשלה לא אגיד כמה היא עושה. למה אתה לא יכול להוציא את האנשים לרחובות? כל עוד יהיו בתי תמחוי וכל עוד יהיו עמותות שיתנו בחינם אין כסף לאנשים אנשים לא יטרחו ולא יתמודדו ולא יתאמצו בשביל להביא את הלחם הביתה. הם יודעים שיש מי שידאג להם. עכשיו מי שבאמת זקוק לא מגיע. אנשים שבאמת צריכים לאכול ולשתות הם לא מגיעים. אתה שומע עליהם מפה לאוזן. יש בעיות מעבר לנושא של מזון וביגוד. מה קורה עם נפגעי המשכנתאות? אנשים נזרקים לרחובות. אני מתמודדת עם זה יום יום. אנשי ההי טק. הם יגיעו אליכם לעמותות? הם לא יגיעו. זה אנשים שנפלו למצולות. הם נשארים בלי שום דבר.


עכשיו בנושא של עמותות העל. סליחה זה לא אישית נגדך. אני חייבת לציין את זה מכיוון שמספר פעמים פניתי לעמותת "לתת" מכיוון שאני עמותה מאוד קטנה ומתקיימת אך ורק מתרומות. עכשיו איך התרומות האלה נעשות? ראשית אני מפעילה את המחויבות האישית של בית ספר תיכון בגן יבנה. בני הנוער בני ה-15 מתנדבים פעם בשבוע, אוספים משחקים, מזונות במוקדי שירות המזון, במרכולים, אוספים בין החברים, עושים שירות בכיתות. המשמר האזרחי מספק לי מתנדבים של המשמר האזרחי שעושים את החלוקה כולל קמחא דפסחא או ראש השנה או איזה אירועים מסוימים כמו חנוכה שצריך להוציא את הילדים האלה קצת להתאוורר ומועדון הנוער בגן יבנה.


עכשיו למה אני מדברת מאוד כעוסה? אני אסביר. אני פניתי לעמותת "לתת" מספר פעמים. זה היה לפני יותר משנה. אמרו לי תשיגי את הטפסים, טופס 46. זה כל כך לא חשוב לי כי זה לא כסף. אני צריכה לתת אוכל. לא מסמכים. פניתי מספר פעמים. תשיגי את זה תשיגי את ההוא. עשרות טלפונים. הוזמנתי לכנס עמותות אצלם. סליחה, אני שוב מתנצלת. כואב לי הלב. היה כנס עמותות של לתת שנערך ברמת אפעל. הגענו לשם. שולחנות עמוסים כל טוב. מכל טוב הארץ. אני שואלת וגם שאלתי שם. סליחה, נכון שזה מתרומות אני יודעת. הכול נעשה כתרומות אבל האם אני או הוא אנשי העמותות שמחלקים צריכים את האוכל הזה לאכול או עדיף לארוז אותו ולחלק אותו לבתי תמחוי או לאנשים שאכן זקוקים לו? עם כל הכבוד לכיבוד.


יש עמותות על. אני כעמותה קטנה כאשר אני רוצה להעמיד עגלת מזון באחד המרכולים באזור מגורי ואז אומרים לי זה שייך לעמותה הזאת או לעמותה הזאת. העמותה הגדולה מסרבת לתת לך עגלה. איך אני אמורה לקבל את המצרכים אם חוסמים לי את הדרך לפני שאני מגיעה לשם?


מה קורה עם העמותות הקטנות שלא מצליחות לקבל את התקנה 46 וכן מטפלים ועובדים דרך משרד הרווחה ועובדים עם המועצה המקומית ומפעילים ציבור שלם, איך הם אכן יכולים לעזור לאותה אוכלוסיה?

יש לעמותה שלך שם?

אני פועלת היום על שם העמותה של אחי זכרונו לברכה שהפכתי אותה לגמ"ח. יש לי רישוי במשרד המשפטים עם מספר. לא מקבלת בכלל תמיכות. אני עובדת נטו מתרומות ממקום מגורי בלבד ומתנדבים תושבי גן יבנה וגם כמובן פתחון לב שהם היחידים שפתחו את הדלת ואמרו בואי נריץ אותך וניתן לך ועזרו לי בסלי מזון. אנחנו בגן יבנה 18 אלף תושבים.

אני כן מקבל את דבריך שגם עמותה קטנה צריכה להיות ממוסדת ולהיות מוכרת על ידי המשרדים הממשלתיים על אף שהיא קטנה. היא לא צריכה להחזיק עורך דין ורואה חשבון. שיתנו גם לעמותות הקטנות את האפשרות לפעול ולא לדחוק אותן לצד. אין כמו עמותה מקומית קטנה שרואה את הנצרך. יכול להיות שאפשר לתת לכם מה שנקרא המסלול הירוק בהקלות מסוימות.

ממש כואב לי מה שאת אמרת. ארגון "לתת" פועל לפי איך שהמדינה מכתיבה. כל 120 הארגונים והעמותות שעובדים איתנו לכולם יש אישור 46, ניהול תקין, כל הטפסים שנדרשים על מנת לקבל סיוע מארגון לתת. זה המנדט שהציבור נתן לנו ותעשיית המזון נתנה לנו ואנחנו נתפסים כלגיטימיים בעיניהם. אנחנו פועלים לפי קריטריונים של המדינה. יש לנו סף כניסה. גם כל עמותה שאנחנו מסייעים לה זו עמותה שמסייעת למעל 200 משפחות בעיר מגורים שלה.

אני מציע לייסד אצלכם מחלקה מיוחדת כדי שתוכלו לסייע לעמותות הקטנות האלה שיוכלו להיכנס.

אותו יום כאשר נפגשנו והיה את כנס העמותות בגלל שאנחנו רואים את עצמנו כארגון גג אנחנו גם מספקים הרבה כלים. ביניהם כל הנושא של גיוס משאבים וכל הנושא של איך לנהל עמותה באופן תקין. כולם מוזמנים לפנות אלינו ואנחנו יכולים לעזור להם לעשות את זה. זה חלק מהתפקיד שלנו.

השותפים האסטרטגיים שלנו הם "חסדי נעמי". בזכותם אנחנו מחלקים הרבה מאוד מזון. בגלל שהלוגיסטיקה של "חסדי נעמי" היא גדולה היא עוזרת מאוד ללתת וחלק גדול מאזור המרכז מתמקד בחסדי נעמי. אנחנו צינור שלהם לתת. מעבירים לחסדי נעמי ואנחנו מעבירים להרבה מאוד עמותות.

כל המהלך הזה הוא מתוכנן. משדולה של לתת. כדי שנוכל לחזק אותם. אני מייצג את ארגון פתחון לב. אני שמח לשבת כאן בין אנשים שמממשים כמעט את הדרגה הגבוהה ביותר של צדקה. אני אחלק את דבריי הקצרים לשלושה חלקים. החלק הראשון, אני אספר מעט על הארגון. החלק השני אני אספר על הבעיות שאנחנו סובלים מהן. החלק השלישי, מה בעצם אני חושב שניתן לעשות.

הקמת איזה יוזמה, איזה פורום בכנסת הקודמת ששר הרווחה היה שותף לזה. בעצם אתה פנית אלינו בקשר לקשיים שבהם נתקלת. האם השתנה משהו בעקבות הישיבות? בעקבות המעורבות של השר?

לא השתנה שום דבר. היה רצון טוב אבל הרצון הזה התמסמס בתוך האירועים השוטפים שפועלים על כולנו. אז משם לא יצא שום דבר. אני אולי אמקד. במקום לדבר על מה פתחון לב עושים אני אדבר על הבעיות שאנחנו סובלים מהן. הבעיות שלנו, אחת, העמותות עדיין נאלצות לשלם מע"מ וזה איזשהו עיוות מטורף. אין הדרכה לעמותות שתבוא מהיוזמה של הממסד והוא יגיד בהתאם לפעולות של כל ארגון עושה לאיזה מקורות הוא יכול לפנות על מנת לקבל תקציבים ולקבל תרומות. אנחנו צריכים לרוץ, לפענח. המקום היחידי שאנחנו מקבלים שמה טיפול יפה זה באגף שיוכי יושבת שם, ובאמת זה כבר שנים, ואיפה שיש קושי מיד פותרים ומדריכים ברוח טובה ובאהבה גדולה. מעבר לזה אנחנו לא יכולים לדעת. יש לנו גם מרכז חינוכי. אנחנו לא יכולים לדעת מאיפה אפשר בכלל לפלס את הצעד הראשון בכיוון של לקבל משהו כשותפות בעניין הזה. הפרוצדורות לקבל את התמיכות הן קצת ארוכות מדי לטעמי אבל כמו שאמר כאן ידידנו אפשר לעמוד בזה וזה בסדר. לא בסדר שהמדינה משתתפת ב-0.95% ממחזור הפעילות של ארגון פתחון לב. זה מעט מדי. צריך לעשות משהו בעניין הזה. היו הצהרות של ראש הממשלה בתקשורת, נדמה לי בפסח 2008 שהולכים להקצות סיוע מיידי לעמותות. אפילו אני חושב שקיבלנו איזשהו טלפון ממקור כלשהו. והיו הצעות של הממשלה נדמה לי על הקצאה של 100 מיליון שקלים שרוצים להקצות לעמותות. הגשנו את כל הטפסים, את כל הבקשות. אני יודע שזה התקבל. אנחנו מאוד מצפים לראות מה תהיינה התוצאות. יש עוד בעיה שהיא אקוטית מאוד זו בעיית הארנונה שבאופן אישי מאוד מקוממת אותי ואני אספר. משרדי ההנהלה שלנו ישבו באזור ליד חולון שם במשך 5 שנים. אנחנו שילמנו שם 3200 שקלים ארנונה בכל חודש. כל הפניות שלנו כדי לקבל הקלות נפלו על אוזניים אטומות. שני שליש אנחנו יכולים לקבל ואנחנו מקבלים. יש לנו את הפטור שאנחנו מקבלים והכול מסודר ויפה. אבל מה? כשמשרדי ההנהלה הצנועים ישבו בעיר שנקראת אזור לא קיבלנו את הפטור.

לא. רוב הפעילות, אתם לא עומדים בכמה קריטריונים שיש. רוב הפעילות היא לא שם.

זה מטופש ברמות הכי גבוהות שרק אפשר להמציא. כאן התפקיד שלכם כחברי כנסת, כממסד להגיד חברים, עושים סדר בעניין.

אם אתה לא מגורים ואתה לא עמותה אז אתה נהפך למסחרי. זה זורק אותך מיד לתעריף הכי גבוה. יצוין ששר הפנים אלי ישי ער לבעיה הזאת ובימים האלה אנחנו מקיימים ישיבה שחלקה גם מתייחסת לנושאים האלה.

אז בנושא הארנונה כדי להשלים את זה כדי שיובן עד כמה זה דחוף עברנו מאזור עם פרוץ המשבר הכלכלי בשלהי 2008, התמודדנו עם שורה שלמה של קשיים מטורפים ולא רצינו שזה יפול על גב מקבלי הסיוע. במסגרת הזאת אנחנו צמצמנו את השטח של המשרדים שלנו, עברנו מאזור לראשון לציון, גם כדי להיות תחת המטרייה של עיריית ראשון כי שם יש לנו פטור למרכז הסיוע בראשון, עשינו את כל המהלך הזה, עברנו, זה היה קרב מטורף, גם לצמצם בכוח אדם, גם לצמצם בהוצאות, גם לעבור משרדים. הגענו לראשון והטילו עלינו עיקול על חשבון הבנק של ארגון פתחון לב. כשביררנו למה אמרו לנו, על המשרדים שלכם אתם לא שילמתם את הארנונה בגובה המתאים. אין לכם פטור. ומפה אני בכוונה יורד פה טיפה לעומק ומיד יוצא החוצה. טפסים וניירות וטלפונים ופגישות וריצות של מנהל מרכז סיוע לעיריית ראשון ולהיפגש עם זה ולהיפגש עם ההוא, ומלחמת התשה שלמה על מנת להבין למה אנחנו לא מקבלים את הפטור למשרדים שלנו.

מי הטיל את העיקול?

עיריית ראשון. אבל גם עיריית ראשון לא אשמה. חברים אנחנו כולנו אחים, כולנו בני ישראל, הניצוץ היהודי נמצא בלב של כל אחד. יש להם כללים, יש להם הוראות. יד ימין עושה ככה לפי ההוראות, יד שמאל עושה ככה. יד ימין שולחת לנו אלפי אנשים מקבלי סיוע עם מכתבי הפניה מעובדות סוציאליות, ויד שמאל פועלת לפי החוק. מעקלת. צריך לתקן את העניין של הארנונה. מה שקורה גם, שהעבודה שלנו, אני לא יודע איך עובדים בארגונים אחרים, אני מתאר לי שזה אותו דבר. העבודה היא קשה, יש מלחמה יומיומית. זה כמעט כמו לנהל עסק. יש תוכניות עבודה שנתיות ויש יעדים ועושים בקרות ומקבלים דיווחים, קרב שלם.

מי עומד מאחורי העמותה שלכם?

אנחנו עמותה של אנשים מהחברה הישראלית.

איך זה התחיל?

זה התחיל שלפני 11 שנה אני הייתי בעל חברה שעסקה בהשמעת מוסיקה באירועים והחיים שלי היו מלאים ביופי ובשמחה ובריקודים, והייתי גם שדר בתחנת רדיו. תמיד דרך הרדיו הקפדתי לעשות פעולות כדי לעזור לאנשים. אחת מהפעולות האלה שעשיתי שזה היה איסוף תנורי חימום ושמיכות לחורף הגיעה אימא עם שני ילדים, אמרה, תציל אותי מרעב, אנחנו מתים. ואני שמה מצאתי את עצמי מחובר עם כל האנרגיה והכוח כדי להתחיל לעשות פעולות למען הארגון. סגרתי את העסק, עזבתי את הרדיו שמאוד אהבתי, ככה זה התחיל, עם חברים ועם אנשים טובים שהצטרפו. אנחנו מתקיימים מתרומות. מחזור הפעילות של ארגון פתחון לב בשנת 2008 לפי מאזן שנתי מבוקר וחתום הוא 17 מיליון 860 אלף. מתוך זה 0.95% פחות מאחוז אחד זה מה שהארגון מקבל מהממסד. הוצאות הנהלה וכלליות אם כבר מדברים על מספרים בארגון פתחון לב לפי אותו דוח מבוקר הוא 8.95%. בעצם לפי ההוראות אנחנו יכולים מחזור פעילות עד 25 מיליון שקל להגיע עם הוצאות הנהלה וכלליות ל-18% ממחזור הפעילות. זה נתון יפה שאנחנו מאוד שמחים עליו.


עכשיו אולי כמה מילים על הארגון. הארגון נוסד לפני 11 שנה. סיפרתי איך בעצם היה טריגר. החלום היה לחלק מזון ל-500 משפחות. היום אנחנו מחלקים 4000 סלי מזון בחודש בכל רחבי הארץ למשפחות נזקקות שעובדות סוציאליות מפנות אלינו עם מכתבים. אחרי 3 שנים אנחנו הבנו שלתת אוכל זה חשוב אבל זה לא יפתור את הבעיה. לכן הקמנו מרכז חינוכי על שמו של אילן רמון. אנחנו מפעילים שם תוכנית מאוד אפקטיבית בת 7 שנים. אנחנו לוקחים את הילדים מגיל 15. 3 שנים הם מקבלים גם עזרה בלימודים כי היעדים שלנו של פתחון לב זה שהם יסיימו בית ספר תיכון בהצלחה עם תעודת בגרות ויתגייסו לצבא. זה קורה במשך 3 שנים. לקראת הגיוס אנחנו עושים להם הכנה גם מנטלית וגם פיזית לגיוס לצה"ל. מלווים אותם במשך שלוש השנים של השירות לוודא שאין נפילה ולקראת תום שירות עושים להם הכנה ליציאה לחיים האזרחיים, מי לעבודה, מי ללימודים. מה שבטוח שילד שנכנס אלינו בגיל 15 לעולם לא יעמוד בתור כדי לקבל מזון באחד מהארגונים של החסד. המיקוד של הארגון הוא בחינוך. אנחנו לא מחפשים להגדיל מעבר ל-4000 סלי מזון בחודש. אנחנו כן רוצים להגדיל את תחום החינוך כמה שיותר. הרמב"ם קבע את דרגות הצדקה והדרגה הגבוהה ביותר זה ללמד, לחנך ולתת לאנשים אפשרות ללמוד מקצוע ולפרנס את עצמם.


זה היה קצת על הארגון. הבעיות שאני העליתי קודם הן חשובות, זה הנושא של ארנונה והנושא של מע"מ והנושא של מיפוי מקורות שאנחנו יכולים לפנות אליהם כדי לקבל כספים לגיטימיים על מנת לעזור לנו לעשות את העבודה.

אנחנו נתחיל להגיד, איזה משרד יכול לעזור לנו בתחום של חינוך וכדומה. יש מה שנקרא קול קורא. הם די מפרסמים את זה. צריך להסתכל על המכרזים של משרדי הממשלה. יש להם את זה מסודר. הם שולחים כל חודש.

אני יודע וניסינו ופנינו לביטוח הלאומי. זה מתחבר למה שאמרה חברת הכנסת. לא רוצים שהממסד ירדוף אחרי הארגונים אבל הממסד יכול בהחלט לבוא ולהגיד אתם מפעילים מרכז חינוכי, אתם יכולים לפנות אל הביטוח הלאומי ואל משרד החינוך. פנינו. אנחנו נענינו בשלילה כי הבירוקרטיה שם, בשביל זה גברת יוכי אילוז אנחנו מעריצים שלך. אתה פונה, עושה מה שצריך, מקבלים את מה שמקבלים, יש תוצאה. במקומות האחרים אין תוצאה.


לסיום, יש כמה רעיונות טובים לביצוע שיכולים לשנות פה את ההתייחסות לנושא של עוני בישראל. צריך מישהו שירים את הכפפה הזאת. אני מדבר על מעבר לפעילויות השוטפות ומעבר לרצון הטוב של אלה שנמצאים בממסד. הלוואי ומישהו יבין שהפעילות במלחמה בעוני מתחלקת לשני חלקים פשוטים. אחד מתן מענה מיידי לכל מי שרעב ולכל מי שצריך עזרה בכל התחומים של הלבשה. מאוד מחמם את הלב היה לשמוע על העזרה ליתומים שמתחתנים. זה במיידי, זה מישור אחד. המישור השני שתקום כאן איזושהי קבוצה של אנשים, חברי כנסת, זה לא משנה מי, ושידאגו שתהיה תוכנית רב שנתית לצמצום ממדי העוני. אם יפן אחרי מלחמת העולם השנייה שהכול היה הרוס שם הצליחה לשקם את עצמה ולהיות מעצמה עולמית אנחנו עם הגניוס היהודי בטח שיכולים לעשות את זה. אני מקווה שמישהו ירים את הכפפה הזאת ואז כשתהיה תוכנית כזאת בעזרת השם אז נא להקפיד שזה לא יהיה תלוי בממשלה כי הממשלות כאן מתחלפות בגלל שיש פה ליקויים אחרים של מבנה הבחירות ושיטת הממשל. אבל שזה יהיה מנדט שנמצא אצל חברי הכנסת.

זה התפקיד של המשרד. זה מובנה אצלם כמו במשרד הרווחה.

לא. זה חשוב. שר הרווחה יכול להיות בעוד שנה לא בתפקידו. הוא נכנס לקדנציה אבל היא המנדט הזה יהיה אצל כנסת ישראל, לא משנה איזו מפלגה שולטת, זאת התוכנית הרב שנתית.

אנחנו מאוד מודים לך, עם ישראל ביופיו. גברת ליאת מלכה.

"תפארת חן". העמותה עוסקת בהכנסת כלה. יש לה סלון כלות שבעצם כל אחת יכולה לבוא ולרכוש את השירותים. מדובר כמובן ביתומות, אלמנות וגם בנות נורמטיביות כאשר נותנים להן את הבסיס הראשוני להתחלת החיים שזה נדוניה, מכשירי חשמל, ציוד בסיסי. הן מקבלות את המוצרים הטובים ביותר ולא מתפשרים. בנוסף עוסקת העמותה בנושא של קמחא דפסחא, חלוקת מצרכי מזון ברמה השוטפת, וגם ברמה של אירועים נקודתיים כמו פסח, ראש השנה, תחילת שנת הלימודים חלוקת תיקים, ובנוסף יש גם סמינרים בבתי ספר ששם אנחנו מנסים להעצים ולהכשיר בנות על מנת שנוכל להוציא אותן ממעגל המצוקה.

באיזה היקף כספי אתם פועלים?

ההיקף הכספי הוא 4 מיליון שקל. ברמה החודשית אנחנו מדברים על 70-80 משפחות. מדובר על 5000 שנהנים מקמחא דפסחא. גם מספר לא מבוטל בראש השנה.


אני רוצה לחלק את הדברים שלי לשלושה חלקים. אחד זה ברמה של הקושי הבסיסי ושניים בראיה המרחבית לגבי כל העמותות. היום בפורום הזה, זו פעם ראשונה שלי שאני מגיעה לכנסת. אבל בפורום הזה ציפיתי שיותר שרים וחברי כנסת יגיעו כי המצוקה היום היא קשה. זה משהו שהחברה צריכה להכות על חטא. זה משהו שצריך להיות בסדרי עדיפות לאומית. העמותה שלנו מתבססת על מתנדבים. אני בעצמי מתנדבת בנושא האדמיניסטרטיבי. הקשיים הם קשיים של כולנו לאור המשבר הכלכלי שפוקד אותנו ואת העולם. שנית, בנושא הלוגיסטי התשתיתי, להיערך בדברים הפשוטים. גם אם אני מבקשת מקרן עיזבונות והם עוזרים לי במעט מאוד אחוזים מהסל שאנחנו נותנים למשפחות ברוכות ילדים, אז אני מדברת על לאחסן את הדברים, לסדר, למצוא מקום. העלויות הן מאוד גבוהות. לגייס מתנדבים, לשמר אותם בתוך המערכת. זה ממש ניהול עסק שבו אתה צריך להניע אנשים מתוך אידיאולוגיה. המענה שהעמותות מקבלות מהממסד הוא מועט יחסית. ברמה הכספית הממסד נותן מענה מאוד זניח. לפעמים אנשים לא רוצים למלא את הטפסים בשביל כמה שקלים האלו. דבר נוסף במענה ההדרכתי, הניהולי, ארגון המשאבים, הנושא שהיום אתה לא יכול לפנות באופן מסודר ואין שום מאגר שאתה נכנס בתור עמותה ויש לך את הכול לנגד העיניים. אתה רוצה לפעול כך או אחרת. זה רב תחומי. כי העמותות מתעסקות גם עם אוכל, גם עם חלוקת בגדים, גם עם טיפולי שיניים. זה מגוון רחב. אתה מתחיל עם משפחה. הרבה פעמים זה נסחף לעוד הרבה מאוד דברים. היום אם אני רוצה להביא קונטיינר מחו"ל אני צריכה להתעסק שעות בלראות איך אני מסדרת הקלות.

זאת אומרת את מציעה לרכז את כל המידע. אולי במשרד הרווחה.

אני מציעה לייצר איזושהי סינרגיה בין המערכות הממשלתיות לבין המערכות של העמותות. השלם הוא יותר מסך חלקיו. חייבים להגדיל את התקציבים כי מעגל הפונים רק גדל וגדל.

דיברו כאן על ארנונה. יש פה גם נושא של כיבוי אש. מגיעים אלי למחסנים הגדולים. ההוצאה שהם רוצים היא בערך 30 אלף שקל. אתה לא יודע איפה תשים את הכסף. הם רישוי עסק לכל דבר.

עורך דין חנן ארליך ממשרד המשפטים שהוא בעצם ממונה על תחום התמיכות במשרד המשפטים. אין פרופורציה בין מה שהעמותות מבקשות לבין מה שהן מקבלות. יש הרבה ארגונים לא הגיעו היום. אנחנו מבינים שצריכים להיות קריטריונים מסוימים. יש ניירת רבה. הגבלות. ועוד דברים. האם אתה יכול להאיר את עינינו בקשר לעמותות שההיקפים שלהן יותר קטנים. וכן בקשר לעמותות הגדולות.

להגן על בירוקרטיה זה לא תענוג גדול. אני אנסה להסביר קצת את הרעיון של התמיכות. למעשה עומדים פה על כפות המאזניים מצד אחד הרצון להקל על העמותות, לאפשר את התמיכה והעברת הכסף. כל מהותה של התמיכה היא לא חובה שבחוק שמוטלת על המדינה. אפשר להגיד חובה מוסרית. המדינה באה ואומרת אני רוצה לסייע. זה מצד אחד. מצד שני, אנחנו כאזרחים רוצים שיקרה לגבי כל תחום שבו משתמשים בכספי ציבור וזה הכספים ישמשו למטרות באופן יעיל ובעיקר לפי כללי המנהל התקין. אנחנו לא רוצים שהכסף יבוזבז או לא יגיע ליעדו וכולי. אלה שתי כפות המאזניים וביניהם אנחנו מתמרנים. כל הטפסים והניירת שדובר עליהם כאן בעיקרם בודק אותם ועוסק בהם החשב הכללי במשרד האוצר. מנפק אותם. זה רוחבי לגבי כלל התמיכה במדינה. זאת אומרת לא רק לגבי סלי מזון, קמחא דפסחא אלא כל תחום ותחום. אם זה תחום הבריאות, אם זה תחום החינוך וכו'. כלל התחומים שהמדינה תומכת בהם דרך המשרדים השונים, נדרשים המסמכים הללו, כאשר לכל עניין יש את התכלית. אם זה רישיון עסק, אם זה רישוי ניהול תקין, אם זה דוחות על כמות האנשים שנהנים מהפעילות במקרה הזה מקבלי סלי המזון או הסועדים במסגרות ההזנה. כל מסמך יש לו את הייעוד שלו. אנחנו שואפים מצד אחד ליעילות ומצד שני למנהל תקין. יש מטרה נוספת ואנחנו במשרד המשפטים מתעסקים בזה וזה הנושא של השוויון. לפי סעיף 3א' לחוק יסודות התקציב מחייב שחלוקת כספים של משרדי ממשלה למוסדות ציבור תיעשה באופן שוויוני בהתאם למבחני תמיכה שוויוניים. אחד מהמדדים של שמירה על השוויון זה לדעת כמה אנשים נהנים מהפעילות. יש מדדים נוספים. גם בקשר לזה צריכים מסמכים. יש הקלה לעמותות בעלי מחזור כספי נמוך. זה גם מופיע בנהלים. יש סוגים מסוימים של מסמכים שהם לא נדרשים להגיש.


לגבי היקף התקציב, זה דבר שלא תלוי בי, לא תלוי במשרד המשפטים ובסופו של דבר לא לגמרי תלוי במשרד הרווחה. זה עניין של מדיניות כללית ממשלתית כמה היא מקציבה. לגבי עמותות קטנות יש כאן עניין של כדאיות. המשרד אומר אני לא תומך בגופים שהם קטנים מאוד אלא מרמה מסוימת. העניים בכל זאת מקבלים. כמעט כל עמותה שעומדת בתנאי סף די נמוכים מקבלת תקציב.

אני חייב לסיים. יוכי אילוז קיבלה מחמאות מכל העמותות שנמצאות פה. אנחנו ראינו כאן את עם ישראל ביופיו, את המסירות, את ההתנדבות, את הערכים. אני פתחתי ואמרתי איפה אנחנו נמצאים בקו העוני לכן חשובה כל כך עזרה הדדית. המדינה נשענת על עמותות יותר מאשר העמותות נשענות על המדינה. אנחנו מציינים את יום העוני הבינלאומי. אני מודה לכל מי שהשתתף. תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00