הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 3
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכספים

להצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות

יום שלישי, ל' בחשוון התש"ע (17 בנובמבר 2009), שעה 09:30

הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006

חברי הוועדה: ציון פיניאן – היו"ר

יצחק וקנין

אחמד טיבי

חנא סוייד

עו"ד נטע דורפמן-רביב, סגנית בכירה ליועץ המשפטי, משרד האוצר

גבי גולן, סגן מזכיר הממשלה, משרד ראש הממשלה

עו"ד ארז קמיניץ, משרד המשפטים

עו"ד אפרת דון יחיא, משרד הפנים

עו"ד הילה לנקרי

צבי קרמן, אגף מבצעים לוגיסטיים ונכסים, משרד הביטחון

עו"ד רחל בירנבוים, המחלקה המשפטית, מינהל מקרקעי ישראל

עו"ד אלה ירניצקי, הלשכה המשפטית, מינהל מקרקעי ישראל

עינת קאופמן, בעלות ורישום, מינהל מקרקעי ישראל

יוליה זיפלינגר, מנהלת אגף תכנון סטטוטורי ומקרקעין, מע"צ, החברה הלאומית לדרכים

עו"ד טלי ענבר, היועצת המשפטית, מע"צ, החברה הלאומית לדרכים

עו"ד כפיר כהן, מרכז השלטון המקומי

עו"ד יורם חגי חגבי, לשכת עורכי הדין

שגית אפיק

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות

(רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה של ועדת הכספים להצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3).


היועצת המשפטית תסביר ותאמר בקצרה לחברי הכנסת ולאורחים שלא היו עד היום לאן הגענו. תעשי זאת בקצרה כי התקנות מונות 19 סעיפים ואי אפשר לחזור שוב ושוב על כל סעיף וסעיף, אבל תאמרי את עיקרי התקנות במיוחד לחברי הכנסת שהצטרפו אלינו כדי שידעו במה מדובר.

ההצעה כפי שהגיעה אלינו בכחול כבר בכנסת הקודמת למעשה, עסקה בנושא ההפקעות בעקבות בג"ץ קראסיק כאשר הרעיון שהיה בהצעה שבכחול היה שהליך ההחזרה במצב שבו תם הצורך הציבורי לשמו הופקעה הקרקע, הדרך שהוצעה בהצעת החוק הייתה הדרך של רכישה מחדש, והדבר הגיע כבר בכנסת הקודמת לוועדת הכספים ואם אתם זוכרים, אנחנו התקדמנו במעט סעיפים ונתקענו פחות או יותר בנושא של צורך ציבורי. כאשר זה הגיע בכנסת הזאת לדיון, החליט יושב ראש הוועדה להקים ועדת משנה שתדון בכל היבטי ההפקעה והוא הטיל על הוועדה לדון ראשית בשלוש שאלות עיקריות כאשר השאלה הראשונה הייתה שאלת הצורך הציבורי, כאשר במקור, בהצעה בכחול, כפי שהיא פורסמה, לא הייתה שום הגדרה של צורך ציבורי ולמעשה שיקול הדעת של שר האוצר יכול היה להיות רחב ביותר, וכל צורך שהוא היה קובע, היה צורך ציבורי. בנוסח שמונח עכשיו לפניכם אתם יכולים לראות שסעיף 1 תוקן והצורך הציבורי הוגדר מחדש. בנוסח החדש יש ממש פסקאות שמפרטות את הצורך הציבורי, וזה תיקון שנעשה בוועדת המשנה בעקבות הדיונים שהתקיימו כאן.


השאלה השנייה שהוועדה דנה בה הייתה שאלת ההשבה או הרכישה מחדש. הנוסח שבכחול עסק ברכישה מחדש. ועדת המשנה הביעה את דעתה ואמרה שהנטייה שלה היא ללכת דווקא לכיוון של השבה, שזאת הייתה גם דעת הרוב של הוועדה הבין-משרדית הממשלתית שהוקמה טרם הצעת החוק. בדיונים שנערכו כאן בנושא השבה עלתה המשמעות של השבה והיא שכאשר תם הצורך הציבורי או שלא נעשה שימוש בצורך הציבורי לשמו הופקעה הקרקע, יש אופציה לנפקע לקבל בחזרה את הקרקע שלו ולהחזיר למדינה את הפיצויים שהוא קיבל. זאת בעצם המשמעות של השבה כאשר יש כאן הרבה הסדרים שאנחנו נדון בהם במידה שבסופו של דבר זה יהיה הדבר שיוכרע כאן היום, שמחליטים ללכת לפיו.


אתה רוצה שאני אתייחס לזמנים כפי שהחליטה הוועדה?

כן.

כשאת אומרת הוועדה, למה הכוונה?

לוועדת המשנה שקיימה כבר ארבעה דיונים. היה גם דיון אחד במליאת הוועדה שהסמיכה את הוועדה לדון בשלוש השאלות העקרוניות: צורך ציבורי, נושא שנפתר, השבה או רכישה מחדש שעדיין מתקיים לגביו דיון, ושאלת התחולה שתכף ניגע בה ועוד לא דובר בה בוועדה.


בנוגע לטווח הזמנים. בנוסח בכחול הזמנים שדובר בהם לתחילת ביצוע הם עד עשר שנים – "שלא תעלה עד" – ממועד פרסום ההודעה על הפקעה כאשר שר האוצר רשאי לקבוע תקופת מימוש ארוכה יותר של 17 שנים. הוועדה הביעה את עמדתה. נדמה לי שזה היה כבר במליאת הוועדה.

הנושא של הזמנים עלה במליאת הוועדה. הוא צומצם אבל כנראה שאנחנו נשאיר אותו כפי שהיה.

הוא צומצם לחמש ולעשר שנים במקום עשר ו-17 שנים.

צומצם לעשר פלוס שתיים.

הוספנו שנתיים. נכון.

יש משמעות לשתיים.

הגענו ל-12 שנים אבל זה דבר שעוד נשאר פחות או יותר פתוח וצריך לקבל לגביו הכרעה סופית.


השאלה השלישית שהופנתה לוועדת המשנה היא שאלת התחולה, האם החוק יחול מעתה ואילך או תהיה לו החלה רטרואקטיבית מסוג כלשהו. הנוסח שבכחול מדבר על תחולה מעתה ואילך, יש מספר הוראות מעבר אבל ההסדר החדש, הכוונה היא שהוא יחול מעתה ואילך וזה דבר שוועדת המשנה עוד לא נתנה את דעתה עליו. למעשה עוד לא הגענו לסעיפים האלה.


אני מציעה שנחזור לסעיפים לעניין השבה ונסגור אותם בצורה סופית, כדי שנוכל להתקדם הלאה.

כן. רק תאמרי לחברים באיזה עמוד.

סעיף 10 להצעת החוק, עמוד 5.

בסעיף 14 לפקודה, במקום כותרת השוליים יבוא "חזרה מרכישת קרקע".

(1)
בסעיף 1, במקום הרישא עד המלים "לפי סעיף 5" יבוא "פורסמה הודעה לפי סעיף 5 וכל עוד לא קנה שר האוצר חזקה בקרקע לפי סעיף 7, רשאי הוא לחזור בו בין לגמרי ובין במקצת מרכישת הקרקע". הסיפא החל במלים "בתנאי כי" – תימחק.


(2)
אחרי סעיף קטן (1) יבוא -

"(1א)
פורסמה הודעה לפי סעיף 5 ומתקיים אחד מאלה לפני ששר האוצר קנה חזקה בקרקע לפי סעיף 7, יחזור בו שר האוצר מרכישת הקרקע לפי הוראות סעיף קטן (1):

(א)
לא פורסמה הודעה לפי סעיף 7 עד תום התקופה לפרסומה כאמור בסעיף קטן (1א) של הסעיף האמור.

(ב)
לא הוחל בביצוע מטרת הרכישה של הקרקע במהלך תקופת תחילת המימוש שנקבעה לגביה.

(ג)
תם הצורך הציבורי שלשמו נדרשה הקרקע ושר האוצר לא החליט על צורך ציבורי אחר לפי הוראות סעיף 14(א).

(1ב)
לא הוחל בביצוע מטרת הרכישה ומתקיים אחד התנאים המנויים בפסקאות משנה (ב) ו-(ג) שבסעיף קטן (1א) אחרי ששר האוצר קנה חזקה בקרקע לפי סעיף 7, נתונה לבעל הזכויות בקרקע הזכות לקבל את הזכויות בקרקע שנרכשו ממנו לפי פקודה זו בהתאם להוראות סעיף קטן זה ובכפוף לתנאים הקבועים בו. בסעיף קטן זה – זכות ההשבה.

(א)
שר האוצר יודיע לבעל הזכויות בקרקע על זכותו להשבה ויבקשו להודיע בכתב למי שיקבע בהודעה ובתוך התקופה שיקבע ושלא תפחת משישה חודשים אם ברצונו לממש את הזכות האמורה.

נאמר כאן שלושה חודשים אבל תיקנו לשישה חודשים.

שר האוצר צריך להוציא שומה. שר האוצר פונה לאותו אדם שיש לו זכות להשבה. כלומר, שזכותו לקבל את הקרקע בחזרה. אותו אדם צריך להודיע לשר האוצר האם הוא מעונין – זאת בעצם תשובה עקרונית – לקבל את הקרקע בחזרה. רק ברגע שיש לי תשובה כזאת, שבאופן עקרוני הוא מעונין לקבל את הקרקע בחזרה, שר האוצר מוציא שומה.


לא, סליחה, זה לא לגבי הסעיף הזה. כאן אין את הבעיה של ששת החודשים. הבעיה שלנו היא בסעיף הבא.

אם כן, שישה חודשים, נשאר. שישה חודשים במקום שלושה חודשים.

כאן צריך לזכור שיש מצב בו יש מספר אנשים וכל אחד יצטרך לחכות לאחרים, וזה יכול להיות הרבה זמן. אם רוצים שישה חודשים, זה פחות מטריד אותנו.


אני התבלבלתי כי יש סעיף דומה ברכישה מחדש והוא הסעיף הבעייתי.

(ב)
הודיע בעל הזכויות בקרקע בכתב בתוך התקופה שנקבעה לפי פסקת משנה (א) על רצונו לממש את זכות ההשבה, יחזור בו שר האוצר מרכישת זכותו בקרקע בהתאם להוראות סעיף זה.

(ג)
היו בעלים של זכויות שונות בקרקע ולא כל בעלי הזכויות בקרקע הודיעו על רצונם למימוש זכות ההשבה כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי שר האוצר לחזור בו מרכישת זכויות בקרקע או מקצתן, הכל לפי כללים שיקבע באישור ועדת הכספים של הכנסת.

(ד)
על אף האמור בסעיף קטן זה, אם לאחר רכישת הקרקע אושרה לגביה תוכנית כמשמעותה בחוק התכנון והבנייה ובשל התוכנית האמורה חזרה מרכישת הקרקע אינה מעשית או שיש בה משום הכבדה ניכרת על ביצוע התוכנית, או שהתוכנית אינה ניתנת למימוש בידי בעל הזכויות בקרקע, לא יחולו הוראות סעיף זה ושר האוצר יהיה רשאי להשתמש בקרקע לכל מטרה שהיא לרבות העברת הבעלות בה לאחר בכפוף להוראות כל דין.

אני מבקש שתסבירי בקצרה את הנושא הזה.

למעשה יש מצב בו אמנם המדינה לא התחילה במימוש מטרת ההפקעה, אבל כבר נעשתה תוכנית בגללה לא ניתן בעצם לבטל את ההפקעה. אולי משרד המשפטים יוכל להסביר את הנושא.

נניח שעשיתי תוכנית מסוימת כאשר מתחילת הדרך הפקדתי לטובת שכונת מגורים ועשיתי תוכנית מסוימת כאשר חלק מהשכונה היא בשטח ציבורי פתוח, חלק מהשכונה היא עבור דרכים, חלק מהשכונה מבני מגורים וכרגע, אחרי התכנון הזה, החליטו מסיבה כזו או אחרת לא לקדם את הפיתוח הזה ולעצור הכל. נתפסה חזקה אבל לא התחילו לממש את המטרה. לפי ההנחיה כאן צריך להשיב את הקרקע אלא שבסיטואציה כזאת יתכן בהחלט שלא תהיה אפשרות להשיב את הקרקע לבעליה משום שיש תכנון מסוים. אף פעם לא קורה שכולם רוצים להשיב את הקרקע, שכל בעלי הזכויות בתוכנית רוצים להשיב את הקרקע, ואז ייווצר מצב שמה שהיה חלקה או מגרש של אדם בעבר לפני ההפקעה ולפני שעשיתי תכנון, עכשיו מחולק בין כמה יהודים שונים, מחולק במגרשים חדשים שונים שנוצרו לפי התכנון, או שיש מספר בעלים על חלקה שהיא למשל מיועדת למגורים או מיועדת לדרך. אין דרך לשחזר את הבעלות המקורית של אדם כאשר אנחנו יודעים שיש שם ריבוי של בעלים. אנחנו לא נוכל להעביר את חלקיק השצ"פ או חלקיק הדרך לאותו אדם שבמקור זה היה חלק מחלקתו.


התוכניות האלה שאנחנו מייצרים במצבים בהם נעשתה הפקעה לטובת שכונת מגורים, התוכניות האלה הן תוכניות שהן תוכניות סבוכות, למעשה עתידן הוא לשנות את הבעלויות, גם את הייעוד אבל גם את הבעלויות, הן מוחקות את השכבה הקניינית הקודמת שהייתה ולשחזר את השכבה הזאת – בהרבה מצבים יהיה קשה. מתי זה לא יהיה קשה? כאשר הופקעה חלקה מסוימת, היא מיועדת לדרך או לכביש או למבנה ציבור מסוים ואותה חלקה כרגע אנחנו לא מממשים, אז נשיב את כל החלקה, אם האדם ירצה, לבעליו והוא ישנה את הייעוד בדרך כזאת או אחרת, אם הוא יכול. אבל כאשר נעשה המישמש הזה של פיצול החלקות בתוכנית, זאת תהיה סיטואציה שהרבה פעמים תהיה בלתי אפשרית להשבה, במיוחד כאשר חלק רוצים וחלק לא רוצים וכולי.

בעצם מה שנאמר כאן עכשיו זה שכאשר הייעוד של ההפקעה יהיה למטרת שכונת מגורים, לעולם לא תוחזר הקרקע לבעלים ההיסטוריים. מה שאמר חברי עכשיו זה שיש קרקע שנעשה בה תכנון על פי חוק התכנון והבנייה, יש בה מגרשי מגורים, יש בה מגרשים ציבוריים, ובעצם מה שקורה בפועל זה שלא מימשו את מטרת ההפקעה – ויש דוגמאות רבות לכך. בעצם אומר כאן נציג משרד המשפטים שהמגרשים כאן מתוכננים ולכן מאחר שאותה חלקה ספציפית לא שונתה בטאבו והיא עוברת להיות מחלקה למגרש בתב"ע חדשה, הקרקע הזאת תהיה לעולם קניינה של המדינה.


אני חושב שהמקרה המובהק ביותר בו צריכים להשיב את הקרקע, במקרה שבו הקרקע הופקעה למטרת שיקול ציבורי, לבניית מגורים, והנושא הוא נושא טכני בלבד. מה שיהיה בפועל הוא שבכל מקום שרשומה המדינה - והרי המדינה תירשם שם כבעלים, כבעלת זכויות בתוכנית העתידית – כבעלים, בעצם היא בעלים במקום הבעלים הפרטי. זה מאוד פשוט וטכני, כל כך קל. אם המדינה לא מימשה את ההפקעה ולכן זה ברור לחלוטין שאותם בעלים שהפקיעו להם את הקרקע והיום יש תוכנית בנייה, הם יבואו בנעליה של המדינה כבעלים לכל דבר ועניין. זה דבר מאוד טכני.


אותה תוכנית שקיימת, כל מה שיש שם שצ"פ או שב"צ, את זה ממילא עושה הרשות המקומית ולא המדינה. המדינה, מה שהיא עשתה, היא הפקיעה לי קרקע, תכננה אותה, והיא ממשיכה את אותו קו במקום שאני אהיה בעלים בקרקע, במגרשים החדשים לבנייה, היא מופיעה בטבלת ההקצאות, במקום אותו בעלים היסטורי שלקחו לו את הקרקע הזאת ולא עשו בה שום דבר, ותמשיך קדימה בתוכנית. למה? הרי הקרקע הופקעה וההפקעה בה לא מומשה. אם ככה, והיושב-ראש בקיא בתכנון ובנייה, מה לי אם זאת המדינה כבעלים כשאני הייתי הבעלים לפניה או האדם הפרטי? האדם הפרטי יבוא במקום המדינה.


לכן במקרה הזה, זה המקרה המובהק בעצם בו בוודאי המדינה לא יכולה ליהנות מהפירות שהם יותר בקניין הפרטי ולהשאיר אותם לעצמה. צריכים לבטל את ההפקעה.

מה אתה מציע?

זה פשוט. במקרה הזה ההשבה היא כן אפשרית כי במקום המדינה, ברישום בטאבו, יהיה הבעלים הפרטי. זה מאוד קל.

יש מישמש של בעלים.

אני רוצה להסביר. ממתי שר האוצר עוסק בבנייה? אני חושב שהמקרה הזה הוא מקרה לא נכון. בעצם יש כאן משמעות אחת: לעולם כאשר יש שינוי ייעוד לצורכי הפקעה של מגורים, שלדעתנו זה בכלל לא תקין. כאשר הייעוד שונה למגורים, כאשר המדינה הפקיעה את סוג השיכונים למגורים, בעצם היא לוקחת את הקרקע של הפרט ומתכננת אותו למגורים. אני שואל למה.


יש מקרה אחד. הייתה בחולון תוכנית ח-300. תוכנית ח-300 בחולון הייתה תוכנית של המון מגרשים והייתה שם בעיה לתכנן כי היה חצי דונם, חצי דונם, אבל איחדו את כל המגרשים ותכננו בחולון, אבל נתנו אפשרות לבעלים או לקבל זכויות בעתיד בפיצוי בדירות מגורים בתוכנית, או לקבל פיצוי כספי. מה שיקרה כאן – ואני מדבר על דברים שקיימים היום - שהמדינה בעצם הפקיעה את הקרקע לצורכי ציבור, היא תיכנס בנעלי הבעלים ההיסטוריים לדירות האלה וזה לא תקין.

הנוסח של הסעיף לא תומך במה שאמרת כרגע חברי. אנחנו מדברים רק על מצבים בהם התוכנית אינה מייצרת את האפשרות להשיב. אנחנו לא מדברים על מצבים שאפשר להשיב. אנחנו מדברים על מצבים שהתכנון החדש יצר מעטה כזה של חילופי קרקעות בין נפקעים כאלה ואחרים, שינה לחלוטין את המגרשים ואת החלקות בדרך שאני לא אוכל לשחזר את מה שהיה לפני במצבים בהם חלק רוצים וחלק לא רוצים, תהיה מושה במצבים מסוימים עם המדינה או לא תהיה.

זה לא מה שכתוב בסעיף.

למה? כתוב.

אושרה תוכנית.

אבל יש המשך לזה: "ובשל התוכנית האמורה, החזרה בקרקע אינה מעשית או שיש בה משום הכבדה ניכרת על ביצוע התוכנית או שהתוכנית אינה ניתנת למימוש?

אפשר לצמצם מעט. להוריד את ההכבדה הניכרת ולומר אינה מעשית או בלתי אפשרית.

הייעוד הוא לצורכי ציבור ולא פרטי מגורים. אז אין לי בעיה.

לא.

לא רוצים את זה כי הם רוצים לשווק את הקרקע.

סעיף הכבדה ניכרת, ניתן להוריד אותו.

הם רוצים לשווק את הקרקע. למה שישווקו אותה?

צריך להבין שכאשר אנחנו מדברים על שיקול דעת שניתן לשר האוצר, במקרים בהם ביצוע ההשבה של הקרקע היא בלתי אפשרית.

אין מקרה כזה.

לכן זה מנוסח בצורה כללית ולא כמקרה ספציפי שממקד כל נושא ונושא. זה חייב לאפשר למדינה את השיקול דעת הזה.

לשווק את המגרשים?

לא.

תאמרי לא לשווק, אז אין לי בעיה.

אם זה לא יהיה, אתה חוסם גם את משרד השיכון, גם את משרד התחבורה ואת כל המשרדים.

הם ישווקו מגרשים פרטיים של אנשים? אני לא מסכים לזה.

אני רוצה, ברשותך אדוני היושב ראש, לומר שני דברים כאשר הדבר הראשון הוא כללי והשני הוא פרטני לגבי הסעיף הזה.


לגבי הדיונים בהצעה כפי שהוגשה בכחול, אני רואה שדווקא בהקראה כאן התחילו באיזשהו סעיף בעמוד 5-6. האם הסעיפים לפני כן כבר עברו כאן במליאה?

נדונו. לא עברו. שום דבר לא עבר.

זה חוזר למליאה.

הכל חוזר למליאה.

צריך להגיש הסתייגויות.

אתה יכול להגיש.

הסברתי שגם צורך ציבורי, זה עניין שנפתר.

את זוכרת שהיו הרבה דיונים על זה.

זוכרת.

עד כמה שאני זוכר, לא סוכם שום דבר.

שום דבר לא סגור. זה חוזר למליאה.

חשבתי שעכשיו יש מאמץ חדש, מסדרים את הדיון ומנסים להגיע לאיזה שהן הבנות כי בכל זאת בדיונים שעברו הייתה איזושהי התקדמות.

זה תוקן בהתאם לדיונים שהתקיימו בכנסת הקודמת.

העניין של תפקיד שר האוצר למשל, היו הרבה דיונים על זה ואני לא רואה כאן הד לזה. שר האוצר בעצם הוא היורש של הנציב העליון. כלומר, הסטייט אוף מיינד.

אני מבין שאתה עוד ב-1943.

לא, מציעי החוק עדיין שם. ניגשו לעניין הזה כאילו שעדיין אנחנו ב-1943 עם נציב עליון שהוא מלך שלא טועה והוא עושה מה שהוא רוצה כאשר הכל נכון. שר האוצר עכשיו הוא היורש שלו ולכן הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. זה בנוי על כך ואני חושב שלכתוב שר האוצר במקום לומר נציב עליון, אתה עדיין נשאר באותו מצב.

בפתיחה זה היה הנציב העליון, בגלל הסמל, אבל ויתרנו על הסעיף הזה וזה שר האוצר.

לא, זה לא כך. אתה לא היית כאן.

עדכנו אותו.

עדכנו אותי ועדכנו אותי גם לגבי ההסתייגויות שלך, כך שאני מעודכן.

הוויכוח היה על הפילוסופיה של הדבר. האם אפשר היום, עם ההתקדמות החוקתית, עדיין להשאיר את הסמכויות להפקיע בעלות של קרקע כאשר הבעלות על הקרקע היום היא זכות יסודית ובסיסית וזכות קניין, האם עדיין אפשר להשאיר את זה בידי שר האוצר באותם תנאים כפי שהיו ב-1943 לנציב העליון. זה דיון מאוד עקרוני שאני שם אותו על השולחן. אנחנו לא סיכמנו בזה שום דבר אז. לכן שאלתי אם סוכמו דברים בינתיים.

לא סוכמו. הסעיף הזה, הממשלה החליטה לחזור ממנו והיא משאירה את זה נציב עליון בפקודה כאשר בעצם מבחינה מהותית בסופו של דבר צריך לומר שזה יהיה שר האוצר. הממשלה כבר האצילה את הסמכויות.

דיברנו אולי על ועדת שרים.

נכון.

או על צמד של שר אוצר פלוס שר מקצועי כמו תחבורה, חינוך, שיכון.

תחבורה, יש.

הוא רוצה שההפקעה לא תהיה בסמכות שר אחד. דובר בכנסת הקודמת על כך שההפקעה לא תהיה בסמכותו של שר אחד.

יש ועדה מקצועית.

זה בתקנות. הוועדה המייעצת תהיה בתקנות באישור ועדת הכספים.

זה רק דיון ראשוני. זה עוד יחזור לכאן.

רק רציתי להבין ולהיות בטוח. בסופו של דבר אנחנו רוצים להוציא מתחת ידי הוועדה הזו חוק ישים, הוגן וטוב.


עוד דוגמה שנראה שדילגנו עליה. סעיף 5, זכות שימוע. שר האוצר מפקיע והוא עושה שימוע? כאילו שר האוצר הוא הכל. אנחנו יודעים באנלוגיה לתכנון ובנייה שמישהו מחליט על תוכנית, מישהו אחר שומע התנגדות, מישהו אחר שומע ערר. לא יכול להיות ששר האוצר הוא המפקיע, הוא עושה שימוע והוא זה שבסופו של דבר מחליט. זה לא מסתדר.


מכיוון שאנחנו מבינים אחד את השני ומוסכם שצריך להתחיל לסדר את הדברים, לגבי הסעיף הזה יש לי שתי הערות. ההערה הראשונה היא שתכנון זה לא מסלול חד כיווני. אפשר לשנות תכנון.

כל תכנית היא בסיס לשינוי.

נכון. הגדרת את זה נכון. זה לא תהליך בלתי הפיך. תכנון, כל עוד לא מיישמים אותו – וכאן הבעיה, כאילו הסיבה לכך שצריך סעיף מיוחד שעוד לא התחילו לבצע את התוכנית – אז אם עוד לא התחילו לבצע ויש תוכנית, אפשר לעשות תכנון אחר. אז מתעוררת הבעיה עליה דיברת, שכאילו לא יכולים לדעת מי הבעלים. אתה יודע כמוני שהיום אפשר לדעת הכל. היום בעידן המחשב, בעידן המערכות הממוחשבות, אפשר לדעת הכל.

לא בגלל סיבה טכנית כזאת. החלקות השתנו.

אין. אלה מגרשים.

בואו נעשה סדר, כי אנחנו רוצים להתקדם.

שטח שלם, חלקו ייעדנו למגורים וחלקו לדרכים. מה אתה מחזיר?

את מה שלמגורים את מעבירה לו.

מגורים בלי בית ספר?

כל תוכנית עיר היא כך. כל תב"ע היא כך.

ההפקעה הייתה לצורך ציבורי אחד.

אבל הוא פוצל.

אבל הוא כולל כל מיני תתי-קרקע כאשר את חלקם כדאי לקבל בחזרה ואת חלקם לא, אבל מה לעשות, זאת חבילה שלמה.

את רוצה עצה? אני אתן לך עצה טכנית. כל הבעלים של אותה חטיבת קרקע שהופקעה יקבלו את הקרקע הזו ותיישמו את התוכנית. תחלקו זכויות ביניכם.

אנחנו מתקדמים.

רגע, אני לא קיבלתי תשובה ואני רוצה להוסיף עוד משהו.

אנחנו מתקדמים כדי שייתנו לך תשובה. אני רק מבקש בלי התפרצויות. אלה תקנות שיקבעו הרבה מאוד במדינה וכדאי לעשות זאת בשיקול דעת ולשמוע את כל הגורמים.

השאלה השנייה שלי היא אם לא מחזירים, זה נשאר בידי המדינה. מה המדינה עושה עם זה?

משווקת, כתוב. היא משווקת את זה. זה כתוב בסיפא. משווקת לאחר, לרבות העברת בעלות לאחר, למכור את זה בשוק החופשי.

שמענו את השאלה. יש תשובה?

אולי אפשר להציע לעניין השר, באמת בגלל שהיו דיונים רבים על זה בכנסת הקודמת, לעגן את הוועדה המייעצת. זאת הייתה גם הצעה שכן עלתה כאן ואני חושבת שהיא הצעה מאוד סבירה ומאוזנת שגם הצד הזה של השולחן יכול להסכים לה. לעגן את הוועדה המייעצת ולומר ששר האוצר בהתייעצות עם הוועדה המייעצת, כנ"ל לעניין זכות טיעון בהתייעצות עם הוועדה המייעצת. הרכב הוועדה ייקבע בתקנות שיובאו לוועדת הכספים. אני חושבת שזה מאוד סביר.


לעניין שר התחבורה, גם תהיה ועדה מייעצת. זה ייכנס לחקיקה.

תודה. אנחנו ממשיכים.

לגבי סעיף קטן (ד). אני שוב מציעה פשוט נצמצם קצת ונוריד את ה"הכבדה הניכרת".

אנחנו עומדים על ההכבדה הניכרת. אני רוצה להצטרף לדברים שאמרו כאן ממשרד המשפטים וממשרד הפנים. מה שצריך להבין הוא שהתכנון משנה את המצב. ברגע שהתכנון לא הביא בחשבון את הבעלויות הפרטיות, המדינה, כאשר היא תכננה, היא יצאה מנקודת הנחה שכל הקרקע היא בבעלותה, בתוכנית כזאת אין טבלת איזון. זאת אומרת, המנגנון שקבענו כאן להשיב את הקרקע לא יכול לעבוד בסיטואציה הזאת וצריך למצוא משהו אחר. לכן להתחיל עכשיו לעשות טבלת איזון וחלוקה לצורך ההשבה, זה לא מעשי. זה בדיוק מה שנקרא הכבדה ניכרת ולכן ההכבדה הניכרת הזאת היא מאוד מאוד חשובה. ברור שזה מעשי בסוף. כל דבר בסוף ניתן לשחזור אבל זה דורש מאמץ וזה דורש זמן וזה הופך את המנגנון שקבענו כאן ללא ישים.,

תודה רבה. אנחנו מורידים את "הכבדה ניכרת". "שר האוצר יפרט מנימוקים שיירשמו" למה הוא לא יכול לפעול כפי שהוא צריך, יודיע לנפקעים או לנפקע.

בסדר. אז יש לך אפשרות לפנות לבית המשפט. זה יופיע בסעיף וזה פותר לך את הבעיה.

(ה)
בסעיף קטן זה, בעלי הזכויות בקרקע – בעלי הקרקע וכן בעל זכות אחרת בקרקע שבמועד החזרה מהרכישה טרם נסתיימה לפי תנאיה המקוריים ושלפי תנאיה המקוריים ניתן לממשה בקרקע במועד החזרה מהרכישה.

אני לא הבנתי מה זה.

היא תסביר את הכל.

יש מצב בו הפקודה מדברת על בעלים, על מישהו שהוא הבעלים של הקרקע, ולכן מי שבעלים של הקרקע, כמובן הבעלים של הקרקע, יש לו זכות רכישה מחדש. יש מצבים בהם יש זכויות אחרות. שוכרים, מישהו ששכר ממנו לשנתיים את הקרקע או נניח חוכרים חקלאים לדוגמה. במצב שיש לי שוכרים לחמש שנים ועברו שבע שנים, תנאי השכירות, התנאים המקוריים של אותם שוכרים כבר פגו ולכן לא נותנים להם את האפשרות לחזור לקרקע והזכות שלהם כבר התפוגגה. במצב הזה למעשה להם לא תהיה זכות רכישה מחדש ולכן מדברים גם על תנאים מקוריים. יש לי מישהו שחוכר לדורות של 49 שנים, חלפו עשר שנים ונשארו לו עוד 39 שנים, יוחזרו לו הזכויות שיישארו לו לעוד 39 שנים. אם לפי התנאים המקוריים יש לו זכות של אופציה לחוזה החכירה ואפילו שהאופציה הייתה צריכה להיות, אנחנו מפרשים את זה כך שהוא יוכל לממש את האופציה הזאת כי לפי התנאים המקוריים הוא יכול לממש את האופציה והוא יוכל גם כאן לממש את האופציה. חשוב לומר את זה לפרוטוקול כדי שיהיה ברור למה הכוונה.


כאשר יש לי מצב שבו יש חוכר שהוא חוכר למטרה מאוד מאוד מצומצמת ולא יכול לעשות לפי ההסכם שום דבר אחר והשימושים של הקרקע כרגע הם שימושים אחרים, אותו האדם, לא תוחזר לו הקרקע כי הוא לא יכול להשתמש בה. לדוגמה, אם יש לי מצב של בעלים וחוכר חקלאי שלפי הסכם החכירה מותר לו להשתמש בחקלאות בלבד ואם זאת לא חקלאות, הוא צריך לפנות את הקרקע, אם מטרת הקרקע כרגע היא מגורים לדוגמה, הבעלים יישאר בגלל שהבעלים ממילא יכול לממש כאן את המטרה ואין את ההגבלה הזאת, אבל אותו חוכר חקלאי לא יכול להשתמש בקרקע לחקלאות כי היא למטרה של מגורים, ולכן גם הוא לא יוכל לקבל בחזרה את הזכות. זה הנושא שניתן לממש את הקרקע במועד החזרה מהרכישה. כלומר, זה כפוף בעצם לזכויות שיש לו. כיוון שלבעלים הזכויות הן מוחלטות, אין כאן צמצום. לגבי בעלי זכויות אחרות, הצמצום נובע מכך שהזכות שלהם היא לא מלאה.

נטע, צריך להוסיף במועד ההפקעה. בעלי הקרקע במועד ההפקעה.

אנחנו מדברים למעשה על בעלים בקרקע. אם הקרקע לא נרשמה על שם המדינה, הבעלים הם הבעלים. אלה יכולים להיות בעלים במועד ההפקעה, אלה יכולים להיות בעלים חדשים, אם זאת קרקע.

אם הקרקע נרשמה על שם המדינה כי היא הופקעה לטובת המדינה, את צריכה לרשום בעלי הקרקע במועד ההפקעה.

למעשה הזכות היא של הבעלים בקרקע. זאת כן הזכות של הבעלים, מי שהם הבעלים, אבל שר האוצר צריך להודיע לבעל הזכויות המקורי או מי שהודיעו לו עליו. למעשה אולי זה משהו שצריך לחדד, ששר האוצר לא יודע אם יש התגלגלות של זכויות שנעשתה אחרי שהקרקע כבר נרשמה על שם המדינה. כמובן שהזכויות האלה לא יירשמו בקרקע ושר האוצר לא יודע למי לפנות. הוא יפנה לבעלים המקורי, אבל הזכות עצמה היא הזכות של הבעלים החדש ולכן אולי כן צריך לומר למי פונה שר האוצר – הוא פונה למי שרשום כבעלים המקורי או מי שהודיעו לו על כך שהוא בעלים.

זאת יכולה להיות סקירה ביניהם.

בדיוק. זה בעייתי מאוד.

אנחנו נייצר חובה לעצמנו להודיע לבעלים המקורי ואם יש אחר כך שינוי, זה ברור.

מי שהיה רשום ערב ההפקעה. מי שהיה רשום במועד הקובע. יש מועד קובע.

אפשר. אין בעיה. אבל הזכות המהותית היא של הבעלים ולא של מי שהיה רשום. הפנייה היא למי שהיה רשום ערב ההפקעה.

המדינה בשום פנים ואופן לא צריכה להיות היחידה לאיתור נעדרים.

בסעיף קטן (ג) לגבי בעלים של זכויות שונות בקרקע. דנו בהסדר הזה לעניין רכישה מחדש. אני עושה את אותו הסדר גם כאן. אני רוצה את ה-25 אחוזים. אני רוצה את אותו הסדר כמו שיש ברכישה מחדש. אם הם מחזיקים ב-25 אחוזים, מה שאמרנו קודם.

אתה רוצה על ה-25 אחוזים.

אני רוצה להחיל את זה גם לעניין השבה.

אבל כאן זה קצת קשה.

נכון.

ברכישה מחדש אתה מבקש משהו פוזיטיבי ממישהו ואז הוא רוכש והופך להיות בעלים של הכל. אם את מייצרת השבה ויש לי נניח שני בעלים במושה בחלקה מקורית ונניח רק אחד מהם רוצה, אז הוא כבר 50 אחוזים ואתה כופה עליו בעלות.

הוא לא חייב.

אני לא יכול להפריד.

ישיבו לו את שלו והוא ירכוש את החלק.

או שכן או שלא. אתה כאילו כופה עליו.

אולי תסבירו לחברים כאן על מה הוויכוח.

תסתכלו על סעיף קטן (ג).

הסעיף בעצם מציע שבמצב שבו יש מספר בעלים בקרקע, הכוונה היא לא חטיבת מקרקעין אלא קרקע ספציפית ביחידה רישומית.

נניח חלקה אחת.

יש לנו בעיה שחלק מהבעלים מעונינים בהשבה וחלק מהבעלים לא מעונינים בהשבה. השאלה בעצם האם במקרה הזה שר האוצר יחזור בו מהרכישה לגבי אלה שלא מעונינים בהשבה, ואז הוא ימצא את עצמו בשיתוף עם בעלים אחרים, או שאולי יהיה הסדר שבו הבעלים האחרים שרוצים בביטול ההפקעה ירכשו משר האוצר את החלקים של אלה שלא רוצים בביטול. כאן מדובר כמובן על רכישה במחיר מלא של החלקים האחרים, לא החלק שלהם, והשאלה היא האם לתת להם זכות נוספת לגבי החלקים האחרים.


כאשר דיברנו על רכישה מחדש, המצב שבו כבר התחילו בביצוע מטרת ההפקעה, אמרנו שבמצב הזה שר האוצר לא ירצה להיות בבעלות משותפת עם בעלים אחרים ובמקרה הזה, כאשר הם מצליחים לגבש 25 אחוזים מבעלי האחזקה בקרקע, הם יוכלו לרכוש משר האוצר את החלק שלו. אם הם לא מצליחים לגבש 25 אחוזים, שר האוצר נשאר עם מלוא החלקה. במקרה הזה, סברנו שאנחנו לא בטוחים שההסדר צריך להיות הסדר זה ולכן רצינו להשאיר את זה לתקנות באישור ועדת הכספים.

בסדר.

איפה זה מתבטא בכתוב?

סעיף קטן (ג), עמוד 6 למטה. החשש הוא שברוב ההפקעות יהיו מספר בעלים ואז זה מבטל את ההשבה. אתה מעביר את הכל לתקנות. בעצם כן אפשר לקבוע כאן איזשהו הסדר שיהיה גם מקובל עליכם, בדומה לרכישה מחדש.

אפשר, אבל צריך לחשוב לרגע. אנחנו בסיטואציה של השבה. נניח יש לי 25 אחוזים מהבעלים המקוריים או יותר, נניח שלושה אנשים בחלקה ואחד מבקש. מה אני דורש? אני דורש ממנו לרכוש, שוב, בסיטואציה של השבה.

מציע לו. לא דורש ממנו.

אתה מציע לו.

אתה נותן לו זכות.

לא, ברכישה מחדש זה לא מציע. ברכישה מחדש, אם הוא לא מוכן לקנות את הכל, אין לו את הזכות לרכישה מחדש. זה לא אותו הדבר. כאן יש עוד שאלה האם כאשר לא התחלתי במימוש מטרת ההפקעה, מה איכפת לאותו אדם שהיה בחלקים משותפים עם פלוני אלמוני ועכשיו הוא יהיה בחלקים משותפים עם המדינה.

נכון.

הוא אומר שזה לא מעניין אותו אם מי הוא יהיה, עם המדינה או לא המדינה. במצב של רכישה מחדש, המדינה כבר התחילה במימוש מטרת ההפקעה. אומרת המדינה שזאת זכות אקסטרה ואת זכות האקסטרה הזאת היא לא מוכנה לתת אלא אם כן אותו אדם ייקח ממנה את כל הקרקע. השאלה אם גם במצב של ביטול הפקעה זאת זכות אקסטרה באותה מידה.

אני לא בטוח.

לא בטוח בכלל, ולכן רצינו להשאיר את זה לתקנות.

אני מציע שתשבו ביחד ותנסחו נוסח מוסכם אותו תביאו למליאת ועדת הכספים.

שאלת הבהרה. האם הכנת תוכנית עבור קרקע מופקעת נחשבת כהתחלת ביצוע מטרת ההפקעה?

לא.

בפסיקה יש בעיה.

ביצוע בקרקע.

המונח הוא תחילת ביצוע בקרקע.

זאת בדיוק הסיבה בגינה מתעוררות הבעיות בהשבה. יכול להיות מצב שיש תכנון, אבל עוד לא התחילו בביצוע.

נטע, בבקשה תמשיכי.

ביצוע בקרקע.

ביצוע בנייה בקרקע. ביצוע עבודות בקרקע.

לא דיברנו על בנייה. דיברנו על ביצוע בקרקע. הכוונה הייתה שהתחילו למעשה פיזית בקרקע. אני רוצה להזכיר שבהצעת החוק הממשלתית המקורית אנחנו לא מבחינים בין מצב שיש מימוש או אין מימוש. הסיטואציה הרלוונטית האם נתפסה חזקה או לא נתפסה חזקה. מה שיושב ראש הוועדה ביקש מוועדת המשנה להכין, למעשה זה נוסח נוסף שבו על אף שנתפסה החזקה על ידי המדינה, לא התחילו בביצוע מטרת ההפקעה ולכן בסיטואציה הזאת תבוטל ההפקעה. אנחנו חשבנו – וגם הוועדה הבין-משרדית שיושב-ראש הוועדה הפנה לדעת הרוב שבה – על תחילת ביצוע. אנחנו לא מדברים על כך שיש שם מימוש. לא מדברים על מימוש אלא על תחילת הביצוע. מצב בו יש רק תוכנית לא נחשב תחילת ביצוע.

ביצוע עבודות.

ביצוע בקרקע.

אבל עבודות בקרקע.

ביצוע, אני חושב שזה טוב וזה מספיק אבל מה שיותר חשוב הוא שהכנת תוכנית היא לא התחלת ביצוע. זה צריך להיות ברור.

יש ביצוע ויש הכנת תוכנית.

זה גם עולה מסעיף (ד).

נניח שמתחילים לגדר.

ואחר כך עוזבים. זה מה שהם עושים.

מה התשובה?

תיקון שהוועדה כאן עשתה.

ביצוע, במקום מימוש.

נטע, חבר הכנסת טיבי שאל שאלה.

גידור.

גידור מבחינתנו הוא תפיסת החזקה. מכיוון שבקשת יושב ראש הוועדה הייתה ללכת לשלב שהוא מעבר לתפיסת חזקה, כי הצעת החוק הממשלתית מדברת על תפיסת חזקה שהיא קו המים, קו המים שאנחנו מציעים, לבקשת היושב ראש, הוא תחילת ביצוע מטרת ההפקעה. גידור מבחינתנו הוא תפיסת חזקה ולכן אם גידור ייחשב כביצוע, למעשה אנחנו חוזרים לכחול ואין בו שינוי. תחילת ביצוע בקרקע. אנחנו לא רוצים שגם יהיה ביצוע, כי אז תהיה שאלה מה זה ביצוע, האם בוצעה מטרת ההפקעה או לא.

אבל בהצעה יש ביצוע.

תחילה. זה לא בהצעה המקורית אלא זה התיקון שהוועדה הציעה. ברגע שהמדינה מתחילה בביצוע מטרת ההפקעה בקרקע, מאותו רגע הזכות שיש לבעלי הקרקע הוא לרכוש את הקרקע מהמדינה במחירה המלא ולא ביטול הפקעה. זה השתנה לרעה ולא רק מההיבט התכנוני אלא מההיבט הביצועי. לכן אי אפשר לבטל את ההפקעה כמו במצב בו לא התחילו בביצוע, אלא בעצם הוא רוכש את הקרקע. הקרקע, השתנה בה משהו ולכן מדברים כאן על ביצוע.

מה השתנה בה? שום דבר.

אם נכתוב שתפיסת חזקה אין בה די?

לא, ביצוע עבודות. לא גידור.

ברור שתפיסת חזקה לא מספיקה, מפני שיש זמן מתפיסת החזקה ועד תחילת הביצוע, כך שבוודאי שתפיסת חזקה אינה תחילת ביצוע. זה תרתי וסתרי. המנגנון כאן הוא שניתנה לי תקופת זמן של 5, 10, 12 שנים.

12 שנים.

ניתנה לי תקופת זמן להתחיל את המימוש מתפיסת החזקה ומשכך ברור שתפיסת חזקה אינה תחילת מימוש.

אתה מדבר על דברים ברורים אבל אני לא יודע למי הם ברורים. אתה מדבר על תפיסת חזקה. אתה יודע שבתי המשפט היום מפרשים התחלת תכנון כמימוש המטרה. אם כן, למי זה ברור?

תלוי באיזו סיטואציה אנחנו מדברים.

קרקע שהופקעה לפני 1976. זה שמתחילים לתכנן עכשיו, מתחילים לממש את המטרה.

בואו נעשה סדר. התפרצנו לדבריה של נטע ואני מבקש שהיא תסיים את הפרק ולאחר מכן נשמע את ההערות. שנית, חבר הכנסת טיבי, זאת רק ועדת משנה ושום דבר לא סגור אלא זה ייסגר במליאת ועדת הכספים שאתה חבר נכבד בה.

אני בדרך כלל אוהב להיות שותף לבישול.

אתה לא יודע איזה תבשיל טוב אנחנו מבשלים כאן.

(2)

(א)
הסיפא המתחילה במלים "יהיו בעליה של אותה קרקע" - תסומן א' ובה המלים יהיו – תימחק, ובמקום "רשאים" יבוא: "להלן בסעיף זה – בעלי הזכויות יהיו זכאים". בסופה יבוא "ואולם הם לא יהיו זכאים לקבל פיצוי בשל אי השימוש בקרקע או בשל העדר הנאה ממנה בתקופה בה הייתה בחזקתו של שר האוצר אלא כמפורט בסעיף קטן זה" ואחרי יבוא.

(ב)
בעל הזכויות יחזיר לשר האוצר את סכום הפיצויים שקיבל בעד הקרקע או טובת ההנאה בקרקע לפי העניין כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – המדד) לפי שיעור עליית המדד ממועד קבלת הפיצויים ועד מועד החזרתם בפועל.

(ג)
לא קיבל בעל הזכויות בקרקע פיצויים בעד הקרקע ובעד טובת ההנאה בקרקע (להלן – הפיצויים לפי העניין) ישלם לו שר האוצר ריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן – חוק פסיקת ריבית והצמדה). לעניין הגדרת הפרשי הצמדה וריבית, על סכום הפיצויים שהיה זכאי לקבל לפי סעיף 12 ממועד תפיסת החזקה בקרקע ועד המועד שבו חזר בו שר האוצר מהרכישה והוא לא יהיה זכאי לפיצויים האמורים.

(ד)
היה שווי זכויותיו של בעל הקרקע במועד שבו חזר בו שר האוצר מהרכישה גבוה משוויין ערב ההפקעה בשל השקעות ושיפורים שביצע שר האוצר או מי מטעמו או בשל תכנון שנעשה על ידי המדינה, יחזיר בעל הזכויות לשר האוצר את סכום ההוצאות שהוציא בהתאם לחלקו היחסי בזכויות כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית מיום הוצאתם ועד יום התשלום בפועל, וזאת עד גובה העלייה בשווי זכויותיו כאמור.

להערת המינהל, אנחנו רוצים להוסיף כאן שאם יש שינוי תכנון, בשל שינוי התכנון הקרקע הושבחה, השבח הזה שנעשה בשל שינוי תכנון על ידי המדינה, גם את השבח הזה יצטרך בעל הזכויות לשלם למדינה.

(ה)
הוראות סעיף 102 ו-103 לחוק מקרקעין, שבח, מכירה ורכישה, התשכ"ט-1963 יחולו בשינויים המחויבים לעניין המס ששילם בעל הזכויות בשל הפקעת זכויותיו כאילו נתבטלה ההפקעה.

(3)
בסעיף קטן (3), אחרי "פיצויים" יבוא "או ריבית או החזר פיצויים" ובמקום "האדם התובע אותן זכויות או פיצויים" יבוא "בעל הזכויות".

למעשה אנחנו קובעים כאן שאם מבוטלת ההפקעה לפי ההוראות החדשות, אין זכות לבעלי הקרקע לקבל פיצוי בשל אי השימוש בקרקע או בשל היעדר הנאה ממנה בתקופה שבה הייתה בחזקתו של שר האוצר אלא כפי שאנחנו מפרטים. למעשה בתקופה בה הקרקע הייתה בהחזקת המדינה ואותו אדם לא יכול ליהנות ממנה, אנחנו קובעים שאותו אדם לא יוכל לקבל דמי שימוש על אותה תקופה או נזק אחר שנגרם לו שיכול להיות שהוא יכול להוכיח אותו, אנחנו קובעים במפורש שהוא לא יהיה זכאי. מה שהוא כן יהיה זכאי לו, שעל אותם פיצויים שהוא קיבל, הוא יחזיר אותם צמודים למדד ללא הריבית או אם הוא לא קיבל פיצויים, הוא יקבל את הריבית כאשר הריבית שנותרה בידו או הריבית שמשולמת לו היא במקום הנזק שהוא יכול לטעון שנגרם לו עקב כך שהקרקע לא הייתה בתקופתו באותם מועדים.


זאת ההצעה כרגע.

אני מבין שבנושא הריבית והפיצויים, אתם לא רוצים לדון עכשיו.

אנחנו לא מגדירים את זה כנזק את התקופה בה הקרקע הוחזקה על ידי המדינה, כל עוד התקופה לא עברה. כל עוד התקופה לא עברה, ההנחה היא שההחזקה וההפקעה הייתה כדין.

איזה תקופה לא עברה?

התקופה שהחוק קובע שלאחר שהיא עוברת יש את הזכות להשבה. כל עוד לא עברה התקופה הזאת, ההחזקה של הקרקע בידי המדינה היא כדין ואין נזק.

חשוב לומר שאנחנו קובעים שאין לו זכות לתבוע את זה.

ההסדר הפוזיטיבי חייב להיות.

אנחנו כן קובעים כאן הסדר פוזיטיבי ששולל ממנו זכויות שיכול להיות שהוא היה טוען להן ואת היית צריכה להתווכח אתו בבית המשפט.

הוא מקבל את הקרקע בחזרה.

בנושא הפיצויים, סעיפים (ג) ו-(ד), תביאו נוסח מוסכם.

אני צריך לומר שהעמדה שלנו היא שונה באופן קיצוני.

אתה אומר העמדה שלנו, אבל חבר הכנסת סוייד לא יודע מי זה שלנו.

אני נציג לשכת עורכי הדין.


העמדה שלנו אומרת שאם יתברר שהייעוד להפקעה והפקעה בפועל של קרקע לא בוצעה, הוברר מלכתחילה בעצם שלא היה צורך להפקיע את הקרקע הזאת, ועל כן גם הצמדה, אם לא שולמו פיצויים, לא מספקת. אני הצעתי הצמדה או שומה של השמאי הממשלתי כדמי שימוש, הגבוה מביניהם. זאת הייתה הצעתנו. אני מבקש שזה יירשם.

אתה מציע שתי שומות?

ההבדל בהשקפה הוא שהם אומרים שכל פעולה שלטונית, היא כדין, אבל אם יתברר בסוף הדרך שההפקעה לא הייתה דרושה והקרקע צריכה לחזור לבעלים, אם הוא לא קיבל פיצויים, וכאן מדברים על כך שהוא לא קיבל פיצויים.

זה אותו הדבר. אם הוא קיבל פיצויים, הוא מחזיר עם הצמדה בלי הריבית.

נכון. אנחנו מדברים עכשיו על מקרה שהוא לא קיבל פיצויים והוא צריך לקבל מהמדינה עבור התקופה שארז מתנגד לה, כאשר עבור התקופה הוא צריך לקבל פיצוי של הפרשי הצמדה שארז מתנגד לזה, וכך גם הגברת ממשרד הפנים.

אנחנו מדברים על הריבית.

אבל היא מתנגדת.

אנחנו לא עושים הבחנה בין מי ששולמו לו פיצויים או לא.

לא מגיע לו שום דבר. היא עושה הבחנה ואומרת שלא מגיע לו.

זה לכל אורך הדרך מה שאת אומרת? זה שהוא קיבל או לא קיבל, זה הולך לכל אורך הדרך?

כל הצעת החוק הזאת לא עושה הבחנה.

כאשר הוא מקבל את ההשבה, הוא צריך לקבל.

המשמעות היא שאדם יחליט. לפי המלצת הוועדה הבין-משרדית שהיא גם בהצעת החוק הכחולה וגם עכשיו, אין הבדל בין אדם שקיבל פיצויים או לא קיבל פיצויים.

המטרה היא שאנשים ייקחו פיצויים ולא יימנעו מזה.

הוא לא צריך להחזיר את הפיצויים שהוא קיבל כי הוא לא קיבל פיצויים. אדם שקיבל פיצויים, יחזיר את הפיצוי שהוא קיבל. העובדה שאדם סירב לקבל פיצויים או לא סירב לקבל פיצויים, או שלא איתרו אותו, יכול להיות שהוא החליט שהוא לא רוצה לקבל פיצויים או שלא הצליחו לאתר אותו ולכן הוא לא קיבל פיצויים, לא צריך להיות שונה בעינינו מבחינת האם יש לו זכות להשבה או אין לו זכות להשבה ומה ההסדר. ההצעה כאן אמרה שהריבית שנותרת בידי מי שקיבל פיצויים או מי שלא קיבל פיצויים יקבל את אותה ריבית שהייתה נותרת בידיו אילו הוא היה מקבל את הפיצויים, לכן ההסדר הוא זהה, אותה ריבית היא הפיצוי עבור תקופת הזמן שהקרקע לא הייתה בחזקתו. זה נשמע מצד הממשלה גם עמדה, מצד משרד הפנים וגם משרד המשפטים, שיכול להיות שבכלל מכיוון שמדובר בהחזקה שהיא החזקה בתוך תקופה ששר האוצר ממילא יכול היה להחזיק בה, אין צורך לפצות אותו בכלל.

אני רוצה לחדד את הנקודה. הרי בתוך התקופה הזאת שהחזקתי בקרקע כדין, הרי עד תום עשר השנים יכולתי להשתמש בה ולא הייתי צריך להחזיר שום דבר.

כשר האוצר.

לא חשוב. כמדינת ישראל.

כמדינת ישראל באמצעות שר האוצר.

שר האוצר נמצא שם לא כשר אוצר אקסיופיציו.

זה ברור.

אני רק אומר שההגיון האחר שעומד, ועל זה יש ויכוח ואנחנו נבוא עם הצעה מסודרת, אבל על זה יש ויכוח כרגע בתוך הממשלה, כי הסעיף הזה הוא סעיף חדש. צריך להבין שהוא נכנס לבקשתה של הוועדה כך שהסעיף הזה הוא חדש.

היא תואמת את עמדת הרוב.

ההצעה הזאת של ההשבה היא הצעה של הוועדה והיא לא הצעה של הממשלה, וצריך להבהיר את הדברים. ההצעה תואמת את עמדת הרוב בוועדה אבל היא לא הצעה שהממשלה החליטה עליה. הממשלה החליטה שלא תהיה השבה, וצריך להבין את הדברים.


לגבי הנקודה הספציפית הזאת של הריבית, יש גם דעה אחרת. אני מכבד מאוד דעות אחרות, אבל יש גם דעה אחרת שאומרת שתקופת האחזקה של המדינה את הקרקע הייתה תקופה כדין. ההחזקה הזאת הייתה כדין. אגב, זה בניגוד להפקעות שאינן כדין. אם ההפקעה אינה כדין, לך לבית המשפט ותבטל אותה. יש דרכים לעשות זאת.

אתה בכלל לא עומד בסיטואציה הזאת.

במצבי הפקעה כדין, אנחנו לא צריכים לשלם עבור דמי שימוש או נזק שלא נעשה משום שפעלנו כדין. זאת התפיסה.

תודה רבה. סעיפים (ב) ו-(ג) חוזרים אליכם ואתם מתבקשים להביא נוסח מתוקן.

למה המדינה צריכה ליהנות מזה?

זהו.

תביאו נוסח מתוקן.

יש לי הצעה. אולי לא לשלם ריבית אבל המדינה במקרה כזה צריכה לשלם כופר.

אנחנו עוברים לתחולה.

זה משהו שהמדינה לא השתמשה בו.

אתה יודע למה.

עמוד 19, סעיף 19, תחולה.

אני רוצה להזכיר את ההערה שלנו שנאמרה בישיבה הקודמת.

הערה שלא תגרור הערות.

מה עם חוק התכנון והבנייה?

דיברנו על חוק התכנון והבנייה.

שגית, יש עוד נקודה אחת שצריך להעלות עכשיו. זכות ההשבה מייצרת שאלות ושאלות רבות. דיברנו על חלקן ורק צריך להעלות את השאלה כשאלה. חייבים לפתור את הדברים.

אמרתי שאתם הולכים לנסח משהו מוסכם ולהביא אותו אלינו.

גם לעניין סעיף (ד) צריך להבהיר.

היכן שאין הסכמות, תנסחו נוסח מתוקן ותביאו אותו אלינו.

בסדר אדוני.

נביא לישיבה הבאה את הבעיות שנותרו.

נמצא כאן נציג הרשויות המקומיות?

כן.

נדון בסעיף 16, רשויות מקומיות.

16.
בחוק התכנון והבנייה, התשכ"א-1965 (להלן – חוק התכנון והבנייה) –

(1)
בסעיף 190(א) -



(א)
ברישא, אחרי "התפקידים" יבוא "ושר האוצר".

(ב)
בפסקה (6) במקום "סעיף 21" יבוא "סעיפים 5(א), 7(ב), 14(1)(א), 14(1)(ב), 14(א) עד 14(ד) ו-21" ובמקום "לא יחול" יבוא "לא יחולו".


(2)
בתוספת הרביעית בסעיף 15(ה) אחרי "התפקידים" יבוא "של שר האוצר".


אנחנו מבהירים בתיקון לחוק התכנון והבנייה שכל ההסדר של רכישה מחדש והשבה שאנחנו מציעים כאן בהצעת החוק לא חל על רשויות מקומיות. על רשויות מקומיות גם לא חל ההסדר של השימוע לפני ההפקעה מכיוון שיש להן את הסדרי השימוע בחוק התכנון והבנייה. לא חל גם ההסדר שמחייב את פרסום המועד של תחילת ביצוע מטרת הרכישה מכיוון שאצלן יש מועדים בתוכנית עצמה ולא צריך את זה בהודעת ההפקעה.


אלה בעצם הסעיפים שאנחנו מחריגים מהפקעות של רשויות מקומיות. למעשה כל ההסדר שלנו לא חל על הרשויות המקומיות.

לא חל על הרשויות המקומיות.

לא חל לגבי רשויות מקומיות.

יש הפקעה שהמדינה מפקיעה ויש הפקעה שמפקיעות הרשויות המקומיות, וזה שונה לחלוטין.

אני ממשרד הפנים ואנחנו אחראים על הנושא. במסגרת התוכניות נקבעת הסמכות של הוועדות המקומיות להפקיע. חוק התכנון והבנייה קובע את הסמכות של ועדות המקומיות להפקיע אבל הפרוצדורה לבצע את ההפקעה היא פקודה חדשה. לכן צריך מאוד להיזהר בניסוח כאן. כדי להבהיר, בסעיף 16 צריך להוסיף גם את סעיף 7(ב).

אמרתי.

היא ציינה את זה.

גם את סעיף 14(1)(ב).

בנקודה הזאת אין לי מה להוסיף או להתנגד מעבר למה שאמרה נציגת משרד הפנים. בנקודה הזאת, קיים חשש כלשהו שיש איזושהי אפשרות שהתיקונים גם לגבי התקופות שכבר נדונו כאן יקבלו איזושהי משמעות או איזושהי השפעה על חוק התכנון והבנייה. הדברים שנאמרים כאן בעל פה הם מעודדים.

אני רוצה לומר לך, כיושב ראש ועדת התכנון והבנייה במשך 15 שנים בעיריית טבריה, זה לא ישפיע אלא זה רק יועיל

אנחנו אך נשמח.

יש עוד הערות?

לנקודות האלו כרגע לא.

שאלת הבהרה. בחוק התכנון והבנייה יש מנגנון ספציפי להשבה, בסעיפים 195.

אין השבה. יש רכישה מחדש.

אתם קוראים לזה רכישה מחדש?

זכות ראשונים.

מכיוון שאני לא יודע בדיוק איזה סעיפים מחריגים ואיזה סעיפים כוללים, אני שואל איך זה באמת משליך. המנגנון שם הוא אחר לחלוטין. אני מבין שזה לא צריך לשנות שם.

זה מנגנון של שבעה אנשים.

הסעיפים שאנחנו מחריגים הם סעיף 5(א) שמדבר על השימוע הנוסף. סעיף 7(ב) שמדבר על תחילת ביצוע של מטרת ההפקעה שיהיה רשום בהודעה לפי סעיף 7 מכיוון שכל המנגנונים של תחילת ביצוע, לא רלוונטיים להפקעות של תכנון ובנייה וגם הוא לא חל.

שלא צריך אותו. זה לא בתוקף שם.

סעיף 14(1)(א) וסעיף 14(1)(ב) שמחייבים ביטול הפקעה במצבים שלא התחילו בביצוע, חלף המועד וכולי, לפני תפיסת חזקה או אחרי תפיסת חזקה. לא חלים המנגנונים החדשים.

הם לא חלים כי יש שם סידור אחר.

לא, אין סידור.

סעיפים 14(א) עד 14(ד), אלה הסעיפים שמדברים על רכישה מחדש, על שינוי מטרה ציבורית, על כך שהקרקע נשארת בחזקה אחרי איקס שנים, אחרי 25 שנים, נשארת לכל מטרה. זה לא חל על רשויות מקומיות. סעיף 21, שהוא המקורי, לא חל.


המנגנון של רשויות מקומיות הוא מנגנון אחר וחלים סעיפים 195 ו-196 לחוק התכנון והבנייה. מצד אחד לא חל המנגנון שלנו ומצד שני גם זה גם לא מוגבל בזמן כמו אצלנו. כלומר, רשות מקומית כאשר היא מפקיעה, אין לה הגבלת זמן אבל המנגנון הוא מנגנון שקיים היום.

לגבי רשויות מקומיות, ההפקעות הן פונקציה בין הרשות המקומית לבין משרד הפנים כי משרד הפנים שם הוא בעל הבית. לכן הנושא של האוצר, כאשר המדינה מפקיעה, הוא אחר לגמרי.

גם הדוח של הצוות שהוקם קבע שכל המנגנון לא יחול על הרשויות מכוח חוק התכנון והבנייה. מדברים על תפקידים אחרים, שם זה על פי תוכניות, שם ההשבחה שניתנת לבעלי הקרקע זה משהו הרבה יותר נקודתי. אנחנו מדברים על תשתיות לאומיות וכללי המשחק הם אחרים.

לא באנו עם רצון לשנות את המנגנון של חוק התכנון והבנייה.

לא כדאי להיכנס לזה.

דווקא כל העניין הזה בא מאנלוגיה עם הסידור שקיים בחוק התכנון והבנייה שהלוואי שהיו מאמצים אותו כאן.

אני רוצה להעיר שבחוק התכנון והבנייה אין הגדרת זמן מה קורה כאשר קרקע – על פי תוכנית בניין ערים – יועדה לצורכי ציבור. אין מועד - הפסיקה גם היא מאוד בעייתית בנושא הזה – לגבי הזמן שעומד לרשות המפקיעה, לעירייה, להפקיע את הקרקע. אין דבר כזה. יש פסיקה.

אומרת לך נציגת משרד הפנים שהם לא באו עם כוונות.

שם זה לקוי.

זה כבר 62 שנים ומסתדרים עם זה. דווקא ראשי הרשויות נהנים מזה.

יש לי מספר הצעות חוק בעניין.

עמוד 18.

גם זה רשויות מקומיות. אני רוצה לומר לחברי הכנסת שבשלושת הישיבות הקודמות לא הגיע נציג של הרשויות המקומיות ולכן השארנו את הסעיפים עד שהוא יגיע. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, הוא הגיע היום.

בפסקה (5) אנחנו מדברים על תיקון של החוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור. אנחנו בסעיף 15(5) להצעת החוק.


אחרי סעיף 13א יבוא:


"פטור מלא או חלקי מתשלום פיצויים, סייג לתחולה –
(13ב)
על אף האמור בכל דין החל ביום תחילתו של חוק לתיקון פקודת הקרקעות, רכישה לצורכי ציבור (מספר 3) התש"ע-2009 (בסעיף זה – המועד הקובע) יחולו הוראות סעיף 20 לפקודת הקרקעות וכן הוראות סעיפים (2), (4) ו-(5) לחוק זה רק על רכישה כמפורט להלן:



(1)
רכישה לפי הוראות חוק רכישה שנעשתה לפני המועד הקובע.

(2)
רכישה לפי הוראות חוק התכנון והבנייה התשכ"א-1965 או רכישה בידי רשות מקומית מכוח הרשאה שניתנה לה על פי סעיף 22(2) לפקודת הקרקעות, בין שנעשתה לפני המועד הקובע ובין לאחריו.


בסעיף הזה אנחנו קובעים שהחל מתחילתו של החוק הפחתת הפיצויים של 25 אחוזים לפי פקודת דרכים ומסילות הברזל שמתבטלת או לפי הפקודה של שר האוצר שהיום היא חלה על הפקעות למטרת דרך וגני שעשוע, לא ימשיך לחול סעיף 20 אבל סעיף 20 כן ימשיך לחול, אותו סעיף שמאפשר את ההפחתה גם על רכישה שנעשתה לפני תחילתו של החוק שלנו. כלומר, אנחנו לא משנים רטרואקטיבית את פיצויי ההפקעות על הפקעות ישנות וגם הרכישה לפי הוראות חוק התכנון והבנייה או רכישות אחרות של רשות מקומית, בין אם נעשו מהיום והלאה או בעבר, כך שרשות מקומית, אנחנו שוב לא מחילים עליה את ההסדר שמבטל את ההפחתה וממשיכה להיות אפשרות להפחית פיצויים לפי המצב הקיים היום.

אני רוצה להבין. האם מדובר כאן בהפקעות על פי פקודת דרכים ומסילות הברזל או חוק התכנון והבנייה? כאשר לא שילמו לגביהם פיצויים?

לא משנה.

אם כך, מה שאתם אומרים בעצם עכשיו זה שהיום, אחרי פסק דין מוזוביץ, היום בפועל גם על הפקעות ישנות משלמים מהמטר הראשון.


היום המצב המשפטי הוא שמשלמים היום גם על הפקעות ישנות, אם לא שולמו הפיצויים, מהמטר הראשון. אין את הניכוי של 25 אחוזים. זה המצב המעשי בפועל היום. האם מה שכתוב כאן שבעצם הביטול של פקודת דרכים ומסילות הברזל אומר שרק מהיום ולהבא ישלמו מהמטר הראשון?

אנחנו אומרים שסעיף 20 לפקודת הקרקעות הוא סעיף שמאפשר לשר האוצר בתנאים מסוימים, שיש לגביהם פרשנות, פרשנות שממשיכה לחול, האם הסעיף הזה מבוטל לגבי הפקעות ישנות והאם הוא מבוטל לגבי הפקעות של רשויות מקומיות. התשובה היא שהפקעות שנעשו בעבר, הסעיף הזה לא מבוטל. כלומר, האפשרות להפחית פיצויים בהתאם לפסיקה מתי מפחיתים ומתי לא, בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לוועדה שמוקמת היום בעניין הזה, ממשיך לחול. אין ביטול אוטומטי של ההפחתה. אם יש היום לפי הפסיקה או לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה תשלום מלא במקרים מסוימים, ההנחיות האלה ממשיכות לחול. זה לא רלוונטי.


זה אומר שהביטול של סעיף 20 לא יהיה לגבי הפקעות אלה.


בנוסף, חשוב יותר הוא שהפקעות של רשויות מקומיות שגם הן מופנות לסעיף 20 בשינוי מ-30 אחוזים ולא 25 אחוזים, ההפניה הזאת ממשיכה להיות בתוקף למרות שלא ביטלנו את סעיף 20 כי אני לא יכולה לבטל אותו כי יש הפניה אליו בחוק התכנון והבנייה. סעיף 20 ממשיך לחול לגבי הפקעות של רשויות מקומיות, כלומר, שם ממשיכה להיות ההפחתה של 40 אחוזים. הוא לא ממשיך לחול על הפקעות חדשות והתחולה שלו על הפקעות ישנות היא בהתאם לתחולה שלו היום. כלומר, ככל שמפעילים את אותו סעיף ובתנאים בהם הוא מופעל, ימשיך להיות מופעל אותו סעיף על אותן הפקעות.

אני אומר שהמצב הקיים הוא לא ברור. המצב הקיים גם בפסיקה הוא לא ברור, אם כי יש הנחיות לגבי המטר הראשון, גם לגבי הפקעות עבר שלא פיצו לגביהן. לכן אני חושב שזה המקום בפקודה עכשיו בתיקון – למרות שזה עולה קצת כסף – לתקן כך שיקבלו פיצוי מהמטר הראשון. אם לא עכשיו, אימתי?

אנחנו משדרים פחות או יותר על אותו גל. אני חושב שהתיקון הזה בעצם דווקא יחזק. אם אתה אומר שזה מקובל היום ויש תיקון חוק שהוא בדיוק כמו שאתה מבקש ורוצה, בעצם זה יחזק את הטענה לשלם פיצויים על כל השטח.

אחרי אישור החוק הזה, משפטית יפעלו נגד.

לא, זה בסדר.

יש תיקים שמתנהלים בבית משפט היום על הפחתה של 25 אחוזים. אגב, התיקים האלה הועברו לפתחה של הפרקליטות ומשרד המשפטים ביחד עם המשרדים האחרים השיב לבית המשפט תוך יצירה של קריטריונים מסוימים שאם אדם עומד בהם, יקבל גם את ה-25 אחוזים האלה ולא תעשה עליו ההפחתה. אם אינו עומד בקריטריונים האלה, לא יקבל. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו נמצאים בסיטואציה שהמדינה הסתמכה על אי הצורך שלה לשלם 25 אחוזים אלה משום שאלה פרוייקטים שנעשו כבר, שתוקצבו וכעת מבקשים להוסיף פיצוי נוסף. אני חושב שהגענו בבית המשפט להסדר. בית המשפט עדיין לא אישר את הקריטריונים. עורך דין חגבי, הדברים שאמרת קודם לא היו מדויקים. יהיו מצבים שאדם, אם הוא עומד בקריטריונים, יקבל את 25 האחוזים הראשונים, ואם אינו עומד בקריטריונים, לא מקבל. אני חושב שהגענו להסדר מאוזן. זה עדיין נמצא בבית המשפט אבל הדין שחל הוא הדין שחל עד היום עם הנחיה כזאת או אחרת. לא נלך רטרואקטיבית ונבטל לגבי כולם בכל הסיטואציות את ההפחתה הזאת שנעשתה.

אני רוצה להמשיך את הנושא של הסתמכות על צווי הפקעה מכוח פקודת הדרכים. מדברים כאן על צווים ישנים ואלה יכולים להיות גם צווי יום לפני אישור הפקודה, צווים חדשים שטרם התחילו לעבוד עליהם.


בנקודה הזאת אנחנו דווקא כן חושבים שמן הראוי להחיל את זה רטרואקטיבית. אנחנו חושבים שהדין היום מאוד לא ברור. מתנהלים תיקים בפני הרכב מורחב בבית המשפט העליון. נכון שהפסיקות למטה היו פסיקות לכאן ולכאן ופסיקות שקשה היה עד בלתי ניתן לגבש מכוחם כללים מלאים. אנחנו רוצים לומר שהקריטריונים שנוסחו והוגשו לבית המשפט לא אושרו על ידו עדיין אבל הם מוציאים קבוצות מאוד גדולות מגדר הקריטריונים האלה.


עם אישור החוק, אני חוששת שמה שאנחנו לא נעשה, יעשה בית המשפט. גם היום הפרשנות שלו הלכה הרבה יותר לטובת האזרח וזה הולך ליצור לנו בעיות מאוד קשות ביישום הפקעות.


אני רוצה לתת לכם דוגמה של הפקעה שמפקיעים קרקע של אותו אדם מכוח צו אחד טרם הפקודה וקרקע של אותו בן אדם שמפקיעים אותה יום אחרי אישור הפקודה או של שכן בגלל הזווית של הכביש יום לפני הפקודה ושל השכן שלו יום אחרי הפקודה. זה יקשה.

שנה לפני כן, זה בסדר?

לא משנה. אני חושבת שאנחנו משאירים לקונה שבית המשפט ימלא אותה.

את רוצה להכניס את ההנחיות של היועץ המשפטי לממשלה?

לא.

לוועדה יש מגמה לא להחיל רטרואקטיבית.

התיקון העיקרי כאן הוא רטרואקטיבי.

לא בדיוק. התיקון העיקרי הוא מה שאמר חבר הכנסת סוייד.


אגף העתיקות נמצא כאן? לא.


הסעיף האחרון, עמוד 19, סעיף 19, תחולה.

17.
בחוק העתיקות התשל"ח-1978, בסעיף 33, במקום "של הממשלה" יבוא "של שר האוצר ושל הממשלה".

18.
פקודת הדרכים ומסילות הברזל להגנה ופיתוח 1943 (להלן – פקודת הדרכים) – בטלה.

19.
תחולה

(א)
חוק זה יחול על קרקע שפורסמה לגביה הודעה לפי סעיף 5 לפקודה כנוסחו בסעיף 2 לחוק זה ביום תחילתו של חוק זה (בסעיף זה – יום התחילה) ואילך בכפוף להוראות סעיף זה.

(ב)
בקרקע כמפורט להלן רשאי שר האוצר להשתמש לכל מטרה שהיא לרבות העברת הבעלות בה לאחר בכפוף להוראות כל דין ללא תשלום כל פיצוי נוסף בשל כך ואולם בקרקע שנרכשה לפי הוראות חוק התכנון והבנייה לא יחולו הוראות סעיף קטן זה וימשיכו לחול הוראות החוק האמור.

(1)
קרקע שנרכשה לפני יום התחילה לפי הוראות הפקודה או לפי הוראות פקודת הדרכים ולפני היום האמור, הוחל בביצוע מטרת הרכישה, הצורך הציבורי לשמו נרכשה.

(2)
קרקע שביום התחילה חלפו 25 שנים לפחות ממועד פרסום ההודעה לגביה לפי סעיף 7 לפקודה.

(3)
קרקע שביום התחילה חלפו 25 שנים לפחות ממועד תחילתו של צו שיחיל עליה את פקודת הדרכים ושהוצא מכוח סעיף 3 לפקודה האמורה.

(ג)
קרקע שפורסמה לגביה הודעה לפי סעיף 5 לפקודה לפני יום התחילה או שצו כאמור בסעיף קטן (ב)(3) שהוצא לגביה נכנס לתוקפו לפני היום האמור ולא מתקיימים לגביה הוראות סעיף קטן (ב), למעט קרקע כאמור שרוכש הזכויות בה בהתאם להוראות הפקודה ופקודת הדרכים לפי העניין העבירה לאחר ולמעט קרקע כאמור שנרכשה לפי הוראות חוק התכנון והבנייה, יחולו לגביה סעיפים 14(1)(א)(ב) ו-(ג), 14(1)(ב) ו-14(א) עד 14(ד) לפקודה כנוסחתם בסעיפים 10 ו-11 לחוק זה.

אני רוצה להוסיף גם את סעיף 8 החדש שהכנסנו לפקודה עם ההסדרים של כניסה לקרקע גם ללא צורך בצו.

(1)
תקופת תחילת המימוש לגבי אותה קרקע תהיה 10 שנים מיום התחילה ואולם רשאי שר האוצר במהלך התקופה האמורה להאריכה בתקופה נוספת מטעמים מיוחדים שיירשמו ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על 17 שנים מיום התחילה. על הארכת תקופת תחילת המימוש לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיף 7(ב(ב) סיפא לפקודה כנוסחן בסעיף 5 לחוק זה בשינויים המחויבים.


(2)
התקופה הקובעת כמשמעותה בסעיף 14(ד) לפקודה כנוסחו בסעיף 11 לחוק זה תהיה לגבי אותה קרקע התקופה הארוכה מבין אלה:

(א)
25 שנים מיום פרסום הודעה לפי סעיף 7 לפקודה וממועד תחילתו של צו כאמור בסעיף קטן (ב3) לפי העניין.




(ב)
תקופת תחילת המימוש כאמור בפסקה (1) בתוספת.

(ג)
סעיפים 8, 11(א) ו-13(א) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור התשכ"ט-1964 כנוסחם בסעיף 15 לחוק זה יחולו גם על רכישה כמשמעותה בחוק האמור שנעשתה לפני יום התחילה אולם הם יחולו רק על פיצויים, כולם או חלקם, שערב יום התחילה טרם שולמו או טרם הופקדו לפי העניין.


אני אסביר. אנחנו בעצם קובעים שככלל הצעת החוק שלנו לא חלה רטרואקטיבית אלא היא חלה רק על הפקעות חדשות. מכאן שההסדר שאנחנו מדברים בו, על הזכויות הנוספות שהוקנו בפסק דין קראסיק, הן זכויות שמוקנות רק על הפקעות חדשות ולא חלות על הפקעות עבר. גם הביטול של פקודת הדרכים ומסילות הברזל, אני רוצה לחדד, לא חל לגבי דרכים שכבר הוצא לגביהן צו לפי הפקודה האמורה. לכן, כאשר הוצא צו לפי הפקודה האמורה, כל ההליכים ממשיכים להיות.

לגבי הפקעות, מיום אישור התקנות.

מיום האישור של החוק הזה. זה בעצם המועד הקובע לצורך העניין. לכן חשוב לציין שגם הביטול של פקודת הדרכים ומסילות הברזל יוחל רק לגבי הפקעות חדשות ועל הפקעות קיימות ממשיכה לחול פקודת הדרכים ומסילות הברזל כנוסחה ערב התיקון שלנו, כך שאנחנו לא מתקנים אותה.


אני כן עושים הסדרים שחשוב היה לנו לעשות לאור פסק דין קראסיק. דבר ראשון, אנחנו כן קובעים שבקרקעות שהופקעו לפני למעלה מ-25 שנים, שזה בעצם אורך התקופה שקבענו שאחריה ניתן לעשות שימוש בקרקע ללא צורך בפנייה מחודשת לבעלי הזכויות וללא פיצוי נוסף של בעלי הזכויות, לגבי קרקעות כאלה כן חל התיקון הזה. כלומר, חל סעיף 14ד שאומר שניתן להשתמש בקרקע לכל מטרה שהיא. גם קרקעות שהופקעו לפני התיקון הזה והתחילו במימוש מטרת ההפקעה לגביהן, גם לגביהן הסעיף הזה לא יחול.


כן חשבנו שיש צורך להתייחס למצב בו ב-25 השנים האחרונות – כלומר, אנחנו בתקופה שגם לפי ההצעה שלנו יש צורך לתת זכויות נוספות לבעלי הקרקע – בתקופה הזאת, אם הופקעה קרקע, בין מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל ובין מכוח פקודת הקרקעות, אנחנו בעצם קובעים תחולה נורמטיבית של תחילת מימוש ההפקעה כאשר אנחנו קובעים שלפי החוק יהיו למדינה 10 שנים להתחיל בביצוע מטרת ההפקעה. אני מדברת על הפקעות שאפילו לא התחילו בביצוע שלהן, הפקעות ב-25 השנים האחרונות. אנחנו נותנים תקופה נורמטיבית של עשר שנים כאשר שר האוצר – אפשר להוסיף כאן גם "או שר התחבורה לפי העניין" – יוכל להאריך את התקופה עד 17 שנים להתחיל בביצוע. כאשר מדובר בהפקעות של שר האוצר, זה יהיה שר האוצר, וכאשר מדובר בהפקעות מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל, זה יהיה שר התחבורה. יהיה ניתן להאריך עד 17 שנים.

איפה מופיע ה-17?

תיקנו ל-10 פלוס שתיים.

אני חשבתי שבתחילת הישיבה דובר על כך.

עדיין לא הוחלט.

לא הוחלט. לא דיברנו על זה.

נשארנו ב-10 פלוס שתיים. אני מבין שהאוצר מבקש 17 שנים.

האוצר מבקש 17 שנים.

זאת הייתה ההחלטה של הוועדה במלואה. עם כל הכבוד לי, אני לא רשאי להוריד ולשנות. בשלב זה, זה 10 פלוס שתיים. אם הוועדה תסכים, זה יהיה 17 שנים.

בסדר. אני כבר הקראתי את ההצעה שלנו. למעשה זאת תקופה נורמטיבית. מכיוון שכבר יצאו הודעות, אנחנו נותנים את התקופה, אנחנו לא עושים עכשיו בדיקה מחדש אלא נותנים עשר שנים. אפשר יהיה להאריך, ואנחנו מציעים להאריך ל-17 שנים. כמובן שהוועדה תחליט כפי שתחליט.


אני רוצה לומר שדווקא במצב הזה כן חשוב לתת את התקופות הארוכות כי לא מדובר על הפקעות חדשות אלא מדובר על הפקעות שכבר נעשו. לכן כאשר מדובר על היערכות של המדינה עכשיו לבדוק את כל ההפקעות שהיא עשתה ב-25 השנים האחרונות, לבדוק האם התחילו בביצוע, בוודאי שגם לו המליאה תחליט שיש מקום לקצר את התקופות, דווקא בתקופה הנורמטיבית הזאת אני חושבת שצריך לתת את המקסימום האפשרי כי המדינה גם צריכה לבדוק את עצמה שלא מדובר על הפקעה נקודתית אלא ממש בדיקה כללית.

זה כפרס על כך שהרבה זמן לא עשו שום דבר.

אין שום פרס מכיוון שאנחנו יודעים שלפי הפסיקה היום, כפי שאין הגבלה, עדיין לא קבעו מה ההגבלה של הזמן שאחר כך אפשר להשתמש בקרקע לכל מטרה, קבעו גם ש-20-30 וגם 40 שנים זאת תקופה הגיונית למימוש כאשר המימוש שדובר בו הוא גם על תכנון. המצב המשפטי הקיים הוא שלא הייתה קציבת זמן לתחילת ביצוע מטרות ההפקעה ואנחנו משנים כאן את המצב המשפטי ונותנים למדינה זמן להיערך ולהתחיל בביצוע מטרות ההפקעה. אני חושבת שצריך לתת זמן סביר כדי להיערך, מכיוון שמדובר כאן על בדיקה רחבה. לכן צריך לתת זמן ארוך ככל האפשר.

יש איזשהו מסד נתונים, איזושהי אינפורמציה לגבי היקף הקרקעות האלו שאפשר להציג אותו בפני הוועדה?

אנחנו העברנו לוועדה מידע.

אז למה לא מציגים?

אני מציע לקיים דיון אחרי שנלמד את הנושא הזה. לפני שעה התעקשתי וקיבלתי את הדוח.

אני עוד לא קיבלתי.

עוד לא קראתי אותו.

הוועדה ביקשה את הנתונים האלה כבר בישיבה הראשונה. אין להם נתונים לגבי מסילות ברזל. יש להם נתונים עד 1996.

אני מבקש להעביר את החומר לחבר הכנסת סוייד ולחבר הכנסת וקנין.

אתם יכולים להציג את זה בעל פה. לא? בכמה קרקעות מדובר?

הנתונים עד שנת 1996, אלה נתונים כלליים לגבי הפקעות שלא התחילו בביצוע. זה לא רק ב-25 השנים האחרונות אלא זה גם - כדי להמחיש לוועדה את הבעייתיות הרבה להחיל את החוק רטרואקטיבית – הפקעות מאוד מאוד ישנות כי זה חושף את המדינה להיקפים רחבים של הפקעות שצריכים אולי יהיה לטפל בהן ושאנחנו חשבנו שהדין לא אמור לחול לגביהם. אנחנו כן חשבנו שהפקעות מ-25 השנים האחרונות, כן יש מקום שהמדינה תתחיל בביצוע שלהן במהלך 10 השנים הקרובות או מטעמים מיוחדים 17 שנים, כפי שאנחנו מציעים. אנחנו מאריכים את התקופה הקובעת – התקופה הקובעת לגבי הקרקעות האלה שמדברים בה על 25 שנים מיום פרסום הודעה לפי סעיף 7 שאחריה ניתן להשתמש בהפקעה לכל מטרה. יכול להיות מצב בו יחלפו יותר מ-25 שנים מהמועד לפי פרסום סעיף 7 אבל עדיין לפי הוראה נורמטיבית שלנו לא צריך להתחיל בביצוע. לכן אנחנו נותנים עוד שנה נוספת במקרים האלה, בהם רק אז אפשר יהיה להשתמש בקרקע לכל מטרה. לכן בשנה הזאת, אם לא יתחילו בביצוע, אפשר יהיה לתקוף את אי התחלת הביצוע או בעצם שר האוצר יצטרך לבטל את ההפקעה. בעצם לבטל את ההפקעה כאן, כי זאת לא רכישה מחדש.


בנוסף, אנחנו כן מציעים תחולה רטרואקטיבית אחת. סברנו שההוראות שמדברות על הריבית שמשולמת על הפקעות, גם על הפקעות ישנות, הריבית שמשולמת שהיום היא עד אחוז וחצי, כלומר, יש ארבעה אחוזים לא צמודים אם אני לא טועה עד שנת 1993 ומשנת 1993 אחוז וחצי צמוד, אנחנו מוכנים שפיצויים שערב יום תחילת החוק טרם שולמו או טרם הופקדו אצל החשב הכללי, הפיצויים האלה, כן נגדיל את הריבית המשולמת עליהם אבל התשלום יהיה רק מהיום והלאה. כלומר, ההגדלה תהיה מהיום והלאה. כל הריביות שנצברו עד היום הן ריביות לפי החוק הקיים. הריביות שייצברו מהיום והלאה עד לתשלום הפיצויים יהיו ריבית לפי חוק פסיקת ריבית, כך שיש כאן תחולה רטרואקטיבית חלקית גם על פיצויים כאלה, כי ישנם מצבים שטרם שולמו פיצויים וסברנו שיש מקום להגדיל את הריבית מהיום והלאה לגביהם. זאת התחולה הרטרואקטיבית.

יש הערות? בבקשה.

אנחנו הגענו לשאלה המרכזית לשמה בעצם בית המשפט העליון בקראסיק הפנה את זה לכנסת, לבוא ולומר מה התחולה לגבי הפקעות ישנות כפי שזה נקרא.


ההפקעות עליהן מדובר, אלה בעצם הפקעות משנות ה-60 ואילך. בקראסיק זה המטבח בגבעת אולגה, בחדרה, וכל ההפקעות האחרות.


אני חושב שככלל אולי כן צריכים לבצע הבחנות מסוימות בין סוגי לא הפקעות שונות אלא בין סוגי נפקעים שונים ואני אסביר, למרות שהנטייה של כולנו היא לקבוע כאילו קו אחד, לפחות ההצעה שלכם, 25 שנים אחורה שלא מקובל עלינו כלל וכלל. אני לא חושב שדומה מצבו או מצבה של קרקע שיועדה למטרה ציבורית ומעולם לא נעשה בה שימוש ציבורי. מעולם לא נעשה בה שימוש ציבורי ואין חולקים על כך. יש הרבה קרקעות עם שימוש אחר לחלוטין, במכירה בשוק החופשי, שיווק. או למשל קרקע שנעשה בה שימוש ציבורי והיום פסק השימוש הציבורי ואין שימוש ציבורי בה ורוצים היום לשווק אותה.


אני חושב שליצור אחידות מסוימת כמו גיליוטינה ולומר שכל קרקע שחלפו 25 שנים אחורה, צריך גם להזכיר שאנחנו דנים בחוק הזה כבר קרוב לעשר שנים, כך ש-25 השנים מצטמצמות כל הזמן אחורה. עברו עשר שנים מקראסיק. לכן אני חושב שצריכה להיות הבחנה בין הפקעות כאשר המטרה הציבורית היא שבפועל ישתמשו בה, לבין הפקעות שהשימוש הציבורי בכלל לא נעשה. זה פעם אחת.


פעם שנייה. אני חושב שיש נפקות בנושא הפיצויים למשל כאשר למשל הופקעה קרקע למטרה ציבורית והיום המטרה הציבורית שונתה או רוצים לשנות אותה או ישתמשו בה למטרה ציבורית אחרת. הפסיקה קבעה שהייתה כאן הפרה של מטרת ההפקעה. כאשר הייתה הפרה של מטרת ההפקעה, קמה עילת תביעה לאותו אדם שקיבל, אם הוא קיבל, פיצויים ביום ההפקעה ובשנות ה-60 זה היה סכום מאוד נמוך. לסבר לכם את האוזן, אם שיווקו קרקע למשל בירושלים במיליון דולר לדונם, סכום הפיצויים המופקד הוא 20 אלף שקלים. 20 אלף שקלים, הסכום שמופקד לפיצויים היום במינהל עבור קרקע למשל ברמת בית הכרם או 70 אלף שקלים, לעומת שיווק לפני שמונה שנים במיליון דולר וזאת אותה קרקע שלו כאשר מעולם לא השתמשו בה לשדה תעופה, שזו הייתה מטרת ההפקעה. יש מקומות שאי אפשר להחזיר את הקרקע. כאן מדברים, ברוב המקרים, על כך שאת הקרקע כבר אי אפשר להשיב אבל אפשר להשיב, מאחר שהופרה מטרת ההפקעה, לא הגיוני שאותו בעל קרקע יש לו 20 אלף שקלים מופקדים והממשלה משווקת אותה במיליון דולר.


לכן אנחנו חושבים שקרקע שיועדה להפקעה ולא נעשה בה שימוש בכלל, צריך לחול רטרואקטיבית ואת הקרקע צריכים להשיב. אם היום יש קרקעות שלא נעשה בהם כל שימוש היום, נכון ליום חקיקת החוק, למה 25 שנים? המדינה לא השתמשה בקרקע.

מה אתה מציע לגבי השנים?

אני מבדיל. בקרקע שהיום עדיין היא אדמת בור ולא נעשה בה שום שימוש ציבורי, אני לא מציע לקבל את העמדה של המדינה כאן שהיא קנתה את זה ב-20 אלף שקלים כאשר היום זה שווה מיליון שקלים כי בג"ץ לא אמר כך. בג"ץ אמר שאחרי חוק כבוד יסוד: האדם וחירותו, הקרקע היא זכות. פסק דין מחול נוסייבה, בסוף קראסיק, קבע שהזיקה לא התנתקה. אם יש היום קרקע שעדיין לא השתמשו בה עד היום לצורכי ציבור, אז הזיקה של בעל הקרקע קיימת כי לא השתמשו בה. במקרים האלה צריכים להשיב את הקרקע. זה מקרה אחד שעדיין השבה אפשרית. כאשר ההשבה אפשרית, צריכים להשיב את הקרקע.


בואו נטפל במקרים שלכאורה ההשבה לא אפשרית, כאשר מכרו את הקרקע ובנו עליה. במקרים האלה כאשר ההשבה לא אפשרית, הרי בג"ץ קבע שהזיקה של בעל הקרקע נשארת אבל הוא לא יכול לקבל את זה. את הפיצויים צריכים לשלם לו כאשר היום הקובע יהיה היום בו הופרה מטרת ההפקעה. אם אני שיווקתי את הקרקע בשנת 2000 במחיר מלא ולא למטרה ציבורית, קמה זכות לבעלים לקבל פיצוי או השלמת פיצוי לפי השיווק האחרון כי הזיקה שלו לא התנתקה, ולא ישלמו לו את ה-20 אלף שקלים שמופקדים במינהל או אצל האפוטרופוס.


לכן אי אפשר ליצור כאן מדרג אחד. לכאורה אומרים בוועדה שנעשה אחידות, אבל אחידות פוגעת רק בבעל זכות הקניין. אך ורק. המדינה רוצה שתהיה אחידות. לכן עמדתנו היא שקרקע שלא נעשה בה כל שימוש, השבה אם היא אפשרית. קרקע שנעשה בה שימוש, ההשבה תהיה בצורה של פיצוי כספי לפי יום הפרת ההפקעה. זאת ההצעה שלנו. כל דרך אחרת, רבותיי, היא בעצם, אם נלך 25 שנים אחורנית, איידנו את כל ההפקעות שנעשו בעיקר בסוף שנות ה-60 וה-70.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שכל הדיון הזה, הישיבה שלנו כאן, הצעת החוק התחילה מנושא אחד, מתיק אחד שנקרא קראסיק. לפי מה שאני מבין, לפי ההסדר המוצע כאן, קראסיק לא יזכה בשום דבר.

הוא יתאייד. מאיידים אותו.

הודענו לבית המשפט.

תראה על איזה פרדוכס אנחנו מדברים. כל ההמולה הזאת היא תחת הכותרת של קראסיק וקראסיק הוא עכשיו בחוץ והוא לא בעניין הזה בכלל.

נכון.

זה לשיפוט חברי הכנסת איך לתפוס את זה מבחינה רעיונית.

אני לא מבין כלום בחוק הזה, אבל הבנתי שיש כאן מהלך שהולכים אתו.

יש גבול לכל תעלול. אני אומר שכל ההמולה הזאת, כל הוועדה הבין-משרדית, כל הצעת החוק, זה קראסיק. דע לך אדוני היושב ראש שכל שני וחמישי בית המשפט העליון מוציא פסק דין ושואל היכן החוק, איפה קראסיק, מה קרה עם הדבר הזה. כל שני וחמישי זה כך.

אתה רוצה לומר לי שיש בעיה עם קראסיק ויש את חוק קרסו, וזה קרסו.

נכון. קראסיק קרס לחלוטין.


בנוסף לזה אני מסכים לגישה של פירוט המקרים האלו. נכון, אני מסכים שיש מקרים שגם כעבור עשר שנים אי אפשר להחזיר וצריך לפרק את זה לגורמים ולבנות הצעה הגיונית.


אני ארצה גם לקבל התייחסות לגבי מה הקשר בין הצעת החוק שלפנינו לרבות העניין של התחולה ו-25 שנים וכולי עם הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל שהייתה לאחרונה, ואיך יש השפעות גומלין בין הדבר הזה והאפשרות של ההחזרה לבין התיקון ההוא. לדעתי יש קשר גדול.

אני סבור שכל תקנות הן מאושרות ותחולתן היא מרגע אישורן. אתה לא יכול לדעת מה תהיינה ההשלכות אם אתה עושה את זה רטרואקטיבית.

אבל בג"ץ אמר לכם.

בג"ץ עוד לא אמר. אתה יותר מנוסה ממני בכנסת ואתה יודע שכל חוק הוא מיום אישורו בכנסת.

אני יכול לומר לך שלהרבה חוקים נתנו תחולה רטרואקטיבית.

נכון. יש הרבה חוקים כאלה.

בנושא הזה, כאן יש סכנה כי מדובר בקרקעות.

זה חריג.

לדעתך זה חריג אבל לדעתנו זה לא חריג. כבר היו לנו כאן מקרים שנתנו תחולה רטרואקטיבית.

אני רוצה להזכיר שפסק דין קראסיק הפך להיות פסק דין סופי בפברואר השנה.

אבל עם הסתייגות.

רגע, אני אומר גם מה ההסתייגות. בית המשפט קרא למחוקק, כל השופטים בבג"ץ קראסיק קראו למחוקק, להחליט בשורה של החלטות כאשר אחת ההחלטות – אני חושבת שהיא בין החשובות – האם הלכת קראסיק תחול מהיום והלאה או היא תחול אחורה. בית המשפט לא רצה לקבוע את שאלת התחולה ולכן בפסק הדין הסופי נקבע שהעתירה נמחקת ואם תישאר תביעה אחרי תיקון חקיקה, אז הם יוכלו לשוב ולעתור. העמדה של המדינה הייתה – אנחנו גם הגשנו סיכומים וראיתי שבסוף בית המשפט החליט לחכות למחוקק – שכל הלכת קראסיק צריכה לחול רק על הפקעות חדשות מהיום והלאה מכיוון שהיא משנה את המצב המשפטי הקיים שעליו הסתמכה המדינה.

זה מה שאתם סוברים.

אנחנו מציעים אחרת.

אנחנו מציעים את החוק הזה.

את מדברת על מצב. לפני שמדברים על תיקוני חוק, בית המשפט אמר שהפקעה היא צמודת מטרה. זה העיקרון שצריך לצאת ממנו. הוא לא אמר שזה בסדר, תתחמו את זה בזמן. הוא אמר שהפקעה צמודת מטרה. אם המטרה מתקיימת, יש הפקעה. אם לא, אז לא. זה העיקרון.

הוא לא אמר מה קורה אם המטרה משתנה.

לא, אבל הוא אמר צמודת מטרה. השאלה אם המטרה איננה.

בבג"ץ קראסיק יש תשעה שופטים וכל אחד מהשופטים, יש לו גישה אחרת לגבי צמידות המטרה. אחת השאלות שיש לבית המשפט היא האם צמידות המטרה, ככל שיש צמידות מטרה, ממשיכה לחול לעולמי עד ועד. אנחנו מציעים בהצעת החוק שאחרי 25 שנים מתנתקת הזיקה. בהתאם להצעה שלנו לגבי הפקעות חדשות מהיום והלאה, אנחנו לוקחים את ההפקעות הקיימות גם לאותה תקופה, 20 השנים אחורה, שהן 25 השנים שבעינינו מתנתקת הזיקה וקובעים שאם הפקעה במהלך 25 השנים האחרונות לא התחילו בביצוע המטרה, אז נותנים למדינה תקופה להתחיל בביצוע ואם היא לא תתחיל בביצוע, אנחנו כן נחיל את הלכת קראסיק על ההפקעות האלה. אנחנו לא נחיל את הלכת קראסיק על הפקעות שנעשו לפני.

היום במע"צ פרסמו הודעה על פי תכנון והבנייה, הפקעה של כל כביש ירושלים-מוצא. שר האוצר כמעט ולא מפקיע היום.

אנחנו מדברים גם על הפקעות של שר התחבורה. ההפקעות של 25 השנים האחרונות שצריך לבדוק האם התחילו בביצוע, אלו יהיו גם הפקעות של שר התחבורה ולא רק הפקעות של שר האוצר. אנחנו סבורים שצריך לנתק את הזיקה אחרי 25 שנים ולכן קרקעות שהופקעו לפני למעלה מ-25 שנים לפני יום תחילתו של החוק, מבחינתנו הזיקה ניתקה לחלוטין. המשמעות היא ששר האוצר או שר התחבורה לפי העניין יוכלו לעשות בקרקע שימוש לכל מטרה שהיא, ללא תשלום פיצוי נוסף ולכן גם התחולה הזאת היא בהחלט תואמת את העמדה שעומדת בבסיס ההסדר שאחרי 25 שנים אין יותר זכויות לבעלי הקרקע גם מהיום והלאה וגם למעשה אחורה.

לקבוע שרירותית, יש כאן פגיעה באנשים ובזכות קניין. כל הטיעון של לפני 25 שנים, יש בו פגיעה שרירותית ואפליה בין אדם לאדם.

זה נרשם.


חבר הכנסת סוייד, אני הבנתי שאנחנו הולכים כאן על השבה וכי זה מה שאתה רצית. אם זה כך, כבר חל שיפור מהקדנציה הקודמת.

אני רק חושש שזכות ההשבה לא תמומש אף פעם.

לא נהיה נביאים.

אין כבר מה להשיב.

אנחנו סיימנו את כל הסעיפים ואני מבקש שהגורמים השונים ישבו ביחד ויכינו לנו את כל התיקונים. בעוד שבועיים אנחנו נקיים דיון נוסף ונראה את התיקונים. לאחר מכן נביא את הנושא למליאת הוועדה.
תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

PAGE
40