PAGE
18
הוועדה לזכויות הילד

17.11.2009


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 23
מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ל' בחשוון התש"ע (17 בנובמבר 2009), שעה 10:00

סיור הוועדה באתר מפוני גוש קטיף-ניצן

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

אורי אורבך

זאב אלדר, מפקח כולל של מחוז הדרום, משרד החינוך

דורית באלי, מפקחת, משרד החינוך

יפה ישראל, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אופיר כהן, יועץ שר המדע

דורון בן שלומי, מנהל ועד מתיישבי גוש קטיף

מוכי בטר, ועד המתיישבים

משה ראובן, מנהל אתר ניצן

אביאל אליעזר, מזכיר ניסנית

ליאור כליפא, ראש קהילה

יוסי דהרי, מנהל מחלקת נוער

אשר דנינו, מרכז נוער נווה דקלים

אהרן חזות, ראש קהילה

קובי מורנשטיין, ניצן

חיים קליין

רחל סעדה

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

סיור הוועדה באתר מפוני גוש קטיף-ניצן ובכנס שדרות

ברוכים הבאים. באתר ניצן יש היום כ-480 קרווילות. זאת אומרת, המדינה ייעדה את האתר הזה ל-480 משפחות.

מאוכלסות?

כולן מאוכלסות. יש עוד 120 יחידות שהן בלי אישורים – קרוונים וכל מיני תוספות כאשר מדובר בבנים ממשיכים שנישאו ושלא היה להם היכן לגור כי מראש לא נתנו כאן אפשרות כזאת.

אלה הקרוונים הריקים.

יש את אלה שעברו לבית הקבע שלהם ואז מרימים את הקרווילות, אבל אנחנו מדברים על אולי 12 מבנים מתוך ה-480.

ולא פלשו אליהם.

לכן מיד מרימים אותן. אם כן, יש אולי 12 קרווילות כאלה בכל האתר.


אנחנו כאן הקמנו את מרכז קטיף, מורשת ההנצחה. לפני שנה וחצי עבר חוק לתיעוד והנצחת מורשת גוש קטיף ואנחנו הקמנו כאן מרכז זמני שכרגע הוא של ועד המתיישבים. נערוך בו סיור קצר כדי שנוכל לראות אותו. יש כאן קיר שמספר את הסיפור של גוש קטיף. במוזיאון ירושלים עובדים בוגרי הגוש ויש לנו קשרים ברמה האישית. ברמה של המרכז עצמו, אין קשר.

צריך לציין שוועד המתיישבים מייצג את נווה דקלים ולא את המושבים.

ועד המתיישבים מייצג את כולם.

לא מייצג את המושבים. אני מהמושבים ואני יודע.

יש את פורום ה-10 שהוא הפורום שכל נציגות שלחה אליו את נציגה. אם יש לך דברים אחרים לומר, זה לגיטימי.

אני מצוי בנושא המושבים ובדרך כלל אתם לא מייצגים, גם מול הממשלה, את המושבים אלא את נווה דקלים. לנו יש משא ומתן פרטי של המושבים מול הממשלה. אלה שני גופים שונים.

אלה לא גופים שונים. דרך אגב, אני לא מנווה דקלים אלא ממזרח לכיש.

של מי המוזיאון בירושלים?

המוזיאון בירושלים הוא של חב"ד. שם הם שמים יותר את הדגש על התקופה האחרונה, על העקירה, על הגירוש וכולי. אנחנו שמים יותר את הדגש על כל ה-35 שנות התיישבות ובמובן של החיים עצמם שהיו בגוש קטיף.

תתייחס לגבי מוסדות החינוך, ולגבי המועדונים שהייתה אתם בעיה.

אנחנו נגיע לרכזי הנוער ויוסי דהרי יוכל להתייחס.

כפי שדורון הקדים ואמר, אנחנו הקמנו לפני שלוש שנים את המרכז הזה כמרכז שמרכז בתוכו את כל הנושאים שהיו בגוש קטיף על 35 שנות התיישבות. בנוסף לכך, יש גם קצת על כפר דרום שהוקם בשנת 1946 ופונה ב-1947-1948. ביקשו מאתנו גם לרכז את הדברים שהיו בימית כי אין להם שום מרכז. אנחנו התחלנו עם הקמת הארכיון עם גנזך המדינה והיינו בקשר עם גנז המדינה. הגנז היה כאן, בדק, ראה, נתן לנו אישורים ויש מישהו שעוזר לנו. מדובר בארכיון של מסמכים, של תמונות, של מוצגים וכל מיני דברים שהיו בגוש קטיף כאשר חלק נמצאים בארכיון ובגנזך המדינה.

מסמכים ציבוריים.

ציבוריים ואישיים. אנחנו גם עושים כאן תיקים אישיים או מכל כך שכאשר משפחה שרוצה להביא לכאן את המסמכים שלה, היא יכולה להביא לכאן את המסמכים אותם אנחנו סורקים ושומרים. התחלנו פרוייקט – אותו אנחנו כמעט מסיימים – של תיעוד אישי של אנשים שמספרים את הסיפור האישי שלהם וזה צולם בצורה מקצועית. מדובר בקרוב ל-330 ראיונות כאלה שכבר עשינו וזה אומר כ-1,200 שעות. יש גם 140 משפחות שעשו תיעוד משפחתי שהיה בהתחלה יותר טיפולי ואחר כך הוא עומד בפני הציבור הרחב. כל החומרים נמצאים כאן. מתוך החומרים האלה הפקנו מספר סרטים המספרים את הסיפור האישי של האנשים. יש לך כאן ספרייה של כל מיני דברים שאנחנו עושים כתיעוד והנצחה של האזור במטרה להגיע לבתי הספר. ב-כ"ב שבט, הישוב הראשון עלה על הקרקע.

יש איזה סרט דוקומנטרי, סרט שמספר את הסיפור?

את הסיפור של כל גוש קטיף ככלל? בדרך כלל הסיפורים הם סיפורים אישיים, אם זה דוד חתואל, אנשים שליוו אותם.

אין סרט דוקומנטרי שאתה יכול לומר שהוא תפס באתוס הציבורי. הייתם צריכים לחשוב על זה.

צריכה להיות איזושהי פרספקטיבה כדי לייצר את זה. אנחנו בשלב של איסוף חומרים כדי להוציא ספר שמרכז את הסיפור.

אלבום.

יש מישהו בעל שיעור קומה שיכול לעשות סרט דוקומנטרי או משהו שיספר את הסיפור? הוא יכול לשמש אותנו גם בעתיד.

יש לנו כאן סרטים קצרים באורך של רבע שעה שמספרים את הסיפור האישי.

יש סרט שעשינו מתוך העדויות האלה וזה סרט של 12 דקות שמספר סיפור.

לא אחד. יש אנשים שמספרים את כל התהליך, וזה מתחיל איך שהם הגיעו לגוש, הקימו אותו וכל החלוציות שהייתה להם עד לרגע שהם בעצם עומדים מול הבית ההרוס והם ממשיכים הלאה. זה דרך סיפור אישי מאוד חד ומאוד חודר המספר את כל התהליך הזה.

כאשר המועצה תקום – בטח תהיו פעילים – אחד הפרוייקטים שצריך לעשות הוא לעשות סרט דוקומנטרי או סרט שייכנס לציבוריות.

בהחלט.

חוץ מזה שראיינו את האנשים, וזה מצולם, אנחנו גם קטלגנו ותמללנו את כל הראיונות האלה בקלסרים ומי שרוצה למצוא או לראות נושא מסוים, הוא עובר על התמלול והוא צופה בסרטים רק בקטעים האלה ולא צריך לראות את כל החומרים. אם מישהו רוצה לעשות עבודה על ההתיישבות, על הצבא, על בתי הכנסת, הוא מוצא את כל הסרטים בהם אנשים דיברו על בתי כנסת בכל הישובים.

באופן כללי יש כאן גם מקום למחקר שאוסף את כל המחקרים שנעשו עד עכשיו. רק השבוע יש שני כנסים אקדמיים, האחד בירושלים, של מכון ירושלים, והשני בבינתחומי בהרצליה עם יושב ראש הכנסת. מבחינתנו זה יכול להיות מקום שמרכז את כל הדברים ובאמת מאפשר לכל החוקרים לקבל את החומרים שקיימים.

יש מספר חוקרים שעושים כאן עבודות תואר שני או דוקטורט והם באים לכאן ונעזרים בחומרים. הם יושבים כאן ומקבלים שירותי מחשב, אינטרנט, צילומים, מוציאים להם חומר, והם יכולים להיעזר בחומרים האלה.


כאשר באות לכאן קבוצות, יש כאן הדרכה וצופים בסרטים, תלוי בקבוצה, ועושים סיור בקרווילות, עולים לישוב הקבע, לניצן או שממשיכים אחר כך לאזור לכיש או למקום אחר. יש סיור של שעתיים, יש סיור של ארבע שעות, והסיורים האלה מתקיימים.


לגבי מוסדות החינוך. כ"ב שבט הוא יום העלייה לקרקע, ואת השבוע הזה קבענו כשבוע במערכות החינוך. יש ערכות שאנחנו מציעים לבתי הספר להעביר שיעור בנושא של גוש קטיף או סרט או מרצה. בחוק שעבר יש גם התייחסות לנושא הזה.

בחוק אין התייחסות ליום הזה.

בחוק עצמו לא כתוב דווקא התאריך הזה, אבל כתוב שאנחנו נעשה פעילות בבתי הספר.

אבל כתוב שיהיה יום בו מציינים את העקירה?

לא. זה לא קיים בחוק.


בתקופה הזו הוצאנו ביחד עם רשות הדואר בול לציון 35 שנות התיישבות. ההוצאה לקחה לנו די הרבה זמן ולוותה בוויכוחים כאלה ואחרים.

יש לך את הבול הזה כאן?

כן.


אנחנו הזמנו לכאן גם את נציגי הקהילות, את מזכירי הקהילות. יושב כאן אביאל מניסנית, יושב כאן ליאור שהוא מזכיר נווה דקלים, משה ראובן שהוא מנהל אתר ניצן והוא מטעם המועצה, יושבים כאן רכזי הנוער, יוסי דהרי שהוא גם הרכז האזורי של האתר, אשר דנינו שהוא מנווה דקלים ונמצאים כאן נציגי הנוער.


בהמשך אני אתן את רשות הדיבור לרכזים, אבל לפני כן אומר שרצינו למקד את הנושא בשתי נקודות שקשורות לעניין. נקודה אחת היא הנוער והיא קשורה לענייני התקציבים שעברו החלטת ממשלה כאשר יש להם שתי בעיות כאשר הבעיה המרכזית היא שאין אופק. זאת אומרת, כל פעם ניתנת החלטה לשנה דבר שלא מאפשר שום רצף של אנשים. הוא כרכז נוער עובד תחת איום של סיום עבודה כי אין רצף וכל פעם ההחלטה מתקבלת לשנת לימודים אחת.

תחת מי הם עובדים?

הרשות.

חוף אשקלון.

דיברנו בוועדה על הנושא הזה ומשרד החינוך התחייב בוועדה שיהיה תקציב והכל יהיה בסדר, וזה קרה.

זה קרה באופן מוגבל. יש החלטת ממשלה אבל התקלה הראשונה היא שהיא רק לשנה והיא לא הגדירה פרק זמן האומר שזה עד שהקהילה עוברת לישוב הקבע פלוס חפיפה, וזה מה שהיה צריך להיות. הייתה צריכה להיות תכנית וכל קהילה, עד שהיא עוברת לישוב הקבע מקבלת חפיפה מסוימת ומספיק אבל זה לא קרה.

המועצה האזורית מפעילה את העובדים.

התהליך הוא שיש החלטת ממשלה שמקצה 5 מיליון שקלים למינהל חברה ונוער. מינהל חברה ונוער עושה חלוקה לפי כל קהילה כמה מגיע לה לפי שלושה פרמטרים - הדרכה, פעילות וקייטנות – והוא מקצה הרשאה בסוף למינהל חברה ונוער לרשות המקומית. הגוף שמפעיל בפועל זאת הרשות המקומית במאה אחוזי מימון ולא צריכים עוד השתתפות של הרשות. הרשות המקומית בפועל מפעילה את זה כאשר חלק הוא דרך המתנ"ס או דרך הרשות עצמה אבל זה כבר לא משנה כי אלה הן שאלות טכניות. כפי שאמרתי, התקלה הראשונה היא שכל פעם זה ניתן לשנה והתקלה השנייה היא שגם בתוך השנה הזאת – ניקח את שנת תש"ע – שניתנה ההחלטה בזמן ביולי, עד היום המועצה לא קיבלה הרשאה. זאת אומרת, באה רשות מקומית – אם זה חוף אשקלון או לכיש או מועצה אחרת – ואומרת שהיא מממנת על חשבונה והיא לא רואה שהיא עומדת לקבל את הכסף. נכון שיש החלטת ממשלה, אבל אולי משהו יקרה או לא יקרה ולא נותנים הרשאות. כל המשחק הזה בעצם, בין אגף תקציבים, אגף החשב הכללי, חשבות משרד החינוך וחשבות מינהל חברה ונוער עוד לא נגמר ולכן המועצות עוד לא קיבלו הרשאות.

מי מטפל בזה?

אנחנו רודפים אחרי הדבר הזה כל הזמן.

מול המינהלת?

מול אגף תקציבים, הרפרנטים של משרד החינוך. אני מדבר עם יובל בנימין שהוא החשב של מינהל חברה ונוער ויש את יהודה קיסר שהוא החשב של משרד החינוך. כל ארבעת הגורמים האלה בסך הכל לא תפרו את כל הנושא ולכן ההרשאות בסוף לא הגיעו למועצות. אלה שתי התקלות שקיימות בתוך כל הדבר הזה, אבל צריך לציין שאנחנו כן שמחים – ושמחים מאוד – שיש תקציב, יש החלטת ממשלה.

בסופו של דבר השטח צריך להמשיך לפעול. התקציב מתבצע בצורה כזאת שהוא ניתן מה-1 לינואר עד 31 באוגוסט ולאחר מכן יש השלמה עד סוף דצמבר. יוצא שהמועצה האזורית – מועצה אזורית חוף אשקלון – הולכת ומממנת גם מבחינת האישור התקציבי שניתן אמנם בתחילת השנה. אנחנו עכשיו באמצע נובמבר, אבל אין לנו אישור תקציבי. כלומר, המועצה לוקחת על הגב שלה היום המשך העסקה של מדריכים ובעיקרון אף אחד לא מבטיח שום דבר. אף אחד לא מבטיח תשלום משכורת לרכזים. במאמר מוסגר אומר שהמצב של המועצה האזורית חוף אשקלון הוא לא מצב טוב.

המצב גרוע.

המצב מקשה מאוד על המשך התפקוד הכללי. אנחנו אלה שפועלים למען הילדים, למען הנוער, קשה לנו לייצר תוכנית עם איזשהו תכנון מוקדם. אם אנחנו מתייחסים ליישובי הקבע, אנחנו רוצים היום לתכנן את הפעילות שלנו כך שבחלק ממנה תיווצר איזושהי שותפות ואיזשהו תחילה של תהליך על מנת לחבר בין הקהילות. תוכניות על הנייר יש, אבל הביצוע לא מתבצע בגלל חוסר תקציב כזה או אחר. היום הפסקנו קבוצות שמיועדות לנוער קצה – יושבת כאן נציגת מחלקת הרווחה – שאנחנו עובדים עליו וגם כך קשה לנו מאוד כל המצב הזה לשכנע את הצעירים כן להתגייס ולשרת. הפסקנו תוכנית שעשתה פלאים בשנים האחרונות אבל הפסקנו אותה בגלל חוסר תקציב.


תוכניות של מניעת אלימות, אלכוהול וכולי, הפסקנו את התוכניות. אני לא יכול להביא מרצה מבחוץ מאחר שאין לי אישור תקציבי. חנוכה, הילדים יוצאים לחופש, רוב הילדים מגיעים מהאולפנות וחוזרים לישוב, מנסים ליצור איזושהי תוכנית ואיזושהי פעילות, אבל אין שום אישור. נכון שבתוכנית הכל כבר מוכן על הנייר וכולי, אבל מכאן לצאת עם התוכנית ולבצע אותה בפועל, המועצה לא מוכנה לקחת על עצמה את הכיסוי התקציבי שאולי יגיע ואולי לא יגיע. מעבר לזה, בוא נאמר שיש מקרים שהמועצה יש לה את התקציב החברתי – ואני מדבר עכשיו על תקציב של מינהל חברה ונוער, תקציב שידוע מראש ושהפעילות במשך שמונה חודשים מתבצעת באופן שוטף – בסופו של דבר יוצא מצב שבו ב-31 באוגוסט לדוגמה הוצאנו דוח ביצוע, המועצה הוציאה דוח ביצוע עבור אותן פעילויות שהתבצעו במהלך כל שמונת החודשים הללו, היום אנחנו נמצאים ב-17 בנובמבר והכסף יגיע ביום ראשון לאחר שהוצאנו דיווח ב-31 באוגוסט. כלומר, המועצה תקצבה. המועצה תקצבה במשך שמונה חודשים, הספקים לא קיבלו כסף במשך שמונה חודשים. המועצה שילמה לרכזי הנוער שכר מדי חודש בחודשו ונוצר איזשהו בור ללא תחתית. כלומר, המועצה מכניסה את עצמה לאיזשהו פלונטר שלא ניתן לצאת ממנו. אני מקבל טלפונים מספקים כי בסופו של דבר אנחנו אנשי הקשר ואנחנו אלה שעומדים מול אותם ספקים. אני מקבל הודעות ומאיימים עלי באופן אישי כאשר המתנ"ס הוא זה שהוציא את ההתחייבות ולא אני. אני איש הקשר ולכן באים אלי בטענות. את התכנון המוקדם לא ניתן לעשות בגלל שהתקציב מאושר אחת לשנה, אם בכלל, וכאשר הוא מאושר, לא מגיע שום אישור תקציבי למועצה, וכאשר מגיע אישור תקציבי, הכסף לצערנו לוקח לו זמן רב עד שהוא מגיע ואני מדבר על 11 חודשים עד שהכסף מגיע למועצה שגם כך מצבה בכי רע. בסופו של דבר מי שסובל ומי שנפגע מכל התהליך הזה, אלה הם הילדים כי הם לא מקבלים את המענה לו הם זקוקים. לצערנו, עם כל המאמץ ועם כל הרצון הטוב כאשר צוות הנוער פועל – ויש כאן באמת צוות נוער שמשקיע רבות לטובת הילדים ובני הנוער – קשה מאוד לייצר איזשהו משהו ולתת להם איזושהי תקווה ואיזשהו אופק.

מי מנתב את הנוער היום?

היום יש כ-10 רכזי נוער שנותנים מענה לישובים השונים. בנוסף לכך יש את חלוצה, יש תנועות נוער, יש בנות שירות וכולי. יש כוח אדם שמוכן לתת ולהשקיע הרבה, אבל המינימום הוא לתת לו את המשאבים אפילו מינימליים כדי שיוכל לבצע את העבודה. חודשיים וחצי המדריכים עובדים, המתנ"ס אמור לשלם לאותם מדריכים שכר אבל יש איזשהו אישור באוויר. אמנם בממשלה קיבלו איזושהי החלטה לפיה אמור להיות תקציב, אבל בפועל המועצה לא קיבלה שום דבר. אפילו המקדמה בתקציב המוניציפאלי או החברתי, זה לא 100-200 או עשרות אלפי שקלים אלא מדובר כאן במיליוני שקלים והמועצה מכניסה את עצמה לאיזשהו בור, לאיזשהו גירעון, שלנו קשה מאוד לצאת ממנו, בתור אלה שבעצם פועלים ופוגשים את הילדים ואת הנערים פנים אל פנים. אנחנו נפגשים אתם בשעות אחר הצהרים וצריכים לתת להם מענה. ההרגשה שלנו כצוות הנוער, ואני אומר את זה בצער, שהיום ההורים לא פנויים לטפל באותם ילדים ולתת להם את המענה החברתי ואת המענה האישי וזה מכמה סיבות כאשר אחת מהן היא שההורים לא פנויים, ההורים עסוקים – כך אני מקווה – באיזשהו תהליך של בניית בתי הקבע, ההורים עסוקים במציאת פרנסה. לנו יש הרגשה שההורים אומרים שהם סומכים על צוות הנוער כי אנחנו הם אלה שעושים עבודה נהדרת כבר ארבע שנים, קחו את הילדים, קחו את הנערים וטפלו בהם אתם בשעות אחר הצהרים אחרי החינוך הפורמלי כמובן, טפלו בהם, תחזירו לנו אותם ותנו לנו לעסוק בדברים אחרים. אני אומר את הדברים מתוך הרגשה כללית. אין לנו בעיה לעשות את זה, אנחנו מוכנים, אנחנו גאים לעשות את זה, אבל תנו לנו את האפשרות הזאת לתכנן תכניות. לשבת על תכנית ולשים אותה על הנייר זה דבר יפה, אבל אנחנו צריכים גם ליישם אותה. לצערי המצב לא משתפר אלא יותר גרוע. אנחנו היום עובדים בשיתוף פעולה מלא עם מחלקת הרווחה – ושיתוף הפעולה השתפר לעומת שנים עברו ובאמת זורם בצורה הרבה יותר טובה – אבל גם הם נמצאים בקשיים שלהם כי בסך הכל זאת אותה מועצה, גם אנחנו נמצאים בקשיים שלנו והמענה שאנחנו מספקים לאותם ילדים ולאותם בני נוער הוא פגום ובני הנוער לא מקבלים את מה שהם היו מצפים לקבל.

איפה זה תקוע?

אני לא יודע אם זה משרד החינוך או גורם אחר.

אני אומר לכם. אני עסקתי בזה בגוש קטיף עת הייתי מנהל אגף החינוך ואני בקשר עם משרד החינוך ועם הגורמים השונים.


יש החלטת ממשלה לתת למינהל חברה ונוער 5 מיליון שקלים לשנת 2009.

לשנת תש"ע.

הם הולכים לפי שנת לימודים. תש"ע. זה הוחלט. עד שהאוצר מיישם את זה ומעביר את התקציבים למינהל חברה ונוער, לוקח זמן. מינהל חברה ונוער אומר שעד שהוא לא מקבל את הכסף, הוא לא נותן למחוז הדרום אפשרות להודיע לרשויות שעומד תקציב כזה וכזה. מה שקורה הוא שיש החלטת ממשלה, מינהל חברה ונוער מחזיק את החלטת הממשלה ואומר שהוא מבין שיש, אבל החשב, יהודה קיסר – ואני אישית ישבתי אתו – אמר לי שעד שהוא לא רואה אצלו בתקציב של משרד החינוך את הכסף, כלום. אם כן, יש הרבה החלטות ממשלה. יש גם החלטה על בינוי בעוטף עזה ויש החלטה על כל מיני דברים, אבל כל עוד שאין לו את הכסף אצלו בסעיף, הוא לא משחרר שום דבר. אז יוצא מצב שהרשויות לא יכולות – יכולות, אבל לא רוצות – לומר למדריכים שלא יעבדו אלא נראה מה יהיה כאשר נקבל את הכסף. בסך הכל החבר'ה שעובדים עם חבר'ה רציניים וטובים והם רוצים שתהיה להם המשכיות ולא כל 1 בספטמבר לחפש עבודה.

מתי הייתה החלטת הממשלה?

החלטת הממשלה הייתה באפריל. הייתה החלטה והגיע אישור ביולי. עד שיצא האישור עבר זמן. ההחלטות היו באפריל-מאי.

מצד אחד מדובר בצוות נוער מקצועי אבל מצד שני המצב היום הוא שרכזי הנוער שלי קיבלו החודש 40 אחוזים מהשכר שלהם וגם כך השכר שלהם הוא נמוך.

משרד החינוך קיבל עכשיו את התקציב עד סוף דצמבר ואז הוא הודיע שהרשויות ידווחו לו והוא יעבור להן את הכסף. מי שהיה זריז והיה מוכן, קיבל. חוף אשקלון קיבלה את זה ב-15 בנובמבר ועכשיו היא יכולה לשלם גם לספקים וגם לרכזים.

את החלק היחסי.

את החלק היחסי, מה שהיה מינואר 2009. את המשכורות המועצה לקחה על עצמה והיא שילמה אותן אבל היא נכנסה לגירעון. עכשיו צריך לגמור את נובמבר, חצי חודש, ודצמבר. באות הרשויות ואומרות שהן רוצות עכשיו התחייבות מה-1 בינואר 2010 עד אוגוסט.

מה-1 בספטמבר.

על זה נגיד שיכול להיות שהוא בתקציב האחרון.

אין.

גם את זה אין?

אין.

כאן הפקק. מינהל חברה ונוער אומר שברגע שהוא יקבל תקציב, הוא מעביר לרשויות.

יהודה קיסר צריך לומר שאכן הוא קיבל את הכסף והכסף אצלו. הוא צריך לומר שהוא קיבל את ה-5 מיליון שקלים והוא יכול להפעיל אותם, אבל זה עוד לא קרה.

ספרו לי מה קורה כאן עם הילדים והנוער.

אני מדמה את המצב הזה לרכבת שיצאה מתחנה מסוימת ביום הגירוש והתחנה האחרונה שלה היא אחרי שהם ישבו ביישובי הקבע, יהיה מועדון, יהיו מבנים וכולי. בעצם אנחנו כל הזמן נמצאים בתוך תהליך. אנחנו מרגישים שאנחנו בתוך תהליך כי הכל כל הזמן דינמי.


גם הנוער מרגיש את הזמניות הזאת ולכן גם מידת ההשקעה שלו ומידת ההתייחסות שלו לדברים היא זמנית. כולם משדרים לו שהכל זמני וכולם זורמים עם הזמני. אני חושב שלנוער צריך לשדר קצת עוגנים של יציבות. מה שאנחנו מנסים תמיד להביא לנוער זה את היציבות הזאת, שהמועדון פתוח בשעות קבועות ושיש דברים קבועים.


אני לא רוצה להתייחס לעניין הזה של התקציבים, אבל כדי לאפשר איזושהי יציבות, אנחנו צריכים גם איזשהו אופק רחב מאוד מבחינה תקציבית ולתכנן את זה לכמה שנים. מה שהיה לפני שנה, זה לא מה שהיום. היום יש לי בני נוער שחיים במבני קבע וזה אומר תהליך אחר. עכשיו הם צריכים לבוא לכאן ברגל ובעוד חצי שנה או שנה אנחנו צריכים כבר להתחבר עם ישוב אחד. התהליך הוא אחר לגמרי. זה אומר להתחבר עם נוער אחר, זה אומר לעשות איזה שהם תהליכים אחרים.

מה קורה היום אחר הצהרים? הילדים מסיימים את בית הספר בשעה 1:00.

בני הנוער בגוש קטיף, רובם למדו במוסדות פנימייה, אולפנות בפנימיות. היום יש יותר ויותר בני נוער שלומדים במסגרות כאשר כל יום הם בבית, בשעה 2-3 אחר הצהרים הם כבר בבית, והם משתעממים.

איפה הם לומדים כאן?

לומדים בבית ספר תיכון באשדוד ובאשקלון. הם לומדים כאן בסביבה. זאת אומרת, בשעה 2-3-4 אחר הצהרים הם כבר כאן ואז מתחיל הזמן של השעמום והמטרה שלנו היא קודם כל להעסיק אותם.

בוא נדבר על מה שקורה היום.

הערב יש לנו פעילות שהיא קבועה לימי שלישי.

לאיזה גילאים?

אצלנו זה לכיתות ז'-ח' שיש להם פעילות משעה 4:00 עד 7:30 בערב וכיתות ט'-י"ב פעילות משעה 7:30 עד 10:30, כאשר אז המועדון פתוח ויש פעילות. יש שם משחקים ובני הנוער יכולים לשחק. אנחנו יושבים ומדברים אתם. הרבה נוגעים אתם בקטע האישי ולשם כך יש צוות של מדריכות. אם יש דברים שהם קצת חריגים, אנחנו משתפים את הרווחה בעניין הזה. אלה דברים שאנחנו עושים אתם ממש ביום יום. היום בשעה 5:00 אני נוסע עם ילד שמתחיל ללמוד – בגלל בירוקרטיה הוא ישב בבית כמעט שלושה חודשים – בפנימייה החדשה שלו.

מה הם עושים כאן?

יש פעילויות שהן ערכיות לפי חודשי השנה שזה פעם בשבוע. הם משחקים, הם מדברים, המון דינמיקה ביניהם.

אתה מדבר על בני נוער?

על בני נוער.

בנים.

בנים ובנות. הילדים בדרך כלל בתנועות נוער. יש לנו תנועת נוער "עוז" שכוללת ילדים מכיתה א' עד ג' ואת בני עקיבא שמיועדת לילדים מכיתה ד' עד י"ב.

כמה אחוזים מהילדים מגיעים למבנים האלה וכמה לא מגיעים?

אני מעריך שאנחנו נותנים מענה מבחינת מספר הילדים ובני הנוער לבערך כ-80 אחוזים.

כמה ילדים יש כאן?

יש אלף ילדים ובני נוער. ניצן הוא הישוב הגדול ביותר אבל יש עוד ישובים נוספים שגם שם יש מפונים כמו כרמל ומפקיעים שגם הם בתחום המועצה האזורית חוף אשקלון.


לסבר את אוזניכם, אני אתן נתונים ממשיים מהשטח. קודם כל, מבחינת הפריסה של כוח האדם שבעצם פועל בישובים ומדובר בכוח אדם מיומן ומקצועי שעובד מספר שנים ודווקא בתחום הנוער ובתחום הילדים קשה מאוד לשמור על רציפות. אם אנחנו מצליחים לעשות את זה, הגיבוי הכספי רק צריך לסייע לנו בנושא הזה.


יש לנו עשרה רכזי נוער שנותנים מענה לכיתות ז' עד י"ב. לכל קהילה יש את רכז הנוער שפועל באותה קהילה על פי האופי והצרכים שלה. בנוסף לזה יש לנו כאן גרעין נח"ל שקיבלנו אותו דרך האגף החברתי-ביטחוני של הנח"ל. יש לנו תנועות נוער שפועלות כאשר לבני עקיבא יש שני סניפים, תנועת עוז שהיא התנועה של הילדים והנוער העובד והלומד שנותן מענה לצעירים הלא דתיים.


מבחינת הילדים, יש רכזת ילדים שעכשיו היא בחופשת לידה. היא בעצם אחראית על הפעילות המקיפה של כיתות א' עד ו'. מעבר לזה יש את הפעילות המתנ"סית. כלומר, החוגים, הספרייה וכולי.


רוב הילדים שמתגוררים בישוב לומדים בבית הספר שנמצא בתוך הישוב, ניצני קטיף, ומעבר לכך יש את בית ספר ניצן שהוא מעבר לכביש והוא בית ספר יסודי ממלכתי. מעבר לזה יש מוסדות לא מוכרים באזור אשדוד ובאזור אשקלון. התיכונים מפוזרים בעיקר באזור אשקלון ובאזור קבוצת יבנה. בוא נאמר שהפנימיות מגיעות מהצפון ודרומה.

מבחינת אחוזי חילון, מתוך האוכלוסייה הדתית, בקרב בני הנוער, יש 16-18, 16-20.

אני לא יודע לומר לך באחוזים, אבל יש תופעה כזאת.

יותר מאשר הייתה בישובים המקוריים?

לאו דווקא.

בגוש קטיף חיינו בחממה ובמקום מאוד סגור. יש מעבר לחברה שהיא מאוד פתוחה והכל נגיש והילדים באו לא מוכנים. אני יודע שבגוש קטיף ההורים היו יכולים לישון בשקט והילדים היו חוזרים הביתה ב-2 לפנות בוקר אבל כאן אני בא להורה ואומר לו שהילד מגיע מאוחר בלילה ושואל אותו איך הוא ישן והוא שואל אותי מה הבעיה.

דיברתם על סדר יום ועל מה קורה לילד שמגיע לכאן מבית הספר ומה הוא מקבל. לצערי השנה אני נאלץ לסגור את מרכז הלמידה. יש פער לימודים, וזה לא סוד. זה דבר שיאמרו לכם גם במשרד החינוך. יש פער לימודים של תלמידים בבתי הספר ופתחנו מרכז למידה בו נמצאים סטודנטים שמגיעים ונותנים עזרה לשיעורי בית, הכנה לבגרות וכולי. המרכז הוכיח את עצמו אבל לצערי חוסר התקציב גרם לזה שהמרכז כבר לא עובד חודשיים והפניות מההורים ומהציבור שאנחנו מקבלים הן רבות. העברנו את זה למועצה כדי שהיא תמצא איזשהו פתרון לנושא הזה.

הפעילות כאן מתחילה בשעה 4:00. לאחר מכן המדריכים, כל קבוצה וקבוצה, כל רכז, בונה לקבוצה שלו את הפעילות החינוכית, הערכית, החווייתית, עד אזור השעה 10:00-10:30 בלילה. לאחר מכן אנחנו מחזירים את הנוער לידי ההורים כי גם להורים יש כאן איזושהי אחריות מסוימת. זה סדר היום הכללי.

יש בעיות של אלכוהול וסמים?

ניגע עכשיו במאפיינים. 15 אחוזים מבני הנוער – כ-80 בני נוער – החליפו מקומות לימוד בשנה האחרונה ובדרך כלל מדובר בצעירים שהיו ברמה גבוהה ולמדו בישיבות ובאולפנות בהן הרמה הלימודית היא מאוד גבוהה ולצערנו עברו לבתי ספר תיכוניים באזור אשקלון שם הרמה הלימודית לא כל כך גבוהה. הם עשו זאת מתוך איזשהו ויתור, מתוך איזשהו חוסר רצון להשקיע וירידת מוטיבציה בנושא הזה.


המאפיינים של בני הנוער. אחוזים של נשירה סמויה הם אחוזים מאוד גבוהים. אחוזים של נשירה גלויה הם אמנם קטנים ואנחנו מכירים 11 מקרים. לדוגמה, אתמול הכנסנו לבית הספר באשקלון ילדה שאמורה ללמוד בכיתה י' אבל היא כבר שנתיים לא לומדת אלא ישבה בבית. אתמול הצלחנו לשכנע את בית הספר, כאשר אנחנו, רכזי הנוער נתנו את המילה שלנו ואת ההתחייבות שלנו שאנחנו נעזור לילדה להשלים את כל הפער הלימודי ובעוד ארבעה חודשים בית הספר יבחן את הילדה. אם היא עומדת בחומר הלימודים של כיתה י', היא תישאר בכיתה י', ואם לא, זאת בעיה.


לגבי נשירה סמויה, יש ילדים שיום כן מגיעים ללימודים ויום לא מגיעים, וגם כשהם בכיתה, הראש שלהם לא שם.


אלימות וונדליזם. חלק מתחושת אי השייכות למקום, תחושת הניכור, מקום זמני – יוצר מצב של תופעות של ונדליזם ברחבי הישוב ומשה יכול להעיד על כך.


נושא של אלכוהול שלצערי נוגע בגילאים מאוד צעירים. אנחנו עדים לתופעה הזאת אפילו בסוף כיתה ה' ותחילת כיתה ו' כאשר חבר'ה צעירים מתחילים להתנסות בשתיית אלכוהול. פערי הלימודים שהזכרנו. שוב, אני לא רוצה לומר שההורים לא מודעים, אבל יש ילדים שמסתובבים עד שעה 12:00 בלילה וזה כאילו בסדר והכל טוב ויפה. ההורים לא מודעים לזה כי הם הולכים לישון בשעה 10:00, אבל הילד עוד מטייל עד השעות המאוחרות ואנחנו יודעים למה זה מביא. הרמה הדתית הנמוכה, כלומר, יש כאן איזושהי תופעה של חילון.


בהערכה, כי אי אפשר ממש למדוד את זה, בין 20 ל-30 אחוזים מבני הנוער לא מממשים את הפוטנציאל הלימודי שלהם. כלומר, יש להם פוטנציאל לימודי כי כאשר אתה יושב אתם באחד על אחד באותו מרכז למידה שהיה פתוח עד לא מזמן ואתה מנסה לראות ולהבין איפה המצב הלימודי שלהם ובאיזו רמה הם נמצאים, הם ברמה מאוד גבוהה, אבל מצד שני הילד לא רוצה להשקיע ומבקש בית ספר שיהיה קרוב לבית, שלא פותחים בו את המחברת יותר מדיי פעמים ושרמת הלימודים בו לא כל כך גבוהה. יכול להיות שהביטחון העצמי גם הוא נפגע.


כולנו יודעים שבית הספר היסודי עבר טלטלות ומהמורות ולכן אנחנו נתקלים דווקא בגילאים כיתות ז' עד ט' כשכבה שהיא מאוד בעייתית. שם יש תופעות שאנחנו לא הכרנו ולא מכירים, ושם צריך לתת יותר את הדעת. כלומר, דווקא בגילאים האלה שבעצם עברו את הטלטלה של בתי הספר מבחינת שבירת מסגרות וכולי, שם צריך לתת את המענה היותר רחב.


אוכלוסיית אלפי מנשה, אוכלוסייה שלקחנו אותה דווקא בשנה האחרונה. ייעדנו איזשהו תקציב קטן שקיבלנו מעמותה שנקראת זהות יהודית והצלחנו להפעיל כאן תוכנית של חיזוק הקשר היהודי סביב אתגרים. אשר בזמנו הקים את התוכנית הזאת ועכשיו לצערי היא פסקה בגלל חוסר תקציב. מי שיפתח ביו-טיוב ויקיש ניצן, יראה את הפעילות, את הסרטון של הפעילות שהתבצעה כאן בקיץ האחרון. דווקא האוכלוסייה הזאת היא אוכלוסייה מוחלשת שצריכה חיזוקים גם מבחינת ההורים וזה מעבר לקשיים בהם נתקלים העולים החדשים. שם אנחנו צריכים לשים דגש הרבה יותר רחב.


על פי מחלקת הרווחה ההגדרה של נער בסיכון בחוף אשקלון היא שכל נער שעבר את תהליך העקירה, מוגדר כנער בסיכון ומתוך זה אנחנו יודעים למפות כ-35 אחוזים מבני הנוער שהם בסיכון רחב יותר ושם צריך לתת מענה יותר אינטנסיבי והרבה יותר הדוק.


מבחינת הקהילות. יש שתי קהילות. ניסנית היא קהילה שמונה כ-100 משפחות פלוס עוד קהילה שהיא קהילה מעורבת ואלה הקהילות הלא דתיות. מעבר לזה, כל הקהילות, המושבים שמוגדרים כרגע כגוש אחד ופועלים במועדון אחד שיש לו את הקשיים משלו. כלומר, כל ישוב וכל קבוצה נמצאת באיזשהו תהליך לקראת יישובי הקבע, לכל קבוצה יש את המאפיינים שלה וכאשר פועלים בקומפלקס אחד, זה מקשה מאוד. מצד שני יש לנו את קהילת נווה דקלים. המקום הזה היה אמור להיות מעונות יום. אם תכנסו לשירותים, אתם תראו שירותים בגובה דשא אבל בגלל חוסר במבני ציבור, חוסר במקום לייצר פעילות, הסבנו את הקומפלקס הזה לעבודה של רכזי הנוער, כולל סניף תנועת נוער וכולי.


אני חייב לומר גם משהו חיובי כי מתבצעים כאן דברים. עבדנו כאן חמישה חודשים בלי תקציב ומתוך זה בתקופת עופרת יצוקה בנינו כאן פעילות שמי שיראה את מה שהתבצע ישאל איך זה קרה בלי כסף. אנחנו די ותיקים ומייצרים דברים יש מאין. אנחנו לא נותנים לחוסר התקציב לפגוע בילדים ובבני הנוער, אבל זה לא אומר שלא צריך לקבל את התקציב הזה.


הוצאנו משלחת של נוער לפולין והיא חוותה את התהליך. היו בני נוער שהרגישו שהתהליך שהם עברו, תהליך העקירה, הוא מעין שואה. אני לא שופט אף אחד אבל היה חשוב לנו להבהיר להם מהי שואה אמיתית ואכן יצאו כ-20 בני נוער במשלחת לפולין. בני הנוער יצאו עם תובנות אחרות לגמרי וחזרו לעבודה קהילתית. באפריל אנחנו מוציאים משלחת נוספת לפולין.


פעילות התנדבותית. לא פשוט במצב בו נמצא היום הנוער לומר לו שייקח את עצמו ושיבוא להתנדב. זאת עבודה מאוד מאוד מאומצת ועבודה מאוד מאוד אינטנסיבית. יש מספר פרוייקטים של התנדבות ואני אתאר לכם שניים ייחודיים. קהילת ניסנית הקימה בתוך מועדון הנוער – הנוער עצמו ביוזמתו – תוכנית שנקראת פיצנית. זה אומר פיצה בתוך מועדון ניסנית. מייצרים פיצה, בני הנוער אחראים על כל התהליך מההכנה עצמה עד קניית התנור, השיווק, המשלוחים וכל מערך ההפצה. הם אחראים על כל התהליך. מוכרים פיצה לתושבים כאן - פיצה כשרה וטעימה מאוד – במחיר זול, 20-25 שקלים למגש, ובכסף הזה שמרוויחים, לא אומרים שיעשו לעצמם איזושהי פעילות כמו טיול וכולי אלא עושים איזושהי פעילות לטובת האחר. כלומר, לוקחים את כל הכסף שאספו ומשקיעים אותו לטובת האחר.


תוכנית שנייה, אנוש. מעון מפגרים באשקלון. בני נוער שלנו מאמצים אותם, כלומר, פועלים לטובתם. למשל, מסיבת חנוכה. תבינו, לנוער אין מסיבת חנוכה, אבל הוא הולך, יוזם ועושה פעילות חנוכה לאותם נפגעים כאשר המטרה היא בסוף התהליך לקחת את אותה קבוצה, גם שלהם וגם שלנו, וביחד ליצור איזושהי שותפות להתנדבות במקום שלישי. לצערי הדברים האלה נעצרים בגלל חוסר כסף להסיע את הילדים מכאן לאשקלון וזה כאשר מדובר ב-200-300 שקלים. זה מקשה על הגלגלים לנוע, אבל אנחנו מנסים להיות מאוד מאוד יצירתיים בפתרון הסוגיה הזאת.


בנושא צה"ל, למרות שהוא נעצר, יש איזושהי עליית מדרגה ויש חבר'ה שמתגייסים לשירות משמעותי. עדיין יש תופעות שאנחנו מטפלים בהן ובוא נאמר שאנחנו נמצאים איפה שהוא במעלה ההר. אני לא יודע אם הגענו לפסגה והדרך היא עוד ארוכה.


אנחנו יודעים לעשות את העבודה. אם אתם תתנו לנו את הגב שלכם, אנחנו ניתן את אותו מענה לטובת הילדים ובני הנוער. אני חושב שיש לנו הרבה מה לעשות. אכן, לא חסרות בעיות אבל מצד שני יש גם איזושהי נכונות מצדנו לפתור את הבעיות האלה.

תודה. דורון, תוך כמה שנים לא יהיה צורך במועדון הזה? הערכה.

מועדון בכל מקרה צריך. תלוי בקהילות. צריך לזכור שאנחנו נמצאים בחוף אשקלון. כאן כל ראש קהילה יוכל לומר את ההערכות שלו מתי זה יהיה, כי יש כאן שלושה גושים מרכזיים – נווה דקלים, מושבים וניסנית – אבל להערכתנו ייקח הרבה שנים.

שנתיים, חמש שנים, שבע שנים?

בין שנתיים לחמש שנים. יש כאלה שיאמרו גם עשרים שנים, אבל בוא נגיד שבשנתיים הקרובות אנחנו לא רואים שום מבנה ציבור אחר שייבנה כי עוד לא התחילו לתכנן. רק התכנון והביצוע בפועל הוא שנתיים. זה לא בנווה דקלים, לא במושבים ולא במקומות אחרים. עדיין אין תכנון. אם כן, שנתיים הן המינימום. בהנחה שכולם מחר מתחילים לרוץ וראש הממשלה אומר שכולם מעכשיו רצים, אם כולם רצים מהר, מדובר בשנתיים. כמו שאנחנו מכירים את מדינת ישראל, זה לא כך.

מה לגבי המבנים הפרטיים? לגביהם יש תאריך. אני מדבר על גושים גדולים.

כל קהילה, זה סיפור אחר. אם אני מנתח בגדול, אתה מבין שזה תהליך שייקח הרבה שנים. עד שלא ייכנס לכאן זרז רציני, זה לא תהליך פשוט. מתוך 480 משפחות שנמצאות כאן, יש פחות מ-150, שליש, שהוא בתכנון מתקדם של הבית. יש כבר מאה שבונים ובמושבים יש עכשיו עוד חלק שהוא בתהליכי תכנון, אבל הדברים לוקחים זמן. שליש יתחיל לבנות בשנה-שנתיים הקרובות וברוך השם זה מצוין. התהליכים כאן גדולים. בוא נאמר שבשנתיים שום מבנה ציבור לא יכול לזוז, ואני לא רוצה לומר יותר כדי לא לייאש את כולנו. אם כן, שנתיים הן המינימום של המינימום.


אני חייב לומר שהמטרה היא להגיע ליישובי הקבע כמה שיותר מהר, אבל מה לעשות שאנחנו נמצאים כאן ואנחנו אמורים לתת מענה גם כאן ואנחנו רוצים שאנשים יגיעו ליישובי הקבע, במיוחד הנוער והילדים. בוא נאמר שנוצר כאן איזשהו דור שהוא דור הקרווילות. לא נוכל לקחת מהם את זה. הם פה, הם גרים כאן, הם חיים כאן, והם בזבזו את כל חיי הנוער שלהם או חיי הילדות שלהם באיזושהי מעברה, ואני אומר את זה לצערי. אסור לנו לשכוח שאנחנו נמצאים כאן והילדים חיים כאן, וצריך לתת להם איזשהו מענה בסיסי גם כאן בישוב הזמני, למרות שהוא זמני.


משה ואני נמצאים באיזשהו מהלך. יש כאן מגרש משחקים שבנו אותו כאשר הגענו לכאן, ב-15 באוגוסט, ומי שיראה אותו, יראה שהוא מהווה מפגע בטיחות ממדרגה ראשונה. משתמשים בו בבית הספר, משתמשים בו הילדים אחר הצהרים, מגרש משחקים של כדורגל והילדים מוציאים בו את האנרגיות שלהם, ואם אין להם היכן להיות, שלפחות יעשו את זה בצורה חיובית. זה אמור גם לגבי הנוער הבוגר וגם לגבי הילדים הצעירים. תבוא ותראה את מגרש הכדורגל – סכנת נפשות. למועצה אין כסף והיא אומרת שמבחינתה אשים שער ומנעול ולא אתן לאף אחד להיכנס. אין לה כסף לתקן את המגרש הזה ולכן צריך לסגור אותו. מה יעשו הילדים? מעניין אותם שער סגור? מדובר כאן באמת בסכנת נפשות. פנינו לגורמים השונים, אבל קשה מאוד לאנשים לקחת אחריות על דבר שהוא מאוד טריביאלי. אני מזמין אתכם לראות את המגרש. הברזלים והגדרות בו, הם כמו סכינים. אם חס וחלילה ילד רץ ונתקל בגדר מכל סיבה שהיא, סכנת נפשות. אני התרעתי על זה גם בפני המועצה ואמרתי שזה המצב.

אני למעשה נכנסתי לתפקיד שלי לפני כשישה חודשים כצורך של המועצה שהבינה שאין תקשורת בין המועצה לבין התושבים, דבר שלא בריא לאף אחד. כל דבר מבחינת התושבים היה שכולם דפקו אותם. ההשלכות של זה התבטאו בתרעומת גדולה מאוד באתר, קטסטרופה, שתייה, עבריינות, תיקים במשטרה וכולי. אני לא אומר את הדברים כדי להשחיר אלא כי בסופו של דבר אלה האנשים שלנו והילדים שלנו. המועצה מצאה לנכון את הצורך שיבוא מישהו מתוך האתר שיהיה איש שמגשר ומפשר. אדם שגם מביא את הבעיות משם וגם מנסה להתיר את כל הפלונטרים עד כמה שאפשר ובכלים שעומדים לרשותי במטרה לנסות להוריד את גובה הלהבות.


אני רוצה לומר לך שהמועצה פתחה את כל הספרים שלה בפניי ואמרה לי שאומר לה אני איפה הפלונטר או איך מתירים אותו ואני אומר לכם מספר מסקנות אליהן הגעתי. רבותיי, הכל חוזר למילה כסף, כסף וכסף. מדינת ישראל לא משקיעה באמת בשיקום של המפונים. מדינת ישראל שמה אותנו בצד במלחמה שלה בינה לבין המועצה, כמה כסף, איזה שימוש עושים בכסף וכן הלאה. כל עוד לא הייתי בתפקיד הזה, היה לתושבים קל לנגח את המועצה ולומר שלקחו להם, שהמדינה מעבירה והמועצה לא נותנת וכן הלאה, אבל היום יוסי ואני נמצאים בתוך הפרונט של העסק הזה ואומרים פה אתה תיקח ופה אתה תנהל. אני אומר לכם את האמת והיא שאי אפשר לנהל את הדבר הזה. אתם שמעתם איך מועצה אזורית מסבסדת את מדינת ישראל מתקציב שהוא גירעוני מבחינתה, וזה נמשך כבר ארבע שנים ולא רואים את האור בקצה המנהרה.


היום שולמו 40 אחוזים מהמשכורות של האנשים כי כבר המועצה הגיעה לכאן והיא אמרה שאין לה יותר מהיכן לקחת כסף. אם מדינת ישראל תמשיך להתנהל כפי שהיא מתנהלת היום, לטמון את הראש בחול ולומר שהיא מעבירה וזה מספיק, זה בדיוק הפוך על הפוך. ככל שנשארים כאן אנשים יותר זמן, הבעיות הולכות, גדלות ותופחות, ומצד שני להקטין את התקציבים, זה לא מסתדר. המועצה היום נמצאת בגירעון של 10 מיליון שקלים, ואני אומר לכם באחריות מלאה – אני, נציג התושבים – שמבחינת תקציב מוניציפאלי מועצה אזורית חוף אשקלון בגירעון של 1.9 מיליון שקלים כל שנה וזה רק בסעיף המוניציפאלי, ואני לא מדבר על הסעיפים האחרים. אני אומר את הדברים באחריות כתושב ולא כאיש מועצה. המועצה אומרת שאין לה מהיכן לתת. התוצאה של זה היום היא שאי אפשר להמשיך את הפעילויות ואני לא אחזור על הדברים שנאמרו כאן.


אני רוצה לומר לכם שאתמול הייתה לנו פגישה עם דניאל שטרום, האיש החברתי של מינהלת סל"ע והוא גם מחזיק את התקציב המוניציפאלי, והוא אמר שנכון להיום אין אישור בוועדת הכספים לתקציב מוניציפאלי. אפס. תקציב מוניציפאלי לשנת 2010 – אפס שקלים. היעלה על הדעת שמועצה שנמצאת בגירעון תוכל להחזיק את האתר הזה לאורך זמן? בסופו של דבר היא תתנער מהכל ותסגור את הבסטה. היא תאמר שאם מדינת ישראל תביא לכם כסף, אין בעיה אבל אם היא לא תביא לכם כסף, היא לא מוכנה יותר לממן. אנחנו נמצאים עכשיו על קצה הקרחון בקטע הזה.


אנא מכם, העבירו את המסר למי שצריך. אי אפשר להמשיך להתנהל בצורה כזאת שהמועצה מממנת את המדינה, שהמועצה משלמת משכורות לאנשים ורק אחרי שלושה חודשים או שמונה חודשים או עשרה חודשים היא מקבלת את הכסף. אם היה מדובר במועצה מבוססת כלכלית, זה דבר לגיטימי ואומרים שזאת ההתנהלות וזאת הפרוצדורה, אבל זה לא המקרה. גם ועדת החקירה אמרה שצריך להתייחס לזה כאל משהו לאומי, להפסיק את השיטה הזאת שהמועצה תממן ואחר כך נעשה פרוצדורה ואחר כך נעביר לכם את הכסף. הסיטואציה בה אנחנו נמצאים היום, אנשים לא מקבלים משכורות. אני נמצא כאן כדי לכבות את השריפות, לבקש מהאנשים להתאזר בסבלנות, לחכות כי מיד אנחנו מקבלים את הפתרון.

בבקשה, עכשיו זה נמצא אצלכם.

ועדת החקירה נתנה עכשיו הרבה מאוד עבודה ואנחנו עכשיו עושים עבודה גדולה עם מאיר גבאי. כל הדברים הם בקטע המעשי ולא בקטע החברתי ולא בקטע השיקומי. רוב הדברים שם הם בעניין של הבנייה. זה חשוב כי זה תחילת השיקום של כל מקום.


מה שלי חסר גם כאן ואני חושב שבכלל, גם כדי להניע תהליך, זה שאין כאן נתונים. אומר גבוה, נמוך, הרבה אחוזים, קצת אחוזים, אבל מישהו צריך לתת נתונים שיאמרו מה קורה כאן באמת. צריך שהדברים יוצפו כמו שצריך ונדע מה אנחנו צריכים ומה הבעיות. מועדון נוער צריך גם בנווה דקלים ויצטרכו אותו גם בניצן. זאת אומרת, מועדון נוער לא קשור למקום בו יש בעיות אלא מועדון נוער הוא דבר טריביאלי. השאלה מה הדבר הייחודי שיש כאן בנוסף למועדון נוער רגיל שיכול להתקיים עם קומונר וחצי. צריך כאן עשרה רכזים כדי שנרגיש שיש כאן בעיה. הבעיה לא צריכה לבוא בגלל שפלוני או אלמוני אמר, אלא שמישהו יעשה עבודה מעשית, עבודה עניינית, ואולי הוועדה יכולה להזמין דבר כזה.

כאן יש את התכנית הלאומית. עלה משהו בקטע הזה?

עלה, אבל הבעיה היא שהנתונים הם כמה שנים אחורה וזה לא בדיוק משקף את המצב היום.

הנתונים נאספו בקיץ האחרון.

לא, לא מדויק. אני חושב שהם מתבססים על 2007.

רוצים לומר שכאן צריך משהו ייחודי שהוא מעבר. כמו שדורון אמר, זה לא עניין לשנה ולשנתיים אלא זה תהליך ארוך טווח. ילד שהגיע לכאן בגיל אפס זה משהו אחר וילד שהגיע לכאן בגיל 14 הוא משהו אחר אבל מישהו צריך לומר את כל הנתונים האלה. אתה אומר שיש כאן אלף, וזה מספר אדיר וזה משהו שצריך לדעת. צריך לדעת כמה חבר'ה כאן נקלטו במערכת, כמה חבר'ה נורמטיביים וכולי. יש לך מסמך כזה שיכול להגדיר?

אתה נכנס למקום לא נכון כי אתה מנסה לקחת אחריות והרב אופיר אומר שכדי שמשהו כאן יתבצע, הממשלה צריכה לקחת את האחריות. אומר משרד הרווחה והחינוך, הם צריכים להציב. אם הם ייקחו נתונים ממך, גם זה בסדר גמור. בסוף, כאשר משרד הרווחה ומשרד החינוך באים ואומרים שהם כאנשי מקצוע אומרים שיש כאן תהליך מסוים שצריך לעבור אותו וצריך להקציב לו, זה אחרת מאשר מישהו בשם התושבים אומר את זה.

אני רוצה לשנות את האווירה. אנחנו ארבע שנים אחרי וברוך השם נעשתה כאן הרבה עבודה. אנחנו לא מדברים על אותם נערים שלא לומדים כאן ומסתובבים במשך היום כמו שהיה בשנה הראשונה. אנחנו לא מדברים על אותו מצב גיוס או אי גיוס לצה"ל כפי שהיה בשנה הראשונה ואני בכוונה רוצה שנדבר על הבעיות שקיימות. אני חושב שבקטע הזה אנחנו צריכים וחשוב שבאמת ניקח את הדבר הזה קדימה. הרבה דברים כאן נעשו בראש וראשונה אודות לצוות המקומי ולרכזים שחיים כאן ביום יום. אם אין אני לי, מי לי. עם כל הכבוד למדינת ישראל, לכנסת ישראל, לממשלת ישראל, למועצה האזורית חוף אשקלון, אם המערכות כאן לא יתפקדו כמו שהן צריכות לתפקד כקהילות מן המניין, כישובים מן המניין שיש את האחריות המקומית על מה שקורה כאן והיכולת המקומית לטפל במערכת כמו בכל ישוב רגיל במדינת ישראל, אנחנו נמשיך לדשדש בסיפור הזה. צריך גם להסתכל על חצי הכוס המלאה והיא שאנחנו ארבע שנים אחרי והתקופה לא דומה לתקופה ששלי יחימוביץ סיירה כאן עם הוועדה לזכויות הילד. בתקופה שחבר הכנסת דני דנון מסייר כאן היום עם חבר הכנסת אורבך, השתנו דברים לטובה.


הנושאים כאן הם ברמה שצריכים לקבל יציבות. כל דבר כאן משפיע על דבר. כאשר יש כאן בית ספר – ויושב כאן המפקח של משרד החינוך ואני יכול לומר רק מלים טובות על משרד החינוך בכל תהליך הקליטה – משרד החינוך, גם בית הספר, לא יכול להבטיח את מלוא המשאבים. יש כאן משאבים מעבר לבית ספר רגיל, ונשים את הדברים על השולחן. משרד החינוך לא יכול לתת את המשאבים הנדרשים במציאות הקיימת. זאת אומרת, המציאות הקיימת דורשת היום מעבר לתוספת של 225 שעות ומי שמכיר את משרד החינוך, זה לא מעט אבל המציאות דורשת יותר.


אני חושב שבסופו של דבר נדרש זה להחזיר את העסק הזה למשימה לאומית. משימה לאומית בתקציבי מינהל חברה ונוער, משימה לאומית בתקציבי משרד השיכון, להחזיר את היציבות של המערכת למקום ולהחזיר את הישובים ואת הקהילות לאחריות שלהם על מה שקורה כאן. כל ראש קהילה כאן בגוש קטיף מנהל את הישוב שלו לתפארת, הילדים הלכו, לא היו טרוניות והעסק עבד, אבל מה קרה? ארבע שנים אנחנו במציאות הזאת - ואני חולק על ידידיי משה ויוסי - איך שנקלטנו כאן בקדנציה הקודמת של המועצה ובחלק מהמקרים זה ממשיך גם בקדנציה הנוכחית, ובצורה שהמדינה מעבירה ועובדת, אתה תלוש. באיזשהו מקום אתה תלותי והתלות הזאת לא בריאה ולכן צריך לשנות את הפזה. צריך לשנות כאן סדרי בראשית בקטע הזה ולהחזיר את האחריות להנהגה המקומית. ברגע שהוא אחראי, זה לטוב ולרע והוא אחראי עד הסוף וייתן את הדין וחשבון לרכז הנוער שלו, ירוץ וכדומה.


לדעתי נדרש מכם חברי הכנסת, ואני רוצה להוסיף לכם משימה, להכניס את הנושא הזה למשימה לאומית. אתמול אמרתי לדורון בשיחת טלפון שהתחושה שלי, עם כל ההערכה שלי לראש הממשלה ולמנכ"ל משרדו, שבסופו של תהליך הפעם נחטוף את הסטירה בקניון. עד היום היינו במדבר אבל לצורך העניין אנחנו כבר בקניון. בסופו של דבר אנחנו באותו מקום וכאשר מדברים עם פקידים בכירים במשרדים אחרים, מבינים שצריך לשנות כאן פאזה וזה אומר שראש הממשלה לוקח אחריות מלאה על הנושא הזה. ראש הממשלה היה צריך להיות יושב ראש ועדת שרים לענייני התנתקות ולקחת עד הסוף אחריות כי זאת אחריות שלו. לא יודע, יכול להיות שבשבוע הבא נשמע הצהרות כאלה ואחרות מראש הממשלה.

אני רוצה לסכם את הישיבה ולומר שהמצב הקיים הוא לא דבר פשוט. ברור לנו שהילדים שגדלים כאן גדלים בעיוות מובנה אבל כולנו עושים את המקסימום.


הנושא הכספי עליו דיברתם, גם חבר הכנסת אורבך וגם אני הבנו את זה בפעם הראשונה שהעליתם וגם בפעם הזאת ואנחנו נרצה לסייע נקודתית אלא שצריך לחשוב אל מול מי, אם זה מול האוצר או מול שר החינוך כדי לפחות לסגור על תקציב דו שנתי לשנת 2009 ו-2010. זאת צריכה להיות המטרה וצריך לחשוב ביחד על כך. אני אשמח גם בנושא הזה להתמקד.


אנחנו נעביר את המסר. אני יודע שמנכ"ל ראש הממשלה כן מתייחס לנושא ברצינות והוא משקיע הרבה שעות בנושא הזה של יציאה מהמגורים הזמניים. יש זמן ורצון לכך.


אני רוצה לומר למדריכים שאתם בחזית. זאת אומרת, אתם בסופו של דבר, עם כל הכבוד לכנסת ולממשלה, אתם בשעה 3-4 תעמדו מול הילד שייכנס לכאן ותתמודדו אתו. מה שתעבירו לו, זה מה שילווה אותו כל חייו. אכן הנטל עליכם. ביום שלישי בשבוע הבא מתקיים יום זכויות הילד ואני מבין שמהקהילה כאן יגיעו הנציגים שייבחרו בתור ילדים מחוללי שינוי שמשפיעים על ילדים אחרים. גם זאת אמירה חשובה. לא ידעתי את זה עד שנכנסתי לכאן לחדר שמישהו מכם נבחר לכך. אכן, זה מקור לגאווה.


בסופו של דבר, בנושא של התקציב של המדריכים, אנחנו ניכנס לנושא הזה נקודתית ביחד אתכם כדי לראות איך נועלים את הסעיף הזה.


לגבי יתר הדברים, אנחנו לוחצים אבל אתם יכולים להעיר אותנו יותר. אני כן יודע מהמנכ"ל אתו קיימנו כמה פגישות שיש מחויבות ויש רצון אבל כל יום שעובר וכל שנה שעוברת וכל פתיחת שנת לימודים שעוברת, זה רע מאוד.


אני רוצה להודות לכל העושים במלאכה, לכל הנציגים שפועלים, גם משרד החינוך, גם משרד הרווחה. מאשימים אותם ואצלי בוועדה תקפנו ודרשנו, אבל בסופו של דבר הרצון קיים. אני תמיד מזכיר הבטחות של אנשים שאמרו שהטיפול יהיה כך וכך אחרי העקירה, אבל בסופו של דבר הדבר החיובי היחידי שאפשר לומר בכל המצב בו אנחנו נמצאים זה הלקח שאנחנו צריכים ללמוד ממנו, מבחינת עקירה של ישובים ומבחינת הבטחות לגבי מה עומד להיות בעתיד.


אני מודה לכולם ואני מקווה שכאשר נגיע לכאן שוב זה יהיה למועדונים בישובים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00