טיפול ישראל באלימות נגד נשים - מבט משווה מול טיפול מדינות האיחוד האירופי

5
הועדה לקידום מעמד האישה
24 בנובמבר 2009
הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול מס' 23
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, ז' כסלו תש"ע (24 בנובמבר 2009), שעה 11:00

טיפול ישראל באלימות נגד נשים – מבט משווה מול טיפול מדינות האיחוד האירופי -
ישיבה מיוחדת לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים לשנת 2009

חברי הוועדה: ציפי חוטובלי – היו"ר
ניסים זאב
אורית זוארץ
שלמה מולה
אנסטסיה מיכאלי
נחמן שי

שולמית סהלו – סגנית ראש עיריית קריית גת
עו"ד אסף רדזינר – משרד המשפטים
עו"ד אייל גלובוס- הממונה על האגף לסיוע משפטי, משרד המשפטים
אדווה גואל – סיוע משפטי, משרד המשפטים
רפ"ק דינה מרום – קצינת נפגעי עבירות, המשרד לביטחון פנים
סנ"צ אורנה נחמני – רמ"ד נפגעי עבירות, המשרד לביטחון פנים
חנה קלר – נציבת קבילות, המשרד לביטחון פנים
ציפי נחשון גליק – מפקחת ארצית בנושא אלימות במשפחה, משרה הרווחה
מיכל חנוך אחדות – מפקחת ארצית מקלטים, משרד הרווחה
חיה דסקל – ממונה על מעמד האישה, משרד הרווחה
איילה מאיר – מפקחת ארצית בשירות לרווחת הפרטי, משרד הרווחה
מרים שכטר – ממונה על שוויון בין המינים, משרד החינוך
אידה בן שטרית – ממונה על מעמד האישה, משרד הקליטה
עו"ד טלילה שחל רוזנפלד – מנהלת האגף לקידום נשים, נציבות שירות המדינה
מאירה נקר – נציבות שירות המדינה
אבי גור – ארגון הורים ארצי
עו"ד רוני אלוני סדובניק – החברה הכלכלית לנשים
רותי הורניק – הרשות לקידום מעמד האישה
מרי חדייר – הרשות לקידום מעמד האישה
ד"ר מיכל רוזין – מנכ"לית – מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
דלית אשורי – מנהלת מקלט לנשים מוכות
אינה פזין – עמותת לחימה באלימות נגד נשים
עו"ד שירלי גלילי אורלובסקי – קואליציית ארגונים בעד נשים
רבקה נוימן – מנהלת מקלט ויצ"ו ירושלים
לילי הלפרין – מרכז השלטון המקומי
עו"ד מאירה בסוק – ארגון נעמ"ת
עו"ד גלי עציון – ארגון נעמ"ת
מרים גרייבר – נשיאת הדסה ישראל
מלדה שלהב – ארגון ויצ"ו
ליאנה שכטרמן – ארגון ויצ"ו
סחר דאוד – מנהלת מקלט לנשים ערביות
הילה נפתלי – מנהלת מקלט לנשים מוכות
אורלי לוטן – מרכז המחקר והמידע, הכנסת
הודיה קין - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

דלית אזולאי

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ
























































טיפול ישראל באלימות נגד נשים – מבט משווה מול טיפול מדינות האיחוד האירופי-
ישיבה מיוחדת לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים לשנת 2009

בוקר טוב לכולם. אנחנו מתכבדים לפתוח את הישיבה המאוד חשובה הזאת של הוועדה לקידום מעמד האישה במסגרת השבוע למאבק באלימות נשים. אנחנו נציין מחר את היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים והוועדה בחרה לקיים את הדיון החשוב הזה יום לפני כדי שנוכל לאגור כלים, כדי לצאת במסר ציבורי חשוב בעקבות המחקרים שיוצגו בפנינו היום. כשמדובר על אלימות נגד נשים אנחנו בדרך כלל רגילים לדבר על סטטיסטיקות. השנה לצערנו הרב נרצחו 7 נשים בידי בני זוגן. אלה הנתונים של המשטרה. הוגשו 13 אלף פניות על תקיפה ועל אלימות מסוגים שונים, והנתון הזה הוא נתון עקבי שלא משתנה. בשונה מהנתונים שהציג השר לביטחון פנים הנתונים שבידינו מדברים על מציאות שבה הסטטיסטיקה הזאת נשמרת. הוועדה החליטה לייחד היום את הדיון ללימוד מהעולם. הוועדה היום תציג מחקר משווה שמדבר על הדרך שבה מדינות אירופה מתמודדות עם תופעת האלימות כלפי נשים. ננסה לראות איך בישראל יש אפשרות להטמיע רעיונות חדשים כדי להיאבק בתופעה הקשה הזאת. כל מי שרוצה לראות את עצמו חי בחברה מתוקנת צריך לתת דעתו על התופעה. אנחנו יודעים שאנחנו חיים בחברה מאוד אלימה והאלימות הזו יש בה ייחודיות של אלימות כלפי נשים. אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שהגיעו.

נפתח עם סקירה של מחלקת המחקר של הכנסת. אורלי לוטן תציג בפנינו את המציאות שיש במדינות אירופה.

קודם קצת על מציאות חיינו בארץ. כמעט ואין שינוי מהשנים הקודמות. מבחינת פתיחת תיקים במשטרה לאלימות במשפחה זה 13 אלף תיקים ב-10 חודשים, כלומר עד סוף אוקטובר השנה. תלונות נשים. זה היה כול שנת 2008. רבע מהתיקים זה בגין תלונות של עולות חדשות על אלימות במשפחה. 25% , קצת יותר משיעורן באוכלוסייה. רק 12% תלונות הן של נשים מהמגזר הערבי. זה תת דיווח. זה לא פחות אלימות במשפחה במגזר הערבי. חצי מהתיקים האלה נסגרים. שליש בגלל חוסר עניין לציבור. תלונות למשטרה של נשים על עבירות מין, גם יחסית יציב לשנה שעברה. יש קצת ירידה. מבחינת חלוקה למגזרים, 19% של עולות חדשות. רק 8% של המגזר הערבי. בערך חצי מהתיקים נסגרים. לרוב בגלל שזהות העבריין לא נודעה. זו הסיבה הכי נפוצה. סיבה הכי נפוצה לא מוצאים את העבריין. באונס לא תמיד יודעים מי האנס. עבירות מין, לא אלימות במשפחה.

יש סטטיסטיקה נפרדת לאלימות במשפחה. במשטרה הסטטיסטיקה מאוד מפורטת וחייבים להגיד את זה. זה גם אחד הדברים שבדקו במדינות אירופה. תיקים של אלימות במשפחה, סוגרים חצי מהתיקים. שליש מאלה שנסגרו, נסגרו בגלל חוסר עניין לציבור. אלה הנתונים.

זה נתון מדהים ששליש מהתיקים נסגרים בגלל חוסר עניין לציבור. האם ייתכן שאלימות במשפחה זה דבר שאין לציבור עניין בו?

לגבי הנתונים משירות בתי הסוהר אנחנו מדברים על 2500 אסירים ועצורים שזה בערך 20% מהאסירים הפליליים שיושבים בבתי הסוהר. שני שליש מהם נמצאים במאסרים חוזרים. המאסרים הקודמים אל בהכרח היו על עבירות של אלימות במשפחה. המאסר הנוכחי הוא על עבירה של אלימות במשפחה. שיעורי פשיעה חוזרת דומים למה שקורה בקרב כלל האסירים הפליליים. יש את הגרף. זה נראה כמעט אחד לאחד, הדמיון לאסירים פליליים בכלל. בהקשר לזה ציינתי קודם את שיעור המתלוננות מהמגזר הערבי. שיעור האסירים של אלימות במשפחה שהם לא יהודים הוא למעלה מ-30%. רובם הם ערבים. יש כאן איזשהו פער שאני לא יודעת להסביר אותו בין שיעור התלונות של נשים מהמגזר הערבי ושיעור הגברים הערבים שיושבים בבתי סוהר על עבירות אלימות במשפחה.

את מדברת על שני דברים שונים. יש כמות תלונות בין בני זוג אבל זה לא אומר. הם יושבים על אלימות במשפחה. זה לאו דווקא בני זוג. יש הבדל.

האלימות אצל הערבים היא הרבה יותר קשה ופוגענית ולכן יכול להיות שהשהות בבית סוהר היא הרבה יותר ארוכה.

עוד הערה אחת. בערך חצי מהאסירים של אלימות משפחה כלואים במאסר של 3 שנים לפחות. יש לזה השלכה על האפשרות לטפל בהם טיפול אפקטיבי בבית הסוהר. עברייני מין יש בערך 1320, חצי מהם עצורים במאסרים חוזרים. רואים פחות פשיעה חוזרת אצל עברייני מין מאשר אלימות במשפחה.

לגבי הטיפול של משרד הרווחה , יש 13 מקלטים לנשים מוכות. דבר אחד שבלט בנתונים של משרד הרווחה, נתוני המשטרה יחסית יציבים אבל רואים בשנת 2008 עליה בפנייה לקו החירום של ויצ"ו לעומת שנת 2007. מדברים על 3000 פניות של נשים בשנת 2008 לעומת 2400 פניות בשנת 2007.

אורלי, כמה נשים יכולים לקלוט אותם 13 מקלטים?

בו בזמן 160 נשים ו-350 ילדים. על קו הפנייה שמפעיל ויצ"ו, 42% מהפניות אליהם זה על אלימות נפשית ומילולית. זה נושא שלא מקבל מענה בחוק כמו שהיו רוצים לראות לעומת אירופה למשל. גם מהנתונים של משרד הבריאות בערך 18% זה על אלימות נפשית או כלכלית.

אני עוברת למה שבדקנו בסקירה המשווה. השוונו את המצב למועצת אירופה, לא לאיחוד האירופי. יש להם המלצה משנת 2002 בנושא של טיפול באלימות במשפחה והגנה על נשים נפגעות אלימות. ההמלצה לא מחייבת. זה לא כמו האיחוד האירופי.

בחרתי אותה. אנחנו יושבים כאן בוועדה. אני שנה חמישית כאן. יושבים כל שנה, הדיון הוא די דומה. ואני לפחות על הנייר רציתי לקבל איזושהי נקודת מבט קצת אחרת. לראות מה לא שואלים בדרך כלל. אולי דרך זה לחשוב על מה אפשר לשנות כאן. ברור שיש הסתייגויות. ההסתכלות היא רוחבית לחלוטין. אין כאן הסתכלות עומק כמעט על שום דבר. בעיקר לא על מה קורה בחו"ל. בארץ היה לי יותר קל לקבל מידע. אם כתבתי שיש בישראל קשיים זה לא אומר שהם לא קיימים גם בחו"ל.

אנחנו סך הכול עונים על רוב ההמלצות של מועצת אירופה. שלחתי את כל הפניות לרשויות. ראיתי את כל התשובות הפורמאליות. ראיתי איפה אנחנו עומדים. סך הכול לא רע. הנקודות שכן בולטות לרעה.

הנקודה הראשונה בהמלצות של מועצת אירופה היתה שצריך תוכנית לאומית במאבק באלימות נגד נשים. וזה אין לנו. היתרון של תוכנית כזאת זו הסתכלות מערכתית מסודרת על הנושא. יותר קל לעקוב אחרי התקדמות אחרי שיש תוכנית מסודרת. העבודה מתואמת יותר. התקצוב, למשל סחר בנשים ונפגעות תקיפה מינית, אז יותר קל ליישם את התקצוב של זה. זה אין לנו היום. זה קיים כמעט בכל המדינות שבדקנו. זה שינוי של השנים האחרונות. כן יש כאן פעילות מתואמת כי יש ועדה בין משרדית בנושא אלימות במשפחה. אמרתי למשרד הרווחה, זה לא מוכר. את נכנסת לאתר את לא רואה שהוועדה עובדת ומה הם עושים.

במדינות אירופה, מאיזה מקור תקציבי הם ניזנונים?

בעניין של התקציב אנחנו אל שונים מכל מערכת אחרת. התקצוב הוא לא תקציב אחד אלא הוא מתחלק בין המשרדים וגם יש תקצוב דרך הרשויות המקומיות.

זו נקודת מוצא שממנה אנחנו יכולים לצאת בדיון הזה. אין לנו תוכנית לאומית למאבק באלימות נגד נשים. אם יש מסר שהוועדה הזאת צריכה לצאת איתו בצורה חד משמעית, צריך לקרוא להקמת גוף שיקבע תוכנית לאומית למאבק באלימות נגד נשים.

מי יוזם תוכניות כאלה כל הזמן? זה דבר שהוא גדול על מדינת ישראל, לכן אני שואל. הממשלה צריכה להחליט ולהטיל את זה על שר מסוים שיגבש את כל המשרדים. ולא רק שדולה.

לפני שנחלק את העבודה בין השרים נחזור לדיון.

אם כך הנושא הראשון הוא תוכנית לאומית. נושא נוסף שנבחן הוא זה העניין של חקיקה. אחת ההמלצות של מועצת אירופה היתה חקיקה גם באלימות פסיכולוגית וכלכלית, לא רק לאלימות פיזית. אין לנו את זה. התשובה של משרד המשפטים בעניין הזה מופיעה כאן. אמרו שבמדינות שזה לא קיים העניין היה בעיקר בגלל קושי ראייתי. ממשרד המשפטים נמסר לי, בחנו את זה בעבר. הסיבה שהחליטו בשלילה כי לא רצו להציג נשים כחסרות ישע. אפשר לבחון את זה שוב. אבל זה משהו שלא קיים היום בחקיקה. אני מדברת על אלימות פסיכולוגית וכלכלית.

יש התייחסות גם להתעללות פסיכולוגית. היה שינוי.

העניין של מקלטים לנשים מוכות. מה שבדקו במועצת אירופה זה את היחס בין מספר המקלטים לבין גודל האוכלוסייה. יש גרף בעמוד 18. אני בכוונה לא נכנסת לפרישה של המקלטים. אולי משרד הרווחה יתייחס לזה. אני בגלל הרגישות של איפה נמצאים המקלטים בכוונה לא נכנסתי לפרישה הגיאוגרפית שלהם. אנחנו מגיעים לנקודה הבאה שזה טיפול אקוטי בנפגעות תקיפה מינית. זה אחד הדברים שגם מועצת אירופה בדקה. כאן בדקו אם יש פרישה מספקת. יש בארץ 4 מרכזים לטיפול אקוטי בנפגעות תקיפה מינית בבתי חולים. אין היום עדיין מרכז שפועל בדרום ולכן אי אפשר להגיד שיש פרישה מספקת בארץ.

תוכניות טיפול לגברים מכים, גם בבתי הסוהר וגם בקהילה. יש שני סוגים של טיפול. יש טיפול אינטנסיבי שבכלא היום זה מה שפעל ב"בית התקווה". השנה נוסף בכלא רימונים טיפול אינטנסיבי. בקהילה זה נעשה במסגרת "בית נועם" בעיקר. מחקרים מראים שזה טיפול אפקטיבי. בבתי הסוהר היו אסירים בפשיעה חוזרת של אלימות במשפחה היתה שני שליש. בקרב מחלקת "בית התקווה" זה 4% פשיעה חוזרת. שיעורים מאוד נמוכים. אולי כדאי לחשוב על הרחבת הטיפול האינטנסיבי גם בקהילה וגם בבתי הסוהר. בשב"ס אומרים שכבר חושבים על זה. זה אמור להתרחב. הנושא האחר שנבדק זה עניין של הכשרה לבעלי מקצוע שיכולים להיות קשורים לתחום. דובר בהמלצות על הכשרה ברמה הבסיסית, כלומר רופא שלומד במסגרת הלימודים הבסיסיים עם לימוד על אלימות במשפחה. אני בכוונה מדברת על רופאים כי יש נוהל דיווח במשרד הבריאות בגלל שאנשי הבריאות הם אלה שצריכים לתחקר אנשים ולהבין אם יש חשד לאלימות במשפחה. זו הכשרה גם לעובדים סוציאליים. גם הכשרה בשטח לי שכבר עובדים בתחום. המצב בישראל הוא דומה למצב באירופה. שוטרים מקבלים היום הכי הרבה הכשרה. רופאים לא מקבלים הכשרה מסודרת במסגרת הלימודים. חלק מהרופאים עוברים השתלמויות. משרד הבריאות מצהיר שהם היו רוצים להכניס את זה כחלק אינטגראלי ללימודים. זה עדיין לא קרה. גם עובדים סוציאליים. זה תלוי איפה הם לומדים אם הם מקבלים הכשרה בנושא או לא. עובדים סוציאליים מקבלים את ההכשרה בשטח. מורים כמעט ולא מקבלים הכשרה בנושא. לקראת יום המאבק באלימות היחידה לשוויון בין המינים מעבירה חומר על אלימות כלפי נשים. זה כל ההכשרה למורים. גננות לא מקבלות הכשרה.

נקודה אחרונה, תוכנית חינוך בבתי הספר בנושא אלימות נגד נשים אם יש או אין. בישראל כמו במדינות אירופה יש תוכנית בקשר לאלימות נגד נשים. מופעלת על ידי משרד הרווחה. היא לא פועלת על כל התלמידים. רק בכיתות מסוימות. קיבלו את זה כמה מאות כיתות בשנים האחרונות. זה רק לכיתות י"א – י"ב. כאן עולה השאלה אם אין מקום להכניס את זה בשנים מוקדמות יותר.

תודה רבה על הסקירה. יצאנו ממנה עם כיווני חשיבה. הדיון עכשיו יתחלק בין חברי הכנסת לבין הארגונים המקצועיים. בדרך כלל סקירה מובילה רוצה לדבר על מה יש ועד כמה יש רצון אמיתי לפעול בצורה טובה למען המלחמה באלימות. כדי שהדיון היום יהיה יותר אפקטיבי הוא יתמקד בשאלה מה חסר בעצם. אני מבקשת מכל אחד מהארגונים יגיד מה חסר בעצם. אני אתחיל עם משרד הרווחה. ציפי נחשון גליק הדוברת הראשונה שלנו. תציגי את עצמך ואת התפקיד שלך.

אני עובדת משרד הרווחה,מפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה. יופי על הסקירה רק שכחו את הוסטל "מפתחות" לטיפול אינטנסיבי בגברים. אם קוראים לזה אינטנסיבי שהוא בעצם מטופל מחוץ לבית אז באמת מדובר על מיעוט של גברים אלימים אבל רוב הגברים האלימים המטופלים, 5000 מדי שנה, מטופלים על ידי המרכזים לטיפול באלימות ועל ידי קציני שירות מבחן בהליך הפלילי.

אני קודם רוצה לשאול אותך לגבי חסר במקלטים לשנים מוכות. ההיצע לעומת הביקוש.

לגבי מה שחסר במקלטים אני אתן לחברתי מיכל חנוך אחדות שהיא מפקחת על המקלטים. אבל אני רוצה לדבר על תופעה של אלימות במשפחה. מה חסר בנוסף למקלטים הקיימים היום והמרכזים לטיפול באלימות במשפחה, שהיום יש 84 מרכזים שמטפלים בנשים נפגעות אלימות שלא זקוקות לשירותי הגנה כי הן לא בסכנת חיים, לכן הן לא יוצאות למקלט. אנחנו מצליחים לטפל ב-6500 נשים מדי שנה. מה שחסר לנו איתן זה הנושא של שיקום תעסוקתי. חוסר היכולת שלנו לעזור להן להשתקם תעסוקתית ולהיות עצמאיות מבחינת הכנסה לפעמים מאלץ אותן להמשיך להיות תלויות בבן הזוג ושוב להיות חשופות לאלימות. זו אלימות כלכלית.

אוכלוסיה נוספת שאנחנו לא מצליחים להגיע אליה זה המתבגרים שחשופים לאלימות במשפחה. האמהות המטופלות מספרות על ילדיהן המתבגרים והן כבר רואות את סימני האלימות שלהם או כלפי החברות שלהן בגיל 16-17 או אלימות שמתפתחת כלפיהם כאמהות. הרבה נשים אומרות, אני לפעמים מצליחה להתנתק מהאלימות של האבא, ופתאום אני רואה את הבן שלי, את ה"תכשיט" לפעמים היא אומרת, מתחיל להתעלל בי כי הוא למד את זה מאבא שלו. אז יש היום אלפי מתבגרים שהשמות שלהם רשומים אצלנו. אנחנו היינו שמחים להגיע אליהם כדי לעשות איתם תהליך טיפולי למנוע את התנהגותם האלימה בעתיד. זו אוכלוסייה נוספת.

אני פתחתי את דברי בטיפול בגברים האלימים. היום אנחנו במצב שרוצים כמעט לכל גבר אלים שמורחק מהבית בהליך האזרחי באמצעות בית המשפט לענייני משפחה. מדובר על אלפי צווי הרחקה שמרחיקים את הגבר מעכשיו לעכשיו במעמד צד אחד לשבוע ימים בהתחלה ואחר כך חלקם ליותר זמן.

אני אסביר את התהליך. האישה במעמד צד אחד מגיעה לבית המשפט לענייני משפחה בכל שעה. עומדת מול שופט לבד ואומרת אני סובלת מבעלי. בא כוחו של בית משפט מחפש את הבעל. יכול להיות שוטר. אם היא לא תבוא להתלונן במשטרה לא יעשו דבר.

בעצם מה שאת אומרת הוא שצוו ההרחקה הוא מאוד פיקטיבי.

לפעמים הם מסוכנים ביותר.

עכשיו הגבר האלים האמור יודע שהוא קיבל צו אז הוא עוד יותר כועס וכולי.

נכון. זה ניתן במעמד צד אחד לשבוע ימים בלבד. אז נאמר שהוא איש חוק והוא מכבד את החוק ובשבוע הזה הוא לא יגיע אליה.

הוא ממש לא איש חוק אם הוא גבר מכה.

בוא נאמר שבבית הוא עובר על החוק אבל בחברה, מרביתם הם אנשים מן השורה והם לא עבריינים.

אנחנו נאבקים במציאות מאוד מאוד קשה. אנחנו צריכות להיות זהירות במה שאנחנו אומרות.

בהנחה שבשלב הראשוני של שבוע הימים הצו אכן מרתיע אותו והוא מכבד את הצו ולא הוא מגיע אליה, אבל המסרים שהוא יעביר לה שאם תמשיכי לטעון שאני אלים כלפייך אז מצבך גרוע ביותר. הסיטואציה הזאת שבה היא משתמשת בצו הגנה ללא סיוע בשבילה וללא סיוע בשבילו מעמידה אותה למרבה הצער ברמת מסוכנות עוד יותר גבוהה. ואנחנו אנשי המקצוע בתחום העבודה הסוציאלית שהמומחיות שלנו היא לעזור לבני אדם לשנות את ההתנהגות שלהם רוצים להיות בתוך הסיטואציה הראשונית הזאת. כשמישהו מודיע לו שאתה מורחק מהבית אנחנו מצפים לייצר איזשהו מנגנון שגם השופט יאמר לו, אתה תוך 24 שעות תפנה למוקד לטיפול בגברים אלימים באותו מעמד. אנחנו לצורך זה ייצרנו כרגע רק בחיפה דירת שהייה למורחקי בית. היום בחיפה השופטים למדו לומר יש לך גם איפה לישון ותלך לשם. אבל זה תלוי ברצונו הטוב. אם הגבר לא רוצה אז הוא לא בא. הם לא כל כך באים מרצונם הטוב. בחודש האחרון הגיעו רק 6 גברים מתוך כמה עשרות שהורחקו באותו חודש. אם אנחנו יכולים להתקדם עם דיונים בבית משפט. לא לקרוא לזה "לחייב" כי הסנגוריה הציבורית טוענת שאי אפשר לחייב גבר שעוד לא הוכחה אשמתו אבל לייצר מנגנון שמערכת המשפט מביאה את הסוס לשוקת. אנחנו נעזור לו לשתות. אולי הוא יסרב בהתחלה, אולי הוא יבעט בשוקת, אבל אני כן יכולים לעזור לפחות לרובם. זה סוג של פתרון שאין ספק שהוא מצריך משאבים כלכליים. אנחנו גם צריכים לפרוש את דירות השהייה האלה ברחבי הארץ. לא להסתפק באחת בחיפה ועכשיו אחת בהקמה בבאר שבע, אלא כמה דירות כאלה.

מבחינת הזוגות שהתנסו באלימות במשפחה, האם בדרך כלל המנגנון הוא של שיקום ושמירה בעצם על הזוגיות, או שמדובר בעצם במסלול שהולך בטווח ארוך לגירושים.

קודם כל אנחנו מצהירים שאנחנו בעד המשפחה. למרות שרוב האלימות היא כלפי נשים אנחנו קוראים לזה אלימות במשפחה. העניין שלנו שהזוגיות שם תהיה בריאה ולא אלימה.

ויש לכם ניסיון של הצלחות שיקומיות, של כמה אחוזים מצליחים באמת לצאת ממעגל האימה? כמה אחוזים?

ב-33% מהמשפחות הופסקה האלימות הפיזית והנפשית מתוך אלה שטופלו. הרוב נשארו בזוגיות.

אחרי איזו תקופת טיפול?

כשנה. זה הממוצע של משך הטיפול. עכשיו באלימות במשפחה אנחנו לא נטפל בטיפול זוגי או משפחתי, בטח לא בשלבים הראשונים. אנחנו נטפל בה אם הוא יגיע לטיפול, עובד סוציאלי אחר יראה אותו כדי לייצר איזושהי אובייקטיביות ואבחנת המסוכנות כי בוודאי שהוא ימזער את הנזקים, וגם היא למרבה הפלא מפאת הבושה והאחריות שהיא לפעמים לוקחת לאלימות כלפיה היא גם תמזער את הנזק. בשלבים יותר מאוחרים אנחנו מפגישים אותם ביחד. אבל עדיין רוב הגברים לא באים לחדרי הטיפולים שלנו.

מיכל, לגבי הנקודה של היישוב. ההיצע לעומת הביקוש. כמה נשים היום לא יכולות לקבל מענה של מקלטים לנשים מוכות?

ראשית אין מחסור בקליטה במקלטים. חד משמעית. לאורך שנים ובנתונים השוואתיים ישנם כ-700 נשים בשנה ו-1030 ילדים בשנה ב-13 מקלטים. אין מחסור. יכול להיות שבנקודת זמן מסוימת אישה לא התקבלה במקלט אחד והיא תתקבל במקלט אחר. יש 160 מקומות בו זמנית. עכשיו ברגע זה אם כל המקלטים יהיו בתפוסה מלאה תוכלנה להיות שם 160 נשים וילדיהם. חברתי הטובה רות רזניק היא מנכ"לית עמותה שמפעילה 3 מקלטים בפרישה ארצית.

אנחנו ביקרנו במקלט לנשים מוכות בירושלים. כשראינו את תנאי המחייה והילדים שצריכים להמשיך לתפקד זה לא פשוט לומר שהיא תלך למקלט בחיפה או בבאר שבע כאשר הילדים נמצאים בבית ספר בירושלים. עד כמה יש קשב להשאיר את הנשים האלה בסביבה הקרובה שלהן?

יש פרישה של 13 מקלטים בכל רחבי הארץ. כיוון שנשים שמגיעות למקלטים הן בסיכון גבוה לכן חשוב מאוד שנשים לא תהיינה באותה עיר של בעליהן. יחד עם זאת אנחנו כן נחשוב אם לפי הסיטואציה באופן ייחודי למקרה הספציפי , אם צריך להרחיק אותה לקצה השני של הארץ או במרחק שעה. אישה שמגיעה למקלט אמיצה מאוד מאוד. ילדיה מקבלים טיפול, משתלבים במסגרות.

יש מקלט ייחודי לנשים וילדיהן מהחברה הדתית חרדית ויש שני מקלטים לנשים וילדיהן מהחברה הערבית. יש לנו גם פרויקט משרד הבריאות שמסייע לנשים עם צרכים מיוחדים בשילוב עם בריאות הנפש. אנחנו עובדים על הקמת מסגרת המשך ארוכת טווח להמשך שיקום כי ידוע ששיקום ויציאה ממעגל האלימות ועזיבת תפיסת העולם של קורבן היא ארוכה.

נעבור לנציגים של משרד לביטחון פנים. כן בבקשה.

קיים היום מערך מיומן, מאומן, מקצועי של חוקרים שעושה את העבודה של מניעה. יש לנו נהלים סדורים שאיתם אנחנו עובדים. זה מסודר על פי תקינה בכל רחבי הארץ, גם במקומות קטנים. יש לנו לרוב חוקרים בשפה הרוסית. במקרה של יוצאי אתיופיה אנחנו נעזרים בחוקרים דוברי אמהרית. אנחנו מאוד רוצים חוקרים דוברי אמהרית. אנחנו נעזרים גם במתורגמנים.

יש נתונים על רמת הענישה בעבירות אלימות?

במחצית מהעבירות מדובר על חבלה גופנית. מן הסתם הענישה בתחומים האלה היא גבוהה.

כמה גבוהה. אנחנו יודעים היום שגם על רצח...

ענישה זה לא התחום שלי. אנחנו מביאים עד לסף כתבי אישום והעברה לפרקליטות. מעבר לזה זה לא בידיי. בכל אופן, יש לנו נהלים מאוד סדורים ו-built in בתוך הנהלים זה נושא הפניה לרווחה. אכיפה לבד לא תעזור, וגם טיפול לבד לא עוזר, וצריך את השילוב של השניים. יש לנו פרויקט יפה ב-11 תחנות משטרה של שילוב עובדים סוציאליים לנושא של אלימות בין בני זוג. עובדים סוציאליים מגיעים לתחנת משטרה שלוש פעמים בשבוע לפחות וגם בקריאה אד הוק אם יש צורך אז אנחנו קוראים להם. זאת ההזדמנות, באותו רגע שאישה מגיעה כאשר היא נמצאת בשלב קריטי לגבי הגשת התלונה. עובד סוציאלי נכנס לתמונה. אם העובד סוציאלי לא זמין באותו רגע מתקשרים איתו והוא מגיע תוך 24 שעות. כך שיש מענה מיידי בזמן משבר קריטי בזמן אמת. לפעמים קורה שאחרי יומיים או שלושה האישה מתחרטת בהגשת התלונה.

אני רוצה עוד תקנים, לא רק ב-11 תחנות.אני רוצה שהפרויקט הנהדר הזה יתרחב ושיהיה בכל הארץ. יש 80 תחנות מ שטרה. התוצאה הנלווית של הפרויקט הזה זה שיתוף פעולה בין עובדים סוציאליים ובין שוטרים. יש מערכת של התייעצות, הערכת סיכון. זה מקדם את מיגור התופעה של אלימות במשפחה.

אנחנו עובדים על הנושא של הערכת מסוכנות. יש טופס מובנה, יש הערכה מובנית במשטרה כאשר הערכת המסוכנות בשונה ממה שנעשה ברווחה זה כלי שמסתייע לחוקר בקבלת החלטה כיצד לנהוג. לעצור, לא לעצור. לקחת לבית משפט, להרחיק או לא. הייתי מאוד רוצה סיוע בהכשרות של כלל השוטרים במשטרת ישראל ולאו דווקא החוקרים העוסקים בתחום. שזה יהיה סיירים, שזה יהיה יומנאים. כל מי שבא במגע עם הנשים. הרי לא כל אישה מגיעה לתחנת משטרה. לפעמים נקראים לזירת ההתרחשות בבית. חשוב לי שהשוטר יחליט נכון כי החלטה לא נכונה פה עלולה להיות הרת גורל.

חלק מהבעיה היא שתלונה מוגשת, נרשמת, וחלילה אחר כך קורים דברים כשהאישה חוזרת לביתה. באיזו מידה נדלקת נורה אדומה כאשר מתייצבת אישה ואומרת, אני סובלת?

לנושא הזה יש קדימות על בתחנות המשטרה. ברגע שמגיעה אישה היא מופנית ישירות לחוקר מיוחד. היא לא מופנית לחוקר רגיל. על פי הנוהל התלונה צריכה להגיע מיידית. ואז יש מיצוי הליך מהיר. התלונה נגבית, יש הערכת מסוכנות שנעשית בו בזמן. אם היא מתלוננת היום ובאה למחרת ומגישה תלונה נוספת יש הערכת מסוכנות מחודשת. יכול להיות שחלה הסלמה. לפעמים האלימות היא מינורית, לפעמים היא קשה. לפני כן הוא והכה אותו, כרגע הוא עושה דבר של מה בכך ובגלל זה היא מגישה תלונה כי זה הקש ששבר את גב הגמל. אנחנו שואלים אותה לגבי כל העבר שלה.

יש איזה מעקב אחר התלונה? יכול להיות שבגין התלונה היא מאוימת בסדר גודל שהיא
לא יכולה לצאת מהבית ולא יכולה להתלונן יותר.

לפי רמת התלונה אנחנו קוראים לבעל ובאופן מיידי גובים את תלונתו. הרבה פעמים הוא נעצר מיד. במידה והעבירה היא חמורה אנחנו דואגים דבר ראשון להגן על האישה. אחר כך אנחנו מטפלים בחשוד על פי ההליכים הפליליים החוקיים.

בעניין ביטול תלונה אנחנו מקבלים את הודעת האישה אבל אנחנו לא מתחשבים בה. זה חלחל בציבור שברגע שאישה עשתה את הצעד והגיעה למשטרה אין דרך חזרה. לפעמים מתמהמהות כי הן יודעות כשברגע שהן הגיעו לתחנת המשטרה זהו. מכאן הכדור מתגלגל.

מבין הנרצחות שהיו ב-2009 אמרתם שלפחות במחצית מהמקרים לא הוגשה מעולם תלונה למשטרה. היכולת שלהן לעשות reaching out שואפת לאפס. כאן נכנס הטיפול המקצועי שיאתר את אירועים כאלה והמערכות פשוט לא מצליחות לייצר פתרון הולם. אם האישה לא מרגישה שתלונתה הגיעה לאוזניים קשובות, אם אין מישהו שידבר איתה בשפת אימה בקודים התרבותיים שלה היא לא תגיע. לכן זה חוזר אליכם עוד פעם. גם אל העובדים הסוציאליים, גם אל המשטרה.

אני ריכזתי קואליציה שעסקה בנושא ההסברה של אלימות במשפחה האתיופית. בתוכניות למניעה ומיגור יש נתונים של ירידה. זה לא מספיק. המשטרה עדיין לא נגישה לשירות דובר השפה האמהרית. למרות שהחוקרים עוברים אוריינטציה תרבותית גם לקהילה האתיופית, גם לחבר העמים וגם לאוכלוסייה החרדית אבל עדיין השירות לא נגיש.

דבר שני, אנחנו יכולים להפנות אצבע מאשימה כלפי גבר אלים אבל זה עדיין לא נותן לנו פתרון כי בסך הכול אנחנו צריכים לעודד את התא המשפחתי ומצד שני למגר את האלימות ואת הרצח. "בית נועם" דירות שהייה לגברים מורחקים זה טיפה בים. השר הבטיח 10 דירות כאלה פרושות בכל הארץ. הוקמו שתיים בלבד. זה הפתרון כי הוא עונה על שתי המטרות שהזכרתי.

הדיון הזה מאוד חשוב. דיברנו על אלימות בין בני הזוג, על אלימות פיזית ומילולית. זה יום מאוד מיוחד ואני מודה לוועדה לקידום מעמד האישה שנתנה לי זכות לקיים המשך לדיון הזה. אני יזמתי כינוס של נשים שעובדות בשלטון המקומי. אם מישהי מחברות הכנסת לא קיבלה הזמנה אז אני מזמינה אתכן. מדובר באלפי נשים שעוברות התעללות אבל אני חושבת כרגע על האישה האחת שכלואה בתוך פחדיה, בדידות וחוסר הבנה. האויב היחיד שלה זה בעלה שאיתו היא נכנסת למיטה. אני חושבת גם על ילדיה שרואים את אימם במצוקה מדי יום.

אני יודעת ממקור ראשון על משפחה שגרה לידי. שמעתי צרחות. המשטרה הגיעה אליהם הביתה. דלתות נטרקו, המזוזה נפלה והדביקו אותה בדבק סיילוטייפ. הילד בכה במדרגות. הוא לא יכול לחזור הביתה. אני לא יודעת מי אשם. היום בבוקר הגעתי אליהם. הוא חיבק את הילד שלו והיא ישבה בשקט. זה המקרים של החיים. שמעתי צרחות כל יום במשך 4 חודשים משעה 7 עד שעה 12 בלילה. זו רק דוגמה. הלכתי אליהם. אכפת לי כמו שצריך להיות אכפת לכם. צריך לעשות מהלכים שיקדמו את הנושא הזה.

הנושא של היום מעמיד אותנו בראי האירופי, מקום שאנחנו רוצים להיות בו. אנחנו רוצים להשוות את עצמנו לאירופים גם מפני שאנחנו רוצים להצטרף ל-OACD. אני לא ראיתי איפה אנחנו מדורגים, אם יש בכלל דירוג. בנושא מקלטים לנשים מוכות אנחנו במקום לא טוב. אנחנו יותר קרובים לבולגריה מאשר לנורבגיה.

בעניין נשים מוכות אנחנו במקום קצת יותר טוב. אנחנו איפשהו באמצע.

גלל שאנחנו מדינה שיש בה כל כך הרבה מורכבות חברתית ורבדים חברתיים אז זה לא מספיק בעיני. צריך להשקיע יותר ואז נגיע לתקציב ואנחנו יודעים שאין בלאו הכי כסף וכך בערך נסיים את הדיון. זה משמעותי שאנחנו מקיימים את הדיון הזה ביום המיוחד הזה. בלי מודעות אי אפשר להזיז את העגלה הזאת לשום מקום. עכשיו המודעות לצערי לא נכנסת לאותם מגזרים שבהם האלימות יותר גבוהה. זה המגזרים החלשים יותר שיש עליהם לחצים לא להגיע לרווחה או למשטרה. אני לא יודע עדיין איך מגיעים אליהם. איך משכנעים נשים חרדיות שיתלוננו. איך מסבירים להן שלא יאונה להן כל רע ושהרב לא יוקיע אותן בתוך העדה. אותו דבר חל על הקבוצה האתיופית ועל הקבוצה של יוצאי חבר העמים. הקבוצה הרוסית זזה קדימה. יש יותר דוברי רוסית. זה לא דומה. הקבוצה האתיופית נראית לי ממש עולם סגור. צריך להגיע לדוברי אמהרית.

אני מוכרחה לומר, פה יושבים נציגים שמגיעים בהשתלמויות לשוטרים גם בשפה הרוסית וגם באמהרית. אנחנו נעזרים באוכלוסייה עצמה לצורך תרגום. כשמדובר בפשע חמור אנחנו לא יכולים לגבות תלונה שאינה בשפתו של המתלונן. זה חוק בל יעבור. אנחנו גם משתמשים במתנדבים. יש לנו את הנושא של האק"ם – אגף קהילה משטרה שעושים פעילויות הסברה במוסדות כמו מתנ"סים. אני פה מייצגת את אגף החקירות והמודיעין אבל יש פעילות של אק"ם.

אני מפנה תלונה לעמיתתי רונית תירוש. אם אני מסתכל על תוכניות חינוך בנושא אלימות כלפי נשים אני לא רואה מאמץ גדול מדי. יש פה רק תוכנית אחת לכיתות י"א-י"ב. נחזיר אותך להיות במשרד החינוך והכול יהיה בסדר. אני מבקש שפורום הזה יחליט פה אחד שרונית תירוש היא המועמדת של קדימה להיות שרת חינוך.

יש פה שרשרת מזון שהולכת ומתפתחת. כשזה מגיע למשטרה זה כמעט הקצה הכי רחוק שלה. זה צריך להתחיל הרבה קודם. לכן אני מצטרף לקריאה שלך היושבת ראש לבקש מהממשלה לגבש תוכנית לאומית. יוביל אותה באופן טבעי משרד הרווחה כי זה המנדט שלו. אולי נצליח.

תודה רבה. רשות הדיבור לחברת הכנסת רונית תירוש.

אני אדבר מהניסיון שלי לתת עצות איפה אפשר לנצל פלטפורמות קיימות על מנת להעלות את הנושא הזה למודעות מבלי להידרש דווקא להוצאות תקציביות. אנחנו מדברים בשלושה רבדים. הרובד הראשון הוא מניעה. אנחנו מדברים יותר על השלב היותר מאוחר שבו צריך להכשיר עובדים סוציאליים, להקים יותר מקלטים. בצד המניעה יש בעיה להשקיע במקום שלא רואים תוצרים מידיים. במשרד החינוך יש תוכניות לחינוך מיני וחינוך לחיי משפחה, יש הרצאות בנושא שוויון הזדמנויות בין המינים. יש המון פלטפורמות שהן רלוונטיות. יש תוכנית למניעת התאבדויות, יש תוכנית למניעת אלימות מהגיל הרך. כל התוכניות הערכיות הללו צריכות לפתח עוגנים באישיות של כל ילד על מנת לעצב אישיות בריאה. צריך להפיק תוכניות לגילאים השונים כי הרמה הקוגניטיבית כמובן שונה. ועל כל הרצף מהגן עד כיתה י"ב אפשר לעודד את אותן פלטפורמות ערכיות להגברת מודעות. יש שר שמבין עניין ולומר לו את הדברים. בוועדה הזאת דין וחשבון לאחר כמה חודשים איפה הדברים עומדים.

הדבר השני זה הרתעה באמצעות חקיקה שבצידה יש ענישה ואחר כך השלב השלישי יהיה אכיפה שהוא תמיד בעייתי אגב. ענישה עושה משהו ובכל זאת מרתיעה אנשים.

יש לי הצעת חוק שנדונה בוועדת השרים השבוע לכבוד היום המיוחד הזה והיא נפלה. אין בהצעה הזאת שום דרישה לתקציב. מה היתה ההצעה? תיקון לחוק. יש לנו המון חוקים שנוגעים לבעל והענישה בצידה אם הוא עושה כך או אחרת, הרחקה, מאסר וכדומה. ביקשתי לעשות תיקון בהגדרת בן זוג. יש כל מיני צורות חיים, יש ידוע בציבור. כל מיני הגדרות. ביקשתי להחיל תחת ההגדרה של בן זוג לא בהכרח מישהו שנישא כדת וכדין על פי ההלכה. יש בני זוג שלא מוכרים על ידי הרבנות כי נישאו בקפריסין. ביקשתי להכליל גם מי שלא חולק משק בית. ההצעה הזאת נדחתה. זה הורד מסדר היום והורשתי להעלות את זה כהצעה לסדר ואני אעשה את זה עוד היום במסגרת המליאה. כמה מרגיז שאין פתיחות. כל עוד לא תהיינה עוד שרות בממשלה שתשבנה גם בוועדת שרים והן יאירו את עיני הגברים שיש עוד היבטים אז אנחנו כנראה נצפה בעוד כישלונות בתהליכים שאנחנו רוצות לקדם.

אני מודה לחברת הכנסת תירוש. אני נותנת את רשות הדיבור לחבר הכנסת ניסים זאב.

רציתי רק לשאול שאלה האם יש תלונות של גברי ם כנגד נשים?

חבר הכנסת זאב אנחנו מדברים על אלימות נגד נשים היום. אני מדבר על ניסיון סחיטה למשל מצד אישה כלפי גבר. בסופו של דבר התברר שהתלונה לא היתה תלונת אמת.

יש 20 אלף מקרים שבהם נשים התלוננו לעומת מקרים בודדים של תלונות גברים נגד נשים.

אני מסתפק בתשובה הזאת.

חבר הכנסת זאב, אתה חובש כיפה. אני בחורה שמגיעה מהעולם הדתי. מי כמונו יודע כמה ההלכה היהודית מדברת על כבודה של האישה. אומרים: "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו". היום הוא יום חשוב להיזכר במקורות שלנו. לצערנו תופעות אלימות במשפחה לא רק שלא מכבדות את האישה אלא מבזות אותה.

יש מקרים לא מדווחים. אנחנו צריכים לפענח את הקודים ולהתקשר עם הנשים בתוך המגזר החרדי. יש אלימות גם שם. אני אל רוצה להכתים אף מגזר אבל אני חושש מאוד.

אדם שלא מכבד את אשתו לא רואה ברכה. צריך שינוי תפיסת עולם. אני פונה לאנשי המקצוע. יש אינטרס משותף לבני הזוג לשמור על שלום בית. גם אם יש אלימות בסופו של דבר אסור שהילדים ישלמו את המחיר. אישה נכנסת למקלט. המילה הזו מזכירה לי ימי מלחמה.

זו מלחמה. זה יותר גרוע ממלחמה. היא נאבקת על חייה.

צריך בכל אופן לאפשר לבעל לראות את הילדים כשהאישה במקלט.

לגבי המניעה. חינוך לחיי המשפחה בבית ספר זה דבר מאוד חשוב, במיוחד בדור שלנו כשעולם המשפחה מתערער. צריך ללמד את הנערות לאתר בני זוג שעלולים להיות בעלים מכים. רוב התיכונים היום לא מציידים את בני הנוער בכלים הבסיסיים לבחירת בן זוג. באוניברסיטה נתקלתי בתוכניות שמדברות על זיהוי תכונות קשות בבן זוג דרך השגות ודרך אירועים. יש כאן החמצה של תקופת הזמן החשובה ביותר לעיצוב התפיסה הזוגית. זאת הקריאה שצריכה לצאת מכאן למשרד החינוך.

אני רוצה לדבר על הקלות הבלתי נסבלת ועל ההשלמה שלנו עם המושג גבר נורמטיבי. גבר שמכה את אשתו הוא לא נורמטיבי. הוא עבריין ואנחנו צריכים להתייחס אליו כאל עבריין. בתקשורת מדברים על גבר נורמטיבי שמכה את אשתו, ילדיו. אנחנו צריכים למגר את התופעה. אנחנו מדברים על סביבה ספוגה אלימות. אנחנו מעודדים אלימות בשתיקה. שתיקת שכנים, שתיקת חברים. הדיון הפמיניסטי פילוסופי נכנס לשאלה מה זה האזור הפרטי ומה זה האזור הציבורי. האלימות במשפחה מחלחלת ובאה לידי ביטוי אצל אותם ילדים שגדלים בסביבה אלימה בבית הספר. אלה נורות אזהרה בשבילנו. ביתי הוא מבצרי הפך להיות מלכודת מוות לנשים, לילדים. גם לקשישות וקשישים. צריך לשנות את סדר העדיפויות.

אנחנו מקבלים את זה שיש צו הרחקה לגבר לשבוע. האישה הולכת למקלט. בשאילתא שהגשתי לשר הרווחה לפני שבוע על הוסטל אחד מה התוכניות העתידיות לגביו, הוא עדכן אותי שבשנת 2010-2011 מתכוונים לפתוח עוד מקלטים. למה אנחנו לא מרוקנים את אותם מקלטים והופכים אותם להוסטלים לגברים מכים ואלימים. למה צריך להרחיק את הקורבן ואת הילדים מהבית? למה היא לא יכולה להמשיך לחיות בבית שלה ושהאדם המקרבן יורחק? שהם יהיו תחת סוגר ובריח ולא הנשים. ביקרתי במקלטים גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי וראיתי איך הנשים חיות שם נעולות. זה נראה כמו כלא. הן סגורות. שם צרי להיות הגבר האלים. רק כשנעשה את ההיפוך הזה נוכל להתקדם. למה שר האוצר לא נותן את המשאבים? יש כסף. עוד כמה הדרכות לשורים או למורים זה פלסטר.

אני מודה לך על הדברים. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לנציגי הארגונים. מרי חדייר מהרשות לקידום מעמד האישה.

32% מכלל האסירים כלואים בגין עבירות במשפחה. לעומת זאת שמענו נתון מאוד מעודד ש-63% מהגברים האלימים שעברו טיפול יוצאים מהדפוסים האלימים. לאור זאת היה כדאי לחייב בבתי סוהר שיעברו סדנאות. היום הם לא מחויבים.

בהתייעצות שלי עם ציפי נחשון עלו שני דברים מאוד חשובים והם: קיום סדנאות למתבגרים שסובלים מאלימות במשפחה לממן להם טיפול מניעתי כדי שלא יהפכו לגברים האלימים. דבר נוסף, אישה מועצמת כלכלית יכולה לצאת יותר בקלות ממעגל האלימות. לכן צריך לפעול גם בנושא הזה. אני מצטרפת להערה של חבר הכנסת נחמן שי בקשר להתאמת התוכניות לכל המגזרים הייחודיים כמו חרדים. אנחנו כן פועלים המניעתי. אנחנו מפרסמים חומר בשפות ערבית, עברית, רוסית ואמהרית. תודה רבה לכם.

תודה רבה. עורכת הדין גלי עציון מנעמ"ת, בבקשה.

נקודת מפנה אחת בהתפתחות היא בתיכון. נקודת מפנה נוספת זה בצבא. צריך לחשוב על הפניה של נשים וגברים, חיילים וחיילות לעבר תוכנית מניעה. אני לא חושבת שאת עיקר המשאבים צריך להשקיע במקלטים. המטרה שלנו כחברה שיהיו כמה שפחות נשים במקלטים. אנחנו רוצים ליצור מערכת כוללת. זאת אומרת שכאשר אישה מגיעה לעורך דין בין אם זה בסיוע המשפטי ובין אם לעורך דין פרטי הוא צריך להיות מודע לכל הבעיות של אלימות. יש מרכזים למניעת אלימות בכל הארץ. חשוב שצמוד למרכזים הללו יהיה יעוץ משפטי. נעמת מפעילה את המודל הזה. לא כל הנשים מגיעות למשטרה להגיש תלונה. לפעמים הן פונות לייעוץ משפטי שמיידע אותן שאפשר להגיש בקשה לצו הגנה, צו הרחקה. צריך לבדוק אם במקרה הנדון יהיה צו הרחקה או שפשוט האישה צריכה לברוח על נפשה. יש אישה שהגבר לא נגע בה כל החיים אבל הוא אומר לה, אם תלכי אני אתאבד. זו סחיטה נפשית. מידע זה כוח ואם האישה מקבלת אינפורמציה מייעוץ משפטי היא מועצמת. אנחנו נתקלות במקרים שהגבר אומר לאישה, אם תכלי אני אקח לך את הילדים. איומים.

לגבי גברים לא תמיד כליאתם מועילה. מניסיוני האישי בטיפול בתיקים מנדטורית בכלא זה לא תמיד עובד. התגובה של גברים כי הם רוצים לקבל שליש אחר כך היא לא תמיד הטיפול הנכון. עדיף להעביר להם סדנאות. זה טיפול ארוך טווח ומערכתי. כעיקרון צריך להיות טיפול לאישה, העצמתה ומתן ייעוץ עזרה וליווי. צריך להיות טיפול לילדים. הילדים שגדלים כעדים לאלימות אם הם לא סופגים אלימות בעצמם. לעיתים אפשר להביא את המשפחה ביחד לפעמים צריך להביא לפירוק המשפחה. זה כמו פצצה. צריך עדינות וזהירות.

העלות של ילד יתום שהתייתם משני הוריו עקב אלימות במשפחה היא הרבה יותר גבוהה מאשר טיפול מניעתי.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לאנה שכטרמן מויצו.

רק 7 נשים נרצחו השנה בעוד שר לביטחון פנים הפגין זחיחות דעת שהיה מאוד מרוצה שהיתה כזאת ירידה במספר הרציחות. הנתונים שלנו הם אחרים כיוון שאנחנו לא רק סופרות נשים שנישאו לבני הזוג שלהם ואחר כך נרצחו אלא גם אלימות בני זוג שאינם נשואים. מבחינתנו נרצחו 15 נשים השנה וזה מנובמבר הקודם.

הנתונים של השר לביטחון פנים לא מדויקים. גם יש לי מה לומר בקשר לפגישות שלו עם ארגוני הנשים וכל העשייה שלו.

הפגישות עם שלו עם ארגון ויצו שיש לו קו חם, 3 מקלטים ו-2 מרכזים הסתכמה בזה שהעוזר שלו התקשר בערך ל-5 דקות.

בנושא של חקיקה בקשר למה שאורלי אמרה שחסרה בישראל חקיקה נגד אלימות פסיכולוגית וכלכלית. שתי הצעות חקיקה עלו בוועדת שרים לענייני חקיקה ביום ראשון. הראשונה נגעה לאלימות מינית. דובר בה על הכפלה של סבסוד המדינה לטיפול פסיכולוגי
בנפגעות מינית ואונס מ-60 שעות ל-120 שעות. הצעת החוק השנייה היתה ביוזמתנו והיא נגעה לכך שנשים שנכנסות למקלט הן נשים מוכות. אם הן קיבלו קודם לכן הבטחת הכנסה היא נפסקת. ואם הן עבדו קודם לכן הן יוצאות לחל"ת והן לא יכולות לקבל הכנסה כי לכאורה הן נמצאות במוסד שמספק את כל צרכיהן. הבקשה שלנו היתה להתייחס לעובדה שכאשר אישה עוזבת את ביתה ואת בן הזוג האלים שלה ההתחייבות הכספיות שנעשו לפני הכניסה למקלט לא נעלמות באורח פלא. המצוקה הכלכלית מתחילה מהיום הראשון במקלט. ביום שהיא עוזבת את המקלט הבעיות הכלכליות מתנפלות עליה. אני בטוחה שאחת הסיבות מדוע אישה חוזרת לבן זוג האלים שלה זה מפני שהיא לא מצליחה להשתקם כלכלית. ועדת השרים החליטה לדחות את הדיון בהצעת החוק הזו בחודש. אנחנו חוששות שהדחייה נעשתה לא למטרת העמקה ולימוד הנושא אלא מכיוון שהשבוע חל יום המאבק באלימות נגד נשים ואי אפשר להתנגד להצעת חוק שכזו. אני מבקשת אתכם לעקוב אחרי הנושא הזה. בנוגע להצעת החוק הראשונה לטיפול בנפגעות תקיפה מינית ועדת השרים אמנם קיבלה אך האוצר הגיש ערער.

מיכל רוזין מהאיגוד המרכזי של סיוע לנפגעות תקיפה מינית.

אנחנו דואגות לנשים מוכות, אסירות, כאלה שעוסקות בזנות. אנחנו מדברים על אחת מ כל שלוש נשים. מדברים על אחד מכל שישה ילדים שנפגע מינית. אנחנו מדברים על אחד מכל חמישה גברים שנפגע מינית. רוב הגברים המכים נפגעו מינית באיזשהו שלב. ילדים שחוו אלימות מינית או פיזית הופכים להיות מכים.

שר הרווחה יצא בהצהרה אחרי שנה וחצי של התכנסות ועדה בין משרדית שדנה בנושא של זכויות נפגעי עבירה. הוא לא הצליח לבוא להבנה עם האוצר. הוא בחר לקחת עבירות שמדובר במאה מקרים בשנה. מה שקבר בעצם עבודה של שנה וחצי, מה שקבר עשייה משנת 2000 שאין יישום חוק זכויות נפגעי עבירה עד היום. זה אומר ליווי משפטי ונפשי של אותם נפגעי עבירה ביניהם אלימות מינית. גם הרפורמה בבריאות הנפש נעצרה. היום רפורמה לבריאות הנפש מבטלת את החלוקה הסוציאלי חברתי כגון אלכוהוליסטים, ילדים, מבוגרים, נפגעי אלימות מינית. רק אתה מוגדר לפי הספר כחולה אתה תוכל לקבל התייחסות. 60 שעות. גם ביטוח לאומי לא מתייחס לנפגעות עבירות מין או אלימות אלא אומר רק אם תוכיחי שאת חולת נפש אז תקבלי קצבה. אנחנו פועלות למניעת אלימות מינית. אין ספק שהמפתח הוא חינוך והכשרה. לרופאים אין מושג. למורות לא יודעת לזהות את הסימנים של ילד פגוע. גם יועצות הנקה הן לא מבינות. תודה.

תודה. אני נותנת את רשות הדיבור למרים שכטר.

זו לא מלחמה של נשים מול גברים. לא מדובר בגברים כולם. כשיש גברים מכים כולם צריכים להוקיע את זה, גם הגברים. כל פעם אני די נדהמת שרק הנשים מוחות. משום שזו עניינה של החברה כולה. משנת 2002 היתה דרמה של התקדמות בתוכניות של שוויון בין המינים בחינוך, מבחינת הקצאת משאבים ותקנים. החינוך לשוויון בין המינים זה הבסיס למניעת אלימות כלפי נשים. תוכנית כישורי חיים, תוכנית העצמה לנערות, קידום הבנות בצבא גורמות לשינוי התודעה. אבל יש עוד הרבה מה לעשות.

בעקבות דרישה של ארגוני הנשים יושב ראש הכנסת יקיים נושא לחברי הכנסת ולעובדי הכנסת בנושא של הטרדה מינית בעבודה.

אני מודה לכל מי שהגיע לכאן היום. יהיו דיונים נוספים בנושא. זה היה דיון פורה. מסקנות והמלצות: הקמת תוכנית חירום לאומית למאבק באלימות נגד נשים. עדיין יש קשר שתיקה וצריך לשבור ולא כל הנשים מגיעות לארגוני הסיוע. חלק מהעניין הוא בשלב החינוכי. לא אמרנו מספיק על חומרת הענישה. הענישה לא מספיק חמורה. הדרך ארוכה ועוברת דרך הרבה גורמים שכל אחד צריך לתת את תרומתו. צריך ליזום חקיקה ולתקן את כל המקומות בחוק בהן עדיין לא נותנים את הדעת כגון הנושא של אלימות כלכלית. אני מודה לכולם.





הישיבה ננעלה בשעה 13:26