PAGE
39
ועדת משנה להצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות

09.11.2009

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 9
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות),
להצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות

יום שני, כ"ב בחשון תש"ע, 9 בנובמבר 2009, שעה 13:30

הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון )(הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט-2008

חברי הוועדה: אריה אלדד – היו"ר

רחל אדטו

עו"ד טלי שטיין – ממונה על תחום הבריאות, משרד המשפטים

אילנה מישר – משרד הבריאות

רבקה גולדשמידט – משרד הבריאות

עו"ד אביטל וינר – לשכה משפטית, משרד הבריאות

מעיין כץ – מרפאה בעיסוק, משרד הבריאות

ד"ר אמיר שנון – מנהל המחלקה למקצועות רפואיים, משרד הבריאות

אורלי בוני – משרד הבריאות

יעל איליסיס – יושב ראש איגוד הקרימינולוגים הקליניים

פרופ' חוה מוצניק –

אריאלה צור – קופת חולים כללית

אירית פורז – שירותי בריאות כללית

ד"ר ברוך עופר – בית החולים איכילוב

עו"ד רביב מייזל – ראש תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית

ד"ר עופר אלישוב – נציג האיגוד האורתופדי בישראל, ההסתדרות הרפואית

ד"ר רונן מנדי – האגודה הישראלית לכירופרקטיקה

ד"ר ריצ'רד יפה – פודיאטור, העמותה הישראלית לפודיאטרים והכירופודיסטים

עו"ד אהרון יפה – יעוץ משפטי, העמותה הישראלית לפודיאטרים והכירופודיסטים

לירן בן הרוש – יועץ, העמותה הישראלית לפודיאטרים והכירופודיסטים

ד"ר פיני נוימן – יושב ראש האגודה הישראלית לכירופרקטיקה

יונתן רוזנבלום – פודיאטר

וילמה מאור

שמרית שקד-גיטליין

הילה לוי

הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון)(הרחבת תחולת החוק למקצועות בריאות נוספים), התשס"ט-2008

שלום לכולם, אני פותח את דיון ועדת המשנה לעניין הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות. בדיון הקודם קראנו את הוראות המעבר והיום אנחנו ממשיכים בקריאתם. שמרית, בבקשה.

סיימנו לקרוא את הוראות המעבר לעניין קרימינולוגיה קלינית ואנחנו אמורים להתחיל לקרוא את סעיף יב, הוראות המעבר. מכיוון שיש שוב שינוי בהוראה הקבועה, כדי לדון בהוראות המעבר של פודיאטריה אנחנו צריכים להכריע בסוגיה בהוראה קבועה בפודיאטריה. אני מפנה אתכם לתוספת הראשונה, עמוד 8 ואני אציג את השינויים.


ראשית, אנחנו משווים תואר שאינו תואר דוקטור לתואר דוקטור. צריך לכתוב "המעיד לדעת המנהל על סיום לימודים שווי ערך ללימודים לתואר דוקטור". זה עניין ניסוחי. אם הוא בא עם תואר אקדמי בפודיאטריה, שמעיד על סיום לימודים שהם שווי ערך ללימודים לתואר דוקטור, כלומר יש לו תואר ולא רק סיום לימודים.

או עיסוק כדין או עבודה בפיקוח של שנתיים ולא דרשנו שכאשר יש עיסוק כדין במדינת חוץ, תידרש גם עבודה בפיקוח במשך שישה חודשים בארץ. משרד הבריאות הבין אחרת או מבקש הסדר אחר, שאומר שמי שעסק כדין במדינת חוץ במשך שנתיים יצטרך עוד עבודה בפיקוח במשך שישה חודשים בישראל והחלופה השנייה היא עבודה בפיקוח של שנתיים. צריך לקבל הכרעה בין שתי האפשרויות.

משרד הבריאות אומר ששנתיים עבודה כדין לא מספיקות והוא רוצה גם עבודה של שישה חודשים בארץ בפיקוח כתוספת, או לחילופין, מי שאין לו שנתיים בחו"ל אלא שנה וחצי, צריך לעבוד שנתיים בפיקוח בארץ? זו הדרישה?

לא נכנסנו לחתכים. אפשר לעשות את זה ולומר שאם הוא לא עבד שם שנתיים, שישלים שנה פה ואם הוא עבד שנה וחצי, שישלים חצי שנה פה. נתקלנו בכל כך הרבה בעיות ניסוחיות של כל הטלאים האלה, שאני לא יודע אם צריך להוסיף את זה, אבל בעקרון אין לי התנגדות.

אם נכתוב שאדם שבוגר בחו"ל צריך לפחות שנתיים וחצי עבודה מעשית וחצי כדין ובלבד ששישה חודשים מהם יהיו בפיקוח בארץ, זה עונה על שני הצרכים?

כן.

לפחות שנתיים וחצי עבודה כדין בארץ ובחו"ל ובתנאי שלפחות שישה חודשים מהם יהיו בארץ.

איך כדין? הוא לא יכול היה לעבוד כדין בארץ.

אם הוא בא אחרי שנתיים, הוא מתחיל שישה חודשים עבודה מעשית ואם הוא בא אחרי שנה וחצי מחו"ל, הוא יצטרך שנה כדי להשלים את השנתיים וחצי. ההסדר אומר שאחרי שאדם סיים את מסכת התלאות של הלימודים התיאורטיים שלו ועמד בבחינות כדין בחו"ל ויש לו רשיון, הוא התחיל עבודה מעשית. אם הוא לא עבד עבודה מעשית כלל, הוא בא לארץ ואז הוא צריך בחינה, הוא צריך שישה חודשים עבודה בפיקוח, הוא צריך לעשות מסלול של הארץ. בסעיף הזה אנחנו אומרים שצריכות להיות לו שנתיים וחצי של עבודה מעשית, מהם לפחות שישה חודשים בפיקוח בארץ.

אבל עדיין נשארה האופציה של אדם שמעולם לא עסק בנושא אף פעם בחו"ל והוא רוצה לעסוק בו בארץ.

הוא צריך עבודה מעשית של שנתיים וחצי.

כלומר, או שהוא עסק שנתיים בחו"ל ואז הוא צריך חצי שנה עיסוק בארץ, או שהוא עובד שנתיים בארץ.

לא. צריכות להיות לו שנתיים וחצי. אם הוא עשה שנתיים בחו"ל, הוא משלים חצי שנה פה ואם הוא לא עשה שום דבר בחו"ל, הוא צריך שנתיים וחצי פה.

צריך להסדיר את זה כי אדם יכול לעבוד בארץ רק במסגרת של עבודה בפיקוח. הוא לא יכול לעבוד במסגרת אחרת כי זה לא יהיה חוקי. זאת הוראה קבועה.

לכן המינימום המתבקש מתוך מה שאת אומרת הוא שישה חודשים עבודה בפיקוח. אני מציע שיהיה כתוב לפחות שישה חודשים עבודה בפיקוח, עם דגש על המילה לפחות. אם אין לו שנתיים בחו"ל ושישה חודשים בחו"ל, אלא רק שנה בחו"ל, הנגזרת היא שהוא יצטרך עבודה של שנה וחצי עבודה בפיקוח בארץ.

אם כך, בסך הכל שנתיים וחצי מתוכן חצי שנה לפחות בארץ.


בפודיאטריה ניתוחית אותו הדבר עם הלימודים: בתואר דוקטור המעיד על סיום לימודים שווה ערך ללימודים. בכירופרקטיקה התייעצנו עם האקדמיה ללשון עברית וקיבלנו תשובה מוסמכת שהמינוח היותר נכון הוא תעודת כירופרקט ולא כירופרקטור.

המונח באנגלית הוא כירופרקטור.

חלק מהגופים שאתה לא מתווכח אתם הוא האקדמיה ללשון עברית.

במקצוע הכירופרקטיקה, עמוד 12, לא רשמנו את משך העבודה בפיקוח ומשרד הבריאות מציע לקבוע אותה למשך שישה חודשים. עד כאן ההוראות הקבועות ואנחנו עוברים עכשיו להוראות המעבר. ניסחנו את הוראות המעבר בהתאם להוראות הקבועות האלה. אני קוראת את סעיף (יב).


פודיאטריה. (יב) "מי שעסק בפודיאטריה בישראל, בהיקף ניכר, במשך חמש שנים לפחות ערב יום התחילה, והוכיח ידע ונסיון בפודיאטריה להנחת דעתו של המנהל, זכאי לקבל תעודה במקצוע בריאות לפי חוק זה, אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בפרט 6(4) שבתוספת הראשונה ובשינוי האמור: בפרט 6(3)(א) שבתוספת הראשונה תחול לגביו פסקה (1) או פסקה (2) בלבד, ובלבד שהגיש בקשה לכך תוך 12 חודשים מיום התחילה".


אני אסביר – מי שעסק בפודיאטריה בישראל במשך חמש שנים והוכיח ידע ונסיון במקצוע להנחת דעתו של המנהל, פטור מבחינות. כתבנו הוראה ב-6(3)(א) שאומרת: או שהם עסקו כדין במדינת חוץ במשך שנתיים בעבודה בפיקוח או שהם עבדו חצי שנה בפיקוח בארץ. אלה היו התנאים החלופיים בהוראת המעבר.

אני מציעה שבמקום להפנות למספרים ולהוראות להגיד שעסק שישה חודשים לפחות בעבודה בפיקוח ולהשתמש בלשון ההוראה הקבועה.

אבל ד"ר שנון אמר שמי שעבד שנתיים בחו"ל, הוא לא דורש ממנו שישה חודשים לפחות.

אבל אמרנו בהוראות המעבר שזה פחות אקוטי ולכן אולי לא נתייחס לזה.

זה היה חלק מההקלות. נאמר שאם מישהו עבד שנתיים בחו"ל, אנחנו פוטרים אותו משישה חודשים עבודה בארץ. מדובר באדם שעוסק חמש שנים במקצוע ועכשיו דרשנו לגביו עיסוק של שנתיים וחצי במקצוע, מתוכם שישה חודשים בארץ.

ואז הוא פטור מחובת בחינה.

כן. הרעיון היה לוותר לו גם על חלק מעיסוק שנתיים וחצי במקצוע מתוכם שישה חודשים בפיקוח בארץ.

למה? אם הוא לא עסק בכלל במקצוע בחו"ל, ברור שאנחנו רוצים התנסות מעשית. אם הוא עסק מעט זמן, אמרנו שלפחות שנתיים וחצי ושישה חודשים לפחות בארץ.

המחשבה היתה שאם הוא עסק במקצוע שנתיים בחו"ל וחמש שנים בארץ, הוא יהיה פטור מהפיקוח. זאת ההקלה. מדובר בפודיאטר הרגיל, לא הניתוחי.

טוב. זאת הוראת מעבר לגבי הפודיאטרים, שהיא מעבר להוראה הקבועה של שנתיים וחצי ושישה חודשים. אנחנו אומרים שמי שעשה שנתיים לפחות בחו"ל וחמש שנים נסיון מעשי בארץ, פטור מחובת הבחינה.

הוא פטור גם מחובת הבחינה וגם מעבודה של שישה חודשים בפיקוח?

כן.

אני רוצה להעיר לגבי הדרישה לשנתיים, שלפי ההפניה הדרישה היא לשנתיים מתוך החמש השנים שקדמו.

כן, שלא לפני עשרים שנה הוא עבד שנתיים באיזשהו מקום אלא בתקופה האחרונה. יכול להיות ששנים הוא לא עסק במקצוע, אבל כשהוא בא לארץ הוא החליט שזאת ההזדמנות.

זה מציב בעיה בפני הרבה פודיאטרים שבאו לארץ לפני הרבה זמן, קיבלו תעודות הכרה ועסקו כאן במשך הרבה זמן. הם לא בהכרח עסקו בעבודה בפיקוח והם לא ממלאים אחר הדרישה לעבודה בפיקוח.

מי שקיבל תעודת הכרה, אנחנו לא מחייבים אותו לעשות בחינות.

בפודיאטריה, לא בפודיאטריה ניתוחית.

כי לא היתה תעודת הכרה בפודיאטריה ניתוחית.

אם כך, אנחנו אומרים שמי שעסק חמש שנים במקצוע, פטור משישה חודשי עבודה בפיקוח.

מי שהיתה לו תעודת פודיאטריה מקבל באופן אוטומטי תעודה בפודיאטריה, לא בפודיאטריה ניתוחית ולכן זה לא חל עליו. זה כן יחול על מי שלא קיבל תעודה בפודיאטריה ונמצא פה הרבה שנים כי הוא לא ביקש.

יש אנשים שעבדו הרבה שנים בארץ בלי לקבל תעודה ובלי לקבל אישור? אנחנו מכירים המון אנשים כאלה.

אין המון אנשים בכלל במקצוע הזה, אבל מדובר לפחות על שניים שעבדו בלי תעודה כי הם הגיעו בדיוק בתאריך ההקפאה ואחד שהוקפא באמצע תוקף רשיונו הזמני, שחודש וחודש. אני הפודיאטר שהוקפא באמצע.

ברור שמי שהגיע ב-2005 לא יכול היה לקבל כי אז לא נתנו.

השאלה היא האם מטרת החוק היא לערוך עכשיו את הבירורים האישיים מול משרד הבריאות או לנסות לתת מענה עקרוני לעניין. המענה העקרוני ניתן בצורת חמש שנים ושנתיים מתוך חמש השנים ופטור מבחינה או עבודה בפיקוח למי שעסק בזה חמש שנים בארץ.

מה התרגום של המילים "שהיתה לו תעודת הכרה"?

אתה תסכים שיהיה כתוב שם תעודה או תעודה זמנית?

תעודה זמנית שהיתה בתוקף ביולי 2005.

אני ממשיכה. (יב1) "מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק בפודיאטריה בישראל ערב יום התחילה, זכאי לקבל תעודה במקצוע הבריאות אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בפרט 6(4) שבתוספת הראשונה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה. אין בהוראות סעיף קטן זה בכדי לגרוע מהוראות סעיף קטן (יג)".


העמדה המקצועית של משרד הבריאות אומרת שכל מי שעסק בפודיאטריה ערב תחילת החוק פטור מבחינות.

פודיאטריה, לא פודיאטריה ניתוחית.

נכון. קו הגבול הוא מיום התחילה של החוק.

פוטרים מבחינה, אבל הוא צריך עבודה בפיקוח.

מה אומר סעיף קטן (יג)?

הוא יהיה חייב בתואר, בתעודה או ברשיון, בעיסוק במשך שנתיים וחצי, מתוכם שישה חודשים בפיקוח בארץ והוא יהיה פטור מהבחינה.


(יג) "מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק בפודיאטריה בישראל ערב יום התחילה, ומתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בפרט 6(3)(א)(2) שבתוספת הראשונה". אני אסביר – עד היום לאף אחד אין עבודה בפיקוח ולכן אנחנו בעצם נותנים להם מין סעיף השלמה. תוך 18 חודשים הם מקבלים תעודה זמנית ובמשך 18 החודשים האלה הם יכולים להשלים את העבודה בפיקוח שחסרה להם.

אבל הם לא יקבלו את התעודה לפני שהם ישלימו את ההכשרה המעשית.

הם יקבלו תעודה זמנית, לא תעודה קבועה.

הם יקבלו תעודה זמנית שהיא בתוקף עד 18 חודשים, נכון?

אפשר להאריך אותה בשנה.

כל מי שמתחיל הכשרה מעשית יקבל תעודה זמנית?

כן, כמו סטז'ר ברפואה, שיש לו רשיון זמני לעסוק ברפואה. בחותמת שלו הוא יכול לרשום מספר רשיון זמני.

אתה מסכים שמישהו יעסוק במקצוע גם כשהוא לא מסיים את ההתמחות?

אנחנו מבלבלים בין שני דברים. הוא פודיאטר, הוא גמר את כל החובות שלו ועכשיו הוא צריך להתחיל לעבוד. אם אני לא ארשה לו לגעת בחולים הוא לא יוכל לגעת בהם ולכן הוא צריך רשיון זמני.

התקופה שבה אפשר לעסוק בארץ ארוכה יותר, כלומר לא חיביים שנתיים בחו"ל ואפשר את כל השנתיים וחצי לעשות בארץ. השאלה היא האם 18 חודשים יספיקו לו כדי להשלים את זה?

פודיאטר רגיל, שהביא את כל הניירות מחו"ל אבל לא עשה עבודה מעשית בחו"ל ורוצה לקבל רשיון זמני. אם הוא מקבל רשיון זמני ל-18 חודשים ואישור לעוד שנה, זה מספיק לו לשנתיים וחצי.

אבל השנה הנוספת היא רק בצו של משרד הבריאות. זה צו כללי שבו מאריכים לכולם.

למה שמחלקה אורתופדית תקבל פודיאטר בסיסי לעבודה בפיקוח? אין לה שום אינטרס לעשות את זה.

אולי המקצוע במחסור, אולי יש ביקוש. אני לא יודע מה כללי השוק או מה כוחות השוק כרגע. אם אין ביקוש, גם אחרי שהוא מדופלם הוא לא יתקבל.

מה שד"ר שנון אומר הוא שאולי יהיה לו ביקוש בשוק הפרטי, אבל לא יהיה לו ביקוש במחלקה אורתופדית בה חייבנו אותו לעבוד.

על סמך מה שנאמר אי אפשר לקבוע רשיון. אי אפשר לקבוע מראש מי ייקח אותו. כל העלייה שלו לארץ או החזרה שלו אליה מותנית בכך שהוא סידר לו מקום.

אמרנו שבמקרה של אדם שלא עשה בכלל הכשרה מעשית בחו"ל הוא יצטרך שנתיים וחצי עבודה בפיקוח. האם מה שכתוב פה, שתוקפו של הרשיון יוגבל ל-18 מספיק לו? אומרת שמרית, שהצו שמאריך בשנה נוספת אינו ספציפי אליו אלא ביחס לכל העוסקים במקצוע אם אנחנו רואים שלא הספקנו משהו. השאלה היא האם הצו הזה יכול להיות גם פרסונלי?

כשדיברנו על 18 חודשים זה היה כדי לתת לו מרווח זמן לעבור את ששת החודשים של העבודה בפיקוח. אתם מציעים סעיף נוסף, שאומר שמי שבא מחו"ל ולא עבד שנתיים בחו"ל כנדרש ורוצה לעשות אותן פה. צריך להוסיף את האופציה הזאת.

שמנו את זה בסעיף הכללי, לא בהוראות המעבר. אמרנו שנתיים וחצי, מהן שישה חודשים לפחות בארץ וזה מכסה את שתי האפשרויות.

צריך להבין שהשנתיים וחצי שחבר הכנסת אלדד התכוון אליהן בהוראה הקבועה יכולות לומר שאת כל השנתיים וחצי הוא עושה בארץ.

נכון.

איך הוא יעבוד אם אין לו רשיון?

אנחנו צריכים להוסיף להוראה הקבועה שזאת עבודה בפיקוח ולתת לו לצורך זה תעודה זמנית.

צריך לכתוב: זכאי לקבל תעודה זמנית במקצוע הבריאות, שתוקפה יוגבל לשנתיים וחצי.

יכול להיות שהוא צריך להשלים רק שישה חודשים.

אלה צרכים שונים ואני חושב שלא יהיה נכון לבלבל ביניהם.

הוא צריך לעבוד שנתיים וחצי בפיקוח? הוא צריך איזושהי תעודה זמנית, שתוקפה יוגבל. לכמה זמן? 18 חודשים לא מספיקים כי אחרי 18 חודשים הוא עוד לא השלים את השנתיים וחצי.

אותו אחד יקבל תעודה זמנית לתקופה שבה הוא צריך לעבוד בפיקוח.

לכן צריך להיות כתוב ל-36 חודשים.

אני מסביר שוב שיש שתי תעודות שונות שהמטרות שלהן שונות. אני לא מעוניין לתת לכל אחד תעודה זמנית ל-36 חודשים כי מי שעבד שנתיים בחו"ל והוא צריך להשלים פה את ששת החודשים של העבודה בפיקוח, אין שום סיבה לתת לו תעודה לשלוש שנים.

מה אתה מציע שיהיה כתוב? 18 חודשים ורשאי השר להאריך את תוקף הרשיון הזמני שלו עד לתקופה של 30 חודשים?

אני מסביר שוב שזה לא לאותה מטרה.

יכול להיות שיש פה אי הבנה. בא אדם מחו"ל, יש לו את כל הניירות מחו"ל והוא לא עבד שם אף יום. עכשיו הוא צריך לעבוד כאן שנתיים וחצי, איך הוא יעבוד?

הוא יקבל תעודה זמנית.

לכמה זמן?

לשנתיים וחצי, אבל זה לא הסעיף הזה.

למה לא?

צריך לחזור לסעיף המקורי ושם לומר שהוא יקבל תעודה זמנית עד שנתיים וחצי.

אתה אומר שזה לא בהוראות המעבר אלא בסעיף הכללי?

נכון.

זאת הוראת מעבר, זאת הוראה של אנשים שעוסקים במקצוע ערב יום התחילה.

גם אנחנו אמרנו שמי שהוא בהוראה הקבועה, במקום שנתיים עבודה בחו"ל הוא יכול לעשות שנתיים כאן והוא צריך לקבל איזשהו מסמך.

זה משהו אחר, זה משהו מנהלי, מעין היתר מתמחה. אנחנו מדברים על כך שברגע שנכנס החוק לתוקף, אדם לא יכול לקרוא לעצמו פודיאטר והוא לא יכול להציע לאנשים טיפולים בפודיאטריה. הרעיון היה לומר שהוא עדיין מקבל תעודה ומשלים את שאר הדרישות שנדרשות לו להסמכה. לכן יש צורך בתעודה.

אין ויכוח על כך שיש צורך בתעודה, אבל אני אומר שצריכות להיות שתי תעודות לשתי מטרות שונות. אנחנו רוצים להתייחס למי שלא עבד שנתיים בחו"ל.

לא רק.

אם הוא עבד שנתיים בחו"ל, הוא לא צריך לקבל רשיון ל-36 חודשים אלא רק ל-18 חודשים, דבר שנותן לו מרווח זמן מאד רחב בשביל להשלים את הדרישה. אפשר להוסיף שאם הוא לא עסק בפודיאטריה בחו"ל, הוא יקבל תעודה זמנית ל-36 חודשים.

בנוסח הקודם היו שתי אפשרויות: או שנתיים בחו"ל וחצי שנה בארץ או שנתיים בארץ. עכשיו יש אפשרות אחרת, כלומר יש טווח שלם של אפשרויות. אי אפשר להתייחס רק לשני מצבים.

לכן יהיה כתוב שאם לא השלים את עבודתו בחו"ל, יקבל תעודה זמנית להשלמת התקופה בארץ לפי הצרכים שלו. אם הוא חצי שנה נוספת, יקבל לחצי שנה ואם שנה, יקבל לשנה, אבל הוא לא צריך לקבל לחמש שנים.

יש אקוויוולנט לזה במקצוע רפואי אחר?

אין דבר כזה.

אולי אפשר לכתוב שתוקפה יוגבל לעד שלוש שנים.

אין לנו ברירה אלא ליצור יצור חדש.

למה זה היחיד, כי הלימודים נעשים רק בחו"ל? זאת הסיבה היחידה? מה יהיה בכירופרקטיקה?

כן. מכירופרקטיקה הוצאנו את האוסתיאופטיה.

גם אצל הכירופרקט זה אותו הדבר. גם הלימודים שלהם רק בחו"ל.

אנחנו דנים בהם היום.

אני אומרת שאי אפשר ליצור מצב רק לגבי הפודיאטרים. זה צריך להיות כלל שאומר שאלה שלמדו בחו"ל משלימים בארץ ואז יהיה כלל אחד לכל המקצועות.

נגיע לכירופרקטים.

אנחנו מנסים לעשות את זה וכל פעם מנסים להקל יותר.

אני מציעה לכתוב שתוקף הרשיון יוגבל לעד 36 חודשים ולכן לא כל אחד יקבל 36 חודשים.

זה מאפשר להוציא רשיון רוטיני ל-18 חודשים ולאלה שצריכים, עד 36 חודשים.

אבל אני חושבת עכשיו שבהוראות הקבועות החמרנו עם מי שעוסק בארץ, כי אמרנו לגביו שמספיקות שנתיים עבודה בארץ בפיקוח, או שנתיים בחו"ל וחצי שנה בארץ. למעשה, עכשיו אנחנו דורשים לגביו גם שנתיים וחצי עבודה בארץ בהוראה הקבועה.

צריך יהיה לתקן גם שם.

אני קוראת את התיקון: תוקפה יוגבל לעד 36 חודשים מיום התחילה. את כל הסיפא לא קראנו אבל היא חוזרת על עצמה. האם צריך להשאיר את הסמכות של השר להאריך בצו?

לא. אם אמרנו עד 42 חודשים, הוא לא צריך להאריך.

אמרנו 36 חודשים. אתה רוצה 42 חודשים?

תגידו מה אתם רוצים, לא אכפת לי.

הייתי משאירה את זה כפי שזה, עם סמכות להאריך בעוד שנה.

קצת מוזר שתהיה סמכות לשר. הקביעה תהיה פרטנית לכל אדם, איך השר יאריך?

אולי נכתוב שהמנהל רשאי להאריך?

זה גם טוב.

ואז זה יהיה בלי צו.

אני ממשיכה לקרוא. "המנהל רשאי להגביל תעודה זמנית בכל תנאי הדרוש לדעתו כדי להבטיח את בריאות הציבור, לרבות איסור עיסוק בפעולות ייחודיות או בפעולות מסוימות שקבע, בהתחשב, בין היתר, בהשכלתו ובמנסיונו המקצועי של המבקש. משניתנה לו תעודה זמנית במקצוע בריאות יראו אותו כבעל תעודה במקצוע בריאות, על עוד התעודה הזמנית עומדת בתוקפה ובכפוף לתנאים שנקבעו".

(יד) "מי שעסק בפודיאטריה ניתוחית במשך חמש שנים בהיקף ניכר, במחלקה מוכרת לאורתופדיה בישראל, ומנהל המחלקה נתן חוות דעת חיובית בדבר כשירותו לבצע את הפעולות שקבע המנהל לפי פרט 7 שבתוספת הראשונה, זכאי לקבל תעודה במקצוע בריאות לפי חוק זה, אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאים האמורים בפרט 7(5) ו-(6) שבתוספת הראשונה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה".


אני אסביר. אדם שעסק בפודיאטריה ניתוחית במשך חמש שנים במחלקה מוכרת, יש עליו חוות דעת חיובית בדבר הכשירות שלו לבצע את הפעולות שמהוות עיסוק בפודיאטריה ניתוחית, אנחנו מוותרים לו על 7(5) ו-(6) שפירושם עיסוק בפודיאטריה בהשגחה ובחינות.

כי הוא עבד חמש שנים בפיקוח.

כן. "כמו כן רשאי המנהל לתת תעודה בפודיאטריה ניתוחית, למי שמתקיימות בו הוראות סעיף קטן זה בשינוי האמור להלן: פרט 7(2) לתוספת הראשונה ייקרא לגביו כך שבמקום "שנתיים" ייקרא "שנה".


בפרט 7(2) מדובר על הכשרה מעשית במשך שנתיים במדינת חוץ, במוסד שהוכר על ידי הרשות המוסמכת של אותה מדינה ועל ידי המנהל, שבמהלכה הוכשר לבצע את הפעולות שקבע המנהל. ד"ר שנון קיבל הערות שאומרות שבחלק מהמקרים ההכשרה המעשית היתה שנה במקום שנתיים.

כשהם עלו ארצה, הדרישה היתה רק שנה.

לגבי אותם אנשים שעסקו בפודיאטריה במשך חמש שנים וכו', מי שחל לגביו הרישא, במקום שנתיים ייקרא שנה.

ברישא המילה "לפחות" חסרה, אחרי המילים "חמש שנים".

בסדר. (ט"ו) "מי שעסק בפודיאטריה ניתוחית בישראל, בהיקף ניכר, במשך חמש שנים לפחות ערב יום התחילה, והוכיח ידע ונסיון במקצוע הבריאות להנחת דעתו של המנהל, זכאי לקבל תעודה במקצוע בריאות לפי חוק זה, אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בפרט 7(6) שבתוספת הראשונה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה". כלומר, אנשים שעסקו בפודיאטריה ניתוחית במשך חמש שנים ואין להם בחינות.

מה זה "הוכיח ידע ונסיון במקצוע הבריאות"? איך הוא הוכיח?

קיבל חוות דעת מקצועית ממנהל המחלקה האורתופדית, למשל.

הביא המלצות על העבודה שלו. יכול להיות שהוא לא עבד במחלקה מוכרת לאורתופדיה אבל הוא עבד במקומות אחרים.

או שהוא לא עבד חמש שנים במחלקה אלא תקופה יותר קצרה.

כדי להוכיח ידע ונסיון הוא צריך בחינה. מנהל המחלקה האורתופדית יכול להגיד שהוא הוכיח ידע ונסיון?

אדם עובד בארץ עשר שנים, עכשיו את רוצה שיעשה בחינה?

אני לא אפתח את זה מחדש, אבל אני לא רואה הבדל בין רופאים לבין זה. אני לא מבינה את המשפט שאומר: "הוכיח ידע ונסיון במקצוע הבריאות להנחת דעתו של המנהל".

אם הוא לא יכול להראות שהוא עבד באיזשהו מקום אלא הוא רק רוצה להחיות תעודה שהיתה לו מחו"ל – הוא בא לארץ, הוא החליט לעסוק בנדל"ן ואחרי חמש שנים ראה שהשוק חלש. הוא מוציא תעודה מהבוידם, האם נכון שהוא יהיה פטור מבחינה או לא? אנחנו אומרים שאם הוא לא יודע להראות שהוא עבד באופן מניח את הדעת, גם אם זאת לא עבודה בפיקוח על כל משמעויותיה, ולכן זה נשאר קצת לשיקול דעתו של מנהל משרד הבריאות.

בכל מקרה הוא יצטרך לעשות עבודה בפיקוח. בסעיף הזה הוא פטור מבחינה אבל הוא חייב בעבודה בפיקוח.

נכון. הוא צריך לעבוד. הוא צריך להוכיח בעבודתו זו שהוא גם יודע מה הוא עושה. מי שעסק בפודיאטריה ניתוחית בישראל בניסוח הזה, לא אומר שזה נעשה בפיקוח.

נכון, זאת הכוונה.

אבל הוא עסק בזה. אני מצטרף לשאלתה של חברת הכנסת אדטו – איך אתה רוצה להכניס תוכן במשפט "הוכיח ידע ונסיון במקצוע הבריאות"?

לפעמים זה יותר קל ולפעמים יותר מסובך. קודם כל, אני יכול לבקש את המסמכים המעידים על עבודתו בחו"ל ומכתבי המלצה. אם הוא עסק במרפאה שלו, אני יכול לדעת על ההיקף מדיווחים של רואה חשבון, אבל מבחינה מקצועית זה מוגבל. אם הוא עבד במסגרת קופת חולים, וחלק מהם אכן עובדים בקופת חולים, זה נותן לי איזושהי אסמכתה נוספת. ודאי שיש פה איזושהי מגבלה.

בכמה אנשים מדובר?

מקסימום 15.

אני מניח שאפשר לקבל החלטה מושכלת לגבי 15 אנשים. לא מדובר במאות אנשים, שלגביהם אני צריך מנגנון מאד מובנה.

מדובר רק באלה שכבר באו.

זאת הוראת מעבר למי שעוסק במקצוע.

יש אופציה אחרת? הרי פטור בלא כלום לא היינו רוצים.

מתוך ידע אישי, פודיאטר בבית חולים, שמנהל המחלקה מסכים לקבל אותו אליו פעמיים בשבוע, כמה מנהל המחלקה משקיע בו? כמה הוא עוקב אחריו? במרבית המחלקות הוא מתחנן לשבת שעות מרפאה וכדומה. לכן, הסעיף הזה מאד סתמי בעיניי.

מנהל המחלקה ישמע מהר מאד תלונות מחולים אם משהו לא בסדר.

לא רק מנהל המחלקה.. הפודיאטר עובד בתחום כף הרגל, יש לו לפחות שתיים-שלוש מרפאות בשבוע פלוס שני חדרי ניתוח בשבוע, הוא כל הזמן עם הצוות של כף רגל ומנהל המחלקה ניזון מכל המחלקה.

שם החשש הוא פחות. הבעיה היא עם אלה שלא עובדים במחלקה אורתופדית.

ברגע שהוא תחת פיקוח של חלק מהצוות, אין שום בעיה כי הוא חלק מהצוות כמו כל אחד אחר.

האם יש לנו פודיאטרים מנתחים שעובדים אך ורק במרפאות פרטיות כבר כמה שנים?

כן, יש.

איך אדם יכול לעשות כירורגיה בלי שהוא עובד במוסד מוכר?

הוא קיבל תעודה ממשרד הבריאות והוא עובד במרפאה שלו. יש כאלה שעובדים כבר שנים רבות לדעתי.

במרפאה רשומה לפי פקודת הבריאות.

המרפאה היא לפי החוק ולפי התנאים של משרד הבריאות, התעודה שלו ניתנה כחוק, זמנית או לא זמנית, והוא עובד. יש כאלה רבים. חלקם עברו בדרך במוסדות מוכרים, כמו שני הפודיאטרים שיושבים כאן ועבדו בשערי צדק זמן רב והם מוכרים, ויש כאלה שלא עבדו בכלל במוסדות מוכרים בישראל. אלה הבעייתיים.

ואז מנהל משרד הבריאות יצטרך להחליט.

צריך לזכור שמדובר רק בפטור מבחינות ויש חובת עבודה בפיקוח של שנתיים וחצי.

של שנה.

הדבר היחיד שפטרנו אותו ממנו הוא הבחינות ולפיכך חל הכלל הרגיל בחוק, כמו שקבענו לגבי פודיאטריה ניתוחית.

לפחות לעניין העבודה המעשית אנחנו אומרים: אם כך, לפחות שישה חודשים עבודה בפיקוח. בשישה חודשי עבודה בפיקוח יכול הגורם המפקח, אותו מנהל מחלקה אורתופדית, להגיע למסקנה אם האיש יכול או לא יכול לעבוד באופן עצמאי.

לפי לשון ההצעה כרגע, מכיוון שהוא חייב להיות בארץ במשך חמש שנים לפני יום התחילה, הוא חייב לפחות בשנתיים וחצי כי לא לוקחים בחשבון מעצם ההגדרה את התקופה שבה הוא עבד בחו"ל, שהרי הוא כאן חמש שנים. הייתי שואל את הוועדה האם נכון לדרוש ממישהו שעובד פה חמש שנים שיהיה עוד שנתיים וחצי בעבודה בפיקוח?

הוא עבד שנה או שנתיים בחו"ל – אולי כדאי שתאמרו מאיזו שנה זה, אחרת אולי זה לא רלוונטי – אחרי זה עלה ארצה ועבד כאן חמש שנים, לא במסגרת בית חולים אלא במרפאה פרטית.

כרגע הדרישה היא שנתיים מתוך חמש השנים האחרונות.

הוא יצטרך לעבוד שישה חודשים בפיקוח.

לפי הניסוח הנוכחי לא מדובר בשישה חודשים כי הוא חייב להיות חמש שנים בארץ ולוקחים בחשבון עבודה בחו"ל רק שנתיים מתוך חמש השנים האחרונות.

נתנו את הדעת על זה ונתייחס לזה. בכל מקום שבו נכתב "שנתיים מתוך חמש לפני הגשת בקשה", או שבהוראות המעבר נמחק את הסיפא או שנקבע פרק זמן ארוך יותר, שהרי ברור שאם הוא חמש שנים בארץ, הוא לא יכול לעבוד שנתיים מתוכן בחו"ל. אבל ככלל, הדרישה היא שאם אין לו שנתיים בחו"ל, יהיו לו שנתיים וחצי עבודה בארץ.

עד איזו שנה הדרישה היתה לשנה של עבודה בחו"ל כדי לקבל רשיון בחו"ל ולא שנתיים?

אני לא חושב שזאת היתה דרישה פורמלית אי פעם אלא רק נוהג בבתי חולים לגבי תקופת ההתמחות שנדרשה.

עם אלה שיעלו עכשיו זה יהיה שנתיים. זה קבוע עכשיו בכל המדינות.

מתי זה היה שנה?

בשנתיים-שלוש האחרונות. אין אחד שהוא בהוראת המעבר בקריטריון שהיו צריכים שנתיים לקבל רשיון. אין. כולם היו פה לפני שנכנס העניין. באיזו שנה בדיוק זה התחיל? אני לא יכול לענות על זה.

שנתיים במקום שנה מדברות על הכשרה מעשית ולא על עבודה בחו"ל.

זאת עבודה בחו"ל.

זה פרט 7(2).

לא, הכשרה מעשית הם צריכים בכל מקרה.

לא. אמרת שאת ההכשרה המעשית שלהם הם עשו במשך שנה, לפני קבלת הרשיון.

יש פה אי הבנה. לא התכוונתי לזה בכלל. אני מדבר על דרישה לשנתיים עבודה לאחר סיום כל הלימודים וההכשרה המעשית.

אנחנו לא התייחסנו לדרישה של ההתמחות של שנה או שנתיים אלא לדרישת העיסוק של שנתיים מתוך חמש.

הוא מדבר על העיסוק, אבל אתה נתת את ההקלה לעניין ההכשרה.

סליחה, את צודקת.

אני חוזרת למה שאמרתי קודם, לגבי הוראות מעבר אחרות לכל מקצוע, כי אם אנחנו לוקחים התקנות לפודיאטר ומחילים אותן על מקצועות נוספים שיש ברשימה הזאת, לדוגמה, הכירופרקטים, שלומדים בחו"ל. כדי לפשט את העניין צריך למצוא מתכונת ועם אותו נוסח שיתאים.

לא בהכרח, כי את יכולה להחמיר עם פודיאטריה ניתוחית, שבה אדם עומד עם סכין מול המטופל שלו, וללכת לקולא כשמדובר במשהו שהוא פחות פולשני.

מצד שני, כשאתה קובע הוראות מעבר לכל הרשימה הארוכה, לכל אחד אתה נותן הוראות מעבר משלו?

רשימת המקצועות התקצרה מאד, ואתם רואים את זה לפי כמות הנוכחים בחדר. חלק מהמקצועות לא הצלחנו להכליל.

לסיכום, מי שעסק חמש שנים בארץ יצטרך לעמוד בעוד עבודה בפיקוח ויהיה פטור מבחינות.


"כמו כן רשאי המנהל לתת תעודה בפודיאטריה ניתוחית למי שמתקיימות בו הוראות סעיף קטן זה בשינוי האמור להלן:.

דבר נוסף שאפשר להכניס לסעיף הוא שמי שעבד שנה בבית חולים, האם מכתב של מנהל המחלקה לגבי תקופת העבודה שלו, כלומר פיקוח בדיעבד, שאומר: כן, הוא עבד אצלי שנה, הוא בחור מצוין, יודע לנתח, חבל שהוא לא נשאר אצלי אבל הוא רצה ללכת לעבודה פרטית, האם גם אותו אתה רוצה לחייב בשישה חודשים עבודה בפיקוח?

אני חושב שכן כי אני לא יודע כשהוא עבד, מתוך איזו מטרה זה היה, האם הוא עשה לו טובה וכו'?

זה מכסה את כל מי שעבר את ההכשרה שאתה רוצה.

עבודה של שישה חודשים בפיקוח לא נשמע לי כל כך נורא.

אבל זה כן נשמע לא טוב למי שעובד בזה.

אבל הוא רוצה לנתח.

הוא רוצה להמשיך לנתח.

הוא יכול להמשיך לעסוק בפודיאטריה בלי לנתח כי הוא יקבל את התעודה, ובשביל לנתח אני רוצה לדעת שהוא אכן... אגב, שהוא יודע לנתח את כל המגוון שאנחנו מדברים עליו כי יכול להיות שהוא עושה שתיים-שלוש פרוצדורות ולא את כל המגוון.

תכתוב מכתב למנהל המחלקה ותאמר לו: הוא עבד אצלך בשנים אלה ואלה, אנא חוות דעתך לגבי רשימת הפעולות שהוא ביצע. אני מודאג מכך שאדם הגיע לארץ, עבד בבית חולים, עכשיו הוא עובד ארבע שנים בקליניקה הפרטית שלו ואנחנו מחייבים אותו ללכת לשישה חודשי עבודה בפיקוח. ואם הוא לא מוצא עבודה בפיקוח?

אני מאד מוטרד מזה שהוא עובד במרפאה הפרטית שלו ארבע שנים ואני לא יודע מה הוא עושה.

אתה יודע בדיוק מה הוא עושה.

לא, לא תמיד אני יודע כי חלקם עושים יותר וחלקם עושים פחות.

אני לא יודע להגיד לכם מה מצב התעסוקה בשוק. אדם כזה, שעובד חמש שנים, אתה אומר לו עכשיו שהוא לא יכול לעבוד, אלא אם עבדת שישה חודשים בפיקוח. ואם הוא לא מוצא עבודה בפיקוח, הוא לא מוצא תקן....

מה עושות דיאטניות שגומרות את הלימודים ולא מוצאות עבודה?

זה אותו דבר. בניגוד לדיאטנית, עדיין יש לו האופציה לעבוד כפודיאטר לא ניתוחי.

אם הוא בנוי על כך שהוא פודיאטר מנתח והוא עוסק בזה שנים, אי אפשר להגיד לו פתאום שהוא צריך לסגת מזה ולעבוד בדברים שהוא כבר לא עוסק בהם.

מה אתה מציע?

מה שאמר חבר הכנסת אלדד. מי שלא עבד אף פעם בבית חולים, שיעשה. יהיה לי קשה להעביר את זה לאחרים, אבל בסדר. מי שעבד פעם במחלקה מוכרת, אפילו אם זה היה לפני חמש שנים או שבע שנים, ומאז הוא עובד....

לא. הגישות משתנות.

ומאז הוא ממשיך לעבוד ויש לו מכתב שאומר שהוא עבד.

זה נכון כלפי כל אחד. כל מנתח שלא התחדש בידע שלו וקיבל את הרשיון שלו להיות מנתח לב-חזה לפני עשרים שנה, אנחנו יכולים להגיד שהפרוצדורות שלו משתנות.

כאן אנחנו לא יודעים בדיוק מי הם ומה הם. זאת הבעיה.

לכן אנחנו אומרים שאם הוא עבד שנה בבית חולים בארץ והוא יכול להביא מכתבי המלצה מבית החולים הזה, מבחינתי זה טוב כמו שישה חודשי עבודה בפיקוח שמתחילים עכשיו.

ואם הוא יביא מכתב המלצה שאומר, שמנהל המחלקה זוכר שהוא רק עשה מחצית מהפרוצדורות, מה אני אעשה אתו?

אם נראה לך שזה אדם לא ראוי ושמנהל המחלקה כתב איזה מכתב "הנ"ל יעלה לכיתה ד' לא בבית ספרנו"... אתה יכול לכתוב לו שאלות מובנות: האם הוא ביצע ניתוחים מסוג 1,2,3 וכו', אבל עדיין נדמה למנהל המשרד שאנחנו עלולים להיכנס לתקלה, אתה יכול להפיל אותו בסעיף של הוכחת ידע ונסיון במקצוע בריאות להנחת דעתו של המנהל. אתה יכול לומר: לא נחה דעתי. יש פתח, שהוא שיקול דעתו של המנהל.

כמה יש כאלה?

יחידים.

כל אחד הוא עולם ומלואו.

המספר הכולל הוא בסך הכל 15.

כמה מתוך ה-15 האלה מנתחים בכלל? הרי לא כולם הוכשרו לפודיאטריה ניתוחית בארצות הברית וחלק מהם ייפלו רק על זה.

עשרה.

כמה מתוך העשרה האלה עבדו לפחות שנה בחמש השנים האחרונות ביחידת כף הרגל בבית חולים?

שלושה-ארבעה.

נשארו עוד שישה.

יש ארבעה – אנדי קרף, שני הפודיאטרים שנמצאים פה ולונדון.

שהם אבות המקצוע.

אני דווקא מסכים עם מה שאומר כבוד היושב ראש. צריך להטיל על המנהל או על מי שמונה מטעמו לקבוע על סמך זה שהוא התייעץ עם מי שצריך ועל סמך מה שיש. פירוש הדבר: תביא את רשימת הניתוחים שעשית בבית חולים – הכל ממוחשב ואפשר להביא את זה גם מעשר השנים האחרונות – אני אתייעץ עם מנהל המחלקה או עם מי שאני אחשוב לנכון והוא יחליט לגופו של עניין. מדובר בכעשרה אנשים וצריך להטיל את זה על ד"ר שנון. הוא יחליט, אחרי שהוא יתייעץ עם מי שהוא רוצה. אני לא חושב שצריך להקשות עד כדי כך ומצד שני, ד"ר שנון ימצא את הדרך הנכונה, כמו שהוא עשה עד היום, להתייעץ, ויחליט.

ואם הם עשו חמישה מתוך עשרת הניתוחים שברשימה?

תחליט שזה לא מניח את דעתך. אנחנו מדברים באמת על חלק מאבות המקצוע.

אנדי קרף או ד"ר יפה שאנחנו מכירים.

מתי ד"ר יפה עבד בבית חולים?

הוא עבד בשערי צדק מ-86' עד 90'.

לא נחה דעתך? אנחנו לא עוסקים פה בדיון אישי, אבל במקרה זה לא נחה דעתך.

צריך להשאיר למנהל חופש לקבוע למי הוא מוותר בנושא הזה ולמי לא.

החופש הזה בעייתי. אני נמצא מספיק בבתי משפט.

דווקא בגלל זה הייתי מבנה אותו יותר ואומר: רשאי המנהל לפטור מחובת עבודה מעשית מי שעבד לפחות שנה בבית חולים מוכר בארץ.

בחמש השנים האחרונות.

לא בהכרח.

זה לא מקובל עליי. אם מישהו שעבד לפני עשרים שנה זה ממש לא רלוונטי.

רשאי לפטור מחובת שישה חודשים ורשאי לא לפטור.

אחר כך מתווכחים אתי ובצדק, כי זאת זכות דמוקרטית, על רשאי או לא רשאי. אני צריך להתווכח בבית המשפט שמה שנעשה לפני עשרים שנה הוא כן קביל או לא קביל. למה להכניס אותי למקום הזה?

טוב, חמש השנים האחרונות.

מאחד אנחנו דורשים שיעבוד חמש שנים בבית חולים ומהשני אנחנו דורשים רק שנה וההבדל ביניהם הוא שישה חודשים של עבודה בפיקוח.

סעיף 7(5) הוא חובת עיסוק. העיסוק הכללי הוא שנתיים וחצי, מתוכן מינימום שישה חודשי עבודה בפיקוח, אבל יש לו רק חצי שנה בחו"ל זה אומר שהעבודה שלו בפיקוח היא שנתיים.

ההבדל בין יד ל-טו הוא שאותו אדם לא עבד בבית חולים ופה הקושי הוא שלך, זה תלוי בשיקול דעתו של המנהל. כלומר, לאותה אוכלוסיה של ארבעה-חמישה אנשים אנחנו נותנים שיקול דעת של המנהל. אני יודע שהיית מעדיף שזה לא יהיה ושהכל יהיה מובנה וכתוב, אבל זה לא כך. ב-יד זה יותר מובנה, זה חמש שנים ולכאורה בלי שיקול דעת של המנהל, וב-טו אנחנו עדיין משאירים טווח מסוים של משחק לשיקול דעתו של המנהל לאוכלוסיה שלא עבדה חמש שנים בבית חולים.

אם כך, הוא עבד לפחות שנה בבית חולים וימציא מכתב המלצה ממנהל המחלקה. אני רוצה שיהיה ברור שהוא עשה את כל הפרוצדורות שנקבע שצריך לעשות, שהרשיון מאפשר לו לעשות.

תכתוב טופס מובנה שאתה רוצה שמנהל המחלקה יחתום עליו.

אתה יכול לפנות במכתב למנהל מחלקה. עופר אמר, בצדק, שיש היום רשימת ניתוחים ממוחשבת.

בתחילת הסעיף נכתוב שהמנהל רשאי לפטור מהוראות סעיף כך וכך, כלומר הוא רשאי לפטור. המנהל רשאי לפטור מהוראות סעיף 7(5) באופן מלא או חלקי את מי שעסק בפודיאטריה ניתוחית בבית חולים במשך שנה.

לא. מי שעסק בפודיאטריה ניתוחית בישראל בהיקף ניכר במשך חמש שנים, מתוכן שנה לפחות בבית חולים מוכר.

זה משהו אחר ולא כדאי להכניס את זה ב-טו. ב-טו יש לכולם פטור מבחינות.

חמש שנים של עיסוק הן דבר חיוני, זה קו שהפעלנו בכל המקצועות.

טו הוא סעיף פטור מבחינות ואני לא רוצה להחמיר בסעיף זה. המנהל רשאי לפטור באופן מלא או חלקי את מי שעסק בפודיאטריה ניתוחית במשך חמש שנים, מתוכן שנה בבית חולים.

אבל אני בכל זאת רוצה שיהיה כתוב במפורש שהוא המציא את התיעוד שאנחנו מבקשים.

ברגע שכתוב להנחת דעתו של המנהל אתה אומר שאתה רוצה תיעוד, אתה רוצה לדעת איזה ניתוחים וכו'.

השנה בבית החולים צריכה להיות מתוך חמש השנים שקדמו או לאו דווקא?

בוודאי.

זה יהיה סעיף טו(1). יש לנו 15 סעיפים ל-15 אנשים. זה שיא חדש.

עדיין צריך להישאר כל הנושא שהוא יוכיח ידע ונסיון.

הוא הוכיח ידע ונסיון להנחת דעתו של המנהל.

אנחנו נוסיף את המשפט הזה. מעצם זה שרשמנו שהמנהל רשאי לפטור, זה מתחייב.

גם בסעיפים קודמים כתוב שהוכיח ידע ונסיון, ואם נשמיט את זה כאן, המסקנה תהיה שהוא לא צריך להוכיח ידע ונסיון.

מקובל.

אנחנו נצא להפסקה של חמש דקות.

(הפסקה בדיון, שעה 14:35)

(חידוש הדיון, שעה 14:40)

חברים, אנחנו מחדשים את הדיון. המגמה היא לסיים את דיוני ועדת המשנה ולהביא את זה סוף סוף לוועדה. בואו נתקדם ומה שלא בנפשנו, אני מציע שנשלים אתו.

כירופרקטיקה – סעיף כ. "מי שעסק בכירופרקטיקה בישראל בהיקף ניכר במשך חמש שנים לפחות ערב יום התחילה והוכיח ידע ונסיון בכירופרקטיקה להנחת דעתו של המנהל".

מה המשמעות של "והוכיח ידע ונסיון"?

כמו קודם.

אנחנו לא עובדים בבתי חולים, אין עלינו בהכרח פיקוח. חלק מאתנו עובדים בקופות חולים ואפשר לומר שזה חלק מהפיקוח שקיים, אבל הרבה מאתנו לא. איך אנחנו מתמודדים עם זה?

מי שלא יוכל להוכיח ידע ונסיון להנחת דעתו של המנהל, כנראה יהיה צריך לעמוד בדרישות הנוספות של עבודה בפיקוח או של בחינה. מי שעבד במסלול שבו הוא יכול להביא מכתבי המלצה, תעודות, אישורים, רשימת פעולות, יכול להוכיח ידע ונסיון.

הידע הוא מעצם ההשכלה שלנו או שזה תואר הדוקטור?

לא. אדם יכול לשבת 18 שנה באוניברסיטה ולא לדעת שום דבר.

איך אני מוכיח ידע אחרי שאני עובד בארץ שבע שנים?

למשל, בחינה.

למה אני צריך להיבחן אחרי שאני עובד כל כך הרבה שנים בארץ? לא דיברנו על זה בכלל.

אדם עסק בכירופרקטיקה בישראל במשך חמש שנים וכל אחד יכול להגיד שהוא עסק במקצוע חמש שנים. אתה צריך להראות שבאמת יש לך ידע שמוכיח את זה שעסקת במקצוע חמש שנים. המנהל יכול למנות ועדה, למשל.

כשאתה מטפל בחולה, יש לך תיעוד?

כן.

תספק למנהל תיקים רפואיים של המטופלים שלך בחמש השנים האחרונות והמנהל יחליט, בעזרת הוועדה המייעצת שלו, האם הרישום של העבודה המעשית שלך בחמש השנים האחרונות מעיד על כך שיש לך ידע ונסיון.

זה מסוכן. מי זה המנהל?

אבל יש לו ועדה מייעצת.

והוועדה המייעצת כוללת חברים שלו.

אבל זה נכון גם באורתופדים וגם בפלסטיקאים.

כשהם באים מחו"ל הם לא עובדים בבתי חולים ואין להם גוף מפקח.

זאת הוראת מעבר. היום מתחיל החוק ומי שמגיע ארצה היום יחולו עליו כל הכללים של החוק: הבחינות, העבודה המעשית וכו'. אנחנו מדברים על מי שכבר עובד בארץ חמש שנים ושואל, עכשיו אתה מחייב אותי בכל אלה? אנחנו אומרים לו: תביא את הרישומים הרפואיים שלך למנהל, הוא יתייעץ עם הוועדה המייעצת שלו ויחליט האם יש פה רישום רפואי של טיפולים ושל פעולות, שמעידים על כך שלאיש יש ידע ונסיון בכירופרקטיקה.

הרישום הכירופרקטי שונה מהרישום הרפואי.

מה כותבים?

מדובר בתת תזוזה בחוליות כאלה וכאלה. בנוסף לכך, בסוף הלימודים אתה עובר סטז' של שנתיים שבלעדיהם אתה לא יכול לקבל את הדוקטורט.

כבר היינו שם ולא צריך לחזור על זה. אנחנו יודעים את זה.

אנחנו מדברים על הוראות המעבר.

על כמה אנשים מדובר?

יש כשמונים כירופרקטים במדינת ישראל.

אני לא בטוח אם יש הרבה שאין להם תעודת הכרה במעמד.

יש, קרוב לוודאי, הרבה חדשים שבאו אחרי ביטול הנושא הזה.

אלה שהגיעו בחמש השנים האחרונות יצטרכו לבוא ולהציג את הרישומים הרפואיים שלהם בפני הוועדה המייעצת, שכוללת אנשי מקצוע, שמכירים את דרך הרישום האוסתיופטי. הרי הוועדה המייעצת לא מורכבת רק מפקידים אלא יש בה, בין השאר, נציגי בעלי המקצוע, אורתופדים ואנשים שונים. מדובר בעשרה אנשים שהגיעו בחמש השנים האחרונות? בעשרים אנשים?

יכול להיות.

יהיה היקף של תיקים של מועמדים, שיצטרכו להיות נדונים בוועדה המייעצת הזאת והתפקיד שלנו להגן על החולים.

ואז מה?

השאלה היתה מה זה ידע ונסיון בכירופרקטיקה. זאת היתה השאלה.

כמו שד"ר אדטו אמרה קודם, זה עדיין נשאר מאד מעורפל. אם הוא יביא לי רשימה כזאת או אחרת או יראה לי שהוא עשה מניפולציה כזאת או אחרת, אני לא אלמד מזה שום דבר ואני לא יודע אם זה ילמד את הוועדה המייעצת. אני לא יכול לקבוע כי אני לא איש מקצוע ולכן אין ספק שאני אצטרך את הוועדה המייעצת. השאלה היא האם רישום כזה או אחר אומר שמישהו יודע? אם אני מביא לך אישור שכרתתי חמש יבלות זה אומר שאני יודע לכרות יבלות?

אתה רשאי לדרוש מעבר לזה כדי להוכיח ידע ונסיון.

אתה מציע שניתן לכולם אוטומטית?

לא.

שלא ניתן לאף אחד? שלא נכניס את המקצוע לתחומי ההסדר? הרי החיים קשים ואנחנו מנסים לעשות קצת סדר בבלאגן הזה.

יש לנו הצעות לסדר.

למחוק את הכירופרקטיקה?

לא, חס וחלילה.

מה קורה למי שעובד בארץ חמש שנים?

בקופת חולים.

לא בקופת חולים. בקופת חולים זה קל יחסית.

אם הוא עובד בקופת חולים, יותר קל לי ואם הוא לא עובד בקופת חולים אלא פרטי לגמרי, אני מעדיף שהוא יעבוד בפיקוח.

לא היתה לו תעודה.

לרובם היתה תעודה.

אנחנו לא מדברים על רובם אלא על מיעוטם.

הגעתי לארץ לפני 11 שנים ולפני שקיבלו אותי לעבוד ב'מכבי' שלחו אותי לכירופרקט אחר, שיעבור ויבדוק את הכישורים שלי.

מה עם אלה שעובדים בארץ עשרים שנה ומעולם לא עבדו בקופת חולים? אתה רוצה שהם יסגרו את הקליניקה שלהם ויילכו לקופת חולים?

'מכבי' זה מקום מסודר ולכן שלחו אותך למישהו שיבדוק, אבל אם מישהו אחר בא לארץ לפני 11 שנים ומייד פתח קליניקה?

עם 11 שנים אין לנו בעיה. הבעיה שלנו היא עם מי שהגיע בחמש השנים האחרונות.

גם היום אפשר לעשות את אותו הדבר. כשהגעתי לארץ, קודם כל פתחתי מרפאה פרטית. זה שהתחלתי שנתיים או שלוש לעבוד עם קופת חולים, זה עניין אחר.

ד"ר שנון, האם אתה אומר שהם לא צריכים להיות פטורים?

מה שהצענו הוא שאם הוא עשה את הבחינות במלואן בחו"ל ואם לא, עשה את הבחינה שנותנת לו את האקוויוולנט לבחינות במלואן, והוא עבד פה חמש שנים, הצענו שהוא יהיה פטור גם מבחינה וגם מעבודה בפיקוח.

מקובל עלינו, אבל שאלת איך תדע שהההכשרה שהם קיבלו....

להוראות המעבר זה בסדר.

אנחנו מדברים על הוראות המעבר, סעיף כ. אם כך, אין לנו ויכוח על זה.

"(כ) מי שעסק בכירופרקטיקה בישראל בהיקף ניכר חמש שנים לפחות ערב יום התחילה, והוכיח ידע ונסיון בכירופרקטיקה להנחת דעתו של המנהל, זכאי לקבל תעודה בכירופרקטיקה לפי חוק זה, אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בפרט 8(5) ו-(6)", שפירושו עבודה בפיקוח ובחינות, "ובלבד שהגיש לכך בקשה תוך 12 חודשים מיום התחילה.

זה צריך להיות דומה לשיטה של הפודיאטרים.

לא הניתוחיים.

נכון שזה יותר קשה ממחלקה אורתופדית ולכן צריך שהמנהל יקבע מי הן המרפאות בארץ שלדעתו מוכשרות לפקח על כירופרקטיקה.

אבל משרד הבריאות אומר שלהערכתו אין צורך. מי שעבד חמש שנים והוכיח ידע ונסיון... גמרנו, תודה.

אני מסתייג מזה.

נרשמה הסתייגותך. אני בכל זאת רואה הבדל בין מקצוע ניתוחי פולשני לבין זה.

גם פה הם יכולים לעשות נזק וצריך לבדוק אותם.

סעיף (כ1) "מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק בכירופרקטיקה בישראל ערב יום התחילה, זכאי לקבל תעודה במקצוע בריאות אם מתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאי האמור בתנאי 8(6) שבתוספת הראשונה, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך 12 חודשים מיום התחילה". מדובר במי שעסק בכירופרקטיקה ערב תחילת החוק ומקבל תעודה במקצוע בריאות והוא פטור רק מהבחינות.

לא חשוב כמה זמן הוא עסק?

לא.

גם חודשיים?

כל מי שפחות מחמש שנים.

מי שעסק חודשיים בכירופרקטיקה?

הוא עבר את הבחינות בחו"ל.

אנחנו אומרים שלא צריך בחינה, רק עבודה בפיקוח.

בתוספת הראשונה רציתם תיקון לנוסח בעמידה בבחינות שקבע, ככל שנקבעו. נחזור לזה.

(כא) מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק בכירופרקטיקה בישראל ערב יום התחילה, ומתקיימים בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8, למעט התנאים הקבועים בפרטים 8(5) ו-(6) שבתוספת הראשונה," פרטים אלה אומרים עבודה בפיקוח במשך שישה חודשים ובחינות. " זכאי לקבל תעודה זמנית בכירופרקטיקה, שתוקפה יוגבל ל-18 חודשים מיום התחילה (בסעיף זה – תעודה זמנית)". זאת תעודה זמנית שמאפשרת לאדם להשלים את העבודה בפיקוח ואת העמידה בבחינות. "השר רשאי להאריך בצו את התקופה האמורה בסעיף קטן זה בשנה אחת נוספת", ואלה אותן הוראות לעניין תעודה זמנית.

פה לא צריך להאריך מעבר ל-18 חודשים?

לא, כי העבודה בפיקוח היא רק למשך שישה חודשים.


(כב) "בחישוב התקופה שבה עסק אדם במקצוע הבריאות כאמור בסעיף זה" – על זה דיבר משרד הבריאות בדיון הקודם, "לא תובא בחשבון תקופה שבה עסק אדם במקצוע הבריאות בטרם השלים את דרישות ההשכלה הקבועות לגבי מקצוע הבריאות בתוספת הראשונה, או בסעיף זה, לפי העניין". אתם רוצים להסביר בעקבות מה זה התעורר?

כמו שאמרת בישיבה הקודמת, כשמדובר בתקופה שבה מישהו עסק בישראל במקצוע במשך חמש שנים, עלתה שאלה של פרשנות האם העיסוק חמש שנים צריך להיות אחרי שהוא השלים את ההשכלה באותו מקצוע. בהתחלה אמרו שברור שזה אחרי שהוא משלים את ההשכלה, שהיא הבסיס לעבודתו המקצועית, אבל אחר כך התברר שזה ממש לא ברור ויש דעות לכאו ולכאן. לכן לדעתנו, מאד חשוב להבהיר שחמש השנים שאנחנו מדברים עליהן בהוראות המעבר הן אחרי השלמת ההשכלה.

יכול להיות שמישהו הגיע בתקופה שבה משרד הבריאות לא הוציא תעודות ולמעסיק שלו לא היה אכפת כי הוא היה צריך מישהו, והוא עבד בזמן שהוא בכלל לא למד, לא עבר הכשרה מעשית וכו'. הוא רק טוען שהוא יודע. מניין השנים בהן הוא עבד שלא כדין, לא ייחשב לו לצורך הכרה מקצועית.

אם היתה לו השכלה מקצועית, מניין השנים כן ייחשב, אבל אם הוא התחיל לעבוד ללא לימודים, לא ייחשב לו.

מה זאת אומרת "הוראת חוק זאת רלוונטית רק לגבי כלל המקצועות? אני מבין מה זה אומר, אבל מה אנחנו עושים עם זה?

זה רק כדי שאנשים יידעו שזה רלוונטי.

זה נכנס בכירופרקטיקה (כב).

לא, אין כותרת לסעיפים הקטנים, זה רק לנוחות הדיון.

(כג) "לעניין הוראות המעבר האמורות בסעיפים אלו, ייקראו פרטים 6(3)(א) ו-7(5)(א), כך שבמקום הסיפה החל במילים "מתוך חמש" יבוא " " או שהסיפא תימחק". אני אסביר – בעקרון, ב-6(3)(א) וב-7(5)(א) – אתם יכולים לראות את זה בתוספת הראשונה אצלכם – בכל מקום שרשמנו שהעיסוק בפודיאטריה צריך להיות שנתיים מתוך החמש שקדמו להגשת הבקשה, ועכשיו זה שנתיים וחצי....

צריך למחוק את המילים "מתוך חמש שנים שקדמו".

למחוק את זה בהוראה קבועה?

כן.

אם מתוך חמש, אבל נשארו שנתיים סמוך להגשת הבקשה, אין לי בעיה. אם מוחקים בכלל, יש לי בעיה.

מתוך שבע? מתוך תשע? תגיד כמה, אבל שינינו את כללי המשחק.

בהתחלה זה היה שנתיים בסמוך להגשת הבקשה ואתה ביקשת להרחיב כך שזה יהיה שנתיים מתוך חמש. אם אתם רוצים לשנות, זאת אומרת שזה יכול להיות שנתיים מלפני 15 שנה. אני אומר שוב, שמה שמישהו עשה לפני 10-15 שנה אינו רלוונטי. אחת משתיים – אם רוצים להרחיב את זה לחמש, ניחא, סביר, אבל אז יש לנו רק בעיה ניסוחית.

למה צריך למחוק את הסיפא?

בהוראות המעבר רשמנו: אדם שעסק במקצוע חמש שנים בישראל, ומתקיימות לגביו כל ההוראות הקבועות וכו', ההוראות הקבועות מדברות על שנתיים וחצי מתוך חמש שלפני הגשת הבקשה. לא יכול להיות שאדם עסק חמש שנים בישראל בפודיאטריה ומתוכן שנתיים וחצי בחו"ל.

כנראה שלא.

עכשיו אנחנו לא דורשים עבודה בחו"ל והעניין היה שלפחות בהוראות המעבר לא נדרוש מתוך חמש כי יש אנשים שעבדו בחו"ל לפני עשר שנים והיום הם עובדים בארץ במשך עשר שנים.

אבל אז חלה עליהם הוראה אחרת, הוראה של מי שעבד חמש שנים בארץ ולא אכפת לי מה הוא עשה בחו"ל קודם.

לא, כי עדיין חלה הוראה קבועה לעניין שנתיים וחצי.

למה? הוא עבד חמש שנים בארץ.

גם אם הוא עבד חמש שנים בארץ הוא עדיין לא פטור מהשנתיים וחצי בפיקוח.

את מדברת רק על פודיאטריה ניתוחית? מי עוד צריך שנתיים וחצי פיקוח.

הפודיאטריה והפודיאטריה הניתוחית.

אלה המקצועות שלומדים רק בחו"ל.

תשרטטי לי תרשים של מי שנופל מחוץ לחוק במקרה הזה. השאלה היא האם אנחנו צריכים את הוראת המעבר הזאת.

בסעיף יב אמרנו שמי שעסק בפודיאטריה בישראל בהיקף ניכר במשך חמש שנים לפחות ערב יום התחילה, צריכים להתקיים בו הכל חוץ מהבחינות. הולכים להוראות הקבועות ואז אנחנו קוראים במה הוא צריך לעמוד חוץ מהבחינות האלה. הוא צריך לעמוד בשנתיים עבודה בחו"ל מתוך חמש, שקדמו להגשת הבקשה. לא יכול להיות שהוא חמש שנים בארץ ושנתיים מתוכן הוא עשה בחו"ל.

לכן אמרתי שבע שנים, כלומר אתה צריך להוסיף את השנתיים עבודה בחו"ל.

אפשר במקום זה לומר שהשנתיים האלה הן בסמוך לעלייתו.

מועד עליה מערבב לנו את החוק עם ענייני חוקי השבות. אני יודעת אם הוא נכנס בתור תייר או בתור עולה?

נכון, אבל ברור למה חמש שנים לא, כי אנחנו כבר דורשים ממנו חמש שנים עבודה בארץ בשביל לפטור אותו מחובת הבחינה. אנחנו רוצים, בנוסף על החמש, שנתיים עבודה בחו"ל כי הוא למד בחו"ל ולכן צריך להאריך את השנתיים מתוך החמש ולהפוך אותן לשנתיים מתוך שבע. אבל, מכיוון שיכול להיות שפיטרו אותו ממקום עבודתו כי הוא ציוניסט והוא רצה לעלות לארץ, אתה נותן פה איזשהו מרווח שאומר: שנתיים לפחות בשמונה השנים שקדמו לבקשה.

אבל בהוראת המעבר זה יכול להיות לגבי אנשים שעלו לארץ לפני עשרים שנה.

אפשר להוסיף שמי שעוסק בארץ עשר שנים, לא צריך להראות שהוא עבד שנתיים בחו"ל, אבל מי שעבד מעל חמש שנים הוא אדם שקיבל תעודה.

הייתי אומרת שבהוראות המעבר לא נדרוש שהשנתיים יהיו בסמוך למועד הגשת הבקשה.

אבל מי שעובד בארץ עשר שנים ועבד לפני עשרים שנה בחו"ל, יש לו תעודה. היתה לו תעודת הכרה.

לא כולם, כי לא כולם ביקשו. גם לא כירופרקטים.

אני מציע שזה יהיה בעשר השנים האחרונות.

ואם הוא עלה לפני 15 שנה?

חברים, יש לנו אוכלוסיה כזאת?

בגלל זה אני לא בטוחה שאפשר לדרוש את זה. נבחן את זה לישיבה הבאה.

לא, אין ישיבה הבאה. אני מסיים את זה היום.

הישיבה הבאה במליאה.

אין יותר ישיבות של ועדת המשנה. הישיבה הבאה במליאה. יש לך רעיון איך לפתור את זה כאן ועכשיו?

אפשר להשאיר את זה לשיקול דעת המנהל במקום לקבוע עכשיו?

ורשאי המנהל לקבוע כי שנות העבודה בחו"ל ייחשבו מתקופה שקבע המנהל, או משהו כזה.

אולי מהשנים שקדמו לתחילת העיסוק.

ד"ר שנון אומר שלא מעניין אותו מה הוא עשה לפני עשרים שנה בחו"ל.

אבל מתוך חמש השנים שקדמו לתקופה שבה הוא התחיל לעסוק בארץ, הוא עבד שנתיים בחו"ל.

זה אולי פתרון. זה לא אומר עליה, אבל זה כן אומר עליה.

מה זה חמש שנים? הוא יגיד שהוא התחיל לעסוק רק עכשיו וזה קרוב יחסית.

אבל הוא כבר עובד בארץ חמש שנים.

שנתיים מתוך החמש שנים לפני שהוא התחיל לעבוד בארץ.

בדיוק שנתיים לפני חמש השנים הוא היה צריך לעבוד בחו"ל?

לא. אנחנו מדברים על חלון זמן של עשר שנים, שמתוכן חמש שנים לפני שהוא בא לארץ וחמש שנים אחרי שהוא בא לארץ. חמש שנים אחרי שהוא בא לארץ הוא עבד ובתוך החמש שנים לפני שהוא בא לארץ הוא צריך לעבוד שנתיים לפחות בחו"ל.

בהוראה הקבועה נשאיר את זה שנתיים מתוך חמש, אבל בהוראות המעבר הוא צריך לעמוד בשנתיים ולא נבדוק כמה שנים עברו מאז. זאת הוראת מעבר לאנשים שעסקו במקצוע.

הוא עבד שנתיים אי פעם?

כן, כמה יש כאלה?

בכל מקרה צריך חצי שנה עבודה בפיקוח לכולם.

אנחנו מנסים לתפור חור לממדים של אדם פלוני, שאולי בכלל אנחנו מאד מרוצים מעבודתו, ולא דווקא מי שיש אתו איזשהו קושי.

לכן עלתה השאלה בהתחלה בכמה אנשים אנחנו מדברים.

סעיף 13. "בסעיף 59 לחוק העיקרי, המילה "7" תימחק". משרד הבריאות רוצה למחוק את תקנות החובה. יש סעיף שמחייב להתקין תקנות לפי החוק עד ליום התחילה. סעיף 7 הוא תקנות לעניין איסור העסקה והם אומרים שהם לא רוצים שיחייבו אותם להתקין את התקנות.

תשאל את בעלי העניין אם הם מרוצים כי זה סימן אם החוק הזה טוב או לא.

משרד הבריאות לא רוצה תקנות לחוק?

לצורך הזה של איסור העסקה.

אפשר להוסיף שזה תוך שנה מתחילת החוק ולא רק ששנה עברה. אין משהו שעומד על הפרק כעת ויכול להיות שיבוא זמן שבו נתקין תקנות, אבל כרגע אין סיבה שיהיו תקנות ראשונות.

דבר נוסף שמשרד הבריאות ביקש לגבי עמידה בבחינות שקבע המנהל, הוא להוסיף את המילים "ככל שנקבעו", כי הם לא רוצים לחייב את עצמם בבחינות.

בסדר גמור.

תיקון התוספת השלישית. 15. "בתוספת השלישית, אחרי פרט 4 יבוא:


5. קרימינולוגיה קלינית
קרימינולוג קליני


6. פודיאטריה

פודיאטר


7. פודיאטריה ניתוחית
פודיאטר מנתח


8. כירופרקטיקה

כירופרקט"

תחילה ותחולה. 16. "תחילתו של חוק זה ---------- מיום פרסומו, ואולם הוראות סעיפים 4 עד 7, 16 ו-47 לחוק העיקרי יחולו לגבי מקצועות הבריאות המוסדרים בחוק זה בתום שנה/שנתיים מיום התחילה". המשמעות של הסעיף היא זאת: יש הוראת תחילה, שאומרת מתי מתחיל החוק, וכל הסעיפים האיסוריים ייכנסו לתוקף בתאריך מאוחר יותר. צריך לקבוע מה המועד, מתי החוק מתחיל מיום פרסומו.

חוק זה יחול שישה חודשים מיום פרסומו. זה נשמע הגיוני?

לא, קצת יותר.

12 חודשים מיום פרסומו?

לפחות.

תשעה חודשים.

לא, עדיין לא התארגנו.

אין להם ועדה מייעצת, אין להם בחינות. 12 חודשים.

שנה מיום פרסומו. מתי ייכנסו ההוראות האיסוריות?

בסך הכל שנתיים, כלומר שנה עד שהחוק חל ועוד שנה לאחר מכן עד שההוראות האיסוריות ייכנסו לתוקף.

תיקון פקודת הרופאים. 17. "בפקודת הרופאים, בסעיף 3(ב), בסופו יבוא:


"פודיאטר ופודיאטר מנתח – מביצוע פעולות שהותרו להם בתקנות שקבע השר".


פקודת הרופאים קובעת שיש איסור עיסוק ברפואה וקובעת את החריגים לאיסור העיסוק, על מי לא יחול איסור העיסוק? על מי שעושה רק פעולות שהותרו לו בתקנות.

חברים, תודה רבה. הישיבה הבאה תהיה ישיבה של מליאת הוועדה ונצביע על הנוסח.

הישיבה ננעלה בשעה 15:05