PAGE
35

הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני








פרוטוקול מס' 60

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, י"ח בטבת התש"ע (4 בינואר 2010), שעה: 10:00

עבודת הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול במגזר יוצאי חבר העמים

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר

מרינה סולודקין

אופיר פינס-פז

פאינה (פניה) קירשנבאום

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

יאיר גלר, מנכ"ל, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

בלה גולדנברג, מנחה כוללנית, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

אורנה שביט, ראש תחום קהילה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

ד"ר אנטולי מרגוליס, סגן מנהלת המחלקה להתמכרויות, משרד הבריאות

אסתר אבלין גרוס, מדריכה ארצית ביחידה הארצית למניעת אלכוהול, משרד החינוך

עו"ס איריס פלורנטין, מנהלת שירות לטיפול בהתמכרויות, משרד הרווחה

יפה וולמן, עו"ס ארצית, המשרד לקליטת העלייה

מירה קידר, מנהלת אגף רווחה, הסוכנות היהודית

פיני קבלו, מרכז השלטון המקומי
יואב בן ארצי, מנהל תחום התמכרויות דרי רחוב ושיקום האסיר, עיריית תל אביב יפו

עו"ס רחל שלי, מנהלת היחידה לנפגעי סמים, עיריית אור עקיבא

אלכסנדר סיטניאקובסקי, רכז מניעה חבר העמים, רשות למלחמה בסמים, עיריית אור עקיבא

ד"ר אלי זרחין, מנכ"ל, אגודה ישראלית למען ילדים עולים

אירינה לויט, יו"ר, עמותת אליס – אמהות למען ילדים בסיכון

אלונה קוטליאר, הממונה על יחסי ציבור ודוברות, עמותת אליס – אמהות למען ילדים בסיכון

אינדה קריקסונוב, יועצת, ארגון שתי"ל, עמותת אליס – אמהות למען ילדים בסיכון

ד"ר רחליה שפירו, יו"ר, עמותת גשר חינוכי

ד"ר מרינה שיגריב-יופה, מנכ"ל, עמותת גשר חינוכי

דנה גורדון

דרורה רשף

עבודת הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול במגזר יוצאי חבר העמים

בוקר טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בנושא עבודת הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, במגזר יוצאי חבר העמים.


אני רוצה, לפני שנתחיל, לספר לכם סיפור קצר על הבן שלי שעכשיו מבקר באוקראינה, בקייב, אז הוא מספר שנורא קר שם עכשיו, וכמו שקר, ככה שותים. והוא אומר שדבר כזה הוא לא ראה. כולם שותים, גם צעירים וגם מבוגרים, ותופעה כזו שבעיניו היתה משהו חריג ביותר. מצד שני, הם מקום ראשון ואנחנו מקום שני, וזה באמת נורא. והיום אנחנו רוצים לשמוע את הסקירה של הרשות – איך זה עובד, באיזה ערים זה עובד, ממתי זה, על נתונים, על איזה הישגים אנחנו מדברים – ואני מבקשת ממנכ"ל הרשות, יאיר גלר, להתחיל, בבקשה.

תודה רבה, בוקר טוב, אני מודה ליושבת ראש הוועדה על הדיון, אני חושב שהפעילות הזאת של מניעת שימוש לרעה בסמים ובאלכוהול זה סוג הפעילויות שתורמות משמעותית לאיכות החיים של החברה בכל מקום בעולם. ורק עכשיו ציינה יושבת ראש הוועדה את הביקור באוקראינה, שם אנחנו יודעים שזה מקום ראשון באירופה בתחילת השתייה, בגיל הצעיר. הילדים באוקראינה מתחילים לשתות בגילאים של פחות מעשר. במדינת ישראל אנחנו יודעים שזה קורה בגילאים 10-11, התחלת השתייה. זה המקום השני שדיברת עליו, וזה בהחלט נתון שהוא מאוד, כמובן, רע. הוא נתון שחייב להשתנות מבחינתנו, ואנחנו כמובן נוכיח או ננסה להוכיח במהלך המצגת, את אותן פעילויות שאנחנו עושים על מנת גם לאפשר את ירידת השימוש, השימוש הלא נכון באלכוהול ובסמים, וגם כמובן איך אנחנו תורמים בגדול, במאקרו, לחברה הישראלית, וכמובן לאותה אוכלוסייה של יוצאי חבר העמים שמבחינתנו היא אוכלוסייה מרכזית בכל הנושא של העיסוקים היום יומיים של הפרויקטים, של היוזמות, של הקידום ועל כך אנחנו בהחלט נתחיל לדבר.


למעשה הרקע והרציונל של הטיפול והעיסוק באוכלוסייה של יוצאי חבר העמים, נולדו על רקע צורך. הרשות למדה את זה לפני חמש-שש שנים, את הצורך דווקא להתמקד באוכלוסיית יוצאי חבר העמים משום השוני, הן התרבותי - היה צורך גם ללמוד וגם להכיר מצד אחד וגם לפתח את אותן שיטות שאנחנו רוצים כמובן להגיע במיוחד לנוער, לנוער בגילאים הצעירים, משום ששם, אנחנו יודעים, כמו הרבה פעילויות בתחום החברתי-חינוכי, אם אנחנו מצליחים להגיע לנער או לנערה בגיל מאד צעיר, סיכויים טובים שנוכל למנוע את אותו נגע, את אותה רעה חולה של שימוש בסמים וגם שימוש לא נכון או שימוש מופרז באלכוהול.


אנחנו יודעים שלמדנו את הנושא של משברי הזהות ומשברי הקליטה, התעסוקה של ההורים, השפה, חוסר ההבנה לפעמים, חוסר היכולת לתקשר. למדנו קצת את העצמאות שהנוער מסגל לעצמו כאשר הוא עלה למדינת ישראל, את החופש לכאורה שהוא פתאום קיבל, אנחנו יודעים שגם הנושא של מודעות –ואת פתחת בדברים האלה, של שימוש באלכוהול – היה מאד מאד חשוב. אני כבר רוצה להוריד סטיגמה אחת מעל הפרק, אף אחד לא הביא את הוודקה למדינת ישראל. זה אנחנו הבאנו את הצרה הזאת על עצמנו, כל מי שחי פה וכל מי שגדל פה, זה קשור לאלכוהול שהוא חוקי, שהוא נגיש, שהוא זמין, שהוא זול מאוד, ואני חושב שכאן הייתה הבעיה המרכזית. כאשר היום, אני משווה את הנתונים – ותכף נדבר על הנתונים – אין שום הבדל בין ותיקים, עולים, הורים שנולדו בברית המועצות, ילדים שנולדו פה – כולם היום שותים, כל הנוער, סביב ה-2/3, 60%, תכף נראה את הנתונים. אבל כאמור אין שום הבדל, להפך. דווקא באוכלוסיית חבר העמים בארבע השנים האחרונות יש ירידה מאד יפה של כ-10% בשימוש באלכוהול, ודווקא בילידי הארץ יש עלייה והיום, כאמור, יש כמעט שוויון.


אנחנו יודעים גם שכל הנושא של השפה - הבנו שאנחנו חייבים להגיע להורים, חייבים להגיע להרבה מאוד ארגונים וגם לקהל עצמו, לקהילה שהיא דוברת רוסית. אנחנו מגיעים אליה בהרבה מאד דרכים – אם דרך התקשורת, דרך המדיה, אם דרך כלי הסברה, דרך עלונים, דרך הברושורים, דרך פוסטרים, דרך הטלוויזיה שמדברת בשפה הרוסית ודרך רדיו, ואנחנו יודעים שאת כל הדברים האלה אנחנו משלבים, מצד אחד. מצד שני, הרבה מאוד פעילויות בקהילה עצמה מתבצעות בשפה הרוסית. כלומר סדנאות הורים, וגם היום לפעמים שיחות עם כאלה שהם יותר צעירים אבל הם לא דוברים טוב את השפה. אנחנו יודעים שהנושא הזה של השפה הרוסית הוא פרמטר מרכזי מאוד בפעילות שלנו משום שאנחנו למדנו שהשפה היא גשר מאוד מאוד חשוב. בגלל זה גם אנחנו עושים את זה במקומות העבודה לכאלה שהם דוברי רוסית. אנחנו רוצים להגיע לכל אדם על מנת שלא ייווצר איזשהו פער בין דובר עברית לבין דובר רוסית, סיגלנו לעצמנו הרבה מאוד כלים. מה שאנחנו רואים עכשיו זה איזו דוגמא לפוסטרים בשפה הרוסית, מחולקים כאלה באלפים, ליד זה יש גם ברושורים, אנחנו נראה את כל הדברים.


למדנו גם דבר אחד נוסף שאנחנו חייבים להתייחס אליו וזה נוער בסיכון. נוער בסיכון ששוהה בפנימיות או במוסדות אחרים, מצד אחד, או נוער שמסתובב ברחובות ללא בית. ואנחנו נדבר גם על החבורה הזאת, גם בהם צריך לטפל. אין אדם - אני אומר את זה באחריות מלאה - במדינת ישראל, שרוצה היום טיפול, ולא משנה אם הוא דובר רוסית או עברית, שלא מקבל טיפול. וזה חשוב להיאמר. אין דבר כזה. לא תראו פה אנשים מתגוללים ברחובות. לא תראו פה מסוממים שאנחנו לא מגיעים עליהם ב- reaching out, בהגעה אליהם, במתן השירות, במתן הטיפול. מדינת ישראל בעניין הזה היא מדינה מאוד מאוד מתקדמת בתחום הטיפול בסמים ובאלכוהול. היא יודעת להגיע לאוכלוסיות האלה, היא יודעת לטפל בהן. אם יוותר אחרי זה זמן, נבקש מיואב בן ארצי שיושב פה, שהוא האיש שלנו בתל אביב, ששם מתרכזת אוכלוסייה קשה מאד – אנחנו יודעים את זה – אם יותר זמן ואת כמובן תרשי לו, אני מניח שהוא ידבר על זה.


הדבר נוסף שחייבים להגיד פה, ברמה המקצועית אנחנו פועלים בכל הערוצים האפשריים. זה אומר קודם כל, אמרנו, חינוך ומניעה, וזה אומר אכיפה, וזה אומר הסברה, וזה אומר הרתעה, וזה אומר טיפול ושיקום, אם יש צורך. כלומר: אם הגענו לדרגה הזאת של צורך בטיפול ושיקום גם את זה אנחנו יודעים, כמדינה, לאפשר לקבל בכל מקום.


אני רוצה לעבור הלאה לגבי הנתונים. לקחנו ארבעה נתונים, גילאי 12-18, נוער לומד, שזה נוער נורמטיבי, שאנחנו מכירים אותו. אנחנו יודעים שבאלכוהול היום יש שוויון, זה נע סביב ה-60%. זה כמובן הולך ומתגבר: מגיל 12 זה 20% ועד גיל 18, שיא השתייה המופרזת הוא בגילאים 18 עד 21. אלה השנים המשמעותיות ביותר. הנוער מתרץ את זה - זה כבר נוער, זה כבר בוגר אפשר להגיד - מתרץ את זה בזה שיש לו מתח נפשי, שיש לו מתחים בין בנים לבנות, הוא זקוק לזה גם כדי להוריד את המתח, וגם כדי שיהיה לו קל יותר להתחיל קצת עם בנות. הם אומרים את זה במפורש.

18 זה בזמן הצבא.

בין 18 ל-21. כן, בזמן הצבא. הצבא טוען שזה לא קורה בבסיס. זאת אומרת: השתייה לא קורת בבסיס אלא אחרי שעות הפעילות, או בסופי שבוע השתייה כאשר החיילים והחיילות יוצאים הביתה. אנחנו יודעים ששם זה השתייה המסיבית ביותר, השתייה המופרזת שבה אנחנו נלחמים.


אנחנו בדקנו גם חומרים נדיפים, אותו טיפקס, ספריי, גז אפריאון, כל אותם - דלק, כל החומרים האלה שמשתמשים. כאן בעניין הזה יש ירידה דווקא בחבר העמים ועלייה בישראלים. הוותיקים משתמשים היום יותר מאשר העולים החדשים. בקנביס ובסמים בכלל יש עדיין יותר עולים חדשים, שזה חלק מהמלחמה שלנו, אבל אני אומר שוב: זו מלחמה. אלכוהול זה מלחמה ונדיפים זה מלחמה וסמים זה מלחמה ואנחנו עושים את זה כל יום, 24 שעות ביממה.


לקחנו סטנדרט בין לאומי שהוא סטנדרט מאוד מאוד מקובל בכל אירופה ובארצות הברית. את רואה שהדמיון הוא כמעט - זה יכול אפילו להיות טעות סטטיסטית של מדגם. 30.4% מול 26.3% זה כבר נחשב לשוויון. הסטנדרט הזה, כאמור, מוכר בכל מקום. כלומר: אם באוקראינה את מספרת שהצרה היא עדיין גדולה, כנראה שבישראל היא עדיין יותר נמוכה. אנחנו, דרך אגב, מקום אחרון באירופה בשתייה. אבל אנחנו מתקדמים מהר. אנחנו מתקדמים מהר ואם נמשיך באותו קצב ולא הייתה עכשיו התכנית הלאומית יוצאת לדרך, בתוך ארבע - חמש שנים כבר היינו באמצע הטבלה. מתוך 32 מדינות שאנחנו בודקים מולן באירופה, שיש לנו את האפשרות לבדוק את הסטנדרטים, אנחנו יודעים שהיום אנחנו, כאמור, אחרונים. אבל צריך לשמור על המקום האחרון ולרדת למטה. רק שנקבל סדרי גודל: המובילים שם זה כמובן סקנדינביה ומספר מדינות בתוך חבר העמים. בסך הכול אני אומר: מצבנו עדיין טוב, אבל צריך לשמור על זה.

אני רוצה לעבור כבר לפעילות שלנו, קצת יותר להתמקד, וכאן אני חייב להגיד שלפני 4 שנים זיהתה מפלגת ישראל ביתנו יחד עם הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול את הצורך בפעילות בקהילה. ישבנו וחשבנו ביחד - ואנחנו יושבים וחושבים ביחד כל שנה - על אותן קהילות שבהן יש צורך, שבהן יש קהילות גדולות, שיש שם אחוז יותר גדול של יוצאי חבר העמים, של כאלה שיש להם בעיות מסוג מסוים, של כאלה שבכלל אנחנו רוצים לעשות שם פעילות הרבה יותר נרחבת. יש היום כבר 22 רכזים, פועלים, בקרוב יצטרפו עוד שניים נוספים - וזה בתל אביב. שאנחנו ממש תוך שבועות ספורים מגיעים גם לשם. הם כפופים למעשה, ברמה המקצועית, למספר גורמים: אורנה , שמעבירה את המצגת, היא ראש אגף קהילה אצלנו והיא מפעילה למעשה שני סוגי גורמים. הגורם המקצועי שכפוף אליה זו גברת בלה גולדנברג, שיושבת שם, אתם רואים אותה, אני מניח שאתם גם מכירים אותה – מצד אחד. מצד שני יושבים המתאמים, כמו יואב, כלומר בקהילות עצמן, הרכזים כפופים לאותם אנשים, אבל בסופו של דבר ראש אגף קהילה ברשות הוא זה ששולט על הפעילות, הוא זה שקובע גם בסופו של דבר איפה לשבץ בכל זמן נתון, זאת אומרת כל חודש או כל חודשיים. השנה הוספנו עוד כשישה רכזים רק ב-2009. אנחנו מתכננים, כמובן, גם ב-2010 להוסיף.

למדנו שהאיש בקהילה הוא החשוב ביותר. אנחנו יכולים לפתח את התורות הכי יפות, לקבוע מדיניות, לקבוע תקציבים, בסוף יושב האיש בשטח, האיש בשטח הוא יושב הוא זה שרואה בסוף את הנצרך, את המטופל מול העיניים, הוא יודע איזה סוג טיפול לתת לו הן ברמת המאקרו, אם זה קהילה בגדול, אם זה הורים, אם זה בית הספר, אם זה כל הפעילויות האחרות של החינוך הלא הפורמאלי בקהילה מצד אחד. מצד שני, הוא יודע לזהות את אותם אלה שכבר הגיעו לשלב הקריטי, לשלב הקשה יותר, הוא לזהות את זה שזקוק לטיפול, הוא יודע להעביר אותו אלינו – בצורה מסוימת. לא משנה כרגע, לא אלאה את הוועדה – והאיש הולך לטיפול ולשיקום לאחר מכן.


יש כאן מספר דוגמאות של פעילות בקהילה. למדנו שלהורים - ויש פה את אחת הטעויות החברתיות הכי גדולות - להורים יש משקל מאד מאד כבד בתהליכי מניעה. במחקר שעכשיו, ממש בימים אלה סיימנו, הסתבר לנו שכאשר יש קשר טוב בין הילד לבין ההורה, הוא שותה פי שלוש פחות. פי שלוש פחות. ההפרש הוא בין 6% ל-18% מבחינת שתיה, בדקנו את זה על כמה גילאים. אני נותן ממוצעים פה. מסתבר שלהורה יש תפקיד, הוא לא רק נהג, הוא לא רק כספומט. להורה, כאשר הוא יוצר את תשומת הלב, את הקשב ואת הטיפול הנכון בילד, הוא מגיע למצב שהילד צורך סמים ואלכוהול הרבה פחות מאשר במקומות אחרים.


אנחנו, כמובן, למדנו דבר נוסף שאנחנו חייבים להתמקד בו, הזכרתי אותו, זה נוער בסיכון. נוער בסיכון, שם האחוזים בדרך כלל יותר גבוהים, ועל כן אנחנו מתמקדים בו. חלק אמרנו בפנימיות, חלק נוער מנותק שמסתובב חסר עבודה וחסר לימודים. אנחנו מגיעים אליו - אם זה דרך ספורט אם זה דרך אמנויות - יש כל מיני פטנטים להגיע ואנחנו יודעים שספורט ואומנות זה דברים שמושכים את הצעירים, ועל כן אנחנו מגיעים אליהם.

עשינו, זו רק דוגמא, בקיץ האחרון, פסטיבל הדרום בקריית גת, פסטיבל פוסטרים וצילום, מופעים, תחרויות. הדברים האלה עובדים בכל קהילה ואנחנו משתדלים להגיע לכל מקום.


חשוב מאד להגיד את שלושת הדברים האלה, משום שאלה שלוש פעילויות שהן מבחינתנו מודגשות, ממוקדות והן שירות שהוא יוצא מין הכלל. וזה דיברנו שלא יכול להיות שאדם במדינת ישראל לא יקבל את הטיפול: קו חם בשפה הרוסית. עובד, שדרגנו אותו לפני מספר חודשים, שוב במעורבות של ישראל ביתנו, הייתה איזה חשיבה אחרת, יש היום 24 שעות, פרט ליום כיפור. ויסלחו לי גם חובשי הכיפה פה, גם בשישי וגם בשבת הקו פעיל. 24 שעות, אפשר להגיע אליו, יש לנו קו חם, הוא על כל הפוסטרים, אפשר לראות אותו, הנה המספר. אפשר להגיע אלינו, אפשר לשאול. אין תשובה שמתעכבת יותר מ-24 שעות. כלומר כל מי שפונה מחויב לקבל תשובה בתוך, רצוי, 12 שעות, ולכל היותר ביום למחרת.


הדבר השני שהיה לנו מאוד מאוד חשוב, וזה בעיקר בגלל הצעירים, זה הנושא של אתר האינטרנט. הצעירים הרי לא מצלצלים, הצעירים לא תמיד קוראים את הברושורים, אבל הצעירים גולשים באינטרנט. האינטרנט הוא הכלי הכי טוב שיכול להיות היום לצעירים, ומה שקרה פה בנובמבר-דצמבר זה העלה אפילו את המספרים, משום שבנובמבר דצמבר היה לנו פרסום מאד מאד מסיבי. לאחר אישור תקציב המדינה והגהת התקציב בהסכם הקואליציוני שעבר אלינו, עשינו פרסום מאוד מסיבי בשפה הרוסית. בבת אחת גם הקו החם וגם האינטרנט מקבלים הרבה יותר פניות. כמובן, עם כל התשובות וכל ההפניות, ואנחנו גם עושים בקרה ומעקב שכל אדם שקיבל תשובה גם אכן עושה משהו עם התשובה הזאת.


הדבר הנוסף שעשינו בו שדרוג זה מערך הסברה נייד, פרויקט "אלטרנתיב". זה לנושא של מניעת שימשו בסמים, זה מערך גם נייח וגם נייד. הוא יודע ללכת לבתי הספר, למתנ"סים, לקהילות, לאשכולות הפיס, הוא מעביר שם את הפעילויות. הכתוביות כמובן הן בשפה הרוסית ואנחנו כבר בתכנון העתידי מתכננים משהו בשפה הרוסית ולא רק כתוביות.


בתחום ההסברה היה לנו קמפיין שהיה בחודשים האחרונים - אני מניח כאן שכל דוברי הרוסית כמובן ראו אותו בכל כלי המדיה האפשריים. בשונה מהפעמים הקודמות, ב-2010 נעשה אותו רציף. כלומר זה לא יהיה רק בפיקים, כמובן יש עלויות וירידות, אבל אנחנו רוצים אותו מתמשך. כלומר, לא להרפות מהצעירים, במיוחד באינטרנט, להגיע אליהם ו – סליחה על הביטוי – לשגע להם את המוח. אבל לשגע חיובי. שידעו כל הזמן גם מה הם עושים, איזה נזקים, ואיזה כתובת יש להם על מנת שנוכל לסייע להם.


אנחנו משתמשים הרבה גם בתקשורת הרוסית, ב-RTV, בערוץ תשע, בכל מיני ערוצי תקשורת. על מנת להגיע לכל אחד ולכל אחת. איפה שאנחנו רק יכולים אנחנו דוחפים קדימה, למדנו שהסברה היא קריטית בעניין הזה. חומרי פרסום והסברה - ראיתם פוסטרים, יש כאן את הברושורים ליד בלה, אחרי זה היא בטח תחלק לכם, תוכלו לראות גם את זה. כאן יש מה קרה רק בחודשים האחרונים, איזה סוגי פרסום עשינו גם בטלוויזיה, גם ברדיו, גם בעיתונות, באינטרנט ואביזרי עזר, אמרנו, כמו: כרזות, עלונים, ברושורים.

אחרי הפרסומים מצלצלים אליכם, אולי הורים או - - -

פי כמה, פי שלוש. הקפיצה היא פי שלוש. כל פרסום כזה גורם לפי שלוש פניה. בין פי שתיים לבין פי שלוש.

ההורים של הבחור הזה גם?

זה שחקן.

אתם רוצים לראות את הסרט?

זה סרט שהופק במיוחד לקמפיין האחרון (מוקרן סרט פרסום קצר בשפה הרוסית).


או.קי. אנחנו גם יודעים שמעבר למניעה ולהסברה וכל התכניות בבתי הספר ובחינוך הפורמאלי והלא פורמאלי, ובפנימיות ובקהילה - יש בסוף חבורה שנופלת. את החבורה הזאת אנחנו לוקחים, כמובן, אחד אחד - וזה מה ששאלת עם השחקן - אז כל אדם, כמו שאמרתי, ראוי וזכאי וצריך לקבל את הטיפול. אני אומר את זה גם כהגנה על החברה הנורמטיבית. כלומר: אנחנו יודעים שאנחנו עוזרים פה פעמיים. מדינת ישראל משקיעה מיליונים. זה שירות מאד יקר. כי אם אחרי זה שוב – יושבת פה איריס ממשרד הרווחה - אם יש צורך, המדינה משקיעה, היא לא עושה את החשבון של הכספים בעניין הזה. אנחנו בעצם רק צריכים דבר אחד: אין אשפוז בכפייה. וזה דבר חשוב שייאמר פה. יושבת פה הגברת שדיברה איתי לפני כמה חודשים על אשפוז בכפייה. למשל, אני אתן את הדוגמה המאוד בעייתית: כאשר ברמה הפסיכיאטרית, פסיכיאטר מחוזי, קובע שמישהו צריך טיפול, הוא יכול לאשפז אותו בכפייה. בנושא של אלכוהול וסמים אין אשפוז בכפייה, והאיש צריך להגיד שהוא מוכן לקבל את הטיפול. עכשיו המוכנות לקבל את הטיפול חשובה פעמיים - - -

או ההורים של האיש, כן?

סליחה?

או הורים של הקטין.

או הורים. חשוב מאוד שנסביר, שאנחנו חייבים פה את המוטיבציה ואת ההסכמה שלו, אני לא יכול לקחת אותו בכוח, אם הוא לא רוצה אסור לי, אני לא נוגע.

כן, אבל לא תמיד הוא יודע אם הוא רוצה או לא רוצה.

נכון, אבל אני אומר מבחינת החוק אני כפוף לחוק, אנחנו רשות ממשלתית. אסור לי לקחת מישהו בכוח, אני יכול לשכנע אותו ואנחנו פועלים דרך שכנוע - ותכף אני גם אסביר איך אנחנו עושים את זה. אבל אם הוא לא מוכן, לא יעזור. יכול להיות שאחת מהבקשות או אחת מהסוגיות שאפשר להעלות פה, זה הנושא של ליזום אשפוז בכפייה, או טיפול בכפייה - אני לא רוצה לקרוא לזה אשפוז, אבל סוג של טיפול בכפייה. אני חושב שזה עוזר.

עכשיו אני גם רוצה להגיד שזה עוזר בשני היבטים. ההיבט הראשון, כמובן, זה לאיש עצמו, זה למכור עצמו, וההיבט השני זה לחברה הישראלית. כאשר אני מוציא את האיש שזקוק לטיפול, אני מונע פשיעה ואני מונע עבריינות ואני מונע אלימות מעוד אדם. האלכוהול הוא מחולל אלימות מספר אחד, אין לגבי זה עוררין, זה הוכח בהרבה מאוד מחקרים ואנחנו כמובן רוצים למנוע את זה.

אז למה אתם לא מייצרים איזושהי דה-לגיטימציה לנושא השתייה? שתייה נתפסת כדבר הכי לגיטימי במדינת ישראל.

או.קי, אני אנסה רגע לענות, חבר הכנסת פינס. אני חושב שבקמפיין האחרון דיברנו מאוד על הסוגיה הזאת של דה לגיטימציה. אני חושב שזה שכתבנו שזה שותה לך את הכבוד ושזה עלול לפגוע לך בחיים, ואפילו היינו בעימות מסוים עם ארגוני הנשים משום שאמרנו שזה מסוגל להביא גם אותך להתנהגות בלתי נשלטת, וכאשר כתבנו לגבי בנים שזה גם יכול להביא אותך לרצח על רקע מקרים מסוימים שקרו - אני חושב שזו דה לגיטימציה מאוד משמעותית. אני מסכים איתך שאנחנו רוצים כיעד מרכזי להעלות את השוללים, להעלות את כמות השוללים את השתייה, את השתייה המופרזת בעיקר. כי הרי אלכוהול נשאר חוקי, אנחנו יודעים שהוא לא נעלם מן העולם, הוא גם משחר ההיסטוריה, אבל בטח שאת השתייה המופרזת ובטח ובטח את הגיל הצעיר.


אם אתה ממקד אותי היום בשתי הבעיות המרכזיות שאנחנו נלחמים בהן, זה הגיל הצעיר, זה גיל 11 שכבר פה 19%-20% מהילדים יודעים מה זה אלכוהול ושותים אלכוהול - אולי לא בצורה מסודרת אבל הם בהחלט כבר טועמים את זה כאשר אבא או אמא יוצאים מהבית - והדבר השני זו השתייה המופרזת. כלומר: יש סטנדרט בין לאומי של חמש כוסות משקה או חמש מנות משקה במהלך שעתיים. ישראל "מצטיינת" בעניין הזה, בגילאי 18-21, "מצטיינת" במירכאות כמובן. כמות השותים מעבר לחמש מנות משקה, זה למעלה מ-60%, בערך 2/3 מהצעירים. את זה צריך למנוע. אלה שני הנתונים המאד בעייתיים. שוב, אפשר לדבר פה על התוכנית הלאומית שמדברת על הסברה ועל חקיקה ועל טיפול ושיקום בהמשך - אבל זה כבר, כאמור, אם יושבת ראש הוועדה תאפשר לי מבחינת זמן.


אז אמרנו, קודם כל, טיפול גמילה ייחודי וייעודי לדוברי רוסית. יש היום פעילות מיוחדת שמתבצעת בבת ים, בתוך אברבנאל - פרויקט רנסנס - אנחנו מכירים את זה, 250 מטופלים בשנה.


בקהילות הטיפוליות שפרוסות ברחבי הארץ – ויש כמה וכמה כאלה מהצפון ועד הדרום, עוד מעט פותחים את החדשה בנגב, באזור נחל צין, ליד שדה בוקר– שם יש נתון מאד מעניין. בעוד שילידי הארץ הוותיקים בין 25%-30% בלבד אנחנו מצליחים לגמול, בקרב יוצאי חבר העמים יש הצלחה הרבה הרבה יותר גדולה. אנחנו מדברים היום על 47%. וזה כבר נתון שאנחנו כמובן מודדים אותו ויודעים להעריך אותו. אנחנו מייחסים את זה יותר ליכולת לקבל משמעת. משום שהקהילות הטיפוליות האלה בסופו של דבר יוצרות סדר יום לא קל, די מחייב, ולחלק גדול מהאנשים זו פעם ראשונה שהם נתקלים בסוג של מסגרת, של שעות, של אדם שהם חייבים כמובן להתייחס אליו כמדריך אותם. הם חייבים להתייחס לשעות המסוימות של כיבוי אורות, של ארוחות. וכל סדר היום הזה יותר קל, אולי בגלל התרבות. זה לפחות המחקרים שלנו מראים, שיעור ההצלחה פה הוא משמעותית הרבה יותר גדול.


פרויקט נוסף חשוב מאד ומתבצע היום כבר בחמישה מקומות במדינת ישראל, זה החלפת מזרקים והפניית דרי רחוב, הומלסים, לטיפול. אנחנו עושים reaching out, אנחנו יוצאים לאנשים ואנחנו משכנעים אותם ללכת לטיפול. אנחנו יודעים שבאזור – כאן לקחנו את הדוגמה של תל אביב – בשנה בערך 2/3 מהמטופלים הם יוצאי חבר העמים, שאותם אנחנו משכנעים ללכת לטיפול. כל אחד כזה שהצלחנו להוציא מהרחוב – בשלוש שנים האחרונות הוצאנו כ-300 כאלה מטעם חבר העמים, היו בערך בין 600-700 סך הכול – כל אחד כזה זו הצלחה, משום שזה המעגלים של המשפחה שלו והחברים שלו ולפעמים מקומות עבודה. אלה האנשים שנמצאים, מה שנקרא, בתחתית החבית, וחייבים להוציא אותם.


מלגות לימוד אנחנו נותנים גם כן, כל שנה, זו דוגמה ב-2009, מדברים על כמעט 50% אפילו מעט יותר. גם הם ליוצאי חבר העמים, כאן מדובר במלגות – כל אדם תופרים לו – tailor maid – את ההכשרה שלו. זה יכול להיות הכשרה לגננות מצד אחד וזה יכול להיות לימודי היי טק בטכניון מן הצד השני. כלומר אנחנו יודעים לאבחן את האיש, אנחנו מדברים אתו, לומדים את הבקשה שלו, אנחנו הרבה פעמים מגיעים אליו, מציעים לו. אבל התנאי – מכור נקי. כלומר לא יכול להיות אדם שלא גמר את שלבי הטיפול ולא התחיל להיות, בשפה שלנו, אזרח נורמטיבי. ברגע שהוא הגיע לסיטואציה הזאת, למצב הזה, אנחנו מסייעים לו כחלק מהשיקום.


פעילות נוספת מאוד מעניינת זה בית דין סמים. בית דין סמים עובד בתל אביב. ושם למעשה השופט מפנה אלינו, יחד עם עורך דין מסוים, את אותם עצירים, כדי לא להביא אותם למצב של משפט, של כלא. אנחנו מקבלים אותם, בדרך כלל זה למלכישוע בצפון, 50% מהפרויקט הזה הם יוצאי חבר העמים. אנחנו יודעים ששיעורי ההצלחה שלהם יותר גבוהים. גם שם אנחנו מטפלים בהם, מעקב אישי כולל – לפעמים, סליחה - לקנות תחתונים, לקנות נעליים ואת הבגד הראשון ותרומות שאנחנו מקבלים לטובת העניין הזה - זה חשוב בצורה בלתי רגילה. גם כאן הטיפול מתבצע על ידי אנשים שלנו. מלווים אותם עד לשלבי הטיפול, שם הם עוברים כמובן לידיים אחרות. בקהילה הטיפולית הם שוהים 12 חודשים, עשרה חודשים. שוב, פרויקט יקר אבל זה כבר מדינה שלוקחת על עצמה.


שלושה מחקרים רציתי לציין משום שזה גם זה חשוב לנו מאד. מדינת ישראל לא מספיק עשירה בשביל לעשות טעויות. אנחנו גם יודעים שכל אדם, חייבים לתת לו את המקסימום מבחינת משאבים. אז יש לנו אגף מחקר, שאנחנו מסמנים לו את הדברים שרוצים שילמד ויביא כמובן לידי פעילות בשטח. כאן אתם רואים שלושה מחקרים אחרונים שאנחנו עושים. דיברנו על קבוצות הורים כמניעה, לצורך המניעה, הם חשובים מאוד, הם יודעים לעשות עבודה מצוינת. פרופ' תמר הורוביץ זה הנושא של סמים ואלכוהול, במיוחד רצינו לדעת עד כמה זה מוביל לעבריינות, כן או לא. זה עדיין לא הסתיים. וד"ר ארנון אדלשטיין שגם זה צוטט, הנתונים שלו צוטטו הרבה בחודשים האחרונים, אנחנו יודעים לפלח כאמור גם את הוותיקים וגם את החדשים. אנחנו משתדלים את הפעילויות ללוות במחקר, על מנת לתת לזה גם את האיכויות המאוד גבוהות, כמובן ללמוד מהכישלונות, ללמוד מההצלחות, לשדרג את ההצלחות וככה אנחנו עובדים.


כוח האדם הוא מאד ייחודי. כל הרכזים הם כמובן יוצאי חבר העמים, המנחה שלהם יוצאת חבר העמים, כל הפועלים ברשות מכירים את התרבות של חבר העמים, את התרבות הרוסית, הם יודעים איך לגשת לאיש. אנחנו משקיעים בהם הרבה מאוד. הנושא של הכשרה ולימוד ושדרוג הוא מאוד משמעותי. אנחנו קולטים את האדם ולאט לאט הופכים אותו, בתהליך אוריינטציה של כמה שנים, לאדם מאוד מומחה בתחום הזה. כאן אתם רואים, זו דוגמא: קורסי הכשרה, סיורים, פורום של הדרכה, ימי עיון, אנשי מקצוע. וכל אנשי המקצוע - שזה עובדים סוציאליים, רופאים, מורים, מדריכים. כל אותם אנשי מקצוע שעובדים בתוך קהילות - אנחנו פועלים.


שיתופי פעולה פה הם כמובן קריטיים. אנחנו לא יודעים לעבוד לבד. היום אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרדים ממשלתיים. אנחנו עובדים, כמובן, עם המשרד לקליטת העלייה, משרד הבריאות, משרד הרווחה ומשרד החינוך, אלה הפרטנרים הראשיים. וכמובן, המשרד לביטחון פנים. אנחנו כרשות עברנו אחרי הבחירות למשרד לביטחון פנים, והיום השר אהרונוביץ' הוא השר המנחה שלנו. אז כל אותם משרדים שציינתי הם הפרטנרים הראשיים, ואתם אנחנו עושים הרבה מאד פרויקטים ייחודיים ויזמויות, אבל גם את העבודה השוטפת היומיומית חשוב מאוד שנבצע.

סליחה, שאלה.

כן.

אמרת שעברתם למשרד ביטחון פנים, ולפני זה?

משרד ראש הממשלה. במשך עשרים שנה היינו ובמרץ האחרון, מרץ אפריל, עברנו למשרד לביטחון פנים.

אתה באופן אישי, אתה היית כבר שם?

הייתי כבר שם, כן.

נבחרת במשרד ראש הממשלה?

כן, במשרד ראש הממשלה. זו הייתה הבחירה הראשונה. ולאחר מכן, עקב בעיה תהליכית כלשהי הייתי צריך לעבור תהליך בחירה מחדש.

אנחנו יודעים את זה. אבל אז נבחרת איפה?

במשרד לביטחון פנים, בהחלט. אני מינוי של השר אהרונוביץ.

גם מרגישים שינוי לטובה, אני זוכרת את הישיבות הקודמות, מה שמענו כאן ומה שומעים עכשיו.

שותפים מרכזיים דיברנו עליהם, אמרנו את אותם חמישה, אמרנו המשרד לביטחון פנים ואחרים. משרד החינוך, כמובן, הוא קריטי לעניין הזה. התכניות - - -

מה עם הרשויות?

סליחה, אני בסעיף שלוש. עכשיו הגענו לרשויות. משרד החינוך, כאמור, הוא קריטי בעניין הזה,אבל יש את הנושא של הרשויות ותודה למר קבלו שהזכיר, הקדים אותי. העיריות הן גוף מאוד מאוד חשוב בפעילות הזאת. כל גופי הרווחה, גופי החינוך וגופי הקליטה בתוך הרשויות המקומיות הם פנטאסטיים, הם חייבים לעבוד איתנו בשיתוף פעולה מלא וזו למעשה העבודה המרכזית של המתאם, כאשר יש מתאם. באותם מקומות שאין – כמובן יש אחרים, אבל קודם כל אנחנו פועלים דרך המתאם. הרשויות משתפות פעולה. אני שמח להגיד שהן רואות את העניין איתנו עין בעין, כמו גם משרדי הממשלה האחרים. בכלל, העבודה הזו של קליטת עלייה מצד אחד וסמים ואלכוהול מהצד השני זה סוג של, אמרתי, סוג של נושאים שחשובים מאוד לכל ראש עיר. עדו לא מצאתי ראש עיר שאמר לי: זה לא מעניין אותי או שזה בסדר עדיפות נמוך.

לא, הם מטפלים הרבה יותר בסמים מאשר באלכוהול.

אמת, זה נכון.

זה היה המצב שנים.

זה עומד להשתנות.

כולנו נרדמנו בשמירה.

יש מקומות שבגלל המצ'ינג הם לא לוקחים את המתאם? בגלל מצב הרשות אין את המצ'ינג?

יש, יש מקרים כאלה. מתאם יכול להיות, אבל רכז ממומן מלא על ידי הרשות, בזכות אותו תקציב ייחודי של ישראל ביתנו. אגב, זה לא רק לחבר העמים, זה גם לבני העדה האתיופית. כלומר כל הרכזים מועסקים כולם באותו תקציב ייעודי, חד משמעית. אין על זה עוררין.

אמרנו, הגוף החמישי, מעבר לרשויות המקומיות שהן מהוות גם כן פרמטר מאוד מאוד מרכזי, זה כל הנושא של עמותות, ארגוני מתנדבים. אנחנו רואים, כמובן, את זה בשני היבטים. ההיבט הראשון זה ההיבט החברתי, ההיבט הערכי. מתנדב יש לו יכולת להגיע הרבה פעמים לאותם מקומות שלא תמיד לרשויות קל להגיע אליהם. מן הצד האחד. מן הצד השני – וחייבים להגיד את זה – זה חוסך הרבה מאד כסף למדינת ישראל. כל ארגון מתנדב כזה, סתם כמו סיירת הורים שפועלת בלילה, היא יודעת גם להגיע אל הצעיר, היא יודעת לדבר איתו בגובה העיניים. זה לא משטרה או ממשלה או גוף אחר, מצד אחד, ומן הצד השני, כמובן, החיסכון הכספי הוא מאוד מאוד משמעותי.

מה אנחנו עומדים לעשות ב-2010? ב-2010 אמרנו בראש ובראשונה: שיבוץ רכזים ברשויות נוספות. למדנו שאלו האנשים החשובים ביותר, אלה הגופים שעושים בסוף את הפעילות. חומרי הסברה מפותחים כל הזמן. אין בזה עצירה לשנייה. כל הזמן אנחנו מנסים להגיע לעוד אוכלוסיות ולעוד דיאלוג שיהיה ראוי, בגובה העיניים, עם הצעירים ואמרנו: אנחנו ממוקדים צעירים. נושא המניעה – מכאן מתחיל הכל. כל פעילות החינוך. היום היא מתחילה כבר מגן הילדים - היום ילדים בגיל שלוש לומדים את ההבדלים בין מותר ובין אסור. זה נקרא "יום של תכלת" הפרויקטים האלה - ועד האוניברסיטה ועד מקומות עבודה. קבוצות הורים הבנו שהם קריטיים בתהליכי המניעה. אגב, הדבר שמונע, הגורם שמונע משמעותית, זה כאשר אתה מסביר לצעיר את הנזקים שיש לו במוח. בנושא של הסמים אני כבר לא חושב שיש צעיר או צעירה שלא מבינים את הנזקים שיש כאן לנושא הבריאותי ולנושא של המוח בפרט. בנושא של האלכוהול, וכאן צודק חבר הכנסת פינס, יש עדיין נתון שהצעירים לא יודעים. שתיית אלכוהול זה גורם מוות מספר שלוש בעולם המערבי. לאחר יתר לחץ דם ועישון, מספר שלוש זה אלכוהול.

אגב, קראתי הבוקר, ממש הבוקר, נדמה לי בעיתון הארץ, ודווקא על חבר העמים שיש שם החלטה להעלות משמעותית את מחיר הוודקה. משום ש-50% מהתמותה - אני לא יודע אם זה נכון כי לא בדקנו את זה, קראתי את זה רק לפני כמה שעות - אבל מדברים שם על תמותה מסיבית כתוצאה משימוש באלכוהול. בחבר העמים.

אפשר גם אצלנו?

סליחה?

אפשר גם אצלנו?

תכף נדבר על התמחור. בכל מקרה, במדינת ישראל ובעולם המערבי אנחנו יודעים שאלכוהול גורם ל-10% מהתחלואה, קשר ישיר, ו-5% מהתמותה. מי שיודע פה לעשות רק את המכפלות הכספיות, אני כבר לא מדבר על המשמעויות האחרות של כמה עולה למדינה לטפל בכל כך הרבה חולים, יכול להבין עד כמה אפשר יהיה לחסוך אם יהיה טיפול נכון במניעת שימוש לרעה באלכוהול.

אתה יודע שיש איזושהי רפורמה במחירי האלכוהול בארץ?

בוודאי.

מה עמדתכם לגבי הנושא הזה?

העמדה היא חד משמעית, היא מחולקת לשניים. היא מאוד תומכת בהעלאת המחירים הזולים - למדנו את זה, אגב, מסקנדינביה. העלו שם את המחיר, היום בקבוק וודקה, בדומה לישראל, עולה בסקנדינביה, בשבדיה, בנורבגיה, 28 יורו. במדינת ישראל הוא עולה שישית מזה. כלומר כל עלייה - - -

שישית מזה?

שישית מזה. אני מדבר על הוודקות הזולות.

אבל שם אסור למכור חופשי.

כן, זה ה-liquor stores זה שלב בי"ת.

אז בעלייה של מחירי מוצרי אלכוהול אנחנו מאוד מאוד תומכים. לעומת זאת מאד מתנגדים להוזלה של המוצרים היקרים.

מי עשה את זה?

מי הסכים?

משרד האוצר.

משרד האוצר.

למה, הם אוהבים לשתות ויסקי?

טוען שר האוצר, שמעתי אותו - - -

כסף הם אוהבים. זה שהם העלו את המחירים, אני מבין.

אופיר, אני מאמינה שאלכהוליסט מין השורה, סליחה שאני אומרת, לא ישתה וויסקי במחיר של 200 שקל. אז לא יודעת אם זה משפיע בכלל.

נכון, שר האוצר נצמד להסכמים - - -

אבל פה יש בעיה יותר - סליחה שאני קוטעת אותך - פה יש בכלל בעיה אחרת לגבי יצרנים מקומיים ויבוא והאם - בקיצור זה מאוד מסובך אני לא בטוחה שזה קשור ממש למלחמה באלכוהול.

יש עוד היבט – מס על מותרות. הוויסקי זה מותרות, אז לא צריכים גם את זה. בשום פנים ואופן.

אבל מדובר פה בהחלט על המשקאות היקרים של ה-300-350 שקלים שיוזלו לכיוון ה-200-250. טוען שר האוצר שהוא צריך להיצמד להסכמי סחר בין לאומיים. אחרת, הייצוא הישראלי ייפגע. כלומר הוא טוען שהוא, באיזשהו מקום, נאמר לו במפורש שאם הוא לא יוריד את המחירים של מוצרים מסוימים, הוא יצטרך לדעת שהמחירים של המוצרים הישראלים המיוצאים יתייקרו בחו"ל ואז זה יגרום, כמובן - זה עלה בישיבת הממשלה שהשתתפתי בה. באחד בינואר הרפורמה נכנסה לתוקף למהלך של כמה שנים. אנחנו כמובן מקווים, כעמדתנו, שבסופו של דבר זה לא יקרה, אבל הרפורמה כרגע היא בתוקף. וזה במהלך של שלוש-ארבע שנים. אגב, זה לא קורה בבת אחת אלא בשלבים, עד 2014.
עוד מילה אחת על יעדי 2010. מעבר לקבוצות ההורים, שהם גורם מניעה מספר שתיים - למדנו שאחרי הנזקים הבריאותיים הורים זה מס שתיים - המשטרה היא מס' שלוש. אגב, בעבר משטרה הייתה מספר אחד, היום היא ירדה למספר שלוש בתהליכי המניעה. הצעירים לא מפחדים מהמשטרה. הם מפחדים על הבריאות שלהם או נותנים עדיין את הכבוד להורים, משטרה ירדה אצלם למספר שלוש.

חוברות ותוכנות לומדה אינטראקטיביות על כל מיני דיסקים ואינטרנט – אנחנו עכשיו בתנופה מאוד משמעותית בעניין הזה, ויש לנו כוונה, כאמור, ב-2010 לצאת עם הרבה מאוד מוצרים חדשים. עוד מילה אחת, כמובן על מנחי הורים שנעשה הכשרות, רכזים זה ברמה השוטפת, כל מי שנכנס חדש וגם אוריינטציה מתמשכת, נוער שאנחנו מגיעים אליו או דרך מתבגרים בעלייה או דרך נוער עולה שאנחנו רוצים לפתח את מנהיגות הנוער, משום שגם כאן אנחנו מחפשים גורמים שיידעו לדבר בגובה העיניים עם הנוער. הרבה פעמים לנו הם לא מקשיבים, לצעירים, לחברים שלהם, הם מקשיבים.

כאשר אנחנו שואלים את הנער: אם אתה נופל לסמים או אתה משתכר או אתה צריך סיוע, למי אתה פונה? כולם, ללא יוצא מן הכלל, אומרים: החבר או החברה. זה הדבר הראשון. הדבר השני הם פונים להורים, במידת הצורך, ולאחר מכן רחוק רחוק גורמי החינוך. אבל לא נפרט פה, היועצים והמורים עדיין לא יודעים לתת, כנראה, את הייעוץ הטוב לתלמידים. גם זה אמור להשתנות בשלוש-ארבע השנים הקרובות, משום שנכנסנו מ-2009 למכללות. היום אנחנו כבר מלמדים את המורים העתידיים של מדינת ישראל, אנחנו כמעט היום ב-50% מהמכללות מכשירים את המורים. בתהליך של 4-5 שנים לא יהיה מורה במדינת ישראל מהחדשים שלא ידע מה זה סמים ואלכוהול, כדי שתלמידים ידעו לפנות גם למורים חוץ מהחברים וההורים.

נשאר לנו רק להגיד תודות, נכון? אז תודה רבה לכל השותפים, כתוב כאן משרדי הממשלה, רשויות, הגופים והארגונים, אבל התודה מרכזית – ואני לא מתבייש להגיד את זה, אני גאה - למפלגת ישראל ביתנו, שבארבע השנים האחרונות מאפשרת לנו את הפעילות הזאת. ואנחנו רק רוצים להגדיל אותה ולפתח ולהרחיב אותה.

לא הבנתי את ההערה האחרונה.

תודה. אני אסביר לך.

אתם גם אפילו מדברים בשמם. אני אשמח לשמוע את ההסבר שלך.

אני אסביר לך. ופה יושבת חברת הכנסת פניה קירשנבאום. היא לא תיתן לי משהו לשקר או זה. אנחנו עוד ב-2003, ב-2004, לקחנו כדגל את הנושא, וחזינו שיהיה יותר גרוע ויותר גרוע. ועוד פניה אמרה שזה לא רק סמים זה גם אלכוהול. גם אז לא דיברנו, דיברנו באמת רק על הסמים. קיבלנו המון פניות מההורים, נכון, פניה?

יש גם אחת שיושבת פה איתנו, היא בעצם הניעה את התהליך, בפנייה אלינו.

ואז ישראל ביתנו באמת לקחה דגל ופניה - - -

הממשלה לא עושה כלום, משרדים לא עושים כלום. הרשות – לא יודעת - - -

וגם רואים את זה בהסכם הקואליציוני של ישראל ביתנו וחברת הכנסת פניה קירשנבאום תרחיב.

תודה, אז, כן, כמו שאמרתי, נמצאים פה גם חלק מהאנשים שאולי הניעו את התהליך הזה בזה שהגיעו אלינו למפלגה - בזמנו הייתי מזכ"לית המפלגה - והגיעו בטענה שבעצם אין עזרה לדוברי רוסית וזה מתבטא בכך שההורים, שעסוקים בהישרדות היומיומית ולכלכל את המשפחות, לא פיתחו את המיומנות של השפה, לא ידעו למי לפנות, איפה לקבל עזרה. הילדים מדרדרים ולא יודעים מה לעשות. ימי האשפוז, עד שאשפזו זה לקח המון זמן, התורים היו ארוכים, תהליכי האבחון היו ארוכים. היו הרבה מכשלות, ביקשו עזרה ואז אנחנו לראשונה הבנו שקיימת איזושהי בעיה, שבעתיד למדתי עד כמה היא עמוקה. אנחנו מדברים הרבה על כור היתוך ולימוד שפה, ולמה הרכזים שכבר עובדים ויש להם ניסיון בעברית, לא יכולים לטפל, למשל, באוכלוסייה דוברת רוסית. אני, בהיתקלות עם האוכלוסייה, הזו הבנתי שמי ששקוע בסמים בטוח אין לו שום ידיעה של השפה העברית, אי אפשר לגשת אליו ואי אפשר ליצור קשר. ההורים לא יודעים למי לפנות.

מאז שהתחלנו לטפל בנושא נפתח, קודם כל, קו אדום ברוסית. כל שאלה שמתקשרים מקבלת תשובה, מופנית לרכז באותו אזור שמטפל בבעיה. לא היה אפילו פרסום או לא יצאנו בכלי התקשורת ברוסית עם קמפיינים של הסברה להורים, לילדים. אז הייתה השקעה גם בנושא של ההסברה. כמובן שהשלב הבא שהגענו אליו זה הנושא של הרכזים בערים. שבעצם הם המנוע שדוחף בעיר, הם מהווים קשר בין המתאמים בערים של הרשות, לרשות עצמה. הרכזים האלה יוצרים את סיירות ההורים, כל מה שקשור, חוגי הורים, כל הפעילות בערים, וכל פעם אני מצטערת לגלות שעם כל ההתרחבות שקורית, זה עדין לא מספיק. כל פעם נראה שכאילו כיסינו, אבל השמיכה עדיין קצרה.

התחלנו במוקדים הכי בעייתיים שהיה ידוע לפי הרשות איפה יש נגע סמים הכי גדול. תמיד חשבנו שכאילו אנחנו מכסים, וכל שנה עולה צורך חדש. בדיוק לפני יומיים פנה אלינו סגן ראש העיר שלנו באילת. לעולם לא חשבתי שבאילת, עיר התיירות, יש שם כל כך הרבה בעיה של סמים, וחשבנו שלא צריך להגיע לשם בטיפול. ומה שמתברר זה שבתקופת החורף אילת הופכת לעיר מקלט להרבה משתמשי סמים. כי אלה חסרי דיור או דברים כאלה שמסתובבים, ואנחנו הרבה רואים אותם בתקופת הקיץ אולי במרכז הארץ, אז בחורף, בגלל מזג האוויר, הם יורדים לאילת, מקבלים אוכל בכל מיני בתי תמחוי או אגודות כאלה שמחלקות אוכל, ואין מי שמרכז ומטפל בהם שם, ובאמת הנושא עלה רק ממש, אני אומרת לכם יומיים, אפילו לא הייתי מודעת לזה. זה היה בשבילי איזשהו גילוי.

אני רוצה להודות על שיתוף הפעולה שהיה, ולא היה קורה אם הרשות לא היתה מוכנה וכמובן אנחנו – אבל עדיין אני אומרת שאנחנו נמצאים, אני לא יכולה אפילו להגיד שבאמצע הדרך, אני חושבת שאנחנו עדיין בתחילת הדרך ויש עוד הרבה מה לעשות בתחום הזה. כרגע נגעתי רק בסמים ולא דיברתי רק על אלכוהול. למרות שהרשות למלחמה בסמים נקרא הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, לעולם לא הוקצה תקציב מיוחד למלחמה באלכוהול, ולא היתה מודעות לכך שצריך להילחם בתופעה. גם אם חשבנו זה היה ממש - הרגשה הייתה שזה בשוליים. מה שקרה בשנים האחרונות, גל האלימות והשימוש באלכוהול באוכלוסייה הצעירה ביותר, הביאו למודעות ולחשיבה על כך שחייבים לטפל בנושא של אלכוהול. אני חושבת שזאת שנה ראשונה שהרשות – לפי מה שאני עוקבת, ויאיר יתקן אותי – לקחה על עצמה יותר ונכנסה לעומק הקורה בנושא של אלכוהול ואני מקווה שמפה והלאה העבודה בתחום הזה רק תלך ותשתפר, כמו שאני רואה אותה גם בתחום הסמים.


אני רק יכולה להגיד שאני מצטערת שהעבודה הזאת באמת – לא נראה לי שאנחנו נצליח או שהרשות תצליח לאכוף. היא יכולה לעזור להקטין את התופעה, היא לא יכולה למגר אותה. כי אני, שוב, חוזרת וכמו בכול הנושאים שאני מטפלת בהם אני אומרת, אם אין איזושהי מדיניות כללית בכל התחומים שאנחנו נוגעים בהם, אז גוף אחד כזה או אחר לא יכול להתמודד עם הבעיה. אני מאד שמחה שהרשות עברה למשרד לביטחון פנים. כי אחת המלחמות צריכה להיות כמובן המלחמה עם ספקי סמים, עם סוחרי הסמים וכל הבעיה של דרום והצפון - - -

ומוכרי אלכוהול לקטינים.

הכול ביחד, אני אומרת. באמת אני מקווה שמאז שזה עבר לביטחון פנים אולי שיתוף הפעולה יהיה יותר פורה. תודה.

סליחה רק שאלה, מה התקציב שלכם?

30 מיליון ₪ ל-2010, ב-2009 היה כ-25 מיליון.

זה היה אחרי, סליחה - התקציב הבסיסי שלהם היה 10 מיליון, וה-15 היה התקציב של ההסכם הקואליציוני.

וכמה זה מתחלק בין סמים לאלכוהול?

ב-2010 זה יהיה כמעט 45% אלכוהול, 55% סמים. כמעט - - -

45, ממה, מאפס הגעת ל-45?

אחוז.

אני שואל.

כן, כי מה שקרה - עשינו - - -

ואוו. דרמטי.

זה דרמטי, זה נכון. זו הנחיה - למעשה זה סיכום - ברמה של השר לביטחון הפנים, שאנחנו מעבירים חלק גדול לטובת הפעילות באלכוהול. אנחנו ממקדים כרגע מאמץ גדול בתחום האלכוהול. אבל יש גם בנוסף לזה את התכנית הלאומית שתוקצבה ב-27 מיליון ש"ח לשנים 2010-2011. חלק מהכספים האלה מגיעים גם לרשות בתחומי ההסברה, בתחומי המחקר, בתחומיי ההכשרות. שאר המשרדים גם כן קיבלו סכומים ראשוניים: הרווחה, החינוך, קליטת עלייה, כל המשרדים קיבלו. זו תוספת תקציבית של 27 מיליון ש"ח למלחמה באלכוהול. שזה הממשלה סיכמה ממש לפני מספר שבועות.

טוב, רציתי לשמוע את עיריית תל אביב יפו?

סליחה, אני הולכת לוועדה אחרת.

כן? כי חשבתי - כי פה לפעמים כועסים שחברי כנסת מדברים ואחר כך הולכים.

יש לנו זכות.

טוב, מרינה.

אני רוצה לומר שהתרשמתי שיש שינוי לטובה. למה? בגלל שכל שנה, כשהייתה ישיבה של הרשות למאבק בסמים ואלכוהול, לפני זה היה מחקר וסקר כאילו, ותמיד היה רעש וזעקה והשמצה ומידע שבכל משפחה שנייה רוסית, כל שבוע שותים. אני שאלתי את הגברת, הדוקטור, שעשתה את המחקר: מה עם קידוש בסופשבוע, זה גם שתייה? ומאד לא אהבתי את הסגנון, שקודם כל לצעוק ולתת את הרושם, ואחר כך לא לעשות כמעט כלום.

אני חושבת שזה מאד נכון מבחינה מבנית שהרשות עברה ממשרד ראש הממשלה למשרד מקצועי למאבקים נגד סמים ואלכוהול, וגם שעכשיו יש בתוך התקציב חלוקה אחרת, אני גם מאוד מאד תומכת בזה, בגלל שזה שנים שמתעלמים מתופעה של שתייה ואלכוהול. אז מה שאני אומרת בהצלחה.

תודה רבה.

תודה רבה. אז מה קורה בעיר ללא הפסקה?

כן, או.קי. העיר באמת פועמת, מה שנקרא. היא ללא הפסקה. אני רוצה בראשית דבריי לומר שראוי להתייחס לפרויקטים שנעשים בעיר תל אביב מטעם הרשות למלחמה בסמים. מדובר בפרויקטים שמטפלים באנשים שמגיעים לעיר והם לא תושבי תל אביב. תל אביב היא אבן שואבת, לטוב ולרע. אז גם אנשים שנמצאים במצוקות - - -

סליחה, אדוני, רק שאלה: מה עם תחנות מתאדון, שאני עדיין מתעסקת עם זה? מה עם התקציב?

את מדברת על החוק?

כן.

הן ממשיכות לפעול.

ומה הצפי? יהיו תקציבים?

יש תקציב, תקציב – אין שום בעיה עם תקציב ולא הייתה בעיה עם תקציב.

הבעיה היא זה מי מפעיל אותם, וכרגע זה עד הראשון ביולי, נכון?

כן. עם אופציות מסוימות.

ויש מכרז שיצא לזה?

יש עכשיו, בזמן. אין פטור, הפטור זה זמני.

כן, בבקשה.

טוב, אז כמו שאמרתי, ראוי להתייחס לפרויקטים שנעשים בתוך העיר תל אביב מטעם הרשות הלאומית למלחמה בסמים, שעוסקים בעיקר באוכלוסייה שהיא אינה תל אביבית. אני אתייחס לאוכלוסייה שהיא תל אביבית. אני רוצה לחלק קודם כל את האוכלוסייה לשתי אוכלוסיות: נוער וצעירים, ומבוגרים. אני רוצה לאפיין את הנוער וצעירים ואחר כך מבוגרים, ואחר כך ניתן את רצף השירותים שאנחנו נותנים בעיר תל אביב.

נוער וצעירים, גם הם בעצם אוכלוסייה שמחולקת לשלוש אוכלוסיות – אחת, זו אוכלוסייה שהיא חסרת בית, שוהי רחוב, אנשים שנמצאים ברחוב כסגנון חיים, או שהם חסרי בית. אוכלוסייה נוספת זו אוכלוסייה שלומדת במסגרות קצה, זאת אומרת: בתי ספר שהם הזדמנות שנייה וכמעט אחרונה לפני הפליטה ממערכות החינוך. ואוכלוסייה שלומדת במסגרות קונבנציונאליות, במערכות חינוך רגילות.

בנוסף, אני רוצה לומר שיש לנו 3 מוקדים שבהם יש לנו מסת אוכלוסייה יותר גבוהה מחבר העמים, שזה: שכונת שפירא, נווה עופר ויפו ד'. אנחנו נתקלים גם באחוזי שתייה יותר גבוהים בקרב בני נוער וגם בקרב מבוגרים. לצערי, בשנים האחרונות זה עלה, לפחות במבוגרים, עד כדי 40% שמגיעים ליחידות לטיפול בנפגעי סמים וגם ליחידת טיפול בנפגעי אלכוהול.

נוער וצעירים שהם חסרי בית או שוהי רחוב - יש תופעה שאנשים נמצאים הרבה מאוד שעות מחוץ לביתם, למרות שיש להם בית, אבל הם משוטטים ברחובות. יש אנשים שאין להם בית, בעיקר צעירים, פחות בני נוער. יש אוכלוסייה שלומדת במסגרות רגילות ואוכלוסייה שלומדת במסגרות שהן בסימן של הזדמנות שנייה, זאת אומרת: מסגרות בתי ספר שהם בעצם כמעט מפלט אחרון לפני שהם יוצאים ממערכת החינוך.

בקרב כל האוכלוסיות שציינתי קיימת בעיה גם של שתייה וגם של שימוש בסמים. אנחנו מנסים לתת להם שירותים במגוון אפשרויות. קודם כל, המחלקות לשירותים חברתיים ויחידות לטיפול בנפגעי סמים מטפלות באותם בני נוער וצעירים, יש את על"ם שעוסקת בעבודת רחוב, שאנחנו בשיתוף פעולה איתה, כדאי לאתר אותם, ליצור את הדיאלוג הראשוני איתם ולהביא אותם להגביר מוטיבציה כדי שיבואו לקבל טיפול. אני חושב שאחד המאפיינים של בני נוער זה שהם בתחושה שהסם או השתייה רק מתמגלת אותם ופחות מזיקה להם. הם פחות חווים אבדנים, ומכאן שמאד קשה לרתום אותם לתהליך הטיפולי ולכן אנחנו עוסקים הרבה מאוד שעות בעבודת רחוב. וכדי לעשות עבודת רחוב מיטבית, כינסתי איזשהו פורום שמכיל את כל שירותי הרחוב שלנו. זה מרפאת לוינסקי, זה על"ם, זה הפרויקט של החלפת מזרקים, זה הפרויקט של אבנר קדר שהוא מייעד אנשים לגמילה מיידת מטעם הרשות למלחמה בסמים, זה קידום נוער, איכפת, אל סם. אנחנו יחד יושבים בשולחן עבודה אחד ומנסים להיטיב את עבודת הרחוב כדי באמת לגרום לכמה שיותר מטופלים להגיע ולצרוך את השירות כי זו בעיה מאוד מאוד קשה.

הדבר הנוסף שיש לנו זו יחידה לטיפול בדרי רחוב, שעוסקת בהוצאה של אנשים מהרחוב, מיצוי הזכויות שלהם מול הביטוח הלאומי ומול משרד השיכון, ליווי פסיכו-סוציאלי עד שנתיים. חשוב לי לומר ש-66% ממטופלי היחידה לדרי רחוב הם מחבר העמים, ומתוכם 45% משתמשים בסמים ובאלכוהול בפילוח של 23% באלכוהול, 22% בסמים.

מי עובד איתם? יש לכם רכז דובר רוסית שעובד איתם?

יש לנו עובדים שהם דוברי רוסית, עובדים סוציאליים ועובדי סמך שהם דוברי רוסית.

והם יוצאים - - -?

אנחנו עושים סיורי שטח יזומים ברחובות. אנחנו מכירים – אני רוצה להצטנע ולומר: לא את כל האנשים שנמצאים ברחובות. אבל אני כאיש מטה, מנהל על של כל המערכת, מכיר הרבה מאוד מטופלים. אני יכול לומר לכם שאני משוטט בעיר הזאת גם בימי שבת ושישי וכשאני פוגש בן אדם שנמצא ברחוב אני מציע לו טיפול. לא תמיד הוא מקבל את הטיפול שאני מציע לו, לפעמים הוא מסרב – סליחה, ברוב המקרים, לצערי, הוא מסרב לקבל טיפול.

סתם לדוגמא, בשבוע שעבר עשיתי הליכה מהירה ביום שבת. ראיתי מטופל, מול דיזינגוף 129, מול סופר-פארם, שוכב על מזרון, המזרון היה עם סדין מאוד יפה, דרך אגב, המזרון היה עבה. היה לו שם את הכל לידו. והרגליים היו מנוקבות בחורים מהזרקות. אמרתי לו: תקשיב, לא חבל איך שאתה נראה, לא חבל לך לגמור את החיים בצורה כזאת. יש לנו אפשרות לשלוח אותך הרגע, לגמילה מיידית. למזלי, אחרי כמה פעמים שהיינו אצלו, הפעם הוא הסכים, כרגע הוא נמצא ברנסנס. יאיר הזכיר קודם את המוסד הזה, הוא כבר בשבוע השני לגמילה. לא תמיד זה הולך. אנחנו עושים את המאמצים כדי באמת להביא את המטופלים לתהליך טיפולי.

בנוסף, יש לנו את עמותת "אפשר" באמצעות משרד הרווחה, שמטפלת בנפגעי אלכוהול. יש את מרפאת לוינסקי, כמו שציינתי. אני שולח אנשים באופן מיידי, בהתקשרות שיש לי, עם אשפוזית קריית שלמה - שוב, מהרגע להרגע. פוגש אותם, רואה אותם, מציע, מעלה אותם על רכב, עם ליווי לפעמים, תלוי במצב הבריאותי שלהם, והם נהנים מגמילה מיידית. קהילות טיפוליות שגם אליהן אנחנו מפנים – וגם אני מחזק את דבריו של יאיר – אחוז גבוה מהמופנים מטעם חבר העמים, ילידי חבר העמים, מסיימים את הקהילות, ומצליחים בצורה בלתי רגילה. אנחנו בעיר תל אביב יפו מחוברים גם כן לפרויקט בית דין לענייני סמים, וגם כאן אחוז מאוד גבוה של אנשים שמתחילים את הפרויקט מסיימים איתו. אנחנו, כמובן, בשיתוף פעולה עם הפרויקט להחלפת מזרקים, ובקיצור אני חושב ש-עוד הפעם אני אומר באיזושהי מידה של הצטנעות, או לא, 24 שעות העיר פועלת גם לטובת טיפול, שיקום ומניעה.

תודה. אירנה לביט, בבקשה.

ליה, אני רוצה משהו להעיר, אם אפשר.

כן, בבקשה.

צריך להבין שפרויקט הרכזים בערים, לפחות עד כה, היה מאד תלוי בתקציבים קואליציוניים. הגורל של ההעסקה שלהם נקבע כל שנה ושנה לפי הכסף שגויס למטרה. נכון שהרשות עברה היום למשרד לביטחון פנים, אבל עדיין אני לא יודעת עד כמה זה בילד – אין בתקציב של המשרד.

לדרוש - אני לא יודעת, מה התפקיד שלך בעירייה?

אני מנהל את תחום הטיפול בנפגעי סמים, דרי רחוב ושיקום האסיר. ומתאם מטעם הרשות.

אני יודעת שאנחנו פנינו – אנחנו. אני, ככה, רואה את עצמי כבר חלק מהפרויקט הזה – להגדיל כמות רכזים למגזר דוברי רוסית בעירייה, והדרישה של העירייה הייתה שהם רוצים התחייבות לצמיתות שהתפקיד הזה יהיה.

ירדו מזה.

ירדו מזה?

אתם לוקחים רכז או לא?

אתמול הייתי בתל אביב עם יואב, אנחנו נכניס בימים הקרובים, גם יאיר אמר את זה, שני רכזים.

או.קי. כי אני לא הייתי מעודכנת.

לא, אני שאלתי אותך ואתה היית צריך להגיד.

פשוט רציתי להסביר שאנחנו לא, הרשות לא יכולה ואף אחד לא יכול להתחייב שזאת עבודה קבועה או משהו כזה.

זו גם לא היתה בקשה של עיריית תל אביב. לא חשוב, אנחנו סוגרים את זה. אתמול הייתי בתל אביב, סגרנו את זה.

תוך חודש מקסימום שני רכזים יפעלו. אחד למניעה ואחד לטיפול. ותודה.

תודה. בבקשה. מי יתרגם?

אירינה תדבר ברוסית ואני אתרגם.

אלונה קוטליאר):
עמותת "אליס" פועלת בתחום העזרה והתמיכה להורים וילדים נפגעי סמים והוקמה על ידי אמהות.

שמחנו לשמוע את הדברים של הרשות על כל מה שנעשה, ואנחנו כן משתפים פעולה בתחום עם הרשות. אבל היינו רוצות להקריא איזשהו מכתב שממש אקטואלי לאתמול-היום, לגבי מקרה מסוים שדי משקף את תמונת המצב שקיימת היום בתחום.


אנחנו בקשר שוטף עם ההורים שפונים אלינו, שלמעשה לא מצאו את עצמם במערכת הזו שפועלת כיום שיאיר תאר. הם פונים אלינו, אנחנו בקשר שוטף עם כ-500 הורים נכון להיום.

המצב שקיים כיום הוא למעשה לחכות למוטיבציה שתיווצר אצל המכור, להוציא אותו החוצה, על מנת שיתדרדר לקרקעית, יחווה חיי רחוב, יסתבך בפלילים, ואז כביכול אמור להיווצר אצלו רצון להשתקם.


בדרך הזו, של התדרדרות לקרקעית, הילדים , הנערים, בדרך כלל מתים. בדרך כלל המצב הנפשי שלהם מידרדר ללא תקנה. כרגע נקריא מכתב שכתב אבא של ילד אחד, שנפטר ממש אתמול-שלשום.


אנחנו מכירים את המקרה הזה כשלוש שנים, אנחנו ממש ליווינו אותו בפנייה לכל מיני גורמים מטפלים, ממש תמכנו ועקבנו אחרי המקרה והילד נפטר ולא הצלחנו לעזור.


"בספטמבר 2009, בעזרתך, נשלחה בקשתי לסבסוד טיפול מהתמכרות לסמים אצל ד"ר אנדרי וייסמן עבור בני, אבל עד היום לא התקבלה תשובה. הבן מטופל בתכנית סבוטקס אבל ללא כל שיפור במצבו. יתרה מזו, בחודשים האחרונים הוא נקלע למספר מצבי סכנת חיים. באוקטובר 2009 זיהום שסתום הלב, טופל במשך שבועיים וחצי בבית חולים בוולפסון. בנובמבר 2009 קריש דם ברגל ימין, טופל גם בבית חולים וולפסון. היום מטופל תרופתית במסגרת אשפוז יום. כל מה שעובר עליו הינו תוצאה של מצבו הנפשי המידרדר. במקום ליטול את תרופת הסבוטקס דרך הפה הוא מזריק אותה. בנוסף, נוטל כמות אדירה של תרופות הרדמה. בחודשיים האחרונים איבד 14 קילו ממשקלו. בימים האחרונים חווה פסיכוזה. את כספי קצבת הביטוח הלאומי מנצל לקניית תרופות, אותן הוא נוטל בכמויות גדולות. קלונקס, אסיוול. התרופות האלה הן עושות אותו בלתי שפוי, הוא בוכה, מנסה להתאבד. שבוע שעבר התפרץ לרחוב כמעט עירום, ניסה לקפוץ מהחלון, להתאבד בתלייה. והרי ב-5 בדצמבר הוא היה רק בן 25. חיי המשפחה הפכו לגיהינום. כל השכנועים לפנות למיון של בית החולים אברבנל נתקלים בסירוב, מצבו הנפשי מידרדר מיום ליום. ניסיתי להזמין אמבולנס לפסיכיאטר, אך נתקלתי בסירוב כאשר נודע להם שמדובר במכור, כלומר אין לאן לפנות במקרה חירום. אני מבין שבמקרה זה, רק המוות יכריע. זו כבר לא בקשת עזרה, זו זעקת נפשי". את המכתב הזה האב כתב ב-13 לדצמבר, בין 31 בדצמבר לאחד בינואר בלילה, הילד נפטר. הוא התקשר לאירה ואמר שכבר לא צריך עזרה.

זה מקרה מאד אופייני ויש לנו רשימה אדירה של מקרים כאלה של הורים שפונים ולא מוצאים את העזרה הנדרשת במערכת. אנחנו מפנים הרבה מאוד פניות לאיריס פלורנטין, כרגע יש איזשהו מקרה לגבי ילד שגם ניסה להתאבד, כרגע עוד לא קיבלנו שום תשובה לגבי הטיפול בו.

בשם כל האמהות שמכירות את הבעיה מבפנים, אני רוצה לשאול: מי יכול לקחת אחריות, איזה גורם לוקח אחריות על המוות של הילדים האלה? אנחנו פנינו הרבה פעמים למשרד הבריאות, הפנינו הרבה מכתבים, אנחנו אישית. האב הזה שהקראנו את המכתב שלו פנה להרבה מאד גורמים, לחברי כנסת, לרופאים, משרד הבריאות. ניסינו להוציא את המקרה הספציפי זה לתקשורת, ללא הצלחה. לערוץ 2 לא היה תקציב לתרגום או לכתוביות.

בסדר, אירינה, אנחנו הבנו. פה נמצאים גם משרד הבריאות, ואולי הם גם יתייחסו, לכלל המקרים האחרים. כן.

כרגע ראינו פה מצגת, בטח תרגמו לך אותה פחות או יותר. אני רוצה לשאול אותך בתוך מישהי שמאוד מעורבת בנושא:מה את היית מציעה, מעבר לשאלה שהיא שאלה מאוד נכונה, מה את עם הניסיון הגדול שיש לך, היית מציעה לעשות. האם מה שאת רואה, מודעות מסוג זה, או מצגת שכרגע הגישו לך. אם זה יהיה פיתרון לאותן המשפחות או שיש לך משהו אחר? כי אותי מעניין לשמוע אנשים כמוך,שבאים מהשטח ומכירים.ואני מאוד אשמח לשמוע מה הצעתך וגם לתמוך בה כי אני בטוחה שמה שאת רוצה,כולנו נרצה.

אלונה קוטליאר):
נדרשת כאן תוכנית מערכתית ממסדית על מנת לפתור את הבעיה. המניעה צריכה להיות מותאמת לתקופה, לצעירים, צריכה להיות מותאמת. צריך להיות שיתוף פעולה עם מדינות אחרות שבהן פועלות תוכניות מניעה מוצלחות. כאשר אנחנו מדברות על הטיפול אנחנו מתכוונות ליצירת גוף נפרד בקופות החולים, שיטפל רק במכורים, ויהווה מין גורם מקצועי ומותאם לצרכים שלהם.

השיקום שפועל כיום בארץ מותאם בעיקר לאנשים בעלי מוטיבציה גבוהה להשתקם, אבל כאן אנחנו מאבדים פלח גדול של אוכלוסיית מכורים שנמצאים בתחילת ההתמכרות או באמצע. שעדיין לא הגיעו לנקודת המוטיבציה ואותם אנחנו מאבדים. והם אלה שנפלטים מהמסגרות האלה. הכי חשוב שאנחנו מדברות על כך שקיים קשר ישיר בין ההידרדרות של הרמה המנטאלית של המכור עד שהוא מגיע לנקודת המוטיבציה, שבה אפשר להתחיל לעבוד איתו. והשיקום והטיפול בארץ מותאם רק לפלח הזה של האוכלוסייה.

זאת אומרת, מה, רק כשהוא מגיע למצב שהוא כבר ממש מכור יש לו מוטיבציה? אני לא מבינה.

שהוא כבר נמצא בסוף ההתמכרות, התדרדר.

ולפני כן אין שלב שאפשר לתפוס אותו?

לא.

אבל פה דיברו - אנחנו, אני חושבת שאנחנו חוזרים קצת אחורה. פה נמצא רכז מאור עקיבא. רציתי לדעת איך בעיר אור עקיבא כרכז, אלכס סינטיאקובסקי, תספר בבקשה מה קורה באור עקיבא? איזה פעילויות אתם עושים? פעילויות ספורט שמעתי.

שלום, אני אלכסנדר סינטיאקובסקי, רכז מחבר העמים באור עקיבא. אני כבר בתפקיד שלוש ומשהו שנים. הרבה מאד פעילויות שאנחנו עושים באור עקיבא זה לחבר העמים, לבני נוער, כמה סדנאות לבני נוער. אי אפשר להגיד שהם חבר'ה בסיכון, למה? כי, לדעתי, כל בני הנוער עכשיו בסיכון. ואי אפשר לפרט. לדוגמה עשינו ב-31 בדצמבר מבצע כזה, קראנו לו: הכנה לסילבסטר. לקחנו נשיפונים, וחילקנו בכל העיר, בכל בתי הספר, בתחנות דלק, וזה היה מוצלח מאוד. נשיפונים זה למדוד את רמת האלכוהול בגופו של האדם.


יש לנו הרבה פעילויות ספורטיביות, כי אני גם - המקצוע שלי חינוך גופני, אז אני גם מתעסק עם החבר'ה הצעירים בספורט. סדנאות הורים, זה מוצלח מאוד ואנחנו כל הזמן מתקדמים. יש לנו כל הזמן שלוש ארבע קבוצות, למרות שזו עיר קטנה. יש לנו שלוש ארבע קבוצות הורים בסדנאות הורים. והיתה לנו תוכנית כזאת, סבתא וסבא – כי בחבר העמים זה פופולארי מאד שההורים עובדים, והסבתא וסבא מטפלים בילדים. אז עשינו סדנת סבתא וסבא, זה היה מוצלח מאוד, קיבלנו על זה גם תודות מהרשות.

הכי מתקדם באור עקיבא זה סיירת הורים. קיבלנו גם כן תודה משמעון פרס לפני שנתיים, וזה כמו מודל בארץ. יש לנו מתאם שהוא כל הזמן מסתובב בכל הארץ, ונותן סדנאות והרצאות על סיירת העולים שלנו. זה מוצלח מאד.

ותודה מאד גם למפלגה, ישראל ביתנו, שתומכת בנו והרשות הלאומית עושה עבודה מצוינת, אני חושב, זו דעתי. אנחנו מתקדמים בשלוש השנים האחרונות וזה מוצלח מאוד. תודה רבה.

אני יכולה עוד להוסיף על אור עקיבא?

סליחה, אני שכחתי, אני פשוט קצת מתרגש.

אני רחל שלי, אני מנהלת היחידה לטיפול בנפגעי סמים באור עקיבא. אלכס דיבר ככה על תכניות שיש ברמת המניעה אני רוצה להגיד שיש לנו שיתוף פעולה מאוד מוצלח עם הרשות למלחמה בסמים, עם המתאם, עם אלכס. אנחנו עובדים ברמת הטיפול, אנחנו מטפלים במבוגרים מכורים לסמים ואלכוהול. היחידה נותנת מענה טיפולי והפנייה למסגרות טיפול. יש לנו גם מרכז יום שהוא מרכז יום אזורי, שאנחנו מטפלים במכורים מכל אזור אור עקיבא, שזה בנימינה, פרדס חנה, מטירת הכרמל למעשה עד נתניה. מרכז יום גם למבוגרים מעל גיל 18, יש לנו אל סם באור עקיבא שנותן מענה טיפולי לבני נוער מכורים. אז ככה יש, באור עקיבא, מכלול של מענה טיפולי, שזה: מניעה, טיפול לבני נוער, טיפול למבוגרים גם ברמת הטיפול הפרטני, פסיכו סוציאלי וגם ברמת השיקום שזה מרכז יום, כמו שאמרתי קודם.

תודה. בבקשה, בלה גולדנברג.

הייתי רוצה – טוב, חבל שאירינה יצאה - -

לא, יתרגמו לה.

אבל יאיר אולי יענה בצורה יותר מערכתית לכל הטענות שהועלו פה על ידי - - -

אולי כדאי שנחכה לה כי היא תכף תחזור.

אז אולי כדאי שתתרגמי לה ותעבירי לה.

גם ככה היא לא מבינה, אז את תתרגמי לה אחר כך. כן, בבקשה.

יאיר, אתה רוצה?

מרגוליס, אתה רוצה לדבר ולסכם משרד הבריאות? כי עלו פה כמה דברים, אני חושב.

כן, אני יכול לדבר, מטעם מחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות. אנחנו מטפלים בנפגעי סמים ואלכוהול ויש לנו כמה סוגי טיפול. רציתי להתייחס למה שנאמר פה לגבי פניות רבות לגבי ד"ר עזריאל ויצמן, גמילה מהירה. היינו בהיסטוריה זה כמה שנים, ד"ר ויצמן, שהוא כנראה מאבד את הקליינטים ועושה מתקפה תקשורתית - - -

תגיד שהוא לא משרד הבריאות. הוא לא משרד הבריאות.

וכולם פתאום רוצים לעשות את הגמילה המהירה, שוב את זריקת הפלא, שכולם מאמינים שזה רק הטיפול, וניסינו להסביר גם בתקשורת שזה טיפול רגיל. טיפול כמו כל טיפולי הגמילה שאנחנו עושים. ואין שום הצלחה ורוב, בואו נגיד ככה, המטופלים שיש אצלנו במערכות שלנו, כבר עברו את הטיפול הזה ולא פעם אחת. אז אני לא חושב שהארגון שלכם צריכים לתת ציפיות לאנשים שזה מה שיעזור להם, שזה מה שיציל אותם.

אז למה משרד הבריאות מפרסם את זה? קיבלנו את זה דרך משרד הבריאות.

משרד הבריאות לא פרסם את זה. אין שום פרסום, היה פרסום רק של דוקטור אנדריי ויצמן בבית חולים ברזילי. אז יודע את זה.

לגבי טיפול אנחנו - בוא נגיד ככה: אני לא כל כך מסכים עם מה שנאמר פה. אנחנו רואים את המוטיבציה של בן אדם שהוא רק אומר: אני רוצה וכבר יש לו מוטיבציה ואנחנו לוקחים אותו לטיפול. אנחנו לא מחכים שהוא ירד לרחוב, שהוא ירד לפשע. אנחנו לא מחכים. רק שהוא רוצה. "אני רוצה". רק מילה אחת. אפילו שהוא לא חושב על זה. מישהו פתאום רוצה, אנחנו כבר נותנים לו את הטיפול.

ד"ר מרגוליס, באותו רנסנס יש אנשים התחלתיים.

ורוב הטיפולים אצלנו – מה שנעשה, זה הגברת המוטיבציה. - -

יש, השאלה רק אם זה אפקטיבי.

רק אחרי שהוא אמר שהוא רוצה, אז כל הטיפולים שלנו - להגביר את המוטיבציה שלו, שהוא ילך להמשך טיפול.

נכון מאד.

זה מה שאנחנו עושים, אלה הטיפולים שלנו. לגבי המקרה הזה, קיבלתי את הפניה הזו אתמול, נבדוק את זה ואז נתייחס לזה, לפניה מסוימת על מקרה מסוים.

אלי זרחין, בבקשה.

תודה, גברתי היושבת ראש. אני רוצה שלושה דברים קצרים לשאול אותך, יאיר:

חברת הכנסת פניה קירשנבאום ציינה שממשלת ישראל אישרה לרשות, במסגרת הסכם קואליציוני עם ישראל ביתנו, 15 מיליון שקל. כ-2 מיליון שקל הולך לרכזים, עוד כמיליון שקל הולך לפעילות. הייתי רוצה לשמוע ממך מה החלוקה של הכסף. איך 15 מיליון שקל, חוץ מ-3 מיליון שקל שמחולק לרכזים ופעילות, איך זה מחולק.

ארגונים רבים מאד בשטח סוגרים היום פעילות. למשל, אצלו עבד פרויקט ציפורי לילה. עבד מאוד יפה, פעילות מניעה הייתה להם, מאות ילדים שמשוטטים ברחובות בערב. אין תקציב היום, אנחנו פנינו לאורנה ואנחנו מציעים גם לך: תכנסו במקומנו. ארגונים חברתיים לא יכולים לעשות הכול. יש שטח - נגיד היום, ציפורי לילה כדוגמא של פרויקט, עבד ב-27 יישובים, חייבים לסגור אותו באחד בינואר כי אין מספיק משאבים. אולי תיכנסו במקומנו. תיקחו אחריות מקצועית, כי לנו גם אין כוח מקצועי כמו שיש לכם. תפעילו אותו. יש ארגונים אחרים שעושים עבודה טובה שלא מצליחים - ויש דרך להגיע לעוד אנשים. אני יודע שאתם עושים עבודה נהדרת ואתה אמרת בעצמך: לא מצליחים להגיע לכולם, זאת הזדמנות להגיע.

איריס יודעת שילד שמשתמש בסמים הוא נזקק. ואז אם אני כיועץ חינוכי בבית ספר תופס ילד שיושב עם סמים, אני פונה לפקידת סעד, ולפקידת הסעד יש כלים לחייב אותו לפנות אליך לטיפול. ילד שמשתמש באלכוהול, מגיע שיכור לבית ספר אין לי שום כלים לעבוד. אומרת לי פקידת הסעד: תדברו עם ההורים. הלוואי שלהורים היו כלים. אני מעלה מולך, יאיר, ומול חברי הכנסת עניין, שיכול להיות שהגענו לשלב שלא רק סמים אלא גם שימוש באלכוהול על ידי קטינים - אפשר להפוך אותו לנזקק, ואפשר לחייב אותו נער, על ידי פקידת סעד, לבוא לטיפול. כמו שאתה יודע, ברוב היישובים היום בארץ יש מקומות שאפשר לתת לו טיפול אם הוא יבוא לשם. מניסיון שלנו עם כמה ילדים שעברו טיפול בשתייה, הוא לא מתמכר, הוא שותה רק שלוש פעמים בשבוע. ואתה יודע מה קורה כשילד שיכור מגיע לבית ספר. יש לנו ניסיונות שזה עובד. אני מסכים עם יאיר, שילד כן מתחבר לנזק גוף. ילד כן מתחבר שהוא יותר גיבור לבוא לבית, אבל לתפקד הוא לא יכול ולא דברים אחרים. אז נקודה שלישית שאני רוצה להעלות מול יאיר ומול חברי הכנסת: לחשוב ששימוש באלכוהול אמור כבר להפוך את הילד לנזקק. כי, שוב, ראינו לאן זה מגיע. תודה.

בבקשה.

השם שלי אינדה קריקוסנוב ואני עובדת בשתי"ל ואני מלווה קצת את הארגון אליס ואני רוצה לשאול פה כמה שאלות. שמענו פה דיווח מאוד יפה ומעניין על מה שאתם עושים. זה באמת תקציב מאוד גדול. רציתי לשאול כמה שאלות. קודם כל אנחנו חושבים, ואני חושבת, שבגלל שאני יודעת וראיתי אישית את קבוצות ההורים האלה שפונים לארגון אליס ונמצאים במצב של חוסר, ניסינו לבדוק מה יש באתר אינטרנט שלכם, מה ההסברה שלכם וראינו שאין שם כמעט שום דבר. זאת אומרת: אותו הורה שרוצה לפנות, שהוא אבוד, אין לו מידע, יש לו בעיה עם הילד שלו, הוא מנסה לפנות - הוא לא מקבל שום מידע. יש שם מפה של מדינת ישראל וזהו. כאשר ניסינו לפנות, ניסינו להתקשר לקו הפתוח, הדבר היחיד שאפשר לקבל: תלכו למכון, ל"רנסנס".

יש אפשרויות היום לתת מידע בצורה הרבה יותר מקיפה, בצורה הרבה יותר מותאמת לצרכים של אנשים. אני חושבת שכאשר עושים ומפתחים שירות כזה כמו שאתם עושים, בשלב ראשון עושים מיפוי ומחקר. בודקים איפה האוכלוסייה הנזקקת נמצאת, מה הצרכים שלה, למה מה שעובד היום לא מספק, מה ההבדלים התרבותיים, באמת לעומק, של הדבר הזה, ואז בונים את המענים בהתאם לצרכים.

התחושה שלי, מההיכרות עם החומרים שאתם מפיצים, גם עם הפוסטר הזה, היא שזה לא עובד. זה קצת מס שפתיים. זה להגיד ש"עשינו". אני בלב שלם מאמינה שאתם מנסים, אני בטוחה גם שבחלק מהמקרים זה עובד, אבל במקרים רבים מאוד מאוד זה לא עובד, כי אותם הורים ואותם האנשים שמכורים צריכים אוזן קשבת. לא רק להגיד: תלכו, לקבוצת הורים שהולכים לשם וזה לא מותאם. הם עוזבים ומגיעים עוד הפעם לארגון אליס כי שם הם כנראה מוצאים איזשהו מענה יותר גדול. אבל אין מידע ברוסית, לא מה ההורים צריכים לעשות, איך הם מתמודדים, איזה מרכזי גמילה וטיפול יש. אין ליווי וכולי.

לכן, אני חושבת שמאוד חשוב שאתם תהיו בקשר ותלמדו מהניסיון של אותם הארגונים שעובדים בשטח עם האוכלוסייה והם שומעים באוזניים שלהם, ורואים בעיניים שלהם את האנשים האלה שהם במצוקה. אני חושבת שזה דורש מחקר ודורש בדיקה הרבה יותר גדולה, ולפי דעתי מאוד כדאי לכם לעשות את זה.

תודה.

איריס, את רוצה עוד לפני?

כן.

חובה.

רק תציגי את עצמך.

שמי איריס פלורנטין, אני מנהלת את השירות להתמכרויות במשרד הרווחה, אני תכף אתייחס לכמה דברים שלא נאמרו, אבל אני רוצה להתחיל באמת בעמותת אליס. אני חושבת שלבי לבי עם המקרים שמועלים, ואני חושבת שההורים והמקרים שבאמת מגיעים לסיוע של העמותה, הם מקרים מאוד קשים. קשה לדבר אחרי שהדברים האלה מועלים אבל יחד עם זה, יש כאלה מצבים ולא תמיד אפשר לטפל בהם. ואני לא עונה למקרה הספציפי הזה, כי אם היינו מקשיבים ובטח כולנו הקשבנו למקרה הספציפי הזה, יש פה הרבה מאוד טיפול. אבל לא תמיד מצליחים עם הכול.

ואני מצטערת, אבל אני עושה קפיצת מדרגה למקום אחר. אני חושבת שמה שהוצג היום הוצג מאוד מאוד חלקית. אני חושבת שזה מאוד נחמד לבוא ולהגיד שיש שותפויות, אבל מעבר לשותפויות יש תפקידים שונים של משרדים שונים. ואם הוצגו פה התקציבים אז תחום הטיפול שהוא ענק, שרק בשירות שלי יש בתוכו 56 מיליון, זה לא מעט כסף, עושה הרבה מאוד עבודה ושעה וחצי עברה וזה לא הוצג פה. אני תוהה למה. אני חושבת שנכון להגיד את זה ולרשום את זה בפרוטוקול.


אני רוצה לומר לגבי העבודה: אם מדובר על 50% יש הרבה מאד טיפול בישראל ולא מהיום. גם בסמים וגם באלכוהול. וקצת כדי לסבר את האוזן ואת הידיעה: אנחנו יושבים היום ב-85 רשויות מקומיות לטיפול במבוגרים בנושא הסמים, ו-55 רשויות בנושא הטיפול בנוער. עכשיו אנחנו נשב בעוד 20 רשויות כי עמותת אל סם התחילה לעבוד באמצעותנו. זאת אומרת ש-70 רשויות מקומיות יתנו מענה לטיפול בנוער, זה גם הרבה מאוד, אני מדברת כרגע רק על טיפול. הקהילות הטיפוליות שצוינו כאן גם הן באחריות משרד הרווחה ותקציבו. סך הכל אני מדברת על 15,000 מטופלים בנקודת זמן שמקבלים מענה, שבין 40% ל-50% מהם הם אוכלוסיית חבר העמים.

אני מוכרחה להגיד שיש לנו פרויקטים משותפים עם משרד הקליטה, שמוזרמים תקציבים נוספים כדי לעשות תכניות ייחודיות ומותאמות לאוכלוסייה הזאת. קבוצות שונות, תעסוקה, אנחנו גם בודקים את זה ויודעים שהתכניות הייחודיות האלה מעלות את היכולת של האוכלוסייה להגיע לטיפול כי הן מותאמות גם שפה וגם תרבות. לא מספיק, אבל זה חלק מהעניין. התוכנית שהוצגה כאן על ידי יאיר, תוכנית רגישת תרבות, עם משרד הקליטה לנוער אתיופי וחבר העמים, הן תכניות שמגיעות לנוער ולהורים במקומות שהם נמצאים כדי לנסות ולהגיע לאוכלוסייה במקום שהיא נמצאת.

אני רוצה גם להגיד לך, אבל כיוון שאנחנו הרבה מאד נפגשים עם עמותת אליס, אני חושבת שאני מדברת ממקום של הרבה אהבה וקשר. אנחנו יושבים עם האמהות, יושבים אתן, מנסים להסביר. אני חושבת שיש כאן הרבה ניסיון להסביר ולהתחבר, ואני לא יודעת אם מצאנו את הדרך איך להתחבר, להביא אותם יותר לטיפול. אבל תמיד יהיו כאלה שיפלו בין הכיסאות. ובאמת אנחנו קוראים להם לחיבור, כדי שהם יהיו השגרירים שלנו, בין האוכלוסייה ובין הרשויות, להגיע לטיפול. אנחנו עובדים על זה.


אני מוכרחה לומר שגם במחקר שעלה, שפורסם לאחרונה על ידי ד"ר רבקה רנץ, עלו הנתונים שיאיר דיבר עליהם. הוא ציין את הנתונים שאוכלוסיית חבר העמים בקהילות טיפוליות מחזיקה יותר זמן בטיפול ומשתקמת טוב יותר. וזה מידע שהיה נכון לנו לדעת. הכלי הספציפי הזה בפנימיות עובד יותר.


אסיים בזה שיש הרבה מאד עבודה שנעשית בשטח, גם בתחום אלכוהול וגם בתחום של סמים. התכניות מותאמות והעבודה נעשית. אנחנו יושבים היום – ואפשר לדבר על זה הרבה מאד זמן, אם הייתי נדרשת הייתי מביאה מצגת שמראה לכם את כל התכניות המיוחדות שיש. יש הרבה מאוד עבודה שנעשית. בשנים האחרונות יש גם הרבה מאד עובדים סוציאליים שעושים את העבודה שהם דוברי השפה ומכירים את האוכלוסייה. האוכלוסייה שלנו, של המטפלים שעוברים קורסים כדי לעשות את העבודה, גם נכנסת היום לקורסים מותאמי תרבות. עכשיו יש תחום, יש קורס בתוך המשרד שלי שמכשיר את העובדים הסוציאליים כדי לעשות עבודה רגישת תרבות.

אבל כל מה שאת אומרת בעצם שיש הרבה מאוד עבודה והרבה מאוד פעילות, יש איזושהי מגמה שביחס לשנים קודמות העבודה שלכם מניבה פרי ויש פחות אנשים שהולכים לצרוך סמים, או יותר? פחות אלכוהול, או יותר?

אני חושבת שהתשובה היא, שאם בישראל כמות המכורים לסמים לפחות לא עלתה, וכל הזמן יש אנשים שמגיעים לטיפול סימן שאחד יוצא ואחד נכנס. זה אומר שהמספרים לא עלו, ויש עבודה. יש היום הרבה מאד ערים בארץ שמדברות על ערים נקיות. יש הרבה מאוד אנשים שביחד מביאים את האחרים לטיפול, גם בקרב מבוגרים וגם בקרב נוער. אם אנחנו מדברים על להגיע למטופל במקום שהוא נמצא, אז אנחנו הרבה מאוד עובדים גם עם מבוגרים וגם עם נוער, להגיע לאוכלוסייה במקום שהיא נמצאת ולאסוף אותם ולהביא אותם לטיפול ומנסים למצוא דרכים.

אז איך את מסבירה את העובדה שלפחות לאחרונה, נגיד שבשנה האחרונה בעיקר, אנחנו יותר ערים לזה שיש גם יותר שתיית אלכוהול בקרב הצעירים וגם ויותר סמים. זאת אומרת: אם את אומרת אחד יוצא ואחד נכנס, אז איך זה קורה?

זה משהו אחר. אני חושבת שאת מתייחסת לפן אחר לגמרי. בהתמכרויות מדובר על רצפים, לא מדובר על דיכוטומיה: יום אחד אני משתמש קבוע ואחר כך אני מתמכר. נכון שרוב האנשים שנכנסים למעגל לא מתמכרים בסוף התהליך, אבל יש כאלה שמגיעים לשם. בתוך הרצף יש הרבה שלבים שנמצאים בהם וצריך לתפוס את האנשים. לא תמיד אפשר לתפוס את האדם ולהביא אותו לטיפול באותו רגע. ולצורך העניין כדי להסביר את העניין בצורה ציורית יותר, אני אקח את הנושא של אלכוהול.

אנשים שצורכים אלכוהול, ואני אדבר על בני נוער, הם לא אלכוהוליסטים, וסביר להניח שהם גם לא יהיו. מי שאלכוהוליסט בסוף התהליך ומגיע לטיפול כשהוא מבוגר, זה אנשים שהם אחרי הרבה מאוד שנים של שימוש באלכוהול. יוצא מזה, שבני הנוער שמשתמשים לרעה ועושים לעצמם נזקים ושותים בצורה שהיא מזעזעת, לא בהכרח מגיעים לטיפול, כי הם לא יודעים שיש להם בעיה. פרדוקסאלית הם יכולים לשתות בלילה עד אובדן חושים וליפול לכביש ולעשות נזק לעצמם ולהיות אלימים, ואחרים גם נוהגים עם שתייה, ולמחרת בצהרים הם קמים ולכאורה הכל בסדר, אז הרבה יותר קשה להגיע אליהם. לכן אנחנו מדברים, וזה נאמר קודם, על להגיע למקומות שבהם הם נמצאים, וחלק מהעבודה היא על התפר בין טיפול למניעה.

אנחנו מדברים על התוכנית הלאומית שדובר היום, ויאיר דיבר עליה, על להגיע למטופלים במקומות שהם נמצאים. זאת אומרת: לא להציע להם טיפול בחדר הטיפולים, אלא לשכנע אותם להפסיק. לשכנע אותם שיש אלטרנטיבות. להסביר להם שגם השימוש הזה לא אומר שהם מתמכרים אבל זה אומר שזה דרך לא אפקטיבית להתמודד עם קשיים או להתמודד עם להיות בחברותא. זאת אומרת, שצריך - כולנו ביחד - ללמד את בני הנוער שגם לא באמצעות שתייה אלא בדרכים אחרות, אפשר לעשות חלופות התנהגויות אחרות ולא של שתייה, כדי לטפל בבעיה. וכאן אנחנו צריכים לרכז את עיקר הכוח בשנים הקרובות. זה באמת כולם ביחד, כי זה פן שונה לחלוטין. כי הם לא מבינים שיש להם בעיה. כי למחרת הם קמים בבוקר ואין בעיה. כאן הבעיה העיקרית. הם לא רואים את הנזק מיד.

אני רוצה לשאול אותך משהו. ב-2003, כשכיהנתי כסגנית ראש העיר, אז קיבלתי פניות מההורים על זה שהגיעו לעובדות סוציאליות, והגיעו עם זה שהם חושדים שהילדים מתחילים לגנוב, לגנוב מהבית, הם לא יודעים אם הם כן משתמשים בסמים או כן שותים, אבל בכל זאת ההורה מרגיש משהו. והעובדות הסוציאליות ענו, ולא פעם, ש"תבואו אלינו כבר כשזה יקרה". שמחתי מאד שהרשות עובדת עכשיו בהרבה מקומות עם הילדים האלה, שעדיין לא הגיעו ל-"כשזה יקרה אז תגיעו". ומפעילים כל מיני פרויקטים של כדורגל, של זה נקרא "קבן" - אני לא יודעת אם אתם מכירים. זה בזמן האחרון שומעים הרבה. זה תכניות, כמו - איך, איך בעברית "קבן"?

"קבן" - "של מי השורה הזאת" אפשר לקרוא לזה. דומה. זה לא זה, אבל - -

משחקים עם אקטואליה.

זה משחק כזה, אקטואלי, ורואים שיותר ילדים משתתפים בתכניות האלה. ויכול להיות שאם לא היה, אז יכול להיות שגם לא היה להם מה לעשות, והיו מתדרדרים לזה. אז השאלה שלי למה ענו ככה או עונים גם היום: "אם זה לא קרה, אז תגיעו כשזה יקרה".

אני רוצה להתייחס לזה בכמה רמות למה שאת אומרת. כיוון שאנחנו מדברים על רצף של שימוש, אז גם יש רצף של מענים. את ציינת כמה ואני אנסה לעשות איזושהי הבנה של רצף המענים. ברצף המענים יהיו הרבה גורמים שאני אנסה לפרט אותם שיתנו מענים דיפרנציאליים, כי צריכים מענים שונים לאוכלוסיות שונות. את נתת דוגמא, בגדול, לפרויקטים של מניעה, שמיועדים לאוכלוסייה שהיא ספק נוגעת ספק התחילה, ותופסים אותם במקומות שהם נמצאים, לעצור אותם לפני. זו מניעה, זה כרגע משרד החינוך והרשות עושים.

אחר כך יש כאלה שקופצים עוד מדרגה וזה פרויקטים שאנחנו נכנסים אליהם, וזה מה שדיברתי על הקבוצות "מתבגרים בעלייה". זה כבר מצב שאנחנו יודעים שהנוער הזה הוא יותר בסיכון, והנוער לא רוצה להגיע. מה שאנחנו עושים ב"מתבגרים בעלייה", שזה שלב יותר מתקדם מבחינת השימוש בחומרים, זה להגיע לנוער שכבר ספק נוגע, ספק משתמש בצורה קבועה, ומגיעים אליהם במקומות שהם נמצאים. זאת אומרת שאנחנו לא פותחים קבוצה כזאת סתם באיזשהו מקום, אלא מתלבשים על מועדון נוער, על פעילות קיימת, על קבוצת ספורט, על קבוצת כדורגל, ונכנסים עם קבוצה שהיא טיפולית. שאנחנו מדברים על "מתבגרים בעלייה", זו קבוצה שהיא טיפולית לחלוטין, שיושבת כבר על גבול של מניעה וטיפול. ואז אנחנו מדברים על שנה-שנתיים שלוש של קבוצות, שבני הנוער האלה מתחילים להשתמש ואנחנו תופסים אותם. יש פחות מידי. היו בשנה האחרונה 27 קבוצות, זה לא מספיק. אני מקווה שנצליח להגיע ליותר. זה כבר על תפר יותר מתקדם.

בשלב הבא - ואני רוצה להגיב על התשובה שאמרו לך עובדים סוציאליים: אני לא מסכימה לתשובה הזאת, אבל אני חושבת שהתשובה הזאת נובעת מהיעדר ידע מה לעשות עם האוכלוסייה שלא רוצה ולא מצליחים לגייס אותה. לא סתם אמרתי שאנחנו מדברים היום על כך שאנחנו מגיעים למקום שנוער נמצא. אם תשאלי את העובדים שלי היום מה הנחיה שאנחנו נותנים ועל מה הצוותים שלנו יושבים, זה: תגיעו לבני הנוער, תלכו אליהם. כשהגשנו בתכנית הלאומית פרויקטים של ניטור, אז אנחנו אומרים: אנחנו לא רוצים שיהיה מדריך שיעשה את האיתור, כי זה לא עובד. אנחנו רוצים שיהיו צוותים של אנשי מקצוע שכולם יעשו את העבודה, יגיעו לבן הנוער, וזה לא יהיה מדריך שאוסף אותם והוא עובר לעובד סוציאלי. יהיה איש שעושה את העבודה שיגיע, ישכנע ויביא את האוכלוסייה לטיפול. גם כשעבדנו בקיץ בפסטיבלים או במקומות, בחוף דוגית לצורך העניין, לא כל האוכלוסייה הגיעה לטיפול. אפשר להגיע לחלק מהאוכלוסייה, אבל צריך לבוא ולשכנע אותם בכל מיני דרכים. לכולם לא כולם יגיעו לטיפול.

זה המקום שצריכים להבין שיש מניעה, יש מניעה טיפולית, יש טיפול, וכל הגורמים יצטרכו לדעת לעבוד ביחד ולעשות את זה, לתת מענה. אם יש מישהו שיגיד שהוא לא יכול, נצטרך לעזור לו להגיד שהוא יכול לעשות את זה. אני מקווה שבעתיד התשובות יהיו אחרות.

תודה. בבקשה.

אני אסתי גרוס, משרד החינוך. אני רק רוצה להשלים בקיצור את התמונה. גם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל הגורמים. במערכת החינוך הפורמאלית יש שני מוקדים עיקריים, אחד זה מניעה ראשונית - והאתגר שלנו זה באמת איך לעשות מניעה ראשונית בצורה כזאת, שבאמת היא תגיע לכל האוכלוסיות בתוך בתי הספר. רק לדוגמא: הופקה חוברת עכשיו שהיא מיועדת לכל מיני אנשי מקצוע, במיוחד אנחנו עובדים עם מורים. זה היה בשיתוף עם הרשות, עם משרד הקליטה, עם שירות הרווחה של משרד הקליטה.

למה לא קיבלנו את זה בבתי הספר?

מה?

חדש חדש מהתנור.

חדש חדש, הופעת בכורה.

את זה? זה חדש. זה ממש יצא.

זה יצא ביום חמישי.

זה ממש ממש עכשיו יצא, אני מקווה שכולם יקבלו. עכשיו אני רוצה להגיד: זה איזשהו כלי שיעזור למורים שממילא עוסקים במניעה, לעשות את זה קצת יותר רגיש תרבות.

יש עוד תכנית בתוך בית הספר, שהיא חוליה בין המניעה הראשונית ובין הטיפול, וזה מניעה שניונית לאוכלוסייה בסיכון, שזו תכנית שבאמת פותחה ביחד עם הרשות, זה נקרא תוכנית אופ"י. הרעיון הוא להגיע לבני נוער בסיכון לשימוש, ואני יודעת באופן אישי שלא מעט נוער עולה משתתף בקבוצות האלה. זה מבחינת העבודה במשרד החינוך באופן פורמאלי.

אני רק רוצה להוסיף דבר אחד קטן, בכל זאת משרד החינוך: מה שאנחנו מנסים לעשות ברמה הראשונית זה ליצור נורמה חברתית כללית בכל החברה. אני לא אעשה עכשיו איזשהו תשאול מה הרגלי השתייה –ואני מתמקדת עכשיו באלכוהול – של כל אחד מהיושבים פה. זה נכון שכדי שבני נוער ישתמשו פחות באלכוהול, גם אנחנו המבוגרים, כל אחד מאיתנו, חברה נורמטיבית, מתפקדת, צריכים להסתכל על הדוגמה שנותנים לבני הנוער. זה אתגר ענק, זה לא רק משרד החינוך, ואני חושבת שאנחנו עוסקים בשינוי הטבע האנושי, שהיא משימה שהיא לא תמיד ניתנת למדידה. זהו.

אפשר לשאול שאלה את משרד החינוך?

נו, כן.

שתי שאלות, גברתי. אחד, היתה ישיבה בנושא כאן לפני שנתיים וגליה שחם התנגדה בתוקפנות נגד כולם, שהיא לא מוכנה - היא דיברה כאן ויש פרוטוקול - לטפל בעולים בבתי הספר, אין להם שום דבר ייחודי, היא טענה, והיא טענה שאנחנו עובדים עם כולם ביחד וזהו. היתה החלטה של הכנסת שמימשו אותה לחודשיים ופיטרו את כולם, שצריך להיות בשפ"י, אצלכם ביחידה, בן אדם יוצא העדה. ורימה גלקין עבדה אצלכם חודשיים כמעט.

שנתיים.

היא לא עבדה שנתיים.

שנה שלמה בוודאי.

אוקי. היא עזבה לפני שלוש שנים, אם אני לא טועה. מאז אין אף אחד. זו שאלה אליך. יש החלטה של הכנסת, מלפני שנתיים, שמשרד החינוך חייב לתת מענה ייחודי, בבתי ספר עם ריכוז גבוה של דוברי רוסית, לדוברי רוסית ולא לכולם. שתיים, שאתם צריכים להעסיק ביחידה מדריכים ייחודיים יוצאי אתיופיה ודוברי רוסית לעבודה הזאת. איפה זה עומד היום? האם יש איזשהם שינויים?

כן, אני אשמח לענות, אם אפשר. קודם כל, אני רוצה - - -

עוד דבר אחד, אני יועץ חינוכי, עובד בבית ספר ש-1100 תלמידים שלי, כולם דוברי רוסית. בחיים לא קיבלתי שום עזרה מכם. בחיים. ואני 12 שנה עובד בבית הספר.

יועץ חינוכי איפה?

יוהנה ז'בוטינסקי. 12 שנה עובד שם, בחיים אף אחד לא פנה אלי.

יש שם גם אופ"י וגם - - -

סליחה, אני יועץ חינוכי 12 שנה, בחיים לא היה דבר - חוץ מפיקוח שלי אישית, שאני מלווה אותם בפרטני - שמישהו פנה אלי משפ"י ואמר: צריכים עזרה בעבודה עם עולים, בחיים לא היה דבר כזה.

אוקי, אשמח לענות. אני דווקא כל הנושא של תוכנית רגישת תרבות זו המומחיות שלי. אני ממש, זה מדבר אלי, אני מבינה את הצורך, אני מאוד מסכימה שצריך התמודדות ייחודית לאוכלוסיות שונות. אבל יש איזושהי רגישות מקצועית, שאני לא יודעת אם זה הנושא כאן, שאנחנו צריכם להיות מאוד זהירים. מצד אחד, המסר שיש לנו - המניעה היא אוניברסאלית, היא מדברת לכל האוכלוסיות.

אבל לא אותו דבר.

רגע. עכשיו, יחד עם זאת, הכלים שמשתמשים בהם חייבים להיות ייחודיים לאוכלוסיות השונות. כמו שהזכרת, אנשי מקצוע שבאים מרקע תרבותי מסוים - ואתם שומעים, לי יש מבטא, אני גם עולה, אמנם לא מברית המועצות. אני היטב מודעת לנושא של, למשל, שימוש בקרב בני נוער שהם עולים מארצות דוברות אנגלית.

יש אצלנו ביחידה היום מדריך שהוא בעצמו יוצא אתיופיה, והוא באמת מקדם בעזרת החוברת הזו, למשל, כשהדגש הוא גם על עולים מברית המועצות וגם על עולים מאתיופיה, פיתוח רגישות בקרב מורים. דבר שני, שהיה ספציפי, אני חושבת שאתה אפילו יודע את זה, יש תוכנית שמיועדת לשע"ל, שזו תכנית מיוחדת של משרד החינוך ללימוד השפה העברית. תורגמו חומרי מניעה שמתייחסים לכל החומרים, לשפה של העברית הקלה, כדי שהמורים יוכלו לעבוד באופן מותאם תרבות עם תלמידים. עכשיו, אמנם רימה גלקין עבדה שנה, אחרי זה הייתה מדריכה אחרת. אמנם השורשים שלה לפחות דור אחד, אני לא יודעת לגבי דור שני.

היא לא היתה דוברת רוסית.

היא לא הייתה דוברת רוסית, נכון. אבל היא המשיכה את העבודה. ובהחלט נשמח לקבל לשירותינו עוד פעם דובר רוסית לקרב המדריכים.

תפרסמו מכרז.

עכשיו אני רוצה, מה שלא הספקתי להשלים, זה שהרגישות היא שמצד אחד צריך, אמרתי, מסר אוניברסאלי עם כלים ייחודיים, וזה כדי למנוע סטיגמטיזציה של האוכלוסייה. זה החבל הדק שאנשי החינוך חייבים ללכת עליו. כי לא נעזור לאף אוכלוסייה אם ננסה להגיד – כמו שיש תפיסות ברחוב – שהאוכלוסייה הרוסית "מקלקלת" במירכאות, את הוותיקים, בנושא השימוש בחומרים. לכן בדיוק זה נקרא: "רגישת תרבות". כדי ללכת על החבל הדק הזה.

תודה, אנחנו חייבים לסיים, אז משרד הקליטה, את ואנחנו נסיים.

שיאיר יענה אולי.

אם יינתן לי אני אענה.

בסדר.

שמי יפה וולמן, אני נציגה של המשרד לקליטת העלייה. אני חושבת שכאן נאמר שרוב העבודה נעשית במשולב עם המשרדים השונים, עם משרד הרווחה, עם משרד החינוך, עם הרשות למלחמה בסמים. משרד הקליטה לא פועל בוואקום, הוא עובד עם כל היחידות, עם כל הרשויות. אנחנו עובדים עם אל סם, עם משרד הרווחה, אנחנו באמת, כמו שאמרה כאן הנציגה של משרד החינוך, עבדנו עם משרד החינוך להוציא מדריך לעבודה עם תלמידים עולים בגישה רגישת תרבות, אז מבחינה זו גם רוב המחקרים גם הם בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים, כל העבודה היא ביחד עם המשרדים השונים.

כן. בבקשה.

אני קול מהשטח. אני כבר שנה שלישית בתכנית של "מתבגרים בעלייה". אצל יאיר במצגת הייתה שורה אחת: "מתבגרים בעלייה", ועכשיו איריס סיפרה שיש 27 קבוצות. אני רוצה להגיד שאני מבקשת להמשיך עם התכנית הזו. זו התכנית הכי מוצלחת. אני רק מספרת דוגמא, רק דקה אחת: שילד אחד מהקבוצה, לפני שנתיים, ביקשנו ממנו לצייר את המשפחה. נתנו לו דף, הוא מצייר ככה: אבא עם בקבוק וודקה, אמא עם בקבוק וודקה, אחות שילדה ילד גם עם בקבוק וודקה, אצל הילד בעגלה גם בקבוק וודקה, והוא, אחרי קו כזה שמן הוא גם עומד עם בקבוק וודקה. אחרי שנתיים בתכנית הזאת ביקשנו למלא שאלון, והוא לא רוצה למלא שאלון. הוא עשה גם כזה, את הקו השמן כזה, אבל על הקו הוא כתב: "כבר שנתיים אני לא שותה". אני מבקשת להמשיך עם התכנית מתבגרים בעלייה.

על איזה גיל את מדברת?

זה גיל 15. אני רחל שפירו מלוד.

כן, בבקשה, יאיר.

שתי דקות בקצרה, אני לא אאריך. קודם כל, מה שהוצג פה זה כמובן עבודה, גם חלקית וגם כמובן שממוקדת ברשות ובחבר העמים במיוחד. משרד הרווחה, משרד החינוך ומשדר הבריאות משקיעים מאות מיליוני שקלים וכמות משאבים אדירה, בהגעה לכל אדם שצריך טיפול. דובר כאן על המילה רוצה אני, כי חייבים את ההסכמה. גם אותו מקרה שאני לא מכיר אותו אישית שתואר על ידי אירינה, אין ספק שהוא טרגי, ויש הרבה מאוד מקרים טרגיים בנושא של סמים. אין מדינה בעולם שיודעת לסגור הרמטית את הנושא הזה של טיפול בסמים והתאמה לכל אחד. אבל גם בין דבריה תואר סוג של תהליך טיפולי שהבחור עבר, ולצערנו, בסופו של דבר, לא הצליח. ואין ספק שהמקרה הוא מקרה טרגי, אבל אסור לקחת ממקרה פרטני אחד ולהשליך אותו על מאמץ לאומי גדול שנעשה פה. ההתייחסות היא התייחסות פרטנית לכל אדם ואדם. אי אפשר להוציא אדם מהבית ולאשפז אותו בכפייה, אין חוק כזה במדינת ישראל, יש הרבה מאד חברי כנסת שמתנגדים למהלך הזה. כאשר דיברנו איתם והצענו להם את ההצעה כדי לשמוע את עמדתם, היתה התנגדות נחרצת לאשפוז בכפייה. זה חייבים להבין, דבר אחד.

מדינת ישראל בנתונים שלה שומרת יחסית על גובה והיקף בעיה שהוא נשלט. כלומר: אנו יודעים את המספרים, אנו יודעים את האחוזים ואנו ממקדים בדיוק על פי מחקרים. והמחקרים הם כאן בכל הכיוונים ובכל ההצלבות – אני רואה שהגברת דווקא עכשיו יצאה – אבל הבדיקה היא על סמך מחקר, לא משובץ אדם סתם ולא בונים פרויקט כי למישהו מתחשק, אלא הדברים ממוקדים על פי הצורך ועל פי בחינה ועל פי מחקר, ועושים follow up ובודקים את ההצלחות ואת הכישלונות כדי לדעת, למשל כמו "מתבגרים בעלייה" וכמו פרויקטים אחרים.


תוכניות מהעולם – באות הנה משלחות, אנשינו יוצאים לכל הכנסים בעולם, אנחנו לוקחים את כל התוכניות ועושים אדפטציה למדינת ישראל, מה שמתאים לנוער ומה שמתאים למבוגרים. אנחנו מייבאים ידע ומייצאים ידע, וציינתי כבר בפתיחת דבריי שמדינת ישראל נחשבת כמדינה מאוד מאוד מתקדמת. זה קורה גם במשרד הרווחה וזה קורה גם במשרד הבריאות וגם במשרד החינוך, ומכל העולם באים ללמוד אצלנו - העולם המערבי - באים ללמוד אצלנו כיצד לפעול כנגד הנושא הזה.

עלה פה הנושא של חלוקת תקציב. למעשה, חלוקת תקציב, אותו הסכם קואליציוני שכיוונת אליו, זו למעשה המצגת שראית. היא מתמקדת, הפעילויות בנושא של מניעה ושל הסברה ושל הספורט - - -

אתה יכול להגיד במספרים?

לא, אני לא רוצה להיכנס גם להיכנס למספרים. אני יכול לשלוח לך, אין לי שום בעיה ואני אעשה את זה בשמחה.

אשמח לקבל.

גם את סיכום שנת העבודה וגם את תכנית שנת העבודה, יש שם פירוט לכל תחום ,לכל מגזר, לכל אוכלוסייה, פירוט מקסימאלי, ואני בשמחה חוזר למשרד ושולח לך. אנחנו שמחים מאוד, אמרתי, לעניין הזה, של מיצוי תקציב ומיצוי תקציב אופטימאלי, אנחנו עושים את זה.

אנחנו גם חייבים להגיד, והזכרתי את זה במילה אחת: גם בני העדה האתיופית ממומנים מהתקציב הזה. זה אותו תקציב. מאחר והטיעון היה ממוקד בחבר העמים התמקדנו בהם.

ברור. אלה אותן בעיות בסך הכל.

More or less.

כן, More or less. בדיוק. עוד מילה אחת אני רוצה להגיד: דובר פה גם על הנושא של האלכוהול, אני לא אכנס עכשיו לכל התכנית. מדינת ישראל 60 שנה לא התעסקה באלכוהול. זה עלה פעמיים, פעם אחת ב-2005 ופעמיים אחת ב-2008 כיוזמה של הרשות, ולצערנו, אני אומר, זה לא צלח.

ב-2009, מכניסתו של השר אהרונוביץ לתפקיד, למעשה חלה תפנית של 180 מעלות. יש היום תוכנית לאומית, התחילה לרוץ רק בנובמבר, לפני חודש וחצי.

תכנית לאומית למה?

למלחמה באלכוהול. זה בעצם שינוי תרבות. עכשיו, זה מהלך של שנים, אתה יודע ששינוי תרבות ואתה יועץ חינוכי, שינוי תרבות זה לא במהלך של חודש חודשיים. שלב אל"ף התחלנו עם האווירה הציבורית, עם ההסברה, זה עבר לחקיקה, זה עובר עכשיו להרבה מאוד מהלכים של טיפול ושל שיקום, של הסברה מסיבית לצעירים, הסברה למבוגרים. כל אחד כמובן את הפלח שלו. נשב בעוד שנתיים ואז נגיד אם הצלחנו או לא הצלחנו, אבל בפעם הראשונה לקחנו נושא ורצים איתו קדימה ואני חושב שבעניין הזה באמת ראוי - - -

רק אם אפשר אנקדוטה לנקודה הזאת. רק לדוגמא: נכנסים לכיתה עם אוכלוסייה מעורבת, ואם המורה מדבר בנושא אלכוהול, הוא רק צריך להזכיר את המילה וודקה ולא עראק או משהו כזה, וזה יכול ליצור אחד משני דברים: או הזדהות מצד אוכלוסיית התלמידים עם עבר מברית המועצות, או החזקת סטיגמה שהשתייה קשורה לאוכלוסייה זו. זו רק דוגמה של מה שאתה עכשיו הזכרת.

או.קי. מה שאני אומר, המילה אחרונה: אנחנו משווים את עצמנו תמיד לעולם המערבי, המצב לעולם לא יהיה הרמטי, אופטימלי, כלומר: סגירה ומיגור. אין כזאת מדינה. המדינה היחידה שדיברה על כך שהיא הצליחה זו סינגפור, להערכתנו הם מטעים והם לא מדייקים בנתונים שהם מוסרים. זו הערכתנו וזו לא רק הערכתנו.

שמה קרה שם? לא שותים שם בכלל?

אין שם כלום, לא שתייה, לא סמים, כלום, בסינגפור. אבל זה מה שהשלטון מספר, זה לא מה שכמובן קורה.

זה אותו הדבר ערים נקיות בארץ.

כן. לא, לא. להבדיל אלף אלפי הבדלות. כאן זה עובד בשיטה אחרת לגמרי. אנו נמשיך לעשות את כל המאמצים, אני מודה לך שוב על הדיון ושנפגש באמת רק בהצלחה.

תודה רבה.

תודה רבה.

הוועדה שמעה את הסקירה של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול על הפעילות בקרב יוצאי מדינות חבר העמים. הוועדה שמחה לשמוע שבעזרת התקציבים המיוחדים שהעבירה מפלגת ישראל ביתנו הורחבה הפעילות למאבק בסמים ובאלכוהול. הוועדה קוראת לרשות להיות קשובה לנושאים שעלו בדיון ולנסות לשפר כלים ופתרונות רגישי תרבות ושפה, והוועדה מודה לכל הגורמים המקצועיים והמסורים לנושא.


תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

12:05.