תעסוקת נשים בפריפריה - עידוד נשים להשתלב במקצועות מבוקשים

5
הועדה לקידום מעמד האישה
18.11.2009
הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 22
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, א' כסלו תש"ע (18 בנובמבר 2009), שעה 10:00

תעסוקת נשים בפריפריה – עידוד נשים להשתלב במקצועות מבוקשים
ישיבה מיוחדת בכנס ישראל שדרות לחברה לשנת 2009

חברי הוועדה: ציפי חוטובלי – היו"ר
עמיר פרץ

אבי פלדמן משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, מנהל פיתוח הנגב והגליל, הרשות לעסקים קטנים
לןאיזה נמיצוב משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, היחידה להכשרה מקצועית, רכזת הדרכה לקידום נשים ונערות
עוזי דיין נשיא כנס שדרות
אליעזר שוורץ הכנסת, מרכז המידע והמחקר
אורלי לוטן הכנסת, מכרז המידע והמחקר
חיים פוזנר החברה למתנ"סים
מירה פרץ החברה למתנ"סים
עו"ד גלי עציון נעמ"ת, הלשכה המשפטית
עו"ד דפנה בוסתן נעמ"ת, היועצת המשפטית
כרמל איתן נעמ"ת, דוברת
יהודית אלימלך נעמ"ת, סגנית יו"ר
תמי עטיה מכללת הנגב ספיר, מנהלת בית ספר להנדסאים ולטכנולוגיה
ד"ר מיכל קורם מכללת הנגב ספיר, המחלקה לעבודה סוציאלית
אתי אטיאס יועצת ראש העיר
אתי גושן עיריית אשדוד, חברת מועצת נשים אשדוד
רבקה שמיאן ויצ"ו אשדוד, יו"ר
אתי סוסינבך ויצ"ו אשדוד, מתנדבת גיוס כספים
דינה ארבל מתנדבת בויצ"ו
ארלט זנדבנק מתנדבת בויצ"ו, יו"ר חד הוריות באשדוד
שושנה נבון מועצת נשים אשדוד
עו"ד בקי כהן קשת עמותת איתך – משפטנים למען צדק חברתי
איילה שטגמן שדולה לקידום ושינוי חקיקה בנושא של ילדים בסיכון
לאה זוהר חמדה סעודית, מנהלת
נילי סגל עובדת הייטק
בוני עליזה לא עובדת 17 שנה
אפרת כהנא-בקלר מכון יוספטל לשירותי הדרכה, מנהלת
רינת וייס מתנדבת
יונינה פוקס מתנדבת

דלית אזולאי

יעל – חבר המתרגמים בע"מ




תעסוקת נשים בפריפריה – עידוד נשים להשתלב במקצועות מבוקשים
ישיבה מיוחדת בכנס ישראל שדרות לחברה לשנת 2009

שלום לכולם, אני שמחה לפתוח את הדיון של הועדה לקידום מעמד האישה בכנס שדרות. עצם קיום הדיון בנושא תעסוקת נשים בפריפריה זו אמירה מאוד משמעותית וחשובה. אני מברכת את עוזי דיין, את האדריכל של הפרויקט החשוב הזה כנס שדרות.

בוקר טוב, אפשר להגיד ברוכות הבאות, וגם כולל את אלה שלא זכו להיות אישה, אני בא ממקום שמישהו אחר, דידי לחמן שאלה אם בהגדרה בני אדם כלולות גם נשים, אני מזכיר וציפי חוטובלי תתקן אותי אם אני טועה, כבר בתחילת התנ"ך יש שתי גרסאות שונות על איך נבראה האישה, והחביבה עלי היא זאת שמסוכמת במשפט "זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם".

אני רוצה לברך אתכם, אני מבקש לומר שלועדה לקידום מעמד האישה יש חשיבות כפולה בעיניי כאן. אנחנו הקמנו את הכנס הזה לפני שש או שבע שנים ולנו היו שתי מטרות, האחת, לומר שמדינת ישראל צריכה להניף את שני הדגלים, עמיר פרץ הזכיר לנו כאן בפגישה קודמת מאיפה נלקחה מטבע הלשון הזאת, לפני שנים רבות רבות אחד מבני משפחתי בויכוח עם ההסתדרות לפני חמישים שנה אמר שמדינת ישראל לא יכולה להניף יותר מדגל אחד, היא צריכה להחליט איזה דגל היא מניפה, וכמובן בחרו בדגל הבטחון. אי אפשר לתקוף את הבחירה הזאת כי זה דבר חשוב.
אחת משתי הסיבות כשהקמנו את הכנס הייתה לומר, שימו לב מדינת ישראל צריכה להניף את שני הדגלים, חינוך לא פחות חשוב מבטחון, למשל. הסיבה השנייה הייתה שאנחנו מאוד רצינו להוציא את השיח הציבורי מהמשולש הזהב שלו בין הרצליה קיסריה ותל אביב ולפעמים גם ירושלים. יש תמיד מקומות הרבה יותר מפוארים ממה שאתם מוצאים כאן. בעיקר לקהל אנשים הרבה יותר מסונן ולפעמים בוחרים אותו פיזית ולפעמים כל אחד מבין איפה מקומו ואיפה לא מקומו, ולהעביר לציבור את האמירה הזו. כאן למשל בכנס הזה על הבוקר יש יותר מאלף אנשים שיושבים במושבים שונים ודנים כולם בשאלה מה צריך להיות הדגל השני. לא יותר חשוב מהבטחון הלאומי אבל לא במילימטר פחות חשוב.

אחד הדברים שקבענו בהתחלה שיהיו חמישה נושאים שכל שנה שיופיעו בכנס. בלי לחפש תירוץ מי הציג עבודה ומי לא, ומי מצא נושא מעניין או לא. אחד הנושאים הוא מעמד האישה מתוך ראיה שבשיח החברתי מעמד האישה היא השאלה הקריטית, שאלה מובילה. ודרך אגב, בתפיסתי היא לא רק שאלה של השוויון וערכים. מי שלא נותן מעמד ראוי לנשים מבזבז חמישים אחוז מהפוטנציאל של החברה, וזה כהתחלה ועוד לפני שמדברים בחלל על דברים אחרים. דבר שני מי שלא נותן מעמד שווה וראוי לנשים לא מקיים אפילו את המגוון, את האוניבריסיטי שנדרש מכל מקום בכדי שיהיו בו דעות שונות, אנשים שונים, כלומר אין דעתן שווים. אבל זה לא עניין של דעות אלא עניין של ייצוג של חלקים שונים של האוכלוסייה. ולכן מעמד האישה, מעמד הילד הם דברים מאוד חשובים.

שמחה גדולה לנו, ומכיוון שאנחנו רוצים להיות כנס שמשפיע ולא רק בלשון הצעירים, שלא רק מדבר על מה זה עושה לי, אלא גם עוסק במה אני עושה עם זה. בכנס השנה משתתפות חמש וועדות של הכנסת וזה שמחה גדולה. המילה משתתפות, הועדה היא ועדה של הכנסת, אנחנו בסך הכל מארחים אתכם ואנחנו לא מתיימרים לשום דבר יותר מזה. אנחנו כן מקווים שעצם ההגעה לפה, כמו סיורים אחרים שאתם עושים, ואחר כך הנושאים שעוסקים גם בכנס וגם בוועדה והאפשרות לעשות בהמשך מעקב עליהם בכנסת משפרים את מצבו של הדגל הלא פחות חשוב – הדגל החברתי.

תודה רבה וברוכים תהיו, אנחנו נקווה שאכן המקום על יושביו, וגם על זה יש שני פירושים, אגב על איזה מקום נאמר "על יושביו?" – על ירחו זה נאמר. שלוש שכינות ירדו לעולם, מקח על מקחו, אישה על בעלה, וחן המקום על יושביו. וכל חן המקום על יושביו אפשר לומר שזה חן המקום על היושבים בו, כלומר המקום משפיע אבל הפירוש השני הפוך כי המילה על יכולה להיות חן המקום על יושביו זאת אומרת שחן המקום הוא תוצאה מיושביו, וזה הפירוש לעניינו.

אתה נשאר איתנו?

אני צריך לחזור כי רם כספי הודיע ואני צריך לענות לו.

עמיר פרץ מבקש לברך אותך, וכתושב העיר אני אתן לו את הזכות.

עמיר פרץ הוא אחד האנשים, לא על כל הדברים אנחנו מסכימים, אבל הוא זה ששם את הנושא החברתי על המפה ומאז שהוא יצא בזה לא יקרה יותר בישראל שיהיו בחירות או שמישהו יגיד זה נושא לא חשוב.

אני אנצל את הטפיחה. יכולתי לקחת את מה שאמרתי אתמול בישיבה של וועדת הכלכלה ולהעתיק אותם לגבי התודה והערכה שאנחנו צריכים להביע לעוזי דיין ולמפעלו. כמו שאמרתי אתמול, מדיין ועד דיין התרחשה דרמה גדולה. מדיין הראשון שקבע קביעה מאוד לא פשוטה שהשפיעה על המדיניות הישראלית לגבי יכולתה של מדינת ישראל להניף גם את הדגל הבטחוני וגם את הדגל החברתי, והדיין שבהחלט נאבק עם כל הכלים שהוא יכול להעמיד ולגייס לרשותו כדי שאכן המסר שבטחונה של ישראל תלוי במידה רבה בחוסנה החברתי. כמי שהיה כשותף מלא לחיזוקו ועידודו של התהליך הזה של כנס שדרות לחברה והפך לכנס ישראל שדרות לחברה, וכמי שהיה שותף מלא להקמת הוועדה לקידום מעמד האישה, אני כיושב ראש וועדת העבודה והרווחה הייתי זה שיזם שוועדת העבודה והרווחה תוותר על סמכויותיה בשאלת הנשים ושתתן מעמד עצמאי בכנסת, בתחילת הדרך הוועדה הייתה וועדת משנה ולאחר מכן בתהליך יותר ארוך היא קיבלה מעמד של וועדה סטטוטורית לכל דבר ועניין. השילוב הזה משמח אותי מאוד והמתנתי בסבלנות רבה, נהניתי מהנשים שהמתינו לך ואני מרגיש פה חבר כנסת מהבודדים, אני התנדבתי להיות חבר בוועדה לקידום מעמד האישה לאחר שלצערי במפלגות שלי אף אחד לא חשב שזה דבר מספיק חשוב, אז אמרתי להם אני הולך להיות חבר בוועדה לקידום מעמד האישה.

מחצין את הצד הנשי שבו.

מהצד הגברי שבו.

מתוך הצד הגברי. אין לי שום בעיה עם העניין. אני באמת מברך את עוזי דיין, אני מברך את הוועדה על ההחלטה להגיע לכנס היום, אני חושב שאין ספק שמעמדה של האישה בישראל משפיעה יותר מכל על מעמדה של החברה הישראלית. אנחנו נעסוק בהרחבה בתעסוקה ,אבל ברור לחלוטין שבן זוג אחד שעובד ושני בני זוג שעובדים זו דרמה אחרת במשפחה וזה שינוי מקצה לקצה. ברור לחלוטין שהמאבק על מעמד האישה בכל התחומים, בתחום הניהול, בתחומים הפוליטיים, בתחומים האחרים ובוודאי שככל שתהייה נוכחות גדולה יותר של נשים כך החברה הישראלית תצא נשכרת מכך. אני אומר לכם שזו לא עמדה כדי למצוא חן בעיני מישהו. יש כאן מספיק נשים שיודעות כמה החלטות קיבלתי מבחינת המעמד. המבחן הכי גדול שלך מתי אתה יודע לוותר על דברים שבידיך כדי להוכיח שאתה מאמין במה שאתה אומר. נקווה שמבחן הזה אכן כולנו נעמוד. אני מברך את כל המשתתפים בישיבה. אני מתנצל שבשעה 11:00 אאלץ לעזוב.

אנחנו ניתן לך את זכות הדיבור. אני רוצה להצטרף לברכות לעוזי דיין. עוזי דיין, לדעתי, הוא אחד האנשים הכי מרשימים שיש היום במדינת ישראל במובן הזה שאתה חבר כנסת בפועל במובן שאתה פרויקטור אדיר של נושאים חברתיים וכמעט שאין דברים חברתיים שמתרחשים היום במדינת ישראל, כנס שדרות הוא אחד שהיה המנוף להתרחשות שלהם. אני חושבת שהאמירה העקרונית הזאת שמנתקת את לב ההוויה הישראלית מההתחרשות רק בתל אביב וסביבותיה. תל אביב, קיסריה והרצליה כמו שאמרת ואולי גם ירושלים, זו אמירה ערכית חשובה שנדרשת לנו, ואולי אחרי תקופה ארוכה ששדרות הייתה סמל של זירת קרב בשביל כולנו, ושל מאבק תושבים שחיו כאן יום יום באופן מאוד קשה. בתקופה הזאת לא נמניתי על אלה שביקרו על בסיס קבוע, אבל כן יצא לי להעביר שבתות עם תושבי שדרות ולבקר בימי השישי ההמוניים שהיו עורכים כאן קניות. אנחנו יודעים היום יותר מכל תקופה אחרת שהקרב על מדינת ישראל הוא קרב פוליטי, וכאן אין מחלוקת ביני לבין חבר הכנסת עמיר פרץ, אנחנו עדיין נאבקים על זכותה של מדינת ישראל להתקיים גם בשדרות, והיום כפי שאנחנו שומעים שאפילו בירושלים הזכות של יהודים לבנות בשכונת גילה לא ברורה.

באמירה שאנחנו מגיעים לכאן אל הפריפריה, אני לא ראה כאן פריפריה, קרוב משפחה שלי, הרב אלישע וישליצקי שמאוד אוהב להגיע לשדרות, נוהג לומר יש עיירות פיתוח כמו הרצליה, תל אביב, רעננה ויש ערים טבעיות. הוא קורא ערים טבעיות לערים שחיות באמת, הוא אומר שמי שרוצה להכיר את מדינת ישראל שיצא מהבועה של ערי הפיתוח ויגיע לערים הטבעיות, אני מאוד מזדהה עם החלוקה הזאת וזה באמת נכון.

תודה, עוזי דיין, על הבמה שאתה נותן לנו, יישר כוח על כל הדברים שאתה עושה ועל הרמת הדגל החברתי החשוב הזה. אני באמת גאה שהוועדה לקידום מעמד האישה הרימה יחד איתך את הדגל והגיעה לשדרות. לפעמים הנוכחות הפיזית עצמה, של וועדה מהכנסת כאן במקום הזה היא אמירה. אני מברכת אותך שתצליח ושתמשיך לעסוק בפעילות ציבורית. אני מודה שרציתי לראות אותך כחבר כנסת לצידי בליכוד ואני מאמינה שעוד נראה אותך. אני מאוד מעריכה אותך ואני מאמינה שהיכולות שלך יבואו לביטוי בשדה הציבורי, אתה צעיר ונמרץ ובעיקר עושה דברים חשובים. תודה רבה.

ניגש לעצם העניין, הוועדה לקידום מעמד האישה הכריזה על נושא שילוב נשים בפריפריה במקצועות מבוקשים. יש מספר בעיות, ואחת הבעיות היא העדר מוטיבציה להשתלבות בשוק העבודה. אבל בעיה לא פחות חשובה שבהרבה פעמים סוג המקומות שנגישים לעבודה, לצערי, הם מקומות שהם בדפוסי עבודה מאוד מסוימים. מבלי לפתוח את שוק העבודה הנשים בפריפריה או במקומות באזור הדרום למשל, למקומות יותר נחשבים כמו הייטק, מקומות שבדרך כלל דורשים כרטיס כניסה של השכלה גבוהה לא נצעד קדימה. הנושא שלנו היום לדיון הוא איך אנחנו מקדמים את האפשרות של נשים כאן להשתלב באותם מקצועות שמכונים מקצועות מבוקשים. לשם כך אני מבקשת לפתוח עם הגברת אורלי לוטן ממרכז המידע והמחקר של הכנסת שתציג בפנינו נתונים על תעסוקת נשים.

אני אתן נתונים כלליים על תעסוקת נשים, אליעזר שוורץ יעביר אחריי את מה שדיברו בוועדת כלכלה אתמול בנושא של פתיחת אזורי תעשייה באזור הדרום וזה ישלים אחד את השני. כל מה שאני אומר מופיע גם באוגדן המסמכים שיש לכם, זה במסמך הראשון שמתייחס לתעסוקת נשים.

בעמוד הראשון יש גרף שמראה את שיעורי השתתפותם בעבודה של נשים וגברים משנות החמישים. אנחנו רואים בעצם שמשנות החמישים יש עליה הדרגתית אבל רצופה בשיעורי ההשתתפות של נשים בכוח העבודה. כשאנחנו מדברים על שיעור השתתפות אנחנו מדברים על נשים שמועסקות או מחפשות עבודה באופן פעיל. במקביל אנחנו מוצאים ירידה של גברים בכוח העבודה. אנחנו מתקרבים לאט לאט להתכנסות אם כי עדיין יש פער.

נכון לשנת 2008 שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה, יהודיות וערביות גם יחד, עומד על 51%. בכוונה ציינתי שיהודיות וערביות גם יחד מאחר שהם שני מגזרים שונים לחלוטין. בעוד ששיעור ההשתתפות של גברים הוא 62%. אנחנו במגמה של התכנסות אבל עדיין נשמר פער של למעלה מ- 10%.

בעמוד השני מופיע שיעורי ההשתתפות בתעסוקה של נשים ושל גברים ומשם ניתן ללמוד שנשים גם משתתפות בכוח העבודה. רוב הנתונים מתייחסים לגיל 18 ומעלה, אבל ניטרול של הצבא. אחד מהגרפים שהכנסתי מדבר על גילאי העבודה העיקריים שהם 25 עד 54, כשבדקתנו את הסיבות של אי ההשתתפות בכוח העבודה.

שיעורי האבטלה בקרב נשים – נשים שרוצות לעבוד ולא מוצאות עבודה, השיעור אצל נשים קצת יותר גבוה מאשר אצל גברים, כלומר גם נשים שרוצות להיכנס לשוק העבודה והן יותר מתקשות מגברים, גם בכלל האוכלוסייה וגם בגילאי העבודה העיקריים שהם כאמור25 עד 54. לכן כאשר אנחנו מסתכלים על הסך כל הבלתי מועסקות בקרב הנשים, והן אלה שמחפשות עבודה וגם מובטלות. אנחנו מדברים על שיעור הבלתי מועסקות שהוא גדול במידה ניכרת מאשר אצל הגברים. אצל נשים מכלל גילאי העבודה זה 52% מהנשים שלא מועסקות, גברים זה 43% וזה בכלל הגילאים של 18 ומעלה. בקרב גילאי העבודה העיקריים שזה 25 עד 54, אצל הנשים זה בערך 32% לא מועסקת לעומת 20% בקרב הגברים.

מה קורה מגיל 54 עד 63?

בעמוד 3 במסמך יש גרף של השתתפות בכוח העבודה של נשים לפי גיל, אני חושבת שזה לא שונה בקרב הנשים מאשר בקרב הגברים. מגיל 18 יש עלייה עלייה, בגיל 50 עד 54 זה שיעור ההשתתפות הגבוהים ביותר וזה למעלה מ- 70%.

אני לא כל כך חושב שאצל נשים מגיל 54, ,55 את תמצאי מגמה חדשה אצל הנשים.

בקבוצת הגיל של 55 עד 64 לעומת 45 עד 54 יש באמת יש ירידה של 20%. כלומר שאם קודם זה היה 72% אז אנחנו יורדים ל- 52% - - - -

וזה עוד לפני שאת נותנת לנו סקירה על פי אזורים בארץ.

כן.

ניסינו לראות הבדלים בין הקבוצות בשיעור העבודה, בדקתי שלוש קבוצות הפעם, נשים יהודיות, נשים ערביות ורציתי לבדוק לגבי נשים שעלו אחרי שנת .1990 יש איזו הבדל בהשתתפות בכוח העבודה. קודם כל הנשים היהודיות והערביות הן עולם שונה לחלוטין. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה הוא 21% בכלל הגילאים מעל גיל 18, אצל הנשים היהודיות זה 58%. יש פער עצום בשיעור ההשתתפות. גם משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה ציין בזמנו כשהיו הדיונים סביב ההכרה בהוצאות בגידול ילדים, נאמר שהאוכלוסייה הערבית, נשים ערביות זו אוכלוסייה שלא ניתן להתעלם ממנה כשבאים לדבר על העלאת שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה. זו בעצם הקבוצה העיקרית שבה יש את הפוטנציאל. זה הפוטנציאל הכי גדול של נשים שלא ממומש כשמדברים על כניסה לכוח העבודה.

גם שיעור המובטלות בקרב הנשים הערביות, כלומר אלה שרוצות לעבוד ולא עובדות, הוא כמעט כפול מאשר בקרב הנשים היהודיות. הנשים היהודיות זה 6.3% ובקרב הנשים הערביות זה 11.5%. זה פער מאוד גדול. אנחנו מדברים על למעלה מ- 80% שלא מועסקות, לעומת 45% אצל הנשים היהודיות.

כשהסתכלתי על הקבוצה של העולות מצאתי שאין כמעט הבדלים. יש השתלבות של כלל הנשים היהודיות ונשים עולות וזה במידה די דומה.

גם בקרב יוצאות אתיופיה וגם בקרב שאר העולים.

זה לא נבדק אבל ניתן לבדוק את זה.

שיעור האבטלה אצל העולות הוא נמוך יותר מאשר בקרב כלל היהודיות.

בפרק 2, וזה מתחבר למה שחבר הכנסת עמיר פרץ שאל קודם לגבי הגיל, על ההשפעה של משתנים שונים על שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה, וכמו שחבר הכנסת עמיר פרץ ציין יש את העניין של הגיל, יש כאן גרף שמציג את המובן מאליו שבגילאי העבודה העיקריים יש שיעור יותר גבוה של נשים בכוח העבודה. אנחנו מדברים על למעלה מ- 70% מקרב כלל הנשים.

הגרף השני מדבר על שיעור ההשתתפות לפי מספר ילדים. יש את הטור של ה- 0, כלומר נשים בלי ילדים שהן 47%, לדעתי צריך להתעלם מזה כי זה כאן עניין של הגיל, אלו נשים שעדיין משולבות באוניברסיטה, והן לא נכנסו לגילאי העבודה הרגלים, אומנם כתבתי את זה אבל הייתי שמה את זה בצד. רואים שככל שמספר הילדים עולה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה יורד וזו לא הפתעה. יותר קשה להיכנס לכוח העבודה, יש את העלות של מסגרות הילדים ודיברו על זה הרבה בוועדה, ההוצאות עולות והיציאה לעבודה והופכת ללא משתלמת. כשמדברים על שיעור הנשים בכוח העבודה צריך לזכור שיש את עניין הילדים.

בעמוד 4 בדקנו גם לפי גיל הילד הצעיר, ככול שהילד הצעיר קטן יותר ועלות הטיפול בו יקרה יותר, שיעור ההשתתפות של האמא בכוח העבודה יותר נמוך. ככל שהגיל של הילד עולה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה גם עולה. רק שכאן צריך לזכור משהו שלא כתבתי, שאם או אישה בכלל שלא הייתה בכוח העבודה במשך שבע, שמונה שנים כשהיא גידלה את הילדים שלה, אני לא יודעת כמה יהיה לה קל להשתלב בכוח העבודה כשהילד שלה יהיה גדול וכשהיא תמצא שהגיע הזמן לצאת לעבוד.

יש את הגילאים הקריטיים לשילוב בכוח העבודה וזה דווקא הגילאים שהילדים קטנים.

בדקנו את שיעור ההשתתפות לפי השכלה, גם כאן זו לא הפתעה, ככל שההשכלה עולה גם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה עולה ובצורה מאוד משמעותית. שוב, ההשתתפות בכוח העבודה של נשים שלא קיבלו שום תעודה הוא 10%, נשים עם תואר ראשון זה 77%. הפערים הם עצומים ורואים שהשכלה היא מפתח להשתלבות בעבודה. סיום תיכון ותואר אקדמי מעודד כניסה לכוח העבודה.

האם את יכולה בבקשה, אני יודע שהשאלה בעייתית, צריך לבחון מה אחוז ההשכלה היחסית, נניח שאת לוקחת תואר שני ושלישי, ובישוב יש אישה אחת עם תואר שלישי אז זה 100% תעסוקה, השאלה כשאת מבחינה בין גברים לנשים, האם בהתפלגות של הגרף שמתייחס החל מהתואר השני, איך ההתפלגות באוכלוסייה? ורק אז לעשות את ההשתתפות בכוח התעסוקה. אני חושב ששם יש את הקושי הגדול, אבל בגלל שיש מיעוט באופן יחסי. זו תחושה ולא ידיעה מבוססת.

כלומר לקחת את ההתפלגות של ההשכלה ולהוריד אותה לתת משתנים אחרים. זה משהו שאפשר לעשות.

זה הכי חשוב. אחרת זה נראה נחמד, 80% מתוך בעלות התואר שני.

הוא ציין נכון שהקבוצה הגדולה היא של הנשים בעלות תעודת בגרות, כלומר סיום תיכון זו קפיצת מדרגה משמעותית, אגב בין תואר ראשון, שני ושלישי כמעט ואין הבדל. כלומר תואר אקדמי הוא המשפיע.

כאן באמת צריך להציג את הנתונים של שיעור הזכאים בפריפריה לעומת המרכז מבחינת הישגים.

בשנים האחרות יש עלייה גדולה מאוד.

השאלה אם עדיין קיים פער ובכמה?

אתמול דיברו על זה שקיים עדיין פער. אני לא יודעת אם זה דווקא לגבי נשים.

את עוברת כעת על שיעור התעסוקה מול המרכז?

אני אסביר ואליעזר שוורץ ימשיך.

בעמוד 5 הנתונים לא לגמרי עדכניים, לאליעזר שוורץ יש את הנתונים העדכניים יותר. המגמה היא אותה מגמה, המשפטים הם נכונים גם אם המספרים אינם מדויקים.

שיעורי האחוז הגבוהים ביותר, וזה חוזר למה שנאמר כאן קודם, הם במחוז המרכז ותל אביב שבהם הם הגבוהים ביותר, במחוז הצפון והדרום שיעורי ההשתתפות הנמוכים ביותר בכוח העבודה ואבטלה גבוהה ביותר בקרב נשים.

אפשר להצביע על שני משתנים עיקריים שקפצו לי מיד, האחד הוא שרוב מרכזי התעסוקה נמצאים היום במרכז הארץ, ואי אפשר - - -

נלקח בשכלול גם אחוז האוכלוסייה של המעוטים?

זה המשפט הנוסף שרציתי לומר, במחוזות הצפון והדרום אלו המחוזות שיש להם את היקף האוכלוסייה הכי גדול.

השאלה היא האם את מבודדת, אם את עושה השוואה, הטיפול של הוועדה חלילה לו מלאבחן בין מיעוטים לאחרים. אבל את צריכה להשוות נשים ללא המיעוטים מול נשים במרכז ולקבל את היחסיות היותר מדויקת, ואז לראות איך אוכלוסיית המיעוטים בצפון ובדרום מקפיצה את הנתון.

אפשר לראות את זה. בצפון המצב יותר גרוע כי אחוז בצפון בני מיעוטים גבוה יותר.

אתה אומר את זה על סמך תחושה. אני גם יכול לומר שאני חש את זה כמוך, אתם הרי הנציגים של הנתונים המדויקים. אנחנו כעת שומעים את הנתונים ולא מתווכים איתם בכלל. אני כן מציע לכם לעשות את ההבחנה הזאת.

גודל הישוב גם משפיע על שיעור ההשתתפות, וזה קשור גם בישובים גדולים בפריפריה ששיעורי ההשתתפות גדול יותר.

יש לכם יכולת להגיד מה המקצועות השכיחים בקרב נשים?

בהחלט. אבל אני מבקשת משהו נוסף עוד קודם. אחד הדברים שנבדקו, אגב כל הנתונים מבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחד הדברים שבודקים זה שיעור לאי השתתפות בכוח העבודה אצל נשים, ובדקנו את זה בגילאי העבודה העיקריים. לראות למה בעצם נשים לא עובדות, ושוב זו לא הפתעה, הסיבה העיקרית זה הטיפול בילדים ובמשק הבית. 67% אחוז לא עובדות בגלל טיפול בילדים או במשק הבית. 3.5% מהנשים חיפשו עבודה ולא מצאו.

יש ההבדל בכל זאת, הרי יש ילדים גם לנשים במרכז וגם לנשים בדרום. אנחנו צריכים לדבר על אותו פער של נשים בדרום מול נשים במרכז.

לא כל חתך כזה ניתן לעשות, חלק מהשאלות נכונות אבל בבסיסי הנתונים לא תמיד מאפשרים.

אולי נשמע מאליעזר שוורץ את הסקירה הרלוונטית יותר לפריפריה ואז אולי ננסה להתמקד בנושא הדיון שלנו.

אני רוצה בבקשה לשמוע לגבי המקצועות.

לגבי ענפי התעסוקה השונים, אצל נשים זה חינוך, שירותי בריאות, רווחה, סעד ומסחר – אלו ענפים שבהם ההכנסה נמוכה יחסית. אצל גברים, תעשייה, שירותים עסקיים ומסחר. אני מבקשת להוסיף דבר אחד בהקשר לענפי התעסוקה וזה עניין ההייטק, כשאני כתבתי את המסמך כתבתי באופן אוטומטי עוד לפני שהסתכלתי על הטבלה כי זה מה שעלה לי בראש, בעשור האחרון עלה שיעור התעסוקה של הנשים בהייטק. אז הלכתי לטבלאות ומצאתי ששיעור הנשים המועסקות בהייטק נשאר אותו דבר בדיוק, כלומר השיעור של הנשים מתוך כלל העובדים נשאר 34%. אני הופתעתי - - -

לטובה?

מאוד לרעה. את כל הזמן מדברת על כך שנשים יותר משתלבות במקצועות טכנולוגיים, יוצאות יותר ללימודים טכנולוגיים, כלום.

אני מאוד שמחתי על החשיבה הזאת כי אני באופן אישי לא רואה את זה.

זאת התחושה כי את רואה יותר נשים שלומדות הנדסה, יותר נשים לומדות מתמטיקה, ואת חושבת שזה יבוא לידי ביטוי - - -

במספרים מוחלטים זה גדל. אבל השיעור - - -

צריך בעצם לבדוק איפה הפער. אם יותר נשים מקבלות השכלה טכנולוגית אבל הן לא עושות בזה שימוש בפועל אז צריך לנסות להבין למה זה.

חבר'ה אל תשלו את עצמכן, רוב העובדות בהייטק זה ב- low . רוב העובדות בהייטק עובדות בעיקר בחיווט, עובדות בעיקר לצערי, כי חלק מהעובדות גם כמנהלות וכמהנדסות תכנה ואני שמח על כך, אבל בלי לבדוק אני מוכן להגיד מבלי לבדוק שמתוך ה- 35%, 75% הןlow של ההייטק.

ואם מישהי עובדת כטכנאית?

כך זה נספר פה. הספירה כאן כוללת את כל מי שנמצא במפעל הייטק. זה ברור.

אני רוצה לתת לך אפשרות להגיד דברים ובואו נסיים את הסקירה.

כמה נשים הן ה- 35%. כדי שתבינו שלא מדובר במספרים של מאות, מדובר בעשרות אלפים. זה ברור שהן לא נמצאות במקום שאת ואני היינו רוצים שהן תהיינה.

אני הסתכלתי על נושא ההייטק גם בגלל נושא הדיון וגם בעניין ההכנסה. תמיד מדברים על פערי הכנסה בין גברים לנשים. ההייטק הוא עדיין ענף עם יכולת השתכרות מאוד מאוד גבוהה, ולכן הלכתי לנתונים. כשמסתכלים על הכנסה בכלל, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציניים שבשנים האחרונות פערי ההכנסה בין גברים לנשים בממוצע נשארים אותו דבר, אין שינוי ואין התכנסות ואת זה גם ניתן לראות כאן בפערי ההכנסה לפי משלוחי היד, בכל משלוחי היד עדיין יש פערי הכנסה בין לנשים ובין גברים. זה משתנה בין המקצועות השונים.

לדעתי הפערים הגדולים הם בסוגי משלוחי היד, בעצם כל עוד הנשים תמשכנה להיות במקצועות שמכונים מקצועות נשיים הפער יהיה.

נכון, נשים עובדות בעבודה חלקית יותר מגברים אבל בהכנסה לשעת עבודה באותו מקצוע, אם תסכלו בעמוד 8 שם יש נתונים על הכנסה לשעת עבודה, בכוונה זה לשעת עבודה ולא לחודש, לפי משלוח ובכולם יש עדיין פערים בין נשים לגברים. כלומר גם באותו משלוח יד קיים הפער. זה לא רק העניין לאן הולכים, זה נשמר בתוך משלוח היד.

נשאלת השאלה למה משלוחי יד מורידים אותם, לא בהכרח צריך לשלוח אותם למקומות אחרים. צריך לשקול למה עובדת סוציאלית צריכה להיות כמעט מקרה סוציאלי?

מה מספר ה- 35%? כאן נאמר שהמספרים האבסולוטיים לא השתנו.

אמרו שהמספרים עלו. אליעזר שוורץ יתייחס לנתונים בפריפריה ואני אחר כך אתייחס.

אני אוסיף כמה דברים. לגבי השאלה של חבר הכנסת עמיר פרץ בנוגע לענפי התעסוקה העיקריים, אורלי לוטן הציגה את הענפים העיקריים בכל המדינה. אני אציג נותנים לגבי מחוז דרום. התמונה לא שונה בהרבה מהמצב בכלל המדינה, החינוך מוביל, אחריו בריאות ורווחה, תעשייה – בעיקר התעשייה המסורתית והמסחר. יש פער בין גברים ונשים ברמה מסוימת, אבל אצל גברים זה ענף התעשייה והמסחר, אצל הנשים תחום החינוך הוא התחום המוביל באזור הדרום.

מבחינת הדיון עצמו, לדעתי וזו נקודה שעלתה מספר פעמים בוועדה עצמה, אי אפשר למקד את הדיון רק בשאלת תעסוקת הנשים. אם נמקד את הדיון בהיבט הרחב יותר וזה בתחומו של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בכל הקשרו למעונות היום, אבל גם בתחום הרחב מחוץ למשרד כמו בתחום הדיור והחינוך, אלו בעיות שהפריפריה לוקה בהן בכל התחומים ולא רק בתחום התעסוקה. גם אם אנחנו נצליח למצוא פתרונות בתחום התעסוקה ואם לא ימצאו פתרונות מקבילים בתחומים אחרים אז לא בהכרח נפתור את הבעיה.

אני מבקש להציג שתי בעיות בקצרה, והן בעיית העוני ובעיית ההגירה השלילית. במחוז דרום, בדומה לתעסוקה גם מבחינת העוני מחוז דרום ומחוז צפון מובילים. בעוני מוביל הדרום, ואני מנתק את ירושלים כי ירושלים זה מקרה מיוחד, העוני בדרום הוא הרבה יותר גבוה ממחוזות אחרים. אם הנתון הארצי של העוני בקרב משפחות הוא 19.9% במחוז הדרום הוא 23.6% ובמחוז הצפון אפילו 30.9%. השכר הממוצע במחוזות הצפון והדרום הוא נמוך יותר. הנקודה השנייה זו ההגירה השלילית, ברוב המחוזות בארץ יש הגירה שלילית וההגירה השלילית הולכת לכיוון אזורי מרכז הארץ, זה נובע כפי שאורלי לוטן ציינה קודם שמרכזי התעסוקה הגדולים נמצאים במרכז. בהקשר הזה אני מבקש לציין בקצרה כי נמצאים כאן נציגי משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה שיפרטו את זה, הנתונים שלי הם בעצם מהם. יש הרבה החלטות ממשלה בשנים האחרונות לגבי העברת מרכזי תעסוקה לדרום, הקמת אזורי מסחר. דברים מתחילים לקרות, לדוגמה ששמעתי היא שמפעל טרה עובר בקרוב לאזור נתיבות. הדברים משתפרים ואולי עיר הבה"דים תעזור קצת, וברור שזה לא מספיק וזה חייב להיות הרבה יותר מהר כדי לתת פתרון מידי.

מה שיעור ההגירה השלילי?

שיעור הגירה השלילי הוא באלפים, בין השנים 2000 עד 2008, עזבו את אזור הדרום כ- 17,000 אנשים, כשלתל אביב והמרכז נכנסו 78,000. הם לקחו פחות או יותר מכל המחוזות. גם מתל אביב יש קצת הגירה שלילית, אבל אם מסתכלים על תל אביב והמרכז יחד, אז רוב האנשים עובר לשם. מדובר על לוד, מודיעין - - -

17,000 אנשים או נשים?

אנשים באופן כללי בניכוי ריבוי טבעי.

וכמה זה לעומת הצפון?

את הצפון עזבו 26,000, 27,000, את ירושלים עזבו 40,000, ירושלים זה מקרה מיוחד ולכן מדברים על ירושלים שהיא פריפריה חברתית ברמה מסוימת, וזה נתון שחייבים לנטרל אותו.

מבחינת הפעילות וכמו שאמרנו קודם, אחד הענפים המרכזים בתחום התעסוקה בדרום זה התעשייה והמסחר, וזה גם מתחבר לקבוצות הייחודיות. הרבה פעמים יש חסמים בפני נשים, בדרום זה יותר עם נשים הבדואיות. יש פחות נשים חרדיות, אבל זו בעיה שמאפיינת במקרים רבים את שני המגזרים האלה שלאוכלוסיות האלה צריך מקום עבודה שמתאים לאופי החיים של העובדת. תחום המסחר זה דווקא מקום שאפשר לפתח, כל הנושא של עסקים קטנים ויזמות פרטית הם נושאים שאפשר לפתח ברמה אישית שיתאימו לאורח החיים ויאפשרו לאמהות לעבוד מהבית ובהרבה תחומים. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מפעיל הרבה תוכניות דווקא בתחום עסקים קטנים, יש את פרויקט מלכות עסקית, יש מרכזי מט"י ברחבי הדרום. אחד הדברים שיתחיל לעבוד זה הקמת מרכזי השמה תעסוקה למגזר הבדואי בדרום. יש מרכז אחד שהוקם כבר בישוב חורא, ואני מבין שבימים אלה מגייסים כוח אדם נוסף להקים מרכזים באזורים בדואים נוספים. יכול להיות שבשלב ביניים, עד שהתעשייה הגדולה תעבור, דווקא צריך לפתח את תחום המסחר העצמי. אנחנו נשמח לשמוע מנציגי משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה שיפרטו על כל הפעולות שהם עושים בנושא.

תודה רבה. הנתון היחידי שלא הבלטנו זה פער ההעסקה בין אזור המרכז לבין אזור הדרום.

שיעור ההשתתפות?

כן.

שיעור ההשתתפות באזור מרכז הארץ זה 60% בקרב נשים, בדרום זה 48.7%. מבחינת האבטלה – במרכז האבטלה עומדת, על פי הנתונים של 2008 שמשכללים חלק מהמשבר הכללי כי המשבר הכלכלי פגע יותר דווקא במרכז הארץ ובעיקר בההייטק, שיעור האבטלה באזור תל אביב 5.1% ובאזור הדרום 8.2%. זה אולי טיפה הצטמצם אבל המגמה - - -

כדאי להעיר שאבטלה זה אלה שפנו לשירות התעסוקה ולא מצאו עבודה. אבל ישנם הרבה מאוד אחרים שלא פנו ואז התוצאה היא הרבה יותר נראית הרבה פחות.

ברור, זה ברור ולכן ציינתי קודם את שיעור ההשתתפות שהם אלה שרוצים לעבוד ומחפשים עבודה ומתוכם נמצאים באבטלה. אני אחזור על הנתון של שיעור ההשתתפות - בדרום בקרב נשים זה 48.7% לעומת כ- 60% במרכז הארץ. גם אחרי שאנחנו מנטרלים את שיעור ההשתתפות האבטלה של הבלתי מועסקים גבוהה יותר באזור הדרום.

חבר הכנסת עמיר פרץ שאל קודם לגבי השוני בין יהודים לערבים, בחישוב מהיר וזה לא יהיה בדיוק של אחוז, כשאנחנו לוקחים רק את האוכלוסייה היהודית במחוז הדרום עדיין שיעורי ההשתתפות הוא יותר נמוך והוא בערך 52%, בתל אביב זה 55%, במרכז 58% אבל מחוז הצפון האחוז הוא יותר גבוה והוא עומד על 58% וזה כמו במרכז. כלומר מה שעלה קודם שזה באמת הממוצע במחוזות קשור לזה שזו אוכלוסייה ערבית זה מקבל אישוש כשאנחנו לוקחים רק את האוכלוסייה היהודית. אם כי מחוז הדרום ומחוז ירושלים, גם כשמסתכלים רק על האוכלוסייה היהודית, הם שני המחוזות עם שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר אצל נשים.

יש לכם נתונים לגבי מחוז הדרום לעומת אזורי המרכז.

אלו נתונים שלא הבאנו לכאן וכן לוועדת חינוך. בשנים האחרונות יש שיפור מאוד גדול גם בזכאות לבגרות וגם בלימודים אקדמאים, יש כמה מכללות שנפתחו באזור הדרום. בהקשר הזה אני יכול לציין את החלטת הממשלה לגבי עידוד הלימודים והישארות אחרי הלימודים באזור הדרום, למרות שזה מחלקת אוניברסיטת בן גוריון, אבל בכל המכללות בדרום יזכו התלמידים שלומדים שם בהטבות, וגם תלמידים שיגיעו ללמוד בהן ויחליטו להישאר יזכו בהטבות, וזה צעד חיובי בכיוון.

מה שיעור הנשים שכן משולבות במקומות מבוקשים? יש לכם נתונים.

לא. אבל נראה לי שבאזור הדרום זה לגבי מקצועות מבוקשים וגם גברים אין הרבה. לגבי נשים הנתונים לא שונים בהרבה. רוב התעשייה בדרום היא תעשייה מסורתית.

אולי כעת כשמדברים על עיר הבה"דים יתכן ויש עכשיו איזה פוטנציאל. משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה נמצא כאן וזה עלה גם בכל הדיונים של הוועדה בנושא של התעסוקה. אם רוצים לתת מכלול, כל הזמן דיברו על זה בהקשר של הוועדות, כעת יש נקודה שינוי פוטנציאלית שאפשר להגיד שכעת יש נשים כאן וכדאי לחשוב איך אנחנו משלבים גם אותן ולא רק בלהיות מטפלות. אני חושבת שבתקופת זמן אפשר לתת הכשרה טכנולוגית לנשים, כן מדברים על עלייה בביקוש בעובדים שאמור להיות באזור הזה. אפשר להיערך לזה מראש ונצל את חלון ההזדמנויות ולא לחכות.

תודה רבה על הסקירה לאורלי לוטן ולאליעזר שוורץ. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לחבר הכנסת עמיר פרץ, אני חושבת שגם כאיש חברתי וגם כתושב העיר אתה עם הרבה פרספקטיבה. על פי ההסתכלות שלך, איך אתה רואה את הדברים ואת הפתרונות האפשריים?

אני באמת אדבר בקיצור נמרץ למרות שהנושא הזה דורש מאיתנו הרחבה גדולה מאוד.

בלי ספק הנתונים שהוצגו כאן מצביעים על איזה תהליך חברתי ומגמות ושינויים חשובים מאוד. אפשר לנתח אותם באופן חיובי ואפשר לנתח אותם באופן שלילי. נטישת המקצועות על ידי גברים בתחומים מסוימים בדרך כלל קשורה לרמת ההכנסה. יש איזו תנודתיות כזאת שגברים מפקירים לחלוטין, ולא במקרה, פעם היו אחים בבתי חולים, פעם היו הרבה מורים, עכשיו נצטרך לחפש ולשמר אותם כמוצג מוזיאוני חשוב. זה לא מקרי.

לצערי הרב אחת השאלות שצריך להתמודד איתה היא כיצד נותנים יותר תוכן כלכלי באותם מקצועות שנשים עוסקות בהם. אני חושב ששאלת ההוראה והבריאות היא שאלה קריטית לאזרחי ישראל, אני חושב שהעובדה שאין מספיק לחץ להקפיץ בבת אחת את רמת ההכנסה. כשניתחו כאן החברים מהמרכז למחקר ומידע של הכנסת את העבודה ש- 35% מהנשים אינן משתלבות בשוק העבודה, הסיבות שלהם היא ילדים ומשק בית. אין להם אפשרות אחרת, אישה שאינה עובדת זה בגלל שהיא או מגדלת את הילדים ומתעסקת במשק הבית. אין כאן איזה נתון מפתיע.

עד שמאוחר יותר הן משתלבות בשוק העבודה.

זה לא שאישה במחקר שלך, שתישאל את לא עובדת, אז מה את עושה ? מה רצית שהיא תענה לך שהיא רוקדת ברחובות, התשובה שלה תהיה אחת משתי האפשרויות משק בית או גידול הילדים. לכן השאלה הנשאלת היא לא מה עושה אותה שאישה שלא משתלבת בשוק העבודה, אלא איך משפרים את רמת השכר באופן כזה שגם אם היא תצטרך לשאת בעלויות הוצאות משק הבית זה עדיין יהיה מספיק משתלם לצאת לשוק העבודה עבורה.

אני חושב שהתיאור שקיבלנו כאן חשוב ביותר ואין ספק שהחברה הישראלית טרם הפנימה את העובדה שהיכולת לצאת מקו העוני תתרחש באופן דרמטי רק אם הנשים תהיינה חלק מזה. אין דרך אחרת, זוג שהוא בעל שתי הכנסות, ובוודאי באזורים כאלה, במרכז הארץ כשלמשפחה יש מפרנס אחד שרמת ההכנסה שלו גובהה באופן יחסי לרמת ההכנסה של מפרנס אחד שנמצא בדרום או בצפון, ניתן לראות את זה באופן בולט בנתונים שהוצגו כאן. רמת הכנסתם של הגברים המועסקים בדרום עדיין נמצאת סביב שכר המינימום פלוס, לכן מבחינת המשפחה המתגוררת באזורי הפריפריה ההשתלבות של נשים בעבודה היא קריטית. לצערי הרב לא משקיעים בזה מספיק.

גברתי היושבת הראש אני אתן דוגמה מקרה שפגשתי לפני כשבועיים, אני מניח שהיא דוגמה מאפיינת ואולי המשרד לתעשייה, מסחר ותעסוקה ייתן כאן תשובות, לגבי העובדה שהפסיקו את ההסעות לנשים החד הוריות שעבדו באתרים ארכיאולוגיים. אתר עובדת נחשף לכותרות בגלל שניפצו שם מוצגים ארכיאולוגיים, עדיף שעובדת תיחשף לכותרות בשל העובדה שקבוצת נשים גדולה מירוחם ומדימונה שעבדה שם בשחזור ארכיאולוגי הפסיקה לעבוד שם כי רשות הטבע והגנים לא מוכנה לממש את ההסעות אלא רק את השכר. עד היום ההסעות ממונו על ידי אחד ממשרדי הממשלה, איני יודע של איזה משרד האחריות הישירה אם זה של שירות התעסוקה או המשרד עצמו. כמו כן יש חממות מאוד מאוד מתקדמות באזור ניצנה למשל, שם היו נשים רבות שהועסקו. בסוף המעטפת מכריעה. גבר יכול להרשות לעצמו לצאת מוקדם יותר לעבודה, למצוא לעצמו אמצעי תחבורה חליפיים, אישה עובדת על הדקה והיא צריכה שהכל יהיה מדויק.

אני מבקשת לשמוע מהניסיון העשיר שלך בסוגיות החברתיות. כמי שבעצמו שנאבק בנושא שכר המינימום, זה היה אחד מהדגלים המרכזיים שלך, דיברת על כך שרוב האנשים מועסקים בשכר שמסביב לשכר המינימום, לצערנו התופעה הכי קשה זה באזורים האלה וזו העבודה שיש עוני של אנשים עובדים. גם במצב ששני בני הזוג מרוויחים ששת אלפים שקל, אנחנו יודעים ששת אלפים שקל לא מספיקים כדי לקיים משפחה עם מספר ילדים. השאלה היא איך אנחנו מובילים לכך שאותן נשים תשתלבנה במקצועות שהשכר בהם הוא יותר גבוה.

אני אשתדל לא להוביל את הדברים למוקדים בהם יראה כאילו אני מנסה חלילה לנצל את הבמה כדי להאדיר דברים כאלה ואחרים שעשיתי. בלי ספק שני הדגלים המרכזיים שעשיתי, שכר המינימום וחברות כוח אדם שהן מקור לניצול אנשים באופן מאוד מאוד מזעזע במדינת ישראל. שני אלה גם יחד והפתרון החלקי שניתן בשנת 2005, 2006. אני שירתתי בממשלה במשך שנה וחודשים כשהייתי בממשלה, ההסכם שלי בתוך הממשלה היה שכל שלושה חודשים שכר המינימום יעלה ב- 125 שקלים. עם תחילת כהונתי שכר מינימום עמד על סך של 3,200 שקל, וכשעזבתי את כהונתי שכר מינימום עמד על סך של 3,850 שקל. מאז הוא לא עלה בשקל. כאילו ההסכם הוא אישי שלי. ההסכם הוא לא אישי שלי, ההסכם היה אמור להביא - - -

אבל הדולר ירד.

את איש מחקר ואני איש פוליטי שיש לו קצת יותר ניסיון ממכון מחקר. בהסכם כתוב שהמדינה צריכה להגיע לסכום של 4,600 שקל. האלף דולר היה מותג שרק דרכו היה אפשר לפרוץ את דעת הקהל בישראל. אבל כשעושים הסכמים, ואני קצת יותר מבין בהסכמים, בהסכם עם המדינה כתוב אלף דולר או 4,600 שקל והסכום יהיה הגבוה מבינהם. כך זה כתוב. לצערי, ביום שעזבתי את הממשלה שכר המינימום עמד על סך של 3,800 שקל ולא עלה וזה כאילו היה מיועד לי אישית. ביום שעזבתי העניין נגמר. אני חושב שהעניין של שכר המינימום, בסוף התחרות במשק היא בהחלט חשובה. אומר לך מעסיק למה שאני אשלם להם יותר כדי שמחר המתחרה שלי יזכה במכרז. הנסיגה כלפי מטה ונעצרים בשכר המינימום. אבל אם שכר המינימום היה עומד היום על 4,600 שקל, ועם הכנסה של שני בני זוג עובדים שתעמוד על סך של 9,200 זה כבר דבר אחר לחלוטין.

אני מבקש להוסיף נקודה אחת בהקשר הזה. יש מסלול תעסוקה שמפועל במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה שבו מסבסדים את העבודה של מעסיקים. אם מעסיק משלם מעל שכר המינימום אז הסבסוד גדול יותר, כלומר יש שם תמרוץ למעסיקים לתת יותר משכר המינימום.

אני שמח על התמרוצים. אני אומר שאני לא רוצה להיכנס כאן לויכוח מיותר, אבל אני אומר לך שביטול המעטפת, מעסיק מעדיף שאתה תממן לו את כל המעטפת, ואז הוא לא מכניס את זה להוצאות הייצור והוא עובד עם הוצאות ייצור יותר גבוהות ויותר חד משמעיות והמוטיבציה יותר גבוהה. אני חושב שהצורך שלנו לגרום לכך שיותר נשים תעבורנה למקצועות שהם לא רק עתירי עבודה אלא שהשכר שלהם הרבה יותר גבוה, וגם אם זה צריך להתבצע בעקבות חקיקה יותר אגרסיבית באילוץ חברות שאחוז מסוים מהמועסקים שלהם יהיה נשים. עושים את זה היום בדירקטורים. הבעיה היא שכשמתייחסים לשוק העבודה מבחינים בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי. המגזר הפרטי הוא חלק משוק העבודה. החקיקה צריכה להשפיע גם על המגזר הפרטי ולא פחות ממה שהיא משפיעה על המגזר הציבורי. במגזר הציבורי הפערים, הם לא קטנים, אבל הם יותר קטנים לעומת המגזר הפרטי, ושזה יהיה ברור. הפער בין נשים לגברים במגזר הפרטי הרבה יותר גבוה מאשר הפערים במגזר הציבורי.

גברתי היושבת ראש, אני חושב שרצוי שאנחנו לא נתבייש. אני אולי הייתי אחד האחרונים שאמר שלא צריך להתבייש בסולידריות ולא צריך להתבייש בסוציאליזם גם אם הם מרגיזים כל מיני אנשים, אבל לשמחתי, אומנם יש יותר אנשים שמשתמשים במילים יותר מוגדרות אבל הם בסוף הם מתכוונים לאותו דבר.

בסוף כולנו מבינים שהיכולת שלנו להיות חזקים כחברה זה בין השאר על ידי פריפריה חזקה.

למה הן סותמות? למה הן לא אומרות?

המשפט האחרון הוא שאין ספק שמה שמתרחש בדרום, ואני חושב שהרבה מהעובדות בדרום היו צריכות לקבל פרס ישראל למוטיבציה וליציאה. כשאתה רואה עובדת במפעל ייצור שמגיעה בשעה 06:00 או 07:00 בבוקר עם מקום שחוץ מראומטיזם היא לא תצא ממנו עם שום דבר, אתה רואה שהן עובדות כל כך קשה. בסוף אם מישהו מעז לסגור להן את המפעל הן הולכות להפגין בכבישים כמו העובדות בעוף העמק או במקומות אחרים. אתה אומר אלוקים, איך זה יתכן. בסוף עוד מדברים על מוטיבציה לעבודה. יש משהו מאוד מאוד בסיסי שהוא אינו פשוט, לכן אני חושב שיש מקום לעגן את העניין של הנשים באופן יותר חזק וגורף, אני לא רוצה להיכנס באילו כלי חקיקה, אבל אם יש לנו מספיק אומץ ושלא יגידו שאנחנו בולשביקים, שאנחנו מתערבים בדרכי ניהול ושאנחנו צריכים לתת לשוק החופשי לעשות את הכל, עם כל הכבוד. נתנו לשוק החופשי וראינו שכשהשוק החופשי מרוויח כמה הם מחלקים לעצמם, כמו לבייב וחבריו, וכשהם מפסידים הם מגיעים אלינו לפרוע את החשבון. בבקשה שוק חופשי זה דבר חשוב אבל בהתערבות שמנחה מה מדינת ישראל רוצה זה תפקידנו ואני אשמח להיות שותף איתך בכל יוזמה והצעה.

תודה רבה לדברים החשובים של חבר הכנסת עמיר פרץ, אלו באמת דברים חשובים ואני חושבת שצריכה להיות כאן קואליציה עם כל מי שהעניין החברתי יקר לליבו. אני לא חושבת שזה עניין של קפיטאליזם או סוציאליזם זה עניין של איזו חברה - - -

זה עניין של קפיטאליזם וסוציאליזם.

בוודאי. אבל בסוף זה איך אנחנו רוצים לראות את פניה של החברה בישראל. אין ספק שהפערים הקיימים היום במדינת ישראל הם לא פערים שאנחנו רוצים להיות הממשיכים אותם אלא להיפך רוצים לצמצם אותם.

אני מבקשת להעביר את רשות הדיבור, מאחר והוקצה לנו דיון עד השעה 11:30, אני אבקש לקצר.

בשם הנוכחות אני רוצה להגיד לך תודה, כי מכל הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת כל החברים הם נשארו על הקרטון, על הנייר ואתה היחיד שהיית פה וקיבלת אותנו. אז תודה רבה כי לכבוד לנו.

מחיאות כפיים.

אנחנו נשמח במי שנמצא ונשמע את מי שנמצא. לכן אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למר אבי פלדמן. אבי פלדמן מייצג את משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה בנושא של הרשות לעסקים קטנים לפחות לאזורי הנגב והגליל. אני רוצה לומר שהמטרה המרכזית שלנו היום, וגם אם לא נמצא פתרונות, לפחות לראות כיווני חשיבה שמשרדי הממשלה מתמודדים. הייתי שמחה לשמוע ממך מה בעצם נעשה כדי לשפר שילוב נשים במקצועות מבוקשים באזורים האלה.

ראשית תיקון קטן, אני לא מייצג את הרשות לעסקים קטנים, אני חושב שיש כאן נציג או נציגה של הרשות.

משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה אחראי, לפחות מבחינת המדיניות גם על הרשות ואנחנו גם נתייחס לנושא הזה.

אני רוצה לשים את הדברים קצת בפרופורציה ואני אנסה למקד את הדברים. אני חושב שבמידע שקיבלתם ממרכז המידע והמחקר של הכנסת יש את הכוונה לנקודות האלה.

התעסוקה בפריפריה ביחס למרכז - אם מסתכלים על המגמה של השנים האחרונות בניכוי הקבוצות הבעייתיות, שהן מיעוטים וחרדים, המגמה היא של סגירת הפער לעומת מרכז הארץ. אנחנו עדיין לא שם. עיקר הבעיה היא לא בשיעורי ההשתתפות, המגמה היא בכיוון הזה אלא מה קורה עם הפסקת תעסוקה כמו למשל כשמפעל נסגר או עסק שנסגר, הזמינות והנגישות למקום עבודה חלופי הוא הבעיה. אפשר לראות את זה על פי הנתונים, יש את הנתונים האלה במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, מבחינת זמן חיפוש העבודה מרגע שאתה מפסיק עבודה ועד שאתה מוצא עבודה חלופית. זו עיקר הבעיה בפריפריה ולכן המשרד משקיע מאמץ בהיבט של להביא מעסיקים לפריפריה.

התוכניות העיקריות שבהם המשרד משקיעה מאמץ בהיבט זה, זה מסלול התעסוקה שהוזכר כאן קודם, שבו המשרד נותן סבסוד למעסיק להכניס למעגל העבודה מועסקים חדשים, גם כאלה שפוטרו ממקום עבודה אחר. השיעורים משתנים בהתאם לגודל המפעל, למיקום שלו ולאוכלוסיות. זה נע בשיעורים שבין 5% לבין 35%, וזה לתקופה של 30 חודשים בהדרגה. הכוונה לעודד את המעסיקים לקלוט מובטלים או כאלה שלא השתתפו קודם בעבודה.

יש אבחנה בין סוגי מעסיקים? למשל כל הרצון להעביר חברות גדולות כמו אינטל לאזור הדרום.

כן ואני תכף אתייחס לזה.

אמרנו אחד, מסלולי תעסוקה ויש מספר מסלולים שהם כאלה לאוכלוסייה הכללית וכאלה שהם מיוחדים לאוכלוסיות של מיעוטים וחרדים.

סליחה, אין כאן הבדלה בין גברים לנשים במסלולי תעסוקה. בעבר זה היה אצל החרדים ואצל ערבים והיום זה בוטל. באחד ממסלולי התעסוקה של החרדים היה בתעסוקת חרדים סבסוד יותר גבוה, גברים חרדים ונשים ערביות.

זה היה לתקופה מאוד קצרה וזה היה בשביל להניע את התהליכים. אבל ככלל לאורך המגמה, אם מסתכלים על הארבע שנים האחרונות, אין הבחנה בין נשים לגברים, ואני אגיע לאיך צריך לטפל בזה.

אנחנו גם מנסים להביא מעסיקים גדולים, יש מסלול חדש שנפתח לפני כשנה של מחוללי שינוי. המפעל הראשון שזכה בו הוא מפעל טרה שאמור לעבור לאזור התעשייה הסמוך בנועם נתיבות. מדובר על כ- 400 עובדים חדשים בנוסף לעובדים שהמפעל יעביר ממרכז הארץ. זה אמור להתחרש בטווח של שנה, שנה פלוס, הם אמורים להתחיל את הבנייה בתקופה הקרובה, תחילת 2010.

יש את המסלולים הותיקים של השקעות הון והמדען הראשי, כל אלה מכוונים גם ובעיקר לפריפריה עם שיעורים גבוהים יותר של העסקה בפריפריה. הרעיון להביא כמה שיותר תעסוקה וכמה שיותר תעסוקה איכותית.

השאלה אם יש כבר על הפרק חברות?

נתנו דוגמה לגבי מחוללי שינוי. יש פארק הייטק שהולך להיפתח בבאר שבע שמשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה משקיע בו הרבה, למעלה מ- 50 מיליון שקל בפיתוח הפארק. הפארק הזה הוא בשיתוף העירייה, של האוניברסיטה ושל חברה יזמית אמריקאית, הוא אמור להתחיל להיבנות בשנת 2010, ויש כבר חברות ראשונות, אני לא יכול כרגע לחשוף את שמות החברות, אבל יש חברות גדולות ראשונות שאמורות להיכנס לפארק. הפארק הזה אמור להיות פארק טכנולוגי בגלל הקרבה לאוניברסיטה. בשלב השני אמורות לשבת שם גם כל היחידות של מרכז התקשוב של צבא ההגנה לישראל, כך שתהייה - - -

בהקשר של עיר הבה"דים?

לא קשור למעבר עיר הבה"דים. המעבר של צבא ההגנה לדרום כולל גם את עיר הבה"דים בצומת הנגב, כולל גם את יחידות התקשוב שהן היחידות הטכנולוגיות וזה כולל יחידות המודיעין.

ומה עם הפארק בעומר? כלומר יש כבר פארק, עשו וזה לא הצליח.

לא הייתי אומר את זה כך.

היתרון של הפארק בבאר שבע הוא הקרבה הגדולה לאוניברסיטה ולתחנת הרכבת, הכל במהלך של דקות הליכה, וכמובן אם היחידות הטכנולוגיות של צבא ההגנה לישראל ישבו בסמוך תהייה גם זרימה של עובדים גם לשיפור השכלה וגם לחברות הטכנולוגיות, זה יהיה מרכז שניתן יהיה לראות בו את ההתפתחות.

אתם יודעים מה המרחק ברכב ציבורי מכאן לבאר שבע? זו רק אשליה של קרבה.

שעתיים באוטובוס.

ממש הגזמתם. זה לא 45 דקות.

חשוב לי להגיד לגבי הדיון כרגע, כשוועדת הכנסת דנה בנושא של תעסוקת נשים בפריפריה, אני חושבת שצריך לחלק את הדיון למה קורה מחר בבוקר ולפתרון המידי ולחשיבה לטווח ארוך.

תציגי את עצמך בבקשה.

אני מהמחלקה לעבודה סוציאלית כאן, בפועל בתכנית לנערות שאנחנו מפעילים כאן. ועל זה אני רוצה לדבר כי אני חושבת שהתעסוקה זה ההווה, אבל החינוך וההתייחסות לנערות זה העתיד ולזה צריך להתייחס מאוד ברצינות.

לגבי החינוך אני לא יודעת מה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מציע כמגוון המקצועות שמציעים לנערות. מה שמוכר לי זה מה שמוגדר לנערות במצוקה, מה שמוצע בבתי ספר להזדמנות שנייה ושלישית, אחרי שנערות נושרות ממסגרת לימודים. אני חושבת שההיצע היום הוא דל ביחס למה שמוצע לנערים. אני חושבת שאנחנו משמרים, מאיזה אופן, את החלוקה המסורתית בין נערים לנערות, ובונים בזה גם אופק תעסוקתי שהוא יחסית דל.

אני כן רוצה לנצל את ההזדמנות ולבקש מהוועדה הזאת לדון בעוד דבר שאני חושבת שישפיע השפעה משמעותית על תעסוקתן של נערות צעירות בפריפריה בעתיד. העובדה שבמשרד הרווחה התקבלה החלטה לאחד שני שירותים, את השירות לנערות צעירות עם שירותי הנוער וצעירים, השירות לנערות ולצעירות היה אמור להיות שירות מתמחה שמקדם גם את הנושאים האלה. לאחרונה, ואני לא יודעת על סמך מה, התקבלה החלטה שלשירות הזה אין ערך בפני עצמו. אני חושבת שזה נושא לדיון בוועדת הכנסת לקידום מעמד האישה, איך משפרים את השירותים לנערות, איך מוסיפים מרכיב של תעסוקה ושל השכלה בשירות לנערות.

מיכל קורם אני מאוד מודה לך על ההערה שלך, היא מאוד חשובה. אנחנו ניקח את זה לתשומת לבנו בוועדה לקידום מעמד האישה באופן הכללי. הנושא של הדיון הזה הוגדר כנושא מאוד ממוקד לעידוד שילוב נשים במקצועות טכנולוגיים ומקצועות מבוקשים. אני מודה לך על ההערה ואנחנו ניקח את זה לתשומת לבנו. תודה רבה.

לצערי זמן הדיון שלנו הולך ותם, אני אתן רשות דיבור לעוד שני דוברים אחרונים, אני מצטערת עם כל מי שלא יוכל לדבר.

אני מהרווחה, ג'וינט וכעת בחברה למתנ"סים.

בנושא התעסוקה, אני חושב שבהמשך הדיון כדאי להפריד בין שילוב בשוק העבודה לבין שדרוג בשוק העבודה. חלק מהאוכלוסייה בכלל לא עשה את הצעד הראשון ואנחנו מדברים על איך אתה מטפס ואיך אתה הופך להיות מנהל. אלו שתי אוכלוסיות שונות.

הנושא של שילוב הוא קשה יותר, השדרוג גם קשה אבל הוא המשכי.

כאן הייתי מחלקת את זה לגילאים. כשמדובר בגילאים צעירים אז מראש צריך לדבר על שילוב במקצועות מבוקשים.

לא. יש נשים בגיל 40 שלא עבדו יום אחד בחייהן מחוץ למשק הבית בגלל סיבות מסיבות שונות.

הדבר השני הייתי מתייחס לסקטורים באופן בכלל שונה. אין אישה ערבייה שנכנסת לעבודה, עם כל החסמים שלה וגם אישה חרדית, לקבוצה האחרת. צריך לקחת כל קבוצה בפני עצמה ולבחון איך לקדם. יש את החסמים של הבדואיות שהגברים לא נותנים להן להתקדם, לא לצאת ולא ללמוד.

אנחנו יודעים על ההשפעה האדירה של התעסוקה וההשכלה על החברה בכלל, אם נצליח בזה זו תהייה הצלחה גדולה.

הערביות והחרדיות – איתן נושא השילוב חשוב, לגבי החרדיות שהן כולן בוגרות סמינר ויש לעשות איתן התאמות ולהוציא אותן למקצועות אחרים. נכון שהן סיימו את הסמינר ויש להן הבטחות לשידוך אבל צריך להסב אותן למקצועות כדי שהן תשתלבנה בשוק התעסוקה.

ההשכלה - כל המחקרים בארץ ובחוץ לארץ לאורך שנים מראים על מתאם יותר גבוה, יותר ממספר הילדים ומכל משתנה אחר, בין השכלה לתעסוקה. לאורך זמן זה הנושא שישנה.

אני מבקשת לומר בנושא של שילוב במקום עבודה. אני עם ניסיון של כעשרים שנה כיועצת ראש העיר באשדוד למעמד האישה. עם הרבה פעילות והמון עבודת שטח. בעניין הנשים צריך לפתח סביבת עבודה תומכת, זה שם דבר, זה המוטו, ואני לא אגלה כאן סוד אבל עוד מעט יהיו באשדוד בנושא הזה. כל עוד לא נתפתח את הנושא וזה יישאר ברמת כותרת הנשים לא תוכלנה להשתתף, לא הגיל, הן לא תוכלנה להשתלב בשוק העבודה.

כשאת אומרת סביבת עבודה תומכת למה את מתכוונת?

זה הכל. זה שעות עבודה גמישות, זה ישיבות בשעות סבירות, זה תמיכה לילדים, זה אין סופר דברים.

הוועדה לקידום מעמד האישה קידמה אתמול בחוק שעבר בכנסת הצעה שמדברת על כך שמקומות עבודה שמתאימים את עצמם לנשים יתוגמלו.

גם למשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה הפננו דרך גדעון סער שהיה אז יושב ראש הוועדה, הוועדה הייתה באשדוד, וביקשו אז והוא העביר אליכם את הפניה שלנו בנושא נשים חד הוריות, מדוע כשהן מתחילות לפתוח עסק קטן ולאחר שהן עברו את כל התהליכים והן מלאות אמביציה סוף סוף יכולות להשתלב בשוק העבודה בצורה מכובדת מפסיקים להן את הקצבה שהן מקבלות, ואז הן נופלות וכל הבנייה נופלת. ביקשנו להחזיק אותן עוד חצי שנה, שנה, ולתת להן אוויר לנשימה. העברנו בקשה ולא קיבלנו תגובה.

אם יש תקדים אז אנא, זו ממש הצלה לאותן נשים. קשה להן להשתלב בשוק העבודה עם בוס ועם מערכת מורכבת , הן עובדות מהבית ויש להן עסק אז תנו להן את האפשרות להתקדם עוד קצת. תחסכו שהן שוב תכנסנה למעגל מקבלי האבטלה.

אני מבקשת להעיר נקודה חשובה והיא נשים חד הוריות, חייבים לתכנן תכנון אסטרטגי בשיפור רמת החיים של נשים חד הוריות. בראש בראשונה כי יש בזה נגזרות רבות מאוד. לי במקרה יש שדולה בכנסת למאבק בנושא הוצאת ילדים ממשפחות וגם מקדמת את שינוי החקיקה בנושא.

ההשלכות והנגזרות – אמהות חד הוריות נופלות כשהן מגיעות לעובדות הסוציאליות במחלקת הרווחה, הן אומרות שהן זקוקות לעזרה והן חד הוריות. הדבר הראשון שקורה זה שרשות הרווחה, פקידות הסעד והעובדים סוציאליים חודרים ותופסים אפוטרופסות ומתחילים עם הגדרות ועם משוואות של ילדים בסיכון ומשליכים אותם על ילדים לאמהות חד הוריות. המצב הוא טרגי, ילדים מוצאים מנשים חד הוריות ומושמים בפנימיות ובתי אמונה. לא די שלחד הוריות אין עזרה אז את היקר להן ביותר, הילד היחיד שיש להן לוקחים מהן. לדעתי צריך לתכנן משהו אסטרטגי לשיפור רמת החיים שלהם.

תודה רבה. לצערי אני נאלצת לחתוך את הדיון ואני יודעת שיש הרבה על מה לדבר.

כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, אני באמת חושבת שצריך להעמיק בנושא הזה. תמיד אפשר להגיד שצריך לעשות כך או אחרת, אבל אני חושבת שהדיון הזה רק פתח איזו התחלה של הסתכלות איך בעצם אנחנו יכולים לטפל בנושא הזה.

אותי כמובן מעניין איך אנחנו עוזרים בסוגיות כאלה דרך חקיקה. לצערי, בסוף הרבה דברים נמצאים בחקיקה תקציבית שמצריכה לתעדף את המקומות האלה. אני אומרת את זה כי זה לא נכון אלא משום שלצערי כל דבר תקציבי הוא הרבה יותר קשה לביצוע. אני בהחלט מסכימה עם מה שאמר חבר הכנסת עמיר פרץ שצריכה להיות כאן קואליציה של אנשים שרואים בזה ערך, ולדאוג שבסופו של דבר גם יועברו התקציבים וההשקעות הנכונות לאזורים האלה.

אני באמת חושבת שבמדינה קטנה כמו ישראל זה לא לגיטימי שיהיו פערים, כשהמרחק בין עיר מרכזית לעיר כמו שדרות זה שעה או שעה ורבע, ועם כביש 6 המתפתח, ועם העובדה שהארץ שלנו באמת קטנטונת, אסור לאפשר לעצמנו את הפערים האלה. צריך לעשות כל מה שצריך גם בנושא החינוך, גם בנושא של הגברה והחדרת המודעות של מעסיקים בשוק העבודה. זה נושא שדיברנו עליו בדיון אחר בוועדה שלנו. מבחינתי זה דיון מפתח שדרכו אנחנו נתכנס לדיונים אחרים במסגרת דיוני הוועדה שלנו בירושלים.

שמחתי מאוד על כל האורחות שהגיעו, מכל מקום בארץ שהגעתן. תודה רבה.






הישיבה ננעלה בשעה 12:00