PAGE
13
הוועדה למאבק בנגע הסמים

2.11.2009


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 14
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים

יום שני, ט"ו בחשוון התש"ע (2 בנובמבר 2009), שעה 11:00

תעריף משרד הרווחה המשולם עבור דיירי הקהילות הטיפוליות

חברי הוועדה: מוחמד ברכה – היו"ר

חנן פריצקי, מנהל אגף התקציבים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

איריס פלורנטין, מנהלת שירות סמים, אגף תיקון ונוער מנותק, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דני בודובסקי, רכז בכיר במחלקה להתמכרויות, משרד הבריאות

ד"ר חיים מהל, ראש תחום טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

איתן סלע, מנכ"ל מרכז גמילה אילנות

אבי ריכטר, מרכז גמילה אילנות

חניתה פישר, מנכ"ל רמות יהודה-זוהרים

אפרת כהן, זוהרים

בת-שבע פנחסוב

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
תעריף משרד הרווחה המשולם עבור דיירי הקהילות הטיפוליות

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים. על סדר יומנו תעריף משרד הרווחה המשולם עבור דיירי הקהילות הטיפוליות.


הנושא עלה עקב פנייתו של מר איתן סלע, מנכ"ל מרכז גמילה אילנות ולכן ללא דברי הקדמה ופתיחה, אני נותן לו את רשות הדיבור ולאחר מכן נשמע את משרד הרווחה.

לפני זמן לא רב הורידו לנו את התעריף וההסבר לכך היה שמאחר שדמי ההבראה קוצצו ב-50 אחוזים, התעריף אמור לרדת.


אנחנו בחנו את העניין הזה מהרבה מאוד זוויות והסתבר לנו שאנחנו בעצם לא יודעים איך נעשה עדכון התעריפים והאם הוא קשור למדד או האם הוא קשור למדד במלואו או לחלקים ממנו. אנחנו הרי לא בדיוק קונים דירות ומוכרים דירות אלא אנחנו קונים מזון, חשמל, מים, תרופות וכוח אדם.


כאשר נכנסנו לרזולוציה יותר גבוהה שמתייחסת למרכיב של אפילו אם באמת היינו צריכים להוריד 50 אחוזים מדמי ההבראה, דבר שלא מחייב אותנו כי אנחנו לא עובדי מדינה, גם אז לא ברור לנו איך נעשה החשבון.

אין מרכיב הבראה בשכר?

יש מרכיב של הבראה והוא משולם. אנחנו פורסים את זה על שישה חודשים כי בבת אחת זה כבד אבל יש מרכיב של הבראה. כמובן שזה פועל יוצא של הוותק של העובד ושל מספר שנות העבודה שלו.


יחד עם זאת, מתחילת השנה המדד עלה ב-3.02 אחוזים לאותו זמן שהחליטו לקצץ ובנוסף לזה המע"מ עלה באחוז, כאשר צריך לזכור שמידת ההוצאות שלנו על דברים עליהם אנחנו משלמים מע"מ מהווים 45 אחוזים מסך כל ההוצאות. בין 50 ל-55 אחוזים זה שכר, כי זאת עבודה עתירת כוח אדם, כך שההשפעה של המדד וההשפעה של המע"מ על התקציב או על התעריף היא הרבה יותר גדולה מאשר החלק היחסי של 50 האחוזים מדמי ההבראה כאשר ה-100 אחוזים מהם זה 1.6 אחוז. כלומר, 50 אחוזים זה 0.8 אחוז. כך שבעצם היינו צריכים לקבל תוספת.


אני אומר שאין לי מושג איך עושים את החישוב, מה גם שעשינו בדיקה לאורך שנים - זאת הבדיקה שערכנו – וראינו שהתעריף בין שנת 2000 ל-2009 השתנה ב-20.9 אחוזים. שנת 2000 תעריף רגיל היה 3,632 שקלים ובשנת 2009 התעריף הוא 4,391 שקלים. לעומת זאת, מדד המחירים לצרכן עלה ב-22.91 אחוזים, כמעט 23 אחוזים, כך שיש כאן פער מאוד גדול בין התעריף לבין המדד, גם אם מתייחסים למדד באופן כללי. אם מסתכלים ברזולוציה של המדדים שבאמת משפיעים עלינו, זה עלה הרבה יותר. אני לא מדבר עכשיו על חשמל ועל דלק ודברים כאלה, ועל נסיעות בתחבורה ציבורית וכולי.


שכר המינימום למשל - הרי מחייבים אותנו בהסכם מול המשרדים לשלם שכר מינימום ואנחנו מתחייבים לעמוד בזה – עלה מ-2,797 שקלים בשנת 2000 ל-3,850 שקלים, עלייה של 37.6 אחוזים.

אתה אומר שמרכיב השכר הוא 55 אחוזים.

כן. 55 אחוזים. איפה כל הדברים האלה? איך הם לא באו לידי ביטוי?


שכר חודשי ממוצע של שכיר עלה ב-23.62 אחוזים. כל הנתונים לפניך ואפשר לחלק אותם למשתתפים.


לא פעם שאלתי איך נעשים הדברים, איך נקבע התעריף, כי זה לא ברור לי תמיד.


אנחנו מבקשים להציע להקים מנגנון לבחינה ועדכון שוטף של תעריפי המשרד, שיהיה ברור, פשוט ושקוף לכל המשתמשים, לכל מי שזקוק לתקציב הזה. זה בעצם צינור החמצן שלנו וכל פעם מנסים איכשהו לחתוך אותו, לפחות לפי מה שנראה לפי הנתונים האלה.


לכן העליתי את הנושא.

תודה. משרד הרווחה.

אני מנהל אגף התקציבים של משרד הרווחה ואני אחראי על התמחירים של כלל השירותים שניתנים על ידי המשרד ובכללם גם התעריפים של הקהילות הטיפוליות.


אני חייב לומר שהשיטה שלנו לעדכון תעריפים היא שיטה ייחודית. היא שיטה ייחודית מהבחינה הזאת שהיא מאפשרת לנו גמישות די רבה בעדכון התעריפים והיא אכן נותנת לנו גם אלמנט שאני חושב שמצליח לשמור את רמת המחירים של כלל השירותים באופן ריאלי.


השיטה שלנו מדברת לא על הצמדת התעריף למדד קבוע שאתו אנחנו הולכים לאורך זמן אלא אנחנו מעדכנים את זה בהתאם לעלויות המשפיעות על מרכיבי דמי אחזקה של הפונקציות שמרכיבות את סל השירותים.

קיבלת את הדף הזה?

ראיתי אותו. אני עוד רגע אגיע אליו ואסביר.


אני רוצה לומר גם מספר דוגמאות. מה שמציע בסיפא איתן סלע, שאני מכיר אותו ומכבד אותו, הוא לדעתי מהבחינה הזאת מדד קבוע ומהבחינה הזאת הוא די סוס טרויאני. לפני מספר שנים הייתה לנו בקשה מאחד הארגונים שלנו להצמיד את זה לשכר המינימום ומזה ארבע שנים שכר המינימום לא עודכן בכלום. הייתה לנו בקשה אחרת של ארגון בתי האבות הציבוריים והפרטיים לעשות מנגנון קבוע ולעדכן את זה בהתאם לתוספת היוקר שבזמנו עלתה כל הזמן, ותוספת היוקר לא עלתה שש שנים. מהבחינה הזאת אני חושב שאנחנו נותנים מענה שהוא מענה מאוד ראוי וסביר לעניין.


דמי ההבראה מהבחינה הזאת שהופחתו, והוא אומר שלא משפיעים עליהם, אנחנו מצליחים אחרי מאבקים מאוד גדולים עם משרד האוצר לקבל את כל התוספות שחלות בהסכמי השכר של המגזר הציבורי. למשל, התוספת המפורסמת של עיני שניתנה למגזר הציבורי אבל הוגבלה אך ורק לחלקים יחסית מאוד קטנים ולא הורחבה מעבר, ניתנה. מהבחינה הזאת אנחנו נותנים גם את הדברים החיוביים וגם את הדברים השליליים, אבל אנחנו מצליחים לשמור לאורך זמן כל הזמן על עליית תעריפים בהתאם לעלויות שחלות במשק, מה שלא היה קורה למשל אם היינו נצמדים להסכם של משרד האוצר שמצמיד את זה ב-85 חוזים למדד כלשהו או שהיינו מצמידים את זה לתוספת היוקר או שהיינו מצמידים את זה לשכר המינימום.


אני חושב שמהבחינה הזאת אנחנו עובדים על שיטת ממוצעים ויש לנו אלפי מסגרות כאלה. חלק שטענו נגדנו בקטע הזה, בדקו את עצמם על פני אורך זמן ובסוף אמרו שהם חוזרים בהם ומבקשים שהשיטה תישאר. אני חושב שבקטע הזה אנחנו נותנים מענה שהוא מענה מאוד ראוי לתעריפים.


לצערי הרב – ואני אומר לצערי באמת – בקטע של דמי הבראה היינו צריכים להחיל גם את דמי ההבראה מכיוון שזה חלק מהעניין ויש מסגרות בהן הסכמי השכר הם שונים. לעומת זאת, הסכמי שכר שאנחנו נותנים, התוספת שאנחנו נותנים, יש הרבה מאוד מסגרות שונות שאנחנו חייבים גם לתת את התוספת כי מדברים על חוזים אישיים.

הם לא עובדי מדינה. הם לא נחשבים כעובדי מדינה, ואם זה כך למה להשית עליהם את הקיצוץ הזה?

אני אומר, כי אתה לא יכול לתת את כל ההסכמים החיוביים ולא לתת את ההסכמים השליליים. אנחנו לא יכולים לתת את כל ההסכמים של עיני.

זה הסכם שבכלל לא חל עליהם. הם לא עובדי מדינה.

אני אומר ששיטת העדכון שלנו לוקחת בחשבון.

לא נתת שום דבר.

נתתי. זה נמצא בתחשיב ואני גם כתבתי לך שזה נמצא בתחשיב. אני אומר שמהבחינה הזאת אם אנחנו נחליט שאנחנו לא נותנים את כל התוספות שנמצאות במגזר הציבורי ושלא ניתנות רק לעובדי מדינה, לטעמי על פני זמן נשחק את המעונות שלנו באופן ריאלי בצורה מאוד קיצונית, ואני לא רוצה להגיע לזה.


לכן אני אומר שאנחנו הולכים עם כולם, עם ארגונים של עשרות אלפי חוסים, מאות מסגרות, אלפי מסגרות, יש ארגון ענק למעונות הפרטיים למפגרים ונמצאים בו 10,000 אנשים, שזה לא כמו במסגרת הזאת עליה אנחנו מדברים, וכנ"ל לגבי הילדים בסיכון עם 13 אלף ילדים שנמצאים שם, הזקנים נמצאים שם, וכולם בסופו של דבר כיבדו ומסכימים שהשיטה שלנו היא בסופו של דבר על פני זמן נותנת את התמורה הטובה ביותר לעדכון התעריפים.

בכל זאת, אתה התייחסת להחזקת הקהילות הטיפוליות כאילו זה נושא שנגזר רק מיחסי העבודה ומהסכמי עבודה. נכון שמרכיב השכר הוא 55 אחוזים, אבל נותרו 45 אחוזים שלא צריך להתייחס אליהם כאילו הם חלק מהסכמי השכר, שזה השיקול היחיד. 45 אחוזים קשורים באמת במדד, בצרכים של הקהילות הטיפוליות, בעניין של המזון וכולי.

ב-1 בינואר 2009 עדכנו את המדד ואנחנו מתכוונים לעשות את זה ב-1 בינואר 2010. אנחנו מעדכנים מדד פעם אחת בשנה מאז שהאינפלציה היא לא בשמים. ב-1 בינואר 2009 עשינו עדכוני מדד בדיוק כמו שאדוני אומר לגבי החלק הזה של ה-50 אחוזים עדכוני מדד, ועדכנו אותו. עדכנו גם את המע"מ. תוך כדי שעשינו את ההבראה, עדכנו גם את המע"מ אבל לצערי הרב זה נבלע בהפחתה. כאשר אתה עובד על תחשיב שהוא תחשיב מאוד אקדמי, אז יש שם גם את המע"מ, גם את הסכם השכר ויש שם הבראה. מכיוון שהשכר שם הוא לא גבוה, היינו צריכים לפרוס את ההבראה - והיא נפלה רק ביולי – על פני שישה חודשים, את כל ההבראה, במקום לפרוס את זה על שנה שלמה כי ההחלטה נפלה באמצע השנה.

לפרוס את הקיצוץ.

לפרוס את הקיצוץ בהבראה. ב-1 בינואר 2010 חלק מהמרכיב הזה יחזור בחזרה.

אתה אומר שאחרי יולי הדברים כאילו חוזרים.

הדברים יחזרו ב-1 בינואר 2010 כי מה שהיינו צריכים לעשות, היינו צריכים לפרוס את כל הקיצוץ בהבראה על פני חצי שנה. מכיוון שההחלטה על הקיצוץ בהבראה - היו דילמות אם ייעשה או ייעשה משהו אחר – נפלה רק באמצע השנה. מכיוון שבאמצע השנה לא יכולנו לפרוס את זה על פני שנה שלמה, פרסנו את זה על מחצית שנה. מכיוון שפרסנו את זה על מחצית שנה, ההפרש היה יחסית גדול. ב-1 בינואר 2010, את החצי מזה אנחנו נחזיר. בהנחה שהקיצוץ בהבראה ימשיך, אז חצי נחזור. אם הוא יופסק, אנחנו נחזיר את כל המרכיב הזה בחזרה.

מישהו מהנוכחים רוצה להתייחס?

אני מכיר את חנן כבר כמה שנים, קודם כתמחירן, ותמיד התרשמתי מהגיון מאוד ברור וגם מיושר.


הנקודה היחידה שמבחינתי היא בעייתית כאן מבחינת מקבלי התקציב, שהמדד הזה שעל פיו הם פועלים לא שקוף מספיק. זאת אומרת, אנשים לא יודעים אותו. לא ברור על פי מה נעשים העדכונים.

להשתמש במדד גמיש, זה נתון לכל מיני פרשנויות. אין כאן הגדרה ברורה איך מתקצבים, איך מעלים ואיך מורידים.

אני חושב שזה קיים.

לא. כאשר אתה אומר גמיש, אתה נותן לעצמך מרחב או מרווח.

אני מוכן לתקן מהגמישות. יש לנו משקולות לכל דבר. יש לנו משקולות – ואדוני ציין את ה-50 אחוזים -
כאשר במקרה הזה יש לנו 50 אחוזים מדד ו-50 אחוזים הסכמי שכר, וזה לא גמיש אלא זה קיים. הגמישות אומרת שאנחנו מעדכנים תעריפים בהתאם לכל העלויות החלות על דמי אחזקה. זאת הגמישות. אני מזכיר לך שאנחנו משרד הרווחה והאינטרס שלנו בראש ובראשונה הוא להשאיר את התעריפים ריאלית והמאבק שלנו עם משרד האוצר כל הזמן הוא להעלות את המחירים כדי שהתעריפים יישארו ריאלית אותו הדבר. המטרה של המשרד כמשרד היא לא לשחוק את התעריפים כי אנחנו יודעים שברגע שנשחק את התעריפים, אנחנו גורמים לכך שאנחנו נשחק את הטיפול והמטרה שלנו היא בדיוק לשמור על הקטע הריאלי. הקטע של הגמישות, בקטע שאנחנו מעלים את זה בהתאם לעלויות שחלות על המשק, הוא לקחת את כל ההסכמים שחלים כמו ההסכם של עיני שלא כתבנו אותו בשום מקום, ללכת למשרד האוצר ולדרוש אותו. באמת כאשר הלכנו לשם לבקש את העדכון בגין המרכיב הזה, זרקו אותנו בהתחלה מהמדרגות ושאלו מה פתאום וכי זה בכלל לא רלוונטי.


לכן אני אומר שהגמישות הזאת היא לא גמישות מהבחינה הזאת שנותנת לנו לערפל את זה או משהו כזה אלא גמישות שנותנת לנו דווקא להשאיר את התעריפים באופן ריאלי.

יש כאן משהו קבוע. זאת אומרת, הם אומרים שהם מתייחסים לנקודה 1, 2 ו-3 או 4, אבל הדבר הזה צריך להיות יותר שקוף.

אני מקבל. אני מוכן גם לתת להם מתווה יותר ברור של איך מחולק התעריף ולפי איזה משקולות.

זה חשוב. חשוב שיהיה נייר כלשהו שאפשר יהיה להתייחס אליו ולפיו למדוד את הדברים.

כאשר אנחנו עשינו את השוואת התעריפים, קצת קשה לי האמירה של חנן כי מצד אחד התעריף עלה ב-20.9 אחוזים, אבל כאשר אני מסתכל על השכר הממוצע במשק, השכר עלה ב-23.62 אחוזים, וכאשר אני מסתכל על השכר לעובדי שירותים ציבוריים או עובדי בריאות רווחה וסעד, שזה פחות או יותר העובדים שלנו, השכר הממוצע שלהם במשק עלה בתקופה הזאת ב-33 ויותר אחוזים. זאת אומרת שיש כאן הסכמי שכר.

אם אני לא טועה, אלה לרוב עובדי מדינה.

לא בהכרח. לא. כאשר מדברים על שכר ממוצע במשק, אלה לא עובדי מדינה.

לא, לעובדי בריאות, רווחה וסעד. זאת אומרת, התחום של הבריאות.

זה תלוי איזה נתון לוקחים משנתון בנק ישראל.

הם כפופים למשרד הבריאות.

גם נקודת ההתחלה היא רלוונטית.

צריכות להיות טבלאות שכר שיחסית היו די קרובות לשכר המינימום ולכן כאשר עודכן שכר המינימום מהבחינה הזאת, ההפרש היה יותר קטן. כאן זה מאוד משנה באחוז הזה כי הוא בעצם לא אומר לך כלום כי זה משנה מאוד מאיפה התחלת ולאן אתה הולך.

זה מתייחס לאותה נקודת זמן.

אני מסכים. אנחנו הולכים על טבלאות שכר בהן אנחנו מעדכנים את זה מעת לעת בכל הסכם שחל במשק. אני אומר שהמטרה שלנו והאינטרס שלנו בראש ובראשונה הוא לגרום לכך שהתעריפים לא יישחקו.

חשוב מאוד לומר שאנחנו עובדים בשוק מאוד תחרותי. אם אני רוצה להשאיר עובד במערכת עם השכר בו מדובר, לא נצליח להשאיר עובדים במערכת. יש הרבה מאוד עובדים שבגלל שאנחנו מאוד קמצנים בתשלומים, לא נשארים במערכת כי המערכת בחוץ, אפילו מערכת ציבורית, אפילו עיריות, מציעה הרבה יותר.


יש עוד דבר שמשפיע עלינו וזה נושא של אם כבר נשארים עובדים, זה אומר תוספת של דרגות כל שנתיים וותק.

כאשר אתה מדבר על שכר ממוצע לעובדי בריאות, רווחה וסעד, שאלה הם העובדים שלכם, האם גם אצלכם עלה השכר בממוצע ב-33 אחוזים?

לא.

זה משתנה מקהילה לקהילה.

אני רוצה להגיע למשהו.

אנחנו מנסים להצמיד את העובדים הסוציאליים למשל לדירוג העובדים הסוציאליים.

בסדר, אבל האם השכר של העובדים שלכם השתנה פחות או יותר בהתאם לממוצע הקיים של עובדי בריאות וסעד?

אנחנו מנסים.

האם חלה נגיד עלייה מתונה יותר של התעריפים, 20 אחוזים לעומת 33 אחוזים?

אני חושב שעניתי.

האם זה בא על חשבון השירות שאתם נותנים?

זה בא על חשבון דברים אחרים. זאת שמיכה שהיא לא מתארכת. או שהראש מחוץ לשמיכה או שהרגליים בחוץ ואי אפשר לכסות את הכל. כמובן שזה בא על חשבון משהו.

על חשבון התפתחות או השקעה בתשתיות.

אנחנו מעכבים השקעה, מעכבים פיתוח של מבנים, מעכבים החלפה של רהיטים.

עלויות השכר הולכות וגדלות. זה חייב להיות ברור.

אם משווים את שנת 2000 לשנת 2009, והיום אתם אומרים שמרכיב השכר הוא 55 אחוזים, האם בשנת 2000 היה פחות?

כן.

אנחנו נתייחס לעניין של הקיצוץ בסוף, אבל השאלה הגדולה היא האם מה שמוקצב מאפשר מתן שירות נכון ויעיל. השאלה מופנית למשרד הרווחה בעיקר.

אני רוצה לומר משהו. יכול להיות שצריך לעשות חיבור בין התוכן לתקציב. אני חושבת שאם אנחנו ניכנס – ואני יודעת את הנתונים ואני לא אפרוס אותם כאן – ונבדוק את מה שכתוב בתעריף מול מה שאנשי הקהילות משקיעים, יכול להיות שהכסף היה מספיק. יחד עם זאת, אני מוכרחה לומר שיש הרבה מאוד חריגות גם בשכר וגם בתנאים שנותנים לכל מיני פונקציות בקהילות, שלוקחות כסף. אני חושבת שצריך לשים את המנגנון שקוף, צריך לדעת איך עושים את זה, את זה אני מקבלת, אבל מצד שני לבוא ולומר שזה חסר כאשר אני יודעת כמה חלק מאנשי המקצוע שמקבלים שכר שהוא לא יאה וכמה אנשי מקצוע לא מועסקים כשהם צריכים להיות מעוסקים, לא בגלל סיבות שאין כסף, אז הייתי חוזרת קצת אחורה ובודקת ועושה בדק בית לפני שהייתי מתלוננת. זה צריך להיות כאן על השולחן מאוד ברור.

מה הסמכות שלכם להתערב במקרה שקורים דברים כאלה?

אנחנו יכולים להתערב ואנחנו מתערבים, אבל זה לא פשוט.

בסופו של דבר זה באחריותכם, אם יש שכר או אם יש תקנים לא נחוצים.

זה נכנס לתהליך ארוך של לחצים לומר למסגרות להתחיל להעסיק את האנשים.

איריס, הכדור חוזר אליכם בסוף.

הוא חוזר אלינו בצורה שאנחנו צריכים לסגור את המסגרת למשל או לקצץ בתקציב.

בין לתקן לבין סגירה.

מה שאתה בעצם אומר לי, ויכול להיות שזה נכון לעשות, ואנחנו נמנענו מלעשות זאת כי צריך לראות את הצד החיובי של העניין, זה להיכנס לתוך מה שהם בעצם אומרים ולומר שקהילה איקס למשל, אני צריכה לגזור לכם 700 אלף שקלים עכשיו ולממש את הסעיף בהסכם שאומר שלא נתתם את מה שדרשתי, ולקחת את הכסף אחורה. עושים את זה במשרד. אני עוד לא עשיתי את זה. תאמין לי שיש מספיק מקומות לעשות את זה. אלה שני דיונים שאולי לא שייכים, אבל כדאי לדעת.

תעשו מה שצריך לעשות. זה שאתם לא עושים את הדבר הנכון, זה לא אומר שהאחריות על מי שטעה אלא האחריות על מי שאמור לתקן.

אנחנו סובלנים לחריגות אבל כאשר באים בתלונות, אני חושבת שצריך לשים איזשהו איזון באמצע.

זאת לא צריכה להיות טענת קונטרה.

לא, זה לא.

אני רוצה להתייחס לדבריה של איריס מהיבט אחר. אנחנו עכשיו בשלבי המכרז ובמכרז אתם דורשים איכות, ובצדק. כלומר, יש לי אינטרס משותף אתך. אתם דורשים איכות של עובדים, בעלי תואר מ.א. ומעלה, עם ניסיון וכולי. זה עולה כסף. יש הבדל גדול אם אני לוקחת סטודנטית שסיימה השנה אוניברסיטה או לוקחת מישהו עם תואר שני עם ניסיון וקורסי התמכרויות וכולי והמשכורות הן בהתאם. כלומר, גם כאן צריך להיות איזושהי התאמה בין הדרישות שלכם לאיכות של עובדים לבין מה שאני יכולה לשלם להם.

בכל זאת צריך לקלוט את אלה שמסיימים.

אין ספק אבל צריך להיות גם איזשהו איזון. עדיין הדרישות של משרד הרווחה, אנחנו רואים את זה לפי הניקוד שהוא נתן, הן תואר שני עם ניסיון וכולי.

מקבלים ניקוד נוסף על עובדים שהגיעו עם תואר שני. אין שום דרישה כזאת.

רציתי לומר מילה לגבי הקשר בין התקצוב והתעריף לסלי השירותים שגם הוא עולה בדרישות המכרז לכוח אדם או העדפות.


אני חושבת שקודם כל יש שוני מקהילה לקהילה בין המרכיבים השונים של ההוצאות השונות בתקציב של הקהילות כי מה לעשות, יש קהילה אחת שנמצאת במבנה שלה וקהילה אחרת שמשלמת שכירות עבור המבנה, והעדכונים של העלויות משתנים. את זה אני מביאה כדוגמה, אבל אפשר לקחת כל מרכיב אחר בהוצאות ואני בטוחה שיהיה הבדל בעלויות.


יכול להיות שמהבחינה הזאת המנגנון שהציע איתן, אפשר לעשות אותו ולקחת בחשבון מה קורה בכל הקהילות ולעשות איזשהו משהו שהוא משקלל ויוכל לשקף, אם בכלל.

יכול להיות שזה נכון אבל משרד הרווחה עובד עם אלפי מסגרות. כל שיטת התקצוב שלנו היא בשיטה של ממוצעים, שיטה שחותכת שירותים, אנחנו לא יכולים לתפור תעריף לכל מסגרת ומסגרת כי זה פשוט משהו שהוא בלתי אפשרי ובלתי ניתן ובלתי מתקבל על הדעת מהבחינה הזאת.

זה לא מה שאמרתי.

את אמרת שצריך לבחון כל קהילה וקהילה. יש לנו מספר קהילות, יש לנו אלפי מסגרות לנכים, למפגרים, לילדים, אנחנו עובדים עם כולם ואנחנו יוצאים במכרזים. אנחנו יודעים שהתעריפים שלנו לא משופעים אבל מצד שני יש לנו נהירה גדולה למכרזים ואנחנו ידועים ככאלה שנותנים סלי שירותים סבירים פלוס ולא דברים שהם הרבה מעבר. אני מזכיר לכם שהיושב-ראש דיבר על השמיכה ואכן הכל שאלה של סדרי עדיפויות. יש לנו אלפי אנשים שמשוועים לשירותים שאנחנו צריכים לתת להם. כל הזמן אנחנו באיזו דילמה בין סלי השירותים ומה אנחנו נותנים. בקטע הזה אנחנו נותנים סלי שירותים שהם אחידים. לקהילה אחת יש מרכיב שכר דירה יותר גבוה, לקהילה שנייה העובדים טיפה יותר יקרים, לקהילה שלישית המיקום גורם לכך ששינוע המזון יותר יקר וכולי. בגדול, הדברים בסופו של דבר מתאזנים.

עדיין יש חלק מהמרכיבים בתוך סל השירותים שאני מניחה שהתעריף איכשהו מחובר אליו או מחושב על בסיסו פלוס תקנונים.

לעולם זה יהיה אלא אם כן אנחנו פשוט נעשה קוסט פלוס ונבדוק כל מקום ומה ההוצאה שלו ונשלם לו אותה. לעולם זה יהיה בשיטה הקיימת אבל זאת שיטה שמקובלת בכל המקומות ובכל העולם.

בלי קשר להוצאה בפועל בקהילות. עכשיו אני מדברת על סל השירותים כאשר יש בו כמה סעיפים שהם שעל פניו הם מאוד מנותקים מהמציאות, בנושא של השכר ובנושא של מזון, כאשר מדובר ב-600 שקלים לחודש למזון למטופל, כך שאנחנו מדברים על 20 שקלים ליום לאדם. המספרים מדברים בעד עצמם. ב-20 שקלים אתה קונה מנת פלאפל ושתייה אבל אנחנו צריכים לתת חמש ארוחות. שנים עומדים על אותו מספר וזה זועק לשמים. אתה לא יכול לתת בזה, אבל נותנים. אי אפשר לעמוד במספר הזה. נותנים ואז חורגים. בזה חורגים, בשכר חורגים, עלות מעביד למדריך שעושה משמרות בשבתות ובחגים, זה פחות משכר מינימום. מי יכול לעמוד בזה?

יש בעיה לקבוע בסל את המרכיבים שהם משהו שהיה עוד לפני מספר שנים כאשר השורה האחרונה כל הזמן מתעדכנת והשורות בפנים לא מתעדכנות. זאת הבעיה אבל למרות זאת צוין כאן שהסל עלה ב-20 אחוזים ולכאורה צריך לתמחר. אנחנו כרגע באיזה מהלך מאוד גדול למחשב את כל השירותים האלה, כך שכל שורה ושורה תהיה יותר ברורה.

אין בעיה. גם אם תיקח את אותו מדריך עם 5,000 שקלים עלות מעביד, עם ה-20 אחוזים, זה 6,000 שקלים עלות מעביד. זה עדיין לא עומד. אתה לא יכול לשלם את העלות של השעות הנוספות לפי חוק, שעות ערב, שעות לילה, שעות שבת, שעות חגים, אבל משלמים אותם, כולל ה-20 אחוזים.

שעות לילה זה 150 אחוזים ושבתות זה 200 אחוזים.

אנחנו לא נתנצח. אני אומר עוד פעם שמשרד הרווחה מפעיל שירותים בהיקף של כמעט 4 מיליארד שקלים. בגדול השוק מאוד מאוזן. אנחנו צריכים למצוא שירותים ואנחנו נותנים שירותים ברמה מאוד גבוהה. אני מזמין אותך לראות גם שירותים אחרים שניתנים בתחומים אחרים כאשר כולם עובדים באותם תעריפים ועל אותן עלויות של עובדים. לשמחתי הגדולה אני יכול לומר שהמשרד עומד בכבוד עם רמת השירותים שהוא נותן לאזרחים שלו וזה בכל קנה מידה וגם בתעריפים האלה.

גם במשרד הבריאות נאמר לי שהם העלו תעריפים ולא הורידו אותם.

דני, אתה רוצה לומר משהו?

אני לא יכול להתייחס להיבט הכלכלי הזה.

אנחנו נסכם את הדיון. אני מתרשם, ואני חושב שמסכים לפחות לעניין הזה, שאין כאן התנגשות או סתירה בין האינטרס של הקהילות הטיפוליות לאינטרס של משרד הרווחה, כמובן למעט הדבר "הפעוט" וה"לא חשוב" שהוא התקציב. בעצם כולם רוצים לתרום באותו כיוון.


אני חושב שיש טעם לפגם, ואני מפנה את הדברים האלה למשרד הרווחה, בעצם העובדה שהשיתו את הקיצוץ בדמי ההבראה על אנשים שהם לא עובדי מדינה ואני חושב שיש מקום לבחון את הדברים האלה מחדש.


נקודה שנייה. המנגנון, גם אם נקרא לו קשוח ואם נקרא לו גמיש, חשוב שהוא יהיה מנגנון מוגדר. רשמנו לפנינו את מה שאמרתם ואני מקווה שאכן כך יהיה.

גם שקוף.

נכון. שקוף. רשמנו את הדברים שאמרתם ואני חושב שזאת נקודה בכיוון הנכון.


הנקודה השלישית היא העניין של החריגות ואני מתכוון לחריגות בשני הכיוונים. יש טענה על חריגות מצד משרד הרווחה לגבי כך שיש תקנים מיותרים או שיש אנשים שמקבלים שכר מופרז ולעומת זאת בקהילות יש כאלה שאומרים שהשכר שאתם מקדישים הוא פחות מהשכר הממוצע במשק. אני חושב שיש מקום לבחון את העניין הזה, כך שהשכר לא יהיה מופרז ושלא יהיו תקנים מיותרים, אלא שהכסף הזה, במקום שילך להחזקת משרות מיותרות, ילך לרווחת האנשים בקהילות הטיפוליות. לעומת זאת, לגבי שכר שהוא פחות מהשכר הממוצע במשק, גם זה לא הוגן וגם זאת עבירה על החוק.


הנקודה הרביעית היא הגדרת סל השירותים. לא התרשמתי שעמדתם יותר מדיי על העניין הזה ולדעתי צריך לקיים דיאלוג - שיכול להתקיים בפני הוועדה, אם אתם רוצים – גם בקהילות וגם במשרד הרווחה וזאת כדי לאפשר סל שירותים שייתן טיפול יעיל לקטגוריות השונות של הטיפול.

הסוגיה שנגזרת מההשתתפות העצמית ואבטחת הכנסה שלוקחים זה מזה, אני חושב שזאת סוגיה שלא עלתה על השולחן אבל אני מבקש שתהיה התייחסות אליה. זה דבר שלא מסתדר עם מתן שירות יעיל והוגן.

אלה הנקודות שאני מעלה לסיכום הישיבה. אם יש חברים שרוצים להעיר משהו, בבקשה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40