PAGE
19
הוועדה לזכויות הילד

20.102009


הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 17

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי,ב' בחשוון התש"ע (20.10.2009) בשעה 12:00

הפגיעה בתקציבי המכונים להתפתחות הילד

חברי הוועדה: אבי דנון – היו"ר

אבי (משה) דיכטר

חה"כ עפו אגבאריה

חה"כ דב חנין

אשר אור-נוי – ממונה תחום להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות

עו"ד רות דיין מדר – מנהל חינוך ורווחה, מרכז השלטון המקומי

ד"ר בינמין גליק – אחראי התפתחות הילד, קופת חולים מאוחדת

ד"ר קעדאן וליד – המכון להתפתחות הילד נתניה, קופת חולים כללית

יעקב גלי – יו"ר עמותת התפתחות הילד, היחידה להתפתחות הילד, עיריית קריית שמונה

רחל פרץ – מ"מ מנהלת היחידה להתפתחות הילד, עיריית קריית שמונה

אירית חן – עובדת סוציאלית, עיריית קריית שמונה

עפרה שמחאי – רכזת תחום ריפוי ועיסוק, עיריית קריית שמונה

דוידוביץ מיכאל – מנהל מערך התפתחות הילד ירושלים והשפלה, מכב"י שירותי בריאות

יואב סלומון – יו"ר עמותת נצר

דורית בן יוסף – עמותת נצר

רינה יצחקי – דוברת "יוניסף"- קרן האו"ם למען ילדים

ד"ר תמר ארז – הסתדרות הפסיכולוגים

יגאל בוזגלו – חבר מועצה, עיריית קריית שמונה

מיכל צאזנה – עמותת נצר

רחל סעדה

מיטל בר שלום


הפגיעה בתקציבי המכונים להתפתחות הילד

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו ביקשנו מהמרכז מידע על מנת לבדוק איך הקצוצים בתקציבים משליכים על תקציבי כל המשרדים השונים הנוגעים לנושא.

אני נציג משרד הבריאות. אני מוחה על הכותרת. אין במשרד הבריאות קיצוץ במערך ההתפתחותי שהוא מפעיל. להפך, יש תוספת תקציבית. הכותרת ממש לא מתאימה. יש בעיה מקומית שלא קשורה למשרד הבריאות. אני מגיש מחאה פורמאלית על הכותרת.

רשמנו את ההערה שלך. לא ניכנס לזה כרגע, אבל יכול להיות שבתקציב 2010 העניין של הקיצוץ יהיה רוחבי בכל הארץ.


אנחנו מתחילים עם מקרה נקודתי, ויכול להיות שהמקרה הזה יוביל גם למקומות אחרים בארץ. הפנייה היתה נקודתית בקריית שמונה. יגאל בוזגלו, חבר המועצה, תן לנו סקירה קצרה על מה קרה ולמה אנחנו פה.

אני רוצה להודות לך על העלאת הנושא בפורום כזה מכובד. זה רק מראה שהרגישות שלך היא בראש מעינך. מגיע לך מילים חמות. אני לא רוצה לקשור את נושא התפתחות הילד בקריית שמונה להזנחת הפריפריה, כי אז אני אבלע את הנושא הזה בתוך הפריפריה. אני דווקא רוצה להציג עובדה בשטח. העובדה בשטח היא שהמרכז להתפתחות הילד שהוא על סף קריסה מונה 532 ילדים מקריית שמונה והאזור עם בעיות פסיכולוגיות-מוטוריות והתפתחותיות. יש שם ילדים אוטיסטים עם בעיות קשות מאוד, והם אינם מקבלים את השירות.

על איזה גילאים מדובר?

מדובר על גיל לידה עד 9. הם אינם מקבלים את השירות, התרופה והעזרה מהאנשים המקצועיים. כל מדינה נאורה אחרת בעולם לא תיתן למחדל הזה להתקיים אפילו רגע אחד. זה לא קשור לפריפריה, אלא לטיפול בילדים. אני לא חושב שמדינה יכולה לזרוק לכלבים 530 ילדים בעלי מומים ומוגבלויות. אנחנו חייבים להושיט עזרה לילדים האלה. חייבים להחזיר להם את החיוך ואת הזכויות שלהם. מי שלא מתקצב את המרכז הזה, צריך לפעול נגדו בסנקציות.

למי שייך המרכז הזה?

המרכז הוקם על ידי הרשויות.

יו"ר העמותה, מה השתנה השנה משנה שעברה?

שלושה גורמים שהיחידה עומדת עליהם: קופות החולים, משרדי הממשלה והרשויות באזור לא פועלים השנה, כל אחד מהנימוקים שלו. קופות חולים כללית טוענת שיש להם קיצוץ רוחבי וכתוצאה מזה הם קיצצו גם לנו.

בוא תדבר איתנו במספרים. מה התקציב של המרכז בשנת 2008?

שני מיליון שקלים בערך.

מה היה מקור ההכנסות?

שלושת הגורמים האלה: קופות חולים, רשויות ומשרדי ממשלה. אני כן כולל כאן את משרדי הממשלה, כיוון שבכל זאת היתה לנו הקצבה של משרד הבריאות.

3 שנים אין לכם הקצבה.

בשנת 2008 מקור ההכנסה היה מקופות חולים, רשויות ומשרדי ממשלה.

כן.

זה ניתן פר ילד שנמצא במכון. מה קורה בשנת 2009?

קופת חולים כללית עשתה קיצוץ רוחבי. למרות שהיה לנו איתם הסכם גלובאלי, הם לא עמדו בו. לזה הצטרף העניין של משרדי הממשלה. פרופ' אור נוי אומר שכבר שלוש שנים לא היתה הקצבה כזו, אבל זה לא משנה. ההקצבה הזו של משרד הבריאות קוצצה לחלוטין. היו 150,000 שקלים לשנה שקוצצו לחלוטין. אנחנו היינו מאוד רוצים שיחזירו לנו את זה. אולי בלעדי שני אלה היינו מסתדרים איכשהו, אבל הרשויות גם כן מצמצמות כתוצאה מתוכנית הבראה. שלושת הצמצומים האלה בבת אחת לעומת שנים עברו, עשויים להביא את היחידה לקריסה מוחלטת.

איזה רשויות משתמשות בשירותים האלה?

קריית שמונה, מועצה אזורית גליל עליון ומבואות חרמון.

רמת הגולן.

הילדים באים אלינו מרמת הגולן, ואנחנו לא גובים מהם כסף. עכשיו הודענו לכל הרשויות ברמת הגולן, שבמידה ולא נצא מהישיבה הזו עם איזשהו דבר ממשי, כל ילד יצטרך לשלם.

אז מי הבעלים בכל זאת?

הבעלים הם שלושת הגורמים האלה.

זו עמותה.

זו עמותה פרטית.

כן. כאשר גורם מוניציפאלי אחד לא מעביר את הכסף, אחרים אומרים שהם לא פראיירים.

איזה רשויות לא העבירות את התקציב?

גליל עליון. הם אומרים שבגלל שקריית שמונה לא מעבירה, גם הם לא מעבירים.

מול איזה משרד אתם עובדים בעיקר? מי האבא שלכם?

מבואות חרמון ומטולה.

משרד הבריאות. יותר בעצה, בהדרכה ובפיקוח, אבל לא בכסף.

בביקורת. לא מזמן היתה ועדת ביקורת.

זה טוב ביקורת.

אנחנו לא מתנגדים לביקורת.

אני חייבת לציין את הנכונות והזמינות. כל פעם שאנו נזקקים לפרופ' אור נוי, הוא נמצא שם בשבילנו.

אני רוצה לדעת מה קורה במקומות אחרים. המרכזים האלה הם לא רק בקריית שמונה. יש כאלה בכל הארץ.

אני נציג מכבי שירותי בריאות. אצלנו התקציב המיועד להתפתחות הילד רק עולה. אלה הנתונים שיש למשרד הבריאות. בשנת 2007 מכבי הוציאה 59,000,000 לנושא, והשנה זה כבר מעל 69,000,000 שקלים. כלומר, התחום של התפתחות הילד לא רק שהוא לא עובר צמצום, אלא עובר הרחבה במכבי. הוא כולל יותר אנשים, יותר התקשרויות. לכן, הדיון הזה כאן מפתיע אותי. אני יודע מה קורה במכבי בצפון, ואני יודע שנעשה הסכם לטובת שני הצדדים.

אנחנו עדיין במשא ומתן מול מכבי להסדר על תשלום עבור בדיקות הרופא.

האם נתקלתם בדברים דומים?

אני לא נתקלתי בדבר כזה. יש מרכזים לגיל הרך באזורים רבים בארץ, ואני לא נתקלתי בדבר כזה.

אז קופת חולים מכבי מפעילה מרכזים להתפתחות הילד באופן עצמאי.

אנחנו קונים את השירותים שלנו, ואנחנו משלמים על פי הסכם.

אנחנו נותנים שירותים לקופות החולים, וקופות החולים משלמות, כל קופה לגופה.

האם יש גוף מקביל לעמותה הזו, שקופות החולים או גוף אחר קונה מהם שירותים? האם זה הגוף היחיד באזור?

באזור, כן.

יש בבית חולים בצפת.

הוא משלים. הוא לא במקום. בקרית שמונה והסביבה, אין למבואות חרמון, לגליל עליון, לרמת הגולן ולעיר עצמה מוסד אחר בו הם מטופלים.

אני רוצה לצייר לכם את התמונה בחמש דקות, כדי שנבין שזו בעייתית שדורשת פתרון. יש במדינת ישראל, ומשרד הבריאות מכיר בכך, 33 מכונים – מערכות שמופעלות על ידי המדינה בבתי חולים ממשלתיים או על ידי קופות החולים. אלה מערכות גדולות שבהן מתבצעת אבחון וטיפול של ילדים עם בעיות התפתחותיות. כדאי לזכור, שבמדינת ישראל מאובחנים בשנה לפחות כ-20,000 ילדים עם בעיות התפתחותיות. זה יותר מ-10% של השנתון. כלומר, מדובר על מאסה חשובה ביותר. אין ספק, שדין כל ילד כדין כולם. בנוסף, יש 62 יחידות כדוגמת קריית שמונה. היחידות האלה בדרך כלל מופעלות על ידי עמותות ציבוריות בתמיכת הרשות. הרשות נותנת מבנה, ניקיון ומזכירות.

זה רשות או מספר רשויות?

לפעמים מספר רשויות. כל רחב שיש בו לפחות 20,000 תושבים יש בו יחידה התפתחותית. קופות החולים קונות שם שירותים. כמה הן משלמות עבור השירותים הללו? משרד הבריאות מנוע מלהתערב על פי חוק בריאות ממלכתי. אני יכול לומר, שאת השירותים הללו מחויבות לתת הקופות ולא משרד הבריאות. אלה שירותים במסגרת חוק בריאות ממלכתי, תוספת שנייה. ברוב המקומות הקופות מגיעות להסדר סביר עם היחידות ההתפתחותיות הללו, כך שלפחות הן מסוגלות להתקיים. במידה ויש מחסור, המועצה או הרשות המקומית מכסה זאת.


בקריית שמונה ישנה בעיה, שאני מנסה להתמודד איתה שנים. יש קופות שקונות שירותים שם בצורה מאורגנת ומסודרת, משלמות פר טיפול. במחוז הצפון של קופת חולים כללית ישנם אזורים שם היא לא מוכנה לשלם פר טיפול, אלא סכום גלובאלי בלבד. אתם יכולים לסמוך על הקופה, שהסכום הגלובאלי בדרך כלל יהיה הרבה יותר נמוך מהתעריפים שמשרד הבריאות קבע. ברגע שסכום גלובאלי כזה הוא הרבה יותר נמוך, יש ליחידה הזאת אחת משתי אפשרויות:האפשרות הראשונה היא לומר שהיא מטפלת רק באיקס ילדים ובכל השאר אני לא מטפלת, כי שילמתם עבור מספר מוגבל של טיפולים. אפשרות שנייה, כמו שקורה בקריית שמונה – ואני מברך אותה על זה – היא לומר שמטפלים בכל הילדים, אבל יוצרים גירעון.

את הגירעון הזה יצרו שני גורמים: הגורם האחד הוא הרשויות. אם בעבר הן ממנו, היום הן לא נותנות שום דבר. הגורם השני הוא קופת חולים כללית, שטוענת שהם מקבלים סכום גלובאלי. אני הבנתי, שהשנה היא אף קיצצה את הסכום הגלובאלי הזה.

אבל משרד הבריאות גם קיצץ.

אני רוצה לדעת, מי היום האבא של המרכז הזה.

יש אבא מקצועי שהוא משרד הבריאות. לכן, אנחנו עושים ביקורות.

מי שעושה את הביקורת הוא קופת החולים או משרד הבריאות?

משרד הבריאות.

מי שאחראי על השירותים הן הקופות ולא משרד הבריאות. משרד הבריאות מפקח על מתן השירותים.

אבל אתה דיברת על קופת חולים כללית ועל הרשויות שלא מעבירות תקציב. אם צריך למקד את מקור הבעיה, האם מדובר בקופת חולים כללית או ברשויות?

זה גם וגם.

הגירעון נוצר חצי-חצי.

יש פה התנערות מהילדים האלה, שזקוקים לזריקת עידוד תקציבית.

התעלמות של מי?

התעלמות של הרשויות המקומיות, של קופות החולים ושל משרד הבריאות שמתכתב עם האנשים ומורח.

כלומר, אם מדובר במטופלים של קופת חולים מכבי או קופת חולים מאוחדת, אפשר לדעת מהי עלות פר מטופל.

120 שקלים.

האם אפשר לקבל את הנתונים לגבי עלות פר מטופל של קופת חולים מכבי, של קופת חולים מאוחדת, של קופת חולים כללית?

מה זה 120 שקלים?

פר טיפול.

אם הבעיה מתמקדת בסופו של דבר בקופה אחת, שמשיקולים עסקיים או אחרים הגיעה להסדר עם העמותה על תשלום גלובאלי, שאין בו כדי לכסות את עלות הטיפול, אנחנו יודעים למקד את הבעיה בנושא אחד.

אני אענה לך. אני מכיר את הבעיה שלהם, ואני חושב שאי אפשר לסיים את הישיבה מבלי לפתור להם את הבעיה.

איך פותרים את הבעיה?

אני רוצה לומר משפט אחד על משרד הבריאות. משרד הבריאות תמך. עד לפני שלוש שנים היה למשרד הבריאות תקציב לתמוך בכל היחידות ההתפתחותיות, לא רק בקריית שמונה. היו אז רק 40 יחידות, והתמיכה של משרד הבריאות היתה בהדרכה של העובדים. בעצם כל יחידה ניצלה את הכסף הזה לעניינים שלה. אנחנו נתנו בשעתו 10 שקלים לטיפול. לפעמים היה מדובר ב-160,000 שקלים ולפעמים ב-140,000 שקלים. לפני שלוש שנים האוצר קיצץ את הסכום הזה, ובשלוש השנים האחרונות אנחנו לא תומכים באף יחידה. במקביל, אנחנו לא תומכים ביחידה בקריית שמונה.


לשאלה המרכזית, איפה הרגולאטור – אם תעיינו בחוק בריאות ממלכתי, תראו כי המשא ומתן על הסכום שהקופה רוכשת שירותים הוא בלעדי בין הקופה לספק השירותים. היתה לי שיחה בנושא הזה עם מנכ"ל שירותי בריאות כללית לפני חודש. הוא אמר שהוא ינסה לטפל בזה, והעובדה היא שהוא לא טיפל בזה. להערכתי, התשלום שקופת חולים כללית משלמת פר טיפול הוא 60 שקלים.

מחצית מהסכום שמשלמת קופה אחרת.

נכון. יש יחידות ערביות באזור שגם להן יש את אותה הבעיה.

אני רוצה לתת את הנתונים לגבי המצב באזור המשולש. אחוז הילדים שם בכפרים מסוימים מגיע כמעט ל-50%. מכפר קאסם ועד אום אל פאחם יש 4 מכונים להתפתחות הילד. אחד בבית חולים שניידר באזור פתח תקווה, בית חולים מאיר, לוינשטיין ובבית חולים עפולה. הקהילתי היחידי הוא במרכז להתפתחות הילד בנתניה. בכל הכפרים באזור המשולש אין מכון להתפתחות הילד. יש עמותה אחת שהקימה מכון להתפתחות הילד באום אל פאחם, והיא גם סובלת מאותן בעיות שקיימות בקריית שמונה.


אני עובד במכון להתפתחות הילד בנתניה ובשניידר. זמן ההמתנה לקבלת טיפול הוא 4 חודשים. הקולגות יכולות לאמת את הדברים שלי. בשנת 2007 ד"ר אור נוי פרסם ספר על ילדים עם צרכים מיוחדים בארץ. הנתונים מזעזעים. במגזר הערבי האחוזים הם פי שניים בהשוואה למגזר היהודי. הוא דיבר גם על הילדים עם לקויות למידה שעכשיו הולכים להכיר בהם כבעלי צרכים מיוחדים. פרופ' ג'באר מטייבה פרסם סטטיסטיקה שמצביעה על כך, ש-30% מהילדים בטייבה סובלים מלקויות למידה, הפרעות התנהגויות והפרעות קשב וריכוז. אם לא מאתרים אותם מתחת לגיל 5, אנחנו מפספסים אותם. בנוסף, רוב הקופות באזור מקבלים את השירותים מספקים חיצוניים. בתקופה האחרונה היו הרבה אנשים שלמדו את המקצועות הפרא-רפואיים במגזר הערבי, והם התחילו להקים מכונים פרטיים. לקופות יותר נוח ויותר זול לקבל שירותים מספק חיצוני.

בלי רעיונות.

80% מהאוכלוסייה שם הם מבוטחים של הקופה שאני עובד בה. הקופה הזו צריכה להקים עוד מכון מוכר להתפתחות הילד ולא להסתמך על ספקים חיצוניים. לתמונה הזו נכנסים גם המתנ"סים. במתנ"סים הוקמו יחידות להתפתחות הילד. הם גם ספק חיצוני, והם לא יכולים לפתור לנו את הבעיה. באזור שלנו יש עמותה אחת באום אל פאחם, שנותנת שירות לכל האזור.

יש כ-100,000 תושבים באזור.

זה לא פתרון. אני לא יכול לבקש מאמא לבוא מטייבה לנתניה בשביל פיזותרפיה, כאשר אני יודע שאין לה את הכסף בשביל הנסיעה. הרבה ילדים מפוספסים רק בגלל שהמצב הסוציו-אקונומי שלהם נמוך.

יש פה גם נציגים מעמותת נצר בחיפה. מדובר במקרה דומה עם בעיות דומות. יכול להיות שאנחנו מגלים פה תופעה שקיימת בעוד מקומות בארץ. האם תוכלו לספר מה קורה אצלכם?.

המצב בנגב עוד יותר גרוע.

אנחנו עמותה שמטפלת בילדים עם אוטיזם. יש לנו מרכזים בחיפה ובכרמיאל. אנחנו מטפלים בילדים בגיל הרך מגיל 15 חודשים עד גיל 7. הכלי העיקרי שלנו הוא מרכז מילמן שיושב בחיפה ויש לו שלוחה בכרמיאל. יש לנו גם מועדוניות לילדים יותר גדולים, אבל זה לא הנושא כאן. אני מתרכז בגיל הרך. זה הגיל הקריטי. זה חלון ההזדמנויות, בו טיפול טוב יכול להשפיע על גורלו של הילד ועל רמת התפקוד שלו במשך כל חייו. תחשבו על כמה מדרגות של רמות תפקוד, החל מחוסר תפקוד ואשפוז ועד חיים כמעט עצמאיים ובלתי תלויים במדרגה הגבוהה. אותה מדרגה שבה האדם יהיה במשך חייו נקבעת בגיל הרך. בטח רובכם ראיתם את הסרט "איש הגשם" וזוכרים את הדמות שמגלם דסטין הופמן. אם הוא היה מקבל את הטיפול בגיל הרך במרכז מילמן, הוא לא היה צריך להיות במוסד סגור. הוא היה מגיע לחיים עצמאיים או כמעט עצמאיים. אנחנו מדברים פה על גורל של אנשים.


הטיפול שאנחנו נותנים הוא טיפול אינטנסיבי. לילדים הקטנים ממש יש לנו מעונות יום שיקומיים. הילדים מגיל 3 ועד גיל 7 באים ליומיים טיפול במרכז. למרות שאנחנו מטפלים בפחות ילדים, ב-130 ילדים, ולמרות שהתקציב שלנו גדול יותר מזה של המרכז בקריית שמונה, המצב דומה.

זה אותו דבר.

לא. אתה דיברת על 2,000,000 שקלים על 500 ילדים. אנחנו מדברים על פי שלושה על 130 ילדים, כיוון שכל ילד מקבל יותר שעות טיפול, 14 שעות טיפול שבועיות. זה עדיין לא מספיק לאוטיזם. זה פחות מהמינימום. הלוואי ואפשר היה לתת יותר.

מהם מקורות המימון שלנו? המקור הראשון הוא משרדי הממשלה. את הילדים הקטנים מממן משרד הרווחה, ואת הילדים היותר גדולים מממן משרד הבריאות. המקור השני הוא השתתפות עצמית של ההורים, שיש לה מקסימום. אנחנו נותנים הנחות להורים שלא יכולים לשאת בהשתתפות הזו. מדובר ב-552 שקלים לחודש, וזה לא מעט. יש הרבה שלא מסוגלים לעמוד בזה. צריך לזכור, שהטיפול אצלנו הוא בשיתוף ההורה. כלומר, ההורים מפסידים גם שני ימי עבודה בשבוע. זה מאוד קשה, וחלק מההורים לא מסוגלים לעמוד במטלה הזו ומקבלים הנחות על חשבוננו. כלומר, משרד הבריאות לא משלים לנו את ההנחות. שמעתי שבקריית שמונה מקבלים על טיפול 120 שקלים. אצלנו הצרוף של השתתפות משרד הבריאות והשתתפות ההורים הוא לפי 60 שקלים עלות מעביד לשעת טיפול. אני לא צריך להגיד לכם שזה לא מספיק. מי שאי פעם נזקק לטיפול ויודע מה השכר שמקבלים מטפלים יודע שזה לא מספיק. לכן, אנחנו נדרשים להשלמה גדולה ולתרומות. למרבה הצער, ההשתתפות הזו של משרד הבריאות נשארה קבועה במשך לא מעט שנים. עכשיו מדברים על להפחית אותה. כולם מסכימים שהמימון הזה לא מספיק.

מהן הבעיות המיוחדות שלנו הנובעות מכך שאנחנו בצפון? אחד הוא המצב הסוציו-אקונומי. זה לא סוד שהמצב הסוציו-אקונומי בצפון, כולל חיפה, הוא לא טוב. קשה להורים לשלם, ורמת ההנחות שאנחנו נותנים גבוהה ועולה. זה לא סוד שרוב ההון נמצא באזור המרכז. אדם קרוב אצל עצמו ועניי עירך קודמים. קשה מאוד לעמותה אזורית-צפונית לגייס תרומות מבעלי הון ותעשיינים הנמצאים באזור המרכז. למה להם לתרום לחיפה? הם יתרמו להרצליה.

קושי כלכלי נוסף נובע מזה שאנחנו מטפלים באזור הצפון גם בלא מעט ילדים מהמגזר הערבי. הקושי הזה הוא רק קצה הקרחון, כי במגזר הערבי רמת האבחון היא נמוכה. כלומר, יש הרבה ילדים שבכלל לא מאובחנים ולא באים לטיפול.

למה הקושי?

אוטיזם זו בעיה תקשורתית. הטיפול בילד הערבי לא יכול להיות בעברית. הערכות שיש בעברית צריכות לעבור תרגום ושינוי לילדים הערביים. זה עולה כסף. בנוסף, צריך לשלם לעובדים שלנו גם נסיעות בשל הפיזור של הילדים מהמגזר הערבי. יש המון עלויות, ואנחנו במצב בו אנחנו מדברים על סגירת מסגרות. כבר סגרנו מסגרת אחת לילדים היותר גדולים. מסגרת שתיסגר לילדים בגילאים האלה תחרוץ גורלות של ילדים.

למה קופות החולים לא קונות שירותים מכם?

הוא לא הזכיר שמעונות שיקומיים מתוקצבים בחלקם על ידי קופות החולים.

אם אנחנו נסגור מסגרות אנחנו חורצים גורלות של ילדים לכל החיים. מן הפן הכלכלי ניתן לומר, שאדם שהוא יותר עצמאי במשך תקופת חייו יעלה הרבה פחות למדינה מאשר בן אדם שצריך להיות מאושפז, לא עלינו. אנחנו לא רוצים לחרוץ גורלות. אני מבקש פה גם בשם הילדים שלא יכולים לבקש – אל תתנו לזה לקרות. צריך להגדיל את התקציב.

אני הגעתי בלי לדעת מה העילה לקיום הדיון, וזה בגלל חשיבות הנושא של התערבויות מוקדמות בכל הנוגע לילדים בגיל הרך הנמצאים בסיכון. אני רוצה לומר, ששני המשברים האקוטיים המוצגים כאן ומצריכים פתרון מיידי, הם קצה של קרחון של אי מימוש הזכויות של ילדים. אני לא מבינה ביטויי כמו "תשלום גלובאלי". אין זכויות גלובאליות. או שילד מקבל את מה שמגיע לו או שלא מקבל את מה שמגיע לו. הורים או קיבלו עזרה בלסייע לילדם או לא קיבלו מה שיאפשר להם לעזור לעצמם ולילד שלהם עם הצרכים המיוחדים.

הבוקר הרמתי טלפון לא לפריפריה, לא לצפון ולא לדרום, אלא למרכז הארץ, לבית חולים אסף הרופא, וביקשתי לדבר עם הרופא האחראי. שאלתי את ד"ר אמיר ליבנה, מה קורה מבחינת המתנה לטיפולים, מה אני כאמא אקבל אם אני צריכה לבוא לשם עם ילדי. שמעתי על קשיים מאוד גדולים במתן מענה לאוכלוסיות, גם פחות קיצוניות. כמובן שמשקיעים באוכלוסיות הקיצוניות, כי הן נזקקות יותר. אמרו לי שלוקח חצי שנה להגיע לטיפול של קלינאי תקשורת, גם בעברית ולא רק בערבית. המחסור באנשי מקצוע שם הוא יותר קיצוני. זמן המתנה לאבחון הוא שלושה חודשים. זה זמן שהדעת לא סובלת. אי אפשר להשהות כל כך הרבה הערכה והתערבות, שלא לדבר על איתור וזיהוי שגם הם משתהים בקהילה יותר ממה שצריך.

אחרי פתרון הדברים הדחופים, אני מבקשת לעשות סריקה לא רק של מי הם הילדים עם המגבלות, אלא גם דרכי המענה בכל רמות התפקוד. מבחינה כלכלית וחברתית כלל שרמת התפקוד והפוטנציאל גבוהים יותר, ההחזר החברתי יהיה הרבה יותר גבוה וכדאי כלכלית. מבחינה אנושית, כולם זקוקים למענה.

לא יכול להיות מצב שבו אין אנשי מקצוע עם הכשרה ראויה בגיל הרך. אין מגמות מספיקות להכשרת אנשי מקצועות טיפוליים לגיל הרך וקלינאי תקשורת. נסגרו גם מגמות לפסיכולוגים חברתיים. ד"ר ליבנה דיבר על קושי מאוד גדול בגיוס אנשים צעירים. רק בבאר שבע אחת לשנתיים נפתח מחזור, ועוד קבוצה קטנה בחיפה. במרכז, בירושלים, בבר אילן ובתל אביב אין בכלל הכשרה.

אני רציתי לדבר מנקודת ראות עובדת סוציאלית שמלווה את המשפחות. במידה והיחידה להתפתחות הילד בקריית שמונה נסגרת אנחנו משאירים 530 משפחות ללא מענה: הורים לילדים אוטיסטיים, הורים לילדי CP, הורים לילדים עם בעיות קשב וריכוז והורים לילדים עם מחלות גנטיות ללא מענה. מי שראה לפני שבוע זוג הורים שמגדלים שני ילדים עם מחלה גנטית בגילאי 3 ו-5 שנים שלא עושים שום דבר, שזקוקים לעבודה אינטנסיבית במשך כל שעות היום, יכול להבין מה עובר על ההורים. אנחנו דנים היום במספרים, אבל אני רוצה שאתם תחשבו מה עובר על הורה שמגדל ילד אוטיסט. אני יכולה לספר לכם שלפני 3 ימים התקשרה אלי אמא לילדים תאומים אוטיסטיים בקריית שמונה בוכה, כי הילד שלה צורח ללא הפסק והיא לא יודעת מה לעשות. זה מה שצריך להדהד לכם בראש. מדובר בילדים מאוד קשים, ילדים עם התקפי זעם לא פשוטים, ילדים נכים על כסאות גלגלים, ילדים שזקוקים לטיפול אינטנסיבי במשך כל שעות היום. היום אנחנו מטפלים ב-26 משפחות עם ילדים אוטיסטים בקריית שמונה, וזה רק הולך וגדל. אני רוצה שתשמעו את זעקת ההורים והילדים. אם אנחנו לא נטפל בהם בגיל הרך, בשנים הקריטיות, הם יהיו בהמשך מעמסה על החברה הישראלית. אם המשפחות לא יוכלו לטפל בהם, הילדים האלה יצאו לפנימיות ולמוסדות, זה יעלה פי 4 מאשר היום שההורים רוצים לטפל. הילדים זקוקים לתמיכה וטיפול. אני מבקשת שתחשבו על אותם ילדים.

האם יש פה עוד נציגים שמתפעלים מרכזים?

המקרה של קריית שמונה הוא לא מייצג את מה שקורה בכל הארץ. אני רואה את התמונה השלמה מבחינת מכבי. יש שינוי מאוד גדול שחל בשנים האחרונות. יש הרבה יותר קלינאי תקשורת, ותורה המתנה אצלנו התקצר בצורה משמעותית. האבחונים נעשים מהר.

התקצר לכמה? אם זה לא חצי שנה, אז זה ארבעה חודשים?

אני מדבר על שבועות. זו התפתחות הילד. זה לא טיפול נמרץ.

אבל בין שישה חודשים לארבעה חודשים ההבדל הוא לא גדול.

זה הבדל מאוד גדול. צריך להוריד את זה לחודש או חודשיים. הבעיה האקוטית כאן, היא שמדובר במרכז גדול שמשרת תושבים רבים בקריית שמונה ועומד לפני משבר. את זה צריך לפתור כרגע.

פרופ' אור נוי, האם אתה רוצה להגיב על הטענות? מדוע התקציב קוצץ? מתי הוא קוצץ?

בשנת 2006.

כמה הוא היה אז?

הוא היה 10 שקלים לטיפול.

כמה התקציב של המשרד היה אז?

בסביבות 800,000 שקלים לשנה לכל היחידות. בקריית שמונה הוא נע בין 140,000 ל-160,000 שקלים לשנה מאז 2000-2001. אנחנו הוספנו 10 שקלים לכל טיפול שילד קיבל.

מה לגבי חצי משרת רופא?

אני אומר משהו לגבי חצי משרת רופא שהובטחה לכם לפני 11 שנה, ולא מומשה. לפני כן, אני רוצה לגעת בעוד כמה נקודות. יש היום הרבה יותר אנשי מקצוע ממה שהיה לפני 5-6 שנים. אם אנחנו מסתכלים על קלינאי תקשורת, אנחנו רואים שעד לפני 6 שנים היה בית ספר אחד להפרעות בתקשורת, כאשר כל שנה סיימו בו 48 בוגרות. היום מסיימות יותר מ-250 בוגרות ב-4 בתי ספר. לגבי ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה – הגדילו את מספר התלמידים שבתי הספר מקבלים.

חוץ מאלה שבאים מבחוץ.

לא. גם במגזר הערבי אנו רואים סטודנטיות שסיימו את הלימודים בירדן, ואנחנו עושים את הכל כדי שהן תוכלנה להשתלב. לכן יש מצב הרבה יותר טוב.

אני אסביר את הבעיה של זמן ההמתנה. בוודאי שלעובדים שמסיימים עדיפה עבודה פרטית. היא משתלמת יותר. המשכורות במגזר הציבורי הן נמוכות. יחד עם זה, אני לא מכיר הרבה מקומות בהם יש משרות והן לא מאוישות. אני לא חושב שתמצא זאת בקופה זאת או אחרת. במקרה של אסף הרופא אנחנו היינו מוכנים להוסיף משרות, אבל אין להם מקום. חבל שד"ר ליבנה לא הוסיף את ההמשך. באשקלון – במכון בו היה בדיוק אותו מצב הוספנו עכשיו 2.5 משרות כדי להקטין את התורים. כלומר, משרד הבריאות עושה מה שהוא יכול כדי להקטין את התורים. אנחנו קבענו את הכללים.

לי מפריע דבר אחד. משרד הבריאות כאילו מסתכל על הדברים מלמעלה.

נכון.

זה לא נכון. הוא לא צופה מהצד, שאומר: ניתן לכם ייעוץ והכוונה. הוא לא יכול להיות צופה מלמעלה. גם אם חוקית העמותה היא עצמאית כנותנת שירותים, האחריות של משרד הבריאות היא שהילדים יקבלו את השירות. פה אתה לא יכול להיות צופה אקדמאי, שנותן עצות מלמעלה. אתם צריכים להיכנס בתוך הקרביים של הדברים האלו.

המחוקק צריך לתת לנו כלים. הכלים לא קיימים, כי חוק בריאות ממלכתי מגביל את משרד הבריאות. משרד הבריאות בהמון דברים איננו יכול להכתיב לקופות מה לעשות. זאת עובדה. אנחנו לא יכולים להכתיב. מה אפשר לעשות יותר מאשר ישיבה עם מנכ"ל הקופה והבטחות של מנכ"ל הקופה שלא יצא מהן כלום? אנחנו לא יכולים לתבוע את הקופה על חוסר מתן שירותים. לפי החוק, רק המבוטח רשאי לתבוע אותה.

אבל למה בקריית שמונה קיצצת 150,000 שקלים? אם היה סעיף תקציבי בעבר, מדוע היום הוא לא קיים?

לא קיצצנו בקריית שמונה. האוצר קיצץ את התמיכה שלנו בכל היחידות. קריית שמונה לא יכולה להיות יוצאת דופן.

אבל אתם אומרים שכל היחידות נמצאות במצב סביר.

מפני שהן הגיעו להסכמים.

אם כך, התפקיד של משרד הבריאות הוא לתמוך איפה שיש חולשות.

אני רוצה לדעת, באיזו קופה נמצא מספר המבוטחים הגדול ביותר בקריית שמונה.

כללית. 50% מבוטחים נמצאים בכללית.

כלומר, קופת חולים כללית תפסה את היחידה בקריית שמונה בגורגרת.

נכון.

אם זה נכון, אני עובר ישר לשאלה השלישית. אני אפילו פטור מלשמוע הסברים נוספים. קופה שמספקת את מספר המטופלים הגדול ביותר ליחידה היחידה שישנה שם, מבינה שאם היא גובה או משלמת מחצית מעלות מטופל של קופה אחרת, אז כנראה שיש כאן בעיה מובנית. מי הרגולאטור שצריך לתת את הדעת על זה?

אני אומר לך את מה שסגן שר הבריאות אמר, וזאת לא פעם הראשונה שאנשי קריית שמונה קיבלו את התשובה הזאת. הוא אמר: אתם תפסיקו לטפל בילדי הכללית, ואז אנחנו יכולים לבוא ולומר לקופה: תתנו להם שירותים. אז הקופה יכולה לבוא ולומר: או שאני מפתחת שירותים משלי, או שאני קונה שירותים במחיר שהספק מכתיב לי.

אני יכול להבין את אנשי קריית שמונה. אני הייתי עושה בדיוק אותו דבר. מה הילדים אשמים? הם לא יכולים להפסיק את הטיפול.

אני מקשיב לדיון, ואני חייב לומר לכם שזאת רק דוגמא של משבר במודל לפיו אנחנו עובדים. אנחנו הרבה פעמים שומעים בוועדות של הכנסת ממשרד הבריאות, כי תפיסה מודרנית היא לא שמשרד הבריאות ייתן שירותים. בשביל זה יש ספקים: קופות או גורמים אחרים. אנחנו צריכים להעביר את זה לספקים, ומשרד הבריאות צריך לבצע רגולאציה. ברמת התיאוריה זה נשמע בסדר. למה שלא יבצעו ספקים את העבודה שלהם, ומשרד הבריאות יבצע רגולציה? באופן מעשי, במציאות, זה לא עובד. זה לא יכול כנראה לעבוד. התוצאה היא, שהספקים שהם גורמים כלכליים מתנהלים בצורה כלכלית. למה בכלל רצינו ספקים? כי רצינו שהדברים יתנהלו כלכלית. כיוון שהם מתנהלים כלכלית, הם לא עונים לפרמטרים החברתיים- הבריאותיים שאנחנו רוצים להשיג. התוצאה היא מצב ממולכד, שבו מצד אחד הספקים פועלים כמו שאנחנו מצפים מהם לפעול כגורמים כלכליים, ואחר כך אנחנו באים בטענות. אנחנו באים בטענות למשרד הבריאות, שהוא בעצם רגולאטור, אבל רגולאטור חלש, כי נתנו את הכוח לספקים. משרד הבריאות אומר: נתתם את הכוח לספקים, והספקים צריכים לעבוד. הספקים אומרים: מה אתם רוצים? אנחנו פועלים לפי הדינאמיקה שהוטלה עלינו.

לכן, אני חושב שהכדור האמיתי פה, חוזר אלינו. אם אנחנו חושבים שהמצב הזה לא תקין, הסיפור הזה חוזר אלינו כמחוקקים. אנחנו צריכים לתת פה תשובה אחרת – לשנות את יחסי הכוחות בין משרד הבריאות לבין הגורמים המספקים את השירות. אני לא אומר, שצריך היום למצב שבו משרד הבריאות ייקח על עצמו את האחריות ונבטל את קופות החולים. אני לא רוצה להגיע לקיצוניות הזו, ואני לא מציע להגיע לקיצוניות הזו. עם זאת, משהו במאזן שבין קופות החולים והגורמים שמספקים את השירות לבין משרד הבריאות, לא נכון. זו דוגמא לדבר שאני רואה אותו בעוד ועדות של הכנסת. אם אנחנו באמת רוצים לפתור את הבעיה – ויש את הסיפור על אנשים שנכנסים לחדר חשוך עם פיל, כאשר בכל פעם מישהו ממשש את הפיל ואומר: הפיל הוא צינור, הפיל הוא דבר גדול ורחב, הפיל הוא עמוד - אנחנו צריכים להבין שיש לנו פיל בחדר ולטפל בפיל הזה.

אבל הטיפול מתחיל פה, בוועדות.

על פי איזה מפתח מעבירות הרשויות את הכסף?

יחסית למספר הילדים של כל רשות.

עכשיו הן אומרות: אנחנו לא חייבות להעביר. יש חוק בריאות ממלכתי. שקופות החולים ייתנו את הכסף. אנחנו לא צריכים לעביר שום דבר.

אז כרגע הרשויות לא מעבירות תקציב.

לא.

קופת חולים יכולה לשלוח ילדים. אנחנו יכולים לנסוע לעפולה, לחיפה, אבל אמא שצריכה לקחת שני ילדים מוגבלים לטיפולים פרא רפואיים 6 ימים בשבוע לא יכולה לעשות זאת. איך היא תתפרנס?

אבל פורמאלית לרשויות אין חובות אליכם. יש ציפייה שלכם מהרשות להתערב ולסייע.

היחידה הזאת הוקמה מלכתחילה כשרות נגיש על ידי הרשויות.

אבל רוב הרשויות ממנות את גירעונות היחידות. זאת עובדה בכל הארץ, ולא צריך להתעלם ממנה. הרשויות מממנות את הגירעונות שיש לרשויות.

כדי שהתושבים יקבלו טיפול מתאים באזור שלהם.

אני אומרת, שלא ניתן להטיל נטל נוסף על הרשויות שגם ככה כבר לא עומדות בנטל. אם הן עושות את זה מהרצון הטוב שלהן, בסדר. צריך שמשרד הבריאות יעשה סדר.

אני מכיר את הבעיות בארץ. ביחידה הזאת יש כשל מקומי. ישנה בעיה ממוקדת של קופת חולים כללית, שלא נותנת את התקציב. זאת הבעיה. לא צריך לשנות את החוקים ולהגיד שהמערך ההתפתחותי הוא לא טוב. המערך ההתפתחותי הוא הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני עשור בעשרות מונים. כאן יש עניין של תקצוב. אני רוצה לומר לכם: אם למאוחדת היה שם 100 ילדים והציבור היה שולח לנציב קבילות הציבור במשרד הבריאות 3 מכתבים, מיידית הייתי רץ לשם ואומר שאני נותן 120 שקלים לטיפול. עשיתי את זה גם בבית"ר, שהיא פריפריה לירושלים. אנחנו נתנו והעלינו את המחירים. שם בגלל שאתם מקבלים חולים מרמת הגולן בחינם, הקופה משחקת אתכם. אנחנו מכירים את מחוז הצפון בקופה הזאת. הם קמצנים, ואני לא רוצה ללכלך כי אין כאן מי שיגן על הקופה.

הם בחרו לא להיות פה. אם לקופת חולים כללית היה חשוב, היא היתה שולחת נציג, כמו מכבי ומאוחדת.

אם 3 מבוטחים היו כותבים לנציב התלונות במשרד הבריאות, זה היה נסגר תוך שבוע. חבל לאסוף כאן עשרות אנשים כדי לשנות חוקים. מדובר פה בכוחות שוק. הם חונקים אתכם, לא רוצים לשלם, ואתם מסכימים. אתם נאנסים, כי אתם נהנים.

אנחנו עמותת הורים, ואנחנו תמיד רואים את עצמנו ככאלה שיתנו את השירות גם בתנאים הכי קשים. יש לנו ותיקים שמקבלים 30 שקלים לשעה, ונשארים איתנו מתוך תחושת שליחות ומתוך זה שאנחנו ההורים מדרבנים את זה. עם זאת, יש לזה גבולות. הנאנסים לא נהנים. האמירה הזו היא מקוממת. אנחנו מקבלים עד 60 שקלים. משרד הבריאות מתקצב טיפול שלנו ב-50 שקלים לשעה. איך אפשר לתת ככה טיפול ראוי? אף אחד מסביב לשולחן לא חושב כך. אני אמא לשני ילדים אוטיסטים, ואני אומרת לכם שאני ראיתי את ההתקדמות שדיברתם עליה, ראיתי את זה שצמחו מעונות יום שיקומיים. אני הייתי רצה עם הילדים שלי לרמת גן, כיוון שלא היו מעונות יום שיקומיים. יש התקדמות, אבל כרגע יש נסיגה. יש יותר ויותר ילדים אוטיסטים, והתקצוב לא ריאלי בכלל.

אני חושב שהוועדה צריכה להיות אופרטיבית, למרות שהיא לא בעלת הסמכויות להיות אופרטיבית לביצוע אבל היא בעלת סמכות להיות אופרטיבית אל מול גופי הביצוע הממלכתיים. אני לא יכול לקבל את העובדה שהרגולאטור שמבין את שורש הבעיה הספציפית בקריית שמונה – והגדירו את זה כאן כ"צופה מגבוה". צופה מגבוה הוא בדרך כלל בעל אחריות גבוהה יותר. הבעיה היא עם צופים מן הצד. הצופים מן הצד לא רואים את כל התמונה – הוא צופה מן הצד. אני מקווה שמשרד הבריאות הוא צופה מגבוה ולא צופה מן הצד ורואה את התמונה. אם לא, שמענו את התמונה כאן עם תיאורים מאוד מדויקים. עכשיו נשאלת השאלה לגבי תשלום אבסורדי. אני מניח שהקופות האחרות לא מיהרו להעלות את התשלום ל-120 שקלים בגלל עודף במאזנים שלהן. אני מניח, שהן הגיעו למסקנה שזה השכר המינימאלי שהן מסוגלות לשלם. אם זה השכר המינימאלי שהן מסוגלות לשלם, לא יכול להיות שספק המטופלים הגדול ביותר ליחידה בקריית שמונה משלם מחצית מהשכר הנמוך ביותר שהקופות האחרות מוכנות לשלם. לכן, אני ממליץ שהוועדה תדרוש תוך שבוע תשובה ממוקדת, מפורטת לגבי קריית שמונה.


העברת האחריות על ידי המדינה היא לא הפקרת האחריות. היא לא מחויבת לסבסד את הטיפולים, אבל היא מחויבת לבקר במסגרת הרגולאציה שהיא מופקדת עליה. קודם כל נפתור את הבעיה הקונקרטית.


לא הבנתי לעומק את התמונה שהציגה עמותת "נצר", אבל יכול להיות שאנחנו חייבים לעשות מהלך נוסף על מנת להבין את התמונה הארצית ברמה קצת יותר מפורטת ולהבין, איך משרד הבריאות רואה את אחריותו לנושא הזה של יחידות לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים. איפה האחריות הממלכתית כדי להבטיח במגזר היהודי ובמגזר הלא יהודי – בנצר המטופלים הם לאו דווקא יהודים – שהילדים יקבלו את הטיפול. אני מציע, לדרוש תשובה ממשרד הבריאות: איך בכוונת משרד הבריאות לפתור את הבעיה הזאת.

אבל משרד הבריאות לא יכול לכפות על הקופות לעשות זאת. אתם יכולים לעשות זאת.

אני חושב, שאחריות רגולאטיבית היא אחריות שיש לה נגזרת מאוד רלוונטית לתחום הזה.

ואם הוא לא יכול, הוא צריך לבוא אלינו ולבקש לשנות את החקיקה.

אני רוצה להזכיר, שהוועדה לקידום זכויות הילד בשנים קודמות ראתה את הצורך באזור נצרת לקיים מרכז להתפתחות הילד. בזכות התמיכה והפיקוח של הוועדה לזכויות הילד הקימו שם מרכז להתפתחות הילד בבית החולים הצרפתי.

אז הוועדה היתה בראשות הרב מלכיאור.

הוא תמך וקידם זאת, בגלל שהוא ראה את המחסור. אני לא מדבר על משהו טריטוריאלי או סקטוריאלי. העניין של התפתחות הילד הוא דבר כללי. יש דברים מדעיים שהם מתומצתים באחוזים. יש נתונים מבחינה אתנית, רפואית וגנטית, שמצביעים על האוכלוסייה באזור המשולש. אני מבקש שתהיה המלצה של הוועדה, להקמת מרכז התפתחות הילד. אנחנו רוצים משהו אמיתי וממוסד, כדי שלאנשים תהיה כתובת. אם זה יהיה באחריות קופת חולים כללית או באחריות ממשלתית, זה לא משנה. אנחנו רוצים שלאנשים תהיה כתובת. הוועדה בעבר קידמה דבר דומה, והצליחה.

אני רוצה להצטרף לדברים של העובדת הסוציאלית, שחוץ מהדברים שהיא מנתה יש גורם נוסף שהוא הילדים שסובלים מקשיי קשב ודיבור שנמצא אותם בעתיד עם תוקפנות יתרה. עכשיו כל החברה סובלת מזה.


יש 33 מרכזים אותם מנהלים הקופות ומשרד הבריאות. יש 62 ספקים פרטיים. השאלה היא, האם באמת משרד הבריאות יכול לפקח על רמת הטיפול במוסדות הפרטיים האלה ולתת את אותו השירות.

הוא מפקח מצוין.

אני לא יודע אם זה מצוין.

הוא מפקח מצוין.

האם משרד הבריאות בדק, האם המכונים המנוהלים על ידי משרד הבריאות והקופות והמכונים המנוהלים על ידי ספקים פרטיים נותנים את אותו השירות?

כאשר יש ספקים פרטיים, כל אחד רוצה לקנות את השירות במחיר פחות. זה פרדוקס ש-50% קופת חולים כללית משלמת. אנחנו יודעים מה המדיניות של הקופות, במיוחד של קופת חולים כללית. בכל דבר היא רוצה לחסוך מאז חוק בריאות ממלכתי, אפילו בבדיקות וייעוצים. האם אי אפשר לדרוש שלמשרד הבריאות תהיה ביקורת על כך? האם אי אפשר לדרוש מהקופות, שיתחילו להקים מכונים שלהן במקומות שאי אפשר לעשות את זה באופן מבוקר ונכון.

אני רוצה לסכם את הישיבה. ראינו פה ניצנים של תופעה. זה בדרך כלל מתחיל בפריפריה וזולג למקומות אחרים בארץ. אני חושש שנראה את אותה בעיה מגיעה למקומות אחרים אם לא נטפל בזה מיד.


הוועדה לזכויות הילד מברכת את נציגי המכון להתפתחות הילד בקריית שמונה וחיפה, ושאר העושים במלאכת הקודש, על פועלם למען ילדי ישראל בעלי צרכים מיוחדים.


הוועדה פונה לסגן שר הבריאות, חה"כ ליצמן, לפעול מול קופת חולים כללית להסדרת נושא התשלום הגלובאלי של קופת חולים כללית.


הוועדה רואה במשרד הבריאות אחראי לנושא ולסכנה של השארת מאות ילדים, הדורשים טיפול מיוחד, ללא מענה.


הוועדה מבקשת את תשובת המשרד לנושא חשוב זה תוך 14 יום.

לבקש ממשרד הבריאות שיביא נתונים לגבי שאר האזורים.

אנחנו נבקש מידע לגבי כל נושא של התפתחות הילד, הטיפול והראייה העתידית.

אנחנו נשמח לבדוק אצלנו ברשויות.

היתה פגישה של סגן השר מול מנכ"לים של הקופות בנושא הזה, וזה העלה תוהו.

סגן השר צריך לענות לנו את מה שאמרת, וזה לא יהיה מקובל עלינו.

תשנו את החוק. יש פה רגולאטור בלי כלים.

אבי דיכטר היה שר בעבר. לשר יש כלים ומנופים מול קופות החולים. אם הוא יבוא ויגיד לנו שנשנה את החוק, נעשה זאת. בואו קודם נשמע את זה מהשר. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05