PAGE
22
ועדת החינוך, התרבות והספורט

19.10.2009


הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 76

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, א' בחשוון התש"ע (19 באוקטובר 2009), שעה 10:00

סכנת סגירת השירות הלאומי בגלל הקיצוץ בתקציב.

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

מיכאל בן-ארי

משה גפני

איתן כבל

יעקב כץ

אנסטסיה מיכאלי

אלכס מילר

ציון פיניאן

פרופ' דניאל הרשקוביץ – שר המדע והטכנולוגיה

יעקב עמר – מ"מ ראש המנהלת, משרד המדע והטכנולוגיה

דוד פלבר – ממונה על מלגות, משרד החינוך

שי רינסקי – משרד החינוך

שירה גרינברג – רפרנטית חינוך, משרד האוצר

משה חוזה – ראש תחום בקרה ותקציבים, משרד הביטחון

ירון מזרחי – מפקד ימ"ל 1024 וסגלים מיוחדים, משרד הביטחון

יעל עמר – רמ"ד אוכלוסיות מיוחדות, המשרד לביטחון פנים

פיני קבלו – סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

מיכל עמיר-קצב – עוזרת מנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

רון מוסקוביץ – מרכז השלטון המקומי

יצחק לנגה – מנכ"ל האגודה להתנדבות בעם

ירון לוץ – סמנכ"ל האגודה להתנדבות בעם

יצחק בר-חיים – מנהל בית נעם, פתח-תקווה

חיה שמואל – מנכ"לית עמותת שלומית

ירדן עזרא – בת שירות לאומי, עמותת שלומית

הרב צבי במברגר – מנכ"ל עמותת עמינדב

יאיר אלון – גזבר עמותת עמינדב

ידעיה לוין – מנכ"ל עמותת בת-עמי

ליפא פרידמן – גזבר עמותת בת-עמי

תמי יונה – יו"ר אלו"ט

אנה גורן – מנהלת בית-ספר "יד המורה"

אלה גיטול וולך – מורה בבית-ספר פרנקל, ירושלים

ברכה ברקת – נציגת הורים, בית-ספר פרנקל, ירושלים

סוזנה כהן-וקסלר – מנהלת גן תצפית

טלי מנו – מנהלת איזי שפירא

יהודה סקר – ועד הורים ארצי

יובל וורגן – מרכז מחקר ומידע, הכנסת

ניסן סלומינסקי

יהודית גידלי

שלומית כהן

סכנת סגירת השירות הלאומי בגלל הקיצוץ בתקציב

בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה, שתעסוק היום בשירות הלאומי במערכת החינוך בשנת הלימודים תש"ע. נזעקנו לקיים את הדיון הזה, כיוון שהתברר שלמרות שהשירות הלאומי התחיל את עבודתו בהיקף כפי שהיה בשנים קודמות במערכת החינוך בתחילת שנת הלימודים, ב-1 בספטמבר, עד לרגע זה לא נחתם הסכם בין משרד החינוך לבין הגופים המוכרים כדי לקיים את השירות הלאומי, ולכן העמותות לא מקבלות את התשלום החודשי. יש כרגע הודעה של העמותות, שמאחר שאין הסכמים גם התקציב לא הגיע, והואיל והתקציב לא הגיע, ביום רביעי בשבוע זה עלולות 3,000 הבנות להישלח הביתה ולהפסיק את המפעל של השירות הלאומי במערכת החינוך.

סיעתנו, הבית היהודי – מפד"ל החדשה, יודעת הרבה תלאות בסיפור הזה של השירות הלאומי, וזו לא פעם ראשונה שיש בעיה כזאת. לכן תבענו וקיבלנו בהסכם הקואליציוני התחייבות חתומה על-ידי המערכת השלטונית, הסכם שהונח על שולחן הכנסת, שהשירות הלאומי לא ייפגע במעמדו ובהיקפו. כמובן, אין מדובר כאן במפעל מפלגתי. נכון שהמפד"ל היתה היוזמת של המפעל הזה לפני כ-40 שנה, בראשית שנות ה-70, ודאגה כל השנים לתקצוב על-ידי המדינה, אבל המפעל הוא ממלכתי ממדרגה ראשונה, כיוון שהמדינה היא זו שקובעת היכן הבנות יעבדו, המדינה היא זו שמתקצבת והמדינה גם קובעת כל דבר ועניין שקשור בשירות הזה. במערכת החינוך, כמו בשירותים אחרים, הבנות בשירות הלאומי משרתות את מדינת ישראל בכל אחד מהתחומים על-פי הצרכים הלאומיים. מערכת החינוך, בדרך הטבע, וגם מערכת הרווחה, משרתות את האוכלוסיות החלשות ביותר, בין אם מדובר בחינוך המיוחד, בין אם מדובר בתלמידים עולים, בין אם מדובר בתלמידים שיש להם ליקויי למידה, בין אם מדובר בפריפריה שאין שם מספיק כוחות הוראה וכדומה. הבנות גם זוכות לשבח מכל עבר. אחד הדברים שמרנינים את הלב בכל הביקורים הוא לשמוע את המחמאות האדירות שהבנות האלה זוכות להן, שהן עושות עבודתן במסירות רבה מאוד. והנה זה פלא, עד היום התקציב של 3,000 הבנות במערכת החינוך לא מעוגן בבסיס התקציב, רק חלקו. לצערי היו גם שרים, כמו שרת החינוך האחרונה, יולי תמיר, שגם קיצצו בבסיס התקציב של השירות הלאומי.

היא הגדילה את הנכבה.

כל פעם נדרשנו להשיג עוד תקציבים בלחצים פוליטיים כדי שהמפעל הזה ימשיך להתקיים. אבל אפילו בזמן ממשלת אולמרט עם יולי תמיר לא עמדנו במצב כזה שחודש וחצי אחרי תחילת שנת הלימודים אין הסכם. אני אומר את זה בצער כבד מאוד. אני חבר בקואליציה, ולידי יושב השר הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, שהוא שר המדע והטכנולוגיה, מפני שהנושא הזה יקר ללבנו. גם תבענו בהסכם הקואליציוני שהמינהלת של השירות הלאומי תועבר ממשרד ראש הממשלה למשרד המדע והטכנולוגיה לאחריות השר מטעם הבית היהודי – מפד"ל חדשה, כי אמרנו שלנו הנושא הזה בוער בעצמות ואנחנו נדע כיצד להתמודד עם הדבר הזה. אבל כנראה שגם זה לא מספיק עוזר, למרות המאמצים הבלתי רגילים שהשר השקיע ואנחנו השקענו, וגם חברי כנסת אחרים השקיעו. בשבוע שעבר נשיאות הכנסת הכירה בדחיפות העניין, ושלושה חברי כנסת קיבלו אישור להעלות את הנושא כהצעה דחופה – חבר הכנסת אורי אורבך מסיעת הבית היהודי – מפד"ל החדשה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי מסיעת הליכוד וחבר הכנסת יעקב כץ מסיעת האיחוד הלאומי. המליאה דנה בנושא, השר ענה ובהחלטת המליאה, על-פי הצעת השר, הנושא הזה הועבר לוועדת החינוך והתרבות, וזה הדיון שעכשיו אנחנו מקיימים במסגרת הצעות דחופות לסדר-היום. כמובן שבינתיים גם היו התפתחויות שונות. היום מותר לגלות שאיימנו גם באיומים קואליציוניים שנתחיל לעשות סנקציות קואליציוניות. לא רצינו לפרסם זאת, כיוון שאמרנו שהנושא הוא ממלכתי, אבל מתחת לפני השטח הודענו שביום מסוים אנחנו משעים את עצמנו ולא נבוא להצבעות.

אתמול הודיע לי יושב-ראש הקואליציה, ולאחר מכן השר התקשר, שלכאורה הבעיה באה על פתרונה, כיוון שהעניין סודר. עוד לא שאלתי את יושב-ראש ועדת הכספים האם על שולחן ועדת הכספים כבר יש בקשה להעברה תקציבית. אני מניח שהתשובה היא שלילית.

נכון.

אתמול בצהריים שוחחתי עם הממונה על שירה, עם יוני. בשעה 12:00 התקשרנו לשאול האם אגף התקציבים יודע, כדי שתוגש הבקשה. גם אגף התקציבים לא ידע עדיין שום דבר, ולכן אמרנו שנקיים את הישיבה הזאת, מפני שבאמת יש סכנה חמורה להפיל מפעל לאומי ממדרגה ראשונה.

כמה יש בבסיס התקציב?

צריך שיהיו 84 מיליון, ובבסיס התקציב יש 35 מיליון שקלים.

כל שנה זה כך?

יולי תמיר גם קיצצה בבסיס. אבל תמיד היתה איזושהי דלתא ועשינו תמיד מלחמה. זה לא עניין שלנו, זה עניין ממלכתי, אבל לא עזר שום דבר. כל שנה חוזר הריטואל. אבל השנה הגדילו לעשות. מעבר לדבר הזה, קיבלנו אתמול ידיעה מרנינה נוספת. ההתקשרות בין משרד החינוך לבין העמותות נעשית בפרוצדורה של רכישות. ועדת הרכישות דנה והם אמרו שאם, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, תקבל את הבקשה ותאשר אותה בו-ביום – זאת בקשתנו ממך – וזה יגיע מייד למשרד החינוך וייחתם באותו יום הסכם הרכישה, העמותות יקבלו את הכסף מרגע החתימה ואילך. ניסיתי אתמול לברר את הדבר הזה עם החשב וקיבלתי תשובה כזאת ואחרת. עדיין גם בסוגיה הזאת יש בעיה.

מעבר לכך, כולנו יודעים שהכנסת אישרה תקציב לשנים 2009 ו-2010. הפתרון עכשיו הוא ל-2009. כלומר, ב-1 בינואר הדרא קושיה לדוכתא, הבעיה חוזרת למקומה. שוב נעמוד בפני אותה בעיה, שיש בבסיס התקציב 35 מיליון שקלים, השירות הלאומי פועל בהיקף של 82 מיליון.

ב-2010 זה כבר יהיה 33 מיליון.

גם על זה החילו את הקיצוץ הרוחבי, כמו על החיילות בצה"ל. אנחנו לא רוצים לעשות עוד ישיבה בינואר.

לא דיברתם על זה בהסכם הקואליציוני?

כפי שאמרתי, יש סעיף ברחל בתך הקטנה, שאומר שיישמר מעמדו והיקפו של השירות הלאומי. זה מה שרצינו, לשמור על המעמד ועל ההיקף. אנחנו רצינו לדבר על סכומים, רצינו להכניס לבסיס.

שאלתם אותם אם הם מפרים את ההסכם הקואליציוני? הרי יביאו את הנושא לוועדת הכספים ואני אשאל את השאלה.

אין לנו תשובות על הנושא של הפרת הסכם קואליציוני. חבר הכנסת ציון פיניאן הוא חבר מאוד קרוב והוא גם איש חינוך, אבל מישהו בליכוד יצא בהודעה ביום חמישי בערב שהבעיה נפתרה. אמרתי לאותו עיתונאי שפנה אלי שזה דין "הרצחת וגם ירשת". קודם כל הם מקצצים, הליכוד יושבים בשלטון והם מקצצים, ואחרי זה הם מודיעים שהם מתקנים את המצב והם מצילים את המצב. אל תרצח ואל תירש, אל תקצץ ואל תחזיר את הכסף. לכן זה לא עניין מפלגתי, זה עניין לאומי, ואנחנו רוצים את תיקונו של הדבר הזה. זה נושא יותר מדי חשוב. השבוע ניצלנו כמעט כל במה אפשרית לדבר על זה בכנסת – בנאומים בני דקה, באי-אמון, אורי אורבך ויעקב כץ בהצעות דחופות לסדר-היום – ובכל פעם באו אלי חברי כנסת, מכל המפלגות, ואמרו שהם לא מאמינים ושנגיד להם מה לעשות, כי כולם רואים בזה עניין לאומי. אז אם כבר נחתה עלינו הצרה הזאת, ננצל את ההזדמנות ואולי נוכל לעשות פעם אחת סדר בפרשה הזאת של השירות הלאומי ולמחוק את הביזיון הזה שכל פעם כולם עומדים מודאגים מה יהיה עם השירות הלאומי, האם הוא יקרוס או לא יקרוס. אדוני השר, בבקשה.

אני לא יכול להוסיף הרבה על מה שאמר היושב-ראש. למען האמת כבר יש מגעים מאז לפני תחילת שנת הלימודים, כיוון שכולנו ידענו שהחל מה-1 בספטמבר הבנות נכנסות למעגל העבודה במערכות החינוך, וחלקן נכנסו בפועל קודם למערכות הכשרה שונות. נעיר שמעולם לא אמרו שלא יקיימו את ההסכם הקואליציוני, אבל הכספים לא עברו בפועל. המגעים היו בצורה זו או אחרת מאז סוף אוגוסט. זה נכנס למהלך מואץ במהלך חג הסוכות. ביום חמישי הודיעו הודעה שאחר כך הסתבר שעדיין היתה מוקדמת. לגבי ההודעה של אתמול, נאמר שבסדר הדברים ראש הממשלה בפתיחת ישיבת הממשלה הודיע במפורש שיועבר הסכום הדרוש, 45 מיליון שקלים, למשרד החינוך בעבור הנושא של השירות הלאומי. יצאה גם הודעה מלשכתו של שר האוצר וגם יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אלקין, שהיה מעורב מאוד בטיפול בנושא. אני לא יודע לגבי העניינים הטכניים, אני מעריך שנציגי האוצר יוכלו לומר לנו. ההודעה היתה חד-משמעית, לכן היא לא השאירה כאן מקום לספקות, וכן ההודעה של ראש הממשלה בישיבת הממשלה. יכול להיות שכבר נמסרה הודעה לאגף התקציבים, אבל אם לא אז ברור לי שזו לא הבעיה, אבל חבר הכנסת אורלב העיר כאן בעיות נוספות, והעיקרית היא שכל עוד הנושא לא נמצא בבסיס התקציב, אז גם אם הבעיה לשנה זו באה על פתרונה וגם אחרי שנתגבר על העיכובים מול משרד החינוך, הרי ברור לכולנו שאנחנו צריכים גם להתמודד עם הבעיה לקראת שנה הבאה, ואני חושב שלא רק לקראת השנה הבאה אלא לקראת השנים הבאות, כדי להבטיח שהנושא הזה יהיה מסודר. הרי בסך הכול מדובר במפעל ממלכתי, שאי-אפשר להפריז בחשיבותו. אגב, באמת יש אבסורד מסוים שמפלגת הבית היהודי היא זאת שצריכה לדאוג לקיומו. כמובן שרוב המשרתים בשירות הלאומי אלה בנות דתיות לאומיות, אבל הן אלה שנותנות את השירות, הן לא אלה שנהנות מן השירות. מי שנהנה מן השירות זו האוכלוסייה כולה, בעיקר שכבות המצוקה. לכן אין ספק שהנושא הזה צריך להיות מוסדר בצורה ראויה ומכובדת.

תודה רבה. נציגת האוצר, שירה מאגף התקציבים, בבקשה.

אני אתייחס לדברים שנאמרו כדי להבהיר את העובדות. אגף התקציבים אכן קיבל הוראה להעביר את הכספים, אחרי שיחת הטלפון של חבר הכנסת זבולון אורלב עם יונתן רגב. אנחנו מתקצבים 35 מיליון שקלים. הטיוטה של הפנייה התקציבית כבר מוכנה.

35 מיליון בבסיס או בפנייה?

35 מיליון בפנייה. בסיס התקציב זה כבר משהו שאושר בכנסת ובממשלה. אנחנו לא מוסיפים את זה לבסיס התקציב, אנחנו עושים פנייה תקציבית ומוסיפים את הסכום, 35 מיליון. ב-2008 ניתנה הקדמה של 9 מיליון, ולכן זה מביא אותנו לסכום של 84 מיליון, שזה הסכום שחסר.

יש לך מושג מתי הפנייה התקציבית תגיע לוועדת הכספים?

לדעתי השבוע היא תגיע לוועדת הכספים.

במי זה תלוי?

זה עניין של החתמות. החתימות יסתיימו היום, אחר כך זה עניין של ועדת הכספים לקבוע לזה מועד לשינויים בתקציב ואז זה יעבור שם.

אחרי אישור של ועדת הכספים, מתי משרד החינוך פיסית מקבל את ההודעה?

באותו היום הם מקבלים את ההודעה. ברגע שזה עובר, האישור מדווח ואנחנו מדווחים להם. אבל לוקח לפעמים כמה ימים עד שהמערכת מתעדכנת. אבל אנחנו מודיעים להם כבר באותו היום שהפנייה עברה. אני רק אבהיר שזה לא לבסיס התקציב, זה ב"על שינוייו". בשנה הבאה אכן בבסיס התקציב יהיו 35 מיליון שקלים.

אף אחד לא מדבר על גידול טבעי.

אני יכולה להגיד שעד השנה הזו האוצר לא נתן כסף לנושא הזה. חשוב להדגיש שסדרי העדיפויות של הממשלה הם אלה שרואים בבסיס התקציב, והתוספות שניתנו הן תוספות ממשרד ראש הממשלה, תוספות קואליציוניות, משרד החינוך שנתן. זאת אומרת שהטענות שאתם מעלים כאן עכשיו הן לא טענות למשרד האוצר אלא זה עניין של סדרי עדיפויות של הממשלה.

הרשי לי לחלוק עלייך. אני חושב שלממונים עלייך באגף התקציבים לדורותיהם היה עניין גדול מאוד להחזיק את המפד"ל קצר ונושא מאוד כאוב לא לשים בבסיס, כדי בכל פעם לומר שאם אנחנו רוצים את זה אז שניתן משהו אחר. אני רוצה להזכיר לך שבקדנציה הקודמת, בממשלת אולמרט, לא היינו בקואליציה. לא רק זה, היינו אופוזיציה מאוד נושכת. אתם בוודאי זוכרים את הימים שלי בוועדת ביקורת המדינה. לא היו לנו כספים קואליציוניים, כי לא היינו בקואליציה, ולא עלה על דעתה של הממשלה לא להעביר מדי פעם את הכספים האלה. זה נכון, עשו הסדרים עם חברינו בוועדת הכספים, אבל אנחנו היינו באופוזיציה, אלה לא כספים קואליציוניים. אם מישהו אומר שהמפד"ל נתנה כספים קואליציוניים לדעתי הוא לא אומר את העובדה הנכונה. נכון, נלחמנו שיעבור התקציב. גם עכשיו אלה לא כספים קואליציוניים. התנגדנו שאלה יהיו כספים קואליציוניים, אנחנו מתנגדים לראות בכסף הזה כסף קואליציוני.

כאן מתחיל החטא.

נכון מאוד. בצדק השר לא עוסק בפרטים של אגף התקציבים. יש סיפור ידוע על מלחמת העולם השנייה, שהצוללות הגרמניות עשו שמות בספינות האמריקניות שחצו את האוקיאנוס, עד שבא סרן צעיר בצי האמריקני ואמר שיש לו הצעה שבשעה אחת מחסלים את כל הצוללות הגרמניות. קרא לו מפקד הספינה, והצעיר אמר שהוא מוכן להגיד את הדברים רק לרוזוולט. הביאו את מפקד השייטת, והוא לא הסכים לומר לו את הדברים, רק לרוזוולט, וכך גם מפקד הצי, הרמטכ"ל ושר הביטחון. הביאו אותו לרוזוולט, יחד עם כל הגנרלים, כל אנשי המקצוע, ומבקשים שיאמר מה הרעיון שלו. הוא אומר: אני מציע להרתיח את מי האוקיאנוס, ואז הצוללות יצטרכו לצוף ואז המטוסים שלנו ידפקו אותם בזה אחר זה. שואלים אותו: איך מרתיחים את מי האוקיאנוס? ותשובתו היתה: אלה כבר פרטים טכניים, יש פה מהנדסים, הם כבר יודעים את הדבר הזה.

הבעיה שלנו בשירות הלאומי היא לא העיקרון. באמת לא שמענו אף ערעור מאיזשהו חלק של האוכלוסייה במדינת ישראל שחולקת על העניין של השירות הלאומי. להיפך, כולם רק משבחים. הבעיה שלנו היא איך מרתיחים את מי האוקיאנוס, איך הופכים את המפעל הזה למפעל שאין בו בכלל מכסות. חיילת בצה"ל שמתגייסת ומגיעה למיטה בתל-השומר, אומרים לה שנגמרו המכסות והיא לא יכולה להתגייס לצה"ל? יש כזה דבר? אין כזה דבר. בת רוצה לשרת שירות לאומי בשנה שנייה, אומרים לה שאין תקציב. אז עוד לא הגענו לזה, אבל בנות שיש לגביהן מכסה ויש תקנים – סדרו את זה בבסיס התקציב. זה עניין מקצועי, זה לא עניין של ממשלה. אני אומר שגם לממונים עלייך באוצר לדורותיהם יש עניין, הם יודעים שאנחנו נילחם על הדבר הזה, זה בקו החיים שלנו, כמו עוד מפעלים של הציונות הדתית כמו המכינות הקדם-צבאיות וישיבות ההסדר. יש לנו מפעלים, ברוך השם, שהם תרומה גדולה למדינת ישראל. אז אומרים: נחזיק אותם בהסכמים קואליציוניים.

חבר הכנסת פיניאן, בבקשה.

היושב-ראש ציין שזה לא מפעל מפלגתי. אני חושב שזה מפעל ציוני ממלכתי ואחד המפעלים הטובים ביותר שקמו למדינת ישראל מאז 1948. זה מפעל שאני אישית עבדתי מולו גם במערכת החינוך, ומיותר לומר שהוא הפך מודל לחיקוי בעניין בנות השירות, אם זה במוסר העבודה שהן נותנות, אם זה בהתנהגות שלהן, אם זה בסגנון העבודה שלהן. הנושא החברתי הוא מעל ומעבר גם לשעות המתמטיקה. אני כאיש ליכוד מתפלא שדווקא פוגעים במפעל הציוני הזה, שאני חייתי אותו. בבית הספר התיכון הדתי בטבריה, ב-1986, היו לי כמעט 20 בנות והן עשו עבודת קודש. אני רואה אותן בבית-חולים "פורייה", אני רואה אותן במד"א, אני רואה אותן במשטרה. אם יגידו לי פחות מתמטיקה ויותר בנות שירות, אני אומר יותר בנות שירות, ואני אומר את זה כמורה למתמטיקה. בשבילי זה עולם ומלואו. בנות השירות מביאות את המתמטיקה. אני רואה שהנושא הזה לא מטופל, וקראתי היום בעיתון "הארץ" שנתנו 40 מיליון שקלים, עכשיו אני רואה שזה 35 מיליון שקלים.

הקדמתי ואמרתי שתשעה מיליון הקדימו, וכך זה מגיע ל-84 מיליון.

זה מפעל שהטביע את חותמו בכל התחומים במדינת ישראל. יש לנו ישיבת סיעה היום בשעה 14:00, ואני אשוחח על כך עם שר האוצר. אני אומר לאנשי האוצר כמרכז הקואליציה בוועדת הכספים, ואני מקווה שזה לא יישמע כאיום, שאם הנושא לא ייפתר עד סוף השבוע, בשבוע הבא לא נעביר גם העברות של האוצר. האוצר אומרים ראש חודש, אבל לא אומרים איזה חודש. את זה למדתי בחודשים האלה שאני נמצא פה. לכן הנושא הזה לפני הכול, כי בנושא של בנות השירות כלול הכול, גם החינוך של הילדים שלנו. אתם לא יודעים איזו מערכת זו, איזה מפעל זה. אני קורא לזה בניית בית-מקדש. לכן תמסרי לאוצר, ואת יכולה למסור שהחבר של יובל שטייניץ אמר דברים כאלה. אני גם אגיד לו את זה בישיבת סיעה. זה חייב להיפתר, ולא לחכות ל-2010.

שיכניסו את זה לבסיס.

אחרת תהיה שוב ישיבה ב-2010 וניפגש פה בינואר 2010 באותו נושא. לכן אני דורש בנושא הזה לבוא לקראת. אני רואה פה כמעט את כל הקואליציה, חוץ מידידי איתן כבל, אבל בנושא הזה הוא אתנו.

איפה אתה מכניס אותי?

אתה בחינוך הציוני, זה חשוב. אני מכיר את איתן כבר עשרות שנים, ונושא החינוך הציוני-דתי חשוב לו.

הוא בוגר המדרשייה.

לכן אני מבקש לפתור את הנושא הזה. נמצא אתנו גם ידידי אלכס מילר, שהוא חבר בוועדת הכספים, ואני בטוח שהוא יגיד לא פחות ממני, אפילו יותר. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל.

תודה. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברים. אני לא חבר בוועדת החינוך של הכנסת, אבל כשראיתי את הנושא על סדר-היום מצאתי לנכון להגיע ולומר את דברי. אני חושב שהנושא של שירות בכלל, צבאי בפרט ולאומי מבחינתי כמעט באותו מקום, הוא חלק בלתי נפרד מההוויה שלנו, ומצאתי את עצמי חוזר בפעם המי יודע כמה לעסוק בשאלה של בנות השירות הלאומי. אמר נכון חברי יושב-ראש הוועדה, שכל שנה כמעט אנחנו מוצאים את עצמנו עוסקים בשאלה הזאת, וזה מביך. זה מביך בכלל שמעלים את העניין כעניין מפלגתי פוליטי. נכון שבנות דתיות באופן טבעי מזוהות עם זרם כזה או אחר בחברה הישראלית, אבל זה לא אמור להיות לפשע. יש מצב שהוא מצב נתון בחברה הישראלית. אנחנו רוצים לשאוף שכולם ישאו בנטל. ממה נפשך? הרי מה היה קורה אם הן היו מתגייסות, האוצר היה נדרש לשלם להם על שנתיים ולא על שנת שירות. ומה יקרה אם מחר יקרה נס וגם החברות של גפני תחלטנה להתגייס, אז נאמר להן שאנחנו לא רוצים אותן? בסוף זה מזכיר לי את הדיון על אלה שנושרים ממערכת הלימודים. הרי אם הוא ייכנס חזרה למערכת הלימודים, תצטרך לתקצב אותו. אז מה, האוצר שמח על כל תלמיד שנושר? האם מדינת ישראל שמחה על כל נערה שלא מתגייסת או לא עושה שירות לאומי? הרי זה מה שעולה מן הדיון, שמדינת ישראל מצד אחד מדברת גבוהה-גבוהה ומצד שני איננה עושה דבר וחצי דבר לקדם את הנושא.

אני אומר קודם כל לנו, הפוליטיקאים, שהחטא מתחיל אתנו. זה נושא שצריך להחליט שהוא איננו עוד חלק מהסכם קואליציוני. הוא לא יכול להיות חלק מהסכם קואליציוני. יכול להיות שאנחנו נדרשים, חברי הכנסת מכל סיעות הבית, לקחת את החוק שנוגע לשירות הלאומי ולחדד אותו ולהסדיר אותו באופן שדומה לצה"ל. כמו שאין מחשבה להגיד למישהו שלא יתגייס כי אין כסף, שאותו עניין בדיוק יחול על בנות השירות.

במשך שתי קדנציות אני מנסה להעביר חוק שאומר שזכותו של אזרח שלא גויס לצה"ל לשרת שירות לאומי, זכות בסיסית. החוק לא עובר.

אני גם הנחתי כמה פעמים את חוק שירות לאומי חובה. אבל זה דיון אחר, ולא נרחיב בו. כיוון ששירות לאומי לבנות הוא כבר חלק מההתנהלות, בואו נבדוק לפחות את העניין הזה כדי לקדם אותו ביחד. אני רתום בכל כוחי ובכל נימי נפשי. להגיד שהן עושות עבודת קודש זו קלישאה לעומת מה שקורה באמת בתוך המערכות האלה. תודה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה. חבר הכנסת אלכס מילר.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני די הופתעתי מכל העניין הזה, מכמה סיבות. קודם כל, אנחנו סוף-סוף הגענו למצב שיש לנו ממשלה לאומית, ימנית. ממשלה שבאה עם הצהרות מסוימות לפני הבחירות. אני זוכר שכל הנושא של שירות לאומי הופיע כמעט בכל מצע של המפלגות הציוניות והנושא הזה היה בקונצנזוס. מצד שני, כשאתה מסתכל על האסטרטגיה הכללית, כשיוצאת הצעת חוק ממשלתית שדיברנו עליה בשבוע שעבר, בנושא של ההשכלה הגבוהה, כאשר אתה רוצה לעודד את העניין של נאמנות למדינת ישראל, בסופו של דבר כל הסיפור הזה מסתיים בעניין התקציבי. עם כל הכבוד, לא יעלה על הדעת שכאשר מקבלים החלטה שאותם צעירים שלא מתגייסים לצה"ל כן צריכים לקבל אלטרנטיבה לתרום למדינה, הם לא יוכלו לקבל אותה בגלל ההיבט התקציבי. אני חושב שהגיע הזמן שתתקבל פה החלטה אסטרטגית, שכל מי שלא מתגייס לצה"ל מקבל אפשרות לשירות לאומי, ואז יהיה לו הרבה יותר קל להתמודד עם שאר הבעיות גם אחרי שהוא יוצא מהמערכת הזאת, גם הנושא האקדמי וגם בהמשך חייו. מבחינתנו אנחנו צריכים לתת את כל הכלים ולפתוח דלתות לצעירים במדינת ישראל, וזה לא משנה מאיפה הם באים, אם זה מהמגזר הערבי או מהמגזר היהודי. חשוב מאוד שיהיה לנו הפתרון והתשובות לאותם צעירים שלא התגייסו לצה"ל. כל עוד המצב הזה קיים וכל עוד יש משחק בנושא התקציבי, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לדבר על העניין הזה ולדרוש את זה מאותם צעירים שיתגייסו ויעשו את הדברים האלו. מבחינתנו הדלתות סגורות.

אדוני היושב-ראש, אני מציע שנפנה לשרינו, כל אחד במפלגה שלו, ונבקש דיון קצת יותר רחב בנושא הזה בממשלה, ושממשלת ישראל תקבל החלטה אסטרטגית. כי אנחנו מבחינתנו יכולים להעביר ביקורת עד מחר, אנחנו יכולים להגיש חוקים. אבל כל עוד ממשלת ישראל לא קיבלה החלטה לכמה שנים קדימה, שכל שנה ושנה יש תוספת תקציבית אבל באופן כללי כל צעיר במדינת ישראל שמסיבות כאלה ואחרות לא התגייס לצה"ל יקבל אפשרות לשרת בשירות לאומי.

אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על כך שעשית ישיבה בנושא. אני מקווה מאוד שנוכל להעביר את המסר גם בתוך הסיעות שלנו מול שרינו, ובסופו של דבר נראה פתרונות ותשובות. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כץ, שהיה גם ממגישי ההצעה הדחופה לסדר-היום.

תודה לך, היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת. אני חושב שאינה דומה חזרה של 100 פעמים לחזרה של 101, ואני קצת חוזר על דברים שנאמרו. אני רוצה להוסיף, שאסור להיות תמימים. במיוחד אסור להיות תמימים, חבר הכנסת איתן כבל, עם ראש הממשלה נתניהו, שהוא מומחה בניצול של אנשים תמימים. לכן למשל התקציב לישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר והמכינות הצבאיות, נכנס בבסיס התקציב, 80% ממנו, ולכן זה לא תלוי עוד בחברי הכנסת וזה מגיע. גם את הדבר הזה, במיוחד עם ראש ממשלה כזה שיודע להבטיח הבטחות יפות מאוד, תמיד לפני כשהוא צריך, וזורק דקה אחרי שהוא נבחר כמו טישו כשהוא לא צריך – צריך לדעת שאסור להאמין לו וצריך את הכול לעגן בבסיס התקציב. אני מקווה שקיבלנו קצת שכל, ואחד המפעלים היותר יפים, שברוך השם בנותינו כולנו נמצאות בו והלכו אליו והולכות אליו ומקדשות שם שמים בעשייה החינוכית שלהן, הרפואית שלהן, מסירות הנפש שלהן, יוכל להמשיך. כפי שאמרת בכנסת, אדוני היושב-ראש: אנחנו יודעים שבסוף זה יבוא, אבל למה להוציא את הנשמה? אבל ראש הממשלה הוא מומחה בלהוציא את הנשמה, ולכן אם רוצים להישאר עם נשמה עם אדם כזה צריך לעשות הכול מראש ושום דבר לא אחרי.

דבר משרד החינוך, שי רינסקי, בבקשה.

בוקר טוב. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו פה על-ידי חברי הכנסת. סך הכול כולנו מסכימים על החשיבות, על הצורך, על היופי של המפעל החשוב הזה. משרד החינוך בזמנו ביקש ממני להעביר את המסר. נכון שהוא חתם על הסכם קואליציוני, רק מבחינתו הוא אומר שגם אם לא היה הסכם קואליציוני הוא היה דואג שההיקף יישמר והתקציב יינתן.

הפרוטוקול לא רואה שאני מחייך, אז אני צריך להגיד שאני מחייך. אתה יודע שאני מאוד מעריך את שר החינוך והוא עזר לשר הרשקוביץ. השר הרשקוביץ דיווח לכל אורך הדרך בסיעה ששר החינוך סייע.

למען האמת הוא אמר לראש הממשלה, בין היתר: הרי אתה יודע שהכסף בסוף יעבור, אז עדיף שהוא יעבור לפני שהאוטיסטים יהיו ברחובות.

אמת ויציב. גם בשבוע שעבר היו שיחות עם ראש הממשלה, עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה. זה כדי לתת רקע למי שלא מכיר ויודע.

לעצם העניין, העלו פה כמה נקודות. הנקודה האקוטית הראשונה של הכסף נפתרה על פניו, עד סוף 2009. כמו שאני מבין, היום צריכים להעביר לוועדת הכספים את הפנייה.

אין לנו התחייבות שזה יעבור היום.

היום יסתיים סבב החתימות אצלנו.

אם תוכלי עד סוף הישיבה לברר מתי זה יגיע לוועדת הכספים.

היום יסתיים סבב החתימות וזה יועבר לוועדת הכספים. או שזה יהיה הערב או שזה יהיה מחר בבוקר, אבל זה לכל המאוחר.

יש לנו פה שלוש בעיות. הבעיה השנייה היא הרטרו, והבעיה היותר חמורה היא שנה הבאה.

אם בסיס התקציב הוא 33 מיליון וצריכים 84 מיליון, אז חסרים 51 מיליון.

זה ייגמר במאי.

אם מדברים על התקציב עצמו, הקיצוץ שהיה לפני סוכות, שחל גם על משרד החינוך – משרד החינוך לא מחיל אותו ולא משית אותו על השירות הלאומי, מה שלא נעשה עד היום. בכל הקיצוצים של משרד החינוך שנעשו עד היום, השירות הלאומי היה כלול בפנים. לגבי תקציב 2010, במשרד החינוך יש לנו חוסר של 51 מיליון שקלים. שר החינוך כבר לקח על עצמו שליש מהחוסר, 17 מיליון שקלים, להביא את זה ממקורותיו שלו לתקנת השירות הלאומי. אין ספק שמבחינת כל הכוחות, קרי ועדת חינוך, משרד החינוך, שר החינוך, צריכים לראות איך פותרים את הבעיה. שר החינוך מתכוון לפעול בנושא כדי שהבעיה הזאת לא תישנה. אני מזכיר לכם שאת אותה בעיה היה לנו גם בשנה שעברה. בסך הכול הכסף של השנה שעברה נכנס בסוף אוקטובר, כך שהבעיה הזאת נמשכת וצריך לשים לה סוף.

מבחינת הרטרו, זה נכון שוועדת רכישות של משרד החינוך, או בכלל חשבות המדינה, לא משלמת על רטרו אלא מכאן והלאה. יש נוהל מסודר, המשרד צריך להביא לחשב הכללי. זה לא בסמכות חשב משרד החינוך, זה בסמכות החשב הכללי, והוא צריך לאור הנתונים שמשרד החינוך יספק לו להחליט אם הוא מאשר את הרטרו או לא. על פניו לנו הובטח שתוך עשרה ימים עד שבועיים הנושא הזה יקבל תשובה, ואני מניח מהמקורות שאני מכיר אותם שהנושא הזה ייפתר בצורה חיובית.

כמה זמן לוקחת אחרי זה גם חתימת החוזה?

שבועיים-שלושה.

יש לנו שבועיים אצל החשב הכללי ושבועיים במשרד החינוך?

מבחינת חתימה, אפשר לחתום היום על חוזים. האוצר יודע, החשב יודע, שהכסף בדרך. מבחינת הפרוצדורה הזאת כבר היום אפשר להתחיל בתהליך. מבחינת ההכרה רטרו, זה ייקח עשרה ימים עד שבועיים.

מדוע אי-אפשר לחתום מחר, אחרי שוועדת הכספים תקבל ותאשר את זה מחר? אני מניח שידעתם שיהיה הסכם, בטח כבר הכול מוכן, כל הניירת.

הניירת מוכנה.

ואז אפשר לתת מקדמות לעתיד.

ברגע שכל הפרוצדורה תושלם, ניתן לתת מקדמות.

שאלתי אם הן יינתנו, לא אם ניתן לתת אותן. אני יודע שבאופן עקרוני ניתן לתת. הואיל והבעיה ידועה במשרד החינוך, אתם יודעים שהבנות צריכות לקבל את דמי הכיס שלהן, את ההחזקה. לשוכרים צריכים לשלם בעבור הדירות, לעובדים צריכים לשלם משכורות, והרי פה זה רכישות. כלומר העמותות לא מביאות תרומות, אלא המדינה מממנת את העניין במאה אחוז. אם לא העברתם כסף בעבור חודש וחצי, מנין העמותות יכולות לשלם? ואם לא תעבירו אלא אחרי שבועיים, מה קורה בינתיים? בינתיים יש בנות ובינתיים יש דירות ובינתיים יש עובדים ובינתיים יש פעילויות.

מכיוון שיש לנו חודש וחצי רטרו, זה הולך אחורה.

עזוב את הרטרו.

כשייכנס הכסף, ייקח בערך שבוע והמקדמות ישולמו.

מה שאתה אומר מתואם עם החשב?

כן. לא על הרטרו, לא על דברים כאלה. יש לנו סכומים שאנחנו חייבים להם על אוגוסט, שהם לא מוטלים בספק והם לא ברטרו. מדובר בסדר גודל של שבעה מיליון שקלים שאפשר יהיה לשלם אותם לחמש עמותות. את המחנק המיידי זה פותר, כי זה סדר גודל של חודש.

למה זה צריך לקחת שבוע ימים עד שייחתם ההסכם? ההסכם לא מוכן?

כי אני לא רוצה להתחייב על פחות מזה כשאני מכיר את הפרוצדורות הממשלתיות.

מה לא הושלם בפרוצדורה הממשלתית? הלשכה המשפטית אישרה את החוזים?

אפילו בלי חוזה, יש חוב שאנחנו חייבים אותו על חוזה שהוא חתום, אין שם בעיה. אבל צריך להריץ את זה במרכב"ה, וצריך שהחותם של המרכב"ה יחתום והחותם של החשבות יחתום והמאשר בלשכה המשפטית יאשר. אני לא רוצה להגיד פחות משבוע, למרות שזה יכול לקחת פחות משבוע.

יש לנו אורחים שגם מעסיקים את הבנות של השירות הלאומי. איקי בר-חיים מבית נועם, בבקשה.

בית נועם הוא מרכז שנמצא בקריית-אונו ומופעל על-ידי אגודת "עלים" בית נועם, שזו עמותה שהתמחותה בילדים ובוגרים עם שלל לקויות, לקויות פיסיות קשות כולל פיגור שכלי. אני רוצה לדבר יותר על הצד המקצועי ופחות על עבודת קודש, כי כולנו יודעים ששם זה נעשה. בקריית-אונו יש לנו מרכז שיש בו 70 נכים עם לקויות פיסיות קשות, פיגור שכלי, כולל בעיות נוספות שהן בעיות תקשורת, בעיות התנהגות ודברים מהסוג הזה. דרך אגב, במסגרת המרכז שלנו יש לנו 70 חבר'ה כאלה ו-35 מתנדבים, שרובם הגדול הן בנות שירות לאומי. כדאי גם להזכיר שיש לנו גם הרבה שנת שירות, שגם תרומתם לא פחותה בנושא הזה.

כאיש מקצוע אני רוצה דווקא לדבר על הצד המקצועי. איכות של מסגרות נבחנת, לטעמי, בארבעה גורמים – המבנה והציוד, תפיסות העולם, כמות הצוות ואיכות הצוות. אני רוצה להתמקד בשני הדברים האחרונים. לגבי כמות הצוות, כפי שאני מכיר גם את משרד החינוך וגם את משרד הרווחה, הכמות שניתנת גם לבתי הספר וגם למסגרות היא מועטה יחסית למה שצריך מבחינה מקצועית אמיתית. באוכלוסייה שאנחנו מדברים, שעל כל שני חניכים צריך איש צוות אחד ולפעמים אפילו אחד על אחד, אלה אנשים שזקוקים לעזרה בניידות, לעזרה בהאכלה, לעזרה בשירותים, לעזרה בתקשורת. חלקם אינם מסוגלים לדבר פיסית עם הפה ואנחנו מצמידים להם תקשורת תומכת וחליפית ומלווי תקשורת, וכמובן את הדברים האלה אנחנו לא מקבלים לא ממשרד החינוך ולא ממשרד הרווחה.

המקור היחיד, לטעמי, להגיע למספרים כאלה וליחס הוגן, כי זו איכות החיים שהיינו רוצים לתת לילדים ולבוגרים שלנו, היא רק דרך מתנדבים, ומתנדבים במשרה מלאה. המקור היחיד שאני מכיר למתנדבים מהסוג הזה הוא בנות שירות לאומי וגם ש"ש, שנת שירות, כפי שהזכרתי קודם. אותם חבר'ה אינם עוסקים רק בסיוע עזרה, הם חלק מהתקן שלנו. אם בת שירות לאומי חולה, אנחנו מביאים אדם בשכר שיחליף אותה. זאת המציאות היום, ואנחנו לא יכולים אחרת. להגיע לכמות כזאת ולאיכות כזאת אפשר רק דרך המקור הזה. אבל כמובן שכמות היא לא מספקת, איכות היא לא פחות חשובה. בגלל המורכבות של התלמידים והבוגרים עם הלקויות הפיסיות והשכליות הקשות, אנחנו לא עוסקים רק בבייבי-סיטר ורק ברחמים ואהבה, אלא ממש בעבודה מקצועית. וכדי שהעבודה תהיה עבודה מקצועית, אנחנו חייבים אנשים איכותיים. אני לא מכיר הרבה מקורות אחרים, מלבד אותן בנות שירות לאומי. מי שמגיע לתחום שלנו הן בנות איכותיות, וזה מה שאנחנו צריכים. אני חושב שהדוגמה הכי טובה שאני יכול להביא מלפני חודש היא שאחד הנכים שלנו היה קצת חולה בשעות הבוקר, לקחנו אותו לקופת-חולים והרופאה שפתחה לנו את הדלת היתה בת שירות לאומי מלפני כמה שנים. זה הצוות שלנו שנמצא בבית נועם. אני לא מצפה שכולם יהיו רופאים, אבל זאת איכות האנשים.

אני מאמין שגם משרד החינוך וגם משרד הרווחה, הדרך היחידה שלהם להעלות את הרמה – ואני לא רוצה להיכנס למספרים, הכמויות האלה לא מספיקות. בית נועם היא אחת המסגרות היחידות שמחזיקים כל כך הרבה בנות שירות לאומי וש"ש. אנחנו מנסים ללמד גם מסגרות ובתי-ספר אחרים, כי זה הפתרון לטעמי היחיד במדינת ישראל עם התקציבים שלה, כדי
להגיע לאותן איכויות שקיימות בבית נועם. אני חושב שכל מי שמכיר את בית נועם יודע שזו אחת המסגרות המובילות, אם לא המובילה בתחום הזה. אני אומר בלב שלם: ללא עובדות השירות הלאומי והש"ש אין לנו שום סיכוי להתקיים, לא מבחינה כלכלית ועל אחת כמה וכמה לא מבחינה איכותית. ואני מאמין שמה שקיים אצלנו הוא נכון גם לגבי מסגרות אחרות. תודה רבה.

תודה רבה. יעקב עמר, ממלא-מקום ראש מינהלת השירות הלאומי.

אני אוסיף על כל מה שנאמר פה, גם על-ידי חברי הכנסת וגם על ידך, שלפחות האוצר בקטע הזה הסכים לגבי השירות האזרחי כן לשים בבסיס התקציב ולתת את זה לפי מכסות.

השירות האזרחי זה החרדים?

כל מה שקשור לחרדים.

אנחנו לא חרדים ולא ערבים.

כל מה שאנחנו מנסים לעשות בתסקיר החקיקה הוא לדאוג שהחוק הזה יהיה חוק אחד, לא חוק מופרד מחוק טל וחוק השירות האזרחי. שחוק השירות הלאומי האזרחי יהיה כולו בכללותו מתייחס להכול. לכן במשאים-ומתנים שהשר עשה ואנחנו עשינו בתוך המסגרת הזאת, הגענו להסכמה הזאת. יכול להיות שבתהליך של איזשהו דיון פנימי יותר מעמיק או יותר יסודי צריך להגדיר את כל האיגום של כל המשאבים האלה ולשים את זה בבסיס תקציב אחד קבוע, ואז יכול להיות שהדברים יהיו ברורים גם ברמה של האוצר.

בבסיס תקציב אחד קבוע במינהלת?

יכול להיות.

אני מאלה ששוללים את זה.

לא כדאי שזה יהיה אחד על חשבון השני.

זה לא על חשבון.

אם אתה רוצה שבת בשירות לאומי תתפקד כראוי במשרד הבריאות, שים את התקציב במשרד הבריאות. אם אתה רוצה שהיא תתפקד כראוי במשרד לביטחון פנים, שים את התפקיד שם.

לא אמרתי שזה חייב להיות בתוך המסגרת של המינהלת, אבל לבנות את הבסיס שיהיה בסיס תקציב קבוע, על בסיס הדיון המעמיק הזה.

לזה אני מסכים. תודה רבה. טלי מנו, מנהלת בית איזי שפירא.

אני מנהלת בית-ספר בבית איזי שפירא. בית איזי שפירא נותן שירותי יום ל-40 תלמידים צעירים עד גיל שלוש ברווחה, ועוד ל-40 תלמידים בבית הספר. אני מאוד מתחברת למה שאמר איקי בר-חיים, כי האוכלוסייה שלנו היא אוכלוסייה מאוד דומה. אצלנו בבית הספר יש תלמידים עם פיגור בינוני וקשה, תלמידים שזקוקים להרבה ידיים עובדות. משרד החינוך מתקצב כל כיתה כזאת על-ידי מורה וסייעת, ובזה זה נגמר. מורה וסייעת לא יכולות לתת שירות טוב לשמונה תלמידים שזקוקים לשירות בכל פעילויות היום-יום, אם זה בתקשורת, אם זה באכילה, אם זה בשירותים או כל פעילות הכי קטנה, שלא לדבר על סכנת חיים, כי הם לא מודעים לסכנה בכלל. האפשרויות שלנו כדי לתקצב, שיהיה לפחות איש צוות על שני תלמידים, היא בעזרת תרומות ובעזרת מתנדבים. המתנדבים שמגיעים מהשירות הלאומי נותנים לנו אפשרות כל יום להגיע ולעבוד עם התלמידים. מהר מאוד הבנות האלה נכנסות ועובדות ככל אחד מאנשי הצוות, מקבלות הדרכה מצוות מקצועות הבריאות ומהמורות ועושות עבודה ששווה לכל סייעת שאני לוקחת בשכר. כמו שאיקי אמר, אם בת שירות לא נמצאת, אני חייבת להביא עוד איש צוות כדי שייכנס לעבוד, בגלל שהילדים האלה חייבים. אם יהיו פחות אנשי צוות, הילדים לא יקבלו את השירות שהם צריכים. הם יצטרכו לחכות לאוכל, יצטרכו לחכות לשירותים ויצטרכו לחכות לכל הצרכים הכי בסיסיים שלהם. שלא לדבר על זה שחלקם יכולים להיפגע ממש, ואני לא רוצה לחשוב הלאה. בכל כיתה יש לפחות בת שירות אחת שנמצאת אתנו.

בנות מודעות למה שקורה מאחורי הקלעים? שמעת מהם משהו?

לא.

ידעיה לוין, מנכ"ל בת-עמי, אחת העמותות המוכרות.

תודה על הדיון. תודה גם לכל המשתתפים, ואני רואה שיש כאן מקיר לקיר, על החשיבות ועל הצורך הגדול של השירות הלאומי. אני מרגיש שזה קידם אותנו בפתרון לשנה הנוכחית, אבל לשנת הכספים עד סוף 2009. השנה שלנו היא תש"ע. אני מרגיש שנגיע לפה בעוד ארבעה או חמישה חודשים, שזה עדיין תש"ע, והעסק עדיין לא יהיה פתור, עם כל הנכונות.

תש"ע פתור. עם בסיס תקציב שיש לך ל-2010 פלוס התוספת שמשרד החינוך מוסיף. 51 מיליון שקלים כבר יש.

אם כך אני שמח, כי לא נצטרך לשלוח את המתנדבים באמצע השנה הביתה. יש כאן קריאה לאוצר, אבל אני תוהה האם אנחנו נעמוד ביולי או ביוני או במאי הבאה בפני אותו דיון.

התשובה חיובית.

אני שמח, כי זה כבוד גדול לשירות הלאומי להיות כל שנה על שולחן הדיונים כאן. כולם מפרגנים. אבל מעבר לזה, זה עצוב.

מה הבעיה התקציבית שלכם כרגע?

בגדול לא שילמנו דמי כיס מלכתחילה. לא קיבלנו להכשרות, הכשרות עשינו על חשבוננו. ההכשרות היו באוגוסט, והן לא קשורות לתקציב של השנה הבאה לכאורה, הן היו אמורות להיות קשורות לתקציב של שנה שעברה. פתחנו את השנה על חשבוננו, להבדיל משנה שעברה. בשנה שעברה את ההכשרות כן קיבלנו. הרי גם בשנה היתה בעיה, וגם בשנה שעברה הגענו למצב הזה באוקטובר, אבל בשנה שעברה את הכסף על ההכשרות שעשינו בקיץ שילמו לנו. השנה הוצאנו את כל הכסף על ההכשרות, שילמנו לספקים ולכן נוצר גם החוב הגדול. אז לא שילמנו דמי כיס. ביום חמישי האחרון נתנו את דמי הכיס לבנות, כי הצעקה של הבנות עלתה לשמים. בסופו של דבר מדובר בכסף לאוכל שאותו הבנות קונות. זה כסף קטן, אבל מזה הן חיות, צורך קיומי. לכן ביום חמישי החלטנו לשלם דמי כיס לבנות. עשינו מאמצים גדולים כדי לקבל אשראי מהבנקים, ואם לא נקבל את הכסף במהלך השבוע הקרוב נגיע למצב שב-1 בחודש לא תהיה לנו אפשרות לשלם משכורות לעובדים ולא נוכל לשלם דמי כיס לחודש הבא.

ירון, סמנכ"ל האגודה להתנדבות.

עלו כאן ארבע נקודות, שלשתיים מהן ניתן פתרון, וזה התקציב של 2009 והרטרו. הנושא של בסיס התקציב לא חודד מספיק. בשנת 2006 היה בסיס התקציב 60 מיליון שקלים, ואנחנו נמצאים במצב שב-2010 בסיס התקציב הוא 33 מיליון שקלים. כלומר היה כאן קיצוץ של כמעט 50%, דבר שהוא ללא תקדים, ודווקא בדבר שהוא צריך להיות משהו לאומי ולא סקטוריאלי. אם אנחנו לא רוצים למצוא את עצמי במאי או ביוני שוב בסיטואציה הזאת, זו השיטה היחידה לפתור את זה. ואני לא מדבר על הגידול הטבעי, אני מדבר על 10 שנים ללא גידול טבעי. אם רוצים לפתור את זה אחת ולתמיד, כבוד היושב-ראש, תציעו שתקום ועדה או משהו כדי לדאוג להכניס 84 מיליון שקלים לפחות לבסיס התקציב. לדעתי זה צריך להיות יותר, כי התעריפים גדלו. זה צריך להיות 86 מיליון שקלים כדי שלא כל שנה יהיה כאן הסיפור הזה. אני מצטרף לדברי ידעיה, אין לנו לשלם משכורות ב-1 בחודש לעובדים שלנו, שזו פעם ראשונה ב-40 השנים האחרונות. לא היה תקדים לדבר הזה. אין לנו אפשרות לשלם דמי כיס למתנדבים. יש 5,000 מתנדבים באגודה שאין לנו מאיפה לשלם להם דמי כיס, כי הכול משליך כאן. רק משרד החינוך חייב לאגודה להתנדבות בסביבות 10 מיליון שקלים.

תודה רבה. תמי יונה, יושבת-ראש ועד ההורים של אלו"ט.

אני רוצה שמנהלת בית הספר של הבן שלי תדבר, אנה גורן.

אני מנהלת בית הספר "יד המורה" בירושלים, בית-ספר ממלכתי. לומדים בו ילדים עם אוטיזם ותפקוד נמוך. לבית הספר מגיעות בנות שירות מעולות. מתבצע בבית הספר פרויקט מדהים של שילוב אוכלוסייה שהיא ברמת תפקוד מאוד ראשונית יחד עם ילדים מהחינוך הרגיל. זה מתאפשר רק בזכות בנות השירות. בלי בנות השירות העבודה לא תתבצע. כמו שנאמר כאן קודם, בלעדיהן הילדים לא יתקדמו וזה פיקוח נפש. אני יכולה לספר על מה שקרה לפני עשרה ימים, כי מדברים פה על עוד שבוע. בנות השירות יצאו מבית הספר, והן מעולות עם חוסן ערכי ופיסי מדהים. הן יצאו עם אף שבור, זעזוע מוח, נשיכות, שריטות ומשיכות שיער. זה עניין של יום ביומו. אנחנו עושים מה שאפשר כדי להגן. כך יוצאת בת לרמת הגולן, ומתקשר אלי האבא, ולא נעים לו והוא מבקש שלא אגיד לבת ולא אביך, אבל הוא אומר לי: היא לא קיבלה את ההקצבה המינימאלית שלה, ואנחנו לא אומרים כלום, ופה המשקפיים נשרטו ופה היא מגיעה עם שריטה, אבל מה אתם עושים עם זה? התקשרתי לגינת, הרכזת, והיא אמרה לי שאין להם כסף לשלם. אז הצוות מהר "עושה קופה", אבל זה לא יחזיק. וזה מפעל נפלא, וזה מפעל שבאים מכל העולם ללמוד אותו. בלי הבנות לא נוכל להחזיק. אז מה אגיד לבנות עכשיו, שנחכה עוד שבוע או עוד שבועיים? תגידו לי מה להגיד להן. בלעדיהן אין בית-ספר. ההורים ביום שלישי שעבר התכנסו כינוס חירום מה עושים אם לא תהיינה בנות שירות. אף אחד לא יכול להבטיח את שלום הילדים ללא בנות שירות.

תודה רבה.

מה התשובה?

מייד.

אדוני היושב-ראש, אני חייבת לציין, נפגשנו פה בשנה שעברה כשהיה הקיצוץ, וזה עצוב מאוד. זה מתיש. אני יודעת כמה קשה להוציא את הצוות המקצועי מבית הספר, כי מדובר שם בפיקוח נפש. אבל אם הם בכל זאת טרחו ובאו, זה הסימן. אבל כשאני שומעת אותך, ואתה ותיק בכנסת, ונשמע לי מדבריך שאין סיכוי להסדיר את זה בעתיד בבסיס התקציב.

יש לי כיפה על הראש, אני איש מאמין. אם הייתי מיואש לא הייתי בבית הזה.

שר המדע, שמונה להיות אחראי על הנושא, חייב לשים את זה כמטרה פעם אחת ולתמיד. אדוני השר, אנחנו ההורים מפחדים. זה מתיש אותנו. זה שהבן שלי בן ה-17 הוא אוטיסט ומפגר, זה נהיה קל לעומת ההתשה שאנחנו עוברים כל פעם מחדש. מתישים אותנו, ההורים, ומתישים את הצוות שעובד בעבודה הזאת. יש שבעה ילדים כמו הבן שלי בכיתה. אם יש מורה וסייעת ולא תהיה בת שירות, אם הסייעת תצא עם אחד מהם עקב התקפה של אפילפסיה או משהו אחר והמורה תישאר עם כל השישה האחרים, זו סכנת נפשות. זה מאוד מסוכן. אני יודעת את זה מניסיון אישי, וצריך להסדיר פעם אחת ולתמיד את הנושא של בנות השירות, בדיוק כמו חיילי צה"ל. זה חומר איכותי, מסור, וזאת העתודה. 60% מהן הולכות אחר כך ללמוד חינוך מיוחד ועבודות סיעוד, וצריך להסדיר את הנושא הזה, ולא כל שני וחמישי לדבר על חורים ועל טובות ועל פוליטיקה. צריך להסדיר את הנושא ולהפסיק להתיש אותנו, ההורים לילדים הנכים האלה. זה מאוד קשה לבוא כל פעם ולהגן על הדבר הזה, שכולנו פה מסכימים עליו. זאת צריכה להיות המטרה העיקרית, להסדיר את הנושא בבסיס התקציב בלי משחקים פוליטיים.

עניתי בתשובה להצעה הדחופה, שבאמת זו המטרה שלנו, להגיע לכך שאחת ולתמיד הנושא יסתדר.

תודה.

המשרד לביטחון פנים. יעל עמר, ראש מדור אוכלוסיות מיוחדות, בבקשה.

אני כאזרחית יכולה מאוד לתמוך במה שאני שומעת כאן.

את אחראית על הבנות של השירות הלאומי, בין היתר?

שירות לאומי, שירות חובה, שח"ם ואזרחים. אני מאוד מתפלאת ממה שאני שומעת, כי באמת נעשית עבודת קודש, ואין לי אלא לתמוך במה שנאמר כאן.

מה עושות בנות השירות הלאומי במשטרת ישראל?

יש לנו 274 בנות במשטרת ישראל, עוד 90 בנות בשירות בתי הסוהר ועוד 10 בנות במשרד לביטחון פנים. היום אני יכולה לומר שיש לא רק בנות, אלא גם בנים.

ולא רק יהודים.

אמרתי קודם שאני מתפלאת מהעובדה שבכלל מועלה כאן הנושא האם הדבר הזה ממשיך או לא ממשיך, בדיוק בתקופה שבמדינת ישראל מדברים על מתן שוויון זכויות גם לשירות האזרחי-לאומי. בזמן שאנחנו מדברים על שוויון כזה, אנחנו מדברים בכלל אם אנחנו ממשיכים לקיים את השירות הלאומי או לא. חשוב לציין שבנות השירות אצלנו בתקופות של תקציבים מאוד קשים, שאני מניחה שחברים פה מעורים בנושא, עושות עבודה מאוד חשובה במשטרת ישראל. לצערנו ככוחות עזר במשרדים בעיקר, מפני שאנחנו לא יכולים להוציא את הבנות האלה החוצה מבלי שהן קיבלו הכשרה שנותנת להם את הסמכות של עבודת שוטר. אנחנו מפעילים אותן בתפקידים שונים במנהלה, בעיקר בתפקידי זיהוי פלילי, חלקן במודיעין וחלקן בתפקידים שונים למיניהם. הם חלק בלתי נפרד מצוות העבודה. האגודות הזוכות יכולות להעיד היום שהחסר בבנות שירות לאומי מאוד מעיק עלינו, ובאמת כשהן חסרות מי שעושה את זה הם שוטרים שיוצאים מתפקידם.

תודה רבה. השלטון המקומי, פיני קבלו.

אני חושב שכדאי שאנחנו, כשלטון מקומי, ניכנס יחד אתכם לחזית הזאת וניאבק על-מנת שהנושא הזה ייכנס גם בבסיס וגם שזה לא יהיה בהסכם קואליציוני, כי כשזה יורד ברמה המקומית ההתייחסות היא שזה בא בהסכם קואליציוני, כאילו שזו תנועה פוליטית. לכן בעניין הזה כדאי שנהיה מעורבים כשלטון מקומי לעשות את המאמץ. אנחנו מודעים למה שהבנות עושות בחינוך ובכל המערכות של השלטון המקומי. אם הבנות האלה לא יעשו את העבודה, משרד החינוך יצטרך הרי לתת תקנים, או הרשויות המקומיות יצטרכו לתת עכשיו ממה שאין להן, ולכן אנחנו בעד להרחיב ולהגדיל ולתת לזה תנופה גדולה יותר של עשייה, כי אנחנו רואים בשילוב של הבנות האלה במקומות שלנו, בעיקר באזורי הפריפריה, בנות איכותיות שמגיעות, שילוב חברתי מאוד מצליח. זה לא מתבטא רק במערכת החינוך, יש גם המערכות של אחר הצהריים, החוגים, המתנ"סים, תנועות הנוער. חלק מהבנות לפעמים מחליטות להישאר או מוצאות את בחיר לבן במישור המקומי, וזה יוצר קליטה נוספת לאזורי הפריפריה.

בעיר שאתה גר בה יש מישהי שהפכה להיות תושבת העיר בזכות השירות הלאומי. היא אפילו נשואה לראש העיר.

נכון. יושב-ראש השלטון המקומי ערוך יחד אתנו לסייע גם במישורים הפוליטיים, אם צריך לרתום את ראשי הרשויות לכל מערכה הם ייתנו לנו את שיתוף הפעולה ואנחנו נעמוד לצדכם במאבק הזה.

תודה. חיה שמואל, מנכ"לית עמותת שלומית, בבקשה.

רוב הדברים נאמרו וחבל לחזור עליהם. כן מצער אותי שבאיזשהו שלב אנחנו נמצאים כאן ומשכנעים את המשוכנעים, כי באמת כל אלה שיושבים סביב השולחן, אני לא חושבת שאפילו בתוך לבו, גם אם הוא לא התבטא בקול רם, חושב אחרת. אני מטבעי לא זורקת את הכדור למישהו אחר שיעשה את זה בשבילי, אבל אין ברירה אלא להעביר את זה אליכם על-מנת לפעול ומהר, כי באמת זה מיותר. זה מביש, זה מכוער, זה כל כך לא אנושי לחזור ולדון בזה.


אני רוצה להגיד תודה לכל המפעילים שהגיעו. לבת השירות שלנו, ירדן, שחשבתי לנכון להביא אותה על-מנת להציג את הפן שלה. המהות של התפקיד שלה עם נוער שהוא בעייתי ונושר ממסגרות חינוכיות. אני חושבת שהבנות והבנים האלה תורמים כל כך הרבה לחברה הישראלית, אז קטונו מלמנוע מהם את התרומה הזאת. תודה.

אני מסכים עם כל הדברים שאמרת מלבד הערה אחת שאמרת בפתיחה, שפה אנחנו משכנעים את המשוכנעים. גם מי שלא נמצא פה בחדר משוכנע. אנחנו לא שמענו לאורך כל השנים שיש מישהו שאומר שזה מפעל מיותר, שהוא בזבזני, שהוא לא נכון, שהוא לא מתאים. כולם רק משבחים. הבעיה היא כרגיל הפער העצום בין הצהרות שהחינוך בראש והשירות הלאומי חשוב, לבין מה שקורה אחרי זה.

גם לא היתה בעיה עם ההסכם הקואליציוני.

נכון. כפי שאומר השר, גם בהסכם הקואליציוני לא היתה בעיה, לא היה ויכוח בכלל. רק אמרנו שנשים את זה ליתר ביטחון, כי סבלנו מאוד מיולי תמיר. היא לא אמרה שזה לא חשוב, אבל בפועל כשהיה קיצוץ רוחבי היא נתנה לנו עוד שתי סטירות.

אני מניח שהיא עשתה כך בגלל האכסניה שבה זה מונח, כי היא חשבה שהם ירוצו כדי להביא את הכסף.

נכון. הרב במברגר, מנכ"ל עמותת עמינדב, בבקשה.

נראה שנאמר הכול, ובהחלט נאמרו גם תשובות מספקות, בהנחה שהכול יקרה. אני רוצה להוסיף שני עניינים, האחד לגבי השאלה ששאלת, חבר הכנסת אורלב, לגבי מה המחיר. צריך לקחת בחשבון שהמחיר הוא לא רק התשלום השוטף, דמי כיס ודברים כאלה. יש פה מחיר כבד בקשר לאמינות שלנו. אנחנו גופים שעשרות שנים מתנהלים, מקפידים לשלם, עם מוסר תשלומים גבוה, לא מפספסים יום אחד לא בתשלומי כיס לבנות ולא בגובה התשלומים, בדיוק לפי הטבלאות, תשלומים לספקים. אין שום סיבה שבגלל גורמים חיצוניים אנחנו נפגע באמינות שנרכשת במשך שנים, ולכן גם הדחיפות היא מאוד חשובה. כל יום שמשהים כספים לאנשים בלי סיבה, אין לזה סיבה. אותו דבר עלויות הדירות של מימון בבנקים כדי לעמוד באמינות שלנו. קל לנו להגיד שאין לנו כסף ולא לשלם, זה פשוט, אבל אנחנו כן רוצים לשלם. כיוון שיש לנו אמינות גם בבנקים, כולנו מצליחים לגייס הרבה מאוד מיליונים בבנקים, אבל צריך לדעת שאלה עלויות הרבה מעבר לכל תקציב שבו מדובר על תוספות.


אני מקווה מאוד ומזמין את עצמנו שיארגן היושב-ראש על פיתוח השירות הלאומי, על הגדלת תקנים. לא רק על סתימת חורים ויציאה מביצות שאנחנו כל שנה נכנסים אליהן, אלא שנוכל לקיים גם ישיבות שיש בהן תוכניות לעתיד שבהן השירות הלאומי מתרחב, גם משרד החינוך, גם במינהלת, גם במקומות אחרים, ותקציבו גם הוגדל אחרי הרבה מאוד שנים.

תודה. סוזנה כהן-וקסלר, מנהלת גן תצפית, בבקשה.

אני מצטרפת לדברי חיה שמואל. פעם ראשונה שאני בכנסת, ואם כולם כל כך חושבים שזה חשוב אז למה אנחנו יושבים פה? כי סדרי עדיפויות גם נקבעים במתן תקציב. אני מנהלת של גן תצפית, שזה אשכול גנים. מגיעים עד 80 ילדים, יש לנו כ-70 אנשי צוות. מגיעים ילדים שעוד שנה יהיו מוגדרים כילדים עם פיגור, ילדים עם הפרעות התנהגות, בעיות שפה, ואחרי שנה הם יגיעו למקומות שונים. אני אישית לא הייתי יכולה להפעיל את הגן בלי בנות השירות. אני חושבת שזה שהיום יש לי מתוך תשע בנות רק חמישה תקנים דרך משרד החינוך אומר שאני צריכה לחפש מימון דרך כספי הורים, כסף שהיה אמור להגיע לתוכניות ולחוגים, וחלק ממנח"י שאני יכולה להגיד שזו תרומה מאוד גדולה, אבל זה לא צריך להיות כך. כל המנהלים חושבים בצורה דומה מאוד, ולא אחזור על דברים שנאמרו, אבל בנקודת המשבר שאנחנו נמצאים בה ברמה החינוכית הערכית של הנוער, ל-40 הבנות שמגיעות אלינו זו הזדמנות להיכנס לעולם של הבגרות, לעולם של האנשים הגדולים, עם תיאום הציפיות. אנחנו גם נותנים להן המון כיוון. זו מטפורה של מגדלור, וכשהן מגיעות אלינו הן מגיעות כבנות ויוצאות עם ערכים עם כיוון אחר בחיים. זה קצת הזוי, ואני אומרת את זה ממקום של מיקרו ולא של מקרו, שאנחנו יושבים פה. כפי שחבר הכנסת מילר אמר, זה לא צריך להיות קשור בכלל לפוליטיקה. לא יכול להיות שזה ממשיך להיות משהו שקשור לכספים. אני מזמינה אתכם לראות את העבודה שהן עושות יום-יום. אי-אפשר להפעיל את המקומות שלנו בלי בנות השירות.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הישיבה הזאת ולומר שהוועדה, על כל משתתפיה, משבחת מאוד את המפעל של השירות הלאומי, בפרט את המתנדבות והמתנדבים שפועלים במערכת החינוך ועושים עבודת קודש, עם אוכלוסיות תלמידים של החינוך המיוחד, עם תלמידים עם מוגבלויות, עם לקויות למידה, עם תלמידים עולים, עם תלמידים שבאים למערכת עם חסך סוציו-אקונומי וגם בעיות נוספות, וגם ביתר המערכות, אם כי היום אנחנו עוסקים בשירות הלאומי של מערכת החינוך. הוועדה שולחת ברכה חמה לבנות, שידעו שמהבית הזה יש להן גיבוי מלא, הוקרה והערכה רבה מאוד לפועלן.


הוועדה רושמת בצער את הבעיה התקציבית החוזרת ונשנית כמעט מדי שנה, של השירות הלאומי במערכת החינוך, שסובל מבעיה שמשמעותה תקצוב חסר. השנה משמעותו חוסר של כ-35 מיליון שקלים עד לסיום שנת התקציב הנוכחית. העמותות המוכרות, הגופים המוכרים, לא קיבלו את התקציב הזה, עובדה שפוגעת ביציבות שלהם, פוגעת באמינות שלהם, פוגעת ביכולת שלהם לפעול.


הוועדה רושמת לפניה את הודעת השר, לפיה ראש הממשלה הורה להקצות את התקציב הדרוש לשירות הלאומי, ואת ההודעה של נציגת האוצר לפיה ועדת הכספים תקבל פנייה תקציבית לכל המאוחר מחר בבוקר, על סך 35 מיליון שקלים לשנת 2009 כתוספת חד-פעמית.


הוועדה תובעת מהממשלה להסדיר אחת ולתמיד את תקציב השירות הלאומי במלואו בבסיס התקציב, כדי להפסיק את הטקס השנתי המביש של הבעיה התקציבית. לדעת הוועדה זכותה של כל בת ובן הפטורים משירות ביטחון על-פי חוק לשרת עד שנתיים בשירות לאומי או אזרחי, ולא להסתפק אך ורק במכסות הקיימות כיום.


הואיל וחסרים בתקציב 2010 כ-51 מיליון שקלים לתקציב השירות הלאומי, מבקשת הוועדה מהשר לפעול כבר מעתה על-מנת להסדיר את תקציב 2010 ולדווח לוועדה עד דצמבר האם הבעיה נפתרה והאם יש צורך לקיים דיון נוסף או לקיים פעילות נוספת.


הוועדה רשמה לפניה כי מייד עם אישור ועדת הכספים של ההעברה התקציבית משרד החינוך יחתום על ההסכמים עם העמותות תוך שבוע ימים, ובמסגרת זמן זו גם יעביר מקדמה על סך שבעה מיליון שקלים על חשבון ההכשרות למפעילים המוכרים. כמו כן רשמה הוועדה לפניה את הודעת המשרד שיפנה בדחיפות לקבל את אישור החשב הכללי למשרד האוצר על-מנת לשלם בעבור השירות הלאומי בתקופה מ-1 בספטמבר ועד מועד חתימת ההסכמים.


האם יש למישהו הערות לגבי הסיכום הזה?

שבעה מיליון זו לא מקדמה, זה בעבור תשלומים בחוזה הקודם. בנוסף תהיה גם מקדמה.

אל תוסיפו. על החודש שחסר לכם התחייבנו, את זה תקבלו.

להעביר תשלום, במקום מקדמה.


תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:25