כנסת פתוחה

PAGE
31
ועדת הכלכלה

26.10.09


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 88

מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ח' מרחשוון התש"ע (26 באוקטובר 2009), שעה 09:30

הצעת חוק שידורי טלוויזיה (תיקוני חקיקה), התשס"ט-2009

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

חמד עמאר – מ"מ היו"ר

חיים אורון

יצחק וקנין

דב חנין

ישראל חסון

כרמל שאמה

נחמן שי

יוליה שמאלוב-ברקוביץ

משה כחלון, שר התקשורת

עדן בר-טל, מנכ"ל משרד התקשורת

עו"ד נגה רובינשטיין, יועמ"ש, משרד התקשורת

ד"ר אסף כהן, סמנכ"ל בכיר כלכלה, משרד התקשורת

ד"ר יחיאל שבי, דובר, משרד התקשורת

דיאנה מגנאג'י, רמ"ט השר, משרד התקשורת

דודי קופל, עוזר יועמ"ש, משרד התקשורת

טל רוזנפלד, עוזרת יועמ"ש, משרד התקשורת

ערן פולק, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

משה שלם, רכז תקשורת, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

יהודה סבן, רכז תקשורת באגף התקציבים, משרד האוצר

אסי מסינג, עו"ד בלשכה המשפטית, משרד האוצר

אורן משה, רפרנט תקשורת באגף התקציבים, משרד האוצר

מנשה סמירה, מנכ"ל מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

עו"ד דורון אבני, יועמ"ש, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

עידית צ'רנוביץ, ראש תחום רדיו, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

אילת מצגר, סמנכ"ל טלוויזיה, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

לי גת, דוברת, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

נועה אלפנט-לפלר, עוזרת בכירה למנכ"ל, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

עדו אצלי, ע. יועץ משפטי, משרד ראש הממשלה

עו"ד עידו אציל, לשכה משפטית, משרד ראש הממשלה

ניצן חן, יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין

דורלי אלמגור, מנהלת המינהלת, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין

אילת לשם, עוזר ליו"ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין

עו"ד אורי שוורץ, לשכה משפטית, רשות ההגבלים העסקיים

דנה נויפלד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

לינדה בר, דוברת רשות השידור

יוחנן צנגן, חבר דירקטוריון, חברת רשת

שאול מגנזי, משנה למנכ"ל, חברת רשת

עו"ד אילאיל לבנת, יועצת משפטית, חברת רשת

אביבה כהן, ייעוץ משפטי, חברת קשת

עו"ד ורד אשכנזי, חברת קשת

טלי גורן, חברת קשת

יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ישראל 10

עו"ד דבורה קמחי, יועצת משפטית, ישראל 10

עו"ד איילת בן-חיים, יועצת משפטית, ערוץ 10

שרון גל, כתב חדשות, ישראל 10

עו"ד יורם בונן, ייעוץ משפטי, ישראל 10

יובל טורבינר, מפיק ראשי, ישראל 10

מאיה כהן גז, מפיקה ראשית דסק ירושלים, ישראל 10

מיכל ריבלין, מנהלת מחלקת ערוצים ורגולציה, חברת הוט

יעל שובל, רכזת תוכן ערוצים ורגולציה, חברת הוט

רון אילון, מנכ"ל חברת יס

עו"ד עופר ויסוקר, יועץ משפטי, חברת יס

מיכל רפאלי כדורי, סמנכ"לית רגולציה, חברת יס

עו"ד נועה גבע, חברת יס

יפה ויגודסקי, מנכ"לית הטלוויזיה החינוכית

עו"ד אביגדור דנן, יועץ משפטי, הטלוויזיה החינוכית

ליטל אפטר, יועצת, הטלוויזיה החינוכית

צביקה ליבליך, מנכ"ל ערוץ 24, ערוץ המוסיקה הישראלית

לאוניד בלחמן, מצנכ"ל ועורך ראשי, ערוץ ישראל פלוס

עו"ד דב אברמוביץ', ערוץ ישראל פלוס

יובל שמיר, מנכ"ל איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה

רני בלייר, יו"ר איגוד הבמאים והתסריטאים

אסף כרמל, אחראי קידום היצירה המקורית, איגוד הבמאים והתסריטאים

עפרה אייבר, א. קידום יצירה עברית, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה

אסף אמיר, חבר הנהלה, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה

עידן אור, מנכ"ל אקט – איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה

משה דנון, יו"ר איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה

אמיר רוזנברג, יועץ משפטי של כל ארגוני היוצרים והמבצעים

בנימין מסיקה, מפיק, במאי, עורך, הפקות המזרח

ירמיהו קדושי, מפיק, תסריטאי, שחקן, הפקות המזרח

עו"ד אפרת בן-אברהם, מרכזת המח' לקידום היצירה הישראלית, איגוד שחקני המסך

דביר בנדק, יו"ר איגוד שחקני המסך

רואי מכנס, יו"ר אולפני הרצליה

דוד בן-בסט, יו"ר התאחדות תחנות הרדיו האזוריות

יגאל הררי, עוזר יו"ר התאחדות תחנות הרדיו האזוריות

מיטל בשרי, מנהלת תחום טלקומונקציה, מועצה לצרכנות

עו"ד יעל כהן שוואט, יועצת משפטית, מועצה לצרכנות

רונן רגב כביר, סמנכ"ל מחקר, אמון הציבור

נילי בן-גיגי, מנכ"לית האגודה לזכות האזרח לדעת

רינת דוד, רכזת, האגודה לזכות האזרח לדעת

עו"ד אביעד נימקובסקי, חברת החדשות של ערוץ 2

מארק מוטיל, יו"ר ועד, ההסתדרות הכללית החדשה

רחמים לניאדו, מזכיר ומ"מ יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, ההסתדרות הכללית החדשה

אודי מירון, מנכ"ל ענני תקשורת

חני לוז, רכזת, מרכז תדמי"ת

רתם קמר, סמנכ"ל ההתאחדות לכדורגל

דוד אדמון, נשיא לשעבר של האיגוד הבינלאומי לפרסום

אריה בורנשטיין, עיתונאי, אתר קולנוען

עו"ד אברהם יצחק (רמי) קסל, מייצג קבוצה של עובדים לשעבר של טלעד

אופיר בר-זוהר, כתבת, דה-מרקר

מיכל תוסיה כהן, כתבת פרסום ומדיה, כלכליסט

עו"ד איתי רייפלר, יועץ משפטי, ערוץ הופ

גבריאל רוזנברג, מנכ"ל אולפני הבירה

אתי בנדלר

לאה ורון

הדס צנוירט

הצעת חוק שידורי טלוויזיה (תיקוני חקיקה), התשס"ט-2009

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנו ממשיכים בדיון בהצעת חוק שידורי טלוויזיה (תיקוני חקיקה), התשס"ט-2009.


לפני שאנו מתחילים את הישיבה השוטפת, מבלי להתייחס בישיבה הזו לנושא הארכת התקנות של ערוץ 10, שאינם על סדר היום, כידוע לכם, מהנוגעים בדבר להתייחס. האם גב' דאבוש נמצאת פה? לא. היא דיברה על כך שהיום היא מוציאה מכרז. רציתי לשאול אם הוא יצא, או מה מעמדו. לא נמצאת. האם המנכ"ל ירצה להתייחס?

לפי החלטת המועצה והיושבת ראש, יתפרסם מכרז היום. הודעה תפורסם באינטרנט ומחר בעיתונים.

ואז הכנסת תחוקק חוק ערוץ 10, חוק ערוצים וחוק ערוץ 1.

אני מנסה להבין בצורה מסודרת וגם לפרוטוקול, מה הולך כאן? מר פולק, בשבוע שעבר התבקשתם על ידי שר התקשורת לכתוב הצעת חוק בנושא ערוץ 10, הצעת חוק ממשלתית, אם איני טועה, על פי הפרוטוקול. מה קרה מאז? זה היה ביום שני שעבר. האם התחלתם לכתוב אותה?

האמירה של שר התקשורת, כפי שאני הבנתי אותה בשבוע שעבר, היתה שאנו נפנה לממשלה לקבל הסמכה לכתוב חקיקה במסגרת הרפורמה שאנו דנים היום. מאז מה שקרה, זה בעיקר החלטה של שני השרים, שר האוצר ושר התקשורת, שבמסגרת הרפורמה הזו לא נכון להכניס נושא ערוץ 10. עד כמה שאני יודע, נכון לרגע זה אין פלטפורמה אחרת. אנו, כמובן, עובדים על ניסיונות אחרים.

כלומר לא התחלתם לכתוב. מנכ"ל משרד התקשורת, האם משרד התקשורת החל לכתוב הצעת חוק כזו, ממשלתית, בעניין ערוץ 10 – הארכת זיכיונו והמשך ההפעלה שלו?

אני מציע לחכות לשר התקשורת בעניין, אבל מדובר אכן בהצעת חוק נפרדת מהרפורמה בשל שיקולים של זמן.

ממשלתית? פרטית? מה ההליך? כי חבר הכנסת שי, אני מבין, אתה מציע היום, הולך לקבל פטור מחובת הנחה. הנה שר התקשורת. שאלתי את מנכ"ל משרד התקשורת וגם את מר פולק וגם את מנכ"ל הרשות השנייה לגבי המכרז היום של ערוץ 10 ותהליכי החקיקה של הממשלה או התמיכה בהצעת חוק פרטית או מה שאתם מתכוונים לעשות, אז אם אתה רוצה להשיב, איפה הדברים עומדים כרגע מבחינת החקיקה הממשלתית, כי אתה מייצג את הממשלה.

תן לנשום...

בינתיים נשמע את עמדת משרד המשפטים ביחס להצעות החקיקה, בבקשה.

כאשר תבוא הצעה לפני ועדת השרים לחקיקה, אז הממשלה תגבש את עמדתה. משרד המשפטים, בינתיים אין שום הצעה שעומדת על השולחן, לכן אין לה עמדה בעניין הזה בשלב הזה.

טוב. בקיצור, אין הצעת חוק ממשלתית כרגע. הדבר היחיד שעומד זה כרגע הצעתו של המדבר בטלפון, חבר הכנסת שי, שאתה, אני מבין, הולך מכאן לוועדת הכנסת לבקש פטור מחובת הנחה.

נכון. כרמל שאמה ואני הגשנו הצעת חוק, היא עולה בעוד 35 דקות בוועדת הכנסת, פטור מחובת הנחה, בתקווה שנוכל להביא את זה כמה שיותר מוקדם להצבעה, אולי אפילו עוד השבוע. היא מדברת על הארכה של הזיכיון בשנתיים, זה לא הכול, היא תאמר הרבה יותר מזה, אני מקווה, אבל אנחנו בתוך התהליך.

בבקשה, שר התקשורת.

בוקר טוב, תודה רבה, אדוני היושב ראש, כפי שאמר חבר הכנסת נחמן שי, יש הצעת חוק שלו במסגרת פרטית שעולה. אמרתי בדיון הקודם בעצה אחת עם משרד התקשורת שהממשלה תגיש הצעת חוק ממשלתית להארכת הזיכיון. כמובן, נעשה הכול כדי להכניס את כל מה שהושג, אם זה במסגרת החוק עצמו, במסגרת נספח, כל מה שהושג לטובת כל הצדדים, והיו הישגים רבים בהסדר שניסו לגבש אותו בחצי שנה האחרונה.


לומר לכם כרגע איזה שר יגיש את זה – לדעתי, יהיה שיתוף של משרד האוצר ומשרד התקשורת.

תודה. חבר הכנסת חנין, בבקשה.

אדוני היושב ראש, יש לי תחושה שבזמן שאנו עוסקים פה בדיון מרתק על הסדרת מערכת השידורים בישראל, בעצם המציאות נקבעת מחוץ לחדר הזה, והיא נקבעת לא לפי הסטנדרטים שאנו רוצים או לא רוצים לחוקק. אני חושב שמה שקורה כרגע בעניין ערוץ 10 זו בדיוק הדוגמה איך לא להתנהל. אני חושב שהנושא הזה צריך להיות מוסדר בחקיקה, אני חושב שהחקיקה הזו צריכה להיות ברורה, צריכה לכלול את כל המרכיבים של ההסדרה, אם יש כוונה להסדיר, את כל הצדדים השונים של העניין הזה. מה שקורה כרגע זה סוג של מהלך מחטפי ללא דיון מסודר, ללא שקיפות, ללא דיווח אפילו לכנסת בדיוק איך הדברים הולכים להתבצע, והולכת להתקבל החלטה שיש לה משמעות מאוד גדולה.


לכן הדבר שאני הייתי מציע לוועדת הכלכלה לעשות - להפסיק את הדיון בחוק הזה ולהתחיל מייד בדיון בשאלת הסדרתו של ערוץ 10, שאלה רצינית, יש לה הרבה מאוד פנים. אני חושב שהיא בהחלט נדרשת לפתרון כולל, אבל זה מה שצריך לעשות. אחרת נמשיך לדון בתיאוריה של איך השוק הזה צריך להתנהל, ובפועל הפרקטיקה כבר תיקבע. תודה.

תודה. חבר הכנסת אורון.

בהמשך לדבריו של ידידי דב חנין, המציאות הזו מזכירה לי בדיחה מאוד ישנה שמייחסים למשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. סיפרו לו שבאמריקה מתחילים לבנות גורדי שחקים. אז הוא אמר: לנו יש מזמן גורדי שחקים. יש לנו גורדים – ביידיש זה הרבה יותר חמור, המילה הזו, אני לא רוצה אפילו להגיד אותה פה - ויש לנו שחקים. אנחנו פה מדברים בשחקים, ובמילה הלא נעימה ביידיש מדברים על מקומות אחרים, וזה סדר הפוך.

אין שום קשר בין מה שאנו נדון, איך תיראה התקשורת הישראלית אם וכאשר וכו' וכו'. זה לא רק הנושא של ערוץ 10. מונח על השולחן פה חוק ערוץ 1, שחבר הכנסת חסון בתפקידו כיו"ר הוועדה דן בו, אבל מה – היות שהשרים- -

לא מונח.

כי לא מחילים עליה דין רציפות.

נכון. כל עוד לא הוחל דין רציפות, אין על שולחן הכנסת- -

אני מקבל את התיקון. הממשלה שלא רוצה, כנראה, חוק, לא נותנת דין רציפות, למרות פנייה של חברי כנסת – אגב, לוועדה יש סמכות להחליט פה ולבקש דין רציפות.

יכול להיות שאנו נותנים לממשלה הזדמנות לבדוק האם היא רוצה להחיל דין רציפות לחוק של הממשלה הקודמת? אנחנו יכולים לאפשר את זה?

הצעת חוק ממשלתית - רק הממשלה יכולה- -

יכול להיות שהממשלה הנוכחית בוחנת את הצעת החוק שהוגשה בנושא רשות השידור על ידי הממשלה הקודמת ולא מעוניינת בו.

אדוני היושב ראש, אני מבין שחלק מהמשכורת שלך זה להגן על הממשלה תמיד.

הרבה, אבל לא תמיד.

עכשיו אני ברשות דיבור.

אני לוקח חזרה את רשות הדיבור, ואני אומר לך שזכותה של הממשלה לא להחיל דין רציפות על חוק רשות השידור שהוצע על ידי הממשלה הקודמת.

זכותה של הממשלה אפילו לבוא לפה היום ולהציע חוק רשות השידור, שאתה היושב ראש, אקוניס הוא המנכ"ל וחבר הכנסת שאמה הוא מנהל השידורים. היא יכולה כל מיני דברים לעשות.

אני לא אציע הצעה כזו.

אל תתחייב. אתם תגיעו גם לזה. אני לא רוצה להגיע לשם. אני מנסה באופן הכי ענייני; הסיפור בערוץ 10, אדוני שר התקשורת, לא יכול להיגמר באיזה מסלול של הצעת חוק פרטית, שעל הקולב הקטן הזה ישימו אחר כך חבילה שלמה. זה נושא ראוי להצעת חוק ממשלתית שתונח על שולחן הכנסת, יקבלו עליה אחריות ויבינו מה רוצים ממנה.

זו גם עמדתי.

אגב, אפשר גם להגיש הצעת חוק פרטית בשביל להמריץ אותם. הצעת הערוץ הראשון, שלגבי חלק מהחברים שיושבים פה היא לא-לא שייכת לדיון, אלא היא אבן יסוד בדיון על איך תיראה התקשורת. אני נותן לממשלה את כל הזכות לחשוב. מה קרה – בדבר אחד שהוא של הממשלה הקודמת, אדוני היושב ראש. היות שהיה שגר ושלח, כי יש חוק הסדרים, והיות שהיתה התחייבות שאי אפשר לעמוד בה, שעד נובמבר צריך לסיים, אז מביאים ופה מריצים עשרות אנשים שכולם מרגישים, וכבר כולנו דיברנו עם הרבה מאוד אנשים בתעשייה, כמו שנקרא, שהנושאים שמונחים פה הם כרגע לא הבעיות האקטואליות, לא של ערוץ 1 ולא של ערוץ 2, אלה שלא נפלו, ולא של ערוץ 2, אלה שנפלו, ולא של כולם, אז את כל זה מביאים עכשיו לפה מהר-מהר, למה? תפנה לשרים, יושב פה שר, תעצרו את המנויים, זה נשאר על שולחן הכנסת, לא קרה שום דבר. הוא לא ברח לשום מקום. תסיימו את ערוץ 10, לטעמי, תסיימו את ערוץ 1, במקביל תקיימו את זה. אבל אתם הולכים בכוונה הפוך. ובסדר הזה יש היגיון, וההיגיון הזה הוא נגד תקשורת כמו שאנו רוצים לראות אותה.

השר כחלון, זה לא התקשורת שאתה רוצה. השר אדלשטיין מנהל מדיניות אחרת במקום אחר. הוא לא מדבר אתך. אני יודע מה אני אומר. ובסוף מה שיתקבל בציבור זה קקופוניה, שתקרוס עוד פעם מחדש. תיתנו קצת להוט וליס, תיקחו קצת מפה, תסדרו את המתמטיקה. באקסלים של פולק אין שום בעיה להפוך מיליארד ו-200 למיליארד ו-300, להוריד מקדם אחד, להוסיף מקדם. זה רק לחיצה על כפתור. הוא מוציא מה שהוא רוצה. אבל זה לא נמצא באקסלים. זה נמצא במקום אחר.

לכן אנו חוזרים ואומרים פעם שלישית ורביעית: עצרו רגע. ומה שקורה היום ואתמול עם ערוץ 10 זועק לשמיים. זה באמת שחבר כנסת יציע הצעת חוק פרטית לפתור בעיה שאתם כבר עוסקים בה במשך שנה שלמה, ויכניסו עכשיו בחוק בחקיקה ראשית- -

מה רע בזה?

כשנגיע לדיון בחוק הזה, אגיד לך מה רע בזה.

אתה יוצא נגד העיקרון. לא הבנתי מה רע בעיקרון.

ביקשתי תמונה כללית, חבר הכנסת שי. חבר הכנסת שי, אתה הולך עוד מעט לבקש את האישור בלאו הכי, אז אני מבקש שתיתן לחבר הכנסת אורון לסיים את דבריו.

סיימתי.

תודה. חבר הכנת ישראל חסון, בבקשה.

תודה לך, אדוני היושב ראש. מאחר שיושב לימינך אדם שהוא מאוד יקר לי ונושא באחריות לעניין הזה, אני רוצה לסכם את כל ההתייחסות שלי בשלושה-ארבעה משפטים; אני ממש מבקש לשמור על כבודו ועל העניין, למשוך את הדיון הזה. בואו תגידו לנו איך אתם רוצים לגמור עם ערוץ 10, תביאו לנו לכאן את הסיפור של ערוץ 1, משום שברור לחלוטין, אני לא יודע אם אתה יודע מה מתנהל שם. זה תהליך של ייבוש וגסיסה איטית. הם פשוט כורתים שלב אחרי שלב. כבר חצי שנה- -

הם יותר נכרתים מאשר כורתים.

כן. חצי שנה האוצר כבר לא מאשר להם לקלוט אף עובד ולא לפלוט אף עובד. התהליך שם הוא תהליך- -

ברשות השידור, אתה מדבר.

כן.

זה המוות הכי ארוך בהיסטוריה. לא צריך להיכנס לדרמטיות יתרה.

תרשה לי רגע להציע לך הצעה בעניין הדרמטיות; אף מהנדס לא ידע להגיד אלפית שנייה לפני שוורסאי קרסה, שזה יקרוס, ואני אומר לך – לא אתה ולא אני לא יודעים לומר מתי התהליך הזה יבוא לידי מימוש. אפשר לומר שאנו עושים מזה דרמטיזציה. אני מציע לך בתור אחד שהיה אחראי על לתת לך התראות, אני אומר לך - אל תחתום על זה.


יש לנו פה מין מצב שלא השידור הציבורי מוסדר, לא ערוץ 10, ואנו יושבים פה ומדברים על הרפורמה. השר כחלון, אני מציע לעשות פסק זמן. אני מצטרף להצעה של חבר הכנסת אורון לעשות פסק זמן ולחזור לפה כשלפחות שניים משלושת הדברים, יש להם אחיזה בקרקע. תודה.

תודה.

חבר הכנסת חסון, ראשית, אני חושב שאתם מערבבים מין שאינו במינו. רשות השידור או השידור הציבורי זה נושא אחר, זה משרד אחר.

למה זה נושא אחר?

יושב פה חבר הכנסת אורון, ששנינו הקמנו את השדולה למען השידור הציבורי, ואפילו הצבעתי בעד האגרה, לעצור את ההפחתה. עשיתי דברים איומים בניגוד לכל האמונות שלי, אולי כדי להציל את הערוץ בשכנוע של חבר הכנסת אורון. לגבי שידור ציבורי, אני לא צריך תעודת כשרות מאף אחד.


לגבי הרפורמה, הרפורמה היא חלק מהסדרת השידור המסחרי, שהוא מתבקש, וזה בדיוק המקום, חבר הכנסת חנין שאיננו, לצערי, אומר הדברים נעשים מחוץ לכנסת, אז מה אנו עושים עכשיו? עכשיו אנו עושים את ההסדרה של השידור המסחרי. פה, בדיון הזה. מה, הוא באמת חושב שזה נסגר בקפה ג'ו בתל אביב? זה נסגר פה. מה שתצביעו, זה מה שיהיה בסוף. הרי אין לנו כנסת אחרת ואין לנו בית מחוקקים אחר.

ואותו דבר, חבר הכנסת אורון, גם לך אני חייב תשובה קצרה - שהממשלה צריכה להסדיר. אמרתי בפתח דבריי שהממשלה תגיש הצעת חוק. לומר לך כרגע אם זה התקשורת או האוצר או שניהם יחד – לא יודע. הממשלה תגיש הצעת חוק. הצעת החוק של חבר הכנסת שי ושאמה תקודם במסגרות שלהם, ואנחנו נגיש הצעת חוק.

על ערוץ 10. אני דיברתי על ערוץ 1.

ערוץ 1 זה יולי אדלשטיין.

חבר הכנסת אורון, לא נעים להגיד שהיינו בסרט הזה, כי אנחנו בטלוויזיה, אבל גם יש סרטים טובים בטלוויזיה. דיברנו שזה שתי הצעות שונות לחלוטין. האם אני מקבל את משכורתי מהבניין הזה, ואני אומר לך, ואחזור ואומר, אני מקווה שהשר יסכים אתי, שזכותה של הממשלה החדשה, יש לה זכות לקחת הצעת חוק כמו זאת, דרך אגב, פחות או יותר, ולקדם אותה, של הרפורמה בתקשורת. יש הצעה אחרת, שהיא לא מקדמת אותה. אם אני מרוצה מכל הצעות החוק שהממשלה הזאת מקדמת, כפי שקידמה הממשלה הקודמת? ודאי שלא. בראש ובראשונה בנושא המים, אגב. האיוולת הזו של המים לא שייכת לממשלה שלנו, אגב, אבל זו הערה אחרת, וגם בזה נדון פה, לא מעניין כאן את תעשיית הטלוויזיה.

איזה?

מים, חבר הכנסת שי. כל הרפורמה במים חוקקה בזמן ממשלת קדימה.

אולי נדבר על המים?

זו רק דוגמה לחבר הכנסת אורון על מה הממשלה מאמצת ומה לא.

אני רוצה לדווח לך שגם בממשלת קדימה הייתי באופוזיציה. זה לא הנושא.

מצוין.

אדוני היושב ראש, אולי באמת נעביר את הדיון הזה על המים, כי זה יותר חשוב?

זה יתקיים. אנו מתאמים מול נציב המים, שנמצא בחו"ל.

הדיון בנושא המים יתקיים, ותקבלי על כך הודעה.

משהו פורמלי – אני לא נכנסת בשלב זה לגופם של עניינים, שוודאי תשמעו ממני לא מעט דברים. רק בהיבט הפורמלי, בנושא של התקנות של ערוץ 10, מוסמכת לדון ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך. הוועדה הנוכחית היא ועדת הכלכלה בלבד, לכן לא רק שהנושא אינו על סדר יומה של הוועדה, אלא זו גם לא אותה ועדה, לכן אפילו מהבחינה הפורמלית לא ניתן לדון בנושא הזה כרגע, כפי שהתבקש.

האם משרד התקשורת ביקש מאתנו, האם הגיעו תקנות?

זה הועבר ממש בדקות האחרונות.

כפי שאמרה היועצת המשפטית, למען אישור התקנות אנו צריכים לכנס ועדה נפרדת.

לוועדה המשותפת.

אפשר לדעת מה התקנות?

ברגע שנתכנס כאן עם הוועדות, אני מניח שיושב ראש הוועדה יודיע לקראת סוף הדיון אם הוא מתכוון לקיים דיון בתקנות, וכמובן, הכול יהיה בשקיפות מלאה.

אין לזה קשר לנושא של ערוץ 10?

לתקנות ודאי יש קשר לנושא של ערוץ 10.

אז אפשר- -

לא קראתי אותן, וחברי הכנסת אורון ושי ושאמה- -

ברגע זה קיבלנו את התקנות. איש לא קרא אותן מצוות הוועדה ומחברי הכנסת. נפרסם אותן במהלך היום באתר הוועדה, ואני מניחה שיושב ראש הוועדה יקבע מועד.

נדון בנפרד על מועד הישיבה, בהתייעצות עם חבר הכנסת אורלב, שהוא היושב ראש המשותף. אני היושב ראש, והוא חבר הוועדה המשותפת. אני רוצה לקיים אתו התייעצות.


תודה. נחזור להצעת חוק שידורי הטלוויזיה ולרשימת הדוברים שעוד רוצים להביע את עמדתם. משה דנון, יושב ראש איגוד מפיקי הקולנוע והטלוויזיה, בבקשה. בסדר. אמיר, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אדוני השר, כשיצאת עם הרציונל של המעבר מזיכיונות לרשיונות, דובר על הרצון בתחרות, על לאפשר כניסה לשחקנים חדשים, שיוכלו להשתלב בשוק הטלוויזיה, ואפילו אנחנו בדיונים אצלנו מאוד הבנו. יש לנו ביקורת, יש לנו התנגדויות, אבל מאוד הבנו את הרציונל הזה, שאומר למדינה ואומר לך כשר התקשורת: בואו נפתח את השוק לתחרות.


באותה נשימה אמרת גם פה לא אחת, שאתה מכיר מאוד בעובדה שהמעבר לרשיונות יוצר נטל כבד על נושא האכיפה, שממילא היא רופפת, ולכן אתה מסכים ומבקש מאתנו, והלב שלך יהיה פתוח ותהיה נכון לעשות כל דבר שניתן כדי לחזק את מנגנוני האכיפה בחוק הזה שאנו נמצאים בו עכשיו.

אחד הדברים שנתנו ביטוי לדברים האלה שאמרת הוא אותו סעיף שמדבר על זה שלא ניתן להאריך כל חמש שנים, אפשר לשלול זיכיון ולא ניתן להאריך רשיון אם לא עומדים בחובות עבר. ואנו ראינו בדבר הזה גם הישג חשוב, אם כי יש לעשות בו הרבה תיקונים ותוספות, שגם אתם הסכמתם, כולם מבינים שצריך שם להוסיף כמה דברים.


הסעיף של החוק הזה קיים היום. נקרתה בדרכנו הזדמנות גדולה, לראות – זה ערוץ 10. לערוץ 10 יש סעיף שהועתק לתוך חוק הרשיונות, אותו סעיף שמדבר שבלי מילוי כל המחויבויות, לא תינתן ארכה. אנו יכולים להסתכל היום, לראות על התנהלות שלנו אל מול ערוץ 10, מה יקרה בעתיד, כשאותו סעיף נמצא בחוק הרשיונות, אותו סעיף, שאדוני, התייחסתי אליו, אמר שהוא יהיה אבן יסוד בחוק הזה ואתה מכיר בחשיבותו, אתה יודע שבלעדיו אין חוק, וזה לא יכול לעבור.

ואנו מסתכלים מה קרה עם ערוץ 10. ערוץ 10, על פי החובה של הרשות השנייה, היה צריך לפרסם מכרז בדצמבר 2008. השר דאז הגיע לוועדת החינוך והכלכלה המשותפת, והביא בקשה להארכת מועד לרשות השנייה, שתאריך את ההחלטה שלה לצאת לזיכיונות עד מרס 2009, כי הזיכיון עומד לפוג בינואר, צריך להספיק להכין.


באותה ישיבה חבר הכנסת, שהיה יושב ראש הוועדה ארדן, ואדוני השתכנע להצביע נגד זה. הצבעת נגד, והיתה החלטה שפורסמה ושעשתה המון רעש בתקשורת, לא לאפשר למועצת הרשות השנייה להודיע על המכרז במרס. כמובן שהרשות השנייה לא עשתה דבר, היא לא קיימה את התקנות, כפי שגם אמר עכשיו היועץ המשפטי לממשלה במכתב שהוא שלח לה. החליטה לעבור על החוק, זה עניין שבינה לביניכם וכדומה. אבל הוועדה הנכבדה של כלכלה וחינוך, שאתה היית חבר בה והרמת אצבע, בגלל החשיבות העצומה כי היה ברור לחלוטין שעד מועד מסוים צריך לגמור את המכרז.


היום אנו נמצאים חודשיים-שלושה לפני שנגמר הזיכיון לערוץ 10. יש בעיה חמורה, אבל עדיין יש עוד זמן, כי זה מה שנקבע, שהיום יפורסם מכרז. אנו לא נגד ערוץ 10, אנו רק רוצים לראות איך יישמר בחוק הרשיונות והזיכיונות אותו מנגנון אכיפה, ואנו שומעים היום שתי פעולות מסיביות שנעשו; אחת, הנחת הצעת חוק, שאני אומר, חלילה בלי לפגוע, כי אני מבין את מניעיה ומטרותיה, אבל היא קטסטרופלית מבחינת חוק הרשיונות. הצעת החוק הזו של חברי הכנסת שאמה ושי, המשמעות שלה שחוק הרשיונות הוא חסר כל משמעות, ומה שאדוני אמר הוא חסר כל משמעות- -

השר אמר שהממשלה מביאה הצעה.

שנייה. הצעת החוק הזו נועדה לבטל את כל מה שהיה עד עכשיו, להאריך בשנתיים בלי עמידה במחויבויות, והיא מוסיפה וקובעת, שמי שיהיה בעל הרשיון לשידורים לשנתיים נוספות בכלל לא יצטרך למלא את מחויבויותיו בשנתיים האלה אלא ייתנו לו למלא את זה בתקופת הארכה, כלומר עושים פה שני דברים – קודם כל, מבטלים את אותו מנגנון אכיפה שהכנסתם
לחוק הרשיונות, זה גמור, כי ברור שכשנגיע בעידן הרשיונות, שזה עידן שהלחץ על האכיפה הוא אדיר, ותהיה בעיה עם איזשהו ערוץ, אז תוגש הצעת חוק, יניחו אותה על שולחן הכנסת, אפשר לעשות את זה מהר – לא 45 יום, היום צ'יק-צ'ק נעביר את זה, ואין לך נושא של האכיפה. צריך להסתכל ביושר ולהגיד את הדבר הזה.


והיום אנחנו גם שומעים על התקנות, שאותן תקנות שהתנגדו להן, אני מניח שזה העניין. התקנות האלה, ספק רב, אני לא רוצה להעלות את זה כאן, אם הן יעמדו במבחן בג"ץ, כי המשמעות שלהן לתקן חוק. הזיכיון על פי הדין נגמר בינואר, אבל התקנות האלה אמורות להאריך למועצת הרשות את הזכות לצאת למכרז בעוד תקופה מסוימת, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. אני רוצה לדבר על משהו הרבה יותר יסודי.

אחד המשפטים המכוננים שנאמרו היה שאסור לסגור את ערוץ 10. למשפט הזה יש המון משמעויות. זה לא שאסור לסגור את ערוץ 10. מה שנעשה כרגע זה שאסור לסגור את ישראל 10. יש הבדל אדיר. מועצת הרשות השנייה עומדת לצאת היום במכרז. הצעת החוק הזו והתקנות האלה, אם יעברו, והצעת החוק הזו, גם אם היתה טובה וגם אם תכניסו אליה את ההישגים שהכניסו, היא ברגע זה מונעת מאף אדם נורמלי לגשת למכרז. אין אחד נורמלי, במקום לתת לאנשים לרוץ, לגשת למכרז הזה, בהנחה שייגשו למכרז הזה, ויש תמריץ גדול לאנשים, בניגוד למה שניתן לחשוב. מי שייגש היום למכרז, ואת זה ישראל 10 יודעת היטב, מי שייגש היום למכרז מקבל את המותג, את סימן המסחר ואת זכות השימוש, שהוא יעבור לרשיונות בלי שהוא צריך להשקיע כסף. יש היום עניין גדול להיכנס. במקום להגיד: בואו נמצה את תהליכי המכרז, נגיע לסוף המכרז, נראה שמישהו לא ניגש - נגיש הצעות חוק, נתנהל בצורת משבר. מה אתם עושים? אתם נותנים היום הצעות חוק וחותמים על תקנות כדי למנוע ממישהו לגשת למכרז. אתם משבשים את העבודה של הרשות- -

מכיוון שהתייחסת גם לישראל 10 וגם לחבר הכנסת שאמה, שניהם ידברו, למרות שלא התכוונו לכך.

בסדר גמור. על מה המחלוקת? כל המחלוקת, לפי נתוני הרשות, זה שערוץ ישראל 10, לא ערוץ 10, צריך לשים 24 מיליון שקל. זה הכול. הוא השקיע מיליארד ו-300. עומדים לתת לו רשיונות בעוד שנתיים, הוא הולך לקבל נכסים כבירים, ומה שעומד לו על המאזניים, לבעלי המניות של 10, זה או להפסיד את כל ההשקעה שלהם, להפסיד את האפשרות לקבל רשיון או לשים 24 מיליון שקל. למה אתם לא נותנים – אתם, במהלכים שלכם, לא פותרים את הבעיה של ישראל 10, אתם אמורים לפתור את הבעיה של ערוץ 10.

אנו מזדרזים לעשות הצעת חוק כי אין מי שירוץ, בעצם אתם משמיטים את הקרקע מתחת לחוק הרשיונות, כי כל ההיגיון של חוק הרשיונות הוא שיהיו שחקנים חדשים ושיבואו אנשים חדשים. כשערוץ 10 עומד לצאת למכרז, אתם אומרים כממשלה: אין סיכוי שמישהו ירוץ, אז מה פתאום אתה עושה חוק רשיונות? הדברים סותרים אחד את השני. להפך, אם אני לוקח את ההיגיון של חוק הרשיונות, אז תנו למכרז לרוץ, תנו לאנשים את ההזדמנות לעמוד למכרז בלי שיש להם חרב, כי הם לא ירוצו למכרז, ואז, אם לא יצא, תגידו: לא יוצא, ותשקלו שוב מה אתם עושים עם חוק הרשיונות. תודה.

תודה. חבר הכנסת שאמה, בבקשה - נהוג לתת למי שמתייחסים אליו באופן אישי זכות תגובה.

תודה, אדוני היושב ראש. ביקשתי זכות דיבור לא בגלל שהתייחסו אליי אלא בגלל שהתייחסו להצעת החוק שהגשתי. ההתייחסות אליי לא מעניינת אותי ברגע זה.

הדובר הקודם בחר לתאר את הצעת החוק כהצעה קטסטרופלית. זו מילה קשה וארוכה, אבל הוא בחר להשתמש בה די בקלות. לדעתי, בלי סיבה אמיתית. יכול להיות שההצעה לא טובה בעיניו, יכול להיות שהיא לא אופטימלית. היא בטח לא תגרום לשום קטסטרופה. אין לה שום השפעה, להצעת החוק היום שמונחת על שולחן ועדת הכנסת, לגבי צורת האכיפה, מנגנוני האכיפה, סנקציות, ביטחונות בתקופת הרשיונות. כל המשמעות שלה - לאפשר לערוץ 10 להמשיך ולשדר, ובעיקר שלצרכן התקשורת הישראלי יהיה ערוץ מסחרי נוסף בשנתיים הקרובות. זו מטרת ההצעה ותו לא.


לגבי הדברים החשובים שכן אמר הדובר הקודם, לגבי הסנקציות, מנגנוני האכיפה ובטוחות לאכיפתם ולהפעלתם – לכך הוועדה תצטרך לתת את הדעת בחקיקה מהיום והלאה. המילה האחרונה ואולי אפילו הראשונה עוד לא נאמרה על כך, והוא גם מוזמן להביע את דעתו בדיונים הבאים, אבל כרגע אני דוחה את דבריו בעניין הקטסטרופליות של ההצעה. תודה.

חבר הכנסת שאמה, לפני שנכנסת הודיע שר התקשורת שהממשלה מכינה גם הצעת חוק בנושא הזה, ודאי תגבר על הצעת החוק הפרטית, אבל אולי בשלב ראשון יצטרפו, והממשלה תיתן עמדה ודאי עד יום רביעי, בהנהלת הקואליציה בשעה 14:00 ולקראת ההצבעה בטרומית, אם תעלה בטרומית ביום רביעי, נדע את עמדת הממשלה, שהיא עמדה מאוד חשובה פה. לא רק הכנסת מביעה עמדה בעניין הזה. גם הממשלה מביעה עמדה בעניין הזה. יוסי, בבקשה.

ברשותכם, דקה אדבר על ערוץ 10 ועל המצוקות של הערוץ ושל עובדי הערוץ. מדובר פה לא רק על יוצרים חשובים, מדובר פה על עובדים שהם לא פחות חשובים מהיוצרים.

· -

סליחה, הוא לא הפריע לך. רק יוסי מדבר.

במהלך שמונה השנים האחרונות הוציאו בעלי המניות של ערוץ 10 מיליארד ו-300 מיליון שקל. פורעי החוק הוציאו מכיסם מיליארד ו-300 מיליון שקל. הם לא קיבלו מאומה, לא בטובת הנאה. אני עובד רק שנה, לא ראיתי דבר שהם קיבלו לטובת הפעלת הערוץ– לא כוח, לא שררה ולא כבוד. כמובן, הכסף כבר לא בכיסם.


יושבים האדונים הנכבדים והיוצרים, ומדברים על זה – עוד 24 מיליון שקל. אני רוצה לספר לכם, ברשותכם, על השנה האחרונה שעברנו במשא ומתן מול כל הרשויות, שנה של צונאמי כלכלי, שבעלי המניות קיבלו מכה קשה מאוד, ולמרות הכול בכוחות אחרונים הצליחו להחזיק את הערוץ. שנתיים שערוץ 10 הוא היחיד, ויעיד פה מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה, הוא היחיד מהערוצים המסחריים שעומד בכל המחויבויות שלו, וכשהרשות השנייה תוציא את הדוחות שלה, תראו שאני צודק, היחיד שעומד בכל המחויבויות, למרות הקושי הנוראי להפעיל את הערוץ. אנשים שכל יום שואלים אותי: יוסי, מה עם המשכנתה שלנו? אז עומדים פה כבוד היוצרים ומדברים על 24 מיליון שקל. שטויות.


אני רוצה להזכיר לכולם – ערוץ 10 הוציא בשש השנים האחרונות מיליארד ו-718 מיליון שקל על תוכן. אנו עומדים מעבר למחויבויות שלנו בתוכן כללי. הכנסנו עשרות ומאות משפחות
של יוצרים למעגל העבודה ומעגל היצירה. הדמגוגיה הזו, שזה ישראל 10 ולא ערוץ 10, היא דמגוגיה שפעם אחת ולתמיד צריך לשים אותה על השולחן. גם אם יהיה מכרז עכשיו, וגם אם יבואו טייקונים עם כיסים מלאים, אז אגב, אני לא מבין את האינטרס הגדול של היוצרים, שהם יפעילו את זה, כי המחויבויות שלהם כינוקא יהיו קטנות מאוד, כלומר אצלנו, אם ישראל 10 ימשיכו, אנו מחויבים להוציא שנה הבאה גם 70 מיליון שקל על סוגה עלית, אבל ב-28 בינואר 2010 נותנים את המפתחות. מי יכול להפעיל את הערוץ הזה ב-28 בינואר 2010? חצי שנה יהיה חושך על המסך וגם אותם טייקונים אדירים, שיבואו וישימו את הכסף האדיר הזה שצריך להפעיל את הערוץ, יבואו אחרי חצי שנה, הם יצטרכו להשקיע את כל הכסף הזה מחדש. אז בואו נשים את הדברים האלה על השולחן. אנו נחושים להחזיר את כל החובות שלנו. אמרנו את זה ואומרים את זה, נחושים להחזיר את כל החובות שלנו לסוגה עלית, למדינה בתמלוגים- -

גם לקולנוע?

סליחה. מר ורשבסקי אומר דברים אולי הכי חשובים מאז שהתחיל לדבר.

אנו נחושים להחזיר את כל החובות שלנו. ביום חמישי ראשי ערוץ 10 התכנסו כדי לקבוע את האסטרטגיה לשלוש השנים הבאות תוך כדי שהאסטרטגיה הראשונה היא החזרת החובות; בניית הלוח מסביב לסוגה עלית. עוד לא היה כדבר הזה. ואז נקטע הדיון בגלל המכתב של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

ההודעה היתה של יושבת הראש ולא של מר ליכט.

אני רוצה לפנות פה לכל חברי הכנסת, רבותיי, תתעלמו מהפופוליטיקה, תתעלמו מהפופוליזם. מדובר פה בהפעלת ערוץ שלצערי, רק ישראל 10 יוכל בתנאים האלה להפעיל את ערוץ 10. אין פה בריחה ממחויבויות. יש פה עמידה איתנה על עמידה במחויבויות, ואנו מתחייבים בזה שבשנתיים שנבוא להארכת רשיון, לא יהיה שום כתם בעבר שלנו.

תודה. לאוניד בלחמן מערוץ 9, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אדוני השר, ברשותכם, ציטטה קצרה: בעוד כשנה תיראה מפת הטלוויזיה במדינת ישראל אחרת. גדילת מספר הערוצים בהם ניתן לפרסם מרחיב בצורה משמעותית את מספר המפרסמים, ובכך מתאפשר פרסום בטלוויזיה גם לעסקים בינוניים שנמנעו עד כה משימוש במדיום זה לצורכי פרסום. פועל יוצא מכך – התרחבותו של שוק הפרסום.


זה נשמע כיסוד הרפורמה שעכשיו רק מדברים עליה, אבל זה נאמר ב-9 בינואר 2001 על ידי שר התקשורת הקודם-הקודם-הקודם, על ידי פואד. בשמונה השנים האלה גן העדן הזה לא התקיים. מה קרה – כן נכנסו ערוצים ייעודיים, נכנס ערוץ 10, מייעודיים רק שניים איכשהו מתחילים להתקיים, זה ערוץ 9, יום מאוזן, יום מפסיד. ערוץ המוזיקה נמכר לקשת, כי לא יכול להתקיים. ערוץ 10, טוב שיוסי אמר מה שהיה לו להגיד. אנו יודעים את מצבו כבר שנים. זה פשוט הריסות של השוק במקום גן העדן שהובטח לנו לפני שמונה שנים.


אני שואל, איפה האנשים האלה שהשתתפו, הם לקחו על עצמם אחריות על מה שקרה? מי היה שם – היתה דורית ענבר, כרגע היא לא בלופ, יורם מוקדי, הוא מייצג את הוט נכון להיום, ומר דניאל רוזן שהיה מנכ"ל משרד התקשורת, גם לא בלופ. עכשיו אני שואל – ניצן, אתה מחייך, מנשה, אתם מוכנים לקחת על עצמכם אחריות, בעוד שבע שנים לעמוד על הריסות השוק ולומר: אני עשיתי את זה? חברי הכנסת, השר, מי מוכן לקחת על עצמו אחריות כזו?


כל הזמן שומעים, שהבסיס לרפורמה זה מסקנות ועדת מרדכי. אבל גם במשרד התקשורת נעשתה עבודה די מקיפה ורצינית, ואני חושב שבסופו של דבר כולם צריכים להכיר אותה. חלק מזה פורסם כבר, אבל ציטוט קטן ביחס לוועדת מרדכי ולמסקנות: במאמר מוסגר נציין כי על פי דוח ועדת מרדכי צפוי כי בשנת 2014 יהיה היקף ההכנסה של הערוצים המסחריים כמיליארד ו-78 מיליון שקל, והיקף ההכנסות של הערוצים הייעודיים כ-75 מיליון שקל. אנו סבורים, כותבים ד"ר אסף כהן ואנשי משרד התקשורת, כי ההערכות האלה מוגזמות, ויש מספרים אחרים בהמשך. על פי תוצאות המודל הכלכלי, שלערוצים מסחריים הוא בין – גובה הכנסות – בין 900 ל-930 מיליון במקום מיליארד ו-78, והיקף ההכנסות הצפוי לערוציים הייעודיים הוא בין 50 ל-55 מיליון שקל, לכל הערוצים – יש שניים היום. אגב, בסכום כזה אין אפשרות להתקיים לשני ערוצים, גם לאחד. ומה יוצא מזה – יש פה בהמשך מסקנה שהסבירות מאוד נמוכה, שייכנסו שחקנים חדשים להתחרות על בסיס כלכלי בשוק הזה.


אנו נכנסנו למציאות מסוימת לפני שמונה שנים. השקענו 150 מיליון שקל, עומדים עכשיו לפני עוד מעגל, שכמו שאנו רואים, אף אחד לא לוקח פה אחריות, לא על מספרים, לא על העתיד. יש לי הצעה פשוטה – אולי נעשה משהו בסגנון – סליחה, עוד כמה מספרים קודם; מה שיצא היום, ויש פה טבלאות – הכנסות של פלטפורמות רב ערוציות גדלות מ-150 ל-260 מיליון שקל, שזה, יכול להיות, יאפשר להם להוזיל את החבילה הבאה בכמה גרושים. במבנה ההוצאות הקיים הם יוכלו להוריד מחיר לחבילה אולי ב-8-10 שקלים מקסימום. בשביל זה יזמתם את הרפורמה, אבל זה לא יקרה.


אבל בדרך ייפלו המון גופים אחרים, וקודם כל ערוץ 9, וכתוב את זה בדוח, ממש במילים האלה: במידה וימשיכו לפעול הערוצים הייעודיים – ההכנסות נטו שלהם 50 מיליון שקל. כלומר ממש, משרד התקשורת כותב: במידה וימשיכו לפעול. כלומר ברור להם שלא נמשיך. אז אני מציע מודל די מוכר בארץ, הוא נקרא פינוי-פיצוי. נפנה את הרשיון, קחו אותו, תחזירו לבעלים 150 מיליון שקל, הרשיון - יכולים להפעיל אותו גופים ממשלתיים, אולי משרד התקשורת, אולי איזושהי רשות- -

אולי היוצרים.

אין לי בעיה עם היוצרים. לא נשאר להם ברפורמה הזו פתח, חריץ עם אופק לקיום. אז מישהו מחברי הכנסת אולי יכול ליזום חוק כזה. זה נקרא פינוי-פיצוי. 150 מיליון שקל. לא הרבה כסף. תחזירו לנו, קחו את הרשיון וניפרד. הרפורמה הזו - לא בשבילנו. אם נתחיל, וכנראה נתחיל להיכנס לסעיפים, לא DTT, כן דמי שימוש. זה ייקח לי עוד שעה, אם אתחיל להסביר את עמדתנו בכל סעיף וסעיף. נגיע לזה. תודה.

תודה. אודי מירון, בבקשה.

שלום לכולם. ענני תקשורת היא חברה מפיקת ערוצים. בפגישה הקודמת דיבר חיים סלוצקי, שגם הוא מייצג. זהו זן לא כל כך מוכר. שייכים לזן הזה גם נגה תקשורת, דורי תקשורת, מימד, מספר די מוגבל של חברות שהקימו תעשייה מאוד מכובדת. אנחנו לא מאוגדים, כך שאף אחד מאתנו לא מייצג אף אחד, אבל אני מאמין שמה שאנו אומרים באיזשהו מקום נכון לגבינו.

באופן כללי, אני מדבר על נושא החבילה הצרה לעומת כל נושא הפרסום, ואנסה להגיע למסקנות חדשות. אני רוצה קצת לספר את ההיסטוריה, כי נדמה לי שאני די זקן התעשייה הזו. הייתי שם כשכל הסיפור הזה התחיל, ובאופן מופלא, אם מישהו יבדוק את המכרזים הראשונים, בעצם הם דיברו על חבילה צרה. לא היו אז שום ציפיות מהזכיינים לגבי תוכן מקומי אלא על ערוץ מקומי אחד עם תוכניות מקומיות וכו'. קמה אז חברת ICP בראשותי שדחפה את כל נושא של ערוץ הילדים, ערוץ הספורט, ערוץ הסרטים, ערוץ 3 וכו', שאף אחד לא דרש את זה, ולאמתו של דבר, ב-1988-1989, כשכל הסיפור הזה התחיל, לא היו דברים כאלה. חוץ מניקולודיאון בארצות הברית, לא היו ערוצי ילדים, חוץ מ-ESPN לא היו ערוצי ספורט, כך שהיינו ראשונים בסיפור הזה, דחפנו את כל הסיפור חזק מאוד, והחדירה בארץ עברה כל פרופורציות שמישהו בכלל חלם.


בהמשך בגלל – ערוץ 8 הדי מהולל והמקביל שלו ביס, נוצרו כ"ערוץ עונש", כך קראו להם – "ערוצי עונש", והם הושתו על התעשייה כעונש. אחר כך בא יס והתחילה התחרות והביאה להולדתם של עוד ערוצים – החיים הטובים, ביפ, ערוץ הבידור וכל הערוצים העצמאיים, כשמונה, מכל אחד מהצדדים שמבדל, כך שסך הכול היום אנו תעשייה של – מיכל ספרה לי ששים ערוצים, מתוכם רבים, יחסית לגודל המדינה אין דבר כזה, אפילו לא יחסית לגודל המדינה. אני חושב שלא נמצא דבר כזה, כך שקמה תעשייה לתפארת.


ועכשיו השאלה היא מה יקרה כשנהפוך את הדבר לחבילה צרה. אז חבר הכנסת אורון קודם דיבר על האקסלים, ואני בטוח שכל צד יבוא עם האקסלים שלו ויוכיח באותות ובמופתים שזה יותר טוב. נדמה לי שבארצות הברית יש אמירה שקבוצה מנצחת לא לוקחת צ'אנסים. אני חושב שהדבר הזה עובד, ועובד יפה, ולכן אני לא חושב שכדאי לקחת צ'אנסים. אני חושב שכן יש טיר באבולוציה הזו. הטיר האחרון של ערוצים שנוצרו זה בעצם ערוצים בתשלום, שזה בעצם החזון של החבילה הצרה. אני רוצה לתת ערוץ, אולי קצת דמגוגי, אבל יש לנו ערוץ שנקרא ערוץ הבריאות. הוא היום נמצא ב-100 אלף בתי אב, שמשלמים עליהם בממוצע כ-15 שקל. הרבה כסף. ואני רוצה להגיד, וניצן יודע שבכל מפגש אתו אני אומר - כואב לי הלב שהערוץ הזה בסופו של דבר מגיע לאנשים שידם משגת ולא מגיע לאנשים שידם לא משגת. דרך אגב, בחבילה הצרה יכול להיות שהדבר יקרה גם לויוה וגם לחיים הטובים, שאולי הם לא מצילי נפשות, אבל הם בכל אופן ערוצים מאוד אהודים.


לי נראה, ואני יודע שזה די דעת הוועדה, נוכח ה-DTT, לקחת עכשיו צ'אנס עם חבילה נוספת, זה ממש הגזמה וניעור מיותר של המערכת. לנושא הפרסום, אני לא אכנס בהרחבה, אך אני חושב שהדיון הקודם כמעט מייתר את הדיון, כי עד שלא יוסדר כל הנושא של ערוץ 10 וכו', לדבר על פרסום בכבלים זה ממש התאבדות מבחינה מסוימת. אני חושב שכן אפשר לבחון שימוש, כי הנושא הפרסום, הרגל היא על הגז, ולכן אני חושב שאפשר לבחון בצורה מאוד מוגבלת, למשל, ערוץ כמו ערוץ הבריאות, לתת אותו לכל הציבור ולאפשר סוג מסוים של פרסום. רוצים לקדם הפקה מקורית בכבלים מעבר למכסות מסוימות - כן לאפשר פרסום סביב הפקות מהסוג הזה. אני חושב שבמקרה כזה גם ערוץ 9 וגם ערוץ 10 ואחרים לא יינזקו, אבל באופן כללי התעשייה כן תוכל ליהנות מזה, אני חושב. אני חושב שבערוצים מאוד נקודתיים שיש צורך שיגיעו לקהל הרחב, כך יוכלו וייתנו מוטיבציה בנושא הזה.

ולסיום, הערה כללית; העולם שאנו חיים בו הוא נורא דינמי, האייפון הולך להיכנס פה, וכל מה שאנו מדברים עכשיו הופך את זה כמעט למשהו שהוא לגמרי אחר, ולכן אני חושב שמה שלא ייעשה, אני חושב שכל רגולטור צריך לשמור לעצמו מקדם גמישות אדיר כדי להשתנות, כדי לא להימצא במצב שאנשים שהשקיעו מאות מיליונים נתפסים כעוברי חוק. תודה.

תודה. אורי שוורץ, בבקשה.

עמדת הרשות ההגבלים העסקיים ביחס לרפורמה היא בסך הכול עמדה חיובית. אני אתייחס בקצרה לרכיבים העיקריים שלה; אנו חושבים שהמעבר מזיכיונות לרשיונות הוא מעבר נכון. זה בעצם הורדה של חסם כניסה לתחום הטלוויזיה. צודק מי שאומר שהסיכויים שמחר בבוקר ייכנס בעל רשיון חדש הם סיכויים נמוכים, ועדיין היה וחסם כניסה שנקרא זיכיון, חסם הכניסה הזה נעלם, ואם לא מחר בבוקר, אז עוד שנה, עוד שלוש, עוד חמש – הדלת נפתחה, וכשיחשוב גוף מסוים שיש לו פה כדאיות כלכלית להיכנס, הוא ייכנס, ולכן בסך הכול מדובר במהלך חיובי.


הדברים דומים גם בנושא הפרסום בכבלים ובלוויין. אין היום מקומות רבים שאפשר לפרסם בהם בטלוויזיה. זה בסך הכול מגדיל את ההיצע. זה יאפשר יותר פרסום, זה יאפשר פרסום שהוא ממוקד יותר. אחת הבעות, למשל, ששוק המפרסמים נתקל בו היום הוא בקושי ליצור פרסום שהוא פרסום ממוקד לאוכלוסייה מסוימת, מפני שהפרסום הוא רק בערוצי הברודקאסט. אנו חושבים שזה ישפר בהיבט הזה.


יחד עם זאת, יש לזכור שהיום הציבור בעצם משלם עבור איזשהו מס אי פרסום. ברגע שאנו מונעים את הפרסום, מישהו צריך לשלם על זה. אני לא רוצה להיכנס כאן לכל נושא היצירה והיוצרים, זה לא תחום המומחיות של רשות ההגבלים העסקיים, ואם הוועדה והכנסת חושבת שזה נושא חשוב, זה כנראה נושא חשוב וצריך להשקיע בו, אבל צריך לדעת שמשקיעים בו; כשעושים איזשהו מהלך שרשרת שבסופו של דבר מישהו משלם את המס הזה, שבגללו אין פרסום בכבלים ובלוויין, וצריך לדעת את זה. ולכן גם בנושא הזה אנו בעד.

אתה יכול למקד, מי משלם?

מה שקורה, במצב שבו אנו רוצים לייחד כיום את הפרסום עבור ערוצי הברודקאסט, כי זה מקור ההכנסה שלהם מצד אחד, ומנגד יש עליהם חובות ההשקעה בתוכן. לכן אומרים ערוצי הברודקאסט: ברגע שאתם תיתנו פרסום לכבלים והלוויין, אתם בעצם גורעים ממקור ההכנסה שלנו, אז תורידו לנו במחויבויות.

אני לא מביע עמדה בשאלה, אם צריך להוריד במחויבות או לא. אם הכנסת חושבת שלהשקיע השקעה ביצירה מקומית זה דבר חשוב, אז זה דבר חשוב, ואנו מקבלים את זה כנתון, אבל היום בגלל הצורך בהשקעה הזו בסופו של דבר, אין פרסום בכבלים ובלוויין, ולכן נגרם - - הכבלים והלוויין, מצד אחד. מצד שני, נגרע מהמפרסמים איזשהו אפיק פרסום.

אתה יושב פה ומייצג את אלה שעושים את כל הבלגאן הזה בשוק התקשורת נכון לעכשיו, זה המפרסמים, שיש להם אינטרס אדיר לעשות כמה שיותר פרסום וכמה שיותר אפיקים, וכך להרוס את כל- -

לא עם אותן עמלות, כמובן. הרי זו השאלה. הם רוצים יותר פרסום, שעוגת הפרסום תגדל, עם אותן עמלות. אגב, זה נושא נפרד. אני מתכוון לקיים פה דיון, אני מגלה באמת את נושא העמלות – כל הזמן עולים דברים, וכשעוסקים במשהו ומעמיקים במשהו, אתה מגלה עוד ועוד דברים- -

אנו חייבים לטפל- -

העמלות – ודאי, זה ברור כשמש. מה הקהל ירוויח מקיום פרסומת, אם הוא יקבל את החבילה הצרה – זה מה שהם מתכוונים, נכון? הם הביעו, אגב, את עמדתם – עמדה מאוד ברורה. גם הוט וגם יס- -

שניהם מתנגדים.

עם ההגבלה של הפרסום אנו רואים שהערוצים המסחריים קורסים. יש להם אפשרות לפרסם גם בערוץ 10, הוא קורס. אתה אומר: נפתח עוד לערוצים אחרים. שמענו את ערוץ 9. אז אם אנו פותחים עוד, מה ההיגיון בזה?

אני דווקא חושב שהעוגה תגדל- -

מה זאת אומרת?

גם משרד התקשורת חושב שהעוגה תגדל. אני חושב שלא. יש מציאות מאוד ברורה במדינת ישראל. לא צריך לשבת במשרד ממשלתי כדי להכיר את המציאות בישראל.

ברגע שמחירי הפרסום הם יקרים יותר, בסופו של דבר זה מגולגל על הציבור, כי כשלמפרסם עולה יקר יותר לפרסם, זה מתומחר לתוך המוצר שלו. כשיש אפיקי פרסום רבים יותר- -

ופתאום הם יהיו כאלה חמודים, ירצו להרוויח פחות- -

אני חושב שהסיבה היא אחרת, אבל נקיים דיון נפרד בעניינה. בבקשה, אורי.

אני מתקשה להבין איך אני פה מואשם בזה שאני מייצג את הפרסומאים.

אף אחד לא מואשם פה בכלום. אנחנו לא מאשימים.

אדוני, אני חושב שהבנת הפרסום זה נושא חשוב, שאולי אם הוועדה תדון – דנו בו בעבר- -

נשמח.

חשוב לראות שהרפורמה הזו, נדמה לי, כל החלקים שלה תלויים אחד בשני, והניסיון לבודד איזשהו חלק- -

כולל רשות השידור, אגב.

אני לא מתייחס לזה.

חברת הכנסת ברקוביץ, רשות השידור – הממשלה מקיימת דיון, אם היא רוצה, וזה גם לא שר התקשורת. אני עונה אפילו בשמו. הממשלה הזו, חברת הכנסת ברקוביץ, מקיימת דיון על חוק רשות השידור, וזה זכותה המלאה. היא בוחנת אותו, ותבוא לכאן עם מסקנה – מקיימת רפורמה או לא, איזו רפורמה, מה יהיה התיקון לחוק רשות השידור שב-1965 הבית הזה קיבל.

אדוני היושב ראש, כולם פה אחד אומרים פה, שאי אפשר להפריד את רשות השידור מהרשות השנייה. יש פה אנשים חכמים, אנשי תקשורת שמבינים את השוק הזה, ואני חושבת שאי אפשר להתעלם מזה. יכול להיות, שכמו שאמרה היועצת המשפטית, שזה לא קשור לוועדה הזו, זה קשור לוועדה אחרת, אבל אני חושבת שאנחנו ממש צריכים להתייחס לזה בכובד ראש. מה שאומר אורי, אי אפשר להפריד חלקים מתוך זה מרשות השידור. סתם היתה הערה, ואני אתעקש על זה עד שלא תוציא אותי מהוועדה, כנראה, באיזשהו שלב.

גם אם תגידי עוד פעם את צמד המילים "רשות השידור", לא נוציא אותך.

לא, רשות השידור כרפורמה כוללת, מהפכה כוללת בשוק התקשורת במדינת ישראל.

עמדתך ברורה.

הורדת מחירי הפרסום בסופו של דבר היא הורדה של עלות ליצרן. ברגע שעלויות של יצרן יורדות, גם המחיר יורד, וכך זה מגיע לצרכן, בסופו של דבר. אם אנו מסתכלים על זה מהכיוון השני של החבילה הצרה, אולי הצד השני של כל הסיפור הזה, אנחנו לא חושבים שהצרכן בישראל, צריך לחייב אותו לצרוך, וכמובן גם לשלם, על מוצרים שהוא לא רוצה. וערוץ מסוים, ככל שהחבילה היא צרה יותר- -

בשביל זה המדינה יצרה את ה-DTT, אם איני טועה. ואני חושב שההצלחה שלו - מנשה, האם יש עדכון למספר מהישיבה הקודמת?

5,000.

היו 50 אלף.

נשארנו בסביבות ה-50 אלף. חלף שבוע.

אדוני, אני מבקשת שיירשם בפרוטוקול – חברת הלוויין מאוד היתה רוצה פרסומת. יותר מזה, אני חושבת שרשות ההגבלים ומשרד האוצר ומשרד התקשורת היו צריכים לבקש מאתנו לשלב פרסומת בשידורים שלנו כדי לשכלל את שוק הפרסומת. המחיר של הבונוס הזה גדולים מדי עלינו, והם יהרסו את השוק. אנו לא מוכנים את הפרסומת בתמורה לחבילה צרה. אם מישהו חושב שנכון לשכלל את שוק הפרסום ולתת לנו פרסום כדי שהשוק הזה יהיה יותר נכון, ממוקד לקהלים, היינו מאוד שמחים, אבל זה לא המצב. ההצעה כורכת את זה בחבילה צרה, ולכן זה בלתי אפשרי.

נכון. זאת ההצעה שעומדת כרגע על השולחן. נדון בה. יפה ויגודסקי, בבקשה.

הטלוויזיה החינוכית, שהיא טלוויזיה ממשלתית, לא נמצאת בחבילה הצרה של ה-DTT. אני יכולה להבין את חברות הכבלים והלוויין לגבי הנושא של חבילה צרה, ויכול להיות שבאותו חשבון שנאמר כאן עכשיו הם מוכנים לוותר על הנושא של פרסום ולא להגיע לחבילה הצרה. בתוך החבילה הצרה על פי חוק ישנה גם הטלוויזיה החינוכית, ערוץ 23.

שימו לב מה קרה כאן – לא ב-DTT, לא בחבילה הצרה, לא בשום מקום, אנו מדברים על ערוץ ממשלתי שמשלם המסים משלם, לא יגיע לאף אחד, כלומר לא בחבילה הצרה ולא ב-DTT, וכשנגיע לנושא של ה-DTT אני רוצה לעבור עליו פעם נוספת, אבל לא יכולתי שלא לומר את הדברים אפרופו הדברים שנאמרו.

אבל גם כדי ששאר היושבים בחדר, יפה, יבינו שאם איני טועה, ב-DTT משודרים ערוץ 1 וערוץ 2, שבהם יש לכם שעות. המנכ"לית התכוונה לערוץ 23, אם להיות מדויק.

אני מדברת על ערוץ הבית. נדרשנו לצאת מהערוצים האחרים. אני גם אמרתי בוועדת הכלכלה בגלגול הקודם שאנו מתחייבים לצאת. הוצאנו מכתב לפני כשנה כבר לאוצר וביקשנו לצאת מערוץ 1. היתה כאן קריאת ביניים של מנכ"ל יס בישיבה הקודמת, שנעביר לו את ה-84 מיליון שקל והוא יידע מה לעשות אתם. מתוך 84 מיליון שקל, 24 מיליון שקל אנו משלמים עבור שמונה שעות שהן useless בערוץ 1, והשעות של 08:00 עד 15:30, שלא תלמידים נמצאים בשעות האלה בבית ולא האוכלוסייה שאנו מייעדים לה נמצאים בשעות האלה בבית, ולכן אנו מוותרים על ערוץ 1, ואמרנו את זה, ואני חוזרת ואומרת, ואנו מדברים על ערוץ 23. אני לא רוצה לדבר על ערוץ 23. אני לא רוצה לדבר על ערוצים בכלל. אני רוצה לדבר על מושג שנקרא "טלוויזיה חינוכית". והטלוויזיה החינוכית, כמו שאמרתי, נפתחה כערוץ פתוח, והיא חייבת להיות כערוץ פתוח. עזבו אותי כעת ממספרים. ולכן היא צריכה להיות ב-DTT, על אחת כמה וכמה אם אנו פוסלים את האופציה הזו של חבילה צרה בערוצי הכבלים והלוויין.

תודה. ערן פולק מבקש להעיר.

רק לתקן בעובדות – בחבילה הצרה שמוצעת, יש הטלוויזיה החינוכית- -

אמרתי את זה.

אמרת הפוך.

סליחה. אמרתי שבחבילה הצרה יש הטלוויזיה החינוכית. הדיון כאן עכשיו להוריד מסדר היום את נושא החבילה הצרה של הכבלים והלוויין. אני מבינה שהוועדה הולכת לקראת קבלת החלטה, לבטל את הרעיון של חבילה צרה בכבלים ולוויין. ולכן אני אומרת: הטלוויזיה החינוכית, הטענה היתה שאנו לא נמצאים ב-DTT, אבל לעומת זאת, אנו נמצאים בחבילה הצרה של הכבלים והלוויין. זה לא מענה שאני מחכה לו, אנו לא מתכוונים לוותר עליו, אבל עכשיו גם לא תהיה חבילה צרה בכבלים והלוויין. כלומר ילדי ישראל ובתי האב והמחוקק, שהקים את הטלוויזיה החינוכית כטלוויזיה שצריכה להגיע לכל בתי האב, לא תגיע לבתי האב, לא כאן ולא שם. זה מה שאמרתי, ערן.

תודה. איתי רייפלר, עו"ד ויועץ משפטי של חברת זברה, ערוץ הופ, בבקשה.

שלום, זברה זהב תקשורת מפיקה ערוצי טלוויזיה, כמו ענני תקשורת, שדיברו קודם. אנו מפיקים בין השאר את ערוץ הופ, ערוץ שמיועד לילדים בגילאי טרום בית הספר. הוא מופק מזה כמעט עשר שנים ומשודר בחבילות הבסיס של הכבלים והלוויין.

אנו מצטרפים לקריאה הכללית של יס, הוט וגם של ענני תקשורת, ששמענו אותם קודם, לא להתערב להם בשיטת השיווק של חבילות ערוצים. כמובן, גם בהיבט של החבילה הצרה, במיוחד עכשיו כשיש לנו את ה-DTT.


הדבר השני, רצינו שנשים לב שברפורמה הזו, בעצם יש רפורמה מאוד מקיפה, שמתייחסת להרבה היבטים, אבל אין התמודדות עם ההשלכות שלה על היצירה המקורית והמסך הישראלי. אנו ערוץ שמאוד מתאמץ לתת ביטוי לתרבות הישראלית ולשקף ערכים. מה שנראה לנו שיקרה בעקבות ההגבלות שיחולו על יס והוט, למעשה אנו נצטרך להתמודד ראש בראש עם ערוצים זרים, ערוצי ילדים עם גב בין לאומי, ובתחרות כזו כנראה שלא נוכל לעמוד, ויחד אתנו ילכו גם ההשקעה בתרבות הישראלית והביטוי לערכים הישראליים.

תודה. רתם קמר, סמנכ"ל ההתאחדות לכדורגל.

אמנם אני מההתאחדות לכדורגל, אבל אני חושב שדווקא פה אני נמצא בתור אחד שדווקא מייצג את הספורט כולו, ואני מתייחס לנושא של האינסנטיב עצמו. אני חושב שבמסגרת רפורמה שעושים לחוק ומתייחסים לערוצים המסחריים, לא יכולים להתעלם מזה שבעצם הספורט הולך ונעלם מהערוצים האלה. הספורט עצמו הופך להיות פחות כדאי לערוצים האלה לשדר אותם, והיום צריך למצוא תמריצים לתת לערוצים האלה לשדר ספורט. אנו רואים את זה בעצם זה שתחת ההגדרה של הפקת מקור מוחרג ספורט, למרות שהספורט, ברור לכולנו שהוא חלק מהתרבות שלנו – לצערי הרב, לא מספיק.

אפילו הדרמה הזאת לא מוכרת לנו כהפקת מקור.

אם אנו מסתכלים היום על הליגות הישראליות – ולא דווקא כדורגל. כדורסל, כדורגל, ליגות אחרות, אני חושב שאנו רואים, למשל, שהדברים האלה נעלמים מהשידורים המסחריים. אתן אפילו דוגמה – תוכנית מגזין ספורט שהיתה ידועה שמסכמת את המחזורים – אין אותה היום. עלות ההפקה שלה כל כך גדולה, שלא משתלם היום לערוצים האלה לשדר אותה.

כי אתם גנבים בני גנבים.

אני יכול למחוק בשמך את הביטוי? בוא נאמר שביקשו מחיר גבוה.

אני מתנצל.

אני חושב שאפשר למצוא את האיזונים, אפשר למצוא את ההגבלות. אבל אני חושב היום שההחרגה הכוללת של ספורט תחת הפקת מקור היא בעייתית, וגורמת נזק לספורט ולתרבות בישראל.

תודה. אנו בארבעה דוברים האחרונים לפני שנבקש מעו"ד מסינג להתחיל בהקראה, לא בהצבעה. אנו ממש לא בהצבעות היום, תכף גם אסביר את הרציונל. אבקש עכשיו מעו"ד רמי קסל, בבקשה.

שלום, נכבדיי. אני מייצג עובדים לשעבר מטלעד. אני רוצה להצטרף לקריאה לצורך באכיפה הדקדקנית של ההתחייבויות וההשקעות של הפקה מקומית.

דבר נוסף שאני רואה שאף אחד עוד לא שם עליו את הדגש - חוק הרשות השנייה, סעיף 3א מדבר על כך שמושב חברת החדשות יהיה בירושלים. לא שמעתי את מנכ"ל ערוץ 10 מתחייב לזה, אבל אני מניח שההתחייבות של ערוץ 10 להעביר את חברת החדשות שלו לירושלים כלולה בדבריו, ואם לא, אני פונה לרגולטור ולמחוקק, שיוודא שכך יהיה. תודה.

אם איני טועה, כרגע המקום הוא גבעתיים.

לפי הגבולות שאני רואה, שירושלים גדלה, נווה אילן, אם זה ירושלים, אני חושב שגם גבעתיים זה יכול להיות ירושלים.

חוק יסוד: ירושלים, יוסי, הוא מאוד ברור, אגב.

כמו שאמרתי, ערוץ 10 ינהג לפי החוק, וגם בזה ננהג לפי החוק.

זו אמירה חשובה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

אדוני היושב ראש, נכון שאני לא מבין גדול בשידורי טלוויזיה, אבל השתדלתי לשבת ברוב הדיונים- -

אתה ישבת פה כל הדיונים, אם איני טועה.

האמת – בעניין של זיכיון ורשיונות, לקח לי זמן עד שהבנתי מה ההבדל בין זה לזה, אך בסופו של דבר הבנתי. הפחד שלי, שאנו עוברים גם לרשיונות, ואיך ששמעתי ברוב הדיונים, לא יהיו לנו שחקנים חדשים במשחק הזה. אנו רואים מה קורה עם ערוץ 10, שהיום יוצא מכרז. קראתי את החוק, ואם אנו גם מאפשרים לערוצים של כבלים ולוויינים גם פרסומת, וגם עכשיו אנו מורידים את החבילה הקטנה, בסופו של דבר גם לא תהיה חבילה קטנה ובסוף יהיה גם פרסומת בכבלים ולוויינים. האם זה יכול לתרום לחוק החדש שאנו מנסים לחוקק, אם אין לנו שחקנים חדשים? אם הידיעה שערוץ הפרסום יצומצם, ותהיה אפשרות לכולם לפרסם את זה, אנו מכירים את המדינה שלנו. היא קטנה, מוגבלת. אין לנו שידורים שיכולים ללכת לירדן ולמצרים. אנו בתוך עצמנו. אנו לא אירופה, שיש לנו האפשרות להתרחב, להיכנס למקומות חדשים ולמדינות חדשות. הנושא הזה של הפרסום, לא בא בחשבון. צריך לבדוק אותו ולראות מכל הכיוונים, אם לאפשר את הפרסום לכבלים ולוויינים.


הנקודה השנייה - של הערוץ בערבית. שמעתי אותך בפעם שעברה, כשחבר הכנסת נחמן שי שאל אותך, אמרת שאתה בודק עם אנשי עסקים, ויש מצב כזה.

אפילו דיבר על יציאה למכרז.

כן, למרות שיש בעיה משפטית.

בסוף השבוע - לקחתי את הנושא של השידורים רציני - דפדפתי אצלי בטלוויזיה אצלי בבית. ראיתי ערוצים בערבית מכל מדינות ערב בסביבה. ראיתי את המגוון הרחב שיש שם, את האיכות שיש שם. אני לא מאמין שיהיה זכיין במדינת ישראל, ואני אומר, אם המדינה תבוא ותשקיע בערוץ בערבית. אין לנו סיכוי להתחרות, ואת הנושא הזה צריך לבדוק עם איש עסקים- -

בקטאר אין רגולציה, אבל יש הרבה מאוד כסף, למשל. אתה לא יכול להתחרות בפרמטרים האלה. אני גם לא חושב שאנו רוצים להתחרות.

ערוץ בערבית – אני מבקש לקבל תשובה, לראות איפה אנו עומדים, מה אנו עושים. אם מישהו יבוא וישקיע עוד מיליארד שקל, גם 300 שמעתי היום, כמו ערוץ 10. לא נמצא אחד כזה, ואתה יודע את זה. את הנושא הזה אני מבקש לבדוק.


והשאלה השלישית, כשאנו עוברים לרשיונות, הפקות מקור והפיקוח על הפקות מקור ועל חדשות, איך הפיקוח יהיה? מה ההבדל בין זיכיונות, שהיום - ואנו ראינו את הפיקוח שהיה לא פיקוח. האם הפיקוח יהיה יותר רציני מבחינת רשיונות, האם אתם תכפו את החוק, האם אתם תעמדו לערוצים שייכנסו, ואם ייכנסו – אני לא מאמין שייכנסו - האם אתם יכולים לעמוד בזה? תודה.

תודה. מיטל, בבקשה.

קודם כל, המועצה לצרכנות רואה בחיוב את הרפורמה שמוצעת בטלוויזיה רב ערוצית, שמטרתה בפועל להגן על הצרכן. היום, לצערנו הרב, המחיר שנגבה מהצרכן עבור חבילה צרה הוא גבוה ואינו הוגן. היום צרכן משלם מחיר גבוה, ומקבל חבילה שמורכבת ברובה מערוצים שהוא לא מעוניין בהם, שנכפו עליו, ולכן הגיע הזמן להסדיר את העניין הזה ולאפשר גמישות ולתת לצרכן את האפשרות להרכיב את החבילה הצרה, כך שהצרכן יקבל את התכנים שבהם הוא מעוניין.


עם הסדרת שוק הפרסום יש לתת את הדעת לשלוש נקודות שאציין פה; אחת, יש לדאוג שצרכנים ייפגעו כמה שפחות, ובפרט ערוצי הילדים. יש לדאוג לכך שבעת אישור ערוצי הילדים, שתורכב ועדה שתורכב ממומחי ילדים, שתדאג שאין פגיעה בילדים או שיהיה פיקוח מוגבר על הפרסומות בערוצי הילדים.


כמו כן, עם מתן אפשרות של הכנסות נוספות לשידור הרב ערוצי ולערוצים העצמאיים יש לדאוג להוזלת חבילת הבסיס.


אנו רוצים להתייחס להצעה האחרונה שהיתה של כרמל שאמה, שתהיה חובת גילוי; פרסומות – זה בסדר, אך בתנאי שתהיה חובת גילוי לצרכן. פרסומות זה בסדר, מתי נגמרות הפרסומות, כלומר שעון העצר שהוצע.

ההצעה מדברת על זמן הפרסומת, אם איני טועה.

אנו אומרים שפרסומות זה בסדר, אבל שייתנו לצרכן את חובת הגילוי, שתהיה לו אפשרות בחירה, אם לראות את הפרסומות או לא לראות את הפרסומות.

אתם מתנים- -

לא מתנים. רק ממליצים.

אם תלחץ על החבילה הצרה, ילחצו על פרסום. זה תלוי בך עכשיו.

תלוי בכולנו פה. כל אחד - הצבעתו שווה.

עוד מעט לא יצטרכו פרסומות, כי יש תוכן שיווקי- -

תוכן שיווקי זה נושא נפרד.

זה לא נושא נפרד, לדעתי. כשמדברים על פרסומות, ראוי לברר את הנושא של תוכן שיווקי.

תודה. דוד אוחיון, בבקשה. יצא. שאול מגנזי, בבקשה.

לפני מספר דיונים התייחס כאן מנכ"ל רשת, אבי צבי, למצב הכלכלי הקשה שלנו. אני מניח שזה מאפיין גם את העמיתים שלנו בחצי השני, את קשת, ואני חושב שלאור התארכות הדיונים ברפורמה, מה שאני גם שומע כאן מחברי הכנסת, אנו מבקשים שני מרכיבים מהרפורמה הזו, שכרגע אנו מרגישים שאנו תלויים ברפורמה כדי לעשות את השינוי, לבודד מהסיפור. אחד זה את נושא התמלוגים, שעליו יש הסכמה עם הרבה אנשים שדיברנו, כולל משרד האוצר, כולל משרד התקשורת. לא צריך לקשור את הדברים זה בזה. תמלוגים ניתנים להורדה, להפחתה, ולהשוות את המצב שלנו למצב של חברות הסלולר, חברות הכבלים והלוויין, ובעניין הזה אני חושב שאני מייצג היטב גם את ערוץ 10, גם את ערוץ 2. הדבר הזה צריך להיעשות, בלי קשר לרפורמה.


הנושא השני הוא דמי הזיכיון. שני הדברים האלה, גם לגביהם יש הסכמה. צריך לבצע את זה. זה עשרות מיליונים שיופנו ליצירה ויקטינו לנו קצת את ההפסדים, כיוון שההפסדים שלנו- -

מר סמירה, אתה בהתייעצות תוך כדי זכות דיבור של המשנה למנכ"ל רשת.

הוא פשוט תומך בזה והוא מכיר את זה, אז הוא בעד, לכן הוא מרשה לעצמו.

גם תמלוגים וגם דמי הזיכיון, לא צריך לאחוז בהם כבני ערובה. תמלוגים בכלל צריכים לרדת רטרואקטיבית מ-2006. אני מחזיק כאן פרוטוקול של ועדת כלכלה. שר התקשורת היה אז יושב ראש הוועדה בדיוק בדיון שבו נכחו חלק מהאנשים שנמצאים פה, עת דנו בהפחתת התמלוגים לכבלים בלוויין, ציינו כאן את הנסיבות, והפחיתו. אני לא מבין עד היום למה לא הפחיתו את זה לערוץ 2 ולערוץ 10. אני חושב שזה צריך להיעשות ללא קשר להחלת הרפורמה הזו, ואז הרפורמה, אם הדיונים יתארכו בה, יתארכו. זה ראוי. תודה.

לגבי האכיפה, אני חושב שאתה צודק לחלוטין. בכלל לא משנה איזו שיטת הסדרה צריכה להיות או מה שתאשרו או לא תאשרו. אכיפה צריכה להיות, בין בשיטת רשיון, בין שיטת זיכיון. לעבור על החוק זו לא אופציה. יש כללים, וצריך לעמוד בהם. מבחינתי, בכבלים והלוויין אין שום הקלות בעניין הזה. כל פעם שאנו תופסים שלא עומדים בכללים - אין פה בכלל בית הלל, רק בית שמאי.


לגבי הערוץ הערבי, אני הודעתי בישיבה הקודמת שאנו בישורת האחרונה. אני חושב שיש תמימות סביב השולחן הזה על החשיבות שיהיה ערוץ ציבורי מסחרי כחול לבן, ולאור – אני לא רוצה להגיד חדלונם, אבל חולשתם של גופים אחרים שהיו אמורים לתת מענה ישראלי ציבורי בתוך המרחב הלווייני במזרח התיכון וגם בתוך מדינת ישראל על מגזר שמייצג מיליון ו-450 אלף בני אדם, הערוץ הערבי המסחרי יקום, בעזרת השם, בסיועה של ועדת הכלכלה. אנו מצאנו בעייתיות מסוימת- -

תעביר את זה, בבקשה.

בסדר.

בקשר לפרסום, הרפורמה המוצעת, יש לה יסוד סביר להניח שפרסום, ושמענו כאן את מנכ"ל ענני התקשורת, יש בהחלט בתוך עוגת הפרסום מקום גם לפרסום – אני מזכיר שאנו מדברים על פרסומים מאוד מצומצמים בשלב הראשון, מאוד מדודים, פרסום נישה, בחלק מהערוצים, למשל ערוץ הבריאות, הלייף סטייל, ערוצי הספורט. לא מדובר, למיטב ידיעתי, בערוצי ילדים ובערוצי הסרטים. לא צריכים את הרגולטור בשביל זה, כי יש פה מנכ"לים מאוד מוצלחים של הפלטפורמות, שלא ירצו לפגוע בחוויית הצפייה במהלך סרט.

אתה מדבר על הצעת החוק או על המיית הלב?

גם הצעת החוק מדברת על כך שבשלוש השנים הראשונות הרגולטור ישים בלמים ואיזונים- -

הוא מוסמך לשים. אנו לא יודעים אם הוא ישים, ואיזה בלמים.

זה דיברנו על הפיקוח.

פיקוח לא קשור לסוגיית הפרסום. סוגיית הפרסום – יש ויכוח. עמדתנו היא שהיה מזמן, בלי קשר לבעיה של ערוץ 10, מקום להסיר את כשל השוק שקיים בעניין הזה, כי חוץ ממלטה, אלבניה וקולומביה, אין עוד מדינה בעולם שאין פרסום בכבלים ולוויין, ואני לא רוצה לפתוח עכשיו את החזית הזו. עמדתנו ידועה, יש משרד התקשורת, יש גופים מאוד חשובים שמתנגדים ובראשם ערוצי הברודקאסט, ואני מכבד את דעתם. ועדה בין משרדית שקמה לפני כחצי שנה והממשלה אימצה את מסקנותיה קבעה שיש מקום לפתוח את הפרסום גם בכבלים ובלוויין.


אתה שואל לגבי אכיפה. אני סבור שאכיפה לא קשורה לשיטה. אכיפה צריכה להיות, כי חוק צריך לקיים.

בקשר לשידורים בתחנה בערבית, כשאמרתי "תחנה בערבית", הכוונה שלי היא לא רק שהשידור ייקלט בארץ ורק בארץ יראו את זה. ההבדל בין הפקת מקור בעברית להפקת מקור בערבית במדינת ישראל, יש לה חשיבות לאומית רבה, כי אנו יודעים מי יושב מסביבנו, ולכן דיברתי על ערוץ בערבית ועל חשיבותו, שיכול לתת איכות. על זה אני מדבר, שיכול גם להתחרות עם הערוצים האחרים בערבית, עם כל הכסף שיש שם, על זה דיברתי, לא רק לתת לצרכן המקומי, גם לשדר מחוץ לגבולות.

אתה צודק. הערוץ הזה שיקום, כוונתו לתת פייט בכוחותיו הדלים, בהיקף של 4-5 מיליון שקל בשנה לכל ערוצי המזרח התיכון, לפחות להיות עוד סממן כחול לבן בתוך הלוויין המזרח תיכוני. יושב כאן בחדר מנכ"ל חברה שכבר זכה במכרז לערוץ הערבי המסחרי, וברגע האחרון בא למועצת הכבלים והלוויין, החזיר את המפתחות וסירב ללכת. למה – כי אין היתכנות כלכלית למכרז מהסוג הזה, לצערי הרב. המועצה בשנה האחרונה הסתובבה בנצרת, בדליית אל כרמל, בכל האזור הזה כדי להשיג אנשי עסקים ערבים ביחד עם אנשי עסקים יהודים. הגענו לישורת האחרונה. אנו צריכים לבנות מודל בהקלות ינוקא בהפקות מקור בשנתיים הראשונות. היועצת המשפטית של הוועדה בסוד העניין. אני מאוד מקווה שזה יגיע לפתחה של הוועדה החשובה הזו בשבועות הקרובים. אנו לא הולכים למסמס את זה עד שהמשיח יבוא.

אני לא אתן לזה לקרות. גבי רוזנברג, בבקשה.

אני לא אנצל את זכות הדיבור שניתנה לי כדי לחזור על דברים שנאמרו פה. אנשים מכירים את עמדתי.


יחד עם זאת, לאור הדברים כבדי המשקל שנאמרו פה, אני רוצה להעלות נקודה אחת שמשקלה באופן יחסי קל. יחד עם זאת, זו זכות גדולה אולי להניח לפתח הוועדה דברים שברורים, וקל אולי יהיה לפתור אותם באופן יחסי לדברים האחרים, ואני מתייחס באופן ספציפי
לסעיפים 58 ו-62א, שכשיגיע הזמן לעבור על החוק, אבקש תשומת לב מיוחדת אליהם, כי הם חוקקו לפני 20 שנה, וזו הזדמנות לתקן את העיוות, שבעיניי, הוא נורא וראוי לתיקון. תודה.

תודה. רונן, בבקשה.

אני רוצה לחדד את הנקודות שגם העברנו בפנייתנו גם לוועדה וגם לשרים והרגולטורים. יש כאן בלבול חמור בין שני הסדרים שונים עם מטרות שונות, שלכאורה נועדו להשיג אותה מטרה – ה-DTT ומה שמוגדר פה בטעות החבילה הצרה. הם פשוט לא אותם הסדרים. DTT – מטרתו היא אחת: לאפשר לנו במכשיר אחד לקלוט את כל הערוצים שאנו כבר משלמים עליהם. אנו משלמים על רשות השידור, אנו משלמים על הרשות השנייה, ואין שום סיבה שנצטרך לשלם לכבלים או לוויין כדי לקלוט את הערוצים האלה, לשלם פעם שנייה. לזה נועד ה-DTT, הוא לא מאפשר קליטה של שום ערוץ פרט לערוצים האלה. הוא לא ערוץ כניסה לשידור הרב ערוצי, ולכן כל מי שמעוניין גם בשידורים רב ערוציים, אפילו אם הוא מעוניין רק בערוץ אחד, ה-DTT לא רלוונטי לו. הנושא שמוגדר פה בטעות כחבילה צרה בא לתת מענה לבעיה שהרוב המכריע בציבור שכן רוצה שידור רב ערוצי, אנו רואים את זה כי מרביתם מנויים, אבל הם לא רוצים שידחפו להם במחיר מאוד גבוה את כל הערוצים האלה. הם רוצים לשלם עבור הערוצים שהם רוצים לצפות בהם, ואין שום סיבה שהכנסת תיתן יד להמשך הכפייה של עשרות ערוצים על אנשים שלא מעוניינים לצפות בהם. זה פשוט לא ייאמן, הבלבול שנעשה פה.

צריך לומר את זה בצורה ברורה; ההסדר שמוגדר כחבילה צרה הוא הסדר שמטרתו היא לפצל את המחיר על השידור הרב ערוצי לשני חלקים. יש תשלום על הגישה לשידור הרב ערוצי, ויש תשלום על ערוצים נוספים בתשלום. ברור שמי שמשלם עבור הגישה לשידור הרב ערוצי צריך עבור אותו תשלום כבר לקבל את הערוצים שהוא בכל מקרה משלם עליהם. אין שום סיבה שהוא ישלם תשלום נוסף על הערוץ הראשון או על הערוץ השני וגם לא על ערוצים 24 ו-9. אבל מי שבוחר בהסדר הזה ולא ב-DTT זה מי שמעוניין בערוצים נוספים ומעוניין לשלם דמי מנוי עבור ערוצים נוספים, וזה הרוב הגדול של הציבור, ולכן צריך לקדם את ההסדר הזה ולמנוע את העיוותים.


הבעיה שההסדר שמוגדר פה כחבילה צרה בא לענות עליה זה לא רק העניין של המחיר של חבילת הבסיס. יש עוד עיוותים בשוק הזה שאנו באים לפתור, ובעיקר הנושא של זליגת התוכן מחבילת הבסיס, למשל בשידורי הספורט התופעה הזו מוכרת. היא לא קיימת רק בשידורי ספורט. גם פה חלק מהעיוות בשוק הזה כיום זה המצב שבו עוד ועוד תכנים מבוקשים עוברים לערוצים בתשלום. הדבר הזה ייפתר באמצעות ההסדר החדש.


יש פה שינוי, שהמטרה המרכזית שלו לצד שמירה על הזכויות היא גם להכניס היגיון כלכלי בשוק, ואיך ניתן לראות שהוא יוצר היגיון כלכלי בשוק – כי הוא יפחית את ההתערבות הרגולטורית. הוא לא יגביר אותה. אם תסתכלו מה קורה כיום בשידורי הספורט, יש לנו מועצה לשידורי כבלים ולוויין שהפכה לשוטר תוכן. היא קובעת לכל אחד מהערוצים מה הוא ישדר, מתי הוא ישדר, איך נראה הלוח שלו, ובדיוק את הדברים האלה ההסדר הנוכחי בא לפתור. לכן המחוקק פה יכול להפחית את ההתערבות בשוק ולא להגביר אותה.

תודה. מנכ"ל הרשות השנייה, בבקשה.

אתייחס לשתיים-שלוש נקודות שעלו, ואציע הצעות שאולי קצת שונות מהדברים שמוצעים אפילו בהסדר; ראשית, לגבי הפרסום, אין ספק שעוגת הפרסום וסך ההכנסות החזויות הוא מפתח בכל הדיון הזה, ולכן כשישבנו גם בוועדת מרדכי וגם בדיונים מקדימים ובכלל, גם לגבי הבדיקות והנתונים שהוגשו על ידי הבדיקה הכלכלית של משרד התקשורת ונתונים אחרים, אני חושב שהדבר הנכון יהיה, מאחר שזה משהו מאוד מרכזי שמזין את כל התעשייה, ולא כדאי לקחת סיכון, ואני מציע את זה גם לאוצר, שבשיתוף פעולה לבחון פעם נוספת את התחזיות ולקבוע סף מדד, כלומר כאשר נגיע לשיעור מסוים, אז אפשר יהיה להתחיל לדבר על הפתיחה. אני חושב שכדאי לראות את הדבר הזה ולהכניס להצעת החוק את העניין של לכש-. כלומר אנו מדברים היום על סדר גודל שעוגת הפרסום היא כ-800 מיליון דולר, או היא תגיע למיליארד בסך הכול, הנתח של הטלוויזיה הוא כ-35 אחוזים, כשהנתח של הטלוויזיה יעמוד על 1.8, 1.7 מיליארד, ניתן אולי יהיה לדבר על פתיחה, ואז לא נמנע משחקנים חדשים להיכנס לחלקים האחרים של הרפורמות.


שמענו כאן שגם הטרייד אוף המוצע לכבלים וללוויין לא מביא להם את הסחורה ולא שווה להם את המאמץ, ואני גם חושב שתהיה לזה השפעה גם – דיברנו על זה בדיונים הקודמים - תרבותית ותכנית, ולכן אולי לא רצוי להיכנס למערכת הזו מייד בהתחלה. כלומר השלב הזה ודאי יהיה שלב מאוחר מאוד, לא אוטומטי, מותנה ברמת הכנסות ומה יהיה הנתח של עוגת הטלוויזיה.


הנקודה השנייה, זה נושא שעלה בוועדת מרדכי, זה נושא שנדון ונבחן, וגם עמיתי ניצן ישב אתנו ושקלנו והתלבטנו, אני חושב שיש מקום לשקול - אני מדבר כרגע על החבילה הצרה בתוך הכבלים והלוויין – שהחבילה הצרה בתוך הכבלים והלוויין תהיה מותנית לאחר כשנתיים-שלוש של בחינה, כלומר אנו עכשיו נמצאים עם המערכת הדיגיטלית, עידן פלוס באוויר, וכאשר מן הסתם מערכת הכבלים והלוויין מתמודדת ומציעה חלופות, ואנו רואים שבסך הכול יש תכונה בקרב הציבור, יכולת המיקוח ויכולת השגת התנאים היותר טובים כבר מתרחשת, אני חושב שצריך לראות בעוד שנתיים-שלוש מה הציעו הכבלים והלוויין, לקבוע החלטה שתהיה חבילה צרה, אם ההיצע לא יניח את דעתם של שר התקשורת, שר האוצר, מועצת הכבלים, ועדת כלכלה, מי שזה לא יהיה. זה שומר על הרעיונות ועל המסגרת בבסיס הרעיון, היא נותנת לשחקנים להתאמץ ולהציע הצעות ראויות, והיא בהחלט מאזנת בין הדברים, וההחלטה תהיה שזה ייושם, אם זה לא יקרה בתוך שנתיים, נניח, או משהו מהסוג הזה. זה בהחלט יכול להועיל.


לגבי ערוצי הברודקאסט, אנו חייבים לתת את החשיבות, ודיברתי על זה בישיבה הקודמת של התוכן, לשמר את תנאי הסף בחוק ואת כל הדברים האלה. שתיים, להוסיף את הסנקציות אכיפה ועיצומים כדי שניתן יהיה לבצע את זה בצורה ראויה ולא, כמו שאנו רואים שהדברים מאוד קשים לביצוע, גם כשהרגולטור רוצה לבצע וצריך לבצע, ולכן צריך לתת את הכלים הראויים, לאזן את התוכן במידה הראויה.

בקיצור – אתה אומר שצריך לעשות הכול בעוד שלוש שנים.

לא. אני אומר שהכול צריך להיות בדירוג. יש פה מערכת של זמנים.

הערה אחרונה שלי, רשות השידור, זה בעיקר בשבילך. נכון שיש קשר בין הדברים, אך הסיפור של רשות השידור יידון – לא יודע אם הוא ייקח שנה או עשר שנים, כמו שיש כאלה שחוזים. הרפורמה הזו היא הכרחית, משום שהמציאות הטכנולוגית מכריחה אותנו להיערך ולתת לשחקנים אופציות ולראות את התמונה. רשות השידור עם רפורמה, בלי רפורמה מחויבת במקרה הטוב, היא תשקיע סדר גודל של 50-60 מיליון שקל בסוגה עלית. אף אחד מאתנו, גם אם רשות השידור מחר תשדר את כל מה שהיא צריכה בסוגה עלית, לפחות נכון להיום לא המחוקק – החוק של היום - ולא עמדת הרגולציה של לוותר ולמחוק מחויבויות של סוגה עלית ברמת התוכן, כדי לשמר ערוץ ברודקאסט ראוי מבחינה ערכית וחברתית. לכן הדבר הזה הוא לא הכרחי, הוא לא מותנה באופן מוחלט.

אני לא מסכימה אתך בכלל.

רבותיי, אנו מתחילים בהקראה. עו"ד מסינג, בבקשה.

בשתי מילים לגבי מבנה הפרק; הפרק מחולק לשלושה סימנים. הסימן הראשון מדבר על כל מה שקשור למעבר מזיכיונות לרשיונות. הסימן השני מטפל בכל התיקונים שקשורים לחוק התקשורת ובכלל זה החבילה הצרה והפרסומות ותיקונים עקיפים כתוצאה ממעבר מזיכיונות לרשיונות. הסימן השלישי מטפל בהתאמות הנדרשות לכך שהחל מ-2015, לפי הצפי של הצעת החוק, לא יהיו יותר זיכיונות לשידורי טלוויזיה.


קורא סימן א', סעיף 42(1)(א)-(ד).


עד כאן התיקונים שמוצעים כרגע, עניינם הפרדה בין הגדרה של בעל זיכיון, כך שיתייחס לזיכיון לשידורים, בהבחנה בין זיכיון לשידורי רדיו לזיכיון לשידורי טלוויזיה.

כמו כן, מוצע לקבוע הגדרה שהינה מורשה לשידורים, שיהיה בה שימוש בהמשך החקיקה, שתאגד גם את בעל רשיון לשידורים וגם את בעל זיכיון לשידורים. במקומות שבהם יש התייחסות נפרדת לשידורי רדיו, התייחסות נפרדת לשידורי טלוויזיה, יהיה הדבר במפורש. מועד המעבר, כפי שמוצע כאן בהצעת החוק, למעט – בהמשך נתייחס להוראות המעבר – הוא 1 בינואר 2012.

מעבר ממה למה?

המעבר מזיכיונות לרשיונות.

זו ההצעה. היא עברה בקריאה ראשונה.

זה בהגדרות, כמובן. לעניין התוכן, ניגע בהמשך הסעיפים.


קורא סימן א', סעיף 42(1)(ה), (ו).


עד כאן, כמו שאמרתי, ההתאמה של כל ההגדרות כפי שציינתי כדי שאפשר יהיה לעשות התייחסות נפרדת לרשיונות. כאן אנו מתחילים לעשות תיקונים לסעיפים עצמם, וניגע בסעיף-סעיף.

תודה. התחלנו בהקראה. נקדם בד בבד את הצעת החוק על שידורי טלוויזיה וחקיקת המשנה על ערוץ 10, אך אני מציע שעד לפתרון סוגיית ערוץ 10, אני לא אאפשר קיום הצבעות על הצעת חוק שידורי הטלוויזיה, ולכן אנו נמשיך בהקראה בלי הצבעות בישיבה הבאה. עד אז נהיה יותר חכמים גם בהתפתחויות נוספות, שאני מקווה שהממשלה תתכנס כבר להחלטות ולביצוע של דברים שנאמרו כאן בתחילת הישיבה, ואני פונה לממשלה, גם לאוצר, גם למשרד התקשורת - תביאו לנו את החקיקה שלכם, אם רוצים לקדם גם את הרפורמה.

מה קורה עם הסתייגויות?

תגיש.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40.