PAGE
19
הוועדה לזכויות הילד

13.10.2009

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני








פרוטוקול מס' 16

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ"ה תשרי תש"ע ( 13 באוקטובר 2009), שעה 13:00

נגישות ילדים בעלי מוגבלויות למקומות ציבוריים

דני דנון – היו"ר

אורי אורבך

ח"כ אילן גילאון

ריק הנסן – קנדה

מרסל פרנסיס דבורק – קנדה

סוזן מרי דבורק – קנדה

קוני סאבג' – קנדה

וילאם הווארד לוין – קנדה

ריסה אולין לוין – קנדה

סטפן אויין – קנדה

דבורה רויטברג – קנדה

פיל סויצר- קנדה

גארי סיגל – קנדה

ננסי סיגל- קנדה

דינה ווצ'ל – קנדה

אורלי בוני – ממונה על שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, משרד הבריאות

עו"ד יבינה זכאי בראונר – לשכה משפטית, משרד החינוך

אסתר בצלאל – משרד החינוך

אפרים חוג'ה – סגן מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה

עו"ד אדי וייס – לשכה משפטית, משרד הרווחה

אדווה טייכנר – לשכה משפטית, משרד הרווחה

איריס ברקת – ממונה על פרויקטים, משרד התחבורה

עו"ד מיכל רימון – נגישות ישראל

אברהם טורם – מנכ"ל, בית הגלגלים

תומר רבינוביץ- מנכ"ל סניף ירושלים, בית הגלגלים

חניתה כושר – המועצה הלאומית לשלום הילד

שמואל חיימוביץ – נציב, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

עו"ד שני שביב- נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

אבי גור – ארגון ההורים הארצי

נעמי מורביה – מטה המאבק של הנכים

רחל סעדה

נוגה לנגפור -חבר המתרגמים בע"מ

נגישות ילדים בעלי מוגבלויות למקומות ציבוריים

צהריים טובים לכולם. אנחנו פותחים את הישיבה בנושא נגישות ילדים בעלי מוגבלויות למקומות ציבוריים. יצטרפו אלינו בעוד מספר דקות מספר אורחים מקנדה ובהם ריק הנסן שהוא שם דבר בקנדה שעוסק גם בנושא הזה מעבר לנושאים אחרים. אנחנו נכבד אותם במהלך הישיבה אבל הישיבה תתנהל בלעדיהם וגם כשהם יהיו פה אנחנו אולי קצת על מה שקורה בקנדה. מה שחשוב לנו לשמוע ולעסוק במה שקורה היום בישראל. אני מניח שנעשה היכרות עם האנשים שנמצאים פה, כי זה לא אנשים שנמצאים פה בוועדה באופן קבוע, רוב הנוכחים. אנשים חדשים, אנחנו שמחים לארח אתכם. נשמע מי נמצא פה ולאחר מכן אנחנו נראה איפה אנחנו עומדים היום. לצערי ממה שראיתי באי יישום החוק, איפה אנחנו נמצאים ומה הסיבות לכך ואיך אפשר לפעול על מנת לשנות. אז בואו רק נכיר את האנשים.

(סבב שמות)


אני רוצה לבקש מהנציב לתת לנו סקירה לגבי מה המצב היום בארץ גם במוסדות חינוך, גם במוסדות ציבוריים. יש לנו דוחות שאני לא יודע אם קראתם של מרכז המידע שראינו שהמצב הוא לא טוב. האם יש דברים אחרים שאתה יכול לעדכן אותנו על ידי סקירה קצרה בפתח הישיבה. בבקשה.

הנציבות ערכה סקר לפני מספר שנים לגבי נגישות לכמה אלמנטים בתחום של המרחב הציבורי, ביניהם מוסדות חינוך. לצערנו התוצאות היו עגומות מאוד. הנציבות ערכה לפני מספר שנים סקר של נגישות במרחב הציבורי במספר תחומים באמצעות מכון סאלד. אחד מהם זה היה מוסדות חינוך. והתוצאות היו עגומות מאוד. המרחב של מוסדות החינוך והתרכזנו בחינוך הרגיל ולא בחינוך המיוחד נמצא שאינו מתאים לקלוט ילדים עם מוגבלות במסגרות הרגילות. זה נוגע לתחומים שונים של חיים, אז זה מוגבלות פיזית, אם זה מוגבלות בתחום הראיה, אם זה מוגבלות בתחום השמיעה, וגם מוגבלויות אחרות. בהמשך ואחרי הממצאים האלה וכחלק מתהליך חקיקה של חוק השוויון, ב-2005 נחקק תיקון מס' 2 לחוק השוויון שכלל את דרישות הנגישות. בתוך הפרק הזה יש דרישות להתקנת תקנות בתחומים שונים. בין השאר גם בתחום של מוסדות חינוך. זה נוגע גם לחינוך היסודי, התיכוני וגם במקומות שמלמדים בהם חינוך על תיכוני. לגבי התקנות האלה יש עיכוב מסוים בהפקת הטיוטה לקראת הדיונים והאישורים של השרים הרלוונטיים, ואחר כך הדיונים בכנסת לאישורם.

אתה מדבר על 2006 בעצם?

מ-2005 התיקון הזה לחוק ועדיין אין טיוטה מוסכמת שאמורה להגיע לדיון בוועדת הרווחה לאישור. אני יכול רק לומר לזכותו של משרד החינוך שעוד בטרם התקנת התקנות האלה הוא מקצה משאבים להתקנת נגישות פרטנית להורה ולתלמיד עם מוגבלות שלומד בחינוך הרגיל. יש בעיות גם עם יישום הנוהל הזה. הרבה פעמים הבעיות הן שהשלטון המקומי לא ממצה את ההקצאה שיש לו.

הם לוקחים את הכסף לדברים אחרים.

לאו דווקא לוקחים. לא לוקחים. לא מקדמים את התקציבים. אז יש כמה וכמה אלמנטים.

זה דורש מימון של הרשות?

אני מעדיף שהתשובה לכך תינתן על ידי נציגה של משרד החינוך. הובטח לבג"ץ שהיה מועד מסוים וגם לוועדת הכנסת שמשרד החינוך יגיש את הטיוטה ועובדים כרגע על הטיוטה. שוב הדיווח אני משער יהיה של משרד החינוך. אנחנו מקווים שיישום התקנות האלה יביאו למהפכה משמעותית בתחום של ההנגשה של מוסדות החינוך במדינת ישראל ולאפשר את המיצוי של זכויות של תלמיד עם מובלות להשתלב במערכת הרגילה ולמצות את היכולות שלו. ברשותך אני מבקש את עורך דין שביב שני שעובדת אצלנו בנציבות בין השאר על הקטע הזה של נגישות בחינוך תוסיף כמה דברים.

מפריע לי מאוד שמ-2006 היו מספר שרי חינוך, למה סיימו את התקנות עד עכשיו?

על זה יענו ממשרד החינוך.

אני פשוט רציתי להגיד שבמבחן התוצאה יש ילדים שמחכים שנים להנגשה של בית הספר שלהם והם לא יכולים להגיע לכיתה שלהם וגם לכל המקומות, הספרייה, המעבדה, כל המקומות שבהם הם צריכים ללמוד ולהיות עם החברים שלהם. בסך הכול זו זכות מאוד מאוד חשובה של תלמיד לקבל חינוך וגם באופן חברתי להיות משולב. במבחן התוצאה לפעמים הילד עוזב את בית הספר ולא מגיעה המעלית או משהו שיאפשר לו נגישות לכיתה שלו. בעצם זה נושא שמטופל גם על ידי משרד החינוך וגם על ידי השלטון המקומי ולכן יש המון פינג פונג ביניהם וגם יש בירוקרטיה של כל אחד בפני עצמו, ולכן הנושא הזה לא מטופל במהירות הראויה.

אני רק מבקש להוסיף שבתחום ההנגשה לתלמידים עבור עם לקויות שמיעה יש דווקא התקדמות גדולה מאוד ואנחנו רואים שינוי משמעותי ושימוש בתקציבים שמיועדים לדבר הזה.

תודה. נציגת משרד החינוך, אשמח לשמוע למה מ-2006 אנחנו מתעסקים בזה?

אם אני יכולה רגע לחלק את התשובה לשניים. קודם כל אני אדבר על בנייה חדשה בשלוש שנים האחרונות. זאת אומרת לא חדשה מעתה ואילך אלא שלוש שנים האחרונות ואילך לבנייה ישנה. הבנייה החדשה, רוב הפרוגרמות הן מותאמות להנגשה. יש על זה במקביל הליך של חקיקה שמתהווה. זאת אומרת תכנון ובנייה שבאחריות משרד הפנים אגב, אבל מתייעצים עם משרד החינוך שלמעשה התקנות האלה הן די בהלימה. הן לא ישנו שום דבר בפועל. כמו שאמרתי הפרוגרמות מותאמות הנגשה ובתי הספר החדשים שנבנים המדינה בדרך כלל נותנת את תקציב הבנייה. הרשות המקומית פונה. בתי הספר מונגשים לתלמידים בעלי לקות. יש התערבות של אגף בינוי גם ברמת המספרים.

זה מאה אחוז הנגשה? זאת אומרת בית ספר חדש אין פינה שילד מוגבל לא יכול להגיע אליה.

אני לא איש מקצוע. אני לא מהנדסת. אני לא יודעת להגיד לך ברמת הפרוגרמה איך בדיוק הכול מותאם וכמה אבל מנהלת אגף בינוי, אסתר בצלאל במשרד שלנו היא חדשה בתפקידה. אני בדקתי את הנתונים עם מנהל אגף בינוי הקודם, מר אודי כתריאל ונמסר לי שהפרוגרמות החדשות הן פרוגרמות שמהנדסים חיצוניים למשרד בדקו אותן וידעו לומר שזו בנייה חדשה מונגשת.

כולל המעלית או בלי המעלית?

פיר למעלית. בלי מעלית.

את יכולה לתת לנו סקירה איפה, כמה מבנים חדשים נבנו?

כל מבנה חדש שהתוכנית שלו מוגשת לאישור אדריכל חייב להציג פיר למעלית. ברגע שיש תלמיד חדש או מורה או הורה לתלמיד אנחנו מזמינים את המעלית.

אתם או הרשות המקומית?

הרשות המקומית. אנחנו מתקצבים.

אני אעשה סדר ואז אפשר לרדת לפרטים.

בבקשה.

זה לגבי הבנייה החדשה. לגבי בנייה ישנה אני רוצה להבחין בין שניים. צריך להבחין בין החינוך המיוחד לבין החינוך הרגיל. אני תיכף אומר גם איזושהי מילה על החוק. החינוך המיוחד בגדול, התשתית שלו מבנים שמורשים לסוג הלקות של הילדים שלומדים שם. זאת אומרת בית ספר "האון" בתל אביב למשל לומדים שם ילדים עם CP, עם שיתוק מוחין. בית הספר הוא כמובן על טהרת הנגישות. כל דרי בתי הספר, כל התלמידים הם ילדים שזקוקים לזה אז ברור מאליו שבית הספר נבנה ככה, התשתיות נבנו כך שהן מותאמות. כנ"ל בתי ספר לילדים עם סוגים שונים של לקויות אחרות. לכן בדרך כלל אנחנו לא נמצא את הבעיה בחינוך המיוחד. אנחנו כן נמצא את הבעיה בחינוך הרגיל. עכשיו בחינוך הרגיל ישנו נוהל שעובד כבר שנים. ישנם למעשה שני מסלולים. זאת אומרת ישנו נוהל באגף לחינוך מיוחד ובמקביל אליו ישנו נוהל באגף הבינוי של המשרד. בחינוך המיוחד קוראים לזה סל שילוב ובאגף בינוי קוראים לזה נוהל מותאם. למעשה אפשר לקרוא אותם כמשלימים משום שסל שילוב בחינוך המיוחד נותן לילד שלא כמו בחינוך הרגיל, נותן לו עזרים, סייעת, עזרים פרה רפואיים, עזרים לתלמידים עם לקויות ראיה ולקויות שמיעה. יותר דברים שהם מטלטלים. זאת אומרת עזרים שהם לא קשורים למבנה עצמו, לבינוי. באגף בינוי ישנו נוהל משלים שמדבר על הנגשה. הנוהל הזה להבנתנו אנחנו כן קיבלנו עליו דווקא תגובות חיוביות מהשלטון המקומי, מגופים שעובדים איתנו. אני גם מלווה. אני רפרנטית של האגף לעניין עתירות מנהליות שמוגשות בהקשרים האלה ואני יכולה לומר לשמחתי שדברים לא מגיעים לבתי משפט. הם נפתרים אם אנחנו יודעים על בעיה. וכמו שאמרה עידית הנוהל אולי לא מיושם בצורה הכי מהירה שיש אז מגיעים אלינו למשרד דרך האגף לפניות הציבור או היחידות המקצועיות או הלשכה המשפטית או מבקר הפנים, גופים רבים שמתעסקים עם זה זורמת פנייה ואנחנו מטפלים בזה ואנחנו כמעט לא מוצאים את עצמנו בערכאות לשמחתנו. הנוהל בגדול אני אומר, אם תרצו אסתר תפרט, מדבר על זה שישנה בקשה או ידיעה על תלמיד קונקרטי שצריך להנגיש לו את בית הספר, שוב אני מדגישה, הרגיל, בודקים מה בדיוק צריך בשבילו. בונים תוכנית הנגשה אישית פרטנית ביחס לצרכים שלו. מעבירים הרשאה לרשות המקומית שהיא הבעלים על המבנים, צריך להסביר, המדינה היא לא הבעלים על מבנים של מוסדות חינוך והיא מיישמת. אולי לכך כיוון מר חיימוביץ בדבריו כשהוא אמר שיכול להיות שיש עדיין ניסיון לעשות עבודה בתחום התיאום בנושא של יישום, של אכיפה, בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי לעניין הזה. אבל ברמת הנוהל וברמת מה שהמדינה נותנת המצב הוא כן משביע רצון.

לא התייחסת לנושא התקנות. החוק קבע תקנות ששר החינוך צריך להתקין אותן. ב-2006 התחילו לטפל בזה ואנחנו היום ב-2009. אני לא רואה למה זה לא קורה.

אז אני אומר מילה על החוק והתקנות. חוק שוויון באמת אומר שני דברים. הוא אומר שברמה הכללית צריך פיר מעלית ותא שירותים למי שהוא נכה. זה ביחס לכל מוסד חינוכי בארץ. ברמה הפרטנית הנגשה פר תלמיד כמו שפירטתי כרגע. זאת אומרת למעשה החוק פחות או יותר מכוון אותנו לחקיקת משנה שתציין את הנהלים. בשטח אני בספק, זאת אומרת יש הקצאת תקציבית, יש תקציבים קבועים. יש נהלים.

מה התקציב שיש למשרד החינוך להנגשה? כמה ניצלתם מזה בינתיים?

זה עדיף שהיחידה המקצועית תשיב לך. אני יודעת אבל בתיאום עם האוצר שכרגע אנחנו עובדים על התקנות ולדעתי אנחנו ממש בסיום שלהן. האישור התקציבי ניתן. זאת אומרת יש לי אור ירוק להמשיך עם התקנות הלאה משום שהתקנות אפשר יהיה לבצע וליישם אותן באישור של האוצר. זאת אומרת יש תקציבים. עכשיו בשנת 3006 כשהחוק למעשה הורה לשר להתקין תקנות היתה שאלה מה כותבים בתקנות. למעשה אנחנו הרבה פעמים עושים את העבודה המשפטית על סמך עובדות. לא על סמך ספקולציות. רוצים סטטיסטיקות ברורות. רצינו לבדוק, רצינו לדעת מה קורה בשטח. בשביל זה היו הליכים של מכרז לפי חוק חובת מכרזים שכמובן גם הליכים שלוקחים זמן. נבחר זכיין בשם חברת "אשד" שכתבה סקר מקיף מאוד, מקיף 8000 מבנים ו-4500 בתי ספר משום שלא כל בית ספר יש לו רק מבנה אחד שאומר מה בדיוק מה יש ומה אין. מה שחשוב לנו גם, זה על פי הסקר, התקנות לאחר שהן יותקנו השר יצטרך לפרסם צווים.

אנחנו רוצים לדעת תשובה. לוחות זמנים. לגבי התקנון.

אז אני אומר. אז למעשה אחרי שפורסם הסקר התחילה העבודה. העבודה הזאת היא עבודה מאוד קשה כי באמת חלק גדול מהמטריה היא מטריה הנדסית מקצועית. זאת אומרת כתובים שם תקנים ומספרים וסנטימטרים. זה לא רק אמירות באוויר. זה אחד. אז נעשתה עבודה בהתייעצות עם מהנדסים בתוך המשרד, מחוץ למשרד עם המון המון גורמים לרבות פורום של 23 ארגונים שונים שמתעסקים עם זכויות אדם ונושא של נגישות. מעורבים בזה הפורום, השלטון המקומי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, עם משרד האוצר, משרד המשפטים. כמובן שלקח זמן עד שהסתברו כל ההערות של כל הגופים האלה. הם צריכים להתייחס הערה הערה ואני מדברת על מאות הערות. מאות של חלופת מכתבים וכדומה. ולהערכתי בשלהי העבודה אנחנו ממתינים לתשובות של משרד המשפטים כרגע לגבי כמה מחלוקות שהתגלעו מול הנציבות. ברגע שיהיו לנו תשובות של משרד המשפטים והחלטה של משרד המשפטים מה לכתוב כי יש מחלוקת. אנחנו רוצים לכתוב דבר מסוים. הנציבות רוצה דבר אחר. אני לא אלאה אתכם כרגע. אני נתנו התחייבות לבג"ץ שבחודש נובמבר נגיש את זה.

את התקנות? לוועדת העבודה והרווחה.

לשם גם נתתם התחייבות. אמנם זה לא בג"ץ.

כמו שאתה רואה זה לא תלוי רק בנו.

מה שנקרא קיבלתם מחילה וסליחה.

חבר הכנסת גילאון אתה רוצה רשות דיבור אני אשמח.

לא. להיפך. אני סתם באתי לנושא הזה. שמעתי כבר. האמת היא שמשרד החינוך הוא לא יוצא דופן בעניין הזה. צריך יותר. גם חלק נכבד מאוד מהתקציב של הנגישות הולך למשרד החינוך. נדמה לי שזה החלק היחסי הגבוה ביותר. אבל בסדר יש סיבה לאופטימיות כי הממשלה מינתה עכשיו מתאמת מטעם משרד ראש הממשלה בין המשרדים השונים. קוראים לה גולדשטיין.

כן קבענו בינינו שאנחנו רוצים משהו מ-2006 ועד עכשיו כן לסיים. אין שום סיבה שלא ישחררו את התקציב. זו שאלה רק של רצון טוב. הגישור בין הרשויות המקומיות לבין המשרדים השונים אני בהחלט מסכים לגמרי. צריך פה להקל קצת על הנגישות הזאת. אנחנו מדי פעם יחד עם הארגונים יוצאים למבצעי נגישות כאלה. באמת בבית ספר עוד לא היינו אבל נגיע, אל תדאגו. הולכים לאט אבל מגיעים לכל מקום. אבל בית משפט השלום בירושלים, משרד העבודה והרווחה, אגף שיקום ומשרד הפנים, אלה דברים שבכלל לא היו ליד התקנות האלה. אני מניח שנמצא מצב דומה בבתי ספר. והרעיון המרכזי זה ללכת על הנגישות כתפיסת עולם במקום שאפשר להיות רגישים לנוף היער ולכיווני אוויר ולפנג שואי, לא צריך שיגיע ילד נכה לבית ספר, אם הוא יגיע, או הסבא שהולך קשה יגיע, או מורה נכה יגיע או מישהו אחר יגיע. אלה דברים שאם בבסיס עושים אותם עלותם פי 77 יותר זולה מאשר כאשר להתקין את זה לאחר מכן. יש סיבה בצורה מידתית כן בהחלט לסמוך. תודעתית כאן גם הנציבות וגם המאבקים של הנכים יצרו אווירה של בון טון. עכשיו צריך גם לממש את זה. וחייבים לממש את זה כי יש תקציב של 10 מיליארד שקלים לדבר הזה.

רשמנו לפנינו את ההתחייבות של חודש נובמבר. חשוב מאוד שזה יירשם ויבוצע ותתנו לוועדה דיווח על כך שזה קורה. מהשלטון המקומי יש פה נציג? אני לא ראיתי את הנציג שלהם. משאר הארגונים מישהו רוצה להתייחס לגבי המצב היום בשטח? כי התמונה שקיבלנו ממשרד החינוך היא לטעמי אופטימית מדי.

מותר לי רק להזכיר את שאלתך הקודמת, האם הסיוע הוא ברמה של מאה אחוז?

שמע, היום אנשים מקבלים פרס נובל.

משרד החינוך שמעביר תקציב לרשות מעביר מאה אחוז או שהוא צריך לעשות matching?

מאה אחוז מהתקציב. מגישים בקשה למעלית למשל. יש לנו מהנדס שבודק גם מבחינה הנדסית וגם מבחינת עלויות. מבחינת עלויות אם יש עלויות שהן יוצאות דופן, שהן חריגות או שהן דרך אגב מנסים לעשות שיפוצים שלא קשורים להנגשה אז הוא פוסל. אבל בכל מה שמהנדס שלנו מכיר בכל הסכום, משרד החינוך מממן את זה באופן מלא. יש לנו גם הנגשה אקוסטית של כיתות בסדר גודל של 30 אלף שקל לכיתה. מגיעות אלינו המון פניות של ילדים שיש להם לקות שמיעתית בדרגה כזו או אחרת. זה סדר גודל של 8% מהילדים יש להם דרגות לקות באיזושהי מידה. יש לנו נוהל מסודר, מקציב 30 אלף שקל שזו עלות של הנגישות בכיתה. זה נקרא אקוסטי וזו מערכת שלמה.

אבל את יודעת להגיד משהו על התקציב הגלובלי שלכם? כמה סך הכול?

25 מיליון בשנה מוקדש לזה. אנחנו עומדים על התקציב. מעולם לא דחינו בקשה מחוסר תקציב. אנחנו תמיד עונים על הבקשה. אין בעיה שאנחנו לא נענה לפניה של הורה, מורה או תלמיד מחוסר תקציב. כל בקשה נענית.

חבל שאין פה נציגות של השלטון המקומי כי אנחנו מגלים הרבה פעמים בעיות דווקא בהיבט הזה.

יש עוד בעיה שמשרד החינוך נכנס לקרביה של כל בקשה ובקשה ומדקדק בכל דבר וזה המון פעמים גורם סחבת. תעשו עוד מכרז. המחירים שנתתם יותר מדי גבוהים. אנחנו לא מקצים את כל הסכום הזה. ואז בלך ושוב בין משרד החינוך לרשות המקומית וזה מעכב מאוד מאוד את הטיפול.

את רוצה להוסיף משהו למה שקורה בשטח?

נעמי מורביה ממטה מאבק הנכים. מה שקורה שטח הוא בדיוק מה שהגדירה חברתי המלומדת. וזה הפינג פונג. כי מגיע ילד נכה ויש לו צרכים ולעיתים כבר בחופש הגדול, אפילו במהלך שנת הלימודים של לפני, כשעושים את ההרשמה לשנת הלימודים הבאה כבר יודעים שיגיע ילד לבית הספר עם הבעיות ומתחיל כל הפינג פונג, ומתחילה שנת הלימודים ועדיין אין הנגשה ומסתיימת שנת הלימודים, והמכרז הזה לא היה תקין והמכרז ההוא לא היה בסדר, ואנחנו כבר נכנסים לשנת הלימודים השנייה של הילד במוסד ועדיין אין הנגשה. וזה מאוד מקשה על ההורים וזה מקשה על הילד וזה באיזשהו מקום מחריג אותו ומונע ממנו את הזכות הבסיסית ביותר לחינוך שוויוני כשאר הילדים. כי ילד שצריך לבקש עזרה, תורידו אותי למעבדה.

בדרך כלל מגיעות פניות כאלה קונקרטיות?

כן. כן.

כי אנחנו עושים עכשיו מאגר גם בתחום הזה וגם פניות קונקרטיות.

אני אפנה אליך.

הבעיה היא לא עם אלה שפונים אלינו לצורך העניין אלא עם אלה שלא פונים כי ההורים פוחדים להציף את זה מול בית הספר. כי זה לא מה שאתה תיארת מקודם. זה מובנה בצורך של הד.נ.א של הצורך ואנחנו הרבה פעמים מגלים דברים בדיעבד. זאת אומרת יש בזה משהו לא הגיוני כשאנחנו מדברים על להקים פיר של מעלית וכשיגיע ילד נכה אז אנחנו נשים את המעלית וגם אם חברתי האופטימית אומרת בתחילת הקיץ נעשה את זה אני לא מכיר שבמדינת ישראל בחודשיים אנחנו מקבלים את האישורים ומקימים את המעלית והילד לא יגיע ללמוד בבית הספר. עכשיו לנו יש מקרים של ילד שלומד ולא אחד ולא שניים, של ילד שלומד בקומה ראשונה. אתה יודע בדרך כלל בבית ספר עולים בקומות אבל הילד לומד בקומה ראשונה תמיד כי הקומות האחרות לא נגישות. עכשיו זה יוצר תחושה נוראית כי כל הכיתה שלו לומדת עם כיתות א'.

ברור לגמרי. כי הסידור הכי גרוע צריך להיות סידורים מיוחדים או מה שנקרא מעורבות של יד אדם. נגישות, עצמאות, זה אומר שלא מתערבים בזה ולא צריך לעשות בזה סידור מיוחד. מה שאני רוצה לבקש, אני יודע שזה קשה ואנשים מפחדים, אבל אנחנו חייבים לעודד אותם לדווח לנו. חייבים לדווח ואנחנו נפנה בדרך הנעימה שלנו וכן ניתן גיבוי לאנשים האלה. הם חייבים לדווח כי אחרת לא נדע. ומסתבר שיש המון כאלה. אז אם יש לכם מידע אני מבקש פשוט תעבירו לנו לוועדת העבודה והרווחה, ועדת הנגישות ואנחנו נתערב.

יש פה גם עניין של גיבוי של החברה להליך ההנגשה ויושב פה נציג של ועד הורים ארצי. אני מצפה שוועדי הורים יגבו את הדרישות ואת הצרכים של ההנגשה להורים שצריכים את זה עבור התלמידים שלהם וגם להורים עם מוגבלות שרוצים להשתתף כחלק מפעילות בית הספר במקום שהורים צריכים לעשות את זה. עוד לא שמעתי שהשביתו בית ספר, כן שמעתי מסיבות בטיחות אבל לא בגלל שאין נגישות. זה דבר אחד. דבר שני אני רוצה לתאר מצב באור עקיבא לפני מספר שנים. קיבלנו פניה שיש בית ספר חדש והתגלה שיש בו פיר מעלית ולומד בו תלמיד עם מוגבלות על כיסא גלגלים והואיל והוא לכיסא ממונע האימא אמרה אני כבר לא יכולה להרים אותו במדרגות ואז היא ביקשה מעלית. לקח 4 שנים עד שהתקינו את המעלית בפיר קיים.

מיום הבקשה?

כן.

בטח הוא כבר לא למד שם הילד. הוא עבר לתיכון באור עקיבא.

הוא כנראה שהשתמש עוד איזה שנה שנתיים.

אני רוצה להדגיש שהיום בארץ להזמין מעלית ועד שמקבלים אותה לוקח חצי שנה.

היה שם ויכוח מול משרד החינוך והרשות המקומית כמה להקצות למעלית הזאת, כמה היא עולה וכולי.

שאלה למשרד החינוך. אם היום מגיע ילד למקום מגורים בית ספר חדש ומודיע על הצורך בנגישות, כמה זמן המערכות לוקח להם להנגיש את המקום?

אני רוצה להשיב רגע על משהו אחר.

לא. לא. אני רוצה לקבל תשובה. תיכף תשיבי.

לוקח כמה חודשים.

חודשים או שנים? אם זה חודשים זה סביר. לא מדובר על מבנה חדש. מבנה חדש אנחנו מבינים שהבעיה לא נמצאת שם. מבנה ישן.

לא. היא כן נמצאת. צריך להתקין את המעלית.

יש פיר ואז צריך להתקין את המעלית.

זה כמו משכנתא. 80 חודשים.

לא. לא. השאלה היא אם זה עניין של חודשים או של שנים?

חודשים כי להגיש תוכנית, לבדוק את התוכנית, רק חצי שנה זה להזמין מעלית.

הפיר קיים.

אבל במרבית בתי הספר בארץ הפיר לא קיים.

ואם הפיר לא קיים כמה זמן זה לוקח?

זה עניין של חודשים כי זה לתכנן את זה.

זה שנים. זה שנים.

חודשים זה אם יש פיר.

אני אומר לך כאדריכל במקצוע שלי זה לוקח שנים. כי לוקח זמן קודם כל להקצות משאבים כדי למצוא מתכנן שיעשה תוכניות. זה כבר לוקח המון חודשים ושנים. שתדע לך. ברשות מקומית עד שמוצאים תקציב כדי לתכנן נגישות זה כבר סיפור. אחר כך לעשות את התוכניות, אחר כך לקבל את האישור ממשרד החינוך, אחר כך להוציא לזה היתר בניה ואחרי זה גם להוציא מכרז, לעשות תוכניות עבודה, ואחרי זה גם לבנות את זה. כל המטרה של התוכנית על פי התקנות לפי פרק הנגישות בחוק השוויון היא לקצר את התהליך הזה. כלומר ליצור מצב שהפירים כבר יהיו שם ואז אפשר יהיה תוך חצי שנה ואפילו יש שם קריאה לעשות מכרזי מסגרת כדי שתהיה חברה שאפשר יהיה לפנות אליה ולהתקין מעלית במקום פלוני אלמוני.

אלה התקנות שנקבל בנובמבר? כל הדברים האלו?

זה אמור להיפתר בתהליך רב שלבי ארוך שנים שבבניין המרכזי של כל מוסד חינוך יהיה לפחות פיר מעלית ושירותים שיאפשרו הנגשה זריזה של הדברים עבור צרכים פרטניים.

כן בבקשה, רצית?

כן. כשאנחנו מדברים על עלויות זה לא רק מוגבלות פיזית. אנחנו מדברים גם על מוגבלות חושית וזה אומר שמיעה, וזה אומר ראיה. איך זה בא לידי ביטוי במוסדות החינוך לא שמענו.

אני דיברתי על זה. אמרתי שישנם שני נהלים שהם בחלקם חופפים אבל ברוב הזמן הם משלימים אחד את השני. למעשה הנוהל של שילוב לפי פרק ד' 1 לחוק חינוך מיוחד שילוב ילד עם צרכים מיוחדים בבית ספר רגיל, יש בתוך השילוב עזרים לילדים עם נכויות ראיה ונכויות אישיות בכלל לרבות הן עזרים כמו טלוויזיה במעגל סגור, קלינאי תקשורת לילד עם ילד שיש לו לקות שמיעה. הרבה מאוד דברים.

התקנות הן לגבי בתי הספר בלבד?

למוסדות חינוך כולל גני ילדים.

אגב יש בעיה מיוחדת אם אני מבין נכון עם מוסדות שהם מוכרים, לא מוכרים, שהם לאו דווקא בשליטה ישירה של משרד החינוך. משרד החינוך מוכן לתקצב אבל יש לו תנאים מסוימים וכרגע עלינו על זה שהתנאים האלה לפעמים מונעים נגישות. כי אם אומרים למוסד לא מוכר או כן מוכר שהתנאי לזה הוא ערובה שיהיה משכון למשך כמה שנים אז המקום נרתע מלבצע את הנגישות.

מה קורה עם מקומות שהם ציבוריים ולא של משרד החינוך כמו מתנ"סים ומקומות אחרים? מה קורה?

אני רוצה להדגיש שיהיה ברור המדינה בהקשר הזה משרד החינוך הוא גורם מפקח, מאשר ומתקצב. אבל הגורם המבצע פרופר זה הבעלים על המוסד החינוכי שזה בדרך כלל הרשות המקומית. לכן השלטון המקומי פה הוא שחקן ראשי בסיפור הזה ויש להם אנשים שלהם. יש את מנכ"ל השלטון המקומי, יש איש כספים שם, יש אדם שאמון על הנושא של נגישות ושל חינוך. צריך להביא מהם את הנתונים נכון להיום מה הם עושים במבנים שהם בסופו של דבר שלהם ואגב ברוב המקרים מוסדות החינוך אחר הצהריים, משרד החינוך יוצא מהתמונה, וכמו שאתם אומר חוגים במתנ"סים וכולי זה לגמרי עניין של השלטון המקומי.

יש את לך את הדברים האלה עד לרמה מאוד פרטנית. אבל כשיש לך בית משפט אז אתה יכול לבוא בטענות למסעדה? זאת הבעיה, זאת המלכודת. סך הכול התקנות מתייחסות לכול. כל מוקם שהציבור מגיע אליו, שצריך להגיע בצורה מכובדת ועצמאית. יש הלכות מסוימות לגבי מבנים ישנים, חדשים, פרטיים וציבוריים. נדמה לי שהמתנ"סים כן שייכים למשרד החינוך. יש

זיקה בתקציב או שלא. יכול להיות. אז יש להם ודאי הוצאות שלהם לגבי המתנ"סים שהוא 10 מיליון. זה אני לא יודע. יכול להיות.

סירסו אותם בגדול הם היו בתקציב של משרד החינוך בסדר גודל רציני מאוד.

אנחנו נערכנו להיכנס למשטר של ישיבות אחת לשבוע מעוד שבועיים לגבי הנושא הזה. כל שבוע תהיה ישיבה של ועדת התקנות כולל חברים מהפורום הזה ורפרנטים נוספים של המשרדים.

אם בנובמבר הם יגישו שאנחנו מקווים ומאמינים שזה יקרה מתי אתה רואה שזה יתרחש?

הלוואי שתקרה בעיה כזאת שהוועדה לא תוכל לעסוק בחומר שהגשתם.

תומר. בית הגלגלים. מדברים הרבה על משרד החינוך ובצדק באמת כי משמה מתחיל כל עניין הנגישות. כמה דברים מעבר לנושא של נגישות מבנה. יש גם עניין של נגישות מהותית ברמה החברתית. זאת אומרת שאם עכשיו כיתה יוצאת לטיול אז יש איזשהם הסדרים קבועים נניח ילד נכה יוצא לטיול. אני קיבלתי כמה פעמים טלפונים ממורה שרוצה שהילדה תוכל להצטרף לטיול ועזרנו לה לארגן. זה בסדר, זה נהדר אבל לא כל המורים יש להם את התושייה הזאת לפנות למישהו והרבה פעמים ילדים פשוט לא יוצאים לטיול אלא מקבלים שלושה ימים חופש בבית ומפסידים את כל הקטע הכי כיפי של השנה. ברמה החברתית בטח יש לזה המון השפעה. אני חושב שזה גם כן משהו שמשרד החינוך צריך לתת עליו את הדעת. כנ"ל מציאת כל מיני הסדרים לשיעורי ספורט וכל מיני דברים שילדים נכים מטבע הדברים לא יכולים להשתתף בהם אבל כן צריך לראות איך הם לא נשארים בחוץ.

מה אתם עושים בגלגלים לגבי הילדים?

אז מוצאים. אצלנו הכול נגיש. אצלנו כולם נכים. האוטובוס הוא נגיש מלכתחילה ואנחנו באים עם מתנדבים וכמובן יש לנו בעיה לעזור עם מתנדבים ועם הפתרון אבל צריך להיות משהו במערכתי לא רק למורה שמתקשר. זה לא צריך להיות בעיה של המורה לצורך העניין.

יש מנכ"ל בנושא הזה? אין אחריות?

האמת היא שלא הגעתי עם תשובות מוכנות ספציפית לעניין הזה. אני מניחה שיש כל מיני מנהלים. אני לא יודעת.

רציתי לענות לך. מה אנחנו עושים? אנחנו משדכים מדריך. זה על דרך האבסורד אבל זה אמיתי. אנחנו משדכים מדריך שלנו מתנדב שיוצא עם הילד לטיול בבית הספר כי אחרת הילד לא יוצא לטיול.

והוא משתלב בהסעה גם?

אם זה בית ספר שמוכן להקשיב אז אנחנו משכנעים אותו שייקח אוטובוס נגיש.

ומשרד החינוך משלם את הדלתא?

לא.

הדלתא זה כפול אגב. יש שני אוטובוסים נגישים בארץ.

בדרך כלל מזמינים טרנזיט לילד. כל הכיתה באוטובוס בכיף שלה ובהווי והילד שוב מידרו אותו והוא נוסע מאחור עם הטרנזיט. אבל זה עדיין ב-2009 וחשוב שנבין את זה בנושא הנגישות ולא סתם, זה לא ברור שכל ילד בכיתה של שילוב יוצא לטיול שנתי בבית הספר.

כמה ילדים משולבים היום בחינוך הרגיל?

זה אחד הנתונים שיותר קשה להשיג בדרך כלל.

מבית הגלגלים מבחינת אחוזים 60% מהילדים שלנו הם בשילוב. 40% בחינוך המיוחד. אבל בחינוך המיוחד אין בעיה. כל הכיתה יוצאת עם אוטובוס סביר להניח מונגש. הבעיה היא בבתי ספר של השילוב והבעיה היא רבה. יש פה לא מעט ילדים שלא יוצאים ולא משתתפים בשאר הפעילויות. זאת אומרת בהתחלה דיברנו על הילד שלומד בקומה ראשונה ואחר כך כשהם כולם יוצאים לטיול הוא נשאר בבית. הדבר האחרון שהוא רואה זה כיף כשכולם חוזרים עם החוויות ולכולנו ברור לנו כאנשי חינוך מה זה אומר שהם חזרו ושוב אני הייתי מחוץ לסיפור ולחוויה. מישהו הציג את עצמו ממשרד התחבורה. אנחנו בזמנו ניסינו לעשות מספר דברים יחד עם משרד התחבורה שזה נושא של אוטובוסים נגישים. זאת אומרת היום במדינת ישראל יש שתי חברות אוטובוסים שמסוגלות. זה מה שאמרו לי שהוא לא נכון במשרד התחבורה.

75% מהאוטובוסים העירוניים הם לא.

הצטרפו אלינו אורחים נכבדים מקנדה ובהם ריק הנסן שהוא ידוע מאוד על כך שהוא הקיף את העולם בכיסא גלגלים והיום בקנדה, יש פה חלק שהם קנדים, הוא עובר בתי ספר.


Rick we welcome you coming from Canada to be in our committee. We apologize. It was hard to get into the Knesset. Maybe harder than doing the trip you did in the past. We apologize for the security in the gate. This is why it took you so long to get here. We our the committee for children's rights and we have a discussion about making schools in Israel and public place more available first of all for children. So we have the distinguished guests from different organizations and representatives from government. We have a law in Israel. It was passed 2 years ago. Now we are in the process of implementing the law. Welcome and we are very happy that you joined us in this meeting.

אנחנו ממשיכים בדיון. אני מתנצל. אתה סיימת אדוני?

רק רציתי לחדד. כשאת מדברת על אוטובוסים נגישים אז את מדברת על האוטובוסים הירוקים. והם אוטובוסים עירוניים. אבל כשאנחנו מדברים על אוטובוסים יש לא מעט בתי ספר בארץ וארגונים כשאנחנו רוצים לעשות טיולים מחוץ לעיר אז יש שתי חברות בישראל שמדברות על שני אוטובוסים נגישים בכל רחבי ישראל, בהתאם לתקן. יש דרך אגב חקיקה בעניין הזה. זאת אומרת נכון צריך לחייב כל חברת אוטובוסים בהתאם לסך האוטובוסים שלה להחזיק צי מסוים של אוטובוסים נגישים לדעתי.

זה כבר מופיע בתקנות שטרם הוגשו לוועדת הרווחה.

זה מלפני 96 לדעתי. אנחנו מדברים על לא מעט, גם אם יש בתי ספר שכבר מעוניינים ולבצע את מה שצריך לבצע הם לא מסוגלים כי אין להם את האמצעים לעשות את זה. אין להם מי שיגבה אותם. לכן מה שתומר אמר נגישות היא הרבה יותר מהמבנה. היא תפיסה. היא משהו שכולם צריכים. זה משהו שהוא צריך להיות מובנה אצלנו בתפיסה המרחבית שלנו שזה לא זכות. זה משהו שאנחנו חייבים שיהיה. חייבים שיהיו מספיק אוטובוסים והמחוקק צריך לדאוג לזה.

האוטובוסים היום הם חברה פרטית? איך קוראים לחברה הזאת אגב?

שתי חברות. זה מטיילי נצרת ואסיה טורס. והם פשוט עובדים על מכרזים של משרד הביטחון ולכן הם מחזיקים את האוטובוסים האלה אחרת גם הם לא היו מחזיקים את האוטובוסים.

איזה מוסדות הם הכי מפגרים? כלומר אם אפשר למפות טיפות חלב, ביטוח לאומי, בנקים, בתי כנסת. איפה המצב הכי קשה מבחינת חוסר נגישות?

רק שנייה. אנחנו לא נערכנו לתרגום אז אני ברשותכם מי שרוצה ידבר באנגלית אני אשמח כדי שגם האורחים שהגיעו במיוחד מקנדה.

We are talking about buses for children. In Israel we have only two buses with the facility and it is a big country. 9 million citizens. It is a problem that we have only two buses and when the kids go to a day trip there are no buses to take them. We have two members of parliament with us Orbach and Gilon and they are asking where is the necessity lies with ministries.
:

המצב במוסדות החינוך מזעזע אמת. אבל יש עוד גוף אחד שלא נמצא כאן וחבל לי על כך. זה קופות החולים. יש המון קופות חולים שנבנו בשנות השבעים, ראשית שנות השמונים. הן לחלוטין לא נגישות.

מה קורה עם ילד שצריך לבוא לצילום רנטגן?

זה בעייתי מאוד. אני יודעת על סניף של קופת חולים נדמה לי הכללית, סניף הרמן בקריות.אין שמה מעלית. ואם מגיעה לשם אימא ילד נכה על כיסא גלגלים או שמגיע נכה על כיסא גלגלים הוא צריך לחכות שהרופא יואיל וירד למטה כדי לקבל אותו ולהתפלל שגם יהיה חדר פנוי כדי להיבדק בתוך חדר ולא במסדרון. זה חל על נכים מבוגרים, זה חל גם על אימא עם ילד נכה. קופות החולים הן לדעתי המובילות. קופות החולים והמרפאות הפרטיות. בן אדם מגיע לעשות צילום רנטגן עם ילד נכה ואין במקום מעלית הוא יצטרך להעלות אותו על הידיים. אם המעלית היא לא מספיק רחבה ולא עומדת בתקן הוא יצטרך להעלות אותו בידיים. זאת אומרת משרד החינוך בסדר. יש בתי חולים שהם לא נגישים. בית החולים מדיקל סנטר בבאר שבע. לא נגיש. עכשיו הוא אסותא. לא נגיש. יש מעלית בתוך המבנה אבל אל המבנה יש שלוש או ארבע מדרגות. לחלוטין לא נגיש ועוד כהנה וכהנה מרפאות פרטיות ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות הן לא מונגשות. בן אדם צריך לעשות CT. צריך לעשות MRI, צריך לעשות את הדברים הבסיסיים ביותר זה לא נגיש. יש מדרגות. לפחות אצל משרד החינוך יש כוונות טובות, יש תקצוב ואני חייבת להחמיא להם כי לפחות הם עובדים ויש ניסיון ויש איזשהו שעת אפס. מי שלא נמצא כאן ולא נותן שום תגובה זה מרכז השלטון המקומי שהמון מהמתקנים שלו לחלוטין לא נגישים. וקופות החולים שילד נכה בהחלט נזקק להן. והן לא נגישות. הם גם לא נותנים תאריך יעד. הם אפילו לא טורחים להשתתף בדיונים כאלה. זה פשוט מעליהם.

אני נציגת משרד הבריאות. קופות החולים תחת אחריות שר הבריאות. קופות החולים נכללות בחוק של שר הבריאות. אנחנו אחראים על השירותים האלה והתקנות נכתבות באישור הכנסת עד סוף אוקטובר. קיבלנו שעת אפס. הן עכשיו נמצאות בנציבות. הן חוזרות אלינו עם הערות אחרונות. אנחנו נגיש למשרד המשפטים ומשרד האוצר כולל הנושא של מרפאות קופות חולים כולל הנושא של שירותים פרטיים.

מה יקרה עם מרפאה שאין בה?

יש לנו שעת אפס עד 2018. נכון להיום יש רכזי נגישות וועדות נגישות.

למה כל כך הרבה זמן?

שעת האפס להנגיש את כל שירותי הבריאות. כך נקבע בחוק. רק לגבי מבנה קיים. לא לגבי מבנה חדש. יש כיום 80 רכזי נגישות בכל שירותי הבריאות, בקופות החולים. יש ועדות נגישות לכולם. יש לקופת חולים כללית כמו למכבי ועדת נגישות ארצית. הם עובדים, הם עושים סקרים ארציים של כל השירותים שלהם היום ואיפה שאפשר לשנות משנים. איפה שלא אנחנו עובדים על תקציבים בעניין. זקוק לזה תקציב מאוד מאוד גדול והתקציבים שאנחנו מקבלים לשיפור העניין הוא מאוד זעום. כל שנה מקבלים כמה מיליונים שמספיקים לפרויקטים מאוד מצומצמים.

I want to translate briefly. 2006 we passed the law in the Knesset. The Ministry of Education is doing a better work on that issue and by November they will put the guidelines to implement the law. There were some complaints about the medical services. There is no access for children and adults. We heard from the lady from the Ministry of Health that within a month they will publish the guidelines for making it more possible. One thing that bothers me as a committee member that they have only until 2018 to finish the process. And we find it too long.

צריך להדגיש שזה תהליך רב שלבי. זה לא שהכול יונגש בשנה האחרונה.

למה זה? בגלל תקציב?

משרד הבריאות אחראי.

זה רק משרד הבריאות?

בחוק השוויון הגדירו שלביות שונה למגזרים שונים לפי המורכבות והקושי בהנגשה. יש שלבים מסוימים לגורמים פרטיים, יש שלבים אחרים לגורמים ציבוריים. בתוך הגורמים הציבוריים לבריאות וחינוך יש הגדרות נפרדות.

עד 2018 זה בריאות וחינוך?

אני כרגע לא זוכר בעל פה אבל אם זה נאמר כאן הרי זה מבוסס.

I am the director of an organization that works with disabled kids here in Jerusalem called the House of Wheels. We talked a lot about the educational system and the government buildings that have to be accessible. It all starts from education. Education is also relevant to the private businesses because the accessibility problem starts with awareness. For example there is a very popular café on Hillel Street that did a very big renovation and everything is flat and everything is accessible except of two steps at the entrance and another two steps on the way to the bathroom. It is not about budget. I would not cost more do a ramp at the entrance. It is just about awareness. In order to get a business permit I think it should be the minimal condition that a place must be accessible. It should come from the government.

ברגע שיהיו תקנות להנגשת מקום קיים בכפוף לתקנות האלה אפשר יהיה לאכוף דרך רישוי עסקים.

אני הבנתי את משרד החינוך. הבנתי את משרד הבריאות, את משרד התחבורה. מה קורה עם שאר הדברים שלא נופלים במשרדים האלו מבחינת תקנות?

חלק מהתקנות כבר הוגשו לועדת הכנסת. תקנות מקום קיים מונחות אצלכם. ויש תקנות נגישות שירות. שזה שני אלמנטים מאוד חשובים ומשליכים גם על תקנות אחרות. בכלל תהליך החקיקה הוא מאוד מורכב כי יש התניה בחוק השוויון עצמו שחלק מהדברים יופעלו ברגע שיהיו תקנות. בהעדר תקנות למרות שזה כתוב בחוק יש קושי ליישם את זה. העיכוב בקביעת התקנות האלה יוצר לנו בעיה מאוד גדולה באכיפה מטעם נציבות השוויון כדי לקדם את הדבר הזה מול השטח. אנחנו למשל התחלנו אכיפה בתחום שכבר יש לנו תקנות וזו נגישות התחבורה הציבורית. אלה תקנות שהותקנו עוד ב-2003 ואכן באוטובוסים עירוניים 70% מהרכבים ותתקן אותי הנציגה של משרד התחבורה אם אני טועה, כבר הם אוטובוסים שמאפשרים שימוש גם על ידי מתנייד בכיסא גלגלים. יש בעיה בהפעלה וביישום של הדבר הזה.

המדרכות לא מתאימות.

לא נותנים לנכים לעלות על האוטובוסים האלה.

יש לנו בעיה עם היישום בפועל כי מורכב לא רק מהאוטובוס הנגיש אלא גם מהנכונות של הנהג לתת את השירות, מהיכולת שלו להתקרב למדרכה כשמישהו מפריע להיכנס לתחנה ולפעמים לא מתקרבים לרציף גם כשיש אפשרות להיכנס. ועוד אלף ואחת סיבות. וכמובן ילד עם מוגבלות שרוצה לנסוע באוטובוס היום לכאורה יש רכבים מתאימים. אחוז גבוה מהאוטובוסים הם נגישים ורק לאחרונה משרד התחבורה יוצא עם תוכנית הנגשה שהוא היה אמור להפיק אותה כבר ב-2004 תוכנית שמנחה את כל הגורמים בתוכנית רב שלבית להשלים את ההנגשה כך שיהיה ברור איפה צריך לעשות קודם ואיפה אחר כך ואפשר יהיה לאכוף גם כן את הדבר הזה.

אין ספק שאם נהג אוטובוס היה לומד בכיתה בתיכון עם ילד נכה אז הוא גם היה עוצר לו גם עשר שנים אחר כך בתחנת האוטובוס כי הוא היה יודע איך מתנהלים עם זה. זה בא מבורות. זה לא חלילה מאיזו כוונה רעה.


אם אפשר עוד דבר שהעברתי למשרד החינוך. חלק גדול מהתקציב שלנו הולך על הסעות. אני מניח שגם אצל משרד החינוך חלק גדול מהתקציב של חינוך מיוחד הולך על הסעות. זה הרבה יותר מורכב מהסעות של ילדים לא נכים. לפחות פה בירושלים אנחנו נתקלים בקצת קיבעון מצד זה שלפעמים אם יש ילדים שנוסעים מבית ספר לפעילות אצלנו אין אפשרות לשחק עם ההסעות. זאת אומרת ההסעה של בית ספר מוכנה לקחת אותם רק לבית ספר. אנחנו צריכים להזמין הסעות פרטיות. זה מכפיל עלויות לכולם. אני אהיה שמח אם משרד החינוך היה יכול לגלות איזושהי התגמשות בעניין הזה, כן לשלב ידיים איתנו, עם ארגונים אחרים כי זה פשוט כסף שנזרק. זה הסעות כפולות על אותו ילד.

אני מציג כאן את ארגון הארצי ואנחנו הגשנו עתירה שאחד הנדבכים היותר חזקים שלה זה ניהול כרטיס הבריאות של התלמיד. זה מקום שבו יש תשובה לכל תלמיד לגבי המחלה שלו, הפציעה שלו, הנכות שלו. שם צריכה להיות ההתייחסות הרפואית והפתרון של מערכת החינוך על ידי מנהל בית הספר, המורה והמחנך. זכינו היום בשלב בינים בהחלטה שמשרד החינוך אמור להעביר לנו את כל המידע שיש בידו כרגע ולאחר מכן יתקיים הדיון בחודש הבא. אבל יותר מזה הבעיה העיקרית כמו שנאמר פה מקודם השלטון המקומי. 140 רשויות מתוך 240 רשויות נמצאות במצב כספי קשה. אם אנחנו רוצים לקדם את הנושא הזה של הנגישות אנחנו חייבים להקים איזשהו צוות, תת צוות שיתייחס לעניין. אני אתן דוגמה. אני למשל ביחד עם משרד החינוך הגענו לועדת כספים ודאגנו שנושא מסוים יקבל אישור כך שהכסף שמועבר לרשות לא ייטבע בים של המינוס. יש אפשרות טכנית לעשות את זה. אני מוכן גם לסייע לוועדה. אני רוצה להגיד מילה נוספת לגבי מה שאיריס אמרה. בקיצור. הנושא של עיוורון צבעים אם לא יהיה שילוט שיתייחס לנושא הזה אלפי ילדים ואלפי מורים ואלפי עובדים בתוך בית הספר לא יוכלו לדעת לאן להגיע וכנ"ל בבתי חולים ומקומות אחרים. הכנסת יכולה לשמש דוגמה. ולמה? מכיוון שיש את התמונות של כל חברי הכנסת. זו הנגישות שלי או של הילד לדעת אם חבר הכנסת נמצא. כיום האינדיקציה היא צבעונית. אם האינדיקציה תהיה בעזרת סימון פלוס זה גם ייתן מימד חיובי לחבר הכנסת וזה גם יאפשר למי שהוא עיוור צבעים לראות שהוא נמצא.

תודה. בבקשה אורי אורבך אחרון הדוברים.

אני שומע פה שעד 2018 יפתרו כל הבעיות. זה אומר שבשנת 2014 יבואו לפה כדי לבקש דחייה והארכה לעוד עשר שנים. רק בשביל לקבל פרופורציות רק לפני שבועיים הוחלט שבברזיל תהיה אולימפיאדה. כלומר המדינה מכינה את עצמה לאולימפיאדה לאנשים שזה בדיוק ההיפך ממוגבלי תנועה. ב-2016 יהיה הכול מושלם.

צמוד לכך אולימפיאדה יש אולימפיאדת נכים.

מקימים חצי מדינה בכל הרבה שנים. יכול להיות שצריך פה שר לענייני הנגשה. כמו שיש היטלי מים לקרוא להיטל הנגשה. אגרת הנגשה. יש שרים פה לתיקון השירות הציבורי. יש פה שרים לכל מיני נושאים שעד עכשיו אנחנו עוד מחפשים את ההגדרה שלהם. יכול להיות שאיזה סגן שר לפחות לענייני הנגשה. לקחת את זה כפרויקט לאומי או בתוך משרד הבריאות או במשרדים אחרים יכול לקצר תהליכים שלא נצטרך לחכות עד 2018 כי ברגע שקובעים תאריך רחוק מדי אז הוא נדחה. מה שיש לנו למחר אנחנו עושים אותו היום. מה שלעוד עשר שנים אנחנו נעשה אותו בעוד שלושים שנה אם בכלל. פה צריך אולי בתיקון החקיקה של תאריך היעד יכול להיות שנראה כבר את הסוף אחרת לא יהיה לזה סוף פעם.

אני רוצה להודות לכולם.

We thank the guests, the delegation from Canada for joining the committee.

ההחלטה של הוועדה היא שנגישות לילדים עם מוגבלות היא זכות בזמן שמעוכבות התקנות הילדים סובלים. הוועדה קוראת למשרד החינוך להגשים את נושא התקנת התקנות בהקדם ורשמה לפניה את התחייבות להשלים את התקנת התקנות עד סוף נובמבר 2009. קוראת לשאר המשרדים להשלים את התקנת התקנות בהקדם, לעקוב אחר ביצוע התקנות. הוועדה רואה בחומרה שנציג מרכז השלטון המקומי לא נמצא בישיבת הוועדה. מכיוון שכשלים רבים הקשורים לחוק נמצאים בידי השלטון המקומי. אני מודה לכל האורחים שהגיעו. אנו נמשיך, אילן, לעקוב ביחד. הנושא של הילדים קשור לנושא שאתה מטפל, לעקוב אחרי הנושא הזה. אני מודה לכל האנשים . הישיבה נעולה. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00