PAGE
27
הוועדה לזכויות הילד

14.9.2009


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול 13
מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שני, כ"ה באלול התשס"ט (14 בספטמבר 2009), שעה 12:30

השלכות הקפאת הבנייה על מצב המשפחות והילדים ביהודה ושומרון

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

אורלי לוי-אבקסיס – מ"מ היו"ר

אורי אריאל

מיכאל בן-ארי

שי רנסקי, משרד החינוך

אסף דטנר, משרד החינוך

בני כשריאל, ראש מועצת מעלה אדומים

גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון

יוחאי דמרי, מנהל אגף החינוך, המועצה האזורית שומרון

דוד אלחיאני, ראש מועצה אזורית

מלאכי לוינגר, ראש מועצה

חננאל צוראני, ראש מועצה

יוסי דגן, ראש מועצה

רועי פליישמן

רחל סעדה

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

השלכות הקפאת הבנייה על מצב המשפחות והילדים ביהודה ושומרון

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. אני מתנצל על ההתרעה הקצרה של מספר שעות ואני מודה לחברת הכנסת אורלי לוי שהצטרפה אלינו. ראיתי חשיבות בקיום דיון ראשוני כדי לשים את הדברים על השולחן. בדיוק עכשיו יצאתי מוועדת החוץ והביטחון, שם שוב שמעתי את ראש הממשלה מדבר על תוכניותיו להקפאת בנייה, בגיבוי חברים שונים בבית, ואני חושב שהמטרה שלנו כוועדה לזכויות הילד היא לראות מה המשמעויות לילדים ולמשפחות ביהודה ושומרון. אנחנו ננסה ללוות את זה בתהליך של סיור ושל דיון בנושא הזה.

לפני חודש וחצי קיימנו כאן דיון בנושא ילדי גוש קטיף ושם ראינו את התוצאות ההרסניות ומה קרה לנפשות הילדים. בדיון הזה דיברנו על בתים שנהרסו אבל לא דיברנו על המשפחות ועל הנזקים שנגרמו.

אני חושב שבמובן הזה אנחנו צריכים היום לדבר על שני נושאים, כאשר הנושא הראשון הוא נושא שאני קורא לו הנושא הפיזי, נושא שכולנו יותר מכירים – לא בונים, צפיפות בכיתות – ולצורך כאן נמצאים כאן שני ראשי מועצות חשובים ופעילים. יש נושא שהוא חשוב לי – וחברת הכנסת אורלי לוי טובה ממני בו – והוא מה זה אומר שהיום אומרים לעשרות אלפי ילדים ביהודה ושומרון שהם נכנסים לקטגוריה ב', שהם היום נמצאים באיזשהו מצב ביניים, האם יש לזה השלכות ואיך זה אמור להשפיע, האם אנחנו רוצים לטפל בזה ולגעת בזה.

אני חושב שטוב שאנחנו מקיימים את הדיון עכשיו, לפני שראש הממשלה קיבל החלטה בנושא, כי אנחנו רואים את המפונים והעקורים מגוש קטיף וצפון השומרון ורואים שאחרי שהדבר התבצע, הם מופקרים לעצמם וכל השירות הפסיכולוגי והסיוע שמנסים להגיש להם, זאת טיפה בים וזה מאוחר.

אני מבקש את ראשי המועצות שנמצאים כאן לתת לנו סקירה גם בהיבט הפיזי וגם בהיבט הנפשי.

ברשות היושב-ראש, אני מוכרח לצאת ולכן ברשותך, אני רוצה להתייחס. על הצד הפיזי, ראשי המועצות ידברו. יש חוסר גדול בכל הרשויות בגלל עיכובים מצד שר הביטחון וצוותו. דיברנו על זה עם שר החינוך ואני יודע ששר החינוך העלה את הנושא בפני שר הביטחון. נכון לאתמול, לפחות לפי בדיקתי, מכל הרשימה הארוכה שהועברה על ידי המועצות – ושי מכיר אותה לפרטים, אני לא יודע מה בסוף שר החינוך הגיש – נכון לאתמול לא אושרה אף כיתה אחת נוספת ואני אומר זאת כי אתמול בדקתי עם לשכת שר הביטחון ברחל בתך הקטנה. זה מגיע עד מצב שלמשל ברחלים יש גן שם קיימת סכנה בטיחותית לפי כל העוסקים בעניין. זה לא שהגן לא נוח, שזה דבר אחד, אלא הגן מהווה סכנה בטיחותית.

כמה ילדים יש בגן?

בסביבות ה-25 ילדים. המועצה תכף תפרט.


נוצר מצב בו אתה מתדיין עם רשויות ואומרים לך שזה לא וזה כן ואז אתה מבין שהתייחסו אבל חלק נדחה. זה מצב חמור ולכן אני חושב שצריך מהוועדה לא רק יצא קול קורא בעניין הזה אלא שיהיה מעקב צמוד של חברי הכנסת ושל אחרים כדי לפתור את הנושא.

בדקות הקרובות נראה ממש בקצירת העומר פחות או יותר את השומרון ואת ההתייחסות והפגיעה בילדים בשומרון.


אנחנו רואים כאן זאת מפה של המועצות האזוריות בכל המדינה כאשר מודגשות המועצות ביהודה ושומרון. אפשר כבר להתרשם שאנחנו מדברים על מועצה מאוד גדולה והנה כאן המבנה של המועצה. אנחנו מדברים על מועצה שפרוסה על 10 אחוזים משטח המדינה, בתוך מרחב החיים של המועצה חיים כ-75 אלף תושבים, חלקם ברשויות מקומיות בשטח המועצה כאשר כולם היו בניי, כולם היו בעצם ישובים של מועצה אזורית שומרון שגדלו והפכו להיות רשויות בפני עצמן שמונות 50 אלף תושבים. למועצה האזורית שומרון למעלה מ-25 אלף תושבים. בכל יום שאנחנו עוברים, נוספים עוד ילדים בכ-30 ישובים.


אנחנו מדברים על מועצה שחוגגת 30 שנים. אנחנו מדברים על 10 אחוזים משטח המדינה עם כ-75 אלף תושבים.


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתגוררים במקום 45 אחוזים ילדים עד גיל 17 לעומת ממוצע ארצי של 34 אחוזים. שני אחוזים מעל גיל 65 לעומת ממוצע ארצי של 10 אחוזים. למועצה יש גם גידול באופן קבוע בין 4 ל-10 אחוזים ותכף נראה את הנתונים האלה. 72 אחוזי בגרות, 17 אחוזים הם סטודנטים ומעמד סוציו-אקונומי 5.


אנחנו רואים כאן איזושהי פריסה שקבעה המדינה לגבי רמת מאוימות ביטחונית ויש לזה משמעויות שתכף נפרט אותן. הצירים האדומים, הצירים החומים. אנחנו מדברים על נגישות מוניציפאלית מאוד גבוהה למועצה כאשר מדובר בלמעלה משעה-שעה וחצי. השקף הבא מראה לנו את הגודל המורכב של המועצה שגובלת בכביש ואדי ערה 65 בצפון, חדרה, עפולה, למטה על ציר 1, כביש 6 במערב וכביש 90 במזרח. כאן ניתן לראות את הכתם. זה 10 אחוזים משטח המדינה.


יש לנו שלוש חטיבות מרחביות. בכל אחת מהרשויות ביהודה ושומרון יש חטיבה אחת, אבל לנו יש שלוש חטיבות. אני תמיד אוהב להביא את הדוגמה הזאת. בשבי שומרון יש לנו בית ספר אזורי, במרחק של שמונה קילומטרים יש לנו ישוב בשם עינב ותלמידי עינב לומדים בשבי שומרון. התלמידים האלה נוסעים מדי יום וצריכים לעבור שלוש חטיבות שונות. בכל חטיבה, גבול גזרה וכאן עומד ג'יפ ולא עובר לגזרה של חתמ"ר אפרים, וכאן עומד ג'יפ שלא עובר לגבעה של חתמ"ר השומרון, וכך מוצאת את עצמה מנהלת בית הספר מפקדת של שלוש חטיבות שזה כמעט אוגדה.


אנחנו מדברים על כל אזורי החיוג שנמצאים במועצה ואני מראה זאת כדי להבין את הגודל ואת המשמעות. כאן אנחנו מדברים כבר על פריסה של מוסדות החינוך. יש לנו כ-30 מעונות, 80 גני ילדים, שני בתי ספר ממלכתיים, 7 בתי ספר ממלכתיים-דתיים, מוכרים שאינם רשמיים, ושימו לב מה קורה כאן ותראו שאנחנו מדברים על מועצה שמסיעה את רוב תלמידיה החוצה. זה יסודי ממלכתי, חטיבת ביניים ממלכתי-דתי, חטיבת ביניים בנות, ממלכתי-דתי חטיבת ביניים בנים, ממלכתי עיוני, ממלכתי-דתי עיוני בנות, ממלכתי-דתי עיוני בנים, טכנולוגי, טכנולוגי בנות בדתי, טכנולוגי בנים בדתי, חינוך מיוחד. אלה אזורי המיפוי שקבע משרד החינוך למועצה האזורית בגלל המרחב הגדול.

כאן יש לנו טבלה שיודעת לעשות השוואה בין רשויות שונות. ניתן לראות מועצה כמו חבל אילות עם בסך הכל עם 72 קווי הסעה ביום, גליל עליון עם 160 קווי הסעה ביום, עמק חפר – מועצה גדולה – עם 4,800 תלמידים מוסעים ב-300 קווי הסעה ביום ותלמידי המועצה האזורית שומרון, למעלה מ-3,000 השנה, 3,300, שהתחילו לנסוע ב-810 קווי הסעה ביום.

זה המקום לציין בעיה נוספת. בשנים האחרונות משרד הביטחון לא מאפשר מיגון והחלפה של מיגון של רכבים. מספר הילדים גדל, בשנים האחרונות המספר גדל ב-10 אחוזים מ-3,000 ל-3,300, אבל כמות הרכבים קטנה.

אפשר לראות שהתקציב של ההסעות מהווה כ-10 אחוזים מהתקציב של המועצה. אנחנו מדברים לא על פדגוגיה, לא על תוכניות לימודיות, אלא אנחנו מדברים על הדבר הטריביאלי והוא להביא את הילד לפתח של בית הספר. זה 25 אחוזים מתקציב המועצה.

אנחנו מדברים על גידול מתמשך כאשר מדובר בלמעלה מ-25 אלף תושבים, אנחנו מדברים על המגמות של הגידול שקיימות גם בכל האוכלוסיות של הילדים. אפשר לראות שבעשר השנים האחרונות המעונות מ-500 ילדים הגיעו למעל 1,500 ילדים ובגני הילדים הכפלנו את עצמנו וכך גם ביסודי וברוב החתכים. אנחנו מדברים על גידול מאוד משמעותי. מדובר ב-13 אלף תלמידים.

אנחנו מדברים על כך שתלמידים שלנו פזורים ב-400 מוסדות חינוך שונים ב-45 רשויות מקומיות וזה דבר שהוא לא סביר אבל זה חלק מהמשמעות של הגידול ושל המרחב של המועצה האזורית.

דיברנו גם על ההסעות, דיברנו גם על הנגישות והאיום הביטחוני, דיברנו גם על המצוקה במבנים ומכאן אנחנו בעצם רוצים להגיע לעיקר הבעיה.

אנחנו מדברים על פגיעה מתמשכת בבנייה של מוסדות החינוך של המועצה וכתוצאה מזה אין בעצם שום מענה פיזי הולם.

הפגיעה מתמשכת נכון לתקופה?

כן. יש לי כאן שקף שמראה את התקופה.


ראשית אני אומר שחוק לימוד חובה מחייב בסעיף 7(ב) לחוק ואומר: "קיום מוסדות החינוך הרשמיים למתן חינוך חובה לגרים בתחום שיפוטה של הרשות, יהיה מוטל על המדינה ועל אותה רשות חינוך מקומית במשותף", וכך עובדים, אבל אני אומר מה קרה בארבע השנים האחרונות.


לפני ארבע שנים, כדי לאשר מבני חינוך, היה צריך להביא תב"ע גם כאשר היא הייתה בהליך משום שהבינו שבישובים שגדלים, אורך החיים או ציר הזמן של אישור תוכניות לוקח בין שבע ל-21 שנים וברגע שיש תוכנית, גם אם התב"ע הייתה בהליך, אישרו לנו. החוזה של הקרקע, הסתפקנו בחוזה של החטיבה להתיישבות. לאחר דוח טליה ששון, הכל נעצר וכולם בחזקת עבריינים עד שיוכח אחרת וזה במשך תקופה מאוד ארוכה.

מה זאת אומרת בחזקת עבריינים?

זאת אומרת שבעצם גם ישובים שיש להם תב"ע בהליך, הם בעצם מוגדרים כמאחז בלתי חוקי וגם ישובים שיש לנו בהם צורך לייצר כרגע פתרונות נקודתיים, אין אפשרות לייצר פתרונות נקודתיים. היום דורשים מאתנו תב"ע בתוקף וחוזה שכירות מהמינהל.


השקף הבא מחדד את הבעיה ושם את האצבע על עיקר הבעיה. הבעיה היא לא משרד החינוך. משרד החינוך, ותכף נראה כאן את הנתונים, לדעתי רואה את הדברים עין בעין. אנחנו מעבירים את הבקשות והבקשות האלה נבדקות, ותכף נראה אותן. הבעיה לטעמי היא שר הביטחון, הבעיה לטעמי היא כל הגופים שנוגעים באישורים שקשורים לקרקע. ראשית, כאשר אין תב"ע, אין אפשרות לא לתת תב"ע כללית וגם לא תב"ע נקודתית למוסדות חינוך. זה דבר שהוא אפשרי. כדי להתקדם בשלבי האישור, יש צורך באישורים פוליטיים ולעתים שבע פעמים צריך להגיע לחתימות של שר הביטחון, בעוד שברשויות אחרות מספיק פעם או פעמיים כדי לקבל את האישורים האלה.

גם ברשויות אחרות צריכים תב"ע כדי לקבל את האישורים?

בכל מקום צריך תב"ע אבל התהליך של האישור של התב"ע לא לוקח שבע פעמים שר הביטחון.


כאשר כבר מוכנים לתת לנו אישור של תב"ע נקודתי, צריכים אישור של צוות קו כחול שהוא עצמו לא מתכנס.

אין צוות קו כחול.

כאשר התב"ע גם בתוקף, למרות שהיא בתוקף, מבקשים צוות קו כחול, ראשי הרשויות אמרו להם שהם מוכנים לממן את הצוות הזה, אבל אמרו לנו שזה לא עניין שלנו.

יש צוות או אין צוות?

אין. אני ישבתי בשבוע שעבר על כל הרשימה.

בעיקרון לגבי צוות קו כחול, לנקודה הספציפית הזאת, כמו שאני מבין, יש צוות אחד. אם יהיו שלושה צוותים – וזה רק עניין תקציבי, ההליכים יוכלו להיות מהירים יותר.

מישהו בחדר יודע על החלטה שהתקבלה בשנה האחרונה של צוות קו כחול ?

לא.

מישהו מראשי הרשויות או ממשרד החינוך?

אין צוות קו כחול.

יכול להיות שיש אבל הוא לא מקבל החלטות.

הבעיה היא לא תקציבית, כי אנחנו הצענו לתת להם את הכסף.

במקרה הטוב אנחנו מקבלים פטור מצוות קו כחול וזה דבר שמוריד אותך מדרך החתחתים. לפעמים, כשהם רוצים, הם נותנים פטור מקו כחול.

הם המציאו צוואר בקבוק ייחודי רק לשומרון והם דואגים שאף פעם אי אפשר יהיה לעבור דרך צוואר הבקבוק הזה ואז זה לא פוליטי אלא משפטי.

כיוון שאנחנו יושבים בוועדה למעמד הילד, אני רוצה שנבין במה אנחנו פוגעים. ראשית, דחיסה של מאות תלמידים במבנים ארעיים ותכף נראה את זה. אנחנו מדברים על השקעות מיותרות בהסעות יקרות ממוגנות ירי.

אמרת שאין מספיק הסעות.

נכון. אני מדבר אתך על מצב בו יש לי תלמידים שמתחילים את ההסעות שלהם בארבעה סבבים, ב-6:00 בבוקר, כדי להספיק להגיע לבית הספר בסבב הרביעי בשעה 8:30 בבוקר.

אלה אותן הסעות שהולכות וחוזרות?

כן, והן עושות מספר מסלולים. יש לי 3,300 תלמידים.

אם זה כך, יש ילדים שמגיעים מוקדם ופשוט מחכים לפני הכיתות הסגורות?

כן. לא סגורות, אבל בכיתות.


אנחנו מדברים על כך שיש לנו 3,300 תלמידים שמוסעים ב-53 אוטובוסים בלבד. תעשו את החשבון כמה נכנסים באוטובוס – 50. יש לנו עוד 60 טרנזיטים ברכבים של החינוך המיוחד.

במה זה שונה מההסעות במועצות אזוריות אחרות כמו בנגב?

אדוני היושב-ראש, זה פשוט מאוד. ברגע שזאת מועצה אחרת, היא יכולה להתקשר עם קבלנים כאוות נפשה בתנאי שהם עומדים במכרז של משרד החינוך. זאת אומרת, היה ומספר הילדים גדל, הקבלן לא מסוגל עם השניים-שלושה אוטובוסים שלו להסיע את הילדים והוא יכול להתחבר עם עוד שניים-שלושה קבלנים אחרים ולהסיע את הילדים עם שבעה או עשרה אוטובוסים. במקרה שלנו אנחנו לא מסוגלים להתחבר עם קבלנים אחרים כי כמות האוטובוסים היא מוגבלת והיא נתונה כאשר מדובר באוטובוסים ממוגני ירי כאשר משרד הביטחון מחייב אותנו להסיע אך ורק בהם, ובצדק. כתוצאה מכך מצד אחד מספר הילדים גדל כל הזמן בצורה מדהימה ומצד שני משרד הביטחון לא נותן מענה לחליפות מיגון לא לאוטובוסים, לא לטרנזיטים, וכך יוצא שרכבים נשארים במוסך במשך תקופה ארוכה, ילדים מגיעים באיחור לבית הספר, ילדים של החינוך המיוחד, במקום לנסוע ברכבים מתאימים עם מעלון, נדרשים לנסוע ברכבים שלא מתאימים להם כי אלה הרכבים שיש. לפעמים אני לוקח ילדה קטנה בת שלוש מהחינוך המיוחד באוטובוס כי אין לי שום רכב אחר ממוגן ירי. אלה חלק מהדברים שפוגעים בילדים.


אנחנו מדברים על אי שוויון ואפליית תלמידים של השומרון ותכף אנחנו גם נראה את הדברים באי-מימוש חוק חינוך חובה.


אני מגיע לנתונים. זה צילום של בקשה של אגף החינוך במועצה אזורית שומרון בתקציב 2009. אנחנו מדברים כאן על עשר בקשות חדשות לבנייה חדשה עבור בתי ספר ולגני הילדים אנחנו מבקשים 18 בקשות חדשות. שימו לב לתשובת משרד החינוך. יש כאן טיוטת צרכים לתקציב 2009, מה שנקרא א', ותשובת המשרד אומרת: 19 תשובות חיוביות, אבל 16 שלא ניתן לממש בגלל חוסר במסמכי קרקע, וזה לגבי 2009 כאשר דבר לא התקדם.

מסמכי הקרקע, מאיזה משרד צריכים להגיע?

ממשרד הביטחון.

שחוסם את זה בדברים שציינו קודם כמו צוות קו כחול ואישור שר הביטחון.

בשנת 2010 בקשות המועצה הן לבינוי קבע של כ-90 כיתות וכ-24 גני ילדים.


מכאן אני מגיע אל ההיקפים במועצה אזורית שומרון. במעונות אנחנו מדברים על בעיה של כ-400 ילדים שלא נמצאים במבנים קשיחים, בגנים אנחנו מדברים על כ-450 תלמידים, מתוכם שני גנים של חינוך מיוחד, שלא נמצאים במבנים בבניית קבע. בתי ספר יסודיים, 36 כיתות, כ-1,100 תלמידים, ובבתי הספר העל יסודיים מדובר ב-16 כיתות עם כ-500 תלמידים. זה אומר שלמעלה מ-2,000 תלמידים לא נמצא להם שום מענה סביר באופק.


אני רוצה להראות לכם שתיים-שלוש תמונות. אלה תמונות שצולמו בחלק מגני הילדים. כך נראה מבנה מבחוץ, כך נראה מחסן בין שני מבנים בקרוואנים, כך לצערי נראים שירותים באחד הפעוטונים. אלה הם המבנים.


על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אנחנו רואים כאן את מספר הלידות במועצה אזורית שומרון בשנת 1990, זאת אומרת זה לגבי מי שנמצא היום בכיתה י"ב. אנחנו רואים כאן את מספר הלידות בשנת 2007, ילדים שנמצאים היום בפעוטון. אנחנו יכולים לראות שבשנת 1990 אנחנו מדברים על כ-190 לידות בשנה, וכאן, בשנת 2007, אנחנו עוברים את ה-730 לידות בשנה. אין לנו עדיין את הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2008.


להערכתי, ברגע שהנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שייכים למועצה, לדעתי הם כן כלולים כאן אבל אני אומר את הדברים כהערכה ולא מתוך ידיעה.


זאת ועוד. במשך התקופה הזאת נפרדו ממועצה אזורית שומרון מועצות כמו קדומים, קרני שומרון, עמנואל.

בכל יהודה ושומרון, לא רק מועצה אזורית שומרון, ילדי כיתה א', אם אנחנו מסתכלים בשמונה השנים האחרונות, יש גידול של 50 אחוזים. קרי, אם היו לנו בכיתה א' בשנת תשס"א 4,700 תלמידים, השנה, שנת תשס"ט, יש לנו 7,400 תלמידים.

זה כולל את המגזר החרדי?

כן. זה כולל את כולם. אתה יכול לראות בשמונה שנים גידול של 50 אחוזים בכיתות א'.

אני אומר שוב שלדעתי הפגיעה היא קודם כל בתחושת האפליה והקיפוח. אני חושב שהחינוך הטוב ביותר הוא בעצם חינוך דרך חוויה. כאשר תלמיד מגיע לכיתה א' והוא יודע שהוא נמצא כאן בקרוואן ולא במבנה משום שהדם שלו אדום פחות מאשר דמו של תלמיד אחר, זה צורב בתודעה שלו בצורה הכי חווייתית כי זה כאילו שאומרים לו שהוא אזרח סוג ב'. זאת אפליה ואת התחושה הזאת אי אפשר יהיה לשנות.


מעבר לזה, קשה מאוד לנהל מערכת מפוזרת ולא מרוכזת. אנחנו מתמודדים עם בעיות של מוגנות של ילדים שפזורים ברכבים שהם לא תחת מבנה, עידוד של אלימות ופגיעה פדגוגית ודידקטית כאשר אנחנו מדברים על מרחבים וכאשר אנחנו מדברים על תלמידים שנמצאים במקומות אחרים. אם אנחנו לא רוצים להגיע לשם בקרוב או לשם בקרוב בפעם הנוספת, וגם כדי להתברך בהישגים חינוכיים כמו גן ניסויי בנופים, כמו בית ספר שמקבל פרס חינוך וקולט עלייה בלי להתלבט ובלי להתבלבל, בית ספר שזוכה בפרס המחוז ובית ספר וגן שזוכה בפרס הנשיא ומדמה כאן תורה ועבודה, משהו שהוא מאוד מאוד ייחודי, אנחנו צריכים למצוא את הדרכים היצירתיות על מנת שהילדים לא ייפגעו.

לפני שמשרד החינוך יתייחס, אני רוצה לומר שמשרד הביטחון הוזמן לישיבה אבל הם קיבלו הנחיה לא להגיע לישיבת הוועדה וזה כנראה מסיבה מובנת. אנחנו נתייחס לזה בהודעת הסיכום של הישיבה.

זאת שיטה של שר הביטחון. הוא לא מאשר להם להגיע, הוא לא רוצה לתת תשובות לאף אחד ואני מציע שנזמן את שר הביטחון בעצמו לדיון על הנושא הזה.

אם לא, יש לנו את מבקר המדינה.

לא, שר הביטחון. אדוני היושב-ראש, אתה יכול להביא אותו לכאן.

אני מקבל את העמדה הזאת וזה יבוא לידי ביטוי בסיכום הישיבה.


נציגי משרד החינוך, אנחנו מכירים אתכם אישית ומעריכים, אבל גם לכם יש אחריות. אני קיימתי דיון בוועדה על זכויות ילדי העובדים הזרים, היכן הם לומדים, ומשרד החינוך בא וסיפר כמה הוא עושה ופועל עם ילדים שהם לא חוקיים בארץ. אני מבין את הפלונטר של משרד הביטחון. בוועדה הזאת ובכנסת מדברים הרבה על הזכויות של ילדי העובדים הזרים ואנחנו נדרשים גם לסוגיה הזאת, אבל יש גם זכויות לילדים ביהודה ושומרון.


אני חושב שהבנו למה קיים הפלונטר הזה ואני שואל את משרד החינוך מה הוא עושה כדי שילדים לא ילמדו בתנאים האלו כפי שהם לומדים היום.

לפני דוח טליה ששון היה הרבה יותר פשוט מצב הדרישות ממשרד החינוך לבניית כיתה. מספיק שהייתי מביא חתימה של ההסתדרות הציונית, וזה הספיק. היום הם רוצים את האפוטרופוס וברגע שהכניסו אותי לשדה של משרד הביטחון, הכניסו אותי לשדה בלתי אפשרי. השאלה אם משרד החינוך יכול לחזור לסיכום. דוח טליה ששון הוא דוח פוליטי שלא קיבל שום אישור.

אין לו אישור.

אבל כולם פועלים לפיו.

מי קבע שזה יהיה כך?

סתם, התנדבות.

יולי תמיר החליטה ללכת לפי דוח טליה ששון. אני חושב שהיום צריך לחזור למצב שהיה לפני ארבע שנים.

אני אשתדל להיות תמציתי וקצר. מבחינת משרד החינוך, היכן שיש תלמידים, אנחנו מכירים בצורך. קרי, אם יש ברחלים מספר מספיק לפתיחת גן ילדים, אנחנו מכירים בצורך ומבחינתנו ניתן גם לתקצב אותו אחרי גמר התהליכים.

מה זה אומר מספר מספיק? 12 ילדים כמו בקיבוץ למשל?

תלוי בגיל.

ברגע שהמחוז שלנו נותן תקן, אנחנו צריכים לתקצב את הגן.

מה זה תקן? 12 ילדים זה אומר תקן?

אין אפליה בתקנים.

התשובה היא חיובית. כן.


אני בכוונה נותן כאן את הדוגמה של רחלים. מבחינתנו אנחנו מכירים בצורך. בשבוע שעבר ישבתי עם משרד הביטחון על רשימה של פרוייקטים ואני מתעדכן למה הם לא מאושרים, אומרים לי שרחלים זה בכלל ישוב לא מוכר. זאת אומרת, מבחינת משרד הביטחון - אמרתם שללא תב"ע לא יינתן אישור - אם הישוב לא מוכר על ידו או כך גם לגבי הישוב ברוכים, בחיים לא ייבנו שם כיתות כי משרד הביטחון לא ייתן אישור למקומות הללו ולכן אנחנו לא נוכל לתקצב אותם.

אנחנו באים, רואים בתים, רואים ישוב, רואים ילדים, רואים שהם גרים שם, רואים שהם לומדים וצריך לפעול לפי כל התקנים שלנו. ברגע שאני מכיר בצורך, הכדור עובר למועצה. המועצה צריכה להביא לי מגרש ומבחינה משפטית אפשר לבנות עליו. לזה יש שתי דרישות עיקריות: האחת, שיש לו תב"ע בתוקף שמאפשרת לבנות עליו מבנה חינוך, והשנייה, שהמגרש הזה, הזכויות בקרקע שייכות למועצה. אלה שני הדברים שנכונים גם לכל מקום בארץ, בתל-אביב, ברחובות, בנגב ובשומרון. ברגע הזה הכדור יוצא ממני ואני לא מתעסק בזה יותר. אנחנו גם לא יושבים בוועדות מחוזיות ובודקים אלא הכדור אצל הרשות והרשות צריכה להביא לנו את המגרש הזה מוכן.

כך תמיד היה?

תמיד זה היה כך.


ביהודה ושומרון יש בעיה מערכתית כאשר כל הרשויות כמעט ולא מצליחות להביא לנו מגרשים, בעיקר הרשויות האזוריות. כאשר אתה בא ומברר מה הבעיה, אתה מבין את הבעיות שהועלו כאן קודם.

השינויים שחלו בשנתיים-שלוש האחרונות הם שאם בעבר היה צריך את חתימת שר הביטחון בתחילת התהליך ובסוף התהליך, הרי שהתהליך הוקשח כרגע וצריך ארבע-חמש פעמים את חתימתו, בכל שלב.

למה?

כך הוחלט.

למה זה שונה?

כי הוא החליט.

אני אתן לך כדוגמה מרכז מסחרי. אנחנו באנו להוציא אישור לשטח מסחרי נפרד ואמרו לנו ששר הביטחון ביטל את זה. ערערנו על זה ואז אמרו לנו שראש המינהל האזרחי אישר את זה, וראש המינהל האזרחי שלח למינהל מקרקעי ישראל את האישור, מינהל מקרקעי ישראל פתאום אמר שהוא צריך את אישור שר הבינוי והשיכון, שזה דבר חדש. זה הגיע לשר הבינוי והשיכון והבוקר הודיע לי השר שהוא צריך את אישור שר הביטחון. כלומר, אני עשיתי את כל המעגל וחזרתי בחזרה לשר הביטחון.

בכל שלב, הוא יכול בדרך לעצור את התהליך.

אני אתן לך דוגמה. בית ספר בהר אדר – הר הדר גם שייכת ליהודה ושומרון – לפני כשלוש שנים הכרנו בצורך לבנות שם בית ספר חדש. מדובר במגרש במרכז הישוב יחד עם בריכת שחייה וספרייה ועוד כל מיני דברים שאמורים להיבנות שם מסביב מתקציבים אחרים. יש תב"ע שהיו צריכים לקבל עליה תוקף, התב"ע כבר בין חצי שנה לשנה מחכה למתן תוקף ורק עכשיו, בסבב האחרון של ה-455 יחידות, אישרו לתת תוקף לתב"ע וביום רביעי אמורים לתת לה תוקף. בית הספר כבר מתוכנן, אבל זה מחכה.

כמה זמן זה מחכה?

כשלוש שנים.

מה קורה אם המצב הזה נמשך? כמו שראינו, ברוך השם, כולנו שמחים, יש ילודה בקצב מבורך ביהודה ושומרון. מה ההיערכות שלכם כמשרד חינוך? יש כאן מבוי סתום. עכשיו מדובר ב-42 ילדים, אבל בעוד שנה המספר יהיה גדול יותר. מה הפתרון לברוכים, לרחלים, לכל אותן נקודות שהועלו כאן?

כאן אני מבקש להוציא ממרכז המחקר והמידע סקר על כל יהודה ושומרון, מה שהועלה כאן לגבי המועצה האזורית בבחינת הבקשות.

למרכז המידע יש נייר מוכן.

לא, יש על מוסדות החינוך אבל אני רוצה לראות אם יש להם התייחסות לנושא הזה ושיאמרו לנו כמה בקשות הוגשו וכמה מקומות תקועים כרגע.

התלמידים לא נמצאים ברחוב. משרד החינוך נאלץ לבזבז כסף ולתקצב בנייה יבילית למוסדות החינוך הללו.

מבנים יבילים לא דורשים אישור שר הביטחון?

זה דורש אבל כנראה זה בהליך יותר קל.

מתוך 14 מבנים יבילים שביקשנו לקיץ, שאושרו על ידי משרד החינוך, קיבלנו אישורים ב-31 באוגוסט לארבעה בלבד. מדובר באישור שינוע שקיבלנו לארבעה בלבד וזה היה ב-31 באוגוסט.

ממתי אתה יודע שמשרד הביטחון לא נותן אישורים? אני מרגיש שהדיון הזה הוא עקר.

הוא לא עקר. אנחנו נתייחס בתקיפות למדיניות של שר הביטחון. אני כן רוצה לנסות למצות את הבעיות כדי שנוכל להמשיך בנושא הזה אנחנו גם מול משרד הביטחון וגם מול משרד החינוך.

אני אייצג את עמדת משרד הביטחון בנושא הזה. נכון לשבוע שעבר, אנחנו עודכנו - העברנו לשר הביטחון רשימה של 40 פרוייקטים לגביהם אנחנו מבקשים את אישורו ותמיכתו – שלגבי 13 פרוייקטים הבנתי שהתהליכים כרגע ממתינים לאישור השר. כלומר, הפרוייקטים אושרו והובאו להמלצת השר. ברגע שהוא נותן להם חתימה, התהליך הסתיים.

לא יצטרכו לבוא אליו עוד שש פעמים?

לא. התהליך נגמר. זאת הפעם השישית. התהליך נגמר לגבי 13 הפרוייקטים. לגבי 11 הפרוייקטים הנוספים, הם אומרים שמבחינתם הייתכנות שזה יגיע לסוף מסלול בין חודשיים לשנה היא הגיונית ובסוף התהליך יינתן אישור. לגבי כ-20 פרוייקטים נוספים, הם לא רואים בזמן הקרוב שיהיה אישור בגלל שהישוב לא מוכר, התב"ע לא בתוקף, לתב"ע ייקח תקופה ארוכה יותר כדי להיכנס לתוקף וכולי. זה המצב נכון להיום מבחינת המידע שמשרד החינוך יודע ממשרד הביטחון.

אתם כמשרד חינוך יודעים כרגע על כמה פרוייקטים שתקועים ועל כמה בקשות שביקשו המועצות ואין להם את המסמכים הרלוונטיים?

פחות או יותר לא. מדובר ב-41 אבל זה דבר שמשתנה. אנחנו דינאמיים כל הזמן ועכשיו למשל אנחנו מכינים את התקציב של שנת 2010 ורואים שיש דברים חדשים. פתאום משהו משתנה ואנחנו מכירים בעוד פרוייקט. יש דברים שהם בתהליך ולא הוכנסו לפרוייקט הזה.

אני מבקש לקבל העתק מהרשימה של הבקשות להקמת מוסדות כי גם שר הביטחון וגם ראש הממשלה בדבריהם בכל מקום מדגישים היום – אנחנו לא נכנסים כאן לעניין מדיני – שבנושא מוסדות חינוך, לא תהיה הקפאה.

שאלה למשרד החינוך. יש איזשהו תקן לגבי מספר הילדים פר מטר? אני יודעת שיש תקן לגבי מטפלת.

יש פרוגרמות סטנדרטיות. בית ספר יסודי למשל, כיתת אם היא בגודל של 53 מטרים היום.

כמה ילדים לומדים בה?

זה תלוי. עד היום היו 40 ילדים והיום חלק מכיתות ג', גם חלק מכיתות א' וחלק מכיתות ז', הן עם פחות תלמידים.

39 ילדים.

יש משהו דומה לגבי גני ילדים?

כן. 125 מטרים עם 35 ילדים.

שי, יש לך המלצה בנושא הזה?

ההמלצה, כמו שכולם כאן הבינו, היא שאנחנו נשמח מאוד אם משרד הביטחון ישחרר את החבל וייתן לנו לבנות. הרי בסך הכל כל התהליך זה, גם מבחינתנו, הוא בזבוז כסף והוא לא רצוי מכל בחינה. אם אנחנו נוכל לתקצב בנייה ביהודה ושומרון כמו שאנחנו עושים בכל המקומות במדינת ישראל. מבחינתנו זה היה חוסך לנו מיליוני שקלים.

משרד החינוך מתקצב בסכום מאוד מסוים. על כל שקל ששם המשרד על מבנה יביל, אני נדרש לשים פי שלוש כדי לייצר את המבנה בפועל.

זה בתשתיות והתשתיות נופלות עלינו.

אני רוצה להציע הצעה שאולי המשרד יוכל לאמץ אותה. באותם ישובים בה התב"ע נמצאת בהליכים של חתימה על ידי שר הביטחון, המעמד של הקרקע ידוע. זאת אומרת, זה עבר את כל ההליכים בכל המשרדים ואין שום עילה בעלות של הקרקע להקים של מבנה שהוא מוסד חינוכי, אבל הכל תקוע בגלל ששר הביטחון מעכב, אבל מבחינת הקרקע היא קרקע שאין עוררין עליה שמדובר באדמות מדינה. למה שהמשרד לא ייקח על עצמו את האחריות? יש ישובים, כמו שציין מנהל אגף החינוך, גם בתחום של הקו הירוק שלקח בין שבע לעשרים שנים לאשר את התב"ע במקום. אני מניח שגם עכשיו יש בארץ ישובים שאין להם תב"ע ומשרד החינוך בונה שם.

לא בונים בשום שמקום שאין תב"ע מסודרת. בעשר השנים בהן אני עובד באגף המיפוי במשרד, לא בונים במקום שאין תב"ע מסודרת ושהקרקע לא בבעלות או שיש כל מיני סוגי זכויות של הרשות המקומית. אין דבר כזה.

אנחנו מדברים על מבנים שהם בעצם מחוץ למתאר של הישוב או בתוכו? לי יש תחושה שיש כאן היתממות של משרדים.

בעיקר משרד הביטחון.

גם משרד החינוך.

אין ספק שזה משרד הביטחון.

המדיניות של השר יכולה לשנות.

אני מבקש שתתייחסו גם לנושא הרגשי ולא רק לנושא הפיזי. כראשי רשויות יש לכם אגפי רווחה. תאמרו לי מה ההשלכות של מה שקורה היום על הילדים והאם יש תופעות כלשהן. תאמרו לי האם יש הבדל בין העיר לבין המועצות האזוריות.

אתם הצטמצמתם בנושא של משרד החינוך ושכחנו את הבעיות של הילדים כמו ילדים בסיכון וכמו ילדים במעונות יום.

אני נלחם עם משרד החינוך לפתוח גן שפתי בבקעת הירדן ולא מצליח.

אני רוצה להתחיל דווקא מהשורה האחרונה. נתניהו אמר שניתן לאחינו המתנחלים לחיות חיים סדירים ונורמליים, אבל מה שקורה זה שהוא עושה בדיוק ההפך. אני לא יודע מה זה אומר לגביו חיים סדירים.


היום אין לנו תקציב לבנות מעונות יום. משרד הרווחה אומר לך שהחלק הארי, 90 אחוזים מהכסף, אתה צריך להביא מתקציבך לבנות מעונות יום. ברוך השם, אין לנו ריבוי טבעי כמו שיש בשומרון, אבל עדיין אנחנו עומדים על ה-600-650 לידות בשנה ואין לנו כיתות מעון כי מאיפה יהיה לנו כסף לכיתות מעון? מהאגרות בנייה, מאגרת מוסדות ציבור, מה-10 אחוזים שאנחנו מקבלים ממכירת הקרקעות של מינהל מקרקעי ישראל. היום יש הקפאת בנייה ואין לנו את ההכנסות האלה. לא רק שאין את ההכנסות, אלא יש גם את הקיצוצים של כל המשרדים שהשית שר האוצר, מה עוד שהוא גם קיצץ את תקציב משרד החינוך. שי זוכר את המאבק שלנו ביחד עם משרד החינוך ועם משרד הרווחה. אין לנו עובדים סוציאליים ועכשיו אנחנו מקבלים תושבים עולים מאתיופיה ואין לנו רכזי קליטה ועובדים סוציאליים עבורם. בכל זה מקצצים אבל מבטיחים לנו לחיות חיים כסדרם, למרות שאני לא יודע מה זה חיים כסדרם.


אנחנו חייבים מעונות יום לילדים שלנו ואין לנו תקציב למעונות הללו. אי אפשר לשלוח ילדים סתם לכל מיני מטפלות פרטיות כי אנחנו יודעים בדיוק מה קורה בנושא הזה כאשר ראינו בטלוויזיה ובמצלמות נסתרות איך מטפלת פרטית שלא נמצאת תחת השגחה יכולה להתנהג וזה נקרא ילד בסיכון.

לפעמים גם כשהמטפלת תחת פיקוח מתנהגת כך.

נכון, אבל כאשר יש לי מעונות יום ואגף הרווחה שלי מפקח עליהם ויש פעוטונים של המתנ"ס, אנחנו מפקחים על המקומות הללו. נכון, אי אפשר להדק את הביקורת עד הסוף, אבל שם זה הרבה יותר טוב.

אימהות עובדות גם לא יקבלו השתתפות באותם מעונות כי אלה מעונות פרטיים.

שם כל המטפלות עוברות הכשרה ומקבלות את האישורים, אבל במקומות פרטיים זה לא כך.


ילדים בסיכון. קיבלתי בחודש זה 35 משפחות אתיופיות, זה לא מספר גדול אבל מספר הנפשות הוא למעלה מ-200. המשפחות האלו גרו במרכז קליטה במשך כשנתיים וחוץ מאשר לדאוג לצרכים הבסיסיים שלהן כמו אוכל ולינה, הן לא עשו כלום. יש לי ילדים בכיתה ו' ו-ז' שהם אנלפאביתים, לא יודעים לקרוא ולכתוב וצריך להתחיל אתם מהתחלה. לא נכניס אותם לכיתה א' כי לא יכולים להכניס ילד בגיל 12 לכיתה א', אבל מצד שני צריך לתת לסייע לו ולעזור לו בלימודים מעבר לשעות הלימוד ולצורך זה אין לנו תקציבים כי משרד הקליטה לא נותן כי אין לו כסף. במשרד החינוך יש בעיה. הוא נותן תקציבים מסוימים מאוד במסורה, רק שלוש שנים או שנה ראשונה, אבל האנשים האלה באים אחרי שנתיים במרכז קליטה ולמרות הקריטריונים של משרד החינוך אני הוא זה שצריך לתת להם.

אז כן משתתפים או לא משתתפים?

בשנה הראשונה.

שנה ראשונה אצלכם.

לא אצלי. הוא כבר היה שנתיים במרכז קליטה. הכל עכשיו נופל עלי. אלה החיים כסדרם שראש הממשלה מדבר עליהם.


אני אומר לכם את האמת. אין לו שום תלונה כלפי משרד החינוך ובמיוחד כלפי האנשים האלה שנמצאים כאן כי הם אכן מנסים לסייע ולעזור מן הגורן ומן היקב. יש לנו דלת פתוחה במשרד החינוך, אבל מה לעשות כשאין מספיק תקציבים והמשרד לא יכול לתת את הכסף. המשרד לא אחראי על מעונות היום אלא משרד הרווחה אחראי עליהם וגם שם אנחנו לא מקבלים. יוצא שהילדים בסיכון. אותו נוער שמגיע, המשפחות מתפרקות לגמרי וזה לא רק אצלי אלא בכל הארץ.

כי כל התהליך אתם היה קלוקל.

כל המעמד הפטריארכלי מתפרק לגמרי. לאבא אין מעמד, הוא לא יודע לדבר עברית, הילד צריך לקחת אותו ממקום למקום והמשפחה מתפרקת. היה לי מקרה רצח של אב שרצח את האם והיינו צריכים לטפל בשבעה ילדים. למצוא מסגרת לשבעה ילדים אצלנו בעיר כי לא רצינו לפצל אותם כאשר מדובר בתינוק בגיל חצי שנה ועד ילדים בגיל 12. אני יכול לספר סיפורים באמת מזעזעים.


אין לנו מועדוניות עבורם. אין לנו מועדוניות לילדים האלה. הם לא מקבלים אוכל כמו שצריך, הם לא מקבלים סיוע בלימודים, משרד הרווחה לא מטפל בהם, משרד הקליטה לא מטפל בהם והתקציב איננו. כאשר התקציב איננו ומצד שני יש הקפאת בנייה, כך שאין לנו הכנסות עצמיות.


אני רוצה לומר מה אני מבקש מהוועדה. אנחנו נפגשנו עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה והצגנו בפניו את כל הבעיות. אמרנו לו שאנחנו צריכים תקציב. אמרנו לו שעד שיפשירו את הקפאת הבנייה, תעבור חצי שנה-שנה ואנחנו מוקפאים כבר כמה שנים, עוד מהתקופה של ראש הממשלה אולמרט. אין לנו הכנסות ואנחנו לא יכולים לתת את השירותים. לכן ביקשנו ממנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי שיעזור לנו והוא אכן הבטיח שיעזור לנו ופנה גם לשר האוצר יובל שטייניץ. אף אחד מהם לא חזר אלינו, חוץ מהאמירה של ראש הממשלה בעת הרמת הכוסית. צריך לשפות אותנו בצורה מסוימת, חייבים לתת לנו חיים כסדרם, כי אם לא, היכן נשים את הילדים ואיך נטפל בהם? אגב, הילדים בסיכון הם לא רק ילדים אתיופים אלא יש לנו משפחות רווחה קשות מאוד בישוב שלנו, בפרט בישובים העירוניים, ראה אריאל שמצבה קשה מאוד. ביקרתי שם בשבוע שעבר ואני אומר לכם שהמצב שם מאוד קשה והעיר מתפרקת. אריאל מתפרקת. אין שם זוגות צעירים אלא רק מבוגרים וסטודנטים שהם אנשים זמניים, כאלה שבאים והולכים והם לא חלק מהאוכלוסייה.


הוועדה הזאת צריכה לדרוש מראש-הממשלה וממשרד האוצר להקציב תקציב מיוחד לכל המשרדים שהזכרתי כדי לתת לנו לנהל את החיים שלנו כסדרם. בעזרת השם נצליח לשכנע את הממשלה הזאת בעזרתכם להפשיר את הבנייה.

אני חייבת לשים את הדגש ולומר שאני לא באה לפתור כאן את הנקודה הפוליטית. יש לנו מציאות של ילדים בלי קורת גג ובלי גנים ראויים. ראיתי את הקרוונים האלה שמשמשים כגנים ארעיים, נחמץ לבי. את הילדים שלי לא הייתי שולחת למקומות האלה בגלל הפחד שפתאום יתנתק שם משהו.

ראש הממשלה היה שם ואחת האימהות שאלה אותו אם הוא היה שם את הבן שלו במקום הזה, והוא אמר שהוא לא היה שם.

בלי להידרש לשאלה, אני כבר אומרת אותה מראש.

מתי זה היה?

השנה, ברחלים.

ראיתי את השירותים האלה, וזה פשוט מזעזע.

אם היא הייתה שואלת על הבית של אותה אימא, הוא היה אומר אותו הדבר.

נשים כאן את הנקודה בעיקר בגלל שאנחנו הוועדה לזכויות הילד ואנחנו לא נדבר על העניין הפוליטי שאולי הוא יותר מעניין.


בשורה התחתונה, אנחנו מדברים כאן על ילדים, על צפיפות של ילדים, על תנאים לא ראויים בקרוואנים שאנחנו יודעים שיש להם בלאי והבלאי הזה לא ניתן לשיפוץ אלא בסופו של דבר מדובר בטלאים על גבי טלאים והקרוואן מתפרק ומהווה סכנה. אני מניחה שהחום והגשת מאיצים את אותו בלאי.


בשורה התחתונה, אני חושבת שמשרד הביטחון עשה לא נכון שלא שלח לכאן נציג. יש בזה זלזול בעבודת הכנסת כי הוועדות האלו הן זרועה של הכנסת. אנחנו צריכים להעיר את אותם משרדים. אנחנו בעצם באים גם לעזור להם לפתור בעיות שקיימות אצלם. משרד הביטחון צרך לדאוג לכך שילדים לא ייסעו בהסעות לא בטוחות או שהילדים לא יגיעו לבית הספר שעה ומשהו קודם כי אותה הסעה ממוגנת צריכה ללכת ולחזור ולהביא ילדים אחרים, מה גם שהיא לא מספיקה לעשות את זה בשעות הנדרשות. צריך להרחיב את מערך ההסעות. תפקיד משרד הביטחון הוא לדאוג לביטחון התושבים וביטחונם של הילדים בפרט.


הצפיפות בגנים מהווה סכנה לנפש. אני לא יודעת איך משרד החינוך מאשר דבר כזה ואולי התפקיד של משרד החינוך הוא אפילו לנזוף במשרד הביטחון ולומר לו שדבר כזה לא יתכן. מן הראוי שהדיון יהיה בפורום שרי ממשלה ושם צריך להעלות את הנקודה הזאת. אנחנו נשמח מאוד אם משרד החינוך ייקח את זה על עצמו.


צריך להתייחס לאותו ילד ומה קורה בהליך החשיבה שלו כי אלה גם דברים שאחר כך הוא שומע בבית, כי אלה דברים שאי אפשר להסתיר אותם מהילדים. אני חוששת שייווצר כאן דור שירגיש שהוא מנוטרל, שהוא שונה, שהוא לא רצוי. היום, כמו שאמרנו, לא פופולרי להיות לצד המתנחלים אלא הרבה יותר פופולרי להיות לצד הילדים הזרים, הילדים של הסודנים. אנחנו בוועדה כאן לוקחים גם את זה וגם את זה לתשומת ליבנו כי מבחינתנו ילדים הם ילדים. בעיקר, אם אפשר לומר, בימים האלו, עניי עירך קודמים לכל ולכן אני חושבת שהילדים שלנו קודם כל צריכים לקבל את הטיפול בו אנחנו חייבים על פי חוק. מבחינה סוציו אקונומית, מבחינה נפשית, מבחינה פסיכולוגית, בצפיפות ובתנאים האלו יש גם בעיה בהתפתחות הפדגוגית והדידקטית של הילדים. צפיפות גורמת לאלימות. כנראה שאין מספיק מקום למשחקים. אני מביאה דוגמאות מתוך הקיבוץ, ונכון שזה פרטי ואנחנו משלמים כסף רב, למרות שמשרד החינוך משתתף, במיוחד אלה שגרים בקיבוצים, אבל זה חינוך ראוי והחינוך הראוי הזה צריך להיות מנת חלקם של כל האזרחים. בואו נזכור שחלק מהמתנחלים בסופו של דבר הם שם בהחלטת מדינה.


אותי מטרידה המגמה המסתמנת של הכבדה מבחינה פרוצדורלית על אותם מקומות ופתאום צריך שש חתימות של שר הביטחון על מנת שהתהליך יצא לפועל וזה אומר כאילו לעולם זה לא יקרה. האם כך ישברו את רוחם של האנשים והילדים במקום והם יצאו? את זה אנחנו רוצים?


בסופו של דבר אנחנו נמצאים באותו מקום עם בעיה קיימת. יש ילדים שאין להם כיתות, יש ילדים שאין להם גנים, יש ילדים שמחובתנו כוועדה לקרוא למשרדי הממשלה ולפתור את הבעיה הזאת. הדעת לא תסבול התעללות במישרין או בעקיפין בילדים.

אני חושבת שגם משרד הרווחה צריך לתת את הדין על זה שהוא לא שלח לכאן נציג. יש לי תחושה שאולי השמאל רואה בזה איזושהי התנגחות בין ימין לשמאל, אבל לא, הוועדה הזאת היא א-פוליטית והיא קודם כל לטובתם של הילדים. יש כאן ילדים ולכולם צריך לתת גם אם השר מגיע מהשמאל או מהימין. השרים האלה היו צריכים לתת את דעתם לנושא ולשלוח לכאן נציגים.

אני לא חושב שיש לנו תלונות למשרד החינוך אלא התלונות הן בעיקר למשרד הביטחון. אגב, גם לוועדת החינוך שקיימה דיון בנושא הזה לא שלח נציגים אלא שלחו את הקצינים מהמינהל האזרחי להתמודד עם הנושא אבל הם אמרו שזאת לא החלטה שלהם אלא זאת החלטה פוליטית. סיור של ועדת משנה לענייני איו"ש במאחזים של ועדת החוץ והביטחון, גם לסיור הזה לא שלחו נציגים. הם פשוט מצפצפים על הכנסת ואולי אם תתנו להם להמשיך לצפצף עליכם, יצפצפו עליכם ועלינו, למרות שאני חושב שהם אלה שעובדים אצלכם ולא הפוך.

חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס מחליפה את היושב-ראש

אני חושבת שבסופו של דבר אין דבר כזה שמשרד פועל בניגוד להחלטת הכנסת.

נכון, אבל בעניין הזה זה קורה פעם שלישית ברציפות.

זה שיטתי.

לפי מה שאנחנו רואים במועצה, אנחנו מברכים את האנשים שיושבים כאן ממשרד החינוך ואת המשרד בכלל. יכול להיות שהשר יכול להחליט – וזה לא ברמה של ועדה אלא צריך לדבר אתו - שהוא משנה את ההחלטה הפוליטית, ואני מדגיש, החלטה פוליטית של יולי תמיר, השרה הקודמת, שהלבישה את הדברים של דוח טליה ששון על משרד החינוך למרות שהוא לא עבר החלטת הממשלה, ולחזור למצב הקודם. כמו שהיא החליטה, אפשר להוציא את זה ולחזור אחורה.

זה בעצם נופל לפתחו של משרד החינוך.

אני חושב שזה הדבר היחיד בדיון הזה שיכול ליפול לפתחו.

את רוב הבעיות זה לא פותר. אם אין תב"ע, זה לא משנה.

ברוב המקומות יש תב"ע. הבעיה היא שמבקשים חתימה של האפוטרופוס והוא מתחיל את כל התהליך. אם לפני טליה ששון החטיבה להתיישבות חתמה כבעלת הנכס וזה הספיק לכם, אנחנו פותרים חלק גדול מהבעיה. כמו שפתרו את נושא היבילים, במחיקת שורה אחת פתרנו את הבעיה. אם נחזיר את זה למה שהיה לפני דוח טליה ששון, כאשר ההסתדרות הציונית יכולה לחתום כבעל הנכס, פתרנו חלק מהבעיה.

כל מה שאמרת כרגע, אמרת את זה בעבר. נקיים אצלנו דיון ואם זה נכון ונוכל לעזור בתהליך הבירוקרטי ולא להכביד עליו, אנחנו נעשה את זה.

זה עדיין לא יפתור אותנו מבעיית משרד הביטחון.

לא, חלק.

בזה לפחות עקפנו.

היכן שיש תב"ע בתוקף והישוב הוא ישוב של ההסתדרות הציונית, היא יכולה לחתום כבעלת הנכס וזה אמור לגבי חלק גדול מהישובים.

אני רוצה להסביר מה קורה לגבי המקומות שם אין תב"ע בתוקף. דיברו כאן על ברוכים ועל רחלים. ברוכים, הוא מקום שממשלת ישראל, בהחלטת ממשלה ויצחק רבין חתום עליה ביחד עם מיכאל דקל, החליטה להקים עיר בשם ברוכים. הישוב עלה על הקרקע באישור של משרד הביטחון, משרד השיכון בנה שם בתים והשלט עדיין קיים, בישוב יש מאה משפחות, מאות ילדים בגילאי גן-מעון, בין 150 ל-200 ילדים והם חיים בתת תנאים – יותר גרוע ממעברה וממחנה פליטים – בקרוואנים מתפרקים עם דליפות בחורף ועם שמש קופחת בחום וזה קורה כי אין את החתימה האחרונה על התב"ע.


אני אומר למה הכוונה כאשר מדברים על מקום שאין בו תב"ע. בברוכים חסרה חתימה אחרונה ואין חתימה אחרונה כי שר הביטחון לא חותם. המקום היחיד במדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ובכלל בעולם הדמוקרטי שרשות מינהלית מקבלת תוכנית מתאר והיא לא אומרת שיש בעיה אלא אומרת שבבוא העת נדון. יש אצלנו בלשכה שלושה קלסרים שאני יכול להביא לכאן ובהם מכתבים מהשנתיים האחרונות לגבי הישובים כאשר לגבי כל ישוב אומרים בבוא העת. כך הם מתחמקים מלדון, לא חותמים ואז באה הגברת טליה ששון – והיום כולם יודעים שהיא הייתה מועמדת מספר 7 במרצ – והיא מחליטה שהיכן שאין חתימה, זה לא חוקי. זאת אומרת, כאשר מדברים על מקום עם תב"ע לא חוקי, לא מדובר באיזה מקום שהילדים שם הם בני 14 עלו והקימו אוהל – דבר שגם אתו אין לי בעיה – אלא מקום שהמדינה הקימה. גם הישוב רחלים עליו דיברו כאן, עוזר שר הביטחון היה שם. הוא היה שם כי המדינה הקימה את המקום, ואכן יש החלטת ממשלה של נתניהו עוד בממשלה הקודמת להכיר במקום הזה כמדרשה. לא קראו למקום ישוב בגלל האמריקאים. יש תוכנית מתאר אבל חסרה חתימה אחרונה. משרד הבינוי בנה שם 14 בתים ושיווק אותם בבנייה תקציבית, יש שם תכנית מתאר ל-300 בתים והדבר היחיד שחסר, זאת חתימה אחרונה אבל הוא לא חותם וזאת מסיבות פוליטיות. אותם אנשים שרכשו בתים ממשרד השיכון, אין להם גן עבור ילדיהם.

אם יתבטל דוח טליה ששון, לא היה צריך את החתימה האחרונה שלו?

זה לא היה מתנה את כל החיים הנורמליים בחתימה הזאת.

בקו הירוק מספיקה תכנית מתארית כדי לתת היתרים. כאן אתה צריך תכנית מפורטת, מאושרת, מופקדת שעברה שישה אישורים של משרד הביטחון. הדבר הזה קורה רק אצלנו.

ההוכחה הכי טובה לפוליטיות המוחלטת של העניין, ולא המשפטיות, היא שגם היכן שיש את התב"ע בתוקף לגמרי, למשל ביקיר – שם יש כבית ספר שגדל עם מעל 500 תלמידים – הילדים שם לומדים בתנאי מעברה. אולי כדאי שהוועדה תבוא לבקר שם. עוזי לנדאו היה בפתיחת שנת הלימודים והוא הזדעזע. הילדים שם לומדים במקלטים, במסדרונות שסגרו עם קירות גבס וזה בגלל שאין מקום. האנשים ממשרד החינוך שיושבים כאן ועושים עבודתם נאמנה, הם מכירים בצורך אבל משרד הביטחון תוקע את זה במשך שנים. השנה איימנו שאת הקרוואנים שנביא, המבנים היבילים שהם אישרו, נוריד במחסום וכל היום הילדים ייסעו לשם, הם נבהלו וערב לפני התקבל האישור ובתוך 12 שעות הם היו במקום.

אולי זה מה שתעשו במקומות האחרים.

אנחנו חושבים שאנחנו לא צריכים להיות כמו גנבים בלילה. אף אחד לא עושה לנו טובה. אנחנו אזרחי המדינה, המדינה שלחה אותנו לשם ואנחנו חיים שם כשליחים שלה. גם אם לא היו שולחים אותנו ישירות, אנחנו אזרחים של המדינה.

האם אנחנו מדברים על מבנים בתוך המתאר של הישוב?

בוודאי. זה מראה על המגמה האמיתית, שגם היכן שיש תחומים אפורים, הכל פוליטי.


לגבי צווארי הבקבוק, נושא שהוזכר קודם. תבינו, זאת נקודה מאוד מאוד חשובה. אין פה באמת בעיה משפטית. השמאל הקיצוני חיפש דרך להתנכל להתיישבות והם פשוט ראו שהציבור תומך בהתיישבות ולכן הם הסיטו את הדיון בשנים האחרונות – התחילה בזה טליה ששון וזה ממשיך עם אולמרט והצוות של רמון לצערנו גם בממשלה הזאת – מהסוגיה הפוליטית לסוגיה המשפטית ועכשיו זה בכלל לא פוליטי אלא זה רק משפטי. הם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם. ראיתי את המבטים של חברי הכנסת כשהם סיפרו כאן על קצה המזלג על התלאות וזה נראה כמו חלם. בכל הארץ יש חלם אבל אצלנו זה סדום כי זה בכוונה.

היו"ר דני דנון שב לנהל את הישיבה

לגבי הילדים. אני אולי הכי קרוב לגיל של הילדים ואני רוצה לומר לכם כמי שהילד הבכור שלי התחיל ללכת לגן והוא לומד בגן בתנאים לא טובים. אני מזהה בעיה רצינית מאוד. הבן שלי עדיין לא מבין כי הוא בן שלוש. ראינו בעופרת יצוקה ובמלחמת לבנון השנייה את המאחזים כאשר היו צריכים לקחת חברת שמירה כי בין 50 ל-70 אחוזים מהגברים היו מגויסים. אני חושש מאוד שאם זה לא ישתנה, הילדים שגדלים באותם תנאים לא ירצו ללכת לצבא. עמוד השדרה של הצבא יתפרק בגלל זה. אני מגיע לבית הספר ביקיר ומקבל דיכאון כשאני שם חצי דקה, אבל הילד נמצא שם שנה שנייה ואחר כך אימא שלו בבית אומרת לו שזה כך בגלל שהוא מתנחל, הוא לא ילך ליחידה מובחרת.

אני לא בטוחה שהוא לא ילך ליחידה נבחרת, אבל אני מדברת על התחושה של הנידוי.

זה ניכור.

אחר כך גם בתוך המערכת הצבאית תהיה בעיה ואחר כך נשאל למה.

בשנה שעברה פתחתי גן והמבנה היביל שאושר לי במשרד החינוך אושר לי בזמן אבל לא יכולתי לבנות אותו כמעט עד ה-1 בספטמבר כי המשרד לא חתם לי שהקרקע היא בבעלות והכל בסדר וזה למרות שהקרקע בבעלות ההסתדרות הציונית והכל בסדר. משרד החינוך נתן בזמן את האישור, אבל ב-1 בספטמבר כמעט עמדתי עם שלושים ילדים בלי גן. בסוף אנשים טובים מהבית הזה זירזו את העניין אצל שר הביטחון ופתרנו את הבעיה, אבל זאת לא צורה ולא שיטה.

לך יש מקומות שביקשת ולא קיבלת אישורים?

אין לי את המקומות שיש במועצה אזורית שומרון.

יש לך מקומות בהם אתה תקוע?

לא.

הוא מועצה מקומית.

הבעיה קיימת גם במועצות המקומיות או רק באזוריות?

כן, היכן שיש תב"ע בתוקף והקרקע של ההסתדרות הציונית. כאשר אני רוצה לעמוד בלוח זמנים כדי להספיק למועד פתיחת שנת הלימודים, אני עלול להיתקל בבעיה כאשר היועץ המשפטי של משרד החינוך אומר שהוא צריך אישור של משרד הביטחון שהקרקע בסדר וזה כאשר הכל בסדר. כלומר, עד החתימה יכולים לעבור שלושה חודשים.

מה שאפשר לומר, וזה לא פוליטי, שלמרות כל הקשיים והמגבלות, החינוך ביהודה ושומרון – ואני מבקר במוסדות חינוך – הוא לעילא ולעילא ואנחנו יכולים ללמוד ממנו.

אתה יודע שככל שיעבור הזמן, גם המענה החינוכי לאותם תלמידים יהיה בעייתי כי אתה לא יכול להגיע לכל ילד כאשר חם לו, כאשר קר לו, כאשר צפוף לו, כאשר הוא מתעצבן, כאשר הוא נוסע בהסעות בשעות לא שעות וכולי.

אני רוצה לתת לכם דוגמה. ילד עם שיתוק מוחין שכל עולמו הוא בית הספר. ילד שכבר מזמן מאס בחייו, מקרה מאוד קיצוני, שהיום הוא בן 14 ולומד בכיתה ז' בכיתה רגילה. הוא למד שש שנים ביסודי אצלנו ועכשיו הוא בקרני שומרון. הילד הזה זקוק להסעה של חינוך מיוחד,
ברכב עם מעלון, כי הוא נכה. משרד החינוך בצדק לא יכול לרדת מההגדרות שמגדיר פיקוד המרכז כי פיקוד מרכז מכיר את המצב הביטחוני. הבעיה היא שאין רכב מתאים ויוצא שהילד הזה יושב בבית, ואז הוא מגיע אלי. לי אין יכולת כי אני לא יודע לייצר רכב.

לרכב מוגן ירי אין מעלון?

אין. לא קיים. יש, אבל הם עושים שירותים למועצה אזורית שומרון.

אם כן, יש, זה משהו תקציבי.

כן. זה קיים, אבל כל המצאי הקיים נמצא במועצה אזורית שומרון ולי לא נשאר. זה מקרה פרטי אבל אני לא רוצה לדון במקרה הפרטי אלא במקרה העקרוני. כאשר יש הגדרה ביטחונית אל מול משאב לא קיים, מה קורה עם הילד? הוא נשאר בבית? וזה המצב היום, הוא נשאר בבית אלא אם ההורים מסיעים אותו כל בוקר. בעיניי זה מצב נוראי.

לגבי המקרה הפרטני, תפנה אלי אחר כך ואני אשמח להתערב

זאת גם סוגיה עקרונית ולכן הבאתי את הדוגמה הזאת.

המקרה הזה בטח משקף עוד מקרים אחרים וזה מעלה את התהייה מי אמור לקחת על עצמו את האחריות לאותם ילדים, בעיקר ילדים עם צרכים מיוחדים שגרים באותם אזורים.

בשנה שעברה לקחתי אחריות והילד הזה נסע ברכב לא ממוגן, אבל המשרד לא רוצה לשלם לי על זה כי הסעתי אותו ברכב לא ממוגן בשעה שאסור לי לעשות זאת.

אני לא חבר בוועדה הזאת אבל הוזמנתי לישיבה על ידי יושב-הוועדה, הגעתי ואני מודה לך על ההזמנה הזאת.

הזמנתי את כל חברי הכנסת שגרים ביהודה ושומרון על מנת שהם יספרו על ניסיון אישי.

אני חושב שלמסקנה היינו יכולים להגיע בדקה הראשונה של הדיון. מסתבר שיש כאן מדיניות פוליטית של ממשלת נתניהו-ברק ששמה לה למטרה לפגוע בהתיישבות. אם הפגיעה הזאת בהתיישבות עוברת דרך פגיעה בילדים, זה לא מזיז להם, זה לא מטריד אותם, יש אטימות
גדולה. שוב, זה לא נושא כל כך פופולרי כמו נושא העובדים הזרים כי אחרת היינו רואים בדיון הזה גם את גדעון סער מצהיר הצהרות כאלה ואחרות. לכל מקום שיש טלוויזיה ויש תמונות, אם זה בבר נוער בתל-אביב או כמובן בנושא האתיופים, הם מגיעים, אבל כאן, כאשר מדובר בבעיה מהותית ועקרונית, זה לא כך.

תבוא מחר ותשמע את שר החינוך בודק, מסתכל ותשמע מה הוא אומר.

מדובר כאן בבעיה מהותית ובקיום החוק במדינת ישראל, חוק חינוך חובה כאשר לילדים האלה מגיע לא פחות מאשר מקבלים ילדים במקום אחר.


זה נכון שבשומרון מערכת החינוך הוא בסך הכל מערכת חינוך טובה אבל היא מערכת חינוך טובה בגלל המסירות המאוד מיוחדת של האנשים שהעניין של החינוך עבורם הוא בסדר עדיפות מאוד גבוה והם מקדישים לו ומשקיעים בו, אם אלה ראשי המועצות, אם אלה הם ההורים, אם אלה הם המורים שמשקיעים מעל ומעבר. יחד עם זאת, ההתנכלות הזאת שבאיזשהו מקום היא מקרה מבחן להרבה דברים אחרים שנעשים, אבל כאן מדובר באחד הדברים הכי יקרים לנו, ואלה הם הילדים.


לכן אני רואה כאן זלזול ואטימות של שר הביטחון ואי אפשר להתבטא כאן בביטוי אחר למרות שאנחנו בבית המחוקקים ולא ראוי להשתמש בביטויים האלה. הוא פשוט מצפצף על הכנסת, הולך עם האג'נדה שלו בצורה דורסנית ופועל כדי לחנוק את ההתיישבות. הוא לא רוצה שמחר ישאלו אותו במרכז המפלגה איך הוא בנה כיתה בקדומים או איך הוא בנה כיתת גן ברחלים וכדי לצאת ידי חובה שם, הוא פשוט מזלזל. זה מה שקרה בוועדת חוץ וביטחון, בוועדת המשנה בעניין של אכיפה בררנית כלפי יהודים דווקא ולא כלפי ערבי. כך קרה גם כאשר הוא היה צריך לבוא לדיון בוועדת הכנסת לגבי המעצר שלי וכך הוא נוהג בכל מקום כאשר הוא מתנהג באופן שיטתי ואומר שהוא לא מתייחס אלינו אלא הוא יעשה ככל העולה על רוחו.


לכן צריכה להיות כאן קריאה מכוונת לשר הביטחון, הצהרתית מבחינת הוועדה, ולדרוש ממנו התייחסות עניינית לדבר הזה תוך מחאת הוועדה כי לא יכול להיות דיון כל כך עקרוני, כאשר למשרד הביטחון יש חלק מהותי בה, והוא לא מגיע לדיון. הדבר הזה לא בא בחשבון מבחינת נהלי הכנסת. יכול להיות שצריך להעלות את זה בישיבת ממשלה כי מדובר בזלזול שיטתי של שר הביטחון בכנסת ובוועדותיה.

אנחנו מודים למר מסיקה על המצגת שנתנה לנו פתיח יפה.

העלו את כל הנושאים וכפי שנאמר כאן מדובר בסדום. זה סדום כי אתה יכול להתווכח אתי פוליטית אם אתה רוצה שאני אהיה שם או אתה לא רוצה שאני אהיה שם, אבל אתה לא יכול להילחם על הגב של הילדים. לא יתכן שמ-28 מוסדות חינוך שהוכרו על ידי משרד החינוך, 4 כיתות יבילות אושרו לי ב-31 לאוגוסט וגם זה אחרי איומים, כך שב-1 בספטמבר, כאשר עוזי לנדאו היה, הפועלים עסקו בשיפוץ המבנים כי כל מבנה כזה צריך לעבור שיפוץ.

יש מבנים קיימים וצריך רק לייעד אותם?

לא. צריך לפתח מסביב. אנחנו מדברים על המבנים היבילים שרק הם אושרו לי. יש בית ספר ממלכתי בברקן עם 12 כיתות בצנרת, שש כיתות ביקיר, שש כיתות באלון מורה, שש כיתות בטל מנשה, עוד כ-15 גני ילדים ואנחנו התחלנו את הטיפול בזמן. במינהל אומרים שאין מועצה כזאת שבאה באופן מסודר ויודעת איפה נמצא כל הליך ומה השלב שלו, אבל מעל שנה אני רץ בנושא הזה כדבר ראשון במעלה ולא הצלחתי לפתור אותו.


אמרת שהחינוך טוב, אבל תדע לך שיש התחלה של פרימה. בדוגית יש מאהל של חבר'ה שמרכזים את הנוער ולצערי הרב בשומרון השנה היה ייצוג נכבד מאוד של ילדים שם. הם הזדעזעו על כך שבשומרון היה כזה ייצוג של נוער בסיכון מוחשי. אם כן, זה מתחיל להיפרם. אם אתה לומד בקרוואן בלי מזגן, אני רוצה לראות אותך שעה יושב שם בלי מזגן.

זאת סכנה לנפשות.

אני מברך את יושב-ראש הוועדה שמעלה את הנושא הזה ומציף אותו, אבל חייבים כאן לפעול בלי כפפות כי באמת יש כאן צפצוף ארוך של מערכת הביטחון. האבסורד הוא שגם כשהם רוצים לעזור, מרוב פלונטרים שהם עשו, לוקח להם שנה לעזור.

אני רוצה להתייחס לשתי אוכלוסיות ושתיהן אוכלוסיות חרדיות. האחת, החינוך המיוחד, והשנייה, תלמידים של מצוינות. יש לנו בעיה אמיתית כי יש תלמידים שרוצים להתפתח ויש להם את היכולות, אבל צריך להסיע אותם. הילדים האלה לא יכולים לקבל את אותם תנאים שמקבל הילד שגר בעיר כי יש עלות נסיעה. כל קו כזה עולה 300 אלף שקלים בשנה כי זה צריך להיות קו ממוגן ירי.


יש לי ילדים בחינוך המיוחד והם במסגרות שמשרד החינוך לא מאשר למרות שזה לא רק משרד החינוך אלא חלק מזה במסגרת משרד הרווחה שלא נתן לנו קווים כאלה. יושבת ילדה מהחינוך המיוחד בבית ואין לנו את האפשרות להסיע אותה.

תן לי דוגמה ספציפית, בלי שמות, של מקרה כזה.

ילדה מוגבלת בת 24 שצריכה לנסוע לעפולה ואין הסעה. היא בת 24 ומתנהגת כמו ילדה בת 4.

יש לה מעון יום?

יש לה מסגרת חינוכית מסודרת אבל ההורים נאלצים לקחת אותה, דבר שמהווה נטל עצום. יוצא שאין לה מסגרת. לקחת ילדה כזאת ממושב רועי לעפולה, העלות היא 120 אלף שקלים. אף מוסד בממשלה לא מוכן לקבל את זה.

מה היה קורה אם אותה ילדה הייתה גרה בירושלים או בתל-אביב?

יש לה מבחר עצום של מסגרות שהיא יכולה להגיע אליהן. יש עוד ילדה בנעמה שצריכה לעלות לירושלים. האפשרויות שלנו באזורים האלה, לשמחתי או לצערי, מוגבלות. זה אמור גם לגבי גני ילדים, שם נמצאים ילדים שאנחנו זקוקים להם כי בבוא היום הם יהפכו להיות אלה שמובילים בשורה הראשונה אבל אנחנו לא יכולים לתת להם את הכלים כדי שיתפתחו מבחינה שכלית והשכלתית והם אלה שיובילו את המדינה. אין לנו את היכולות. כמועצה אזורית אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להחזיק קווים כאלה שיביאו את הילדים האלה קדימה.

אנחנו מסכמים את הדיון.


אני אפתח באמירה קשה אבל חשובה והיא ששר הביטחון מקדם אג'נדה פוליטית על גבם של הילדים ביהודה ושומרון. עצם אי הנוכחות של נציגו כאן במכוון, אומר את הדברים האלה.


הילדים שלנו ביהודה ושומרון לא פחות חשובים מילדי העובדים הזרים. הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון פוגעת בילדים ובמשפחות. כפי שראינו בוועדה, הילדים נפגעים בחינוך ובמתן שירותים אותם המדינה מחויבת לתת על פי חוק.


הוועדה תלווה ליווי צמוד את המשך בניית מוסדות החינוך ולשם כך אני מבקש לקבל את הרשימה של הדברים התקועים. אנחנו נוציא מכתב גם לשר החינוך וגם לשר הביטחון ונראה איך הדברים מתבצעים.


בהמשך לבקשתו של בני כשריאל, אנחנו פונים למשרד ראש הממשלה כדי שיקצה תקציב מיוחד לסייע בפעילות חינוכית בעקבות הקפאת הבנייה.


הקפדנו היום בדיון לא להיכנס – למרות שזה קשה לחלק מאתנו – לנושאים הפוליטיים אבל אני שוב אומר את הדברים בהם התחלתי. אנחנו דנים כאן הרבה מאוד בזכויות של העובדים הזרים, הן מבחינת החקיקה והן מבחינת התקציבים ונרתמים לעזרתם.


יש לכם את המספר המדויק של הילדים שלומדים בבתי הספר היסודיים והתיכוניים ביהודה ושומרון.

כן. ביהודה ושומרון בלבד – 2,450 ילדים. לא פתחו את שנת הלימודים בתנאים סבירים.

דובר כאן על 4,000 ומשהו ילדים רק בבתי הספר.

אני מבקש לדעת מספרים מדויקים לגבי הילדים שגרים ביהודה ושומרון.


זה סיכום הישיבה. אני מתחייב שאנחנו נעשה מעקב אחרי הדברים, גם לאור כך ששמענו התחייבויות של שר הביטחון ושל ראש הממשלה. חבר הכנסת בן-ארי היה אתי בוועדת החוץ והביטחון ושמענו את התחייבויותיהם כאשר אמרו שלגבי מוסדות חינוך אנחנו בונים, אין כאן
מחלוקת אלא יש כאן הסכמה מקיר לקיר. התפקיד שלנו כוועדה הוא לראות שהדברים האלה אכן קורים.


אני רוצה להודות לראשי הרשויות שהגיעו בהתרעה קצרה. מקרים פרטניים שיש לכם, כמו שהעליתם כאן, נשמח לקבל אותם ולסייע כמידת האפשר.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45