PAGE
46
ועדת הכלכלה

20.10.2009

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 85

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום שלישי ב' בחשוון התש"ע (20 באוקטובר 2009) בשעה 10:00

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007.

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

אלי אפללו

חמד עמאר

פניה קירשנבאום

נחמן שי

ח"כ אורית נוקד – סגנית שר התמ"ת

עו"ד חנה טירי – לשכה משפטית, משרד התמ"ת

תהילה פרץ-ורון – מתמחה, לשכה משפטית, משרד התמ"ת

עו"ד הילה דוידוביץ' – משרד המשפטים

עירית לבנה – מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

עו"ד לירן שפיגל – לשכה משפטית, משרד החינוך

אילנית זוילי – דוברות, משרד החינוך

עו"ד עובד קדמי – יועץ משפטי, משרד התיירות

דולי דדון – ממונה פיקוח שירותי ציבור, משרד התקשורת

עדי קאהן גונן – מנהלת תחום רגולציה, משרד התקשורת

עו"ד שוש רבינוביץ' – איגוד לשכות המסחר

עו"ד רונית פרל – ערוץ הקניות

עמי איטח – סמנכ"ל ערוץ הקניות

מיכל פליישר – אסטרטגיה ורגולציה, הוט טלקום

עו"ד יוני בן חמו – סלקום

שלומי בן ארוש – מתמחה, סלקום

לירון גולדנברג – מנהל רגולציה, אגף כלכלה, מירס

עו"ד עופר ויסוקר – יועץ משפטי, חברת יס

קרן כהן סער – מנהלת הלשכה המשפטית, אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ

עו"ד אוהד רוזנר – לשכה משפטית, אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ

עו"ד גדעון ארנון – יועץ משפטי, חברת ישראייר

עו"ד שרון פלדמן – חברת ישראייר

יוסי פתאל – מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות

עו"ד וגיף אליאב – רשות ההסתדרות לצרכנות

עו"ד ירון לוינסון – מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

עו"ד יעל כהן שאואט – יועצת משפטית, המועצה לצרכנות

עו"ד זאב שי פרידמן – יועץ משפטי, המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד אהוד פלג – מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

שמואל צוריאל – מנכ"ל התאחדות המלונות בישראל

פנינה בן דוד – כלכלנית, התאחדות המלונות בישראל

עו"ד מור דינר-ורבין – בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

עו"ד ירון גולן – הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

עו"ד עינת ברכה – סמנכ"ל ארגון אמון הציבור

אברהם בירנבאום – יו"ר ארגוני הסוחרים בישראל

אתי בנדלר; איתי עצמון

לאה ורון

שרון רפאלי

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר יומנו מונחת הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007. הצעת החוק התקבלה בכנסת ה-17 בקריאה ראשונה במרס 2007. ב-20 במאי החילה הכנסת ה-18 להצעה הזאת, וב-10 ביוני קיימנו בוועדה דיון, שבו הציגה סגנית השר אורית נוקד ואנשי משרדה את הצעת החוק החשובה שמקדמת את מעמדו של הצרכן בישראל במקומות שבהם קיים כשל שוק.

אני מזכיר, כי זה היה לפני פגרת הקיץ, שהצעת החוק כוללת, בין היתר, הענקת זכות ביטול ממשית לצרכן על עסקאות למתן שירות, העברת מידע שלם בפרסומות והגנה אפקטיבית יותר על קטינים שחשופים לא פעם לשיטות שיווק אגרסיביות.

אני חושב שהתחלנו בהקראה, אבל אני מבין שהצטברו הערות נוספות – גם חבר הכנסת אפללו ביקש להעיר וגם אחרים. אני מבין, שגם את, סגנית השר נוקד, רוצה להוסיף משהו. הבנתי שהתאחדות המלונות רוצים להעלות סוגיה כלשהי. נשמע את ההערות ולאחר מכן נמשיך בהקראה.

תודה. אני רוצה לאחל לכולנו עם תחילת המושב החדש של הכנסת, שיהיה מושב פורה, שיביא איתו סחר הוגן, הישגים וכלים צרכניים נוספים לטובת כלל הציבור. זאת גם ההזדמנות לברך אתכם, יושב ראש הוועדה, מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית, על המסירות ועל האכפתיות שאתם מגלים. אני גם יודעת שאתם מאוד מודעים לנושא הגנת הצרכן שהוא הנושא שנמצא תחת אחריותי.


התיקון השלישי שמונח היום על סדר יומה של הוועדה הוא זכות ביטול במתן שירות. זהו תיקון משמעותי ביותר וחיוני בחיי המסחר כיום בישראל. התיקון נוגע לאלפי עסקאות יומיומיות בסכום משמעותיים ביותר, שמבוצעות על-ידי אלפי אנשים.

כשמדברים על העלאה או על הורדה של קצבאות בכמה עשרות שקלים, כולנו בצדק, משתתפים בדיון ציבורי נוקב, אבל לעשרות הפעולות שאנחנו עושים כצרכנים בשבוע יש משמעות כספית אדירה, במיוחד בעשירונים החלשים יותר. במשרד התמ"ת אנחנו זיהינו נחיתות שאינה מוצדקת של אותם צרכנים שרוכשים שירותים לעומת צרכנים שרוכשים מוצרים. אני מבקשת להדגיש שתיקון החוק חשוב במיוחד להגנה על אוכלוסיית העולים והקשישים שחשופים לשיטות שיווק אגרסיביות וסובלים מפערי מידע מול החברות הגדולות, נציגי השירות והמכירות שלו.

אצל חלק מהחברות החיבור לשירותי האינטרנט נעשה און-ליין, בדיוק מאותו רגע שהצרכן ביקש להתחבר. אותו צרכן מוסר את פרטי כרטיס האשראי, והעסקה בוצעה. על-פי המצב כיום, הצרכן לא יכול לבטל את העסקה, אלא עליו להמתין עד סיום ההתקשרות בינו לבין החברה.

מטרת התיקון למנוע בראש ובראשונה את המצבים שבהם הצרכנים הופכים לבני ערובה בשל החלטה רגעית ושגויה שלהם אשר עלולה לכבול אותם לתקופות ארוכות ביותר. כמובן, מצד שני, כחלק ממסחר הוגן, חשוב להבין ולהתחשב בהוצאות ובעלויות שביטולים אלו גורמים לחברות, אבל, כפי שאתם יודעים, כל דבר ניתן לפתרון.

בתיקון אנחנו מבקשים להסדיר נהלים ברורים ושקופים שיחליפו את הבלבול, את המבוכה והבזבוז של הצרכנים. כל אחד שצופה בנו יודע שלעיתים אנחנו תלויים בחסדים וברצון הטוב של החברות, של נציגיהם ושל מדיניות שמשתנה מחברה לחברה.


כמי שממונה על תחום הצרכנות במשרד התמ"ת אני רואה בשיתוף הפעולה ובתמיכת הוועדה מפתח ליצירת מציאות צרכנית טובה יותר לטובת כלל הצרכנים בישראל. תודה.

תודה רבה, סגנית השר אורית נוקד. חבר הכנסת אפללו, בבקשה.

אני מציע לשמוע קודם כול.

מאה אחוז. אברהם בירנבאום, יושב ראש ארגוני הסוחרים, בבקשה.

אדוני היושב ראש, סגנית השר. אם יתקבל חלילה השינוי בסעיף 32 לחוק- -

שהוא? אנחנו עוד הרבה לפני כן.

אתה מדבר על סעיף 8 להצעת החוק?

נכון.

רק תגיד לנו בקצרה על מה ההערה. התחלת ב"אם", אז סקרנת אותי. מה יקרה "אם"?

זה בדיוק מה שרציתי לעשות אילולא השתיקו אותי.

תגיד בקצרה. ביקשת זכות דיבור, תממש אותה דקה.

אם יתקבל חלילה השינוי שיאפשר - -

מה השינוי? תגיד לנו מהו כדי שנוכל להבין על מה אתה מדבר.

אם יתקבל השינוי זה יאפשר כמעט לכל דִכפין שירצה לבטל עסקה בטענה כוזבת של הטעיה, לבטל כמעט בכל עת עסקה שבוצעה בחנות כדין.

אבל אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שרוב הצרכנים לא קונים כדי לבטל, אלא כדי לרכוש. אתה אמרת משהו שאתה יוצא מנקודת הנחה שכל הרוכש מיד גם רוצה לבטל.

הוא יבוא עם טענה כוזבת על הטעיה.

בדרך כלל התיקונים לחקיקה הם כדי להסדיר דברים במיעוט דווקא.

אדוני היושב ראש, ארגוני הסוחרים בדקו ומצאו שבאף מדינה ליברלית דמוקרטית, כפי שאנחנו רוצים להיות ובאף מדינה סוציאל-דמוקרטית, כפי שסגנית השר רוצה להיות ובאף מדינה סוציאליסטית ובאף מדינה קומוניסטית ובאף מדינה דיקטטורית ברחבי תבל - -

אני חושב שההגדרה הראשונה שלך, שישראל עונה עליה, קלעה: דמוקרטית ליברלית.

- - אין הצעת חוק או חוק זהה או דומה למה שמוצע כאן. אין דבר כזה.

אתה יודע שאנחנו אור לגויים, אדוני.

אני חושב שזהו חושך לגויים. אתם מתחילים בשיטה של האפשרות לבטל הסכמים. עסקה שמתבצעת בחנות תקפה, על-פי חוק המכר, ועל-פי חוקי מדינת ישראל. אתם רוצים לבטל אותה. זה כמובן יעלה מחירים, זה כמובן יגרום לחוסר הבנה בין הצרכנים לבין הסוחרים- -

אתה יוצא מנקודת הנחה לא נכונה.

אתם לא מפסיקים להפסיק אותי.

הצעת החוק הזאת נוגדת אף את חוקי היסוד של מדינת ישראל – את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 3 שאומר: "אין פוגעים בקניינו של אדם" ואת סעיף 1 לחוק יסוד: חופש העיסוק. אם תקבלו הצעת חוק דרקונית כזאת אתם גם עלולים להביא אותנו לעתירה לבג"ץ וגם עלולים להביא אותנו למצב שאנחנו נחקה גופים גדולים ומכובדים כמו קיבוץ שפיים שהתעשר מהפרות חוק ומהעלמות מס, שסגנית השר חברה בכירה בו- -

תודה, זה מספיק. מכיוון שסגנית השר לא יכולה לענות בעניין קיבוץ שפיים, אני מציע- -

אני נדהם שסגנית השר, אף על פי שפנינו לשר וליושב ראש, מגישה עדיין הצעת חוק דרקונית כזאת- -

תודה רבה.

- - שאפשר יהיה לבטל עסקאות- -

שמענו. תודה.

- - כמעט ללא סיבה בטענת כזב של הטעיה.

הבנו. אני מציע לך לחזור בך מעניינים אחרים.

אתם מושכים אותי, אתם לא מאפשרים לי- -

אבל לא נכנסים לשום עניין אישי. אתה מעלה בכוונה איזשהו ניסיון.

אבל לא התחלתי בזה- -

לא התחלת בזה, סיימת בזה.

אתם כל הזמן מפריעים לי.

תודה רבה לך.


מר בירנבאום, אני מציע שכשנגיע לסעיף 8 תעלה את ההשגה שלך לסעיף 8.

הוא כבר העלה את זה.

בסדר, אני נוהג בו בנימוס, הוא קיבל זכות דיבור.

אם תביא הצעת חוק דומה או זהה ממדינה כלשהי ברחבי תבל, ואנחנו נפסיק להתנגד להצעה.

תודה רבה לך. כאשר אתה תגיע, תעיר את ההערה, ואם אתה רוצה להביא הצעה אחרת שנדון בה אתה יכול לדון בה, רק תביא אלטרנטיבה. אל תגיד לנו מה לא.

האלטרנטיבה קיימת היום בחוק.

לא לחוקק אותו, נכון. זה ברור כשמש.

אני מציע לסגנית השר לא לעסוק בעניין האישי, ההערה לא במקומה. אנחנו ממש לא בעניין אישי. הדיון הזה אינו אישי ולא עוסק בסגנית השר.

אבל היא הפריעה לי כל הזמן.

סליחה, סגנית השר לא מפריעה לך, אתה לא מפריע לה. אתה סיימת את זכות הדיבור. תודה רבה- -

- - -

אני מודה לך, מר בירנבאום.

עורכת הדין שוש רבינוביץ' מאיגוד לשכות המסחר.

- - -

תודה רבה. שמואל צוריאל, מנכ"ל התאחדות המלונות, בבקשה.

בוקר טוב, תודה רבה על ההזדמנות. אנחנו לא רוצים להציג כל הסתייגות לתיקון מס' 22 שבו דנה הוועדה היום, אלא רוצים להתייחס לנושא שבו לא דנה הוועדה ומן הראוי שתדון בו בהקשר לסעיף זה.

כתוצאה מחוק הגנת הצרכן בצורה שבו הוא מוצג נוצרה בתעשיית התיירות – ואני אתייחס בשלב הזה למלונות בלבד – אם כי זה מתייחס לתעשיית התיירות בכללותה – נוצרה בעיה ששומטת את הקרקע מיכולתנו לפעול, ומצד שני אינה משרתת את הצרכן הסביר. ההנחה של הצרכן הסביר היא שכשהוא מזמין חדר במלון, כוונתו לא לבטל אותו, אלא לצרוך אותו ולהשתמש בו. בצורה שבה מנוסח החוק היום, למעשה, יכול הצרכן לבטל את הזמנתו במלון יומיים לפני הגעתו- -

אדוני מדבר על המצב החוקי הקיים או על הצעת החוק?

על המצב החוקי הקיים. נדרשנו להציג את הנושא היום מכיוון שבשיחותינו המוקדמות עם המשרד ועם הרשות להגנת הצרכן, הובן שצריך לבצע את התיקון הזה. חשבנו שתיקון כזה יבוצע כבר במעמד זה, אבל לצערנו הוא לא בוצע, והמצב הקיים שומט את הקרקע מיכולתנו לפעול. כולנו בנסיבות פחות נעימות היינו עדים בתקשורת בימים האחרונים לפרשה שקרתה בעיר פריז של הזמנת מלון לכאורה, שלא מומשה ושולמה- -

אתם דווקא הייתם מעודדים עסקאות כאלה בארץ. זאת עסקה טובה.

בינתיים יש מלונות בארץ שגובים כאלה תעריפים.

אני לא מתייחס לנסיבות, אני מתייחס למתודה המקובלת בעולם. יומיים לפני ביצוע העסקה המלונאית הושלכה העסקה לפח. החדרים האלה לא יכולים להימכר, המזון שנקנה בעבור אותה עסקה נזרק לפח, העובדים שרותקו למשמרותיהם, על-פי תחזית אותה תפוסה, ילכו הביתה ללא תמורה. הדברים האלה מבחינתנו הם הרסניים. הלקוח הסביר - -

ביטול של הזמנת חדר על-ידי לקוח אחד ודאי לא משבש את פעילות המלון. אתה מדבר על מצב של קבוצה גדולה.

הסבירות לפגיעה בלקוח על ידי כך שלא תעמוד לו הזכות לביטול ללא סיבה יומיים לפני ביצוע עסקה, איננה פגיעה. דרישתנו המינימלית היא לשבוע ימים שהוא זמן קצר, אבל סביר. יתר על כן, הנושא הזה גם הובן כי בעסקת מכר שאיננה מכר מרחוק נכנסת המגבלה הזאת. אז רק במצב של עסקת מכר מרחוק נוצר מצב שבו יכול אותו לקוח לבטל יומיים לפני כן. אנחנו מבקשים לתקן את הדבר הזה גם לטובת הלקוחות, לא רק לטובת העסקים. כי בסיכומו של דבר מניעת מכירת אותו חדר מלקוח אחר שבסופו של דבר לא השתמש בה יכולה לפגוע גם בלקוחות עצמם, שבעונות ביקוש גבוהות מוצאים עצמם ללא מענה.

תודה. עמי איטח, סמנכ"ל ערוץ הקניות.

אני עורכת הדין פרל, אני מייצגת את ערוץ הקניות.

בבקשה.

אני אתייחס לסעיפים ספציפיים, אבל יש לי הערה כללית אחת: יש לנו כמה הצעות לתיקון, ואנחנו מקבלים את העיקרון, ואנחנו לא נגד תיקונים ולא נגד צרכנים, אבל צריך לעשות את התיקונים בצורה פרקטית כך שגם- - - לצרכנים. יש לנו כאן כמה הצעות והערות שלנו שהתקבלו בהתאם כדי ליצור איזון כדי שגם בפרקטיקה נוכל ליישם את זה בצורה נכונה.

אבל לפי סעיפים.

כן.

תודה. זה מראה שאנחנו מתקדמים.


עדי קאהן גונן, מנהלת תחום רגולציה, אגף כלכלה, משרד התקשורת.

אני רוצה להתייחס לסעיף 14(ב), וקודם כול להתחיל בהתנצלות על התייחסות המשרד שלנו בגלל אי הבנה.

על איזה סעיף את מדברת?

14(ב).

אנחנו עוד לא מציעים בכלל לתקן.

אנחנו רוצים להעלות דברים שלא העלינו עד עכשיו.

אבל זה סעיף שבכלל לא מוצע לתקן אותו, זה משהו חדש?

אנחנו רוצים להעיר מספר הערות - -

אם זה הערות לסעיפים מסוימים, אז זה כשנגיע לסעיפים. בכל מקרה אנחנו לא מקריאים לפני שאני שואל אם יש הערה לסעיף כלשהו, וודאי לא מעלים את זה להצבעה לפני שכולם מעירים הערות.
עורכת הדין פליישר, הוט, בבקשה.

יש לי אמירה כללית שמתייחסת לכל סעיפי התיקון. גם אנחנו מברכים על תיקונים שבאים להגן על הצרכן. סגנית השר התבטאה בצורה שלגמרי מספקת אותנו: לכל דבר יש פתרון. באמת הפתרון צריך להיות כך שלא יהיה מצב של ניצול לרעה. דיברו קודם על המלונאות, וחשבתי על כך שגם בענפים אחרים יש בעיות – כל אחד והצרות שלו. בעולם שלנו ובעולמות נוספים כאן סביב השולחן, לדעתי, יש עניין של דמי התקנה ושל תשלום עבור הצריכה שבוצעה במהלך התקופה. במסגרת המסמך שהגיש משרד המסחר והתעשייה ראינו שיש היענות לשני הנושאים, וזה אומר שאפשר לפתור את זה.

כללית אני אומר, שהתשלום עבור השירות שנצרך צריך להיות מלא. לא תמיד זה חלק יחסי של תמורה, לא תמיד זה דמי מנוי שנגבו מראש. לפעמים זה שבועיים שבהם בוצעו שיחות או הוזמנו סרטים. צריך לשלם על מה שנצרך. לדעתי, זה יהיה ברור והנוסח המתאים יעבור.

אבל זה גם לא יכול להיות פתוח לגמרי לשיפוט שלכם, מה מידת הנזק שנגרם- -

לא הנזק- -

הם יודעים מה היה השירות, מה הם נתנו בזמן הזה. אגב בזמן הזה זה הגיוני - -

אבל זה לא גמיש.

אבל אדם שהשתמש, התחרט על העסקה ורוצה לעבור לחברה מתחרה, זה בסדר – שישלם על מספר הימים שצרך.

זה גם צריך להיות - - -

רק על הצריכה. אם זה שיחות בינלאומיות – לשלם על שיחות בינלאומיות בשבועיים האלה כדי שלא יהיה ניצול לרעה. לא יהיה לנו קושי בנושא הזה.

בנושא דמי התקנה, שזה מה שהיה חשוב לי וגם שלחתי מכתב בנושא, וניסיתי לחזור על זה גם תוך כדי כך – בשירותים שונים דמי ההתקנה שונים, מורכבים ומשתנים מלקוח ללקוח. אנחנו מגיעים לעסקאות מאוד מורכבות של התקנה, שלפעמים מורכבות משלושה שירותים, בקשות נוספות של לקוח על דמי ההתקנה הבסיסיים לסדר לו את כל התשתית בבית, שקעים נוספים וכיוצא בזה. זאת, לדעתי, עסקה בפני עצמה, ויש לראות בה עסקת שירות בפני עצמה, אפילו לא עסקה מתמשכת. גם אם נתנו אותה חינם או לא חינם, אם מבקשים לבטל את העסקה את החלק הזה צריך להשיב.

לא, אם הודעתם מראש שזה ניתן חינם לתקופה מסוימת, אז לא תחייבו על זה, כי אתם הודעתם שזה חינם בשבועיים הראשונים.

אנחנו נותנים את זה כמובן במסגרת מבצעה עם השירות המתמשך. אבל זה פחות משנֶה.

אז אתם בעצם רוצים לומר, אם תתחרטו – תשלמו.

אתם מטעים את הלקוח.

לא, נסדיר את זה.

המידע הזה ניתן- -

אז אל תגידו שזה חינם; תגידו שזה חלק מהעסקה.

במסגרת העסקה המתמשכת.

במסגרת החקיקה פה רוצים לומר ללקוח מה הרציונל. בעסקאות מכר מרחוק וברוכלות יינתן ללקוח מרווח להחלטה האם להתחרט, אפילו אם כל הפרטים נמסרו לו. אנחנו מוכנים לתת לו את המרווח ולא להכניס אותו למסלול הרגיל של קנסות, אבל בעבור השירות שניתן שהוא ההתקנה הספציפית, יהיה תשלום. גם בנושא הזה יש הסכמה.

בנושא המחיר אנחנו מאוד חוששים ממחירי מקסימום. לכן נראה לנו שצריך לחשוב על פתרונות אחרים.

אז תציעו פתרונות אחרים.

אתה חייב לקבוע מחיר מקסימום - - - כי לא ישתלם לצרכן לבטל.

היות שדמי ההתקנה זה דבר מורכב שמשתנה מעת לעת, משירות לשירות ומחברה אחת לאחרת שתיוצג פה – ויכול להיות שאני אגיד שבגדול מדובר על כ-220 שקל בהתקנות שגרתיות, אבל על סכום גבוה יותר בהתקנות מורכבות- -

מה זה שגרתי? זה רק הכבלים. יש לכם טריפלים ויש לכם רק אינטרנט ורק טלפוניה קווית וכדומה.

- - - חבילה ב-220 שקל, ואם רוצה להוסיף זה יעלה כך וכך, ואם תבטל זה יעלה כך וכך.

נכון, צריך לדון בזה.

הכול מופיע במחירון בשקיפות מלאה. כגוף תקשורת קל לי להגיד שהמחירונים שלי כפופים לרישיונות, ולכן הם מפוקחים, הם חייבים להופיע במחירון, הם נמצאים באתר, ובחלק מהשירותים השר יכול להתערב ולשנות את גובה המחיר - -

לא נכון.

בחלק מהשירותים.

לא נפתח את זה.

יש לי רעיון של סוג של מחשבה.

כשנגיע לזה תציגי אותו.

הערת ביניים לנושא הזה אף על פי שהתייחסו לזה באותה עת: ראשית, לא צריך להטעות את הצרכן- -

- - - חד משמעית.

אני מבקש לא להפריע לי.

ראשית, יש הטעיה של הלקוח כשאומרים לו שנותנים לו חינם אם הוא מתחבר לתקופה מסוימת. זאת לא המילה הנכונה, צריך להבין שזה לא חינם. צריך להפריד את המילה "חינם".
אני מקבל שירות חינם, אבל מתנים לי את זה בהתחברות לתקופה מסוימת. זאת הטעיה. זה בדיוק העניין – זה מטעה את הלקוח. אתם צריכים להגיד לו שהתקנה עולה כך וכך וזה עולה כך וכך. במקרה כזה הוא יכול להתנתק בגלל ההתקנה. אי אפשר להתנתק כי כבר עשיתם את הביצוע עצמו. אם אתם יודעים להסביר את זה באופן ברור, הלקוח יידע שהוא לוקח סיכון שברגע שהוא התקין את זה זה חלק מתשלום שאי אפשר לבטל. שנית, אתם לא בפיקוח, כפי שאמרתם. אתם לא בפיקוח. הגוף היחידי שנמצא בפיקוח הוא בזק. אז גם פה אל תטעו אותנו.

נכון.

אני לא רוצה להטעות אותך.

היות שאני מכיר את זה אני אומר לך שבאמירה הזאת הטעית אותנו. בטוח שזה לא היה בכוונה- -

לא התכוונתי לתעריפים מפוקחים.

תודה רבה. יוסי פתאל, מנכ"ל סוכנות הנסיעות, בבקשה.

שלום רב. בעניין תחום התיירות העברנו את ההסתייגות למשרד התמ"ת, והוא קיבל את חלקם לא באופן מלא. צריך להבין שלעניין התיירות בכלל חוקים מהסוג הזה הופכים את כל חברות התעופה הזרות שטסות לישראל, לעברייניות. מכיוון שכל חברת תעופה שמשרד התיירות מצליח להביא לארץ היא בפועל עבריינית, לפי חוקי הגנת הצרכן של מדינת ישראל לעניין ביטולים של עסקאות מכר מרחוק.


כדי למנוע התכתשות בניסוח החוק הזה אני מבקש שאם לא נצליח להגיע להבנה בעניין הנוסח עצמו, שלפחות בדברי ההסבר לחוק יובהר שאין הכוונה לעסקאות חד פעמיות בתחום התיירות כמו הזמנת שירותי חופש / נופש / טיסות / בתי מלון בארץ ובחו"ל וכדומה. נדמה לי שיש הבנה עם משרד התמ"ת, ואם לא נצליח להגיע להבנה, כפי שהצענו את הנוסח, אז בדברי ההסבר ייאמר שאין הכוונה לעסקאות בתחום התיירות, גם אם זה לא יופיע בגוף ההצעה עצמה. העניין הזה הוא קריטי.

בקיצור, למעט.

איזה עסקאות?

עסקאות חד פעמיות שיוחרגו לתחום התיירות.

מה הכוונה בעסקה חד-פעמית?

לפי הנוסח הקיים, אדם שמגיע לבית מלון לשבועיים יכול באמצע החופש להגיד יש לו חוק שאומר כך וכך. זה הנוסח הקיים, ואפשר לפרש אותו- -

זאת לא עסקה מתמשכת.

שבועיים בבית מלון זו עסקה מתמשכת. גם שלושה ימים בבית מלון. אבל טיסה היא לא עסקה מתמשכת.

מה זה עסקה מתמשכת בחוק? איפה ההגדרה?

תקבל מיד תשובה מהיועצים המשפטיים.

"עסקה לרכישת טובין או שירותים באופן מתמשך". "מתמשך" יכול להיות גם שלושה ימים.

אז את מצדיקה את מה שאני אומר.

אני עדיין לא מצדיקה שום דבר. אני אומרת שהנוסח צריך לשקף את הכוונות, את ההחלטה ונשתדל, ככל שיוסכמו כאן דברים להביא את זה לידי ביטוי בנוסח החוק עצמו.

אבל בן אדם שטס לשלושה שבועות או נוסע לבית מלון בישראל למשך שבועיים יכול להגיד אחרי ארבעה ימים ש-14 יום זאת תקופה מתמשכת, ולכן הוא רוצה לעזוב את בית המלון, כי "לא בא לי", והוא יכול לצאת מבית המלון ולבקש פיצוי.

זאת לא עסקה מתמשכת.

אומרת היועצת המשפטית שגם שלושה ימים זה מתמשך.

הבנתי את ההערה.

עצם הוויכוח בינינו מראה שצריך להבהיר את העניין, לפחות בדברי ההסבר לחוק. העובדה היא שהוויכוח מתקיים כאן בחדר, ועל אחת כמה וכמה באולם בית המשפט.

תודה. אני רוצה לשמוע את עמדת משרד התיירות בעניין הזה.

משרד התיירות תומך בהצעת החוק, וההערות של התאחדות סוכני הנסיעות נלקחו בחשבון גם במשרד התמ"ת וגם על ידינו בעת שדנו בתיקון. יחד עם זאת לשירותי התיירות נדרשת אכן התייחסות מיוחדת וספציפית שלא באה לביטוי בהצעת החוק הזאת, ועל-כן סוכם גם עם משרד התמ"ת שנשב גם עם הממונה להגנת הצרכן, ויחד ונבחן את הצרכים המיוחדים של נושא התיירות ונציע תיקון ספציפי אם יידרש שיתייחס לנושא של שירותי התיירות ובעניין זה.

משרד התיירות הגיש נוסח אלטרנטיבי?

כרגע לא, אנחנו לא רוצים נוסחים אלטרנטיביים כרגע.

כדאי שיהיה כי בינתיים שאלתי את היועצת המשפטית, והסעיף הזה הוא די בהתחלה. כלומר אם אתה רוצה להכניס סעיף "למעט" או להחריג זה צריך להיות מיד בהתחלה. ראיתי שהתאחדות המלונות העלתה את זה, ואנחנו נעלה את זה כהצעה.

נושא משרד התיירות הוא מאוד חשוב. זה קצת שונה, אמנם החוק הזה כולל את זה. עמדתו של שר התיירות ושל המשרד צריך היה להיות כבר פה. כי אם דנים על כך, וזה נמצא בתוך סעיף צריכה להיות עמדה.

זה גם בהתחלה.

אני מכיר את העמדה של השר, כי דיברנו על הנושא הזה. הוא צודק גם בעיניי, אבל בכל זאת אני מצפה מכם שזה יהיה כבר פה כי אם רוצים לתקן, לפחות שנתקן עכשיו.

אלא אם סומכים על הנוסח של מנכ"ל התאחדות המלונות.

אני לא יודע אם כן או לא. נושא התיירות שונה מהחקיקה הזאת, יש בזה משהו שונה. באופן כללי אני תומך בהצעה עצמה, כי היא הצעה צרכנית נכונה. בשנת 2007 תמכתי בה כשהבאתי אותה. גם אני הייתי ממונה על הנושא הזה בתמ"ת. אני מכיר את הנושא הזה ויודע בדיוק מה חשבנו ולמה חשבנו. היום במכלול הזה יש בעיה בנושא התיירות, וחבל שזה לא מונח כאן לפנינו כדי שהיינו יכולים להביע גם את דעתנו. אולי היינו מקבלים או מתנגדים – לא חשוב, אבל יש צורך לעשות משהו שונה בנושא התיירות.

חברי הכנסת שי ואפללו, גם כיושב ראש שדולת התיירות, שזה כובע אחר שלי, אמרתי שנעלה את ההצעה האלטרנטיבית שהוגשה בידי התאחדות המלונות. אם משרד התיירות סומך ידיו על הנוסח האלטרנטיבי אנחנו נעלה אותו כאן להצבעה.

עורכת הדין טירי ביקשה להעיר הערה בעניין הזה. אני כבר אומר שאני אעלה את זה בפני היועצת המשפטית של הוועדה. אגב, תחום התיירות באמת קרוב ללבנו, הוא אחד ממנועי הצמיחה החזקים ביותר במשק. אנחנו מקווים שהוא יגבר גם בשנת 2010 בעוצמה אדירה לטובת הכלכלה הישראלית. בבקשה, עו"ד טירי.

אנחנו ישבנו גם עם התאחדות המלונות וגם עם יוסי פתאל, ושמענו את כל הטענות, וישבנו גם עם משרד התיירות. עמדתנו הייתה שההצעה הזאת עברה קריאה ראשונה בשנת 2007, ולכן על כל טענה מהותית חדשה אנחנו נתכנס להכין תיקון כולל בתחום התיירות, אבל לא במסגרת תיקון 22. לא נכון בשלב הזה של דיון לקראת קריאה שנייה ושלישית להעלות תיקונים מהותיים בלי שערכתי - -

לזה נועד הדיון. הדיון נועד - - -, אחרת לא היה צריך, אפשר היה הצעת חוק ממשלתית ולייתר את הקריאות הנוספות.

זה גם מוסכם עם משרד התיירות.

בהצעת חוק פרטית פחות סומכים על חברי הכנסת, אז מביאים בין טרומית לראשונה, אבל בהצעת חוק ממשלתית אפילו סומכים על הממשלה בצורה מוגבלת. לכן מביאים בין ראשונה לבין שנייה ושלישית לדיון מחודש. זה שזה מ-2007 היא הנותנת שמאז קרו דברים שיכול להיות שצריכים תיקון.

האינטרס שלנו הוא שהתיקון עצמו יעבור כמה שיותר מהר, שהוועדה תאשר אותו לטובת הצרכן. אנחנו לא רוצים להתעכב עם דברים חדשים מהותיים. אני גם לא יודעת מה העמדה של ארגוני הצרכנים בנושא, אני מניחה שהם יתנגדו. מבחינתנו אם זה ידרוש עוד דיונים בוועדה זה יעכב את האישור של הצעת החוק.

אנחנו לא מעבירים פה הצעות חוק של הממשלה באופן אוטומטי. בדיוק למען זה אנחנו מתכנסים ומקדישים לכך הרבה מאוד. גם אתמול הקדשנו לעניין התקשורת ועוד נמשיך הרבה מאוד. הרי בשביל זה אנחנו מקיימים את הדיון. כדי להעביר את זה אוטומטית אני מבקש ממזכירות הכנסת להעלות את זה לסדר היום של מליאת הכנסת ולהצביע אוטומטית. זה לא כך, ולכן שמענו את העמדה ואת ההצעות האלטרנטיביות. אני גם מציע לכולם, וגם לך מר בירנבאום, שאם יש לכם הצעה אלטרנטיבית, תשלחו לנו אותה. כשנגיע לסעיף גם נעלה אותה.

אני שלחתי לכם מזמן. לא קראת את זה, אדוני היושב ראש.

תשלח מחדש. יכול להיות שלא קיבלנו. היועצת המשפטית של הוועדה, בבקשה.

רציתי להשלים הערה שהערתי אגב הדברים קודם. אמרתי שאם מזמינים שירותי מלונאות כשמישהו בא לשבועיים לארץ, גם היום, להבנתי, זאת עסקה מתמשכת כהגדרתה בחוק. דא עקא שבסעיף הדן בביטול עסקה מתמשכת – סעיף 13ד לחוק הגנת הצרכן כנוסחו היום נאמר מפורשות: "חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך 3 ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת הביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), ואם נמסרה הודעת הביטול באמצעות דואר רשום – בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתי למשלוח". דהיינו אם מישהו הגיע למלון, ואתם טוענים שלפי המצב הנוכחי הוא יכול להגיד שהוא עוזב, וכך לקלקל עסקה – זה לא בדיוק; זה לא מעכשיו לעכשיו. גם אם הוא נמצא במלון הוא עדיין צריך לתת הודעה מוקדמת לפחות של שלושה ימים מראש.

- - -

אומרים שזה יכול לסכל עסקאות על-ידי הודעות מכאן ועכשיו. זה לא מדויק.

שלושה ימים מסכן מאוד.

זה המצב החוקי הקיים.

נכון, אבל זה לא הבדיל בין סוגי עסקאות.

לא רק שהחוק לא הבדיל, אלא שהוא התייחס בסעיפים אחרים באופן מפורש לשירותי הארחה, לשירותי תיירות וכך גם בעסקאות מכר מרחוק יש התייחסות. בנושא הזה הוא באמת לא הבדיל, אבל הוועדה דנה בפירוש בנושא הזה. היו כאן נציגים של התאחדות המלונות ושל סוכני הנסיעות בעת הדיונים והתקבלו הכרעות ככל שהתקבלו, וכך גובש החוק. לומר שהתעלמו מהנושא של שירותי התיירות זה לא נכון, כי הוועדה דנה וקיבלה הכרעות ערכיות. הכנסת אישרה
את זה בקריאה שנייה ושלישית. אפשר לעשות חושבים מחדש, ואפשר לתקן חוק, אבל לא נכון לומר שלא דנו בנושא.

אנחנו הגענו לדיון אחרי הקריאה הראשונה- -

ברור שאחרי הקריאה הראשונה.

ההכרעה ברורה, אבל צריך להבין שיש פגיעה מהותית בכל הגורמים הבינלאומיים שפועלים בישראל.

אנחנו ודאי שקללנו את זה.

כל easy-jet שישקול- - - מיד מפסיק - - -

הנושא על שולחננו, ואנחנו עוסקים בזה, וגם נגיע אליו בתחילת ההקראה, אולי אפילו היום.


עורך דין פרידמן, המועצה הישראלית לצרכנות.

אדוני היושב ראש, סגנית השר, חברי הכנסת הנכבדים וכל הנוכחים. הצעת החוק נועדה לאזן בין הרבה מאוד גורמים, בין היתר במגזר העסקי שאנחנו חרדים לו לא פחות מאחרים והמגזר הצרכני. החוק בא לתקן הרבה מאוד עוולות שקורים בתחומים השונים; הוא בא לתקן מציאות מאוד קשה. ישנם תחומים שבהם הנושאים הבעייתיים רבים מאוד, ולכן אנחנו מברכים על הצעת החוק, ואני מתנצל מראש על המליצה: אנחנו מקווים שלא יחריגו את סעיף א' בשביל בתי המלון ואת סעיף ב' בשביל חברות התעופה ואת סעיף ג' בשביל חברות התקשורת ואת סעיף ד' בשביל העסקים הקטנים וכולי. לכן אם יש בעיות נקודתיות אנחנו אכן נתמודד איתן, אבל לראות את התמונה משני עבריה. רק כדי לסבר את האוזן, אנחנו באמת רואים את הסיטואציה בבתי המלון לפנינו כפי שתוארה כאן על לקוח שמגיע למלון ומחליט לעזוב. אבל כמה פעמים הגיע הלקוח לאחר שהוא סידר לעצמו חופשה בים המלח, ואומרים לו בבית המלון שהזמין שהוא צריך ללכת למלון אחר משום שאצלם יש over-booking?

מה זה קשור לחוק הזה?

זאת הבעיה, בגלל החוק זה נוצר.

זה לא נוצר בגלל החוק.

בוודאי שכן. אם היינו יודעים שאפשר לבטל- - - over booking נוצר מכיוון שמבטלים.

- - - אבל הבסיס- - -

אנחנו נתייחס לכל ההיבטים באופן נקודתי כשנתייחס לסעיפי החוק.

תודה. עורכת הדין עינת ברכה, סמנכ"ל אמון הציבור.

מדובר פה בהצעת חוק מאוד חשובה. נושא של זכות ביטול הוא אחד הנושאים המרכזיים שצרכנים מרבים להתלונן עליו. עלו כאן הרבה דברים שקשורים לעולם התיירות, וחשוב לי לומר שעולם התיירות לא רק מגבה תיירות בישראל, אלא גם ציבור שרוכש עסקאות בחו"ל. מדובר באחד הענפים הבעייתיים. לא נשכח שבתחום הצרכני מדובר בשורה של עוולות; פרסום פיתוי זה ענף שמוביל את הנושא הזה, הטעיות, אי התאמות בין מה שאתה מזמין למה שאתה מקבל, חיובים שלא כדין. זה ענף שמתאפיין בשירות לקוחות מאוד בעייתי, והצעת החוק הזאת יכולה לטפל בעקיפין גם בבעיות אחרות של הענף הזה, וחשוב מאוד להכניס את הענף הזה כי הוא אחד הענפים הבעייתיים. הוא לא אמור לקבל פרס- -

אולי נחריג את התיירות ונבדוק את הנושא של העמלות ואת השירות הלא נכון? את מכניסה משהו הרבה יותר רחב, ואת אולי צודקת, אני אולי הולך אתך בעניין הזה. אני דואג לצרכן, ואם יש באמת כאלה עוולות בנושאים האלה נוציא אותם ונדון על הכול באופן יסודי. את באה לומר, בואו נטפל בזה באופן דרקוני, רק בנקודה הזאת ולא בכול. אני איתך. אם את רוצה שנטפל בכול, נחריג את זה ונטפל בכול.

הטענה שלי היא שזה ענף בעייתי ברמה הצרכנית ויש הפרות- -

נאמרים דברים חמורים מאוד ומאוד לא נכונים.

אולי היא צודקת. אנחנו פה כדי לטפל בזה.

זה ענף בעייתי ברמה הצרכנית וגם כשלצרכן יש זכויות, יש הרבה מאוד הפרות ורמת האכיפה בו נמוכה. רק לאחרונה לפני מספר ימים בית הדין לחוזים אחידים פרסם החלטה מאוד מקיפה בנושא של חוזה אחיד של דיזנהויז; ענף כזה בוודאי לא צריך לקבל פרס. גם היום כשלצרכן יש זכות ביטול הרבה פעמים הוא לא מצליח לבטל ונקלע למערכת בעייתית. זה גם ענף שבבתי משפט לתביעות קטנות הוא שחקן מאוד מרכזי. לכן חשוב מאוד שהענף הזה ייכנס להצעת החוק.

אני מסכים איתך עם כל הבעיות שאת מעלה. לא נטפל בהן? אולי זאת ההזדמנות לטפל בבעיות האלה.

בוודאי שנטפל גם בבעיות האלה.

נחריג את זה מתוך זה, נטפל בזה ונעביר את זה באותו עניין אחרי שטיפלנו בזה, כי אנחנו עושים את זה באופן כוללני. זה לפי מה שאת מציגה; אני בטוח שמה שאת אומרת הוא נכון, ואין לי ספק שצריך לדון בכך. אז אם צריך לדון באופן יסודי, בואו נטפל בזה ביסודיות. זאת ההזדמנות.

אנחנו מדברים על תיקון מקיף לחוק הגנת הצרכן שמדבר על כלל המוצרים והשירותים שניתנים במדינת ישראל.

אבל את אומרת לטפל בדבר אחד, בלי לטפל באמת בבעיות.

זאת לא הייתה הכוונה שלי- -

אבל זה מה שאמרת. אני לא יודע מה ההבדל בין מה שאת אומרת לבין כוונותייך. אולי תסבירי.

הטענה שלי היא שיש כאן הצעת חוק מקיפה שחלה על עולם השירותים בישראל, וקשה לי להחריג את הענף הזה- -

קשה לי להבין מה שאת אומרת.

אני לא רואה שום סיבה להחריג את הענף הזה דווקא מכיוון שהוא רווי- -

אני הבנתי באופן ברור מה שאמר פה הנציג. עמדתו הייתה ברורה, אבל את סותרת.

כדי לסכם את עמדתה היא מצטרפת לעמדתו.

כך זה יהיה יותר ברור.

מדובר בענף שאין שום סיבה להחריג אותו, ויש תשובה לכל אחת מן הבעיות שעלו. אני רוצה לתקן את מה שנאמר: זה לא נכון שאפשר עד יומיים לבטל כל הזמנה של מלון. החוק מדבר היום על כך שתוך 14 יום מיום העסקה אם העסקה נעשתה מראש אפשר לבטל. לאחר 14 יום אין יותר זכות ביטול. זה לא נכון שכל עסקה שעשיתי במכר מרחוק- -

- - -

בוודאי, מיום קבלת המסמך- -

כמה זמן, שמואל?

- - מה הבעיה למסור מסמך? זה לא נכון.

- - -

מה שנאמר פה הוא לא נכון.

שמואל, אתה רוצה להגיב על עניין הביטול?

בצורה שבה הוצג הדבר ספירת הימים נעשית מיום קבלת מסמך העסקה על-ידי הלקוח. עוד לא הוגדר איך זה יעבור אליו – בדואר רשום או בדואר רגיל, אבל ניחא, נאמר שזה יעבור. אם ההזמנה הזאת נעשתה 8 ימים לפני המועד הוא יכול לבטל עד יומיים לפני ביצוע העסקה. אם הוא יעשה את זה רק 7 ימים לפני המועד הוא לא יוכל לבטל כי זאת עסקה של הרגע האחרון. הלקונה שבין היום השמיני ליום השביעי יוצרת מציאות מוזרה.

זאת לא לקונה. גם אם תקבע 30 ימים זה יהיה 31 ימים. בכל פרק זמן יהיה לך מעבר נוסף.

אבל אנחנו רוצים שבעה ימים שאי אפשר לבטל בכלל, גם אם זה מתמשך או חד פעמי.

בדיוק לדברייך, כוונתנו היא ששבעת הימים יהיו בכל מקרה.

נגיע לזה גם כשנעסוק בזה. תודה.

עו"ד לוינסון, מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות.

אני שמעתי פה התייחסות של התאחדות הסוחרים שזה חוק דרקוני, חושך לגויים, מדינת דיקטטורה וכולי- -

ארגוני הסוחרים בישראל.

"ארגוני הסוחרים בישראל". תודה.

זהו אחד החוקים הנחוצים יותר; לשמוע את ההגדרות ולקרוא את החוק – זה יום ולילה. אני מחזק את סגנית השר אורית נוקד, את חברי הכנסת ואותך, יושב ראש הוועדה שמריצים את החוק הזה שבא לסתום כשל שוק שאנחנו נתקלים בו יום-יום. זאת לא עסקה מתמשכת, אלא פגיעה מתמשכת. אני רק רוצה שלא תהיה פה סחבת מתמשכת כי אני רואה מסביב כל מיני דברים חדשים- -

אל תדאג, הכול יהיה בסדר, הסר דאגה מלבך.

אנחנו תומכים בחוק הזה. פה ושם יהיו הערות לסעיפים, וכמובן, אפשר לעשות שינויים, אבל לרוץ קדימה.

כך יהיה. אני מאוד מודה לך. מר פתאל, הערה קצרה.

תחום התיירות הוא כמעט אחד התחומים היחידים שיש לו חוק ייחודי – חוק שירותי תיירות, 1976. יושב ראש הוועדה דאז אמנון רובינשטיין ומי שעבד איתו, עורך הדין ליבאי החליטו לכנס את כל מה שקשור לתחום התיירות לחוק ריכוזי אחד. זה היה מפוזר בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, וראוי שענייני תיירות ימשיכו להיות מרוכזים בחוק ייחודי כפי שזה קיים. לכן האמירה כאילו התחום הזה פרוץ או הייתה פסיקה חדשה היא לא נכון.

שנית, לגבי מה שאמרה נציגת אמון הציבור: נאמרו כאן לוועדה דברים שגובלים בלשון הרע, ואף אחד לא פוצה פה ולא מדבר. בתחום התיירות עושים בשנה כ-8 מיליון עסקאות. פנינו אליכם וביקשנו לשאול כמה תלונות קיבלתם; ביקשנו לקבל אותם כדי לבדוק – אתם מתעלמים; אתם מפרסמים אחוזים. אתם מחזיקים כמה עשרות מאות ואולי אלפים. מתוך 8 מיליון עסקאות בשנה זאת תעודת כבוד לענף התיירות.

דבר אחרון – לדבר על העברת מסרים בכתב. בתחום התיירות בשנת 2009 זה כמעט כמו לעשות סיאנס. אנשים מזמינים באינטרנט, מדפיסים בבית בצורה מסודרת. כמה מכם ראו את הדברים בכתב? גם במכר מרחוק זה קיים וגם בחוק הזה הדברים האלה הם ארכאיים ולא מתאימים, לדעתי, למה שקורה כרגע, ובטח שיקרה עד שהחוק יחוקק. כמו שאומרים באינטרנט, פעם, לפני שעתיים הכול היה אחרת. אז בנושא הזה עוד שנה-שנתיים המציאות תשתנה לגמרי, והחוק יהיה פשוט לא רלוונטי, בטח בנושא הזה.

תודה רבה. חבר הכנסת אפללו, בבקשה.

אני שוב מברך על החוק. עורך דין ירון לוינסון אמר שהחוק חשוב ונכון, אבל אנחנו לא בובות, אנחנו צריכים לשמוע – זאת בדיוק הכוונה. אנחנו צריכים לשמוע את כל הבעיות כדי שאם באמת נגרם עוול למשהו מסוים, הרי אם אנחנו רוצים בחוק ושומעים שיש הערות למשרד התיירות, ואי אפשר להתעלם שיש בעיה בנושא תיירות. אבל אנחנו רוצים את החוק.

או להחריג אותו מתוך החוק הזה ולהמשיך לרוץ כמו שהוא או לטפל בזה. הגברת הנכבדה שישבה פה אמרה שמכיוון שבכל נושא יש בעיות בבתי משפט זה יגיע לשם. זה לא מה שצריך להיאמר פה. בשביל זה הם שם ויפתרו את בתי המשפט. אנחנו עכשיו לא צריכים להישען על כך שיש בעיות בנושא התיירות, ואני בטוח שבכל נושא יש בעיות.

חשוב לנו לשמוע את דעתו של משרד התיירות שהוא שחקן מרכזי כאן כדי לא לפגוע בענף שהוא אחד החשובים במשק כי זה יכול לגרום להשלכות מאוד רחבות גם בתיירות נכנסת, גם בהסכמי סחר בינלאומיים – זה מאוד מסובך. אנחנו צריכים לראות את נושא התיירות בצורה קצת שונה. יש כאן נציג של משרד התיירות?

היועץ המשפטי.

היועץ המשפטי של משרד התיירות, העמדה שלכם מאוד חשובה כדי להחליט ומצד שני אני לא רוצה להפסיק את החוק הזה כי הוא חשוב מאוד ובא להגן על הצרכן, וזה בדיוק התפקיד שלנו. אנחנו לא יכולים להפסיק אותו, אלא לרוץ איתו, אבל את הנושא של התיירות, אדוני היושב ראש, צריך להכניס אחרי שמשרד התיירות יביא את עמדתו.

תודה רבה.

לא להפסיק את החוק.

ברור, אולי נשאיר אותו- -

בהמשך לדבריו של חבר הכנסת אפללו, לאפשר ליועצים המשפטיים של משרד התמ"ת, משרד התיירות והיועצת המשפטית של הוועדה לשבת כדי שלא נעלה הצעה.

מצוין.

זאת הצעה סבירה בהחלט למצות את הדיון בין משרד התמ"ת לבין משרד התיירות ונביא את זה להכרעה כאן.

מישהו יכול לפרט כיצד החוק המוצע פוגע בענף התיירות?

הם יפרטו ביניהם.

קיים סייג?

סליחה, סגנית השר ביקשה לדבר.

כדי שהחוק הזה יתקדם אני רוצה לבקש שנסיים את הדיון בכל הסעיפים ונשאיר רק את השאלה הזאת בנושא התיירות פתוחה, כי כאמור, אין לנו כוונה לפגוע בתיירות, אבל גם לא לפגוע בצרכנים. הדברים צריכים להיבחן ולהיבדק. יכול להיות שיהיה תיקון עקיף בחוק שירותי תיירות שהוזכר קודם, אינני יודעת.

אז הצעתי היא שנחכה עם העניין הזה ונפסח עליו. תמצו את ההידיינות ביניכם – בין משרדך לבין משרד התיירות – ונחזור לכאן.

אדוני היושב ראש, שיכניסו לקאדר גם את ארגוני הצרכנים לאותה תת ועדה.

כדאי לתחום את זה בזמן.

גם אנחנו רוצים להיות שם.

ההידברות ביניכם לבין משרד התמ"ת היא טובה, אתם צריכים גם את ארגוני הצרכנים? לא. ההידברות היא בסדר.

הם יחליטו.

משרדי הממשלה יודעים להידבר ביניהם.

רק משרדי ממשלה.

כדאי שנהיה- - -

חבר הכנסת שי, ביקשת להעיר.

אני בעד התיקון; הוא מוסיף עוד נדבך להגנה על צרכנים במדינת ישראל. בטח יש עוד נדבכים כאלה, ואני מעודד אותך, סגנית השר, כי אני יודע שזה באג'נדה שלך להביא עוד ועוד מפני שהציבור ראוי שיגנו עליו מכל מיני לווייתנים שטורפים אותו, אם הוא לא שם לב, וחלק מהם בסביבה הקרובה.

לעניין התיירות, שהוא כמובן מרכיב מרכזי – תגמרו את זה מהר, תוציאו את זה, ואם תספיקו – טוב; אם לא – שיחכה באיזשהו אופן, אבל שלא יישאר העניין הזה פתוח. כלומר שהחוק יצא לדרך ותחשבו איך לחבר את זה, אבל לא לחכות. אלה דברים שהזמן מחייב אותם, וטוב שזה עולה על שולחן הוועדה. תודה.

אנחנו נחזור להקראה. ב-10 ביוני אישרנו את סעיף 1 – החלפת סעיף4א ואת סעיף 2.

נכון. דנו בסעיפים 1 ו-2 להצעת החוק. סעיף 1 להצעת החוק עניינו בהחלפת סעיף 4א לחוק הגנת הצרכן, ובו שני סעיפים קטנים: סעיף קטן (א) אושר, וסעיף קטן (ב), הוחלט שהמשרד ידון בטענות שהושמעו כאן ויביא את עמדתו בפני הוועדה.

אם כך, נמשיך מפה.

אני אחזור על סעיף קטן (א) כדי להסביר מה הוא אומר: נכון להיום בחוק הגנת הצרכן יש סעיף שמסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין גודל האותיות בחוזה האחיד. יש כיום תקנות שקובעות את גודל האותיות ואת אופן כתיבתן. עם הזמן קיבלנו תלונות רבות על כך שבפרסומות בשלטי חוצות ובפרסומות בטלוויזיה בדרך הכלל התנאים מופיעים באותיות מאוד קטנות, ויש קושי להבין את כל הסייגים וההחרגות. לכן ניסחנו מחדש את סעיף 4א, ואמרנו שלשר תהיה הסמכה לקבוע הוראות לא רק לעניין גודל אותיות בחוזה האחיד, אלא גם הוראות גם לגבי תנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן. כתבנו: "לרבות בפרסומת, ובכלל זה הוראות לעניין הגודל המזערי של האותיות".

את זה אישרנו.

זה אושר.

באישור ועדת הכלכלה.

אז תוסיף שזה באישור ועדת הכלכלה.

הוספנו וזה אושר עם התוספת הזאת.

לא ראיתי את זה.

בנוסח הכחול זה לא הופיע.

בגלל זה אני לא רואה את זה.

הכחול זה הנוסח הגולמי.

כשחשבנו על נושא של תנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן, לרבות בפרסומת חשבנו הן על פרסומות בשלטי חוצות ובעיתונים והן על פרסומות בשידורי טלוויזיה. לכן סעיף קטן (ב) מהנוסח המקורי שעבר קריאה ראשונה, ואנחנו מציעים כרגע להשמיט אותו, קבע שהתקנות לעניין תנאי הכלול בשידור פרסומת, כמשמעותו לפי חוק התקשורת או לפי חוק הרשות השנייה, יהיה בהתייעצות עם שר התקשורת.

לקראת הדיון הקודם הייתה הסתייגות שמשרד התמ"ת יקבע הוראות לעניין שידורי פרסומת בטלוויזיה. הטענה הייתה שיש סמכות ספציפית למועצת הרשות השנייה ולמועצת הכבלים והלוויין, לפי החוקים הרלוונטיים – חוק התקשורת או חוק הרשות השנייה – לקבוע כללים בנושא שידורי פרסומת. בדיון הקודם ביקשנו לא לדון בזה בוועדה, אלא שאנחנו בתוך משרדי הממשלה נשב ונראה מה עושים בנוגע לסעיף הזה. התקיימה ישיבה במשרד המשפטים עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, והמסקנה הסופית מהישיבה הזאת הייתה שההסמכה של השר תהיה לעניין פרסומות, למעט הפרסומות שבשידורי טלוויזיה מאחר שיש סמכות ספציפית למועצות לקבוע כללים. זאת סמכות שקבועה שם בחוק, ולכן אנחנו מבקשים מהוועדה לאשר את ההשמטה של הסעיף הזה.

גם את ההשמטה אנחנו צריכים לאשר.


אני מעמיד להצבעה, לפי הצעת התמ"ת, למחוק את פסקה (ב) מסעיף 1.

מי בעד? רוב; מי נגד? אין; נמנעים? אין. אישרנו את השמטת סעיף (ב).

אני רק רוצה לוודא, גברת טירי, האם משרד התקשורת והמועצות שבעי רצון מהתיקון המוצע?

כן.

אני לא בטוחה שאתם משיגים את התוצאה הרצויה.

היא אמרה שזה אחרי הידברות.

אם אתם שבעי רצון מזה אני לא אעיר את הערתי. אבל זה ברור לך מדוע לא.

בהמשך לדיון אתמול גם הרשות השנייה צריכה תעסוקה וגם מועצת הכבלים והלוויין. עד אשר יתאחדו ל"ברית המועצות" יעסקו בזה.

אולי כדאי להעיר שנושא הפרסומות שמופיעות בטלוויזיה באותיות זעירות ומהבהבות לחצי שנייה ומטעות, זה לא נושא חדש בתחום התקשורת. הנושא הזה לא הוסדר אף על פי שהבעיה קיימת, הייתה קיימת, ולצערי הרב, יש פחד שהיא גם תמשיך להיות קיימת.

זה לא משנה, אנחנו כבר אישרנו את זה.

מי שיש לו סמכות ייעודית לטפל בנושא של הטעיה זה דווקא משרד התמ"ת. לכן התמ"ת יודע מה מטעה ומה לא מטעה לעומת מי שיודע לעשות רגולציה של תחום התקשורת. לכן המקום והכתובת צריכים להיות דווקא בידיו של משרד התמ"ת.

- - -

בוודאי, אתה יכול להגיש להחזיר את זה לתמ"ת. אם אני לא טועה, זה חלק מסמכויותיו.

זה לא קבוע, יש סמכויות כלליות בלבד.

אבל הוסמכו לעניין הזה גם מועצת הכבלים וגם מועצת הרשות השנייה.


משרד המשפטים, אתם תמכתם בעניין שזה יישאר.

כן. אנחנו, כמובן, מעוניינים להשמיט את הסעיף הקטן. אנחנו לא חושבים שראוי ליצור כפל סמכויות. אנחנו עובדים בערוץ נפרד על השיתוף עם הממונה להגנת הצרכן ועם המועצות.

נציין בהשמטת סעיף קטן (ב) – כדי להחריג את השידורים האלה מסמכותו של השר, לפי חוק הגנת הצרכן. אבל, בסדר- -

היא סמכות ספציפית, ולכן היא גוברת. היא לא יכולה להגיד שום דבר מפורש.

מאה אחוז, אכן כך. תודה.

היועצת המשפטית, את סעיף 2 אישרנו, אם אינני טועה.

- - -

הסעיף אושר, אבל אתה יכול להבהיר.

בישיבה שהתקיימה עם משרד המשפטים הובהר – יש הנחיות וכללים מאוד ברורים; יש אנשים מאוד מקצועיים ברשות.

ודאי, זה חלק מהסמכות, זה מה שאמרתי.

חלק מהדברים זה פיקוח. - - - זה לא נכון להציג את זה כאילו הרשות השנייה עומדת מהצד ולא עושה דבר.

מאה אחוז. היועץ המשפטי של הרשות השנייה, אני לא ידעתי את הפלפול המשפטי, אבל הדבר ברור כשמש, בשביל זה אתם קיימים – גם אתם וגם מועצת הכבלים והלוויין. לכן הייתה גם תמיכה של משרד המשפטים בעניין הזה. הרי היינו מגיעים לסמכות שר התמ"ת ושר התקשורת, ואחר-כך שר אחר היה בא ואומר שהערוץ הזה הוא בסמכותו. הרי אתם מכירים את החלוקה. אז לא נעשה לא רק כפל סמכויות, אלא תלת סמכויות. לכן השארנו את זה בתחום הזה ואישרנו את סעיף 2.

סעיף 2 אושר במלואו, אבל יש לעבור לסעיף 3 שעניינו עסקה ברוכלות.

אנחנו עוברים לסעיף 3 שהוא תיקון סעיף 14. עניינו של הסעיף הוא רוכלות. רוכלות זאת עסקה שנעשית שלא במקום העסק. העוסק בא ביוזמתו למקום הצרכן או שזה בעקבות פנייה יזומה של העוסק שבעקבותיה העוסק מגיע למקום הצרכן כדי לקשור עסקה.

רוכלות היא עסקה מיוחדת בחוק הגנת הצרכן. החוק יוצא מנקודת הנחה שהצרכן נדרש להגנה מיוחדת בעסקה הזאת. אני לא אכנס לרציונלים, הם בטח נדונו בשנת 98' כשהמחוקק החליט לקבוע את ההגנות המיוחדות בעסקה ברוכלות.

התיקון הראשון שאנחנו מציעים הוא לסעיף קטן (א). סעיף קטן (א) עוסק בזכות הצרכן לבטל את העסקה. סעיף הרוכלות נותן הגנות לצרכן בשני היבטים: ההיבט הראשון הוא חובת
הגילוי; לפי חובה זו, הצרכן זכאי לקבל פרטים מהותיים של העסקה במועד עשיית העסקה. שנית, המחוקק נותן לצרכן זכות צינון – פרק זמן מסוים להתחרט גם ללא סיבה.

סעיף קטן (א)(1) מדבר על ביטול עסקת מכר וסעיף קטן (2) מדבר על ביטול עסקת שירות.


אני מתחילה עם ביטול עסקת מכר; נאמר בחוק המקורי: "מיום עשיית ההסכם עד 14 ימים מיום מסירת הממכר". אנחנו מבקשים להוסיף תיקון שבא לתמרץ את העוסק למסור מסמך גילוי לצרכן, כפי שהצרכן זכאי לקבל אותו. אנחנו אומרים שנכון שבסעיף קטן (ד) לסעיף כתוב: "השר רשאי לקבוע בתקנות פרטים שרוכל חייב למסור לצרכן", ויש תקנות כאלה שקובעות שהצרכן זכאי לקבל חוזה, ובו יש פרטים מהותיים. אבל לצערנו, בעסקאות רבות שנעשות ברוכלות הצרכנים לא מקבלים מסמכים עם הפרטים המהותיים של העסקה. כך קורה שמגיע נציג שירות מאוד נמרץ לבית הצרכן, משכנע אותו בכל מיני הטבות לכרות את העסקה, אין לפניו הפרטים המהותיים של העסקה, וגם אם הצרכן רוצה להבין על מה הוא חתם אין לו האפשרות לעשות כן.

לכן אנחנו מבקשים שכדי להשלים את מה שקבוע בסעיף קטן (ד), שזה בעצם זכות הצרכן לקבל חוזה עם פרטים מהותיים, לקבוע שזכות הביטול בעסקת רוכלות במכר כשאני רוכש נכס, תהיה מיום עשיית ההסכם או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות, לפי סעיף קטן (ד), לפי המאוחר מביניהם. זאת אומרת שזכות הביטול תעמוד לצרכן תוך 14 יום מיום עשיית ההסכם או מיום קבלת הפרטים, לפי המאוחר. כך שאם העוסק לא מסר את הפרטים המהותיים ביום עשיית העסקה, אלא כמה ימים לאחר מכן 14 יום ייספרו מהיום שבו הצרכן קיבל את הפרטים המהותיים של העסקה. כך הוא באמת יוכל לשקול את כדאיות העסקה ולהחליט אם הוא רוצה להישאר בה או לבטל אותה.

אם כך, אתם למעשה מאריכים את התקופה?

לכאורה אנחנו מאריכים את התקופה. מבחינת החוק העוסק מחויב לתת את הפרטים המהותיים ביום עשיית העסקה, כך שאם העוסק יעמוד בחובתו יום עשיית העסקה ויום קבלת הפרטים יתאחדו. אבל מאחר שאנחנו יודעים שיש בעיה בנושא, ואנחנו רוצים לתמרץ את העוסק או לקבוע שוט נוסף כדי שהעוסק ימסור את הפרטים, אז אנחנו אומרים שאם הוא לא ימסור ביום עשיית העסקה, הוא ידע ש-14 יום יתחילו להיספר מהיום שבו הצרכן קיבל את הפרטים.

מאה אחוז. הערות? אין הערות. אני מאשר אותו. אין לי עם מי להצביע עד שיתקנו את הסעיף שסגני שרים יכולים להצביע בוועדות. אבל זה לא אושר עדיין.

פסקה (א) אושרה.

הסעיף הבא הוא אחד הסעיפים המהותיים בתיקון הזה: ביטול עסקת שירות. כל מה שאני אומרת לעניין עסקה ברוכלות נכון לעניין עסקת מכר מרחוק, שזה הסעיפים הבאים. נכון להיום חוק הגנת הצרכן קובע שהצרכן רשאי לבטל את ההסכם בשירות רק אם טרם הוחל בנתינתו. כלומר תוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם אם טרם הוחל בנתינת השירות. כך יוצא שאם כרתי עסקה, ומיד באותו יום או יום לאחר מכן התחילו כבר לתת לי את השירות, לכאורה יש לי יום או יומיים לבטל את העסקה. זאת אומרת עניין 14 יום של צינון הוא מרוקן מתוכן.

ייתכן שבשנת 98' כשהמחוקק קבע את העניין הזה הוא ראה לנגד עיניו בעיקר את העסקאות החד פעמיות. יכול להיות שב-98' נושא של עסקאות מתמשכות בשוק התקשורת בעיקר, לא היה מפותח כמו היום. היום לקראת 2010 אנחנו חושבים שיש לשנות את המצב הזה לחלוטין. זאת אומרת לתת לצרכן זכות ביטול של 14 ימים בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לאו.

אנחנו מציעים נוסח קצת שונה ממה שהצענו; הוא נוסח קצת יותר טוב ומגלם בדיוק את אותו עיקרון שרצינו לומר קודם. לפי העיקרון, לצרכן יש זכות ביטול תוך 14 ימים מיום עשיית העסקה או מיום קבלת הפרטים, לפי המאוחר מביניהם, בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לאו.

דבר נוסף הוא שקבענו שככל שמדובר בעסקה חד פעמית, כלומר עסקה שאינה מתמשכת נהיה כפופים למגבלה "אם טרם הוחל במתן השירות". אני לא נכנסת פה לשאלה האם עסקאות תיירות הן מתמשכות או לא, אבל אנחנו ראינו לנגד עינינו את עסקאות התיירות כעסקאות חד פעמיות. אם היועצת המשפטית חולקת, אולי צריך להגיד את הדברים בצורה יותר מפורשת. ככל שמדובר בעסקה חד פעמית אנחנו אכן נהיה כפופים למגבלה "אם טרם הוחל במתן השירות", כי זה גם הגיוני. אם מדובר בעסקה חד פעמית וכבר התחילו לתת את השירות, אין מה לדבר בכלל על ביטול העסקה. כשאנחנו מדברים על עסקה מתמשכת אנחנו מדברים על כל השירותים שמנויים אליהם באופן מסוים ומקבלים את השירות באופן מתמשך מחודש לחודש כשאתה משלם דמי מנוי חודשיים. זאת הייתה עסקה מתמשכת שעמדה לנגד עינינו.

אנחנו מציעים לנסח את הסעיף כך: במקום פסקה 2 לומר: "בעסקה מתמשכת כהגדרתה בסעיף 13ג, תוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות, לפי סעיף קטן (ד), לפי המאוחר מביניהם, בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לאו. ואולם בעסקה חד פעמית תוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות, כאמור, לפי המאוחר, ובלבד שטרם הוחל במתן השירות". זה הנוסח החדש שאנחנו מציעים, והוא ומגלם את הרעיון של מתן זכות ביטול לצרכן בעסקת שירות מתמשך גם אם הוחל במתן השירות.

בעניין שירותי התיירות דנו קודם לכן- -

אני מניח שנדון בנושא התיירות בנפרד, אבל למרות זאת אני חייב להבהיר שעסקאות בתיירות אינן עסקה מתמשכת ברובן. בדרך כלל זאת עסקה חד פעמית. גם כאשר לקוח רוכש נופש של שבעה ימים, הרי ששבעה ימים זאת עסקה אחת, ואי אפשר להגיד שזה מתמשך, כל יום מחדש. הוא קונה את זה חד-פעמי. זה צריך להיות ברור. זאת עמדתנו הברורה בעניין זה.

אני מישראייר. אני מעוניין לוודא שההחרגה של התיירות והדיון בה כולל גם את ענף התעופה.

ודאי.

אמרנו שההידברות תהיה בהקדם, ותמוצה בהקדם בין משרד התיירות לבין משרד התמ"ת. בעניין הזה תבואו עם חבילה אחת מושלמת כי אנחנו לא נתחיל לפצל.


זאב פרידמן, בבקשה.

בהרבה מאוד מקרים בעסקת רוכלות דופקים לאנשים מבוגרים בדלת ומציעים להם לקנות שירות לחצני מצוקה. כדי לקבל את לחצני המצוקה הם גם חייבים מכשיר. מאוד קל לבתי העסק לומר שהמכשיר עולה 1 מיליון שקל, ואם הם ירצו לבטל את עסקת השירות, בבקשה – יש לכם 14 ימים, אבל המכשיר כבר אצלכם, והעסקה גמורה. כדי למנוע את ההפרדה המלאכותית בין המכשיר לבין השירות יש לקבוע הגדרה שאם מדובר בשירות שצריכתו מותנית ברכישה של מכשיר מאותו ספק תיחשב העסקה בכללותה עסקת שירות לעניין סעיף זה. אחרת במכשיר סלולרי אנחנו נקבל רכישה של מכשיר במחיר כזה ושירות במחיר אחר, ואפשר יהיה לבטל את עסקת השירות, אבל נישאר תקועים עם מכשיר – חפץ אין בו אבל במחיר מאוד גבוה; נבטל את עסקת לחצני המצוקה, נישאר עם מכשיר שהטענה תהיה שהוא יקר ביותר. לכן צריכים למצוא הגדרה שתכליל את כל העסקה כעסקה אחת.

מה הצעתך בעניין ההפרדה? אתה ניסחת משהו?

אתה יכול להחליט על העיקרון, והם ינסחו את זה.

בסדר.

אני לא רואה שיש כאן בעיה עם העניין הזה. יש לי בעיה אחרת: השתמשתם בטרמינולוגיה שלא קיימת בחוק – עסקה חד פעמית. לדעתי, זה מסבך עוד יותר. יש עסקה מתמשכת ויש עסקה שאיננה עסקה מתמשכת. אני מציעה שכשתדונו בנושא הזה תציעו גם הגדרות ככל שאתם רואים בעסקה, שעסקה שנפרסת על פני מספר ימים היא עסקה מתמשכת לתקופה קצרה. אבל אם אתם סבורים שלא – אין לי עם זה בעיה, ובלבד שתגדירו שלעניין זה יראו עסקה בתחום שירותי התיירות או בתחום שירותי ההארחה, שאינה עולה על מספר ימים מסוים, כעסקה שאיננה עסקה מתמשכת, לשלמות התמונה.


באשר להערתו של עו"ד פרידמן, אני לא רואה בעיה בהגדרות. לדעתי, זה נותן מענה ראוי, אבל אנחנו נבדוק את זה בשלב הניסוחים.

אני מרשות ההסתדרות לצרכנות. לא קיימת הבחנה ברורה בין המושג "עסקה מתמשכת" לבין "עסקה חד פעמית". אם אנחנו מגיעים למסקנה ששירותי נופש זאת עסקה חד פעמית קיים סייג בעסקאות מכר מרחוק שמקנה להן זכות לא לאפשר ביטול. כשתהיה הבחנה חד משמעית וברורה כל החששות לכאורה של כל חברות התעופה והתיירות יאבדו את המשקל מאחר שיש סייג בחוק שמטפל בסיטואציה הזאת. אין הגדרה לעסקה חד פעמית. קיימת הגדרה מאוד כללית לעסקה מתמשכת. הלקונה הזאת גורמת לחברות התעופה והתיירות להיכנס ללחץ מהחוק המוצע אף על פי שלטעמנו, בשום צורה ודרך לא פוגע בחברות התעופה וחברות התיירות, וקיים סייג בחוק שמאפשר לסרב לביטול עסקה כל עוד היא בוצעה פחות משבעה ימי עבודה מיום ביצוע העסקה ועד המועד המתוכנן.

זה גם בעיה מבחינתנו.

אבל זה נושא אחר, זה לא בחוק המוצע.

תודה. הערתך נשמעה, והעניין ודאי ייפתר בהידברות בין המשרדים.

לגבי הפגישה שתיערך בין המשרדים אני מבקשת שכל האחראים על תחום התיירות יביאו גם נתונים לגבי היקפי הביטולים. יכול להיות שלא מדובר פה בתופעה כל כך גדולה שבגינה צריך לפגוע בחוק הגנת הצרכן.

אין נתונים מסודרים של הדבר הזה.

איך זה יכול להיות?

זאת אומרת שאולי לא הייתה תופעה.

זה לא קיים בצורה מרוכזת. יודעים שזאת בעיה כי כל נושא ה-over booking, למשל, במטוסים רווח. אבל אין רשות מסודרת שמרכזת את כל הנתונים.

אין ריכוז של הדבר. זאת מערכת ממוחשבת בכל רשת מלונות למשל או בחברת תעופה. אז אתה יכול לקחת ממוצע: 4%, 2%, פרומיל אחוז, 50%. אני מניח שזה לא עובר שתי ספרות.


אגב, זה גם להערתו של מר בירנבאום: אדם שקונה משהו לא עושה זאת כדי לבטל, אלא אם כן הוא מרגיש שהונו אותו או שהוא התחרט מסיבה כלשהי.

אדוני היושב ראש, אני רוצה לומר משהו עקרוני כדי למנוע הטעיה של חברי הכנסת.נוכחתי לדעת לגבי הסעיף שאני מתייחס אליו, שכל חברי הכנסת לא קראו את החוק המקורי. אנא ספקו לפני הדיון- -

החוק המקורי הוא מ-1981. אנחנו מכירים אותו.

היו בו המון תיקונים.

אנחנו מכירים אותו.

נוכחתי לדעת שחברי הכנסת לא קראו את החוק המקורי- -

קראנו והתכוננו. בשמי ובשם חבריי.

ואם לא, אז מה?

אז הם לא יודעים מה רוצים לשנות.

כולם יודעים הכול.

זה מונח לפני חברי הכנסת.

דיברתי עם שלושה מחברי הוועדה שהיו נוכחים, והתברר שהם לא קראו.

מר בירנבאום, בשעה שמסבירים את הצורך בתיקון סעיף מסוים - - -

מסבירים מה היה ומה הרצון לשנות.

אז זה בדיוק מה שלא עשו.

אני ממשרד התקשורת. אני רוצה לציין שבעסקה מתמשכת בשירות יש שירותים שהתחלת השירות היא רק לאחר ביצוע התקנה של תשתיות ושל ציוד קצה. אז לעיתים זה לא נעשה בסמוך. לעיתים ביצוע ההתקנה נעשה שבוע-שבועיים או חודש אחרי הזמנת השירות, ואז 14 יום לא יכסו את האופציה לדעת האם השירות שקיבלתי- -

חודש? איפה זה נעשה חודש?

לעיתים בתשתיות של כבלים ובטלפון.

זה בניגוד לאינטרס של חברת הכבלים. הם התקינו את התשתית והשירות יהיה חודש אחרי כן? מה יקרה אז?

לעיתים זה גם לבקשת הלקוח. אם הוא מתכנן מעבר דירה, והוא מבצע עסקה, ומעבר הדירה הוא חודש אחרי כן, ביצוע הנחת התשתית נעשה לאחר חודש.

כבר לא.

אני מעוניינת להוסיף שהביטול יתאפשר 14 יום גם מיום ביצוע ההתקנה בפועל.

נדמה לי שיש כאן טעות כי דולי מדברת על תפיסה לתת להתנסות בשירות. זה נושא אחר שלא מטופל, למיטב הבנתי, בחקיקה הזאת שמדברת על 14 יום שישקול את העניין, יקבל את הפרטים ויהיה לו אורך רוח.

לעיתים הוא מבקש שירות מסוים, וזה לא מתאפשר. אחרי שנעשית התקנה התברר שהשירות שהוא ביקש לא מתאפשר, ואז צריך לתת את האופציה לבטל את זה.

אז יש אי התאמה, יש הפרת חוזה – יש דברים אחרים.

את דיברת על מקרים של מעבר דירה, ויש התקנת תשתיות ב-1 באוגוסט, אבל מעבר הדירה הוא ב-1 בספטמבר או ב-15 בספטמבר. אם הבקשה היא מהלקוח זה דבר שצריך להיות ברור.

לעיתים זה מהחברה.

החברה נותנת? יש דבר כזה?

החברה כפופה להוראות ברישיון של ההתקנות. אין דבר כזה חודש ימים.

החברה כפופה להוראות רישיון, והרבה פעמים חורגת מהוראות רישיון מסיבות שונות שלא ניכנס אליהן כאן. ההתקנה לא נעשית תמיד סמוך לביצוע העסקה.

מה עמדת משרד התמ"ת בעניין הזה?

אנחנו לא מתנגדים לכך. נציגת התקשורת אומרת בעצם שלפעמים יכול להיות שיעברו 14 יום ועדיין לא התקינו לצרכן את השירות, ואז למעשה מסרו לו את הפרטים המהותיים, אבל בפועל הוא לא התנסה בשירות.

הוא לא יכול לעשות התאמה בין - - -

לפי דבריה, יש לקבוע שלא רק מיום עשיית העסקה או מיום קבלת המסמך או מיום ההתקנה בפועל. כך שאם יום ההתקנה בפועל הוא יותר מאוחר – אנחנו באופן עקרוני לא מתנגדים.

זאת הרחבה גדולה מדי. את אומרת בעצם שאם הוא יתנסה במתן השירות הוא יראה שאולי הטעו אותו שאין התאמה. בזה דן סעיף 31. זה סעיף אחר שהוועדה תדון בו בהמשך על זכות ביטול במקרה של הטעיה.

זה לא תמיד קשור להטעיה.

עורכת הדין פליישר אמרה שהם יכולים תוך יום לדעת שהם לא רוצים. לא צריך לחכות יותר מדי. זה מספיק.

זה שירות שלא ניתן לספק אותו או שבאמת השירות עצמו לא טוב.

אז שידעו את זה ב-14 יום. אני חושב שזה מספיק. אתם ודאי הצעתם 14 יום אחרי מחקר מעמיק, ולא דבר אחר.

אני מבזק. דיברו בשבחו של החוק שבא לאזן את האינטרס של הצרכן. אבל מנגד נותנים לו 14 יום גם אחרי שהוא קיבל את המסמך המהותי. דיברו על תקופת ניסיון. מן הראוי לחשוב גם על העסק ש-14 יום זה תקופת ניסיון ארוכה. מה זה שירות שהוא מתנסה בו? הטלפון עובד, האינטרנט עובד. 14 יום נקבע תקופת קודש.

את אומרת שזה יותר מדי.

לדעתנו, זה יותר מדי כי אנחנו בכלל לא רוצים שהחוק ידבר על כך שהשירות כבר ניתן. אבל אני מבינה שבמקרה שיוחלט- -

למה את מציעה להוריד את זה?

לפחות בשירותי תקשורת, תוך יומיים אם הוא מתנסה- -

לא. יומיים זה מעט מדי.

רק כדי לאזן את התמונה: הרבה פעמים הצרכן יודע לפעמים על מה שעבר עליו רק כשהוא מקבל את החשבונית. אז מתברר לו בכלל מה היו ההבטחות שהבטיחו לו, ולמה הוא מחויב היום.

- - -

לכן אני אומר שצריך להגדיל את התקופה מעבר ל-14 יום.

עורכת הדין טירי, איך נולדו 14 יום?

בדרך כלל זאת פסיקה שקבעה מהו זמן סביר.

התיקון של רוכלות ושל מכר מרחוק נעשה ב-98'. אני עוד לא הייתי במשרד התמ"ת- -

יש להניח שזה נעשה כפשרה בין חברי הכנסת.

כשהחוק נכתב לא היה אינטרנט- -

היה, אבל הוא לא היה כל כך פופולרי. את מדברת על 98' או על 81'? גם ב-81' הוא היה, אבל אז הוא בכלל לא היה פופולרי.

אני מדברת על כך שאומרים שהחוק לא מאפשר ללקוח שקיבל מיד שירות – ולקוחות רוצים היום עכשיו ומיד את השירות.

לפי הצעת בזק, יש להוריד ליומיים.

זה המצב היום כבר שנים רבות שיש 14 יום לביטול עסקת רוכלות.

- - - התיקון בא לתת אפשרות של מעין תקופת ניסיון ללקוח. יש לו המסמך, הוא כבר קיבל אותו בדואר- -

היא אומרת שHOT או בזק לא צריכות לספוג 13 יום שבהם הן נתנו את השירות.

- - -

זה מבטיח את השירות לחברות.

אני מחברת סלקום. למשמעות להבדל בין 14 יום ל-3 ימים יש מפנה תוקף בהתייחס גם לסעיף 14(ב). בעקבות השינוי אתם רוצים לחייב את העוסק, בזק או סלקום, להגיע לצרכן שוב כדי לקחת ממנו את המכשיר. לא הצרכן צריך להגיע לסלקום, אלא סלקום צריכה להגיע לצרכן שנית אחרי 14 יום שהוא התנסה בשירות ולבדוק האם נגרם נזק למכשיר שיכול להגיע לאלפי שקלים. סלקום צריכה להתחיל לתבוע את הלקוח ולרדוף אחריו כדי לקבל את הכספים חזרה. יש בזה סבירות וטעם טוב שביטול העסקה ייעשה תוך פרק זמן של יומיים-שלושה לכל היותר.

הערה כללית שנאמרה גם בדיון הקודם: מה שהיה נכון בשנת 98' לא נכון היום בשנת 2010. היום עסקאות רוכלות הן עסקאות הכי מקצועיות וטובות שיש.

אנחנו מדברים על אותן עסקאות, דרך אגב?

עם כל הכבוד, אני לא זרקתי הערות- - -

- - -

כשאני אסיים לדבר, אתה תשאל את השאלות שלך.

אתם מציעים את העסקאות שלכם כעסקאות רוכלות?

כן. אנחנו עושים את זה בעסקאות רוכלות, ובדרך כלל זה לאחר תיאום שנקבע בבית הלקוח שבוע-שבועיים מראש. זה לא שאנחנו דופקים בדלת, מגיעים לגברת הזקנה, ומוכרים לה שירות. זה לא עובד ככה. יש תיאום ציפיות, מה הצרכים שלה, תוכנית, מכשיר, שירותים- -

אתה מדבר על סלקום?

בדרך כלל גברת דוברת רוסית מגיע אליה מוכר שהוא דובר רוסית, וכך גם לגבי ערבים וכל המגזרים למיניהם. זה לא בתוך סלקום שיש לחץ, אנשים ומרכזי שירות, אלא יושבים בבית של הלקוח.

כל השינויים שנעשו בסעיף 1א, 2א לאפשר ביטול עסקה לאחר מתן מסמך – זה בסדר, זה מבורך. אנחנו מעודדים את זה. מעטות העסקאות שנעשות על-ידי סלקום - - - זה בסדר. אבל יש הבדל בין מתן אפשרות לצרוך את השירות ואחרי 14 יום לאפשר ביטול עסקה, כי סלקום או כל עסק אחר צריך לבוא לבית הלקוח ולקחת את המכשיר פעם נוספת ולהתחיל לרדוף אחרי הלקוח. הנזק יכול להגיע לאלפי שקלים. היום מכשירי סלולר יכולים להגיע ל-9,000-8,000 שקל, ויש מקרים שמכשיר חוזר מרוסק. עלות של מכשיר כזה לסלקום הוא אלפי שקלים. היום המדיניות היא לא לגבות כסף בגין מקרים כאלה, אבל בעתיד בעקבות השינויים הללו יהיו גם מאות אלפי מקרים כאלה, וזה עול כלכלי.

יש מענה לזה?

במקרה של סלולר, למשל, יש סעיף ספציפי בחוק הגנת הצרכן הקיים שבמקרה שקיימת הרעה משמעותית במצב הקונה יש לספק הזכות לקזז את הפחת בהחזר המחיר ששולם.

- - -

זאת זכות של הספק, זה מדויק וחצי.

חלק מהשינוי זה לא שנוכל לקזז, אלא חלק שנוכל לתבוע. זה ההבדל.

בעסקאות רוכלות אפשר לנכות את הפחת.

כבר הרבה שנים בעולם המוצרים עושים השוואה בין שירותים לבין מוצרים, אבל זכות הביטול לגבי המוצר היא מיום שהתקבל המוצר, לא מיום העסקה. הנורמה הזאת מתפקדת היטב בשוק כשהיא מקוימת. בסופו של דבר עד היום עולם השירותים הופלה לרעה בנושא הזה.

הסיבה היחידה שעוסק נדרש להגיע לבית העסק היא שהוא בחר למכור את המוצר בבית הלקוח. אילו הלקוח היה מגיע למרכז השירות הוא היה מחזיר את זה למרכז השירות. כלומר היכן שמכרת, תואיל ותגיע לשם כדי לקבל את זה חזרה. סוכני מכירות של סלקום הם לא עובדי סלקום, אלא משווקי משנה שמקבלים עמלה, והמטרה הראשונית שלהם היא למכור מוצר. הם כלל לא עובדי סלקום. האינטרס הלגיטימי הברור שלהם הוא למכור את המוצר, ולא תמיד המידע שהם מוסרים תואם למידע שסלקום מפרסמת בהמשך.

זה לא שאנחנו בוחרים להגיע לבית הלקוח. העדיפות הראשונה היא שהלקוח יגיע למרכז השירות. זה הרבה יותר זול מאשר לשלוח אליו מישהו.

זה דבר לגיטימי. אני לא רואה בזה דבר לא לגיטימי.

אבל היום זאת פריבילגיה- -

חברך אומר שאם נתת מכשיר ובאת הביתה, קח אותו גם מהבית. הוא לא בא מרצונו למרכז השירות של סלקום. אני גם לא אמרתי שזה לא מרצונו כי אתה דיברת על תיאום מראש, שזה יפה מאוד והכול בסדר. אבל צריך לתאם את ההחזרה.

הנושא השני הוא זכות הניכוי.

עדיין לא אישרנו את הסעיף הזה, ולעניין שירותי תיירות תהיה ישיבה נוספת. אנחנו מאשרים כפוף לכך שבעניין שירותי התיירות תהיה ישיבה נוספת לאחר מיצוי ההידברות.

את ההערות בנושא ניכוי דמי התקנה נשמור לסעיף הבא?

בוודאי.

הסעיף אושר.

אם כך, סעיף 3(1), סעיף קטן (ב) שבו המדבר על פסקה 2 של סעיף 14א בנוסח החדש שהציע משרד התמ"ת, אושר כפוף לכך שלעניין שירותי תיירות תתקיים ישיבה נוספת, וככל שיהיה צורך לתקן את הפסקה בנוגע לשירותי תיירות זה יתוקן.

אושר.

סעיף קטן (ב) לסעיף המקורי מדבר על תוצאות ביטול העסקה, ובעצם על סעד ההשבה. התיקון שלנו כולל שני תיקונים: ראשית, הסעיף בנוסחו היום מדבר רק על תוצאות ביטול העסקה לפי סעיף קטן (א)1. זאת אומרת, מה תוצאות ביטול העסקה רק כשמבטלים עסקת מכר. זה משום מה לא כולל שירות, ולכן אנחנו רוצים להרחיב את הסעיף הזה גם לשירות, ולדבר על ביטול עסקה לפי סעיף קטן (א), גם מכר וגם שירות.

התיקון השני הוא שאנחנו השמטנו מסעיף ההשבה את הסיפא שלפיה: "אם חלה הרעה משמעותית במצב הטובין רשאי הרוכל לנכות ממה שקיבל את הסכום שבו פחת ערכם של הטובין". הסעיף הזה כולל סעד של ניכוי עצמי. סעד הניכוי הוא סעד עצמי, לא צריך ללכת לבית משפט ולתבוע ניכוי. לדעתנו, ככל שמדובר במערכת יחסים בין צדדים שהם לא צדדים שוויוניים ביחסי הכוחות ביניהם, לא נכון לתת לעוסק את סעד הניכוי. כך הוא יכול לקבוע הפחתה של סכום כלשהו שהוא מוצא לנכון מסכום ההשבה, ולצרכן אין דרך להתלונן על אותה פעולת ניכוי.

לכן אנחנו מבקשים להשמיט את סעד הניכוי, אבל יחד עם זאת בסעיף קטן (ב1) שהוא סעיף חדש שהוספנו קבענו כפי שקבוע בעסקת מכר מרחוק, שאין בהוראת סעיף קטן (ב) כדי לגרוע מזכותו של עוסק לתבוע את נזקיו בשל כך שערך נכס נושא העסקה פחת בשל הרעה משמעותית במצבו. אני מדגישה שגם בעסקת מכר מרחוק אין סעד ניכוי כסעד עצמי, אלא אם הייתה הרעה משמעותית במצב הטובין העוסק רשאי לגשת לבית המשפט ולתבוע לנזקים, מתוך הנחה שלעוסק כצד חזק יותר בעסקה יותר קל לפנות לערכאות משפטיות מאשר לצרכנים.


דבר נוסף שהוספנו בשל הערות של גורמים שהעירו בישיבה הקודמת הוא שמאחר שאנחנו הוספנו תיקון של אפשרות לבטל את העסקה גם אם הוחל במתן השירות, עלתה השאלה מה קורה עם ההשבה של מה שהצרכן עשה עד מועד הביטול. אנחנו הוספנו: "בוטלה עסקה מתמשכת, כאמור בסעיף קטן (א) שהוחל בנתינה, ישלם הצרכן את התמורה בעד השימוש היחסי שעשה בשירות".

האחד, שהוא חל גם על שירות; שנית, אנחנו מבטלים את סעד הניכוי; ושלישית, אנחנו מוסיפים השבה - -

מבטלים את סעד הניכוי העצמי.

נכון. מצד שני נותנים לעוסק את הזכות לתבוע את הנזקים שלו אם חלה הרעה משמעותית במצב הטובין.

אתם רוצים להעיר לסעיף הזה, כי נראה לי שהוא נותן מענה לחלק מההערות שהושמעו כאן במהלך הישיבה.

לדעתי, הוא רק מחמיר את המצב. עד היום היה מנגנון איזון מאוד בריא בסעיף הזה, ולראיה זה כמות הקנסות בגין ביטולי עסקה שסלקום גובה, שהם שואפים לאפס בעסקאות door to door. יש מנגנון של נזק משמעותי במצבו. כל עוד מדובר בנזק למכשיר שנפתח ונסגר, והצרכן בא ורוצה לבטל עסקה תוך פרק הזמן שמותר לו, לא סלקום ולא חברות סלולר אחרות יתחילו להתנהל מול לקוח על גבייה של 200-50 שקלים. אבל מדובר באותם מקרים של מכשירים ששווים 3,000-2,000 שקל, ויש הרעה ניכרת של 1,500-1,000 שקל שזה עלות תיקון של מכשיר שמגיע שבור ומרוסק. למה? כי הלקוח כועס על חברת הסלולר- -

ושובר אותו?

כן. שובר.

מחריב אותו?

כן, שובר, מחריב.

כמה מקרים כאלה יש?

יש. זאת הרעה משמעותית. האפשרות של חברות הסלולר ללכת לבתי משפט היא כמעט בלתי אפשרית- -

למה?

כי אין אפשרות ללכת לבית משפט לתביעות קטנות כמו שכל הצרכנים עושים בהגשת מסמך אחד, וזהו; צריך ללכת לבית משפט השלום, יש שכר טרחת עורך דין. אין כדאיות כלכלית לתהליך כזה.


קשה לדבר על חברות סלולר כי אלה חברות גדולות שקשה להזדהות איתם; אבל יש גופים אחרים שזה אומר בעצם אפשרות ביטול חד צדדית שהרחבנו אותה פה בכמה אפשרויות לצרכן, ואפס אפשרויות לעוסק לקבל את הנזקים שנגרמו לו. בוא נראה עסקים קטנים שמתנהלים מול צרכן על נזק של 1,000 או 1,500 שקל. אין כדאיות של זה.

מה אתה מציע?

להשאיר את המנגנון כפי שהוא קיים היום – הרעה משמעותית. אם רוצים להכניס מנגנון מדויק יותר – הרעה משמעותית שתגיע לאחוזים מסוימים מערך הנכס- -

מי יקבע אם חלה הרעה משמעותית בערך של 20% או של 50%?

הצעתי את הפתרון שלי: במקום להשתמש בהרעה משמעותית במצבו – הרעה משמעותית שעולה כדי ערך של 10% משווי הנכס.

מי יחליט שזה 10%?

יש מתחם סבירות – שריטה לעומת מכשיר מרוסק.

מכשיר מרוסק זה 100%, לא? או שאתם משחזרים אותו?

בדרך כלל לא, אבל יש מכשיר שמגיע עם שריטות או בלי מקשים. מה שאתם מאפשרים לנו בעצם זה רק ללכת לבית משפט ולהתנהל על תביעה של 2000-1,500 שקל.

אני נציג YES. מהשתיקה שלנו עד עכשיו אנחנו גם מברכים וגם לא מתנגדים לכל אפשרויות ביטול העסקה. אני מדבר עכשיו רק על דברים שאמרו פה ארגוני הצרכנים וגם עורכת הדין טירי על נושא האיזון.

ראשית שתי הערות לסעיף 14(ב): מדובר על כך שהצרכן ישלם את התמורה עבור השימוש היחסי שעשה בשירות. לפי דעתי, יש פה טעות בעברית. עד מועד ביטול העסקה הצרכן עשה שימוש. הוא לא עשה שימוש יחסי או שימוש מלא, אין דבר כזה שימוש יחסי. אם הוא השתמש שלושה ימים הוא עשה שימוש שלושה ימים; אם הוא השתמש שבעה ימים, הוא עשה שימוש שבעה ימים, והוא צריך להחזיר את מלוא השימוש שהוא עשה עד כה.

אתה צודק.

- - -

בסדר, אנחנו לא מדברים פה על מחיר מלא.

אתה צודק. זה גם עונה לבזק ול-HOT.

שנית, לעניין ההתקנה. כשאנחנו באים לבית לקוח אנחנו מבצעים התקנה. ההתקנה הזאת היא למעשה אותה עסקה שאינה עסקה מתמשכת, על-פי היועצת המשפטית של הוועדה או על-פי התמ"ת – חד פעמית. זאת עסקה שביצעתי. יש שתי שיטות גבייה בגין העסקה הזאת: האחת היא גבייה מלאה כבר במועד הזה. אומרים לו שישלם 290 שקל, ואחרי זה שיתחיל לשלם דמי שימוש. לפעמים אומרים – וגם זה נאמר קודם – שהוא יקבל הנחה כלשהי חלקית או מלאה בתנאי שיישאר איתם תקופה. במועד שהוא מבטל בזכות מלאה, תוך 14 יום – כי זה כבר נקבע ואושר על-ידי היושב ראש – ההתקנה בוצעה, ואי אפשר להשיב אותה. אני לא יכול לקחת את זמן העבודה שהשקעתי או את החומרים מהקירות; אם גביתי עליה צריכה להיות לי האפשרות לא להשיב את הכסף הזה ללקוח, כמובן, וזה לא רק בגין השימוש שהוא עשה, אלא גם בגין ההתקנה שהוא שילם. אם לא גביתי במועד ההתקנה העסקה הכלכלית בינינו היא שהוא שיישאר בעסקה 12 חודש או 24 חודשים, ואז אני יכול לתת לו את זה ב-50% הנחה. אבל עכשיו הוא בחר שלא לקיים את העסקה הכלכלית הזאת. אני את מלוא ההתקנה ביצעתי, ואין שום סיבה שאני לא אוכל לגבות את דמי ההתקנה האלה. בנייר של משרד התמ"ת שהוגש לפני הישיבה הזאת נאמר: "לצערנו, לא יודעים את העלויות, למעט HOT, YES ובזק".

אני רוצה לתקן את הדיון שהיה פה קודם על מה שמפוקח ולא מפוקח. אכן, מחיריה של בזק מפוקחים, אבל YES וHOT נדרשים ומחויבים לדווח למועצה על כל מחיר ועל כל שינוי במחיר- -

רק בשידורים.

על כל מחיר ועל כל שינוי. אם את רוצה- -

לא על אינטרנט ולא על טלפון, אדוני.

אני נציג YES, גברתי.

רק בטלוויזיה.

אז אתה מדבר על שידורים. רוב השירותים הם לא רק שידורים.

אם אוכל להשלים את מה שאני אומר, תוכלי להגיב עם ההבחנות שלא נראה לי שהן רלוונטיות לתחום השידורים, אלא לתחום אחר.

בתחום השידורים שהוזכר בנייר הזה אנחנו מדווחים על המחירון שלנו, ואנחנו חייבים לדווח על כל שינוי בו, ולמועצה וליושב ראש המועצה יש סמכויות התערבות.

האחד הוא שיתאפשר לנכות את דמי עלות ההתקנה, ובלבד שהם פורטו, כמובן, במסמך הפרטים; שנית, אם אתם חוששים ממקומות שהמחיר לא ידוע או יהיה מאוד גבוה, אז מי שהמחירון שלו יהיה מפוקח או מדווח ייהנה מההטבה הזאת, ומי שלא – לא.

שלישית, על עסקת שירות חד פעמית אומרים שיש היגיון לא לאפשר ביטול אם כבר הותחל בנתינת העסקה. אף אחד לא בוחן שם מה גובה העלות. כרטיס טיסה יכול להיות גם 1,000 דולר. למה דווקא פה צריך לבחון את העלות, בהנחה, כמובן, שדיווחתי עליה מראש?

לכן ההצעה שלנו בעניין הזה היא פשוטה: לאפשר בכל מקרה לנכות את עלות ההתקנה, ובלבד, כמובן, שיודעה מראש מפורשות ללקוח, לרבות במסמך הפרטים הנוספים.

אתם רוצים להעיר בעניין הזה?

בעניין דמי התקנה אנחנו מסכימים שצריך להסדיר את העניין הזה, ואילו הצרכן ביטל את העסקה לאחר שהוחל במתן השירות, והעוסק התקין את המכשיר המשמש לצורך השירות, זה נושא חדש וצריך לטפל בו. אנחנו לא חושבים שנכון לקבוע הוראה כללית שברגע שהייתה התקנה העוסק זכאי לאותם דמי התקנה מאחר שהחשש שלנו הוא שאם לא נקבע מחיר מקסימלי העוסקים יקבעו מחירים גבוהים, ובפועל אף על פי שנתנו את זכות הביטול לאחר שהוחל במתן השירות, לא תהיה כדאיות לצרכן לעזוב, והוא יישאר כבול, ולא עשינו שום דבר.

אני רוצה לחשוב על עניין דמי ההתקנה.

בעניין ההערה שלך על "השימוש היחסי", אנחנו נמחק את המילה "יחסי". לגבי דמי התקנה אני רוצה לחשוב, וגם לכם כדאי לחשוב על זה.

אני מציעה שאולי נצביע על הסעיף כפי שהוא ונקבע שהדברים ייקבעו בתקנות.

לא. אני רוצה לעצור פה. אני גם חייב לסיים את הישיבה, כי יש לנו ישיבה בנושא אחר.

יש לנו הצעה לעניין ירידת ערך המכשיר. להבדיל ממה שעורך דין פרידמן אמר קודם ביחס ללחצני מצוקה משרד התקשורת מכיר בעובדה שכשמכשיר סלולרי נפתח ומתחילים לעשות בו שימוש הערך שלו יורד. לכן אנחנו מציעים שלא כל נטל העלות תיפול על המפעילים הסלולריים ולקבוע איזשהו שיעור, גם אם קטן יחסית- -

זה קיים גם בדמי ההתקנה. תקיימו הידברות בעניין הזה, גברתי הסגנית.

וגם שתעבירו לחברי הוועדה את סעיפים 32(4)(ב) ואת פרק ב' של החוק המקורי.

קיבלתי. תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה ב-12:00