PAGE
28
ועדת הכספים

2.9.2009


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, י"ג באלול התשס"ט (2 בספטמבר 2009), שעה 10:00

1.
השלכות העתקת מפעלים לחוץ לארץ, העדפת רכישת תוצרת הארץ והגברת התעסוקה

2.
סכנת סגירת מפעל תדיראן בעפולה

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

יעקב אדרי

אורי אורבך

חיים אורון

אלי אפללו

זאב בילסקי

מגלי והבה

שי חרמש

אחמד טיבי

שלי יחימוביץ

שלמה (נגוסה) מולה

ציון פיניאן

אופיר פינס-פז

פניה קירשנבאום

מירי רגב

כרמל שאמה

ליה שמטוב

איוב קרא, סגן השר לענייני הנגב והגליל

צביה דורי, מנהלת אגף סחר פנים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד דבורה מילשטיין, הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

שי כהן, עוזר מנהל מרכז השקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ערן פולק, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

יובל רז, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

מורי בן-ששת, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

ראובן יוקלר, סגן ראש עיריית עפולה

דני גולדשטיין, מנכ"ל מפעל תדיראן

יהודה אמרגי, מנהל אחזקה, תדיראן עפולה

בן-ציון מירקוב, מפעל תדיראן

ציון מאירוב, יו"ר ועד העובדים, מפעל תדיראן

מאיר כהן, חבר ועד העובדים, מפעל תדיראן

ויקטור חג'ג', חבר ועד העובדים, מפעל תדיראן

לאון טייברט, חבר ועד העובדים, מפעל תדיראן

הראל פלג, יועץ תקשורת למפעל תדיראן

איתי דנינו, עובד מפעל תדיראן

שחר בז'רנו, עוכבד מפעל תדיראן

שרית פרג', עובדת מפעל תדיראן

ריימונד אלגרבלי, עובדת מפעל תדיראן

משה שוורץ, עובד מפעל תדיראן

שמעון שקורי, עובד מפעל תדיראן

עופרי שדמי-רוטמן, עובדת מפעל תדיראן

טלי פורמן, עובדת מפעל תדיראן

דני גולדשטיין, מפעל תדיראן

ראובן גינל, ראש אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל, התאחדות התעשיינים

זאב ליברמן, נציג ההסתדרות

עו"ד מאיה אלשיך-קפלן, משרד עורכי-דין הרצוג, פוקס, נאמן

עידו עשת

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
1.
השלכות העתקת מפעלים לחוץ לארץ, העדפת רכישת תוצרת הארץ והגברת התעסוקה

2.
סכנת סגירת מפעל תדיראן בעפולה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום השלכות העתקת מפעלים לחוץ לארץ, העדפת רכישת תוצרת הארץ והגברת התעסוקה וממילא גם הסעיף השני, סכנת סגירת מפעל תדיראן בעפולה.


האמת היא שחבר הכנסת ציון פיניאן ביקש ממני לדון בנושא כבר לפני כמה שבועות ובנוסף לו לחץ עלי באופן מסיבי חבר הכנסת אפללו. אומר לכם את האמת שאני לא מרוצה מהסידור הזה של שבועיים פגרה כאשר הבניין סגור. אני לא חושב שזה דבר נכון ואני חושב לדבר עם יושב-ראש הכנסת כי צריך לעשות חשבון האם ההליך הזה היה נכון. יש דברים דחופים ובוודאי ועדת הכספים צריכה להתכנס. כמו שלא סוגרים ממשלה, אי אפשר לסגור את הכנסת. נכון שהיה אפשר לקיים דיונים, אבל היכולות מבחינה טכנית היו קשות. חלק נמצאים בפגרה ונוסעים לחוץ לארץ, אבל חלק נמצאים כאן ועובדים ומתעצבנים על זה שסוגרים את מפעל תדיראן אבל הדיון מתקיים רק היום.


כאמור, בסגירת הכנסת גם דברים חיוביים, אבל לפי דעתי לא היה צריך לעשות את זה ואני חושב לדבר עם יושב-ראש הכנסת.


המציאות היא שאנחנו מקווים שאנחנו נמצאים בתהליך יציאה מהמשבר הכלכלי שחששנו מאוד שהיום יהיה במקום אחר לגמרי אבל אנחנו לשמחתנו לא שם אלא במצב הרבה יותר טוב. אנחנו מקווים שזה באמת התהליך. אמור להתקיים דיון בנושא הזה בשבוע הבא ביחד עם שר האוצר לגבי היציאה מהמשבר הכלכלי, התחזיות למה שעומד לקרות והבעיה של האבטלה שהיא אמנם קטנה יותר ממה שחזו, אבל היא אבטלה קשה מאוד ולא מסתמנת עדיין יציאה ממנה, מה גם שלגבי כל עובד, לגבי כל מפעל ולגבי כל מי שנפגע כתוצאה מהמצב הזה, המקרו כלכלה לא מעניינת אותו אלא מעניינת אותו עצם העובדה שהוא מגיע הביתה והוא לא יכול להביא פרנסה על כל ההשלכות שנלוות לעניין הזה.


הדבר החמור ביותר הוא שמדינה שנמצאת באבטלה כל כך גבוהה מאפשרת או לא נאבקת בכל כוחה למניעת יציאת מפעלים לחוץ לארץ, שם כוח העבודה הוא זול יותר. נכון שמדובר במפעלים פרטיים, אבל המדינה היא חלק מהעניין. המציאות הזאת בה הממשלה איננה באמצעות משרדיה – בעיקר משרד הביטחון אבל לא רק – רוכשת מוצרים שהם מוצרים של מפעלים תוצרת הארץ, וגם כאשר יש חוק שנועד לעודד את זה, בסופו של דבר מי שזוכה במכרז, רוכש את המוצרים מחוץ לארץ והחוק לא מגביל אותו כך שממילא למפעלים אין שום יכולת – מפעלים פרטיים שהנושא שלהם הוא כלכלי לחלוטין ולא דבר אחר ברוב המקרים – והם עוזבים לחוץ לארץ והעובדים מפוטרים. אנחנו לא יכולים יותר לעמוד מנגד וצריך לנקוט פעולה בעניין הזה.


חבר הכנסת ציון פיניאן, אני מבקש ממך, אם אתה יכול, להציג את הנושא ולאחר מכן חבר הכנסת אפללו יתייחס לנושא.

תודה ליושב-ראש על שכינסת את הוועדה. בתחילת אוגוסט הובא לידיעתי שמפעל תדיראן בעפולה עומד להיסגר. מיד טלפנתי לחבר הכנסת אפללו שהוא תושב העיר עפולה וביחד החלטנו שנגיש בקשה לדיון ואכן אנחנו מקיימים היום את הדיון.


מדובר במפעל פרטי שנמצא בפריפריה. כבר היה לנו מקרה של מפעל אלקטרוניקה שמקום מושבי בטבריה והוא העסיק 700 עובדים - בעל הבית הוא אדם פרטי שמתגורר באוסטרליה - ובאחד הימים החליט שהוא רוצה להעביר קו ייצור מקווי הייצור שלו לסין. בעקבות זאת פוטרו 400 עובדים והובטח להם באותו זמן – אז הייתי סגן ראש עיריית טבריה – שאם תהיה הרחבה של המפעל, יחזירו אותם לעבודה. נכון להיום המפעל מעסיק 200 עובדים לעומת ה-700 עובדים שהעסיק קודם לכן וקו הייצור נמצא בסין.


אנחנו מדברים עתה על תדיראן שנמצא בעפולה, מפעל רווחי - לפי מה שנמסר לי, הוא הרוויח בשנה האחרונה 4 מיליון דולר – שהוא מפעל פרטי ולכן רוצה להרוויח סכומים גדולים יותר, והוא מעסיק כ-350 עובדים ומסביבם עוד 200 עובדים. מדובר ביותר מ-550 משפחות – ואני לוקח בחשבון את המשווקים, על תת-משווקים וכל נותני השירותים שמסביב – וסגירתו מהווה מכת מוות לעיר כמו עפולה.


בחישוב גס המדינה תצטרך לשלם כמעט 10 מיליון שקלים כדמי אבטלה. מדובר באנשים שרובם התחילו לעבוד במפעל מיומו הראשון והיום הם בסביבות גיל ה-50, דבר שאומר שאין להם אפשרות למצוא מקום עבודה אחר. סליחה על הביטוי שאני משתמש בו, אבל זה פשוט גזר דין מוות כלכלי. אחוז גבוה מהעובדים משלמים משכנתא על הדירות שרכשו. יתרה מזאת, היות וזה מפעל שראו בו מפעל חברי ומשפחתי, יש מקרים בהם מועסקים בני משפחה אחת במפעל וזה אומר שכל המשפחה הולכת הביתה.


המפעל משתרע על 26 אלף מטרים מרובעים. ברגע שהמפעל הולך, העירייה תפסיד את הארנונה בגין המטרים האלה ומדובר בכסף רב. העירייה תפסיד הכנסות מארנונה של אותם 350 עובדים שלא יוכלו לשלם ושל העובדים הנוספים שמסביב למפעל. כלומר, הנזק שייגרם גם לרשות המקומית וגם לתושבים, הוא נזק אדיר ובלתי הפיך.


אני שמח שהנושא מאוד חשוב וזה בא לידי ביטוי במספר חברי הכנסת שמשתתפים בישיבה ועל כך אני אומר כל הכבוד. צריך להיכנס למשא ומתן. יש קונה פוטנציאלי שהביע נכונות לרכוש את המפעל, אבל זה צריך להיעשות בזהירות יתר. צריך לפנות לקונה או לאלה שרוצים לקנות את המפעל כי המפעל הוא רווחי. הקונה הפוטנציאלי אומר שאם קו הייצור יעבור לסין, המוצר שלהם פחות טוב בשלוש-ארבע דרגות מזה שמיוצר היום בעפולה, שלא לדבר על המנוע של המזגן, שלא לדבר על הדברים שמסביב. המוצר מיוצר בסין, משם הוא יבוא למכירה בישראל והאזרח בישראל יקבל מוצר שאני לא רוצה לומר שהוא גרוע, אבל לא רחוק מזה.

למה הוא לא קונה?

הוא רוצה לקנות. היושב-ראש יודע פרטים נוספים בנושא.

אני מציע לא לדבר על זה.

צריך למצוא כאן פתרון יצירתי כלשהו כדי שהאנשים האלה ימשיכו לעבוד. האנשים האלה הם עובדים נפלאים וגם בעלי הבית אומרים שהם עובדים מעולים ועושים עבודתם נאמנה ומייצרים כחול-לבן. בואו נעשה את הכל כדי שהכחול-לבן יישאר בישראל כי תדיראן הוא מותג והוא שם דבר. אין בית במדינת ישראל שאין לו מוצר של תדיראן. אני מקווה בעזרת השם שנמצא את הפתרון כך שהעובדים כולם ימשיכו לעבוד במפעל.

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים ועובדי תדיראן הנכבדים שהגיעו מכל המקומות. אני מאוד שמח לראות את נציגי המפעל וגם את סגן ראש העיר שנמצא כאן. ראש העיר ביקש ממני לומר כמה מלים במעמד זה.


אתמול השתתפתי בפגישה האחרונה שהייתי עם ועד העובדים שעושה מאמץ מאוד גדול כדי ליצור מצב שהמפעל הזה ימשיך להתקיים וזה הדבר החשוב ביותר. אין ספק, כמו שאמר ידידי חבר הכנסת ציון פיניאן, שהמפעל הוא מפעל רווחי. מה שקורה היום הוא שלצערנו הרב במדינות המזרח הרחוק, קו הייצור יותר זול והם פשוט רוצים להרוויח יותר. בנוסף לכך התקינה, במה שמדינת ישראל עושה ליבוא, היא שונה. בעל המפעל העתידי, הפוטנציאלי, דיברנו אתו ואכן אתמול ניסינו לשוחח אתו עוד הפעם אבל לצערי הוא לא היה כאן אלא בחוץ לארץ. אני נפגשתי עם מנהל מרכז ההשקעות וניסינו לתת תנאים יותר טובים כדי שימשיכו להחזיק במפעל. מצד אחד יש לנו פתרונות יצירתיים, אבל מהצד השני לפי מה שאני מבין הוא בעצם רוצה להשאיר את ההתחייבויות שלוש לגבי השיווק. הוא טוען שיש 200 עובדים בקו הייצור ועוד 150 או 160 עובדים בשיווק. אני יכול לומר שיש את ההתחייבות שלו לגבי ה-160 עובדים, בקנייה, והוא מחויב להם.

לא הבנתי.

אני אסביר. קריסטל-אמקור, בכל נושא המקררים קנו את החלק של המפעל ואת כל נושא השיווק היה משותף לתדיראן רוצה להשאיר ביחד כי הם אומרים שהם מחויבים להם.

בכמה עובדים מדובר?

ב-200-250 עובדים. אני לא יודע את המספר המדויק.

מתוך ה-350 עובדים?

כן. אם אני טועה, נמצאים כאן אנשי הוועד שיודעים טוב ממני.

את הפרטים נשאל אותם. דבר על העקרונות.

לפחות דבר אחד נודע לי. הוא אומר, לא, הוא מוכן לקחת את זה אבל להשאיר בפס הייצור חלק קטן שהוא רבע מכלל הייצור. אם זה המצב, בעצם לא עשינו כלום, כי הוא מחויב למספר עובדים מסוים ומהצד השני להחזיק רק חלק קטן, לא עשינו כמעט שום דבר. להפוך את המפעל הזה למחסן של מוצרי יבוא, זה דבר שבעיניי הוא פסול לחלוטין. אנחנו צריכים לעשות הכל, לעודד בכל מיני מסלולים, אם זה מסלול תעסוקה, ויש לנו מסלולים. ישבתי עם מרכז ההשקעות כדי למצוא פתרונות שיחזיקו את כל העובדים עד הסוף וזה מה שצריך לעשות. המפעל הזה קיים בזכות העובדים בפס הייצור כי אלה עובדי תעשייה. מה שאחרים עושים, ביבוא ובשיווק, אלה יבואנים.


מה שצריך לעשות באמת זה לעודד קניית כחול-לבן. אני לא יודע איך אנחנו יכולים לפתור את הבעיה של הסכמי הסחר הבינלאומיים ויש לנו בעיה עם זה, אבל כאן זאת דוגמה קלאסית. אין לנו מפעל שני למזגנים. אנחנו יכולים לומר שמזגנים כחול-לבן בעדיפות וזה יכול להיות קריטריון ברור שיפתור את הבעיה. אם יש עוד מפעל למזגנים, אנחנו נשמח שגם הוא יהיה, אבל צריך לעודד קניית כחול-לבן, זה דבר שיפתור את הבעיה לעובדים שיישארו בפס הייצור.


אדוני היושב-ראש, אני רואה את המאמצים של כל חברי הכנסת שהגיעו מכל המפלגות ואני רואה שהם באים ונרתמים כדי לעזור בנושא. אני מאוד מעריך את זה. ראש העיר של עפולה הודיע מיד לקונה הפוטנציאלי שהוא יוריד לו את הארנונה, למרות שציון פיניאן אמר שיש בזה הפסד, וזה נכון. הוא מוכן להוריד את הארנונה לכל התקופה ואפילו לקבוע חוק עזר עירוני מיוחד לעניין הזה.

כדי שהמפעל יישאר.

בתנאי שהמפעל יישאר.

הוא לא יכול לעשות את זה.

הוא יעשה מקסימום שהוא יכול לעשות על פי החוק.

הוא לא יכול לעשות כלום.

הוא יכול לשלוש שנים.

נכון. לשלוש שנים הוא יכול.

עיריית עפולה עוד לא באה למפעל לדבר עם העובדים.

אתה מדבר לא לעניין. למה אתה אומר את זה? גם סגן ראש העיר נמצא כאן.

בדקתי את זה.

ההערה לא במקום. אם אתה רוצה הערות לא במקום, גם אני יכול להעיר.


לגופו של עניין. אני רוצה לסכם ולומר שההמלצה שלי היא לנסות להקים ועדה מיוחדת לנושא הזה – שתכלול את כל הגורמים הנוגעים בדבר - כדי שנוכל להציע פתרון. זאת ההצעה עליה אני ממליץ ואני מקווה שגם ציון פיניאן בעמדתי וכך גם יתר החברים. אין לנו הרבה זמן אלא נותר לנו זמן קצר כדי שהמפעל הזה או ייסגר או שנעשה משהו. לכן היה דחוף לכנס את ישיבת הוועדה.

חבר הכנסת אפללו, אולי שכנעת. דיברת לעניין ושכנעת אותי.

אני מקווה שגם האחרים השתכנעו.

מר דני גולדשטיין, מנכ"ל החברה, אתה יכול לומר לחברים כאן, לפני שאנחנו מתחילים את הדיון בין חברי הכנסת, מה קורה?

אני אומר בכמה מלים מה קורה בכלל בתעשיית מיזוג האוויר בארץ ובעולם. תעשיית מיזוג האוויר בארץ ובעולם עברה טלטלה החל משנת 2002. עד שנת 2002 כל המזגנים שנקנו בישראל יוצרו בישראל. משנת 2002 קרו שני דברים: האחד, מדינת ישראל הורידה את היבוא ובעצם את מכסי המגן, והדבר השני, הסינים, כתוצאה מצריכה פנימית, בנו תעשיית מיזוג מפוארת בסיוע ממשלתי, בתמריצים, כולל תמריצי יצוא, והחלו לעשות פוקוס על העולם החיצוני לסין.


התוצאה הייתה שהחל משנת 2003, נכון להיום, 70 אחוזים מהמזגנים הנמכרים בישראל הם יבוא סיני.

או תורכי.

אם 70 אחוזים מסין, נשארו עוד 5 אחוזים שאולי מגיעים מתורכיה.


דבר אחד טוב קרה בקטע הזה והוא שמחיר המזגנים ביום שהם התחילו להגיע מסין ירד ב-40-50 אחוזים וזה קרה יום אחרי שהם התחילו להגיע מסין. כלומר, הצרכנים הישראלים, כתוצאה מזה, היה להם קל לקנות את מוצרי הצריכה האלה.


נכון להיום הסינים מספקים 80 אחוזים מצריכת המזגנים בעולם.

המזגנים הביתיים.

כן, אבל זה העיקר. בארץ נמכרים 400 אלף מזגנים ביתיים, וזה בעצם הנפח הגדול וזה בעצם מה שהמפעל מייצר. כתוצאה מזה בעצם המפעל הפסיק לייצר. המפעל שמנה 1,000 אנשים בשנת 2000 הפסיק לייצר מזגנים ביתיים וירד לסביבות 200 עובדים. נכון להיום הסינים מייצרים 80 אחוזים מצריכת מיזוג האוויר הביתי בעולם וזה לכל מיני חברות.


במשך השנים, כאשר המכס יורד והוא יורד היום ל-10 אחוזים עם צפי, על פי הסכמי הסחר של ישראל שהוא ירד לאפס בשנים הקרובות, הסינים מתחילים לייצר מזגנים גדולים, מתחיל איום גם על המזגנים הגדולים. צריך להזכיר שהמפעלים בסין מקבלים תמריצים מעבר לכוח אדם זול, מעבר לתמריצי יצוא שעוזרים להם ומעבר לכושר מיקוח, ומעבר לעובדה שהם גם מחזיקים את שער החליפין קבוע פחות או יותר כדי לתת למפעלים תמריצים.

אתה מדבר כאילו אתה משקיף ומתבונן מהצד שמספר על איזשהו תהליך שמתרחש, אבל אתם שותפים לתהליך הזה.

אנחנו בתוכו.

אתם מחוללים את התהליך.

לא. אנחנו בתוך התהליך. התהליך מתחולל בעולם. אנחנו לא משפיעים.

אתם בוחרים להיות חלק מהתהליך.

אין לו ברירה.

מה את רוצה ממנו? מה את רוצה שהוא יעשה?

סליחה, זאת לא גזרת גורל. להעביר פסי ייצור לסין, זאת לא גזרת גורל אלא זאת החלטה פנימית עסקית.

גם להפסיד כסף זה לא גזרת גורל.

למשל מגבות ערד המשיך לחיות בישראל מתוך מניעים ציוניים.

אבל יש כמה דברים שאנחנו צריכים להפנות לממשלה.

אני יודעת.

את יכולה לדרוש ממנו להיות ציוני ואת יכולה לדרוש ממנו לא להיות ציוני. זה לא רלוונטי. הוא פועל על פי החוקים. יש ממשלה.

זאת הייתה סתם הערה סגנונית. במידה רבה הם אחראים למה שמתרחש.

אני רוצה לומר עוד כמה דברים קטנים. המפעלים הקטנים בסין מייצרים כשני מיליון והגדולים כ-20 מיליון מזגנים בשנה וזה מול כמה עשרות אלפים שמיוצרים בישראל.


מה שקרה לאחרונה, החל מהרבעון הרביעי ב-2008, זה שאנחנו בתוך משבר עולמי בו תעשיית הנדל"ן בעולם קרסה. כתוצאה מהקריסה של תעשיית הנדל"ן ירדה הצריכה למזגנים בעולם והתוצאה הייתה שגם ענף היצוא שהיה אחד החשובים, שהחזיק את המפעל וגרם לו להיות רווחי, בעצם נשחק כמעט לגמרי וזה גם תרם למעט שנשאר או תרם שער הדולר שירד וגרם ליתרה להיות לא רווחית. התוצאה הייתה שאנחנו נמצאים בתוך קלחת גדולה מאוד. לא כתוצאה מזה ובלי קשר לזה, החברה הגלובלית עשתה מבט על כל מה שקורה – וזה קורה לא רק בישראל אלא זה קורה בעולם – והיא עשתה זאת ללא קשר בכלל לישראל, קיבלה החלטה שהיא שילוב של קריאת המפה העולמית, לגבי איחוד תשתיות ונכסים. זאת בעצם החלטה שלא קשורה ספציפית לישראל אלא היא קשורה לכל האירועים שקורים בעולם.

אתה יכול לומר איפה אנחנו עומדים? הכל הבנו, כך אני מתאר לעצמי, כי אם אני הבנתי, כנראה כולם הבינו מפני שאני מבין אחרון. אני רוצה לדעת איפה זה עומד היום.

החברה כולה מעסיקה 350 אנשים וזה כולל שיווק, מכירות, יצור, פיתוח. 350 אנשים כוללים את כל הפעילות שנשארת. חלק הייצור אמור להיסגר ב-31 בדצמבר.

המשפט אמור להיסגר, הכוונה שזה נסגר כבר? העובדים קיבלו הודעה?

עוד לא.

זאת אומרת, אנחנו עוד לפני גזרת הגזרה הזאת.

יש החלטה עולמית. אנחנו הודענו לעובדים למען הגילוי הנאות. יש מעל 200 אנשים שמעורבים בזה כמעגל ראשון ויש עוד במעגלים שניים.

כמה לפי התוכנית ומתי עובדים יפוטרו?

בערך 200 אנשים.

מתוך ה-350.

כן.

מתי?

ב-31 בדצמבר.

הממשלה דיברה אתכם?

לא.

כאילו אין ממשלה בישראל?

לא אמרתי שאין ממשלה. אני מבדיל, יש ממשלה אבל לא דיברו אתנו.

לא דיברו אתכם בכלל. זאת אומרת, יודעים על הבעיה הזאת אבל לא דיברו אתכם.

יש אנשים שדיברו אתם, אבל לא הממשלה.

יושב-ראש ועד העובדים או מישהו שמייצג את ועד העובדים.

נמצאים כאן שניים.

בוקר טוב. אני שמח לראות כאן הרבה אנשים. זה שלכולם איכפת, חם בלב.

אני רוצה לומר לך שהרבה פעמים אנחנו מעבירים כאן בוועדת הכספים חמישה-שישה-עשרה מיליארד שקלים ואין כל כך הרבה חברי כנסת כמו שיש בדיון הזה. מה גם שאנחנו בפגרה.

שמעתי את זה ולכן אני אומר את הדברים.


חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, אני רוצה להודות לך על הדיון הדחוף וכך גם לכל חברי הכנסת ולכל אלה שהגיעו לכאן. תודה רבה לכם. נראה לי שמדובר בדבר החשוב לנו ולכל עם ישראל ולכן טוב שהגעתם.


מבחינת מדינת ישראל, האיום הקיומי שלה היא איראן. מבחינת העובדים, האיום הקיומי שלנו היא תדיראן. אנחנו נלחמים על הבית. עבורנו 31 בדצמבר, כמו שאמר מר גולדשטיין, זה מחר. נכנסים החגים, נגמר. אם אנחנו לא נקבל החלטה כאן היום ואם נמרח את זה או נעשה כל מיני דברים אחרים, נמצא את עצמנו ב-31 בדצמבר בבית.

מדובר ב-200 עובדים, לפי דברי מר גולדשטיין.

200 עובדים ויש עוד הסכם אישי, כך שהמספר יהיה גבוה מ-200 עובדים.

הוא אומר שחלק יישארו.

אני לא יודע מה נשאר. בשבילי כולם הולכים. אם יישארו, נברך.


אני אתן סקירה קצרה על המפעל ואחר כך אני אומר מה בקשתנו.

אין צורך לחזור על מה שנאמר.

אני אומר מה בקשתנו. כולם דיברו ואני מסכים עם כולם. יש כאן לובי גדול עבורנו ואני אשמח שהלובי הזה גם יעזור לנו.


יש קונה פוטנציאלי שכולם מכירים אותו והוא לא חדש – קריסטל שהביע נכונות שאם הממשלה תעזור, הוא מוכן להיות הרוכש, הוא מוכן להיות האיש שיקים את מפעל תדיראן בפעם השנייה, הוא יקלוט עובדים וירחיב את המעגל. שמחנו. דיברנו אתו ושמחנו שכך נשמעים הדברים אבל יש בעיה. הוא אומר שכדי להקים את המפעל, הוא צריך עזרה מהממשלה. הפעלנו את כל הלובי הזה כדי לעזור לנו. אני לא יודע מה הוא רוצה, וזאת שאלת מיליון הדולר, אבל בקשתנו היא להקים צוות בו ישתתף האוצר, משרד התעשייה, הרוכש, ועד העובדים בהסתדרות, ואותו צוות ישב בשולחן עגול וינסה לפתור את הבעיה ולראות לאן אפשר להגיע ואיזה פתרונות אפשר לתת כדי שמפעל תדיראן בעפולה ימשיך להתקיים.

הבעלים רוצים את המפעל?

הבעלים אמרו שהם ישלחו אנשים מטעמם כדי לשבת עם הצוות.

אני מדברת על הבעלים הקיימים.

מי אלה הבעלים הקיימים?

תדיראן. יש עם מי לדבר?

כרגע מתקיים משא ומתן עם רוכש.

שואלת אותך חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אתה מציע להקים צוות שולחן עגול וכולי – האם בעלי המפעל היום מעונינים בזה.

מעונינים בזה וגם הרוכש מעונין בזה.

בסדר. זאת השאלה וזאת התשובה.

כולם מעונינים. לפני ישיבת הוועדה יצא שמדינת ישראל יוצאת בהכרזה לגבי כחול-לבן. זה נשמע טוב אבל המבחן האמיתי הוא לא לצאת בסיסמאות אלא בואו נראה יום את המבחן האמיתי לעם ונראה שמדינת ישראל באמת מתכוונת להשאיר כחול-לבן במדינת ישראל.

אני חייב לציין שחבר הכנסת אופיר-פינס דיבר עם מנהל הוועדה כבר מזמן לגבי הרוכש הזה. אנחנו נצטרך להמשיך את הדיון הזה בגלל הסיפור המתמשך. מה שעצוב כאן היא עמדת הממשלה.

ביקרתי יחד עם חברי במפעל תדיראן ואני רוצה לברך כאן את האנשים שהגיעו לכאן.

סליחה. מי ממשרדי הממשלה נמצא כאן? משרד האוצר נמצא?

כן.

משרד התעשייה נמצא?

כן. שניים.

אולי נשמע אותם לפני כן?

חשבתי לשלב.

אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרו כאן חבריי. אני חושבת שאפשר להתקדם. אני שוחחתי אתמול גם עם עופר עיני, עם מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, עם ערן פולק מהאוצר ועם סגן שר האוצר. אני חושבת שכולם מסכימים ורואים בחיוב את האפשרות להקים צוות מקצועי של רוכשים פוטנציאליים עם המפעל ועם המשרדים כדי לשבת. צריך לתת להם תאריך סיום, תוך שבועיים, ושהם יבואו עם איזה שהן הצעות, עוד לפני החגים, כדי למצוא פתרון לאותם 250 עובדים שלהם לא יימצא פתרון באמצעות רוכש כזה או אחר.


אני חושבת שצריך לקבל החלטה, וזאת ההחלטה הכי חשובה שלך היום הרב גפני, להחליט על מישהו שיעמוד בראש צוות כזה ביחד עם נציגי המשרדים השונים ותוך שבועיים לכנס ישיבת ועדה נוספת. בסך הכל יש רצון גם של הממשלה, של משרד האוצר, של משרד ראש-הממשלה, עופר עיני, הרוכשים והמפעל עצמו. זה מה שיציל את העובדים וזה הפתרון הפרקטי והטוב ביותר לעניין הזה.


במקביל אני חושבת שצריך לקיים דיון על אותם מפעלים שמקבלים סיוע במדינת ישראל ואחר כך נוסעים לסין. צריך לשבת ולחשוב איך בכלל מדינת ישראל מתייחסת לאותם מפעלים, איזה תנאים אנחנו נותנים להם ומה קורה בסוף כאשר הם עוזבים.

היום התחלנו את הדיון הזה.

אני מבקשת לפתוח סוגריים ולומר משהו שהוא לא בנושא הזה. ביקשתי לקיים דיון דחוף בנושא מחירי המים הדיפרנציאליים.

יהיה דיון. ישבתי עם מנהל הוועדה לפני הישיבה ואנחנו נקבע מועד לדיון.


מר פולק, אנחנו העברנו כאן תקציב דו-שנתי וחוקים שנלווים לו כאשר לגבי חלקם אנחנו מקבלים ביקורת ציבורית כבר עכשיו. העברנו כאן בוועדה דברים קשים מאוד כאשר היעד היה בין היתר לצאת מהמשבר הכלכלי ולפתור את בעיית האבטלה. לפתע אנחנו מגיעים לנושא שאם הוא לא היה כל כך עצוב, נושא קפקאי שהוא נורא ואיום. אצלי תדיראן הוא משל והנמשל הוא מפעלים רבים שיבואו בעקבותיו. בסין נותנים הטבות לייצור המזגנים שם, משתלם שם – מעבר לכוח העבודה הזול – כי הממשלה הסינית שכנראה יש לה שכל, בניגוד לרבות ממדינות המערב כולל אנחנו, נותנת הטבות לייצור המפעלים. הם כובשים 80 אחוזים מייצור המזגנים בעולם, הם מקבלים הרבה מס ואילו אנחנו מאבדים את המס מהמפעל כאן ומוציאים 350 עובדים לאבטלה ואותם נצטרך להחזיק כי לא תהיה ברירה. אנחנו מפסידים כסף תוך ראייה עתידית שלכאן יבואו מפעלי היי-טק ומפעלים שהמשכורות שם יהיו הרבה יותר גבוהות. מר פולק, מה אנחנו צריכים להרגיש? אתה הנציג הבכיר של משרד האוצר כאן. תבואו עם תוכניות כלכליות נוספות ואז נאמר שקודם תפתרו את בעיות המפעלים?

אני חושב שצריך להפריד את הדיון - גם אם בסוף הוא מתחבר לאותה בעיה - למרכיבים השונים. אני חושב שמבחינת מדינת ישראל בכל סיטואציה, במיוחד במשבר כלכלי, לנסות להתחרות עם תמריצים ועם יכולת כלכלית של סין במקומות בהם לסין יש יתרון, זאת יומרה שיכולה להוביל למסקנות מאוד בעייתיות מבחינה כלכלית. אני חושב שהממשלה בגדול בהיותה משק תחרותי גלובלי מבינה את המגבלות האלה, חיה בתוך מגבלות כאלה, חיה בהסכמי סחר בינלאומיים שמאפשרים מצד אחד לתעשייה הישראלית וליצוא הישראלי לנצל את היכולות הגלובליות ואת השווקים הגלובליים, והיצוא לסין הוא יצוא במספרים גדולים ביותר. מצד שני יש לזה חסרונות והחסרונות הם שהיכן שאין לך יתרון יחסי בכלכלה הישראלית, אל מול מדינות אחרות, כנראה שבטווח המיידי או בטווח הארוך הפעילות בה אתה חלש לא תהיה בישראל.


אפשר לדחות את זה, אפשר לשדרג טכנולוגיות, אפשר לשדרג מפעלים, יש הרבה מאוד מהלכים ולזה בדיוק מכוונת אותה תוכנית כלכלית שציינת שהפנתה הרבה מאוד משאבים להתמודדות עם המשבר הגלובלי, גם בהיבטים של סחר חוץ, גם בהיבטים של עידוד השקעות, גם בהיבטים של מסלולי תעסוקה כאלה ואחרים, גם בהיבטים של משברי אשראי ושל קרנות אשראי וכל מיני מסלולים שנפתחו ספציפית לכל הסגמנטים שנפגעו מהמשבר או לפחות לרובם. אלו הניסיונות של הממשלה להתמודד עם הסיטואציה.


במקרה הנוכחי יש כאן מפעל שאני מכיר את הפרטים מהדיון הזה ולא מלפני כן, ויש החלטה עסקית. החלטה עסקית שחברת הכנסת יחימוביץ גם הצביעה עליה. יש החלטה עסקית של הנהלת מפעל או הנהלה בינלאומית של מפעל שהיא מעבירה את המפעל הזה. מה רוצים שהממשלה תעשה?

משהו פשוט. לקבל החלטה שכל המזגנים שהממשלה רוכשת יהיו רק מתוצרת הארץ.

היא לא יכולה. יש הסכמי סחר.

אבל אני לא יכול להעדיף את התוצרת של הארץ? למה אי אפשר לקבל החלטה? הרי יש חוק שצריך להעדיף תוצרת כחול-לבן. למה אי אפשר לקבל החלטה שמשרדי הממשלה והחברות הממשלתיות, ואלו שמתוקצבים על ידי הממשלה, רוכשים מזגנים כחול-לבן. במשך שנתיים-שלוש תהיה העדפה לתוצרת הארץ. הרי יש חוק כזה למרות שיש בחוק פרצה.

ההעדפה היא 10 אחוזים.

השאלה למה אי אפשר לקבל החלטה כזאת? הרי מדובר באזרחי מדינת ישראל שבסופו של דבר עלולים ליפול לנטל על משרד האוצר. למה אתם לא יושבים ליזום? זאת ממשלה שעומדת מהצד? היא משקיפה ויושבת על הטריבונה?

שאלה מצוינת.

התשובה לא תהיה מצוינת.

במקרה הזה התשובה נאמרה כאן על ידי מנכ"ל המפעל. אם מחירי המזגנים מסין ירדו ב-40 אחוזים, אז מה הציפייה, שהממשלה עכשיו תשלם 40 אחוזים יותר על כל מזגן? זסה 40 אחוזים יותר מכספי ציבור.

אתם רוצים להיכנס לעניין הזה?

ערן, כאן מדובר על כך שיש קונה.

עוד לא התייחסתי למקרה הספציפי.

תתחיל מהקונה.

אני עונה לשאלות לפי הסדר. הציפייה היא שהממשלה מכספי הציבור, מכספי מסים, תסבסד ב-40 אחוזים מוצר ספציפי?

אתה רוצה לתת להם דמי אבטלה ולהשאיר משפחות רעבות? לזה אתם רוצים להגיע? מה האלטרנטיבה שלך? מה הפתרון שלך לגבי העובדים? זה לא סבסוד מה שאתם נותנים דרך אבטלה?

רק דמי האבטלה יעלו לך יותר.

ערן, משרד האוצר מוכן להיכנס לעניין הזה?

אני אתייחס.

אני יכול לתת לך את התשובות של האוצר.

עם כל הכבוד, יכולתם להשאיר אותנו בבית. נסענו 200 קילומטרים לכאן. אתה רוצה להשתלט על הדיון, תשתלט.

אני לא יכול יותר. אני יודע את התשובות שלהם.

אם כן, לשם מה הדיון? אתה רוצה לתת לי להגיע לאיזשהו פתרון?

אתה צודק. אני מסכים אתך. מרגע זה והלאה, אני מבטיח לא להתפרץ.

ערן פולק, תתייחס.

שתי התייחסויות בהקשר להצעה שעלתה כאן. ראשית אומר שלא הבעתי הסכמה להשתתף בצוות כלשהו. אם הובנתי אחרת, אני מתנצל. גם בהצעה יש איזושהי בעיה. לצורך העניין באה הממשלה – נניח שאין כאן מעורבות של כנסת – ורואה החלטה עסקית שהתקבלה במפעל ספציפי, היא אומרת שהיא תלך עכשיו לאותו מפעל קיים, תחפש לו רוכש ותשאל אותו מה הוא רוצה? המשמעות של הדבר הזה במעורבות הממשלתית ובכלל בנושא של עשיית עסקים בישראל, היא ברורה לכולם.

לכן אני חושב שפתרון חלקי - ואני בטוח שהוא חלקי ולא יכול להיות פתרון מוחלט – הוא להפנות את הרוכש הפוטנציאלי או כל אחד אחר למסלולי הסיוע שהממשלה מפעילה, אם זה במשרד התעשייה על כל הגוונים ואם במקומות אחרים, ולתת את כל ההקלות האפשריות בתוך המסלולים הקיימים, ואני מקווה שזה יצליח.

גם אני ביקרתי השבוע במפעל. אני לא מקבל את הגישה הזאת שאנחנו ממשלה, אנחנו כנסת, פטורים מכל העניין. יש כאן אבטלה שלצערי עדיין הולכת וגדלה, אמנם בקו יותר מתון, אבל היא כבר מגיעה ל-8 אחוזים וזה לא משחק ילדים. אני עושה הבחנה בין תעשייה מייצרת לבין כל מיני דברים שמספקים שירותים שאלה הם דברים אחרים. המדינה הזו בנויה על תעשייה ועל התעשייה צריך לשמור כמה שאפשר. אני לא אומר שצריכים ללכת עם הראש בקיר. בדקתי את הדברים וראיתי מה קורה שם וברור שבעניין של המזגנים הקטנים התחרות מול סין היא בלתי אפשרית, זה ביחס של 1 ל-3 נדמה לי במחירים והמפעל בעצם בפועל לא באמת מייצר אלא הוא יוצר מעטפת, הוא משווק, הוא עושה הרבה דברים אבל לא את הייצור.


יש שם שני מסלולי ייצור. המסלול השני הוא המסלול של מה שנקרא המזגנים הגדולים של 2.5 כוח סוס ויותר, וזה קו ייצור שמסוגל להתחרות. הבעלים החוץ-ישראלים – ותדיראן היום הוא מאה אחוזים בעלות חיצונית – החליט מהחלטות אסטרטגיות כלל עולמיות שלו להעביר את היצור לסין, וזאת זכותו. אני חושב שהממשלה לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולא לראות אם היא יכולה לעזור. יכול להיות שזה במסלולים הקיימים, יכול להיות שלא, אבל בעובדה את המפעל הזה או חלק ממנו אפשר להציל, אפשר לשמר ואפשר לאפשר לו להמשיך לעבוד לא בכסף אלא בצורה מסודרת, מפעל שיכול להמשיך ולהרוויח כסף, לייצר, לשווק, לתת שירות וכל מה שקשור בהפעלה של מערכת מהסוג הזה.


לכן מה שמטריד אותי הוא יחס הממשלה. הממשלה, כמו שאני מסתכל על הממשלה, הדוברים הראשיים שלה בעיקר נותנים לציבור את הסטטיסטיקה של רמת האבטלה, נותנים פרשנות למצב ומסתפקים בזה. סליחה, הממשלה היא לא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הממשלה צריכה להיכנס לעובי הקורה ולבדוק מה קורה. בעובדה, עד כמה שאני יודע, ותקנו אותי אם אני טועה, לא נעשה שום מהלך אקטיבי של הממשלה לבדוק מה קורה עם המפעל, מה קורה עם העובדים, יש סיכוי למפעל, אין סיכוי למפעל. הממשלה כאילו באו"מ. הממשלה כאילו צופה על הדברים מרחוק. המפעל הזה הוא אחד המפעלים הגדולים באזור, זה מפעל שיש לו זכות קיום חלקית אבל יש לו זכות קיום, ולפי דעתי הממשלה צריכה להיכנס לעובי הקורה וצריכה להיפגש עם המנכ"ל, צריכה לשמוע את העובדים, צריכה לראות אם יש פתרונות מחוץ לקופסא או בתוך הקופסא. בעובדה, אני התרשמתי שאת המפעל הזה אפשר להציל במתכונת כזאת או במתכונת אחרת, ואני חושב שאם הדבר הזה לא ייעשה, זה מחדל חמור וזה מצביע על סוג של התנהלות שהוא לא מקובל עלי. אדישות, אטימות, חוסר אכפתיות, כאילו שכאן באמת מדובר במדינה אחרת. אני מצפה שמהדיון הזה בוועדת הכספים תהיה תוצאה בה הממשלה קוראת למנכ"ל החברה, יושבת עם העובדים, רואה אם אפשר לעשות דברים.

כפי שאמרתי ואמרו אחרים, שעון החול כאן הולך ואוזל ולכן דרושה מעורבות מיידית ואני מצפה שהיא תקרה בעקבות הדיון הזה בוועדת הכספים.

איפה מנהל מרכז ההשקעות?

בחופש.

אתה יכול לומר לנו כבר בהתחלה כמה כסף קיבל תדיראן במהלך השנים?

שאלתם מה הממשלה עושה. לפחות משרד התעשייה, בחודשים האחרונים, לאחר אישור תקציב המדינה וגם לפני, אישרנו 90 חברות במסלול תעסוקה שחבר הכנסת אלי אפללו מכיר והוא היה בין היוזמים. אישרנו 90 מפעלים בפריפריה והעסקה של כ-2,000 עובדים, שזה דבר מאוד יפה. הוא אולי לא ידוע למרות שזה פורסם ולכן אני מבשר על זה.

זאת אומרת, אחרי הדיון הזה אני בכלל יכול ללכת מרוצה הביתה.

לא אמרתי. זה דבר אחד שאנחנו עושים דברים.

אני בעד אופטימיות. את זה אתה תסביר לעובדי המפעל שם.

אני רוצה לציין שאת הדברים האלה עשינו ביחד עם משרד האוצר, בנינו כלים ואנחנו מתמודדים ועושים זאת יום יום ושעה שעה.


מסלול מענקים. ברגע שיאושר צו אזורי עדיפות, אנחנו נשב ונחליט.

זאת הנקודה. זה תקוע.

ברגע שיהיה צו אזורי עדיפות, אנחנו נשב על מסלול מענקים ונאשר בקשות לחברות רבות בפריפריה שמשוועות לזה וצריכות לקבל את זה.

בוא נצא מנקודת הנחה שאפילו לא מדובר באזורי עדיפות.

גם זאת הבעיה.

עפולה היא לא באזורי עדיפות.

גם האחרים לא מקבלים.

מר כהן, מרגע זה ואילך אתה לא עונה לאף אחד על שום שאלה. אני מבקש ממך לדבר ומי שיפריע, יצא מהישיבה. יושבים כאן חברי כנסת ולא מדברים. מר כהן, דבר אלי בבקשה ותרצה את דבריך אבל לא באריכות. אל תעשה עכשיו יחסי ציבור למרכז ההשקעות כי זה לא רלוונטי לדיון הזה.

אני מסכם ואומר שבנינו כלים שמסייעים ובעקיפין אם מפוטרים אנשים, הם יכולים להיקלט במקומות העבודה.

מה לגבי תדיראן?

בנוגע לתדיראן. נערכה בדיקה בזמנו, כשזה היה רלוונטי.

מתי זה בזמנו?

בחודשים האחרונים.

מה זה חודשים אחרונים?

אני מעריך לפני חודש-חודש וחצי. הנהלת המשרד הבכירה טיפלה בזה ולא רק מרכז השקעות. השר התעניין בזה וכולם נרתמו לעניין.


הלכו ועשו בדיקה פנימית והבינו מגורמים פנימיים שהנושא מנוי וגמור. כלומר, החליטו להעתיק את הפעילות ואין מה לעשות. יש את כל הנושא של הגלובליזציה, יתרון יחסי למדינות בייצור ואין מה לעשות.


מבחינת מרכז ההשקעות, החברה הזאת קיבלה מענקים והיא סיימה את כל ההתחייבויות שלה למרכז ההשקעות ולמדינה בהתאם לחוק. היא פעלה שבע שנים, היא הפעילה את הציוד שהיא קיבלה בגינו מענקים, היא עמדה בכל היעדים שלה והיא לא חייבת שום דבר למדינת ישראל, כך שגם אין לנו שוט עליה.


אומרים שיש רוכש פוטנציאלי. רוצים להקים איזשהו צוות כדי שנשב ביחד.

אני מבין מדבריך עד עכשיו שמבחינת מרכז ההשקעות, מפעל תדיראן עשה את כל מה שנדרש ממנו, עמד בכל הקריטריונים, הפעיל את הציוד בגינו הם קיבלו את המענקים. נקודה. נגמר העניין. עכשיו הם מקבלים החלטה כלכלית שהם מעבירים את המפעל לסין והעובדים הולכים הביתה. משרד התעשייה על כל שלוחותיו, החל מהשר דרך מרכז ההשקעות ועובדי המשרד שעובדים בעניין, הזה, שתפקידם לדאוג לתעסוקה, עשו משהו אחרי זה?

פנו לחברה וניסו לראות מה הבעיה ואם אפשר לסייע. אני אישית לא פניתי.

מי מהממשלה פנה למפעל לאחר שהתברר שמעבירים אותו לסין?

בחור בשם רן קיוויתי. הוא טיפל בכל הנושא.

מאיפה הוא?

מהמשרד שלנו.

מה התפקיד שלו?

הוא כרגע יועץ מנכ"ל.

תודה רבה. אני מודה לך.

אני חושב שאנחנו סתם מתברברים כאן עכשיו. משרד התעשייה, מרכז ההשקעות, לא הולך להשקיע שם כסף משום שהמפעל לא יעמוד בשום קריטריונים. כל הכלים הקיימים, לא קיימים. צריך לומר באומץ מה שאתה אמרת ואני חושב שזאת הטעות הגדולה. אנחנו זזים הצידה ורוצים לראות מה יקרה. מה יקרה, ברור לגמרי - יעבירו את המפעל לסין, העובדים יפוטרו, מישהו יעשה קצת עסקה על כמה משווקים כי כדאי לו לשמור על השוק, ובזה ייגמר העניין. כל השאר כתוב. יתווספו כ-250-300 מובטלים לאזור עפולה. השאלה אם במצב הזה יש לממשלה מה לעשות.


אתמול התפרסם בכל העיתונים שרועי ורמוס פתח משא ומתן עם לב לבייב על 6-7-8 מיליארד שקלים. שטייניץ אמר שהוא עומד מהצד. אני תומך בזה שבינתיים הוא יעמוד מהצד, אבל נראה מה יהיה אחר כך. בינתיים שיעמוד מהצד. אין כאן רועי ורמוס עכשיו, אתם רועי ורמוס. או שאתם באים ואומרים שאתם מנסים לראות אם יש אפשרות בטווח בינוני ובטווח ארוך. בואו נדבר עכשיו על טווח בינוני. מהו הטווח הבינוני? הטווח הבינוני הוא שהאבטלה עולה, שאנחנו במשבר, שאולי יש קונה. אם אני מבין נכון – חוץ ממה שקראתי בעיתון, לא שמעתי שום דבר – הקונה רוצה שהממשלה תביא כסף. בלי שהממשלה תביא כסף, כך או כך או כך, הוא לא יקנה. היינו בדיון כזה על פרי הגליל. נכון, שם היה יותר פשוט, אבל כבר היינו בדיון כזה שהיה חסר לסגור משהו ובלי הסגירה הזאת – שם כן הייתי מעורב – שקצת הבנק זז, קצת דחו משהו וקצת המגדלים זזו, ואז פתאום יש פרי הגליל וכולם אומרים יופי.


אני לא בא ואומר לך שאתה יכול לסגור את הפער בין קונה ובין מוכר. אין כאן קונה מרצון ומוכר מרצון. המוכר, יש לו אלטרנטיבה לנסוע לסין. הוא עשה את כל החשבון שלו, הוא מימש את כל הרווחים כאן, הוא גמר את כל מרכז ההשקעות, מבחינתו כנראה בשיקול העסקי הנטו זה לנסוע לסין. הקונה אומר שהוא מוכן כי יש לו אינטרסים בענף הזה אבל – ואני מוכן להיות ציני – הוא מבין שכאן משגעים אותך והוא מנצל את זה כדי להרוויח משהו. לכן יש ממשלה. אני אומר בגלוי, לשם זה יש ממשלה. כמו שאמרתי, יש מסלול תעסוקה וזה סוג של מסלול תעסוקה. לכו תיכנסו פנימה באופן אמיתי עם שניים-שלושה אנשים ותראו אם אפשר לפתור את העניין כי אני יודע מה יקרה. אתם תבואו ותסבירו גלובליזציה וכולי. בשוק שעובדים בו 80 אחוזים, אף אחד לא יחיה. את הסיפורים אפשר למכור לעובדים עד מחר, אבל אני לא מוכר לכם סיפורים. בשוק כזה להציל אותם לשנה, בשנה הבאה הם ייפלו. השאלה אם יש אפשרות או במזגנים גדולים או במשהו אחר. אני גם לא מסתיר ואומר שזה לפרק זמן. יכול להיות שמדובר עכשיו בפתרון שהוא פתרון לחמש-שבע שנים ולא לתמיד, והעובדים צריכים לדעת שבזה מדובר. אפשר להסכים שמשרדי הממשלה יקנו מזגנים מכאן.


ערן, אתם כן צריכים להסכים להקמת צוות. אני חושב שצריך ללכת לעניין הזה. אם צריך כאן לדחות או להזיז משהו, אני מודה שזה סוג של פתרון ולא בדיוק כך בנו את הארץ. יש מפעל עם 350 עובדים במקום מוכה אבטלה, כרגע, במצב הקיים, צריך לעזור. אם יש חברה כמו קריסטל – כך אומרים כאן – שמוכנה להיכנס לעסק, היא רוצה שיעזרו לו ואני מבין בדיוק מה קורה כאן. אז תבואו, לשם כך אתם קיימים, ואל תאמרו שאתם עומדים מהצד.


אני לא אומר שהדיון הזה לא חשוב, אבל אני לא יודע מתי נקיים את הדיון על החלק השני של סדר היום והוא תוצרת הארץ.

אנחנו התחלנו את הדיון. ביום שני יהיה כאן שר האוצר. תהיה סדרה של דיונים בנושא הזה וזה ברור לחלוטין. זה לא ירד עכשיו מסדר היום.

תדיראן הוא לא משל. זאת טעות גדולה תהיה לחשוב כך. תדיראן איננו משל לבעיית תוצרת הארץ אקרוס זה בורד התעשייה הישראלית ויאמר לך את זה גם חזקי. הבעיה של התעשייה הישראלית, החלק שלא מתמוטט בה, שמפסידים שווקים ב-5 אחוזים, ב-10 אחוזים, ב-20 אחוזים, שמזיזים אותם לפעמים מירוק לאדום, מרווח להפסד, משום שלא מממשים את הפוטנציאל של השוק הישראלי. אי אפשר לראות את הנקודה הזאת מנושא מסוים שהוא מאוד מאוד משברי.

בסדר. אני לא מתווכח אתך. אתה צודק.

אני מזדהה מאוד עם הדברים של מאיר שדיבר על האיום האיראני. זאת לא פרזה וזאת לא קלישאה כי אנחנו מתעסקים השכם והערב באיום האיראני אבל לאותן כמה מאות משפחות, מדובר בחורבן מוחלט. ביטחון תעסוקתי הוא חשוב בדיוק כמו ביטחון מפני פעילות עוינת ולפעמים אפילו יותר כי בבוקר כשאנחנו קמים אנחנו לא חושבים על האיום האיראני אלא אנחנו חושבים על הפרנסה שלנו בכבוד ועל היכולת שלנו לפרנס את המשפחות שלנו.


מכה כפולה ומכופלת, וזה כבר נאמר אבל אני אומר את זה שוב, זה לא רק אותן כמה מאות משפחות אלא אלה כל ספקי השירותים וכל המעגלים שסובבים את המפעל הזה. זאת יכולת צריכה של כמה מאות משפחות שמפסיקות לקנות ומביאות גם לדרדור של העסקים הקטנים. זאת פגיעה בעירייה שלא מקבלת ארנונה. המסה של מעגלי הפגיעה היא כל כך גדולה שמדובר ממש בחורבן. מדובר בבעיה לאומית. אני ממש מתקוממת נגד הגישה הזאת. קודם כל, לא מקובל עלי שנציג האוצר לא בא מוכן לגופו של עניין ומתעניין בדברים בפעם הראשונה ושומע אותם כאן. לפגישה כזאת האוצר צריך לבוא מוכן ולומר מה הדברים שנעשו.


למדינה יש מחויבות לא רק להיי-טק שלה אלא גם ללאו-טק שלה ואני לא מקבלת גם את הפרשנות הקלאסית הניאו-ליברלית שכבר הרבה כופרים בה שכוחות השוק עושים את שלהם ובמקום שיש יתרון יחסי, אין לנו מה לעשות. סליחה, אין מדינה היום בעולם שמתנהגת כך. ארצות-הברית הקפיטליסטית, יש לה שתי מדינות שההתמחות שלהן היא טקסטיל, צפון ודרום קרולינה, אז היא מגוננת עליהן באמצעים מאוד לא קפיטליסטיים ובלי כוחות שוק. היא מטילה היטלים, מגינה על העבודה הזאת של הלאו-טק בטקסטיל. למדינה יש אחריות כלפי האזרחים שלה והאחריות היא לא רק לגונן עליהם מפני פיגועי טרור אלא גם לגונן על הפרנסה שלהם.


תראו את חוסר ההגיון, את הכסף שמתכוננים לשפוך עכשיו על אורות התעסוקה כאשר זוממים להפוך את הדבר הנורא הזה לפעול בקנה מידה ארצי. דמי אבטלה, הטיפול העקיף אחר כך בעובדים סוציאליים שיטפלו במפוטרים ובילדים שלהם, הסבסוד של התלמידים בבתי הספר. תראו כמה כסף הולכים לשפוך על המובטלים האלה במקום לאפשר לקיים אותם בכבוד. זה הרבה יותר יקר, ואני כבר לא מדברת על מוסר ועל אחריות המדינה אלא אני מדברת על חישובים כלכליים טהורים. בחישוב כלכלי טהור צריך לעשות הכל כדי לאפשר למפעל הזה להתקיים ואל תספרו לי על יתרון יחסי ועל יתרון לא יחסי. יש הרבה דברים שאין לנו יתרון יחסי ובכל זאת אנחנו צריכים לקיים אותם כאן כי יש לנו אחריות.


הסכמי הסחר הבינלאומיים, נכון שהם כובלים אותנו ואני מודעת לזה, אבל יש אזורים שלמים בהם הסכמי הסחר לא חלים. למשל, כל התעשיות הביטחוניות. אם כל התעשיות הביטחוניות ירכשו את המזגנים שלהם בתדיראן, ויחייבו אותם לרכוש את המזגנים שלהם בתדיראן כי הם לא אי בודד והם לא מנותקים מהמדינה אלא הם חלק מהמדינה ומהמשימות שלה, אז כבר באופן מיידי אתה מספק מקומות עבודה ואתה מספק תעסוקה. לי יש עכשיו חקיקה שעומדת לפני קריאה שנייה ושלישית שמחייבת את כוחות הביטחון – משטרה, שירות בתי הסוהר וצה"ל – לרכוש טקסטיל רק בישראל. אותו הדבר כאן. משרד הביטחון וצה"ל, הם לא ישות בודדת אלא גם הם מחויבים להירתם למאמץ.


ברמה הפרקטית אני מציעה שאנחנו ניקח את זה על עצמנו כוועדת כספים, כי במקום שבו אין ממשלה – ואין ממשלה, אנחנו שומעים שהאוצר בכלל מגיע לשמוע לפי תומו, אנחנו שומעים שהשר התעניין ושמשרד התעשייה החליט שאין מה לעשות, וזה לא מקובל עלי – אנחנו ניכנס לוואקום הזה, ועדת הכספים. בואו נחליט שכבר בשבוע הבא, אולי אפילו בצמוד לישיבה עם שר האוצר, אולי אפילו אתו, נקרא לכאן גם את נשיא התאחדות התעשיינים וגם את יושב-ראש ההסתדרות ונגרום לקרן הזאת שהוקמה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים – ויש בה כסף זמין – לפעול ולבוא ולאפשר לקדם ולסייע לאותה עסקת מכירה כדי לאפשר למפעל הזה להמשיך להתקיים.


שמעתי שתדיראן עמדה בכל הקריטריונים והשתמשה בציוד בגינו היא קיבלה מענקים והכל בסדר והיא לא חייבת אגורה למדינה. גם הפרשנות הזאת היא פרשנות מאוד מוגבלת כי יכול להיות שעל הנייר הם עמדו בכל המחויבויות שלהם, אבל תדיראן לאורך כל שנות קיומה – ולא קיבלתי תשובה לשאלה הזאת, ואני מניחה שאין לך תשובה – מעניין אותי לדעת, מרגע היווסדה, איזה שיעור של מענקים היא קיבלה, כמה מענקים היא קיבלה מהמדינה, מהקרן לעידוד השקעות הון, באמצעות שיפוי מעסיקים, באמצעות הנחות בארנונה, באמצעות מענקים שונים ומשונים. אני בטוחה שנגיע לסכומים מאוד גדולים. אז תאמר שהיא עמדה במחויבויות, אבל העושר שנצבר של הבעלים נשאר בידיים שלהם, ואז הם סוגרים את הבסטה והולכים להם. אני רוצה לקבל את הנתון הזה. אני רוצה לדעת כמה תדיראן קיבלה מהמדינה לאורך השנים והאם בכל זאת היא צריכה להחזיר משהו למדינה.

הייתי רוצה לומר שנושא תדיראן הוא בגדר סנונית, אבל זאת לא סנונית כי כבר דיברנו על כמה מפעלים כאן. אני רוצה לרגע לא לדבר על תדיראן ולא על מפעל אחר. אני נזכרת מה קרה בסין לפני עשור-שני עשורים. ממשלת סין, ללא אמצעי ייצור וללא חומר גלם החליטה שהיא רוצה להפוך למעצמה, היא תכננה את עצמה ברכישת חומר הגלם וביצירת אמצעי הייצור. מה שקורה אצלנו, אני הייתי קוראת לוועדה הזאת או לוועדה אחרת שמתכנסת בנושא הזה תחנה לכיבוי אש. אנחנו באופן קבוע מכבים אש ואנחנו לא עוסקים בתכנון לעתיד. אין לנו שום תוכנית לגבי מה קורה עם מדינת ישראל בתחום הייצור הזה או אחר בעשור הבא.


אנחנו חוזרים על הטעויות. יכולנו ללמוד מטעויות של הגדולים. בארצות-הברית, כאשר אישרו להם לסחור עם יפן בתחום הרכב כמו טויוטה ואחרים, אם נכוו והפסיקו עם זה. למה שאנחנו לא נלמד מזה? אנחנו היום מוציאים את הייצור מתחומי מדינת ישראל, ואם מישהו חושב שהיי-טק יחזור לכאן בגדול, הוא טועה. אנחנו מלמדים את הסינים ואת ההודים ואת האחרים ליצור את מה שאנחנו כאן מתכננים. בעצם אנחנו מפסיקים לגמרי להיות מדינה מייצרת ואנחנו לא מייצרים שום דבר. אולי אנחנו מייצאים את המוח היהודי ותו לא, ולא עושים שום דבר נוסף.


בנושא הזה יש מעורבות ממשלתית. חברת הכנסת ליה שמטוב ואני לפני שבוע היינו בסיור בכל המפעלים של עמק יזרעאל וראינו מה קורה שם. יש חלק מהמפעלים שנכון להיום, במצב הקיים, מתחרים עם התוצרת הסינית. מה שקרה הוא שאנחנו כאן בוועדה החלטנו להוציא את הנושא של מפת העדיפות הלאומית מחוק ההסדרים והוצאנו את זה לדיון, היום הדיון שמתקיים, כל הערים האלה כמו יוקנעם, מגדל העמק, עפולה, נצרת עלית, כולן נופלות מתוך המפה הלאומית.

את מדברת על יוקנעם? שדרות נופלת.

אני מסכימה שהבעיה היא לא רק שם אלא היא בכל הפריפריה מפני שהמפעלים האלה צריכים להתמודד עם המפעלים שנמצאים במרכז הארץ והם מאבדים את היתרונות שלהם, אלו שהיו להם עד עכשיו. אם זה המצב, בוודאי שמפעלים ייסגרו כי שוב אנחנו מדברים בתמיכה ממשלתית. אם אנחנו נחליט שזה לא חשוב, נסגור ונייבא הכל מסין. יש לנו סחר מצוין וכושר הקנייה אולי יעלה, אנחנו נקנה הכל בזול אבל לאנשים לא יהיה במה לקנות את הדברים הזולים האלה.

אדוני היושב-ראש, יש לנו ניסיון רע בנושא. צר לי על עובדי המפעל, על תושבי עפולה, כי היה לנו ניסיון עם הטקסטיל. מה שמקומם אותי, שמעתי גם את נציג משרד התעשייה, זה שבתקופה שהם היו זקוקים לסיוע הממשלתי, הם עשו כל מה שביכולתם כדי שיהיו עובדים, שהמפעל ישגשג, לפתח פטנטים ושיקבלו כספים. ברגע שהרווחים שלהם הופכים להיות במקום אחר, הם סוגרים את המפעל והולכים לחפש רווחים במקום אחר. השיטה הזאת, אנחנו כל הזמן נותנים לה גיבוי. אם משרד התעשייה אומר שהוא קיבל את הכספים – כמו בזמנו כל הכספים שהושקעו בטקסטיל, ואלה היו מליארדי שקלים ואחרי שהם הרוויחו מספיק כסף, עברו לירדן, עברו להודו ועברו לסין כי שם כוח האדם הוא זול, אבל כאשר אנחנו בודקים את הבריחה מאותם אזורי פריפריה, הוועדה הזאת מנסה למלא את מקומה של הממשלה ולראות כמה מפעלים בחצי השנה האחרונה מתחילים לקרוס, ולנסות להטיל את האחריות תמיד על האחרים. עם כל הכבוד לחברת תדיראן, כל מה שהיא הרוויחה – וחברת הכנסת יחימוביץ שאלה נכון, כמה סובסידיות עד עכשיו היא קיבלה – היא צריכה להחזיר את הכספים שהושקעו בה על מנת שהמפעל הזה יעבוד. עם כל הכבוד לתיאוריה הכלכלית שלהם שהם רוצים עוד ועוד כסף, לחייב אותם להחזיר.


אם לא יהיה לנו את הכוח להפעיל לחץ על הממשלה להחזיק את האנשים האלה עם הראש מעל המים, אנחנו בבעיה רצינית. היום כל המפעלים, גם בירדן, גם בהודו, גם שם מתחילים להבין שאי אפשר לנצל את העובדים שם מעבר ליכולת שלהם ולתת להם מינימום שכר וגם שם מתחילים להתארגן ולהתקומם נגד אותם מפעלים.


לכן היום אנחנו כוועדה – ועדה מאוד חשובה – לחייב את האוצר, את משרד התעשייה, להתחשבן עם אותן חברות ואת החשבון הזה צריך להעביר כדי שהמפעל ימשיך לייצר, שהעובדים לא ילכו הביתה. אם יש קונה פוטנציאלי, לעזור לו. גם הדיונים על מפת העדיפות יימשכו בממשלה הזאת עוד חמש שנים ורק אז אולי תהיה תשובה. כבר שלוש שנים מדברים על זה.

העובדות הן לא כאלה. למה אתם מוציאים ישובים מהמפה כאשר המפה עוד לא קיימת?

אני אומר שהדיון יארך עוד חמש שנים ובינתיים עובדי המפעל הזה משוועים לפרנסה. אנחנו בפתח החגים ומה הם יעשו?


אדוני היושב-ראש, אני מכיר אותך כמי שנלחם למען אותן שכבות ולמען אותה פריפריה. ועדת הכספים חייבת להיכנס לעובי הקורה, או לתמוך בקונה הפוטנציאלי או לחייב את אותן חברות בגין אותם כספים שהם קיבלו ולשנות את השיטה.

הנושא של מפעלים שלא מצליחים להתמודד עם הגלובליזציה, הוא נושא רחב יותר.

הנושא התחיל היום אבל הוא יימשך.

אין ספק שהבעיה שמקום העבודה של מאות אנשים נמצא בסכנה ברורה ומיידית, זאת בעיה של המדינה. על זה אין ויכוח. אני לא חושב שהפתרון שהמדינה תכניס יד לכיס ותממן את המשך הפעילות של המפעל, הוא הפתרון היעיל ביותר והנכון ביותר. לדעתי זה אולי יציל את העובדים שיושבים אתנו כאן היום, אבל אנחנו זורעים בגישה כזאת יותר מובטלים בעתיד. אם יש פתרון של מדינה אחרת – בטח אם זאת ארצות-הברית שאפשר ללמוד ממנה – שמיושם לאורך שנים ומוכיח את עצמו ומגן על תעשיות שלולא ההגנה הזאת לא היו שורדות, ברור שכולנו ניתן כתף ויד לכך.


להקים צוות זה בטח לא עולה כלום וזה מבורך. אני אתמוך בהקמת צוות, אבל השאלה מה הפתרון. לא שמעתי מגורמי המקצוע שום כיוון של פתרון שאנחנו יכולים להתכנס אליו. הייתי מבקש ממי שהזכיר את הנושא של ההגנה על הטקסטיל בארצות-הברית לפרט, כי אני לא מכיר. אני יודע שהיכן שמדינות ניסו להתמודד עם הבעיה הסינית, גם ארצות-הברית – גם לגבי תעשיית הרכב ותעשיות אחרות – מגיעים עכשיו בין היתר לגירעון של שני טריליון דולר. לי אין פתרון מעבר, אבל העובדים הם בעיה שלנו ואין ספק בזה. זאת בעיה של המדינה אבל העזרה לא צריכה לבוא דווקא בסבסוד המפעל.

חבר הכנסת בילסקי, אתה עומד בראש צוות שהחלטנו עליו כאן לגבי הנושא של הבנקים, בעיקר בנק לאומי אבל גם הבנקים האחרים בנושא של ניצולי השואה. אתה הגעת לאיזושהי מסקנה שם שאני אבקש ממך להביא את המסקנות בישיבה הבאה של ועדת הכספים. אני מודה לך על העבודה שעשית.

אני מודה לך ואני מודה גם לחברי הצוות שעוזרים לי בעניין ההוא. אני הייתי במפעל. הייתי שם כמה שעות ואני מודיע לך אדוני היושב-ראש שאם המפעל הזה ייסגר, אף אחד מהעובדים שעובד שם היום לא יוצא מהמפעל הזה לדרך חדשה. זה מפעל שבמשך השנים, בזכותו, נתן לעובדים מקום שהם מכבדים אותו, הם יודעים שהם באים למקום עבודה שהוא הרבה יותר ממקום עבודה עבורם. לכן אני חושב שהישיבה הזאת והיוזמה שלך היושב-ראש, צריך לברך עליה.


יש כאן מספר גורמים שצריכים להיות מעונינים שהמפעל ימשיך. זה מפעל שמשתרע על שטח של 28 אלף מטרים, מפעל ענק וגדול, השקיעו בו הרבה מאוד כסף.

זה נאמר כבר קודם.

יש בעלים. נניח שהמפעל נסגר מחר – אני לא חושב שלבעלים יש כבר שוכר באותו שכר דירה שהוא מקבל היום. אם כן, זה אינטרסנט אחד. אחר כך הלכתי לראש העיר וישבתי אתו. אמרתי לו שהוא הרי מקבל כאן משהו. הוא מוכן לעשות כל דבר מכיוון שהוא יישאר עם אפס. אחר כך הלכתי לשרגא ברוש ושאלתי אותו אם הוא מוכן לתת, והוא אמר שבוודאי הוא מוכן.


זה מפעל שבשיא עמד העסיק 1,300 עובדים והיום הגיע למספר מועט של עובדים יחסית, ל-350 עובדים ששום פתרון אחר, אם המפעל הזה ייסגר, לא יהיה להם והם לא יקבלו אפילו חצי ממה שיש להם היום ולאו דווקא מבחינה כספית. הם לא יוצאים עשירים משם. המאבק שלנו שווה ואני יכול להזכיר ליושב-ראש שאחת הסיבות שבית המקדש חרב זה בגלל שלא נהגו לפנים משורת הדין.


אני חושב שהגישה של היושב-ראש והחברים כאן היא נכונה. אני מתפלא על זה שהממשלה לא עשתה את זה כי כל מה שצריך לעשות וכל מה שהעובדים ביקשו, זה רק דבר אחד. אף אחד לא ביקש כאן כסף אלא ביקשו דבר אחד והוא להקים צוות שבו ישבו כל האנשים שיכולים לנסות להציל את המפעל. אם אדוני יעשה כפי שעשה במקרים קודמים, יקים צוות כזה, אני חושב שזאת חובתה של המדינה כלפי אותם 350 משפחות והנלווים אליהם, המשווקים.

אני רוצה קודם כל להזכיר עובדות היסטוריות כי כדאי גם ללמוד את החומר. יקיריי, את הכסף קיבלה כור ולא קיבלו בעלי תדיראן. כאשר באים לדיון, אני מציע גם להכין שיעורי בית.


אי אפשר לשתות את כל האוקיינוס. הניסיון להטיל את האחריות על בעלי המפעל ולהאשים אותם למה הם הולכים לסין, רבותיי, בטווח המיידי, בטווח הארוך או בטווח הקצר, המפעל הזה לא יכול בסקטור המרכזי שלו להתמודד בפערים של 40 אחוזים.


חבר הכנסת אורון ואני יצאנו ביחד עם הרב ליצמן לפני שלוש שנים לסיור כאורחי ועדת הכספים בסין. לא נסענו לשחק כדורגל אלא נסענו כאורחי ועדת הכספים בדין. הבנו מה זאת כלכלת סין. אני לא ממליץ לאף אחד לקנא בכלכלה הסינית, ואני מציע שזה יהיה המודל אותו נמליץ לממשלת ישראל לאמץ.

דולר ליום לעובד.

אני מתכוון לשיטת העידוד וגם לשיטה לפיה הממשלה קונה חומרי גלם. היינו שם וראינו. הקרב על תדיראן התחיל ב-1962 בקרב על אתא, באותו רגע שהתברר שאי אפשר להתמודד לאורך זמן בטווח ארוך עם מציאות כלכלית בה לא רק שאין לך שום יתרון אלא החסרון הוא בפערים כאלה שאי אפשר לגשר עליהם.


אי אפשר שוועדת הכספים תהיה זירת פתרון ומישהו אמר כאן כיבוי אש לכל מפעל שיכולת התחרות שלו היא בפערים ובסדרי גודל כאלה. בעוונותיי לא הייתי במפעל ולא נפגשתי לא עם ההנהלה ולא עם העובדים.

בגלל זה אולי אתה לא יודע שיש פתרונות. ההערה שלך, עם כל הכבוד, אתה מתייחס לא לגופו של עניין.

אני מציע לא לחלק ציונים.

לא כל חבר ועדה חייב לנסוע למפעל.

ברור, אבל אנחנו מספרים מהשטח.

קראתי חומר. הפתרון צריך להיות פתרון שבטווח ארוך לדאבוני הרב ובכאב לה תעשיות שכושר התחרות שלהן בפערים כל כך גדולים, אי אפשר להטיל את זה על היזמים ואי אפשר לבוא לממשלה שתכסה את הפער הזה כי זה לא יחזיק מים. יש כאן מציאות שבטווח הקצר והבינוני צריך למצוא פתרון תעסוקתי לאותה אוכלוסייה שאם היא יוצאת החוצה, היא לא משתלבת מחר בכוח העבודה.


צוות יכול למצוא דרכי גישור, יכול למצוא הסדרים לטווח בינוני אבל לא לטווח הארוך.

השאלה מה יקרה אחר כך.

הפתרון לשלוש-ארבע השנים הקרובות, אפשר להתערב.

מותר לחבר הכנסת שי חרמש לומר כל מה שהוא רוצה.

אני למשל מתנגדת לכל מילה שלו ואני לא מגיבה.

אני לא יכול שלא להגיב.

היצר הרע שלך מתגבר עליך.

נכון אבל זה היצר הטוב.

הפכנו להיות תחנת טיפול – ואני אומר במובן החיובי – בכל מפעל שנקלע לבעיה. פרי הגליל איננו דומה לתדיראן כי שם לא הייתה בעיה של כושר תחרות אלא שם הייתה בעיה אחרת של ניהול כושל. נושא עוף העמק לא דומה לתדיראן, משום שברגע שהסדירו את בעיית הבעלות, למפעל יש זכות קיום. גם אם צה"ל ישתה את כל המזגנים של תדיראן, בסופו של דבר בכל חדר של מ"כ יהיו ארבעה מזגנים. הפתרונות הקצרים אינם פתרונות ארוכים. צריך להסתגל לרעיון שבסופו של יום – אוהבים או לא אוהבים – אנחנו נמצאים במציאות של הסכמים בינלאומיים, במציאות של שוק בינלאומי פתוח ולא צריך היום להגן על דברים שאי אפשר להגן עליהם.


אני בעד הקמת צוות ובעד מציאת פתרונות לטווח מוגדר. לטווח הארוך, לדאבוני הרב כאיש אופוזיציה שתומך לרגע אחד באוצר, אין זכות קיום וכדאי גם את זה לומר.

אני נמצא כאן כנציגו של ראש העיר. אני מלווה את הבעיה של תדיראן מרגע שהיא התעוררה לאורך
כל הזמן. העלו כאן את כל ההיבטים השונים אבל היבט אחד לא העלו ואני רוצה להעלות אותו, וזה ההיבט של זה קרייר היא חברה שעושה סחר עם ישראל. אנחנו יכולים לאלץ את החברה הבינלאומית הזאת לעשות סחר חליפין. להעמיד את הנושא הזה של תדיראן עם המזגנים שלה, וההיבט הזה לא עלה ולכן אני מעלה אותו, כעוד זווית אפשרית להשאיר את המפעל קיים.

תבהיר את הדברים שלך.

קרייר היא חברה בינלאומית שמוכרת לישראל כל מיני דברים בעסקאות של הצבא. כל מיני דברים ביטחוניים. אפשר לחייב את קרייר כחברת קרייר להמשיך בסחר החליפין בינינו לבין קרייר בנושא הזה. כלומר, אפשר לגרום לכך שקרייר כן תישאר במפעל, לא תעזוב אותו ותמשיך לתת לנו את הדברים בתמורה לכל המוצרים שאנחנו קונים ממנה.

אנחנו הבאנו לכאן מצגת קצרה כדי לאפיין את התופעה שגילינו לפני זמן מה. את עיקר הדיון נקיים בישיבה עליה תחליט.

את המצגת תציגו בישיבה הבאה.


איוב קרא, סגן השר לענייני הנגב והגליל. הגליל עומד לחטוף עכשיו מכה אמיתית בעצם העובדה שהמפעל ייסגר, מפעל שנמצא במרכז, בעפולה. הממשלה, לפי מה שאני מבין, בינתיים לא שמענו כאן שום דבר שהיא עושה. היא עוקבת אחרי מה שקורה, אולי כן ואולי לא, אבל היא לא עושה כלום. מה אתה אומר אדוני סגן השר?

תודה אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת. מאחר שעלתה כאן טענה שהממשלה לא ביקרה במקום, אני רוצה לומר לכולם שהייתה לי זכות גדולה להיות במפעל כנציג הממשלה וגם ישבתי עם המנכ"ל ועם העובדים.


מדובר בהחלטה עסקית פרופר. אין כאן חס וחלילה כוונת זדון מאיזשהו צד ואין כוונה לפגוע בעובדים. יש הנהלה שהחליטה עוד בתחילת השנה, החלטה סמויה שהתגלתה לפני אולי חודשיים לעובדים, בהקשר למכירת המפעל כתוצאה ממצב כלכלי וכתוצאה מההתפתחות הכלכלית הגלובלית. זה מה שקרה בקטע הזה. לכן אני חושב שגם הממשלה חרדה מעצם סגירת המפעל, אבל השאלה היא מה אפשר לעשות.


מאחר שמדובר על הסכמים ואמנות בין מדינות וגם בהסכמי סחר בין מדינות, צריך לקחת בחשבון שהסוגיה לא פשוטה בהקשר לנתון הממסדי-הממשלתי כאן. אם אנחנו מתכוונים לעשות טיפול נקודתי, אין בעיה, אפשר לעשות טיפול נקודתי, אני רוצה שהמפעל הזה ישרוד לדורי דורות, אבל אם הכוונה היא כפי שאני שומע כאן, את כיוון החשיבה, זה ייתן מענה אבל זה בגדר אקמול ולא בגדר ניתוח.


לכן אני חושב שצריך ללכת לישיבה דחופה נוספת של כל הגורמים שהוזכרו כאן – כבר יידעתי את הממשלה והממשלה מודעת לדברים – כאשר באותה ישיבה ישתתף שר האוצר, יושב-ראש ההסתדרות וכל החברות שהוזכרו כאן. אם אפשר לזמן גם את הקונה הפוטנציאלי למרות שלדעתי יש עדיין – ואני יודע דברים מעבר למה שנאמר כאן – בעיה עם הקונה הפוטנציאלי. אני חושב שצריך לבוא לכאן עם תשובות בהקשר למפעל תדיראן, אבל ההחלטות צריכות לכלול מפעלים שבדרך כי כל מה שקורה זה שהיום מדובר בתדיראן ומחר יהיה מדובר במפעל אחר. מאז הסכמי אוסלו עוברות מתפרות לכל מיני מקומות, מפעלים עוברים לסין וכולי, וזה בגלל כל מיני סיבות של עלות.

אי אפשר להאשים בזה את הסכם השלום עם ירדן.

חברים, קל לבקר אבל קשה לעשות. מי שיושב בצד הזה, נוח לו לדבר. הממשלה הזאת רוצה יותר מכל אחד מאתנו לטפל בכל הסוגיה הזאת.


האיום הוא לא רק איום איראני אלא זה איום יותר גדול מבחינת הרווחה על המדינה ועל עתידה. צריך לקיים כאן דיון כאשר חוד החנית יהיה מפעל תדיראן כדי לפתור את הבעיה, אבל צריך מעבר לזה למצוא מסלול חדש שלא יפגע באמנות בינלאומית, שלא יפגע בסחר החופשי עליו חתמנו עם סין וזה לא כל כך פשוט. צריך לבוא לכאן לדיון מקצועי הכי דחוף שאפשר כדי לעלות על מסלול. עם כל הכבוד לקרן ההשקעות, היא תיתן אקמול אבל היא לא תיתן למפעל לשרוד לשנים רבות.

אני מבקש לסכם את הדיון. אני לא מקים עכשיו צוות כי אנחנו לא מסיימים את הדיון בנושא הזה. אני גם לא רוצה להיכנס לאשליות לגבי מי שאמור לרכוש את המפעל, אם זה כן יקרה או לא יקרה. זה לא תלוי בנו אלא רק בגורם אחד שזה האיש עצמו. בשבוע הבא אני רוצה להמשיך את הדיון יחד אתו, אם הוא אכן יסכים לבוא. מנהל הוועדה יהיה אתו בקשר. אנחנו רצינו שהוא יהיה היום אבל הוא לא בארץ.


לדיון הזה אני רוצה להזמין גם את שר האוצר, גם את יושב-ראש ההסתדרות וגם את נשיא התאחדות התעשיינים. אני רוצה לקיים דיון, בניגוד למר שסבור חבר הכנסת אורון, כי אני חושב שתדיראן הוא כן משל. הוא משל האם הממשלה עומדת בעניין, כן מתערבת או לא.

בשבוע הבא יש דיון על תדיראן.

כן. יהיה דיון. ככל הנראה יהיה דיון. זה תלוי בכמה גורמים שלא תלויים בנו. הם יכולים להסכים או לא להסכים. אני רוצה להמשיך את הדיון הזה לפני שאנחנו מקימים צוות.


יש לי בקשה אל משרד האוצר ואל משרד התעשייה. אני מבין שזאת המדיניות הרגילה שהייתה עד היום. אני מבקש לדעת האם משרד האוצר מוכן להיכנס לעניין הזה, לשבת עם המפעל, לשבת עם העובדים, להיות חלק מצוות. אם המדיניות של משרד האוצר היא לא להתערב, אני רוצה תשובה ואם אפשר לקבל את התשובה בתוך שלושה ימים. תאמרו לנו האם אתם מוכנים להיכנס לעניין ולא לומר שזה מפעל פרטי, יש מהלכים שקבעתם בתוכנית הכלכלית ולפיהם עובדים, אלא האם אפשר בעניין הזה להיכנס לעניין יותר לעומק ולהיות חלק מצוות כזה.

אותה בקשה מופנית והפניתי אותה קודם גם למשרד התעשייה. אני מבקש לדעת לאור הנתונים שאתה הצגת, שהם קיבלו את כל מה שהם קיבלו על פי החוק, על פי הנהלים והם ביצעו את כל מה שהם ביצעו במשך השנים, האם אתם רוצים להיכנס לעניין והאם אתם מוכנים. אגב, זה יקבע גם מדיניות אצלי, איך אני אתייחס אליכם. זאת אומרת, אם אתם עושים כל מה שכתוב בספר, אז נתחיל גם אנחנו לעבוד לפי הספר. אנחנו חושבים שזה לא אוניברסלי, אנחנו חושבים שזה לא אנושי, אבל אני חושב שזה בעיקר לא יהודי. מי שיודע את מצוות התורה יודע שאסור לנו לעמוד מהצד בעניין הזה. אני יכול להביא אלף פסוקים. אנחנו הופכים להיות חברה אטומה. על פי הקריטריונים ונגמר העניין. מה לעשות? אנחנו לא יכולים להתמודד. 350 משפחות ערב החגים הולכים החוצה והמשמעות של העניין היא קריטית לכל אחד. אני חושב שזה לא יהודי בנוסף לכל הנושאים האחרים, לא אוניברסלי, לא ציבורי, לא אנושי. מבחינתי זה לא יהודי במדינה יהודית שככה תתייחס לעניין. נדבר על זה גם בישיבה הבאה.


אני מבקש מהיועץ המשפטי של הוועדה אם אפשר להגיש לנו לשבוע הבא מה מבחינת החקיקה הקיימת נכון להיום המחויבות של המדינה ברכישת מוצרים שהם ממפעלי תעשייה בארץ, מה שמוגדר כתוצרת כחול-לבן, איפה המחויבות ואיפה אין מחויבות. אז יכול להיות שאנחנו נבקש או להצטרף להצעת החוק של שלי יחימוביץ או שהוועדה לאור הנסיבות הללו תכין הצעת חוק משלה. עם הסכמי הסחר שיש לנו עם מדינות שונות בעולם, עם האמנות שאנחנו חתומים עליהן, עדיין יש מרחב מחיה רב מאוד – אני לא רוצה להשתמש בביטויים קשים – במשרדי ממשלה שיש להם בעיות תקציביות והם אומרים שהם ירכשו מסין או ממקום אחר. אנחנו יודעים את העניין הזה. הרבה משתמשים במכרזים של תוצרת הארץ ואחרי כן רוכשים את המוצרים במקומות אחרים וכאן העובדים הולכים הביתה.


בזה אני מסיים את הדיון נכון להיום אבל הדיון הזה יימשך. אני מבקש ממנהל הוועדה שידבר עם מי שצריך לדבר ואני מבקש לדבר גם יושב-ראש ההסתדרות ועם נשיא התאחדות התעשיינים כי אנחנו רוצים להמשיך את הדיון בנושא הזה.


תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40