PAGE
17
ועדת הכספים

11.08.09

הכנסת השמונה עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

מיום כ"א באב, התשס"ט (11 באוגוסט, 2009) בשעה 09:30

השלכות השינויים בשער הדולר על הייצוא

חברי הוועדה: משה גפני

חיים אורון

אמנון כהן

משרד האוצר: אבי חיימוב

ריקי ארמן

בארי טאף

ד"ר מישל סטרבצ'ינסקי

ד"ר יוסי סעדון

רן קיוויתי

לידיה לזנס

רפי ברנרדר

גדעון שניר

שרגא ברוש- נשיא

יהודה שגב

עמוס רבין

צבי פלדה

חזקיה ישראל

אריאל זוכוביצקי

דודו וולף

גרשון גולדנברג

שלמה וקס

דפנה אבירם

אייל ולדמן

דוד ארצי

שאולי כצנלסון

נאור חן – סגן נשיא התאחדות המלונות

עמי צדיק – מ.מ.מ

טמיר כהן

לאה קיקיון

השלכות השינויים בשער הדולר על הייצוא

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה, ישיבת פגרה. מספר סעיפים על סדר היום. הנושא הראשון על סדר היום – השלכות השינויים בשער הדולר על הייצוא. אנחנו מלכתחילה חשבנו בשבוע שעבר שהנגיד עצמו יבוא, אבל בשיחת טלפון אתו ביקשנו שהוא ישלח את המומחה הגדול לעניין – דיברתי איתו והוא אמר שבארי טאף הוא אחד המבינים הגדולים בעולם במט"ח. אנחנו חשבנו שהיות והנגיד כבר הופיע כאן בשבוע שעבר הוא עצמו פטור מלבוא. אנחנו מייחסים חשיבות לנושא ולכן גם ביקשנו מנשיא התאחדות התעשיינים שיבוא, כי ההשלכות של השינויים בשער הדולר הן השלכות ישירות לגבי הנושא של התעשיינים, ולגבי הייצוא. אני, באופן אישי, רואה את היציאה של בנק ישראל מההזרמה היומית של רכישת דולרים

תחילת יציאה מהמשבר, אחרת היה בלתי אפשרי לעשות את זה. הנגיד אמר כבר בשבוע שעבר שלא לנצח ימשיך בנק ישראל לרכוש דולרים. אני מקווה שלא תהיה ירידה דרסטית בשער, וששוק המט"ח ישמור על יציבות, ואז נראה שבאמת המטרה הושגה.


אני מבקש ממר טאף, אם אתה יכול – תציג את מדיניות בנק ישראל.

בוקר טוב, אני שמח על ההזדמנות להציג את העמדה שלנו. שער החליפין של השקל נקבע בשוק מטבע החוץ בישראל ובתקופה האחרונה ראינו עד כמה זה שוק עמוק ונזיל שתפקד היטב גם בתקופת משבר. מובן מאיליו שתוצאות המסחר לא יכולות להיות אופטימליות מנקודת ראות של כל משתתף בודד או לכל סקטור. בנוסף, כמו בכל שוק, וראינו את זה בשווקים הפיננסים בעולם בתקופה האחרונה, התפקוד של השוק לא תמיד מושלם ולא בכל עת עקבי עם טובת המשק כולו לטווח ארוך.


לכן, בתקופה האחרונה, על רקע משבר גלובלי כמעט ללא תקדים, בנק ישראל כמו בנקים מרכזיים רבים בעולם נקט באמצעים שונים העומדים לרשותו כדי לעזור למשק להתמודד עם המשבר בחו"ל. אני רוצה רק להזכיר את התוכנית להגדלת היתרות של המדינה. מאז הפעלת התוכנית יש פיחות של 20 אחוז בשער החליפין של השקל מול הדולר. אפשר רק לשער את הנשק שהיה נגרם למשק בלי ייצוא אילולא הפעלת התוכנית של בנק ישראל. אבל, כפי שכולנו יודעים, התוכנית השיגה את מטרותיה, והסתיימה אתמול.


אז מה המדיניות הנוכחית של בנק ישראל בשוק המט"ח? בנק ישראל יפעל בשוק במקרה של תנודות או התפתחויות חריגות בשער החליפין שאינן תואמות את התנאים הכלכליים הבסיסיים של המשק. בנוסף, כמו בעבר, בנק ישראל יפעל בשוק במקרה של תפקוד לא תקין, מה שאנחנו קוראים – כשל שוק. מדיניות זו אינה מוגבלת בזמן.


מה הם הגורמים הבסיסיים במשק שאנחנו מתייחסים אליהם? ישנו מכלול שלם של שיקולים, ביניהם – רמת הפעילות במשק, כולל יצוא, סביבת אינפלציה, יציבות פיננסית ותפקוד שוק מטבע החוץ. עם זאת, על כולם לזכור ששער החליפין תנודתי ויישאר תנודתי וגם יהיה מושפע מהתפתחויות כלכליות ואחרות שאין לשום גוף, ודאי לא לבנק מרכזי, יכולת לשלוט עליהם. על כל העליות והירידות בטווח הקצר בשוק מטבע החוץ נטיה להגיע לשיווי משקל, אבל זה שיווי משקל של השוק שלא בהכרח מתאים למשק בטווח הארוך, ובוודאי, ודאי לא נוח לכל סקטור במשק. יתר על כן, למשק קטן ופתוח שמתקרב יותר ויותר למשקים המפותחים ביותר בעולם, יש נטיה למטבע שלו להתחזק על פני זמן ובטווח הארוך. כמובן שזה לא קובע את מהלך שער החליפין במישור היום יומי. לכן, על המשק כולו ועל הסקטור העסקי בפרט להתאים את עצמו לשינוים בשערי החליפין.


אנו מאמינים שהמדיניות הנוכחית של בנק ישראל נותנת מענה טוב למשק, בהינתן המצב הנוכחי, אבל אין מנוס מהעובדה שהאחריות להתאמת המשק ולהתמודדות עם שער חליפין משתנה היא בעיקר על הסקטור העסקי – אם על ידי גידור סיכונים פיננסיים ואם על ידי התייעלות, פיתוח שווקים חדשים, גמישות, אימוץ אסטרטגיה עסקית מתאימה והתאמה מתמדת לסביבה משתנה. אין דרך אחרת להצליח בטווח הארוך. בנק ישראל ימשיך לפעול בשוק לפי הצורך – אני רוצה להדגיש את זה. אבל לא נראה לנו רצוי ולא אפשרי להגן על הייצוא רק על ידי היחלשות המטבע במקומי. הסקטור העסקי ויצואנים בפרט כבר הוכיחו את יכולתם להתמודד בשוק הגלובלי ואנחנו בטוחים שהם יצליחו גם בעתיד. תודה רבה.

האם זה לא נראה יותר ויותר שהבנק מעורב במה שקורה במשק – אני לא מעביר ביקורת, אני משבח את המדיניות הזו – המדיניות של בנק ישראל בעניין הזה הוכיחה את עצמה. בטווח הקצר ובמשבר הנוכחי, גם בנושא המערכת הבנקאית וגם בנושא של מדיניות המט"ח. אני חושב שהמדיניות היא נכונה. השאלה היא האם לטווח הארוך זה לא נראה שבנק ישראל הוא זה שמנווט את מה שקורה במשק, בבחינת "ישחקו הנערים לפנינו" ואנחנו נתערב כשנמצא לנכון. זה לא פוגם בעבודה של המשק שצריך להיות משק פתוח עם סממנים ויכולות לפעול בלי שהאח הגדול יסתכל עליו?

המשבר האחרון הציב בפנינו אתגרים ממש ללא תקדים, ואנחנו ראינו בתגובה של כל הגורמים בעולם הפעלת כלים חדשים וגם מדיניות יצירתית מדי פעם. אנחנו חושבים שהפעילות שלנו מתאימה למשק. אם אני אקח את הדוגמה של שוק מטבע החוץ, אנחנו פועלים בשוק לפי הצורך, אנחנו לא רוצים להיות גורם קבוע בשוק ואנחנו מקווים מאד שהפעילות שלנו בשוק תלך ותרד עם הזמן ונחזור למה שנקרא – "הנורמלי החדש", כך זה נקרא בעולם.

זאת אומרת, אתם רואים את הזה כפעילות של חירום.

מחויב מהמציאות של המשבר הנוכחי.

האם יש פה שני חלקים לדיון?

איזה שני חלקים?

עכשיו מדברים על שער המטבע. אחרי שידברו על שער המטבע יגידו מה עושים מעבר לשער המטבע. תראה. תראה שאני לא טועה.

דיברנו על זה בשבוע שעבר, אני לא מתכוון עכשיו לחזור על זה.

אני רואה את הכותרת. אני רואה את השקף – זה אחרי שער המטבע. אני רוצה להגיד שני משפטים. הוויכוח הגדול הוא בשאלה: התערבות כן או לא. אני שמח שנגמר הוויכוח. הוא כאילו נגמר. אם זה יצליח – זה נגמר, אם זה ייכשל – זה יחזור. זה מה שיקרה. ואני לא מהיום – זה מתאים לי, אני פחות מאמין ביכולות של השוק לקבוע הכל בעיקר כשמסבירים לי אחר כך, בשקט, שכאשר ספקולנט נכנס עם 100 מיליון דולר זה "השוק" וכשהנגיד נכנס עם 100 מיליון דולר בשמנו זו התערבות לא בסדר. אז אני רוצה שהוא יתערב. אני לא יכול לתת לו עצות איך להתערב, כי אני לא חושב שאנחנו יודעים מה קורה שם עד הסוף, חוץ מזה שקורה. והיות והמגמה הבסיסית של ההתערבות, שהכוונה שלה זה להגיע לשער דולר או לשער מט"ח יותר מאוזן, מול שקל מאד חזק, אני חושב שהיא מטרה נכונה, מהרבה מאד בחינות ולא רק מבחינת הייצוא. גם בשביל להקטין את התנודות האלה שהן, כשלעצמן, נזק גדול מאד, והם חלק מהמשבר. התנודתיות היא חלק מהמשבר. בסך הכל, בגדול, המגמה הזו נכונה.
האם לרכוש חצי מיליארד או לרכוש 700 מיליון – אין ברירה. בתחום הזה, ברגע שאתה מקבל את הגישה שבנק מרכזי, חלק מהתפקידים שלו במצבים כאלה זה כן להתערב, וכן לפעול, וגם לדעת כל הזמן שהיכולת היא מאד מוגבלת –א נחנו לא משפיעים על שערי המטבעות העולמיים והם הפקטור המרכזי בסיפור. השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות בתוך הפקטור הגדול הזה בקטע הישראלי. אני חושב שצריך לתת למהלכים האלה גיבוי, הכיוון הוא נכון. גם – כמה שפחות דיונים כאלה. לא בטוח שהם לטובה. אור השמש הוא חשוב, יש כמה דברים שאור השמש לא משפר אותם.

אנחנו לא נכנסים אבל לפרטים. כמו שאמרת. אבל במדיניות הכללית – האם בנק ישראל מתכוון להיות מעורב יותר ויותר במה שנעשה במשק, או שרק בשעת חירום. אנחנו שומעים שמדובר בשעת חירום, אנחנו מתפללים שהמשבר יסתיים - -

כמה חודשים זה כבר נמשך 100 מיליון דולר בשבוע?

מיולי 2008.

זו לא עקיצה – זו מדיניות שהיא מופעלת באופן כזה, אבל זו מדיניות.

זה פחות חשוב עכשיו.

זו לא עקיצה.

אני רוצה שוב לחזק את הפעילות שנעשתה על ידי בנק ישראל שבראשו עומד הנגיד שלנו. בעת שהיה משבר עולמי ישראל התברכה באישיות כמו מר סטנלי פישר שידע לראות את התמונה, ידע להתערב נכון, לעזור ליצואנים, כאשר הדולר היגיע כמעט ל – 3,2, כמעט. כל כושר הייצוא שלנו נפגע קשות, והיו צריכים לסגור מפעלים ולפטר עובדים. אני חושב שההתערבות היתה מידתית, על פי הראיה שלו, ומשיחות שניהלתי אתו אני יודע שהוא היה מתואם עם נגידים אחרים, בעולם. הוא ידע, פחות או יותר להשוות בעולם הגלובלי גם במדינת ישראל, את הייצוא של מדינת ישראל. אני חושב שצריך לתת לו את כל הגיבוי, הוא עשה עבודה מצוינת. האמירה שהוא אומר – שלפי צורך נתערב, זו אמירה שקולה. זה ראוי ומכובד ואנחנו מחזקים את זה.

אני נפגשתי עם שרגא ברוש כשנכנסתי לתפקיד, והתקופה היתה אז קשה. אני זוכר את האמירות על עתיד התעשייה והייצוא. מאז חלו שינויים, וחייבים לומר שהם לטובה. היום הדיון שלנו הוא על המדיניות של בנק ישראל על ההתערבות בכל מה שקשור למט"ח, בעיקר לשער הדולר. אני מבקש ממר שרגא ברוש שייתן סקירה, כי זה הדבר הכי חשוב לנו. זה שאנחנו רואים אור בקצה המנהרה, וזה שאנחנו רואים שהמשבר העולמי הולך ומשתפר והמצב נהיה טוב יותר, ואצלנו –בוודאי, זה עדיין לא אומר לגבי התעשייה ולגבי העובדים.

דבר ראשון – תודה על הדיון היום. כפי שאמרת, הדיון הזה זומן באמת על נושא מדיניות בנק ישראל ושער החליפין, אבל אני מודה לך שאתה מוכן להרחיב אותו לנושא כושר התחרות של הייצוא וההשפעה שלו על הצמיחה והתעסוקה במדינת ישראל. אני חייב רק לציין שלפחות בוועדה הזו זה דיון רביעי או חמישי השנה, וזה מה שמוכיח שהוועדה באמת דואגת לייצוא ורואה בו גורם מרכזי בצמיחה.


אם הדיון הזה היה מצטמצם רק על מדיניות הבנק הייתי ממליץ לך לנעול את הדיון מהסיבה הפשוטה שיש לנו אמון מלא במדיניותו של הנגיד. מה שהנגיד עשה בשנה שעברה, לא יכולתי לצפות למשהו יותר טוב. הוא המנהיג הכלכלי היחידי במדינת ישראל שעשה משהו, עשה את כל מה שהוא היה יכול לעשות. לצערי, עד לאחרונה - -

ממש היחידי?

הכלכלי היחידי. עד לאחרונה, הצלע השניה, שאחראית על התחום הפיסקלי לא עשתה ולא כלום. עד עסקת החבילה שאושרה בוועדה הזו לפני מספר שבועות לא נעשה כלום בתחום הפיסקלי. צודק בארי טאף – הנגיד עושה בתחום המוניטרי ויש מי שצריך לעשות בתחום הפיסקלי, ובתחום הפיסקלי עוד לא עשו. לכן, אם אנחנו מברכים כולנו את הנגיד - -

מה זאת אומר – לא עשו? בכלל לא עשו?

לא עשו. אמרתי- עד לאחרונה. הערבויות אושרו בעסקת החבילה לפני 3 או 4 שבועות. יצאו לדרך וזה נכון.

עלול להיווצר פה רושם מוטעה. זה נכון שמדינת ישראל היתה היחידה שלא התמודדה עם המשבר, בגלל בעיות פוליטיות שהיו כאן. ממשלות התחלפו. מדינת ישראל לא התמודדה עם זה. כשאנחנו נפגשנו לאחר הבחירות, הנושאים שהעלית היו נושאים שדיברנו כולנו עליהם עם שר האוצר. הוועדה גם אישרה תוכניות מהר על דברים שאתה דיברת. ועדת הכספים לא אישרה עסקת חבילה. אנחנו לא מכירים שם כזה. ועדת הכספים אישרה לגופו של עניין מה שהממשלה הביאה בחוק ההתייעלות. מה שהיא מצאה לנכון היא שינתה, מה שהיא מצאה לנכון לבטל – היא ביטלה, ומה שהיא מצאה לנכון לאשר – היא אישרה. עסקת חבילה זה דבר שאינו נמצא על שולחננו. אני מכבד מאד את כל המעורבים בעסקה הזו אבל אנחנו דנו לגופו של עניין. לא כל מה שנקבע שם מאושר כאן.

בכל מקרה, עד לאותה עסקת חבילה הממשלה לא עשתה, ולכן – היחידי שעשה זה הנגיד, בתחום המוניטרי. ברור היה לכולנו ואני מניח שגם לכם שיש גבול עד כמה הנגיד יכול לעשות.
כשהריבית אפס הוא לא יכול להמשיך להוריד אותה מעבר לאפס, ואותו סיפור – אפשר להמשיך לנהל דיון שלם מה גובה היתרות של המט"ח של מדינת ישראל. אני חושב שכולנו מברכים את הנגיד, ואני חושב שבהיבט הזה, אם כולנו סומכים עליו, כדאי שגם עכשיו נמשיך לסמוך עליו. בארי טאף אמר והדגיש פעמיים שבנק ישראל ימשיך לעקוב, וגם אם הוא לא אמר אני אומר – בדאגה – על כושר התחרות של הייצוא הישראלי. הבנק מודע לנושא, הוא מודע לחשיבות האדירה של הייצוא הישראלי וכושר התחרות על הצריכה במשק ועל התעסוקה. זה ישנו ביעדי בנק ישראל, הנגיד הנוכחי מתייחס לזה ברצינות רבה, להבדיל מנגידים אחרים שחשבו שזה פחות חשוב, ושהאינפלציה היא חשובה והיא חזות הכל. היות ואנחנו סומכים עליו ומשבחים אותו אני מצטרף למה שאומר חבר הכנסת אורון – אני ממעט להתבטא בתקשורת, ולא לקשור את ידיהם ורגליהם של אלה שעוסקים במלאכה, גם לא של בנק ישראל וגם לא של האוצר. לתת להם לעשות את העבודה בלי לחצים מיותרים שעלולים להוציא אותם מהפוקוס. לכן אני מצטרף למה שאומר חבר הכנסת אורון –ראוי שיהיה דיון, אבל צריך גם לזכור שלא צריך לספק אינפורמציה לאלה שעובדים נגדנו בשוק, כל יום.


לגבי עצם העניין – אני מבקש ממך אם אתה מוכן שנציג פה מספר שקפים רק כדי לשים מכנה משותף, כדי שלכולם יהיה ברור מה המצב, מה ההשלכות שאנחנו צופים, ואז נעבור למה שהיינו רוצים להמליץ לעשות.

אני מנהלת את מחלקת המחקר בהתאחדות התעשיינים. אני אציג את ההתפתחות של שער החליפין. נתחיל מזה שצריך להבין שהתיסוף לא התחיל בחודש-חודשיים האחרונים. המגמה התחילה כבר בתחילת 2006. מה שאתם רואים פה זה את התפתחות שער החליפין – שקל מול הדולר. אפשר לראות שבשיא הגענו לתיסוף מצטבר של 30 אחוז, וזה היה בעצם ערב שינוי המדיניות של בנק ישראל שעבר לרכישה של 100 מיליון דולר כל יום. מאז התחילה מגמת פיחות שהחריפה על רקע אירועי ספטמבר 2008 עם נפילת השווקים. השילוב של שניהם הביא לפיחות מצטבר של למעלה מ – 20 אחוז. אבל מאז, מתחילת מאי חזרנו למגמת תיסוף. אתם רואים פה את שינוי המדיניות של השבוע האחרון. אזכיר שלפני שבוע, לפני שינוי האסטרטגיה של בנק ישראל היינו שוב בתיסוף מצטבר של 19 אחוזים מאז תחילת 2006. היינו בשער של 3,74.


עכשיו מעניין להסתכל על התיסוף בהשוואה בינלאומית. אתם רואים פה את התיסוף של כל מדינה – מטבע מקומי מול הדולר, ואלה המדינות שהן היבואניות העיקריות לארצות הברית. אפשר לראות שנכון לשער החליפין של רגע זה שאנחנו בתיסוף של 7 אחוזים שזה די דומה לגוש היורו.

ברגע זה הוא ירד כברל – 3,84. הוא יורד כל רגע.

צריך לזכור שלפני שבוע, כאשר הדולר היה בערך 3,74 היינו במינוס 12 אחוזים, כלומר, היינו בקצה המאד שמאלי של הגרף הזה. כשאנחנו משווים את עצמנו לגוש היורו – צריך לזכור שגוש היורו יכול לסחור בינו לבין עצמו.הצמיחה שלו לא תלויה כמו זו שלנו בייצוא. אצלנו משהו כמו 50 אחוז ואולי יותר מהצמיחה, נגזרת מהייצוא.

לא הכל בדולר.

75 אחוז מהייצוא נקוב בדולר. זה אומר שאנחנו מאד תלויים בשער החליפין של הדולר.


במהלך השנים האחרונות עשינו מספר סקרים שבהם היצואנים עצמם דיווחו לנו על הפגיעה בהיקף העסקאות. אפשר לראות כאן סקר שהתייחס לינואר 2006, בינואר 2007, כששער הדולר ירד מ- 4,6 ל – 4,2 – הפסד עסקאות בייצוא של למעלה מ – 550 מיליון דולר. לפי דיווחי היצואנים, למעלה ממאה יצואנים. גם בשוק המקומי היה הפסד עסקאות בגלל שחיקה בכושר התחרות מול יבוא מתחרה. אפשר לראות שב- 2007, הם ענו על זה בינואר 2008- הם כבר דיווחו על הפסד עסקאות של למעלה מ – 2 מיליארד. זה כאשר השער ירד מ – 4,2 ל- 3,75. זו נקודת השבירה, שכאן הם דיווחו על הפסד עסקאות משמעותי.

באוגוסט 2008 עשינו סקר נוסף. אפשר לראות שפה היה הפסד עסקאות של קרוב ל – 700 מיליון דולר. במצטבר, בשלוש שנים, לפי דיווחי היצואנים – הפסד של 3,5 מיליארד דולרעסקאות בייצוא. זה לא אומר שהייצוא לא צמח. הוא צמח, אבל הוא היה יכול לצמוח בקצב הרבה יותר מהיר.


מה שאתם רואים פה – אתם רואים את הסחר העולמי בסחורות, את השינוי הריאלי בכל שנה. אפשר לראות שהסחר העולמי בסחורות 2006 עד 2008 צמח. אפשר לראות שהיתה האטה ב- 2008, ואפשר לראות את הייצוא התעשייתי, ואיזה מתאם יפה – כשהסחר העולמי צומח גם הייצוא התעשייתי צמח, כשהיתה האטה, היתה גם אצלנו האטה קלה.

שימו לב שהייצוא שלנו צומח יותר מהגידול בסחר העולמי.

הוא גם ירד יותר.

נכון, ולכן – תבינו את הפוטנציאל שטמון בייצוא הישראלי. כשרק המצב קצת יתחיל להשתפר בעולם, אם אנחנו נהיה ערוכים נכון, אנחנו יכולים לצמוח יותר מהם ולהביא הרבה יותר מהר מהעולם את הצמיחה בישראל, כי מרכיב הייצוא שלנו בצמיחה הוא גבוה מאד. 45 אחוז מהצמיחה בשנים האחרונות בא מהגידול בייצוא.

רק לא הבנתי את 2009.

פה אתם רואים את התפתחות הסחר העולמי של סחורות. לפי הגופים הבינלאומיים צפויה

ירידה בקרוב ל –10 אחוזים בסחר העולמי בסחורות. הייצוא התעשייתי, לפי המודלים שלנו, כי יש מתאם מאד חזק בין שניהם – יירד בקרוב ל – 13 אחוזים. תכף נראה שזה אפילו יותר מזה. בעצם, אנחנו מציגים פה תרחיש - הירידה ש 13 אחוזים זה בהנחה של שער חליפין של 4 שקלים לדולר. פה יש תרחיש – הפסד העסקאות הצפוי אם שער החליפין יהיה 3,7 – 1.7 מיליארד דולר, ועם שער חליפין של 3,5 שקלים לדולר זה הפסד של 2,4 מיליארד דולר עסקאות. אתם רואים את המשמעות – איזו נסיגה חדה יותר תהיה בייצוא במצב עולם שכזה.


הפסד העסקאות הזה נגזר משני דברים: אל"ף, מדיווחי העבר של היצואנים, מה שהם הסבירו שקורה להם בירידה של שער חליפין, ובאיזו עצמה, ומשקלול של התפתחות הסחר העולמי. צריך להבין שכאשר הסחר העולמי עלה אז גם היצואנים יכלו להעלות את מחירי הייצוא, ובכך הם קיזזו חלק מההפסד בגלל התיסוף. מחירי הייצוא הדולריים, למשל – ב-2007, עלו ב- 4 אחוזים. מה שקורה עכשיו, מחירי הייצוא יורדים, אין להם ברירה. הביקושים כל כך ממותנים שהם חייבים להוריד מחירים. אז מחירי הייצוא הדולריים של היצואן הממוצע ירדו ב- 4-5 אחוזים ובענפים מסוימים גם יותר. ועל זה נוסיף את השפעת התיסוף, שעל כל דולר מקבלים היום פחות שקלים באופן משמעותי. אז שקלול של שני הגורמים האלה הביא לאומדן ההפסדים.

המדרגה של 2008 לא נכונה כי צריך לעשות את זה בשני חציונים.

נכון מאד. בחציון השני כבר היתה ירידה, אני מגיעה לזה עכשיו.

מה שאתם רואים פה זה את הייצוא התעשייתי, כל רבעון לעומת הקודם לו, נתון מנוכה עונתיות. אפשר לראות שתחילת ההאטה ביצוא התחלנו לראות אותה ברבעון הראשון של 2008. עברנו לממש ירידה ברבעון השני של 2008. היתה פה איזושהי תחושה של התאוששות אבל זה היה בעיקר מהביצועים הטובים של כי"ל, שזו חברה אחת, אבל אסור שהיא תטשטש לנו את המצב.

בלי כי"ל היינו איפה?

בגידול מתון מאד. גידול זעום.


בעצם, הירידה המשמעותית התחילה ברבעון האחרון של 2008. אפשר לראות ירידה של בערך 6-7 אחוזים. היא העצימה ל – 13 אחוזים ברבעון הראשון של 2009. תכף אני אתייחס לירידה לכאורה הזו. מה שאתם רואים מהרבעון האחרון של 2008 – יש לנו גם השפעה חיובית מאד חזקה של מפעל "אינטל" החדש בקרית גת. הוא צומח בעצם מאפס, לשני מיליארד דולר. זה משהו כמו 5 אחוז מהייצוא התעשייתי. כלומר, גם אם כל הייצוא התעשייתי יישאר ללא שינוי, יהיה לנו גידול של 5 אחוזים. לכן, כל הירידות האלה מסתירות לנו בעצם ירידה יותר חדה ביתר. כאשר אנחנו מנטרלים את ההשפעה של ענף הרכיבים האלקטרוניים שזה בעיקר "אינטל", יש לנו ירידה מצטברת לא של 18 אחוזים בכל התקופה הזו אלא של 25אחוזים, וזו ירידה ריאלית. מה שמעניין - מדברים עכשיו על סימני התאוששות, מדברים על זה שהייצוא מתייצב והוא מפסיק לרדת, אז זה לא מדויק כשמדברים על זה בניטרול ההשפעה של "אינטל". אפשר לראות שבניטרול ההשפעה של "אינטל" זו לא התייצבות, זו ירידה של 4 אחוזים, מה שאומר שהירידה מתמתנת אך היא נמשכת. הכיוון הוא עדיין שלילי.

באופן עקרוני – הרי מה זה משנה? יצוא של "אינטל" או כל חברה אחרת זה יצוא, אבל

כשאנחנו מדברים במושגים של תעסוקה, ועל פיזור תעסוקה בארץ, אז עם כל הכבוד ל "אינטל", אבל 2000 עובדים ב "אינטל" לא פותרת בעיה של המשק. לכן, כשמישהו בא ואומר שהייצוא גדל, אז הוא בהחלט לא גדל. הכיוון הוא חיובי במובן הזה שאנחנו מצמצמים ירידות, אבל עדיין יש ירידות, עדיין יש פיטורין, וצמיחה אמיתית אנחנו כנראה נראה רק ב – 2010. אנחנו רוצים לשם להגיע מוכנים.

ריכוזיות הייצוא גדולה, זו המשמעות.

זה גם נכון.

אם נסכם את זה בגרף של מה שזה עושה לתעסוקה, אפשר לראות שממש מהרגע שהתחילו הירידות בייצוא התעשייתי, כבר מהרבע השני של 2008 התחילה ירידה מתמשכת ועקבית במצבת העובדים בתעשייה. היא הגיעה לשיא הקצב ברבעון הראשון של 2009 אבל נמשכה - -

רגע, זה הגרף הכי מעניין. ב- 4 /2007 ל – 1 /2008 יש עליה במצבת העובדים יש עליה במצבת העובדים. כן? מה קרה אז?

עד הרבע הראשון של 2008 היתה עדיין עליה, היתה צמיחה חיובית בעולם.

אל תתרשם מגודל העקומה כי זה 1,4 אחוז.

במצטבר, יש לנו קרוב ל – 20 אלף עובדים - -

בתחילת 2009 היתה ירידה יותר גדולה. הבנתי.

מה שאנחנו רואים פה זה השפעה של תחילת הירידות ביצוא. כמו שאתה רואה, בסוף 2008 ותחילת 2009 - זה כבר הנפילה הגלובלית עם נפילת "ליהמן ברדרס".

לגבי מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות. כפי שאמרתי קודם, היות ואני חושב שבתחום המוניטרי ניתן וצריך לסמוך על בנק ישראל, אז אנחנו חושבים שצריך לעבור למגרש של משרד האוצר. במגרש הזה, מספר צעדים שחשבנו לנכון להמליץ, למרות שאני אומר לכל המשרד לחשוב על כל מה שהוא חושב נכון, והכל, כמובן, יבורך, והעיקר שייעשה. דבר ראשון זה ביצוע הגנות על ידי החשכ"ל. החשכ"ל, בחוב הלאומי חייב מיליארדים במטבע חוץ וגם מחזיר מיליארדים. בשנה שעברה –בשערים מאד נמוכים הוא גם הגן בצורה מסוימת, ואני חושב שהוא צריך לקבוע לעצמו מבלי לפרסם את התכנית איך הוא מגן גם השנה, כאשר בהחלט יכול להיות מצב שמישהו יגיד שבשער של 3,8 לדוגמה הוא עלול חס וחלילה להפסיד אם זה יירד עוד ל – 3,5. אבל אני חושב שהאוצר צריך להסתכל בראיה גלובלית, ויכול להיות שבמדיניות של ניהול הסיכונים של החובות של מדינת ישראל אז החשכ"ל יצדק אם הוא יגיד שהוא לא רוצה להגן בשער של 3,8. אבל בעצם העובדה שהוא יגן ב- 3,8 – זה גם אומר לזרים: הנה, החשכ"ל חושב שהשער מספיק נמוך. דבר שני, מצד שני, תהיה השפעה חיובית על הצמיחה, על התעסוקה וכל זה. הוא מתנגד לזה. אני גם ביקשתי שהוא יפסיק לדבר על ההתנגדות שלו לזה. אני לא חושב שהדיבורים פה מועילים. בכל מקרה, אחד הדברים שאנחנו חושבים שהחשכ"ל יכול לעשות פה מעשים, ואני רוצה להוסיף בשוליים: גם חברות כמו חברת חשמל, הרכבת – יש להם הרבה מאד התחייבויות במט"ח. אני חושב שברגע הנכון הם יכולים לעשות משהו.


דבר נוסף -הגדלת ביטוח סיכוני סחר חוץ. כפי שנאמר פה – הוגדל בעיקר לחברות שיש להן ביטוח, הוגדל ב- 50%. יש הרבה חברות שאין להן ביטוח: לחלק מתעשיות הרכב - -

· - לנו מה צריך לעשות, כי אז אמרת לנו את זה, דיברנו עם האוצר, והביאו את זה.

לכן אני אומר – כתוב פה בסוגריים, למטה – גם בתחומים מסוכנים יותר ולחברות שאין היום מסגרות בסס"ח בכלל.


הקמת קרן מחודשת לעידוד היצוא, כי אנחנו צריכים לסייע ליצואנים. להיכנס במקומם ולעודד אותם ללכת ליותר תערוכות, יותר סוכנים. להיות בשווקים השונים בעולם בצורה יותר מסיבית.


הוזלת עלויות ליצואן – עלויות נמל, מע"מ נדחה על תשלום עבור חומרי גלם. זה עוזר בתזרים המזומנים, כי התקופה הזו היא הרי לא בעיה רק של מט"ח אלא גם של האטה כלכלית. הנזילות היא בעייתית. ואז, דחיית תשלום המע"מ, למשל, על יבוא סחורות זה 50 אחוז מהמחזור. זה בהחלט עזרה מאד משמעותית.


השתתפות בביטוח שער ליצואנים קטנים ובינוניים. אני מניח שהגדולים יודעים מה לעשות וזה חלק מניהול הסיכונים שהם עושים ביום יום. אצל הקטנים והבינוניים זו לא שפה מדוברת בעסק, ואני חושב שפה ראוי שהאוצר ייכנס לאיזושהי קרן שתבטיח, כי צריך גם להפקיד ביטחונות באותה הזדמנות, בחלק מהכלים. ביטחונות זו בעיה של מצוקה, כרגע. אני חושב שפה, כניסה של האוצר להקמת קרן כזו לביטוח שער זו עזרה חשובה. דבר נוסף - חמ"ת – מימון חופשות עובדים כתחליף לפיטורין. לצערי הרב לא הצלחנו להעביר את זה בעסקת החבילה האחרונה. אנחנו חושבים שאם אנחנו עוסקים במניעת פיטורין, הוצאה לחופשה ללא תשלום במקום פיטורין, הנושא של תשלום שכרם של עובדים למספר חודשים על ידי הביטוח הלאומי, כאשר אנחנו, כפי שאתם יודעים, מוכנים לשלם את התנאים הסוציאליים - זה כדאי. העובדים הרי ימשיכו לקבל שכר, ימשיכו לצרוך, וזה עוד כלים להתמודד עם המיתון. בסך הכל זה גם מגדיל את הביקושים במפעלים, כך שאם השוק הבינלאומי נחלש אז השוק המקומי ייחלש פחות. לכן חשוב לנו מאד שהעובדים האלה פעם אחת ישמרו על מקומות העבודה, ופעם שניה – שימשיכו להיות צרכנים וימשיכו לקנות במשק בתקופה הזו.


יש, כמובן, עוד רשימה גדולה מאד של צעדים, לא חשבנו שנכון היום לבוא לוועדה אתם. אנחנו מנהלים משא ומתן מול האוצר ואני מקווה שהם יעשו משהו. בכל מקרה, אלה עיקרי הדברים שאנחנו חושבים שצריך לעשות מייד.

אני מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית. החשש העיקרי שלנו בנושא שער הדולר הוא ממהלכים שהמפעלים יעשו באופן חד צדדי, באופן קיצוני, שהם יהיו בלתי הפיכים אחר כך. צריך לזכור שבעיית שער החליפין היא פגיעה בטווח קצר בכושר התחרות של המשק הישראלי, כי בשאר הדברים אנחנו פחות או יותר מתיישרים עם העולם. אם עולים מחירי חומרי הגלם – הם עולים בכל העולם. כשהשקל מתחזק זה פוגע ישירות בכושר התחרות שלנו. זה יכול לפגוע בשני דברים שיהיו בלתי הפיכים. אחד – פיטורי עובדים מסיביים, בעיקר בפריפריה. בתעשייה הקיבוצית יש מעל 20 אלף עובדים בפריפריה שאין להם פרנסה אחרת. ודבר שני, שהוא הרבה יותר מסוכן זה העברת מפעלים לחו"ל. זה תהליך שיכול לקרות, וזה תהליך שבין כך ובין כך מפעלים מתלבטים בו. אם יש פגיעה בכושר התחרות, הצעד הראשון שמפעלים מתחילים לחפש זה איך להעביר מפעלים לחו"ל, ותהליך כזה הוא תהליך בלתי הפיך ומזה אנחנו מתריעים. המדינה צריכה לעשות כל צעד אפשרי כדי לשמור על מפעלים פה. הפעולה הזו היא החשובה ביותר שצריכים לעשות. אין דבר שהוא יותר משפיע. אני רק יכול לומר ש
הפעולה הזו, להעלאת שער החליפין אפשרה למפעלים להתמודד עם משבר שהוא נוראי בסדרי גודל בתקופה האחרונה. בלי המהלך הזה, סביר להניח שחלק גדול מהמפעלים המייצאים היו קורסים . צריך לזכור שגם בתעשייה המסורתית היום –מחצית מהמחזור זה לייצוא.

אתה יודע על תהליך שקורה, של העברת מפעלים לחו"ל? כמו בתדיראן?

כן. תדיראן זו דוגמה, כי זה בחדשות, יש יותר ויותר מפעלים ששוקלים את זה. יש מפעלים שמקימים אתרי ייצור בחו"ל. זה תהליך שגם כך מתבצע.

המשמעות של זה זה קריסת המשק, כאן.

נכון. ומזה אנחנו חוששים. ברגע שכושר התחרות נפגע מול ארצות הברית, אז במקום לייצר כאן מייצרים בארצות הברית.

אני מנכ"ל גמא ואני רוצה להאיר פה על שלב או מגמה שטרם דנו בהם. אני מתייחס לאיך כיום הייצוא – בפני מה הוא מתחרה. אנחנו מתחרים בשוק שבסף הכל הולך וקטן, מול ארצות שתומכות בצורה חוקית או לא בצורה חוקית בייצוא שלהן. לא מספיק מה שנעשה לגבי שער המטבע זה עזר אבל זה לא מספיק. הועלו פה הרבה הצעות שלמעשה נועדו להקטין את עלויות הייצור או להגדיל את ההכנסות. אם ניקח לדוגמה, בעיקר בתעשייה המסורתית היום – לא מספיק שהשוק הזה הוא מצומצם מאד, אבל אם ניקח ארצות אירופאיות התומכות בנושא של תעסוקה, עם תשלום הן עבור חופשות או עבור אי פיטורין, אנחנו צריכים ללכת בעקבותיהן. אם ניקח לדוגמה בתעשייה המסורתית את סין- כיום סין תומכת בצורה ישירה, הם קוראים לזה - Tax rebate- החזרת מסים, שנעה בין 11 ל – 17 אחוז. כיום, מוצר ישראלי שהוא מהתעשייה המסורתית לא מסוגל להתחרות מול הפער הזה. כאשר פונים לארגונים הבינלאומיים למעשה אנחנו נמצאים בנחיתות מוחלטת כי אם תיקח את הקהילה האירופאית, או ארצות הברית, שממילא כבר לא מייצרות את כל המוצרים המסורתיים - להם זה יתרון עצום כשבסך הכל הם יכולים לקנות את המוצרים האלה הרבה יותר זול. לעומת זאת הייצוא הישראלי הולך ונפגע. קחו בחשבון, רבותיי, חברי הכנסת, שכל מאה אלף דולר ירידה בייצוא זה עוד עובד מפוטר, או להפך – כל מאה אלף דולר עליה בייצוא זה ביקוש לעוד עובד.


ולכן הפתרון שניתן פה – מה שניתן, אפשרי. יש פעולות שניתן לעשות אותן בלי לפגוע במערך התקציבי. זה מחוץ למסגרת התקציבית.

אני יושב ראש מועצת המנהלים של מכון הייצוא הישראלי. אני הכי פחות אופטימי מכל אלה שדיברו. אל"ף, הנתונים שראיתם פה זה רק הייצוא התעשייתי. זה בדיוק חצי. כלומר, אם ראיתם ירידה ב- 3 מיליארד, יש ירידה בסך כל היצוא ב- 6 מיליארד. ואם ראיתם 20 אלף מועסקים – אני מדבר על 40 אלף מועסקים, שרק קרה ב- 2009 בייצוא, כי הייצוא ב- 2008 – היה 81,3 מיליארד דולר. השנה אנחנו חוזים שהוא ירד ל – 65. זה כולל את השירותים, כולל הכל. אז אל"ף, תבינו – מדובר במשבר אמיתי.


העדיפות של היצואנים –שער החליפין זו הנקודה העיקרית. אנחנו לא רוצים טובות על שום דבר. אנחנו רוצים שגורמים, אני מחזיק כאן מאמר ומחקר שיצא אתמול בעיתון במדינת ישראל, על בנק ברקליס שיושב בחו"ל שכותב כתבות נגד הנגיד ופעולותיו מתוך אינטרס לעסוק במט"ח. הוא קנה את "לימן ברדרס" שהיה אחד הסוחרים הגדולים, שבאותם הימים, ב- 10 ביולי, אני זוכר את התאריך כי היתה לנו אסיפה כללית במכון הייצוא, כאשר הנגיד באותו יום בערב התחיל לקנות את ה – 100 מיליון. הבנק הזה הוריד לנו את השער בשלוש אגורות. אני אומר וחוזר, יש פה תופעות, ואני לא רוצה להרחיב, שצריך להילחם בהן. המשק שלנו הוא קטן ולא יכול לספוג את ההתערבויות הלא ענייניות של סוחרי מט"ח. אני לא קורא להם "ספקולנטים" בנק ברקליס שהוא השלישי בגודלו בבריטניה שבא לפה רק להרוויח על המט"ח ומוריד ליצואן – יושב פה יצואן, הוא רוצה לשלוח משלוח – הוא מהבוקר כבר הפסיד אחוז. אחוז זה הרבה כסף, זה אולי כל הרווח שלו.

זאת אומרת שאתה מתריע נגד התופעה הזו - -

אני מתריע, ואני דורש מהממשלה. שרגא הוא נחמד, הוא עושה עסק חבילה וזה מצוין. אני יותר חוצפן ואגרסיבי – אני דורש מהממשלה. יש חובות לממשלה, עשינו חשבון שהחוב גדל עד סוף 2010 כי אם יש ספקולנטים, בנקים חיצוניים – שיעשה, הממשלה לא תפסיד מזה כסף. כשהוא עשה את זה בשנה שעברה הוא עזר לנו בעניין. הממשלה צריכה להיות יותר אגרסיבית.

למה אתה פסימי? אנחנו רואים תהליך. נכון שמבחינת החלק הזה של היצוא, של התעסוקה, של העובדים, המצב רע. אבל הכל היה צפוי מראש. אנחנו קיווינו שהמשבר יהיה קצר, שהוא לא יהיה עמוק, בישראל, קיווינו שהכל יחזור למתכונת, והתהליך הזה קורה, זה קורה בינתיים. זאת אומרת, המשבר לא עמוק, אנחנו בתהליך יציאה ממנו. יש כמה פרמטרים, אני לא ארחיב עכשיו, אבל לפיהם אנחנו רואים שאנחנו יוצאים מזה. למה אתה לא אופטימי גם בנושא הזה של הייצוא?

אני מצטט מדברי חז"ל: מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין.

זאת אומרת – אתה זהיר, אתה לא פסימי.

אם הייתי מאד אופטימי, אם לא היה לי את האיום של אותם גורמים חיצוניים שמשפיעים ב- 60% מתוך 100% של שער החליפין שלך. אפשר לעשות. כשהם נכנסו לדרום קוריאה לפני שבועיים, הנגיד קנה שם 5 מיליארד וגירש אותם. כל מה שאני בא ואומר – אני פונה לבנק ישראל ולממשלת ישראל: כשאתם רואים תופעות כאלה של בנקים חיצוניים שמשחקים בתעסוקה של עובדנו ומייבאים אלינו אבטלה. תתערבו. יש 10 אפשרויות להתערב. אפשר לדרוש מהבנקים ביטחונות יותר גדולים, ואז זה היה משנה את המשחק. אני לא רוצה להיכנס, צודק שרגא ברוש. אני אומר: יש בידי הממשלה ובנק ישראל כמשלים – עוד 10 כלים נגד הגורמים שמשחקים ב- 60 אחוז הזה. לכן אני לא ארחיב. אני חוזר: ליצואנים חשוב שער חליפין שיהיה לפחות 4 שקל - -

אני מנכ"ל תעשיות לכיש. תעשיות לכיש זו חברה שממוקמת בעיר שדרות משנת 83. 8 שנים סבלנו מהקאסמים. לאחר מכן בא המשבר הנוראי של תחילת ספטמבר. המשבר הוריד את הביקושים שלנו ביותר מ – 30 אחוז. בכניסת הזמנות – במעל 50 אחוז. החברה מייצאת מעל 90 אחוז מהתוצרת שלה לאירופה, לארצות הברית, לסין, להרבה ארצות. אני מעסיק כ- 100 עובדים במפעל, מרביתם משדרות, נתיבות, מהמושבים, ועברנו את כל התקופה הקשה שהיתה. אני מניח, ומאמין, שאתם לא יכולים להשפיע על הביקוש בחוץ לארץ. אתם גם לא יכולים להשפיע על בנק בארצות הברית שייתן אשראי ללקוח פוטנציאלי שלי. אתם לא יכולים לעשות את זה. אבל על הפרמטר שנקרא "שער חליפין" כן ניתן להשפיע. המיתון הכבד גרם לכל אחד מהתעשיות באופן אינדיבידואלי לעשות את צעדי ההתייעלות ההכרחיים. עשינו את זה. אנחנו יותר רזים, רזים מאד. אנחנו כרגע בישורת האחרונה- או שנוכל לשרוד או לא.

אבל כשאתה אומר שאפשר להשפיע יותר בשער החליפין – למה אתה מתכוון?

כל הנקודות שהועלו כאן הן נקודות מבורכות. אני רוצה לתת לך דוגמה של קפיץ. יש לך קפיץ מכני- אתה יכול ללחוץ אותו עד גבול מסוים והוא יחזור לאותה נקודה. אתה יכול למתוח אותו – הוא יחזור לאותה נקודה. אם חרגת מעבר לקצה, הוא מפסיק להיות אלסטי. הוא לא קיים. אותו הדבר פה. תלחץ על התעשייה, על המפעל שלנו, בצורה שהיא לא תוכל יותר לשרוד - -

את זה אנחנו מבינים. איזה צעד בשער החליפין אתה רוצה שיעשו, שעוד לא עשו?

אי אפשר להילחם נגד כוחות הטבע, אבל יש שורה ארוכה של צעדים, לא בהכרח ישירים, שמסייעים לנו. עוד נקודה אחת- לא מדובר במשהו ארוך טווח. מדובר בלעבור את המשבר.


נקודה אחרונה –אמרו פה אופטימיות, אבל אני לא רואה את האור שמוציא אותנו מהמנהרה הזו. עדיין המיתון בעיצומו באירופה, ובעולם. ייתכן שבישראל אנחנו חיים בגן עדן, אבל מי שחי בישראל ומייצא לחו"ל מרגיש את שערי הגיהינום.

זה ברור. תודה רבה, אני מודה לך.

אני מציע שלפני ידבר איל ולדמן.

אני מנכ"ל של "מלנוקס", זו חברה שעושה רכיבים. קודם כל – לגבי "מלנוקס" עצמה. כל ירידה בשער השקל מול הדולר משפיעה עלינו בצורה מאד משמעותית. זה מתבטא בצורה מאד פשוטה של תחרותיות מול חברות בהודו, סין ועוד מקומות אחרים. סתם כדי לסבר את האוזן -45 אחוז מהתוצאות התפעול של החברה הם בשקלים. אנחנו נמצאים במצב שלמעשה יש לנו חוסר ודאות מאד גדול. אנחנו חברה ציבורית, ואתה צריך להיות מאד Predictable. כשאתה צריך לנבא הוצאות ויש לך שער שקל שנע לפעמים ביותר מ- 10 אחוז למעלה ולמטה יש לך בעיה מאד גדולה כש- 45 אחוז מההוצאות שלך הם בשקלים ולא בדולרים, ולמעשה, כל המאזן שאתה מגיש הוא בדולרים.


דבר שני – ברגע שיש ירידה של הדולר זה משפיע עלינו בצורה מאד משמעותית. 10 אחוז ירידה בשער הדולר זה לכאורה כאילו גייסתי 25 אנשים. יש פחות או יותר 250 בארץ, זה כאילו גייסתי 25 עובדים נוספים למלנוקס בארץ, אבל למעשה לא גייסתי אף אחד. פשוט – זה עולה לי יותר. ה- R AND D, ההוצאות של מחקר ופיתוח גדלות בצורה מאד משמעותית. אנחנו, למזלנו מאד רווחים ומתח הרווחים שלנו גבוה. אנחנו נפגעים ברווחיות, אנחנו לא יורדים להפסד. אבל אני רוצה לדבר על חברה שהיא קבלן משנה שלנו, "פלקטרוניקס". אנחנו מנסים לייצר בארץ ולא בסין, וזה קשה. יש להם מפעל באופקים ובמגדל העמק. ל "פלטרוניקס" יש 2,200 עובדים בארץ. מתח הרווחים שלהם הוא משהו כמו 4 אחוז. מנכ"ל "פלקטרוניקס" ואני עשינו היום חשבון שאם שער הדולר לעומת השקל יורד ב- 16 אחוז, "פלקסטרוניקס" עוברת מרווח להפסד. לא מדובר על מספר גדול. מספיק שהדולר –שקל יורד ל –ב-16 אחוז, חברה של 2,200 עובדים עם מחזור מכירות של 500 מיליו דולר, חצי מיליארד דולר –יורדת מרווח להפסד, בגלל שער חליפין של 16 אחוז. הנתון הזה מאד משמעותי כי זה אומר שניאלץ לעבור ולייצר במקומות אחרים. ה- 16 אחוז הזה הוא לא דבר שהוא בשמיים. זה קורה אחת לחצי שנה.


הדבר האחרון זה החברות הרב לאומיות שעדיין עוסקות פה במחקר ופיתוח. אני רואה יותר ויותר שותפים שלנו לעשייה, אם זה חברות כמו "סיסקו", IBM, HP, וכו' – שלאט לאט מעבירות כוח אדם ופרויקטים מישראל למקום אחר בגלל עלות של כוח אדם פה בארץ, וזה פשוט דבר שאין לי מושג – שאלת, חבר הכנסת אורון איך עושים את זה, אני לא כלכלן ואני לא יודע, אני יודע לעשות מה שאני עושה, אבל מה שצריך לעשות זה למעשה הגנה כדי למנוע את שלושת התופעות שדיברנו עליהן. לעשות הגנה של שער חליפין דולר – שקל, שיהיה בסביבות 4 שקל לדולר. כל פגיעה בדבר הזה פוגעת ברווחיות של החברות, מעבירה חברות מרווח להפסד, וגורמת למעבר של עובדים מישראל למקומות אחרים.

אנחנו צריכים לזכור שתעשיית האלקטרוני מהווה 50 אחוז מהייצוא התעשייתי של מדינת ישראל. התעשייה הזו, כמעט רובה ככולה, תלויה בשער הדולר. הזכירה דפנה אברהם את ההשפעה של "אינטל" לבד. "אינטל" גם מחזיקה כאן מרכז פיתוח של 3,500 מהנדסים בישראל. היום, מהנדס במדינת ישראל עולה אותו מחיר כמו מהנדס בבוסטון. כושר התחרות שלנו מול חברות רב לאומיות בנושא הזה ירד כמעט לאפס. אין לנו. עדיין זוכרים לנו חסד נעורים. לא לאורך זמן. "פלקטרוניקס" שהוזכרה כאן היא חברה רב לאומית, שמחר בבוקר תוציא את הייצור הזה שיקר לה כאן לסין ולהודו, כי שם המפעלים יותר זולים.


נתון אחרון- בשנת 2008 התעשייה צמחה רק ב- 3 אחוז בייצוא. גמרנו את 2008 במכירות של 21,3 מיליארד דולר. אבל בה בשעה, אם אני משווה את 2008 ל – 2007 בערכים שקליים, אז את 2007 סיימנו ב- 84,668,000,0000 שקל, ואת 2008 סיימנו, לעומת זה – אני מזכיר, היתה עליה ב- 3 אחוז בערכים דולריים אבל בהכנסות שקליות סיימנו ב- 76,254,000,000 שקל, הווה אומר – 10 אחוז פחות. 10 אחוז פחות גם להכנסות המדינה. אנחנו מאבדים את כושר התחרות.


אני מסכים לכל מילה שדוד ארצי אמר. יש כאן תנועות לא ברורות, ומישהו צריך לטפל בהן. זה לא רק בא מהשמיים שהדולר נחלש בעולם. זה בא מעוד דברים, שאם לא נשכיל, אנחנו נהיה בצרה צרורה.

אני מבקש לסכם – אנחנו מתהדרים כל הזמן בצדק שאצלנו המשבר הוא פחות חמור מאשר בעולם. אבל הדיון היום, מעבר לנושא של שער החליפין ושל מדיניות בנק ישראל שכולם מברכים עליה, ההשלכה של המשבר העולמי היא במישרין על היצואנים, כאשר היקף הסחר ומצב הייצוא הישראלי גורם לנזק בלתי רגיל עליהם וממילא גם על העובדים.


אנחנו קיימנו דיון עם שר האוצר ועם החשב הכללי, בין יתר הדברים על הנושא שקשור ליצואנים. אני מתכוון את ההצעות שהבאתם, בעיקר את מה שהבאת אתה, שרגא ברוש, שאני רואה שהחברים מהמפעלים מסכימים לו – אני אבקש לקיים על זה דיון עם שר האוצר ועם החשב הכללי. המצב היום יותר טוב, ווודאי שהיום נדרשת התערבות יותר רצינית, גם של החשב הכללי, גם של שר האוצר ושל הממשלה בכלל, בכדי לתת דחיפה ליצואנים. אנחנו נמצאים –וכאן אני פסימי, בסיכון שמפעלים יעברו לחו"ל. זו היום משימה לאומית מדרגה ראשונה במעלה לתעשייה המקומית. אם אנחנו לא ניתן כלים למפעלים המקומיים וכתוצאה מכך התחרות תהיה לרעת התעשייה הישראלית, המשמעות של העניין שהאנשים יעשו את החשבון של עצמם.

אדוני היושב ראש- קודם כל, התעשיות שלנו – משרד הביטחון צריך לרכוש מהמפעלים שלנו, כחול לבן. זה כדי לחזק את התעשייה שלנו.

כן, אני אומר על העניין הזה. ביקש ממני חבר הכנסת ציון פיניאן לקיים דיון על הנושא של מפעל תדיראן. אנחנו נקיים את הדיון ונעקוב אחרי מה שקורה שם. אמנם זה מפעל פרטי, אבל ההשלכות של המדיניות הזו של להעביר את המפעל לסין – המשמעות היא קריטית כי זה יכול להיות כמו בניין קלפים. אנשים יתחילו להעביר מפעלים לחו"ל. אנחנו צריכים להתמודד עם התופעה הזו. אל"ף, אני לא רוצה לומר להוקיע – אבל לפחות לא לתת לזה לגיטימיות שכל אחד מנקב חור בספינה שאנחנו יושבים בה. המשמעות של העניין שאם מפעלים יתחילו לעבור, אין לנו פה משק, אין לנו פה תעשיה, אין לנו יכולת להתמודד עם צרכי הקיום של המדינה.


אז נכון אמרת – חבר הכנסת אמנון כהן, כולנו צריכים- הכנסת ובעיקר הממשלה, לתת יד לעניין הזה ולרכוש מהמפעלים המקומיים כדי לעודד אותם לייצר כאן. אני, כפי שאמרתי, מתכוון לא בימים הקרובים אבל בשבועות הקרובים – נעשה ישיבה משותפת, יחד עם שר האוצר, יחד עם החשב הכללי, עם גורמים - אולי אפילו נזמין נציגים ממשרד הביטחון שגם יגידו את דבריהם לגבי

המפעלים המקומיים ובכך אנחנו - -

אבל זה לא רק משרד הביטחון. יש עכשיו פטנט שיש מכרזים גדולים ובהם היתרון הזה חל על המכרז עצמו אבל לא חל על מי שקונה את המכרז לגבי איפה הוא קונה את התשומות אחר כך. רק עכשיו קיבלתי טלפון בעניין ממפעל מסוים. אם מישהו מתמודד למשל על התפלה, והוא זכה במכרז. יש לו יתרון בתור מתמודד ישראלי. הוא יכול אחר כך להביא את כל התשומות מהודו, כי זה לא חל עליו בשלב השני. אנחנו צריכים להתמודד עם זה, כי נדמה לי שלא התכוונו לזה.

נכון.


אנחנו נקיים את הדיון ונלמד את הדברים, ואגב- מה אנחנו יכולים לעשות עם זה, עכשיו?

אני ביקשתי שיעבירו אלי את החומר. אם זה נכון –צריך לסגור את הפרצה הזו. לא יכול להיות שאם מישהו זכה, בעיר הבה"דים פה - -

· - -

בחקיקה? בנהלים?

שאותם כללים שחלים עכשיו , לא צריך לשנות כלום – יחולו גם על הזכיין במכרז בתשומות שיש - -

תקבל את החומר, תפנה אלי, נפנה אל מי שצריך לפנות, על מנת שהדבר הזה לא יקרה. אנחנו נקיים את הדיון הזה, אני מודה לכם על ההשתתפות. הישיבה הזו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40