PAGE
15
ועדת הכספים

05/08/2009

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מספר
מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, ט"ו באב התשס"ט (5 באוגוסט 2009) , שעה 11:00

תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (קופת גמל בניהול אישי), התשס"ט-2009.

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

שלי יחימוביץ

אמנון כהן

אורי מקלב

ציון פיניאן

ידין ענתבי

- הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, משרד האוצר

יואב בן אור

- משנה לממונה על שוק ההון, משרד האוצר

אריק פרץ

- סגן הממונה על שוק ההון, משרד האוצר

ברוך לוברט

- לשכה משפטית, משרד האוצר

מיכאל נוימן

- חבר ועד מנהל, לשכת סוכני הביטוח

משה פרל

- מנכ"ל איגוד הבנקים, איגוד הבנקים, בנקים למשכנתאות

טיבריו רבינוביץ

- מנהל קשרי חוץ, איגוד הבנקים בישראל

עו"ד רן ונגרקו

- איגוד הבנקים בישראל

גלי כספרי

- כלכלנית, איגוד הבנקים בישראל

אריה דביר

- ראש מכון כלכלה עפ"י ההלכה

רות רנרט

- רגולציה, בנק דיסקונט

שמואל זלוטניק

- ראש מערך ייעוץ השקאות, בנק לאומי לישראל

אבירם כהן

- ראש ענף דוברות ורגולציה, בנק לאומי לישראל

ברכיה רוזנברג

- ראש תחום רגולציה, בנק לאומי

דני גיגי


- אגף פנסיה, ביטוח וגמל, בנק הפועלים

חיה חזקני

- אגף פנסיה, ביטוח וגמל, בנק הפועלים

חזקיה ישראל

- מנהל מחלקה לביטוח סוציאלי, התאחדות התעשיינים

אהרן רוני כהן

- סגן יו"ר, יו"ר מרחב ירושלים, הסתדרות הגמלאים

חרס איגור

- החברה לאוטומציה

כרים עאצי

- החברה לאוטומציה

אבי אבו


- חבר ועד לשעבר ועובד החברה לאוטומציה

דני כץ

טמיר כהן

עידו עשת

ס.ל. – חבר המתרגמים בע"מ
תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (קופת גמל בניהול אישי), התשס"ט-2009.

אני עובר לסעיף הבא בסדר היום; תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (קופת גמל בניהול אישי), התשס"ט-2009.

אני רוצה להגיד כמה משפטים לגבי התמונה הכוללת, כדי שנבין איפה ה-IRA משתלב בתוך כל התפיסה הכוללת שלנו בחיסכון הפנסיוני, כי אני חושב שיש קצת בלבול בעניין, ומשם להגיע להוראות עצמן.

יש לנו היום סדרי גודל של 600 מיליארד שקלים בחיסכון ארוך טווח ולעניין הזה, כשאני אומר חיסכון ארוך טווח, אני כולל גם את קרנות ההשתלמות. חלק מאוד גדול מהכסף הזה, סדרי גודל של 95%, מנוהלים בתוך מסלולים כלליים, שזה מסלולים שאנשים נכנסו אליהם לאורך השנים כתוצאה מאיזה שהיא בררת מחדל שהיתה קיימת. זה אומר שאם הגעתי לסוכן ביטוח של חברת ביטוח כלשהי, ולא אמרתי לו אחרת, נכנסתי למסלול הכללי של ביטוח מנהלים. אם הגעתי לפקיד בבנק שמכר לי קופת גמל, ולא אמרתי לו אחרת, ו-95% מהאנשים לא אמרו אחרת, אז נכנסתי למסלול הכללי. אם הגעתי לקרן פנסיה מסוימת, בגלל שלמעביד שלי, או בגלל שלוועד העובדים שלי יש הסכם איתה, ולא אמרתי אחרת וכנראה שלא אמרתי אחרת, נכנסתי לאותו מסלול כללי של חיסכון ארוך טווח. המסלולים הכלליים האלה מכילים סדרי גודל של 95% מהכספים, שזה רוב עיקרו של הכסף הפנסיוני. במלים אחרות, רוב רובה המוחלט של האוכלוסייה החליט שלא להחליט. קיבל החלטה שמה הפקיד בבנק אמר לו, מה שהוועד אמר לו וכולי, זאת ההחלטה שמבחינתו היא בסדר, הוא לא אמר אחרת והוא נכנס למסלולים הכלליים.

זה מה שקורה כי לא תמיד יש לו את הנתונים.

נכון. אין פה טענה. מפה אני רוצה לחבר אתכם, לפני שאנחנו מגיעים ל-IRA, למודל הצ'יליאני. עוד לפני המשבר, מי שעוקב אחרי הפרסומים שלנו, אמרנו שהתוצאה של הדבר הזה, שאומרת שכל האנשים נמצאים באותו חיסכון פנסיוני, ללא קשר למצב המשפחתי שלהם, ללא קשר לכמה ילדים יש להם, ללא קשר לגיל שלהם וכולי וכולי וכולי, הוא תוצאה שהיא לא הגיונית. לא יכול להיות שעבור כל האוכלוסייה ינוהל כסף באותה צורה, כי לאנשים יש צרכים שונים. יש אנשים יותר אמידים ויש אנשים פחות אמידים, יש אנשים שיותר קרובים לגיל פרישה, יש אנשים שיש להם עוד 30, 40 שנה עד שיגיעו לגיל פרישה, ולכן תמהיל ההשקעות שלהם יכול להיות שונה. לכן הצגנו ופרסמנו כבר טיוטה, גם על התקנות עצמן אנחנו נגיע לוועדת הכספים, להערכה שלי בעוד כחודש על המודל הצ'יליאני, שאומר את הדבר הבא; אנחנו קוראים לו המודל הצ'יליאני המשופר, כי יש פה התאמות לישראל – אנחנו מבינים שזאת נקודת המוצא, אנחנו מבינים שאנשים, ככלל, לא מקבלים החלטות בקשר לתמהיל ההשקעות שלהם בחיסכון הפנסיוני, בגלל שהנושא מורכב, בגלל שיש פה מערכת תיווך שעוד צריכה מאוד להשתפר וכולי וכולי, אנחנו נקבע מסלולי בררת מחדל אחרים. קרי, אם לא אמרת אחרת, אתה תיכנס למסלול ההשקעה שמתאים לגיל שלך. כלומר אדם שהוא בן 60, שכנראה מסלול ההשקעה שהוא צריך זה מסלול ההשקעה, לפחות בהיבט של בררת המחדל, הוא מסלול יותר סולידי, כי הוא נמצא יותר קרוב לגיל פרישה לאותו מועד שהוא מתחיל להשתמש בכסף, ולכן היכולת שלו לקחת סיכונים היא יותר קטנה, ולכן הוא כנראה צריך להיות יותר זהיר בתמהיל ההשקעות שלו.

זה קיים גם היום. הסוכן יכול לבוא אליו, להגיד לו, 'עכשיו המצב שלך השתנה, עכשיו אתה צריך יותר סיכונים פה כי עוד כמה שנים אתה---

חד משמעית זה קיים גם היום, רק המודל הצ'יליאני מטפל בבררת המחדל. אתה צודק, אני יכול ללכת לסוכן ביטוח ולהגיד 'אני רוצה תמהיל השקעות אחר', או שהוא יבוא אליי. בפועל, רק 5% מהאוכלוסייה עושים את זה. 95% מחליטים לא להחליט. הם אומרים, אנחנו לא עושים את הממשק הזה עם סוכן הביטוח, אנחנו לא עושים את הממשק הזה מול היועץ בבנק.

95% מחליטים לבד, או לא מחליטים?

לא מחליטים.

מי מחליט בשבילם?

בררת המחדל, מה שנקבע עבורם מראש, לשם נכנסים. לכן אנחנו מסדרים את זה דרך המודל הצ'יליאני, כשאנחנו אומרים שמותר בכל רגע נתון להחליט אחרת, אבל אם לא תגיד, אם תחליט שאתה לא מחליט, אם תבחר שלא לבחור, אתה תיכנס למסלול שמתאים לגיל שלך. ואנחנו מניחים שחלק גדול מאוד מהאוכלוסייה ייכנס למסלולים האלה וזה טוב.

זה השוני? השוני שאתם עושים עכשיו מבחינת המצב הקיים---

זה המודל הצ'יליאני לעומת המצב הקיים. זה יגיע לוועדה פה בעוד כחודש.

בכל זמן נתון אני יכול לשנות.

בכל זמן נתון. המודל הצ'יליאני מתבסס על זה שאנשים, גם אחרי ההסדרה הזאת, כנראה שרובם הגדול יחליטו שלא להחליט ולכן אנחנו אומרים שנייצר להם מסלולים שיותר מתאימים להם.

עכשיו אני מגיע ל-IRA. למרות כל מה שאמרתי, יש קבוצה, כנראה מאוד מצומצמת בציבור, שכן רוצה להחליט. היא אפילו לא אותה קבוצה שתחליט על ה-5% של המסלולים שקיימים היום, כי הקבוצה של ה-5% היא כנראה עדיין יותר גדולה יחסית לקבוצה שה-IRA הוא פוטנציאלי עבורה. מה הקבוצה הזאת של ה-IRA רוצה להחליט? הם אומרים, לא רק שאנחנו לא רוצים את בררת המחדל לפי גיל, ולא רק שאנחנו לא רוצים את מסלול ההשקעות שיש, ויש מאות מסלולים של השקעות באותם 5% שדיברנו עליהם, אנחנו רוצים להחליט יותר מזה, אנחנו רוצים להחליט על אלוקציה ספציפית של המניות שלנו, או של אגרות החוב שלנו, או של הפיקדונות שלנו. אנחנו מספיק מבינים בשוק ההון, או במלים אחרות, אנחנו מבינים בשוק ההון אולי יותר מחברות הביטוח ויותר מקרנות הפנסיה, יותר מקופות הגמל וכולי, ולכן אנחנו רוצים להחליט בעצמנו על תמהיל ההשקעות. וכבר מראש ברור לנו שזה לא כל האוכלוסייה, וכבר ברור לנו שזה חלק מאוד קטן מהציבור. ויותר מזה, בטח בשלב הראשון של היישום של הדבר הזה אנחנו מעוניינים שזה יהיה חלק קטן, כי ככל שאנחנו מאפשרים חופש בחירה, אז כמובן אפשר לעשות גם יותר שגיאות, ולכן אנחנו מתחילים עם הנושא הזה בצורה מאוד מאוד מאוד זהירה, ולכן המודל של ה-IRA אומר את הדבר הבא, מה שאנחנו מבקשים היום, לאותה קבוצה של אנשים שרוצה להחליט ולא רק שהיא רוצה להחליט לא להיות בבררת המחדל, והיא לא רוצה להחליט על מסלול ההשקעות, אלא היא ממש רוצה לעשות את הבחירה של המניות הספציפיות שלה, אנחנו רוצים לתת פתח. אנחנו עושים את זה היום בצורה מאוד זהירה, בצורה יותר זהירה ממה שהבאנו לוועדת הכספים לפני בערך ששה חודשים, אנחנו מצמצמים מאוד את הסכומים של הכסף שאפשר, קרי בעיקר קרנות השתלמות וקופות גמל.

מה אתם לא שמים?

לא שמים כסף פנסיוני ולא שמים כסף של ביטוחי מנהלים, שזה הרובד הראשון של החיסכון הפנסיוני.

אנחנו מתחילים את זה בצורה יחסית זהירה. זה המודל של ה-IRA. יש פה עוד מגבלות ארוכות ואם אפשר לפרוט אותן, אלה אותן מגבלות שהכנסנו גם בפעם הקודמת. הן כעיקרון לא השתנו, למרות הדבר שכל אחד יכול לבחור, הוא עדיין חייב להגיע לרמה מסוימת של פיזור. כתבנו פה שאסור להשקיע יותר מ-10% בנכס אחד ועוד כל מיני הוראות כאלה.

אתה יכול להרחיב בזה?

עוד נקודה בקשר לקצב ההפצה. התלבטנו קשה לגבי הדבר הזה, גם יחסית לתקנות שהבאנו בפעם הקודמת. למרות שאנחנו מאמינים מראש שרק קבוצה מאוד מצומצמת של האנשים תרצה להשתמש במכשיר הזה, אנחנו עדיין רוצים שהמכשיר הזה לא יידחף. מה זה אומר לא יידחף? שלא יהיה אינטרס לדחוף אותו לכוחות שלא מעוניינים. איך אנחנו עושים את זה? יש רק כלי כלכלי אחד שיודע לטפל בזה שלא תהיה דחיפה אקטיבית, בכח, של אנשים לכלי הזה, וזה באמצעות תשלום עמלות של הפצה. לכן החלטנו ששני הסקטורים שהם רלוונטיים לעניין הזה, שזה גם סוכני הביטוח וגם הבנקים, לא יקבלו עמלות הפצה על הדחיפה של המוצר הזה. יכול להיות שבעוד שנתיים נבוא ונגיד לכם, חבר'ה, עשינו שנתיים ניסיון, שלוש שנים ניסיון, התנאים הם כאלה, מספר האנשים שקיבלו הוא כזה וכזה, בואו נרחיב את זה לשלב הבא. כרגע אנחנו מרגישים שכדי שזה לא יידחף, כדי שלא נמצא את עצמנו בעוד שנה עם אנשים---

לא לתת להם מוטיבציה, שלא יהיה להם מה להרוויח מזה.

בדיוק. אנחנו רוצים שלפחות בשלב הראשון רק הקהל היותר מתוחכם, רק הקהל שבאמת מבין ובאמת רוצה ובאמת כנראה יודע לעשות את האלוקציה הזאת, שזה הקהל הכי חזק בגדול במשק מבחינת הבנה של מה הוא עושה, רק הוא יגיע לשם, וכנראה שלא צריכים את הפוש הנוסף באמצעות עמלות ההפצה.

עמלות הניהול יהיו נמוכות יותר?

אנחנו מקווים שעמלות הניהול תהיינה נמוכות יותר. הגבלנו את זה באותה מגבלה של ה-2% שקיימת היום גם בקופות הגמל. בגלל שמדובר בקהל יותר מתוחכם, אנחנו מקווים שיהיה פה תהליך של שופינג שגם יגרום לזה שמהזווית של הלקוח הוא ידרוש את המחיר הנמוך.

אני מבין שאתם גם הגעתם לשינוי נוסחאות עם הלשכה המשפטית אצלנו.

בעקבות דיונים עם הלשכה המשפטית פה בכנסת, ישנם כמה שינויים קטנים. אני יכול למנות אותם.

אם זה לא מהותי, אז אם אפשר בקצרה.

אחד זה בנושא של הגדרה של מנהל תיקים, בעקבות הערה של הרשות לניירות ערך. אנחנו מבקשים להשמיט את המלה 'תקף'. אנחנו מבקשים להשמיט את ההגדרה של תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים, רכישה ומכירה של ניירות ערך, כי אנחנו לא עושים בה שימוש. בתקנה שעוסקת בנושא של דמי ניהול, אנחנו מבקשים להבהיר שהשכר והחזר ההוצאות שמשולמים למנהל תיקים במידה והעמית בחר לתת הוראות לחברה המנהלת באמצעות מנהל תיקים, ישולמו מתוך דמי הניהול, והם לא ייגבו מנכסי הקופה. הבהרה אחרונה, בתקנה 8, הבהרה שבהתאם לכותרת של התקנה, חברה מנהלת לא תהיה רשאית לתת הלוואות לעמיתיה במסגרת קופה כזו.

מי מייצג את איגוד הבנקים?

אני, אדוני. אני אבקש את רשותך להציג פה איזה מצגת קצרה. בהקדמה אני אנסה להגיד לכם שאני מסכים עם 90% מדבריו של המפקח, מר ידין ענתבי, במובן הזה שאכן מדובר בסוגיה קריטית, כשמדובר בפנסיה, ולכן אני חושב שזה מצדיק את תשומת הלב. אם אני מבין את דברי הממונה, הוא בעצם בא ואומר שכשמדובר בנושאים שבהם מחיר הטעות הוא קריטי, אז יש מקום לגישה פטרנליסטית. כלומר אנחנו דורשים מכל נהג שנוסע על הכבישים, בגלל הסכנה הגדולה, לחגור חגורת בטיחות, אבל רק לקבוצה קטנטנה של נהגים, כמו נהגי מוניות, שנמצאים כל היום באוטו בתוך העיר, אנחנו נפטור אותם מזה. אני אנסה לשכנע אתכם שמה שעשו כאן בתקנות האלה יוצר שני נזקים.

מה שאני מנסה לטעון זה שהתקנות האלה יוצרות שתי בעיות משמעותיות. הטענה הראשונה היא שכמעט חצי, מטאפורית, מאותם נהגים שחייבים לנסוע עם חגורת בטיחות, יקבלו עכשיו, על פי התקנות האלה, רשות לנסוע בלי חגורת בטיחות וגם בתנאי שהם נוסעים במכונית מירוץ ב-130 קמ"ש. הטענה השנייה, ואכן כפי שאמרת אני מייצג כאן את המגזר הבנקאי, אני חושב שיש כאן פגיעה אמיתית במודל הייעוץ הפנסיוני האובייקטיבי, כפי שחוקק בוועדת בכר. כדי לקצר, אני אגש ישר לעניין.

בשוק הפנסיוני היום אנחנו רואים שלושה מוצרים מאוד דומים, אגב, אחד לשני ובכולם חל אותו עיקרון של הפרשות של המעביד והעובד שמצטברות לאורך זמן והן משמשות לנו לעת פנסיה; קרנות פנסיה, קופות גמל, פוליסות ביטוח חיים שמקובל לקרוא להן פוליסות ביטוח מנהלים, ובעצם עכשיו על המדף עולה מוצר רביעי שנקרא 'קופת גמל בניהול אישי', או IRA, כפי שקרא לו המפקח, כשההבדל היחיד בינו לבין שאר המוצרים הוא בעצם זהה – גם פה המדינה אומרת 'אני אעודד אתכם לחסוך לעת זקנה, אני אתן לכם הטבות מס', אבל פה ייתנו ללקוח, דהיינו לחוסך הפנסיוני, את האפשרות להחליט בעצמו איפה יושקע הכסף. כלומר תנו לו אחריות וכפי שבאמת בהגינותו אמר המפקח, יש פה רמת סיכון במובן הזה שאנשים כבר הוכיחו שהם יכולים לעשות טעויות בעניינים האלה. תמיד יש את השכן או החבר שמספר לך כמה כדאי לשים את הכסף במניה של ישראמקו ואחרי זה ההשלכות ברורות. ראינו בספטמבר דוגמה מצוינת.

מלה וחצי על איך עומד השוק הזה. הוא פשוט. יש את היצרנים, שהם מנהלי הנכסים, יש את הציבור שמשלם להם דמי ניהול ויש בסך הכל שלוש דרכים של תקשורת בין שני אלה. אחת היא ישירה. יכול מנהל הנכסים פשוט להפיץ באופן ישיר את המוצר הפנסיוני, אחד מארבעה אלה שתיארתי, לציבור. זאת חנות המפעל. עלית היא בית חרושת שמייצרת מוצרים, יש את חנות המפעל, אתה נכנס וקונה עלית. הדרך השנייה שהיא השכיחה מאוד ובאמת הזכיר את זה המפקח, זה הפצה באמצעות משווקים, שהם סובייקטיביים, אלה אותם סוכנים, עוד מעט אני אגע בזה. והדרך השלישית היא באמצעות יועצים אובייקטיביים.

אני אגיד מלה על כל אחד מהשחקנים האלה כי בעיניי זה קריטי כדי לשכנע אתכם לאן יילך השוק אם התקנות האלה יאושרו. הראשונים אלה היצרנים. קוראים להם בתי השקעות, חברות ביטוח או ברוקרים, גופים מוסדיים, כפי שאתם רואים את זה בז'רגון העיתונאי והם מאופיינים בחלק מהדברים שאמרתי קודם. קודם כל באופן פשוט הם בעלי קופות הגמל, קרנות הפנסיה, פוליסות הביטוח. הם כמובן יודעים לעשות את זה, להפיץ את זה באופן ישיר. הם אגב פעילים, בו זמנית, בהרבה מאוד פעילויות. בתי ההשקעות האלה מנהלים קרנות נאמנות, הם מנהלים תיקי השקעות וכולי וכולי. הם שולטים על רוב נפח הפעילות. בילט אין, באופן מבני הם נמצאים במצב של ניגוד עניינים. אגב, אני לא אומר את זה באופן ערכי. זה בסדר, זה טוב, אין דרך אחרת בכלל, אין פתולוגיה פה, ברור לגמרי שכשאתה הולך לבית השקעות פריזמה הוא לא ימכור לך אקסלנס. כמו שכשאתה הולך למגדל, היא לא תמכור לך כלל ביטוח או מנורה. זה בסדר גמור, אבל זה המצב.

לא הבנתי, אז מה?

אין בזה שום בעיה, אני רק נותן את זה באופן תיאורי כדי---

זאת אומרת אתה סתם מלמד אותנו עכשיו על השוק הזה.

לא סתם. ישבתי פה בדיון שהיה עם הנגיד---

מה אני אצטרך להחליט בסוף, אחרי כל התיאור הזה?

מה שאמרתי בהתחלה, אני לוקח את הפרובוקציה שלך ברצינות ואומר לך---

אני ממש לא פרובוקציה, אני שואל שאלה.

אני חושב שאם התקנות יעברו כפי שהן מנוסחות כרגע---

בגלל שאני הבנתי שהגיעו איתכם להסכמה.

לא, ממש לא. יש לנו התנגדות נחרצת. אנחנו חושבים שזו טעות.

יש ויכוח על עמלות ההפצה.

אין ויכוח על עמלות ההפצה.

אני הגעתי לישיבה רגוע. לא הבנתי, חשבתי שסתם אתה נותן לי שיעור.

מה מפריע לך, מר פרל?

אני רוצה לענות לכם, אבל אני אשמח אם בכל זאת יינתן לי... יש לי רק עוד שבעה שקפים. יהיה לי יותר קל לעשות את זה באופן כזה. אין סיכוי שאני לא אגיד מה מפריע לי.

מר פרל, אני אאפשר לך את כל הזמן שאתה רוצה. אנחנו בפגרה, אנחנו יכולים לשבת עד הלילה. מה שאני מבקש, אנחנו מכירים את זה. זה מאוד יפה, אתם הכנתם את זה יפה ואני גם אאפשר לך אם אתה רוצה, אבל יותר חשוב, גם מבחינתך, למקד על מה הוויכוח, כי אנחנו נצטרך להכריע עוד מעט.

מה שאני מנסה לומר זה שהסוכנים נמצאים בסיטואציה שבה הם יכולים להתקשר באופן סלקטיבי רק עם חלק מהיצרנים ומנהלי הנכסים, וכמובן גם לקבל עמלות שונות, ובמובן הזה אכן אני לא מגלה לכם את אמריקה, גם הם נמצאים במצב לא אובייקטיבי.

השחקן האחרון הם המערכת הבנקאים שנבנתה ועכשיו באמת יוצאת לדרך שלה בתחום הייעוץ הפנסיוני כשחקן של יועץ אובייקטיבי, והכלל הבסיסי שאני מבקש לשים פה על השולחן ולהזכיר לכם זה שהתנאי הוא, והוא גם נגזרת של ועדת בכר שאכן חוקקה כאן, הבנקים חייבים להציע את כל המוצרים, את כל הפוליסות, את כל הרכיבים, את כל קופות הגמל, ולקבל עמלה זהה, אם אתה כבר רמזת לי לאן אתה לוקח, כי זאת הדרך היחידה שלהם להיות אובייקטיבים. כשאתה בא לבנק ואתה אומר לו 'אני מרוויח ככה ואשתי מרוויחה ככה' והוא צריך להתלבט אם להמליץ לך על פוליסת ביטוח או קופת פנסיה, או קופת גמל, או כל מוצר אחר, או IRA, אם הוא יקבל עמלות שונות על מוצרים שונים, הוא יתקשה להיות אובייקטיבי. לעומת זה, אם הוא יקבל באופן זהה, כפי שחוקק פה בכנסת, את אותה עמלה, הוא יוכל להחליט באמת אם להתאים לך IRA או קרן פנסיה או קופה. אגב, לא רק במוצרים, אלא גם בין הספקים השונים. אם זו תהיה פוליסה של חברה איקס, או פוליסה של חברה וואי. אין להם שום ניגוד עניינים, אגב, לא בגלל שהם בחרו בזה, המחוקק קבע את זה. אגב, הוא יושב פה מולי.

על מי הצבעת?

על האוצר.

עם כל הכבוד, הוא לא המחוקק.

התכוונתי כמובן במובן שהוא עושה בחקיקה.

התרשים שהצגתי קודם נראה ככה ואני אדלג עליו ואני אגיד מלה על הייעוץ הפנסיוני, כי הרבה מאוד מבלבלים בין ייעוץ השקעות, שזה הנושא שמר ידין ענתבי התייחס אליו. אני רוצה להרחיב ולהסביר שהייעוץ הפנסיוני, שהבנקים נמצאים עכשיו בתחילת דרכם במימושו, הוא ייעוץ שאיננו ייעוץ השקעות. זה אותו תהליך שבו צריך להתאים ללקוח את המוצר הפנסיוני שהוא צריך. באמת אמר פה המפקח, תיאר את הבורות שקיימת בציבור והוא צודק, תהליך של הייעוץ הפנסיוני צריך לעסוק בכל אותן שאלות שמסתכלות על ההכנסה המשפחתית, האופן שבו היא מתפלגת, מה הם ההיבטים המיסויים, לעקוב אם המשכורת של הבעל השתנתה, או של האישה השתנה, אם הילד יצא לצבא וכולי וכולי, כדי להתאים להם את המוצר הנכון ולעשות את זה באופן המשכי, כדי לראות איך זה משתנה לאורך השנים.

אני רוצה להראות לכם איך בעצם ישפיעו על הציבור התקנות האלה. אני אעשה את זה באמצעות השוואה בין קופת גמל בניהול אישי לבין קופת גמל רגילה, כדי שתבינו. פה לא מדובר, כפי שאפשר היה להבין מדברי המפקח, ופה יש לי מחלוקת גדולה איתו, כאילו קופת גמל בניהול אישי זה כסף שיילך למתי מעט של ציבור מתוחכם שגם אם הוא יעשה שטויות בכסף של עצמו, ובאמת ינהה אחרי העדר ויעשה שם פעולות לא רציונליות, תופעה שמוכרת לנו מחיסכון ארוך טווח, אז אלה יפסידו את היאכטה שלהם. אנחנו מדברים פה על סכום של 100 מיליארד שקל שהוא כמעט חצי מקרנות ההשתלמות וקופות הגמל הנזילות ושל עצמאים. אגב, במקרה של עצמאים, יכול להיות שזה יהיה כל החיסכון הפנסיוני של אותו מוסכניק, או של אותו בעל מכולת. אנחנו מדברים פה על סכומים מאוד מאוד גדולים שיש להם את האפיונים האלה. קודם כל הם, בהגדרה, בסיכון גבוה. מי שמנהל IRA יכול לקנות מניות, יכול לקנות תעודות סל, יכול לקנות אגרות חוב קונצרניות, יכול לקנות סדרה של מוצרים שאין שום בעיה שם לקחת סיכונים גדולים באופן מובהק. הוא מנהל את זה, הוא אחראי על זה.

דבר שני, העלויות שלו עלולות להיות יותר גדולות. אני אדלג על זה, כי מבחינתי זה פחות קריטי, ומה שהכי חשוב, שתסתכלו על האוכלוסייה. מדובר פה בשכירים שכמעט לכל אחד מהם יש מעבר לאותו רובד קופת גמל שחלקן הגדול נמצאות באופן נזיל. אם אני אתמצת רגע את הדברים האלה, אתם צריכים להבין שנכון אמר המפקח שתמיד יישאר איזה רובד בסיסי, והאופן שבו התקנות האלה נוסחו, אני אומר בהגינות, לא יכול לפגוע בפנסיה הבסיסית, אבל לחשוב שמדובר פה באיזה שהוא דובדבן על הקצפת, זאת שגיאה, והיא שגיאה בעיניי מאוד מאוד מסוכנת. זה כל אותם הכספים שהפנסיונר רצה לדיור מוגן, או לסיעודי, או לתת סתם לנכד שלו לבר מצווה. זה לא יהיה לו.

אני רוצה ברשותכם להראות לכם איך זה משפיע עלינו, כי בצדק אתם מסתכלים עליי, אני יושב פה כאינטרסנט. הדבר הראשון זה שהתקנות האלה, אם הן עוברות כפי שאמר המפקח, ולא מאפשרות לנו לקבל עמלת הפצה בגינן בניגוד לכל המוצרים האחרים, כפי שהדגמתי ברקע, אנחנו רואים בזה כשל מהותי בכל העיקרון של הייעוץ האובייקטיבי. ברגע שאני נכלא במצב שמצד אחד אני צריך להיות אובייקטיבי, כי אני אמור לקבל את אותן העמלות על כל המוצרים, ואני אדיש לשאלה מי מספק את זה ומה זה, ומצד שני, עכשיו על המדף יש מוצר שעליו אני אינני מקבל עמלה, אני לא יכול למלא את חובתי ויש בזה איום אמיתי על המודל. יותר מזה, אני חושב שהחובה של הבנקים, כיועצים אובייקטיביים, כפי שהגדיר אותם החוק, לספק ייעוץ הוליסטי ולעקוב אחרי כל הצרכים של התיק, נפגעת גם, משום שכאשר אותה קופת גמל בניהול אישי מנוהלת מחוץ לפריזמה של הבנק, יכול להיות שחס וחלילה מי שינהל את זה ייקח על עצמו שם סיכון גדול וכן ישים את כל הכסף באיזה שהיא מניה אקזוטית. אני צריך לאזן את זה בקרן הפנסיה שיש לו, בפוליסת הביטוח שיש לו, אולי צריך להוריד איזה ריסק. אני לא רואה את כל התמונה, היכולת שלי לראות את כל המצב הכוללני נפגעת.

אני, הכוונה לבנק?

אני זה היועץ האובייקטיבי שהחוק כופה עליי להיות---

ברור.

דבר שלישי, כפשוטו. כן, אין סבירות שאני אתן ייעוץ בלי עמלה. והדבר הרביעי שאני רוצה להסביר מבחינת ההשלכות של זה לגבי השוק, זה העובדה שכאשר היצרנים יפגשו מוצרים דומים עם פערי עמלות, אני חושב עכשיו בכובעו ואני אומר שאני מוטרד מזה גם בעצמי, שנניח בית ההשקעות ימצא את עצמו בעצם מפיץ שני מוצרים; אחד קופת גמל רגילה, שכשהוא רוצה שיפיץ לו אותה סוכן או בנק, הוא משלם לו עמלת הפצה, וקופת גמל בניהול אישי שעכשיו הוא לא משלם עבור ההפצה שלה עמלת הפצה. די ברור שיהיה לו תמריץ לבוא אליך, האזרח, או לכל אחד מאיתנו, ולהגיד 'תשמע, חבל שאתה מחזיק את הכספים האלה בקופת גמל רגילה, בוא תעביר את זה ל-IRA, כי שם זה עולה לי פחות ונוכל להתחלק בעניין הזה'. כלומר לא רק ה-100 מיליארד שתיארתי, שהם פוטנציאל להיכנס לתוך קופות הגמל בניהול אישי, אלא גם יהיה פה תמריץ להסיט לתוך המסלולים האלה קופות גמל רגילות.

הלקחים של המשבר הפיננסי שבהם גם נגע המפקח, ואני באמת יכול לא להרחיב עליהם, היו מאוד מאוד מובהקים. האוצר הוא זה שאימץ גישה סופר פטרנליסטית, אגב בצדק, לדעתי, שבאה לאזרח ואומרת לו 'תקשיב, כשמדובר בחסכונות הפנסיוניים שלך, אני רוצה לשלוט'. זה באמת המודל הצ'יליאני, וזה באמת בקרה על פרסום התשואות, ולעצור את החגיגה שלא לפרסם סיכונים וכולי וכולי. יותר מזה, האוצר עצמו, וגם החקיקה, ייחסו משמעות גוברת לנושא של היועץ האובייקטיבי. אני במקרה יכול לספר לכם שהייתי בכנס קיסריה, ואני אשמח אם אתה תבחר להזמין פה אנשים כמו דר' מומי דהן או פרופ' יוג'ין קנדל, או אביה ספיבק, אנשים שהם בוודאי אינם חשודים, הם בסופר תפיסה חברתית, שדיברו על קריטיות---

להזמין אותם למה?

לשמוע את דעתם.

בעניין הזה?

לגמרי. כשהם דיברו על חשיבות הייעוץ האובייקטיבי, כמו דר' מומי דהן למשל, הוא דיבר שם על המצב שבו אנשים באים למקום העבודה והם חותמים על האופן שבו היעד שאליהם יפרשו הכספים, בלי שיש להם בעצם אפשרות להבין, ובוודאי לא להתייעץ באופן אובייקטיבי. יוג'ין קנדל, שהוא בעצם עומד בראש המועצה החברתית-כלכלית, הציג שם מצגת שאני זוכר את הכותרת של השקף השני שלה. הוא עשה הבחנה בין ייעוץ השקעות רגיל, שאנחנו קונים לעצמנו פיקדונות, אגרות חוב, מניות וכולי, שם אנחנו מבינים, או רוב הציבור מבין שהוא לא יודע, לבין חיסכון פנסיוני, כפי שקרא לזה יוג'ין קנדל, שם הציבור לא יודע שהוא איננו יודע. כלומר החשיבות של ייעוץ אובייקטיבי.

לסיכום, אני חושב שיש פה סיטואציה של התכנסות של כמה וקטורים. קודם כל, מוצר שבאופן מובהק מגדיל את הסיכון והוא יחול על אוכלוסייה מאוד מאוד גדולה של כסף ולקוחות. דבר שני, יש פוטנציאל שזה אפילו יעלה יותר, אבל אני לא מדגיש אותו. הדבר השלישי חשוב לנו ואני לא מתנצל על זה; התקנות האלה במצב שאינן מאפשרות לגבות עמלת הפצה פוגעות, או יוצרות כשל מבני בעיקרון של כל המוצרים.

אגב, אני לא מזלזל בעניין של העמלות. אני חושב שהבנקים צריכים להתפרנס.

זה לא רק מהמקום הזה, זה לא מאפשר להם להיות אובייקטיביים. הרבע אחוז הזה, יגיד לך בעצמו מר ידין ענתבי, שהוא לא...

הדבר הרביעי הוא אותו תמריץ להסיט אנשים מקופות רגילות לקופות החדשות האלה בגלל שליצרן שלהם, אותה חברת ביטוח או אותו בית השקעות או ברוקר, הן עולות פחות ולכן אנחנו חושבים שבמתכונת הזאת אין מקום לאשר את התקנות האלה. אם הוועדה תחליט, אני אשמח להביא לה הצעות חלופיות שלדעתי יכולות לשפר את המצב, אבל כרגע אני חושב שזו טעות וזה מסוכן.

אני רוצה להסב את תשומת לבכם לתקנות ומה שדיבר עליו מר ידין ענתבי. הוא דיבר היום על שלושה דברים, למרות שזה רק פן אחד של הדברים, ומה שהוא מדבר עליו כרגע לוקח אותנו בדיוק ההיפך מכל החקיקה שנקראת הגברת התחרות וצמצום הריכוזיות בשוק ההון. הם פשוט באים עם סט תקנות חדש. דרך אגב, התקנות כבר נחתמו בידי השר, בניגוד למה שהיה מקובל בעבר שקודם כל הוועדה תדון ואחרי זה זה ייחתם. אז זה כבר נחתם.

זה עוד לא חתום.

זה חתום בידי השר. זה נחתם כבר ב-14 ביולי, יש לי את החתימה של השר.

זה בטעות נחתם. הוא לא יכול לחתום ב---

לא בתקנות, במכתב.

החתימו את השר על תקנות שעוד לא דנו בהן כאן.

אם היית יודע כמה פעמים זה קורה.

לא לנהל כאן דיאלוג. מה אמרת?

זה כבר חתום בידי השר.

הכלל הוא שוועדת הכספים צריכה לאשר תקנות שהשר מאשר. השר מאשר, הוא מעביר את זה אלינו. אם אנחנו מאשרים את זה, יש תקנות. אם אנחנו מצביעים נגד ולא מאשרים את זה, אין תקנות. אני לא יודע אם זה קשור כל כך לביטוח, אבל זה ביטוח של המערכת הפוליטית.

אני מלווה את הוועדה 20 שנה, פעם ראשונה שנתקלתי בזה, אבל אולי זה עניין שלי.

אולי ראשי הוועדות הקודמים לא הסבירו לך.

יכול להיות. בכל מקרה, כרגע לצורך העניין אנחנו נמצאים במקום שבה מר ענתבי אומר ש-95% מהכספים נמצאים במסלול הכללי. בואו נזכור ש-95% מהכספים נמצאים במסלול הכללי כי עד 2005 100% מהכספים היו שם. רק ב-2005, כשהחוק פתח את השוק הזה, התחילו לזוז כספים. אז כבר 5% מהכסף התחיל לזוז. אני יכול להגיד שבסוכנות שלי 50% מהכספים היום של הלקוחות לא נמצאים במסלול הכללי, וזה דבר שיילך ויעלה בתוך המסלול הזה. אני מאוד ייחלתי לתקנות האלה של ה-IRA ולא רק על הנושא של קרנות ההשתלמות, אבל בירכתי כשזה הגיע לכאן, אבל אז בא הכשל הגדול של כל הסיפור הזה. באים ואומרים – אין בעיה, על פי החוק אני היום צריך לתת ללקוח שלי ייעוץ. כך מוגדרת בחוק הפעולה של השיווק שאני עושה. אני צריך לתת לו מסמך הנמקה עד 2010 מסוג א', ומ-2010 מסמך הנמקה מאוד מאוד מפורט, ועכשיו אומרים לי מאגף שוק ההון, תראו, כשאתם באים לייעץ ללקוח, על זה לא תקבלו כסף, כי כאן אין לכם עמלה, ויבוא מר ידין ענתבי ויגיד לכם בעוד כמה חודשים, אתם רואים? אין שם כסף בפול האישי הזה, אז מה עשינו? כלומר, או שבאים ואומרים, אותם אנשים היום שאמונים על מתן הייעוץ, תנו לכל מי שמתעסק בלהגיד ללקוח מה נכון ומה לא נכון, הוא צריך להיות מתוגמל בעבור זה, אין שום הבדל בין הקופה הזאת לבין קופת גמל אחרת וקרן השתלמות אחרת. כשאני אשב מול לקוח, מה אני אגיד לו? קח את הכסף שלך ולשם אל תעביר אותו, כי שם אני לא מקבל, ויבוא מר ידין ענתבי ויגיד 'אתם רואים? לא מעבירים לשם כסף'. הנה, הוא אומר, 95% במסלול הכללי. וזה כאילו הצדקה גם למודל הצ'יליאני שגם הוא פגום בשיטה שלו, אבל לא ניכנס לזה היום.

אז אם רוצים לבוא ולהגיד קופות בניהול אישי, תאפשרו עמלת הפצה, כי אז זה יופץ. אם לא, זה לא יופץ. אם לא, המקום היחיד שזה יופץ יהיה מקום אחד, אותן קופות שיש להן מעל חצי מיליון שקל, היצרנים ייפנו ישירות אל הלקוח ויגידו לו 'תעביר לשם את הכסף'. אז אני חוסך בעצם את עמלת ההפצה. אם היום העברתי אותו לקופה ויש לי לקוחות שיש להם הרבה כסף בקופות האלה, מחרתיים יבוא היצרן ויגיד 'למה שאני אשלם?' ויעביר את זה למקום אחר. לכן בכל הדברים האלה אי אפשר מצד אחד לבוא ולהגיד 'חברים, אנחנו רוצים להגביר את התחרות, אנחנו רוצים קצת יותר ריכוזיות', אנחנו רוצים ואנחנו רוצים, ומצד שני תקנות כמו קופות גמל כלליות, אז יש לכל גוף יהיה רק אחת, למה? כל הדברים האלה מחזירים ומצמצמים את כל השוק, מורידים את כל התחרות ולוקחים אותנו בעצם אחורה. יש כאן מהלך והיפוכו ובא אגף שוק ההון, מצד אחד אומר, זה הכיוון, ומצד שני הוא פועל בכיוון ההפוך. זה לא עובד, יש כאן סתירה פנימית בדברים האלה.

נכון להיום כסף חדש שמקבלים עליו ייעוץ, בכל השוק הפנסיוני, מעל 50%, כשמישהו עבר ייעוץ, הוא לא הולך למסלול הכללי, אבל מה הבעיה? יושב אגף שוק ההון, למשל בקרנות פנסיה ומעסיקים, להביא רשימה, לא לתת ייעוץ ולשלוח את זה חזרה לקרן הפנסיה. אז בטח שאתה הולך למסלול כללי. בא מפעל, מעביר רשימה, האנשים לא מקבלים ייעוץ, ומה עשינו? אז בטח שהכל יילך שם למסלול הכללי.

אני אגיד לכם דבר נורא פשוט בכל הסיפור הזה; אם באים מצד אחד עם תקנות ומוליכים כיוון, וכל הזמן באים עם תקנות שהופכות את הכיוון, אז זה יוצר מצב שהשוק הזה מתבלגן, הולך ומתבלגן, הולך ונסגר. סוכן ביטוח מן השורה, שעושה את כל הדברים, הוא רואה את התקנות האלה והוא אומר 'נחמד מאוד', אז קרנות ההשתלמות יעברו לשם, כי אנחנו כן חושבים שזה מוצר שמרבית האנשים שיש להם קצת יותר כסף, וישראלים ודאי ירצו ללכת לשם, אז כשאני אבוא ללקוח ואני אגיד לו 'תשמע, אל תלך לשם, אתה בן 70, זה מקום לא סולידי, סע למקום יותר נכון לך', הוא יגיד לי 'בטח, אתה לא רוצה שאני אלך לשם, כי אין לך שם דמי ייעוץ, אין לך שם דמי עמלה, אין לך שם דמי טיפול', ובעצם נתתי לו את העצה הנכונה, וזה הופך אותי ללא אובייקטיבי. ולקוח שלי שכן צריך לעבור לשם, אני לא אלך להגיד לו 'תעבור לשם', כי אני לא אקבל עמלה. אז מה עשינו בזה?

יש לי שאלה אליך. באופן אובייקטיבי. אני לא יודע אם זה הוגן שאני אשאל אותך.

על השולחן הכל.

אם לא היית סוכן ביטוח ולא איגוד בנקים, היית הציבור, אתה חוסך את העמלות לציבור ואתה מאפשר לו לנהל את---

לא חוסך לו. זה עמלות שהיצרן משלם למפיץ, לא הציבור.

לא רק שאני לא חוסך עמלות---

לא נתת לי להשלים. נעזוב את הסיכון.

לא סיכון, זה יעלה את העמלות.

אני שואל האם אתה לא סבור, באופן אובייקטיבי, גם לאפשר לציבור את המסלול האישי. תיכף אני אשמע פה גם עמדה של אנשים שרוצים לנהל את קופות הגמל שלהם באופן עצמאי, באופן אישי, והם לא יכולים לעשות את זה במצב הקיים היום, אבל בסופו של דבר העמלה גם מתגלגלת על הלקוח.

אז אני אסביר את זה בכיוון שאתה מדבר עליו.

זאת אומרת אתה עכשיו אובייקטיבי, אתה לאל סוכן ביטוח.

אני אסביר את זה כרגע כסוכן ביטוח ואני אגיד לך גם דבר קטן. כשאני הולך למוסך, אם אני אגלה שהמוסכניק שלי לא מרוויח כסף על התיקון, אם אני בא לעורך דין והוא עושה לי עבודת חינם, אני ארים גבה. צר לי להגיד לכם, כל אדם זכאי להרוויח ולהתפרנס מעבודה שהוא עושה. אני שומר אישית על לקוחות, ב-1 לאוגוסט האחרון זה 24 שנים שאני בשוק הזה. 24 שנות פעילות בשוק הזה, אני יכול להגיד לך, ברור לי לחלוטין שנכון להיום, אני בגיליונות שלי רושם כמה אני מרוויח, הלקוח רואה את זה, אנחנו גובים מלקוחות דמי טיפול, הלקוחות משלמים את הדברים האלה, והבעיה היחידה שבסיפור ה-IRA יקרה דבר אחר. אם היום אני בא לגופי הגמל ומתמחר אותם ואומר להם 'חברים, אם לא תביאו דמי ניהול, לא נביא אליכם' ועושים איתם את זה, פה לא יהיה. הלקוח מיד ייקלע למצב שהוא משלם את מקסימום דמי הניהול ואין אפילו מי שיגיד לו 'אדוני היקר, אתה משלם מקסימום דמי ניהול ולא מרוויח יותר'.

אני אגלגל אותך לדברים נוספים, בנושא של פרסום התשואות. יש דרכים לעשות את זה. יש גם במודל הצ'יליאני דרכים לעשות את זה שלא יגרמו לטלטול מחדש של השוק, לזה שבעוד חמש שנים תקימו ועדה שתבדוק למה נשארו בשוק רק חמישה גופים ולמה כל הסיכום של ועדת בכר בעצם התמסמס במהלך הזמן הזה.

מה שעושים כאן זה החצי הטוב, ומביאים סטירה שהורסת את כל הסיפור.

רבותיי, אני הזמנתי לפה ביוזמתי את הרב אריה דביר. אריה דביר הוא חבר בבית הדין של הרב קרליץ והוא עוסק בנושאים הכלכליים מבחינה הלכתית, עוסק בזה שנים רבות, הוא גם מומחה בעניין והוא גם מייעץ לגדולי התורה ואני ביקשתי ממנו לומר את דעתו בעניין הזה של ההצעה של קופות הגמל האישיות, ה-IRA, ולמען האמת לפני שהייתי יושב ראש הוועדה קיימנו דיון משותף עם המפקח ידין ענתבי. הרב דביר, האם אתה יכול להסביר לנו מה עמדתך?

כן, אני אסביר בקצרה את הבעיה של הציבור הדתי בקופות הפנסיה וקופות הגמל ומה אנחנו רואים בפתרון חלקי בקופות גמל אישיות. הציבור הדתי מנוע מלקנות אגרות חוב, כי אגרת חוב, פירושו של דבר שזו הלוואה בריבית. על פי התורה, אסור להלוות בריבית. הדרך היחידה, כמו שאנחנו מתנהלים עם הבנקים, לרכוש אגרות חוב, זה כשלמנפיק אגרת החוב יש היתר עסקה. אני מניח שרובם יודעים פה מה זה היתר עסקה. כשלמנפיק אגרת החוב יש היתר עסקה, פירוש הדבר שזה לא הלוואה, אלא זה עסקה ואז זה מותר על פי ההלכה. חלק גדול מאגרות החוב הקונצרניות המונפקות במדינה, אין בהן היתר עסקה, והציבור הדתי לא יכול לקנות אותן. כשאני חוסך בקרן פנסיה או בקופת גמל רגילה, בעצם יכפה עליי לרכוש אגרות חוב שאני לא רוצה לעבור על איסור תורה. הפתרון בקופת גמל אישית תהיה שאני אוכל להחליט מה אני אקנה. זה פתרון חלקי, כי כמובן שיש לנו את אותה בעיה עם קרנות הפנסיה ועם קרנות ההשתלמות וכל הדברים האחרים, אבל זה נותן לנו פתרון חלקי שאנחנו נוכל לבחור לעצמנו מה אנחנו משקיעים ומה לא. לכן אנחנו מצדדים בזה.

אני שמעתי כאן גם את איגוד הבנקים וגם את הדובר השני ואני מבין שיש איזה שהוא עיוות בנושא של... אנחנו רוצים שהצרכן לא ישלם עמלות בכלל, אז אם אתה מוריד את כל העמלות, זה בסדר, אבל פה יוצא איזה שהוא אי שוויון ואם אפשר אולי להוריד את גובה העמלות, אני חושב שמקבלים יותר מדי עמלות, 2%, וכמעט ואין תחרות, אז אולי להוריד את זה ל-1%, אולי גם להוריד את זה לפחות, כי במידה ואין תשואות אז לפחות מינימום, משהו, יקבל על העבודה שלו, ואם יש תשואה נאה בסוף השנה, הוא יקבל מהתשואה הגבוהה שהניבה אותו קרן מהלקוח, בנוסף. אני חושב שגוף שנותן ייעוץ, חייב לקבל משהו, הוא עושה עבודה, אבל מינימלי ולאחר מכן אם התשואה מצוינת והלקוח נהנה, אז הוא יקבל קצת יותר מזה. אז אולי לעשות את זה אחיד לגבי כל הנושא הפנסיוני, כל קרנות ההשתלמות וכל הדברים האלה. אני חושב שנוצר פה איזה עיוות בוועדת בכר שעשינו אז.

קודם כל, כבר עשינו פה תקדים מדהים, לדעתי. פעם ראשונה שהצלחנו לאחד בין הבנקים לבין סוכני הביטוח. אמנם במכנה המשותף הנמוך ביותר, שזה העמלות שלהם, ועדיין הצלחנו לאחד וזה יפה.

למה זה נמוך?

כי עמלות זה, את יודעת, זה הדבר הזה. כולם מדברים פה על אידיאולוגיה ולמה הם רוצים לתת ייעוץ מצוין---

בסדר, אבל נמוך זה לא.

אוקי, סורי, אז המכנה המשותף הכי רחב שאפשר היה להגיע אליו. זאת נקודה ראשונה.

שתיים, לגבי הייעוץ – הקהל הזה שאנחנו רוצים שיגיע אל המכשיר הזה, ובטח ובטח ובטח בשנים הראשונות, עד שנבוא עוד פעם בעוד שלוש שנים ונבדוק אחורה, זה הקהל שאנחנו הכי פחות צריכים שיעבור תהליך של ייעוץ. זה מכוון לקהל המתוחכם ביותר שיש.

מי? זה שיש לו את קרן ההשתלמות---

אני לא יודע איך הישיבות מתנהלות אצלכם באיגוד הבנקים. כאן לא מתפרצים באמצע, אלא אם כן אתה עובר מערכת בחירות ונהיה חבר כנסת ויש לך חסינות.

לכן לצבוע ולהגיד שהאנשים האלה לא יקבלו ייעוץ ועכשיו הם יוטו לדברים אחרים, זה ממש לא מטריד אותנו.

הנקודה השלישית זה, אגב הדבר הזה, להגביל את עמלות סך כל הניהול.

כן, זה מה ששאל חבר הכנסת כהן.

אני חושב שזה לא נכון, אני חושב שלא צריכים לפתוח את זה. זו סוגיה אחרת לגמרי, היא סוגיה הרבה יותר רחבה. אני לא יודע להסביר למה שם המחיר צריך להיות יותר נמוך מקופת גמל אחרת, לכן מה שעשינו זה בסך הכל הצמדנו למספר שקיים 15 שנה או משהו כזה בשוק. עד כאן.

תודה רבה.

רבותיי, תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים, קופות גמל וקופות גמל בניהול אישי, התשס"ט-2009, בקשה של שר האוצר לאישור התקנות. מי בעד אישור התקנות? ירים את ידו. מי נגד? - אין. מי נמנע? - אין.

ה צ ב ע ה

התקנות אושרו.

התקנות אושרו.


הישיבה ננעלה בשעה 11:45.