הוועדה לפניות הציבור

3.8.2009

הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן

מושב ראשון







פרוטוקול מס' 19

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שני, י"ג אב תשס"ט (3 באוגוסט 2009), שעה 09:00

פניות הציבור לגבי התנהלות משרד הרישוי :

1. הקמת מאגר פרטי רכב במשרד הרישוי לעיון הציבור לצורך בדיקת בעלויות קודמות

2. מדיניות רשות הרישוי לגבי הקצאת מבחנים מעשיים (טסטים)
3. מדיניות רשות הרישוי לגבי נהגים שלא מחדשים את רישיונם במועד

חברי הוועדה: אורי מקלב - היו"ר

ח"כ אברהם מיכאלי

מיכה פרלמן – משרד האוצר

חנן אהרון – מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה

חסידה קופרברג – אגף מערכות מידע, משרד התחבורה

אורית קרופ – מנהלת אגף תלונות הציבור, משרד התחבורה

אילנית ארקין קיש – מחלקת ביקורת, משרד התחבורה

אורית הורניק – צוות ביקורת, משרד התחבורה

ברוניסלבה חירמן – כלכלת תחבורה, משרד התחבורה

עו"ד נגה גודולניק – משרד התחבורה

רפ"ק דנית גלעד – המשרד לביטחון פנים

עו"ד יערה למברגר – משרד המשפטים

בלנקי איגלמן – מנהלת תחום נהגים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מירב רפאלי – פניות הציבור, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עו"ד עמי רוטמן – הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אהרון אריאלי – ועד בוחני רישוי נהיגה ארצי

עמנואל דרעי – ועד בוחני רישוי נהיגה ארצי

אילן מלמד – איגוד המוסכים בישראל

דורון אובז'נק – איגוד המוסכים בישראל

זאב ולדימיר – אספני רכב

חיים סירי – אספני רכב

עו"ד סלעית קולר – המועצה הישראלית לצרכנות

קארין אליהו פרי – אמון הציבור

אבי גור – ארגון הורים ארצי

עו"ד שרית כהן

מאיר בר

שלום שכטר

אסיה קטייב

שלומית אבינח

דפנה סידס כהן

נוגה לנגפור, חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הנושא על סדר היום הוא משרד הרישוי. זו הכותרת אבל אנחנו מייחדים אותה לשלושה נושאים בתוך המשרד. הנושא האחד הוא מאגר פרטי רכב שיהיה לעיון הציבור בנושא בעלות הרכב, מצב הרכב, העבר של הרכב. אנחנו יודעים שהנושאים האלה מאוד חשובים לפני שבן אדם מקבל החלטה לקנות רכב. אנחנו גם רוצים לדון בנושא השני שזה נושא של מדיניות רשות הרישוי לגבי נהגים שלא חידשו את רישיון הנהיגה שלהם. מה קורה בעקבות כך. והנושא השלישי הוא הנושא של מדיניות רשות הרישוי לגבי הקצאת מבחנים מעשיים מה שנקרא טסטים. אנחנו תיכף נעשה סבב בין המשתתפים. אבל לפני זה אנחנו נסביר ממש בקצרה את הנושאים שאנחנו רוצים לדבר עליהם. הנושא הזה שאנחנו מדברים על הקצאת טסטים, כל אחד שיושב פה מבין אלה שיש להם רישיון נהיגה. באופן יש אישי 35 שנה יש לי רישיון נהיגה. הנושא של הקצאת הטסטים, מבחנים מעשיים מה שקרה בעבר הוא גם מה שקורה בהווה. קצת שינויים ועדיין נשאר המתח הזה של הטסטים. בעצם לא לומדים כל כך נהיגה, לומדים בעיקר לעבור את הטסט עם כל מה שמתלווה לכך. בשנים האחרונות לא השתפר המצב. קודם כל זה מתחיל במחסור חמור בהקצאת טסטים. כשיש מחסור בהקצאת טסטים כאן מתחילה הבעיה.

המדיניות היא שהקצאת הטסטים נותנים למורי נהיגה ולא ניכנס לפי מה הם מקבלים את החלוקה אבל בהנחה שמורה הנהיגה הוא זה שמחזיק את מספר הטסטים, הוא זה שמאפשר לתלמיד לגשת, כאן מתחילה מערכת יחסים שלמה שהיא לא תמיד מובנת בלי הרבה יכולת של הצרכנים של הטסטים שמשלמים ממיטב כספם ומתנהלים מול המורים, בלי שיש להם אפשרות לא להשפיע וגם לא לקבל את השירות הנכון והטוב. אני לא חושב שהקושי שבהשגת טסטים הוא זה שמשפיע כהוא זה על איכות לימוד הנהיגה. די אם מישהו חושב שיש קושי בלהשיג טסט וזה לא דבר קל ממילא, הלימוד יהיה יותר איכותי, אין ספק שאין לזה שום קשר. אלא להיפך. ככל שיש יותר קושי כך זה פוגע באיכות הלימוד. אנחנו יודעים שמורה הנהיגה בלי שום קריטריון קובע את הזמן שהוא נותן את הטסט. לאחר מכן שבן אדם צריך טסט שני מחכה בין חודש וחצי לחודשיים. פניות רבות הגיעו אלינו. אנחנו מקבלים הרבה תלונות על התנהלות המורים. השיעורים הם לא זולים. מעבר לאגרה שמשלמים למשרד הרישוי יש עוד תשלום שמשלמים למורה הנהיגה שהוא בסך 400 שקל למבחן שהוא בין 20 דקות עד חצי שעה. כל זה ועוד. אחרי כל כך הרבה שנים הנושא הזה היה צריך לקבל טיפול אחר. אנחנו גם רוצים לדון בנושא של מידע על רכב. זה נושא אקוטי מאוד. אנחנו יודעים שמכירת רכב יד שנייה הוא נושא פרוץ מאוד. והנושא הנוסף של חידוש רישיונות נהיגה. כפי שידוע אדם שלא חידש רישיון נהיגה, לאחר שנה שהוא לא חידש הוא צריך לעבור את המבחן מחדש. בין המבחן העיוני ובין המבחן המעשי. הוא יכול לערער. לפעמים מוותרים על המבחן העיוני. אנחנו מזמינים את הציבור לפנות לוועדה בנושאים האלה וגם בנושאים אחרים, הטלפון שלנו זה 64089310 ירושלים, או בדואר, ויש גם כתובת מייל ופקסים.

אני פונה בעיקר בגלל מקרה אישי שקרה לאשתי בעקבות אי חידוש רישיון נהיגה. אשתי נהגת עד כמה שאפשר להגדיר אותה במהלך התקופה שמפברואר 2006 עד למקרה שגיליתי שהרישיון נהיגה שלה לא בתוקף בחודש האחרון. היא היתה נהגת מצוינת. היא לא עשתה שום עבירות תנועה. לאחר שגיליתי שרישיון הנהיגה שלה לא בתוקף לא ידענו מה לעשות מלבד לגשת למשרד הרישוי. היא פנתה למשרד הרישוי בסניף טבריה והנף יד פשוט בוקר אחד נגזר עליה לאבד את רישיון הנהיגה שלה. כלומר לעבור את המבחן התיאורטי והמעשי שזו גזירה שכאם לשני ילדים שלוקחת אותם כל בוקר, היא פשוט בתום לב, לא הגיע אליה חידוש רישיון הנהיגה. זו היתה הטענה הראשונה והעיקרית. אחרת לה היה לה שום אינטרס לא לחדש את רישיון הנהיגה. כמובן שהתשובה היתה זה החוק ואין מה לעשות.

מלבד הטענה שעל פי מה שרשום במערכת של משרד הרישוי נשלחה הודעת חידוש ב-12 2005 ומאז נותק הקשר עם משרד הרישוי. נותק הקשר בקשר לרישיון הנהיגה שלה. בדמעות היא אמרה לה מה ניתן לעשות. היא אמרה לה חבל על הזמן. מניסיון אני אומרת לך אני הייתי במקומך כבר מתחילה ללמוד למבחן התיאוריה. זו התשובה שהיא קיבלה באופן מילולי רשמי. היא הגיעה הביתה ואני קיבלתי את התשובה הזאת בטלפון ומשהו לא הסתדר לי. אני מכיר קצת גופים ציבוריים שמבשרים על רוע גזירה כזו ושלחתי את אשתי למשרד הרישוי כדי לקבל איזשהו נימוק כתוב על סמך מה נקבע שנגזר עליה לעשות את רישיון הנהיגה מחדש. היא חזרה והתשובה היתה שאין לנו משהו כתוב. אבל את רשאית לכתוב למנהל המחוז ובשאלה לדעת למה זה החוק. כתבנו למנהל המחוז בקשה לדעת האם יש מקום, לא בקשה לנסות לעשות איזשהו משהו, רק כדי לדעת מה ניתן לעשות ומה החוק ועל פי מה אתם פועלים. ומה ניתן לעשות כדי לערער על ההחלטה. התשובה שהתקבלה אחרי שבועיים ומניסיוני כבר אמרתי לה ללכת ללמוד לרישיון לנהיגה כי אני לא בונה אל איזושהי תשובה שתבוא לקראתה. אחרי הכול זו אחריות שלה לחדש את רישיון הנהיגה.

התשובה היתה שעל פי תקנה 172 א' מי שלא מחדש את רישיון הנהיגה מעל לשנה מחויב לעבור את המבחנים, גם התיאורטי וגם המעשי. זו התשובה הרשמית שקיבלתי מגברת חנה חמינע שהיא מלשכת סמנכ"ל בכיר תנועה באגף הרישוי. ויש פה ציטוט שפעם ראשונה אני נתקל באותה תקנה שיש פה איזשהו ציטוט של התקנה אבל הציטוט הוא חסר. כלומר הוא נגמר, כאילו מבקשת רישיון נהיגה ומאחלת לנו הצלחה במבחנים ועושה לנו הנחה שכבר קיבלנו מאותה פקידה שאין מכסת שיעורי נהיגה של 128 שיעורים. ואיחולי הצלחה. קראתי את התקנה והתקנה ממשיכה. התקנה אומרת, ובלבד שרשות הרישוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות ומהמבחנים ומהבחינות כולן או מקצתן. ואני שאלתי איפה זכות הערעור שלה, שלי, כאזרח במדינה מתוקנת. ראשית בואו נדלג על הנושא של הנימוק שאמור להיות לכל אדם שנגזר עליו כזה דבר. אני משווה את זה לסוג של נגיד יש לי אזרחות במדינת ישראל ואני לא מחדש את תעודת הזהות שלי. כלומר אני כבר לא אזרח.

אני משווה את זה כי רישיון הנהיגה היא עבדה עליו כל כך הרבה וכל ילד בגיל 17 עובד על הרישיון כל כך הרבה, והיא גם עשתה את זה במהלך השבועיים במרץ. רציתי לדעת אם יש איזשהו גוף, אם יש סמכות למשרד הרישוי בתקנה עצמה להקל מדוע הציבור לא יודע את הדרך. האם במשרד הרישוי יש איזשהו גוף שהוא אחראי. כלומר אותה גברת חמינע יש לה את הזכות להגיד לך כן, לך לא. אני אומר יותר מזה. אני אומר למה לא לנצל את ההזדמנות הזאת, אני משוכנע שאם משרד הרישוי יקיש על נתון מסוים ויצליב בין אנשים שנמצאים בארץ וכאלו נהגים שלא חידשו את הרישיון נהיגה אני משער שכמו אשתי יש עוד כאלו הרבה. אשתי צעירה ויודעת לענות על התשובות בתיאוריה. אולי יש כאלה שלא יודעים את זה. יש אנשים להושיב אותם כרגע מול מחשב ולעבור מבחן תיאוריה בגלל שהם לא קיבלו הודעת חידוש ולעבור את כל השלב הזה מחדש אני הייתי אומר בואו ננסה לעשות משהו. איזו בדיקה, כמה כאלו יש היום שלא חידשו רישיון נהיגה מסיבות לא של עבירות תנועה, פשוט אי חידוש רישיון נהיגה שזו פעולה טכנית.

אני מבין שהיום היא אחרי המבחנים?

כן, היא אחרי המבחנים.

אתה אומר בדבריך בעצם שלושה דברים. קודם כל שלא מיידעים אותך, אין קריטריונים ברורים. אתה באת לכאן בגלל שאכפת לך הנושא ולא רק עצמך עכשיו. אנחנו רוצים לעבור למשרד התחבורה. אני רוצים לדעת אם יש איזה קריטריונים לערעור. מי יושב בערעור? אם יש ועדה אחרי הערעור. האם מיידעים את האנשים שיש להם אפשרות לפנות לערר. מה עומד בפני הערר הזו? האם יש הבדלים בין בני אדם בקשר לחידוש הרישיון? אין מידתיות בקנס פה.

אני אתן קצת רקע לכל הנושא של התקנה הזאת. סעיף 10 לפקודת תעבורה קובע, לא ינהג אדם אלא אם כן יש לו רישיון נהיגה תקף לאותו סוג רכב שבו הוא נוהג. זאת אומרת חובת נהיגה עם הרישיון חלה על הנהג בכל זמן שהוא עולה לרכב ונוהג. תקנה 172 א' קובעת שנהג שלא חידש את רישיונו למעלה משנה אחת. אנחנו במסגרת שיקול הדעת שישנה קבענו מסגרת לכל משרד הרישוי. אמרנו שלא ניקח את התקנה כמו שהיא למעלה משנה. אלא אפילו נקל. עד שנתיים אם נהג לא חידש את רישיונו הוא חייב לעשות מבחן עיוני. זאת אומרת עד שנתיים הוא לא חידש מחדשים לו את זה באופן אוטומטי. אין דרישה למבחנים. מעל שנתיים ימים הוא חייב במבחן עיוני. וקבענו שמעל שלוש שנים הוא יהיה חייב גם במבחן מעשי. כמובן שמסגרת כזאת של שלוש שנים או שנתיים שאדם על פי חוק חייב לעלות מדי בוקר כשהוא עולה לרכב הוא צריך לבדוק אם הרישיון תקף או לא תקף. לא מדובר פה על שבוע או שבועיים, עשרה ימים, על חודש, על שנה. אנחנו אפילו הלכנו לקראת הנהגים ומדברים על שנתיים ועל שלוש.

יש היום סיבות לאי חידוש רישיון נהיגה. אמנם אנחנו לא בודקים כל נהג, אנחנו שולחים לו כחודש ימים לפני תאריך החידוש את רישיון הנהיגה לחדש אותו. לאחר חצי שנה לא חידש אנחנו שולחים באופן אוטומטי תזכורת לאותו נהג שאנחנו רואים במחשב שלא חידש את רישיונו. אחרי כל זה אם נהג במשך שנתיים לא חידש את רישיונו, אנחנו לא נבדוק עכשיו מי נהג בישראל, יש 3.6 מיליון נהגים בישראל ואתה לא מצפה שאגף הרישוי או משטרת ישראל יבדקו כל יום מי יוצא לעבודה ונוהג ומי איננו נוהג. יש נהגים שבזמן החידוש שלהם הם מחויבים לעשות בדיקות רפואיות. נהג שלא חידש ונוהג, נוסע ללא רישיון תקף. קבענו מדרג. למשל נהגים חדשים שלא חידשו את רישיונם. נהג חדש חייב לחדש אחרי שנה. לא חידש הוא חייב במבחן עיוני. אנחנו לפני כעשור התאמנו את תאריך החידוש לתאריך הלידה, ליום ההולדת. לנהג שהוא פסול רישיון, יש לו פסילה של בית המשפט או פסילה אחרת שהיא למעלה משנה, אנחנו מבקשים ממנו לעשות מבחנים ובמקרים מסוימים גם בדיקות במכון הרפואי אם הוא למשל הורשע בעבירה של שימוש בסמים או באלכוהול, או היה מעורב בתאונה. זה המדרג. בוא נצא מנקודת הנחה שאף נהג לא נוהג כשהרישיון שלו לא בתוקף. כי אחרת אני לא יודע לאן זה מוביל אותנו.

אם הוא לא חידש את הרישיון שולחים לו הודעה. שלחנו לך הודעה לחידוש רישיונך. עדיין לא קיבלנו הודעה על כך שחידשת אותו. אנחנו מבקשים ליידע אותך. אם אכן שילמת וחידשת נא גש והודע לנו על כך. אם לא נא גש ושלם עבור החידוש.

מהמקרא הזה עולות לי לפחות שתי שאלות למשרד התחבורה. ראשית במקרה הזה הם לא קיבלו את התזכורות ואת הבקשות לחידוש רישיון הנהיגה. האם אתם מתואמים מבחינת מאגר הכתובות עם המאגר של משרד הפנים? איך יכול להיות שפספסתם כתובת של בן אדם. שלא הגיע אליו משלוח הדואר. זו השאלה הראשונה. דבר שני, אנחנו עדים מהמקרה הזה שכנראה הסמכות וזכות הערעור שנקבעה בחוק לא מחלחלת כל כך לשטח. מה אתם מתכוונים לעשות בעניין?

עניין עדכון הכתובות אנחנו עד 2005 היינו משנים כתובות אצלנו במשרד הרישוי. נהג שהגיע ואמר שהוא שינה כתובת היינו משנים את זה אצלנו. כשנכנס לתוקף חוק עדכון כתובות ב-2005 מחייב כל אדם לעדכן את כתובתו רק במשרד הפנים. יש לנו איסור לעדכן כתובת של נהג. אנחנו מקבלים את הקובץ ממרשם האוכלוסין של משרד הפנים, אנחנו מתעדכנים וזו הכתובת שאנחנו מכירים ואליה אנחנו שולחים.

מה קורה עם נהגים שהיו בחוץ לארץ?

נהגים שמגיעים מחו"ל הם מביאים איתם רישיון נהיגה. אם יש לו רישיון נהיגה זר תקף אנחנו מחדשים לו לרישיון ישראלי. זאת אומרת הוא מוכיח רצף בנהיגה. מי שהיה חצי שנה בחו"ל והוציא רישיון שם אנחנו עושים לו מבחן שליטה. זה נקרא המרת רישיון.

ההנחיות שלכם צריכות להיות יותר ברורות. הנושא של הערר הציבור לדעת את זה שיש לו אפשרות לערר. ואתם בערר צריכים לחלק בין המקרים. לא אותו דין לכל אחד. אנחנו לא חושבים שמי שלא חידש את רישיונו צריך לעבור את אותו מסלול של אחד שלא יודע לנהוג.

יש פה איזושהי הסרת אחריות. אנחנו מדברים על תקופה של שלוש שנים. נהג עולה בוקר בוקר לרכב ולא בודק את הרישיון. האזרחים צריכים להיות אחראים. הרשויות במקרה הזה הולכים לקראתו. יש אנשים במשרד התחבורה שאמרו צריך להחמיר בעניין הזה. בין המחמירים למקלים אנחנו נמצאים באמצע. אנחנו לא מחייבים את כל התהליך מחדש. רק תיאוריה וטסט. לעניין הערר. אין פה איזושהי ועדת ערר עליונה. יש מצב של אזרח שלא חידש את הרישיון. מעשה של יום יום. מגיע למשרד הרישוי. פונה בכתב. יש הליך מסודר.

שלומית פנתה אלינו ואנחנו כנציבות תלונות הציבור גם ענינו לוועדה. שני דברים. דיברנו גם על הנושא של החוק. תקנה 172 א' ונושא נוסף שהתייחסנו וגם בשיחות שלנו עם דפנה העלינו את זה ואני מסכימה לחלוטין עם חנן בעניין הזה, זה נושא של האחריות. האחריות האישית של כל אחד מאיתנו. עם זאת מאיר פנה אלינו בימים האחרונים. אנחנו מחויבים להשיב לו שוב. מבחינתנו הנושא לא סגור. בלי שום קשר לעובדה שבת זוגתו ביצעה את המבחן העיוני ומעשי וכדומה. אנחנו כנציבות תלונות הציבור מאחר והוא פנה אלינו שוב אנחנו גם נשיב.

אנחנו חייבים לנושא השני שהוא נושע הטסטים. אנחנו בשלב הזה ניתן למורי הנהיגה להגיד את דברם ואחרי זה לבוחנים ואחרי זה משרד התחבורה.

עד לפני ההפרטה של המבחנים העיוניים מי שהיה רוצה לעשות מבחנים במשרדי הרישוי היה צריך לקנות מספר מאיזשהו "מאכער" על מנת להיכנס. שיטת המבחן בכלל היתה מתקופת החשמונאים. ללא מחשב, ללא מזגן. בפריפריה, בקריית גת או בכל המקומות האלה אז בכלל עושים את זה באיזשהו מתנ"ס. בתנאים הכי חמורים שיש בעולם. המשרד הפריט את זה ומתבצעים כ-450 אלף מבחנים. השינוי שחל בתיאוריה קודם כל 450 אלף ימי עבודה חסכו למשק כי מי שרוצה עושה את זה בשש בערב ובימי שישי. זה דבר ראשון. המבחנים המעשיים, עד לפני חצי שנה או קצת יותר היינו במצוקה.

היום המצב עומד בצורה מאוזנת. אין בעיה של תורים. התור מגיע מקסימום לחודש. מצבת הבוחנים עמדה על 150 בוחנים. היום היא עומדת על 130 והאוצר בשום אופן לא רוצה להוסיף את הפער הזה. אבל מה? הוא הוסיף את ימי שישי לעבודה. וימי שישי איזן את זה. בכל הארץ לא מחכים יותר מחודש בדוק, וכאן יושב יושב ראש ארגון הבוחנים שיעיד על כך. הוא רואה את הטפסים. הוא יודע. אין מעל לחודש. לא קיים יותר מעל לחודש. אולי הבעיה כי ימי שישי זה עד סוף דצמבר ולכן עד סוף דצמבר האוצר יבטל את ימי שישי ונחזור למצב שהיינו. יכול להיות. נכון להיום אין המתנה יותר מחודש בדוק בכל הארץ. חודש זה מספיק. אנחנו יכולים להכין את התלמיד ולא צריך יותר כי הוא יגש לא מוכן ויש לזה השלכות לא טובות.


המחיר, אנחנו פנינו למשרד התחבורה שישב ויקים ועדה וימליץ לנו על מחיר. כלכלנים של משרד העבודה ישבו מולנו ושמה נעשה. דיברתי בזמנו עם שר התחבורה עם מופז והוא אמר שהוא רוצה ללכת על דבר שנקרא מחיר מינימום. שיבדקו את זה. שתהיה ועדה. אנחנו מוכנים ללכת לזה. לקבל כל מה שיגידו לנו.

יש לכם גם ועדה לפניות ציבור בתוך הארגון שלכם של מורי הנהיגה?

בוודאי.

כמו שאמרנו מקודם אדם שבוי בידי המורה שלו. אם יש מחסור בטסטים הוא גם לא יכול לעבור למורה אחר שהוא כבר מוכן לנהיגה. איך הוא יכול לבוא למורה אחר שהוא יגיד לו, לא למדת אצלי, למה שאני אתן לך במכסה היקרה שיש לי.

היום חלה רפורמה בנושא של שיטת הלמידה. בימים אלה כבר הוכשרו כ-2400 מורים לשיטה החדשה שנקראת מלן. אנחנו משדרגים יחד עם משרד התחבורה והרשות הלאומית את כל נושא הרפורמה שהיא פשוט מקיר לקיר בנושא לימוד הנהיגה שמשרד התחבורה לא נגע בזה 60 שנה. אנחנו נותנים תכנים לבתי ספר שאותו תלמיד שעושה את השיעור המעשי על אותו פרק, לדוגמה חציית צמתים או החלפת נתיבים הוא יעשה את זה בכיתה מול מולטימדיה עם כל ההמחשות שיש בעולם, עם כל הדברים המתקדמים שיש בעולם. אנחנו מקווים שאנחנו תוך זמן קצר, הרשות השקיעה שמה הרבה כסף. בסוף דצמבר ההליך יסתיים. זה צריך לעבור חקיקה. אנחנו ניכנס לעידן חדש של לימוד נהיגה שהוא יותר מתקדם, יותר בטיחותי, ואת התוצאות שלו אנחנו נראה על הכבישים.

יש לכם נוהל למורה נהיגה אם מותר לו להיכנס למוסך בזמן שהוא בתוך שיעור?

לא. זה קודם כל לא קיים. אנחנו לא מדברים על מורה שסרח. אם אנחנו מקבלים תלונה אנחנו קוראים אותו לסדר. אנחנו גם מזמינים אותו למשרד התחבורה. יכול להיות. אין מה לעשות. הכלל הוא לא כזה.

אבל יש מקום מסודר בעניין הזה?

בהחלט. יש מקום מסודר. יש ועדת אתיקה. יש הכול.

אנחנו נגיע למשרד התחבורה בקשר למחיר. אנחנו מבינים לבד ש-400 שקל, הרי זה לא משהו שעומד רק לצורך מבחן. מדובר במורה שלימד את התלמיד שלו שיעורים רבים. הוא מעמיד לעוד טסט. כל פעם 400 שקל מחדש. יש כאן משהו שהוא לא סביר בעליל שאני עוד לא קיבלתי תשובה. אני שמח בעניין הזה שאתה גם מבין אותו דבר. אני לא מבין מי זה שלא רוצה להוריד את המחיר. אנחנו תיכף נגיע למשרד התחבורה. אבל לפני משרד התחבורה אני רוצה לעבור ליושב ראש בוחני הרישוי הארצי אהרון אריאל.

אני רוצה לומר לך קודם כל לגבי מבחנים כדי להבהיר את התמונה. השיטה שעובדת היום היא שיטה מצוינת. כל אדם שנכנס למערכת, כלומר שמבקש ללמוד נהיגה הולך ומוציא טופס, עובר שיעור תיאוריה עם מבחן, ומגיע למערכת אלינו. במשרד הרישוי מקלידים אותו לתוך המערכת. מצא מורה, התלמיד נרשם על שם המורה. אחת לחודש בסביבות העשירי לחודש, משרד התחבורה בודק כמה אנשים ממתינים לטסט וכמה בוחנים יש ממול. כתוצאה מזה הוא מוציא תוכנית עבודה שאומרת בכל סניף באיזה יום איזה בית ספר ייבחן.

מי מוציא את תוכנית העבודה?

המחשב. אוטומטית ובצורה הוגנת ואחראית.

אני באתי הבוקר לעבוד בירושלים. לא ידעתי איזה בית ספר אני בוחן. עשיתי כבר שני טסטים הבוקר. לא ידעתי איזה בית ספר אני בוחן, בטח לא איזה מורה. בוודאי לא איזה תלמיד. גם המורה לא ידע מי ייבחן אצלו. ובכלל מי יגיע. אם זה מאזור ירושלים או אני מגבעתיים או בחור מהוד השרון. ולכן השיטה הזאת מבחינה אתית היא השיטה האופטימאלית.

אתם עושים ממוצע. אדם שהתחיל ללמוד נהיגה. תוך חודש יש לו טסט. לא חסרים בוחנים. זה גם נכון לגבי הטסט השני.

היות והשיטה שהסברתי ניתנת למורה הנהיגה ולבתי הספר אדם שהצליח בטסט הוא כמובן יצא מהמערכת. מי שנשאר בתוך המערכת המורה יכול לשבץ אותו תוך שבועיים טסט נוסף במסגרת אותו חודש. יש לו 50 תלמידים. הוא קיבל 25 מבחנים. על כל פנים בשיטה כזאת אף בוחן לא יודע את מי הוא יבחן באותו יום. אף מורה לא יודע מי הבוחן שלו. וכמובן שאף תלמיד לא יודע מי הבוחן שלו. יתרה מזאת, אתה לא יודע מאיזה מחוז זה יקרה, ואתה גם לא יודע מאיזה סניף יגיע הבוחן. כלומר יש אתיקה מוחלטת בנושא הזה. מפברואר שנה שעברה חלו שלושה שינויים מהותיים במערכת.

הראשון שבהם הפריטו את התיאוריה ו-14 בוחנים פשוט עברו לבצע מבחנים עיוניים ומבחנים מעשיים. פעולה שנייה, ניתנה הרשות לעבוד בימי שישי לכל הבוחנים. בין 85 ל-100 בוחנים עובדים כל יום שישי. זה משרד האוצר אישר. העבודה ביום שישי נועדה לשלושה תפקידים מיוחדים. קודם כל זה נותן תשובה לחיילים שמגיעים הביתה לסופשבוע ואין להם יכולת בתקופה אחרת לעבור מבחנים. זה נותן תשובה לאנשים שעובדים חמישה ימים בשבוע ויכולים להיבחן רק ביום שישי. וזה נותן תשובה גם לתלמידים שבדרך כלל בחינות הבגרות אינן נערכות ביום שישי למיטב זכרוני. כתוצאה משני השינויים האלה ודבר נוסף שנוצר ניתנה הוראה לבוחנים מאזור המרכז לדוגמה לתגבר במחוזות אחרים.

אנחנו כל שבוע עבדנו בחיפה בגלל מלחמת שלום הגליל שהיה שם חוסר של חודש וחצי במבחנים. בוחנים מהמרכז נסעו לצפון וביצעו שם מבחנים באופן רצוף. באר שבע נוצרה בעיה נסענו לבאר שבע. היום אנחנו נוסעים עדיין לירושלים שבה היתה מצוקה תקופה מסוימת. בבאר שבע היתה בעיה של חודש ומשהו שלא היו מבחנים בגלל עופרת יצוקה. ואז נסענו לשם לתגבר אותם. כלומר התגבור הזה מתוך המרכז הוא שנתן. דבר שלישי, כיום שר התחבורה נתן הוראה או אמר שמ-1 ביולי לא יהיו מבחנים יותר מחודש. אני יכול להגיד לך בחודש יולי ביצעתי 303 מבחנים. אתמול ביצעתי 14.

מה הממוצע של זמן של מבחן מעשי?

בין 3 שבועות לחודש. אורך המבחן בין 20 ל-30 דקות. תלוי בנבחן. אנחנו מבצעים 14 מבחנים ביום לרכב פרטי או משא קל. זה יוצא 7 שעות נטו. דבר ראשון שאתה יוצא מהמבחן אתה צריך לרשום תוצאות. ואחר כך גם להקליד אותם למחשב. וזה תהליך שלוקח זמן לשבת עם עצמך לכתוב תוצאה. הבוחנים עובדים 5 ימים בשבוע. 85 מתוכם עובדים ביום שישי. זה נותן תשובה היום למצב שאין, אני לא נתקלתי בחודשיים האחרונים במצב שמישהו שחיכה למעלה מחודש. כולל חיילים שנבחנים בימי שישי.

אנחנו מודים לך ואנחנו נפנה לאבי גור ארגון ההורים הארצי.

אני רוצה להמשיך את המילים האחרונות שאמרת בנושא של חיילים. יש כאן פער גדול מאוד בין מה שקורה בשטח לבין התמונה שמוצגת כאן. כי אני מעריך את הנכונות הגדולה שלהם לעשות לחיילים דברים אבל כשאני ניגשתי אפילו עם הבת שלי לשלב הזה של לעשות את הטסט והיא היתה בקורס קצינים וזו לא יחידה רגילה אלא זו יחידה שיוצאים, רק יום שישי היא יכולה לעשות. הנציג של משרד התחבורה אמר לי במפורש אין לי כלים ללכת לקראתה. אני מאוד מסכים עם מה שאתה אומר.

זה מאוד חשוב להתחשב בחיילים אבל אין מדיניות של משרד התחבורה ואני קורא לכם בעקבות הדיון הזה לקבוע מדיניות ברורה שזה לא ילך דרך המורה. אלא שהילדים יוכלו במידה והם חיילים, במידה והם משרתים בצבא ונמצאים בקורסים לפעמים של 3חודשים חצי שנה, ורק ביום שישי הם יכולים לעשות את הטסט, תהיה להם אפשרות ישירה לקבל מענה לטסט ביום שישי שלא דרך המורה שלפעמים הוא מוגבל. המורה של הבת שלי למשל היה לו בסך הכול שני תלמידים. הוא מורה מצוין. הוא מעביר את כולם בטסט ראשון. הוא עושה עבודה טובה אבל הוא לא עובד בזה כל הזמן. מורים כאלה ההקצבה שלהם היא מאוד נמוכה. לכן אם תקבעו מדיניות בנושא של חיילים אני אפילו מוכן להציע הצעת ייעול ששמעתי ממורי הנהיגה שישבתי איתם כמה ימי שישי כדי ללמוד את הנושא.

הם אמרו שיש נושא שאפשר לעשות אותו שנקרא סטנד ביי. חלק מהמבחנים מתבטלים באותו יום. למשל הבת שלי הציעה למשרד התחבורה אני מוכנה להגיע ביום שישי למקום הבחינה במידה וטסט יתבטל אני מוכה לגשת. אמרו לה אין אפשרות. אנחנו עדיין לא ערוכים לזה. אין מדיניות של משרד התחבורה בנושא הזה. הכול דרך המורים. אז אם יעלו את הנושא הזה אני מאוד אודה.

נושא שני שאני רוצה לשלב כאן גם את משרד התחבורה וגם את הרשות זה הנושא של החינוך התעבורתי. בעבר היה נהוג שכל מבחני התיאוריה וגם חלק מהמבחנים המעשיים במיוחד בפריפריה זה קשה מאוד לתאם דברים כאלה. וצריך ללכת לקראתם. אין שום סיבה שמבחנים וכל התהליך הלימודי והחינוכי לא יתנהל בתוך בית הספר. זה היה בעבר. השנה יש בעיה קשה מאוד בתחום הזה.

התקציב של בטיחות עדיין לא עבר. התקציב של חינוך לתחבורה עדיין לא עבר. מנהל משרד החינוך כתב לנו מכתב רשמי ביום שאני מקבל את האישור ממשרד התחבורה כמו בשנה שעברה אני מוכן. כרגע צופים בשידור הזה בבתים המורים לחינוך תעבורתי שקיבלו הנחיה שהשנה בשלב הזה אין להם שעות. וזה חבל. חבל מאוד. זה חיסכון בכסף. זה ללכת לקראת התלמידים וזה חינוך מוסף לכל הנושא הזה. אני מבקש אם אפשר ששני הגופים האלה יודיעו כאן או לפחות איתנו בישיבה לאחר מכן מה הם מוכנים לעשות כדי לקדם את זה.

לאור מה שקורה לאחרונה בתאונות דרכים אין ספק שיש לזה משנה חשיבות לכל הלימוד הזה. לפני שנפנה למשרד האוצר אני רוצה את התשובה של משרד התחבורה לחדש את צו הפיקוח על מחיר הטסטים של מורי נהיגה שהם גובים.

יש את הנושא של העמדת רכב למבחן על ידי מורה הנהיגה שהיה בגובה אגרת מבחן. דהיינו עם אגרת המבחן כיום היא 125 שקלים המחיר שהתלמיד צריך לשלם בעד העמדת רכב למבחן למורה הנהיגה הוא צריך להיות בגובה האגרה, לא יותר. ככה זה פעל עד שנת 2000. בשנת 2000 תוקף הצו הזה פג ומשרד התחבורה לא חידש אותו. היו כמה דיונים בשנתיים האחרונות יחד עם שרי התחבורה בנושא הזה. מנסים למצוא את הדרך איך להטיל פיקוח על המחיר של העמדת רכב למבחן. למה זה לא חודש, אני לא רוצה להיכנס. פשוט לפני 9 שנים בהחלטה עם שר התחבורה, המנכ"ל.

אנחנו שוקלים להפעיל פיקוח להעמדת רכב של מבחן. מה שאנחנו חושבים לעשות זה בעצם לא לקבוע מחיר אלא להגיד שבעצם מחיר העמדת הרכב יהיה עד גובה של שני שיעורי נהיגה.

שלא יגיע למצב שבגלל זה אנחנו נייקר את כל שיעורי הנהיגה. אם יהיו שינויים ב-2010 אנחנו צריכים לחשוב על קביעת המחיר לטסט ומחיר שיעורי הנהיגה.

לעניין מחירי שיעורי נהיגה הנושא נדון. אנחנו כרגע מתנגדים להחזרת הנושא לפיקוח ממספר סיבות. קודם כל שהמפוקח מבקש להחזיר פיקוח זה נשמע לנו בעייתי. מדיניות הממשלה בעיקרון היא לכיוון של תחרות ופיקוח על מחירים כמובן מגביל תחרות. מחיר מינימום זה דבר שהוא לא אפקטיבי כי אנחנו לא מכירים אף מקרה של תלונות שגבו ממני מחיר נמוך מדי. לכן אנחנו לא רוצים להטיל מחיר מינימום.

אנחנו עד שנת 2004 בעניין הקצאת המבחנים העסקנו באגף הרישוי 149 בוחנים. נכון להיום אנחנו עומדים על 135 בוחנים. אנחנו עשינו עבודה בעקבות החלטת שר התחבורה לשעבר והמנכ"ל שיעד השירות שהוא קובע ל-2008 בעניין זמן המתנה למבחנים מעשיים עד חודש ימים. בעבודה שהכנו שנתית כמות תלמידים היא לכמות בוחנים, לימי עבודה וחופשים. להגיע ליעד הזה אנחנו צריכים עוד 13 בוחנים. אנחנו לא מקבלים אותם. ביקשנו את זה מהאוצר.

סוגית התעריפים למבחני נהיגה. סתם לשבר את האוזן במוניות הם בצו פיקוח מחיר מקסימום ואף אחד לא רואה שהם עושים הנחות על דעת עצמם. זו גם איזושהי ערובה להפחתה. בדרך כלל תחרות מביאה לשיקוף המחיר האמיתי אחרת זה מעביר עלויות למדינה לאזרחים בסופו של דבר ולאו דווקא המנגנון היעיל.


לגבי התקנים. כמו שיושב ראש ועד מורי הנהיגה ציין אחרי שהפרטנו למעשה את הסיפור של התיאוריות והבאנו אותו למצב שהוא ממוחשב, השתחררו עוד 14 תקנים של בוחנים. הם היו בוחני נהיגה לפני זה רק שהם עסקו בתיאוריה כל היום. עכשיו הם עברו למצב שהם יכולים לבחון ולהקל על העומס. בדרך כלל שאנחנו הולכים לתהליכי הפרטה שעולים כסף לציבור אנחנו בדרך כלל מבקשים את צד החיסכון שבדבר. אנחנו לוקחים תקני כוח אדם בהתאם למדיניות הממשלה של צמצום כוח האדם הציבורי. אבל פה ראינו לנכון לשמור את כוח האדם הזה במערכת כדי לתגבר את מערך בוחני הנהיגה.


לגבי הסכם יום שישי. הסכם יום שישי האחרון חודש ביוני השנה. אני אישית חתמתי עליו. אני לא יכול להבטיח מראש מה לגבי 2010. זה הכול בהתאם לצורך. באופן עקרוני אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם אגף הרישוי. כשהוסבר הצורך והדבר נראה נכון אז המשכנו את ההסכם הישן כדי להקל על העומס.


אפשר עוד לשקול צעדי התייעלות כמו שהציע גור. מעבר לזה אנחנו לא רואים לנכון להוסיף כרגע תקנים. זו הפעם הראשונה שאני שומע את הבקשה הזאת. עד היום מכל הגורמים ממשרד התחבורה הבנו שכמו שאמר יושב ראש ועד מורי הנהיגה והבוחנים הם במצב מאוזן. לא ראינו לנכון להוסיף.

המצב הזה שאתה מדבר עליו עד לפני כשנה לא היה ככה. האיזון הזה שיצרתם לא נמשך שנים. האיזון הזה נוצר בתקופה של השר מופז. היה פה חוסר איזון. אתה אומר אין צורך. זה בא מהשטח. זה בא ממורי הנהיגה, בא מהבוחנים.

המשכנו את ההסכם.

לא כל חצי שנה נבוא ונתחנן על נפשנו שיתנו לנו, זה צריך להיות מסודר.

אנחנו רוצים לעבור לנושא השלישי שלנו שהוא הקמת מאגר. גברת איגלמן.

ברשותך אני רוצה להוסיף גם על הנקודה הראשונה. לגבי הנושא של הטסטים אנחנו מבקשים חוץ מהצעדים הטכניים של הקצאות הטסטים מאוד חשוב לא לפגוע בזמן הטסט. זה האינטרס שלנו. הרשות הלאומית לבטיחות כמובן בשיתוף פעולה עם ארגון המורים ואגף הרישוי לפני כחודש סיימנו תהליך של הכשרת 130 בוחנים. נתנו להם הכשרה בנושא שיקולי דעת וניהול זמן וכמובן שיטת המלן כפי שאבי גולן ציין. ולשאלתך בנושא החינוך התעבורתי זה קשר ישיר. כי הנושא של המלן זה מרכז לימוד נהיגה בא לתת מענה לכל הנושא העיוני. זאת אומרת אנחנו מאוד תומכים בנושא התעבורתי. לצערנו השנה זה לא חודש. זה נושא למשרד החינוך.

היו"ר אורי מקלב


אנחנו נעבור לנושא השלישי שלנו. שרית כהן. את הפונה בעניין מאגר הרכב לכלל הציבור.

אני מדברת על דברים באופן כללי. לשמחתי לא נפלתי לנוכלות כזאת כיוון שאני מאוד נזהרת אבל כל הפנייה שלי נעשתה בעקבות ניסיון שלי לקנות רכב ובמסגרת הניסיונות האלה נתקלתי באינסוף נוכלויות, רמאויות, מצגי שווא, הטעייה, שלכאורה עסקת רכב יד שנייה לא אמורה להיות עסקה כל כך מסובכת. אבל מתברר שכן. יש הרבה סוחרי רכב בשוק. יותר מדי סוחרי רכב. כל מי שרוצה לקנות רכב יד שנייה ונכנס לאתר האינטרנט ומסתכל במודעות מסתבר שרוב המודעות שם הם של סוחרי רכב. זה דבר שלי נתגלה בשנה האחרונה בעקבות ניסיונות אישיים שלי.

למזלי יש לי את החושים כיוון שאני עורכת דין לבדוק האם המידע שהאדם מוסר לי הוא אמין. אלא שהבדיקה הזאת היא כיום כאשר האדם רוכש רכב יד שנייה והוא רוצה לבדוק האם הפרטים שהמוכר מוסר לו הם אכן הפרטים הנכונים הבדיקה היא מאוד מסורבלת. כתוצאה מזה רוב רוכשי הרכב אין באפשרותם לבצע את הבדיקות האלה. מהשלב של שיחת הטלפון. זאת אומרת אדם מפרסם מודעה שהוא רוצה למכור את הרכב. רכב מאזדה כך וכך. יד ראשונה, קילומטראז' נמוך. אדם מתקשר, אתה שואל אותה שאלה ראשונה האם אתה הבעלים של הרכב. כבר פה יש אינסוף נוכלויות. כמעט כל מי שהוא סוחר רכב אומר כן הרכב שלי.

74% מהמודעות באתרי האינטרנט הם של מתווכים לא מורשים או חאפרים. יש בישראל 120 סוחרים מורשים ועוד 1200 לא חוקיים. אין כמעט יותר רכב פרטי בישראל. הסיכוי למצוא רכב פרטי בישראל הוא קלוש.

הוא תומך בדבריי. מי שמפרסם את המודעה לעולם לא מזדהה כסוחר רכב חלילה וחס. אלא הוא מזדהה כאדם פרטי. ואז אתה אומר לו אני רוצה לבוא ולראות את הרכב. בן אדם נוסע לראות את הרכב, מבזבז חצי יום עבודה, ואז הוא מגיע כמו שקרה לי באינספור נסיעות, וכל מה שהוא אמר לי בטלפון זה שטויות במיץ עגבניות. הוא לא בעל הרכב. הוא מוכר את זה או לחמותו או לאשתו או לגיסו או לאחותו. כבר אתה יודע שהבן אדם שמולך הוא לא אמין. ניתן למנוע את הדבר הזה כבר בשלב שיחת הטלפון אילו היה לי מאגר שהוא נגיש לציבור ואגב המאגר הזה קיים. זה מאגר שקיים במשרד הרישוי.

זאת אומרת לא צריך להקים אותו מחדש. צריך רק להנגיש אותו לציבור. כמו שיש מאגר של טאבו שכל אחד יכול להוציא נסח טאבו דרך האינטרנט לפי גוש וחלקה בלבד על מצב הנכס. אילו היה לי מאגר כזה אז יכלתי בשיחת הטלפון להגיד מה מספר הרישוי של הרכב, ואז אני יכולה לראות מי הבעלים של הרכב. האם הרכב היה פעם בבעלות ליסינג. כי כולם אומרים זה בעלים פרטיים. זה שני דברים ראשוניים עוד לפני שאני לוקחת את הרכב לבדיקת מוסך. אין שום סיבה שהגנת הפרטיות תהיה על פרטי רכב, בעלים, בעלויות קודמות.

אני חייבת להודות לשרית על זה שהיא בכלל העלתה את הנושא, גם לאיגוד המוסכים וגם לנו. היה דיון קודם על נושא מאגר הרכב בוועדת הכלכלה. יש את החוק לגילוי נאות שמאפשר לאנשים לקבל מידע לגבי הרכב המשומש שהם רוכשים. יש שני מצבים. אחד, המוכר צריך למסור מידע אמיתי. שניים, לאחר שאני בעלים של הרכב אני יכולה לקבל מידע מחברות הביטוח לגבי המצב של הרכב בעבר. הבעיה הראשונה המוכר לא מוסר מידע אמיתי וכשהקונים יגלו את זה זה כבר יהיה מאוחר מדי כי הם כבר שילמו על הרכב והם כבר קנו אותו ואז מסתבר ששיקרו וצריך להתחיל להסתבך במשפטים. הצד השני זה לגבי הביטוח. מאחר ואין לי מאגר מידע לגבי הביטוח אני לא יכול לקבל את המידע בתור מישהו שהוא לא בעל הרכב. נוצר מצב שבו אני קונה חתול בשק ואחר כך אני מגלה שהרכב עבר איזושהי תאונה מאוד קשה. אני בדקתי מאה תלונות רכב מהשנה האחרונה ויותר מ-60% מהתלונות התייחסו לסוגים שונים של תרמיות בנושא רכב משומש.

כמה תלונות יש בכלל?

למיטב זכרוני וידיעתי הגיעו ליחידה שלנו 3500 תלונות בשנה. אנשים מגיעים יותר לתביעות ולא מגיעים לרשות.

התחילו דיון בעניין הזה כשדיברו על החוק החדש בנושא גילוי נאות ואז הנושא הורד בוועדת הכלכלה כדי לא לחסום את הנושא של החוק עצמו כי היה ויכוח על כל שאלת המימון של המאגר. מי ינהל אותו? כמה כסף? הם הורידו את זה ואמרו ידונו בזה בשלב יותר מאוחר.

היה לי רכב ישן יונדאי אבל הוא נתקע. אני גרה ביהודה ושומרון ויש שמה כפרים ערבים. אז חשבתי לקנות רכב בטיחותי ושלא יתקע לי באמצע הדרך. אמין יותר. הגעתי למגרש הסנטר קאר באזור על מנת לקנות רכב, שנת 2005, וביקשתי ממנו רכב בטיחותי כי אני עם שלושה ילדים ויש לי תינוק שלושה חודשים על ידי. הוא אמר לי בסדר יש לי בחוץ רכב מצוין. גם מחיר טוב. שמור ובלי תאונות. עשו לי זיכרון דברים עם המוכר שלו. התעקשתי על זה שייקחו את זה לבדיקה ממוחשבת. הוא לקח אותי למוסך טסט אין ביפו, העובד שעובד איתם כי הם לא נתנו לי לנהוג לבד ובגלל שהרכב לא בבעלותי.

הגענו לטסט אין, שילמתי 450 שקל על בדיקה. לא נתנו לי להתקרב ולהסתכל על כלום כי זה לא בטיחותי. עליתי למשרד. הוא אמר לי הרכב בסדר גמור. אין שום תקלות בקורות ובעמודים. הרכב ממש פצצה חוץ מכמה תיקונים מקדימה ומאחורה בגלל החניות. לא הסתכלתי במסמכים. הוא אמר שהכול תקין. חתמתי והלכתי. סגרתי עסקה איתם. לקחתי מימון יותר מחצי סכום. פניתי למחרת לחברת אביזרי רכב שיעביר לי דיבורית. כשהוא העביר את הדיבורית הוא אמר שהרכב לא נראה לו חדש בכלל והוא בכלל מהשכרה. התחיל להוריד גומיות ואמר שהרכב עבר תאונה קשה. החליפו דלת, החליפו קורות והלחימו מאחורה כנף. הוא ביקש ממני בדיקות. הבדיקות נעלמו.

יש בעיה עם העובדה שהיא חתמה על נייר בלי לראות אותו. אבל בעיקרון היא אמורה לקבל את כל המידע. זה רכב מהשכרה או מליסינג וזה משפיע על המחיר. וזה עבר תאונה. יש ירידת ערך. הדברים האלה היו צריכים להתבטא במחיר. הם לא מתבטאים במחיר מכיוון שזה לא נמסר לה. הניירות נמסרו לה רק אחרי שהיא עמדה על זה והיא הוציאה את המסמך המקורי. על המסמך המקורי אין חתימה שלה. על העותק יש חתימה שלה.

בחוק מ-2008 כתוב במפורש שמוכר מחויב לתת את כל הפרטים והוא צריך לחתום בחוזה ובחוזה הזה צריכים להיות כל הפרטים, כל המידע, עם תאונות, בעלים. כל מה שצריך לדעת על הרכב. ואם האזרח אחרי שהוא קנה את הרכב המידע הוא לא נכון רשאי לתבוע ב-182 אלף שקלים. מימד של קנס יש בעניין הזה.

גם החוק הקיים דורש מרוכש הרכב תהליך כזה ארוך וגם כן כל מיני תחנות שהציבור לא מודע להם. למשל מהדוגמה שלה. היא הלכה עשתה את הבדיקה ברכב. בא אליה אמר לה בעל פה הרכב תקין, נהדר, תחתמי על העסקה. את ידעת שאת צריכה עם התוצאות של הבדיקה ללכת לשמאי רכב? למכונאי רכב שיסביר לך על האמיתות ועל המשמעות של מה שהרכב הזה עבר מבחינת התאונה. היא לא ידעה. וכמוה רבים בציבור. יש פער בין מה שנמסר לה בעל פה למה שכתוב בכתב. יש פה הונאה.

אפשר להשליך מכמות התביעות בבתי המשפט אפשר להשליך שזה עשרות אלפים של מקרים. הטריק הזה של בדיקות הוא טריק ידוע. המוכר מנווט את הקונה למקום בדיקה שהוא רוצה לבדוק שם. הוא מנצל את הבורות של האזרחי. בטופס הוא עושה לעצמו גיבוי משפטי. הוא כותב עותקים. הוא אומר לו הרכב נפלא. תחתום, סע לשלום. הלקוח חותם. מה שקורה בבית המשפט מתגונן המכון ואומר אני אמרתי לה שהכול לא תקין. הנה תראה את הטופס. היא חתמה עליו. ובטופס רשומים הליקויים.

איך אתה יכול לעזור לה?

אני מייצג את איגוד המוסכים בישראל. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד הדוק עם המועצה לצרכנות. הדבר הראשון זה לנצל את חוק גילוי נאות שאף אחד לא יודע עליו שום דבר. לא נעשו מאמצים על ידי אף משרד ממשלתי לקדם את החוק. הגופים היחידים שעשו מאמץ לקדם אותו זה אנחנו יחד עם המועצה לצרכנות. פרסמנו אותו. אף אתר אינטרנט לא מוכן לפרסם אותו. גברת אסיה. אנחנו יכולים לנצל את החוק הזה. אנחנו נלך לאותה חברת השכרה ונגיד לה שגם אחרי המכירה הוא חייב לחתום על טופס גילוי נאות. עכשיו שאנחנו יודעים את פרטי הרכב האמיתיים הוא יצטרך לרשום אותם. במידה והוא יתן לה טופס גילוי שלא תואם את המציאות או שלא תואם את המצג הראשון שנתן לה היא תוכל בסדר דין מהיר לדרוש החזרה של הרכב וקבלה מלאה של הכסף. אנחנו נעזור לה לעשות את זה.

אנחנו מקבלים עשרות תלונות לגבי הנושא הזה של ההטעיות. יש המון צרכנים שלא מכירים את החוק. גם אם מכירים את החוק זה דורש כל כך הרבה עומס מהצרכן בדיעבד לעשות פעולות שיכולות להימנע אם היה את המאגר הזה מראש. מהתקופה האחרונה יש לנו עשרות תלונות.

בעצם קיים מצב שנמכרים לציבור רכבים שעברו אובדן להלכה מבלי שהציבור בכלל יש לו את המידע לגבי מהות הנזק ולגבי אופן הטיפול. אובדן להלכה הרבה פעמים הרכבים האלה מתוקנים ועולים על הכביש. אף אחד לא יודע מה האופן שבו הרכב הזה תוקן. שמאי יכול להעריך תיקון בעשרת אלפים שקלים ורכב מתוקן באלף או אלפיים שקלים. הרבה פעמים האדם שמוכר את הרכב לא יודע על היסטוריה של הרכב שהיתה לפני כן. במידה ויהיה מאגר מידע כזה שבו יהיה מידע על רכבים שעברו אובדן להלכה הקונה יכול להתחקות אחרי ההיסטוריה של הרכב. במידה והוא יודע שהרכב עבר תאונה הוא יכול לדרוש את המסמכים הרלוונטיים. מכוני הרישוי, יש הרבה תאונות של שלדה שנשברת ומולחמת שהמכונים לא עולים על הנקודה הזאת. הרכבים האלה מהווים סכנה על הכבישים. מסתובבים מאות רכבים מסוכנים כאלה.

אנחנו לא מתנגדים לעניין של בדיקת רכב כדי להפסיק את הרמאויות. אנחנו כאן מייצגים את אספני הרכב הארצישראליים. אנשים שאוספים משמרים כלי רכב ישנים. בארגון שלנו יש אספנים מאוד גדולים. יש מישהו שמחזיק אפילו 300 כלי רכב. הכלים האלה עומדים מפעם לפעם בתצוגות. הכלים שאנחנו מחזיקים הם בעלי ערך היסטורי. מספר כלים נגנבו בשנתיים האחרונות. חברות הביטוח לא כל כך מעוניינות לבטח אותנו בביטוח מקיף גם אם אנחנו מוכנים לשלם את הסכומים הגבוהים. אנחנו מבקשים להוציא את הכלים האלה ממאגר הרכב בארץ.

חוק גילוי נאות שיזמנו אותו הוא קידם אותנו באופן ממשי לבחון רכב לפני קנייה. אבל אנחנו רצינו שבסופו של חוק זה יהיה לנו מאגר מידע. לצערי הרב המאגר הזה לא קם. כאשר רוכשים ומוכרים רכב יש כמה קריטריונים שהם חשובים ביותר ומשפיעים על ערכו של כלי הרכב. הדבר הראשון זה מספר הקילומטרים שהרכב הזה עבר. מהשנה הבאה זה יופיע ברישיון הרכב. שהוא יגיע לטסט יכתבו את מספר הקילומטרים שהוא עשה. הקריטריון הבא מי היו בעלים, כמה בעלים היו לרכב, מה הזהות של הבעלים האלה. כל המידע הזה קיים באגף הרישוי וברשות הדואר. המידע הזה קיים אבל קשה להגיע אליו. קריטריון נוסף זה האם לרכב הזה היו תאונות. כל המידע הזה גם קיים. הוא קיים בחברות הביטוח. קריטריון נוסף חשוב ביותר זה מה המצב המכני של הרכב הזה ואת זה אפשר לעשות בבדיקה.

היום היא עולה 400 שקלים. כל הנתונים האלה הכול קיים. רק המידע לא קיים תחת קורת גג אחד. זהו הגילוי הנאות שיש לו משמעות צרכנית וגם משמעות בטיחותית. מי רוצה את הנתונים האלה גלויים ומי רוצה את הנתונים האלה מוסתרים? ברור שהסתרה מסייעת לשוק השחור. יש בארץ שוק שחור שקשור לכלי רכב. אם מדובר על 600 אלף העברות בעלות בשנה מדובר על שוק ענק של מיליארדים. יש לחץ רב בשוק המשומשות. כלי רכב היום מתוקנים במוסכים פיראטיים שמעלימים בהם מיסים. סחר פלילי בחלקי חילוף גנובים. משקמים כלי רכב בצורה שערורייתית במוסכים שהם לא מורשי משרד התחבורה. אנחנו חושבים שהמדינה צריכה לפרסם מכרז שיעמדו בו גופים מוסדיים שיענו על הצורך של הציבור לקבל מידע על הרכב בלי לפגוע בפרטיות של אף אחד. והדבר הזה ניתן.

בגלל המורכבות של המידע המידע לא נמצא היום בידי גוף אחד. המידע נמצא בידי שלושה גופים. אחד, משרד התחבורה, רשות הרישוי. שתיים חברות הביטוח מידע אחר. שלוש, המוסכים. האינטרס של הרבה אנשים להסתיר מידע. אם לא תהיה התערבות של חברי כנסת שאכפת להם הציבור יהיה בור בנושא הזה.

על הפרק כיום אין הצעת חוק קונקרטית אלא יש דיון בנושא כללי שמתפזר לנושאים צדדים וקצת אמורפי. אני אתייחס רק לנושא של המאגר. גילוי נאות לא מסדיר את עניין המאגר. לעמדתנו פרסום פרטים על בעל הרכב יש בהם חשש לפגיעה בפרטיות. ישנם פרטים נוספים שיכולה להיות בהם חשש לפגיעה בפרטיות. למשל, מידע על שעבודים, מידע על תאונות. אם רוצים לעשות מאגר אחר שיש בו פרטים של מידע טכני על הרכב וזה כמובן אפשרי.

אנחנו הולכים להקים מאגר מידע ב-2010.

משטרה, מה אתם יכולים להוסיף לנו?

אני מייצגת את העמדה של אגף התנועה. כמובן שמאגר כזה יוכל לשפר את הנושא של בטיחות התנועה לכל מה שקשור לרכב לאובדן להלכה. לגבי הנושא של צנעת הפרט, בסופו של דבר האינטרס שיערה מבקשת להגן עליו הוא אינטרס חשוב. זה הנושא של פרצה קוראת לגנב. כשיש לכל אזרח אפשרות להתחקות אחר פרטים אישיים של אדם בלחיצת כפתור אז הנגישות של הפרטים האלה יכולה גם לפגוע באזרחים. עם מספר רכב יהיה אפשר לדעת עליו הכול כולל מצב כלכלי, כולל כתובת. אז יש הכרח להגן על הפרטים האלה ויש הצדקה למגבלות ולחסמים של משרד המשפטים. אם משרד הרישוי טורח היום להכניס פרטים כאלה לרישיון הרכב אז גם בכך ינתן איזשהו מענה.

רבותיי, הגיעה העת לסיים. לא מיצינו את הכול. אני מודה לכולם על ההשתתפות. אמרנו שלושה נושאים. גלשנו הרבה מעבר לכך. אנחנו לא מתכוונים להזניח שום נושא שאנחנו דיברנו היום עליו. אנחנו נעקוב אחרי הדברים. אנחנו נפנה לגורמים המוסמכים, אם זה שר התחבורה, גם אנשים אחרים. צריך לעשות ישיבה נוספת שהיא תאגד את הגופים המקצועיים שקשורים לנושא ונקווה שנוכל לקדם ונגיע לרצוי ולמצוי בלי לפגוע בשום דבר. אני מודה לכולם. כל טוב, תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00

PAGE
14