PAGE
22
ועדת החינוך, התרבות והספורט

28.7.2009

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 55

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ז' אב התשס"ט (28 ביולי 2009), שעה 09:30

הענקת פרס ספיר לשנה זו – הצעה לדיון מהיר ח"כ נחמן שי

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר

אורי אורבך

מסעוד גנאים

ניצן הורוביץ

יעקב כץ

נחמן שי

פרופ' רון שפירא, יועץ משפטי, מפעל הפיס

עדנה מיטווך-מלר, חברת ועד, מפעל הפיס

יעקב יעקב, מפעל הפיס

אדולף לרנקר, מנהל קרן ספיר

אלון חילו, סופר, זוכה הפרס

פרופ' נורית גרץ, מועמדת לפרס ספיר

אליעזר ביננפלד, חבר דירקטוריון קרן ספיר

עו"ד הילה יהודית כהן, הפורום המשפטי למען א"י

רחל חילו

נתן חילו

דלית מירב

יהודית גידלי

רשמה וערכה
יונה רייטמן - חבר המתרגמים בע"מ

הענקת פרס ספיר לשנה זו –

הצעה לדיון מהיר ח"כ נחמן שי

אני מתכבד לפתוח את הישיבה שמתקיימת בפרוצדורה שנקראת דיון מהיר. על-פי תקנון הכנסת רשאי חבר כנסת לבקש מנשיאות הכנסת דיון מהיר בכל אחת מוועדות הכנסת בנושא שהנשיאות מאשרת. פנה חבר הכנסת נחמן שי לנשיאות הכנסת וביקש שוועדת החינוך והתרבות תדון בסוגיית הענקת פרס ספיר לשנה זו ואחרי אישור הנשיאות אנחנו מקיימים את הדיון הזה. פנינו לכל הגורמים שחשבנו שהם קשורים בעניין, כדי ישתתפו אתנו בישיבה. אני לא בקי בכל הסטרוקטורות הארגוניות והמבניות והמנהליות שקשורות בקרן הזאת ומפעל הפיס, אז אני רק רוצה לדווח שאתמול היתה לי שיחה עם מנכ"ל מפעל הפיס כי מנהלת הוועדה אמרה שהוא לא עומד להשתתף בישיבה וזה נראה לי קצת מוזר, סברתי שהוא בעל הבית של העניין, אז הוא הבהיר לי אתמול אחר-הצהריים שלא הוא בעל הבית של העניין. תחת מפעל הפיס פועל גוף אחר שנקרא קרן ספיר וזו גוף משפטי עצמאי ויש לו דירקטוריון, שאלתי מי היושב-ראש ונאמר לי אין יושב-ראש או לא ידע מי היושב-ראש, דבר שקצת נראה לי תמוה, אבל ביקשתי רק שישתתפו חברי הדירקטוריון, כי בסופו של דבר אנחנו צריכים לזרוק את העניין על מישהו. אני מכבד מאוד את היועץ המשפטי, פרופ' רון שפירא, אדם עתיר זכויות שאנחנו לא נפגשים פעם ראשונה בוועדות הכנסת, הוא בוודאי עלי מאוד מאוד מקובל, אבל הוא איננו נושא באחריות הציבורית ורצינו שיהיו אנשי ציבור. אז אני מבין שיש לנו שניים מהדירקטוריון או רק אחד?

אני מהדירקטוריון והוא מנכ"ל הקרן.

אדולף דרנקר, סאשה, לצורך העניין.

אז אני מאפשר לחבר הכנסת נחמן שי להציג את העניין. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה בהחלט נושא שאני שמח שהוא הגיע לוועדה והוא נושא חשוב ואני מקווה שנקדיש לו את הזמן הראוי. כולם מכירים את העניין הזה, לא אגזול יותר מדי זמן. הפרס הזה, פרס ספיר הוא אולי החשוב ביותר בתחום הספרות במדינת ישראל, הוא פרס יוקרתי ולכן ניתן לו באופן טבעי שימת לב גדולה. היו תקלות אתו בעבר, ב- 2006, לא במפתיע, והשנה התקלות האלה החריפו והביאו למצב שבו מפעל הפיס נאלץ לבטל את הפרס ולבקש מן הזוכה להחזיר אותו, שזה לדעתי חסר תקדים, אני לא זוכר הרבה פרסים, הזוכים כולם, אבל הראשון הוא הזוכה הראשי וכל היתר קיבלו פרס ניחומים בשווי של 25,000 שקלים. הראשון היה ב- 150,000 שקל, שזה בהחלט פרס גדול ומשמעותי.


מפעל הפיס הוא הגורם הציבורי שמקצה את הכספים לפרס הזה ומלווה אותו, אם כי יש לו כמובן, כמו שאמרנו, גם הנהלה נפרדת. בשלב הראשון, המפעל כמובן באופן הטבעי במדינת ישראל, דחה את כל ההאשמות וטען שאין דברים בגו והמשך בדרכו, זה היה ב- 21.6, ואז כעבור שלושה שבועות, ב- 13.7, כבר מפעל הפיס נאלץ לחזור בו ולהודות שנפלו פגמים תודות לחוות-דעת שהגיש פרופ' שפירא וביטל את הפרס הזה.


אנחנו כולנו יודעים שהתחום של הספרות הוא קטן ואנשים באופן טבעי מכירים אחד את האחר ועובדים ביחד וכותבים ביחד ונפגשים ולפעמים גם מוצאים את עצמם משני צידי הפרס, פעם אחת נותנים ופעם אחת מקבלים ולכן מאוד מאוד קשה למצוא שופטים שהם לחלוטין לא "נגועים" באיזה שהיא קרבה, היכרות, עם המתמודדים. יחד עם זאת ואולי בגלל זה, הפרסים והפרס הזה במיוחד, בגלל שהוא כל-כך מרכזי, מחייבים לשים חומות סיניות בין הסופרים המתמודדים לבין חברי ועדת השופטים, יושב-ראש הוועדה וחבריה, כדי להבטיח שהפרס הזה יינתן לפי אמות מידה מקצועיות ושקופות. כי מאחוריו עומד באמת גם נתח, גם יוקרה רבה וגם פרס כספי חשוב ביותר ועובדה שהשנה הפרס נכשל. כלומר, ועדת השופטים כשלה. היא לא ידעה להעמיד את החומות הסיניות האלה, שניים לפחות מן השופטים, בדיעבד התברר שהיתה להם נגיעה למתמודדים, נגיעה כזו או אחרת, שלא דווחה. ייתכן שאם היה מתנהל תהליך שקוף כפי שאני חושב שצריך, שכל שופט באמת מדווח על הקשרים, היכרויות קודמות עם המתמודדים, הדבר הזה היה לפחות מונח על שולחנה של הוועדה והיה משמש מרכיב בשיקולים. אבל אם הדבר הזה לא דווח והתגלה בדיעבד, כתוצאה, אני מוכרח לציין, מעבודה נכונה ויפה של התקשורת, בעיקר נדמה לי מעריב שעשה פה איזה שהיא עבודת תחקיר נכונה, התוצאה היא שנוצר עיוות.

יפה עשה מפעל הפיס שהוא עצר. אני חושב שזה יפה אם גם אם באיחור של שלושה שבועות, הכלל אומר מודה ועוזב ירוחם, אז זה בסדר. אבל אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מקדמים מכאן ואילך, את הנושא הזה.


קודם כל, הייתי אומר, אנחנו צריכים לטפל בשלושה מעגלים, אחד אחרי השני. קודם כל, מה קורה השנה, בפרשת הפרס הזה. בכל-זאת הפרס ניתן והזוכה החזיר אותו, והחברים האחרים גם. מה יהיה השנה? מה עושים עם הסכומים היפים האלה, האם הם נלקחו או שהם יחזרו בצורה כזו או אחרת?


השלב הבא הוא מה יקרה עם פרס ספיר בשנים הבאות, כי אני מאוד מאוד מקווה שאנחנו לא שופכים פה את המים עם התינוק, אין לאף אחד כוונה כזאת. חייבים להשאיר את הפרס הזה, מצידי גם שיגדילו אותו, אם מפעל הפיס אולי יכול לעמוד בכך, ובאמת יוסיפו עליו. אבל אז, מה יהיו הכללים, מה יהיו העקרונות ואיך הוא יתנהל בשנים הבאות, בהנחה שהמפעל ימשיך לקיים אותו.


הדבר השלישי הוא נושא שעלה, דרך אגב החלפתי מילים אחדות עם יושב-ראש הוועדה שהבטיח לי גם הוא לשקול את זה, מה אנחנו רוצים לראות בכלל בנושא הפרסים במדינת ישראל. כי בעבודה מהירה שעשה בשבילי, בשבילנו, המרכז למחקר של הכנסת, התגלה מה שידוע, שישנם עשרות פרסים במדינת ישראל, גם בשדה הזה, של נגיד ספרות, אולי השדה הקרוב מדע, אולי אפשר לחפש עוד כמה שדות שבהם ניתנים פרסים על-ידי גופים ציבוריים, או שהכסף הוא כסף ציבורי, כל גוף מעמדו שונה, אבל בסופו של דבר הם כולם ניתנים בזירה הציבורית והם מחייבים שקיפות, מחייבים שקיפות – מחברי הוועדה, מה הקריטריונים שהביאו לבחירתם, איך הם מחליטים, אולי אפילו לפרסם את הפרוטוקולים בבוא הזמן. אני יודע שזה רגיש, זה לא פשוט, אבל הדברים האלה, אם הם ייעשו לאור השמש, הם יקבלו את המשקל הציבורי הראוי ולא תהיה תחושה לא נכונה בהרבה מהמקרים, אני לא רוצה חלילה לפגוע ביוצרים, שמישהו ניסה לעשות משהו מאחורי הקלעים. זה פרס ציבורי, הוא בשדה הציבורי, הוא צריך להיות גלוי וזה גם יהיה כבודו של הפרס.

סדר הדיון – אנחנו נאפשר קודם כל לקרן ספיר רק להציג את העניין, מה קרה, איך קרה, למה לא יקרה בעתיד, ולאחר מכן חברי הכנסת. מי מציג מטעם, המנכ"ל? סאשה.

תודה רבה, בוקר טוב. אני לא אענה בשאלה אבל מה שהייתי רוצה להסביר לחברים הנכבדים, האם מישהו מהם ראה את התקנונים של שתי הקרנות. מפעל הפיס ייסד שתי קרנות, קרן לנדאו למדעים ולמחקר, קרן ספיר לספרות ולמחקרים מוניציפאליים. בכל קרן יש דירקטוריון ויש אכן תקנון של כל קרן ובעזרתה של הלשכה המשפטית והיועץ המשפטי,

איפה מפורסם התקנון?

התקנון פורסם באתר של מפעל הפיס. אתר מפעל הפיס, פורטל מפעל הפיס קוראים, ניתן להגיע לכל פרט ופרט.


תקנון זה מסמך משפטי, שאושר על-ידי דירקטוריון, בהתייעצות עם גורמים משפטיים. אני תוהה ושואל היכן טעינו, מה קרה? יצאתי לחופשה באמצע הסערה, זה נכון, ב- 29 ליוני.

אתה שואל אותנו?

לא לא, אני לא שואל. בדרך-כלל הטבע שלנו זה לשאול במקום לענות. ב- 27 ביוני התכנס דירקטוריון קרן ספיר ודן בנושא והוחלט להתכנס שוב פעם ולקבל את חוות-דעתו של היועץ המשפטי, פרופ' רון שפירא. לא שלושה שבועות, אלא ב- 27 ליוני, ביוני. זאת אומרת, מייד ברגע שקיבלנו מכתב מהעמותה לצדק משפטי, אני לא זוכר בדיוק את שמה,

הפורום המשפטי למען ארץ ישראל.

כן. מייד נכנס הדירקטוריון לפעולה.

ואז יצאת לחופש.

אדוני, התקנון במפעל הפיס אומר כך – חצי שעה לפני יציאתך לחופש, חייב אתה להודיע וכמובן כך עשיתי ותכננתי את היציאה שלא אני הייתי רק לבד אלא שישה איש. זה היה מגוחך לבטל את היציאה לחופשתי, מכיוון שמבטלים את זה רק במקרים, ואני לא אזכיר אותם, איזה מקרים הם.

השאלה למה הייתם צריכים לקבל מכתב מהפורום המשפטי למען ארץ ישראל, שאני חושב שהוא ראוי להוקרה ולתודה של הוועדה וגם של הציבור?

כי לא הקרן ולא הנהלת הקרן, ידעה שבטופס גילוי נאות יש פגם. היכן? אלא,

לא ידעתם שאחד,

לא.

הוא לא חתם?

לא, בשום פנים ואופן.

איפה הטופס הזה?

אין לנו פוליגרף ואנחנו לא עובדים בשיטות כאלה.

אתה לא עונה לי. שאלתי היא כזאת – למה אתה לא יודע שחלק מחברי הוועדה או אחד או יותר, לא מילאו את חובתם כפי שאתם קבעתם בתקנון, והגישו את הטופס כראוי?

תשובה. לפני התכנסות של ועדת השיפוט, בתחילתו של התהליך, כל שופט מקבל שני טפסים, טופס גילוי נאות ושמירת סודיות ואכן כל אחד כותב מה שהוא רואה לנכון לציין בטופס הזה. טופסו של יושב-ראש ועדת השיפוט היה נקי. האם בתפקידי להתחיל לנבור בציציותיו של אותו יושב-ראש ולשאול היכן? בהחלט לא ידעתי.

תפקידו של מי?

אני לא חושב, אדוני. בן-אדם, ברגע שהוא מתמנה להיות שופט, הוא אחראי דיו על-מנת, וזה לא תפקיד פשוט, הוא אחראי דיו על-מנת לציין בטופס גילוי נאות ואני חושב שכל שופט יודע מה כוונתו של טופס גילוי נאות, לציין מה שהוא חושב לנכון לציין ואין לי כלים כמנהל קרנות, מנהל הקרן, לגלות דברים שהם נסתרים. שופט אחד כתב, אכן כתב מה שהוא כתב.

כלומר, אתה טוען שזה היו דברים נסתרים?

בוודאי.

צריך בולשת של ה- FBI כדי לחשוף אותם?

אדוני, ולא ק.ג.ב., מהיכן שבאתי. אני לא ערבתי אותם.

לפי מה שאתה אומר, שבעצם אין לנו שום ביטחון שגם בעתיד לא יקרה אותו דבר,

אתה צודק לחלוטין, אלא אם כן אתה מעמיד אותו בפני מכונת אמת.

לא.

בוודאי שלא.

לא לא, אתה הפרזת והגזמת.

לא. אני רק העליתי השערה, אני לא מתכוון להפריז.

אני חושב שההפרזה שלך היא לא לעניין. תרשה לי לומר לך.

בסדר.

אתה סיימת?

כן. כעת, כן.

ברשותכם, מבקש להסביר משהו לגבי העובדות. נוצר לפעמים רושם שגוי שמישהו שכח למלא טופס. זה לא היה כך. היושב-ראש במקרה הזה מילא את הטופס וחתם עליו בצד התאריך אלא שהנתונים שהוא כתב שם היו שגויים. אני, הטופס הוא קצר מאוד, אני אומר מה כתוב בו. כתוב – אני החתום מטה מסכים לשמש כשופט,

אגב, אנחנו הזמנו את היושב-ראש ואת חברי ועדת הפרס, שלא תהיינה אי-הבנות, אנחנו הזמנו את כולם, כמו שגם הזמנו את משרד התרבות והספורט ולא הגיע ומשרד החינוך ולא הגיע, משרד המשפטים ולא הגיע. מאגודת הסופרים הגיעו, מאיגוד הסופרים לא הגיעו. התאחדות הוצאות הספרים בישראל הוזמנה ולא הגיעה. בבקשה, אדוני, סליחה.

מה שכתוב בטופס והוא כתוב וחתום ומאומת כהלכה, כתוב – לאחר שעיינתי ברשימת הספרים שהוגשו לתחרות, הנני מצהיר כי אין כל ניגוד עניינים להשתתפותי בחבר השופטים, ביני לבין מי מן הסופרים ו/או מן המוציאים לאור שהגישו יצירותיהם לתחרות. רצ"ב פירוט קשריי העסקיים בחמש השנים האחרונות ו/או קשריי המשפחתיים עם מי מן הסופרים או מן המוציאים לאור הנ"ל וכאן יש כמה קווים שנותרו ריקים. רצ"ב נקודות הראויות ליידע את יושב-ראש חבר השופטים ואת הנהלת הפרס, וגם כאן יש כמה קווים ריקים ובצד זה חתימה ותאריך. בעקבות שאלתו של היושב-ראש וגם נשאלנו שאלות כאלו, אני מכיר את קרן ספיר לצערי רק בערך חודש ימים, אבל מאז שהפרשה הזאת התבררה נשאלנו כמה פעמים האם יש לנו דרך לבדוק שההצהרות שניתנות הן נכונות, זאת אומרת אין הכוונה של איש לא הצהיר, אלא הצהיר הצהרה שתוכנה שגוי. האם אנחנו צריכים לעשות איזה שהוא מנגנון שמוודא, מה גם שהדברים שהתבררו חלקם הם באמת היו בידיעה ציבורית שלא היה צריך באמת, לא ב-ק.ג.ב. ולא פחות מזה.


יכול להיות, ולעתיד לבוא הדירקטוריון שלנו יצטרך לשקול את זה אולי צריך איזה מנגנון של אימות ולא להסתמך על הצהרותיהם החתומות של האנשים האלה. בדרך-כלל אנחנו פונים לאנשים, בדרך-כלל וגם במקרה הזה, אנחנו פונים לאנשים מכובדים, ישרים, אנחנו סומכים על הצהרותיהם, הם מסתפקים בזה שהם חותמים. החתימה הזאת מסתמכים עליה והם בחזקתם שכל מה שכתוב שם הוא נכון. יכול להיות שצריך איזה שהוא מנגנון והדירקטוריון לקראת החלוקה,

זה כל שנה חותמים על הטופס הזה?

כל שנה חותמים על הטופס הזה.

גם שופט שהיה בשנה שעברה, חותם?

החתימה הזאת, במקרה הזה, נושאת תארך לועזי – 12 בדצמבר 2008. ואותו יושב-ראש היה יושב-ראש גם בשנים הקודמות, חתם גם בשנים הקודמות.

מתייחסות לספרים שהוגשו.

משום שזה מתייחס להוצאות הספרים שהגישו ולספרים שהוגשו. השאלה הזאת, כיוון שהיא שאלה שנשאלה, אז הדירקטוריון יצטרך לחשוב אם הוא צריך להוסיף על עצם החתימה על טופס, איזה שהוא מנגנון של וידוא.

אני חושב שברגע שמתחילים להיכנס פה ולהתייחס לשופטים האלה כאילו זה שופטים בבית-משפט ולא שופטים כולה בוועדת פרס, סליחה, ויועצים משפטיים, אנחנו לא נצא מזה ואני אגב חושב במקרה הזה, ולא קל לי להגן על יושב-הראש הספציפי הזה, הגילוי נאות אין לו שום קשר עם שום סופר,

אנחנו מדברים על היושב-ראש שהוא השר לשעבר יוסי שריד.

כן, הקשר שלו הוא קשר עם העורכת של הוצאת ספרים, קשר משפחתי, לא עם סופר והקשר הנוסף שהוא הוציא את הספרים שלו באותה הוצאה. אני מניח ששופטים בוועדת פרסים הם אנשי ספר, כמו שבקולנוע זה אנשי קולנוע ולא מייבאים שופטים מתאילנד או שופטים שלא קשורים לאף אחד ולכן כל הגילוי נאות הזה גם מלכתחילה, אני בכלל מפקפק בצורך הזה, משום שאתם לוקחים את הזירה המשפטית למקום שבו סתם אתה צריך לסמוך על ההגינות הפשוטה של האנשים ותאמינו לי, בלי שעוד התחיל הדיון, לא תצאו מזה עם הדקדוקי משפטיות האלה. או שסומכים על אנשים, או שלא סומכים על אנשים. אם לא התגלה פה משהו מזעזע של קרבה משפחתית, תכנון מראש שבגלל הקרבה המשפחתית מישהו יקבל פרס, אז בעיני לא היה פה שום שחיתות. היה צריך אולי טיפה יותר להיזהר, לא נזהרים מספיק, יאללה, בסדר. הרי הוא לא קיבל אחוזים מהפרס, ככל הידוע לנו, נכון? לא על זה מדובר, לא על זה החשדות. ולכן אני מציע לכם את מה שיוצע בסוף הדיון. תמצאו איזו פשרה למען כבודם של הסופרים, קודם כל, הם יותר חשובים מכל השופטים האלו. הם ודאי לא אשמים בשום דבר וגם בשביל שיהיה פרס והסופרים בשנה הבאה, וסוג הפשרה כבר תדונו, האם לקנות עוד מהדורה. ראיתי, קראתי היטב את התקנון, האם לתרגם את כל הספרים, האם לקנות עוד מהדורה מכל הספרים, האם לתת לכולם סכום יותר גבוה בלי לתת את הפרס. משהו כזה שקודם כל הסופרים עצמם של השנה ושל השנים הבאות, יוכלו ליהנות מהקרן הזאת שהיא חשובה מאוד ויש לה ערך גם כספי ובעקבות זה גם יוקרתי. אם תתחילו לדקדק דקדוק גילויי נאות, זה ייגמר בבג"צים, בבתי-משפט וכבודו אמר ככה וכבודו אמר ככה.

ופרס לא יהיה.

פרס לא יהיה, בדיוק. מדובר בפרס, משהו וולונטארי, בסופו של דבר.

ויפה.

ויפה. אמנם ציבורי, חלק מהמחויבות של מפעל הפיס לחברה, להחזיר לחברה את מה שהיא נותנת לו, יש, זה לא תרומה, זה לא פילנתרופי, זה חלק מהמחויבות הציבורית שלכם, זה ולפעולות אחרות יפות שאתם עושים, אז בואו תגמרו את זה במישור הציבורי, כדי שזה לא ייגרר. סופרים מסוגלים להיות נודניקים, אני אומר לכם. הם יגררו אתכם עכשיו שנה וחצי לבתי-משפט, ידחו את זה לספטמבר 2012, לא יהיה לכם פרס בשנה הבאה. ממילא השופט צריך להתחלף. יושב-ראש ועדת השופטים מיצה שלוש שנים, אז אתם ממילא צריכים לבחור שופט חדש, ותגמרו את העניין הזה ברוח טובה ויהיה טוב לספרות וגם לפרס ספיר.

יש לי חשש כבד שגם לאור מה שנאמר כאן, נוכח מה שנאמר כאן, נגרם נזק בלתי הפיך למוסד הספרותי הזה, למוסד החברתי הזה שנקרא פרס ספיר, שהוא הפרס הספרותי החשוב ביותר במדינת ישראל. לא אחזור על מה שחברי, ח"כ אורי אורבך אמר, אבל אני רוצה להדגיש פה כמה נקודות. הגעתם ושוב, אני לא נכנס אפילו לגופם של דברים, זה אחיין של זה, זה ההיא כתבה לו הקדשה, לא משנה. הגעתם למסקנה שהליך בחירת השופטים אינו מספיק טוב, לא עוברים מספיק על הטפסים – תתקנו. תתקנו. אבל לקחת בחזרה את הפרסים, אחרי שכבר ניתנו? הרי לא טענתם שהספרים חלילה אינם ראויים, לא טענתם שבפועל השופטים מעלו בתפקידם והחליטו את החלטותיהם כי קיבלו שוחד חס וחלילה. טענו שיש כאן בעיה אפשרית, תיאורטית הרי בסך-הכל, של ניגוד עניינים ובא איזה גוף, כזה או אחר, ותאמינו לי, השנה זה גוף כזה, בשנה הבאה יהיה גוף אחר, עוד שנתיים יהיה גוף אחר, לא תצאו מזה. לא תצאו מזה. בא גוף כזה ושוב בלי להתייחס אפילו לגופן של טענות ולצבע הפוליטי הכזה או אחר, זה באמת לא חשוב וטוען שיש בעיה כלשהי. אז מה אתם קופצים? ועוד אחרי שחילקתם את הפרס? איזה מין התנהגות זו? תתקנו לשנה הבאה.

הרי מסכים, רבותיי, מי יסכים לשמש עכשיו שופט בפרס המכובד הזה? מי? מספרים, שמעתי שיש איזה דבר, נושא מכתבים בעיריית אילת שהוא לא מכיר שום סופר, לא מכיר שום מו"ל, לא כתב אף פעם שום ספר, גם לא קרא אף פעם שום ספר, אז אולי הוא יתאים לשמש שופט. רבותיי, פה זה בדיוק עשיתם, שפכתם את המים עם התינוק והרסתם את פרס ספיר. אני מקווה שלא, אני באמת לא רוצה, חבל, ובטח כשיש סופרים כאלה מוכשרים וספרים כל-כך טובים.

אז אני הייתי רוצה שיצאו מכאן שתי קריאות. קודם כל, התנצלות וסליחה כלפי הסופרים המוכשרים שהם ודאי לא חטאו ולא פשעו ולא עשו שום דבר רע ורק נגרמה להם עוגמת נפש בגלל החלטות תמוהות, זיגזגים, אני לא יודע, מין איזה התנהלות משונה של גוף ציבורי. דבר שני, ברוח הדברים שאמר אורי, כי אני באמת לא רוצה שהפרס הזה ירד לטמיון וכמו שהוא עכשיו לא יהיה פרס בשנה הבאה, שלא יהיו פה אשליות, לא יהיה. תסדירו את העניין הזה באופן אחר ולא באופן שסגרתם אותו. אם הפרס חשוב לכם וחשוב לנו, תסדרו את זה בצורה אחרת, בלי לפגוע בסופרים, בלי להכפיש אנשים שבסך-הכל אם אני מדבר על השופטים, תרמו מזמנם ומכישרונם ומניסיונם וגם הם ספגו עוגמת נפש על לא עוול בכפם, ותסדירו את זה בבקשה בצורה שונה. כי השורה התחתונה מכל הבחינות – הציבורית, הספרותית, האישית, פה יצאה פגומה לחלוטין. ואפילו אותו גוף שביקש לפסול וכו', אני לא חושב שזו התוצאה שהוא רצה שנגיע אליה, שכל הפרסים יבוטלו, שכל השופטים יודחו בבושת פנים, שתיגרם עוגמת נפש כזאת לסופרים, שלא יהיה פרס בשנה הבאה, שאף אחד לא יסכים יותר לשמש שופט בוועדת פרס. אני לא חושב שזה מה שרצו. אז אני מבקש שתסדרו את זה.

אני רוצה לפתוח בדבר שהוא בהסכמה עם הדברים שאמר חבר הכנסת ניצן הורוביץ וזה בלי שום ספק שחייבים התנצלות כלפי הסופרים. אין ספק שהסופרים עשו רק טוב לחברה הישראלית, הם חשפו את יכולת היצירה שלהם במיטבה, מי אני הקטן שיכול לשפוט, והם בוודאי הוסיפו נדבכים חשובים לאוצר הספרות הישראלית והם בוודאי לא חטאו ולא פשעו וגם לא עוו, מלשון עוונות. בוודאי זה החלק הטראגי בסיפור הזה שבהחלט מעורר מחשבות למה הם צריכים לסבול ולמה הם צריכים להיות קרבן של התנהלות כפי שהיתה. אבל זה הקטע היחידי שאני בהחלט מסכים עם חבר הכנסת ניצן הורוביץ. גישתי היא שונה.

מדובר בפרס שהוא פרס ציבורי, כמו שנאמר כאן, הוא לא בא מכיסו הפרטי של אף אחד, הוא בא מקרן ספיר שהיא חברת בת של מפעל הפיס, מפעל הפיס מקבל זיכיון, רשות, אישור, מהמדינה, לאסוף את הכספים, לנהל את הכספים האלה ולכן קיימת מחויבות, לפי השקפתי מוחלטת, של מפעל הפיס, קרן ספיר, וכל גוף ציבורי או שנהנה מכספי תמיכה או שהוא מקבל כספים כתוצאה מאישור כזה או אחר של המדינה. יש להם מחויבות מוחלטת להתנהלות ראויה, תקינה, שקופה, על-פי אמות מידה, ושאני לא רואה שום הבדל בין חבר דירקטוריון שמתמנה בחברה ממשלתית והוא צריך להיות נאמן על כספי הציבור לבין שופט שמתמנה כדי לחלק כספים, פרסים, מטעם הציבור בנושא שבעיני הוא גם כן בבת עיני, כמו הספרות הישראלית. ולכן אני לא שייך לאלה שרוצה לעשות הנחות ופשרות ולעגל קצוות בכל מה שקשור בהתנהלות הזאת וגם אם השנה יש פנצ'ר נוראי, אז מוטב שיהיה פנצ'ר אחד גדול ומעתה ואילך נדע להבטיח את עתידנו, מאשר להגיד – תשמעו, פה לא קרה שום דבר ובואו איכשהו נסתדר.

אני חולק במחלוקת מאוד יסודית על הגישה שאומרת לא יהיה פרס ולא יהיו שופטים. אני חולק עליך.

זה לא מה שאני רוצה, אני חושש.

אני חושב שאין יסוד לחשש הזה. אין יסוד לחשש הזה. מאחר ואתה יודע גם את עברי, אז אני אומר דברים שאני יודע וגם שוחחתי, אתה יודע, בתוך עמנו אנחנו חיים, ושוחחנו. יכול להיות שיהיה יותר קושי, יכול להיות שבשנה הבאה תהיה יותר רתיעה, אינני יודע, יכול להיות. אבל אני חושב שהפיתרון לצאת מן המשבר הזה, זה לא למרוח אותו, זה לא להגיד – שמע, לא קרה פה שום דבר. קרה. אני דווקא מאוד מעריך את ההחלטה של הקרן, שהיא, היה לה אומץ ציבורי, זה נכון, זה באיחור, האיחור הוא לא ראוי, היו צריכים כאן לפעול קצת יותר מהר בלוח-זמנים, בעיני היו צריכים לגלות את התקלה גם קודם, אבל OK, כולנו בני-אדם, כולנו לפעמים עושים שגיאות, שוב, לא קשור לסופרים, הסופרים בסדר גמור. זה קורה. השאלה איך מתגברים על כזאת תקלה ולכן אני חושב להפך, שמהתקלה הזאת צריך ללמוד איך להבטיח שבעתיד לא תהיינה כאלה תקלות. זאת המטרה. בעיני, המטרה של הדיון הזה, זה להבטיח שיהיה פרס והפרס הוא חשוב ונשמח אם קרן ספיר תגדיל אפילו את הפרס ותרבה את הפרסים, ככל שיהיו פרסים אנחנו בתוך עמנו חיים ויודעים שסופרים בישראל הם לא נמנים על העשירון העליון, אי-אפשר להתפרנס בכבוד לצערנו מספרות ואני הייתי גם כן שותף למפעלים שלמים כדי שמערכת החינוך תעסיק סופרים בחצי משרה ועוד כל מיני דברים אחרים, ובלבד שהספרות הישראלית תוכל לפרוח כי ברוך השם, יש כוחות ויש יצירות ויש יכולות גדולות מאוד בעניין הזה.


שוחח אתי חבר הכנסת נחמן שי בסוגיה של חוק. אני אמרתי לו לכתחילה, מאוד נרתעתי ואמרתי, הואילו ואני בוגר משרד החינוך, הרי אמרתי לו – תשמע, פרס ישראל מתנהל כבר קרוב ל- 60 שנה, אני חושב, לא זוכר את השנה המדויקת שחולק בפעם הראשונה, אי-שם בתחילת שנות ה- 50, ואמרתי – תשמע, זה הכל פועל על-פי נוהל ואז אמרתי לעצמי – רגע, רגע, תראה, זה פעל מסודר עד שלפני כמה שנים התחילו גם כן כבר גם בג"צים. כלומר, קצת יש איבוד של אמון, רק השנה האחרונה היתה לנו גם כן בג"צ והיו ערעורים ולמה הוא וההוא כן חבר והיה גילוי נאות ולא היה גילוי נאות, כבר לפרס ישראל הגענו, ששם לכאורה צריך להיות הכל שמן זית זך כתית למאור ללא שום שיור. ואמרתי, אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו הארזים היותר קטנים? ולכן יכול להיות, איך אומרים? היתה תוכנית חפש את המטמון, היה תמיד מתקשר אחד סטודנט ידע אישי חינם. אז סטודנט ידע אישי חינם, באמת, פרנסה גדולה אין לסופרים, אבל יש פרסים. יש פרס ראש הממשלה, יש שורה של פרסים וגם בנושאים של נישות, יש פרסים שונים, פרס לנושא זה, פרס לנושא זה, יש שם פרסים שאי-אפשר לזלזל גם בסכומים, זה לא, שוב, אי-אפשר לרכוש דירות מהפרסים האלה, אבל הם פרסים לא מבוטלים ויכול להיות. אני אומר שהחשיבה של חבר הכנסת נחמן שי היא בהחלט מעוררת מחשבה וקיבלנו על עצמנו לקיים התייעצויות בסוגיה הזאת. זו סוגיה מאוד רגישה וראוי לנהוג בה באחריות רבה מאוד, לבדוק את הדבר הזה, כדי להבטיח את עתידנו. אנחנו רוצים שיהיו קרנות ורוצים שיהיו פרסים ורוצים שיוצרים בכל התחומים – במדע, במדעי הרוח, בכל התחומים, יוכלו ליהנות מפרסים, אלא מה – למנוע את התקלות האלה.


אגב, החדר הזה אחראי על הסוגיה. כלומר, מבחינת המבט הציבורי, ההבטחה של התשתית המחייבת הציבורית, זה המקום. אנחנו נמצאים במקום הנכון שבו צריכים לשקול את הדבר הזה ולהכריע ולקבל החלטות בדבר הזה.


אמון הציבור הוא מאוד חשוב, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, הוא מאוד חשוב. אני חושב שטוב באמת עשתה הקרן שקיבלה את ההחלטה ויש לי, אתה יודע, הערכה אישית עמוקה לשר לשעבר יוסי שריד, אני שימשתי יושב-ראש הוועדה הנכבדה הזאת גם בכנסת ה- 15, בעת שהוא כיהן כשר החינוך, ויש לי באמת הערכה אדירה ואני האחרון שחושד ביוסי שריד בחשדות אישיות וכדומה, אבל לצערי, התגלגלה תקלה תחת ידו, תקלה לדעתי קשה, ולא היתה צריכה להתרחש ואני לא מכיר את השופט השני, אין לי שום מושג, אני יוצא מתוך הנחה שאנשים ישרים והגונים. אבל זה לא כאן עניינים אישיים, זה עניינים ציבוריים.


אשר על כן, אנחנו בהחלט לקראת סוף הדיון אולי נשקול יותר את הסוגיה הזאת של איך אנחנו מבטיחים את העתיד, איך אנחנו נקיים התייעצות כדי למנוע וגם לשמוע מקרן ספיר אולי לקראת סוף הדיון איך באמת מבטיחים, מה התוכניות, האם הסופרים יפוצו או לא וכדומה.

אני רוצה להבהיר שאני בהחלט מסכים עם השורה התחתונה של דבריך, שצריך בהחלט לדאוג לכך שהפרס הזה יימשך, אם היה אפשר להבין ממני שאני רוצה לבטל אותו, אני פשוט הבעתי חשש לזה ואם אתה תוביל כאן איזה שהוא מהלך שיאפשר לפרס הזה להתקיים בצורה ראויה גם הלאה, אז אני בהחלט אבקש שיגדילו אותו.

אני עכשיו קודם כל אתן לסופרים. אנחנו פה לא ניתן לקפח אותם. הם גולת הכותרת כאן. בבקשה, אלון חילו.

שלום. קודם כל תודה שהזמנתם אותי ותודה על הדיון, אני חושב שיש מקום שבאמת המחוקק יתערב כאן. אני רוצה קצת לתת את נקודת המבט שלי בתור מי שזכה בפרס והפרס בוטל.


אם אני מדבר בגדול על פרסים והיתה לי פגישה עם פרופ' שפירא שאומר הפרס הוא מתנה. ברצותי – אני מעניק אותו, ואם ברצוני – אני לא מעניק אותו. פרסים לסופרים הם לא מתנה, הם גם לא תמורה על עמידה בתנאי מכרז, הם לא תמורה על עמידה בתנאי חוזה, הם לא נדבה, הם הבעת תודה והכרת תודה וכיבוד ויש לחברה הרבה סיבות לכבד סופרים. לא אכנס כאן, בפורום הזה, לדיון מה תפקידו ומה מעמדו של הסופר בחברה, אני רק יכול להגיד שחברה שמבזה את סופריה, היא חברה שנמצאת בכיוון לא נכון ולכן, כשמדברים על חקיקה בנושא פרסים לסופרים, כשמדברים על התנהלות קרן ספיר, תמיד צריך לזכור מושג מאוד פשוט שנקרא כבוד הסופר. כמו שבדיונים על משמורת בדיני משפחה מדברים על טובת הילד, מדובר כאן על כבוד הסופר כי לשם כך התכנסנו, לתת כבוד, להודות לסופרים שמעשירים את חיינו, שנותנים לנו מיצירתם, בוראים דמויות בדיוניות שהן לפעמים, עבורנו הקוראים, אפילו יותר משמעותיות מאשר דמויות אמיתיות ותחשבו על הספר יסורי ורטר הצעיר שגרם למאות אנשים להתאבד, תחשבו איזה כוח יש לספר, איזה כוח יש לסופרים. כבוד הסופר, זה מה שביקשנו.


ואני מסתכל על התנהלות מפעל הפיס ולצורך העניין, לא אכנס לדקויות המשפטיות, קרן ספיר זה חברת בת של מפעל הפיס, הוא הגורם שעליו מדובר כאן ואני רוצה לבחון כמה צמתי החלטות של מפעל הפיס ולחשוב אתכם האם מפעל הפיס קיבל את הסופרים או שמפעל הפיס ביזה את הסופרים. נתחיל מהחטא הקדמון שעליו הצביע בפניי פרופ' שפירא בפגישה שהתקיימה בפנינו. הבעיה המשפטית המרכזית שהביאה את פרופ' שפירא להכריע, להמליץ על בטלות הפרס, היא לא הטפסים, לא ניגוד העניינים. הבעיה המקדמית היתה שבניגוד לתקנון פרס ספיר, השופטים התמנו על-ידי האורגן הלא נכון. בעצם, הם התמנו לא על-ידי דירקטוריון קרן ספיר, אלא על-ידי יושב-ראש השופטים וזה קרה לא רק השנה אלא גם בשנים קודמות. הבעיה המשפטית שנוצרה כאן, שהביאה לבטלות הפרס מבחינה משפטית היא שהפרס הוענק על-ידי גורם שלא הוסמך נכון. הוא היה אמור להיות, וזה סעיף 2(א) לתקנון קרן ספיר, אני במקרה גם עורך-דין, תמיד שואלים אותי מה הקשר בין ספרות לעריכת דין? הנה, הנה הקשר, אנחנו כאן. אז אני קורא את סעיף 2(א), אני רואה שקרן ספיר היתה אמורה למנות, לא רק השנה אלא גם בשנים עברו, את השופטים, ולא מינתה.


יושב כאן לידי אליעזר ביננפלד, שהוא דירקטור בחברה, לפי חוק החברות נושא באחריות אישית כנושא משרה, יש לו חובת זהירות, גם ייתבע על-ידי באופן אישי יחד עם, אנחנו עוד ניפגש בבית-המשפט, יחד עם שבעת חברי הדירקטוריון האחרים על הנזקים שהם גרמו לי, משום שמדובר בהפרעת חובת זהירות,

יש לי ביטוח דירקטורים, אל תרגיש לא טוב.

בסדר, בסדר. אין בעיה. אני אומר, אנחנו עוד ניפגש בבתי-המשפט. אבל כל מה שהייתם צריכים לעשות זה לבחור את השופטים. אתם יושבים כמה שנים, שנה אחרי שנה, ואתם לא בוחרים את השופטים, זה היה תפקידכם וזה מה שכתוב בתקנון. התקנון מאוד ברור, התקנון קצר, נהיר לכל עין משפטית. ואני שואל אתכם ושואל את המחוקק, האם כשדירקטוריון מפעל הפיס, במשך השנים האחרונות, מתרשל בתפקידו ולא ממנה את השופטים, האם הוא מכבד את הסופרים בישראל?

מי צריך למנות על-פי התקנון, דירקטוריון מספר הפיס או דירקטוריון קרן ספיר?

דירקטוריון קרן ספיר, סעיף 2(א). האם הוא מכבד את הסופרים או שהוא מבזה את הסופרים? נבחן את התנהלות הדירקטוריון בשלבים הבאים, בצומת ההחלטה הבאה.

אגב, כשאתה מדבר על כבוד, זה לא כבוד שאתה רוצה אותו, אלא אתה חושב שצריך לתת לך, לא שאתה מחפש כבוד.

אני לא מחפש כבוד. אני סופר שמתורגם לשבע שפות, ספריי יוצאים ברחבי העולם, אני זוכר פרסים, באמת זכיתי בפרסים אחרים, אני לא צריך את הפרס הזה. אם הפרס הזה נגמר בביזוי שלי, לא תודה, לא מדובשך ולא מעוקצך. אבל אם כבר הגענו למצב שבו בוזיתי, אני רוצה שנגיע לפיתרון ואני רוצה להמשיך לצומת ההחלטות הבאה של מפעל הפיס. מפעל הפיס מקבל מכתב תלונה באיזה שהוא פורום ותמיד כמו שאתם אומרים, יהיו אינטרסנטים שירצו לבטל פרסים. מה ההחלטה של מפעל הפיס? במקום לשלוח את הפורום אל שופטי העליון שהם שופטים אובייקטיביים, מקצועיים, שכנים שלנו כאן, הוא שולח אותי, הזוכה, לבית-המשפט. באמת אני עכשיו נאלצתי להיכנס לחובות, לשכור עורך-דין, אני הולך עכשיו להיכנס לעניין משפטי. מדוע דירקטוריון קרן ספיר מעדיף לשלוח את הסופרים לבית-המשפט, במקום לשלוח את המתלוננים לבג"צ? ואגב, אותו פורום נזרק מכל המדרגות לא פעם ולא פעמיים על-ידי בג"צ, כשניסה לבטל החלטות שנוגעות לפרסים. מה אתם נבהלים? מה אתם נלחצים? מה כאן ההתלהמות הזאת לרוץ ולבטל?


דבר נוסף – מפעל הפיס, ויודע זאת פרופ' רון שפירא, יש פסיקה של בית-המשפט, הוא רשות ציבורית. כרשות ציבורית, מפעל הפיס כפוף לחוקי המשפט המנהלי. חוקי המשפטי המנהלי קובעים דבר מאוד פשוט, כל גוף ציבורי לפני שהוא פוגע באדם, חייב לתת לו זכות שימוע. זכות שימוע מדברת על דבר מאוד פשוט – לפני גיבוש ההחלטה, לזמן את האדם שהולך להיפגע, ולתת לו להשמיע את דבריו. מפעל הפיס בחר, ואולי נשמע מהדירקטוריון למה הוא בחר, לא לתת לי ולזוכים האחרים זכות שימוע ואני אומר, רק בגלל היעדר זכות שימוע לזוכים, דין הביטול להתבטל בטלות מלאה. אבל שימו לב לאן הדירקטוריון מרחיק לכת. לא רק שהוא לא נתן לי זכות שימוע, לא רק הוא לא התייעץ אתי, ובינינו, אני אומר לכם, אם היו קוראים לי אולי הייתי אומר – חבר'ה, אני מוותר. אני מבין שהיו תקלות, אני סופר בראשית דרכו, אני מתורגם וזוכה בפרסים, לא צריך, לא מדובשך ולא מעוקצך, אני מוותר. אולי הייתי אומר את זה, למה לא קראתם לי? לא רק שלא קראו לי, איך דירקטוריון מפעל הפיס בחר ליידע אותי בהחלטה? האם הוא קרא לי לשיחה? האם הוא אמר לי את זה בטלפון, האם הוא שלח לי מברק? האם הוא שלח לי אי-מייל? לא. הוא הדליף את זה לעיתון מעריב. שימו לב להתנהלות של דירקטוריון. אני לא יודע מי עשה את זה, זה לא הייתי אני, אני לא ידעתי על ההחלטה. מישהו מכם, אולי כדאי שתקנו פוליגרף, תגלו מי עשה את זה. מי בחש? מי רקם? מי הדליף? למה אני בתור זוכה צריך לשמוע על החלטת הביטול ביום שני, 2 ביולי, מפי עיתונאים שמבקשים תגובה, כשאין לי בכלל מושג אם זה נכון או לא. רק בשעה 11 באותו בוקר, טורחת דוברת מפעל הפיס להתקשר אלי ולהגיד לי שזה נכון.


האם כאן תמו תלאותינו? לא. צומת החלטות נוסף, הדירקטוריון יוצא לחופשה. הארץ סוערת, אני שומע באמצעי התקשורת את שמי, שמי כעורך-דין, וזה מאוד חמור, נכרך בפרשה של אי-סדרים. אני חושב שאם דיברתי עם נהג מונית, אמרתי לו אלון חילון, אז הוא אומר לי – אה, אתה ניסית לעקוץ את מפעל הפיס והם תפשו אותך בסוף. זה מה שהציבור זוכר. לא כיבדתם, למה לבזות? למה לבזות? וזו באמת שאלה שאני שואל גם את המחוקק, האם אתם, כשנתתם למפעל הפיס מונופול בתחום ההימורים, האם נתתם לו גם מנדט לבזות את סופרי ישראל? יש כאן עוד דבר שהוא מאוד חמור בעיני מבחינה משפטית, ושוב אני אחבוש רגע את כובע העורך-דין. מפעל הפיס לקח לעצמו שלוש פונקציות שבמשטר דמוקרטי נתונות לרשויות שונות. הוא היה גם העבריין, משום שהוא הפר את התקנון, גם השופט, משום שהוא הזמין חוות-דעת שפעלה כפסק-דין, וגם התליין. התליין משום שהוא כלל לא נתן את הכסף. אומר מפעל הפיס – על אלון חילו להחזיר, הכסף מעולם לא ניתן לי. האם ייתכן שגוף ציבורי יהיה גם העבריין, גם השופט וגם התליין? המחוקק, האם זה מה שהתכוונת למסור למפעל הפיס כשנתת לו מונופול בתחום ההימורים? אני חושב שהקריאה מכאן, מעבר לעניין חוק הפרסים וכבוד הסופר שדיברתי עליו, היא קריאה למחוקק להיכנס לעובי הקורה לגבי התנהלות מפעל הפיס, זה גוף שמקבל מונופול, מונופול הוא דבר ששווה הרבה כסף, יושב על סכומי עתק. מיהם נושאי המשרה שבו? איך הם נבחרים? מי מפקח עליהם? איך מתקבלות החלטות שם? האם הוא יכול למלא שלוש פונקציות שמסורות בדרך-כלל לפונקציות שונות של עבריין, שופט ותליין, הכל במקום אחד? אלה דברים שבאמת מצריכים חקיקה ואני מבקש את התערבותכם. תודה.

נמצאת כאן פרופ' נורית גרץ, גם היית מועמדת לפרס ספיר. למה את פרופסור, אם מותר לשאול?

ספרות וקולנוע. הייתי רוצה לעשות אתנחתה קצרה ולנצל את הבמה כדי לומר משהו קצת שונה. דיברו כאן על היוקרה של הפרס, על החשיבות של הפרס. שאלתם את עצמכם למה הפרס הזה כל-כך חשוב ויקר? משתי סיבות, יש כאן הרבה כסף ויש כאן הרבה Show. האם אלה הסיבות שצריכות להעניק יוקרה? הרי יש פרס ביאליק, יש פרס ברנר, טובי הסופרים זכו בו, וגם האכסניה – ביאליק וברנר, אכסניה מאוד מאוד מכובדת. למה להם אין את היוקרה הזאת? למה פרס צריך להתנהל כדרמה, כמעין כוכב נולד, חמישה אנשים, מתח, ניחושים, מי ייזכה, מי לא ייזכה, בגדי ערב, שמלות, סמוקינגים, הופעה, המתח, לאט לאט מושכים אותם והנה הזוכה הגדול, הכוכב שנולד, מחר יאיר לו יום חדש. למה אנחנו צריכים את זה בספרות? למה לא להשאיר בתרבות שלנו תחומים שמרוחקים מהאזורים האלה של הבידור הטלוויזיוני? אני מנצלת את הבמה,

את לא יודעת את התשובה? כיוון שמפעל הפיס הוא גם צריך להשיג את רצון הציבור שמדובר או להשיג את הבנת הציבור שמדובר בגוף ידידותי, שהוא לא שודד כספים מהציבור ושהוא תורם לחברה ושהוא לא רק לוקח כסף מהשכבות החלשות שרק הן המהמרות וכדומה, ולכן הוא מחייב למשל כל מוסד חינוך לכתוב על כל אולם ספורט – אולם פיס. יש מרכזים להוראת המדעים, אז הם מרכזים, אז לכן הוא, ברור שהוא מנצל את הקרן הזאת ואת הפרס הזה, לעשות תעמולה למעמדו החברתי.

אבל למה התעמולה צריכה להיראות כמו כוכב נולד וכמו הבידור הטלוויזיוני? למה שלא תעשה תעמולה בדרכים אחרות?

יש מקום להערה שלך, והם צריכים לשקול את זה. אני מציע שתעזרי לי לטפל בכוכב נולד, אז ממילא זה גם יטפל בדבר הזה. בואי נטפל בדברים, בשורש, זה הסימפטום, אגב, זה הסימפטום. אבל בואי נדבר בשורשים, אם מאוחדים כולנו ופה אני בטוח שגם שני חברי הכנסת מסכימים אתי, שבכלל, באמת הידרדרנו לתרבות זולה, שטחית, רדודה, שבאמת פוגעת בנו ואני מסכים אתך שזה חלק מהסימפטום. הם התיישרו על-פי התרבות של טקסים, איך עולם הקולנוע והטלוויזיה שמחלקים פרסים היום? תראי איזה אירועים נוצצים וכדומה. אני בהחלט מסכים אתך.

אם זה לא פוגע, ספרים שזכו בעבר, כולל השנה, ספרים שהיו מועמדים, החמישייה, הם באמת מהטובים שבטובים, זאת אומרת אם זה המבחן, אז בכל-זאת הגיעו הספרים הטובים ביותר.

אם הם היו באמת רוצים לתרום מה שנקרא מתן בסתר, הרי הם היו נותנים את הכסף לפרס ביאליק ולפרס ברנר, יש מספיק קרנות ראויות, מצוינות, נותנים לכל אחד מהם ואומרים – תחלקו את הפרסים, ניתן לכם עוד כסף. הם לא עושים את זה, כי הם משתמשים בזה גם כמנוף כלפי עצמם.

אני קצת תמה על הדיון הזה. אני חבר דירקטוריון קרן ספיר בהתנדבות מלאה, לא מקבל החזר הוצאות ולא תשלום על ישיבות. בתפקידי האזרחי אני ראש רשות מקומית, ראש מועצה אזורית, ואני רואה את זה כחלק מתפקידיי הציבוריים, לשבת ולתרום איפה שאני יכול.

לצורך הגילוי הנאות, הוא ראש מועצה אזורית חבל יבנה, היה יועצו של שר החינוך והתרבות השר המר והוא גם מרצה באוניברסיטת בר-אילן לכלכלה. בבקשה. איש מושב שיתופי בני דרום.

אני גם במסגרת קרן ספיר יושב-ראש ועדת מלגות בתחום המחקרים המוניציפאליים. ברוך השם, הרבה שנים, לא הגענו הנה ולא הגענו לעיתונות וזה טוב. אני רוצה לומר שאנחנו פה נקלענו למצב, כל הטענות שנשמעו פה, הרי יכולים להישמע והם נשמעים מהצד השני. הרי ישנם חמישה סופרים שחושבים שקופחו, על-ידי ההחלטה, אבל ישנם על-ידם, אני לא יודע כמה, הגישו 80 וכמה ספרים, גם אחרים טוענים היום, כל השיפוט היה פסול. אולי מישהו מאיתנו היה יכול להגיע למקום ראשון? אם היתה הטיה, אז גם אנחנו חלקנו נגרע, סופרים אחרים גם היו יכולים להיות, אם מישהו פה לא שפט נכון.


אני לא רואה בדירקטוריון, אני יושב בכל הישיבות, מקפיד להשתתף בהן, ואני מוכרח לומר אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל הדירקטוריון זו לא העיסה שלי. אנשים טובים שמקדישים מזמנם בכל התחומים, וההתנהלות שם לדעתי היא בסדר גמור. היתה תקלה, לדעתי לא באשמת הדירקטוריון, לשפוט האם אנחנו צריכים לבדוק טפסים, אם יש לזה חשיבות, או אם אין לזה חשיבות, אוי ואבוי אם אנחנו היינו צריכים לבלוש. אני חושב שהיתה פה תקלה וזה ברור, עם כל הכבוד, שחבר הכנסת אורלב, שהוא ידיד ותיק שלי, אני עם כל הכבוד שהוא רוחש לשר לשעבר יוסי שריד, אני רוחש לו גם כבוד, יהודי חכם, אוהב ספר וכן הלאה, היתה פה תקלה שנגרמה על-ידו וכל היתר התגלגל מזה. ורבותיי, אלמלא התקשורת, גם לא היו יודעים את זה. אבל בכל-זאת קצת השמצה, מפני שבכל יומיים מעריב יוצא כפי שגילה מגזין שזה העיתון הפנימי שלהם וחוזרים וטוחנים, ואל תשכחו שהיה שם עוד מועמד מסוים שיושב בצד על הגדר ומחכה לראות מה יהיה, הוא אומר – אני מנוע מלדבר, ויש לו איזה שהוא קשר גם למעריב.

לא הבנתי עכשיו שום דבר.

אתה לא הבנת, אז אני אסביר לך. דנקנר היה עורך מעריב, בנפשו, הוא נשאר איש מעריב. הוא אחד מהחמישה.

האם כדי לתקן נזק מסוים, לא גרמת נזק הרבה יותר גדול? זו השאלה.

אני כלכלן במקצועי, אינני איש משפטים. אני חושב שני דברים, גם חבר הכנסת אורלב העיר כמה פעמים לסאשה, יהודי יקר שנקלט אצלנו יפה והוא עובד יפה, נודע לו על כל הדבר הזה שלושה שבועות או שבועיים שלושה אחרי זה. הרי אנחנו לא ידענו שיש פגם. זה עבודה של התקשורת בצורה חיובית.

לא ידעתם שאתם צריכים למנות את השופטים?

אתה יודע מה? הטענה נגדנו לא היתה על זה. היא באה יותר מאוחר, כאשר ביטלו אז חיפשו. הטענה, אם ננבור בתקשורת, הטענה הראשונה היתה – לא היה פה גילוי נאות, היושב-ראש היה קשור איזה שהוא קשר עם הסופר הזוכה. על זה היתה הטענה. ועוד אחד מהשופטים היה קשור, אבל הוא כן כתב שהוא קשור עם סופרת מסוימת.

בכל זאת, אמר מר חילו שאמרו לו שהוא לא יזכה, אז השתמשו בנימוק המשפטי – שמע, השופטים לא היו שופטים כי לא מונו על-ידי הדירקטוריון.

זה הנימוק המרכזי. כל השאר הם דברים שלא היו עוברים את בג"צ.

מה צריך לעשות כדי שדירקטוריון ימלא את חובתו?

איך אתה יושב בדירקטוריון ולא ממנה את השופטים? אני לא מבין את זה.

אני חושב היום, לדעתי, וכך זה יהיה, זה לא ייגמר בכנסת, זה לא ייגמר בדירקטוריון, זה ייגמר בבית-המשפט. לא תהיה פה פשרה.

הכנסת לא מתכוונת למנות את השופטים.
הכנסת מתכוונת לבדוק את הנושא של הפרסים.

שופטים יחליטו מה עושים, זה לא תהיה ברירה כי יש גרסאות שונות, יש פה המון נפגעים, לא נפגע אחד, לא רק מר חילו, שאני מעריך אותו וכתב ספר ראוי ויכול להיות שאחרי כל זה הייתי נותן לו גם את הפרס הראשון, אבל היום יש עוד הרבה אנשים, סופרים, שכשאתה מדבר על כבוד הסופרים, הם טוענים שכבודם נשלל.


אגב, אנחנו אשמים בזה, העובדה שלא אנחנו מינינו את השופטים, אם אינני טועה, אני לא מתחייב, היתה גם דרישה של היושב-ראש, להשאיר לו. היתה גם דרישה להשאיר את זה חסוי, כדי להימנע מלחצים, כדי להימנע מטלפונים על השופטים וזה, אפשר להבין את זה.

כך גם נוהגים, אגב, בפרס ישראל.

זה לא תמיד היה. בעבר, אני זוכר שאני הצעתי שופטים וחלק מהשופטים קיבלו, חלק מהם התקבלו כשופטים. לאחרונה אני חושב שזה בקדנציה האחרונה של היושב-ראש האחרון, הוא ביקש שהוא ימנה את השופטים, הלכו לקראתו מתוך כבודו. הוא ביקש שהוא ימנה והוא יבקש שזה יהיה חסוי. חסוי זה היה תמיד, מיום ייסוד הפרס. אני לא מציע ללכת לפשרה, לא יכולה להיות פה פשרה, יש יותר מדי נפגעים בעניין הזה.


על כל פנים, הפגם בדירקטוריון הוא שהוא ויתר, שהוא הסכים עם היושב-ראש של חבר השופטים, שהוא ימנה את השופטים ולא אנחנו. ויתרנו על חלקנו. אם אתם הייתם רואים מיהם חברי הדירקטוריון, האמינו לו, וזה יתברר, הרי זה יתגלה, נגד מי תובעים, באף אחד אין רבב, לפחות לא בנושא הזה.

אתה יודע מה אומרים על חכם? זה לא שהוא יודע איך להוציא אבן מבאר, אלא הוא לא זורק אותה מלכתחילה. לא צריך להיכנס לתוך משהו, מה חשבתם שתבטלו את הפרס ולא יקרה כלום? לא הבנתם שכשאתם עושים דבר כזה, הנזק שייגרם לכם, יהיה הרבה יותר גדול.

אם היינו מחליטים בלי ייעוץ משפטי, היו קוברים אותנו.

אני לא חושב שבגלל שיקולים של נזק יותר גדול או יותר קטן, גוף ציבורי יכול למרוח ויכול לכסות ויכול לחפות על דבר שהוא לא ראוי שיחפו עליו. לדעתי, החשבון הוא חשבון של טווח ארוך ולא של ברגע נקודתי. אבל יכול להיות, אינני יודע.

לגבי השאלה של חבר הכנסת הורוביץ, אני רוצה להסביר – הכסף הזה, נוהגים בו כבכספי ציבור. זה לא החלטה שמישהו יכול כלאחר יד לבוא ולומר – נו, טוב, ייגרם לי נזק תדמיתי, אז אני בכל-זאת אחלק את הכסף. אם נפלו פגמים והפגמים באמת, כפי שחבר הדירקטוריון אומר בצדק, התלונה היתה על ניגוד עניינים והתגלו פגמים ובאה הקרן ואמרה ביושר – בנוסף לפגם הזה, גם מצאנו פגם בהתנהלות של עצמנו ולא כיחדה דבר מהציבור ולא מהסופרים ואמרה להם – תשמעו, היו מה שקראתם בתקשורת והיו מה שעוד לא שמעתם עליו, אנחנו מיוזמתו מספרים לכם עליו, יש גם פגם בהליך מינוי השופטים, מפני שאגב כך תאמינו ליועץ המשפטי והוא מצא עוד פגם. אבל לאחר כל זה, אי-אפשר לקחת כספי ציבור ולחלק אותם משום שיש 82 אנשים שהגישו מועמדות ויבואו בצדק וגם אם לא יבואו, אנחנו צריכים לראות אותם כאילו הם זכאים לבוא ויאמרו – אבל איך אפשר לחלק כספי ציבור בהליך שהוא לא הליך מתוקן. אגב, גם ניגוד העניינים זה לא ניגוד עניינים תיאורטי או דקדוקי עניות משפטיים, הרי הדברים האלה בדיני המכרזים ובדומיהם הם מעשה של יום ביומו שמבטלים הענקות קטנות מאלה וחשובות פחות, על הרבה פחות מזה. מדובר בנגיעה כספית, מה לעשות? יושב-ראש חבר השופטים שגם הכריע בעניין, היו העברות כספיות בינו לבין המוציא לאור והוא חתם בחתימת ידו שלא היה לו שום קשר למוציא לאור. חלילה, אני לא מפקפק לרגע ביושרו וחברי הוועדה שגם מכירים אותו אישית אפילו,

זה לא העברות כספיות, רגע, רגע, אל תגיד דברים כאלה. הוא הוציא ספר, הספר הזה הוא רב-מכר, אני רכשתי אותו בחנות.

הייתי ממש באמצע המשפט.

שמו מופיע על ספר שהוא הוציא, 'העברות כספיות', נו, אתה רואה? זה בדיוק הסגנון הזה, 'העברות כספיות', מה אתה רומז?

ברשות חבר-הכנסת, אני רוצה להגיד. היו העברות כספיות כשרות וחוקיות. אבל מה לעשות ששופט לא יכול לשפוט בעניינו של מי שהוא קיבל ממנו כסף וכסף לא קטן וכשהוא חותם שלא היה שום קשר בינו. זה לא נכון שאנחנו צריכים לחפש שופטים מבין אנשים שאין להם שום קשר לעולם הספרות, אלא כשיש לשופט, ושוב, אתם הרי כל ימיכם בעסקי ציבור, כשיש לשופט זיקה לעניין מסוים אז הוא או מודיע ואומר – תראו, האם אתם רוצים אותי בכל-זאת, או יוצא מהחדר או לא משתתף בהצבעה או פוסל את עצמו. הדברים האלה קורים מעשה של יום ביומו, ועדות מכרזים, בשנה האחרונה פסלו עשרות מכרזים על דברים פחותים מאלה ובכל שנה אחרת.


נאמרו כאן הדברים שאנחנו לא צריכים לפגוע בסופרים ובאמת אנחנו מצטערים מאוד על הפגיעה ב- 82 הסופרים שהשתתפו בתהליך הזה וסבלו מזה שהתגלו פגמים בהליך שלנו, זה נכון, שלנו הכוונה קרן ספיר. אבל בשביל לשים את הדברים בפרופורציה הראויה, בכל מכרז עירוני, כמו אלה שנפסלו עשרות במדינת ישראל כל שנה, כאשר מתגלה פגם ופוסלים את המכרז, יש עשרות מאוכזבים. זה לא בסדר, זה מצער, וכן הלאה. ברגע שאנחנו נכנסים לתחום הענקות מכספי ציבור, אין מה לעשות, זה כללי המשחק.


יש ניואנס בשיחה שאומרת הסופרים שוודאי כבודם הוא הרי הסיבה לזה שמפעל הפיס החליט לחלק כסף לספרות דווקא ולא במקום להקים 1,000 כיתות לימוד, להקים 1,001 כיתות לימוד ולא להתעסק עם סופרים. אז כבודם של הסופרים חשוב מאוד למפעל הפיס, יכול להיות שחייו היו קלים יותר אילו היה אומר אין לי עניין בספרות ובאמנות ובדברים שברומו של עולם אני אבנה עוד כיתת לימוד 1,001 ובזה אסיים את תפקידי. אבל מתגנב לדיון ניואנס שאומר שיש איזה עקימת אף של תלמידי חכמים מכל דבר שכסף קשור בו. אומרים – זה שטחי וזה רדוד ומטריחים אותנו במשפטים ובדקדוקי עניות וכן הלאה. בכל הכבוד, כאשר אתה נכנס לעולם של קבלת כספי ציבור ואתה מכתת את רגליך במסדרונות כנסת ואתה הולך ומאיים על דירקטוריונים בתביעות אישיות נגד הדירקטורים, אין מה לעשות, אז הכללים של קבלת כסף מקופת הציבור חלים עליך, אין מה לעשות. כמו על כל מי שמבקש כסף או תמיכה או הכרת טובה מכספי הציבור. אלה החוקים במדינת ישראל שהמחוקק כאן קבע אותם.

אגודת הסופרים העבריים. יעקב יעקב, בבקשה.

בוקר טוב. אני ביחד עם חברתי המשוררת עדנה מיטווך-מלר, מייצגים את אגודת הסופרים ובתורת שכאלה אך טבעי הוא שלבנו נתון לסופר, למר חילו שהרי אדם קרוב אצל עצמו. אנחנו הגענו לכאן משום שאנחנו סבורים שאגודת הסופרים צריכה, אמורה להיות או צריכה להיות מעורבת בוועדות מהסוג הזה, גם בוועדות חשובות שמפעל הפיס מקים. לי היתה הזכות להיות חבר בוועדת הפיס לתרבות באמנות שנים רבות והיו חילופין, אז אני מכיר את העבודה מקרוב. בדרך-כלל העבודה נעשית בצנעה, בצורה ראויה, והכסף מועבר גם ליוצרים, גם למפעלי תרבות וספרות, כך שהדברים בהחלט ראויים לברכה ואני מדבר על מפעל הפיס. כולנו יושבים כאן וכולנו יודעים ואתם יודעים טוב ממני שבחזון הציוני לא דובר על הקמת מפעל הפיס, אבל אם הוא קיים, אז מוטב שחלק מן הכספים ילך לדברים מהסוג הזה וטוב שהדברים נעשים כך.


קיצורו של דבר מנקודת ראות שלי רק משפט אחד, האגודה שלנו אמורה להיות מעורבת, אם אנחנו ממשיכי דרכם של ביאליק ושל טשרניחובסקי, אחרי 88 שנות פעילות, מוטב שגם לנו יהיה איזה שהוא חלק ונחלה בוועדות מהסוג הזה.

מה חבר הכנסת ניצן הורוביץ חשש שבמציאות העגומה הזאת שנוצרה, מי יירצה לבוא להיות שופט, זה חשש מבוסס? חשש שיש לקחת אותו בחשבון?

לעניות דעתי – לא והסיבה שאני אומר את הדברים קטגורית, זאת קלקלה שיצאה מתחת ידיהם של האנשים, אבל היא לא בבחינת מעוות שלא יוכל לתקון. אם התיקון יהיה נכון על-פי דברים שעולים כאן מבין הדברים, ניכר שיש אפשרות ודרך לפתרון הבעיה, להערכתי זה מעוות שיוכל לתקון ואפשר יהיה להמשיך בדרך.

בוקר טוב לכולם. את דבר אגודת הסופרים אני אשא בקיצור, אך לפני כן הרשו לי לצטט קטע מתוך השיר פרסים, מתוך ספרי תיקון לפני חצות שראה אור בשנת 2000. הוא מיועד, כל היושבים כאן, ובעיקר לאלון חילו.


בהיכלים המוארים יושבים אנשים שנונים, דנים בשיעור הכאב של מאזן השנים. בחדרים החשוכים יושבים מועמדים סגופים, דנים בשיעור האור של הרגעים השדופים. במשרדים המסודרים יושבים פקידים מתויקים, דנים בשיעור התנאים של הכיסאות הנצחיים. בשדות החשופים מתהלכים החקלאים המקווים, מתפללים לנביטת השתילים ולגשמים הנלווים. אחר-כך, יבואו הקוצרים הזרים לגזום בהינף יד אחת את הפירות המוכנים, לתיתם בקעריות עץ וזכוכית בבתי הבתים של הבורגנים הממתינים לטעון מן הצוף הנשפך, מן השקט המתוק של אחר הסערה שהציפה את שולחנות העץ והברזל החורקים, במורדות ובגבעות של האמנים האמיתיים.


אגודת הסופרים העבריים מבקשת מהנהלת מפעל הפיס ומהשופטים בפרס ספיר כי יגלו אצילות נפש, יתעלו מעל עצמם ויחליטו לפצות את הסופרים הזוכים השנה בפיצוי כספי מסוים שיוחלט על-ידי הנהלת מפעל הפיס. אנו חשים באמפתיה מוחלטת כלפי הסופרים שלמעשה נענשו על לא עוול בכפם. יש למצוא דרך לפצותם עניינית בשלב זה. אגודת הסופרים העבריים מברכת על המשך קיומו של פרס ספיר לספרות וממליצה לראות באירוע שפקד את הפרס השנה, אירוע חריג, חד-פעמי, שלא יישנה עוד בעתיד. האגודה מבקשת כי בעתיד יקפידו השופטים על מילוי הטפסים טרם מלאכת השיפוט. מדוע לא נלמד ממערכת בתי-המשפט בישראל ברגע שלשופט קרבה או מעורבות כלשהי לאחד משני הצדדים, מבקש הוא מייד להתפטר משיפוטו ולמנות תחתו שופט אחר, אובייקטיבי עד כמה שניתן, בקהילייה הספרותית היום בארץ. אגודת הסופרים מבקשת כי יהא לה נציג מכובד מטעמה בוועדת השיפוט. ראויה לציון העובדה כי כל הפרסים החשובים בארץ, לרבות פרס ברנר, פרס קוגל, ופרס ביאליק, קמו ונוסדו מטעם אגודת הסופרים ומעולם לא היה רבב בהם. רק השנה השקנו שני פרסים חדשים ספרותיים מכובדים, פרס דוד לויתן לשירת ביכורים ופרס עזריאלי לסופרים. אחת לשנתיים-שלוש, יש לתת גם את הדעת על פרס ספיר לשירה עברית מקורית. חשיבות המשכו התקין של הפרס הנו בעל משמעות הן כלפי דימוי מפעל הפיס כגוף שאינו מקים רק מתנ"סים ותומך בבתי-ספר, אלא מוקיר ומסייע ליצירה הספרותית הישראלית, הענקת דוגמה לדור הצעיר, הדחף להגיע למצוינות תוך כדי עבודה שקודה והאמירה כי המדינה אכן מוקירה ומקרבת בצנעה בהמשך לדבריה של פרופ' גרץ, את כל העוסק ביצירה אמנותית לשמה, מה שיוביל גם לפתיחת כיוונים ומגמות חדשות, זרמים חדשים ביצירה הישראלית. תודה לכולם על ההקשבה, אני משאירה כאן את עשרת הדברות שלנו.

בהחלט הייתי רוצה לקבל הזמנה לוועדה זו בנסיבות אחרות, כמובן, אבל אין מה לעשות, מי שלא עושה גם לא שוגה ואכן הגענו לישיבה זו. אני רוצה לענות במילה אחת לחברי אלון חילו ואני מקווה שאנחנו עדיין חברים.

כל הזמן.

אני מכיר אותו, את החבר שלי, כבר פעם שנייה, משום שהוא מועמד פעם שנייה בפרס ספיר ואני אגיד לך דבר, אני אצטט את מישהו שאמר – אכן אתה חברי, אבל האמת היא חברי יותר גדול. זאת אומרת, החוק הוא חוק ומה שהתקבל בדירקטוריון קרן ספיר, בהמלצתם של היועצים המשפטיים של מפעל הפיס וקרן ספיר, התקבל ועכשיו אני מבין, אני חושב שאני מבין את גודל האכזבה וכדי להקדים את מה שאני אומר, זה לא תם ההליך. ההליך מתקיים ואני, עד כמה שאני מבין ברפואה, מתקיימים ישיבות ומפגשים בין הסופרים והנהלת מפעל הפיס או היועצים המשפטיים ודנים בדרכים איך לפצות ואיך להוריד את הכאב ואיך לפצות את זה כספית ונפשית, כך אני יודע לפחות וזה דבר אחד.

דבר שני, אני חייב גילוי נאות – אני נכנסתי לנהל את קרן ספיר וקרן לנדאו למדעים ולמחקר ב- 2005. קרן ספיר נוסדה ב- 99 – 2000. מאז היווסדה, הדבר הזה בתקנון שכתוב שדירקטוריון הקרן חייב, בסמכותו למנות צוות שיפוט, היה כתוב בתקנון ומעולם לא קוים. ואני פשוט המשכתי את זה כמקובל היה. אבל אני לא רוצה להצטדק, אין מקום לזה בכלל, אלא כאילו הרגשנו את זה שמשהו לא טוב. בדצמבר 2008, בישיבת דירקטוריון, התקבלה החלטה של דירקטוריון בניגוד למה שכתוב בתקנון, שצוות השיפוט בסמכות הנהלת הקרן ויושב-ראש צוות השופטים המיועד להיות וזה רשום. יש בעיה עם זה ואנחנו נראה איך אנחנו פותרים אותה בעזרת היועצים המשפטיים שלנו, אבל אלה הן עובדות ואין בלתן. תודה.

יש לי תחושה שבחלק מהעניינים הדיון הוסט כאן וצריך לזכור ששריד הפר חובה ציבורית שלו כיושב-ראש חבר שופטים בעל קול מכריע שאף הכריע בסופו של דבר.

הואיל והוזמן אבל לא הגיע, מבחינת ההגינות הציבורית, פרסמו בעיתון מה שאתם רוצים, אבל כרגע אין מי שישיב, אז אם אפשר לצמצם את הדבר הזה.

המוסד פועל מכספי ציבור ואם דובר כאן על כבוד הסופרים שבאמת כבודם במקומם מונח על פועלם, יש כאן את כבוד הציבור שאת קולו אף אחד לא משמיע, שכספיו הם אלו שמופנים אל הפרסים ואני חושבת שמן הראוי הוא לזכור גם את, לא יודעת אם מדברים על מיליוני אנשים, שכספיהם מושקעים במקום הזה. זה נכון שתחום הספרות הוא תחום מצומצם ויכול להיות באמת שיהיה קושי למצוא שופטים חדשים, אבל במקרה הזה היה קשר שחרג בצורה מובהקת מקשר מקצועי, קולגיאלי, שאותו היינו מקבלים ולא היינו אומרים דבר, היה פה גם קשר משפחתי, גם קשר מקצועי וגם קשר כספי ונראה לנו שזה חורג מעבר לכל הדברים.

למה אתם, אגב, התערבתם בזה? למה אתם נכנסתם לסיפור?

הפורום שם לו בין השאר למטרה לדאוג לטוהר המידות, תקינות שלטונית ומפעל הפיס הוא מוסד הפועל מכספי ציבור, מוסד ציבורי, ולכן החלטנו לפנות. אני אומר את האמת ואת הגילוי הנאות, אולי הפסדתי, אני לא קראתי את הספר, סיפרו לי על תוכנות של הספר רק לאחר, אני לא יודעת עד היום מה תוכנו של הספר. אמרו לי בשלושה משפטים מה תוכנו וכתבתי את המכתב עוד לפני כן, זה סתם בשביל מאחורי הקלעים של הדבר. לא היה לי מושג.

אני רק רוצה להעיר שבראיון לוושינגטון פוסט נוחי אייל אמר שהמטרה ששמתם לכם לפעול נגד ספרים שחותרים לדה-לגיטימציה של המדינה הישראלית, כך הוא תפש את הספר הזה הוא אמר לעיתונות הזרה, זו המטרה העיקרית כאן, בואו לא נשחק את המשחקים. עשיתם את זה בגלל שתפשתם את הספר הזה כמנוגד לאג'נדה שלכם וכל השאר אלה רק משחקים משפטיים.

יכול להיות שזה היה שיקול בתוך הדבר, אבל אני אומר לך מן ההגינות שלו זה היה ספר אחר שהיה מתבצע אותו הליך באותה צורה וזה היה ספר שמתאים,

אז התנועה לאיכות השלטון היתה מגישה.

יכול להיות והייתי שמחה לו היא היתה מגישה גם עכשיו, כדי לפעול בצורה,

אז למה אתם לא תובעים רטרואקטיבית על כל הפרסים של שנים שעברו? לא היתה בחירה נכונה של השופטים-?

אם תיתן לי לדבר, נתתי לך את כבודך כשדיברת.

זכותו של גוף ציבורי, משיקולים ערכיים כפי שהוא מוצא לנכון,

רק בוא נשים את זה על השולחן.

אגב, אם אלה היו השיקולים שלהם, הם עושים טוב שמסתירים אותם. אתה אומר שנחי אייל אמר את זה, בסדר גמור, מה הבעיה?

כל מיני גופים מתיימרים לייצג עניינים ערכיים.

אמור לי מי המתלונן ואומר לך מה נשוא התלונה בחברה הישראלית. הדברים, זה בכל הכיוונים ואני לא מאלה שמתלוננים, אני לפחות זכיתי באביר איכות השלטון מהתנועה לאיכות השלטון, אז אין לי תלונות. בלי כספים, זה בלי כספים.

היינו מאוד שמחים גם תנועות אחרות שנושאות על דגלן את ערכי תקינות השלטון, היו עושות את אותו מעשה כמונו, מפני שנראה לנו שהוא מעשה אמיתי.


לאור זה שאנחנו ראינו את עצמנו באיזה שהוא מקום כמייצגים של הציבור, החלטנו לפנות ולפעול ואנחנו רואים בצורה מכבדת ומכובדת מה שראה מפעל הפיס לעשות ואמנם נאמר כאן על הפורום שהוא נזרק מכל המדרגות בכל מיני בג"צים, אבל באחד הבג"צים שבו הוא נזרק מכל המדרגות נאמר קשר משפחתי, קשר כלכלי מובהק או קשר אישי החורג באופן משמעותי ממסגרת ההיכרות ושיתוף הפעולה המקצועי, עשויים להגיע כדי ניגוד עניינים אסור אשר ימנע השתתפותו של חבר ועדה בהחלטה על זכיית מועמד בפרס לגבי פרס ישראל ומה שאותנו עניין זה המעשה שיושב-ראש חבר השופטים לא הצהיר על קשרים ולכן פנינו.

אני רוצה להתחיל לסכם את הדיון הזה. האמת היא שמי שהיה צריך לסכם אותו, לנסות לסכם, זה חבר הכנסת נחמן שי, רק הוא תוך כדי הדיון נקרא ליושב-ראש הכנסת. בבית הזה מקובל שכשיושב-ראש הכנסת קורא, אז גם אם ההצעה לדיון היא הצעה שלו, שהוא יזם, אז נענים ליושב-ראש הכנסת. הוא התנצל בפניי.


יש לי שני תיקונים לאלון חילו. אחד, זה בתחום שלך, בתחום הספרות. אמרת סכומי עתק. עתַק זה גדול, עצום, ועתֶק זה הרבה. זה תיקון אחד שלך כסופר. הדבר השני לתקן אותך, לפי השקפתי, בעמדתך כעורך-דין לא כסופר. גוף ציבורי בהחלט יכול להיות שהוא עבריין שהופך לתליין. כלומר, אם גזברות הכנסת תיתן לי בטעות תשלום נוסף, אז היא עבריינית, היא עברה על עבירה שלא היתה צריכה לעבור עליה, היא תשמש את עצמה כשופט, והיא גם אחרי זה גם תתלה אותי כי היא יכולה להוריד את הסכום בבת אחת, בלי לשאול אותי, ולקחת עוד ריבית והצמדה. כלומר, על-פי השקפתי ושוב, מהניסיון הציבורי שלי, גוף ציבורי יש עליו בקרות, עובדה, אתה הולך לתבוע אותו למשפט.

מה עם זכות השימוע? אם אתה כבר עושה, פעל לפי זכות השימוע.

יכול להיות. אתה צודק. יש איזונים ובלמים, אתה צודק. אתה צודק. אני לא הערתי לך על זה ששמעת על הדבר הזה דרך התקשורת. אתה שואל אותי, אם כך היו פני הדברים, אני חושב שזה התנהגות לא ראויה, התנהגות לא ראויה של גוף ציבורי.

שמוסיפים אגב זה מחדלם להתנצל, לא שמעתי מעולם התנצלות מהדירקטוריון.

אנחנו לא מנהלים עכשיו, אני אפשרתי לך, אני חושב, אמרת דברים שהם יוצאים מן הלב ואני מאוד מסכים אתך בכל מה שקשור לכבוד הסופרים ואנחנו מדברים על כלל הסופרים, אני חושב שההערה של חבר הדירקטוריון ביננפלד היא נכונה, השיקול כאן הוא לא רק שלך, הוא גם שלך, כי אתה היית במוקד העניין, אבל הראייה היא באמת ראייה יותר רחבה של כלל הסופרים של 82 סופרים שהגישו, שאני מניח שכל אחד מהם חשב שהוא ראוי לקבל את הפרס הראשון והוועדה הזאת, אני חושב שפתחתי את דבריי בתחילת הדיון, קודם כל מרגישה מחויבות עצומה למעמדם של הסופרים, לכבוד הסופרים, ואני חושב בהחלט שהוועדה הזאת יכולה לקחת על עצמה אחריות להתנצל בפניך ובפני הסופרים האחרים, כל אחד מה- 82 ומאלה שעלו לגמר, להתנצל על אירוע שגרם עוגמת נפש רב לסופרים. אין ספק בדבר הזה. זה חלק מתפקידנו לייצג אתכם ולתבוע את עלבונכם והדיון הזה מתקיים כדי להבטיח שלהבא זה לא יקרה ואת העניינים הכספיים, אנחנו בין כה לא הפורום, אתם תבררו ביניכם. אני לא מכריח אתכם. אז זה באמת אני חושב העניין הראשון שבו אנחנו צריכים לפתוח.


הדבר השני הוא שאני לא חושב שהיתה פה איזה שהיא סרחה פוליטית או פוליטיזציה וכדומה, אם היו כל מיני רמזים. אני לא חושב שזה קשור בעניין ובוודאי גם בעתיד אסור שתהיה פוליטיזציה של הפרס מכל הכיוונים. פרסים ספרותיים צריכים להיות נקיים מכל חשש כשרים למהדרין, שלא חדרה איזה שהיא לחלוחית פוליטית אל העניין הזה.


הדבר השלישי הוא שאני אומר את זה גם, לא בטוח שניצן מסכים אתי עד הסוף, אבל אני בהחלט חושב שפה עוד דוגמה שתקשורת וגופים ציבוריים ממלאים את תפקידם. מגיע אליהם מידע, חושפים אותו, לא מחביאים אותו. פעם זה גוף כזה ופעם זה גוף אחר, אני אומר את זה בכל הגופים, אלה שאני אוהב יותר ואלה שאני אוהב פחות. האמת שבגופים החושפים אין לי מישהו שאני אוהב פחות, אני למדתי בתפקידי כיושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, איזה חשיבות עצומה יש למגזר השלישי, למגזר האזרחי, שיש לו את האומץ והוא מתמסר לעניין הזה ואני חושב שחוסננו הדמוקרטי הוא חלק מהעניין הזה ותקשורת היא תקשורת פתוחה ולא תמיד אני אוהב אותה ולפעמים אם היד קלה על ההדק וכדומה, אבל בסוף בסוף, אני חושב שאנחנו צריכים להתברך שדברים נחשפים ואני בהחלט מברך על החשיפה ואנחנו לא מגנים את זה שהפורום במקרה הזה, הפורום חשף והעיתון מעריב לקח על עצמו להוביל את העניין הזה.


אני על כל פנים, אני חושב שנחמן גם בדעתי בעניין הזה וגם חבר הכנסת גנאים, שאנחנו לא סבורים שהקרן היתה צריכה להשאיר את הדבר כאילו לא קרה דבר. משנחשפו הבעיות, קיבלה הקרן החלטה שאני לא רואה איך היא יכלה לקבל החלטה אחרת. אני מצטער שזה באיחור. זה באיחור ועל כך צריכים לעשות בדק בית אצלכם, כמו שראוי שהקרן תעשה בדק בית למנוע תקלות כאלה בעתיד. אין ספק שהאיחור בתגובה, ההתנהלות, כמו למשל שהזוכה שומע את הדבר דרך התקשורת, כדבריו, הוא דבר שלא היה צריך לקרות ואני, אגב, חושב שמעבר לוויכוחים הכספיים, לא רק אנחנו צריכים להתנצל לפני כולם, אני מדגיש, לא רק בפני הזוכה, וגם בפני היתר, זה לא רק עניינו של הזוכה, ראוי גם שמפעל הפיס וגם הקרן ימצאו את הדרך להתנצל על עוגמת הנפש.


אנחנו חושבים שבהחלט צריך לברך את קרן ספיר, מפעל הפיס, על עצם קיום הפרס, הוא דבר חשוב. נשמח אם תזכו להרבות פרסים ולהגדיל את הסכומים ולהרחיב אותם, ככל האפשר.


הערה אחרונה שאני רוצה לומר, שנאמרה גם בתחילת הדיון, וזה שהוועדה תבדוק ותשקול בכובד ראש וברגישות הרבה להניח האם ראוי והאם צריך והאם נכון להניח תשתית תחיקתית להסדיר את סוגיית הפרסים בתחומי התרבות, המדע, הרוח, שמקורם בכספים ציבוריים, בגופים ציבוריים, או במונופולים ציבוריים, כדי להבטיח שתהיה שקיפות, תהיה נאותות, יפורסמו אמות מידה גם לבחירת השופטים וגם לבחירת הזוכים בפרסים ובכל מה שקשור לפרסום נאות ובעריכת טקסים אולי ראויים ומתאימים והולמים.


עד כאן אני רואה פחות או יותר סיכום הדיון. אני גם חושב שצריכים לקחת בחשבון את הערתו של חבר הכנסת הורוביץ. אני חושב שאני מסכים אתו שיש חשש באשר לנכונות. אני רק מטיל ספק אם שזה חשש רציני וזה רק מחייב את הקרן לקחת בחשבון את הדברים שאמר חבר הכנסת הורוביץ באשר לחששות לעתיד וכבר אולי היום להתחיל לעסוק בסוגיה הזאת. אני מקבל את הגרסה של אגודת הסופרים שזה יימצא. לא נעמוד במצב שלא יימצאו שופטים, אבל כולנו רוצים שופטים ראויים וברמה וכדומה, שלאחר ששמם יתפרסם אז הציבור אומר – רבותיי, זה חבר שופטים שאפשר לתת בו אמון. צריך בהחלט לקחת בחשבון גם את ההערה הזאת ולהבטיח את העתיד.


תודה רבה. תם הדיון.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00