PAGE
23
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
28.7.2009

הכנסת השמונה עשרה




נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 29

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ז' באב תשס"ט (28 ביולי 2009), שעה 12:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר),: דוח המועצה לשלום הילד על ילדים עולים בבית הספר, של חה"כ רוברט טיבייב.

חברי הוועדה: ליה שמטוב - היו"ר

רוברט טיבייב

מרינה סולודקין

שרה כהן
המשרד לקליטת עליה, מנהלת שירותי רווחה

שרי פייר
המשרד לקליטת עליה, מנהלת תחום בכירה בחינוך

פק"ד גליה זיו
המשרד לבטחון פנים, נציגת אגף חקירות, יחידת נוער

רב סמל הילה מזרחי
המשרד לבטחון פנים, קצינת מדור נוער

נח גרינבוים
משרד החינוך, מפקח ארצי בתחום קידום נוער עולה

אבי בר כוכבא
משרד החינוך

יחיאל שליה
משרד החינוך

משה דקלו
משרד החינוך, מנהל אגף א' – ארגון למורים

עמנואל גרופר
משרד החינוך, מנהל אגף החינוך בפנימיות

יעקב פוליקביץ
משרד הבריאות, מנהל המחלקה לבריאות הנפש

ד"ר יצחק קדמן
המועצה לשלום הילד, מנכ"ל

חניתה קושר
המועצה לשלום הילד, מחלקת מחקר ופיתוח

ציפי ברמן
המועצה לשלום הילד, מחלקת מחקר ופיתוח

ישיאלם פקדה
המועצה לשלום הילד, נציגת פניות ציבור

יפה ציונית
המועצה לשלום הילד

אילנה שפייזמן
שת"יל, רכזת תחום שינויי מדיניות

ד"ר אלי זרחין
אגודה ישראלית למען ילדים עולים, מנכ"ל

אבי מספין
אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, מנהלת תוכניות תעסוקה

דנה גורדון

יעל – חבר המתרגמים בע"מ

דוח המועצה לשלום הילד

על ילדים עולים בבית הספר, של חה"כ רוברט טיבייב.

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

הישיבה היום היא במסגרת דיון מהיר של חבר הכנסת רוברט טיבייב. נשיאות הכנסת העבירה לנו לוועדה את הבקשה לדיון. את הנתונים שבדוח כולם יוכלו לראות ולא רק לשמוע. נמצא איתנו היום המנהל הכללי של המועצה לשלום הילד, הדוקטור יצחק קדמן, אנחנו מודים לך על העבודה שלך וגם למשרד הקליטה והעלייה על העבודה המשותפת.

אני מבקשת להציג בפניכם את השורה האחרונה של הנתונים מהדוח:

10% מכלל הילדים בישראל הם ילדים עולים והם כי 230,000 ילדים שמתוכם כאמור 10% עולים. רובם גרים בפריפריה.

אחוז העולים הזכאים לבגרות בשנה האחרונה נמוך ב- 10% מכלל הילדים.

הפער, כפי שהוא מוצג מהדוח, אינו משתנה במהלך השנים.

שיעור הנשירה של הילדים העולים כפול מכלל התלמידים – הפער הזה, לפי הדוח, עקבי והוא נכון בכל הכיתות.

לצערי מהדוח עולה ששיעורי העוני בקרב עולים חדשים גבוה משיעור העוני בקרב כלל הילדים.

77% מכלל הילדים החיים במשפחות עולים הן משפחות שמתקיימות בדרך כלל מקצבת הבטחת הכנסה, משפחות חד הוריות.

אבל ישנה גם בשורה אחת טובה שעולה מהדוח, ישנה ירידה בשיעורי הפשיעה של נוער עולה.

הנתונים האלה מדאיגים מאוד, ואנחנו רואים לפי הדוח שקיים קושי לשלב את התלמידים העולים במערכת החינוך. הקושי נובע מהרבה בעיות ייחודיות שעמם מתמודדים ילדים עולים: קשיי שפה, קשיי עליה, השתלבות בחברה הישראלית, בעיות במשפחה ועוד.

כשעיינתי וקראתי בדוח, גם אני עולה חדשה-ותיקה, נזכרתי שגם אנחנו חשבנו שהילדים שלנו הם התלמידים הכי טובים, הם תמיד משתתפים בכל התחרויות ותמיד ראשונים, אבל בדוח אנחנו נחשפים לבעיה, ואני חושבת שהנושא של שילוב ילדים עולים במערכת החינוך זה נושא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. אנחנו צריכים למצוא את הדרכים לשלב הכי טוב את הילדים מערכת החינוך.

אנחנו נמצאים כאן כדי לדון בנושאים האלה. ולפני שאנחנו נבקש מהמועצה לשלום הילד להציג לנו את הנתונים אני אבקש מחבר הכנסת רוברט טיבייב לפתוח את הדיון.

תודה, אני מברך מאוד את יושבת ראש הוועדה הגברת ליה שמטוב שמשכה את ההצעה מנשיאות הכנסת. ביקשתי דיון דחוף בנשיאות הכנסת אבל זה הגיעה לוועדת העלייה והקליטה וזה בסדר גמור. צר לי ששר החינוך לא נמצא פה. לדעתי, לאור הרפורמה שמתרחשת במשרד החינוך הוא היה צריך להיות נוכח כאן. בעיניי הדוח הזה הוא פצצה אטומית.

שאלה לגבי הנתונים בדוח, אתם מתייחסים לעולה על פי הנתונים של משרד החינוך?

בנתונים של הנשירה אנחנו משתמשים בנתונים של משרד החינוך.

זאת אומרת שהנתונים האמיתיים הם הרבה יותר גרועים.

הנשירה היא נשירה גלויה, היא אינה כוללת את המספרים על נשירה סמויה של תלמידים שעדיין רשומים בבית הספר אבל הם יותר ברחוב מאשר בבית הספר. זה נכון לגבי כלל האוכלוסייה, וזה נכון גם לגבי ילדי עולים. הנתונים הם הנתונים הרשמיים, הגלויים, הם לא כוללים את הנתונים על נשירה סמויה.

לפני הישיבה, עברתי על כל וועדות הכנסת שמר יצחק קדמן השתתף בהן, הבנתי את רוח הדברים. בוודאי נמצאים כאן אנשים בקיאים ממני. מרינה סולודקין תודה רבה על השתתפותך בדיון הזה. אתמול גם דיברנו עם יושבת ראש סייעת קדימה, הגברת ציפי לבני שתומכת ביוזמה שלנו, אני בהחלט בהחלט אתבסס על עזרתן של מרינה סולודקין ושל ליה שמטוב.

מהדוח של המועצה לשלום הילד, ברור שזה לא הדוח הראשון אבל הדבר שמסתמן הוא שאין בעצם שינוי בנתונים. כתוב כאן ש- 30.8% מכלל התלמידים הם מקרב התלמידים . ברור שהבעיה יותר עמוקה. מהנתונים של הדוח נמצא שבשנת 2007 כרבע מכלל ילדי העולים היו ילדים עניים. צריך להבין איפה אנחנו נמצאים. כנראה שהרפורמה של משרד החינוך לא תעזור כדי לשפר את הנתונים האלה.

יש לי שאלה נוספת, ואני פוחד, לגבי הפשיעה אצל הילדים העולים ובכלל במשפחות. פתחנו אתמול ושלשום את העיתונים, והיום יש המשך על המקרה של האבא שהרג את הילדה. מזעזע. ויש לי שאלה למר יצחק קדמן, האם ישנם מקרים כאלה בקרב העולים?

שוב, אני שמח מאוד על היוזמה גם של וועדת הקליטה וגם על השתתפות משרד הקליטה בהכנת הדוח הזה. אנחנו חייבים לעצור את הנשירה ממערכת החינוך של תלמידים עולים. לדעתי יש מספר בעיות ואני לא כל כך בקי בחינוך, אבל אנחנו חייבים לעצור את נשירת התלמידים עולים. לתלמידים אלה יש פוטנציאל ענק ואנחנו צריכים להתאים את המערכת החינוך לתלמידים האלה, אפשר להפיק מהם דברים רבים וטובים.

תודה רבה. יש לנו את נציגי משרד החינוך והם יענו על השאלות ששאלת בנושא החינוך. חברת הכנסת מרינה סולדוקין בבקשה.

תודה רבה לך על קיום הדיון החשוב הזה בנושא החינוך. חשובים הדברים שמשרד הקליטה ומשרד החינוך וגם ארגוני עולים שעובדים לטובת ילדי ישראל יאמרו.

אני מבקשת להתייחס לנושא אחד, לרפורמות של משרד החינוך אין להם די רושם חיובי בנושא החינוך של ילדי עולים. אולי החינוך של ילדי עולים נמצא תמיד בשולים של האג'נדה של משרד החינוך. אנחנו עדיין רואים שגם המאמצים של משרד הקליטה כדי לשפר את המצב, , עדיין לא מוצלחים.

אני מבקשת לחזור לנתון שבשנות ה- 90 למדינת ישראל הגיעה עליה של מבוגרים, יותר מ- 67% נמצאים יותר מ- 15 שנה. אחרי 20 שנה אנחנו מוצאים שכ- 50% מילדי העולים זכאים לבגרות. זאת אומרת שכמו שהיה בעליות הקודמות שהדור השני והדור האחד וחצי, וכפי שסוציולוגים מבחינים, סובל מירידה במעמד ומהסטאטוס וגם בידע ובהצלחות. אני חושבת שכולנו מנסים לשנות את המצב, אבל עדיין לא הצלחנו. מה שאני מבקשת מהדיון היום זה להבין למה זה קורה? זה קרה לעליה מעיראק ומצפון אמריקה, אני שואלת למה אנחנו עושים במשך חמישים שנה את אותן טעויות.

תודה לחברת הכנסת מרינה סולודקין, תודה למשרד הקליטה וגם למועצה לשלום הילד, הדוח יוצא כל שנתיים, קל יותר להתייחס כי אתמול הייתה לנו פגישה בנושא הדוח בעניין ההתאבדויות, היום אנחנו מדברים על שנת 2006, וטוב שיש לנו נתונים ואנחנו בוועדה יכולים לבחון איך אפשר אולי לפתור את הבעיה.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. ראשית אני רוצה להודות לוועדה, זו וועדה שאני עובד איתה הרבה שנים בתענוג רב מאוד. לכל אלה שלא יודעים זה אינו מועד פשוט להיכנס לוועדה, הכנסת עומדת לצאת לפגרה ואף על פי כן הוועדה מצאה לנכון לקיים דיון מיוחד בנושא הזה, אני רואה בזה הבעת חשיבות של הוועדה ועל התייחסותה לנושא. זה חשוב ביותר.

אני רוצה להודות גם לשותפים שלנו במשרד הקליטה, נמצאת כאן שרה כהן שהיא שותפה וותיקה שלנו. אני מבקש לומר מילה טובה על משרד הקליטה, אני לא תמיד אומר מילים טובות על משרדי ממשלה, אבל יש לי תענוג מיוחד לומר מילה טובה על משרד הקליטה. משרד הקליטה הוא משרד עם אומץ, לא כל משרדי הממשלה היו אומרים בואו אנחנו פותחים את השערים, הכל פתוח, בואו נוציא מסמך על נתונים. לשבחו של משרד הקליטה הוא לא ניסה להתערב בשום צורה גם כשהנתונים לא היו נוחים, ויש כאן הרבה נתונים לא נוחים. משרד הקליטה אמר "אז מה, אנחנו צריכים ללמוד את הנתונים, אנחנו צריכים כלי כדי לעבוד איתו כדי לשנות מדיניות, כדי לשפר את העשייה". זה לא דבר פשוט שמשרד ממשלתי נרתם לעשות. זו ההזדמנות שלי פעם נוספת להודות למשרד הקליטה והלוואי שעוד משרדי ממשלה יהיו פתוחים כמו משרד הקליטה בעניין.

זה באמת אמיץ. חבר כנסת מהאופוזיציה אומר, שאם זה כך זה באמת אמיץ.

אני אתן לחניתה קושר, שהיא אחת העורכות של השנתון ויחד עם יפה ציונית שיושבת כאן, וציפי ברמן, אני אתן להן להציג מצגת קצרה שתציג לנו מעט מהנתונים.

אני מבקש לומר כמה דברים עקרוניים-מהותיים, הנתונים של השנתון קשורים אחד בשני. חבר הכנסת רוברט טיבייב כבר רמז לזה וגם חברת הכנסת מרינה סולודקין. יש קשר בין נשירה ממערכת החינוך לבין שיעור העבריינות בקרב בני נוער עולים. לא יעזור אי אפשר לנתק את השניים. יש קשר בין שיעור הילדים העניים בקרב העולים לבין נשירה מבית הספר. מי שחושב שאין קשר בין מצב כלכלי לבין נשירה טועה. לכן אי אפשר להסתכל על כל פריט כאן בנפרד. צריך לראות את התמונה הכוללת.

בתמונה הכוללת יש דברים מדאיגים ויש דברים שניתן להסתכל ולשאוב עידוד –אם משקיעים אפשר לראות תוצאות. אני מוכרח לומר את זה וצריך להדגיש שישנה ירידה בשיעור העבריינות, עבריינות הנוער בקרב העולים. חשוב להגיד את זה מפני שנוצר רושם בציבור, וקל מאוד להיכנס להכללות ולסטיגמה, שכל בני הנוער העולים הם אלימים, הם מעשני סמים, הם אלכוהוליסטים. יש ירידה בשיעור עבריינות הנוער בקרב העולים. זה הצד המאור, אבל יש גם צד מאוד שלילי, עדיין שיעור העבריינים בקרב העולים הצעירים גדול פי שניים ולפעמים אפילו יותר מחלקם באוכלוסייה, זה אומר שמשהו כאן לא בסדר.

תשכחו מזה שהילדים שבאים אלינו מארצות אחרות הם יותר רעים מהילדים הישראלים, מי שאומר את זה עושה עוול גדול מאוד לאוכלוסייה. אלו ילדים טובים, אבל כשאתה מזניח ילד וילד עובר משבר הגירה, וכאשר הילד הזה פעמים רבות מתחיל לנשור ממערכת החינוך, הפיתוי של הרחוב הוא פיתוי גדול. הרחוב והעולם העברייני הוא קולט העלייה טוב ביותר שיש, הם לא עושים הפליות, הם מקבלים מי שבא, הם מוכנים לקבל עולים מאתיופיה ועולים מברית המועצות לשעבר, הזרועות פתוחות שם, אין נשירה ומחבקים שם את כולם, את היהודים ואת הערבים וכולם ביחד, ממש אידיליה, רק שהמקום הוא המקום הלא נכון.

נמצא כאן ידידי הטוב יחיאל שילה ויחד עם אנשים נוספים ייצג את משרד החינוך. בשנים האחרונות, ואני אומר את זה בצער, ההשקעה בילדים עולים ירדה. ירדה כי כל התקציב המשרד ירד, ואני שמעתי רק לפני כמה ימים מהשר שב- 2009 תקציב הפעולות של המשרד יקטן ב- 30% . ואם תקציב הפעולות יקטן ב- 30% המשמעות היא בעיקר בקהלי יעד מאוד ספציפיים. זה לא שכר המורים שבצדק לא נוגעים בו ואפילו מעלים אותו, אלו הפעולות שנועדו למען נוער נושר, נוער עולה וכל הדברים האלה. אם בדברים האלה אנחנו לא משקיעים, ואני אספר לכם בקצרה סיפור אישי נפלא שניתן ללמוד ממנו הרבה. אנחנו עושים את כנס באר-שבע לשלום הילד כל שנה, רבים מכם היו בכנס הזה.

לפני שנה ניגשה אלי אישה, לא הכרתי אותה ובאה ונתנה לי נשיקה, לא הבנתי לכבוד מה, האישה לא מופיעה בטורי רכילות, אישה מבוגרת, שאלתי אותה למה את מנשקת אותי, היא אמרה, אתה יודע הילד שלי התגייס לצנחנים, אתה לא זוכר אותי אבל אני אזכיר לך. היא סיפרה לי שלפני כמה שנים, הם גרים בבאר-שבע, הם עלו מאחת ארצות ברית המועצות לשעבר, והילד שלה הגיע ארצה והוכנס לכיתה ד', הוא לא ידע מילה עברית, הוא לא ידע מה זה תנ"ך, הוא לא ידע מה זה יהדות ולא ידע מזה עברית, למרבה הצער הילד לא קיבל לא אולפנית ולא שעות עזר בעברית, שמו אותו בכיתה וזהו. אני לא צריך ללמד אתכם בחינוך, ילד שלא מבין מילה ממה שמדברים בכיתה, ביום הראשון הוא יושב בשקט, ביום השני הוא יושב בשקט ואחרי זה הוא צריך למצוא דרך לתקשר. הילד לא מבין וגם רוצה חברים, הוא תחיל לעשות פרצופים לילדים אחרים בכיתה וכולם מאוד צחקו, וזה בצדק הפריע למורה, ואם בכיתות של היום של ארבעים תלמיד מספיק שילד כזה עושה פרצופים ומפריע לכולם. אקצר, האמא קיבלה הודעה שהילד זקוק לחינוך מיוחד, יש טיקים, הוא עושה פרצופים במשך כל השיעור, הוא מפריע, הוא לא לומד כלום והוא צריך חינוך מיוחד. האמא פנתה אז אלינו ואמרה אני מכירה את הילד שלי, עד כיתה ג' הוא למד בארץ שבה היינו והיה ילד מצוין והוא ילד לחינוך מיוחד.

היה צריך לעשות מאבק שלם כדי שהילד הזה לא ילך לחינוך מיוחד, וועדת ערר, וכלים שהפעלנו. מנהלת המחוז במחוז הדרום אמירה חיים, שהיא באמת אישה מופלאה, אמרנו לה שאנחנו מוכנים לעזור, נגייס ארגונים וולונטריים שיעזרו לילד, אין סיבה לשלוח את הילד לחינוך מיוחד. הילד נשאר בבית הספר הרגיל, עשה בגרות. האמא באה לנשק אותי כי הוא בדיוק התגייס לצבא, התגייס לצנחנים, היא מאושרת, הילד מאושר. הילד הזה בקלות היה יכול להיות זרוק בחינוך מיוחד, או אלי האמא הייתה אומרת שאם חינוך מיוחד היא לא שולחת אותו לבית הספר. אז היה לנו עוד נושר אחד. ואנחנו יודעים לאן הנושרים האלה מגיעים.

שיעור הילדים מקרב ילדי העולים שמוכרים לשירותי הרווחה הוא גבוה באופן מפחיד, שיעור הילדים בפנימיות לילדים בסיכון, הוא פי שלושה מחלקם באוכלוסייה. למה? איך מסבירים את העניין הזה? הילדים בחסות הנוער, חסות הנוער זו הכתובת האחרונה לפני בית הסוהר, חסות הנוער מטפלת בנוער עבריין. שיעור הילדים במוסדות חסות הנוער עולי ברית המועצות לשעבר ועולי אתיופיה, הוא פי שלושה מחלקם באוכלוסייה. למה? למה? מישהו פה מזניח את האוכלוסייה.

באירוע שעשינו להופעת השנתון שרת הקליטה, חזרה וצטטה אימרה ישנה שאולי יש בה אמת. היא אמרה "מדינת ישראל נורא אוהבת עליה - עולים קצת פחות". אנחנו מוכרחים להשקיע בילדים באלה. זה ההון האנושי שלנו ממדרגה ראשונה. אלו ילדים עם פוטנציאל עצום. במקום לראות בכל ילד עולה שצריך לשלם לו עוד סל קליטה, או שצריך להוציא שוב מסעיף תקציבי כזה או אחר. בואו נראה אותם כנכס. אלו ילדים שמגיעים אלינו עם פוטנציאל עצום. אין סיבה למצוא אותם במוסדות חסות הנוער, אין סיבה למצוא אותם בתיקים פליליים של המשטרה, אין סיבה למצוא אותם נושרים לרחוב. אלו ילדים שיכולים ללמוד אם נשקיע בהם השקעה רצינית. זה אמור כלפי משרד החינוך וכלפי משרדי ממשלה אחרים.

יש בעיה קשה, אני אומר את זה בהכללה למרות שלא כולם אותו הדבר, אין להערכתי מספיק אנשי מקצוע מקרב העולים החדשים שעובדים עם ילדים עולים. יש צורך באנשי מקצוע שמבינים את התרבות, שמבינים את השפה, שהם יודעים על גופם מה הם עברו, שתהייה להם יותר אמפטיה מאשר היכולת המקצועית. אין מספיק קציני מבחן יוצאי אתיופיה, אין מספיק קציני ביקור סדיר יוצאי ברית המועצות, ואין מספיק עובדים סוציאליים בשירותי הרווחה שבאים מקרב האוכלוסייה הזאת. אנחנו צריכים לגייס, גם אם זה תוך הפליה מתקנת, אפשר למצוא דרכים לגייס יותר אנשי מקצוע מתוך אוכלוסיות העולים כדי להצליח טוב יותר עם הילדים.

אני אענה על שאלה שנשאלתי כאן לגבי מקרי רצח של ילדים. בשנה האחרונה היו לפחות שני מקרי רצח של ילדים על ידי הוריהם שקרו במשפחות עולים. משפחתו של אלון זכרונו לברכה ושל מיכאל זכרונו לברכה. אני שמח ששאלת אותי כי אנחנו ממש הבוקר גמרנו לעשות סיכום של נתונים ומחקר על הילדים שנרצחו בישראל בידי בני משפחה בשש השנים האחרונות. ראשית כדאי שתדעו כי אנחנו תמיד מתפלאים שזה מקרה ראשון מסוגו, מה שקרה בשבוע שעבר זה לא מקרה ראשון. בששת השנים האחרונות נרצחו 32 ילדים בידי בני משפחתם, זה ממוצע של בין 5 ל- 6 מקרים בשנה. הנתונים הם נתונים מאלפים. אתם יודעים באיזה חודשים מרוכזים מקרה הרצח של ילדים? זה לא מתחלק שווה בשווה כל השנה. שלושת החודשים הכי קשים מבחינת רצח ילדים זה, יולי, אוגוסט ואוקטובר. אתם יודעים מה קורה בחודשים האלה? חופשות, זה חופשת הקיץ וחופשת החגים, הילדים לא במסגרת, יש הרבה מאוד חיכוכים, וזה נתון מאוד מעניין.

בדקתי גם את השאלה של עולים, למרות שהיו בקיץ שעבר שני מקרים של ילדי עולים, מתוך -32 המקרים בשש השנים האחרונות, היו 4 מקרים של ילדים שנרצחו במשפחות עולים, זה פחות או יותר מקביל לחלקם באוכלוסייה. אני מבקש לא לשים שום סטיגמה. העולים החדשים הם לא פושעים, הם אוהבים את הילדים שלהם כמו כל משפחה אחרת. אגב כל ה- 32 מתחלקים בכל רובדי האוכלוסייה, לפי הכנסה, לפי עדות, לפי וותק בארץ. הצרה הנוראית הזאת מתרחשת בכל רובדי האוכלוסייה, גם אצל עולים אבל לא יותר מאשר חלקם באוכלוסייה.

אבקש ברשותך, מחניתה קושר לתת לנו מעט מהנתונים של השנתון.

אני רוצה לחזור לדוגמה שנתת על הילד. אם באמת המורים היו מקבלים את ההכשרה המתאימה ובמיוחד בקרב מורים ומורות עולים כי הם מכירים את התרבות, אולי ההחלטה הייתה אחרת.

צהריים טובים לכולם. נשמח להציג כמה נתונים נבחרים, אני מוכרחה לציין שמדובר בקומץ זעיר ביותר.

נציג קצת נתונים דמוגרפיים, וכמו שהיושבת ראש הוועדה אמרה, בסוף שנת 2007 היו בישראל כמעט 236,000 ילדי עולים. בעניין הזה חשוב לבהיר דבר חשוב, אנחנו בעצם מתייחסים לשתי קבוצות בין ילדי העולים, יש לנו את ילדי העולים שנולדו בארץ להורים שעלו ארצה מאז 1990, היא כוללת גם את הקבוצה של ילדים שנולדו בחוץ לארץ ועלו ארצה עם משפחתם, ויש את הקבוצה של ילדים עולים שנולדו בחוץ לארץ ועלו ארצה. נראה לאורך הנתונים שלא תמיד נאספים נתונים על ילדי עולים כי לא תמיד מתייחסים לדור שני לעלייה כילדי עולים. זה וויכוח מאוד גדול.

כפי שהיושבת ראש הציגה כ- 10% ילדי עולים מהווים 10% מכלל הילדים בישראל. חשוב לציין שזה שיעור מאוד גבוה ביחס למדינות מערב אחרות שנמצאות סביבנו. מתוכם כמעט 90,000 הם ילדים עולים שנולדו בחוץ לארץ ועלו ארצה מאז 1990 והם עדיין ילדים והם מהווים 3.7% מכלל אוכלוסיית הילדים.

הפיזור של ילדי עולים - המפה מלמדת על ריכוז של משפחות עולים במספר קטן יחסית של ישובים ורובם בפריפריה ובאזורי מצוקה. ניתן לראות שהישובים המסומנים בשחור הם ישובים ששיעור ילדי העולים נעה בין 20% ל- 29% שזה כמעט פי שניים או פי שלושה מחלקם באוכלוסייה. הישובים שמסומנים בסגול הם ישובים שבהם ילדי העולים מהווים 130% מהילדים בישוב, שזה פי שלושה מחלקם באוכלוסייה, רואים פה את שדרות, אור עקיבא, קרית ים, נצרת עלית, וזה כמובן מעלה שאלה לגבי מדיניות הפיזור של משפחות עולים, ואת הצורך לפזר אותם במגוון של ישובים.

מה עם מדיניות הפיזור?

כשאנחנו מסתכלים קצת על ארצות המוצא של ילדים שנולדו בחוץ לארץ ועלו ארצה, אנחנו רואים ולא נתפלא לראות שרובם הם יוצאי ברית המועצות לשעבר. קבוצה מרכזית נוספת של ילדים עלו מאתיופיה, והשאר מארצות אחרות כמו: ארצות הברית, צרפת, אמריקה הלטינית. מה שכן חשוב להדגיש כשאנחנו מסתכלים על ילדי עולים שעלו ארצה בשנת 2007 אנחנו רואים קצת שינוי, אנחנו רואים שבשנים האחרונות דווקא הילדים העולים הם מאתיופיה, בעוד שילדי העולים מברית המועצות לשעבר עלו בעיקר בין 1990 ל- 2002, בין 2002 ל- 2007 מרבית הילדים שמגיעים ארצה הם ילדים שמגיעים מאתיופיה. זה כמובן משהו שיש לתת עליו את הדעת.

מבט היסטורי – מעניין להסתכל שהוא גם משפיע על מדיניות, במהלך השנים מאז העלייה הגדולה מ- 1990, ילדי העולים היוו שליש מכלל העלייה. זה נתון מאוד משמעותי כשרוצים להתמודד עם עלייה וקליטה. שליש מהעולים הם בעצם ילדים בגילאי 0 ל- 17.

מבט על משפחות עולות והשינוי שהן עוברות במהלך השנים - בשנת 2007 היו כמעט 126,000 משפחות עולות, זה כולל משפחות של ילדים שנולדו בארץ והם מהווים כ- 13% מכלל המשפחות עם ילדים בישראל. מחצית הן משפחות עם ילד אחד, שליש הן משפחות עם שני ילדים ויש מעט יותר של שלושה, ארבעה ויותר ילדים. מעניין להסתכל על השינוי הדמוגרפי או השינוי במבנה המשפחות, אם אנחנו רואים שבשנת 2002 מרבית ילדי העולים חיו במשפחות עם ילד אחד או במשפחות שבהן שני ילדים, הרי שבשנת 2007 שיעור של הילדים האלה שגרים במשפחות עולים קטן ויש לנו עליה בילדי עולים שחיים במשפחות שיש בהן יותר ילדים, שלושה ילדים ויותר, וזה כמובן משקף איזה שינוי מאוד משמעותי. בתחילת שנות ה- 90 הכרנו בעיקר משפחות עם ילד אחד או שניים, זה שינוי שגם צריך לתת עליו את הדעת.

אני חושבת שלא מכירים את הנתון שלפיו 27.3% מכלל משפחות העולים הם משפחות חד הוריות, וכפי שאתם רואים כאן, זה פי שלוש משיעור המשפחות החד הוריות בקרב המשפחות הוותיקות. זה כמובן נתון מאוד משמעותי וכשבוחנים אותו לעומק רואים שרוב ילדי העולים שחיים במשפחות חד הוריות הם ממשפחות גרושות. רבע מכלל הילדים החד הוריות הם ילדי עולים, וזה פי 2.5% מחלקם באוכלוסייה. נתון נוסף לגבי משפחות חד הוריות, אנחנו רואים שהחל משנת 2002 הייתה עלייה די גדולה מ- 14.5% משפחות עולות חד הוריות, השיעור עלה ב- 2007 בצורה מתמדת שלא הייתה בה אף עצירה ל- 27.3%, כמובן זה דבר שמשפיע מאוד על מדיניות.

נתונים על מערכת החינוך- עלו כבר בדיון. בשנת הלימודים תשס"ט היו 210,000 וקצת יותר ילדי עולים ומתוכם 77,000 ילדים שעלו בעצם. הם מהווים 14.3% מכלל הילדים במערכת החינוך. רובם בבתי ספר יסודיים וחלקם בחטיבות הביניים ובחטיבה העליונה. לצערי אין לנו נתונים לגבי הילדים בגיל הרך ובגני הילדים כי לא נאספים על כך נתונים.

אני אתייחס לעניין ההישגים, זה עלה ויושבת הראש העלתה את זה, אנחנו רואים פער עקבי שכמעט שלא השתנה במהלך השנים, בין אחוז הזכאים במגזר היהודי הוותיק לבין העולים, זה פער של כ- 10% והוא לא הצטמצם במהלך השנים, רואים איזו עליה קטנה בין השנים תשס"ו לבין תשס"ז, אבל צריך להמשיך לאסוף נתונים ולראות אם מדובר בעליה מקרית או במגמה עקבית.

נתונים שכולנו דיברנו עליהם בשבועות האחרונים הם הנתונים על הנשירה, אנחנו רואים שבאופן עקבי תלמידים של עולים שנולדו בחוץ לארץ ועלו ארצה נושרים פי שניים כמעט מכלל התלמידים. הפער הזה, כפי שאתם רואים, הוא עקבי מבית הספר היסודי ועד החטיבה העליונה. הוא בולט במיוחד בכיתה ט' שזו כיתה מאוד חשובה ומרכזית והיא הקובעת את המשך הלימודים של הילד בתיכון. אלו נתונים עקביים במהלך השנים, אני לא הבאתי את זה כדי לצמצם את עומס הנתונים, אבל בין השנים תשס"ז לבין תשס"ח חלה עלייה בשיעור הנשירה. זה גם נתון שחשוב לציין, בעוד שבשנים תשס"ג תשס"ד הייתה ירידה ובשנה האחרונה ראינו עלייה. צריך להמשיך ולאסוף נתונים ולראות האם מדובר במגמה ואם גם בשנתיים האחרונות הייתה עלייה בעניין הזה.

כמו שדוקטור יצחק קדמן ציין את הנתון המדהים ש- 43.9% מכלל החניכים השוהים בפנימיות של מינהל החינוך ההתיישבותי הם חניכים עולים, וזה יותר מפי עשר מחלקם באוכלוסייה. אני רוצה להזכיר שחלקם באוכלוסייה הוא 3.7%, רובם מאתיופיה, חלקם מחבר העמים והשאר הם מארצות אחרות. שיעור הילדים האתיופים שנמצאים בפנימיות הוא גבוה מהשיעור שלהם באוכלוסייה, שיעורם באוכלוסייה הוא 16.6% מכלל אוכלוסייה העולים. זה מעלה שאלה גם לגבי ההשמה של ילדים אתיופים בפנימיות.

אני מבקשת לציין שבנתונים בנושא הבריאות התקשינו מאוד לאסוף נתונים של ילדים, צריך לאסוף נתונים על הבריאות, על התזונה, על הרגלי החיים שלהם, על ספורט. אנחנו רואים ש- 79,000 ילדי עולים דווחו לנו שהם מבוטחים בקופות החולים, הנתון הזה קצת מדאיג אותנו כי אנחנו יודעים שיש 89,000 ויותר ילדים עולים בישראל, אנחנו צריכים לבדוק את הנתון הזה לעמוק ואנחנו מקווים שהוא נובע ממשהו טכני או בירוקרטיה של איסוף נתונים ולא מעיד על כך שישנה כמות גדולה של ילדים עולים שלא מבוטחים בקופות החולים.

נתונים על תחלואת הנפש – נתון די מדהים, 23.3% מכלל הילדים בגיל 0 עד 17 שהיו מאושפזים בבתי חולים פסיכיאטרים בין השנים 2000 ל- 2007, היו ילדי עולים, זה כמעט פי עשר מחלקם באוכלוסייה שעומד על 3.7%. זה מראה כמובן על תחלואה מאוד גובהה.

לגבי העוני, זה עלה בתחילת הדיון ואני אדגיש אותו, 25.3% מכלל ילדי העולים בשנת 2007 היו ילדים עניים. אנחנו רואים פה כמה נתונים חשובים, ראשית אנחנו רואים שחיקה חמורה באפקטיביות של תשלומי העברה, בעיקר הבטחת הכנסה וצמצום העוני בקרב ילדי עולים. אנחנו רואים שבעבר התשלומים האלה הצליחו לצמצם באופן הרבה יותר אפקטיבי את העוני. ישנה שחיקה וכולנו מכירים את הנתון. אפשר לראות לאורך השנים פער עקבי בין העוני של ילדי עולים לבין העוני של ילדים מהמגזר היהודי. ילדים עולים עניים יותר מילדים במגזר היהודי. אני כן אציין שילדים עולים עניים פחות מכלל אוכלוסיית הילדים ששם העוני עומד על 33.3%, אנחנו משערים שזה בגלל שלא נכללים בנתונים שתי קבוצות עוני מרכזיות והן ילדים חרדים וילדים ערבים.

צוין, ואנחנו גם מעודדים לראות את הנתון המשמעותי של ירידה של קטינים חשודים, מ- 20.9% בשנת 2004 ל- 14.3%, זו אכן ירידה משמעותית. כפי שדוקטור יצחק קדמן ציין יש צד נוסף למטבע, כי אנחנו רואים ששיעור ילדי העולים בגילאי 12 עד 17, שזה גיל האחריות הפלילית הוא 7.1% באוכלוסייה, אבל השיעור של הקטינים החשודים הוא 14.3%, אנחנו רואים שוב שזה פי שניים מחלקם באוכלוסייה, לכן יש עדיין בנתון הזה משהו מדאיג שדורש התייחסות. גם בתיקים הפליליים ניתן לראות שמשנת 2000 עד 2007, ששיעור התיקים הפליליים של ילדי העולים מכלל התיקים עבר ירידה ואנחנו רואים ירידה מתמדת מאז שנת 2003, נקווה שהירידה הזאת תמשך.

ילדים במצוקה – גם כאן דוקטור יצחק קדמן ציין, בתחילת שנת 2008 היו בישראל 66,220 ילדי עולים שהיו מוכרים למחלקות לשירותים חברתיים, הם מהווים 16.8% אחוז מכלל הילדים המוכרים. בגרף הזה יש כמה דברים מאוד חשובים, ראשית עליה של פי שניים במצוקה, מ- 9.4% בשנת 2000 ל- 16.8% בשנת 2008, זה בהחלט מראה עלייה במצוקה של הילדים האלה, למרות שכביכול היינו מצפים שככל שהם יותר שנים בארץ ואולי הם עברו איזה תהליך הסתגלות והטמעות בחברה. הנתון המשמעותי זה 28.1% מכלל ילדי העולים מוכרים למחלקות לשירותים חברתיים. כמעט כל ילד שלישי, זה נתון וכפי שדוקטור יצחק אמר הוא נתון די מדאיג ומזעזע.

כשבוחנים קצת יותר לעומק בגין אלו סיבות הם מגיעים ומוכרים למחלקות לשירותים חברתיים, ניתן לראות בקצה של הטבלה שאם האחוז שלהם באוכלוסייה הוא 10% אז ביחס לכל הסיבות השיעור שלהם מכלל הילדים שמוכרים למחלקות, לא משנה מאיזו סיבה, הוא גבוה יותר, זה בולט במיוחד באלימות כלפי ילדים או בבעיות בחינוך ובהתנהגותם, וזה גם נתון שצריך לתת עליו את הדעת. גם כשאנחנו מסכלים על ילדי עולים בטיפול של פקידי סעד לחוק נוער, אנחנו רואים ראשית שבשנת 2007 13.6% מכלל הילדים שהיו מוכרים בטיפול של פקידי סעד היו ילדי עולים, אנחנו רואים שוב עלייה משנת 2004, זה משהו שיכול לנבוע גם מעלייה במודעות לחובת הדיווח וגם בהחלט מעיד על גדילה במצוקה של ילדי העולים.

כשאנחנו בוחנים ילדי עולים שמושמים בפנימיות לילדים בסיכון על ידי משרד הרווחה, אנחנו רואים שרבע מהם הם ילדי עולים. פי שניים וחצי מחלקם באוכלוסייה. רובם מברית המועצות לשעבר, וחלק גדול מאתיופיה. זה מעיד על מצוקה, על הוצאה מהבית, וכל מיני נקודות שכמובן צריך לחשוב עליהן.

דוקטור יצחק קדמן ציין שאחד הנתונים הכי מדהימים שנתקלו בהם זה שבני הנוער שנמצאים בטיפולה של חסות הנוער מהווים 36.9%, נספרו פה רק ילדים שעלו ארצה, זה פי עשר מחלקם באוכלוסייה שעומד על 3.7%, רובם מברית המועצות לשעבר, זה משהו שדורש לתת עליו את הדעת.

נתונים אחרונים על התנהגויות סיכון של בני נוער, גם פה לא נאספים מספיק נתונים. מאיזה מחקר על מדגם מייצג ראינו שענו על שאלה ששאלו בני נוער האם הם שתו משקאות אלכוהוליים ב- 12 החודשים האחרונים, בני נוער בכיתות י' עד יד'. בעוד 55.4% מהתלמידים היהודים שדיווחו שכן, 73.2% מהתלמידים ילדי ברית המועצות דיווחו שכן. כמובן שזה בשיעור הרבה יותר גבוה. כשבדקו את דחיפות בשימוש באקסטזי אפשר לראות שהוא פי שניים, ילידי ישראל דיווחו על ממוצע של 2.6% שהוא נתון גבוה בפני עצמו, אבל כשמשווים אותו לבני נוער מברית המועצות לשעבר, אנחנו מדברים על 4.4% וזה כמעט פי שניים.

תודה רבה.

תודה רבה על המצגת, אבקש את נציגי משרד החינוך, בבקשה.

שלום, נמצא איתנו מר משה דקלו המייצג את המשרד בנושאים אחרים שעלו והוא יתייחס אליהם, נמצא איתנו גם דוקטור עמנואל גרופר שהוא מנהל אגף החינוך והדרכה בפנימיות.

ראשית תודה על הדוח, ואני חושב שמגיע ישר כוח גם לאנשי משרד הקליטה, לשרה כהן וליצחק קדמן, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה כבר הרבה שנים בתחומים שונים.

עליית הנוער נמצאת היום במשרד החינוך, כחלק ממשרד החינוך והחינוך ההתיישבותי, במסורתה קולטת עלייה בפנימיות מזה 77 שנים. אנחנו חינכנו קרוב לחצי מיליון בני נוער, שחלקם נמצאים היום בכנסת, ליד שולחן הממשלה ובמקומות אחרים. מתוכם אני מניח שקרוב 300,000, 350,000 הם היו עולים ובני עולים. נכון להיום יש לנו במערכת סדר גודל של 7,200 ילדים עולים מתוך כלל הילדים שנמצאים אצלנו בפנימיות, חוץ מבתי הספר האזוריים, למשל יוהאנה ז'בוטינסקי ומר אלי זרחי נמצא פה, קרוב ל- 800 יוצאי חבר העמים לומדים במקום הזה.

עלו ארצה ולא נולדו פה?

מיוצאי אתיופיה, גם אלו שנולדו כאן נכללים בנתון הזה. אגב גם המספר שהדוח מדבר עליו מתייחס על- 4,300 יוצאי אתיופיה וגם ילדים שנולדו כאן בארץ. ילדי אתיופיה שנמצאים שלוש שנים בארץ - 828 ילדים, לפי ההגדרה של משרד החינוך.

כמה שנים?

שלוש שנים., 828 יוצאי אתיופיה, 1,012 מחבר העמים, 198 מצרפת, ויש לנו מעט מבני שבט מנשה, ואחרים גם כ- 1,200 תלמידים ילדי "נעלה" נמצאים בתוך המערכת, מדי שנה מגיעים בין 300 ל- 400 תלמידים. סך כל הנתון הוא 2,200. כשאני מדבר על עולים אני מדבר על 7,200 עולים שאנחנו בעצם מתייחסים אליהם כעולים. כל יוצאי אתיופיה, חבר העמים שנמצאים בארץ חמש שנים גם אליהם אנחנו מתייחסים. אני אבקש תכף מעמנואל גרופר לסקור את התכניות שאנחנו עושים למען העניין הזה.

מדינת ישראל היא מדינת הגירה, מדינת עלייה, שיש בה גם מצוקות. אני מניח שהסתובבתם בשכונות בהן גרים יוצאי אתיופיה, בקרית משה ברחובות, בנתניה ובעוד מקומות.

אני גר באופקים, ואני יודע בדיוק על מה מדובר.

לצערי כשאתם מדברים על 27% שנדמה לי שהם משפחות חד הוריות. אצלנו האחוז מגיע בסך הכל ל- 40%. בקרב העולים הוא מגיע ל- 50%, זה כמעט פי שניים מהממוצע הארצי. מדובר על חד הוריות שבינהם כמובן גרושים או פרודים ויש לנו לצערי גם בין 6% ל- 8% ילדים יתומים מאב או מאם, וגם משני ההורים.

אני לא יכול לומר שאין בעיות במערכת החינוך. בניגוד למה שאמרה חברת הכנסת שזה נמצא בשוליים, זה לא נמצא בשוליים, הנושא של קליטת העלייה נמצא באגף שלם שמתעסק בנושא של קידום עולים. בכל המערכות, בכל המינהלים של משרד החינוך מתעסקים בנושא של קליטת עלייה.

אבקש להתייחס לקטע שאני ממונה עליו, החינוך ההתיישבותי והפנימייתי. יש לנו תכניות רבות מאוד למען קידום העלייה. יש לנו יחידה להנחלת הלשון שהוקמה בעליית הנוער לפני חמישים שנה, יחידה מאוד מאוד מקצועית, יחידה שמקנה לילדים את השפה. לא רק השפה העברית במקצוע העברית אלא כמעט בכל המקצועות. אני מציע שעמנואל גרופר יסקור את התכניות שאנחנו עושים גם לגבי עולים רגילים וגם לגבי יוצאי אתיופיה. גם בנושא של הבגרויות.

הזכרת את צפון אפריקה, אני תוצר של העלייה של שנות החמישים, והלוואי ומערכת החינוך של אז, והמדינה של אז הייתה נותנת חמישה, עשרה אחוז ממה שאנחנו כמערכת נותנים לילדים, זה לא מספיק וצריך להוסיף. היום רק בנושא של האתיופים ובנושא חבר העמים מקציבים לא מעט משאבים לצורך קידומם, גם ברמה האישית, גם ברמה הרגשית.

היה אתמול דיון ואנחנו לא השתתפנו בו בנושא של ההתאבדויות, אני שמח לומר לך שאנחנו מפעילים תכנית מאוד מיוחדת בקרב יוצאי אתיופיה. אני שמח לומר שישנה ירידה משמעותית בקרב המתאבדים מקרב יוצאי אתיופיה.

יש לנו מאה וחמישים יוצאי אתיופיה בתוך המערכת. יש לנו מאות מורים ועובדים אחרים גם בפנימיות וגם בבתי הספר האזורי שהם יוצאי חבר העמים. גם בעלי תפקידים מאוד מרכזיים בתוך המערכת שלנו הם עולים. אבל בלי החלטת ממשלה, אני חושב שצריך להעדיף קליטת עולים חדשים בתפקידים מרכזיים גם בבתי הספר, גם מדריכים, גם מרכזים, מנהלי בתי ספר.

לסיכום אני רוצה לומר שהמערכת שלנו יחד עם מערכת החינוך מקדישה משאבים גדולים לקידומם של בני העולים. אנחנו רואים תוצאות טובות בבגרויות בין יוצאי אתיופיה שהיוו פעם 7% בשנות השבעים שמונים. כולם בעלי ניסיון של 30 שנים בנושא קליטת עלייה של חבר העמים, גם של יוצאי אתיופיה וגם ממדינות אחרות. גם בנושא הנשירה אני שמח לומר שיש מגמת בלימה. בתחום הפנימייתי ששם היו אחוזים מאוד גבוהים.

אתה גאה בהישגים, ואנחנו כל הזמן מתפלאים למה המצב כל כך גרוע. זה לא יכול ללכת יחד.

אלו נתונים ואני יכול להוכיח. בקרב יוצאי אתיופיה כשאנחנו מדברים על שלושת השנים האחרונות על 1,5% עד 2%, בקרב יוצאי חבר העמים 0.9%, 0.7%, -.5%. אני מדבר על עליית נוער בחינוך ההתיישבותי.

את יתר הנתונים אני מציע שיציג שחברי משה דקלו.

אתם מדברים על זכאות, עולה בהגדרת משרד החינוך הוא שלוש שנים. עולה חדש שניגש לבגרות, אם הוא שלוש שנים יש לו איזו הקלות ממה שיש לילד שנולד פה. מה קורה אם הוא נמצא ארבע שנים בארץ?

יש עולה ותיק ויש עולה חדש, עולה חדש הוא עד שלוש שנים.

משרד החינוך יכול לענות או לשאול את אלי זרחי?

אני מצטער, הנתון הזה לא זכור לי.

את עניין הבגרויות אני מכיר כי יש לי זיקה לדבר הזה. במערכת יש דבר מאוד יפה וזה המגשרים. אני מכיר את המערכת ואני מכיר את רוב המגשרים והמגשרות, רציתי לראות אותם פה. הם בעצם הקשר עם העולים, עם כל הבעיות שלהם, וזה נופל עליהם וחבל שלא הזמנתם אותם. מצד אחד משרד החינוך מציג דברים יפים.

יש אצלנו שישה עשר מגשרים.

בבקשה מר אלי זרחי.

תודה רבה. ראשית אני רוצה להודות לך על הנחישות שלך ועל האומץ כשאת מעלה יום אחרי יום נושאים מאוד מאוד קשים. אני חושב שמגיע הרבה קרדיט לגברת שרה כהן ולדוקטור יצחק קדמן. השנתון הזה עם כל החסרונות שיש בשנתון, הוא כלי מאוד חשוב לעבודה בשטח.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות, גם באופן פרטי וגם כללי. צריך להבין שיצחק קדמן בשנתון סטטיסטי יכול ללכת אך ורק עם נתונים שהוא מקבל מגופים ממשלתיים. ואם אתם תקראו בשנתון באותיות הקטנות, אתם תבינו על מה אני מדבר. חניתה קושר דיברה שמבחינת השנתון עולים הם אלו שעלו ארצה או נולדו בארץ למשפחות עולים משנות התשעים. אם תראו את נתוני הבגרות, באותיות הקטנות, תראו שמדובר על עולים עד חמש שנים בארץ, אך ורק מאלה שניגשו לבגרות. בשנה שעברה בפתיחת מושב הכנסת השבעה עשר, בחדר זה, משרד החינוך ענה על שתי שאלות של יושב ראש וועדת החינוך, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, הוא שאל "כמה מהילדים שלא נולדו בארץ מגיעים לבגרות מלאה?" משרד החינוך ענה " 26.4%". הוא שאל שאלה שנייה "כמה מהילדים נושרים בישראל?" לא לגבי אלה שהדוח הזה מתייחס, לא אלה שנשרו בשנה הזאת, אבל כל הילדים שלא נולדו בארץ ולא נמצאים במערכת החינוך. ענה מוטי בלאי, "מכל הילדים שנושרים בישראל, 42% הם עולים". יש נתונים מאוד קשים וחשוב להתייחס לזה. אבל ברשותך גברתי, כן להחזיר שרוול לאיש שאני מאוד מכבד, הדוקטור יחיאל שילה. אני אקח את בית הספר שאני עובד בו, יוהאנה ז'בוטינסקי, שהוא שייך למינהל שלו, בית ספר בו 1,000 תלמידים שכולם עולים, בית ספר שהמנהלת שלו היא עולה מברית המועצות, שהוועדה הנכבדה החזירה אותה לתפקיד.

רצו לפטר אותה כמו עשרות אחרים.

אתן לכם דוגמה למודל של מה ניתן לעשות. בבית הספר שלנו אחוז הנשירה הוא 0.01%. בבית הספר שלנו אחוזי הבגרות הם מעל חמישים אחוז, והכסף שמגיע מדוקטור יחיאל שילה, הוא דיבר כאן על שלוש שנים. כל ילד בבית הספר, כל אלה שנולדו בארץ ויש להם בעיה בעברית מקבלים שיעורים נוספים בעברית. ילד שנולד בארץ ומתקשה בעברית, בכסף שיחיאל שילה מעביר לבית הספר הוא מקבל שיעורי עברית. וכפי שהוא אמר לא רק שיעורי עברית נטו, כשמלמדים אותו למשל ביולוגיה או אזרחות עובדים איתו על העברית.

יש מאות תכניות על פיתוח זהות יהודית ישראלית, פיתוח לשון, הבעת לשון. אני אומר שאפשר לקחת דוגמה ממודלים קיימים שעובדים ושאינם עובדים על פי הספר שעד שלוש שנים לומדים עברית ואחרי שלוש שנים לא מעשירים את העברית. לכן אני אומר שהנתונים שדוקטור שילה הציג הם נתונים אמיתיים למינהל שילה. יכול להיות שגם מערכת החינוך כולה יכולה לקחת דוגמה ולומר שאם הם תומכים בעברית לכל ילד שנולד, המפקחים שלו עורכים שבעים מבחנים בעברית, וילד שמקבל פחות מ- 75, מחויב לבוא לשיעורי עברית גם אם הוא נולד בארץ. אני שוב אומר שלמערכת החינוך יש כלים איך לעבוד.

אבל לא משתמשים.

אני עובד בבית ספר על אזורי ששייך למינהל ההתיישבותי, קשה לי לומר אבל אני לא חושב ששמענו את המילה לא כשפנינו למינהל.

זה מאוד חשוב, אתם מובילים אבל אין בתי ספר אחרים.

יש מספרים ורואים שמשרד החינוך נכשל.

יש מודלים שעובדים.

לפי החלטת הכנסת משרד החינוך שינה בשנה שעברה את נוהלי הבגרות, יש היום שני סוגי בחינות בגרות. יש בחינה אחת לעולים חדשים שדוקטור יחיאל שילה דיבר עליה - עד שלוש שנים בארץ. למשל ילד שעלה מארצות הברית בכיתה יא' רשאי לעשות בחינות באנגלית בשפת האם שלו. יש דברים אחרים עם הרבה פחות הטבות אבל עדיין שאלונים מיוחדים במקצועות בעברית למי שארץ עד עשר שנים.

יש גם מבחנים בעל פה?

לא. לילד עד שלוש שנים כן יש, לאלה שעד עשר שנים לא. אבל שוב דוגמה של מודל מבית הספר שלי, במימון של דוקטור יחיאל שילה.

במימון של משרד החינוך.

כל הילדים העולים עד עשר שנים לומדים בקבוצות נפרדות, ומלמדים אותם לשאלון עולים. בבית ספר אחר כשהוא לומד בכיתה רגילה והוא צריך לענות על שאלון אחר, הוא פשוט לא יודע את החומר כי הוא לא מוכן. אלו נתונים מאוד קשים.

למה לא לומדים מההצלחות? אם יש הצלחות למה לא לומדים מהן?

אני יכול להגיד שמגיעים אלינו מכפרי נוער אחרים ולומדים מה אנחנו עושים, אנחנו מגיעים לכפרי נוער אחרים ולומדים ממה שיש שם. אני אומר שבמנהל שאני עובד בו - - -

אני אומר, שאם משקיעים יש תוצאות.

ולא רק זה, אם יש רצון, יש ידע ויחסים טובים עם משרדי הממשלה.

הנתונים בפועל הם הרבה יותר קשים.

הבעיה שהנתונים הם הרבה יותר קשים מהדוח שהוגש פה.

נכון. אבל עדיין מערכת החינוך ומשרד החינוך לומדים כל הזמן.

תאמר לי כמה זמן מערכת החינוך צריכה ללמוד?

יש היום שר חדש שמשמיע הרבה מאוד מוטיבציה, והרבה מאוד רצון להשקיע באוכלוסיות החלשות, והוא רואה את העולים כאחת הקבוצות החלשות. אנחנו מקווים שזה יהיה.

גם המנהל הכללי החדש מתייחס כך.

ואותו משרד הקליטה שאנחנו מדברים עליו, משקיע בבתי ספר, גם ברגילים בעיר, בפעילות בשעות אחר הצהריים. פעילות שילד יכול לקבל תגבור באותם מקצועות לימוד, לקבל באמצעות תקציב של משרד הקליטה במרכזי למידה בעיר. זה חשוב, אני לא יודע כמה זה עוזר בהעלאת ההישגים, אבל בטוח שזה עוזר.

גם אני אפתח בברכות לקיום המפגש הזה ואני אומר מדוע. האינטרס שלנו במשרד הקליטה בהפקת הדוח, והוא הדוח השלישי שמופק משנת 2004, זה בדיוק כדי לעלות את הנתונים על סדר היום ולאפשר את מקסימום הדיון ואת ההתייחסות בפרספקטיבה של כל המערכות שעוסקות בנושא של קליטת עולים. חשוב לנו להציג בכל אפשרות שנוכל לעלות את הנתונים ולהציג את תמונת המצב, ומבחינתו זה מבורך.

אני רוצה להתייחס למשמעות של הפקת החומר של השנתון בפרספקטיבה של ההתמודדות, יותר בכיוון של משרד הקליטה עם מצבי סיכון בקרב אוכלוסיות עולים. אני בכוונה מגדירה מצבי סיכון ולא ילדים בסיכון, כי אני חושבת שסיטואציה של תהליכי הגירה ומעבר בין תרבותי הם בעצם מצבים שעלולים להגביר את הסיכון. חשוב להתייחס לזה בפרספקטיבה הזאת.

ההתייחסות שלנו לנתונים וכך אני חושבת שחשוב וראוי שכולם יתייחסו לזה, אנחנו רוצים שזה יהווה כלי עבודה וכלי עבודה אקטיבי. כלי עבודה שגם קובע מדיניות במשרדים אחרים, גם ברזולוציה של רשויות מקומיות יפתחו את החוברת ויקראו אחד לאחד את הנתונים וגם יעשו השוואה, עם כל הקושי, גם עם הנתונים הקודמים שכל אחד יראה מהמקום שלו מה התרחש במהלך השנים. אילו מגמות התרחשו, אלו מגמות פחות מעודדות, ועל הבסיס הזה לכוון את ההתערבויות באופן שתהיינה הכי ממוקדות והכי מניבות הישגים. תמיד נדבר על בעיה של תקציבים, ותמיד נראה שבחלק מהמקומות ישנם תקציבים גדולים יותר ובחלק מהמקומות פחות. חשוב שבאופן מושכל ייקחו את המשאבים הקיימים בתוך המערכת ויישמו בתהליך של למידה מההצלחות, ילמדו איפה מכוונים את התקציבים ואת ההתערבויות באופן שיניבו את ההישגים הכי טובים.

כמו שאנחנו רואים את הדברים, החוברת השנה, וזה לא צוין כרגע, לוותה גם בדוח נוסף שנקרא "עולים בישראל – הסיפור של עשרים שנות קליטה", שמבחינתנו הוא מעבה את הנתונים הסטטיסטים. הדוח מספר את סיפור הקליטה בחמישה ישובים שבכל אחד יש את המאפיין הייחודי שלו, את קליטת העולים על בסיס רעיונות שנעשו עם כלל השירותים וגם עם בני נוער. גם מהדוח הזה ניתן ללמוד ולהבין איך ישוב מתמודד עם הקליטה של הילדים בפרספקטיבה של עשרים שנה. חשוב לנו לדעת את הדברים האלה ולראות שוב איך יישוב מתייחס לעולים כנכס ו וגם באילו מקומות הישובים רואים את אוכלוסיית העולים כמכבידה.

זה לא עניין רק של הישוב, זה גם עניין של משרד החינוך, וגם של משרד הקליטה.

מה שאני מנסה להגיד זה שהישוב הוא מבחינתנו הוא המיקרו-קוסמוס שבעצם מרכז את הפעילות של כלל הגופים שעוסקים בנושא של הקליטה.

בסופו של דבר הילד והוריו הם תושבי הישוב, ובישוב הדברים מתרחשים. נכון הוא שנושא המדיניות הוא קריטי ולכן אנחנו מדברים כל הזמן בכמה פאזות, בפאזות של קובעי המדיניות אבל גם בפאזה שבסופו של דבר הנגזרת היישובית. חשוב לומר את הדברים האלה.

במקרה אני מאופקים. יש כאן התייחסות לאופקים ואני יודע בדיוק על מה מדובר. אופקים בעניין החינוך חסרת אונים. אם משרד החינוך לא יעזור, ואם משרד הקליטה לא יעזור, לא יהיה שום שינוי.

אני רוצה לומר את הדברים מבחינתכם, אנחנו מעלים את הדברים על השולחן ועל סדר היום. חלק מתוך מהחשיבה צריכה להיות ברמה של חשיבה אסטרטגית וזה באמת לזהות את המקומות או הקשיים, את אותם מקומות למשל שההתמודדות שם היא פחות טובה, אותם מקומות שיש בהם הישגים והצלחות. בדיוק בשביל זה אנחנו עושים את הדברים האלה.

אני מבקשת לומר מספר דברים נוספים. בנוסף לשנתון הזה ולחוברת הזאת אנחנו יוצאים כרגע עם סקר ראשון מאוד רחב. אנחנו עורכים אותו כרגע עם מכון ברוקדייל. הסקר הוא סקר ראשון מסוגו שבוחן את מצבם של הילדים העולים בהשוואה בין הקבוצות השונות, בין הילדים העולים מקבוצות המוצא שלהם ועד השפות השונות. ננסה לעשות את זה כמיטב יכולתנו בהשוואה מול אוכלוסיות של וותיקים. זה סקר מאוד גדול, הראשון מסוגו שנעשה במדינת ישראל.

אנחנו נמצאים בשלב של גמר עיבוד הנתונים ושל המחקר. את הנתונים נפיץ לקראת חודש ספטמבר, לדעתי יותר באוקטובר. הסקר הזה מלווה בוועדת היגוי שכוללת נציגים מקרב אוכלוסיות העולים, אם אני רואה את ילנה וגם את אילנה שפייזמן משתי"ל, והייצוג שלהם את הקואליציה של הארגונים. אנחנו באופן שוטף שומעים מה שיש להם לומר והדברים מבחינתנו מעבים את היכולת לכוון התמודדויות שהן הרבה יותר מותאמות ורלוונטיות.

מבחינתנו ההתמודדות עם מצבי סיכון בקרב ילדים עולים נוגעת לכל משרד באופן ספציפי, אבל גם נוגעת בשיח בין המשרדים השונים. אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו צריכים ליצור כאן איזה מערכות שיוצרות את ההבנה, כלומר איך יוצרים התמודדויות שהן הרבה יותר אפקטיביות. כאן אני רוצה להגיד שבנוסף לתכניות שהמשרד שלנו כמשרד קליטה מכוון לטובת ההתמודדות עם מצבי סיכון בקרב ילדים עולים, באמצעות השירות שאני מנהלת אותו, גם התכניות שמתבצעות באמצעות האגף לקליטה בקהילה.

אם יהיה זמן אולי יהיה אפשר לשמוע גם את שרי פייר שתתאר אותם בפרספקטיבה של רצף, גם מהמקום של המערכת הבית ספרית, הנושא של התגבור הבית ספרי, נושא של פנאי והנושא של התנהגויות שהם התנהגויות סיכון. בחלק מהמקומות אנחנו רואים מגמות מאוד ברורות של ירידה באינדיקטורים של הסיכון. אנחנו כל הזמן עוקבים אחרי הדברים האלה וחשוב לדעת לראות מתי ואיפה יש מגמות עליה ואיפה יש מגמות של ירידה ואיך אנחנו מתייחסים לזה בתכנון והמשך התכניות.

תכנית "שמיט" שהיא תכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון - מבחינתו זו אחת ההזדמנויות החדשות של ממשלת ישראל להתמודד בצורה מערכתית שבנויה על בסיס שיתופי פעולה של כל המשרדים השונים. ההתמודדות עם מצבי סיכון בקרב ילדים באופן כללי והקהילתי ובהחלט בדגש על ילדים ובני נוער עולים. המלצות וועדת "שמיט" שמו על סדר היום את הצורך בהתייחסות ייחודית לעולים כמגדר בסיכון מוגבר. זה מופיע באופן מאוד ברור בתוך המלצות הוועדה. כרגע זה יבוא לידי ביטוי בתכניות שנעשות, או בעקבות תהליך המיפוי ב- 56 ישובים הכלולים בתכנית.

הנושא של העולים הוא נושא שעולה על סדר היום וזה יקבל את הביטוי שלוקח כאן תהליך עבודה בין השירותים והבין משרדי. חשוב לי לשים את הדברים האלה על סדר היום כי אני חושבת שנעשים תהליכים שיכולים לקדם את המהלכים המאוד משמעותיים. עדיין זה לא אומר שאנחנו לא מבינים את הקושי ואת הבעייתיות של הנתונים. זאת אומרת שאנחנו שמים את זה על סדר היום ואנחנו חושבים שכל מערכת, כל אחת לגופה צריכה לבוא ולבחון את הנתונים שלה ולראות מה המשמעות של הנתונים. לדוגמה אחד הדברים שלא עלה כאן במצגת שהציגה חניתה קושר, זה דווקא ירידה מאוד משמעותית של מספר בני הנוער עולים שנמצאים בכלא אופק. בשנת 2007 היו 18 ילדים עולים מכלל הילדים, ובשנת 2008 הייתה ירידה של 44% - היו 10 ילדים עולים.

יש להתייחס לזה שזה בזכות, או לחלק מהניתוח שלי את הניתוחים, וזה בעבודה יותר מכוונת ותהליכית שמשקיעה במניעה ובהגעה לבני הנוער עוד לפני שהם מגיעים לשלב הקצה והכנסה לתוך המסגרת שהיא המסגרת הטוטאלית. העבודה איתם היא בשלבים מקודמים יותר וגם שירות מבחן לנוער, שהם תהליכי עבודה משותפים. לדוגמה בתכנית "סיכויים", שאומרת את אותם דברים: שמגיעים לילדים עוד לפני שמצטברות חמש או שש עבירות וניתן להגיע אליהם בשלב מקודם יותר ואז למנוע את ההכנסה לבית הסוהר. מאוחר יותר יהיה ניתן לשמוע על כך גם ממשטרת ישראל שהיא שותפה בתהליכים איתנו.

לאיזה כיוונים ולאלו דברים אנחנו צריכים ללכת? ביום העיון המשותף כשהצגנו את השנתון בפני הרבה מאוד גורמים שעוסקים בקביעת מדיניות וגם ברמת השטח. הצגנו את התובנות שלנו לגבי אילו כיוונים ופיתוחים אנחנו חושבים שצריכים ללכת ולהשקיע. חלק מהתובנות המרכזיות שלי, שוב צריך להבין, אני עובדת סוציאלית, ואפשר לבוא ולהגיד שעיקר המכוונות שלי ברמת העשייה היומיומית היא בהתייחס בעיקר לאוכלוסיות שנמצאות יותר במצבי סיכון וסכנה. אבל חלק מהתובנות המרכזיות שלנו, אנחנו כרגע מציפים ומעלים את זה בכל מקום אפשרי, זה ההבנה שהנושא וההתמודדות עם הזהות ותחושת השייכות והניכור הם המרכזיים. זה האישו המרכזי שעולה כרגע גם מהסקר שאנחנו עושים עם מכון ברוקדייל, גם ממחקרים קודמים שנעשו.

מכון בוקדייל עזר לנו להציף את התובנות. כאן המקום להודות לטאלל דולב שעשתה למשרד את העבודה והעלתה לנו את הנושאים לסדר היום. על רקע עלייה בהישגים לימודים של חלק מהאוכלוסיות של הילדים העולים אנחנו רואים עליה בתחושת הניכור וחוסר השייכות. חשוב לראות כאן את השונות ואת הדיפרנסציה בין האוכלוסיות העולים שמגיעות מתרבויות שונות. כדי להשקיע דיפרנציאלית, לא להשקיע באופן אוניברסאלי בכל האוכלוסיות כי אחרת ההישגים לא יהיו אחידים.

חשבנו בכוונה שיש מקום לעלות לסדר היום את ההתייחסות והמובחנות בין ילדים שנולדו בחוץ לארץ לבין ילדים שנולדו בארץ להורים עולים. זה חשוב שזה יכנס כחלק מהשיח וחלק מההתייחסות של כל המשרדים ושל כל הגורמים. אנחנו רואים בקרב האוכלוסיות של הילדים שנולדו בארץ להורים עולים, חלק מנתוני סיכון שבחלקם הם גבוהים יותר מאשר של אלה שהגיעו מחוץ לארץ.

אנחנו רואים את זה אצל חלק מהאוכלוסיות, אנחנו יכולים לזהות את האוכלוסיות שהמצבים אצלם קשים יותר. זה המקום לבוא למערכת וללמוד איך מתאימים את ההתערבויות הנכונות ביותר גם לאותם ילדים שנולדו בארץ ומתייחסים אליהם כאל ותיקים. הם לא רק וותיקים הם גם ילדים שמביאים איתם צרכים שקשורים לאוכלוסייה שנמצאת בשלבי מעבר ומחייבת התמודדות עם הסוגיות העיקריות, גם בנושא של השפה העברית וגם בנושא של הזהות והשייכות.

תודה.

כמו שגברתי היושבת ראש ליה שמטוב אמרה, אנחנו עשרים שנה מתייחסים לעניין הזה, אין שינוי וגם אין שיפור. בהתבסס על הדוח של המועצה לשלום הילד וגם לפי רוח הדברים שנאמרו פה, אני מציע להמליץ לממשלה להקים וועדה בין משרדית לטובת המטרה הזאת וכמובן עם ההתייחסות של משרד החינוך ומשרד הקליטה. יש לנו גורמים מקצועיים שיכולים לנהל את הוועדה כולל אדוני הנכבד דוקטור יצחק קדמן.

אתה חושב שלא הייתה ועדה כזאת?

הייתה ועדה כזאת? וועדה בין משרדית.

אני משתי"ל. אני מבקשת להבהיר כמה דברים שנאמר ועל ידי שרה כהן, קלעתי לדעת גדולים. ראשית אני מברכת את המועצה וגם את שרה כהן. בכל פעם שהשנתון הזה יוצא זה נותן כלי עבודה כדי לבחון איפה נמצאים ומה הן הבעיות באמת. צריך לעלות את הבעיות לסדר היום. הנושא של ילדי עולים כפי שנאמר פה על ידי שרה כהן ולדעתי זה נושא חשוב, זו הפניה שלי למשרד החינוך. היום משרד הקליטה מבין כבר שבני עולים זו אוכלוסייה ומטפלים גם בהם כשמדברים על עולים. במשרד החינוך, למיטב ידיעתי, ההגדרה הזאת לא קיימת. הם מטופלים כמו שמטופלים שאר הילדים, הם מקבלים את אותן התכניות, ואני לא מדברת רק על יוצאי אתיופיה אלא גם על יוצאי ברית המועצות לשעבר שגם הם כבר דור שני או דור אחד וחצי.

אני חלק מוועדת ההיגוי של הסקר ששרה דיברה עליו. הממצאים שם מראים ניכור ודברים אחרים גם מבני עולים, וצריך לשים על כך את הדעת. צריך לראות בהם אוכלוסייה מיוחדת ולא רק לתת להם את התכניות הכלליות.

נאמר פה שמשרד החינוך רואה את הנושא בחשיבות רבה ואפילו יש אגף. האגף עושה עבודה נהדרת אבל באגף הזה אולי יש תקן אחד במשרה מלאה ושאר האנשים עובדים על בסיס שעות. היום גם התקן הזה מאויש באופן זמני. עם כל הרצון הטוב, ואפילו שזה נקרא אגף, פעם קראו לזה גף, התוספת של הא' לא הוסיפה לא תקנים ולא תקציבים. התקציב של האגף הזה קוצץ בשנים האחרונות בערך ב- 25%, וזה לא מאפשר כל כך הרבה פעילות. נכון שלא הכל זה כסף אבל גם לאגף שמופקד על זה אין לו את האפשרות לטפל בנושא.

אני אמרתי שנושא של קליטה ועלייה נמצא בכל המינהלים של משרד. כולם.

אני רוצה לומר שיש משרדים שמטפלים בילדי עולים, הרבה אגפים כי הם פזורים בכל האוכלוסיות, לדוגמה יש את אגף שחר שיש לו הרבה תכניות שהרבה מאוד ילדים עולים נמצאים שם, זה הגיוני וזה טוב. אבל אם שואלים את אגף שחר האם התכניות שלהם מותאמות במיוחד לעולים, התשובה היא לא. הם מטופלים כמו שאחר הילדים. המקום שאני מכירה חוץ מהאגף לקליטת עלייה ומנהל לחינוך התיישבותי זה קידום נוער ששם יש תוכניות מותאמות. אבל בשאר המשרדים, התפיסה של הילדים, ובטח ובטח בני עולים שנתפסים כמי שכבר נקלטו ולמי שיש בעיות, הן כנראה נובעות מסיבות כמו סוציו-אקונומי. הגיע הזמן לראות שהבעיות הן אחרות וצריך לטפל בהן אחרת.

צר לי מאוד שאין כאן נציגים של משרד הרווחה, כי הדיון הוגדר כמשרד החינוך. הנתונים שחניתה קושר הציגה הראו בפרוש קשיים שקשורים למשרד הרווחה. הייתי שמחה לשמוע מה למשרד הרווחה יש לומר מבחינת המדיניות.

זה נכון.

הם הוזמנו, והם מצאו לנכון שלא לבוא.

שלום לכולם, אני מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. אני מצטרף לברכות לדוקטור יצחק קדמן. אני חשוב שאם משתמשים בדוח שמופק מדי שנה בעצם מונעים במקרה הגרוע את הרצח הבא. לצערי לא תמיד עושים שימוש בדוח הזה, הוא דוח מקיף לא רק על עולים חדשים אלא גם בנושא בני הנוער בכלל. ראינו בנתונים שיש לא מעט בעיות בטיפול ובסיוע לתלמידים עולים. בדוח מופיעות תכניות רבות של גופים שעוסקים בפועל כדי לצמצם את תופעת בני הנוער והילדים בסיכון. אבל הדוח לא נמצא על סדר היום של הממשלה, אולי בגלל שהנושא הבטחוני והמדיני חשובים יותר מהנושא החברתי שהוא פצצה מתקתקת.

הממשלה הנוכחית היא ממשלה חברתית.

ימים יגידו.

אני מבקש להדגיש את הנושא של בני הנוער והילדים בסיכון, ובכללם ילדים יוצאי אתיופיה, יש לקחת את זה כאג'נדה של הממשלה תוך שימוש בדוח המקיף של המועצה לשלום הילד ובאמצעותו לפעול להקמה או למימוש של תכנית לאומיות. הוזכרה כאן על ידי שרה כהן התכנית הלאומית לנוער ולילדים בסיכון. נדמה לי שיש למעלה מארבע מאות תכניות שמתוכם יש תכניות רבות שקשורת לנושא. רבות מהתכניות הן למען תלמידים עולים. אבל בשורה התחתונה מי שצריך לבחור את התכניות זו הרשות המקומית עצמה. לדעתי, צריכה להיות מדיניות של משרדי הממשלה במקומות או בערים ששם האוכלוסייה של עולים גדולה ולבחור את התכניות הקשורות לתלמידים עולים.

הנושא של עיר ללא אלימות הוא נושא שהתחיל באילת ולשמחתנו הוא מיושם בערים אחרות, אבל עדיין לא במקומות שישנה אוכלוסיה של עולים חדשים. אנחנו נחכה לדוח בשנה הבאה. אני שלוש שנים בתחום, לצערי אנחנו חוזרים תמיד על אותם דברים.

אני מבקש לחזק את דבריו של דוקטור יצחק קדמן על החשיבות של אנשי מקצוע מקרב העולים שעובדים במערכת החינוך. אנחנו באגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, ניסנו לקדם בשנה שעברה ולהכפיל את מספר העובדים יוצאי אתיופיה, היו שישים מורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך וביקשנו להגדיל כי ראינו שבמקומות שיש מורים יוצאי אתיופיה זה נותן מצד אחד גאווה לתלמידים עצמם, זה גורם שמשפיע על איפוק התלמידים, וזה גם עושה רושם על התלמידים הוותיקים בארץ –ההתייחסות שלהם לתלמידים עולים ובכלל לאוכלוסיית העולים עצמם היא חיובית יותר. זה מוריד את הדעות קדומות כי הימצאותו של מורה יוצא אתיופיה או יוצא ברית המועצות לשעבר כנראה גורמת להשפעה חיובית בהתייחסות לעולים. נעשו אכן מאמצים ומספר המורים גדל למאה ועשרה. לדעתי זה עדיין לא מספיק ויש מקום גם לאנשי מקצוע בתחומים אחרים.

אני מבקש להתייחס לירידה המבורכת ברמת הפשיעה. לשמחתי הנתונים מראים ירידה אבל בפועל אין ירידה, אם אנחנו מדברים על התקופה של 2005, 2006 זו הייתה תקופה של מלחמת לבנון השנייה, שמטבע הדברים הייתה פחות באכיפה. אבל יחד עם זאת אני חייב לציין שאנחנו עובדים בצורה טובה גם עם משטרת ישראל וגם עם המשרד לבטחון הפנים וגם עם משרד הקליטה ומשרד החינוך. יש שיתוף פעולה מאוד מאוד חשוב. לדעתנו, חייבת להיות מטריה של מדיניות הממשלה שתהייה כוללת ותיתן גושפנקה.

אני שייכת למחלקת הנוער במשטרה. כמו שהוצגו כאן הנתונים בנוגע למעורבות של בני נוער עולים בפשיעה הפלילית. אנחנו רואים שעד שנת 2008 הייתה לנו ירידה בסך כל הפשיעה שלהם. הייתה ירידה במעורבות בני הנוער העולים. זה צוין כאן בשמחה גדולה אבל אני רוצה להציג את הנתונים של החציון הראשון של שנת 2009. אם אנחנו משווים את הנתונים האלה לחציון הראשון של שנת 2008, אנחנו מוצאים שמגמת הירידה שהייתה כמעט ארבע שנים החל משנת 2004 לצערנו מסתיימת בשנת 2008, היא משתנה ואנחנו רואים בחציון של 2009 שישנה עלייה קטנה, אומנם קטנה אבל זו עלייה במעורבות של בני נוער עולה בפשיעה. העלייה הזאת זה לא משהו שמלמד שכן כך תסתיים השנה ויתכן שישנם כל מיני גורמים שמשפיעים על ביצוע עבירות אצל בני הנוער העולה.

אני מבקשת לומר איך אנחנו, בלשי הנוער וחוקרי השטח רואים את התמונה. הוצגו כאן הנתונים הטיפוליים, החברתיים, הנשירה של בני הנוער העולה. צריך להבין שאנחנו רואים אותם אחר כך אם הם לא בבתי הספר או במסגרות החינוך השונות הם נמצאים ברחובות. הם לא יושבים בבית וצופים בטלוויזיה, הם נמצאים ברחובות. ברחובות אנחנו מסתובבים ואנחנו רואים אותם. ברחובות כיודע לא תמיד יושבים רגל על רגל ושותים קוקה קולה ובהרבה מאוד מהמקרים עושים דברים שהם בגדר עבירה פלילית, דברים שנובעים או משעמום או מפיתויים שגוררים לכל מיני סיטואציות שגורמות להן לבצע עבירות פליליות. נער לא נמצא באיזו מסגרת, כזו או אחרת, אנחנו מזהים ככשל כי בסופו של דבר סביר להניח שברוב המקרים הם מגיעים גם לכדי ביצוע עבירה פלילית.

בהמשך למה שנאמר על ידי שרה כהן, אחד הדברים העיקריים שאנחנו רואים כשנער עולה הגיע למצב, ומאיזו סיבה הוא כבר ביצע עבירה פלילית, בתום החקירה הפלילית אנחנו מזהים קושי או חולשה שכאשר מסתיימת החקירה הפלילית והנער מופנה לטיפול שירות המבחן לנוער, אין כאן נציגים של משרד הרווחה שיוכלו להתייחס, לוקח זמן עד שקצין המבחן מזמן אותו לטיפול ולפעמים עובר פרק זמן ארוך מאוד, אולי בגלל העומסים שקשורים למשרד הרווחה. נוצר מצב כשנער שביצע עבירה פלילית, ובטח ובטח כשמדובר בנער עולה שצריך סיוע יותר מוגבר בטיפול שלו ובמשפחה התומכת, נוצר פער מאוד גדול עד שהוא זוכה לקבל את הטיפול הזה.

אנחנו יודעים כשהנער ובני משפחתו יוצאים מחדרי החקירות במשטרה הם לא תמיד יודעים למי לפנות, לא תמיד הם יודעים למי להתקשר. הם עומדים אילמים נוכח המציאות הקשה וחוזרים הביתה, בבית כשהם רואים שעובר פרק זמן גדול עד שמזמנים אותם לטיפול או עד שמישהו פונה אליהם. הסיטואציה הזאת היא מאוד בעייתית ולכן הרבה נערים חוזרים שוב לבצע עבירות. כדי להתגבר על המצב הזה פותחה תכנית "סיכויים", ששרה כהן ציינה, התכנית פותחה יחד עם שותפים של משרד הקליטה ואחרים. אנחנו פה רואים כשל, אם נער מגיע ואני לא מדברת על טרום ביצוע העבירה הפלילית, הוא הגיע לביצוע עבירה פלילית יש צורך שיהיה גורם מרכזי שייקח אותו ויטפל בו ובמשפחה שלו, אחרת הוא יחזור אלינו שוב.

לצערי אין היום אחידות בין כל משרדי ממשלה בהגדרה מיהו עולה חדש, מיהו נער עולה. מה שעשה נכון גם משרד הקליטה וגם המועצה לשלום הילד בשנתון, הם ציינו במפורש תחת כל פרק של הנתונים, שהם קיבלו את הנתונים הסטטיסטיים הם ראשית ניסו להשוות מהי ההגדרה הבסיסית שמתייחסת לנער עולה. משטרת ישראל מתייחסת לנוער עולה כמי שעלה לארץ משנת 1990 ולא ילד שנולד כאן. ילדים שנולדו כאן בארץ למשפחות עולות אינם מוגדרים אצלנו, על פי הסטטיסטיקה הפלילית, כנוער עולה. זו נקודה מרכזית והיא גם מופיעה בגדול לפני הנתונים שהוצגו פה מהשנתון.

בהקשר למה שאמרת, היום ב"ידיעות אחרונות" הייתה כתבה על ילד מנצרת עילית שהוא צייר גרפיטי, הפקחים ראו אותו ובמקום להעניש אותו הם נתנו לו קיר שצייר עליו, התברר שהוא ממשפחה ענייה, האמא שלו חד הורית ומתקיימת בקצבת ביטוח לאומי. בכתבה צוין שהרשות תאפשר לו לצייר בהתנדבות. אם כבר עוזרים צריך לעזור קצת למשפחה. זה מעשה טוב שלא מענישים אותו ונותנים לו אפשרות.

אחד הדברים בתכנית אישית לנער, לנער ומשפחתו, שיחד איתו בונים איזה מסלול של התקדמות אישית ומתייחסים לצרכים שלו, אבל גם חלק מהעניין זה תרומה לקהילה. לדוגמה אם שרפת גן ילדים אז עכשיו תלך לצבוע. זה בדיוק כדי לנתב את אותן התנהגויות שיכולות להיות התנהגויות הרסניות לכיוונים חיוביים.

אני מברך על הישיבה. שמי דוקטור יעקב פוליקוביץ מנהל היחידה לבריאות הנפש במשרד הבריאות. אני רציתי להתייחס לנתונים לגבי בני נוער עולים עם הפרעות פסיכיאטריות. ראשית אני מבקש לציין שאנחנו מתייחסים לעולים כילידי מדינות אחרות, כלומר הם לא ילידי ישראל שנולדו למשפחות עולים, אלא רק ילידי מדינות אחרות.

אני רוצה לציין, בשמחה, שהנתונים העדכניים שעומדים לרשותנו במערך האשפוז הפסיכיאטרי במדינת ישראל של ילדים ונוער, אני מציין שאני מתייחס לגילאי עד שמונה עשרה,הגלאים שאנחנו מתעסקים איתם באשפוז הם בדרך כלל לא לפני גיל שש. אנחנו רואים מגמה בולטת של ירידה במספר הילדים המאושפזים בקרב העולים. בשנת 2005 אחוז המתאשפזים היה 25.4%, ציינת שבשנת 2007 או בשנת 2006 23%, אצלי הנתון הוא 26%. אבל ב- 2008 אנחנו מדברים על 18.7%, יש לנו קו ירידה בולט והוא משמח.

וזה עדיין גבוה מחלקם באוכלוסייה.

עדיין גבוה מחלקם באוכלוסייה, יצחק קדמן אתה, מה שנקרא, נוטה לקלקל את החגיגה, אכן זה נכון שמספרם גבוה מחלקם באוכלוסייה. אבל המגמה היא מגמת ירידה.

אני לא רוצה לעוור אף אחד, ברור לכולנו שיש ירידה בגל העלייה וכתוצאה מזה פחות עולים חדשים מגיעים ולכן גם הנתון יורד, והצעירים שהגיעו גדלו ועברו את גיל שמונה עשרה והם מתאשפזים במחלקות הנוער. אני לא מעוות את הנתונים.

ומהי הגדרת עולים?

הגדרת עולים היא ילידי מדינות אחרות, לא ישראלים, יש לנו הגדרה לילדי ישראל והגדרה לילדי מדינות אחרות. יש לנו גם חלוקה של מדינות אבל יש את ילידי הארץ ויש את ילידי חוץ לארץ.

אם הוא הגיע בשנת 1988?

הוא כבר לא ילד. הנתונים הם עד גיל שמונה עשרה. המחלקות נפרדות לקטינים עד גיל שמונה עשרה. אני מבין שרוב הדיון הוא סביב נושא החינוך וכדומה, אבל חשוב היה לתת את הנתון הזה.

קשה לומר עד כמה משרד החינוך מערב את נושא העולים החדשים כמעט בכל פעולה שהוא עושה, קשה לומר שהאגף שלנו, עם האיש האחד ועם האמירה של תקן אחד או כמה שזה יהיה, זה בדיוק הפורמט שאנחנו מבצעים את העבודה הזאת. אנחנו עסוקים, ממש, בכל אחת מהפעולות שלנו בשילוב העולים. בתוך העבודה שלנו בנושא הפנימיות יש היום אחוזים מיוחדים רק לעולים, ואחוזים מיוחדים רק לבני העדה האתיופית. הקונספט הוא שאנחנו שוזרים בכל דבר את הטיפול בעולים החדשים ובקידומם.

אני עסוק בשבוע האחרון, בהפעלת קבוצות קדם "עתידים" בקרב בני העולים. הפרויקט של "עתידים" עליו שמעתם בוודאי, ואני האחראי עליו במשרד החינוך. אנחנו ממש לוקחים את כל הנושא הזה לידיים בתקציב שלנו. צריך לומר שיש חמישים מיליון שקל שעות תגבור בסל השעות שלנו שכולו מיועד לתלמידים עולים. זה לא עניין של מה בכך, זו כמות עצומה גם של כסף.

כולנו מבינים שבעיית השפה היא הבעיה המרכזית ולכן בשנת הלימודים תש"ע אנחנו מפעילים את תכנית הלימודים החדשה בשפה העברית. תכנית לימודים חדשה. פתחנו כבר ואנחנו עומדים לסיים את הכלים לאבחון קשיים לימודיים בקרב ילדים עולים.

אני מאוד מברך על הדוח הזה כי הוא שם את העולים, באמת הוא שם אותם בפוקוס. כשאתם במשרד הקליטה עושים עבודה יחד עם מכון ברוקדייל, מן הראוי להסתכל מה קורה בעולם בנושא קליטת אנשים, מה עם פער השפה. פער שאתה כמהגר, כשאתה מגיע כעולה חדש לארץ חדשה, שפה חדשה, אתה לא מוצא את המכולת, זאת אומרת שהקליטה קשה. צריך לבחון במחקר באילו כלים משתמשים במדינות אחרות לכל מיני ווריאנטים של תופעות באוכלוסייה.

בנוגע לבגרויות – אני בקשתי לצורך הדיון הזה ניתוח מיוחד בנושא הבגרויות. תלמידים הזכאים לתנאים של הבחנות של עולים חדשים בשנת תשס"ח. אתם זוכרים שהמנהל הכללי שלנו הציג לפני שבועיים את אחוז הזכאים בכלל הארץ, זכאים 5,376 להבחן לפי תנאי עולים. נגשו 89%. אני משווה את זה לכלל הילדים היהודים, זה 90.6%, זאת אומרת שזה מתקרב. אבל, אחוז הזכאים לבגרות הוא 52.68%, אם אני משווה את זה לשנת תשס"ז, אני לא יכול ללכת אחורנית, בתשס"ז היו לנו 51.5%, כלומר עלינו ב- 1.18%.

בכלל הילדים?

מדובר כרגע על עולים.

איכותי, זה אומר שזה מאפשר קליטה יותר טובה.

את מבקשת ממני נתון שעדיין לא הספקנו לעבד אותו. בקשתי לצורך הדיון הזה ניתוח מיוחד, הניתוח הזה הוא לצורך הדיון. בגרות איכותית זו שאלה של הגדרה. אם תגדירי פיסיקה או ביולוגיה כאיכותי - - -

לא, לא. בגרות שמאפשרת להגיש מועמדות לאוניברסיטה.

סליחה, אבל זו לא בגרות איכותית, אלא זו בגרות עם ארבע יחידות לימוד באנגלית, המילה איכותית היא פרובלמאטית. בואי נדייק בטרמינולוגיה. לא הבאתי את הנתון הזה, משום שהמחשב שלנו והצוותים עדיין עובדים.

כמה זה בהשוואה לאוכלוסייה היהודית הכללית?

אני מגיע לזה. בהשוואה למגזר היהודי ללא עולים – 60.47%, זאת אומרת שיש לנו דרך ארוכה כדי להדביק את הפער הזה. זו לא עבודה של מה בכך, זו עבודה רבה מאוד.

אני מבקש לומר משהו בנוגע לנשירה שזה נושא חשוב, גם פה עשיתי הרצה מיוחדת במחשב לצורך הדיון. אני יכול לומר שבשנת תשס"ט יש לנו מחוץ למערכת: ילדים ילידי אתיופיה – 121 ילדים, וזה מפולח לפי ישובים. וזה לא מופיע במפה. מברית המועצות לשעבר מחוץ למערכת – 746 ילדים. זה נושא מטריד, נושא עליו דיברת קודם, הם בחוץ, ואיפה הם נמצאים כי הם לא במקום הנכון. זה בהחלט נושא מטריד והוא יכנס לתכנית העבודה שלנו שאותה נציג בחודש ספטמבר.

אני מסכם, יש לנו את כל הניתוחים ואנחנו עדיין מעבדים את הנתונים של תשס"ח. כעת אנחנו עוברים לעבוד לפי מקצועות ולבחון איפה אנחנו צריכים להיכנס ולסייע לילדים שלנו.

אני עומד בראש החטיבה לחינוך דוברי רוסית בסוכנות היהודית. לפני שאני אגיע לסוכנות אני מבקש להתייחס לנושא בכובע האחר שלי כמי שעוסק דווקא בנושא של שילוב תלמידים עולים במערכת החינוך הישראלית לאורך שנים רבות. אני חייב לומר שעל בסיס השנים האלה אני יוכל כעת לומר שיש לי רגרסיה בדיון הזה, כי גם לפני חמש שנים ולפני שבע שנים, ולפני עשר שנים הוצגו בפני וועדת העלייה והקליטה נתונים מאוד מאוד דומים, דומים עד דמעות. שרה כהן ערכה, אם איני טועה, כנס "מסיכון לסיכוי", וסוזי בן ברוך שאז הייתה אחראית בנושאים האלה. אני כמעט לפני עשר קראתי ספר על שילוב ילדים עולים שהנתונים שהצגתי משם דומים מאוד לנתונים שדוקטור יצחק קדמן הציג היום בפתיח הישיבה.

כפי שנאמר, גם על ידי אלי זרחי וגם על ידי אחרים, יש הרבה מאוד מודלים מוצלחים ברמה הנקודתית, אפשר לקחת אותם, אפשר להריץ אותם, לנצל אותם, לבנות על בסיסם איזו מדיניות כוללת, אבל זה לא קורה. ברור שהצטרפותו של ילד עולה למוסד חינוכי זה מהפך בהוויה של כל המוסד, זה לא שינוי תוספתי, זה לא עוד ילד או עוד קבוצת ילדים שמצטרפים למוסד הזה. זה שונה מהותי בגלל השוני הלשוני, החברתי, התרבותי, הלימודי שמאפיין את המפגש הזה. כדי שהשוני הזה יקבל מענה, זה צריך להיות מעניינה של המערכת. ראשית בראש מעייניו של מנהל בית הספר, כי זו הזירה המרכזית, אבל גם במערכת כולה. לצערי הרב, לדעתי, זה לא שם.

כשנשאלה כאן השאלה כמה מגשרים דוברי רוסית או דוברי אמהרית יש במערכת החינוך, כמה מומחים בתחומים אחרים מטפלים בנושא הזה, אני הייתי מוסיף לשאלה הזאת שאלה נוספת, כמה מנהלי בתי ספר דוברי רוסית, או דוברי אמהרית, או עולים בכלל, או כאלה שאינם עולים אבל מזוהים ככאלה שהנושא מטריד אותם, חשוב להם, כמה מנהלים כאלה יש? אני חושב שאנחנו נגיע למספרים מאוד מאוד זניחים מתוך כ- 3,000 מנהלי בתי ספר. אני גם אשאל כמה פקידים בכירים, כמה מומחים בכירים, לדעתי לא צריך את שתי הידיים ותספיק לנו יד אחת.

נכון שיש תכנית לימודים חדשה במשרד החינוך להנחלת העברית. אבל אנחנו יודעים שתכנית לימודים היא פקטור, זו לא חוברת של עקרונות של מה שיש, אלא ספר לימוד, וספר הלימוד לא התחלף.

אני בכל זאת רוצה לומר משהו בכובע של הסוכנות היהודית, במסגרת המחלקה לחינוך קיימת חטיבה שמתמחה בדוברי רוסית, היא לא מתמחה בכל האוכלוסיות של העולים אבל היא כן מתמחה בדוברי רוסית. אנחנו מקיימים מפעלים גדולים מאוד בחוץ לארץ, חבל שהניסיון הזה, הניסיון שמוכר ליושבת הראש.

אנחנו כבר דיברנו על זה בוועדות שלנו.

ממש ברגעים אלה 5,000 ילדים יהודים נמצאים במחנות קיץ של הסוכנות היהודית בחבר העמים. אנחנו נשמח להעמיד את הידע, יש לנו צוות יחסית גדול שכולו דובר רוסית, אנחנו נשמח להעמיד את הניסיון הזה לטובת מערכת חינוך הישראלית. יש לנו אקספרטיזה מוכחת בתחום החינוך.

דוקטור שרי פייר, אני מנהלת תחום חינוך באגף קליטה בקהילה. אני מבקשת להציג בקצרה אופציות שאנחנו נותנים לתלמידים עולים במסגרת החינוך הבלתי פורמלי. אנחנו נותנים תכנית שמכונה אצלנו "פלא" – פעילות לימודית אחרת, צל"ש – צורת לימוד שונה, או "אופק לבגרות", אנחנו עושים את זה בפריסה יישובית, בישובים שיש בהם ריכוזי עולים גדולים.

אני מבקשת לדבר בנושא של הזכאות לבגרות, וגם מבלי להיכנס לבגרות אוניברסיטאית, אם אנחנו מסתכלים בממוצע על שיעור זכאות לבגרות בקרב יוצאי אתיופיה שעומד בגדול על 37%, הרי שבתכנית אופק הגענו ל- 75% זכאות לבגרות, לטעמי זה הישג מאוד יפה. במקביל בשנת 2008 מתוך סך התמיכות שאנחנו נותנים לפי סעיף 3א', מתוך 4,500 מיליון הקצנו 42% לחינוך בלתי פורמלי. כשאנחנו נכנסים לתכניות האלה אנחנו בהחלט רואים תוצאות יפות.

הרשויות שאת מדברת עליהן, גם משתתפות בתקצוב?

בוודאי. בנוסף למה שציינתי כעת במסגרת התכניות שמניתי, מחודש ינואר עד חודש יוני השתתפו כמעט 4,000 ילדים, יש לנו גם באמצעות הרשויות את תכנית צל"ש – צורת לימוד שונה, אותה אנחנו מפעילים דרך הרשויות עם matching , חלק אנחנו מעבירים לרשויות ובחלק אנחנו עושים תכניות משולבות.

אני מבקש לציין שתי תכניות שתכנסנה כבר בשנת תש"ע, תכנית השר והמנהל הכללי, תכנית חדשה שכל ילד במדינת ישראל, ואני מניח שגם הילדים העולים יזכו. כל הילדים שעולים בשנה הבאה לכיתה ז' יזכו לתוספת של שש שעות בשלושה מקצועות: במדעים, במתמטיקה ובעברית, שש שעות לכל תלמידי כיתה ז'. אני מניח שגם ילדי העולים יזכו בכך.

תכנית נוספת שכבר קיימת, אני מאמין שתכנית אופק חדש שאמורה לתת לכלל המערכת בקידום התלמידים, גם הילדים העולים יקבלו פוקוס בתכנית זו.

תודה, אנחנו מסכמים את הדיון היום: הוועדה מבקשת שוב לברך את משרד הקליטה וגם לברך את המועצה לשלום הילד לפרסום השנתון המקיף בנושא ילדי עולים.

כיושבת ראש הוועדה אני מאוד דואגת באופן אישי מהנתונים שהוצגו היום, על נתוני הנשירה הגבוהים ועל האחוזים הנמוכים של זכאי הבגרות.

אני מבקשת להקריא את מסקנות הוועדה.

הוועדה מודאגת מהבעיות הרבות בתחום קליטת ילדי העולים וקוראת לממשלה להגדיל באופן משמעותי את המשאבים לצורך שילוב ילדי עולים במערכת החינוך, תוך פיתוח תכניות סיוע מיוחדות לילדים העולים.

הוועדה קוראת לכל משרדי הממשלה להכשיר ולשלב אנשי מקצוע מקרב עולים חדשים לצורך טיפול בילדים ובני נוער עולים.

הוועדה קוראת לממשלה להקים וועדה בין משרדית להתמודדות עם בעיות ילדי עולים וילדים במשפחות העולים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45