הוועדה לזכויות הילד
22.7.2009
הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב ראשון
פרוטוקול מס' 11
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום רביעי, א' באב תשס"ט ( 22 ביולי 2009), שעה 10:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 22/07/2009
חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18), התש"ע-2010
פרוטוקול
סדר יום
החלת דין רציפות על הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18)(צילום קטין), התשס"ח- 2008 של חבר הכנסת אלי אפללו (פ/3316)
מוזמנים
¶
ח"כ אורי אריאל
אפרת שמש – משרד המשפטים
עו"ד מוריה בקשי – משרד המשפטים
עו"ד אביטל מולד – הסנגוריה הציבורית
עו"ד איילת ששון – משרד הרווחה
ירון גולן – עוזר ליועץ המשפטי, הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה
עו"ד דבורה קמחי – ערוץ 10
ד"ר יצחק קדמן – המועצה הלאומית לשלום הילד
עו"ד ורד וינדמן – המועצה הלאומית לשלום הילד
עו"ד עידו אציל – רשות השידור
שירי שבתאי – רשות השידור
אבי וייס – חברת חדשות
עו"ד אביעד נימקובסקי –חברת חדשות
רפ"ק מאיר ברקוביץ- המשרד לביטחון פנים
רפ"ק תרצה נחושתן – משרד הפנים
רשמה וערכה
¶
נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ
החלת דין רציפות על הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 18)
(צילום קטין), התשס"ח- 2008 של חבר הכנסת אלי אפללו (פ/3316)
היו"ר דני דנון
¶
בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח את ישיבת הוועדה. היום יש לנו נושא של החלת דין רציפות על הצעת חוק הנוער טיפול והשגחה. תיקון מס' 18, צילום קטין. הנושא הזה נדון בוועדה בעבר. אני רק רוצה לראות מי נמצא איתנו. תוכלו להציג את עצמכם החברים שנמצאים איתנו.
(סבב שמות)
אני אפתח ואומר שמטרת החוק, כולנו מסכימים, והחוק נולד בכנסת הקודמת, יכול להיות שכבר לפני זה, מכיוון שהיו מקרים בתקשורת שבהם ראינו מקרים שקטינים צולמו, טושטשו חלקית, לא טושטשו, זוהו באזור המגורים שלהם ונפגעו מכך. לכן אני מברך את חברי הכנסת שיזמו את החוק. עם החוק עצמו יש לי בעיות והשגות וגם דיברתי עם המציעים, עם רובם, אבל כיוון שבממשלה יש החלטה של דין רציפות על הנושא אני חושב שנכון יהיה, נשמע פה התנגדויות, לאשר את הרציפות ולהחזיר את החוק אלינו לוועדה ואז אנחנו ביחד עם המציעים וגם צריך לתאם את זה עם משרדי ממשלה שונים נגבש ונשפר את החוק הזה. זו הכניסה הכללית. אני רוצה לשמוע את חבר הכנסת אורי אריאל שהוא אחד מן המציעים. חבר כנסת אפללו דיבר איתי גם והוא הסכים לרוח הדברים. גם דיברתי עם נציגי התקשורת וחלקם זעקו לשמיים אבל ברגע שהם מבינים שזה לא יהיה החוק הסופי אלא תהיה הידברות, יהיו שינויים, ואנחנו נעשה איזשהו מהלך של איזונים בין הצורך להגן על הילדים ובין הצורך לתת אפשרויות לצלם קטינים בהסכמה כזו או אחרת. בבקשה חבר הכנסת אריאל.
אורי אריאל
¶
תודה ליושב ראש. תודה על הדיון שמתקיים עכשיו. הדיון הוא רק על האם להפעיל דין רציפות. אני בכלל לא מתכוון להיכנס לפרטי החוק. כבר היו דיונים על זה. היו הערות רבות. חלקן טובות וחשובות ולכן יש לנו את כל התהליך הזה של הכנה לקריאה ראשונה, שנייה, שלישית. אני מדבר באופן כללי. תהליך החקיקה הוא כזה שהוא מאפשר באמת לכל הגורמים, הזמנו את כולם ואני בטוח שאתה תזמין בהמשך את כולם. לי אין ספק בנחיצות החוק. הייתי אומר שאפילו זה התחדד. אני מסכים שצריך לעשות תיקונים מסוימים שנדבר עליהם בהמשך ואני מציע שאכן לטובת כל מי שיקר לכולנו ללא הבדל נאשר את החלת דין רציפות. אני רוצה לבקש ממך היושב ראש לנצל את הפגרה להכנת החוק. הוא חוק סבוך. יצטרכו פה כמה דיונים לפי הערכתי. ואם נוכל בפגרה לעשות את ההכנה ולהגיע לתחילת המושב הבא כדי שאם נקדם בזה ביום אחד ונמנע פרסום אחד על ילד אחד דיינו. זה שווה. אני לפחות אשתדל להגיע לדיונים ולהשתתף בכל מה שתקבע.
אורי אריאל
¶
נוצר מצב שהחוק יכול להביא למצב שאפילו ילד שרוצה להתראיין והוריו מסכימים שהוא יתראיין על דבר אחר, לא על דבר שבדרך כלל מראים, מקרים פליליים או דברים כאלה, יש בעיתיות לצלם אותו. עכשיו אומרים אמצעי התקשורת יש מקומות שקטין עשה דבר נהדר ואתה רוצה לפרסם את זה והחוק מסבך את זה.
עידו אציל
¶
אני מבין שלא רוצים פה להיכנס לגופו של חוק ומדברים רק על החלת דין רציפות. יחד עם זאת כמי שעובד בצומת הדרכים הזאת של להגיש בקשות לבית משפט להיתרי פרסומים ושידורים של כתבות וסרטים ורק לאחרונה אנחנו הגשנו בשם רשות השידור בקשה להיתר וניתן היתר חלקי לשדר סרט המתיר פרטים מסוימים של קטין בנסיבות של סעיף 24. אני חושב שהצעת החוק הזאת היא פגיעה אנושה בחופש הביטוי ולכן כבר בשלב זה של להחליט האם להחיל דין רציפות או להחיל דין רציפות צריך שלא להחיל דין רציפות ואני פשוט יכול לפרט.
עידו אציל
¶
על פי חוק מופקד להגשים את חופש הביטוי. אני רק אתן דוגמה. אנחנו לאחרונה הגשנו בקשה. נעשה סרט ברשות השידור לשידור ברצועת הסיפור האמיתי של איתי לנדסברג. והסרט חושף תופעה של קטינות יהודיות שמקיימות יחסים טרם בגרות עם אוכלוסייה בדואית. תופעה מאוד קשה בדרום. כעושים סרט כזה לא יודעים איך הסרט ייראה בסופו של דבר ולכן מצלמים הרבה מאוד קטינות ועושים הרבה מאוד צילומים ורק אחרי מספר שנים, כשלוש שנים, הסרט התגבש וערכו את הסרט בשולחן עריכה ורק אז ניתן היה להגיש בקשה לבית המשפט ולדעת איזה היתר רוצים מבית המשפט לגבי אילו פרטים מבקשים היתר פרסום. ונתן בית המשפט בהסכמת המדינה, משרד הרווחה, שהוא נציג היועץ המשפטי לממשלה הסכים לפרטים מסוימים להתיר את פרסום הסרט. כאשר אם היה החוק הזה הסרט הזה לא היה נעשה. אני יכול להגיד יתרה מזאת, אי אפשר היה להגיש את הבקשה מראש לפני שעורכים את הסרט. יתרה מזאת, כשמגישים בקשות לבית משפט אני כותב את הבקשות האלה ואני הולך הרבה פעמים לבית משפט. צריך להבין שאנחנו נמצאים באיזושהי מערכת עיתונאית. כרגע קורה אירוע, צלם או כתב, יש איזשהו אירוע, הוא מצלם אותו, הדיון מתעכב בבית המשפט או מגיע לאיזשהו הליך משפטי, לא משדרים את זה.
עידו אציל
¶
כבודו דיבר על הגנה על ילד אחד. צריך לזכור נכון חשוב להגן על ילדים אבל חשוב להבין שמנגד עומד חופש הביטוי. יכול להיות שנגן על ילד אחד במידה מאוד מועטה אבל הפגיעה לטווח ארוך ואפילו לטווח קצר אבל לטווח ארוך תהיה כל כך אנושה בחופש הביטוי כי פשוט לא יצלמו כל מיני אירועים שהם מאוד חשובים חדשותית והציבור לא ידע עליהם. ואני ראיתי איך כל מיני אירועים חדשותיים מתפוגגים כי ברגע שכתב צריך להשקיע כל כך הרבה בהליכים משפטיים זה מתפוגג. זה כבר מאבד מהרלוונטיות שלו.
עידו אציל
¶
עצם האיסור לצלם. עכשיו בעצם אנחנו יכולים לצלם ולהגיש אישור לבית המשפט. כרגע ברגע שאתם תגידו אסור לצלם האיסור לצלם אלא בהיתר בית משפט לא יצלמו וגם לא יגישו אישור.
היו"ר דני דנון
¶
אני עוצר אותך. אנחנו רוצים לשמוע את הדברים כי אנחנו נכנסים פה למהות. אני דרך אגב כתבתי לעצמי שגם העניין של הבדל בין לצלם ולשדר הוא מהותי. לאסור צילום זה דבר בעייתי. אתה מצלם ביום יום את הילדים. אתה הולך לקייטנה, זה מאוד בעייתי. אבל בשידור יש בעיה. החוק היום מטיל מגבלות על השידור ואנחנו פה כי ראינו שזה לא עובד מספיק טוב לטעמנו. לכן אני כן אתמוך בעמדה לשנות את העניין של צילום ושידור. זאת אומרת שלא אסור לצלם. תצלמו כמה שאתם רוצים.
היו"ר דני דנון
¶
לפי דעתי אפשר לצלם בכל מקום. הפגיעה בילד ברגע שזה משודר והוא מזוהה זאת פגיעה מהותית ואני לא רוצה להיכנס עכשיו כי אני בטוח שיהיו עמדות של המועצה לשלום הילד ועמדות של אנשי התקשורת לגבי איפה מותר לצלם ומה ההשלכות. אנחנו כרגע דנים בנושא של הרציפות. מי שרוצה פה להתייחס. למרות שאני אומר פה בצורה גלויה הדיון הזה הוא לא דיון שישפיעו פה אחד על השני. יש החלטת ממשלה להחיל רציפות. הוועדה מסכימה לכיוון הזה כי אנחנו חושבים שהכיוון הזה הוא חשוב. אבל הוא לא מנוסח נכון. הוא בעייתי מאוד בניסוח. המציעים מבינים את זה. אמרנו אנחנו הולכים לדון על זה אבל זה לא יהיה מה שרשום פה. זה כרגע הדיון. אז אם יש מישהו שרוצה להתייחס לעניין הרציפות.
אבי דיכטר
¶
ההערה שלך נכונה אבל כשדיברת את הצילום ואת הפרסום. גם ברוח התיקונים אתה יכול להבין את הכיוון של ההפרדה ולאו דווקא של חיבור. לכן יש טעם בדברים שלך ובלבד שאנחנו לא מתירים את הצילום ובאותה נשימה מתירים את הפרסום שזה הבדל מאוד משמעותי. דין הרציפות אמור בדיוק לעבור עם סכין של מנתחים לעשות את ההפרדה הזו כדי לאפשר גם את הצילום מצד אחד אבל למנוע את הפרסום מהצד השני. הנזק הוא לא בצילום בהכרח אלא בוודאי בפרסום.
איילת ששון
¶
אני מרגישה בתור נציגת משרד הרווחה שאני לא יכולה להשאיר את הדברים על השולחן כפי שהם. אני לא רוצה להתייחס ספציפית לסרט שהועלה כאן כי היו דיונים רבים בבית המשפט על זה והעובדה שאני שומעת כאן שהסרט נערך במשך 3 שנים והבקשה לפרסם אותו הוגשה ימים ספורים לפני שידורו הצפוי בטלוויזיה.
עידו אציל
¶
החליטו לשדר את הסרט עם פרטים מסוימים והיתר בהתאם לסעיף 24 כאשר מותר טשטוש חצי פנים של הקטינה.
איילת ששון
¶
אני סבורה שדווקא הסרט הזה הוא דוגמה למצב שבו ניתן היה לפני הצילום לקבל אישור ולא לכך התכוונה הצעת החוק. הצעת החוק במפורש באה להגן על קטינים במצבים מאוד קריטיים של החיים שלהם. אנחנו מדברים על כל הפרסומים האחרונים של התעללות בקטינים שהדבר האחרון שהקטינים הללו שעברו התעללות כל כך קשה צריכים זה שבפתח ביתם יארבו להם צלמי התקשורת כדי לצלם את התמונות שלהם אם בטשטוש ואם לא בטשטוש. לכן אני רוצה להוסיף על מה שנאמר קודם. ההחלטה של הצעת החוק אולי כפי שהיא נכתבה מלכתחילה היתה בגלל הבעייתיות והפגיעה שנגרמת לקטינים כתוצאה מחוסר טשטוש מספיק על פי החוק. אנחנו כשקיבלנו את הצעת החוק הפרטית, אנחנו כמשרד הרווחה בירכנו עליה מסיבה נוספת. אנחנו חווים ורואים את הפגיעה שנעשית בקטינים הללו לא רק מעצם הפרסום אלא מעצם הצביאה על פתח ביתם או על פתח חדר החקירות כשהם יוצאים משם. יש לנו לא מעט קטינים שיצאו מחקירת ילדים והצלמים תקפו אותם ביציאה. ילדים בנסיבות האלה אנחנו מעדיפים שלא יצלמו. אני לא יכולה להגן על כלל ילדי ישראל ועל חופש הביטוי.
היו"ר דני דנון
¶
והצלם בשטח הוא זה שיחליט אם הוא רואה הורה עם ילד אז הוא יצלם, הוא רואה אותו בלי הורה אז הוא לא יצלם.
איילת ששון
¶
רוצים שהצלם לא יהיה בשטח. בהחלט. אני רוצה לתת עוד דוגמה שכבר ניתנה בעבר בכל ישיבות הוועדה הזאת.
איילת ששון
¶
בארצות הברית יש איסור מוחלט על פרסום בין אם זה טשטוש ובין אם לא. אנחנו מתוך המציאות בשטח, החיים של משרד הרווחה, הפגיעה שנגרמת לקטינים מעצם הצילום לא שווה. אני לא יכולה על גבו של ילד מסכן אחד לגרום לו לפגיעה חוזרת על ידי הצילום בגלל שאני רוצה למגר את תופעת ההתעללות והאלימות הכללית.
היו"ר דני דנון
¶
אנחנו נבקש שיהיה מחקר השוואתי במרכז מידע. אם יש שיעדכנו אותו. שיהיה מחקר השוואתי. מדינות העולם. נראה מה קורה שם בעניין של צילום ושידור.
עידו אציל
¶
צריך לזכור כשילד שנכנס למעצר בסופו של דבר אם לא נצלם ולא תהיה תקשורת שתבדוק את זה ותראה שהרשויות מתנהגות אליו באופן תקין יכול להיות שילד, יתנכלו לו הרשויות, ייעצר ואף אחד לא ידע מזה. הילד יעלם.
היו"ר דני דנון
¶
ד"ר קדמן היינו פה בדיון לפני מספר שבועות לגבי ילדי הפליטים. ושם האינטרס שלנו היה כן להגן עליהם שלא יפגעו במתקני כליאה. אני רואה את זה כתורה מסיני בנושא של הצילום. השידור זה עולם אחר. בבקשה דבורה ואחר כך ד"ר קדמן.
דבורה קמחי
¶
ההפרדה בין הצילום ובין השידור היא קריטית ומהותית. כולם מתייחסים כאן ונותנים דוגמאות של מקרים מאוד קיצוניים של צילום קטינים אבל לפי לשון החוק שהיא כרגע מאוד רחבה גם צילום בר מצווה של בן של משפחות פשע הוא אסור, הוא מהווה עבירה. לכן צריך להיות מאוד זהירים ולהקפיד על ההפרדה הזאת, ולא להפוך אנשים תמימים לעבריינים.
יצחק קדמן
¶
אני מקבל את הצעתו של היושב ראש. אני חושב שזה חשוב שאנחנו לא ניכנס עכשיו לפרטי פרטים לגופו של עניין כי הדיון הוא על רציפות ולא על מהות החוק. אני אומר באופן כללי. (א) ההצעה הזאת צריכה לעבור שיפוץ. היתה על זה הסכמה גם בדיונים שהיו בכנסת הקודמת. אגב על עניין אחד היתה הסכמה שאני חייב לציין אותו פה גם עם הגופים המשדרים על הצורך כאשר משודר משהו בטשטוש, הטשטוש יהיה אמיתי. היום הרבה פעמים הטשטוש הוא לצאת ידי חובה ובקלות אפשר לזהות ועל זה היתה הסכמה גם של גופי התקשורת שצריך לחדד מאוד כשאומרים אסור לפרסם או לשדר שטשטוש יהיה טשטוש, דבר שלא נעשה היום. יש לזה תרופה בהצעת החוק. זה דבר אחד.
יצחק קדמן
¶
לא כולם. אני יכול להראות לך דוגמאות מאז שטשטוש איננו טשטוש. זה דבר אחד שעליו היתה הסכמה והיה אפילו ניסיון בכנסת הקודמת להפריד בין שני החלקים של החוק כדי להעביר לפחות את החלק המוסכם. לגבי החלק השני של עצם הצילום אז ברור שיש אינטרס ציבורי, אני אומר את זה גם מבחינתם של הילדים שאם יש עוולות שהתקשורת תאיר פינות חשוכות ויש לה תפקיד מאוד חשוב גם למען הילדים עצמם. לכן אסור לעשות משהו גורף שאתה אומר ילד, צילום, זה לא הולך ביחד. זה לא נכון. יש הרבה מקרים שאפשר ואולי מותר ואולי אפילו צריך וחובה לצלם. אבל יש מקרים שגם עצם הצילום צריך מאוד מאוד להגביל אותו. אני לא אכנס פה לדוגמאות. יש לנו לא מעט דוגמאות של דברים שלא היה צריך לצלם ולא היה צריך לצלם בדרך שזה נעשה. הדברים הם לא כל כך פשוטים ותמימים כמו שמוזכרים פה. לכן מה שצריך לעשות יהיה לבחון לגופו של עניין איך אנחנו שומרים על התינוק, לא שופכים אותו, אבל את המים המלוכלכים אנחנו כן שופכים. לכן החוכמה תהיה בשלבים הבאים של החוק לעשות חוק שיהיה ממוקד בבעיות האמיתיות ולא יהיה גורף בצורה כזאת שימנע מהתקשורת לעשות את עבודתה שמשרתת גם את אותם גורמים שרוצים בטובת הילדים. לכן אני מציע לאדוני להעביר את ההחלטה על רציפות כדי לאפשר לדון במקום שבו הפסקנו בפעם הקודמת ואז בדיונים לגופו של עניין נראה איך אנחנו יכולים לעשות הצעת חוק שתגן על ילדים מצד אחד ולא תפגע בחופש הביטוי ובתקשורת מצד שני.
אבי וייס
¶
אני רוצה להזכיר לכם שהצעת החוק הזאת כפי שהיא היא הצעה שתגרום לכלי התקשורת האלקטרוניים לא לעשות את עבודתם העיתונאית. זה משפט מבוסס. כי מאז שעלתה הצעת החוק הזו אנחנו דנו לא מעט במה היה קורה אילו, והדוגמאות למה לא היינו עושים, לא היינו עושים תחקירים על סמים בבתי הספר כי אסור. לא היינו עושים צילומים ותחקירים על אלימות במועדונים בקרב בני נוער וכל ההשתוללות של בני נוער על הכבישים מה שאנחנו מצלמים ומראים, בני נוער וטרקטורונים והשתוללויות, לא היינו מצלמים. זה על פי הצעת החוק הזאת. האינטרס הציבורי זה כן לעודד את התקשורת לעשות הרבה יותר בענייני בני נוער וקטינים ועוולות שעשו להם. בעבר גם עלתה פה דוגמה באחד הדיונים הקודמים על בני נוער שהשתוללו בהתנתקות. אז לשיטתך גברתי זה אומר שאם אסור לצלם אותם בבתי מעצר אז זו טעות. כי זה חלק מהעניין איך כולאים אותם, מה עשו להם. זה שהתעללו בהם בבתי המעצר ודיווחנו על זה. הצעת החוק כפי שהיא היא הצעה שהיא רעה לאזרחים. אני לא מבין את מהות החוק. הדבר היחיד שאני כן מבין וזה אני חושב שיש פה הסכמה מקיר לקיר זה שאסור להראות ילדים שהם לא מטושטשים ושקולם מזוהה ושחבריהם ובני משפחתם אפילו במעגל ראשון יזהו אותם. אסור. ועל זה צריך לעבוד. עכשיו זה חוק אחר לגמרי. זה החוק הקיים אם להרחיב את הענישה. זה מה שצריך לעשות. החוק הזה אין לו אח ורע בעולם. אין לו תקדים. אין שום דבר שדומה לו. אין דבר כזה בעולם במדינות הנאורות שאסור לצלם קטינים. אני לא מבין מאיפה בא הרעיון הזה בכלל. זה לא עיתונאי. זו מעילה בעבודתנו העיתונאית. החוק הזה אם הוא יעלה ויתקבל זה באמת מעילה בעבודתנו העיתונאית. אני בא הנה לא על אינטרס של ערוץ 2 או של ערוץ 10, אני בא כי זה אינטרס של האזרחים.
אביטל מולד
¶
ההצגה כאילו החוק אוסר לצלם קטינים קצת דמגוגית בעיניי. החוק אוסר לצלם קטינים בסיטואציות מסוימות, בסיטואציה שבדרך כלל הקטין נמצא במצוקה. קטינים נזקקים. בתור מי שמלווה את הקטינים לבתי משפט וגם את קטיני ההתנתקות והצגתי בעצמי בנות שהגיעו ממעצר ונמצאות מטבע הדברים בלחץ, במצוקה, והיינו עסוקים דקות ארוכות לחשוב איך לחפות עליהן ולהסתיר אותן מפני העיתונאים שצובאים על פתח הניידת. בהחלט יש אינטרס לאסור צילום של קטינים כאלה. יש איזון בחוק. הוא מאפשר לפנות לבית משפט. גם אנחנו כסנגורים פונים לבית משפט בהיתר פרסום. רק לפני שבוע הוצאנו לתקשורת סיפור של קטין בן 13 שלא נמצא לו מקום במעונות חסות הנוער. אנחנו בעד הפרסום של הדברים. לא כל פרסום מצריך צילום של הקטין דווקא. לא כל פרסום מצריך את הדחיפות הבהולה. כל עבודות התחקירים יכולות בהחלט להיעשות תוך פניה לבית משפט כפי שהסנגוריה עושה. והשופטים זמינים יום יום שעה שעה וזה לא עניין של שבועות לקבל היתר פרסום.
אביעד נימקובסקי
¶
אם הסעיף יעבור במתכונתו הנוכחית אני צריך להבין את זה מהפרקטיקה. בפרקטיקה זה דברים שאנחנו עוסקים בהם כמעט יום יום. השופטים למרות הטענה שהם זמינים וזה נכון לבוא לצורך העניין, כשנכנסת לאיזושהי כתבה מאוד חשובה בשבע בערב השופט בשבע וחמישה מה לעשות לא ייתן לי את האישור הזה. הוא כנראה לא יהיה זמין עבורי. וגם לא בשש וגם לא בחמש. הם לא בהכרח עובדים בשעות שאנחנו עובדים בהם יום יום ולא לדבר בכלל על פגרות ושופטים שיש להם במקביל עוד מעצרים לעשות. זה פשוט לא ישים. הפרקטיקה תהיה לא ללכת ולסקר. זה מה שיקרה בשטח. כי אנחנו לא נוכל לרוץ כל היום אחרי שופטים.
מאיר ברקוביץ
¶
מבחינתנו כמובן אנחנו היינו שותפים לעמדת הממשלה ולכמה הערות שכבר היו בועדת שרים בכמה נושאים שדורשים פה תיקון. אף על פי כן יש עוד דברים שלא נידנו במסגרת ועדת השרים אבל הם בוודאי צריכים פה תיקון. אני אגיד נקודה אחת שאני חושב שהיא משמעותית בהנחה שאנחנו לא נכנסים עכשיו לגופו של עניין אבל בהארת הזוויות השונות צריך להאיר עוד זווית אחת. הנושא הוא חשוב מאין כמוהו וברור שצריך לתת לו איזשהו מענה. אבל צריך לזכור
שמגמה שהופכת מעשה שהוא בדרך כלל יכול להיות מעשה נורמטיבי שיכול גם להסתבר בסוף כדבר שלא פגע ולא פוגע באף אחד, להפוך עכשיו ציבור, קהל מקצועי כזה או אחר לסוג של עבריין בפוטנציה שאנחנו צריכים ללכת בעצם על כל פרסום, לחזור אחורה ולחפש מי בעצם צילם כי יכול להיות שהצילום שלו בסוף פורסם ולנהל חקירות שהן חקירות סרק כי ברור שברגע שמנתקים את הקשר בין אם המצלם צילם למטרת פרסום אז יכול להיות שהחוק יחול עליו. אבל אם הוא צילם לא למטרת פרסום והוא יגיד שהוא צילם את זה סתם ומכר את זה אחר כך לעיתונאי או עשה איזה משהו אחר אנחנו נכנסים להרחבה שהיא בסופו של דבר לא ישימה ומכניסה ציבור שלם למין מקום שאנחנו לא חושבים שזה המקום שהם צריכים להיות בו. יחד עם זאת אנחנו כולנו מסכימים שאת הבעיה הנקודתית שהטשטוש והפרסום יבוצע בצורה יותר נכונה ולא חושפת את זה לציבור הקטן יותר שמכיר את אותו קטין, הסביבה הקרובה שלו, זה וודאי דבר שאנחנו חושבים שהוא נכון שיהיה וזה תיקון שהוא חשוב. גם העניין של הרדיפה אחרי הקטינים שחודרים לחייהם, משם מתחילה הבעיה, אז פה צריך לחשוב על פתרונות אחרים יצירתיים על סוג של הגבלה של מקומות הצילום כדי לא להגיע לחדירה הזאת. אבל לעשות איזה מין משהו שהוא כאילו משתיק את מצפוננו שיש איסור כזה בחוק שכולנו יודעים שיום אחרי חקיקתו יהיה קשה להעמיד אפילו אדם אחד שצילם כי בסוף כולם יעסקו במפרסם. ואם המפרסם לא יעמוד לדין זה לא הגיוני שמישהו יתחיל עכשיו לטפל במצלם שהצילום שלו בכלל לא פורסם. צריך לחשוב גם על זה.
אבי דיכטר
¶
איש המשטרה נגע דווקא בנקודה שדיברנו קודם לכן. לגבי האבחנה בין הסנקציה על צילום לסנקציה על פרסום שזה באמת שני עולמות שונים. אני לא חושב שהחלת דין רציפות היא מכה אנושה. מכה אנושה היא מכה שהסיכויים להשתקם ממנה הם אפסיים. אני לא חושב שהחלת דין הרציפות אפילו מתקרבת למכה ודאי לא אנושה. לכן אני ממליץ להחיל את דין הרציפות ובדיונים לקראת קריאה שנייה ושלישית באמת לחדד ולהעמיק ולבסס את האבחנה בין המצלם ובין הצילום לבין הפרסום. שם נמצא הנושא האמיתי שלנו. ושם יהיה אפשר להשיג את היעד של החוק הזה כי הצעת החוק הזו היא בכיוון הנכון, היא לתכלית הראויה, ואני משוכנע שהיא קונסנצואלית פה סביב השולחן. כמובן שהמאבקים יהיו בניואנסים. אבל בשביל זה יש דיונים בוועדה.
עידו אציל
¶
להשיב מדוע אמרתי מכה אנושה. החוק במתכונתו הנוכחית הוא זר לכל משפטן ואזרח במדינה דמוקרטית. כאשר יעבור פה אישור לגבי הצעת החוק זה בסופו של דבר פוגע בכנסת של מדינה דמוקרטית.
אבי דיכטר
¶
החלת דין רציפות זה רק כדי לאפשר לעבור לשלב הדיונים בוועדה ולא לחזור בחזרה לפני קריאה ראשונה. אני מניח שלא לזה אתה מתכוון.
אבי וייס
¶
אני רק רוצה להזכיר לנוכחים איך התנהל פה הדיון שבו זה עבר בקריאה ראשונה. אף אחד מכלי התקשורת, לא ערוץ 10, לא ערוץ 1 ולא ערוץ 2 לא היו בדיונים בוועדה. מכיוון שהחוק שעבר בקריאה ראשונה וזה החוק שיש לנו מול העיניים הוא חוק שהוא בעיני כל כך רע אני מציע שתתכנס הוועדה הזאת, תבחר אנשי מקצוע. אנחנו כמובן כלי התקשורת נבוא כמה שאתה רוצה. אם רוצים חוק חדש אז בואו נחשוב על חוק שהוא הרבה יותר סביר מאשר החוק הזה. זה חוק שבעיני אין בו שום היגיון פרט לשורה התחתונה שאסור להראות קטינים שיזוהו. גם אחד מיוזמי החוק חבר הכנסת זבולון אורלב הבין כבר אז בישיבה האחרונה שהם עלו על עץ גבוה מדי.
נירה לאמעי-רכלבסקי
¶
חייבים לציין שבקשת רציפות זו יוזמה של חבר כנסת שיזם בכנסת הקודמת ובא ומביע את רצונו.
היו"ר דני דנון
¶
אני רוצה לסכם בשני דברים עקרוניים. קודם כל נרמסו זכויות של ילדים על ידי כלי התקשורת בעבר. זה קרה במספר מקרים ובגלל זה החוק הזה נולד. באו המחוקקים ראו שזה בעייתי, אמרו אנחנו רוצים לשנות. הכלי שהם בחרו הוא כלי שגוי. ופה אני אומר נכון שאנחנו נאשר רציפות היום אבל החוק במתכונתו הנוכחית לא יעבור כמו שהוא את הוועדה. בוועדת הכנסת יש להם סמכויות כמעט בלתי מוגבלות בהליך החקיקה ואנחנו נכנס לעוביו של הנושא, נלמד מה קורה במדינות אחרות, נשמע את כל הצדדים, ואני לוקח את זה כפלטפורמה לטיפול בבעיה. מה שכתוב פה זה לא מה שיצא מהוועדה. אלא קריאה שנייה ושלישית. אני רוצה לבקש מהצדדים הנוגעים בדבר להעביר אלינו תוך 30 יום הערות, השגות. הפלטפורמה היא ברורה. לא לפגוע בזכויות ילדים בעקבות שידור. יש פה את העניין של הבדל בין צילום לשידור. תביאו את כל הדברים שאתם טוענים על הפלטפורמה שקיימת של החוק הזה ואנחנו נקדם את זה בחקיקה כשהתוצר הסופי יהיה שאנחנו נשפר את המצב הקיים בלי לפגוע בחופש העיתונות, בלי לפגוע ביכולת של התקשורת לעבוד ולסייע לילדים כי כוועדה לזכויות הילד אנחנו משתמשים המון ולוחצים המון יחד עם כלי התקשורת לחשוף, ושלא יהיה מצב שאנחנו עושים פה משהו שאנחנו יורים לעצמנו ברגל.
נירה לאמעי-רכלבסקי
¶
בכל מקרה זה יתואם כמו שהחליטה הממשלה עם משרד המשפטים, משרד הפנים. משרד המשפטים אמון על חופש הביטוי, על זכויות האדם וכמובן אין ספק שהדברים האלה יעלו מכל ההיבטים ויהיו חייבים להיות בהסכמה בסופו של דבר.
היו"ר דני דנון
¶
אם כך אני מביא להצבעה את האישור של הרציפות של החוק. מי בעד? אם כך החוק עבר פה אחד. אני מודה לנוכחים. לאנשי התקשורת תרשמו את ה-30 יום כי מבחינתנו אתם תוזמנו לכל הדיונים. תודה רבה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:30
PAGE
9