PAGE
24
ועדת החינוך, התרבות והספורט

22.7.2009

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 53

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, א' באב התשס"ט (22 ביולי 2009), שעה 09:00

הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט-2009

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר

מסעוד גנאים

מזכיר הכנסת אייל ינון

אתי כהן, ממונה על תחום הקולנוע, משרד התרבות והספורט

גיורא עיני, מנהל קרן רבינוביץ', משרד התרבות והספורט

עו"ד מיטל שרעבי, לשכה משפטית, משרד התרבות והספורט

ראובן קוגן, רכז תרבות מדע וספורט

כתריאל שחורי, מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי

משה דנון, יו"ר איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה בישראל

מיכה ינון, ראש מנהל התרבות במשרד התרבות

זיו נווה, מנכ"ל קרן גשר לקולנוע

ירמיהו קדוש, שחקן, מפיק, חברת הפקות המזרח

ארנון צדוק, חבר מועצת הקולנוע

יערה למברגר, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יעל מבורך, אגף תקציבים

מנקי דתר, מפיקה עצמאית

דנה גובי, חברה במועצת הקולנוע

עו"ד מירב ישראלי

יהודית גידלי

יונה רייטמן – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ט-2009

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט שתוקדש היום להכין את הצעת חוק הקולנוע (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), לקריאה שנייה ושלישית. כידוע, הכנסת מסיימת את המושב השנתי שלה ואת כנס הקיץ בסוף השבוע הבא ועד סוף השבוע הבא אנחנו צריכים להספיק ולהביא את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית, כדי שייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל ויאפשר לתעשיית הקולנוע להמשיך ולפעול כראוי. לצערנו היה איחור בשבוע ימים באישור החוק, הממשלה הביאה את החוק הזה לפני שבועיים למליאת הכנסת וכידוע, חוק הקולנוע הוא מסוג החוקים שהם אינם חוצים הכנות של קואליציה ואופוזיציה. אני לא יודע, אני חושב שבתעשייה הזאת עובדים יותר אנשי אופוזיציה מאשר אנשי קואליציה, אבל אם מסתכלים על שמאל וימין, אבל אני אומר, זה מהמפד"ל עד מרץ, שמשקף הסכמה רחבה ולכן לא היתה היערכות מיוחדת של הקואליציה ולא ראו שום סכנה ובעיה שהחוק הזה ייפול. לצערנו, האופוזיציה בראשות קדימה נהגה בחוסר אחריות ועשו מעין מארב והצליחו להפיל את החוק הזה ברוב מדהים של נדמה לי 12 מול שישה או משהו כזה וגרמו לכך שאנחנו יושבים באיחור של שבוע ימים ונכנסים אפילו לחשש או בעיה שאנחנו במרוץ נגד הזמן ולכן אם בדרך-כלל הצעות חוק והכנה לקריאה שנייה ושלישית לוקחות כמה ישיבות, אנחנו נשתדל לסיים את ההכנה לקריאה שנייה ושלישית עוד במהלך הישיבה הזאת ואני אומר לחברי הכנסת שאנחנו גם נצביע היום על הנוסח לקריאה שנייה ושלישית.


היתה לי זכות לעמוד בראש ועדת החינוך והתרבות בכנסת ה- 15. מי שלא יודע, אנחנו נמצאים בכנסת ה- 18. ואז מי שהגיש לראשונה את חוק הקולנוע היה חבר הכנסת יורי שטרן ז"ל שהיה חבר מאוד מאוד מסור בוועדת החינוך והתרבות וחוק הקולנוע היה אחד מהפרויקטים העיקריים שהוא הוביל והייתי גם מבין אלו שהיו חתומים על החוק הזה והוא גם, אתם יודעים שלחברי כנסת יש מאבק סמוי עם יושבי-ראש הוועדות לקדם מהר חוקים, איזה חוק ייכנס ראשון לדיון בוועדה ואני מודה שלא יכולתי לעמוד מול הטיעונים והקסמים שלו ובאמת החוק חוקק יחסית במהלך מהיר על-ידי וכעבור חודשים אחדים האוצר הכניס אותו לחוק ההסדרים והצליח בלחץ אטומי, בניגוד לדעתי, לבטל את החוק ולאחר שחוק ההסדרים עבר, יורי שטרן שוב לקח יוזמה וביטל את הביטול בחוק ההסדרים במהלך שעשינו אותו לדעתי אחד ממהלכי החקיקה הכי מהירים בכנסת, בין שבוע לעשרה ימים, החוק עבר בין הקריאה הטרומית לקריאה השנייה והשלישית ולכן חשבתי שככל שתלוי בי, ראוי מאוד להקדיש את הדיון הזה לזכרו של יורי שטרן ז"ל, שהיה באמת חבר כנסת רב גוני, כמו שהוא היה מאוד מאוד פעיל, אתה אומר – רגע, מה יורי שטרן, מה הוא קשור לקולנוע? מה, הוא היה פעם שחקן? במאי? מפיק? זה נכון, היה לו גם פעילות ענפה גם בתחומים רבים אחרים, הוא לא התמקד רק בתחום אחד וזכיתי גם להכיר אותו, יצאנו יחד למשלחות, בין היתר המשלחת המפורסמת שביקרה באתיופיה, שבעקבותיה חודשה העלייה מאתיופיה וזכיתי להכירו מקרוב באמת כאיש יקר אז יהי זכרו ברוך ונקדיש את הדיון הזה לזכרו.


כאמור, אנחנו עוסקים בחוק הקולנוע ואני מעביר את רשות הדיבור למיכה ינון שיציג את החוק הזה. אני גם רוצה לציין שהישיבה הזאת, גם מציינת את סיום שירותו הארוך של מיכה ינון בשירות המדינה. ביום שישי הדליפו לי שהוא יוצא לגמלאות, הגיע הגיל והוא עכשיו הולך ליהנות מרעייתו ומילדיו ומנכדיו ומחבריו, אז זאת גם הזדמנות, גם להודות למיכה על שירות באמת ארוך. יצא לנו, אגב, לשרת יחד בתקופה שמשרד החינוך לא היה מופרד כמו היום חינוך לחוד, תרבות וספורט לחוד, שהיה משרד משותף, היתה גם תקופה שעבדתי ליד שר החינוך והתרבות זבולון המר ז"ל ומיכה היה יושב-ראש הוועד המנהל של רשות השידור, היו לנו תקופות עבודה משותפות רבות מאוד ואני בהחלט חושב שגם הציבור וגם השירות הציבורי חייבים להעריך, להוקיר ולהודות, על שירות מאוד מסור, מאוד ראוי שתרם תרומה גדולה מאוד. בעיני מיכה ינון הוא מהמייצגים של הציונות הדתית היפה, אם מותר לומר, איש עם כיפה סרוגה שלקח על עצמו להוביל את מינהל התרבות שלכאורה זה לא בית המדרש האותנטי והטבעי, אבל זאת עוד הוכחה שדרכה של הציונות הדתית זה שכל העם זה בית-המדרש שלה. בית-המדרש יכול להיות בכל מקום, עם כל חלק מהעם ולתרום את תרומתו. אז אני בשם הוועדה, מיכה, רוצה להודות לך. אצלנו אומרים שבפניו אומרים רק מקצת שבחו, אז אמרנו רק מקצת ואת היתר נגיד שלא בפניו. מיכה, בבקשה.

תודה רבה למילים היפות והחמות של זבולון, באמת שירתנו יחד כצעירי הציונות הדתית. בכל אופן, אני באמת מודה לוועדה ולך על הדברים ובאמת זו זכות לסיים דווקא בתחום הקולנוע שהוא תחום, מכל נושאי התרבות ויש רבים כאלה, שהצליח ביותר בחמש השנים האחרונות של חוק הקולנוע, של הוראת שעה שקיבעה את ההסכם בין האוצר לבין מועצת הקולנוע לבין מינהל התרבות. חמש השנים האחרונות היו שנות פריחה ושגשוג יוצאות מן הכלל לקולנוע הישראלי וכנראה שהחוק תרם ליציבות, תרם להמשכיות, תרם לתכנון בארץ. חמש שנים זה טווח ארוך, רציני, במציאות הישראלית, ולכן היתה לזה משמעות רבה. אני רוצה לציין שלא רק זה מפורסם שהקולנוע הישראלי הצליח בחוץ לארץ, החידוש הוא שהוא הצליח גם בארץ כי לכאורה, בחוץ לארץ, לא יודע אם יותר קל להצליח, אבל יש יותר אופציות, יש יותר פסטיבלים, יש כל מיני דברים ולהשביע את הקהל הישראלי שלא האמין בסרט הישראלי ולא הלך לראות קולנוע ישראלי במשך שנים ארוכות, מתקופת סרטי הבורקס ועד התקופה האחרונה, היה איזה פער של שנים רבות שהקהל הישראלי הדיר את רגליו מהסרט הישראלי והדבר הזה שונה, אני לא יודע אם אפשר להגיד באחת, אבל בכמה שנים של פעילות כי היוצרים היו כאן ויכול להיות שהיציבות הזאת והשקט שהשתרר אחרי המאבק הגדול של חוק הקולנוע, הביא לפריחה של הקולנוע הישראלי ואת המנגינה הזאת, אם להביא משהו מעולם המוסיקה, אסור להפסיק. ולכן חשבנו שזה היה ראוי, למרות שגם על זה, כמו כל דבר, יש פנים לכאן ולכאן, היתה כמובן מחלוקת אם להמשיך בהסכם הזה שהוא בעצם מנטרל את הצד הכלכלי של חוק הקולנוע אבל חשבנו שהיציבות, יש לה ערך כל-כך גדול שגם אם אנחנו מראש מקבעים את הסכום ב- 67 מיליון, אמנם זה כאילו קצת יותר ממה שהיה עד עכשיו, אבל עדיין בגלל ההתפתחות העצומה של הקולנוע מצד אחד ובגלל הבעיות של הקופרודוקציות, גם המשבר הכלכלי בעולם שקודם הביא לנו הרבה כספים של קופרודוקציות וגם המשבר בשוק הטלוויזיה המסחרית שגם היה שותף לחלק מהסרטים שהצליחו, חשבנו שמן הראוי לקבע שוב לחמש השנים הקרובות את הסכם הקולנוע וקיבלנו לכך כמובן גיבוי של היוצרים, המפיקים, קרנות הקולנוע ומועצת הקולנוע. נכון, נחתם עוד בקדנציה הקודמת, לקראת סוף הקדנציה הקודמת, כי ההסכם הקודם פג תוקפו ב- 31 לדצמבר 2008, זה כבר ארבע וחצי השנים הקרובות, אבל בכל-אופן, אנחנו לקחנו את זה בחשבון כי סמכנו על תבונתם של חברי הכנסת שימצאו לנכון להמשיך את החקיקה הזאת ולכן לקחנו את זה בחשבון במועצת הקולנוע כשעמדנו לחלק את החלוקה של 2009 ואני מקווה שלא נתבדה ואכן נוכל לממש את ההמלצות של מועצת הקולנוע. עד עכשיו חילקנו רק מקדמות על חשבון העניין הזה ואני מקווה שהיום אנחנו נשמח לשמוע שהחוק עבר לפחות את הוועדה.

אם נסיים היום ויהיה לנו רוב להעביר את זה פה בוועדה לאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית, אז היועצת המשפטית שלנו, מירב ישראלי, תכין את החוק ואני לא יודע אם היא תספיק להכין אותו עוד היום ולהניח אותו עוד היום במליאה, אבל לכל המאוחר הוא יונח ביום שני ואני מניח שאנחנו נצביע עליו ביום שלישי או ביום רביעי בשבוע הבא. צריך לזכור שיום רביעי הבא הוא יום רביעי האחרון וקצר, כיוון שהיום, א' בראש חודש מנחם אב, עד תשעה באב, אנחנו קוראים לחודש הזה מנחם אב, שנזכה רק לנחמות, ויום רביעי הבא זה ערב תשעה במנחם אב, תשעה באב, אז מקצרים את יום העבודה כדי שאנשים יספיקו להגיע לסעודות מפסקות. נדמה לי שמסיימים בשתיים. אז אנחנו בהחלט במרוץ נגד הזמן ואני מקווה, אם לא יהיו לנו בעיות, זה חוק יחסית פשוט, שנוכל להעביר אותו.


לפני שניגש לעצם החוק, הייתי מאוד מבקש, אתמול דיברתי עם מיכה חריש, יושב-ראש מועצת הקולנוע, וביקשתי ואמרתי שמן הראוי שלפני שוועדת החינוך והתרבות והספורט הולכת לאשר עוד חמש שנים של הקצבות כספיות, מן הראוי שהיא תשמע איזה שהוא סקירה, איזה שהוא דיווח למה משמשים הכספים האלה, איך הם מחולקים, מה קרה בחמש השנים האחרונות עם עולם הקולנוע, קצת לפתח יותר בדברים שפתח בהם מיכה וביקשתי שהאנשים שבאים לייצג כרגע את התעשייה שמיכה חריש יכין אותם מאתמול עד הבוקר ואני מקווה שהדברים שגורים על-פיכם, פשוט אפשר ששניים-שלושה אנשים ייקחו רשות דיבור וקצת ייתנו סקירה.

מר שחורי, בבקשה. מר כתריאל שחורי הוא המנכ"ל של קרן הקולנוע הישראלי. את הכסף מקבלת, הכסף עומד לרשות מועצת הקולנוע ומועצת הקולנוע היא יושבת ומחלקת, אני לא יודע בדיוק איך, זה תכף נשמע, אבל מה הקריטריונים קצת יותר להיכנס, ברור שעל-פי קריטריונים, היא מחלקת את זה בין הגופים השונים, בין קרנות שונות. אני גם לא יודע בדיוק את הפרטים, זה חלק מהעניין, על-מנת שלא נהיה חותמת גומי, כדי שנבין מה אנחנו הולכים לאשר

רציתי להגיד עוד כמה דברים.

תתחיל אתה.

כמובן שרוב הסכום שעומד לרשות מועצת הקולנוע הוא מיועד לסרטים, להפקת סרטים, כדי להשיג את מטרת החוק וזה קידום הסרט הישראלי. אז התקציב מחולק ברובו, כמו שאמרתי, לסרטים עלילתיים, שזה התקציב הגדול, זה 58.5% מהתקציב של הפקת סרטים, בכלל כל נושא הסרטים, ההפקה, הוא 86.5% מתוך כל הסכום הכללי של 58 שהיה עד עכשיו או 67, שזה מתחלק בין סרטים עלילתיים, סרטי דרמה, סרטי תעודה, סרטים ייעודיים, שזה המצאה חדשה יותר, שזה סרטים למגזרים מיוחדים יותר כמו ערבים, חרדים, פריפריה.

כל מה שהוא הפריפריה של המקצוע, זאת אומרת זה לא רק קבוצות אתניות מיעוטים, כל נושאים חשובים שנמצאים על סדר היום הציבורי, החברתי, התרבותי, אנחנו רוצים לקדם עשייה קולנועית בתחומים האלה, זה התחום הייעודי. זה לא חדש.

התחום האחרון שעוסקים בו זה סרטים ניסיוניים וסטודנטים. אתם יודעים שיש, נדמה לי שראיתי פרסום שיש 18 מכללות ובתי-ספר לקולנוע בארץ, שאין לזה אח ורע אני חושב בשום מקום בעולם, מין פריחה כזאת עצומה והמועצה גם מנסה לסייע לסרטי הגמר שזה דברים יקרים, שבדרך-כלל ההורים משתתפים בזה במלגות כאלה ואחרות, קרנות, אז גם יש 1.7% מהכסף, שזה 1,139,000 הוא מושקע בסרטי סטודנטים וסרטים ניסיוניים.


התחומים הנוספים שבהם מושקעים כספי הקולנוע זה הפסטיבלים לקולנוע שיש בארץ.

אחד מהם הסתיים רק בשבוע שעבר בסינמטק בירושלים.

כן, הוא הפסטיבל הגדול בארץ, אבל יש עוד פסטיבלים, יש בחיפה ויש פסטיבל דרום בשדרות, יש פסטיבל סרטים דוקומנטאריים בתל-אביב, יש עין יהודית באשקלון, יש סדרה שלמה של פסטיבלים שבעיקרם הם גם מקדמים את הסרט הישראלי. הרבה בכורות של סרטים ישראלים בכל התחומים שמנינו קודם, הן תיעודיים והן עלילתיים, הם מתרחשים בפסטיבלים האלה, יש תחרות בתוך הפסטיבלים על פרסים שניתנו על-ידי קרנות ותורמים שונים.


דבר נוסף זה פרסים שבדרך-כלל מחולקים בפסטיבלים ליוצרים מצטיינים. אנחנו תומכים גם באיגודים השונים לפעילות השתלמות שלהם, לפעילות מקצועית, איגודי הבמאים, איגודי המפיקים, איגודי התסריטאים, אנחנו תומכים בסינמטקים.

המדינה תומכת באיגודים?

כן. זה חידוש באמת, בפעילות המקצועית, ההשתלמות. זה כמו בהסתדרות המורים, גם תומכים.

כשאמרת על הסתדרות המורים, הבנתי הכל.

רציתי להביא משהו מהתחום שאתה בקי בו.

נכון. לנושאים המקצועיים של האיגוד, כמו השתלמות מקצועית.

נכון. זאת היתה הדוגמה שלנו בחלק המקצועי, בוא נגיד, לא בחלק האחר.

כשאומרים איגוד מקצועי, זה לשלם ליושב-ראש והרכב שלו והלשכה שלו.

לא.

בסדר, אז חשוב להבהיר ולומר.

תחום נוסף זה סינמטקים. יש בארץ מלבד שיש את הסינמטקים הגדולים בירושלים, תל-אביב וחיפה, נוסדו בשנים האחרונות סינמטקים נוספים, בשדרות הסינמטק הידוע, שהיה לי הכבוד להיות אחד ממייסדיו, בסינמטק למגזר הערבי בנצרת הערבית, זה הסינמטק היחיד במגזר הערבי שהוא פועל, ועכשיו נפתחו גם בחולון ובהרצלייה. ראש-פינה בגליל העליון. ארכיונים ושימור, זה תחום חשוב שלא הושקע בו מספיק ודווקא השרה, שרת התרבות והספורט לקחה על עצמה.

יש ארכיון?

יש ארכיון מרכזי בסינמטק בירושלים, שבו אנחנו תומכים, אבל מתפתחים גם ארכיונים נוספים. יש ארכיון בתל-אביב ויש ארכיון חשוב של המדינה בשירות הסרטים הישראלי. דנה גובי נמצאת כאן. זה גם עוד לא השקענו בזה מספיק כסף.

זה עדיין במשרד החינוך, שירות הסרטים?

לא לא, זה אצלנו במינהל התרבות. זה נודד איתנו ממשרד למשרד. כרגע זה עדיין במינהל התרבות.


שיווק זה גם תחום שבעצם בלעדיו לא היינו מגיעים להישגים האלה של קהלים גדולים בארץ ובעולם, אז גם בזה משקיעים, שוב לא מספיק, יש טענה שנושא השיווק, כמו השימור, הם בדרך-כלל משקיעים את רוב הכסף בהפקות אבל אחר-כך קוראים לזה סרטי מדף והם נשארים על המדף כי אין מספיק כוח שיווקי ותקציב לשיווק, שזה תחום שקצת לא מספיק מופעל.

יש אחוז מסוים שהולך לסרטים עלילתיים. אם אני מבין נכון, אז מפיקים או יוצרים מגישים בקשות, אומרים – תשמעו, זה הרעיון שלנו, יושבת איזה ועדה במועצת הקולנוע.

לא, אני אסביר. תכף אני אעביר, פה נמצאים האנשים.

איך סרט עלילתי אחד כן וסרט עלילתי אחד לא.

אני אסביר את זה מבחינתנו, קודם כל. מועצת הקולנוע היא לא גוף שמקבל החלטות של תוכן, הוא מחלק את התקציב לפי כל מיני קריטריונים שנקבעו ופורסמו ברשומות, קריטריונים מה שנקרא אצלנו מהדור החדש, יש קריטריונים מהדור שלך ושלי שזה משנת 92 לא שתחשוב משנת תרפפ"ו.

הייתי אז מנכ"ל משרד החינוך ואני חתום עליהם.

אז זה נקרא מהדור הישן. יש קריטריונים דור חדש והקולנוע הוא אחד התחומים שיש בו קריטריונים דור חדש. המשמעות היא שמועצת הקולנוע, למרות שהיא מחלקת את הכסף, אין לה השפעה על התכנים. היא ישירות לא מחליטה איזה סרט יופק, יש קרנות קולנוע שהן מקבלות את הכספים ולהם יש את המנגנון באמצעות רקטורים.

איך היא מחליטה כל קרן כמה מקבלת?

אז יש לזה קריטריונים, לפי מספר ההפקות, לפי הצלחות. יש רשימה ארוכה של קריטריונים, חלקם כמותיים וחלקם איכותיים.


אני מציע שכיוון שאנחנו עוברים לחלק איך בוחרים את הסרטים וזה לא החלק של המועצה אלא זה הקרנות בכוונה הרחקנו את זה מהמערכת הפוליטית והממשלתית, כדי שלא יצא שממשלת ישראל או שרים משפיעים על איזה סרט או איזה יוצר, זה גם בתחומים אחרים, אבל במיוחד בקולנוע, זה בולט שהרחקנו את זה עד כמה מהלכים. כיוון שיש פה מנגנון שהוא לא מנגנון ממשלתי של ברירת הבקשות וההחלטות, אני מציע שנתחיל עם כתריאל שהוא מוביל את זה גם הרבה שנים.

הקרנות הם הקרנות הרשומים כאן, זה קרן הקולנוע הישראלי, קרן רבינוביץ', הקרן החדשה לסרטי קולנוע וטלוויזיה, קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה וקרן גשר לקולנוע רב-תרבותי.

אלה הקרנות והן בעצם עוסקות ב- 80 וכמה אחוז מתקציב הקולנוע וזה דבר משמעותי. כתריאל הוא מנהל קרן הקולנוע שנים רבות והוא אחראי על הסרטים הטובים וגם על הסרטים הפחות טובים.

קודם כל, רק להבהיר שכל קרנות הקולנוע, כמו נדמה לי כל הגופים הנתמכים במסגרת חוק הקולנוע, הן כולן עמותות רשומות, עם כל מה שקשור ונוגע לעמותות ועם כל המוסדות והתמיכה המשפטית ואחרת שקשורה בניהול עמותה. העמותות האלה, יש להן הנהלה ציבורית, יש יושב-ראש, ישנה התוויית מדיניות, ישנם קריטריונים שההנהלה הציבורית קובעת למנהל הקרן ולצורת התנהלות הקרן. הכל במסגרת הקריטריונים הרחבים יותר שמוצעת הקולנוע התוותה לנו כ- Guide line מרכזי.


בדרך-כלל, אם ניקח את הקרן שאותה אני מנהל, אנחנו מקבלים בערך כ- 140 תסריטים מלאים בשנה. יש לנו כסף לתת מענה בערך לעשרה, 12 סרטים בשנה.

הכסף שאתה נותן, מה אחוז הוא מסך-כל ההפקה?

צורת ההשתתפות שלנו היא בדרך של השקעה, זה לא מענק, זה לא הלוואה רכה, אלא זה השקעה. אנחנו רשאים להשקיע עד 70% מהתקציב במזומן של הסרט.

השקעה ולא מענק, פירושו של דבר שאם הסרט עושה רווחים, אתם מקבלים חלק מהרווחים?

בהחלט כן.


אנחנו צריכים להפעיל מערכת די מורכבת של קריאה ומיון כדי באמת לבחור מתוך 140 את אותם 10, 12. בדרך-כלל מערכת הקריאה והמיון מתנהלת במקרה של הקרן שאותה אני מנהל על-ידי קבוצת יועצים אמנותיים, שזה בין שלושה לחמישה אנשים, שמתחלפים כל שישה סבבים. זאת אומרת, הם באים, הם קוראים עד 90 תסריטים, מתוכם הם ממליצים על קבוצת תסריטים, ולאחר מכן הם מתחלפים. זאת אומרת, אנחנו נמצאים בכל שנה קבוצת קוראים אחרת, קבוצת הקוראים באה מתוך הדיסציפלינה שלנו בלבד, דהיינו מעולם הקולנוע. הם מתחלפים, כאמור. הם אנשים שאנחנו מביאים רשימת מומלצים להנהלה הציבורית של הקרן והיא מאשרת לנו את היועצים האמנותיים. היועצים האמנותיים קוראים את כל התסריטים, הם ממליצים למנהל הקרן, אני יחד אתם מגבש את סך-כל ההמלצות ומביא אותם לאישור ההנהלה. ההנהלה בסופו של דבר, היא הגורם הסופי שיכול לקבל את המלצותינו או לא לקבל את המלצותינו, זאת אומרת, זה תהליך מורכב שלוקח, יש לו שורה של מיילסטונים בדרך, עד לקבלת ההחלטה וכך אנחנו עובדים.

יש איזה שיעור ממוצע של סיוע לסרט? זה מיליון? שני מיליון?

זה יכול לנוע ממיליון עד לשני מיליון ובמקרים מסוימים, במסגרות של סרטים יותר נקרא לזה דלי תקציב, סרטים יותר של בוגרים צעירים וכן הלאה, אנחנו יכולים גם להשקיע 200,000 שקל. זה בעצם נע מ- 200,000 שקל עד שני מיליון שקל.

מי זה יושב-ראש ההנהלה אצלכם?

במקרה שלנו זה יעקב פרי.

אתם עוסקים רק בתחום העלילתי?

אך ורק בתחום עלילתי. הקרן הזאת היא קרן מתמחה בתחום אחד בלבד, בתפישה שהיא תפישה הוליסטית שאומרת שזה משלב הנייר והרעיון ועד ההפצה והמכירה והשיווק בארץ ובחו"ל.

ההשקעות שלכם מוכיחות את עצמן? כלומר, הסרטים מחזירים כספים?

הסרטים מחזירים ואפילו יותר ממה שהערכנו כאשר החלטנו. צריך לזכור גם שאנחנו בהיותנו קרן ציבורית, קיבלנו על עצמנו החלטה דומה להרבה קרנות בעולם, שאנחנו מוותרים בממוצע על 60% מחלקנו, כי לדעתנו ועל-פי התפישה שלנו, אנחנו לא גוף למטרות רווח, אנחנו צריכים לעזור, לסייע, לעודד ולקדם. אנחנו רוצים לקבל כן חלק על חשבון השקעתנו, אבל לא את מלוא החלק.

למה לא לקבל את מלוא החלק? ותשקיע בסרט חדש.

בגלל שאנחנו רוצים בכל-זאת לעודד השקעות פרטיות, בגלל שאנחנו רוצים בכל-זאת ליצור מצב שכמעט ואיננו קיים בארץ של יזמים פרטיים שישקיעו בסרטים העלילתיים ובזה שאנחנו מוותרים על חלק מחלקנו, אנחנו נותנים אפשרות למפיקים בכל-זאת למצוא דרך לגייס משקיעים פרטיים שישקיעו בקולנוע הישראלי.

שאלה תיאורטית – השקעת בעשרה סרטים 70%. מהניסיון שלך, אם לא הייתם מוותרים, הייתם מקבלים חזרה את כל ה- 70%?

לא, אין דבר כזה.

זה באמת מענק, בסופו של דבר.

אנחנו קבענו לעצמנו יעד מאוד ברור שהוא זהה ליעדים של רוב קרנות הקולנוע בעולם, לקבל בין חמישה לעשרה אחוז מהשקעתנו בחזרה ובזה אנחנו עומדים.

סופו של דבר, שגם המשקיע הפסיד?

ברור. אנחנו צריכים להבין שבתחום שלנו, בתחום העלילתי, בכל העולם, אחוז ההצלחה הוא אחד לעשר. על כל עשרה סרטים שיוצאים למסכים, סרט אחד באמת אפשר להגיד מרוויח. אבל במקרה של ישראל אנחנו במצב הרבה יותר טוב מאשר הוליווד ואחרים, כי אצלנו על-פי הערכה, על כל עשרה סרטים שיוצאים לבתי-הקולנוע, בין שניים הייתי אומר שניים-שלושה סרטים מחזירים את עצמם ואחד ממש מרוויח.

למה איש עסקים נורמאלי יירצה להשקיע בכזה עסק שרק שניים מתוך עשרה מצליחים?

קודם כל, ישנם משוגעים לדבר, אני אומר גם מניסיוני האישי.

משוגעים, OK.

הייתי שנים רבות מפיק עצמאי, אבל אני באמת אומר וזה נכון ואתה עולה פה על בעיה שהיא אקוטית בימים אלה, משום שרוב הסרטים הישראליים במשך כל השנים, שני מקורות ההשקעה העיקריים שלהם זה הכסף הציבורי והגופים המשדרים או במידה מסוימת מפיצים. וגם היוצרים שמוותרים על חלק לא מבוטל משכרם. מה שאנחנו עדים לו בחודשים האחרונים, שהגופים המשדרים ברחו מהמחויבות הזאת ואכן במקרה של הקולנוע העלילתי, בארבעה החודשים האחרונים לא יצא אף סרט אחד לדרך ומאיפה שאני יושב, אני לא רואה סרט כלשהו יוצא לדרך בחודשים הקרובים, בגלל הפקק שנוצר בין רשת, קשת, הוט ו-יס, שלא עומדים בהתחייבות שלהם להשקיע בקולנוע הישראלי העלילתי ואנחנו נמצאים במצוקה אמיתית כרגע.

כל החוק הזה שאנחנו עוסקים בו היום, הוא בגלל הבעיה שאתה אומר. עד 2004 השיטה היתה ש- 50% מסכום התמלוגים שמועברים לאוצר, יעבור לקולנוע, ומאחר ולא הגיעו התמלוגים, אז אמרו בואו נמצא שיטה אחרת. אני גם חושד באוצר, שהיה מוכן לשלם הרבה כסף כדי לרדת מהשיטה הזאת, באופן עקרוני. כי אחרת גם המשטרה תבקש אחוזים מסוימים

מהדו"חות וכל אחד יבקש אחוזים מסוימים מהאגרות וכדומה. אני פשוט זוכר את קודמיך בכנסת ה- 15, את המאבק שהם עשו נגד החוזים האלה. האוצר לא אוהב את הדברים האלה, אבל פה השכל גבר.

מניסיוננו אנחנו יכולים לומר, זה קשה להגיד לפעמים מילים טובות על האוצר, אבל באמת צריך להגיד שלפחות מניסיוננו, ההסכם שהיה לנו לחמש שנים על 58 מיליון שקל כובד ככתבו וכלשונו, ממש ללא רבב. יש לנו ניסיון טוב.

מה הסרט הישראלי הנחשב למצליח ביותר כלכלית?

כלכלית, הייתי אומר שבעשר השנים האחרונות הסרט המצליח ביותר זה סוף העולם שמאלה, בשוק הישראלי. זה הסרט המצליח ביותר בארץ. הסרט המצליח ביותר מחוץ לגבולות הארץ בצורה קיצונית ורחבה, זה ביקור התזמורת בעולם, מחוץ לגבולות הארץ, ומייד אחר ואלס עם באשיר.

והסרט הישראלי המצליח של השנה האחרונה-?

השנה האחרונה יוצאת לדרך, איים אבודים היה הסרט המצליח בשנה האחרונה, אביבה אהובתי היה סרט מאוד מצליח ואנחנו רואים בימים אלה סרט שלפי הדו"חות של שבוע ההקרנה הראשון סיפור גדול, עומד אולי לעבור את כל האחרים. כי בתוך שבוע הוא מכר למעלה מ- 60,000 כרטיסים והיא 60,000 איש לקופות בתי-הקולנוע.


באמת אני מוכרח להגיד, תראו, ההצלחה הכלכלית היא דבר אחד, אבל ההצלחה התדמיתית, הערכית והתרבותית היא עצומה ואדירה בכל הפסטיבלים ברחבי העולם. יש לנו סרט שנקרא עג'מי, שיוצא עכשיו לדרך ארוכה מאוד, ישנם סרטים כמו כלת הים, כמו אחרים, שזוכים להצלחה בהמון פסטיבלים.

קרן רבינוביץ'. אני רואה אתם מתפרסים על כל התחומים – עלילתי, תעודה, דרמה, סרטי גמר סטודנטים וסרטים ניסיוניים.

באופן כללי, קרן רבנוביץ' מתמחה אכן בכל התחומים שציינת, שגם חלק הארי של התמיכה ניתן לקולנוע עלילתי. אני חושב בערך כ- 41% או 42% מהתחום. כללי ההתנהגות של הקרן דומים בהבדלי ניואנסים לדברים שתוארו על-ידי מנכ"ל הקרן לקולנוע הישראלי. בקרן רבינוביץ', בניגוד לקרנות אחרות, יש הבחנה בין ניהול הקרן שאני מכהן כמנכ"ל הקרן, לבין הניהול האמנותי שיש ממש מנהל אמנותי ובצדו יש את אותם מה שכונה קודם יועצים אמנותיים, אנחנו קוראים להם לקטורים, קוראי התסריטים שמתחלפים אחת לשנה וזאת מערכת מורכבת ומעניינת אפילו, שמבטיחה לדעתי, לפחות על-פי ההשקפה שלי, את היכולת לבחור בסרטים הראויים ביותר. כי ככל שגדל מספר האנשים שבוחנים את התסריטים וקובעים איזה סרטים עולים לגמר ולאחר ראיונות עם היוצרים, קובעים מי בסוף מקבל את התמיכה, אתה מקבל גם תוצאות טובות.


גם לנו יש הנהלה ציבורית, אבל בנוסף אליה, יש דירקטוריון.

מי היושב-ראש אצלכם.

אצלנו יש הנהלה לפרויקט הקולנוע של הקרן שבראשו עומד ליאון רקנאטי, ויש לנו בנוסף להנהלה, דירקטוריון הקרן ואצלנו כל אסופת סרטים, כאשר היא נבחנת ומאושרת על-ידי הוועדה המקצועית, או מומלצת, הן עוברת את הנהלת הקולנוע ולאחר מכן לדירקטוריון הקרן יש פה שתי מדרגות של אישורים וגם אני חושב שזה דבר טוב, לפחות לאור ניסיוני ואני לא איש קולנוע. אני נמצא הרבה שנים בקולנוע.

איש הריאליה.

בערך, כן. טוב, אתה מכיר אותי. ואני חושב שזה דבר טוב ובריא והתוצאות מוכיחות את נכונות השיטה.

איך אתם מחליטים על החלוקה בין התחומים, כמה לתעודה, כמה לעלילתי?

החוק מכתיב לנו. חוק הקולנוע, הקריטריונים של הקולנוע מאבחנים במפורש בין התחומים, כל קרן יכולה להגיש מועמדות לבקשה לתמיכה בכל תחום שהיא רוצה או מתמחה בו.

כלומר את התחומים האלה קבע.

קבע המינהל, הוא קובע לי, להפך, יש איסור חמור של המועצה להעביר אגורה אחת מתחום לתחום. אם אני קיבלתי בקולנוע, אני יכול בקולנוע להוציא אך ורק את הסכום שקיבלתי לקולנוע עלילתי. ואם אני מקבל בתעודה, אך ורק בסרטי תעודה.

מהו סרט ישראלי? אם הבמאי הוא מחוץ לארץ והשחקן הראשי הוא מחוץ לארץ-?

אני אקל עליך מאוד. בחוק הקולנוע יש הגדרה מדויקת של סרט ישראלי ואנחנו אמורים לעמוד בהגדרה המדויקת. יש כמה אלמנטים בחוק של שחקנים ישראליים ובמאי ישראלי ומפיק ישראלי והיכן מושקעים הכספים. יש השגחה גם של המועצה, מהו סרט ישראלי.

זה בתקנות זה לא בגוף החוק, אלא זה בתקנות.

כן, בתקנות של חוק הקולנוע.

צריכים ש- 70% לפחות מתקציב שכר-עבודה הכליל בתקציב האוצר בהפקת הסרט, ישמש לתשלום שכר-עבודה למי שהם תושבים ישראליים. לא יודע אם זה בארץ, אבל כתוב לתושבים ישראליים, בתמורה לעבודתם במסגרת הפקת הסרט.

זה בארץ.

עיקר היוצרים המשתתפים בהפקת הסרט, עיקר המבצעים, עיקר הצוות הטכני וההנדסי ועיקר צוות ההפקה הם תושבים ישראליים, עיקר הכוונה לפחות 75%. השפה העיקרית בעותק הוא, השפה, אחת מן השפות – עברית, ערבית, אידיש, או לאדינו או צירוף שלהם. טוב.

ערבית מה?

זו אחת מהשפות הבסיסיות שמכירים בסרט ישראלי כסרט ישראלי. טוב.

עוד משפט אחד שקצת משלים דברים שנאמרו קודם. הדובר שקדם לי נשאל לגבי ההשקעות הפרטיות בסרטים. נכון, השקעות פרטיות בסרטים היו תמיד ויהיו תמיד, אבל עובדה שמאז שנחקק חוק הקולנוע ובאופן מעשי בראשית 2002 ניתנו הכספים הראשונים, היתה פריחה בסדר גודל שלא ישוער בכלל ולא יתואר בקולנוע. הכסף הציבורי הוא קטליזאטור עיקרי וראשי ומחויב המציאות ונדרש להפקתו של סרט ישראלי היום. אין כמעט סרט ישראלי רציני, שלא זקוק לפחות בתחילת דרכו לקטליזאטור הזה, להשקעה הציבורית של כספי הציבור באמצעות קרנות הקולנוע.


משפט אחרון אולי שאני לא אפרט בו, כי זה פשוט הזמן קצר, הפריחה הזאת של הקולנוע העלילתי היא בהחלט אפשר לתאר אותה באותה מידה של הצלחה בקולנוע תיעודי, הדרמה במצב פחות טוב, בגלל המצב עם הזכיינים. אבל סרטי הסטודנטים, סרטי הגמר של סטודנטים, הסרטים המסיימים, כל שאר התחומים, וגם התחום הייעודי שמתמחה בו קרן גשר, הם בפריחה ובעלייה ורצוי היה להמשיך עם זה.

אתם מגייסים חוץ מהכסף הציבורי, עוד כספים?

למשל, אם אני אקח את הקרן שלנו, לדוגמה, קרן רבינוביץ' היא קרן שיש לה הון יסוד, מה שאין בהרבה קרנות במדינה ופירות הון היסוד הם התקציב של הקרן למעט מה שקורה בקולנוע. חלק מהון היסוד הזה הולך באופן קבוע לקולנוע. זאת אומרת, כשאני מקבל את כספי הקולנוע, יש עוד כמה מאות אלפים שבאופן אוטומאטי כל שנה באים. בנוסף לזה, אנחנו מקבלים תמיכות לסרטים או מזכיינים או מהרשות השנייה או מגופים פרטיים. למשל, היה לי סרט מסוים שאדם פרטי השקיע בו איזה ארבעה מיליון שקל. אדם פרטי והפסיד אותם. אבל הוא עשה את זה מתוך, אולי אפילו אלטרואיזם, אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל זאת עובדה. אז יש משוגעים, אותם משוגעים בודדים שעליהם דובר קודם, יש גם כאלה.

קרן גשר לקולנוע רב תרבותי.

קרן גשר היא קרן מתמחה, היא פועלת בתחום הייעודי, מה שאומר שזה לא כמו בשאר הקרנות כשמדברים על ז'אנרים, סוגות. קרן גשר בעצם היא הקרן הקטנה ביותר מבחינת התקציב שלה, אבל בהחלט לא מבחינת הפעילות שלה. אם אולי המטרה המרכזית, ובצדק, של הכסף שילך לקרנות הקולנוע לקולנוע הישראלי הולך כדי להשביח וכדי להגיע עם הסרטים לפסטיבלים ולחשיפה מרבית וכמובן לפרסים, זו בוודאי מטרה שאנחנו בקרן גשר שואפים אליה, אבל המטרה המרכזית של קרן גשר היא בעצם לתת ביטוי לקולות שפחות נשמעים על המסך, הקרן עשתה עבודה בארבע השנים האחרונות בכל הנושא הזה של יצירה שעוסקת בתרבות ובזווית של ערבים אזרחי ישראל, בנושא למשל של קולנוע חרדי, שזה לא חדש.

כן, כן, יש כזה דבר.

בתור השחקנים?

הכל, הכל.

יש תעשייה ממש בוליווד קטנה בתוך המגזר החרדי. מה שהקרן בעצם עושה זה מנסה באמת לעזור לחלק מהיוצרים האלה לעבור לפסים מקצועיים יותר. תתפלאו, זה הולך ומקבל תאוצה עכשיו בעיקר על-ידי נשים חרדיות, קבוצות של מהגרים כמובן, עולים חדשים.

כשאת אומרת סרט חרדי הכוונה שגם העלילה היא חרדית?

העלילה היא חרדית. כשאני מדברת על סרטים חרדיים אני מדברת על סרט חרדי אני מדברת על סרט שיש לו הכשר למהדרין והאתגר ואנחנו הגענו, ניצחנו גם את האתגר הזה, הוא שסרט כזה שיש לו הכשר, גוף משדר יכול לקנות אותו, קרה לנו, יש לנו עכשיו סרט שיש בו גוף משדר והוא סרט חרדי לחלוטין.

אבל הטענה היא שהם לא צופים בו, הרי חרדי אין לו טלוויזיה ואין לו אינטרנט.

יש שני דברים. אחד, אנחנו פועלים בשני ערוצים, ערוץ אחד אומר, להביא את הכל אל המסך, אל הצופים, אל כלל הצופים, אבל כמובן לא פחות יש לזה חשיבות ואני מקווה שגם אנחנו נמשיך לפעול גם לטובת העניין הזה, המגזר החרדי רואה סרטים, הם קוראים לזה מופע אורקולי, נשים לחוד, גברים לחוד והם עושים קולנוע ומגיע להם גם.

אתם עוסקים, אני מבין, גם בסוגיה היהודית.

אנחנו בעצם עוסקים בכל סוגיה שאנחנו חושבים שחשוב שהיצירה הקולנועית תעסוק בה, בעיקר כל מה שאנחנו מרגישים שיש כרגע חוסר. אם לפני חמש שנים או יותר מזה, היתה באמת בעיה שלא ראינו מספיק דמויות חובשי כיפה בקולנוע, היום כבר אי-אפשר להגיד את זה. זה עניין בעצם זה גמיש, זה דינאמי. קיבוצים פעם היו מיינסטרים היום הם פריפריה. זאת אומרת, זה משהו שאנחנו בעצם בוחנים ולכן אני אומרת שוב, אנחנו מגדירים את זה כפריפריה של המסך.

סרוגים זה שלכם?

סרוגים זה לא שלנו, אף על פי שמייד מזהים את זה איתנו. מעורב ירושלמי, הסדרה שבזמנו זכתה לפרסים, הראשונה שהביאה משפחה מזרחית מסורתית ירושלמית לפריים טיים ללב המסך, עבודה ערבית, שזה שוב סדרת הדרמה, אף על פי שאני חייבת רגע לציין שלעשות פה הבהרה מאוד מאוד חשובה. הכסף הציבורי לא הולך לסדרות דרמה, שוב, הקרנות הציבוריות לא יכולות לתת כסף ציבורי לסדרות דרמה, זאת החלטה של חברי מועצת הקולנוע שקבעו את התקנות ואת הקריטריונים, לא ניכנס לזה עכשיו, זה דיון נפרד. ואולי זו הבהרה אחת חשובה לגבי קרן גשר. קרן גשר, התקציב הציבורי שלה הוא מהווה שליש בסך-הכל מהתקציב הכללי השנתי שלה, מכיוון שהמחוקק בזמנו חשב שזה חשוב שיהיה תחום ייעודי, אבל התקנות לא חשבו שצריך גם, אם חושבים שזה חשוב, לעשות את זה רלוונטי ולאפשר לזה תקציב ראוי.

לא, לא קלטתי אותך.

היא מדברת על פלח התקציב של הקרן הזאת מהתקציב שניתן לכל הקרנות.

כלומר המועצה החליטה על 4.2%, שזה שני מיליון 800, וקרן גשר לסרטים ייעודיים קיבלה שני מיליון 200?

נכון. זו שנה ראשונה שהתקציב הציבורי שלה עלה.

אז מה התלונה שלך?

שמעת את מנהל הקרן הגדולה, שדיבר אתך על השקעה של בין 200 לשני מיליון. אם הקרן שפועלת בתחום הייעודי פועלת בכל הז'אנרים, בעלילתי, בתיעודי, אז אני חושבת שזה מסביר.

בקיצור, הפריפריה גם פה מקופחת. זו המסקנה.

יפה, יפה.

כלומר, הסיכוי של תסריט מדימונה לקבל.

בתחום סרטים לקולנוע, גם שם הם מקבלים וגם שם באים לידי ביטוי.

לגמרי.

הסרט אושפיזין היה סרט אביבה אהובתי.

אושפיזין לא היה אצלך?

היה גם וגם.

אז את זה תסבירי לי, אני לא מבין.

אני אסביר.

תסבירי לי, איך ההסדר ואושפיזין, שלכאורה זה ייעודי, כי הוא עוסק בתוך מדורת השבט שלנו.

אוי ואבוי היה אם לא היינו מוצאים בקרנות האחרות את כל הקולות האלה והתרבויות האלה שאני מדברת עליהן. אני מדברת על שני דברים, אחד – קרן שבעצם היא סוג של סטארט-אפ, לאו דווקא כמה כאלה יוסי סידר כאלה שהם קולנוענים מצליחים וזה טוב ולכן הם יכולים לקבל כסף בקרנות הגדולות. יוסי סידר לא צריך לעבור תהליך של עבודה כמו למשל עבודת פיתוח, לאתר יוצרים מוכשרים. כמובן שיש, זאת אומרת, כל הקרנות מחויבות בפלורליזם, זה לא שרק קרן גשר נותנת, אחרת באמת תקציבה לא היה מאפשר אולי לקולנוע הישראלי בכלל להיות מה שהוא היום ואני חושבת שהקולנוע הישראלי הוא עשיר והוא מגוון ומה שקורה זה שכדי להעשיר, כדי לעזור ליוצרים נוספים להיכנס לתוך הפול הזה, כדי לעזור להם לעבוד למשל על נושא הפיתוח, להרחיב אותו. למשל, יוצרים, כל הנושא של תרבות ערבית וכל הנושא של החוויה הערבית בקולנוע הישראלי, זה יש. כמובן יש. יש כמה יוצרים מצוינים.

איפה? מתבטאת במה? בסדרות? מתחילת הדיון אני מחפש איפה אני, אז ידעתי – בייעודי, בפריפריה.

היו יוצרים ערבים של הסרט צימאון.

מוחמד בכרי, כן, אני יודע.

הרבה מאוד. איבתיסאם ארנה יוצר דוקומנטארית מוצלחת, סוהא ארך נמצאת עכשיו.

מי שמוצלח ויודע לעשות את זה, הוא גם מצליח.

הוא מקבל מהקרנות הגדולות כי הוא עומד בנקודת זינוק של כל היוצרים. אני מדברת על לעזור ליוצרים להגיע לנקודת זינוק שווה. אני אתן כמה דוגמאות כי זה חשוב. למשל, הקרן נמצאת במכללה לקולנוע בטייבה, שנקראת מכללת אל מנאר, שעוסקים בעיקר ומביאים את הסיפור של התרבות.

הוא מסכנין.

היה גם סרט מוצלח על סכנין.

יש תיאטרון.

לא, תיאטרון לא שייך להם.

אנחנו נותנים פעם בשנה מענק ליוצר שעוסק. יש לנו חממות ליוצרי קולנוע יהודים וערבים. יש פעילות מאוד רחבה.

נציג של מועצת הקולנוע. עברו הרבה שנים וסוף-סוף אני התקבלתי כחבר במועצת הקולנוע. בהתייחס לראשית דבריך, כשהתפלאת שהאופוזיציה הצביעה נגד כי הם בעצם רוב העושים במלאכה, נכון? היות ואתה יודע שאני משיכון חירות רח' תל-חי, המגמה הזאת הולכת להשתנות. לאט לאט. זה עבודת נמלים, אין לי הרבה זמן, תוך ארבע שנים אנחנו נשנה את זה, ועכשיו לגופו של עניין. אנחנו ישבנו חודשים רבים במועצת הקולנוע ונלחמנו על התקציב הזה שיעבור, בטיימינג בלתי אפשרי, ממש, היה בלתי אפשרי אם אתה זוכר שהיה, פוליטית וכלכלית, גם המשבר וגם חילופי השלטון וזה נפל איכשהו באמצע ואני חייב להחמיא, אני לא מאמין שאני אומר את זה, לאוצר ולנציג שיושב פה, שבאמת הבינו שקולנוע, אתם קראתם לזה מענק, קראתם לזה, לא עושים טובות. האוצר הבינו שהם לא עושים טובות. היתה אפשרות שהאנשים שיושבים פה, ויש פה אנשים של האיגוד המקצועי, ישבו בבית ויקבלו דמי אבטלה, והכסף יהיה בהרבה יותר, או לתת את הכסף לאנשים שיצאו לעבודה וייצרו הכנסה וייצרו מיסים וייצרו הכל. הם הבינו את זה שקולנוע זה גם תעשייה. אני יכול עכשיו לשבת פה שעה ולהרחיב לך גם בתור מי שהיה בכל נקודה בגלובוס עם קולנוע ישראלי, מה קולנוע ישראלי עושה למדינת ישראל.

תאמר שני משפטים.

אז אני אומר לך שעשיתי סרט ב- 96 שזכה בפסטיבל קאן, לילה לבן, ומשרד התמ"ס מייד גייס איזה סכום לא גדול של משהו כמו 60,000 שקל, ושלח אותי עם הסרט בכל הגלובוס, עד שהתעייפתי כמובן, לכמה מקומות נשברתי ואמרתי – די, עד כאן. אבל מהמזרח הרחוק עד דרום אמריקה, פתיחות עם השגרירויות, וזה לא יאומן איך מקבלים אותנו בעולם. אני מאחל לך פעם אחת, אם תתפוש קשרים עם אחד ממנהלי הקרנות, סע איתם לפסטיבל קאן. תראה מה זה שם, איך מקבלים קולנוע ישראלי וההתייחסות בכלל לקולנוע, הניידות שידור, זה לא יאומן. אז על הערך התרבותי אני בכלל לא רוצה להרחיב אבל גם בעסק הכלכלי, ה- 67 מיליון שקלים, זאת היתה פשרה. הרי הגב' דליה איציק אמרה שהיא רוצה 100. אנחנו רצינו 120. אבל כולם הבינו שצריך להתפשר בסכום ולרדת אתו כדי לקבל יציבות של חמש שנים.


יושבים פה מנהלי קרנות שצריכים לתכנן תוכנית לכמה שנים, רב שנתית, ודרך אגב, יכול להיות שאנחנו במועצה אפילו נאפשר את זה לדו שנתי, שייראו אופק ומפיקים יושבים והם צריכים לדעת איפה הם חיים. אז הסכמנו להתפשר בסכום ל- 67 תמורת היציבות הזאת וזה חשוב שכולם ידעו ואני חושב שגם נציגי האוצר הבינו את זה ואני לא חושב שה- 67 מיליון זה נטל, להפך, זה לא מענק, זה מחזיר את הכספים בחזרה. אני מקווה שבמהלך החמש שנים, נעשה איזה לובינג להגדיל את זה. אבל לפחות את היציבות לא נפסיד.


אם יש עוד שאלות אלי, אני אשמח.

שלום. עד עכשיו דיברו פה מנהלי קרנות. אני מפיק מהשטח, אני וימין מסיקה הפקנו סרטים עד היום, 12 סרטים, פיצ'רים, שזכו להצלחה גדולה בקרב הקהל. מעולם לא נתמכנו על-ידי הקרנות האלו. הקרנות האלו לא נתנו לנו כסף להפקה של סרט מעולם, למרות שאנחנו הגשנו להם בקשות. צר לי מאוד לקלקל פה את החגיגה, אבל יש פה פשוט חגיגה, יש פה קבוצה קטנה של אליטיסטים, יוצרים, שלוקחים את הכסף הזה לעצמם ועושים עם זה סרטים שהם אוהבים או שהם מייצגים או מייצגים תרבות מסוימת. המזרחים בשכונות, אין להם שגשוג, אדוני, אין להם שגשוג בכלל, תרבותי, ההפך – יש להם דיכוי תרבותי מאז חוק הקולנוע וחבל מאוד.

אני מפיק ואני מזרחי.

אתה מזרחי אבל אתה לא פונה לשכונות. אתה לא פונה לשכונות. יש פה קריטריונים פשוט ולעניין, קריטריונים שמשרתים קבוצה קטנה של יוצרים שיש להם השקפת עולם מסוימת, אולי שמאלנית, אולי אני לא יודע מה, וכשבא בן-אדם עם השקפת עולם אחרת או בא בן-אדם עם תרבות אחרת, דוחים אותו על הסף. הכספים האלו, דרך אגב, הם גורמים לחוסר שוויון בתחרות ההוגנת בכלכלה החופשית, הם לא נותנים פשוט שוויון, כי יש פה מפיקים שמקבלים מענקים.

כמה תסריטים הגשת עד היום לקרנות?

הקשנו, אני וימין, הרבה תסריטים, משהו כמו עשרה או 12, אפילו יותר.

וקיבלת תשובות חיוביות?

תמיד קיבלנו תשובות שליליות. הבעיה היא עקרונית כאן. יש פה לקטורים שפשוט לא מבינים את השפה הזאת של התרבות המזרחית, הסרטים האלו, עובדה שרואים שכולם נמצאים עם אותו צבע, עם אותו זה, דיברו כאן על ערבים, דיברו פה על זה, לא דיברו על מזרחים ואף אחד לא דיבר פה על מזרחים, כי אין קרן כזאת שתעזור למזרחים ואף אחד לא יבוא וייתן תמיכה. הדבר היותר חמור שיותר משגע, יש משקיעים פרטיים, משקיעים שרוצים להשקיע בענף הזה וכשאנחנו באים עם סרט מוכן, למשל, שהפקנו ושילמנו ותקצבנו בניגוד למה שאמרו פה מנהלי קרנות, אז מה קורה פה, נותנים לך כאילו זה הולך לאיזה קטגוריה כזאת של איזה סכום זעום כזה.

אתה מכיר את ארנון צדוק?

אני מכיר את ארנון צדוק לא אישית.

מהמסך? תשאל אותו, ארנון, יש לך התייחסות?

אני מבין את מצוקתו. פעם יזמתי הקמה של קרן שהחזיקה מעמד שנה כי מיכה חריש עזב את משרד התמ"ס, והקרן הזאת היתה קרן לשכונות והם קיבלו דרכה כסף לעשיית סרטים. אין סיכוי בעולם, שהם יקבלו לפי הקריטריונים הקיימים לעשות סרטים בקרנות הקיימות, כי הם לא עומדים בקריטריונים של איכויות תוכן של הקרנות האלה. זה לא אומר, זה לא אומר שאין להם קיום. אני יכול להגיד לו שבקרוב מאוד, במועצה, אני הולך לקבל איזה שהוא תפקיד בוועדת פריפריה, ששם אחד מהדברים שנדבר עליהם, זה לתת מענה, גם לו מגיע להיות קיים, גם אם יש מי שחושב שהוא לא מספיק ראוי מבחינה טכנית כזאת או אחרת, בכל-זאת, זה חלק תרבותי בארץ והיות והקרן היא רב תחומית, אנחנו נדאג שיהיה לו איזה סוג של תקציב, שגם הוא יוכל להתבטא.

אני מפיק סרטים ישראליים ואני
נהנה מהשקעה ממגוון הקרנות שנוכחות כאן באולם ובשנים האחרונות יצא לי להפיק סרטים מאוד מגוונים, החל מסרט תקופתי כמו איים אבודים, שעוסק בשכונה כפר-סבאית בשנות ה- 80, עבור לסרט שמתעסק באיזה שהיא טראומה פוסט שואתית על משפחה אחרי שואה בארץ ודור שני ועבור לסרט שביים אותו במאי פלסטיני ובמאי ישראלי, שזכה עכשיו לאחרונה לפרסים בקאן ובפסטיבל ירושלים, שמו עג'מי, והוא בפירוש לא סרט שמאלני, הוא סרט חברתי לחלוטין שיש בו גם שכונה ביפו וגם משפחה שכולה ישראלית יהודית.


אני גם רוצה לציין דבר נוסף. ב- 15 השנים האחרונות שאני עובד כמפיק, אני הגשתי עשרות תסריטים שנדחו, כי הם לא עמדו במבחן התוכן ובמבחן הקריטריונים הכללי. חשוב לי לציין שבכל הסרטים האלה, הכתובת הראשונית היתה הקרן, מתוך ידיעה ברורה שאם אני לא מצליח לגייס כסף מקרן, בכל המקורות האחרים, אין שום סיכוי שאני בעצם אצליח לגייס כסף. זאת אומרת לא בארץ, לא בחו"ל, לא בארץ טלוויזיה, לא בארץ משקיעים פרטיים, לא בארץ אף אחד, לא היה משקיע כסף בסרטים שלי, אם לא הייתי מביא את הכסף הראשון שזו הקרן ולאחר מכן הלכו והצטברו. זה נותן תו איכות, זה עושה הקלה לגורמים מסוימים שבעצם נעשתה כבר סלקציה ראשונית על-ידי לקטורים שסומכים על דעתם ובאופן עסקי פשוט, יש כבר כסף. יש 30%, 40%, 60%, זה כבר קיים. זאת אומרת אלמלא קרנות לכל היוצרים שאני בא איתם במגע או בכלל, אין שום זכות קיום. בשום צורה ובשום דרך.


אלמנט נוסף שאני מתמודד אתו היום, בשנים האחרונות, עד לפני שנתיים, גם המפיצים או מפיץ מסוים אחד, היתה השקעה של כסף פרטי גם ממפיצים. בשנים האחרונות, בשנה האחרונה, לאור הצונאמי וכן הלאה, גם מפיצים הפסיקו להשקיע, למעט העובדה שהם מוכנים לקבל את הסרט מאיתנו בתנאים כאלו או אחרים, לא ניכנס אליהם מבחינה מסחרית, אבל הפך להיות העולם קשה, זאת אומרת, כבר היום יש סרטים שנמצאים על המדף ללא בית להפצה וגם במקומות האלה יש לנו את אותן קרנות שבאות ועוזרות ותומכות בסכום כזה או בסכום אחר, זה לא כל-כך משנה, אבל נותנות גם רשת ביטחון וגם דחיפה שבכל-זאת הסרטים שלנו יבואו לידי ביטוי ויצאו לאיזה שהוא סוג של מסך. מסינמטקים, עם כל הכבוד להם, ועד לאולמות גדולים, סטייל סינמה סיטי ודברים מסחריים מהסוג הזה. לכן, קיומנו, ומילה אחרונה על עניין של מי מתקיים מהדבר הזה, כשאני מפיק סרט אני מעסיק למשך כשנה, אני מעסיק בין 20 ל- 120 אנשים בשלבים שונים. ואם יש עשרה סרטים כאלה, תלכו ותלמדו את המספרים. זה רק המעגל הראשון. ניזונים מאיתנו מחברות מוניות וחברות השכרה, חברות קייטרינג, ירקנים ומכולות וכן הלאה, חברות לציוד בניין, בכל צורה, נגרים, בנאים. זאת אומרת, ההיקפים של כמות האנשים שניזונים מענף הקולנוע, וגם עם השנים הפכו להיות מתמחים, שזה חשוב להבין. אני לא אפנה לכל נגר, אני לא אפנה לכל קייטרינג וכן הלאה וכן הלאה, או לכל חנות לחומרי בניין, כולם הפכו להיות מתמחים לצרכים הספציפיים שלנו, שאני יכול לספר לכם שאנחנו כנותני שירותים בהיקפים הכלליים, גם כשבאות אלינו הפקות מחו"ל, יודעים לציין בצורה ברורה שאנחנו עומדים בקריטריונים בינלאומיים מבחינה מקצועית וזו בזכות ההתמחות וההתמחות בזכות העשייה הבלתי נגמרת והמתמשכת. זה הכל, תודה.

ירמיהו, אני רוצה שאתה בכל-זאת רוצה להגיד עוד משפט אחד, אז אני לא רוצה שתצא מכאן בתחושה שסתמו לך את הפה.

יש אנשים שמשקיעים בסרט שמה שנקרא סרט מוכן, סרט גמור, זאת אומרת Rough cut, מה שנקרא בשפת ימינו היום, סרט גמור שהשקיעו את הונם, את כספם, את הסיכון הכלכלי שלהם, בכדי לבוא עם סרט. מפליא אותי מאוד איך הקרנות, כשאתה בא אליהם עם סרט מוכן, הם מתייחסים אליך מה שנקרא השלמה על סכום זעום אולי של משהו, לתת לבן-אדם. וכשבא בן-אדם עם ניירות שבסך-הכל הוא קנה ניירות ב- 30 שקל באיזה שהוא מקום, הוא מקבל פתאום כספים והתערבות בתוכן.

זה לא המקום לפתח את הדבר, אבל אם הייתי חבר במועצת הקולנוע, הייתי תומך.

אבל יש פה משקיעים פרטיים שרוצים להיכנס לענף ולא נותנים להם להיכנס לענף הזה, ולמה?

אז זה עניין אחר.

ומה עם היחצ"נות של סרטים מוכנים? מה עם זה? למה שהכספים האלו לא יגיעו?

אל תנצל עכשיו את טוב לבי. ארנון צדוק נתן לך תשובה שמוכרח לומר לך תשובה לעניין. תדון המועצה, אני מניח לא חזון אחרית הימים, והדברים נאמרים כאן לכנסת ויצטרכו גם בפעם הבאה, הם צריכים למסור דין וחשבון. אגב, ועדת החינוך יכולה לקרוא להם בכל עת ובכל שעה למסור דיווח, זה חלק מתפקידנו, לדעת מה קורה, לפקח, לקבל דיווח, להעיר את ההערות שלנו ואני חושב שהתשובה היא תשובה ראויה.


כאמור, הצעת התיקון הזאת היא המשך לתיקון שנעשה בשנת 2004. החוק חוקק בשנת 1999 והוא קבע שבמסגרת תחום תרבות יוקצה לתקציב הקולנוע סכום שווה לצירוף השניים האלה, אחד זה 50% מסכום התמלוגים המועברים לאוצר המדינה, לפי סעיף 100 לחוק הרשות השנייה, כלומר תמלוגים מהזכיינים של הרשות השנייה, והדבר השני זה 50% מסכום התמלוגים לפי סעיף 6 לחוק הבזק, שזה הלוויין והכבלים. אבל אז התברר שהמשענת הזאת היא משענת קנה רצוץ, כיוון שהיו ירידה מתמדת בהכנסות ולכן הושגה ב- 2004 הסכמה בין האוצר לבין המשרד, אז הוא היה משרד המדע, התרבות והספורט והקפיאו את הסעיפים האלה, במקום להסתמך על אחוזים, קצבו סכום פיקס. יש סכום ידוע מראש שעמד על 58 מיליון שקלים והחוק תוקן בהתאם, בהוראת שעה. כלומר, החוק המקורי לא בוטל, אלא הוסדר בהוראת שעה למשך חמש שנים ועכשיו מבקשת הממשלה להאריך את זה בחמש שנים נוספות.


החוק, כפי שנמסר על-ידי שרת התרבות במליאה, הגב' לימור לבנת, היא דיווחה שמשרד האוצר ומשרד התרבות, בהסכמה של מועצת הקולנוע ובתמיכת הנציגים השונים, הגיעו להסכמה, הארגונים השונים שנתמכים במסגרת תקציב הקולנוע, לאמור בעיקר הקרנות, אני מבין שהגיעו להסכמה להאריך את הוראת השעה בחמש שנים נוספות, כאמור מ- 1 בינואר 2009 עד סוף שנת 2013, והסכום שיינתן יהיה סכום של 67 מיליון ש"ח בשנה. אז מבחינה ניסוחית, אני מבין שהחוא הוא חוק יחסית פשוט.


אנחנו לא אוהבים לבצע חוקים רטרואקטיביים, כי החוק הזה הוא רטרואקטיבי, אבל בהתחשב בכך שבינואר היתה עונת הבחירות, אז אני מבין שלא היה סיפק ועד שהוקמה הממשלה לקח זמן, הוקמה רק ב- 31 במרץ, אבל אם אין ברירה, צריך, החוק הזה הוא חוק מיטיב.


אני מציע שתקראי את החוק.

1. בחוק הקולנוע (הוראת שעה), התשס"ה-2004, זאת אומרת התיקון הוא לא לחוק המקורי אלא באמת להוראת השעה שקבעה השהיה של סעיף 11 לחמש שנים, בסעיף 1, במקום ד' בטבת התשס"ט (31 בדצמבר 2008) יבוא כ"ח בטבת התשע"ד (31 בדצמבר 2013).

2. תחילתו של חוק זה ביום ה' בטבת השתס"ט (1 בינואר 2009). תחילת שנת הכספים.


זהו, אפשר להצביע.

מה קרה שהאוצר הסכים כל-כך בקלות?

לא בקלות. אני חושב שהוויכוח, מכיוון שהוויכוח האידיאולוגי הוכרע די בתחילת הדרך, גם בגלל שכבר היה תקדים וראינו מה התוצאות של ההסכם הקודם וגם כי השתכנענו שהסיכון של הענף הוא כזה שמחייב איזה שהיא הישענות על תמיכה ממשלתית, על-מנת לתת גם לשוק הפרטי להיכנס בצורה יותר בטוחה, כי הסבירו פה מהם הסיכונים הכרוכים בהפקת הסרטים, ואותם ארבעה מיליון שקל שירדו לטמיון של אנשים פרטיים ואין הרבה אנשים פרטיים שמוכנים לשים את הכסף הראשון, אז לכן הוויכוח על זה שניתן וגם, גם מבחינה כלכלית זה נכון לתמוך בענף מסוכן כמו ענף הקולנוע, הוויכוח הזה הוכרע די מהר וכל הדיון היה על היקף התמיכה, כאשר תעשיית הקולנוע רצו להגדיל את זה ככל שהם יכולים ואנחנו נקלענו למצב כלכלי קשה, כמו שאנחנו חווים גם היום, מה גם שלא האמנו גם מההתחלה שההגדלות משמעותיות הן בהכרח מיטיבות עם כולם, כי יש גם משמעות לזה שאתה שופך או שם הרבה מאוד כסף בבת אחת על ענף שהוא התרגל לרמת פעילות מסוימת, בכל אופן לכן הלכנו על איזה שהיא תוספת שבכסף היא נראית לא משמעותית מדי, זה תשעה מיליון שקל.

זה לא מקדם, הרי עברו חמש שנים, מקדם התקציב הרגיל הוא הרבה יותר גבוה מ- 58 ל- 67.

זה לא מדויק. המקדם של התקציב הוא לא מה שהיה רלוונטי למקרה הזה דווקא. אם אנחנו מסתכלים על השוואות רלוונטיות, היינו צריכים להסתכל על הדברים האחרים בתחום התרבות למשל, ששם היו גם הסכמים תקציביים רב-שנתיים, שם זה היה לשלוש שנים, ושם הלכנו על איזה שהיא הגדלה שהיא הסתכמה בסביבות האחוז לשנה. כלומר, היה גידול ריאלי של כאחוז לשנה, פה אנחנו בסופו של דבר סיכמנו על משהו כמו 12%, 13%, שבאופן יחסי דווקא הגדלה משמעותית באחוזים. זה נכון שבכסף בסוף בגלל שהתקציב הוא יותר קטן, בכסף זה הרבה פחות, אבל בסוף הפשרה בין היכולות של הממשלה לבין הצרכים והרצונות של הענף הביאו אותנו לפשרה, כפי שהגיע. עוד פעם, אני חושב שענף הקולנוע אמר את זה מראש, ואני לפחות באופן אישי וגם כמשרד, קיבלנו את הגישה הזאת, שהיציבות שווה הרבה כסף ולכן ההסכם הוא הסכם מה שנקרא על סכום קבוע. גם מצד אחד זה לא מאות מיליונים, מצד שני, זה משהו שלא, מחר לא כל-כך מהר יבואו וייקחו את הכסף הזה, מה שהרבה פעמים קורה בתקציבים הרגילים של המשרדים.

עשיתם סימולציה אילו היה מופעל סעיף 11 כמה כסף היו מקבלים?

כן. הסימולציות שלנו הגיעו למשהו כמו בין 25 ל- 35 מיליון שקל בשנה, זאת אומרת כאן באמת יצאנו פראיירים.

רגע, רגע, זה נעים לשמוע. מה יצאתם?

אל תגרום לנו לחזור בנו.

אני לא שואל על השנה האחרונה. אני מדבר על החמש שנים האחרונות. למה יש לי חשד בסיסי שיש משהו שמסתתר כאן?

כי באופן בסיסי, הכנסת לא סומכת על האוצר, ולכן באופן בסיסי יש חשש.

אתה מכיר את עמדותיי. אתם אנשים טובים. נקודת מבטכם, אתם צריכים לשמור על הכסף. למה יש בי איזה חשד, שאני מקווה שהוא לא חשד בכשרים, שבסופו של דבר יש פה איזה שהוא תרגיל תקציבי שאתם אומרים – שמע, מוטב לתת 67 מיליון מאשר להסתכן עכשיו בחמש שנים, ללכת על הנוסחה.

אני חושב שענית על השאלה הזאת. הרי אמרת בעצמך שהאוצר מאוד לא אוהב את ההכנסות הייעודיות.

בכל מקום שאני ארצה לשים לך תקציב ייעודי, אני צריך לדאוג לחקיקה שתנקוב באחוזים, ואז להגיע להסדרים.

לא, אבל עובדה, מה שנקרא בוא נפריד בין האידיאולוגיה לחיים. הרי מה שנקרא בסוף יכול, מצד אחד להגיד – בסדר, נאכל את הצפרדע, החוק כבר קיים, זה קיים, בסדר. אז בסוף גם התעשייה הבינה שהחוק לא טוב לה. שההכנסה הייעודית שקשורה בתוצאות או ברגולציה או בתוצאות העסקיות של הגופים, היא בסוף, מה לעשות, גם שם יש בעיות.

מה כוחו של ההסכם הזה? הוא הסכם חתום? אתם מחר יכולים לשנות אותו? הרי הסכום לא נכנס לחוק.

כל הסכם אפשר לשנות, בהסכמה. זה הסכם חתום, על-ידי מועצת הקולנוע, משרד האוצר ומשרד התרבות, יש מכתב נלווה של אנשי ענף הקולנוע.

הוא לא מעוגן בהחלטת ממשלה, הסכום?

לא. אין, זה לא עניין לממשלה. סיכום תקציבי לא חייב להיות מעוגן בהחלטת ממשלה. הוא מעוגן בחוק התקציב, מבחינת ההיגיון החוקי שלו.

נכון. מחר יש חוק הסדרים, הרי אתם משנים בחוק הסדרים סדרי עולם.

נכון.

מחר יכול להיות חוק הסדרים, ויהיה חוק הסדרים ויגיד הוראת שעה, תיקון מס' 3, בטל. תיקון מס' 2 בטל.

במקרה הזה, גם הענף וגם אנחנו סומכים שכל אחד מהצדדים יעמוד בסיכום שהוא חתם עליו, הצד של הענף שזה מה שהוא הולך עכשיו עם התקציב הזה חמש שנים והענף סומך על האוצר ועל המדינה שהוא לא מפר את הסיכומים שהוא חתם עליו, כמו שהוא לא הפר את הסיכום שהוא חתם עליו ב- 2003 עד 2008.

ההודעה שלך שגם ניתנת לא רק בחתימה אלא גם ניתנת לוועדת חינוך בכנסת, שהסכם יכול להשתנות רק בהסכמה של שני הצדדים, היא הודעה שהיא חשובה. אחרת אני ניסיתי להציק לך בעניין הזה, כי אתה יודע שאמנם אתה לא יושב אתנו באותן ישיבות אלא חברים שלך, רפרנטים אחרים, אנחנו עדים לשינויים שהאוצר עושה ואני מקבל את ההודעה שלך.


דבר נוסף, הוועדה יכולה להוסיף איזה מיליון או שניים?

אם לוועדה יש כסף, אני מאמין שענף הקולנוע ישמח לתוספות. אני חושב שכמו שהמשקיעים הפרטיים יכולים להוסיף עוד כסף לסרטים, גם בצד הזה, הוועדה יכולה לעשות מגבית בין חברי הכנסת.

אתה רוצה להגיד לי שהוועדה תצא בלי כלום? ועדת החינוך, על כל ההרכב שלה, תצא בלי אגורה אחת? בלי איזה סרט אחד? משהו?

אני מצטער. אפשר לעשות משהו אחר.

ראובן, אני יכול להגיש הסתייגות לחוק, אתה יודע.

אתה יכול. אפשר לפתוח את כל ההסכם, להתחיל מההתחלה.

האופוזיציה רצתה 100 מיליון. אני אומר מיליון אחד תוסיף.

היה כנס תרבות לא מזמן ואמרו שגם הסכם התרבות הוא הסכם לא טוב כי הוא זול מדי. יש הסכם תרבות שאין שם חקיקה, יש הסכם לשלוש שנים. ובאו ואמרו ההסכם לא טוב כי התפשרו יותר מדי ולא קיבלו. אז תראה, אני אגיד דבר אחד – כשמתווכחים, זה הכי זול לאוצר.


אני מציע לכבד את הסיכום בין הממשלה לבין הענף, על-מנת שההסכם ייכנס לתוקף.

אנחנו מכבדים הסכמים. יש לכם הסכם ואני מברך עליו, זה בסדר גמור. אני רק אומר, בכל-זאת, מבקשת הוועדה, אתה לא חייב לתת תשובה עכשיו. תביא את בקשתנו, אנחנו מבקשים להוסיף מיליון אחד או שניים להסכם הזה.


אנחנו נקבל שתי החלטות. אחת זה נאשר את החוק לקריאה שנייה ושלישית, כפי שהיא ביקשה.
אנחנו מבקשים שיביא את בקשתנו לאוצר להוסיף מיליון או שניים, כדי לתגבר את הסקטור הייעודי.


אני מזמין את מזכיר הכנסת שיושב אתנו. מי שלא יודע, אז אייל הוא בנו של מיכה והוא מזכיר הכנסת והואיל וזאת ישיבה אחרונה, אני פתחתי בדברי פרידה ממיכה ומיכה כבר חשף שאנחנו בעצם לא מכירים רק משירות המדינה. מיכה היה מהמייסדים של דור מהפכת הכיפות הסרוגות של חוגי הצעירים במפד"ל, שזבולון המר ז"ל וייבדל"א יהודה בן מאיר הנהיגו, מהפכה שהוציאה את הציונות הדתית, אם מותר לומר, מקרון הכשרות לרכבת כולה ועובדה, הנה שני ציונים דתיים, תראו במה עוסקים, במה תומכים ובמה מקדמים ועושים את זה כחלק בלתי נפרד מאורח החיים שלהם ומהשקפת העולם שלהם ובאמת מיכה הוא אדם שאי-אפשר לריב אתו. אי-אפשר להרגיז אותו ואי-אפשר לריב איתו. אפשר להתווכח אבל אפשר להסתדר. כמי שעבד למעלה בשירות המדינה, זה לא קל לעבור את כל התהפוכות ואת כל הזעזועים ואת כל השינויים הפוליטיים ולא שלא היו צרות, רק בקדנציה האחרונה היו כל מיני ניסיונות כאלו ואחרים, אבל לעבור את כל המהפכות ולצאת באמת עם שם טוב ולצאת עם חברים בכל הסקטורים. אני זוכר ששר התרבות הקודם ניסה לסיים את כהונתו, אז אנחנו חברים, התחלנו לשאול, אמרנו – אולי מהתרבות, הוא אומר – שמע, סוף סוף אפשר לתת בעיטה באחוריים של חובש הכיפה הסרוגה, הנה עכשיו יבוא איזה שמאלן וינהל את התרבות ונעשה, יהיה לנו כיף חיים וכו' וכו'. רוצה להגיד לכם – נדהמתי. הואיל ושוב, הייתי מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, אנו גם קשורים, והייתי יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, אני קשור עם העולם הזה, פשוט מיכה, אין לך מושג איזה חברים מכל קצות הקשת, ואיזה הסכמה כזאת רחבה, כולם התגייסו. אז זכית באותו מהלך כבר להספד בחייך. הכנסת רגילה, הרי אברום בורג כבר קבע תקדים עם אמנון רובינשטיין לדבר הזה, באמת שתיבדל לחיים ארוכים, גם אמנון רובינשטיין ייבדל לחיים ארוכים, אז אני חושב שבאמת, שוב, צריך לומר תודה והוקרה ותזכה לאריכות ימים מתוך בריאות, נחת ואושר, עם אשתך שהיתה בת שבט שלי וגרעין שלי בבני-עקיבא, הכל קשור.

תודה. אני לא רוצה לקלקל את הדברים היפים שאמרת, בכל אופן תודה רבה וזו באמת היתה הזדמנות, בשנה האחרונה, הזדמנות די מרגשת לעובד מדינה שהלקוחות שלו שהם בדרך-כלל לא מרוצים כי הם לא יכולים להיות מרוצים כי העוגה אף פעם לא מספיקה לכל התוכניות ולכל הרצונות ולכל ההתפתחות בנושאים של התרבות הרעיון של גידול טבעי שאנחנו מנסים למכור לארצות-הברית, אנחנו לא הצלחנו למכור לממשלה את הרעיון של גידול טבעי ובכל-זאת, כמו שאתה תיארת בסך-הכל ציבור הלקוחות הצביע בעד בצורה מאוד משמעותית וזה בהחלט מרגש עובד מדינה שמאמין שהוא עובד ברצינות ובאמונה, אבל לא תמיד הקליינטים שלו חושבים כך או מרגישים כך והפעם היתה לי הזדמנות לראות את זה באופן אישי וזה בהחלט מחמם את הלב שלא הכל ציני במדינה ויש בשביל מי לעבוד ושמחתי שהיתה לי הזכות לעבוד כל-כך הרבה שנים בענייני תרבות ושידור ותקשורת וכמו שאמרתי, לסיים בענף הקולנוע שהוא ענף שבאמת בעלייה ובשגשוג, למרות מה שאמרת. תודה רבה.

עכשיו אנחנו מצביעים מי תומך באישור החוק כפי שקראה אותו היועצת המשפטית, לקריאה שנייה ושלישית, מי נגד? אני קובע שהחוק אושר פה אחד, ללא הסתייגויות ואין בקשות לרוויזיה, אז כך שגם לא תהיה רוויזיה.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00