ועדת המדע והטכנולוגיה

28.7.2009

הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון









פרוטוקול מס' 11

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שלישי, ז' באב תשס"ט (28 ביולי 2009), שעה 10:00

מעמד תעשיית החלל בישראל ועתידה

חברי הוועדה: מאיר שטרית - היו"ר

שר המדע פרופ' דניאל הרשקוביץ

נילי קריב – מחלקת שיתופי פעולה בפרויקטים, משרד המדע

הדסה גרינברג יעקב- דוברת, משרד המדע

אבי ענתי – סמנכ"ל, משרד המדע

אלוף מיל' פרופ' יצחק בן ישראל, יושב ראש סוכנות החלל הישראלית

יעל גורן – עוזרת ליושב ראש סוכנות החלל הישראלית

חיים אשד- ראש תוכנית החלל, משרד הביטחון

שלמה פדר – ראש ענף, חיל האוויר, צה"ל

ישראל שמאי – ממונה על שיתוף פעולה אירופה, משרד המסחר והתעשייה

ד"ר אברהם ארביב- סגן המדען הראשי, משרד התשתיות

ד"ר שלמה ולד- מדען ראשי, משרד התשתיות

משה מוריס אור טס – המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

עוזי עילם – המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

פרידה סופר – מזכ"ל, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

אבי הראבן – המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

טל ענבר – ראש המחקר לחקר החלל, מכון פישר

תא"ל מיל' אסף אגמון, ראש מכון פישר

ד"ר דפנה גץ- מוסד שמואל נאמן, טכניון

יאיר אבן זוהר – מוסד שמואל נאמן, טכניון

דגנית פיקובסקי – אוניברסיטת תל אביב

פרופ' עקיבא בר נון – אוניברסיטת תל אביב

ד"ר נח ברוש – אוניברסיטת תל אביב

ד"ר אורי נפתלי – פיסיקאי

ירון קולס – חברת רוקר

חיים רוסו – אלביט מערכות

עמרי ארנון – חברת חלל תקשורת

דודי זוסימן – עמוס 4

נעם צפריר – חברת אימג'סאט

פרופ' דן בלומברג – אוניברסיטת בן גוריון

פרופ' ניר שביב – האוניברסיטה העברית

פרופ' צבי פירן – האוניברסיטה העברית

אריאל כהן – לשכת המהנדסים, סוכנות החלל

יורם יניב – ראש פרויקט ונוס

יוסי וייס – התעשייה האווירית

מרסל שטאון – תוכנית המסגרת של האיחוד האירופי

ד"ר נעמי סופר – מנהלת תוכניות מו"פ. תוכנית המסגרת של האיחוד האירופי

ד"ר יוסף אשכנזי – המרכז למחקר גרעיני נחל שורק

פרופ' ארי לאור – הטכניון

אבי הר אבן – אוניברסיטת בר אילן

נחמיה מילר – רפאל

פרופ' אריאל כהן – לשכת המהנדסים

אבי בליזובסקי – עורך אתר הידען, אנשים ומחשבים

חיים וייצמן – עיתון NATURE

ענת לוי

נוגה לנגפור, חבר המתרגמים בע"מ

מעמד תעשיית החלל בישראל ועתידה

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אני מברך את שר המדע שנמצא עימנו בישיבה הזאת. הוא לאחרונה נמצא כמעט כל פעם בישיבות של ועדת המדע, דבר שמוסיף לנו כבוד. נמצאים איתנו בישיבה היום פרט לשר המדע שיושב איתנו פרופסור אלוף במילואים יצחק בן ישראל, חבר כנסת לשעבר, יושב ראש סוכנות החלל הישראלית. פרופסור חיים אשד ראש תוכנית החלל של מערכת ביטחון, מר משה אור טס חבר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי, מר חיים רוסו, סמנכ"ל בכיר למצוינות הנדסית וטכנולוגית בחברת אלביט מערכות, ד"ר צבי קפלן מנהל סוכנות החלל הישראלית. אלה הם גם רשימת הדוברים בתחילת הדיון שיציגו את המצגות שלהם ונפתח את הדיון ליתר המוזמנים, ונמצאים פה אנשים ממשרד הביטחון, ממשרד המסחר והתעשייה, ממשרד התשתיות הלאומיות, משרד האוצר, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי, יושב ראש המולמו"פ פרופסור אברמסקי, מכון פישר למחקר אסטרטגי באוויר ובחלל, מוסד שמואל נאמן בטכניון, אוניברסיטת תל אביב, תעשייה בתחום החלל מאוניברסיטת בן גוריון, אוניברסיטת ירושלים, תעשייה אווירית, מנהלת הישראלית לתכונית המסגרת של האיחוד האירופי, מרכז למחקר גרעיני בנחל שורק, הטכניון, אוניברסיטת בר אילן, חברות היי טק ותקשורת, לשכת המהנדסים, ראש מנהלת מערכות חלל ברפאל, עיתונות ותקשורת ומוזמנים נוספים. אני מברך את כולם על בואם לכאן. אני מקווה שהדיון יהיה לכם מעניין. רשות דיבור ראשונה לשר המדע. אני רוצה להגיד בתחילת הדברים שהיה לי הכבוד להיות עם שר המדע בסלון האווירי בפריז ובמסגרת הסלון האווירי שר המדע נפגש עם סוכנות החלל האיטלקית. נחתם הסכם מאוד חשוב מבחינתה של מדינת ישראל ואיטליה. נפגשנו עם מדענים מצרפת מפגש מאוד מרגש והיה מעניין ביותר. דו שיח על פיתוח עם המדענים הצרפתים. היום דיברנו על כך שנקיים דיון על תוכנית החלל הישראלית ואני שמח לפתוח היום את הדיון הזה. אם יהיה צורך אדוני השר ככל שיידרש אני אשמח לקיים דיונים נוספים. אני חושב שאם בכנסת יש ועדת מדע זה בדיוק היעוד שלה להעלות את המדע על המפה. לצערי לא ראיתי את זה קורה בוועדות שקדמו. אני רוצה לעשות את ועדת המדע שבאמת המדע יהיה עניינה כולו ולקרב את הציבור למדע ולקרב את המערכת הפוליטית למדע כיוון שלדעתי אי שיתוף הציבור במה שמתרחש גם מחליש את היכולת של המערכות המדעיות לקבל את הגיבוי והתמיכה הדרושים למערכות המדעיות בארץ. אני אשמח לשים את המדע על המפה כי עד היום המדע על המפה רק באוניברסיטאות ובמוסדות המחקר ובמערכת הפוליטית אני אומר בצער כמעט שהוא לא היה קיים. זכינו בפעם הראשונה בשר מדע שהוא גם מדען, דבר שנותן תרומה גדולה מאוד ליכולת שלנו לנהל דו שיח מדעי. אני פותח את הדיון ונותן את רשות הדיבור לשר דניאל הרשקוביץ.

תודה ליושב ראש הוועדה חבר הכנסת מאיר שטרית. ישנה עבודה משותפת של המשרד כאשר המערכת הממשלתית והמערכת הפרלמנטרית משתפות פעולה. חלק גדול מהנושאים הם יוזמה של יושב ראש הוועדה. במקום שאני אכביר במילות פתיחה אעביר מיד לאלוף במילואים פרופסור יצחק בן ישראל את רשות הדיבור. רק בכל זאת משפט אחד, אחרי הכול כפי שאנשים פה בחדר יודעים מדינת ישראל היא מעצמת חלל. אנחנו שייכים למועדון אקסלוסיבי של מדינות שיש להן גם יכולות שיגור, גם יכולות עיבוד וקליטה שמתקבל מן הלווינים. זה מועדון שיש בו פחות מעשרים מדינות. בכל אופן נושא החלל היום הוא נושא שבעולמנו הוא תופס מקום שהוא גדל והולך. אנחנו מדברים על היקף עצום של מכירות. אבל לצערנו הפוטנציאל אצלנו אינו ממוצה ומצד אחד אנחנו יושבים על מכרה זהב, מצד שני אנחנו לא כורים אותו במידה מספקת. אני מציע שתיתן את רשות הדיבור לאלוף יצחק בן ישראל.

קודם כל אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה על הדיון הזה ולשר המדע. אני קראתי לזה משבר והזדמנות ואני אסביר תיכף למה. תעשיית החלל בארץ נבנתה בגלל צרכים ביטחוניים. אנחנו לא ניכנס לעניין הזה, זה לא נושא הדיון אבל על הצורך הזה בנינות תשתית גדולה. התשתית הזאת היא היום קיימת וכמו הרבה דברים שקורים בביטחון יש תשתית גדולה שקיימת אבל השוק המקומי, אנחנו בנינו את זה לטובת צה"ל כמובן, אבל השוק המקומי הוא צורך לא מספיק. אנחנו מדינה קטנה ולא בונים לווינים כמו אמריקאים. בסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שיש בו תשתית, תעשייה שלא יכולה להחזיק את עצמה. במקומות אחרים בביטחון פתרנו את זה על ידי יצוא ובעצם ככה אתה גורם תורם לכלכלה, גם מחזיק את התשתית, וכל הדברים הללו. אני קראתי לזה משבר והזדמנות כי יש משבר, אפשר על אותו רעיון שעשינו בכלל בתעשיות הביטחון לקפוץ מכאן להגדלת היצוא והכלכלה במדינה ואני אגיד על זה כמה מילים. אני לא רוצה להיכנס לעניין של למה מדינות רצות לחלל. השר הזכיר שיש מעט מאוד מדינות שהן בחלל. יש דרגות שונות לעניין הזה של מועדות החלל ונמצאת פה דגנית פיקובסקי שלקחתי מהדוקטורט שלה, למעלה למעלה יש אולי שלוש מדינות. זה ארצות הברית, רוסיה כמובן וסין שהן גם משגרות בני אדם לחלל. בדרגה אחת מתחת לזה נמצאות שבע מדינות שאנחנו אחת מהן שהן עצמאיות בחלל. ואפשר לרדת למטה ולמטה עוד לראות יש דרגות. יש מדינות שהן רק קונות. יש שוק גדול. אבל יש מעט מאוד יצרניות בשוק הזה. אלה שנמצאות למעלה ואנחנו אחת מאלה שנמצאות למעלה. יש פה מפה ישנה. בריטניה שגרה ב-71 אבל ביטלה בעצם מרצון את העיסוק שלה בחלל ובמקום מה שכתוב פה צרפת כל אירופה כולה התאגדה בסוכנות חלל אחת סביב הצרפתים ואלה המדינות שמשגרות. צרפת. בשנה האחרונה גם איראן לצערנו בסיפור הזה. אבל זה כל המדינות שיש בעולם שהן עצמאיות באמת בחלל ועל התרומה העליונה שדיברת עליה.


למה צריך לחקור את החלל? אני חושב שבאולם הזה כשאני מסתכל אני רואה נמצאים פה אנשים גם מהאקדמיה, גם מתעשיית החלל, גם צרכנים, חיל האוויר. כל המוסדות למיניהם. לא צריך להסביר למה. צריך לחקור את החלל. יש הרבה סיבות להשקעות לאומיות בתחום החלל. על הביטחון אני לא רוצה לדבר. על תעשייה וכלכלה אני ארחיב. זאת אומרת זה יכול להיות מנוף גדול לכלכלה. כמובן לקידום המדע והטכנולוגיה. זה צריך לזכור שבסופו של דבר אנחנו חוקרים את החלל, לומדים על עצמנו, על כדור הארץ, על הסביבה. לרווחת האזרח ולטובת החברה זה גם בעניין של תעשייה וכלכלה כמובן וגם בכל מה שזה מאפשר לנו , לוויני תקשורת. לא היינו יכולים לתאר לעצמנו היום חברה מודרנית שהיא מבוססת ידע ללא האמצעים שאנחנו מפעילים בחלל. כמובן לשיפור מעמדנו בכלל זה נותן יוקרה. אני התלוויתי לשר המדע ולנשיא פרס בקזחסטן ואזרביג'אן, צריך לראות איזה גלים היכולות שלנו בחלל עושים במדינות כאלה בעולם. יש פה עוד דברים שלא רשמתי שנורא חשובים לנו כמו לשמור את הכוחות המדעיים אצלנו פה בארץ. שלא יברחו לנו לחוץ לארץ. וכל הדברים החשובים שכל אלה כמובן הם סיבות טובות להשקעה לאומית בחלל. סיבה נוספת זה שיתופי פעולה שיש לנו בחלל. גם הרווח שאנחנו מרוויחים פה בידע, גם הרווחים מכל הסוגים האחרים. יש פה דוגמה אחת ללווין שבעצם אנחנו והצרפתים בונים פה בארץ. כל הלווין כולו נבנה פה בארץ מבוסס על היכולות שפיתחנו בלווינים קלים יחסית, ויש עוד דוגמה שניה לטלסקופ אולטרה סגול שפותח גם כן פה בארץ ועומד להמריא בעוד מספר חודשים על לווין הודי. הרבה דוגמאות אני יכול לתת. אני אגיד את הדבר הכי אקזוטי שאנחנו מריצים אותו היום והוא עוד לא סוכם. זה השתתפות בתחרות של נאס"א למתעד שיסע על לווין אמריקאי למפות את נוגה. נוגה זה כוכב שמכוסה עננים ובשביל למפות אותו צריך מתעד מכ"מי ואתה מסתכל בעולם איפה יש מתעדים קלים מספיק כי זה מסע ארוך וכל גרם פה חשוב. יש לנו פה בארץ לווינים שכבר שיגרנו. אנחנו בתחרות. אני מקווה גם שנזכה בה. זה יכול להיות מאוד משמעותי.


בשנתיים האחרונות האמריקאים אתם יודעים יש להם כל מיני אינדקסים של תחרותיות. אתה מתחיל לבדוק תעשייה תעשייה איפה כל מדינה נמצאת בעולם. אז הבאתי פה את הדוח. זה מ-2008 של החברה שעושה את זה. זה נקרא פוטרון. ככל שהעיגול יותר גדול זה משקף את העוצמה שלך בחלל. העוצמה מחולקת בין עוצמת התעשייה לעוצמת הממשלה. מי עומד מאחורי הדבר הזה. אז הכי טוב והכי בריא זה להיות כמו האמריקאים, גם הכי גדולה, גם הממשלה משקיעה, גם התעשייה מפותחת. זה יפה. ישראל מופיעה פה. אולי לא במקום טוב יחסית לארצות הברית אבל עדיין תספרו את מספר העיגולים שיש פה תראו שמלפנינו להוציא למעשה את קנדה שלמיטב הבנתי ניתן לה פה משקל גדול מדי יחסית ליכולתה האמיתית, להוציא את קנדה, כל האחרות זה מדינות שהן קצת יותר גדולות מאיתנו. ארצות הברית, אירופה כולה, רוסיה, סין, הודו ויפן אולי הכי קטנה אחרינו. זה מקום טוב. יצא השנה עוד דוח שמזיז אותנו עוד קצת שמאלה. אנחנו לא התקדמנו משנה הקודמת לשנה. אלא להיפך. אנחנו קצת יורדים. ובתוך אותו דוח אני בחרתי להראות לכם קטע מהסיכום. יש פה שורה אחת שאומרת ישראל ממשיכה להיות מנהיגה מובילה בטכנולוגית החלל אבל יש לה יכולת מסחרית מוגבלת. מה שמוריד אותנו למטה בדבר הזה זה אבחנה של הזרים, זה האמריקאים, שאנחנו בטכנולוגיה מובילים אבל בניצול שלה אחר כך לצורכי מסחר אנחנו על הרצפה. אחת הסיבות זה כמובן תקציבים. יש פה את התקציבים האבסולוטיים במיליוני דולר שהמדינות שנמצאות ברשימה מוציאות. החל מארצות הברית עם מספרים שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין. זה ביליוני דולר. תיקחו מדינות כמו גרמניה, שכידוע לנו אינה מעצמת חלל ומבחינה טכנולוגית אנחנו מובילים בהרבה יחסית לגרמניה היא משקיעה חצי מיליארד דולר בשנה לעומת עשרות מיליוני דולרים בודדים. אנחנו הוצאנו פה מספר מהספרות. יש לי הרגשה מידע אישי שהמספר האישי קצת יותר נמוך ממה שכתוב כאן, לא יותר גבוה בישראל. אבל יש סיווג אז אנחנו לא אומרים את המספרים האמיתיים. אבל הוא יותר נמוך ממה שכתוב כאן. זה מה שמופיע בספרות. הוצאנו פעם הרבה יותר. אבל אז היה לנו גם מממנים זרים שהיום אין לנו. המספר הוא יותר נמוך ובכל אופן הוא לא נמצא אפילו בסקאלה שדומה לאחרים. זה משקף השקעה ממשלתית. הסקטור הפרטי בארץ מאוד לא מפותח. אנחנו במקום שמיני בעולם.


כמה להשקיע זו שאלה. איך משקיעים בכלל? אין בכלל דברים מקובלים. האם לפי אחוז מהתל"ג? אני בדקתי בכל מיני מדינות בעולם. יש כל מיני שיטות. רשמתי לכם פה טבלה לגבי כל מיני מדינות איזה אחוז מהתל"ג הן משקיעות בשנה. או מדד שבו המספרים כבר יותר מתכנסים לכמה דולרים לנפש משקיעים בחלל. אז אתם יכולים לראות שמדינות שכמובן אנחנו לא יכולים להתקרב אליהן כמו ארצות הברית משקיעות 120 דולר לנפש בחלל. שמה לא נהיה אף פעם. מעצמות מסדר שני. ואנחנו הרי יחד איתן. מבחינה טכנולוגית אנחנו אפילו משיגים אותן משקיעות בין 20 ל-50 דולר לנפש בשנה. ומדינות קטנות משקיעות כ-15 דולר לנפש בשנה. השוק האירופי המשותף משקיע 15 דולר לנפש בשנה ואז אתה מכפיל את זה במספר הנפשות ומקבל את התקציבים. אם היינו משקיעים כמו השוק האירופי המשותף אז היינו צריכים להיות בתקציב של מאה מיליון דולר. זה הכול בחלל האזרחי. אם היינו משקיעים כמו המדינות הגדולות כמו צרפת, זה היה 350 מיליון דולר. כמו היפנים זה היה 150 מיליון דולר. או אם היינו משקיעים עשירית אחוז מהתל"ג שזה אז זה 120 מיליון דולר. לעומת זאת אנחנו משקיעים חצי מזה. רבע מהמספרים האלה. מספרים הרבה יותר קטנים. אנחנו לקחנו גם איזו חברת רותם אסטרטגיות שעשתה איזו עבודה לראות נגיד שהיה לנו כסף, מה צריך לעשות, צריך להיות למשל חברים בסוכנות החלל האירופית, כי זה נותן לנו הרבה זכויות להשתתף במכרזים ומענקי מחקר שהיום מאוד קשה לנו להשתלב שם. יש דרגות שונות בחברות. זה יכול לנוע בין 5 ל-20 מיליון דולר תלוי בדרגות השונות. יש לווינים שצריך לעשות. בדרך כלל אנחנו לא מדברים על זה הרבה אבל תסתכלו על השורה התחתונה, יש לנו פעילויות שוטפות, מחקר מדעי, כל הדברים מהסוג הזה עם 120 מיליון דולר או 150 מיליון דולר אנחנו יכולים היום בתשתית שקיימת של מדינת ישראל להקפיץ אותה קדימה.


מה היינו מרוויחים מזה? ובזה אני מסיים. יש נתונים לגבי המכירות בשוק החלל. עכשיו זה קשה להגדיר את שוק החלל. יש חברות, חטיבת החלל, התעשייה האווירית, או החטיבה שמייצרת מצלמות ללווינים זה שוק חלל ברור. או גילת שהם בונים את התקשורת הקרקעית אל הלווינים. יש כל מיני גרסאות. לפי הגרסה המרחיבה שוק החלל בעולם הוא בערך 250 מיליארד דולר ב-2008. לפי הגרסה היותר מצומצמת ואני לקחתי אותה כי יש לה נתונים יותר מפורטים זה 150 מיליארד דולר. בכל מקרה אם תיקחו אחוז אחד משוק החלל העולמי אתם תקבלו בין 1.5 מיליארד דולר ל-2.5 מיליארד דולר. שימושים אזרחיים. עכשיו אנחנו משבע היצרניות הבודדות בעולם. אני לא רואה שום סיבה בעולם שאנחנו לא נפעל להיות אחוז אחד, שני אחוז מהשוק הזה. כל אחוז פה זה שני מיליארד דולר. איפה הכסף הזה הולך? חלקו על ציוד קרקעי, חלקו על השיגור עצמו, חלקו על לווינים והרבה מאוד סביב שירותים כמו גילת. יש הרבה תעשייה סביב המכירה, העיבוד, התחנות, כל הדברים מהסוג הזה. אנחנו בכולם יכולים לדעתי להגיע למצב של השקעה של סדר גודל של בשנים הראשונות של נגיד 120 או 150 מיליון דולר אנחנו מצליחים להביא מכירות של 2 או 3 מיליארד דולר לארץ וזה כמובן אם נלך בשיטה של המדען הראשי עם תמלוגים תוך מספר שנים קטן אפשר לצמצם את זה, להתקרב לאפס.


השקף האחרון, הוצאתי את זה מההראלד טריביון. זה מאמר שהתפרסם בניו יורק טיימס. הוא נורא מעניין. מסופר פה על איזה כפר הודי, מראיינים פה איזושהי משפחה, באמצע השיחה עובר חזיר בתוך הסלון. החיים עם הבהמות. ויש פה איזה ילד שהוא אומר להם שהחלום שלו הגדול זה לגדול להיות מהנדס חלל ולעבוד בנאס"א. עכשיו אני אומר את זה אפרופו ישראל. לא הודו. חלל זה נושא שהוא ממש אבן משיכה אמיתית לצעירים. למוחות שאנחנו לא רוצים שיברחו מהארץ. אין הרבה יותר דברים חשובים מהדבר הזה וזה הכול בידינו. שמתי פה לסיכום את היתרונות שאנחנו יכולים לקבל מלהפוך את החלל לנושא בעל עדיפות לאומית. מה שהיום הוא לא. מה צריך לשלם בשביל זה בשורה האחרונה.

תודה רבה. אני מעביר את רשות הדיבור לפרופסור חיים אשד ראש תוכנית החלל.

בוקר טוב. אני העדפתי לא להכין מצגת כי מצגת מראה בדרך כלל מה יש ובדיון הזה אני מתכוון להציג מה אין ולכן ברשותכם אני אשתמש בדברים שכתבתי בנושא. ראשית תוכנית החלל הישראלית שהוקמה לפני כ-30 שנה אז היא נחשבה וגם היום היא נחשבת לנועזת ושאפתנית. הפעילות של ישראל בחלל תרמה רבות לביטחונה של המדינה. לא חשוב מכך לפיתוחה הטכנולוגי, המדעי והכלכלי ויש הוכחות לגבי כל אחד מהנושאים. עכשיו בתחומים בהם בחרנו להתמקד משיקולי תקציב וצורך כי אנחנו מדינה קטנה אחרי הכול, תעשיית החלל הישראלית היא מובילה עולמית לפי מספר חברות שהפרופסור בן ישראל הציג, גם לפי מכוני המחקר שלנו, אך לצערי כמי שיזם וקידם את תחום החלל ב-30 השנים האחרונות התעשייה הזאת נמצאת כיום במשבר עמוק ואני אסביר. התשתיות שהקמנו לפני כ-30 שנה הן ישנות ושחוקות. אין תמיכה במחקר והפיתוח. ולהיפך יש גם פיטורים מחוסר תקציב. אין אפשרות להשקיע בדור הבא מה שמונע התקדמות זה אפשרות להתחרות מול חברות אחרות בעולם. כלומר אנחנו הולכים ומאבדים בהדרגה את ההובלה שפרופסור בן ישראל ציין אותה שהיא היתה לנו ואנחנו עדיין בקצה שלה. בואו נזכור שב-1988 שבע שנים בלבד לאחר שהתוכנית הוקמה כבר שיגרנו את הלוויין הראשון אופק 1 בהישג חסר תקדים והציב את ישראל בחזית הידע עם המעצמות המובילות מה שבן ישראל קרא המדינות הקטנות, רוסיה, ארצות הברית, צרפת, יפן, סין, הודו. פשוט שנדע מי השכנים שלנו בכפר הזה. ישראל היתה אז עם השיגור המדינה הקטנה היחידה שהגיעה להישג הזה. אני מציין היחידה, ומאז ובמשך למעלה מ-20 שנה אף מדינה קטנה אחרת לא הצליחה לעשות את זה עד שבחורף האחרון היתה זו לדאבוננו דווקא איראן ששיגרה אמנם לוויין זעיר וקצת מסכן אבל היא עשתה את זה. נכנסה למועדון שאנחנו 20 שנה היינו המדינה הקטנה היחידה בו. ב-20 השנים שחלפו מאז שוגר אופק 1 שוגרו לחלל כ-15 לוויינים ישראלים מסוגים שונים. אני אמנה את חלקם. בתחום התקשורת שוגרו עמוס 1 ב-96, עמוס 2 ב-2003, עמוס 3 ב-2008, ובתכנון נמצאים עכשיו עמוס 4, 5, ו-6. אבל מנהל חברת חלל ביקש ממני לציין בדיון הזה שהוא נאלץ לפנות לחברות בחו"ל מפני שתעשיית החלל הישראלית מתכווצת וישנם דברים שהוא לא יכול להשיג פה, והתעשייה אפילו מפטרת אנשים. ישנו כאן סמנכ"ל תעשייה אווירית, הוא יכול להעיד על זה. לכן אין לחברה ברירה ולוויין עמוס 5, נאלץ לפנות לחו"ל כדי שחברה זרה תייצר אותו. לא כבוד גדול לנו.

אני אציג את עצמי. יוסי וייס סמנכ"ל תעשייה אווירית, מנהל חטיבת מערכות טילים וחלל. חברת חלל לדאבון ליבנו פנתה לראשונה הזמינה לוויין תקשורת שלא מהתעשייה האווירית מהסיבות שחיים מנה. הם יותר זולים. ממשלת רוסיה החליטה לסבסד את הלוויין. החליטה לסבסד את המשגר. והפלא ופלא פתאום יש לך עסקה נמוכה ב-50 מיליון דולר. חברת חלל נסחרת בבורסה. על בסיס הכסף שלי, שלך כבוד השר, ואתה החוצה. עכשיו זה מדרון מתגלגל. היא פנתה לראשונה. היא גם מתרגלת לטוב והכדור ימשיך להתגלגל. אנחנו בתעשייה האווירית היום נאלצנו בשנה האחרונה להקטין את מצבת כוח האדם בתחום החלל בסביבות 20% עד היום. עד סוף השנה עוד כ-15% או 10%. חיים שמייצג את מערכת הביטחון גם הוא נתקל בקשיים לא מעטים, בואו נגיד את זה בלשון עדינה, בלי להיכנס לפרטים. ומכל כיוון שאתה מסתכל אתה נמצא בפתחו של משבר. אנחנו לא בתחילתו, אנחנו כבר באמצעיתו בצורה שמשפיעה קשות על עתיד החלל במדינת ישראל.

אני עובר מתחום לווייניי התקשורת לתחום לווייניי התצפית. כמו שאמרתי שוגרו שני לווייניי תצפית אזרחיים וכן שלושה לווייני תצפית ביטחוניים אופק 3, 5, ו-7. שוגר גם מכ"ם מהמתקדמים בעולם והעובדה שהאמריקאים מתעניינים בו כלוויין מוביל, זה דבר מאוד נדיר, ובכל זאת הם באים אלינו. אבל הלוויין של הדור הבא כפי שציין יוסי וייס שיתחרה עם מה שמצוי היום בעולם, כי אנחנו צריכים גם להתחרות, אין לתעשיית החלל היכולת להשלים אותו מחוסר תקציב ולדאבוני מערכת הביטחון עם התקציב המקוצץ שלה לא יכולה להתמודד עם זה. פה ישנו המקום של המדינה להיכנס ולסייע בתחום של המחקרים בייחוד המחקר התשתיתי. לגבי לוויינים מדעיים. הסטודנטים שלי בטכניון בנו עד היום שני לוויינים מדעיים בלבד. אחד אבד בתקלה של המשגר ממנו הוא שוגר ברוסיה, והשני שוגר בהצלחה. הוא מתפקד למעלה מעשור ללא דופי. הוא חלון הראווה בטכניון. אבל לפרויקט הזה אין המשך. אני מנסה בשנים האחרונות לארגן עוד כסף לטכניון. אני מופיע בכל מיני התרמות למיניהן. עדיין יש מקום למדינה לתמוך בתשתית האקדמית. המצב הוא היום שזו פגיעה קשה ביכולת להכשיר את הדור הבא של מהנדסי חלל. אני שם את הכובע של האקדמיה, אני רואה מה קורה בפקולטה אצלנו. פחות אנשים באים כי רואים שהתחום התכווץ. יותר מכך גם ביכולת למשוך סטודנטים ואני רואה בזה בעיה. דוגמה נוספת שהוצגה על ידי פרופסור בן ישראל על ההישגים בעבר זה לוויין הונוס שבו הצרפתים שהם הרי מתהדרים שהם עושים הכול, הכבוד הצרפתי הידוע, בכל זאת באו אלינו. ביקשו לא רק את הבס גם את המטען. ללא אח ורע. באו אלינו למרות שלא תמיד הם ישראלופילים אם נגיד בעדינות, וזה מדבר בעד עצמו.


עכשיו ראיתם ממחקרים שבוצעו על ידי חברות סקר זרות ישראל הובילה עד לאחרונה ודורגה על סמך הישגי העבר כמובילה בעולם במספר הפרסומים לנפש בתחום החלל. זה גם כן מדהים בכל קנה מידה. ופי שניים מארצות הברית שממוקמת אחרינו. אלה דברים שהשקענו בעבר. אנחנו היום נהנים ממה שהיה בעבר. עדיין אפשר להמשיך ולנסוע עם הרכבת הזו שנשענת על העבר. אנחנו נגיע כמו בסרטים שמגיעים לתהום ואז נופלים. לוקח זמן עד שמרגישים שנופלים.


לסיכום, במדינת ישראל הוקמה בתחום החלל לאורך 30 השנים תשתית אקדמית מרשימה וגם תשתית תעשייתית שכוללת כעשרים מפעלים. צבר ההזמנות שלהם בנושאי חלל מסתכם בסדר גודל שמעל מאה מיליון דולר עד מאתיים מיליון דולר שהושקעו חזרה בתוך המפעלים כדי להקים תשתית חלל. לא יוצרים תשתית יש מאין. אבל זה לא מספיק. וישנו תפקיד לממשלה לתמוך בתשתית, במחקרים ובכוח אדם בתחום החלל.


אני יכול להמשיך ולמנות את ההישגים עד כה. אבל אני מצטרף למה שאמר יוסי וייס שאנחנו מצויים בתהליך מהיר של אובדן היתרון האיכותי בעולם. ההתדרדרות נובעת מהעדר התמיכה של המדינה בתעשייה ובאקדמיה. אומרים אתם יודעים מה? מערכת הביטחון מחזיקה את זה. תמשיכו. מה הבעיה. יש לוויינים למעלה. הם עובדים. כולם מרוצים. תחום החלל, אני חושב שמקובל פה על כולם בחדר הזה שהוא תחום חשוב, פורץ דרך שמביא קדמה ופיתוח אך הוא מתוקצב בכל העולם הודות להשקעות הממשלתיות. בכל העולם. הצרפתים, האמריקאים, כל גורם מתקצב את החלל אצלו. גם כיום השחקנים המרכזיים בתחום החלל הם מדינות שמקצות את המשאבים הדרושים כי ברור שהתעשייה לבדה לא יכולה לשאת בעלויות הנדרשות של המחקר והפיתוח בלי תמיכה ממשלתית. זו הסיבה שאנחנו נמצאים היום בצומת, וההישגים שאנחנו מתהדרים בהם היום זה השקעות העבר וסופן לחלוף מהעולם בהעדר השקעה ממשלתית ראויה.


אני רוצה לחזור על הדברים שאמרתי לפני כשנתיים בישיבה דומה שקיימה הוועדה למדע ולטכנולוגיה. אז באתי גם כאיש אקדמיה אבל כאיש מערכת הביטחון. ואני מצטט, לחלל חשיבות רבה למדינת ישראל בחינוך למדע וטכנולוגיה, בפיתוח ההון האנושי כמו גם בתרומה מהותית לביטחון ולכלכלה של המדינה. והתרעתי, ביקשתי אז שהחלל יהפוך לנושא לאומי. לצערי דבר לא נעשה בנושא הזה אפילו לא צעד אחד מאז הדיון הקודם בוועדה. רבים נוספים היו שותפים לקריאה שלי. היה גם אז פורום נרחב מאוד, אני מסתכל מסביב, רובו של הפורום הזה. חייבים להתמודד עם הבעיה הזו אחת ולתמיד. ברור שתחום החלל ראוי לטיפול ברמה הלאומית. וגם מבקר המדינה בדוח האחרון שלו התריע על זה. ואני מצטט, הוא אומר חייבים להתייחס לחלל כאל פרויקט לאומי. מה צריך יותר ממבקר המדינה? הוא הרי השוט שמניע את המערכת. ואני חוזר ומדגיש את הדברים שאמר פרופסור בן ישראל, ההשקעות שנדרשות הן קטנות מאוד. יחסית למה שנקבל מהן מתוך תוכנית חלל מצליחה ומשגשגת והיינו שם. היינו באותה נקודה. בואו נחזור ונזכיר לעצמנו שהמדע והטכנולוגיה שימשו בהתפתחותה של מדינת ישראל לאורך כל שנות קיומה כקטר מניע של החברה והכלכלה וגם הכלכלה הפורחת, בואו נודה. הכלכלה הפורחת של ישראל היום כשאנחנו יודעים שיש משבר בשווקים הבינלאומיים בארצות הברית ובאירופה, אז איך אנחנו בכל זאת צפים על המים? זה תוצאה של חינוך למצוינות שהיה קיים במדינה. לצערי הוא לא קיים. אני רואה את זה בתחום האקדמיה. אני רואה את זה בתחומים אחרים. וההון האנושי, משתמשים בקלישאה, ההון האנושי הוא המשאב המרכזי אבל אני אומר לכם זו לא קלישאה. זה אמת. אי אפשר לעבוד בלי אנשים. כי מי שעושה את העבודה זה אנשים. עכשיו אם המדינה לא תתעשת התשתית האקדמית והתעשייתית המרשימה שהוקמה כאן, התשתית הזו תיעלם. וחבל. איפה תהיה מדינת ישראל עם כל היכולות. הפלא הטכנולוגי בעולם של היום. מדינות בעולם רואות בחלל אמצעי לקידום ופיתוח אסטרטגי וחיזוק העוצמה הטכנולוגית זו גם הבנה שזה פרמטר לעוצמה של המדינה. זה לא רק החלל ומערכת הביטחון. זהו גם הפרמטר המרכזי שמדינת ישראל נשענת עליו. היתרון הטכנולוגי. החלל, אני לא מכיר קטר אחר שיודע לקדם טכנולוגית, כלכלית וגם ביטחונית. את האמיתות האלו הבינו בצורה מובהקת, ראיתם את הודו ולצערנו גם איראן ואחמדיניג'אד גם הוא הבין את העניין איך מדינת ישראל פורחת, מדינה קטנה בלב העולם הערבי. אז הם משקיעים. משקיעים הון עתק בחלל ומבינים שהחינוך זה הקטר המוביל. זה לא שאין להם בעיות. להודו אין בעיות? יש להם הרבה בעיות. הם משקיעים בחלל בצורה מסיבית וגם לצערי האיראנים.


לסיכום מה בעצם, אני פונה לוועדה המכובדת, מה הבקשה שלי? התמונה כיום היא שמדינת ישראל התפתחה תעשיית חלל אזרחית נמרצת. היא עדיין קיימת. אתם רואים שהיא מתכווצת אבל עוד לא מאוחר. ונדרשת הסתכלות חדשה על פעילות ישראל בחלל ולא רק בהיבט הביטחוני. זה נכון שזה התחיל מההיבט הביטחוני. שימו את זה בצד. בואו נראה מה אפשר לעשות. תפקידה של הוועדה לדעתי הוא חשוב ביותר גם בראייה הלאומית וגם בהרכב האנושי שלה כיום. ההרכב הזה יכול לאפשר לדעתי פריצת דרך ולהשפיע על הממשלה סוף סוף לאמץ את תוכנית החלל כתוכנית לאומית ולתמוך בה. כל מה שהושג עד היום בתחום החלל הוא נכס לאומי. זה לא של מערכת הביטחון ולא של אף אחד אחר. זה נכס לאומי. והתפקיד של הממשלה זה להרחיב את התמיכה בתחום, בתעשייה, במחקר, בחינוך, ובהכשרת כוח אדם מקצועי.


לסיכום תוכנית החלל הישראלית שהגיע לפרקה תודה לאל בשנתה השלושים עדיין צעירה ונמרצת נראית אולי זקוקה כיום לחסדי שמיים כדי להמריא בחלל אבל בוודאי היא זקוקה לסיוע הדחוף של הוועדה המכובדת הזאת. תודה רבה.

שאלה, נמצא פה נציג המדען הראשי של משרד המסחר והתעשייה, יש פה מישהו? אני רציתי לשאול אם תקציבי מחקר של המדען הראשי של התמ"ת שזה תקציב של מעל מיליארד 300 מיליון שקל, אם זה נושא כל כך חשוב שיכול לשאת תשואה כל כך גדולה האם תעשיית החלל מקבלת תמיכה וסיוע של המדען הראשי. באיזה היקפים? השנה שנת 2008?

מעורבת בשתי צורות. קודם כל במסגרת התוכניות הרגילות, כל חברה תעשייתית יכול להגיש תוכנית מו"פ למדען הראשי על פי הכללים הרגילים ותעשיית החלל, החברות שנמנות על המגזר הזה אכן משתמשות במכשיר הזה. חוץ מזה יש גם תמיכה בפרויקטים מיוחדים. הוזכר פה ונוס. הוזכר פה גליליאו. אנחנו מדברים כרגע על הפרויקט האיטלקי בתור פרויקט פוטנציאלי נוסף שגם שם בכל הפעילויות האלה המדען הראשי משתתף בהיקפים מאוד משמעותיים.

יש מושג כמה הושקע בחלל ב-2007-2008?

סך הכול אין לי את הנתון.

נבחין בין פרויקטים לבין מו"פ מה שנקרא. בפרויקטים השתתפות של המדען הראשי היא לא שולית בכלל. זאת אומרת לא היינו עושים את ונוס, ואנחנו רוצים לעשות עוד לוויינים, בלי המדען הראשי. במו"פ במחקר יש פה גם ביצה ותרנגולת, התעשיות לא כל כך פונות כי אין להם מו"פ כי כשאתה בדעיכה אז אתה לא פונה. במו"פ זה סכומים לא משמעותיים.

מי מחליט במה להתמקד?

יש ועדת שרים למדע וטכנולוגיה.

הבעיה שלי עם המו"פ עם התמיכה של המדען הראשי הוא מו"פ, הרי ההשקעות של המדען הראשי מושקעות בפרויקטים שנמצאים בתהליך של יישום בתעשייה. במחקר בסיסי, בפיתוח תשתית אין השקעות של המדען הראשי בכלל. הוא לא שם בכלל. אי אפשר להגיש בקשה. רשות הדיבור לשטאון.

תודה רבה. אני רוצה אולי להשתמש עוד פעם בתוכנית המסגרת שיש לה סעיף חלל לשבע שנים הוכנס 1.5 מיליארד יורו במחקר של החלל. הסכום הזה נגיש גם לגורמים ישראליים. מכיוון שאנחנו שותפים מלאים לתוכנית. אנחנו מקיימים הן עם סוכנות החלל, הן עם פרופסור אשד, עם כולם, ניסיון להשתמש בתקציבים האלה וכאן יש בעיה. יש בעיה של תרבות של שיתוף פעולה שהבעיה של החלל היא מעלה הרבה רגישויות ששיתוף הפעולה הוא יותר קשה. אז יש שיתופי פעולה שקיימים באפליקציות אבל בנושאים של מחקר ופיתוח זה יותר קשה ואני מקווה שגם כאן ובנוסף לזה זה נתן לנו אשנב ל-ISERD. הודות ל-ISERD וגם הודות לגליליאו, דרך אגב גליליאו התחיל את הקריירה שלו במסגרת התוכניות האלה ואחר כך התפתח כדבר עצמאי, יש אפשרויות לניצול תקציבים בהסכמה שאנחנו עושים שיתופי פעולה עם גורמים אירופאים.

הקשיים בשיתוף הפעולה הם מצד ישראל או מצד אירופה?

משני הצדדים. תרבות אולי בארץ ותחרות מסחרית בחוץ לארץ מכיוון שהגורמים הישראליים נפגשים עם הגורמים האירופאים בשווקים בינלאומיים.

אבי הראבן לשעבר מנהל סוכנות החלל, היום עשר שנים יועץ בנושא גלילאו. בנושא גלילאו משרד המדען השקיע כ-50 מיליון שקל שכולם חזרו לתעשייה הישראלית. לגבי שיתוף הפעולה עם האירופאים אני אתייחס אחר כך בתור בודק של הפרויקטים שנערכים באירופה יש פה מה לומר.

תודה רבה. רשות דיבור למשה אור טס.

שנת 2009 מייצגת נקודת זמן סימטרית בתעשיית החלל. לפני זה היו הרבה שיחות, דיונים, רעיונות, רפאל הציגה משהו יפה. באופן תכליתי מבחינתי לפחות אז ב-84 התחילה המערכת, 25 שנה אחרי כן, מחצית יובל ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך נראה ב-2034 ובהחלט אני מעז לשאול כי דברים שחלמנו עליהם התממשו. מה הוא החלום הבא? אם אני מנסה, בכל אופן אני היום מחוץ למערכת התעשייתית, אני חבר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי ואשתדל גם לראות בצורה כזו את הדברים בפרספקטיבה אובייקטיבית שמשלבת את כל נושא המחקר והפיתוח מבחינת ישראל. אם אני מנסה להפיק לקחים ממה שהיה בראש ובראשונה אי אפשר שלא להתפעל מאותה החלטה אמיצה שקיבל ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ז"ל בפתיחה הנלהבת של פרופסור יובל נאמן מדען דגול זכרונו לברכה, שבעצם קיבלו את ההחלטה בתנאי אי וודאות יותר גדולים להקים את סוכנות החלל ורק שנה לאחר מכן אנחנו רואים כבר התחלת הפעילות בתעשייה. זה ללא ספק אירוע ראשון. האירוע השני כשאני מסתכל וזוכר את השנים היפות האלה היתה נחישות אסטרטגית בלתי מעורערת של כל המנהלים הן בתעשייה, בכל התעשיות והן של מערכת הביטחון, אני לא מדבר על צה"ל, אני מדבר על מערכת הביטחון שהיתה נחושה לממש את היעד ונדלקנו הצעירים. נחישות ומיקוד הם תנאים הכרחיים ל-25 השנים הבאות. כנ"ל לגבי החלטות אמיצות. אתם עומדים היום כגורם שניצב בציר ההחלטות כאלה שאתם צריכים לחשוב במונחים של 25 שנה קדימה. אירוע נוסף זו היתה הפריצה לתחום האזרחי. בהחלט שקלנו כבר כשנכנסנו לפרויקט ב-84 באסטרטגיה של חטיבת האלקטרוניקה נקבע שאנחנו ניכנס לתחום האזרחי. זה לקח קצת זמן. אבל זאת היתה פריצה חשובה מאוד. המשמעות היא גם לגבי העתיד. הקמת מסגרות מסחריות. תקשורת חלל. כאשר הקמנו את הדברים האלה ראינו את ההסתכלות העסקית הטכנולוגית הכול שולב כדי לשלב את כל התופעות כדי לקדם את הנושא. לבסוף הכי חשוב שיתופי פעולה עם סוכנויות החלל, עם מדינות ועם חברות. הקשר הזה התחיל מאז. לדעתי אלה קווים שצריכים להיות גם בעתיד. אבל מה שחשוב לזכור כולם צריכים לזכור, טווחי הזמן הם ארוכים מאוד. כאשר הגה לפחות לפי ההיסטוריה פרופסור חיים אשד את רעיון המודיעין מהחלל זה היה 78, 5 שנים חלפו 83 מתקבלת ההחלטה וב-88 השיגור הראשון. עשר שנים מהרעיון לביצוע. כנ"ל גם לגבי עמוס. יושב כאן לפחות אחד נוסף שתרם לזה, זה היה יושב הראש, כי כאשר הגיע לוועדת הכספים הנושא וכמעט הרגו את הנושא כתבתי לו פתק ואמרתי לו תשמע, תעצור את הדיון, תבוא תבקר. באמת ביקש רשות. עצרו את הדיון. בדיון השני לא הייתי צריך לדבר. הוא כבר היה הדובר. באמת בנחישות עשה את הדברים האלה. זה לקח זמן. כל התהליכים האלה לקחו זמן.

ב-86 כאשר הגו את עמוס אני באמת לא התמצאתי בשום דבר ואמרתי את זה. הדיון בוועדת כספים היה איך מממנים את עמוס. אני הצעתי אז, היה חוק הטלוויזיה בכבלים, וכזכור הוקמו 5 חברות כבלים. חילקו אותם לאזורים. אז דובר על האיחוד של כל רשת הכבלים כהתכוננות להתחרות מול יס. אני הצעתי אז תקנו שני טרנספומטורים. כי אם אתם לא תקנו אותם ויס תקנה אותם אתם תהיו בצרה צרורה. ככה תשתדלו בכל הארץ. בסוף הם לא קנו ובסוף יס קנו. התוצאה באמת שהוט כמעט נמחקה. עמוס יצא לדרך. עברו כמה שנים טובות.

יש המון אירועים בתוכנית החלל. בחרתי כאלה שיש להם מסרים. אז אמרתי ממשלת ישראל, דיברתי על המסר, השיגור, ראשון היה המסר שמדינה קטנה יכולה לעשות דברים גדולים וזה הוא עוצמתה של מדינת ישראל כפי שאני רואה אותה משחר נעוריי. שיגור אופק 3 סובב את הדברים אצל חיל האוויר. בצה"ל התנגדו. אסור למחק את זה. היינו צריכים להסביר להם מה שאנחנו רואים בעיני רוחנו מה שעשוי להיות ואכן בשנת 95 הדבר השתנה. זה יכול להיות ללא ספק מהפך. נפתחו אופקים חדשים. עמוס כבר דיברתי. עוד פעם פריצה. זה משהו ייחודי. הלוויין ארוס שהוא פעם ראשונה נותן שירותי תצפית, שירותי תצלום למי שחפץ בזה וזה בכל זאת כוח כלכלי. שיגור אופק 5 כאשר ראו את האיכויות הבלתי רגילות זה בכלל עורר מהפכה בנושא עליונות אווירית של שילוב, של איגוף מידע, של הפצת מידע, של קשר בין המערכת שבא המידע מהחלל. אלה הן התפתחויות של המחשבה רק כשזה הוכח. עכשיו תארו לכם שלא היינו מצליחים. שמערכת הביטחון, דוד עברי לא כל כך תמך בדברים האלה. מה היינו היום? זאת אומרת איך אתה משדר את מה שאתה רואה בעיני רוחך או מה שרואים הדור הצעיר שאחרים לא רואים. שהממשלה לא רוצה. וטקסה לפי דעתי זה היהלום בכתר. זה מכ"ם שרואה כל מרכיב קטן. אתה יכול לראות מבעד לעננים. יש כאן באמת פריצות דרך אדירות. לכן תרומת תעשיית החלל בראיה הלאומית, תחום החלל הוא נכס לאומי בבחינת מגדלור המעניק למדינת ישראל הקטנה בקרב הקהילה הבינלאומית מעמד מיוחד המשדר עוצמה מדעית טכנולוגית, כוח הרתעה, מוקד משיכה לפיתוח קשרים מדיניים וכלכליים בעולם בתחום החלל. את זה צריך להביא לממשלה. צריך עוד הוכחות לזה? שאלת מפתח לעתיד מעמדה של תעשיית החלל בישראל היא האם בעתיד החלטות בדרג המדיני יאפשרו המשך בניית העוצמה שמקורה במחצית היובל הראשונה, או חלילה לחילופין החלטות שתגרומנה לקריסת התשתית והנכסים הלאומיים על בסיס שיקולים קצרי טווח. דרושים חזון ונחישות.


דבר חשוב ביותר וכאן אני אולי קצת אדבר שונה ממה שדיבר פרופסור יצחק בן ישראל. אני ראיתי את זה בראיית הטכנולוגיה, אין ענף שיש בו סינרגיה כל כך גדולה בין הטכנולוגיה של יישום אזרחי ויישום צבאי. הדברים האלה משתלבים אחד בשני. למרות ששני גופים עוסקים בדבר הזה צריך לראות את הברכה שבדבר. לכן הסתכלות מבחינת הסינרגיה היתה בעבר ונמצאת גם היום מול 2034. אותו דבר. צריך לשלב את הדברים האלה. אם לא היינו משקיעים ב-1980, התחלנו את התוכנית, לקח הרבה שנים, זה עבר למטוסים, בחלל, אבל זה לוקח זמן. ולכן יש לזה משמעות כלכלית. התרומה לתעשיית החלל בראייה הלאומית, מחקר ופיתוח בתחום החלל, עכשיו אני שם דגש על המו"פ הוא מהווה צומת לאומי חשוב במדע, טכנולוגיה, תעשייה צבאית, אזרחית, ביטחון לאומי. הוא פוטנציאל לאומי גבוה במיצוי איכות האדם למצוינות במדע, בתעשייה ובצה"ל לנוכח הבדלים בחזית הידע בתחומים רב דיסציפלינריים. יכולתי לחוש ובוודאי יוסי וייס יאמר את זה כשאתה עובד עם צוותים בלילות ואתה רואה את האנשים מה הם נותנים מתוכם. איזה רעיונות. נותנים לנוער מטרה והוא מטפס אליה בקלות. זו הכוונה שאתה ממצה את המצוינות שבאדם. זה ככה במוסדות המחקר אתה יכול לשים את המצוינות מול אתגרים חזקים וככה בתעשייה, וככה זה גם בצה"ל. זה מכפיל כוח לאומי בתחום החוסן הלאומי, המדעי, הטכנולוגי והכלכלי. כמו כן הוא נכס אסטרטגי ואסור ששיקולי מטרות לטווח הקצר יקהו את חושי הראייה לטווח הארוך.


צריך להגדיר המלצות. להגדיר מטרות על כמשימה אסטרטגית לאומית לגופי הביצוע. למה שמדינת ישראל לא תאמר בקול רם כמו שעשו נשיאים בארצות הברית. יש לשים את מדינת ישראל בחזית מובילה של מדינות העולם לקראת יובל השנים. זה אתגר אדיר. צריך להטיל את זה על שני הגופים. יהיה גוף ביטחון שיעסוק במחקר ויהיה הגוף האזרחי. אני מציע להקים צוות על למערכות חלל. אין ברירה. יש כאן דואליות שצריך לנצל אותה. למנות והצוות יצטרך לקבוע קודם כל מה הם התחומים המועדפים במשך 15 שנים וגם איזו דרך אופטימלית כדי להשיג את הדברים האלה. אני חושב שצריך להשיג אישורים במסגרת תקציבית רב שנתית, גם יו"ר הוועדה, גם הוועדה וגם השר ביחד יחברו ביחד. צריך להיות שיתוף פעולה בין הוועדה לבין הגורם המבצע ולהגיש לממשלת ישראל המלצה על מסגרת תקציבית 150 מיליון דולר למחקר ופיתוח לשנים 2010-2015 וכן תקציב צריך להשיג 50 מיליון דולר לצרכים מיידיים, ויש צרכים כאלה ויש שימושים לצרכים. אם אנחנו נשקיע 150 מיליון דולר בשנה רבותיי אנחנו נגיע לשני מיליארד דולר יחס מינוף גבוה ותרומה שולית גבוהה, עצם העובדה מדענים מבחוץ יבואו לישראל. צוות העל יידרש למצות איזונים בין שני מוקדי פעילות. מיקוד ותוכניות פיתוח בהן קיימת מובהקות ברמת הצורך המבצעי וברמת הבידול הטכנולוגי ליצירת יתרונות מבצעיים. מיקוד בתוכניות פיתוח המיועדות לקדם פוטנציאל עסקי לחברות בשוק העולמי לרבות תוכניות ארוכות טווח בשוק האזרחי המבוססות על שיתופי פעולה בינלאומיים עם סוכנויות חלל, מדינות וחברות מובילות. צריך למצוא את האיזון בצורה כזאת שתתקבל אנרגיה מירבית בין התחום הביטחוני אסטרטגי לבין תחומים אזרחיים. בהמלצות בסוגית המיקוד ברמת הצורך המבצעי אין לי בעיה לומר את דעתי. המודיעין החזותי צריך להציב את היכולת. בנושא התראה ומודיעין אותות צריך מכפל כוח לעליונות מודיעין. אינני יודע רמת העיסוק בנושא הזה אבל אני חושב שהוא חשוב ביותר. נושא הנעה ושיגורים לחלל, לדעתי שיפור ביצועים הוא הכרחי. אני לא אוסיף מילים. מי שמכיר את הנושא היטב יכול להסתכל במילה שיפור בכל מיני היבטים החל מהגדלת יכולת הנסיעה ועד לשיפור האמינות ושיפורים אחרים ולא אוסיף. וגם לבחון אפשרויות לשגר באמצעות מטוסים בגובה נמוך. המיקרו לוויינים. צריך לשקול. בקביעת הדרך ברמת ההמלצות בקביעת הדרך צריך את הדואליות הסינגרטית כמכפל כוח ומינוף לביסוס תעשיית החלל. צריך לתת חשיבות לתוכניות התעשייה ולמוסדות המחקר, הפוטנציאל לתפוקה דואלית הוא גבוה. שיתוף פעולה עם סוכנויות חלל מובילות בעולם. העמקת קשרים עם סוכנויות בעולם היא נכס אסטרטגי. מינוף כלכלי. משקל לתוכניות היוצרות יחס מינוף כלכלי. הצוות צריך לחשוב גם במונחים כלכליים. אני מצפה מהצוות אם יוקם וכאשר יוקם להסתכל בראייה כוללת כי רק כך אפשר יהיה להגיע באמת למיצוי סך הכול היכולת. ולבסוף להקים קרן הון סיכון ישראלית בתחום החלל בהיקף של מיליארד וחצי דולר. קרן זו תשמש לפחות 7 או שנים. קרן שבה המדינה תשתתף ב-50%. הממשלה אולי תתמוך באותם גורמים מוסדיים שיכולים גם לשים כסף בנושא הזה. הנושא הזה הוא בא כרעיון. היתרון של הקרן שהיא יציבה. שאתה יודע שהיא מתקיימת. תודה רבה.

תודה רבה. עוזי עילם.

אני אבקש למקד בשניים שלושה משפטים את תשומת הלב לעיקר. ואני אגיד מיד בהתחלה שאני תומך בכל לב בשורה האחרונה שיצחק בן ישראל הציג של לשים את נושא החלל כנושא מרכזי ולתמוך בתשתיות המחקריות ולתת לזה את התקציבים הדרושים, אם זה 150 מיליון שיהיה 150 מיליון. אסור לנו לשגות באשליות ולא להבחין שהחלל בישראל קיבל מתנה בלתי רגילה מהביטחון וזה כבר לא כל כך אפשרי. היא קיבלה מתנה בלתי רגילה מהתעשייה עם היוזמה והדברים שנעשו ותרומה מאוד חשובה מהאקדמיה. כל הדברים האלה הגיעו כמעט בלי מאמץ של התקציב. עכשיו הזמן לעשות את המהלך ולתת חזון ולתת תמיכה למה שישראל צריכה להגיע. וזה לא בשמיים. וזה בידינו. ואני ממליץ שהוועדה ומשרד המדע שתאמצו את ההמלצה הזאת. זו המלצה נכונה.

תודה רבה. רשות דיבור למר חיים רוסו סמנכ"ל בכיר למצוינות הנדסית וטכנולוגית בחברת אלביט מערכות.

אני רוצה לתת בכמה מילים את הפן של התעשייה. התעסקנו הרבה 25 שנה, אני חושב שהגענו להישגים מאוד גבוהים בתחום הזה. הוזכר קודם גם התוכניות הכלליות גם התוכניות הישראליות, התוכנית הצרפתית וכן הלאה. בתוך הפעילות של אלביט מערכות פעילות החלל היא פחות מחצי אחוז. אני לא רוצה לדבר על הרווח. אבל זה היקף הפעילות. למרות זאת אנחנו שם ולמרות זאת אני אומר שנושא החלל באלביט מערכות הוא נושא מאוד חשוב. הוא חשוב לנו קודם כל כי זה צורך לאומי. ואנחנו ותעשיות ביטחוניות תמיד נעשה את אותם דברים שיוגדרו כצורך לאומי למדינת ישראל. חשוב לנו כי זה מוניטין. חשוב לנו כי זה אטרקטיבי לצעירים למשוך אותם. סך הכול זה נתפש כאתגר מאוד גבוה. אבל אי אפשר להתעלם מהפער הזה. בסך הכול זאת פעילות זניחה בסך הכול. אם מישהו יושב ומסתכל רק בעיניים כלכליות טהורות היה כבר אומר מזמן חברים בואו נפסיק עם העניין הזה ונרד מהנושא. כך שזה לא מובן מאליו שאם היתה תעשיית חלל עד היום היא תמשיך להיות בהמשך. הדבר שהכי מטריד אותנו ומה שקורה היום בפעילות החלל זו העובדה שההיקפים הם קטנים ושאין רציפות. אין תוכנית ברורה שמישהו יודע מה יקרה מחר. אתה מקים תשתית של ידע שהיא לא נלמדת בשום אוניברסיטה, היא נלמדת בשטח, היא נלמדת עם הניסיון, אתה בונה אותה במשך עשרים שנה, אתה יכול לאבד אותה בשנה. שנה או שנתיים. מאיזושהי סיבה הפסקת רציפות של פעילות או שאתה לא תראה ולא יהיה ברור לך שיש איזשהו צפי, אנשים יקומו וילכו. וכולם אנשים הטובים ביותר שישנם בתעשייה. ילכו וימצאו מקום אחר. ולהתחיל את זה מחדש אני כבר לא מרגיש מתחיל. לכן השאלה הזאת של היקף תקציבי וחזון או איזושהי ראיה קדימה של היקף פעילות הוא מהותי.


יכול לבוא מישהו ולומר והזכיר את זה קודם פרופסור בן ישראל מה שהתעשיות הביטחוניות תעשו בשאר הפעילות. לכו ותמכרו בעולם. השוק הישראלי קטן מדי. אנחנו מוכרים בעולם 70% מהביזנס. אני רוצה לומר שאין חיה כזאת בעולם החלל. אין מכרזים פתוחים לתוכניות חלל. התוכניות הן תוכניות לאומיות. הן נעשות כחלק מתוכנית החלל האירופאית. אתה צריך להיות חבר בה. הן נעשות כחלק משיתופי פעולה בין מדינות אז זה צריך להיות שיתוף פעולה של מדינה. זה לא שאלביט תלך עכשיו ותעשה עסקה באיזשהו מקום. עשינו דברים כאלה בעבר במקרים בודדים והם בסופו של דבר גרמו הפסדים גדולים מאוד לחברה. כי אתה נכנס לתחרות שהיא מאוד קשה. כך שבכל מקרה אם אנחנו מסתכלים ומבינים שמערכת הביטחון של מדינת ישראל לא מסוגלת לתת תמיכה לאורך זמן לכל הפעילויות אנחנו מסתכלים על השוק האזרחי, לא תהיה פעילות אזרחית ללא מעורבות של המדינה. יכול לבוא חלק מהתעשייה, יכול לבוא חלק מגורמים חיצוניים כדי שנעשה איתם שיתופי פעולה אבל המדינה חייבת להיות שחקן, חייבת ליצור את המטריה וחייבת לתת את סכומי הכסף המתאימים כדי לחבר.


אני רוצה להזהיר כאן ולומר, אף אחד שלא ייקח כאן כמובן מאליו שתעשייה ביטחונית עסקית תמשיך להתקיים במדינת ישראל אם לא יהיה לזה גם תקציבים. המצב שקורה בשנתיים האחרונות של ירידה בתקציבים וחוסר ודאות מה יקרה מחר בבוקר כבר היום גרם נזק. ימשיך ככה עוד שנתיים אצלנו לא בטוח שתהיה מערכת חלל.

תודה רבה. רשות דיבור לד"ר צביקה קפלן.

אחד מתפקידי סוכנות החלל במשרד המדע זה להמליץ לשר המדע ובאמצעותו לממשלה על מדיניות החלל של מדינת ישראל בתחום האזרחי. כשאתה חושב באיזה דרך ללכת צריך תחילה לראות את המצב בעולם. העולם הולך להיות מעורב בנושא החלל בקצב הולך וגדל ולא הפוך. בעצם אם ההערכה הזאת נכונה אז אנחנו עתידים בעוד כמה שנים לבכות שהיה לנו איזה בסיס לכניסה ולחדירה. יש לנו משאבים ויכולות ואנחנו הולכים לאבד אותם. ניקח אולי לדוגמה את תוכנית אפולו שעכשיו היתה בחדשות, אז התוכנית הזאת כשהסתיימה הסתיימה כי לא היתה חשיבה מה הצעדים הבאים. אבל בהובלת ארצות הברית העולם הכריז שהוא רואה בחלל את הסביבה הקרובה שלו שהיא ראויה למחקר ויש לה פוטנציאל גם לשרידות כדור הארץ, גם למשאבים כלכליים, לרעיונות, לאנרגיה נקייה, לכריית מחצבים, לתיירות. כלומר על בסיס החלל יקומו כלכלות שהיום לא קיימות ולא רק יהיה עוד מאותו דבר. בכל נושא כזה יש עליות, יש ירידות. לפעמים חוזרים אולי יותר לסביבת כדור הארץ, להגן על הפלנטה, אבל כבר שמענו את ראש נאס"א החדש בימים האלה ואנחנו שומעים בקולו שהוא מחויב לכיוון הזה של הגילוי. מדע לבד לא קיים, מאוד קשה לתמוך בו בצורה מסיבית בלי איזה קטר שמושך. והתגליות הן קטר שמושכות את המדע. זה מאפשר לנאס"א להשקיע כ-7 מיליארד דולר לשנה במדע. התחרות הפוליטית בעולם היא בעצם המפוח שמחזיק את הלהיטות הזאת להמשיך בחלל. אירופה פתרה את הבעיות האלה על ידי מסגרת האיחוד שכל המדינות שרוצות להיות בפנים משקיעות סכומים. יש להם גם את גלילאו ותוכניות של ISERD, בהרבה מיליארדים, ואני חושב שהשאפתנות במזרח אסיה בהובלה של סין כבר עשתה שלוש טיסות מאוישות, הודו שהחליטה השנה על תוכנית חלל מאוישת וגם אירופה זה יעלה למועצת השרים תוכנית חלל מאוישת כך שבעצם אנחנו צריכים להבין שבעולם תהיה הזדמנות גדולה ואם כל מה שאמרו קודמיי לא יקרה ולא נמצא את הדרך אז הדורות הבאים ישאלו אותנו איפה היינו, החזקנו את ביצת הזהב ובעצם לא הלכנו את הצעד הנוסף.

תודה רבה. רשות הדיבור למר יוסי וייס.

אני לא יודע אם זאת עובדה אבל כבוד השר יכול להגיד כנראה שכל הישיבה הזאת נולדה על מרפסת בפריז שבה אמרתי לשר שמכל תפקידיו לדעתי זאת המשימה הראשונה שצריך לטפל בה כי אחרת אנחנו בקטסטרופה. אז אני מודה על ההזדמנות. אנחנו בעיצומו של משבר, משבר קשה. מכיוון שהתעשייה האווירית היום היא הגורם הדומיננטי ביותר במדינה שעוסק בחלל, יושבים פה חבריי מהתעשיות שאנחנו עובדים איתם צמוד, אצלנו תחום החלל הוא בסביבות 6% או 7% מהמחזור. כשאצלנו יש בעית תקציב או שקורים אירועים זה משליך גם על כלל התעשייה האווירית וכפי שתראו בהמשך גם דברים קורים בשטח.

למה התעשייה האווירית לא משקיעה את ה-150 מיליון דולר?

התעשייה האווירית כחברה אולי הגדולה ביותר בתחומה במדינה יש לה הרבה תחומים שבהם היא משקיעה. אני מעריך שהתעשייה האווירית משקיעה בשנה בפרויקטים אזרחיים וצבאיים בין 200 ל-300 מיליון דולר. ההשקעה למשל בתחומים האזרחיים, מי שלא יודע התעשייה האווירית בונה מטוסי מנהלים. מטוסי מנהלים זה לא כמו משרד הביטחון נותן לי הזמנה לבנות לוויין, אתה משקיע על חשבון כספך, אתה מקבל את הכספים מההזמנות הראשונות של מטוסים עוד 8 או 10 שנים. אז ההשקעה של תעשייה בגדול היא בתעשייה האזרחית, מיעוטה גם לתעשיית החלל. הראייה למשל בונוס. מציגים פה את ונוס כהישג השנה. כשיתוף פעולה זה הישג גדול. אבל בואו נקרא לילד בשמו, אנסו את התעשייה כולה כולל אותנו להשקיע ואנחנו מושקעים עד הצוואר בפרויקט הזה בתחום החלל. אז אנחנו משקיעים. אין לנו אבל יכולות להשקיע ביחד כתעשייה 150 מיליון דולר. אם נשקיע 150 מיליון דולר בכלל נושא התעשייה האווירית נצטרך להשקיע 3 מיליארד בשנה וכמובן שזה מספרים שלא בסדר גודל רלוונטיים. אז מושקעים דברים. אנחנו לא מסוגלים כתעשייה להרים את זה.


מה שחשוב הוא שעד היום באמת התעשייה הישראלית הגיעה להישגים יוצאי דופן. שיגרנו 13 לוויינים. ברגע זה אנחנו יושבים, מסתובבים סביבנו 10 לוויינים. כולם מתפקדים בצורה מצוינת. שלוש תחנות קרקע מפעילות את הלוויינים האלו. אף אחד פה לא שומע שום דבר. לא יודעים שזה 24 שעות ביממה דריכות של עשרות אנשים. זו תעשייה שהגיעה להישגים לא נורמליים. איתרע מזלי ורק לפני שבוע הייתי בהודו, בסוכנות החלל ההודית. למדתי שמשנה שעברה לשנה הודו שבה מי שמכיר את הודו הולך ברחובות רואה אנשים קטועי גפיים, עוורים, פיסחים, ושחלקם הגדול גם אין להם מה לאכול, משקיעה בשנה הזאת מיליארד דולר בתעשיית החלל. קפיצה של 20% משנה שעברה.


זאת אומרת הגענו להישגים יוצאי דופן. תעשיית החלל היום בארץ מעסיקה בסביבות אלף עובדים. אם ניקח את כל קבלני המשנה שמייצרים כל מיני אלמנטים כאלו ואחרים אנחנו מגיעים ל-1500 עובדים, כולם בקצה העליון של הטכנולוגיה, אם זה באקדמיה, אם זה בתעשייה. דובר פה על הלהט בעיניים שהיה בשנים הראשונות ואולי גם נמצא היום אבל זו תעשייה שמאגדת בתוכה את קצה ההיי טק של הטכנולוגיה הישראלית. למעשה משמשת קטר מוביל לפיתוח וקידום טכנולוגיות אחרות. אנחנו השכלנו ברגע מסוים או קיבלנו החלטה ברגע מסוים להתמקד בבניית הלוויינים ולא להתעסק בשירותים והוקמו שתי חברות בארץ שנציגיהן נמצאים פה. השירותים היום הן בתחום התצפית והן בתחום התקשורת משווקים בעולם בהצלחה יותר טובה או פחות טובה. אבל גם שם אנחנו מגיעים לתוצאות. יושב לידי נציג חברת אימג'אסט החברה שהקמנו. החברה הזאת לא הזמינה לוויין משנת 2004 מכל סיבה שהיא. יושב לידי נציג חברת חלל שהקמנו אנחנו במו ידינו כדי למסחר את שירותי התקשורת. השקענו מיליארד דולר בתשתיות. הנה זו תעשיית החלל. סך הכול מוקד מצוינות לא נורמאלי כמו שדיברתי על 1500 משפחות בתחומים שכולם בקצה הטכנולוגיה.


אלה שתי החברות שדיברנו עליהן. אמרתי שהתחלנו איתן. הקמנו אותן במו ידינו. התעשייה האווירית החליטה בשנת 1992 למנף את הטכנולוגיות הצבאיות של משרד הביטחון בתחום התקשורת. היא השקיעה בכספי 92 200 מיליון דולר. בדיעבד זו היתה החלטה עסקית גרועה ביותר. השקענו 200 מיליון דולר. אין שום סיכוי דמיוני להחזיר את זה. חברת חלל נהנית. חברת חלל גם בשוק ההון. נהנית מזה. אנחנו כתעשייה לא בדיוק נהנים מזה.


מה עושה תעשיית החלל בראייתנו. מדברים פה על 7 מדינות, 8 מדינות. אני כתבתי 10 מדינות. לא נתחרה פה על המספר אבל בשורה תחתונה ישנו פה ההיבט הביטחוני, הטכנולוגי והכלכלי. לא ניכנס פה מסיבות מובנות לפן הביטחוני אבל בלי ספק בלי משרד הביטחון לא היינו יושבים פה היום, לא היתה תעשיית חלל, לא היה על מה לדבר. כולם מדברים על תקציב הביטחון. ההשפעה והקיצוצים שתקציב הביטחון עובר משליכים גם על תעשיית החלל. היא לא מצליחה לברוח מזה. המשמעות הישירה היא שמשנת 2004 משרד הביטחון לא הזמין לוויין מהתעשייה הישראלית. הלוויין היחיד או היכולת הטכנולוגית היחידה שנמצאת היום בפיתוח במימון המשרד עומדת לפני סגירה. עצירה. חוסר יכולת לממש את היכולות שמדינת ישראל זקוקה להן. שוב המספרים של 150 מיליון דולר, ביליון דולר לשנה, תעשייה שרק ניקח מפה שבריר אחוז.


רק תבינו מה חושבים בעולם על היכולות הישראליות. זה מיוני 2009. לקחת לוויין ישראלי, להגדיר את יכולותיו לאמריקאים זה כמו למכור קרח לאסקימוסים. אלה שמשקיעים 66 ביליון דולר בשנה. לעשות הדגמה והדגמה מוצלחת. רק תבינו איך אנחנו נראים בעולם. זה מול ארצות הברית.


כל הלוויין הזה ונוס נבנה במדינת ישראל ואנחנו כתעשיות שמים בו סכום אדיר של 20 מיליון דולר. רפאל ותעשייה אווירית. סכום דרך אגב שלא שמנו מעולם בשום תוכנית חלל אחרת. מספרים אדירים במונחים שלנו.


פה אני מגיע למשבר. אנחנו ראינו את המשבר. רואים אותו מתפתח מזה שנה, שנה וחצי, משרד הביטחון לא יכול יותר להיות האבן השואבת והבסיס המרכזי לתוכנית הזאת. הוא לא יכול להיות. סוכנות החלל עם כל הכבוד לא הצליחה עד היום להעמיד משאבים נאותים לטובת פעילות החלל. היא עושה את המקסימום. היא לא מקבלת אוזן קשבת במדינה. בשורה התחתונה אני חושב שהבעיה העיקרית עד היום אין מדיניות לאומית, אין יעדים מוגדרים, לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך. הכול נעשה בגדול מהיד לפה. אולי פר מבצע, אולי פר איזה יוזמה. אנחנו לא יודעים מה ילד יום. אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר.


אני רוצה שתראה מר שטרית וכבוד השר מכתב. ב-11 לאוגוסט 2008 לפני שנה בדיוק שלחנו מכתב לחטיבת מנכ"ל תעשייה אווירית וכל מי שחשבנו שיכול להיות גורם דומיננטי. התרענו בנושא. שבו ביחד, תחליטו משהו ברמה הלאומית. דבר לא נעשה. בדיוק שנה עברה מאז ועד היום.


עכשיו מה קורה בשטח? אנחנו מדברים גבוהה גבוהה. אצלי בחלקת אלוהים הקטנה שלי שהיא לב ליבה של תעשיית החלל ורוב רובה אין שום מחקר בפיתוח בשורה התחתונה. דריכה על המקום למול מה שקורה בעולם. כל ההישגים שהבאנו לידי ביטוי עד היום ניזונו מהשקעות משרד הביטחון, לא נפרט כאן. אם היום מכרתי לוויין ללקוח כזה או אחר זה ניזון על בסיס השקעה מ-2002 או 2003 ו-2004. היום אני לא משקיע. זאת אומרת אין לי מה למכור מחר, מחרתיים, אחרי זה. כל מתחרה בעולם נתמך בצורה מאוד גדולה ומסיבית על ידי הממשלות וארגוני החלל, סוכנות החלל האירופית שנתמכת על ידי כל המדינות מקדמת במיליוני דולרים לשנה את התעשייה שלה. לא נדבר על סוכנות החלל האמריקאית. הודו, יפן וכולי. אין לנו מה למכור בעתיד הקצר ובעתיד הרחוק בעולם.


התשתית היא בת 25 שנה. היא מתיישנת. אף אחד אין לו שום יכולת ולו חלקית לחדש אותה. מתחילים לאבד עצמאות, מתחילים לצאת החוצה לחו"ל כדי לאשש ביצועים של לוויינים והמצב הזה רק הולך ומחמיר.


אולי הדבר העיקרי וזה האחרון כוח האדם. אמר מישהו לפני בלי כוח אדם שום דבר לא קורה ובלי המשוגעים לדבר. איתרע מזלי להיות חמש שנים מנהל מפעל החלל. זה היה בשנים 2002 עד 2007. הצלחתי להביא הרבה מאוד צעירים עם ברק בעיניים לבוא לתעשיית החלל. היום יש בריחת מוחות. אין לי שום יכולת לפתות, להזמין, למשוך את הצעירים האלה לתעשיית החלל. ובפועל לצערי אני אומר את זה בצורה מאוד מאוד כואבת לפחות בתעשייה האווירית התחלנו להקטין את מצבת כוח האדם בצורה מסיבית. אצלי לפחות הורידו בסביבות 15% או 20% בחודשיים שלושה אחרונים. זה אומר עשרות רבות של עובדים. אנשים כאלו שעובדים 25 שנים בתעשייה מקבלים הודעה, זמנך עבר, הגעת לגיל. וזה קורה. ואין דרך חזרה. לא יעזור אם עוד 4 שנים מישהו יביא לי 50 מיליון. פה זה מהלך בלתי הפיך.


דיברו על המספרים. שימו לב על מיקומה של ישראל בעולם בהשקעה יחסית לתל"ג. אני לא הזכרתי את המספר כי רוב רובו זה מערכת הביטחון. אני לא מזכיר את המספר הזה.


ארצות הברית הגדולה שמשקיעה עשרות מיליונים, גם הנשיא אובמה החליט לאחרונה שנגמר הברדק. אי אפשר להוציא עשרות מיליונים בלי לדעת מה היעדים, מה המדיניות, לאיפה הולכים. אובמה נתן שעת אפס להגדיר לו תוכנית לאומית, להגדיר לו יעדים. מה עושים. מה עושים עם התעשייה המסחרית.


איפה היינו ב-98? מי שלא יודע גם בשנת 98 היה משבר קשה לתעשיית החלל. היה כישלון של שיגור לוויין. לא היה תקציב ולמעשה היו דיונים קדחתניים שעל הפרק היתה סגירת התוכנית או מציאת מקורות. האגדה אומרת שמכרו בתים באילת כדי לממן את התוכנית. אני לא יודע אם זה נכון או לא. לאחר מכן על סמך התוכנית הרב שנתית הוגדרה תוכנית רב שנתית. אנחנו נמצאים היום במצב שאם לא יקרה משהו דרסטי אנחנו נהיה במצב של תוכנית אחת או שתיים לווייניות. סוגרים את הבאסטה.


אני מגיע לסיכום. להגדיר את החלל כצורך לאומי זה הכרח. להטיל על מישהו לקבוע תוכנית רב שנתית עם יעדים גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. 150 מיליון דולר לשנה אני חושב זה מינימום הן לפיתוח התחום הצבאי והן לפיתוח האזרחי. עד כאן. תודה.

רשות הדיבור למר אבי הראבן שהיה מנהל רשות החלל בעבר.

אני אעשה את זה בקיצור כי הזמן דוחק. אני במשך 10 שנים הספקתי להכיר טוב את תעשיית החלל שלנו והייתי מאוד גאה בעיקר בתחום ההישגים של מערכת הביטחון. בשנים האחרונות אני מעורב קצת במה שנעשה בסוכנות החלל האירופאית ובכלל באירופה. באתי לשם עם מורשת והייתי מאוד מאוד גאה. למעט התחום הצבאי שאני לא כל כך נכנסתי לשם בתחום האזרחי אחרי כל מפגש שלי שם אני יוצא מאוד מאוד עצוב. כי אני רואה באיזו רמה התעשיות והאקדמיה באירופה נמצאות. כיצד הממשלות עוזרות להן. איך הם מתקדמים ופרויקטים שאצלנו נחשבו כמובילים אצלם כבר נהיים מיושנים והם נכנסים לתחומים שאנחנו בתקציבים הנוכחיים אין שום סיכוי שניכנס. לכן אני חושב שאם אנחנו רוצים לא להגיע למצב כמו שהגענו בכל מיני תחומים שהיינו המובילים בעולם ובגלל בעיות תקציביות התדרדרנו ואנחנו היום במקום חמישי, שישי, עשירי. אם לא יותר רחוק. בחינוך הטכנולוגי. אנחנו צריכים לקרוא באמצעות הוועדה הזאת ולמזלנו בראשה עומד שר לשעבר. אנחנו צריכים להביא בפני הממשלה את הצורך הזה וללחוץ לקבלת תקציבים מעבר למה שקורה היום כי היום אנחנו עדיין מובילים בתחומים מסוימים, בעתיד הקרוב אנחנו נתדרדר ומעמדנו גם בתחום הזה ירד. תודה.

לגבי התפקיד של הממשלה והסיפור של גלילאו שזה הקמה של GPS מתחרה או משלים לשיטה האמריקאית. הרבה מקרים זה אותה מילה. בהתחלה המודל העסקי שהקהילה האירופית בנתה זה היה שותפות עם התעשייה. התעשייה היתה צריכה לשים 50% מהפרויקט והנציבות היתה מביאה 50%. תוך כדי גלגול הרווחיות לא היתה קיימת. היום אנחנו במודל עסקי מאה אחוז הממשלות, הנציבות ואפס אחוז התעשיות. התעשיות באו לאיים למועצת השרים ואמרו אנחנו לא נממן בגלל שהכדאיות העסקית היא לא ברורה. ומה היתה התגובה של הממשלות? הקהילה האירופית, אנחנו נשלם את הכול. ומאיפה לקחו את הכסף? מהמדיניות החקלאית המשותפת.

אני ממוסד שמואל נאמן בטכניון. אנחנו עשינו בשנתיים האחרונות עבודה על תעשיית החלל בישראל בהשוואה למדינות אחרות. פרסמנו את התוצאות במספר דוחות שמתייחסים גם למעמדה המחקרי של ישראל בתחום החלל, גם נתונים על תעשיית החלל בישראל בהשוואה לעולם, גם על מודלים עסקיים שונים שקיימים בתעשיית החלל, ובהקשר הזה נאמר כאן שמקובלים מודלים של שותפויות בין הציבורי והפרטי, וזה מאוד מקובל ברוב המדינות שיש להן תעשיית חלל. יש גם את הקשר בין המערכות הצבאיות והמערכות האזרחיות ואנחנו גם נתנו את הדעת למדיניות שרצויה ומעורבות שרצויה לממשלה בנושא החלל. אנחנו ראיינו הרבה מאוד מהאנשים בתעשיית החלל והגענו למסקנה שמתבקשת הקמה של איזה רשות לאומית שתתאם את הנושא של החלל כי המעורבות היא של מספר גופים ממשלתיים. משרד המדע, משרד המסחר והתעשייה, משרד התקשורת, משרד החוץ אפילו. דובר כאן שהשיווק מתקשר גם למשרד החוץ באיזושהי צורה. משרד החינוך, לעשות איזה פרויקט דגם ומשרד התשתיות. וכדי שהמדיניות הזו תהיה מתואמת צריך שיהיה איזשהו גוף שיעשה את זה. הוועדה הזו צריכה לגרום שיווצר כזה גוף.

שמי נחמיה מילר. אני מרפאל. רוב הבעיות שעלו פה במידה כזו או אחרת של הדגשת החומרה. יש מספר אלמנטים מתוך השטח שאני רוצה להביא כדוגמה. רפאל מנסה לקדם שלושה כיווני פעילות בנושא החלל. אחת זה היותר מסורתית שאנחנו כבר עוסקים בו פחות או יותר מאז שתעשיית החלל נוצרה במדינת ישראל זה נושא של הנעת חלל. זו תשתית מאוד ייחודית שיש במעט מאוד מרכזים בעולם בכלל. הדבר השני זה הנושא של מיקרו לוויינים וזה אנחנו עושים עם התעשייה האווירית. והפעילות השלישית שיגור אווירי שגם פעילות שמתקשרת למיקרו לוויינים או לוויינים יותר קטנים, נושא שבכלל, ישראל שאין לה שדה שיגורים הגיוני, נורמאלי משגרת לא רחוק מפה, דבר שבמדינות אחרות לא היו שמים את זה בכלל. אנחנו מרגישים את עצמנו בנושא הנעה מחוברים לשוק העולמי היום. אנחנו לא יכולים להגיד שלא. רק בגלל שמדינת ישראל החליטה לפני מספר שנים להשתתף בתוכנית גלילאו ולשים מאה מיליון שקל, זה מה שהכניס אותנו לתוך העניין. הנושא הזה קידם אותנו בשני פרויקטים נוספים. אנחנו נמצאים בשלושה פרויקטים שמרכז ההתעניינות האירופאית בחלל, זה גלילאו, זה גלובל סטר, שזה 48 לווייני תקשורת, וזה וגה שזה משגר לוויינים האירופאי החדש שהיה אמור להיות משוגר. הנושאים האלה רפאל מפסידה בהם כסף. כשאני באתי לגלובל סטר לפני מספר שנים ודיברתי עם ראש הפרויקט והוא פותח ואומר לי מכרזים, אתם לא נמצאים במקום, ואנשים למטה הכירו את הטכנולוגיה שלנו ורצו לעבוד איתנו. אבל הוא למעלה דואג גם שהוא יקבל את המחיר שהוא חושב שהוא יכול להשיג. והוא הביא רוסים והביא אחרים בתור מתחרים, הוא אומר תשמע, תביא עזרת ממשלה לעניין הזה. אני אומר, מה אתה מדבר? פרויקט פרטי אני אביא עזרת ממשלה? הוא אומר כן, ככה זה נהוג. עכשיו כשאתה חושב על זה זה נכון. אבל הממשלות לא עושות את זה בצורה הגלויה הישירה. הם עושים את זה בצורה פשוטה מאוד. תקציבי עזה בנויים מתקציבי מדינות. כל מדינה מקבלת בהחזר עבודות מעזה בהיקפים פחות או יותר. לא לכל אחת יש לה את היכולות לבצע את ההיקפים כמו שהיא משלמת. אז לפעמים יוצאים בהצלבות. אבל למשל חברת אסטרום שאנחנו מתחרים שלה, הם גם מזמינים אצלנו, מקבלת בצורה כזאת מהממשלה הגרמנית כספים שהם בעצם מעבירים לעזה. עכשיו אנחנו עומדים מולם. הם נותנים מחיר, אנחנו נותנים מחיר. בוודאי שעם תמיכה ממשלתית הם נותנים מחיר יותר נמוך. אם לא היתה לנו את התמיכה הממשלתית הזאת לא היינו יכולים לזכות שמה. מינוף מיידי זה היה. סנטינל אנחנו עכשיו בפנים. אבל לא לאורך זמן. אנחנו עוד לא למדנו איך להרוויח בפרויקטים האלה בלי עזרה ממשלתית. תשתיות שאנחנו משתמשים בהם זה תשתיות של משרד הביטחון בעצם. כולם דיברו על מצב נוכחי ושהוא גרוע והוא במשבר. מה יקרה אם לא יהיה בכלל חלל בארץ? ואני לא מדבר פה על מוטיבציות שהזכירו, על סקרנות של נוער שלא יתגשם, יש ועדות בין משרדיות על החזרת מדענים ומרצים. גם הדברים האלו יסבלו. אני מדבר פה על איומים שהולכים ונקווים מסביבנו שלנו לא יהיה מענה. כי ברגע שרפאל תחליט לסגור פעילות חלל בגלל אי יכולת כלכלית יותר למשוך בהפסדים הפעילות שאנחנו נעשה תיפסק. אני לא יודע מה שיקרה פה. המשבר הוא יותר גדול ממה שצויר פה. אנשים פה מנומסים מדי. זה משבר זוחל שיום אחד הוא יתפרץ בגדול. אנחנו בעולם של איומים.

פרופסור דן בלומברג, אוניברסיטת בן גוריון. אני רוצה להוסיף על מה שנחמיה אמר על זה שהמשבר הוא הרבה יותר גדול. היום האוניברסיטאות נחתכות מכל כיוון בפעילות שלהן. תקציבים מקוצצים בכל המקומות בתקציבי האקדמיה למחקר, תקציבי הצטיידות. התעשייה והביטחון יש להן עניין להסתיר את הטכנולוגיה. הן משקיעות במו"פ ומעניינן הטבעי הלגיטימי להסתיר את התוצאות. לאוניברסיטאות יש עניין לפרסם בסופו של דבר את כל העבודה. היום אנחנו משקיעים הרבה מאוד בשיתוף פעולה עם התעשייה אבל יורים לעצמנו ברגל. אני אוהב מאוד לעבוד עם אורי נפתלי מאלטא אבל אני מגביל את עצמי ביכולת הפרסום וביכולת שיתוף הפעולה עם אקדמיות בעולם כתוצאה משיתוף הפעולה הזה. אנחנו עובדים היום ביחד על הנושא של טקסאר שהוזכר כאן כיהלום שבכתר. אנחנו עובדים על הטקסאר לנוגה ביחד. אנחנו עובדים על ננו לוויין שסטודנטים בונים אצלנו אבל בסוף ברגע שמקצצים הן בתעשייה והן באוניברסיטאות לא נייצר דור עתידי של מדענים. לא נוכל לפרסם כיוון שאנחנו מגבילים את עצמנו בהסכמים איתם מכורח המציאות. זו המציאות. הכסף היחיד שמגיע אלינו היום הוא מהתעשייה. לא נוכל לשתף פעולה עם מדינות אחרות. לא נוכל להציג בכנסים. היום אנחנו נהנים מאוד מפירות העבר. אבל אתם תראו את התוצאה בעוד עשר שנים. מדינת ישראל לא תופיע בכנסים הבינלאומיים כפי שהיא מופיעה היום. דור העתיד של המדענים לא יהיה קיים. סטודנטים צעירים שמסיימים תואר ראשון ורוצים להיכנס לזה אני רואה מה הולך אצלנו. סטודנטים שלי, דוקטורנטים שלי היום הולכים לארצות הברית כדי לעשות תואר שני ושלישי בתקווה להיקלט שם.

תודה רבה. אני מצטער שיש כאלה שלא הספיקו לדבר במסגרת הזמן שיש לנו. אני מודה לכל המשתתפים. אני חושב שהדיון הזה הוא חשוב מאוד לצורך העלאת הסוגיה. כי חלק מהבעיות של הקהילייה המדעית מסתבר שאין פה ולשון. מה שקובע את סדר היום גם של הממשלה ובעיקר של הפוליטיקאים זה תקשורת. אתם לא שם. אתם לא על המפה. והמערכת האקדמית עסוקה באקדמיה וביום יום שלה. בתפקידי כראש ועדת המדע אני רוצה לשים את המדע על המפה. זה מה שאני מנסה לעשות. ליזום פה דיונים כאלה כדי לעבוד על הבעיות, להציף אותן, לנסות להעיר את המערכת, וגם להיאבק על זה בתוך המערכת הפוליטית. אני מאמין שדרך הדיונים האלה נוכל לעשות את זה. אני אמשיך לעקוב אחרי זה בעתיד. ואם יהיה צורך נקיים דיונים נוספים. סיכום שאני מציע לישיבה הזאת שהכותרת שלו היא משבר בתוכנית החלל הישראלית. הוועדה רואה בדאגה את מצבה של תעשיית החלל הישראלית אשר סובלת מקיצוצי תקציב והולכת ומתכווצת תוך איבוד אנשים שהוכשרו ועוסקים בכך. למרות המצוינות הטכנולוגית של ישראל היא אינה ממצה את יכולותיה בתחום החלל. ולכן גם אינה זוכה ליהנות מפירות השקעתה ההיסטורית בתחום החלל. בתחום החלל פוטנציאל להיות קטר לצמיחה כלכלית ומוקד למצוינות מדעית וטכנולוגית. במצב הנוכחי יש משבר חמור בתוכנית החלל הישראלית אשר ביטוייו הם: אחד, אין מחקר ופיתוח בתחום. שניים, תלות גוברת בתשתיות בחו"ל ואיבוד עצמאות בנושא. שלוש, ניוון מוקדי הידע הלאומיים. ארבע, בריחת מוחות של עובדי המחקר והפיתוח. חמש, ירידה באטרקטיביות של תחום החלל. שש, קיצוץ של 20% מכוח האדם. שבע, ירידה מתשע תוכניות חלל בשנת 2006 לתוכנית אחת בשנת 2009. כל הממשלות במדינות העוסקות בחלל משקיעות סכומים גדולים במחקר ופיתוח החלל. לעומת השקעה שולית של ממשלת ישראל של 60 מיליון דולר לשנה בלבד. בהשקעה פר קפיטה בהשוואה לעולם אילו ישראל היתה משקיעה באותה רמה של 15 דולר לנפש, דרושה השקעה של 150 מיליון דולר.
הוועדה קוראת לממשלה להגדיר את תוכנית החלל כצורך לאומי. לגבש יעדים לתוכנית רב שנתית לתוכנית החלל. להגדיל את התקציב השנתי ולהעמיד אותו על סכום של 150 מיליון דולר לשנה. להפנות משאבים משמעותיים גם בתוכניות חלל אזרחיות. להקים צוות לאומי שיצור שיתוף פעולה בין מערכת הביטחון והתעשייה האזרחית, מערכת החינוך ומוסדות המחקר והאקדמיה בתחום החלל. למקד את המחקר והפיתוח על פי תוכנית רב שנתית. הוועדה קוראת לשר המדע וליושב ראש ועדת השרים למדע וטכנולוגיה לדון בוועדה בסוגיה ולקבוע תקציב מינימום ממשלתי לשנה. הוועדה תעקוב אחרי פעולות הממשלה הזו. רבותיי אני מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:35

PAGE
18