PAGE
19
ישיבה משותפת לוועדת הכלכלה והוועדה לזכויות הילד

7.7.2009

הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון









ישיבה משותפת
של ועדת הכלכלה (פר' 52) והוועדה לזכויות הילד (פר' 9)
יום שלישי, ט"ו תמוז תשס"ט (7 ביולי 2009), שעה 10:00

תאונות ילדים – מגיפת האלף השלישי – קידום תוכנית לאומית לבטיחות

דני דנון – יו"ר ועדת זכויות הילד ויו"ר הישיבה

אופיר אקוניס – יו"ר ועדת כלכלה

אורי אורבך

אבי דיכטר

ישראל חסון

אורלי לוי

חמד עמאר

נחמן שי

ח"כ עפו אגבאריה

ח"כ זאב ביילסקי

ח"כ חנין זועבי

רב פקד גלית זיו – קצינת נוער, המשרד לביטחון פנים

שחר סולר – אגף לתכנון סביבתי, המשרד להגנת הסביבה

ד"ר חגי לוי – ראש שירותי רפואה, משרד הבריאות

ד"ר איתמר גרוטו – מנהל המחלקה לבריאות הציבור, משרד הבריאות

יונה פרבר – מפקחת ארצית תחום אם וילד, משרד הבריאות

מירי כהן – מנהלת שירותי רווחה, משרד הבריאות

שאול ויאב – מפקח ארצי, משרד החינוך

שושנה מון – מנהלת אגף הסעות, משרד החינוך

רותם זהבי – מנהל בטיחות, משרד החינוך

סימונה שטיינמץ – מפקחת ארצית בנושאי בטיחות בדרכים, משרד הרווחה

גרישה דייטש – מנהל תקינה, משרד התמ"ת

תמר אלמוג – מעונות יום, משרד התמ"ת

נורית בורגר – מחלקה חינוכית ונוער, משרד התמ"ת

עו"ד יובל אביעד – לשכה משפטית, משרד התמ"ת

יעל פרידגוט – מנהל תקינה, משרד התמ"ת

ג'ואן ויינסטיין – מנכ"לית ארגון בטיחות ילדים האירופי

עופר נאמן – יו"ר בטרם

אורלי סילבינגר – מנכ"ל, בטרם

לירי אנדי – סמנכ"ל מחקר ומדיניות, בטרם

אביטל אפל פנקס – ראש תחום מדיניות ציבורית, בטרם

ניבי זאבי – רכזת קרנות, בטרם

שירה כסלו – מנהלת אגף קהילה, בטרם

שרון לוי – חוקרת, בטרם

דרורה נבון – דוברת, בטרם

מיכל בר – יעוץ ארגוני לבטיחות ילדים, בטרם

אורלי לביד ברזל – יועצת לבטיחות ילדים, בטרם

מרב רייניש – רכזת הכשרה והדרכה, בטרם

שלומי טל – יועץ בטיחות, בטרם

רותי מייק דורון – מנהלת מיזם NAPIS
מיכל קליין – מנהלת אגף מחקר ופיתוח, בטרם

שירלי אורון שהרבני – מנהלת מרחב מרכז, בטרם

ילנה ליברמן – בת שירות לאומי, בטרם

חיה ליברמן – מנהלת אגף קשרי חוץ, בטרם

גליה שפריר ציונוב – מנהלת מרחב צפון, בטרם

מירב יבגי – הוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית אשדוד, בטרם

עדי אברהם – חבר הוועד המנהל, בטרם

מיכל גדסי – רכזת הדרכה ושירות, בטרם

נאסים עאסי – מנהל תחום חברה ערבית, בטרם

עדי חלמיש – בטרם

אביטל אורים – מנהלת תחום המשפחה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

בתיה לוי – מנהלת תחום חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יונת מרטון – סמנכ"ל חטיבת אוכלוסין בסיכון

אנדרי מטיאס – מנהל תחום הסברה ופרסום, המוסד לבטיחות וגהות

אביטל פרידמן – המועצה לשלום הילד

ד"ר יצחק ברלוביץ – מנהל בית החולים וולפסון

ד"ר תמר ברנשטיין – מנהל ילדים, בית החולים סורוקה

אריק שינוויל – מנהל מחלקת פגים ותינוקות, בית החולים קפלן ברחובות

לילך נעמן – רכזת שלוחת בטרם, בית החולים הדסה

ליבי קאהן – אחראית טיפות חלב מחוז ירושלים, קופ"ח לאומית

ד"ר אריה הררי – מרכז תחום רפואת ילדים, קופ"ח מאוחדת

ליאורה ולינסקי – קידום בריאות, קופ"ח מכבי

ברוריה שרמן – מנהלת הסיעוד, קופ"ח לאומית

ד"ר רינת כהן – מנהלת רפואת ילדים, קופ"ח מכבי

אורי בוסיקלה – מ"מ ראש עיריית בת ים

גלית הוד – בטיחות ילדים, עירית הוד השרון

פאיז נקד – בטיחות ילדים, עירית שפרעם

פריד מור – מנהל אור ירוק, עירית שפרעם

אליאס טועמה – קצין מתנדבים בעיר שפרעם

אברהם אלהרר – בטיחות ילדים, עירית נתניה

עירית סוקלובר – מרכזת בטרם, עירית בת ים

עובד קונה – מנכ"ל, עירית בת ים

יעקב מור – מנהל לשכת ראש העיר בת ים

רינה בודנקין – אגף הקרנות, ביטוח לאומי

אייל קמינקא – המרכז לחשיבה פורצת דרך

יפעת קריב – מנהלת חינוך, מרכז השלטון המקומי

פיני קבלו – מרכז השלטון המקומי

ד"ר לימור אהרונסון דניאל – המענה למצבי חירום, אוניברסיטת בן גוריון

טאאי גברין – יו"ר, ארגון חואס

קרן מור – קידום בריאות, אשלים

רבקה שי – יחידה בינתחומית, אשלים

אתי בנימין- יושב ראש הנהלת הורים ארצית

יהודה סקר – ארגון הורים ארצי

דוד פילזר

גדעון ברוידא – אגודה בינלאומית לזכויות הילד

לאה ורון

רחל סעדה

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

תאונות ילדים – מגיפת האלף השלישי –
קידום תוכנית לאומית לבטיחות

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח ישיבה משותפת של הוועדה לזכויות הילד וועדת כלכלה בנושא חשוב מאוד של תאונות ילדים. מגיפת האלף השלישי, קידום תוכנית לאומית לבטיחות ילדים בשיתוף ארגון בטרם. נמצאים איתנו חברי כנסת של שתי הוועדות.


הנושא שאנחנו עוסקים בו היום הוא נושא חשוב מאוד ואנחנו נראה מצגות. נמצאת איתנו גם אורחת מחו"ל ג'ואן וינסטיין שהיא מנכ"לית ארגון האירופי לבטיחות ילדים. ברוכה הבאה לישיבת הוועדה שלנו. לעונג לנו לארח אותך כאן. אנחנו ראינו חשיבות למרות שאנחנו נמצאים בשבוע של העברת תקציב ושבוע שהוא עמוס מבחינת לוחות זמנים בכנסת כן לערוך את הדיון היום בוועדה המשותפת. הנושא של בטיחות ילדים הוא נושא מהותי. אנחנו בוועדה לזכויות הילד רואים פעמים רבות שאמצעי מניעה והחינוך וההדרכה חוסכים המון, גם מבחינת נזקים, גם מבחינה כלכלית, והיום אנחנו רוצים לשמוע את הדברים, לראות איך אנחנו משפרים את הפעילות גם של ארגון בטרם וגם של העוסקים בדבר. יש פה נציגים של בתי חולים, נציגים של רשויות מקומיות, נציגים שעוסקים בילדים וגם נציגים של ועדת הכלכלה. אנחנו מאמינים שאם נעשה את הדברים נכון נוכל להוריד את המספרים. תיכף תראו, המספרים מפחידים. אנחנו עוסקים רבות בנושא הטרור, בנושא של תאונות דרכים, בנושאים שבמודעות קיימים אבל כאשר אנחנו מסתכלים על המספרים של תאונות שקורות אצלנו בבית ויש פה רבים שהם הורים לילדים, אנחנו רואים שלפעמים אנחנו שוכחים שבדברים הקטנים האלו, כשאוספים עוד מקרה ועוד מקרה זה מגיע לסטטיסטיקה מפחידה. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לעופר נאמן, יושב ראש בטרם וישר לעבור למצגת. בבקשה.

תודה רבה, חבר הכנסת דנון, חברי הכנסת הנכבדים וכל השותפים הנכבדים שנמצאים פה. 180 אלף ילדים מגיעים לחדר המיון כל שנה. 500 ליום כולל שבתות וחגים. בלי שום פרופורציה למספר ילדים למשל שנפגעים בפעולות איבה או במלחמות. אין שום דמיון. אין שנה אחת שבה נפגעו יותר ילדים בפעולות איבה ומלחמות לעומת תאונות ילדים. והמדהים זה יכול להימנע. כמעט כל התאונות האלה יכולות היו להימנע. על ידי מי? על ידי, על ידיכם, ועל ידי כולנו. הילדים זו אוכלוסייה שהיא חסרת הגנה ולכן כל אחד ואחד מאיתנו הוא המבוגר האחראי שצריך לשמור על הילדים. הבעיה שכולם אחראים. כל משרד ממשלתי יש לו נגיעה לזה. כל ועדה בכנסת כמעט יש לה נגיעה לזה. וכשכולם אחראים אין אחראים. ואף אחד לא לוקח את האחריות ואומר אני אחראי. ואנחנו כארגון של מתנדבים קשה לנו לבד. אנחנו לא יכולים להרים לבד משימה כל כך גדולה ולכן אנחנו כל כך מודים לכל השותפים שלנו שנמצאים פה. אנחנו קוראים לכנסת לדחוף את הממשלה להכין תוכנית לאומית לבטיחות ילדים, לקחת את המחויבות לדבר הזה, ולגרום לזה שבעוד 10 שנים או בעוד 12 שנים הכמות הזו של הנפגעים תרד בצורה דרסטית. צריך לזכור חברים, אין לנו ילדים spare. תודה רבה.

אנחנו נעבור ישר לראות את המצגת ובעצם את הדין וחשבון, גיליון הציונים של ישראל בתחום בטיחות בדרכים. תציג את זה לירי אנדי, סמנכ"לית מחקר ומדיניות. יש פה נציגים של מרכז המידע? אני אבקש לא עכשיו אבל לראות בישיבה הקרובה איזשהו מחקר השוואתי. יש פה גם נציגה של האיחוד האירופאי. לראות איפה אנחנו עומדים בהשוואה למדינות האיחוד האירופאי בנושא הזה. בבקשה לירי אנדי.

תודה רבה לאדוני היושב ראש, לחברי הכנסת ולכל השותפים הנכבדים שנמצאים כאן. אני אציג נתוני היפגעות של ילדים, נתונים יחסית חדשים שנחשפו זה מכבר עם משרד הבריאות במסיבת עיתונאים לפני כחודש. פירמידת ההיפגעות שלנו אכן מבהילה. בקצה הפירמידה יש לנו 150 ילדים שמתים כל שנה כתוצאה מהיפגעות. 25 אלף ילדים מתאשפזים כל שנה וכפי שנאמר כ-180 אלף ילדים מגיעים לחדרי המיון כל שנה כתוצאה מפגיעות. איזה פגיעות אנחנו רואים? אנחנו רואים את כל סוגי הפגיעות. אנחנו רואים שבסך הכול מבחינה יחסית לבעיות התחלואה בישראל זאת הבעיה מספר אחת. בקרב הילדים בני שנה עד 17, שליש מכל מקרי המוות בישראל מיוחסים להיפגעות. חמישית ממקרי האשפוז ו-40% מהפניות למיון כל אלה מיוחסים להיפגעות ולא למחלות אולי כפי שנדמה לחלקנו.


אז מה הן ההיפגעויות האלה? יש לנו ברמת התמותה התפלגויות שאנחנו רואים כאן הרבה מאוד תאונות דרכים שאולי מוכרות לנו ואולי מוכרות קצת פחות. יש לנו ילדים כהולכי רגל שנדרסים ממש ליד הבית בדריסה לאחור. אנחנו רואים הרבה מאוד ילדים שהם בלתי חגורים ברכב, שנהרגים בהסעות ילדים, בנסיעה ברכב, אפילו בנסיעה הקצרה ביותר. ואנחנו רואים ילדים שטובעים בים, בבריכה. ילדים שנחנקים. ממה הם יכולים להיחנק? מנקניקיה למשל. כל התאונות האלה יכולות לגרום למוות. חלק מהמיתות האלה מתרחשות כל כך מהר שאנחנו פשוט, מה שנשאר לנו להגיד, אוי זו תאונה. ברמת האשפוזים אנחנו רואים תמונה קצת שונה, רוב הפגיעות, רוב האשפוזים של ילדים מגיעים בסופו של דבר לאשפוזים. אנחנו רואים הרבה מאוד ילדים למשל שנופלים. נופלים מאיפה? נופלים מגגות, נופלים מחלונות, נופלים משידה, נופלים ממיטה של ההורים. אנחנו רואים מקרים מאוד קשים של כוויות. כוויות כתוצאה מנוזלים חמים, כוויות מאש פתוחה וכדומה.


אני אציג כאן כפי שנתבקשתי אדוני היושב ראש למעשה את גיליון הציונים של מדינת ישראל. זאת למעשה דרך שבה אנחנו מודדים מידת הבטיחות שהמדינה מספקת עבור ילדים ובני נוער. אז אני אתן תדרוך מאוד קצר. מה זה אומר גיליון הציונים הזה שאנחנו חושפים כאן היום? זו למעשה סדרה של מדדים מתוקננים ומתודולוגיה השוואתית, וביקשת השוואה אירופאית, אז זה בדיוק מה שזה נותן לנו, השוואה אירופאית למידת הבטיחות שמדינה מספקת עבור ילדים ובני נוער. וכל זה ברמה הלאומית. גיליון הציונים מבוסס למעשה על דרכי פעולה שהוכחו במחקר ובניסיון מעשי שהן הטובות ביותר למניעת היפגעות ילדים. כלומר, נדמה לי שזה יעזור, אני חושב שזה יקרה, כדאי לעשות את זה ואת זה, אלא מחקרים שהוכחו שמאה דרכי הפעולה האלה הן האפקטיביות ביותר שאם נעשה אותן נוכל למנוע תאונות.


חלק מהמדדים האלה הם לפי סוגי פגיעה. למשל חנק, תאונות דרכים, תאונות לנוסעים ברכב וכדומה וחלק הם למעשה מדדים שנבחנו על ידי אותם מומחים בשביל לבדוק את התשתיות, את בניית היכולות ואת המנהיגות של מדינה ברמה הלאומית. ההנהגה למעשה נמדדת גם בכמה היא משקיעה גם במשאבים. רשימת המדדים האלו היא כאמור רשימה אירופאית שנעשתה שם על ידי מומחים ולכן היא גם ניתנת להשוואה בין כל מדינות אירופה שמשתתפות בפרויקט החשוב הזה שנשמע עליו יותר מהאורחת שלנו מחו"ל.


מה היא מידת הבטיחות שישראל מספקת עבור הילדים ובני הנוער? הרשימה שאנחנו מציגים וחושפים למעשה היום פעם ראשונה, המידע שלה, או כל השאלונים שמולאו על מנת להציג את זה כאן נעשו ביולי 2008 וחלק גדול מכם היו למעשה מעורבים בתיקוף של המידע הזה. אז המדרגים, ציוני הביצוע נעים בין בלתי מתקבל על הדעת ומצוין. רציתי באמת לחשוף כאן וכל מי שנמצא כאן בדיון אני אזמין אותו בסוף הדיון לקבל את גיליון הציונים המלא. מדינת ישראל קיבלה את הציון בינוני. הציון הזה אומר הרבה. זה למעשה מידת הבטיחות שישראל מספקת עבור ילדים ובני נוער. זה הציון הכולל על כל התחומים ביחד. זו פעם ראשונה שנעשה המיפוי הזה. ישנן מדינות שעשו את המיפוי הזה בעבר ואנחנו נראה את ההשוואה מה עשתה ההתקדמות עם השנים.


איפה אנחנו מדורגים בעולם באותה קבוצה של 24 מדינות שביצעו את המיפוי הייחודי הזה? אנחנו נמצאים במקום המאוד לא מכובד, 15 מתוך 24. כלומר אנחנו קיבלנו 31.5 נקודות מתוך 60 האפשריות כשהמדינה הגבוהה קיבלה 48.5. זו היא מידת הבטיחות שלנו. יש לנו הרבה מאוד מה לעשות.


אנחנו לא נוכל כמובן לעבור על כל המדדים שנמדדו בגיליון הציונים הזה אבל כמו שאתם רואים הציונים הנמדדים כאן גם לפי סוגי הפגיעות וגם לפי אותם תחומים ייחודיים שזה למעשה בונה את תרבות הבטיחות של המדינה. הם מה שמאפשרים התקדמות. ולכן אני באמת רק אתן דוגמאות. אני אתן לכם למשל דוגמה על איך נראה החלק של מניעת נפילות. אז יש כאן רשימה של מדדים, אחד הציונים הנמוכים שקיבלנו הוא בגלל שבמדינת ישראל אין חוק, אין תקנה ממלכתית שמתייחסת לזה שצריך לעשות שינוי סביבתי למניעת נפילות של ילדים מחלונות. זה דבר שהוכח. בבתי ספר אולי יש. לא במדינת ישראל, לא כחוק בבתים שמשם נופלים רוב הילדים. החוק הזה לא קיים. אני יודעת שהוא מונח על שולחן הכנסת ושיש פעילות לקדם אותו גם ברמת משרד הפנים אבל זו למשל דוגמה למה אנחנו לא מקבלים את הציונים הגבוהים בנושא הזה.


אני לא אכנס, אני רק אתן לכם דוגמאות. למשל בבניית התשתיות בתחום בטיחות ילדים יש לנו יחסית ציונים גבוהים. כאן מדובר על היכולת המחקרית, על העובדה שיש לנו דוח נתונים על היפגעות שמאפשר לאנשים לראות את הנתונים ולפעול בעקבותיהם. בנושא למשל של בניית יכולות, מי שמכיר את המושג building capacity, אני אציין שלמעשה בנושא הזה אחד הדברים שקיבלנו בו ציונים גבוהים ואנחנו לא בטוחים אם נוכל להישאר בציונים הגבוהים האלה. העובדה שיש לנו תשתית של טיפות חלב, שאחיות טיפות חלב מדריכות בכל ביקור את הילדים במניעת היפגעות. התשתית הזאת קיבלה ציון גבוה וזה אחד המדדים החשובים לרבות היכולת שלהם ללכת ולבקר בבתים ולעשות ביקורי בית.


איפה אנחנו חלשים יותר? אנחנו חלשים יותר בכל מה שקשור במנהיגות בתחום הבטיחות. בכל מה שקשור בהשקעת המשאבים. הכול זה מין כזה קצת. קצת פה קצת שם. הדברים האלה הם שטורחים ביכולת לעשות שינוי ביכולת לעשות את המדיניות הברורה. אתם תראו אחר כך שכל ההיבטים האלה של מדיניות בעצם נמדדים על סוג של מדד שמתאר איך הוא בעצם נעשה. האם יש בכלל חוק או תקנה ואיך הוא נאכף ואיך הוא מוטמע בגלל שבשביל חוק או תקנה או פעילות של מדיניות אנחנו צריכים שיהיה פיקוח או אכיפה ותהיה הסברה נאותה וכדומה. יש לנו כמובן את המקרים שאולי החליטו שזה חשוב, שזה נקבע בתקנות אבל זה לא נאכף בצורה מלאה. יש כמובן את הדברים שדורשים שיפור מן היסוד שאין אותם בכלל למרות שהם כאמור מדדים שהוכחו בספרות שהם יכולים לעשות שינוי.


איפה פערי הביצוע שלנו? בכל אחד מהתחומים אנחנו רואים דברים שיש לנו אפשרות לעשות שינוי. בכל אחד מסוגי הפגיעות, במיוחד בתחום של הבית והפנאי. הצורך בתמיכה ובמימון של אמצעים למניעת היפגעות. קסדה על הראש, מנגנון למניעת נפילה מחלון וכדומה. הגישה המשולבת שבעצם מתייחסת לכל האסטרטגיה ביחד גם הנדסה ותכנון, גם חקיקה ותקינה וגם אכיפה. וכמובן כל הדברים האלה חייבים להיות מוסברים, מלווים בחינוך והסברה ובפעולות רבות שרק ככה אנחנו יודעים שניתן לעשות שינוי. נדרשת השקעה של משאבים, העברת מידע, הצורך לקדם את היוזמות גם ברמה הלאומית אבל כמובן גם ברמה המקומית. ואת הכנסת נושא הבטיחות לכל תחומי התוכניות הלאומיות בכל התחומים של בריאות הציבור. אלא שבסופו של דבר מדובר שזה גם וגם, גם בריאות, גם איכות סביבה וגם בטיחות. הדברים האלה לא מנוגדים אחד לשני.


מה שבעצם עולה זה שנדרשת מצד השלטון מנהיגות ברורה וחזקה בשביל לקדם תוכנית לאומית לבטיחות ילדים. זה למעשה דורש שיהיה מהלך כולל של מחויבות ואחריות למדינה לפתח, להוביל, להטמיע תוכנית פעולה רב מערכתית שמבוססת על הוכחות, שיש לה צוות, שיש לה לוחות זמנים, ושאפשר לפעול בשביל לעקוב, אם היא מיושמת. רק ככה נוכל לפעול לבטיחות.


עשינו הרבה בעשור האחרון. כל מי שיושב כאן אחראי לזה שאנחנו רואים ירידה משמעותית בשיעורי התמותה של ילדים מהיפגעות. אבל אפשר לעשות הרבה יותר. הנה איזשהו גרף השוואתי שנותן לנו רק את האפשרות שאם היינו דומים מבחינת שיעורי ההיפגעות שלנו למדינה באירופה שקיבלה את הציונים הטובים ביותר למרות שגם היא יכולה לעשות הרבה יותר, רק בזה היינו חוסכים 90 ילדים בשנה. אז שיהיה בהצלחה.

תודה רבה.

יש לכם פילוח לפי מגזרים?

כן. בדוח המלא שהוציא ארגון בטרם יש למעשה נתונים שבהם אנחנו רואים את הפערים המאוד גדולים והמאוד מטרידים בין האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית, פערים שיכולים בגילאים מסוימים להגיע לפי 6. זה מופיע בדוח בטרם על ההיפגעות שמציג נתוני היפגעות וגם הוא מונח על שולחנכם.

המספרים פה הם מפחידים. לראות את הנתונים האלו, אני רק רוצה להסב את תשומת הלב של החברים לנושא לא פחות חשוב, תאונות בדרכים שהיום יש מאבק ציבורי חשוב גם והמספרים שם מדברים בסדרי גודל של 370 עד 400 הרוגים בשנה שזה גם דבר שצריך לטפל. אבל המודעות הציבורית קיימת. ופה אנחנו רואים שבשקט בהיחבא אפילו 150 ילדים מדי שנה נהרגים ויש דממה. אני מקווה שהיום אנחנו קצת נעיר את הדממה. אני רוצה לבקש מהאורחת שלנו, ג'ואן וינסטיין שהיא מהאיחוד האירופאי. אנחנו מברכים אותך ג'ואן. לכבוד לנו שתהיי במחיצתנו. נרצה לשמוע ממך כמה מילים.

תודה רבה לכם על הזמנתכם הנדיבה, מכובדי יושב הראש, חברי הכנסת, נציגים ממשרדים שונים שהבנתי שמופיעים כאן ואורחים יקרים. לכבוד הוא לי להיות מסוגלת להראות את המחקר שהכנו שעירבה 24 מדינות וישראל היתה חלק מהן. אני מייצגת את ארגון הבטיחות למען ילדים האירופי ו-32 מדינות באירופה חברות בארגון הזה. ישראל גם היא חברה. אנחנו משרתים את הארגון כמומחים טכניים במניעת היפגעות ילדים לארגון הבריאות העולמי, לוועדה האירופית וכמו כן ליוניצף. כך שאנחנו מוכרים כגוף אשר מסוגל להביא מומחיות טכנית. לא רק בישראל, בכל מקום באירופה, יותר ילדים מתים מפגיעות מאשר כל מחלת ילדים. מטרת הארגון שלנו היא לגרום לכך שילדים יהיו יותר בטוחים באירופה ממש כמו שארגון בטרם עושה זאת בישראל. יש הבדלים עצומים באירופה ולא רק בשוק האירופי המשותף, אלא באירופה המונה 52 מדינות. יש לנו נתונים הטובים והנמוכים ביותר של פגיעות ילדים ויש לנו גם נתונים לא טובים וגבוהים לגבי פציעות ילדים. היתה לי הזכות להיות אחת מארבע שהגישה את הדוח האירופי וכתבתי את הסיכום הביצועי למען הדוח העולמי על פגיעות ילדים אשר התפרסם השנה.


באירופה אנשים חושבים שפגיעות ילדים אינם עניין לענות בו. זה עניין גדול מאוד כאשר אנחנו בוחנים ומוצאים שיש לנו נתונים המצביעים על אחוזי פגיעה הנמוכים ביותר וגם הגבוהים ביותר. ועדיין זו סיבה מספר אחת לתמותה. באוכלוסיות עם סטטוס סוציו-אקונומי נמוך הפגיעות הן פי 5 מכרגיל. אין המדובר במספרים בלבד. יש משאבים בריאותיים המצביעים על כך שיש 5 מיליון אשפוזים בבתי חולים, 69 מיליון ביקורי חירום בחדרי מיון, ואנחנו רואים שהפגיעות האלה יכולות להוריד משפחות במצבן. אנחנו עדים לכך שיש פירוד בין בני זוג בעקבות הטרגדיה שקרתה לילד. יש אמצעים בטיחותיים שאפשר ליישם ואתם יכולים לראות בטור הימני שיש מספר דברים שאם אתה משקיע יורו אחד בהם, 69 יורו יוחזרו לך במניעת פגיעה. חגורות בטיחות ברכב. שוב, השקעה של יורו תניב 29 יורו בהשקעתך. ואתם יכולים לבחון את הרשימה ולהיווכח שמניעה לא רק שהיא חשובה להציל חיים כפי שהיושב ראש ציין יש לה השפעה כלכלית שיכולה להצטמצם.


למרות שאנחנו יודעים שכל האמצעים הבטיחותיים האלה קיימים אפילו לא מדינה אחת באירופה אימצה לעצמה את האמצעים שאנחנו מכירים שפועלים ומיטיבים עם ילדים. ובכל זאת מארגון הבריאות העולמי וכן גם מהוועדה האירופאית אחת ההמלצות שלהם בדוחות הפוליטיים או הטכניים שלהם אשר מדינות חברות בשוק האירופי המשותף חתמו עליהם המליצו שמדינות יפתחו ויישמו תוכנית כדי למנוע פציעות מילדים שכוללים את כל הסקטורים. פרוש הדבר שאנחנו רוצים לחלוק באינפורמציה ואם זה עדיין סיבת התמותה מספר אחת של ילדים בכל מדינה חברה למה אין לנו תוכנית פעולה שמטרותיה היא מניעה.


ב-6 במאי, רק לפני מספר חודשים ברמה האירופית פרסמנו דוח אירופאי שהיה סיכום על כל 24 המדינות שהשתתפו במחקר ואשר ישראל לקחה חלק בו, ולירי זה עתה הציגה את הממצאים בפניכם. בדוח זה ראינו שיש הבדלים עצומים בין מדינות. החדשות הטובות הן, זו הפעם השנייה שאנחנו מגישים הערכה זו, לא ראינו אף מדינה שמגיעה לרמה הנמוכה ביותר. כך שמצאנו שילדים לא היו במצב של הגעה לתחתית אבל באותה מידה לא היתה אף מדינה שהשיגה את השיאים הגבוהים ביותר לגבי מניעת פגיעות בילדים. מה שאומר לנו שבכל מדינה יש מקום לשיפור. אף אחד אינו מושלם. אין מצב כזה שאין הזדמנות להציל עדיין חיים נוספים.


יש כמאה אמצעי זהירות המבוססים על פעילות טובה שבה השתמשו בדוח שלנו. בישיבה מעין זו אין אנו יכולים לעבור על כל אחד ואחד מאמצעי הזהירות שאפשר לנקוט אבל אם מי מכם רוצה להביט באמצעי הזהירות הם רשומים כאן בדוח הזה ואפשר להשיג את האינפורמציה גם באינטרנט. אבל כדוגמה לכמה מהממצאים רשמנו כמה מאמצעי הזהירות שהם אמצעי מפתח. לתת דוגמה, אמצעי זהירות בדרכים יכולות להיות מיושמות. 22 מדינות מתוך 24 המדינות ובכללן ישראל הראו כי יש להם חוק המיושם לגבי אמצעי הזהירות. אבל אתם יכולים לראות שבאזורים מסוימים יש חוקים שדורשים גדרות בבריכות פרטיות. רק 3 מדינות מתוך 24 המדינות חוקקו חוק כזה. גם בישראל אין חוק כזה.


שוב הסיבה שאנחנו מתמקדים על מדיניות החקיקה זאת מפני ניסיוננו שמראה שהדרכים המוצלחות ביותר להמעיט בפגיעות ילדים ותמותה הם על ידי חקיקת חוקים אשר נתמכים על ידי חינוך ומבנים הנדסיים נאותים. כך שזה נותן לכם תמונה היכן ראינו פרקטיקה טובה מבוצעת. שוב, חקיקת חוק שאוסר על מהירות מכוניות באזורי מגורים אנחנו רואים ש-18 מדינות מתוך ה-24 מדינות יש להם חוק כזה אבל בישראל החוק הזה מוגבל ונאכף רק במקרים מסוימים.


שאלה נשאלה על ידי אחד הנוכחים בשולחן הזה איך השינוי בישראל פועל. לרוע המזל ישראל הגיעה והשתתפה במחקר הזה רק בשנה הזאת אבל אנחנו כבר גיבשנו הערכות בשנת 2007. בשנת 2009 , 14 מדינות הציעו שיערכו להם הערכות לגבי שתי השנים שחלפו. ונוכחנו שבכל 14 המדינות שהשתתפו בהערכות היו שיפורים ניכרים במשך השנתיים החולפות משנה לשנה. השיפור הגדול ביותר חל באוסטריה. והשיפור המועט ביותר חל בבלגיה. אבל בסיכומו של דבר היו שיפורים. שמחנו לראות שהארצות שהשתתפו הפעם במחקר היו להם ציונים בינוניים. אף אחד לא הגיע לשיא. אף אחד לא צנח לתחתית. בפעם הראשונה שביצענו הערכה שלוש מדינות הגיעו לתחתית. כך שבעצם כולם שיפרו את המערך שלהם.


נשאלת השאלה, למה אנחנו מבצעים פרויקט כזה? ובעצם הפרויקט הזה לא נעשה על ידי מדינות, הפרויקט הזה בוצע במשך 6 שנים על ידי הקהילה האירופית, המימון בא מכל אחת מהמדינות שהשתתפה במחקר, וכמו כן המומחים באו מארצות שונות ומיוניצף. כל אחד חש שיש סיבות ותוצאות יכולות להיות מבוצעות. והיום אנחנו נוכחים לדעת שהוקמו רשויות בארצות השונות למניעת פגיעה בילדים. למשל בנורבגיה. בארצות אחרות ראינו התרחבות של היחסים בין הארגונים למען ילדים ומשרדי ממשלה. כאשר התייעצויות בדרג מדיני נעשות הן מתבצעות בכל הסקטורים. לא רק בסקטור הבריאות אלא תחבורה, חינוך, שירותים סוציאליים, סקטורים רבים באים לכלל מפגש. בארצות אחדות כמו למשל בצ'כיה מנדט חוקי ניתן לרשות מסוימת כדי להתמודד עם הבעיה. באותה מידה יכולנו להצביע על פערים בארצות השונות. כך למשל בישראל כאשר מדווחים על כך ומעריכים הערכות יכולים לראות מה הדברים החזקים ומה החולשות בארץ ומה הם הדברים הדורשים ביצוע מעבר לדוחות והערכות לתוכנית פעולה ארצית.


בארצות רבות כאשר מביאים את הממצאים בנוגע לפגיעות בילדים הדבר נכנס לאג'נדה של אותה מדינה ובפורטוגל למשל אנחנו יודעים שדיברו על כך בלשכת ראש הממשלה הפורטוגלי. התקדמות בפרויקט למניעת פגיעות בילדים, מדינות רבות לקחו זאת לתשומת ליבן והן מתכננות תוכניות בעניין זה. תוכניות מצויות במשרדי ממשלה שונים. אנחנו לא מבקשים מאנשים להמציא את הגלגל מחדש, אלא ליישם ממצאים שכבר מצאנו בדוחות שלנו.


כאשר מדינות נוקטות באותן אמצעי זהירות יש להם את היכולת להבין באיזו מידה התוכנית למניעת פגיעות בילדים מיושמת. יש לנו דרכים לעזור למדינות השונות בפרויקט הזה ולסייע להן להשתפר בתחום. אין כאן שאלה של תחרות. הנקודה היא להבין מה קורה במדינות השונות ואיך נחלוק את הלקחים שלמדנו כך שאם דבר מסוים פועל אין הוא לוקח זמן למדינות אחרות שאין בהם הצלחה דומה.


כמו שהוזכר קודם ברמה האירופית יש המלצות שאנחנו ממליצים לכל המדינות החברות בשוק האירופי. זו לא המלצה מיוחדת במינה שאנחנו ממליצים למדינתכם כרגע. זו המלצה לכל המדינות. אנחנו חושבים שזה באמת חשוב שבטיחות ילדים תהיה בראש סדר העדיפויות הלאומי וכפי שציינתי בתחילת דברי ליושב ראש אני התרגשתי מאוד שבתקופה כזו שהפרלמנט שלכם כה עסוק הפגישה הזאת לא התבטלה. זה מראה שאתם מוכיחים מחויבות לנושא הזה ואני מקווה שזה ימשיך. הסיבה מספר אחת של תמותת ילדים יכולה להשתנות אם המנהיגות תשים לב אליה. הנקודה השנייה שרציתי לציין שזה מאוד חשוב לייסד ועדה ממשלתית ושהגישה תהיה כלפי כמה סקטורים. פגיעות לא קורות בתחום אחד בלבד. לעיתים קרובות אנשים מסתכלים על הנושא כנושא שנועד למשרד הבריאות. וזה נכון שאנשי הבריאות צריכים לטפל בפציעות של הילדים אבל אם יהיו יחסים בין הסקטורים השונים והמשרדים הממשלתיים הנוספים נראה שפחות ופחות טיפולים יצטרכו לבוא מהכיוון הרפואי.


והדבר האחרון, אנחנו יודעים מה עובד. אמצעי זהירות אכן קיימים. עלינו לאמץ אותם, ליישם אותם ולאכוף חוקים למניעת פציעות מה שאנחנו יודעים שעובד. עלינו להעריך את האסטרטגיה כך שנוכל להראות לכן בתוך שנה או שנתיים או שלוש שנים מה היה אפקטיבי כך שתוכלו לתת את התמיכה שלכם ואת הבוחרים שלכם ואת הציבור להבין אנו משקיעים בתחום הזה. כי הוא יעשה את ההבדל. אם אנשים ייקחו את הזמן לעשות את ההבדל למען ילדים כי הילדים האלה לא בוחרים היכן הם גרים. המחויבות היא שלנו. לפי תקנות האום לילדים יש זכות לבטיחות. זו האחריות שלנו כמבוגרים להגן ולספק את הבטיחות לילדים. תודה רבה לכם.

תודה רבה לך ג'ואן. אני מקווה שבשנה הבאה כאשר נארח אותך כאן תראי את ישראל במקום אחר בטבלה והדבר החשוב ביותר שמספר מועט יותר, חס וחלילה, של ילדים מתים.


אני רוצה לפתוח את הדיון עם שני דגשים. ראשית על המהות כולנו מסכימים. אין אחד פה בחדר שלא יסכים שהנושא הוא חשוב. שני נושאים שעלו מהמצגת, אחד זה הנושא של הפערים במגזרים, זה דבר שצריך כן לשמוע מאנשי המקצוע התייחסות, מה שאתם עושים, אורלי אתם עושים הרבה בהסברה, טיפות חלב, קידום בריאות. אם התייחסתם למגזר לסוגיה הזאת מה נעשה בנושא? ובמהות לראות, בשורה תחתונה איך אנחנו בשנה הבאה שנתכנס פה איך המספרים יהיו שונים. אנחנו נעשה בשיטת הריצ'רץ', ניתן לחבר כנסת ואחר כך לאורח של הוועדה. אז אני אתן את רשות הדיבור לחבר כנסת זאב ביילסקי ואחרי זה לאורלי.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני מאוד מברך על היוזמה. התרשמתי מאוד לראות מה אתם עושים וכפי שהיושב ראש אמר נעשה הכול שביכולתנו שבשנה הבאה יהיה לכם נחת מאיתנו. אני גם מכיר את ארגון בטרם, מכיר ומוקיר את הפעילות הנפלאה. יש המון בשלטון המקומי שיכול לקרות בנושאים האלה שאנחנו מדברים עליהם. לכן אם אנחנו נכוון את הפעילות שלנו לראשי הרשויות כדי שידעו שהם יכולים, זה לא תמיד עניין של כסף, יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות אותם בלי כסף כדי לשפר את הנושא הזה בצורה דרמטית. לכן אני מוכן להיות השותף שלך בנושא הזה, לנסות ולהעביר את זה לרשויות המקומיות, לקחת את הדוגמאות של הרשויות המקומיות שהצליחו ועם ההנהגה המצוינת של בטרם אני בטוח שאנחנו נצליח. תודה רבה.

תודה. אורלי בבקשה, מנכ"לית ארגון בטרם.

תודה רבה לחבר הכנסת אופיר אקוניס יושב ראש ועדת הכלכלה על ההזדמנות הבלתי רגילה להתארח בכנסת החדשה ולהעלות את הנושא החשוב הזה על סדר היום של הכנסת. תודה לשתי הוועדות החשובות שמארחות אותנו, ועדת הכלכלה והוועדה לזכויות הילד. אני מברכת את כל חברי הכנסת ואת כל השותפים העיקריים לנושא הזה בכל הארגונים בארץ החל ממשרדי הממשלה דרך ארגונים ציבוריים, הרשות הלאומית, קופות החולים.

הנוכחות של כל כך הרבה חברי כנסת בוועדה היום בזמן דיוני תקציב זה אומר שיש חשיבות רבה לנושא. ואני מודה לחברי הכנסת שהגיעו.

אז בכלל תודה שאירחתם אותנו ביום כל כך קשה. אני רוצה לקדם בברכה את פניה של ג'ואן. תודה שאת נמצאת עימנו היום. היפגעות ילדים זאת מגיפה והעולם נרתם לטפל בה בכלל המשאבים ובהרבה מאוד גורמים וזאת אחת הסיבות שהכנסת מצאה ביום כל כך חשוב וכל כך משמעותי של דיוני תקציב להעלות את זה על סדר היום שלה. בטיחות ילדים זה מרתון ארוך להבדיל מפרויקטים חד פעמיים שלוקחים, מטפלים בהם, גומרים ובזה נגמר הסיפור. למדינת ישראל אל מול הנתונים שהוצגו פה היום יש דרך ארוכה ביותר ושותפים רבים נכונו לנושא בדרך. עבור המשפחות, אנחנו צריכים להפוך את הנושא הזה לדרך חיים ולהתנהלות יומיומית וזה לא קל. עבור אנשי המקצוע והמשרדים האחראיים זה צריך להיות תנאי סף להתנהלות יומיומית. הבעיה היא אתם יודעים שהמספרים הגדולים שהוצגו פה בחדר לפעמים מבלבלים. למה מבלבלים? כי כשמדברים על 180 אלף ילדים איך אפשר לראות את הילד הבודד שהגיע לחדר מיון עם הוריו? איך אפשר לראות את הילדים שנפגעו בשבוע האחרון ואם נסתכל רק במהלך ה-8 ימים אחרונים. אתמול ילדה בת שנתיים בדואית מהדרום, נפלה עליה טלוויזיה והיא מאושפזת בטיפול נמרץ בבית חולים סורוקה. ההורים יושבים ליד מיטתה ומתפללים. ביום שבת ילד ננשך על ידי שלושה כלבים. שלושה ילדים מתו רק בשבוע האחרון מטביעה, בת שלוש, עשר ושבע עשרה במהלך פעילות מאוד מאוד פשוטה ובנאלית. ילד נחנק מחבל נדנדה ומת. המקרים האלה הם בלתי נסבלים. אני רוצה להגיד לכם, תמונה אחת עומדת לי מול העיניים, תמונה של הורים, אבא רופא ואימא עובדת סוציאלית שיושבים בטיפול נמרץ באחד מבתי החולים בארץ ונפרדים מהילדה שלהם בת השלוש שטבעה באמבטיה כי רק רגע אחד הם ענו לטלפון. זה לא נחלתם של אנשים רק בשכבות האוכלוסייה הנמוכות. זה נחלתה של כלל האוכלוסייה ולכן כל הילדים במדינת ישראל הם בסיכון. רק שתדעו אנחנו בפתיחתה של עונת הקיץ, מאה אלף ילדים במדינת ישראל נמצאים כרגע בסיכוי להיפגעות. אני לא חושבת שיש עוד דבר שמאיים כל כך על חייהם של הילדים בזמן זה. הילדים נפגעים פי 3 בעונת הקיץ ולכן חובה עלינו לעשות משהו.


הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נרתמה וכבר החלה בתכנון תוכנית לאומית לבטיחות ילדים בדרכים. אני רוצה להזכיר לכולנו, בטיחות ילדים לא יכולה להישען על רצון טוב. אנחנו צריכים לעבוד בצורה שיטתית. לשאלתך חבר הכנסת דני דנון אנחנו מאוד מודעים לפערים בהיפגעות של ילדים בחברה הערבית והיהודית ולכן ארגון בטרם מעבר ליעד שהוא שם ואומץ על ידי משרד הבריאות ליעדי 2020 הורדת היפגעות הילדים ב-50% ואגב כלל הגורמים בחדר שותפים למהלך, שמנו יעד נוסף של צמצום הפערים בין החברה הערבית לחברה היהודית ב-25% ואנחנו נרתמים החל מהתאמה תרבותית בתוכניות שלנו, ממשיך בחומרי הסברה מותאמים לחברה הערבית ואנחנו עובדים עם הגורמים השונים בתוך החברה הערבית כדי להטמיע את הנושא. המון תודה על זה שהעליתם את זה על הסדר יום ואני מודה לכם שאתם עוקבים אחרי הנושא כל כך הרבה זמן.

חבר הכנסת אורי אורבך ואחריו עפו אגבאריה.

אני רוצה להודות קודם כל לאנשי בטרם. לעצמנו לא נודה. על זה שאתם מלווים את הנושא, לא רק מלווים אלא ממציאים את הנושא הזה בעצם ואת החשיבות שלו כל כך הרבה שנים. יש לי הצעה פרקטית ומחשבה. הצעה פרקטית שהנושא הזה בשבוע שעבר יושב ראש הוועדה זימן את הוועדות לשלום הילד בכל הרשויות המקומיות. אני מניח שבטרם כבר עושים את זה והם צריכים להתחבר גם לוועדות לזכויות הילד ברשויות המקומיות כדי שהפעולות יהיו נקודתיות כי אנחנו רואים בטבלאות שלכם הבדלים בין מועצה למועצה. יש ודאי הבדלים בין יהודים וערבים אבל אני מניח שזה שונה בגלל סגנון חיים, בין חרדים לחילונים. יש ימים אולי יותר מועדים לפורענות, אולי שבת יותר מאשר יום חול בגלל שהילדים יותר בבית ועוד שורה שלמה של הבדלים. השינוי מתחיל לא מהבית אלא מרשות מקומית. דבר נוסף ההצלחה היא לא רק במניעה של היפגעות ילדים ברמה הזאת שילדים מגיעים למיון או חמור מזה לבתי חולים ולמוות, אלא כל הצלחה כזאת מונעת פגיעות של ילדים שלא מגיעות לבית חולים. אין הורה שלא נתקל בילד שלו שנפל, שחטף כוויה, גם לא ברמה של הגעה חלילה למיון ולמעלה מזה. הרגעים האלה של הפחד, של החרדה, של הכאב של הילד, אם נצליח למנוע מוות ופגיעות חמורות של ילדים במכפלה הרבה יותר גדולה נצליח למנוע בכלל היפגעות של ילדים גם לא ברמה של אשפוז ויותר מזה אלא ברמה של הכאב, של הצער, של החרדה והפחד. לכן זה חשוב הרבה יותר מאשר כל המספרים כי כל מה שאני מדבר עליו לא נמצא בשום חוברת ובשום סטטיסטיקה ואולי אפילו לא מדברים על זה כי ההוריה מרגיש שהוא כושל בתפקידו כל פעם שקורה משהו לילד שלו והוא נפגע. לכן הפעולה שלכם הרבה יותר חשובה יותר מאשר אתם אי פעם תפרסמו באיזושהי חוברת ומכל מה שהוא מדיד. אז בהצלחה.

תודה ואני בהחלט חושב שאנחנו, חלקכם הייתם פה, דיון עם ראשי ועדות מקומיות והגיעו המון אנשים מחויבים, חברי מועצות עיר והם חיפשו כלים. אנחנו נתנו להם מספר כלים. אני חושב שארגון בטרם חשוב שאולי נארגן ביחד יום עיון לראשי ועדות המקומיות שבאמת מחכים לקשר הזה ולכלים. חבר הכנסת חמד עאמר בבקשה.

אדוני היושב ראש, קודם כל אני רוצה לברך אותך על קיום הדיון של הוועדה המשותפת ועדת הכלכלה והוועדה לזכויות הילד. יש חשיבות רבה בנושא, נושא בטיחות הילד. במיוחד אני כיושב ראש ומייסד תנועת הנוער הדרוזית אני מכיר מקרוב את הנושא של הבטיחות לילדים ואני מתעסק בזה יום יום. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד שהיום המועצות הדרוזיות נמצאות בשביתה. אין שום פעילות לילדים. אני מדבר על כמעט 60 אלף ילדים שנמצאים בחופשת הקיץ החופש הגדול שאין להם שום פעילות, אין להם קייטנות, אין להם מחנות, אין שום מתנ"סים שפועלים עכשיו במגזר הדרוזי. זו הזדמנות לקרוא לראש הממשלה להתערב בנושא, לגמור את הנושא, למצוא מסגרת לילדים האלה שיוכלו להעביר את חופשת הקיץ בבטיחות ושלא יהיו לנו עוד נפגעים. כי לפי הנתונים שקיבלתי כאן 60% מהנפגעים בתאונות דרכים הם בקרב בני מיעוטים. זה רק מעיד על התשתית שנמצאת בישובים. אם יש לנו 60 אלף ילדים שאין להם שום מסגרת זה יכול לגרום לפגיעה בילדים. נושא שני שקראתי כאן בחוברת שיש מעל 16 אלף ילדים שנפגעים במוסדות חינוך. כוועדת כלכלה אנחנו צריכים לשבת עם משרד החינוך ולזמן את האחראים במשרד החינוך ולראות איך אנחנו יכולים למנוע את התאונות במוסדות של בתי הספר. עניין של הסברה והשקעה בתשתיות ימנע הרבה תאונות וישמור לנו על הילדים שלנו. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה בבקשה.

כן. שלום לכולם. קודם כל אני רוצה לציין שמשום מה רוב חברי הכנסת הנוכחים הם החדשים שזו הקדנציה הראשונה שלהם. כנראה הם עדיין מאמינים שאפשר לעשות משהו ולשנות משהו. אז אני מקווה שהתקוות שלהם יתממשו. לגבי התאונות יש הרבה מה ללמוד מהעניין הזה. אני בא מתחום שטיפל בעניינים האלה. אני רופא כירורג במקצוע שלי ועבדתי הרבה שנים בבתי חולים וראיתי טראומות מכל הסוגים, מכל הכיוונים ומכל המגזרים ובכל הגילאים. יש סוגים של טראומה שאנחנו רואים אותן בעונות מסוימות. בחורף משהו אחד, בקיץ משהו אחר, בחגים משהו. למשל בל"ג בעומר יותר כוויות. בכיפור יותר שברים. כנ"ל במגזר הערבי שזה משתנה מעונה לעונה ומחג לחג. אבל יש את הדברים היותר מאפיינים. למשל כשראיתי את ההשוואה בין המגזר היהודי למגזר הערבי זה לא רק מה שההסברה או התודעה, יש גם דברים אובייקטיביים שלא רק קשורים לעמותה הזאת בטרם או לוועדה שהם גם כן קשורים בכלל למערכת הבריאות. למשל זמינות הטיפול ודחיפותו במגזר הערבי. זה לא נבדק. זו אחת הבעיות. הדחיפות של מתן הטיפול הרפואי בזמן הקריטי זה יכול להוריד גם את התמותה. על משרד הבריאות ואולי גם משרד האוצר שיקחו את זה בחשבון, כשבאים עכשיו אפילו לפטר את האחיות ואין אחיות בבתי הספר במגזר הערבי, ואין לך את בית החולים, ואין לך את חדר המיון שעל ידו. בקושי בכפרים מסוימים יש איזושהי מרפאה שאולי אחרי הצהריים היא גם לא פתוחה. היא פתוחה בשעות הקונבנציונאליות. אז בשביל להגיע עם הילד שטבע או נחנק בשביל להגיע לבית חולים הוא צריך לנסוע 20 או 30 קילומטר עד שהוא מגיע לבית חולים וזה הזמן הקריטי ביותר שמאבדים אותו ובגלל זה, זה נתון מסוים, זה לא רק זה, אבל זה חלק מהעניין שבאמת מעלה את התמותה. לכן חשוב מאוד לשקול את הדברים וגם להעלות אותם בפני הגורמים השייכים לזה. במקומות מסוימים איפה שאין טיפול רפואי ואין עזרה רפואית זמינה בזמן הקריטי שבאמת יהיה.


דבר שני דיברו פה על התשתיות. התשתיות כמובן כולכם רואים, הם על הפנים. אתם עוברים במקום מסוים אז אתם רואים את הווילות אולי של כמה ווילות בכל כפר אז אתם חושבים שזה גן עדן. אבל למען האמת התשתיות הן על הפנים. אין מדרכות, אין מגרשים, אין מתנ"סים, לילדים אין לאן ללכת. בגלל זה הנפגעים שמתים מתאונות מפגיעת כלי רכב ממונע בהולכי רגל היא גבוהה.


והדבר השלישי זה האיכות של המתקנים. המתקנים שנמצאים גם בגני הילדים וגם בבתי הספר הם גם על הפנים. אז קודם כל העיריות וראשי העיריות חייבים לטפל בזה. זה לא פוטר אותם מהאחריות. אבל כשעירייה אין לה גם את התקציבים לדברים העיקריים, למים ודברים כאלה אז נראה לי שקשה לה, אבל זה לא פוטר אותה מהבעיה. גם בעניין הזה צריך לפעול. תודה.

אני רוצה לפני חברי כנסת נוספים את ד"ר חזי לוי ראש מנהל רפואה במשרד הבריאות.

ראשית אני מברך על הדיון. אני חושב שזה חשוב מאוד ואני רוצה לברך גם את ארגון בטרם על העבודה העצומה שהוא עושה ועל כך שהוא מהווה גם מנוע ורוח גבית בגבו של משרד הבריאות שעוסק ממילא בכך לעסוק ביתר שאת בשיתוף פעולה איתם. תרשה לי רק הערה קטנה לגבי הסיפא של דבריו של חבר הכנסת. הוא מעלה כאן בעיה חשובה של מתן שירותי רפואה ונגישות לשירותי רפואה באזורים שונים בארץ ובפריפריה. מוטב שהדיון הזה יעסוק במה אנחנו עושים לבטיחות הילד ומניעת תאונות והנושא הנכבד הזה הוא חשוב מאוד והוא נדון בפורומים רבים כולל בוועדת הבריאות, העבודה והרווחה, וראוי לעסוק בו ואני מציע שהדיון הזה יעסוק באמת כיצד אנחנו מונעים תאונות ופגיעה בילדים. אני סמוך ובטוח שהטיפול הרפואי במדינת ישראל למי שכבר נפגע חלילה, הוא טוב.


ועכשיו לעצם העניין. אני מדבר גם על דעתו של כבוד סגן השר ומנכ"ל משרד הבריאות. אנחנו עוסקים ומגבשים כעת תוכנית שאמורה להיות תוכנית רב משרדית ממשלתית שתעסוק בצורה מסונכרנת כל משרד במה שנוגע לו בבטיחות הילד.

יש זמנים לתוכנית הזאת בעקבות ההמלצה של האיחוד האירופאי?

אני כבר עונה. גם בדבריה של האורחת המכובדת מאירופה ואני חוזר לשקף האחרון בדבריה שהיא אומרת שיש חשיבות למניעת היפגעות, נושא בעל עדיפות לאומית בהובלת משרד ממשלתי מתאם. זה נכון מאוד וזה כיוון הפעולה ואנחנו רוצים מכבודך ומשתי הוועדות שנמצאות כאן בדיון לדחוף להצעה ממשלתית או להחלטה ממשלתית שמשרדי ממשלה ואני אפרט, ייקחו חלק במאמץ מסונכרן בוקטור אחוד למנוע היפגעות ילדים. אנחנו יודעים שמניעה היא התרופה הבדוקה למנוע פגיעות גם כמובן בהיבט הבריאותי שכל כך חשוב והרגשי והערכי עבור ילדים, וכמובן גם וזה לא פחות חשוב אם כי זה יותר שולי, גם בהיבט הכלכלי. משום שלעולם הוצאות הטיפול בילדים והוצאות הטיפול בהם שהם הופכים חלילה לנכים הם לעולם הוצאות יקרות יותר למשק הממשלתי, כמובן מעבר להיבט הערכי, הרפואי, רגשי שהוא חשוב לאין ערוך, לעולם זה יקר יותר מאשר טיפולי מניעה.

אני רוצה אבל התייחסות שלך לתוכנית. תוך כמה זמן נקבל אנחנו בוועדה תוכנית כזאת שנוכל לסייע לקדם אותה?

אנחנו כרגע גיבשנו את הנתיב לביצוע התוכנית ואת המשרדים שיטלו חלק. אנחנו כרגע בשלב פניה גם למנכ"ל רוה"מ ודרך השר לממשלה לקבלת החלטה ואימוץ תוכנית מסוג זה. אני חושב שצריך את ההתגייסות ובוודאי גם צריך תקציבים. לכן אנחנו רואים חשיבות שהממשלה תיקח את הדבר הזה בעדיפות ותדחוף לכך, ואנחנו כרגע בשלב ניסוח הפניה למנכ"לים במשרדים הרלוונטיים ויש מספר משרדים שאני לא אפרט כאן, משרדים רבים נוגעים בעניין, החל מקמפיין והמשך בנגיעה בכל דבר, אם זה משרד התחבורה, משרד החינוך, משרד לביטחון פנים, ועוד כהנה וכהנה משרדים שעוסקים בפעילות ילדים בחיי היום יום וכמובן משרד הבריאות שאמון על בריאות הציבור בכלל זה אמון על בריאות על הילדים ורואה את עצמו כמוביל של התוכנית הזאת יחד ובאמצעות משרד רוה"מ שאותו אנחנו רואים כאינטגרטור של משרדי הממשלה. אנחנו כרגע בשלב הפניה דרך כבוד סגן השר אל הממשלה ודרכנו דרך המנכ"ל של משרדנו אל מנכ"לי המשרדים העמיתים. אנחנו רוצים שלקראת הקיץ הזה כבר נצליח לגייס את המשרדים וליצור מעין ועדת היגוי שתתחיל את פעולתה. אנחנו רוצים לאפשר את התוכנית הזאת, לאור הדרכים שראינו ולאור הפגרות שבדרך אנחנו מאמינים שעד סוף שנת 2009 אנחנו רוצים להיות עם תוכנית שהיא מקובלת וכבר לצאת לדרך בראשית שנת 2010. כמובן עם קביעת נתיב, מדדים להצלחה או כישלון, מעקב וגיוס המשרדים האלו. זה חשוב מאוד כי זו הדרך היחידה. יש פעילות רבה, אנחנו גם ראינו שיש סך הכול ירידה במהלך השנים בהיפגעות ילדים אבל זאת ירידה שאינה מספקת. אסור לנו לנוח על זרי הדפנה. אנחנו צריכים לפיכך תוכנית אינטגרטיבית כזאת בברכת הממשלה כדי לעשות את הדברים מסונכרנים. כי יש פעילות. יש פעילות ברוכה. אבל זו פעילות שנעשית על ידי גופים שונים באחריותם. כשהדבר הזה יתאחד לוקטור אחד מתואם אני מאמין שהירידה תהיה טובה יותר וברוכה יותר לבריאות הילדים שלנו.

תודה. אני רוצה לבקש מחברת הכנסת אורלי לוי ואחריה חבר הכנסת חנין זועבי.

אני רוצה לברך את חבר הכנסת דני דנון ואת יושב ראש ועדת הכלכלה אופיר אקוניס על היוזמה הזו. חברים תעריכו את זה. אנחנו באמת רצים פה בין ועדות ואתם רואים חברי כנסת יוצאים ונכנסים. זה לא בגלל שהנושא לא מעניין. הוא בהחלט מעניין. הנקודה שצריך לשים לב אליה ואני פה חוזרת על הדברים שאתה אמרת, כל שקל שנחסוך פה אנחנו נוכל לנתב אותו בצורה אחרת יעילה לשיפור היכולות של הילדים. אני מתעסקת בנושא של ילדים בסיכון ושם אנחנו מגלים עיוותים ודברים שאנחנו מנסים לתקן באמצעות חקיקה, וכל דבר אומרים לנו עולה כסף. גם 3 מיליון להצעת חוק מחפשים מאיפה לגייס. אז האשפוזים, ההיפגעויות, הטיפול לאחר מכן וחלילה וחס אם ישנה איזושהי נכות שמצריכה טיפולים כאלה ואחרים עולים למדינה המון כסף. אז באמת יש את הנושא הזה גם של חיסכון ואנחנו מדברים פה על חקיקה. חברים ישנה חקיקה לא מעטה בנושא הזה. הבעיה היא בלאכוף. כשאנחנו מדברים על הסעות ועל אוטובוסים שמסיעים ילדים ועכשיו בעיקר בתקופת הקייטנות, אנחנו יודעים שיש חובה לחגור ילדים אבל החגורות שמה לא באמת קיימות באוטובוסים. או שחברת ההסעות מקבלת איזשהו אישור להסיע ילדים בתנאים כאלה ואחרים ישנו בפועל הנהג הוא לא בדיוק בעל אותם היתרים, הוא לא עומד במנגנוני הסינון הראשונים של מי שמותר לו או אסור לו. אנחנו לא מצליחים לאכוף את זה. אנחנו לא יכולים לעקוב אחרי זה. צריכים לשפר את המודעות. אין פה שום דבר שהוא מגמתי. אין פה משהו במזיד בניגוד לנושאים האחרים שאני עוסקת בהם. אנחנו מדברים על התעללויות באמת במזיד, אז פה יש את הרשלנות. והרשלנות היא לא פחות חמורה מאשר פעולות זדוניות. ואיפה שאנחנו נצטרך ונוכל, למשל כל מה שקשור פה, השבוע באמת ואת לא הזכרת את זה, על הילדה שנפלה מקומה השלישית שזה מזעזע. אם היה את החוק של מעקות חובה במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי אולי זה היה נמנע. אולי לא לתת אישור להיכנס לבית לחברת החשמל או הגז, באותה מידה לא לתת אישור עד שלא בא מהנדס עירוני או שבודקים שישנם את המעקות שם. ביהדות אני יודעת שישנה חובה של כל אבא היא ללמד את הילד לשחות ולעשות מעקה בבית. לא נכנסים לבית ללא מעקה. אז הלוואי וזה היה נחלת הכלל וכולם היו מקיימים את זה. אז היינו מונעים הרבה תאונות. אבל אם אני יכולה בנקודה אחת הקיץ הגיע, בטרם הציפו אותנו, זה לא פעם ראשונה. עשינו פעולה נרחבת גם כשהייתי ברדיו שנתיים שלמות, היינו מנסים לעורר את זה בבית חולים העמק בעפולה, זו אולי מקום ומעבדה שמצליח להביא לתודעה ולפרסם את הדברים. אבל ישנה עליה דרסטית בחופש הגדול בתאונות. אני לא מחדשת פה לאף אחד. אנחנו בתור הורים צריכים לפקוח עין. אני יודעת אני מגיעה הביתה אני בודקת ששום דלי לא מלא חלילה, שלא שכחו לרוקן את הדליים, שהבריכה שמילאו בצהריים והשגחנו על הילדים ששיחקו שם אנחנו הולכים להכניס אותם להתקלח וקודם כל מרוקנים את הבריכה. וישנם עוד דברים אחרים. מוצרי ניקוי וכדומה. אז לפקוח עיניים כי הדברים קורים בסביבה הביתית שלנו והשגרה משתנית. אנחנו צריכים לראות אצל מי הילדים שלנו, אם הם מספיק אחראים כמונו, ופה אני אגיד לכם להתראות.

תודה חברת הכנסת לוי. אני אבקש משאר הדוברים לצמצם כי אנחנו ב-11 וחצי צריכים להתכנס ולסכם. יש הרבה דוברים. בבקשה חברת הכנסת חנין זועבי.

בוקר טוב לכולם. ואני שוב מדגישה את חשיבות הנושא ומסכימה מאוד. אנחנו פה דנים בחיים, לא באיכות חיים. בחיים עצמם. בנושא של חיים ומוות. האמת גם הנתונים מזעזעים וגם הפער בין אחוזי התמותה והנפגעים בקרב הערבים ובין היהודים הם גם כן מזעזעים. כלומר להגיד שזה פער של פי 6 ופי 5 ולהגיד שבזמן שאני משלמת מיסים כמו כל הורה יהודי אחר אז הסיכוי של הילד שלי למות הוא פי 6 ופי 5 זה באמת מזעזע. מה שנעשה בעשור האחרון למרות ההישג של 34% ירידה הפער גדל. כלומר אנחנו יכולים ללמוד מהסטטיסטיקה שגם בזמן תוכנית פעולה של עשר שנים הפער בין היהודים ובין הערבים לא הצטמצם ולא ירד אלא להיפך, הוא גדל. לכן אני רוצה להיות פרקטית ולהגיד. יש שוני איכותי בין לדבר, זה לא רק כמותי, זה לא רק שיש פער של 6% ו-7% פעמים יותר בקרב האוכלוסייה הערבית אלא אנחנו מדברים על חוסר תשתית כבישים. תשתית הכבישים כל כך גרועה בישובים הערביים. אנחנו מדברים על יותר ממחצית מגני הילדים בישובים הערבים שלא ניתן להם אישור בטיחות. אנחנו מדברים על מחסור במגרשים למשחקי ילדים. האם זה מחייב אתכם, את בטרם, השאלה ספציפית, לגבש תוכנית פעולה שונה בקרב הישובים הערביים לתוכנית הפעולה שאתם מגבשים לישובים היהודים כאשר אנחנו מדברים על תשתית שהיא כל כך שונה בישובים הערביים, והאם זה מחייב אתכם במיוחד כאשר אתם, ואני פה גם כן מברכת שיש לכם המלצה קונקרטית של צמצום של 25% בפער של שיעורי תמותת ילדים באוכלוסייה הערבית. כלומר יש לכם יעד ספציפי לגבי האוכלוסייה הערבית. אני מברכת על זה. אני חושבת שזה צעד בכיוון הנכון. האם זה גם כן מחייב אתכם לגבש תוכנית פעולה מיוחדת גם מול משרד הפנים, גם מול משרד התשתיות, זו השאלה. כלומר אני רוצה דיון בשאלה הספציפית הזאת.

תודה. אני חושב שגם הנושא חברת הכנסת זועבי חוץ מהתשתית זה גם הסברה. מדובר שהולכים לעשות קמפיין ותוכנית הסברה למגזר הערבי בשפה הערבית עם המסרים האלה.

תאמין לי אתה לא יכול להסביר לילד לא לשחק. גם אין מגרש משחקים שום הסבר לא יועיל לילד. אז הוא יוצא לכביש והוא רוצה לשחק בכביש. הוא רוצה לשחק. שום הסברה לא יכולה למנוע. אין מגרשי משחקים בכלל בכפרים הערביים.

אני חולק על עמדתך. אני חושב שהעלית נקודה חשובה. אני חולק על עמדתך. אני חושב שיש מקום להסברה ומקום לתשתיות. אבל אי אפשר לזלזל במהות של להסביר להורים ולמחנכים למודעות. זה שילוב של הדברים. אני מבקש מחבר הכנסת אבי דיכטר לומר את דברו. בבקשה.

האמת היא שזה קצת מפתיע כמה משפטים שנאמרו כאן על ידי חברי כנסת שיצאו, משפטים ספרותיים אני מרשה לעצמי לומר אבל בהתעלם ובמנותק מנתונים שהוצגו כאן. אבל מזלנו שהוצגו נתונים גם על ידי האורחת ג'ואן, גם על ידי לירי, וגם על ידי אורלי. והדיון מתנהל כאילו הנתונים מצביעים אל איזושהי מדינה בקצה העולם ולא קשורים בנו. ואני ברשותכם רוצה רגע להסתכל על הנתונים. כולנו יודעים ומכירים את כלל הברזל של עשרים, שמונים. ואני מניח שג'ואן היתה יודעת לומר לנו מה הם ה-20% אשר מכריחים 80% של הקרבנות. ופה נראה איפה אפשר להתרכז. ולירי ממש נותנת את הנתונים האלה. הם מופיעים בחוברת. 63% מהילדים שנהרגו נהרגו בתאונות דרכים. נוריד מזה 3% שהם רוכבי אופניים שהם רוכבים על האופניים ושולטים בעצם בכלי, 60% זה אנחנו גרמנו, המבוגרים. 60% מהילדים שלנו, איך אמרת אין לנו ילדים spare, אבל זה אנחנו המבוגרים גרמנו לזה. אגב אני ראיתי בנתונים שהנתונים שג'ואן הציגה הם מגיל אפס עד 14. בעוד שהנתונים שלנו זה מגיל אפס עד 17. אז אני מקווה שבאיזשהו מקום עושים את ההתאמה ואנחנו לא מוצאים את עצמנו בבעיה בגלל סטטיסטיקה לא נכונה. אני אומר בסוף צריך שפה משותפת בוודאי כשאנחנו מתחילים. או שאתה נוסע בצד ימין או שאתה נוסע בצד שמאל. אי אפשר לאמץ נהיגה בצד שמאל ולהגיד שלב ראשון רק משאיות. זה לא יעבוד. וכשאתה מנתח את הנתון הזה של 63% תוסיף לו עוד 7% מקרי טביעה. הייתי אומר אלה האירועים שקורים מחוץ לבית ו-70% מהמקרים שבאמת יודעים על מה מדברים. לכן כשאתה ממפה את הנושא הזה בשביל לרדת דרמטית בתאונות והיפגעות של ילדים בתאונות דרכים בואו נבדוק את הסיבות. וכאן אתה יכול להגיע בקפיצות מדרגה מאוד משמעותיות, החל מחגורות בטיחות וצוינו כאן התייחסויות שונות. בינינו כל אחד מבין שהסיכוי שכנסת, ממשלה או גורמים ממלכתיים או אפילו עמותות ידידותיות הסיכוי שלהם לטפל במשפחה שלא מיקמה את הטלוויזיה נכון באיזשהו מבנה הוא לא סיכוי גבוה. גם אי אפשר להשקיע בזה את המשאבים. אבל הסיכוי להוריד או לצמצם מ-63% בירידה דרמטית זה אנחנו יודעים לומר. זה מאמץ גם של משרדים שונים, גם של עמותות, ולשמחתי יש למכביר כאלה בארץ. וכאן הייתי אומר אדוני היושב ראש, לדעתי כאן שווה להשקיע מאמץ כי ראשית הוא משתלב במאמץ הכללי של הורדת מספר ההרוגים בתאונות דרכים. ואף ילד לא נוהג. למעט מספר זעום של ילדים רוכבי אופניים, אני מניח טרקטורונים או טוסטוסים או דברים אחרים שזה בשוליים. אבל המסה העיקרית של 60% אנחנו משפיעים. ואם אנחנו אומרים שילד לא חגור לא דינו כמבוגר לא חגור. מבחינת הקנסות מבחינת הטיפול. אגב ראיתי בסקירה של ג'ואן, יש שם ילדים עד גיל 13 שיושבים במושב האחורי. בישראל ישנה גישה, אני לא יודע בדיוק איך היא נוצרה, אבל אתה רואה שאנשים מעדיפים לשים את התינוק במושב הקדמי בגלל שהחגורות במושב הקדמי הן יותר אפקטיביות. אני לא יודע אם הגישה הישראלית נכונה, הגישה האירופאית, אבל בטוח רק גישה אחת נכונה וכשאתה מודד את זה ואמר חבר הכנסת אורבך עזבו אותי ממספרים. אני לא יודע מה זה עזבו אותי ממספרים. עזבו אותי ממספרים זה לא לבדוק. ומי שמתכוון לעסוק בתופעה בלי לבדוק ובלי למדוד חבל על הזמן. זה סיפורים. אתה רוצה לעסוק בתופעה תמדוד אותה. אתה תדע היטב ואני שמח שהנתונים גם שהוצגו כאן וגם באירופה נותנים איזושהי נקודת התייחסות שאפשר לחיות על פיו. ולכן גם כשאתה מגיע לנתונים האלה ואומרים שבמדינות שההכנסה שלהם היא נמוכה או בינונית אז הילדים נפגעים פי 5 מאשר מדינות בעלות הכנסה גבוהה. אז מה שנכון למדינות נכון לקהילות. מה שנכון למדינות נכון לישובים. אז אתה יכול גם בזה לתמרן בצורה שונה. ודיברה חברת הכנסת חנין זועבי על המגזר הערבי. ודאי.

תופעת הילדים שנפגעים כהולכי רגל היא גבוהה מאוד. תופעה לצערי ידועה. זה לא רק עניין של תשתיות. זה עניין גם של תרבות נהיגה. כשבודקים נתונים אז הסיפורים נשארים בצד כי נתונים מראים דברים הרבה יותר גרועים, הרבה יותר משמעותיים ולכן כדאי להסתכל על הנתונים. אני ממליץ לנו כוועדה ואני ממליץ לך כיושב ראש הוועדה וכמובן למי שעוסק בזה תעסקו לא על פי אינטואיציה אלא על פי קוגניציה. תיקחו את הנתונים ואיפה שאתה יכול להשקיע כדי להוריד דרמטית מ-63% תשקיע. 7% טביעה זה שליש מכל המקרים האחרים. 7% זה כל הפגיעות האחרות. שליש. אז אתה מרכז מאמץ בנושא הטביעה. זה כבר ברשות הרבים. זה כבר דבר שאתה יכול לדבר עליו עם רשויות מקומיות, עם רשויות אזוריות. זה כבר דבר אחר לגמרי. לכן אני מציע את המאמץ ואת הקשב ובעיקר את המשאבים. הרי בסוף זה יגיע למשאבים. ולא חשוב אם זה משאבים של בטרם או משאבים של ממשלת ישראל. בסוף זה משאבים. על המשאבים האלה מתחרים וצריך שהמשאבים האלה יהיו במקומות הנכונים בהיקף הנכון כדי להוריד את העקומה מטה ואני שמח שהעקומה יורדת רק מעצם העיסוק בנושא. שוו בנפשכם איך העקומה תיראה כשיתחילו גם להשקיע אבל השקעה נכונה. תודה רבה.

תודה רבה אבי. אני כל שנה מתכנסים. הסוגיה שלנו היא לראות את הצוות הזה, התוכנית הזאת כמה. אנחנו דוחפים ומסייעים ואז פעם בשנה לבוא ולראות באמת איך אנחנו עומדים במדדים עולמיים וגם את המספרים בארץ. זה לדעתי דבר שהוא מובנה, אבל התוכנית הזאת היא המהות. אם אנחנו נשב פה שנה הבאה ויש לי חשש שזה עלול לקרות ונשמע הסברים מדוע התוכנית לא יצאה לפועל אז זה יהיה רע מאוד ולכן אני בהודעת הסיכום אכניס את זה אבל פה אני אומר לנוגעים בדבר התוכנית הזאת היא חשובה וגם במשרד ראש הממשלה יש היענות לנושא. וגם פה יש היענות מצד כל הגורמים גם למגזר הערבי גם למגזר היהודי, יש היענות, התוכנית היא חשובה. אני רוצה לבקש מד"ר יצחק ברלוביץ מנהל בית חולים וולפסון. יש לך גם תפקיד במשרד הבריאות, אחראי על הבטיחות בבקשה.

כמה דברים. קודם כל רק לשבר את האוזן אנחנו מדברים פה לא רק על תמותה אלא על אובדן שנות חיים פוטנציאליים. כשמדברים על נכות ילדים בין השנים מגיל שנה עד גיל 17 אובדן שנות חיים פוטנציאליים כתוצאה מהיפגעות הוא מספר אחד במדינת ישראל. זה יותר אובדן שנות חיים מהתקפי לב ומסרטן. נפגעים הולכים לאיבוד כתוצאה מהיפגעות וזה בעצם נותן לנו כמובן את המשמעות היותר דרמטית על החברה הישראלית. זה נושא אחד. נושא שני שאני חושב שהפעילות של בטרם היא דוגמה יפה מאוד לשיתוף פעולה בין הממסד, בין ממשלת ישראל לבין גוף וולונטרי. יש פה בעצם מיזם משותף שד"ר חזי לוי עומד בראשו. זה מיזם משותף של משרד הבריאות, משרד האוצר ומשרדי ממשלה אחרים יחד עם בטרם כולל גם בנושא של המשאבים. כלומר יש פה matching, יש פה השתתפות כספית של ממשלת ישראל יחד עם תרומה של הסקטור העסקי אשר ביחד בעצם ממנפים את הכסף הפרטי והממשלתי כך שאפשר יהיה ליצור תוכנית לאומית והפעילות של בטרם היא דוגמה מאוד יפה לסוג כזה של מיזם משותף והלוואי והיו לנו רבים כאלה.


הדבר הבא שרציתי פה לציין זה אחד הדברים היפים שאנחנו גם רואים בתקופה האחרונה שסוף סוף יש פה באמת הובלה. במשך הרבה מאוד שנים הנושא של היפגעות במיוחד בית ופנאי נפל בין הכיסאות ולמעשה לא היה אף שר ואף משרד ממשלתי שהיה מוכן לקחת על עצמו את ההובלה, ובאמת בשנים האחרונות משרד הבריאות הרים את הכפפה ולקח על עצמו את ההובלה ואלה הפירות שאנחנו רואים היום, משרד הבריאות לוקח על עצמו את החובה ליצור תוכנית לאומית.

האם משרד הבריאות הוא האבא של הנושא?

אני הייתי במשרד הבריאות עד לפני שלוש שנים הייתי משנה למנכ"ל, ראש מנהל הרפואה וראיתי את עצמי אחראי על הנושא. כרגע הנושא הזה ממשיך להיות מובל במשרד הבריאות על ידי ד"ר חזי לוי ועל ידי ד"ר בועז לב.

למי אנחנו צריכים לפנות בבעיות?

אני מוכן להיות הכתובת לנושא. בפרוש אנחנו רואים את עצמנו מחויבים לנושא. עכשיו דבר נוסף. בעקבות פניה מכנסת ישראל במסגרת המועצה לבטיחות בבית ופנאי הוקמה ועדה מיוחדת לטיפול בנושא של היפגעות במגזר הערבי. זאת ועדה חדשה שקמה לפני כחודשיים, לקחה על עצמה באמת את החובה לבנות תוכנית מיוחדת. לא לדבר ברמת סיסמאות אלא באמת לבדוק באופן שיטתי ויסודי מה הם באמת הגורמים לכך שהפער בפגיעות בסקטור הערבי הוא כל כך יותר גדול מאשר בסקטור היהודי ולכן באמת להיכנס הן לנושא התשתיות והן לנושא ההסברה, גם הנושא של המנטליות דווקא הועלה על ידי נציגי הסקטור שדיברו אכן על בעיות של תפיסת עולם, על בעיות של תרבות, על גישה פטליסטית, הדברים האלה עלו במסגרת הדיונים של המועצה הלאומית לבטיחות בית ופנאי. אני לא קובע כרגע מה הם הגורמים העיקריים. הוועדה הזאת תעשה עבודה אני בטוח, עבודה טובה מאוד ואנחנו נשמח להגיש את זה בפני הכנסת את התוצאות של הוועדה שלכם. תודה לכם. במהלך חצי השנה הקרובה נדע תוצאות.

תודה. אני מבקש מהדוברים הבאים להצטמצם ולגעת ממש בנקודות. רינה בודנקין מביטוח לאומי בבקשה.

אנחנו כמובן נושאים בחלק מההוצאות עבור הפגיעות בילדים. אם הילד נשאר נכה אז כמובן המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות במסגרת גמלת נכה. אבל אני רוצה לדבר על פעילות מניעה של המוסד לביטוח לאומי. במסגרת אגף הקרנות אנחנו יכולים לתרום לנושא המניעה בכלל ובנושא הזה היינו שותפים במימון של מספר פרויקטים של בטרם. גם בנושא של הסברה להורים שילדים שלהם מגיעים לבתי חולים בגלל תאונה, גם בנושא של הקמת מרכז מידע. אנחנו גם מימנו הקמה של אתר בטיחות לנוער עם לומדות ומשחקים באתר אינטרנט נגיש לכול.

אתם שותפים עם משרד הבריאות?

לא. זה ביטוח לאומי.

אני רואה חשיבות רבה כי יש פה גופים חשובים. תיכף גם משרד החינוך יציג אבל להיות רב מערכתי. מה שאתם עושים זה חשוב אבל לראות שיהיה לכם נציג בצוות הזה שיוקם. אני מניח שבתוכנית תהיה לכל משרד נציגות בוועדת ההיגוי.

אז אנחנו נשמח להיות שותפים. היו פעילויות שלא היו מתואמות. אנחנו בעיקר נענינו לפניות גם של גופים כמו בטרם וגם גופים אחרים שדואגים לבטיחות הנוער. בכל אופן רציתי לספר לנוכחים פה שהשקענו כ-4 מיליון שקל בשנים האחרונות בנושא חשוב זה. בשלוש ארבע השנים האחרונות. ויש לנו עוד מספר פרויקטים.

תודה רבה. יונת מרטון סמנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

שלום ליושב ראש הוועדה וחברי הכנסת. אני חושבת שהנושא הזה הוא מאוד חשוב. מדובר כאן על אחוז הנפגעים מבין ילדים אם בכלל בתאונות דרכים. ובכן לצערנו זו סיבה מובילה לרע להיפגעות ילדים ובתמותה של ילדים. אנחנו ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים נחשפנו דרך עבודה עם ארגון בטרם לעבודה החשובה של ארגון של הארגון האירופאי לבטיחות ילדים ואכן העבודה הזאת היא חשובה ומה שמאוד חזק בעבודה הזאת זה שאנחנו לא מדברים יותר על פעילויות אלא אנחנו מדברים על פרקטיקות שכל מה שנדרש זה לאמץ אותן. זאת אומרת אנחנו לא צריכים לחשוב על מה עובד ומה יכול לעבוד, אנחנו יודעים.

לאמץ בחקיקה? בהסברה? מה זה לאמץ?

בהכול. אם מסתכלים בדוח הזה. הדוח הזה מתאר פרקטיקות שונות, חלקן בתחום של הרגולציה וחלקן לא רק, גם ברמה של מדיניות ובוודאי לבנות תוכנית לאומית. יש את זה לארגון בטרם. זו עבודה שמתארת ואומרת מה הן הפרקטיקות הטובות שצריך לאמץ כדי להגדיל את הבטיחות של הילדים. בטיחות ילדים בכלל ובטיחות ילדים בדרכים בין היתר. חשוב לי להגיד כמה דברים. אחד, מבחינת ההיפגעות בתאונות דרכים אנחנו עדים לעשרות ילדים שנהרגים בתאונות דרכים אם כהולכי רכב, אם כרוכבים על אופניים ואם כנוסעים ברכב. חלקם נהרגים בתאונות ממש בחצר הבית. רק לשבר את האוזן במגזר הבדואי בדרום בשנת 2008 נהרגו 10 ילדים בחצר הבית שלהם בנסיעה לאחור של הרכב שזה באמת נושא שאי אפשר לא לפעול בו ולא לעשות בו וניתן לעשות וניתן לשפר. אנחנו ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים התקבלה פניה של ארגון בטרם ומשרד הבריאות ואנחנו מובילים את הפורום הלאומי לבניית תוכנית לאומית לבטיחות ילדים בדרכים. אנחנו כבר עשינו את המיפויים הנדרשים, החומרים הנדרשים, ואנחנו כבר ממש לקראת השקת הפורום הזה ותחילת עבודה. אנחנו מקווים שנוכל להגיש כאן לכנסת ולממשלה תוכנית לאומית סדורה מבוססת על הפרקטיקה הטובה שאנחנו לומדים אותה כדי שאפשר יהיה לאמץ אותה. חשוב לי להגיד שבמגזר הלא יהודי נעשית עבודה וצריך עוד הרבה מאוד לעשות. אנחנו סיימנו עכשיו בשיתוף עם ארגון בטרם תוכנית חירום למגזר הלא יהודי במסגרתה התקיימו הדרכות להורים, אנשי מקצוע ומיצגים שהוצגו בטיפות חלב, הרבה מאוד עבודה, גם בתחום התשתיתי אגב והיום אנחנו עושים עבודה מבית לבית במגזר הבדואי. אנחנו נכנסים לבתים, נכנסים למעלים, מתיישבים עם המשפחה ומסבירים איך למנוע את אותן תאונות חצר. וזה עדיין טיפה בים. דיברת על פעם בשנה כבוד היושב ראש. פעם בשנה איזשהו דיון שיראה את ההתקדמות של הדברים. אני קוראת אפילו לתדירות גבוהה יותר כדי לראות. נזרקו כאן כל מיני תאריכים. חשוב מאוד לוודא שכל מה שנאמר כאן יוצא אכן לפועל. תודה רבה. נשאר רק לאמץ את העבודה החשובה.

תודה. אנדרי אטיאס, המוסד לבטיחות וגהות בקצרה כולם. תהיה עוד ישיבה. אני כבר אומר לאנשי בטרם עם נציגים של השלטון המקומי. זה יהיה בטווח של עד חצי שנה. שם נוכל לראות התקדמות בתוכנית וגם לשמוע מהרשויות המקומיות איך הן מתחברות כל אחת לנושא. בבקשה אנדריי.

אמנם המוסד לבטיחות וגהות הוא המוסד הציבורי שעוסק במניעת תאונות עבודה בישראל אבל יש לנו, בעצם עסקנו בפעילות למניעת תאונות ילדים במסגרת מערכת החינוך עוד לפני שארגון בטרם קם. אני עוסק בתחום הזה כבר 35 שנים. אני חושב שצברתי ניסיון מסוים. אני רוצה פשוט לחזק את המשמעות של כ-150 ילדים הרוגים בשנה. זאת אומרת כל יומיים נהרג ילד. ואם כ-60% בתאונות דרכים זאת אומרת שכ-80 ילדים נהרגו בתאונות דרכים. יחד עם זאת תוכנית לאומית כזאת של מניעת היפגעויות של ילדים צריכה לכלול שלושה שלבים או שלושה מרכיבים. מרכיב אחד זה הטיפול במידע, ידע ומודעות של כלל הציבור, זאת אומרת הורים, מורים, גננות, כחלק מתהליך ההכשרה שלהם. המרכיב השני צריך להבטיח אבטחת בטיחות הסביבה שבה הילדים חיים ופועלים. זאת אומרת תוכניות פעולה לסטנדרטיזציה בטיחותית למעונות, למוסדות חינוך, לבתים, למבנים, לחצרות וכך הלאה, למתקני משחק, שכאן יש תקן לשמחתי והוא תקן רשמי וחובה כמו לצעצועים. ופעילות מתמדת בנושא של חקיקה תקינה לכל תחומי החיים והפעילות שילדים חיים ופועלים בהם. וכמובן שהדברים האלה זקוקים לשיתוף פעולה בינמשרדי בין גופים שונים ציבוריים ופרטיים ואת הקצאת המשאבים הדרושים.


אנחנו במוסד לבטיחות וגהות יש לנו צוות מומחים בתחומי בטיחות, גהות, כלומר בריאות ותחומי בטיחות שונים שעוסקים בעיקר בתחומים המקצועיים של מניעת תאונות עבודה. אבל אין שום ספק שפעילות מניעתית היא פעילות מניעתית והסברה גם במקומות עבודה למניעת תאונות ילדים בבית היא חשובה. תודה רבה.

תודה. רותם, בבקשה.

יש מנהיגות בישראל. יושבים לפניך פה רוב האנשים שעוסקים בזה ועוד אנשים רבים. אני ממליץ לאמץ את ההמלצות שעלו כאן, לקדם בברכה את התוכנית של משרד הבריאות בנושא של תוכנית לאומית. אנחנו נשתף פעולה עם הוועדה הזאת ובהחלט מברך להמשיך ולקדם את הנושא הזה. תודה לג'ואן על ההרצאה שלה.

תודה רותם, עמדת בדקה. משרד החינוך מקפידים על הזמנים. אורי בוסיקלה ממלא מקום ראש עירית בת ים. דקה אורי.

מה שאני רוצה לומר זה בנושא של שלטון מקומי. בת ים כעיר שמובילה פרויקטים ומיזמים. בת ים כבר שנה שנייה מקיימת עיר בטוחה כאשר גם בוועדה הזאת נמצא מנכ"ל העירייה. הדבר לדעתי החשוב ביותר שקורה בנושא הזה והשלטון המקומי לעניות דעתי הוא שחקן מרכזי בתחום הזה כי מה שהצלחנו לעשות, זה לא תמיד תקציבים. אומרים לפעמים תקציבים. מה שהצלחנו לעשות זה לייצר בשולחן אחד עגול לחבר את כל הגורמים הרלוונטיים. נמצא פה ד"ר ברלוביץ מבית חולים וולפסון, כל מנהלי המחלקות שלנו מייצרות שיח כי אין מקום שמטפל בילדים שלא עוסק בבטיחות בילדים. אבל החיבור הזה מתקיים סביב שולחן אחד עגול. ואם נקיים את הדבר הזה ואם אתה כיושב ראש הוועדה, ואני גם מברך על קיום הוועדה הזאת, אם ניצור את המודעות הזאת ואני אומר שוב אם העיר תתגייס כי בת ים היא עיר בטוחה אם נתגייס לדבר הזה ונחבר את כולם לשולחן אחד שראש עיר מוביל מהלך כזה אני משוכנע שהעקומה שחבר הכנסת דיכטר דיבר עליה תרד.

פיני קבלו שלטון מקומי.

אני מצטרף לסיומת של חברי מבת ים. בתוכנית הזאת השלטון המקומי יכול להוות מרכז של כל הוועדה הזאת וליישם. השלטון המקומי רוצה להיכנס לזה.

יש לכם שלושה חודשים להכין את הנושא הזה.

אנחנו מעוניינים להוביל מול הקשיים שאני לא אכנס אליהם. חברת הכנסת התייחסה. אחת הבעיות גם במגזר הערבי וגם בפריפריה שיש בנייה גדולה של מתקני משחקים ושל מתנ"סים ומפעל הפיס נותן. לצערנו הבעיה היא לתחזק את אותם מתקני משחקים. צר לי לומר שבשנים הקרובות לא נראה פריצת דרך גדולה מאוד בעניין הזה כי מצבן של הרשויות המקומיות, ואנחנו רואים את זה גם בתקציב שהולכים להצביע עליו השבוע הולך להיות מאוד מאוד חמור וקשה. לכן יהיה מאוד קשה לתחזק את אותם מתקנים. אבל בכל זאת למרות כל המצב אנחנו לנושא החשוב הזה אנחנו מוכנים לשיתוף פעולה. אדוני היושב הראש בשבוע שעבר היה לנו כינוס של ועדות לזכויות הילד בכל רשות ורשות. את הוועדות האלה צריך להפעיל, צריך לתת להם תכנים, לתת להן משימות. אנחנו מוכנים לרכז את כל הגופים אם נצטרך במקומות מסוימים. אנחנו נורה לראש העיר שהוא יעמוד בראש הוועדה הזאת והוא יוביל את התהליך הזה של בטיחות בילדים.

אורלי משפט.

משפט אחד ששכחתי להגיד בתחילת הדרך. אני קודם כל מאוד מברכת את משרד הבריאות על ההובלה. זה לא דבר טריוויאלי שמשרד ממשלתי לוקח נושא שהוא לא רק באג'נדה שלו ומשרד הבריאות מוביל את הנושא הזה שנים רבות. לפני שהתחיל ארגון בטרם וסייע לבטרם להתחיל את צעדיו ולעשות את הדרך ותודה. נמצאים איתנו נציגים של הרבה רשויות מקומיות.
החל מהנציגים של עיריית בת ים, סגן ראש העיר ומנכ"ל העירייה וצוות בכיר ונציגים משפרעם ונתניה והוד השרון ואשדוד שבאמת לקחו על עצמם להוביל מהלך עירוני. יש פה את המהלך הלאומי של הכנסת, יש את המהלך העירוני כי בן אדם בסופו של דבר קודם גר בביתו, אחר כך בשכונתו ובעירו. לרשויות יש את היכולת והאחריות לקחת את הנושא הזה על אחריותן.

תודה. אני רוצה להודות לכל המשתתפים. תודה קודם כל לג'ואן, ג'ואן מאיפה את? אמרת אירופה, מאיזו מדינה את?

אני קנדית. אני אורחת בהרבה מדינות. אני באמת אירופאית.

אז אפילו הנציגה האירופאית היא מקנדה. אנחנו רוצים להודות לך שבאת לוועדה. אני רוצה להודות לכולם. יש לנו הודעת סיכום שהוועדה רואה שהאדישות וההתעלמות של מבוגרים מובילה למוות מיותר של ילדים. הוועדה מברכת את ארגון בטרם ואת כל העושים במלאכה. נחשפו כאן נתוני המדיניות הבטיחות של מדינת ישראל. הבטיחות שישראל מספקת לילדים ולנוער קיבלה ציון בינוני ועל כן עלינו להתגייס לעשות שינוי בנושא. נדרשת עבודה רב מערכתית. הוועדה קוראת לממשלת ישראל ולמשרד הבריאות להקים במהירות את הוועדה ולגבש מסקנות להכנת תוכנית לאומית כוללת לבטיחות ילדים. הוועדה לזכויות הילד וועדת הכלכלה יעקבו אחרי החלטות הממשלה, יעקבו אחר פעילות הוועדה לרבות הכנת התוכנית ויישומה. הוועדה מפנה את תשומת הלב של הנוגעים בדבר לנושא המגזר הלא יהודי והוועדה קוראת לארגון בטרם והנוגעים בדבר לקיים כנס בשיתוף השלטון המקומי וראשי הוועדות המקומיות. אני רוצה להודות לכולם על השתתפותם בכנס חשוב זה. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי נושא זה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40