PAGE
24
ועדת הכנסת

29.6.2009


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב ראשון









פרוטוקול מס' 22

מישיבת ועדת הכנסת

יום שני, ז' בתמוז התשס"ט (29 ביוני 2009), שעה 09:00

1. קביעת מסגרת הדיון להצעות להביע אי-אמון בממשלה

2. הרכב הוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת החינוך התרבות והספורט לדיון בפרק י"ד סעיפים 56 ו-58 מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009
3. הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון- מיזם חקלאי-תיירותי בנגב), התשס"ט-2009 של חברי הכנסת ישראל חסון, שלמה מולה, דוד רותם, אלכס מילר ואריה אלדד (פ/716) ושל חבר הכנסת רוברט אילטוב (פ/1342) - קביעת ועדה לדיון בהצעות החוק
4. סדרי הדיון בהצעת חוק תקציב המדינה לשנים 2009-2010 והצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010 ,(התשס"ט-2009, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית
5. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשס"ט-2009 (מ/438)

חברי הוועדה: זאב אלקין - היו"ר

רוחמה אברהם בלילא

זבולון אורלב

דני דנון

יריב לוין

מנחם אליעזר מוזס

שלמה מולה

אברהם מיכאלי

משה מטלון

ציון פיניאן

חה"כ זאב ביילסקי

חה"כ נסים זאב

חה"כ ישראל חסון

חה"כ אלכס מילר

חה"כ מאיר שטרית

איל ינון, מזכיר הכנסת

ירדנה מלר, סגנית מזכיר הכנסת

עו"ד דודי קופל, משרד התקשורת, לשכה משפטית

ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

אסתר מימון

1. קביעת מסגרת הדיון להצעות להביע אי-אמון בממשלה

בוקר טוב לחברים. אנחנו מתחילים את הדיון. הנושא הראשון על סדר-היום הוא קביעת מסגרת הדיון להצעות להביע אי-אמון בממשלה. יש היום שתי הצעות אי אמון ומבחינת סדר-היום יש לנו כמה חוקים אחרי הצעות האי-אמון, שאחת מהן היא הצעת חוק שהממשלה מביאה בקריאה הראשונה. לבטח יהיה עליה דיון די ער עם נוכחות גדולה.

איזה הצעת חוק?

הצעת חוק ממשלתית על הכרה בהוצאות המטפלות. כשאנחנו קובעים את סדר הדיון באי-אמון כדאי שנביא בחשבון- - -

זו הצעת חוק שהממשלה מביאה או שיש עליה דין רציפות?

זה מה שהממשלה מביאה.

למה לא לעשות הפוך, קודם לדון בהצעות שיש עליהן דין רציפות?

מה לעשות, תקנון הכנסת, חבר הכנסת מולה, בנוי בצורה כזאת שהממשלה מביאה חוקים, הכנסת דנה עליהם, ובמקביל אנחנו פועלים.

עשר דקות למציע, שלוש דקות לסיעה.

בעקבות הצעתה של חברת הכנסת אברהם שהבינה אותי מצוין אני מציע את ההצעה שלה – עשר דקות למציע ושלוש דקות לכל סיעה.

למה לא חמש דקות?

הלכתי בעקבות הצעתה של חברת הכנסת אברהם. אני מביא את הצעתה של חברת הכנסת אברהם להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – פה אחד

אושרה מסגרת לדיון בהצעת האי-אמון.

ההצעה אושרה. סיימנו עם הסעיף הראשון שעל סדר-היום.

2. הרכב הוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת החינוך התרבות והספורט לדיון בפרק י"ד סעיפים 56 ו-58 מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009

הסעיף השני על סדר-היום הוא הרכב הוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת החינוך התרבות והספורט לדיון בפרק י"ד סעיפים 56 ו-58 מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009.


אני מזכיר לכולם את ההקשר. ועדת הכנסת כבר אישרה את בקשתו של חבר הכנסת אורלב בסעיפים הספציפיים שאז החלטנו להעביר לוועדה משותפת בראשות יושב-ראש ועדת הכלכלה, ושתי הוועדות היו צריכות להעביר אלינו רק שמות שנאשר כאן. הוועדות העבירו את השמות, ואני מביא את זה לאישורכם.

חבר הכנסת אופיר אקוניס, שישמש גם כיושב-ראש של הוועדה המשותפת, חבר הכנסת כרמל שאמה, חבר הכנסת אמנון כהן, חבר הכנסת אלי אפללו, חבר הכנסת ישראל חסון. מטעם ועדת החינוך, התרבות והספורט: חבר הכנסת זבולון אורלב, חבר הכנסת ציון פיניאן, חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת מסעוד גנאים, חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. אני מביא את ההרכב שנמסר לנו. אני מביא לאישור את ההצעה הזאת.

אני מבקשת הצעה לסדר.

אני מביא את ההרכב הזה לאישור, כאמור בראשות חבר הכנסת אופיר אקוניס. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – פה אחד

אושר ההרכב של הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט.

הרכב הוועדה אושר, ואחרי שנכריז על ההרכב במליאה, הוועדה תוכל להתחיל את עבודתה על הסעיף הרלוונטי.

ג. הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון- מיזם חקלאי-תיירותי בנגב), התשס"ט-2009 של חברי הכנסת ישראל חסון, שלמה מולה, דוד רותם, אלכס מילר ואריה אלדד (פ/716) ושל חבר הכנסת רוברט אילטוב (פ/1342) - קביעת ועדה לדיון בהצעות החוק

הנושא השלישי על סדר היום הוא קביעת ועדה לדיון בהצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון- מיזם חקלאי-תיירותי בנגב), התשס"ט-2009. למעשה אלה שתי הצעות חוק: הצעת חוק של חבר הכנסת ישראל חסון (פ/716/18) והצעת חוק של חבר הכנסת רוברט אילטוב (פ/1342/18).


לפי מה שרשום אצלי, ההמלצה של הייעוץ המשפטי על שתי הצעות החוק היתה להעביר אותן לוועדת הכלכלה, עלתה גם הצעה להעביר את זה לוועדת הפנים, ואני הצעתי להעביר את הדיון בשתי הצעות החוק האלה לוועדת החוקה. אני מבין שגם קלעתי לדעתו של- - -

לא, זה השתנה.

ניסיתי לקלוע לדעתו של המציע.

אדוני היושב-ראש, זה השתנה גם על דעתו של יושב-ראש ועדת חוקה. במליאה הצעתי ועדת כלכלה, ושינינו את ההמלצה מוועדת החוקה לוועדת הכלכלה לפני כן. לא הספקתי לעדכן אותך.

מה היועצת המשפטית אומרת?

ועדת כלכלה.

אם המציע שינה דעתו, והוא ממליץ על ועדת הכלכלה, אני ודאי האחרון שאתנגד. ניסיתי רק להיות מתואם איתו בעניין הזה.

מה מציע רוברט אילטוב?

רוברט אילטוב לא פה. עד כמה שאני מבין, יושב-ראש ועדת החוקה לא מעוניין בזה, וגם יושב-ראש ועדת הפנים הודיע שהנושא הוא נושא מובהק של ועדת הכלכלה. מבחינה זו אין פה מחלוקת.


חבר הכנסת מוזס, רצית להעיר?

ועדת הכלכלה.

אני מביא לכאן להצבעה הצעה להעביר את הדיון בהצעת החוק לוועדת הכלכלה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – פה אחד

אושר להעביר את הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון - מיזם חקלאי-תיירותי בנגב), התשס"ט-2009, (פ/1342/18), ואת הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון - מיזם חקלאי-תיירותי בנגב), התשס"ט-2009, (פ/1342) לוועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך, התרבות והספורט.

הסעיף הזה אושר, וסיימנו את הדיון בו. שתי הצעות החוק עוברות לוועדת הכלכלה.

ד. סדרי הדיון בהצעת חוק תקציב המדינה לשנים 2009-2010 והצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010 ,(התשס"ט-2009, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית

אני מגיע לסעיף מס' 4 שעל סדר-היום.

אני מבקשת הצעה לסדר.

כן, חברת הכנסת אברהם.

לקחתי את שני הפרוטוקולים של ועדת הכנסת מ-2006 ו-2007. אני לא מדברת על קביעת סדרי הדיון, אני מדברת על הדחיפות בקביעת סדרי דיון כחודש לפני הדיון עצמו. הרי כל הוועדות עצמן נמצאות בתהליכי החקיקה, בתהליכי סיום, חוקים כאלה ואחרים, אנחנו כאופוזיציה נמצאים בשלבים של הכנת כל ההסתייגויות, ואם אני מסתכלת על שתי ההחלטות של ועדת הכנסת על סדרי הדיון, הן נקבעו כשלושה-ארבעה ימים לפני התקציב עצמו. אנחנו יודעים מתי אמור להתקיים הדיון בתקציב, הדיון אמור להתקיים ב-17-15 ביולי. נתכנס שבוע לפני זה, נחליט על סדרי הדיון, נדע לקראת מה אנחנו הולכים, נוכל גם לקבוע את סדרי הזמנים. לפיכך אני מציעה לדחות את הדיון הזה לעוד שלושה שבועות.

קודם כול, יכול להיות שאני טועה בחישובים שלי, אבל אנחנו רחוקים מלהיות שלושה שבועות לפני התקציב.

זה ב-17, והיום אנחנו ב-28.

קודם כול, היום אנחנו נמצאים ב-29, והשבוע שבו צריך להתחיל הדיון על התקציב וחוק ההסדרים, אם אנחנו רוצים לקיים דיון רציני ולא שעתיים בשני החוקים- - -

זה לא שעתיים, אנחנו יכולים לקבוע שבעוד עשרה ימים נתכנס ואז נקבע.

חברת הכנסת אברהם, הצעת הצעה לסדר, ואני מגיב. קודם כול, אנחנו נמצאים בדיוק שבועיים לפני הדיון, לא שלושה שבועות. על פניו, לפי התכנון הרגיל, כשמקצים שני, שלישי, רביעי לדיון בתקציב ובחוק ההסדרים, זה הזמן. היום יום שני, יש בדיוק שבועיים לתחילת הדיונים. גם ההצעה שאני מביא לוועדת הכנסת מדברת על כך שהדיון על התקציב ועל חוק הסדרים יתחיל ביום שני.

בדיון על התקציב שהיה ב-24 בדצמבר 2007, ההחלטה של ועדת הכנסת, שבה היה מהפך בכל מה שקשור לחוק הסדרים, ניתנה ב-18 בדצמבר. זה שישה ימים. ב-2006 התקציב נדון ב-2 בינואר 2007, ב-27 בדצמבר 2006, דהיינו, חמישה ימים לפני קבעו את סדר הדיון. אנחנו צריכים להתנהל בסדר, יש עוד שלבים של עבודה בוועדות, נדחה את זה לשבוע הבא, לא יקרה שום דבר, אם אתה רוצה לנסות להגיע להסכמות.

קודם כול, ניסיתי להגיע להסכמות, ונאמר לי על ידי נציג רשמי של סיעת קדימה שסיעת קדימה לא מעוניינת בהסכמות, לפחות לפני הדיון בוועדת הכנסת. זאת התשובה שקיבלתי בשם סיעת קדימה.

איזה דיון בוועדת הכנסת?

הדיון היום.

זה לא קשור. מה זה קשור?

עמדתנו היא, שאין שום הסכמה, שום דבר.

אם זאת העמדה, מה הטעם לדחות את הדיון בעוד שבוע? אין שום טעם לדחות את זה בעוד שבוע.

נדון, אין בעיה.

חשוב לוועדות לדעת באיזו מסגרת זמן הן עובדות. אגב, אנחנו מדברים כאן על שנה חריגה, היא דומה למה שהיה ב-2006 – לא בסוף 2006, אלא ב-2006, אז כשהוקמה ממשלה, והיינו צריכים להעביר את התקציב ואת חוק ההסדרים בסדר זמן מצומצם מאוד, דומה למה שאנחנו נמצאים בו היום – זה גם הדגם שלאורו הלכתי, אני גם מביא לפה הצעה שבנויה כולה על הדגם הזה, כמעט בלי לסטות ימינה ושמאלה. היות שכנראה, נכון לעכשיו לפחות, העמדה שאין הסכמות, אין טעם לעכב את הדיון בוועדת הכנסת, צריך לקיים אותו, ועדת הכנסת צריכה לקבל את ההחלטה שלה, והוועדות וחברי הכנסת ידעו איך להיערך.

מה זה מפריע להגיש הסתייגויות?

לא מפריע. להפך, זה גם מאפשר לחברי הכנסת לעשות הערכה נכונה כמה זמן יוקצב להסתייגויות, האם להגיש הסתייגויות לדיבור בלבד או להגיש הסתייגויות מהותיות. אני יודע שהלשכה המשפטית מראש, עוד לפני הדיון הזה, המליצה להגיש הסתייגויות מהותיות ולא להגיש הסתייגויות דיבור, כי יש הרבה הסתייגויות מהותיות לתקציב ולחוק ההסדרים, ולכן ההחלטה כאן תאפשר לכנסת להיערך נכון לדיונים שלפניה.

14:56 ההצעה שאני מביא לוועדת הכנסת זאת הצעה שבנויה על התקדים של אותו הדיון בתקציב של שנת 2006, לא בסוף 2006, כשהוקמה ממשלה חדשה והיתה צריכה לאשר בכנסת תקציב מהר. אני אביא את הצעתי, ואתם יכולים לבדוק אם היא בנויה על המתכונת של ההצעה ההיא. ההצעה שאני מביא לכאן היא כזאת: סעיף ראשון, בהתאם לאותה החלטה, לפטור מחובת הנחה של יום אחד, לפני הקריאה השנייה והקריאה השלישית את החוקים של התקציב וחוק ההסדרים. אני לומד מיושבי-ראש ועדות הכנסת הקודמים, זאת ההצעה שהיתה אז ואושרה, ואני חושב שזה נכון, כי האלטרנטיבה, שאם לא נפטור את התקציב ואת חוק ההסדרים מחובת הנחה, ועדות יצטרכו- - -

מתי מניחים את התקציב לפי תפיסתכם על שולחן הכנסת?

ביום שני.

למה לא ביום ראשון, וזה חוסך עוד יום?

צריך לכנס את המליאה בשביל זה, וזה מיותר לכנס את המליאה רק בשביל לחסוך את הפטור מחובת הנחה.

לא, להתחיל את הדיונים מיום ראשון. למה לא להתחיל ביום ראשון?

יש הרבה עבודה של הלשכה המשפטית. אנחנו רוצים למצות את הדיון בוועדות השונות של הכנסת בחוק ההסדרים עד תומו, לתת מקסימום.

אני מציע לטובתכם, כדי שיהיה יותר זמן דיון, כי תיכף תראה שיש בעיה גדולה.

בזמן דיון אני לא מאמין שתהיה בעיה גדולה.

ההצעה שאני מביא לכאן היא הצעה שהדיון יתחיל ביום שני בשעה 11:00, לפני הדיון על התקציב. אני מניח שהאופוזיציה תרצה לקיים אי-אמון כהרגלה, אלא אם כן תודיעו לי שאת מוותרים על זה. אגב, גם ב-2006 האופוזיציה לא ויתרה והתקיים דיון בהצעות האי-אמון.

זה ברור.

אני מציע שנאשר מראש, כחלק מאותה החלטה, כמו שעשו גם אז, מסגרת זמן לאותו אי-אמון, שמסגרת הזמן תהיה10 דקות לכל מציע ושלוש דקות לכל סיעה.

למה לא חמש?

כי זה מה שאני מציע, אתה יכול להציע חמש דקות. לפי ההצעה הזאת הדיון באי-אמון יסתיים בערך בשעה 13:00, אם זאת ההצעה שתתקבל, ובשעה 13:00 יתחיל הדיון על חוק ההסדרים.

אם הממשלה תיפול ב-13:00, לא תוכלו בכלל לקיים את הדיון...

אם הממשלה תיפול, לכנסת יהיו שתי אפשרויות: אפשרות אחת שתהיה לכנסת זה כן לאשר את התקציב כדי לא להתפזר, הכנסת יכולה לא לאשר את התקציב, ואז היא תיפול יחד עם הממשלה ותלך הביתה, על הקואליציה, האופוזיציה וכולנו.

אם אתה מוכן לאפשרות הראשונה, אני מוכן לחוק התקציב...

הדיון על חוק ההסדרים יתחיל בשעה 13:00, אחרי האי-אמון, וההצבעות, לפי ההצעה הזאת, יתקיימו בשעה 13:00 למחרת.

בבוקר?

בצהרים, שעה 13:00. זאת הערה מאוד נכונה, בשבוע הזה יש כל מיני אפשרויות, אז אני אדייק, אני אקבל את ההערה. הדיון יתחיל בשעה 13:00, וההצבעות על חוק ההסדרים יתחילו בשעה 13:00. באותה שנה התקבלה החלטה להפסיק את הצגת ההסתייגויות בשעה 24:00 בלילה ולפתוח את המליאה מחדש בשעה 09:00 בבוקר. אני מביא את ההצעה הזאת, אבל אם האופוזיציה תתעקש שהיא רוצה להגיש הסתייגויות ולהציג אותן גם בלילה, ולנצל את הזמן הזה, אין בעיה, ובלבד שאנחנו מחליטים כאן על שעת ההצבעה.

הקואליציה יכולה לא לבוא לדיון...

מה זאת אומרת שעת הצבעה? אתה מחליט על שעת הצבעה?

אני מציע לוועדה החלטה שגם תקבע את סדרי הזמן.

הרי הכלי היחיד שיש בידי האופוזיציה זאת הזכות לדבר, לזעוק ולהראות את הפרטים הקטנים, כי בדרך כלל אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. השאלה שלי אליך, ארבל אסטרחן, אם ועדת הכנסת קבעה, כפי שהיא רוצה לקבוע עכשיו, את ההצבעות על חוק ההסדרים, ונניח שלא סיימנו את כל ההסתייגויות שלנו, אז מבטלים את כל האופוזיציה והולכים להצבעות?

כל המשמעות של קביעת מסגרת הדיון, שמשך הדיון לא יושפע ממספר ההסתייגויות שמוגשות.

מנהג קבוע בזמן קבוע.

זה הרעיון של סעיף 131.

זה גם הרעיון של סעיף 148.

תפעיל מעכשיו את סעיף 131.

זה מה שאני עושה.

מעכשיו אתה רוצה לקבוע את סעיף 131?

בוודאי.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש שתגמור להציג את לוח-הזמנים.

למען הסר ספק, בעקבות התקדים של אותה שנה של 2006, אגב גם של השנים שבאו אחרי זה, ועדת הכנסת תמיד קבעה סדרי דיון על התקציב ועל חוק ההסדרים, בהתאם לסעיפים 131 ו-148. למשל, אני מסתכל על הפרוטוקול של 2006. הופעל סעיף 148 לעניין הזה.

מה זה 148?

"הכנסת לא תדון בשום עניין בצורת דיון החורגת מהוראות התקנון או מהתקדימים, אלא אם כן דנה והחליטה ועדת הכנסת על כך."

הכוחנות והדורסנות עומדת במלוא עוזה.

לא, חס וחלילה. חברת הכנסת אברהם, עמדת בראש ועדת הכנסת, שהמשפט הראשון שאני קורא מהחלטת אותה ועדה: ועדת הכנסת קבעה מכוח סעיף 148 וכן הלאה.

אני מדברת על סעיף 131.

אני רוצה לסיים את ההצגה של המתווה המוצע. בשעה 13:00 בצהרים יתחילו הצבעות על חוק ההסדרים. למחרת, בשעה 09:00 בבוקר, ביום רביעי, יתחיל הדיון על הצעת חוק התקציב.

באיזו שעה יתחיל הדיון?

אני חוזר, ב-13:00 בצהרים, ביום שני, יתחיל דיון בחוק ההסדרים. הדיון יתקיים במשך כל הלילה. אנחנו כאן נהיה אפילו יותר לארג'ים מוועדת הכנסת בשנת 2006. לפי בקשה מיוחדת של האופוזיציה נשאיר את המליאה פתוחה גם בשעות הלילה כדי לאפשר יותר זמן להצגת ההסתייגויות.

אם הם לא רוצים לדבר והם עייפים, הם חייבים בכל זאת לדבר?

תהיה הפסקה. לפי סעיף 131 ו-148 אפשר לקבוע שעות הצבעה. בשעה 13:00 בצהרים, ביום שלישי, יתחילו ההצבעות על חוק ההסדרים. ב-2006 היו 17 שעות, כאן אנחנו מקצים 24 שעות, בין לבין תתקיים הצבעה של ההסתייגויות.

מתי האי אמון?

בבוקר, בשעה 11:00, ובשעה 13:00 בצהרים יתחילו, יכול להיות שתהיה סטייה קלה, בהתאם לסיום האי-אמון. ביום שלישי, בשעה 13:00 בצהרים, יתחילו ההצבעות על חוק ההסדרים. ביום רביעי, ב-09:00 בבוקר, יתחיל הדיון על חוק התקציב, וביום רביעי, בשעה 17:00 אחר הצהרים, יתחילו הצבעות על חוק התקציב, שוב, בהתאם לאותה מסגרת בדיוק שנקבעה בשנת 2006. תיכף יהיו לי גם כמה הערות לגבי סדרי הדיון. עד עכשיו פרסתי את לוח-הזמנים בהצעה הזאת.

מתי ההצבעה על ההתייעלות?

ביום שלישי, בשעה 13:00 בצהרים, מתחילות ההצבעות, ויסתיימו מתי שיסתיימו.

אתה קובע מסגרת זמן מצומצמת לדיון בחוק התקציב?

אני קובע אותה מסגרת זמן שנקבעה בשנת 2006.

אנחנו לא ב-2006, דבר איתנו על 2009.

ב-2006 היו אנשים הרבה יותר מנוסים ממני בראשות ועדת הכנסת, הלכתי ללמוד מה הם הציעו, אני הולך בעקבותיהם, אני לומד מהמורים הכי טובים שיש בבניין הזה.

ביום חמישי באותו שבוע או שבוע אחרי זה?

אני מדבר על מסגרת אותו שבוע? למען הסר ספק, יום שני זה ה-13, ביום שלישי זה ה-14, ביום רביעי זה ה-15.


לגבי סדר הדיון, הדיון לגבי הסתייגויות לחוק ההסדרים, כמו שהוחלט אז, זה דיון אישי. לגבי חלוקת הזמן, אני אגיד משהו כללי, שוב על בסיס אותה הצעה שהיתה בשנת 2006. לגבי הדיון על התקציב, ההצעה שהדיון על התקציב יהיה סיעתי, שוב כמו שהוחלט אז, ואז הוחלט של-12 הדוברים הראשונים יהיו 10 דקות ול-12 הדוברים האחרונים שחותמים את הדיון יהיו חמש דקות, וכל השאר יתחלק בין הסיעות. הנוסחה הנוספת שנקבעה אז, ואני נשאר צמוד אליה, שחלוקת הזמן תהיה: שני שלישים לסיעות האופוזיציה, שליש לסיעות הקואליציה. אגב, עד כמה שאני מבין את ההחלטה, זה נכון לגבי שתי הצעות החוק, זה נכון גם לגבי הדיון הסיעתי בחוק התקציב, וזה נכון גם לגבי הדיון האישי, על ההסתייגויות. היות שמספר ההסתייגויות הרבה יותר גדול ממסגרת הזמן שאני מציע לקבוע, חלוקת הזמן תהיה שני שלישים לאופוזיציה, שליש לקואליציה, אם יהיו הסתייגויות של חברים מהקואליציה.

נעשה חמש ושלוש. מי שבאופוזיציה - תן לו חמש דקות, מי שבקואליציה - תן לו שלוש דקות.

הערה נוספת לגבי סדרי הדיון. אני כבר מציע מראש לאשרר תקדים שכבר קיים בתקנון הכנסת. הוא מופיע בהערה ולא מופיע בגוף התקנון. בדרך כלל פועלים על-פי התקדימים מבלי לקיים על זה דיון חוזר, אבל למען הסר ספק, במסגרת אותה הצעה, אני מציע לאשרר את התקדים שמופיע בהערה מס' 1, בסעיף 131. זאת ההחלטה המפורסמת שהוביל יושב-ראש ועדת הכנסת, נדמה לי רוני בר-און, אם אינני טועה, גם הוא הרבה יורת מנוסה ממני, ההערה המפורסמת על סדרי הצבעות במקרים שמדובר על הצעות דומות, כלומר, לחילופין.


אני אקרא את ההחלטה: "החלטת ועדת הכנסת בענין הצבעה על סדרת הסתייגויות בקריאה השניה מיום י"ד בכסלו התשס"ד - 9.12.2003: בתוקף סמכותה לפי סעיף 131 לתקנון הכנסת, מחליטה ועדת הכנסת לענין הדיון על החוקים הנלווים לחוק התקציב השנתי וחוקים בעלי אופי דומה, כדלקמן" - אגב, ההחלטה אז היתה החלטה כוללת, היא היתה גם על החוקים הנלווים ועל חוקים דומים. היא לא היתה פר מקרה, אבל למען הסר ספק, אני רוצה שהיא תיכנס להחלטה שלנו - "הוגשו לסעיף בהצעת חוק הסתייגויות, שבמהותן הן הצעות שונות לתיקון פרט או מרכיב מסוים שבסעיף, ובכלל זה שיעורים, כמויות, אחוזים, תאריכים, משקלים ומידות, שמות, צבעים, השתייכות לקבוצה, תיקוני לשון ותחביר וכיוצא באלה (להלן - סדרת הסתייגויות), יחולו, בעת הקריאה השניה, הוראות אלה: (1) היושב ראש רשאי להעמיד להצבעה כל סדרת הסתייגויות, בחטיבה אחת; (2) (א) קיבלה סדרת הסתייגויות רוב של המצביעים בהצבעה כאמור בסעיף (1), יעמיד היושב ראש להצבעה את ההסתייגויות הכלולות באותה סדרת   הסתייגויות, אחת לאחת; (ב) לא קיבלה סדרת הסתייגויות רוב של המצביעים, יראו כאילו דחתה   הכנסת את כל ההסתייגויות הכלולות באותה סדרה; (3) הצביעה הכנסת אחת לאחת על הסתייגויות הכלולות בסדרת הסתייגויות, כאמור בסעיף (2)(א), ולא קיבלה אף אחת מההסתייגויות רוב של המצביעים, יעמיד היושב ראש להצבעה את הסעיף כהצעת הוועדה, או בנוסח הכולל הסתייגויות אחרות שהתקבלו לאותו סעיף, לפי הענין." - זאת ההחלטה שהתקבלה אז על ידי ועדת הכנסת.

זאת ההצעה שאני מביא, במכלול המלא שלה, עם לוחות הזמנים שנקראו פה, עם סדרי הדיון ועם אשרור מחודש של החלטת ועדת הכנסת המפורסמת מה-9 בדצמבר 2003.

הערה לסדר. קודם כול, אני מבין שאתה מפעיל את סעיף 131 ואת סעיף 148 לפי המתכונת הקודמת. הווה לומד ממה שאתה עושה עכשיו, הרי בזמנו כשעשו את התרגיל הזה ב-2006 והפעילו פעם ראשונה בכנסת את סעיף 131- - -

זה לא היה ב-2006.

זה היה ב-2003.

אתם טועים. חבר הכנסת שטרית, כדי לחסוך אני אביא את ההיסטוריה. קודם כול, לגבי הפעלה של סעיף 131 על חוק ההסדרים וחוק התקציב, זו הפעלה רגילה. אני לא זוכר מתי הוא לא הופעל. ניסיתי להתחקות אחרי ההסיטוריה מתי, בדיון על התקציב ועל חוק ההסדרים, לא הפעילו את סעיף 131 ו-סעיף 148, ולא מצאתי.

הסעיף הזה נועד לחוק התקציב.

הסעיף הזה מראש נכנס לתקנון לחוק התקציב ולחוק ההסדרים.

לא השתמשו בו.

השתמשו בו כל השנים.

למיטב ידיעתי, שום יושב-ראש כנסת לא הסכים להשתמש בזה.

אתה טועה. אני אביא את כל התקדימים של השימוש בסעיף הזה. בסעיף הזה תמיד השתמשו לגבי תקציב וחוק ההסדרים--

בהסכמה.

148, זה הסכמה.

--בנוסף, בסעיף הזה השתמשו כך: "הדיון וההצבעה בקריאה השניה והשלישית על חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (החלטת ועדת הכנסת מיום 10.1.1996", השתמשו בזה על חוק, לא על חוק ההסדרים והתקציב. אחר כך "הדיון וההצבעה בקריאה השניה והשלישית על חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 10) בשנת 2000". בנוסף, בשנת 2004 השתמשו בו לצורך דיון על חוק יישום תוכנית ההתנתקות. וכאמור השתמשו בו לגבי ההצבעה בשנת 2003, על ההצבעה שאמרתי שאז ההחלטה היתה תקדימית, היא לא היתה החלטה פר המקרה של 2003, אלא היתה גם להלן, אבל ליתר ביטחון הבאתי אותה לכאן.

אתה אומר: הנה, ב-2006 הממשלה, שעכשיו האופוזיציה, הביאה את ההצעות לסדר, ואתה אומר שאתה מעתיק אותן ואתה מגיש לה הצעה שהיא עשתה, אז שלא תבוא אלי בטענות, מה לכם להלין.

להיפך, שיפרתי אותה.

על זה אני מתריע בכנסת, חזור והתרע, בכל פעם מחדש, ואני אומר לממשלה: חברים, היו זהירים במעשיכם, כי הגלגל יכול להתהפך, אתם יכולים לראות את עצמכם בצד השני של השולחן. אני אומר לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, מהנתונים, כמו שאתה מציג, ברור לך שהמשמעות היא אחת, זו סתימת הפה לאופוזיציה. אני אסביר מדוע. אני מעריך שמספר ההסתייגויות המהותיות שיוגשו בוועדות הכנסת השונות על חוק ההסדרים, שהוא חוק גרוע מכל בחינה שהיא - אגב, גרוע לתומכים של הממשלה, כי הוא חוק דרקוני, פוגע בחלשים בצורה דרסטית, פשוט קורע את החלשים ומשפר מאוד את מצב העשירים. ככל שאני זוכר את הליכוד לפחות, אם הוא לא שינה את דרך ז'בוטינסקי, הוא צריך ללכת הפוך, לתמוך בחלשים ולפגוע יותר בעשירים - יוגשו על ידי האופוזיציה סדר גודל של לפחות 4,000 הסתייגויות מהותיות. המשמעות של מה שאתה אומר, שברוב ההסתייגויות שיידונו לא נוכל לדבר.

איך שתחליטו לחלק את הזמן.

לא נוכל לדבר, לא נוכל להביא לידי ביטוי את רוב ההסתייגויות. ניחא, אתה משתמש בסעיף 131 על בסיס תקדים, ואני לא יכול לבוא אליך בטענות שאתה משתמש, כי אתה אומר, מבחינתך, בצורה חכמה, אתה אומר, שאתה מעתיק את מה שעשינו. אני, אגב, לא אהבתי מה שעשו אז, ואני לא אוהב את מה שאתם עושים עכשיו. אני אומר לך דוגרי, אני לא אוהב את התרגילים האלה, כי זה לא נכון.

אגב, זה לא תרגילים. הסעיף הזה בתקנון, אם תבדוק, נועד במיוחד לתקציב ולחוק ההסדרים. כשמפעילים אותו על חוק נוסף, זה באמת מעשה לא פשוט.

אדוני היושב-ראש, אני כמעט לא מכיר יושבי-ראש כנסת שהסכימו להשתמש בסעיף 131, אלא אם היתה הסכמה בין הצדדים.

תסכים. כופין אותו, עד שאומר רוצה אני.

אתה אומר, אונסים אותך, תסכים, תתמסר. למה להילחם?


אין יושב-ראש כנסת שהסכים להשתמש בסעיף 131 ללא הסכמה. אתם הולכים פה בדרך אגרסיבית מאוד, אתה משתמש בנימוק שהממשלה הקודמת עשתה את זה, שבעיני גם זה היה רע, כי אנחנו גורמים לכך שברוב ההסתייגויות המהותיות שיעלו לא נוכל לדבר. ניחא, הבעיה שמפריעה לי שאתה גם קובע זמן מוגבל להצבעות. אם באמת לא תתנו לדבר על ההסתייגויות, האם ניתן לממשלה, היועצת המשפטית- - -

לא קבעתי זמן מוגבל להצבעות. מתי שמעת את זה?

אנחנו מדברים גלויות. מאחר שאין הסכמות, מותר לי להצביע על כל הצבעה בהצבעה שמית.

על פניו, כן.

יכול להיות שנעשה את זה.

סליחה שאני קוטע אותך, אתה בעצמך אמרת שאתה לא אוהב את כל התרגילים האלה. חכה, עוד נחזיר לך את הדברים האלה. כל תקדים שעכשיו תקבע, יחזור אליך. קודם הטפת מוסר, אז על תטיף מוסר.

תן לי לסיים את דברי. אני אומר שאני לא אוהב את התרגילים האלה ולא אוהב תרגילים אחרים, אבל אם מכריחים אותנו, אין ברירה אלא להשתמש בכלים שיש.

מה אתה מציע?

מאחר שמפריעים לי באמצע, אני לא מצליח להגיד.

חבר הכנסת אורלב אני מעיר לעצמי ולך שלא נפריע לחבר הכנסת שטרית לסיים את דבריו.

אתה גם יכול להעביר החלטה בוועדת הכנסת באותה הזדמנות. אם אתה כבר הולך עד הסוף, תעביר החלטה שאי אפשר לעשות הצבעות שמיות. בבקשה. תעביר החלטה, יש לכם רוב, אתם יכולים להעביר גם את זה. תעביר. תרוץ בריצה מהירה ונגמור את העניין.


אני אומר לך את כל זה, מכיוון שאם אתם מאלצים אותנו לפעול בלי הסכמות, זאת אומרת, שגם ההצבעות לא יגיעו לכלל סיום, אתם לא תגמרו את התקציב ב-16 בחודש לפי התחזית שלי. יכול להיות שאני טועה, אבל לפי התחזית שלי.


על כן, אדוני היושב-ראש, יש לי הצעה בשבילך. אני אומר לך שמה שעושים עכשיו בכל הדיונים על התקציב זה הפך להיות בדיחה, הדיבור הוא לא דיבור לעניין, ההצבעות הן לא הצבעות לעניין, הפעולה של חברי הכנסת לא לעניין, הסיפור של ההצבעות השמיות, בכל פעם מחדש, הוא לא לעניין.

מאיר, מה אתה מציע? היית שר האוצר.

חבר הכנסת דנון, אני מציע שניתן לחבר הכנסת שטרית לסיים.

אם אתם באמת רוצים לתקן עולם, בסדר, יש לכם רוב להעביר מה שאתם רוצים, נעביר מה שאתם רוצים. מי יודע אם לא לעת הזאת הגעת למלכות. יש לך הזדמנות לתקן את תקנון הכנסת בכלל בהשוואה לכל דיוני התקציב ולקבוע דבר אחר לגמרי בהסכמה, שיחול החל מהתקציב הזה ואילך. לפחות נתקן משהו, נתקן את התקציב הזה, נתקן את העתיד, כך שלא משנה מי ישב בממשלה ומי ישב באופוזיציה, יהיו סדרי דיון ברורים.

זו הצעה מעניינת. באיזו צורה אתה מציע לתקן?

בהסכמה. אפשר לעשות כל מיני שינויים, ואני בעד שינויים שיקבעו לוח זמנים מסודר להנמקה, שלא תהיה הצבעה שמית על כל נושא. אם אתה מוכן להגיע להסכמה, אני מוכן לשבת איתך ולדון בהסכמה. נעשה תיקון תקנון על דעת שני חלקי הבית, שיהיה קבוע, ונכתוב שאי אפשר לשנות, כדי שלא כל ממשלה שנכנסת תעשה דברים גרועים יותר. אני פתוח. עכשיו אנחנו נמצאים במיעוט, אתה הרוב, אתה יכול להעביר כל החלטה שאתה רוצה, זה בסדר, ואנחנו נילחם בכלים שיש לנו, אם אין לנו ברירה. לי אכפת מהכנסת ומהמדינה, ואולי זו ההזדמנות, בזמן שנותר. אתה רוצה להעביר החלטה היום, תעביר, אבל אני מציע לך בזמן שנותר, בשבוע הקרוב, לחשוב בהסכמה על גיבוש כללים חדשים בתקנון, לתקן בתקנון הכנסת כללים חדשים לדיוני תקציב ולקבוע סדרי ניהול ודיון נורמליים, ואני אומר את זה כאיש האופוזיציה, שיחולו מהיום ואילך על כל כנסת. זה טוב למדינה, זה טוב לכנסת. הכנסת מתבזה מכל התרגילים האלה, משני הכיוונים. זה לא לכבודה של הכנסת שבצורה אגרסיבית תמחקו אותנו, ואנחנו נילחם בכל הכלים ונעשה כל תרגיל אפשרי. לא ראיתי שזה מוסיף כבוד לכנסת, לא לקואליציה ולא לאופוזיציה. עד כאן.

אנחנו עושים חסד גדול לאופוזיציה בכך שאנחנו מגבילים אותה. הרי בסך הכול אני מאמין שמדברים מתוך צער וכאב, הם כואבים את כאבו של הציבור. זה כמו בברכת המזון, אסור לתת לך לכוון, שחס ושלום אדם, מתוך צער על חורבן הבית, יכול לפגוע בעצמו.

פעם אחת נראה אותך מוותר על זכות הדיבור כשאתה במליאה.

אני גם יוצא מתוך הנחה שמתוך הכאב והצער שיש להם, הם יעשו אותו תרגיל שהם עשו בשבוע שעבר, הם יצאו ויעזבו בטריקה. הם עלולים לעשות את זה, הם לא ישלימו עם המצב הזה. לכן, אדוני היושב-ראש, צריך גם לתכנן אולי להקדים את ההצבעה, ולא צריך לקבוע את זה ליום חמישי בערב, עם כל הכבוד. מגיע ערב שבת, צריך להתחיל להכין את החמין.

לא הצעתי יום חמישי, טעית, הצעתי יום רביעי.

אתה אומר שאין הגבלה, הם יכולים לשבת עד ערב שבת.

אם הם יצאו, ההצבעות יהיו במהירות.

הם יכולים להתחיל ביום רביעי בלילה, לפי מה שהוא אמר--

ב-17:00.

--4,000 הסתייגויות, מספיק שיבקשו 100 הצבעות שמיות, אנחנו יכולים להישאר עד ערב שבת. צריכה להיות מין הסכמה, ותמיד היתה הסכמה, על כמה מתוך ההסתייגויות המהותיות, 30-20, מצביעים עליהן בהצבעה שמית.

מה אתה אומר?

זה תמיד היה? לא היינו באותה צלחת?

היינו באותה קואליציה. אז מה?

תמשיכו בדרך הזאת- - -

חבר הכנסת נסים זאב, אתה צודק- - -

זה תמיד היה. אני עשר שנים בכנסת, זה תמיד היה.

אתה צודק, רק שההסכמות האלה לא היו החלטות של ועדת הכנסת, אלא היו הסכמות בשולחן ההסכמות בין קואליציה לאופוזיציה.


לגבי ההצבעה של חבר הכנסת שטרית, וזה גם קשור להצעה שהצעת- - -

מיום חמישי הבוקר, כשחיים רמון פורש, אני אהיה ותיק חברי הכנסת.

אני מתייחס להצעתך, אתה ותיק חברי הכנסת עוד מעט וכדאי שלדברים שלך יתייחסו ברצינות הראויה.


אמרתי בגילוי נאות, וכולנו יודעים שזה נכון, שלפני שהגעתי לדיון הזה הצעתי לאופוזיציה להגיע להסכמות סביב ההצבעות על התקציב וחוק ההסדרים, ואישרת את דברי בתחילת הדיון, אמרת שההחלטה שלכם בינתיים היא לא להגיע לשום הסכמות. לכן הבאתי את זה לכאן בלי להגיע להסכמות, כי כשאומרים לי שהחלטתם לא להגיע להסכמות, אין לי סיבה לחכות.


עדיין, אני רוצה להפנות את תשומת לבך, למרות שלא הגענו לשום הסכמות, לא סטיתי לרעה מבחינת האופוזיציה, ולו בפסיק אחד, ממה שהוחלט ב-2006, אפילו שיפרתי את זה בשתי נקודות. האחת, תוספת הזמן לדיון בהסתייגויות בחוק ההסדרים, שאמרנו שנשאיר את המליאה פתוחה כל הלילה. השנייה, באותה שנה היתה עוד החלטה של ועדת הכנסת, שאני אקרא, זה סעיף 2: ניתן להתחיל את הדיון בהצעת חוק ההסדרים לשנת 2006 גם אם נוסח הצעת החוק לא הונח במלואו על שולחן הכנסת. התייעצתי עם הייעוץ המשפטי, ובעקבות ההתייעצות הזאת החלטתי לא להביא את ההצעה הזאת, למרות שהיא כמובן נותנת הרבה יותר חופש לוועדות לפעול, כי זה לא מחייב אותן לסיים. ובכל זאת אני לא עושה לעצמנו הנחה, שניתן להתחיל את הדיון רק כשחלקים של החוק מונחים על שולחן הכנסת. ההצעה שאני מביא, למרות שלא היו הסכמות, היא משופרת בשתי נקודות מהותיות בהשוואה לשנת 2006.


לגבי הצעתך, לתקן את הדברים לעתיד, אני חושב שזאת הצעה מעניינת מאוד, אני מתייחס אליה בשיא הרצינות גם כיושב-ראש ועדת הכנסת, אלא שכל מי שרואה את לוחות-הזמנים מבין שלא ניתן לסיים את זה בלוחות-הזמנים הקיימים עד להצבעה על התקציב ועל חוק ההסדרים האלה, כי תיקון בתקנון הכנסת דורש- - -

שבועיים.

צריך הגיע להסכמות, אחר כך להביא את זה לוועדת הכנסת, אחר כך להעלות את למליאה, ואז לספור שבועיים.


אני מרים את הכפפה, אני אביא את ההצעה שהצעתי כאן להצבעה. עם זאת, אני מוכן מהיום להיכנס לתהליך של דיונים והסכמות מול האופוזיציה לצורך שני דברים: האחד, אם נגיע להסכמות על תיקון תקנון, מיד להריץ אותו במקביל, מקסימום הוא יסתיים אחר כך, אבל הוא יתחיל כבר מעכשיו, לפני ההצבעות על התקציב ועל חוק ההסדרים, ואני מתחייב בפניכם, שגם נשלים אותו ונתקן את התקנון בהתאם. אני חושב שאתה צודק, שצריך לקבוע כאן כללים ברורים, ולא להשאיר את זה בכל פעם למשחקים כאלה או אחרים. אני מקבל את זה בהחלט.


השני, אם במסגרת הדיונים האלה נגיע להבנות שאנחנו צריכים לשנות. אני לא רואה כאן הרבה שאפשר לשנות, אבל אם נגיע להבנות שצריך לשנות את החלטת ועדת הכנסת, שאני מביא להצבעה היום, אני אביא את זה לוועדת הכנסת לשינוי. אגב, גם זה היה. קראתי את הפרוטוקולים, והיו הרבה מקרים שוועדת הכנסת החליטה על סדרי דיון, התכנסה לאחר מכן ושינתה את סדרי הדיון.

עשינו את זה בקריאה הראשונה לפני שבוע.

אפילו אנחנו עשינו את זה בקריאה הראשונה לפני שבוע.

אני מציעה, אדוני היושב-ראש, שאם הולכים להצבעות, עדיין אל תצביע בעניין בוועדת הכנסת. הרי את ועדת הכנסת אתה תמיד יכול לכנס מהרגע להרגע. אל תכניס אותנו לפינה. אם אתה מביא את זה להצבעה, אין הסכמות על כלום, לא נדבר על שום דבר.

אני לא חושב שבתוך יומיים כבר נשנה את התקנון ונביא אותו לאישור. צריך ללכת ברוח הדברים שאדוני אמר, בהסכמות.

מציעה חברת הכנסת שלא נאשר את סדרי הדיון היום, אלא ניכנס לתהליך ההסכמות- - -

זה לא לחוץ ממילא, יש לך עוד שבועיים להידברות.

הסברתי למה אני מביא את זה היום. הבאתי את זה היום משתי סיבות.

אתה יכול לחכות עד יום רביעי אחר הצהרים, ואם אין תהליך של הסכמות והידברות, אתה יכול לכנס את ועדת הכנסת, כפי שעשית קודם, ולהביא את זה להצבעה.

אם את אומרת: תשמע, אל תביא להצבעות, יש לנו עניין להיכנס להידברות ולהגיע להסכמות, זה עניין אחד- - -

זה מה שמאיר שטרית הציע.

אני לא יודע אם הוא הציע את זה בשם קדימה. הוא אומר שהוא קיבל הודעה מוסמכת מטעם- - -

גם אם אני חלוקה על מאיר שטרית, מאיר שטרית אמר, נלך עם מאיר. מאיר שטרית אמר שיש ניסיון להגיע להידברות, נלך עם מאיר שטרית.

אני מייצג את קדימה לצורך העניין, אחרת לא הייתי יושב פה.

אם ההודעה הרשמית - אני חושב שזה כך, אני מכיר את חבר הכנסת שטרית, אני תמיד בטוח שהוא מדבר ברשות ובסמכות - שהאופוזיציה מוכנה להיכנס לתהליך של קביעת הסכמות, היא הודעה מעודכנת, ופרסתי כאן את ההצעה שלנו, לפחות לתחילת אותו דיון לגבי השנה הספציפית, והוא מציע להגיע להחלטה מסודרת גם על שינוי תקנון, למרות שאפשר להפריד את שני הדברים - אפשר להגיע להסכמות לגבי השנה הזאת, ובמקביל להמשיך את הדיון, שאולי ייקח קצת יותר זמן ללטש לגבי שינוי בתקנון - אני חושב שזאת בהחלט החלטה רצינית וראויה, וניתן לתת עוד כמה ימים לתהליך הזה להבשיל. אני מקבל את ההצעה של החברים, ואני אעכב את ההחלטה בכמה ימים.

1. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשס"ט-2009 (מ/438)

יש תוספת לסדר היום, זה הסעיף האחרון לסדר-היום. בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשס"ט-2009. נמצא כאן נציג הלשכה המשפטית. תציג בקצרה מה הדחיפות. תאמינו לי, כשתקשיבו לו, אני בטוח שנאשר כאן פה אחד את בקשת הממשלה לפטור הזה.

לפי חוק התקשורת יש חובה על חברת הכבלים, כיום חברת הוט, לשדר חדשות מקומיות לפי אזורי הארץ. במקביל לחובה הזאת, זכותה של חברת הכבלים לקזז את עלות שידור החדשות מתשלומי התמלוגים שלהם. תוקף הסעיף הרלוונטי בחוק התקשורת מסתיים מחר.

אחד הדברים שאתם לא מבינים, שהכנסת לא יכולה להיות חותמת גומי. הגיע הזמן שתשמרו על מעמדה וכבודה של הכנסת. כאשר הממשלה רוצה להביא חוקים, זה בסדר, אבל ועדת הכנסת לא יכולה להיות חותמת גומי, אדוני היושב-ראש. הרי כולם ידעו מזמן, כולל שר התקשורת, שהתקנה הזאת מסתיימת. מזמן הם ידעו את זה. לא אתמול בלילה בא מישהו ואמר שההוראה הזאת מסתיימת מחר בבוקר. למה לא הביאו את זה בשבוע שעבר? למה?

יש לי תשובה על זה, אבל אני מעדיף שיענה נציג המשרד.

אני, כשרה המקשרת, כיושבת-ראש ועדת הכנסת לא העברתי חוקים לממשלה, ותמיד הבהרנו: אתם רוצים להביא, תביאו שבוע קודם, לא יקרה שום דבר. תעשו את העבודה שלכם כמו שצריך.

הסעיף הרלוונטי בחוק מערב מספר גורמי ממשלה רלוונטיים, שזה כולל את משרד התקשורת, משרד האוצר ורשות השידור, והיו קשיים מסוימים בתיאום נוסח החוק, ורק בימים האחרונים הצליחו להגיע לנוסח מוסכם על דעת כל משרדי הממשלה.

אני מסכים איתך, חברת הכנסת אברהם, שלא כל בקשה של הממשלה לפטור מחובת הנחה, ועדת הכנסת צריכה לאשר. ויותר מכך, אפילו לא כל בקשת פטור היא צריכה להביא לדיון, וכבר הערתי כמה פעמים למשרדי ממשלה, שאני לא אביא לכאן אוטומטית כל בקשה לפטור. את המקרה הזה אני קצת מכיר, אני אגיד לכם במה מדובר, מדובר בתוכנית, שמצד אחד עושה חסד גדול עם הרבה אזרחים, ביכולת שלהם להיחשף לחדשות מקומיות, מצד שני היא מהווה קרש קפיצה ודרך להיכנס למקצוע להרבה מאוד כתבים חדשים. העניין הזה היה תקוע, מסיבה ידועה, כי היו בחירות והיו חילופי ממשלה.

אנחנו כבר ארבעה חודשים אחרי, לא יום אחד.

אני מכיר את הסיפור. קודם כול, אני מבין שכל חודש של הממשלה הזאת נחשב כשניים, אבל כרגע עוד לא עברו שלושה חודשים של הממשלה הזאת. הממשלה הוקמה לפני פחות משלושה חודשים. רשות השידור היתה צריכה לנהל משא-ומתן לא פשוט כדי להמשיך את ההסדר, לא היה ברור מאליו שההסדר יימשך, למרות שהוא חשוב מאוד, גם מבחינת הציבור וגם מבחינת הכתבים הצעירים שיכולים להיכנס למקצוע, היו כאן גם היבטים תקציביים.

כמה כתבים צעירים אמורים להיכנס למקצוע שאתה אומר את זה בפעם הרביעית? אפשר לחשוב שיש 2,000 כתבים צעירים שמחכים, ויקטינו את מעגל האבטלה.

לא 2,000, זה עשרות, ואולי אפילו יותר, אנשים שיאבדו את מקום העבודה אם לא נעשה את זה. לכן כאן נהגתי לפנים משורת הדין עם הממשלה, וכן הבאתי את זה, אפילו כתוספת לסדר היום, כי זה עניין חשוב מאוד. אחרי שמשרד האוצר סוף-סוף הסכים לתקצב, אנחנו צריכים להיות האחרונים שנעכב את הדבר הנכון הזה.


אני מביא לכאן הצעה לתת פטור מחובת הנחה בכל הקריאות להצעת החוק הזאת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד - רוב

נגד - 1

נמנעים - אין

בקשת הממשלה להקדמת הדיון בהצעת חוק התקשורת (המשך שידורי חדשות מקומיות בטלוויזיה) (תיקוני חקיקה) (הוראות שעה) (תיקון מס' 2) (הארכת תוקף), התשס"ט-2009 אושרה.

ההצעה אושרה, היה קוורום. תם סדר-היום. הישיבה נעולה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00