PAGE
17
ועדת הכלכלה

28.6.2009


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 40

מישיבת ועדת הכלכלה

יום ראשון, ו' בתמוז התשס"ט (28 ביולי 2009), שעה 14:00

הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט- 2009

פרק ח', סעיף 27 - כביש אגרה (מנהרות הכרמל)

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

זאב אלקין

יצחק וקנין

ישראל חסון

אלכס מילר

ציון פיניאן

נחמן שי

יצחק זוכמן, סמנכ"ל תשתית ופיתוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד חוה ראובני, סגנית היועץ המשפטי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אתי וילנאי, ראש תחום פרוייקטים תחבורתיים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד דנה נויפלד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד יערה למברגר, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עמית לנג, סגן הממונה על התקציבים,משרד האוצר

אודי אדירי, רפרנט תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר

ערן כהן, רפרנט תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר

גבי דוד, רפרנט תחבורה, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

עו"ד יובל פולוצקי, עורך דין חיצוני במשרד האוצר

עו"ד אשר ביצונסקי, עורך דין חיצוני במשרד האוצר

מיטל בשרי, מנהלת תחום טלקומוניקציה, המועצה לצרכנות

יפתח נאור

אתי בנדלר

לאה ורון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית

לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009

פרק ח', סעיף 27 - כביש אגרה (מנהרות הכרמל)

אני פותח את הישיבה השנייה של ועדת הכלכלה בנושא הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, פרק ח', סעיף 27 - כביש אגרה (מנהרות הכרמל).


קיימנו כבר דיון בנושא, התחלנו בהקראה ואם אינני טועה הגענו לסעיף 7 שהוקרא אבל עדיין לא הצבענו עליו בגלל המחלוקת על מכתב רגיל או על מכתב רשום.


גברת ראובני, הגעתם לאיזו תובנה?

כל הבוקר אנחנו מנהלים כאן דיונים.

יש עוד תיקון לגבי העירבון.

אדוני היושב-ראש, יש לי הודעה מאת חבר הכנסת כרמל שמאה שמבקש להודיע שהוא מושך את בקשתו לדיון מחדש.

רשמנו ואפילו שמחנו.

אנחנו מושכים את ההצעה לדואר רגיל באופן כללי. יחד עם זאת, יש מצב של חשבונות שוטפים, לא של פיצוי והחזר הוצאות. המנויים מקבלים הודעה על החשבון שלהם והמשמעות, אם אין חזקת מסירה בלי דואר רשום, היא שכל חיוב וחיוב כזה, כל חשבון תקופתי למנוי, צריך יהיה להישלח בדואר רשום כי אחרת זכות הערר תעמוד למנוי לנצח. נראה לי שזאת תוצאה קצת מרחיקת לכת וקצת מוגזמת. לכן חשבנו ליצור איזשהו איזון.

אני מעדכן את חבר הכנסת חסון. אנחנו בסעיף (7), עמוד 414. התחלנו לדון בוועדות ערר וגם אמרנו למען הדיון שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה ש-99 אחוזים מהציבור משלמים ומקיימים את מה שצריך, כשהם יודעים מראש שהם נכנסים לכביש אגרה.

בניגוד לכביש 6, יש כאן אופציה לשלם בביתן.

אני מוכרח לומר לכם ששמעתי והצטערתי שלא השתתפתי בדיון. אני מציע שוועדת הכלכלה תקבל אינפורמציה לגבי האוכלוסייה שכמות השיקים החוזרים שלה היא הגדולה ביותר ותראה שחלק לא מבוטל מהמשתמשים במנהרת הכרמל יהיו די חופפים לאוכלוסייה הזאת. בוא נראה אותך גובה בדיר אל אסאד.

80 אחוזים הם תושבי חיפה. אלה התחזיות שלנו. יכול להיות שהתחזיות שלך הן אחרות, אבל אני מכיר את התחזיות שלנו.

אתה מכוון לפלח אוכלוסייה מאוד ספציפי.

כן.

אתה מתכוון גם לאלה שאינם משלמים אגרת טלוויזיה?

כן, גם בעיות ארנונה מדי פעם וקצת תשלומי מים. אני אומר לך שאם לא ניתן לזכיין שם את היכולת לגבות אפקטיבית, זאת בעיה.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים. אם כך, קלענו לדעת גדולים. אנחנו באותה עמדה. אני גם אמרתי בדיון הקודם שאני בטוח שזה לא יכול להיות – אגב, זה חל גם על כביש 6 וגם על מנהרות הכרמל – שאדם לא ידע שהוא נכנס לכביש אגרה. הכביש הזה נבנה, הוא מתוחזק, הוא כביש טוב, הוא נותן שירות יותר טוב, אז מגיע למי שבנה אותו שגם יקבל כסף כפי שסוכם בינו לבין המדינה מתחילת ההתקשרות ביניהם.


לכן אני שמח לשמוע שאנחנו באותה עמדה. אני אשמח לקיים דיון, אבל בהזדמנות אחרת, אחרי התקציב, על הנושא שאתה העלית כאן כי הוא באמת נושא בעייתי.

אנחנו חשבנו להציע איזשהו איזון לגבי ההודעות הספציפיות האלה. ההצעה שלנו בנויה, אפשר לומר, משלושה מרכיבים. כאשר מדובר בהודעה למנוי שנשלחת באופן ובכתובת שהמנוי הזה מסר בהסכם השימוש, בין אם זאת כתובת, בין אם זה אי-מייל, הכתובת ההסכמית שבין שניהם, ומדובר על הודעה על גביית חיוב שוטף, רק האגרות, וגם החיוב הזה נפרע בפועל דרך הוראת קבע בבנק, דרך כרטיס אשראי, באיזה אופן שסוכם עליו בין הצדדים, במצב כזה תהיה חזקת מסירה גם בלי דואר רשום. אנחנו מדברים על חיוב שוטף, מנוי צריך לצפות שיהיו הודעות על חיובים שוטפים אחת לפרק זמן, הוא יכול במעקב דרך דפי החשבון שלו בבנק או בכרטיס האשראי לדעת שאכן היה חיוב ושולחים לכתובת שהוא בחר בה, כתובת הסכמית, לא משרד הפנים וכיוצא בזה – במצב כזה לא להטיל על הזכיין את הנטל לשלוח בדואר רשום או להסתכן בזכות ערעור שלא מוגבלת בזמן.

איך ניסחתם את זה?

אולי נראה קודם את העקרונות.

העקרונות האלה מקובלים על הזכיין והם מקובלים על נציגי הממשלה.

אבל זה לגבי מנוי בפועל.

אנחנו מדברים על מי שמנוי, דהיינו מישהו שקשור בהסכם שימוש, על הכתובת שנמצאת בהסכם, על הודעה על חיובים שוטפים, אגרות ולא פיצוי והחזר הוצאות, ושנפרע בפועל. זאת אומרת שהוא יכול היה לראות שנוצר כאן חיוב ושירד בדרך כלל מחשבון הבנק. כלומר, יש לו מקור מידע נוסף על ההודעות של הזכיין.


בהתקיים כל אלה תהיה חזקת מסירה תוך 15 ימים מיום משלוח הודעה, אלא אם כן הוכיח שהוא לא קיבל אותה.


זאת ההצעה שלנו לפתור את עניין חזקת המסירה.

איך הוא יוכיח? רק בדואר רשום אפשר להוכיח אם קיבלת או לא קיבלת.

זאת ההוכחה. הוא שם את זה ככתובת שלו בהסכם שימוש בינו לבין הזכיין. זאת הכתובת שהוא הצהיר עליה. הוא לא צריך להוכיח. בישיבה הקודמת אמרתי שאם נכריח אותם לתת את כל החשבונות בדואר רשום, זה ייקר מאוד את השימוש בפרוייקט ואין בזה טעם. לכן אמרנו שבהנחה שזה מנוי, מישהו שהוא מוסדר, שבאופן כללי רצים עליו חיובים, אם הוא קיבל את החיוב, אם ירד החיוב, כאילו יש חזקת מסירה.

שאלנו על המזדמנים.

אמרה חוה ראובני שיש פתרון שמורכב משלושה עקרונות והיא הציגה את העיקרון הראשון.

לגבי מנוי.

לא, אלה כל העקרונות. מדובר על מנוי, על חיובים שוטפים.

מי שחולק על החיוב ורואה את עצמו נפגע ופונה לוועדת הערר, זה רק מישהו שהוא מנוי?

לא. אני בסך הכל רוצה לתת חזקת מסירה על הודעות לא בדואר רשום בהתקיים כל התנאים שמניתי. היה והוא חולק, הוא יכול לגשת לוועדת ערר ואנחנו יודעים מאיפה לספור את המועד. זה לא חושף את הזכיין לערערים עד אין סוף.

אני מרגיש שיש כאן נקודה שאולי לא הובהרה בדיון הקודם. לקוחות מזדמנים ישלמו רק בביתן, בכניסה, ולכן אם הוא פעל שלא כשורה ונסע במסלולים שאסור לו, המסלולים החופשיים, המסלולים האוטומטיים, והוא לא מנוי, הוא עבריין לצורך העניין ועליו לא תהיה חזקת מסירה אלא בדואר רשום.

והוא גם לא יכול בשום אופן לפנות לוועדת הערר.

לכולם יש זכות לפנות לוועדת ערר. השאלה היא ממתי מתחילים לספור את הימים לפנייה. כי אתה צריך להגיש את הערר תוך 45 ימים.

כאשר ה-15 ימים הם חזקת מסירה.

ה-45 ימים, ממתי. אם כן, ממתי שהוא קיבל את החיוב. השאלה היא האם החוק יוצר חזקה שברגע ששלחו לו דואר רגיל, כמה חזקה שהוא קיבל אותו. אומרים שלא נקבע חזקה כזאת לגבי דואר רגיל אלא אם כן מדובר במנוי שיש אתו הסכם, שהודעת החיוב נשלחה לכתובת המוסכמת, ושהחיוב בוצע בפועל.


אני חושבת שזה סביר בתנאים האלה. זה מצמצם במידת מה את חזקת המסירה.

אני מציע שנקריא את הסעיף אחרי כל השינויים. הקראנו כבר את סעיף (7) אבל לא הצבענו עליו. עכשיו יש שינויים עם נוסח שהוא מקובל. הייתי מציע לקרוא את הסעיף מהתחלה, כולל הניסוחים החדשים ואחר כך נצביע עליו.

הניסוח החדש עוד לא מגוהץ כי רשמתי אותו כאן בכניסה.

הוועדה תאשר את העקרונות ואת הנוסח נעשה אחר כך.

בסדר גמור.

אני קוראת את סעיף 12(א) מתחילתו וכאן אני מוסיפה עוד נדבך שמדובר בנושא של העירבון.

יש לנו גם תיקון לגבי העירבון.

זאת גם שאלה שנשארה פתוחה בעקבות הדיון הקודם והיא משליכה גם על הסעיף הזה.

איפה הסעיף של העירבון?

עלתה השאלה האם עירבון צריך להיות חיוב.

נכון, בהגדרה של חיוב.

בדקנו אחד לאחד את כל האזכורים של חיוב בחוק והגענו למסקנה שהדבר הנכון לטעמנו לעשות הוא להחריג את העירבון בהקשרים של סמכויות האכיפה ולהשאיר אותו בהגדרות הכלליות, שתהיה למדינה סמכות להתקשר בהסכם זיכיון עם חיוב כולל עירבון, שיהיה לזכיין את הסמכות לגבות חיוב כולל עירבון, אבל להחריג אותו מסעיף 7ה של דין חיוב לעניין סרבן תשלום ומסעיף 7ו, אי חידוש רשיון למניעת שינוי ברישום בעלות על רכב. זה לא יחול על עירבון.

מדובר על סעיפים שהם בעמוד 411 בהצעת החוק.

לעניין שני סעיפים אלה, וגם לעניין ועדות ערר, אנחנו מציעים להשמיט את העירבון מהגדרת חיוב. אני מבקשת להזכיר שעירבון זה סכום שניתן תמורת אמצעי זיהוי. הסיטואציה השכיחה תהיה, מעצם העובדה שיש לאדם אמצעי זיהוי ביד, זאת אומרת שניתן עירבון. זה לאט דבר שהזכיין צריך לגבות אותו. הזכיין לא צריך להתרוצץ כדי לגבות אותה, הוא לא צריך לפעול לגבות אותה, הוא נתן את אמצעי הזיהוי רק אחרי שניתן לו עירבון, אבל כיוון שיכול להיות מצב שעירבון ניתן לו בשיק והשיק חזר וכולי, יכולים להיות מצבים פינתיים שהוא צריך לגבות את ה-140 שקלים האלה. זה הסכום שאני מבינה שבו מדובר. כיון שזה מצב שאין חולק ברמה העובדתית על הצורך לשלם אותו, כי אמצעי הזיהוי נמצא בידיו של המנוי, אנחנו חושבים שאין צורך בהליך של ועדת ערר לדבר הזה. הוא לא גורר הפעלת סמכויות, אי תשלום העירבון, לא עיכוב רשיון רכב, לא עיכוב העברת בעלות וכולי, ולכן חשבנו שאין מקומו גם בנושא של ועדות ערר.

אני קוראת את הנוסח ואני לא בטוחה שהנוסח מספיק סגור. הנוסח הקודם שנמחק חילק את הסיטואציות לשתיים, לדואר רשום ולדואר רגיל. עכשיו ההתחלה של הניסוח של סעיף קטן (2), אני לא בטוחה שהוא מתאים.

הוכיח בעל הזיכיון כי שלח את ההודעה על החיוב בדואר רשום.

כן. אם הוא הוכיח כי שלח בדואר הרגיל, כך וכך החזקה. אם הוא הוכיח שהוא עשה את זה בדואר רשום, כך וכך החזקה. בגלל השינוי של הנוסח, יכול להיות שנצטרך לשנות שם את הרישא.

מה הרבותה? מאז ומתמיד אני מכינה את הנוסח ובסופו של דבר זה אחד מתפקידי הייעוץ המשפטי לוועדה. זה ברור. בכל מקרה נוסח עובר שינויים.


צריך להצביע קודם כל על התוספת. בסעיף (1), אני מזכירה, הייתה הגדרה של חיוב שכלל גם עירבון. שאלנו שם מספר שאלות ועכשיו מציעים נציגי הממשלה לקבוע כי עירבון לא ייחשב כחיוב לעניין סעיפים 7ה, 7ו ו-12(א).

אנחנו מציעים להכניס את השינויים בתוך הסעיפים המהותיים ולא בהגדרה.

יכול להיות. קודם כל, כיוון שהוועדה אישרה כבר את סעיפים 7ה ו-7ו, צריך להצביע על הנושא הזה.


אני מבקשת שאדוני יעמיד להצבעה את השינוי שהתבקש עכשיו. השאלה נשאלה אגב הדיון בפסקה (1), הגדרת חיוב. ההגדרה חיוב כללה, או בהפקדת עירבון, ושם שאלנו מדוע צריכים להכליל עירבון בהגדרת חיוב שהרי זה לא רלוונטי לגבי כל הנושאים בהם דן החוק. ואכן, לאחר בדיקה שנעשתה, מודיעים נציגי הממשלה שהם מבקשים שלעניין סעיפים 7ה, 7ו ו-12(א).

סליחה, עוד תיקון. 12(א) לא. אנחנו ניסינו כל היום להגיע לאיזשהו נוסח מוסכם.

הדיון הקודם היה ב-22 ביוני.

אם כן, רק לעניין סעיפים 7ה ו-7ו, עירבון לא ייחשב כחיוב. האם אדוני מוכן להעמיד את העיקרון הזה להצבעה?

כן. אנחנו מעמידים להצבעה את הסעיף הזה.

ה צ ב ע ה

אושר פה אחד

לעניין סעיף 12(א), אני חוזרת שוב על העיקרון. בפסקה (1) תהיה חזקת מסירה לגבי הודעת חיוב שנשלחה בדואר רגיל רק אם הודעת החיוב הזאת נשלחה למנוי, לכתובת שהוא מסר בהסכם והחיוב הכלול באותה הודעת חיוב נפרע. דייקתי?

כן, אבל אין הכוונה בהכרח לדואר רגיל במובן הרגיל של דואר. אנחנו רוצים לאפשר גם שימושים בטכנולוגיות כגון דואר אלקטרוני וכולי.

כאן את מרחיבה את זה לנושא שלא נדון. אני חושבת שאין בחקיקה בשום מקום חזקת מסירה לגבי דואר שנשלח באי-מייל או ב-SMS. אגב דיון כזה להכניס את זה, זה לא.

אנחנו הצענו לפי הכתובת והאופן שנכתב בהסכם.

לא.

קחו מהחייב גם כתובת למשלוח הודעות כמו בכתובת רגילה.

אם זה כך, כל חודש את צריכה לשלוח לו כאילו לשתי כתובות.

לא העלית את זה. פעם ראשונה שאני שומע את הדבר הזה על הדואר האלקטרוני.

יוצא מזה ששולחים לו פעמיים.

לא, לא רק זה. למיטב ידיעתי אין חזקת מסירה לגבי דואר אלקטרוני.

אחרי שדיברתם, הלכנו הביתה ועשינו חושבים. אמרנו שבסופו של דבר אנחנו יכולים להשאיר את שתי הברירות, אבל אמרנו שאנחנו הרי רוצים להוריד את הסיפור של דואר ולעבור לדואר כחלק ממגמה ירוקה. עכשיו אנחנו אומרים שגם בדואר וגם באי-מייל, דבר שמייתר את האי-מייל כי לא צריך את זה אלא נשלח רק לדואר הרגיל. אנחנו רצינו להקל. אנחנו חשבנו שלאפשר למנוי במסגרת הסכם השימוש, ההסכם בינינו לבין הזכיין, לקבוע האם הוא רוצה לקבל את זה בדואר רגיל או בדואר אינטרנטי.

ההצעה מפתה. אני חושבת שאגב דיון במשלוח הודעות חיוב לוועדות ערר של מנוי, להכניס לחקיקה פעם ראשונה חזקת קבלה באי-מיילים או ב-SMS, כי אתה מדבר על דואר אלקטרוני, אני חושבת שזאת דרך מסובכת מאוד.

אני חושב שאם יש איזושהי הסתייגות שהממשלה רוצה להגיש, היא מוזמנת להגיש, ואם יש חברי כנסת שרוצים להסתייג, יגישו גם הם הסתייגויות.

זאת הממשלה לצורך העניין. אלה לא הסתייגויות אלא הערות. אני אומר לנציגי הממשלה שעם כל הכבוד, אנחנו לא יכולים להוסיף את זה.

אני יכולה לנסות לשכנע.

אין ויכוח לגבי הדואר האלקטרוני. זה לא יהיה עכשיו.

אמרנו הכתובת שהוא מסר בהסכם השימוש. אמרנו שהכתובת הזאת יכולה להיות או כתובת רגילה או כתובת אינטרנט. אם אתה רוצה, נוריד את דואר אלקטרוני. אנחנו אמרנו שזאת הכתובת שהוא מסר. אם אני כלקוח ביקשתי שהכתובת שלי תהיה לצורך העניין כתובת דואר אלקטרוני, זה מקובל עליכם?

לא. ואם בן אדם שינה את הדואר האלקטרוני שלו?

קורה כאן דבר שאני די נדהם ממנו. אם אתם רוצים, דואר אלקטרוני יהיה בגדר אפשרות אבל השירות בדואר רגיל יהיה חובה.

השירות למנוי.

ללא חזקת מסירה. אתם יכולים לשלוח איך שאתם רוצים, אבל חזקת מסירה תהיה לגבי דואר רגיל, אם זאת דואר מוסכמת.

הסעיף שונה רק לגבי מנויים. לא כל אדם יוכל לטעון שהוא היה שם בלי לדעת על כך מראש. דיברנו על כך שמכתבים לא מגיעים, אז שלפחות יהיו שני מכתבים רגילים כי מכתב בדואר כמותי עולה חצי שקל, כך שלפחות יהיו שני מכתבים רגילים שיישלחו לאותו אדם.

לכן הוספנו את הנדבך שירד לו בחשבון.

מדובר הרי על ועדת ערר.

אני מציעה להצביע על כל סעיף קטן (א) עם השינויים שאישרה הוועדה.

אנחנו מעמידים להצבעה את סעיף 7, סעיף 122(א).

ה צ ב ע ה

אושר פה אחד

(ב)

(1)
מי שכשיר להתמנות לשופט של בית משפט שלום, שמינה שר המשפטים, והוא יהיה היושב ראש.



(2)
עובד משרד התחבורה והבטיחות בדרכים שמינה השר.



(3)
נציג ציבור שמינו השר ושר האוצר.

יש הערות להרכב ועדת הערר? אין.

ה צ ב ע ה

אושר

אני העברתי רשימת הסתייגויות.

אתם מציעים למשל בסעיף 12א(א), במקום 45 ימים, יבוא 60.

כי את לא יודעת מאיפה את סופרת.

אחר כך אתם מציעים את כל פסקה (1) למחוק אבל פסקה (1) בנוסחה הנוכחי לא אושרה אלא אושר נוסח אחר. האם אתם רוצים הסתייגויות גם לנוסח החדש שאושר?

תשאירי רק את ההסתייגות הראשונה.

אחר כך יש עוד הסתייגות לפסקה (2). במקום הסיפא המתחילה במלים "חזקה", יבוא "יראו את קבלת ההודעה ברגע מסירת הדואר הרשום". אם יש הוכחה לגבי מסירת דואר רשום, לא צריכים חזקה. כל החזקה היא שנשלחה אליו הודעה בדואר רשום וגם אם הוא לא נטל את הדואר הרשום, רואים אותו כמי שקיבל.

אולי במקום תהיה חזקה שתהיה הודעה, יבוא שיראו את קבלת ההודעה ברגע מסירת הודעה.

אז אין משמעות לכל הפסקה הזאת.

אין. שינינו את זה. אתם כתבתם את ההסתייגות לפני כן.

פסקה (2) כתוב שהוכיח כי שלח את ההודעה על החיוב בדואר רשום לכתובת שלו, חזקה כי ההודעה התקבלה בידי החייב בתום 15 ימים מהיום שנשלחה אלא אם כן הוכיח החייב שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה. זה אומר שאם נשלחה הודעת חיוב בדואר רשום, רואים את החייב שהוא כאילו קיבל את ההודעה גם אם הוא לא קיבל אותה בפועל, כי אחרת אנשים הולכים לדואר, רואים מי שלח להם את ההודעה ולא לוקחים אותה, ועל ידי כך מסכלים את קבלת הודעת החיוב. לכן החוק כתב במספר מקומות שחזקה על קבלת הודעת דואר רשום גם אם הנמען סירב לקחת את הדואר הרשום. אם הוא אכן נטל את הדואר הרשום, אני לא צריכה חזקה כי יש לי אישור מסירה.


אם כן, אתם יורדים מההסתייגות?

כן.

עכשיו לגבי ועדות הערר.

הוא ירד בוועדות הערר.

עכשיו יש לנו את סעיף קטן (ג) שעדיין לא קראנו אבל היו עוד הסתייגויות לפני כן.

(ג)
הוראות בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992 יחולו על ועדת הערר, בשינויים המחויבים מחוק זה, ואולם החלטה סופית של ועדת הערר ניתנת לערעור לפני בית המשפט המחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת בית המשפט המחוזי, בתוך המועד שיקבע השר.


למעשה רואים את ועדת הערר, זה בית מינהלי, יש לנו סדרי דין, יש לנו תהליך עבודה כפוף לערעור ברשות לבית משפט מחוזי על ועדת הערר.

אני חושבת שגם היועצת המשפטית לוועדה הסכימה אתי. אנחנו מבקשים לעשות תיקון של התוספת של חוק בתי דין מינהליים, זה תיקון עקיף וזה עניין טכני, כדי שמי שפותח את חוק בתי הדין המינהליים ידע שזה חל.

זה עניין של נוסח. אין שום בעיה.

אנחנו מצביעים על סעיף (ג).

ה צ ב ע ה

הסעיף אושר

רשמתי את ההסתייגויות ואני רוצה לשאול האם לא היה ראוי לא להשאיר את מועד קביעת המועד לשר ולקבוע כבר 45 ימים כפי שקבוע בחוק בתי דין מינהליים. לשם מה צריך להותיר את קביעת המועד לתקנות?

זה לא נורא מהותי, אבל 45 ימים נראים לי ארוכים מאוד לערעור ברשות על ועדת ערר ולכן חשבנו על מועדים קצרים בהרבה.

את יודעת שבחוק בתי דין מינהליים קבועים 45 ימים ובאחד מהחוקים מחוקי האגרות יש 30 ימים. אין אחידות בעניין הזה. השאלה מדוע להשאיר את זה לקביעת השר, מה גם שקביעת השר בנושא הזה איננה טעונה אישור ועדה.

זה לא מהותי בעינינו.

אז אני מציעה שבסעיף קטן (ג) יהיה 45 ימים.

העניין הוא שיכולות להיות כאן סיטואציות שאנחנו כן צריכים לעשות את זה בזמן קצר.

איזה סיטואציות?

של חובות של ועדות ערר.

זה ערעור לבית משפט מחוזי.

זה לא משהו שיפיל את החברה.

מדברים על מי שמערער על החלטת ועדת ערר. הוא צריך רשות מבית משפט מחוזי להגיש את זה ו-45 ימים נראה לי מאוד מאוד ארוך.

בחוק בתי דין מינהליים מופיע 45 ימים.

נעשה את זה אותו הדבר.

שם זה אמנם ערעור בזכות.

כאן אנחנו מדברים על מצב קצת אחר. שם זאת אמירה רוחבית על מגוון רחב.

אתם מציעים 30 ימים?

לכל היותר.

בסדר, 30 ימים.

אני חוזרת מההערה שלי. אני מציעה שזה יישאר למועד שיקבע השר.

לא, 30 יום.

אני מציעה שהשר יקבע ויבחן את כל הנסיבות ויחליט אם זה צריך להיות 30 או 45 ימים.

מבחינתי זה גם יכול להישאר בהתחלה. אתם רוצים להגדיל את זה ל-30, בסדר.

לא, הם רצו להשאיר את זה לשר ואני חשבתי שכדאי ללכת לפי בתי דין מינהליים. הם חושבים שראוי שיהיה מועד קצר יותר, אז אני אומרת שישאירו לשר שיבחן את זה ויקבע את זה.

היועצת המשפטית העלתה את השאלה הזאת. לי אישית אין התנגדות.

בסדר, השר יקבע. בלי 45 ימים ובלי 30 ימים אלא בתוך המועד שיקבע השר. כל הדיון התחיל לאחר ההצבעה, לאחר שהודעתי שהסעיף אושר. אם כן, אישרנו את זה.

סיעת קדימה מציעה כאן הסתייגות: אם ניתנה לכך רשות מבית המשפט המחוזי – המלים האלה יימחקו. זאת אומרת, הם רוצים ערעור בזכות ולא ברשות. נרשום את זה כהסתייגות.

אני מניח שבמהלך הדיון תוותרו על חלק מההסתייגויות. מה אתם מתכננים?

אני לא יודע. הכל אפשרי.

(ד)
העורר לוועדת ערר לפי הוראות סעיף קטן (א), או המערער לבית המשפט המחוזי לפי הוראות סעיף קטן (ג), ימציא עותק מהערר או מהערעור, לפי העניין, לרשות הממונה. ראתה הרשות הממונה שעניין ציבורי שהוא בתחום תפקידיה או סמכויותיה לפי חוק זה או לפי חוזה הזיכיון עלול להיות מושפע או כרוך בהליך של ערר או ערעור לפי סעיף זה, רשאית היא להתייצב באותו הליך ולהשמיע את עמדתה.

הערות? אין. אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

הסעיף אושר פה אחד

גם בסעיף 12ב יש שינויים לאור ההערות.

12ב.
רשומה אלקטרונית – ראיה קבילה.


(א)
בסעיף זה -



"פלט" – כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.



"רשומה אלקטרונית" – כל אחד מאלה:

(1)
צילום שנעשה במצלמה או במסרטה המופעלות באופן אלקטרוני או באופן אחר.

(2)
מידע שנקלט או שנשמר באמצעים אלקטרוניים, דיגיטליים או אופטיים, כשהוא נראה, נקרא או מאוחזר באמצעים כאמור, לרבות פלט.

(ב)
רשימה אלקטרונית שנערכה והוגשה בדרך שנקבעה בתקנות לפי סעיף קטן (ג)(19 ו-(2) תהיה ראיה קבילה בכל הליך משפטי ובכל הליך לפי הוראות חוק זה, לגבי -

(1)
אמצעי הזיהוי, או מספר הרישום של הרכב המופיעים בלוחית הזיהוי שלו, כפי שנקלטו ברשומה האלקטרונית.

(2)
מקום הימצא אמצעי הזיהוי או הרכב בעת קליטת הנתונים לגביהם ברשומה האלקטרונית.

(3)
זמן הימצא אמצעי הזיהוי או הרכב שלגביהם נקלטו נתונים ברשומה האלקטרונית במקום האמור בפסקה (2), כפי שצוין ברשומה האלקטרונית.


(ג)
שר המשפטים יקבע -



(1)
כללים לעניין אופן הפקת רשומה אלקטרונית.

(2)
כללים לפיקוח ולבקרה על המכשירים המפיקים את הרשומות האלקטרוניות ועל הרשומות האלקטרוניות המוגשות כראיות והטיפול בהם.

(3)
הוראות לעניין אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב המפיק את הרשומות האלקטרוניות.



(4)
אופן הגשת רשומות אלקטרוניות שנעשו לפי סעיף זה.

(5)
כללים להגשתם של ראיות או מסמכים נוספים\[ אם יידרשו, לעניין חוב בשל אי תשלום אגרה.


(ד)
לעניין סעיף זה, לא ייחשב פלט שהוא רשומה אלקטרונית כהעתק אלא כמקור.

הסעיף הזה קיים בכל חוקי האגרה שיש לנו עד היום. אגב, יש דומה לו, אם כי מיושן יותר, בדיני התעבורה. כיוון שהשימוש באמצעי זיהוי, זיהוי הרכב שנוסע הוא מבוסס על אמצעי זיהוי אלקטרוניים, קוראים אלקטרוניים שמזהים כלי רכב, המידע שנאגר ואחר כך מופק בפלט, הוא ההוכחה לעניין זה שהרכב הזה נסע במנהרות הכרמל, מתי, באיזה קטע וכולי. אנחנו רוצים שהגשתם תהיה מותרת, בניגוד לכלל הראיה הטובה, כחריג מדיני הראיות הכלליים של הגשת צילומים שהם יהיו תקפים כראיה, קבילים לעניין הוכחת תוכנם, ובלבד שהם מטופלים, מתוחזקים, מנוהלים וכולי בסטנדרטים שקבע שר המשפטים.

אני מצטער על שאני חוזר אחורה, אבל יש לי משהו לגבי הסעיף הקודם.

הסעיף אושר.

אני יודע, אבל לגבי הנושא של הדואר האלקטרוני. אני מאוד חושש שייווצר מצב שאנחנו נאלץ לשלוח ללקוחות גם דואר רגיל וגם דואר אלקטרוני, שזה לא מה שהלקוח רוצה. גם בכביש 6 זה קיים. בכביש 6 יש לקוחות שמקבלים הודעות בדואר אלקטרוני ואז זה שונה במנהרות הכרמל. אני חושש שאנשים יבואו אלינו בתלונות ולכן שווה כן לעשות את זה כמו בכביש 6 ולאפשר דואר אלקטרוני.

הסעיף הזה לא מונע דואר אלקטרוני.

אני הצעתי גם וגם.

הסעיף הזה לא מונע משלוח דואר אלקטרוני.

ובלבד שאתם שולחים גם בדואר רגיל.

לא ובלבד. חזקת המסירה תהיה רק בדואר רגיל.

גם בנוסח שהממשלה הגישה וגם בנוסח שהיה מוסכם אתכם, הייתה שם שאלה של חזקה בדואר רגיל, מסירה בדואר רגיל. למעשה מצבכם היה אותו הדבר לעניין הדואר האלקטרוני אבל ההערה הזאת לא נשמעה. מה שאתם מבקשים הוא שינוי מאוד מהותי בדיני הראיות.

אני מעמיד את סעיף 12ב להצבעה.

ה צ ב ע ה

סעיף 12ב – אושר פה אחד

(8)
סעיף 13 – בטל.

סעיף 13 נתן כלי אכיפה פליליים להפרות של חוק מנהרות הכרמל. כמו שהיה בכביש 6, בהתחלה התחילו סנקציות פליליות והוחלט שהאכיפה צריכה להיות אזרחית. נתנו כאן כלי אכיפה משמעותיים ברמה האזרחית ואנחנו לא רוצים כלי אכיפה פליליים.

אנחנו מצביעים.

ה צ ב ע ה

סעיף (8) – אושר פה אחד

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:40