PAGE
18
הוועדה למלחמה בנגע הסמים

23.6.2009


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 6

מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים

יום שלישי, א' בתמוז התשס"ט (23 ביוני 2009), שעה 12:00

"מעורבות ואחריות הורים" - ישיבה מיוחדת לציון יום הסמים הבינלאומי

מעורבות ואחריות הורים

במעמד יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין

חברי הוועדה: מוחמד ברכה – היו"ר

עפו אגבאריה

רחל אדטו

אריה ביבי

אורית זוארץ

דב חנין

יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין

יאיר גלר, מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים

גליה שחם, ממלאת מקום מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה במשרד החינוך

יורם שלייר, פסיכולוג חינוכי

הדס פילצר, ממלאת מקום מנהלת היחידה למניעת סמים, אלכוהול וטבק, משרד החינוך

רפי רוטמן, יועץ, בית ספר קשת, ירושלים

טל אטינגר, בית ספר קשת, ירושלים

אלעזר סיימן, בית ספר קשת, ירושלים

ג'נט קפלן, אימא לתלמידים בבית ספר קשת

חנא אלחסיין, יושב-ראש המועצה הציבורית להורים בישראל, סחנין

בת-שבע פנחסוב

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

ישיבה מיוחדת לציון יום הסמים הבינלאומי

מעורבות ואחריות הורים

במעמד יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ראובן ריבלין

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין, אני מודה לך שכיבדת את הכנס הזה בנוכחותך. חשוב שראש הבית הזה יעמוד גם בראש השולחן ובראש הכנס. זה רק מראה שכבוד היושב-ראש מייחס חשיבות למפגש שלנו, מפגש שמתקיים לציון יום הסמים הבינלאומי כאשר השנה הדגש, לא הישראלי אלא הבינלאומי, הוא על מעורבות ואחריות הורים במלחמה בנגע הסמים.


אני מברך את כל הנוכחים, תלמידים ואורחים נכבדים. אני מאוד מבקש שתראו בבית הזה כבית שלכם בכל מה שנוגע בטיפוח דור צעיר, בריא, יעיל ומועיל לעצמו ולמשפחתו, לסביבתו ולחברתו. אני מקווה שהעבודה של הוועדה שאני עומד בראשה, הוועדה למאבק בנגע הסמים, תהיה לה הכי פחות עבודה שאפשר אבל למרבה הצער המצב הוא לא כזה ולכן אנחנו מחויבים, גם כהורים, גם כאנשי ציבור, גם כנבחרי ציבור, כאנשים שממלאים תפקידים ממלכתיים, חינוכיים וכולי, למלא את תפקידנו כדי להגן על החברה ועל הדור הצעיר מפני הנגע והרעל האיום הזה.


אני כמובן לא ארבה במלים בפתיחה כי הפתיחה שמורה לכבוד יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת רובי ריבלין.

מכובדי, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מוחמד ברכה, מכובדי וחברי. אדוני מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, יאיר גלר, מכובדיי כולם, חברי הכנסת הנכבדים שאני רואה בהערכה רבה את העובדה שאתם נרתמים לנושא שהוא כל כך חשוב בחייה של מדינת ישראל ובחיי העולם כולו, שכן אם יש דבר אחד שמחבר את כולנו בעניין שהוא איננו פוליטי אבל הפוליטיקאים חייבים לעסוק בו, זאת המלחמה בסמים ומלחמת חורמה שהיא משותפת לכולנו כמו איכות הסביבה וכמו כל אותם דברים שהם בתרבות העולמית גם מעבר למחלוקות שאני מקווה, אינשאללה, שייפתרו והגיע הזמן אחרי כל הרבה זמן.


נדמה לי רבותיי שבפורום הזה כמעט מיותר למנות את הנזקים ההרסניים של השימוש בסמים ובאלכוהול. ההשפעות של התופעה הנרחבת מדיי הן חברתיות, בריאותיות והן קטלניות. לא רק שהסמים עצמם מדרדרים את המשתמש אל תהומות ולבסוף ממוטטים, שלא לומר הורגים, כי אם גם השלכותיהן ההרסניות משפיעות על המשתמשים ועל כולנו.


היבט אחד של התופעה, הייתי קורא לו מעין עישון פסיבי, כמובן רק כדי לסבר את האוזן. אני מתכוון לכך שאחוז גבוה למדיי של מעורבות בתאונות דרכים מיוחס לנהגים שהיו תחת השפעת סמים ואלכוהול. אזכיר רק שני ממצאים בהקשר זה ושניהם מבהילים. בדיקה שנערכה בקרב הרוגי תאונות דרכים בשנים 2000 עד 2004 לימדה כי בדמם של מחצית מהם נמצא אלכוהול ברמה גבוהה מהמותר. נתון אחר שהציגה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לימד על העלייה המתמדת והחדה בשנים האחרונות בהיקף התאונות הקטלניות בהן מעורבים נהגים שנהגו תחת השפעת סמים או אלכוהול.


אני מדגיש את הנתונים האלה כי יש להם קשר ישיר לצעירים שהרי אתם עומדים לדון בהשפעת ההורים על ילדיהם והמעורבות של ההורים יש לה משקל מכריע ביותר. רוב התאונות הללו מתרחשות בשעות לילה מאוחרות או בשעות בוקר מוקדמות, בעת חזרה ממקומות בילוי שכנראה הופך לבילוי מפוקפק מאוד. ברור לי שבגיל הנעורים, ומי מאתנו לא היה נער, השפעת ההורים על ילדיהם מוגבלת. הם מחפשים עצמאות, ויש בכך חיוב, מבקשים לפרוץ ולבדוק גבולות, להתנסות, להתנסות בחוויות אבל אלה בדיוק הגבולות אותם אסור לחצות וזאת חובתנו להציב כהורים, כמחנכים, גם כמתווי מדיניות.


לבד מכל אלה, לא למותר לציין נתונים מאלפים של המדענית הראשית של הרשות למלחמה בסמים, דוקטור רחל בר-המבורגר. עלות הנזק הנגרם לחברה בישראל כתוצאה משימוש בסמים נאמד בכ-7 מיליארד שקלים בשנה. זה כולל הערכות נזק כתוצאה מההשלכות הרפואיות והחברתיות, כולל פשיעה, אובדן ימי עבודה, עלות בתי סוהר, בתי משפט, ביטוח לאומי, טיפול ושיקום.


חברים יקרים, ידידי היקר יושב-ראש הוועדה, בישראל אומדן המכורים לסמים הוא כ-13 אלף ובנוסף גם כ-320 אלף משתמשים בסמים. לא בכדי חברים מוגדרת ועדה זו כוועדה למאבק בנגע הסמים והרשות נקראת הרשות למלחמה בסמים. הייתה לי הזכות להיות היושב-ראש השני ולא נבחרתי אז משום שהייתי בקיא בנושאים האלה בקיאות יתר, אלא פשוט חברי הטוב, עובדיה עלי, בשנת 1988, היה לסגן שר ואז בא ראש-הממשלה וביקש ממני כחבר כנסת לא צעיר, אבל כחבר כנסת חדש, לעמוד ולהתנסות בוועדה הזאת. הדברים ששמענו אז, כולל חבר הכנסת ביבי שראיתי אותו נכנס לכאן, האפשרות אפילו שסמים משמשים להרגעת רוחות בבתי סוהר, כאשר הם משמשים לצורך שקט תעשייתי, כל הדברים האלה שהוכחשו כמובן במידה רבה על ידי המשטרה הפכו לדבר שנתן איזושהי לגיטימציה כזאת או אחרת בדרך המלך או בדרך צדדית. יותר מכך, העובדה שההורים מתוך רצון לכבד את ילדיהם נותנים להם ופשוט פוגעים בהם בכך שהם מקלים את האפשרות לצעירים להיות חלק מחוויה, לחוות חוויות חדשות אשר בתחילה הן מסקרנות. הייתה גם שאלה בזמנו האם לא כדאי לבוא ולתת לגיטימציה לסמים חלשים על מנת שלא יהיה פיתוי שכן פעמים כאשר אתה אוסר, הפיתוי להשתמש הוא רב יותר, ואנחנו ראינו מניסיונן של מדינות אחרות, וגם מניסיוננו, שכל הקלה מביאה להחרפה נוראית ולכן הכנסת כולה החליטה שצריך לגעת בנושא לא רק לצורך הערה אלא גם לצורך פעולה. הדברים האלה כמובן קיבלו את ההד שלהם במלים ולצערי הרב לא במעשים.


אני זוכר שבשנת 1988 בערכים של אז הרשות למלחמה בסמים הייתה בתקצוב של כמעט 52 מיליון שקלים. בנוסף לכך משרד החינוך הקדיש שקל לכל ילד להסברה בעניין הסמים. אנחנו נתנו דוגמה שבארצות-הברית למשל המדינה מקציבה מאה דולר לכל ילד כדי לנסות בחינוך למנוע את אותו נגע שאחר כך עולה עשרות מונים מבחינת תקציב המדינה לטפל בתוצאות הפגיעות שאותם סמים מעוללים לחברה.


לצערי הרב משנה לשנה התקציבים יורדים. אני מקווה שבכנסת זו אנחנו נעלה את הנושא פעם נוספת ונביא אותו לקדמת המודעות הציבורית על מנת שאנחנו נוכל באמת לא רק ליצור ועדות ולהכריז הכרזות אלא גם לטפל בנושא הלכה למעשה, שכן הנושא הזה הוא נושא שהמלחמה בו היא במידה רבה סזיפית שכן כמה שאתה לא עושה ופתאום אתה רואה איזושהי תופעה שמתרגשת עליך במקום זה או אחר, פעמים יש איזשהו ייאוש המתגנב ללב, אבל אסור שייאוש זה יאחז בנו.


לא בכדי מוגדרת הוועדה כפי שהיא מוגדרת. אסור שתהיה כותרת לתפארת המליצה אלא צריך שיהיה כאן מאבק עיקש. יש לנו מלחמה ומערכה קשה ביותר ואני מקווה שבהתמדה נצליח לצמצם את הנגע הזה.


כל שנותר לי אדוני יושב-ראש הוועדה, חבריי חברי הכנסת אשר טרחו ובאו לישיבה חשובה זו, לומר הוא עלו והצליחו ותעשו במלאכה. אני כשלעצמי בכל מה שקשור בעזרה לוועדה זאת, אעשה כל מאמץ על מנת לא להחסיר דבר כדי שהיא תוכל לפעול ביעילות הרבה ביותר.


אני מתנצל בפניכם שאני צריך לעסוק היום בעוד נושאים אחרים, אבל אני באמת חושב שהנושאים האחרים הם יותר טקסיים והנושא שלכם הוא עבודת קודש, קודש לאנושות כולה. תודה רבה לכם.

אני מודה ליושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת ריבלין שכיבד את האירוע בנוכחותו. זו הזדמנות לברך, בנוסף לברכות בהן התחלנו לכל הנוכחים, את חברי הכנסת שהגיעו לכנס. נמצאים אתנו חברת הכנסת אורית זוארץ, חבר הכנסת אריה ביבי, מי שהיה יושב-ראש הרשות ומפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל, חבר הכנסת עפו אגבאריה, חבר הכנסת דב חנין וחברת הכנסת רחל אדטו. ברוכים הבאים.


רבותיי, התכנסנו כאן היום כדי לציין את יום הסמים הבינלאומי שיחול השנה ב-26 ביוני 2009 וזאת במטרה להעלות את חשיבות מקומם של ההורים בעיני הילדים וחובת התערבותם בכל נושא חינוך הילדים למען עתיד טוב יותר.


כמי שעומד בראש הוועדה למאבק בסמים, אני שמח שהכנסת מייחדת לכך מקום ראוי ולא רק כאן אלא גם בסדר יומה במליאת הכנסת בשעה 4:00, אז תייחס הכנסת פרק מעבודתה לנושא הזה.


השנה, יום הסמים הבינלאומי מוקדש בכל העולם למקומם של ההורים בחיי הילדים. הם נמצאים במרכז הבמה כמי שחייבים לחנך את הילדים, להיות שם בשבילם ולמענם. באמת להורים יש תפקיד הכי חשוב, כי חובתנו לחנך את הילדים בחכמה, הם האוצר של האנושות לאור היותם הדור הבא.


אין זה סוד שכל ההורים בכל העולם רוצים שהילדים שלהם יצליחו בחיים, יהיו בריאים, שיהיה לילדים הכי טוב בחיים. יש הורים שמקדישים את חייהם כדי שהילדים יוכלו להשיג את זה, אך לצערי יש גם מי שמתנערים מאחריות הורית והילד נותר אבוד בחלל ריק. ההורים עושים הכל כדי לשמח את ילדיהם ומשתדלים לתת לילד כלים מתאימים וראויים להתפתחות בריאה, כדי שיזכה לקבל ערכים אמיתיים ושלמים וידע בעצמו בדרך שתבטיח לו סיפוק, מילוי אושר ושגשוג.


כל הורה שואף ורוצה שהילדים שלו יהיו מוצלחים, אפילו אם ההורה בעצמו הוא הפושע הכי גדול. עדיין גם הוא רוצה שהילד שלו יהיה יותר מוצלח ויזכה להשיג חיים טובים יותר למרות שהפושע לא מסוגל לחנך ובטח אינו מהווה מודל לחיקוי.


חינוך צריך להיות בדו-שיח שיעורר את הילד לחשוב ולהתפתח בצורה בריאה וחופשית צריך להכין את הילדים לעולם של גדולים, שבו ירצו להיות יצרנים ולתרום לחברה.


חייבת להיות התאמה בין העולם של הגדולים לעולם הילדים. הילד צריך לראות שההורים והמחנכים מכינים אותו לעולם של גדולים וגם הם נמצאים באותו תהליך כמו הילדים הקטנים ומשמשים לו דוגמה.


אסור שהילד ירגיש מנותק מחברת הגדולים, או שהגדולים נותנים לו משהו מלאכותי


בשבוע שעבר היה לי הכבוד להיות במכון ויצמן בכנס של שפ"י שנושאו ילדים עוזרים לילדים והיום אנחנו עם הכותרת מעורבות הורים. על פי סקר שנעשה ברשות ובמכללת לוינסקי, סקר בין הילדים, יוצא שתלמיד שנקלע לסיטואציה של סמים, מוצא עזר בראש ובראשונה בהוריו ובעמיתיו התלמידים. זה לא ממעיט כמובן מחשיבות תפקידם של המחנכים ושל מערכת הייעוץ בתוך בתי הספר ובתוך מערכת החינוך, אבל הכתובת הנגישה ביותר לאותו ילד שנקלע לעניין הזה היא עמיתיו או הוריו ולכן היום מצדי אני סוגר מעגל קטן של שבוע בין מעורבות של ילדים למען ילדים לבין מעורבות של ההורים למען ילדיהם.


מקבלי ההחלטות במדינה צריכים לספק כלים למערכת החינוך וההסברה כמו למערכת האכיפה, על מנת לנקות את החברה מהרעל של הסמים. חזקה עלי שהדברים שאמר כאן לפני כמה דקות יושב-ראש הכנסת שהוא בעצמו מוכן להירתם לעניין הזה, זה דבר שרק יכול לעודד במיוחד כאשר ימים אלה אנחנו עומדים במרכזם של דיונים על תקציב המדינה ובעצם על סדר העדיפויות של החברה בכללותה לשנתיים הקרובות.


רגישות חברתית ומחויבות למערכת החינוך ולצרכיו של דור העתיד אינם מס שפתיים שנבחרי העם אמורים לשלם אלא נדרשת שעת רצון של כל חברי הכנסת, ללא הבדל בין סיעה או השקפה, לפעול מסגרת דיוני התקציב על מנת להשקיע בחינוך ובהגנה על הדור הצעיר.


יושב-ראש הכנסת הזכיר לפני רגע שני מספרים, האחד מעודד כביכול והשני מבהיל. המספר המבהיל הוא הנזק שנגרם למשק ולמדינה כל שנה כתוצאה משימוש בסמים הוא כ-7 מיליארד שקלים והוא נתן מספר אחר ואמר שבשנת 1988 תקציב הרשות למלחמה בסמים היא 52 מיליון שקלים. השנה, על פי הצעת התקציב שמונחת לפנינו חברי הכנסת, התקציב המיועד לרשות למלחמה בסמים לשנת 2009 הוא 11 מיליון שקלים, 10 פסיק משהו, ובשנה הבאה, בשנת 2010, התקציב הוא 11 מיליון שקלים. כמובן שהעוסקים בעניין, גם ברשות וגם במשרד לביטחון פנים אליו הועברה האחריות למלחמה בסמים או לרשות במשרד ראש-הממשלה מקווים שהתקציב הזה יעלה ויעמוד על קרוב ל-30 מיליון שקלים בהקצבות ממקורות שונים, אבל אם זה הסכום, 11 מיליון שקלים, זה מצביע על כשל מחשבתי ועל כשל בסדר העדיפויות. במקום לפעול כך שהנזק של 7 מיליארד שקלים יהפוך לאפס, ואם לא לאפס, ל-3 מיליארד, ל-2 מיליארד, למיליארד שקלים ולהשקיע תמורת זה מאה מיליון שקלים, כאן עושים היפוך גמור ואני מקווה שאנחנו חברי הכנסת, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, נדע לפעול בשבועות הקרובות על מנת שיגדל התקציב המיועד לאותה מטרה נעלה של מלחמה בסמים והצלת הדור הצעיר מהמחלה הזו, מהרעל הזה.


אנו צריכים לבנות חברה בתוכה כל ילד ירגיש מחויב לעצמו, למשפחתו ולחברה בצורה יפה ונכונה, שהילד יהיה רגיש לחברה שלנו. עלינו, ההורים, מוטלת החובה לחנך, בשיתוף עם בית הספר, ולהיות מעורבים בכל מערכות החיים של הילדים. שתיקה ועצימת עיניים היא לא פתרון, לא בתוך המשפחה ולא בתוך מערכת החינוך. אדם מתחנך על ידי הסביבה. סביבה טובה תחזק את החינוך שנותנים ההורים. לכך חייבת להיות התאמה בין ערכי הסביבה לחינוך בבית. אסור לנו להתעלם מהעובדה שהאדם משפיע בעצמו על הסביבה והסביבה משפיעה עליו. חובתנו להסביר לילדים איך פועל טבע האדם, כדי לעזור לילד להתמצא בחיים ולמצוא את מקומו בחברה, שיהיה יצרן ויניב תועלת לחברה במקום לנצל אותה לרעה. שימצא את הריגושים שהוא מצפה מחייו בעצם העשייה ובעצם ההתפתחות ולא בחיפוש אחרי כלים שמפילים אותו לתהומות פעורים ועמוקים.


עלינו כהורים לתת לילדים תנאים נכונים להתפתחותם, שגם הסביבה תיתן לו ותעצב אותו לקבלת האחר, ליחס שווה כלפי כולם ולאהבת הזולת, ליחס שווה בין האומות שיתבטא בקשרים בינינו, ליחס נכון לטבע גם. רק אם נקיים את חובתנו כהורים לחנך ונשקיע בחינוך את כל מאמצינו, אני בטוח שניפטר מכל בעיות הסמים והאלכוהול כי הילדים שלנו יקבלו את המשמעות האמיתית של החיים וירצו לחיות בהרמוניה בינם לבין עצמם,בינם לבין האחרים, בינם לבין הטבע וכתוצאה מכך ייפתרו בעיות החברה ונבטיח לילדים שלנו עולם טוב יותר.


ברוכים הבאים. תודה רבה לכם


אני מתכבד להזמין את מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, מר יאיר גלר.

שלום לכם רבותיי, צהרים טובים. אני שמח על ההזדמנות שניתנה לי לעמוד כאן בפניכם חברי הכנסת המכובדים ובראשם יושב-ראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים, חבר הכנסת ברכה, שנראה לי שחודשים ושנים ארוכות אתה נמצא אתנו למרות שבעצם כאשר אני בודק את הכרונולוגיה, מדובר בפחות מחודשיים. אין ספק שיוזמותיך והקדשת הזמן, הרצון והמשאבים, מצביעים כאלף מונים על יכולות ועל כיוונים עתידיים. אני בטוח שאנחנו נצליח בסיועך, ברוח הגבית המצוינת שאתה נותן לי ולרשות הלאומית ולשותפים הרבים שאני מיד אספר עליהם ואסקור אותם, נצליח לעשות הרבה יותר ואנחנו נצליח לעמוד במשימות וביעדים כפי שהכתבנו לעצמנו משום שהעשייה הזאת היא עשיית קודם, וכבר דובר על כך בדקות האחרונות. זוהי שליחות ואת השליחות הזאת אנחנו רוצים לממש וליישם עד תומה ואפילו מעבר לכך.


יום הסמים הבינלאומי איננו יום שמצוין בכל העולם סתם כך. זוהי מערכה קשה, זוהי מערכה שהעולם המערבי במיוחד מנהל ואנחנו שמענו כאן רק על נזק אחד, נזק כלכלי, אבל הנזקים החברתיים, הנזקים התעסוקתיים, הנזקים החינוכיים, הפגיעה בכל המסגרות ההוריות, הפגיעה במקומות העבודה, הפגיעה במוסדות החינוכיים הפורמליים והלא-פורמליים, בכל מקום, בכל אתר, בכל הגילאים, בחיתוך של עדות, כאן אין גדרות. כאן אין שום גדרות תרתי משמע. הסמים עוברים ממדינה למדינה ביבשה, בים, באוויר, והם מגיעים מכל מקום. הצרכנים משתמשים בהם, חלקם נפגעים יותר וחלקם נפגעים פחות, אבל החברה בכללותה ניזוקה וניזוקה משמעותית. אין ספק שאחד הנזקים המשמעותיים ביותר לחברה ולקהילה הוא נגע הסמים, נגע האלכוהול וכל המשמעויות הנגזרות מכך.


אנחנו היום מדברים על איכות חיים. אנחנו מדברים על סיכון ועל סיכוי. אני רוצה דווקא לדבר יותר על הסיכויים משום שיושבים אתנו כאן שותפים רבים לעשייה. יושבים אתנו כאן משרדי ממשלה ועמותות. משרדי ממשלה כמו החינוך, הבריאות והרווחה. יושבים אתנו כאן נציגי עמותת אל-סם, ואני בטוח שיושבים כאן עוד נציגים רבים אחרים. יושבים כאן חברי הכנסת שטרחו ובאו ומקדישים את זמנם ואת משאביהם לנושא, אבל החשובים ביותר לטעמי הם הדור הצעיר שמפוזר כאן בין הכיסאות. מדובר בעתיד שלהם, מדובר בעתיד של כולנו, מדובר בחובה שלנו להבטיח להם חיים טובים יותר, איכותיים יותר, בריאים יותר ונכונים יותר לתרומה כאזרחים אפקטיביים במדינה.


אנחנו עושים הרבה. אנחנו מדברים על חברה חזקה ואנחנו מדברים על החוליות החלשות. אנחנו עושים הרבה. אנחנו מדברים על הרצף, אנחנו מתחילים היום בגיל שלוש, בגן הילדים, את הלימוד בין מותר ואסור, בין חומר מותר לבין חומר שלא כדאי לגעת בו משום הסיכון שיש בו, ואנחנו בעצם מסיימים ביומו האחרון של האדם. הרצף הוא רצף של מניעה, הוא רצף של חינוך, הוא רצף של הסברה, הוא רצף של הגעה למוחו של האדם תרתי משמע. משום שאנחנו יודעים בוודאות, למרות כל מיני כאלה שמנסים מדי פעם לדבר על ליברליזציה ואולי קצת הקלה – והזכיר אפילו יושב-ראש הכנסת, ואנחנו אומרים כאן על הבמה טעות, אין סמים קלים, אין דבר כזה. זאת טרמינולוגיה שחייבת לעבור מן העולם. אין סם קל ואין משקה קל, ואין אחד מוביל לשני. הנזק הוא נזק הוא נזק ויודעים את זה היום כל החוקרים וכל הרופאים, גם כאלו שבאים וטוענים שזה לא נזק כוללני. נכון שזה משהו אינדיבידואלי, נכון שלא על כל אחד משפיעה צריכת הסם או צריכתה אלכוהול במידה שווה, אבל אין ספק שהנזק לעתים הוא מיידי ואנחנו רואים את זה אם בנהיגה בתאונה ואם בחדרי המיון בלילה, כי רבותיי, כל אחד ואחת מכם, שלא תצטרכו ושלא תיכנסו לחקר העניין הזה, אבל מי שמגיע לחדרי המיון בלילה לצערי אלה נפגעי תאונות הדרכים, עוד כאלה שמיחושים כאלה ואחרים אינם מאפשרים להם לחכות לשעות הבוקר, ועם רב של צעירים וצעירות מגיע כאשר הוא פגוע מצריכת סמים ומצריכת אלכוהול, מי עם נזק יותר גדול ומי עם נזק יותר קטן, אבל הנזקים הם נוראיים.


אנחנו מטפלים בהם ואנחנו נותנים להם את כל החיבוק ואת כל האהבה ואנחנו מנסים להחזיר אותם לאותם מקומות כדי לפעול וליצור כאזרח נורמטיבי במדינה. לעתים זה מצליח יותר ולעתים זה מצליח פחות, אבל אנחנו יודעים שאת הסטטיסטיקות האלה אנחנו רוצים לשנות. אנחנו רוצים להוריד, אנחנו רוצים לגמד, אנחנו רוצים למזער את התרבות הזאת. זאת כבר מזמן לא תופעה כזאת או אחרת. מדובר כאן על תרבות שאין יכולת להמשיך ולחיות אתה, בצילה או לצדה, ואנחנו חייבים לעשות כאן את כל מה שאנחנו רק יכולים על מנת למזער ולגמד את התופעה הזאת עד התקרבות למספר אפס.

אבל איננו תמימים. אנחנו יודעים שתמיד תהיה אוכלוסייה שתצרוך ותשתמש ותשפיע הן ברמת הצורך העברייני, הן ברמת הצורך הכלכלי, והן ברמת הצורך החברתי להיות בפנים, בואו, תצטרפו אלינו, דברו אתנו, תהיו חלק מהעניין, תהיו קולים. אנחנו לא שם. אנחנו רוצים להסביר לדור הצעיר במיוחד שלא ייכנס לעניין הזה.

אמר חבר הכנסת ברכה לפניי שיש הרבה מאוד אלטרנטיבות שגורמות לריגושים. זה יכול להיות ספורט, זה יכול להיות תרבות, זאת יכולה להיות חברותה נעימה ואלה יכולות להיות הרבה מאוד פעילויות אנושיות אחרות. אין שום צורך. סמים זו בחירה ואין בהם שום כורח, אין בזה שום צורך אמיתי. אפשר בהחלט למצוא לזה הרבה אלטרנטיבות אחרות.

אנחנו מדברים היום על הורים. כולכם ודאי נחשפתם לקמפיין המאוד משמעותי ודיבר כבר חבר הכנסת ברכה על השפעת ההורים. לאחר נזקי המוח, הגורם המשפיע, המונע והמרתיע הוא ההורה. להורה יש משמעות אדירה בחיינו. אנחנו טועים לפעמים לחשוב ששחיקת הסמכות ההורית, אולי התפיסה של הדור הצעיר אותנו, איננה כזאת שמאפשרת לנו באמת ליצור, להשפיע, להוביל, לייעץ ואולי קצת להטות את הכף. טעות וטעות גדולה בידינו. להורים יש משקל אדיר בכל תהליכי החינוך והמניעה ועלינו להמשיך ולטפח את כל המודעות ההורית הזאת, לא רק לסכנות אלא לסיכוי. זה הסיכוי שעליו דיברתי בפתיח. את הסיכוי הזה אנחנו חייבים להעצים כי אנחנו יודעים שאת אותו אדם שמתקרב, אותו אדם שנופל בוודאי, הנזק המשפחתי והנזק החברתי שהוא גורם למעגלים סביבו, אלה נזקים לעתים בלתי הפיכים. להורה יש את היכולת לזהות את הסימנים. יושבת כאן אם, ואינני זוכר את שמך אבל אני זוכר אותך כאשר שלשום דיברנו במודיעין על המעורבות ועל האחריות. בסוף האחריות היא אחריות הורית. ההורה יודע לזהות את הסימנים, הוא יודע לראות את השינויים בהתנהגות, הוא יודע לראות את הדברים היום-יומיים הקטנים שפתאום אינם נראים לו כתמול שלשום.


כאן אנחנו נכנסים לתמונה. יש לנו את כל היכולת לייעץ, אם דרך הקו החם של הרשות למלחמה בסמים, דרך אתרי האינטרנט, דרך העמותות, דרך אל-סם, דרך תלם, דרך גורמי הרווחה, דרך הרשויות המקומיות שמהוות גם הן מקום מאוד מאוד משמעותי. טרם הגעתו למצב של ישיבה מול השוטר בשעה 2 בלילה, ואני אומר לכם שהחוויה הזאת כאשר קוראים לאב ולאם בשעה 2 בלילה לשבת אל מול השוטר ולספר מה הבן או הבת שלכם עשו בחצי שעה או בשעתיים האחרונות, לא רק שהיא איננה נעימה אלא היא מהווה חוויה טראומתית להרבה מאוד ילדים ולהרבה מאוד שנים.


היושבים כאן הם לא רק מתנדבים אלא הם מנהיגים. מבחינתי כל אחד ואחד מהם הוא שליח ציבור אמיתי, בין אם הוא צעיר ובין אם הוא מבוגר. תפעלו בתוך היחידות שלכם, תפעלו בתוך הטריטוריות, תפעלו בתוך המעגלים והמסגרות, הביאו אתכם עוד ועוד אנשים ושגררו את התורה החשובה הזאת. תהיו שליחינו לאותם דברים טובים, לאותם דברים שיובילו אותנו באמת לעתיד טוב יותר. אנחנו רוצים להיות אתכם, אנחנו גורמים מסייעים ומייעצים אבל בראש ובראשונה אתם נמצאים בחזית, בחברה שלנו, בכל מעגלי החינוך וכמובן המעגל ההורי, המעגל המשפחתי, ואתם ראשי החץ במלחמה המאוד מאוד חשובה הזאת.


אנחנו מאחלים לכולנו שלא נזדקק לכם, אבל אם נזדקק, שתהיו שם ותבנו ביחד אתנו כולנו חברה טובה יותר לעתיד טוב יותר למדינה ולחברה. תודה.

לפני כמה שבועות הייתי במדינה אירופאית, שם מותרים מה שנקרא סמים קלים. הסתובבתי בכמה מקומות ואני אומר לכם שהחוויה היא טראומתית, גם עבורי כמי שהסתכל על זה מרחוק. יש נקודות מסוימות שרואים כמו העליבות של הסביבה, אנשים זרוקים ברחוב, אנשים חסרי תוחלת חיים, וזה היה מחזה זוועה. אני מודה בפניכם, כאדם שמנסה ללמוד את הנושא ולבחון כל מיני סוגיות, שחשבתי אולי לייחד דיון מסוים בוועדה בנושא של סמים קלים וסמים קשים, אבל אחרי מה שראיתי שם, הנושא לא עומד אצלי על סדר היום. אין סמים קלים אלא יש סמים רעילים, נקודה. אנחנו חייבים להיזהר במשנה זהירות, גם הורים, גם תלמידים, גם בנים וגם בנות מהרעל האיום הזה.


אני מתכבד להזמין את הגברת גליה שחם, ממלאת מקום מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה במשרד החינוך.

אני רוצה להודות על הקדשת הישיבה הזאת לנושא החשוב הזה. אני רוצה מאוד לקצר בדבריי כדי לאפשר לתלמידים שבאו לכאן להשמיע את דבריהם בהמשך. אני שמחה שיש לנו הזדמנות לטעום היום ביחד משהו ממה שנעשה במערכת החינוך, הן מבחינת תלמידים והן מבחינת עבודה שיורם שלייר עושה אתנו ומה שתראו היום, זה משהו שאנחנו עושים גם עם צוותי חינוך וגם עם הורים.


הנושא שאני שמחה מאוד שיש לנו הסכמה עליו, גם עם יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ברכה וגם עם יאיר גלר מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, שהנושא של החינוך הוא מאוד חשוב והוא מאוד מרכזי. נכון שאחר כך מקדישים הרבה מאוד תקציבים לטיפול בגלל מה שלא נעשה לפני כן. לא שאני חושבת שאפשר למגר לחלוטין את התופעה, אבל אני חושבת שהשקעה נכונה בחינוך יכולה בהחלט להפחית ולצמצם.


אנחנו במערכת החינוך מרגישים מחויבות מאוד גבוהה ועושים הרבה מאוד עבודה, ואני חושבת שהראיה היא האנשים שיושבים כאן ורובם בחופשה, גם המורים והיועצים, גם התלמידים, והנה זה היה להם מספיק חשוב לבוא לכאן ואני מאוד מעריכה את ההורים שהגיעו גם הם.


הנושא של הורים הוא נושא שבו אנחנו צריכים להרחיב, גם לדעת מנהלי בתי ספר וגם לדעת כל אנשי המקצוע, ואני מאוד אשמח אם מהמקום הזה תצא היום קריאה להרחבת הפעילות של הורים יחד עם בתי הספר ויחד עם כל פעילויות הנוער.


אני מדברת כאן במקום הגברת חנה שדמי מנהלת שפ"י שנמצאת בבית הזה אבל יש לנו עוד כמה פעילויות של שפ"י והיא באירוע אחר. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות להדס פילצר ולכל צוות המדריכות כאן על עבודה ועל מחויבות מאוד מאוד גבוהה, ולומר שאני מקווה שנמשיך ביחד.

אני מזמין את מר יורם שלייר שהוא גם פסיכולוג חינוכי אבל כאן הוא ייתן הרצאה משולבת בקולנוע. אם מישהו חשב שהוא הגיע לכאן כדי לשמוע אותנו, תהיה לו גם הזדמנות להשמיע את דבריו, אמנם במסגרת הזמן שמוקצה לאירוע. אנחנו מבקשים תלמידים, הורים, מחנכים וגם חברי כנסת להביע את דעתם על הנושאים שיעמדו במרכז ההרצאה ויתייחסו גם לדברים שנאמרו לפני כן.

שלום לכולם. בפתח דבריי אני חייב לומר קודם כל תודה למוטי, האיש הטכני שעזר לנו להתחבר ולהתארגן.


כפי שהוצגתי, אני פסיכולוג חינוכי, יועץ ארגוני, ותמיד אני מוסיף בגאווה שאני גר במקום הכי הכי בארץ. אני גר במקום הכי צפוני, במטולה ולקח לי כמעט ארבע שעות להגיע הבוקר.


אני משלב בעבודה שלי שלושה תחומים והם יגיעו לידי ביטוי כאן בהמשך. אני עוסק כבר מעל שלושים שנים בחינוך. עסקתי הרבה שנים בחינוך בלתי פורמלי, עבדתי עם נוער, ומטבע הדברים תמיד תמיד עסקתי במניעת סמים ואלכוהול. היה לי הזכות והכבוד להשיק ביחד עם דוקטור דוד גרין וישראל פזי את אחת התוכניות הראשונות בארץ שקראו לה טעם החיים, טעם הסמים, בסוף שנות ה-70. בעצם מאז אני עוסק בנושא של מניעת סמים ואלכוהול לכל אורך השנים, אפילו גם באכיפה כי הייתי פעם מזכיר קיבוץ. אני חבר מועצת הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול מטעם הסתדרות הפסיכולוגים בישראל שאני נציגה. במשך שבע השנים האחרונות בערך אני עובד יד ביד עם המפקחות הארציות, כאשר זה התחיל עם רות לקט ואחר כך עם גליה שחם משפ"י, בפיתוח, עדכון הידע, פיתוח תהליכים ותוכניות מניעה עבור תלמידים שהשיא של זה – כרגע אחד השיאים של זה, אני לא רוצה להקטין מתוכניות אחרות – זה מה שחבר הכנסת ברכה השתתף אתנו במכון ויצמן, תוכנית אופי שמטפלת בתלמידים בתוך המערכת שהם כבר משתמשים מזדמנים. זאת אומרת, לא רק מניעה כוללנית. זאת תוכנית שהובאה מארצות-הברית וצריך לתת את הקרדיט לרשות למלחמה בסמים, לדוקטור חיים מל שהביא את התוכנית הזאת ויש כאן שיתוף פעולה מדהים ושילוב כוחות של כולנו ביחד, של הרשות, של שפ"י והחלק שלי בהכנסת התוכנית הזאת ובכלל בכל הדברים שאנחנו עושים.


אני רוצה להודות לגליה שחם שעזרה לי לגבש את התפיסה שאני הולך להציג כאן.


הדבר האחרון שאני רוצה לומר כהקדמה, ואחר כך אני אזמין אתכם גם להשתתף בתהליך במידת האפשר, הוא הדבר שמייחד את העבודה שלי לפחות והוא שילוב קולנוע. אני אוהב קולנוע, רואה הרבה קולנוע, את סינימה פרדיסו עשו עלי אבל אני לא אפרט לכם כרגע, ולכן מה שתראו, כמה שיהיה ניתן, אני אשלב קטעי קולנוע כי לקולנוע יש את העוצמה של ההמחשה, של החוויה, ויש כלל שאני מאוד מאמין בו והוא שמה שיש בחיים כבר עשו עליו סרט ואת זה רק צריך למצוא.


נצא לדרך. המסע שלנו - אתם רואים, כתוב כאן מסע קולנועי – יהיו לו שני חלקים עד כמה שיאפשר הזמן כאשר החלק הראשון יעסוק בסיכון גבוה, במאפיינים או גורמי סיכון גבוה, והחלק השני יעסוק במה שנקרא המודל או היהלום של ההתבגרות הבטוחה והמאובטחת. המודל הזה הוא בעצם סיכום של הרבה שנים של עבודה בתוך התחום הזה עם השותפים שלי, כפי שציינתי שהם שפ"י והרשות, ומרכז את כל ההבנה לתפיסה אחת לפחות שאני באופן אישי מאמין שאם נטפל בכל השלבים שלה, השינוי המיוחל הזה הוא לא רק עניין של כסף אלא הוא גם עניין של באיזה מרכיבים מטפלים ונושא ההורים הוא כמובן נושא מרכזי כאן.


למרות שהזמן הוא מאוד קצר, אם יהיה לכם צורך להעיר, לעצור, לשאול שאלות, לא להסכים אתי – אתם מוזמנים לעשות זאת. הכי חשוב שגם נספיק לשמוע בסוף את התלמידים שהגיעו לכאן.


אני רוצה לפתוח במה שכותב ג'וזף קונרד, שהוא סופר אנגלי ממוצא פולני, והוא כותב את הדברים האלה: "אני זוכר את נעוריי ואת התחושה שחשתי אז שלא תשוב עוד לעולם, את התחושה שאהיה לעולם, שאחזיק מעמד יותר מהים, מהאדמה, ומכל בני האדם. תחושת המרמה הזאת המושכת אותנו אל הסכנה, אל האהבה, אל מאמצי השווא ואל המוות".


אני תכף אדבר על המרכיב של גיל ההתבגרות כגורם סיכון, אבל במקום לדבר, אני רוצה להראות לכם את זה בקטע קטן מתוך סרט שנקרא "אני והחבר'ה", סרט שעוסק בחבורה של בני נוער שהולכת לחפש – אני רואה שהצעירים מחייכים כאן וזה מעודד אותי – גופה של נער שנעלם וחושבים שהוא נפגע על ידי רכבת. שתי חבורות הולכות לחפש אותו, האחת צעירה יותר, שעליה מרכז הסרט, שעולה לחטיבת הביניים, והחבורה השנייה אלה כבר הבוגרים. אני רוצה להראות לכם את המשפט הזה בקטע קטן מהסרט.


אגב, את המצגת אפשר יהיה לקבל ב-PDF ללא קטעי הקולנוע.

הקרנת הסרט.


מה גורם לקבוצה של צעירים ולמישהו שמחזיק את ההגה לנסוע ישירות מול משאית ולקוות שהמשאית הזאת תסטה מהדרך? מה הצורך שעובד שם? אגו. אגו. יש כאלה שאומרים טוב, אלכוהול, אבל אלכוהול לא מוכרח כאן, הוא מחזיק בקבוק, אבל יש כאן שני דברים כאשר האחד הוא אגו, הצורך להוכיח ויש כאן גם חלק של התגובה החברתית שהיא מתבטאת בגינוי של הזהיר ולא של המסתכן.


ב-1 במרץ 2009 התפרסמה הכתבה הזאת שחלק בוודאי מכירים אותה: "בן 13 השתכר ואיבד את ההכרה, נמצא ערום בגן ציבורי בירושלים, אביו מקווה שלמד את הלקח". יש כאן כמה דברים שמספרים את כל הסיפור. האחד, הילד הזה נמצא עם מכנסיים מופשלים וללא חולצה. אני לא יודע למה העלתה החקירה, למה הוא היה כך ומה קרה לו בזמן. הדבר הנוסף, שהוא היה חסר הכרה. זאת אומרת, הוא היה במצב של הרעלת אלכוהול. הוא נלקח לבית החולים ורק ביום שישי בבוקר ידעו מי הוא כי ההורים התקשרו לחפש. זאת אומרת, ההורים לא ידעו מה קורה עם הילד שלהם. ביום שישי בבוקר, כאשר הילד לא הגיע, הם התקשרו לבית החולים ואז זיהו מי הוא הילד. ההערה הנוספת של ההורים הייתה שלא ידענו את הסיפור של האלכוהול. כאן נמצא כל הסיפור של מעורבות הורים. המפגש הזה המשולש של אדם, סם וסביבה.


אני רוצה לגעת בכתשעה גורמי סיכון והגורמים האלה נבחרו – יש כמובן גורמים נוספים – על פי גישות גם של דוקטור מיכל רוזמן וגם של דוקטור גל שובל, וגם מהניסיון המקצועי שלנו, של אנשים שיושבים כאן ומהניסיון הקליני. הזמן קצר ואני לא רוצה להתמקד בעניין הזה כי אני רוצה להתמקד במודל.


אני אגע בכמה מרכזיים. הנושא הזה, לא רק בגלל שזה הנושא המרכזי שלנו אלא מכיוון שזה נושא מרכזי בכלל, הנושא הראשון הוא הנושא של ההורים. קל מאוד לדבר על התעללות פיזית בילדות שיוצרת קשיים רגשיים שאחר כך נזכיר אותם, אבל זה הרבה יותר שכיח מזה. התעללות בילדים זה משהו פחות שכיח מאשר התופעה של נוכחות הורים נמוכה, ולא רק תופעת הורות נמוכה אלא צריך להזכיר גם ששאלת הנוכחות, צריך להתייחס גם לשאלת הפניות כי גם כאשר אנחנו מעט זמן בבית כהורים, כמה זמן אנחנו פנויים בשביל להיות אתם במקום בו הם נמצאים. אגב, אחד הדברים המדהימים שקורה לנו בתוכנית אופי הוא שהילדים שעוברים את תוכנית אופי – ותכף הם ידברו כאן – אומרים שהמפגש הזה הוא אולי אחת ההזדמנויות היחידות בה הם מספרים ומדברים באמת על הבעיות שמדאיגות אותם ומעסיקות אותם. זה אולי אחד הרווחים הגדולים בתוך הסיפור הזה, כמובן גם ההפחתה שאנחנו רואים.


נושא של לקות למידה והפרעת קשב לא מטופלת וכל הנושא של מצוקה נפשית היום מאובחנים באופן מאוד ברור כגורמי סיכון מרכזיים. אני רוצה להדגיש, לקות למידה והפרעת קשב לא מטופלות כי כאשר זה מטופל, הפרוגנוזה היא הרבה יותר טובה והיא מאוד טובה אפילו. אנחנו יודעים, ונמצאים כאן נציגי שירות בתי הסוהר, שמחקרים שנעשו בבתי הכלא גילו שמקרב העבריינים יש פי שלושה לקויי למידה ובעיות קשב וריכוז מאשר באוכלוסייה הרגילה. זה מחקר שעשתה לאחרונה דוקטור עמלה עינת שעוסקת בלקות למידה.


לאחרונה יש דגש מאוד גדול להבנה שקשיים רגשיים ומצוקה נפשית הם גורם לפנייה של בני נוער לשימוש בסמים מכיוון שבאופן כללי נושא הסמים הוא התנהגות אסקפיסטית וכל מה שמאפשר לנער לברוח מהתמודדות הוא ישתמש בזה כנראה אם נוצרו התנאים לעניין הזה. כמובן לא כל נער שבמצוקה ישתמש בסמים.


אני רוצה להפנות אתכם, ולא יהיה לי זמן להציג כאן דוגמה של זה, לחוברת שהרשות למלחמה בסמים הוציאה, חוברת חשובה מאוד שנקראת איתות והיא מלמדת אותנו על הסימנים שאנחנו כאנשי חינוך יכולים לשים לב אליהם על מנת לזהות מה הפוטנציאל של נער והסכנה שהוא יגיע לסמים.


הורות חסרת אונים, גורם סיכון גבוה ביותר. הורות חסרת אונים יכולה לנבוע הרבה פעמים מאותו דבר שקראנו קודם על הזמינות, יכולה לנבוע ממצב של כאוס משפחתי, ואני רוצה להדגים לכם בקטע קולנוע קצר מתוך סרט שנקרא "החיים כבית" שמספר את הסיפור של אבא שיש לו בן מתבגר, המשפחה גרושה, הבן גדל אצל האימא והאבא מנותק ממנו, אבל יום אחד האבא מגלה שיש לו קיץ אחד לחיות והוא מזמין את הבן שלו לבנות אתו בית. אם אתם לוקחים את הסרט בספרייה, קחו קופסת טישו כי בוכים הרבה שם.

הקרנת סרט.


היה חשוב לי להביא את הקטע הזה כי אתם רואים באיזו סביבה מבחינה חומרית הילד הזה גדל. הבעיה היא שההורים איבדו אותו. ההזנחה כאן היא לא הזנחה פיזית אלא היא הזנחה רגשית.


גיל ההתבגרות מוגדר – כל מי שעוסק בחינוך ובפסיכולוגיה יודע – בהגדרתו כקבוצת סיכון להתנהגות סיכונית. יש לזה הרבה הסברים בעיקר שקשורים לגיבוש הזהות של המתבגר. אני אצטט את דוקטור גל שובל שמדבר גם על פער מאוד גדול בין התפתחות קוגניטיבית שמגיעה לשיאה בגיל 14 להתפתחות רגשית שמגיעה לשיאה בגיל 26. אגב, הקטע הראשון שראינו עם המכוניות בדיוק נובע מהמקום הזה. זה בדיוק מדגים את המקום הזה כי מבחינת האינסטינקטים, המתבגרים בגיל 14 יכולים לקחת סיכונים בנהיגה מכיוון שהם יכולים בקלות יותר לצאת מאשר מבוגרים לצאת בגלל כל החושים החדים שלהם. הבעיה היא שמבחינה רגשית הם לא יכולים להעריך את הסיכון אליו הם נכנסים וזה מדגים את הפער.


כמובן ציפיות נמוכות מהסביבה. נקודה חשובה שהוזכרה גם על ידי חבר הכנסת ברכה הוא הנושא של משמעות ודימוי עצמי. ילדים שהדימוי העצמי שלהם נמוך, תחושת המשמעותיות שלהם היא נמוכה, הם ילדים שנמצאים בקבוצת סיכון יותר גבוהה.


כמובן שימוש מזדמן בסמים.

אני רוצה לדבר על מהו המודל או מהי התפיסה הכוללנית שאמורה לטפל בעניין הזה כאשר צריך לזכור שכל תופעה אנושית היא בדרך כלל רב ממדית. אתה לא יכול לטפל רק בממד אחד אלא אתה צריך לטפל בהרבה מרכיבים שמקיפים את התופעה הזאת, ואני ארצה לגעת בארבעה מרכיבים עיקריים.

אגב, לפני שאני עובר לעניין הזה, מישהו רוצה לומר משהו, לשאול שאלה או להעיר? מישהו רוצה להזכיר גורם שלא הוזכר והוא גורם חשוב? שעמום מופיע. אני אדגים אותו תכף במקום אחר.

ארבעה קודקודים יש למעוין הזה והם: השפעה הורית, חיזוק הערך העצמי ותחושת המשמעותיות של הילד, קיומם של צרכני זמן חיוביים ופיקוח ואכיפה. אם אנחנו נטפל בכל המעגל הזה, זה לא רק תקציב אבל זה כמובן גם תקציב, אבל אם נשתמש בתקציב שלנו לטפל בכל הדברים האלה, וכשאני מתכוון לפיקוח ואכיפה, אני לא מתכוון למשטרה ובתי כלא אלא אני מתכוון יותר להורים.

אני רוצה להישאר לרגע עם המשפחה שפגשנו אותה קודם, עם הילד הזה שהלך לאיבוד. סיפרתי לכם שהאבא מגלה יום אחד שזמנו מוקצב, יש לו קיץ אחד לחיות והוא מזמין אותו לבנות ביחד בית, הבית שהוא גר כרגע הוא בית ישן והוא רוצה להרוס אותו ולבנות בית אחר. הוא לא מספר לילד שלו שהוא רוצה לקחת אותו לבנייה כי הוא הולך למות, כי הוא לא רוצה שהילד שלו יבוא אתו מתוך רחמים.

בואו נחזור לאותו סיפור שראינו קודם. אגב, לילד הזה היו תוכניות אחרות והוא התכוון לנסוע עם חבר שלו למקום שנקרא לק טהו בעיקר כדי להסניף שם.

הקרנת סרט.


מה היה לנו כאן? מה קורה כאן בעצם? מה היה בקטע הזה שהוא חשוב? האבא לא מוותר על הילד שלו. הדבר הכי חשוב בקטע הזה, אולי בפעם הראשונה הילד הזה מרגיש שהאבא לא מוותר עליו. אם שמתם לב לניואנסים הקטנים של הקטע הזה, שהאבא מחבק אותי כאילו חיבוק, אנחנו רואים פתאום שהוא נמס, שבתוך הילד הזה, הנער הזה, יש ילד קטן שמחכה כבר עשר שנים שאבא שלו יחבק אותו, מאז ההורים שלו נפרדו. האמירה הזאת במלים ולא במלים, אני לא מוותר עליך, היא אמירה חשובה מאוד. עצוב בסיפור שזה קורה מכיוון שהוא בסוף ימיו והרבה פעמים, להבדיל, שואלים אותו הורים שאם לא עשינו את זה קודם, בגיל ההתבגרות עוד אפשר להציל את המצב? אפשר אבל זה קשה מאוד.


מה זה אומר השפעה הורית? אני גם מכניס לעניין הזה את ההשפעה של כל המבוגרים, אבל הדגש הוא כאן על הורים ולכן אני מתעכב על זה. כמובן דוגמה אישית. יש קושי גדול והורים אומרים לי איך נדבר עם הילדים שלנו על אלכוהול כאשר אנחנו שותים משקאות חריפים בבית? אני לא מדבר על שתיית יין באירועים חגיגיים אבל שיש תרבות ששותים. ראיתי בפרסומים שערק נכנס מאוד חזק, אבל עד עכשיו הוודקה משלה בכיפה ובבתים ששותים באופן סדיר, איך אנחנו נאמר לילדים שלנו לא לשתות? יש בעיה. כמו שקשה לילד שלנו לא לעשן כאשר אנחנו מעשנים, אבל הבעיה היא לא דוגמה אישית. יש הרבה בתים שלא שותים ולא מעשנים, אבל לא מנחילים את הערכים. חינוך לערכים זה דבר חשוב, אבל אני צריך להגיד לילד שלי למה אני לא שותה ולמה אני לא מעשן ולמה מעולם הוא לא ראה אותי שותה יין, הוא לא ראה אותי שיכור בחיים וגם לא הייתי. אני צריך להסביר לו למה, כמו שאני צריך להסביר לו למה תוכנית מסוימת בטלוויזיה לא ראויה שיצפו בה בכלל. לא רק זה שאני גם ולא רואה אותה, אלא להסביר לו. או אני צריך להסביר לבן שלי למה אני לא צורב סרטים אלא אני קונה אותם בכסף מלא, והוא יודע, והוא קורא לו פרייר, אבל אני צריך להסביר לו למה. יושב כאן ערך של שמירה על זכויות של אחרים, של אי-גניבה. אגב, אני לא יכול להיכנס לזה אבל אני רוצה לומר לכם שאחד הדברים – אני מוכן להתווכח על זה אבל לא כרגע – שפירקו את התנועה הקיבוצית היה שהאמינו שמי שנולד לקיבוץ, יהיה קיבוצניק, לא חינכו לסוציאליזם והייתי שם. לא חינכו, אלא אמרו שמי שנולד, יהיה קיבוצניק, וזה לא קרה. היה צריך לדבר על זה.


כמובן סמכות וגבולות. הילד הזה שראינו עכשיו הוא תוצאה של זה שההורים לא שמו לו גבולות כשהוא היה בגיל צעיר. אני לא ארחיב את זה, אבל אין ויכוח היום שסמכות וגבולות היא חובה התפתחותית של הורה לילדו.


התופעה של ילדים שמתנתקים מהמשפחה שלהם, כי גיל ההתבגרות הוא אותו גיל שבו הילד צריך לעשות מה ששלמה בר-לב קורא התהליך של היבדלות מבלי להתנתק, ומה שעושה את ההבדל בין ילד שלא מתנתק לילד שמתנתק, הוא איזה תשתית חינוכית הייתה קודם, איזה גבולות, איזו סמכות ועל איזה ערכים הוא גדל. אין על זה היום כמעט ויכוח בנקודה הזאת.


נושא חשוב מאוד הוא שיתוף הורים. אני עובד עם בתי ספר הרבה פעמים אנשי החינוך מתלוננים על כך שאין להם מספיק שיתוף פעולה עם הורים. הכי קשה בעולם זה לעשות סדנאות הורים. הורים כמעט לא מגיעים. מצד שני, אני יכול לומר לכם שלא תמיד כהורה הייתי מרוצה ממה שבתי הספר של הילדים שלי עשו גם בנושא סמים וגם בנושאים אחרים. הדבר הזה שאנחנו עדים לו במציאות הישראלית, שיש מאבקים בין הורים לבית הספר, מחליש את המאבק בהרבה דברים אבל אחד הדברים הוא בנושא הסמים ואין ספק בכך. אני לא יודע איך אצלכם, אבל כאשר אני הייתי חוזר הביתה ואומר שמורה העניש אותי, אבא שלי היה שואל אותי מה עשיתי. בכלל לא היה ספק שאני עשיתי. היום, אומרים לי מורים, צפוי המורה לקבל טלפון או מההורה או מעורך-הדין שלו.


יש כאן נקודה חשובה מאוד בנושא מניעת סמים. תראו, שימוש בסמים היא תופעה שבעצם אדם מתבגר, מבוגר, בוחר לעשות אותה. זה לא שמישהו פוגע בו אלא הוא פוגע בעצמו. מאחר שלא מישהו פוגע בו, הרבה פעמים לא יודעים את זה. כאשר מישהו פוגע בי, בחלק מהמקרים או ברוב המקרים בסופו של דבר אני אספר למישהו, מאחר שזאת תופעה שאדם בוחר לפגוע בעצמו, הרבה פעמים קשה לאתר אותה. הנושא שמאוד מאוד רלוונטי כרגע הוא שומרי סף. אלה אותם אנשים שרואים את הסימנים, שמים לב להבדלים בהתנהגות והם מצלצלים בפעמונים וההורים הם שומרי סף מאוד מאוד רציניים וכמובן גם המורים בבית הספר, כי כאשר אני רואה ילד שפתאום ירד מאוד בלימודים, פתאום הוא נרדם בכיתה, הפעמון מצלצל. אגב, זאת תפקידה בין היתר של החוברת הזאת של הרשות, של משרד החינוך ושל משרד הבריאות.


חיזוק הערך העצמי בתחושת המשמעותיות של הילד. אחת התופעות הקשות ביותר של העידן הנוכחי הוא השעמום. הילדים של היום, יש להם מחשב, יש להם אינטרנט, יש להם טלוויזיה, יש להם פלאפון, מרכזי בילוי, פייסבוק, ICQ, והמילה שאנחנו שומעים הכי הרבה היא מצ'עמם. אם יש הפסקת חשמל, בכלל הם אבודים, ויש הפסקות חשמל. על העניין הזה אמר פעם ניטשה: תנו לי איזה למה ואוכל לשאת כל איך. ויקטור פרנקל לקח את זה אחר כך ופיתח את זה לתורה שלמה אבל המשמעות של המשפט הזה היא שאם יש לי בשביל מה לקום בבוקר, אם יש משמעות לחיים שלי, אני אתמודד עם כל קושי. אם אין, אני כנראה לא אתמודד.


אני רוצה להדגים לכם את התופעה הזאת של היעדר משמעות. דרך אגב, בתוכנית אופי אנחנו עובדים חזק מאוד על הנושא הזה של הגדרת מטרות לחיים ומהו הקשר בין מה אני רוצה להיות כאשר אהיה גדול לבין איך אני פועל כרגע כדי להשיג את המטרה הזאת.


אני רוצה להראות לכם דוגמה של זה, של מישהו שהוא כבר בן 30 והוא כבר ארבע שנים מחלק פיצות. אגב, לא שהוא מחלק פיצות כי הוא לומד באוניברסיטה והוא צריך לממן את הלימודים שלו, אלא זה מה שהוא עושה. הוא אגב תלמיד מצטיין בתיכון, נבון מאוד, אבל איכשהו חייו נתקעו והוא יסביר לכם תכף למה הם נתקעו.


קטע מתוך סרט ישראלי שנקרא "החיים שמאחורי השמש", משחק שם אסי דיין, אבל התגלה שם שחקן שזוכה להצלחה מאוד גדולה שקוראים לו זוהר שטראוס שמשחק עכשיו בסרוגים. הסרט הוא נפלא ואני לא יודע למה הוא לא זכה להצלחה. אני מתנצל, אני מביא לכאן קטעים שהם נקיים מבחינה ויזואלית ואתם רואים שאת השפה אי אפשר לנקות, בעיקר משום שכאשר אנחנו עוסקים בתת-תרבות כזאת, יש בה הרבה שפה כזאת. במאמר מוסגר אומר שאני מציע לכם לראות את הסדרה "כן המפקדת" על בני נוער בחוות השומר. אתמול היה דיון שלם בו הם הסבירו לה שהם לא יכולים לא לקלל כי זה אצלם השפה היום-יומית.

הקרנת סרט.


איש בן 30 שלא לוקח סיכונים והוא הפך את זה לאידיאולוגיה כמובן. את הבקיאות שלו הוא הפך לאידיאולוגיה. אין לו מטרות, אין לו אתגרים והוא נהנתן, חי את הרגע, בן אדם מבריק, היה תלמיד מצוין אבל נתקע עם החיים שלו ומה שהוא עושה, הוא חי אצל ההורים, מחלק פיצות וקונה בזה בעיקר ג'וינט.


מה אומרת תחושת משמעותיות? פרופסור דרייקורס מדבר על ארבעה צרכים שיש לילד כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו, שיתפקד ולא יפריע בכיתה. הוא מדבר על ארבעה צרכים שתוכלו לומר שאלה לא רק על ילדים. ילד צריך להרגיש קיים, שייך, רצוי ותפקודי. תפקודי, זה מצליח. חייב להרגיש שהוא מסוגל להגיע להישגים, לשנות דברים, להשפיע על העולם. דרייקורס אומר שאין מצב כזה שילד יוותר על אחד המרכיבים האלה, ואם יהיה לו אפילו יותר מאשר לאחר. אם הוא יהיה מאוד שייך, אבל לא רצוי כל כך. הוא יהיה בכיתה, אבל לא יאהבו אותו. אולי הכי חשוב זה שהוא ירגיש קיים כי ילדים שלא מרגישים קיימים, ישתמשו הרבה פעמים בהתנהגות בעייתית על מנת לקבל תשומת לב. בחלק מהמקרים שאני טיפלתי בהתערבות בנושא של איתור של אירוע סמים, התפלאנו לראות שהילדים הפחות מקובלים היו אלה שהביאו את האלכוהול והביאו את הסמים והסיבה הייתה כי זאת הייתה הדרך שלהם להרגיש שייך ורצוי.


הנושא התפקודי מטיל עלינו את החובה כמבוגרים לספק לכל ילד את ההזדמנות להצליח ולהרגיש בעל ערך.


קיומם של צרכני זמן חיוביים. בגלל הזמן אני אדלג על קטע הקולנוע ואומר כמה דברים. אולי במקום הראשון ביקור סדיר בבית ספר. הנתונים מראים שילדים שנפלטים ממערכת החינוך – הנתונים כרגע מראים שימוש של 10 אחוזים בבית ספר נורמטיבי של שימוש בחומרים בלתי חוקיים- כאשר ילד כזה נפלט מתוך מערכת החינוך או אפילו עובר למערכות חינוך עמלניות, האחוזים עולים עד 40 ו-60 אחוזים. אם הוא נזרק לרחוב, בוודאי.


השתייכות חברתית. כמובן חשובה מאוד המסגרת החברתית שהילד נמצא בה ומה הנורמות שלה. אני רוצה כאן להקדיש דקה לנושא של תנועות נוער ערכיות. זאת כאילו מילת קסם. אגב, בעבר תנועות הנוער מילאו את הפונקציה של המבוגרים, העבירו את המסרים של המבוגרים שילדים דחו אותם בגיל ההתבגרות אבל המדריך הצעיר היה יכול להעביר את זה. הוא היה שגריר של עולם המבוגרים מבחינת הערכים והמסרים. ברגע שהייתה דעיכה של תנועות הנוער, החוליה הזאת חסרה.


למה אני אומר תנועות נוער ערכיות. לא בטוח לגמרי - ואני אומר את זה בכאב גדול כי אומרים לי שתנועות הנוער חזרו – ובמתנ"סים המדריכים יודעים מה לומר, ויותר מזה, לא בטוח שהם בעצמם מהווים דוגמה. התייצב אצלי לפני מספר שבועות מדריך שהתחיל את תפקידו, בחור אחרי צבא, באיזושהי מסגרת ואמר לי שהוא שמע שאני עוסק באלכוהול וסמים וכי הוא רוצה להתייעץ אתי כי תפס את החבר'ה בכיתה ז'-ח' שותים וודקה. הוא אמר שהוא גער בהם בדיוק אבל הוא לא בדיוק יודע מה לעשות עם זה. שאלתי אותו מה הוא אמר להם, והוא אמר להם שזה לא מתאים לגילם. אז מה? מעבר לזה, לא היה בפיו מילה אחת לומר על התופעה הזאת. שאלתי אותו אם הוא שותה במסיבות, והוא אמר לי כן אבל הוא גדול. למה אתה שותה? אני אוהב את הקטע הזה של על סף התמסטלות כי זה מאוד פותח אותי, זה מאוד עושה אווירה טובה. אמרתי לו שאם על זה הוא לא ידע לדבר, אין לו מה לומר להם. אני כבר יודע על מקרים שגם שם יש שימוש לפחות באלכוהול שלא לדבר על כך שבאחת המסגרות שליוויתי באחד הישובים תפסו גידול סמים ולא רק שימוש בסמים, זה היה ישוב חקלאי בו גידלו סמים. הזמינו אותי להתערב ואיכשהו הרגשתי שהמדריך החברתי שהתקבל לשם לפני חודשיים, אין לו מה לומר, הוא לא מספיק אקטיבי ושאלתי אותו מה הוא הולך לעשות, מה אתה הולך לומר, ופתאום חטפתי ממנו התנגדות גדולה ותוך עשר דקות היה ברור שהוא מזדהה לחלוטין עם המסרים של עלה ירוק. איש לא בדק את זה כשקיבלו אותו לעבודה. זה היה יומו האחרון במקום הזה, אבל את זה היה צריך לעשות קודם.


אפשרויות התנדבות בקהילה. תלמידים שמתנדבים בקהילה, מגן דוד אדום, תנועות נוער, הם בקבוצת סיכון קטנה יותר לשימוש בסמים כי לא משעמם להם, הם עסוקים אבל יש להם תחושת ערך, משמעותיות ואחריות. הרבה דברים נכנסים לתוך הסיפור הזה.


נקודה חשובה נוספת היא שוב שומרי סף. עמיתים, אנחנו יודעים שהם שומרי הסף הגדולים ביותר והחשובים ביותר כי כאשר ילד מגיע לבית חולים עם הרעלת אלכוהול החברים שלו כבר ידעו הרבה קודם שהוא שותה ומשתמש. ההורים יכולים להיות אולי מופתעים, אבל חברים שלו אף פעם לא מופתעים. כאשר ילד מגיע לבית חולים על ניסיון אובדני, החברים שלו ידעו קודם שהוא דיבר על זה. אותו דבר על בעיות אכילה ודברים כאלה.


הדבר האחרון שאני אגע בו הוא נושא של פיקוח ואכיפה. גם אם הורים מציבים גבולות וקובעים גבולות, אין שום יכולת שהם יתממשו אם אני לא מוודא שהם אכן מתקיימים. אני אומר לילד שלי לחזור בשעה 1 בלילה ממסיבה, אבל אני אישן כשהוא יגיע, והוא יגיע בשעה 3 ואני לא אדע באיזו שעה הוא הגיע, ולא הייתי שם כדי להריח אותו. אנחנו לא יכולים רק להציב גבולות אלא אנחנו חייבים לפקח עליהם. חייבים לראות שכללים מתקיימים ואנחנו חייבים להיות שם.


אני רוצה להיפרד מכם כמובן בקטע קולנוע אבל לפני כן אני רוצה לומר עוד משהו. המילה האחרונה החשובה ביותר, ולצערי הרב לא הייתי ביום חמישי בטקס שעסק בסיירות הורים. ערב לפני כן נתתי שם הרצאה אבל לא הגעתי למחרת. הנושא של סיירות הורים הוא נושא חשוב מאין כמוהו. תשאלו אותי אם קל להקים את זה. לא רק סיירות הורים דרך אגב. אני מדבר עכשיו רק למבוגרים והילדים לא צריכים לשמוע. המתבגרים מנצחים אותנו ההורים בגלל שהם יודעים שאנחנו מפוצלים. כאשר אני אומר לילד שלי שהוא חוזר בשעה 1 או 2, תלוי בגיל, והוא אומר לי שלכולם מרשים ורק אתם מחזירים אותי בשעה מוקדמת, אני יכול להיות בטוח שאם אני אתקשר להורים של יוסי שאמר לי שלו מרשים, יתברר לי שיוסי אמר להורים שלו שאני מרשה. ההורים של יוסי מרשים ורק ממני אתם עושים חנון – זה האיום הכי גדול על הורים והורים שמפחדים שהילד שלהם יוצא דופן. לכן אחד הדברים הכי חשובים וכמעט בלתי אפשרי לעשות אותו – ואני עובר מישוב לישוב ומנסה להציע את זה – לנסות להגיע להסכמה הורית, להצהרה הורית, איזה מסיבות יש, נוכחות של מבוגר במסיבות, מתי נוסעים ומתי חוזרים, עם מי נוסעים ועם מי חוזרים. על כל זה אפשר להסכים אבל אנחנו לא עושים את זה והילדים קובעים את האג'נדה של תרבות הפנאי החוץ-ביתית.


חלק מהפתרונות הוא כמובן סיירת שרק צריכה להסתובב, רק להראות לילדים שאיכפת לנו מהם, שאנחנו דואגים להם, וגם מדי פעם לצלם עם מצלמה ולהראות להורים באיזה מצב הילד שלהם נמצא.


אני מנסה לומר כאן שטיפול בארבעת הקודקודים האלה, באותה חשיבות כמעט, יכול לחולל שינוי. אנחנו דרך אגב יודעים שגם בנושא של תוכניות מניעה – הזכירו את רחל בר-המבורגר – כאשר בית ספר לוקח תוכנית מניעה ולא עושה אותה בשלמותה אלא לוקח חלקים מפה וחלקים משם, הוא לפעמים עושה נזק יותר גדול מאשר לא לעשות אותה בכלל. גם כאן צריך לטפל בארבעת הקודקודים האלה.


אני רוצה להיפרד מכם בקטע מתוך סרט שנקרא "המהפך של הלן". הלן היא אישה צעירה שפתאום נפלו עליה שלושה ילדים של אחותה הבוגרת שנהרגה בתאונת דרכים. הן שלוש אחיות. לאחות הבוגרת יש שלושה ילדים כאשר אחד מהם הוא בגיל ההתבגרות. האחות האמצעית לא עובדת אלא רק מטפלת בילדים והלן שהיא בכלל לא נשואה והיא חברה טובה של המתבגרת של אחותה. מה שקורה כאן זה שמאיזושהי סיבה האחות מחליטה שהאחות שנהרגה השאירה מכתב שאם יקרה לה משהו, שהילדה הצעירה תקבל אפוטרופסות על הילדים והאחות האמצעים משתגעת איך זה, אני עם ניסיון אבל נותנים את הילדים לאחותה. בסרט יש לזה הסבר. הנה הילדים אצלה ויום אחד יש מסיבת סוף השנה, נשף, הילדה הגדולה הולכת לנשף והאימא המאמצת, הדודה שלה, אומרת לה שעם הילד הזה את לא מסתובבת וכמובן שהיא מסתובבת עם הילד הזה ויוצאת אתו מהמסיבה לבית מלון לקיים אתו יחסי מין. בארצות-הברית יש אתוס כזה שבמסיבת הסיום, גם מאבדים את הבתולין בחלק מהמקרים. הם הולכים לבית מלון, אבל צריך לציין שכמו בהרבה מקרים בארצות-הברית היה מבוגר במסיבה והוא ראה שהם יצאו והוא מיד עשה אחד ועוד אחד ובדק לאן הם נסעו, והוא מצלצל אליה הביתה ואומר לה שהבת שלך נסעה עם בחור שלא מוצא חן בעיניו לבית מלון כזה וכזה. מה עושה הלן? היא מתקשרת לאחותה המומחית ומזמינה אותה לעזור לה.


בואו נראה איך זה מתפתח. השחקנית היא קייט הדסון, הבת של גולדי הון.

הקרנת סרט.


רק שהלן תבין שהתפקיד שלה הוא לא להמשיך להיות החברה של המתבגרת הזאת, רק אז היא תוכל להשפיע על חייה ולהיות אימא שלה, וזה יקרה. תראו את הסרט.

אני חושב שיש שני תפקידים חשובים. האחד, אתם הכי משפיעים על בני הגיל שלכם ולחץ חברתי הוא לא רק דבר שלילי. לחץ חברתי הוא בהרבה מקומות דבר חיובי. מרבית החיים שלנו אנחנו מתנהגים בסדר בגלל לחץ חברתי. לכן בכיתה שהנורמה שלה למשל היא שהחבר'ה לומדים, רוב הילדים ילמדו, ומי שלא ילמד, לא שייך לקבוצה. לעומת זאת, בכיתה אחרת, וזה יכול להיות באותו מחזור, הנורמה שכמה חבר'ה הצליחו להנהיג היא שמי שלומד הוא חנון. היה לי תלמיד, פגשתי אותו במודיעין והוא עכשיו רופא בהדסה, כשהוא למד הייתה לו כיתה אלי וביקש, הייתי מורה בבית ספר תיכון, שני ספרים במתמטיקה. שאלתי אותו למה והוא אמר לי שהחבר'ה לא יראו שהוא לומד, אחד הוא שם בבית ואחד הוא שם בבית הספר כי הנורמה בקבוצה הייתה שמי שלומד הוא חנון. הוא מהיחידים שהגיע מהכיתה הזאת לאן שהגיע. אותו הדבר בנושא התנהגות סיכונית. זה יכול להיות סמים וזה יכול להיות אלכוהול. אם אנחנו כקבוצה מוקיעים או לא רואים את זה בעין חיובית, את השתייה, אנחנו יכולים להשפיע כקבוצה.


אגב, יש את כל הנושא של עמיתים שהוא נקודה חשובה. אני לא יודע מי מכם בקבוצת עמיתים. אנחנו משתמשים בפרוייקט עמיתים כדי לתת כלים כי אתם משפיעים הכי הרבה על החברים שלכם. אגב, ככל שהילד הוא יותר מרכזי, הוא משפיע יותר לטוב ולרע.


הדבר השני שאני רוצה לומר הוא בנושא קשר השתיקה. דיברתי כאן על שומרי סף. אתם יודעים הכי מהר. אתם לפעמים שומרים על הנאמנות לחבר שלכם כדי לא לספר שזאת כבר המסיבה השלישית בה הוא משתכר. אתם מקסימום תדברו אתו שיפסיק או אולי תתרחקו ממנו, אבל במעט מקרים הולכים למבוגר ואומרים שאנחנו דואגים לילד הזה, גם אם הוא יאמר עלינו אחר כך שאנחנו שטינקרים או לא נאמנים.


בדקה אחת דיברתי על שני דברים מאוד חשובים, כאשר האחד הוא להעביר את הנורמה החיובית, והשני הוא להיות שומרי סף ולהבין את ההבדל, שזאת הרצאה נפרדת לגמרי, בין הלשנה להצלה ולא תמיד אתם רואים את ההבדל הזה. בשביל זה צריך אומץ ורק אנשים אמיצים מגיעים רחוק.
תודה.

יורם, תודה שדיברת על עמיתים ואנחנו תכף נדגים אותם. אנחנו משרד החינוך וכבר אמר יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין שצריך להשקיע הרבה כסף בטיפול במשתמשים ועדיף להשקיע במניעה, וזה מה שאנחנו במשרד החינוך מנסים לעשות.


אני לא ארצה לכם כי שמעתם הרבה הרצאות ושמעתם הרבה דברים מאוד יפים, אבל אני רוצה להציג לכם מעט יוזמות של משרד החינוך במניעה.


אמרה לי פעם אתי גונן, מנהלת מרכז גמילה במלכישוע, שם יש מחלקה גדולה מאוד לנוער, לצערנו לנוער מכור, שהלוואי שאעשה את העבודה שלי כל כך טוב שלה לא תהיה עבודה, וזאת השאיפה שלנו וזאת שאיפה מאוד גדולה בתקציבים מאוד קטנים, אבל אנחנו מנסים לעשות את זה.


לשם כך הבאתי את החבר'ה הנהדרים האלה שבאו מהחופשה, קמו בבוקר מוקדם ונסעו מהרבה מקומות רחוקים, ואני רוצה להציג כאן שלוש יוזמות של שלושה מקומות כאשר הראשון שבהם הוא בית ספר קשת עם רפי רוטמן, היועץ האגדי. טל אטינגר ואלעזר סיימן הם תלמידי כיתה י"א והם יספרו לכם מה הם עושים בבית הספר ובעיר.

כבוד חבר הכנסת מוחמד ברכה וכל המכובדים שנמצאים כאן. אנחנו מאוד שמחים למעמד הזה.


אני יועץ בבית ספר קשת ועוסק בנושא סמים, אלכוהול, טבק ועוד התמכרויות סיכוניות במשך שמונה שנים בבית ספר קשת ולפני כן בבית ספר יסודי במשך מספר שנים.


בבית הספר אנחנו חיים ביחד וחייבים להתמודד במאה ה-21 בחיים שהילדים, התלמידים, אנחנו, גם המבוגרים, חשופים לנושא של שתייה מופרזת, סמים, אלכוהול, טבק, הפרעה באכילה – נושא שעלה עכשיו כאחד ההתנהגויות הסיכוניות – ואנחנו מנסים לעבוד ביחד. אין דבר כזה שאפשר לעבוד בוואקום, אני באופן אישי או רק הצוות שיכול לעבוד בנושא הזה. אצלנו יש לפחות משולש שמורכב מצוות, הורים ותלמידים ואני עכשיו אבקש מאלעזר לספר על החלק של התלמידים במשולש.

אני תלמיד בבית ספר קשת וכבר כמה שנים אני לוקח חלק בגוף שפועל בבית ספר שנקרא פרלמנט הבריאות. מטרתו של הגוף הזה, פרלמנט הבריאות, לקדם בריאות מול התנהגויות סיכוניות עם דגש על מניעת סמים, אלכוהול ועישון. אנחנו מורכבים מוועדות של מספר נציגים בכל כיתה, בכיתות ז', ח' ו-ט'. אני כבר בכיתה י"א אבל נשארתי פעיל בנושא. הוועדות האלה נפגשות, מגבשות כל מיני דברים ומארגנות פעילויות לכיתות שונות בבית הספר, פעילויות שנועדו למניעת התנהגויות סיכוניות וגם כמובן להיות כתובת אליה יכולים לפנות ילדים עם בעיות.

האני מאמין של בית הספר נבנה ביחד עם טל ואלעזר לפני שלוש שנים ועכשיו טל תספר על זה.

גם אני פעילה בפרלמנט שפועל בבית ספר קשת כבר כמה שנים. לצד כל הפעילויות שעשינו, ועשינו הרבה פעילויות בתוך בית הספר כמו ימי עיון וסדנאות, היה לנו מאוד מאוד חשוב להגדיר את המטרות שלנו ואת העקרונות שלנו בתוכנית, משהו מנחה.

כאן אפשר לראות את המצגת של אני מאמין. הדבר שהנחה אותנו היה שרצינו ליצור רשת חברתית שתלמידים בבית הספר יהיה למי לפנות מבחינת תלמידים אחרים. שנהיה חברים שתומכים אחד בשני, כי הרבה פעמים מאוד קשה לפנות להורים או למורים ואנשים שהכי כדאי להתחבר אליהם אלה הם החברים שלך. הגענו למסקנה שגם אם אנחנו רואים שהרבה פעמים משקיעים הרבה כסף בתוכניות למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, אבל בכל זאת בפועל המספרים רק עולים ותלמידים מגיעים לפעולות סיכוניות ברמה מאוד גבוהה. הגענו למסקנה שבעצם כל תחום של עזרה, כל דבר הכי קטן שאנחנו יכולים לעזור לחברים שלנו, זה מאוד מאוד משמעותי עבורנו. הגענו למסקנה שהרבה פעמים לפנות למורה או להורה לגבי חבר שלנו שפועל בצורה שמסכנת אותו, הרבה פעמים זה לא נקרא להלשין ולא נקרא לפגוע בו אלא אולי זה דבר הכי נכון לעשות.


רצינו ליצור רשת נעימה בבית הספר, כך שהילדים יוכלו לפנות אחד לשני, יוכלו לעזור אחד לשני ולתמוך אחד בשני.

אחרי שהם מדברים אחד עם השני, אחד מהדברים שכן למדנו הוא שבמשולש אי אפשר לחיות אחד אחרי השני – המבוגרים, התלמידים והצוות – ואז, אם יש משהו רציני מאוד, הילדים כן מדברים על הקו האדום, מתי הם כן מתחילים לדבר עם מבוגר, ובבית הספר שלנו היו שני ילדים שהשתמשו בסמים לפני שנים, וילדים דיברו אתנו על כך, אתי ועם המנהלת, ואז המשולש מתחיל להשתלב אחד בשני, התלמידים והמבוגרים.


אני לא יכול לקבל החלטות בבית הספר בנושא הזה בלי התלמידים וגם בלי ההורים. במסורת שלנו בבית ספר קשת יש חוג הורים. ביקשתי את ג'נט קפלן תדבר על מה שנקרא בית ספר להורים כאשר הצוות וההורים נפגשים ולומדים ביחד.

בית ספר קשת ארגן סדנא לנוכחות ולמעורבות של הורים כדי לעזור לנו להתמודד עם החשיפה ועם הנגישות המוגברת שיש היום לנוער לסמים, לאלכוהול ולעישון. אני מאוד שמחה על הסדנא הזאת. משום מה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל ושאנחנו יודעים להתמודד עם הכל, אבל במהלך הסדנא הזאת אני באופן אישי למדתי הרבה. בסדנא נגעו הרבה בכל מיני דברים שיורם שלייר ציין כאן תוך כדי הדגמות, אבל אחד הדברים הכי חשובים שאני למדתי הוא הקטע של המעורבות, הדו-שיח והקשר עם הילדים גם אם לפעמים זה נראה כאילו הילד חושב שאנחנו חופרים לו או טוחנים לו, וזה לא תמיד נעים. להיות שם ולדבר, לדעת, ושהילד ידע שתמיד תמיד יש לו מקום, ושיש לו אפשרות לבוא להורה גם אם הוא מסתבך וגם אם קורה משהו, שתמיד ההורה שם בשבילו.

אני אסכם במהירות ואספר על שני מקרים שהיו לנו השנה. ילדה בת 13 בכיתה ט' בבית הספר, שהייתה בגן ושתתה ולפי הרופאים הייתה קרובה למוות. זה היה מחוץ לבית הספר. מדובר בילדה חכמה, מנהיגה בבית ספר, לפי דברי הפסיכולוג מדובר בביטחון עצמי למרות שהיא עושה רושם שהיא מאוד מאוד חזקה. הילדים וגם ההורים שאלו למה אנחנו מתערבים, כי זה היה חוץ לבית ספר, אבל אמרנו שאנחנו משפחה, אנחנו מתערבים, ישבנו עם ההורים ועם הילדים והיה תהליך של כמעט שנה עם הכיתה.


בטיול שנתי ילדים הביאו אלכוהול לטיול ואנחנו החלטנו קודם כל להוציא את הילדים מהטיול ולאחר מכן התקבלה החלטה לעבוד אתי במשך חודש. אני הייתי יועץ בית הספר ואחראי על האלכוהול ואכן נעשתה עבודה עם המצגת של יורם בנושא האלכוהול. לימדנו את הנושא בכיתה ח' וזה היה המענה לילדים שהביאו אלכוהול והם אמרו שזאת הייתה חוויה מתקנת. אז היה גם קשר עם ההורים וכל המשולש עליו דיברתי פעל.

יש לנו כאן ילדים ממודיעין שקוראים לעצמם פילים – פשוט יכולים לשנות. אלה ילדים שהם עמיתים וכאן אנחנו רואים שני דברים. את כוחם הגדול של העמיתים וההשפעה שלהם על בני הגיל שלהם, את המשמעותיות שזה נותן להם לחיים ותראו מה קורה אתם, ואת שיתוף הפעולה שלנו, משרד החינוך, עם הרשות למלחמה בסמים שמביא את הילדים האלה להיות פעילים גם בבית הספר, גם בשעות אחר הצהרים, לאורך כל שעות היממה וזאת ההשפעה הנכונה. שיתוף הפעולה הזה הוא אחד הדברים הברוכים ביותר.

אנחנו עומר ואלינור, תלמידי כיתה ט' בעירוני ג', מודיעין. נמצאים אתנו גם ילדים מעירוני א' במודיעין. נבחרנו לתפקיד לאחר שהצענו את עצמנו, עברנו תהליך הכשרה, ביקור בכפר הגמילה, סדנאות לעמידה בפני קהל, סדנאות בנושא התמודדות עם פיתוי, דיווח, עמדות לגבי שימוש בחומרים ממכרים.


בנוסף העברנו פעילויות בכל כיתות א' ובכל כיתות ח' בעיר. פעילות משותפת של הורים ותלמידים, חוויה שהנחינו הורים מה לעשות ואיך להתמודד. להורים היו אלה דברים חדשים שהם למדו וגם אנחנו למדנו. לאחר מכן היה מפגש בין מכור נקי עם תלמידים והורים. ההורים שלנו אמרו לנו שהם תומכים בנו ומעריכים את עבודתנו החשובה ומאחלים לנו דרך צלחה בהמשך פעילותנו.

מלבד הפעילויות שעשינו בבית הספר בהנחיית רקפת לירון, שהיא היועצת של עירוני ג', נעשו גם פעילויות עירוניות בהנחיית מדריכה למניעת התמכרות, עירית אלדד, ומנהלת הרשות העירונית למניעת סמים ואלכוהול בעיר, ליאת אביזמר. לקבוצה שלנו קוראים פי"ל – פשוט יכולים לשנות. אנחנו מפנים גם לסמים ולאלכוהול, וזה כתוב לנו על החולצות.


כל העמיתים בעיר רוצים לעשות שינוי בקמפיין עירוני שקבוצת הפילים תוביל ואנחנו לא היחידים אלא רק נציגים. עשינו שותפות פעילות לכיתות ז' בנושא האלכוהול, השתתפנו בתערוכה של הכרזות שנמצאות כאן, תערוכה שנערכה בשיתוף המשטרה והעירייה בכיתות י'. ארגנו קמפיין, לפני היציאה לחודש, ואלה הם הצמידים שיש לנו עליהם כתוב שתופסים ראש בלי לדפוק את הראש. חילקנו את הצמידים בכיתות ח' ו-ט' ויש לנו תכנון לקראת תחילת השנה לארגן מסיבה ללא אלכוהול. יש כאן כרטיס של בני הנוער, כרטיס הטבות לבני נוער בעיר לכיתות ז' עד כיתות י"ב, כרטיס שחולק במסגרת החודש למאבק בסמים ובאלכוהול. 32 בעלי עסקים נרתמו למאבק בסמים ובאלכוהול ועל הכרטיס מופיע הטלפון של הקו החם של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול כך שאפשר להתקשר אליהם, שם יש אנשים מקצועיים שעוזרים לילדים במצוקה.

לסיכום אומר שהתחושה שלנו, אחרי הפעילות השנה, היא שהיה כיף להעביר את השיעורים ולהעלות את המודעות בעיר.

תודה לפילים, תודה לאלינור ולעומר. תודה לעירית אלדד ולליאת שהביאו אותם ומובילים את כל העניין הזה. תודה לכולם.

לאחר שראיתי את שני הסרטים, אני אומר שאין כאן תשובה הולמת להורים. זאת אומרת, המועצה הציבורית להורים בישראל שמה לה למטרה לייצג את האינטרס המגוון של הורי ישראל בתחומי החברה השונים. אין לנו ספק כי המלאכה מוטלת בראש ובראשונה עלינו ההורים ואיש אינו צריך לשאת במשימה במקומנו, ואולם חברת הילדים מתפתחת בקצב שהוא לא קל לעיכול בקרב ההורים. לכן לא אחת מוצאים את עצמם ההורים חסרי ידע בו אוחזים ילדיהם בנושא סמים ואלכוהול. לא סתם באיסלם אסרו את הסמים ואת השימוש באלכוהול. על כך חשיבות ראשונה במעלה היא לאפשר להורים נגישות להדרכה ורכישת השכלה בנושא הסמים והאלכוהול באופן ספציפי, אך לא פחות חשוב בנושאים של מנהיגות הורים, חשיבותה של הדוגמה האישית, הקניית כישורי חיים והובלת הילדים אל דרכים ומידות טובות.


הורות משובחת שכזאת היא אינטרס חברתי ממדרגה ראשונה באשר היא תבטיח גידולם של דורות ילדים חיוביים שאינם נופלים לתהום הסמים והפשיעה.


המועצה הציבורית בישראל שואפת להנחיל הדרכות הורים כאלה בכל מוסדות החינוך ובכל רשות מקומית, קטנה כגדולה. אם ישכילו הרשויות המקומיות לפרוס חסות על הדרכות כאלה ולשאת בהוצאות הכרוכות, זה יהיה מבורך ואני מקווה שהכנסת והממשלה ישימו את זה בראש מעייניהן וייתנו להורים אפשרות להיות מודרכים על ידי מומחים כדי שימצאו את הפתרון.


אני רוצה להודות לחבר הכנסת מוחמד ברכה ולכל אלה שהדריכו והשתתפו.

אני מתרגש מיוזמות התלמידים. התכנסנו לרגל היום הבינלאומי למלחמה בסמים שמתמקד השנה במעורבות של הורים ודווקא הדברים של חנא אלחסיין היו בהחלט מתאימים לסגור את המעגל הזה של מעורבות הורים.


אני רוצה לחזור ולהביע את התרגשותי והערכתי ליוזמות של תלמידים ומחנכים, גם ברמה הבית-ספרית וגם ברמה של הדרכה של משרד החינוך. אגב, אתמול הייתה לי שיחה עם שר החינוך בעניין הזה ולמרבה הצער הוא לא יכול היה להגיע לכאן היום בגלל התחייבויות קודמות, אבל אין ספק שאפשר להגיע אתו להתקדמות משמעותית במערכת החינוך. אנחנו לא רוצים לדבר על מקומות גמילה אלא שהנוער והאזרחים לא יגיעו בכלל לשם, ומה שאתם עושים כאן, זאת באמת עבודת קודש לכל דבר ועניין.


אני רוצה להודות לכל אלה שנכחו ולכל אלה שתרמו. שוב, מה שאמרתי בהתחלה, אני מאוד מבקש שתראו כולכם בוועדת הכנסת למלחמה בנגע הסמים והאלכוהול ככתובת לאותה מלחמה משותפת לכולנו. אני לא אוהב את המילה מלחמה, אבל בעניין הזה באמת צריך להכריז מלחמה ללא פשרות. כל דבר שיעלה על דעתכם, אפשר לפנות אלינו, אל מנהלת הוועדה בת-שבע או אפילו אלי ישירות ולעוזריי. כל דבר שאתם חושבים שיש משהו אותו צריך לקדם, לתת לו דחיפה, לדון בו, להזמין נציגים של משרדי ממשלה על מנת ללבן כל מיני נושאים ולדחוף לכיוון הרצוי, אתם מוזמנים לפנות אלינו. זאת לא רק ועדה של חברי הכנסת אלא ועדה של האזרחים כולם.


היו ברוכים ואני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:15