PAGE
ועדת החוקה, חוק ומשפט
13
16/6/2009

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 24

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
‏יום שלישי, כ"ד בסיון התשס"ט (‏16 ביוני, 2009), שעה 10:30

1.
סגירת המרכז הארצי לגישור

חברי הוועדה: דוד רותם – היו"ר

אופיר פינס-פז

שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן

משה שילה
-
מנכ"ל משרד המשפטים

ד"ר פרץ סגל
-
ראש תחום, משרד המשפטים

תמר שטיינר
-
ראש מטה השר, משרד המשפטים

הושע גוטליב
-
יועץ השר, משרד המשפטים

תומר עמר
-
עוזר מנכ"ל משרד המשפטים

ברוך שוגרמן
-
מנהל השירות לעבודה קהילתית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ודים גודון
-
רכז ממשל ומינהל, אגף התקציבים, משרד האוצר

אורי גבע
-
רפרנט ממשל ומינהל, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד אירית הרמל
-
סגנית היועצת המשפטית, הנהלת בתי-המשפט

יוסף וסרמן
-
טו"ר מגשר, יו"ר לשכת הטוענים הרבניים

הרב אפרים גליקסברג
-
טוען רבני, מזכיר לשכת הטוענים הרבניים

פרופ' עו"ד מרדכי (מוטי) מירוני-
יו"ר הפורום לדרכים אלטרנטיביות (ADR), לשכת עורכי-הדין

עו"ד יעל גויסקי
-
לשכת עורכי-הדין

עו"ד רו"ח אבי פרידמן
-
מנכ"ל לשכת רואי החשבון בישראל

ד"ר דוד סילורה
-
יו"ר עמותת מגשרי ישראל

דרור שוורץ
-
יו"ר ועדת הסמכה, עמותת מגשרי ישראל

מירה ליבר
-
חברת הוועד המנהל, עמותת מגשרי ישראל

עדו בזק
-
מנהל פורום מנהלי מרכזי הגישור הציבוריים בישראל

עו"ד סיון אפלבום
-
מרכז הגישור בנס ציונה, פורום מנהלי מרכזי הגישור הציבוריים בישראל

כרמלה זילברשטיין
-
מגשרת, מנהלת מרכז הגישור בקריית אונו, פורום מנהלי מרכזי הגישור הציבוריים בישראל

ענת אשל
-
מנהלת מרכז הגישור ברמלה, פורום מנהלי מרכזי הגישור הציבוריים בישראל

משה ברגר
-
מנהל מרכז הגישור בחדרה, פורום מנהלי מרכזי הגישור הציבוריים בישראל

ענת הברמן
-
מנהלת מרכז הגישור במעלה אדומים, פורום מנהלי מרכזי הגישור הציבוריים בישראל

עו"ד נורית בכרך
-
מנהלת מוזאיקה – המרכז ליישוב סכסוכים בהסכמה

אורי מרדכי ליברמן
-
מגשר

עמיר מורן
-
מגשר, "עמיר מורן גישורים"

יעקב ול
-

מרכז גישור ב"ש, להבים, דימונה, וחבר ב"צדק מאחה" במסגרת "מנהיגות מתנדבת"

שרה מזרחי
-
מקשרת, טו"ר, יו"ר גישור

סיגל קוגוט

דורית ואג

אירית שלהבת
סגירת המרכז הארצי לגישור

בוקר טוב. אנו פותחים את הישיבה לדיון נוסף בנושא סגירת המרכז הארצי לגישור.


אדוני השר, את חטאיי אני אזכיר: אשתי היא מרצה לגישור.

זה לא חטא כל-כך גדול ...

לכן אני מכיר את עולם הגישור. גם עברתי קורס לגישור כך שאני מכיר בחשיבות הנושא.


בישיבה הקודמת דיברנו על העומס המוטל על בתי-המשפט. נדמה לי שאחת הדרכים להקטין את העומס בבתי-המשפט היא באמצעות גישור.


נמצאים כאן נציגים של מרכזי גישור מכל רחבי הארץ, שעוסקים בגישור - - - בהקטנת מספר התיקים בבתי-המשפט. בחלק מן המקרים הם פותרים את הבעיות עוד לפני שהעניין מגיע לבית-המשפט. ההטמעה של השפה הגישורית, ההטמעה של הגישה לפיה לא צריך על כל דבר להתדיין אלא אפשר לפתור דברים בדרכי נועם, מחייבת לדעתי קיומו של מרכז ארצי לגישור.


אני יודע שהיו כל מיני אמירות וטענות, שהמרכז כפי שפועל היום איננו משיג את מטרותיו. שמענו, ונשמע גם היום, ואני מבקש ממך להקשיב היטב לדבריהם של אנשי מרכזי הגישור שרואים במרכז הארצי לגישור כלי שאי אפשר להמעיט בחשיבותו בפעילות השוטפת שלהם.


לכן אני שב ופונה אליך, אדוני השר, בבקשה שתשקול שוב האם התאריך 30 ביוני 2009 שנקבע לסגירת המרכז הארצי לגישור הוא המועד הנכון, האם לא צריך להרחיב את המרכז כדי שיענה על כל מה שדורשים ממנו, במקום לסגור אותו, או לחילופין האם לא נכון להקים מרכז ארצי לגישור משוכלל יותר וגדול יותר, אבל עד אז להשאיר את המצב הקיים על מנת שהידע שנצבר במשך השנים והפעילות המשותפת של מרכזי הגישור עם המרכז הארצי לא יירדו לטמיון.


נשמע את אנשי מרכזי הגישור ואחר-כך אדוני ישיב. בבקשה, רבותי.

אני מרכז את מרכזי הגישור בדרום הארץ ואת תחום "הצדק המאחה" במסגרת "מנהיגות מתנדבת". כל הפעילות נעשית בהתנדבות והוקמה על-ידי המרכז הארצי לגישור. הוא שאפשר לנו להפעיל מאות גישורים בהנחיה ובהובלה של המרכז הארצי לגישור.


חבריי ידברו בעיקר על "גישור בקהילה". אגיד כמה מילים על תחום "הצדק המאחה". את "הצדק המאחה" מובילה במרכז הארצי לגישור עו"ד ענת פרקש, שזכתה השנה בפרס "האישה במשפט" כהוקרה על הישגיה בתחום "הצדק המאחה".


ההחלטה לנסות לסגור את המרכז הארצי לגישור בעצם תקטע בצורה חמורה את שני התחומים שבהם אני פעיל, הן את תחום "הצדק המאחה" והן את תחום "גישור בקהילה". בישיבה הקודמת שבה השתתפתי אמרתי שהדבר דומה כאילו היו מחליטים לסגור את המטה הכללי כי היחידות יכולות לפעול ללא צורך בהנחיה של המרכז. אנו זקוקים למרכז הזה מכיוון שללא המרכז הארצי לגישור אני לא מאמין שהמרכזים הקהילתיים ימשיכו בכלל להתקיים, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה תפעולית.


כפי שאמרתי, אנחנו פועלים בהתנדבות. אנו מקווים ששר המשפטים, פרופ' נאמן, שמודע לנושא הגישור ולנושא תחום "הצדק המאחה" ישנה את ההחלטה וידאג לכך שהמרכז הארצי לגישור ימשיך לפעול.


בעולם היום כבר 80 מדינות מפעילות את תחום "הצדק המאחה" בצורה המוצלחת ביותר. לעצור את זה היום – זה לתת מכת מוות לתחום הזה, וגם ל"גישור בקהילה". "גישור בקהילה" הקים 35 מרכזים עד עכשיו, ויש עוד 25 בדרך. אני מאמין באמונה שלמה שמרכז הגישור הארצי חייב להוביל את התחום הזה למשך שנים. אם צריך להכניס שינוי כזה או אחר, בסדר. צריך קודם כול למנות שם מנהל, כי לא היה מנהל במשך שנים והתחומים פעלו באופן עצמאי. אך עם מינוי המנהל והפעלה של המרכז אנחנו יכולים לצעוד קדימה. תודה רבה.

אני מבקש לעמוד בלוח הזמנים משום שיש המון דוברים והישיבה קצרה. רשות הדיבור לגברת בכרך, בבקשה.

בוקר טוב. אני מגיעה מ"מוזאיקה" – עמותה שמפעילה בין היתר גם תוכנית של "גישור בקהילה" וגם תוכנית של "צדק מאחה". ביחד עם המרכז הבין-תרבותי בירושלים אנחנו מפעילים גם את התוכנית "גישורים" – תוכנית שנבנתה על-ידי כל משרדי הממשלה, ביחד עם משטרת ישראל והג'וינט. מר ברוך שוגרמן הוא יושב-ראש הוועדה של התוכנית "גישורים".


אני רוצה להתייחס לנושא הגישור בכלל ולתועלת שיש בגישור מבחינת בית-המשפט. אני מדברת על "גישור בקהילה". בישיבת ועדה שבה השתתפנו השבוע אמרה נציגת משטרת ישראל שהם ערכו בדיקה של המקרים שבהם הצליחו לגשר, בדקו כמה תלונות במשטרה עומדות מאחורי כל גישור. ראו שבממוצע יש לפחות 10 תלונות שעומדות מאחורי כל מקרה שמגושר. זאת אומרת, לא מדובר רק במקרה אחד, אלא בתועלת רבה גם לבתי-המשפט וגם לכל מערכת החקירה והתביעה – גם המערכת הפלילית וגם המערכת האזרחית. זה באשר לתועלת של "גישור בקהילה", שמסייע, כפי שאמר מר יעקב ול, גם במניעה וגם בטיפול במקרים עצמם.


יש הרבה מרכזי "גישור בקהילה" שלוקחים תיקים מבית-המשפט ומגשרים בהם, בעיקר בתביעות קטנות. אני מתארת לעצמי שהמספרים נמצאים בפני הוועדה. מעבר לכך, כל מרכזי "גישור בקהילה" עובדים במקרים שעדיין לא הגיעו לבתי-המשפט וגם לא יגיעו אליהם. זה תועלת אדירה.


"צדק מאחה", תוכנית שאנו מפעילים כ-5 שנים, היא יוזמה של משרד המשפטים, של עו"ד ענת פרקש והמרכז הארצי לגישור. הגיעו היום למצב שיש פניות, יש מקרים שאנו מגשרים בהם. לאחר 5 שנים של עשייה כל העמותות שפועלות בתוך התוכנית עומדות עכשיו לצאת לפיילוט של משרד המשפטים אך אנחנו עדיין בהמתנה, אנחנו בעצם תקועים, וחבל. ברור לנו שהמשך פעולת המרכז הארצי לגישור תאפשר את המשך הפעילות.


חשוב לנו ביותר שיהיה ניהול של המרכז הארצי לגישור. הגענו למצב הנוכחי מכיוון שמזה 5 שנים אין מנהל למרכז הארצי לגישור. מתקיימת בו פעילות מבורכת, אבל הפעילות לא די ממוקדת ולא די ברורה. אין בעצם חזון לשנים קדימה, גם בגלל בעיות תקציביות. אחת מן הבקשות שלנו, לנצל את ההזדמנות שיש לנו היום, לא רק להחליט לא לסגור את המרכז אלא להחליט לאפשר מבחינת משאבים ומבחינת ניהול את המשך הפעילות בצורה מבורכת, שתאפשר לכולם להמשיך לפעול. תודה.

אני לא רוצה לדבר רק על "גישור בקהילה" או על "הצדק המאחה", אלא משהו כללי יותר.


אני נמצא כאן קודם כול כיושב-ראש הפורום לדרכים אלטרנטיביות של לשכת עורכי-הדין. הייתי בין מי שהכניסו את הגישור ואת ה-ADR לארץ ובין האדריכלים של המרכז הארצי לגישור, וחבר בוועדות שונות שהוקמו במשרד המשפטים בנושא הזה. במשך תקופה ארוכה הייתי נשיא עמותת המגשרים שנציגים שלה נמצאים כאן היום. עסקתי בסכסוכים ציבוריים חשובים מאוד, כגון הסכסוך בין אלמנות צה"ל וההורים, שביתת הרופאים, ולאחרונה בדיקת האפשרות להביא את הסכסוך בין הבדואים ובין רשויות המדינה השונות לגישור.


צריך לזכור בנושא הזה שהמטרה של המרכז היתה ונשארה להטמיע ולקדם את הגישור, לא רק כדרך להורדת העומס בבתי-המשפט ולסיום תיקים, אלא גם כמין חלופה לגיטימית לעשיית צדק, ודיברו על כך גם בדיון הקודם, אבל בעיקר, ואני רוצה להדגיש את זה, כפילוסופיה וכדרך חיים פרקטית ומוסרית, דרך חדשה לנהל את החיים המשותפים שלנו בחברה השסועה ומרובת הקונפליקטים הזאת. המטרה להכניס כאן איזה שיח של הסכמה, מבוסס צרכים וזהות, במקום השיח שאנחנו חווים אותו כל-כך יום-יום, השיח הלעומתי של כוח וזכויות.


כדאי לזכור שישראל, על-פי סקר שנערך לאחרונה שהשווה בין 18 מדינות, היא המדינה המובילה בעולם במספר התביעות ל-1,000 תושבים. זאת המדינה היחידה בין מדינות המערב שאין בה גישור בסכסוכי עבודה, ויש בה המון סכסוכי עבודה. אין בה שום מסורת של גישור, למרות שיש בחוק מ-1957 שירותי תיווך. מדינת ישראל יכולה להתפאר דווקא שמה שקורה היום בקהילה האירופאית, שנחתמה אמנה ורוצים להקים מרכזי גישור ולפתח את הגישור, אנחנו מן הבחינה הזאת עשינו איזו כברת-דרך.


המרכז הארצי לגישור הוקם ופועל כל הזמן כיחידת מטה, שעשתה רבות להגברת המודעות, פיתוח הידע, קידום היזמות, ייזום תוכניות, פיקוח, רגולציה, בקרה וכן הלאה.


אני מסתכל לאחור על התקופה שבה המרכז הארצי לגישור התחיל לפעול, והייתי במשך תקופה ארוכה בוועדה המייעצת שלו. הוא חשף את השופטים לגישור, הוא עשה את כל הפעילויות לתפיסת המדינה כצד לגישור, פיתח את כל נושא הגישור לאנשים עם מוגבלויות, העביר שתי אמנות גישור חשובות: אזרחי-מסחרי ועבודה, הקים את מרכזי הגישור הקהילתי שעליהם מדברים כאן, עסק בגישור באיכות הסביבה בפרקטיקום, ולאחרונה בפרויקט "המהות", שיש לו על-פי הנתונים הראשונים הצלחות עצומות – למעלה מ-50% מן התיקים הולכים לגישור ומסתיימים בו במסגרת הפיילוט.


די אם נזכור שעכשיו המרכז עוסק בשני תחומים חשובים שלא הוזכרו כאן. אני לא רוצה להזכיר את "הצדק המאחה" כי הזכירו כבר את עו"ד ענת פרקש. בתחום של המשפחה הוא עוסק עכשיו בקידום אמנה לשיח אחר בגירושין ולפיתוח מה שנקרא collaborative law – משפט שתפני בכל סכסוכי הגירושין.


המרכז מצליח לפעול בשנים האחרונות, כפי שאמרו, ללא מנהל, עם פחות תקציבים, כאשר האנשים עובדים בו בהסדרי העסקה בעייתיים מאוד, ואת זה אני אומר מהמקום שלי כמרצה לדיני עבודה, אני לא עוסק רק בגישור. מדובר בקבוצת עובדים נפלאה ומלאת מוטיבציה, שעושה נפלאות כנגד כל הסיכויים. לכן הפורום של לשכת עורכי-הדין מתנגד לסגירת המרכז בכלל, ובעתוי הזה בפרט. אמנה את הסיבות בקצרה ואסכם.


עברנו כברת דרך. חזרתי השבוע מרוסיה ואני יכול להעיד שהם נמצאים היכן שאנו היינו לפני תריסר שנים. אני רואה איפה אנחנו היינו ואיפה הם עומדים היום וחושב שיש כאן תהליך. אי אפשר למדוד אותו בכל רגע נתון ולראות את התפוקות שלו. אנחנו נמצאים בתהליך נפלא, אבל אנו רחוקים מסיום והבשלה.


התהליך של עיצוב ומיצוב המקצוע נעצר, בין היתר מכיוון שהוועדה, כזכור, גרמה לכך שבוטלו התקנות. אין היום תקנות, לא להכשרה ולא לאימון ולא להסמכה ונוצר ואקום רגולטורי. רק מרכז, כגוף מטה שנצבר בו ידע רב, שהוא ניטרלי, שיש לו נגישות לכל הגופים יכול לקדם את זה.


סגירת המרכז תשדר מסר מסוכן להתייחסות לגישור, לפיו המדינה התייאשה ואיבדה אמון בסיכוי לשינוי תרבותי וכן שהיא לא רוצה בעצם ליצור חלופה לגיטימית למשפט. מהפיכת הגישור, עליה הוכרז לפני כעשור ואשר המרכז שימש בה שחקן ציר מרכזי, טרם הסתיימה. לכן ההיגיון אומר לא לסגור את המרכז, אלא דווקא לחזק אותו או לבנות רשות סטטוטורית אחרת, ועד אז לשמור את המרכז הארצי לגישור ולתמוך בו משום שיש בו הבטחה עצומה.

אני הקמתי וניהלתי את המרכז לגישור והידברות בקהילה בנס-ציונה, שהוקם בשיתוף העירייה וגוף עסקי שתומך בקהילה. מרכז הגישור נותן מענה לכ-300 פניות בשנה, מוביל עוד המון תהליכים של הידברות בתוך הקהילה ומפעיל עשרות מגשרים. כמו בנס-ציונה יש עוד עשרות מרכזים כאלה ברחבי הארץ שנותנים מענה למאות פניות בשנה ומפעילים עשרות מגשרים.


מה שעומד לנגד עיניהם של מרכזי "גישור בקהילה" הוא לתת שירות מקצועי ולוודא שהמגשרים מקצועיים ושהאזרח מקבל שירות ברמה גבוהה מאוד. כל זה מתאפשר בשל הליווי המקצועי והידע שאנו מקבלים מן המחלקה ל"גישור בקהילה" בראשות ד"ר לי לי-און. זה כולל אמות מידה, תיק הפעלה, עקרונות, פיתוח תחומי ידע חדשים כמו גישור וזקנה, גישור ואפוטרופסות, גישור ומוגבלויות, גישור שמותאם לתרבויות שונות. כל הידע המקצועי וההתמודדות עם בעיות אתיות שעולות – מבחינתנו הידע הזה נשאב ממשרד המשפטים. זה דבר מהותי מאוד בפעילות היום-יומית שלנו.


אנו מאמינים שלאזרח יש זכות שתהיה לו דרך אלטרנטיבית לפתרון סכסוכים, ומול אותה זכות יש חובה של המדינה להעניק לו שירות כזה בצורה מקצועית ואיכותית.


אנו בשטח יודעים שהתושבים לא הטמיעו את הגישור. רוב האנשים, על-פי החוויה שלי, לא מבינים עדיין את משמעות התהליך הזה ואת היכולות שלו. אני מתחברת מאוד לדברים שנאמרו, שאם ייסגר עכשיו המרכז הארצי לגישור יועבר מסר קשה מאוד לציבור ומספר הפניות לגישור יירד בוודאי. אין ספק שצריך משהו מרכזי-ארצי שיוביל את כל התחום הזה הקדימה.

אני מנהל מרכז הגישור בחדרה. עו"ד מוטי מירוני חסר לנו במפגש הקודם. הוא אמר דברים כדורבנות. כל מילה מתקבלת באהבה.


אין ספק שהמרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים חיוני והוא חובה לכל מערכת ארצית כמרכז שמרכז בתוכו גם ידע וגם יכולות פיקוח והנחיה.


כדי לדעת מה טוב, לפעמים צריך לדעת גם מה רע. יש לנו דוגמה מצוינת מאנגליה של מה שלא צריך לקרות. באנגליה פעלה רשת ממלכתית Mediation UK, שבשלב כלשהו נסגרה וכל המערכת הציבורית שם קרסה. היום הם מחפשים דרך לשקם את ההריסות. משהו דומה למדינת ישראל קורה דווקא בעיר ניו-יורק. יש שם 62 מרכזי גישור ציבוריים, יש שם תקצוב של המדינה בסך כ-40 מיליון דולר – אנחנו לא מצפים לסכומים כאלה אצלנו – והמערכת עובדת ומתפקדת בצורה יוצאת מן הכלל. יש מדינות כמו אוסטרליה, ניו-זילנד וכדומה שבהן הגישור הוא חלק בלתי נפרד מכל מערכות הממשל.


אין ספק שדברים טובים ניתן לעשות אותם טובים יותר, ניתן לשפר, אבל הדבר הכי חשוב – לא הורסים משהו קיים לפני שבונים משהו חדש. ממשיכים עם הקיים ותוך כדי כך בונים משהו אחר, אם צריך. האמריקאים גם אומרים: אל תתקן משהו שהוא כבר בסדר. אבל נניח שצריך כי יש זוויות שונות ונקודות מבט שונות לאנשים שונים, אבל לא סוגרים את המרכז הארצי לגישור בחיפזון ואחר-כך מחפשים פתרונות. בל נשכח, המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים הוא מותג. אסור לוותר על המותג הזה.


לכן אנו קוראים כמנהלי מרכזי גישור ציבוריים למערכת לעשות הכול כדי שהמרכז הארצי לגישור לא ייסגר.


אנו מבחינתנו לא יושבים בחיבוק-ידיים. מרכזי הגישור הציבוריים נמצאים כרגע בתהליך של הכנת תוכנית עסקית. התנדבות זה דבר יפה, אבל אנחנו רוצים להיות יותר מאשר מתנדבים. הולכים להכין תוכנית עסקית על-ידי מומחים כדי להציג את האלטרנטיבות של מרכזי הגישור הציבוריים לתקצוב כזה או אחר.

כמה זמן זה ייקח לכם?

אנחנו בשלבים הראשונים, אבל נעשה כל מאמץ שתוך כמה חודשים תהיה איזו תמונה שנוכל להציג. גייסנו לצורך העניין אנשים גם מתחום הכלכלה, מתחום העשייה ומתחום גיוס המשאבים כי בסופו של עניין המערכת הזאת לא יכולה לעבור על שנוררות. היא צריכה להיות ממוסדת בחלקה וצריכה להתבסס על הכנסות ריאליות של מרכזי הגישור והמגשרים. עלינו להיות עסקיים.

אני עורך-דין, מנכ"ל לשכת רואי החשבון בישראל. לפי הלך-הרוח, אני עומד כנראה להיות משבית שמחות. לפני 7 שנים הקמנו מרכז בוררות וגישור. יש אצלנו מאות בוררים ומגשרים. נושא הגישור נחל אצלנו כישלון חרוץ. מאות אנשים עברו אצלנו קורסים. לצערנו לא הצלחנו, ולו גם פעם אחת, ליצור קשר או לשתף פעולה עם המרכז הארצי לגישור במשרד המשפטים, וכך במשך 7 שנים.

אדוני עורך-דין במקצועו? ממתי עורכי-דין עוסקים בגישור?

מאז השינוי הגדול.

שמענו קודם שאחת הבעיות של מערכת המשפט היא עורכי-הדין, וכנראה שגם אחת הבעיות של מערכת הגישור היא עורכי-הדין.

אתלה באילן גבוה. אחרי פרשת "משפטים" כתוב: "הישמר מרע". "רע" זה ראשי תבות של רואי חשבון ועורכי-דין ...


מכל מקום, נושא הבוררות עובד יוצא מן הכלל. נושא הגישור הוא נושא ראוי מאוד-מאוד, ומשום כך לפני 7 שנים השקענו בהקמת מרכז בוררות וגישור, בחסות פרופ' אהרון ברק שחנך אותו יחד אתנו וליווה אותנו והאמין. היה לו, ואולי עדיין יש לו, חלום על גישור. מדובר בתהליך חברתי חשוב מאוד, ממדרגה ראשונה. אבל לא בדרך ובצורה שבה המרכז הזה התנהל, או לא התנהל לפי דעתנו. מדובר בתהליך שצריך להטמיע אותו בחברה.

תסביר לנו למה הוא לא התנהל, או מה התנהל לא כשורה, לדעתכם. אם לא הצלחתם, ייתכן שהבעיה נעוצה אצלכם.

נאלצנו להקים מרכזי הדרכה בתשלום על בסיס של תוכנית כלכלית. העברנו בהם השתלמות ללמעלה מ-500 רואי חשבון שעברו תוכניות הדרכה. שלחנו אותם בכוחות עצמנו לבתי-המשפט. אנחנו מאמינים שדבר צריך לצמוח כדרישה, כצורך, אך לא פעלו כאן מספיק. צריך אולי לחשוב על דרך אחרת שבה יטמיעו באנשים את הצורך.


המקום שאני רואה עובד בבירור הוא המרכזים הקהילתיים, שהם חשובים מאוד וחיוניים, אבל לא בדרך ובצורה הזאת. בבתי-הדין לעבודה שולחים את התובע למטה. כאשר אני נכנס ומסתכל, כל שהתובע רוצה זה ש"נציג המערכת" (במרכאות), כלומר המגשר יקשיב לו וישמע אותו. בסכסוכים אחרים יש צורך במיומנויות. לא בטכניקה הזאת. כאשר רצו למנוע קטיפת פרחים ניהלו תהליך שלם כמדיניות, כהחלטה, כהטמעה. לאחר 10 שנים הציבור לא קולט את הגישור. ייקוב הדין את ההר, הוא רוצה סוג של הכרעה.


היתה הכרזה על ניסיון לשלוח את מי שפונה לבתי-המשפט ללכת קודם לגישור. ייתכן שחלק מן הדברים לא יצלח, אבל אולי חלק מהם כן יצלח. צריך לקדם מהלך מן הסוג הזה. צריך לקבוע תוכנית של מדיניות. אבל המבנה הנוכחי פשוט לא סיפק את הסחורה.

מי לדעת אדוני יקבע את המדיניות? מי זה שיפנה אם לא המרכז הארצי לגישור? הרי אין ספק, כאשר אתה אומר שהעברתם קורסים – זה עסק כלכלי, אנחנו יודעים. אבל עשיתם את זה כעסק כלכלי ולא כאמונה בשפה הגישורית. כדי להאמין בגישור צריך להאמין, ואמונה היא לא עסק כלכלי.

המרכז ממשיך להתקיים והגישורים לא כל-כך מתקיימים. כל הארגונים החברתיים וכל הארגונים הכלכליים צריכים להחזיק בתוכם מרכזים מן הסוג הזה. צריך מדיניות שתבוא ממקום מרכזי כהכרזה של המקום, אבל לא בהכרח במתכונת הזאת. המתכונת הנוכחית לא נתנה שום דבר.

אני יושב-ראש עמותת מגשרי ישראל. אני סבור שהנושא האמיתי שעומד על הפרק, אמנם נאמר שהוא סגירת המרכז הארצי לגישור, אבל השאלה היא בעצם מקומו של הגישור ומעמדו של הגישור וכל מה שקורה מסביבו.


אני רוצה לומר כבר בהתחלה שאני נגד סגירת המרכז הארצי לגישור. המרכז הארצי לגישור ידע ימים יפים. ד"ר פרץ סגל עוד בשנת 1987 ניהל את המרכז הארצי לגישור ואז היה תור הזהב של המרכז. היו תקציבים, היו עובדים, המרכז קידם את הגישור בארץ. אחד הדברים הבולטים היה החתימה על אמנת הגישור אצל נשיא המדינה. יפה מאוד. אבל כאשר ד"ר פרץ סגל התפטר הכול התחיל להידרדר. כפי שנאמר כאן, אין מנהל, אין הנהלה. היה מכרז, היו מועמדים, אך שום דבר לא קרה. אני תומך בדעתו של היושב-ראש, חבר הכנסת רותם, שיש מקום להרחיב את המרכז במקום לסגור אותו, או להקים מרכז ארצי משוכלל יותר לגישור, בהחלט כן.


דיבר כאן אדון פרידמן על שיתופי פעולה, וזה בהחלט נכון. פרופ' מוטי מירוני, שהיום מרכז את הוועדה ל-ADR בלשכת עורכי-הדין, היה נשיא עמותת מגשרי ישראל. העמותה הוקמה ברוב פאר והדר עם פרופ' אהרון ברק כנשיא ועם שר המשפטים. לשכת עורכי-הדין קבעה בשנת 2000 שמגשר יכול להיות שופט בדימוס או עורך-דין, לא אחר. החוק קובע שכל אחד יכול להיות מגשר אם יש לו את הכישורים ואת ההכשרה. אנחנו לא מצליחים לשתף פעולה עם לשכת עורכי-הדין. אם אנחנו רוצים להתקדם ולקדם את הגישור, עלינו להתאחד בתוכנו.

אולי תיכנסו אליי אחר-כך ללשכה ואעשה גישור בין כולכם ואז אפשר יהיה לפתור את הבעיה ...

פרופ' מוטי מירוני תרם רבות לקידום הגישור ותרם רבות לעמותת מגשרי ישראל. אנחנו מנסים כל הזמן ליצור שיתוף פעולה כי עלינו להתאחד בתוכנו: הגישור הציבורי, האגודה לטיפול במשפחה, לשכת עורכי-הדין, עמותת מגשרי ישראל. כולם צריכים לעבוד ביחד. אני תמיד אומר ש"יחד" זה ראשי תבות של "יש חילוקי דעות", וזה בריא. אבל "יחד" זה גם יישוב חילוקי דעות.


יש בהחלט מקום למרכז הארצי לגישור, בצורה כזאת או בצורה אחרת. מכיוון שעברו כל-כך הרבה שנים מאז שהמרכז הוקם ועד היום ובינתיים קמו גופים נוספים שפועלים במסגרת הגישור, כולם צריכים להיות שותפים לאותה עשייה. אפשר אולי להקים רשות, או גוף כלשהו במסגרת המרכז הארצי לגישור כדי לקדם את הגישור בישראל.


אציג לכם דוגמה נוספת. התקנות באשר למי רשאי להיות מגשר, בוטלו. זה פוגע קצת גם בעמותה כי קבענו בעמותת מגשרי ישראל שחבר יכול להיות מי שעונה על התקנות. מכיוון שבוטלו התקנות, כאילו אין לנו חברים. לכן החלטנו להקים ועדת הסמכה שתפקידה להכין תחליף לתקנות. ידוע לי גם שבלשכת עורכי-הדין יש ועדה שעוסקת בנושא ההסמכה, כאשר רוב החברים בוועדת ההסמכה של לשכת עורכי-הדין היו בעבר חברי עמותת מגשרי ישראל שהכינו את הבסיס הראשוני של אותה הסמכה, וייתכן שגופים נוספים יבואו לעשות הסמכה. מדוע אי אפשר להגיד לגוף כמו המרכז הארצי לגישור: תרכז בבקשה את נושא הפעילות של ההסמכה? כולנו נשתף פעולה כדי שתהיה הסמכה אחת, לא שתי הסמכות, לא שלוש הסמכות, לא ארבע הסמכות. הרי אנו רוצים שיהיה גישור בארץ כאלטרנטיבה.


נכון ששר המשפטים, בביקורו בלשכת עורכי-הדין דיבר בעיקר על הבוררות, ועל בוררות חובה, והיתה התייחסות של השופטת שרה פריש ושל אחרים לדבריו. הנושא היה בוררות, לכן אולי לא התייחס לנושא הגישור. אני סבור שיש מקום לתת את הדעת גם לנושא הגישור, לקדם אותו, לעבוד ביחד כי אז נצא כולנו נשכרים מן התהליך. תודה רבה.

אני יושב-ראש לשכת הטוענים הרבניים, מגשר מזה 10 שנים.


כבוד השר, אנו מלווים את המרכז הארצי לגישור במשרד המשפטים מאז שהוקם. לאחר הישיבה השנייה שאנו מקיימים היום, לי אישית יש הרגשה שמחכים לקבל אישור ציבורי להמתת חסד של אותו תינוק כאשר הוא כבר בן 10. בסך הכול מנסים לנתק את צינור הנשימה מאותו ארגון, מאותו ילד בן 10, כאשר אין לכך הצדקה אלא להיפך, פיקוח נפש דורש לעשות כל מאמץ לתת לו להמשיך לחיות ולהגיע לאריכות-ימים.


אספר לכבודו על פן אחר בנוסף למה שנאמר כאן כבר. לפני 10 שנים הכנסנו את נושא הגישור גם לרבני שכונות ולציבור החרדי. זה קרה בזכות ד"ר פרץ סגל, שבעקבות עזיבתו את ניהול המרכז הארצי לגישור היתה ירידה, אבל אנו סבורים שזאת ירידה לצורך עלייה. אפשר לתקן ואפשר לחזור שוב לימים טובים יותר אפילו. הקמנו ביחד איתם את הקורס הראשון לרבני ערים ושכונות, לציבור החרדי, והיום משתמשים בדבר הזה. אם המרכז הזה לא היה קיים, אינני יודע אם בציבור שלנו היינו מגיעים למודעות ושימוש בהליך הזה ברמה שמשתמשים בו היום.


לפני שהגעתי לכאן הסתכלתי על סיכום הדברים של מנכ"ל משרד המשפטים בדיון הקודם. לא היה אחד שנכח בחדר הזה שלא הסכים עם חשיבות הליך הגישור. על-פי הבנתי, הסיבה היחידה שהמנכ"ל המליץ לסגור את המרכז הארצי לגישור היא מפני – אם מותר לי לצטט, הוא אמר: "במידה והכנסת היתה יושבת מחר ומחוקקת חוק שאומר שהוקם מרכז לגישור במשרד המשפטים, והמרכז לגישור יהיה אחראי על רישוי, בחינה ופיקוח על מגשרים, היינו יודעים לעשות את זה. יש לנו במשרד המשפטים יחידות כאלה לרוב. אנחנו אחראים על מקצוע ראיית החשבון, על מקצוע השמאים, על מקצוע טוענים רבניים, על חוקרים פרטיים".

הוא דיבר על מקצועות.

גם מקצוע טוען רבני הוא חלק מן האחריות שלו. אחרי כן היה סיכום בעניין זה. אז הוא לא ידע על כך, אבל מאז הוא למד את זה. אדוני המנכ"ל, בואו נחליט היום שיש מקום ללכת לחקיקה ויש מקום להקים מרכז ארצי לגישור. אני מבין שיש תסכול של מנכ"ל שיודע לעשות ורוצה לקדם את המקצוע אבל אין לו את הסמכות ואת הכלים. הוא תלוי בכל-כך הרבה גורמים. אם תהיה חקיקה, בשיתוף של כולם, וניתן למשרד המשפטים בראשות המנכ"ל את הסמכות ואת הכוח לקדם, אני סבור שזאת תהיה ברכה, לא רק למשרד המשפטים אלא לכלל עם ישראל. תודה.

תודה. בעוד 20 דקות נסיים את הדיון כי אנו חייבים לפנות את החדר. אם מישהו מבקש להוסיף דבר מה ולא לחזור על מה שכבר נאמר, בבקשה.

אני מנהלת את מרכז הגישור במעלה אדומים. אני מבקשת לומר שני משפטים. הערך המוסף של קיום מרכזי "גישור בקהילה" הוא בעיסוק בשינוי האקלים החברתי. זאת המהות העיקרית של מרכזי "גישור בקהילה". אנחנו עוסקים בכלל התחומים, וניתן כמובן בשמחה לשתף פעולה עם לשכת רואי החשבון. זה חלק מן המנדט שלנו, לגעת בכל מחלוקת. יש לנו תורה ואמות מידה מקצועיות. את הכלים הללו קיבלנו מן המרכז הארצי לגישור ויישוב סכסוכים בקהילה. אי אפשר להתעלם מחלקה של ד"ר לי לי-און בעשייה הזאת. כל מי שיושב כאן נהנה מאותן אמות מידה מקצועיות. אפשר להעיר הערות על עשייה, אבל רק מי שעושה גם טועה או שוגה, והכול דרוש, ונכון שיתוקן.


אני מבקשת לומר משפט מסכם, ובעיניי הוא המשפט העיקרי. לאזרחי מדינת ישראל יש זכות לפתור את המחלוקות שלהם בכוחם הם. רק מרכזי "גישור בקהילה" מזמינים את הסיטואציה הזאת. תודה.

נדמה לי שאני היחיד כאן שעוסק בגישור לפרנסתו כבר 10 שנים, לא בגישור ציבורי ולא בגישור בקהילה, למרות שגם בזה עסקתי בעבר. הגעתי לכאן מן הגליל כדי לתת קול לזווית שאני מייצג כאן.


מבלי לחזור על הדברים שנאמרו, כאשר אני מסתכל לאחור על העשור הזה, לי אישית ולמגשרים שאני מכיר המרכז הארצי לגישור נתן תרומה שלא תסולה בפז. הן בהכשרה ובמיסוד ההכשרה, הן בהתמקצעות והתמחות, והן ביצירת נהלים, כולל פרויקט "המהות" שעכשיו מתחיל לפעול בהצלחה ולדעתי לא יהיה לו המשך אם לא יהיה מרכז שירכז אותו כפי שצריך.


מה שמטעה אותנו, ואולי זה שהביא את הנהלת משרד המשפטים לשקול מחדש את פעילות המרכז הארצי לגישור, הוא בעיות שונות בהתנהלות המרכז. לא היה לו מספיק כוח. המסקנה המוטעית היא שמרכז שלא פעל בדי כוח אין לו מקום. המסקנה צריכה להיות הפוכה. צריך לצאת מתוך המשבר בנושא הזה על-ידי מינוי צוות שיבחר הנהגה ודרכי פיתוח של המרכז הזה כדי שתמשיך להיות לו ההשפעה שהיתה לו ב-5 השנים הראשונות לקיומו. בחברה הלעומתית והאדוורסרית שלנו יש למוסד הזה מקום שקשה לתאר.

אני מרמת הנגב, מרכז את הפורום של מנהלי מרכזי "גישור בקהילה".


אני פונה אליך, כבוד השר. בעצם זו הזדמנות שלך ליצור שינוי בהעצמת מרכזי הגישור בכל הארץ. כפי שנאמר כאן, 25 מרכזים פועלים כבר, אפילו 30 כמעט, ויש עוד 25 מרכזים בדרך. האנשים הקימו אותם מתוך אמונה ומתוך אכפתיות. ארגונים שקמים בראשיתם מתוך אמונה של אנשים שפועלים בהתנדבות יכולים להחזיק מעמד עד למקום כלשהו, ומשם חייבים למסד.


אני מסכים עם דבריו של חברי כאן. זאת הנקודה שבה נפתחת הזדמנות. יש אפשרות שניפול ואז נסגור, גמרנו, מה זה משנה, אבל יש הזדמנות שנמריא. זה תלוי בך, אדוני השר. אני קורא לך לראות את ההזדמנות. זה דבר אחד.


דבר שני, כפי שנאמר כאן כבר, המרכז הארצי לגישור צריך ליצור התלכדות של האנשים השונים, של התפיסות השונות. צריך להקים פורום על-יד משרד המשפטים על מנת להעצים, למסד ולתקנן את כל נושא הגישור. תודה.

תודה. אדוני מנכ"ל משרד המשפטים, אדוני השר.

שלום לכולם. אנו נפגשים כאן זו הפעם השנייה, למיטב זכרוני. מי שיקרא היטב את פרוטוקול הישיבה הקודמת, משלהי הכנסת הקודמת, יראה שכאשר ייצגתי את עמדת שר המשפטים ואת עמדתי בעניין הזה לא אמרתי דבר וחצי דבר בגנות רעיון הגישור. תעשו את ההבחנה, כי כאן חלק מן האנשים, לא כולם, מבלבלים בין שני הדברים. הגישור כרעיון, כתפיסת עולם, כתהליך שניתן לבחון את שאלת היישום שלו הוא רעיון שיכול להיות נכון ויכול להיות לא נכון. יש מקומות שהוא מצליח, יש מקומות שהוא לא מצליח. שמעתם דוגמה אחת כזאת לפחות. אבל הוא בהחלט רעיון שצריך לבחון ולבדוק אותו. פרויקט "המהות", למשל, שנערך בימים אלה בבתי-המשפט הוא רעיון שאנו במשרד המשפטים דחפנו על מנת לבדוק אותו. אני מקווה שהוא יסתיים בהצלחה אך אני לא בטוח בתוצאות.


השאלה של קיום המרכז לגישור במתכונתו הנוכחית, או במתכונתו ב-5-6 השנים האחרונות – הזיכרון הארגוני שלי לא הולך כל-כך רחוק אחורה – היא שאלה אחרת לחלוטין. אני מסכים אתכם שיש כאן עניין של מסר ושל מותג, וגם אולי של אווירה ושל יחסי ציבור, אבל אלה לא השאלות המהותיות. השאלה המהותית, האם המרכז לגישור שמדינת ישראל משלמת עבורו כסף, סכום כזה או אחר, 4 מיליון שקלים בשנה, נותן את מה שמדינת ישראל סבורה שעליו לספק. מנקודת המבט של חלק מן הנוכחים כאן התשובה היא כן. שמעתי את זה. אבל, רבותי, אני לא רוצה לספר לכם על צרות של מנכ"ל משרד ממשלתי. במשרד המשפטים יש 50 יחידות. המרכז לגישור הוא אחד מהם, בין הקטנים שבהם. אף אחת מן היחידות – בלי קשר לשאלת קיום המנהל או היעדר קיומו – לא מתנהלת ולא התנהלה בצורה הזאת, ללא מטרות.

פרקליטות המדינה היא אחת מן היחידות האלה? אני מקווה שלא תמליץ לסגור גם אותה.

אל תתן לו רעיונות ...

זה מה שנקרא: הפוך על הפוך. אם הוא יציע את ההצעה הזאת ייתכן שנתמוך בה ...

תזמין אותי לדיון ...


פרקליטות המדינה היא יחידה אחת בתוך משרד המשפטים. היא היחידה הגדולה ביותר, עם למעלה מ-1,000 עובדים, אבל היא יחידה אחת מתוך חמישים.

אני לא מבין, אתם רוצים להגדיל את בעיית האבטלה בארץ? ...

עם כל הכבוד למקצוע הגישור, לרעיון הגישור, לצורך בשינוי התפיסה החברתית – אני מקבל את הדברים האלה. לא התגרשתי מן הרעיון הזה. אני מודה ומתוודה שאני לא מומחה גדול בתחום הזה. יש לי "מעט" עיסוקים לעסוק בהם. אבל לא המרכז לגישור במתכונתו הנוכחית הוא שיספק את הישועה. מנקודת מבטכם – כן, כי אתם מקבלים פה טובה, שם השתלמות, קצת הכרת תודה, שם איזה מסמך ששולחים לכם ומעירים לכם. סליחה, זה לא המרכז לגישור שאני מבין שצריך להיות.


אם תשאלו אותי מה צריך להיות המרכז לגישור, ראיתי כאן הצעה להקמת רשות לגישור – אני חושב על משהו בכיוון הזה. אני לא יודע מי הכין את זה, לא הספקתי לקרוא את המסמך במלואו כי הוא לא הועבר אליי קודם. אני חושב על איזשהו מקום, לא במשרד המשפטים שיש לו אולי עניינים אחרים ואינטרסים אחרים, אלא מקום במסגרת ממשלתית שיאורגן, שיתוקנן, שתהיה לו מדיניות, שיהיה רשות אחת להסמכת המגשרים, שיבחן אותם, שתהיה לו ועדת משמעת שתראה מה לעשות עם מגשרים שלא עבדו באותם קודים של אתיקה. זה מרכז לגישור.


אתם ומשרד המשפטים חיים היום עם מרכז שהוא קצת עוזר וקצת מוסד מחקר אקדמי וקצת מפיץ רעיונות. בתחום הפצת הרעיונות יש הצלחה גדולה, אני מסכים. עובדה שכולכם יושבים כאן. אני לבד מול עשרות אנשים שהרעיון הזה הופץ אליהם בהצלחה בשנים האחרונות. אבל מבחינת מה שמצופה ממרכז לגישור שהמדינה מקימה ומממנת ויש לה מדיניות בהקמתו, המרכז לגישור הזה לא מספק. כדי שהוא יספק את מה שצריך לעשות הוא לא יהיה המרכז לגישור במתכונת שאתם מכירים. כך אמרתי בישיבה הקודמת ואני אומר היום במילים ברורות יותר.


לכן חשבתי, וכך המלצתי לשר, שאת המרכז לגישור במתכונתו הנוכחית, שלא ראיתי אפשרות מעשית להפוך אותו למשהו אחר, צריך לסגור. גם 4 מיליון שקלים בשנה הם כספי מדינה שצריך להשקיע אותם אולי במקומות נכונים יותר וטובים יותר.


בכל מה שאמרתי עד לרגע זה, ואני מבקש שתשימו את לבכם לכך היטב, לא הבעתי התנגדות לרעיון הגישור, שבהיגיון הבריא שלי נראה לי רעיון בכיוון נכון, שצריך לבחון אותו ואת היישום שלו בשדות שונים ובכיוונים שונים. שמעתי: "צדק מאחה", "גישור בקהילה" – נכון. אבל, רבותי, לא המרכז לגישור, למעט השאלה של המותגיות או המסר, הוא ש"מספק את הסחורה". תודה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המוזמנים הנכבדים. אני חייב וידוי אישי. אני עסקתי בגישור עד לפני 3 חודשים, בתיקים מסובכים מאוד שהופנו אליי על-ידי בתי-המשפט. לא רק שאני מאמין גדול בגישור, אלא אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לפירושו של בעל הטורים בפתיחת פרשת משפטים. הוא אומר: "אלה המשפטים, חייב הדיין לעשות את הפשרה טרם יעשה משפט". ראשי התבות: ואלה המשפטים. אין ספק שצריך לקדם את הגישור, לא רק מבחינת העומס על בתי-המשפט שהוא בלתי סביר ובלתי נסבל, אלא כי זה דרך לפתור בעיות בחברה, יעילה הרבה יותר מן הדרך המשפטית שחותכת את הדברים לכאן או לכאן.


השאלה העומדת על הפרק איננה אם הגישור חשוב, האם הוא חיוני למדינת ישראל, אלא האם המרכז הזה, שנכשל בתפקידו, צריך להמשיך בו. קיבלתי בהחלט את עמדת המנכ"ל, שבתנאים הקיימים המרכז הארצי לגישור נכשל בתפקידו ואין טעם לזרוק כספי ציבור נוספים על דבר שנכשל.


אני סבור שצריך לבחון כיצד להקים יחידה מיוחדת שתטפל בהעצמת הגישור במדינת ישראל. אבל "לא אל הנער הזה התפללנו" במרכז הארצי לגישור הקיים. תודה רבה.

אני מנהל השירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה. אני מכהן כיושב-ראש הוועדה הארצית לקידום דיאלוג, יישוב סכסוכים וגישור בקהילה.


כבוד השר, התאחדנו, 5 משרדי ממשלה נוספים מלבד משרד המשפטים, לפני יותר מעשור לקדם את הנושא הרחב שחברים רבים דיברו עליו כאן, ועוד יותר רחב מהגישור אפילו – הדיאלוג בקהילה. אבל אני רוצה להתייחס ספציפית למשמעות של סגירת המרכז הארצי לגישור, וגם להציג קצת נתונים, במי זה יכול לפגוע.


פועלים היום 26 מרכזים ברחבי הארץ שאנחנו בקשר איתם. 26 המרכזים הללו, על-ידי איגום משאבים שלנו מחוץ למשרד המשפטים, של מיליון שקלים, עוסקים היום ב-1,300 גישורים בשנה. זה 1,300 תיקים שכנראה לא מגיעים לבתי-המשפט. אתה יכול לעשות את החשבון ואדוני המנכ"ל יכול לעשות את החשבון על החיסכון שנובע מכך. אני מכיר את החשבון במשרד הרווחה. אתה יכול לעשות חשבון כמה כסף זה חוסך במשרד המשפטים.


מלבד זה, מפעילים עשרות, ואולי מאות מתנדבים מגשרים, חלקם עורכי-דין, חלקם בעלי מקצועות שונים. אני בעוונותיי אינני עורך-דין, אני עובד סוציאלי קהילתי, זאת ההתמחות שלי.

שלא יהיו לך עוונות גרועים יותר ...

אני מאמין בדרך. אני מסכים לחלק מן הטענות שנשמעו כאן, ושעלו גם אצלנו. אין לי יחידה ממשלתית וגם אני כעובד מדינה יודע שלא תמיד יחידה מסוגלת לעשות את כל שמוטל עליה. אבל אני סבור שיש שני דברים חשובים שצריך לעשות גם אם תתקבל, שלא על דעת האנשים כאן, החלטה לסגור את המרכז הארצי לגישור. גם אם תתקבל החלטה כזאת, ואני מתנגד לה, ואנחנו בוועדה הארצית לקידום דיאלוג, יישוב סכסוכים וגישור בקהילה מתנגדים לכך, הייתי רוצה להעיר, מכיוון שאנחנו נמשיך לעסוק בזה, שני דברים שחייבים לעשות.


דבר ראשון, אסור שמשאבי הידע והניסיון שנצברו ביחידה הזאת יילכו לאיבוד. נשמח כוועדה לעמוד לרשותכם, לחשוב אתכם איך כדאי להעביר את זה ולנצל את הידע שנצבר בעתיד.


דבר נוסף, שהוא לדעתי עוד יותר חשוב, ציינתי שבאיגום משאבים שהם לאו דווקא ייעודיים לגישור הגענו למיליון שקל מכספי המדינה לתמיכה ביחידות הללו. אני מבין שהיום יש כ-4 מיליון שקל ביחידה הזאת במשרד המשפטים. אני חושב שכדי להמשיך ולהפיץ ולהפעיל את המרכזים הללו אנו זקוקים לפחות לחלק, אם לא לכל המשאבים הללו. זה לא יהיה התייעלות אם המשאבים הללו לא יתמכו בגישור בקהילה. אני קורא לכם לסייע לשכנע את משרד האוצר, למצוא את הדרך שהתקציבים הללו יישארו כמשאבים לגישור. את היעילות אפשר להבין כבר להבין מן הדברים שאמרתי ומן האנשים שיושבים כאן ומייצגים המון אנשים שעוסקים בזה, בעיקר בהתנדבות בקהילה.


דבר אחרון, ובזה אסיים, המשמעות למערכת המשפט של אי-טיפול בסכסוכים בקהילה, גדולה. אנו עדים השנה לדברים שקרו הן בין פרטים והן בערים שלמות, כמו עכו למשל, שגם שם יש לנו מרכז גישור חדש. החשבון שצריך לעשות איננו רק במספרים. החשבון שצריך לעשות הוא חשבון נפש. לכן אני סבור שלמשרד המשפטים יש מקום לפעול בנושא הזה גם בעתיד. אנחנו כוועדה הארצית לקידום דיאלוג, יישוב סכסוכים וגישור בקהילה נשמח להיות בקשר גם עם משרד המשפטים, לחשוב איך משרד המשפטים, שנושא בתפקיד חשוב מאין כמותו במדינה בנושא הזה, לא ייצא לגמרי מן התמונה של הגישור והטיפול בקונפליקטים בקהילה.

תודה, רבותי. זמננו תם. אסכם את הדיון.


אדוני השר, אדוני המנכ"ל, מדובר בעניין מנהלי ולוועדה הזאת אין סמכות לקבל בו החלטות. יחד עם זה, הוועדה הזאת רואה בנושא הגישור דבר חשוב מאוד, ואני מבין שגם אתה, אדוני המנכ"ל וגם אתה, אדוני השר מעריכים את נושא הגישור.

לא אל הילד הזה פיללנו. אבל אני מוכרח לומר לכם, כאשר יש ילד עם מום כלשהו במשפחה, צריך לבדוק קודם כול את ההורים. עלינו לבדוק האם ההורים נתנו לו את מה שהיה צריך לתת.

את ההורים הביולוגיים.

נכון, אבל ההורים הביולוגיים של המרכז הארצי לגישור זה משרד המשפטים. בואו נבדוק קודם כול האם נתנו למרכז את התנאים הדרושים.


דבר שני, גם כאשר יש ילך עם בעיה, אנחנו לא מנתקים אותו, אלא פועלים ועושים כל שאפשר כדי לסייע בידו.


יש כאן ציבור רחב שנעזר במרכז הארצי לגישור. אנו שומעים קריאה מן השטח לא לסגור את המרכז.

נקים משהו חדש. מצוין. קודם כול תקימו את המבנה החדש, תבססו אותו, ואז תנתקו את המרכז הארצי לגישור מן המכשירים. אבל כל עוד לא הקמתם דבר חדש, כל עוד אין לאנשים שיושבים כאן ולמרכזים שהם מייצגים תחליף שממנו יקבלו את הסיוע, בסופו של דבר הציבור הוא שקובע אם נזקקים לדבר או לא נזקקים לו.


אני פונה אליכם כהחלטת ועדה פה אחד, לשוב ולשקול ולקבל החלטה שיוקם גוף שימלא את הדרישות שאתם רוצים שימלא, ורק לאחר מכן לסגור את המרכז הארצי לגישור הקיים.


תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30
PAGE
13