PAGE
23
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

16.6.2009


הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב ראשון









פרוטוקול מס' 28
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ד בסיוון התשס"ט (16 ביוני 2009), שעה 11:00

פיקוח משרד הבריאות על איכות המזון בישראל

חברי הוועדה: חיים כץ – היו"ר



עפו אגבארייה



רחל אדטו



חיים אמסלם

אריה ביבי

אילן גילאון

בועז לב


- המשנה למנכ"ל משרד הבריאות



זאב פיש


- ראש שירותי מזון, משרד הבריאות



אילנה מיישר

- משרד הבריאות



יוני יינון


- שרותי המזון, משרד הבריאות



אנואר חילף

- משרד האוצר



מרים פרוינד

- מנהלת הגנת הצומח, משרד החקלאות ופיתוח הכפר



משה חיימוביץ

- מנהל השו"ט, משרד החקלאות ופיתוח הכפר



עירית ליבנה

- המפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך



דורית וורמן

- דיאטנית ארצית, בריאות התלמיד, האגודה למען שירותי

בריאות הציבור



שרה קפלן

- דיאטנית ראשית, קופ"ח מאוחדת



דוד סקרה

- דיאטן קליני מחוז ירושלים, מכבי שירותי בריאות



צבי גולדשטיין

- מנהל איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים



שי ברוש


- מנהל חברה, איגוד לשכות המסחר



בני בראון

- ראש ענף כימיה, מכון התקנים הישראלי



אירית פורז

- דיאטנית ראשית, שירותי בריאות כללית



מוטי קרן

- יו"ר ומנכ"ל חברת יוניליבר



אהוד פלג

- מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות



רוברטו דלה רוקה
- מנהל איכות, איגוד רשתות השיווק



חוסה שאבינסקי

- מנהל איכות, שופרסל



רן סורקיס

- וטרינר ראשי, שופרסל



גלית אבישי

- מנכ"ל אמון הציבור



אורטל שלום

- יועצת, מוצרי מעברות

וילמה מאור

רויטל יפרח

פיקוח משרד הבריאות על איכות המזון בישראל

בוקר טוב. יום שלישי בשבוע, כ"ד בסיוון התשס"ט. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני רוצה להתחיל בבקשה לדיון מהיר של חבר הכנסת אמסלם, בנושא דיווחים סותרים בקורנפלקס. אחר כך יהיה המשך הדיון.


חבר הכנסת אמסלם, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני פניתי לוועדה לקיום הדיון המהיר עקב הפרסומים בתקשורת, שהעירו את תשומת לבי וגם של הרבה חברים, לתופעה שכנראה צריך לדון בה, ללמוד אותה ולראות איך אפשר לדאוג שהציבור, בסופו של יום, לא יינזק. אני מתכוון לסימונים המסומנים על גבי האריזות של המצרכים, כאשר הרבה פעמים הנתונים שנמצאים על גבי האריזות לא מדויקים. עד רמה של סטייה מסוימת לא חייבים לדייק ואפשר להתעלם. להבליט מרכיב מסוים ולהתעלם ממרכיב אחר. הסימון או היעדר הסימון, מעבר לכך שהוא פוגע באמינות, יש בו סכנה לבריאות הציבור. כך נחשפתי, שלאנשים מסוימים, עם רמות סוכר מסוימות, הם מסתכלים על מה שכתוב על האריזה ובהתאם לכך הם בונים את מרכיב המזון שהם יכולים לצרוך. הוא אומר: ראיתי על האריזה את הכתוב ואין שם את הרמה הגבוהה האסורה לי, ואז הוא צורך. אז מסתבר שמבלי משים אנחנו נותנים יד לכך שאנשים מביאים את עצמם לידי סיכון.

שמתי לב שבעקבות כך יש עוד דבר. אני רואה שמחברה לחברה וממוצר למוצר הסימונים משתנים. לפעמים, כשרוצים להבליט דבר מסוים, אתה רואה שיש הבלטה. במוצר הזה יש ויטמין כזה או אחר – זה בולט. אבל יש אותיות קטנות שלפעמים גם המשקפיים לא מספיקות כדי לקרוא אותן. מסתבר שכל הנושא הזה כנראה שהוא די פרוץ.

אני ממש לא רוצה ולא התכוונתי ואני לא מעונין להיות כלי משחק במאבקים כאלה או אחרים או בין גופים מתחרים כאלה ואחרים. המטרה שלנו היא אחת, שהדברים יתוקנו, שיהיו מדויקים, ושציבור הצרכנים, בסופו של יום, ידע שמה שהוא קונה זה מה שהוא מקבל ומה שרשום, אכן כך הדבר.

תודה רבה. שמענו את דבריו של חבר הכנסת אמסלם. אנחנו נמשיך עם האגודה לבריאות הציבור, שתסביר לנו בהמשך לדבריו של חבר הכנסת אמסלם מצגת קלה עם דברי הסבר.

אני מנכ"ל האגודה לבריאות הציבור. אנחנו נציג כמה נתונים והצעה שאנחנו רוצים להעלות בפני הוועדה. את הנתונים תציג הדיאטנית הראשית של בריאות התלמיד, גברת אורית וורמן.

בוקר טוב. אני אציג כמה נתונים, בדיקות וסקרים שערכנו בשנתיים האחרונות. בשנה הקודמת ערכנו בדיקות סקר וסקרים בקרב 400 אלף תלמידים. מיד אציג חלק מהנתונים. בנוסף, בדקנו את תכולת רכיבי דגני הבוקר הנצרכים באופן מאסיבי על ידי ילדים ומשווקים להורים כמוצרי בריאות. האגודה ממשיכה בפעילותה בבדיקת תכולת מוצרי מזון.

ישנן סברות שמדברות על זה שלראשונה מזה שתי מאות שנים העלייה בתוחלת החיים תיעצר בשל סיבוכי השמנה, ויתכן אפילו שתוחלת החיים של הילדים שלנו תהיה נמוכה מזו שלנו. כ-400 אלף אמריקאים מתים מדי שנה מסיבוכי ההשמנה. אנחנו מעלים חשש של ירידה בתוחלת החיים של הדור הצעיר בישראל בשל מגיפת ההשמנה ואורח החיים ה"יושבני". ירידה בתוחלת חיים משמעותה יותר מחלות ונכות.

בשנה שעברה ריכזנו נתוני גדילה של תלמידים בישראל, ואלה הנתונים שקיבלנו: הילדים בתת משקל, עשינו אבחנה בין בנים ובנות, יש בסביבות 6%, שזה סביר ביחס לפיזור המתבקש בעקומות הגדילה. עודף משקל, שזה אומר BMI 85-95, יש בסביבות 14.6%, כשהצפי באוכלוסיה עומד על 10%. השמנה, שזה BMI מעל 95 ראינו בבנים יותר השמנה מבנות, 9.27 ובנות 7.11. אנחנו אמנם לא מגיעים לנתונים של ארה"ב, ששם הנתונים הרבה יותר חמורים מאשר בארץ.

דוח שיצא ב-WHO באירופה ב-2005, אם אני משווה את הנתונים שהצגתי קודם לנתוני ההשמנה ב-22 מדינות באירופה, יוצא שאנחנו נמצאים בערך במקום ה-14. במסגרת המיפוי שערכנו יכולנו למקד אזורים בארץ או בתי ספר שיש בהם ריכוזים גבוהים יותר של השמנה ושל תת משקל, וזה כלי מאוד חשוב כשאחר כך אנחנו באים ורוצים לפעול באוכלוסיות ספציפיות.

עשינו סקר ארוחות בוקר בקרב תלמידי כיתות א' ו-ג'. כמה ממצאים מדאיגים, שצריכים לעורר מחשבה מה עושים עם זה. ראינו שבסביבות 40%, 54% זה בהתאמה ל-א' ו-ג', לא אוכלים ארוחת בוקר בבית כל יום. זאת אומרת, יוצאים על קיבה ריקה לבית הספר, שזה אחרי הרבה שעות של צום. ההמלצה היא לאכול כל יום בבוקר, לפני היציאה לבית ספר, איזו שהיא ארוחה קלה. 30% עד 40$ אוכלים דגני בוקר 4 ימים ומעלה - -

של איזו חברה?

לא חשוב. אני לא נכנסת לאיזו חברה. הם אוכלים דגני בוקר 4 עד 6 ימים בשבוע ומחציתם אוכלים את דגני הבוקר המתוקים, כשבדגני בוקר מתוקים יכולים להיות עד שליש מהכמות המשקלית בסוכר. מבחינתי, כדיאטנית, זה סוג של ממתק.

מבחינת כמות זה עד 8 כפיות לכוס.

זה יוצא 8 עד 10 כפיות סוכר למנה, 60 גרם יחד עם החלב. לגבי צריכת ירקות ופירות, זה עוד נושא מדובר ולכן בחרתי להעלות אותו - -

אבל זה לא נוגע לענין. תתמקדי במה שנוגע לענין במסגרת ה-5 דקות שלך ונלך הלאה.

דגני הבוקר המתוקים מכילים כמות גדולה מאוד של סוכר פשוט. לא תמיד קיים מידע מלא בענין הזה. לפעמים זה גם מתוקף זה שהסימון התזונתי לא מחויב לרשום את כמות הסוכר.

שמעת את מה שאמר חבר הכנסת אמסלם? הוא אמר שהנתונים על גבי המוצר לא זהים. בפועל, מה שיש בפנים, בתוך המוצר, את בדקת את זה?

מצאנו אי התאמות.

אז תיכנסי לזה, תדברי על מה שמצאת, אם זה זהה או לא.

הנושא שיעלה פה בוודאי, של רשות המזון, שבמשך הרבה מאוד שנים מנסים לעשות משהו, להסדיר בין משרדי הממשלה. יש 3 משרדי ממשלה שעוסקים בזה, משרד הבריאות, משרד התמ"ת ומשרד החקלאות. המון שנים מנסים להסדיר נושא של רשות וכנראה ייקח עוד הרבה שנים עד שזה יהיה וזה דבר חשוב ביותר. אנחנו מציעים הצעה מזערית, להסדיר ועדה בין-משרדית - -

אתה לא עונה למה ששאלתי. מה מצאתם? מה יש בפועל מול מה שרשום? מה שאתה מציע זה יפה מאוד אבל לא בשביל זה כינסתי את הישיבה הזאת.

הנתונים שמצאנו, ומצאנו בכל החברות 40 דגנים שבדקנו, ואכן הלכנו לפי הסימונים. כמו שנאמר קודם מדובר ב-8 כפיות סוכר. זאת אומרת, אם אנחנו שותים כוס קפה עם כפית סוכר ומתוק לנו, הילד אוכל 8 כפיות, זה הממצאים שמצאנו.

מה כתוב על הקופסה, שהוא אוכל 8 כפיות סוכר? אם כתוב 2 כפיות סוכר ומצאתם 8 – זה אופרה אחת. אם כתוב שהוא אוכל 8 כפיות סוכר ומצאתם 8 - זה דבר אחר.

זאת בדיוק הבעיה. כשאדם לא רואה כמויות, אין לו שום מושג לומר שזה 8 כפיות או 2 כפיות, וזה אחד הדברים שמטעה את הציבור כי על האריזה כתוב "מזון בריא". כאשר מישהו רוצה לקרוא מה שכתוב הוא לא מבין, והוא בעצם אוכל מזון לא בריא. דבר שני, גם מצאנו אי התאמה בחברת "תלמה" - -

סליחה, זאת הנקודה העיקרית. על זה שמזון בריא או לא, טעים או לא טעים, את זה יחליט כל אחד. לי חשוב דבר אחד: הסימון הלא מדויק יכול להביא לידי סיכון של אדם מסוים שרגיש לדבר מסוים שנמצא במוצר הזה. עד כמה הדבר הזה נכון?

אני אחדד את השאלה שלו. הרבה אנשים מסתכלים על קלוריות. יכול להיות שאם רושמים פחות קלוריות יש לזה יותר מכירות. ויכול להיות שכותבים במכוון שיש פחות קלוריות כדי שיקנו יותר מהמוצר. בשביל זה אנחנו שואלים אם בדקתם אם הסימונים מתאימים למה שכתוב. זאת השאלה. זה משמין, וזה מרזה, הכל בסדר.

אין היום חובת סימון של כמויות סוכר ולכן, אותם מוצרים - -

אתה לא עונה למה ששאלתי. השאלה היא אם בדקתם אם מה שרשום זהה למה שיש בפועל.

בדקנו את זה, ובחלק מהמוצרים מצאנו שאין זהות. זאת אומרת, שיש הרבה יותר כמויות של סוכר, של שומנים רווים - -

אתה יכול לדבר ספציפית?

לא הבאתי לפה את הנתונים הספציפיים.

חבל מאוד.

אני מדבר על סטייה של פי 3 ופי 4 ממה שכתוב.

זוהי סטייה מותרת או אסורה?

אסורה.

עד כמה הסטייה המותרת? עד כמה אפשר לחרוג ולא לדייק?

עד 20%.

סליחה, אני לא מבינה מה אנחנו מנהלים. מצד אחד, אנחנו שומעים שהשמנה היא מגיפת המאה ומי כמוני מסכים לזה ומי כמוני מבין שזה לא רק דגני הבוקר שעושים את ההשמנה. זה תזונה, ומשרד הבריאות ומשרד החינוך היום מנהלים קמפיין נגד השמנת היתר, וזה הרבה יותר מורכב מדגנים בבוקר או יוגורט כזה או אחר. אני מניחה שמה שהוצג כרגע בתור דגני הבוקר זה אולי דוגמה, אבל זה בוודאי לא מטרת הדיון כרגע, כי השמנת יתר היא לא לענין.

זאת היתה הסיבה לישיבה.

אדוני היושב ראש, אני רוצה לחדד. יצאתי כרגע מהבנה, מה אנחנו מנהלים כרגע? הסימון, הפיקוח?

אנחנו שילבנו שני דיונים: אחד, הפיקוח, וכן בקשה לדיון מהיר של חבר הכנסת אמסלם, שזה היה הזרז לדיון הזה, שבא להתריע על חוסר זהות בין מה שכתוב על המוצר למה שיש בו בפועל. שמענו את האגודה לבריאות הציבור, ונשמע לקטע הזה של הרישום ביחס למה שיש בפנים, את נציגי חברת "תלמה", שלגביה היו הטענות והיו הגורם לבקשה.

אנחנו רוצים להתמקד בנושא של הפיקוח על הרישום.

נכון.

אני מבין שבאמת לא אוהבים מצגות פה, אז לא הבאתי מצגת. נדבר לענין. אני יושב ראש ומנכ"ל יוניליבר ישראל, יצרני דגני הבוקר של "תלמה".

לא הבנתי, עד עכשיו לא דיברו לענין?

כך שמעתי מכם אבל יכול להיות שלא הבנתי...

הענין הראשי ביוניליבר זה על הורדת שכר לעובדים שלך? סכסוך עבודה שהגיע שהורדת 30% מהשכר לעובדים שלך?

איפה שמעת על זה?

ראיתי את זה באחד האתרים באינטרנט היום.

צריך לשאול אותם כי אני לא מכיר את זה.

אבל אפשר להמתיק את זה ב-8 כפיות סוכר.

ברשותכם, אנסה לעשות סדר. ראשית, לענות את התשובה על השאלה הספציפית בדקה, וננוע הלאה אם נרצה. לגבי סימון תזונתי, אכן מאשימים אותנו שהסימון התזונתי, מה שאנחנו כותבים על האריזות, לא זהה למה שיש בתוך המוצר. בליל של הטעיות שקריות, כאלה ואחרות, אבל אתן כמה דוגמאות: בנושא של סוכר, אין חובה לסמן סוכר. יוניליבר ישראל החליטה לסמן
סוכר כי אנחנו חושבים שזה חשוב, ואנחנו קוראים לוועדה הזאת להכריח את כל היצרנים לסמן סוכר. לגבי הסוכר עצמו, מאשימים אותנו במוצר ספציפי, שהטעינו את הצרכן ויש שם יותר סוכר. יש לי פה את האריזות, אנחנו לא כותבים "סוכר" על האריזות האלה, מעולם לא כתבנו "סוכר" ואין לנו מושג מאיפה הגיעה הטענה הזאת. יש טענות נוספות, אנחנו לא יודעים מי המעבדה שבדקה, לא מצליחים להגיע לזה. במעבדות שלנו בדקנו את כל המוצרים ואנחנו עומדים בהתאם לסימון התזונתי, בהתאם לתקן, וכל זה יוכח כמובן בבית המשפט.

תודה רבה. חבר הכנסת גילאון, בבקשה.

האמת היא שאני רוצה להמשיך בקו של חברת הכנסת אדטו. למען הגילוי הנאות, אני מהחבר'ה האלה שאוכלים אוכל לא כל כך בריא, כפי שניתן לראות. בכנסת הקודמת הייתי הולך עם שאול יהלום ועכשיו אני הולך עם אפללו ואני מרגיש טוב. אני גם מעשן סיגריות, אבל אני רשאי לקחת ולהגדיר את האזהרות שכתובות. אבל שלא יחשדו שאני בעל אינטרס. גם בסיגריות אני מחפש את ההגדרות הרכות. נניח, על סיגריות כתוב שהעישון מזיק להתפתחות העובר - לא מפריע לי. אני מבין שאנחנו מדברים על שני דברים, שהדיון יהיה פשוט: 1. מה כתוב על הקופסה. 2. איזה מרכיבים צריכים להיות ובאיזה אופן. האם צריך להיות כתוב גם כפיות סוכר, שזה מסוכן לטענה כדי שכל דכפין ידע מה הוא אוכל שם, והוא או הוריו יחליטו מה הם מקבלים שם. זה כל הסיפור.

מי מתאם את כל הדבר הזה, זה רשות מרכזית שמפקחת כי תראו, כאשר מקבלים רישוי למוצר שאנחנו צריכים לייצר אותו בתעשיית המזון, יש את משרד הבריאות שמוציא את הרישיונות. לאחר מכן, אני יכול להבטיח לכם שאני, בריבה הביתית שאני עושה אותה, ללא רישיון, היא יותר בריאה מדגני הבוקר, שאני לא ממש חסיד של זה, ואף אחד לא מפקח על זה. לכן, צריך להיות באופן מתמיד מישהו שמפקח על מה כתוב ולפי איזה פרמטרים. האם סוכר צריך להיות כתוב או שזה בכלל לא משנה? האם שומן צריך להיות כתוב או שזה לא משנה?

חבר הכנסת אילן גילאון, מאחר ואני מכבד את דבריך ובריאותך חשובה לי , הייתי רוצה לפנות למשרד הבריאות, שיתייחס לטענות על חוסר הפיקוח או על פיקוח עודף או סיבות למה אין פיקוח.

אולי כדאי להוריד את הסוכר משם המשחק כי הכוונה היא לאו דווקא לסוכר אלא הכוונה באופן גורף.

אני רוצה שתתנו המלצות לחבר הכנסת אילן גילאון, כי נוכחותו חשובה בטח בוועדה הזאת, ובריאותו גם חשובה לנו, לפחות לי, אישית.

אני משנה למנכ"ל משרד הבריאות. רק בפתיח לגבי הענין של רישום: התקנות מגדירות בדיוק מה צריך להיות רשום על אריזת המזון. קלוריות, פחמימות, ויש דברים שלא צריך לרשום. מעת לעת אנחנו משנים את ההנחיות ואת התקנות לגבי מה שצריך להיות רשום, וזה על פי התפתחות מדעית. יום אחד מוצאים שחומצות טראנס כן טוב, לא טוב, ציס - כן טוב, לא טוב. אנחנו שוקלים האם מבחינה בריאותית נכון להכליל את זה בתקנות שמחייבות.

כנ"ל, אנחנו עוסקים עיסוק רב בנושא של האלרגנים. בגלל האימפקט על הסיכון של צורכי המזון, מקפידים ומתעסקים בזה הרבה. אני רוצה לומר לכם שהסוגיה בכלל לא פשוטה. למשל, אם תכתוב על אלרגן שמופיע, ועושים את זה יצרני מזון, יעידו חבריי, שיש שאריות של אלרגן מסוים, אוכלוסיה שלמה מנועה מלגעת בזה ללא הצדקה. לכן, אנחנו מנסים לראות מה עושים בעולם, באירופה, בארה"ב. מנסים למצוא דרך שבאמצעותה לא נבטיח ב-1000% את מיליון אחוזי בריאותם של כולם אבל נלך על פי דרך סבירה, שבה נוהג העולם כולו כי אחרת, כל מה שנאכל זה קצת קמח וקצת מלח ופיתה, ובזה נגמור את הענין. ואז, כל אלה שרגישים לגלוטן, גם הם יצעקו. יש כאן בהחלט בעיה.

לגבי המדויקות של מה שכתוב ומה שמופיע בתוך האריזה: יש בזה בעיה מעת לעת. לרוב זה בסדר, לרוב זה טוב מאוד. בחלק מהמקרים מזייפים. חלק מהאנשים שמייצאים ומייבאים הם עבריינים. אני לא נכנס כאן לסוגיה משפטית שתלויה ועומדת, לנושא "רמדיה", רימו את כולנו. כתבו משהו על הקופסה, לא ניתן לבדוק את כל הדברים שנמצאים, מעת לעת דוגמים, ובחלק מהדגימות נמצאת התאמה ובחלק לא נמצאת התאמה. ואז אנחנו מנסים להעניש, וגם הענישה אינה הולמת ולא מתאימה לגודל העבירה בדרך כלל, כאשר מטעים ציבור שלם. זה חלק מהתנהלות, זה חלק מדברים שאנחנו מנסים לאתר. לעתים מאתרים יותר, ולעתים פחות.

מבחינת התקנות, אני חושב שכולנו, יחד עם המשרדים הנוגעים בדבר, אנחנו עושים עבודה טובה וסבירה כדי לבדוק מה מבחינה בריאותית נכון שיהיה ונכון שיופיע לטובת הציבור כולו. מבחינת הבדיקות, אנחנו מעת לעת מוגבלים ביכולת הפיקוח שלנו על פי כמות כוח האדם שיש ועל פי מה שמקובל. דרך אגב, אנחנו, כמדינה, בודקים יותר מהרבה ארצות אחרות.

יש אנשים שרואים בזה גם קרדום לחפור בו ואומרים: אנחנו נבדוק לכם, אנחנו נעשה את הפעילויות האלה. לפעמים צריך, לפעמים לא צריך, ורוצים לשים כל מיני תווי תקן. ומי שרוצה לקנות אותם ולהתהדר בתו תקן, זה טוב מאוד. אנחנו חושבים שהשוק פתוח ואולי צריך לעשות את זה. אנחנו צריכים לעשות מה שסביר וניתן לעשות גם באמצעות המשאבים שיש לנו, גם באמצעות האנשים שיש לנו וגם באמצעות מה שמקובל בעולם לעשות, ואנחנו עומדים יפה מאוד בתוך התחום הזה. עד כאן.

תווי תקן, להבהרה, באחריות של מי זה לשים על מוצרי מזון?

אולי ראש שירות המזון יבהיר.

הבהרה – יו"ר הוועדה, חיים כץ, היה חייב לצאת לדיון דחוף בוועדה ואני מחליפה אותו.

כהשלמה למה שנאמר על ידי דוקטור בועז לב לענין של סימון תזונתי: התקנות של משרד הבריאות משנת 93 היו בין התקנות הראשונות שקודמו בכל העולם בענין של סימון תזונתי, ומאז כל התעשייה מסמנת את כל המזון שארוז מראש בסימון תזונתי, שמתייחס למספר פרמטרים, כפי שצוין: סה"כ הקלוריות, שומנים, פחמימות, חלבונים, נתרן ושומן רווי, בהתאם לצורך, מעל אחוזי שומן מסוימים במוצר.

יצוין שאנחנו מתקדמים עם התקנה וגם עם כל העולם, ונכון להיום עובדים על עדכון של התקנות של סימון תזונתי, כאשר הן תתייחסנה גם לשומן טראנס. בנוגע לסימונים כאלה או אחרים, אנחנו, כמשרד הבריאות, ולאור כל האילוצים שקיימים ולאור המשאבים שעומדים לרשותנו, מעודדים את התעשייה לקדם את כל הנושא של הבקרה העצמית. לכן, אנחנו קידמנו
את כל הנושא של ה-GMP, התקנות לייצור תנאים נאותים, שבמסגרתם מפעל שמאמץ באופן וולונטארי את כל התהליך הזה, מתעד את ההליכים במסגרת מערכות אבטחת איכות ובטיחות. היא כוללת בין היתר גם מערכת של איתור ומניעה של נקודות קריטיות בתהליך. כל זה כדי להבטיח בטיחות ואיכות מוצרים שמיוצרים בארץ. ברור שגם מוצרים מיובאים, הפיקוח מתבצע בצורה אחרת.

אמרת שאתה רואה את זה כחלק מתפקידכם במשרד הבריאות אבל בגלל שיש בעיה של כוח אדם, משאבים וכדומה, אתם מעודדים את החברות לעשות את התפקיד של משרד הבריאות - -

ברשותך, אני רוצה להתייחס לענין הזה: אנחנו חושבים שזאת אחריותו של היצרן ואחריותו של היבואן לדאוג לאיכות המוצרים שלו. אנחנו צריכים מעת לעת לפקח עליהם, ואם הם חורגים - להעניש אותם בכל חומרת הדין, ככל שזה מידתי. זה לא תפקידנו לשים תווים מסוגים שונים. אנחנו חושבים שלטובת הציבור כן חשוב לסמן מזון, ומעת לעת אנחנו קובעים מה נכון לסמן ומה לא, ולא מסמנים הכל כי אחרת אלה יהיו מגילות אין סופיות של מוצרי המזון והצרכן ילך לאיבוד ולכן אנחנו קובעים את הסטנדרטים. ככל שהחברות, היבואנים והיצרנים מעוניינים ורוצים לקדם ולשים תווים שמסבירים לציבור בלי להטעות אותו, את מה שיש במוצר הזה, אנחנו מאוד תומכים בזה. זה, כשלעצמו, איננו תפקידנו. תפקידנו במישור אחר להסביר לציבור מה נכון לאכול באופן כללי. לא מוצר של יוניליבר או של תלמה...

מה משרד הבריאות מעריך, אני מניחה שנשמע את החברות עצמן, אבל באחריותו של מי זה לדעת משרד הבריאות?

אני חושב שהאחריות משולבת. אנחנו קובעים את המדיניות וסטנדרטים. אנחנו מפקחים - -

אמרת קודם שתפקידכם מעת לעת לפקח. לא הייתי מצפה שמעת לעת אתם תפקחו. אני הייתי רוצה לדעת שאתם מפקחים.

אנחנו מפקחים.

לא, אנחנו בדיוק בשאלה, בהבנה מי אמור לפקח כי משרד הבריאות אומר שהוא לא רואה את עצמו - -

לא, לא, אני מצטער שאני קוטע את יושבת הראש הנכבדת. אנחנו מפקחים "און גויינג". אנחנו דוגמים, אנחנו לא מפקחים הכל כל הזמן.

שאלה: יוצא מוצר חדש על ידי החברה, היא מודיעה לכם: אנחנו עומדים להוציא מוצר כזה. אתם באים לפקח? אתם נותנים את האישור?

בוודאי. בדרך כלל, כאשר יש מוצר חדש, אם הוא מיובא, צריך לקבל רישיון מראש כדי לייבא אותו אם זה מוצר שעומד בתקנים. הדברים האלה נמצאים בפיקוח מתמיד.

אז למה התכוונת כשאמרת מעת לעת?

כלומר, אתה לא לוקח כל מוצר ובודק את כל מרכיביו. אתה דוגם, כמו כל פיקוח. עולה כרטיסן לאוטובוס, הוא לא דוגם את כולם או עולה לאוטובוס ודוגם את כל האוטובוס אבל לא את כל האוטובוסים כל הזמן. כלומר, יש גבול לדברים האלה ואין שיעור למידת הפיקוח שאתה יכול לעשות. תן לי מיליון אנשים, גם אז נמצא את אותם מקומות שלא ניתן לפקח עליהם. זה לא בא לומר שאנחנו לא נמצאים בקוצר יד מבחינת יכולת הפיקוח שלנו, וכאן יש עוד הרבה מה לדבר, אני חושב שזה הנושא המרכזי שצריך להיות כי חסרים לנו מאות מפקחים.

רציתי להזכיר משהו שלא כולם יודעים, כמובן שאנשי משרד הבריאות יודעים. יש תקן ישראל רשמי שנקרא 1145, והוא אחראי על הסימון של מזון ארוז מראש. התקן קיים כבר הרבה שנים וכרגע הוא ברביזיה עמוקה. התקן הזה תוך כמה חודשים עד שנה יוצא, כולל כל ההתייחסויות שחבר הכנסת הנכבד העלה בנושא של סימון ברור לעין ללקוח, של מרכיבים כאלה או אחרים. זה תקן מאוד מורכב אבל התקן החדש, המחודש, ייתן תשובה לרוב השאלות שעלו עד עכשיו בדיון.

כמו כן, אנחנו דנים מה עושים לאדם שנוסע 150 קמ"ש במקום 90 קמ"ש. 1145 הוא חוק במדינת ישראל. מי שמסמן בניגוד לחוק הוא עבריין פלילי, על פי החוק. למשרד הבריאות אין אפשרות לבדוק על מוצר חדש חוץ ממוצרים שהם יבוא, שחייבים לעבור בנמלים וחייבי לבדוק. אם חברת "תלמה" מחליטה במעבדות המחקר שלה לייצר מוצר חדש, שהמרכיבים שלו אושרו בזמנו ברשימת המרכיבים שמותר להשתמש בהם, הם לא צריכים לבקש אישור מאף אחד ומשרד הבריאות לא בודק אותם ביום שמוצר יוצא. אני בטוח שלמשרד הבריאות יש תכניות דיגום ושם בודקים בצורה מדגמית, ואז אם הם עולים על סטיות מהותיות, מעבר לחוק, תופסים עבריין ועליהם לפעול נגדו כעבריין. דרך אגב, רשתות מסודרות, ואני מייצג אחת מהן, אנחנו בודקים מדגמית מוצרים של ספקים שלנו, וזה במסגרת האחריות שלנו אבל זאת לא חובה. יש חוק שייתן עוד מעט תשובות הרבה יותר מקיפות לכל הדרישות המודרניות וכן, מי שעובר על החוק, דינו ככל עבריין.

אני רוצה לשאול אותך, דוקטור בועז לב, כל הנושא של הפיקוח קם ונופל בגלל בעיית תקציב וכוח אדם. כלומר, אם לא היתה בבעיה של תקציב וכוח אדם הייתם משנים את המדיניות שלכם?

התשובה היא - לא. תמיד המדיניות היא של דיגום והשאלה היא כמה דיגום ואכיפה אנחנו יכולים לעשות. היינו רוצים לבדוק הרבה יותר מעל המדפים של רשתות השיווק. היינו
רוצים להגביר את הפיקוח, ככל שאנחנו יכולים, גם בנמלים לגבי ייבוא וגם לגבי יכולת המעבדה שלנו לבדוק. עדין המגמה העולמית היא להעביר את האחריות לפיקוח עצמי. כלומר, אנחנו רוצים לבדוק את התהליכים שבהם החברות בודקות את עצמן כי זאת הערובה הטובה ביותר לאיכות המוצרים שלהם. אם ברשת הייצור שלהם יש להם נקודות בקרה, והם עובדים על פי נהלים של תעשייה מודרנית, שמפקחת על האיכות שלהם, הם יעשו את זה טוב ממני. להם יש אינטרס שהמוצר שלהם יהיה איכותי. יש לנו אינטרס לוודא שהמוצר הוא בטיחותי קודם כל. יש לנו גם אינטרס לבוא ולומר שהמוצר הזה מורכב מכך וכך אחוזים של קקאו למשל, למרות שזה לא נושא פרופר בריאותי. לכל אחד יש את התפקידים שלו, וזה נכון שהיינו צריכים הרבה יותר כוח אדם כדי לקיים את הפיקוח כמו שאנחנו רואים אותו. האם השיטה, המתודה היתה משתנה? התשובה היא - לא.

תודה. אני מבקשת לשמוע את מר בני בראון ממכון התקנים.

הוזכר כאן קודם הנושא של תווי תקן. רציתי לציין שיש תו תקן אחד רק בסמכות מכון התקנים בארץ, לגבי תווי תקן. כמו כן, לחזק את מה שנאמר מקודם לגבי תקן 1145, גם לאחר פרסומו, בסמכות כל אזרח במדינה לפנות למכון התקנים ולבקש רביזיה נוספת בתקן, גם לאחר שהוא התפרסם.

כבר עברנו את הסיפור הזה. כרגע אנחנו דנים בלתת תשובות לכל פניות הציבור.

כשאתה אומר "תו תקן" על כל מוצר מזון?

זה לא משנה. המילה "תו תקן" היא מילה מוגנת למוצרים שונים - -

התקן עצמו נקבע על ידי משרד הבריאות?

התקן עצמו נקבע במכון התקנים.

הבהרה קצרה: בתחום של המזון קיימים סדרי גודל של כ-220 תקנים, צווים ותקנות, חקיקה די מפוארת. כאשר מדובר על תקן ישראלי, שזה חלק מהחקיקה שלנו, של משרד הבריאות, מתוקף חוק התקנים. החקיקה, בין היתר, מתייחסת גם לנושא של הסימון של מזון כללי. נקודה שנייה, נכון לייצור מקומי, נכון להיום כל מפעל מזון מקבל רישיון יצרן במהלך שנה. למעשה, המטרה של רישיון יצרן והעמידה של היצרן בכל הדרישות שמקנות את הרישיון מאפשרות לומר שתהליכים טכנולוגיים ותנאים תברואתיים במפעל מתקיימים. אלה דרישות הסף שקיימות נכון להיום לגבי כל מפעל ומפעל במדינת ישראל. להבדיל מהיבוא, שבהם משלוחים שמגיעים נבדקים בתחנות הסגר או תחנות מעבר בכניסתם לארץ, ברמת המוצר ולא תהליכים. יש הבדל.

מנכ"ל המועצה לצרכנות עורך דין אהוד פלג, בבקשה.

אני רוצה לשאול האם אנחנו מתייחסים כאן גם לפיקוח התברואתי על בתי אוכל להגשה? על מזון שמוכן להגשה? לכך אני רוצה להתייחס ולהצביע באמצעות בדיקות שערכנו על נפילה בין הכיסאות שיש פה בין משרד הבריאות לרשויות המקומיות. השאלה אם את מבקשת לחלק את הדיון - -

אני חושבת שזה לא היה בסדר, זה בהחלט שאלה לענין מבחינה זאת - -

זה פיקוח משרד הבריאות על המזון.

זה סוג אחר של פיקוח, ודוקטור לב, תקן אותי אם אני טועה, יש לכם פיקוח אחר על מזון שמוגש לאכילה במסעדות ובמקומות דומים.

אלה שתי צורות שונות של פיקוח. האחת היא פיקוח השדה, שעליו אחראית המחלקה לבריאות הסביבה שלנו, והיא פועלת באמצעות הלשכות, באמצעות הרשויות המקומיות וזה סוג אחר של פיקוח חיוני וחשוב. יש עליו המון עבירות, גם שם חסרים לנו מפקחים מלא הטנא, אבל אנחנו מתייחסים אחרת לתעשייה, שם בודקים את תהליכי הייצור ואת המוצרים בצורה שונה.

אבל אולי בכל זאת אומר את הרישא של הדברים, גם אם לא אביא את הדוגמאות של הבדיקות שערכנו כי עלול להיות שאנחנו עדים לאותה תופעה. אני מבקש לדבר בשם הצרכן. צרכן שנמצא בקצה שרשרת המזון, בהקשר הזה, והשאלה הרלוונטית שאנחנו צריכים לעסוק בה היא האם הצרכן הזה מוגן. אם בבדיקות חוזרות ונשנות עולים כל מיני מפגעים שיש להם תשלום, יש להם מחיר בריאותי משמעותי, אז צריך לבדוק מה המערכת שאמורה להגן על אותו צרכן. כאשר אנחנו מגלים שם זריקת אחריות הדדית בין משרד הבריאות לבין הרשויות המקומיות, ואני יכול להוכיח את זה באמצעות התכתובות שאנחנו מחזיקים בעקבות הממצאים שגילינו והבקשות להתייחסות שהפנינו לרשויות השונות בהקשר הזה. נשאלת השאלה האם אותה נפילה בין הכיסאות לא קיימת גם במקטעים אחרים של שרשרת המזון, כלומר בפיקוח על המפעלים?

לפי מה שהבנתי מהתשובה של דוקטור בועז לב, אלה שני מסלולים שונים. הפיקוח נעשה בשני מסלולים שונים במקרה הזה.

אבל האחריות הפיקוחית הכוללת נמצאת במשרד הבריאות. אנחנו לא מטילים את זה. כאשר יש גוף שיש לו אחריות סטטוטורית לעשות את הפיקוח הזה, אז גם אם הוא מטיל את זה על מישהו אחר עדין האחריות היא שלו.

אני מסכים אתך, אבל אז מדוע אנחנו מקבלים במכתבי תשובה מכם, שהאחריות לביצוע הבדיקות נמצאת ברשויות המקומיות, והרשויות המקומיות טוענות שהעובדים לא קיבלו הדרכה למרות שלמשרד הבריאות יש סמכות להתקין תקנות בנוגע להדרכה והוא לא עושה את זה, ולכן הם לא יכולים ליישם את זה, ולחוד, כל מיני מפגעים שעולים מצורת הפיקוח שלהם, שאין שום הגדרה באיזו תכיפות הם צריכים לבצע את הפיקוח הזה. העובדה שפעם אחר פעם בבדיקות שעשתה המועצה לצרכנות מתגלים ממצאים מדאיגים, מתעוררת השאלה האם יש הידברות בין שתי הרשויות הללו?

אני אבקש ממר זאב פיש, ראש המחלקה לבריאות הסביבה שיוכל לסתום את הגולל על הדיון הזה.

מבחינתך, זה מה שרצית לומר? רצית לציין את הפערים בין שני המשרדים הללו?

אני לא נותן פה את הדוגמאות שהתכוונתי לתת אם היית לוקחת את הדיון גם לנושא הזה, של פיקוח על בתי אוכל ומזון.

אני חושבת שזה לא הולך עם אותו פיקוח שאנחנו מדברים כרגע לגבי סימון, כי זה שני מסלולים אחרים לחלוטין.

יכול להיות, את זה אני משאיר לך לקבוע. הכותרת היא אותה כותרת.

הכותרת היא שהצרכן נמצא בסוף שרשרת המזון, אותו טורפים אחרון.

גברתי היושבת ראש, לפעמים מדינה יכולה לקחת סיכון מחושב בנושאים מסוימים, אבל זה לא המקרה שלפנינו. שמתי לב שיש שורה של התנצלויות, שורה של ויכוחים בין משרדי הממשלה. אנחנו יושבים פה ושומעים שמשרד אחד אומר שזה לא אחריותו המלאה, אני רק באחריות חלקית. המשרד השני אומר: אני לא עושה את זה. ולפנינו לא רק המקרה הזה. אנחנו אחרי מקרה של אסון רציני מאוד שקרה לילדינו, ילדי "רמדיה".

בגלל מה הוא קרה?

אני מבקש לא להפריע לי, אני לא הפרעתי לאף אחד למרות ששמעתי דברים...

אני לא רוצה להתייחס ל"רמדיה" בכוונה כי זה עומד בבית המשפט.

לא להתייחס אבל אמרתי שאנחנו אחרי המקרה הזה, והוא היה צריך לתת ציון דרך שפה טעינו, וטעינו בגדול.

לא נקבע כרגע. כל מה שקשור ל"רמדיה", לא נדבר על זה כאן.

רק אמרתי שהיה אסון כזה, ולא יתכן שאחרי אסון כזה עוד פעם נמשיך להטיל אחריות אחד על השני ובקצה, בסוף השורה הזאת, האזרח נפגע ומדברים על השמנת יתר אצל הילדים וכולסטרול כזה ואחר. אני חושב שמשרד הבריאות יכול גם להוסיף עוד אחיות בבתי הספר, שרק לפני שבוע דנו בנושא הזה. אם היתה באה אחות לבית ספר ואומרת מה מותר ומה אסור לאכול, גם פה יכולנו להציל הרבה ילדים.

לסיכום, אני חושב שמשרד הבריאות הוא האחראי, והוא אומר שהוא אחראי, ושיתחיל להטיל על מי שעושה את העבירות את מה שצריך להטיל בסמכות ובאחריות.

שאלה למשרד הבריאות: אני מבינה שבשנת 2004, אחרי הסיפור של "רמדיה" מונתה ועדה על ידי משרד הבריאות שקוראים לה הוועדה לבחינת מערך שירותי הפיקוח והבקרה על מזון ותזונה. חלק מהמטרה של הקמת הוועדה היה הצורך בר-ארגון של מערך הפיקוח על המזון במשרד הבריאות. יש המלצות של הוועדה אבל הבנתי שהן לא מיושמות מסיבות כאלה ואחרות. אפשר לקבל התייחסות גם לזה?

הוועדה קמה כדי לבדוק את כלל המהלך. חלק מההמלצות יושמו, חלקן המלצות לא ריאליות. זאת אומרת, ניתן לבדוק בדיוק וצריך לקחת את ההמלצות אחת לאחת ולראות מה יושם ומה לא כדי להבהיר. כל מה שהיה רלוונטי ושניתן היה ליישום – יושם באופן עקרוני. יחד עם זאת, עדין נותרו הפערים הגדולים של היכולת לפקח ולאכוף. זה קל לומר שמשרד הבריאות יעשה את תפקידו ויאכוף. אנחנו מנסים לאכוף ככל שאנחנו יכולים, כאשר גם אנחנו תובעים חברה או שבית המשפט או פרקליטויות לא מטיל בהם שררה אומרים: אין ענין לציבור, זה לא כל כך נורא. יש דוגמאות רבות בענין הזה. אנחנו לא הרשות השופטת בו זמנית. כן חשבנו, למשל, שאם היו לנו סמכויות מנהליות להטיל קנסות במקום, בנקודת האכיפה כמו גופים אחרים שיש להם סמכויות כאלה, יכול להיות שזה היה משפר בצורה משמעותית את היכולת שלנו לאכוף, אבל זה בידי הבית הזה. זה לא משהו שאנחנו יכולים להמציא לעצמנו כדרך של שגרה ולהעלות את הקנסות הללו.

שר הבריאות שלך יכול כמו שהשר לביטחון פנים יכול, כמו ששרים אחרים יכולים. תשאל את היועצת המשפטית שלך ותראה.

אני מנכ"לית ארגון אמון הציבור. אני רוצה להתחיל בדברים שאין עליהם מחלוקת כי מדברים עליהם משנת 1966. היו כאלה שדיברו עליהם בקול רם ואסרטיבי, היו כאלה שפחות, אבל הטענה היא שאין פיקוח אפקטיבי בתחום המזון, בבריאות הציבור. זאת טענה שעולה הרבה פעמים ואולי עשרות אלפי פעמים, בין היתר בכנסת, גם אצל מבקר המדינה. אנחנו רואים את זה בתחקירים עיתונאיים, בתחקירי המועצה לצרכנות, באגודה לבריאות הציבור. אנחנו רואים הרבה פנים של היעדר הפיקוח האפקטיבי. השאלה היא לא האם קיים פיקוח. איזה שהוא פיקוח קיים. האם קיים פיקוח אפקטיבי? התשובה היא –לא וזה לא מתחיל מהיום. אם בשנת 1966 קבעו את זה, זו היתה שנה שעוד לא התחילו לייבא מזון בצורה המונית מהגויים. נכון להיום, יש ייבוא המוני ואם אין פיקוח, המסקנה המתבקשת היא שבריאות הציבור נמצאת בסכנה, ואני לא מנסה להפחיד. אנחנו רואים את זה אחת לתקופה ואסור פה להזכיר את "רמדיה" אבל "רמדיה" היתה אמורה להיות אירוע מכונן והיא לא היתה כי הוקמה בעקבות פרשת "רמדיה" ועדה, אלי פנו נציגים בכירים בוועדה ואמרו לי: אנחנו לא מוכנים להיות בוועדה הזאת כי הוועדה בעיקר מקשקשת. היא כמעט לא מתכנסת, וגם כשהיא מתכנסת לא נעשה הרבה.

זו הערה גורפת.

הוועדה סיימה את עבודתה ויש דוח שלה.

מה שאני מנסה לומר זה שעל מנת לתת פתרון צריך לעשות שינוי דרמטי. הפתרון לא כרוך בכלל בסוגיה כלכלית, נכון להיום, על פיקוח על המזון, ואני מדברת על כל אותם גופים שעוסקים בפיקוח על המזון, ויש הרבה וזו חלק מהבעיה. על הפיקוח על המזון מופקדים הרבה מאוד גורמים וגם לא מעט כסף נשפך שם. צריך לבחון דגמים שייצרו פיקוח אפקטיבי.

אנחנו כמעט שנה יושבים במטרה לבחון דגמים בעולם. אנחנו זה ארגון אמון הציבור, לבחון דגמי פיקוח שונים שהונהגו בעולם ולא צריך להמציא פה את הגלגל, ולבחון את ההתאמה שלהם לישראל. אגב, בין הדברים שעשינו, בחנו גם את החקיקה בישראל ואת המורכבות שלה, וגילינו בלא מעט מקרים תקנות שסותרות אחת את השנייה כי הן נתבקשו ממשרדים שונים. זאת אומרת, זה אבסורד שאני לא יודעת איך התעשייה מתמודדת אתו, אבל קיימים אבסורדים גם ברמה התפקודית. אי אפשר לתפקד אם תקנות סותרות.

אנחנו רוצים להציע תוך 3 שבועות להגיש לוועדה מסמך עם המלצות למספר דגמים לרשות מזון מרכזית, כפי שהונהגו בעולם, עם המלצה שלנו לגבי הדגם הראוי להנהיג אותו בישראל.

אני מבינה שהרעיון של הקמת רשות מזון מרכזי היא לא הצעה חדשה, זה כבר עלה לדיון פעם אחת.

אנחנו לקחנו גם את הצעות החוק השונות שהועלו במהלך השנים, ריכזנו הכל וניסינו למצוא את הדגם היעיל ביתר.

למה אתם רוצים להגיש את זה לוועדה ולא למשרד הבריאות, את ההמלצה שלכם?

אחת הסיבות שהרשות הזאת לא הוקמה כי אף אחד ממשרדי הממשלה השונים לא מוכן לוותר על הסמכויות שלו. כיוון שהאחריות על התחום מפוזרת בין מספר משרדים ומספר גורמים, העברת הרעיון למשרד מסוים כמעט בהכרח אומרת שהוא לא ייושם ולכן, רק הכנסת יכולה לייצר את השינוי ולומר את האמירה שתכפה עליהם.

את זורקת את זה לכאן, שבחקיקה תוקם רשות מזון מרכזית על מנת לתאם בין כל הגופים שלא מצליחים לתאם אחד עם השני.

בהחלט כן.

את מציעה הפרטה.

חס וחלילה. הדבר האחרון שאני מציעה זה הפרטה.

זה מה שאנחנו הצענו, ועדה בראשות משרד הבריאות זה משהו הרבה יותר קל ופשוט. להקים רשות ייקח המון שנים.

אני מנהל את איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים. דבר ראשון, אני רוצה לומר שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות, שעושה עבודה טובה בתנאים של כוח אדם לא פשוטים. אנחנו, כמו שאמרה גלית אבישי, בשנת 1999 או בשנת 2000 הנחנו חוק יחד עם חבר הכנסת רובי ריבלין ואבי יחזקאל, חוק רשות מזון שלמעשה התקדם כמעט עד הקריאה הראשונה ולצערנו, באותו זמן הכנסת התפזרה והנושא הזה לא מצליח להתקדם. הצעת חוק רשות המזון הזאת גם הגיעה למצב שאמרנו שרשות המזון הזאת יכולה להיות מוקמת ולהיות תחת משרד הבריאות אבל בכל מקרה שירוכזו הסמכויות בצורה שייעלו את הפיקוח, יאפשרו למשרד הבריאות או למשרדים לבצע פיקוח טוב יותר וגם לפקח על אותם דברים שצריך לפקח עליהם כמו מפעלים שעובדים ללא רישיון יצרן או בכל מקום אחר שדורש פיקוח באמת.

אנחנו רוצים לומר עוד שהדיון פה חשוב לנו משום שזה מביא את כל בעלי הענין. אני מניח שבעקבות הדיון הזה יבוא תהליך שיקדם את חוק רשות המזון שאנחנו מדברים עליו ואז, נוכל לבוא עם דברים יותר ברורים לצרכן ולמנוע מסרים מבלבלים.

ברשותכם, רציתי להגיד כמה דברים כי ישבתי בשקט והקשבתי לכולם. אני חושב שזה מקרה קלאסי שכולם צודקים. כשכולם צודקים ויש המון אינטרסים בתוך התהליך הזה, אנשים הופכים את הנושא הכל כך חשוב הזה, שאנשים מתים בעולם מתזונה לא נבונה והופכים את זה למשהו פופוליסטי וכל אחד דוחף עם האינטרסים, וגם לנו, כחברה תעשייתית, יש לנו את האינטרסים שלנו. אם אתייחס לדברים של דוקטור בועז לב, מאוד קל "להתלבש" על הרשויות. אגב, זה קורה בכל העולם, כולם מאשימים את הרשויות, זה לא ייחודי לנו. יש יכולות מסוימות ויש מקומות שמשרד הבריאות צריך להיכנס או לא צריך להיכנס. בסך הכל, אני יושב גם בהנהלת
התאחדות התעשיינים ובסך הכל, תעשיות המזון אחראיות, הפיקוח הוא סביר. יש בעיות וצריך לטפל בהן.

אני רוצה להתייחס למה שחבר הכנסת אילן גילאון אמר. אני חושב שאנחנו שמים את הצרכן בסוף שרשרת המזון ולא בהתחלה. אם נשים את הצרכן בהתחלה נבין דבר מאוד פשוט: מטרת סימון תזונתי לתת אינפורמציה רלוונטית לצרכן כדי שהוא יקבל את ההחלטה הנבונה מבחינתו. כולם חכמים גדולים ובסוף, מה שאנחנו מצליחים כולנו ביחד זה לבלבל את הצרכן, כולל הנושא של תקיפת תעשיות המזון. כל שבוע מישהו אחר על המוקד. פעם זה ירקות עם חומרי ריסוס, פעם זה דגים עם כספית, היום זה דגני בוקר עם סוכר, וזה לא פותר את הבעיה אלא רק מעצים אותה.

יש לפניכם מסמך שהכנתי, ואשמח אם יורשה לי לעבור על זה, על הצעה פרקטית איך לקדם את הנושא. בעצם אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל. הנושא הזה נמצא בכל העולם, זאת בעיה ידועה. גם ה-FDA בכבודו ובעצמו לא מצליח לפתור את הבעיה, וזו אחת מרשויות המזון הכי חזקות בעולם. אני מסכים לחלוטין עם דוקטור לב, יש גבול למה שמשרד הבריאות יכול לעשות והתעשייה חייבת לקחת אחריות והתעשייה צריכה ויכולה לקחת אחריות.

יש פרויקט בעולם שנקרא "צ'ויסס", וזה המסמך שנמצא מולכם. זאת אגודה לא למטרות רווח, שיזמה יוניליבר לפני 5 שנים והעבירה את זה. היא מבוססת על המלצות ארגון הבריאות העולמי ועושה דבר אחד מאוד פשוט. זה מפחיד וקשה וצריך הרבה אומץ, אבל היא נותנת אמירה שיפוטית. אחת הבעיות בנושא של סימון תזונתי, ויש לנו סרט בנושא הזה, לא נראה אותו פה. תראו לי צרכן שמסוגל לעמוד מול המדף ולהחליט איזה מוצר יותר מתאים לו, ואם לאילן גילאון לא אכפת מסוכר אבל אכפת לו ממלח, הוא לא יכול לקבל את האינפורמציה. התכנית הזאת בעצם מדברת על דבר אחד מאוד פשוט: ארגון הבריאות העולמי הבין שיש גורמי סיכון למחלות העיקריות שפוגעות בצרכנים. יש המון דברים בריאים, בריאים פחות או יותר, אבל יש הסכמה מלאה גם על הנושא הזה. תביאו כמה מומחים לפה שיחליטו מה יותר בריא, גם על זה יהיה ויכוח. יש דברים שכולם מסכימים עליהם כמו סוכר, מלח, שומן טראנס, קלוריות, סיבים תזונתיים. יש הגדרות מאוד מסודרות של ארגון הבריאות העולמי. על ההגדרות האלה נבנתה תכנית שאפשר לאמץ אותה בישראל. אגב, אפשר לאמץ תכנית אחרת, זה לא משנה, אני לא בא לקדם את "צ'ויסס" אפשר לקחת תכנית אחרת, רק היא צריכה לעמוד בסטנדרטים מאוד פשוטים. היא צריכה שתהיה לה אמירה, היא צריכה להיות שיפוטית, היא צריכה להיות ברורה לצרכן ולא כמות האינפורמציה האין סופית שיושבת על מוצרי המזון שאף אחד לא מסוגל להבין אותם.

הרעיון שלנו, שאנחנו דוחפים גם בתעשיית המזון, חלק משחקני תעשיית המזון פחות נוח להם עם זה, לחלק יותר. זאת החלטה קשה כי אנחנו לוקחים על עצמנו מחויבויות. הנושא של סימון סוכר למשל, כדוגמה, אנחנו מאמינים שמשרד הבריאות שעושה רביזיה לנושא של תקן 1145, אני מבין שמשתנה לסעיף 10 או משהו כזה, שיכריח אותנו לסמן סוכר. אנחנו רוצים את האכיפה הזאת, אנחנו מבינים את הקשיים של זה אבל אנחנו מבינים שזאת הדרך היחידה ברמה הלאומית להתמודד עם הבעיה. ישאלו הציניקנים מה חברה תעשייתית פתאום נהייתה מגינת העם? זה אינטרס גדול שלנו כי כחברה שהחליטה, ואנחנו חברה גלובאלית בין שתי החברות הכי גדולות לייצור מוצרי מזון בעולם, האסטרטגיה שלנו מבוססת על זה שאנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לייצר יתרון תחרותי דרך הבריאות של המוצרים שלנו. במצב שיש כזה בלבול, אנחנו לא מצליחים לממש את היתרון התחרותי, זה האינטרס שלנו ואנחנו לא מתביישים.

לכן, יש פה הצעה. אני חושב שאם אנחנו רוצים לעשות מעשה ואגב, ה-FDI כפה על החברות לשבת ביחד ולהחליט על תו אחד. עשו את זה בהולנד ובפולין, עשו את זה במקומות אחרים, בואו נעשה את זה גם פה.

שאלה לדוקטור לב בנושא התקינה, כוח אדם ואכיפה. יש מסמך שהוגש על ידי משרד הבריאות בעקבות הקמת אותה ועדה מדוברת משנת 2004, שבו נכתב כי בשתי המחלקות המרכזיות בשירותי בריאות הציבור העוסקות בפיקוח על המזון ישנו מחסור בתקנים. בשירות המזון הארצי חסרים 124 תקנים, במחלקה לבריאות הסביבה 150 תקנים נוספים. מבחינתכם, אתם רואים בזה חלק ממקור הבעיה בין של המעקב ובין של האכיפה. זאת אומרת, קודם אמרת שזאת לא הבעיה שעומדת בבסיס הדבר הזה, מה התשובה?

הרי אין כאן תשובה של כן או לא. חסר כוח אדם בפיקוח ובאכיפה. חסר בגדול. כדי לקיים מערכת כזאת, מערכת עתירת כוח אדם, צריך ללכת למקומות, צריך לדגום, וזה הרבה כוח אדם. כל העולם מנסה להתמודד עם הסוגיה הזאת. אנחנו מגישים באופן כמעט רוטיני, במסגרת דרישות התקציב שלנו, להרחיב את הבקשות האלה בצורה משמעותית כי תוספת של עוד 5,6 מפקחים במקום כזה או אחר לא ישנה מהותית את תפיסת העולם הזאת. אנחנו צריכים לשרת את התעשייה, אנחנו צריכים לשרת את הציבור בראש ובראשונה. אין לנו מספיק כלים כדי לעשות את זה. מעבר לזה, אנחנו נמצאים עכשיו, ואני לא רוצה להזכיר את פרשת "רמדיה", אבל הצל שלה הוא כזה שהוא משתק את הרגולציה. כלומר, הרגולאטורים מפחדים והם אומרים: 100%, עכשיו נבדוק הכל במעט כוח האדם שיש. נבדוק את הדברים שאולי לא צריך לבדוק אותם ובכך, אנחנו נסכן את הציבור עוד יותר. שוב, יש לנו פניה לבית המחוקקים כדי לשנות את העלילות של עובדי ציבור שעושים את עבודתם בתום לב במעט כוח אדם, ואחר כך מוצאים את עצמם בבית משפט. זה מעיב על היכולת לבצע רגולאציה מעבר לחיסרון כוח האדם, ואולי ברשותך אבקש מזאב פיש להוסיף את הנושא של הפיקוח הסביבתי.

אכן כן, המקצוע שנקרא "פיקוח תברואי סביבתי" על ייצור המזון זה שוני ויש מרכיבים משותפים ויש מרכיבים אידיאולוגים-מקצועיים שונים. אני צריך לענות על סמך מה שנאמר פה. אני לא יכול להתייחס ולהתעלם ממה שנאמר. ב-1966, כפי שנאמר כאן, הועלו כל מיני סוגיות. אני לא כל כך צעיר. ב-1966 הייתי בסוף בית הספר היסודי וקיבלתי פרס על תחרות ספורטיבית. כמה שנים אחרי זה קיבלתי בשם החברים שלי במחלקה לאיכות הסביבה פרס על רפורמות בפיקוח, על שיטות פיקוח חדשניות. להציג את זה כאילו אנחנו עובדים כל השנים אותו דבר, זה מעליב. משרדי הממשלה נלחמים עם מצב של כוח אדם בלתי אפשרי ומגיעים להישגים די טובים גם ביחס למה שקורה בעולם.

לא זכור לי שזה הוצג כך.

את זה אני חייב לומר כהקדמה, שאי אפשר להתעלם מהדברים האלה כי אלה עובדות.

לגבי מה שהחבר אמר בקשר לאי הבנה בין רשויות מקומיות לבין המחלקה להגנת הסביבה, אני מניח. אשמח לשמוע על כל דבר כזה, אבל מאוד רצוי לפני שאני מגיע לכאן. כולם מכירים אותי, כולם יודעים מי אני. אף אחד מאתנו לא קדוש ואף אחד לא חף מטעויות. אם יש כזה דבר, נא להציג את זה. יכול להיות שזה כן, יכול להיות שלא, יכול להיות שצריך לתקן משהו אבל לומר שאנחנו לא יודעים מהתפקיד שלנו והרשויות המקומיות לא יודעות מה תפקידן, זה לא נכון. כך הבנתי ממה שאתה אומר, שהרשויות המקומיות אומרות שאין מי שידריך אותן מקצועית, זה עוד יותר לא נכון. יש לנו מרכז הדרכה שלנו, של משרד הבריאות. היום הוא בתל השומר ולפני זה הוא היה באסף הרופא. כל התברואנים המוסמכים ברשויות המקומיות במדינת ישראל, כולם, עד האחרון שבהם, זה בוגרים של הקורסים שלנו. אנחנו עושים השתלמויות מקצועיות גם להם וגם לגופים מפוקחים. היום דוקטור יינון ואנוכי, אם לא היינו כאן היינו צריכים להיות בקורס מקצועי שאנחנו עושים לחברת חשמל, שרוצה לעשות פיקוח של העובדים שלה על המטבחים שלה. דוקטור יינון ואנוכי היום היינו צריכים להרצות שם במסגרת קורס מרוכז של 3 ימים.

אנחנו עושים כל מה שניתן. אני לא חושב שיש גוף מקצועי שיכול לעשות משהו ברמה שאנחנו עושים, ואת כל זה אפשר להוכיח. יש השגות, יש אי הבנות, אני בטוח שאני לא יודע כל מה שקורה בשטח. נא להגיד לי את זה לפני הדיון. זה אפילו מעליב. הרשויות המקומיות חלקן עושות עבודה מצוינת. מרביתן עושות עבודה בינונית ומטה, ומה שהרשות המקומית לא עושה, אנחנו נאלצים לעשות וזה לא ניתן לעשות. אי אפשר לעשות את זה.

נציג האוצר נמצא כאן? לטענות של מחסור בכוח אדם, תקנים וכדומה, אתה יכול להתייחס?

אתייחס בקצרה. הרושם שקיבלתי הוא שיש מספר בעיות. אני חושב שגם הבעיות המהותיות הן לא של תקינה ואסביר למה. למען ההגינות אציין שהדרישות המפורטות במסמך, 120 תקנים לאיכות הסביבה ו-150 תקנים לאיגוד המזון, הדרישות האלה עלו. במהלך הדיון לא ראינו שהמוסד הציב את זה בראש סדר העדיפויות שלו. הוא ויתר על זה למען דרישות אחרות כי אין מה לעשות - -

כלומר, זה היה חלק ממשא ומתן וזה ירד?

כן. זה הוצג בהתחלה לא בראש סדר העדיפויות והיו הרבה דרישת שהיו מעל הדבר הזה. זה היה לפני פחות מחודש. לקראת הישיבה פה עשיתי בדיקה יחד עם הנציבות לגבי התקנים וניצול התקנים הקיימים במשרד. הופתעתי לגלות שיש עודף במקורות ההעסקה, לא כל התקנים מנוצלים.

התקנים של הפיקוח?

התקנים בכלל. כמשרד אוצר אני לא יכול לבוא ולהגיד למשרד תשימו פיקוח על מזון 50 תקנים ולא יותר או 10 תקנים או 200 תקנים. אנחנו לא עושים את זה.

אנחנו מדברים ספציפית.

לגבי התקנים אני חייב להתייחס לכלל המשרד. אגב, אני לא מדבר על בתי חולים או משהו כזה. בתי חולים זה בנפרד. אני מדבר על המשרד הראשי, על בריאות הציבור. ראיתי שיש שם עודף של עשרות תקנים לא מנוצלים, אז אני לא יודע איך זה מסתדר עם הטענה שקיימת פה.

אני לא מוכנה לקבל את זה שאנחנו מדברים על תקנים בכלל ואתה לוקח את כל התקנים של משרד הבריאות.

אני מדבר על בריאות הציבור ועל התקנים של המשרד הראשי, המטה. יש שם עשרות תקנים. אני לא מבין איך זה מסתדר עם הטענה שקיים מחסור בתקנים. אגב, בסוף מדובר במקור מוגבל והמצב הרצוי לא תואם את המצב המצוי. תמיד יש איזה שהוא פער, לא רק במשרד הבריאות אלא בכל המשרדים. אבל במקרה הזה אני חייב לציין את העובדה שמצאתי פער, ואם
המשרד היום יבקש לקלוט עוד עובדים, ואני יושב בוועדת חריגים שמאשרת לקלוט, אין שום מניעה שהם לא יקלטו עוד עובדים, גם בבריאות הציבור.

למרות שלפי המסמך שהוגש חסרים להם 275 תקנים?

כן, אני אומר בפועל שאם היו מגישים בקשה לקליטת 20 עובדים, אין מניעה שיקלטו את זה.

שמעת, בועז? אני רוצה תשובה לגבי הענין הזה.

אני לא רוצה להפוך את זה כאן לדיון תקציבי. הלוואי והיינו יכולים לקלוט אנשים. הרי ברור לכל בר בירב שזה לא שאנחנו לא רוצים לקלוט אנשים. יש כמה בעיות: ראשית, אין תקנים. כאשר יש תקנים של אחיות, אי אפשר לשים עליהם מפקחים. אחיות אי אפשר לקלוט בגלל בעיות שכר ומפקחים גם לא. יש לנו היום מצוקת אחיות שדיברנו עליה, ומצוקה בבריאות הציבור ובשירותי בריאות של אם וילד. אני לא רוצה להיכנס כי זה לא דיון תקציבי. כדי לעשות רפורמה משמעותית בפיקוח על המזון אנחנו צריכים מאות אנשים. הוא אומר 20. ב-20 לא נשנה את המציאות במדינת ישראל. אנחנו מדברים כאן על משהו מאוד מהותי, שאם לא נשכיל לעשות אותו, מה שקורה עכשיו ב-FDA בארצות הברית, היה אצלנו סגן ראש ה-FDA לפני יומיים, אובאמה שופך לתוך העסק של המזון ביליוני דולרים בפיקוח ובשינוי כל התשתית של ה-FDA והסטייטס בנושא הזה. כל מדינות אירופה עושות את אותו דבר. אנחנו גמד, מיניאטורה קטנטנה בתחום הזה. אין לכם מושג לאיזה הישגים פר נפש יש לנו. אני לא רוצה לדבר על זה, זה פשוט חרפה.

אני דיאטנית ראשית של קופת חולים מאוחדת. אני רוצה להוסיף עוד נדבך אחד. מדברים על הפיקוח שהוא חשוב. מפריע לי בתוך הדיון הזה שבאמת הצרכן, ויכול להיות כתוב בתווית מה שאתם רוצים, כן נכון לא נכון, הצרכן לא מבין מה כתוב בתווית. כתוב טראנס, הוא יודע מה זה? הוא לא מבין. בזעיר אנפין שאנחנו עושים במסגרת פעילות של דיאטניות שמנסות להסביר לקהל איך לקרוא את התו. אני חושבת שבמסגרת התהליך הכולל של הפיקוח צריך להכניס נדבך שיבינו על מה הפיקוח. מה זה התו הזה, מה כתוב שם. כתוב פחמימות, זה טוב ליהודים או לא טוב? כמה? מי אמר שסוכר זה תמיד רע, אולי קצת זה טוב? צריך נדבך שגם הקהל יבין מה זה אומר.

זה חלק מהסימון, מהתקינה.

הסימון לא אומר כלום.

אני ממשרד החינוך. כדי לענות גם לדוקטור שרה קפלן ובכלל, מערכת החינוך עם משרד הבריאות ועם כאלה שנאשמים עכשיו עושים הסברה ותלמידים לומדים. זה לא אחות בית ספר והדיון שהיה. כל מורה וכל מחנך, ויש תכניות שמדברות מה זה תווית מזון ומה הם צריכים לאכול, וזה נעשה - -

זה הקמפיין החדש שלכם?

אנחנו מדברים לפני זה על מה שהועלה פה. ילדים לומדים היום מגן הילדים מה זה, מה הם צריכים ולכן, פירוט היתר אולי נכון אבל צריך לחשוב טוב מאוד שכולנו, ויש פה הרבה מאוד שותפים, לחנך את הילדים לצרוך את אותם דברים שאנחנו רוצים שיהיו כתובים על, ושבפירוש יאמינו וידעו ולא יצאו מבולבלים. מערכת החינוך משקיעה המון בקטע ש - -.

תגידי כמה, אני יודע.

אחת מתכניות הדגל של משרד הבריאות ומשרד החינוך, מעל 1000 בתי ספר שעוסקים במהות של חינוך תזונתי מגן הילדים עד סוף בית הספר. אנחנו עכשיו מנסים לשנות את כל ההיצע שניתן בקיוסקים ובמזנונים בבתי הספר. יש המון עבודה משותפת, ואם יהיו קווים מנחים, ואנחנו נסמכים בזה עם המחלקה לתזונה של משרד הבריאות וכל המשרדים האחרים, אנחנו יכולים לעשות את זה.

זו טיפה בים. יש לכם כוונות להרחיב את זה הלאה מבחינת ה-1000? אתם מתוקצבים?

אנחנו מתוקצבים בזכות אנשים טובים בתעשיית המזון שגם מוכנים לעזור. בזכות אנשי מקצוע בקופות החולים, במשרד הבריאות, שנכנסים ועוזרים לנו להכשיר את הצוות החינוכי. מי שצריך לעשות את זה זה מי שפוגש את הילד כל יום כל היום, ולא אורח פורח. אנחנו דורשים המון מחויבות מבתי הספר. זה לא שיעור שצריך לסמן וי. זה תהליך ארוך ומשמעותי.

אני רוצה להבין: אם אתם מתוקצבים וזה חלק מסדר היום שלכם במסגרת מה שאת עוסקת בו, בריאות וחינוך, וזו תכנית ארוכת טווח... זה למספיק אבל זו התחלה.

גם יש מבוגרים לא כולם ילדים.

נכון. זה תפקידה של קופת החולים עם הדיאטניות והרופאים שלהם לומר את זה. זה תפקידך.

זה נעשה, אבל תפקידכם לשווק את זה החוצה הלאה.

יש פה כמה נושאים שדנים בהם. אני רוצה להתייחס לנושא של ייבוא. אני מסכים עם דוקטור בועז לב, שאנחנו בעד להטיל יותר אחריות על היבואנים, אל המוצרים שהם מייבאים. להעביר את הפיקוח - - הביקורות הן מהחמורות והקפדניות ממדינות אחרות בעולם. כמעט כל מוצר נבדק. אי אפשר לייבא ללא אישור מוקדם כל מוצר שהוא, לא ניתן לייבא. אנחנו נמצאים כרגע במצב של חוסר. בסך הכל, נמצאים 6 מהנדסי מזון בשירות המזון הארצי שאחראים על כל אישורי הייבוא. שחרור המזון, מדינת ישראל עומדת על 17 מפקחים ברוטו. אם הם יוצאים לחופשה, לידה, השתלמות או מחלה, כל זה מעכב את שחרור המזון.

והמזון נפגע לפעמים בנמלים.

בוודאי. כאשר מזון שאמור להשתחרר, מזון רגיש כמו שוקולד או גבינות שאמורים להשתחרר תוך זמן קצר, אחרי מספר שבועות הוא מתקלקל, התוקף שלו מתקצר, היבואן לא עומד בתנאים של האספקה וכל השרשרת הזאת נפגעת.

אנחנו חושבים שצריך לא רק לתגבר אלא לתגבר מיידית. פה מדברים על תקנים. אנחנו רואים שבמשך שנים אנחנו נמצאים עם משרד הבריאות בקשר מתמיד ובעבודה משותפת והם יודעים מה הבעיות שאנחנו מעלים, ולפעמים הם מרימים ידיים. אפשר להרים ידיים כשיש רק 6 מפקחים, רק 6 מהנדסי מזון שאחראים על כל כניסת המזון לישראל. זה מצב אבסורדי שלא קיים בשום מקום. יש יותר מפקחים על עבודה של למצוא עסקים שפתוחים בשבת מאשר כניסת המזון לישראל. זה חוסר יחס בצורה מזוויעה. זה פוגע גם במסחר. יש ספקים בחו"ל שלא רוצים לעבוד עם ישראלים בגלל הרגולאציה. נקודת המפנה של "רמדיה" גרמה לכך שמהנדסי המזון אומרים, אם אני אחראי, אתם מטילים את האחריות עלי, אני בודק הכל. הם בודקים גם דברים שלא צריכים להיבדק וזה מעכב את שחרור המזון וזה לעתים פוגע במזון ולא יכול להיות מצב שכמעט כל דבר נבדק.

עוד דובר אחד ונתכנס לסיכום.

אני דיאטנית ראשית של שירותי בריאות כללית. אני כן רוצה לחזור לענין של הצרכן ולסימון התזונתי שכן ייתן את המידע. אני מכירה את היוזמה של יוניליבר, והיא לא מקובלת על הרבה מאוד יצרנים. אני לא חושבת שצריך לתת לחתול לשמור על השמנת, גם אם הוא עושה עבודה נהדרת. אני כן חושבת שיש פה מספיק גורמים אינטרסנטים כמו משרד הבריאות וקופות החולים ואגודות כאלה ואחרות שמייצגות את הצרכן והתעשייה, וכולם יחד צריכים ליצור מדרג איכות, לא רק כמותי אלא גם איכותי. זה יכול להיות בצבע, זה צריך להיות פשוט, והייתי רוצה שהבית ישית את זה עלינו כי אנחנו לא מוצאים את הדברים. אנחנו מדברים בינינו לבין עצמנו ולא מיישמים את זה. כן הייתי רוצה שנראה סימון אחיד, ברור, שמוסכם על רוב בעלי הענין לטובת הצרכן, ואני חושבת שאפשר לעשות את זה.

אני רוצה לסכם: נגענו כאן בסוגיה אחת של סימון והרחבנו את זה לכמה וכמה דברים, שכולם מתכנסים לבריאותו של הצרכן בסוף הדרך. הנושא של הפיקוח על המזון במסעדות או בהסעדה הטריה, החינוך לבריאות. דבר נוסף, היתה הצעה של גלית אבישי, שהייתי מבקשת שתביאי את ההצעה שלך תוך 3 שבועות לכאן ונראה לאן נעביר את זה כי אני מבינה שחלק מהבעיה היא הכפילויות שבין הגורמים המפקחים.

הסיכום כרגע, כמו שאני רוצה לסכם את הישיבה כרגע הוא כדלקמן: הוועדה קובעת, לאחר ששמענו את כולם, שמשרד הבריאות אינו מהווה גורם מרתיע דיו בתחום הפיקוח על המזון. הוועדה קוראת למשרד הבריאות להגביר את התיאום והאחידות בפיקוח על המזון. יש יסוד סביר להניח כי ר-ארגון זה עשוי לצמצם ולו במעט את הכשלים עליהם הצביעה הוועדה שמינה המשרד ב-2004.

הוועדה מודאגת מאוד מהיקף המחסור בכוח האדם שהוצג בפניה, שמשמעותו מחסור של מאות תקנים הדרושים למשרד הבריאות בתחום זה. אין ספק כי למחסור זה השפעה ישירה של יכולת הפיקוח של המשרד על איכות המזון. הוועדה סבורה כי יש להציג נושא זה בסדר עדיפות גבוה יותר, גם של הממשלה וגם של משרד הבריאות. הוועדה קוראת למשרד הבריאות להסדיר את החקיקה בנושא כך שיגדל נושא ההרתעה. כמו כן, יכולת הבקרה והפיקוח של המשרד.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:25)