PAGE
ועדת הכלכלה
29
15/6/2009

הכנסת השמונה-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב ראשון

פרוטוקול מס' 26

מישיבת ועדת הכלכלה
‏יום שני, כ"ג בסיון התשס"ט (‏15 ביוני, 2009), שעה 11:30

1.
הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס"ט-2009 (מ/430)

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

דב חנין

ד"ר רוני עוזרי
-
מנהל השירותים הווטרינריים בשדה, השירותים הווטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ד"ר דן דוד
-
מנהל מעבדה לכלבת, השירותים הווטרינריים, המכון הווטרינרי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עו"ד אפרת אביאני
-
הלשכה המשפטית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עו"ד אילנה מישר
-
הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

ד"ר פאול סלייטר
-
מנהל המח' לאפידמיולוגיה, משרד הבריאות

גלי דוידסון
-
ראש האגף להגנה על בעלי-חיים, המשרד להגנת הסביבה

טל רותם
-
המשרד להגנת הסביבה

מיכל גולדברג
-
המשרד להגנת הסביבה

ד"ר זוהר דבורקין
-
יושב-ראש ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות

ד"ר תומי שדה
-
ס' יו"ר ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות

ד"ר אבי צרפתי
-
רופא וטרינר רשותי ברחובות, גזבר ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות

ד"ר ג'ריס חורי
-
וטרינר, מרכז השלטון המקומי

ד"ר מוריס נגן
-
וטרינר, מרכז השלטון המקומי

ד"ר יונתן (יוני) ליטוין
-
יו"ר ארגון הרופאים הווטרינרים לחיות מחמד

ד"ר עדן פוגל
-
יו"ר ארגון הרופאים הווטרינרים הפרטיים בישראל

ראובן לדיאנסקי
-
חבר מועצת עיריית תל-אביב + תנועת לתת לחיות – התנועה למען בעלי-חיים

ד"ר שרון גולדשטיין
-
וטרינרית, אגודת צער בעלי-חיים, תל-אביב

שירלי רייסמן
-
אגודת צער בעלי-חיים, תל אביב

שאול לפיד
-
יו"ר אגודת צעד בעלי-חיים, חיפה

שרית איילון
-
חברת ועד, תנו לחיות לחיות

ענת רפואה
-
חברת ועד, עמותת נח – ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנה על בעלי-חיים

אלה אבין
-
פעילה, עמותת נח

מיכל צוייג
-
יו"ר עמותת הרצליה אוהבת חיות

איתי עצמון


יוגב ברגד


נועה קברטץ (מתמחה)

לאה ורון

אירית שלהבת
הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס"ט-2009 (מ/430)

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס"ט-2009.
ב-1 ביוני 2009 אישרה מליאת הכנסת את הצעת החוק בקריאה הראשונה. הוועדה מכינה אותה כעת לקראת הקריאה השנייה והשלישית.


אני מציע שאנשי משרד החקלאות יציגו בבקשה את התיקונים ואחר-כך נשמע את ההערות.

אני מן הלשכה המשפטית במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. לתיקון הזה יש כמה מטרות. הנושא הראשון הוא "קיצור" (במרכאות) תקופת הבידוד שכלב שנשך נדרש לשהות בה. על-פי נוסח החוק היום, תקופת הבידוד היא 10 ימים מיום התחלת המעצר. כך קוראים לזה כי הפקודה היא מנדטורית. הרציונל המקצועי של הבידוד מצדיק רק 10 ימים מיום הנשיכה. את הרציונל המקצועי-הבריאותי יסבירו טוב יותר ממני הרופאים הווטרינריים שנמצאים כאן.

אני מניח שבעניין הזה תקבלי תמיכה מן הארגונים המגינים על זכויות בעלי-החיים. אולי נקדם את זה במהירות כי אני כבעל כלב חושב שזה דבר נכון.

זה תיקון שמזמן התכוונו לעשותו ועכשיו הגיע הזמן.


היבט נוסף שקשור לזה הוא מצד שני החמרה בעונש למי שלא הסגיר כלב במועד.

כאן אנחנו עוברים כבר לבעל הכלב.

נכון. זה בעצם הצד השני של המטבע. זה חל כמובן לא רק על כלבים. מוצע שתהיה החמרה בעונש על בעלו של בעל-החיים שלא הסגיר אותו במועד. מכיוון שההתמודדות המרכזית עם המחלה היא התמודדות בדרך של מניעה, לכן שיתוף הפעולה של הציבור בקיום הוראות הפקודה קריטי. לפעמים אנו רואים שהציבור לא מבין ממש עד כמה חמור לא להעביר לידי הווטרינר העירוני כלב שנשך ולא מבין את הסיכונים הרחבים יותר.

או חתול ששרט או נשך.

לכן יש כאן הצעה להחמיר בעונש. ההצעה הזאת מקובלת גם על משרד המשפטים והיא מתואמת מבחינת מידתיות הענישה. מוצע שהעונש יהיה עד שנה בגין עבירה על סעיף 4(1), עבירה של אי הסגרת כלב, וכן קנס נוסף בגין כל יום בו נמשכת העבירה, כי זאת עבירה נמשכת.

אולי כדאי שתסבירי קודם לכן מה הענישה כעת.

מה המצב עכשיו ומה הענישה המוצעת.

העונש על הפרה של הוראות הפקודה קבוע בסעיף 12. הוא עונש כללי על הפרה של כל הוראות הפקודה, וזה לכל היותר 6 חודשי מאסר או קנס שלא יעלה על 100 לירות. את זה אנחנו רוצים לתקן כמובן. אנחנו מבקשים להחמיר בעונש, רק על העבירה הספציפית של אי הסגרת כלב במועד ואי דיווח, עבירה על סעיף 4(1) לפקודה.

גם אי דיווח דינו מאסר שנה?

זה עונש מאסר מקסימלי. אני חייבת לומר כדי להשלים את התמונה, שהעבירות הללו הפכו לפני כמה שנים לעבירות מנהליות.

לא כתוב "מקסימלי" בהצעת החוק. כתוב: "דינו – מאסר שנה".

הפרשנות הרגילה היא שזה העונש המקסימלי שבית-המשפט יכול להטיל. הוא לא יכול להטיל יותר מזה. לרוב בתי-המשפט מטילים פחות מזה. צריך גם לומר שהעבירה הזאת היא עבירה מנהלית, שהקנס המנהלי עליה על-פי חוק העבירות המנהליות הוא 4,000 שקל. דרך המלך של האכיפה היא בדרך של הטלת קנס מנהלי. במקרים החמורים יש לתביעה שיקול דעת להגיש כתב אישום ואז עונש המאסר המקסימלי יהיה עד שנה, וקנס נוסף לכל יום.


נושא נוסף, שחשוב מאוד לגורמי המקצוע שנמצאים כאן, הוא מה שנקרא הסגר בית. בשנים האחרונות התמודדנו עם תופעה של פניות לבתי-משפט, בדרך כלל בערכאות נמוכות, פניות במעמד צד אחד שבהן בעל כלב שמחויב על-פי הפקודה להעביר את הכלב למאורת בידוד מקבל במעמד צד אחד צו שמרשה לו להפר את הפקודה ולא להעביר את הכלב למאורת בידוד בפיקוח של הרופא הווטרינר העירוני ולמעשה להחזיק אותו בבידוד בביתו. זה דבר שמבחינה וטרינרית בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין. כמי שהיו צריכים להתמודד עם ההחלטות הללו רצינו לערער.

על החלטות של מי את מדברת?

החלטות של בתי-משפט שלום. פירטנו אותן בדברי ההסבר. אם הוועדה תבקש, נוכל למסור לה את ההחלטות הללו. למעשה ההחלטות הללו גורמות נזק ופוגעות בתכלית המקצועית של הבידוד. התכלית של הבידוד היא שהכלב יהיה בתצפית של גורם שלטוני. הסגר בית מנוגד לזה לחלוטין.

במישור המשפטי לא היה טעם להמשיך ולערער על זה כי למעשה חלפו עשרת ימי הבידוד ולא היה טעם לעלות עם זה לבית-המשפט המחוזי ולהפוך את ההחלטות. לכן חשוב לנו מאוד ששופטים שמקבלים בקשות כאלה, יהיה להם ברור מקריאה תמה של הפקודה שהם לא מוסמכים להורות על החזקת כלב בהסגר בית. הסגר בית מנוגד למעשה להוראות הפקודה.


אני חייבת לומר שגם במצב המשפטי הקיים היום לדעתנו הסגר בית הוא יצור בלתי חוקי. אין דבר כזה הסגר בית לפי הפקודה. אנחנו פשוט מבקשים להבהיר את זה כדי שזה לא יהיה נתון לפרשנות יצירתית של בית-המשפט. הסגר בית הוא הסגר במקום פרטי שאינו בשליטת הרופא הווטרינר העירוני. נכנסים אליו בעלי-חיים אחרים, נכנסים אליו אנשים אחרים, אין גורמים שיכולים להסתכל. זה הדבר השלישי.

אבל על החלטות בתי-המשפט לא בחרתם לערער.

הסברתי מדוע. עשרת ימי הבידוד חלפו ולכן הערעור על ההחלטה הפך לתיאורטי.

זאת סוגייה עקרונית. מערערים לפעמים על סוגייה עקרונית.

באשר לשאלה מדוע לא ערערנו, ככל רשות מרשויות המדינה אנחנו מיוצגים על-ידי הפרקליטות. אנחנו לא יכולים לערער לבד. הפרקליטות, במקרים האלה שבהם ביקשנו לערער אמרה: אנחנו לא מערערים על החלטות שהפכו לתיאורטיות. זאת המציאות שאיתה אנו מתמודדים. לכן חשוב לנו מאוד למנוע את המקרים הבאים. אנחנו רוצים שיהיה ברור הכלל, לפיו הסגר בית הוא דבר לא לגיטימי ולא חוקי.

הסגר בית הוא במקום הסגר במכלאות העירוניות? אין חולק שרובן צריכות שיפוץ.

אין ספק. יש כאלה שהן מעולות ויש כאלה שטעונות שיפור.

לא צריך להגזים ולומר שהן מעולות. יש כאלה שהן בסדר יחסית. יש ויש.

את בעצם מציעה ליטול מן השופט את שיקול הדעת.

אני אומרת שמעולם לא היה לו שיקול הדעת הזה. אילו היתה לי האפשרות לערער, כך הייתי טוענת. אבל מכיוון שזה התייתר והפך לתיאורטי אז אני פשוט מבקשת להבהיר את זה להבא. שופט, שאני מניחה שיקרא את הפקודה לפני שנותן החלטה, יבין שהחלטה כזאת היא לא בסמכות.

היכן זה נאמר בחוק?

בדברי ההסבר.


דבר נוסף הוא פרסום פרטי ההתקשרות והדיווח ללשכות הבריאות הווטרינריות באתרי האינטרנט של המשרדים. מצד אחד אנו דורשים שהציבור ידווח. מצד שני אנחנו רוצים להקל את אפשרויות הדיווח, כי היום כתוב בפקודה שידווח ללשכת הבריאות הקרובה ביותר. אנחנו מציעים שהפרטים של הלשכות הללו יפורסמו באתרי האינטרנט של משרד החקלאות ופיתוח הכפר ושל משרד הבריאות.

זה חייב להיות בתוך התחום שבו הכלב רשום? נניח שהמקרה קורה בהרצליה אבל הכלב רשום בתל-אביב. איפה הוא צריך להיות מוסגר? בדרך כלל זה באותו מקום, אבל קורה שיוצאים לטייל עם הכלב. למשל מישהו מהרצליה בא לפארק הירקון בתל-אביב עם הכלב שלו.

באופן נורמלי, במקום הנשיכה. אם הכלב נשך בטבריה הוא לא ייסע אתו עד לבאר-שבע כדי להסגיר אותו במקום מגוריו.

מי אחראי על התנאים התברואתיים או התנאים בכלל במכלאות העירוניות שאליהם מובאים בעלי-חיים שנשכו?

המכלאות האלה הן מקום של הרשות המקומית והווטרינר העירוני אחראי להן, אבל יש סטנדרטים שאנחנו קבענו.

אתם מפקחים על זה?

אני לא בטוחה שכולם מכירים את הסטנדרטים הללו. יש כוונה להתקין תקנות רישוי עסקים בעניינים האלה.

הרי צריך גוף פיקוח על השירות הווטרינרי העירוני.

הכפיפות המקצועית היא לשירותים הווטרינריים העירוניים.

כלומר אין פיקוח שלכם?

הכפיפות המקצועית של הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומית היא לשירותים הווטרינריים הממשלתיים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

מתי יותקנו אותן תקנות? למעשה בהצעת החוק אתם מבקשים להבהיר שהכלבים או בעלי-חיים אחרים יובאו אך ורק לאותן מכלאות ולא יושמו בהסגר בית. מתי תביאו תקנות שיסדירו את התנאים באותן מכלאות?

אני לא יכולה להתחייב. הבסיס כתוב כבר. זה עניין של סדרי עדיפויות. אם המשרד יחליט שזה דבר שחשוב לו כרגע לקדם הוא בוודאי יביא אותו.

זה נראה לי צעד משלים.

כן.

תביאו את התקנות במהרה, בבקשה.

אעיר קודם לגבי התקנות. הייתי בצוות שעבד על נוסח התקנות לפני למעלה משנה וחצי, תקנות להחזקת בעלי-חיים. גם בתקנות החזקת בעלי-חיים מציינים איך מחזיקים בעל-חיים, גם במכלאות וגם בתחנות הסגר וגם בכלביות של עמותות. לפני שנה וחצי הנוסח הועבר, על-פי הידוע לי, מהצוות בחזרה למשרד החקלאות ופיתוח הכפר ולמשרד המשפטים לניסוח סופי.

אני מבין שאתה מייצג את תנועת "לתת לחיות". אתה לא מדבר כאן כחבר מועצת עיריית תל-אביב. נכון?

אני מייצג כאן את "לתת לחיות – התנועה למען בעלי-חיים".


אגע קודם בעניין ההסגר של 10 ימים. זה דבר מבורך. מרגע קרות האירוע ולא מרגע ששמים את הכלב בתוך תחנת ההסגר.

נבהיר את הנקודה הזאת. האם יש עליה ויכוח כלשהו?

אין ויכוח, אבל רציתי רק להבהיר. אני רופא וטרינר רשותי ברחובות. 10 הימים צריכים להיות 10 ימים מלאים, כלומר 10 יממות שעברו. אנחנו מברכים על השינוי בהצעת החוק, שהשחרור יהיה בתום 240 שעות מרגע הנשיכה ולא לפני כן מפני שלפעמים יש מקרים שבהם זה יוצא 9 ימים או 9 ימים וחצי. בסך הכול בסופו של יום הרופא הווטרינר הרשותי הוא שחותם עבור משרד הבריאות על הצהרת הבריאות של הכלב ולכן חיוני שזה יהיה ברור ולא נתון לפרשנות.

אני חושב שזה די ברור. בעניין הזה אני לא רואה כאן ויכוח.

זה לגבי משך הזמן. אני רואה שאין כאן ויכוח.


באשר להסגר הביתי, נכון שבעבר בתי-המשפט בערכאות נמוכות פירשו בצורה נכונה לדעתי את הפקודה ואפשרו הסגר ביתי לבעלי-חיים, בעיקר לכאלה שיש להם בעיה בריאותית מסוימת שלא מאפשרת לבעליהם לקחת סיכון ולשים אותם בכלביות, מכלאות ותחנות הסגר עירוניות. אנחנו יודעים, כבר נאמר כאן, שרוב תחנות ההסגר הרשותיות אינן במצב סביר ולכן יש סכנה לחלק מבעלי-החיים שיש להם בעיה בריאותית מסוימת להישאר את תקופת הזמן הזאת, ואני כבר לא מדבר על "סטרסים" למיניהם ועל בעיות נפשיות של הכלב וכולי. אנחנו מדברים רק על כלב שנשך או שרט שעל-פי הפקודה חייב בהסגר.


באשר לטענה שאמרה עו"ד אפרתי אביאני, שהרשות הממלכתית היא שצריכה לאחסן או לאפסן את הכלב אצלה למשך אותה תקופת זמן - - -

לאפסן? לא הייתי אומר.

להחזיק בכלב לאותה תקופת זמן. הרבה פעמים זה לאפסן על-פי האופן שמתנהגים בחלק מתחנות ההסגר.

בתנאים שיש שם זה לאפסן.

המדינה והשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר הפריטו כבר בעבר שירותים מסוימים שהמדינה או הרשויות המקומיות נותנות לבעלי-החיים על-פי פקודת הכלבת, אם זה חיסון נגד כלבת שנעשה היום על-ידי וטרינרים פרטיים, ואני מברך על כך. כל וטרינר פרטי יכול לתת חיסון נגד כלבת. כמו כן, על-פי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, וטרינרים פרטיים נותנים גם את הרישיון ומהווים צינור להעברת הפעולה של חידוש רישיון בין הלקוח בעל הכלב ובין הרשות המקומית.


גם חלק מן הכלביות העירוניות, תחנות ההסגר, הופרטו. יש תחנת הסגר במושב אחיסמך שנותנת שירותים של הסגרת בעלי-חיים לצורך תצפית כלבת ליישובים שבהם אין תחנת הסגר רשותית. לכן הטענה שהמדינה צריכה לעשות את זה, בעיניי לא מחזיקה מים.


אני רוצה להציע, אולי בשיתוף הווטרינרים, בעיקר הפרטיים, שנמצאים כאן, אם אדם יוכל להביא את כלבו להסגר במרפאה פרטית של הווטרינר שבעל-החיים שלו מטופל אצלו במשך תקופה ארוכה, לדעתי זה יהיה דבר מבורך ונכון. הרי בסופו של דבר בעלי-החיים מכירים את הרופאים הפרטיים שמטפלים בבעלי-החיים, מכירים את הצוות. אם המדינה תשכיל לתת לווטרינרים הפרטיים את הסמכות הזאת, שהם יוכלו להחזיק בכלב או בחתול במשך הימים שמצריכים הסגר, זה יהיה דבר נכון. בעל-החיים יוכל להיות ברווחה טובה הרבה יותר, בתנאים פיזיים סניטריים הרבה-הרבה יותר טובים, טובים לאין שיעור ממה שקורה בתחנות ההסגר. בעל בעל-החיים יוכל לבוא לבקר את בעל-החיים שלו במשך אותם 10 ימים. לכן אני סבור שזה רק מידתי ונכון.

אולי תסביר למה אתה כל-כך בטוח שזה כל-כך סניטרי וכל-כך טוב.

מהכרותי את המרפאות הווטרינריות הפרטיות, לא נתקלתי בהרבה מרפאות שהמצב התחזוקתי בהן לא יאה. מדובר בעסק פרטי. אני וכל אדם מן הציבור שמחזיק כלב לא יבוא למקום שבו אין רמת שירות נאותה או ניקיון כפי שצריך. לכן אני סבור שזה דבר נכון. עצם ההכרות של הרופאים עם הכלבים והחתולים שמטופלים אצלם במהלך כל ימות השנה, הקשר שיש בין הרופא המטפל ובין הכלב הוא בדרך כלל קשר טוב. לכן אם המדינה תאפשר לווטרינרים הפרטיים להחזיק בכלבים האלה זה יהיה נכון ומידתי.


באשר לענישה, מדובר על הכפלת מספר חודשי המאסר שבתי-המשפט יכולים להטיל על אותם "עבריינים" (במרכאות). אני סבור שזה לא מידתי. אני רק רוצה לסבר את האוזן שחוק צער בעלי-חיים קובע בסעיף 3: איסור העבדת פרך של בעלי-חיים, והענישה המקסימלית היא עד שנה אחת, ואילו כאן רוצים לתפוס את הקורבן, את האדם שמחזיק בבעל-החיים, שאני לא מקבל את העובדה שהוא לא דיווח כי הוא חייב לדווח וחייב להיענש אם לא דיווח, אבל יש כאן עניין של מידתיות. שנה זה תקופת זמן לא סבירה. קנס של 12,000 שקלים הוא סכום לא סביר. זה החדרת יד גסה לתוך כיסו של האזרח.

אני חושב שאתה עלול לתת לאנשים להמשיך להתעלל בבעלי-החיים. העונש, לפחות האמירה חשובה. במידה רבה אתה מגן בכך על בעלי-החיים. מישהו צריך לדעת שיש מקל וגזר, למשל לגבי החמורים או הסוסים שעומדים בכל מיני חוות וסובלים. ארגוני החיות הרי מציגים את הצילומים הללו.

אני טוען רק שזה לא מידתי. אם דורשים בעבור דבר כזה הכפלת ענישה מחצי שנה לשנה, ועל עבירות קשות של התעללות בבעלי-חיים המערכת העונשית במדינה קבעה ששנה אחת די בה כעונש לעבירה של העבדת בעל-חיים בפרך - - -

העבירה הזאת גם לא נאכפת.

זה לא מידתי. ענישה של חצי שנה היא מידתית. אבל עיקר הדברים שלי כוונו לעניין ההסגר שאינו בביתו, אלא הסגר בפיקוח של וטרינרים פרטיים. לדעתי זה הפתרון הנכון.

נשמע התייחסות של משרד החקלאות לדבריך. רשות הדיבור לד"ר תומי שדה מארגון הרופאים הווטרינרים ברשויות המקומיות.

ראשית, אני מבקש לעשות צדק עם הכתר הבריטי. פקודת הכלבת, שהיא בריטית משנת 1934, קבעה הסגר של 10 ימים מיום הנשיכה, אך זה שוּנה דרך הכנסת בשנות השמונים בעקבות יוזמה של פרופ' ארנון שמשוני שהיה אז מנהל השירותים הווטרינרים, ל-10 ימים מיום ההסגר בגלל שברשויות מקומיות רבות בארץ רוב הכלבים לא הוסגרו אלא הוברחו ל-10 ימים ואז, אם בכלל, הגיעו ביום העשירי ואמרו: הנה הכלב, עברו 10 ימים. לכן שוּנה החוק, כלומר היתה לזה סיבה.


אפשר ורצוי מבחינה רפואית גם לדעתי לחזור להסגר של 10 ימים מיום הנשיכה, אבל רק בתנאי שלא תהיה החלטה לקולא בעניין העונשים. אם מחזירים את תקופת ההסגר למצב הקודם ולא תהיה הרתעה כפי שמופיעה בהצעה של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, יהיה רע מאוד. פשוט נחזור למה שהיה בשנות השמונים, כאשר חלק גדול מן הכלבים לא הוסגרו. זאת פגיעה בבריאות הנשוכים ובבריאות הציבור.


באשר לאווירה כאילו מכלאה עירונית היא על-פי ההגדרה תמיד גרועה ואילו מכלאה פרטית של צער בעלי-חיים היא על-פי ההגדרה מצוינת תמיד – אין לכך על מה להסתמך. תשוו את תחנת ההסגר של עיריית ירושלים עם ההסגר של צער בעלי-חיים בירושלים ותראו את ההבדלים במו עיניכם. על כל התחנות צריך להשגיח. משרד החקלאות ופיתוח הכפר חייב לפקח על כולן.

נדמה לי שזה עניין מטריד במקצת, שאתם לא מפקחים כפי שצריך. אפילו לפי חוק אני מבין שאין לכם סמכויות.

כל-כך מיותר לשמוע כל פעם מחדש כאילו המכלאות העירוניות תמיד גרועות יותר מן הפרטיות.

מאה אחוז. אין לנו כוונה לפגוע בשירותים הווטרינריים של הרשויות המקומיות, אלא רק לחדד. קיבלנו כאן תשובה שמטרידה אותי למדי, שלמעשה אין פיקוח של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, עם כל הכבוד וההערכה לשירותי הווטרינריה העירונית. אין כאן כוונה לפגוע חלילה. אני לא מכיר את השירות הווטרינרי בירושלים כי אני משתמש בשירות התל-אביב והוא סביר ביותר, בהחלט, ואולי אפילו למעלה מזה.

צירוף המילים "הסגר בית" לא סביר. המילים הללו לא משתלבות ביחד. אם הכלב בבית אז משאירים כלב בבית. זה לא הסגר. ניהלתי במשך 34 שנים את השירות הווטרינרי בעיריית ירושלים. בהתחלה היה הסגר בהר ציון והוא באמת היה איום ונורא. עד שבניתי משהו חדש אני בעצמי השתמשתי בהסגרי בית כי ההסגר העירוני היה לא טוב. באותה תקופה הכלבים הגיעו ללונדון, לאילת, לכל מקום, ולעתים אף נדרסו. הסגר בית זה רעה חולה. אני מבקש מן הכנסת שלא תיפול בפח הזה.

אני מציע שמשרד החקלאות ופיתוח הכפר יתייחס אחר-כך לכל השאלות, אלא אם כן יש לכם איזו הערת ביניים מחויבת המציאות.

אני מארגון "נח" – התאחדות הארגונים למען בעלי-חיים. אני רוצה לציין נקודה קריטית בתיקון הצעת החוק שלפנינו. הצעת החוק למעשה מוציאה את האפשרות של הפעלת שיקול דעת מידי הווטרינר העירוני. יש כאן דבר שהוא בפירוש מלכודת מאוד-מאוד מסוכנת.


חוק פקודת הכלבת נכתב לפני מאה שנים כמעט, שאז התנאים היו אחרים לגמרי: לא היו חיסונים נגד כלבת וכל המציאות היתה שונה. אז כלבים אפילו לא היו בבית אלא היו משוטטים בחצר. במשך 80 השנים האחרונות חלו שינויים רבים מאוד. היום כלב זה לא מה שהיה פעם. מה שקורה במציאות היום, שווטרינרים עירוניים, למרות החוק הדרקוני והארכאי הזה, מתאימים את עצמם למציאות של היום.


אני תושבת תל-אביב. הכלב שלי, בן 7, נשך את השכנה כי הוא רב עם הכלב שלה, היא התערבה והוא נשך. הכלב שלי מחוסן מייד שנה ונמצא בתוך הבית. בנוסף, לא היתה כלבת בתל-אביב מאז ומעולם.

מאז ומעולם? אף פעם?

קשה להתחייב על 100 שנות תל-אביב.

נגיד שבעשורים האחרונים לא היתה כלבת בתל-אביב.

מאז פקודת הכלבת. הגעתי לווטרינר העירוני עם הכלב שלי, דיווחתי על הנשיכה והווטרינר אמר: מאחר והכלב שלך מופיע אצלנו ברישומים ככלב שמקבל את החיסונים באופן סדיר אני מאפשר לך להחזיק אותו בבית, כאשר את מוציאה אותו 3 פעמים ביום לפיפי-קקי וחזרה, ופעם ביום את מגיעה אליי אל תחנת ההסגר כדי שהווטרינר כאן יראה שהכול בסדר אצלו.


זה התאמה. אני לא אומרת שזה נכון לגבי כל המקרים, אבל יש כאן שיקול דעת של וטרינר שבמילא יש לו סמכויות רחבות מאוד שהווטרינר הראשי הממשלתי נתן לו. הוא נתן לו סמכויות להחליט לגבי חיים ומוות של כלבים, הוא נתן לו סמכויות להשמיד כלבים ששייכים לבתים אם לא באים לקחת אותם. יש לו סמכויות כל-כך רחבות, אז דווקא כאן, לגבי השאלה באילו תנאים הכלב יוחזק ב-10 ימים האלה לוקחים ממנו את שיקול הדעת? הם אומרים: לא נאפשר את זה. לא רק שניקח את שיקול הדעת מן הווטרינרים הרשותיים, שזאת היתה דווקא התקדמות מבורכת, אלא אומרים גם: אנחנו ניתן חסינות משפטית. לא נאפשר גם ביקורת שיפוטית על דבר כזה. זה דבר מאוד-מאוד בעייתי.


התנדבתי ב"תנו לחיות לחיות" במשך כמה שנים. קיבלנו מידי חודש עשרות פניות מאנשים שטענו שהתנקמו בהם כל מיני שכנים ואחרים על-ידי שהאשימו את הכלב שלהם שהוא נשך. אף אחד לא צריך להוכיח שכלב נשך אותו, אבל מייד מכניסים את הכלב להסגר. אין שום אפשרות לברר את זה. זה דבר שפוגע מאוד גם בכלב, גם בבעלים שלו. זה הפך להיות מין כלי נקמה בגלל שאין כאן מפלט. יודעים שחייבים להסגיר את הכלב. יש המון מקרים כאלה. חייבים להשאיר כאן מקום לשיקול דעת.


לפיכך באנו עם הצעה שתפתור באמת את הבעיה הזאת, כדי להתאים את פקודת הכלבת למצב היום.

תציגי את הצעתך.

הצענו בסעיף 4, בפסקה (1): "לאחר המילים "למאורת הבידוד הקרובה ביותר", יבוא: "או למקום אחר עליו הורה רופא וטרינר עירוני או ממשלתי"."

אני מבקשת לשאול את אנשי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בכמה מקרים כלבים או בעלי-חיים שחוסנו כנגד כלבת אכן חלו בכלבת?

היו מקרים כאלה. מדווחים בספרות מארצות-הברית על מקרים של בעלי-חיים שחוסנו חיסון מלא ואף-על-פי-כן חלו בכלבת.

יש לי את הנתונים המדויקים. מתוך 33 מיליון כלבים מחוסנים שנבדקו בארצות-הברית נמצאו 4 שאכן חלו בכלבת. מתוך 33 מיליון. תבינו את הממדים. בארץ לא היה מקרה כזה.

בארץ היה מקרה כזה, בירושלים.

אני נציג של "נח". אני רוצה להעיר הערה על שיקול הדעת של בית-המשפט ולהביא ציטוט קצר מפסק-דין שניתן דווקא במקרה שבו הוחלט לאפשר לכלב לשהות בהסגר בית. כבוד השופט מוחמד מסארווה קובע: "אין להשתעבד למילותיו של החוק ולהמשיך ולהורות אחרת. ... גם על-פי החוק, הוראת חוק יש לפרש לפי מטרת החקיקה, ומשהובהר לנו כי מטרת החקיקה היא בידודו של בעל-החי שלא יבוא במגע עם אנשים ולוודא שבעל-החי ממשיך לחיות ואינו נגוע במחלת הכלבת, הרי שהמטרה הושגה".


אדוני היושב-ראש, צריך להביא בחשבון, כמובן מבלי לחלוק על שיקולים מקצועיים של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, שיש כאן גם שיקולים כספיים. העלות הכספית שמוטלת על בעל כלב שנשך – וכרגע אני אפילו לא מתייחס לשאלה אם זה היה באמת נקמה במסגרת של סכסוך שכנים. הקלות הבלתי נסבלת שניתן לגרום לכלב להגיע להסגר בגלל סתם מריבה היא באמת אבסורדית – אבל לדבר הזה יש גם משמעויות כלכליות. צריך אולי לראות את ההתנגדות גם על הרקע הזה.


ד"ר תומי שדה אמר שבזמנו היתה תופעה שאנשים חמקו מחובת ההסגר והיו מסגירים את הכלב ביום התשיעי כדי לשחרר אותו ביום העשירי. צריך לשים לב שבתקופה ההיא אנחנו לא רואים שכיחות של אירועי הדבקה בכלבת יותר מאשר בתקופה לאחר ששונתה התקנה על-ידי פרופ' שמשוני, שלפיה 10 ימים ייספרו מיום ההסגר ולא מיום הנשיכה. כלומר שאין לעניין הזה משמעות רפואית. אם חלפו 10 ימים, אפילו אם האדם חמק, והכלב בריא – בסדר, אפשר לטפל באותו אדם באמצעים משפטיים ולהטיל עליו עונשים וקנסות, אבל מבחינה רפואית לא מושגת כאן מטרה שהיא עדיפה על פני השיטה הישנה שעכשיו דנים בבקשה לחזור אליה.


באשר לענישה, אולי כדי לחזק את מה שאמר כאן מר ראובן לדיאנסקי, לא יהיה קשה להבין שבסך הכול התמריץ של אנשים לחמוק מן ההסגר הוא בעיקר התנאים הקשים בתחנות ההסגר. הנושא הזה משמש במשך עשרות אנשים כנושא טראומתי עבור הציבור. אפילו השם הישן "מאורות בידוד" – מאורות הן הרי דבר אפל ומיושן. עובדה שהשירותים הווטרינריים, גם הממשלתיים וגם העירוניים, לא מצליחים במשך כל השנים הללו להגיע ללב הציבור ולהסביר לו בצורה הגיונית ופשוטה ומובנת שההסגר איננו עונש, מעצר, או כלא, אלא הוא בסך הכול עניין בריאותי – תצפית כדי לדעת שהכלב שלך בזמן שנשך לא סיכן את הנשוך, זה הכול. לא צריך לעשות מזה עניין גדול יותר.


אני מאמין שאין אדם שאומר לעצמו: טוב, חצי שנת מאסר כפי שכתוב היום בחוק זה לא בעיה, את זה אני מוכן לאכול, אבל אם המאסר יהיה של שנה אז כמובן אזהר יותר ... הענישה כאן לא הגיונית. זה לא שהעונש של שנת מאסר על התעללות בבעל-חיים הוא שקול, אבל ברור שההגדלה של הקנסות והעונשים כאן היא לא מה שנחוץ היום. הענישה כיום מחמירה די והותר. צריך פשוט אכיפה נכונה יותר ולא מעבר לזה.

אולי ד"ר סלייטר ממשרד הבריאות יוכל למסור לוועדה בכמה מקרים של אנשים שנדבקו בכלבת אתם נתקלים מידי שנה.

אנשים שחלו בכלבת – זה דבר מאוד-מאוד נדיר. זה קורה אחת להרבה שנים. מאז קום המדינה זה קרה בממוצע אחת ל-10 שנים. אלה מקרים נדירים ביותר.

היו 4 אנשים שנדבקו בין השנים 1997-2003. חייל ברמת הגולן, ילדה מקלנסואה.

זה לא בהכרח מכלב. היתה הידבקות מחולדה.

גבר מג'דיידה ואישה מירוחם.

מה ההשלכה? כאשר אדם חולה במחלת הכלבת איך זה בא לידי ביטוי?

מחלת הכלבת היא קטלנית ב-100% מן המקרים. היא קטלנית לחלוטין, במוות קשה ביותר.

זה המשפט הראשון שהיה צריך להגיד.

מאז קום המדינה היו 5-6 מקרים של אנשים שאובחנו כחולי כלבת. אני חושבת שמקרה אחד או שניים בלבד היו בעקבות הידבקות מכלבים, אם בכלל.

אני מנהל המעבדה לכלבת במכון הווטרינרי ואני יכול להציג אחרי כן את הפרסומים שיש על נושא הכלבת בארץ. עד שנת 2004 הכלבת אצלנו נתגלתה בשועלים ובחיות-בר. משנת 2004 מאגר הכלבת הוא בכלבים. כתוצאה מחדירה של כלבים ברמת הגולן ובגליל העליון הנגיף עכשיו עבר אדפטציה והוא מועבר בכלבים בלבד כרגע. לכן יש סיבות להיות רציניים באכיפה משום שכלבים ובני אדם קרובים זה לזה. שועלים ובני אדם רחוקים למדי. לכן יש אפשרות של העברה של המחלה דרך בעלי-חיים, דרך כלבים נגועים. הכלבים מועברים ממקום למקום בזמן הדגירה של הנגיף ואז עלולה להיות התפרצות של המחלה בכל מיני מקומות שונים בארץ. יש לי עדות למקרה שהיה בחצור הגלילית, שנלקח כלב מקצרין לחצור הגלילית בזמן הדגירה של המחלה ואז התפרצה הכלבת של הכלב הזה בעת ששהה בתוך משפחה.

זה קטלני?

לא קטלני. אם אתה לא מקבל את החיסון זה קטלני, אבל מספר האנשים שנחשף – זה איום ונורא, מדובר על מספר גדול של אנשים. יש לי כאן את סיכום הנתונים על הכלבת בשנים האחרונות, עד שנת 2007. היה מקרה של משפחה שנחשפה לכלבת כתוצאה מהעברת כלב מבאר-שבע לאזור מכמורת. אני מבקש להתייחס לכך שהמעביר כיום זה כלב. חזרנו למצב שהיה בשנות הארבעים והחמישים. כלב הוא המעביר ולא חיית בר ולכן הכלב שלך שנשך יכל להגיע מרמת הגולן.

אנחנו לא מתווכחים לגבי הסגר ופיקוח. השאלה רק באילו תנאים, ולתת לווטרינר עירוני שיקול דעת בהתאם למצב. לא לחוקק חוק דרקוני שאי אפשר לעמוד בו.

צריך לשכוח מהסגר בית. לא ייתכן במדינה מתוקנת שכלבים יהיו בהסגר בית.

אני מייצג את ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות. תיקון קטן באשר לפיקוח של משרד החקלאות ופיתוח הכפר. משרד החקלאות ופיתוח הכפר ועוד איך מבצע פיקוח. תחנות ההסגר הממשלתיות או העירוניות קיבלו היתר של מנהל השירותים הווטרינריים לפני פתיחתם למטרת אכיפה בנושא הכלבת. הממונה על יישום חוק צער בעלי-חיים עורך ביקורות ובהתאם לצרכים מבצע את התיקונים הנדרשים.


אני לא אומר שהמצב אידיאלי בכל התחנות. ברור שלא. יש תחנות שדורשות הרבה מאוד התייחסות ותיקון וזה דבר שצריך לקחת בחשבון. אבל אני לא יודע אם באנו לכאן לפתור את בעיית התקציבים העירוניים.


שכחנו שמדובר כאן בעניין של בריאות הציבור. מדובר בבריאות האנשים. מדובר בתהליך שכאשר יקרה יגרום למוות בקרב אנשים. באשר לתמותה של אנשים כתוצאה ממחלת הכלבת, המספר הנמוך הוא הודות לפעילות הנרחבת, הדרקונית והארכאית שמבצעים הרופאים ברשויות המקומיות כדי למנוע את התפשטות המחלה הזאת.

זה אבסורדי. הרי לא נמצא אפילו כלב אחד פגוע עד כה.

במסגרת הזאת ציין ד"ר דוד שלהסתכל היום ברטרוספקטיבה על נושא הכלבת זה בפירוש טעות מכיוון שהנתונים האפידמיולוגים מעידים אחרת לחלוטין לקראת מה אנו צפויים ללכת. במסגרת הזאת צריך לנקוט בצעדים המתאימים.


אני רוצה להציג עוד נקודה אחת. אני תומך בדעתו של מר ראובן לדיאנסקי שהעונש על עבירה על חוק צער בעלי-חיים נמוך מדי וצריך להחמיר אותו כדי שהדברים יהיו מידתיים. ללא ספק העונשים וההרתעה חשובים מאוד.


הוא דיבר על הפרטה. ביצוע הסגר הוא חלק מתהליך הפיקוח, והפיקוח בתהליך הזה הוא ממשלתי או רשותי ולא ניתן להפרטה.

אתה לא סומך על עמיתיך? הרי חלק מכם עובדים בבקרים כווטרינרים רשותיים ואחר-הצהרים מפעילים מרפאות וטרינריות פרטיות, וזה לגיטימי. אז אחר-הצהרים אותו רופא כבר לא מוסמך?

אני סומך עליהם מאוד. לא אמרתי שאני לא סומך. אבל המסגרת הזאת היא תהליך של פיקוח. הפרטת תהליך פיקוח לא אפשרית. יש על זה פסקי-דין של בג"ץ וזה הובהר בצורה חד-משמעית. אנו רואים בזה חלק מתהליך הפיקוח על מניעת המחלה. תודה.

אני רוצה לומר את דעתי על הנתונים. אנו עוסקים כאן ברפואה מונעת ובוודאי במניעה. כל מי שעוסק במניעה יודע את הקונפליקט כאשר מישהו מן התקשורת שואל: "למה אתה גורם להיסטריה? הרי לא קרה כלום". אם אתה מצליח למנוע את מה שאתה אמור למנוע, באים אליך בטענות למה נקטת באמצעים נוקשים כי הרי לא קרה כלום. אם אתה לא מצליח למנוע, גם אז העיתונאים תולים אותך על הברוש הקרוב. תתחשבו בכך שאנו עוסקים במניעה. אם יש מעט מקרים, צריך רק לתת לנו על כך מחמאה ולא לומר: לא קרה כלום אז למה אתם משתוללים?

אבל המניעה לא נוצרת מן ההסגר, אלא מחיסונים אורליים.

אנחנו לא ממציאים במדינת ישראל את הגלגל. יש את ארגון הבריאות העולמי, יש את ועדות האו"ם ואנחנו לא ממציאים כאן חוקים משל עצמנו. המחלה היא בין-לאומית, היא לא מחלה ישראלית. תקחו בחשבון שלא נשנה את החוקים של ארגון הבריאות העולמי.

אני ממרכז השלטון המקומי. אנו תומכים בשירותים הווטרינריים ובהצעות שלהם.

אני יושב-ראש ארגון הרופאים הווטרינרים לחיות מחמד. אף אחד לא חולק על כך שכלבת היא מחלה מסוכנת שגורמת למוות. השאלה כמה אנשים מתו ממנה היא לא השאלה העיקרית כי אלפי אנשים בשנה מטופלים נגדה. יחד עם זה, הסיבה שאנו יושבים כאן, הסיבה שהכול עלה על השולחן היא שמאורות ההסגר במקרים רבים הן גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. לא חסרים מקרים של כלבים חולים בכל מיני מחלות.

אני מבקש לשאול את נציג משרד הבריאות, האם אלפי אנשים מטופלים בארץ מידי שנה?

מאות בוודאי.

כ-14,000 איש מידי שנה פונים ללשכות הבריאות בעקבות אירוע. כ-3,000 איש מידי שנה מקבלים טיפול נגד כלבת מפני שהרופא בלשכה התרשם שהאירוע היה מסוכן.

אחד השיקולים בהחלטה האם חייבים לטפל באיש ולתת לו את החיסון המונע הוא האם הכלב בהסגר ונמצא בריא עד סוף התקופה. אם הכלב נעלם ייתכן שזה יחייב מתן חיסון מונע.

בגלל שאנשים העלימו את הכלבים, נתנו למי שננשך זריקות, אבל אם אנשים לא יפחדו להסגיר את הכלבים שלהם לא יתנו זריקות והמספר יירד באופן משמעותי. זאת הנקודה. ולמה הבעלים העלימו את הכלבים? בגלל המצב של מאורות ההסגר.

העלימו את הכלבים בגלל המאורות? באמת ... כל הישראבלוף הזה, האופן שעוקפים את החוק כאן הוא בלתי נסבל. או שמחליטים שזאת מדינת חוק, מדינה מסודרת, או שכל אחד עושה דין לעצמו. בדיון הקודם היתה כאן גברת שייצגה קבוצת אנשים בעכו. היא אמרה: "יש הכרעות של בית-המשפט אבל הן לא מקובלות עלינו". לא ייתכן שכאשר מתקבלת הכרעה של בית-דין, אם היא מוצאת חן בעיניך היא מקובלת ואם לא אז לא.

תשאל את הווטרינר העירוני של תל-אביב. הוא יגיד לך שדווקא בתל-אביב - - -

ומה באשר לפיקוח על כך שתחנות ההסגר אינן הומניות ויש בהן רק סבל? אלה מקומות קטסטרופליים שרק להגיע לשם - - -

על כך אין ויכוח, למרות שהווטרינריה העירונית העירה כאן, ואני מקבל את זה, שהתנאים אינם כה גרועים.

צריך לצאת לסיור ולראות. מראה עיניים טוב ממשמע אוזניים.

ככל שהווטרינר העירוני קומוניקטיבי יותר, גמיש יותר ומעודכן יותר, בעיר שלו פחות אנשים יברחו מלהסגיר את בעלי-החיים שלהם, פחות יסתירו.

כפי שאמרתי, העניין הגיעו לספו של בית-המשפט כי מאורות ההסגר פעמים רבות הן גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. למשל כאשר מדובר בכלב אפילפטי שצריך לקבל טיפול 3 פעמים ביום, גם בשעות הערב, שאז אין אף אחד בהסגר העירוני ואי אפשר לדרוש שיהיה בשלב הזה מי שיכול לתת טיפול.

מה זאת אומרת? ההסגר העירוני נסגר ואין שם אף אחד?

אין שם רופא. אי אפשר לדרוש שיהיה שם רופא 24 שעות ביממה.

גם בשבתות אין שם אף אחד.

יש רופא כונן.

בשישי-שבת לא ממלאים אפילו מים. נועלים את ההסגר העירוני והולכים.

איפה נמצא הרופא הכונן?

הוא נמצא בבית ומגיע בכל קריאה.

אבל מי קורא לו? הכלב לא קורא לו.

אם הוא יודע מראש שעליו לתת טיפול, הוא מגיע.

הכלבים מופקרים ללא שום השגחה.

המסקנה העיקרית מן הדיון הזה, שהגברת הפיקוח על-ידי משרד החקלאות ופיתוח הכפר חייבת להיות מתוקנת בתקנה או בחקיקה.

יש תקנות, אבל צריך לאשר אותן.

ושיהיו שם אנשים בשישי-שבת.

אני יכול להציג עוד המון דוגמאות. זה יכול להיות גם אדם שרוצה לתת לכלב שלו תנאים טובים יותר כי הכלב זקן או כי הוא סובל מ-stress.


המאורות העירוניות, ולא משנה עד כמה התקדמו, עדיין לא מסוגלות לספק את התנאים האלה. לכן הציבור נוטה להבריח את הכלבים. גם אם נחוקק את החוק ונגדיל את הקנסות, עדיין העניין העיקרי שבגינו אנחנו נמצאים כאן, שאנו רוצים לשמור על בריאות הציבור, לא יתקיים ואלפי אנשים ימשיכו לקבל את הטיפולים.


צריכה להיות אפשרות – והאפשרות הזאת הועלתה כאן קודם – להסגר בידי וטרינר. במאמר מוסגר אני יכול להגיד שרוב הכלבים חולי הכלבת התגלו על-ידי וטרינרים שאינם עובדי ממשלה. הווטרינר שאינו עובד ממשלה חייב על-פי שבועתו לשמור על בריאות הציבור. לכן אם נתקן את סעיף 1 בהצעת החוק, ונקבע שהמקום צריך להיות נתון לשליטתו של וטרינר, מבלי לקבוע שמדובר ברופא וטרינר ממשלתי – הפיקוח לא ייצא נפגע משום שהמקום חייב להיות מאושר על-ידי רופא וטרינר ממשלתי. אנחנו לא מדברים כאן על הסגר ביתי שאינו בשליטתו המלאה של רופא וטרינר כך שלא פוגעים בבריאות הציבור, ומצד שני מאפשרים לאנשים לקבל הסגר בתנאים שעונים על צרכי הכלבים שלהם.

אתה מאשר את כל הרופאים הפרטיים?

אתה מאשר אותם.

אני וטרינר פרטי. אני גם חבר בוועדת הכלבת של השירותים הווטרינרים.


אני מבקש להבהיר קודם כול שרופא פרטי נמצא תחת פיקוחו של הרופא הרשותי. כלומר אם אני לוקח תחת חסותי את הסגר הכלב הרי שהווטרינר הרשותי אמור לפקח עליי.


שנית, כפי שאמרה גם גברת ענת רפואה, אין כאן שום הפרדה בין כלב מחוסן ובין כלב בלתי מחוסן. נכון שד"ר דן דוד אמר שהיו מקרים בארצות-הברית שבהם כלב מחוסן היה חולה כלבת.

4 כלבים מתוך 33 מיליון.

גם בירושלים היה מקרה כזה.

אבל היו גם מקרים שכלב הראה סימני כלבת גם אחרי למעלה משנה. המקרים הללו קיימים. צריך לעשות הפרדה בין כלב מחוסן לבלתי מחוסן. הכלבים המחוסנים צריכים להיות מטופלים על-ידי הווטרינר הפרטי שלהם, בפיקוחו של הווטרינר הרשותי, ואילו הכלבים שאינם מחוסנים – ברור שאני לא לוקח עליהם אחריות.

אני מן המשרד להגנת הסביבה. אנחנו רואים כעת לראשונה את ההצעה של "נח" לגבי מתן שיקול דעת לווטרינר הרשותי. נראה שהיא בהחלט מאזנת בין הצרכים המקצועיים לצרכי בעלי-החיים. היא נראית לנו הגיונית.

קו הטלפון בין משרד החקלאות ופיתוח הכפר ובין המשרד להגנת הסביבה משובש?

למשרד החקלאות ופיתוח הכפר יש בעיה עם ההצעה הזאת.

כפי שציינתי, יש עמדת ממשלה לתמוך בהצעה הזאת, אבל עלתה כאן הצעה שהוגשה היום על-ידי "נח", שנראה לי שאינה עומדת בניגוד לדברים שמשרד החקלאות ופיתוח הכפר ביקש. אני לא מתנגדת להצעת החוק.

הבנתי את החידוד של הדברים.

אתייחס בקצרה מאוד.


לגבי רופאים וטרינרים עירוניים שמאפשרים הסגרי בית, לדעתי רופא עירוני כזה חורג מסמכותו ופועל בניגוד לחוק. אין לו סמכות לעשות דבר כזה.


לגבי הציטוטים מן ההחלטה של כבוד השופט מסארווה בחדרה – זה בדיוק הבעיה כשהחלטות מתקבלות במעמד צד אחד מבלי לשמוע ולראות את כל ההיבטים הרחבים של נושא הכלבת. ההחלטה הזאת היתה יכולה להתקבל רק מכיוון שהשופט שמע צד אחד בלבד של הסיפור. לכן אנחנו לא יכולים ללמוד ממנה על ענייננו. כאן נשמעו העמדות המקצועיות, שהן מאוד-מאוד ברורות ומאוד חד-משמעיות.


לגבי ההצעה להכניס כלב להסגר בפיקוח של רופא וטרינר פרטי – זאת הצעה להפריט בעצם את הפיקוח השלטוני. כאשר מדובר בבריאות הציבור ובמיוחד בנושא כזה, של מחלת הכלבת, שהיא מצד אחד כל-כך איומה ומצד שני דרך ההתמודדות העיקרית איתה היא בדרך של מניעה, זה דבר שהוא חשוב מדי מכדי לתת אותו לידיים פרטיות. מה גם שאין לי שום סנקציה על רופא וטרינר פרטי כזה שמחליט להפעיל שיקול דעת ולא לקיים את ההסגר.

סליחה, זה לא נכון.

גם אם יש לי סנקציה, היא לכל היותר משמעתית לפי חוק הרופאים הווטרינרים.

אז יש לך סנקציה או אין לך סנקציה?

את מטעה את חברי הכנסת. בתור וטרינר פרטי קיבלתי תואר וטרינר מוסמך – מוסמך לחיסון כלבת לכל דבר. הווטרינר הרשותי יכול לשלול ממני את הרישיון, ואת יודעת את זה היטב.

בואו נדייק. זה לא הרופא הווטרינר הרשותי אלא מנהל השירותים הווטרינריים. הוא יכול לשלול את ההסמכה שלך כמְחסֵן כלבת. אבל זה לא עונש. זה כלי מניעתי.

זה עונש. זה אובדן פרנסה.

אתם מדברים על הסגר ואנחנו מדברים על חיסון כלבת. אלה שני דברים שונים. אני מדברת על שיקול הדעת של רופא וטרינר פרטי שמחליט לא לקיים את ההסגר כפי שצריך. אין לנו כלי מרתיע מספיק.

בפסקה 4(2) כתוב שזה מאושר על-ידי רופא וטרינר ממשלתי. אז יש לכם סנקציה.

גם על-פי חוק הרופאים הווטרינרים זה עבירה משמעתית.

תקשיבי לקולות שמצדיקים אותו. אין סייג כזה.

אבל פסקה 4(2) זה לפי העניין. זה לגבי חיות משק שאי אפשר לשים אותן בכלביות.

לשם הבהרה, ההסגר אצל וטרינרים פרטיים הוא רק לעניין בעלי-חיים שמוגדרים כחיות מחמד.

באשר להערה לגבי תלונות בנושא כלביות – ניקח אותה לתשומת לבנו.

סוס זה דוגמה טובה. יש תחנות הסגר לסוסים שהמדינה הפריטה ונתנה לשני קבלני משנה – אחד מהם הוא צער בעלי-חיים בתל-אביב. שם מחזיקים סוסים או בעלי-חיים גדולים במתקנים מוגנים. זה שוב הפרטה. הפרטתם את כל השירותים הווטרינריים ואתם מפקחים על זה. זה בסדר – תפריטו ותפקחו.

אני יושב-ראש ארגון הרופאים הוטרינרים ברשויות המקומיות. פיקוח ובידוד של כלבת מחייבת גם פיקוח מעבר לעניין הרפואי. אם הבידוד לא מתבצע אנו עלולים לסכן את בריאות האדם ואנשים ימותו פה. הברחה של כלב, כאשר מתברר בתום ההסגר שהוא בריא, נכון, אז לא קרה שום דבר. אבל אם הוא כן היה חולה בכלבת ובא במגע עם עוד 30 אנשים? נתקלתי פעם בקיבוץ קלי"ה במקרה שהרופא של הקיבוץ עשה הנשמה מפה לפה לכלבה חולת כלבת, והיא היתה כלבה של גן הילדים. כשמגלים את המחלה פתאום כולם מתחילים להתרוצץ.


הפרטה של פיקוח אסורה על-פי החוק. בג"ץ אשדוד אוסר להפריט פיקוח. אי אפשר להסמיך גוף פרטי להטיל קנסות או לאכוף חוק.

אלא אם כן החוק קובע את זה במפורש.

נכון, אבל אנחנו לא בעד.

אנחנו לא מבקשים שווטרינרים פרטיים יפקחו.

הפיקוח יישאר בידי הווטרינר הרשותי.

בוודאי. יקבע משרד החקלאות ופיתוח הכפר תנאים לפיקוח על בעלי-החיים שנמצאים בהסגר אצל וטרינר פרטי והכול יבוא על מקומו בשלום.

התירוץ ששגור כאן בפי כמה אנשים, שבכלביות העירוניות המצב גרוע, ייתכן שהוא נכון אבל אין זה אומר שצריך לשפוך את התינוק עם הגיגית. אנא, תגייסו משאבים כדי שהכלביות יהיו טובות, אך לא מכיוון שהן לא טובות לא נעשה הסגר כנגד כלבת, וגם לא נפריט את הפיקוח על הכלבת רק כי אין לנו כסף.

במהלך הישיבה בדקתי מידע על הכלבים שחלו בכלבת אחרי חיסון. בארץ נהוג חיסון ל-3 שנים. בארצות-הברית נהוגים שני סוגי חיסונים: חיסון לשנה וחיסון ל-3 שנים. על-פי מיטב הידיעה של מי שבדק את זה עבורי, כל אלה שחלו בכלבת חוסנו בחיסון שלא קיים בארץ. רק להביא דברים על דיוקם.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בנושא שלפנינו יש שני אינטרסים: בריאות הציבור והגנה על בעלי-חיים. אבל במקרה הזה אני סבור שתהיה טעות לדבר על איזון בין שני האינטרסים מכיוון שלפי דעתי גישה נכונה בעצם משלבת את שני האינטרסים הללו. לא רק שאין כאן צורך באיזון אלא יש כאן השתלבות מלאה בין שני האינטרסים הללו.


כדי שנוכל לתת פתרונות טובים ולייצר אכיפה אפקטיבית ביחס לבעלי-חיים, לגבי כלבים שחולים במחלת הכלבת אנחנו צריכים קודם כול שיתוף פעולה של בעלי הכלבים. שיתוף פעולה כזה חסר היום, בין היתר מכיוון שבעלי הכלבים חוששים שאם יתנו את הכלבים שלהם לתחנות ההסגר העירוניות או הרשותיות הכלבים יסבלו שם. אף אחד מהנוכחים כאן לא יחלוק שזאת תמונת הדברים. לכן אין כאן בעצם עימות בין שני האינטרסים. מי שרוצה להגן על בריאות הציבור צריך להגן על זכויות בעלי-החיים כדי לייצר גם לבעלי הכלבים את האינטרס לבצע את שנדרש כדי להגן על הכלבים שלהם וכדי להגן על הציבור, וכדי להגיע בסופו של דבר לפתרון האופטימלי.


אדוני היושב-ראש, דווקא הגישה הזאת צריכה להוביל אותנו לפתרון שונה במידה מסוימת מן הפתרון שנמצא בהצעת החוק. קודם כול, אני סבור שהפתרון איננו בהחמרת הענישה. אני סבור שהעונש של חצי שנת מאסר הוא עונש לא נמוך. חצי שנת מאסר זה עונש חמור. אם אנשים עוברים עבירה גם כאשר צפוי להם עונש של חצי שנת מאסר, יש סכנה גדולה שימשיכו לעבור אותה עבירה גם אם העונש יוחמר לשנת מאסר.

איך נתמודד עם העבריינות הזאת? על-ידי פתרון יותר אינטליגנטי ויותר יצירתי. כאשר אנו מתירים לווטרינר עירוני או ממשלתי להורות לבודד את הכלב אצל וטרינר פרטי בתנאים שאותם קובע הווטרינר הממשלתי, אני סבור שאין כאן הפרטת פיקוח. הפיקוח נשאר בכל מקרה בידי הווטרינר הממשלתי או העירוני והוא שקובע את התנאים. לצערי הרב מצב המכלאות הרשותיות או העירוניות הינו כפי שהוא ואנחנו לא רוצים להתמהמה עם פתרון לבעיות הפיקוח על בעלי-חיים עד אשר המצב בתחום הזה ישתפר. הלוואי וזו היתה הדרך. אם הייתי יכול היום להבטיח שיהיו מכלאות רשותיות או עירוניות בתנאים טובים לבעלי-חיים הייתי אומר שיש לנו את דרך המלך ואנו לא צריכים וטרינרים פרטיים. מכיוון שלא זה המצב, מכיוון שכולנו יודעים שיש מצוקה תקציבית ואילוצים אחרים, מכיוון שאנחנו רוצים לייצר פתרון גם להגנת בעלי-החיים וגם להגנת הציבור במהרה בימינו, עוד בחודשים הקרובים ולא לכשירווח ולכשיהיו תקציבים מתאימים, אני סבור שזה האיזון שאליו אנו צריכים להגיע. כלומר, מצד אחד, לא להחמיר בענישה, כי הענישה איננה העניין כאן. מצד שני, כן לייצר אפיק שמשלב בין הפיקוח הממלכתי או העירוני הרשותי ובין האפשרות להחזיק את בעלי-החיים בתנאים שאתם תקבעו, במקום שבו בעלי-החיים יוכלו להיות מוחזקים ושגם בעלי הכלבים יבינו שזה לא גזר-דין מוות לכלב שלהם.

אני מעמותת "הרצליה אוהבת חיות". כבר 10 שנים אני מבקרת כל יום במאורות הרשות בהרצליה, נתניה וחדרה, ואף ביקור "בכיף" בנצרת עלית.

אזור השרון לא מצטיין במכלאות שלו.

יש מקומות איומים וקשים.

חבר הכנסת חנין, בתל-אביב המצב כנראה טוב יחסית.

יש דברים טובים בתל-אביב, לא הכול רע. אבל גם בתל-אביב יש מקום לשיפור.

למה השירותים הווטרינריים מתנגדים כל-כך להפרטה, לתת את זה לווטרינרים פרטיים? מרפאות של וטרינרים פרטיים יכולות להציע את השירות הזה באופן טוב יותר מאשר קיים היום, כאשר השירותים הווטרינריים והרשויות מוציאים את זה בעצם לפנסיונים וכל פנסיון מקצה כמה תאים ומקבל תשלום עבור זה. הפיקוח שם אפסי והתנאים איומים ויש תמותה ומחלות נוספות – בגליל-ים, בבית-יצחק, באחיסמך, בגאליה. מה, אתם עושים צחוק? זה קיים. אז אצל וטרינר פרטי שזה העסק שלו, וזה עסק קטן ובפיקוח, אין שום סיבה שלא להשאיר את הכלבים. פשוט מקומות ההסגר הקיימים הם קשים ויש בהם תמותה של כלבים. אני לא אוהבת את ההפחדה הזאת מפני מחלת הכלבת.

הדברים שאמרה גברת מיכל צוייג ואמרו גם אחרים על השירותים וכן על הפיקוח של המשרד, נדמה לי שיש כאן דבר שעליכם להציג בפני שר החקלאות ופיתוח הכפר ולערב את כל הגופים שקשורים בעניין. אם התנאים כל-כך קשים – חלק טובים יותר וחלק טובים פחות – נדמה
לי שעלתה בישיבה הזאת איזו בעיה שכדאי לשים אליה טוב לב וגם להתחיל לטפל בה, אחרת אנחנו באמת במצב מצער, גם מלשון צער בעלי-חיים.


נתחיל בהקראת הצעת החוק.

הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס"ט-2009



סעיף 1 – תיקון סעיף 3 לפקודה

"בפקודת הכלבת, 1934 (להלן – הפקודה), בסעיף 3, אחרי "מקום" יבוא "הנתון לשליטתו של הרופא הווטרינר העירוני"."

אתם מפרשים את "נתון לשליטתו" ככולל גם "בפיקוחו" וגם "באחריותו"? זה מונח רחב מאוד. לכן בחרתם במונח הזה?

כן. שיהיה ברור שזה מקום שבפיקוחו ובאחריותו ובשליטתו.

למה לא לכתוב במפורש "בפיקוחו, אחריותו ושליטתו"?

אין לי התנגדות להוסיף את זה.

נבדוק בשלב הנוסח אם זה נדרש.

אני מציע להוריד את המילה "העירוני" ולהשאיר את הביטוי "הרופא הווטרינר" מאחר ואני מצטרף, מסכים ומקבל את דעתו של חבר הכנסת חנין בעניין ההסגר אצל וטרינר פרטי.

ברור, זה הרי כל הליבה של בקשתכם.

סעיף 2 – תיקון סעיף 4 לפקודה

"בסעיף 4 לפקודה –

(1)
בפסקה (1)(א), אחרי "הקרובים ביותר" יבוא "והכלולים ברשימות שיפורסמו באתרי האינטרנט של משרד הבריאות ושל משרד החקלאות ופיתוח הכפר";"

יש לי הערה, ודיברתי עליה כבר עם עו"ד אביאני. לפי דעתי הביטוי "הכלולים ברשימות" לא ברור לגמרי. לכן חשבנו על נוסח אלטרנטיבי, שהפנייה או הדיווח יהיו לרופא ממשלתי או לרופא וטרינר ממשלתי הקרובים ביותר באמצעות פנייה בטלפון או בפקס ללשכות הבריאות המחוזיות או ללשכות הווטרינריות, והכול כפי שיפורסם באתרים של אותם משרדי ממשלה.

אין לנו בעיה עם זה.

התיקון הזה מתקבל.

"(2)
בפסקה (2), במקום "יבודד למשך עשרה ימים מיום התחלת המעצר" יבוא "יבודד במאורת בידוד, או בדיר, ברפת או במקום אחר שאושר על-ידי רופא וטרינר ממשלתי, לפי העניין, עד תום עשרה ימים ממועד הנשיכה";"


כאן נראה שעלינו לתקן את הנוסח, או ל-10 יממות או ל-240 שעות ממועד הנשיכה.

240 שעות זה הכי ברור.

למה נדרש השינוי?

כדי להבהיר שזה 10 יממות מלאות כך שחלק מיום לא ייחשב כיום.

יש בעיה לשנות את הנוסח מ"מאורת בידוד" ל"תחנת הסגר" או "תחנת הסגר לכלבת"?

זה קשה כי צריך לשנות את המונח בכל החקיקה.

החוק נוקב במונח "מאורת בידוד", אבל אם תתקבל הצעה כזאת נצטרך לתקן את המונח לאורך כל הפקודה.

השאלה אם אנחנו רוצים להישאר עם חוק מ-1934 או לחוקק חוק חדש.

תשאל את משרד החקלאות ופיתוח הכפר.

כרגע זה המונח.

אני מבקשת שנוסיף לסעיף הזה את הנוסח שהצענו: "יבודד במאורת בידוד, או בדיר, ברפת או במקום אחר שאושר על-ידי רופא וטרינר עירוני או ממשלתי".

כאן יש בלבול. המקום שאושר על-ידי רופא וטרינר ממשלתי הוא לעניין חיות שהן לא חיות מחמד. לכן זה נכלל כאן. לכן זה יכול להיות רק רופא וטרינר ממשלתי.

בסדר גמור. זה לא pets, אם אני מתרגם את הדברים.

כאשר אתה אומר שמקום אחר נתון אך ורק להחלטתו של וטרינר ממשלתי, אתה שולל כאן את שיקול הדעת של הווטרינר העירוני לגבי כלבים.

לא זאת הכוונה. לווטרינר עירוני יש סמכות לגבי כלב, חתול או קוף, ועל בעלי-חיים אחרים יש סמכות לווטרינר ממשלתי.

גברת ענת רפואה רוצה לחדד את העניין הזה של חתול, כלב או קוף.

זה משפט משלים. הוא לא המשפט העיקרי. זה פשוט השלמה. המקבילים של מאורת בידוד זה רפת או מקום אחר.

לכן כתבתם "לפי העניין".

עד כאן אני מאשר את סעיפי הצעת החוק.

"(3)
בפסקה (3), ברישה, במקום "עשרת ימי הבידוד האמורים" יבוא "תקופת הבידוד האמורה";

(4)
בפסקה (5), במקום "עשרה ימי בידוד" יבוא "תקופת הבידוד כאמור בסעיף קטן (2)".


סעיף 3 – תיקון סעיף 12 לפקודה

בסעיף 12 לפקודה –

(1)
האמור בו יסומן "(א)", ובו, הסיפה החל במילים "או לקנס" – תימחק;

(2)
אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(ב)
על אף הוראות סעיף קטן (א), בעליו של בעל-חיים שנשך אדם שלא נקט את הפעולות המפורטות בסעיף 4(1) במהלך התקופה הקבועה באותו סעיף, דינו – מאסר שנה וקנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לכל יום שבו נמשכת העבירה.""

יש לי הערה על תיקון טעות שלא דיברנו עליה, טעות טכנית. בסעיף 4א רבתי לפקודת הכלבת, כותרת השוליים לא מתחברת לתוכן של הסעיף. הסעיף הזה מדבר על בידוד של כלב שלא נשך ויש שיקול דעת במקרים מסוימים לרופא לחייב את הסגר הכלב, אבל בכותרת השוליים כתוב "בידודם של בעלי-חיים שנשכו". נפלה טעות בכותרת השוליים. אנחנו מבקשים לתקן את זה ולכתוב "בידודם של בעלי-חיים שלא נשכו".

את מציעה לעשות תיקון טכני בכותרת השוליים של סעיף 4א לפקודת הכלבת.

אפשר להציע סעיף נוסף?

את יכולה להציע לפני שאני מאשר.

אני מציעה שיתווסף סעיף כדי למנוע הגשה של תלונות שווא, שמוגשות לא אחת היום על רקע סכסוכים. אנחנו מציעים לומר כדלקמן: "הגיש אדם תלונת שווא בגין מגע עם בעל-חיים, תחול על המתלונן אחריות פלילית ואזרחית כקבוע בחוק איסור לשון הרע והוראותיו של חוק זה יחולו עליו".

אני סבורה שנושא הגשת תלונות שווא מוסדר בחוק העונשין, בדין הפלילי הכללי.

את בטוחה בכך? אני מסכים עם גברת רפואה שזה דבר חשוב כי אנו מכירים את התופעות האלה, בעיקר בעיר תל-אביב אבל בוודאי גם במקומות אחרים. פשוט תל-אביב מרכזת את מספר חיות המחמד הגדול ביותר.

בתל-אביב לא מוגשות תלונות שווא. האזרחים מקפידים לכבד זה את זה ...

אני מציע גם כחובב חיות, שמועצת עיריית תל-אביב תתחיל לטפל בתופעה של האכלת חתולים ללא כל הגבלה. אנשים שמים אוכל חם לחתולים בכל מקום. אני מכיר חתולים שגרים בתל-אביב ואוכלים יותר מבני אדם. זה לא יאומן. צריך לקבוע להם אולי עמדת האכלה שבה יוכלו לשים להם מים ואוכל. אולי אציע את זה כהצעת חוק, זה רעיון טוב: האכלת חתולים במקומות מסודרים.

אולי תדרוש מזון לייט.

מדהים כמה אוכל חלק מן החתולים מקבל, וזה בסדר, אבל צריך לרכז את מקומות האכילה כי באמצע גינה שילדים משחקים בה פתאום מגיעה איזו גברת, קצת תמהונית, ומאכילה שם חתולים. זה באמת בלתי מתקבל על הדעת. אגב, לא כל החתולים מחוסנים, ואני אומר את זה בלשון המעטה, וקורה שילד נשרט. אני מעדיף ילדים על חתולים. זה דבר שצריך לחשוב עליו. אולי נגיש הצעת חוק בעניין האכלה מסודרת לחתולים.

אנחנו מעודדים האכלה מסודרת בלבד ונשמח גם אם תהיה מוכן להיות מי שמאכיל בצורה מסודרת באזור מגוריך. נשמח לקלוט אותך כאחד מן המאכילים.

אני לא בטוח שאמצא לכך זמן.

פרט לחציית כבישים ותמרורים שהחתולים לא יודעים להבין. צריך לחשוב על זה. זה נשמע נכון בפשט, אבל כשהולכים ליישם את זה צריך לזכור שחתול לא קורא תמרורים. אצלנו בראשון-לציון היה תקדים ואני נלחמתי על זה.

מדובר על אזורים מרוכזים שבהם מתבצעת ההאכלה. ברור שהחתולים לא קוראים תמרורים, אבל הם די בסדר דווקא ... החתולים חכמים יותר מאשר אנו מייחסים להם.

אדוני היושב-ראש, שמעתי את התשובה של נציגת משרד החקלאות ופיתוח הכפר בעניין רופא וטרינר ממשלתי או עירוני. גברתי, נדמה לי שאת שגית. סעיף 2(2) לתיקון מתייחס לפסקה (2) בסעיף 4 לפקודת הכלבת, שמתייחסת לכל בעל-חי. לכן נדמה לי שההערה דווקא במקום בהקשר הזה וזה יכול להיות גם וטרינר ממשלתי וגם וטרינר עירוני.

אבל יש חלוקה בסעיף 4(1)(ב): "אם היה הבעל-חי הנושך כלב, חתול או קוף – חייבים בעליו לקחתו למאורת הבידוד הקרובה ביותר; ואם לא היה כלב, חתול או קוף – יעצרוהו בדיר, ברפת או במקום אחר שיאושר על-ידי רופא וטרינר ממשלתי". כאן מופיעה החלוקה.

יש לי הערה לגבי דברי ההסבר. אני מבינה שדברי ההסבר גם מופיעים בחוק.

לא. דברי ההסבר לא מופיעים בחוק.

רציתי להוסיף שני דברים חשובים מאוד באשר לתלונות שווא, שזה באמת בעיה כואבת. למיטב ידיעתי, במשרד הבריאות על גיליון הנשיכה מחתימים את הננשך, שמצהיר שהוא הצהיר הצהרת אמת. למרות זאת, אנחנו מצטרפים להצעה של גברת רפואה.

המתלונן צריך לחתום על הצהרה שהדיווח שלו הוא דיווח אמת?

השרוט או הנשוך צריך להצהיר שהפרטים שמסר הם פרטי אמת ואי לכך הוא יכול להיענש על מסירת הצהרה שאיננה אמת.

זה תשובה לגברת רפואה.

למרות שאפשר לחזק את זה על-ידי אימוץ הצעתה.

זו לא באמת תשובה. אנחנו רוצים להרתיע. זה דבר שירתיע. יש לי כאן נוסח שאני מציעה.

דבר נוסף, אפרופו 240 שעות – זה צריך להיות "מינימום 240 שעות" כי לא נוכל לשחרר כלב ב-1 בלילה אם הוא נשך ב-1 בלילה לפני 10 ימים. לכן צריך לקבוע "מינימום 240 שעות" ובהתאם לשעות העבודה של המשרדים.

זה מעקר את העניין. זה לא רציני.

למה לא לכתוב "10 יממות מלאות"? לשם מה להיכנס לשעות ולדקות?

אם כלב מסיים את תקופת ההסגר בשבת, אתה משחרר אותו בשבת?

בוודאי.

אז מה הבעיה? תבוא ב-11 בלילה ותשחרר אותו. אמרת שיש כונן 24 שעות ביממה.

לטיפול רפואי. לא לשחרור כלב.

יטפל בו, ילטף אותו וישחרר אותו לבעליו. מה הבעיה? יש לך כונן 24 שעות ביממה.

אוכל להגיש לכם את הסעיף שהצענו למקרה שהגיש אדם תלונת שווא?

לא נוכל להיכנס לזה כעת.

מה לגבי המרפאות הפרטיות?

היושב-ראש מודיע שזה נשאר "10 ימים" ולא "240 שעות".

זאת היתה הערה נכונה כדי לא להסתבך עם השעות.

אדוני היושב-ראש, למען הסדר אני מציע שלפני שאדוני מצביע סופית על הסעיפים, יתאפשר לי לקרוא את ההצעות שלנו. הן בהתאם לאותה קונספציה שאני הצעתי, שאומרת לא להחמרת ענישה אלא יצירת מנגנון שמעודד את בעלי הכלבים לשתף פעולה עם המערכת לטובת הכלבים, לטובת הציבור, לטובת הגנת הציבור וכדי לייצר פתרון טוב יותר. אני מציע שיתאפשר לי לקרוא את הדברים. ההצעות שלי מתייחסות להצעת החוק שלפנינו.


אני מציע את סעיף 1 להצעת החוק למחוק.


את סעיף 2 להצעת החוק אני מציע לנסח כדלקמן: "בסעיף 4 לפקודת הכלבת, בפסקה (1)(ב), אחרי "למאורת הבידוד הקרובה ביותר" יבוא "או למקום אחר עליו הורה רופא וטרינר עירוני או ממשלתי"."


בפסקה (2) של סעיף 2, ייאמר: "במקום "מיום התחלת המעצר" יבוא "מיום אירוע הנשיכה"."


בפסקה (3) של סעיף 2, ייאמר: "בפסקה (3), ברישה, במקום "עשרת ימי הבידוד האמורים" יבוא "תקופת הבידוד האמורה"."


בפסקה (4) של סעיף 2, ייאמר: "בפסקה (5), במקום "עשרה ימי בידוד" יבוא "תקופת הבידוד כאמור בסעיף קטן (2)"."


בסעיף 3, אני מציע שפסקה (2) תימחק. זה הסעיף שמדבר על החמרת הענישה.

תודה חבר הכנסת חנין. אני נגד ההצעות. הן אינן מקובלות עליי, ולכן תוכל להעלות אותן כהסתייגויות בהמשך החקיקה. תודה רבה לך.


אני מאשר את ההצעות ואת סעיף 3 להצעת החוק.

מה עם עניין המרפאות הפרטיות?

הצעת החוק אושרה ללא התיקון שהצעתם. אושר הנוסח "רופא וטרינר ממשלתי". תוכלו להגיש הסתייגויות.

למעט התיקון של סעיף 2(1), הצעת החוק מאושרת בנוסח שהונח על שולחן הוועדה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00
PAGE
29