הכנסת השמונה עשרה

PAGE
14
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

9.6.2009


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 19

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"ז בסיון התשס"ט (9 ביוני 2009), שעה 09:00

שריפת פסולת באתרים פירטיים ותרומתם להתחממות גלובלית ולפגיעה בבריאות התושבים

במסגרת יום הסביבה הבינלאומי

חברי הוועדה: רחל אדטו – מ"מ היו"ר

אריה ביבי

אילן גילאון

דב חנין

אחמד טיבי

שלי יחימוביץ

גיל יניב, סמנכ"ל תשתיות, המשרד להגנת הסביבה

ד"ר לבנה קורדובה-בז'ונר, מרכזת סביבה עירונית, המשרד להגנת הסביבה

סבטלנה שניידר, אגף איכות האוויר, המשרד להגנת הסביבה

ד"ר מיכאל גדלביץ, רופא אזורי, לשכת בריאות אשקלון, משרד הבריאות

זאב ברל, יועץ, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ליאורה אהרן-אמיתי, הקואליציה לבריאות האזרח, אזרחים למען הסביבה בגליל

עו"ד ג'מילה הרדל ואכים, אזרחים למען הסביבה בגליל

מאיסה תותרי, אזרחים למען הסביבה בגליל

עו"ד ציפי איסר-איציק, מנכ"ל אדם טבע ודין

עו"ד מתן גרפונקל, אדם טבע ודין

מאיה קרבטרי, מנהלת קשרי ממשל, חיים וסביבה

עמית רבין, הקואליציה לבריאות הציבור

טל גולן, דוקטורנטית, האוניברסיטה העברית, ירושלים

גמי ברזילי, ממונה הגנת הסביבה, מרכז השלטון המקומי

וילמה מאור

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

שריפת פסולת באתרים פירטיים ותרומתם להתחממות גלובלית
ולפגיעה בבריאות התושבים במסגרת יום הסביבה הבינלאומי

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא שריפת פסולת באתרים פירטיים ותרומתם להתחממות גלובלית ולפגיעה בבריאות התושבים. הדיון מתקיים במסגרת יום הסביבה הבינלאומי. במסגרת היום הזה, כל ועדות הכנסת מקדישות את הישיבות הראשונות של הבוקר לנושא איכות הסביבה וגם אנחנו עושים זאת ובחרנו לציין את יום איכות הסביבה בנושא שיוצג מיד.


הנושא יוצג באמצעות מצגת על ידי העמותה למען הסביבה בגליל, לאחר מכן נשמע את דבר המשרד להגנת הסביבה ולאחר מכן יתייחס לנושא ויגיב נציג מרכז השלטון המקומי, אם הוא יגיע לישיבה.

התופעה היא תופעה שאנחנו מכירים אותה כבר עשרות שנים. לצערנו התופעה לא מופיעה בכותרות, אבל מדובר בתופעה שהיא בפירוש מזיקה קודם כל לבריאות ברמה המיידית אבל היא גם תורמת להתחממות כדור הארץ ואנחנו נמצאים ביום איכות הסביבה בכנסת ומאוד מוטרדים מהנושא הגלובלי אבל גם מהנושא המקומי וההשפעה המיידית על בריאות התושבים שהיא מאוד חמורה.


אנחנו ארגון של מתנדבים. אנחנו ממפים בעיות בשטח וכאן אתם רואים למשל איזשהו תצלום אוויר מתוך מערכת מידע גיאוגרפית, מערכת GIS, כאשר אנחנו אוספים נתונים על כל מיני מפגעים. כל הנקודות הצהובות שאתם רואים כאן במפה הזאת, זה אזור של מעלות והכפר ינוח-ג'ת, והן כולן אתרי פסולת פירטיים. תראו את הצפיפות ואת הכמות.


את התמונה הזאת אנחנו מביאים מהגליל, אבל לעניות דעתנו זאת תמונה שמשקפת בעיות בעוד אזורים בארץ. מדובר בתופעה חמורה של מאות ואלפי טונות של פסולת מגוונת מכל הסוגים שכוללת גם פגרי בעלי חיים, גם אסבסט, גם פסולת מסוכנת, גם שאריות של חומרי הדברה, והנזק הוא חמור, והוא מתחיל כמובן בפגיעה קשה בבריאות הציבור וממשיך את מה שכבר הזכרנו וזאת התרומה להתחממות, זיהום מקורות מים וקרקע. מטבע הדברים אתר פסולת שנמצא באזור שאין בו שום טיפול ושום פיקוח, כל החומרים מגיעים גם אל מי התהום, דבר שמהווה פגיעה חמורה בשטחים הפתוחים, באיכות החיים של התושבים, ותכף נראה את זה גם בתמונות, בירידה של ערך הקרקעות וכולי. יש לנו נתונים מכיבוי אש גליל מערבי שמראים בעיה מדאיגה. נציג כיבוי אש גליל מערבי – ממנו יש לנו הרבה מאוד מידע - היה אחד המוזמנים לישיבה היום, אבל נמצא בחוץ לארץ והצטער שלא יכול היה להגיע לכאן. כמובן שיש עלויות כלכליות בטווח הקצר והארוך ויש גם סכנה לישובים הסמוכים של שריפות.


המצב הזה של פטריות עשן באזורים מסוימים בארץ הוא מצב די שגרתי. אתם רואים כאן עשן שנמצא מתחת לישוב צורית. זאת פסולת במג'דל כרום בבקעת בית הכרם. המציאות בבקעת בית הכרם, מי שנוסע שם בשנים האחרונות, בקיץ, בחודש יוני, רואה שבע פטריות עשן כאלה בתוך בקעה אחת. הבוקר נסעתי בבקעה הזאת ויש שם מצב של אינוורסיה, מי שיודע במה המדובר, כאשר האוויר פשוט עומד וכל הגזים האלו הם במצבים מסוימים, במצבים אקלימיים מסוימים, האוויר לא זז. לא צריך לספר לכם איזה קוקטיל של חומרים מסוכנים יכול לצאת מתוך שריפה של פסולת מגוונת שיש בה פלסטיק, גומי, שאריות של חומרי הדברה, שאריות של תרופות וכולי.


אנחנו התחלנו את הפעילות שלנו בתחום הזה של מזבלות ואתרים פירטיים כבר לפני שמונה שנים. עתרנו לבג"ץ נגד השר להגנת הסביבה ו-13 רשויות בגליל המערבי. לא אלאה אתכם בכל הצד המשפטי של הסיפור, אבל התוצאה הייתה שהמשרד לאיכות הסביבה הוציא צו ניקוי כעבור כשנה של הפעילות שלנו באותו אתר שבו היו מאות טונות של פסולת. את זה דרשנו מהמשרד, להוציא צו ניקוי. זאת אחת האפשרויות שהחוק מקנה למשרד ברגע שהרשות המקומית איננה מתפקדת.

המועצה המקומית אחראית על הפסולת?

הדברים שלי בהמשך יתארו את הבעיה. הנה, כך נראה השטח בערך חצי שנה אחרי שכבר הושקעו בניקוי השטח מאות אלפי שקלים אבל כעבור זמן לא רב השטח בעצם הפך להיות אתר פסולת בשנית. הנה האתר הזה, אותו אתר. התמונה הזאת צולמה מהר שנמצא ממול, מאזור הכפר ראמה, אתם רואים כאן את העיר כרמיאל, זאת השכונה הדרומית של מג'דל קרום, וכאן אתם רואים את הפטרייה הזאת. תראו איזו פטריית עשן כאשר מדובר בעצם בנזק שהוא הרבה יותר חמור מכל נזק שגורם מפעל תעשייתי אחר. זה עשן שיוצא לשמים בלי שום פילטר. את העשן אנחנו רואים והוא בטוח מסוכן לאדם, ובוודאי הוא מסרטן, אבל יש גם עוד כמות עצומה של כימיקלים שנפלטים שאותם אנחנו לא רואים אבל אנחנו כן מריחים.


כאן אתם רואים למשל את הכפר ראמה עם אתר פסולת לידו. זה אתר פסולת שנשרף. תחנת המעבר של ערבה, זה לא אתר פסולת אבל זה הפך להיות אתר פסולת פירטית. כל קיץ 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, האתר הזה בער. זה נפתר כאשר התושבים של הישובים הסמוכים שסבלו – ועובר כאן גם כביש ראשי, כך שהמפגע הוא לא רק מפגע תברואתי, נשימתי וכל הדברים הידועים אלא אפילו מפגע בטיחותי כי יש שם כביש ראשי שעובר ליד והעשן פשוט ממסך את הראיה, כך שהנזק הוא חמור – התערבו ופנו בבג"ץ נגד משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה שהיום הסדיר את הבעיה. כך היה נראה השטח הזה במשך קיץ שלם. זה בית ספר בינוח, פלסטיק וגומי ליד בית הספר דבר שמהווה עוד בעיה. לא נמצאים כאן נציגי הכבאות, אבל מאוד קשה לכבות פסולת כשהיא נשרפת כי המים רק מלבים את האש וכאן אתם רואים תמונה שצולמה בדצמבר ואתם רואים שהאתר, אחרי שכיבו אותו עם מים ואחרי שגם כיסו אותו בשאריות חציבה, ממשיך לבעור. החומר בוער גם בחורף. התמונה הזאת צולמה בדצמבר, בעיצומו של גשם.


כל אתר של אפילו פסולת בניין שמתחיל להיערך בגליל או בכל מקום אחר במדינה, מיד מזמין אליו עוד פסולת אחרת ואז היא גם נשרפת. לא צריך אפילו להבעיר אותה. יש פסולת ליד בתי מגורים.


עכשיו אני עונה לשאלה שלך. בגלל היטל ההטמנה, בגלל המצוקה הכלכלית של הרשויות המקומיות, אנחנו בעצם מוצאים מציאות בלתי נתפסת, אבל זאת המציאות שנוהגת כבר שנים, שכאשר מי שמפנה את הפסולת לאתרים האלו אלו הרשויות המקומיות, חלק מהן.

נמצאים כאן נציגי הקואליציה לבריאות הציבור וגם אנחנו חלק מהם. הקואליציה לבריאות הציבור היא התארגנות של עמותות ומדענים ששמה לה למטרה לשים את הקשר שבין מפגעי סביבה ומצב של תחלואה.

נשמח להגיש לוועדה דוח של עשרים מחקרים עדכניים מרחבי העולם שמראים נזק ודאי לבריאות כתוצאה משריפות באתרים פירטיים או במשרפות. אנחנו לא צריכים ליצור מחקר חדש כאן בארץ כי הנזק הוא מוכח והוא ודאי. שריפות פירטיות פולטות יותר דיוקסינים, ואני מקווה שאני לא צריכה כאן להסביר מהו דיוקסין. דיוקסינים היא קבוצה של חומרים עם חלקיקים מאוד מאוד קטנים שאין להם ריח אלא הם נישאים ברוח למרחקים של עשרות קילומטרים ולמעשה זה הרעל הכי מסוכן שהיום מוכר לאדם. הוא לא רק מסרטן ודאי לאדם אלא הוא פוגע בשלל מערכות הגוף, גם במערכת הרבייה, גם בעוברים, וזה באמת אחד הדברים שבעולם מסמן את זיהום האוויר משריפה של חומרים אורגניים.


אני אשמח להגיש לוועדה דוח מדגמי שעשינו רק בחלק של מערב הגליל כי המשאבים שלנו מוגבלים ולא יכולנו לעשות סקר מסודר על כל הגליל. יש לנו מדגם של 16 אתרים ברשויות מקומיות, לצערנו בעיקר רשויות ערביות, וגם דוח שעשינו ממחקרים שנמצאים באינטרנט, מחקרים שמראים את ההשלכות החמורות של שריפה של פסולת על בריאות הציבור. אנחנו רואים שהשריפה פולטת שלל תרכובות אורגניות. אני לא מומחית בתחום של בריאות הציבור, אבל אני אשמח להגיש את הדוח.


כאן יש לכם דיוקסינים, תחמוצות הידרו-כלוריות, בנזין, קרצינוגנים שונים, פורונים, מתכות כבדות כמו עופרת וקדמיום, ארסן, כרום, תרכובות PCP וכולי. אלה מגוון רעילים וגם חלקיקים נשימים. כל החומרים הללו משפיעים על כל מערכות הגוף. זאת אומרת, הם לא רק מסרטנים אלא הם משפיעים כמובן על כל סוגי התחלואה וגם על ילדים ועל מומים מולדים.


אנחנו לא רוצים רק להציג בעיות אלא אנחנו גם רוצים להציע פתרונות. כבר שנים אנחנו מציעים אותם. הנושא של הפסולת, כמו גם הביוב, באותן רשויות – זה עוד נושא כואב אבל היום אנחנו עוסקים בפסולת – חייב להיות עם תקציב ייעודי כי הבעיה בעצם היא בעיה כספית וגם בעיה ניהולית. צריך איכשהו לאחד כוחות ומבקר המדינה כבר הצביע בכל הדוחות האחרונים שלו על הכשל בטיפול בבעיות סביבה ועל העובדה שבעצם אזורים מסוימים בארץ, כמו מה שראינו כאן, המציאות שם היא כמו בעולם שלישי. לא יכול להיות שאנחנו יושבים כאן באולם כל כך מפואר ומכובד ושם בחוץ יש מציאות שאנחנו לא יכולים להרשות שהיא תהיה. הפתרון לכך הוא באמת עבודה משולבת בין הרשויות השונות וכאן יש המון עבודה כמובן למשרד להגנת הסביבה אבל גם למשרד הפנים כדי להוציא את העגלה הזאת של הפסולת מהבוץ.


אני יודעת מהמשרד להגנת הסביבה שכבר מסתמן איזשהו פתרון בין משרד הפנים לבין המשרד להגנת הסביבה והפתרון הזה אמור לפתור את הבעיה הנקודתית. זאת אומרת, להזרים באיזשהו צינור תקציבי את הכסף כדי לפנות את האתר נכון להיום, אבל כאן אנחנו רוצים להצביע על בעיה שכבר הצבענו עליה במצגת ולומר שגם הפתרון הנקודתי, גם הניקוי החד-פעמי שיכול לעלות לפעמים מיליוני שקלים, הוא לא מספק כי אם אתה מנקה אתר וכעבור שנה המצב חוזר לקדמותו, זאת אומרת, הרשות ממשיכה לפנות לשם פסולת, זה אומר שהשיטה לא עובדת. משהו לא עובד בשיטת הטיפול בפסולת. החוק נכון להיום מטיל את כל האחריות על הרשות המקומית ואומר שהיא תטפל בפסולת כאשר הרשויות המקומיות אינן מתפקדות ולכן הבעיה היא לא רק של אותה רשות מקומית וגם לא רק של אותם תושבים של אותה רשות אלא הבעיה היא בעיה כוללת של כל אזרחי המדינה שחיים בסמיכות וכן משלמים את המסים וכן זכאים לקבל איכות סביבה ומשאבי סביבה ראויים.


אנחנו חושבים שמשרדי הממשלה צריכים לעשות איזושהי חשיבה בנושא ולהקים איזשהו פורום ממשלתי אזורי בכל אזור שיטפל בנושאים האלו.

מספר שאלות להבהרה. בדבריך התרכזת בעיקר בנושא הגליל ובנושא הגליל המערבי בגלל משאבים שאין לכם כדי לבדוק את המקומות האחרים. אני מניחה שהבעיה הזאת קיימת לא רק בגליל המערבי אלא מצפון לדרום.

זה מדגם מייצג. אנחנו נותנים תמונה מהגליל המערבי. אנחנו פועלים בכל הצפון ואכן בהחלט הבעיה קיימת בעוד אזורים, כולל הגליל העליון.

האתר הזה נוצר מהחלטה של המועצה כי רחוק לה לשפוך את האשפה במקום אחר או כי היא צריכה לשלם עבור שפיכת האשפה באתר מסודר? איך הדברים מתגלגלים ומביאים לכך שפתאום נוצר האתר הפירטי הזה?

אני אציג את הבעיה בתמונה קצת יותר כוללת לגבי מחוז הצפון. במחוז הצפון יש כ-400 ישובים שנמצאים תחת פיקוח מוניציפאלי או ניהול מוניציפאלי של כ-96 רשויות מקומיות. מדובר ב-40 אחוזים מהרשויות המקומיות במדינה שממוקמות במחוז הצפון כאשר הרבה מאוד מהן, 50 אחוזים מהתושבים במחוז הצפון הם ערבים והמדרג הסוציו-אקונומי של הרשויות האלה, וגם של חלק מהיושבים שם, הוא בעייתי ואת זה אנחנו יודעים. לכן אנחנו מוצאים הרבה מאוד מהרשויות שנמצאות כבר שנים, לפעמים עשרות שנים, בגירעון כלכלי מתמשך. רשות מקומית שלא מתפקדת, עוד הרבה לפני שהיא מפסיקה לשלם משכורות לעובדים, היא מפסיקה לטפל בפסולת ואז לא אוספים פסולת ברחובות, לא מטפלים במערכות הביוב, והפסולת לא נמצאת רק ברחובות אלא בכל מקום שרק נראה להם שניתן לזרוק אותה, היא נזרקת שם. זה יכול להיות בשטחים החקלאיים, ליד הזיתים, ולפעמים סביב כפר אחד יכולים להיות עשרה אתרים פירטיים כאלה.

התושבים עושים את זה?

זה פירטי ממש. זאת אומרת, אין על זה שום פיקוח ואת לא יכולה למצוא איזשהו דבר אחד מנחה. מה שכן, גם הרשות המקומית עצמה משתתפת בעצם בעבירה על החוק כי גם היא מפנה לשם את הקבלנים או שלפעמים בלי ידיעתה הקבלן הולך לשם. נכון להיום יש בסך הכל ארבעה אתרי הטמנה מוסדרים במחוז הצפון ועלות ההטמנה יקרה והם גם רחוקים. כלומר, כל הנושא של התשתיות הוא בעייתי.

לפני שנשמע את התגובות הנוספות, הייתי רוצה לשמוע את חבר הכנסת אריה ביבי וחבר הכנסת דב חנין ששניהם ידועים כאנשי איכות הסביבה.

גבירתי היושבת-ראש, אני מברך על היום הזה. אני חושב שסוף כל סוף יש מודעות לנושא איכות הסביבה ולאט לאט אנחנו יותר ויותר נתקלים באנשים שנושא הסביבה חשוב להם וזה טוב.


גבירתי דיברה על הצפון אבל גם במרכז הארץ יש לא פחות אתרים כאלה מאשר בצפון. סיירתי לא מזמן בטירה וראיתי תל – לא מה שגבירתי הראתה כאן – ענק של פסולת. דיברתי עם ראש המועצה והוא אמר לי שזה מהמועצה הקודמת אז הוא לא היה ראש המועצה, אבל יחד עם זאת הוא אמר שגם אם הוא רוצה לפנות את זה, אין ביכולתו לעשות זאת.


כדי להיות אופרטיביים אני חושב שכל גופי האכיפה במדינת ישראל צריכים להיות שותפים לנושא האכיפה. לדוגמה, ניידת משטרה עוברת ליד מישהו שמשליך פסולת והיא לא נותנת לו דוח, לדעתי זה דבר שאסור שיקרה ואסור לעבור על מקרה כזה לסדר היום. אותו הדבר לגבי פקחי עירייה. אותו הדבר לגבי אנשי רשות הסביבה. כל אדם שבמדינת ישראל נושא תעודה בנושא של אכיפת חוק, יהיה מוסמך לרשום דוח כזה. יהיה צריך לחוקק חוק או להסמיך את האנשים האלה, והשר יכול לעשות זאת – דרך אגב, כל שר יכול לתת הסמכה כזאת - כדי שאותו אדם יוכל לתת דוחות בנושא איכות הסביבה.

אתה יכול לתת את הדוח רק כאשר אתה רואה מישהו שמשליך את הפסולת.

נכון. לחילופין, יש הרבה משאיות שנוסעות כאשר הברזנט פתוח ומבינים שהן לקראת השלכת הפסולת. גם להן אפשר לתת דוחות.


לקבלנים הקטנים יש בעיה והיא עלות ההטמנה. עלות ההטמנה במדינת ישראל יקרה מאוד, וזה אמור גם לגבי גזם, גם לגבי אשפה וגם לגבי פסולת בניין. כאחד שהיה פעם יושב-ראש רשות נתקלתי בזה וזה גרם לי לבעיות בתקציב העיר. לכן היה צריך להוזיל באיזושהי דרך את עלות ההטמנה. אני חושב שמצד אחד נאכוף כמו שצריך ומהצד השני נוזיל את עלות ההטמנה, נוכל להתקרב לדבר שהוא בר ביצוע.


לא דיברו כאן על בקבוקי הפלסטיק. אני גר בפתח-תקווה ואין מספיק מכלי מחזור בעיר. פעמים רבות אני מגיע עם הבקבוקים שלי ואני רואה שהמכל מלא ואז אני צריך ללכת למכל אחר שנמצא במרחק של קילומטרים. אם תעשו מאמץ בנושא הזה, תבורכו.


אני אשמח מאוד לשתף פעולה בכל נושא של איכות הסביבה והחמצן הנקי במדינת ישראל.

תודה רבה גבירתי היושבת-ראש, אני מברך אותך על כך שאת מנהלת את הישיבה הזאת. אני יודע שענייני בריאות מאוד קרובים ללבך.

אני מצטרף לברכות.

אני חושב שיש בזה משהו מאוד סמלי ומאוד חשוב כאשר נדמה לי שהישיבה הראשונה של הוועדה שאת מנהלת אותה מתרחשת דווקא בחיבור בין סביבה ובריאות. אני בכלל חושב שזה באמת המסר העקרוני החשוב ביותר שהוועדה הזאת בעצם צריכה להוציא מהדיון היום. ענייני סביבה אינם רק ענייני ועדת הפנים והגנת הסביבה אלא ענייני סביבה הם בוודאי ענייניה של ועדת הבריאות ואני מאוד הייתי מקווה שבקדנציה הזאת – ואני מקווה שהדברים גם יועברו ליושב-ראש הקבוע – ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תראה את עצמה כגורם וכזירה מרכזית של דיונים סביבתיים ככל שהם נוגעים בבריאות וכמעט כל נושא סביבתי נוגע בבריאות.


אם כן, כאמור, אני קודם כל מברך על הדיון ברמה העקרונית ואני מברך גם על הנושא שהוא נושא מאוד מטריד ומאוד מציק. אני מתנצל שלא הגעתי בתחילת הדיון ושאני גם אצא לפני סיומו כי אנחנו ביום הסביבה היום רצים מוועדה לוועדה.


אני רוצה להעיר שלוש הערות עקרוניות. ההערה הראשונה היא שאין ספק שיש אצלנו מחסור אמיתי באתרים לטיפול בפסולת. המחסור הזה איננו קשור דווקא להטמנה. הטיפול בפסולת היום יכול להיעשות במגוון של דרכים יותר מתקדמות בהטמנה. דווקא מבחינה זאת אני לא הייתי מצטרף, חבר הכנסת ביבי, לרעיון להוזיל את עלויות ההטמנה כי יש לנו גם ערך בזה שהעלות הגבוהה תגרור אנשים לפתרונות יותר מתקדמים.

כאשר דיברתי על הטמנה, התכוונתי להוזיל את כל סוגי הטיפול.

בהחלט.


הנקודה השנייה. אין ספק שיש לנו בפרשה הזאת הזנחה מאוד מאוד קשה ששותפים בה גם רשויות המדינה וגם השלטון המקומי. אתרי הפסולת הפירטיים, במיוחד בגליל, אבל לא רק בגליל, הולכים ומתרבים, בחלקם אנחנו יודעים על האתרים האלה מזה זמן. שריפת פסולת מתרחשת לא רק מאתמול ולא רק משלשום. הנזקים הבריאותיים שלה הם ידועים ומוכחים ולכן זאת הזדמנות לקרוא לכל הרשויות – אני שמח שנמצא כאן גם סמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה – לפעול בצורה הרבה יותר נמרצת נגד האתרים הפירטיים האלה.


זה מביא אותי לנושא האחרון והוא נושא האכיפה. המשרד להגנת הסביבה הוא תמיד הכתובת הטבעית שלנו לביקורת ולטענות, אבל יש משהו מטעה בהתייחסות הזאת. המשרד להגנת הסביבה הוא משרד מאוד קטן עם תקציבים מאוד מוגבלים והיכולת שלו באמת לבצע אכיפה אפקטיבית ונמרצת בכל רחבי הארץ מוגבלת. לכן בקדנציה הקודמת חוקקנו חוק מאוד חשוב של אכיפה סביבתית שנותן סמכויות מקבילות לרשויות המקומיות לבצע אכיפה בכל החיקוקים הסביבתיים שקיימים בישראל היום וגם נותן לרשויות המקומיות את התמריץ כי הכסף שהפקחים שלהם יגבו מהאכיפה הזאת ילך לקופתם. בעצם העתקנו לתחום הסביבתי את המנגנון שעובד בצורה כל כך אפקטיבית בתחום החניה. והנה הממשלה החדשה אתמול, לקראת יום הסביבה, מביאה לכנסת הצעת חוק שמבקשת לדחות בחצי שנה את יישומו של חוק האכיפה הסביבתית. אני חושב שזה מסר עצוב ומקומם. כמובן שהתירוץ הוא שהם לא נערכו לחוק, ואם הם לא נערכו לחוק, נדחה את החוק. צריך להבין שקודם כל ממשלת ישראל צריכה להיות הגורם שמציית לחוקים ונערך כדי ליישם אותם. הרי אם אזרח לא יבצע את החוק בטענה שהוא לא הספיק להיערך, הוא ילך לבית סוהר, אבל כאשר ממשלה עושה את זה, היא חוזרת אל הכנסת ואומרת שנדחה את החוק. אני חושב שזה מסר מאוד מצער ומאוד מקומם ואני מקווה שאכן חוק האכיפה הסביבתית ייכנס לתוקף ואז לרשויות המקומיות יהיה גם אינטרס מובנה לקדם את האכיפה גם בנושא החשוב הזה.

אני מצטרף לברכות של חבר הכנסת דב חנין על קיום הדיון בנושא שבאמת מקשר את הנושא של ועדת הבריאות ואיכות הסביבה. בדרך כלל התחלנו אי שם לפני שנים בוועדת הפנים ואחר כך קראו לה ועדה לאיכות הסביבה. היום היא נמצאת יותר בנושא של כלכלה.


אני אזרוק כמה נושאים ואשמח מאוד אם הם יעלו בוועדה הזאת כמו הנושא של שריפות. שליש מהדיוקסינים שהוזכרו קודם ונמצאים בארץ, מקורם בשריפות לאו דווקא של פסולת אלא שריפות חקלאיות של גזם חקלאי. זה נושא שנעשה בו הרבה. זה גורם עוד הרבה יותר גדול מאשר הפסולות שראינו. הנושא השני הוא האתרים הפירטיים והנושא השלישי הוא מה שנקרא הזיהום חוצה גבולות כאשר חלק מאותם אתרים פירטיים שנשרפים באזורים מסוימים אבל הזה של הזיהום לא מכיר גבולות והדבר הזה נודד מצד לצד ובעצם כל התושבים נפגעים מזה.


אני אתרכז בנושא האתרים הפירטיים שגם הם מרוכזים בעיקר בשני מוקדים גדולים ואכן לצערי זה באמת במגזר הערבי והבדואי. הריכוזים הגדולים נמצאים בגליל ובנגב. באזור המרכז אתרים פירטיים כמעט ולא בנמצא. כ-500 אתרים היו לפני עשור, כאשר לכל ישוב כמעט היה אתר. כל האתרים הפירטיים הגדולים על בסיס יומי, שיום יום הגיעו אליהם משאיות ונשפכה אשפה, האחרון שבהם נסגר בשנת 2002 והיום יש 11 אתרים – נקרא לזה חמישה כוכבים – שהם סטייט אוף זה ארט מבחינת איכות סביבה.


במקביל לזה יש את אותם אתרים עליהם אנחנו מדברים עכשיו בדיון. נושא הדיון נוצר ונגרם לא בגלל זה שאין אתרי פסולת או פתרונות קצה אחרים. למשל, במחוז הצפון, הזכירה ליאורה, יש ארבעה אתרים ויש עוד שלושה מפעלי קצה שממחזרים. יש בעפולה, קומפוסט 2000 וכן הלאה. יש שבעה אתרים באזור הגליל שהמרחק הגדול ביותר של כל ישוב לאיזשהו פתרון קצה הוא שלושים קילומטרים. כך שהפריסה של שבעה אתרים, אם זה למחזור ואם זה להטמנה, אין בעיה דווקא באזור המרכז. הצפוני ביותר הוא באזור יבלין והדרומי ביותר הוא באזור באר-שבע. בכל הקטע הגדול הזה, בין הגליל לבין באר-שבע, אין אף אתר הטמנה אחד במדינת ישראל ומשנעים את הפסולת.


הבעיה נובעת מחוסר החוסן הכלכלי של הרשויות המקומיות. איכות הסביבה עולה כסף. כאשר הרשות המקומית, מטבע הדברים, ברמות סוציו-כלכליות נמוכות, כאשר אחוזי הגבייה הם בין 5 ל-15 או 20 אחוזים במקרה הטוב, כמובן שסדרי העדיפויות של הרשות הם קודם תשלום משכורות, אחרי כן חינוך, אחרי כן אספקת מים ובסוף התור עומד הנושא של הפסולת והביוב. לכן הפסולת והביוב נפגעים בצורה הקשה ביותר. מטבע הדברים הרשות המקומית, זאת אחריותה לטפל בזה, וזאת רק אחריותה, למרות שלאחרונה ניסו לטפל בנושא של תאגידי מים וביוב, ולהפקיע במידה רבה את הנושא של מים וביוב מהתקציב הרגיל של הרשות, כך שזה יהיה משק סגור. בנושא הזה יש רעיונות, אבל כנראה שזה לא יקרה, לנסות להקים רשות שתטפל בפסולת. אני לא חושב שזה יקרה מהר.


כל עוד המערכת הכלכלית של הרשות המקומית היא כזאת, אנחנו נראה את הדברים האלה קורים. לרוב הרשויות האלה יש תחנות מעבר ותחנות המעבר אמורות לשנע מהמשאית הקטנה למשאית הגדולה אבל כאשר יש חסרון כיס, תחנת המעבר הופכת למזבלה וכשהיא מתחילה להצחין, יש מי שבא ומעלה אותה באש.

אתה מתאר מצב קיים.

נכון.

עכשיו תאמר מה אפשר לעשות.

שני דברים אפשר לעשות. או שהמדינה תכניס את ידה לכיס העמוק שלה ותממן את הדברים האלה אבל זה לא יקרה.

בדיוק. נהיה פרקטיים.

נכון. זה לא יקרה. יש לנו ניסיון בזה ואנחנו רואים שבחלק מהרשויות, שם מונו ועדות קרואות, אם ניקח את העיר כרמל ואם ניקח את ירקא – אני מדבר על הדברים של החודשים האחרונים – בסיטואציה הפוליטית פנים-יישובית מצליחים לעתים להגיע להסדרים מהסוג הזה. בשני הישובים האלה אנחנו פעלנו.

במסגרת המשרד להגנת הסביבה יש תקציב מסומן?

אין תקציב מסומן לנושא הזה אבל יש לנו את הכלים. הנושא הזה כל כולו שייך למשרד הפנים.


בנושא של ירקא, שם היה הר זבל שנשרף באופן תדיר כבר שנה וחצי, הוצאנו צו ניקוי. הרשות המקומית לא ביצעה את צו הניקוי ואז סמכותנו היא להיכנס לנעליה ולבצע את זה. הלכנו וביצענו זאת. זה עלה לנו קרוב למיליון שקלים ואת הסכום הזה קיבלנו ממשרד הפנים. ביצענו את הניקוי עם קבלן שלנו ואכן ניקינו את השטח.

זה לקח עשר שנים.

על מנת שהדבר הזה לא יחזור על עצמו היה צריך לשנות תפיסת עולם. ראשית, לסגור את תחנת המעבר כי במרחק של שמונה קילומטרים מהישוב הזה יש פתרון קצה מסודר והיה צריך לגרום לכך שהמשאיות תיסענה ישר לשם.

השלטון המקומי הוא זה שצריך לסגור את תחנת המעבר?

נכון. תחנות המעבר האלה אכן תיסגרנה. הרשות המקומית היא הכתובת. הרשות המקומית צריכה לקבל החלטה שאותו קבלן שמטפל בניקיון הישוב, במקום לנסוע לתחנת המעבר שנמצאת בשולי הישוב, ייסע שישה קילומטרים – כמו שקורה בכל עיר אחרת בישראל כאשר המשאית נוסעת שלושים-ארבעים קילומטרים – וישפוך את זה שם. יש גם הטיפול באיסוף הפסולת בלב הכפר. בדרך כלל מדובר בסמטאות ואז, מכיוון שמשאיות גדולות לא יכולות להיכנס לשם, זה צריך להיעשות באמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים. יש לזה פתרונות כמו שמצאו בעכו, בירושלים, בנצרת ובמקומות אחרים. יש לזה פתרונות טכנולוגיים וזה לא דבר מסובך.

מה עמדת המשרד מעבר לזה שהוא מעביר את זה לרשויות המקומיות?

לקחנו עשרה אתרים במחוז הצפון והגענו עם מנכ"ל משרד הפנים הקודם, אריה בר, להסדר לפיו הוצאנו להם צווי ניקוי. הם לא ביצעו את צווי הניקוי ואנחנו הודענו להם שאנחנו הולכים להיכנס לנעליהם בכספי האיזון שאלה בעצם הכספים שאמורים להגיע אל הרשות המקומית, כך שבעצם יד המדינה נכנסת לתוך כיסה של הרשות המקומית, מעבירים אלינו את הכסף ומבצעים את הניקוי. במשך שנים זה לא ניתן היה להיעשות מהסיבה הפרוזאית שיש מה שנקרא חוק הנושים. כל רשות כזאת, יש לה נושים רבים ולכן לא יכול להיות שהמדינה באה מהצד ולוקחת לפני כל יתר הנושים. עכשיו זה נעשה בעשר רשויות. זאת לא פעולה קלה, זאת לא פעולה שתמיד היא נכונה, כי אם לא תהיה כאן מערכת שלמה של טיפול באתרי הפסולת ומציאת פתרון של החוסן הכלכלי או חוסר החוסן הכלכלי, הדברים לא יכולים להיעשות.

אין משהו שהוא בין-משרדי בנושא הזה שבין פנים והגנת הסביבה?

כן, יש. זה המנגנון. אנחנו מבצעים את צו הניקוי. אנחנו מבצעים אותו בכספי משרד הפנים.

אין ספק שמדובר בנושא חשוב ביותר. כל מי שמכיר את האתרים האלה יודע איזה נזק אמיתי הם גורמים לסביבה, בעיקר לסביבה הקרובה. יש שריפה, יש הטמנה ויש מחזור והיה עדיף אם כולם היו ממחזרים בארץ את הפסולת, אבל לא זה המצב. מטמנה מוסדרת, לפחות היא עדיפה על שריפה שפוגעת גם במים התת-קרקעיים אבל גם גורמת לשחרור טוקסינים וחומרים רעילים.


אי אפשר לומר שהמצב גרוע כאשר הממשלה לא נוקטת באמצעים של אכיפה ושל אלטרנטיבה. צריך למצוא אלטרנטיבה למקומות האלה. לכן גם אתם במשרד להגנת הסביבה וגם הממשלה צריכים למצוא אתרים. היו אתרים כאלה נדמה לי בקלנסאווה ובטייבה שנסגרו, אבל עד אז הם גרמו נזק אדיר לסביבה והלחץ הציבורי, לחץ התושבים, הוא שגרם בסופו של דבר לסגירתם. תסגרו כל אתר שהוא אתר פירטי אבל תנו מענה לצרכים של התושבים.

אני רוצה להגיב על דבריו האחרונים של חבר הכנסת חנין לגבי האכיפה הסביבתית. חוק האכיפה הסביבתית נחקק לפני שנה ביוני 2008 ואמור להיכנס לתוקף ב-11 ביוני 2009. האחריות העליונה על ביצוע החוק והכשרת הפקחים היא על שר הפנים. מרגע שנחקק החוק, אנחנו פנינו מספר פעמים למשרד הפנים וביקשנו להתחיל לפעול ולהכשיר פקחים לנושא הזה. זה חוק מורכב והוא מורכב מאגד של 17 חוקים סביבתיים שעומדים לעבור מאחריות הרשות המקומית. צריך להכשיר את הפקחים ולהסמיך אותם. מדובר כאן באחד החוקים אולי המורכבים ביותר שקיימים בנושאים הסביבתיים. לצערנו רק בינואר-פברואר החל משרד הפנים לפעול בנושא. הוקמה ועדה בין-משרדית שאנחנו שותפים בה לבניית סילבוס להכשרת הפקחים האלה והסמכתם.


אנחנו בעיצומו של תהליך. הכוונה היא להכשיר מאות פקחים ברשויות המקומיות אבל הליך הכשרה של פקח כזה לחוק הספציפי הזה הוא כעשרים ימי לימוד.

יש תקצוב לכך?

מאחר שמדובר במשרד הפנים, אנחנו לא נכנסים לעניין התקציבי. משרד הפנים אמור לממן את כל הנושא הזה. גם הרשויות המקומיות ישלמו עבור כל פקח סך של 3,500 שקלים להכשרתו וזה סכום גבוה מאוד. אנחנו נבקש ממשרד הפנים לסייע בידינו בנושא.


אני רוצה לומר למה בעצם פנה משרד הפנים והמשרד לאיכות הסביבה הסכים לכך שאכן צריך לדחות את יישום החוק בחצי שנה. החוק קובע שב-11 ביוני, עם כניסתו לתוקף, פוקעים חוקי העזר הסביבתיים ברשויות המקומיות שהם מקבילים לחוק הארצי הזה. אז, מאחר שלא הוכשרו ולא הוסמכו הפקחים עדיין, ייווצר ואקום אכיפתי ולא יהיה מי שיאכוף את החוק, דבר שיגרום לחריגה בארץ בנושא הזה. משרד הפנים התעשת, הבין מה עומד לקרות כאן והחליט על דחייה של חצי שנה בכניסת החוק לתוקף ועשה זאת בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה. אנחנו כבר בעיצומו של התהליך של הקצאת הפקחים לנושא הזה. עוד מעט יתחיל תהליך הכשרתם ואנחנו מקווים שב-1 בינואר 2010, מאות פקחים יוכשרו ויוסמכו לאכוף את החוק הזה.

הגבת רק לדבריו של חבר הכנסת חנין. אני רוצה לשאול בנושא שלכם, כמרכז השלטון המקומי, ואני מתייחסת למניעה ולא לאכיפה כאשר כבר קיים המפגע. מה אתם עושים על מנת למנוע את הדבר הזה? או שאתם בכלל לא מעורבים בנושא של מניעת השפיכה. האם אתם אומרים שזה פירטי אבל הרשויות המקומיות עניות ולכולן אין כסף ולכן נשליך את הפסולת שם?

הולך ומתפתח הנושא של משטרות עירוניות. בראשון לציון זה כבר קיים ובעוד מקומות. מדובר בפורום מאוד מאוד גדול כאשר בכל עיר יהיו 150-200 שוטרים במשטרה המקומית. אני חושב שגם אותם צריך להסמיך וזה קל מאוד. שר הפנים יכול לתת להם הסמכה והם יכולים לקבל הדרכה של שעה-שעתיים, כך שיוכלו גם הם להיות פקחים.

נושא הפסולת העירונית הוא נושא שמעסיק את הרשויות המקומיות בצורה רצינית ויש כוונות למצוא פתרונות. חוק היטל ההטמנה שחוקק ביולי 2007 מטיל על כל רשות מקומית שמביאה את האשפה העירונית למטמנה חוקית לשלם לא רק את אגרת ההטמנה אלא מטיל עליה היטל שמגיע עכשיו ל-50 שקלים לטונה אשפה שהיא מכניסה לתוך המטמנה. הכסף הזה מתרכז בקרן הניקיון במשרד להגנת הסביבה והיא מהווה חשבון נפרד לחלוטין שמיועד רק לנושא הזה של היטל ההטמנה. על פי כל החישובים שמוסכמים גם על הקרן, עד שנת 2010 יצטברו בהיטל ההטמנה, בסעיף היטל ההטמנה בקרן הניקיון, 220 מיליון שקלים. הכסף הזה, על פי סיכומים שלנו עם המשרד להגנת הסביבה, אחרי משא ומתן מאוד ארוך, כאשר חצי שנה עבדנו מול המשרד להגנת הסביבה בנושא הזה, 65 אחוזים מהכסף הזה שהרשות המקומית משלמת כהיטל הטמנה אמור לחזור לרשות המקומית תמורת הגשת תוכניות למחזור פסולת עירונית. המשמעות של מחזור היא הפחתת כמויות ההטמנה והפחתת כמויות האשפה העירונית שנשפכות בצורה פירטית מחוץ לאתר.

זה היה בשנת 2007 והשאלה אם זה קורה. אנחנו שנתיים לאחר מכן.

זה קורה. 140 רשויות עד היום הגישו בקשות לקרן הניקיון וקיבלו החזרים. רובן ככולן מבצעות תוכניות מחזור פנים עירוניות בתוך המגזר העירוני למחזור פסולת שהמשמעות שלה הפחתת כמויות האשפה להטמנה ושנשפכות בצורה פירטית בחוץ. היום כל אנשי המקצוע בעולם בדעה שמטמנה לא מהווה פתרון הקצה האידיאלי.

יש מעקב שלכם אחרי רשות שמקבלת החזר של הכסף שהיא אכן מייעדת אותו למטרה עבורה קיבלה אותו? גם בנושא המחזור אתם עוקבים ומוודאים שהכסף מגיע ליעדו?

לא אנחנו אמורים לעקוב אחרי זה אלא המשרד.

יש ביקורת מלאה. אי אפשר לייעד את זה לדברים אחרים אלא זה על פי חשבוניות ואנחנו משלמים לאחר מעשה, לאחר הרכישה. אנחנו גם מוודאים את זה בשטח.

זאת אומרת שהכסף אכן מגיע ליעד של מחזור פסולת ולא למשהו אחר.

אני מוכרח לומר דבר אחד למרות שאולי זאת לא הוועדה בה צריך לומר את זה. הכסף הזה יועד בחוק למטרה אחת והיא מחזור והפחתת כמויות ההטמנה. לצערנו בחוק ההסדרים שמונח כרגע על שולחנה של הממשלה והכנסת, גילינו לצערנו את סעיף 136 בחוק כאשר האוצר והמשרד להגנתה סביבה – אני מעריך שזה יותר האוצר מאשר המשרד להגנת הסביבה – קובעים שינוי בחקיקה של חוק היטל ההטמנה שמאפשר בעצם זליגת כספים מהקרן הזאת לתוך התקציב השוטף, כך אנחנו מניחים, של המשרד להגנת הסביבה לשימוש לפינוי אסבסט, לתיקון ולשיפוץ אתרים וכולי. זה כסף שיועד מלכתחילה ונצבע רק לנושא של הפחתת כמויות ההטמנה והטיפול בפסולת העירונית. נפתח הפתח לזליגת הכספים האלה מסעיף היטל ההטמנה בקרן הניקיון לתוך התקציב השוטף של המשרד להגנת הסביבה. אם המשרד יבוא ויאמר לנו שכוונתו שהרשויות המקומיות ישתמשו בכסף הזה, מתוך ההחזר שהן מקבלות, גם לצורך פינוי אסבסט וכולי, אז בבקשה, שזה יופיע בחוק, אבל זה לא מופיע כך בחוק. כמו שחוק הטיפול במי השופכין, הצעת מחליטים 136 של המדינה, כמו שהוא מופיע כרגע, המשמעות שלו היא זליגת הכספים האלה מקרן הניקיון אל התקציב השוטף. לצערנו יש לנו ניסיון רע עם המדינה בנושאים האלה של קרנות ייעודיות כאלה שהכסף שלהן הולך ונעלם אי שם בנבכי האוצר.

אני מברכת על הדיון שאנחנו מקיימים בוועדה. למיטב זיכרוני בתקופה האחרונה זאת פעם ראשונה שבאמת מתקיים דיון בוועדה והנושא הוא כל כך מובהק בתחום הזה. אני מקווה מאוד שעוד יהיו דיונים כאלה.


אני בהחלט חושבת שהקשר כמובן בין רווחת הציבור לבין הנושאים הסביבתיים הוא הדוק ובוודאי הנושא הספציפי הזה שמדבר על שריפת פסולת, שריפה באתרים פירטיים ושריפה בכלל. זה תחום שיש לו השפעה על בריאות הציבור בצורה הברורה והמובהקת ואין על כך חולק. מדובר בתהליך שפולט מזהמים כימיים מסוכנים ורעילים, שבסופו של דבר מגיעים לריאות של כל אחד ואחד מאתנו וכאשר מדובר באתרים פירטיים גם אין שליטה על המיקום של הדברים והאתר יכול להיות בסמיכות לאוכלוסייה. אנחנו עדים למצבים של שריפה של פסולת לעתים ליד מוסדות חינוך, ליד בתי ספר, וזאת כמובן תופעה שיש לעצור אותה. לעניין הזה כמובן צריך להוסיף גם את ההיבט של פליטת גזי החממה שנמצא כרגע בסדר היום העולמי.


אני רוצה להצטרף לכמה דברים שנאמרו כאן אבל גם לסייג אותם. קודם כל, התחושה שלנו באדם טבע ודין היא שאנחנו נמצאים באמת על סף מהפכת מחזור שתתאפשר אודות לנושא של היטל ההטמנה. כספי היטל ההטמנה זה הרבה מאוד כסף וכפי ששמענו מדובר ב-220 מיליון שקלים שהצטברו בקופה והסכום הזה אכן יכול להניע מהלך לאומי ולשלטון המקומי יש תפקיד מאוד מאוד משמעותי בו. לשמחתי הרבה דיברנו עם השלטון המקומי והגענו אתו לכל מיני הסכמות על יוזמות שהוא ייקח על עצמו. אני חושבת שבניגוד למה שראינו עד היום, כרגע יש הירתמות מלאה של השלטון המקומי ורצון וכוונה אמיתית.

לכן חשוב מה שנאמר כרגע לגבי סעיף 136 בחוק ההסדרים.

זה מאוד בעייתי.

זה דבר שצריך לראות מה לעשות אתו.

בעניין הזה צריך לומר כמה דברים. קודם כל, כספי היטל ההטמנה אמורים לחזור אל השלטון המקומי לפי הסיכומים שהיו עת החוק הזה חוקק לפני כשנתיים. הכסף הזה אמור לחזור לפי קריטריונים שאמור היה המשרד להגנת הסביבה לפרסם והוא אכן פרסם אותם. אנחנו סבורים שיש בעיה עם הקריטריונים האלה מכיוון שהם אינם מאפשרים להשתמש בכסף לפתרונות קצה שהם חשובים בתחום של פסולת אורגנית ובעניין הזה העברנו מסמך.

35 אחוזים מהכסף אמורים להגיע לפתרונות קצה.

כן, אבל הקריטריונים אינם מאפשרים פתרונות קצה קטנים, ישימים ומיידיים אלא דברים שייקח הרבה מאוד זמן ליישם אותם. לכן אני חושבת שכן צריך לתת מענה גם לטווח הביניים ובעניין הזה פנינו אליכם ואנחנו מקווים מאוד שגם נגיע להסכמה בעניין הזה. כאמור, הקריטריונים ליישום ולמימוש כספי היטל ההטמנה חייבים להיות כאלה שיאפשרו באופן המיידי פתרונות קצה לפסולת כי אם הרשויות המקומיות יאספו ואפילו יפרידו את הפסולת בתוך הערים, כפי שאנחנו רואים בכל העולם, ולא יהיה פתרון קצה, בעצם לא עשינו שום דבר.


בטיוטת חוק ההסדרים שראינו יש סעיף שמאפשר להשתמש בכספים האלה למטרות נוספות.

סעיף 136.

כן. הכספים לא יהיו רק למטרה המוסכמת אליה מתייחס החוק. בעניין הזה פנינו למשרד להגנת הסביבה והבענו את הדאגה שלנו מעצם המצב שייווצר, שהכספים האלה בסופו של דבר לא יגיעו לתהליך הזה ואז המהפכה הגדולה שציפינו לעשות בעקבות כספי היטל הטמנה לא תצא אל הפועל. בהקשר הזה אני מקווה מאוד שיש אוזן קשבת במשרד ושהם יבינו את הכשל שהתיקון הזה יוצר. חייבים באמת לתת את הדעת לעובדה שהכספים האלה ישמשו למטרה לשמה אנחנו היינו שותפים בזמנו ליוזמת החקיקה. המטרה היא שתהיה הפרדה במקום של הפסולת – פסולת רטובה, פסולת יבשה – כמו שאנחנו רואים בכל המדינות המפותחות ושבסופו של דבר יהיו פתרונות קצה שהיום חסרים בעיקר לפסולת האורגנית, שזו הפסולת העירונית וכמובן גם לפסולת אחרת כמו פסולת בניין שהיא תופעה קשה מאוד היום. כולנו הרי עדים לשמורות טבע בהן אנחנו מוצאים ערמות של פסולת בניין שהגיעו לשם כי בעצם לא הייתה אכיפה, כי לא היה פתרון קצה וכי זאת הייתה הדרך הקלה של הקבלן להיפטר מהפסולת שלו.


אני רוצה לומר עוד מילה אחת על שריפה. שריפה פירטית היא קטסטרופה, היא דבר נוראי, אבל גם שריפה כשהיא לא פירטית, במדינת ישראל של ימינו, אנחנו חושבים שאין לה מקום והיא בעייתית מאוד מאוד. אנחנו קוראים למשרד להגנת הסביבה לגבש מדיניות עם סדר עדיפות לטיפול בפסולת ולתת את העדיפות העליונה קודם כל להפחתת הפסולת במקור שזה אומר לחוקק חוק אריזות שיפחית את כמות האריזות, שיפחית את כמות הפסולת, והדבר השני הוא כמובן ללכת לכיוון של מחזור ובהקשר הזה לתת מענה של פתרונות קצה שהם אינם הטמנה. מחזור של סוגי פסולת כדי גם להניע תהליך של כלכלה ירוקה. למשל, פסולת הבניין, אנחנו יודעים שאפשר להשתמש בה למצעים, אנחנו יודעים שיש לזה ערך כלכלי. פסולת אלקטרונית, כל המתכות, המחירים של המתכות עולים ומאמירים בעולם ובארץ עדיין הפסולת האלקטרונית מגיעה להטמנה וזה בלי שום סיבה ובלי שום הגיון כלכלי. זה דבר שצריך לפתור אותו. צריך לגבש מדיניות כזאת שתשים את השריפה, אם בכלל, בתחתיתו של סדר העדיפות של משק הפסולת בישראל.

אני גרה באחד הישובים שליאורה הציגה במצגת וסובלת מהמפגע הזה באופן אישי כמו ליאורה שעוברת בדרך ונושמת את המפגע הזה שאפילו מגיע לבית שלה. אני רוצה להתמקד יותר בנושא של הפתרונות ולומר למה הפתרונות האלה של צווי הניקוי הם לא כל כך טובים.


ראשית, המציאות הראתה, כפי שחברנו מהמשרד להגנת הסביבה אמר, שצווי ניקוי בדרך כלל הם כמו אקמול שעוזר לשנה-שנתיים אבל המפגע חוזר שוב על עצמו ואפילו בצורה יותר חמורה.


המגרעת היותר קשה של צווי ניקוי לדעתי היא שהם מהווים פגיעה באזרח הקטן, במיוחד האזרח הישר שמשלם את כל המסים שלו ופועל כפי שנדרש ממנו, כי צווי הניקוי האלה יורדים מהתקציב של החינוך ושל הפיתוח שהאזרח אמור לקבל דרך המועצה המקומית בה הוא מתגורר.


אנחנו מנסים בעמותה שלנו, ביחד עם מחוז צפון של המשרד, לשתף פעולה עם הרשויות המקומיות במטרה לתווך בין הרשות לבין משרד הפנים כדי למצוא פתרונות. לא הגענו לשלב של דיבור על מחזור ופתרונות מתקדמים ברשויות האלה. ברשויות הערביות המודעות לנושא בשלב יותר מאוחר מהקיים במדינה, כך שאין לדבר על הפתרונות האלה כאשר אין איסוף סדיר של הפסולת למשל מבתי הישוב. כאשר אוספים פסולת פעם בחודש או פעם בחודשיים, לאזרח הקטן אין היכן לזרוק את הפסולת שלו אלא הוא נאלץ לחפש פינה ואפילו אם זה ליד מטעי הזית שלו ושם לזרוק את הפסולת. הרשויות המקומיות עצמן, ראשי הרשויות והתברואנים ברשויות האלה, לא מודעים ולא כל כך מקצועיים באופן שיקנה להם דרך לגייס תקציבים על מנת לטפל בבעיה.


הייתי מצפה מהמשרד להגנת הסביבה שייתן יותר הסברה גם לתושבים וגם לרשויות עצמן איך להגיע לתקציבים אתם יהיה אפשר לטפל בבעיה ולעשות זאת דרך למשל קולות קוראים ואני יודעת מניסיוני עם ראשי רשויות מקומיות ערביות שהם לא יודעים בכלל מה זה קול קורא. הם שומעים את המילה הזאת ולא מבינים מה זה ועל מה מדובר. הם כנראה מקבלים עלונים או דפים ואף אחד שם לא מבין מה הם אומרים. יש נתק מוחלט בין הרשויות לבין משרדי הממשלה.


יש מקרים בהם עוד רשויות המדינה שותפות לבעיה כמו למשל מינהל מקרקעי ישראל. חלק גדול מהאתרים האלה נמצאים על שטחי המינהל ובדרך כלל הפסולת שם לא שייכת לרשות מקומית אחת אלא לכמה רשויות כאשר לרשות מקומית אחת אין יכולת לפקח על השטח הזה כי הוא שייך למינהל. המינהל בדרך כלל שותק ורק ברגע שיש לו תוכניות מסוימות לגבי פרוייקט מסוים של בנייה על השטח, אז הוא מתעורר ומנסה לפעול.

לכן אנחנו אומרים שהאכיפה צריכה להיות משולבת.

גם באשקלון יש לנו בעיות בתחום זיהום אוויר. הנקודה שהועלתה כאן לגבי הנזק בריאותי, אין ספק בכך וזה אכן נכון. אני רוצה להצביע על נקודה שהיא קשורה לכך. יש לנו מידע ברור לגבי הנזק הבריאותי אבל אין לנו מידע על הכמות. דיברו כאן רק בשפה איכותית ולא כמותית. צריך לבדוק כמה זה מזיק, כמה אנשים נפגעים, לאיזה טווח, הבעיות האקוטיות, בעיות כרוניות, בעיות ממאירות. הדברים האלה זקוקים להתייחסות ואני חושב שיש בהם עניין לא רק על מנת לדעת אלא גם לצורך תכנון משאבים והגדרה של עוצמת הבעיה.


משרד הבריאות היום מניע איזשהו הליך של הקמת מחלקה לאפידמיולוגיה סביבתית אבל מעבר לכך יש פה מקום לעידוד של הגישה הזאת של בדיקה ומחקר כמותי כדי לדעת כמה זה משפיע ולא רק השאלה האם, שאין עליה ספק.

יש לנו קונצנזוס ואנחנו מסכימים שמדובר במפגע תברואתי-בריאותי וזה חד-משמעית.


אנחנו נאלצים לסיים את הישיבה. אני רוצה להודות לכל מי שהעלה את הנושא היום לסדר היום. ברור לחלוטין שזה דבר שנוגע לא רק לוועדה הזאת אלא זה משהו שהוא חובק ועדות אחרות, כמו כל הנושאים שקשורים באיכות הסביבה.


הוועדה רואה בחומרה רבה תופעה של אותם אתרי פסולת פירטיים הפועלים ביישוב בהכוונת הרשויות המקומיות.


הוועדה רואה בפעולת האתרים מפגע תברואתי ובטיחותי חמור ביותר.


הוועדה קוראת למשרדי הפנים, ביטחון פנים, הגנת הסביבה והשלטון המקומי להגביר את פעולות הפיקוח והאכיפה לטיפול באתרים הפירטיים.


הוועדה קוראת למשרד לאיכות הסביבה להקים ועדה בראשותו ובהשתתפותם של נציגי משרד הפנים, משרד הבריאות, הרשויות המקומיות, נציגי ארגונים אזרחיים הפועלים למען איכות הסביבה, למתן פתרונות לתופעה של אתרי הפסולת הפירטיים.


הוועדה קובעת שכניסתו לתוקף של חוק האכיפה הסביבתי בינואר 2010 אכן יהיה תמריץ לרשויות המקומיות למנוע הקמת אתרים פירטיים.


הוועדה שמעה בדאגה על הניסיון לשנות ולעקוף את מטרת היטל ההטמנה באמצעות סעיף 136 בחוק ההסדרים. על מנת להשאיר את הדבר הזה לא באוויר, אני מבקשת שהוועדה תתכנס בעוד חצי שנה, אחרי שייכנס התיקון של ינואר 2010, לישיבת מעקב על מנת לראות מה קרה, גם אם הספקנו להסיר את מורא סעיף 136 מחוק ההסדרים שכרגע זה רק נשמע כאן, וגם מה שונה בעקבת כניסתו של החוק. לכן ייקבע דיון נוסף לאחר ינואר 2010.


תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00