PAGE
7
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

9.6.2009


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 21

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"ז בסיון התשס"ט (9 ביוני 2009), שעה 12:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) בנושא דחיית תשלומים למשפחות אומנה

הצעתה של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס

חברי הוועדה: חיים כץ – היו"ר

אורלי לוי-אבקסיס

שלווה ליבוביץ, מפקחת ארצית למשפחות אומנה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דבורה שיאחי, סגן חשב משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דניאל שיימס, תקציבן האגף לשירותים חברתיים ואישיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

פאני קרוגליאק, חשבות משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עידו בן-ששון, אגף החשב הכללי, משרד האוצר

עו"ד יפעת בויאר, המועצה הלאומית לשלום הילד

טליה חלף, מנהלת תחום אומנה, אור שלום

אורית עמיאל, מנהלת שירות אומנה, מכון סאמיט

מאג'ד אלנעמי, משפחת קלט חירום, מכון סאמיט

וילמה מאור

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) בנושא דחיית תשלומים למשפחות אומנה

הצעתה של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו דנים בהצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס בנושא דחיית תשלומים למשפחות אומנה.

הנושא שביקשתי להעלות היום הוא נושא שלדעתי חשוב, גם מבחינת הילדים. כאשר אנחנו מדברים על החלופות, כאשר ילדים מוצאים מהמשפחות. כאשר מתרחש איזשהו אירוע טראומתי כזה או אחר או בגין איזושהי התעללות נמשכת, הם מועברים למשפחות אומנה. חלקם מועברים למשפחות קלט חירום שאלה הן משפחות שערוכות יום ולילה לקלוט את הילדים עד שלשה חודשים, עד שתימצא להם משפחת אומנה כאשר אצלה כמובן הם ישהו לפרק זמן הרבה יותר ארוך.


מדובר בכך שרוב התקציבים שאמורים להגיע לא מגיעים בזמן. אנחנו מדברים גם על משפחות אומנה רגילות שהתקציבים שם נתקעים ומעוכבים. הגיעו אלי באופן אישי סיפורים של אנשים שעשו אבחונים לילדים שנמצאים אצלם באומנה, שנת הלימודים מסתיימת והם עדיין לא קיבלו את ההחזרים.


אני מדברת על משפחה שקולטת אליה ילדים אחרים ובינתיים היא צריכה מהתקציב המשפחתי שלה להוציא את ההוצאות, וזה סכום לא מבוטל. הרבה פעמים זה מצטמצם ולא נותנים באמת מה שצריך אלא מה שאפשר. הרבה פעמים הכסף מגיע אחרי שהילד כבר לא באותה משפחה. זאת אומרת שרוב הכסף לא מוצא על הילד אלא מה שיש למשפחה באופן השוטף להוציא.


אנחנו מדברים על אבחונים של ילדים – ואנחנו יודעים שרבים מהילדים האלה סובלים מהפרעות כאלו ואחרות – וזה דבר שעולה לא מעט כסף. אני יודעת, אני הייתי צריכה לעשות לבת שלי אבחון כזה, שזה עולה בסביבות האלפיים שקלים. כשאומרים למשפחת אומנה ללכת ולהוציא את הכסף הזה ושאחר כך היא תקבל החזר, לא תמיד ביכולת המשפחה להוציא את הסכום הזה מה עוד שאנחנו מדברים על משפחות שהן די ממוצעות מבחינה כלכלית. למדינה יש אינטרס שיהיו כמה שיותר משפחות אומנה. קודם כל, לילד זה מדמה איזושהי מסגרת של בית. איך שלא נסתכל על זה, גם אם זה לא הבית הטבעי, זה איזשהו סוג של משפחה, של בית ואפילו המיטה הקבועה. הדמויות שם לא מתחלפות ויחסית הן קבועות. בבית יש את הדמות של ההורה, או של מנהל הבית, לעומת הפנימיות, שם הילד צריך להתחלק עם הרבה יותר ילדים, שם יש מדריכים ולך תמצא את המקום שלך ואת האפשרות להתחבר או לנהל חיים נורמליים.


לפי הנתונים שאני רואה משפחות אומנה יותר זולות למדינה אבל יש מחסור במשפחות אומנה ואולי זה בגלל שהכספים לא מגיעים בזמן ואולי בגלל זה שאנשים מכירים את הבעייתיות.


אני אתן דוגמה. ההוצאות – ותקנו אותי אם אני טועה – של המדינה עבור חודש של אחזקת ילד במסגרת של משפחת אומנה הן בסביבות 3,000 שקלים.

3,500 שקלים.

כמה עולה להחזיק ילד בפנימייה?

5,500 שקלים.

בנתונים שאני קיבלתי מדובר על 6,000 ומשהו שקלים. אם אנחנו מדברים על פוסט-אשפוזי, אנחנו מדברים על סכום של 9,000 ומשהו שקלים. אם כן, כאמור, זה יותר זול למדינה לשכן את הילדים במשפחות אומנה.

כמו שנאמר בדיון הקודם שהיה לנו עם חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, יש היום כ-1,930 ילדים במשפחות אומנה כאשר 1,800 ילדים נמצאים באומנה רגילה ו-130 ילדים באומנה טיפולית. בתוך האומנה הרגילה יש לנו מה שנקרא משפחות קלט חירום שאני מבינה שעיקר הדיון יהיה עליהן וזה שונה מאומנה רגילה. אני רוצה ליידע אתכם ולומר שלפני שנתיים, בגלל הבעיות של מימון הביניים של משפחות האומנה – משפחות אומנה רגילות לא עוסקות יותר במימון ביניים – אנחנו נותנים לעמותות סל קבוע והן מוציאות לפי התוכנית הטיפולית. לכן אין מימון באומנה הרגילה וגם באומנה הטיפולית. זה לא נכון לגבי הפיגור בשיקום וזה לא נכון לגבי קלט חירום. במסה הגדולה של הילדים, המימון של ההוצאות המיוחדות כבר לא עובר דרך המשפחות אלא המשרד נותן סל ממוצע לעמותת האומנה והיא מוציאה את זה לפי התוכנית הטיפולית ומדווחת למשרד. באומנה הרגילה פתרנו את הבעיה.


אכן יש לנו בעיה עם הקלט חירום.

באומנה רגילה אין עיכוב של תשלומים?

אני כרגע מדברת על הוצאות מיוחדות. משפחה אומנת רגילה איננה מוציאה היום הוצאה לא על טיפול פסיכולוגי, לא על שיעורי עזר, לא על חונכות, אלא מי שמוציאה את ההוצאה זאת העמותה מול נותן השירות.

רק לגבי ילד ונוער.

נכון. אמרתי שלא מדובר בפיגור ושיקום בקלט חירום.


יש דמי אחזקה קבועים שזה משהו שניתן ישירות למשפחה האומנת ממשרד הרווחה, וזה סכום שנע בסביבות ה-2,000 שקלים לילד רגיל ו-3,000 שקלים לילד פוסט-אשפוזי. דמי האחזקה הקבועים ניתנים לכל הדברים שכל ילד זקוק להם כמו אוכל, ביגוד וכולי. ההוצאות המיוחדות הם אותם דברים שלא כל ילד זקוק. לא כל ילד זקוק לפסיכולוג, לא כל ילד זקוק לשיעורי עזר, לא כל ילד זקוק לחונך. באומנה הרגילה של ילד ונוער, ואלה רוב הילדים, נושא מימון הביניים של משפחות הקלט חירום נפתר על ידי המשרד במהלך שעשינו לפני שנתיים ועכשיו הוא נבדק על ידי חברת רואה חשבון. אנחנו בהחלט עוקבים אחרי זה וגם יחולו שינויים בקטע הזה.


נכון הוא שלגבי משפחות הקלט חירום של שירות ילד ונוער – ואנחנו מדברים על עשרים משפחות בכל הארץ – הנושא של ההוצאות המיוחדות עדיין עובר דרך המשפחות ואני אסביר למה.


התוכנית שלנו היא שמה-1 בספטמבר כל ילד במשפחת קלט חירום, בניגוד למה שקורה היום – כאשר מה שאנחנו נותנים לו זאת רק הגנה ואנחנו לא עושים אבחון בצורה רצינית, דבר שנעשה למשל במרכזי חירום – כל ילד שיימצא במשפחת קלט חירום, תוך 48 שעות יראה אותו רופא, תוך שבוע אחרי מה שנקרא דיון ראשון בבית המשפט וקבלת אישור יראה אותו פסיכולוג ויתחיל הליך אבחוני מאוד מסודר שעלותו, נכון להיום, עוד לא ידועה לנו. לכן פנינו לאשלים ונבנתה תוכנית שדרוג משפחות קלט חירום כאשר במשך השנתיים האלה, מה-1 לספטמבר, אשלים יממנו לנו חלקים גדולים מהאבחון ואחרי שנתיים אנחנו נבנה סל מיוחד למשפחות קלט חירום והסל יהיה סל ריאלי כי היום אנחנו לא יודעים להעריך מהו הסל הריאלי לאבחון של ילד במשפחת קלט חירום.


נכון שתקופת הביניים הזאת היא קשה למשפחות קלט חירום.

דרך אגב, אני רוצה לומר שאני חושבת שמדינת ישראל צריכה למצוא איזושהי דרך להוקיר את מה שהמשפחות האלה עושות, ובגלל משפחות האומנה. אני מכירה אישית את מאג'ד ואת העבודה שהיא באמת יוצאת מן הכלל ואני יודעת עם מה הוא מתמודד. אני חושבת שזה לא יסולא בפז ואין מעורבות חברתית יותר גדולה מזה.

לנו יש תשע משפחות קלט חירום, ביניהן מאג'ד מהמגזר הבדואי, שתכף יציג את הדברים.


לצערי מדברת שלווה ליבוביץ על תקופת ביניים אבל תקופת הביניים הזאת נמשכת
כבר שנים רבות וארוכות וזה לא יכול להימשך. אני מדברת על משפחות קלט חירום בעיקר. אנחנו פנינו לכל מי שאפשר בתחום החל במועצה לשלום הילד, למנכ"ל משרד הרווחה דאז גולדנברג, לשר הרווחה היום יצחק הרצוג, וכולם מודעים לבעיה החריפה של העברת כספים שוטפת למשפחות שעובדות עם חמישה תינוקות וילדים עד גיל 18 בבית שלהן והן מקבלות אותן כל הזמן במצבי טראומה מאוד קשים ולפעמים במצבים פיזיים מאוד ירודים. המשפחות מתמודדות עם זה שמגיעים אליהן תינוקות והן לא יודעות אפילו איך להתחיל לטפל בהן והן ללא כסף. אנחנו בעצמנו טיפלנו בשנה האחרונה במשפחות שהגיעו למצב של הגבלה בבנקים ואנחנו היינו צריכים לסנגר עליהן כדי שייתנו להן עוד קצת אשראי כדי שיהיה אפשר להמשיך ולטפל. לדעתי הצנועה זה בזיון, זה לא נכון, זה לא נכון למה שכל המערכת הזאת, כולל משרד הרווחה, מרגישים וחשים, כמו ששלווה ליבוביץ אמרה, כלפי המשפחות האלה. לא כל שכן שאנחנו גם אמונים על גיוס משפחות חדשות, ואיך אנחנו יכולים במצב כזה לגייס משפחות חדשות? כשאני שולחת למאג'ד או לאחת המשפחות שיש לנו בדרום משפחה חדשה כדי שתדע מה קורה וחייבים לספר לה את האמת, והאמת במערומיה היא קשה, שההתנהלות היא קשה וכואבת מול המערכות, אנשים לא רוצים להצטרף לנושא הזה.


זאת בעיה אחת שמאוד מטרידה אותנו. יש בעיה נוספת של ילדים שנתקעים בקלט. בממוצע אצלנו עוברים בין 100 ל-120 ילדים בשנה בקלטי החירום בלבד כאשר השנה, עד סוף מאי, לפי בדיקה שערכתי וכבר יש יותר, עברו אצלנו 131 ילדים. אני לא יודעת כרגע להסביר את התופעה הזאת, אבל זה מה שקורה היום אצלנו. יש לנו ילדים שתקועים בקלטי החירום ונמצאים בהם מעל שלושה חודשים. אמרה שלווה ליבוביץ שטווח הזמן הוא קצר וזה נכון שכך מוגדר הקלט וכך אכן צריך להיות, אבל הילדים נשארים יותר משלושה חודשים, דבר שיוצר עומס וצוואר בקבוק. ילדים לא יוצאים. אנחנו מאוד מתקשים להוציא אותם מכל מיני סיבות שקשורות למערכות.

הם בוודאי מפתחים גם קשר רגשי עמוק לאותן משפחות.

נכון.

אז הטראומה שלהם, כאשר מוציאים אותם לאחר שלושה חודשים, היא יותר קשה.

נכון. מאג'ד יספר על זה.


יש עוד נושא והוא ביטוחי בריאות לילדים שמשום מה לא רשומים במשרד הפנים, אם זה בגין היותם ילדים לעובדים זרים, תופעה שהתחילה בשנים האחרונות או בגין סיבה אחרת או בגלל שאחד ההורים הוא תושב חוץ ואז יש בעיה מאוד רצינית. אז משפחת הקלט מקבלת ילד ולא יודעת מה לעשות כשהילד צריך ללכת לרופא. אלה ילדים שהרבה פעמים מגיעים אחרי התעללות והם במצבים קשים. אני ראיתי מכתב ששלח מנכ"ל משרד הרווחה למנכ"ל משרד הבריאות ובו ביקש לאלתר לפתור את הבעיה אבל עברו כבר כמה חודשים מאז יצא המכתב הזה. אין לנו זמן ביניים, לאף אחד מאתנו ולא לילדים האלה. הילדים האלה, אין להם בכלל זמן ביניים. אנחנו צריכים לפתור עכשיו את הבעיה ולא בספטמבר ולא בעוד כמה שנים.


אני מודעת למה ששלווה ליבוביץ אומרת על ספטמבר אבל היא מדברת על מערך אבחוני ואני מדברת על הצורך בטראומה לילדים האלה שנכנסים לקליט חירום ולא רק על אבחון. אבחון זה כדי לומר מה מצב הילד כרגע אבל הילדים גם זקוקים לטיפול ולא רק לאבחון.


אלה הן הבעיות הקשות. אם תצליחו לקדם את זה, זכינו בהרבה כי הנושא הזה נמשך שנים וזה לא משהו שהתחיל עכשיו.

אני משפחת קלט חירום. ההגדרה שלי היא משפחת קלט בנוסף לעבודתי. אני עובד הוראה, אני סגן מנהל בית ספר. לפני שלוש שנים עלתה באיזושהי שיחה עם חבר האפשרות להיות משפחה מתנדבת ולקבל ילדים כאשר מדובר במשפחת קלט חירום. אולי ההגדרה של קלט חירום ואומנה, אבל אנחנו משפחת קלט החירום ולצורך כך אנחנו זמינים במשך 24 שעות ביממה, בחגים, בלילה, ביום, בכל שנייה. אנחנו מוכנים לקבל את הילדים או אנחנו חייבים כי אנחנו הסכמנו לכך. ההתנדבות שלנו באה מתוך רצון שלנו לעזור לילדים הנזקקים ולתת להם את המענה ברגעיהם הראשונים והקשים ביותר. הרגעים הקשים ביותר הם הרגעים הראשונים כאשר מדובר באלימות או בהתעללות מינית או בהזנחה או במעבר גבול, במיוחד ילדים סודנים שמגיעים לכאן. הם מגיעים אלינו בדרך כלל ללא בדיקות, ללא אבחונים, ללא התרעה של אפילו שעות.


אני רוצה לספר לכם על המקרה האחרון. לפני שבוע התקשרו אלי ממכון סאמיט, ואני אחד ממנו, ואמרו לי שקיבלו מקיבוץ אילות, ליד אילת, מפקיד הסעד, הודעה על כך שצריכים להעביר שני ילדים או מספר ילדים כאשר שניים מהם צריכים להגיע אלי. אני גר ליד באר-שבע ואני מייצג את המשפחות לא במגזר הבדואי אלא אני מייצג את משפחות קלט ששייכות לפחות למכון סאמיט.


בשעה 12:30 בלילה, ליד תחנת המשטרה, ברחבה שם, קיבלתי שני ילדים סודנים שהם במצב קשה ביותר אחרי התעללות, אחרי ניסיון של האימא לחנוק אחת מהבנות, ילדה קטנה שהיא לא אצלי אלא עברה למשפחה אחרת שגם היא משמשת משפחת קלט מהמגזר שלנו. חוץ מהמידע שיש לו או חוץ ממכתב או היתר של פקיד הסעד שהוא מעביר אלי, לא קיבלתי כל מידע אחר. הגעתי הביתה והילדים האלה צריכים להיכנס למשפחה, לחדרים שלהם, לתוך המשפחה שלי, לגור עם הילדים שלי. תארו לעצמכם ששעות אחרי כן גילינו משהו מדהים שאני לא יודע איך לא ראו את זה בגן בו הם היו קודם לכן. אצבעות הילדה – היא בת 4 – מכופפות בצורה כזאת שלטענתה זה נגרם לה מהמגהץ על ידי האימא. לקחתי אותה בבוקר לבית החולים וזה היה לפני חודשים. זאת אומרת, לך תדע באיזה מצב היא הייתה עד שהפצע הזה הגליד. לילדה אין ביטוח רפואי, אין לה אימא ואין לה אבא אלא אנחנו המשפחה האבא, האימא והכל. הרמתי טלפון בבוקר ליידע את כל הגורמים. אני אומר לכם שמי שאחראי על המשפחות האלה או מי שמנסה לעשות את הכל, אבל יש דברים שהמחוקק והמדינה צריכים לתת עליהם את הדעת.


אין ביטוח לילדים האלה ואנחנו לכן צריכים לשלם עבור הטיפול. אני, מהכסף של הילדים שלי, צריך להעביר במשך שלושה חודשים כסך לקופת חולים כללית שעד עכשיו מסרבת לבטח אותם. בשיחה שהייתה לי לפני שעה, התקשר אלי ממכון דרום המנהל האחראי על הביטוחים, הוא אמר לי שהם לא יכולים להעביר את הכסף וכי זה לא כולל ניתוחים פלסטיים. אמרתי לו שאני בכנסת ואני אעלה את הדברים, הוא אמר שאתן לו לחשוב עד מחר. מבחינה חוקית אין את הדברים האלה. תארו לעצמכם ילדה בת 4 שסובלת. אתם לא רואים את המצב שלה. כשאני מטלפן לאחראים עלי במכון סאמיט, אם זה ליועצת שלנו, למנהלת, לכל הגורמים, הם מנסים לעשות הרבה. אני מעיר אותם בלילה.

מה קורה עם הילדה? היא לא מקבלת טיפול בגלל שאין לה ביטוח?

נכון.

היא ממשיכה להישאר במצב כפי שהוא.

כן.

אפשר להגיע להסדרים לגבי ילדים שאין להם מעמד.

הוא אמור להגיע להסדר או שאתם אמורים להגיע לאותו הסדר?

נתייחס לזה בהמשך.

אנחנו מתמודדים עם בעיות כאשר לפעמים שנה לא מקבלים את ההחזר המגיע לנו. יש לי ילדה שהייתה אצלי לפני שנה וחצי ועזבה אחרי חמישה וחצי חודשים וזה כאשר החוק אומר שלושה חודשים. לפעמים הילדים נשארים במשך שנה שלמה.

אנחנו צריכים את העזרה שלכם. למרות כל מה שאנחנו נותנים, אנחנו במצב קשה מאוד וצריכים את העזרה שלכם.

אני מסכם את הישיבה.

ועדת הרווחה פונה למשרד הרווחה - אתמול היה לי אתם דיון מקיף – ומבקשת להגדיר את משפחות הקלט כמשפחות אומנה טיפוליות, לסדר את נושא ההקצאות למשפחות הקלט חירום, מוסדות המדינה חייבים לדאוג לאלתר להעברת כספים שוטפת ובמועד למשפחות הקלט חירום. כמו כן עליהם לדאוג לצרכים המיוחדים של הילדים הללו כגון טיפולים רגשיים, שיעורי עזר, תרופות, נסיעות וכדומה.


יש להפסיק לאלתר את עיכוב התשלומים למשפחות האומנה המיוחדות, משפחות שמטפלים בילדים בפיגור והזקוקים לשיקום, ולהגביל את הזמן לשוטף פלוס שלושים. אנחנו נחיה גם עם שוטף פלוס 45. עליהם לדאוג למימון הטיפולים המיוחדים כגון טיפולי שיניים, טיפולים רפואיים ושיקומיים, אבחונים וכדומה.


הוועדה קוראת להחזר הוצאות ובזמן למשפחות האומנה בגין אבחונים וטיפולים שנדרשים לילדים תוך התחשבות והתייחסות לצרכים השונים של שכבות הגיל השונות עם יחס שונה לגיל הרך.


הוועדה קוראת לטפל בביטוחי בריאות לילדים שאינם רשומים במשרד הפנים מסיבה כזאת או אחרת ושנמצאים במשפחות קלט ואומנה.


הוועדה קוראת למשרד הרווחה להגדיל את מספר הילדים שנשלחים למשפחות אומנה ביחס למספר הילדים שנשלחים לפנימיות.


תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25