PAGE
22
ועדת הכלכלה

10.6.09


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב ראשון









פרוטוקול מס' 23

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, י"ח סיוון התשס"ט (10 ביוני 2009), שעה 09:30

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

יצחק וקנין – מ"מ היו"ר

אורית נוקד, סגנית שר התמ"ת

ישראל חסון

מנחם אליעזר מוזס

חמד עמאר

ציון פיניאן

עמיר פרץ

כרמל שאמה

עו"ד חנה טירי, לשכה משפטית, משרד התמ"ת

עו"ד חנה טירי, לשכה משפטית, משרד התמ"ת

יצחק קמחי, מנהל מחלקה בכיר, הגנת הצרכן, משרד התמ"ת

עו"ד תהילה פרץ ורון, משרד התמ"ת

עו"ד יעל מליק, לשכה משפטית, משרד התמ"ת

עו"ד הילה דוידוביץ, משרד המשפטים

אוהד אנטמן, מתמחה, משרד המשפטים

עירית ליבנה, משרד החינוך

עובד קדמי, יועץ משפטי, משרד התיירות

שמעון בן-דוד, יועץ שר התקשורת

עו"ד פאדיה זידאן, עוזרת ראשית ליועמ"ש, משרד התקשורת

תור צוק, מתמחה, לשכה משפית, משרד התקשורת

דולי דדון, ממונה פיקוח שירותי ציבור, משרד התקשורת

עו"ד שוש רבינוביץ, יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר

מירב שטרוסברג, מנהלת תחום הגנה על הצרכן, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין

עו"ד טל איזנפלד, מינהלת המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין

עמרם איטח, סמנכ"ל כספים ותפעול, ערוץ הקניות

עו"ד מיכאל יבין, ערוץ הקניות

עו"ד אינה המר-דרוזדוב, מנהלת מוקד התלונות, אמון הציבור

עו"ד יעל כהן, יועצת משפטית, מועצה לצרכנות

אהוד פלג, מנכ"ל המועצה לצרכנות

עו"ד זאב פרידמן, ייעוץ משפטי, מועצה לצרכנות

עו"ד וגיף אליאב, יועץ משפטי רשות ההסתדרות לצרכנות

עו"ד ירון לוינסון, מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

עו"ד גל וולקוביץ', מחלקה משפטית, אמון הציבור

יוסי פתאל, מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות

עו"ד אוהד רוזנר, הלשכה המשפטית, חברת אל-על

עו"ד עומר שלו, היועץ המשפטי ומזכיר חברת אל-על

עו"ד אהוד שבתאי, יועץ משפטי, סמנכ"ל ומזכיר חברת ארקיע

עו"ד גדעון ארנון, יועץ משפטי, חברת ישראייר

שרון פלדמן, ע. יועץ משפטי, חברת ישראייר

יוליה מרוז, מנהלת אגף רגולציה, פלאפון

יעקב זכאי, מנהל רגולציה וקשרי ממשל, פרטנר

עו"ד יונתן חמו, חברת סלקום

איילת כהן-מעגן, לשכה משפטית, חברת בזק

ערן גרף, מנהל רגולציה, בזק בינלאומי

עו"ד עודד כהנא, יועץ משפטי, בזק בינלאומי

יורם מוקדי, סמנכ"ל אסטרטגיה ורגולציה, חברת הוט

מיכל פליישר, מנהלת אגף אסטרטגיה ורגולציה, חב' הוט טלקום

עו"ד מיטל נעים, חברת יס

עו"ד עופר ויסוקר, יועץ משפטי, חברת יס

עו"ד יהודה טלמון, נשיא לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים

עו"ד מוטי בונה, יועץ משפטי, לה"ב

עו"ד עמנואל ויזר, יו"ר ועדה, לשכת עורכי הדין

רן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד

אתי בנדלר

לאה ורון

הדס צנוירט

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007.


הצעת החוק התקבלה בכנסת ה-17 בקריאה ראשונה ביום 21.3.2007. ביום 20.5.2009 החילה הכנסת ה-18 דין רציפות להצעה זו. הדיונים מתחילים מחדש בהכנה לקריאה שנייה ושלישית.


אנחנו נשמע את עיקרי החוק. אתן לסגנית השר לפתוח את הנושא, ולאחר מכן נשמע את כל הצדדים. סגנית השר, אורית נוקד, בבקשה.

תודה, בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לך, אדוני יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת וקנין, שר התמ"ת הסמיך אותי לעסוק בתחום הגנת הצרכן. אני רואה בתחום זה תחום חברתי, שנוגע לכל אחד ואחת מאתנו, ובכוונתי להביא לשינוי יסודי במעמד הצרכן בישראל, תוך דגש על הגברת המועדות וההסברה לנושא, בניית כלי אכיפה יעילים, חקיקה מתקדמת והנגשת הממשל.


התיקונים וההסמכות, שאותם יפרטו במסגרת הדיון הבוקר אנשי המקצוע במשרד בראשות הממונה על הגנת הצרכן, באות לסתום פרצות ולתת מענה לצרכנים בשורה של תופעות בתחום הסחר, אשר אנחנו כמשרד זיהינו כתופעות שדורשות הגנה אפקטיבית יותר על ציבור הצרכנים.


הצעת החוק כוללת חבילת צעדים, וביניהם זכות ביטול ממשית על עסקאות למתן שירות, העברת מידע שלם בפרסומות והגנה אפקטיבית יותר על קטינים אשר חשופים לא פעם לשיטות שיווק אגרסיביות ומטעות.


אני רואה בתחום הצרכנות תחום חברתי מהמעלה הראשונה. כחברת כנסת בכנסות הקודמות קידמתי חקיקה צרכנית, וכמי שהופקדה על קידום התחום במשרד התמ"ת אני מתכוונת לעסוק הרבה מאוד בתחום הזה, תוך מתן דגש על בניית כללים לצרכנות, כללים שיהיו הוגנים יותר, ובמיוחד בכל הנוגע לאוכלוסיות המוחלשות והפגיעות – ילדים, קשישים ועולים.


בתחום הצרכנות אין קואליציה ואין אופוזיציה. אין צרכים אחרים לצרכנים שתומכים בקואליציה, ואין צרכים אחרים לצרכנים שתומכים באופוזיציה. אחרי עיסוק ארוך בתחום ומתוך לימוד הנושא, בתפקידי הנוכחי, אני אומרת לכם – הציבור מצפה מכולנו, ממשלה וכנסת, קואליציה ואופוזיציה, שנשמור יותר טוב על הזכויות הצרכניות שלו.


אני מאחלת הצלחה ושגשוג כלכלי לכל החברות הגדולות, אבל מול כוחן החזק, הגדול, ולעתים הדורסני, חייבים להגן על הצרכן, ולתת לו כלים.


אני רואה בחברי הוועדה ובעומד בראשה שותפים מלאים לקידום התחום החשוב הזה, ואני מקווה ששיתוף הפעולה ההדוק הזה יתחיל היום. תודה.

תודה לסגנית השר. נתחיל בהצגת החוק. עו"ד קמחי מטעם משרד התמ"ת יציג את הצעת החוק.

אדוני היושב ראש, גברתי סגנית שר התמ"ת, אני רוצה לפתוח בתודה לוועדת הכלכלה ולהעלות על נס את פעילותה על היבול המדהים של חקיקה צרכנית, שהיינו עדים לו בשנה שעברה. כל תיקוני החוק שעברו והתקנות תורמים יום-יום להגנת הצרכת ולשיפור איכות חיי כולנו. אני רוצה לאחל הצלחה לוועדה החדשה, ואני מקווה כי היא תמשיך לראות בקידום ההגנה על הצרכן ובמניעת עוולות צרכניות אחת המטרות העיקריות של פעילותה.


בפני הוועדה מונחת הצעת חוק הכוללת מספר תיקונים נדרשים בחוק הגנת הצרכן. התיקון החשוב ביותר לענייננו עוסק במתן אפשרות ביטול בת 14 יום בעסקאות רוכלות ומכר מרחוק לשירותים. הביטול הוא ממועד קשירת העסקה, בין אם הוחל בנתינתה, בין אם לא הוחל.

חברות שונות השתמשו בהוראות החוק נוכחיות כדי לא לבטל שירות שהוחל בנתינתו. הדבר היה נכון גם לגבי שירותים מתמשכים. ברור הוא שאם הזמנת שירות של טיסה ואתה באוויר, אתה לא יכול לומר: תעצרו את המטוס, תנו לי לרדת, אני רוצה לבטל את העסקה. זה שירות חד פעמי, אין סיבה לאפשר את ביטולו, זה גם בלתי אפשרי. אבל שירותים שמתמשכים לאורך זמן, אין סיבה לא לאפשר לצרכן להתנתק מאותו שירות, מה גם שהתקשרות באותם שירותים היא ברובה תוצאה של איזה מוכרן זריז, שתפס את הצרכן בטלפון, ופיתה אותו בהטבות כאלה ואחרות, רק לאחר מכן הצרכן גילה שהתשתית לא מתאימה, הוא לא יכול להתחבר, הוא מחויב לחברה אחרת, והוא מוצא את עצמו מחובר לשתי חברות או נאלץ לשלם סכומי עתק כדי להשתחרר מעסקה שהוא אפילו לא התחיל לממש אותה, גם ללא יכולת לממש אותה.


הפיכת הצרכן ללקוח שבוי אינה עולה בקנה אחד עם תחרות חופשית, וודאי עם חופש בחירה, ואנו מקווים שהתיקון ימנע את המצב הזה בעתיד.


במכתב שהעברנו לוועדה בנושא הדגשנו, כי עבור שירות שנצרך טרם הביטול ישלם הצרכן כמובן את עלותו של השירות, כמובן לפי החלק היחסי מאותה עסקה שהוא היה אמור להתקשר בה.


תיקון חשוב נוסף העומד בפני הוועדה מתייחס לאותיות הקטנות. אנו נחשפים יום-יום לפרסומות המבשרות לנו באותיות של קידוש לבנה על מבצעים שונים, הטבות ויתרונות למיניהם. אולם לא פעם בבואנו לממשם, אנו מגלים כי היו בפרסומות באותיות של טל ומטר סייגים למיניהם, החרגות, שכל מה שהובטח באותיות גדולות לא יכול להתממש, ודאי לא במלואו.

בתיקון המוצע יש סעיף המסמיך את השר לקבוע גודל של אותן אותיות הקשורות למידע צרכני בפרסומות, ולדאוג שאותו מידע צרכני חשוב יגיע לעיני הצרכן ויובן עוד טרם ההתקשרות בעסקה.


בתיקון לחוק עוד מספר תיקונים חשובים, אותם נפרט בהמשך, ברשותך, במהלך ההקראה. אני רוצה לחזור ולאחל לוועדה הצלחה, ואני מקווה שתשאירו את חותמכם על החקיקה הצרכנית בישראל.


ברשותך, אתן לגברת חנה טירי מהלשכה המשפטית להציג את החוק.

הצגה כללית.

כפי שאמר הממונה על הגנת הצרכן, התיקון הנוכחי זה לא תיקון שיש בו קונספט אחיד, זה תיקונים שונים לסעיפים שונים בחוק הגנת הצרכן. במהלך אכיפת החוק גילינו שיש חסרים וכשלים, ויש מקום לשנות גישה ולתקן את החוק בהתאם.


כפי שאמר הממונה, התיקון הראשון עוסק בגודל אותיות בפרסומות. נכון להיום שר התמ"ת מוסמך לקבוע תקנות אך ורק לגבי גודל אותיות בחוזה אחיד. אנו מעוניינים להרחיב את ההסמכה של שר התמ"ת, שר התמ"ת יוכל לקבוע גם את גודל האותיות – לא של הפרסומת עצמה, בזה אנו לא מתערבים, אלא אך ורק של אותם סייגים שמחריגים את המבצע המאוד אטרקטיבי לצרכן. אנו מדברים באופן כללי על פרסומות בעיתונים, עלוני מידע, שלטי חוצות. הנושא של פרסומות בשידורי טלוויזיה, זה נמצא כרגע בדיון נוסף שאנו צריכים לעשות אותו בתוך הממשלה, ואני מניחה שאישור החוק לא יסתיים בדיון הזה, ואת הנושא הספציפי הזה נבקש מהוועדה להעלות בדיון הבא.


התיקון השני עוסק בנושא של פרסומת המכוונת לקטינים. המטרה לחזק את מעמד הקטינים. נכון להיום, מדובר בסעיף מסמיך, כלומר כתוב שהשר רשאי לקבוע עקרונות וכללים. המטרה שלנו בתיקון זה לקחת את הסעיף המסמיך ולקבוע את האיסור בצורה מפורשת בחוק, כלומר לכתוב שאסור לבצע דרכי שיווק או פרסומות שמכוונים לקטינים שיש בהם כדי להטעות קטין, לנצל את גילו, לנצל את תמימותו או לעודד אותו לעשות פעילות שעלול להיות בה פגיעה גופנית או פגיעה נפשית. אנו רוצים בתיקון הזה גם להרחיב את הסעיף הפלילי בנושא. נכון להיום, הסעיף הפלילי מדבר רק על פרסומת ולא על דרכי שיווק. הנושא של דרכי שיווק הוסף בתיקון בשנת תש"ס. כדי שמשרד התמ"ת יוכל לבצע אכיפה גם בנושא דרכי שיווק, אנו מבקשים לתקן גם את הסעיף הפלילי.


תיקון נוסף שעליו לא דיבר הממונה הוא תיקון לסעיף 32 לחוק הגנת הצרכן. זה סעיף אזרחי, שמאפשר לצרכן לבטל עסקה, אם הוא הוטעה או אם היה ניצול מצוקה לגבי אותה עסקה, והצרכן, לא משנה באיזו דרך הוא עשה את העסקה, גם אם העסקה היתה עסקה פרונטלית, ולא אחת מהעסקאות המיוחדות שבחוק הגנת הצרכן, הוא יהיה רשאי לבטל את העסקה. זה קיים היום, אך אנו משכללים את הסעיף, כלומר יש כל מיני חסרים בסעיף, שלא נכונים היום, ואנו חושבים שיש מקום לתקן. אדבר על זה בצורה יותר מפורטת כשנגיע להקראה.


התיקון המשמעותי ביותר לחוק הגנת הצרכן זה הנושא של מתן זכות ביטול גם לגבי שירותים מתמשכים, שהוחל כבר במתן השירות. בשנת 98' המחוקק תיקן את חוק הגנת הצרכן, והוסיף לו שלושה סעיפים שעוסקים בשלוש עסקאות שונות: עסקת רוכלות, עסקת מכר מרחוק ועסקה לרכישת יחידות נופש. המחוקק יצא מנקודת הנחה שמדובר בעסקאות מיוחדות. רוכלות היא עסקה מיוחדת כי הצרכן לא בוחר בעצמו לבצע את העסקה, אלא העוסק מגיע לביתו, בא, משכנע אותו לרכוש את המוצרים. עסקת מכר מרחוק היא מיוחדת, מאחר שהיא נעשית שלא בנוכחות שני הצדדים, ועסקה ביחידות נופש אני שמה כרגע בצד, אבל לה יש גם הייחודיות שלה, שלא אכנס לעסקה הזו בדיון הזה, כי זה פחות רלוונטי.


העקרונות המנחים שהמחוקק קבע לגבי שתי העסקאות האלה, רוכלות ומכר מרחוק, זה אל"ף חובת גילוי. המחוקק קבע שיש חובה למסור לצרכן פרטים לגבי העניינים המהותיים לעסקה, כמו מחיר וכו', וזכות הביטול. ניתנה לצרכן בקשר לאותן עסקאות זכות ביטול. זכות ביטול, כמובן, צריכה להיות זכות אמיתית. גם בחקיקה האמריקאית, באותן עסקאות, ניתנת לצרכן - קוראים לזה תקופת צינון – מאחר שהעסקה מלכתחילה נכרתה שלא בדרך הטבעית, שהצרכן הלך לחנות ובחר לבצע רכישה, המחוקק מניח שהצרכן נדרש לתקופת צינון כדי להחליט אם הוא רוצה להמשיך להיות קשור בעסקה או לא.

תקופת הביטול, גם לפי החקיקה האירופאית, גם לפי החוק היום, ובכוונתנו לשכלל את הנושא הזה, זה 14 יום מיום עשיית העסקה, אך זה לא מספיק לקבוע שזכות הביטול היא 14 יום מיום עשיית העסקה, יש צורך לקבוע שזה או 14 יום מיום עשיית העסקה, או מיום קבלת הפרטים המהותיים שעוסק חייב לשלוח לצרכן, לפי המאוחר. לצערנו, קיים נוהג, לפיו עוסקים רבים לא מוסרים טפסי גילוי, לא את המסמכים שהם מחויבים להם בעסקת מכר מרחוק, ולא את טופס הגילוי שהם מחויבים לו בעסקת רוכלות. לא מוסרים לצרכן את טופס הגילוי. מה שיוצא הוא שבעסקאות האלה בדרך כלל הצרכנים נתקלים באנשי שיווק מאוד נלהבים, שבאים ומפתים אותם בכל מיני מבצעים, והצרכנים מתפתים לומר כן.


מדוע נדרש טופס הגילוי? מאחר שהצרכן אמנם התפתה, חתם עסקה, אך העוסק צריך לשלוח לו טופס הגילוי או ביום עשיית העסקה או בשלב מאוחר יותר, אך אני סבורה שמן הראוי לשלוח את טופס הגילוי לפחות לפני מועד מתן השירות או לפני מועד מתן הנכס, כדי שהצרכן יוכל באמת לקרוא את הפרטים המהותיים, ולחשוב האם הוא רוצה להמשיך להיות קשור באותה עסקה מיוחדת שהמחוקק הניח שיש חובות מוגברות על העוסק, או הוא רוצה להשתחרר מהעסקה. זכות ביטול אמיתית יכולה להיות אך ורק במצב שבו ניתנת לצרכן זכות של 14 יום מיום עשיית העסקה או מיום מסירת אותו מסמך גילוי. זה מאוד חשוב.

אין חשיבות לשאלה, אם הוחל במתן השירות או לא. בשנת 98' המחוקק קבע סייג, שלגבי שירותים, אם השירות הוחל, הצרכן לא יכול לבטל. יש המון עסקאות שהעוסקים קושרים את הצרכנים באותה עסקה באופן מיידי. למשל, ספקי גישה לאינטרנט, ואז הצרכן, אחרי שדיבר עם אותו מוקדן נלהב, חושב פעמיים, ואומר: לא מתאימה לי העסקה הזו. או העסקה, יש לגביה אי התאמה בין המידע לבין מה שהוא חשב שהוא הולך לקבל, או הוא לא רוצה להמשיך את אותה עסקה, וזו זכותו, כי זו עסקה מיוחדת. הצרכנים נתקלו באותם מקרים בחומה שאמרה להם: אתם לא יכולים לבטל את העסקה, כי כבר החלנו בשירות.


זה מוצדק מקום שמדובר בשירות חד פעמי, אך לא כשמדובר בשירות מתמשך. שירות חד פעמי אנו מבינים – רכשת כרטיס טיסה ואתה כבר על המטוס, ונתנו לך כבר את השירות, אז מן הסתם, אם הוחל במתן השירות, אתה לא יכול לבטל את השירות. אבל אם נקשרת בעסקה מתמשכת, שירותי אינטרנט, כבלים, לווין, בזק- -

נאמר שהוא לא נמצא במטוס. רכשתי כרטיס טיסה, ברגע האחרון קורה משהו ואני מבטל את הכרטיס. אותה חברת נסיעות – יש התחייבות כלפי החברה המקבילה. איך אנחנו מבטלים את זה?

לכן זה בחריג. עסקה חד פעמית לא מבטלים.

אתה יכול לבטל את זה עד יומיים לפני מתן השירות. זה קיים היום, ובזה אנו לא רוצים לגעת. אנחנו מקבלים את הטענה, שכשמדובר בשירות חד פעמי, אתה לא יכול לבטל אותו, כי כבר נתנו לך את השירות הזה, או ביטלת את זה יום או יומיים לפני, ואז זה כבר בעייתי מבחינת העוסק, כי הוא בנה עליך, או כי תפסת מקום של מישהו אחר, והוא לא יכול למצוא צרכן חלופי. בזה אנו לא נוגעים. אנו מדברים רק על הנושא של שירותים מתמשכים, והתיקון הזה של ביטול הסייג, של אם טרם הוחל במתן השירות, ככל שמדובר בשירותים מתמשכים, לדעתנו זה התיקון החשוב ביותר, ואחרי 11 שנים מהיום שבו נחקק התיקון יש מקום שהנושא הזה ישונה. תודה.

תודה. רבותיי, נתחיל את ההקראה תכף. אם יהיו הערות, רק הערות מהותיות. נעבור סעיף-סעיף, ואז נוכל לשמוע הערות. יש שמישהו שיש לו הערה כללית?

התיקון החשוב הזה לחוק הגנת הצרכן בא בעיקר כתוצאה מתלונות צרכנים על האופן שבו הם לא יכלו להתגונן עד היום מפני אופן התנהלות של עסקאות מהסוג שמוזכרות, בעיקר עסקאות של סוכנים שבאים הביתה, עסקאות רוכלות, עסקאות מכר מרחוק. במצבים האלה שהמחוקק כבר הכיר בנחיתות של הצרכנים לגביהם, ואפשר להם זכות ביטול, זכות הביטול הזו היתה נמנעת מהם, משום שהשירות היה מתחיל מייד. המצבים האלה הם מאוד מלחיצים לצרכנים. אם אנו מדברים על סוכנים שבאים הביתה, הרבה פעמים האוכלוסייה שבה אנו עוסקים היא אוכלוסייה של עולים חדשים, של אנשים מבוגרים, שלא בדיוק מבינים את פרטי העסקה, שהסוכן נמצא אצלם בבית, והמצב הוא מצב שבו הם נמצאים בלחץ. לכן לאחר מספר ימים, כשהם ירדו לשורשיה של אותה עסקה ורוצים לבטל אותה, הם מגלים שהם כבר לא יכולים, כי תחילת מתן השירות כבר התבצע.


אבל לא רק במקרים האלה אנו עוסקים בתיקון החשוב הזה. חברות לא נותנות על פי תלונות צרכנים במקרים רבים עותק של החוזה לצרכן לפני שהוא חותם עליו, כך שהוא לא יכול לעיין בו ולעמוד על הפרטים השונים שמרכיבים את העסקה. יש הטעיות או חוסר גילוי שנוגע לפרטים מהותיים בחוזים האלה, בעיקר במצבים האלה של חוזי רוכלות וחוזי מכר מרחוק. ופרסומים – אנו מדברים פה על תיקון מאוד חשוב, שנוגע לגודל האותיות בפרסום. כולנו מכירים את מלכודות הדבש המפתות באותיות הענק, ואת הכוכביות הזעירות למטה, שקשה לקרוא ולא שמים לב אליהן. שם נמצאים כל הפרטים שמשבשים מאוד את כדאיות העסקה מבחינת הצרכנים. ואני יכול עוד להוסיף דוגמאות, אך נראה לי שאין צורך.


ודאי נשמע פה התנגדות של תאגידים, אבל אני רוצה לקבוע, שלולא היו מביאים זאת על עצמם בדרך ההתנהגות וההתנהלות כלפי הצרכנים, לא היינו נמצאים פה היום, כנראה. כאשר אין הגינות כלפי הצרכנים, נדרשת הגנה על הצרכנים על ידי המחוקק, ואנו שמחים מאוד שמשרד התמ"ת יזם את התיקון החשוב הזה, ושהכנסת עומדת לקבל אותו, ואנו מברכים גם את משרד התמ"ת ואת סגנית השר וגם את הוועדה על ההגנה על הצרכנים.

תודה. בבקשה.

אמון הציבור מברך גם את משרד התמ"ת על ההצעה החשובה, ואני רוצה לדבר על הנושא העקרוני, שתפקיד ההצעה הזו להרחיב את ההגנה על אוכלוסיות מוחלשות. אנו מדברים גם על עולים חדשים, על קשישים, ואנו במוקד התלונות מזהים, וגם עשינו על זה מחקר, שהאוכלוסיות המוחלשות, במיוחד עולים חדשים מחבר העמים, חשופים לרמאויות גם מעסקים קטנים אבל גם מצד תאגידי ענק, במיוחד בחברות התקשורת. רק לסבר את האוזן, דוגמה אחת של תלונה שהתקבלה אצלנו של צרכנית קשישה, שאינה דוברת עברית, שחברת סלולר מסוימת מכרה לה 16 מכשירים, לקשישה בת 80 ומשהו, שברור שהיא לא זקוקה ל-16 מכשירים ולא הבינה בכלל על מה חתמה. זו המחשה למה שקורה שאני כצרכן חותם על חוזה שאני לא מבין מה כתוב בו, כי הוא בעברית, ואני דובר רוסית, במיוחד בחוזים של חברות תקשורת שהם חוזים עבי כרס, שגם אנחנו הצרכנים דוברי עברית מתקשים להבחין בכל הסעיפים המהותיים. חשוב שהדיון הזה יהיה רק ההתחלה כדי להמשיך להרחיב את ההגנו, גם על נושאים אחרים, למשל גם יחידות נופש, גם רפואה דחופה, שזה נושא שהתקבלו אצלנו הרבה מאוד תלונות, אני יודע גם שמשרד התמ"ת מעוניין לקדם הצעה של קידום פרקטיקות הוגנות, וזה מאוד חשוב, כי זה עוד פלח אוכלוסייה שמאוד חשוף לפגיעות צרכניות.

תודה.

אתייחס יותר מאוחר לסעיפים עצמם. חשוב להגן על הצרכן. גם כל עוסק שמכבד את עצמו יחשוב כך. יש גם הרבה עסקים קטנים ובינוניים שאנו מייצגים וצריך גם להגן עליהם. חשוב למצוא את האיזון הנכון במידת ההתערבות של המחוקק.

תודה.

אנו מברכים על ההצעות האלה, הצעות שבאו במקום, עונים לבעיות של כשלי שוק רבים שיש, ואני רק מקווה שנוכל להתקדם ויהיה כוח ליוזמים, לתמ"ת, לסגנית שר התמ"ת, שיקדמו את זה כמה שיותר מהר, כי איך שאנו מעריכים, צפויים פה לחצים לא פשוטים, וחשוב שזה יתקדם כמה שיותר מהר, זה מבורך, וזה עוזר מאוד לצרכנים. רק שנצליח לקדם את זה במהרה.

תודה. נתחיל את ההקראה. בבקשה.

קוראת סעיף 1.


נכון להיום, שר התמ"ת מוסמך לקבוע הוראות אך ורק לגבי גודל אותיות בחוזה אחיד. יש תקנות כאלה. הן קובעות, למשל, שהאותיות לא יהיו פחותות מ-2 מילימטר, לא יהיו מוטות או מוצרות וכו'. אנו נתקלנו במצב שבו ראינו סייגים שמפרסמים, עוסקים עושים פרסומת, כותבים בצורה גדולה וברורה שיש מבצע, אך את הסייגים הם כותבים בצורה מאוד קטנה.

כרגע לשר אין סמכות לקבוע הוראות – מה יהיה גודל אותן אותיות, מה היחס בין האותיות של הסייגים לבין הפרסומת עצמה. לכן המטרה כאן היא לקחת את סעיף 4א, להרחיב אותו, שלשר התמ"ת תהיה סמכות גם בנושא של חוזים אחידים וגם לגבי סייגים במידע אחר המיועד לצרכן, וזה מגוון, זה יכול להיות עלוני מידע, שלטי חוצות, פרסומות בעיתונים, וזה יכול להיות גם – וזו היתה הכוונה שלנו – שזה יחול גם על פרסומות בשידורי טלוויזיה. בנושא הזה התגלתה בעיה במובן זה – אולי חברתי ממשרד המשפטים תדבר על זה יותר, ולכן את הסוגייה של פרסומות בטלוויזיה אנו מבקשים לדחות לדיון הבא. הטענה היא, שיש בחוק התקשורת סמכות ספציפית למועצת הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלווין לקבוע רגולציה לגבי גודל האותיות, ויש עדיין מחלוקת בתוך הממשלה בסוגייה הזו.

בחוק התקשורת בזק ושידורים ובחוק הרשות השנייה מוסמכות הרשויות לקבוע כללים לגבי נושאים שונים בעניין פרסומות, בין היתר לגבי אופן הצגת הפרסומות. אכן כללים כאלה קיימים.

אנחנו לא חושבים שהמקום המתאים הוא בתיקון הזה להקנות סמכות כפולה לשר התמ"ת בהתייעצות עם שר התקשורת, אנו חושבים שזה ייצור כפל לא ברור של כללים מצד אחד של אותן רשויות, תקנות לפי החוק הזה.


יחד עם זאת, אנו לא מתנגדים לעניין, ששר התמ"ת או הממונה על הגנת הצרכן יהיו חלק מאותם כללים לגבי הפרסומות, גודל האותיות.

היום המדיה היא מרכיב חשוב מאוד. אם לא נכניס את זה לטלוויזיה, לדעתי, אנו מעקרים חלק גדול- -

הכללים קבועים כיום. אנו מבקשים לדחות את הדיון היום עד שנגיע להסכמה והסדרה בין הגורמים השונים בממשלה, היכן המקום הראוי והמתאים להעניק סמכויות לשר התמ"ת ולממונה על הגנת הצרכן להיות מעורב באותם כללים. אנו לא רוצים ליצור מצב שיש כפל סמכויות, כפל כללים, אנו מבקשים לכן לדחות את הדיון.

התהליך הזה הוא קצת מוזר ככל שמדובר בהצעת חוק ממשלתית, כי לו היתה הוראה כזו בהצעת חוק פרטית, והממשלה מבקשת לשנות פרטים מסוימים בהצעת חוק פרטית, גם אם היא תומכת בה באופן עקרוני, זה דבר מקובל, ונעשה בדרך שגרה.


בהצעת חוק ממשלתית אנו יוצאים מתוך הנחה שהממשלה דנה ואישרה את ההצעה, לכן לומר שנתיים אחרי שההצעה הזו פורסמה ברשומות, התחילה להידון בכנסת ה-17 ושבה בדרך של החלת דין רציפות לבקשת הממשלה, שבה לוועדה, שהממשלה עושה פתאום "פוס" – קצת מוזר.

אם אתם רוצים להידיין על כך בתוך הממשלה, ודאי שהוועדה לא יכולה למנוע את זה, אבל אל"ף, טענות כאלה של כפל רגולציה נשמעו לא אחת דווקא מטעם חברות התקשורת או הגופים המשדרים, על כפל רגולציה בין המועצות לפי חוק הרשות השנייה ולפי חוק התקשורת, בזק ושידורים, וסמכויות השר לפי חוק הגנת הצרכן, והם נדחו, גם על ידי נציגי הממשלה, ויש היום בתחומים מסוימים כפל רגולציה בנושא זה, אך היה ברור לוועדה כמו גם לנציגי הממשלה עד עתה, שבנושאים של הגנת הצרכן ראוי שבכל זאת יהיו מספר הוראות שיחולו על כלל העוסקים במשק, ובכלל זה גם על הגופים המשדרים, מה גם שיש נושאים שלגביהם ראוי שתהיה רגולציה אחידה, כלומר שיהיו הוראות אחידות שיחולו על כולם, ולא שלעניין פרסומות בערוצים הייעודיים, לצורך העניין, יהיו הוראות מסוג אחד, ולעניין פרסומות בערוצים המסחריים יהיו הוראות אחרות, כפי שיכול שיקרה כשיש שתי מועצות שונות שאחראיות על לקבוע את הכללים לגבי כל אחד מהגופים האלה.

גם עכשיו יכול שייווצר מצב כזה.

נכון, ולכן אולי היה ראוי שבנושא הזה דווקא יהיה מבט על של מי שאחראי באופן כללי להגנת הצרכן.

כאמור, כפל הרגולציה כבר קיים בנושאים האלה. מכל מקום, אם הממשלה רוצה להידיין, למרות שזו הצעת חוק ממשלתית, ורוצה לעשות מחשבה שנייה, הוועדה ודאי לא תאסור את זה עליה- -

בכל מקרה אני מציע שתיקחו את העניין הזה ברצינות, להידבר יחד ולסיים את העניין. הדבר החשוב ביותר פה זה הגנת הצרכן.

נהפוך הוא, אנו מברכים על ההצעה ואנו תומכים בה. אנו רק רוצים לבדוק מה המקום המתאים לעגן את העניין הזה.

שנתיים לבדוק? אני רוצה להציע שתוך שבועיים תחזרו לוועדה עם עמדה. זה לא כל כך מורכב. גם אני עורכת דין.

אנו מתנצלים שזה בתזמון הזה, אך עדיין, יש לנו ההערה הזו.

תעירו, אבל תיתנו פתרון.

אני מציע שתשבו יחד ותידיינו בנושא הזה ותגיעו להסכמה, כי חשוב מאוד, כפי שאמרה היועצת המשפטית של הוועדה, שיש פה עניין של להכפיף הכול תחת כותרת אחת, כי הנושא המרכזי פה הוא הגנת הצרכן. זה חשוב מאוד, כי הפרסומת בטלוויזיה לא פעם גם מטעה.

אני רוצה עוד טיעון אחד, ברשותכם, להעלות לנושא הזה. פרסומות מהסוג הזה עשויות להיות רלוונטיות גם לגבי דרך הצגתן באינטרנט. צריכים לזכור שהיום לכל החברות המשדרות, הגופים המשדרים, בעיקר הגופים המסחריים, יש גם אתרים באינטרנט, שבהם רצות גם כן הפרסומות, ואז איך תהיה החלוקה? הגבולות קצת מיטשטשים היום, וזה עוד נימוק שאולי ראוי שיהיה איזשהו גורם על, שזה שר התמ"ת מתוקף סמכותו, כמובן עם התייעצות, הסכמה, ככל שתסכימו ביניכם, של שר התקשורת, של הרשויות המפקחות, של הרשות השנייה ושל המועצה לשידורי כבלים ולווין, ככל שתחליטו. אך אני מבקשת שתיקחו את כל השיקולים האלה בחשבון. כמובן, תהא עמדתכם אשר תהא, כיוון שהצעת החוק היום היא בידי הכנסת, מי שיחליט על כך הם חברי הכנסת.

יש הערות לסעיף 1? בבקשה.

אדוני היושב ראש, מעבר להערות שהוצגו אני רוצה להעיר בפן הכללי, שלמרות קיומם של כללים לגבי השידורים, רגולציה בהרבה מקרים, המקור של המאסטרים דווקא נמצא בחברות המסחריות. כשכלי התקשורת משמשים בעצם רק כפלטפורמה לשידור, ולכן התפקיד של הממונה על הגנת הצרכן יכול להיות יותר רלוונטי כדי לעצור את הנגע עוד בהתהוותו.

באופן נקודתי, כאשר מדובר על נושא ההסמכה, להסמיך גם, ולא משנה כרגע מי יעשה את ההסמכה, אבל גם לגבי משך הצגת המידע, כי לפעמים אפשר להציג מידע בגודל גדול אבל בהבהוב של שנייה, שאף אחד לא יספיק לקרוא מה כתוב שם, ואנו רואים את זה גם היום, ולכן אם מסמיכים את מאן דהוא כדי שיסדיר את נושא הפרסומות, את להסמיך אותו גם שיקבע את פרק הזמן המינימלי לכמות מידע מסוימת.

כלומר אתה מציע להוסיף בסעיף (א): "אופן הצגתן" – זה גם משך הצגתן.

בנוגע לעמדה של משרד המשפטים, צר לי שמשרד המשפטים נתפס לנושא טכני של הכלי שמשדר ולא לנושא המהותי של הטעיית צרכנים.


בנוגע לסעיף הראשון, חשוב גם להסמיך את השר להתייחס לגודל האותיות, חשוב שזה יהיה לסייגים מהותיים. למשל, לציין לרבות, האם יש תשלום חודשי מינימלי, והם הצרכן כפוף להתחייבות. אלה שני החריגים החשובים מאוד, שהרבה פעמים צרכנים לא מודעים להם, שהם באותיות הקטנות, במיוחד בחברות התקשורת.

זה אתה מציע שייכלל בפרסומת? כאן מדובר על איך להציג את הדברים.

יש עוד הערות לסעיף 1?

כל מידע שמובא לצרכן שאינו ברור או שעלול להטעות אותו, כמובן שזה פסול. יחד עם זאת, צריך להיזהר ולמנוע את התערבות היתר של המחוקק. לפי ההצעה הזו, אפשר להתקין תקנות שאומרים לכל עסק איך לפרסם עלון, פלייר, אם זה פוסטר. הוא נכנס לכל פרסום.

מכוח מה את לומדת את זה?

במפורש אמרתי שאנו לא באים לקבוע רגולציה על איך לפרסם. רק לגבי הסייגים. את המידע תכתבו איך שאתם רוצים.

אני מתכוונת לעניין גודל האותיות, כמו שזה כתוב. גם זה עניין סובייקטיבי. לא מזמן היתה לנו הסדנה שארגנתם יחד עם האיחוד האירופי. באיטליה, למשל, בוחנים כל מקרה לגופו. לזקנים גם אותיות של 2 ס"מ או 2 מ"מ אולי זה לא מספיק. אנו כאן צריכים לאמץ לבחון כל מקרה לגופו ולא להתערב יותר מדי.

את רוצה שהשר יקבע תקנות, שכל חוזה אחיד יובא לאישורו?

להרחיב את זה לכל מידע, לכל פלייר, אנחנו סבורים שזה יותר מדי.

הרי בסך הכול מדובר כאן על שינוי גודל האותיות במקרה של פרסומת, בין אם היא בעיתון, בין אם היא במקום אחר. אני מקווה שגם בקרוב נקבל החלטה מוסכמת לגבי שירותי הטלוויזיה.

מדובר פה על עקרונות כלליים, לא ספציפיים לגבי מהות החוזה.

- - שנותנים לכל עוסק הנחיה מאוד ספציפית, איך הוא צריך לעשות את זה.

יש הנחיות ברורות, והוא צריך לפעול לפיהן. ייקבעו תקנות לכל דבר.

בנוסף, בסעיף הזה המוצע לא כתוב שזה צריך לבוא לאישור ועדת הכלכלה. את זה אני מציעה.

רציתי להעיר את זה לקראת סיום הדיון בסעיף הקטן הזה, שבכנסת הקודמת הוועדה דנה בסעיף הזה, ואכן החליטה החלטה, שאינה מחייבת את הכנסת הנוכחית, כמובן, שהתקנות האלה יהיו באישור ועדת הכלכלה, ואני רואה שחבריי ממשרד התמ"ת מהנהנים.

אנו לא באים לפגוע בכוחה של הכנסת, וודאי לא בוועדת הכלכלה.

בהקשר למה שנאמר, נודה אם ייתנו לנו לדון דיון פנימי בתוך הממשלה. רציתי להדגיש שמועצת הכבלים והלווין אכן כבר קבעה כללים, יש רגולציה בנושא הזה לגבי הפרסומות שמשודרות בערוצים הייעודיים, זה סעיף 71 לכללי התקשורת, שעוסקים בתשדירי פרסומת. לכן חשוב שנוכל לדון בזה ולבוא עם הצעה.

בכל מקרה לא נצביע על סעיף (ב) עד שתסיימו את ההידברות ביניכם, ואני מקווה שתעשו את זה כמה שיותר מהר, כדי שנוכל להתקדם ולאשר את החוק הזה. החוק הזה מאוד חשוב, ולכן גם קיבל את ההעברה לכנסת ה-18 בדין רציפות. אני מבקש שתתייחסו לזה במלוא הרצינות.

הסעיף חל היום על חוזים אחידים והמגבלה קיימת. כשמגיעים לבתי משפט מתעוררת השאלה, מה הסנקציה שזכאי הצרכן לקבל ברגע שאותיות בחוזה אחיד הן קטנות יותר מ-2 מ"מ. מה שלטעמנו חסר בסעיף הזה, זה הסנקציה האזרחית שהצרכן זכאי לקבל אותה, כשהעוסק מפר אותה הוראה. יש מחלוקת בבתי משפט, האם זה מזכה בזכות ביטול או בפיצוי או בכל דבר אחר.

היום יש הסמכה לשר לקבוע הוראות לגבי גודל אותיות בחוזה אחיד. יש היום במסגרת סעיף 23 לחוק הגנת הצרכן, זה הסעיף הפלילי, קובע שהפרת ההוראות שהשר קבע מכוח אותן תקנות זו עברה פלילית. כמובן, אם אנו מרחיבים את הסעיף המסמיך גם לנושא של סייגים במידע אחר, יש לשנות גם את הסעיף הפלילי, ולהסמיך את השר, כלומר שתהיה יכולת אכיפה, הגשת כתבי אישום, גם במקרה של הפרת ההוראות לעניין גודל האותיות בסייגים במידע, ואת זה אנחנו נאמר לוועדה כשנגיע לדיון באותו סעיף 23.

אני מתייחס לסעד אזרחי, לא פלילי. כלומר לאיזה סעד יהיה זכאי הצרכן ברגע שהוא קונה מצרך, ומסתמך על אותו פרסום, והאותיות אכן קטנות יותר ממה שנקבע באותה הוראה, לאיזה סעד אזרחי זכאי אותו צרכן. האם הוא זכאי לבטל את ההסכם, לדרוש פיצוי או כל דבר אחר?

נכון להיום, יש פסיקות סותרות של בתי המשפט. יש שופטים שחוזה אחיד וגודל אותיות קטן מהקבוע בתקנות - פסלו אותם חוזים או אותם סעיפי חוזה. יש כאלה שנקטו בצעדים אחרים. כרגע אלה החלטות שקיימות בבית המשפט לגבי אותו סעד אזרחי שיינתן. אני לא יודע אם בתיקון הזה יש מקום כן לשקול סנקציה שתאמר שאם החתמת צרכן על חוזה בגודל אותיות קטן מהקבוע, כאן יכולה להיות סנקציה. לגבי פרסומת, זה פחות רלוונטי. לגבי חוזים אחידים – בהחלט כן.

ניתן אולי להכניס גם בסעיף הזה את מנגנון פיצויים ללא הוכחת נזק, כמו שעשו במקרים אחרים, שזה להעביר את מנגנון האכיפה לצרכנים. יש היום בחוק הגנת הצרכן מנגנון של פיצויים ללא הוכחת נזק של 10,000 ₪, אם לא מכבדים את זכות הביטול שלי או אם יש פער בין המחיר על המוצר למחיר בקופה, אפשר לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק, ואני מתאר לעצמי שאנשים מכירים את מקרה השום, של 2,000 ₪ פיצויים ללא הוכחת נזק בגלל פער של 20 שקל ו-10 אגורות. מן הראוי להוסיף גם מנגנון של פיצוי ללא הוכחת נזק בחוזים אחידים, כי אנו מדברים פה בסכומים מאוד גבוהים.

את הנושא של פיצוי ללא הוכחת נזק, פיצוי לדוגמה, ההוספה זה עניין מאוד מהותי. זה לא במסגרת ההצעה הזו. נשקול את זה, ונראה אם יש מקום, כי את הנושא של פיצוי לדוגמה לא החלנו על כל ההפרות של חוק הגנת הצרכן, והיו לנו טעמים למה לא. זה נושא שנבחן במשרד, לא במסגרת הצעת החוק הזו.

אני חושבת שהנושא חשוב מאוד, אבל אנחנו מאוד מעוניינים לקדם את הכיוונים האלה, ואני חושבת שעצם כריכתו כרגע בדיון היום ובדיונים הבאים שקשורים לתיקון יעכבו, לכן אני מציעה שנגבש את הפתרון ונגיש הצעה נוספת.

אני לא יודעת מתי ייקבע הדיון הבא. אולי כדאי שתתחילו כבר את הדיונים שלכם. ייתכן שעד הדיון הבא יהיה לכם זמן מספיק ויהיו לכם תשובות בעניין, ואפשר יהיה בכל זאת לשלב משהו בהצעה הנוכחית.


אדוני היושב ראש, נשמעו הערות כלליות, נציגי משרד התמ"ת הסבירו את סעיף 1 המציע להחליף את סעיף 4א לחוק הגנת הצרכן. נציגי משרד המשפטים ביקשו שלא להצביע בשלב זה על סעיף (ב) המוצע, לכן הדיון התמקד בסעיף (א).


עד כה הוסכם על שני שינויים בנוסח המוצע – אחד, שזה יהיה: השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת רשאי לקבוע וגומר, כלומר להוסיף שהתקנות האלה יהיו טעונות אישור ועדת הכלכלה, ועוד הוצע להוסיף בסוף סעיף (א) - באופן כתיבתן "או הצגתן". צריכים להצביע על הנוסח, אלא אם כן יש הערות נוספות.

אין הערות נוספות? אם כן, מי בעד? סעיף 4א אושר.


סעיף (ב), מי ביקש לדון בישיבה הבאה?

משרד המשפטים, אך אני מבקשת שתוך שבועיים הוועדה תקבל את ההסכמות, כי הנושא שעומד לדיון הוא נושא צרכני מובהק, חשוב יותר משאלת הסמכויות.

נמשיך בהקראה, בבקשה.

קוראת סעיף 2.


נכון להיום סעיף 7א לחוק הגנת הצרכן קובע סעיף הסמכה. הוא קובע שהשר רשאי לקבוע בתקנות עקרונות, כללים ותנאים לפרסומת וכן לדרכי שיווק המכוונים לקטינים. המטרה הראשונית שלנו היא לשנות את הנוסח של הסעיף, כך שייקבע איסור מפורש, כלומר שהנורמה שאוסרת את אותה פעילות שיש בה כדי להטעות קטין, לנצל את גילו, תיקבע בצורה מפורשת בחוק, ושהנוסח לא יהיה רק סעיף מסמיך, וזאת מתוך מטרה לחזק את ההגנה שמוענקת לקטין.


בהתחלה הנוסח של סעיף 7א דיבר רק על פרסומות. בשנת תש"ס תוקן החוק. הוסף גם הנושא של דרכי שיווק המכוונים לקטינים. היתה קיימת תופעה, שאנשי שיווק היו ניגשים לבתי ספר והיו מנסים לשכנע קטינים וכו', וזה לא נכנס לנו להגדרה של פרסומות, והמחוקק החליט להרחיב את ההגנה גם לנושא של דרכי שיווק ולא רק לפרסומות.


יש תקנות בנושא. הן הותקנו ב-91'. בשנת 2006 התקנות הללו תוקנו והורחבו גם לנושא של דרכי שיווק.


כפי שאמרתי, התיקון הראשון הוא להעלות את קביעת הנורמה עצמה בחקיקה ראשית, לא רק כסעיף מסמיך. התיקון השני, שנוגע יותר לסעיף 23, שזה הסעיף הפלילי, זה שאנחנו מתכוונים להרחיב את הסעיף הפלילי כך שיחול לא רק על פרסומות אלא גם על דרכי שיווק. נכון להיום, הסעיף הפלילי חל רק על פרסומות. זה חוסר שיש לתקנו, ואנו עושים את התיקון הזה במסגרת הצעה זו.

הערה ראשונה, התיקון הזה, אני לא מבין למה הוא מוגבל לקטינים. האם מי שאינו קטין, אפשר ומותר להטעות אותו? מותר לנצל חוסר ניסיון שלו? זה צריך להיות איסור כללי.

הערה שנייה, הנושא של פעילות שיש בה כדי לפגוע בגופו, לדעתי, עלול להכניס כאן פעילויות שלא זו היתה הכוונה להכניס. למעשה, כל קייטנה שמבצעת פעילויות אקסטרים או מתקני טיפוס על קירות או דברים דומים לזה, אפילו מכירת אופניים, בפעילות הזו יש כדי לסכן אדם. אנשים צריכים להבין שבפעילויות מסוימות מעצם מהותן יש סיכון. אני לא חושב שהכוונה היא לאסור על פעילויות כאלה לקטינים. צריך למצוא פה פתרון אחר לסוג הפעילויות שרוצים לאסור.

לגבי ההערה הראשונה, נכון להיום, עברת הלבה בחוק הגנת הצרכן זו עברת ההטעיה. זה לא אומר שאם אתה לא קטין, מותר להטעות אותך, והטעיה - הכוונה לכל מעשה של הטעיה, או מעשה שעלול להטעות, אפילו אם לא היתה הטעיה בפועל. ואנו מדברים על הטעיה בעניינים מהותיים.


בנוגע לקטינים קבע המחוקק סעיף מיוחד. זה לא סעיף שבא להחריג או לייתר את סעיף 2, אלא הוא בא לתת ערך מוסף, תוספת, חיזוק מהותי יותר, מאחר שמדובר באוכלוסייה מוחלשת. גם הסעיף הזה לא מדבר רק על מעשים שעלולים להטעות אלא גם לנצל את התמימות, את הגיל או לעודד פעילות שבאה לפגוע בבריאותו או בגופו של הקטין.

אתם קובעים עיקרון כללי. לדעתנו, הוא לא נותן שום הגנה.

אלה לא עקרונות כלליים. בתקנה 5, למשל, לגבי פרסומות ודרכי שיווק שמכוונות לקטינים, קבענו שאדם לא יעשה פרסומת ודרכי שיווק כדי לעודד קטינים, למשל, לעישון סיגריות. זה לא איסור שקיים לגבי בגירים. אנו לא אוסרים פרסומות על חפיסות סיגריות. אבל כשמדובר בעיתון לנוער, פה אנו אומרים: בעיתון לנוער אל תפרסם סיגריות, כי יש בסיגריות כדי לפגוע בבריאותו הגופנית.

ניצול תמימות, גיל, הטעיה, כל הדברים האלה- -

התקנות שלנו מאוד ברורות. השר כבר אמר את דברו בתקנות, הן אושרו על ידי הוועדה, יש לנו תקנות שונות, שמפרטות בצורה הסבירה ביותר, לדעתי, וחזקה על מחוקק המשנה שקובע הוראות סבירות ולא דרקוניות, והתקנות מפורטות. הן קובעות עקרונות לגבי הטעיה, למשל, של פרסומת ודרכי שיווק יהיו מותאמים לרמת הידע, ההבנה והבגרות של קהל היעד. למשל, אסור לנצל לרעה את דמיונם של קטינים להתרשם וכו', אסור בפרסומות שיהיו בהם תיאורי אלימות או הצגת דברים באופן העלול להפחיד או ליצור מתחים אצל קטינים. הן מאוד מפורטות, אבל הן ספציפיות לקטינים.

מצוין, אבל כאן אנחנו לא מדברים על התקנות. אנו מדברים על סעיף שאתם רוצים לשנות בחוק הראשי. תקנות – אני מסכים אתך לחלוטין.

חוק הגנת הצרכן, סעיף 1 הוא סעיף ההגדרות. הסעיף המהותי הראשון בחוק הגנת הצרכן הוא סעיף 2. עניינו באיסור הטעיה. כאן יש הוראות ברורות, שמתחילות בכך שאומר: לא יעשה עוסק דבר במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה, העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה, ולהלן הטעיה, ואז יש רשימת דברים שרואים אותם בכל מקרה כעניינים מהותיים שבהם אסור להטעות. כלומר מבחינה זו אין כל חידוש.


לגבי קטינים, בשל יכולת ההבנה השונה שלהם מבגירים מחד גיסא ובשל כך שהם נוטים להתפתות לפרסומות מצא המחוקק לפני שנים רבות מקום לקבוע הוראות של חובה מוגברת, החלה לגבי קטינים, כלומר שאין בכך חדש והדבר מצוי כבר היום בחוק הגנת הצרכן.

אלא שהסעיף מנוסח אך ורק באופן של הסמכה לקביעת תקנות, והחקיקה היום אומרת שקודם כל צריכים את ההסדר הראשוני לקבוע בחקיקה הראשית, ואת ההסדר המשני בתקנות, ולפיכך מה שהציעו כאן זה לקבוע את הנורמה לגבי קטינים בחוק, וכפי שתראה, לא מבטלים את סעיף הסמכת התקנות, ואותן תקנות הן באישור ועדת הכלכלה, ואין בכך בעיה.


ייתכן ונשקול את זה, ואני מודה לך על ההערה מבחינה זו, שאולי ראוי לכתוב באותו סעיף, שבלי לגרוע מהוראות סעיף 2, או בלי לגרוע מיתר הוראות הסעיף, אבדוק אם יש צורך בכך, ואם כן, נוסיף את זה בנוסח הסופי.

כל פעילות שיש בה פגיעה גופנית – זה עלול לכלול לדעתי הרבה מאוד פעילויות שאין כוונה להוציא אותן. יש הרבה פעילויות שהן בהגדרה פעולות שיכול להיות בהן סיכון, אם לא נוקטים אמצעי זהירות נדרשים. אני לא חושב שיש כוונה להוציא רכיבה על אופניים, גלישה בסקייטבורד, טיפוס על קירות, גלישה בחבלים, טיולים במדבריות.

אני חוששת שאדוני רואה צל הרים כהרים. הורה שמעודד פעילות גופנית של הילד שלו, הגם שהוא מודע לכך שעלולה להיגרם לו איזושהי פגיעה, הרי העידוד לפעילות היא לפעילות חיובית בסך הכול, ומצפים מהאחראי על אותו קטין לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי להגן על שלומו של הילד. הפעילות לכשעצמה אינה מסוכנת, אם נוקטים בצעדי זהירות סבירים, ואיני חושבת שאפשר לתת לסעיף כזה פרשנות כל כך גורפת כמו שאדוני מציע. אני מציעה לוועדה להצביע בכל זאת על הסעיף הזה, ואם יבחנו את זה שוב, אם אפשר לתת לזה נוסח יותר מרוכך, ישובו.

בתי המשפט פסקו שבמקרים שנפגעו אנשים בפעילויות מהסוג הזה, בתי משפט פסקו שאדם שעוסק בפעילות כזו צריך להיות מודע לקיומו של סיכון. פה אוסרים על הפרסום בפעילות שיש בה סיכון. לא השאלה אם יש לו זכות לתבוע פיצוי, אם הוא נפגע, אלא האם בכלל יהיה מותר לפרסם סוג כזה של פעילויות?

תבדקו שוב את הנושא.

שאלתי את עצמי אם פרסומת למתנ"ס לחוג כדורגל היא גם כן בעייתית...

לדעתי, לא...

גם לדעתי לא. תיקון סעיף 7א, סעיף 2, על כל מרכיביו. אני מעמיד להצבעה. מי בעד? כולנו. אין מתנגדים, אין נמנעים, סעיף 2 אושר. בבקשה, נא המשיכי בהקראה.

קוראת סעיף 3(1).


אנו מציעים נוסח חדש לסעיף (ב).


סעיף 14 עוסק בעסקת רוכלות, שהיא מיוחדת מעצם כך שהצרכן לא בחר מיוזמתו לבצע את אותה עסקה, אלא הגיעו לביתו, העוסק הוא זה שיזם את הפנייה לצרכן, והצרכן נמצא במצב שהוא מוחלש יותר. הוא לא התכוון מלכתחילה לעשות את העסקה, ולכן מצא המחוקק בשנת 98', כשהוסיף את העסקה הזו, לקבוע חובות מוגברות על העוסק.


כפי שאמרתי בתחילת הדיון, בשנת 98' הוספו עוד שתי עסקאות – לא רק רוכלות, גם עסקת מכר מרחוק, גם עסקה לרכישת יחידת נופש. לא אדבר כרגע על יחידת נופש, כי היא פחות רלוונטית לתיקון שלנו. אדבר על שתי העסקאות האחרות, שאלה עסקאות מיוחדות. רוכלות, כפי שאמרתי, באים לצרכן לביתו ועושים את העסקה. עסקת מכר מרחוק נכרתה שלא בנוכחות משותפת של שני הצדדים. זה לא כמו שצרכן הולך לחנות, בוחן את המוצר, משוחח עם המוכר פנים אל פנים, ולכן המחוקק יצא מנקודת הנחה שצריכות להיות חובות מוגברות. החובה הראשונה זה חובת מתן מידע, והחוק היום קובע שיש חובה לתת פרטים מהותיים לגבי העסקה. הדבר השני הוא זכות הביטול. המחוקק יצא מנקודת הנחה שיש לצרכן זכות צינון, כמו שאומרים, של 14 יום.


החוק מדבר על 14 יום, אך החוק לא מספיק משוכלל, ויש בו פרצות שגורמות לכך שזכות הביטול לא מתקיימת.

את מדברת על התיקון משנת 98'?

כן. זכות הביטול מדברת על זכות ביטול לנכס וזכות ביטול לשירות. ככל שמדובר בנכס, צריך לתת לצרכן זכות ביטול של 14 יום מיום עשיית העסקה או מיום קבלת הפרטים המהותיים, לפי המאוחר, כך שאם יושב אצלי בבית נציג מכירות, והוא נלהב ויודע לשכנע, ומשכנע אותי לרכוש את העסקה – לא תמיד נותנים לצרכן באותו מעמד מידע אובייקטיבי ומלא, לכן יש חשיבות שייתנו לצרכן מסמך, שמפרט את התנאים המהותיים של העסקה. כך לאחר שנציג השירות הולך אני יושב עם עצמי, מתייעץ עם בני משפחתי ומחליט אם אני רוצה להישאר בעסקה או לצאת ממנה.


יש המון מקרים שבהם לא נותנים לצרכן את אותו מסמך. ככל שמדובר בנכס, וזה התיקון בסעיף (א), אנו רוצים לקבוע – במכר מרחוק ההסדרה טובה, כי כתוב: תוך 14 יום מיום עשיית העסקה או מיום קבלת המסמך, לפי המאוחר. ברוכלות הסעיף הוא חסר, כי הסעיף היום ברוכלות מדבר רק על 14 יום מיום עשיית העסקה. אבל מה קורה אם הצרכן לא קיבל את המידע במועד עשיית העסקה? כלומר יש לתת אפשרות לצרכן, למתוח לו את זכות הביטול, שתחול לפחות מהיום שבו קיבל את הפרטים המהותיים. זה קיים כבר במכר מרחוק. משום מה, ברוכלות זה לא קיים. זה התיקון שאנו מציעים בפסקה (א). זו זכות ביטול אמיתית. אם אנו לא מוסיפים את הנושא של: או מיום קבלת המסמך, אנחנו בעצם גורמים לכך שעוסקים לא נותנים באותו מעמד את פרטי המידע, והצרכן שבוי באותו מידע שנתנו לו בשלב השיווק.

הצרכן אמור לשאת בעלויות כלשהן בגין ביטול בטווח ה-14 יום?

ככל שמדובר בביטול עסקה, הסעד הראשון הוא סעד ההשבה. גם בנושא הזה קבענו תיקון, זה התיקון הבא. הנושא של תוצאות הביטול הוא נושא שקיים כיום בחוק, סעיף (2)(ב).

אני מציע לחבר הכנסת פרץ, סעיף (2)(ב) ו-(ב1), יש שם תשובות חדות לשאלות שלך.

אולי שתסביר את שני הסעיפים ביחד, נצביע על שניהם.

אין בעיה, הצעתך התקבלה.

לגבי תוצאות הביטול, אנו מדברים גם על עסקת מכר מרחוק וגם על עסקת רוכלות. כרגע הסעיף שאנחנו עוסקים בו הוא סעיף הרוכלות. הוא שונה מהסעיף שמדבר לעניין מכר מרחוק. יכול להיות שיש מקום להשוות בין הדברים. נכון להיום החוק קובע, משמוטל הסכם כל אחד משיב לצד השני את מה שניתן על פי החוזה. הצרכן משיב את הנכס והעוסק צריך להחזיר את התמורה. החוק בנוסחו היום בעניין ההשבה הוא לא טוב מבחינתנו, מאחר שהוא נותן לעוסק זכות ניכוי. החוק קובע שאם יש הרעה משמעותית במצב הטובין, העוסק יכול לנכות את הסכום- -

ומי קובע את זה?

העוסק. לכן אנחנו לא אוהבים את ההסדרה הזאת, ואנחנו רוצים לשנות את זה פה.


נכון להיום סעד הניכוי הוא סעד עצמי. מי שעושה אותו הוא העוסק. יש לנו תלונות רבות על כך, שביצעו ניכויים מאוד גבוהים, הצרכן לא יודע למה, ולצרכן אין האינסנטיב ללכת לבית משפט ולהתחיל להידיין עם העוסק. אנו מדברים על צדדים שהם לא שוויוניים בעסקה.

אנו רוצים לבטל את ההסדרה הזו של סעד הניכוי. סעד הניכוי כסעד עצמי הוא לא מתאים ככל שמדובר במערכת יחסים לא שוויונית. כפי שקבוע במכר מרחוק – שם הנושא מוסדר בצורה טובה יותר. מכר מרחוק לא נותן אפשרות לניכוי כסעד עצמי, אלא הוא קובע את זכות ההשבה, קובע דמי ביטול במקרים מסוימים, וקובע שאם היתה הרעה במצב הטובין, או אם נגרם נזק למצב הטובין, אם העוסק יכול להוכיח שהצרכן התרשל, שבר את המוצר וכו', הוא יכול ללכת לבית משפט ולתבוע את נזקיו. העוסק הוא הצד החזק בעסקה.

אגב, הסעיף של רוכלות, של מכירה בבתים, כל הרוכלים או המוכרים בבתים הם בכלל מפוקחים על ידי מישהו? זה דבר שמלכתחילה הוא בעייתי.

אין פיקוח. הפיקוח שלנו עליהם זה על ידי הטלת חובות. זה לגבי התוצאות.


דיברתי על פסקה (א), שזה השוואת מעמד הצרכן בעסקה ברוכלות, כפי שיש היום במכר מרחוק.


לגבי פסקה (2), וזה הסעיף המהותי יותר, פסקה זו מדברת על ביטול עסקת שירות. נכון להיום, הסעיף קובע שאינך יכול לבטל עסקה למתן שירות אם כבר הוחל במתן השירות. יכול להיות שבשנת 98' המחוקק לא היה ער לכמות העסקאות המתמשכות שיש כיום במשק. יכול להיות שהוא היה ער יותר לעסקאות החד פעמיות, ואנחנו חושבים שהגיע הזמן לבטל את ההגבלה הזו, שלכאורה הצרכן לא יכול לבטל את העסקה, אם כבר הוחל במתן השירות.

אני רק רוצה לתת דוגמה, שיש שירותים מתמשכים, למשל שירותי אספקת גישה לאינטרנט, שהם מחברים אותך מייד. אין לצרכן במקרה זה תקופת צינון אמיתית. העסקה נעשתה במכר מרחוק או ברוכלות, וזכות הביטול פה מרוקנת מתוכן. הצרכן עשה בינתיים שימוש בשירות – בסדר, אז הצרכן יחזיר את אותו סכום. אנחנו נקבע הסדר בנושא.


אני רוצה להדגיש, שהתיקון הזה בסעיף (ב) לא רלוונטי כשמדובר בשירותים חד פעמיים אלא רק לגבי שירותים מתמשכים. שירותים חד פעמיים – למשל, הזמנתי חדר במלון, כרטיס טיסה. אם אני כבר על המטוס, אם אני כבר בבית מלון, ודאי שהנושא של אם הוחל במתן השירות, לא רלוונטי. בכל מקרה, כשמדובר בשירות חד פעמי, הוא צריך להיות עד מועד מתן השירות, אפשר לבטל, ואם הוחל במתן השירות, ברור שאי אפשר לבטל. אם צריך, אפילו נעשה הבחנה מפורשת בחוק.


אנו מציעים לנסח את פסקה (ב) באופן קצת שונה, מאחר שהנוסח שהצענו, יש בו איזשהו עיוות שלא שמנו לב אליו כשניסחנו את החוק, לכן אנו מציעים נוסח אחר, לומר לגבי שירות, שזה יהיה בתוך 14 ימים מיום עשיית העסקה או מיום קבלת – סליה, אם אנו מדברים על רוכלות, וזה נכון גם לגבי מכר מרחוק, הנושא של שירות נכון גם לגבי מכר מרחוק, גם לגבי הסעיף הבא – בשירות תוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות לפי סעיף (ד), לפי המאוחר מביניהם, בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לאו. זה הנוסח שאנו מציעים, שמגלם את האמור בסעיף (ב), אבל הוא משכלל יותר.

נקבל את הניסוח המדויק.

יש גם במכתב.

אם אפשר רק לוודא שההבחנה שנאמרה על ידי היועצת המשפטית אכן תהיה גם בלשון החוק לגבי הדוגמאות שהובאו בנושאי תיירות, טיסה, בתי מלון וכו'.

אנו מציעים לעשות הבחנה בין שירות חד פעמי לבין שירות מתמשך, ולגבי שירות חד פעמי, לומר: בשירות חד פעמי תוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות, ובלבד שטרם הוחל במתן השירות. לגבי שירות מתמשך, זה יהיה הנוסח כפי שהקראתי קודם. זה מקובל עלינו.

מר פתאל, אני מזכירה לך שמדובר בעסקאות ברוכלות כאן, שלא כל כך אופייניות- -

בקצב הזה...

היו עוד הערות לסעיף הזה, נשמע אותן בסבב.

אנו מדברים על עסקת רוכלות טיפה בהכללה, ואנחנו מציירים תמונה שיושבת זקנה דוברת רוסית בבית ופתאום דופק נציג מכירות ומפתיע אותה. חשוב לציין, אני מדבר לפחות בשם סלקום, שאופן העבודה אינו כזה. מדובר על תיאום פגישה, שנקבעת מראש, יש מודל עסקי שאנו פונים ללקוח, אומרים לו מדוע אנו פונים אליו, קובעים פגישה ומגיעים. מתנהל תהליך מכירה לכל דבר ועניין. כמובן, התיקון שרוצים לבצע פה הוא מבורך, אבל אולי לחדד את התיקון הזה, שיחול על עסקת רוכלות, למעט עסקת רוכלות שנקבעה פגישה מראש.

הדלפה מסודרת...

ומה זה היה עושה לאותה קשישה מחבר העמים שרכשה 16 מכשירים, אם זה היה בתיאום מראש? זה היה משנה את התוצאה?

הערה שנייה היא לגבי זכות הקיזוז שיש לחברות מסחריות. סיטואציה מאוד שכיחה בעולם העסקי שלנו – לקוח מקבל מכשיר טלפון בשווי אלפי שקלים, פותח אותו, משתמש בו כמה ימים, ואז פתאום הוא מחליט שהוא רוצה לבטל את העסקה. לי זה נשמע מרחיק לכת, שחברות עסקיות צריכות לרדוף אחרי לקוחות ולהתחיל לתבוע את הלקוחות כדי לעשות השבה של מכשיר- -

אתה אומר שהוא פתח את המוצר, השתמש בו כמה ימים והתחרט.

צריך שוב לחזור, מהי עסקת רוכלות, כדי להבין את המצב שעליו מדובר.

צריכים גם לקבוע לצרכנים גבולות מסוימים. אם משתמש מחליט פתאום שמסיבה כלשהי לא נראה לו – אנחנו לא יכולים שהחברות ימצאו עצמן במצב שיש חרטה על העסקה, והיא לא בהכרח מוצדקת, הצרכן עשה את זה בעיניים פקוחות, אני מניח. זה מה שאתה מתכוון?

בדיוק.


הערה שלישית – עולם הסלולר מקומם הרבה אנשים, אז ניקח כדוגמה, אם מתבצעת עסקת רוכלות למנוי לבריכה, לקוח יכול להיכנס לבריכה במשך 14 יום, וביום ה-14 להודיע לקאנטרי: אני רוצה לבטל את השירות? ואז מבטלים את השירות כלא היה, לקוח יכול להעביר את כל הקיץ בקאנטרי מבלי לשלם- -

ממש לא. בבקשה, עוד הערות.

ההתייחסות שלי יכולה לחזור לעצמה גם בנוגע לעסקת מכר מרחוק, באמת כמו שאמרו בראשית הדברים, התיקון הזה בא לפתור קושי או לקונה, שבכל הנוגע לעסקת שירות היתה אמירה גורפת, שככל שהוחל במתן השירות, לא ניתן יהיה לבטל את העסקאות משני הסוגים האלה.

אנו ערים למקום שממנו בא הצורך לבצע את השינוי, אבל בצניעות אני מרשה לעצמי לחשוב, שיכול להיות שבשנת 98' ראו לנגד עיניהם את הקושי שיש בעסקאות שירות עם זכות הביטול, ולכן אני לא אומרת שלא צריך למצוא דרך, אבל צריך למצוא דרך עם איזונים ראויים. מה שנבקש להציף, וגם העברנו התייחסות בכתב, זה כמה נקודות שאנו מבקשים לחשוב עליהן ביחס להחלה של זכות הביטול על עסקאות שירות.


הנושא הראשון הוא האפשרות לבטל תוך 14 יום. בכל הנוגע לחובות הגילוי המלאות, אין לנו שום הסתייגות. חובת הגילוי, ולעתים היא אינה נעשית כך, ואז זה לא בסדר, חובת הגילוי חייבת להיות מלאה, כמו שנקבעו בתקנות. אם צריך להימסר מסמך בכתב, צריך להימסר מסמך בכתב. אני רק רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה למקרים שבהם מתקיימת שיחה עם הלקוח, לצורך העניין, במסגרת השיחה נמסרים הפרטים. אומרים ללקוח: נפקסס לך את זה גם כדי שתראה. הלקוח מקבל את הפקס, קורא, והוא מעוניין. אומרים לו: אנו מגיעים להתקין תוך 48 שעות. ואז מגיעים להתקין, ופה העוגן של חברות התקשורת, שההתקנה היא מסובכת ומורכבת וכרוכה בעלויות ובמשאבים. מדובר פה בשני מתקינים שמגיעים לבית, בדרך כלל זה הפעלה של חברה חיצונית- -

מעולם לא ראיתי שני מתקינים – אני לקוח של הוט, וגם לא היו זריזים כל כך לבוא תוך יום. אבל זאת הערת ביניים. אמרו: עוד שלושה ימים, עוד ארבעה ימים, וגם כן – מתקין אחד. וגם כלאתם אותי בבית כמה שעות – רק הערת ביניים. אני מאוד נהנה מהשירות של הוט, אגב, אבל עד שהגעתי לשירות של הוט, זה לקח זמן.

אצלי היו שניים והגיע שלישי.


ככל שהשירותים מורכבים יותר, ואנחנו מדברים על שירותי טלוויזיה, אינטרנט וטלפון, וככל שאנו מדברים על המצב המבורך של החלפת שירותי תקשורת - אצלי בבית עבדו הרבה מאוד שעות. מבינתי זה היה נסתר, אבל בסוף זה עובד – הוט עובד.


הנושא כרוך בעלויות של התקנה, של ניתוק, של משהו נוסף שהיו ערים לו החברים שלנו במשרד התמ"ת, שלאחר ההתקנה אפשר לצרוך את השירות, וזה עלויות מאוד גבוהות. זה יכול להיות, כמובן, שירותי טלפוניה לחו"ל, זה יכול להיות הזמנות של VOD. 14 יום זה הרבה זמן ליהנות משירותי תקשורת מתקדמים. לכן את כל הדברים האלה צריך לקחת בחשבון.


אני חושבת שאם התיקון יאושר כפי שהוא, זה יכול להיות חרב פיפיות, כי אם יגידו לצרכן, ושוב אני חוזרת למצב האידיאלי, שיש שיחה טובה, ונמסרים בה כל הפרטים, ואין הטעיה, וכל הדברים שאנחנו לא יכולים לצאת נגדם, ונשלח טופס פקס ואומרים: אתה רוצה שנתאם התקנה לעוד 48 שעות? והלקוח אומר: כן, אנו רוצים שאז העוסק לא יחשוש להיכנס למהלך הזה, שאחרת כל חברות התקשורת, לפחות אלה שהנושא כרוך אצלן בעלויות גבוהות, יגידו: בואו נחכה 14 יום, הן לא ירצו להיות חשופות. ואז אנחנו חוזרים אחורה, למצב שבו
ההתקנות לא יהיו מתואמות באופן מהיר. זה, כמובן, גם לא לטובתנו. אנו רוצים לקדם את הנושא.

אני מציעה, וזה כן דורש תיקון, כי הקושי שהיום בחקיקה, שאני רואה אותו בעיניים צרכניות, זה שככל שהוחל במתן השירות, גם אם לא נתנו את כל הפרטים, אבוד. היום אם הוחל במתן השירות, אי אפשר לבטל. אז אני מציעה את הקושי הזה כן לתקן. להטיל על העוסק את החובה לתת את כל הפרטים, בין אם בכתב, בין בכל דרך אחרת לפני, אבל לא להחיל את זה 14 יום- -

תודה. אנו חייבים לסיים על פי תקנון הכנסת.

עוד הערה אחת בקצרה – ברגע שהצרכן מנצל את זכות הביטול, אנו מבקשים שלושה דברים. אחד מהם כבר ראיתי שיש במכתב שנשלח אתמול. אחד זה שנוכל לגבות את החלק היחסי על השירות שנצרך. הנושא השני הוא דמי התקנה, ואני מכירה תקנות דומות שקידם התמ"ת בנושא דומה, שזה נכנס לגבי עסקאות שירות. אנו הרבה פעמים לא גובים דמי התקנה. אנו רוצים שבמצב כזה, שהצרכן יבטל, שנוכל לגבות דמי התקנה, או לחלופין, אם הם נגבו, שלא נצטרך להשיב אותם, והדבר השלישי הוא גם מתבקש, שככל שיש טובין שניתנו אגב מתן השירות, שתהיה חובה להשיב אותם תקינים וכו'.

תודה. עוד הערה אחת בקצרה, בבקשה. אנחנו חייבים לסיים. בכל מקרה לא מצביעים על הסעיף הזה היום.

לגבי עסקאות מכר מרחוק ועסקאות רוכלות, כמה דברים חשובים, כי זה מצטייר מאוד שונה. העניין של חיבור מיידי הוא עניין שהלקוח רוצה בו. הוא שואל: מתי אפשר לחבר אותי, כמה שיותר מהר.


כשיש הטעיה או אי התאמה בין הפרטים שנמסרו לצרכן לבין השירות עצמו לבין תנאי השירות עצמו, הרי עומדת לו זכות ביטול.

רק שלא יכול להוכיח אותה.

הוא יכול להוכיח, יש היום הקלטות של שיחות.

עוד לא ראיתי פעם אחת שנתתם הקלטה של שיחה.

תודה. את תהיי ראשונה בזכות דיבור בפעם הבאה, כי הפסקנו אותך באמצע זכות הדיבור בפעם הזו. הסעיף הזה הוא מורכב ועמוק, הוא דורש דיון, ונקיים בו את הדיון בישיבה
הבאה. בישיבה הבאה גם נמשיך מהמקום שבו הפסקנו, זה היה דיון בסעיף 4א(ב) שבסעיף 1 להצעת החוק וסעיף 3.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.