PAGE
8
ועדת החינוך, התרבות והספורט

2.06.09

הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 16

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

מיום שלישי, י' בסיוון, התשס"ט (2 ביוני, 2009) בשעה 12:00

פרס המורה המצטיין

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

מסעוד גנאים

אלכס מילר

רונית תירוש

משרד החינוך: נח גרינפלד

איתי הדר

מיכאל כהן

נורית בלקין – "המורה של המדינה"

מוחמד מוחסן – "המורה של המדינה"

איתן כאדן – "המורה של המדינה"

עובדיה מרטין

חנה זרובבל

אברהם זרובבל

רחל בלקין

ד"ר מחמוד חליל

תמר טרבלסי – חדד

מאמון אבו אלהיגא

וסים דרוויש

יצחק כסלר

רות קופינסקי

יהודית גידלי

לאה קיקיון

פרס המורה המצטיין

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. חשבתי שמורים שזכו להכרה מן הראוי שנכבד אותם גם בכנסת. אני מורה במקצועי, ואני יודע כמה קשה להצטיין כמורה. אז קודם כל – כמובן, לומר לכם תודה. להיבחר מתוך פוטנציאל של 120 אלף מורים שיש בישראל זו זכות גדולה מאד, מה עוד שמדובר פה על עבודה אישית ולא שום דבר מוסדי. עבודה אישית שלכם.


אני שמח לראות אנשים צעירים. היה כאן דיון קודם על עתידן של המכללות להכשרת מורים. בשנים האחרונות הן ספגו זעזועים, דיבורים על איחוד וקיצוצים תקציביים. כולם מבינים שמכל הגורמים שמשפיעים על הצלחה בחינוך המורה הוא לב העניין. יכול להיות שיהיו חסרים בניינים, שעות הוראה, תקציבים, מעבדות - זה לא יפגע כל כך אם המורה הוא מאד איכותי. מורה איכותי יכול לכפר על הכל. סיפרתי בישיבה הקודמת שכאשר הייתי מנכ"ל משרד החינוך – לפני כ- 17 שנה, יום אחד היתה שביתה בחצור הגלילית ואז החלטתי להעלות את הנהלת המשרד לראות מה קורה. ההורים השביתו את המערכת כי הם לא היו מרוצים ממערכת החינוך, רצו עוד שעות הוראה, יום לימודים ארוך. באתי לשם וצפיתי בשיעורים. בסוף היום אספתי את ההורים והודעתי שאני לא מוסיף אף שעה לבית הספר. כשהתבקשתי להסביר את ההחלטה, אמרתי להם: ישבתי בכיתה א' ובכיתה ב'. ראיתי מורים שמקלקלים את הילדים שלכם ב- 24 שעות שבועיות. אז אתם רוצים עכשיו שאני אתן תוספת שעות למורים האלה, שיקלקלו את הילדים ב- 30 שעות שבועיות? במקום זה –נקצץ בשעות הוראה ונשלח את המורים להשתלמות. לבית הספר יש מבנה יפה, מעבדה, אולם ספורט. כל בסדר, חוץ מזה שהמורה לא בסדר. לכן המבצע הזה של "המורה של המדינה" הוא מבצע חשוב. המעמד של המורה קשור בשכר, קשור בתנאי עבודה, ובהחלט הייתי רוצה שלכל מורה יהיה חדר שלו שבו הוא יוכל לנהל את השיחה האישית, לבדוק מבחנים, לקיים התייעצויות. אבל גם בתנאים האלה מתברר שחשוב מאד שמציינים את אותם מורים.


בכל חברה אנושית – לא רק בעדר של חיות שיש משכוכית, הכבש שהולך בראש העדר. תמיד יש מי שמוביל. זה נכון בעולם החי וזה עוד יותר נכון בחברה האנושית. בסופו של דבר, בעולם יש אנשים מעטים שקובעים את גורלה של החברה האנושית. גם בחברה של המורים אני חושב שברגע שמציינים את אותם מורים, מדווחים למה הם נבחרו, מה הם עושים וכדומה – זה גם מופת לרבים. כל אחד אומר – גם אני יכול. לא רק הם יכולים. מאיפה אתה?

פאראדיס.

מעמד המורה זה חלק מהעניין של הוקרת החברה, הוקרת המערכת כולה. עיתון "ידיעות אחרונות" יחד עם הסתדרות המורים עשו מעשה חשוב מאד ואני מקווה שגם יתמידו בו בשנים הקרובות. אסור רק להסתפק במבצע, אבל למבצע כזה יש תרומה יותר ממה שאתם חושבים.


אני מציע שנשמע את מרטין עובדיה, מנהלת בית הספר בשדרות, בית ספר מרשת "עמית", שמנהלת את רשת החינוך בשדרות. מא' ועד יב'.

- - את בתי הספר היסודיים ממלכתיים. רק התיכון הממלכתי.

כולנו יודעים על התקופה הקשה שתושבי שדרות עברו ואני חושב שלב כל העם עם התושבים. ברוך השם היום יש ימים קצת יותר שקטים. אני אומר לכם שאני חושב שמה שקרה בשדרות – שמערכת החינוך ממשיכה לפעול כסדרה, ב- 6-8 שנים האחרונות שבה היא מופגזת, אני לא בטוח שיש לזה אח ורע בעולם. היו ימים גם של 40 קאסאמים ביום. אני מקדם בברכה את חברת הכנסת רונית תירוש שהיתה גם היא מנכ"לית במשרד החינוך.

לכבוד לי להגיע לישיבה הזו.

מאיפה את?

לשעבר אני מקיבוץ מנחל עוז, לפני חודשיים עברתי לכוכב, לאור המצב הביטחוני.

והרב איתן כדאן, שהוא מכפר אדומים, המורה של הנכד שלי. אמרתי שאני לא בטוח שיש עוד מקום בעולם שבו מערכת החינוך מתקיימת 8 שנים תוך כדי הפגזות. צריך להוקיר את המורים. אני עברתי חוויה כזו כאשר הייתי מנכ"ל בימי מלחמת המפרץ, שהיתה במשך חודש וחצי. גם אז אמרנו שאנחנו מערכת חינוך יחידה בעולם שבה ילדים הלכו ללמוד עם מסיכות אב"כ תוך כדי ירי של טילים. כשאני אומר שמקיימים את מערכת החינוך - מקיימים את הלימודים וגם מגיעים לתוצאות. התוצאות החינוכיות בשדרות לא רק שהן לא נופלות מאשר בשאר הארץ, בכמה מובנים הן אפילו עולות על הממוצעים. נעים לראות כאן מגוון מורים מאזורים שונים, ממגזרים שונים – החינוך הממלכתי, הממלכתי – דתי, החינוך הערבי. מה עם החינוך החרדי? אני לא יודע אם הם השתתפו. אולי כדאי לצרף גם אותם בשנה הבאה.

לא היתה הגבלה.

ברשותך, באתי לראות מקרוב ולברך, אבל הייתי רוצה לשמוע מהם דברים. כמה עצות נבונות – מה נכון להתעקש במערכת, הרי אי אפשר לתקן את כולה. אתם, שהצלחתם עם התלמידים, כי התלמידים הרי בחרו אתכם, ובעיניי זה מעיד על עשייה בעידן שקשה להתחבר אל ילדים, והנה- הצלחתם. האם יש לכם מתכון, מרשם קסם? והאם יש לכם עצה למנכ"ל, דבר מסוים שצריך להתמקד בו?

אני מתעקשת על חינוך, נהלים, אכיפת תקנון - דברים יום יומיים מול עמידה בלחצים. להקפיד גם בחירום על נהלים ועל שגרה יום יומית. מילת הקסם היא - אין לדחות מאומה.

בקיצור – להיות קשוחים, לא לוותר בכלום.

מילת הקסם האמיתית היא כמובן - אהבה ואמונה, יחד עם נחישות. צריך לבוא ולראות מה אפשר לעשות עם ילדים, עם משאב מאד חשוב במדינת ישראל ההון האנושי – מורים, ולרתום את כולם : הורים, מורים וילדים לאותה משימה מכוונת למידה, שבבסיסה מערכת חינוך ערכית מאד ברורה לכולם.

חברת הכנסת תירוש ביקשה שתתמקדי. מה שאמרת עכשיו זה כל התורה על רגל אחת. תבחרי. בא אליך מנהל ואומר שהוא רוצה להצליח כמוך. תגידי מה הוא הדגש העיקרי.

אני מורה למתמטיקה ומנחה באגף שח"ר. אני גר ומלמד בפארדיס. יש לנו בית ספר מקיף.

את הבניין החדש בו חנכו בתקופת כהונתי כמנכ"ל. היתה שם בעיית ניקוז, אם אתה זוכר. היו שם בעיות עם הקצאת הקרקע, שכרגיל – זו הבעיה בכפרים הערבים.

דובר פה על מטה קסם, ולא נתקלתי בזה. אני יודע על הרבה עבודה קשה בשטח יום יום, עבודה שמלווה באמונה, אמונה בעצמי, אמונה בילדים, ביכולת שלהם, ביכולת של המערכת להוביל את הילדים למקום טוב. וכמו שכבודו אמר – עמוד השדרה של העשייה זה המורה.

למה אתה נבחרת, ולא החברים שלך?

כי הובלתי מהלכים בבית הספר. עבדתי עם הקצוות – עבדתי עם תלמידי 5 יחידות במתמטיקה, שאלה היו התלמידים המצטיינים, הטובים, שאין להם בעיות משמעת ובעיות לימודיות. כמו כן עבדתי על העלאת מספר הניגשים ל – 5 יחידות. הצלחתי להרים את המספר מ- 2 תלמידים ל – 30 תלמיד.

ראשי המועצה להשכלה גבוהה נכנסו לכאן. הם באו לישיבה הבאה. אתם יכולים להישאר.

עבדתי עם הקצוות- עם תלמידי 5 יחידות למתמטיקה, והצלחתי להרים שם את מספר הניגשים והמסיימים מ – 2 לתלמידים ל – 28 תלמידים. ניגשו 30 ו – 2 לא עברו, אך ניגשו שוב עכשיו. בקצה השני עבדתי עם התלמידים המאד מתקשים. היתה לנו בעיית נשירה, אי התמדה בלימודים. הכנסנו פרויקט אומץ ומב"ר והצלחנו להגיע למקום ראשון בארץ – בשנה שעברה היו לנו 100 אחוז זכאות לבגרות. אלה תלמידים שהתחלנו אתם - -

תלמידי מב"ר עם 100 אחוז הצלחה?

לא. באומץ היה לנו 100 אחוז, שם יש יותר משאבים, עובדים יותר עם הילדים. בממוצע – 81 אחוז, אנחנו קוראים לזה אגף שח"ר, אנחנו לא מפרידים בין אומץ ומב"ר. כיתות אגף שח"ר. צברנו הצלחה טובה מאד.

איך גורמים למורה להיות כמוך – איך גורמים לכל המורים להיות כאלה אוהבים, נותנים - -

ביום שתהיה מנהל בית ספר – איך תגרום לכל המורים להיות כמוך?

אני אתפלל אותם. יש מושג במנהל עסקים שקוראים לו "תפלול" – זה לגרום לאחרים לעשות את מה שאתה רוצה שיעשו, מבלי להגיד להם. אתה צריך להוות דוגמה אישית. הרבה מורים היום הולכים בעקבותיי, רואים ותורמים. יש הצלחות ויש התמדה, ומורים גם רוצים לנסוע ברכבת ההצלחה הזו. הם גם אנשי מקצוע וגם רוצים להיות מצליחנים. הם רואים שעבודה קשה, הרבה שיחות אישיות עם התלמיד – זה חשוב מאד. תלמיד שאומר "בוקר טוב" בצורה לא יפה צריך לדאוג בסוף היום לדעת למה לא היה לו בוקר טוב.

זו הנוסחה.

זו הנוסחה. אני דיברתי מהשטח, מתוך זה שאני עובד עם התלמידים יום –יום.

איך קיבלו הכפר את הזכיה שלך?

כמובן שזה עורר רעש גדול. אני ועמיתיי לא אנשים שיש עליהם פוקוס כל הזמן. אנחנו אנשי עבודה של יום יום. אם אתה נחשף למראיינים ולכל מיני מצלמות, וללחצים – זה יפה, זה נחמד, אבל אמרתי לעמיתים שלי – אני מת לחזור לשגרה, כי העשייה היא החשובה.

הנוסחה שלי להצלחה זה לקבל מסר שיהיה מוביל – גם מהדרגים הגבוהים וגם בעשייה בשטח – לעבוד על עשייה ערכית ופחות לרדוף אחרי ציונים. לתת מסר למורים של ללמד איך ללמוד ולא ללמד כמויות של חומר. לפעמים אנחנו נתקלים בסיטואציות ביום יום, כמורים – אני ועמיתיי, ואני שומעת את זה גם מקולגות מבתי ספר אחרים, שהלחץ של המרדף אחרי ציונים שם בצד וקצת משכיח את הלמידה הערכית. אני חושבת וכך אני פועלת ואני יודעת שיש הרבה עמיתים שלי שפועלים בצורה כזו כי אנחנו דוגלים בסובלנות וגישור – שאם מחנכים אדם לחינוך מאד ערכי, ואם מחנכים אדם לסובלנות, להאמין בערך של עצמו ובו, הדברים האחרים וההישגים מגיעים כבר באופן אוטומטי. יש לי הוכחות מהעבודה שלי, הוכחות מהעבודה של קולגות שלי. אנחנו בית ספר שדוגל בגישור, בית ספר שמוביל גישור, בית ספר שעושה גישור ומלמד גישור בתי ספר אחרים. הנחתי שנה שלמה מנהלים ומרכזי שכבות ב "שגב שלום" על מנת שהם יוכלו להטמיע שם את תוכנית הגישור. הדרך הזו לעבוד עם ילדים, אם זה יהיה המסר גם מלמעלה – הדברים יעבדו הרבה יותר טוב.

אני חושב שאני די ממשיך חלק מהדברים שאמרו. הדבר הראשון זה להקשיב – שהצוות מקשיב. אם זה מתחיל במנהל, אם המנהל מראה לצוות שהוא מקשיב להם, המורים מקשיבים לתלמידים, התלמידים יתחילו אט אט או מהר יותר להקשיב גם אחד לשני – אם זה במגרש, בהפסקה, אם זה בלימודים. הרעיון של לימוד בחברותא, שהתחיל בבתי מדרש לפני אלפי שנים זה דבר שנכון לילדים בכל גיל – כשהם יושבים על איזשהו טקסט ופשוט משוחחים, מקשיבים אחד לשני. כל אחד מביא את הניסיון שלו וכל אחד מקשיב לשני על בסיס הלימודים שלהם – הם יכולים להיות הרבה יותר רגישים אחד לשני. הם אלה שיקימו את הדור הבא, וכמובן, מעבר לבית הספר, אם היתה יוצאת פה דרישה שתצא מהוועדה הזו – למשל, לדוגמה, שבתי ספר דתיים, חילוניים, בתי ספר יהודים וערבים חייבים להיפגש פעם בשנה. להקשיב אחד לשני.

הוא מלמד בבית ספר שמשותף לתלמידים חילוניים ודתיים בכפר אדומים. זה אחד מבתי הספר הבודדים במדינת ישראל. כל ילדי הכפר בכפר אדומים מאד מקפידים – האוכלוסייה שם מאד מאוזנת.

אני מכיר בתי ספר בארץ, פה בעיר, בית ספר דתי שמעברו השני של הכביש יש בית ספר חילוני והילדים לא מכירים אחד את השני בכלל. אם היו יושבים יחד ומקשיבים זה היה עושה המון לחברה בישראל. זה מתחיל מלמעלה- מנהל מקשיב לצוות ובונים את הדברים יחד. הרעיון הוא להקשיב אחד לשני.

גם אני מורה לשעבר . הייתי מורה להיסטוריה בתיכון בסכנין. האמת,הייתי אצל מוחמד בפאראדיס. בירכתי אותו שם. לא היתה לי עד עכשיו הזדמנות אז אני מברך גם את האחרים עכשיו. אני מרגיש גאה כמורה וכאדם שמאמין בהוראה, מאמין בחינוך, שהוא המשאב והדבר היקר ביותר והחשוב ביותר. ממה שהבנתי ממוחמד – שמאחורי כל מורה טוב, מצליח, צריך להיות מנהל טוב, מצליח, שנותן למורה את הגיבוי לצמוח, נותן לו את ההזדמנות ולא רואה בו איום לעתיד, אלא כוח לבית הספר. למנהל יש תפקיד חשוב בבית הספר. ממה שאמרו על הנוסחאות והמתכונים – אני, כמורה להיסטוריה, מקצוע שהוא קצת משעמם לתלמידים לכתוב וכן הלאה- היתה לי נוסחה למורה המצליח. לפי דעתי מורה מצליח הוא מחנך, כפי שאומרים –מורה לחיים. הוא שידוע שהעולם הוא לא רק כיתה שיש לה 4 קירות. העולם הוא רחב יותר מזה, ומי שעומד מולו, התלמיד, הוא גם – עולם ומלואו. אנחנו בסוף צריכים להכין את האדם, את האזרח לעתיד. אנחנו לא חייבים שכל תלמיד יהיה שכפול שלי או שלו. זו היתה הביקורת שלי על כל מבחני הבגרות שהפכו את בית הספר למירוץ לציון. לכן, אני, כמורה מצליח – אני לא יודע אם לכל מנהל יש לו את הראיה שלו, את הקריטריון שלו. נכון שאצל רובם הקריטריון הוא הציונים, אבל לפי דעתי, וזו הביקורת שלי – מורה מצליח בישראל הוא לא זה שהצליח לגלות בתלמיד שלו סופר או משורר – לא. אלא – בודקים אותך בסוף במבחן הציונים, וזה לא נכון, לפי דעתי.


ממה שאמרו – צריך לדאוג לאדם שיש בתלמיד. דיברו על הקשבה. מוחמד דיבר על הדברים – גם הקטנים. אם בהתחלת היום אני רואה שיש תלמיד שהוא עצוב, אני צריך לדאוג לו. הפן האנושי הוא חשוב ביותר, לדעתי.


אני מברך את כולם ומקווה שירבו המורים המצטיינים והמצליחים.

אני מאמין שאין סתירה בין הצטיינות בלימודים לבין חינוך ערכי, במלוא מובן המילה, שהתפקיד של מערכת החינוך הוא לעשות את שניהם כאחד. לצערי, בגלל הקיצוצים זורקים את התפילין מהספינה, דבר ראשון. זרקו את הדברים הערכיים ולא את המתמטיקה.

אין סתירה, אבל ההדגשים הם שונים היום. ההדגשים הם לא ברוח הערכיות, וחבל.

אני מסכים איתך. אני מסכים איתך שהצד הערכי מאד פגוע. אני מוכרח להגיד שגם הצד ההישגי מאד פגוע. המבחנים הבינלאומיים מראים שמצבנו - -

הישגים יכולים לבוא במקום שיש אדם שלם.

את מורה בתיכון או ביסודי?

אני מורה ביסודי, אני מלמדת כיתות א-ב, ואני רואה משם את הצמיחה.

יותר קל למנהלת להסכים עם הגישה הזו כי גם עליה אין לחץ. אני מתקשה לראות מנהלים בתיכון שיוכלו לאפשר את הגישה, על אף התובנות המאד ברורות כולנו. דברים. יש מלמעלה פיקוח , בגרויות וכן הלאה.

אני לא אומרת שהישגים וציונים זה לא דבר שנכון לדרוש, אבל אם אנחנו, ביסודי, נוכל לשים את ההדגשים יותר במקום הערכי, הילדים שיגיעו לחטיבה ולתיכון יהיו במקום שונה, וההישגים יבואו בהתאם. חשוב שיהיו הישגים, חשוב שיהיו אנשים מצליחים - -

הביטוי הזה של להיעזר בשלבים של היסודי להשקפה הזו – זה נכון.

זה היסוד, זה הבסיס.

המעניין כאן – שיש שני מורים מהיסודי ושניים מהתיכון.


אנחנו שוב רוצים להודות לכם, להוקיר ולהעריך. תראו הצלחה בכך שהרבה מורים ישאפו להיות כמוכם.

יש עוד הרבה.

בשם חבריי לוועדה – אני רוצה להודות להסתדרות המורים ולעיתון "ידיעות אחרונות" על המבצע החשוב. אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:35