PAGE
24
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

11.6.2009


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 16
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום חמישי, י"ט בסיון התשס"ט (11 ביוני 2009), שעה 09:00

סיור הוועדה במרכז הקליטה מבשרת ציון

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר

שלמה (נגוסה) מולה

אלי כהן, מנהל המחלקה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

נחמיה חתוכה, מנהל מחוז הדרום וירושלים, המשרד לקליטת העלייה

דוד יאסו, ממונה על קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת העלייה

אורלה מורלי, מהמשרד לקליטת העלייה

פגשה שבו, המשרד לקליטת העלייה

רואה חשבון בועז כהן, ממלא מקום ראש המועצה המקומית מבשרת ציון

יאיר רומח, מנהל מחלקת החינוך, מועצה מקומית מבשרת ציון

דוד שרביט, מזכיר המועצה המקומית מבשרת ציון

דוד מולה, מנהל מרכז הקליטה, מבשרת ציון

אשר סיום, מנהל אזור דרום וירושלים, המחלקה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

גיל ליטמן, דובר הסוכנות היהודית

דבורה גיני-מלכי, מנהלת מערך עולי אתיופיה, הסוכנות היהודית

לימור קיי ברינה, עוזרת מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

משה באטה, הסוכנות היהודית

פקדה ישיאלם, רכזת פרוייקט עולים מאתיופיה, המועצה לשלום הילד

זיוה מקונן-דגו, מנהלת היחידה למעורבות חברתית, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

אברהם נגוסה, מנהל ארגון מכנף דרום לציון

דנה גורדון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

סיור הוועדה במרכז הקליטה מבשרת ציון

בוקר טוב לכולם. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות מבקרת היום אצלכם במרכז הקליטה מבשרת ציון. בתוקף תפקידי ביקרתי אני והוועדה במרכזי קליטה בקריית ים ובכרמיאל וקיבלתי פנייה מראש העיר כפר-סבא לגבי כוונת סגירת מרכז הקליטה במקום. כמו כן פניתי למנכ"ל הסוכנות היהודית בבקשה לא לשנות ייעוד של מרכז הקליטה בנצרת עילית.


היום אנחנו כאן והיינו רוצים לשמוע אתכם ולקבל סקירה על המקום.

בוקר טוב לך גבירתי היושבת-ראש. אני חושב שאת גורמת לנו לעבודה רבה ואנחנו מברכים על כך. היינו כבר בביקור בשני מרכזי קליטה ואני מבין ששמת לך למטרה לבקר בכל מרכזי הקליטה, ועל כך ברכותינו. אנחנו מקווים שזה יתרום לנושא העלייה ולנושא הקליטה ועל כך אנחנו מודים לך.


אנחנו נמצאים במרכז קליטה מבשרת ציון. נמצאים אתנו כאן עובדי מרכז הקליטה ובראשם מנהל המרכז דוד מולה שתכף נשמע אותו. נמצאת אתנו גם מנהלת המערך הגיאוגרפי שלנו, דבורה גיני, נמצא אשר סיום מנהל אזור דרום וירושלים, נמצא אתנו אברהם נגוסה שהוא יושב-ראש עמותת מכנף לציון, נמצא נחמיה חתוכה שהוא מנהל המחוז במשרד הקליטה, אורה מורלי שהיא מנהלת הלשכה, רואה חשבון בועז כהן שהוא ממלא מקום ראש המועצה המקומית מבשרת ציון, גיל ליטמן שהוא דובר הסוכנות, ונמצאים אנשים נוספים.

נמצא גם דוד יאסן מהמשרד לקליטת העלייה.

נכון. סליחה.


יש לנו חוב קטן. בפגישה שהתקיימה בוועדה ביקשתם לראות את תהליך הקליטה ועם זה אנחנו נפתח. דבורה גיני תציג בפניכם את תהליך הקליטה של עולי אתיופיה ולאחר מכן נעבור לשלב של מבשרת ציון באופן פרטני. לפני כן, ברשותך, נמצא כאן ממלא מקום ראש העיר מבשרת ציון שרוצה לומר כמה מלים ולברך.

ראש המועצה, נבצר להגיע כי הוא לא בארץ. אנחנו מאוד שמחים לארח אתכם. נמצאים אתנו עובדי מועצה נוספים שהם בוודאי יסייעו לי לפרוס מעט את הפעילות של המועצה במרכז הקליטה.


כסקירה או כרקע אומר שהמועצה במבשרת מונה כ-26 אלף תושבים, מתוכם מעל ל-1,300 עולים. מבחינתנו זה אומר כ-5 אחוזים מתושבי הישוב הם עולים. אנחנו כמועצה מנסים או רואים את העולים כתושבים לכל דבר ועניין למעט בתחומים מסוימים, כאשר התחומים הם בממשק מול הקבלן או פרוייקטור של הסוכנות שהוא מעביר לנו סכומים מסוימים על חשבון הפעילות שמבוצעת כאן.


אנחנו כמועצה מנסים לתת הרבה יותר ממה שתושבים רגילים מקבלים מאתנו וזה אומר בתחומי הרווחה, בתחומי החינוך, אבל הצרכים הם שונים כמובן. הקושי שלנו, וזאת אחת הנקודות ואחת הבעיות שכן היינו רוצים להעלות, הוא המשאבים הכספיים. כמה שנרצה, המועצה במבשרת, למרות היותה כלפי חוץ ישוב חזק, הישוב הוא גירעוני מבחינה תקציבית. הארנונות שאנחנו מקבלים – ואני מציין את זה כאן בפני נציגי הסוכנות – היא ארנונה שתואמת אוכלוסיות של עולים וזה אומר 50 אחוזים בלבד מהארנונה שמקבלים וגם ארנונה שמקבלים היא ארנונה נמוכה מדיי. מבחינתנו זה אומר שקשה לנו מאוד להעמיד תוכניות נוספות למרות הרצון הטוב שלנו.


הלכנו אחורה מספר שנים ומשנת 1999, אז קיבלנו כ-700 אלף שקלים, הסכום יורד כאשר בשנת 2002 קיבלנו חצי מיליון שקלים כמענק מיוחד ובשנת 2003 הסתיימו המענקים ומבחינתנו מאוד קשה כמובן להעמיד תוכניות מיוחדות. בתיק שהכנו אנחנו מציינים מספר תוכניות שאנחנו מאוד היינו רוצים לעזור ולסייע בהן, ויש לנו את האמצעים, ויש לנו כוח אדם מעולה במועצה שיכול לעזור, אבל ללא משאבים כספיים באמת שקצרה ידינו.

מה אחוז הארנונה?

אנחנו מקבלים 50 אחוזים מהארנונה של עולים.

מה אחוז התושבים שמשלם את הארנונה?

כל התושבים משלמים מאחר שהארנונה נגבית על ידי הקבלן והוא מעביר לנו את ה-50 אחוזים מהארנונה המונמכת.


כמו שאמרתי, יש שילוב של תושבים ויש פה לא מעט תושבים מתנדבים, עמותות שמסייעות למרכז הקליטה, אנחנו מפעילים תוכניות של מערכת החינוך עם מתנדבים מטעם בית הספר התיכון שפועלים במרכז הקליטה.

העלייה מאתיופיה וגם העלייה בכלל דורשת הרבה מאוד מומחיות, ניסיון, יצירתיות, אכפתיות, אהבה כדי לעשות אותה נכון. ככל שהעולה מגיע ממקום שהוא פחות דומה לארץ הקולטת, קשה יותר לחברה הקולטת וקשה כמובן יותר לעולים הנקלטים. תכף אנחנו נראה איזה דברים אנחנו עושים בדרך לקליטה ובתהליך הקליטה. אני רוצה לומר – אם אשכח לומר את זה במהלך הדברים – שלפעמים אני עומדת נפעמת ומעריצה את העולים על הדרך שהם עושים, על ההתמודדויות שלהם, על הכוחות שלהם, וכל הזמן שאני רואה אותם בחוץ עומדים, צוחקים ומדברים, אני מתפעלת. כשאני כותבת על הקשיים, אני אומרת שזה פשוט מדכא, אבל הם עומדים שם עם המון מנגנונים של כוח והמון מנגנונים חברתיים שעוזרים להם לעבור את הקשיים האלה.


אנחנו נסקור את הקליטה שמתאפיינת בפעילות על היום הראשון של הקליטה, על השבוע הראשון, על החודש ועל המשך השנה. כל יחידת זמן כזאת היא קריטית לתהליכים שקורים ותכף תראו למה היא קריטית. אחר כך אנחנו מתחילים ביציאה לחיים עצמאיים בישוב והחיים עצמם.


הנה קבלת הפנים במטוס. תמיד זה מרגש, הם חיכו המון שנים כדי להגיע לכאן. כבר הבנתי שאי אפשר לנשק את שדה התעופה כי הכל בטון, אבל היה לנו גם את האדמה לפני כן ובהחלט היו עושים את זה.


מרכז הקליטה מכין כאן דירה של עולים מרוהטת עם ציוד, עם מקרר, עם מיטות, עם ארון, אוכל ראשוני וגם ציוד ראשוני כמו טיטולים, מגבת, משחת שיניים, וגם אוכל בסיסי במקרר. פעם היינו עושים קייטרינג אבל ראינו שזה לא עובד וכי העולים מעדיפים להכין בעצמם את האוכל, כך שיש חלב, ביצים, עוף, תפוחים, תפוחי-אדמה למשך יום יומיים. הרבה מאוד אהבה עוטפת אותם גם מהעולים האחרים ומבני המשפחה שלהם בסביבה שבאים, מביאים בונה, מביאים אינג'רה, מביאים אוכל ועוטפים אותם בהרבה מאוד אהבה.


העולה מלווה משדה התעופה למרכז הקליטה. נציגים שלנו פוגשים אותו שם. ממש בשעות הראשונות כשהוא מגיע לדירה, חייבים לתת הסבר מציל חיים על השימוש בגז, בחשמל, במים. הם גם מקבלים הסבר באתיופיה, יש לנו דירת הדרכה באתיופיה ובשבועיים שהם ממתינים באדיס כדי לעלות הם מקבלים הסבר אבל עדיין פעם אחת הסבר על המערכות האלה לא מספיקה. אם זה באמצע הלילה והם נראים לנו מבולבלים או לא מרוכזים, לא מפעילים בכלל את הגז עד שהם מקבלים את ההסבר.


יש שיחת היכרות של הצוות עם העולה . השבוע הראשון מתאפיין בהיכרות עם מערכות החיים המחויבות בעולם המודרני, בקופת חולים שזה כולל גם את הרישום וגם בדיקות רפואיות ראשוניות. עד לפני חצי שנה עוד הייתה מרפאה בגודנר, אבל היא נסגרה. אמנם לא הגיעו עולים מאז ורק בשבוע הבא תגיע טיסת עולים. מסדירים את החשבון בבנק, ליווי בקנייה ראשונית, פעם ראשונה בסופרמרקט גדול, כסף, מה קונים, מה לא קונים, איך מגיעים ואחר כך היכרות יותר פרטנית עם הצוות ודוד ידבר אחריי על הצוות שלו ומה עושה כל אחד מהם. חשוב שהעולה ידע מה עושה כל אחד מאנשי הצוות.


אני רוצה לומר שעד עכשיו הייתה לנו הנחה שמכיוון שחלק מהעולים או רוב העולים לא קוראים, כל ההסברים ניתנו בעל פה. אנחנו עושים עכשיו איזשהו שינוי בעניין הזה ומתרגמים את כל מה שאתם רואים כאן להסברים כתובים באמהרית ואחד מכל משפחה או אחד מתוך קבוצת חברים קורא ואנחנו מאמינים שהאינפורמציה צריכה גם להינתן בשפת העולה.


כמובן שילוב הילדים במוסדות חינוך. משרד החינוך, האגף לקליטת עלייה או לשילוב עולים במערכת החינוך, אחראי על השילוב שלהם. במבשרת יש לנו 16 מוסדות וילדים מוסעים מצלפון ליד בית שמש ועד כפר אדומים, כולל הרבה מאוד בתי ספר בירושלים וגם במבשרת. יש לנו כאן 500-700 ילדים שזה מספר גדול והם מפוזרים בהרבה מאוד מוסדות. בנוסף לכך יש לנו ילדים במעונות ובגני ילדים.


במקביל נפתחת כיתת אולפן. כאשר העלייה הייתה על בסיס קבוע של 300, לא הייתה בעיה לפתוח כיתה כי תמיד היו מספיק תלמידים לכיתה, אבל עכשיו זה קצת יותר מורכב.

איפה לומדים הילדים שהם בגיל בית ספר?

הם משובצים במוסדות חינוך, מבית שמש עד מעלה אדומים.

הם לא לומדים במבשרת?

הילדים משובצים בבתי ספר דתיים בלבד. שנית, יש חשיבה של משרד החינוך שלא טוב לרכז 600 ילדים בתוך בית ספר של 400 ילדים במבשרת ואכן יש בזה משהו.

הם בכלל לא לומדים כאן?

היה בית ספר אחד אבל הוא נסגר.


הנושא של הסעות הוא מאוד מורכב. בהרבה מרכזי קליטה אין מסביבו מספיק בתי ספר וילדים מוסעים לפעמים שעה בבוקר ולפעמים יותר. זה סוג של אילוץ שמאוד קשה לי אתו אבל אני יודעת שצריך להתמודד אתו. ילד קטן שאף פעם לא ראה אוטובוס והוא לומד בכיתה ג' וצריך לנסוע שעה, להגיע רענן, לעמוד משעה 7 בבוקר בצפת בתחנת הסעה, באמת זה לא פשוט. הקשיים בקליטה הם לא פשוטים ואני מאוד מעריכה את ההתמודדות של העולים אתה.


אחר כך תראו כאן סקירה כמעט אין סופית של פעילות שמתקיימת כאן בשעות אחר הצהרים, תוכניות הכנה לכיתה א', צמצום פערים לימודיים, לימודים, תוכניות מתנדבים, מחשבים וכולי. תוכלו לראות כר נרחב מאוד של פעילות.


בחודש הראשון אנחנו מלווים את העולים. בתוך מרכז הקליטה לעולי אתיופיה יש תפקיד שנקרא סומכת ויש תפקיד שנקרא מדריך מתורגמן. אלה תפקידים מיוחדים למוסדות של עולים מאתיופיה, תפקידים ייחודיים שנועדו לעשות את התפקיד של הסוציאליזציה לתוך החברה. התפקיד של הסומכת הוא מרכזי. היא דוברת את השפה, היא נכנסת לתוך משפחה, היא מלווה אותה, היא מדברת אתם, היא בודקת מה הם יודעים ומה הם לא יודעים.

אני רוצה לרגע לפתוח את המורכבות של משפחה שמגיעה מאתיופיה לכאן. מי שמצליח לראות את מה שמצויר כאן, הוא מדמה בית באתיופיה. זה בית עם גג קש, רצפת אדמה, תחזוקת הבית היא לרוב בגדר תפקידה של האישה וזה מאוד שונה מכאן. שם לא שוטפים רצפות כי אין, לא צריך לנקות פאנלים וקירות, אין כביסה לקפל, אין כביסה לגהץ, והנה הם מגיעים לכאן ואת כל זה סומכת שנכנסת לדירה מלמדת. היא אומרת שכאן מחליפים בגדים כל יום, כאן צריך לקלח את הילדים כל יום, כאן צריך לקפל את הכביסה כדי שתהיה מסודרת, צריך לרחוץ את הכלים, צריך לשים במקום וכולי. המון עבודה נוספת שנופלת על האישה בבית והיא לומדת את זה לאט.


זה תהליך ארוך של למידה ולא תמיד זה מתקבל באותה חשיבות שאנחנו מייחסים לזה, וזה גם חלק של רגישות תרבותית שאנחנו משחקים אתה. באה אלינו עולה חדשה ואמרה שזה מאוד חשוב שהבית יהיה נקי, אבל לה גם מאוד חשוב הטקס של הבונה, שזה שתיית הקפה המשותפת. אני באופן אישי רואה בזה מנגנון מאוד חשוב של ונטילציה, של מפגש חברתי, של מנוחה, אבל העבודה כאן נעשתה כל כך צפופה – הן גם לומדות באולפן כל יום במשך חמש שעות, גם לומדות השבה ליהדות בשעות אחר הצהרים, גם אנחנו רוצים לתת להן סדנאות על היגיינה, על חינוך, על כל מיני דברים, כך שנשאר להן מעט מאוד זמן ופתאום הן צריכות לעשות את כל העבודה בבית, להיות עם הילדים, ללוות אותם, ללכת לקניות וכולי, ואותה אישה אומרת שלה יותר חשוב לשתות קפה עם חברות שלה. השאלה היא אם אומרים לה שהיא צריכה לדעת שהבית צריך להיות נקי, שהילדים צריכים ללכת לבית ספר וכולי. זה משחק מאוד מורכב בתוך הקליטה.


אתם רואים כאן את הליוויים של הסומכות. הסומכת, מכיוון שהיא גם הפה של העולים, מלווה אותם לכל מיני מוסדות.


כאן אתם רואים את הפעילות הבלתי פורמלית של הילדים. אנחנו יכולים לראות שיש חונכים. זאת מועדונית של אחר הצהרים, שם נמצאים הילדים למספר שעות. אני חושבת ששם אנחנו עושים את הקליטה החברתית של הילדים. הם גם מכינים שיעורי בית, אבל בעיקר מדובר שם במשמעת, התנהגות, יחס לחבר וכולי.

כמה ילדים משתתפים בזה?

קרוב ל-600 ילדים.


קייטנות מהוות את פעילות השיא שלנו. הילדים נמצאים רק אצלנו במשך שמונה שבועות בקיץ. זאת פעילות מאוד מורכבת ומאוד יקרה שאנחנו מנהלים אותה. יש לנו סדנאות וחוגי העשרה.


יש כאן תמונות מקסימות של פרוייקטים רבים כמו כדורגל, טיול, ערב שירה, קומזיץ של ל"ג בעומר, מורות חיילות ומתנדבות שעוזבות, בני עקיבא עובד כאן אחר הצהרים. באמת אופרציה מאוד רצינית.

ראיתי את כל התמונות האלה וזה באמת מרשים מאוד אבל לומר לכם את האמת, אני מבקרת כאן הרבה כי כאן גרים מכרים שלי.

ואת רואה את הילדים ברחוב.

הילדים כל הזמן ברחוב.

כך אומרים לי.

לא ראיתי את התמונה שילדים ברחוב והם חוצים את הכבישים.

במרכז הזה יש 600 ילדים. אם אנחנו מצטיינים ומשתמשים בכל החללים הפנויים ושולחים חלק מהילדים לירושלים, עדיין אין לי אפשרות להעסיק יותר מ-300 ילדים ו-זמנית. זה אומר שאת רואה את ה-300 שברחוב. בדיוק אמרתי כאן בשקט שבקיץ אין לי אפילו איפה לעשות את הקייטנה, כי כמה כיתות יש לי כאן? חמש, שש, שבע. הקיץ הזה יהיה לי יותר קל כי אין הורים שלומדים. בקיץ אני צריכה לשכור כיתות לימוד בבתי הספר במבשרת כי אין לי היכן להפעיל את הילדים. מה שאת אומרת הוא בהחלט נכון. מרכזי הקליטה, אין להם מספיק חללים להפעיל את הילדים אחר הצהרים ולכן אנחנו עושים כל מיני משחקים. אנחנו מפעילים קבוצה אחת במשך שעה וחצי ועוד קבוצה שעה וחצי אחר כך, מפעילים את הגדולים לפני ואת הקטנים אחר כך, אבל בכל מצב אין מקום להפעיל 600 ילדים בו זמנית.

בית הספר שסגרו כאן, בדרך כלל סוגרים את המקום כי אומרים שאין עולים, משנים את הייעוד וכולי. כאן היה בית ספר ויש צורך בבית הספר. אם זה כך, למה סגרו את בית הספר הזה?

אני חושבת שסגן ראש המועצה יוכל להסביר. לא בכדי סגרו את בית הספר.

היה כאן בית ספר ממלכתי-דתי שמספר התלמידים הלך והתמעט. בית הספר היה במבנה מאוד ישן שלפי תוכניות הבנייה שלנו אנחנו הורסים את בית הספר הספציפי הזה. אנחנו בשלב של בניית בית ספר ממלכתי-דתי חדש ואנחנו במשא ומתן עם משרד החינוך. יש הסכמות ואנחנו בונים בית ספר ממלכתי-דתי חדש במבשרת. כרגע אין לנו מבנים. חסרים פיזית מבנים. אם היו לנו מבנים, היינו שמחים לתת, אבל אין חסרים לנו מבנים.

מתי יוקם בית הספר?

התהליך התחיל. בשנה הזאת אנחנו מתחילים בבית ספר ממלכתי-דתי בכיתה א' ו-ב' בלבד ואנחנו מקווים שמשרד החינוך יקצה את המשאבים ויהיה לנו בית ספר תוך מספר שנים, אבל זה לא תהליך שהוא מהיום למחר.

בית הספר הממלכתי-דתי שהיה כאן, לצערנו הרב הבעיה שלו לא הייתה בעיה של מבנה אם כי בעיית המבנה הייתה קריטית, אלא היו גם בעיות אחרות שקשורות בעיקר לרמת בית הספר ועבודת הפיקוח של משרד החינוך בתוכו. הייתה שם גם בעיה בכל מה שקשור למערכת היחסים בין האוכלוסייה של מבשרת לבית האוכלוסייה של העולים החדשים שהגיעו לכאן. היו כאן מקרים בעטיים הוקמה ועדת בדיקה במשרד החינוך ואותה ועדה החליטה שתלמידי מרכז הקליטה לא יהיו יותר תלמידים באותו בית ספר. כתוצאה מהוצאתם מספר הילדים קטן עוד יותר והמועצה המקומית יחד עם משרד החינוך החליטה על סגירת בית הספר ופתיחת תהליך חדש של מבנה חדש ובניית בית ספר לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן המהותי, התכני וכל מה שקשור בכך ואנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך כרגע.

בית הספר יהיה רק לעדה האתיופית?

לא. ממש לא. זה יהיה לכולם אבל גם לעדה האתיופית.

גם בבית הספר החדש יכול להיות אותו סכסוך שהיה קודם לכן.

אנחנו מקווים לבנות אותו עכשיו כאשר נבנה את המנגנונים יותר נכונים. אז לדעתי לא היו מנגנונים ואנחנו גם הטחנו ביקורת קשה בפני מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך. אני מקווה שעכשיו נבנה את המנגנונים היותר נכונים כדי שהדברים האלה לא יחזרו.

יש תקצוב של 50 שקלים לילד בחודש לכל הנושאים של החינוך, חברה, תרבות, חגים, מועדונים, טיולים – לקייטנות יש עוד 200 שקלים בקיץ – וזה מצב כמעט בלתי אפשרי לעשות בו משהו מהותי. אם היו לי מקומות כדי להפעיל את ה-600 ילדים כל יום, התקציב היה נגמר לי אחרי שבוע. אני מתריעה על זה שנים ואומרת שלא יכול להיות שיש לנו כאן ילדים שצריך לעשות אתם מהלך, ממקום אחד למקום אחר, וכאן זה המקום הכי טוב לעשות אותו. אני מסבירה גם לתורמים, גם למשרד, שלעשות קבוצה של הכנה לכיתה א' במרכז קליטה, זה עולה פרוטות. אתה משלם למורה, יש לי כיסאות, יש לי רכזת תרבות שמביאה אותם, ואני לא צריכה כלום. אם אתה עושה את זה בפתח-תקווה, אתה צריך רכז, אתה צריך הסעות, אתה צריך לשכור מקום וזה עולה לך פי שמונה ובסוף הם גם לא מגיעים.


אם יצא לך להסתובב ולראות את הילדים, הם מוכנים לשבת כל היום על הכיסא וללמוד הם באים עם מוטיבציה ענקית. עדיין הפגיעה שכנראה מתרחשת עם הקליטה לא קשה, עדיין עוטפים אותם מאוד, והתמונות שראיתם באמת כולן אמיתיות, ואני חושבת שהיינו צריכים להשקיע יותר.


אני הייתי קודם מנהלת אגף חברה ותרבות בסוכנות ואני יכולה לומר שאנחנו בסוכנות היהודית עושים מאמצים אדירים לגיוס תרומות. בשנה שעברה הבאנו מיליון דולר והשנה יש לנו רק לקיץ חצי מיליון דולר תרומות לכלל מרכזי הקליטה. אני רוצה לומר שהתקצוב מלכתחילה הוא בעייתי.

הנה עוד בעיה של תקצוב שקוצץ, סדנאות הורות וסדנאות תעסוקה שאנחנו חושבים שהם מאוד חשובים להורים. הורה יושב כאן, אין לו מושג מה קורה בבית הספר, מה זאת מערכת החינוך, מה המחויבויות שלו וכולי. היו לנו סדנאות אבל בתקציב האחרון לפני שנתיים-שלוש התקציב קוצץ. עכשיו מקיימים את זה ספורדית על פי תרומה. קיבלתי 1,500 דולר, אני עושה. לא קיבלתי, אני לא עושה. זה עוד משהו שהוא בכייה לדורות כי אחר כך לתפוס את ההורים האלה בראשון, בפתח-תקווה, ביבנה, זה דבר מאוד מורכב.


כאן אתם רואים את ההורים נוטעים ושומעים הרצאה של המשמר האזרחי. זה ליל הסדר. זה סדר לדוגמה וזה טיול בכותל שנערך למבוגרים.


כאן התחלנו בהכנה ליציאה לחיים עצמאיים. כמו שאמרתי, תעסוקה. בניגוד לשנים שעברו – וחלק אומרים שזה בגלל המדיניות של נתניהו שגובשה עוד קודם לכן – כמעט כל העולים שיכולים וכשירים והם בגיל עבודה, יוצאים לעבוד. זה דבר שקודם לא היה לנו. קודם היינו עושים סדנאות, מעודדים אותם, מסבירים להם כמה זה חשוב, אבל זה לא היה הולך. עכשיו העולים איך שהם יכולים, גם אישה וגם גבר, יוצאים לעבודה ולפעמים אנחנו צריכים לומר להם שצריך לשמור גם על הילדים, צריך גם להיות בבית וכולי. הם לוקחים את המשכנתאות – ותכף נאמר על זה עוד מילה – וצריכים להוסיף לפעמים. הם רוצים דירה קצת יותר טובה, עם מרפסת, וזה אומר עוד 50 אלף שקלים וזה כסף שהם מביאים בעצמם. בשביל 50 אלף שקלים הם צריכים לעבוד עשרה חודשים.


נושא המשכנתאות נמצא בחוסר ודאות כבר חודשים רבים. מבירור שאני עשיתי עולה כי מתחילת 2009 כבר אין משכנתאות מוגדלות וכולם לא יודעים מתי יהיו וגם העולים לא יודעים.

הייתה אתמול ישיבת ועדה בכנסת לגבי המשכנתאות ונציג משרד השיכון אמר שזה מתחיל לפעול עכשיו.

לא, אני הייתי בישיבת הוועדה. ישראל שוורץ אמר שיש משכנתאות שהופעלו דרך בנק טפחות לזוגות צעירים אבל לא למפני מרכז קליטה.

אין עכשיו משכנתאות?

משכנתאות רגילות.

יש משפחות ניצלו את המשכנתא?

כן.

את ה-1 חלקי 12 לא קיבלתם.

לא. התקציב התחיל בשנת 2008 ל-200 משפחות ועד עכשיו רכשו דירות 290 משפחות. זאת אומרת שגם התקציב שלא הגיע ב-2009, חביב סידר מול משרד השיכון ומשרד האוצר לגבי 2009. הנושא של המשכנתא ממשיך. משכנתא רגילה בלי התוספת של 40 אחוזים, גם היום קיימת. את זה צריך לומר כדי שזה יהיה ברור. עדיין אין לנו תקציב מדינה.

התוספת של 40 אחוזים היו במסגרת של תוכנית החומש. בגלל שאין תוכנית חומש, זה לא קיים.

האפקט החמור הוא על תחושת אי הוודאות של העולים. הם מתקשרים לדוד, הם מתקשרים למשה, הם מתקשרים אלינו ושואלים אולי מישהו יודע משהו ולא אומר להם.

מה עניתם לגבי הצפי? אם יש לכם עכשיו 290, לכאורה אתם בעודף של 90. ב-2008 היו לכם 200 ובפועל יש 290.

מי שקנה, קנה. 1,800 אנשים יוצאים, ורובם יוצאים ביולי-אוגוסט והשאר עד סוף דצמבר. זה הצפי של העזיבות בחצי שנה הקרובה.


תהליך רכישת הדירה מאוד לא פשוט וברוך השם יש מסביב הרבה נשמות טובות שמנסות להכשיל את העולים. הם צריכים בנושא הזה הרבה הדרכה, לא לראות את הדירה בלילה, לא לקנות דירה נוזלת וכולי. זה אתגר מאוד מאוד גדול.


אנחנו עושים סיורים מודרכים ביישובי קבע גם על מנת לקרב את הלבבות של ישוב הקבע לקליטת העולים וגם על מנת שהעולים יתמצאו ותהיה אוריינטציה.


אחרי המעבר מרכז הקליטה מתקשר או מבקר את העולה בדיור הקבע. זה משהו שהתחלנו לעשות לאט לאט. אנחנו מחזקים מאוד את הקשר מול מוקדי הקליטה של משרד הקליטה. הנוהל החדש של העבודה בינינו יחזק את זה אף יותר.

אני חושב שביקור כמו זה מאוד מקדם אותנו ומחזק אותנו בעבודה מאוד מתישה שנעשית ביום יום.


המרכז, כפי שהוצג כאן, גם מבחינה גיאוגרפית פרוס על שטח יחסית גדול, לא מגודר, וזה דבר שגורם לקושי כפי שאמרה גבירתי לגבי הילדים. אני תכף אתייחס לפעילות שאנחנו מאוד משתדלים שכולם יהיו משולבים בה אחר הצהרים, אבל לפעמים אני מרגיש שהפעילות שלנו שנעשית אחר הצהרים היא בגדר מתנ"ס אחד גדול, מתנ"ס חי ותוסס.


המרכז מחולק לשני חלקים כאשר להנהלה יש את האוטונומיה הניהולית של שני המרכזים. בכל מרכז יש סגן עם כל הצוות שעומד לרשותו החל מעובדים סוציאליים שהם גם עומדים בחזית הטיפולית בעולים ביום יום. יש אם בית שתפקידה מאוד מאוד חשוב החל מהדרכה בנושא היגיינה בבית, הדרכה בחיים היום יומיים וכולי. כשאני רוצה לדעת על משפחה מסוימת יותר פרטים, אני פונה לאם הבית שיש לה את הידע וההיכרות מקרוב של המשפחה. כך גם לגבי הסומכות. לכן לכל מרכז יש גם סומכות ומדריכים-מתורגמנים. כל אחד, גם סומכות וגם מדריכים מתורגמנים, לא רק עוסק בתפקיד כפי שהוא מובן אלא מעבר לזה כל אחד לוקח איזשהו נושא מסוים, אחראי עליו ומלווה אותו.


אנחנו לא יכולים להתיימר ולומר שכל הילדים באמת נמצאים בכל המסגרות. אנחנו עושים מה שנקרא רוטציה או מה שנקרא החלפות. כלומר, חלק מהילדים נמצא בפעילות או בחדר המחשבים או בפעילויות העשרה אחרות ובחוגים, וחלקם באים בשעות מסוימות. כלומר, כל מדריך שנכנס, אנחנו מנסים לחלק את זה כדי שלכולם יזדמן להיות משולבים בפעילויות שמתבצעות במקום.


חלק מהפעילות שאנחנו שמים את הדגש יותר מכל הוא בנושא הילדים. חשוב לנו באמת להשקיע בילדים. לכן יש לנו תוכניות מאוד ייחודיות כמו מוכנות לכיתה א' לילדים שנמצאים בגני הילדים. אנחנו רוצים לצמצם את הפער החל מהגילאים האלה ולכן אנחנו נותנים פעילות מאוד מסיבית כדי שידעו קרוא וכתוב טרם הליכתם לכיתה א'. על הנושא אנחנו שמים דגש רב והשקעה ומשאבים רבים. אנחנו מביאים את המורות הכי טובות. אנחנו שמים דגש גם על החלק החברתי כמובן בו אנחנו מחזקים את הילדים. בגן הם לומדים בצורה סגרגטיבית. כלומר, לבד. כאשר הם יוצאים מהגן ומשתלבים בבתי הספר, הם נפגשים עם אוכלוסיות שקודם לא היו במגע אתן ולכן גם בחלק החברתי אנחנו מאוד משקיעים.


אנחנו משקיעים גם בסדנאות נוספות כמו אימהות חד-הוריות וההתמודדות שלהן – שהיא לא פשוטה – מול הילדים ובגידול הילדים. לפעמים לשני הורים ביחד זה קשה, ועל אחת כמה וכמה לאם חד-הורית במיוחד כשהיא עולה חדשה. בעניין הזה אנחנו משקיעים מאמצים רבים. ייאמר לזכותם של העובדים הסוציאליים שהם מובילים את העניין הזה של הסדנאות השונות.

כמה עובדים סוציאליים עובדים כאן?

יש לנו ארבעה עובדים סוציאליים.

לכמה אנשים?

1,300.

בכמה עולים מטפלת עובדת סוציאלית?

כל אחת מטפלת בכ-80 אבל זה לא אומר שכולם בטיפול אינטנסיבי. יש טיפול אינטנסיבי והוא מתבצע ממש ביום יום ויש פיקוח. הרוב מקבל טיפול אינטנסיבי. כל עולה זקוק בשלבים הראשונים להתייחסות, לטיפול, לליווי וכאשר כל דבר קטן מלחיץ אותם, הם באים לקבל שירות מהעובדת הסוציאלית.

יש 1,316 דיירים במקום. יש ארבעה עובדים סוציאליים ואמרת שכל אחד מטפל ב-80 תיקים, כך שזה אומר 320 תיקים. האם 320 תיקים מכסה את כל בתי האב?

כן, זה 300 משפחות.

האם יש אנשים שלא מקבלים טיפול סוציאלי כי חסרים עובדים סוציאליים?

אולי יש כאלה שלא צריכים את הטיפול הזה.

לא כולם מטופלים על ידי עובדים סוציאליים. יש אנשים חזקים והם עובדים ומסודרים. יש גם צעירים שהם אקדמאים. כלומר, לא כולם באמת מטופלים אצל העובדים הסוציאליים.

כל עולה עם כניסתו נבדק על ידי עובד סוציאלי על מנת לאתר מה הקשיים המשפחתיים, האישיים וכולי. מי שלא צריך את הטיפול, לא מקבל אותו.

בצוות העובדים יש לנו גם ארבעה רכזים מאוד מרכזיים. יש לנו רכז חברה ותרבות כאשר מדובר בפעילות ממש מסיבית ומאוד מורגשת כאן במרכז והיא גם חשובה מאוד. יש לנו רכז בתחום החינוך הפורמלי. יש לנו רכז קליטה שתפקידו מאוד חשוב מול משרד הפנים, מול ביטוח לאומי וכל מה שכרוך בעלייה. העולים שעוברים מהטיפול של משרד הקליטה, מה שנקרא סל קליטה, לרשויות החוק, בתפר הזה יש הרבה נפילות והרבה בעיות. לכן שם באמת נכנסים רכזי הקליטה שלנו.


יש עוד רכז תעסוקה. בתחום הזה אנחנו באמת מתכוונים לטפח אותו יותר. לדעתנו חלק מההצלחה של הקליטה הוא כאשר אתה באמת מחזק את האנשים לערכי עבודה. צריך להכין אותם לעצמאות ולא תלותיים. זה חלק מהעבודה שאנחנו עושים באמצעות סדנאות הסברה וכולי.


זאת פחות או יותר תמונת המצב. אם יהיו שאלות, אענה עליהן בשמחה.

אני עובדת סוציאלית. אני חושבת יש כאן צורך בעובדים סוציאליים מאחר שהמשפחות מרובות ויש להם צרכים רבים. יש מקום לכוח אדם נוסף, כוח עזר, בעיקר בכל מה שנוגע לכישורים קהילתיים יותר. אנחנו רוצים לעסוק לא רק בפרט אלא באופן רוחבי ואנחנו מאוד מתקשים בזה. כל מה שקשור לחוק, לשיתוף הפעולה עם הממלכה, יש מקום להוסיף כאן אם יש אפשרות כדי לכסות את כל הנושא של ילדים בסיכון, של אפוטרופסות וכולי. אלה דברים שהם מאוד מהותיים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד פורה עם הממלכה, אבל לצערנו הרב יש הרבה עבודה ודיברנו בעבר על האפשרות לתת חלקיות של תקן כדי שנוכל למצות את הנושא.

אורי אחראי על משלחות ועל מתנדבים. דעו לכם שהמרכז הזה, מאז אני ממלא את התפקיד, הוא מרכז ביקורים אליו באים מכל העולם. אורי אחראי גם על החלק הזה של תיאום משלחות.


אנחנו מפעילים כ-120 מתנדבים שרובם מהישוב מבשרת ציון וחלקם מהאזור. לדעתי התרומה של המתנדבים מאוד חשובה גם ברמה פרטנית. ילדים שמתקשים בלימודים, הם עוזרים להם ועוזרים גם ברמה הקבוצתית. יותר מזה, יש לנו כ-34 חניכים של תנועות הנוער בני עקיבא ועזרא, ולפעמים גם מתנועת הצופים מבקרים אותנו. אלו הכוח שמסייע לנו להתמודד עם הילדים.

אין לכם פעילויות משותפות עם נוער שגר במבשרת?

היו בעבר, אבל זה לא צלח. אני רוצה לומר לך שחלק מהפעילים בתנועות הנוער, גם עזרא וגם בני עקיבא, הם תושבי המקום.

זאת שאלה קשה ומהותית. גם בישיבת הוועדה לפני כחצי שנה-שמונה חודשים עלה סיפור בתי הספר שהתנגדו לקליטתם של ילדי אתיופיה. הייתה החלטה של משרד החינוך שכפתה על בתי הספר לקבל אותם ובתי הספר סירבו לקבל אותם למרות שבוועדה אמר נציג משרד החינוך שהם יקבלו אותם. זאת שאלה לא פשוטה אלא שאלה קשה ויש פה פערים קשים ביותר וצריך לשים את זה על השולחן באופן הכי בוטה והכי הגון. אנחנו רחוקים שנות אור ממערכת של קבלה חברתית באופן ראוי כפי שאת מעלה את זה.

הייתי רוצה לציין משהו נוסף כי בדקתי אותו לפני שהגעתי לכאן עם תנועת הצופים במבשרת שיש לה כאן שבט גדול מאוד. בכל שנה התנועה מעמידה מדריכים במיוחד על מנת לקבל חניכים מקרב ילדי העולים. זה מתחיל בתחילת השנה אבל אין את השילוב. זה לא מתקיים ואני לא יודע מה הסיבות לכך. בכל מקרה, יש ניסיונות מטעם תנועת הצופים כן לקבל את ילדי העולים והם מעמידים מדריכים לנושא הזה.

לתושבים במרכז יש נציגים ואני עובד אתם בשיתוף פעולה מדהים. לפעמים הם אומרים לי מה הצרכים, מה אנחנו צריכים לשפר ומה אנחנו צריכים לעשות. באמצעותם אני מקבל הרבה מאוד טיפים ולכן הזמנו אותם לכאן והייתי רוצה שישתפו אתכם במעשיהם ובמחשבותיהם. כאמור,
אלה למעשה הנציגים של התושבים כאן. הם עוזרים לנו בדברים רבים ואנחנו משתפים אותם כדי שהמסר לקהילה יועבר באמצעותם ולא רק באמצעותנו. סמואל הוא היושב-ראש של נציגים אלה.

סמואל מתנדב אצלי בלשכה ועוזר לי בעבודה פרלמנטרית.

סמואל נמצא בארץ שנתיים. הוא אומן שליווה הרבה שנים את הזמרים המפורסמים ביותר באתיופיה, באדיס-אבבה. נצאנת נמצאת שלוש שנים בארץ והיא אחת מהפעילות במתנ"ס . מלסה היה קודם לכן בלוד, שם היה מאוד פעיל. לפעמים כאשר יש הבנות בין צוות העובדים לבין התושבים, יש לנו מה שנקרא מסורת של שמגליות, שאלה מפשרים ומלסה מומחה בזה ואנחנו נעזרים בו הרבה פעמים. מרו הוא בחור צעיר אבל הוא שמגלי והוא אחד מהטובים ומייצג כאן את הצעירים.


אני לא יודע מה הם יאמרו אבל חשבנו שזאת הזדמנות עבורם להציג בפניכם את הדברים.

(דבריו מתורגמים על ידי דוד מולה מאמהרית לעברית).


אני מעלה שאלות מאוד בסיסיות ועקרוניות לגבי מרכז העולים כפי שהייתי רוצה לראות אותו. אני מברך את כל היושבים כאן שבאו לכבד אותנו בנוכחותם ואנחנו מברכים אתכם על כך. אנחנו לא מתכוונים להציג רק את צרכינו ולדבר על בעיות כאלו ואחרות, אלא אנחנו רוצים להודות לכם, למשרד הקליטה, לסוכנות היהודית, לכל גוף ששותף, על כל מה שאתם עושים למען קליטת העלייה, על העזרה, על הסיוע, על הלימוד וכולי.


אני רוצה להתייחס למשכנתא. אכן, המשכנתא היא גבוהה, אבל אין איזון בין מחירי השוק של הדירות לבין המשכנתא שנותנים. כאמור, אני מברך על המשכנתא שהיא גבוהה, ואכן חשוב שהמדינה נותנת לנו את המשכנתא הזאת, אבל אנחנו במשכנתא שניתנת אנחנו לא יכולים לממש את הזכויות ולרכוש דירה. אנחנו מודעים למשבר הכלכלי העולמי, אבל למרות הכל אנחנו רוצים לצאת ממרכזי הקליטה. המשכנתא הרגילה, אחרי שעולה נמצא במשך מספר שנים במרכז קליטה, הולכת ופוחתת. השיטה הזאת באה להפעיל לחץ כדי שנרכוש דירה, גורמת לתוצאות הפוכות. ככל שהמשכנתא פוחתת, יורדת היכולת שלנו ואנחנו תקועים במרכז הקליטה. אם בכוונת השיטה הזאת להפעיל לחץ, התוצאות הפוכות.

כמה זמן נמצא כאן העולה הוותיק ביותר?

ארבע שנים.

כמה עולים בודדים נמצאים כאן? כמה זוגות קשישים? כמה יחידים קשישים? כמה מקרים סוציאליים יש לכם במקום?

הבודד הוותיק ביותר חוגג עשר שנים בנהרייה והבודד החדש הגיע לפני חצי שנה. אין להם משכנתאות ואין להם פתרונות דיור ולכן הם נשארים במרכז. צריך לתת את הדעת מערכתית איך אנחנו פותרים את הנושא הזה.

אלה שהגיעו משנת 2003 עד 2009, אין להם אפשרות לרכוש דירה ואין להם זכאות.

בעבר היו פתרונות דיור ציבורי, דבר שמאוד סייע לקהילה שלנו והשאלה אם אפשר לחזור לשיטה הזאת של דיור ציבורי לאלו שלא יכולים לרכוש דיור וגם למשפחות חלשות שלא יכולות לרכוש דירה. בזמנו, במהלך השנים, הייתה אפשרות לאלו שקיבלו דיור ציבורי לרכוש את הדירה אותה קיבלו. השאלה אם השיטה הזאת יכולה לחזור.

המדיניות של הממשלה, גם הקודמת וגם הנוכחית, היא לא לבנות דיור ציבורי. לפי הצעות החוק של חברי הכנסת שטרית בזמנו ורן כהן, מי שכבר מתגורר בדירת עמידר או עמיגור יכול היה לרכוש את הדירות ואכן עולים וותיקים רכשו את הדירות האלו בהנחה משמעותית. עקב זה אין מלאי דירות שיכול להתפנות.


חוץ ממשכנתאות, סיוע בשכר דירה אתם מקבלים?

בודדים.

אם גרים כאן שלוש-ארבע שנים, מגיע להם סיוע בשכר דירה. יכול להיות שסיוע בשכר דירה לעולי אתיופיה הוא גדול יותר מהסיוע הניתן לאחרים.

אתמול הייתי במשרד הקליטה והבנתי שאם יש, זה 250 שקלים שזה בגדר בדיחה כי אין דירה שאפשר לשכור אותה בפחות מ-2,000 שקלים או 1,500 ואפילו כאשר מדובר בדירות קטנות.

את לא מעודכנת. מדובר ב-3,000-4,000 שקלים.

אני לא חושבת ש-250 שקלים הם בגדר סיוע כי הסיוע הוא מדורג.

דבורה ואני היינו בדיון אצל חביב קצב ולא דובר על 250 שקלים. אנחנו דנו בפתרון לצעירים כדי שיצאו מהמרכז וישכרו דירות. לא נאמר בדיון מה הסכום שיינתן. נכון שפתחנו אתמול דיון ביחד עם חביב קצב ודבורה בנושא של פתרון לזוגות צעירים, אבל לא דנו בסכום. למען הסדר הטוב, זאת ועדה מכובדת, אני מכבד אותה ומכבד את האנשים שנמצאים כאן, ולכן בואו נאמר מה בדיוק היה.


אני אחזור הביתה, נבדוק ונעשה בירור ואז אשיב לך לגבי הסיוע שניתן כי גם אני אישית לא מכיר מספיק את העניין הזה מספיק טוב מאחר שהוא שייך לאגף דיור.

עד כמה שידוע לי במשך 36 חודשים מגיע סיוע לעולה חדש.

לא צריך לשכוח שהם נמצאים במרכז הקליטה והשכירות היא מאוד מאוד נמוכה. המשרד מממן את נושא השכירות במרכז הקליטה כאן, כולל הפעלה. כאמור, בימים אלו מתקיים דיון בנושא.

יש כ-1,000 בודדים במרכזי הקליטה. כאשר מחזיקים שני מרכזי קליטה, זה כסף רב לקופת המדינה. לפי דעתי הוועדה צריכה לדון באפשרות לתת פתרון כי לא יכול להיות שעולה יימצא במרכז קליטה במשך עשר שנים.

מה גיל העולים הבודדים?

גילאים שונים. יש גם זוגות קשישים שאין להם פתרון.

אם אפשר, אני מבקש לקבל מיפוי של כל הבודדים והקשישים עם ציון זמן שהותם במרכזי הקליטה.

יש לנו במבשרת אנשים מוגבלים, פיזית ונפשית. לאותה קבוצה המקום הזה לא מתאים. גם להם צריכים לחפש מסגרת הולמת למגורים.

צריך לקחת בחשבון שמיטה במרכז קליטה עולה בערך 4,000 דולר והיא לא ניתנת בחינם. זה כולל את הצוות, את האנשים וכולי.

חבריי ידברו על נושא הגיור.

(דבריו מתורגמים על ידי דוד מולה מאמהרית לעברית).


אני רוצה להתייחס לנושא הגיור. בעניין הגיור אנחנו מרגישים מאוד קשה עם עצם העובדה שעלינו לעבור גיור. הנושא מאוד טעון ורגיש.

הוא שואל למה הם נדרשים לעשות עכשיו ברית מילה למרות שעברו אותה כנהוג אחרי שמונה ימים.

הוא מדבר על תחושת הבטן שלו והוא אומר דברים מאוד קשים.

אחת הסיבות לרצח ואלימות בין בני זוג מתרחשת בעקבות תהליך הגיור. המילה שאנחנו עושים, אף על פי שעשינו אותה בגיל שמונה ימים כפי שכתוב בתורה, אנחנו עושים את המילה הלכה למעשה פעם נוספת, זה גורם לסיבוכים כאשר אחר כך לא מצליחים לקיים יחסי מין עם בני הזוג, דבר שגורם לסכסוכים, למתחים ולהשלכות שידועות לכולם.

הגברת הזאת שמחלקת לנו קפה היא אימא לתשעה ילדים שאחד מהם הוא בצבא. משפחה למופת.

יש אנשים שעוברים ניתוח בבת-ים, צריכים לחזור באוטובוס ואחר כך אם יש בעיות הם חוזרים באוטובוסים לבת ים וקורה שיש זיהומים. השאלה היא למה הם צריכים לחזור לבת-ים כאשר בירושלים יש בתי חולים. אותו הדבר לגבי הטבילה שהם צריכים לעשות בתל-אביב והשאלה למה הם צריכים לעשות אותה בתל-אביב ולא כאן.

לא בכל מקום נותנים לאתיופים להיכנס למקוואות.

על הדברים הטובים אנחנו מברכים, אבל אנחנו באנו לכאן לשמוע על הבעיות.

שאלת הגיור עלתה גם בביקור הקודם והוועדה התייחסה לזה. אני חושב שאולי כדאי שבישיבת הוועדה הבאה, מישהו שעוסק בגיור ייתן סקירה לגבי הקשיים כדי שתוכלו לקבל את הפן השני, כי אנחנו מתמודדים בזה ביום יום ואחר כך יש מורת רוח ואי-שביעות רצון. לפחות כדאי שהוועדה תדע מה עושה רשות הגיור על מנת לפתור את הנושא הזה.

(דבריה מתורגמים על ידי דוד מולה מאמהרית לעברית).

ברוכים הבאים. צריך לדעת שגם המשפחות שרכשו דירות צריכות להשלים 150 אלף שקלים אבל מאחר שאין להן את הכסף הזה, הן נשארות במרכז. אין למשפחות האלה את היכולת לחסוך כסף ולהשלים את הסכום הזה.

רק עם המענק אין אפשרות לרכוש דירה.

משפחה ממוצעת מחזירה היום 1,500-2,000-3,000 שקלים.

אחרי שהם לוקחים את המשכנתא הם צריכים להשלים, להוסיף כסף מהכיס שלהם.

כך הבנתי. משכנתא לא ניתנת בגובה של 100 אחוזים אלא בגובה של 95 אחוזים. היום את ההלוואות האלה יכולים לקבל בריבית של המשכנתא.

הבנקים לא נותנים להם.

זאת אומרת, אי אפשר לקבל הלוואה.

אנחנו, עולי אתיופיה, יושבים כאן יותר משנה וחצי ולא יוצאים לעבוד כי אנחנו לומדים באולפן וזה כאשר יש לנו את האפשרות לגור כאן שנתיים. אנחנו הולכים ללשכת העבודה לחפש עבודה. עוד לא הספקנו לעבוד, וכבר מורידים לנו 20 אלף שקלים מגובה המשכנתא. יש כאן 700-800 עולים חדשים שלא יכולים לקנות דירה. אנחנו ישבנו שנתיים באולפן, ולכן מאיפה נביא את כל תוספת הכסף הזאת?

יש בעיה מאוד קשה עם הלימודים באולפן. רוב העולים יושבים עשרה חודשים ויוצאים כמו שנכנסו. מול הסוכנות אנחנו מקבלים מהעובדים ריקושטים מאוד חזקים בקשר לזה שאנחנו לא מטפלים בזה. רוב הזמן הראשוני שלהם נתפס על ידי פעילות שהיא לא אפקטיבית. באתי למשרד החינוך בהצעה שבתוך עשרת החודשים האלה שהם במרכז נשלב עבודה כי איך לומדים עברית יותר מהר אם אתה עובד בסופרמרקט או מאבטח או מנקה באיזה מקום? הרעיון הזה לא התקבל. ביקשנו גם לעשות את הסדנאות של ההכנה ליציאה לדיור קבע בזמן של אולפן א', כאשר האנשים יושבים בכיתות באופן מאוד נוקשה שלדעתי פוגע בקליטת העולים. הוא לא מבקש עוד כסף אלא הוא מבקש את הזמן לעבוד כדי שיהיה לו כסף לקנות דירה.

אנחנו יושבים באולפן יותר משנה וחצי ולא מדובר רק בלימודים באולפן אלא גם בגיור נושא שהביא אותנו לתקופה של שנתיים כי מדובר בברית מילה וכולי. אחרי שנתיים הולכים ללשכת העבודה ולשכת העבודה מקבלת את מי שהוא בעל מקצוע ואלה לא אנחנו. בקיצור, אנחנו לא מרוויחים כלום. במשך השנה אנחנו מקבלים סל קליטה, זורקים לנו 1,800-2,000 שקלים. יש לנו שמונה ילדים ויותר ואנחנו צריכים לחיות בסכום הזה במשך כל החיים שלנו. אחרי כן אומרים לנו שיש לנו משכנתא בגובה של 400 אלף שקלים אבל מורידים לנו 20 אלף שקלים. איך רוצים שנחסוך 300 אלף שקלים אם אנחנו לא עובדים?

לך יש ילדים?

יש לי בן אחד.

כמה זמן אתה בישראל?

שש שנים. אני עליתי ב-2003 ובשנת 2005 התחתנתי. בשנת 2007 נולד לי ילד. בשנת 2008 ביקשתי לקבל את המשכנתא ואמרו לי שאני יכול לקחת אותה, אבל מה, מורידים לי בגין השנה הרביעית.

כרווק יכולת לקבל את הסכום?

לא.

אתה כבר ותיק.

נמצאים כאן יותר מ-600 עולים חדשים שלא יכולים לקנות דירה.

בחלק הזה סיימנו את ההתייחסות לגבי נושא העלייה בכלל. השאלות האלה שהועלו כאן מצטרפות לשאלות אחרות. אני חושב שעובדי הסוכנות היהודית ועובדי משרד הקליטה עושים כל אשר לאל ידם על מנת לקדם את העלייה, דבר שהוא לא פשוט. אמרתי בהזדמנויות אחרות ואני אומר את זה גם כאן שאני חושב שאפשר לעשות יותר וצריך לעשות יותר, גם אנחנו בסוכנות היהודית צריך לעשות יותר ואני לא מוריד את האחריות שלנו בעניין הזה, אבל בהחלט החלק הנכבד בא מנושא הגיור, התשובה לגבי הפלאשמורה שלא עלה כאן אבל הוא עלה בהזדמנויות אחרות, והנושא של איחוד המשפחות שאליו אנחנו מתייחסים לא פעם ולא פעמיים ואליו גם התייחסתי באופן אישי. כמובן עולה הנושא הזה של המשכנתאות כאשר בסופו של יעשה למען הקליטה הטובה ובנושא הזה אנחנו בהחלט מבקשים את עזרתכם.

שמענו את כל הבעיות שהעליתם בפנינו. אנחנו רוצים לסייר במקום ולראות איך אתם חיים כאן. בסוף הסיור אנחנו נסכם ונפעל על מנת לעזור. נקיים דיון נושאים החשובים שהעליתם כאן, אליו נזמין את האנשים הרלוונטיים.

יש החלטת ממשלה וכל אחד מאתנו עושה מאמץ ואני יודע שגם אתם שותפים למאמץ שנעשה כדי לאפשר את המשך העלייה מאתיופיה. אני יודע שבשבוע שעבר הייתה ישיבה אצל שר הפנים יחד עם ראש מינהל האוכלוסין. שלא יהיו לכם אשליות, העלייה תחודש ותגיע. מאחר שהעלייה תחודש, לפחות על פי החלטת הממשלה שמדברת על 3,000, מרכז הקליטה מבשרת ציון יהיה המרכז שבעיניי לפחות – לפי דעתי, לפי מיטב שיפוטי וגם הבנתי – יקלוט את אחרון העולים. כלומר, אחרון העולים יתפנה ממרכז הקליטה מבשרת ציון וזה גם בגלל אופי המרכז, בגלל ההתקשרויות בין משרד הקליטה לסוכנות וכן הלאה. לכן המרכז הזה, וכל הבעיות שהוצפו כאן, יפעל עוד שנים.


לפעמים צריך לומר דברים לא פופולריים. לא יהיה פתרון לצעירים. לא יהיה פתרון לבודדים, בטח לא בתקציב 2009 ו-2010 וזה לא קשור למדיניות משרד הקליטה. שרת הקליטה יכולה לעשות מאמץ, אבל זאת מדיניות משרד האוצר שלא מוכן לתת משכנתאות לבודדים מ-2003. המדיניות הזאת היא מדיניות שקשה לשנות אותה והיא לא קשורה לשר כזה או אחר.

משכנתא לבודדים מגיל 28.

פעם נתנו ליוצאי אתיופיה שהיו בקרוואנים ובמרכזי הקליטה. אני חושב שהפתרון צריך להיות פתרון של השתתפות בשכר דירה ואז הצעירים צריכים לצאת ולהיות עצמאים. כל מי שרוצה לדבר אתנו על נושא העצמאות, זאת צריכה להיות התפיסה וזה נושא עליו יש ויכוח. כאשר הייתי בסוכנות דגלתי בזה שאנשים צריכים לקבל השתתפות בשכר דירה לתקופה מוגבלת, עד שהם יהיו עצמאים.


אני חושב שאם יש בודדים שמתחתנים ויכולים לקבל משכנתא, זה בידיו של חביב קצב לשנות את המדיניות ולאפשר לאותו בודד לקבל משכנתא כדי להקל עליו ולא להכביד עליו. אני חושב שהבעיה הזאת יכולה להיפתר במדיניות של חביב קצב מול ישראל שוורץ וזה נושא שכמעט לא נוגע למשרד האוצר אלא נקודה בה אפשר להקל. אני מציע שתלכו על הדבר הזה כי זה מקל על הרבה מאוד צעירים בודדים.


המשכנתאות מדורגות לארבע קבוצות, כך שככל שאתה ותיק יותר, אתה מקבל פחות כסף. אני מציע ללכת הפוך. לתת לבודדים צעירים שמתחתנים, כך שבמקום להיות תקועים במרכז הקליטה, תנו להם את הדרגה הראשונה וכך תקלו עליהם.


זה קשור למדיניות של משרד הקליטה מול משרד השיכון. אני חושב שאפשר לפתור את הבעיה הזאת.


הדבר הנוסף שאני רוצה לדבר עליו זה נושא של עבודה ותעסוקה במשך הלימודים באולפן. יושב כאן מי שהיה מנהל מרכז קליטה בבאר-שבע, שם נעשה ניסיון אבל לצערי הרב משרד החינוך קיבל רגליים קרות ולא התקדמנו עם זה. אני חושב שאפילו כניסיון, אחרי חצי שנה צריך להוציא את האנשים לעבודה ולבנות אולפנים במקומות העבודה שלהם. אני חושב שתוך כדי עבודה אנשים לומדים עברית. בעניין הזה נעשתה עבודה של משרד הקליטה ובזמנו מירלה גל ריכזה אותה. האולפן ליוצאי אתיופיה הוא לא רלוונטי בשלב ראשון. 80 אחוזים לא לומדים עברית באולפן.

ביקרנו בקריית ים ושאלנו את האנשים שאמרו לנו שהם לא לומדים לא בגלל שהשפה קשה אלא כל הזמן הראש שלהם שם, עם המשפחות שלהם.

במשפחות מטפלים, אבל אני חושב שצריך להפסיק את האולפן אחרי חצי שנה ולהוציא את האנשים לעבודה כך שילמדו עברית תוך כדי העבודה. תאמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר. לא אמרתי לקצר להם את האולפן או לוותר עליו אלא אני אומר שצריך לבנות אולפנים במקומות העבודה.


העניין הזה שאנשים יושבים ולא עובדים, יש בו הרבה בעיות. גם לא יודעים עברית, גם לא עובדים, גם לא מביאים פרנסה, גם המשכנתאות לא מספיקות. אני בסך הכל מביע את דעתי ואני לא קובע. אני חושב שבנושא האולפן צריך לחשוב להוציא את האנשים לעולם העבודה.


הנושא האחרון עליו אני רוצה לדבר זה נושא הגיור שהוא נושא רגיש, קשה וטעון. גבירתי היושבת-ראש, אני הייתי מציע אולי אפילו לקיים דיון עם הרבנות ולקיים אותו בפורום הרבה יותר מצומצם ולא כסימפוזיון. בואו נודה על האמת, גם העולים מבקשים להתגייר. אף אחד לא מחייב אותם להתגייר אלא הם רוצים בזה. מי שמתגייר, יש עליו חובות הלכתיות שלא אני, לא יושבת-הראש, לא המנכ"ל ולא אף אחד אחר יכול להתמודד אתם אבל גם זה צריך להיות בצורה אנושית, לבבית וצריכים להיות פחות חסמים בירוקרטיים. אם מערך הגיור עשה חוזה כדי שיוצאי אתיופיה יעשו את הברית בבית חולים וולפסון, נראה לי שזאת שערורייה, אבל זה עניין שצריך לדון בו מול הרבנות כדי לנסות ולסייע לאנשים. אני לא הייתי משלה את האנשים ואומר להם שלא יעשו להם לא הקזת דם ולא ברית. אני לא יכול להבטיח דבר כזה כי לא נוכל לעשות את זה וגם לא נכון להשלות את האנשים. אבל אני יכול לומר דבר אחר והוא שאם אתה לא רוצה להתגייר, אתה אזרח במדינת ישראל שווי זכויות ואף אחד לא יפגע בך.

אבל הם רוצים להתגייר.

אמרתי. ברגע שאתה רוצה, אני לא יכול לעמוד מול מהלכים הלכתיים. מי שלא רוצה להתגייר, זאת זכותו לא להתגייר. המדינה היא מדינה דמוקרטית.

אנשים באים למדינת ישראל והם צריכים לעבור איזשהו תהליך.

מי שאומר שהתהליך קשה לו, הוא יכול לא להתגייר. האזרחות שלו לא מותנית בזה.

מי שלא עושה את הגיור, יש לו בעיות. מי שלא מסיים את התהליך, לא נחשב יהודי.

זה נכון.

אז אל תגיד שאין בעיות כי יש בעיות.

אבל הוא אזרח מדינת ישראל ואף אחד לא נוגע בזכויותיו האזרחיות.

זה נכון.

כולם יודעים שלהיות יהודי זה לא קל ולכן צריך לעבור את כל התהליך.

אני מדבר על הפרדה טוטאלית, בין רצונו של האדם להתגייר לבין זה שאדם מקבל את זכויותיו כאזרח בישראל.

אל תשכח שהם באים לכאן כתושבי קבע ולא כאזרחים.

אני רוצה להודות לצוות מרכז הקליטה. אני חושב שה אנשים עושים כאן עבודה מדהימה.

נכון.

חבל מאוד שכל מה שמשקיעים דווקא במרכז הקליטה לא בא לידי ביטוי כאשר האנשים עוברים לדיון קבע כאשר אז נוצרת איזושהי רגרסיה למרות שאני יודע שיש את מוקדי הקליטה אבל הם לא קיימים בכל מקום. אני חושב שהתפר בין תקופת השהות במרכז הקליטה לבין המעבר לדיור קבע, בתפר הזה כדאי וחשוב אולי לעשות מאמץ נוסף כדי להקל על העולים כי בסופו של דבר בנקודת הקצה – ואנחנו רואים חדשות לבקרים – יש ילדים שלא נרשמים לבית ספר, מסתובבים ברחובות, ואנחנו מכירים את מה שקורה ברשויות כאשר לא רוצים לקלוט באמצע השנה וכן הלאה. אני חושב שדווקא בנקודת הקצה יכול להיות ששווה לעשות מאמץ נוסף ולרתום את מוקדי הקליטה כדי לסייע לעולים להיקלט קל יותר.


לגבי בית הספר שנסגר במבשרת, טוב שנסגר. אני זוכר את הבעיות שהיו מול המנהלת של בית הספר. אני דווקא שמח שפעם ראשונה משרד החינוך לקח החלטה מנהיגותית וסגר את בית הספר, דבר שהיה נכון לעשות אותו. אני גם שמח שהרשות המקומית אפילו שיתפה פעולה בעניין כי אי אפשר שתהיה מנהלת גזענית שתעשה הפרדות בין התלמידים.

בגלל המנהלת סוגרים את בית הספר?

לא. אני זוכר שהיה דיון בוועדת העלייה והקליטה בנושא סגירת בית הספר וטוב שהוא נסגר. היו בו דברים קשים ואי אפשר לטאטא אותם. היו בו דברים מאוד קשים.

עדיין יש בתי ספר גם במבשרת ציון שיכולים לקלוט את הילדים אבל הם לא קולטים.

נכון, אבל אני דיברתי ספציפית על בית הספר הזה.

בירושלים קולטים את הילדים, אבל אני מדבר על בית ספר במבשרת, שם הם לא נקלטים.

במבשרת אין בית ספר ממלכתי-דתי. גם התלמידים שלנו נוסעים לירושלים.

אני חושב שחבר הכנסת שלמה מולה אמר נכון בנושא התעסוקה. בעקבות שביתה או אירוע בית אלפא, בשיתוף פעולה עם הסוכנות, הכנסנו את הנושא של התעסוקה והתחלנו בזה שם כפיילוט. אנחנו עומדים להיכנס גם ליתר מרכזי הקליטה.


כפי שנאמר כאן, העולה נמצא באפס זמן כשהוא במרכז הקליטה. אין להם את הזמן אפילו לילדים שלהם. הם לומדים באולפן עברית, אולפן גיור, הכרת החברה הישראלית וכולי. בנוסף לכך הם צריכים לרכוש דירה. הם בלחץ זמן גדול מאוד. כאמור, התחלנו פיילוט בצפון ונראה אם תהיה לזה הצלחה. אנחנו בשיתוף פעולה יחד עם הסוכנות היהודית.


שמעתי את דוד מולה ודבורה גיני שהתייחסו לנושא הילדים. אני לא רוצה שיתקבל רושם מוטעה וצריך לדעת שאנחנו מממנים לכלל הילדים שנמצאים כאן – ולא רק ל-300 – את הפעילות. מבחינת חלוקת הכיתות או הזמן, כן נותנים ל-300 שנמצאים בכיתה.

למה קיצצתם את תקציב חברה ותרבות?

לא קיצצנו.

אתם קיצצתם מ-6 מיליון שקלים ל-2 מיליון שקלים.

חברה ותרבות לא קוצץ. אנחנו מעבירים 600 שקלים לאדם.

אני מדבר על תוספת.

אני לא צריך לספר לכם על מצב המדינה. אתה יודע שאני פונה אליך כל הזמן בבקשות השונות.

הכסף הזה לא מספיק.

נכון, הוא לא מספיק.

הוא אפילו לא נוגע בקצה, ועל זה אתם מסכימים ואנחנו מסכימים.

מסכימים, אבל יחד עם זאת אנחנו במציאות מסוימת.


לגבי הקשר בין המעבר ממרכז קליטה ליישובי קבע. ביום שלישי השבוע קיימנו דיון משותף של צוות של משרד הקליטה, מחוז הדרום וירושלים, והסוכנות היהודית כדי לדון בשיתוף הפעולה שיהיה במרכזי הקליטה ומעבר ליישובי קבע. אני חושב שמוקדי הקליטה באמת עושים את הקשר הזה. המשפחות, לפני שהן עוזבות, אם זה בבית שמש, מגיעות לבית שמש כקבוצה, מנהל המוקד מקבל אותם ועורך להם סיור ביישוב. הקשר הזה באמת התחיל ואני חושב שהוא התחזק, כך שלנקודה הזאת כבר יש מענה.

עשינו מקצה שיפורים בנושא של קליטת עולי אתיופיה ויש הרבה מה לומר בעניין. פעם עולה מצפת היה נוסע לנתניה כדי לעשות את המבחן אבל היום מערך הגיור מגיע למרכזי הקליטה, דבר שמבחינתי מהווה שיפור, אם כי יש עוד הרבה מה לעשות בתחום.


בנושא דיור ומשכנתאות. כל הזמן מדברים על זה שאנחנו יוצרים גטאות בערים מסוימות ועקב כך יש ערים שם עולה לא יכול לרכוש דירה. במציאות של היום, המשכנתא המוצעת איננה מאפשרת לעולה צעיר לרכוש דירה במקום סביר, ויוצא שאנחנו מנציחים את הגטאות. ראשון לציון למשל, עולה לא יכול לרכוש דירה בשכונה סבירה ולכן הוא רוכש בשכונת רמת אליהו.

אמת אליהו סגורה.

אני רוצה להציע הצעה אחרת. יש עולים שנקלטים בעולים, למשל בבאר-שבע שהיא בתחום המחוז שלי. עולה שנקלט בתעסוקה בבאר-שבע, אשתו משולבת, ילדיו משולבים במערכת החינוך, מכיוון שבאר-שבע סגורה אנחנו לא יכולנו לאפשר לו לרכוש דירה שם.

מה עם ועדת החריגים שהייתה, ביטלו אותה?

אין. לא מקבלים. ניסינו וזה לא הולך.

מה זה סגורה?

המשכנתאות לא מספיקות.

אנחנו יוצרים עוד הגירה.

המשכנתאות המוגדלות, אותן משכנתאות במסגרת תוכנית החומש, באות להנציח את המצב. בעצם משכנתא מוגדלת מגדירה אזורים ואפילו רחובות מסוימים. זה בעצם הרעיון או תחילת הדרך לפרק את זה. זה חלק מהתהליך. כמו שאמרו, עד היום 90 רכשו משכנתא מוגדלת כזאת באזורים ספציפיים, ואם המשכנתא הזאת תימשך, גם התהליך יימשך.

אפשר לקבל תשובה מוסמכת מחביב קצב למה הוא לא יכול לאשר משכנתאות לאנשים שגרים בבאר-שבע ורוצים לקנות בבאר-שבע?

אני יכול לתת את התשובה אותה קיבלנו. התשובה הייתה שבאר-שבע סגורה ומסוגרת ושם לא ניתן לרכוש דירה. הסיבה היא שמספר העולים בבאר-שבע הוא גדול מאוד. עולים שעלו בשנות ה-80, נולדו בארץ, עובדים, משולבים ומשלמים מסים למדינת ישראל, נחשבים לעולים מאתיופיה למרות שמבחינתי הם צברים ואני לא סופר אותם.

אתמול הרב מנרטו, ייאמר לזכותו, פגש כאן אישה שרצתה להתאבד. היה לנו גם ניסיון התאבדות לפני שנה, של בחור שאמרו לו שהוא נכשל. אני אומר לכם שהעולים האלה רוצים לעבור גיור באהבה ובשמחה, אבל כששאלנו את האישה הזאת אתמול – ואני דיברתי אתה – האם יש באמת קואורלציה בין החומר הנלמד לבין המבחן, מסתבר שיש בעיה. יש מה שנקרא מסורת של שיתוף פעולה עם משרד הקליטה אבל השאלה אם נוכל ליצור שיתוף פעולה גם עם הקולגות האחרות, כמו מערך הגיור, כפי שאנחנו עושים עם משרד הקליטה. צריך לבדוק אם יש קואורלציה בין החומר הנלמד לבין המבחן בפועל. יש לנו בעיה עם זה.

עולי מרכז הקליטה רוצים להודות לצוות המסור שמשקיע הרבה למען קליטת העלייה.

גבירתי היושבת-ראש, לפני שאת נועלת את הישיבה, אני רוצה להודיע שב-23 בחודש, בשעה 4:00 לפנות בוקר תגיע טיסה ישירה מאתיופיה עם 74 עולים שאושרו בסיור מיוחד שהתקיים על ידי נציג משרד הפנים לפני כשלושה חודשים ונציגה שלנו. הם מגיעים לפי חוק השבות. אתם מזומנים לקבל את פניהם, אם אתם רוצים, בשעה 4:00 לפנות בוקר. אנחנו נשמח לזה.

השעה לא משנה.


תודה רבה. תודה שקיבלתם אותנו. אנחנו נקיים עוד סיור כאן ונראה איך אתם מסתדרים וחיים. את הדיון נקיים אצלנו בוועדה בכנסת.


תודה רבה.

הסיור הסתיים בשעה 11:00