PAGE
36
ועדת החינוך, התרבות והספורט

01.06.2009

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 14

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

מיום שני, ט' בסיוון התשס"ט ( 1 ביוני 2009), שעה: 10:00

זהירות בדרכים – ביטול התכנית

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר

חיים אמסלם

מסעוד גנאים

מנחם אליעזר מוזס

אנסטסיה מיכאלי

חנא סוויד

רונית תירוש

רחל רותם – מנהלת אגף זה"ב, משרד החינוך

מקס אבירם – מפקח ארצי זהירות בדרכים, משרד החינוך

יעל פרבר – משרד החינוך

אפרת שמש – עוזרת למשנה ליועץ המשפטי לממשלה פלילי, משרד המשפטים

סנ"צ מאיר אור – ראש מדור תאונות דרכים, המשרד לביטחון הפנים

מירי כהן – מנהלת תחום בכיר שירותי הצלה, משרד הבריאות

בתיה לוי – מנהלת תחום חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יובל פרידמן – מנהל אגף תקציבים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רן ארז – יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים

קרן שקד – דוברת ארגון המורים העל-יסודיים

נורית ולנסי – יו"ר המחלקה הפרופסיונאלית, ארגון המורים העל-יסודיים

יפעת קריב – ראש מטה ליו"ר מש"מ, מרכז שלטון מקומי

אלי יפה – מנהל אגף הד"ס, מד"א

אילן גרודסקי – עמותת אור ירוק

יהודית איזנר – מ"מ יו"ר סניף ירושלים, הסתדרות המורים

ישראל ארד – מורה לחינוך תעבורתי

יצחק בוכריס – מורה לחינוך תעבורתי, כפר הנוער הדתי כפר חסידים

שרון גול – מורה לחינוך תעבורתי

אורי לאופר – מורה לחינוך תעבורתי, ועד מורי החינוך התעבורתי

משה עוזרי – מורה לחינוך תעבורתי, ועדת מורים לחינוך תעבורתי

נילי קשת – מורה לחינוך תעבורתי, ועד מורי החינוך התעבורתי

יותם אביזוהר – מנכ"ל ישראל בשביל אופניים

נעם עזרא – ארגון הורים ארצי

יהודה סקר – ארגון הורים ארצי

יוסי תמרוב – מועצת התלמידים והנוער הארצית

שחר לונדון – מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי פידלמן – מרכז המחקר והמידע, הכנסת

שלום מלול – מנהל הישיבה התיכונית "לפיד" במודיעין

מירב ישראלי

יהודית גידלי

אושרה עצידה

זהירות בדרכים - ביטול התכנית

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר היום נושא זהירות בדרכים - ביטול התוכנית. היא תעסוק בכל הסוגיה של חינוך תעבורתי.


לאחר סדרה של תאונות דרכים, לאחר היפגעות גבוהה מאוד של תלמידים הן כהולכי רגל, והן כנוסעים בכלי רכב, ממשלת ישראל קיבלה החלטה ב-1993 לחייב את מערכת החינוך ללמד חינוך תעבורתי, חינוך לזהירות בדרכים מגן הילדים ועד כיתה י"ב כשחלוקת התפקידים כפי שבדק מרכז המידע והמחקר של הכנסת - ואני מודה לאיתי פידלמן שנמצא איתנו שהכין כאן את המסמך - חלוקת העבודה בין משרד החינוך לבין הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במשרד התחבורה היא שהמימון לחינוך תעבורתי מגני הילדים עד סוף בית-הספר היסודי כיתה ו' הוא כולו במימון של משרד החינוך. אגב, כנראה שבחלק הזה לא זוהתה בעיה, ולא על זה עיקר הדיון. החלק של החינוך העל-יסודי, לאמור מכיתה ז' ועד כיתה י"ב, הוא במימון של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.


עדיין מספר הילדים הנפגעים בתאונות דרכים הוא גדול מאוד, ולצערנו כל שנה נמחקות שתי כיתות שלמות - קרוב ל-70 ילדים. בשנים האחרונות, מ-2002 עד 2008 זה בין 96 תלמידים לבין 66 תלמידים. כשתי כיתות נעלמות והופכות להיות מצבות אבן בבתי העלמין. זהו מספר נוראי. מספר הפצועים הקשים בתאונות דרכים בשנה האחרונה, ב-2008, הוא 529 ילדים, תלמידים. סך כול הנפגעים הוא 6,780 תלמידים. אלו מספרים מדהימים, וניתן בהחלט להפחית את מספר התלמידים שייפגעו בתאונות דרכים.


דא עקא, אנחנו קיבלנו פניות, אני מוכרח לומר ממורים לתעבורה.

לחינוך תעבורתי.

לחינוך תעבורתי. אני מודה לך על התיקון, תודה רבה. אם כן, קיבלנו פניות מורים מחינוך תעבורתי, ונמצאים פה לפחות שניים שאני מזהה אותם. האחת היא נילי קשת שעכשיו דיברה, ששלחה לי הרבה מאוד חומר. אבל, הראשון שפנה אלי ראשון והיפנה את תשומת ליבי הוא יצחק בוכריס מהגליל שהוא גם ידיד אישי שיודע להגיע אלי מהר. אנחנו ידידים וחברים. הוא יודע את מספר הנייד שלי והוא מתקשר ומתריע בפניי, וממלא שליחות חשובה מאוד. קיבלנו גם התראות מגורמים שונים, גם מארגון המורים וגם מגופים נוספים שיש בעיה עם החינוך התעבורתי בגלל שהממשלה החליטה לקצץ את התקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, והיא החליטה לקצץ בקיצוץ הזה את החינוך התעבורתי. למעשה, מסיימים את תשס"ט ככה על השוליים, בשול הדרך. כיוון שבאמצע שנה הרי אי אפשר לשנות שיעור משרה של מורים אז נמצאו פתרונות כאלו ואחרים, ועיקר הדיון שלנו זה מה הולך לקרות בתש"ע.

אני גם לא יודע מה קרה אתמול שהיה ה-31 למאי שזה המועד האחרון שבו אפשר להודיע על פיטורי מורים. אבל, אני מבין שמדובר ב-750 מורים וזה מספר בלתי נתפס. אני מאוד מאוד מזדהה עם המורים. אבל, אני מוכרח לומר שעיקר הבעיה שאני רואה הם התלמידים. המורים נפגעים בפרנסתם, התלמידים עלולים לשלם בחייהם. אני מתקן את דבריי - חלק מהתלמידים, לצערי, ישלמו בחייהם על כך שהם לא מקבלים חינוך תעבורתי. כי אם חינוך תעבורתי לא מונע היפגעות של תלמידים בתאונות דרכים אז ודאי שהוא לא היה קיים. אם יש חינוך תעבורתי הוא בוודאי מועיל. הוא מועיל לתלמידים, ובעיקר בחינוך העל-יסודי שהתלמידים הם כבר לא עוברי דרך פסיביים, ובעיקר הולכי רגל, אלא מדובר גם על הכיתות הגבוהות בחינוך העל-יסודי שהם כבר הופכים להיות אנשים אקטיביים, הם כבר הולכים להיות נהגים. הרגלי הנהיגה שהם יירכשו ילוו אותם כל ימי חייהם. כלומר, חבר הכנסת אמסלם, אנחנו כאן לצערי עוסקים בדבר שמקצצים בתקציב ויודעים בוודאות - אנחנו לא יודעים את מי - שההחלטה הזאת תביא לאובדן חיים של ילדים שהם לא יכלו לקבל את ההחלטה הזאת. אנחנו המבוגרים קיבלנו את ההחלטה הזאת עבורם - למנוע מהם חינוך תעבורתי. אני חושב שזוהי החלטה בלתי מתקבלת על הדעת.

אדוני היושב ראש, ברשותך, מעשה באדם אחד שהיה בספינה, ורב-המלחים אומר שהספינה חושבת לשקוע פה, ושכל אחד צריך לזרוק משהו. כל אחד זורק מזוודה או תיק. יהודי אחד מחפש מה לזרוק, אבל הוא אומר: את זה אני צריך, ואת זה אני צריך, ואת זה אני צריך, ואת זה אני צריך. לבסוף הוא מצא את התפילין, ואמר שאת זה הוא זורק למען הספינה. אנחנו למען המצב והמצוקה, דווקא זורקים את הדבר החשוב ביותר שחיי נפש תלויים בו. אני חושב שזה חמור מאוד.

אגב, אני מוכרח לומר עוד דבר אחד. אני מסתכל פה על רשימת המוזמנים. אנחנו לא תוקפניים, ואנחנו מזמינים את הגופים באמצעות לשכות השרים. אני חשבתי שלדיון שכזה יבואו האנשים שנושאים באחריות באופן אישי. למשל, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני לא רוצה לזלזל בבתיה לוי שמנהלת את תחום חינוך, ואני גם לא מזלזל ביובל פרידמן מנהל אגף התקציבים ברשות. חס וחלילה, אין לי נגדכם שום דבר. אתם ודאי עושים את מלאכתכם נאמנה. אבל, אני מבין שאתם לא בעלי הסמכות.


זו חובה שאני אעיר כאן הערה שאנחנו רואים בחומרה את הזלזול וההתעלמות של הנהלת הרשות לבוא כאן על בכיריה, ולומר את הדברים, לתת דין-וחשבון ולהסביר לכנסת מה קורה עם החינוך התעבורתי. זה גם כן אולי חלק מהעניין. הדבר הזה הוא דבר ממש בלתי נתפס.


אני גם רואה שמשרד האוצר הוא בכלל מהאו"ם. הוא לא קיצץ, אז הוא לא נמצא כאן למרות שהוזמנו. גם על כך צריך להעיר הערה, ואנחנו נעיר את ההערות האלה.


אני מציע שקודם כל נשמע את ד"ר רחל רותם שהיא מנהלת אגף זהירות בדרכים. ד"ר רותם, מהי תמונת המצב הנכונה אם את מוסמכת לומר. כי אני יודע שאת אחראית על גני הילדים ועל החינוך יסודי. אני מבין שאת אחראית גם על החינוך העל-יסודי.

על הכול.

על הכול, זה מה שרציתי לשמוע. תנו לנו תמונת מצב. אני מזכיר שוב - עובדי המדינה צריכים לדווח לכנסת את הכול, את האמת. רק את האמת ואת כל האמת, בלי להתחכם איתנו. גם אם היא לא נעימה, צריך לומר את הדברים כהווייתם. רחל, בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל, אני שמחה שמתקיים דיון בנושא. אתמול התקיים דיון בהנהלת המשרד.

אגב, זה תמיד קורה. זה דבר טוב שיש ישיבה של ועדת חינוך אז תמיד או ערב קודם, או שני ערבים קודם, מתקיים דיון בהנהלת המשרד. אני מציין את זה באמת לטובה. חברי הכנסת, זה מזל שאנחנו מקיימים דיונים אז יש גם דיונים נוספים. אגב, זו תופעה מבורכת.

כן, זה נכון כי אני באה כרגע בשם הנהלת המשרד ובצורה ברורה לגמרי.


לעניין תפקידי - אגף זהירות ובטיחות בדרכים שאני עומדת בראשו מופקד על כל נושאי החינוך לבטיחות בדרכים בכל הארץ, החל מגן הילדים עד כיתה י"ב, ובמכללות להכשרת עובדי הוראה. זה נושא חדש שנכנסנו אליו לפני שנתיים. פרח הוראה לא יכול לקבל תעודת הוראה מבלי שהוא נחשף לנושא. זה כולל את כל המגזרים. יש לנו פריסה מאוד יפה.

גם חינוך מוכר שאינו רשמי.

לשמחתנו, בחינוך החרדי בשני הזרמים העיקריים, ואפילו בת"תים, יש לנו יופי של פעילות בשנתיים האחרונות, ואנחנו מאוד שמחים לזה. אגב, הקיצוץ ייפגע גם בזה, ואני מייד אדבר על העניין התקציבי. אם כן, זוהי הפריסה. וכמובן במגזר הלא יהודי על כל גווניו שמקבל כמו המגזר היהודי.


תמונת המצב - ב-1993, כידוע, היתה החלטת ממשלה.

את איחרת, את יכולה לדלג על הזה. אני סקרתי כבר את הסקירה הזאת. להבא להגיע בזמן.

זה נכון, סליחה על האיחור.


קודם כל, משרד החינוך מכיר בחשיבות הנושא. הוא ממלא את חובותיו מאז 1993. הוא מלמד בגני ילדים, בכל בתי הספר היסודיים, וכמו שאמרתי בשנים האחרונות הוא גם עבר למכללות להכשרת עובדי הוראה, וזה לא היה בהחלטת ממשלה. הוא מכשיר מורים, הוא כותב תוכניות לימודים, הוא מכשיר רכזים לבטיחות בדרכים. כל הפעילויות האלה נעשות מתקציבו של משרד החינוך. בתקציב גס זה מעל 40 מיליון שקל. קשה לכמת אותו כי זה גם עובדי הוראה, וגם עובדי מינהל. הנושא גם נלמד מעבר לשעות הוראה. לפי חוזר מנכ"ל מזה שש שנים, הנושא חייב להילמד בכל גני הילדים, וכשעה שבועית בכיתות א', ה', ובכיתות י"א. לפי ההסכם מאז 93 בכיתות א', ה', מממן משרד החינוך, בכיתות י"א מממן - - -

זה א' עד ה', או א' - - -

א' ו-ה' חובה כשעה שבועית.

כלומר, ב', ג', ד' לא מלמדים.

לא, שנייה. בשאר המקצועות - ולכן קשה לנו לכמת את העלות - בשאר המקומות מלמדים או כשעות בודדות או כשעה חובה שבית-ספר לוקח על עצמו מתוך מערכת השעות, וגם בשילוב מקצועות הלימוד. אפשר לראות שיעורים.


בהזדמנות זו אני מזמינה את כולם - יש לנו טקס ביום חמישי לפרס של השרים לבתי ספר מצטיינים, ואנחנו רואים איך בתי-הספר - - -

אגב, נמצאים שם מורים מפוטרים.

אנחנו נדבר מייד על הפיטורים. נכון, יהיו שם מורים מפוטרים, ואני מייד אדבר עליהם. אני אשתדל לקצר.


אנחנו גם רואים איך הנושא משתלב בקבוצות הלימוד השונות: במדעים, בפיזיקה, במדעי החברה, בהיסטוריה, בספרות, בשפות, בכל המקצועות. ולכן, קשה לנו לכמת, מלבד הדבר שאנחנו יודעים.


לעניין התקציב - בכל השנים כפי שאמרתי, התקציב חולק כך שמשרד החינוך מממן גנים, יסודי ומכללות, וחלק מהחרדי, ובכסף שאנחנו מקבלים מהרשות הלאומית ממומן החינוך התעבורתי. לסבר את האוזן - ב-2007 קיבלנו מהרשות הלאומית 35 מיליון 500 אלף, ואז יכולנו בכיתות ט' ללמד 2,964 תלמידים, 1065 כיתות. בכיתות י' - 1,046, ובכיתות י"א - 2,984. כנ"ל זה היה בשנת 2008.

איזה אחוז זה מהכיתות?

אחוז מהכיתות - זה שליש מכיתות ט', שליש מכיתות י', ו-95% מכיתות י"א. לשם כך הכשרנו במשך שנים את המורים המצוינים שנציגיהם יושבים פה.

אני ממש לא מבין - מה קורה עם יתר שני השליש. כלומר, רק שליש מקבלים חינוך תעבורתי?

בכיתה ט' ו-י'. ב-י"א כולם. זה התקציב. השעה השבועית החובה היא רק בכיתה י"א. לשם הגענו ל-95%. בוודאי זכור לכבודו שהגענו אפילו להסכם עם המנהלים שהם מכניסים את זה כציון לתעודת בגרות בצד שמאל של התעודה, וזאת בזכות החשיבות שהמנהלים ראו, בזכות השעות שנתנו, והעיקר - בזכות המורים הנפלאים שיושבים כאן.

האם ב-י"א 100% מהכיתות מקבלות?

הגענו ל - 95%, לא הגענו ל-100%. אם יתנו לנו את הכסף נגיע בעזרת השם גם ל-100%.

כלומר, לא מגיעים ל-100% בגלל בעיה תקציבית?

לפעמים גם בגלל התנגדויות של מנהלים, לפעמים בגלל שאין בבית-הספר מורה מתאים. יש אילוצים.

אבל, האם יש גם בתי ספר שהיו רוצים ונמנע מהם בגלל בעיות תקציב?

בשנים 2007 - 2008 לא, השנה כן. השנה הצלחנו לתת רק ל-2,457 כיתות.

זה לא לי אומר כלום. כמה אחוז השנה קיבלו?

השנה זה היה 92%. כזכור, השנה לא היה כסף בגלל שבתקציב 2009 קוצצה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, קוצץ התקציב, וניתן לבטיחות בדרכים בהתחלה רק, כמה?

הם ידברו.

או.קיי. בהתחלה פחות מ-10 מיליון. לא יכולנו לפתוח את שנת הלימודים, כי כידוע לכולם שנת לימודים מורכבת משתי שנות תקציב, ואנחנו לא יכולנו לפתוח בספטמבר שנת לימודים כשלא ידענו שבינואר בתקציב 2009 מובטח לנו כסף. הדבר הביא לשביתות, והחברים שנמצאים פה היו בראש הצעקות, ובצדק. משרד החינוך ראה כי רע כל כך, ומנכ"לית היוצאת של משרד החינוך שלומית עמיחי החליטה שהיא מחפשת ביקב ובגורן, והיא הצליחה ללוות כסף מפרויקטים אחרים של המשרד, ולהגיע להסכמה עם האוצר, ועם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על matching. הרשות הלאומית נתנה 11 מיליון, ואנחנו נותנים 11 מיליון לשנת 2009, ובכך הצלחנו לפתוח.

רק לחודשים של שנת 2009 שנופלים בשנת הלימודים הנוכחית. לא לכל שנת - - -

לא, לא - לכל שנת הלימודים תשס"ט. זאת אומרת, בכך פתחנו את שנת הלימודים באיחור, לצערנו הרב. ולכן, גם חלק ממנהלי בתי הספר שהיו ערוכים לפתוח את שנת הלימודים בספטמבר מילאו את המערכת בשעות אחרות.

על איזה איחור מדובר?

במקום ספטמבר, בנובמבר.

חודשיים, הפסידו חודשיים לימודים.

במאמר מוסגר - מה שאני חוששת שיקרה גם הפעם אם לא יהיה תקציב מסודר. כי כידוע היום משרד החינוך חייב לסגור מערכות.

יש לי שאלה מביכה אלייך. למי חבר הכנסת צריכים לבוא בטענות בסוגיה הזאת? האם זה לשר החינוך או לשר התחבורה? מי אחראי על העניין שתלמידי ישראל יקבלו חינוך תעבורתי?

יש החלטת ממשלה.

אני לא מדבר על ממשלה.

קודם כל, משרד החינוך אחראי על חינוך ילדי ישראל. אבל, על החינוך התעבורתי בכיתות י"א גם לפי החלטת ממשלה לפי ועדת שיינין, גם לפי החלטת ממשלה מ-93, המימון לכך הוא או שהאוצר ייתן מימון, או על-ידי הרשות הלאומית.

מי צריך לא לישון בלילה בגלל שיש בעיה? האם שר התחבורה, שר האוצר?

האמת - כולם.

כשאת אומרת כולם זו הבעיה.

זה ההורים שלא ישנים בלילה.

אומר חבר הכנסת אמסלם שבינתיים ההורים לא ישנים בלילה. גם המורים כנראה לא ישנים בלילה.

האמת היא שכולם צריכים לא לישון בלילה כי זוהי סוגיה כואבת, וצריך לפתור אותה.

רחל, כל בעיה שכולם לא ישנים בלילה, אז בסוף כולם ישנים בלילה. אבל, אם אחד אחראי, אז הוא באמת לא ישן. זה חלק מהבעיה. אגב, זה עובר כחוט השני. אנחנו רואים את זה בהרבה דיונים שבכל נושא שזה חוצה כמה משרדים, אז זה בדרך כלל נופל בין הכיסאות.

אבל, זה לא נפל כל השנים. כל השנים זה לא נפל, זה רק בשנה שעברה.


אני מוכרחה להגיד - נכון שיש קיצוץ. אבל, הקיצוץ קודם כל צומצם. נכון שיש קיצוץ ברשות הלאומית, אבל הקיצוץ שהושת על החינוך הוא לא פרופורציונאלי לקיצוץ הכללי. שנית, כשיש תקציב לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, נצבע סכום לתשתיות. למה לא נצא מכאן בקריאה: צבעו גם סכום לחינוך? חבר הכנסת הנכבד נתן דוגמה עם זריקת התפילין, וזו בדיוק הבעיה שלנו. בואו תגידו לנו מה לזרוק, האם את שיעורי התנ"ך שנשארו שעתיים בשבוע? את שיעורי ההיסטוריה של עם ישראל?

אגב, שיעורי התנ"ך ולא בכל שכבות הגיל. יש כבר בתי ספר שמדלגים או בכיתה ז' בכיתה - - -

לא, אנחנו מדברים כרגע על י"א שניגשים גם לבגרות. יש לנו כרגע בעיה אמיתית של שעות שחסרות למשרד החינוך.

יש לי שאלה אלייך. קראתי בחומר שבקדנציה הקודמת הוגשה הצעת חוק על-ידי חברת הכנסת רונית תירוש וחבר הכנסת גלעד ארדן שאז היה המחוקק המוביל בסוגיית זהירות בדרכים בכנסת. היא הציעה לעגן בחוק את החלטת הממשלה. כלומר, להסדיר בחוק את החלטת הממשלה המחייבת חינוך תעבורתי. אגב, אני רואה כאן את איש מד"א. למשל, סוגיה של לימוד זהירות בדרכים מעוגנת בחוק על-ידי חבר הכנסת בכנסת החמש-עשרה מש"ס רחמים מלול. הוא היה אז יוזם החוק של זה, וזה עבר לוועדת החינוך והתרבות. אני לא יודע אם זה מיושם, אבל לפחות יש חוק שמחייב. למה משרד החינוך מתנגד לחוק הזה?

אני לא חושבת שמשרד החינוך התנגד, רק שכשעשו קיצוץ - - -

האם את יכולה לומר בשמו שאם אנחנו ניזום מחדש את הצעת החוק אז משרד החינוך

יתמוך?

למיטב ידיעתי, אני הייתי חלק מהאנשים שעשו את החישוב התקציבי והביאו לכנסת את החישוב התקציבי. כולם הבינו שאי אפשר לעמוד בזה, כי שעה שבועית בשנת לימודים זה בערך 15 מיליון. צריך להכפיל את זה כפול 12 שנות לימוד. אף אחד לא יכול לעמוד בזה.

אפשר לקבוע בחוק שזה כיתות ב', ו', ו-י"א חובה.

או, קיי - 6X17 מיליון. כרגע אנחנו מדברים על 24 מיליון שאף אחד לא מוכן לתת לחינוך בשביל כיתה י"א.

אז למה לא לעגן את החובה הזאת בחוק?

כי בדיונים שהתקיימו שהייתי שותפה להם, התברר שהחוק הזה מחייב גם חקיקה תקציבית, או הוראה תקציבית, ואף אחד לא הסכים לזה. אני רוצה להדגיש שוב הפעם, משרד החינוך מעולם לא מימן את החינוך התעבורתי.

חינוך תעבורתי בעל-יסודי.

בכיתות י"א. ביסודי אנחנו קוראים לזה חינוך לבטיחות בדרכים.


אני רוצה להדגיש עוד דבר - המורים הנהדרים האלה מחויבותנו כלפיהם זה בהדרכה ובהנחיה, ואנחנו עושים את זה. אבל, הם לא עובדים של משרד החינוך, וגם את זה צריך לדעת.

אני חולק עלייך. אולי מבחינה פורמאלית הם לא עובדים שלכם. אבל, אם שר החינוך ומשרד החינוך לא יהיה האבא של המורים אז באמת נהיה יתומים. זו אמירה לא נכונה מה שאת אומרת. משרד החינוך צריך לראות את עצמו אחראי לכל המורים במדינת ישראל. זה שהם בבעלות אחרת זה עניין טכני. הוא לא יכול להגיד: הם לא המורים שלי, זה לא מעניין אותי.

הוא אחראי פדגוגית, אבל הוא לא יכול להתחייב להעסיק אותם.

הוא יותר מאחראי פדגוגי, הוא גם אחראי מוסרי.

גם נכון.

הוא לא אחראי מבחינת הזכויות. זו אמירה לא נכונה.

אבל, הוא לא יכול להתחייב להעסקתם כי אין לו תקציב לכך.

אני חושב שההתחייבות שלכם היא קודם כל כלפי התלמידים. מהחובה כלפי התלמידים נובעת החובה להעסיק מורים - מכאן נובעת החובה.


יש לי שאלה משפטית למירב היועצת המשפטית שלנו. אם יש החלטת ממשלה מ-93 האם ניתן לאכוף אותה בבג"צ?

אני לא יכולה לתת על זה תשובה חד משמעית. היתה עכשיו פסיקה די תקדימית בבית הדין לעבודה בנושא של החלטת ממשלה כהחלטה מינהלית שאפשר לאכוף אותה. אבל, זה משהו שצריך לבדוק יותר לעומק, אי אפשר לתת על זה תשובה כרגע.

בסדר, אני אישית לא מגיש בג"צים כי הזירה שלנו היא זירת הכנסת. אבל, יושבים כאן אנשים שיודעים להגיש בג"צים ולנקוט באמצעים משפטיים כמו ארגון המורים העל-יסודיים. לכן, שאלתי את השאלה גם עבורו שאולי כדאי לשקול. זה נגד הממשלה. יש החלטת ממשלה והיא נרמסת ברגל קשה. זה דבר שקשור בחיי תלמידים, וזה דבר איום ונורא.

אם אפשר להזכיר - החלטת הממשלה מחייבת את האוצר, את משרד התחבורה, ומשרד החינוך לדאוג לחינוך לבטיחות בדרכים.

כן, אמרתי - הבג"צ יהיה נגד הממשלה, נגד שלוש השרים.


אנחנו נאפשר עכשיו לנציגי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לדבר. שוב, אני אומר - אני מוחה מחאה חריפה על כך שהנהלת הרשות, ובראשם המנכ"ל, לא מצאה לנכון להשתתף בדיון שלדעתי צריך להיות הנושא הכי חשוב בסדר היום של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

אולי זה לא במקרה.

אני בטוח שזה לא במקרה.

איפה מנכ"ל משרד החינוך?

שאלת אז אני אענה. מנכ"ל משרד החינוך יש לנו הסכם איתו שהוא צריך להיות פה אחת לחודש, ואני קובע באיזה דיון אני צריך אותו, ובאיזה דיון אני לא צריך אותו. זה דיון שהבעיה היא פה לא משרד החינוך כפי שאנחנו רואים, אלא אם כן תשכנע אותי אחרת. הבעיה פה היא הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.


בתיה ויובל, שוב, אמרתי - נגדכם באופן אישי אין לי שום דבר. להיפך, אני מכבד עובדי מדינה שעושים מלאכתם נאמנה. בתיה, בבקשה.

בוקר טוב. שמי בתיה לוי, ואני מנהלת תחום חינוך ברשות הלאומית.

יש לי שאלה אלייך. למה הרשות מחולקת? האם לאגפים, למינהלים?

לחטיבות.

למה מחולקות החטיבות?

לאגפים.

והאגפים למה מחולקים, לתחומים?

כן, לתחומים.

כלומר, את דרג רביעי. יש מנכ"ל, ראש חטיבה, ראש אגף וראש תחום. את רביעית בהיררכיה. אני לא רוצה לפגוע בך, אבל שנבין שאנחנו מדברים פה עם הדרג הרביעי ברשות.

לא ניכנס למספור. מנכ"ל הרשות מר יאיר דורי היה אמור להשתתף בדיון, אך מסיבות אישיות לא הגיע. למי שאמרה כך בקריאת ביניים - זה לא משהו מכוון.

לא, מרימים טלפון למנהלת הוועדה. תאמרי לו שבסדרי השלטון גם אם יש בעיות אישיות - ויש - אז מרימים טלפון או למנהלת הוועדה או ליושב ראש הוועדה, ונותנים הסבר. ואז בדרך כלל מביאים גם את הסגן.

או,קיי, אני מקבלת את הדרישה.


הרשות הלאומית מובילה את הנושא של חינוך לבטיחות בדרכים כציר מרכזי בפעילות של הרשות. בשנתיים האחרונות התקציב שלנו לאגף זהירות ובטיחות בדרכים עלה. עוד כמה דקות יובל ירחיב בנושא. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם ד"ר רחל רותם ואנשיה. משרד החינוך למיטב הבנתי אמון על עתיד וחינוך ילדינו במערכת החינוך מגן עד י"ב. הרשות תומכת, מייעצת, מכוונת, נותנת את כל המעטפת החינוכית שאנחנו יכולים לתת.

אני מבקש להפנות את משתתפי הדיון לחוק הרשות שהוא הבסיס לקיומנו. הרציונאל מאחורי חוק הרשות נחקק ב-2007, וזה שהרשות מתעסקת בין השאר בתגבור המימון של פעילות זהירות בדרכים, כך גם סעיף (6)6 לחוק הרשות שנכתב פה במסמך. ככתבו וכלשונו הרשות צריכה להתעסק בתכנים של בטיחות בדרכים, לרבות בדרך של סיוע במימון.


קודם כל, אסור לנו להתבלבל - האחריות לחינוך תעבורתי היא של משרד החינוך. הרשות רוצה, ורוצה גם להמשיך לסייע בתגבור המימון כי היא רואה בו חשיבות. אבל, צריך להבין שקודם כל על חינוך אחראי משרד החינוך. אני חושב שחשוב שהדבר הזה יהיה ברקע של כל הדיון הזה, והיה נדמה לי שזה לא מספיק הודגש.


תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשנת 2008 היה כמו שהמליצה - - -

חברי הכנסת פשוט מחייכים. אני אמרתי לך - אנחנו כבר כל כך מורגלים לזה שכאשר יש נושא שעוסקים בו כמה משרדים, כשבאים לוועדות למסור דוח, אז כל אחד הוא נדיב. הוא הודף את זה למשרד השני.

רק כשברשות זה כתוב בחוק הרשות. כלומר, הדברים האלה כתובים במפורש.

אז אתם לא מימנתם את החינוך התעבורתי בעל-יסודי.

לא, מימנו, ואני רוצה לומר שאנחנו רוצים להמשיך לממן אותו, ואנחנו נשמח אם יהיו לנו פרטנרים שיסכימו ללכת לכיוון הזה. אבל, תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ב-2008 היה 550 מיליון שקל, מתוכו 330 מיליון שקל לתקציב השוטף. התקציב של הרשות ב-2009 כרגע - גם זה אחרי הסכמים עם האוצר - הוא 160 מיליון שקל בשוטף. כלומר, קיצוץ בשוטף של למעלה מ-50%. לגבי הפרופורציות אלו המספרים, ואני באופן אישי מאוד מצטער שלא נמצא פה נציג משרד האוצר.

אני אומר לך מה הוא יגיד. הוא יגיד: הם רק הציעו, אבל הממשלה החליטה.

כן, גם לגבי ההצעות אני חושב שאפשר להגיד עוד כמה דברים. אבל, תחת קיצוץ כזה, וגם לאור חוק הרשות, matching הוא בהחלט הדרך. גם בסיכום התקציבי עם המשטרה לשנת 2009 אנחנו - - -

סליחה, האם שמרתם על אחוז ההשתתפות שלכם באותו יחס עם ירידת התקציב שלכם?

אני אומר - התקציב השוטף היה 330, הוא ירד כרגע ל-160, וזה פחות או יותר הפרופורציה.

- - -

רחל, אל תעשי פה תאונת דיבורים.

אני רוצה לומר דבר נוסף. בדרך כלל כשמשרד האוצר מביא להחלטת ממשלה קיצוצי רוחב, למשל, הוא לא מכניס לתוך העניין את תקציבי ההשתתפות של המשרדים מכל מיני סיבות היסטוריות. ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, למיטב ידיעתי זה הגוף היחיד שבקיצוצי הרוחב של החלטת הממשלה על 2009 – 2010, חלו קיצוצים רוחביים גם על תקציב משרד החינוך, גם על תקציב משטרת ישראל, ולצערי, האוצר עדיין, או בשלב זה מסרב להחזיר אותו, תחת אותם נימוקים טכניים כמו שאמר יושב ראש הוועדה של: הממשלה החליטה.


לגבי תשס"ט אני חושב שהדברים נאמרו כהווייתם. לגבי תש"ע - הרשות הציעה ועדיין מציעה להמשיך בנושא של matching, של שקל מול שקל בתגבור המימון לפי חוק הרשות. אנחנו מתכוונים לייעד לזה, כמובן תחת החלטת מועצת הרשות והשרים, סכום של כ-15 מיליון שקל תמורת סכום דומה של משרד החינוך.

זה לא להמשיך - - -

רחל, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. יש לך עוד שתי הפרעות ואז את בחוץ.

אני חושב שתחת האילוצים האלה זוהי הצעה סבירה בהחלט. גם הרשות היתה מאוד שמחה לחזור לתקציב שהממשלה החליטה לפני כמה שנים לתת לה, של 550 מיליון שקל, ואז מין הסתם הדיון הזה היה מיותר. אבל, אנחנו לא במצב הזה. לצערי, משרד החינוך עד היום לא הרים את הכפפה, ולא הסכים לממן את החלק שלו. אנחנו עדיין שם.


לגבי צביעת סכומים - יושבות פה שתי חברות מועצת הרשות, אחת מהן. תחליטו לצבוע - תצבעו. אבל, במצב העניינים הנוכחי זה הדבר המיטבי שהרשות יכולה וצריכה לעשות. אני אומר שוב, אנחנו מאוד מקווים שמשרד החינוך ירים את הכפפה וילך לכיוון הזה.

החוק מחייב אתכם בסעיף 31(ב) להגיש עד 31 במרץ דוח לוועדת הכלכלה לעניין ביצוע תוכניות הלימודים העיוניים בנושא החינוך התעבורתי והבטיחות בדרכים במוסדות החינוך במהלך שנת התקציב שקדמה למועד הדיווח. האם מסרתם דיווחים?

למיטב ידיעתי, כן. אבל, אני מוכן לבדוק את זה.

בסדר גמור. אני מוכרח לומר שזהו דיון ישראלי קלאסי - שהילד ייהרג בתאונת דרכים ואף אחד לא אשם. כל אחד יש לו את התירוץ שלו - זה הדיון הישראלי הקלאסי. אבל, אנחנו נשתדל להתגבר על זה בעזרת חברי הכנסת.


אני אתן את רשות הדיבור לרן ארז ראש ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים ובמכללות.

תודה. כבוד היושב ראש, וחברי הכנסת, זוהי פעם שנייה שאנחנו נמצאים פה. היינו כאן גם בתחילת שנת הלימודים כאשר נמנע ממורים ללמד במשך חודשיים עד שהושג התקציב - שלושה וחצי חודשיים.

סליחה, את אמרת שהלימודים חודשו אחרי חודשיים. אומרים לי כאן שאחרי שלושה וחצי חודשים. רק באמצע דצמבר?

עד שזה מגיע לבתי-ספר.

כדאי שמשרד החינוך ידע. משרד החינוך זה תלמידים, זה לא פקידים. מתי התלמיד התחיל ללמוד? הוא לא התחיל ללמוד בראשון לספטמבר, הוא התחיל ללמוד בדצמבר.

במידה מסוימת אני מבין באיזה מצוקה גדולה נמצא שר החינוך. אני ידעתי למה הוא נכנס, הוא כנראה לא ידע למה הוא נכנס, כי הירושה שהוא קיבל היא ירושה מאוד קשה, עם חורים מאוד כבדים, גדולים ושחורים של היעדר תקציבים וקיצוצים וכד'. הוא יצטרך להתגבר על כך, ולכל הצרות הקיימות, ולא כאן המקום לפרט אותן. יש הרבה מאוד בעיות של קיצוצים במערכת החינוך מעבר למה שהציבור הרחב יודע.


אני רוצה להתמקד בנושא של חינוך לתעבורה. אדוני היושב ראש, צדקת כאשר דיברת על כך שמדובר פה על פיקוח נפש. צדקת בכך כשאמרת שנגזר על תלמידי ישראל להיעלם מהמחזור כתוצאה מתאונות. המצב הקיים פה הוא למעשה המצב הקיים. המצב הקיים מזכיר לי פתגם בתרגום מרומנית שעם שתי מיילדות הילד מת. משרד התחבורה, משרד החינוך, משרד האוצר, ממשלת ישראל - כולם אחראים. יש החלטת ממשלה. אבל, קראתי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שקרוב ל-70% מהחלטות הממשלה לא מתבצעות. אז יש החלטת ממשלה, יש פיקוח נפש, יש תקציב, יש חוק, והילד מת כי יש פה יותר מידיי ידיים.


לעניות דעתי, ועדת החינוך של הכנסת צריכה לקחת על עצמה כמשימה, וסליחה שאני עלול להיחשב כמי שרוצה ליצור סדר יום לוועדת החינוך של הכנסת - קטונתי. אבל, אני חושב שכל מה שנוגע למערכת החינוך צריך להיות בידי משרד החינוך מא' ועד ת', ולא לתת למשטרה להיות אחראית על אבטחת מוסדות חינוך, ועל משרד התחבורה לימוד זהירות בדרכים, ועוד מעט למשרד הספורט על החינוך הגופני, ולמשרד המדע עוד מעט יתנו להיות אחראי על הביולוגיה ועל המתמטיקה, ולמעשה משרד החינוך יעשה רק תוכניות לימודים. משרד החינוך צריך להיות אחראי מא' ועד ת'. אבל, צריך לתת לו גם את הכלים על מנת שהוא יוכל לעשות את העבודה.


אינני מבין מדוע תקציב שמיועד לתלמידי ישראל צריך להגיע דרך משרד התחבורה - להתגרד עם יד ימין באוזן שמאל. למה זה לא צריך להיות תקנה תקציבית במשרד החינוך? ככה בלא מעט פרויקטים כשלא מעט גופים מתערבים כאשר כל אחד בא עם כל הנדוניה שלו. אבל, כשיש קיצוצים כל אחד מקצץ אצל השני, כך שאם יש קיצוצים במשרד התחבורה אז קודם כל את התקציב שמגיע למשרד החינוך כי זה יותר רחוק.


לכן, אני חושב שצריך לדאוג לכך שהכול יהיה בידי משרד החינוך מא' ועד ת', ולתת לו את הכלים לעשות את העבודה הקדושה הזאת, כי מדובר פה ב-4,000 שעות שבועיות.

האם ה-4,000 זה רק העל-יסודי?

רק על-יסודי, כי הרי אנחנו מדברים על על-יסודי.

כלומר, זה שעה שבועית ב-4,000 כיתות.

כן. זה 4,000 שעות שבועיות, זה 750 מורים. זה בערך כ-150,000 תלמידים שעל-פי החלטת הממשלה שדרך אגב באה לידי ביטוי גם בחוזר מנכ"ל. בחוזר מנכ"ל משרד החינוך מלפני שש או שבע שנים כתוב בפירוש: חובה ללמד.


על מי חלות החובות? על הבעלות. מי הבעלות? רשת אורט, רשת עמל, רשת אמי"ת, השלטון המקומי. הם חייבים ללמד, אבל לא נותנים להם כסף.

האם אתם מוכנים לבחון את השאלה המשפטית גם ביחס להחלטת ממשלה?

בשנה שעברה עשינו שביתה, ופתרנו את הבעיה בשביתה. ייתכן מאוד שהפעם אנחנו נפתור את הבעיה בבג"צ. אנחנו נשקול. אבל, לא ניתן בשום פנים ואופן - - -

רן, לא תמיד כאשר אומרים רן ארז צריכה להיות תמיד שביתה.

לא, חס וחלילה. אנחנו שוקלים בכובד ראש את הצעדים האפקטיביים ביותר, כי לא ניתן יד לכך שתלמידי ישראל ייפגעו כתוצאה מכך שאחד מעביר את הכדור מאחד לשני. כמו נחמיה בן אברהם מעבירים את הכדור מאחד לשני.

יש תיקון. זה לא חוזר מנכ"ל מלפני שש שנים, זה חוזר מנכ"ל מלפני שנה בדיוק.

כן, אבל כל הזמן הוא מתחדש.

התאריך שלו הוא הראשון ביוני 2008. מה התאריך היום?

הראשון ביוני 2009.

הראשון ביוני 2009. התאריך העברי הוא כ"ז באייר, יום לפני יום ירושלים.

זה רענון, אדוני.

זה חוזר מנכ"ל סח/10, ובו כתוב בפרק 5 ביטחון, בטיחות ושעת חירום - 5.2 בטיחות וזהירות בדרכים, פסקה (5): "בבתי הספר העל-יסודיים חובה ללמד בשעה שבועית במערכת את התוכנית חינוך לבטיחות בדרכים בכיתות י', ואת התוכנית חינוך תעבורתי בכיתות י"א. התוכנית חינוך תעבורתי תילמד כשעה שבועית חובה במערכת כפי שמופיע בסעיפים כך וכך, ויינתן על כך ציון בתעודה. בכיתות י"ב תופענה תוכניות הדרכה לנהגים זהירים באמצעות גורמים מקצועיים שאושרו על-ידי האגף לזהירות בדרכים ולבטיחות בדרכים".

אדוני היושב ראש, זה מביא אותי לכך למצב שניסיתי לתאר קודם. משרד החינוך מעביר הוראות: חובה, חובה, חובה. על מי? על הבעלויות, ומשרד התחבורה צריך לתת כסף. מספיק שחוליה אחת בשרשרת הזאת נשברת, הכול נופל. לכן, אסור לתת לכל כך הרבה ידיים להתעסק עם דבר כל כך חשוב. יש לרכז את הכול בידיים של גוף אחד על מנת שנדע מי האחראי, כי כרגע אף אחד לא אחראי. כל אחד מעביר את הכדור למישהו אחר. ולכן, צריך לתת למשרד החינוך את הכלים כך שהוא יוכל לעמוד במשימה.

תודה. נציגי המורים, בבקשה. אבל, קודם כל הסתדרות המורים.

אנחנו שומעים פה שיש פה עניין של אחריות מתגלגלת, ומתגלגלת לשום מקום. כלומר, זה לא לפתחו של אף משרד. אין ספק שצריך להגיע מהר לפתרון כדי שלא נגיע למצב שהיה בשנה שעברה שבעצם התחילו ללמוד באמצע דצמבר. בתי הספר עכשיו נערכים. אפשר להגיד שאנחנו כבר באובדן זמן מאוד משמעותי. הסתדרות המורים מתנגדת לכל קיצוץ, ותנקוט את צעדיה בהתאם. אני מקווה שאנחנו לא נגיע לסיטואציה כזאת, ושהדבר ייפתר.

תודה רבה, גברת איזנר. ניתן את רשות הדיבור למורים לחינוך תעבורתי, וניתן זכות קדימה לאלה שפנו אליי גם כן ופעלו. נילי קשת, מאיפה את?

אני תושבת נופית.

אולי קודם כל נזכיר שאנחנו מארחים כאן את כיתה י' מישיבת "בני עקיבא" במודיעין. ברוכים הבאים. הרב שלום, האם אתם קיבלתם חינוך תעבורתי?

אנחנו נותנים חינוך תעבורתי בכיתה י"א.

אולי תיכף נשאל את התלמידים האם הם זוכרים משהו מהחינוך התעבורתי בכיתה ה'. אם יש מישהו מהתלמידים שזוכר את החינוך התעבורתי מכיתה ה' אז שירים את היד. משמרות זה"ב זה דבר אחר. הייתם צריכים ללמוד חינוך לזהירות בדרכים שעה שבועית, חוץ ממשמרות הזה"ב, או ב"משואות נריה" או ב"המר", או באחד מבתי הספר במודיעין. מי שזוכר משהו שירים את היד. רחל, יש בעיה. אף אחד לא זוכר. האם ממש אף אחד לא זוכר או שמתביישים? האם תלמידי ישיבות "בני עקיבא" מתביישים? זה לא נראה לי כך.

הם בשני שליש שלא למדו.

הם בשני שליש שלא למדו?

בכיתה ה' רק מחצית - - -

רק מחצית, זו הבעיה הקשה. על כל פנים, אנחנו עוסקים עכשיו בפיקוח נפש. זה שיעור בפיקוח נפש.


אנחנו חוזרים לגברת נילי קשת. מאיפה את?

אני תושבת נופית, מצפון לטבעון. אני מלמדת 1,000 תלמידים בשבוע חינוך לבטיחות בדרכים או חינוך תעבורתי. יש לי תשע כיתות י'.

האם את מלמדת בקריית טבעון?

אני מלמדת בבנימינה ב"אורט השומרון", ובמשגב העל-יסודי. אני מרגישה שהמקצוע הזה הוא שליחות. אני ממש חייבת להגיד לכם שאני מתביישת שהייתי צריכה לבוא לדיון כזה שדן בכסף תמורת חיי אדם. אני חושבת שאני מייצגת פה את המורים הנוכחים לחינוך תעבורתי. אני מאוד נרגשת, אבל אני חושבת שאנחנו עושים עבודת קודש. מערכת החינוך שילבה להילוך אחורי, אלא שהיא רק שכחה שאין לה ברקסים, והיא פשוט מדרדרת אל התהום. זה המצב, אין לי הגדרה אחרת.


עד השנה שיחקו איתנו עם כיתות ט' ו-י' לסירוגין. אבל, השנה השבר הגדול היה - והגדיר את זה טוב מר רן ארז - כששברו את הכלים, והורידו מהמפה את כיתות י"א. אני לימדתי כל השנה הזאת, כי אמרתי למנהל בית-הספר שלי שממילא אקבל כסף, ולכן עדיף שאני אלמד את השעות האלה. לימדתי שני בתי-הספר, וקיבלתי את גיבוי המנהלים.


אני לא חושבת שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס הזה. אם במלחמות ישראל נהרגו 25,000 ומשהו, אנחנו מדברים על מעל 30,000 הרוגים, כשהחלק הרציני יותר הוא בקרב הצעירים חסרי הניסיון. אני יודעת שאנחנו מקנים להם כלים מצוינים להתמודדות עם הסכנות. אני יודעת שאנחנו עושים עבודה מצוינת. אני גם מרצה לנהגים, וכשהתקבלתי לעבודה שאל אותי מנהל בית-ספר: מה ההבדל בין העבודה שלך בערב עם נהגים, לתלמידים שלך בבוקר? אמרתי מאוד פשוט - אני לא יודעת מאיפה זה בא לי - אנחנו הנהגים חולים במחלה, וצריכים לקבל תרופה. פה אנחנו עושים טיפול מונע.

תאמרי לי כמה מילים על התכנים של החינוך התעבורתי? האם זה כמו כל מקצוע הוראה? האם יש סילבוס, האם יש מבחנים, תוכנית לימודים, ציון בתעודה?

בשני בתי הספר שבהם אני עובדת - אחד שלוש שנים, ואחד חמש שנים - המקצוע נכנס בספח בתעודת הבגרות. אין זכאות לתעודת בגרות בלי ציון חיובי במקצוע, והשנה יש לי עשרה תלמידי י"ב - - -

הרב שלום, האם אצלכם זה גם כך שאין ציון בבגרות אם אין ציון תעבורתי?

כן.

עשרה תלמידי י"ב יושבים אצלי עכשיו בסוף השנה להשלים כי יש להם ציון שלילי, וזה הישג. אני חושבת שהצלחנו. כל הבעיה היא להעלות את הנושא הזה לתודעה, להבין את הסכנות. הרצאתי לאלפי נהגים ואני יודעת היום שהנהגים לא מבינים את הסכנות בכביש. נתתי להורים את המבחנים שאני נתתי לתלמידים שלי, רק בהבדל אחד - להורים יש עשרים שנות ניסיון ומעלה על הכביש. הם קיבלו 46 במבחן בכתב, והתלמידים קיבלו יותר מכפול.

תודה. יצחק בוכריס, בבקשה. קודם כל, אני יכול לומר שאתה מהישוב מורשת. איפה אתה מלמד?

אני איציק בוכריס מהישוב מורשת, ואני מלמד בכפר הנוער הדתי כפר חסידים. אני מורה הרבה שנים, עשרים שנה. אני מלמד חינוך תעבורתי כמעט מההתחלה, עוסק בכל מקצועות התעבורה, ולא רק בבית-הספר. אני בוגר "בר-אילן" בלימודי תעודה למומחה לבטיחות בדרכים.


לפני שאני מסתכל על הצד המינהלי של כל נושא החינוך לבטיחות בדרכים, אני רוצה לומר כי דיברו פה על החשיבות של הנושא הזה, ומהי ההשפעה שיש לו. כאחד שעוסק במקצועות התעבורה אני יכול לומר שאתה יכול להבדיל בין נהג בוגר שלמד חינוך תעבורתי, או לומד נהיגה, לבין תלמיד שלא למד חינוך תעבורתי. זה בא לידי ביטוי בהבנה שלו, במבנה הדרך ובמבנה הכביש, ויש לזה השפעה.


לגבי הנושא המינהלי - היה קשה מאוד להחדיר את הנושא הזה לבתי-הספר ושהמנהלים יקבלו את זה, ושישבצו שעה שבועית. יש מנהלים אומרים שזה עושה להם כאב ראש, כי זה מקום לשבץ, שעה בודדת, וזה לא פשוט. אבל, עם השנים זה נכנס יפה בעזרת כל המערכת. אם השנה זה יצא החוצה אז אני מתקשה מאוד לראות איך הדבר הזה חוזר בחזרה. יש בתי-ספר שעכשיו כבר עובדים על המערכת, ובראשון לספטמבר זה כבר לא יהיה שם. אם הם לא ידעו עכשיו שישנה שעה אחת של חינוך תעבורתי לכיתות י"א, אז זה כבר לא יהיה.


אני לא יודע אם ישנו מישהו שיכול לכמת את כמות תאונות הדרכים שנמנעו על-ידי אותם תלמידים שלמדו בטיחות בדרכים. אבל, מניסיוני כמי שעוסק עם התלמידים האלה, אני יכול למדוד שיש לכך השפעה עליהם. הם רואים ומרגישים את זה, הם מבינים את מבנה הדרך. כשלמדתי ב"בר-אילן" עשיתי מחקר על נושא התמרורים, ועד כמה המבוגרים זוכרים מתמרורים. עשיתי מחקר בכמה מקומות באזור הצפון בשאלה כמה מבוגרים זוכרים את התמרורים. מסתבר שככל התלמיד מתבגר, ככל שהנהג הוא ותיק יותר, הוא נוסע כשבלונה. הוא לא בדיוק זוכר את התמרורים. הוא יודע איפה הוא צריך לנסוע, ודרך איפה לנסוע. אם הוא נוסע במקומות שהוא לא מכיר הוא עושה עבירות תעבורה במודע או שלא במודע. אלו אנשים שלא למדו חינוך תעבורתי. אלו אנשים שלקחו את ספר התיאוריה ושינינו אותו, למדו את התמרורים, ובזה תם חלקם. בחינוך התעבורתי אנחנו נותנים להם עומק, הבנה והסבר, מרחיבים להם את הדעת. זה לא רק שמסבירים להם שישנו תמרור "עצור", אלא אני גם יכול להסביר להם למה תמרור "עצור" הזה ממוקם כאן. כשהתלמיד מבין את החשיבות והמהות של זה, והוא מבין את המיקום של התמרור, הוא גם מתייחס לזה אחרת. אבל, אם כופים עליו דבר מסוים בצורה של כזה ראה וקדש, אז ההתייחסות היא שונה. צריך לזכור שאלו בני נוער.

אולי גם רחל יודעת, האם ישנו איזשהו מחקר השוואתי שבדק כעבור שנתיים,שלוש שנים, חמש שנים, בין אלה שקיבלו חינוך תעבורתי, לבין אלה שלא קיבלו חינוך תעבורתי, לגבי המעורבות שלהם בתאונות דרכים? זה נושא מאוד מעניין למחקר.

- - -סקר מופת שהופיע בערוץ 2, ש-50% מהתלמידים הודו שהם נוהגים תחת השפעת אלכוהול. 50% אמרו שיש השפעה חיובית על ההתנהגות שלהם, ואני מדברת על התנהגות. אנחנו לא מלמדים תיאוריה. 50% מודים שיש השפעה על ההתנהגות שלהם לחיוב בעקבות החינוך התעבורתי.

היא ענתה על השאלה שלך. היה מחקר.

זה מעניין. תשקלו לבחון את הדבר הזה.

כבודו, מי יממן את זה?

יצחק, תודה רבה. מי אדוני?

שמי אורי לאופר, ואני מורה מנהרייה. אני מלמד גם בכרמיאל. אנחנו עשינו השנה פרויקט שהוא סיכום של כל שנת הלימודים.

אתה מתכוון לחוברת שנתת לי בראשית הדיון.

נכון, לחוברת שיש לך ביד.

ספר של המקיף העירוני עמל 1 על שם יצחק רבין.

זה היה סיכום של כל מה שנעשה במהלך השנים האחרונות, השנה האחרונה, בבית-הספר. הייתי רוצה לספר אולי קוריוז קטן שייתן מושג על מה אנחנו מדברים. ביום רביעי האחרון, ערב שבועות, הגיעה לבית הספר ועדת פרס, וד"ר רחל רותם הזמינה את כל הנוכחים לטקס שיהיה לבית-הספר הזוכה. ביום שהגיעה ועדת הפרס אלינו לבית-הספר, ביקשו ממני מורה לחינוך תעבורתי, להגיע כמה דקות קודם לכן.

לקבל את מכתב הפיטורין.

לקבל את מכתב הפיטורין. ואז, הייתי צריך להסביר לוועדה מה עשינו כל השנה.

רק בישראל. אבל, אתה תקבל את הפרס כנראה.

חופש גדול.

דיברו פה על שיעורי זה"ב לבית הספר היסודי, ושיעורי בטיחות בדרכים וחינוך תעבורתי לכיתות י"א. תלמיד בכיתה בבית-ספר יסודי שלא למד מקצוע כזה או אחר, אם הוא לא למד בכיתה ג' אז אפשר להשלים לו זאת בכיתה ד', ה, ו, ז'. תלמיד בכיתה י"א שלא קיבל חינוך תעבורתי לא יהיה לו מתי לקבל. זוהי ההזדמנות האחרונה שלו.

תודה רבה לך. אני הזכרתי בראשית הדיון שבקדנציה הקודמת הוצעה הצעת חוק על-ידי שני חברי כנסת: חברת הכנסת רונית תירוש, וגם חבר הכנסת גלעד ארדן שבינתיים הפך להיות שר. בינתיים, חברת הכנסת תירוש הגיעה, והיא גם מבינה כמה דברים כמנכ"לית לשעבר של משרד החינוך. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה.

אדוני היושב ראש, תודה רבה. אני רציתי לחדד קצת את העובדות. הנושא של התנהגות בכבישים ובדרכים הוא נושא שהוא תמיד היה בהחלט חלק הליבה המחייבת הלא מוצהרת של משרד החינוך. כשנכנסתי למשרד ישבתי הרבה עם ד"ר רחל רותם על התוכניות כי חשבתי שלא נכון רק לתת את הנושא הזה בבשלות המתאימה בכיתות הגבוהות, אלא צריך להתחיל כבר בגיל הרך. תמיד עמדה לנגד עינינו הדוגמה בטבע שאני לא רוצה לחזור עליה, עד כמה היא תפסה בגיל הרך. חשבנו שנכון להרגיל את הילדים להתנהג בזהירות. זה יכול להיות כהולך רגל, זה יכול להיות כרוכב על אופניים, ובוודאי כשהוא נוהג בכבישים עם מכונית כזאת ואחרת, ועוד לפני כן הנושא של הרנג'רים וטומקאר, וכל הטרקטורונים הללו.


הנושא הזה עבר איזשהו תהליך של הבשלה והתבגרות. אני חייבת לומר שכאשר ניהלתי בית-ספר תיכון גדול מאוד, לא חשתי שהיתה מספיק הכשרה למורים עצמם. אז אפילו לקחנו מורי נהיגה שלימדו תיאוריה בבתי-הספר. כלומר, הנושא הזה לא היה דיסציפלינה מקצועית בתוך המשרד. אני מזכירה זאת כי עם השנים הושקעו מאמצים רבים על מנת להכשיר את המורים, ולהפוך אותם למורים מין המניין, ולהפוך את הנושא לדיסציפלינה. יתרה מכך, כשהייתי מנכ"לית המשרד אז גם פתחנו תוכנית עם אוניברסיטת "בר-אילן" על מנת שיהיה ממש לימודים לתעודה. לא לתואר אומנם, אבל לימודי תעודה באקדמיה על-פי מדדים אקדמיים וכל מה שנדרש. הנושא תפס תאוצה, ומאוד חורה לי היום שככל שזה נעשה יותר מקצועי התקצוב לזה הולך ופוחת.


אני חייבת לומר שמשרד התחבורה, להערכתי, לא ביטל את ההקצבה הזאת למשרד משום שהוא ראה את הנושא כפחות חשוב - ממש לא. אבל, כמו שהסביר רן ארז בצורה מאוד ברורה, ככל שזה נושא שהוא לא אינטגראלי באופן מובהק עם המשרד, אז קל מאוד כשיש קיצוצים להגיד: זה יורד ראשון. ולכן, צריך להחזיר את זה למשרד. בעבר הרחוק זה היה במשרד, ומשום מה - אני לא יודעת בדיוק בעקבות איזה החלטת ממשלה, או משהו כזה - התקציב עצמו הועבר למשרד התחבורה, ועקב האכילס הוא באמת – כאשר יש קיצוצים זה מה שממהרים להוריד. אילו זה היה במשרד אני בכלל לא בטוחה שהמשרד היה מקצץ בזה גם אם הוא היה סופג קיצוצים רבים, כי המשרד ראה בזה חשיבות. והראיה, אומנם לא בחוק, אבל בהחלטת המשרד, אין אפשרות לקבל תעודת בגרות בלי הנושא הזה כמו שאין אפשרות לקבל תעודת בגרות מבלי שמיצית את הנושא של התנדבות בקהילה, מה שנקרא מעורבות קהילתית או אישית, שירות לזולת וכו'. גם זה עבר כמה טרמינולוגיות.


לכן, אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות מאמץ כאן בוועדת החינוך. אדוני היושב ראש, האם גם אתה חבר בוועדת הכספים?

לא. אני מסור כולי לענייני ועדת החינוך.

אז אני כן, ויכול להיות שאפשר להפעיל שם גם לחץ לא רק להחזיר את 25 מיליון.

אגב, יש לנו חמישה חברים מוועדת החינוך שהם חברים בוועדת הכספים.

אז צריך להתאגד יחד ולהפעיל לחץ לא רק להחזיר את הכסף עצמו פר השנה, אלא באמת באופן קבוע שהתקציב, התקנה הזאת תחזור להיות תקנה בתוך המשרד.


דבר אחרון – "אור ירוק" עובדים רבות בנושא של נהגים, למי שכבר סיים בית-ספר. הם גם עושים מחקרים. יש להם באמת הרבה מאוד מחקרים שמוכיחים שככל שאתה נחשף לתכנים באופן תיאורטי וקצת מעשי, אתה יותר מודע.


אני לא הייתי ממסחרת את הנושא הזה בחיי אדם ולא חיי אדם. כל בר דעת מבין שככל שאתה נחשף לחומר שקשור לעניין - ולו הציל נפש אחת, הציל עולם מלא. ובטוח שהציל נפש אחת לפחות. לכן, יש לזה חשיבות. אני רק אומרת שאסור לנו להסתפק בזה. זה ההתחלה, אנחנו צריכים להתחיל בזה, ולבקש את זה להתחלה. אבל, צריך להחזיר את זה לתוכנית המקורית כפי שרצינו שתהיה בכיתות י', ובכיתות ה' באופן מלא ולא רק 50% מהשנתון, וגם לכיתות א' וגני הילדים. נעשה מאמץ משותף ונקווה שנצליח.

תודה רבה. חבר הכנסת גנאים, בבקשה.

אדוני היושב ראש, תודה רבה. אני כל פעם צריך לחזור על זה שהייתי לפני 5 - 6 חודשים. נזכרתי שאני אולי עדיין חבר בארגון המורים.


כמורה בבית-ספר אני יודע עד כמה החינוך התעבורתי הוא חשוב בימים האלה שבהם אנחנו רואים תאונות. למרות זאת מקצצים בדברים החשובים שקשורים לחיי אדם. יש פתגם בערבית שהוא תופס גם לגבי הדיון על העסקת עברייני תנועה בהסעות תלמידים, ולשאלה מי אחראי. כשהיינו בבית-ספר הכול היה ידוע – מי הרשות שהיא מומחית בדבר הזה, ומהו החוק, ועד שיקרה משהו. כשקורה משהו למשל, קטטה בבית-ספר או מחוץ לבית-ספר, או תאונה, הכול אבוד, ואין אחראי. בהתחלה כולם אחראים, אחר כך כאשר הדבר קורה אין אף אחד שהוא אחראי. אצלנו בערבית אומרים שכאשר מתרבים המבשלים, הבישול מתקלקל. כנראה שזהו הסיפור גם פה.

בערבית זה טבחים, וברומנית זה יולדות. בתלמוד כתוב: אין שני מלכים משמשים בכתר אחד - הכול אותו הדבר. וכן, "קדירא דבי שותפיי לא קרירא ליי, ולא חמימא ליי". יש מאמר בגמרא שקדרה של שני שותפים היא אף פעם לא מתחממת ואף פעם לא מתקררת, כי כל שותף סומך על השני, ולא קורה איתה שום דבר. אז הנה היה לנו ערבית, ארמית, רומנית, אידיש.

בסוף השבוע נכתב שבמדינה כבר לא מדברים על שוויון, ולא על חלוקה צודקת, אלא מדברים על השאלה כמה אתה שווה. כנראה שחינוך תעבורתי וחיי אדם לא כל כך שווים במדינה. אני מקווה שיהיה לנו חלק בלמנוע זאת.

יפעת קריב מהמרכז לשלטון מקומי, בבקשה.

ראשית, אני רוצה לפתוח ולומר שאנחנו במרכז השלטון המקומי בהחלט מוטרדים בנושא הזה. אני לא אחזור על דבריו של רן ארז, אבל אפשר לומר שבהחלט מסכימים עם כל מילה שנאמרה. אני כן אחזור על הדגשים. קודם כל, הקיצוצים נמצאים באיזושהי רמה של עמימות וערפל. נכון להיום, לא ניתן להיערך לשנת הלימודים הבאה. אני רוצה להתייחס לנושא הזה במספר אספקטים. קודם כל, באספקט של התלמידים. אני חושבת שאין עוררין פה בחדר שכולם מסכימים באופן חד משמעי שהתלמידים חייבים, אבל חייבים, לעבור את התוכנית הזאת בכיתה י"א, רגע לפני שהם מקבלים את רישיון הנהיגה. אני מסתכלת על קבוצת הנערים שיושבת כאן, ואני חרדה לכך שהם יצאו אל הכבישים להיות נהגים מבלי לעבור את התוכנית הזאת.


אנחנו צריכים לזכור שמעבר לדיונים שלנו, ולרמה שבה אנחנו יושבים ומדברים בה, בסוף היום נמצא הפרט, התלמיד, שחייב לעבור את התוכנית הזאת כי היא עושה משהו למתבגר. היא עושה לו איזשהו סוויטצ' בראש. היא לפחות גורמת לו לחשוב, ולצאת מהתוכנית הרגילה של הלימודים הפדגוגיים, וללכת למקום חשוב אחר.


באספקט השני אני רוצה להתייחס אל המורה. יצא לי אומנם רק לדבר בטלפון עם אורי לאופר, וראיתי את המסירות של כל המורים לתוכנית הזאת. זה לא עוד פרנסה, זה לא עוד דבר שבא ואומר: כן יקצצו, או לא יקצצו, ואני אעבור להיות מורה אחר. אם הבנתי נכון, המורים רוצים להישאר מורים למקצוע הזה, כי הם מאמינים בשליחות ובמשימה שהם הולכים אליה.


מעבר לזה, אנחנו מדברים היום על פיטורין של 160 מורים, ופגיעה ב-550 מורים, או פיטורין של 750 מורים. שוב, אני חוזרת על אותה עמימות שלא ברור כמה מורים יפוטרו. מה קורה עם פרנסתם בשנת הלימודים הבאה?

אנחנו כבר יודעים, אנחנו רואים 31 במאי.

היום יודעים. האם אני מבינה שזה 750 מורים?

150 מפוטרים, ועוד כ-500 מקוצצים ב-50%.

אז זוהי פגיעה מאוד משמעותית. שר החינוך אמר היום שנמנע ככל האפשר מפיטורי מורים, ובכל זאת יש פה פיטורין. זהו דבר שצריך להתייחס אליו, וכן לפגיעה במורים.


מעבר לזה, אני רוצה להתייחס לנושא התקציב, וזה נאמר. אבל, מאוד חשוב לי לומר את הדבר הבא. נשאלת השאלה, כבוד יושב-ראש הוועדה, של מי האחריות על התקציב? אנחנו במרכז השלטון המקומי אומרים באופן חד משמעי שהאחריות הינה של משרד החינוך, וצריך לגלגל את האחריות חזרה לשם. לא ניתן שמספר גופים יתעמתו ביניהם או יריבו כן קיבלנו, או לא קיבלנו. יש אחריות אחת על תקציב החינוך במדינת ישראל, והיא אחריות משרד החינוך. הבקשה שלנו היא להחזיר את האחריות לשם, לבטל את העמימות, ולהגיד לנו בדיוק מה קורה עם התוכנית הזאת. לא ניתן לוותר עליה.

תודה רבה. אלי יפה ממד"א, בבקשה.

אני חושב שהדיון הזה הוא דיון מאוד עצוב מעצם זה שהוא מתנהל.

מה תפקידך במד"א?

אני מנהל אגף של הדרכה, הסברה, התנדבות.


הנושא הזה של חינוך לתעבורה ולבטיחות בדרכים הוא מחויב המציאות. חוץ מהחינוך הזה האפשרות לילד להיזהר היא רק בדרך אחת. אמרת קודם משפט מהתלמוד, אז בווריאציה אחרת: מי שנפגע ברותחין נזהר בצוננין, ורק מי שייפגע יידע להיזהר, אלא אם כן הוא ילמד לפני כן. אין מקום אחר ללמוד, אלא בתוך מערכת החינוך.


הרשות היא גוף מאוד חיוני, ומשרד החינוך הוא מאוד חיוני. הגורם לכל הדברים האלה בסופו של דבר שעומד מאחור הוא משרד האוצר. הוא זה שקיצץ, ומשום מה ממנו מתעלמים פה. זה או בגלל שהוא לא נמצא, או שנוח לדבר עם אלה שנמצאים - זה תמיד יותר טוב. משרד האוצר קיצץ, ומשרד האוצר צריך להחזיר. גם ניידות של מד"א יפסיקו לנסוע כי הרשות תומכת גם באמבולנסים של מד"א בכבישים אדומים במקומות שאין יישובים. לכן, זה בסופו של דבר חייב לחזור למשרד האוצר. לדעתי, הקריאה מפה היא לא בין משרד החינוך לרשות. שניהם מאוד רוצים. יש מישהו אחר שנמצא מאחור ואליו צריך לכוון את השוט. תודה.

לא מדויק. מבחינת סדרי שלטון לכל משרד יש כאן שר שהוא שר בממשלה. והשאלה היא, מיהו השר שהופך את השולחן בממשלה ואומר: רבותי, עד כאן? מי זה שמנהל משא ומתן, מי זה שרואה את עצמו אחראי לעסק הזה? שר החינוך החדש הוא באמת עם המון רצון טוב. הוא אדם מאוד מוכשר, ואני חושב שהוא תקווה גדולה למערכת החינוך. גם שר התחבורה הוא אדם מאוד מוכשר, וגם הוא חדש בתחום. נפלה עליהם פתאום איזושהי ירושה בלתי מתקבלת על הדעת, ועכשיו נשאלת השאלה, איך מתמודדים? השאלה היא, איזה שר לא ישן בלילה? מי לוקח את האחריות ללכת להוביל עם העניין?


אני מסכים עם חברת הכנסת תירוש, וגם מה שאמר רן ארז, שבסופו של דבר בגלל שהמחויבות היא קודם כל מחויבות לתלמידים, אז המחויבות היא מחויבות של שר החינוך - גם אני חושב כך.

אז אותו הדבר אתה יכול להגיד על מבני חינוך והכול, שהרשות המקומית זה גם כן כאילו משרד החינוך.

לא, לא. הרשות המקומית היא לא רשות מקבילה לשר. היא לא מופקדת על ביצוע חוקים, היא זרוע שלטונית. את יודעת את הוויכוח מי אחראי על הבטיחות במבני החינוך, ואת יודעת את שיטתי ששר החינוך אחראי, לא ראש הרשות כי הוא לא מופקד על החוק. מי שמופקד על החוק, ומי שמחייב את התלמיד ללכת לבית-הספר הזה הוא שר החינוך. הוא בעל הסמכות בחוק, לא ראש העיר.


אילן גורדסקי, בבקשה.

אני נציג עמותת "אור ירוק". אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להודות לכם על כך שבחרתם לקיים את הדיון החשוב הזה. ברשותכם, שני משפטים מתוך דוח ועדת שיינין שאף הוא אושר על-ידי הממשלה, ואושר על-ידי הכנסת.

ממתי הדוח הזה?

2006. "האחריות ללימוד עיוני של תורת הנהיגה והבטיחות בדרכים תועבר כולה למשרד החינוך והתרבות" – דאז, והתרבות – "ותהיה חלק מתוכנית הלימודים ומבחני הבגרות". בכך אני מחזק את מה שאמרה חברת הכנסת תירוש.

איפה אושר הדוח הזה?

בממשלת ישראל ביולי 2006.

"קיום לימודי חינוך תעבורתי בכל שנות הלימודים בבית- הספר...". אני מוחה כנגד הגישה המקלה שהיתה נהוגה כאן בדיון שהסתפקה רק בחמש שכבות לימודים במהלך חייו של התלמיד או התלמידה. אני מסיים את המשפט הזה: "...בשילוב תחום זה כמרכיב חובה בתעודת הבגרות, פיתוח מערך בקרה, הערכה ומדידה להערכת החינוך התעבורתי וגו'".

תודה רבה על התרומה שלך לדיון. נעם עזרא מארגון הורים ארצי, בבקשה.

קודם כל, אני חבר בוועדת הפרס לבטיחות בדרכים, ויוצא לי להסתובב בבתי-הספר בארץ.

האם עמל מנהרייה מקבלים פרס או לא?

מקבלים פרס, ובגדול אפילו.

יצאת פה עם פרס. מפוטר, אבל עם פרס.

באמת, אתה רואה את העבודה בשטח, ואתה מבין שנפשנו הדבר. עושים עבודה נהדרת. גילם של בני הנוער הוא גיל בעייתי, כי החבר'ה האלה הם עם הורמונים, עם רישיונות נהיגה חדשים, עם לחץ חברתי גבוה, ולכן צריך להיות טיפול דווקא בהם. הם זקוקים לכלים האלה. זוהי הזדמנות אחרונה ללמד אותם. אם לא ניתן להם את הכלים עכשיו אז כולנו נשלם על זה גם בחיי אדם וגם כלכלית, כי תאונות הדרכים הם נזק כלכלי עצום לכלכלה הישראלית. אנחנו נשלם על זה הון תועפות כי אין לנו הזדמנות אחרת ללמד אותם. הפעם הם גומרים את כיתה י"ב, הולכים לצבא,יוצאים החוצה ויותר לא עומדים במערכת לימוד. לכן, אני רואה בדבר הזה חשיבות עליונה.


הכי טוב שהדבר הזה יהיה בחוק בצורה מסודרת. אני מצטרף לקריאה של "אור ירוק" שזה יהיה 12 שנים או 13 שנים בבית-הספר, כך שהנושא יילמד שנה בשנה. אנחנו ההורים צריכים לדאוג שההורים יגיעו לבית הספר בשלום, ויחזרו הביתה ויהיו אנשים טובים יותר. תפקיד שר החינוך הוא לדאוג לזה, ולא מאיפה הוא מביא את התקציב. אנחנו משלמים מספיק מסים במדינה הזאת, ושימצאו את התקציב הנכון לעניין הזה. לא מתפקידנו.

תודה רבה. יותם אביזוהר מנכ"ל ישראל בשביל אופניים ביקש רשות הדיבור, בבקשה. איך הגעת היום לכנסת? עם אוטו או עם אופניים?

עם אופניים על האוטובוס. עדיין אפשר להעלות אופניים על האוטובוס.

ברוך הבא לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.

אני מצטרף לברכות. אנחנו שוב רואים איך אגף התקציבים רואה דרך פריזמה מאוד מאוד צרה - כמה גרושים זה עולה לי, ואיפה פה העלויות החיצוניות. אם עושים רק את החשבון הקר של כמה זה עולה למדינה - וחבל שאין פה את הנתונים שיש למשרד הבריאות כמה הנזק עולה בחיי אדם, וכל המשמעויות האחר.


פה אני חולק אולי על חלק מקודמיי, אבל את נושא הבטיחות בדרכים צריך לחבר לקונטקסט. כלומר, חלק גדול מתאונות הדרכים מתרחשות בסביבת בית-הספר, חלק גדול מתאונות הדרכים מתרחשות בגלל שאזור בית-הספר הוא מסוכן. אני חושב שלא יכול להיות טיפול נקודתי רק בנושא החינוך כשהוא תלוש מהתשתיות, כשהוא תלוש מהמדיניות העירונית, כשהוא תלוש מהמדיניות הממשלתית. ולכן, אני חושב שמי שצריך להוביל את המלחמה בתאונות הדרכים גם כשזה נוגע לבית-הספר היא הרשות הלאומית שיש לה את ההיבט הרחב.

האם יש לך מידע האם פחתו תאונות הדרכים ופגיעות הראש מאז שחוקקנו כאן בכנסת את החוק שמחייב רוכבי אופניים לחבוש קסדה?

לא התאונות, אלא הנפגעים.

לא התאונות, הנפגעים. סליחה, אני מקבל.

אתה במקרה שואל כאן את מי שהתנגד לחוק.

אז סימן שאתה יודע לענות טוב.

אנחנו התנגדנו לחוק כמובן, לא התנגדנו לקסדות. החוק הזה לא נאכף. רוב הציבור הרחב הרוכב לא חובש קסדה. להבנתנו, הדרך הטובה ביותר להגן על רוכבים מפגיעות ראש, ולהגן עליהם מפגיעות בכלל, זה על-ידי יצירת התשתית המתאימה.

זה כן עושה.

אני ממש לא מסכימה שרובם לא חובשים קסדות. זה לא נכון לומר שהרוב לא חובש קסדה.

זה נכון גם לפי הנתונים של "בטרם" ו"אור ירוק". אבל, אפשר להתווכח על העובדות.

רואים שלא עברת חינוך תעבורתי.

עברתי חינוך תעבורתי.

המורה שלך לא היה בסדר.

המורה שלי כיבד את זכות הדיבור שלי.

כן? מי המורה שלך?
אתה המורה שלו?

לא, לא.

אתם מתכחשים, הא? הוא פתאום יתום, אין לו מורה.

במורשת ילדים רוכבים הרבה על אופניים עם קסדות.

גם בנופית עם קסדות.

ישראל היא באמת אחת מאותן מדינות בודדות שבהן יש חוק הסדר גורף. אנחנו עכשיו חזרנו מכנס בין-לאומי בבריסל, והעמדה החד-משמעית של האיחוד האירופאי היא התנגדות לחוקי הקסדה כי הם חושבים שהחוק הזה עושה נזק. לא זו הדרך.

לשאלת הקסדות - זוהי בדיוק הדוגמה הטובה למה צריך כל כך חינוך. עניין הקסדות באמת לא נאכף, ויש התנגדויות. אפשר להביא את זה רק דרך חינוך ושכנוע. אגב, זה היה נכון גם בחגורות בטיחות. ההצלחה היא כל כך גדולה כי החינוך עבד על הנושא.


אני ממש שמחה לראות את ההסכמה הכללית על חשיבות החינוך התעבורתי. אני תמיד נתקלת בפרדוקס שכולים מסכימים עד כמה הנושא חשוב, אבל זהו הנושא הראשון שבו יש פגיעה תקציבית.

משמרות הזה"ב כבר לא - - -

ברוך השם בינתיים לא.

זה גם כן דוגמה. תמיד במשטרה רצו לקצץ קודם כל את משמרות הזה"ב.

זו דוגמה בזכותך, ובזכות טובים ואחרים, שברגע שנצבע תקציב - - -

עשיתי מלחמת עולם, הצלחתי.

נכון, באמת השקעת בזה הרבה. המשטרה היתה מהר מאוד מורידה את זה. אבל, זה תקציב צבוע, הם לא יכולים. יורידו את זה, התקציב יילקח. אותו הדבר יקרה אם יקרה לחינוך התעבורתי.

האם מועצת תלמידים ונוער ארצית רוצים לומר משהו? באיזה כיתה אתם?

כיתה י'.

כיתה י"א.

האם למדת חינוך תעבורתי? באיזה בית-ספר אתה?

אני בבית-ספר עירוני ד' בתל-אביב, ואין אצלנו חינוך תעבורתי.

עירוני ד' תל-אביב לא לומד.

זה ה-5%.

לא, השנה היא הודתה שזה 8%.

תהיה בדיקה ונודיע.

האם אתה מרגיש שזה חסר לך? מה קורה עם חברים שלךבבתי-ספר אחרים?

אני יכול לספר על קרובי משפחה, בת דודה וכו', שכן אמרו שזה מועיל מאוד. היא כמובן למדה אצל מורה נהיגה וכו', אבל היא אמרה שיש כל מיני ניואנסים קטנים.

אז למה מועצת התלמידים בבית-ספר לא נפגשת עם המנהל, ושואלת מה קורה עם החינוך התעבורתי שלנו?

כי נדחינו לשנה הבאה. אבל, קיבלנו את הזכות להידיין בנושא.

לא הבנתי, ואמרו לכם שדוחים את זה לכיתה י"ב?

לא, לא - שדוחים את הדיון לשנה הבאה, כי זה ענייני בירוקרטיה. המועצה בבית-הספר השנה התפרקה וכו'. לא היתה לנו אפשרות לגשת. אבל, קיבלנו את האישור לשנה הבאה.

שמי שחר, אני בכיתה י', ואני מקריית טבעון.

הגעת מרחוק, קרוב לנופית. המורה נילי קשת היא מנופית.

בגלל זה הגענו באיחור.

באיזה כיתה את?

אני בכיתה י'. אני יודעת שבבית הספר שלי היו לימודי חינוך תעבורתי, ועכשיו אין.

יש.

תאמיני לי שהיא יודעת יותר טוב ממך. האם את זוכרת את לימודי התעבורה או את הלימודים לזהירות בדרכים בבית-הספר היסודי?

כן.

מה למדתם שם?

בעיקרון, להביט ימינה ושמאלה לפני שעוברים במעבר החצייה, ודברים כאלה.

זה דבר חשוב מאוד, זה אחוז לא מבוטל.

אני יודעת שרוב בני הנוער לא רואים כל כך את החשיבות בלימודי תעבורה. זה נראה סתם כשיעור שהוא לא באמת חשוב, ולא באמת צריך להיות בו, ושעה חופשית.

אבל, זה בכל זאת שאלה של הצלת חיים. מה צריך לעשות כדי שהנוער יבין שהשיעור הזה הוא חשוב?

אני חושבת שלחייב את זה כתנאי לתעודת בגרות זה דבר נכון. אבל, זה דבר שהוא בעייתי, כמו לחייב מחויבות אישית בשביל הבגרות. זה בעצם לכפות על מישהו.

אבל, אם לא יכפו אז הוא לא ילמד, ואז הוא יחצה את הכביש וחס וחלילה ייפגע.

נכון. לפי דעתי, לחייב זה הרע במיעוטו.

כלומר, בכל האיזונים את אומרת כן לחייב.

כן.

טוב, יש לנו אישור מועצת תלמידים - אישור חשוב.

שמי משה עוזרי, אני מהיישוב מצפה נטופה. אני מלמד באולפנת צביה, באולפנת יהודה בעפולה.

מה זה אולפנת יהודה?

זה בית-ספר תיכון שהפך להיות אולפנת יהודה.

האם יש שתי אולפנות בעפולה?

כן.

האם אתה לא מלמד בתיכון?

בתיכון, כמובן. התיכון הדתי יהודה הפך להיות אולפנית. הבנות הפכו להיות אולפנית, הבנים תיכון דתי, ויש גם את הישיבה.

תמסור דרישת שלום חמה לראש האולפנה, ולמנהל התיכון.

מאה אחוז, אעשה זאת. אני לא רוצה להתהדר, וזה גם לא עניין להתהדר. אני גם אב שכול לבן שנהרג בתאונת דרכים. אני עובד בחינוך תעבורתי, ומלמד חינוך תעבורתי כבר משנת 92. אף אחד לא יכול להגיד שאין חשיבות. החשיבות היא בכך שאנחנו לא מורים לתיאוריה, אנחנו מורים לחינוך. אנחנו מלמדים מהות, אנחנו מלמדים את הסכנות שיכולות לנבוע מכלי הרכב שיכול להיות חדיש ביותר, סכנות שיכולות לנבוע מהכביש שיכול להיות מצוין, וגם מהנהג עצמו בתור נהג. כלומר, את הפסיכולוגיה של הנהג, את המגבלות שלו כנהג. לא הדגישו מספיק את התכנים, והיה חשוב לי מאוד שהתכנים האלה יובנו. מומחים ישבו וכתבו את התכנים שאנחנו צריכים להעביר לכיתות אלה. יש הבדל גדול בין בחור צעיר שלמד תיאוריה וניגש להוציא רישיון, לבין אותו בחור שעבר את כל המסלול דרכנו, ומוציא רישיון. אתה מגיע אדם שעבר מסלול הכשרה מסוים שחינך אותו - לא רק לימד אותו - על החשיבות של החיים, על המגבלות שלנו כבני אדם, על מגבלות הכביש והרכב.

תודה רבה. ניצב משנה מאיר אור ראש מחלקת התנועה במשטרת ישראל, מה הן ההשפעות של חשש להפסקת החינוך התעבורתי מנקודת מבטה של המשטרה?

אני חושב שדיברו על זה. מזמן לא הייתי בכזה פורום שבו יש כל כך הסכמה של כולם עם כולם בצורך ובנחיצות. כשמסתכלים על הנתונים, ורואים את זה לאורך כל הדרך, אנחנו יודעים שההיפגעות בכלל במדינת ישראל בתאונות דרכים היא ההיפגעות הגבוהה ביותר. כשבודקים ממה הילדים בכלל הכי הרבה נהרגים, אז זה מתאונות דרכים. כלומר, תאונות הדרכים מהוות את הסכנה המרכזית ביותר לילדים היום. לא מחלות, לא מלחמות, ולא שום דבר אחר. תאונות הדרכים הן הבעיה המרכזית.

אגב, אלו הנתונים גם של ארגון "בטרם" - שהסיבה העיקרית שגורמת למוות בקרב ילדים מהיפגעות, עזוב כרגע מחלות, הן תאונות הדרכים.

עד גיל 20. זה לא רק ילדים, זה גם בני נוער.

הנושא צריך להיכנס יותר. היום המשטרה גם במשמרות הזה"ב, וגם לא מעט קצינים שלנו נמצאים יום יום בבתי-הספר גם ברמות של התנדבות, וגם מבקשות מיוחדות. אנחנו רואים את הצורך ואת הנחיצות של הדברים האלה בהדרכה ובהוספת הפאן הבטיחותי. אני יכול להגיד שאסור להוריד את זה. צריך למצוא את האחריות ואת התקציב.

מה עובר בראש של אלה שבכל זאת ביצעו את הקיצוץ הזה? מה הם חושבים?

אין לי מושג. לרשות הלאומית הורידו סכום די גדול של תקציב. הם צריכים לדעת מאיפה הם מורידים את זה. אני לא יושב בחלוקת התקציב.

מי שהוריד להם ידע במה הם עוסקים? אתה חושב שהוא העריך שנושא החינוך התעבורתי לא ייפגע בכלל?

אני לא יושב בחלוקת התקציב - אני לא איש אוצר - וגם לנו יש את הבעיות של משטרת ישראל עם התקציב. אנחנו נאבקים קשות על כל אגורה שחוקה כדי להילחם בנושא הזה

אתם גם נהנים מהרשות, נכון?

אנחנו גם נהנים מהרשות, וגם לנו היו קיצוצים. גם אנחנו נאבקנו קשה בנושא הזה כדי לא לפגוע בכל מה שקשור בפאן המשטרתי בכל מה שקשור בנושא של בטיחות בדרכים. מאוד חשוב למצוא לכך את הלחץ הנכון כדי לתת לכך את המענה הנכון. אסור לקצץ, ולטעמי צריך להרחיב את זה הרבה יותר. צריך לראות באמת איך עושים את זה נכון, ומאיפה המקורות התקציביים והאחריות כמו שאמרתם.

תודה. אני רוצה לשאול את אפרת שמש ממשרד המשפטים שאלה. בכל זאת, מה הסטאטוס של החלטת ממשלה מבחינת האזרחים, כלומר מיצוי זכויותיהם? באה הממשלה ואומרת: אנחנו מחליטים לעשות כך וכך. בא מנכ"ל משרד החינוך והתרבות וקובע כך וכך. באה הממשלה ומאשרת את דוח שיינין שבו כתוב כך וכך. יש מכנה משותף אחד לכל הדברים האלה בדבר חובתה של הרשות המבצעת לקיים חינוך תעבורתי, והנה מסיבות כאלו ואחרות זה לא מתקיים. מה אזרח צריך לעשות מבחינה משפטית? אני לא שואל מה חבר כנסת צריך לעשות? כנראה שחבר כנסת צריך לחוקק, לא תהיה ברירה. מה אזרח צריך לעשות? האם הוא יכול להגיש בג"ץ? אני יודע שבשביל להפגין הוא לא צריך את הרשות שלכם. אבל, מה הוא צריך לעשות? האם הוא צריך לעשות שביתה?

ההתמחות שלי היא בנושא הפלילי ולא המינהלי. אני כן אחזור על דבריה של היועצת המשפטית שלכם, שבאמת זה נדון לאחרונה בבית הדין לעבודה. שוב, זה משהו שצריך לבדוק אותו. אני לא אוכל לענות כרגע.

טוב, צריך לבדוק אותו. הרב שלום מלול שהוא מנהל התיכון בישיבת "בני עקיבא- לפיד" מודיעין ביקש רשות דיבור. אני יודע שהייתי בחנוכת הבית, אני מחבב מאוד את הישיבה. אבל, לא ידעתי שקוראים לה "לפיד", ועכשיו אני יודע.

ברשות כולם, דבר חשוב אחד בוודאי נעשה כאן. יש פה 30 נפשות שייזכרו עכשיו את הביקור היחיד שלהם אולי בחיים, כאשר דובר כאן בוועדה מאוד מעניינת בנושא מאוד רלוונטי. אני בטוח שכשהם ילמדו בשנה הבאה את נושא זהירות בדרכים הם יזכרו במפגש המיוחד הזה כאן.

אני מקווה שבעקבות הדיון הזה הם ילמדו.

אנחנו מלמדים בכיתה י"א, ונלמד גם אם יהיה קיצוץ כי אנחנו רואים בזה ערך עליון של חיי אדם. גם בשנים עברו אנחנו קיימנו פעילויות עם עמותת "אור ירוק", ועמותות נוספות. יש באמת כל כך הרבה אנשים טובים בתחום הזה. זהו אחד התחומים היחידים שבהם מתקשרים אליי, ומציעים חינם אין כסף: תביא אותנו להצגה, להרצאה ולפעילות. זה באמת נפלא.


אני חייב לשתף איתכם בכך שאני כל כך שמח לשמוע פה צליל יפה שלא שמעתי אותו בשבוע שעבר. הייתי בערב סמים ואלכוהול במודיעין. עשו שם מפעל נהדר, אבל זה בטח לא העניין עכשיו. אבל, ישבנו שם באודיטוריום ערב שלם, שלוש שעות. לצערי, לא היה שם איש יקר כמו זבולון שייתן לי רשות דיבור. אבל, לא הוזכרה שם המילה תורה, ולא משהו מהמקורות, ולא "נשמרתם מאוד לנפשותיכם". לעומת זאת, מכאן יש לי כבר אוסף של אמרות חז"ל. אני חושב שאי אפשר לדבר על חיי אדם מבלי להביא אמרות יקרות של חז"ל מהמקורות שמלוות אותנו מהתורה דרך חז"ל.


אני חייב פה להעיר שאצלנו תלמיד מגיע עם ילקוט וקסדה לישיבה, זה משהו בתודעה של מודיעין. זה לא בגלל שזורקים אבנים, אלא זה בגלל שהם רוכבי אופניים נלהבים, והקסדה היא חלק מפק"ל תלמיד. אצלנו ברוך השם זה חלק מהתודעה. אני חייב לשבח את חברת הכנסת תירוש ואת כל מי שפעל איתה.


כל נושא הכנסת זהירות בדרכים לתעודת הבגרות הוא must. לצערנו הרב, אני נתקל בזה יום יום. דבר שהוא לא תעודת בגרות אין לו חשיבות בעיני התלמידים. בנוסף לניהול התיכון אני גם מחנך כיתה. יושב כאן אבא של תלמיד שלי. אני שמח על זה שהוא עבר השנה זהירות בדרכים כל השנה, בנוסף להרצאות, פעילויות, הצגות, ועבודת גמר. מר יפה יכול לספר לנו על הדברים. הכנסת הנושא לתעודת הבגרות היה דבר שהוא ממש חובה, וזאת בשביל להבהיר לתלמידים את חשיבות הנושא הזה, כי הנושא של חיי אדם לא תמיד מעניין אותם כרגע. מה שמעניין אותם זה ציוני הבגרות, המגנים והוויכוחים הללו.


אתמול בשעה ארבע אחר הצהריים נכנסתי לכיתה ז' אצלנו בישיבה, ושאלתי אותם איזה נושא הכי מעניין אותם כרגע. הם אמרו לי שהם רוצים שאני אדבר על תאונות דרכים ועל זהירות בדרכים. היית בשוק. אני לא אומר לכם מהם הנושאים שציפיתי לשמוע, אבל שנערים בכיתה ז' יבקשו ממני לדבר על תאונות דרכים? לא היה מדובר בתלמיד אחד, אלא עשרה תלמידים ביקשו לשמוע על תאונות דרכים.


פתחתי שם בשאלות, כמה מכם מכירים אנשים שנפגעו בתאונות דרכים? רוב תלמידי הכיתה הרימו את היד. אני לא אספר לכם את כל מהלך השעה. אבל, מחמש דקות שרציתי להפריע המשכתי שם שעה.


תודה על ההקשבה ועל רשות הדיבור. אני בכלל לא בתוכנית. מכל מקום, יש תוכנית ארצית שנקראת יזמים צעירים, ובטח שמעתם במוסדותיכם על הדבר הזה. בזכות עמותת "אור ירוק" - מדובר בחברה עסקית של כיתה ט'. פניתי השנה לתלמידים שלנו, ואמרתם להם שישנה אפשרות - כמו בשנים עברו - לפתח מוצר עסקי כלכלי. אמרתי להם שהציעו לי לפתח מוצר שיציל חיים. זה לא כלכלי, לא יתלהבו מהם. אבל, אם הם יאמינו בזה אז זה שווה הכול. הם הלכו על מוצר שיציל חיי אדם בכבישים. מדובר במדבקה ואמנה של הנהג הזהיר. נהג זהיר שחותם על אמנה משלם 20 שקלים ומקבל מדבקה אותה הוא מדביק על זכוכית רכבו האחורית, ואז כולם יודעים שזוהי גאוות יחידה: אני חתמתי על אמנה של נהג זהיר על הכבישים.


החבר'ה קצת נכנסו לדכדוך בשבוע שעבר, התחרות היתה השבוע. נתתי להם שיחת מוסר ואמרתי להם שגם מקום אחרון יהיה המנצח, כי אנחנו קנינו חיי אדם. הם זכו במקום רביעי, וחזרו עם חיוך מאוזן לאוזן. אני גאה בהם, ואני שמח שזוהי ההזדמנות להביא לידיעתכם את המוצר הזה.

הרב שלום מלול, תודה רבה לך. אני באמת מקווה שבזכות הדיון הזה התלמידים יזכו ללמוד לימודים מסודרים בחינוך תעבורתי בכיתה י"א בשנה הבאה.


חבר הכנסת מוזס, בבקשה.

שלום לכולם. ברשות היושב ראש, אורחים נכבדים, נגזר עלינו בכנסת הזאת לרקוד על כמה חתונות בעת ובעונה אחת. אני חבר גם בוועדת הכלכלה, וגם בוועדת החינוך, ושתיהן ממש חופפות באותן שעות. אני בא עכשיו מוועדת הכלכלה שבה נערך דיון על החברה הלאומית לדרכים, מע"צ לשעבר, בראשות פרופ' אלכס ויז'ניצר. הוא לפי תומו מספר שם ש-20 מיליארד שקל משקיעים בכבישים, אבל הנושא החינוכי הוא הדבר המרכזי במניעת נפגעים ותאונות דרכים. אמרתי לו: אתה יודע שמקצצים בזה. הוא ממש הזדעזע. הוא אמר שהוא לא ידע בכלל על כך. הוא אמר שכל ההשקעה הזאת תלך לטמיון אם לא יחנכו. זה נכון שמצב הכביש הוא דבר חשוב, אבל הנושא החינוכי והתלמידים הם הדבר הראשון, בפרט בפגיעה בילדים ובתלמידים. כשספרתי לו על כך הוא היה ממש מזועזע מכל הסיפור הזה, וגם אני אותו הדבר, וכולם כאן.

אנחנו יודעים ש"נשמרתם מאוד לנפשותיכם" זה צו התורה, ופיקוח נפש דוחה שבת ויום כיפור. אני מקווה שבאמת הוועדה הזאת בראשות ידידי מר זבולון אורלב תצא מכאן עם קריאה לממשלה לחזור בה מהקיצוץ הזה. תודה.

תודה רבה. תם הדיון, אני רוצה להתחיל לסכם אותו, ולומר שהוועדה שמעה בדאגה עמוקה על כך שבעקבות הקיצוץ בתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ובהיעדר הסכם תקציבי בין הרשות לבין משרד החינוך, אין תקצוב בשלב זה ללימודי חינוך תעבורתי בחינוך העל-יסודי בשנת הלימודים הקרובה תש"ע.


הוועדה קובעת כי מצב זה הוא בלתי נסבל, כרוך בסכנת נפשות ממשית וודאית, ותובעת משר החינוך לקיים דיון דחוף עם שר התחבורה, ועם גורמים נוספים בממשלה כמו האוצר, על מנת למצוא את המקורות התקציביים כדי להבטיח את המשך ביצוע התוכנית של חינוך תעבורתי בבתי-הספר העל-יסודיים.


הוועדה קובעת כי חובת המדינה להבטיח חינוך תעבורתי באשר קיימת הסכמה רחבה שהוא מונע היפגעות של תלמידים, ומחנך תלמידים להיות נהגים זהירים יותר.


הוועדה קוראת לשר החינוך לפעול כדי שהתקציב הדרוש להפעלת תוכנית זו יאוגם במלואו במשרד החינוך, ואינה רואה שום תועלת לפיצולו בין משרד התחבורה לבין משרד החינוך.


הוועדה גם קובעת - וזה יהיה בהתחלה - כי תביעתה מן הממשלה מבוססת על החלטת הממשלה תד/8 מספטמבר 93, על אישור הממשלה את דוח שיינין משנת 2006, וכן על הוראות חוזר מנכ"ל סח/10, אייר תשס"ח, יוני 2008, בסעיף 5.2 בטיחות וזהירות בדרכים.


הוועדה קובעת כי ספק אם ניתן לפתוח את שנת הלימודים תש"ע אם עניין זה לא יוסדר, וקוראת לכל הגופים הנוגעים בדבר כמו: ארגוני המורים, עמותת "אור ירוק", ויתר הארגונים הציבוריים, להפעיל את מלוא השפעתם על מנת שעניין זה יוסדר.


במקביל, ישקלו חברי הוועדה. רונית, את מציעה להגיש את החוק מחדש, או שאין סיכוי להעביר אותו?

אפשר לנסות.

לנסות. חברי הוועדה יזמו הגשה מחודשת של החוק המחייב את משרד החינוך לבצע את החינוך התעבורתי בתוכנית הלימודים במתכונת שהוגשה בכנסת השש-עשרה. רונית, האם את מסכימה להוביל? חברת הכנסת רונית תירוש הסכימה להיות יוזמת החוק, ואני מוכן להצטרף ליוזמים. אני אצטרף ליוזמים ונחתים את חברי הוועדה.


הדבר האחרון הוא - במהלך הדיון גם התברר שגם בחינוך היסודי התוכנית איננה מופעלת במלוא היקפה, ורק כמחצית מהכיתות זוכות לקבל את התוכנית של הזהירות בדרכים. הוועדה פונה לשר החינוך על מנת שמשרדו המופקד במישרין על תוכנית זו יבצע את התוכנית בשלמותה.


הסעיף האחרון - במהלך דיוני ההיערכות לשנת הלימודים תש"ע תחזור הוועדה לקיים דיון מעקב כדי להבטיח ששנת הלימודים תיפתח, ומייד בראשיתה תופעל התוכנית, הן בחינוך היסודי במלואה, והן בחינוך העל-יסודי במלואה. יעל, כלומר זה ייכנס חלק מהתוכנית, אז תמשיכו הלאה לגלגל את הדברים האלה.


הוועדה גם רשמה הערה להנהלת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על כך שלא מצאה לנכון שמנהליה הבכירים יופיעו לדיון חשוב זה הכרוך בשמירת חייהם של תלמידי ישראל.

מאחר וזה מצולם, והעוזרת הפרלמנטארית שלי צופה בדיון, אז היא כבר סימסה לי שההצעה הוגשה פעם נוספת.

אז אנחנו רושמים לפנינו שההצעה כבר הוגשה פעם נוספת.

אני צריכה את הכוח שלך.

אם אפשר - ברצון. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40.