PAGE
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

13
02.06.2009


הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 11
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, י' בסיוון תשס"ט, 2 ביוני 2009, שעה 11:45

הוספת תיאור התלאות בדרכם של העולים מאתיופיה לישראל לתכניות הלימודים

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר


שלמה מולה

אברהם מיכאלי

אופיר פינס-פז

שרה וידר – מפמ"ר היסטוריה בחמד, משרד החינוך

ד"ר יהודית דנילוב – מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

שמעון ברוך – מנהל מוקדים, המשרד לקליטת העלייה

מסרט וורקו – רכזת פרויקטים חינוכיים, המשרד לקליטת העלייה

תמיר נמרוד – עוזר דובר, המשרד לקליטת העלייה

דוד מהרט – מנהל מרכז היגוי של עולי אתיופיה

ד"ר נגיסט מנגשה – מנכ"ל, הפרויקט הלאומי האתיופי

תומר ג'נגאו דמוזה – לוביסט, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

דנה גורדון

הילה לוי

הוספת תיאור התלאות בדרכם של העולים מאתיופיה לישראל לתכניות הלימודים

שלום לכולם, התכנסנו היום בנושא: הוספת תיאור התלאות בדרכם של העולים מאתיופיה לישראל, על פי בקשתו של חבר הכנסת אברהם מיכאלי. זהו נושא מאד חשוב והוועדה מברכת על בקשה זו. כשהייתי סגנית ראש העיר וגם במשך שנות התשעים עסקתי בעלייה, לא רק מברית המועצות אלא גם בעלייה מאתיופיה. קיבלנו את העולים מאתיופיה לנצרת עילית בשנת 1982 במבצע משה, וכבר עברו 27 שנים מאז. אחר כך בא מבצע שלמה בשנת 1991 ובשני המבצעים האלה העלתה מדינת ישראל את יהודי אתיופיה לארץ בדרכים נועזות. זה הדהים לא רק את מדינת ישראל אלא את כל העולם.


לאחרונה, צוין יום הזכרון לעולי אתיופיה שרצו לעלות למדינת ישראל אבל לא הגיעו אליה. לדעתי אין היום משפחה שאין לה קרובים, חברים או שכנים שנפטרו מסיבות שונות ולא הגיעו לארץ. שרת הקליטה סופה לנדבר פנתה לשר החינוך, גדעון סער, בבקשה לכלול בתכניות הלימודים של בתי הספר את הסיפור ההיסטורי של עולי אתיופיה. אני מבקשת מחבר הכנסת אברהם מיכאלי לומר את דבריו. בבקשה, אדוני.

תודה. גברתי היושבת ראש, זהו נושא כאוב וכבר בקדנציה הקודמת שלי התמודדתי עם נושאים שמהותיים לעדה האתיופית. מכיוון ששרת הקליטה, הגב' סופה לנדבר, פנתה לשר החינוך, מצאתי בכך הזדמנות שהוועדה תתן רוח גבית לשרה לעודד את משרד החינוך לקבל החלטה מהירה. במשרד החינוך עוברות שנים עד שמתקבלת החלטה על תכנית לימודים, לצערי, כי הם לא מחליטים החלטות מכאן לשנה-שנתיים הקרובות אלא עד שהם מקבלים החלטה במסגרת א', במסגרת ב' ובמסגרת ג', זה אורך זמן.


אנחנו צריכים לתת גיבוי לבקשה של שרת הקליטה לשר החינוך אחרי כשלושים שנה שעולי אתיופיה בארץ. הם התמודדו עם כל התלאות בדרך ועכשיו הם מתמודדים עם הקשיים החברתיים בארץ. אנחנו חברה גזענית שמנסה כל הזמן לשים עליהם תוויות ודעות קדומות. במערכת החינוך של הדור ישראלי ילמדו את המורשת שלהם ואת העבר המפואר שלהם, שהם שימרו והביאו משם וזה יכול לשנות דברים רבים. זה יכול לא רק לתת לעדה הזאת גב אלא גם לשנות תפיסת עולם חברתית במדינת ישראל כלפי היהודים האלה. אנחנו מציינים פה טקסים ורק לפני כשבוע קיימנו טקס לזכרם של יהודים שנספו בדרכם – זה היה ביום ירושלים – אבל אם טקס כזה לא מגיע לכלל החברה הישראלית ולא מגיע לבני הנוער בצורה הראויה, הבעיה לא תיפתר.


לדעתי, משרד החינוך צריך לגבש תכנית לימודים מסודרת יחד עם הגורמים שקיימים בעדה. יש מחקרים רבים ודברים נוספים שגובשו במשך שנים וצריך להביא את המהות הציונית והיהודית שהם הביאו משם כדי שהדור הצעיר של כלל החברה הישראלית ילמד מה הם הביאו משם. אנחנו מכירים את הבעיות שיש במערכת החינוך, היכן שלומדים יהודי אתיופיה, איך המערכת מתמודדת אתן, איך משדרים כלפיהם גזענות כזאת או אחרת בקבלתם לבתי הספר ואיך גם בתוך בתי הספר החיבור בין הילדים הישראלים הכלליים לבין העולים מגיע למצב של קיטוב וחיכוך שלילי עם החברה הישראלית עד שלאט לאט הם לא לומדים. כל זה קורה בגלל שאין יד מכוונת במערכת החינוך, שדואגת לכך שהילדים, ודרכם גם ההורים, ילמדו על העבר המפואר של העדה, מהיכן הם הגיעו ובוודאי גם להנציח את הקורבן הגדול שהם הקריבו. כל חבר מעולי אתיופיה שאני פוגש מספר שיש לו קרוב או כמה קרובים שהלכו לאיבוד בדרך ולצערם לא זכו להגיע לארץ ישראל.


כל זה צריך להיות מגובש בתכנית שנוכל אתה לצאת לדרך ולחנך את הדור הצעיר. ההחלטה צריכה להיות של הגורמים הפדגוגיים ואני לא מציע שאנחנו בוועדה נגבש תכנית, אבל הגורמים הפדגוגיים יכינו תכנית ויגבשו אותה. אגב, את הרעיון הזה העליתי לגבי כמה עדות כי המורשת הזאת לעולם לא תילמד בארץ אם לא נחדיר אותה דרך מערכת החינוך ולא מספיק רק לדבר בישיבות חד פעמיות או לתת הוקרה חד פעמית לקבוצה כזאת או אחרת. אנחנו מדינת עולים, מדינה שבאו אליה ממדינות רבות. לעיתים קבוצה כזאת או אחרת זוכה ליתר חשיפה, אחרים בכלל לא זוכים ובסוף לא יודעים מי הם. הם חיים בתוכנו ומדובר בעשרות אלפי אנשים או במאות אלפי אנשים ומתי נתקלים בהם? כשיש אתם בעיות.


מכיוון שיהודי אתיופיה נחשבים לעולים חדשים יחסית בארץ ובמספר רב, בין יתר הבעיות שאנחנו מתמודדים אתן – בעיות קליטה ובעיות חברתיות כאלה ואחרות – מערכת החינוך צריכה לקחת על עצמה את ההנצחה של מורשת יהדות אתיופיה. בקדנציה הקודמת התחלנו בחקיקת חוק מורשת יהדות אתיופיה, אבל נאמר לנו שבגלל בעיות תקציביות יש בעיה עם רציפות החוק.

כבר פניתי בעניין הזה.

אל תעוררו את המתים. כל עוד מזכירות הממשלה לא אמרה שום דבר, צריך להמשיך עם זה.

אנחנו מחויבים לתת להם 21 יום והם כבר ענו לי.

בישיבת ועדת שרים לחקיקה כבר התחילו להביא הצעות חוק פרטיות, אבל החוק הזה עוד לא הגיע. ברגע שהוא יגיע נתמוך בו בכל הכוח כדי שנוכל לקדם אותו. אני אומר שוב, שלמרות כל מה שדאגנו לתקן ולהכניס למערכת זה עדיין לא שווה ערך לתכנית לימודים חינוכית שאנחנו צריכים לגבש לבתי הספר. לכן נדון בזה בוועדה, נגבש את העמדה שלנו עם היושבת ראש ועם החברים וניתן רוח גבית לשרת הקליטה כדי שמשרד החינוך יתעורר סוף סוף ואולי נוכל להגיד שעשינו משהו בעניין.

תודה. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.

תודה. קודם כל אני רוצה להודות לך על קיום הדיון היום וגם ליוזם הדיון. ראיתי את שרת הקליטה בשני אירועים שקשורים ליום הזכרון ליהודי אתיופיה, הראשון היה אירוע שהתקיים במרכז בגין על ידי האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה והאירוע השני היה בהר הרצל. שרת הקליטה, כמי שבאה כעולה חדשה מחבר העמים, משתתפת בדיונים בוועדת העלייה וקליטה, מכירה טוב מאד את קשיי קליטת עולי אתיופיה וודאי וודאי את חשיבות הכנסת נושא מורשת עדות ותרבויות למערכת החינוך. כל אחד מדבר מנהמת ליבו כמה חשוב לייצר מכנה משותף, שהוא לאו דווקא עניינה של קהילת עולי אתיופיה בישראל.


אני תמיד אומר שהדוגמה הטובה ביותר לרב תרבותיות היא קנדה. מי שמגיע לקנדה יודע עד כמה קנדה מכבדת ומחבקת אתניות של קבוצות שונות וזה לא אומר שהמדינה הופכת להיות לא קנדה. אנחנו לא שם. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח המר שיש בעניין מעמדם האישי של עולי אתיופיה, שקשור לנושא הזהות העדתית שלהם. הוא לא רלוונטי לעצם הדיון וזאת סוגיה שאנחנו מטפלים בה בכל מיני פורומים. זאת קלישאה לדבר על הציונות של יהודי אתיופיה, אבל אני מצטער שמערכת החינוך, במקום להעלות את נושא ציונותם של עולי אתיופיה, מחפשת דוגמאות לקבוצות של אנשים שיחזירו את ערכי הציונות למערכת החינוך.


כמה שרי חינוך הצהירו שהם רוצים להכניס את הנושא למערכת החינוך ויכול להיות שזה נכנס בצורה כזאת או אחרת, בהוראת שעה של מנכ"ל המשרד, אני לא יודע. שרת החינוך הקודמת הכניסה את נושא "הקו הירוק" למערכת החינוך ולכן, על אחת כמה וכמה הנושא הזה, שיש עליו קונצנזוס בנושא עלייה וציונות.

היא הכניסה אנתרופוסופיה וכל מיני שטויות.

בגלל זה היא לא מגיעה לכאן.

איך היא תסביר את זה?

אני מניח שיש דברים טובים שהיא עשתה ואני גם לא נכנס אתה לשאלה האידאולוגית האם הנושא הזה היה צריך להיכנס למערכת החינוך או לא. נטיית לבי היא דווקא לתמוך בדעתה, אבל זה לא נושא הדיון. נתתי דוגמה לנושא שיש עליו מחלוקת, אפילו מחלוקת פוליטית ולכן קל וחומר דבר שיש עליו קונצנזוס צריך להיכנס למערכת החינוך. אנחנו לומדים על העלייה הראשונה, העלייה השנייה והעלייה השלישית ויש לנו הערכה לאותם חלוצים שבאו מחבר העמים, מאוקראינה, מאירופה או ממרוקו ואפשר ללמוד על החלוציות שלהם במערכת החינוך. כל אחד יכול לראות איך תל-אביב היתה שממה עד שהחלוצים האלה בנו אותה ממש בידיים שלהם. כשלומדים איך המדינה התפתחה אפשר לקחת את החלוצים האלה כדוגמה לגאווה לאומית.

אני באמת חושב ששרת החינוך קיבלה החלטה מאד אמיצה וכאשר על כל דבר אומרים שאין תקציב, אין שעות הוראה וכו', אבל זה לא עניין של כסף אלא של רצון טוב. האתיופים באו לכאן עם ערכי ציונות, אחרי מסע ארוך של הליכה בדרכים כ-700-800 קילומטר ואחרי שכ-4,000-5,000 שילמו בחייהם כקורבנות של המסע הזה. זה אתגר למערכת החינוך ללמד את הנושא הזה ואפילו לומר שאנחנו מדינה נאורה, העם היהודי הוא עם נאור, שמקבץ את גלויותיו מכל מקום בלי קשר לצבע עורם, למעמדם ולהשכלתם. באיזה מצב יהודי אתיופיה הגיעו לכאן? עם מחלות, קשיים ובעיות, אבל המדינה חיבקה אותם וקיבלה אותם. אם קיבלתם וחיבקתם, תאמרו גם לדורות הבאים איך זה קרה ולמה באנו לכאן.

אני מברך אותך, חבר הכנסת מיכאלי, על הדיון הזה ואני בהחלט מאמין שהוועדה הזאת תהיה כלי עזר להמשך ביצוע ההחלטה. אני נגד חקיקה בעניין הזה, אבל גם בנושא מורשת יהדות אתיופיה לא היתה לנו ברירה. ביוזמת האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה עלה נושא יום הסיגד והחוק עבר, שצריך להיות מתורגם עכשיו הלכה למעשה עם תקנות. אני מקווה שמשרד החינוך יכניס את נושא תלאות יהודי אתיופיה למערכת החינוך ואם לא, ייתכן שנצטרך לחפש דרך חוקית לדרוש שהנושא הזה ייכנס למערכת החינוך כי הוא חשוב ולא רק ליהודי אתיופיה. תודה.

אתם זוכרים את הסרט הישראלי על כל העדות? יש שם קטע על העלייה האתיופית?

לדעתי לא. צריך להחזיר את אורי זוהר כדי שיהיה סרט על האתיופים.

כשאני מבקרת בערים ומדברת עם אנשים אני שומעת שבכל עיר רוצים להקים מוזיאון לעלייה. אני חושבת שזה חשוב מאד וצריך לאסוף את החומר, את התמונות ואת הספרים כדי שזה יהיה זכרון. במוזיאונים האלה אפשר ללמוד על החינוך, על התרבות ועל המורשת.

גברתי היושבת ראש, אני מסכים אתך, אבל בתכנית הלימודים שמשרד החינוך אמור להכין צריך ללמוד לא רק על העבר של העדה. נשארו פה קייסים ומנהיגים, שהם אלה שהביאו את יהודי אתיופיה לארץ. עם כל הכבוד למי שקולט אותם פה היום, חלק מהם לא יודעים איזה תלאות הם עברו שם ואיך הם שמרו על זהות העדה הזאת שם. כל זה יאמר להם תודה עוד בחייהם, כי אחרי שהדור יתחלף אני לא יודע מי יהיה הדור הבא של מנהיגי הקהילה, במערכת החינוך צריכים להבין שהם לא באים מריק ובמשך דורות, בתנאים לא תנאים, הם שימרו את היהדות של האנשים האלה.

צריך להכניס את הנושא למערכת החינוך כדי שאפשר יהיה להבין את הקשיים שהם מתמודדים אתם. הם מתמודדים עם זה לבד ואנחנו, כחברה ישראלית, מסתכלים על זה מהצד. צריך להבין איזה קשיים יש להם גם מהעבר וגם היום.

תודה. ד"ר נגיסטמן, בבקשה.

הבית הראשון שלי היה בנצרת עילית ב-1984 במרכז קליטה. הייתי במעון לאקדמאים.

שמעתי שהולכים לסגור אותו.

נכון וכתבתי על זה מכתב. כשאני הגעתי לארץ בשנת 1980 הייתי במרכז קליטה.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת מיכאלי על היוזמה לקיים את הדיון הזה, אבל מצער אותי חוסר הנוכחות של אנשים, רק שני חברי כנסת. חבר הכנסת מיכאלי מעלה את הנושא הזה כל הזמן ומסתובב בסיורים.

סליחה, יש פה שלושה חברי כנסת ובוועדות רבות יושב רק חבר כנסת אחד.

אל תתגונני ותני לי את הקרדיט לדבר. יש הרבה חברי כנסת שהנושא הזה חשוב להם והיה חשוב שהם יהיו נוכחים ויביעו את דעתם. שנית, אני לא רואה סמנכ"ל או מישהו ממשרד החינוך. נמצאות פה שתי גברות ממשרד החינוך ואני מצדיעה להן, אבל זה מראה על ההתייחסות של משרד החינוך לנושא.


אני מנכ"לית הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה. הפרויקט עובד כמעט בכל הארץ ב-28 יישובים. רוב העבודה שלנו היא בבתי הספר, כלומר אנחנו נותנים סיוע לימודי והכנה לבגרויות לאותם תלמידים. במקומות שאנחנו נכנסים אליהם רואים את הבורות שיש לצוות החינוכי בהיבטים התרבותיים של יוצאי אתיופיה, את הקשיים בחוסר ההבנה התרבותי וקשיים בתקשורת בין התלמידים למורים. הכשרת המורים בנושא היבטים תרבותיים של יוצאי אתיופיה היא וולנטרית. אם הנושא קרוב ללבו של מנהל בית הספר, הוא יכול להכניס את הנושא הזה באחת ההשתלמויות, אבל אם לא, אין על המורים חובה לדעת את התרבות והמנהגים של יהדות אתיופיה. לדעתי, מי שמלמד כיתה שיש בה למעלה מ-30% יוצאי אתיופיה, מחובתו להכשיר את המורים איך לתקשר עם הילדים.


הגעתי לכאן כאישה משכילה והתנדבתי לתת הרצאות בבתי ספר. לכן אני מבקשת לא רק להכניס את הנושא הזה למערכת החינוך של התלמידים אלא גם לחייב בזה את המורים. המורים צריכים לקבל הכשרה בנושא גם באוניברסיטאות ובמכללות וחובתם להכיר את הנושא.


חבר הכנסת מיכאלי דיבר על גאווה. מרבית הילדים סובלים היום גם בבתי הספר וגם בחוץ מתדמית שלילית שמודבקת להם. אני מודעת לקשיים של צבע העור, אני מודעת לקשיים כלכליים באותם בתי הספר, אבל אסור לזלזל באותם ילדים, שההורים שלהם צעדו יום ולילה במשך חודשים כדי להגיע לישראל ולממש חלום. מימוש החלום בשבילי הוא לא רק להיות בירושלים. מימוש החלום הוא גם לתת מקום לתרבות שלי, לשפה שלי ולתת כבוד לאותם ילדים. תרבות זה כבוד.

יש קורסים שאני חייבת ללמוד באוניברסיטה ואין שום סיבה שלא יהיה קורס חובה בנושא קליטת עולים מאתיופיה לאנשים שהולכים ללמוד הוראה במכללה במדינה שקולטת עלייה. אני חושבת שזאת גאווה גדולה למדינת ישראל ולמשרד החינוך.

לי יש שלושה נכדים. אבא שלהם אינו אתיופי ואין לי לאן לקחת אותם ולהראות להם מאין אני הגעתי ומאין אמא שלהם הגיעה, להראות להם את התרבות היפה שלהם, את המורשת. תודה רבה על יום הזכרון, תודה רבה על חגיגת הסיגד, אבל ויזואלית לא נותר לי מה להראות לנכדים שלי וזה דבר חשוב. חבר הכנסת מיכאלי, חתמו הסכם הרשאה לתכנית עם מנהל מקרקעי ישראל לפני שלוש שנים בירושלים. נתנו מקום בהר הצופים, אבל הדבר הזה נתקע אצל מהנדס העיר. צריך ללמד את התרבות ולהראות גם מי אני.

שיבנו ברחובות.

לא אכפת לי, אבל יש מחלוקת גם מקצועית וגם פוליטית. אני באתי לירושלים ואני רוצה שיבנו את המקום הזה בירושלים. אני לא רוצה לפסול טוטלית את העבודה של משרד החינוך כי אני רואה שכל פעם יוצאות חוברות, יש תכניות קטנות, יש מאמרים כאן ושם. כל הכבוד, אני מצדיעה לזה, אבל משרד החינוך לא מרכז את הנושא ואין תכנית לימודים שנכנסת באופן פורמלי. אני מבקשת לשמוע את התגובה שלהם.

תודה. שרה וידר ממשרד החינוך, בבקשה.

אני מרגישה קצת כמו איש בשורה אחרי כל מה ששמעתי. כפי שאתם יודעים, לא מעדכנים תכניות לימודים כל שנה, אבל אנחנו עומדים עכשיו בפני שתי תכניות לימודים חדשות, האחת של המגזר הכללי והשנייה של המגזר הדתי. בשתיהן מופיעות העליות משנות השבעים עד שנות התשעים כחלק מהסילבוס שצריך להילמד תחת הכותרת: עלייה והתיישבות כמגשימות חזון ציוני. מכיוון שאנחנו מגיעים עד שנות התשעים זה באמת ייחודי רק בנושא העלייה. כתיבת היסטוריה אינה דבר עדכני, אבל בנושא העלייה כולם הרגישו שמהעליות הראשונות לארץ ועד לעליות של שנות התשעים אנחנו רואים קו רצוף של הגשמת חזון ציוני. זה נמצא בשתי התכניות. אנחנו עומדים להוציא ספרי לימוד על פי שתי התכניות האלה.

זה יכלול את מגוון העליות משנות השבעים?

זה יכלול גם את העלייה מברית המועצות וגם את העלייה מאתיופיה.

לאיזה גילאים?

זה מיועד לתלמידי התיכון וזה נמצא ביחידות החובה של בחינות הבגרות.

זה במסגרת בחירה.

לא בחירה, אלה תכניות חובה. אני רוצה באמת להדגיש שזה בתכניות החובה של שתי יחידות החובה. יש לנו יחידה שלישית שהיא בחירה וכבר היום יש בזה תכניות. מורים שמלמדים אתיופים במירון ובעפולה חיברו מיוזמתם תכנית, שלחו לנו אותה לאישור, אישרנו אותה והם מלמדים את הילדים. יש ילדים שכותבים עבודות על העלייה שלהם לארץ, אבל זה במסגרת בחירה.

לדעתי לא על זה אנחנו מדברים אלא על משהו הרבה יותר ספציפי. אני לא נגד העליות, חלילה, אבל צריך למקד פרק מסוים בעלייה מאתיופיה. אני אתן לך דוגמה – הפרק של יהדות אתיופיה לא התחיל בשנים האחרונות אלא להיפך. אם מדובר בעליית יהודי אתיופיה, צריך לדעת שזה התחיל עוד בתקופתו של הרצל. הרצל פנה למלך איטליה ואמר לו: אני דואג לא רק ליהודים באירופה, אני רוצה להציל גם את השחורים באתיופיה. תאפשר גם להם להגיע. מלך איטליה אמר לו: יש לך בעיות של פוגרומים ברוסיה, אתה מחפש עכשיו שחורים באפריקה? זאת היתה תשובתו.

אנחנו צריכים להתחיל מכאן ולהמשיך בשנות החמישים, כאשר יצחק בן-צבי הביא לכאן קבוצת עולים מאתיופיה לא תחת הכותרת עולים אלא כתיירים. הם חזרו לאתיופיה, הסוכנות לא רצתה להכיר בהם, המדינה לא רצתה להכיר בהם עד שהגענו לפרק של עובדיה יוסף וההחלטה שלו ב-72'-73'. הלכה למעשה, עד שנת 1979 לא נעשה שום דבר חוץ מפסיקת הרב עובדיה יוסף על עלייתם של יהודי אתיופיה כיהודים לכל דבר. היתה החלה של חוק השבות בהוראה של השופט בדימוס אהרון ברק, שהיה היועץ המשפטי לממשלה. ההחלטה שלו אמרה שחוק השבות חייב לחול על יהודי אתיופיה וזאת היתה החלטתו ב-1975.

פרק המבוא הרבה יותר חשוב מאשר סיפור העלייה לרגל וסיפור המסע. אנחנו רוצים להגיע לנקודות שהן נס ציוני בעיניי. שרת הקליטה מתכוונת להקדיש פרק שלם למבוא של עליית יהודי אתיופיה ולתהליך הקליטה. אני מציע שתעשו שיעורי בית אחרי הדיון הזה ואם אתם כותבים עכשיו את הנושאים הנלמדים, הייתי אומר לכם לחזור בחזרה. לא הייתי מסתפק אך ורק בתלמידים שלומדים לבגרות כי לדעתי זה הרבה יותר משמעותי בבתי הספר היסודיים. תחשבו על זה.

מי הגורמים מטעם העדה שמערכת החינוך או הוועדה הפדגוגית מתייעצות אתם? אני מבין שהתכניות האלה מוכנות בקפידה רבה ולאחר בדיקה מעמיקה.

אלה אנשי אקדמיה.

יש גופים שחקרו באופן מדעי כל מיני נושאים וצריך להיוועץ בהם כדי שמישהו לא יחשוב שיש גוף אינטרסנטי בעדה שרוצה לכתוב דברים מסוימים. לפני שמשרד החינוך מוציא את התכנית, צריך להיוועץ בהם. אנחנו רוצים שבכור ההיתוך הזה אחד יכבד את השני בזכות המורשת שלהם. איך ילד יכול להיות גאה אם הוא לא מכיר את העבר שלו? הילדים של הדור שנולדו בארץ מתגעגעים למורשת של אבא שלהם ושל סבא שלהם. אולי לא מאוחר לקחת היום את התכניות שהכנתם ולפני שאתם מוציאים אותן לשטח, לעשות רביזיה ולבחון אותן.

תודה, ד"ר יהודית דנילוב, בבקשה.

אני מנהלת האגף לקליטת תלמידים עולים וזה עתה החלפתי את אודי בהט, שפרש.

הוועדה הזאת תהיה הבית השני שלך.

הרקע שלי הוא המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך ואני באה מתחום החינוך. רציתי להפנות את תשומת לבכם לכך שתכני לימודים לא נקבעים בחקיקה אלא באמצעות ועדות מקצוע. ועדת המקצוע מורכבת מאנשי מקצוע, שביניהם גם אנשי שטח ושדה שיש להם מה לומר בכל תחום שבו נקבעת תכנית הלימודים. לפיכך, חברתי שרה הציגה את הדרך שבה מתקנים נכון לעכשיו את תכנית הלימודים בהיסטוריה וכפי שהיא אמרה, תכנית לימודים מתעדכנת אחת לכמה שנים ולא מהיום למחר. הדרך להכניס את התכנים שאתם מדברים עליהם היא באמצעות פעולות, באמצעות בחירה, באמצעות פיתחת לבבות ולא באמצעות חקיקה.


אני רוצה למנות מקצת מן הפעולות שנעשו במשרד החינוך עד עכשיו שלא באמצעות כפייה או חקיקה.

מה זה באמצעות פתיחת לבבות? אנחנו צריכים לבקש טובה? אנחנו צריכים להתנהג יפה? מה זה פתיחת לבבות? לדעתי מערכת החינוך צריכה להיות רב תרבותית וצריכה להכיר גם בתרבות שלי כיוצאת אתיופיה.

לא, לא, לא, בזה אנחנו בכלל לא חלוקים. אני רוצה למנות רק מקצת מהפעולות שעושה מערכת החינוך בנושא הזה, למשל, תלמידים עושים עבודות חקר ויש שתי עבודות שנעשו בשנה האחרונה, של שתי תלמידות שכתבו על המסע שלהן לארץ. שתי העבודות האלה זכו בפרסי הצטיינות. יש פעילויות שנעשות במסגרת לימודי המוסיקה, יש פעולות שנעשות במסגרת לימודי החמ"ד ובמסגרת לימודי ההיסטוריה הפורמליים. בספר הקהילו ת יש ספר שלם שעוסק ביהודי אתיופיה. ועדת החינוך של הכנסת שיבחה את משרד החינוך על הפעילויות שנעשו במערכת לצורך קידומם של התלמידים מאתיופיה.

אני בטוח שוועדת החינוך מתחה ביקורת בהזדמנויות אחרות.

על התכנים שגובשו במשרד החינוך?

כן. מ-1984 קיבלתם רק מחמאות בוועדת החינוך?

בוודאי שלא, אבל בנושא הספציפי הזה כן.

אני מדבר על הנושא הספציפי הזה, קליטת עולי אתיופיה.

סליחה, חבר הכנסת אופיר פינס. הנושא ממוקד, לפחות כך הוגדר לי, בהפנמת התלאות של העלייה האתיופית בדרכה לישראל. זה נושא מאד ממוקד ועל כך נאמר כרגע על ידי חברתי שבתכנית הלימודים הבאה הנושא ישולב כפרק חובה בבחינה של שתי יחידות לבגרות. זה חלק מתכנית הלימודים חובה ואנחנו לא מדברים על העבר אלא על העתיד. כל תכנית לימודים היא פתח לשינויים אבל לא מהיום למחר אלא לעוד שנים אחדות. לגבי הכשרת מורים – בוודאי שחשוב מאד שבהכשרת המורים הנושא הזה יהיה חלק אינטגרלי מהותי, אבל משרד החינוך לא קובע למכללות להכשרת מורים את התכנים ואת הדרכים שבהן הן מכשירות מורים ומה הן מלמדות.

מי נותן להם הכרה?

ועדות מקצוע אקדמיות קובעות את התכנים שנלמדים במכללות להכשרת מורים ומשרד החינוך לא יכול היה להתערב בתכנים הללו כפי שהוא לא מלמד בתכנים שמלמדים באוניברסיטאות. אלה ועדות מקצוע. אנחנו יכולים לומר שחשוב שילמדו את זה כפי שאנחנו יכולים לומר שחשוב שילמדו דברים אחרים. אנחנו בוודאי צריכים לומר את זה ואני מניחה שאם זה יתקבל כהחלטה, אנחנו נעשה את זה, אבל שוב, אנחנו לא קובעים את התכנים.

גב' דנילוב, עם כל ההערכה לדברים שאמרת, בוועדות המקצוע יושבים אנשים וכל אחד שיושב שם בא עם מטען משלו, חלק חדש וחלק ישן. בדיונים רבים שקיימתי עם משרד החינוך התחושה שלי היא שכל אחד מתייחס לעולים במין פטרונות. עם כל הכבוד, תקשיבו פעם אחת לביקורת הזאת, תפנימו אותה ותלכו להכין שיעורי בית בהתאם לכך. שום עלייה לא תזכה לתשומת לב, ואני מדבר על מגוון קבוצות, כל אחת עם ההתייחסות המיוחדת אליה, אם לא תפנימו שבוועדות המקצוע האלה לא תמיד יושבים אנשים שהם חלק מאותן עליות, שיודעים להציג את הבעיות שלהם כפי שצריך. בא פטרון, "חכם" במשרד החינוך, שקובע לעלייה הזאת מה טוב בשבילה ללמוד במערכת החינוך. לכן, עם כל ההערכה לוועדות המקצועיות, האנשים שם צריכים לחשוב פעם אחת מה יהיה טוב לעולים לא לפי הראש שלהם אלא לפי הראש של העולים.


אנחנו אומרים לעשות עכשיו רביזיה לפני שאתם מוציאים תכנית כדי שלא תגידו שאי אפשר לשנות את התכנית. קיבלתם תשבוחות וגם בוועדות שלנו, היכן שהשתתפנו, היו גם הרבה ביקורות על משרד החינוך לא בגלל רוע אלא בגלל חוסר תשומת לב. חלילה, אני לא אומר רוע כי זה משייך לכם כוונות פליליות ואת זה אני לא אומר, אבל הרוע נובע מכך שהמערכת לא מפנימה תמיד את הבעיה. גברת נגיסט מנגשה אמרה קודם שאין בוועדות המקצועיות האלה אנשים שצריכים להביע את הרצונות שלהם, מה הם היו רוצים שילמדו עליהם. אתם קובעים בשבילם מה טוב להם וזה לא בסדר.

הכרנו אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע שמתמקדים בתחום וישבו בוועדות האלה, אבל בכל זאת תמיד צריך להזמין גם אנשים מהשטח כדי ללמוד ולראות מה העדה באמת רוצה. מצטרף אלינו חבר הכנסת פינס אחרי שאמרת שאין חברי כנסת. דרך אגב, בוועדה יש תשעה חברים ופה היו ארבעה.

כמעט חצי מחברי הוועדה וזה כבר דיון שני היום בוועדת העלייה.

ציפיתי ליותר, אחרת לא נשפיע.

הכי חשוב זה לתאם ציפיות.

שמתי לב שלוועדת הכספים לא מגיעים כל כך הרבה חברי כנסת כמו לוועדת העלייה והקליטה. בבקשה, אדוני.

אני מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך. זה גוף שהוקם על ידי משרד החינוך לפני 15 שנים ואנחנו פועלים מחוץ למשרד החינוך. אנחנו עובדים עם הרבה בתי ספר בכל הארץ ובעיקר מפעילים הרבה מגשרים בבתי הספר. אני מברך את הגב' דנילוב על כניסתה לתפקיד, אנחנו אמורים לעבוד הרבה ביחד.

תודה רבה.

במשך שנים רבות אנחנו פועלים לקדם את שילוב מורשת יהדות אתיופיה ובעניין הזה אני רוצה להגיד שאת נושא העלייה אני רואה כפרק במורשת יהדות אתיופיה. מורשת יהדות אתיופיה לא בנויה רק מעלייה, למרות שהעלייה קרובה ללבי. הייתי שלוש שנים בסודאן ולצערי שלושה מהאחים שלי נעדרים בסודאן עד היום, אבל זה פרק בתוך הנושא של יהדות אתיופיה. ליהודי אתיופיה יש היסטוריה בת 2,500 שנה באתיופיה, ליהודי אתיופיה יש מנהגים דתיים, ליהודי אתיופיה יש לוח שנה וכו' וכו'. פניתי לפרופ' יעקב כץ, ששימש יושב ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך וב-4 בנובמבר 2002 התקבלה החלטה במליאת הוועדה המקצועית של המנהל הפדגוגי לשלב את נושא מורשת יהדות אתיופיה על כל מרכיביו ואצל כל הגילאים במערכת החינוך. מאוחר יותר, ב-30 ביוני 2003 ישבתי עם הגברת נאוה סגן, מנהלת האגף לתכניות לימודים.

היתה. מחליפה אותה סופיה יועד.

גם סופיה יועד היתה באותה ישיבה ואני מחזיק את הפרוטוקול של אותה ישיבה. בישיבה הותווה התהליך של שילוב מורשת יהדות אתיופיה.

באיזו שנה זה היה?

ב-2003.

זה בדיוק מה שהסברנו קודם, זאת בערך תקופת הגיבוש. זה מתחיל משבע שנים ואחר כך עוד שבע שנים.

התווינו תהליך שבו נאמר שהנושא ייכנס למסגרת לימודי מולדת, חברה, היסטוריה ואזרחות בחינוך היסודי, כלומר בהרבה תחומים. כשאתה מדבר על קהילה אתה לא מדבר רק על סעיף אחד אלא זה הרכב שלם. דיברנו גם על כך שהנושא ייכנס גם דרך מוסיקה ודרך הרבה דברים אחרים. היתה חלוקת עבודה בי המרכז שאני עומד בראשו לבין האגף לתכניות לימודים. לקחנו על עצמנו להקים מרכזיה פדגוגית ומרכז משאבים כדי שמורים שילמדו את הנושא הזה יוכלו לגשת לשם כמו לכל מרכזיה פדגוגית ולקבל חומר. בשלב הראשון השקענו כ-70 אלף שקל, הקמנו מרכזיה כזאת במכללת אחווה, שראינו אותה מקום מרכזי בארץ כי כשאתה מכניס חומר, צריך גם להכשיר את המורים, אבל האגף לתכניות לימודים היה צריך להזמין כתיבת ספר לימודים, שיהיה מלווה על ידי ועדה שיהיו בה גם אנשים מהקהילה. ברגע שאתה מזמין ספר זה צריך להיות מלווה בהדרכת מורים, בהערכה וכו' וכו'. כל המפמ"רים במשרד החינוך היו צריכים להיות שותפים – המפמ"ר למוסיקה, המפמ"ר להיסטוריה וכו' – ולקחת חלק בתהליך הזה.


הסיפור הזה נקטע. אני שמח שעשיתם את מה שאתם אומרים, אבל אני מצטרף להערה שניתנה פה. גם אתם מחזיקים איזשהו ספר שנכתב על ידי יד בן-צבי ואני רוצה לומר שבוועדה המקצועית של יד בן-צבי שליוותה את החומר הזה לא היה אף יוצא אתיופיה. את הספר הזה כתבו עשרה חוקרים והם פנו רק אל פרופסור אחת, ששכחתי כרגע את שמה, שאמרה: על שפת יהודי אתיופיה אני לא מוכנה לכתוב. יש לכם דוקטורנט בקהילה ושהוא יכתוב. היא כפתה עליהם להביא אותו מהקהילה כדי שהוא יכתוב.


היום יש בני קהילה שהם אנשי חינוך, אנשים בעלי רקע אקדמי מתאים ולכן צריך להביא לכך שיהיה חומר מקיף ורחב, שיביא את ההיסטוריה של הקהילה ואת סיפורה למערכת החינוך.

עשו פעם מחקר מדעי על מה שקרה בסודאן? עשו פעם עבודת דוקטורט על זה?

כן, אדם בשם ד"ר גדי בן-עזר כתב שני ספרים מאד מרשימים ויש עבודות של אנשים מהקהילה, לא עבודות מחקר, שכתבו אברהם אדגה ושמואל ילמה. אנשים כתבו על מה שהיה בסודאן ונעשו גם עבודות על ידי ילדים. יש ספר עב כרס שיצא בהוצאת מערכות של משרד הביטחון ואנחנו שותפים לו.


אני חושב שזאת הזדמנות טובה להפוך את החברה הישראלית לחברה סובלנית ולחברה רב תרבותית. לדעתי, המפגש שלנו עם החברה הישראלית הוא מפגש שעושה טוב לכל הישראלים. נכון שזה מלווה בחריקות, אבל ככל שאנשים יכירו וילמדו יותר על הקהילה הזאת, זה יהיה טוב לנו ויהיה טוב לחברה הישראלית מבחינת היכולת שלה לקבל גם אנשים שונים ממנה.

תודה. בבקשה, גברתי.

אני רוצה להעיר שהאגף לתכניות לימודים לא כותב ספרים, הוא אחראי לתכניות.

אני יודע שהוא בונה את התשתית הרעיונית ואז הוא מוציא אותה לגופים במכרזים, למט"ח וכו'. אני מכיר את התהליכים האלה ויודע מי כותב לאגף לתכניות לימודים, אבל הם מתווים את הסילבוס שעל פיו כותבים הגופים את הספרים. אני מכיר את התהליך. האגף צריך לעשות אותו, הוא צריך להזמין והוא צריך לממן.

לא, הוא לא מממן.

זה ויכוח טכני ולא מהותי ולכן אני מבקשת לקבל החלטה מהותית.

זה לא ויכוח טכני אלא מאד מהותי כי משרד החינוך לא מפרסם ספרים.

האגף לתכניות לימודים צריך להגיד איזה נושאים הוא רוצה לשלב בנושא מורשת יהדות אתיופיה ועל פי זה הוא מזמין את כתיבת הספרים אצל הגורמים המקצועיים.

האגף לתכניות לימודים מתווה את המדיניות וקובע את הסילבוס, זה נכון, אבל בספרי הלימוד יש שוק פתוח. אם הספר עומד בתכנים של תכנית הלימודים, הוא מאושר על ידי הוועדה לאישור ספרי לימוד.

אני לא רוצה להיכנס לוויכוח בנושא הזה, אבל העניין הוא שהאגף לתכניות לימודים צריך לקחת על עצמו את המשימה שילמדו את מורשת יהדות אתיופיה. איך הוא עושה, מי כותב לו ואצל מי הוא מזמין את הספרים, את השאלות האלה אפשר להשאיר לוועדות המקצועיות.

מסרת וולקו ממשרד הקליטה, בבקשה.

אני רוצה לצאת בקריאה, שאולי תישמע קצת דרמטית, לעצור באופן מיידי את תכנית הלימודים שדובר בה. אני חושבת שלא יהיה נכון להוציא את תכנית הלימודים הזאת בלי שהוקמה ועדה פדגוגית בין-משרדית, שכוללת בתוכה אנשים מתוך הקהילה שחוו את הדבר הזה, שהם אנשי מקצוע, אקדמאים שיכולים לתת את חוות דעתם גם על התכנים. מכינים תכנית לימודים על רצף של שנים משנות השבעים עד שנות התשעים, כשהמאפיינים של העליות האלה כל כך שונים. אני חושבת שצריך לעצור את זה, להקים ועדה בין-משרדית שתכלול בתוכה אנשים מתוך הקהילה, אקדמאים מקצועיים שמכירים את הסיפור לעומק ויבחנו את התכנים של תכניות הלימודים האלה. זה מה שאני רוצה לבקש.

תודה. עוד מישהו רוצה להתייחס?

לפני הסיכום של גברתי אני מבקש לומר שהיום גילינו פה משהו שאינו חדש, לצערנו, בהתנהלות של המערכות. זה לא בא מתוך כוונות שליליות אלא שכך הן מתנהלות המערכות האלה במיוחד בנושא תכניות לימודים. עם כל ההערכה למקצוענות, זה נושא שונה, זה לא מתמטיקה וגם במתמטיקה יש דעות שונות ושיטות לימוד שונות. מדובר פה במשהו הרבה יותר רגיש מאשר כתיבת עובדות, שבסוף הופכות להיסטוריה. תכנית הלימודים שילמדו במערכת החינוך בעוד חודש או בעוד שנה תקבע תדמית נוספת על העדה ועל העליות בכלל מעכשיו לעוד דור לפחות.


אנחנו, כוועדת העלייה והקליטה, אמונים יחד עם משרד החינוך לדאוג לנושא העלייה ומדובר בעליות מגוונות ולכן אנחנו אמורים להיות שותפים בצורה כזאת או אחרת, יחד עם משרד הקליטה, יחד עם משרד החינוך ויחד עם אנשי המקצוע בשטח בגיבוש התכניות. אין כוונתי לקחת אנשים שמישהו יגיד עליהם שיש להם אינטרס להשפיע על התכנית שתיקבע. אנחנו צריכים להיות שותפים בדיון אחד או שניים לפחות בנושא הזה לפני שהתכנית תצא לשטח ואז יאמרו שאי אפשר לשנות אותה בשבע-עשר השנים הקרובות. הדיון הזה חשוב ואני מצטרף לקריאה של נציגת משרד הקליטה, שביקשה לעצור בינתיים את התכנית. אחרי שבע שנים שבהן לא היתה תכנית, לא יקרה כלום אם נקיים דיונים יסודיים במשך חודש-חודשיים יחד עם השרים שיסבירו לנו מה הם עומדים לעשות בעניין הזה.

תודה. הוועדה מברכת את משרד החינוך שמכין תכניות ואולי שר החינוך החדש מתייחס לנושא הזה בצורה אחרת מכפי שהתייחסה אליו שרת החינוך הקודמת. שמענו פה את הדברים ולכן אולי לפני שאתם מוציאים את התכנית לאור כדאי להזמין גם נציגים מכל מיני עליות, מי שמכיר את הנושא מקרוב, כדי שאחר כך לא יהיה מאוחר מדי ויגידו: כבר עשינו ואי אפשר לשנות.


הוועדה פונה לשר החינוך להורות לאגף לתכניות לימודים במשרד החינוך להוסיף פרק חשוב, כפי שביקשה גם שרת הקליטה והעלייה ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50

PAGE
13