PAGE
22
הוועדה לפניות הציבור

26.5.2009

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 5

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שלישי, ג' סיוון תשס"ט (26 במאי 2009), שעה 11:30

פניות ציבור לגבי ביצוע בדיקות סינון שמיעה ליילודים בבתי חולים.

חברי הוועדה: אורי מקלב – היו"ר

חיים אמסלם

ח"כ עפו אגבאריה
ח"כ רחל אדטו

אנואר חילף – רפרנט בריאות באגף תקציבים, משרד האוצר

ד"ר מיקי דור – ראש שירותי רפואה, מ"מ ראש מינהל רפואה, משרד הבריאות

תלמה הרצנו – קלינאית תקשורת, משרד הבריאות

ד"ר שרה זנדברג – מפקחת ארצית של ליקויי שמיעה, משרד החינוך

רו"ח נעמי פרסטר – ראש אגף גזברות והכנסות, שירותי בריאות כללית

אמיר בן ארי – אגף התקציבים, שירותי בריאות כללית

טובה ארצי – קלינאית תקשורת ארצית, שירותי בריאות כללית

גלית כספי כהן – מנכ"לית מיח"א

עופרה וקס – קלינאית תקשורת, מיח"א

אריאלה זייצ'יק – קלינאית תקשורת, שמע

מרים פלד – קלינאית תקשורת, שמע

יצחק זילברברג – סמנכ"ל, שמעיה

אסתר יאיר – מנהלת חינוכית, שמעיה

ד"ר דפנה בן ארי – תל השומר

שלומית אבינח

דפנה סידס כהן

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

פניות ציבור לגבי ביצוע בדיקות סינון שמיעה ליילודים בבתי חולים.

בוקר טוב לכולם. ואנחנו נתחיל אחרי מילת השלום ובוקר טוב בסבב היכרות ואחרי זה נתחיל בדיון.

(סבב שמות)


אני אציג את חבר הכנסת עפו אגבאריה ואנחנו גם נברך את תלמידות כיתה י"ב בבית ספר תורני בית שולמית שנמצא ברמות. אנחנו מקבלים אותן במסגרת שיעור אזרחות. הן באו להקשיב לדיון שלנו. ראשית אני רוצה לברך את כל הנוכחים, את חברי הכנסת. אנחנו בחרנו לדון בנושא הזה של בדיקות סינון שמיעה מהנושאים הראשונים שהוועדה בקדנציה הזו של הכנסת השמונה עשרה דנה בה ואני רוצה להגיד לכם בשקיפות מלאה שהפנייה הזאת הגיעה לא בתור תלונה ולא בתור פנייה של אנשים שלא נעשתה אצלם הבדיקה, אלא הפוך הדבר. אני קורא לנאמני פניות הציבור שהם אנשים שאכפתיים שחושבים על הכלל, אנשים שהתוודעו לבדיקה הזאת במסגרת בדיקות סינון השמיעה שנעשות בחלק מבתי החולים. תיכף נרחיב את הדיבור בנושא הזה, והם באו באמת להעיר תשומת הלב על מהות הבדיקה, המקום שזה מתבצע ומה התוכניות לעתיד. אין ספק שאחוז מסוים מהיילודים נולד עם בעיות שמיעה חריפות יותר וקלות יותר. ידוע לכולם שהיום השאיפה להקנות לילדים האלה פתרונות ודרכי למידה. אנחנו מברכים גם את חברת הכנסת אדטו, רופאה במקצועה, שהיא גם קרובה לנושא הזה אפילו בהצעת חוק.

כסמנכ"ל בית חולים שהכניס את בדיקות שמיעה האלה כחלק מהרוטינה.

שערי צדק והדסה, היית בשני המקומות האלה.

כן. בשערי צדק יש בדיקת סינון שמיעה כבדיקה לכולם.

גם כלא רופאים אנחנו יודעים שכמה שהגילוי יותר מוקדם ככה אנחנו יכולים לקדם את הילד יותר. התקופה הראשונה לחייו זו התקופה שהוא מקבל את המושגים בדיבור ובשמיעה. אנחנו יודעים שפעם המושגים חירש ושוטה היו בכפיפה אחת. מי שלא שומע הוא כמעט לא יכול להתערב בתוך החברה. אנחנו יודעים היום שנעשים דברים גדולים בנושא. אנחנו רואים חירשים משתלבים ואנחנו נשמע על זה בהמשך. הם משתלבים בחברה ולומדים ועובדים וגם מקימים בתים. כמה שעושים את הבדיקה יותר מוקדם אנחנו יותר מועילים.


לפני תקופה לא ארוכה היה מקרה שמאוד זעזע אותי. פנתה אלי אישה צעירה, אם לשני ילדים. גילו אצל הילדה שלה בגיל מאוד מתקדם לקויי שמיעה שדרשו ניתוח של השתלת שתל בשני האוזניים. עד גיל יחסית מבוגר, שנה ושמונה חודשים, עד אז לא גילו שום דבר בילדה עד כדי כך שהיתה בעיה עם קופת חולים האם הם מממנים שני שתלים בבת אחת או לא. הילדה השלישית שנולדה להם גם היתה בעלת לקוי שמיעה. וראו את ההבדל הגדול בין הילדה השלישית לילדה הראשונה, לאיזה פערים הם הגיעו.


הנושא הכי חשוב בעניין הזה זה הנושא של מודעות של ההורים. לא כולם יודעים שהבדיקה הזאת היא בעלת משמעות רצינית. אנחנו יודעים היום שהבדיקות נעשות בחלק מבתי החולים. בחלק מבתי החולים זה לא נעשה בכלל. בחלק מבתי החולים זה נעשה למי שמעוניין והמימון הוא חלקי, תלוי אם יש לו ביטוח משלים. גם לא מיידעים את ההורים שנעשתה בדיקת שמיעה. אני חושב שזה מאוד חשוב ליידע. גם המחירים של עלות הבדיקה הם לא אחידים בין המבוטחים של קופת חולים, ואנחנו רואים כבר את החלק הטוב, שכבר בשנת 2010 יהיה שינוי דרמטי בנידון. אז אנחנו מדברים גם על המצב של היום וגם על התקופה שעד 2010.


אני אתן את רשות הדיבור לחברי הכנסת אם הם רוצים לומר משהו בתחילת הדיון. ואחרי זה אנחנו ניגש למייצגים של הגופים שמטפלים בילדים של לקויי שמיעה ואחרי זה ניגש למשרד הבריאות ולבתי חולים של משרד הבריאות וקופת חולים.

בוקר טוב. אני מודה להעלאת הנושא לסדר היום. כפי שציין היושב ראש אני רופאה מקצועית והייתי סמנכ"ל של בית חולים שערי צדק עד לאחרונה. לכן אני מכירה את זה כמי שבנתה את התוכנית והייתי ערה לקשיים, לנושא התקציבי בעיקר. שני דברים, לאחרונה הגשנו הצעת חוק שהיא עוד לא זכתה אפילו לאישור של ועדת שרים אבל יש הצעת חוק בסדר היום של הכנסת שתכניס את הנושא של בדיקות סינון שמיעה למסגרת סל הבריאות ובדרך הזאת להכניס אותה כחובה. אני מודעת לנושא גם מן הצד המשפטי. ברגע שקיימת בדיקה, וברגע שהיא קיימת בכמה בתי חולים ובמסגרת ביטוחים מושלמים, תמיד בתי החולים או קופות שלא עשו את זה עלולות להיות חשופות לתביעה משפטית בעוד שנה, שנתיים, שלוש או ארבע, מהטעם הפשוט כי אם יש בדיקה שהיא בדיקה סטנדרטית כמעט אז עצם העובדה שלא עושים את הבדיקה היא כבר פתח לבעיה. לכן זאת אחת הסיבות שבית חולים שערי צדק שיש לו היום סדר גודל של 11 אלף לידות לשנה החליט שאנחנו נעשה את הבדיקה לסינון שמיעה במסגרת בית החולים ולא נבנה על המוכנות של הקופה או המוכנות של ההורים לעשות אותה בשלב מאוחר יותר. עכשיו הבדיקה היא, צוין גם במה שכתבו מחלקת המחקר של הכנסת, הבדיקה היא באמת לא יקרה מבחינת הציוד. יש פה פער. כתוב בהדסה 40 אלף שקל מכשיר, בשערי צדק 70 אלף שקל כי בשערי צדק יש שני מכשירים בגלל כמות היולדות.

למרבה ההפתעה מדובר במכשיר ולפני הישיבה גיליתי פער עוד יותר מפתיע. באסף הרופא דיברו על 24 אלף שקל.

לא יודעת. אבל בכל מקרה זה לא מחיר שהוא בלתי אפשרי. עיקר הבעיה היא באמת בעיית כוח האדם לתפעל את זה והיום במחלקות ליולדות שהעומס הוא כל כך גדול ותוך 48 שעות יולדת יולדת ועוזבת את בית החולים, ואם זה נופל בשישי שבת אז צריך לתפוס את האימא ואת התינוק, לעכב את השחרור שלהם, שיעשו את זה במהלך האשפוז לפני השחרור כי לא עושים בשישי שבת. ואז באמת מתעוררת השאלה האם זו באמת החובה של בית החולים לעשות את זה או שמא זה דבר שצריך להיעשות במסגרת הקהילה בטיפות החלב. עכשיו באמת צריך לקבל את התשובה מי אחראי על הנושא הזה, האם זה בית החולים, או משרד הבריאות ומיקי דור ודאי יוכל לענות כחלק מהתגובה של משרד הבריאות לזה. אין לי שום ספק שזו בדיקה שהיא צריכה להיות היום בדיקת חובה, ולו גם כמו שאמרתי מהצד המדיקו ליגלי. ברור לחלוטין. העלויות הם בוודאי עלויות שניתנות לספיגה במסגרת בית החולים או במסגרת הקופה. אבל אני שואלת את השאלה העקרונית מבחינתי מי אחראי על הבדיקות האלה, האם בית החולים עושה את זה? כרגע בית החולים שערי צדק עשה את זה כהגנה על עצמו מצד אחד וכצ'ופר ליולדת מצד שני. אבל השאלה היא באמת בית החולים צריך להיות אחראי על זה או שהתפקיד הוא תפקיד של קופות החולים כחובה במסגרת הסל, או משרד הבריאות במסגרת טיפות החלב.

הבדיקה הזו צריכה להיות במסגרת חובה. אני גם רופא. כן. אמנם אני במקצוע שלי כירורג אבל עבדתי כמה שנים כרופא משפחה והיה לי נגיעה קלה בדברים האלה. יש צורך שהבדיקה הזו תהיה נגישה לכלל אזרחי המדינה. במיוחד אנחנו יודעים שיש מספר מקומות איפה שאחוז לקויי השמיעה הוא גדול מאוד. זה במיוחד באזור קלנסואה למשל. באזור המשולש. באזור נצרת.

יש הסבר מדעי לזה, למה שם?

כי יש הרבה נישואי קרובים. יש שמה באמת אחוז גדול של אנשים שלוקים בשמיעה. אני רואה שבבית חולים העמק למשל לא קיים הדבר הזה. זו צריכה להיות העמדה של משרד הבריאות שהבדיקה הזו תהיה נגישה לכל האוכלוסייה כי אנחנו יודעים מה הנטל אחרי זה כשיש לקויי שמיעה הן למשרד הבריאות והן לתקציב המדינה.

אין ספק אם צריך לעשות את הבדיקה הזו היא צריכה להיעשות בבית חולים כי כולם עוברים דרך בית חולים.

יש לי כמה תשובות. אני בהנהלת משרד הבריאות. מרכז את הנושא במשרד הבריאות. אז קודם כל מעטות הישיבות שאני בא אליהן שאני בא עם פתרון ומתואם עם האוצר. אנחנו לא הולכים לריב כך שזה ימות משיח כמעט אצלנו. הנושא נדון, הוצע פתרון טוב והפתרון מקובל על האוצר. ואני אסביר.


דבר ראשון, אנחנו חד משמעית בעד ביצוע הבדיקה מיד או בסמוך ללידה כמו שד"ר אדטו ציינה בבית חולים לפני שחרור הילד. הנושא נבדק, תומחר. עלות של בדיקה בודדת לפי חישובים שלנו היא 42 ₪ . עשינו את המכפלות, 150 אלף לידות לשנה. הגענו לסך 6 וחצי מיליון. הסכום הזה מקובל על האוצר. נכנס להסכם שלנו עם האוצר שברשותך אני אעביר אליך פה את הטבלה.


עכשיו לגבי הביצוע בפועל של הדבר. הדרך הנכונה בעינינו ועל דעת האוצר היא על ידי הגדלת התשלום של ביטוח לאומי בסכום הזה כך שבדמי הלידה שמשולמים הסכום הזה ייכלל, בית החולים יקבל את זה. זה יהיה חלק מחובת בית החולים לבצע. אנחנו ערים לעובדה שזה רק ב-4 בתי חולים. אגב מי שהזכיר פה, בתי חולים שעושים את זה דורשים תשלום בנפרד מהאשפוז. אנחנו מתנגדים לזה בתוקף. לא מוכנים לשום גבייה.

זה כולל את בתי החולים בנצרת למשל?

כן. כן. בפרוש כן מכיוון שברגע שמעלים את התשלום עבור הלידה בית החולים הוא זה שמקבל את התשלום הזה. אז מבחינתנו איפה שיש חדרי לידה זה יבוצע.

אני ילדתי לפני חצי שנה בברזילי.

בבית חולים אחר שזה קרה, אני לא רוצה להגיד שמות, ברגע שהובא לידיעתנו ניתנה להם הנחיה מפורשת לא לגבות כספים מהיולדת.

אני רוצה לספר גם איך זה מתבצע. אני ביקשתי את בית חולים ברזילי כי אמרו לי שבכל בתי החולים מתבצע וזה נוהל והכול, לא ראיתי שום דבר. עברה בחורה, הייתי בארוחת בוקר, היא אמרה את רוצה לעשות בדיקת שמיעה לתינוק שלך? אמרתי לה, במה זה כרוך? זה סבל לתינוק? היא אומרת לי, לא, מצמידים לו אוזניות, משמיעים לו מוסיקה, לא קורה שום דבר. אמרתי לה, זה כרוך בתשלום? היא אמרה, כן 150 שקלים את משלמת ואחר כך מחזירים לך מהמושלם. כמובן הסכמתי שיעשו לו את הבדיקה. עכשיו עניין אותי מבחינת מודעות. שאלתי את הבנות בחדר שלי. היינו שלוש יולדות אם הן עשו את הבדיקה. לא. לא. מה זה הבדיקה? לא אמרו, לא שום דבר. אז אמרתי, אני עשיתי, תלכו תעשו. סתם. עכשיו כשדיברתי אתמול עם מינה, מתאמת וסיפרתי לה את המקרה. היא אמרה בית החולים מתכחש לזה. הם אומרים שהם מבצעים את זה באופן גורף וכל ילוד מבצעים לו את הבדיקה. יש פה עדות שלי.

אם זה יעבור בביטוח הלאומי, ואנחנו לא צופים התנגדות שאנחנו מתואמים עם האוצר כאמור אז אני מקווה מיד ברגע שההחלטה תעבור נוציא את ההנחיות בכתב לכל בתי החולים.

למה לחכות עד אז?

בחינת ידוע ההורים שקיימת בדיקה כזאת. תשאירו בידם את האפשרות לעשות את הבדיקה הזאת. הם יחליטו האם לשלם בעבור זה אבל לפחות שיהיו מודעים לקיום של בדיקה כזאת. אם תשאלי הורים של חירשים אם היתה עומדת בפניהם האפשרות הזאת, אם הם היו משלמים עבור הבדיקה או לא, אין לי ספק שבמאת האחוזים היו אומרים לך שכן.

אני תלמה הרצנו קלינאית תקשורת ארצית של משרד הבריאות. היתה תקופה שבתל השומר החליטו לגבות מההורים כסף ופנו אליהם, וביקשו מהם 50 שקל עבור בדיקה. ההורים לא הסכימו לשלם. אז זאת היא התשובה לשאלה שלך.

לגבי אשקלון, אני בדקתי, זה נכון. גם דיברתי עם ראש מחלקת יילודים. הוא אמר לי שלאחר השחרור מגיעה בודקת פעמיים בשבוע ומציעה תמורת 150 שקל את הבדיקה.


אני הייתי רוצה לתת הסבר כדי להאיר את העיניים. אם אתם רוצים גם איפה עושים, איפה לא עושים. ובאמת מצד משרד הבריאות ההמלצה היא לעשות את הבדיקה אבל בצורה טיפה שונה מהבדיקה הנעשית היום. הבדיקה שאנחנו מציעים לעשות היא בדיקה שנקראת בדיקה דו שלבית. היא בדיקה כמו שנעשית היום אבל תוספת של עוד בדיקה גם כן אובייקטיבית לאותם תינוקות, אותה בדיקה, בדיקה נוספת, וזאת מאחר ובבדיקות סינון תמיד ישנם מה שאנחנו קוראים false positive. כלומר אנחנו מייצרים בדיקות נוספות של ילדים שהם למעשה שומעים אבל הם מתגלים כאילו הם לא שומעים. אנחנו יודעים שהעלות הכי גדולה של כל בדיקה ראשונה זה הבדיקות שבאות אחר כך. על מנת להוריד את העלויות של הבדיקות שבאות אחר כך אנחנו רוצים לבדוק את כל אותם ילדים שלא עוברים בפעם הראשונה בבית החולים בדיקה נוספת ואז אנחנו מקווים שנקבל פחות בדיקות.

אנחנו רוצים להבין. הבדיקה הנוספת היא בדיקה אצל אלה שכן התגלו אצלם ליקויי שמיעה?

כן. להיות בטוח. ואז אנחנו מורידים את מספר הילדים שיופנו שלא לצורך. זה דבר אחד. במסגרת של הבדיקה הזאת.

אין לכם את המכשיר למשל.

יש כסף לקנות את המכשיר.

יש איזושהי תקנה שמחייבת את בתי החולים?

אנחנו נוציא את התקנה באותו רגע שהחוק יעבור. אנחנו לא יכולים להוציא את ההנחיה לפני שזה עבר.

הבדיקה הנוספת אני מבין שזה כבר תהליך רפואי.

לא. זה לא תהליך רפואי. זו הרחבה של תהליך סינון.

זו הרחבה של תהליך סינון אבל אנחנו יוצאים כבר מנקודת הנחה שילד שכבר גילו אצלו, או שגם אנחנו נשמח אם אין לו לקוי שמיעה, אתם כבר הולכים ומרחיבים את הדבר הזה כדי לא להשית עליכם עוד הוצאות וכבר להגדיר אותו כלקוי שמיעה. אבל הדבר שמעניין אותנו היום זה המקומות שלא נעשות בהן בדיקות. בבתי חולים הממשלתיים אתם אחראים על זה. בחלק גדול מבתי החולים לא נעשות הבדיקות. איפה שלא נעשה אנחנו מדברים על עד 2010. עד 2010 גם צריך להיות מענה. צריך להיערך מעכשיו. כשאת אומרת לי כבר היום שמשרד הבריאות לא יכול להיערך כל זמן שאין תקציב, באופן המעשי זה יכנס לתוקף עוד שנה. אנחנו רוצים לדעת מה המודל בבתי חולים, איפה הבדיקות נעשות ואיפה הן לא נעשות.

אני שמחה מאוד לשמוע מה שאמר ד"ר מיקי דור בגלל שאם כימתו את זה כבר לסכום שהוא סכום קביל וכבר זה דבר שניתן לעשייה.

לוח הזמנים, אם זה יאושר תוך שבועיים שלושה, אז אנחנו נוציא הנחיות שב-1 לינואר זה כבר יופעל.

אני הייתי רוצה לשמוע את הארגונים שמטפלים בזה ואחרי זה אני אחזור אליכם. מיכה וגלית.

בעצם אנחנו מטפלים בילדים מגיל לידה ועד גיל 6. בעצם אנחנו התוודענו למצב הנוכחי מתוך הניסיון שגילינו שבחלק מהמקומות אצלנו פתאום אין ילדים חירשים. עכשיו אנחנו יודעים שזה צריך להיות מפוזר באוכלוסייה באופן שווה ולא יכול להיות שבצפון למשל לא נולדים ילדים חירשים ובמרכז כן נולדים. כשעשינו בדיקה בעצם גילינו שהמצב שנוצר נוצר בגלל שלא נעשות הבדיקות האלה ולכן הגנים שלנו שהם גנים של ילדים מגיל 3 ומעלה יש ילדים, ובגילאים הצעירים בצפון למשל אין ילדים. זה כמובן יוצר קושי עצום בטיפול כי ידוע המוח, היכולת שלו, הגמישות שלו, היא הכי טובה בשלבים הראשונים ועד גיל 3. גם היכולת לעשות את הניתוח של השתל וגם העבודה עם הילד, התהליך ההתפתחותי הוא בשלבים הראשונים. אנחנו בעצם כתוצאה מהמציאות בשטח הגענו למסקנה שהדברים לא יכולים להמשיך ולהישאר ככה ואז עשינו כל מיני תהליכים כולל פנייה למשרד הבריאות, כולל פנייה לתקשורת כדי בעצם לשנות את המצב. אני מאוד שמחה שמשרד הבריאות מכיר בכך שצריך לשנות את המצב. אני מקווה שזה באמת ייעשה כמה שיותר מוקדם כי אם צריך להעביר חוק אני לא יודעת במה זה כרוך. זה קצת הדאיג אותי.

זה תיקון תקנה של ביטוח לאומי לגבי גובה התשלום. זה לא חקיקה ראשית או משהו כזה. לכן אני יותר אופטימי.

מה הנתונים שיש בידיכם לגבי אחוז לקויי שמיעה?

לא הבאתי נתונים איתי אבל אני יכולה לספר שאנחנו עשינו בדיקה אצלנו במרכז בתל אביב, באיזה גיל מגיעים הילדים בממוצע, אנחנו עומדים על 6 או 7 חודשים. לעומת זאת בטבריה אנחנו עומדים על 21 חודשים. זה נתון מאוד עצוב. זה נתון שהמדינה מתייחסת לפריפריה לא כמו שהיא מתייחסת למרכז.

למשרד הבריאות יש נתונים של ילדים אחרי שמגלים נניח במיח"א על כמות הילדים, על ילדים שמוגדרים לקויי שמיעה?

מאחר ולקוי בשמיעה זו לא מחלה ברת דיווח והיא לא מחייבת דיווח הרבה פעמים ההורים רוצים את צנעת הפרט. אין דיווח מרכזי לגבי לקוי בשמיעה אצל ילד. לא כל ההורים מגיעים למקומות השיקום. יש הורים שאומרים אני הולך באופן פרטי ואני לא רוצה את השיקום המוסדי. בנוסף לכך אפשרות כן לקבל מידע זה דרך הביטוח הלאומי כי יש קריטריונים לקבלת קצבה מהביטוח הלאומי לקוי בשמיעה מעל לגובה מסוים. אני מדברת על לקויים מולדים ורק מדרגה מסוימת. בנוסף לכך למשרד החינוך יש נתונים.

3760 ילדים לפי נתוני ביטוח הלאומי מקבלי גמלת נכות לילדים עם לקות שמיעה כמו שאמרו פה רק מלקות מסוימת.

לנו יש נתונים של 5000.

משרד החינוך יש לו מספרים נוספים בעיקר בגילאים היותר מבוגרים, אלה שהצליחו להסתיר את זה ורצו להסתיר את זה במשך כל השנים אבל ברגע שהם רוצים הקלות בבחינות אז גם יוצא המרצע מהשק.

לא. לא. פשוט לא.

מדברים על זה שהורים רוצים להסתיר. אני חושב שהיום זה כבר שונה ויש פתיחות מלאה בנושא הזה. נשאלת השאלה מדוע אין חובת דיווח. למה שבמשרד הבריאות לא יהיו נתונים עדכניים על ידי ביטוח לאומי וגם על ידי בתי החולים. אחרי שיהיה סינון ואחריו יהיה סינון שני שיוריד את מספר לקויי השמיעה , צריך שיהיה מעקב במשרד הבריאות אחרי הנתונים.

אחת הנקודות היא שאנחנו ביקשנו יעוץ משפטי בנושא הזה.

לגבי הלקויים הקשים מאוד שנזקקים לשתלים, יש לנו על זה דיווח, יש לקופות על זה דיווח. על זה יש לנו נתונים טובים. אבל פה מדובר על משהו יותר רחב. אנחנו נשקול את זה יחד עם ההכנסה של ההנחיה לבצע, כמובן בהתייעצות עם משפטנים.

אנחנו מ"שמע" תל אביב. "שמע" תל אביב אחראית גיאוגרפית על האזור שמחדרה עד גדרה, מהים עד אריאל. יש לנו 1500 ילדים שמטופלים אצלנו. בסך הכול יש במשרד החינוך 5000 ילדים שמוכרים כילדים לקויי שמיעה. אנחנו מטפלים בילדים עם לקויים בכל הדרגות מהליקויים הקלים ביותר עד הליקויים העמוקים, וכולם נקראים אצלנו ילדים לקויי שמיעה. עכשיו אנחנו קולטים את הבוגרים של מיח"א. כשהם גומרים את מיח"א הם מגיעים אלינו. רק בין חמישית לרבע מהמטופלים שלנו הם בוגרי מיח"א. רוב המטופלים שלנו לא היו במיח"א לפני שהם הגיעו אלינו. אפשר לראות את הפריצה מא' עד י"ב. מגיעים אלינו במשך השנים כולל י"ב.

מיח"א זה עד גיל בית ספר?

עד גיל בית ספר. אנחנו מא' עד י"ב. אנחנו לא אומרים גילאים כי הם לא תמיד בגיל של 6 עד 18. מי שבגיל של החינוך הזה הוא אצלנו. אז רוב הילדים שלנו, 75% של הילדים שלנו הם לא בוגרי מיח"א. עכשיו היה נורא נוח להניח שהם הגיעו אלינו בדיוק כשאיתרו להם את הירידה בשמיעה אבל מסתבר שזה לא נכון. עכשיו מה שקורה זה, אתם מדברים פה על סינון ילדים שלא נעשה, וברגע שנעשה סינון ילדים אותרו יותר ילדים אבל יש כמה דברים שאנחנו צריכים לזכור שעובדים ביחד. אחד, ככל שהירידה חמורה יותר היא תאותר מוקדם יותר. זו אכסיומה. גם אם לא יהיה סינון, לא שלא צריך לעשות בדיקות סינון הילדים עם הירידות המאוד חמורות היו מאתרים אותם. אנחנו מחדדים את הנקודה שאם ילד עם ירידה עמוקה היו מאתרים אותו בגיל שנה וחצי, שנתיים, מה שפעם היינו מחשיבים אותו כגיל מוקדם, אז הילד עם ירידה קלה האיתור שלו יכול להימשך עד גיל 6, עד ששמים לב, הוא קצת לא מדבר, פחות מדבר, יותר, בכל זאת הוא משמיע איזשהם קולות. ככל שהירידה יותר קלה העניין הזה נסחב הרבה זמן.

עכשיו יש בעיה שהיא לא הבעיה העיקרית שלשמה התכנסנו אבל אני חושבת שכדאי לנצל את המקום הזה שאם מדברים על איתור של ירידה בשמיעה אז איתור של ירידה בשמיעה בכל גיל, כי אתם רואים שהילדים לא מאותרים בזמן ואז לדבר על פרוטוקולים של סינון בכל הגילאים. עכשיו אנחנו התחלנו להציף את העניין הזה בצורה מקצועית ורצינית לפני שנתיים בכנס של הקלינאיות. אחרי זה יצא נייר עמדה שנכתב על ידי משרד החינוך. הצוות במשרד החינוך מדבר על כל העניין של האיתור במשך כל השנים לא רק בגיל של הסינון. יש נקודה מאוד חשובה שקודם תלמה התחילה להעלות אותה, העניין הזה שכשעושים בדיקות סינון זה לא מספיק לעשות בדיקת סינון ותיעוד. יוציאו את הכסף, יעשו בדיקות סינון, יגידו בדקנו את כל הילדים, אבל אם אין ליווי לתהליך הזה שמישהו ידאג ללוות את ההורים אחרי שיש להם false positive, והאימהות שומעות אחת מהשנייה, אל תלכי אחר כך לבדיקה החוזרת כי את תלכי עוד פעם ויגידו לך שזה בסדר. זאת אומרת השיווק של הבדיקה בקרב הציבור הוא מאוד בעייתי. אנשים יש להם הרבה אנטי נגד הבדיקה וכשהקלינאיות עושות מאמצים על אנושיים לעשות את הבדיקה. לעשות סינון ורק לתעד אותו או יש מקומות שעושים סינון בכיתה א'. יש איזושהי חברה שעושה בדיקת סינון, עושים סינון ובזה זה נשאר. לא קורה עם זה אחר כך שום דבר. אז אנחנו מקבלים אותם בגילאים יותר גבוהים.

הנתונים שדיברנו עליהם עד עכשיו זה נתונים כלליים. יש לנו גם נתונים ספציפיים לגבי קבוצות של ילדים שבדקנו אותם לעומק. השוונו תפקוד של ילדים עם ירידות קלות וחמורות, עם כל הירידות, ומצאנו אצלנו ב"שמע" שילדים שיש להם ירידה חמורה מתפקדים טוב יותר מילדים שיש להם ירידה קלה. זאת אומרת אם איתרו אותם מוקדם וטיפלו בהם בזמן אז ילדים עם ירידה של שתל מתפקדים יותר טוב מילדים עם ירידות שמוגדרות כירידות קלות. יש לנו פה גרפים וסטטיסטיקה מוכחת שפשוט זה עובד הפוך. זאת אומרת אם מאתרים אותם בזמן.

מי להערכתם צריך לעשות את הליווי שדיברת עליו?

את הליווי, ברגע שמדברים על בדיקות סינון זה משהו שצריך להיות במסגרת בתי החולים. התחלנו לדבר על העניין הזה.

הבעיה המרכזית היא באמת הדיווח הלאה. בגלל הנושא של לשמור על הפרטיות של הילד אז בעצם הדיווח לא מגיע למיח"א. אם נגיד ילד התגלה כלקוי שמיעה מיח"א לא מקבלת את הדיווח ואז אם הילד יגיע לטיפול אז יגיע ואם הוא לא יגיע אז הוא לא יגיע ויכול לסחוב את זה גם שנים. אז מה שחשוב פה איך בכל זאת אנחנו יכולים לקבל את הדיווח.

באחד מבתי החולים בירושלים ניסינו לערב את המחלקה לעבודה סוציאלית להיכנס דרך המקום שלא מביאים את הילד לבדיקה חוזרת. זאת אומרת ניסו כל מיני אמצעים וזה לא כל כך הצליח. אבל אם לא יהיה מישהו שילווה את תהליכי הסינון האלו ויהיה בקשר עם ההורים ויסביר להם את החשיבות ושלא מנסים למצוא לילד שלהם איזשהו ליקויי אז אנחנו נמשיך לראות את המצב הזה. זאת אומרת אם לא יהיה איתור אז בטח שהם יגיעו מאוחר ואם יהיה איתור אבל הוא לא יהיה מלווה באמת במישהו שידאג לזה שהילדים יגיעו לקבל את כל הסיוע והשיקום שמגיעים להם.

הסדר צריך להיות שבתי החולים יגלו את זה ואחר כך הילד יעבור לטיפול של טיפות חלב או רופא. אנחנו מקבלים את זה שהמידע צריך לעבור. אני פונה למשרד הבריאות. אנחנו יודעים שטיפות חלב הם אלו שימשיכו ללוות את הילד בשלבים הראשונים של ההתפתחות.

פשוט יש בעיות עם טיפת חלב. טיפת חלב זה בתשלום. אז יש אנשים שלא רוצים ללכת לטיפת חלב.

שמי ד"ר דפנה אריה ואני מתל השומר. אני מייצגת את העדות החיה לפרויקט הסינון הראשון החלוץ בארץ שהתחיל בשנת 97. זה לא רק בנייר, זה קיים אצלנו כבר 12 שנה וזה עובד. בית החולים עושה את זה לכל יולדת בחינם אחרי הלידה. יום אחרי הלידה מגיעות הבודקות שזה בנות שירות ובנות השירות האלה לוקחות את הרשימה של התינוקות, בודקים אותם. מי שנכשל עובר בדיקה חוזרת למחרת. לפני שמשתחררים במכתב השחרור זה משהו שהתעקשנו עליו וזה קשור לעניין של היידוע הלאה יש רובריקה שכתוב, בדיקת סינון שמיעה יילודים עבר או מוזמן לתאריך זה וזה. פה למרות שאנחנו לוקחות על הכתפיים שלנו את המרדף אחרי ההורים וזה כרוך בכמויות של כוח אדם ובשעות מטורפות פה אני זורקת דווקא את הכפפה לרופאים ולטיפות חלב כי בסך הכול כל תינוק מגיע עם מכתב השחרור לרופא שלו שמכיר אותו ולטיפת החלב אם הוא מגיע לטיפת החלב. לא כולם מגיעים אבל הרוב. ואז הרופא כמו שהוא שואל אתה צריך לעשות בדיקה של מפרק הירך, הסינון היה תקין, לא היה תקין, בוא, אתה צריך לעשות את הבדיקה ולהמשיך לעקוב אחרי זה כמו בכל דבר אחר. בדבר הזה לא צריכה להיות בעיה.


אנחנו כבר בדקנו 110 אלף תינוקות. אנחנו מאתרים תינוקות בגיל שלושה וחצי, ארבעה חודשים. הילדים האלה בגיל שנה זוכים כבר לשתל. בדיוק כמו שמומלץ בארגוני הבריאות העולמי האמריקאי, וזה עובד. זה לא משהו שהוא בלתי ישים. רק צריך כסף בשביל זה. צריך שזה יהיה בכל מקום.

יש שילוטים מתאימים בבתי החולים בכל המקומות בכלל ליידע את הציבור על חשיבות הבדיקה? מה הזכויות שלך?

יש הבדל בין בית חולים שזה ממומן על ידי בית החולים, ואז כמו שקורה אצלנו, בית החולים לא צריך רשות מההורה כי זה חלק מהרוטינה של בית החולים. בודקים את התינוק ועם מכתב השחרור יש בו את התוצאה. ההבדל הוא בבתי החולים שבהם גובים כסף שצריך לגשת ולבקש את הרשות מהיולדת וליידע אותה שגובים כסף.

אם ההורה לא רוצה לעשות?

אם ההורה לא רוצה לעשות הוא צריך לגשת. כשהאימא נכנסת לחדר לידה היא מקבלת חוברת עם כל ההסברים מה עומד להיות לה ומה מגיע לילד. אנחנו אכלנו הרבה מרורים. זה לא עבר לנו בקלות. אנחנו עמדנו על זה שבמכתב שחרור זה יהיה כתוב. זה לא מהיום הראשון. זה כיוונו שחייבים שיהיה כתוב מכתב. כמו שאמרו כאן, לא מספרים והילד ממשיך להתגלגל ולך תמצא אותו בגיל מאוחר. אבל כמו שמישהי כאן אמרה, השכנה אמרה לי שלא כדאי לחזור אז אין טעם. אז אני חושבת שבקטע הזה יש לנו המון פתרונות.

אני מניח שהמודל של תל השומר זה המודל הרצוי. יש לו הכי הרבה ותק והוא עושה את זה לכולם. כל התהליך גם כשזה יהיה ב-2010, אנחנו רוצים לדבר גם על 2009. אנחנו צריכים ללמוד בצורה מסודרת איך עושים את זה. אנחנו מעריכים את מה שאתם עושים בתל השומר. את חוזרת ואומרת שהנושא של ההמשך הוא הנושא החשוב ביותר.

זה ישים. אם כולם יהיו שותפים לעשייה וזה יהיה ארצי אז כולם ידעו שכמו שעושים בדיקת עיניים צריך לעקוב גם אחרי השמיעה. כל עוד שזה מדשדש ופה כן עושים ופה לא עושים הרופאים מתבלבלים, כולם מתבלבלים.

ברגע שזה ייכנס לשגרה גם לא יצטרכו לשאול את האימא הבודדת אם לעשות לו בדיקת שמיעה. זה לא שאלה של מודעות. זו שאלה לדאוג שכל המערכות תעבודנה ביחד ובעצם לדחוף את הנושא.

אני מברכת באמת על היוזמה. יש מקומות שנכנסו לדלת פרוצה כמו שאומרים ויש מקומות שזה ממש חשוב וקריטי. אני רוצה לחזק את דפי שבאמת אנחנו כל הזמן בקשר ודפנה בן ארי והיא מדי פעם עושה אצלנו סקירה. אנחנו מטפלים בילדים מגיל גילוי הלקות ועד סוף גיל תיכון עם מעקב. אם מישהו צריך משהו אחר כך אז יכול תמיד לקבל עזרה גם אחר כך. כמובן שהגיל הצעיר הוא מאוד מאוד חשוב לנו ושמה משקיעים הרבה אנרגיות והרבה כוח אדם. אז כמו שאמרתי דפנה עושה אצלנו מדי פעם בדיקה מי מהילדים שהגיעו אלינו הם ילידי תל השומר כדי לראות אם הם באמת אותרו וזה עזר לגילוי לקות בגיל מוקדם יותר. ספציפית מה שקורה בבני ברק שאנחנו יושבים שם ומטפלים בילדי בני ברק והסביבה. במעייני הישועה עדיין לא קיימת הבדיקה. אם דיברו פה על מתי ילדים מגיעים , אז הילדים שנולדו לקויי שמיעה והיו יכולים להתגלות בגיל צעיר שזה היה משפחה עם סיכון לא אחת ולא שתיים היולדות באמת בחרו ללכת לתל השומר בגלל הנושא הזה של בדיקת סינון שמיעה שזה מאוד קריטי למשפחות עם סיכון. אנחנו כמובן מברכים על זה שזה יהיה בכל בית חולים. אנחנו אישית היינו בפגישה עם מנהל בית החולים כמה ימים לפני ששמענו על ההסכם בין משרד האוצר ומשרד הבריאות. הוא הביע נכונות גם לרכוש את המכשיר ואנחנו ביקשנו מקלינאית התקשורת שתעבוד בנושא הזה יחד עם מתנדבות.

אני באמת רוצה שתתייחסי במיוחד לאוכלוסיות שונות שהן פחות חשופות לכלי התקשורת. מה מידת המודעות באזורים שבהם אתם פועלים?

המודעות מאוד גבוהה היום בכל הנושאים של ילדים עם צרכים מיוחדים.

אני מדבר על לפני זה, האם כל ההורים מודעים שצריכים לעשות בדיקה. את אומרת שיש קבוצת סיכון בגלל שיש משהו במשפחה, האם באופן שוטף יש מודעות או שאתם גם נתקלתם במקרים שהגילוי היה מאוחר בגלל חוסר מודעות של הורים או חוסר נגישות של הבדיקה הזאת?

אני יכולה להגיד 50% מההורים שהגיעו אלינו עם תינוקות עד גיל שנתיים זו היתה פעם ראשונה שהם בכלל ראו את הנושא הזה של לקות שמיעה. לא הכירו קודם לא ידידים, לא חברים, לא קרובי משפחה או שכנים שיש להם ילדים עם ליקויי שמיעה. אז עדיין אין ממש מודעות.

אני אחדד את השאלה שלי. מאחר שבית חולים לא מבצע את זה אז בעצם ההורים לא עשו שום דבר בעניין הזה רק עד שגילו סימנים בילד ולא כתוצאה מבדיקות לא על ידי טיפות חלב. פנתה אלי אישה צעירה, אחרי שכבר היתה עם הילד השלישי, מדובר בלקות שמיעה שהיה צורך בשתלים בשני האוזניים. שאלתי איך לא הבחינו? לא הבחינו. מדובר על אנשים תרבותיים מאוד.

יש בעיה במגזר החרדי בנושא של מודעות שצריך לדעת שילד עובר את הסינון וצריך לחזור על הבדיקות. אנחנו מכירים אנשים גילו את זה אחרי תקופה. יש כאלה שהרופאים בהתפתחות מגלים סימנים ואז שולחים. המודעות צריכה לעבור שינוי. צריך להיות מהפך גדול בנושא הזה.

קודם כל גילוי בגיל הרך כל מה שאמרו כאן צריך לסייג את זה לאזורים שונים בארץ. אם אנחנו מדברים על מחוז מרכז בתל אביב וכולי אז אנחנו מוצאים בתי חולים שמקיימים את הבדיקות. אני מפקחת ארצית על חינוך ללקויי שמיעה. אנחנו מתחילים בגיל 3 עד 21. חלק מהדוברים פה הם בעצם עובדים של משרד החינוך. אפשר לראות דבר נוסף, ככל שיש יותר שירותים באזור אז גם האיתורים יותר מוקדמים. כלומר יש קשר מאוד גדול כי אנשי המקצוע יוצרים קשר ביניהם. לכן כשאנחנו מדברים על צפון הארץ או על דרום הארץ אנחנו מדברים על זה שהילדים מאותרים כיום בגיל שנתיים וחצי שזה מאוד מאוד מאוחר. אנחנו רואים את ההשלכות של זה בצפון שהאחוזים של הילדים שהולכים למסגרות מיוחדות הוא גדול יותר מאחוזים של הילדים שהולכים למסגרות מיוחדות במחוז המרכז. זה דבר אחד.


הדבר השני הוא שיש לנו בעצם שני גילאים שהם מאוד קריטיים. אחד זה הלידה באמת לאותם ילדים חירשים וגם ילדים חירשים בחירשות עמוקה ולא כמו שאמרו פה, בצפון מתגלים בגיל שנתיים ושבעה חודשים, ולא מתגלים כי הם בחירשות עמוקה. פשוט מייחסים היות וילד חירש מתפקד והלקות היא סמויה מייחסים את זה שהוא ילד פחות קשוב, שהוא ילד שובב וכולי. אז קודם כל צריך לתת את הדגש לאזורים האלה בארץ. הדבר השני זה שיש גיל תחילת בית ספר שחלק מהבעיות בלקות שמיעה הן בעיות נרכשות. כלומר בשל דלקות אוזניים, בשל מאורעות בילדות המוקדמת, מחלות וכולי, ואז ילדים מאבדים שמיעה במהלך הילדות המוקדמת שלהם ולא נעשה איתור לפני כיתה א'. כל הספרות המקצועית מסכימה שכל ירידה בשמיעה והיום יש עבודות חדשות על ירידות בשמיעה חד צדדיות רק באוזן אחת, פוגעות בהתפתחות שפה ובהישגים אקדמיים. וזה מותר האדם. זו לא איזושהי בעיה קטנה. זו בעיה שמשליכה על כל תחומי החיים של הילד. לכן כשאנחנו מדברים על איתור צריך להיות איתור מוקדם וצריך להיות איתור גם בכניסה לכיתה א' כי זה גיל מאוד מאוד קריטי. ההתערבות יכולה להיות כל כך משמעותית, אפילו לא התערבות בילד, כמו לעשות כיתה אקוסטית כמו שאנחנו עושים, הגברות בכיתות , הדרכות של מורים, הדרכות של אנשי מקצוע, הדרכות של גננות, יכולים לפתור הרבה בעיות אצל הילד לפני שאנחנו מגיעים לדברים הבעייתיים.


מה עשינו במשרד החינוך? קודם כל ראית את נייר העמדה שלנו. אנחנו לפחות יוצרים איזושהי שפה משותפת בין כל קלינאיות התקשורת בארץ כדי שהן תהיינה ממוקדות לאותם דברים. הדבר השני שאנחנו עושים עכשיו זה דיבור ישיר עם כל רופא אף אוזן וגרון בארץ. אנחנו מעבירים להם את המסמכים ואנחנו כותבים את נייר העמדה הבא שלהם על מנת שבאמת תהיה מודעות שלא בודקים ילדים ומוצאים ירידה בשמיעה ומחכים לבדיקה הבאה כדי לאמת את זה אלא שולחים לנו, ובאמת בשנתיים האחרונות אחוזי הפניות של רופאי אף אוזן וגרון ישירות אלינו עלו במאוד. הרופאים קיבלו מאיתנו גם בעזרתה של פרופסור לונץ מחיפה שהסבירה את החשיבות שאחרי בדיקת שמיעה מפנים אלינו. אנחנו כתבנו דף עם פירוט כל השירותים שלנו והכדאיות להורה לפנות אלינו, זה לא שהילד ישר מדביקים לו מכשיר שמיעה וכל הסטיגמות המתלוות לזה, ואכן באמת אחרי בדיקת שמיעה ישר הוא ישר מוותר על סודיות והרופאים מעבירים אלינו ישירות ואז אנחנו מתחילים לטפל בילדים.

ועד גיל 3?

עד גיל 3 זה לא במנדט שלנו. הדבר הנוסף שאנחנו רוצים לעשות זה דיבור ישיר עם רופא ילדים ואם לא יהיו כאן שיתופי פעולה בין כל המערכות סביר להניח שאנחנו באמת נפספס ילדים. באמת יש לזה השלכות קריטיות. גם ילדים מושתלים וגם ילדים שמוצאים אותם בגיל מאוד מאוד צעיר עדיין הסטטיסטיקה העולמית היא 60% מהילדים יפתחו שפה כמוני וכמוכם, 40% לא יעשו את כל הדרך. ביחד עם זאת צריך לזכור שגם הילד שהוא ילד שהוא בעל צרכים מיוחדים ככל שהתחילו איתו מוקדם יותר גם הוא הישגיו יהיו גבוהים יותר יחסית לילדים האחרים וגם לו מגיעות זכויות כלומר כל האוכלוסיות כאן לא משנה מי הן אם הוא הולך לחינוך רגיל או הולך לחינוך מיוחד צריכים התערבות מוקדמת והתערבות מתואמת וצריך איזושהי ועדה שתיצור את שיתופי הפעולה עם הידע שנצבר. מערכות הבריאות צברו הרבה מאוד ידע. מערכות החינוך צברו הרבה מאוד ידע. שווה יהיה לעשות את זה. כי גם התפירה של החליפה תהיה מאוד שונה לבדואים בנגב, לאוכלוסיות הערביות בצפון, לאוכלוסיות היהודיות בצפון, לאוכלוסיות חרדיות וכולי. כלומר יש לנו מגזרים שונים שה-reaching out אליהן צריך להיות מותאם אליהן ולכן כאן צריכים להיות הרבה מאוד שיתופי פעולה.

ולכן חלה חובת הדיווח של כל המוסדות אליכם.

לא. לנו יש בעיה אחת. הדיבור הישיר עם רופאי אף אוזן וגרון היה מאוד מוצלח ואנחנו ממשיכים אותו. הבעיה היא שיש חוק במדינה שגם בבדיקות סינון שעושים במערכות בכיתות א' וב' לא מעבירים אלינו את התוצאות כי לא חלה סודיות רפואית ואז בעצם דווקא בגילאים הקריטיים שעוד איכשהו מתנהלת, אני לא יודעת לאן זה הולך. אין לי מושג בכלל זה הולך. אבל מישהו זכה במכרז. זה איזשהו מכרז פרטי. אף אחד גם לא בודק את טיב הבדיקות.

סליחה זה לא נכון.

אוקיי. אנחנו לא מקבלים שום מידע על זה ואנחנו לא יכולים להתייחס ולסייע לילדים במיוחד שצריך לזכור זו בדיקת סינון. היא נותנת תמונה רק האם הילד שומע באופן תקין או לא באופן תקין. אבל אתה לא יודע מה היא רמת הירידה, סוג הפגיעה, ודרכי ההתערבות. אם בשלב הזה כבר נסגרת הדלת זה שלב מוקדם מדי שאי אפשר לעשות איתו כלום. וכאן דווקא הניצול הזה היה צריך להיות. אני חושבת שצריך להכניס לסל הבריאות, אני מציעה שבמקום לחזור על הבדיקות הלוך וחזור ובמקום לעשות בדיקת סינון בתנאים לא תנאים בתוך בית ספר וכולי כדאי היה לעשות כמו שעושים בדיקת ראיה בסל הבריאות לפני בית הספר. לא פחות חשוב והרבה יותר חשוב אפילו לעשות בדיקת שמיעה בתחילת בית ספר כחלק מסל הבריאות. ואז בעצם אנחנו יודעים מי הילדים, ואז אנחנו אפילו עושים להם כיתות בתנאים מיוחדים. כמעט 1500 כיתות אנחנו עשינו כיתות אקוסטיות בבתי ספר ובגנים.

הגיל שהוא הגיל הקריטי הוא לפני בית ספר?

לקבוצה השנייה. הקבוצה שסבלה מדלקות אוזניים למיניהן וכל מיני מחלות. היא נולדה אולי עם שמיעה תקינה או ירידה קלה ובמהלך השנים- - -

אם אנחנו עושים את זה לפני בית ספר אנחנו יודעים שאנחנו כיסינו את האוכלוסייה.

אמרתי הקבוצה הראשונה צריכה להיות האיתור בבית חולים. ושנית אנחנו צריכים לבדוק את הילדים שאותרו בגיל הרך ולבדוק את הילדים שמכל מיני סיבות לא אותרו. אם בית הספר היה מקבל את הילדים עם ידיעה מה הירידות בשמיעה וכבר היו באים להדריך את בית הספר וכבר היו עושים כיתה אקוסטית מודעות של כל צוות המורים בבית הספר היתה עולה ככה שכשהיה מתגלה הילד הבא בגיל עוד יותר מאוחר מישהו היה ער לכך.

אנחנו נשמע אחר כך ממשרד הבריאות על כל הנושא של סודיות.

כל הרעיון של סודיות רפואית נועד לשמור על זכויותיו של המטופל ושל החולה. במקרים כאלה הסודיות הרפואית פה היא בדיוק מתנגשת עם טובתו של המטופל.

אני לא בטוחה שההורה יודע באותו יום שהילד שלו נבדק. הוא מקבל איזשהו פתק, אבל הוא מקבל המון פתקים מבית ספר וזה עוד פתק אחד.

ייתכן אם הוא נבדק והוא נמצא חריג אז זה כן ידאיג אותו מיד.

אותו גורם חיצוני יודע את זה.

האמריקאים פתרו את זה בצורה יותר פשוטה. ילד לא נכנס לבית הספר אם הוא לא מביא אישור שהוא קיבל חיסונים. זה הפתרון הנכון. כיוון שלא יכול להיות שהקלינאית תקשורת תילחם עם ההורים או תעשה משהו בלי ידיעתם. פה ההורים יש להם אחריות על זה והם לוחצים על המערכת לבצע.

איפה ההצעה שלך עומדת בעניין הזה?

אנחנו כתבנו למשרד הבריאות, בפרוש כתבנו למשרד הבריאות את ההצעה הזאת. עדיין לא קיבלנו תשובה והיו גם מגעים של המדריכה הארצית שלנו ד"ר הלפרין עם משרד הבריאות לעניין הזה כי מאוד חשוב לנו העניין הזה. ילד שמתחיל כיתה א' בלי שמיעה, בלי כיתה אקוסטית, בלי אמצעי הגברה בכיתה סיכוייו להצליח פחותים מילד שמגיע עם כל התנאים.

עוד לא הגענו לזה.

זה תלוי בסל הבריאות. אם יכניסו את בדיקת השמיעה לסל הבריאות לפני הכניסה לבית ספר.

רציתי לדבר בתור קלינאית תקשורת. בשירותי בריאות כללית התחלנו את הפרויקט בנובמבר 2001 בעידודו של ד"ר פטרבורג שאמר שנעשה את זה בתור פילוט עד שזה ייכנס לסל הבריאות כי צפינו שזה ייכנס לסל הבריאות ואז אמרנו כדי שנהיה מוכנים מבחינת הפרוטוקול נעשה את זה בצורה של פילוט בשלושה בתי חולים של הקופה. התחלנו את זה בבית חולים מאיר, בבית חולים ביילינסון, בבית חולים קפלן. זה מה שהתחלנו בתור פילוט שחשבנו שזה ייכנס לסל. אני מוכרחה להגיד שהתבססנו על דפי מתל השומר, על דברים שהיא כבר עשתה והיא כבר נפגעה וכולי, כך שהיתה לנו תשתית לעשות את העבודה שהיתה יותר בסיסית ונכונה. הוצאנו חוברת מאוד מפורטת על כל הדרך איך לעשות את סינון השמיעה, כולל מכתב להורים, כולל מכתב לרופא אף אוזן גרון, כולל מכתב לרופא ילדים, כולל טופס מובנה לתת להורים לפני שהם יוצאים הביתה שהילד נכשל או לא נכשל תוך הזמנה מהבית לבדיקה חוזרת במידה והוא לא נכשל. בשלוש השנים הראשונות עשינו את הבדיקה לפי הפרוטוקול שתלמה הרצנו מדברת. פעמיים עשינו בדיקת שמיעה אוטו אקוסטית ובמידה והילד נכשל כדי שההורים לא יהיו מוטרדים לפני שהם יוצאים הביתה עשינו סינון שהורידה לנו את ה-false positive בצורה מאוד משמעותית כך שלפחות להוריד את החרדה להורים שיוצאים הביתה עם תחושה שהילד שלהם לא שומע, זה הורדנו בצורה משמעותית.

אז נכנס העניין של הכסף. כי שלוש שנים עשינו את זה בצורה של פילוט והיה כסף מהמרכז והיה תקציב לקלינאית תקשורת והיה תקציב לבנות שירות לאומים והיה תקציב לכל הפרויקט ולציוד. כזה נגמר בתוך פילוט והיו צריכים לשלם את זה התחילה הבעיה. כאן אני רוצה להעלות כמה דברים. כי מבחינת הפרוצדורה הפרוצדורה היא מאוד מובנית מאוד יפה. בשלוש השנים של הפילוט נבדקו 93% מכל היילודים. כאן אני מוכרחה להגיד שהיו כאלה שסירבו להיבדק. היו אנשים חירשים שלא רצו שהילד שלהם ייבדק כדי שלא ידעו אם הילד חירש או לא חירש. היו אנשים מהמגזר החרדי שאמרו שזה לא משנה להם אם הילד חירש או לא חירש. הם לא רוצים לדעת. אני אומרת את זה מידע. והיו אנשים שאמרו שהם לא רוצים להיבדק.

כל ילד שהוא בסיכון גבוה מאוד ויש קריטריונים לסיכון גבוה ממילא הם נבדקים. זאת אומרת יש קריטריונים שכל ילד שהוא בסיכון גבוה כמו פגות, כמו מחלות מסוימות, הם מוזמנים ממילא לבדיקה בלי שום קשר לבדיקת סינון. זאת אומרת שהילדים האלה בסיכון גבוה ממילא יש מעקב מאוד גבוה.

כל אלה שמסרבים לבדיקות צריך להבין ממה זה נובע.

זה מקרים בודדים בשוליים של השוליים. זה כמו סירוב לחיסונים.

9% בשנה שמסרבים לעשות בדיקה זה לא מעט.

אצלנו בתל השומר אימא שלא רוצה לעשות בדיקת סינון זכותה לגשת ולהודיע שלא יעשו סינון לילד שלה. בודדים בשנה.

הבעיה מתחילה ברגע שאנשים צריכים לשלם. לכן היוזמה הזאת והפתרון הוא יוצא מהכלל. כי הסכום הוא באמת הוא לא גבוה של כל הבדיקה. כשעשו את החישוב הכלכלי אני מקווה שהתייחסו לעניין של העלות של כוח האדם. כי הפרויקט הזה יכול ליפול ולעלות על כוח האדם. כי בנות שירות לאומי למשל שעשו אצלנו את הבדיקות היתה בעיה מאוד קשה, כי יש להן חופשים ויש מבחנים ושישי שבת הן לא יכולות לעבוד, וקלינאית תקשורת שעובדת בחצי משרה ועושה את הפיקוח וזה מאוד חשוב כי היא נגשת להורים ומסבירה להם אם ילד לא שומע וההסבר שלה הרבה פעמים קובע אם יש מעקב או אין מעקב. הקטע של כוח האדם שיבצע את הפרויקט הזה זה נתון שהוא מאוד חשוב. אני רוצה להדגיש את זה כאן כי זה יכול ליפול על הסיפור של כוח האדם שמבצע את הבדיקה.

התמחור. אנחנו צריכים לדעת אם זה יבוא דרך ביטוח לאומי. איפה כיום מתבצעת הבדיקה?

זה מתבצע במאיר, בקפלן, בביילנסון, בסורוקה בבאר שבע זה התחיל לפני שנה. בבאר שבע לא רק שזה מתבצע לחלק אלא למגזר הבדואי. יש בחיפה בקופת חולים בגלל המצוקה בצפון בקופת חולים לין יש את הבדיקה בתשלום ובמושלם ללא כסף. לתינוקות שיוצאים מבית חולים ליולדות. מי שרוצה לבוא לבדיקת שמיעה יכול לבוא לקופת חולים לין. זה נעשה לפי הפרוטוקול של קופת חולים. מהניסיון שלנו כשזה עבד מאוד יפה עם קלינאי תקשורת, עם פקידה, עם מזכירה שעשתה את כל הפיקוח האחוז שחזר היה מאוד מאוד גבוה. זה הגיע ל-90% שאיתרנו וחזרנו והגענו לרופא המשפחה ועשינו לזה מעקב וכולי. הקטע מתחיל שצריכים לשלם כאן מתחילה הבעיה. כי אם למשל זה נעשה בתל השומר והחולה אחרי פרק זמן צריך לבוא לבדיקה ואז הוא צריך לשלם עבור הבדיקה החוזרת כאן הם הולכים לאיבוד בבדיקה החוזרת. בבאר שבע למשל החולות הבדואיות שיש להן מושלם הן מסרבות לפעמים לעשות בדיקה למרות המושלם כי זה מנוגד. אתה לא יכול להכריח.

אנחנו לא נדון עכשיו באלה שלא רוצים. אנחנו נדון באלה שיש להם את המודעות והם כן רוצים.

אבל זו בדיוק הנקודה. אם זה יהיה גורף ויהיה פרסום של משרד הבריאות אני לא מאמינה שתהיה התנגדות של מישהו לבצע את הבדיקה.

מעניין מדוע בכל הצפון אין. רק בלין עכשיו התחילו.

כי זה לא בסל הבריאות אני אומרת. בגלל זה אנחנו התכנסנו כאן.

אני לא חושב שטרפו את הקלפים בזה שב-2010 יהיה. אנחנו עד 2010 צריכים לדון על 2009. אנחנו קודם כל מברכים את קופת חולים שעשתה את הבדיקה הזאת בחלק מבתי החולים. אני לא יודע איך הפילוט נקבע. האם נקבע לפי אזורים או לפי איפה שיש תחרות עם בתי חולים אחרים. אני לא נכנס לזה. בסופו של דבר מבוטחי קופת חולים חלק מקבלים וחלק לא מקבלים. אישור תקציב, הטמעת הנושא זה יכול לקחת עוד שנה.

אגב זה דורש תיקון חקיקה ראשית. צריך לתקן בחוק ביטוח לאומי. יש את המספרים. בין אם זה יאושר בכנסת ביולי זה יכול להיות כבר בינואר 2010.

זה לא יכול להיכנס בתוך חוק ההסדרים?

זה נכנס.

כולל התיקון הזה.

כולל התיקון הזה. זה לא בהחלטות הממשלה כי הסכום היה אחר. עכשיו נתקן את זה יחד עם כל הדברים האחרים.

משרד הבריאות לפחות לפי הנתונים שיש בידינו אם יש לכם נתונים אחרים אני אשמח לשמוע אותם. עולה שבשיבא ובאסף הרופא כן מבוצעות הבדיקות האלה. שיבא ואסף הרופא שניהם בתי חולים ממשלתיים. איך זה ייתכן שאין אחידות במתן השירותים בקרב בתי החולים הממשלתיים?

התשובה היא מאוד פשוטה. המצב הכלכלי של בתי החולים שונה. הלוואי שהמצב הכלכלי של צפת שהוא בית חולים ממשלתי היה זהה לתל השומר. הלוואי. כמו שבכללית יגידו לך שהמצב של ביילינסון ויוסף טל הוא שונה. הם מנוהלים באופן עצמאי ואנחנו רוצים לקדם אותם. יש הבדלים בין בתי החולים לצערי, וציינו את זה כמה פעמים בין פריפריה למרכז. זו הבעיה הגדולה בינינו היום.

אני יכולה להוסיף כאן משהו. אתם בטח שמתם לב שבאזור המרכז יש הרבה יותר בתי חולים. דרך אגב באיכילוב גם עושים את הבדיקה. לא עושים את זה לכולם אבל בהחלט עושים את הבדיקה. ויש כיסוי. עכשיו עושים לכולם. אחרי הכתבה. נשות גור מפעילות את זה ועושות עבודת קודש. עושות עבודה מאוד יפה.

לקחו יוזמה נשים והם קנו את המכשיר?

כן, הם קנו את המכשיר. בית החולים נותן קלינאית בחצי משרה. כל הבלאי בית החולים גם כן לוקח על עצמו.

אם תרשה לי אני חושבת שאנחנו עושים כאן חטא נורא. במשך שנים ישראל הובילה בגיל האיתור של ילדים עם ליקוי בשמיעה. בארצות הברית גילו אותם בגיל שלוש וחצי בממוצע. באזור המרכז הגיל הממוצע שבו מתגלים ילדים הוא תשעה חודשים. אנחנו רוצים להוריד את זה ואנחנו רוצים שיגיעו לטיפול לפני גיל שישה חודשים. התחרות בין בתי החולים היא תחרות על קבלת הכסף מהביטוח הלאומי ולכן באזור בו יש יותר שירותים ישנה תחרות ואחד הגימיקים שהשתמשו בהם זו בדיקת שמיעה. אני יכולה לומר שבאחד מבתי החולים הממשלתיים קיבלו תרומה את המכשור אבל מנהל בית החולים אמר תביאו לי גם תרומה לכוח אדם.

ישראל נחשבה במשך שנים למקום שבו מאתרים מוקדם ומשקמים ואין לנו תור לקבלת ילד לשיקום. לא בשמעיה ולא במיכה. ולצאת כאן מהישיבה הזאת ביום השמיעה כאילו הכול שחור זה עושה לי רע על הנשמה. אז שד"ר שרה זנדברג מדברת על איתור של ילדים בגיל שנתיים וחצי זה היוצאים מן הכלל. כי אם אנחנו מסתכלים על הסטטיסטיקה של מיכה חיפה.

ההבדל בין חיפה לטבריה הוא הבדל תהומי וההבדל בין הכפרים הערביים בצפון הוא גדול. דבר נוסף שאת לא העלית, קודם כל זה שיש טוב תמיד יכול להיות טוב יותר. הדבר השני שלא העלינו פה זה שאחוזי הילדים החירשים באוכלוסיות שונות הוא מאוד שונה. וכשאנחנו מדברים על אוכלוסייה בסיכון מאוד גבוה, הבדואים, אם אנחנו מדברים על סטטיסטיקה עולמית אז 10% מהילדים החירשים יש להם הורים חירשים. בישראל אנחנו מגיעים ל-17% בנתון בתל אביב, באזור המרכז כבר שיש להם הורים חירשים ובאוכלוסיה הבדואית אנחנו מגיעים ל-40%. זאת אומרת שיש לנו אוכלוסיות פה שהם בסיכון מאוד גבוה. אז זה לא שייך למקום של ישראל. יש פה אוכלוסיות ממוקדות שהיום דווקא בגלל המקום של ישראל אפשר לשים עליהן את האצבע וצריך להתייחס אליהן. עכשיו בצפון שאין שירותים וגם אין מספיק מודעות, זה אחד עם השני הולך, צריך לעשות משהו. זה לא נכון שהבדואיות לא רוצות. הקמנו 8 מסגרות בדרום של גנים ובתי ספר עם ילדים שלומדים בתיכון, עם ילדים בשילוב, עם ילדים שעוברים שתל, זה לא נכון. אי אפשר לדבר על האוכלוסייה הבדואית בצורה גורפת שהם אנשים מאוד אינטליגנטים. הם התחילו עכשיו גם בתהליך של בדיקות גנטיות. קורים שמה דברים.

אני לא הבנתי. לצורך הפרוטוקול שזה ייאמר מבחינת משרד הבריאות. איפה מתבצעות הבדיקות. איכילוב? אסף הרופא? מבחינה אחידה? נכון 2009 מבחינת בתי חולים ממשלתיים איפה נעשות הבדיקות?

שיבא ואסף הרופא מבצעים בכולם.

גם איכילוב עושים. נהריה לא, זיו לא, הלל יפה לא.

רגע, נועה, את כללית נכון?

כן.

אבל היא קונה את השירות. כוללני בשני בתי החולים הגדולים האלה.

ברזילי עושה, וולפסון עושה.

למה לא העברתם לבקשתנו את זה? פעמיים ביקשתי אני אישית ממשרד הבריאות. אני העברתי מכתב למשרד הבריאות פעמיים בבקשה לדעת באיזה בתי חולים מבוצעת הבדיקה. לפני כחודש הועברה הבקשה הראשונה. לא קיבלתי תשובה עד היום.

הדסה עין כרם עושים סינון גורף. בהר הצופים החודש התחילו. אבל אחד האבסורדים שזה אותו אבא או אימא. הם התחילו לפני חודש.

איפה שלא מתקיים גורף, למשל בברזילי, מה זה התנדבותי? את אומרת בשאר בתי החולים איך זה מתנהל? באסף הרופא ובתל השומר זה מתנהל גורף. בשאר בתי החולים? איך זה מתנהל? יש מדיניות? למשל בברזילי?

ברזילי זה משהו פרטי שראש מחלקת יילודים עשה סידור עם אישה שבאה פעמיים בשבוע וגובה 150 שקל. הוא אמר לי את זה ככה. אחרי השחרור.

ואתם מסכימים לדבר הזה?

לא. לא. לא. הפסקנו את זה. היה בית חולים נוסף לא שלנו. ביקשנו שלא תהיה גביה באשפוז בשום פנים ואופן.

ובעפולה בעמק?

העמק זה שלנו. לא עושים. בעמק אין, ביוספטל אין, בכרמל אין. בכרמל יש את לין. רמבם לא שלנו. ברמבם אין. אנחנו מבחינתנו ברגע שתצא הנחיה של משרד הבריאות מחייבת לבצע את זה אנחנו נבצע את זה בכל בתי החולים.

השאלה היא אם אפשר יהיה כן להגיש להורים טופס ויתור סודיות.

ויתור סודיות בלנקו בטח שלא. ממש לא. כי לא חותמים על טופס ויתור סודיות. גם על צ'ק פתוח את לא חותמת.

לא צריכים להיות כאלה פסימיים. תלמה צודקת. אנחנו באמת כל השנים היינו מהמובילים. אנחנו רוצים להיות עוד יותר מובילים. מה שצריך לחדד שהיתרון הגדול הוא בבדיקת סינון הזאת הוא שהיא מאתרת כמעט הכול. אני לא רוצה להגיד הכול. לקויות קלות, לקויות בינוניות, דברים שאותרו באמת יותר מאוחר. וזה היתרון של הסינון הזה. נכון שלא נאתר את כולם ואחר כך יהיו כאלה שיופיעו אצלם לקויות יותר מאוחר אבל אין ספק שעם הסינון אנחנו מגיעים לאחוזים שמדברים עליהם בעולם של בערך 3 תינוקות לאלף. זה הסטטיסטיקות בעולם וזה הסטטיסטיקות שאנחנו רואים אצלנו. זה לא שאנחנו מקבלים משהו שונה.

בפגיות אני מניחה שזה רוטינה.

אני רוצה לחדד על העניין הזה. בערך 50% עד 60% מהילדים הם בסיכון גבוה לבעיה. תיאורטית יכולנו לקחת את הפגים בלבד וכבר היינו מאתרים 50% מהלקויות. פגיות, לקות שמיעה במשפחה, מום באוזן. יש לקות אחת שהיא מאוד חשובה ואת זה אני רוצה לחדד נושא הזיהומים של ה-CND שזה נושא מאוד חם. זה הזיהום שהאימא לפעמים נדבקת בהיריון ממש כמו שפעת. נולד ילד, רוב הילד הם א-סיפטומטיים. כלומר אין להם סימפטום כשהם נולדים או שיש להם בעיה. בתינוקיה מן הסתם אף אחד לא ידע, לא כתוב לו על המצח אני תינוק CND. אין היום סימון ל-CND ואז לפעמים וזה קרה לנו לא פעם ולא פעמיים בעקבות הסינון ובעקבות איתור על לקות בשמיעה כל כך מוקדם בעקבות זה שלחנו אותם לבירור רפואי התגלה שלילד הנושא את ה-CNV וההורים היום יש טיפול, אני לא יודעת אם להגדיר אותו ניסיוני, זה לא טיפול קביל על כולם אבל יש טיפול שמציעים להורים עבור הילדים האלה ואז קיימת חשיבות קריטית לזהות את זה ממש בשבועות הראשונים כי אם אתה לא נותן את הטיפול הזה עד 6 שבועות אין טעם לתת את זה הלאה. התינוק הזה הוא בסיכון גבוה. אבל כשהוא היה בתינוקיה הוא לא היה בסיכון. אף אחד לא ידע שהוא בסיכון.

ברשותך, אני אמנם לא אוהב לדבר על קבוצות שוליים אבל יש אוכלוסייה אחת שמטרידה אותי. אלה אותן האימהות שמתעקשות ללדת בבית. זה אמנם מאות ספורות, הערכה שלנו זה אולי 400 לשנה אבל זו קבוצה שאנחנו נצטרך למצוא פתרון מיוחד לגביה. זה נוגע גם לקטע הזה שאנחנו כל כך רוצים שהן תגענה עם התינוק לבית החולים לבדיקה ולקבלת חיסונים. כל פעם זה עולה מחדש.

מה אנחנו אומרים לגבי בדיקות סינון לילדים בכיתה א'?

אנחנו אומרים שכרגע יהיו 4500 תינוקות בשנה שיצטרכו לעבור בדיקת שמיעה במכון אודיולוגי כנראה. אני אומרת שכרגע 3% מ-150 אלף תינוקות יזדקקו לשירותים של מכון אודיולוגי בעקבות בדיקת הסינון הראשונה של היילודים שתיעשה דו צדדית.

אני שואלת פה שאלה ישירה, מה תשובת משרד הבריאות לגבי המלצת משרד החינוך לחייב הורים להופיע לרישום לכיתה א' עם פתק אישור שהילד עבר בדיקות שמיעה?

את לא יכולה לחייב את ההורים בתשלום.

בנושא של בריאות התלמיד השירות שנותנים יש בכיתה א' אחות שמגיעה לבית ספר שעושה בדיקת שמיעה ובדיקת ראיה.

לא קורה עם זה דבר.

כל מיני דברים עושים בבית ספר. לא כל כך מעניין אותי מה עושים בבית ספר. הוא מביא פתק. קודם כל כבר נעשה מאמץ. נעשתה בדיקת שמיעה שבהבדל מהבדיקה של האוטו אקוסטית שנותנת תמונה גם של ירידות קלות וגם חמורות זאת בדיקת סינון שלא נותנת לך הרבה. צריך לחזור עליה מחדש לבדיקה מלאה במידה ונכשלת. שלושת רבעי מההורים בכלל לא מתייחסים לפתק הזה שאומר שהתבצעה בדיקת שמיעה. לבית חולים יש אוטוריטה. כל מיני פתקים של בית הספר שרצים בתוך התיק לא תמיד ההורה מתייחס אליהם. אז מה שקורה שמרבית הפניות אלינו, אנחנו עשינו סטטיסטיקה בדקנו, אנחנו שואלים, בעקבות הבדיקה של קופת חולים של האחות שנכנסת לבתי הספר אין לנו כמעט ילדים משום שאין לזה הסברה קודם לכן, אין לזה הסברה אחר כך, אין לזה המשכיות. זה הכול בפתקים.

מה שמפריע לי יותר מזה שאין דיווח וממילא אין מעקב.

גם במידה וההורה היה הולך לבדיקת השמיעה טרם הכניסה לכיתה א' אז הוא היה מביא את האישור על ירידה בשמיעה.

אני לא אכפת לי איזה משרד ישלם. אני לא אוצר פה. אני לא אחראית על מי ישלם. אני רוצה להיות מקצועית ולומר מה הילד צריך והילד צריך בדיקת שמיעה לפני בית ספר משום שזה קריטי ללמידה שלו ולהתפתחות שפה.

אם היית אומרת תראו את הבדיקה שעושה אחות בריאות התלמיד של שירותי בריאות הציבור יעשו בטיפת חלב לפני כניסה זה משהו אחר מאשר להגיד שישלחו עכשיו את כל הילדים למכונים אודיולוגיים שזה דבר שדורש תקציב.

אני מבין שאין ויכוח שהבדיקות ייעשו לפני הכניסה לבית ספר.

נקודה נורא חשובה שפה דיברנו על התמחור של הקטע של בדיקת סינון עצמה, כמה עולה להביא כוח אדם שיעשה את הסינון אבל החלק הכי חשוב שצריך לתמחר אותו זה המעקב. זאת אומרת אם אין לנו במכוני השמיעה אחר כך מי שיבדוק את התינוקות האלה, מי שיתן את הציוד של הבדיקות והאדם המקצועי שיאבחן סופית ויגיד לילד יש בעיה עוד לא פתרנו את הבעיה. כי שמנו חותמת, יש כנראה בעיה, אבל אם הוא יחכה אחר כך חצי שנה לעשות בדיקה לא עשינו כלום. כלומר התמחור במשרד הבריאות צריך לכלול את ה-follow up.

אני מדברת עם אשת כספים והיא תאמר את כל הדברים שנכונים עבורה מבחינה כספית ואני צריכה לומר את הדברים מבחינה זאת. כי אם זה הילד הפרטי שלה ואם היא היתה מבינה
ששלושה חודשים בהתפתחות ההבדל בין תינוק שאת לוקחת אותו בגיל שלושה חודשים שלא שמע ואת שמה לו מוצץ עם אלקטורדה בפה ואת משמיעה לו צלילי השפה שלו אז תינוק ששמע בגיל שלושה חודשים כבר מזהה עברית לעומת כל שפה אחרת ומוצץ את המוצץ שלו הרבה יותר חזק ובהנאה. זאת אומרת שבשלושה חודשים האלה כבר נעשה תהליך של אבחנה בצלילי השפה. זה כל זה כדי שבעוד שלושה חודשים הוא יתחיל להגות את צלילי השפה ובגיל שנה יתחילו המילים הראשונות. אם זה לא יהיה הוא לא יבוא לבית הספר עם אוצר מילים שהוא יכול לקרוא. אוצר מילים אורייני הוא לא אוצר מילים של השיחות היומיומית. זאת אומרת שכבר דנת אותו לכישלון בבית הספר להבנת נקרא מאוד חלשה כי אף אחד לא קורא מה שהוא לא מבין. אם יש לו ירידה די קלה הוא הפסיד בערך 50% ממה שנעשה בכיתה וסיכוייו להצליח אם הוא לא בא ממשפחה שלי או שלך הם אפסיים. את תסבירי על התקציב. אני אסביר על עקרונות מקצועיים.

רבותיי, אנחנו באמת צריכים לציין שהיום זה יום השמיעה ולא בכדי קיימנו את הוועדה הזו. אנחנו באמת מעריכים מאוד שיחסית למדינות אחרות אנחנו נמצאים במקום טוב. אני גם התרשמתי מאוד מכל הדוברים פה. מקצועיים מצד אחד, הממשלתיים וקופות החולים ומצד שני הגופים שמטפלים בילדים עצמם על הידע הרב שיש להם, על הנכונות לעשות את הדברים, על המקצועיות הרבה שלהם. כולנו יודעים שמה שנעשה כמה שיותר מוקדם גם בשלב הגילוי וגם בשלב הטיפול ככה התוצאה תהיה יותר טובה. אנחנו גם ערים שהחלק של המודעות של ההורים הוא חשוב. אנחנו צריכים ליידע את ההורים. הופתענו לשמוע שבכל אזור הצפון והדרום אין בדיקות סינון חוץ מסורוקה.


אני פונה למשרד הבריאות. בעיית הדיווח צריכה לקבל העדפה וצריך לראות את זה יחד עם היועץ המשפטי. חייבים למסד את העניין הזה במיוחד שאנחנו עכשיו הולכים לנושא של מיסוד בדיקות שמיעה. אנחנו שמחים לבשר לציבור שמ-2010 יתבצעו בכל בתי החולים בדיקות סינון. אנחנו מבקשים ממשרד הבריאות לתת את הפן המקצועי לכל התהליך הזה. הדבר הזה צריך לבוא עם מערך פרסומי ושיווקי מאוד חזק. אנחנו קוראים לכל המשרדים הממשלתיים לתת את התקצוב המתאים לבדיקות. צריך להיות כך שחלק מהתהליך של קבלה לבית ספר תהיה בדיקת השמיעה.


הוועדה תפנה וגם אני אפנה לשרים. גם לשר הבריאות וגם לשר החינוך כדי שיהיה שיתוף פעולה בנושאים האלה. אנחנו גם נעשה ישיבת מעקב לפני ינואר לראות את ההיערכות של המשרדים. זה יהיה עם משרד החינוך אבל בוודאי שמשרד הבריאות יוביל את זה. בהנחה שהחוק יתקבל. אני מודה לשיתוף הפעולה של המשרדים והעמותות. אנחנו מודים לכולם על כך. הצוות המקצועי של הוועדה עשה הרבה עבודה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10