PAGE
30
הוועדה למאבק בנגע הסמים

25.5.2009

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 3

מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שני, ב' בסיוון התשס"ט (25 במאי 2009), שעה 12:00

דיווחי נציגי משרדי הממשלה העוסקים במאבק בסמים

חברי הוועדה: מוחמד ברכה – היו"ר

סנ"צ אורית נחמני, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, ראש חוליית מחקר סמים

סנ"צ אהוד וולף, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, ר' מעבדת סמים

גלי גלילי, המשרד לביטחון פנים, ע' יועמ"ש

גנ"מ יוסי גובר, המשרד לביטחון פנים, שב"ס, רמ"ח חטו"ש ממלא מקום רע"ן

גליה שחם, משרד החינוך, מ"מ מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה שפ"י

אילן שמש, משרד החינוך, מפקח ארצי בתחום קידום נוער

הדס פילצר, משרד החינוך, מ"מ מנהלת היחידה למניעת סמים שפ"י

דני גרוד ובסקי, משרד הבריאות, רכז בכיר במח' להתמכרויות

איריס פלורנטין, משרד הרווחה, מנהלת שירות סמים – אגף תיקון ונוער מנותק

יאיר גלר, מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

איריס יוגב, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, ראש תחום תכנון ובקרה

זאב ציגלברג, מכס, ממונה מטה סמים ארצי

גלעד נתן, הוועדה למלחמה בנגע הסמים, הכנסת

בת שבע פנחסוב

אסתר מימון

דיווח נציגי משרדי הממשלה העוסקים במאבק בסמים

צהריים טובים לכולם וברוכים הבאים. אני חבר הכנסת מוחמד ברכה, בקדנציה הזאת אני אכהן כיושב-ראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים והאלכוהול. לכבוד הוא לי לקבל את נציגי המשרדים השונים והגופים הממלכתיים שעוסקים באותה משימה חיונית וחשובה לכלל החברה במדינת ישראל.


קיימנו עד היום ישיבה אחת, בשבוע שעבר, והדחיפות שלה היתה כי אנחנו עוסקים בימים האלה בתקציב המדינה, וראינו לנכון להאיץ את הדיון הראשון בנושא של תקציב הרשות למלחמה בסמים, על מנת לראות איך אנחנו יכולים לקדם את התקצוב שבלאו הכי יקדם את הנושא מטבע הדברים.


הישיבה הזאת היא ישיבת היכרות וסקירה של הגורמים הנוגעים לעניין במשרדי הממשלה, ולכן אני רואה חשיבות גדולה, משני טעמים, לעצם הפגישה הזאת: הראשון, לחבר בין החוטים השונים שמושכים בעניין ולנסות לגבש חשיבה מערכתית כוללת, היות והנושא של המלחמה בסמים מפוזר על פני כמה תחומים. והשני, לחזק את המכניזם של תיאום ושיתוף פעולה, שמטבע הדברים יאפשרו לנו לקבוע סדרי עדיפות, ויש כל מיני גישות של טיפול, של הרתעה ושל חינוך. אני חושב שנחליף דעות, כל גוף מנקודת מבטו.


ללא הקדמות ארוכות ומייגעות אני רוצה לברך אתכם שוב, ואני מאוד מבקש שתראו את הוועדה הזאת ככתובת שלכם בנושא שלשמו אנחנו מתכנסים.


אני לא אוהב עבודה של לוביסטים, אני אומר את זה בכנות, אבל אתם יכולים להתייחס לוועדה הזאת כלובי קבוע שאמור לקדם את העניין שאנחנו מחויבים לו. אני לא יכול להבטיח שבכל פעם הוועדה תקדם דברים, אבל אין ספק שאני יכול להבטיח שאני וחברי הוועדה האחרים – אני חושב שכל סיעות הכנסת וכל חברי הכנסת ללא יוצא מן הכלל מעוניינים לקדם את הנושא הזה – נשקיע את המאמץ המרבי על מנת להשיג תוצאות חשובות.


אם אני אצטרך לקבוע כותרת לדיון, הכותרת היא, הדאגה שלי שעל אף הפעילות החשובה שנעשית בכל התחומים ובכל המשרדים, אנחנו לא יכולים להצביע היום על ירידה במספר המשתמשים בסמים או במספר המכורים לסמים. על אף שחלק יוצא מסיבות שונות של גמילה ושל מוות, חס וחלילה, חלק אחר נכנס. בקווים גסים, הכותרת הזאת היא הכותרת של הדברים שאני מקווה שנטפל בהם וננסה לקבוע דרכים ותהליכים לטפל בהם, כל גוף בתחומו.

אני מתנצל שלא הבאתי את משקפי הקריאה, ואני לא יכול לקרוא, אז אני אספר לכם. כל הנתונים של התפיסות החשובות שעשינו השנה, בשיתוף משטרת ישראל ובאופן עצמאי, נמצאים בספר של הרשות למלחמה בסמים, בסיכום תוכנית העבודה. החומר נמצא, כך שאין צורך לחזור, הכול כתוב.


כפי שכתוב בתיאור התפקיד שלי, אני ממונה המטה למלחמה בסמים והלבנת הון של רשות המסים/מכס. הוקמנו על-פי החלטת הממשלה בשנת 1995 ותפקידנו, לתפוס הברחות סמים בכל המעברים הבין-לאומיים, בכניסות וביציאות מהארץ. בשנת 2002 הצטרפה למשימה החשובה הזאת גם המשימה של מלחמה בהברחות כסף מזומן, צ'קים, או כל מה ששווה כסף, על-פי חוק איסור הלבנת הון, ואנחנו מטפלים גם בקטע הזה. הקשר בין כסף לסמים הוא ברור, כלומר, אם נצליח לרוקן את סוחרי הסמים מהכסף, כל הפעילות תעבור לגופים אחרים. ברמת העיקרון, הכול מונע בסופו של דבר מכסף, אין פה אידיאולוגיה, זה לעשות רווח גדול, והרבה.


בפריסה ארצית אנחנו מונים שישה מדורים בכל רחבי הארץ, מהצפון עד אילת, כל המעברים הבין-לאומיים כאמור. יש לנו מדור כלבים, כלבנים בנתב"ג, שזה מדור ארצי שמכסה את כל הארץ. הכלבייה הראשית נמצאת בנתב"ג, ויש לנו עוד שתי כלביות משנה עקב המרחב, האחת בחיפה והשנייה באילת.


הסיבה שהיחידה הוקמה – בסך הכול נכנסנו לתחום שמשטרת ישראל טיפלה בו הרבה שנים ובהתחלה היו, כמובן, אי הבנות, אבל אני רוצה לציין היום את שיתוף הפעולה.

כוח האדם שלכם מבוסס על שוטרים?

לא, כוח האדם שלנו הוא אנשי מכס, לא שוטרים. יש להם סמכויות של קציני משטרה כמובן, על-פי פקודת הסמים, אבל האנשים הם אנשי מכס. אנחנו מגייסים אותם, אנחנו מעבירים אותם סיווג.


הרעיון המרכזי של הקמת היחידה היה – לא רצינו, כמובן, לבוא במקום משטרת ישראל – הוא לנצל את היתרון היחסי, הן בידע והן בעובדה שאנשי מכס נמצאים ממילא בכל המעברים, ולטפל בהברחות המכס במעברים, פלוס ניצול הידע במסמכי מכס, בקשרים עם עמילי מכס וכל הגופים שעוסקים במכס בדרך כלל.


כפי שאמרתי, יש לנו שישה מדורים במעברים, ואנחנו נלחמים, אפשר להגיד בצניעות, די בהצלחה. בשנה וחצי האחרונות היו הרבה תפיסות משמעותיות. אנחנו בקשרים עם רוב ארגוני המכס בעולם שמטפלים בנושא סמים, ואנחנו מחליפים איתם מידע בנושא. יש שיתוף פעולה בין-לאומי בנושא סמים, יש קונצנזוס בעולם, עוד לא פניתי לאיזה גוף בעולם ואמרו לי שהם לא רוצים לעזור לנו. אין פה פוליטיקה, אין פה שום דבר אחר, המאבק בסמים זה קדוש.

גם ברמה האזורית? ישראל עם ירדן?

ברמה האזורית יש לנו קשרים מאוד טובים עם הירדנים, כולל קשרים אישיים שלי עם המקביל שלי הירדני, בריגדיר מג'אלי. עם המצרים אנחנו לא מצליחים לייצר שיתוף פעולה, ועם סוריה ולבנון, כמובן, אין מה לדבר.


היינו לפני שנתיים בהשתלמויות אזוריות שהאיחוד האירופי עשה, האנשים שלי היו בעמן, הייתי מרצה בהשתלמות. היו אנשים מסוריה, מלבנון, ממדינות אגן הים התיכון, אחרי כמה ימים חלק דיברו איתנו, חלק לא. זה קשה. עם הרשות הפלסטינית אין לנו שום קשר, כי מי שמטפל שם בהברחות סמים זה המשטרה ולא המכס, אז יש להם סיבה לא לדבר אתנו ולא לשתף אתנו פעולה.

אמרת שיש הרבה תפיסות, אתה יכול להצביע איפה בעיקר?

היתה תפיסה יחד עם משטרת ישראל, ושוב, בשנים האחרונות יש שיתוף פעולה הדוק עם המשטרה. היה טון וחצי של קוקאין שנעצר בחוץ-לארץ, האחראים זה המדור שלנו בחיפה יחד עם מדור חוף. אם אתה מחפש סיסטמה, התפיסות הגדולות תמיד יהיו בנמלים או במכולות לכאורה, התפיסות הקטנות יותר יהיו בדואר אוויר, כלומר, בנתב"ג או בדואר חבילות.


אנחנו מקום מספר שתיים באירופה בתפיסות בדואר חבילות של סמים. כמובן, הכמויות הן קטנות, כי לא שולחים באוויר הרבה מעטפות, שולחים הרבה מעטפות עם מעט, ובסוף זה מצטבר. הכלבים שלנו עובדים בדואר מדי יום, ומוכיחים עצמם.

בעניין הצבת מכונות השיקוף בנמלי הים, איפה זה עומד?

מכונת שיקוף עובדת באשדוד כבר הרבה שנים, היא נתרמה על-ידי האמריקנים לפני כמה שנים טובות בעקבות הפיגועים שהיו בזמנו באוטובוסים, היא עולה כ-11 מיליון דולר, ובחיפה העבודות מתקדמות, או-טו-טו זה יעבוד.

האם זה טווח של שבועות, של חודשים, של שנים?

של חודשים. שוב, התכנון נגמר, המקום נמצא, התקציב ישנו. עכשיו זה בשלב עבודה.

בשב"ס אנחנו מחזיקים היום כ-10,000 אסירים פליליים, שמתוכם, על-פי סקר אפידמיולוגי שנערך ב-2007, כ-50% משתמשים בסמים, מרביתם מכורים לסמים קשים, ולמעשה, אנחנו מתמודדים עם האוכלוסייה הזאת במהלך תקופת המאסר.


אנחנו נוקטים מדיניות של הפרדת האסירים הנגועים בסמים, או מכורים לסמים, מאסירים שנקיים מסמים, ועוסקים בתהליכים של הסברה, מניעה וטיפול.


אנחנו משתדלים להקנות, לאסירים שמתאימים, בתהליך הטיפול כלים מתקנים על מנת שעם שחרורם מבית הסוהר ישתלבו חזרה בחברה הנורמטיבית ככל שניתן ולא יחזרו, לא לדרך העבריינית ולא לדרך של שימוש בסמים.


במהלך המאסר אנחנו מבצעים תהליכים לאיתור, אבחון ומיון אסירים צרכני סמים. אנחנו פועלים במסגרות טיפוליות, תיכף אני אפרט, במסגרת בית הסוהר במתמכרים ברמות שונות, תוך שמירה על רצף טיפולי, בשיתוף פעולה עם כל מחלקות הטיפול וגורמי הביטחון הרלוונטיים שנמצאים בשירות בתי הסוהר. אנחנו פועלים היום בצורה אינטגרטיבית, שבה שותפים לא רק גורמי הטיפול, אלא גם גורמי הביטחון שעסוקים באכיפה, מניעה והסברה.


מסגרות הטיפול בשירות בתי הסוהר מגוונות. מרכז הגמילה הארצי נמצא בבית סוהר חרמון, שמכיל כ-220 אסירים שנמצאים בטיפול, במחלקות טיפוליות. פועלות בו היום ארבע מחלקות טיפוליות לפי גישות שונות, יש מחלקה בעלת אוריינטציה תעסוקתית, יש מחלקה שפועלת על-פי גישת הצעדים, ומחלקה שפועלת על-פי גישה של קהילות טיפוליות, וכמובן, מחלקה לטיפול באלכוהול, כאשר השנה אנחנו פותחים מחלקה נוספת, מחוץ לחרמון, לטיפול במכורים לאלכוהול, שזאת תופעה שאנחנו מאתרים עכשיו כמשהו שהולך וגבר.


בנוסף לבית הסוהר חרמון, שבו פועלות המחלקות הטיפוליות, והוא מהווה את המרכז הארצי שלנו לטיפול במתמכרים, אנחנו מפעילים כארבעה מרכזים נוספים לטיפול, בדרום, בצפון ובמרכז. פועלים היום: בית סוהר דקל במחוז דרום, מחלקה שמאפשרת ל-40 אסירים להשתלב בתהליכי טיפול בצורה מסודרת במסגרת מחלקה; בצלמון בצפון גם כן; באשמורת, במרכז, ובנווה תרצה, בבית הסוהר לנשים.


דרך אגב, אחוז הרצידיביזם בקרב המטופלים שלנו יחסית נמוך ביחס לאוכלוסייה הכללית. אם אחוז הרצידיביזם היום באוכלוסייה הכללית הוא 62%, אנחנו מדברים על בערך 35% בממוצע של רצדיביזם בקרב המתמכרים שעברו תהליכי טיפול אצלנו, בשירות בתי הסוהר.


מעבר למסגרות שכרגע שזה פירטתי, המחלקות במרכז הטיפולי בחרמון, יש גם פעילויות ביחידות עצמן, אלה חדרי ל"ב – להיגמל במאסר – כשבתוכניות האלה משולבים האסירים המתמכרים, בדרך כלל כאלה שלא יכולים להיות בבתי סוהר ברמת סיווג ביטחון נמוכה, ויש לנו חדרי ל"ב כאלה בניצן, אילון, כרמל, גבעון, אופק, נווה תרצה, וגם באשל.


מסגרות נוספות – יש לנו מסגרת טיפולית לבני נוער בבית סוהר אופק, שגם זה בית סוהר ייחודי, כמו נווה תרצה וכמו המרכז הטיפולי בחרמון, ושם יש לנו פרויקט שנקרא פרויקט "קרן אור", פרויקט טיפולי-שיקומי שפועל לחיזוק כוחות הנערים, התמודדות עם פיתויים שכרוכים בבעיית ההתמכרות. התוכנית שם מתבססת על מעורבות קהילתית, סדנאות, קבוצות עזרה הדדית וחוקים, וכל זאת בשיטות ייחודיות שמותאמות לבני הנוער.


נוסף לכך, אנחנו מסתייעים במדריכי נגמלים, שזה שירות שאנחנו רוכשים מחוץ לשירות בתי הסוהר. אנחנו מעסיקים כ-15 מדריכי נגמלים, שבעבר בעצמם היו מכורים לסמים, הם פועלים ב-11 יחידות, ועוסקים בפיתוח חיי הקהילה ובהעשרת הנגמלים בשיטת הניהול העצמי. המדריכים האלה פועלים היום בחרמון, בצלמון, באשמורת, באופק בנווה תרצה, בדקל, באשל – הם פרוסים למעשה כמעט בכל בתי הסוהר שלנו, ומסייעים לנו בתהליכי העבודה מול המתמכרים.


הפעילות שלנו היא גם טיפולית וגם חינוכית. עד כה סקרתי את הפעילויות הטיפוליות. גם החינוך שותף פעיל מאוד בתהליך הטיפול במתמכרים, ומפעיל קבוצות עזרה עצמית בשיטת ה-N.A או ה-A.A, והקבוצות האלה פועלות במרבית בתי הסוהר הפליליים, בשיתוף פעולה עם גורמי קהילה שמגיעים גם הם לפעילות שלנו בבתי הסוהר. רק לסבר את האוזן, ב-2007 התקיימו כ-60 קבוצות שבועיות לכ-2,000 אסירים.

תוכנית 12 הצעדים, גם היא מופעלת בשירות בתי הסוהר, יש לנו בחרמון ובמקומות אחרים קבוצות כאלה שמכינות מטופלים בתהליכים של גמילה מסמים.


פרויקט שלהב"ת, גם זה פרויקט ייחודי – אנחנו מבצעים תהליך של הסברה ומניעה. מדובר בתוכנית הסברה למניעת השימוש לרעה בסמים, המיועדת לתלמידי בתי הספר התיכוניים ולחיילים, כחלק מתוכניות המניעה המונחות בבתי הספר ובצה"ל. במאסר מוצאים אסירים שעברו תהליך של טיפול, נגמלו, אנחנו מוציאים אותם החוצה למפגש עם בני נוער בבתי ספר, שבהם הם מסבירים את התהליכים שהם עברו, וכמובן, את האי כדאיות שבתהליך ההתמכרות לסמים.

תקציבים – שירות בתי הסוהר עמד על תקציב של 1.15 מיליוני שקלים ב-2008, נסתייע בקרן רש"י, שסייעה לו בין 2006 ל-2008 בסכום שקרוב ל-400,000 שקלים להטמעת תוכנית הצעדים בחרמון.

הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, במסגרת קרן החילוט, גם היא מעבירה לשירות בתי הסוהר סכומי כסף שבהם אנחנו משתמשים בתהליכי הטיפול. אנחנו בקשר רצוף עם הרשות למלחמה בסמים, עם ד"ר חיים מל.

ב-2008 התקבלו 250,000 שקלים נוספים מעבר ל-200,000 שקלים שקיבלנו עוד קודם מהרשות למלחמה בסמים. היא מסייעת לנו גם בהכשרות ובקורסים מקצועיים, ויש לנו כוונה להעשיר ולפתח את שיתוף הפעולה עם הרשות למלחמה בסמים, כי אנחנו רואים בה בהחלט שותף פעיל בכל התהליך. זאת הסקירה שיש לי בנושא הזה.

אופי הטיפול הוא כפייתי או מרצון?

אין טיפול כפוי, אבל בוודאי, כאשר אנחנו מאתרים אוכלוסייה שהמוטיבציה או הרצון שלה להשתתף בטיפול הם מאוד נמוכים, אנחנו פועלים על מנת להגביר מוטיבציה, לבצע הסברה, לבצע שכנוע, להצטרף לתהליכים הטיפוליים כדי שנוכל להקיף כמה שיותר. טיפול כפוי בוודאי שאין.

האם יש שיתוף פעולה עם מערכת בתי המשפט לגבי הענישה של אדם המוכן לשתף פעולה בטיפול או אדם שלא מוכן לשתף פעולה עם הטיפול?

לא, הם מגיעים אלינו כשהשאלה המשפטית כבר חלוטה לגמרי.

אני לא מדבר על התערבות במשפט קונקרטי של אדם זה או אחר. האם אין החלפת דעות?

אני, ברשותך, אשלים אותך אחר כך. תשאיר לי את השאלה הזאת על בית הדין לסמים.

בחלק המשפטי אנחנו מקבלים את הנערים, ובכלל את האסירים, אחרי המשפט.

ברור שהאנשים מגיעים אליכם אחרי שהם נשפטים, אבל אין היזון חוזר? האם יש לכם עצות למערכת המשפט בעניין הזה?

זה מה שידוע לי. הדיאלוג היחיד שלנו עם בתי המשפט הוא כאשר האסיר מגיע לוועדת השחרורים, אז אנחנו מביאים את חוות הדעת שלנו, מספרים על התהליך שהוא עבר, אנחנו ממליצים, או לא ממליצים, וכן הלאה.

בית דין לסמים – היה ניסיון גם בארצות-הברית וגם באוסטרליה להקים בית דין לסמים. כמו שיש בית דין לתעבורה, בית דין למשפחה ובית דין לעבודה היו גם ניסיונות להקים בתי דין לסמים. הם הצליחו בעולם המערבי. בארצות-הברית ובאוסטרליה יש לנו מחקרים שמעידים על הצלחה. היה ניסיון גם להקים את זה בארץ, זה הוקם בבית המשפט בתל-אביב, וכבוד השופטת עדנה בקנשטיין היא זו שדחפה ויזמה את המהלך הזה. מטעמים רבים ושונים זה לא התקדם יותר מדי למקומות שרצינו, כלומר, שיהיה מצב שכל מי שנשפט בסמים, שיהיה בית דין ייחודי לבעיה הזאת, אבל אלה שלגביהם היה הניסיון, וזה לא היה מספר גדול, הניסיון הצליח. היה פיילוט בתל-אביב, הוקם גם מערך ביחד עם הקהילה הטיפולית במלכישוע בצפון, באזור הגלבוע, וזה בדיוק עונה על מה שחיפשת, היה קשר של וידיאו-קונפרנס אפילו, כאשר לנאשם היה חליף מאסר, הוא הגיע לטיפול שם, והוא היה מדווח לבית המשפט אחת לכמה ימים על ההתקדמות, ובית המשפט עקב אחריו. הניסיון הזה הצליח. אומנם הוא היה על מספר עשרות מועט, אבל הניסיון הזה הצליח, והשארתי את זה לסקירה, משום שאנחנו רוצים לפנות מחדש לעורך-הדין נאמן, לשר המשפטים, על מנת שיקים את העניין הזה מחדש, או יבנה את זה וישדרג את מה שקיים היום, כי התוצאות שיש לנו מהפיילוט היו בהחלט סבירות , אפילו מעבר לזה. כדאי מאוד למדינה לעסוק בזה. לא מדובר פה בהשקעות גדולות.


כבוד הנשיא ברק בזמנו, כנשיא בית המשפט העליון, לא אהב את המגזרים, את בתי הדין המגזריים, והיתה לו איזו התנגדות. אני מקווה שעם הגברת בייניש, עם נשיאת בית המשפט העליון הנוכחית, יחד עם עורך-דין נאמן, זה כן יתקבל, ואני מניח שזה יהיה אחד המסרים שהוועדה תרצה לקרוא אליהם.


בשם השותפים והחברים אני חושב שכולנו רוצים לאחל לכבוד היושב-ראש הצלחה רבה בתפקיד. הוועדה הזאת מונתה רק לפני מספר שבועות, וחשיבותה, הן ברמה הערכית, הן ברמה ההצהרתית והן ברמת הפעילות והתוכן, יש לה מקום נכבד, ואני שמח שהכנסת החליטה על הקמתה ומינתה אותך. בשם כל השותפים והחברים, באמת הצלחה רבה.


הדבר השני שהייתי רוצה להגיד, ואמרת את זה כבר בפתיחה, השותפות פה בין האנשים שיושבים סביב לשולחן, וגורמים נוספים שכרגע אינם מיוצגים פה, אבל אין ספק שהם פעילים משמעותית במערכת הזאת, היא שותפות מאוד סינרגטית, שנמשכת לאורך הרבה מאוד שנים, אנחנו יודעים לעבוד ביחד, אנחנו אוהבים לעבוד ביחד, אני חושב שיש פה הערכה רבה של הגופים, אחד לשני. מרוכזים חלקם ברשות, שאני תכף אסקור יותר לעומק.

האם יש מנגנונים קבועים של תיאום?

בהחלט, יש מנגנונים קבועים. קודם כול, יש מועצה ברשות שכוללת 43 חברים, ושם מיוצגים כל משרדי הממשלה, גם נציגי ציבור, גם עמותות, כולנו יושבים ביחד. מעבר לזה יש מינהלת בת תשעה חברים, גם שם יושבת חבורה נכבדה של חלק מהגורמים הנמצאים פה. בנוסף, יש ועדות מקצועיות ששם חברים הרבה מאוד אנשי אקדמיה, אנשי מחקר, אנשי ביצוע, רשויות מקומיות, ועדות טיפול ושיקום, ועדת אכיפה, ועדת מניעה. כלומר, בוועדות האלה מתבצעת גם עבודת תיאום וגם יזמות, גם הובלה של הרבה מאוד פרויקטים שאנחנו רוצים להוביל ולחדש.


אם אתה זוכר בסקירה, כשדיברנו בשבוע שעבר, גם כאשר נפגשנו בינינו וגם בוועדה למאבק בנגע הסמים, בהמשך, דיברנו על כך שאנחנו בהחלט מתקדמים. מבחינת העולם המערבי ישראל מהווה מקום שהרבה מאוד גורמים במערב אירופה ובארצות-הברית באים ללמוד מאתנו על הרבה מאוד יזמויות. אני חושב שחלק גדול מהפרויקטים ומאותם תהליכים מתרחשים ברשות, ומתחילים ברשות, יחד עם השותפים האחרים. וכאן אחד ועוד אחד שווה שלוש, ולא שווה שתיים. בעניין הזה מגיע פרגון ראוי מאוד לחברים.


כמה מלים על הרשות, למרות שרוב האנשים מכירים. הרשות הוקמה לפני 21 שנה, ב-1988, היא פועלת על-פי חוק, רשות סטטוטורית לכל דבר ועניין. בימים אלה הסמכויות המוקנות לראש הממשלה בחוק ניתנו לשר לביטחון פנים, ואני שמח להגיד שגם שם מצאנו לא רק הבנה ואהדה, אלא הרבה מאוד רצון לקדם הרבה מאוד נושאים, הרבה מאוד פעילויות, ואני שמח שכבר בשבוע שעבר דיברנו בינינו לשר לביטחון פנים.

אני רוצה להודיע לכולם שב-29 בחודש הוא יהיה כאן. כל הגורמים הנוגעים לעניין, אם הם חושבים שיש משהו שחשוב להעלות בפני השר, כולם מוזמנים מראש. כמובן, בת-שבע פנחסוב תדאג לזה, אבל אני אומר כבר עכשיו.

הרציונל שהרשות עובדת לפיו זה הנושא של תיאום והובלה, של יוזמות, של פיקוח, היא עובדת הרבה מאוד מול הרשויות המקומיות. יש לנו 83 איש שפועלים ברשויות המקומיות. אחד מהיעדים שלנו זה כמובן להגיע לכל הרשויות במדינת ישראל, מעל 250, אבל מטעמים ברורים אנחנו לא יכולים להגיע לכולם, אנחנו מעודדים כמובן הרבה מאוד התנדבות בקהילה, משום שזה מכפיל כוח, זה לא רק פעילות ערכית, זה גם כמובן פעילות מבצעית, שיחסית בעלויות נמוכות אנחנו יכולים לקדם.


התפקידים שלה זה כמובן קביעת מדיניות מהיותה רשות לאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, תכנון וקידום מסגרות. אני קורא על-פי החוק את התפקידים שלה. כמובן, יש כאן שותפים מרכזיים, אחד מהם משרד החינוך, שמיוצג פה על-ידי גליה שחם, הדס פילצר ואילן שמש, שהוא שותף בכיר מאוד בכל המערכת הזאת, ואנחנו יודעים לאורך השנים לעשות עבודה גדולה ביחד. אני רוצה לציין פה בצורה ייחודית שביולי, בשנה שעברה, נקבעה תוכנית אסטרטגית, למעשה מכיתה י"א ועד כיתה י"ב, בחתכים ובפילוחים של שנה-שנה, סוג הפעילות, פעילות המניעה, פעילות החינוך. התוכנית אושרה על-ידי חברת הכנסת, פרופסור יולי תמיר, כשרת החינוך הקודמת, ואני מאוד אשמח, כמובן שוב, כמסר מהוועדה, שכולנו נאמץ את התוכנית הזאת. מטבע הדברים גם היא מעוטת משאבים, אז אנחנו לא מצליחים ליישם את כולה, אבל מבחינת התוכנית היא תוכנית ראויה. שוב, זאת פריצת דרך יפה מאוד קדימה.


דיברנו על העוגנים הייחודיים שלנו. כמובן, הנושא של הקהילה, של הפעילות בקהילה, יחד עם הרשויות, יחד עם המשרדים האחרים.


הנושא של הסברה, כאשר ההסברה בעיקר ממוקדת מניעה, אנחנו ממקדים אותה בעיקר בנושא של נוער. הבחנו שגילאי 12 עד 18 זה גיל בעייתי מאוד מבחינה זו, ואנחנו יודעים שבמה שנצליח לעשות מגיל 12 עד 18, מנענו עוד אזרח צרכן סמים במדינת ישראל ברמה כזאת או אחרת, וכאן חייבים להתמקד.


יש לנו אגף מחקר גדול ורציני, שהוא ניזון מהרבה מאוד מחקרים בחוץ-לארץ, וכמובן מחקרים על החברה הישראלית בפילוחים. אנחנו יודעים לאבחן, בשברי אחוזים, איפה הבעיה מבחינת מיקום גיאוגרפי ומבחינת מקומות מוצא. הדברים האלה מאוד-מאוד חשובים, משום שאנחנו גם רוצים לעשות את העבודה שלנו בצורה איכותית מאוד וגם רוצים להגיע לאותם מקומות שהם בעייתיים.


פעילות נוספת חשובה מאין כמוה זה נושא החקיקה. אנחנו מנסים לקדם הרבה מאוד נושאים של חקיקה. כרגע על הפרק אלה חוקים בנושא המלחמה באלכוהול. גם כאן, לעניין הזה, אתה למעשה הצטרפת בשבוע שעבר, דיברנו על יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת דוד רותם, שאליו נלך, ואנחנו רוצים לקדם את הדברים, כמובן יחד אתו.


ברשותכם, מספר נתונים על מה אנחנו מדברים. קודם כול, המכס עושה עבודתו נאמנה.

התייחסת לקבוצת מיקוד של גילאים 12 עד 18, אני מציע שתקפוץ עוד מדרגה מ-18 עד 25, גם חיילים, גם סטודנטים.

אמת. בקרב החיילים אנחנו יודעים שאצלם שיעור המשתמשים יורד ב-1% בלבד, אם שם 11%, כאן 10%, כאשר שני שלישים מתוכם התנסו בעבר, אבל שליש התחיל בתוך הצבא. מה אני למד מזה? הצבא יודע לאכוף את מרותו, אבל הנושא של נגע הסמים מאוד בעייתי. למרות שהרמטכ"ל אישית מוביל, יחד עם ראש אכ"א ויחד עם הרבה מאוד מפקדים אחרים, את המלחמה בסמים, אנחנו יודעים שיש קושי אדיר, וסמים נמצאים בצבא, חיילים מעשנים סמים, כולל ביחידות המבצעיות. הצבא מנהל מלחמה טוטלית, באלכוהול ודאי וודאי. אין כניסת אלכוהול בצבא, אלא באישורים מאוד מיוחדים, לאירועים מאוד ספציפיים, מועטים. אנחנו יודעים שהמלחמה הזאת קשה מאוד, יש סמים בצבא ויש אלכוהול בצבא, ובכמויות ניכרות. זה לא שונה הרבה מבני הנוער.


לגבי הסטודנטים, הבעיה עוד הרבה יותר גדולה. אנחנו יודעים מהמחקרים שלנו שכ-30% לפחות, ויכול להיות אפילו יותר, משתמשים בסמים.

משתמשים, או השתמשו?

משתמשים בעת הלימודים שלהם באוניברסיטה. כ-30% משתמשים בסמים. זה, כמובן, משפיע הן על המערכות הלימודיות שלהם והן על המערכות החברתיות, אני לא רוצה להגיע מעבר לעניין הזה. בהחלט, סטודנטים משתמשים בסמים.


דיבר ידידי, זאב ציגלברג, על הנושא של התפיסות. הבעיה קיימת. סמים מגיעים מכל מקום: באוויר, בים, ביבשה, על גמל, במטוס, באונייה, ברכב – אין כמעט דרך שבה לא מוברחים סמים. זה קטן, זה נגיש. אין למכס אמצעים למנוע את הכניסה של אותם סמים למדינת ישראל. אנחנו יודעים, על-פי נתוני המשטרה, שמדובר ב-8%-7% של תפיסות. השאר, לצערי, מגיע בסופו של דבר לצרכנים. וכאן אנחנו מדברים על כמויות של 4 עד 5 טון הרואין בשנה, אנחנו מדברים על 3 עד 4 טון קוקאין בשנה, אנחנו מדברים על 80 עד 100 טון חשיש בשנה, וכ-20 מיליון כדורי אקסטזי. למעלה מ-90%, לצערי, מגיעים לאן שאנחנו לא רוצים שזה יגיע, ושם יש לנו, כמובן, מלחמה נוספת.

מה המחזור הכספי?

7 מיליארד שקלים בשנה מתגלגלים סביב העניין הזה. ולכן הדגיש זאב ציגלברג שבסוף מדובר בכסף. זה מה שמניע את כל המערכת הענקית הזאת, והיא מערכת בין-לאומית.


אנחנו במצב של יציבות יחסית, לפעמים יש יותר הצלחות, לפעמים פחות, אבל פחות או יותר מבחינה סטטיסטית אנחנו מיוצבים. בעולם המערבי אנחנו במקום באמצע. השיטות הן שיטות בין-לאומיות, כל העולם מנסה להילחם בעניין הזה, כולל "הצדיקים" מאפגניסטן, לפחות בהצהרות, מקולומביה ומאירן. אגב, בוועידת האו"ם האחרונה שהייתי בה, במארס, השכנים שלי היו אירן, כי זה Islamic Republic of Iran, אז IS זה ישראל והם. מובן, שכאשר הם ראו מי יושב לידם הם טרחו לעבור.

שמו את איטליה ביניכם.

בדיוק. חמישה נציגים איטלקים התיישבו לידי במקומם. זה היה אירוע יפה. אני דווקא הייתי שמח לשמוע קצת על המלחמה הגדולה שלהם, אבל כל "הצדיקים" הגדולים האלה מספרים על כך, למרות שאנחנו יודעים שהם ניזונים ב-100% מכספי הסמים, חלק מהמדינות האלה, כמו קולומביה ואפגניסטן, אבל לפחות בהצהרות שלהם באו"ם הם המובילים במלחמה בסמים.


עוד מספר נתונים. אנחנו יודעים שכ-320,000 משתמשים בסמים במדינת ישראל, מתוכם כ-58,000 בני נוער, אותם גילאי 12 עד 18, שזה מהווה כ-10% מבני הנוער פחות או יותר. יש עוד כ-20,000 שמשתמשים בנדיפים: גז פריאון של המזגנים, ספריי, טיפקס, אדי דלק, דבק מגע וכן הלאה. היו כבר כמה מקרי מוות, זה מגיע לתקשורת מדי פעם, במיוחד של אלה שצרכו גז מזגנים ונפלו אחר כך מהגגות כאשר הם התמסטלו. גם בעניין הזה ההסברה והחינוך פועלים, אבל המלחמה לא פשוטה.


יש בישראל בין 12,000 ל-15,000 נרקומנים, שהם צרכני סמים כבדים, מתוכם כ-50% מטופלים על-ידי המדינה, כלומר, הם מטופלים במסגרות יותר סגורות, יותר פתוחות, זה יכול להיו מרכז יום או קהילה טיפולית. אנחנו יודעים כמובן לזהות מי הם, ואנחנו משתדלים כמובן למנוע- - -

אלה נתונים של אנשים שרשומים אצלכם?

מהרשויות המקומיות אנחנו יודעים מי הם.

אין הערכה שמעבר לזה יש עוד?

אנחנו מצליבים כל הזמן מבחינה מחקרית, מבחינה סטטיסטית. אנחנו עושים הרבה מאוד הצלבות מידע כדי לוודא שהמספרים אכן נכונים. זה, כמובן, משתנה.

אתה מבדיל בין נרקומנים לבין משתמשים?

כן, חד-משמעית. אלה שני עולמות שונים לחלוטין. הנרקומן זה איש שצורך טיפול יומיומי, קבוע, שוטף. המשתמש, לצערי, זה יכול להיות גם אותו אחד שבערב שבת יושב עם החברים שלו ומגלגל את הג'וינט. זה אדם שונה לחלוטין. אני צריך להילחם גם בזה וגם בזה, זה ברור, אבל אלה שני סוגי טיפול שונים.

באשר להבחנה הזאת, אני אתייחס אחר כך בחלק שלי של משרד הבריאות.

שאלת גם על נושא טיפול בכפייה. טיפול בכפייה, גם כאן ודאי משרד הבריאות ומשרד הרווחה ירצו לדבר. אין טיפול בכפייה במדינת ישראל. אם אתה שואל את דעתנו כדעת הרשות זאת טעות. אנחנו חושבים, כמו שיש טיפול פסיכיאטרי בכפייה, יש צורך גם במקרה הזה. האיש גורם נזק לסביבתו כאשר הוא משתמש בסמים, זה יכול להיות פורץ, זה יכול להיות אלים. בכלל, סמים ואלכוהול אלה מחוללי אלימות מספר אחת בכל מקום. גם כאן, למרות שזה כבר בשלב די מתקדם של טיפול, טיפול בכפייה הוא דבר נכון במקרים האלה. יש מצבים שבהם האיש גורם נזק למשפחה, למקום העבודה, למערכת הלימודית, למערכת התעסוקה שלו. יש טעם רב בהזזתו למקום שבו אנחנו יכולים לתת לו את הטיפול.

זה הטעם שלשמו אתה יכול לדגול בכפייה. לא הנזק שהוא יכול לגרום לאחר, הנזק שהוא גורם לעצמו.

נכון. נרקומנים לא מאריכים חיים, לא מצליחים לעבור את גיל ה-40. חלקם הגדול בגיל 40 למעשה נפטרים, והרי אנחנו רוצים להאריך את חייו עד כמה שניתן באיכויות יותר סבירות. תוחלת החיים במדינת ישראל, אתמול התבשרנו, הגברים – גיל 79, הנשים – גיל 80 פלוס. גם כאן יש להן איזה עדיפות . אין שום סיבה שנמצא נרקומן מת בגיל 40.

ברוסיה ההפרש בתוחלת החיים בין נשים לגברים מדהים – 13 שנה.

לטובת מי?

לטובת הנשים כמובן.

שאלת גם על שיתוף הפעולה האזורי. לנו יש שיתוף פעולה מצוין עם הרשות הפלסטינית משתי סיבות: אל"ף, אנחנו רוצים שהם יבצעו אצלם תהליכי מניעה שחשובים לנו, כי למדינת ישראל חשוב למנוע גם את אותם אלה שמסתובבים ומגיעים אלינו וגם את הנושא של מעבר הסמים. על כן אנחנו גם מכשירים את האנשים שלהם, גם אנשי משטרה וגם אנשי רפואה ברשות הפלסטינית ובירדן, משום שאנחנו רואים כאן שותפות. אין גבולות בעניין הזה, סמים עוברים, אנשים עוברים, ואנחנו יודעים שכל אחד כזה גורם נזק רב.


מילה אחת על העולים שגם זה חשוב. שאלת על הפילוח. עולי חבר העמים, ברית-המועצות לשעבר, משתמשים פי שלושה מילידי הארץ בסמים, ואחוז השימוש באלכוהול מגיע בין 85% ל-90%. אנחנו מדברים בעיקר על בני הנוער, הכמויות פנטסטיות. לטובת העניין הזה מועסק היום מערך גדול מאוד, כמובן, עם כל התכנים וכל המדיניות. הרשות למלחמה בסמים מעסיקה כ-19 רכזים רוסים, עולי חבר העמים, שמרוכזים בקהילות שלהם, ותשעה רכזים שעובדים בקרב בני העדה האתיופית. גם שם הבעיה מאוד גדולה. זה גם בקהילות שלהם וגם בפנימיות. חלקם הרי שוהים בפנימיות כאלה ואחרות. הבעיה בקרב בני העדה האתיופית ובקרב עולי חבר העמים היא הרבה הרבה יותר גדולה מאשר בקרב ילידי הארץ. גם כאן צריך לתת את הדעת.


אלכוהול – אנחנו חייבים להתייחס לעניין זה, וגם כאן הייתי רוצה, בעזרת החברים, לנסות ולקדם מהלך. ב-2005 התקבלה החלטת ממשלה שאומרת שהרשות למלחמה בסמים הפכת להיות הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. לטובת העניין הזה נבנתה תוכנית היערכות לאומית, שהיתה אמורה להיות מגובה בהרבה מאוד תקציבים של 19.5 מיליוני שקלים בשנה, כאשר חלק הלך לטובת משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד המשפטים, משרד החינוך. מטעמים תקציביים היא לא התקדמה, וב-2008, עם כניסתי לתפקיד, חידשנו את המהלך הזה. בתוך חודשיים-שלושה אנחנו מבצעים עדכון של התוכנית של היערכות לאומית לאלכוהול. אנחנו יודעים על כ-500,000 משתמשי אלכוהול כבדים.

זה עדכון על העניין, כי אתה אומר שאין תקצוב.

על הנייר. כבר ציינתי בפתיחה שהיתה הרבה מאוד אהדה מהשר לביטחון פנים, הוא שמע את העניין ואמר: חברים, כמה חודשים אתם צריכים? דיברנו על שלושה-ארבעה חודשים, עדכון אמיתי לשנת 2009, 2010, 2011. אנחנו הולכים לשר לביטחון פנים, אנחנו נעלה את זה, ברשותך, גם ב-29 בחודש במפגש אתו, נציג לבפניו את הדברים. אי אפשר כבר להתעלם מהמצב הזה, גם בהיבט הטיפולי, משום שאנחנו יודעים שבין 5% ל-10% מהתחלואה והתמותה במדינת ישראל קשורים קשר ישיר לשימוש באלכוהול. העלויות של משרד הבריאות – בתי החולים, המרפאות - כאשר הם נזקקים לטפל בעניין הזה, הן פנטסטיות, זה מאות מיליוני שקלים בשנה. אנחנו סבורים שבעזרת חשיבה נכונה, תכנון נכון ופעילות נכונה, אפשר יהיה להקטין את מספר המשתמשים.


צריך להסביר לאנשים, שלאלכוהול יש הרבה מאוד יתרונות בשמחות, באירועים, אין לנו שום התנגדות, כמובן, לשתייה מושכלת, וזה גם חלק מהתרבות, אבל אין סיבה שנערים, נערות, יסתובבו בגן הציבורי ב-03:00 לפנות בוקר, יעלו על מכוניות, יפרצו לבתים לצורך השגת האלכוהול, הרי האלכוהול נמכר חופשי בכל סופרמרקט, בכל פיצוצייה.


יש, אגב, רשויות מקומיות, ועל כך אני ארחיב את הדיבור בהמשך, שהחליטו להילחם בעניין הזה. זה קורה במודיעין שאחרי עשר בלילה אין יותר מכירת אלכוהול. בהרצליה, יעל גרמן מוליכה את העניין הזה. אני יודע שבתל-אביב יש כוונה, פרט לאזורים מסוימים, כלומר בפאב, בבר ימכרו ב-24:00 וב-01:00 בלילה, אבל אין שום סיבה שברחוב, במכירה חופשית, הדברים האלה יימכרו לכל דורש.


אנחנו עוסקים בהרבה מאוד פרויקטים עכשוויים, די אם נזכיר כרגע את "רוח מדבר", אותו פרויקט שמוקם בדרום, ובתוך מספר חודשים אמור לצאת לדרך. המרחב שבין אשדוד לבין אילת, למעשה כל הדרום, היה מופקר, מבחינה זאת שלא היתה שם קהילה טיפולית. נכון לאתמול היתה אצלי ישיבת היערכות. בנובמבר אנחנו רוצים לפתוח את המקום, לשם שינוי הקבלן עומד בתוכניות.

איפה?

הוא ממוקם ברמת נגב, במבט אחד לכיוון שדה בוקר. היה תיאור ביום שישי בתקשורת. זה מקום יוצא מן הכלל, מיועד גם לנוער וגם למבוגרים, על-פי תמהיל שיקבע משרד הרווחה בסופו של דבר. הכוונה שלנושב-2010 הוא יעבוד מלא.


פרויקט שני מאוד מעניין, שבעוד מספר שבועות נחנוך, זה בתל-אביב. שם יצרנו פרויקט מאוד חדשני, טיפול גם במתדון כתחליף סם, גם בסובוטקס כתחליף סם, גם מועדון חברתי לעניין. החזון שלנו זה גם להגיע לשיקום תעסוקתי במקום הזה. הפרויקט הזה אמור להיות דגם לכל הרשויות במדינת ישראל. לא צריך להיבהל מהמילה מסומם, לא צריך להיבהל מהמילה של תחליף סם. יכול לבוא האיש בבוקר, לקבל את המנה שלו, או לשהות שם במועדון חברתי, ולמקום הזה כבר עכשיו מגיעים מאות אנשים כל יום, הוא החליף מקום אחר ביפו, שהיה מבייש, מקום לתחנת חלוקת מתדון. אנחנו רוצים שכל ראשי הרשויות יעשו את זה. אגב, עיריית תל-אביב, גם היא, כמובן, שותפה לעניין הזה, דיברנו על הסינרגיה.


בנושא החקיקה אנחנו מובילים היום חקיקה כנגד מכירת אלכוהול בתחנות דלק, במתחמים מוגדרים ייעודיים, הן ב"ליקר סטורס" או בסופרים; איסור החל מהשעה 22:00-21:00 בלילה; שתייה ונהיגה, אם אפשר להוריד לאפס, לא כמות של 0.05% כפי שמתיר החוק, אלא שתית, אל תעלה על ההגה, אתה מהווה סכנה. כל המחקרים שלנו מראים ש-30%-25% מהתאונות, אפילו מעבר לזה, נגרמות כתוצאה מאלכוהול.


מה הייתי מבקש מהוועדה? חשוב מאוד שראשי הרשויות יהיו כולם שותפים למאבק, כולם, כי בסוף הפעילות נמצאת אצלם בקהילה.

ראשי רשויות, או מחלקות רווחה ברשויות?

כשראש הרשות יגיד שהוא נלחם והוא נותן את היד למאמץ, הוא יגייס את ראש הרווחה שלו.

זה הנושא של הישיבה הבאה שלנו.

אגב, אמרנו לשר לביטחון פנים בפגישה, שאת המשטרות העירוניות, ולא משנה כרגע כיצד זה ייעשה, אנחנו מאוד רוצים לחבר אלינו. יש לנו הרבה מאוד מה לעשות.


החילוט – חילוט סמים נעשה היום על-ידינו, אבל זה בסכומים יחסית מאוד קטנים. דיבר כבר ידידי זאב ציגלברג שחילוט הלבנת הון הוא בסכומים פנטסטיים, בסכומים של עשרות מיליונים. חלק גדול מחילוט הלבנת הון חייב להיות אצלנו. לא זכינו עד היום לאוזן קשבת במשרד המשפטים, אנחנו מבקשים גם מכבודו וגם נבקש מהשר לביטחון פנים שחלק מחילוט הלבנת הון יופנה לטובת המלחמה בסמים.

איך זה אמור להתבצע על-פי חוק?

משרד המשפטים היום מקבל את הסכומים אליו.

זאת תקנה ממשלתית?

על-פי חוק איסור הלבנת הון יש קרן חילוט.

מי מנהל אותה?

האפוטרופוס הכללי. הקרן נמצאת במשרד המשפטים, וכל החילוטים שמשטרת ישראל עושה, או שאנחנו או נכסי נפקדים, ודברים מהסוג הזה, זה הולך לאפוטרופוס הכללי. למעשה, זה מועתק מארצות-הברית. הרעיון הוא, שהכסף שמחולט מעבריינים ישמש לפעולות אכיפה.

באותו עניין?

רק באותו עניין, כלומר, זה צבוע הלבנת הון.


מה שיאיר גלר מדבר עליו, זה שחלק מהכספים שנמצאים בקרן החילוט, שלא צבועים הלבנת הון, כלומר, זה סמים ודברים אחרים, את החלק הזה יאיר גלר מבקש לקבל.

השאלה היתה, האם זה מסודר בחקיקה או בתקנות.

חוק.

למשל, אנחנו רוצים לאפשר יותר משאבים לרשות או למלחמה בסמים או לחינוך, איך זה עובד?

על-פי החוק אי אפשר.

צריך לשנות את החוק.

יש תיקוני חקיקה בדרך, של חוק איסור הלבנת הון.

האפוטרופוס הכללי תומך בנו. נפגשתי עם האפוטרופוס הכללי, שהוא יושב-ראש מועצת החילוט להלבנת הון, הוא תמך בי, אבל הוא אומר שההחלטה נמצאת במשרד המשפטים, ומנכ"ל משרד המשפטים, משה שילה, לא תמך בעניין הזה מכל מיני טעמים, אבל בהחלט יש היגיון רב מדוע הנושא הזה שייך אלינו.


התקציב הוא 35 מיליוני שקלים בשנה. אנחנו מבקשים שהוא יהיה ממוסד ומסודר, לא מפולח מכל מיני מקורות, שיהיה בבסיס התקציב. אנחנו, כמובן, נשמח לעשות, יש לנו תוכניות רבות.

הגענו ל-26, התחלנו עם 11.

אנחנו כמובן רוצים שהכול יהיה בבסיס. אגב, גם כאן השר לביטחון פנים נתן לו את מילתו, שהוא מאוד רוצה שבסיס התקציב יהיה בכל שנה 35 מיליוני שקלים.

עשית פילוח של קהילות וציבורים, אני מבקש פילוח של סוגי הסמים, מידת הטיפול בהם. למשל, אם יש פערים בין הטיפול בהרואין לטיפול בקוקאין.

הטיפול שונה כמובן.

הרושם שלי, בעין בלתי מזוינת, שזה הרואין וחשיש, והשאר זה פחות.

קודם כול, אין סמים קלים וסמים קשים. סם זה סם, זה סם. אנחנו מטפלים בכולם.

אני לא אומר את זה מניסיון אישי...

מטבע הדברים ההרואין ודומיו, אין ספק שברמת ההתמכרות גורמים להרבה יותר נזק, ואנחנו רואים אותם אצלנו בסופו של דבר כנרקומנים, למרות שאפשר בקלות רבה להתמכר גם לחשיש וגם למריחואנה, והטיפול בהם כמובן מסובך מאוד.


אגב, ההתמכרות לאלכוהול הרבה יותר מסובכת מאשר התמכרות לסמים. קשה מאוד לגמול מאלכוהול. הרבה יותר קשה לגמול מאלכוהול מאשר מסמים. הגמילה הפיזית מסמים היא יחסית זמן קצר של מספר שבועות, לאחר מכן יש הגמילה הפסיכו-סוציאלית, שהיא נמשכת חודשים ארוכים, אבל הגמילה הפיזית מסמים יחסית קצרה, כ-21 יום. באלכוהול היא הרבה יותר מסובכת, והמדינה כמעט ולא עוסקת בזה.

על-פי מה שאתה אומר, העמדה שלכם ללגליזציה של סמים היא ברורה.

חד משמעית.

נמצאים כאן אילן שמש, ממינהל חברה ונוער, מהיחידה לקידום נוער, והדס פילצר ואני מהשירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך. אנחנו הממונות על כל הנושא במערכת. קודם כול, אני רוצה להצטרף לברכות. אני גם שמחה להתכנסות מחדש, כבר התגעגענו לישיבה הזאת ביחד.


אני כבר מצטרפת לעניין הזה של האלכוהול, לשים יותר תשומת לב לאלכוהול, יותר פעולות ויותר התייחסות לנושא הזה, במיוחד באותה אוכלוסייה שאנחנו אחראים עלייה, משם זה מתחיל.


אני רוצה להתחיל בקצת נתונים על מה קורה בקרב ילדים ובני נוער. הנתונים שלנו הם גם מדוח שר הבריאות, גם מהמחקרים של הרשות למלחמה בסמים וגם ממחקרים שמשרד החינוך ומשרד הבריאות שותפים להם, של ד"ר יוסי הראל, שעושה כל שנתיים בדיקה של התנהגויות סיכון ורווחה נפשית של ילדים ובני נוער.


כשאנחנו מסתכלים על הנתונים, למעשה, בנושא של שימוש בסמים לא חוקיים אנחנו שומרים על איזה יציבות כבר מספר שנים. יחסית לעולם אנחנו במצב לא רע. כאן חשוב תמיד לראות את המקום שלנו לעומת כל מיני תופעות אחרות בעולם, במיוחד כשמדברים על ההישגים הלימודיים של ילדי ישראל מול העולם. דווקא בנושא של שימוש בסמים אנחנו לא במקום רע.


כשמסתכלים על הנושא של חומרים נדיפים, שבעיקר ילדים משתמשים בהם, מה שהזכיר קודם יאיר גלר, והנושא של אלכוהול, אחוזי השימוש לא כל כך נותנים תמונה. השתייה הבעייתית, שאני תכף אגע בה, בקרב ילדים, כבר אני יכולה להגיד, שמבחינת השתכרות מאלכוהול ישראל כמעט מובילה בעולם. אם מסתכלים על גילאי 11, גילאי כיתות ו', ישראל, בסקר הבין-לאומי, במקום שני בעולם. לעומת זאת, בגילאים היותר מבוגרים, העולם מקדים אותנו בהרבה ואנחנו בין האחרונים.


מדברים על זה שיש קשר בין שימוש בחומרים מסוכנים לבין התנהגויות סיכון אחרות - ילדים שמתחילים בגיל מוקדם לעשן סיגריות ולשתות אלכוהול, בגיל יותר מבוגר אחוז יותר גבוה מביניהם משתמש בסמים. אנחנו מדברים על תופעה שלא מתחילה מקצה הרצף, לא מתחילים להיות נרקומנים, מתחילים ממסיבות, משהו של חיים חברתיים של ילדים, וכאן מאוד-מאוד חשובה האווירה הציבורית, שחקיקה היא חלק חשוב מאוד בה, ומה הנורמה – האם אנחנו אומרים שלילדים אסור לגעת בחומרים האלה או שמקילים ראש ובסך הכול העמדות לא כל כך שוללות וחריפות כלפי השימוש בחומרים החוקיים. מתחילים בחומרים החוקיים ועוברים הלאה. החומרים החוקיים כשלעצמם מאוד מזיקים.


עוד דבר. אפשר היום בכל הנושא הזה ללמוד מהשינוי שקרה בנושא של עישון סיגריות, וגם עישון נרגילות בקרב ילדים, איך התגייסות גדולה מאוד הביאה לירידה גדולה מאוד בתופעה הזאת.


אני לא מתייחסת לשתיית אלכוהול כחלק מבילוי אלא לשתייה בעייתית. אפשר לראות, בעיקר באוכלוסייה היהודית, עלייה במשך השנים. אם אנחנו מסכלים על השנים מ-1994 ל-1996, על-פי הסקרים של ד"ר יוסי הראל, יש עלייה, ויש קפיצות במיוחד בשנים מסוימות. גם באוכלוסייה הערבית, בסך הכול, יש איזו עלייה, למרות שעל המוסלמים או מי שדתי- - -

הסקר הוא עד 2006?

הסקר האחרון נעשה ב-2006. למעשה, השנה גם הרשות למלחמה בסמים עושה סקר חדש וגם- - -

זה לא מביא בחשבון את מתקפת הנרגילות של השנתיים-שלוש השנים האחרונות.

זה כבר אחרי הירידה. העלייה הגדולה היתה ב-2004, וב-2006 היתה ירידה.


בכל אופן, אנחנו מדברים על שני אינדיקטורים לשתייה בעייתית עם דיווח על השתכרות ושתייה של חמש מנות לפחות בפעם אחת. שוב, אנחנו רואים את העלייה גם בקרב בנים וגם בקרב בנות.


אחד הממצאים המעניינים – ופה זו המחלקה של אילן שמש, ויש שיתוף פעולה בינינו – הוא הקשר בין התנהגויות סיכון לבין היעדרות מבית הספר. תראו ממצאים מאוד-מאוד מעניינים. אם לוקחים את הילדים לפי הדיווח שלהם, אם הם אומרים, אנחנו משתמשים בסלנג שלהם, לא "הברזתי" מאף שיעור, הברזתי פעם אחת, הברזתי פעמיים או יותר, תראו את ההבדל במעשנים, את ההבדל בין אלה שהבריזו פעמיים, ועדיין אנחנו לא מדברים ממש על ביקור לא סדיר בבית הספר, סך הכול איזו התחמקות קטנה, לעומת אלה שמבקרים באופן סדיר בבית הספר, איזה הבדל כשאנחנו אומרים מי המעשנים ביניהם.


אם אנחנו בודקים אותו דבר בנושא של השתכרות, אנחנו רואים אותה תמונה. בין אלה שמבקרים באופן סדיר בבית הספר יש אחוז נמוך בהרבה של דיווח על השתכרות בזמן בילוי. בואו נזכור, שהשתכרות, בדרך כלל לא נעשית בתוך בית ספר. נכון שלפעמים זה יכול להיות בטיולים, אבל בדרך כלל אנחנו מדברים על התנהגות שהיא מחוץ לביתה ספר. אפשר לראות את ההשוואה לעולם, הטבלה שהבאתי אומנם מ-2002, יש לי גם טבלה של 2006, וזאת אותה תמונה.


הרבה פעמים, כשמדברים על סמים – הסתכלתי פה, גלעד נתן, על מה שהכנת, הנושא של החינוך לא מופיע פה – מדברים על קצה הרצף, בשעה שאנחנו גם שותפים, הרבה פעמים, ברמת ההצהרה לפחות. אנחנו אומרים שההשקעה בחינוך, במניעה ובאיתור מוקדם של ילדים עם כל מיני סוגים של מצוקות בגיל יותר צעיר, תביא להפחתה של מספר האזרחים שמערכות הבריאות והרווחה יצטרכו אחר כך לטפל בהם. בכל זאת, עדיין, לדעתי, זה לא בא לידי ביטוי בפועל. אומנם עכשיו השר והמנכ"ל החדשים שלנו שמו בין היעדים הפחתה של 10% בשימוש בסמים בקרב תלמידים, עדיין, כמובן, זה לא עומד מול ההקצאה תקציבית. אני מקווה שכן יתמכו בנו בכל הפעולות שאנחנו עושים, שעוד מעט אני אסקור.


כוח-האדם שעומד לרשותנו, ברובו לא עוסק אך ורק בנושא הזה, אלא עוסק בנושאים נוספים. יש לנו מפקחים שהם רפרנטים מחוזיים, יש לנו מדריכים מחוזיים שבדרך כלל הם עובדים יום אחד בשבוע בהדרכה של בתי ספר, ויש לנו בבתי הספר העל-יסודיים מישהו מצוות הייעוץ שהוא אחראי על התוכנית הבית ספרית. בגילאים היותר צעירים אנחנו עובדים בעיקר בתוכניות "כישורי חיים" באמצעות היועצות של בתי הספר.


הזכיר יאיר גלר הרבה מהדברים שאנחנו עושים. אני רוצה באופן מיוחד לציין את התוכנית האסטרטגית המשותפת, שאנחנו פועלים על-פיה. השקענו השנה הרבה מאוד בהדרכה של בתי ספר, גם יסודיים וגם חטיבות ביניים. שוב, כדי להקדים ולחזק את העבודה בגילאים האלה. בעקבות מחקר גדול שנעשה, שינינו את שיטת העבודה, אנחנו יותר עובדים על שיחה עם הילדים על מצבי חיים, אותה תוכנית של "כישורי חיים", ולא רק החלק של ידע בנושא של סמים ואלכוהול, וגם סיגריות. יש חלק של ליווי ונוכחות של מחנכים בהתמודדות עם כל מיני דברים שילדים בגילאים השונים מתמודדים אתם, וזה בהתאם לתוכנית האסטרטגית.


הרשות למלחמה בסמים בנתה מיזם מאוד מיוחד, ברמה בין-לאומית, "מכורים לחיים". הכנסנו את זה כחלק מתוכנית החובה של תלמידי כיתות ט', במגמה שלאט-לאט כל תלמידי כיתות ט', כחלק מהעבודה שלהם בכישורי חיים יחוו גם את החוויה הזאת, שזו איזו צורה יותר חווייתית של למידה.


אנחנו הרבה מאוד מכשירים תלמידים כמנהיגים או כשומרי סף, בכך שאנחנו לוקחים קבוצות של תלמידים, נותנים להם קצת יותר מאשר לאחרים, עובדים אתם קצת יותר על האחריות שלהם כלפי החברים שלהם, כי בדרך כלל, מי שנמצא שם בזמן שמתרחשים האירועים, אלה החברים ולא המבוגרים.


אני רוצה לציין שני דברים שכרגע אנחנו משקיעים בהם מאמץ. האחד, זה תוכנית אופ"י, היא הוזכרה כאן, אני תכף אפרט אותה יותר, שהיא חוץ מהחינוך וההסברה לכלל התלמידים, איתור של תלמידים מחטיבת הביניים שכבר התחילו לעשן, שכבר שותים, ועבודה יותר ממוקדת אתם. במקביל, לפני שלושה שבועות התחלנו להפעיל מערכת ממוחשבת של דיווח מבתי הספר על אירועי סמים ואלכוהול, מתוך רצון שתהיה לנו יותר בקרה על מה שקורה, וגם לתת יותר סיוע לבתי הספר בהתמודדות. אנחנו לא אוספים רק את זה, אלא אוספים את כל האירועים החריגים, ואמרתי שבעינינו התנהגויות הסיכון הולכות יחד.


לגבי תוכנית אופ"י, שזו תוכנית שאנחנו משקיעים בה הרבה, אנחנו מכשירים יועצים של בתי הספר העל-יסודיים, שינחו קבוצות כאלה במשך 12-10 מפגשים מחוץ לכיתה, בעיקר של אותם ילדים שזקוקים לעזרה נוספת. אנחנו מעודדים את בתי הספר להתמודד עם הנושא, כי הרבה פעמים קל להגיד שזאת בעיה של ההורים, שההורים יתמודדו עם זה, או בקהילה או עם אנשי המקצוע.


סקר שעשינו בשנה שעברה, ואנחנו ממשיכים לעשות בכל שנה, לגבי שביעות הרצון של מנהלי בתי הספר. שוב, מתוך רצון לגייס אותם. כפי שנאמר קודם לגבי ראשי הרשויות, כך זה לגבי מנהלי בתי הספר, הם צריכים להיות מעורבים בעניין, לבדוק מה הם צריכים מאיתנו, כיחידה שנותנת שירות לבתי הספר, הדרכה לבתי הספר, ולגבי דרך העבודה.


אחרון-אחרון זה שיתוף הפעולה. אני חייבת לומר שהרשות למלחמה בסמים היא באמת זאת שמאפשרת לנו, לכל מי שיושב פה מסביב לשולחן, לעבוד ביחד, לבנות פרויקטים משותפים, לתכנן ביחד. פתחת ואמרת: ליצור תפיסה מערכתית משותפת. נראה לי שזו הדרך, להחליט על מדיניות משותפת בכוחות משותפים.


אני רוצה לומר עוד דבר לגבי החקיקה, שוב לגבי ילדים. בפיצוציות, לא רק שמוכרים לילדים, יש שם גם מנות קטנות. לא חייבים לקנות בקבוק גדול, יש מין גביעים, שזה משהו, שלדעתי לא יצרני או יבואני האלכוהול יוצרים, אלא אלה יוזמות מקומיות. יותר מאשר עניין השעות, האכיפה של אי מכירה של אלכוהול לקטינים, ובכלל איסור של מנות קטנות, כי בשביל מה צריך מנות קטנות – זה בסדר כשמגישים בפאב או בבר, אבל כשמוכרים בפיצוייה ברחוב, ברור מי קהל היעד, ברור שאלה הילדים, והם קונים את זה, זה זול וזמין, וזה תורם, לצערי, אחר כך להרחבת התופעה שיש פה הרבה חברים שיסקרו אותה, מה קורה אחרי.

בשבוע שעבר התפרסמו ממצאים של סקר שנעשה על ידי הרשות ומכללת לווינסקי. שאלו את התלמידים, כשהם נתקלים בעניין של סמים, למי הם פונים. בראש, אלה שהם פונים אליהם, זה חברים, אחר כך הורים, ובמרחק ניכר היועץ החינוכי בבתי הספר או מורה, שזה 15% לעומת 45% ו-50% לחברים. זה אמור להדליק נורה אדומה לגבי מערכת החינוך.

יש פה פרשנויות שונות לגבי הנתונים. אני חושבת שצריך להסתכל באמצעים האלה, זה ההישג, על הפנייה להורים. זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים שילדים, כשהם מרגישים שיש להם איזו בעיה של סמים או אלכוהול, לא יפנו ליועצת, אלא יפנו להורים. הנתונים ש-60% פונים להורים, זה נתון יוצא דופן, למי שמכיר את הגיל. זה אומר שגם מבחינת עבודה עם ההורים, מודעות של ההורים וגם עבודה עם הילדים, נעשתה פה עבודה טובה. קודם כול צריך להביא את זה בחשבון.


המסר שלנו לילדים, שהיועצת של בית הספר היא לא קופת חולים, זאת אומרת, שדופקים אצלה על הדלת ובאים עם בעיה. עיקר העבודה של היועצת בבית הספר היא הדרכת ההורים איך לשוחח עם ילדים. נכון שיש קושי למורים, ובכלל למבוגרים, לשוחח עם ילדים על הנושאים האלה. תחשבו שעישון ואלכוהול אלה לא נושאים לשתף בהם את המבוגרים. מה שאנחנו כן מחזקים, מכיוון שאנחנו יודעים שילדים יותר פונים לילדים. אנחנו עושים הרבה מאוד עבודה עם ילדים, זה מה שהזכרתי קודם. אנחנו לוקחים קבוצות מנהיגות של הילדים, אנחנו מלמדים אותם יותר, אנחנו מחזקים את המודעות שלהם, את האחריות שלהם כלפי עצמם וכלפי החברים, כדי שכאשר הילדים, או שיזהו או שיפנו אליהם, הם יהיו אחראים להדריך את החברים שלהם, בצורה טובה, מה לעשות.


ילדים בכלל לא פונים בנושאים של מצוקות, הרבה פעמים הם מעדיפים, למשל, לפנות לאיש מקצוע מחוץ לבית הספר, לכן אל-סם זה גורם מאוד משמעותי מבחינה זו, או הקו החם של הרשות, כי הרבה פעמים ילדים מעדיפים לפנות באופן אנונימי.


זו אולי הזדמנות בשבילי לספר על עוד משהו חדש שאנחנו ממש השבוע עושים. הכנסנו באתר של משרד החינוך לתלמידים, בפורטל תלמידים, שאלון באינטרנט לאבחון עצמי – אני שותה, האם יש לי בעיה? כדי שתלמידים יוכלו לבדוק את הרגלי השתייה של אלכוהול, ויוכלו לפנות, על פי ההפניה שם, למישהו שיעזור להם. מובן שאנחנו ממליצים שיפנו להורים, שיפנו למורים, שיפנו למישהו שהם נותנים בו אמון.

האם, למשל, נתקלתם בתופעה ש"עיסוק יתר" בסוגיה הזאת בקרב התלמידים דווקא יוצרת מוטיבציה על-פי הכלל של הסקרנות, והאסור רצוי?

הטענה הזאת נשמעת מימים ימימה, בעבר שמענו אותה הרבה על הנושא של חינוך מיני למשל, שאם נעלה את הנושא, נגרה את הילדים. אילו היינו חיים במציאות שבה הילדים לא היו חשופים לכל התופעות, ולא היו רואים כל מיני סלבריטאים בטלוויזיה שמשתמשים בסמים ומקבלים הרבה מחיאות כפיים, אילו הילדים לא היו חשופים לזה במציאות – יכול להיות שהדיבור בבית הספר היה עלול להכניס להם מחשבות לראש, אבל אנחנו חיים במציאות שבסופרמרקט סוגי הבירות רק מתרבים מדי יום, מתרבות הפרסומות לאלכוהול והאנשים ששותים, והיום אלכוהול זה חלק מכל בילוי, וכמעט בכל טלנובלה מישהו מדליק שם וכן הלאה. הילדים חשופים לזה, ובית הספר, התפקיד שלו לתווך את זה ולדבר על זה.

האם יש פילוחים במערכת החינוך לגבי השימוש בסמים ובאלכוהול על-פי מצב סוציו-אקונומי, על-פי מערכות חינוך, למשל ממלכתי, דתי, ממלכתי-דתי?

לא שלנו, של הרשות למחמה בסמים ושל ד"ר יוסי הראל. באותם מחקרים שאנחנו מסתמכים עליהם יש פילוחים גם לגבי מצב סוציו-אקונומי. לצערי, אם כי אנחנו אומרים שיש בכל מקום, עדיין במצב סוציו-אקונומי יותר נמוך יש יותר שימוש בסמים, אצל עולים חדשים, כמו ששמענו, יש יותר שימוש, גם בבתי ספר שקולטים תלמידים שיש להם בעיות לימודיות יש יותר שימוש. בכלל, בעיות לימודיות הולכות עם שימוש בסמים. יש לנו הנתונים, וכל הזמן אנחנו עוקבים אחריהם וגם פועלים על פיהם, וחשוב לנו שבית הספר יפעל על-פי המציאות שקיימת בו.

ראשית, אני מצטרף לברכותיהם של חברי הקודמים להצלחה לך בתפקיד.


משרד הבריאות מטפל בנפגעי סמים ואלכוהול יחד עם משרד הרווחה ובתיאום עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. כל הצלחה תורמת למניעה של הידרדרות של הילדים בדור השני לסמים, כך שלא מדובר רק בטיפול בנפגעים, אלא גם בהצלה, ובהצלה של דור שני.


המידע המחקרי היום מצביע על כך שהתמכרות לסמים, אלכוהול או לחומרים פסיכו אקטיביים, שזה השם הכולל לכל חומר שמשנה מצב רוח או תודעה, הינה מחלה כרונית של המוח, כאשר בצילומי דימות, דוגמת M.R.I., אפשר לראות בבירור את ההבדלים בין מוח של מכור למוח של אדם לא מכור. השינויים האלה הם כרוניים, והנושא הזה מאוד חשוב להבנה של המחלה הזאת. מכאן, שגם אם התחלת השימוש בסמים או באלכוהול היתה בנסיבות חברתיות או בנסיבות כאלה או אחרות, הרי שלאחר שימוש מתמשך בחומר, הסיכון ליצירת תלות פיזיולוגית, עד כדי התמכרות, גובר. המשמעות של תלות פיזית בסם פירושה, שהאדם זקוק לסם מבחינה גופנית, סובל מאוד בהיעדר סם, ולכן כל האנרגיה שלו מופנית לפעולות שנועדו בעיקר להשגת הסם, ובעיקר כדי להפחית את הסבל מתסמיני הגמילה. כל דרך כשרה, הוא יגנוב, האישה תלך לזנות, הוא ישדוד, ירמה, ישקר לאימא שלו – יעשה כל דבר כדי להשיג את הסם. למעשה, הוא מאבד כל שליטה על החיים שלו, ומי שמנהל את החיים של המכור הוא הסם, לא הוא עצמו.


המערכת הרפואית והפסיכיאטרית מבחינה בין רמות שונות – זה קשור לדברים שיאיר גלר התחיל להזכיר קודם – של השפעות השימוש בסמים ובאלכוהול, בנפרד לכל קבוצת סמים, כאשר אפשר לדבר בצורה כללית על שימוש מזדמן, שימוש לרעה, והתמכרות. המצב הקיצוני של התמכרות, כאשר התמכרות גופנית מעין זו אופיינית למשתמשים הכבדים בחומרים נרקוטיים, ממשפחת האופיאטים, דוגמת ההרואין, ולשותי האלכוהול הכבדים, אשר הם סוגי המכורים שאנחנו מכירים אותם ומדברים עליהם יותר. התמכרות דומה קיימת גם לגבי חומרים נוספים כמו מרחיאונה, לא חושבים שאפשר להתמכר לחשיש ולמריחואנה, העובדה היא שכן אפשר להתמכר אליהם, לקוקאין, לתרופות חוקיות כגון בנזודיאזפינים ואחרים.


המכורים שאני מדבר עליהם בדרך כלל משתמשים במספר סוגי סמים, לא בסוג סם אחד.


בעיה רפואית אחרת, חוץ מאשר ההתמכרות עצמה, היא שעקב שימוש בסמים, ובעיקר עקב שימוש בסמים הזייתיים כגון מריחואנה, חשיש, אקסטזי, פטריות ועוד, נכנסים למצבים פסיכוטיים קיצוניים וישנו סיכון של התעוררות של מחלת נפש חריפה, דבר שיכול להוביל עד כדי סכנת חיים, דוגמת אותו אדם שלוקח סם, חושב שהוא ציפור, עף מראש הגשר ומתרסק לצוק למטה. מצבים אלה נכנסים תחת הקטגוריה של "תחלואה כפולה נפשית", זאת אומרת, קיום בו זמני ומקביל של שימוש בסמים, לא רק התמכרות, גם מחלת נפש שמתעוררת.


כדי להצליח בטיפול בכל המערכת הזאת יש חיוניות בטיפול משולב, טיפול ביו-פסיכו-סוציאלי, זאת אומרת, גם טיפול רפואי תרופתי, ובמסגרת התרופות יש תרופות שעוזרות לגמילה הפיזית, יש תרופות שעוזרות לסיפור של התמודדות עם הכמיהה, ותרופות פסיכיאטריות למי שנמצא בטראומה. רבים מהם נמצאים בטראומות כאלה או אחרות, חייבים להתמודד גם עם הפן הזה. בנוסף, נזקקים לטיפול פסיכולוגי. וחשוב לא פחות, בוודאי לטווח הארוך, הסיפור של הטיפול הסוציאלי והשיקומי ארוך הטווח. כך שרצף טיפול בין המערכות המטפלות של משרד הבריאות והמשך במסגרות של משרד הרווחה הוא קרדינלי כאן. במסגרת כזאת יש גם קשר עם שירות בתי הסוהר.


משרד הבריאות נותן מענה למצבי קיצון אלו. ובקצרה, השירותים: למכורים לאופיאטים – מכורים לאופיאטים היא אוכלוסיית הקצה, שגורמת מצד אחד לנזק עצום לעצמה ולסביבה שלה, ומצד שני היא האוכלוסייה הכי מודרת, ויש לו מעט סטיגמות כלפיה. הסיכונים הם גם בתחום של פשע וזנות וגם העברת מחלות זיהומיות וסיכון לבריאות הציבור. לגביהם יש שלושה מסלולי טיפול במדינת ישראל: מסלול הגמילה, הדטוקס, מסלול הטיפול התרופתי הממושך והמסלול השלישי הוא מסלול מזעור הנזק, ואני אפרט.


מסלול הגמילה, דטוקס – המטרה היא להביא את המכור למצב של אי שימוש מוחלט בכל סם או תרופה שהיא, ובמסגרת הזאת משרד הבריאות מפעיל בשלב הראשוני שבע מסגרות אשפוזיות, שנותנות מענה גם לנושא התחלואה הכפולה הנפשית. משך השהות הוא בין שבועיים לארבעה שבועות בממוצע לגמילה פיזית, ולאחריהם, ברוב המקרים, עובר המטופל להמשך טיפול במסגרות של משרד הרווחה, וזה בשל אופיה של המחלה. טיפול בגמילה פיזית לא מספק, חייבים טיפול המשך במסגרות של משרד הרווחה.


ההצלחה של הגמילה הפיזית עומדת על כ-85%, המשך הטיפול במסגרות הרווחה. עבור מי שמוצא את עצמו חוזר ונופל לאחר ניסיונות גמילה חוזרים ונשנים, לא מצליח להתמודד עם ההתמכרות לאופיאטים, מוצע המסלול השני, שזה המסלול של הטיפול התרופתי הממושך, והמשמעות היא הבאת המכור לאי שימוש מוחלט בכל סם או תרופה, למעט, וכאן הדגש, תרופות ייעודיות שתומכות באדם בהיעדר סם. התרופות שמשמשות בארץ הינן מתדון או בופרנורפין. בופרנורפין מוכרת גם בשם סופבטקס.


הרבה פעמים נוטים לקרוא לזה, כולל במסמך שיצא כאן, "תחליף סם". אנחנו עומדים בתוקף לא לקרוא לזה תחליף סם, אלא לדבר על תרופה ועל טיפול תרופתי ממושך, גם מטעמי סטיגמה וגם מטעם הכוונה והטיפול שנעשה שם.


במסגרת המרפאות המטפלות, ויש למעשה 15 בארץ שמטפלות במסגרת הזאת, נותנים מענה לקרוב ל-4,000 איש, שמקבלים את התרופה מדי יום, כששיעורי ההתמדה בטיפול הם קרוב ל-80%, ואני מדבר על אנשים שהיו מה שנקרא "קליינטים של שירות בתי הסוהר", וזה מצליח להוציא רבים ממעגל הפשע, וזה הכוח של זה.


למערכת הזאת יש לקונה משמעותית מאוד, וזה היעדר שירותי שיקום, למעט מסגרת אחת שקיימת בבאר-שבע.

עוד לפני השיקום, האם הנגישות קיימת לכל סוגי הטיפול?

התשובה היא כן, כאשר למקרה הזה, למסלול השני הזה, יכולים להתקבל רק אנשים אשר נכשלו בניסיונות גמילה קודמים שלהם.

יש לכם מסגרות מספיק כדי לקלוט?

התשובה היא לא, אין מסגרות מספיק. ארגון הבריאות העולמי מדבר בהערכה לגבי ישראל על צורך במקומות לכ-6,000 איש, אנחנו עומדים היום על כ-3,000 מקומות, מצליחים לעלות קצת מעבר לזה. התשובה היא, שזה לא מספיק.


על מנת לטייב את מערך הטיפול צריך להביא את המכורים לא רק למצב של תחזוקה, כמו שלמעשה בפועל קורה היום, אלא למצב של שיקום וחזרה לתפקוד נורמטיבי, נדרשים שירותי שיקום שכיום אין, אין תקציב ואין מסגרת.


המסלול השלישי לטיפול באופיאטים הוא לאלה שחיים ברחובות, לא רוצים טיפול, לא משתפים פעולה עם כל מסגרת – אנשים שנמצאים בתחנה המרכזית, ברחוב פין, ובמרכזי ערים שונות, ולגביהם מדובר על מסלול מזעור נזק, והעבודה נעשית על ידי עבודת רחוב. שוב, בייזום של הרשות למלחמה בסמים, מגיעים בעבודת רחוב לאותם מכורים באופן שהם לא נזקקים להיחשף, הם מקבלים הדרכה, מקבלים טיפול רפואי, אם צריך, או הכוונה לטיפול רפואי, החלפת מזרקים, שמאפשרת לנרקמון מזריק להשתמש במזרק נקי ולא במזרק נגוע, שמאפשר העברה של איידס, של צהבת B ו-C ומחלות זיהומיות אחרות.


דרך זה אפשר לעשות את ה- reaching out, ולמי שרוצה, אפשר במסלול מהיר להעביר אותו לטיפול גמילה או לטיפול החזקתי במתדון. זה לגבי המכורים לאופיאטים.

מעבר לכך, בריצה מבחינת פעילות, להם נעשית עוד טכנולוגיה חדשה שנקראת "גמילה מהירה בהרדמה". לאנשים שמסיבות מיוחדות מאוד לא מסוגלים לעבור גמילה פיזית, יש אפשרות לעבור את הגמילה בהרדמה מהירה, בפרק זמן של כ-24 שעות, ואז יש צורך בהמשך טיפול פסיכו-סוציאלי.


מעבר לכך, יש עוד פעילויות בתחום של אלכוהול, כאשר משרד הבריאות מעורב באשפוזית גמילה אחת ארצית ועוד אשפוזית משולבת עם סמים שקיימת בתמרה. מספר מיטות האשפוז לא מספק, אבל הוא נותן מענה ראשוני, כאשר המשך הטיפול חייב להיות במסגרות בקהילה.


מעבר לכך, עובדים בשיתוף פעולה מאוד יפה עם משרד הרווחה, ואנחנו נותנים ומממנים רופאי אלכוהול במסגרות של משרד הרווחה.


לקונות בתחום של אשפוזיות – אין אשפוזית נשים, ובמסגרת המיזם למאבק בזנות, שקיבל תקציב לא קטן, לא הוקצו משאבים לנושא של טיפול בנשים, וזה חבל. יש לנו פה רעיון לשיתוף פעולה מאוד יפה עם הרווחה לבניית אשפוזית ייעודית לסיפור הזה.

זה יותר מחבל. אם יורשה לי, נשים נאנסות במערכת שלנו, וכדאי לדעת את זה, כדאי לשים את זה על השולחן.

חשוב לדעת שנשים זקוקות לטיפול מיוחד, רצוי בנפרד. אנחנו שמים את זה על השולחן, אנחנו נערכים לכך ב-2010. המשך טיפול בתחום של התמכרויות, מאוד חשוב שימשיך להיעשות במסגרות רווחה ייעודיות לטיפול בהתמכרויות, ולאחר ייצוב יהיה המשך טיפול בהתאם.


מתוכננת הרחבה של מסגרת מתדון בראשון-לציון והרחבה בתל-אביב. יש לנו בקשה, בשנת 2010, להקים קהילה טיפולית לאנשים שנמצאים בטיפול תרופתי ממושך. אלה תוכניות על הנייר, שביקשנו. מה יאושר, אנחנו בסימן שאלה. נמתין לזה.


יש מחשבות על הכנסת טכנולוגיות תרופתיות, קרי, תרופות חדשות שיוכלו לעזור בהתמודדות עם ההתמכרויות עם המחלות השונות, לא ניכנס לפירוט שלהן.


נושא של תחלואה כפולה מקבל היום פוש משמעותי מאוד בכך שמניחים את הנושא הזה על סדר-היום במשרד הבריאות ובמערכת בריאות הנפש. שיעור המשתמשים בסמים בקרב בתי חולים פסיכיאטריים בארץ ובעולם עומד על 50%-40%, והדבר הזה משפיע אחד על השני – אי טיפול בו זמנית בשתי המחלות מפריע לטיפול באחד ובשני. לכן יש צורך בהתייחסות ייעודית נפרדת לטיפול בשתי המחלות בו זמנית. במסגרת הזאת יש כוונה להרחיב נושא של אשפוז יום, הקמת הוסטל, תחלואה כפולה והתייחסות מיוחדות לנוער, שגם שם יש בעיה גדולה של תחלואה כפולה, של אנשים עם טראומות מאוד קשות ושימוש בסמים. יש שיתוף פעולה יפה עם רווחה בתחום הזה, ואנחנו מסייעים במימון פסיכיאטרי לנוער, שיושב במסגרות של רווחה. מסגרות של רווחה פזורות בכל הארץ, איריס פלורנטין תפרט על כך בהמשך.


תחלואה כפולה גופנית, קרי, אנשים שסובלים מהתמכרות לסמים, עם בעיות גופניות נלוות חמורות מאוד, שלא מאפשרות גמילה באשפוזית רגילה, יש מסגרת עם 10 מיטות אשפוז בקרית-שלמה, שנותנות מענה לאוכלוסייה הזאת, שנדרשת אחר כך להמשך טיפול, או במסגרות רגילות של משרד הבריאות או במסגרות ייעודיות לדרי רחוב של משרד הרווחה.


טיפול בקנביס כמעט ולא נעשה. יש כוונה להרחיב ל-2010, זאת בקשתנו, להתחיל לפתוח מסגרת לטיפול אמבולטורי בגמילה מקנביס בתל-אביב, והקמת מרכז אמבולטורי ארצי שיוכל לעסוק בכל האבחון ובטיפול, לא רק בקנביס, אלא בכל הסמים האחרים הלא אופיאטים, שזאת סוגיה כמו שהוזכרה כאן.


יש עוד פעולות נוספות בתחום מאגר המידע, הרחבת פיקוח, הרחבת בקרת איכות, שלא אפרט כאן.


בשיתוף פעולה עם הרשות למלחמה בסמים ועם הרווחה יש מגע ראשוני עם צה"ל לגייס ולקיים איזה שיתוף פעולה כדי שנוכל לקלוט למערכות המטפלות שלנו אנשים שמזוהים ומאותרים כמשתמשים ונפגעי סמים ואלכוהול.

יש שאלה שהיא יותר למשרד החינוך, שלא שאלתי. בשבילי זה נושא חדש לגמרי של תלמידים שלוקחים תרופות. באיזו מידה זו תופעה מוכרת? לפני שבועיים פנה אלי נער צעיר ממכבים-רעות, הוא כתב בעיתון, וסיפר לי על התופעה הזאת. בשבילי זה דבר חדש, אבל גם מדאיג מאוד.

יש לנו נתונים מהרשות למלחמה בסמים. התופעה מאוד בעלייה בארצות-הברית, בארץ היא מתחילה. היא קיימת בהיקף יותר רחב בקרב היותר מבוגרים, פחות בילדים. אצל ילדים אנחנו יודעים על שימוש בריטאלין ללא מרשם או בתרופות להרגעה. עדיין, על-פי הנתונים שלנו, התופעה לא רחבה, אבל היא עלולה מאוד לגדול. ילדים לא ממציאים, ילדים, הרבה פעמים מחקים מבוגרים. ככל שהנגישות של תרופות כאלה יותר גדולה, ומבוגרים יותר משתמשים בזה, והיום השימוש בתרופות פסיכיאטריות הרבה יותר שכיח – יש לזה חלקים טובים, יש לזה חלקים פחות טובים – ככל שהנגישות יותר גדולה, ילדים מגיעים לזה יותר.

האם יש היערכות לבעיה הזאת?

אנחנו מטפלים בנושא של חומרים, לא רק בסמים הלא חוקיים, אנחנו מדברים בכלל על חומרים מסוכנים, על חומרים שמועילים לגוף, מסוכנים לגוף. מגיל מאוד צעיר לעשות הבחנה בין תרופות ולמה משתמשים בתרופות. זה חלק מהחינוך, עוד לפני שהתופעה הגיעה לממדים נרחבים. עם זאת, אנחנו תמיד ערים למה שקורה בעולם, כי זה מתחיל באיזה מקום, ואחר כך מתגלגל אלינו.

15% מבני הנוער בארצות-הברית, בגלל המלחמה שם בסמים ובאלכוהול, עברו לשימוש בתרופות, הם עושים קוקטיילים. 15% מבני הנוער זה מספר מטורף. בארץ זה עדיין בחיתולים, אבל כמו שנאמר, מהר מאוד לומדים לחקות, לומדים לאמץ. זה גם מוביל אותנו לעניין של ההורים, כי ארון התרופות נמצא בבית, לבית המרקחת הם לא ילכו לקנות את זה, אבל בבית זה נגיש, זה פתוח, אף אחד לא נועל את ארון התרופות, אלא אם כן יש שם משהו מאוד מיוחד. קל מאוד לילד, כשההורה לא בבית, לקחת את התרופה, לעשות איזה קוקטייל עם החברים שלו. לעתים מקרים כאלה גם נגמרים במצב טרגי, של מוות אפילו. השימוש הזה הוא שימוש מאוד בעייתי, וגם כאן זה נוגע לשאלה שלך אם תתחיל לדבר על זה, ואנחנו יכולים להתחיל לדבר על זה. מצד שני זה ייצור סקרנות. בארצות-הברית זו מכה, זו כבר מגפה.

דיברת קודם לגבי גילאים 25-18. בשכבת הגיל הזאת, גם השימוש בסמים, גם השימוש בתרופות בלי מרשם הוא הרבה יותר נפוץ, וזה מאוד משפיע על הילדים היותר צעירים.

מר גרודובסקי, האם יש לכם נתונים על תמותה מסמים בבתי החולים?

הקושי הגדול בקבלת נתונים הוא, שלא תמיד מקבלים או רושמים את הנתונים המדויקים ובודקים בתחום של הסמים, כך שאין לנו.

האם יש בעיה רפואית-אתית בעניין?

אני צריך לבדוק את הדברים האלה אצלנו במשרד. אני לא ממונה על התחום של קבלת המידע הזה.

כתוספת למה שנאמר כאן, אני מדברת על 2009, מינואר ועד אפריל, אני רוצה להצביע על מספר מגמות עיקריות בתחום עבירות הסמים. דבר ראשון, לגבי הברחות, החדרות סמים לארץ. באמת גבולות ומעברים בישראל, אם אני מדברת על גבולות יבשתיים, על מעברים רשמיים, על אוויר ונמלי ים, אלה ממשיכים להוות את המוקד העיקרי להחדרות סמים לארץ. אנחנו מקבלים למעשה את הקנביס מגבול מצרים, אני מדברת על חשיש ומריחואנה, הרואין מגבולות ירדן ולבנון וקוקאין מעבר לים, מגיע אילנו מדרום אמריקה, או דרך אירופה או דרך ירדן. כמובן, כל מה שקשור לאקסטזי וה-LSD גם דרך נמלי ים ואוויר מאירופה.

דרך המעברים הרשמיים?

כמו שאמר כאן זאב ציגלברג, דרך מכולות, דרך משלוחים. אם אני מדברת על נמלי אוויר, זה יכול להיות בלדרים, זה יכול להיות משלוחי דואר.


מגמה נוספת השנה זה המשך התחזקות החשיש על חשבון המריחואנה, וזה אומר שבהמשך לשנה קודמת, החשיש הולך ומתחזק אצלנו. יש יותר חשיש, יש פחות מריחואנה שמגיעה ממצרים. יש איזה שינוי במאזן הכוחות בין השניים.


דבר נוסף לגבי הקנביס – זאת תופעה שהחלה למעשה בשנתיים האחרונות, תופעת ההידרו-מריחואנה. זה בא לידי ביטוי לפחות בשנה הזאת, ב-2009. עד היום תפסנו 14 מעבדות הידרו-מריחואנה, אני מדברת מינואר עד אפריל, שזה מספר כפול מזה שתפסנו בכל שנת 2008. זאת אומרת, יש עלייה חדה בתופעה. כשאני אומרת הידרו מריחואנה, אני מדברת על מריחואנה שמגדלים בתנאי חממה, בשיטת ההידרו, על בסיס של מים, בעציצים, עם תאורה מיוחדת, אוורור. המעבדות האלה ממוקמות בדרך כלל בבתים פרטיים, אבל בהחלט לצרכים מסחריים. זאת תופעה, כמו שאמרתי, צוברת תאוצה.


דבר אחרון שאני רוצה לציין זה נושא הפיצוציות.

איך אתם מתייחסים לגת?

הצמח עצמו לא בפקודת הסמים, אבל הקתינון כן מופיע בפקודת הסמים. לגבי הקתינון וכל הנגזרות שלו, אני אתן את רשות הדיבור לאודי וולף, ראש המעבדה האנליטי, הוא ירחיב בנושא הזה.


לגבי הפיצוציות. אני בהחלט מסכימה עם החברים, הפיצוציות ממשיכות להוות מוקד למכירת חומרים מסוכנים, אלכוהול וסמים. במהלך כל השנה אנחנו עושים מבצעים יזומים בפיצוציות על מנת לתפוס סמים, חומרים מסוכנים וכן הלאה. כבר עשינו מבצע משותף עם הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, שהיה מבצע מוצלח. נמשיך לעשות, במהלך כל השנה, מבצעים, כי אנחנו רואים בזה תופעה מדאיגה.

המעבדה האנליטית היא למעשה הגוף המרכזי, או היחיד, במדינת ישראל שבודק את כל החומרים שחשודים כסמים, שמגיעים אלינו לבדיקה. מכאן גם היכולת שלנו לרכז את המידע ואת הנתונים על מה שחשדנו בו שהוא סם, ומיד אני אביא הפילוח. אנחנו עובדים, כמובן, בשיתוף פעולה מלא עם אנשי מודיעין, אנשי המכס ואחרים.


נתמקד בדברים החדשים ובתופעות המתחדשות של חומרים שלא כלולים בפקודת הסמים בצורה מפורשת, או שמם אינו מופיע בצורה מפורשת בתוספת הראשונה לפקודת הסמים. בכוונה אני נכנס לפלפולים הלשוניים האלה, משום שלא מזמן, במשך 12 שעות בבית המשפט, שלפו לי ציטוטים שלי מדיונים בוועדות בכנסת. אני שותל את המידע עבור הסנגורים הבאים, שיצטטו אותי בצורה מדויקת, ואני מבקש שדברי יירשמו בפרוטוקול.


פקודת הסמים איננה מקיימת את תכליתה. כאשר אנחנו מתייחסים לדברים האלה בהיבט של תורת המשפט, לא ייתכן מצב שבו ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כוועדה ממונה, תתבקש על ידי משרד הבריאות, כפועל יוצא מסיכומים של ישיבה של ועדה לחומרים פסיכו-אקטיביים ברשות למלחמה בסמים, לשנות את הפקודה מדי חצי שנה או מדי תשעה חודשים. זה אכן נעשה, זה נעשה לאחרונה רק לפני שבוע, הוספו 32 חומרים חדשים לפקודה. זאת לא תכלית החקיקה. זה אומר שהפקודה איננה מתאימה לסיטואציה הקיימת במדינת ישראל.

אתה כמובן יודע מה לא מתאים בפקודה?

פקודת הסמים, במבנה הנוכחי שלה, קודם כול מעצם שמה, זה שריד מנדטורי, הפקודה היא פקודה שבה כל חומר מצוין בשמו המפורש. במדינות מערביות רבות בעולם, הפקודה הפכה להיות פקודה אנלוגית או אנלוגית למחצה, דהיינו, קיימים סעיפי ריבוי רחבים יותר מאשר מה שקיים היום בפקודה, שבהם אפשר להכליל את החומרים הרבה מעבר לחומר ששמו מופיע בצורה מפורשת בפקודה, גם נגזרות שלו, תולדות שלו, compounds ,derivatives, זה תלוי לפי התרגום במקומות שונים בעולם.

זו גם דעתכם?

כן, כן, אנחנו בעניין הזה מתואמים.

ועדת משנה של הרשות ישבה וניסחה המלצות. צריך להצביע על הבעיה החוקתית בעניין זה. ההמלצות יכולות בהחלט להיות בחקיקת משנה, משום שזו תוספת לפקודה, לא הפקודה עצמה. הן יכולות להיסגר בוועדות, אבל ההליך צריך להיות כנראה בהליך חקיקה ראשי. זה ענייןש עכשיו מונח לפתחו של משרד המשפטים. לא ייתכן שזה יהיה הליך פרטי או משהו אחר.

כל העניין המוניציפלי גם הוא מנדטורי, אבל ישב מי שישב במשרד הפנים וחיבר כמה עמודים רציניים של השלטון המקומי.

אני מוכן להציג את ההמלצות שלנו ולהגיש אותן, כדי שהוועדה הזאת, כוועדה שאמונה על קידום הנושא של המלחמה בנגע הסמים תעבוד במשותף עם משרד המשפטים, עם משרד הבריאות ועם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. יש לנו הצעה שהיא די מפורטת ודי ישימה לשינוי הפקודה.


אנחנו נותנים מענה גם לבקשה של היושב-ראש הקודם של ועדת העבודה והרווחה, שקרא לעשות את השינוי הזה, וגם לפסיקות של בתי המשפט. היפה ביותר זה לציין פסיקה של שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, נאוה בן-אור, שקראה לעשות את השינוי בחקיקה, שינוי בפקודה, כאשר אומנם היא דנה בעניין של מעצר של חשודים בהחזקת פיצוציות, אבל היא בהחלט הבינה שהאנשים האלה מנצלים את הפרצה בחוק. אני כרגע רץ לדיון בישיבה על בן אדם שנתפסו אצלו למעלה מ-35 קילו של חומר, בתקופה שהחומר הזה עמד להיכנס לפקודת הסמים. בסופו של דבר לא היה ניתן להאשים אותו בהחזקת סם מסוכן וזה נמחק לו מכתב האישום. 35 קילו לפני ערבוב. אפשר לייצר בזה אלפי קפסולות. אלה דברים שנמכרים בפיצוציות, זה שער הכניסה לעולם הסמים. מדובר שם על חומר נוסף, שבו חוות דעת שלי אמורה לשנות, כך אני מקווה, את דעת בית המשפט, כי קבענו שחומר מסוים, למרות ששמו איננו מופיע בפקודת הסמים, נחשב כתרכובת של סם מסוכן. זאת פרשנות שלנו, שאני מקווה שתיכנס בין כותלי בית המשפט, ובסופו של דבר תתקבל כפסיקה. בשלב הזה עדיין לא הצענו להכניס את החומר, בישיבה של הוועדה לחומרים פסיכו-אקטיביים, בשמו המפורש בפקודת הסמים. המצב הזה בעייתי.


השינויים בחומרים האלה נעשים בצורה תדירה, אני כבר יכול לצפות מראש שאם הוועדה קיבלה את ההחלטות שלה ב-18 במאי, בתוך שבועיים אנחנו מקווים שראש הממשלה שמכהן כשר הבריאות יחתום על זה, ואז זה ייכנס לרשומות, שבועיים אחר כך החומר הזה יוחל בצורה מעשית בפקודה, ואני מאמין שבתוך חודש תיערך מכירת חיסול של החומרים האלה בכל הפיצוציות, לא נמצא אותן יותר. יבוא דור חדש, ועכשיו החברים מהמכס, אני מקווה שהם מגבירים את השמירה בגבולות, משום שהחבר'ה האלה עכשיו עובדים על הכנסת החומרים החדשים.


אני מסתובב באינטרנט, בפורומים המתאימים, כדי לחפש את החברים הישראלים ששותפים בהבאה של חומרים, בקשר עם גורמים זרים. אנחנו מנסים לצפות מראש את הדברים. חומרים שנמכרים בימים אלה במדינות אחרות, בסופו של דבר מוצאים את עצמם מגיעים אלינו. למשל, שני חומרים שנכנסנו לפקודה רק בישיבה האחרונה אלה חומרים שנאסרו ביפן לפני שנה ושנה וחצי. אם לא חשבנו על זה שיש קשר בין השווקים – הנה, גילינו שיש קשר די מעניין, כלומר, אנחנו לא ניזונים רק מאירופה ומארצות-הברית, גם מיפן ומארצות אוקיאניה והמזרח הרחוק.

אנחנו אמונים על הטיפול בהתמכרות של משרד הרווחה, כרגע, לפי הגדרתנו, אנחנו מדברים על סמים, אלכוהול והימורים בלבד. מובן שיש תופעות חברתיות, התמכרויות נוספות משניות לסמים, אלכוהול והימורים. אנחנו נכנסים אליהם, אבל לא באופן בלבדי. אני מדברת על התמכרויות לאינטרנט, מין ואוכל. זה צריך להיות נלווה להתמכרות הראשונית שאנחנו מדברים עליה.

תפקידי השירות – אנחנו מדברים על הקמת שירותים באמצעות רשויות ציבוריות ועמותות ציבוריות, יוזמים הקמה של שירותים ייחודיים לאוכלוסיות היעד בטיפול ומפקחים עליהם. אנחנו מקימים את הטיפול בהתאם למיפוי הצרכים שאנחנו עושים ברמת היישוב.


בשנה האחרונה אספנו חומר ברמת הרשויות המקומיות, אני לא מדברת על חומר באמצעות תוכנת מחשב, כי אין לנו, לצערי, תוכנת מחשב. אספנו מהיישובים חומר. בתקופה הקרובה אני אביא את החומר, למרות שהוא בניירות. אנחנו מדברים על מספרים ברורים של מטופלים שנמצאים היום בתוך המערכת. בהתאם לכמות האוכלוסייה שאנחנו מאתרים אנחנו בונים צרכים בתוכנית חומש רב-שנתית ובוחנים את התוצאות, לפחות בחלק מהתוכניות.


אנחנו אלה שכותבים מודלים טיפוליים ובונים את המדיניות הטיפולית, ומחילים אותה על השירותים המטפלים. כמובן, מכשירים את כוח-האדם כדי שהשירותים יוכלו לפעול כמו שצריך. מפקחים על העבודה שנעשית בשטח, מתקצבים ונותנים רישיונות.


אוכלוסיית היעד, כפי שאמרתי, מתמכרים לסמים, אלכוהול והימורים. אנחנו מדברים על טיפול במבוגרים, צעירים ונוער והמשפחות שנפגעות.


אמרתי קודם לכן שאספנו נתונים השנה, וזה משהו שונה מהשנים הקודמות. אנחנו מדברים על 10,000 מכורים לסמים, אלכוהול והימורים שנמצאים במערכת של הרשויות המקומיות והפנימיות, אנשים שאומרים שיש להם בעיית התמכרות ומוכנים להגיע לטיפול.


הטיפול פרוס ב-85 רשויות מקומיות בתחום המבוגרים, בתוך המחלקות לשירותים חברתיים, וב-50 יחידות נוער ברשויות המקומיות.

אני שמחה לבשר פה, אני חושבת שלחלק מחברי פה כבר אמרתי, אנחנו עומדים ליציאה למכרז שירחיב את הטיפול בנוער בישראל. אני יודעת שבשבועיים הקרובים יצא לעיתונות מכרז לטיפול אזורי בנושא הנוער המשתמש קבוע והמתמכר ברחבי הארץ, ואני משערת שגופים שונים ייגשו למכרז. זה יכפיל את היקף הטיפול בישראל שבאחריות ובפיקוח משרד הרווחה.


קהילות טיפוליות נותנות את המענה לאוכלוסייה שלא יכולה לקבל את הטיפול בבית, ברשויות המקומיות. יש בארץ תשע עמותות שנותנות מענה, כרגע ב-512 מכסות לטיפול, בשנה הבאה נגדיל לפחות ב-25 עד 32 מכסות טיפול. כרגע אני מדברת על תשע קהילות טיפוליות, אני משערת שבשנה הבאה יהיו עשר יחידות. אני לא יכולה כרגע להרחיב.


בהקשר למכרזים. כרגע סיימתי כתיבה של מכרז לקהילות טיפוליות. אני משערת שבמהלך החודש-חודשיים הקרובים זה יצא. אני מדברת על היקף טיפול ב-2010.


מבחינת עלות המכסה, אנחנו מדברים על מכסה גבוהה מאוד של 8,933 שקלים, שזו מכסה חדשה לתחלואה פיזית מורכבת. דיברנו עליה בשבוע שעבר. כרגע, זה חמש מכסות באחת המסגרות שלנו לאנשים שמגיעים מהרחוב, והם צריכים, בתחילת הטיפול, להיכנס לבית חולים ליותר מחודש. זה לא שזה לא נעשה עד היום, זה נעשה בקרית שלמה, עם טענה צודקת כלפינו שלא שילמנו את עלות המכסה הריאלית, והנה ניתן את העלות שצריך. המכסה הנמוכה יותר מבחינת העלות היא 4,358, זו העלות הנמוכה ביותר. אחריה אנחנו מדברים על תחלואה זיהומית ונשאים, שזה תעריף גבוה יותר בתוך המסגרות הפנימיתיות.


בנוסף, אנחנו מטפלים באלכוהול ובהימורים, כרגע ברוב המקומות ביחידות נפרדות ואזוריות. חלקכם מכירים את הטיפול באמצעות עמותת "אפשר". עמותת "אפשר" היא עמותה ארצית, שנותנת עבורנו את הטיפול בעלות של 10 מיליוני שקלים. אנחנו מעבירים את הכסף לרשויות המקומיות שמוכנות לשלם את הטיפול, כרגע באמצעות עמותת "אפשר", גם שם אנחנו יוצאים לקראת השנה הבאה במכרז חדש. אני לא יודעת מי ייגש.


אני מוכרחה לומר שבתחום של אלכוהול יש שינוי בתפיסה של הרשויות המקומיות היום. אם בעבר עמותה אחת טיפלה בכול, יש לחץ רציני מאוד היום ברשויות המקומיות לא להשאיר את הטיפול רק בידי עמותה אחת. עיריית חיפה היא כרגע חלוצה בעניין, אני לא יודעת מה יהיה בשנה הבאה, אבל עיריית חיפה במשך שנה נלחמה אתנו שניקח את הטיפול מהעמותה שמפעילה ונעביר את זה אליה, בדומה למה שאנחנו עושים בתחום הסמים, ועיריית חיפה מתחילה עכשיו לטפל, לצד הסמים, גם בנושא האלכוהול. זה אומר משהו לגבי מה שיקרה בעתיד.

את אומרת את זה על דרך החיוב אם אני לא טועה.

כן, כי בעבר הרשויות המקומיות לא לקחו אחריות על הנושא של טיפול באלכוהול. כן נתנו את המענה באמצעות עמותה, אבל אם אני משווה את זה לנושא הסמים, שהטיפול בו ניתן, כבר מתחילת שנות ה-90, באמצעות רשויות מקומיות, נושא האלכוהול ניתן באמצעות עמותה. יש טעם לפגם חלקי בעובדה שכל הטיפול באלכוהול ניתן באמצעות עמותה. זה יכול להיות חלקי, חלק צריך להיות באמצעות עמותה, חלק באמצעות רשות מקומית, אבל ברמת האחריות של רשות מקומית על תושביה, חוק הסעד וכן הלאה, הם לא לקחו אחריות, ועיריית חיפה היא חלוץ בעניין. אני לא יודעת מה זה אומר בעתיד. עיריית תל-אביב כבר קבעה אתי פגישה לדבר על אותו תהליך.

מרכיב הרווח בעמותה יותר משמעותי מאשר בעירייה.

נכון, וזה גם עולה למדינה יותר כסף, אבל זה מה שניתן היסטורית, ואני חושבת שהשוק מדבר כרגע, ואנחנו הולכים בעקבות כוחות השוק, ונראה מה המכרזים בעתיד יגידו לנו, אני לא יודעת.


עלות המכסה היא 656 שקלים, בנוסף 91 שקלים, שזה התקציב שמשרד הבריאות נותן לנו עבור הטיפול, בדמות של שישה רופאים שנותנים את המענה. הבקשה שלנו למשרד הבריאות היא בעניין מיזוג ושיתוף. כיוון שמדובר על טיפול ביו-פסיכו-סוציאלי, אנחנו יושבים הרבה מאוד עם משרד הבריאות על עבודה משותפת, על איך עושים את זה ועל פיקוח משותף ועוד תקציבים. אנחנו מדברים על הרחבת המעגל הרפואי וגם על תרופות נוספות שיינתנו, בעיקר בתחום האלכוהול, זה מאוד חסר היום. אנחנו אומנם מפעילים את הרופאים באמצעות השירותים לאלכוהול, אבל אנחנו מנועים מלאפשר להם תרופות מיוחדות, כי כרגע משרד הבריאות עוד לא מתקצב את זה. אני מקווה שבעתיד זה יהיה.


בנוסף, אנחנו מדברים על 19 מרכזי יום. ביחידות המטפלות ברשויות המקומיות אנחנו מדברים על טיפול של שנה וחצי לכל מתמכר, שמתחיל מהאבחון שלו, לפעמים שליחה לגמילה, כי גמילה נעשית במשרד הבריאות – או שהם הולכים לבד או שהם מופנים באמצעותנו – הם חוזרים למשרד הרווחה לטיפול של שנה וחצי, שזה אומר כל החלק הטיפולי-שיקומי ברמה פרטנית, קבוצתית ומשפחתית. בסוף התהליך, תהליך של שיקום שאנחנו מתחילים, כי אין מספיק משאבים, אבל בהחלט כדי לעשות אינטגרציה. כדי לחזור לעולם ללא סמים צריך לא רק לעשות טיפול, אלא לעשות חלק של שיקום, שחלקו נעשה במרכזי היום שרשומים פה.


מרכזי היום הם גשר לעולם לאנשים שלא יכולים רק לעבור טיפול פרטני, קבוצתי ומשפחתי, ולא צריכים להיות מחוץ לבית בקהילה טיפולית, צריכים גם מענה מדורג במרכז יום. עלות למכסה של מרכז יום לנוער היא 2,729. למבוגרים היא נמוכה יותר.


תקציב משרד הרווחה. פה אני מתקנת מה שהיה אצלכם – ב-2008 היו 44,1 מיליוני שקלים, שזה בלי כוח-אדם. כוח-אדם זה 12 מיליוני שקלים. ב-2009 יש עלייה, אין ירידה. לפי הנתונים שלי, ב-2009 אנחנו מדברים על תוספת של 1.688 מיליוני שקלים, שבעיקרה הולכת לתוספת מכסות לקהילות טיפוליות, כשב-2010 אנחנו מדברים על תוספת נוספת למה שגלעד נתן כתב אצלך.


נושאים חברתיים בשינוי, שמשפיעים על המודלים של הטיפול: כניסה של מגוון סוגי חומרים או שינוי של חומרים, שזה כבר נאמר פה – לא מעט אנחנו מדברים על התאמת תוכניות לנושא הצעירים, התאמת התוכניות לנושא הקנביס. הכול ייעשה באותן מסגרות, אבל צריך להתאים את המודלים. אנחנו יושבים על כתיבה של מודלים נוספים; ירידה חדה בגיל המשתמשים, גילאי הילדים והנוער שמגיעים אלינו; מורכבות והחמרה של הבעיה – אני מדברת על הקצנה של הרצף, אני הולכת יותר לתחלואה פיזית מורכבת, הרבה מאוד דרות רחוב והתמכרויות אנשים ברחוב; תחלואה כפולה – אנחנו עושים עבודה משותפת עם משרד הבריאות. הרבה מאוד מקרים שבאים אלינו, אנחנו צריכים להכניס בחירום למערכת, ואנחנו מכניסים אותם עם בעיות מורכבות מאוד; בנושא של בעיית הזנות לא נעשה תפר בנושא הזה, ואנחנו מנסים לעשות אותו היום, ובהחלט להגיע לאוכלוסיות שצריך להגיע אליהן; קושי בגיוס נוער לטיפול – כבר נאמר פה, לא רק על העניין של אלכוהול והתמכרות לאלכוהול, כי הבעיה העיקרית באלכוהול שאנשים הופכים, אם בכלל, לאלכוהוליסטים, זה בגיל הרבה יותר מבוגר. אנחנו מדברים בעיקר על שימוש לרעה שמתחיל בגילאי בתי הספר. קשה מאוד להגיע לבני הנוער, ויכול מאוד להיות שצריך להגיע אליהם בגילאי בתי הספר הרבה יותר מאשר אצלנו.


דובר פה קודם לכן על היעדר יכולת כפייה – אנחנו סבורים שיש אוכלוסייה בקצה הרצף, היא קטנה, אבל צריך לכפות עליה להגיע לטיפול, אנחנו מדברים על האוכלוסייה שנמצאת ברחוב, והאנשים האלה פוגעים בעצמם ובסביבה. צריך למצוא דרך, אנחנו מנסים לעשות את זה עם הרשות ומשרד הבריאות כדי שיגיעו לטיפול.

עבודה רחבה מאוד נעשית בנושא של התאמת שירותים לצרכים, אולי יותר מכל דבר, ואז אני מדברת על הצורך שלנו להרחיב את הפריסה, להגיע לכל הרשויות המקומיות; פתיחת מסגרות מותאמות, ואז אני מדברת על התאמת המסגרות לנשים, שכבר ציינתי קודם לכן, אנחנו יודעים שנשים נאנסות במערכת, ואני כבר יכולה להגיד אולי משהו מרענן על המכרז החדש, שהוא לא מבשר תקציב חדש, אבל הוא מבשר שינוי מגמה מתוך הקיים – אנחנו במכרז החדש לקהילות הטיפוליות נצבע מכסות ייחודיות לנשים. אי אפשר להמשיך ולסבול את העובדה שנשים נפגעות.

אנחנו מדברים על התאמת מסגרות לצעירים – באחת הקהילות כבר יש מסגרת ייחודית לצעירים. אני מוכרחה להגיד לכם שהצעירים מציפים את המסגרות וצריך להרחיב את המענה; התאמת המסגרות לעולים – יש לנו מסגרות ייחודיות לעולים; וכמובן, נושא של תחלואה כפולה, שיש לנו במסגרת כרגע, בשיתוף תקציב, מדיניות וטיפול משרד הבריאות, אבל זה לא מספיק. המסגרת שנפתחה בשנה האחרונה מלאה, וצריך לעשות יותר.

הנושא של התחלואה שציינתי קודם בדברי – לעולם אי אפשר לדבר על שיקום מכורים ואינטגרציה חזרה בקהילה ללא התמודדות וללא נגיעה בנושא של תעסוקה. נכנסנו בשנה הקודמת לפיילוט ניסיוני עם תב"ת, תב"ת לקח את התקציב וביטל את התוכנית, ואני חושבת שזה חמור. אנחנו ניכנס בשיתוף הרשות למלחמה בסמים, אני מקווה, לשלושה יישובים לפחות בנושא התעסוקה בקטן יותר, ופה נצטרך להרחיב את התקציב.

אנחנו נכנסים עם משרד הבריאות לחיבור בנושא המתדון ויותר סובוטקס, ולראות איך אנחנו מחברים את המטופלים שמגיעים מתחנות הסובוטקס אלינו לטיפול. אנחנו בתחילת הדרך. מדובר על שינוי עמדות וקליטת המטופלים. פתחנו את השער, העובדים צריכים יותר להבין ולהתחבר לזה.

אחד הדברים שמאוד חשוב בעולם שלנו להבין, שלא עושים שום דבר לבד היום. אין פרויקט שלא עושים ביחד. אנחנו שותפים עם הרבה מאוד גורמים, יושבים בישיבות משותפות ברמת הרשויות המקומיות ואצלנו ביחד. חשוב להבין שצריך לעשות רצפי טיפול – מישהו שנמצא במשרד הבריאות עובר אלינו או שהוא נמצא בשירות המבחן או במקומות אחרים. חייבים לחבור ולתת מענים, אם זה במשרד החינוך, שמאתרים ומביאים את הנוער ליחידות הטיפול. צריך לעשות את זה יותר ויותר גם ברמה המדינית.

מר גלר, היו לך כמה הערות.

קודם כול, נושא הפיצוציות. זו רעה חולה, חייבים להילחם בזה, זה מקום לגיטימי ופורמלי שבו נמכרים סמים. הבנו שהפקודה לא נותנת את המענה, ורק בשבוע שעבר הסתיימה עבודת הוועדה הפנימית של הרשות ביחד עם ד"ר אודי וולף. זה עובר ממש בימים אלה לייעוץ המשפטי של משרד הבריאות, בתקווה ובהנחה ששם נצליח לעשות את ההרחבה, את העיבוי, וזה ייתן מענה כמעט ל-90%-80% מהסמים שנמכרים בפיצוציות, כלומר לא ללכת על משהו ספציפי אלא ללכת על "משפחות הפשע", כמו שאנחנו קוראים לזה.


דבר שני, לגבי ההסברה – מספר אחת במניעה, מספר אחת בהרתעה זה נזקי המוח. 70% מבני הנוער צורכים מידע, במיוחד דרך האינטרנט, על נזקי המוח, ובגלל זה, זה גורם מספר אחת שבו אנחנו משתמשים. מספר שתיים זה ההורים, וזאת ההפתעה הגדולה שלנו, בגלל זה ההתמקדות הגדולה בנושא הורים, וזה גם מה שגליה שחם דיברה לפני מספר דקות. להורים יש היכולת גם בנושא התרופות, כדוגמה הכי פשוטה, כי הבית הוא חלק גדול מהבעיה. אם ההורים ייכנסו, יחד עם הציבור, לאווירה שהם צריכים לעשות משהו כדי למנוע, זה יצליח.


דבר שלישי, הקו החם שצוין פה. הקו החם נותן מענה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, והרבה מאוד פונים, פרט ליום כיפור זה עובד כל הזמן, גם בעברית, גם ברוסית.


האינטרנט, הבנו שבני הנוער צורכים. היה בעברית, לפני חודשיים הושק באנגלית. לקראת ספטמבר-אוקטובר יושק ברוסית. בערבית – במהלך 2001. זה גם אמור לתת כיסוי מאוד רציני, כי בני הנוער צורכים באחוזים מאוד גבוהים את האינטרנט, וניתן להם את המידע הזה.

ב-10 ביוני אנחנו עורכים במכון ויצמן כנס לבוגרי אופ"י, התוכנית שגליה שחם דיברה עליה, תוכנית בתוך בתי הספר שמטפלת בילדים שכבר התחילו להשתמש. אנחנו מכשירים מנחים, שהם יועצים ועובדים סוציאליים, וב-10 לחודש הבא אנחנו עורכים כנס שבו אנחנו מחלקים להם תעודות. אני רוצה להזמין אותך לכנס, יהיה כנס מאוד מעניין, עם הרצאות מעניינות, ונשמח אם תבוא לברך ולראות.

לכבוד הוא לי.

בימים אלה נמצאים לקראת סיום כתיבתה של חוברת של הרשות למלחמה בסמים בשיתוף עם משרד הרווחה ומשרד הבריאות שמובילים, של פירוט כלל מערך השירותים בתחום הטיפול בהתמכרויות.


הערה שנייה, פעם ראשונה נחשוף את כל עובדי משרד הבריאות, שוב, בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים, למיזם "מכורים לחיים", שהפיקה הרשות יחד עם משרד החינוך, במטרה לחשוף עובדים ומקום עבודה לנושא של התמכרויות, גם בכובע של הורים, אחים, קרובי משפחה. אני חושב שיש כאן פעולה ברוכה.

דיברת על ההסתייגות שלך מהכינוי "תחליף סם". האם יש סחר בדברים האלה?

התשובה היא כן.

זה סחר בחסות המערכת?

סחר קיים בהרבה תרופות חוקיות, ואחת מהתרופות החוקיות שבהן יש סחר הוא גם הנושא של המתדון. משום שקיים סחר בנושא של המתדון, כמו גם בתרופות אחרות, יש חשיבות לעשות את תהליך הפיקוח, ולכן הוא לא ניתן כמו שהוא ניתן, כמו שנקרא בהיסטוריה, "בחירייה". בעבר היתה חלוקה של התרופה כמו חלוקת סם, לכן זה נעשה תחת פיקוח. כמו שהיום ניתנות תרופות כמו בנזודיאזפינים ואחרות, ונעשה בהם סחר ונעשות פעולות שונות, תהליך הפיקוח על נושא של חלוקת המתדון או סובוטקס נעשה בפיקוח הדוק. האם זה מונע לחלוטין סחר? לצערי, הניסיון מלמד שכנראה לא. אילולא הפיקוח היה הרבה יותר סחר? ודאי שכן.

לסיום. אני רוצה להודות לכולם על הסקירות המאלפות, אומנם עצובות, אבל חשובות. אני רוצה לברך את כל העוסקים במלאכה. למרבה הצער, אני לא רואה בשנים האחרונות הפחתה משמעותית במספר המשתמשים או במספר המכורים. אני מקווה שזה האתגר העיקרי שאנחנו עומדים בפניו. אני אתייעץ עם החברים בהנהלת הוועדה, ואולי בעקבות הישיבה הזאת נחבר תסקיר שיועבר לשרים ישירות, במיוחד הלקונות שהצבעתם עליהן.


אני מבקש להפנות את תשומת לבנו, כל גוף מנקודת מבטו ועיסוקו, לעניינים של חקיקה. הרי זה בית המחוקקים, ודברים יכולים להשתנות בחקיקה או בשיפור החקיקה, לכן אנחנו מבקשים מאוד להאיר את עינינו בכל מיני סוגיות שמחייבות טיפול חקיקתי. אם יש דברים שאתם חושבים שיש לשים עליהם דגש, אפשר להעביר את הדברים, ללא ישיבה, לבת-שבע פנחסוב, וכמובן, נמשיך לעקוב אחרי התפתחות העבודה.


אני מבקש שתראו בעצמכם מוזמנים קבועים לישיבות הוועדה, בכל זמן, בכל עת, גם להשתתפות בדיונים שאתם לא נוגעים בהם ישירות, אבל גם בנושאים שאתם חושבים שצריך ליזום דיון סביבם. אני מאוד מודה לכם, ואני מקווה שנעשה משהו לקידום העניין, שהוא מעל לכל מחלוקת. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05