הכנסת השמונה עשרה

PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

9.6.2009

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 14

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, י"ז סיוון תשס"ט (9 ביוני 2009), שעה 10:00

סיעור מוחות עם חוקרים ומומחים קנדיים בכירים בתחום הגירה ושילוב חברתי- הניסיון הקנדי והישראלי, בסיוע המכון להגירה ולשילוב חברתי של המרכז האקדמי רופין במסגרת 60 שנה ביחסי קנדה ישראל

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר

מרינה סולודקין

ח"כ שלמה מולה

ג'ון אלן – שגריר קנדה בישראל

א.ב. פרימן – המשלחת הקנדית

פרופסור ג'ק ג'דבב- המשלחת הקנדית

לואיז סולמן – המשלחת הקנדית

ג'וזף ירון טריאלוט – המשלחת הקנדית

סילביה מרטין – המשלחת הקנדית

ז'קוב גודט – המשלחת הקנדית

רודריגז לנדרי – המשלחת הקנדית

מינלי מהתני_ המשלחת הקנדית

פרופסור מוריס בסק – המשלחת הקנדית

מריו דוסטר – המשלחת הקנדית

אליסון מקלין – המשלחת הקנדית

סימונה הלפרין – מנהלת המחלקה לארגונים בינלאומיים, משרד החוץ

בת שבע ראובני – סמנכ"לית, משרד הקליטה

פאולה אדלשטיין – הסוכנות היהודית

ג'וסי ארבל – התאחדות עולי אמריקה וקנדה

דניאל לימור- מנהל המכון להגירה, מרכז אקדמי רופין

קרין עמית – מרכז אקדמי רופין

פרופסור משה סימונוב- מרכז אקדמי רופין

רויטל פולג – מרכז אקדמי רופין

גלינה טראוב – עמותת באר שבע ירוקה

אסתר בלום – מועצת ארגוני עולים

ד"ר יהודית דנילוב – מחלקת קליטת עליה, משרד החינוך

ענת קונפרטס – דוברת מכללת רופין

ד"ר רפי יונגמן – מכללת רופין

אילן בר שלום – דוברות, מכללת רופין

רות פרימן

עו"ד אלינה מוצ'ניק הראל- מרכז לפלורליזם יהודי

נועה דיאמונד – מרכז לפלורליזם יהודי

דנה גורדון

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

סיעור מוחות עם חוקרים ומומחים קנדיים בכירים בתחום הגירה ושילוב חברתי- הניסיון הקנדי והישראלי, בסיוע המכון להגירה ולשילוב חברתי של המרכז האקדמי רופין במסגרת 60 שנה ביחסי קנדה ישראל

בוקר טוב לכולם. ברצוני לברך את שגריר קנדה בישראל מר ג'ון אלן, את האורחים הנכבדים שהגיעו אלינו, החוקרים הבכירים מקנדה המומחים בתחום ההגירה והשילוב החברתי, את חוקרי מכון רופין שביוזמתם מתקיים המפגש הזה. איתנו נמצאים חברי הכנסת מרינה סולודקין וחבר הכנסת שלמה מולה. אני מברכת את כל האורחים והמשתתפים בוועדת העלייה, קליטה והתפוצות.


בין המדינות שלנו קנדה וישראל יש הרבה דברים משותפים. קליטת מהגרים אצלכם בקנדה וקליטת העולים אצלנו בישראל. ישראל היא מדינה שקולטת עלייה ומאז שנת 1948 הגיעו קרוב לשלושה מיליון עולים לישראל. נושא ההגירה הוא מרכיב מרכזי בזהות הקולקטיבית של שתי המדינות. תהליך קליטת העלייה הוא תהליך ארוך ומורכב בתחומים שונים, כלכלי, תרבותי, חברתי. אלה הנושאים שהעבודה עוסקת בהם ואנחנו כמעט כל יום שהכנסת עובדת הוועדה מקיימת דיונים על כל מיני נושאים הקשורים לעולים.

אני הייתי רוצה בקצרה לספר לכם על ועדת העלייה, קליטה ותפוצות. במה הוועדה עוסקת ומה הוועדה מקדמת. הסיוע בהעסקתם ושילובם של העולים במגזר הציבורי באמצעות החקיקה ובחינת יישום החקיקה. הבטחת זכויות סוציאליות לעולים, דאגה לדיור ציבורי לקשישים. מדינת ישראל בונה הוסטלים. מבצעי דיור. דאגה למשפחות חד הוריות, למשפחות עולים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. דאגה לעולים נכים עם כל מיני מוגבלויות נוספות. הוועדה בוחנת את יישום החקיקה הנוגעת לעולים והתוכניות הממשלתיות לטיפול ושיפור קליטת עולי אתיופיה ועולים אחרים. הוועדה מסיירת במרכזי הקליטה ולומדת מקרוב את הצעדים הראשונים של העולים החדשים ושילובם בחברה הישראלית. הוועדה מנסה לבדוק פנסיות מחוץ לארץ לאנשים שהגיעו לארץ בגיל מבוגר וצברו את הניסיון והוותק וזכויות פנסיונית במדינות מוצאם. הוועדה עוסקת בדיונים של חינוך תלמידים עולים המתמודדים עם קשיי שפה ותרבות ומניעת נשירה ממערכת החינוך ונותנת את ליבה לפשיעה. הוועדה מעודדת שמירה על מורשת ממדינות המוצא של העולים ומקווה שהדבר יביא להפחתה של גילוי הגזענות כלפיהם. הוועדה גם מטפלת בניצולי שואה ובקשיים הייחודיים של הקשישים ניצולי השואה. זה בקצרה סיפרתי על ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אני אשמח מאוד והוועדה תשמח לשמוע את הניסיון שלכם בתחום ההגירה. הייתי מבקשת משגריר קנדה בישראל אולי לפתוח את הדיון.

בוקר טוב, ברוכים הבאים. הרשו לי להתחיל על ידי מתן תודה ליושבת הראש שמארחת את האירוע הזה הבוקר, חברי כנסת, חברי הפורום של קנדה ישראל ואורחים אחרים. לכבוד הוא לי להיות כאן וזה כבוד גם כן, אני מדבר בשם הקנדים הנמצאים כאן להיות כאן ואנחנו מודים לכם על האפשרות לקיים את הפורום הזה. זה עתה מלאו 60 שנה ליחסים בין ישראל וקנדה. במשך שישים השנה ובמיוחד בשנים האחרונות העלינו את היחסים לרמה חדשה, סחר, הגנה, מודיעין. אחד מהתחומים שהיתה לנו הזדמנות באמת להרחיב את היחסים זה בתחום הסוציו-אקונומי, הגירה וקליטה. אלה הם נושאים שיש לנו הרבה מן המשותף בהם ונוכל לחלוק את ניסיונותינו, ונוכל ללמוד זה מזה. שתי הארצות שלנו הן קהילות הגירה. שנינו עומדים מול בעיית הקליטה, שנינו סומכים על הגירה כדי לשמר את ארצותינו בחיוניותן. כך שהפורום שמכללת רופין מספקת והפורום שאת סיפקת גברתי יושבת הראש הם חוליות חיוניות בשרשרת שתומכות בקשר הזה. אני רוצה להצהיר על הנוכחות של מר פרימן ואשתו הנמצאים איתנו היום. פרימן יקבל תואר כבוד ממכללת רופין מחר והקשר הוא מעניין וחשוב. שוב אומר, זה הקשר בין קנדה וישראל. מפני שבשנות העשרים של המאה הקודמת סבו של פרימן וקנדים רבים שהגיעו לקנדה זה מכבר התאספו בעיר הולדתי ויניפג, גייסו מיליון דולר ורכשו את אדמות עמק חפר, האדמות שכפר רופין שוכן בהן עתה וחלקת האדמה שהמכללה שיוצרת את הפורום הזה ליחסים ההדדיים בינינו. אנא הרשו לי לסיים. הרשו לי להודות לכם שוב וברכות לכול הנמצאים.

תודה רבה לשגריר קנדה בישראל. אני מבקשת מכל הדוברים שרוצים לדבר בוועדה להציג את שמם גם למשתתפים פה וגם לפרוטוקול אבל לפני זה אני נותנת את זכות הדיבור לחברי הכנסת. בבקשה חברת הכנסת מרינה סולדוקין.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. אני רואה זאת כזכות להשתתף במפגש היום של הפורום הקנדי-ישראלי. אני חברת כנסת מזה 13 שנים. נבחרתי לשמש חברת כנסת אחרי 5 שנים לשהותי במדינת ישראל. יש לנו ייצוג טוב מאוד של עולים חדשים מברית המועצות בכנסת. אתם יודעים על הגל הגדול שהיה בשנות התשעים. איתנו נמצא גם חבר הכנסת שלמה מולה אשר מייצג את הקהילה שלו. בכנסות קודמות היו שני חברי כנסת שייצגו את הקהילה האתיופית, אחד ממפלגת ש"ס. לפני שבועיים הייתי חולה לרוע המזל ולא יכולתי להרצות במכללת רופין. בעברי הייתי פעמיים סגנית שר הקליטה והעלייה ואני אכן חושבת שקנדה וישראל יכולות להחליף דעות באשר לניסיונן בתחום. זה מאוד חשוב.


ברוסיה, למרבית ההפתעה, כתבתי את עבודת הדוקטורט שלי על אוסטרליה כמדינה של מהגרים ואחרי כן כתבתי על קנדה, סוג ההתפתחות והמפתח לשגשוג בקנדה, אוסטרליה וכמו כן היו לי ממצאים בקשר לארגנטינה ומדינות אחרות. עלי לומר שאני משתמשת בניסיוני האקדמי כאן בישראל, במשרד העלייה והקליטה במיוחד במדיניות מעשית ויחד עם חבריי, יושבת הראש וחבר הכנסת שלמה מולה אנחנו מאוד פעילים בחקיקה. זה מאוד קשה. אנחנו מסוג אלה הלוחמים. כאן מקום הוועדה ואין בנו פילוג בין שמאל וימין. אנחנו לוחמים יחד לקליטה טובה יותר של העולים הבאים לישראל. זו היא משימה מעניינת, מאתגרת, ויש לי הזכות והמנדט על ידי הציבור הישראלי וקהילת העולים אשר בחרו בי להיות חברת כנסת בפעם החמישית.

תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה.

גברתי יושבת הראש ואדוני השגריר של קנדה בישראל וכל הנוכחים המכובדים אני מקדם את פניכם בברכה לבואכם אל הכנסת קודם כל. היתה לנו פגישה עם המשלחת הקנדית לפני יומיים במכללת רופין. לדעתי מכללת רופין עשתה צעדים לקידום נושא העלייה והקליטה. זה חשוב מאוד לנו כמחוקקים, ואני חושב שזה גם חשוב מאוד לבעלי המקצוע העוסקים במלאכה שעובדים עם העולים החדשים, כמו משרד העלייה והקליטה. בעלי המקצוע יכולים להשתמש במחקר כדי להבין טוב יותר את העולים החדשים, מהיכן באו, ואיך הם נקלטים פה בישראל, ואנחנו יכולים ללמוד מהניסיון הבינלאומי בתהליכי הגירה. ישראל היא ייחודית מההיבט הזה שמהגריה באים מכל העולם. כמו שיושבת הראש אמרה אנחנו מתדיינים על הרבה נושאים בבית הזה. אנחנו דנים בהיבטים של הקהילה, בהיבט של בעלי המקצוע ואנחנו מוצאים את עצמנו כמחוקקים. הוועדה הזאת היא ועדה מאוד מיוחדת. רוב הנושאים מועלים מתוך קונצנזוס. אין פוליטיקה לשמה בוועדה הזאת. זה כמובן מאוד יוצא דופן בבית הזה שהוא הכנסת. רוב חברי הוועדה הם עולים חדשים לשעבר. עברנו את התהליכים של קליטה ויותר קל לנו להבין את תהליכי הקליטה של העולים החדשים. באנו לשמוע אתכם. יתרה מזאת, באנו לדבר איתכם ושוב ברוכים הבאים. אני חושב שזו לא צריכה להיות הפגישה האחרונה. אנחנו יכולים לתכנן פגישה נוספת בעתיד עם מכללת רופין. עלינו לתמוך במכללה יותר. מבחינה פוליטית וכלכלית יש תועלת במפגשים הללו. זה צריך להיות בראש מעיינינו לתמוך במכללה כמו רופין, לעזור להם כלכלית, תמיכה כלכלית. זה מאוד חשוב לעולים החדשים. תודה רבה לכם.

תודה רבה. עכשיו בואו נשמע את האורחים שלנו שהגיעו אלינו ואני מבקשת שוב מי שרוצה לדבר תציגו בבקשה את עצמכם בשמכם ותציינו את התפקיד שלכם לפרוטוקול. בבקשה.

גברתי יושבת הראש, אדוני השגריר, חברי הכנסת המכובדים. שמי בת שבע ראובני. אני סמנכ"לית במשרד העלייה והקליטה. אני מודה על ההזמנה. המפגש של היום הוא המשך של מפגש שכבר התקיים קודם כחלק מארגון מטרופוליס שנפגשנו בזמנו ובהמשך גם כחלק מקשרי העבודה ארוכי השנים בין המשרד לקליטת העלייה שאחראי במדינת ישראל על קליטתם של העולים ובין המכללה האקדמית רופין וכמובן גם עם חברינו האורחים מקנדה שבחסות רופין נפגשנו גם בפעמים הקודמות.


מאחר והדיון פה היום הוא הקשר של המשרד גם עם רופין וגם עם הבית הזה בשבילנו השולחן העגול הזה הוא הבית הפרלמנטרי שאיתו אנחנו עובדים בצורה רצופה. אנחנו מקיימים דו שיח שוטף שיש בו הרבה מאוד נתינת דין וחשבון לחברי הכנסת שאחראים על התחום הזה מתוך כוונה לקדם ביחד את קליטתם של העולים בצורה המיטבית ביותר שלהם פה בארץ.


בשנה האחרונה אנחנו יצאנו בפרויקט נוסף שהבית הזה, החדר הזה על נציגיו הפרלמנטריים היו שותפים. זה המבצע להחזרת התושבים החוזרים בשנת השישים למדינת ישראל. מבצע שנתן פרי ואנחנו מרגישים אותו היום עם תוצאות מאוד מרשימות. ללא התמיכה של חברי הכנסת ששייכים לוועדה הזאת שהיא הוועדה המקצועית שמגבה אותנו חלק גדול מהתוכניות לא היו יוצאות לפועל. צריך להודות בזה. אנחנו עובדים יד ביד ואנחנו מרוצים משיתוף הפעולה מאוד מאוד.


ועכשיו אני רוצה לספר סיפור אישי מה זה נקרא לחיות במדינת הגירה, לעסוק בקליטת העלייה ולאחר מכן שיהיה הרבה נחת. לא סתם חבר הכנסת שלמה מולה מחייך שפגשתי אותו לפני שנים רבות כילד. ברשותך חבר הכנסת מולה כילד צעיר.

התענוג כולו שלי.

פגשתי אותו כילד צעיר שעלה מאתיופיה ובאנו עם איזושהי תוכנית קצת משוגעת של לימודים תוך שנה וחצי לתעודת בגרות ישראלית. אנחנו באנו ואמרנו אפשר לעשות את זה. עשינו את זה עם בית ספר ליאו בק. כל מי שהיה מסביבנו אמר זה לא יכול לקרות. והנה יושב לפניכם שלמה מולה שמוכיח שזה יכול לקרות. הוא היה ילד צעיר. יחד איתו היו עוד עשרה חבר'ה צעירים שהתלבשו על הנושא והפכו את הבלתי אפשרי לאפשרי. זאת מדינת ישראל. זאת קליטת העלייה. וזאת הדוגמה של מה שקורה במדינה הזאת שיושבים סביב השולחן הזה אנשים שלא מזמן עלו. מתנהל פה דיון בשפה זרה, לא בשפה הנוכחית. אני מפאת כבוד לשפה ולבית מדברת בעברית ואנחנו כולנו יחד מאוחדים סביב הנושא המרכזי שאנחנו מדברים עליו שהוא אחד מהיסודות הגדולים של מדינת ישראל – קליטת עלייה.


אני רוצה לברך אתכם. חלק מכם נראים לי מוכרים עוד מהפגישה הקודמת. חלק מכם פעם שנייה. נפגשנו בזמנו גם בבית התפוצות מי שהיה יחד עם שר הקליטה בזמנו. ראינו כולנו מה זה נקרא תפוצות במדינת ישראל ונותר לי רק לברך בשם המשרד גם את מכללת רופין על היוזמה ועל הקשר הרציף, גם אתכם האורחים המכובדים וכמובן את חברי הכנסת ולומר גם תודה. תודה רבה גברתי יושבת הראש.

תודה רבה. כמו שנאמר פה יושבים פה שלושה חברי כנסת. חבר כנסת שלמה מולה שהגיע לארץ בשנת 1984, מרינה סולודקין שהגיעה לארץ ב-1991 ואני הגעתי לארץ ב-1980. באמת העלייה היתה לא קלה. אנחנו כולנו עברנו את הדרך הלא פשוטה אבל מוצלחת כי היום אנחנו פה בכנסת ומייצגים גם את הבוחרים שלנו וגם את כל עם ישראל.

תגידי שגם שרת הקליטה היא עולה חדשה.

ושרת הקליטה סופה לנדבר היא גם עולה חדשה. גם שר התיירות וגם שר התפוצות וגם שר החוץ כולם עלו לארץ לא מזמן, עשרים שנה, שלושים שנה.

יושב ראש הקואליציה.

נכון. זה באמת מצב מבורך מאוד. אני מבקשת מפרופסור ג'ק ג'דבב, בבקשה.

תודה רבה. זו זכות גדולה להיות כאן. אנחנו באמת מרגישים שזו זכות להיות מוזמנים לכאן ואנחנו נושאים את עינינו לדיאלוג עשיר היום. הרשו לי להציע לכם במהירות קצת רקע. אני אהיה מאוד קצר. במשך 18 החודשים האחרונים, פחות מ-18 חודשים, בשיתוף עם האגודה ללימודים קנדיים והמרכז במכללת רופין דרך תוכנית ההגירה והקליטה שלו, השגנו דברים רבים כפי שאתם נוכחים לדעת. היו לנו ארבעה מפגשים עד היום. ארבעה מפגשים במשך 18 חודשים זה די מהותי ואנחנו יכולים לקיים מפגשים אלו הודות לתמיכתו של השגריר הקנדי בישראל ולשותפות הגדולה שיש לנו עם עמיתינו, חלק מהם נמצאים כאן ואם יורשה לי אזכיר באופן מיוחד משה סמיונוב מנהל התוכנית וקארין עמית ורויטל פולג. אני רוצה להודות לכם על שיתוף הפעולה בינינו. זהו דיאלוג חשוב מאוד שיש בינינו לביניכם. אינני חושב שאפשר להבין אחת מארצותינו לגמרי מבלי להבין את ההגירה והגיוון הרחב שהיא מעלה. אינכם יכולים להבין את ההיסטוריה של אחת מארצותינו, או את המציאות העכשווית שלהן. לכן לא רק שאנחנו במשימה להמשיך ולהחליף מידע ולהעביר מידע אבל אנחנו גם כן בתהליך זה מנסים לחנך כל אחד בארצו את הציבור שלו, את האוכלוסייה שלנו, בקשר לחשיבות של הידע של תחומים אלו, ולנסות לסייע גם כן לגרות את הקהל לדיון ובה בעת גם לזהות תגובות לאתגרים שניצבים בפנינו. אנחנו מעורבים גם כן ואנחנו מסייעים הדדית זה לזה דרך דיאלוג גלובלי.


אני לפעמים מתלוצץ עם עמיתיי במחלקת ההגירה בקנדה ועם השר בכלל זה שקנדה מייצאת ידע על שונות. במידה רבה זה אחד מענפי היצוא החשובים שלנו. אנחנו שמחים בעולם זה שאנחנו מייצאים ידע על הגירה ואנחנו בתורנו מייבאים ידע מישראל אודות דרכיה בטיפול בבעיות ואתגרי הגירה. בעשותנו כך אנחנו מתקדמים לעבר הדיאלוג הגלובלי. אנחנו איננו בודדים במערכה בדיאלוג הזה. כשנפגשנו במסגרת מטרופליס היו ארצות רבות שהיו שותפות לדיאלוג. אנחנו יכולים להיזון מהעבודה שאנחנו מבצעים ביחד בהבנה ובחלוקת הידע עם שותפים אחרים על פני כדור הארץ. אתגרים רבים ניצבים בפנינו בעולם שמשתנה במהירות גדולה.


הרשו לי לומר דבר נוסף אחד. הרשו לי לבטא את רחשי ליבי בקשר לנושא שיש לי לגביו עניין מיוחד ואשמח לשמוע יותר על נושא זה והכוונה שלי היא לטכנולוגיות המשתנות והשפעתן על התופעה של הגירה. כאשר הוריי הגיעו מפולין לקנדה דרך ישראל ודרך מקומות אחרים בעצם אחרי מלחמת העולם השנייה הם ניתקו מארץ מוצאם והמולדת שלהם בדרך מאוד רבת עוצמה. האפשרות להחליף מידע ולקשור קשרים עם הארצות הללו היתה קשה מאוד לפני חמישים שנה. היום קושי זה לא קיים. מפני הטכנולוגיות החדשות אנחנו יכולים להימצא במקום אחד, להתנחל במקום מסוים ולפעול במקום אחר. ולזה נודעת חשיבות רבה במיוחד בנוגע לכלכלה אבל גם בקשר לתחומים אחרים.

גם מסך הברזל ירד.

בדיוק. יש תופעה גלובלית. אני יכול להיות בקנדה ולהיות מודע למה שקורה בארץ או בכל מקום אחר בעולם במהירות יותר גדולה מאשר ישראלים רבים יכולים לקבל מידע. זהו תחום של עניין מיוחד וכנראה שאנחנו צריכים לחקור אותו יחדיו, ולעשות זאת עם שותפים אחרים גם בישראל וגם בקנדה.


לאחר שהבעתי את העניין המיוחד שיש לי בנושא הרשו לי להציע לכם עותק של פרי עבודתנו במשך 18 חודשים וזהו מסמך שאני וקארין ערכנו שנקרא, ארצות מובטחות, וזה כולל שני תריסרים של מסות של מומחים קנדים וישראלים, מסות נבחרות על מספר מגוון של נושאים, שעוסקות בהגירה, קליטה וזהות שזו האחרונה יכולה להתנתק מהתופעות של הגירה וקליטה. אנחנו מקווים לפרסם פרסומים רבים נוספים. אני אעצור כאן. יש עימנו קנדיים בעלי איכות, מאוד ידענים בתחומים שונים, ואני חושב שמה שלמדנו עד כה שאנחנו קבוצה סקרנית של קנדים. כאשר אנחנו פותרים בעיה מסוימת, שאלות רבות אחרות מיד צצות. זה מזכיר לי את האנלוגיה של עבודתי עם הקהילה היהודית בקנדה. כאשר היו לנו שני אנשים מתדיינים היו להם עשר דעות שונות. במקרה הזה יש לנו חמש שאלות לכל תשובה. אני רוצה להזמין את העמיתים שלי ולעודד אותם לשאול שאלות. אנחנו נדבר גם בצרפתית. אנחנו מודים לכם על הניסיון על החומר שברשותנו. אני מודה לכל העמיתים וליושבת הראש של הוועדה ואנחנו מקווים שבשנה הבאה נחזור לישראל.

תודה רבה. אני מבקשת מפרופסור משה סמיונוב ממכון רופין לדבר.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. כפי שאמרנו ביומיים האחרונים קנדה וישראל הן שתי מדינות הגירה. יש הרבה דברים דומים בשתי הארצות ויש גם דברים שונים רבים. אנחנו יכולים לחלוק את המידע וללמוד זה מזה. ב-18 החודשים האחרונים יכולים היינו לבסס יחסים טובים מוצקים ולהחליף מידע בין שתי קבוצות של אקדמאים. ברצוני לומר שחוקרים רבים הן בישראל והן בקנדה מקדישים מאמץ וזמן רב ללמוד הגירה. תופעת ההגירה היא תופעה מיוחדת במינה לא רק בישראל, לא רק בקנדה אלא ברחבי העולם כולו. אנחנו חיים בעידן של הגירה ותנועת אוכלוסין וזהו אחד ההיבטים המרכזיים של שינוי חברתי בחברה בכללותה. עם כל זאת יחידים עושים את עבודתם כפרטים. הרבה מאוד חוקרים מקדישים היום את המאמצים לחקור את נושא ההגירה. לפעמים הם מאמצים של אד הוק, אנחנו יוצרים רשתות של חוקרים. פה אנחנו ניסינו לעשות מאמץ, ראשית כל במכללת רופין. דרך אגב צריכים לברך את פרופסור שוש ארד במקרה הזה שהיא באה מעולם תוכן אחר לגמרי, ביולוגית ימית שראתה שנושא ההגירה עבור החברה הישראלית זה נושא מרכזי וחייבים לקדם אותו ולמסד אותו. בפעם הראשונה הקמנו מכון מחקר ותוכנית לימודים שמתמקדת בנושא ההגירה. באותה דרך ניסינו למסד את היחסים עם העמיתים הקנדים. ראינו שכאשר עובדים בצורה מסודרת, מאורגנת, מציגים את הידע שחברה א' צוברת וחברה ב' צוברת ומחליפים אינפורמציות אפשר להגיע הרבה יותר רחוק. אני מחפש דרכים איך אפשר באמת למסד מערכות כאלה של יחסים אקדמיים בחברות כדי שבאמת נוכל להוסיף ערך מוסף למחקר שפרטים עושים. זה יכול להתבצע גם במכונים קבועים וגם במסגרות מאורגנות קבועות של חוקרים. משום כך באמת הייתי רוצה לשמוע על רעיונות או דרכים מכל הנוכחים פה איך אנחנו ביחד במאמץ משותף מעבר לניסיונות המשותפים שאנחנו עושים לראות איך אנחנו יכולים למסד את היחסים האלה ולהגיע יותר רחוק כי הפנים צריכים להיות תמיד כלפי העתיד. אנחנו חיים בחברת מהגרים. ההגירה לא תיפסק. ההגירה מקבלת צורות שונות ומשונות. זו לא ההגירה הקלאסית של מהגרים שמנתקים את עצמם מארץ המוצא ועוברים לארץ היעד והכול מתחלף. היום אנשים חיים בצורות שונות של הגירה. שמענו את זה מג'ק רמז לכך, שבעצם אתה יכול לחיות בשתי חברות. אתה חי בחברה אחת ושומר את התרבות שלך. אנחנו צריכים לראות את אותן דרכים איך אנחנו יחד מקדמים פתרונות ואני מקווה שבארגון הזה אנחנו נוכל לעשות דברים בעתיד אז אני זורק פה את האתגר כלפי כל הנוכחים פה איך להמשיך ולעבוד ביחד, לקדם את הידע בנושא הגירה.

תודה. מר אלן, רצית להתייחס?

השר שלי לענייני הגירה היה כאן, נשא דברים במכללת רופין, בעצם התקיף כמה נושאים מורכבים. יכול להיות שאני לוקח דברים כמובנים מאליהם אבל אנחנו כולנו מדברים בדיפלומטיות ובנימוס. אני אהיה מעוניין לשמוע על כמה מן הנושאים הקשים שאתם כקנדים וכישראלים בעצם הבאתם לדיון ביומיים האחרונים. עם מה יצאתם כשאלות וכבעיות שהוועדה תוכל להגיב עליהן כמחוקקים. מה העליתם בחכתכם על נושאים משותפים או שונים שלא רק מדברים על העובדה שאנחנו לומדים זה מזה אלא עניינים שמופנים כלפי הבעיות שאתם כחוקרים מגיבים עליהם. מה הן אמנם הבעיות בשתי הארצות שלנו? אני יודע מתוך הדיון אמש שכמה מן הבעיות היו זהות. תודה רבה.

תודה.

מעבר לדמיון בעובדה ששתי החברות הן חברות מהגרים ההבדלים הם רבים ומורכבים. ראשית בהיקף ההגירה לישראל. אנחנו חברה שגדלה ב-60 שנה פי עשרה כתוצאה מהגירה. 600 אלף ב-7.4 מיליון תושבים. רוב המהגרים בישראל היו פליטים. בקנדה יש שיטת בחירה, היא הרבה יותר סלקטיבית, כמות קטנה של מהגרים, מהגרים כלכליים. ישראל היא אולי החברה היחידה ופה ההבדל מקנדה שמחויבת אידיאולוגית ומוסדית לקליטה מוצלחת של העולים. אנחנו רואים את עצמנו כמודל קליטה. זו לא חברת שוק אלא חברה שמחזירה את הבנים למדינה. העולים מגיעים. יש לזה בעצם חשיבה חיובית במשמעות של עלייה למדינת ישראל.


יחד עם זאת אנחנו דיברנו כל הזמן על קליטה של עולים בנושאים שלא התמקדנו בהם. אנחנו חושבים שצריך יותר להתמקד בהם. זה אפילו התוצאות השליליות שקשורות בהגירה. לא הכול חיובי וורוד סביב ההגירה. יש הרבה תופעות של דעות קדומות, של אפליה, של קשיי הסתגלות, של קשיי קליטה, שלמרות כל המאמצים שחברה יכולה לעשות עדיין אנחנו נתקלים בהם. ואלה התופעות שאני חושב שבעתיד אנחנו חייבים לעבוד יותר כדי להבין אותן עד הסוף. דווקא את התופעות השליליות ולא התופעות החיוביות. טוב ללמוד על התופעות החיוביות, זה נעים ונעים לנו לפעמים לטפוח על הכתף ולומר אנחנו עושים עבודה טובה. אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל איפה העבודה לא מספיק טובה. איפה יש את הסדקים במערכת ודרך זה ללמוד איך לשפר את מצבם של המהגרים כי התהליך הזה יימשך. אני חושב שזה יהיה העתיד.

תודה. זה באמת נכון. רק בשנת 90 הגיעו לארץ מעל מיליון עולים והמדינה היא לא כמו קנדה. מדינה קטנה ומדינה שקלטה כל כך הרבה עולים. בטח שהיא נתקלה בקשיים רבים. טוב ללמוד ולהעביר את הניסיון אחד לשני.

אני דווקא הייתי רוצה לשאול אתכם החוקרים של מכללת רופין לפחות במסקנות, אם אלה הן מסקנות ביניים. הרבה אנשים מאיתנו חושבים, לפחות אני חושב קנדה היא מקום אידיאלי להגירה. אנחנו אומרים לעצמנו ישראל היא לא מדינת מהגרים, אנחנו אומרים היא מדינת עולים. זה הבדל עצום גם במונח וגם בתפישה. אבל קנדה למרות שהיא מדינת מהגרים היא חברה פלורליסטית. זאת אומרת הנושא הזה שנקרא לזה, כיבוד תרבויות או קבלת תרבויות כחברה לרובנו נראה שקנדה היא הרבה יותר פתוחה מאשר הפתיחות המצויה במקומותינו כמדינת יהודים, כמדינת קולטי עלייה ולא קולטי הגירה. איך אנחנו יכולים להסביר את המונח הזה שלכאורה אצלנו היה צריך להיות הרבה יותר לבבי. זה אמור להיות אידיאלי כביתו של העם היהודי. הייתי רוצה להיווכח איך אתם רואים את זאת, דווקא בנקודה הזאת. זה יותר מעניין אותי.


אני שואל אתכם ואני אגיד לכם למה אני שואל. יש הרבה ויכוח גם בתוך הבית הזה. האם זה נכון להקים מרכז מורשת יהדות אתיופיה, או להקים מרכז מורשת בוכרה או מרכז מורשת קווקז. האם זה נכון או לא נכון? אנחנו הולכים בין הטיפות. מצד אחד אנחנו רוצים לייצר ישראלי חדש. לבוא ולהגיד אתה תשכח מה שהבאת איתך, אנחנו רוצים אותך מוצר חדש שקוראים לו ישראלי. זה מתחיל מתקופת בן גוריון. אנחנו יודעים שהתפיסה הזו התנפצה לנו. אני לא חושב שזה רע שזה מתנפץ. לעומת זה קנדה לפחות ממה שאני יודע היא יותר מוכנה לקבל את התרבויות של האחרים כחלק מהתרבות שלה. האם ההנחה הזאת מוטעית? האם זה נכון? איך אתם רואים את הסוגיה הזאת.

קארין עמית מהמרכז האקדמי רופין. הנושא הזה עלה. גם ג'ק העלה אותו. הנושא של כור ההיתוך שכולנו כבר הרבה שנים חשבנו שהוא נושא מרכזי. עובדה שבחברה הישראלית זה היה הכיוון. זה עבר שינוי שמות במחיקת זהויות. יש מספיק מחקרים שמראים שזה היה הכיוון. וגם אני נולדתי במרוקו אמנם לפני הרבה מאוד שנים ועליתי בתור ילדה אבל עדיין בשנות השבעים זה גם תופעות שהיו קיימות. זאת אומרת המליצו. עדיף לשנות את השם. זה יישמע יותר ישראלי, כביכול לטובת הילד אבל הדברים האלה היו קיימים. אין ספק, בשנים האחרונות אני חושבת לזכותה של העלייה מברית המועצות ובגלל המסה של העולים ועולים שלא הסכימו לחלק מהשינויים יש שינוי בהקשר הזה. גם בקנדה אנחנו מבינים שיש גם כן הבנה כזאת. זאת אומרת הכור היתוך הזה גם אם היינו מאוד רוצים אותו זה בלתי אפשרי. לפחות איך שזה מתבטא גם בארצות הברית, גם בישראל וגם בקנדה. אני לא חושבת שזאת שאלה האם צריך את זה או לא צריך את זה כי כנראה שאי אפשר את זה, אנשים יש להם שורשים ולשורשים האלה יש חשיבות ויהיה מאוד קשה להגיד זה בלתי אפשרי. עובדה שכן יש מכונים ודווקא מסקרים שאנחנו עשינו במימון משותף עם משרד הקליטה ורחל גינדי יושבת כאן ויש לנו שיתופי פעולה בין היתר שאלות שעלו שם אלה שאלות של זהות. עד כמה חשוב לך לשמר את תרבות המקור שלך? בהשוואה בין יוצאי אתיופיה, יוצאי ברית המועצות ועולי המערב עולים שהגיעו בשנים האחרונות, שדווקא לעולי אתיופיה זה הכי חשוב. זאת שאלה. הם הכי פחות משמרים ממה שאני מכירה וזה מאוד חשוב להם. אין ספק שמי שחושב שזה חשוב לו ולא עושה את זה נוצר איזשהו תסכול שאחר כך יכול ליצור איזשהן בעיות גם בשלבים של השתלבות.

תודה. בבקשה.

רחל גינדי ממשרד הקליטה. אני מנהלת אגף המחקר. אני אמנם ילידת הארץ אבל ההורים שלי עלו מרוסיה ופולין. אז אני קצת מכירה גם את ההיבט הזה. אני חושבת שהשאלה שחבר הכנסת שלמה מולה העלה בדיוק מחברת דווקא את ישראל וקנדה בצומת דרכים. אם קנדה התחילה מרב תרבותיות ישראל התחילה מכור היתוך ושתי החברות מזהות בעייתיות בדרך שבה הן התנהלו. שתי החברות איכשהו מנסות להתכנס למקום חדש שמצד אחד רוצה לשמר וליצור זהות וזיקה לחברה הקולטת הישראלית או הקנדית עם לתת מקום להמשכיות בשימור הזהות התרבותית והאישית והפוליטית בכל ההיבטים. ישראל עשתה את ההתחלה של המעבר מכור היתוך לפלורליזם לפני העלייה הגדולה מברית המועצות. ואני דווקא כמשרד ממשלתי ראיתי את זה בפעילויות שהמשרד יזם וארגן כדי לאפשר לעולים מתרבויות, משפות, מחברות שונות ליצור לעצמן מסגרות המשך תרבותיות שמאפשרות להתבסס קודם במצע התרבותי החברתי האישי ולאט לאט לשלוח שורשים אל החברה הקולטת. כי בסך הכול אנחנו לא רוצים שייווצרו איים איים שאינם מנהלים דיאלוג ואינם מפתחים זהויות עם חברה קולטת. קנדה מכיוון אחד וישראל מכיוון אחר מחפשות כרגע את המילייה ואת הדרך ואת התפיסות הנכונות,מצד אחד לשמר את השפות ואת התרבות. אנחנו עכשיו הולכים לקיים מחקר על איך ללמד בבתי ספר את שפות העולים במקום למחוק אותן שזה הולך להיות מחקר מאוד מעניין, וזה שינוי בתפיסה. מצד שני אנחנו יודעים שהשפה העברית הוא מכשיר אדיר בעוצמתו על גיבוש זהות ישראלית, על התחברות ותפקוד בחברה הישראלית, וצריך לאחוז את המקל משני קצותיו. אנחנו יודעים שתהליך רכישת השפה לוקח כעשר שנים כדי להרגיש בנוח. אף פעם היא לא תיהפך לשפת אם. גם תהליך גיבוש הישראליות איכשהו אורך את עשר השנים האלה. יש איזושהי הדדיות מאוד חזקה בין שני המשתנים. כאן יש לנו הרבה מה לעשות וללמוד אחד מהשני לא ללכת לקיצוניות אחת, שאנחנו נלך לקיצוניות אחת ואתם לקיצוניות אחרת.


מעבר לזה שאנחנו יכולים ללמוד האחד מהשני אנחנו גם יכולים לייצר ידע משותף חדש ואני רוצה להביא דוגמה. מחקר שהולך להתבצע באתיופיה, בקנדה ובישראל לגבי ילדים. ילדים שנשארו באתיופיה, ילדים שהיגרו לקנדה עם המערכות שפועלות בקנדה, וילדים שהיגרו לישראל עם המערכות שפועלות בישראל ואני חושבת שזה כמעט לבקש תנאי מעבדה כדי לראות את התהליכים, ללמוד מה קורה ולהפיק מהם לקחים. זה ניסיון מאוד מעניין שיש לו פוטנציאל אדיר ללימוד משותף. תודה.

שמי דני לימור. אני מנהל את המכון להגירה ושילוב חברתי. אני רוצה באמת להתייחס לנקודה שחבר הכנסת שלמה מולה העלה גם מזווית של מי שעלה לארץ, לא יליד הארץ. אני באתי מתפוצה, אני חושב שאני היחיד פה מדרום אמריקה. כילד שגדל בדרום אמריקה לא היה לי מושג שיש יהודים אתיופים.

לא רק לך.

כשאני אומר אתיופיה אני מתכוון לעוד כמה תפוצות. גם יהודי צפון אפריקה וגם יהודי תימן. זה לא משהו שגדלנו עליו. אני הגעתי לארץ בגיל 16. אני מדבר לא כחוקר. מדבר באופן אישי.

לא בטוח שאני הייתי יודע שיש יהודי לבן.

עד שלא נפגשנו לא ידענו. אחד הדברים שכן למדתי ואני נסעתי לפני 33 שנה בפעם הראשונה לאתיופיה וזה היה אחרי שנקלטתי בארץ ושירתי בצבא וכולי וכולי, והתגלו בכפרים, בכל האזורים שהיו יהודים באתיופיה מטיגרה ועד הרי סימן, התגלתה בפני תרבות. לא משנה כרגע איך אנחנו שופטים תרבויות אבל זו תרבות והיא תרבות יהודית. עכשיו אנחנו במדינת היהודים. אנחנו מדינה יהודית. אני חושב שמחיקה של תרבויות זה פשע כלפי היהדות. כלומר אם היום יש חוסר סובלנות בחברה הישראלית ואנחנו לא יכולים להסתיר את זה, יש חוסר סובלנות. יש הרבה מאוד קבוצות, מעבר לנושא הסוציו-אקונומי וכולי, יש הרבה מאוד חוסר סובלנות על רקע אתני שבטי של מוצא. בין השאר זה נובע מחוסר ידע של אחד לגבי התרבות מארץ המוצא שלו. איך אפשר לצפות, אם ניקח את הדוגמאות הקיצוניות, עולה חדש מברית המועצות לשעבר ועולה חדש מאתיופיה שיבינו אחד את השני מעבר לכל ההבדלים שממילא קיימים אם הם לא נפגשים באיזשהו מקום ומוצאים את המכנה המשותף כאשר המכנה המשותף הוא לא רק הפנקס הכחול, תעודת הזהות, זה מכשיר. המכנה המשותף זה ששניהם יהודים ממוצא שונה שהתפתחו לכיוונים שונים. יש ניסיון שמתקיים בימים אלה של מכינה קדם צבאית של חיים פרי שבה יש רק שתי קבוצות, דווקא שני הקצוות, יוצאי חבר העמים ויוצאי אתיופיה. לא מזמן הם נסעו לגונדר כולם, איך אומרים, ביחד, ואפשר היה להתרשם אפילו מהסרט שהוקרן עד כמה יוצאי חבר העמים התרגשו ונפתחו עיניהם. אני חושב שזה דבר שהנשיא לשעבר יצחק נבון שכשמו כן הוא כנראה הוא זה שקבע שצריך לשמר את התרבויות וצריך ללמד אותן במערכת החינוך. בין השאר הוועדה הזו יכולה להשפיע באופן ישיר על התכנים במערכת החינוך שהדברים האלה יופצו יותר ויותר ואולי ככה נצליח לגבש את החברה. תודה רבה.

תודה. הייתי רוצה לשמוע מישהו מהאורחים שלנו. אבל לפני זה בנוסף למה ששלמה מולה אמר פה בארץ בנוסף יש הבדלים בין העליות. עליות של שנות השישים, של שנות השבעים, של שנות השמונים כשהגיעו לארץ אז הדבר הראשון היה ללמוד את השפה, להתקרב יותר לחברה, להיות יותר ישראלים וגם מי שהגיע והתחתן פה אז ישר עם הילדים דיברו עברית וגם לא כל כך רצו שהילדים ידעו את השפה של ההורים. בשנות התשעים התמונה היא הפוכה לחלוטין. העולים מדברים בשפת ארצות המוצא. הילדים שנולדים פה ממשיכים לדבר בשפה הזו ומעניין איך זה קורה בקנדה עם המהגרים של שנות התשעים, איך הם מתנהגים ונקלטים.

בקנדה יש לנו מדיניות של שפות רשמיות והכוונה בכך שאנגלית וצרפתית הן השפות הרשמיות של המדינה. שירותים פדרליים ניתנים בשתי השפות. אנחנו אוהבים להתגאות בדו לשוניות שלנו למרות שלא כל האנשים הם דו לשוניים כפי שהיה רצוי. חלק המדינה שהוא ברובו דו לשוני ששם אני גר זו קוויבק כאשר רוב האזרחים מדברים צרפתית וצרפתית היא השפה הרשמית של המחוז שלנו למרות הרוב המכריע של התושבים מסוגל לדבר בשתי השפות במיוחד במונטריאול. כך שאלה הסתירות שאתה עלול למצוא. יש לנו גם מהלכים שמכוונים לתמוך במיעוטים שדוברים שפות אחרות שגרים מחוץ לקוויבק היכן שהאוכלוסייה הצרפתית היא הרוב ורוב העמיתים שלי כאן באים ממחוזות שונים בקנדה מחוץ לקוויבק, המחוז שדובר צרפתית. העמיתים שלי חברים בוועדות של הממשל הפדרלי מספק תמיכה לבתי ספר ואנחנו עובדים קשה כדי לספק תמיכה מסוג אחר כדי לסייע לקהילות שונות לשמר את השפה שלהם במקומות היכן שהם נאבקים לשמר את שפתם. ובאותה מידה יש מדיניות לעזור לקהילה האנגלוסקסית במחוז שרובו צרפתי. הדבר אינו כל כך איבוד השפה האנגלית אשר כפי שאנחנו יודעים היא שפה בינלאומית משפיעה אבל מאבק עם תחושת הקהילה ובנייתה והם מקבלים תמיכה על הבסיס הזה. אנחנו מעדיפים להיות מודעים לקהילות שלנו וצרכיהן. באשר למהגרים ידיעת השפה הפכה להיות הרבה יותר משמעותית בקנדה. הקמנו בתי ספר שמלמדים אנגלית או צרפתית. רצוי היה ששתי השפות יילמדו אבל במקרה הזה ידיעת השפה האנגלית או הצרפתית היא תנאי לקליטה מוצלחת. וקליטה כלכלית מוצלחת קשורה בכך. כדי להיות הוגן, מנקודת מבט של הדיון הציבורי, הפלורליזם מוגדר שאין סתירות בין העובדה שאני משמר את זהותי היהודית והיותי אזרח. אבל אנחנו לא תומכים היום כפי שעשינו לפני שלושים שנה את המוסדות שנוהות לשמר את התרבויות השונות. אבל אנחנו אכן מוצאים ארגונים שהם בבסיסם ארגונים של מהגרים שמקבלים מהגרים לשורותיהם. כך למשל הקהילה הסינית שחלק מהמדיניות שלה זו ההטמעות של הקהילה הסינית בקנדה. אבל אנחנו לא מסייעים סיוע כספי לארגון עורכי הדין הסיניים. כי אם ננקוט דרך פעולה זו נמצא את עצמנו תומכים במאתיים קהילות אתניות שונות ולא מצאנו נוסחה לעשות כן.


הזמנתם אותנו לשאול שאלות, השגריר שלנו הזמין אותנו לשאול שאלות ובאותה עת אנחנו מתבקשים לענות תשובות על המצב בקנדה. הרשו לי לסמן את אחד הנושאים הקשים ואז נדון בכך. אני אהיה קצר. כאשר הגעתי לכאן בשנה שעברה עם המשלחת אחד מעמיתנו הישראלים אמר, שלא כמו בקנדה ישראל אינה סלקטיבית כלפי המהגרים שלה. אנחנו מקבלים כל מהגר לא משנה איזה אמצעים לרשותו. וקנדה נוקטת בדרך הסלקטיבית. אנחנו די נחושים למשוך מומחים ואנשי מקצוע למדינה. המשלחת שלי היתה מאוד מופתעת מההצהרה הזאת כי אנחנו חושבים שהישראלים הם סלקטיביים בנוגע לבחירת האנשים המגיעים למדינה. והיה עלי להסביר להם שהכוונה היתה במונחים סוציולוגים באשר ליהודים ישראל אינה סלקטיבית.

אבל גם כן צריך לומר שקנדה אינה סלקטיבית באשר לפליטים.

נכון. יש לנו מדיניות הומניטרית חזקה. תודה לך אדוני השגריר על שהזכרת זאת. זו הבהרה מאוד חשובה. בחלום הבלתי אפשרי שלי שאותו הזכרתי ביום ראשון קנדה תסייע לישראל ליצור מדיניות של הגירה שיש לה שתי התפלגויות. אחד, המדיניות הקיימת באשר לחוק השיבה אבל גם מדיניות אחרת, אולי בצורה הקנדית שלה, עם נקודות זיכוי, עם רמות של מהגרים שיטפלו במהגרים שאינם יהודים. מדיניות כזאת מעלה שאלות רבות שלו היה לנו זמן הייתם שומעים אודותיהם מעמיתי במשלחת בשנה שעברה ובשנה הזאת. לנסות להבין איך המדינה נוהגת במהגרים הלא יהודיים, תהא המדיניות אשר תהא, יכול להיות שזו תהיה הגירה זמנית. החלום שלי הוא ששיתוף הפעולה בינינו יוביל בעתיד להגדרה מסוימת, הגדרה חוקית או בצורת הצהרה שתסביר זאת ותסייע לאנשים להבין את שתי ההתפלגויות האלה, אחד זה של חוק השיבה שם המהגרים בעצם שבים הביתה, הם לא מהגרים בדרך הקונבנציונאלית שבה אנחנו מבינים מהגרים. ועלי להסביר את זה בכינוסים בינלאומיים למשל באירופה. כאשר מדברים באירופה על מהגרים זה שונה מהדרך שבה אתם תופסים מהגרים.

אני המנהל של המכון הקנדי של מחקר ולשונות של מיעוטים. אנחנו מקיימים מחקר על המיעוטים שמדברים את השפות הרשמיות. זאת אומרת אנגלית בקוויבק ודוברי צרפתית מחוץ לקוויבק. כך שאני לא מומחה להגירה אבל בשומעי את כל הדוברים אני חושב איך הגירה מייבאת מקורות לשוניים משמעותיים. באותה עת מאבדים שפה כי אנחנו נוטים לכפות עליהם ללמוד את השפה השלטת במדינה ובאותה עת זה יוצר במושגים של המכון שלי דו לשוניות מחתרתית. כלומר, ככל שאתה שואף ללמוד את השפה של המדינה כך אתה מאבד את שפת האם שלך. יש במכון שלנו ניסיונות לעודד דו לשוניות. כאשר אתה מנסה ללמוד שפה שנייה ובמקרים מסוימים זו שפה שלישית שהיא השפה של המדינה באותה עת אתה מנסה לשמר. למשל, על ידי כך שמלמדים את השפה בבתי ספר. אני לא חושב שקנדה יכולה ללמד את ישראל שיעור במושגים של למידת שפה. יש דמיון רב. בקנדה יש שתי שפות רשמיות ובישראל אם אינני טועה יש שתי שפות רשמיות. אני מוצא שיש דמיון רב במצב של הפרנקופונים והמצב של הערבים. כי השפה שלהם רשמית אך אינה שלטת כמו השפה האחרת עברית במקרה שלכם ואנגלית במקרה שלנו. בקנדה הצרפתית אינה שפה שלטת כמו האנגלית שהיא שפה בינלאומית. אני חושב שכל אחת ממדינותינו יכולה לחפש דרכים לסייע לא כל שפה של המהגרים אבל המהגרים אשר באים בקבוצות גדולות אם נוכל לשמר את זהותם ושפתם, שתי המדינות יוכלו לפתח את האמצעים הרבה יותר. וזה יכול להיות תחום של שיתוף פעולה איך אנחנו יכולים לשמר שפות. אני תומך בדו לשוניות ובאותה עת ישנה אפשרות לשמר את השפה של ארץ המוצא של המהגרים.

כשאתה משווה בין הערבים והצרפתים האם אתה מתכוון לצרפתים בקוויבק או לצרפתים מחוץ לקוויבק?

אני מתכוון לצרפתים מחוץ לקוויבק. כן. כן. זהו נושא מאוד מורכב. אתה יכול להשוות השוואת מנקודות מבט שונות. אנחנו שפה רשמית של מיעוט ורוב עבודתי נעשתה על פרנקופונים. ההשוואה שלי הייתה עם הפרנקופונים שהם מחוץ לקוויבק.

תודה. פרופסור מוריס בסק בבקשה.

תודה רבה. שמי הוא מוריס בסק. אני המנהל של מכון לשפות בניו ברנסוויק. זו הפעם השנייה שאני מבקר בישראל וזהו ניסיון לימודי כי ישראל היא ארץ מאוד מורכבת כמו קנדה אבל ישראל היא גם שונה מאוד מבחינת שפה. אני לא מומחה לשפות או להגירה, אני היסטוריון. בקנדה יש מציאות לשונית שאני חושב שאין לכם כמוה בישראל. יש מדיניות מוצהרת בקנדה על השפות הרשמיות. קנדה האנגלית זאת אומרת כל המחוזות שאינם קוויבק אינה עולם אחיד כי ניו ברנסוויק המחוז ממנו אני בא זה המחוז היחידי הדו לשוני הרשמי בקנדה החוגג בימים אלה 40 שנה לדו לשוניות ואפילו במחוז הקטן שלנו שמונה 720 אלפי אנשים יש חלק מהמחוז שהוא רובו דובר אנגלית וחלק מהמחוז שרובו דובר צרפתית אבל אנחנו ישנן ערים ועיירות שבהם האוכלוסייה היא חצי בחצי. אפילו במחוזות האלה יש לנו אתגרים במדינתנו כאשר אנחנו מנסים לעודד את שתי הלשונות כך שיהיה דו קיום לדוברי השפות השונות. דוברי השפות השונות הם שכנים למעלה ממאתיים שנה. בחלקים רבים אנחנו עדיין נאבקים עם נוסחאות, סצנות, שבהם יוכלו שתי הקהילות האלה לחיות ביחד, לחלוק פרויקטים מסוימים, בלי לתת עדיפות לקהילה זו או לקהילה אחרת, ולתת הרגשה שאנחנו בונים משהו יחדיו כאשר אנו משתמשים בשתי השפות. זהו עדיין נושא חי בארצנו ואנחנו עובדים עליו. במובן הזה הניסיון הקנדי בשטח השפות שונה מאוד ממה שקיים פה. אין זה אומר שאנחנו לא יכולים ללמוד ממה שאנחנו רואים בישראל ואיך אתם מטפלים בבעיות שלכם, דבר שלא ראינו במשך עשרות שנים, הגעתם של קבוצות מהגרים גדולות. קנדה לא התנסתה בניסיונות שמדינת ישראל התנסתה בהם בשני העשורים האחרונים. לגבינו זה מזכיר את השנים הראשונות של המאה העשרים כאשר המחוזות המערביים יושבו על ידי מהגרים מאירופה. הניסיון שלכם בשטח הזה יכול לסייע בידינו.

תודה. פה אמרו שהשפות הרשמיות בישראל הן עברית וערבית. אבל עקב זה שעליה גדולה הגיעה מברית המועצות לשעבר יש ערים שכששואלים את ראשי הערים איזו שפה מדוברת אצלכם, הם אומרים השפה השנייה אצלנו היא עברית. בבקשה.

אני סימונה הלפרין. אני המנהלת במשרד החוץ במחלקה לארגונים בינלאומיים וזכויות אדם, תפקיד קטן ולא מאתגר. אני אתחיל בדבר אישי. קודם כל אני מאוד גאה בפורום הזה וגאה במשלחת הקנדית שבאה בפעם השנייה לישראל לדבר על נושאי הגירה. אחד הארגונים שאני עובדת איתו במחלקה שלי זה ה-IOM ושאלות של הגירה, ושאלת הפליטים המחפשים מקלט זהו גם כן אחד הנושאים שהמחלקה שלי עובדת עליה. הסיבה שאני אומרת שאני גאה כי רויטל לא רק באה מרופין, רויטל היא יוצאת משרד החוץ. היא התחילה איתנו. היא ערקה אבל בשביל מטרה טובה כך שאני מהללת אותה. שוב, דבר אישי נוסף, אני מאוד קשורה לקנדה מאחר ואבי החורג ושתי אחיותיי הם קנדיים ויש ענף של המשפחה מקנדה. אני בעצמי עולה חדשה מחבר העמים. באתי בגיל 6. אבל עדיין ענף נכבד במשפחה שלי מפוזר בקנדה מוינדוזור לטורנטו למונטריאול כך שאני חשה מאוד קשורה. הפרוייקט של חיים פרי וימין אורד אימא שלי היתה מורה במשך עשרים שנה בבית הספר של ימין אורד ואם עדיין לא ביקרתם בימין אורד יש לכם משהו לצפות לו בביקור הבא שלכם. זה פרויקט מדהים שמתעסק בקליטת עלייה, קולט את הנוער, וקולט בני פליטים ומחפשי מקלט.


הדבר שבו רציתי לגעת ולענות לאתגר שהוצב על ידי השגריר וכמה מהדוברים שדיברו קודם לכן, זה האם אכן קנדה אינה סלקטיבית בתחום של מהגרים שהם פליטים. אני לא לגמרי בטוחה. אני חושבת שקנדה סלקטיבית במובן שהיא קובעת מכסות ואחר כך מביאה פליטים. היא אינה סלקטיבית מי הם אותם פליטים אלא רק שהם יענו לקריטריונים. השיטה מבוססת על מכסות למהגרים מאפריקה, מאמריקה הלטינית.

אינני חושב כך.

מה שאני מנסה לשאול כאן הוא איך אנו מטפלים במהגרים שסיבת הגירתם היא כלכלית המגישים בקשות להאריך את שהותם במדינה ואיך אנחנו מטפלים עם אתגרים של הגירה בלתי חוקית ואני מסכימה בזאת, בישראל אנחנו צריכים לפתח מדיניות כלפי אותם מהגרים בלתי חוקיים. אין לנו מדיניות הגירה כרגע אלא רק מדיניות עלייה. הוועדה הזאת בכנסת אינה ועדה של הגירה, זו ועדה של עלייה וקליטה וזהו קונספט מאוד שונה. וזהו קונספט שנובע מהשורשים והפילוסופיה של מדינת ישראל. אך במשך שישים ואחת שנה ליסוד המדינה אולי יש צורך להקדיש מחשבה להגירה. האם אנחנו זקוקים למדיניות בנוגע להגירה? ואם אכן אנו זקוקים למדיניות כזו איך אנו בונים אותה. אולי נבנה אותה על פי הניסיון הקנדי. או לפחות נלמד מהדוגמה הקנדית ובד בבד נבדוק מדיניות הגירה אחרות שקיימות. זה האתגר הניצב בפנינו. ואני שמחה מאוד שמנהלת המחקר במשרד העלייה והקליטה נמצאת איתנו.

כשלוקחים את הנושאים האלה של הגירה אתה רוצה לקבוע את זה בתוך איזו מסגרת תיאורטית. אני מאמין שהאקדמיה צריכה להיות בשיח ושיג שוטף עם מעצבי המדיניות בשטח. את הנושאים האלה ניתן להבין לדעתי בתוך מסגרת תיאורטית ולראות גם בפרספקטיבה היסטורית איך ההגירה השתנתה בישראל ותפיסת ההגירה השתנתה בישראל והמודלים בעצם השתנו. כי הרי כשדיברנו על מודל של אסימילציה ושלמה מולה הזכיר את זה היתה תפיסה שאנחנו יוצרים ישראלי חדש שמגיע לארץ והוא צריך להתאים את עצמו אלינו. זה מודל של אסימילציה. דיברנו הרבה פעמים על כור היתוך אבל התכוונו אסימילציה. לא שנתערבב ביחד וניצור איזו קבוצה חדשה אלא שיהיו ישראלים חדשים שמתאימים את עצמם. עם השנים התהליך השתנה והמדיניות התאימה יותר למה שנקרא פלורליזם, רב תרבותיות. כשהגיעה עלייה מברית המועצות של אנשים משכילים עם ידע נתנו להם סל קליטה מה שנקרא ואמרו להם תסתדרו בעצמכם בשוק כי זה מתאים לכם יותר. עכשיו בעידן של החברה המודרנית, חברת ההגירה הגלובלית אנחנו צריכים עכשיו להכניס לתוך הקטגוריה הזאת קבוצות חדשות. מי האמין פעם שיעלו לארץ או יהגרו לארץ לא יהודים, שישראל תהיה יעד אטרקטיבי ללא יהודים. אבל ישראל הפכה כזאת. היא צמחה, היא התפתחה, היא הפכה להיות מדינה מפותחת ויעד אטרקטיבי לאנשים שיש להם מטרות כלכליות להגיע לישראל וכפי שראינו חלק מהמודל אפילו של משיכת יהודים לארץ הוא על פי המודל הכלכלי. נפש בנפש זו דוגמה מצוינת. תבואו ונקלוט אתכם במודל שיווק כלכלי לחברה הזאת.


עכשיו יש לנו גם מהגרים בתחתית הסולם. אנשים שהגיעו לארץ כי הם רוצים לשפר את המצב הכלכלי שלהם כי אחרת המשפחות שלהם בארץ המוצא לא יתקיימו ואליהם עדיין לא פיתחנו שום מדיניות. המדיניות בעצם של ישראל היא חוסר מדיניות. לא במקרה הוועדה הזאת, ואני לא יודע אם היא מטפלת בנושאים האלה כי היא מטפלת רק בנושאי עלייה וקליטה.

היא מטפלת גם בנושאים האלה.

אז זהו. כפי שאתם רואים ההגירה משנה צורות, מתפתחת בכיוונים שונים וכרגע זה במסגרת של עלייה גלובלית וצריכים להתאים את המדיניות וכך גם המודל. אני חושב שצריכים לחשוב על זה במונחים של השינויים שחלים בהגירה והדפוסים השונים שקיימים בהגירה ואיך הם מתאימים למציאות שלנו.

תודה. בבקשה פרופסור מינל מהלני.

תודה רבה. אני מודה לכם על האפשרות לדבר בפניכם. אספר לכם קצת מי אני. אני עיתונאית ופרופסור באוניברסיטת טורנטו ואני גם פרופסור של תכנון גיאוגרפי וכמו כן הייתי מפיקה בטלוויזיה של רשות השידור הקנדית. אני רוצה להעלות את נושא התפקיד של המדיה בנוגע לקליטת מהגרים. זה הוא נושא שמאוד מעניין אותי היות והיה לי ניסיון כמפיקה בטלוויזיה אבל אני רוצה להעלות את הנושא איך ישראל סייעה לנו לחשוב מחדש על הגירה בארצנו. אם הייתם שואלים אותי מה גורם למהגר לחוש רצוי ולחוש שייכות לקהילה אני חושבת שאי אפשר להמעיט בערכה של המדיה בנושא הזה. כאשר אנשים רואים את עצמם משתקפים ומיוצגים במדיה זה משחק תפקיד חשוב איך הם רואים את עצמם. ועלינו לחשוב במונחים אלה וכיצד אנחנו מספקים להם תחושת מקום. המדיה גם משפיעה על הדרך שבה המהגרים רואים את עצמם במקומות של עוצמה כלכלית ופוליטית. אם אנשים רואים את עצמם בתפקידים חשובים הם כנראה יחפשו את דרכם כיצד להיות מעורבים מבחינה פוליטית. אני חושבת על שלמה מולה כאן בכנסת. ואני חושבת על ג'ול דסן בקולומביה הבריטית והממשלה.


הממשלה הקנדית פעלה בכיוונים שונים כיצד לאמץ את המהגרים ולהכניסם למקצוע העיתונאות. בעצם יש לנו אמנה מ-1999 שאומרת שעלינו לייצג את הרב תרבותיות והרב גזעיות של קנדה בתוכניות שלנו. זו המדיניות שלנו והיא מדיניות מפתח. וזה צריך להיות מעבר מה שנקרא סיפור ראש השנה הסינית. אין אני מדברת על חגיגות ופולחנים של קבוצות אתניות בלבד. וכאן אנו לומדים מהמודל הישראלי. יש נושא אחד שאנחנו מדברים עליו בבתי ספר לעיתונות וזה מדיניות השלום בעיתונות. דן שנער כאן עשה עבודה נהדרת בהקשר הזה. אנחנו משתמשים בעבודה שלו בכיתות שלנו.


יש לנו גם את המועצה לאמניות שמסבסדת אמנים רבים. כך למשל יש בקרבנו אתיופים קנדיים ואנחנו מדברים על שירה אתיופית. אנחנו תמכנו בפרויקטים כאלה בעבר. כמו כן אנחנו מקיימים קונגרס שנתי שממומן על ידי הממשלה הקנדית שמחבר בין עיתונאים, מורים לעיתונות ואמנים כדי לדבר על ייצוג לא הולם של מיעוטים במדיה. והדבר האחרון שאני רוצה להזכיר זה פרויקט שנקרא קשת צבעים. הדבר הוא בעצם רשימות של מומחים למיעוטים בחדרי עיתונות. כך שלמשל אנחנו יכולים למצוא אתיופי שמדבר לא על היותו שחור אלא על התחממות כדור הארץ אם זה תחום ההתמחות שלו.


לדעתי זהו מיתוס שבני המיעוטים רק קוראים דברים הקשורים למדיה אתנית. בעצם במחקר שלי עצמי התמקדתי במהגרים ושאלתי אותם מה אתם רואים בטלוויזיה, מה אתם קוראים בעיתון? בעצם הם צופים בתוכניות של חדשות לכלל האוכלוסייה והם שואבים רמזים מתוכניות אלה כיצד להיקלט בחברה הקנדית. זה מעניין אותי מאוד. אנחנו הורגלנו לחשוב שיש תופעת גטו בהרגליי צפייה כאשר המציאות היא שהם צופים בתוכניות הכלליות הקנדיות. הצופים של התוכניות האלה הם ברובם מהגרים כעת. כך שהרבה ארגונים מחויבים לרב תרבותיות והם אינם רואים את רב התרבותיות כמועילה רק מהבחינה המוסרית. זו רב תרבותיות שטובה בשביל הקהילה בכללותה. תודה רבה.

אני מרינה האננה ואני עובדת למען "גלובל מייל" ואני מכסה נושאי הגירה. אני שואלת את עצמי אם נוכל לחזור לשאלה של ג'ק ולשמוע יותר את הישראלים היושבים מסביב לשולחן על הנושא של מהגרים לא יהודים והאם קנדה יכולה להציג מודל בפני הישראלים במובן הזה.

אני רוצה לחזור על ההצעה שלי אם יש עניין בדיון על הנושא של מדיניות הגירה לטווח רחוק. אני לא חושב שתקבלו ראש ממשלה קנדי שהוא יותר חברי מאשר ראש הממשלה הנוכחי ושר הגירה יותר חברי אשר מעוניינים ולהוטים לעודד את התוכנית המשותפת שלנו. יכול להיות שההצעה לשיתוף פעולה בין ארצותינו לא יהיה לטווח רחוק אם דברים ישתנו בכיוון אחר והממשלה תתחלף. זה יכול לקרות. פוליטיקה.

תודה. יש עוד מישהו שרוצה להתייחס? אנחנו נסכם כי בכל זאת אנחנו מתקרבים לסיום. בבקשה.

יש פיתוי לדבר באנגלית. שמי פולה אדלשטיין. אני יושבת ראש הוועדה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית היא הארגון החצי ממשלתי שאחראי על הבאת כל העולים לישראל. אנחנו חוגגים השנה 80 שנה לסוכנות היהודית. בשונה מכל ארץ אחרת בעולם יש לנו את האחריות. המשרד לקליטת עולים הוא משרד לקליטה של העולים. המשרד לא מביא את העולים. המשרד שלנו מביא את העולים ודואג לקליטתם הראשונית ואחר כך האחריות עוברת למשרד הקליטה. אני עולה ותיקה מצפון מינוסטה, מאוד קרוב לקנדה. לא ידעתי שיש יהודים באמל"ט. יש בכל תפוצות היהודים די הרבה בורות בנושא של יהודים אחרים בעולם ורק פה בישראל אנחנו לומדים כמה היהודים שונים ובאים ממקומות שונים.


אני רציתי להתייחס לכמה נקודות שעלו פה. אחת זו הנקודה של השפה וחשוב לחברים הקנדים לזכור שעברית זו שפה שמתחדשת בשונה מאנגלית או צרפתית אצלכם, העברית היא שפה שבחרו בה להשתמש בה בארץ. לא בחרו יידיש ולא בחרו גרמנית. והיו אסכולות שטענו שצריכים לדבר גרמנית או צריכים לדבר יידיש אבל אלה שחשבו שצריך לדבר עברית זכו בוויכוח. זה קשור למה ששלמה מולה אמר קודם ומה שנזכר פה גם, הניסיון לבנות פה יהודי חדש כלל גם את השפה העברית כמשהו חדש, מאחד את כל היהודים שגרו בתפוצות השונות גם באמל"ט וגם בברית המועצות לשעבר, וגם במדינת מיניסוטה. נורא חשוב לזכור את הנקודה הזו כשמדברים על התייחסות לשפה.

ואני רציתי להתייחס ג'ק לשאלה שלך על ההשפעה של ההתפתחות הטכנולוגית על עלייה לפחות. דבר אחד שבפרוש משפיע שהיום העולים מארצות המערב, 20% מהעולים האלה הם בקו טיסה הלוך ושוב. הם מביאים את המשפחות לכאן. המשפחה גרה כאן. אבל הם טסים לצרפת, אפילו לניו יורק ולמקומות שונים כדי להתפרנס. זאת אומרת ההתפתחות ביכולת להיות במקום אחד במשך השבוע ובסופשבוע להיות בישראל הביאה הרבה עולים מהמערב כי הם יכולים לדבר עם המשפחות באינטרנט והטלפון הסלולורי משפיע רבות על היכולת של האנשים להיות בעצם טרנס אטלנטיים ולבנות חיים בשני מקומות. מתחילים לבדוק את התופעה הזו בארץ.


רק להזכיר דבר אחד שבעקבות ההתפתחות הטכנולוגית מי שמעוניין לעלות ארצה יכול להיכנס למרכז גלובלי שמנוהל על ידי הסוכנות היהודית. הוא יכול לשבת בטייוואן, הוא יכול לשבת בפנמה, יכול לשבת בפרו, בכל מקום בעולם, להיכנס לאינטרנט, להיכנס לאתר של הסוכנות היהודית למרכז הגלובלי ולקבל אינפורמציה, לשאול שאלות ומי שעונה על השאלות האלה זה מישהו שילווה אותו לכל אורך הדרך עד שהוא יעלה ארצה וגם ילווה אותו אחר כך. ואם הוא צריך אינפורמציה של מומחים גם את זה אפשר לספק באינטרנט. עושים שיחות ועידה בוידאו לאפשר לאנשים לקבל יותר מידע. אין זה אותו המצב שעולה היה פונה לשליח של הסוכנות היהודית במקום מגוריו, איפשהו בקליבלנד ומקבל אינפורמציה נכונה או לא נכונה. גם לשליח היה קשה לעדכן את האינפורמציה שהוא נתן. היום האינפורמציה מעודכנת מכל הגורמים שמספקים אינפורמציה. כמובן יש פשלות. תמיד יש פשלות. אבל הטכנולוגיה בהחלט שיפרה את היכולת לשרת את העולה החדש, מי שמעוניין בעלייה, כדי שהוא יקבל אינפורמציה הרבה יותר עדכנית וכשהוא יגיע ארצה כבר תהיה מערכת קליטה שתשרת אותו במקום מגוריו שהוא בוחר במקום הזה כבר בחוץ לארץ.

תודה. אולי מישהו ממשרד החינוך או ממשרד הקליטה. בבקשה. אנחנו פשוט רוצים לסיים אז בבקשה בקצרה.

אני לא ממשרד החינוך ולא ממשרד הקליטה. אני ממרכז לסיוע משפטי לעולים של המרכז לפלורליזם יהודי. אני עורכת דין. אני בטוחה שאני מהמשפטנים הבודדים שעוסקים גם בתחום ההגירה. אני אשמח לשמוע אם יש מחקר מקיף שעוסק בנושא בקנדה שבעצם מבקש לבדוק כיצד מתנהלים המהגרים בזירה המשפטית לאחר ההגירה למדינה הקולטת. אני אשמח לשאלה שמתייחסת למהגרים ולאו דווקא לעולים. המרכז שלנו שהוקם ב-1992 הוקם בעצם כדי לענות על הצורך של העולים החדשים עם הגיעם ארצה במענה משפטי לבעיות שהם נתקלו בהם מוצא את עצמו כיום בגלל שהוא קורא את השטח ואת הדרישה מהשטח מטפל המון במהגרים. במהגרי עבודה, בפליטים, באנשים שהם בעצם קרובי משפחה של זכאי שבות אבל הם לא זכאים למעמד בארץ והצורך הוא עצום. אנחנו פשוט קורסים. זה אחד מהדברים שאנחנו היינו מאוד רוצים לקרוא בעצם לכינון של מדיניות הגירה מובהקת ולעיגון של אותו המעמד של אותם אנשים בחקיקה ראשית או לפחות בחקיקת משנה. כרגע הדברים האלה מתנהלים על פי נהלי משרד הפנים כלומר נהלים פנימיים שמשתנים כל פעם ששר פנים מתחלף וזה קורה בארצנו לא מעט. וזה כרגע באמת יוצר בעיה שהיא בעיה חמורה וצריך להתייחס אליה. התפקיד שאני נמצאת בו כיום זה בעצם בכובע של חוקרת הגירה כי אני כרגע בדיוק באמת סיימתי את המאסטר שלי במשפטים שעוסק בשימוש עולים מברית המועצות במערכת המשפט הישראלית. כל חברי הכנסת העולים גם ענו לי על שאלות כולל יושבת הראש הנכבדה ואני מאוד מודה לה על כך. זה תחום חדש מאוד שכרגע בארץ המחקר שלו הוא מחקר חלוצי. אני מאוד מקווה שיהיו מחקרים אחרים שיעסקו בנושא. קיים חלל מאוד גדול, ואני גם כעורכת דין פעילה חשה שמערכת המשפט מתקשה להבין את העולה, מתקשה להבין שלפעמים צריך באיזושהי התייחסות שונה כלפי מישהו שהוא חדש במדינה וחדש לא פעם גם אומר חלש. זה בקצרה. תודה רבה.

תודה. אנחנו חייבים לסיים. ברשותכם אני אקריא את הסיכום של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. ועדת העלייה הקליטה והתפוצות מברכת את משלחת החוקרים הקנדיים בכירים בתחום ההגירה והשילוב החברתי שהגיעו לכינוס דו לאומי במכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין ולדיון מיוחד בוועדה המתקיימת במסגרת זו ביוזמת מרכז רופין. באמצעות שגריר קנדה בישראל מר ג'ון אלן שיש לנו הכבוד לארח כאן מבקשת הוועדה לשלוח את ברכתה לקנדה, למדינה שהיא חברה טובה של מדינת ישראל, לרגל שנת השישים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. ישראל כמדינת העם היהודי מורכבת מעולים שהגיעו מכל התפוצות ובכך דומה לקנדה המורכבת מאוכלוסיית מהגרים. התפיסה המקובלת היא שתהליך ההגירה מסתיים עם תום התהליך הפורמאלי של קליטת העולה. אבל המציאות היא שונה. בפועל תהליך הקליטה הוא תהליך ארוך המתמשך לעיתים על פני הדורות. הוועדה מברכת על שיתוף הפעולה המתקיים בתחום זה בין קנדה לישראל ובין המכון להגירה ושילוב חברתי של המרכז האקדמי רופין והאגודה ללימודים קנדיים. הוועדה ברשותי קוראת להעמקה והרחבה של שיתוף הפעולה בין קנדה לישראל בתחומי העלייה וההגירה. כמובן הוועדה תומכת בהקמתה של קרן דו לאומית למחקר יישומי בנושא ההגירה ושילוב חברתי. ממני אני רוצה להוסיף שבאמת אנחנו מברכים אתכם וכנראה בפרלמנט של קנדה יש גם ועדת הגירה וגם היינו שמחים לבקר אצלכם ובמשותף הועדה הפרלמנטרית שלנו ושלכם גם לדון על הנושא של עלייה והגירה. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:35.