PAGE
47
הוועדה לפניות הציבור

19.5.2009


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 3

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שלישי, כ"ו באייר התשס"ט (19 במאי 2009), שעה 10:30

פניות ציבור לגבי סגירתה של מכללת אלבאום

חברי הוועדה: אורי מקלב – היו"ר

עו"ד יצחק קמחי, הממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד עודדה פרץ, סגנית המפקח על הבנקים והממונה על יחסי בנק-לקוח, בנק ישראל

אדיב שרעבי, הממונה הארצי על החלת חוק הפיקוח על חיילים משוחררים, משרד החינוך

אנה גלוק, סגנית מנהל אגף להכשרה ופיתוח כוח אדם, משרד התעשייה, המסחר והתעשייה

עליזה צפניה, האגף להכשרה מקצועית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

נועה חלד, ראש יחידת ההשכלה, הקרן לקליטת חיילים משוחררים, משרד הביטחון

ד"ר מישל בלאיש, סגן מנהל השירותים הווטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עו"ד ורואה חשבון אופיר שער, מייצג סטודנטים ממכללת אלבאום

שי חכם, בעלה של סטודנטית שנה ג', מכללת אלבאום

מאיה פוקס, סטודנטית שנה ד', מכללת אלבאום

שיראל שלם, סטודנטית שנה א', מכללת אלבאום

מירי דגן, הורה לסטודנטית, שנה א', מכללת אלבאום

חנה פוקס, הורה לסטודנטית שנה ד', מכללת אלבאום

עטרה פרס, הורה לסטודנטית שנה א', מכללת אלבאום

ד"ר אבי ליליאן, חבר מועצת עיריית רמת-גן ובעלים של מכללת מגן דוד ירוק

חבצלת ליליאן

דפנה סידס-כהן, עוזרת מחקר לוועדה

שלומית אבינח

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

פניות ציבור לגבי סגירתה של מכללת אלבאום

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לפניות הציבור. זאת אמנם ההתכנסות השלישית שלנו כוועדה לפניות הציבור, אבל זאת ישיבה ראשונה בקדנציה ה-18 של הוועדה שאנחנו מקיימים בעקבות פניית הציבור. הנושא בו אנחנו עוסקים היום, על אף שיש פניות רבות במגוון נושאים, הוא פניות הציבור לגבי סגירתה של מכללת אלבאום בגלל הדחיפות שבו מבחינות מסוימות, הנושא עצמו וההשלכות.


נראה שכולכם מכירים או אמורים להכיר את הנושא של מכללת אלבאום, ואכן אנחנו יודעים שמכללת אלבאום פעלה במדינת ישראל במשך 12 שנים והיא נתנה שירותים לימודיים כמקום לימוד, כמכללה שמתמחה בנושאים מיוחדים, במיוחד בטיפולים כאלה ואחרים שיש להם התמצאות לפי שיטת אלבאום שעד היום אני לא יודע מי המציא את השיטה והאם השיטה עצמה היא שיטה שקבלה הסמכה כלשהי ממכון כלשהו או מאוניברסיטה.

זה טיפול אלטרנטיבי.

לא שמעתי שיש הכרה בינלאומית או מקצועית של גוף כלשהו והשאלה מי צריך לתת את ההסמכה הזאת.


בכל אופן, כל הטיפולים, השיפורים וההבחנות שהשיטה הזאת לימדה והכשירה סטודנטים, והסטודנטים באו ממגוון אוכלוסייה כאשר למדו במקום גם חיילים משוחררים שבחרו את המקום כמקום לימוד וגם סטודנטים רגילים שרצו ללמוד את השיטה כדי לפעול לפיה ולהתמחות בה.


אנחנו רוצים להתמקד בשלושה נושאים. האחד, אלה שהשקיעו את כספם והיום נמצאים במצב שאין להם תמורה, הם במצב של חוסר אונים והם לא יודעים מה עתידם וזה אמור לגבי סטודנטים חדשים שנרשמו השנה והשקיעו את כספם ואנחנו יודעים שחלק מהם שילם מראש את כל שכר הלימוד עבור שנת הלימודים. אנחנו מדברים גם על כאלה שהם באמצע הלימודים ובשלב ההתמחות והשאלה מה עתידם המקצועי. אנחנו רוצים גם לבדוק את התעודה עצמה ומה הסמכות והתוקף שלה. הטיפול באלה שנפגעו תביא אותנו לעצם השיטה וצורת פעילות המכללות, הכשרתן, סמכותן והביקורת שנעשית עליהן, והעברת הכספים שאנחנו יודעים שנעשית על ידי גופים שמעבירים כספים לצורך לימודים והם חוץ מכספים פרטיים שאנשים משלמים מכיסם כמו הקרן לפיקדון לחיילים משוחררים שמממנת את הלימודים של החיילים שבחרו ללמוד במקום. נרצה לשמוע על השיטה הפועלת, למי היא ניתנת, הביקורת עליה ואיך אנחנו נדע שפועלות היום מכללות בישראל שעומדות ביעדן.


מבדיקה שנעשית כאן על ידי מחלקת המחקר והמידע של הכנסת אנחנו יודעים שהמשטרה חקרה בשנת 2008 חמישים תיקים בחשד למרמה בנושא המכללות.

מדובר בכספי פיקדון.

כספי פיקדון ומתן השירות על ידי המכללות. 50 תיקים זה לא מעט בנושא הזה.


בראשית הדיון יקבלו את רשות הדיבור המוזמנים שהם נציגי הנפגעים ולאחר מכן ידברו נציגי המשרדים והגופים השונים.


שמי אורי מקלב, חבר כנסת, ואני עומד בראשות הוועדה. שלומית היא מנהלת הוועדה. דפנה היא עוזרת המחקר של הוועדה.

הצגת הנוכחים.

אנחנו ניתן לעורך-דין אופיר שער להציג את הדברים מבחינתכם. אנחנו יודעים שהמכללה נמצאת בפירוק אצל מפרק שגם מטפל לא רק בנושא הכספי אלא גם בנושא העתידי של הסטודנטים. אני רוצה לומר מראש שאנחנו לא נכנסים לדיונים שמתקיימים בבית המשפט וזאת לא הנקודה עליה אנחנו דנים אלא אנחנו מדברים על השיטה ורוצים לקבל דיווח על מה שבינך לבין המפרק או המכללה עצמה ובין הסטודנטים שנפגעו.

אני אנסה לתמצת את הדברים ואני מניח שהדיון יתפתח בהקשר הזה. אני מלווה את הסטודנטים מהרגע שבו למעשה נקראתי מבחינתם לדגל על ידי רבים מהם כשנודע להם שהמכללה הולכת להיכנס למצב של פירוק. הם פתאום קיבלו הודעה שהעובדים החליטו שהם מגישים בקשה לפירוק זמני מבית המשפט. לאורך כחודש וחצי שאני מלווה אותם, שמעתי מאות סטודנטים – אם אלה שיחות טלפון או מפגשים – וככל שניתן לתמצת בפתיח, כמו שאמרת אדוני היושב-ראש, מדובר כאן במכללה בהקשרי האישורים למיניהם - אני לא אכנס לכל הפרוצדורות, מה היה מוכר ומה לא - אבל מכללה שבהחלט פעלה בשיטה. אגב, שמו של הממציא שלה הוא משה אלבאום ולכן השיטה נקראת שיטת אלבה. כמו שאני התרשמתי גם מאנשים במעגל הרחב וגם מהסטודנטים עצמם, השיטה מאוד מוצלחת וכמה שניתן לומר היא מוכחת. אני מבין שמשרד החינוך מאוד ממליץ ופועל בשיתוף בעניין הזה. הסטודנטים נכנסו לתהליך לא של מספר חודשים אלא של לימודים ארוכים של שלוש שנים ושנה רביעית שכוללת גם התמחות ועוד לימודים נוספים. כמובן שהם גם שילמו ממיטב כספם ואני מניח שגם בזה נדבר ארוכות.

כמה סטודנטים אתה מייצג?

בסביבות 100 סטודנטים.

מתוך 420.

כן. במקום לומדים בסביבות 400. המגוון כאן מאוד גדול.

לגבי משרד החינוך, אני רוצה לשתף אתכם בידע שיש לי כסטודנטית. חלק מבתי הספר עובדים בשיתוף עם המכללה ועושים שם פרוייקט שנקרא פרוייקט תפנית. יש רשימה של בתי ספר ואוכל להעביר לכם אותה בהמשך. בחלק מהמקומות זה מוכר.

זה מתוך תוכנית הלימודים.

כן. זה לא שבאופן גורף משרד החינוך קיבל את האישור מהמכללה וזה לא בכל בתי הספר, אבל זה מוכר בחלק מבתי הספר.

צריך אולי להבדיל. בתוך משרד החינוך זה לא אלה שמכירים את המכללה כמוסד לימודים. יכולה להיכנס חוברת לימוד בחשבון ומשרד החינוך מחליט על ידי ועדה לאמץ את השיטה הזאת אבל זה עוד לא עושה את זה כמקום שמחר הוא יכול להיות לפתוח מכללה ולהכשיר סטודנטים, לתת תעודות אקדמאיות וכולי בנושא הזה.

לא לזה הייתה הכוונה.

12 שנים לפחות שהבן שלי הופנה על ידי פסיכולוגית שמוכרת על ידי משרד החינוך לטיפול במכללה. הבת שלי פנתה למכללה הזאת כי הבנתי שהמקום הזה מוכר.

ממי הבנת?

ממשרד החינוך. פסיכולוגית שנותנת אבחונים של ילדים דיסלקטים, כי בין היתר הם מטפלים בעניין של דיסקלציה או קשב וריכוז, היא הפנתה אותנו לשם. לכן הבנתי שהמכללה הזאת היא המקום האידיאלי לבת שלי כחיילת משוחררת.

אנחנו מודעים לכך ותכף נרחיב בעניין הזה כשיגיע הצד של המשרדים. נבדוק האם יש כאן משהו שאנשים יוצאים מתוך נקודת הנחה שיש כאן משהו שהוא מפוקח ומאושר.

כך מפרסמת המכללה את עצמה.

מעבר לכך שאנחנו יודעים שהיו גם הסדרים עם קופות החולים לטיפולים שם. אדם שקופת חולים מפנה אותו, הוא יבדוק האם יש לזה סמכות או אין לזה סמכות? אם חייל משוחרר מבקש ללמוד במקום מסוים והוא בא לקרן והוא אומר שהוא לומד במקום הזה ומאפשרים לו את זה, הוא יוצא מנקודת הנחה שהמקום הזה הוא מקום מסודר כמו האוניברסיטה העברית או אוניברסיטה אחרת. אנחנו יודעים שבמדינה יש שני גופים שיכולים לאשר מקומות לימוד וזה או משרד החינוך או משרד התעשייה וכמובן המועצה להשכלה גבוהה שזה לגבי האוניברסיטאות. אנחנו מדברים על מכללות ועל גופים יותר קטנים. דרך אגב, לפי המידע שיש לנו כאן ממרכז המידע של הכנסת, יש 500 מכללות בארץ.

כ-500 מכללות שמוכרות לצורך מימוש כספי פיקדון של חיילים משוחררים.

אנחנו רואים כמה מאושרים על ידי המשרדים הרלוונטיים. אנחנו חושבים שיש פער גדול מאוד ובוועדה נרצה לבדוק את זה.

חשוב שתדע שמכללת אלבאום מפרסמת את עצמה כמוכרת במשרד החינוך וכעובדת עם קופת חולים כללית למרות שאני גיליתי שזה לא נכון.

אני מבין שיש כאן בעיה כי המכללה נסגרת אבל אני מציע שנשמע את דפנה שתיתן לנו את הרקע של המכללה ואיך היא עובדת כדי שמזה נוכל ללכת לחלק המעשי ולא נדבר על העיקרון.

בעקבות הפנייה ערכנו מחקר כדי לראות מה קורה בהקשר של מכללת אלבאום. מסתבר שהמכללה הזאת פעלה מסגרת חברה שבבעלות של חברת אלבאום 3000 בע"מ יחד עם קליניקות ויחד עם בית הספר להומאופתיה.

בהתייחס לאופן בה מציגה המכללה את עצמה, נושא אליו את התייחסת, נכנסתי לאתר האינטרנט של החברה ושם במפורש כתוב שעל פי השיטה ניתן לקבל אבחונים דידקטיים לקשיי למידה במסגרת קופת חולים לאומית וכללית. אתמול ביצעתי טלפונים גם למוקד השירות של כללית וגם של לאומית ונאמר לי שבלאומית אכן הקליניקות של אלבאום היו מוכרות כמכון שבהסדר אבל הן כבר לא מוכרות כמכון שבהסדר והקופה כבר לא בקשר אתן, ובכללית כנראה עדיין לא שמעו על הפסקת הפעילות והם עדיין נחשבים בקופה כמכון שבהסדר.

מה לגבי הכרת המשרדים השונים במכללה?

בתום ארבע שנות לימוד ניתנת לתלמיד ורמינו לבדוק מי מכיר בתעודה הזאת. לצורך זה פנינו למועצה להשכלה גבוהה ונאמר לנו שהם לא רשומים כמוסד להשכלה גבוהה. פנינו למשרד החינוך – ונמצא פה גם נציג משרד החינוך – ונאמר לי שמשרד החינוך לא מכיר במכללה כמוסד לימודי. פניתי למשרד התעשייה ומשרד התעשייה לא מכיר במכללה כמקום להכשרה מקצועית למעט שני קורסים שניתן עבורם אישור לבקשת משרד החקלאות.

משרד החקלאות משך בחזרה את האישור להכשרה.

גילו איזושהי טעות לגבי אחד מהקורסים שאושרו ואז אמרו שבתום תוקף האישור שניתן, לא יחדשו את הבקשה לאישור נוסף.

אבל אלה קורסים ספציפיים בנושא רכיבה טיפולית.

אני יכולה לומר שמבחינה אקדמית או מקצועית אין איזשהו גוף ממשלתי שהכיר במכללה הזאת, למעט אותם שני קורסים מקצועיים, האחד משנת 2006 עד 2008, קורס סיוע בעזרת בעלי חיים, והשני ניתן בטעות, כך אני מבינה מדברי אנשי המקצוע כאן, לרכיבה טיפולית.

משרד החקלאות כאן והוא יוכל להתייחס.

בשנת 2009 אין שום אישור של משרד מסוים לקורס כלשהו ואת זה חשוב לציין. באפריל 2009 מסתבר שעקב קשיים כלכליים המכללה, ביחד עם יתר הגופים שבבעלות חברת אלבאום 3000 בע"מ, הפסיקה את הפעילות שלה. הנושא היום נמצא בבית משפט, כאשר בצו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מינו את עורך דין אורן הראל כמפרק זמני למכללה ובימים אלה הוא למעשה עוסק במציאת רוכש למכללה כדי להביא אותה שוב לפעילות.


נכון ליום הפסקת פעילות המכללה, היו רשומים במכללה 420 סטודנטים משנה א' ועד שנה ד'. בדיקה שערכנו העלתה ש-6 מתוכם השנה השתמשו בכספי הפיקדון לצורך שנת הלימודים והטענה כאן, ויאמרו את זה גם הפונים, שלחצו עליהם לשלם את כל כספי הפיקדון מראש למרות שהם ביקשו מספר פעמים לשלם בתשלומים.

כשהיה ברור שהמצב הכלכלי של המכללה לא טוב.

כן. הטענה שלהם היא שהם ידעו כבר שהמכללה בקשיים ולמרות זאת ביקשו מהם לשלם את כל שכר הלימוד מראש.

מבחינת הקרן, אמרתי לך אתמול, ארבעה בלבד השתמשו בפיקדון ולא שישה.

שישה. שניים השתמשו בכספי הפיקדון בשנת 2008 וארבעה השתמשו בכספי הפיקדון בינואר 2009. כלומר, בזמן שאין למכללה אישור וזה חשוב שייאמר.

הפנייה הגיעה מחיילת משוחררת והיינו רוצים שתתייחסו לשיטה, איך מקבלים ומה התנאים לקבל אישור.

זה מופיע גם באתר של הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים. נמצאים כאן נציגי הקרן. השיטה עובדת בצורה כזאת שסטודנט שמעונין ללמוד באיזשהו מוסד, הוא ניגש לבנק ומבקש לממש את כספי הפיקדון שניתנו עבורו. כספי הפיקדון מחושבים לפי זמן שירות של אותו חייל משוחרר והתפקיד שהוא ביצע בצה"ל. הוא נדרש להציג בפני הבנק מיני מסמכים ולחתום על איזשהו הסכם.

בין המסמכים האלה יש גם אישור מוסד לימודים מוכר?

כן.

מוסד מוכר תקף.

בכוונה ביקשתי את דפנה לתת רקע כי לא כולם יודעים את המצב ורצינו לדעת את המידע שיש לנו. לאחר מכן כל משרד יוכל להביא את הנקודה שלו ואת הידע שלו. זה מה שידוע לנו ועל סמך זה אנחנו מנהלים את הדיון.

אני אמשיך מהנקודה שראיתי סימני שאלה על הפנים. מדובר בשיטה טיפולית אלטרנטיבית להפרעות ריכוז וקשב, ואולי הסטודנטים יוכלו לדייק ולומר מה שהספקתי ללמוד במהלך השבועות האחרונים. שוב, לא מדובר על מכללה שלומדים בה מספר חודשים, מקבלים תעודה והולכים לעבוד אלא לימודים לא פשוטים.

זה לא קורס.

לא. אלה שלוש שנות לימוד לא פשוטות כולל טיפולים קליניים, כולל שנה רביעית שנקראת התמחות ושילוב של עוד לימודים ועוד התמחות בתחום הזה. זאת אומרת, זה בהחלט מסלול מפרך. כמו שאני אומר, לא מדובר על כך שבן-אדם מגיע, עושה קורס במשך חודש-חודשיים ויוצא עם תעודה.


לא אכנס למעמקי השיטה כי זה גם לא הזמן ולא המקום.

זה גם לא העיקר.

זה לא עיקר הדיון.

החשיבות היא, ולכן אני מניח שאלה הדברים בהם ידונו, שבמהלך היכרותי את כל הסוגיה המאוד מורכבת והקשה הזאת, כמו שדפנה הציגה כאן, נוצר מצב משפטי שכיום יש מפרק זמני שמונה על ידי בית המשפט למכללה הזאת שמנסה לפעול כמו שנאמר כאן למציאת רוכש, אבל בינתיים למיטב ידיעתי – אני בקשר עמו – ללא הצלחה. אמור להיות איזשהו תאריך יעד שהוא אמור לדווח לבית המשפט על המצב. המטריד או החמור הוא מה יקרה בהנחה שלא יימצא רוכש לאותה מכללה וכמו שאמרתי, מדובר כאן בשוקת שבורה. יימצאו כאן מאות סטודנטים שיעמדו בפני כביש ללא מוצא.


הדבר שאולי הוא החשוב ביותר, שמדובר בשיטה שנקראת שיטת אלבאום, שיטה מאוד ייחודית, ואין כיום שום מוסד לימודים מקביל אחר בארץ שמאפשר ללמוד בו את הנושא הזה. אדם שלמד לימודי הנדסה במקום כלשהו וכרגע מסיבה כלשהי לא יכול להמשיך ללמוד באותו מקום, פונה לאוניברסיטה או למוסד אקדמי אחר וממשיך את לימודיו שם. מי שלמד את שיטת אלבאום אומר לעצמו שאין לו לאן ללכת ואין לו כרגע היכן להמשיך אלא אם כן, וכאן אולי תוך כדי הדיון נעלה מספר אפשרויות שיהיו אולי מענה לבעיה החמורה הזאת.


חוץ מהקושי של השיטה כשלעצמה שאין לה כרגע תחליף כאן בארץ התעוררו כל מיני דברים שקשורים לעניין התשלומים שנדרשו. זה אומר סוגיית החיילים המשוחררים שעוד מעט תידון ויאמרו את הדברים.

יחסית למכלול הסטודנטים, הארבעה – או גם אם אלה שישה – מהווים אחוז מאוד מאוד קטן.

הפנייה הגיעה מחייל משוחרר וזה לא משנה עכשיו אם אלה שישה או אחד. הפנייה הזאת הציפה את יתר הפניות. אנחנו עכשיו לא מדברים דווקא על חיילים משוחררים. יכול להיות שיתברר שלמוסד הזה אין הכרה והוא לא מוסמך וצריך להביא אישור ממשרד הביטחון, אבל החלק השני של הדיון שלנו הוא גם לעתיד וזה החלק החשוב. בדיון שאנחנו מקיימים לא נציל את אלה שנפלו, אבל אנחנו רוצים לראות מה יקרה בהמשך.


עורך דין שער, אני כן רוצה שתתייחס לא לחלק הפלילי בעניין אלא מה הסטודנטים עוברים היום כי כמו שאמרת אין להם מקום לימודים בו יוכלו ללמוד בהמשך. השאלה אם רק מי שהיה עכשיו סטודנט חדש, הוא זה שנפל עם הכסף והאם אלה שלמדו בשנה שנייה או שלישית גם כבר שילמו כספים ואם כן, באיזה סדר גודל. תאמר לנו האם יש סטודנטים שהבעיה שלהם היא רק זאת שאין להם המשך לימודים אבל יש להם בעיה גם בהיבט הכספי ומה המצוקות שיש לסטודנטים האלה שאתה מייצג אותם. אנחנו לא מתייחסים עכשיו למישור הפלילי. אנחנו רוצים מהדיון להציף את הדברים בהם אנחנו רוצים לדון גם בהקשר הזה וגם שזה ילמד אותנו על המערכת.

על סמך שיחות עם מאות סטודנטים, אני לא נמצא כאן כגוף ערטילאי שנקרא סטודנטים אלבאום אלא אני שמעתי מאות סיפורים ואתם תשמעו אותם כאן מהאנשים. עבור סטודנט שסיים את שירותי הצבאי או אדם שנפלט ממכללה שקרסה, לקח את כל כספו ואמר שהוא הולך עכשיו למכללה אחרת, תסתכלו על כל אחד כאילו הוא בודד. אני לא אתאר כרגע את הנושא הרגשי שסטודנטים מתקשרים אלי – גם אנשים מבוגרים שחלקם בעלי משפחות - ועבורם הביטוי טראומה הוא חריף מדיי אבל הם במצב לא פשוט כאשר הם איבדו את מיטב כספם.

כספם ויכול להיות גם עתידם והשכלתם.

הלימודים נפרסים על פני שלוש שנים כאשר השנה הרביעית היא התמחות. עבור הלימודים, כל סטודנט, אם הוא בשנה א', ב', ג' או גם ד', נדרש לשלם בתחילת השנה את שכר הלימודים כמקובל בכל מוסד. כאן התוודעתי לסיטואציה מאוד מגוונת מכיוון שכאן התשלום נעשה או במזומן או בכרטיס אשראי או בתשלומים, אם זה היה למוטב בלבד או לא. מהמידע שאני ניסיתי לקבל מאותם סטודנטים שאני מייצג וגם מהקהל הרחב, מתברר שחלק לא מבוטל – אין לי כרגע מספרים מדויקים – מתוך ה-400 סטודנטים שילמו את כספם במזומן ומראש. אני יכול להביא סיפורים קשים.

ספר סיפור אחד.

אומרת לי סטודנטית שאמרו לה שהיא חייבת בתוך יומיים להגיע כי מגיעה לה מלגה. היא כמובן שמחה שמגיעה לה מלגה והיא הגיעה. אמרו לה שיש לה יומיים בדיוק לקבל את המלגה ולשלם. אם לא, לא תהיה לה זכאות למלגה ולא יהיה מקום בקורס שהיא רוצה. ניחא אם היה מדובר על מקרה אחד אבל אני קורא עוד אחד שכותב את זה ועוד אחד. נכון שהיום בדיעבד יתכן שהדברים פתאום נראים אחרת, אבל כאשר סטודנטים משחזרים מה קרה. כשבאים למישהו ואומרים לו שאם הוא רוצה הנחה, והנחה כמובן שניתנה, הוא חייב לשלם ב בתוך יומיים. שוב, מדובר היה על ארבעה חודשים לפני תחילת הלימודים ולא שבוע-שבועיים לפני כן. אנשים שילמו 16 אלף שקלים, 15 אלף שקלים, 14 אלף שקלים במזומן.

יש לך מילה לומר על התמימות של הסטודנטים? הם הסבירו לך מדוע הם פנו ומה הם חשבו? אני מניח שהם חשבו שהם הלכו למכללה מסודרת. אני אשמע גם את האנשים, אבל אתה מייצג מאה סטודנטים ולא כולם נמצאים כאן. איך הם ראו את זה? האם הם התבטאו בנושא הזה? האם הם ראו את המקום כמקום מוסמך, כמקום מסודר ועל סמך מה הם ראו את זה כך?

חשוב לדעת שלא מדובר כאן בסטודנטים למשפטים או בסטודנטים במינהל עסקים. מדובר בתחום מאוד טיפולי. מדובר בתחום מאוד רגשי. יצא לי לראות ספקטרום של סטודנטים משנה א' ועד שנה ד' ואני חייב לומר שנדהמתי לראות את התהליך שעובר על סטודנט במהלך השנים האלו. זאת אומרת, אתה רואה איך מישהו נמצא בתחילת ההליך וכעבור ארבע שנים פתאום הוא אדם אחר. העיניים בורקות כשדיברו על השיטה.

אתה אומר שהם לא הלכו כדי לקבל בסוף תעודת עורך דין אלא הם הלכו כי הרגישו רגש ומשך אותו לטפל במקרים האלה.

השיטה כמו שהיא כנראה – שוב, מהמעט שאני מצליח להבין – מוצלחת.

השיטה הייתה נכונה, אבל אולי לא הדרך.

המפרק נתן מענה לגבי מי שהיה בשנה ד'. זאת אומרת, אדם שממש בא לשתות מהבאר ופתאום ייבשו אותה. לשנת ההתמחות נמצא פתרון כזה או אחר שאני מקווה שיתגבש. לגבי כל היתר, נכון להיום, הם פשוט נמצאים במצב ללא מוצא. יש כאלה שסיימו את שלוש שנות הלימודים, רצו להתחיל את ההתמחות של מספר חודשים, אבל קיבלו את ההודעה שאין טיפולים לא בבתי הספר, לא טיפולים פרטניים וכולי. כל הפניות כרגע למפרק נענו בשלילה.

לדפנה יש מה לומר בעניין הזה, אבל היא תאמר את הדברים בהמשך.

הבת שלי היא חיילת משוחררת והיא החליטה לחפש בית ספר. היא מאוד אוהבת בעלי חיים ומכללת אלבאום נראתה לה כדבר המוצלח ביותר. אני עשיתי את כל הבדיקות האפשריות לגבי אלבאום ואני כן נכנסתי וכן בדקתי וכן ניסיתי לשכנע את המכללה שלא לשלם במזומן. המכללה, לפי האינטרנט, מופיעה כמוסד מוכר גם על ידי משרד החינוך וגם על ידי היחידה להכוונת חיילים משוחררים כי אחרת משרד הביטחון לא היו משלמם את הכסף. ההכרה מהווה את אחד התנאים שלהם. אני בדקתי והם כן הופיעו ברשימת המוסדות המוכרים. לכן הלכתי ביחד עם הבת שלי, ניסיתי לשכנע את המכללה לקבל ממנה את שכר הלימוד בתשלומים, אבל הם לא הסכימו בשום פנים ואופן. הם ביקשו את כל הפיקדון מראש. זה היה אחד התנאים שלהם כי אחרת היא לא יכלה ללמוד רכיבה טיפולית כמו שהיא רצתה. מאז הכל היסטוריה.

את אומרת שאת בדקת. חשוב לציין שאנחנו לא מאשרים את בית הספר בצורה גלובלית אלא מאשרים לפי קורסים ואת זה מאוד חשוב להסביר. מצוין איזה קורס אושר. הקורסים שאתם מדברים של ארבע שנים, לא משרד החינוך ולא אנחנו מכירים בהם. אישרנו סיוע בעזרת בעלי חיים ולכן מי שנכנס לאתר או לאתרים שלנו או לכל האתרים, צריך לבדוק איזה קורס אושר, כי אנחנו מאשרים לפי קורסים ולא לפי מוסד בצורה גלובלית.

כמו שאמרה דפנה, בשנת 2009 לא היה קורס מאושר ועדיין זה היה ברשימה. התלמידה גם לא באה לקורס אלא היא באה לשנת לימודים.

מתי הבת שלך התחילה ללמוד שם?

בינואר.

אני רוצה לשאול אותך כאימא שמאוד מעורבת ומאוד אחראית. אין לי את החומר למרות שביקשנו אותו מהבנק ואני חושבת שזה בנק הפועלים שם ביצעתם את הפעולה.

כן.

אתם הלכתם בסביבות ה-7 בינואר עם אישור שהתוקף שלו היה 31 בדצמבר 2008.

אישור של מי?

אישור של משרד התעשייה. האישור אתו הלכתם לבנק להוציא את הפיקדון היה אישור תקף של 31 בדצמבר 2008.

זאת לא שאלה פרטית שלה.

היא התחילה ללמוד בינואר ואת התהליך ביצעו בינואר.

את מנסה להסיט את הדיון למקום אחר.

שנת הלימודים הייתה אמורה להיפתח בינואר?

כן, בינואר.

בכל שנת לימודים נפתחו מספר מחזורי לימוד. זה לא שכל הסטודנטים התחילו ללמוד באופן אחיד באותו שלב.

זה נפתח ב-30 בדצמבר.

כן, אבל אני לא מבינה לאן את חותרת.


אחרי המקרה הזה פניתי ליחידה להכוונת חיילים משוחררים ואת התשובה שלהם שלחתי ואפשר לקרוא אותה. לדעתי זאת התשובה היא תשובה חמקנית שלא רוצה להתמודד עם חיילים שנפגעו, לא עומדת מאחוריהם ומסרבת בתוקף לעזור להם. הם אמרו לי שהיחידה להכוונת חיילים משוחררים לא מתערבת בין המוסד החינוכי לבין החייל. היא ממשיכה ומדגישה את העובדה שהם לא היו צריכים לשלם את שכר הלימוד במזומן, כאילו שהייתה להם ברירה. אני ממשיכה ומדגישה בפניהם שלא הייתה להם שום אפשרות אחרת אלא לשלם במזומן כי זה מה שתבעו מהם והם כנראה ידעו שהמכללה בקשיים ותבעו מהם לשלם מראש ובמזומן.

מההתקשרויות שלי מול הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים אני מתרשמת שבאמת הקרן מאוד משתדלת לפעול לטובת כולם אבל היא עובדת באיזושהי מסגרת של חוק לקליטת חיילים משוחררים. מה שכן, הייתי רוצה שבדיון הזה ננצל את הפלטפורמה לפנות לקרן ולומר לה שיש בעיה ולשאול מה היא מציעה ואיך היא מציעה לפתור את הבעיה בעתיד.

אני סטודנטית שנה ד' במכללת אלבאום. התלבטתי אם להמשיך את השנה הרביעית או לא כי אלה לימודים מאוד רגשיים שגרמו לי להגיע לתהליך של דיכאון. הייתי בדיכאון תשעה חודשים והייתי בבית ולא עבדתי. עברתי את מה שעברתי, התחזקתי והחלטתי בכל זאת לנסות וללמוד. הם שידלו אותי ושכנעו אותי שכן כדאי לי ורק אצלם אני יכולה וכולי. נרשמתי. בדצמבר ביקשו ממני לשלם במזומן, זאת אומרת, בכרטיס אשראי אבל בתשלום אחד את כל הסכום אם אני רוצה לקבל הנחה.

כמה כסף?

15,400 שקלים, לא כולל 500 שקלים דמי רישום. שכר הלימוד הוא 17,900 ואם אתה רוצה את כל ההנחות, את צריכה לשלם מראש והם היו מתקשרים כל יום לנדנד מתי אני כבר משלמת כי לא יהיה לי מקום בשנת ההתמחות במגמה בה אני רוצה ללמוד. אם כן, גם כסף הלך לי, גם שלוש שנים השקעתי כל שנה 17,900 שקלים כי קודם לא הייתה לי אפשרות לשלם במזומן ולקבל את ההנחה והלך לי גם הזמן. אני רוצה להתחיל לעבוד, אני רוצה לעשות משהו אבל עכשיו אין לי תעודה. שילמתי בתשלום אחד כי רציתי את ההנחה, כי גם ככה זה מאוד יקר.

את לא יכולה לקבל את ההחזר?

ניסיתי לפנות אליהם ברגע שנודע לי מה קורה.

הם לא מחזירים. אני אראה לך מכתב שקיבלתי מחברת האשראי.

ניסיתי לפנות לחברת האשראי אבל הם לא נתנו לי.


לגבי התעודה, אני נפלתי בין הכיסאות. גם אין לי תעודה של מטפלת בשיטת אלבאום כי עוד לא התחלתי את ההתמחות כי המגמה שלי התחילה אחרי כל המגמות, וגם הכסף שלי הלך.

אמר עורך-דין שער שלגבי שנת ההתמחות יכול להיות שכן יימצא פתרון.

לא, נמצא פתרון למי שסיים את שנת ההתמחות. המכללה באה ואמרה שנשלם עוד כסף לביטוח עבורנו מעבר לכסף ששילמנו למכללה, שנשלם עוד כסף ללכת להדרכות, שנשלם עוד כסף למצוא לנו מטופלים, ואז תהיה לנו תעודה. אבל כבר שילמנו 15 אלף שקלים.

אני חברת קיבוץ. הבת שלי, החיים שלה הם סוסים והיא ראתה את ייעודה כמטפלת בילדים. היא הלכה ללמוד וכשהיא הלכה ללמוד אמרתי לה שבשלב זה לא תיגע בכספי הפיקדון אלא אני אתן לה הלוואה ובהמשך היא תחזיר לי אותה. זה שהיה אתה בקשר בנוגע לקורס הזה אמר לה שאם היא משלמת את הכל במזומן, בכרטיס אשראי, היא מקבלת הנחה מאוד גדולה. הלכתי לבנק ושאלתי אותם מה לעשות. התייעצתי עם הבנק. הבנק אמר לי בפירוש שאם יש לי את הכסף, שאשלם אותו במכה אחת. שילמתי 14,511 שקלים בכרטיס אשראי. הקורס התחיל ב-30 בדצמבר והיה נפלא והיינו מאושרות מאוד. בסביבות פסח הם קיבלו טלפון שהמרצים מלמדים כבר בחינם והם לא מוכנים להמשיך וללמד ולכן בשלב זה אין לימודים ואין כלום. התקשרתי לישראכרט לבקש בחזרה את הכסף אבל התשובה שלהם הייתה שמה שנעשה, נעשה וכי אני לא יכולה לקבל את הכסף בחזרה. אני היום בחובות, וכאשר אני באה לפעמים לסופרמרקט לקנות אומרים לי שאשאיר מצרכים בצד כי אין לי אשראי.

הסטודנטים, כמו שאמרתי, חלקם שילמו במזומן, באשראי, בשיקים למוטב, בשיקים שלא למוטב. כמו שהצלחתי להתרשם, המכללה גם את השיקים שהיו שלא למוטב הסבה אותם. לכן קיבלתי לפחות עשרים פניות מאנשים שקיבלו תביעות מבנקים שונים או ממי שמחזיק היום בשיקים האלה ודרישה לבוא ולשלם.

אני בעלה של נעמה אלבז, נעמה חכם מלפני חודש. אנחנו ריכזנו מספר מאוד גדול של סטודנטים ביחד עם עורך-דין אופיר שער ובאמת כל סטודנט הוא עולם ומלואו. לכל סטודנט יש סיפור שאפשר להקשיב לו הרבה זמן. אני יכול לספר לך לפחות סיפור אחד קצר. אני מחזיק כאן ביד גיליון ציונים של סטודנט בסוף שנה ג'. זה אדם שהשקיע 1,200 שעות אקדמיות במשך שלוש שנים ו-54,890 שקלים. במקרה הזה זאת בת של אדם שמועמד להשתלת כליה שאת הכסף רק אלוהים יודע מאיפה הוא הביא. אני יודע מהיכן הוא הביא את הכסף כדי שהבת שלו תלמד.


לגבי התמימות של הסטודנטים. אני יכול לומר לכם, מעבר לעובדה שעל כל אדם חלה חוק חובת הזהירות, הפלטפורמה השיווקית של אלבאום היא כל כך מקצועית שכשאמרתם שנתתם אישור לטיפול אחד, על הטיפול הזה, זאת הייתה הכותרת באינטרנט. אנשים שמסתכלים בעיניים לא מקצועיות חושבים שכל המערכת מוכרת על ידכם. שלא לדבר על זה שכל הפורומים באינטרנט מלאים באנשים שטופלו באמצעות השיטה וממליצים עליה, פסיכולוגים מפנים עשרות מטופלים לאנשים שסיימו את אלבאום, האוניברסיטה הפתוחה נותנת נקודות זכות לאנשים שסיימו את הלימודים באלבאום ונדמה לי שמדובר על בין 40 ל-60 נקודות זכות בסוף התעודה.

60 נקודות זכות.יש לי את המסמך שאלבאום הוציאה.

60 נקודות זכות באוניברסיטה הפתוחה בכבודה ובעצמה. אני לא מוסיף לזה את העובדה שהלימודים שם הם לימודים שמי שמגיע לשם, בדרך כלל הוא לא עושה חשבונות של כסף ולא עושה חשבונות של קריירה אלא זה אדם שכולו רגש. אני יודע שאשתי כולה רגש. כל מי שהולך ללמוד פסיכולוגיה ורוצה משהו שהוא יותר עמוק ויותר טיפולי, לומד את השיטה הזאת.


כאן יש שלוש שנים, יש את הסכום שאמרתי ויש מצב בו כרגע היא כבר חודשיים יושבת בבית. אני לא רוצה לספר לכם על התסכולים כאשר לכל אחד יש את התסכולים האישיים שלו, אבל אני חושב שמטרה של הוועדה הזאת היא לקדם את הטיפול באנשים שסיימו שנה ג'. אני מקווה שימצאו פתרון גם לסטודנטים חיילים משוחררים וזה שאלה רק שישה לא אומר כלום כי גם באבטלה, אחוז אחד מובטל הוא מובטל במאה אחוזים ואותו לא מעניין אם אלה שישה או אם זה אחד כי מבחינתו הוא מאה אחוזים.


היה כאן חוסר תום לב כי גברת ליאת אלקנה ידעה שהמכללה נמצאת בקשיים כלכליים אבל זה לא הפריע לה יום לפני לקחת 16 או 17 אלף שקלים במזומן.

היא לא כאן.

זה לא משנה. אני יכול לומר לך שהייתי שם.

זה אינפורמציה שכדאי להעביר למפרק.

זה לא ייתן כלום כי ברמה המשפטית – בדקתי את זה גם עם עורך-דין ורואה חשבון אופיר שער וגם עם אורן הראל – יש הסדר נושים ואם יישאר שם שקל אחד, השקל הזה לא ילך אלינו אלא ילך לבנקים.

השקל לא יגיע לסטודנטים, בזה אין לי ספק, אבל אני מדבר על ההתנהלות של אותה מנהלת ויש פה היבטים שלכאורה הם עלולים להיחשב בצורה מסוימת.

אנחנו רוצים תעודה.

אנחנו מדברים על המקרה הזה, על מה שקרה, אבל זה דבר שיכול לקרות או שלפעמים הוא קורה וצריך לטפל בזה. זה לא מוריד שום דבר מהמשמעויות אבל אני מדבר על השיטה והדרך, ועל האנשים שעומדים בראש המכללות. כשאדם הולך לקנות רהיט הוא לוקח בחשבון שהוא צריך לנקוט בכל כללי זהירות כי מי שמספק שירות מסוים לא חייב להיות אדם ערכי אלא זה יכול להיות מישהו שהוא סוחר. כשאדם עומד בראש מכללה, אנשים מסתכלים מההיבט הצרכני בצורה אחרת לגמרי. מי שעומד בראש מוסד לימודים או מי שמנהל מוסד לימודים, מסתכלים עליו אחרת. הבדיקות שונות ולא בודקים את הנאמנות ואת המהימנות. בודקים את החלק המקצועי, את השיטה, אבל לא את החלק הזה של המהימנות.


אנחנו רואים שהלכו להפיל אנשים כשהם כבר ידעו מה המצב, וזה אומר לנו שצריכים לבדוק אחרת את כל הנושא של המכללות ולראות מי עומד בראשן. צריכה להיות ביקורת ופיקוח עליהם.
המשמעות של הדברים האלה היא לגבי המסקנות שלנו.

אני קיבלתי מכתב מעורך דין, מכתב התראה, של בנק מרכנתיל דיסקונט ומסתבר שהשיקים שהועברו - התבקשו ההורים של אשתי לא לרשום למוטב בלבד והאנשים האלה לא מגיעים מהעולם העסקי ולא מהעולם הכלכלי ולא מבינים בדיני שטרות והם לא רשמו זאת – נמצאים היום אדם שאחז את השיק בתום לב לכאורה והוא לא ידע שעסקת המקור כושלת ועכשיו בנק מרכנתיל דיסקונט מפעיל מערך משפטי נגדנו כך שאני עכשיו הולך ומשלם מכספי קרוב ל-12 אלף שקלים שיקים שניתנו על מוצר שבכלל בסופו של דבר לא קיבלתי אותו.


ביררתי בשישה מוסדות אקדמיים לפחות ומסתבר שאין חפיפה בקורסים. כמו שאומר עורך-דין אופיר שער, אני למדתי עכשיו הנדסה ואני יכול להמשיך את הלימודים במוסד אחר אבל כאן אי אפשר לעשות זאת.


לדעתי מטרת הוועדה – אני לפחות מקווה מאוד שזאת הנקודה אליה נגיע – להגיע לכך שסטודנטים שנה ג' מן הראוי שלפחות יקבלו תעודת מטפל מוסמך בקשיי למידה ותפקוד של מכללת אלבאום.

מי צריך לתת את התעודה?

הסגל האקדמי.

או המפרק.

בשיחה עם המפרק הזמני אמרתי לו שהם פרסמו פתרון לגבי אנשים בשנה ד' אבל מה דינם של הלומדים בשנים א' עד ג'. הוא אמר לי שככל הנראה – הוא היה מאוד זהיר, הוא הדגיש את זה שככל הנראה – הם פועלים לזה שמי שלמד משנה א' ועד שנה ג' תינתן לו תעודה בהתאם לחובות הלימודיים שהוא סיים.

אני שואל מה קורה אם אני סטודנט שנה ג' ואני לא מקבל תעודה, ואין לי מקום אחר להשלים את הלימודים כי זאת שיטה ייחודית.

היא אומרת שמי שסיים שנה ג' יקבל תעודה.

הוא לא הבטיח את זה. הוא אמר ככל הנראה.

הוא לא נמצא כאן. אני לא חושבת שכדאי להיכנס לזה.

צריך לעשות בדיקה בעניין הזה.

המפרק לא נמצא כאן למרות שהוא הוזמן לישיבה.

היוזמה לגבי הפתרון באה מאתנו.

בשיחה שהייתה עם מזכירות הוועדה הוא אמר שזה לא עניינה של הכנסת והוא לא היה מוכן להגיע. אם כן, הוא הוזמן לישיבה אבל הוא בחר שלא להגיע.

הם מדברים על התעודה. שמענו מדפנה שהוא כן לקח לתשומת לבו וזה יהיה חלק מהטיפול שלו. הוא לא אמר שהוא לא יטפל בזה. הוא יכול היה לומר שהוא מטפל רק בחלק הכספי, אבל הוא לא לקח על עצמו רק את החלק הכספי אלא הוא מטפל גם בחלק הערכי.

אני שוחחתי עם הצוות המקצועי, קרי, המורים, וגיבשנו פתרונות אלטרנטיביים חלופיים על מנת שסטודנטים בכיתה ג' יוכלו באמת לקבל את הפיניש הסופי להתמחות או סטודנטים בשנה א' ו-ב', כל אחד במצבם. הפתרונות כבר הועלו בפני המפרק ודפנה אמרה את הדברים נכון. אין כרגע שום הבטחה ברורה לעניין הזה מצד המפרק. אני מבין שהוא עושה את כל המאמצים כדי למצוא משקיע. מבחינתי לו הוא היה נותן את ההבטחה היום, הייתי רגוע יותר אבל ההבטחה הזאת לא קיימת.

גם החלק הזה עוד לא מסוכם.

הבקשה שלי שכל אלה שהתחילו ללמוד רכיבה טיפולית, ויש מקום אחר שאפשר ללמוד, להעביר אותם או למכון וינגייט או למדרשת רופין כי בקטע של רכיבה טיפולית יש מקום אלטרנטיבי ללמוד ולא נוהגת רק שיטת אלבאום. לנו יש בקשה, אם אפשר לקחת את התלמידים האלה ולהעביר אותם למקומות אחרים כדי שימשיכו את הלימודים.

אתם מדברים על משהו אחר. היא מדברת על רכיבה טיפולית ואתה מדבר על ליקויי למידה שלא מוכר בשום מוסד אחר.

לא יהיה להם מהיכן לקחת את הכסף ללמוד.

לגבי המפרק הזמני והתעודות. אני באמצע שנה א' ולא אקבל תעודה כי לא סיימתי שום קורס מהתחלה ועד הסוף. כלומר, כאן באמת מדובר רק בכסף. נרשמתי למסלול של ארבע שנים ושילמתי עבור השנה הראשונה במזומן. במקביל נרשמתי גם לאוניברסיטה הפתוחה כדי לעשות את התואר וזה אומר שהפסדתי גם פה וגם פה. התחלתי את המסלול באלבאום ובאוניברסיטה הפתוחה התחלתי ללמוד לתואר שכנראה אני לא אעשה אותו לאחר מכן. אין שום תואר שמקביל למסלול לימודים כזה שאני לקחתי וזה אומר שאני צריכה עכשיו לחפש מסלול שונה לגמרי.


יש לי תלמידה בכיתה שהייתה במכללת רידמן שנה לפני כן וגם המכללה הזאת פשטה את הרגל ולכן היא עברה למכללת אלבאום שפושטת השנה את הרגל.

באיזה מסלול מדובר?

אני לא יודעת.

באיזה מסלול את היית?

אני הייתי באלבאום, אבל היא הייתה במכללת רידמן.

איך נקראו הלימודים שלך?

טיפול בלקויות למידה וקשיי תפקוד בשיטת אלבאום.

יש לי כאן מסמך מהחבר'ה של רידמן. זה נקרא מגמת הכשרה, מטפלים מוסמכים ולקויות למידה בשיטות הוליסטיות. הם התחילו בטיפול הזה ועברו לאלבאום.

אני אומרת שיש תלמידים שזה קרה להם במכללה אחת, הגיעו למכללה השנייה וזה קרה להם גם כאן. מה מבטיח לי שאני אלך למכללה אחרת ולא אמצא את עצמי שוב במצב כזה? באמת אין תואר שדומה לדברים האלה בשום צורה ואופן.

לפי מיטב ידיעתי יש רק קורס אחד שאנחנו נתנו את האישור המקצועי בלבד עבורו ולא אישרנו את הקורס ולא את המכללה. פנו אלינו מהמכללה ואני יכול להקריא לכם את הפנייה של הראש האקדמי של מכללת אלבאום:


"גברת עליזה צפניה ממשרד התעשייה הבהירה כי קבלת חוות דעתך החיובית תאפשר לה להפעיל את הנהלים לבדיקת תנאי הלימוד, תוכנית הלימודים וסגל המורים והמדריכים".


אנחנו נרתמנו לנושא.

באיזה קורס מדובר?

מדריך לרכיבה טיפולית בלבד. לפי מיטב ידיעתי אין שום קורס אחר אותו אנחנו אישרנו.


אני חושב שהשירותים הווטרינריים הם הגוף שיכולים – שוב, מבחינה מקצועית בלבד ולא מבחינת כל המכללה – לבחון את הסילבוס של הקורס ובמיוחד אני חושב שיותר חשוב זה לבדוק את האורווה בה עובדים האנשים. היינו שם ביחד עם רופאת הסוסים של השירותים הווטרינריים ובדקנו את האורווה והיו לקויות וליקויים, ואנחנו אמרנו להם איזה ליקויים יש לתקן ואחרי חודש או חודש וחצי הם תיקנו את כל הליקויים באורווה. אז אמרנו שמבחינתנו אין מניעה לאשר את הקורס הזה, גם מבחינת הסילבוס וגם מבחינת האורווה, אבל בוודאי העניין הזה הוא לא לפי בקשתנו, כפי שדפנה אמרה, אלא זאת פנייה של המכללה אלינו.

בניגוד למה שנמסר ממשרד התעשייה. אני אומרת דברים בשם אומרם.

המכללה פנתה בגלל שמשרד התעשייה אמר לה לפנות אלינו.

אתם הגוף המאשר.

אנחנו אישרנו סוסים ואורווה רק מבחינה מקצועית. לא אישרנו לא פסיכולוגיה ולא שום דבר אחר אלא רק מבחינת הסוסים ואורווה.

זה בעצם הקורס היחיד שהיה מאושר.

מבחינתי, כן.

אני רוצה להסביר איך נעשה כל התהליך. לגבי נושא הפיקדון, בשנת 1994 חוקק החוק והטילו על שר העבודה לאשר מוסדות להכשרה מקצועית בתחום טיפולו. נוצר לחץ של קורסים שונים וביולי 2000 נעשה תיקון לחוק. בשנת 1994 שר החינוך היה מוסמך לאשר מוסדות אקדמיים וטרום-אקדמיים שאלה בגרויות, שפות, פסיכומטרי. ביולי 2000 נעשה תיקון לחוק ונכנסו משרדים אחרים כמו משרד הבריאות שרצה לאשר לימודים בבית ספר לאחיות ומקצועות אחרים, משרד התיירות שגם לו יש קורסים בנושא התיירות, המשרד לביטחון פנים כי נושא האבטחה היה מאוד אין בתקופה הזאת. המשרדים האלה נכנסו בתיקון לחוק והם גם מוסמכים לתת את אישור הפיקדונות.


נוצר מצב שבעצם למשרדים אחרים אין הרשאה להנפיק רשיונות ובחוק כתוב ששר התעשייה יכול לאשר מוסדות שמשרד ממשלתי אחר לא. זה נקרא, מוסד אחר. אנחנו כתבנו בנוהל שברגע שיש לנו לחץ של משרדים אחרים – נכון שאנחנו לא אמונים על כל המקצועות במדינה – ברגע שיש מקצוע כזה שמשרד ממשלתי אחר אמון על זה, אנחנו נקבל את חוות דעתו אחרי שהוא יבדוק וברגע שיש לנו אישור של משרד ממשלתי אחר, אנחנו טכנית מוציאים את האישור שלנו כי להם אין את ההסמכה להוציא את האישורים.


לדוגמה, משרד האוצר בנושא יועצי מס. כנגד אישור של משרד האוצר, אנחנו מאשרים יועצי מס. אין שום סיבה שחייל משוחרר שלומד בתוך משרד ממשלתי אחר, לא יוכל לממש את הפיקדון. משרד התחבורה, אין לו אישור להנפקת אישורים.

איפה האישור של המכללה? איפה כל הפיקוח על המכללה? על המוסד, על הטייטל שלו?

זה על אותו משרד ממשלתי אחר.

המשרד האחר עושה את הקורסים. את מדברת על קורסים של המשרד ואילו אנחנו מדברים על דברים פרטיים. ניקח את הדוגמה של רכיבה טיפולית, במכללת אלבאום יש קורס לרכיבה טיפולית ומשרד התעשייה לא יודע מה דרוש בחלק המקצועי הווטרינרי. אדם רוצה לקבל רשיון עסק לאטליז או לכל דבר אחר, הוא בא לרשות המקומית כדי להוציא רשיון כזה ושם מבקשים ממנו שיביא גם אישורים מכמה וכמה משרדים שאחד מהם יכול להיות משרד הבריאות. מי שמנפיק ומי שהוא הגוף המפקח, זאת אותה רשות מקומית ומאחר שהיא לא יכולה לתת חוות דעת על החלק המקצועי, היא מבקשת מעוד משרד לתת את אותה חוות דעת מקצועית אבל האחריות לגבי ההנפקה של רשיון עסק היא על הרשות עצמה.

נכון.

נניח יתברר בסוף שהיה ליקוי בחלק של הבריאות, אז הוא לא אחראי ותמיד הוא יכול לומר שהחלק הנוסף, מי שנתן יחד אתו את החלק המקצועי, היה בידי אותו משרד. לקחנו את הנושא של משרד החקלאות והוא חלק קטן, אבל מי שמנפיק את האישורים על לימודי תעודה אלה שני משרדים ממשלתיים שזה משרד החינוך ומשרד התעשייה. נכון שאם יש משרד ממשלתי שעושה את הקורסים, הוא לוקח את האחריות המקצועית. מכיוון שלא כל משרד ממשלתי מוסמך להנפיק את התעודות, אתם אלה שמנפיקים ואין לכם את האפשרות וגם את הצורך לפקח עליו. אנחנו באמת רוצים להתייחס יותר לדברים שהם לא ממשלתיים אלא לדברים הפרטיים.

נכון שבנושא הזה, אני מסכימה אתך במאה אחוזים, לא סמכנו רק על האישור של המשרד הממשלתי האחר אלא במקרה הזה המפקחת שלנו נכנסה – ויעיד מגן דוד ירוק – ועשתה את התפקידים שלה והם מבחינה מקצועית מאשרים את הנושא המקצועי. כאן מתקיים שיתוף פעולה. המפקחת שלנו מבחינה פדגוגית בודקת את הדברים והם בודקים מבחינה מקצועית.

איך אלבאום פעלו? לא הבנתי איך אלבאום פעלו.

אז הם קיבלו אישור.

אנחנו מדברים על יתר הפעילות.

עליזה מדברת רק על הקורס.

הדגשתי קודם שאנחנו באישור לא מאשרים מוסד מבחינה גלובלית אלא על פי קורס ואנחנו מדברים כאן על קורס אחד. כל מה שנעשה כאן, זאת אולי הונאה, כי הם פשוט לקחו את האישור, מכללת אלבאום כנראה לקחה את האישור שלנו והשתמשה בו כאילו יש טייטל של משרד התעשייה.

לנו היה ידוע שהיו שני קורסים שאושרו על ידי משרד התעשייה אבל היום מתברר שמדובר בקורס אחד.

היום אין בכלל קורסים מאושרים.

היום אין, אבל בעבר היה.

כן.

לנו היום ידוע שהיה אישור רק לנושא של רכיבה טיפולית ולא מעבר לזה.

לא, היה גם סיוע.

היו שני קורסים בשם מאוד דומה כאשר קורס אחד היה סיוע בעזרת בעלי חיים.

דוקטור בלאיש אומר לא.

הקורס השני הוא קורס רכיבה טיפולית. משרד התעשייה טוען שעל סמך נתונים שנבדקו על ידי משרד החקלאות הוא אישר את שני הקורסים. משרד החקלאות טוען שהוא נתן אישור רק לקורס אחד.

נכון. אנחנו נתנו אישור רק על רכיבה טיפולית. לא תנו אישור לסיוע.

לא, זה לא נכון. תבדוק במשרד שלך. יש אישורים.

מי האדם שאישר מבחינה מקצועית?

מר מאירוביץ. ישבנו אתו.

דוקטור בלאיש, אתה תבדוק את הנושא.

יש אישור. זה כתוב. יש אישור לשני קורסים.

אני יכול לצאת לרגע ולבדוק.

שאלת הבהרה לעניין של משרד החקלאות. את אומרת שאתם פיקחתם בהיבט הפדגוגי והם בהיבט המקצועי.

נכון.

בהיבט המקצועי, כלומר, את פיקחת על התכנים הלימודיים.

המפקחת שלנו.

משרד החקלאות פיקח רק על האורוות, האם הן עומדות בסטנדרטים כאלו ואחרים.

ועל תוכניות הלימודים. זה נעשה במשותף. כל אחד מפקח בתחום שלו. מפקחת פדגוגית שלנו בודקת את גודל הכיתה, את התנאים, מה זה בית ספר, אם יש שירותים, אם יש מזכירות, אם יש רכז.

המפקחת הייתה במכללה? לא בקורס הזה אלא בכל הקורסים.

לדעתי זה לא העניין. אפשר לתת את האישור מבחינה מקצועית ושהמכללה תמשיך, תעבוד ותעשה את הכל. צריך לומר בצורה הכי ברורה שהאישור שלנו הוא לא אישור על התנהלות כספית של אותו בית ספר אלא הוא אישור על תכנים. מה שנאמר כאן, אף אחד לא אמר שהלימודים לא היו ברמה טובה ואפילו הלימודים שאנחנו לא נכנסים לתחום שלהם. גם העניין של בעלי חיים, יכול להיות שהילדה למדה והיא הייתה מאושרת מהלימודים. כאן הבעיה היא לא בלימודים עצמם והיא לא בתכנים אלא הבעיה היא בהתנהלות הכספית. במקרה הזה האישור שלנו ניתן על ידינו והוא אישור על תכנים מקצועיים, הוא אישור על זה שקיימים התנאים המקצועיים, יש את המורים, יש את הכלים ללימודים.

על סמך אותם אישורים לכאורה ניתנו כספי פיקדון.

יכול להיות בית ספר אחר שפותח ולא מקבל שום אישור מטעמנו והוא מלמד יפה מאוד והוא נקלע לקשיים. הכסף של אותם אנשים הוא לא פחות יקר מהכסף של חייל משוחרר או של מישהו שהוא לא חייל משוחרר ולומד ארבע שנים. בכל מקרה, זה בית ספר.

אלה כספי מדינה.

בכל מקרה, מה שאמרת על אחריות של מנהל, אלה דברים נכונים. יכול להיות שתהיה החלטה על משהו אחר בתחום הכספי, אבל אני אומרת שנכון להיום לא זאת הבדיקה שאנחנו עושים.

בתחילת דברינו אמרנו שאנחנו מפרידים בין החלק של מכללת אלבאום, שזה לימד אותנו על השיטה ועל הגישה ועל כך שהיום פועלות מכללות, והן מציגות את עצמן כמכללות מוסמכות, אבל הן לא כאלה אלא הן מתחזות. נכון שזה לא עוזר לאלה שלומדים במכללות האלה וזה נכון שאין שום קשר בין התנהלות כספית לאופי הלימודים. יכול להיות שמחר נעשה נוהל מאוד ברור מי מקבל ואיך מקבלים ויהיו אלה רק אלה שיש להם תעודות ובסוף יכול להיות שהנושא הכספי לא קשור. אנחנו כן חושבים שבכל מקום שהוא מסודר מצד אחד, יש להניח שהוא מסודר גם מהצד השני.


אנחנו מצמצמים את הבעיה מכיוון שמי שמקבל הכרה לימודית והכל מסודר, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שבאיזשהו שלב גם בזה אנחנו צריכים לדעת איך מתנהל העסק. דהיינו, יש ביקורת אם זה מקום מסודר, אם הוא מקבל שיקים רק למוטב בלבד ועוד דברים שאנחנו לא רוצים שיקרו. מעבר לזה, אנחנו גם יודעים שמי שבא ויודע שזה מקום מאושר, הוא גם לא בדק את ההתנהלות הכספית של המקום.


כל אלה שנפגעו, וזה השתקף מדבריהם, אם הם היו יודעים שהמכללה היא לא גוף מוכר, הם היו עושים בדיקה חוזרת. מה שקרה כאן לא דומה לאדם שנכנס למקום מוכר, מקום שיש לו הכרה ממשלתית ומקצועית. יכול להיות שאנחנו צריכים לקיים דיון שלא קשור לחלק הזה של השולחן והדיון יהיה על הנושא של הכרה במכללות ומי מכיר בהן. אנשים יצאו מהנחה שמכללת אלבאום היא מכללה ידועה, מצליחה ויש לה תעודות בשטח, אבל אולי יש מכללות שמציגות את עצמן כך ואחר כך הן יפגעו בתלמידים? אנחנו מדברים בדברים של נפש. ראינו כאן שהדברים הם לא בגדר קנייה צרכנית בלבד. כאן מדובר בגוף ונפש ביחד ואלה דברים רגשיים, מה עוד ששמענו כאן מהדוברים שהמטפל עצמו או המדריך והמנחה צריך להיות עם הרבה תעצומות נפש ויש בו הרבה דברים רגשיים. מי שהולך ללמוד את המקצוע, גם הוא כזה.

שמעתי את הסטודנטים ואת ההורים ובאמת כואב הלב. אני חושב שצריך לעשות איזושהי הפרדה. אני מתנצל, אבל אני מסתכל קודם כל על הסיטואציה לפיה יש לנו מצב של עסק שלמעשה פשט את הרגל. לצערי ישבתי בחדר לא רחוק מכאן לפני קצת פחות משנתיים לדיון בפרשת חפציבה. זה לא איזשהו משהו שונה אלא זאת איזושהי התנהלות כנראה של איזשהו גוף, הפעם זאת מכללה ואז הייתה חברת בנייה, וקודם דיברתם על מכללת רידמן, ויש עוד עשרות – לצערי, אם לא מאות או אלים – של עסקים שהפסיקו את הפעילות שלהם או פשטו את הרגל או התנהלו לא נכון.

היו כאן חשדות שאתם העליתם שמבחינתי זה מסוג הדברים שמאוד מאוד מקוממים. אם אכן כך הם פני הדברים, שמנהל או מנהלת המכללה מקבלת כספים תוך ידיעה שהיא לא יכולה בכלל לעמוד ולספק את השירות הזה, בוודאי שמדובר כאן באיזשהו משהו שלכאורה הוא פלילי וצריך להעביר אותו לחקירה.

משרד התעשייה יכול לחקור את זה כהטעיה צרכנית?

זה לא עניין של הטעיה צרכנית אלא זה כבר עניין של הונאה.

אנחנו מדברים על פרסום באינטרנט.

אני עמדתי להגיש תביעה במשטרה בנושא פלילי. עוד לא פניתי כי רציתי לדעת קודם מה קורה כאן. הכוונה שלי הייתה להגיש תלונה למשטרה.

דיברו כאן על מה שפורסם והוצג באינטרנט.

אני לא מכיר את הפרסום. אני אשמח לקבל אותו ואז אוכל גם להתייחס.

יש לך סמכויות אכיפה?

יש סמכויות שקשורות להגנת הצרכן. יש לי סמכויות בכל הקשור להגנת הצרכן. לצערי מה שמתעורר כאן זה לא גובל בהטעיה אלא בהונאה או בקבלת דבר במרמה ואולי בדברים אחרים. אני לא יודע ואני נזהר.

אנחנו צריכים להבחין בין מה שהם אמרו לגבי קבלת הכספים לבין אופן הצגת המוסד את עצמו.

אם המוסד הציג את עצמו כאחד שיש לו למשל אישור של משרד התעשייה והציג את זה באופן גורף או באופן מטעה שנתן איזושהי תחושה למישהו כאילו כל המוסד הוא כזה, יכול להיות שיש מקום לבדיקה, אבל אני לא רוצה לבוא ולקבוע מסמרות ואני מאוד מאוד נזהר בדבריי. אני כן אשמח לקבל חומר בעניין הזה ואוכל להתייחס אליו או לבדוק אותו.

האם הדיון הזה שאנחנו מקיימים היום בוועדה יביא אותך לבדוק את המכללות שמפרסמות באינטרנט? אפשר לעשות בדיקה מדגמית או יותר עמוקה ממדגמית ולראות האם יש אמת באופן בו הן מפרסמות את עצמן לבין מה שהמשרד אישר והאם יש התאמה בין הדברים האלה.

על הקיר.

אני לא מדבר על המכללות שכבר לא פועלות אלא אלה שפועלות היום. היום יש מכללות או גופים אחרים שמפרסמים את עצמם.

אין לי שם אפשרות לעשות איזשהו פישינג כזה כי אני לא יודע מה הם מפרסמים, מה הם מלמדים ואיזה אישורים הם קיבלו. דיברת עם הגברת פרץ ואמרתי לה שאני מקנא בה כי היא יודעת שיש לה 10, 20, 40, 50 בנקים, חברות, כרטיסי אשראי והיא יודעת איפה היא חיה. רק בחוק הפיקדון יש 500 מוסדות ועוד אני לא יודע כמה מאות נוספים שאין לי מושג עליהם ואני לא יודע אם הם מקבלים את האישורים או לא. זה לא קשור לכספי פיקדון אלא גם לכספים שאנשים שמשלמים. אני לא יכול לדעת או לראות את כל הפרסומים או לעקוב אחרי כל אתרי האינטרנט. אני לא אפרט בפניך מהו כוח האדם העומד לרשותי. אני פועל על סמך תלונות שמגיעות אלי. כמו משטרה, אני חוקר. אני לא יושב ועושה בדיקה מראש של כל הפרסומים במשק. זה לא משהו שהוא ריאלי ואין לי גם את המידע לגבי כל הדברים האלה ולא את היכולת.

מה אתה מתכוון לעשות לגבי מכללת אלבאום?

הצגתם כאן איזושהי תמונה שאולי היא מעלה חשד אבל תראו לי את החומר, אני אשמח לראות את הפרסומים שהיו ואני אוכל להתייחס לגופו של עניין. לבוא ולקבוע מראש אם מישהו או בסדר או לא בסדר, היום הפרסום לא בסדר, מחר הוא פרסם פרסום אחר. אני לא נמצא שם כל היום. זאת אומרת, זה נכון לאותו רגע.

אנחנו צריכים קודם כל להגדיר מה המטרות שלנו ואחרי כן לראות אם יש כוח אדם ואיך מבצעים את זה. אם יתברר כאן היום שיש מכללות שמציגות את עצמן כמכללות מאושרות או מוסמכות ובאופן מעשי הן לא כך, אנחנו צריכים לטפל בזה. מה שקרה מה שקרה עם מכללת אלבאום, מוכרח להביא אותנו למסקנה שאנחנו צריכים לבדוק את הנושא הזה.


אתה אומר שאתה דנת בנושא חפציבה, וגם הוועדה הזאת תדון בנושא אמפא בעוד מספר ישיבות, אבל אני רואה הבדל גדול לגבי אמפא כי שם אולי ההיקפים יותר גדולים ושם נפלו אנשים בביטוח כספי ולא רק בהיקפים הכספיים שהם היקפים גדולים. נושא אמפא הוא משהו צרכני נקודתי אבל הוא רחב מאוד וגדול מאוד והיום החברה שממלאת את מקומה, יש אתה בעיות בהתנהלות היום יומית. יש הבדל בין אמפא לחפציבה, מכיוון שבנושא חפציבה אנחנו כמדינה ידענו שיש בעיה עם החברה והמדינה כבר קיימה איזשהו פיקוח אבל התברר שהפיקוח הזה נכשל. לכן היה הדיון לגבי חפציבה ונדרשה כאן התערבות ממשלתית מול הבנקים שהיו שותפים או לא היו שותפים ועוד נושאים שהיו קשורים בחפציבה, גם מול התנהלות המפרקים הזמניים.


כאן מדובר בנושא ייחודי. היום במשק יש נפילות רבות של גופים מסחריים כאלה ואחרים שנפלו, אבל כאן אנחנו מדברים בעתיד של האנשים וההשכלה שלהם שהוא חלק מהותי בחיים שלהם. כמו כן, בדיון הזה, אנחנו מבקשים גם לדעת לגבי העתיד.

אם שמת לב, דיברת על שלוש חברות שלכל אחת יש את הדברים הייחודיים שלה. אם ניקח את אמפא, יש לנו דוגמה לחברה שיש לה מספר לקוחות רב מאוד, אלפים רבים מאוד, וכל צרכן שם נפגע בסכומי כסף של מאות שקלים, פלוס-מינוס, ולא מעבר לזה. אם נסתכל על חפציבה, מדובר באוכלוסייה של מאות אנשים שנפגעו בסכומי כסף אדירים של מאות אלפי שקלים בגלל הדירות שהם רכשו. בדיון כאן מדובר במכללה, מדובר במאות אנשים, ב-400 אנשים כרגע, שנפגעו כאן בעשרות אלפי שקלים.

דין פרוטה כדין מאה.

אנחנו מתייחסים לכולם.

זה לא נכון מה שאתה אומר. אם אני נוטל ממך את המקצוע שלך, זה עולה לך מיליוני שקלים לאורך החיים.

רואים בזה דבר ייחודי וזה בסדר שהוועדה רואה בזה דבר ייחודי, אבל עדיין לדעתי צריך לבוא ולשים לב. הם יוצאים מתוך איזושהי הנחה שזאת הפרנסה של האדם לכל חייו אחר כך. אני מאוד מקווה שכל בוגרי אלבאום אכן חיים ומתפרנסים טוב, אבל באמת זאת לא הנקודה כרגע. כרגע מדובר באנשים שאיבדו בין שנה לארבע שנים שהשקיעו בלימודים והפסידו אלפי או עשרות אלפי שקלים. זאת הסיטואציה בה אנחנו מצויים.

אנחנו לא רואים את זה כך, אבל תמשיך.

אני אומר בצורה מאוד גולמית. אם יש ציפייה מהוועדה שהיא תפתור את הבעיות הכספיות של אותם אלה ששילמו או תסדר להם את התעודות – כי זה מה שהם רוצים כאן – יש כאן איזה שהן ציפיות לא בדיוק אחידות מהם או ממה שהוועדה אומרת. אדוני אמר בצורה ברורה ונכונה שאנחנו מסתכלים על המכלול. זאת אומרת, אלבאום הוא לטעמי כמשל לעוד כמה וכמה עסקים שנופלים. מבחינתי הדבר החשוב הוא לצפות פני עתיד, מה אפשר לעשות אם בנושא המכללות למשל שהוא נושא אקוטי והוא על סדר היום של הוועדה, מה אפשר לעשות בעתיד, או איך אפשר למנוע בעתיד הישנות של מקרים כאלה או הקטנת הפגיעה בצרכנים לפחות. אני לא יודע אם אפשר לכסות את זה לחלוטין.

המצב הנפשי הוא דבר שמאוד חשוב שיבוא לידי ביטוי. יש שנה ב' שהיא שנה שלמה רגשית שאנשים משתנים להם החיים. הם מתגרשים בעקבות הדברים האלה ועוברים תהפוכות נפש מאוד גדולות. זה לא רק הכסף.

אני שומע את הדברים שלך ואני אומר לך שאישית זה פשוט מפחיד אותי.

זה לפי האישיות של האדם והחוסן הנפשי שלו.

עורך-דין קמחי, אנחנו רוצים לשמוע מה אתה ממליץ בנושא הזה וגם לגבי העתיד.

לגבי ההמלצה שאני יכול לתת. זה שמדובר באנשים רגישים ובאמת עם אוריינטציה טיפולית, אנחנו צריכים לבדוק באמת את הדברים. כל אחד צריך לבדוק את הדברים אבל קודם כל יכול מאוד להיות שכאן יש מקום לחקיקה שתצא מהוועדה הזאת וממשרדי הממשלה, חקיקה שתקבע למשל בהיבט הכספי ולא בהיבט הרגשי ואני מצטער, אני לא יכול לטפל בו, אני מודה, אני לא מטפל בהיבט הרגשי. ההיבט הכספי גם היה חשוב כאן והוא עמד כאן על סדר היום. בחקיקה יהיה שתשלומים למשל למכללות או העברה כספי פיקדון, בין אם יועברו בתשלומים לפי התקדמות הלימודים, בין אם תהיה איזושהי ערבות בדומה לערבות חוק מכר כלשהי על כספים שניתנו, ליצור איזושהי הגנה או איזשהו חיץ בין אובדן טוטאלי. שנים של לימודים אני לא יכול להחזיר. זאת אומרת, זה לא משהו שגם הוועדה הזאת יכולה להחזיר.

שתדאג לתעודות.

אם היא יכולה לדאוג לתעודות, זה בסדר. זה התפקיד של הוועדה וזה לא משהו שאני יכול לדאוג לו.

אנחנו כן רוצים שתתייחס לפיקוח או לפרסום. איך הציבור יוכל להבדיל בין מכללות שמאושרות לבין מכללות שעובדות באופן פרטי ומלמדות שיטה כזאת או שיטה אחרת? אני חושב שזה חלק חשוב.

אני אשאל אותך איך אני יכול להציע לציבור להבחין בין חנות חשמל שתספק את המוצר לבין חנות חשמל שלא תספק את המוצר.

יש הבדל בין חשמלאי מוסמך לבין חשמלאי לא מוסמך והציבור יודע על כך. אני חושב שדווקא משרד התעשייה שיפר מאוד את החלק שלו.

לגבי הרישוי, אני מתאר לעצמי שהגברת צפניה תרחיב ותאמר במה אפשר לפקח עוד יותר. אני אומר שאני מסתכל על כלל העסקים במשק ומדובר בעשרות אלפי עסקים. אני לא יכול לדעת את האיתנות הכלכלית של כל עסק כי אני לא בודק את זה וגם אין מישהו שמסוגל לבדוק את זה. אם אלה נושאים של הסמכה, אפשר לפרסם.

הטעייה צרכנית.

בתחום של הטעייה צרכנית או חשד להטעיה צרכנית, אני כן אבקש מעורך-דין שער, אולי יש לך את החומר או את דרך הפרסום, ואני אשמח אם תעביר אלי.

אני פניתי לאמון הציבור.

אבל לאמון הציבור אין סמכויות.

תוך כדי ששמעתי את הדברים הרגשיים, אני חושבת שאפשר אולי לעזור בזה שמוסד מוכר, ברגע שהוא מוכר על ידי איזשהו משרד ממשלתי, יש גם תנאי סף, יש מיון תלמידים, בודקים מי כן מסוגל, אולי צריכה להיות הכשרה קודמת, אולי צריך רקע מסוים אבל כאן הכל פתוח משום שהמוסד לא מוכר על ידי שום משרד ממשלתי. בבתי הספר שלנו יש מיון, יש תנאי סף שקובעים מי יכול להיכנס ומי לא יכול להיכנס, ואיזו תעודה מקבלים. כאן הכל פרוץ ואני חושבת שמכאן מתחילה הבעיה.

אנחנו נרצה בסוף הישיבה לקבל החלטה לקיים ישיבה מול המשרדים הממשלתיים. אנחנו כן חושבים שאם אנחנו נגיע למסקנה שפרסום לגבי מי כן מוסמך, אנחנו יכולים גם ליידע את הציבור למשל באתר של משרדי הממשלה. אני לא מדבר ספציפית על האנשים אבל הם צריכים לדעת אם למוסד יש את ההכרה, מה יקרה להם כשהם לא הולכים ללמוד במקום מוסמך וכולי.

זה קיים בבתי ספר מאושרים.

צריכה להיות רשימה של המוסדות המאושרים כדי שאנשים ידעו.

אנחנו כותבים. מי שמפרסם פרסום מטעה, אנחנו יכולים להוריד לו את האישור.

הבעיה שמפרסם מי שמלכתחילה אין לו אישור.

צריכה להיות אכיפה מסוימת ואנחנו צריכים לחשוב על נוהל בנושא הזה.

שמעתי כאן את המילה תפנית וזה קומם אותי בנושא הזה כי אני חושב שאנשי האוניברסיטה הפתוחה צריכים להיות כאן לגבי ההכרה שלהם בלימודים במכללה ומתן נקודות זכות.

הם לא מודעים לזה.

גם אני פעם ראשונה שומע על כך. כנראה שהרבה גופים מסתתרים מאחורי המטריה של האוניברסיטה הפתוחה.


לגבי העתיד. כמו שיש את חוק הפיקוח התשכ"ט שמסדיר פתיחת בתי ספר להשלמת השכלה תיכונית וכדומה, אני חושב שגם חוק כזה לא יזיק לאותן 500 מכללות. כשאמרו 500 מכללות, נדהמתי מהמספר. לי ביד יש מקסימום 140 מוסדות כאלו שנקראים מכללה או לא מכללה, אבל מי שנותן את ההסמכה לנושא הזה, זאת המועצה להשכלה גבוהה ולא כל דכפין יבוא וישתמש בכותרת מכללה כי זה דבר שמטעה את הציבור.


כאשר נתבקשתי לבדוק את הנושא ניגשתי לרשימות של המועצה להשכלה גבוהה וביקשתי מהם ללכת מספר שנים אחורנית ונמצא ששם כזה לא הופיע ברשימות. יש גורם מפקח על נושא הכשרת עובדי הוראה. המועצה להשכלה גבוהה מפקחת על המוסדות להשכלה גבוהה שמכשירים עובדי הוראה ונותנים לעובדי הוראה תואר אקדמי. צריך להיות גוף שהוא מפקח אבל היום אין דבר כזה.

זה משהו שהוא לא אקדמי. הוא תואר לא אקדמי.

צריך לסגור גם תארים לא אקדמיים כמו הכשרת עובדי הוראה שאין להם את האישור לתואר ב.א. ויש גורם מסוים שמעביר במקרה את הרשימות אלי ואני, על סמך הרשימות הללו, מוציא את האישורים ואני יודע שהוא הגוף האחראי כלפי המדינה אם המוסד הזה עשה איזושהי טעות.

אתה אומר שגם אם זה לא מוסד אקדמאי, צריך שיהיה הבדל בכותרת בין גופים שנקראים מכללה, אבל מי שקורא לעצמו מכללה, הוא חייב לקבל אישור. מי שיכול להיות טוב, יכול להיות טוב מוסד כזה או אחר.

נכון.

בחוק המועצה להשכלה גבוהה יש מושגים שאסור להשתמש בהם. למשל, המוסד הזה לא יכול היה לקרוא לעצמו אוניברסיטת אלבאום אבל מכללה זה לא מושג שאפשר להשתמש בו. זה תיקון לחוק המועצה להשכלה גבוהה ויכול להיות שכדאי לזמן אותם ולשמוע אותם.

אדיב אומר שכדי למנוע הטעיה ציבורית וכדי שיהיה יותר פיקוח, צריך להבדיל בין מוסד מאושר לבין מוסד לא מאושר, ולא כל אחד שרוצה לקחת את השם, יוכל לקחת את השם. שם של מכללה, אם היום מקובל שמכללות נותנות תארים, גם אם הם לא אקדמיים אבל הם תארים של מוסד מוכר, יש על זה ביקורת ואלה שקוראות לעצמן מכללה אבל אחרים יכולים לקרוא לעצמם בשמות אחרים אבל לא בשם מכללה. אפשר לקרוא לזה אקדמיה, למרות שגם זה לפי דעתי שם לא נכון.

הם השתמשו במילה מרכז כדי אולי לצאת מתוך הדבר הזה. השאלה איך הם הציגו את עצמם.

הם הציגו את עצמם כמכללה. בפרסומים כתוב מכללת אלבאום. גם במכתבים שלהם אלינו זה כך.

אני מצטרף לדעתו של עורך-דין קמחי. חייבת הוועדה ללכת לחקיקה יסודית. אני לא יודע אם אפשר יהיה לכסות ולסגור את נושא התשלומים, תוכניות הלימודים ומספר התלמידים. אני מנוסה בהתגלגלות בנושא חוק הפסיכומטרי אבל גם חוק הפסיכומטרי גדר פרצה ופתח פרצות אחרות. הראש היהודי ממציא פטנטים וזה לא סוד, אבל גדר פרצה מסוימת, עזר למספר סטודנטים להתארגן מבחינת עוולות, קיפוח, חוזים כובלים וכדומה, כי עבדך הנאמן יושב שם על השיבר ואומר שאם החוזה לא עונה על החוק, אין אישורים. לדוגמה, חוק חיילים משוחררים לצורך לימוד לבחינה הפסיכומטרית. צריך לתת בידי העובדים את הכוח ואת החקיקה.

ייקח זמן רב עד שיתקבל החוק. צריך להיות נוהל או תקנה.

אפשר לעשות הכל אבל תנו בידי האנשים שעושים את העבודה בשדה תקנה, נוהל או חקיקה.

אני אומר את זה גם לפרוטוקול. אני מכהנת כמנהלת הוועדה מזה 12 שנים וכשהיגעה הפנייה של מירי, לא ידעתי שום דבר אבל באתי ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אורי מקלב שהוא יושב-ראש חדש, ואמרתי לו שיש כאן סיפור וצריך לראות מה עושים. כאשר דפנה התחילה לעשות התחקיר, כל פעם גילינו משהו נוסף. זה כמו אבן שמתגלגלת.


מניסיוני במשכן, חוק ייקח המון זמן בגלל מגבלות תקציביות, כוח אדם וכולי. אני חושבת שהכיוון צריך להיות שיהיה איזשהו נוהל בין-משרדי של משרד החינוך, משרד התעשייה, משרד הביטחון בחלק של החיילים המשוחררים לגבי איך פועלים ומה קורה מהיום ואילך לגבי הכסף שמועבר - האם הוא מועבר למוסד, אופן התשלום, האם בכלל מותר לשלם הכל במזומן, הפיתוי הזה של התשלום במזומן תמורת הנחה וכולי. בכל זאת, מדובר כאן בכספי מדינה. כספי פיקדון הם כספי מדינה. בנוסף לכך יש גם את כל העניין של הבנקים. כאשר הסטודנט מגיע לבנק והבנק מעביר את הכסף לסטודנט ולא למוסד עצמו, אני מבינה שמצד אחד יאמרו שזה מנפח את הקופה של המוסד והסטודנט לא בטוח שהוא מתחיל ללמוד, אבל מצד שני אם מעבירים את הכסף לסטודנט, השאלה מה הוא עושה עם הכסף.

מעבירים לסטודנט שממנו עובר הכסף למוסד.

אני הבנתי שזה וולנטרי.

הכסף של הפיקדון לדוגמא עובר ישירות מהבנק לאוניברסיטה.

אני אומרת שצריך להיות נוהל. אני חושבת שהכיוון הוא לא חקיקה אלא פשוט נוהל בין-משרדי שצריך להיות מופץ בשיתוף בנק ישראל עם פיקוח יותר קפדני על העברת הכספים מבחינת הבנקים, שיהיה אישור בתוקף, שיהיה חידוד. כמו שעשינו לדוגמה במקרה סיוע בשכר-דירה, אז פרסמנו שזכותו של האדם לפנות לוועדה הבין-משרדית. שיהיה פרסום ויותר הפצה של הזכויות אבל צריך להיות איזשהו נוהל.

אנחנו נקיים ישיבה בנושא.

אני אמרתי לפרוטוקול שלדעתי חקיקה היא לא כיוון נכון.

אז לא חקיקה, אבל שיהיה משהו ונסדיר את הנושא.

לכן אני אומרת נוהל.

יכול להיות שנעשה נוהל ביניים ויכול להיות שכן צריך להגיע לחקיקה לטווח הארוך.

בחקיקה תמיד יזכירו את הנושא התקציבי וכוח אדם.

חוץ מהנושא של פיקוח, אנחנו גם יכולים לבקש ולהגדיר מה זאת מכללה ומי יכול לקרוא לעצמו מכללה.

אני חוזר ואומר שוב שאני חושש שהאוניברסיטה הפתוחה מהווה כאן מטריה כדי שהם יזרו חול בעיני האנשים. אותי זה מפחיד מאוד מאוד כי אני גוף שמוציא אישור לאוניברסיטה הפתוחה, לחוק חיילים משוחררים, והם באו בבקשות חוזרות לכל מיני גופים נוספים שהם ת"פ שלהם. אצלי זה מדליק נורה אדומה.

לא הבנתי את דבריך.

אני בעד זה שנציג האוניברסיטה הפתוחה יבוא ויסביר לנו את מרקם הקשרים שיש בין תפנית, שזה גוף של האוניברסיטה הפתוחה, לבין לדוגמה מכללת אלבאום כי לא העכבר הוא הגנב אלא החור הוא הגנב. לכן צריך לבדוק. אני חוזר ואומר, ואני מצטער שאני חוזר על זה, שברגע ששמעתי את המילה תפנית, התקוממתי. צריך לבדוק.

לגבי תפנית, מדובר באיזשהו פרוייקט.

אני חושש, אם אמרו תפנית ואמרו האוניברסיטה הפתוחה.

אתה טוען שברגע שהאוניברסיטה הפתוחה מאשרת שלימודים באלבאום – לא משנה באיזה קורס – מזכים בכך וכך נקודות, זה אומר שההטעיה מתחילה שם. הציבור רואה שהאוניברסיטה הפתוחה נותנת מטריה או מקבלת את הלימודים האלה, זה אומר שמדובר בגוף מוסמך ומקצועי.

כן. זאת הבעיה שלי.

אנחנו היינו צריכים להזמין לכאן את האוניברסיטה הפתוחה, אבל אנחנו נפנה אליה ונתנהל מולה בעניין הזה. השאלה היא באיזה עוד מכללות מדובר שהאוניברסיטה הפתוחה מקבלת גם את הלימודים אצלן.

בעקבות מה ששמעת כאן, אתה כמשרד החינוך מתכוון לפנות אליהם?

בסוף השנה שעברה נתתי להם אישור לשנתיים ואני מתכוון באמת להרים טלפון להנהלת האוניברסיטה הפתוחה ולשמוע מה זה כי הם ביקשו אישור חריג למספר תחומים שלא שייכים ללימודים אקדמיים. משרד החינוך מוציא אישור לאוניברסיטאות תחת מספר מלים פשוטות כמו: לימודים לקראת תואר אקדמי. יש להם שם, בתוך האוניברסיטה הפתוחה, עוד מחלקות ממחלקות שונות כמו לימודי אנגלית, לימודי הנדסה להסמכה וכדומה, ועל האישור הזה עם תופסים טרמפ ורצים קדימה.


ברור לנו – אני מתאר לעצמי שגם למשרד התעשייה – שברגע שהוצאת אישור מסוים, זה שיעשו בו תרמית, זה תלוי בגוף.

אתה תקיים מעקב אחרי הדברים ותדווח לוועדה. אני חושב שכבר התקדמנו התקדמות לא מעטה.

כמשרד הביטחון, אנחנו מנסים מאוד להגן על החיילים ועל כספי הפיקדון. החיילים המשוחררים האלה הם צרכנים כמו כל צרכן אחר והם יודעים שהפיקדון הוא כסף שמגיע להם בגין שירותם הצבאי. הסמכות להכרה במוסדות לימוד לא ניתנה למשרד הביטחון אלא היא באמת בידי משרד החינוך ומשרד התעשייה. אנחנו חוזרים ואומרים לחיילים המשוחררים - בכנסים, בידיעון שאנחנו מפרסמים, באינטרנט - שיהיו צרכנים נבונים, שיבדקו הכרה, שיבדקו את ההנחות וכולי. הבחירה בסופו של דבר היא של החייל המשוחרר. אנחנו אומרים לו שיבדוק את החוזה שבתי הספר מחתימים אותו עליו כי המטרה של בתי הספר – ואין מה לעשות – היא מטרה של כסף והיא מטרה רווחית. אנחנו אומרים לחיילים משוחררים שלא יחתמו אלא שיבדקו.


לצערי – ואני אומרת את זה באמת לצערי- יש חיילים משוחררים שלעתים אפילו משתפים פעולה עם בית הספר בקומבינציות.

למה לא מעבירים את הכסף ישירות לבית הספר?

יש בעיה. תשאלי את משרד התעשייה ואת משרד החינוך. אין מספרי חשבונות וזה מאוד מורכב. מבחינתי, אם היה אפשר להעביר את זה ישירות לבית הספר, זה היה בסדר גמור.

אולי הבנקים היו יכולים להעביר את זה ישירות למוסד.

אני לא יודעת איך עושים את זה.

גם זה לא היה עוזר.

לא נראה לי שהבנק היה נותן את הכסף במזומן. אם הבנק היה מעביר את התשלום, יכול להיות שהיינו יכולים להציל חלק מהכסף לגבי החיילים המשוחררים.

יכול להיות שכך צריך אני חייבת לומר שגם באוניברסיטאות יש הרבה חיילים משוחררים שמשלמים בתשלום אחד כי האוניברסיטאות אומרות שבצורה כזאת הם ישלמו קצת פחות. אני כרגע בכל-זאת משווה בין האוניברסיטאות לבין מרכזים או מכללות ויכול להיות שצריך להתנות את האישור של הפיקדון בחוזה שאומר שאותו חייל משוחרר יקבל את הכספים שלו בתהליך ולא בתשלום אחד אבל שזה לא יפגע בהנחה. קטונתי מליצור חוזים כאלה ואני גם לא הסמכות שנותנת את האישור לפיקדון אבל אני רוצה שלא ייפגעו חיילים משוחררים וגם אלה שהם לא חיילים משוחררים.

את לא הסמכות אבל את הקרן לחיילים משוחררים.

אנחנו יכולים עם משרד התעשייה לנסות להגיע לזה.

נכון שבאופן יחסי אין הרבה מקרים כאלה אבל מצד שני לכן גם הפרמיה תהיה מאוד נמוכה. השאלה מה היה קורה אם אתם הייתם עושים ביטוח על הכספים האלה ואני מדבר על ביטוח מקצועי שאומר שאם אותו אדם לא קיבל את השירות, הוא מקבל את כספי הביטוח.

אני לא יודעת מה זה הביטוח הזה.

צריך להנחות את הבנקים שלא לתת את הכסף הזה.

זה עוד נושא.

אנחנו מסבירים אבל מדובר בחבר'ה צעירים ולצערי כמו שהם בוחרים הרבה פעמים לנסוע להודו וכדומה, הם לא מקשיבים למה שאנחנו אומרים להם.

נאמר להם שם לא לשלם בתשלום אחד?

החייל יודע שהוא צריך להגיע עם אישור תקף כאשר הקורס שהוא לומד מצוין כקורס שהוכר לצורך שימוש בפיקדון.

ההונאה הייתה מהתחלה. ההונאה הייתה שמכללת אלבאום שהייתה במצב קשה, גנבה – וסליחה שאני אומרת את זה – כספים מאנשים. אני חושבת שעל זה צריך להרים אותם על טיל, את אותה גברת אלקנה, ולהביא אותו למשפט פלילי כי מה שהיא עשתה כאן זאת פשוט הונאת הציבור.

אין ספק.

לצערי הלימודים שלהם לא שווים הרבה במדינת ישראל. זה עצוב לי מאוד אבל אני לא סמכות פדגוגית.

אנחנו כן רוצים לבדוק את המקרים האלה במיוחד כשאת אומרת שהבנק יכול לשחרר את הכסף רק אם הם הביאו אישור ממקום מוסמך. לכאורה לא היה אישור מוסמך ללימודים והבנק כן שחרר את הכסף, אנחנו רוצים לראות האם אפשר לעמוד מול הבנקים, שאתם תעמדו מול הבנקים, ואם הם שחררו את הכסף שלא לפי התנאים, הם צריכים להיות אחראים לכך.

בשנת 2008 הבנק שחרר את הכסף על סמך אישור של קורס אחר.

אבל זה לא קורס נכון.

אחד המקרים הוא באמת המקרה של הבת שלך. לנו יש הסכם מול הבנקים. במידה שהבנק התנהל ברשלנות, יש לנו כמשרד הביטחון אפשרות לפנות אליו וכדומה. בשני המקרים האלה, כולל המקרה של הבת שלך, הפעולות התבצעו בינואר. אנחנו ביקשנו מבנק הפועלים ומבנק לאומי לקבל מהארכיון את החומר של הפעולה, כיוון שהבת שלה ועוד מישהו הגיעו אל הבנק בינואר 2009 עם אישורים. לפני שאנחנו פונים לבנק ואומרים לו שהוא התרשל או נהג שלא כשורה, אנחנו צריכים את החומר לגבי הפנייה של הבת שלך ואותו טרם קיבלנו.

אם אנחנו יכולים לסכם את זה, אתם תבדקו.

את שני המקרים שנתנו בינואר, כאשר לא היה אישור, אנחנו בודקים.

גם לגבי המקרים האלה שכן ניתנו בדצמבר, השאלה אם היה באמת אישור לגבי הקורס הזה או שזה היה אישור שלא קשור אליו.

דוקטור בלאיש, היה אישור או לא היה אישור?

לפי הארכיב, לגבי סיוע בעזרת בעלי חיים, לא היה שום אישור, אבל אומרת עליזה צפניה שיש אישור.

לבנק כן יש ביטוח וגם אם אין לו ביטוח, הוא לא ייפול בעניין הזה. אם נניח המכללה נתנה אישור מזויף ולא נכון, לכאורה לבנק יש ביטוח על זה. זה כמו שמישהו הוציא שיק ומתברר שהחתימה הייתה מזויפת ובמקרה כזה לא האזרח מחשבונו הוצא הכסף הוא זה שנושא באחריות אלא הבנק נושא באחריות. היום הבנקים משתכללים והם בדיקה מדגמית של חתימות. אין ספק שיש ביטוח בעניין הזה וצריך לבדוק במטרה להציל כמה אנשים.

אתה מדבר בשניים או בשישה אנשים.

אבל עשינו משהו. כל אחד הוא עולם ומלואה. במקרה כזה עזרנו לכמה אנשים ומצד שני בנושאים הציבוריים אף אחד לא ייפול.


הסיכום הוא שהנושא הזה ייבדק.

אני רוצה להבהיר בצורה מאוד ברורה ולומר שמשרד הביטחון מטפל בפיקדונות, במענקי השחרור לחיילים על פי חוק. משרד הביטחון לא אחראי על הבחירות של החיילים. ברגע שיש אישור של המוסדות שקיבלו את הסמכות, ברגע שהבת שלך בחרה ללמוד בבית ספר מסוים, אנחנו מאפשרים לה להוציא את כספי הפיקדון.

לגבי משרד הביטחון, החיילים המשוחררים היו אלה שהציפו את הנושא והביאו אותו בפני הוועדה, ולכן אני מבקש שתנסו לבחון את הנושא בכמה היבטים. כמו שאמרנו בסוף, תבדקו באופן פרטני לגבי החיילים האלה, אחרי שתקבלו את המסמכים שביקשתם, ותבדקו נקודתית לגבי המקרים אותם אנחנו מכירים.


לגבי מקרים אחרים, צריך לבדוק – ואנחנו בטוחים בזה – אם יש עוד מכללות שהבנק משחרר את הכספים ואין להן אפילו את האישור לקורס אחד אבל הן מציגות את עצמן כמוסמכות. צריך לחדד כאן יותר את הנושא. יכול להיות שאנחנו עושים עוול לאנשים שירצו ללמוד בכל מיני מכללות ולא נאפשר להם לעשות זאת מכספי הפיקדון, אבל אנחנו צריכים להתנהל לפי נוהל.

משרד הביטחון לא יכול להתחיל לעשות בקרה על מכללות.

לא אתם. הבנקים. אתם צריכים להוציא את החוזר לבנקים שהם צריכים להקפיד ולא לשחרר את הכסף ללא שיש את האישור.

הם יודעים את זה.

אם אנחנו נעשה את כל התיקונים שאנחנו רוצים ותהיה רשימה של המוסדות שכן יש להם רשיון, הבנק צריך לבדוק האם המוסד נמצא ברשימה של המוסדות המוכרים.

אני חייבת לומר שאנחנו מנסים להגיע למערכות ממוחשבות.

בכל זה נדון בישיבה המקצועית שנקיים עם המשרדים. אנחנו גם מבקשים לבדוק את נושא הביטוח. לשבת עם חברות הביטוח ולראות מה ההצעות. אני מדבר על ביטוח כללי על כל כספי החיילים המשוחררים. אנחנו כן יודעים שהחייל יכול לבחור בהרבה מגמות למרות שאנחנו כאן סוגרים אותו רק בנושא של ההכשרה הלימודית.


שאלה אחת למשרד החינוך. הנושא שעולה כאן לדיון הביא אותי לחשוב על ההשתלמויות שנעשות בשנת השבתון. אני יודע שזה נושא אחר, אבל האם שם אנחנו דורשים מהמשתלמים משהו שהוא מוכר או כל אחד יכול להשתלם במה שהוא רוצה?

קורס מקרמה.

אשתי יוצאת עכשיו לשנת שבתון וראיתי את החומר שהיא מקבלת הביתה.

לגבי המורים זה משרד החינוך, האגף להשתלמויות.

שם אולי יש איזו ביקורת אבל אני רואה שהיא מקבלת מכתבים ממקומות שאין לי ספק שהם לא מוכרים והם מציעים מגוון שלם של דברים.

גם החיילים המשוחררים – אני יכולה לומר לך מהדואר שמגיע אל הבת שלי – מקבלים מכל מיני מקומות ואני לא יודעת מהיכן הם קיבלו את השמות שלהם בכלל.

אני מסכימה אתך. אנחנו כמשרד הביטחון לא יודעים איך בתי ספר מגיעים לנתונים על חיילים משוחררים. אנחנו לא מצליחים להבין את זה.

איך הם יודעים שהבת שלי מתעסקת ברכיבה, שיש לה אסמכתא לרכיבה?

אנחנו בכנסת מנסים לסגור את הנושאים שקשורים במה שנקרא חופש המידע, מה מותר להעביר ומה לא מותר להעביר. אנחנו יודעים שזה נושא מאוד פרוץ.

עלו כאן נושאים רבים אבל אני אתייחס להיבט הכספי. אני מאוד תומכת בעניין הזה של הפיקוח על המכללות.


בהקשר של בנקים, יש שני נושאים. האחד, הקטע של הכספים שהלכו לאיבוד או לא הלכו לאיבוד, והשני, הנושא של החיילים המשוחררים. בהקשר של הכספים, אנשים שילמו בשלוש דרכים – או במזומן, או בשיקים או בכרטיס אשראי. מה ששולם במזומן, בוודאי הלך לאיבוד אלא אם כן במסגרת הכינוס, אם יהיה כאן, הם יקבלו משהו. לגבי התשלומים בכרטיסי אשראי או שיקים, יש חוקים ברורים, יש את פקודת השטרות ויש את חוק כרטיסי חיוב. אני מניחה שעורך-דין שער יעזור להם בעניין הזה, ואם אתה צריך עזרה, אתה יכול לפנות אלינו. לגבי כרטיס אשראי, לפני חודשים ספורים התקבל תיקון לחוק כרטיסי חיוב שהפך את העניין הזה לעניין עוד יותר צרכני, אבל מי ששילם את הכל מראש, אין לו סעד. אם הם היו משלמים בתשלומים, היו יכולים לעצור את התשלומים ברגע שנודע להם שהמכללה עומדת להיסגר, אבל מה שכבר שולם, אין מה לעשות.

אלא אם הבנק ידע שהחברה האת נמצאת בקשיים.

כתוב כאן. "לפי חוק כרטיסי החיוב, "אין באפשרותנו לצערנו להיענות לבקשתך לזיכוי".

תיקון מספר 4 לחוק כרטיסי חיוב שנכנס לתוקף בינואר.

מי שמשלם את כל הכסף באשראי, זה אותו הדבר לגבי מה שאת אמרת שהלכת הסכום?

בתשלום אחד, אלא אם בחרה ידעו שמכללת אלבאום לא מתפקדת. יש סייגים בחוק.

איך אפשר לדעת אם הם ידעו או לא?

יש סייגים. צריך לבדוק את זה, ושוב, זה נושא לבדיקה גם של המפרק. יש כאן עבודת חקירה מאוד אינטנסיבית.

אני חייב לומר שהכסף הוא לא הנושא שמטריד אותנו.

אני מבנק ישראל ואני מתייחסת לנושא הכספי. אני מסכימה אתך שהעניין של התעודה הוא הרבה יותר קריטי, אבל אני מדברת רק מההיבט הכספי.


בעניין של שיקים, מי שלא הגביל את השיק, יכול להיות שהבנק חייב אם הוא נתן למכללה אשראי כנגד השיק הזה. אז גם הבנק פועל באופן חוקי בזה שהוא תובע אתכם לפרוע את השיקים.

איך אתה כותב היום שיק?

אני מגביל את הסחירות שלו.

מה אתה כותב?

אני מוחק את לפקודת, עושה קרוס ולמוטב בלבד.

אז אתה יודע את הדברים. אתה יודע איפה זה נמצא? זה נמצא אצל כל אחד בפנקס השיקים שלו. על גב השיק יש את הדרך לבוא ולהגביל את הסחירות. תוציאו את פנקס השיקים, אם למישהו יש, ותסתכלו בגב השיק ותראו שם את ההוראות איך לעשות את זה. ההדרכה ישנה. שנית, אפשר להזמין מראש שיקים מוגבלים, שהם רק למוטב בלבד ואי אפשר לסחר אותם.

ברשותך, גם אני רוצה לשאול אותך שאלה. נניח שההורים של נעמה היו כותבים למוטב בלבד.

הבנק לא יכול להגיע לזה.

זה היה פותר את הבעיה שהיא השקיעה סתם שלוש שנים?

לא.

גברת פרץ היא נציגת בנק ישראל ולא נציגה לצורך התעודות.

אותם תלמידים שהתחילו רכיבה טיפולית, אי אפשר להעביר אותם ללמוד במקום אחר.

אני מדברת על אותם חיילים משוחררים שהתחילו ללמוד רכיבה טיפולית, השתמשו בפיקדון ונשארו ללא פיקדון, והשאלה אם הוועדה תוכל לפנות למכללת רופין או למכון וינגייט, שם יש רכיבה טיפולית, כדי הם יהיו מוכנים לקבל את התלמידים האלה ללא תשלום או בתשלום סמלי כלשהו. אנחנו בעד שהם ימשיכו ללמוד.

אתם בכל אופן גוף שמכוון וגם לכם יש כוח, ולכן נבקש שזה יהיה בשיתוף פעולה גם עם משרד הביטחון וגם עם הקרן. אני מדבר על אלה שיש להם אלטרנטיבה.

בעניין של שיקים זה מאוד משמעותי כי הם הגבילו את הסחירות. גם בנושא של חפציבה עזרנו במיליוני שקלים לאנשים שהגבילו את הסחירות ומי שלא הגביל את הסחירות, לא יכולנו לעזור לו.

באלבאום, גם מי שנתן למוטב בלבד, אני מבין שהוא עבר לגוף אחר.

אני מציע שאחרי הישיבה תשבו עם גברת פרץ בנושא המקצועי. עורכת-דין פרץ הסכימה לשבת אתכם אחרי הישיבה כדי לבדוק את הנושא המקצועי, במידה שיש כאן פרצה או מה הסמכות של בנק ישראל להתערב בנושא התשלומים.

אם בנק פועל בניגוד לחוק, כמובן שאנחנו מתערבים אבל לא נראה לי שזה המצב. בהחלט אנחנו נבדוק כל מקרה.


לגבי החיילים המשוחררים. 17 שנים אני מטפלת בפניות ציבור ומעולם לא נתקלתי בשום בעיה שקשורה לעניין הזה של הפיקדון. כל הנושא הזה שמועלה כאן חדש לי. כלומר, אין בעיה כללית בנושא הזה.


אני מבינה שיש הסכם בין הבנקים לבין משרד הביטחון לגבי איך נותנים את הפיקדון הזה לחיילים ואני מבינה שהמגמה שלכם היא להרחיב את האחריות של הבנקים. אני רוצה להסתייג מזה כי אני לא חושבת שזאת אחריות הבנקים להבטיח את זה שהחייל יקבל את הפיקדון לפי כל מיני תנאים אלא אני חושבת שזאת אחריות של משרד הביטחון להבטיח את זה שחיילים יקבלו את הפיקדון שלהם בהתאם לתנאים שמשרד הביטחון קובע. לפעמים זה נוח להטיל על בנקים אחריות שלא רלוונטית להם אבל אני מבינה שבמצב הקיים יש להם, בהתאם לחוק, איזושהי אחריות והנה בנק פעל בניגוד לאחריות הזאת.

אבל אם הכסף ניתן על סמך אישור שלא בתוקף, זאת כן רשלנות של בנק.

אני לא מכירה את הנושא הזה, אבל אם במצב הקיים היום, לפי החוזה של משרד הביטחון, הוא חייב לבדוק איזשהו אישור והוא לא בדק אותו ובניגוד לאישור הזה הוא התרשל ונתן את הכסף, אז כמובן שיש לו אחריות, אני מניחה, בהתאם לחוזה. את המקרים האלה אפשר לבדוק לגופם אבל אני מדברת על העתיד.

אנחנו מדברים גם על המקרים הספציפיים. משרד הביטחון יצטרך לעמוד מול הבנקים במקרים האלה.

אם הם נתקלים בקושי, שייפנו אלינו.

אני חושבת שמלכתחילה צריך לפנות אליכם כדי שתהיו מעורבים בכל הנושא.

אלינו הנושא הזה עדיין לא הגיע.

אם זאת פנייה בכתב, צריך להיות העתק אליכם.

אין לנו בעיה. יש לנון חשבות שעובדת מול כל הבנקים והסניפים.

אני חושב ש-14 בנקים עובדים.

הבנקים כאן הם צינור להעברת הכספים. לפי החוזה יש להם אחריות כזאת, ואם הם לא בדקו והתרשלו, בוודאי שהם אחראים ואין שום בעיה. אני אומרת שלגבי העתיד אני לא חושבת שצריך להרחיב את האחריות שלהם אלא להפך, צריך אולי בכלל להוציא אותם מהתמונה ולהעביר את כל הטיפול בנושא הזה רק למשרד הביטחון.


לנושא הביטוח. הביטוח חל רק אם הבנק התרשל. אם היה שם איזה זיוף או משהו והבנק לא התרשל, הבנק לא אחראי והביטוח לא יחזיר לו את הכספים. אם הוא התרשל, זה לא קשור לביטוח או לא אלא הוא יצטרך לשלם. אם יש דבר כזה שנקרא ביטוח, הוא חל רק במצב שהבנק התרשל. שאלו כאן אם לבנק יש ביטוח כדי שיוכל לכסות את המקרים האלה.

השאלה היא האם משרד התעשייה או מי מהמשרדים יוכל לגבש איזשהו נוהל לפיו יהיה אפשר לבקש ביטוח כללי מכלל המכללות כפי שקיים במקרים אחרים. במקרה שאחת מהמכללות או אחד ממרכזי הלימוד המוכרים פושט את הרגל, יש איזושהי ערבות לאותו תלמיד ששילם את כספו והוא אכן יקבל תמורה עבור מה שהוא שילם.

דיברתי על הבנק עצמו כאשר לכאורה במקרה הזה יש תעודות מזויפות או שמישהו מציג מצג שווא.

אם הבנק התרשל, הוא צריך לשלם.

אחד תלוי בשני. אנחנו נעשה רשימה של מקומות מוסמכים והבנק צריך לבדוק האם המוסד הזה ברשימה.

לפי מה שעולה כאן לפי ששת המקרים, מדובר בקורס שלא היה מאושר. ניתנו כספי פיקדון לקורס לא מאושר.

אנחנו נבדוק את הנסיבות.

השאלה אם זה היה בינואר או בדצמבר והשאלה אם זה היה קורס. צריך לבדוק את זה.

הכספים ניתנו ב-2008, עת היה אישור.

דוקטור בלאיש אומר לא היה אישור.

על סמך האישור הזה הוצא הכסף והבנק בסדר. האישור שהוצג להם היה אישור נכון.

אנחנו נסכם שאתם תבדקו את זה עוד פעם ונרצה לקבל את התשובות ואת הבדיקה. תבדקו אם מדובר בקורס אחד או לא בקורס אחד.

כבר בפתח הדברים ברור, וגם הדברים כאן נאמרו, ולדעתי אנחנו באיזשהו קצה קרחון שמעלה כל כך הרבה סוגיות וכל כך הרבה דברים. יתכן שהישיבה הזאת לא תכיל את כל הדברים והשאלה אם יהיה המשך או לא ועל כך היושב-ראש יחליט. בוודאי שגם כאשר נגיע לשלב הסיכומים, חשוב שיהיה פה את הדגש הן על פן החיילים המשוחררים ואני שומע כאן את הדברים שנאמרו ואני מבין שסיעור המוחות שנעשה כאן, אני משוכנע שיהיה לו את ההמשך כדי למצוא את המענה, וגם נושא הכספים כאשר מדובר בהון עתק של עשרות אלפי שקלים – ונכפיל את הסכומים ב-400 סטודנטים – שירדו לטמיון. עורך-דין קמחי אומר שהוא לא ייתן את המענה, אבל כאן אני קורא לוועדה ואומר שיכול להיות שצריך לתת את הדעת איך לא להשאיר את כל מאות הסטודנטים מול שוקת שבורה. אני כעורך-דין שמייצג, מנסה לפנות אל המפרק שלא נמצא כאן או לחשוב על דברים, אבל אני קורא לוועדה שאם ישנם גופים שיהיו מוכנים לקלוט את אותם סטודנטים שלא סיימו את הכשרתם, בוודאי שנים א', ב' ו-ג', כדי שכל השנים שהם למדו לא ירדו לטמיון.

השאלה בכמה סטודנטים מדובר. השאלה אם יש למישהו מספרים.

בחיפה בסביבות 20.

מבחינת המספרים, ניתן יהיה לאתר את המספרים האלה.

כדי להיות קונקרטיים, צריך לדעת באיזה מספרים מדובר. אנחנו לא יכולים לפנות בעלמא.

ודאי שלא, אבל הפנייה יכולה להיות מסודרת כלפי גופים שונים כי אני מבין שכבר נעשו בירורים.

כשהכנסת פונה, זה קצת נראה אחרת.

הנתונים ייאספו ויינתנו בצורה מסודרת ככל שאפשר. מעבר ללימודים, לדעתי למעלה מ-100 סטודנטים נדרשים למעשה להשלים איזושהי התמחות טיפולית כדי לסיים את כל התהליך הזה.

אני רופא וטרינר, אני מורה עם תעודת הוראה ובעלים של מכללה – מגן דוד ירוק - כבר 15 שנים. אני מניח שרוב האנשים כאן כבר מכירים אותי.

המכללה שלך מוכרת על ידי משרדי הממשלה?

אני אגיע לזה. אני מיד אסביר את הכל.

יש כאן משולש חינוכי ובמשולש חינוכי יש שלושה גורמים: תלמיד, בית ספר ורשויות. כרגע כאן בוועדה מיוצגים שני גורמים, התלמידים והרשויות. ברשותכם, אני אייצג את החלק השלישי, החלק של המכללות, אפילו שהדיון כאן הוא לא עלינו.

ב-15 השנים האחרונות עשיתי סוג של עוד דוקטורט רק על הנושא הזה ולכן יש לי הרבה מאוד תשובות ואני קודם כל אתחיל מהסוף.

אני מציע ליושב-ראש הוועדה להקים את המל"מ – המועצה להשכלה מקצועית. כרגע בארץ יש את המל"ג שהיא המועצה להשכלה גבוהה ובתוך המועצה להשכלה גבוהה יש את ה-ות"ת, הוועדה לתכנון ותקצוב. אני מנסה להפוך את המכללה שלי, מזה מספר שנים, למכללה אקדמית ואני עומד תחת קריטריונים מאוד מאוד מחמירים. כדי שמכללה תהיה מוכרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה, צריכים להתקיים שלושה תנאים: צריך להיות סילבוס, זאת אומרת, תוכנית לימודים, צוות מרצים ואיתנות כלכלית. בלי זה לא נותנים לך אישור. השלב הראשון הוא שלב ההיתר. שלב ההיתר הוא שלב שבו המועצה להשכלה גבוהה נותנת לך היתר לפרסם את עצמך כמכללה אקדמית. אתם לא כאן.

אני מציע – וזה הסיפא של הדברים, ואני אגיע תכף לתשובות לשאלות ששאלתם – להקים את המל"מ תחת משרד התעשייה. המל"מ תהיה המועצה להשכלה מקצועית שהיא המקבילה של המועצה להשכלה גבוהה. לא כל אחד צריך ורוצה תואר אקדמי. כמו שאמרתי, יש אנשים שרוצים ללמוד חשמלאות, יש אנשים שרוצים ללמוד את תחום הרכב, יש אנשים שרוצים ללמוד את תחום הביטוח ויש אנשים, רחמנא ליצלן, שרוצים ללמוד את תחום הסיוע הטיפולי בעזרת בעלי חיים. כל אלה אינם תארים אקדמאים אבל אלה הם תארים שחייבים שיהיה עליהם פיקוח על ידי המדינה. לכן, להקים את המל"מ, זה יכול לתת פתרונות לכל הנושאים אותם העלו כאן הנוכחים. מועצה בראשות פרופסורים במסגרת משרד התעשייה שתבדוק כל אחד שרוצה להגיש בקשה להקמת מכללה. אם אני למשל רוצה להקים מחר מכללה לנהגי משאיות, כמו שגברת צפניה אמרה, צריך לבדוק מי צוות ההוראה, מה תוכנית הלימודים ומהו בית הספר וזאת כדי שלא יבואו וישימו אותו בקרוואנים.

חייל משוחרר יכול להיעזר במענק השחרור בשני אופנים – או ללימודים אקדמאים או ללימודים מקצועיים. הלימודים האקדמאים הם תחת פיקוח המועצה להשכלה גבוהה והלימודים המקצועיים הם תחת פיקוח משרד התעשייה. אנחנו מגדירים את עצמנו כמכללה מקצועית שתפקידה להקנות לאנשים מקצוע שיתפרנסו ממנו. אנחנו מפוקחים על ידי האגף להכשרת מבוגרים במשרד החינוך והאישור - וגברת צפניה אמרה משהו מאוד נכון - ניתן לכל קורס בפני עצמו. אנחנו מגישים את הבקשה והאגף להכשרת מבוגרים בראשותו של בני רגב נותן לנו כל שנה ספציפית אישור לכל קורס.

לגמול השתלמות.

יפה מאוד.

כמכללה באופן כללי, אתם מוכרים?

לא. כל קורס מוכר לצורך גמולי השתלמות ויש לנו פיקוח מאוד הדוק. אנחנו מוכרים על ידי האגף להכשרת מבוגרים לגמול ההשתלמות. יש לנו פיקוח מאוד הדוק כולל אגף אחר במשרד החינוך. יש אצלנו גם קבוצה של מורים שבאה ללמוד אצלנו וביקשנו וקיבלנו בזמנו את הפיקוח לתעודת הוראה, לשנת שבתון למורים. למשל, אשתי כאן היא מורה לילדים אוטיסטים, היא למדה אצלנו לפני עשר שנים ויש לה אישור של האגף להכשרת מורים.


בנוסף, משרד התעשייה נותן את האישור לחיילים משוחררים. חייל משוחרר שרוצה לבוא אלינו, צריך לקבל את ההכרה של משרד התעשייה ומשרד התעשייה יש לו מפקחים משלו שמפקחים עלינו. למשל, למשרד התעשייה יש מפקחת מקסימה שהיא בעצמה בעלת תואר טיפולי, והיא מפקחת עלינו בתחום של הסיוע הטיפולי בעזרת בעלי חיים. יש מפקחת אחרת לגמרי שאחראית על כל בתי הספר לספרות של בני אדם, ויש מאה בתי ספר בישראל לספרות של בני אדם, ואנחנו ביקשנו לפתוח קורסים של ספרי כלבים. יש לנו המון תלמידים ואותה גברת הסכימה לפקח גם עלינו.

אתם מפוקחים על ידי משרד התעשייה?

לצורך חיילים משוחררים.

דהיינו, באישור הזה, אם הבנק נתן את התשלום ללימודים, הוא עמד בתקנה?

בוודאי. אני לא יכול לקבל את הכסף בלי האישור שלהם. כל שנה בשנה אני מקבל את האישור מחדש. כל שנה בינואר – אנחנו מבקשים מהם חצי שנה מראש – אני מקבל את האישור אחרי שהם בדקו אותנו מחדש ורואים האם בית הספר שלנו עומד בתקן, אני שוכר את אשכול הפיס ומוציא הרבה כסף, הם בודקים האם אנחנו מבוטחים, מי הם המרצים אצלנו וכל מרצה חדש שאני קולט, אני שולח להם את קורות החיים שלו. מרצה שעזב, אני גם צריך לדווח להם על עזיבתו. אני מעסיק מעל 20 מרצים.

התברר לי שאתה כן מטפל בנושא הזה של טיפול ברכיבה.

בשנת 1996 יצרתי את התחום שנקרא סיוע לטיפול בעזרת בעלי חיים. כאן אני חייב להבהיר כמה דברים כי גם על זה עשיתי מחקר.


לפי החוק במדינת ישראל יש רק שלושה אנשים שמוגדרים כמטפלים. הבעיה עם המילה בעברית, טיפול, היא שגם מי שעושה לך טיפול לאוטו וגם מי שמטפלת לך בילדים, זה נחשב טיפול. לכן אני אשתמש במילה הלועזית תרפיה. תרפיה במדינת ישראל עושים רק שלושה אנשי מקצוע, או פסיכיאטר שלמד 12 שנים,שבע שנים רפואה ועוד חמש שנים התמחות בפסיכיאטרייה, או פסיכולוג קליני רפואי שלמד בע שנים, או עובד סוציאלי קליני. אלה שלושת המקצועות שעל פי החוק יש להם היתר לתואר טיפולי. כל האחרים – לא. אגב, שלושת האנשים האלה נמצאים תחת פיקוח של חוק הפסיכולוגיה וחוק הפסיכיאטרייה. זאת אומרת, פסיכולוג שעשה שטות וכתוצאה מהטיפול שלו קרה משהו, ייתבע לדין. לכן אין שום גוף אחר שמוסמך להכשיר אנשים כמטפלים. בין אם הקורס של אלבאום היה ארבע שנים או 400 שנים או ארבעים שנה, זה לא משנה. כל עוד התואר הזה לא מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה, והתואר שאתם באתם ללמוד מעולם לא היה מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה, אין אפשרות לקבל תואר טיפולי. המועצה להשכלה גבוהה מאפשרת רק תארים שהוגשו אליה.

התואר הוא מטפל מוסמך בשיטת אלבאום.

מה זאת אומרת תואר טיפולי? תעודה טיפולית.

לא, אין דבר כזה. כבר עשרים שנים מנסים לחוקק במדינת ישראל את חוק הפסיכו-תרפיה. יש קרוב ל-15 אלף אנשים בישראל שעוסקים בפסיכו-תרפיה והם אינם מורשים בגלל שאין חוק. יש הרבה אנשים, כולל אנשי ציבור, שעוסקים בתחומים אבל בגלל שאין חוק פסיכו-תרפיה, למעשה כבוד היושב-ראש אתה מחר יכול לפתוח קליניקה לטיפול בעזרת ספגטי. כל עוד אתה נותן קבלה וחשבונית כחוק, אי אפשר לעשות לך שום דבר. אתה מחר יכול לשכור חנות, לשים שלט ולעבוד.

מצד אחד אתה אומר שזה יכול להיעשות אבל מצד שני אתה אומר שמוסמכים רק אלה שמטפלים.

לא, לא אמרתי מטפלים. דיברתי על סיוע לטיפול. לא דיברתי על מטפלים. מטפלים אלה הם רק עם תארים.


יש לנו כאן בעיה עם האנשים האלה שצריכים למצוא להם פתרון ויש את הבעיה לטווח הארוך יותר. לטווח הארוך יותר, אמרנו, צריכים להקים את המל"מ והמל"מ כבר ידאג ויבדוק מי יהיה כשיר להקים מכללה, ידאג לנושא הכספים, לנושא הביטוחים, לנושא קשר עם בנקים, לנושא קשר עם משרד הביטחון וכולי. זה בטווח היותר ארוך אבל בזה לא נפתור להם את הבעיה כרגע.


אני כרגע מלמד אצלי שמונה או עשרה תלמידים שנשלחו אלי מאלבאום ואני כרגע נמצא בחור תקציבי אדיר.

אם לך אין פיקוח, למה אתה נותן תעודות של מטפל?

אני מעולם לא נתתי תעודה של מטפל. אני מדבר על סיוע לטיפול בעזרת בעלי חיים. אנחנו לא נותנים תעודה של מטפל. לעולם לא. אני תמיד מרצה ותמיד מסביר לכל תלמיד ובכל ידיעון, וגם ב-YNET כבר הרבה מאוד שנים אני ממליץ על הנושא הזה ואומר שלא ייפלו בפח הזה וכי אין קיצורי דרך. האיש לא יהיה פסיכולוג בשנה. כדי ללמוד פסיכולוגיה, אתה צריך ללמוד שבע שנים. אתה רוצה לעזור לפסיכולוג בעבודתו? לבריאות, קח קורס שמוכר על ידי המדינה, תהיה מסייע לטיפול.


לגבי האנשים שנמצאים כאן. הדרך היחידה שאני רואה שאפשר לעזור לאנשים האלה היא רק אם תוקם קרן בחסות המדינה שתגיד שהאנשים האלה נפלו בפח, נתבע את אותם אלה שהפילו אותם בפח אבל צריך לדאוג לכך שיהיה להם את התואר שלהם. אלה שהתחילו ללמוד בשנה ראשונה, אי אפשר לעזור להם, חוץ מאשר בקטע הכספי, אבל הבעיה היא לגבי אותם אלה שנמצאים לקראת סוף התואר. כמו שנאמר כאן, אין מישהו אחר שמלמד בשיטת אלבאום.

אבל יש עוד שיטות שמקבילות שיכולות אולי לעזור לי להיכנס ואני לא אצטרך לשלם. אם אני צריכה ללמוד שיטה חדשה, זה אומר עוד 18 אלף שקלים.

את צודקת, אבל העניין הוא שהדברים האלה לא עמדו במבחן. אני מציע שתוקם קרן שתבדוק את הנושא הזה, איך אפשר לעזור לאנשים שנמצאים לקראת סוף התואר כמו הגברת הזאת או אשתו של האדון הזה שאומרת שהיא השקיעה שלוש-ארבע שנים, עוד מעט היא מרגישה שהתעודה אצלה, אבל היא לא אצלה. לו היא הייתה מסיימת לפני שנה, היא הייתה עכשיו עובדת בלי שום בעיה אבל עכשיו היא נשארה בלי כסף ובלי תואר.

הגענו לשלב הסיכומים. הישיבה התארכה מעל המשוער.

הרבה מעל המשוער.

שמענו את הדברים והזדהינו אתם. אני רוצה לומר לאלה שיזמו את הדיון, בזכותכם התקיימה הישיבה. אנחנו שותפים אתכם במה שעברתם ואנחנו שותפים אמיתיים. הצלחתם להביא לידי ביטוי מה עבר עליכם ומה אתם עוברים. אתם מייצגים עוד רבים שנפגעו. אנחנו רוצים ככל האפשר לעזור לכם ונעשה זאת בכמה דרכים.


אין ספק שאנחנו נבדוק את המקרים הספציפיים אותם אנחנו יכולים לבדוק. זה יטופל על ידי משרד הביטחון שיבדוק את הנושא.


כמו כן אנחנו ננסה לעזור לאלה שלמדו עד עכשיו כדי שהם יצאו עם משהו ביד לגבי מה שלמדו, כך שהלימודים עד עתה לא היו לריק.


אנחנו נפנה למכללת רופין, למכון וינגייט ומקומות לאחרים, אחרי שנקבל את הנתונים, שיאמרו לנו בכמה סטודנטים מדובר על מנת שתוכלו להמשיך בלימודים במקומות האלה.


אנחנו ממליצים לכם לפנות למחלקת ההונאה במשטרה. אני חושב שלא מדובר כאן במכללה שנפלה, דבר שיכול לקרות למרות שלא צריך לקרות, אלא הייתה כאן הטעיה שיווקית והונאה בהתנהלות, במיוחד בתקופה האחרונה. זאת הונאה אמיתית שאחד קורא לה עוקץ ואחד יכול לקרוא לה הונאה חמורה. לקחו מאנשים את כל מה שיש להם ואת הפרוטות שאין להם ומטעים אותם בזמן שהגוף כבר ידע שהוא לא יכול לספק את השירות, דבר שהוא חמור מאוד כשלעצמו והוא גם מלמד על אופן ההתנהלות.


מעבר לחלק הפרטי, אני עובר לחלק הציבורי. בין אם הבנקים פעלו כדין או לא פעלו כדין, אם כן הייתה הסמכה או לא, כל זה ייבדק.


אנחנו חושבים שהמקרה שקרה מלמד אותנו דברים אחרים. אנחנו נרצה לשבת ביחד ולראות איך אנחנו מקדמים לפני החקיקה איזשהו נוהל של התנהלות כדי שהדברים האלה לא יחזרו על עצמם. נרצה שיהיה פיקוח על מי שכן יש לו אישור ופיקוח על אלה שלוקחים את השם ללא סמכות. כל הנושא של המכללות חייב לקבל היבט מקצועי רחב יותר. יכול להיות שכל משרד אחראי על החלק שלו, אבל אנחנו צריכים לעשות ביחד עבודה בין-משרדית כדי שנדע איך אנחנו פועלים, מתנהלים ונותנים למכללות להתנהל. ההצעה הזאת להקים גוף שייקרא מל"מ או בשם אחר, אני חושב שזאת הצעה נכונה. צריך להביא לידיעת הציבור מה כן מאושר ומה לא מאושר, מה קורה כאשר הולכים ללמוד במוסדות לא מוסמכים. אנשים שמשקיעים את כספם צריכים לדעת את זה. צריך לכן לתת את כל המידע כדי שאנשים ידעו לקראת מה הם הולכים. אנחנו כן בטוחים שאנשים עושים את זה מתוך קיצורי דרך או לא, אלא הם עושים זאת מתוך תמימות.


אנחנו נבקש לקבל את הדיווחים עליהם דיברנו קודם ממשרד החקלאות.


בעוד כחודש נקיים ישיבה מקצועית נוספת ונקיים ישיבת מעקב כדי לראות איך התקדמנו בכל הנושאים האלה.


אנחנו נפנה לקופות החולים בנושא הזה. גם נושא האוניברסיטה הפתוחה ייבדק על ידי המשרדים ונרצה לקבל דיווחים.


אם תרצו לדון בנושא הפיקוח על הבנקים, עורכת-דין פרץ תעזור בנושא.


כאמור, אנחנו נקיים ישיבה מקצועית בנושא הזה ועד אז תכינו את כל מה שאתם יכולים להכין ונעמוד אתכם בקשר.

אני מבקש להיות מוזמן לישיבה המקצועית.

זאת תהיה ישיבה מקצועית רק בהשתתפות המשרדים. לישיבה הפומבית תוכל להיות מוזמן.

1. בכוונתנו לפנות לשרי התעשייה, החינוך והביטחון בבקשה לנסח נוהל עבודה מסודר לגבי רישוי מכללות ואופן השימוש והתשלום בדמי הפיקדון לחיילים משוחררים. בנוהל ייקבע כי, כל גוף המתיימר לקרוא לעצמו מכללה, יידרש לקבל אישור של המשרדים כדי למנוע הטעיה ציבורית. אישור זה יינתן גם כנגד בדיקת עמידות כספית של המכללה.
2. בכוונתנו לפנות לקרן וליחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הבטחון בבקשה לקבוע בנוהל כי משיכת כספי פיקדון של חיילים משוחררים יהיו מובטחים כך, שמשלם הפיקדון יקבל את השירות עליו הוא שילם. כמו כן, במידה ויתברר בבדיקה כי הבנקים פעלו ברשלנות - הוועדה שבראשותו מבקשת מהקרן לפעול כנגד אותם בנקים להחזר כספים. כמו כן, יש לשקול לשנות את הנוהל לפיו דמי הפיקדון יועברו ישירות למוסד ולא באמצעות הסטודנט וזאת לאחר בדיקה קפדנית של המוסד על ידי משרד ממשלתי.
3. בכוונתנו לפנות לבנק ישראל בבקשה להוציא נוהל מסודר שמחייב את הבנקים לתת את דמי הפיקדון רק לסטודנטים שיציגו אישור מקורי בתוקף על כך שהמכללה היא בעלת אישור לפעילות.
4. כאמור, פניתי לעו"ד יצחק קמחי, הממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ת שנכח בישיבה על מנת שיבדוק אם הייתה פה הטעיה בפרסום.
5. בכוונתנו לפנות למכללת רופין ולמכון וינגייט בבקשה לבדוק את האפשרות לאפשר המשך לימודי רכיבה טיפולית לסטודנטים של מכללת אלבאום בתחומן.
6. אני מציע לסטודנטים שנכחו בישיבה להגיש תלונה במשטרה בגין הונאה.
7. נוכח הקשיים הסוציו-אקונומיים של סטודנטים אשר מימנו את לימודיהם במכללה, אני מתכוון לפנות למפרק הזמני שמונה למכללה בבקשה לפנות למכללות שונות במטרה לקלוט את הסטודנטים משנה א'-ג' להמשך לימודיהם ובכדי להציל את הכסף הרב שהושקע עד כה, וכן שידאג למתן תעודה בהתאם לשנת הלימודים של הסטודנטים טרם הפסקת פעילות המכללה.
8. כאמור, בכוונתי לערוך ישיבת מעקב בעוד חודש ימים בה יידרשו משרדי הממשלה השונים לדווח לוועדה אודות פעילותם בנושא.
אני מודה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15