הכנסת השמונה עשרה

PAGE
25

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 2

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום רביעי, כ"ו באייר התשס"ט (20 במאי 2009), שעה 09:30

הרחבת כלים משפטיים להגנת הילד בפני תכנים מזיקים בטלוויזיה

חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

אורי אורבך

אבי דיכטר

אורלי לוי-אבקסיס

ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד

עו"ד יפעת בויאר, סגנית היועצת המשפטית, המועצה לשלום הילד

עו"ד מוריה בקשי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד דנה נויפלד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

חוה פרידמן, פסיכולוגית ראשית, משרד החינוך

מלכה רבקה דירקטור, מחלקה להורים, משפחה וקהילה, משרד החינוך

רנה טוקר, מחלקה להורים, משפחה וקהילה, משרד החינוך

ניצן חן, יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולווין

עו"ד טל איזנפלד, מינהלת הסדרת השידורים לציבור, המועצה לשידורי כבלים ולווין

עו"ד דורון אבני, היועץ המשפטי, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

שירי שבתאי, הלשכה המשפטית, רשות השידור

עמי גלאם, מנהל תוכניות, שידורי "קשת"

מירי נאור-אליאס, מנהלת רגולציה, שידורי "קשת"

עמוס נוימן, סגן מנהל תוכניות, שידורי "רשת", ערוץ 2

עו"ד אביעד נימקובסקי, יועץ משפטי, חברת חדשות ישראל

מיכל ריבלין, מנהלת מחלקת תוכן, ערוצים ורגולציה, חברת הוט

קרני פלזנטל-זיו, סמנכ"ל תוכן, חברת הוט

מיכל רפאלי-כדורי, סמנכ"לית רגולציה, YES
עו"ד מיטל נעים, המחלקה המשפטית, YES
נילי בן גיגי-וולף, מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת

עו"ד פנינה צ'צ'יק-מנקר, יושבת-ראש המועצה הארצית להורות בישראל

עדה ליפציגר, המועצה הארצית להורות בישראל

אתי בנימין, יושבת-ראש הנהגת הורים ארצי

עילי קנלר, תלמיד תיכון, נציג עמותת "קו הזינוק", קריית שמונה

מיכה רץ, תלמיד תיכון, נציג עמותת "קו הזינוק"

נועה שקד, תלמידת תיכון, נציגת עמותת "קו הזינוק"

שרון סופר, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אתי וייסבלאו, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

רחל סעדה

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הרחבת כלים משפטיים להגנת הילד בפני תכנים מזיקים בטלוויזיה

אני מתכבד לפתוח את הישיבה של הוועדה לזכויות הילד. הנושא הוא נושא חשוב ומעניין של הרחבת הכלים המשפטיים להגנת הילד בפני תכנים מזיקים בטלוויזיה. ההגדרה היא כוללנית ואנחנו ננסה להתמקד בנושאים ספציפיים שחשובים לנו.


מסגרת הזמן של הדיון היא שעה וחצי, כך שבשעה 11:00 נסיים אותו. אני מקווה שנמצה את הנושא.


כיוון שזו ישיבה ראשונה של חלק מהחברים, אני רוצה לראות מי האנשים שנמצאים אתנו. חברי הכנסת שנמצאים, אני לא צריך להציג אותם לפניכם, וגם את יצחק קדמן אני חושב שלא צריך להציג מאחר שהוא מוכר טוב לבאי הוועדה. נעשה סבב קצר של הנוכחים כדי שנוכל להכיר את הנפשות הפועלות ואז נפתח את הדיון.

הצגת הנוכחים.


לפני שנפתח את הדיון אני רוצה לבקש מאתי שהכינה נייר עמדה בנושא של הדיון היום – אני לא יודע אם כולכם הספקתם לעיין בו, ומי שלא הספיק, אנחנו נחלק אותו עכשיו – לתת לנו סקירה קצרה של הנקודות העיקריות.


אני חושב שלשולחן הזה יש אינטרס משותף בראשו הגנה על הילדים. אנחנו מודעים לכך שהטלוויזיה היא חלק עיקרי וחשוב מהחיים שלנו, הנתונים מראים שבישראל אנחנו במקום הראשון במספר השעות שילדים יושבים מול המסך וזה לטוב ולרע, ולכן התכנים שהם נחשפים אליהם הם תכנים חשובים מאוד. אני רוצה שהיום נראה את הסוגיות הבעייתיות בנושא הזה ומה אנחנו עושים ביחד כשולחן עגול - בשאיפה שזה יהיה בהסכמה ובהבנה, לא בחקיקה ולא בכיפופי ידיים – לשפר את המצב הקיים ולהביא תוצאה יותר טובה. נמצאים כאן מהחברים הצעירים עד לארגוני הורים ועד לאנשים שבעצם יושבים על השלטר של השידורים.


כאמור, לפני שנפתח את הדיון, אני מבקש מאתי לתת לנו סקירה קצרה של המסמך שהכנת.

במסמך שכתבתי עסקתי בכמה נקודות כאשר אחת מהן הם הנתונים על צפיית ילדים ובני נוער בטלוויזיה בישראל עם השוואה למדינות העולם. הנקודה השנייה היא מחקרים שנעשו על השפעה של צפייה באלימות בטלוויזיה על ילדים ובני נוער. הנקודה השלישית היא המערך שמסדיר את הנושא של הגנה על ילדים מפני חשיפה לתכנים שנקבע שהם לא מתאימים לגיל שלהם.


נראה שישראל היא אחת המדינות בהן ילדים ובני נוער צופים בטלוויזיה במספר הגדול ביותר של שעות מבין 41 מדינות מערב ומרכז אירופה וצפון אמריקה. מהמחקר עולה כי לחלק מאוד גדול – אפשר לומר לרוב הילדים ובני הנוער – יש טלוויזיה בחדר. שיעור ניכר מהילדים ובני הנוער צופים בטלוויזיה גם בשעות הערב והלילה המאוחרות, כלומר בין 10:00 לחצות וגם אחרי חצות.


מחקרים שנערכו בנושא צפייה באלימות בטלוויזיה אצל ילדים מראים שיש קשר בין הצפייה בטלוויזיה לבין התנהגות אלימה ותוקפנות ויש גם קשר לשינויים בתפיסה של האלימות. המחקרים הראו שיש נטייה לראות את האלימות כיותר נורמטיבית וכי קיימת הקהיית הרגישות בנוגע לאלימות. למרות זאת אותם המחקרים מדגישים שהצפייה בטלוויזיה היא אחד ממכלול הגורמים שמשפיעים גם על החברה וגם על הילד או הנער ואי אפשר לראות את זה כגורם היחיד.


יש מספר אמצעים שנועדו להגביל את החשיפה של הילדים ובני הנוער לתכנים שהם לא מתאימים לגיל שלהם. על המסך יש סימון ויזואלי, קביעת סף שידור בו ישודרו תכנים מהסוג הזה, אזהרה קולית לפני השידור או חסימה טכנולוגית של תוכניות מסוימות. כל האמצעים מבוססים על סוג של מערכת שקובעת מה ראוי לצפייה ולאיזה גיל, והמטרה שלהם היא לתת להורים כלים כדי שיוכלו להגן על ילדיהם.


המערכת שקיימת בישראל מוסדרת בעיקר באמצעות חוק סימון ואיסור שידורים מזיקים משנת 2001 והתקנות שלו כאשר התחולה שלו היא משנת 2003. המערכת שפועלת בארץ קובעת שמי שמסווג את השידורים וקובע לאיזה גילאים מתאים כל שידור, אלה הם אותם הגופים המשדרים לפי קריטריונים שנקבעו בתקנות לחוק והסיווג הוא סיווג הערכתי. כלומר, הוא אומר שהסימון אומר לאיזה גיל מתאים אותו משדר. ההסדר החוקי הקיים קובע את הקריטריונים ואיך לסמן אותם אבל הוא לא קובע סף זמן שידור לאותן תוכניות. ההסדר כן מתייחס לקדימונים שמכילים תכנים אלימים שישודרו רק בשעות מסוימות. המגבלה הזאת נקבעת על ידי אותם הגופים שמפקחים על השידורים שהם המועצה לשידורי כבלים ולווין, הרשות השנייה ורשות השידור.


אספנו כמה נתונים בנושא האכיפה של הגופים המפקחים מהם עולה שקיים פער מאוד גדול בין מספר הפרות הכללים שטופלו בפועל לבין תלונות הציבור בנושא הזה. יש מספר קטן יחסית של הפרות שטופלו אבל עשרות ואפילו מאות של תלונות מהציבור. אני חושבת שזה מעיד על כך שקיים איזשהו פער בין התחושה של הציבור לגבי מה מופיע בטלוויזיה לבין מה שהחוק אומר והקריטריונים שקבועים בו.

תודה. נמצאים כאן אלה שקולטים את השידורים ואלה שמשדרים ואני בטוח שאלה שקולטים – ויושבים כאן נציגי הורים ואחרים – ירצו להתייחס, אבל אני רוצה לשמוע דווקא את הגופים המשדרים שיאמרו לי אם הם מרגישים היום שהמצב הוא מצוין, הוא טוב ואנחנו לא צריכים לעשות שום דבר כגוף מחוקק או רגולטור, או שאתם אומרים משהו אחר. לאחר מכן נשמע את הגופים הקולטים כאשר כל אחד יבוא עם העמדות ביניהם, ואני מניח שדוקטור קדמן יהיה הראשון ביניהם.

אני רוצה להודות לוועדה ולאדוני היושב-ראש על כינוס הישיבה בנושא. הנושא הוא מאוד חשוב וטוב שהוועדה מעת לעת – ולא פעם בעשר שנים – תיתן דעתה עליו.


אני חושב שצריך להבחין בין תחושות הבטן - לכולנו יש ילדים וכולנו צופים בטלוויזיה והתחושה במצטבר היא שרואים דברים לא טובים על המסך, לא רק בשעות הפריים טיים אלא גם בשעות אחרות - לבין נתונים עובדתיים ואתי במחקר שהיא עשתה יכולה לדבר על נתונים סטטיסטיים. הנתונים הסטטיסטיים, ואני לא מזלזל בהם, מדברים על סדר גודל של בין 150 ל-200 תלונות בשנה יחסית לדברים רעים אחרים כמו פרסום סמוי או כללי אתיקה ודברים מהסוג הזה, תמיד אפשר לשאוף ליותר, זה בגדר הסביר.


אני חושב שמועצת הכבלים והלווין – אני לא מדבר בשם הרשות השנייה, אבל אני מניח שהם פועלים באותה מידה – בודקת כל תלונה. אגף הפיקוח בודק כל דבר. צריך לזכור שאנחנו בודקים בעיקר רגולציה בדיעבד ולא אנחנו אלה שמאשרים לוחות שידור.

לגבי החוק שאתי ציינה, חוק סינון וסיווג תוכניות, כרגע יש בו שלוש קטיגוריות – 8, 14 ו-18 – משרד התקשורת והמועצה לכבלים ולווין בוחנים את האופציה לשנות, לתקן ולהחמיר את התקנות ולהוסיף אולי עוד רובריקה אחת כדי שתהיה הרבה יותר ממוקדת בגילאים. כרגע זה החוק.

גם לגבי הכללים עצמם ואגף הפיקוח שנכנס לרזולוציות מאוד קטנות כמו שעות הקדימונים, אני מניח שאנשי החינוך יעסקו בזה בהרחבה ויאמרו שההורים לא עושים פיקוח מספיק ולא בודקים במה הילדים שלהם צופים, אבל זאת אופרה אחרת.

כרגע אני חושב שהמצב הוא שהרגולטור עושה כמיטב יכולתו הן מבחינת כללים, הן מבחינת יישום החוק ואכיפתו, והן מבחינת מה שאנחנו קוראים רגולציה עצמית פנימית. כינסנו את פורום כל ערוצי הילדים והנוער שמשדרים מדי יום לילדים ונוער כדי לקבוע איזשהו קוד אתי והפורום הזה מתכנס מעת לעת ואכן בעוד שבועיים יש לנו פורום כזה. כל מפיק ערוץ ילדים שמשדר ביוזמתו, נכנס לאותה רגולציה עצמית כדי לקבוע נהלים וכדי למנוע תכנים מזיקים לילדים.

אני חושב שהבעיה החמורה ביותר כרגע היא לא יישום הכללים והחוקים אלא העובדה שלפתחנו ניצבת סיטואציה שהולכת ומחמירה והיא נקראת האינטרנט. בעוד זמן קצר יהיו מיזמים באינטרנט, טלוויזיה שלמה רב-ערוצית שלא רק שהכללים והחוק הקיים לא חל עליה אלא שילד או נער יכול בכל עת בלחיצת עכבר להיחשף לתכנים שבפלטפורמות המסורתיות – קרי, HOT, YES, רשות השידור – הם מסווגים לגיל 12, 18 וכולי. כאן בשעה 8:00 בבוקר, כשהאימא והאבא במקום העבודה, הוא יכול להיחשף לתכנים ולתוכניות שאין לנו שום שליטה עליהם. אני חושב שעל זה צריך לתת את הדעת.

אני חושב שצריך לתת את הדעת אולי באכיפת יתר ואולי גם בחוק בכל מה שקשור בפרומואים, מה שנקרא קדימונים, ובפרסומות.

אתה יכול להרחיב בנושא של הקדימונים?

כן. אני חושב שהיום יש חוק אבל לא אוכפים אותו מספיק והוא לא מספיק מחודד. הבעיה היא שהחוק והרגולטור קובעים קטיגוריות לתוכניות שמסווגות לגילאים מסוימים אבל בסופו של דבר הפרומו לתוכנית – ואני לא צריך לספר לכם כי כל אחד מכיר טלוויזיה – לפעמים הוא יותר חשוב מהתוכנית. אני מסתכל על אורי אורבך והוא בטוח מתחבר למה שאני אומר עכשיו. יוצא שהפרומו עצמו שהוא ההיי לייט של התוכנית משודר בשעות שהילדים כן נחשפים אליו. יש כאן פער – גם אתי נגעה בו בדבריה – שחייבים לתת עליו את הדעת.


בסיכומו של דבר הבעיה שלי כרגע היא המיזמים הטכנולוגיים, בעיקר דרך האינטרנט והטכנולוגיות החדשות, הקדימונים, הפרומואים והפרסומות.

אני חושב שכאשר מסתכלים על הנתונים, מעבר לתחושה, הנתונים הם לא כאלה דרמטיים. אני מניח שהתחושה משותפת לרוב האנשים שטרחו ובאו בבוקר זה, ובאמת יש לך רייטינג גדול כאן כי זה באמת מעניין את האנשים. העובדה שכינסת את הדיון בנושא הזה, והעובדה שמועצת הכבלים והלווין ביוזמתה כינסה פורום דומה למה שאתה עושה היום כדי לנסות ולפתור את הבעיה, כי אנחנו שומעים עליה, אנחנו קשובים לרחשי לב הציבור, אנחנו יודעים שההורים מאוד מודאגים מהדברים בהם צופים הילדים בטלוויזיה, אבל אני אומר שמעבר לתחושה, כשאתה בודק את הנתונים, צריך לטפל במה שאמרתי, אבל הנתונים הם לא כאלה דרמטיים כמו שלעתים ניתן להעריך או ניתן לאמוד. אני אומר עוד פעם שהאחריות היא לא על המדינה ועל הרגולטור אלא היא בראש ובראשונה על ההורים שיצטרכו לעשות רגולציה של עצמם בתוך המשפחה ולומר לילדים בזה לצפות ובזה לא לצפות ורק אחר כך לדבר על כל שאר הדברים.

אם אני זוכר נכון את הנתונים שהוצגו במסמך של אתי, 40 אחוזים מהתלונות נמצאו צודקות.

נכון.

זה אחוז גבוה מאוד. אולי תוכלו לומר מילה לגבי המאפיינים של התלונות האלה ובמה הן עסקו.

יש לכם את הטבלה שמונחת כאן. כאשר מדובר על התלונות, רוב התלונות הן על תכנים של אלימות ותכנים מיניים וולגריים מדיי שלא מתאימים לסימון וסיווג התוכניות. יש כאן טבלה שמפרטת כאשר חלק מהתלונות היו לגבי תוכניות מאוד פופולריות בקרב בני הנוער, אם זה סדרת הטלנובלה של HOT, "החבר'ה", תוכנית אקזיט שהייתה בשעתו מאוד פופולרית, "האלופה" שאין היום בן או בת נוער שלא נחשף אליה בערוץ HOT. הסדרה מצוינת אבל בחלק מהתוכניות היא סווגה בשעות לא הולמות ולא נוחות ואנחנו הוצאנו מכתבי הפרה ובירור בעניין הזה.

בסך הכל משנת 2005 עד 2008, לגבי תוכניות בכבלים ובלווין, אנחנו מדברים על כ-20 תלונות מחשש להפרה של כללי השידור, בעיקר בדברים שקשורים באלימות, תכנים לא הולמים של אלימות ומין בתוכניות וקטלוג תוכנית בעקבות תלונה. מי שמסווג את התוכניות אלה לא הגופים המפקחים אלא הגופים המשדרים. הם מחליטים האם התכנית מסווגת לגיל 8, 14 או 18. לעתים, כשאנחנו מקבלים תלונה או שאגף הפיקוח עולה על סיווג של תוכנית שלמשל HOT או YES החליטו שהיא מסווגת ל-8 ואנחנו חושבים שזה לא נכון כי יש לנו קריטריונים מאוד ברורים – אולי גם אותם צריך מעט לרענן – לגבי מה שייך ל-8, מה שייך ל-14 ומה שייך ל-18, אנחנו בודקים את זה ואז הם מתקנים את זה, מחמירים את הקריטריונים ומשנים את הגיל.

חוץ מחדשות, תוכניות זרות ואקטואליה, כל שאר התוכניות שאתם רואים על המסך מחויבות באותו סימון למעלה או למטה, תלוי באיזה ערוץ. בתחילת התוכנית, כל 30 דקות, יש אזכור נוסף כדי שההורים והילדים ידעו שזה מסווג לגיל 8 או לגיל 18. מעבר לכך, יש לא מעט אופציות שעומדות לרשותנו מבחינת האכיפה, אם זה קידוד תוכנית כאשר הורים יכולים למשל ב-HOT וב-YES – אנחנו מדברים על כמעט מיליון ו-400 אלף בתי אב, למעט האנלוגי – לחסום ערוצים שלמים. אם הם חושבים למשל שערוץ הילדים – ואני לא חושב שזה כך – או ערוץ מסוים משדר תכנים לא הולמים לילדיהם, הם יכולים לחסום אותו. מעבר לזה, יש קידוד לתוכניות לז'אנרים ספציפיים, אם זה ערוצי ארוטיקה או ערוצים בתשלום כאלה ואחרים וכאן להורים יש יכולת לפקח. מעבר לכך, יש גם את האופציה של יידוע ההורים, אם באמצעות השלט או באמצעות הרגולטור.

בלי קשר לדיון שמתקיים בוועדה, מועצת הכבלים והלווין מייצרת תשדיר מיוחד להורים שישודר בכפייה בעצם, גם אם HOT ו-YES לא ירצו בזה, ויידע את ההורים על האופציות שעומדות לרשותם בכל מה שקשור לא רק בסימון וסיווג תוכניות על פי חוק אלא באופציות שעומדות בפניהם מבחינת יכולת למנוע מהילד שלהם לצפות בתוכנית ספציפית שההורים מוצאים לנכון שהיא לא הולמת.

אני אומר שיש לנו כלים.

מה היו הסנקציות שהטלתם בשנתיים האחרונות?

אתה דיברת על בדיקת תכנים בדיעבד ואני רוצה שתחדד את זה. רק ברגע שיש תלונה, בודקים מה התוכן שמשודר ואיזה סיווג ניתן לאותה תוכנית?

לא. גם וגם. יש את אגף הפיקוח שבודק.

לגופים יש גם אינטרס כלכלי לשדר דברים מסוימים כדי שהרייטינג יהיה גבוה ונרחב יותר.

תלונה נבדקת בדיעבד. במקביל יש אגף פיקוח עם בקרי צפייה שעושה פיקוח שוטף על כל התוכניות שמשודרות על המסך בהתאם לכללים ולתקנות.

לפני שתוכנית מגיעה לשידור, היא עוברת את הבחינה של הפיקוח? היא מקבלת את האישור שלו? אנחנו יודעים מה התכנים שמופיעים בה?

לגבי הגופים המשדרים של ערוצי הברודקאסט, 2 ו-10, התשובה היא כן, במינון כזה או אחר. בטלוויזיה הרב-ערוצית התשובה היא חד-משמעית לא. מה שכן, אגף הפיקוח בודק באופן שוטף את כל התוכניות. יש בקרי צפייה שיושבים ובודקים. יש לנו בקרית צפייה שכל ייעודה הוא ערוצי הילדים למשל – הבת שלי לצערי צופה יותר מדיי בערוץ הילדים - וגם שם יש מדי פעם תקלות אבל בסך הכל התוכניות הן בהחלט סבירות. יש בקר צפייה שבודק ערוצי ארוטיקה שגם המחוקק וגם הרשות המינהלית קבעו כללים מאוד קשוחים בעניין הזה לגבי הזמינות שלהם ולגבי הקידוד.

חברת הכנסת לוי אומרת שאי אפשר לפקח רק על פי התלונות. בנושא התחבורה הציבורית למשל, אני מניח שיש מקומות שיש הרבה תלונות ויש מקומות שאין בכלל תלונות. זה לא אומר שהאוטובוסים לא מאחרים שם אלא שזאת אוכלוסייה שלא מודעת לזכויותיה או שהיא כבר התייאשה. המרכיב של התלונות לא יכול להיות מרכיב מרכזי אלא הוא נותן לך במקרי קצה, במקרים קיצוניים, ואז תשומת הלב מופנית לתוכניות האלה. בזמנו היה את הפוליגרף והיו עוד כמה תוכניות – ואני רואה זאת גם לפי המחקר – שהייתה כמות קיצונית של תלונות. מה שאנחנו בודקים כאן, מבלי שיש יכולת וגם לא טוב שהמחוקק יתערב ממש כי אנחנו לא עורכים ראשיים של ערוצים, אנחנו רוצים למנוע נזקים לילדים אבל אנחנו לא יכולים להסתמך רק על תלונות של אנשים אלא אנחנו רוצים להתחיל מהשורשים, מההפקה. כלומר, שיהיו מנגנונים של הזכיינים ושל המשדרים שיימנעו מדברים כאלה.

אולי לא הסברתי את עצמי טוב. החוק מחייב את HOT ו-YES לסווג את התוכניות. הם מחויבים על פי חוק לעשות זאת. אנחנו בודקים שהם עושים את זה. הרגולציה לא נבדקת רק על סמך תלונות. אתה יודע שלפעמים תלונה אחת אולי מייצגת 10,000 פניות שאנשים לא טרחו לפנות להרים טלפון לרגולטור או לשלוח מכתב תלונה.

מה לגבי סנקציות? תן לנו דוגמאות מהשנתיים האחרונות. מה למשל קורה לגבי דקות פרסום?

לגבי דקות פרסום בערוצים 2 ו-10, נמצא כאן דורון אבני ואני מעדיף שהוא ייצג את הרשות השנייה. לגבי מועצת הכבלים והלווין, אני רוצה שתקבלו איזשהו אומדן כללי. בשנת 2005 היו 1,200 תלונות לגבי הכל ולא רק לגבי שידורים לא הולמים, מתוכן 5 אחוזים היו בנושאים שקשורים בתכנים. בשנת 2006 היו 1,800 תלונות. בשנת 2007 היו 1,700 תלונות. בשנת 2008 היו 2,600 תלונות מתוכן בערך 5-6 אחוזים היו ספציפית לגבי תכנים.


הוצאנו מכתבי תלונה, הוצאנו מכתבי בירורים. אני לא חושב שהגענו לרזולוציה של 4קנסות ועיצומים כספיים בנושא הספציפי הזה. קנסות בדברים אחרים, כן, אבל לא בדברים האלה וזאת מסיבה אחת פשוטה, כי בסופו של דבר יש לנו איזשהו שיקול דעת לבדוק אם מדובר במעידה חד-פעמית, בשיבוץ לא נכון ולא הולם, וגם זה קורה. גם הפרוגרמטור הכי טוב ב-HOT וב-YES לפעמים שוגה בשיקול דעת. יש הבדל אם זאת מעידה חד-פעמית או זאת מעידה שחוזרת על עצמה.

אם היית רוצה להיות היום יותר נחרץ, מה היית יכול להטיל מבחינת החוק?

אני חושב שהייתי רוצה להשקיע יותר מחשבה בחוק שקיים היום אבל יכול להיות שצריך לחדד אותו בנושא הפרומואים והפרסומות, נושא שבעיניי הוא אקוטי מאוד, ושהמחוקק ייתן את דעתו לקראת המעצמות הסלולריות ולא רק שהולכות לשנות את כל הטלוויזיה שאנחנו רואים היום וזה יקרה שנתיים או שלוש מהיום. כאן אלה כללי משחק אחרים לחלוטין. אנחנו נמצאים בראשית מהפכה שהיא גם מאוד טובה, אני לא אומר שהיא רק שלילית, אבל יש לה גם סימנים שליליים שצריך לתת את הדעת עליהם בכל מה שקשור לנושא בגינו התכנסנו כאן היום.

אמרת שאזרחים לא מודעים לזכויות שלהם. אני רוצה להבין למה לא מגבירים את המודעות ואז אולי מספר הפניות יגדל. אולי יהיה יותר קשה לטפל בהן, אבל מצד שני יהיה יותר קל לאכוף את החוק.

אחת המטרות כאן היא גם להגביר מודעות אבל לכך צריך שיניים. כמו שאמר חבר הכנסת אורבך, יכול להיות שאנשים התייאשו ואמרו שהם לא יתלוננו כי התלונה לא תשנה ולא תעזור.

אנחנו הגשנו לוועדה פירוט מלא של כל הפעילות שאנחנו עושים ולכן אני אומר את הדברים רק בכותרות ואם אדוני ירצה, אני ארחיב בנושאים בהם אתבקש.


ראשית, חשוב לציין שההגנה על ילדים היא כחוט השני בפיקוח שהרשות השנייה מבצעת לכל רוחב הגזרה. אנחנו מפקחים גם על הטלוויזיה, גם על הרדיו האזורי, כאשר בטלוויזיה מפקחים על ערוצים 2 ו-10 שהם הערוצים המובילים בדרך כלל למרות שבצפיית ילדים ערוצי הכבלים הם אלה שמובילים את השידורים מבחינת הרייטינג ונתח הצפייה.


מבחינת אופן הפיקוח. יש לנו מחלקת פיקוח שבאופן תדיר סוקרת את השידורים לפי תחומים שאנחנו מחליטים להתמקד בהם בכל רבעון.

היא סוקרת בדיעבד, כמו שחברת הכנסת לוי ציינה.

בדיעבד. כן. אני תכף אתייחס להבחנה הזאת של בדיעבד ומראש. אם כן, המחלקה סוקרת את השידורים בדיעבד והיכן שהיא מאתרת הפרה לכאורה של הכללים – ותכף אני אסקור גם פחות או יותר מה גבולות הגזרה מבחינת הנורמות שחלות – היא מתחילה בתהליך של בירור מול הזכיין שעשוי להסתיים בסנקציות, ואני אגע גם בהן.


מבחינת התחומים שאנחנו עוסקים בהם אלה הן תוכניות וגם פרסומות. חשוב להבין שבערוצים המרכזיים 2 ו-10, רק כדי לסבר את האוזן, בשנת 2008 שודרו 3,500 פרסומות חדשות. זאת אומרת, כמות הפרסום כמובן הרבה יותר גדולה אבל מבחינת המופעים הראשוניים של פרסומות, 3,500 זה מספר עצום.

הפיקוח, כמו שאמרתי, נעשה בדיעבד. אמנם אנחנו מאשרים לוחות שידורים כלליים אבל בלוחות השידורים כמובן אנחנו לא יודעים מה התכנים הספציפיים שישודרו. לדוגמה, אנחנו מאשרים את התוכנית עובדה שתשודר ביום ראשון בערב, אבל אין לנו מושג במה יעסקו התחקירים ואני אומר שטוב שכך, כי אנחנו גורם מפקח ולא העורך הראשי של השידורים. כמובן שלנו כגורם מפקח יש אחריות אם העורך הראשי של השידורים – שזה מנכ"ל הזכיין – טעה בשיקול הדעת, בדיעבד, לברר את התלונה עד תום.


אם אני מתאר את מה שנעשה למשל בשנת 2008, בשנה החולפת, בכל מה שקשור לפרסומות, אני חייב לציין שעברנו תהליך מאוד מקיף כבר לפני שלוש שנים של הגעה להבנות במסגרת רגולציה משותפת עם איגודי המפרסמים ואיגוד הפרסום באופן שגובש מדריך אתיקה שמקובל על כל התעשייה. זה הליך חדשני מבחינת התפיסה הרגולטורית של רגולציה משותפת. את התהליך הזה הוביל פרופסור אסא כשר עם ועדה ציבורית שאנחנו הקמנו. בעקבות המדריך הזה שקבע נורמות מאוד ברורות שהיו מקובלות גם על התעשייה, בין היתר בנושא הגנה על ילדים, נושא שלצערנו היינו צריכים לטפל בו שוב ושוב ולקבוע קנסות, חלה התקדמות מאוד משמעותית. ההתקדמות הזאת באה לידי ביטוי בשנת 2008 כאשר לא פסלנו אף תשדיר אלא רק הגבלנו את מועד השידור של תשדירים בכ-14 מקרים והגבלנו את מועד השיבוץ בעיקר בגלל צפיית ילדים למרות שאני חייב לציין שהיום, לאור מחקרים, והוועדה הזאת בטח מודעת לנושא, ילדים צופים עד שעה מאוחרת. ההבנה, וזאת גם התפיסה הנורמטיבית בקרב רגולטורים בעולם, היא שהרגולטור אחראי עד נקודת זמן מסוימת ומעבר לזה צריך גם לצפות לאחריות מסוימת של ההורים.

מה לגבי קדימונים?

הנושא של קדימונים מטופל בכללים שלנו בהקשר של תוכניות שמסווגות לשידור לאחר השעה 10:00. במקרה כזה אסור להציג קדימונים לפני השעה 10:00 ובוודאי גם לתוכניות אחרות אסור להציג קדימונים שיש להם תכנים בעייתיים מבחינת ילדים. אני חייב לומר שהזכיינים מקפידים על הכלל הזה.

מה קורה אם לדוגמה יש תחקיר על מקרה מזעזע ויש קדימון שעה 5:00?

אם יהיה קדימון, הוא יהיה קדימון שהתכנים שלו לא יהיו בעייתיים מבחינת ילדים. אני מניח שאם יש שם משהו מזעזע, אז פשוט אי אפשר יהיה לשים קדימון שיאמר מה זה המשהו המזעזע הזה.

אבל זה יהיה בתוכנית הבוקר.

הנושא של תוכניות הבוקר, כמו שאדוני מכיר היטב, היכולת של הרגולטור להתערב בתכנים מהסוג הזה, היא מאוד מוגבלת וזאת על פי פסיקת בג"ץ. יש לנו בג"צים מאוד ברורים בעניין הזה, כולל על תוכנית עובדה באופן ספציפי, מקרים שהתבקשה התערבותנו ובג"ץ הורה שלא להתערב. האיזון מול חופש הביטוי הוא איזון מאוד עדין שאנחנו חיים אותו יום יום אבל עדיין, כפי שאני אראה מיד, יש התערבות של הרגולטור בנושא של ילדים וההתערבות היא מאוד משמעותית ומאוד נחרצת.

מה היו הסנקציות שהוטלו בשנתיים האחרונות?

אם אני מתאר דברים שהיו לנו בשנתיים האחרונות, הסנקציות הן נטילת זמן פרסום כאשר הכוונה היא שביום מסוים אנחנו אומרים לזכיין שבשל הפרה שהוא ביצע, הוא יכול לשדר יותר מהמקסימום היומי שזה אומר נזק ישיר לכיס מכיוון שהיום חצי דקת פרסום בערוץ 2 יכולה להגיע ל-5,000 דולר בשעות הפריים טיים. מן הסתם זו סנקציה מאוד ישירה.

הסנקציה הזו הופעלה?

כן. הייתה לנו תוכנית בערוץ 10, תוכנית שהוביל אותה קוסם, וראינו קדימונים לתוכנית בה הקוסם בעצם עתיד להראות איך הוא תופס כדור שנורה אליו בין שיניו. כשראינו קדימון כזה, קודם כל הרמנו טלפון לזכיין ושאלנו מה זה הדבר הזה. גם ועדת החינוך של הכנסת דנה בתוכניות מהסוג הזה ואנחנו קבענו כלל, לאור הדיונים שהיו בכנסת, כלל ספציפי שאוסר על תוכניות שמסכנות ילדים. אסרנו את שידור התוכנית. מנכ"לית הרשות באותה עת הוציאה איסור על שידור התוכנית. הזכיין בחר להפר את האיסור הזה, שידר את התוכנית והרשות קבעה את הסנקציה הגבוהה ביותר שהוטלה אי פעם של 10 דקות פרסום בשעות הפריים טיים. כלומר, היו שעה וחצי או שעתיים של שידור בלי פרסומות בערוץ 10 בגלל התוכנית הזאת.

באיזה שנה זה היה?

בשנת 2008.


יש עכשיו תוכנית בה מראים קוסם – תוכניות הקסמים מובילות את הז'אנר הזה – שיורה אקדחי מסמרים לראשו ויודע לנחש איזה אקדח מסמרים הוא האקדח שמכיל את המסמר הקטלני. גם כאן יש הליך שעתיד להסתיים כאשר הכוונה היא ליטול 10 דקות פרסום.


אני רוצה להתייחס לכללי כללי סיווג וסימון תוכניות שהם גם כללים האוסרים על קדימונים מסוימים ועל פרסומות מסוימות.


הכללים האלה, יש להם שתי בעיות בראייה שלנו כאשר בעיה אחת היא האופן שבו טבלת הסיווג בנויה. אנחנו בוחנים את העניין הזה ואנחנו נציע לשר התקשורת הצעות בנושא. אנחנו בתהליך של בדיקה של הנושא. יש נושא שאולי הוועדה הזאת תרצה להידרש אליו הוא נושא הסנקציות. מה שקרה הוא שהכנסת ביקשה לברך ויצאה "מקללת" ואומר מדוע. כאשר דנו בחוק הזה, אם אני זוכר נכון חבר הכנסת אורלב הוביל את החקיקה, רצו לקבוע סנקציה מאוד מאוד דרמטית כדי להמחיש את הסלידה ואת הרצון של הכנסת להגן על ילדים בצורה הבוטה ביותר ובאמת הכלי הבוטה ביותר שנתון בידי המחוקק הוא לקבוע סנקציה פלילית.

הבעיה שלפעמים יוצאת אמירה שנורמטיבית היא אמירה מאוד חשובה אבל אנחנו שחיים בחיי המעשה רואים שהאמירה הזאת בעצם מתפוגגת מכיוון שהלכה למעשה, אם רוצים לאכוף את הסנקציה הזאת, המשמעות היא שהצופה הסביר שרואה תוכנית, שסבור שהיא מסווגת שלא כיאות, צריך לפנות לרשות, הרשות צריכה קודם כל להוציא התראה – ודרך אגב, הוצאנו התראות ותכף אני אומר מה עשינו בנושא הסיווג והסימון – ואם התוכנית משודרת עוד פעם – וכמעט אף פעם אין בדיוק את אותה תוכנית – ואותו אזרח במקרה צפה בה עוד פעם, אז מה שהוא רשאי לעשות זה לגשת לתחנת המשטרה הקרובה לאזור מגוריו ולהגיש תלונה כי זאת הדרך לטפל בסנקציה פלילית. פועל יוצא של זה הוא שאף אחד לא עושה את הדבר הזה ואז בעצם לאזרח אין אתה סנקציה אותה ביקש המחוקק לתת לו. כמובן שלצד זה הרשות אוכפת ונוטלת זמן פרסום.

כמה זמן פרסום בדקות נטלתם בשנת 2007, 2008 ו-2009 עד היום?

הנתונים המדויקים הוגשו לוועדה והם נמצאים כאן אתי. בשנת 2008 – קשת, 30 שניות. רשת, 2 דקות. ערוץ 10, 18 דקות.

מהנתונים מבינים שערוץ 10 הוא המפר העיקרי או שיש דין קצת שונה בין הערוצים?

לא. אין דין שונה. אנחנו רשות מינהלית. צריך לזכור ששני הזכיינים שמשדרים בערוץ 2 הם זכיינים יותר ותיקים. זה לא מהווה הצדקה לערוץ 10 חס וחלילה, אבל אנחנו רואים באמת אחריות יותר רבה בשידורים – את זה מגלים הנתונים – של ערוץ 2 מאשר בשידורים של ערוץ 10. היה לנו דין ודברים עם ערוץ 10 בעניין הזה ובאמת לא במקרה שתי הדוגמאות שנתתי לשתי התוכניות היו בערוץ 10. לצערנו בערוץ 10 נתקלנו בתופעה, כמו שציינתי, לפיה הרשות אוסרת על שידור אבל הזכיין משדר. זאת תופעה שבמדינה מתוקנת לא תעלה על הדעת.

זה לא קרה בערוץ 2.

לא קרה בערוץ 2 למרות חילוקי דעות מאוד משמעותיים מול ערוץ 2 שמתבררים. הרבה פעמים אנחנו גם קובעים התראה ומנסים לראות שהזכיין משפר את דרכיו ומראה לנו מנגנוני בקרה יותר טובים. הרי התכלית היא לא ליטול אלא התכלית היא לדאוג לכך שתהיה באופן אפקטיבי הגנה יותר טובה על ילדים ואנחנו חושבים שכן השגנו בערוץ 2 איזון שהוא ראוי.


בניגוד למועצת הכבלים והלווין, לרשות השנייה אין בחקיקה ראשית סמכות לעיצומים כספיים. בעוד שיושב-ראש מועצת הכבלים והלווין יכול להטיל קנס של 90 אלף שקלים על פי חקיקה ראשית, לנו אין את זה בחקיקה ראשית. אנחנו סברנו שיש לנו את הסמכות הזאת מכוח הזיכיון וקבענו את הסמכות הזאת בזיכיון שלנו. כדאי לציין שזכייני ערוץ 2 מנהלים נגדנו עכשיו בג"ץ וטוענים שאין לנו סמכות בעניין הזה.


נקודה נוספת שהזכיר אותה יושב-ראש מועצת הכבלים בסוף דבריו ואני חושב שזאת נקודה קריטית לכל רגולטור בתחום השידורים היום, וזה נושא הטלוויזיה האינטרנטי. הרשות השנייה, בשנת 2009, באוגוסט השנה, עתידה להעלות את הטלוויזיה הדיגיטלית שתאפשר לכל צופה באמצעות ממיר פשוט לקלוט את חמשת הערוצים המרכזיים – 1, 2, 33, ערוץ 10 וערוץ הכנסת – ומה שצפוי להיות זה שגורמים כמו פרטנר יתלבשו על הממיר הזה שיאפשר הגעה של הערוצים המרכזיים הביתה בחינם, יחברו קו לאינטרנט והצופה יקבל מערכת – היא קיימת כבר היום בבריטניה - ויקבל למעשה שידורי טלוויזיה. זה שייראה בדיוק כמו HOT, בדיוק כמו YES, וההבדל היחיד יהיה החלק שיגיע מהאינטרנט שלגביו אין היום במדינת ישראל שום רגולציה. אנחנו חושבים שיש לזה המון היבטים. בהקשר של הוועדה הזאת, זה אומר שבשידורים שם לצורך העניין, מעבר לאיסורים בדין הפלילי, אפשר יהיה לצורך העניין לשדר שם גם פורנוגרפיה.

בנושא החדשות, שזה נושא רגיש, אנחנו לא רוצים לסתום פיות ולהיות עורכים, אבל החדשות היום משודרות וילדיי צופים בהן בשעה 4:00, 5:00, 6:00 ו-7:00. בחדשות המשודרות בשעה 8:00 ו-9:00 הם במקרה הטוב במיטה, כך שהם לא צופים בהן. השאלה אם התייחסתם לתכנים שמובאים בחדשות.

כן. קודם כל, יש תפיסה שבאה לידי ביטוי גם בחקיקה ראשית בחוק סיווג וסימון שידורים ששידורי חדשות לא מסווגים כי התפיסה היא שמבחינת ההורים הם יודעים שיש תמרור אזהרה מעל שידורי חדשות. אני יכול לומר אישית שיש לי ילד בכיתה ג' ומבחינתי הוא לא רואה חדשות.

גם שעה 5:00?

דרך אגב, יש חדשות בערוץ הילדים שגיא זוהר מעביר מצוין ובזה הילד שלי צופה וזה נהדר. מעבר לזה, אנחנו לא התעלמנו מהסוגיה הזאת. יש כאן אחריות של העורך הראשי. טיפלנו בזה, לא עלינו, במקרים של פיגועים כאשר במקרים כאלה יצאו הנחיות מפורשות שאמרו לא לשדר שידורים בלי עריכה שהראו קטסטרופות בשעות הצהרים, אז ילדים צפו בהן ובאמת חוו חוויה רגשית איומה. כאן יש הנחיות ברורות ויש אחריות מאוד רבה של העורכים הראשיים. אני חייב לומר שלגבי החדשות כמעט לא נתקלנו בבעיות.

אני רוצה לשמוע עכשיו את הצד השני, כי אם היינו סוגרים עכשיו את הדיון, הכל היה טוב ויפה ותם תפקידנו.

אם אפשר לומר את נקודת המבט של הזכיינים, כי בעצם שמענו את הרגולטורים ואני יודעת שכולם קצת הזדעזעו מהעניין של הבדיקה בדיעבד. חשוב לומר שהרגולטורים בודקים בדיעבד וזה התפקיד שלהם והם עושים אותו טוב ובאמת אתם רואים גם לפי הנתונים שדברים נבדקים ואנחנו נקנסים. אבל כן צריך לדעת שלזכיינים יש מנגנונים של בדיקה ושל בקרה מראש. זאת אומרת, כל תוכנית, לפני שהיא משודרת, צופים בה ומחליטים אם היא צריכה איזשהו סיווג. אם היא צריכה סיווג, מסווגים אותה ומסווגים גם את הפרומואים. גם אם תוכנית מתאימה לשידור רק אחרי השעה 10:00, הפרומואים שלה שישודרו אחר הצהרים לא יכללו תכנים בעייתיים וגם יהיו מסווגים כדי שההורים ידעו שזאת לא תוכנית שמיועדת לילדים.

גם הפרומו מסווג?

גם הפרומו מסווג. בערוץ 2 כמעט ואין תוכניות לילדים אבל בשעות אחר הצהרים, אם יהיה פרומו שמיועד לתוכנית שלא מתאימה לילדים, הוא יסווג והוא לא יכלול תכנים שלא מתאימים. זאת אומרת, כל תוכנית שתשודר אחרי 10:00 ומסווגת כ-14 פלוס, תמיד יהיה פרומו נקי. ההנחיות בעניין הזה מאוד ברורות.

הפרומו לא מסווג אלא נושא את הסיווג של התוכנית שתשודר בערב.

בוודאי.

הפרומו עצמו נקי. הוא מתאים לצפייה של ילדים בגיל 8 אבל הוא אומר לצופים שידעו להם שמי שיצפה בתוכנית בערב, זה יהיה משהו אחר.

חוק סימון וסיווג קובע תחומים מאוד מוגדרים של תכנים שלא מיועדים לילדים בגילאים 8, 14 וכן הלאה. זאת אומרת, סמים או מין או אלימות. אלה התכנים שקיימים בחוק הזה ולפי התכנים האלה מסווגים את התוכניות.


יכולה להיות תוכנית שתעסוק בנושאים אחרים שהם לא במסגרת החוק, ואנחנו נחליט לסווג אותן ואז יכול להיות שזה פרומו שאולי ראית שהוא לא מסווג אבל הוא תמיד יהיה נקי, אם הוא משודר בשעות אחר הצהרים. כל תוכנית שמשודרת יש לה רפרנט, זאת אומרת, מישהו מתוך המערכת שרואה אותה ובודק אותה ומחליט אם היא צריכה להיות מסווגת. אם היא מסווגת, זה גם מופיע בלוחות השידורים שמתפרסמים בעיתונים וב-EPG. זה גם מופיע על המסך. אני יכולה לומר לזכותה של הרשות השנייה שבמידה שעולה איזשהו פרומו על תוכנית שהיא חושדת בה כתוכנית שעלולה להכיל תכנים שלא מתאימים, הם מתקשרים ולפעמים אנחנו מתייעצים ומחליטים שכן לסווג אותה גם אם אנחנו למשל לא חשבנו כך. זאת אומרת, כל הזמן יש מנגנון של שיקול דעת ובקרה פנימית על הדברים האלה. אין לנו שום אינטרס כלכלי לשדר תכנים לא מתאימים בשעה 5:00 אחר הצהרים אלא להפך, לכולנו יש ילדים, כולנו אנשים שיש להם גם אמות מידה של בני אדם ולא רק של אנשי מקצוע, ואנחנו מאוד בודקים את זה. כמו שאמר דורון, לנו לקחו חצי דקת שידור בשנת 2008 וזה היה על איזושהי תוכנית של עובדה שפשוט לא חשבנו שצריך ולא בגלל שעשינו זאת בכוונה.

אנחנו הורים ובנושא הקדימונים אני חייב לומר שאנחנו כן נרצה לראות שינוי ואנחנו נפעל אם השינוי הזה לא יהיה. שאלתי את בני איפה הוא ראה ושמע משהו, והוא אמר שזה היה בכלבוטק. כאשר אמרתי לו שהוא הרי לא ראה את כולבוטק, הוא אמר לי שראה בטלוויזיה הולך להיות בתוכנית ומתוך זה הוא הגיע לדברים שלא היה אמור להיחשף אליהם. אני חושב שהנושא הזה הוא פרוץ ואנחנו כן נראה לראות מצדכם וגם מצדנו איזשהו שינוי. ההורים לא יצליחו לומר לילדים שלהם בשעה 4:00 או 5:00, כשהם צופים בטלוויזיה בערוץ 2 או בערוץ 10 שלא יצפו בפרומו. כהורים אין לנו את היכולת הזאת. אפשר לומר להורים שמשעה מסוימת הילדים לא צריכים לצפות בטלוויזיה כי התכנים בעייתיים ולדעתי כולנו כאן מסכימים לזה. אני מבין שעה 10:00 נקבעה בחוק ויש הסכמה על כך, אבל אני מדבר על השעות המוקדמות, הפרומואים שנכנסים כל הזמן ובצורה מסיבית. דרך אגב, זה משפיע על האינטרנט כי ילד שרואה את הפרומו והוא לא רואה את התוכנית שמשודרת ב-10:00 בלילה, הוא יראה את זה אחר כך באינטרנט.

מה קורה עם תוכנית כמו האח הגדול שמשודרת 24 שעות ביממה, והיא לא עוברת איזושהי בדיקה ועריכה? יש שם דברים שממש לא הייתי רוצה שהילדות שלי יראו אותם.

הייתה אפשרות חסימה. הערוץ היה מסומן והיו בקרי צפייה שמדי פעם גם הורידו את השלטר וסגרו.

אחרי שקרו דברים.

כאשר התוכנית משודרת ב-LIVE, ברור שיש בעיה כי הדברים לא מתוכננים מראש, אבל כשקרה משהו על המסך, המסך הוחשך. קשת קיבלה מכתבים על כך והסיווג שניתן היה 14 ולהורים יש זכות לסנן את הערוצים האלה. המועצה מדברת עכשיו על פרומו שעולה. פרומו רץ הרבה מאוד שנים על פי מה שהמועצה כופה עלינו ואני אומרת כופה כי אנחנו עושים את זה.



מעבר לפרומו המועצם, HOT לצורך העניין – ואני יכולה לייצג רק את HOT – מעצמה העלתה פרומו הדרכה להורים שמסביר בדיוק ומראה בדיוק על איזה כפתור צריך ללחוץ כדי לסווג ולסמן גם ערוצים, גם שירותים ב-VOD, עשתה הפרדה בין VOD מבוגרים ל-VOD ילדים, ועשתה הפרדה בין הפרומואים שלצורך העניין רצים כל היום ב-VOD בין פרומואים לילדים לבין פרומואים למבוגרים.

אתם יכולים לתת לנו נתונים לגבי המשתמשים באפשרות החסימה?

אני לא בטוחה שאנחנו יכולים לתת לך נתונים כאלה.

אם יש נתונים ונדע שאיקס אחוזים חסמו תוכניות, נדע שאולי זה כיוון שצריך להעמיק אותו.

זה נעשה בבית על ידי הצופה.

זה מנגנון שהצופה עושה אותו.

אם כן, אי אפשר לדעת.

אי אפשר לדעת.

יש שני סוגי חסימה. אני מרשה לעצמי לומר בהקשר הזה שאני הייתי יושבת-ראש מועצת הכבלים והלווין לפני עשר שנים, כך שאני גם מכירה את הצד השני.


הפלטפורמות הרב-ערוציות, ולצורך העניין אני חושבת שאני מייצגת גם את HOT, רוויות בטכנולוגיות שמאפשרות להורים הרבה מאוד כלים.

צריך לדעת לשלוט בטכנולוגיות האלה.

האחריות שלנו בשלב מסוים נגמרת.

מישהו שנמצא כאן בחדר הפעיל חסימה לערוצים מסוימים? שני אנשים ואלה אנשי תקשורת.

הטלוויזיה הרב-ערוצית היא טלוויזיה בתשלום. אנשים באים לשם כי הם אומרים שהם רוצים להיות שם וזה לא נדחף אליהם הביתה בכוח, ושנית, גם בתוך מבחר מאות הערוצים שלנו הם בוחרים ומקבלים הביתה רק מה שהם רוצים. ערוץ שהם לא הזמינו ולא ביקשו, למעט חבילת הבסיס, לא יגיע אליהם הביתה. הם רוצים עוד ערוצי ילדים, הם צריכים לומר שהם רוצים, הם צריכים לשלם ואז הערוץ נפתח לכם.


בנוסף לכך לכל אחד בבית יש מערכת שהוא יכול לסגור לעצמו את הערוצים. הוא יכול לסגור אותם, הוא יכול בקוד שהילדים שלו לא יראו, בוודאי כאשר מדובר בארוטיקה כאשר הוא יכול לקבל את זה בחדרים מסוימים ובחדרים אחרים לא. מי שלא יודע להפעיל את זה, מעבר לזה שתמיד ידריכו אותו אם הוא יבקש, יכול להיכנס במסך. יש ערוץ שלם עם הסברים על כל הדברים האלה.


אני רוצה להעיר אפרופו הנתונים על תלונות. אני מזכירה לכם שכשאומר ניצן חן שהיו 20 תלונות שנמצאו מוצדקות, מדובר ב-20 תלונות מתוך עשרות ערוצים בהם כ-10 ערוצי ילדים. אגב, אין לי מושג אם התלונות הן דווקא על ערוצי הילדים אלא יכולים להיות על דברים שאנחנו מעבירים על פי חוק שזה ערוץ 2, 10 ו-1. מדובר בעשרות ערוצים, בעשרה ערוצי ילדים, בהם יש במצרפי מאות תוכניות ביום.


לשאלתך האם מישהו יכול לצפות בזה מראש - אנחנו צופים בזה מראש ועורכי ערוצי הילדים צופים בזה מראש. נמצאים כאן מערוץ הילדים הרבה מאוד אנשים טובים, כולל פסיכולוג שעובדים אתו. אנחנו מסווגים בבית, אנחנו בודקים את עצמנו והעניין הזה שאנחנו מצפצפים על המועצה, פשוט אי אפשר לתאר. אנחנו לא יכולים ולא רוצים לצפצף על הגופים הרגולטוריים שלנו ולא רק בגלל שיש להם קנסות כספיים ואף אחד לא רוצה לשלם 90 אלף שקלים קנס בגלל שהיה פרומו בערוץ הילדים, אלא מועצת הכבלים והלווין הוא גוף מקצועי והוא תמיד היה גוף מקצועי ומתמקצע והוא יושב עלינו בדרכים שלו. הוא לא אמור לעשות מוניטורינג על כל הערוצים, אבל הוא עושה מוניטורינג מדגמי ופונה אלינו הרבה פעמים לא בגלל תלונות שהגיעו אליו אלא בגלל תלונות שהוא יוצר אותן.


אפרופו תלונות, אני יכולה לספר לכם קוריוז. הקמפיין שעושה המועצה ומשודר אצלנו, ומשודר אצלנו לאורך שנים, עכשיו הגיעה תלונה עליו וזה הדבר הכי מצחיק שראיתי. על אותו תשדיר הגיעה תלונה. יש איזו תמונה של צללית והגיעה תלונה של אזרח על הדבר הזה. זאת אומרת, צריך בכל זאת להבין שיש מגוון של אנשים.

אני אומרת שוב שאנחנו ביום יום מדברים עם המועצה עשרות פעמים ביום ואנחנו צריכים אותה עשרות פעמים ביום ואין מצב כזה שהמועצה תגיד לנו להוריד קדימון אם טעינו ולא הורדנו.

לעניין הלקוחות, אין לנו שום עניין לפגוע בלקוחות שלנו. הלקוחות שלנו יכולים תמיד לעזוב אותנו. הורים לא מרוצים יכולים ללכת ולהתנתק מהטלוויזיה הרב-ערוצית והרבה אנשים עושים את זה. איזה עניין יש לנו שהם יעזבו אותנו?

המשפט האחרון היה מיותר.

אמרתי את זה כדי שתבינו שהלקוחות שלנו הם הדבר היחיד והיקר שיש לנו. אנחנו לא נעשה שום דבר כדי לפגוע בהם למעט אם מישהו עשה טעות.


אני רוצה לומר עוד דבר אחד פרקטי. חוק סימון משדרים קובע מדרג גילאים. אנחנו כבר הרבה זמן מדברים עם המועצה על מנת לשנות אותו. החוק קובע 8, 14 ו-18. כל מי שהוא הורה לילדים יודע שאלה שני מדרגים מאוד מאוד גדולים. בין 8 ל-14 זה מדרג גדול מדיי ואנחנו ביקשנו שיהיה גם 12, ובין 14 ל-18 בערוצים מסוימים אנחנו חושבים שצריך להיות גם 16. לנו יש גם ערוצים דקומנטריים ומה לעשות שרוב הילדים לא מסתכלים על סרטים דקומנטריים אבל לפעמים יש ילדים טובים וחכמים – כמו שאמרה פרופסור דפנה למיש, הלוואי שהם היו נמצאים בערוץ 8 של הכבלים או ב-YES דוקו שלנו במקום בערוצי הילדים – ואין לנו טווח תמרון לסווג משהו למשל בין 14 ל-18 ולאפשר סרטים חשובים שצעירים יוכלו לצפות בהם. המועצה עוסקת בזה ואני מניחה שיום אחד זה יסתדר, אבל אני חושבת שצריך לתת במסגרת הסמכויות של המועצה פלקסביליות יותר גדולה של המועצה ושלא מחוקק ראשי יצטרך לעסוק בזה אלא באמת הגוף המקצועי שיחליט איפה אפשר לעשות את זה.


משפט אחרון שאני רוצה לומר הוא שאני חושבת שהוועדה הזאת צריכה להיות מודעת לכך שאנחנו עדיין שמורת הטבע של הילדים, בוודאי ערוצי הילדים. מה שקורה באינטרנט ומה שהולך לקרות כאשר האינטרנט יגיע דרך חברות הסלולר הביתה בלי פיקוח, אתם תתגעגעו לערוצי הילדים.

לא צריך לצבוע את המצב בצבעים יותר מדיי שחורים, אבל גם לא צריך לצייר כאן את המצב כנפלא כי הוא לא נפלא. לפעמים כשפונים אלינו עשרה אנשים שונים לגבי תוכנית אחת ואנחנו מעבירים תלונה, היא נרשמת כתלונה אחת אבל מאחוריה עמדו עשרה מתלוננים לפחות ועוד הרבה מאוד אזרחים שזה קומם אותם אבל לצערי האזרח הישראלי והלקוח שלך הוא צרכן נורא גרוע גם בדברים אחרים וגם בצריכת תקשורת הוא צרכן גרוע ביותר וזה לא אומר שום דבר.


אני רוצה לומר למה הדיון הזה מאוד חשוב ואחרי כן אני גם אומר למה הדיון הזה חסר תועלת לחלוטין ויסלח לי אדוני היושב-ראש אבל תכף תבין.


אני רוצה לומר – וזה לא קשור לזכיינים ולא קשור לרשויות המפקחות ולרגולטורים – שבישראל ילדים צופים יותר מדיי בטלוויזיה. גם אם כל התוכניות היו מצוינות, צריכת יתר של כל דבר היא מזיקה מאוד. תראו, המספרים הם מהממים. ילדים בגילאי 6 עד 12 – וזאת הקבוצה היותר נמוכה שאפשר – על פי עדותם, פעילות הפנאי שהם עושים בה יותר שימוש מכל דבר אחר, צפייה בטלוויזיה, 55 אחוזים. רק לשם השוואה, פעילות ספורטיבית, 25 אחוזים. אני הייתי מעדיף שהתמונה תהיה הפוכה. אין לי שום טענות לזכיינים בנושא הזה. אגב, אם רוצים לבוא אל מישהו בטענות, אני מתנצל מראש, הילדים צופים בטלוויזיה הרבה יותר מאשר עוסקים בספורט, כי זה בדיוק מה שעושים ההורים שלהם ולמה שהם יעשו משהו אחר?


צריך לדעת שהטלוויזיה היא היום הבייבי-סיטר מספר אחד בישראל. הוא הכי זול, הוא הכי זמין וזה התפקיד העיקרי שלו היום, בעיקר בקבוצת הגיל הנמוכה. שימו ילד לפני הטלוויזיה, יהיה שקט, לפחות לאיזשהו פרק זמן. הילדים לא רק צופים יותר מדיי בטלוויזיה במספרים של 55 אחוזים כפעילות פנאי מועדפת – אגב, פעילות פנאי של קריאה צוינה רק על ידי 11 אחוזים מהילדים – אלא שחלק מהילדים צופים בטלוויזיה על דרג שבעיניי ניתן לקרוא לו התמכרות. ילדים שציינו הם צופים למעלה מ-6 שעות ביום, הם 27 אחוזים מהילדים בישראל. זאת אומרת, כמעט 30 אחוזים מהילדים צופים בטלוויזיה – ונגיד שזה אפילו חומר מצוין – למעלה מ-6 שעות ביום. מתי הם עושים שיעורים? מתי הם אוכלים? אני בעצם יודע מתי הם אוכלים, הם אוכלים מול הטלוויזיה וכנראה הם גם עושים שיעורים מול הטלוויזיה. 40 אחוזים נוספים על 27 האחוזים הנ"ל צופים בין 5 ל-6 שעות ביום. כלומר, 67 אחוזים, שני שליש מהילדים בישראל, צופים בטלוויזיה לפחות חמש שעות ביום. זה כמובן הרבה יותר מדיי.

על איזה גילאים אתה מדבר?

6 עד 12.


אני גם רוצה שתדעו דבר נוסף וכאן זה אפרופו סיווג וסימון שידורים. יש הרבה מאוד מיתוסים לגבי מתי ילדים צופים בטלוויזיה. הם לא צופים בטלוויזיה מתי שאתם חושבים שהם צופים בה ולכן גם כל החלוקה לשעות בעיניי היא מאוד מפוקפקת ואולי מיותרת, מפני שהסתבר למשל ש-10 אחוזים מהילדים מספיקים לצפות בטלוויזיה בבוקר לפני שהם הולכים לגן או לבית הספר. מה שיותר מעניין הוא שבשעה 8:00 בערב, 46 אחוזים מהילדים עדיין צופים בטלוויזיה ובין 9:00 ל-12:00 בלילה, 17 אחוזים מהילדים – אני מדבר על גילאי 6 עד 12 – צופים בטלוויזיה. זה קשור גם לאלו שצופים יותר מ-6 שעות כי הם מגיעים בסופו של דבר לשעה 12:00 בלילה. זה אולי עניין חינוכי, אולי עניין של יחסי הורים-ילדים, אבל מוכרחים להזכיר את זה ולומר שילדים רואים יותר מדיי טלוויזיה בישראל. אגב, צוין נכון, לפחות לגבי ילדים עד גיל 11, ישראל אלופת העולם מבין כ-40 מדינות מערביות, בצפייה של ילדים בטלוויזיה. אם רצינו מדליית זהב, הנה, יש לנו ואולי לא בתחום הכי מוצלח.

מה לדעתך צריך לעשות?

אם אתה שואל אותי, קודם כל דוגמה אישית. ילדים לא עוסקים בספורט כי הם לא רואים את ההורים שלהם עוסקים בספורט. ילדים לא קוראים ספרים כי הם לא רואים את ההורים שלהם קוראים ספרים. אני גם חושב שצריך למצוא דרכים אחרות לבייבי-סיטינג של ילדים מלבד הטלוויזיה ותכף אני אגיע גם לעניין הזה.

אתה בעצם אומר שהדיון הוא קצת ישן. כלומר, החלוקה בין מבוגרים לילדים מבחינת הצפייה בטלוויזיה לפי שעות בכלל לא רלוונטית.

נכון, אני אומר את זה בפירוש. אני אומר בפירוש שאנחנו לא במקום ותכף תראה עד כמה אנחנו לא במקום.


אני רוצה לומר מילה אחת שכמעט לא הוזכרה כאן. חלק מהצפייה המאוד לא בריאה של ילדים בטלוויזיה זה דווקא לא בתוכן – למרות שגם שם יש בעיות – אלא בפרסומות ובכלל זה בדבר הכי חמור שיש שאף אחד לא הזכיר אותו עד היום, מה שנקרא בשפה מכובסת תוכן שיווקי או פרסומת סמויה. מבחינתי זה הדבר הכי גרוע שיש. את כל הדקות שאתם קונסים את הזכיינים, מכניסים אחר כך בדלת האחורית, דרך התוכן השיווקי, דרך המילה המכובסת הזאת, שזאת פרסומת סמויה שנכנסת כל הזמן. אני אומר שהגיע הזמן שמישהו ייתן את הדעת גם על העניין הזה.


אני רוצה לומר שחשוב, בגלל הרגלי הצפייה בטלוויזיה, שתהיה הקפדה, חשוב שיהיה רגולטור, חשוב שתהיה הסדרה עצמית. אגב, עם חלק מהערוצים אנחנו בקשר אתם כל הזמן ואכן בשנתיים האחרונות חל שיפור ואני מוכרח לומר זאת. כמות התלונות שלנו פחתה מאז שנעשה הסכם עם הפרסומאים בישראל וקיימת יותר הסדרה עצמית למרות שהנושא לא סגור לגמרי אבל יש שיפור מסוים. זה חשוב שאנחנו נמשיך להקפיד על הדבר הזה.


בסוף אני רוצה לומר לך אדוני היושב-ראש למה בכל זאת הדיון הזה בעיניי, אני אשתמש במילה קשה, מיותר או לא במקום.


תראו, עודנו נלחמים בזכיין שהראה בשעה 2:00 בצהרים נשיקה צרפתית, ואנחנו מקבלים על זה תלונות, ובאותו הזמן הילדים האלה לא רואים נשיקה צרפתית אלא הם רואים משגל מלא דרך האינטרנט. אנחנו סוגרים את האורווה כאשר הסוסים כבר מזמן לא נמצאים בה. אני אומר כאן משהו קשה. לדעתי האינטרנט, עם כל גדולתו, יצר סביבו איזו הילת קדושה שאסור לגעת בו, אסור לפקח עליו, אסור לומר אף מילת ביקורת סביבו וזה לא נכון. הילדים שלנו כבר לא רואים נשיקה צרפתית בשעה 2:00 בצהרים אלא הם מקבלים את התפריט המלא דרך האינטרנט.

את הנושא הזה רשמתי לי ואנחנו נקיים דיון בנושא הספציפי הזה של הרגולציה בנושא האינטרנט. כרגע הדיון לא מיותר.

אני אשלים את דבריי במשפט אחד. ההפרדה בין האינטרנט לטלוויזיה, גם היא מיושנת לחלוטין. יש עכשיו – וזה הוזכר כאן, אבל אני לא יודע אם הרמזים הובנו במלואם – תהליך בו הטלוויזיה שהיינו רגילים שהיא גדולה ומונחת בסלון ומסך האינטרנט על מחשב שנמצא בחדר אחר הוא קטן ולא נוח לצפייה, החלוקה הזאת הולכת ונמחקת. את הדברים שרואים באינטרנט לא יראו יותר דרך המסך הקטן אלא יראו דרך מסך ענק שהוא מסך טלוויזיה לכל דבר והוא מונח בסלון או בחדר של הילד או בשני המקומות גם יחד ושם כל המגבלות שאנחנו מתאמצים לשים על הערוצים הנורמטיביים, לא יהיו קיימים. הכל ייכנס לנו בדלת האחורית. הילד אפילו לא ידע, בטח ההורים לא ידעו, שזה בכלל לא טלוויזיה אלא זה אינטרנט. הם יהיו משוכנעים שהילד שלהם רואה טלוויזיה אבל בטלוויזיה יש כללים ויש קודים כאשר באינטרנט אין שום קודים. אותם סרטים ואותן תוכניות שאנחנו סיווגנו אותם ואנחנו אומרים שאנחנו את זה מראים אפילו את הפרומו רק בשעה 10:00 בלילה, זה צחוק מהעבודה כי הילד רואה את התוכנית המלאה בשעה 2:00 בצהרים או מתי שהוא רוצה והוא רואה את הכל.

גם כאן ההורים יכולים לחסום את זה.

לכן אני אומר שלא נעשה מלחמה שעברה כבר. גם היא חשובה, נכון, אבל את עיקר המאמצים אנחנו צריכים להקדיש עכשיו למלחמה לפניה אנחנו עומדים כי כל הכללים שדיברנו עליהם יהיו בלתי רלוונטיים לחלוטין בשיטת הטכנולוגיה החדשה שמתרגשת לבוא עלינו.

אני חושב ששני הנושאים חשובים. כפי שאמרת בפתח דבריך, השעות שהילדים צופים היום בטלוויזיה, זאת מסה גדולה יותר מהאינטרנט. נושא האינטרנט הוא מהותי ואכן צריך לחשוב צעד קדימה ואנחנו נקיים דיון שימוקד בנושא הזה כמחשבה מבחינת החוק ומה שצריך לעשות כדי להיערך לזה.

במשפט אחד אני רוצה לחזק את דבריו של יצחק קדמן ולומר שאלי – כמנהלת מרכז להורות באשדוד – פנו לאחרונה, לפני שבוע, מנהלות בתי ספר לגבי חשיפה של ילדים בני 8 ו-9 לתכנים פורנוגרפיים באינטרנט. אני יודעת שזה לא נושא הדיון היום, אבל אני מבקשת מיושב-ראש הוועדה לכנס כמה שיותר מהר דיון בנושא הזה כי אני חושבת שמה שאמר דוקטור קדמן הוא נכון אבל הוא לא יקרה כי הוא כבר קורה וכבר קרה ואנחנו נמצאים בסכנה גדולה מאוד.

אני יושבת ראש המועצה הארצית להורות בישראל ומתוקף כך אני רוצה להביא את קולם של ההורים.


הטלוויזיה היא עובדה קיימת. היא ישנה, היא תופסת מקום ואנחנו לא נעלים אותה ומן הסתם גם לא נרצה להעלים אותה. הנושא של האכיפה הוא מאוד קשה והוא מאוד בעייתי והשאלה אם בכלל צריכה להיות אכיפה זו שאלה של בג"ץ. זה לחם חוקנו בתוך המדינה שלנו. מה שאנחנו מרגישים וחושבים זה שצריך להביא שינוי בדעותיהם של ההורים עצמם. צריך להגביר הרבה יותר מודעות למה שיש בטלוויזיה ולדרכים שקיימות בידי ההורים לחסום את החשיפה לתוכניות כאלה ואחרות. אם אנחנו נחשוב אפילו על תוכניות הכי עדינות והכי לובשות צורה חינוכית, כמו סופר נני, אנחנו לעולם לא נשכח את הפרומואים בהם ראו רק את הילדה שיורקת על האבא ומנגד רק את האימא שלוקחת את הצלחת של הילד ושופכת את האוכל אל הפח.

באיזה שעות היו הפרומואים?

מתוכניות הבוקר.


חוץ מהמלחמה הזאת של האכיפה והחקיקה – ואני באה מתוך העולם המקצועי הזה שמאוד מעריך אותה וחושב שהיא כלי מאוד חשוב – אם לא נעשה שינוי בחשיבה של הצרכנים, יהיה לנו די קשה בכלל להתמודד גם הלאה עם הג'ונגל שמחכה לנו מעבר לפינה בעולם האינטרנט.


הנושא הוא כמובן הדרכות של הורים. זה צריך להיות אינטרס של המדינה ואולי משרד החינוך הוא זה שצריך לתפוס חסות על העניין הזה. זה צריך להיות אינטרס של המדינה לעשות הדרכות להורים כמו שעושים הדרכות בעניין של מלחמה בסמים, צריכת אלכוהול ובכלל התנהלות של הורים מול תלמידים. יש מקום לייחד לנושאים האלה תשומת לב והתייחסות מאוד מאוד גדולה. זה צריך להיות אינטרס של משרד החינוך להכניס את זה גם לתוכניות הלימודים של התלמידים, של הילדים, כמו שיש להם כישורי חיים ואת התוכניות האלה נגד צריכת סמים ואלכוהול. גם שם יש מקום לחדד את תפיסת העולם של הילדים ולהסביר להם שמה שרואים בטלוויזיה זאת לא המציאות ולדעת לשים פרופורציות ומרחקים.


נושא למחשבה הוא שאולי כחלק מהרשיון או מהזיכיון צריכה להיות השתתפות כספית של בעלי הזיכיון בהוצאות של הדרכות כאלה.

האגודה לזכות הציבור לדעת עוסקת בביקורת על התקשורת הישראלית מזה 14 שנים. אנחנו מאוד מברכים על קיום הדיון הזה. חוק סימון וסיווג היה יוזמה של אגודת "לדעת". לצערנו כבר בניסוח החוק היו דברים חסרים וגם באכיפה שלו הם חסרים. אנחנו רואים בעיות רבות במהלך השנים ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להעלות כמה מהנקודות הללו.


כמו שעלה כאן כבר, העניין של מי מסווג היום. היום הסיווג הוא בידיים של הזכיינים ואנחנו רואים בזה את ראשית ומקור הבעיה. היו לכך לא מעט דוגמאות אבל אני אתן רק דוגמה אחת כאשר לפני כמה שנים, אם אתם זוכרים את הסדרה שנקראה "המורדים", הייתה מהומה ציבורית מאוד גדולה סביבה כאשר הזכיין סיווג אותה כמתאים לגיל 8 ורק אחרי מהומה ציבורית מאוד מאוד גדולה. המועצה לכבלים ולווין נתנה גב לסיווג הזה ורק בעקבות המהומה – וזה הגיע גם לוועדת החינוך של הכנסת – הועלה הסיווג לגיל 14.

זה לא היה כבלים ולווין אלא זה היה בערוץ 10. זה היה גם וגם.

אני זוכרת שהגברת אילת מצגר הגנה על הסיווג של הזכיין ולכן אני מעלה את הנקודה הזאת. כלומר, לא פעם מה שמנחה את הזכיינים אלה כמובן השיקולים המסחריים. לצערנו הרגולטור לא תמיד עושה עבודה מספקת בנושא. כמו שציינו כאן, לרוב זה נעשה בדיעבד והשאלה מה הערך של זה. במדינות רבות הסיווג נעשה על ידי גוף חיצוני, על ידי ועדה מקצועית שמורכבת מאנשי מקצוע והיא עוברת על הדברים האלה ונותנת את הסיווג.

אנחנו מדברים על חמישים ערוצים.

אנחנו לא מדברים על צנזורה. מה לעשות שבפועל מכתבי ההפרה לא עושים הרבה רושם. על אחד מהפרקים הודיעו לזכיין מראש לא לשדר אותו, אבל הוא צפצף ושידר. יש בעיה עם יכולת ההרתעה של הרגולטור ויש בעיה עם האכיפה כמו שהיא מתנהלת כיום. אני מסכימה שגם הסיווג עצמו זקוק לרענון.

השאלה מי יסמן ולמה להשקיע בזה.

כי לכל הפחות אני יכולה וצריכה לתת להורה איזשהו כלי.

ההורים לא מסווגים אלא אנשי המקצוע מסווגים.

אנחנו רוצים שהורה יהיה יותר מעורב בחיי הצפייה של הילד. אם הוא רואה איזשהו סיווג, הוא יכול לדעת לפחות בערך למה זה מתאים ולמה זה לא מתאים. בעניין הסיווג עצמו, כל ערוץ עושה דין לעצמו. דיברנו על הסיווג הכי חמור של גיל 18 ומטה לא ראוי לצפייה, בערוץ 2 כתוב בנייר שהוגש שזה מחצות. בערוץ 1 אנחנו רואים בפועל שזה משעה 10:00. כלומר, כל אחד כאן עושה דין לעצמו ואין איזשהו קו אחיד ורשמי אלא כל אחד מפרש את זה לפי ראייתו. החוק לא הגדיר בצורה חד משמעית את השעות. לצערי יש הפרות של הדבר הזה ולא כל ההפרות מטופלות ולא כל ההפרות אפילו מגיעות לאוזניכם.

אנחנו מקבלים הרבה פניות מהציבור ובהרבה מקרים אנחנו מנסים לפנות אל הזכיין, אבל שוב, אם יוצאת נזיפה, היא יוצאת בדיעבד ואין לה הרבה ערך ואנחנו לא רואים שבהכרח מפיקים מזה לקחים.

לא העלו כאן את נושא הטלוויזיה החינוכית. בשמה היא אמורה להיות חינוכית ואכן הרבה מאוד מהתכנים שלה הם מצוינים ומבורכים אבל הרבה מאוד מהתכנים אין להם שום קשר לחינוך.

אם את מזכירה את הטלוויזיה החינוכית, תעשי צדק ותזכירי את הטלוויזיה של הערוץ הראשון, שנציגתה נמצאת כאן. בה יש מחלקת בני נוער ותוכניות ילדים.

בטלוויזיה החינוכית יש הרבה תכנים שאין להם כל קשר לחינוך ואוי לנו לחינוך שלה.


רק בסוף השבוע האחרון - בערוץ החינוכית יש את השידור "לופ", סדרה שמסווגת מגיל 18 ומעלה - שודרה סדרה ב"לופ" במשך כל השבוע. כלומר, שבת בבוקר, שבת בצהרים, שבת אחר הצהרים. אחת הבעיות הקשות שיש לנו מול הטלוויזיה החינוכית היא שאין לה שום רגולציה. רציתי לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להעלות את הנושא הזה. אין שום פיקוח, אין ממונה על פניות הציבור וכשאנחנו מפנים את התלונות אנחנו פונים ישירות אל הגברת ויגוצקי המנכ"לית כי אין שם אדם אחר. ברוב המקרים אנחנו בכלל לא נענים. אין שום פיקוח על מה שקורה שם, לא מבחינת התכנים. מישהו צריך לתת את הדעת לגבי ההתנהלות של הטלוויזיה החינוכית ואני אשמח מאוד אם הוועדה הזאת תיקח את הנושא הזה לידיה, תאמץ אותו ותבדוק אותו.

אני שמחה לדבר אחרי דוקטור יצחק קדמן ולומר שהדיון הזה הוא בין סיכון והשחתה לבין הגנה. אני חוששת שההגנה היא הגנה לכאורה. המסקנה שלי היא שונה מהמסקנה של דוקטור קדמן לגבי הצורך בדיון הזה כי אין ספק שצריך לדון בסכנות האינטרנט שהן גדולות יותר, אבל הרבה חזר כאן עניין ההורים ואני חושבת שלהורים צריכים לתת כלים שיעברו בעצם דרך החשיפה לתקשורת.

מתוך הדוח הממצה הזה של אתי עולה ש-57 אחוזים מבני הנוער נוהגים בדרך כלל לצפות בטלוויזיה לבד, ל-59 אחוזים בגילאי 12 עד 14 יש טלוויזיה בחדר, ל-70 אחוזים בגילאי 15 עד 17 יש להם טלוויזיה בחדר, כך שאנחנו בעצם מדברים על הורים שהולכים לעבודה ועל ילדים שצופים בטלוויזיה. אני אכניס עוד מושג פשוט שנקרא טלוויזיות. לאנשים יש בבית טלוויזיות ולא טלוויזיה ובטלוויזיות ילד אחד רואה בחדר כלשהו תוכנית אחת וההורים רואים תוכנית אחרת כי ההורים רוצים לראות חדשות והילד רוצה לראות תוכנית אחרת. יש עוד תופעה שכולנו מכירים אותה, של בני נוער ובואו נחזיר את עצמנו לחופש הגדול שקרב ובא ונראה שילדים משכיבים את הוריהם לישון – סליחה על הביטוי הבוטה – והם רואים טלוויזיה. יש כאן איזו בעיה משום שאם אנחנו אומרים שהראינו להם איזשהו אייקון – ואני מסכימה שהסיווג הגילאי פג זמנו – שמראה שזה עד גיל מסוים או מתחת לגיל מסוים, מי בדיוק ראה אותו? מי ראה את האייקון הזה?

אני מצטרפת לכל מי שדיבר על קדימונים ופרסומות שחוזרים על עצמם ומשווקים לילד להסתכל על הדברים. את כל זה כמובן לא נסגור ולא נעלים. החשיפה האינטרנטית היא מסוכנת ובוטה יותר אבל יש כאן איזה שהם קודים של התנהלות בתוך בית. בעיניי יש צורך לשאוף לתת בידי ההורים כלים למלא את הפונקציה שלהם. הכלים הנוכחיים לא עובדים ואין סיבה שהם יעבדו.


ילדים רואים גם תוכניות בגנבה ואנחנו זוכרים עת אנחנו היינו ילדים את החוברת של הפלייבוי שהייתה מתחת לכרית. לא את זה אנחנו נעצור ואני לא חושבת שכדאי להיות תמימים אבל לספק להורים הרבה יותר כלים כמו שהופיע באמצעי הסיווג הנושא של אזהרה קולית – נושא שלא עלה כאן בכלל לדיון אבל נמצא בדוח – שמאפשר לך לפחות לדעת שבשעה שאתה תישן יש תוכנית מסוימת. בסופו של דבר המגבלה בעיניי תהיה בדיאלוג בין הורים לילדים ובניסיון של ההורים להגביל את הילדים עם השונות שקיימת בתחום הזה אבל היום להורים אין כלים והמצב הנוכחי לא מאפשר את מתן הכלים האלה.


לא מצאתי שבדיון עד כה דובר על מה תהיה חומרת הסנקציה ואם רק ישנו את סיווג הגיל באיזה אייקון שמופיע על המסך, אין בזה די וזה לא יפתור את הבעיה. צריך לתת להורים איזה שהם כלים שגם הם בתוך תקשורת וזה לא השלט כי גם זה לא עובד למירב התרשמותי. צריך לתת להורים איזה שהם כלים והסברה לא תספיק. בכישורי חיים כבר התקיימו פרקים והסבר לילדים אבל צריך לתת בידי הורים יותר כלים בתוך התקשורת, כלים שיאפשרו להם למלא את הפונקציה הזאת.

אני יודעת שכרגע אני לא בפורום אוהד לדברים שאני עומדת לומר אבל בכל זאת אני מבקשת לחדד נקודה מסוימת.


יש דברים שאי אפשר לפתור אותם בחקיקה. זה נכון שאת הכללים אפשר לשפר והסיווג נבחן והכללים נבחנים וראוי שייבחנו כל הזמן, ואם אין אכיפה, צריכה להיות אכיפה, ואם יש תלונות, צריך להעביר אותן ולפתור אותן ישירות מול הזכיינים ולשם כך נמצאים הרגולטורים כאן. האכיפה אמורה להיעשות על ידי הרגולטורים שהם הגורמים האמונים על האכיפה. אם יש בעיה באכיפה, אפשר גם את זה לבדוק ולשפר. זה במישור של הכללים והאכיפה.


יש דברים שהחוק לא יכול לעשות. העובדות, כפי שצוינו, אנחנו לוקחים אותן כמובן מאליו, ועל זה אני רוצה לבוא ולהטיל ספק. יכול להיות שנקודת המוצא שילדים צופים בטלוויזיה חמש שעות ביום, זאת הבעיה. אז אנחנו חוזרים שוב למישור ההורי ולמישור החברה שלנו כחברה ומה אנחנו עושים כחברה, איך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, מה אנחנו עושים כאשר אנחנו נותנים להם לשים טלוויזיה בתוך החדר וסוגרים את הדלת והולכים. האם בזה אנחנו כהורים נפטרים מהאחריות שלנו. זאת שאלה שאי אפשר לפתור אותה במישור של חקיקה.

גם בנושא האינטרנט שהועלה בדיון הזה, זאת לא פעם ראשונה שאנחנו נמצאים בפורומים האלה שדנים בנושא הזה. אני מזכירה את חופש הביטוי למרות שזה לא הפורום הפופולרי בפניו אני יכולה לדבר בנושא הזה, אבל בכל זאת אני מעיזה לעשות זאת. אני לא הייתי אצה רצה לעשות כרגע צנזורה על האינטרנט.

צנזורה?

אנחנו נזמין אותך לדיון על האינטרנט ואז נתווכח.

לא סיימתי את המשפט. אני מגיעה לצד שלך. הדיון של האינטרנט, מקומו ראוי וצריך שייערך דיון רציני בנושא. יחד עם זאת, גם במישור האינטרנט אני מבקשת להזכיר שיש היום תוכנות סינון והורים יכולים לסנן.

תוכנות הסינון הן לא בגדר חובה. גם בנושא הטלוויזיה שאלתי לגבי הסינון ושאלתי כמה אנשים הפעילו את הסינון ואז נדע אם זה אפקטיבי או לא. לומר שיש תוכנות סינון, זה קל. את צודקת בדבריך אם יש תוכנות סינון שאנשים משתמשים בהם אבל אם יש תוכנות סינון ואנשים לא משתמשים בהם והן לא רלוונטיות, זה לא מספיק טוב.

אתה תחליט מה תוכן ראוי או לא ראוי? מי שאיכפת לו באמת מהילדים, בסופו של דבר אלה הם ההורים ושם זה מתחיל ונגמר.

ראוי שהוועדה תדון בנושא הזה בהרחבה. זה נושא חשוב וככל שאנחנו מתקדמים מבחינה טכנולוגית, הנושא נהיה אקוטי יותר ויותר. יחד עם זאת, יש לזכור, ואת זה אני מבקשת, שחקיקה לא תועיל אם ההורים לא ייקחו אחריות על התוכניות בהן צופים הילדים.

אמנם כולנו כאן הורים, אבל אני נציגת ההורים. אני לוקחת אחריות. כן, ההורים אשמים. אני חושבת שההורים כן אשמים בכל מה שקורה. אני חושבת שרוב ההורים עסוקים, לצערי, בעשיית קריירה, הם לא ממש מודעים למה הילדים שלהם רואים, הם לא ממש מודעים לאיזה ערוצים הילדים שלהם נכנסים והם לא ממש מודעים מה הילדים שלהם עושים כאשר הם יושבים מול האינטרנט. אני חושבת שאנחנו צריכים אולי לפנות להורים באמצעות תשדירי שירות. זה כמו מים שלוקחים ומטפטפים על סלע ובסוף הם חורצים חריץ. אני חושבת שאנחנו חייבים באמצעות תשדירי שירות לפנות להורים כדי שיהיו יותר מודעים למה שהילדים שלהם רואים.


נכון שזה אולי יפגע באחוזי הצפייה, ילדים יראו פחות, אבל זאת המטרה של כולנו.

ניצן, זה קיים אצלכם. נכון?

כן.

זה קיים גם ברשות השנייה?

כן.

אבל התדירות היא מאוד נמוכה. אני לא ראיתי. מעולם לא ראיתי את זה ואני חושבת שצריך להגדיל את התדירות. אני חושבת שכן צריך לפנות להורים כדי שיקפידו על מה הילדים שלהם רואים. "הבורר" לדוגמה היא תוכנית שהיא מאוד מאוד אלימה, לדעתי לפחות, והיא משודרת בשעות המאוחרות, נדמה לי בשעה 10:00 בלילה, וכל הילדים יושבים לצפות בתוכנית הזאת.

בשעה 10:00 בלילה ההורים אמורים להיות בבית.

לא הסרתי אחריות מההורים ואמרתי בתחילת דבריי שההורים אחראים. האחריות היא של ההורים אבל אני חושבת שאנחנו צריכים להכניס יותר למודעות של ההורים שיהיו אחראים ויקפידו על מה שהילדים שלהם רואים. גם אתם כערוצי תקשורת, תשדרו בדרך אחרת. האחריות היא של כולנו.

אני חושב שאם אנחנו מתכנסים לסיכום הדיון, הסיכום אתו אני יכול לתמצת את הדיון הזה הוא שצריך לקצר את שעות העבודה של המשק הישראלי כי אז ההורה יהיה בבית ויבדוק במה הילדים צופים.


אני חושב שיש גבול ליכולת של הרגולטור וכאן כשאני אומר רגולטור, אני מתייחס גם לרשות מינהלית וגם לחקיקה ראשית כדי לחנך את ההורים. יש מקום בראש ובראשונה באמת להגביר את מודעות ההורים ואני לוקח על עצמי את מה שאת אמרת עכשיו. אכן צריך להגדיל את המינונים של התשדירים ולייצר מודעות תקשורתית וציבורית יותר גדולה. יש היום את הכלים גם בסיטואציה הנוכחית לעשות טלוויזיה נקייה לילדים והשאלה היא האם ההורים ייקחו את האחריות. אני מצטרף לכל הביקורת שנאמרה לגבי ההורים.

אני רוצה להחמיא דווקא לערוצים של בני הנוער והילדים – כן בייבי-סיטר או לא בייבי-סיטר – כי כשאתה שם את הילדים שלך כבייבי-סיטר על ערוץ הופ או ג'טיקס או אפילו ערוץ הילדים - למרות שמדי פעם הם חוטאים באנימציה יפאנית, בתימרות עשן ובראשים כרותים - בסופו של דבר אני חושב שהמקום היחידי שהורה היום יכול להרגיש שהוא שם את נפש הילד שלו במקום נקי יחסית, אלה ערוצי הילדים והנוער. בכל היתר, ההורים צריכים לקחת אחריות.

אני לוקח על עצמי את הביקורת במובן של הגברת המינונים של התשדירים ודברים מסוג הזה, ואני מאוד אודה לאדוני אם באמת יהיה דיון לגבי האינטרנט כי זה לדעתי צו השעה.

בסופו של דבר אנחנו כוועדה צריכים לשאול את עצמנו מה הפורום הזה שהגיע לכאן, מצפה מאתנו. הרי אנחנו יושבים כאן כמי שאמור לקחת ולתרגם המלצות, הצעות, כיוונים, דרישות, ביקורת ולעתים אפילו לכפות אותה באמצעות, אם צריך, חקיקה שזה הקצה המחמיר ביותר או דיון ציבורי במקום שהוא הכי ציבורי שיכול להיות במדינת ישראל שהוא כאן בכנסת.

אני חושב שקשה לנו לעסוק בהרגלים אלא באמת יותר בהגבלים. בסופו של דבר הוועדה יכולה להתמקד ולהיות אפקטיבית יותר בהגבלים שנדרשים. אגב, אני באתי לדיון הזה קצת יותר ספקן. ראיתי את הדוח של אתי והייתי בטוח שהמצב הוא יותר חמור. אני מודה שלא הזדעזעתי כל כך, מה עוד שאני לא בדיוק בגיל של הילדים האלה שיושבים כאן ויש לי כבר נכדים. בכל אופן את העקרונות אני מכיר.

העיסוק שלנו, גם ברגולציה וגם אנחנו כוועדה, הוא בצופה הסביר, גם אם הוא ילד. אנחנו לא יכולים להתחיל לבנות את השיטה על פי הצופה המתוחכם והמתחכם. אין לנו סיכוי לנצח במאבק הזה, לא בשידורים הנוכחיים ולא באיום שיצחק קדמן כאן שם לנו על השולחן שאני תכף אגיע אליו כי הוא לכאורה מרפה ידיים ואומר שהולך להגיע הצונאמי הזה שנקרא האינטרנט והעסק אבוד. לא, שום דבר לא אבוד. כרגע הבעיה שהוצגה וקיבלה את הזוויות השונות, ואני חושב שהיא בסופו של דבר לא כל כך חמורה כפי שזה נשמע או כפי שזה נקרא במסמך הראשוני.

במקומות בהם ניתן לשפר, אם הגורם המקצועי קובע שקבוצות גילאים, הפרש של ארבע שנים בין קבוצה לקבוצה הוא גדול מדיי וצריך קבוצת ביניים של בין 8 ל-14 ובין 14 ל-18, אם זה מקצועי ואכן יימצא נכון, אפשר יהיה לעשות את הדבר הזה שלא נראה לי כהחלטה חמורה מדיי. אגב, בדיוק כשם שקבעו שלא יוכל קטין לקנות משקה אלכוהול, אז יש כאלה שמתחכמים ושוכרים את שירותיו של מבוגר אבל באותה מידה החוק יודע להחמיר עם המבוגר שקנה אלכוהול עבור קטין .

המצב החוקי לא יודע את זה. היום מותר למבוגר לקנות אלכוהול לקטין . יש הצעת חוק שדנה בעניין הזה שבאה לסגור את הפרצה.

היא באה לסגור מפני שזה מה שנקרא הבה נתחכמה ואז גם החוק יודע לעשות הבה נתחכמה להבה נתחכמה. ברמה של הסנקציות, מספר התלונות והטיפולים נשמע באמת נמוך. אני לא יודע אם מספר התלונות עליהן דיבר ניצן אכן מייצגות 2,500 לפי החישובים של יצחק קדמן, אבל אני לא מניח שזה כך. אגב, בעיניי זאת סנקציה די חמורה לשלול 18 דקות פרסום כי זה לא מעט כסף וזה קנס לא פשוט. אני חושב שזה הרבה יותר אפקטיבי. ניצן אמר ששלחו מכתב, אז חשבתי שבטח הסנקציה הבאה היא מכתב עם פונט יותר גדול ואחרי כן עם בולד, אבל אם הסנקציה היא בסופו של דבר יש סנקציה אפקטיבית וסנקציה כספית היא סנקציה אפקטיבית.

גם למכתב האזהרה יש נפקות אזרחית.

אני אישית כל מכתב אזהרה שיצא לי לקבל, אותי זה מעביר לדום מתוח ולא חשוב ממי הוא מגיע. אני מניח שלגבי רוב האזרחים הנורמטיביים, ובוודאי גופים שהם גופים נורמטיביים, מכתב אזהרה יש לו אפקט בהחלט מרתיע.


עברנו כבר מפאזות שונות של הגבלות. לא רבים מהקהל כאן זוכרים את המחיקון המפורסם כאשר נכנסה הטלוויזיה הצבעונית. היה אז אנטי-מחיקון בו השתמשו המתחכמים אבל זה לא היה רוב הציבור וכנ"ל כאן.


אני מודה שמהדיון הזה אני יוצא יותר רגוע מאשר נכנסתי אליו בנושא של השידורים הקיימים. האיום הבא, הוא אכן איום והוא הזדמנות אדירה ללא ספק והיא הרבה יותר גדולה מהאיום. תפקידנו הוא באמת לוודא שההזדמנות הזאת לא מנוצלת ליציאת איומים לגבי אוכלוסייה פגיעה כמו אוכלוסיית הילדים. אני לא מניח שנקצר את החופש הגדול ואגב, תמיד כשרוצים לקצר את החופש הגדול, זה בדרך כלל בגלל שהייתה שביתה גדולה מתי שהוא לאורך השנה ובסוף זה מתאזן. שעות הצפייה של ילדים כשהם בבית נשארות קבוע. לדעתי החופש הגדול יקוצר אחרי שיהיה שלום עם הפלשתינים ולא לפני כן.


כולנו מבינים וכולנו מודעים לכך שהאינטרנט הוא באמת אוקיינוס לעומת הטלוויזיות שהן בגדר ים, אבל גם באוקיינוס יש כללים וגם באוקיינוס יש חוקים וכל האינטרנט במדינת ישראל בסופו של דבר נכנס דרך ספקים. הוא לא נכנס בחיבור ישיר אלא בסוף הוא נכנס דרך ספקים ואנחנו צריכים לחשוב ואנחנו צריכים לדרוש – ואת זה אני אומר רק כחומר רקע לדיון הבא – ולהכין את הדיון הבא כי אם האיום הזה יהיה אפקטיבי בעוד שנתיים, באמת צריך לראות איך נערכים להזדמנות, שזה הדבר היותר חשוב, ואיך באמת לא עוזבים את ההזדמנות הזאת או איך מכרסמים בה עם איומים לגבי אוכלוסייה פגיעה. לעולם תהיה אוכלוסייה מתחכמת שתייצר מעקפים אפקטיביים מבחינתה אבל היא לא קהל היעד שאנחנו מתמודדים מולו. אם יש ספק עבריין, אז יש מכתבים וסנקציות כספיות. תודה לאל המחוקק יודע להתמודד גם עם הדברים האלה.

אני חושב שלומר שההורים אשמים בכל, אולי זה טוב לדיון פילוסופי אבל זאת לא העבודה שלנו. אנחנו לא יכולים לאכוף על ההורים. זה ממש במסגרת החופש הפרטי ואנחנו בקושי יכולים לאכוף על המשדרים. אנחנו דנים עכשיו ביצרנים ולא בצרכנים. לכן האחריות היא על מי שאפשר להטיל עליו אחריות וגם מידה מסוימת מאוד מוגבלת של פיקוח. אם הייתי יכול לנסח בסלוגן את הסוגיה, הייתי אומר שזה ילדים מדליקים טלוויזיה, טלוויזיה מכבה ילדים. זאת הבעיה שכל אחד חש כמובן מצפיית יתר. זה לא חלילה אנחנו אומרים שהתוכניות לא טובות אלא אנחנו אומרים שיש המון תוכניות לא טובות והמון שעות והמון ילדים שלנו שאנחנו לא מצליחים לכפות עליהם או לא רוצים או לא מסוגלים או אי אפשר ולכן הם צופים בטלוויזיה יותר מדיי.


באופן כללי המחוקק צריך להתערב כמה שפחות. תהליכים חינוכיים הם תהליכים חינוכיים. אני גם לא מקבל את ההנחה שנאמרה שצפייה באלימות ופורנו הופכת את הילדים למבוגרים רעים יותר. זאת אומרת, בלי קשר לזה, הצפייה עצמה היא הבעיה. נגיד שאני אוכיח לכולכם שצפייה בפורנוגרפיה ובאלימות לא הופכת אותם למבוגרים רעים יותר, נגיד שהם טובים יותר, ואז נשאלת השאלה האם תרשו להם לצפות. ברור שלא. עצם העניין עצמו הוא הדבר הרע. לא כל דבר צריך לבחון רק על פי התוצאות.


אני חושב שההפרדה המלאכותית בין צפיית מבוגרים לילדים זה דבר שהולך ועובר מן העולם כי כולם צופים בכל השעות. כלומר, ילדים צופים בכל שעות היממה ואי אפשר לומר שאחרי 10:00 זאת בעיה של ההורים כי זאת בעיה חברתית של ציבור שלם כאשר האחריות מוטלת גם על ההורים וגם על המחוקק וצריך למצוא את הכלים החדשים המעודכנים עם השינויים הטכנולוגיים האדירים שאנחנו כבר בתוכם כדי להפחית נזקים וכדי להגן על הילדים. יש כל מיני טריקים באמצעותם אפשר לצמצם את הנזקים וצריך לחשוב על הטלוויזיה של 2010 ו-2015 ולא על הטלוויזיה של 1990 כי אנחנו ממש במקום אחר. אני חושב שקודם כל הגופים המשדרים צריכים לצאת ואנחנו, אם חלילה יהיה צורך להתערב, חלילה נתערב.

גם אם שאלנו שאלות ושאלות נוקבות, שחלילה לא יתפרש שהוועדה הזאת באה להתנגח עם הערוצים השונים. אני חושבת שמבחינה חברתית יש לנו אינטרס אחד, שהדור הבא יהיה דור מוצלח, שיהיה דור עם פחות אלימות, עם פחות מעשים כאלה ואחרים שאנחנו מתבשרים בהם ביום יום לצערי הרב.

אני חושבת שצריך להתמקד בזה שכל אחד מאתנו יבצע את תפקידו כמו שצריך. כלומר, הרגולטורים יעשו את התפקיד שלהם במסגרת החוק הקיים ויפקחו באמת כמו שהם אמורים לפקח, הערוצים מבחינתם יעשו את הבדיקה טרם השידור ויבדקו מה ראוי ומה לא ראוי, אולי לפעמים עם קצת יותר אצבע על ההדק והיכן שצריך להוריד, ואנחנו כהורים נצטרך לפעול עם הכלים שיהיו ברשותנו. אנחנו לא באים עכשיו להיות צנזור כללי ולא באים להחשיך מסכים ואני לא חושבת שזאת הכוונה אבל אולי אנחנו כהורים, אם המודעות שלנו תהיה קצת יותר גבוהה כמו שאחרים כאן אמרו, בעזרתכם, בעזרת הערוצים, בעזרת הרגולטורים, נוכל ביחד לדאוג לאותו דור המשך ואולי באמת להציל את החברה שלנו מקצת האסונות העתידיים.

לסיכום. ההורים הם הורים. אנחנו כאן כדי לעשות את החיים יותר קלים להורים. יש הורים שעובדים עד שעה 6:00 בערב, מגיעים הביתה בשעה 7:00 ויש להם שעה עם הילד וקשה לצפות מהם שהם ישבו ויראו מה הוא רואה או לא רואה בטלוויזיה. זה אולי אידיאלי, אבל זה לא יקרה. לכן אנחנו צריכים לעשות את המקסימום מבחינתנו ואני מצטרף לדברים שנאמרו כאן על ידי חברי הוועדה.


בשורה התחתונה וקודם כל בשורה החיובית. ניצן, אני רוצה לקבל מכם ומהחברה דיווח לגבי הקמפיין שאתם מנהלים להורים. דווחו לוועדה כמה זמן הוא ישודר ובאיזה שעות כדי שיהיה לנו גם מעקב אחרי זה ונדע שהוא לא עולה לשידור פעם בזמן מסוים אלא שיש קמפיין מסודר להדרכת הורים ושהוא משודר גם בשעות שההורים צופים בטלוויזיה ולא רק שהילדים סיפרו להם שיש קמפיין כזה.


נושא שני שאני רואה שהוא פרוץ לחלוטין וכאן אני חושב שאנחנו נאלץ להתערב אם לא תיקחו את הכרטיס הצהוב שאנחנו מוציאים היום ואלה הם הקדימונים. הנושא הזה פרוץ ועלה בכל החומרים. כאן אנחנו לא נרצה לבוא לחקיקה, אבל אנחנו רואים את זה כפרצה שמנוצלת היום על ידי החברות השונות כאשר מעבירים תכנים ומעלים רייטינג בעזרת קדימונים עם מסרים בעייתיים. זה יכול להיות גם בלי תמונות, כמו שנאמר כאן. גם מלים על מה שתראו הערב בשעה 9:00, זה בעייתי מאוד. לכן אנחנו כאן זורקים לכם את הכפפה ומבקשים שתפעלו מהר כי אם לא, אנחנו נצטרך להיכנס לנושא הזה ולטפל בו כך שהקדימונים לא יהיו פרוצים. זה יותר קל לכם מהפרסומות שהוא נושא יותר קשה אבל הקדימונים הם בידיים שלכם ואתם אלה שיושבים על השלטר ומחליטים מתי משדרים אותם ואיפה.


הנושא השלישי והאחרון שיש בו הסכמה הוא נושא האינטרנט. אנחנו נקיים עליו דיון מיוחד ונזמן אליו אנשים שעוסקים בנושא. נמצא את הכלים החקיקתיים והציבוריים על מנת שנוכל להיערך כראוי לנושא.


אני רוצה להודות קודם כל לחבר'ה הצעירים שהגיעו מהצפון ולכל האנשים מהחברות השונות. בסך הכל אנחנו שולחן עגול, יש לנו מטרה משותפת ואנחנו נמשיך לעקוב ולפעול כדי שבסופו של דבר לילדים יהיה יותר טוב.


תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15